4 דברים שאסור לכם לשכוח לקראת חג הפורים
מיכל
הילדים החרדיים והמוח היהודי
אוהד אטינגר
בשיחה עם מנכ"ל 'קמא טק', משה פרידמן, אומרת מנכ"לית פייסבוק ישראל, עדי סופר-תאני, כי היא סבורה שדווקא לימוד גמרא בגיל צעיר מכין את הילדים בין היתר לפיתוח סטרטאפים יוצאי דופן, ולהצלחה גדולה בעולם ההייטק. הדברים הובאו במלואם ב-YNET.
סופר-תאני מדברת: "אין ספק, שאחת הנקודות המרכזיות לכך יושבת במקורות החרדיים שלנו", סופר-תאני מדגישה. "אני אדם מאוד חילוני, אבל כשאנחנו בוחנים מהו הדי-אן-איי של הסטארט-אפ – זה יושב על חוסר היכולת שלנו לקבל דברים כפי שהם. אנחנו שואלים שאלות, וחוקרים את הדברים לעומק. שואלים למה כך ולא אחרת, והאם אפשר לעשות את זה טוב יותר".
סופר-תאני סבורה כי "בהרבה סביבות ארגוניות זה מתיש ומייגע, אבל זה סם החיים של הסטארט-אפ; החוצפה שיש לנו להגיד: אנחנו יכולים לעשות את זה טוב יותר. והמקורות של זה יושבים בחיידר. הקהילה החרדית בעיניי מגדלת ילדים שמגיל צעיר נדרשים לשאול שאלות, להגיע לעומקם של דברים ולא לקבל אותם כפשוטם".
סופר-תאני, המשמשת כחברת המועצה המייעצת של "קמא-טק", אומרת כי תעשיית ההייטק היא אחת ההזדמנויות הכי מרגשות לשילוב חרדים בשוק העבודה, "ואתם ההוכחה לזה שזה פשוט עובד. 'קמא טק' היא פורצת דרך. אתם מצליחים לעשות מה שפוליטיקאים מנסים לעשות זה עשרות בשנים, ללא הצלחה, וזה לשלב חרדים וחילונים ביחד. פיצחתם את זה סביב אחד הדברים שהכי מאפיינים את הכוח הפורץ של מדינת ישראל – הסטארט-אפים. וזו אחת ההצלחות הכי גדולות שבעיניי קרו כאן בשנים האחרונות.
"שולחן עגול צריך להיות מוקף ככל שאנחנו יכולים, באנשים שמייצרים גישות שונות ורקע שונה. צורת חשיבה שונה של איך לפתור בעיות, ואנחנו בהחלט רוצים ליצור שולחנות שבהם השלם עולה על סך חלקיו. זה אולי נשמע כמו אמירה לצורך הפוליטיקלי-קורקט, אבל אני באמת חושבת שהחיבור הזה של החרדים להייטק הישראלי, וגם החיבור הזה בין חילונים לחרדים סביב ההייטק – יניב כלכלה חזקה יותר, ולא פחות חשוב – חברה חזקה יותר.
"אחד הדברים שחייבים להבין ישראל – זה שהכלכלה לא תוכל להמשיך להיות חזקה לאורך זמן, בלי חברה חזקה. אנחנו חיים כרגע במציאות שבה יש כלכלה חזקה, אבל חברה חלשה. מה שאתם עושים ב'קמא-טק', זה את שניהם גם יחד. ההצלחה תהיה של כולם: הן לחברה החרדית והן לכלכלה הישראלית".
מהמן ועד ארדואן: למה הם שונאים אותנו?
יעקב לוסטיג
אחד היה אברהם אבינו, יחיד בדורו שהכיר בקיומו של בורא לעולם. כולם מסביב עבדו לאלילים עשויים מעץ ומאבן, ורק הוא עצמו הבין שלא ייתכן שפסל דומם ברא את העולם כולו. יצא אברהם למסע חיפושים, בדק אופציות שונות, עד שהקדוש ברוך הוא חס עליו, וגילה לו מי באמת ברא את העולם.
מאותו רגע התמודד אברהם עם שנאה עזה שהופנתה כלפיו. אפילו אביו תרח הסגיר אותו לידי המלך נמרוד כדי שזה ישפוט אותו ויוציא אותו להורג. כולם רצו להציק לו, כולם כעסו עליו. אבל אברהם לא נכנע, הוא הלך והתפתח, גדל והתעשר.
מאז העם היהודי נרדף על ידי שונאיו. יצחק היה צריך להתמודד עם שנאתו של ישמעאל אחיו, יעקב ברח לשדה ארם כדי להינצל מאימתו של עשיו הרשע, בניו ירדו למצרים ובתוך זמן לא רב הפכו צאצאיהם עבדים לפרעה ולעמו.
כשיצאו בני ישראל ממצרים הגיע עמלק להילחם בהם, ובהמשך גם המדיינים ניסו את מזלם, האמוריים באו במלחמה ועוד ועוד. שרשרת השנאה לעם היהודי לא נפסקה מאז ועד עתה. גם היום אנחנו רואים שהעולם כולו מאוחד בשנאתו אלינו. כשהטורקים טובחים בכורדים כולם שותקים, כשהרוסים משטחים ערים שלמות בצ'צ'ניה או בגיאורגיה איש אינו חושב לנקוט נגדם בסנקציות כלשהן, אך כשישראל מחסלת מחבל ברצועת עזה, מנהיגי העולם כולו נעמדים בשורה ארוכה ארוכה, ומגנים פה אחד את הפרובוקציה הישראלית.
על הדרך איבדנו הרבה מאוד מבני עמינו שנרצחו במסעות הצלב, בגירושים ובניסיונות ההשמדה של עם ישראל. בתימן ובמרוקו, ברוסיה ובפולין, בכל מקום שבו היו יהודים, הם התמודדו עם ניסיונות השמדה, עם פוגרומים קשים, עם גזרות שונות ומשונות, מסים כבדים שהוטלו רק על היהודים ועוד ועוד.
למה זה קורה לנו? למה הם כל כך שונאים אותנו? מה גרם להמן לשאוף להשמדתו של העם היהודי עד שהוא הסכים לשלם על כך סכום עתק של עשרת אלפים ככר כסף?
התשובה טמונה בסוד השורשי של הגנום היהודי. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי שעם ישראל יעשה את רצונו, אבל היהודים נראים בדיוק כמו הגויים, הם חולקים את אותם צרכים גשמיים כמותם, ובחלק מהמקרים מדברים אפילו בשפתם. המציאות מראה שבכל פעם שיש ירידה באנטישמיות יש עליה בהתבוללות. נערים ונערות, בנים ובנות לעם ישראל, מתפתים לחבור לגויים, להתחתן איתם ולהיטמע בתוכם.
אפילו כשלא מדובר על התבוללות פיזית, אפילו כשכל יהודי מקפיד להתחתן רק עם יהודייה וכל יהודייה מקפידה רק להתחתן עם יהודי, שייכת התבוללות רוחנית. כשאנו חוברים אליהם יותר מדי, אנחנו שואפים אל תוכנו את הערכים שלהם, את המנהגים שלהם, ומאבדים חלק מסוים מהזהות היהודית הייחודית לנו.
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", נאמר על העם היהודי. ומה קורה כשאנחנו שוכחים את זה ומתחילים להתחבר אליהם מעט? בא הקדוש ברוך הוא ומטיל בליבם שנאה כלפינו. הוא הופך אותם לאויבים שלנו. בלי שהם ידעו ויבינו למה זה קורה להם, הם מתחילים לשנוא אותנו, וגם אם אנחנו נסכים לחבור אליהם וללמוד ממנהגיהם, הם עצמם פולטים אותנו החוצה.
זה מה שאמרו חכמנו זיכרונם על גזרת המן: "מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה"? למה נגזר עליהם שישמידו אותם מעל פני האדמה? מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. הם ישבו בסעודת אחשוורוש, אכלו יחד עם הגויים, שתו מיינם, שרו יחד אתם את השירים שלהם, ולכן נטע הקדוש ברוך שנאה בלב הגויים כלפי בני ישראל, כדי להפריד בין ישראל ובין העמים האחרים.
הדרך להילחם בטרור, אם כן, היא לא באמצעות פגישות פיוס ותוכניות להכרת בני העם השני. הדרך להילחם בטרור היא להתבדל מהערבים, להתבדל מהגויים. ככל שאנחנו נשמור על הייחודיות שלנו, ככל שנקפיד יותר על ריחוק מבני העמים האחרים, כך הם פחות ישנאו אותנו ופחות ירצו להרוג אותנו.
דוקטורט בחכמה אלוקית
שלמה שטיין
לפני כשתים עשרה שנים כשהחל האכלוס הראשון בשכונת "בן צבי" בבית שמש, הבחנתי במצוקה קשה אצל אחד משכיני בבנין הסמוך. באופן טבעי בקשתי לעזור למשפחה ולנסות להעמיד אותה על הרגלים מבחינה כלכלית – סוציאלית. פניתי למספר תושבים בשכונה ובכוחות משותפים גייסנו סכום שהיה בו כדי להעניק עזרה ראשונה למשפחה. בהמשך נרתמנו לעזור לאבי המשפחה במציאת עבודה מכניסה, נפגשנו עם מנהל הבנק לו היתה חייבת המשפחה סכום עתק, הגענו להסדר תשלומים נח תוך מחיקה של חלק ניכר מהריבית. העמדנו את המשפחה על הרגלים.
לאחר הצלחה זו פנו אלי בבקשת עזרה עבור מקרים דומים במקום מגורי, הבנתי שיש צורך להקים גוף מקצועי שייתן מענה במקרה של צורך בעזרה ושיקום למשפחות שנקלעו למצוקה, וכך הוקמה "קופת השכונה". הגישה שלנו היא – לא מחלקים כספים, אלא משקמים את המשפחה מן היסוד.
לשם כך, אם נדרשת פעולה מול המערכת המשפטית או הרפואית אנחנו שם, ואם תידרש התערבות שלנו מול גופים כלכליים אנו שם עבור המשפחות, שלא לדבר על הקשר ההדוק שלנו עם לשכת הרווחה. במהלך השנים זכינו להיות שותפים בעזרה ושיקום של עשרות משפחות. כיום אנחנו מהווים מודל עבור ארגונים ולשכות רווחה.
במפגש הראשון שלי עם מנהל אגף הרווחה בעיר הוא שאל אותי: "מהי ההשכלה שלך האם יש לך תואר בעבודה סוציאלית או בתחום דומה?" אמרתי לו ההשכלה שלי כוללת את כל החוכמה שבעולם – התורה הקדושה! הכלים המקצועיים שלי הם "סייעתא דשמיא" – עזרה משמים – מהקב"ה!, הוא התייחס אלי בתחילה מאוד בחשדנות, עם הזמן כשהוא למד להכיר אותנו, החשדנות הפכה לאימון. היום הם מפנים אלינו מקרים לעזרה.
בהזדמנות כשמנהל אגף הרווחה בא לביקור פרטי בביתי, הוא שאל אותי מה ההבדל בינינו? אמרתי לו – אנחנו מתנדבים ועובדים לשם שמים לכן ההצלחה שלנו גדולה יותר. לימים ביקשתי את עזרתו לאחת המשפחות בשכונה ולצערו הוא נאלץ להשיב את פני ריקם, מחוסר בתקנים עבור כח אדם נוסף. אמרתי לו הנה ההבדל בינינו—- אנחנו כאן לא בשביל קריירה אלא רק כי זו שליחות וצו א-לוקי.
באחד המקרים הופעתי בפני בית המשפט בענינו של תושב השכונה שהסתבך בעברות מס, בעקבות דברי בפני השופט, הופחת עונשו לשנתיים מאסר במקום שמונה לבקשת התביעה. עורך הדין שאל אותי: "האם למדת משפטים?" אמרתי לו: "למדתי גמרא". "אתה כשרון מבוזבז" הוא אמר, והציע לי: "אני אממן עבורך לימודי משפטים ואתה תעבוד אצלי במשרד".
"אני מאמין", אמרתי לו, "שעזרה משמים ניתנת רק למי שהנהגותיו בחיים הם ע"פ רצון ה', ולא ההסתמכות על הידע המקצועי".
סדר היום שלי הוא כזה: בשעות הבוקר אני לומד בכולל, אחה"צ אני מלמד בישיבה. בין לבין אני מטפל בעניני ה"קופה". האם הזמן מספיק לכך? ובכן כפי שהסברתי אני מייחס את הצלחת הארגון אך ורק לכך, שכל מנהליו הם אנשים שהתורה נר לרגליהם. בכל פעם שחשבתי שעלי לבטל את לימוד התורה לצורכי הצדקה, נוכחתי לראות שלא הצלחנו באותה מידה כפי שציפינו, וזאת משום שההצלחה נתונה למי שהתורה נר לרגליו.
להפסיד חצי מליון שקל בשביל שעת לימוד
אמרו חז"ל (מסכת אבות): "ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך". כלומר: כאשר אדם מוותר על הקביעות בלימוד התורה מיד מזדמנים לפניו מפריעים שונים ומשונים שמונעים ממנו ללמוד. ואילו המתגבר על עצמו, שומר על הרציפות ועמל בתורה, הריהו מתברך מן השמים ומרוויח כנגד מה שהפסיד פי כמה וכמה.
ימים קשים עברו על בני הישוב בצפת. רעב ומחסור היו מנת חלקם ואנשים רבים נאלצו לפרנס את משפחתם בעבודות דחק כדי שיוכלו להביא לבני ביתם את לחם חוקם. יודעי העיתים מספרים על משפחה נכבדה שעמדה בנסיון כביר שעמד בפניה באותם ימי עוני ומן השמים דאגו שלא תופסד פרנסתם בשל כך ולו בפרוטה אחת.
מפורסם היה שמו של הרב לודמיר בקרב בני העיר ששלחו את בניהם ללמוד בישיבתו של הרב שהרביץ תורה בתלמידיו במסירות נפש. רעייתו שהטתה את שכמה לעול פרנסת הבית, פתחה עסק זעיר בביתה שממנו היתה פרנסתם.
באחד הימים התגלגלה לידיהם הצעה מסחרית כדאית ביותר מאדם שהיה זקוק להיפטר בדחיפות מאלפי חוטי זהב דקיקים. לאחר ששקלו את הרעיון החליטו הרב ורעייתו כי לשם כך ישקיעו את כל חסכונותיהם המעטים ואף לוו הלוואה נכבדה מאחד ממכריהם להשלמת הסכום.
"רבות מחשבות בלב איש". לא עברו ימים מרובים ובעקבות מאורעות אותם הימים, המצב הכלכלי התדרדר לשפל חדש ואיתו נפלו צנחו מחירי הזהב שלא היו לו דורשים כלל.
בבטחון ובאמונה בהשי"ת המשיכו בני משפחת לודמיר לנהל את חייהם בהשקט ובשלווה בידעם כי הוא זן ומפרנס לכל ומיטיב לכל.
יום אחד הביטה הרבנית לודמיר מחלון ביתה ובעיניים משתאות הבחינה בשיירת גמלים ארוכה עושה את דרכה לכיוון ביתה. בראש השיירה ישב אפנדי מכובד שניכר עליו כי סוחר עשיר הוא. הרוכבים התקרבו אל חצר בית משפחת לודמיר, הבריכו את הגמלים והערבי פנה אל עבר הבית ונקש בפעמון. "שמעתי כי אתם מחזיקים ברשותכם סחורה יקרה, ברצוני לראותה" אמר לרבנית. זו הזדרזה ופרסה בפניו את חוטי הזהב. בעיניים של סוחרת ותיקה ומנוסה, הבחינה האישה כי הערבי ייצא לדרכו כשכל הסחורה בידיו. בעיניים בורקות מישש הוא את הסחורה ומידי פעם בדק בדיל זהב אל מול קרני השמש שהציפו את החצר. לא חלף זמן רב והערבי הפטיר "מי אורז פה את הסחורה, יש לכם פועל או שאקרא לאחד ממשרתי, עוד היום חייב אני להגיע לעיר רחוקה ועל כן אנא זרזי את מהלך העניינים". קולו של הסוחר הלבנוני הצטלצל באזניה כמנגינה ערבה: "הנה שלח להם ה' את ישועתו וסוף סוף יפטרו מהסחורה השוהה בביתם זמן כה רב", ולערבי אמרה: "המתן רגע קט ואקרא לבעלי בטרם נסכם סופית את העיסקה".
האפנדי המתין ופסע מעדנות בין עצי הדקל התמירים, ובעודו מגלגל בידיו מחרוזת פנינים נוצצים, חפן את גלימתו והתיישב על מחצלת שפרס לפניו משרתו. הרבנית פנתה לעבר פתח בית המדרש וביקשה מאחד הילדים ששוטטו בחוץ שיזדרז לקרוא לבעלה. הלה נדחף במהירות בין הלומדים וביראת כבוד הודיע להרב לודמיר "כבוד הרב! הרבנית ממתינה בחוץ".
בפינת חצר בית המדרש המתינה הרבנית לבעלה כשכולה נרגשת, "עליך לסור עימי לביתנו בדחיפות", וסיפרה לו את המתרחש. אך הרב הצביע בידו על בית המדרש ואמר: "רעייתי, יודעת את את מנהגי מימים ימימה, עד חצות אינני יוצא מדלתות הישיבה ורק לאחר מכן במידת הצורך נפנה אני לטפל בענייני העסק". האשה חזרה ואמרה "הרי את רוב העיסקה כבר סיכמתי ובכך שתתפנה למספר דקות לסגור עסקה משתלמת זו נוכל להרויח סכום שיחזיר לידינו את ההשקעה הגדולה ואף יתן בידך את האפשרות ללמוד בתורה במשך כל היום ללא טרדות והפרעות. אך הרב עמד על שלו והרבנית פנתה לביתה והודיעה לערבי "לצערי תאלץ להמתין עד חצי היום". הערבי שמיהר לדרכו ניסה לשכנעה שוב, ומשלא נענה היטיב את הכפייה על ראשו, עלה על גמלו וכשפניו עוטות ארשת תמיהה וכעס פנה לדרכו. בחצר הבית עמלה האשה להחזיר את ארגזי הסחורה למקומם בלב כבד ופנתה להכין את ארוחת הצהרים.
כששב הרב לודמיר לביתו שאלה אשתו: "וכי לא כדאי היה לך להפסיק שעה קלה מלימודך ולהרויח בכך סכום כה גדול שיניח לך ללמוד בראש שקט תקופה ארוכה?" שמע הרב את דבריה והשיב: "אמנם אמת הדבר, על ידי עסקה זו הייתי מרויח כמה חדשים של לימוד ללא טרדות, אך בפעם הבאה שהיתה מזדמנת לפני עיסקה "דחופה" בשעת הלימוד, שוב הייתי מפסיק מלימודי שהרי היצר היה בא וטוען לפני: "וכי מה שונה מקרה זה, מהמאורע שנקלעת אליו לפני שבועות מספר" וכך עם הזמן הייתי פוסק פעם אחר פעם מלימודי, ומפסיד בכך את תורתי. על כן העדפתי שלא להחמיץ את לימוד התורה בפעם זו ולהמשיך בקביעות ללא הפסקות את עיסקי בתורה.
היה זה לקראת ערב. שוב ניצבה האשה בחלון ביתה מסומרת למקומה. לאור דמדומי חמה רואה היא את שיירת הגמלים צועדת שנית אל ביתם. "הבט"! קראה לבעלה, "הנה האפנדי". "אלוקיכם אוהב אתכם" הסביר הערבי, "שנים רבות אני עושה את דרכי במדבריות, ובסופה עזה שכזו לא נתקלתי מעולם, אפילו גמלי הנועזים לא עמדו בה וניסו למצוא מקום מסתור במדבר החשוף. לא נותרה לי כל ברירה ופקדתי על משרתי להסב את פני השיירה אחורנית ואם אני כבר כאן, ודאי שאשוב לקנות את הסחורה". הרבנית ובעלה הוציאו שוב את ארגזי הסחורה אל החצר וכשהם מסיבים על כוסות קפה מהבילים רקמו את המכירה והביאוה לידי גמר.
עסק זה שהניב רווחים יפים העמיד את הרב לודמיר על רגליו, ובנה את הבסיס הכלכלי של משפחת לודמיר לדורותיה.
לעיתים עומד בפני אדם הקובע עיתים לתורה ניסיון, בדמות אירוע המתקיים בשעת השיעור, או פגישה עסקית שאם ישתתף בה יפסיד את לימודו הקבוע. אך אם האדם גומר בדעתו שהוא אינו מפסיד את לימודו התמידי ויהי מה, זוכה הוא שיסתדרו הדברים מעצמם. לפתע יגלה שלא אירע דבר בכך שהגיע לאירוע בשעה מאוחרת קצת ואדרבה עוד הרויח מכך, הפגישה שבה תלה תקוות כה רבות התאפשרה בזמן אחר ולא זו בלבד אלא שזכה עקב כך בנקודות פתיחה טובות יותר למשא ומתן וכן הלאה. יתן ה' שיתקיימו בנו דברי התפילה "ונשמח בדברי תורתך ובמצוותך לעולם ועד".
כולל על גלגלים
עיתון משפחה
בוקר. השעה תשע ורבע בדיוק ובכולל שבמושב אורה כבר שוקדים על תלמודם כעשרה אברכים מצטיינים. הם מתנצחים ביניהם בהתלהבות, ודומה שקל להם מאוד לשכוח מכל הקיים סביבם, אולי בשל העובדה שדבר סביבם לא קיים, והם מרוחקים מכל מקום יישוב מוכר.
במבט ראשוני זה נראה עוד כולל רציני מאוד, אחד מאלו שנוהגים לבחור את אברכיהם בקפידה אחד לאחד. החדר אמנם קטן אך מרווח ומחומם, קירותיו מצופים ארונות עמוסי ספרי קודש מכל הסוגים, בהם גם ספרים שיצאו בעת האחרונה ממש. בפינת החדר, פינה לשתייה חמה ואפילו ארון קודש ובו ספר תורה מהודר. כן, כולל לכל דבר.
אבל אם רק תצאו לרגע מבית המדרש – תתקשו להאמין. ההמולה שבחוץ תפתיע גם אתכם. נעים מאוד, אתם נמצאים באחת מקומותיו של בנין משרדים הממוקם בכניסה למושב אורה הסמוך לירושלים. קומה זו שייכת כל כולה לחברת ההסעות אשר מפעילה שירותי הסעות לכל חלקי הארץ ורואה הצלחה רבה במעשיה. מימינכם נמצא חדרו של רכז הנהגים ("הלו, עופר, עוד לא הגעת?", "מנשה, הגברת מחכה כבר שעה", "יניב אתה פנוי לנסיעה לשדה התעופה?"), משמאלכם ממוקם חדרו של האחראי על קבלת ההזמנות הטלפוניות, ממול נמצאת פינת ישיבה לנהגים המבקשים לנוח מעט אחרי שעות ארוכות של אחיזה בהגה, ובתווך יש את חדריהם של חשב החברה ושל המנכ"לים הראשיים.
וכמו בכל חברת הסעות מה שמאפיין את המקום אלו בעיקר צעקות לא מעטות, תזוזה רבה ונהגים שעוברים, נכנסים ויוצאים. הדבר הבלתי מתקבל על הדעת שבמקום, הוא כולל האברכים שפועל בקצה המסדרון, במשך חמישה ימים בשבוע, ומכנס בתוכו אברכים מן העילית שבעילית, כולם בוגרי ישיבות רציניים.
יחידי למנין
כפי שברור לקוראים, לא תמיד נראו כך הדברים. עד לפני שלוש שנים פעלה חברת ההסעות באופן שגרתי למדי, תחת בעלות חילונית של שני אחים שותפים כאשר היא מנתבת את דרכה וקונה לעצמה שם ומוניטין. לפני שלוש שנים בדיוק החליט אחד האחים להזמין אל המקום את הרב מימון בן ישי, כדי שילמד עמו שיעור קצר מידי בוקר. מה גרם לו להחליט על כך? עד היום אין הוא יודע להסביר זאת, אך זאת הייתה התחלתו של מסע שהתגלגל מהר יותר מכל כלי רכב שבבעלות החברה והוביל לפתיחתו של הכולל הנדיר מסוגו.
"השלב הבא היה כאשר הצטרף לשיעור גם אחיו של בעל החברה, זה שעובד עימו כשותף", מספר הרב בן ישי. "בעקבות כך הרחבנו בהדרגה את נושאי הלימוד וזכיתי להתוודע לשני יהודים שצמאים לשמוע ומגלים עניין רב בכל נושא שעולה לדיון. מידי פעם נזקקנו לספרי לימוד, אך אז גיליתי למרבה הצער, שלא רק שבבניין החברה אין דבר כזה, אלא בכל מושב אורה לא ניתן להשיג ספרי קודש מתאימים, שכן מדובר במושב שרוב תושביו חילוניים. כאב לי הלב וחשתי נורא עם המחשבה על כך שיהודים כה רבים מתגוררים כאן, אך לא ניתן לגבש מהם אפילו מניין.
"כמה שנים קודם לכן שבתי משליחות בהונג-קונג, שם הקמתי בסייעתא דשמיא קהילה גדולה שכללה בית ספר, בית כנסת ופעילות מלאה. היה לי ברור שאם בסין אפשר לחולל מהפכה, על אחת כמה וכמה שבארץ אפשר לעשות זאת. הייתי חדור מוטיבציה, ואז הצעתי לבעלי החברה לראשונה את ההצעה המפתיעה- להקים כולל, כאן, בתוך בניין המשרדים של חברת ההסעות. ידעתי שזה מגוחך, אך תגובתם של השניים הייתה לא פחות מהבקשה שלי: 'אנחנו מוכנים, מה עלינו לעשות לשם כך?'
"אתם מבינים?" מתרגש הרב בן ישי, "מדובר באחים שכלל אינם שומרי תורה ומצוות וקשה לי להאמין שעד אותו יום הם שמעו על המושג 'כולל'. ובכל זאת, הם נרתמו למשימה באופן כה מופלא, עד כדי כך שכששבתי באותו יום הביתה- לא יכולתי לעשות דבר,. הייתי נרגש וידעתי שמשהו גדול עומד לקרות פה".
איך אתם מסבירים את קבלת ההחלטה?
"בראש ובראשונה יש כאן בוודאי סייעתא דשמיא גדולה, שהיא זו שמלווה אותנו מתחילת הדרך ובלעדיה לא היה נעשה דבר. אך מלבד זאת, מכיוון שאני הייתי החרדי היחיד שהאחים הכירו – הם הביטו עלי כבר מאז שנפגשנו לראשונה כביכול הייתי הרב של המקום. מבחינתם – מה שהרב אומר זה מה שעושים. ואם הוא מדבר על כולל – אז מפנים שני חדרים מקומת המשרדים, מאבזרים אותם כראוי ומתחילים ללמוד".
אך למרות ההסכמה הגורפת הדבר לא היה פשוט, והרב בן ישי החליט שלא להתחיל בגיוס אברכים, בטרם הוא רואה שהכולל אכן קורם עור וגידים. "למדתי בחודשיים הראשונים לבדי בכולל", הוא נזכר, "וחשתי ממש כמו בהונג קונג, שם גם הייתי בודד במערכה. הנהגים שהגיעו לעבודתם בחנו אותי בכל יום מחדש במבטים משתאים, כביכול רצו לשאול: 'אתה עדיין כאן?' ואחד מהם אף אמר: 'אתה מזכיר לי איזה תמני שהכרתי פעם בקיבוץ. הוא תמיד למד תורה לבדו וכשחיפש מניין- מעולם לא מצא'. שמעתי את הדברים והבטחתי 'עוד יבואו ימים שבהם יהיה כאן לא רק מנין, אלא אפילו לא תמצא מקום לשבת מרוב אברכים'. ואכן, עם חלוף הזמן צירף הרב בן ישי לכולל אברך שהכיר ולאחר מכן הצטרף אברך נוסף ועוד אברך".
בשלב זה, כאשר הכולל הקטן כבר מנה ארבעה אברכים, החל לימוד התורה לתת את אותותיו באופן רשמי על הבניין ולהשפיע על האזור כולו. הרב בן ישי מספר, שאחת לכמה דקות הייתה דלת החדר נפתחת לרווחה ו'פרצוף' נוסף היה מציץ פנימה כדי לחזות בארבעת החרדים שרוכנים על הסטנדרים בגודל מלא ובלבוש אוטנטי. אך דווקא בדרך זו החל גם הקירוב.
"בזמן הלימוד- למדנו ללא הפסקה אף לרגע, אך לאחר מכן היינו מוכנים בשמחה להישאר עם הנהגים או עם אנשי המושב כדי להשיב להם על שאלות ולתת הסברים. בערבי חגים כינסנו אותם כדי לספר להם על החג ואף ערכנו מסיבות חנוכה ופורים וחילקנו נרות שבת".
'אי אפשר בלי חברותא'
אט אט הגיעו אל הכולל עוד ועוד אנשים שביקשו להניח תפילין, ולא מעטים סיפרו שעד לרגע זה התפילין שלהם נחו בוויטרינה או שלא באו לידי שימוש כלל מאז חגיגת הבר מצווה. כעת, כשגילו שיש להם הזדמנות להניחן שוב, הם לא חשבו לוותר על כך. ובאופן זה נוצר סביב האברכים מעגל חם ואוהד מאוד. "חשנו סיפוק רב. אין לי ספק שדווקא בתקופה זו שבה יוצאים כל כך הרבה נגד החרדים ובני התורה, יש צורך רב ביותר להראות לכולם עד כמה הלימוד חשוב, וזוהי דרכנו לתרום לכך.
"כשחלפו עוד כמה חודשים פנינו אל מנהלי חברת ההסעות והסברנו להם כי חשוב לנו להוסיף עוד אברכים לכולל, כדי להגדיל את מספר הלומדים ולהעצים את הלימוד. מכיוון שעד אז הם מימנו מכספם הפרטי את מלגות הכולל והיה מדובר בסכומים לא מבוטלים כלל, הם החליטו לחבור לחברת 'דיזליין' העוסקת בייצור סולר (ואשר בעליה אף הם חילוניים) ולקבל תמיכה כספית נוספת.
"בעלי החברה נענו בשמחה, וכך התאפשר לנו להוסיף עוד אברכים ולשלם להם מלגות נאות. בשלב שבו הגענו לשמונה אברכים – קיימנו פעם תפילת מנחה. הצטרף אלינו אחד הנהגים, אך עדיין היה חסר העשירי למניין. בעל הבית הבחין בכך ולאחר התפילה הוא ניגש לשותף שלו וקבע: 'מוסיפים עוד אברך'. השותף שכבר היה בקי בסדרי הלימוד, העיר: 'אי אפשר להכניס אברך בלי חברותא'. אך בן שיחו לא היסס: 'אז נכניס שני אברכים ועם תקציב כבר נסתדר,. כך צמח הכולל שלנו לעשרה אברכים שכולם מגיעים מידי יום ביומו והוגים בתורה מתוך תחושת שליחות ובשקידה מופלגת".
ואכן, מבט קל לעבר אברכי הכולל חושף, כי לא מדובר בברנשים 'טיפוסיים' או חובבי הרפתקאות. כולם אברכים רציניים ביותר, בוגרי ישיבות ליטאיות חשובות, אשר מנהלים אורח חיים סטנדרטי לגמרי. בשעות הצהריים רובם לומדים בכוללים בירושלים וחלקם אף משמשים 'משיבים' בישיבות מוכרות. "אני חושב שעד לרגע זה, בעלי המקום אינם מבינים את גודל המהפך שהתחולל בזכותם, אין הם מפנימים את העובדה שהם מגדלים כאן בני עלייה ממש", מציין הרב בן ישי.
ואכן, מנכ"ל חברת ההסעות, שאותו אנו פוגשים לבסוף בקצה המסדרון, נראה עסוק מאוד אך בכל זאת הוא מפנה לנו מזמנו. כאשר אנו שואלים בסקרנות מה גורם לאדם כמוהו להחליט על הקמת כולל ועל תחזוקו באופן כה שוטף, הוא מחייך חיוך מרוצה ומביט בבני טיפוחיו: "אני עוד לא שומר מצוות, אבל אולי זה עוד יגיע אי פעם"- הוא אומר לנו בכנות, וממשיך לעסקיו.
הרעש המקרב
לא קל ולא פשוט היה לשכנע אברכים להגיע אל 'כולל הסעות' המתפתח. כאשר הוחלט על הרחבת הכולל, הטיל הרב בן ישי את משימת גיוס האברכים על כתפיו של הרב עוזיאל לורי, אשר לקח זאת על עצמו ועם הזמן הפך לאחראי על תכני הלימוד וסדריהם. "כשפניתי בתחילה לאברכים, זה היה נשמע להם רעיון קצת הזוי", הוא מספר. 'למה לנסוע עד לאורה אם אפשר ללמוד בירושלים?' הם היו שואלים אותי בקביעות, ו-'אתה בטוח שבאמת לומדים שם? אז למה זה בבניין של הסעות?' האמת היא שגם אני עברתי בדיוק את אותם תמיהות וספקות, וכתלמיד ישיבת בריסק במשך שנים ידעתי להעריך לימוד וחששתי מפני הלא ידוע. אך לאחר שביקרתי במושב הגעתי למסקנה שאין דבר טוב מזה לאברך.
"היתרון הגדול, לדעתי", אומר הרב לורי, "הוא בכך שאברך המגיע לכאן יודע שהוא מוכרח ללמוד, כי פשוט אין לו אפשרות אחרת. הוא מנותק לחלוטין מכל הסובב, כי אין לו מה לחפש בסביבה. נפשית זה מסייע ללימוד. מטבע הדברים גם הסדרים נשמרים במלואם, כי אין תחבורה נוחה למושב ואנו חייבים לצאת יחד בהסעה וגם לשוב ביחד. בשל כך מי שמגיע יודע שהוא חייב ללמוד וזה דבר שמהווה תמריץ להרבה אברכים מצוינים.
"מעבר לכך", מוסיף הרב לורי , "הייתי גם מצטט באוזני כולם את דבריו של הרב בן ישי על הערך המוסף שיש כאן- 'תבינו אם אתם לומדים בבית הכנסת שלכם אתם תורמים לעצמכם בלבד, בעוד שכאשר אתם לומדים במקום כזה- אתם מפיצים אור גדול לכל הסביבה, ומי יודע, אולי בזכותכם עוד תקום כאן קהילה?' "
ובכל זאת, האם לא קשה ללמוד בתוך בניין שוקק פעילות? העבודה שמתנהלת שם לא מפריעה? הנהגים לא מרעישים?
אל השיחה מצטרף כעת אחד האברכים שממלא פיו צחוק. "הם מפריעים לנו? נראה לי נכון יותר לומר שאנחנו מפריעים להם, כי הרעש של הלימוד הוא חזק ולא פעם במהלך הלימוד נכנסים אלינו חלק מהעובדים ושואלים: 'למה אתם צועקים? מה כבר קרה?' בתחילה היינו פשוט מתנצלים ומנסים ללמוד יותר בשקט, אך כשראינו שהם עדיין ממשיכים להעיר- הבנו שמה שהם רוצים זה באמת להבין את פשר הצעקות שלנו, ואכן התחלנו לענות ולהסביר להם על דרך הלימוד".
"המקרה המעניין ביותר היה כאשר למדנו מסכת ברכות. לפתע, בעיצומה של הסוגיה, נכנס לחדר אחד מבני המושב, חילוני מקריח וגדל מימדים. הוא פתח את הדלת ונבח: 'אינכם מתביישים? למה אתם מפריעים לכל המושב?' אחד האברכים לא חשב פעמיים והשיב לו בטבעיות: 'אנחנו לומדים מסכת ברכות לקראת חנוכה וכעת דנים בסוגיה הנוגעת לברכתו של שמן הזית, ומה יש לך להגיד על כך?
החילוני לא נבוך אלא פתח את פיו והחל להסביר כי בנושא קיים דיון שלם.
"למרבה הפלא הוא אף ציטט את הסוגיה מתחילתה ועד סופה. בעוד אנו עומדים משתאים התמלאו עיניו בדמעות והוא סיפר: 'אני הייתי בדיוק כמוכם, למדתי באחת הישיבות המוכרות ביותר ונחשבתי לבחור הכי חזק בשיעור, אך מכיוון שראשי נמשך כל העת לעסקים- עזבתי בסופו של דבר הכול והגעתי למקום שבו אני כיום. כעת, כשראיתי אתכם לומדים במלוא העוצמה והחיוניות- נשאבתי אל עברי ופשוט התגעגעתי".
סופו של הסיפור אינו בכך שהיהודי חזר אל העולם הישיבות, אולי עוד יעשה זאת בעתיד. בינתיים הוא החל לתמוך בכולל ביד רחבה ולדאוג לספרי קודש ולתנאים משופרים.
בכלל, מתברר שאין זה הסיפור היחיד שמתגלגל בחברת ההסעות, שכן כמעט לכל אחד מן האברכים יש נהג או יהודי מהמושב שקרוב אליו במיוחד והוא מלווה אותו לאורך כל הדרך. הרב לורי גם מציין, שמדהים להיווכח בכל פעם מחדש כיצד דווקא המילים הפשוטות וההסברים היוצאים מן הלב, הם אלה שיוצרים את הכבוד האמיתי ללומדי התורה.
"רק בשבוע האחרון חלה אחד האברכים שלנו, ומכיוון שהוא זה שמביא את כולנו ברכבו יום- יום מירושלים, לא הייתה לנו דרך להגיע אל המושב. חשבנו בתחילה שכל אחד ייסע בכוחות עצמו, אך בעל הבית ששמע על כך הודיע מיד, כי הוא שולח אלינו אחד מנהגי החברה. הנהג אכן הגיע ואסף את כולם מהבתים. במהלך הנסיעה הוא שוחח איתנו על אורח חיינו והיה המום לשמוע שמשפחה חרדית סטנדרטית מתפרנסת בדרך כלל מן המלגה של הבעל בכולל ומהכנסה צדדית של האישה.
"הוא שאל, פעם אחר פעם, כיצד יתכן לפרנס בסכום כזה שמונה ילדים ואיך אפשר לחיות ככה. בסיומה של הנסיעה סיפר לנו הנהג בכנות: 'דעו שמידי בוקר אני יוצא מאזור המרכז לירושלים ובכל פעם אוסף טרמפיסטים ברכבי. באופן עקרוני אני מקפיד שלא לאסוף אברכים חרדיים, כיוון שאין לי מוטיבציה לעזור להם ואני חש כי 'לשם מה לי להביא אותם למקום לימודם בשעה מוקדמת? הרי ממילא הם יתבטלו ויקבלו בסוף החודש כספים על חשבון המדינה'. כעת, כאשר אני מבין שאף אחד מהם לא חי ממשכורת גבוהה ומטרתם היא באמת הלימוד עצמו, אני מקבל על עצמי להשתדל לקחת דווקא אותם ברכבי, כי מגיע להם'.
"הנהג דיבר בהתרגשות, וזו לא הייתה הפעם הראשונה שבה שמענו משפטים כאלו בסביבתנו. אישית, אני יכול להעיד שבעקבות כאלו מקרים אני מרגיש בכל פעם מחדש שהדבר מחייב אותי להשקיע הרבה יותר בלימוד ולהצדיק את ההערכה הזו".
לימוד, ערך והערכה
בכולל שבמושב אורה הלימודים מתחילים בשעה תשע אפס- אפס בדיוק. "אנחנו לומדים החל מהשעה תשע בבוקר ועד השעה רבע לאחת בצהריים", מספר הרב בן ישי בסיפוק. "בשעה זו מגיעים למקום מרבית הנהגים ואז אנחנו מתכנסים בבית המדרש לתפילת מנחה. רובם ככולם אינם חובשי כיפות, אך הדבר לא מונע מהם להתפלל. אחד מהם כה נקשר לתפילה עד שהוא מקפיד תמיד לעמוד בפתח, וברגע שרואה שיש בחדר תשעה בני אדם הוא נכנס מיד וקורא: 'אני העשירי למניין!'
"לאחר התפילה מצטופפים כל הנוכחים סביבנו ומנצלים את ההזדמנות כדי לשמוע עוד מעט על אירועי השבוע והחודש ביהדות ולהציב שאלות בעניינים שונים- 'למה היום קראו בספר התורה ואתמול לא?', נזקקתי בשבת למים רותחים, האם היה מותר לי לחבר את השקע לקומקום?' אשתי חולה ועוברת ניתוח האם תוכלו להקדיש את הלימוד למענה?' וכך הלאה והלאה. מרגש לראות כיצד דווקא האנשים החילוניים הללו כל כך מעריכים את הווי הלימוד, ועל אף שהעולם שלנו כה שונה משלהם, אף פעם לא היו כאן ויכוחים אלא רק הערכה ופרגון.
"פעם, לקראת אחד החגים, חילק בעל הבית תלושים לכל העובדים והעניק תלוש גם לכל אחד מהאברכים שלנו. כשכולם תמהו על כך, הוא הסביר: 'תבינו, חבר'ה, כולכם עובדים של חברת ההסעות. יש מכם שאחראים על הנהלת חשבונות, יש כאלו שעובדים כנהגים ויש לומדי תורה. הם עובדים בדיוק כמו כולם, ומבחינתי זהו תפקידם".
ואכן, הכולל קיים במתכונתו הנוכחית רק כשנה, אך כיום כבר ברור שאין עוד צורך לשכנע את מנהלי החברה לתחזק אותו. בשיחות עם הרב בן ישי הם מעידי , כי מאז שהוקם הכולל הם רואים ברכה מיוחדת בעמלם ובצלחה העסקית. "בעל החברה אף התבטא פעם באוזניי לא פעם ולא פעמיים, כי ידוע לו שנהגי ההסעות שמסתובבים כל כך הרבה בדרכים זקוקים יותר מכל אחד אחר לשמירה ולהגנה, ואין ספק שהתורה שאנו לומדים שומרת עליהם", מספר הרב בן ישי.
"אז נכון שכיום המקום עדיין קטן יחסית, אך הוא בוודאי גדול באיכות וכבר בזמן הקרוב אנו עומדים להרחיב את הכולל ולהכפיל את מספר האברכים שלומדים בו. בנוסף, אנו גם מתכננים לארגן סמינרים בנושא יהדות בתוך מושב אורה עצמו, במטרה אחת – למלא את שליחותנו ולקרב כמה שיותר לבבות לאביהם שבשמים".
מטריית הגנה רוחנית
יוסי איזק
מטעמים שתכף תבינו איננו יכולים לחשוף פרטים רבים מידי על ישי ב' ועל מקום עבודתו.
ישי עובד בחברה פרטית קטנה הקשורה לאחת התעשיות הביטחוניות בארץ. מדובר בצוות מצומצם
של עובדים השוקדים על פיתוחה של מערכת טכנולוגית עתירת-ידע שאם תפעל כהלכה היא תשדרג
בצורה משמעותית את יכולותיה המודיעיניות של מדינת ישראל.
לא רק במשרד הבטחון הישראלי עוקבים בעניין אחר עבודתם של עובדי החברה. גופי מודיעין מובילים
באירופה ובארה"ב ממתינים אף הם בקוצר רוח להשלמת ניסויי המערכת האחרונים. אם הכל ילך כשורה,
וכל הציפיות הגבוהות שנתלו בביצועי המערכת יוכיחו את עצמם, צפויים אף הם "לקפוץ למים"
ולגייס את היכולות הטכנולוגיות הנדירות שהחברה מציעה ללקוחותיה. יותר מזה אי אפשר לפרט..
למרות שיש יסוד סביר להניח שבטהראן, למשל, לא ממש יאהבו לשמוע על העבודה שישי וחבריו עושים…
אבל לא על עולם הצללים המודיעיני ביקשנו לספר לכם הפעם אלא על משהו שונה לחלוטין. ליתר דיוק,
על מנהג יוצא דופן שבו שותפים חלק ניכר מעובדי החברה. ובכן, בכל בוקר, לפני שהם יוצאים לעבודתם,
אפשר לפגוש קבוצה מגובשת של עובדים המתכנסים ב.. אחד ה"כוללים" הידועים בעיר לכמה שעות של לימוד תורה.
"אם לא פתחתי את היום בלימוד תורה עם החברותא אני מרגיש שבזבזתי יום", שח לנו ישי.
"גם אם בהמשך היום אני אפגש עם נציגי משרד הביטחון, אשתתף במצגת של ארגון ביון חשאי
או בפגישה חשובה עם משקיעים – זה פשוט לא יהיה אותו דבר".
זה לא שסדר יומם של עובדי החברה פנוי במיוחד. להפך, כולם עמוסים וגדושים באינספור מטלות טכניות
שחייבות להסתיים לפני שהמערכת תהיה כשירה, אבל לימוד התורה בא קודם לכל.
"לכל העובדים אצלינו יש תארים מדעיים בכירים", מציין ישי. "מדובר באנשים שכל מפעל היי-טק היה חוטף בשני ידיים,
אבל יש להם עקרונות ויש להם סדרי עדיפות. הם מבינים שהתורה היא העוגן הרוחני שנותן לאדם בסיס לכל היום.
דווקא בגלל התחום הרגיש והחשוב שבו הם עוסקים הם מבינים עד כמה לימוד התורה הוא קריטי".
"למעשה", מוסיף ישי, "אין סתירה בין הלימוד בשעות הבוקר לבין העבודה בהמשך היום,
שכן שניהם קשורים לביטחונה של מדינת ישראל. המערכות הטכניות מספקות את ההגנה הגשמית,
אבל דווקא אנחנו שנמצאים בחזית המערכה יודעים שבלי סיוע רוחני של החידושים המדעיים לא יעזרו ולא יועילו.
לפני שמשקיעים במערכת הגנה גשמית צריך לתחזק את מטריית ההגנה הרוחנית ואת זה אנחנו עושים באמצעות לימוד התורה".
ופתאום הוא נהפך לאדם גס, אלים ותוקפני
מאת: יוסי איזק
תארו לכם אדם נורמלי לחלוטין, איש משפחה למופת, הזוכה להערכה רבה בין ידידיו ומכריו. יש לו מקצוע מכובד, חוג ידידים יוקרתי ותחומי עניין מגוונים הכוללים הרבה התנדבות ונתינה לזולת.
לילה אחד לוגם האיש הנחמד הזה משיקוי כימי אותו רקח במעבדה הפרטית שלו ולפתע מתחולל בו שינוי מבעית. כוחות הרוע המצויים בקרבו מתחזקים לאין ערוך ולאין שיעור. הוא נעשה אדם גס, אלים, תוקפני, חסר סבלנות וקצר רוח במידה מפחידה. הוא מלא בזעם כלפי אנשים שמפריעים לו בדרכו, ולעיתים הדברים אף יכולים להגיע עד כדי שפיכות דמים. ההתנהגויות המפחידות הללו נמשכות כל עוד הוא מצוי תחת ההשפעה הכימית של השיקוי. כעבור זמן-מה, כאשר אפקט השיקוי חולף, חוזר האיש להיות כאחד האדם. איש אינו יכול לזהות בו את המפלצת המשתוללת ששכנה בנפשו לפני זמן קצר.
נסו רגע לדמיין איך זה לחיות במחיצתו של אדם כזה. מפחיד, לא? אתה לעולם לא יכול לדעת מה מצפה לך מעבר לדלת. האם תפגוש אדם או… מפלצת.
שוו בנפשכם שהשיקוי הכימי הזה הוא גם בעל יכולת ממכרת. כלומר, ככל שמנסים אותו יותר פעמים, קשה יותר להפסיק. מגיע שלב שבו האדם נבהל מעצמו ומנסה לחדול מלגימת השיקוי אבל הוא כבר החמיץ את התחנה האחרונה של הרכבת – לאחר שהשיקוי עורר את הכוחות האפלים השוכנים בקרבו שוב אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק.
התיאור שזה עתה קראתם מהווה את תמציתה של אחת היצירות הספרותיות הקלאסיות שראו אור באנגליה לפני מאה וחמישים שנה. זהו הספר "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד".
אבל מי שחושב שמדובר בתיאור דמיוני הלקוח ממחוזות הפנטזיה של סופר הזוי אינו אלא טועה. למעשה מסתובבים סביבנו הרבה מאוד ד"ר ג'קיל שעלולים להפוך ללא התרעה מוקדמת למיסטר הייד. אולי אתה מכיר כמה כאלו מקרוב. אולי אתה אפילו אחד מהם.
קיים טריגר פסיכולוגי קטן אך קטלני שמסוגל להפוך אדם נורמלי למפלצת טורפת. קוראים לזה – כעס.
האדם הכועס הוא לא בהכרח אדם רע. הוא אפילו אינו חייב להיות אדם מסוכן במיוחד. הבעיה העיקרית של הכעס איננה בכך שהיא מחדירה רוע לאדם, אלא בכך שהיא גורמת לאדם לאבד את השליטה על עצמו. מכירים את הסצנה המוכרת מתוך אינספור סרטי מתח שבו רואים רכב מדרדר לתהום עד שהוא פוגע בתחתית ומתפוצץ בכדור אש מסנוור? זהו בדיוק המצב בו נתון הכעסן. הוא מאבד שליטה על עצמו. היא מידרדר לתהום. הוא עומד להתפוצץ. בום.
לא סתם אמרו חז"ל: "כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה".
מה הקשר בין כעס לעבודה זרה? בשעה שאתה כועס אתה לא חפשי. אתה מתפרק מכל אחריות. אתה נותן לכוח אחר להוביל אותך. אתה מניח ליצר הרע להיכנס דרך הדלת הקדמית ונותן לו להוליך אותך למחוזות האופל.
לכן בשעת כעס מסוגל האדם לעשות את המעשים האיומים ביותר. הוא לא שולט בעצמו, הוא הפקיר את השטח והלך לאיבוד.
האם יש דרך לעצור את הכעס? האם ניתן למנוע את הנפילה לתהום?
מיסטר הייד האמין שהתשובה לכך שלילית. הוא סבר שאין כל אפשרות לסובב את הגלגל ולהחזיר לשליטה את ד"ר ג'קיל. אבל הוא הגיע למסקנה הזאת רק משום שהוא לא הכיר את התורה. לו היה מכיר את התורה הוא יודע שהתורה נותנת לאדם כוחות מופלאים לשנות את עצמו ולהפוך לאדם אחר, טוב יותר.
בוא לשיעור תורה ותגלה גם אתה שאפילו מיסטר הייד הנורא יכול להפוך בחזרה לד"ר ג'קיל המתוק אם הוא רק מתקן את מידותיו.
בהצלחה.
לעצור, להביט ולהתבונן
נושמים, גדלים, אוכלים, שותים, ישנים, לומדים, חיים. במרוץ החיים, אנו ממעטים לחשוב על הפלא שבעצם בריאתנו. על הזכות והנס שבמנת חלקנו על היותנו חיים, דינאמיים, מתקדמים, ונבנים. גוף האדם, אף שבדרך כלל הוא נראה לנו מובן מאליו, הוא המכונה המשוכללת ביותר עלי אדמות. הגדול שבמדענים בני האנוש לא יוכל לעולם לפתח מכונה שכזו, וגם לא תחליף פשוט בהרבה. מתנת החיים המפכים בגוף, שפועל בתיאום מושלם ומופלא, אינה דבר של מה בכך.
כמות אדירה של תהליכים בשנייה
בניסיון להבין כיצד פועל גופנו ואילו ניסים מלווים אותנו בכל רגע נתון כדי שנוכל לנשום את הנשימה הבאה, די להציץ בכמה עובדות הקשורות בתפקודנו. לקרוא, להתפעם ולהודות עד בלי די לבורא עולם. ראשית, כדי שהגוף יפעל כשורה, מדי שנייה מתרחשים בו אלפי מיליונים של תהליכים. בשנייה אחת, נהרסים מיליוני תאים, נבנים אלפים של רכיבים כימיים המספיקים לייצור כל תרופה בעולם, ובד בבד, הגוף מפיק אנרגיה רבה כל כך, עד כי ניתן להשתמש בה לצורכי חשמל של עיר. המידע שיש במוח ובגוף הוא בכמות כה גדולה, עד כי עשרות מחשבים מתקדמים ביותר בקושי יצליחו להכילו. ולכל אורך הזמן הזה, ניטשת בגוף מערכה עצומה נגד אלפי פולשים זרים שמבקשים לפגוע בו.
מתקשים להאמין? ובכן, מסתבר כי הניסים שמאפשרים את קיום חיינו, מתחילים בעובר עוד בעודו ברחם אימו. לפי מחקרים שנערכו, העובר מסוגל לשמוע צלילים, והוא מגיב להם. כמו כן, לפי מחקרים אחרים, תינוקות מתחילים לחלום כשהם עדיין ברחם אימם. מיד לאחר הלידה, ראשו של התינוק מגיע לרבע ממשקל גופו. אף על פי שעם לידתו, ניצבת בפני התינוק דרך ארוכה עד להתפתחותו המלאה, הרי שהוא נולד עם כל האיברים, קטנים וחלשים ככל שיהיו.
ראש טוב
אף שראשו של תינוק שזה עתה יצא לאוויר העולם מגיע לרבע ממשקל הגוף שלו, הרי שדרכו להתפתחות מלאה ארוכה למדי. רק בגיל 20 מגיע המוח למשקל המקסימאלי שלו. לאחר מכן, במהלך העשורים שיבואו, ימותו כמיליארד תאי עצב במוח. משקלו יפחת בשיעור של כ-100 גרם. לפי ההערכות, המוח שלנו יכול לאחסן כמות מידע שגדולה יותר מ-5,000 דיסקים. וגם כשאנחנו שולחים מסר למוח, אין מחשב בעולם שיוכל להתחרות במהירות הפעולה שלנו שככל הנראה נע בסיבי העצם במהירות של 200 קמ"ש לערך.
המוח, מעניין לדעת, הוא האיבר הרגיש ביותר בגוף למחסור בחמצן. זאת ככל הנראה הסיבה לכך, שלמרות משקלו הקטן בהשוואה ליתר חלקי הגוף, כ-1,300 גרם, הוא מקבל אספקה של כ-20% מהחמצן שנקלט בגוף. אם חמצן לא מגיע למוח במשך כ-7 שניות, הסובל מהמחסור יתעלף. הסיבה לכך, היא כדי להציל את האדם. קולט את אותות המצוקה, ונופל למצב מאוזן על מנת להזרים כמה שיותר חמצן למוח. ואם כבר במצב מאוזן עסקינן, הרי שבמהלך שנת החלום, השלב החמישי בשלבי השינה, משתק המוח את שרירי הגוף, מה שמונע מאיתנו ליפול תוך כדי שינה.
בעומק הלב
תהליכי התיאום והתפעול בין המוח לבין הלב הם פלאיים ממש. שני האברים החיוניים הללו, האחראים לתפקודו של הגוף, פועלים בהרמוניה ובחריצות יתרה, בכל שנייה ושנייה. בשעה אחת, הלב פועל במידה המפסיקה לייצר אנרגיה שיכולה להרים משקל של טון. במהלך תקופת החיים הממוצעת של בן אדם, הלב פועם כ-3 מיליארד פעמים ושואב כ-180 מיליון ליטרים של דם. באשר לשאלת מיקומו של הלב, אף שהתשובה בדרך כלל היא שהוא נמצא בצד השמאלי של החזה, הרי שבפועל, מיקומו שונה. הלב ממוקם במרכז בית החזה, כשקצהו התחתון נוטה מעט שמאלה. זאת הסיבה להנחה המוטעית שהלב ממוקם בצד שמאל. בהקשר זה ראוי לציין, כי חלק קטן מהאוכלוסייה לוקה ב"דקסטרוקרדיה", מצב שבו קצהו התחתון של הלב נוטה מעט ימינה, ולא שמאלה.
משקלו של הלב מגיע ל-350 גרם לערך. הגודל הממוצע שלו, אצל אדם מבוגר, הוא כגודלו של תפוז גדול. כל חדר בלב מתמלא בדם בכמות של חצי כוס לערך. בכל פעימה, מזרים הלב כ-100 מילי-ליטרים של דם. בכל יום עוברים דרך הלב כ-8,000 ליטרים של דם. בתוך שלושה ימים, יכולה זרימת הלב לדם למלא בריכה! אורך כלי הדם בגוף מגיע ל-100 אלף קילומטרים לערך, ששווים ל-3 הקפות לכדור הארץ בקירוב. לחץ הדם בעורקים שלנו הוא חזק ביותר, עד כי הוא מסוגל לפרוץ כמו מזרקה בזרם של למעלה ממטר. התקף לב קורה כאשר עורק שמזין את שריר הלב נסתם. כתוצאה מכך, אותו אזור בלב שהוזן על ידי העורק, מת, והאזור הלבבי עובר תהליך של נמק.
המעבדה המשוכללת בתבל
ומהלב אל הכבד, איבר חיוני ביותר שאחראי על תהליכים רבים בגופינו: ברפואה מגדירים את הכבד כמעבדה של הגוף. עם זאת, בהשוואה למעבדות שהוקמו ושמופעלות על ידי בני תמותה, הרי שמדובר במעבדת-על שאין ביכולתם של בני האנוש להבין בצורה מוחלטת כיצד היא פועלת, ובוודאי שלא ניתן להעתיק אותה. הכבד קולט את הכימיקלים, הוויטמינים, המינרלים והחומרים השונים שהגוף זקוק להם. בדרך, הוא מסלק את הרעלים שמזיקים לגוף. כך שלמעשה, הכבד משמש כמסננת וכספק של חומרים החיוניים לתפקודנו. מעבדת הכבד מסוגלת לטפל בכ-500 תהליכים שונים במקביל, בעת ובעונה אחת.
מלבד היותו של הכבד מעבדה שמזינה אותנו בחומרים חיוניים, ומצילה אותנו בד בבד מרעלים מזיקים, יש לו עוד תכונה מיוחדת: כבד הוא האבר היחיד בגופנו שמסוגל לצמוח מחדש. הכבד הוא בלוטה, שמשקלה כ-1400 גרם. האבר החיוני הזה ממוקם מתחת לסרעפת ותופס, בין היתר, חלק ממערכת הבטן. הכבד מכוסה כמעט כולו בקרום הצפק. מתחת לקרום הזה, יש רקמת חיבור צפופה שעוטפת את הכבד כולו. הכבד מחולק לשתי אונות בסיסיות. האונה השמאלית קטנה יותר, והאונה הימנית, הגדולה יותר, מתחלקת לשלושה חלקים. החלקים מחולקים כל אחד על ידי כלי דם וסיבים פיברוטיים שיוצרים מבנה תומך לאוניות.
בעוד הכבד מסנן את הרעלים מגופנו, הקיבה אחראית בין היתר על אכסון מזון, ויסות קצב העברת המזון למעי הדק להמשך עיכול, המשך פירוק מכני של המזון לאחר פירוקו בפה ועוד. אם אתם חשים מלאים מאוד לאחר ארוחה גדולה, אל לכם להתפלא: הקיבה מסוגלת להתנפח עד פי 20 מהגודל המקורי שלה. בשל הגמישות שהיא נדרשת כדי לבצע פעולות שכאלה, הקיבה חייבת לרפד עצמה מחדש מדי שבועיים, אחרת, מיצי הקיבה יאכלו אותה.
ומה באשר לריאות? הריאות, האבר העיקרי האחראי על הנשימה, שואפות בכל יום כמיליון ליטר של אוויר. שטח הפנים של נאדיות הריאה הוא גדול ביותר, ומגיע למידות של מגרש גדול, אף על פי שאנו נושמים אוויר כה רב בכל יום, עדיין למים יש את הנתח הגדול ביותר בגופנו: כ-70% מהגוף מורכב ממים. סוג המים דומה יותר למי ים מאשר למי השתייה הרגילים מהברז. הריאות, וכך גם איברים אחרים בגוף, אינם סימטריים. צד שמאל שלנו לא זהה לחלוטין לצג ימין. ולא בכדי. אם נתרכז בריאות כדוגמא, הריאה השמאלית קטנה מהריאה הימנית, כדי שיהיה מקום ללב, שממוקם בין שתי הריאות.
הדם הוא הנפש
הלב הוא המשאבה של הדם, הנוזל הפלאי בבריאה. הנוזל האדום הסמיך מכיל רכיבים שונים, ופועל בצור המיוחדת. אורך חייה של כדורית דם אדומה, הכדוריות שמעניקות לדם את צבעו האדום, עומד על 120 יום. בכל שנייה, שימו לב! נהרסות 15 מיליון כדוריות דם אדומות בגוף. בטרם תיהרסנה, תעבורנה הכדוריות מסע של 12 מיליון קילומטרים ברחבי הגוף. כדורית דם אדומה נעה במהירות רבה ומבצעת הקפה אחת ברחבי הגוף בתוך 20 שניות בלבד. בגוף של אדם בוגר יש כ-6 ליטרים דם (לגברים יש יותר דם מנשים). מילי-ליטר אחד של דם מכיל כ-5 מיליון כדוריות דם אדומות.
מלבד סוגי הדם העיקריים המוכרים, A,B,Oו- AB, בעלי RHחיובי או לא, קיימים עוד תת סוגים רבים של סוגי דם. סוגים אלה לא נבדקים בבדיקות שגרה של בנקי הדם. לכל אדם יש סוג דם בעל מאפיינים ייחודיים לו. זה נגזר מה-DNA, החומר התורשתי שנמצא בגופו של כל אחד ואחד מאיתנו. ה-DNAבנוי בצורת סליל שמקופל כמה פעמים. באופן הזה, מתאפשר אכסון כמויות עצומות של מידע. אם מותחים סליל כזה, אורכו הוא כזה שיכול להגיע לירח 6000 פעמים לערך.
מאסה של שרירים
השרירים, כחלק בלתי נפרד ממערכות הגוף, מאפשרים לנו תפקוד תקין של הגוף. מהו השריר החזק ביותר בגופנו? סביר להניח שלא רבים היו מגיעים לתשובה הנכונה: השריר החזק ביותר בגוף, יחסית לגודל שלו, הוא שריר הלשון; 650 שרירים לערך אחראים על היציבה שלנו, על התנועה ואפילו על המראה החיצוני של כל אחד מאיתנו. אנשים הלוקים במחלות ניווניות או קשישים- השרירים שלהם עוברים תהליך של הידלדלות, מה שגורם לעור לשקוע פנימה; בעת ההליכה, בני האדם מפעילים כמעט 200 שרירים. יש שרירים המרימים את הרגל ומסייעים לה לצעוד, שרירי הגב מושכים את הכתפיים אחורנית ושומרים על שיווי משקל, שרירי הבטן מתכווצים ומונעים נפילה לאחור, ושרירי הסרעפת מסייעים לנשימה.
זה בעניין הליכה, ומה קורה כשאנו מדברים? ובכן, לשם פעולה זו נדרש הגוף להפעיל כ-72 שרירים, בשפתיים, בלשון, בלסתות, ובמיתרי הקול. אפילו לקימוט המצח אנחנו נזקקים להפעלתם של שרירים, ובמספר לא מבוטל: 43. דווקא חיוך מצריך מאיתנו מאמץ קטן יותר: "רק" 17 שירים נדרשים כדי לבצע את פעולת החיוך. עוד סיבה לחייך… השריר המהיר ביותר בגוף, הוא השריר האחראי על מצמוץ העין. ביממה אחת אנחנו ממצמצים כ-15 אלף פעמים, ובשנה יותר מ-6 מיליון מצמוצים. נשים ממצמצות פי שניים מגברים. לו היינו ממצמצים "ברצף", עינינו היו עצומות למשך כשנה.
נפלאות העור
ואם לרגע חשבתם שהמערכות הפנימיות של הגוף, על כל מה שכרוך בהן, הן הפלא היחיד שאצור בנו, ראו מה קורה עם העור שעל גופנו: בשטח של 6 מ"ר של עור יש 3 מטר של סיבי עצב, 1,300 תאי עצב, 100 בלוטות זיעה, 3 מיליון תאים ו-3 מטרים של כלי דם; על ראשנו יש כ-100 אלף שערות (לא אצל קרחים או מקריחים כמובן); נשים מאבדות בממוצע כ-70 שערות ביום, וגברים כ-40. במהלך שנות חייו, גדלים על ראש אדם כ-950
קילומטרים של שיער ראש.
הגבות שמעטרות את החלק העליון שמעל עינינו, נועדו כדי למנוע מזיעה במצח לטפטף על העיניים; על גבי העור של האדם יש יותר יצורים מאשר המספר הכולל של תושבי כדור הארץ. רוב רובם של היצורים הללו, לא מזיק; כל חודש מגדל הגוף שכבת עור חיצונית חדשה. אצל חולי פסוריאזיס (ספחת), קצב הגידול גדול פי 27 מעורו של אדם בריא. ועוד פרט מעניין קטן: הכינים, המכה המוכרת היטב להורים לילדים קטנים, מעדיפות לשכון דווקא בראשים נקיים ולא מלוכלכים…
מהי המחלה השכיחה בעולם?
כאמור לעייל, בכל רגע נתון נלחם הגוף בפולשים זרים המאיימים לפגוע בו. כינים הן בעיה קטנה מאוד לגוף בהשוואה לפולשים רבים אחרים המבקשים לפגוע בו. סביר להניח שלא שיערתם, כי המחלה השכיחה ביותר בעולם היא… עששת השיניים. אלא שעששת היא לא המחלה המידבקת ביותר. התואר הלא נכבד הזה שמור להצטננות. מחלה זו נגרמת על ידי קבוצת נגיפים שמכונה "רינו וירוס". בקבוצה זו קיימים כ-180 תת סוגים של וירוסים. למעשה, אין כמעט אדם על פני כדור הארץ שניצל מהידבקות בנגיפים מקבוצה זו, פרט אולי לכמה מקומות בעולם (כמו אנטרקטיקה), לשם הנגיפים הללו טרם הגיעו.
לעומת ההצטננות, המחלה הנדירה ביותר בעולם היא אבעבועות שחורות. במאי 1978 רשם ארגון הבריאות העולמי 0 מקרי הדבקה ברחבי העולם. זאת בזכות החיסון שנמצא למחלה. דווקא בשנים האחרונות, ידוע על כמה מקרים של מחלה זו; הסוכרת היא המחלה המהווה את הגורם העיקרי לעיוורון בעולם המערבי. חוסר האיזון ברמות הסוכר גורם לפגיעה בלתי הפיכה בכלי דם קטנים בעין, לניתוק אספקת החמצן בעין, ול"ע לעיוורון; ובחזרה להצטננות וליתר מחלות החורף: התעטשות, אחד התסמינים הבולטים של המחלה, אינה מאפשרת לנו לפקוח את העיניים במהלכה. בעת התעטשות, כמעט כל תהליכי הגוף נפסקים, כולל פעימות הלב. כשאנחנו מתעטשים, רסיסי הרוק שמשוגרים מפינו, שועטים במהירות של כ-160 קילומטרים לשעה… מה רבו מעשיך ד', כבר אמרנו?!
אלוקים- אצלי גם במטבח
עוד יום שגרתי מתחיל, הלחץ הרגיל בעבודה, הפקקים בדרך, החדשות ברקע. היום כשסיימתי את תפילת שחרית הרגשתי שהשארתי את אלוקים בבית הכנסת. וכי הניתוק הזה מחויב המציאות או שמא ניתן להמשיך להרגיש את קרבת הבורא גם מחוץ לבית התפילה? כשמחשבות אלו בראשי, אני לוגם מעט מהקפה של הבוקר. מתקרב לשלחן להכניס לפי פרוסת עוגה ולפתע נזכר: "רגע! העוגה נאפתה בתנור בשרי! אני לא יכול לאכול אותה יחד עם הקפה!".
נפל לי האסימון: "הנה, לקחתי את אלוקים איתי הביתה. אפילו בתוך האוכל הוא נמצא לצידי…".
מלבד מצוות התורה שמיועדות להפסקת מירוץ החיים והתעסקות בתוכן רוחני, כמו: תורה, תפילין, ציצית ותפילה, העניק לנו הקב"ה מצוות מיוחדות המשתלבות בתוך סדר היום הרגיל שלנו- בתוך העבודה, בתוך הבית ואפילו בתוך הארוחה. כזו היא מצוות איסור בשר בחלב. בארוחה או אפילו כשבא לנו לנשנש, אנו שמים לב להרכב המאכל, לדרך בה הוא הוכן ולשעת האכילה, כדי להמנע מאיסור בשר בחלב. ככה אנחנו ממשיכים להיות קרובים, מאוד קרובים לאלוקים, גם כשאנחנו עמוק עמוק בעניינים אחרים. זו חווית קרבה הדומה להקרבת הקרבן בזמן בית המקדש, כפי שאמרו חכמים "בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על אדם. עכשיו, שלחנו של אדם מכפר עליו".
איסור בשר בחלב כולל בתוכו את הציווי לא לבשל בשר לסוגיו השונים עם חלב וכן שלא לאכלם יחד. האיסור נלמד מן הכתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו" ולמדו ממנו חכמים שכל סוגי הבשר נאסרו ושלא רק עם חלב אמו אלא גם עם חלב בהמה אחרת. בכדי להרחיק את האדם מלהכשל בעבירה, הוסיפו חכמים לאיסור ואמרו שלא לאכול חלב אחרי בשר או בשר אחרי גבינה קשה, במשך שש שעות עד לעיכול טוטלי של הבשר או הגבינה הקשה. עלינו להקפיד גם שלא יספוג הבשר טעם של חלב או להיפך דרך הכלי שבו הוא מונח או דרך התנור בו נאפה וכדומה מאחר ובספיגת הטעם נוצרת גם כן תערובת בשר בחלב אסורה. לכן יש לעשות הפרדה מלאה במטבח היהודי בין כלי החלב לכלי הבשר בכדי לא להכשל באיסור זה.
סיבת הקפדת התורה על עירוב בשר בחלב, מוסבר בחכמת הנסתר.
בבואנו להמנע מבשר בחלב יש לשים לב לכמה דברים:
בזמן אכילת בשר או חלב אין לאכול מאכל מהמין השני. אפילו מאכל פרווה שנאפה או התבשל בכלי מהמין השני (למאכל כזה קוראת ההלכה "בחזקת בשרי /חלבי") גם כן אסור. לכן למשל אסור לאכול עם הקפה עוגה שנאפתה בכלי או בתנור בשרי. לעומת זאת, לאחר האכילה מותר יהיה לאכול מיד מאכל מסוג זה ללא צורך בהמתנת שש שעות.
לאחר אכילת בשר בקר או עוף יש להמתין שש שעות מסיום האכילה עד לאכילת מאכלי חלב. כלל זה נכון גם אם אכלת מאכל בשרי כגון מרק עוף ולא אכלת את העוף עצמו. לאחר אכילת חלב מותר לאכול בשרי מיד אלא שצריך לשטוף ולנקות את הפה והידיים היטב ביניהם. יש המקפידים אחרי אכילת גבינה צהובה להמתין גם כן שש שעות לפני אכילת בשר.
איסור בשר בחלב שייך בין אם התערבבו לך ממש בשר עם חלב, בין אם ערבבת בטעות את הדייסה החלבית בכף שערבבת בה קודם את המרק הבשרי ובין אם בטעות העוף במקרר מתלכלך מקופסת הגבינה שלידו. לכן יש לשים לב לכך בכדי להגיע להפרדה מוחלטת במאכלים במשטחי העבודה, במקרר ובכל מקום. במקרה ונוצר עירבוב בשר עם חלב ישנם אופנים המותרים בהלכה וישנם אסורים ויש לשאול שאלת רב.
תערובת בשר בחלב עשויה לקרות גם באמצעות כלי הבישול והאכילה: הן על ידי שאריות ולכלוכים והן על ידי טעם המאכל הנספג בתוך הכלי עצמו ועובר בבישול אל המאכל השני. לכן יש צורך בשתי מערכות כלים נפרדות ומסומנות. במקרה ויש לך כלים ישנים ואתה מעוניין להתחיל להקפיד, צור קשר איתנו לצורך ביצוע "הכשרת מטבח".
יש להגדיר מראש את התנור ואת המקרוגל ולייעדם מראש לשימוש בשרי או חלבי.
מצוות מזוזה
בתוך כל האנדרלמוסיה השוררת בעולם, הסכנות הבטחוניות, הבעיות הכלכליות, הממשלות שקמות ונופלות והמהפכות ההולכות וגדלות, בולט לו עם אחד, שונה מכולם, עם שאין בליבו פחד משום דבר. חווה הוא בעברו אירועים קשים מאלו וניצל, מאחוריו איומים וסכנות שעבר, ממלכות עצומות עברו וחלפו והוא שרד מעל לדרך הטבע, העם היהודי- עם ישראל. אף אומה ומדינה לא יכולה להכחיד את העם היהודי וכולם מבינים כי יש לו סוד מיוחד, סוד שממנו מגיע הקיום הלא הגיוני של העם הקטן. אנחנו בני העם היהודי, יודעים את הסוד, מודעים לשמירה המיוחדת ששומר עלינו הא-ל יתברך מאז ימות עולם ועד היום. מבינים אנו כי רק בזכות כך שרדנו בתוך עולם ענק ושונא, אך האם אנו יודעים כיצד ביכולתינו להגביר את חומת ההגנה הזו סביבנו ולחסוך מאיתנו איומים, סכנות ובעיות? האם נשכיל לעשות את מה שבאמת ישמור עלינו מכל רע?
על מצוות מזוזה נאמר בתלמוד "בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ. מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ. שנאמר: ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך". השמירה המיוחדת שפורס סביבנו שומר ישראל, חלה עלינו באמצעות מצוות המזוזה. כאשר המזוזה קבועה בפתח בתינו ובתוכה פרשיות התורה "שמע ישראל" המורה על האמונה באלוקים ו"והיה אם שמוע" המלמדת על חיוב שמירת מצוות התורה, כתובים על קלף כשר בכתב אשורית – הכתב שבו כותבים את ספר התורה, אנחנו יכולים לישון בשקט, כי "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
מצוות מזוזה הנלמדת מהנאמר בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" אינה רק ביחס לפתח הבית או שער החצר, אלא קבעו חכמים כי בכל פתח ופתח שישנו בבית, יש לקבוע מזוזה בצידו הימיני (מכיוון הכניסה), באלכסון מוטה פנימה, בשליש העליון של הפתח. מלבד פתחי חדרי הרחצה והשירותים, בהם אין לקבוע מזוזה מפני כבודה. בשעת קביעת המזוזה נברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקבוע מזוזה"
יש להקפיד שהמזוזה תיכתב על ידי סופר מוסמך. אם אינך יודע את טיב המזוזה, רצוי למסור אותה לבדיקה, כך תוכל להיות שקט ורגוע. יש להדגיש שגם אם אתה מתגורר בבית שכור, עליך לקבוע מזוזה בפתחיו.
מסופר בתלמוד על רבי יהודה הנשיא (מחבר המשניות) שקיבל מתנה גדולה וחשובה מאחד מידידיו ובבוא העת החליט להשיב לו טובה ולהחזיר לו אף הוא מתנה ראויה. שלח לו רבי יהודה הנשיא מזוזה מהודרת בתוך נרתיק יפה. התפלא הידיד מאוד והתרעם: "הרי אני נתתי לרבי מתנה מאוד מאוד יקרה ותחתיה הוא משיב לי מזוזה שמחירה אינה עומד בשום יחס לערך מתנתי?!" הסביר רבי יהודה הנשיא את החלטתו: "הוא שלח לי אמנם מתנה יקרה מאוד אך תמיד אני אצטרך לשמור עליה, ואילו אני שלחתי לו בתמורה מתנה שכל חייו תשמור היא עליו…"
לזכור את מי שאוהבים
כבר כמה שנים שדוד גר מרחק שלושים שעות טיסה ממשפחתו, באחת ממדינות דרום אמריקה הרחוקות. מצבו הכספי הגרוע לאור הפסדים חוזרים ונשנים בעסק אותו ניסה להקים, לא הותירו לו ברירה. כשהציעו לו עבודה משתלמת בארגנטינה, שתעזור לו להחזיר את החובות וגם תשאיר אותו עם קצת כסף לחיות, הוא ארז את חפציו ונסע. הגעגועים למשפחתו ולחברים, קשים לו מאוד. פער השפה והתרבות, משאיר אותו ללא חברה והוא נקרע בתוך ליבו. שעות ארוכות עוברות עליו בנסיון לחשוב מה היה עושה ועם מי היה יכול לשוחח ולהנות בארץ, בסביבה המוכרת כל כך ומאירת הפנים. בשעות אלו הוא נתפס בכל דבר שיכול לעודד אותו, כל חפץ שהוא הביא איתו מהארץ מעלה בו תקווה וחיוך. על המזנון בסלון, הוא הניח את מתנות הפרידה שקיבל מהחברים כשעזב. כשקשה לו הוא מביט בהם ונזכר במקום אליו הוא שייך ובו הוא מוכר ונחשב. התמונות שהוא מחזיק דרך קבע בארנק, זכרונות מתוקים משעות איכות עם החבר'ה, מעודדים אותו יום יום. כך הוא יודע לומר לעצמו "אני כאן בשביל מטרה מסויימת. יום אחד, תפקידי יסתיים ויהיה לי מקום חם לחזור אליו. מחכים לי וישמחו בי שם".
עם לידת האדם, נוסעת הנשמה ומתרחקת לה ממקומה המוכר אליו היא שייכת, לעבר עולם זר ומנוכר, בו היא לא מוצאת את מקומה. היא שייכת לעולמות עליונים מהם הגיעה והנאותיה הן הנאות רוחניות כפי שהתרגלה שם. אבל אין ברירה, בכדי לזכות לעולם הבא צריכה הנשמה להתאחד עם הגוף וכשהיא בתוכו ובתוך הויי חייו הגשמי היא צריכה לעבוד את השם, לצבור נקודות זכות ורק אז לחזור שלמה ונקיה לחיקו של אלוקים בעולם הבא. בשביל רגעי משבר קשים, בהם עלול האדם לשכוח ממקומו המקורי ולטבוע בעולם הגשמי והזר, נתן לה הקב"ה מתנת פרידה מיוחדת,מצוה קלה שאותה לא תעשה כמו שאר המצוות אלא תלבש, מצוה שתעטוף אותה כל הזמן, כדי שתמיד כשתראה ותרגיש אותה, תזכור מהיכן הגיעה ולאן היא שייכת, תזכור שיש אלוקים אוהב שמחכה לה ותתעודד כשתדע שיש מטרה ותפקיד למסע אליו הושלכה. מתנה זו היא הציצית אותה נתן לנו אלוקים "למען תזכרו את כל מצוות ה' ועשיתם אותם והייתם קדושים לאלוהיכם". הציצית מזכירה לנו את תרי"ג (=613) המצוות ומעודדת אותנו: יש תפקיד גדול וחשוב לשהותינו בעולם, הבה נקיימו בשמחה ונשיג בכבוד את המטרה.
הציצית (מלשון חוטים או מלשון הצצה, ראייה) מורכבת מבגד בעל ארבע כנפות- ארבע זוויות ובכל פינה ופינה יש לקשור את חוטי הציצית. ארבע חוטים אותם אנו משחילים דרך החורים שבקצה הפינות כך שמתקבלים לנו שמונה פתילות (ארבע חוטים כפולים) אותם קושרים זה לזה כפי הוראות התורה. אופן הקשירה שונה בין עדה לעדה, אך התוצאה של שמונה פתילות קשורות – זהה ועל ידה אנו מקיימים את מצוות ציצית. כך כשנזרוק מבט חטוף אל הבגד המקיף אותנו אליו קשורות פתילות הציצית ניזכר במצוות האלוקים המקיפות את כל חיינו וקושרות אותנו קשר אמיץ אליו יתברך.
זמנה של מצוות ציצית הוא רק ביום, בו אפשר לראות את הציצית ובכך לזכור את אלוקים ומצוותיו, אך גם בלילה בגד שראוי ללובשו ביום חייב בציצית.
בימים עברו, היו צובעים חוט אחד מהציצית בצבע תכלת, אותו היו מכינים מדמו של חלזון ים שדמו בצבע תכלת ושניצוד במיוחד לשם כך. חוט התכלת, הצבוע בצבע השמים הזכיר ללובש הציצית את היושב בשמים – הקב"ה וכך היה לאדם זכרון שלם. חוט התכלת הזכיר לו את אלוקים ושאר החוטים שנקשרו בו הזכירו לו את מצוותיו. מאז שאבד הידע אודות החלזון ומיקומו הפסיקו לצבוע בתכלת וצבע כל הציצית הוא לבן. בימינו, ישנם הטוענים כי התחדש הידע על התכלת ולכן נוהגים לצבוע שוב בתכלת.
מצוות ציצית נמשכת על פני כל שעות היום לכן יש ללבוש את הציצית תמיד אך כיון שהיא חלק מבגדינו, מותר להכנס איתה לכל מקום כולל מקומות המטונפים כמו חדר רחצה וכדומה. אפשר ללבוש את הציצית תחת הבגדים ואין צורך להראותה כלפי חוץ. יש נוהגים להוציא את חוטי הציצית מעל בגדיהם, כדי לאפשר את ראיית הציצית כנאמר בתורה על מצוה זו "וראיתם אותו" וכפי שדרשו על כך חכמים "ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשייה".
בלבישת הציצית בבוקר, יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות ציצית". בזמן התפילה נהוג להתעטף ב"טלית גדול" בה מתעטפים מעל לכל הבגדים. יש הנוהגים שרק נשואים מתעטפים בה ויש נוהגים שגם צעירים. יש הנוהגים להתעטף בה רק בשחרית ויש נוהגים שגם בתפילת מנחה. (הנוהג להתעטף בטלית גדול, יברך על רק על הטלית הגדול "….להתעטף בציצית" מתוך כוונה לפטור בברכה זו גם את הטלית קטן –הציצית ולא יברך עליה בנפרד.)
בערוב ימיו של רבי אליהו מווילנא (מכונה הגאון מוילנא נפטר לפני כמאתיים שנה) מצאוהו בני ביתו בוכה. הם שהיו רגילים שכל מעשה ודיבור של הצדיק יש לו סיבה ומשמעות, לא הבינו את פשר הדבר. הסביר להם הגאון: בעולם הזה, בכמה גרושים עלובים, יכול האדם לקנות בגד ציצית ועל ידי לבישתו לקיים ללא שום מאמץ מצוה שעליה נאמר ששקולה כנגד כל תרי"ג מצוות. בעוד כמה ימים, לאחר שאעזוב את העולם ואגיע לעולם שכולו טוב בו כבר אין אשרות לקיים מצוות, גם אם אתחנן בדמעות שליש וארצה לשלם את כל רכושי כדי שייתנו לי לקיים רגע אחד נוסף איזו שהיא מצווה, כבר לא אוכל לעשות זאת. כמה יש להעריך כל רגע בחיים שאפשר בו כמעט ללא מאמץ לזכות לחיי נצח! .
ילד בן 12 עם מליון דולר ביד
הורה יקר!
אפתח ברשותך בחידה קטנה: שמא תזהה את האישיות המתוארת לפניך?!
יום הוא קורן, פורח, מלא רעיונות, עושה הכל בהתלהבות, נרגש ומאושר, וביום שלמחרת הכל "שחור" אצלו, שום דבר לא הולך, אינו מוכן לשום פעולה, הכל נראה קודר ולא מוצלח, ניחשת?! זה נראה לך מוכר? קרוב? שמא זה בנך?
זו דמותו של הבן המתבגר.
גיל ההתבגרות! הגיל המר – מתוק, והכל כ"כ בקיצוניות. היום ישבת ושוחחת עם בנך במשך שעתיים תמימות, התמוגגת מכל מלה, נהנית מהתפתחות שכלו ורעיונותיו, התלהבותו וחשקו, וכעבור שעה או מאורע שארע, אינך מבין כיצד זה הפך לתינוק? הדמעות נשפכות, הטרוניות המטופשות, ואתה המום ואינך מבין, אך הן זהו הגיל! יום למעלה, יום למטה, ומצב הרוח מטלטל מצד לצד בפראות וחוסר איזון, אין אמצע. כן, זהו הזמן שבנך בונה בו את אישיותו, זו שתצוץ בהגיעו לגיל הבגרות (20 – 18), עכשיו הוא מעצב את דעותיו, את כיוונו בחיים.
האם תסכים להפקיד בידו בשלב בו הוא נמצא כיום, את עתיד בן משפחה הזקוק ח"ו לניתוח לב? האם תסמוך על שיקול דעתו אם לבצע את הניתוח היום או בעוד 3 חודשים, לשקול את כל הצדדים הנוגעים בעניין? ולו יצויר, וירושה של מליון דולר תנחת על משפחתך, האם תפקיד את החלטת ההשקעה בידו של ילד בן 12?! האם תתייעץ עמו?!
והאם אתה בטוח שבידו צריך להפקיד את ההחלטה בדבר מקום לימודיו העתידי?!
אתה, ההורה, הבוגר, שראה ועבר כבר בחייו, מבין שעם כל הכבוד והרצון לתת לילד את האפשרות להחליט, לחזק את תחושת העצמאות שכה חשובה בשנים הללו, עם כל רצונך לתת לו ללמוד מטעויותיו שלו, אתה מבין שלא בכל מקרה זה כך. יש פעמים בהן צריך אתה ההורה להחליט עבורו. אין זה אומר שאינך צריך להסביר ולפרוש את שיקוליך, אדרבה, בכך אתה מראה כי מעריך אתה את התבגרות בנך עד שרואה אתה לנכון לשתפו במחשבותיך, אתה אף תתן לו אפשרות לבחור בין מספר מסגרות לימודיות בכיוון שאתה חפץ בו, אך הבחירה תהיה בין טוב לטוב, לא בין טוב לרע. אתה האב מחויב לקחת בחשבון ולשקול את כל הצדדים, לבדוק את ההשקעה לטווח רחוק, לנסות להבחין מה יקרה בעוד 10 שנים ויותר, לבחון את מצב החברה, רמת הלימודים, בהתאם לכישורי בנך, אך אינך יכול לתת לו להחליט לבדו על דרכו בחיים, החלטתו עשויה להיות הרת גורל ולעיתים מסוכנת לעתידו בכלל.
בגיל זה בו מושפע הילד מהחברים ומהשכונה, עליך לבחור עבורו בסביבה טובה בעלת ערכים שתתרום לעתידו הרוחני בהמשך חייו.
ואל תדאג אב יקר! בנך יכיר לך טובה על התערבותך. עם כל כמה שהם נראים בוגרים, מבינים, מחליטים, עדיין בתוך תוכם חשים המתבגרים גם "ילדים", חשוב להם עדיין להרגיש מוגנים, בטוחים ביד ההורים, שלא כל האחריות נופלת על כתפיהם, רוצים לחוש שהם חשובים להורים שאוהבים אותם. ואם תשכיל להציג את הדברים בצורה שלא תפגע ברגשות הבן ועצמאותו, תשיג שיתוף פעולה מצידו והכרת תודה לעד!
היא היתה על סף המוות, הצלתי את חייה ואפילו תודה לא שמעתי
רק תגיד "תודה"
כבר שנים אני מתנדב במד"א, אני עושה זאת מתוך אהבה, מתוך רצון לעזור לאנשים וכמתנדב אמיתי אני לא מצפה לשום תמורה. אבל את האכזבה מהמקרה הבא לא אשכח שנים. היה זה בלילה חורפי וגשום על כביש החוף, אני נוסע ברכבי הפרטי לכיוון הבית בסיומה של משמרת עמוסה, כאשר לפתע אני רואה את הרכב שלפני סוטה במהירות מהנתיב, מתהפך על גגו ונתקע בגדר הבטיחות. מראה מזעזע שלא רואים הרבה אפילו כשאתה מתנדב. עצרתי את רכבי ורצתי לראות מה קרה ואם ולמי ניתן לעזור. אני רואה את נהגת הרכב ההפוך, לכודה ופצועה, בקושי רב אני מצליח להגיע אליה. לא היה לה דופק. ידעתי מנסיוני, אם לא אתחיל לבצע בה החייאה מיד לא יישאר לה סיכוי. תוך שאני מזעיק עזרה, התחלתי בגשם ובחושך כשמכוניות חולפות בדהרה בסמיכות אלי, לבצע את ההחייאה. זה היה ארוך וממושך, עברו דקות ארוכות עד שהגיעו כוחות העזרה.
ידעתי כי אם לא אעשה את המקסימום היא לא תחיה והתאמצתי ככל יכולתי, הרגשתי שכוחותי אוזלים אבל לא אפשרתי לעצמי מנוחה. גם לאחר שהגיעה הניידת, המשכתי בפעולות ההחייאה, בשלב מסויים כשחזר לה הדופק ליוויתי אותה אל הניידת, אך גם שם לא עזבתיה. הייתי מאוד איכפתי, ליוויתי אותה עד לבית החולים, ניסיתי לאתר את משפחתה וגם לאחר שהגיעו המשכתי להתעניין במצבה.
יום אחד הגעתי אל בית החולים, רציתי לבקרה, לתדמהתי מטתה היתה ריקה. "היא שוחררה" אמרה לי אחות שחלפה שם. ניסיתי להשיג את בעלה בטלפון ו"כן", הוא אומר לי "עברנו את זה, אפשר לומר" להפתעתי הוא מיד המשיך"טוב אני נורא עסוק, ביי". הייתי בהלם, יצאה לי כל רוח ההתנדבות והעזרה מהמפרשים. אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, כל השעות שהקדשתי וכל המאמצים שעשיתי, נתתי לה את חייה במתנה, אפילו את המילה "תודה" הם לא יכולים להגיד לי?
את המשל הזה סיפרתי ליובל, נערה טובה ממשפחה איכותית, שהגדירה את עצמה "לא דתייה אבל מוסרית". שאלתי אותה "את מאמינה באלוקים?" "כן" היא אמרה לי. "ברכות השחר את מברכת?" "לא" היא ענתה "אני לא דתייה". "הקב"ה נותן לך את החיים במתנה" אמרתי לה, "אפילו תודה את לא יכולה לומר לו"?
לצורך אמירת תודה לאלוקים תקנו חכמים את ברכות השחר, בהם אנו מודים על החיים, הקימה בבוקר, חוש הראיה, השמיעה. היכולת הפיזית וגם על מעלותיו של עם ישראל העם הנבחר. פתיחת הבוקר באמירת תודה היא חובה לכל אדם שמגדיר עצמו מוסרי ושמאמין באלוקים.
לברכות השחר הוקדמו ברכת נטילת ידיים על מצוות נטילת ידיים של שחר. ברכת אשר יצר כהודאה על יכולתו הפלאית של גופינו להתנקות מפסולת המזון, ברכה שיש לאומרה כל פעם לאחר עשיית צרכים. ברכת "אלוהי נשמה" שהיא הודאה על החזרת הנשמה לגופינו בקימת הבוקר וכן שלושת ברכות התורה בהם אנו מודים על זכותינו ההסטורית בקבלת התורה ובלימוד התורה, כאשר מיד לאחריהם הוסמכו קטעי לימוד קצרים "יברכך" ו"אלו דברים" בכדי שבוודאות ברכות אלו לא תהיינה לבטלה.
בעקרון היה מן הראוי לומר את ברכות השחר לפי סדר הנאתינו מחסדי השם, לברך על הבגדים כשאנו מתלבשים ועל היכולת המוטורית כשאנו מזדקפים, אלא שראו חכמים לתועלת המתפלל לסדר זאת כפתיחת התפילה ולומר את כולם כסדרם. ישנם הנוהגים לאומרן יחד כל הציבור על ידי שליח הציבור וישנם הנוהגים לברכן כל אחד לעצמו, כך או כך יוצאים ידי חובת ההודאה.
אדם שהיה ער בלילה, ייתכן שאינו יכול לברך את ברכת היקיצה בבוקר "המעביר שינה מעיני" ולכן אין לו לברכה אלא ישתדל לשמעה מאדם אחר ולענות אחריו "אמן". כל ברכות השחר, אם לא אמרן קודם התפילה, יכול לאומרן לאחריה, מלבד ברכת נטילת ידיים ואלוהי נשמה.
נכון, אנחנו עסוקים וממהרים בבוקר, אבל אנחנו מספיק מוסריים בשביל להקדיש כמה דקות לומר למי שנתן לנו את החיים ואת הבוקר הנפלא הזה – "תודה".
לימוד גמרא-מרשם לשדרוג אישיות
ראובן העצני
שאלה: מה השינוי שכולם מדברים שיש לבחורים שנכנסו לישיבה?
זו תופעה מוכרת לכל מי שהתחיל לטעום את הטעם המופלא של לימוד הגמרא. פתאום אתה מרגיש איך הלימוד הזה משנה אותך, איך הוא הופך אותך לאדם אחר, טוב יותר.
לא קיימת תופעה דומה בשום תחום לימודי אחר. מי שיסיים חמש יחידות בגרות במתמטיקה לא ירגיש שהוא הפך לאדם מרומם יותר, ומי שקיבל ציון גבוה באנגלית לא יחוש בעקבות כך שהוא טהור או נאצל יותר. לעומת זאת כשלומדים גמרא, השינוי מופלא – פשוט הופכים לאדם מיוחד יותר.
איך זה עובד? למה זה פועל כך?
"כשבחור פוגש בפעם הראשונה את הגמרא הוא מגיב בפליאה. הוא חשב שהגמרא תעסוק בדברים מיסטיים ומופשטים ולפתע הוא מגלה שהיא עוסקת בדברים גשמיים וחומריים ביותר כגון מה דינו של שור שנגח פרה, כמה משלם אדם שחפר בור ברשות הרבים, איך מחשבים נזקי גוף… ולמרבה הפלא דווקא הלימוד הזה, הוא שמחולל שינוי עצום בכל אישיותו של הבחור!"
שאלה: אז מה גורם לשינוי המדהים?
"ההסבר לכך", ממשיך הרב רחלזון, הוא שמסתתרת בתורה קדושה עצומה. כשבחור "שובר את הראש" במאמץ להבין סוגיה בגמרא הוא בעצם מקשר את שכלו, כביכול, לשכל של הקדוש ברוך הוא ומקבל אור ורוחניות הישר מבורא עולם.
הגמרא איננה רק אינפורמציה, בכוחה לשנות את כל צורת החשיבה שלך. פתאום אתה מתחיל להבין דברים ברמה הרבה יותר מעמיקה ממה שהבנת קודם לכן. הגמרא מרגילה אותך להתבונן בסוגיה מבלי לוותר בה אף לא על פרט קטן. אתה פתאום תופס את המשמעות והחשיבות של כל דבר ומגלה שגם הפרט הקטן ביותר יכול לשנות את כל משמעות הסוגיה. כמובן שההסתכלות הזאת לא נעצרת בגמרא. ברגע שהתרגלת להתבונן בעומק הדברים, קיבלת ארגז כלים שיאפשר לך לראות את כל החיים בצורה שונה, עמוקה יותר".
מי שנכנס ללימוד הגמרא, מתחיל לשים לב לכך שדברים משתנים אצלו בנפש. היחס לחברים, היחס לעצמו, אפילו סגנון הדיבור, הכול משתנה והופך להיות מדויק ומעודן יותר. התורה היא כמו תרכיז של ויטמינים רוחניים. אתה רק טועם מעט מהחומר הזה וכבר מתחיל לחוש באנרגיות חדשות שזורמות בך".
וכמובן שהדרך היחידה לראות את זה פועל היא פשוט להתנסות, מסכם הרב רחלזון את שיחתו, "תפנה שעה מזמנך לשיעור גמרא או היכנס תקופת מה לישיבה ותחוש איך 'שור שנגח את הפרה' הופך אותך לאדם אחר!".
רוצה לדבר עם מישהו על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?
הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19
וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!
הנס שמסעיר את בית שמש
בראשית ימי החופש הגדול התלוננה ריני בת השמונה על כאבים בבטנה, רופא המשפחה הפנה אותם לצילום, הממצאים היו בהחלט מדאיגים… הגידול נצפה בצורה ברורה ביותר… השלב הבא היה קביעת תור לניתוח בביה"ח איכילוב בתל אביב. בשלב הראשון הוצא הגידול לצורך בדיקות מעבדה כדי לקבוע האם הגידול ממאיר ומהם דרכי הטיפול הנכונים. הרופא המנתח לא הותיר מקום לתקווה, מניסיונו רב השנים הוא ידע לבשר כי גם בלי מעבדה הוא מכיר כי מדובר בגידול מסוכן ביותר ועליהם להתכונן לגרוע ביותר… אני שולח למעבדה הוא אמר, רק כי הפרוטוקול מחייב אותי, ברור לי שהמצב אבוד.
משפחת ד' ידעה כי שערי תפילה לא ננעלו ובפרט בימי חודש אלול- חודש הרחמים, ובהתאם לכך הם נערכו ופנו לכל בתי הכנסיות בעיר ובקשו מהמתפללים להתפלל לרפואת בתם גם בישיבות ובכוללים התקיימו תפילות מיוחדות לרפואה שלמה.
כעבור מספר ימים הגיעה תשובת המעבדה מדובר בגידול שפיר הסכנה חלפה! הרופא היה ספקן, לדעתי חלה כאן טעות, הוא אמר, ניתחתי מאות חולים אני יודע מה הוצאתי, זה פשוט לא יתכן…. אני מציע ליתר ביטחון שתפנו למעבדה נוספת. ואכן כך עשו בני המשפחה, וגם כאן התוצאה חזרה על עצמה-שפיר.
הרופא הבכיר הסביר לבני המשפחה אמנם אני אתאיסט וכופר גמור, אך ברור לי שמדובר בנס, אין לי שום הסבר אחר.
הוא לא ידע, אומר לנו הרב שמואל- ידיד המשפחה, כי בחודש אלול יש לתפילה כח מיוחד, ימים אלו נקראים "ימי רחמים" דוד המלך אומר בתהילים "ד' מלא רחמים רחם עלי…" מלא רחמים כמו כוס מלאה שצריך רק לנדנד את השולחן והכוס נשפכת הקב"ה מלא ברחמים צריך רק תפילה לנער את כוס הרחמים שבימים אלו מלאה מתמיד….
שליחות בעומק טנזניה
אבידור רענן
באמצע קורס פיקודי שהשתתפתי בו בשבוע שעבר במלון 'ניר עציון' שצפון, התדפק לפתע על הדלת של החדר בו התקיימה ההרצאה, אחד מאורחי המלון. כשהוא פונה אלי: "אני צריך אותך דחוף, מן השמיים פגשתי אותך כאן". כשהוא מספר: "הבן שלי, איש עסקים שנמצא לרגל עסקיו בטנזניה שבאפריקה, התקשר אלי עכשיו בדחיפות ובפיו שאלה: יהודי מקומי נפטר ואין במקום לא קהילה יהודית, לא בית עלמין יהודי, לא בית חב"ד ולא שגרירות ישראל. במקום קיים בית קברות מוסלמי ונוצרי, והמשפחה פנתה אליו בבקשת הכוונה וסיוע. אמרתי לבני: בדיוק ראיתי כאן במלון לפני כמה דקות את משי זהב מזק"א, אלך להתייעץ איתו".
התחברתי לבן וביקשתיו שיבדוק אם המשפחה תסכים להעלותו לקבורה בישראל, אך התשובה הייתה שלילית, כי המנוח ביקש להיקבר במקום.
בהתייעצות ובהכוונה של הרב יעקב רוז'ה, יו"ר ועד רבני זק"א, העברתי לבן את ההנחיות הבאות: א. עדיפות לקבורה בבית קברות מוסלמי ולא נוצרי. ב. אם בבית קברות נוצרי עדיף בקצה, ואם לא שייך, שיעשו גדר של אבנים מסביב לקבר, כמחיצה. ג. שישפוך עליו שלושה דליים של מים, תשעה קבין של טהרה. ד. שיעטפו אותו בבד לבן. ה.שיאמר כמה פרקי תהילים, ק-ל מלא רחמים, נר נשמה.
כשהבן שמע את ההנחיות, הוא הגיב בתדהמה: "מה?! שאי אשפוך עליו שלושה דליים של מים? בחיים לא ראיתי נפטר, שאני מתקרב אליו?, אין סיכוי שאני עושה דבר כזה!".
במשך דקות ארוכות ניהלתי עם הבן שיחת שכנוע ועידוד, כשאני שואל אותו: כמה הוא היה מוכן להשקיע ולהסתכן בשביל עסקה טובה? הבן ענה: שהוא היה מוכן להסתכן. אמרתי לו: נסעת עד לטנזניה בשביל לעשות עסקים ולא בטוח כלל שתצליח לסגור עסקה, ואם תסגור לא בטוח שהיא תצליח. כאן יש לך הזדמנות נדירה לעשות עסקה בטוחה, עסקת 'חסד של אמת', וסיפרתי לו מה היה השכר של משה רבנו ע"ה, שבזכות ה'חסד של אמת' שהוא עשה עם יוסף הצדיק, הקב"ה בכבודו ובעצמו טיפל בקבורתו של משה.
הבן השתכנע, וכעבור כמה שעות הוא התקשר אלי, כשהוא מבשר לי בשמחה: 'עשיתי זאת!' תוך כשהוא מתאר לי בפרטי פרטים את כל התהליך שהוא עשה, ובעיקר את תחושת הגאווה וההרגשה הנפלאה בקיום המצווה. כשהוא מסיים: "אני את העסקה שלי כבר עשיתי, אני כבר יכול לחזור הביתה…"
היהודי האלמוני בטנזניה שבאפריקה, עבר טהרה, עוטף בבד לבד, הובא לקבורה בבית קברות מוסלמי, נאמרו פרקי תהילים וק-ל מלא רחמים על קברו, והודלק נר נשמה…
איזה 'השגחה פרטית': שהאבא יתארח במלון 'ניר עציון', בדיוק כשבמקום מתקיים קורס פיקודי של זק"א, הכול כדי שיהודי אלמוני בטנזניה יובא לקבורה יהודית כדת וכדין.
הכותב הינו יו"ר זק"א.
רק בישראל
משה ויטמן
ארץ עם סטייל אחר
במשך תקופה רבת שנים עמוס היה ראש עיר באחת מערי הפריפריה בישראל. ניסיונו בכל התחומים היה עצום. הוא ידע בדיוק איך לתכנן הכול כך שכל התושבים יהיו מרוצים והם אכן היו מרוצים, ממוסדות החינוך, מניקיון העיר ומכל שאר התחומים. לכן, אך טבעי היה שכשחיפשו מועמד מתאים לעמוד בראשות עיר חדשה שנועדה דווקא לאנשי המעמד הגבוה, הבחירה נפלה על עמוס. כמה חודשים בתפקיד גילו לו את האכזבה המרה: התושבים אינם מרוצים. כל ניסיונו המוצלח, ההבנה הטובה שלו בדרך לניהול עיר, לא הוכיחו את עצמם בעיר החדשה. כל מה שעשה רק קומם עליו את האנשים. עמוס, אדם יסודי, ניסה לחקור את סיבת הנפילה עד שאחד מתושבי העיר אמר לו: תבין, עמוס, מה שהתאים לעיר הפשוטה שאותה ניהלת, ממש לא מתאים לעיר יוקרתית המיועדת לאנשים עשירים. האופי המיוחד של העיר דורש ממך שהכול יהיה ברמה אחרת: הניקיון של העיר, היופי של בנייני בתי הספר וגם מגרשי הספורט.
האמת? שוטטות קצרה בשתי הערים תמחיש לנו היטב את ההבדל עליו הוא דיבר. מה שנחשב ליפה ונקי בעיר אחת נחשב להזנחה מוחלטת בעיר אחרת. למה? בגלל שכשהרמה של העיר אחרת, גם הציפיות ממנה הן אחרות וכך גם התפעול של משתנה בהתאם.
רמת חיים אנושית אחרת
אנחנו גרים בארץ ישראל. ישראל היא ארץ שונה ומיוחדת מכל שאר ארצות העולם. ישראל נחשבת למקום קדוש וגבוה יותר בעיני התורה, ישראל היא הארץ בה נמצאת ירושלים עיר הקודש – עירו של אלוקים וישראל היא הארץ שנועדה למגורם של העם הנבחר, בעל המעמד הרוחני הגבוה מכל שאר העמים – עם ישראל. לכן, ברור שמארץ ישראל ישנן דרישות לתפעול ברמה אחרת, רמה הרבה יותר גבוהה.
על מה מדובר? לא, לא על רמה חומרית המתבטאת בעושר של סביבת מגורים, למרות שגם זה היה בארץ זבת חלב ודבש, אך זה לא העיקר בחייהם של העם הרוחני הגבוה- עם ישראל. המדובר הוא על סף רוחני גבוה בהרבה המתאים למעמדה הרם של ארץ ישראל.
לכן, כשהתורה צוותה על מצוות החקלאות, היא צוותה אותם רק על ארץ ישראל. מהן מצוות אלו? התורה הטילה על כל יהודי ויהודי לחלוק את התוצר החקלאי שלו עם אלו שאין להם – הכוהנים, הלוויים והעניים. עשרות מצוות נאמרו בהקשר לזה. מצוות תרומה, מטילה עלינו לתת אחד חלקי חמישים מכל תוצרת לכהן ומצוות מעשר מטילה לתת עשירית מהתוצרת ללוי. מצות פאה, לדוגמה, מטילה על בעל התבואה להשאיר בקצה שדהו חלקה אותה לא יקצור ולתת לעניים לקחת משם את התבואה. וכך עוד עשרות מצוות בעניין.
הדרישה: לחשוב על מי שאין לו
המצוות הללו מטילות עלינו רף גבוה במיוחד של התנהגות ושל יחס לכל העיסוק בחקלאות והשגת המזון. זו רמה שאינה מקובלת בשום מקום אחר בעולם. מכל מה שיש לך, מכל מה שאתה עמל ומזיע עליו, מכל מה שאתה היית שמח מאוד לקבל, עליך להפריש חלק לא מבוטל ולתת אותו לאלו שאין להם, רק בגלל שאתה יהודי ויהודי חושב תמיד על מי שאין לו. אין עוד עם אחד החי ברמה גבוהה שכזו של יחסי אנוש ואמפתיה הדדית.
לכן, כשהתורה הטילה עלינו את המשימה הזו, היא עשתה זאת רק על החקלאות שגדלה בארץ ישראל. אין מה להשוות, חשבה התורה, בין מה שגדל בארץ למה שגדל בחו"ל. ארץ ישראל היא ארץ בעל יוקרה רוחנית גבוהה השייכת לעם בעל 'סטייל' של התנהגות אנושית גבוהה במיוחד, לכן, בארץ ישראל רמת ההדדיות בין התושבים צריכה להיות ברמה שאליה התושבים מצפים ושמתאימה לרמת החיים הגבוהה שלהם.
מצוות התלויות בארץ
כך יצרה התורה את המושג "מצוות התלויות בארץ". אלו הן עשרות מצוות הקשורות כמעט כולן לתוצרת החקלאית ולאופי החלוקה שלה לנזקקים שנאמרו רק על חקלאות ארץ ישראל.
מצוות התלויות בארץ המוכרות הן: שמיטה, מעשר, הפרשת חלה ועוד, אשר בימינו, מאז שלצערנו נחרב בית המקדש, רובן אינן נהוגות במתכונתן המקורית אלא נעשות בתור תקנת חכמים לזכר המצוות המקוריות. עלינו להפרישן ולא להשתמש בחלק הזה, אך איננו נותנים אותן לכוהנים או ללוויים.
תעודת כשרות אמינה היא זו שמוכיחה כי בתוצרת הנרכשת קוימו המצוות הנדרשות ממנה, על פי פרטי ההלכה המתאימה ולכן מותר לאוכלה ללא חשש. חשוב: בהעדר תעודת כשרות אמינה, ייתכן כי במאכל המעובד מעורבים רכיבים שאסורים באכילה משום שלא קוימו בהן מצוות התלויות בארץ ולכן אין לאוכלן.
מאידך, גם לאחר רכישת המוצרים ניתן בהרבה מקרים לקיים בהן את המצוות הללו ובכך להתירם באכילה. פרטים על כך ניתן למצוא בסרטון הזה או כאן
מסיכת האב"כ שלי
משה ויטמן
אליך, יהודי תושב ישראל יקר,
גם אני, כמוך וכמו כל אחד בישראל שומע במתח לא קטן את קולות המלחמה המגיעים לאוזנינו מכוונה של שכנתינו דלת מול דלת – סוריה הקורסת. גם אני, כמוך וכמו כל אחד, עוד לא הספקתי לשכוח את הבלגאן שהלך פה במלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה ובכל פעם שמישהו מהכוון הערבי מחליט לבדוק ברצינות האם ההצהרות של מנהיגי ישראל בנוסח "נגיב בנחישות לכל מצב" הן באמת מפחידות או לא. ומה לעשות? כנראה שלמרות האיומים, האזהרות, כושר ההרתעה וכל השאר, אנחנו האזרחים הקטנים לא מפסיקים לספוג.
ההיגיון אומר שאם עליהם זה לא מאיים, אותי זה לא מרגיע. מה כן? כיון שאני לא מתכוון לרדת מהארץ אין לי הרבה ברירות אלא לחפש דרכים אחרות להגן על עצמי. אז בתור למסכות האב"כ הייתי גם הייתי, נותר לי מעט זמן פנוי לחשוב עם עצמי איך אני יכול למגן את עצמי, משפחתי ואולי כל מדינתי. לאחר שאמרתי בתפילה "שומר ישראל שמור שארית ישראל", הפנמתי כי אם אלוקים הוא השומר שלנו, כנראה יש לו דרכי מיגון להציע, החלטתי לבדוק אותם, הרשימה החלקית לפניך.
תורה מגינה ומצילה
על הערך והתועלת של לימוד התורה דובר כבר רבות, חידוש מעניין הוא לגלות את כוח ההגנה שהתורה מספקת לנו, אם אנו לומדים אותה ועוסקים בה, לא רק בזמן הלימוד עצמו אלא גם לאחר שפנינו לעניינינו. בתלמוד נאמר "תורה מגינה ומצילה" כאשר מגינה – בשעת הלימוד ומצילה – גם לאחר שעות הלימוד. חכמינו דורשים את הפסוק שאמר יצחק ליעקב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" – בשעה שהקול, קול יעקב (כלומר: לימוד התורה שהיה העיסוק התמידי של יעקב אבינו) נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידיים ידי עשיו שולטות בהם. במילים אחרות: העיסוק בתורה מגן עלינו מפני אויבינו ומספק לנו חומה גבוהה שתשמור עלינו מכל פגע.
כה משמעותית היא ההגנה המסופקת על ידי לימוד התורה, עד שלהלכה נקבע כי תלמידי החכמים הגרים בעיר אינם צריכים להשתתף בתשלום הוצאות הביטחון, מפני שהם מספקים ביטחון לתושבי העיר בעצם לימודם במקום!
אז מה צריך לעשות? להרבות בלימוד התורה. לקבוע לה זמן מסודר. ללכת לשיעורים הרצאות או ישיבות ולהשתדל שיישמע מרחובותינו מקסימום קול התורה האפשרי.
יפול מצדך אלף ורבבה מימינך? אליך לא ייגש!!!
דוד המלך כתב בתהילים את המזמור המכונה על ידי חכמינו ז"ל "שיר של פגעים". מה נאמר בו? "יושב בסתר עליון, בצל שד-י יתלונן" – מי שיישב בסתרו – תחת חסותו של אלוקים וילון בצלו, אם – "אומר לה' מחסי ומצודתי, אלוהי אבטח בו", אז – "כי הוא יצילך מפח יקוש", "לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף (טיל?) יומם", למה? כי – "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" אבל "אליך לא ייגש"!
זוהי ההבטחה שמבטיח אלוקים למי שיבטח בו ויישען על הגנתו. אם נפנים בבירור כי מאום לא יועיל ולא יעזור, אם נבין את הנאמר בתהילים כי "אם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר" ונאמין כי הכול מאתו יתברך ורק הוא קובע, מחליט ועושה את הדברים המתרחשים בעולם מגדול ועד קטן, נזכה לחסות הגנה מעולה שתשמור עלינו מכל פגע. נכון, אומר דוד המלך, יעופו טילים. אבל – הם יהיו מסביבך. "אליך לא ייגש".
אז מה צריך לעשות? קודם כל להאמין בלב ולבטוח בהשם. להתחזק בהבנה כי רק אלוקים מנהל את העולם ולא אף אחד אחר. וגם כמובן להתפלל ולקוות לישועתו.
ראש השנה זה הזמן!
עוד שבוע אנו נכנסים לחג ראש השנה. בראש השנה נקבעת השנה החדשה עבור כולנו, לא רק במישור האישי, אלא גם במישור הציבורי והלאומי. איך תיראה המדינה? האם יהיה בה שלום או חלילה מלחמה? האם נדע פחד או שלווה? מה יקרה בצפון, בדרום, בשטחים ובמרכז? כל זה יוחלט בראש השנה וזה הזמן להתכונן כראוי כדי לזכות להיכתב בו לשנת שלום ובטחון.
אז מה צריך לעשות? "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה" אומרים בתפילת החג וזה בדיוק מה שעלינו לעשות.
שנזכה לגאולה השלמה במהרה
משה
מדוע כדאי להקשיב לאחר? סיפור עם מוסר השכל
מסופר על בחור חרדי שהלך ברחוב המחבר בין בני ברק לרמת גן, אם אני לא טועה זה רחוב ז'בוטינסקי. באחד מלוחות המודעות הוא ראה מודעה על בחור צעיר שחלה במחלה הנוראה והוא זקוק בדחיפות להשתלת מח עצם… "ומי שמוכן יהיה לתרום יבוא על שכרו מן השמיים".הבחור התרגש והלך לקופת החולים כדי לבצע את הבדיקות.
לאחר כמה ימים כשהתקשרו להודיע לו שהוא נמצא מתאים, ניגש הבחור החרדי אל הרופא המטפל וביקש לפגוש את הבחור שהוא אמור לתרום לו מוח עצם. כשנפגשו, הוא ראה מולו בחור חילוני והתפתחה ביניהם שיחה ארוכה של כמה שעות, על המחלה, על הדת וכמובן על החיים – שיחה בה הם נקשרו אחד לשני בלב ובנפש.
חזר הבחור החרדי לביתו וסיפר לאביו על הפגישה המרגשת שהייתה לו. האבא הקשיב לכל מילה ושאל מי הבחור ומאיזה משפחה הוא. ברגע שהבן אמר מי הבחור ומי אביו זעק אביו זעקה גדולה ואמר: "מי?הוא?? אני אוסר עלייך לתרום לו!! על גופתי המתה אתה תתרום לו!!"
הבן נבהל מאוד מתגובת אביו, "אבל אבא, זה פיקוח נפש!" אבל האבא המשיך בשלו, "אתה לא תתרום לו!!"
הבן לא הבין מה קרה לאביו, הוא ניגש וסיפר את זה לרב מקובל גדול שהגיע באופן מיידי לביתם וניסה לדבר אל ליבו של האב ולשאול למה הוא מתנגד. אמר האבא לרב, "אני מכבד מאוד את כבוד הרב ובוודאי שלא אגרש אותך מביתי אבל אם תמשיך לנסות ולשכנע אותי אני אצא מהבית".
אמר לו הרב "הרי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו" האב נשאר קר וקפוא ולאחר כמה דקות לעיניי כל ההמומים, פתח האב את דלת הבית ויצא.
הרב היה בהלם, פנה לבן ואמר, "יש פה סוד גדול שאני חייב לדעת אותו". ענה הבן "אבא אדם סגור, אבל כשהוא שותה יין ליבו נפתח. בליל הסדר מצווה לשתות כמה כוסות של יין. אם כבוד הרב יוכל בבקשה להגיע אלינו בסוף ליל הסדר, אולי נוכל לדבר אל ליבו".
ואכן כך היה, הגיע הרב לביתם בסיום ליל הסדר והאב שכבר היה מבושם מהיין פנה אל הרב ואמר, "כבוד הרב, אני מתנצל על התנהגותי באותו יום. אספר לך את הסיפור שעומד מאחוריי הסירוב שלי שבני יתרום לבנו מוח עצם ואין לי ספק שכבוד הרב יסכים איתי!"
הקשיב הרב לכל מילה והחל האיש לספר, "אני ניצול שואה… בגטו היינו כמה גברים בתוך חדר אחד קטן, עובדים קשה ולא מקבלים אוכל. הבן שלי הקטן היה איתנו, אבל הגרמנים לא ידעו על קיומו כי היינו מחביאים אותו בתקרת העץ של החדר. בלילה היינו מוציאים אותו והוא היה הולך, "גונב" לגרמנים אוכל ומביא לנו. אותו אדם שאנחנו מדברים עליו, שאתם רוצים ומתחננים שנתרום לבנו מוח עצם, היה מומחה לבניית פצצות. הוא היה עובד בשביל הנאצים ובונה להם פצצות. לכן הוא היה מכובד מאוד, היה מסתובב בגטו בגאווה עם שני שומרי ראש. יום אחד הוא נכנס לחדר שלנו עם מקל בידו והחל לדפוק על הקירות עד שהגיע לתקרה. כשדפק בחוזקה על התקרה נפלו כמה עצים והבן שלי צנח מהתקרה. הוא תפס את בני בחוזקה, עיקם את ידו, הוציא אותו החוצה, סגר את הדלת ושתי יריות נשמעו באוויר… שתי יריות שפילחו את ליבי לנצח. ועכשיו תאמר לי כבוד הרב, איך אוכל לסלוח?! בני לא יציל את בנו!"
הרב, שהיה מוצף בדמעות, פנה אל האיש ואמר, "אני מבין לליבך, אבל מה הבן שלו אשם? אולי יש משהו שמסתתר פה ואנחנו לא מודעים אליו? הרי נסתרות הן דרכי האל… וחוץ מזה יש לנו אפשרות לעשות פה קידוש ה' גדול. בוא נלך ונדבר איתו".
לאחר שעות רבות של שיכנועים מצד הרב, הסכים האב. הם הגיעו לפתח ביתו של האיש וכשנפגשו עיניהם, האב הנרגש כמעט והתמוטט… אבל אז פתח האיש את פיו ואמר, "אתה כועס עליי שנים רבות וכל החיים חיכיתי לרגע שאראה אותך כדי שתדע את האמת ומשמיים זימנו לנו את הרגע הזה עכשיו. הגרמנים רצו להרוג את כל הגברים בחדר שלכם, כי הם ידעו שיש שם ילד קטן "שגונב" להם. אני רציתי להפחית את הנזק ואמרתי להם שאלך ואהרוג רק את הילד, בכדי להציל אתכם. כשהוצאתי אותו החוצה, לא הייתי מסוגל להרוג אותו, אבל השומרים היו ליידי. לכן יריתי שתי יריות והרגתי את שני השומרים! משם הברחתי את הילד למנזר שהיה בקרבת מקום. הגרמנים ידעו שבגדתי בהם, אבל יכלו להרוג אותי, כי הם היו זקוקים למידע שלי בבניית פצצות ולכן הם פגעו בגופי באופן כזה שלא אוכל להוליד ילדים לעולם. כשנגמרה המלחמה ידעתי שאין לי סיכוי להביא ילדים לעולם ולכן הלכתי למנזר וביקשתי את הילד שהשארתי שם. הם החזירו לי אותו ואני גידלתי אותו כל השנים בחום ואהבה. הילד הזה… הוא בעצם הילד שלך! הילד שלי שזקוק להשתלת מוח עצם – הוא בעצם הילד שלך וזו הסיבה שבנך נמצא מתאים להשתלה…"
השלושה פרצו בבכי, התחבקו והבן ניצל בזכות תרומת אחיו הצעיר.
המסר הגדול של הסיפור הוא שלא כל מה שאתם רואים בחיים אתם באמת מבינים וחייבים לדון כל אדם לכף זכות…
מה המתכון הבטוח להיות מיליונר???
הרב דוד קליינר
מה המתכון הבטוח להיות מיליונר??? – זו השאלה שמעסיקה אנשים רבים.
באוניברסיטה אמריקנית מפורסמת החליטו לבדוק זאת בצרוה מדעית. הם בחרו 250 מיליונרים, והצמידו להם סטודנטים שיתעדו את סדר יומם כדי לברר מה הפך אותם לעשירים.
המחקר יצא לדרך. 250 הסטודנטים נצמדו כל אחד למיליונר "שלו", ורשמו בפרוטרוט את סדר יומו ואת מעשיו במשך כמה חודשים. לבסוף הגישו הסטודנטים את רישומיהם, והחוקרים החלו לנתח את הנתונים.
מרבית הנתונים היו דומים, אבל נתון אחד בלט בשונותו. אצל 249 מהמיליונרים הוקדש מרבית הזמן למלחמות במתחרים: ריגול תעשייתי, מניעת הדלפת מידע וניהול משפטים מתישים. רק אחד מבין המיליונרים לא ניהל שום מאבק נגד אף אחד. לא היו לו אויבים והוא לא תבע למשפט אף מתחרה.
החליטו החוקרים לבדוק את הדבר. הם פנו אל האיש שהיה בעל רשת בתי מרקחת גדולה, וביקשו לראיינו. "מדוע אינך נלחם במתחריך ואין לך אוייבים, כאשר הדבר הזה מאפיין את כל המיליונרים האחרים?" שאלו החוקרים.
"אספר לכם סיפור", פתח העשיר ואמר "בתחילת דרכי הייתי נאמן לדרכו של אבי המנוח שאמר תמיד: קבע מטרות – והשג אותן בכל מחיר!! "הייתי איש עסקים נוקשה וחסר פשרות.
אבל לפני כמה שנים ערכתי עם כמה ממנהלי הרשת סדרת "סיורי עומק" שנועדו להכיר את התרבות במקומות שונים בעולם, כדי להתאים את מוצרינו לאוכלוסיות מגוונות.
אחת המדינות שבהן ביקרתי הייתה ישראל. טיילנו בכל הארץ ונהננו, וביום האחרון אמר לנו המדריך שהוא עומד לקחת אותנו למקום המרתק ביותר בישראל, לטעמו.
ציפינו לסיור באיזה אתר ארכיאולוגי מרהיב או במנזר צלבני עם ציורי קיר מרשימים, אבל במקום זה נסענו לשכונה ישנה וצפופה בירושלים, שהייתה לא הכי מרשימה בלשון המעטה. המיניבוס שלנו עצר לפני בניין גדול ורוחש פעילות, כשעשרות צעירים נכנסים ויוצאים ממנו כל הזמן.
"המדריך פתח ושאל: "אמרו לי בבקשה, מה אמור להיות גודלו של מוסד חינוכי בן 6,000 תלמידים??
ערכנו חישובים מהירים של אולמי ההרצאות, חדרי המחשוב, שטחי הגינון, מעונות הסטונדטים, חדרי הסגל, משרדי ההנהלה וכדומה, והגענו למסקנה שיש צורך בשטח של 150,000 מטר מרובע.
וכמה אנשי צוות לדעתכם אמורים לעבוד במוסד כזה? הוסיף המדריך לשאול. תשובותינו נעו בין 350 ל- 400 איש.
ובכן, אמר לנו המדריך, ברוכים הבאים לישיבת "מיר". בישיבה הזו לומדים כ- 6,000 תלמידים ושטחה הוא כ- 3,000 מטר רבוע בלבד, זאת אומרת שלפי חישוביכם לכל תלמיד מוקצה חצי מטר מרובע. את צוות הישיבה מאיישים כ- 20 אנשים בלבד, ויש לה מנהל אחד ויחיד האחראי על הכול: מקבלת תלמידים, דרך קביעת החומר הלימודי ועד לניהול התקציבי.
היינו כולנו המומים. המדריך ערך לנו סיור בישיבה, אולמות הלימוד היו מלאים עד אפס מקום. הלומדים היו שקועים כל כך בלימודם, עד שאפילו לא הבחינו בנו. עברנו קומה אחרי קומה, ובכל פינה אפשרית או בלתי אפשרית ישבו אנשים ולמדו.
זה היה מחזה מדהים ומחשמל שהותיר אותנו ללא מילים. בכל סיורינו בעולם לא ראינו מחזה מרתק שכזה.
בתום הסיור נקבע לנו פגישה עם ראש הישיבה בכבודו ובעצמו, "אבל אל תיבהלו ממצבו הגופני", אמר לנו המדריך, "האיש סובל ממחלת פרקינסון ומעוד מחלות רבות".
נכנסנו לבית פשוט המרוהט ברהיטים בסיסיים ביותר, ליד שולחן הסלון ישב ראש הישיבה, הרב נתן צבי פינקל, הוא דיבר אך בקושי, אבל קיבל אותנו במאור פנים. אחד מחברי אזר אומץ ושאל: "כבוד הרב, כולנו פה מנהלים חברות ומפעלים, ואיננו מצליחים להבין כיצד מוסד כמו שלכם מתנהל? מה הסוד פה?"
ראש הישיבה חייך והשיב בשאלה: "ידידי היקרים, התדעו מה ההבדל בין אדם לבין בהמה?"
"כשבהמה רוצה משהו" המשיך הרב, "היא תנסה להשיג אותו גם אם תדרוך בדרך על כל מי שנמצא סביבה. האדם, לעומת זאת, מסוגל לוותר על רצונותיו כדי לא להזיק לזולתו. יתרה מזו: האדם יכול אפילו לגרוע הנאה מעצמו כדי להיטיב לחברו.
"כאן בישיבה חיים בני אדם. וכאשר כל אחד חושב כיצד גם השני יכול לחיות לצדו, לאף אחד אין בעיה".
הדברים ננעצו בליבי כמו סכין, זה היה הפוך לחלוטין מדברי אבי המנוח שאמר תמיד קבע מטרות, והשג אותם בכל מחיר!! הבנתי שזוהי התנהגות של בהמה. מאותו יום החלטתי לא להצר את צעדיו של שום אדם – והאמינו לי שלא הפסדתי מכך מאומה, סך הכל זכיתי להפוך בחזרה לבן אדם.
"בחיים לא תצאו מכאן…" "תפסיק לסבול, ופשוט תמות".
חיים לוי
זהו סיפור מדהים על צפרדעים שיכול ללמד אותנו הרבה על החיים שלנו, ובכוחה של מילה טובה
להקה של צפרדעים טיילה להם ביער, לפתע נפלו 2 צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד.
כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור, כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים … אתם נחשבים כבר למתים… חבל לכם בכלל להתאמץ!" תשארו שם ותיפרדו מאיתנו
שני הצפרדעים כמובן לא הסכימו ככה להפסיד את החיים והחליטו לעשות מאמץ. הם התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להם סיכוי, "בחיים לא תצאו מכאן…"
אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור שחבל על המאמץ, אין לך שום סיכוי בעולם", "הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות".תראה איזה מאמץ השקיע החבר שלך ולא יצא מכך כלום, 'אתה סתם הורג את עצמך'
בסופו של דבר, הוא ניתר בכוחותיו האחרונים עד שהצליח לצאת החוצה מהבור.
כשהוא יצא החוצה שאלו אותו חבריו הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק…"
בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש…
הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד…
מוסר השכל:
- מוות וחיים ביד הלשון.
- מילים הרסניות למי שנמצא למטה לא יעלו אותו למעלה.
- עידוד זהו הכוח.
תעודדו את אלה לצידכם, עוד מילה טובה ועוד מילה טובה. רק תרויחו..
הכל ענין של הסתכלות
ראובן העצני
מעשה בבת שגרה יחד עם אמה, בדירה קטנה בניו יורק. הבת, בחורה ממוצעת עבדה בתור פקידה זוטרה בחברה גדולה וחייה היו אפורים שגרתייים ומשעממים. היו אנשים בעבודתה, מהמעטים ששמו לב לקיומה, שאף אמרו שהיא אישה אפורה ומשעממת.
בוקר אחד, בדרך לעבודה, ראתה חנות כובעים חדשה שנפתחה ברחוב. זיק סקרנות ושובבות, מאלו שהיו תוקפים אותה בימי ילדותה הרחוקים, נעור בה פתאום והיא צעדה אל תוך החנות. הסתובבה בחנות וניסתה בביישנות מספר כובעים עד שעינה צדה, בקצה המדף העליון, כובע שמשך את תשומת ליבה. הניחה את הכובע על ראשה ו…הכובע הלם אותה! ראשונה שמה לכך לב ילדה קטנה שהייתה שם בחנות. היא משכה בשרוול חולצתה של אימה ואמרה "אמא, אמא, תראי כמה יפה האישה עם כובע הזה". האם הביטה, לא יכלה לעצור בעצמה, ניגשה ואמרה לה:"גברתי הכובע פשוט הולם אותך". קונה נוספת שמעה את הערת האם הביטה גם היא ואמרה: "גברתי את נראית ממש יפה עם הכובע הזה, הוא פשוט הולם אותך".
הבחורה ניגשה אל המראה הגדולה… הביטה בדמותה המשתקפת… ולראשונה בחייה הבוגרים, אהבה איך שהיא נראית. אור ניצת בעיניה, חיוך שובב עלה על שפתיה והיא ניגשה לדלפק, שילמה עבור הכובע ויצאה אל הרחוב.
בחוץ נגלה לפניה עולם חדש. מעולם, לפני כן, היא לא שמה לב לצבעוניות הפרחים באדניות , או לתחושת האויר הקריר הזורם בנחיריה. קולות המכוניות והמולת האנשים נשמעו לה הרמוניים כמוסיקה נעימה. היא ריחפה הלכה כמרחפת ושיר מתרונן בליבה.
כשהגיעה לבנין המשרדים פתח עבורה השוער את הדלת וברך אותה בבוקר טוב. מעולם, לפני כן, הוא לא התייחס אליה. האנשים במעלית שאלו אותה לאיזה קומה היא צריכה ולחצו בשבילה על הכפתור. הנשים במשרד כאילו הבחינו בה לראשונה, כולם ציינו את האור המנצנץ בעיניה והחמיאו לה כמה טוב היא נראית. מנהלת המחלקה הגיע בזמן הפסקת הצהריים והזמינה אותה ללאנץ' בתירוץ כי מזמן לא שוחחה איתה לגבי הרגשתה בעבודה.
כשהסתיים יום העבודה הקסום היא החליטה לשנות ממנהגה ולחזור הביתה במונית. היא לא הספיקה להרים את ידה ושתי מוניות נעצרו. נכנסה לראשונה שבהן, התיישבה בספסל האחורי, חושבת בליבה על יומה המופלא ואיך השתנו חייה בזכות הכובע שקנתה.
כשהגיעה לבנין מגוריה, עלתה בשמחה במדרגות וצלצלה בפעמון. אמה פתחה עבורה את הדלת ונשימתה נעתקה. "ביתי" היא אמרה בהפתעה, "כמה טוב את נראית, יש אור בעינייך כמו בימים שהיית ילדה קטנה".
"כן אמא" אמרה, "זה הכל בזכות הכובע".
האם הסתכלה בבתה ושאלה בפליאה: "איזה כובע?"
הניחה הבת את ידה על ראשה בבעתה וגילתה כי הנורא שבחששותיה התגשם. הכובע ששינה את חייה לא היה שם. היא התמוטטה על הספה והחלה משחזרת בפאניקה את יומה צעד אחר צעד. היא הייתה מוכרחה לגלות היכן אבד כובע הקסמים.
היא לא זכרה שהורידה אותו במונית… היא לא זכרה שהורידה אותו בזמן הפסקת הצהריים… היא לא זכרה שהורידה אותו במשרד או במעלית או ברחוב… היא שחזרה את כניסתה לחנות, את הרגע בו הבחינו עיניה בכובע המונח על המדף, את חבישתו על ראשה, את ההתבוננות במראה, את הליכתה לדלפק כדי לשלם בעבורו… והיא זכרה בבהירות מכאיבה, כיצד הניחה את הכובע ליד הקופה כדי להוציא את ארנקה מתיקה, וכיצד היא שכחה את הכובע מונח שם על הדלפק, כשיצאה אל הרחוב….
הכל בראש שלנו- נחשוב חיובי יהיה חיובי!
כל שעת לימוד תורמת לי מנוחת הדעת והנפש
שרי מסנר
"אין דבר גדול יותר מלימוד התורה", הוא אומר בפסקנות ייקית טיפוסית, "לימוד התורה זו התכלית והדבר החשוב ביותר בעולם. באופן מוחשי אפשר לראות זאת בסיפור של מרדכי היהודי, המופיע במגילת אסתר. מרדכי זכה להציל את כל היהודים בעולם מכיליון! הוא מציל היהודים הגדול ביותר שקם אי-פעם, ברור שזכותו גדולה ועצומה בלי שיעור בכלל. והנה, הגמרא אומרת שאם מרדכי לא היה עוזב את לימוד הוא היה בדרגה רוחנית גבוהה יותר.."
מה לימוד התורה תורם לאדם?
"מה לא? יש לי אוסף מכתבים וביניהם שמור לי מכתב שקיבלתי ממרן החזו"א זצ"ל, שנפטר לפני למעלה מ50 שנה, ובו הוא משרטט בצורה מדויקת את הלב, עם כל העורקים והפיתולים וכל הדיוקים הכי קטנים שבו.. משהו מדהים. הראיתי את השרטוט הזה לגדולי הקרדיולוגיים שלא האמינו 'רק מי שלמד רפואה באופן אינטנסיבי יכול לצייר כזה דבר'… החזו"א מעולם לא למד רפואה, אפילו לא שעה אחת! אבל בקיאותו העצומה בתורה הקנתה לו ידע נרחב בכל התחומים. התורה מכילה הכל! מי שרוצה להחכים בכל תחום בחיים שידע שבתורה ימצא את הכל!
"לא כל-כך משנה מה ללמוד", הוא עונה לשאלתי, "כל אחד צריך לבחור מה מתאים לו לי נטיית ליבו. למה הוא מתחבר יותר: הלכה, פרשת-שבוע, מוסר וכו'. התועלת שבכולם זהה: לימוד התורה משפר ומעדן את האדם. באיזה דרך תבחר לעשות זאת? זו כבר ההחלטה שלך מה מושך אותך יותר, אבל החשוב ביותר לדעת שזו הדרך החשובה והמוצלחת ביותר לשיפור עצמי!
ובאופן אישי, מה תורם לך הלימוד?
"זה החופש שלי, זמן ההרפיה והמנוחה הקבוע. יש לי 4 חברותות קבועות במהלך היום, וכל שעת לימוד תורמת לי מנוחת הדעת, מנוחת הנפש וזמן של הפוגה ורוגע במרוץ היומיומי. בשבילי ללמוד תורה זה הפרס הכי הגדול, הלוואי והייתי יכול ללמוד כל היום, אבל מה לעשות – יש עיסוקים רבים ודחופים.. אז לפחות אני 'מפרגן' לעצמי כמה פעמים ביום הפוגות לימוד שמשחררות ומהנות אותי ביותר"
מה זה בדיוק טלפתיה?
מהי טלפתיה?
הטלפתיה נקראת גם "צחזות" = צח + חזות. טלפתיה הינה העברת אינפורמציה באמצעות רגשות או מחשבות בין שני אנשים, שלא באמצעות חמשת החושים הידועים לנו. מקור השם "טלפתיה" הוא מהמונח היווני "טלה" (TE…LE) שפירושו: "מרחוק" (לדוגמה: טל – פון , טל-וויזיה), ו"פטיה" (PATHEIA) שפירושו להיות מושפע (יותר בהקשר של סבל, התנסות בסבל). המונח "טלפתיה" הוטבע בשנת 1882 על ידי החוקר הצרפתי פרדריק מאיירס, מייסד החברה לחקר העל חושי (SPR). לפני כן התופעה נקראה "העברת מחשבות". הטלפתיה הינה תופעה של תקשור בין מוחות, היא כוללת העברת מידע, רעיונות, תחושות ותמונות מנטאליות בין המוחות. טלפתיה ופסיכוקינזיס יחד מהווים את הבסיס למחקר הפראפסיכולוגי, והרבה מחקרים נעשו בכדי לאשש את התופעה. הטלפתיה בגילוייה הנמוכים יותר, היום יומיים, הנקראת פסי (PSI), אינה פוסחת על אף אדם, ואינה מבחינה ברמת הרוחניות השונה בין בני האדם. למעשה, כל אדם הוא כלי קיבול פוטנציאלי לתופעות יוצאות הדופן הללו.
הטלפתיה באור היהדות
הרב דסלר, מגדולי בעלי ההגות היהודית בדור הקודם, מסביר כיצד מגיעות לאדם האינטואיציות הפנימיות: "כל הידיעות הבאות לנו מבחוץ מגיעות אל תודעתנו דרך המוח. גם רגשותינו ממוצעים על ידי המוח. אבל לא תמיד היה ככה אצלנו. הגמרא (מסכת נדה דף ל:) מלמדת אותנו שכל אדם בהיותו עובר במעי אימו "צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו" וגם "מלמדים אותו את כל התורה כולה". וההשגות הללו ודאי לא דרך המוח באו לו, אלא השגות פנימיות הן, השופעות על הנפש בלי הגבלות זמן ומקום בלי הרף ובלי אמצעי, ומהעולם העליון הן באות, ממקור הדעת ב"ה". כשתינוק יוצא לאוויר העולם "בא מלאך וסוטרו על פיו", כלומר, פוגע בו כוח הטבע של העולם החיצון, "ומשכיחו כל התורה כולה", מעתה נסתם מעיין הידיעות הפנימיות השופעות עליו ללא גבול, והוא צריך ללמוד הכול בעמל ויגיעה, פרט אחר פרט, דרך המוח. למה הוא זה? למען הבחירה. במצב שהיה לו הידע השוטף – אין לו אפשרות ומקום לבחירה. מכאן, שתפקיד המוח הוא להיות מסך והסתרה לנפש האדם, להבטיח שתגענה אליו ידיעות אך ורק עפ"י מגבלת הגוף, הזמן והמקום, ולפי פעולותיו ומאמציו של האדם עצמו בעולם הבחירה והמעשה.
סיפור
עם תום מלחמת העולם השנייה, הקיצה משנתה אישה פלונית בפלורידה כשהיא צועקת ובוכה. בחלומה ראתה את בנה במטוס בוער, והמטוס נופל ושוקע. בעלה ניסה לדבר על ליבה, להסביר שזה בסך הכול חלום, שהבן אינו משרת בחיל האוויר, ושפעולות הקרב הסתיימו כבר, אך לשווא. האישה לא נרגעה. הרופא נתן לה סם הרגעה, ואף קיבלה מכתב מהבן, מבסיסו הצבאי שבמזרח הרחוק. האישה התגברה ונרגעה. חמישה ימים לאחר מכן חלמה את אותו החלום, והפעם לא הצליחה לשלוט ברוחה, ואושפזה במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים המקומי. ברור היה כי התנהגותה אינה כשל אדם שפוי בדעתו, שהרי הבן בקו הבריאות. ואז נתקבל מברק המודיע שהבן נהרג במטוס שנשרף, מטוס שהטיס לארה"ב את החייל המשוחרר עם תום המלחמה. מתי אירע האסון ? נתברר שבלילה שחלמה האם את חלומה הראשון (מספרו של ריין: New world of the mind).
למה תמיד היהודים צריכים להיות שונים?
מאיר הלוי
אחת לחודש אנחנו מקיימים מצוה של פעם בחודש, מצות קידוש לבנה בה אנחנו יוצאים למקום פתוח, הכוונה שאין גג מעלינו בודקים שאפשר לראות את הירח מהמקום בו אנו עומדים, ומברכים את ברכת הלבנה.
חשבון הלוח העברי הוא לפי הירח, בעוד שהלוח הלועזי של כל העולם מסודר לפי מנין ימות השמש. למה תמיד היהודים צריכים להיות שונים? יש שתי דרכים לספור את ימי השנה, האפשרות הראשונה היא לפי סיבוב השמש מסביב לכדור הארץ, האפשרות השנייה לפי סיבוב הלבנה-הירח מסביב כדור הארץ. השמש היא הרבה יותר דומיננטית מהירח, כל עונות השנה קיץ וחורף תלויים במרחק השמש מכדור הארץ. גם ספירת הימים לפי סיבוב השמש הרבה יותר מדויקת מהספירה לפי הירח. בלוח העברי שסופרים לפי הירח צריך פעם בכמה שנים להוסיף חודש כדי להשלים את הימים החסרים, כמו בשנה הנוכחית שהיה אדר ב', שנה כזו נקראת שנה מעוברת.
אז למה להיות שונים? האלוקים הוא זה שמנהל את העולם ולכן המצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא קידוש החודש לפי הירח, כדי שנדע ונזכור שהחיים שלנו הם על פי התורה והציווי האלוקי, לא סתם חיים ריקים בסיבוב קבוע ללא מטרה. ניהול העולם וקביעת התאריך החגים המועדים היא על פי התורה, וכל העולם יכול להשתנות לפי רצון הבורא אין מושג של טבע קבוע לפני הבורא, ברצונו הוא קורע את הים, וכל שינוי בבריאה מה שאנחנו רגילים לקרוא לזה נס, הוא אפשרי. לכן הספירה שלנו היא לפי הירח שהיא יותר נתונה לשינויים ונראית פחות קבועה וכפופה לחוקי הטבע כמו עם ישראל שהוא מעל הטבע.
איך מגיעים לשמחה אמתית?
דוד רוזנהיים
הרב ישראל דחבש, מסביר לנו:
שמחה אמיתית – היא שמחה רוחנית!
הרי מה מביא להרגשת עצבות ולהרגשת ריקנות? העבירות, כשאדם עושה עבירות. כשבן אדם לא לומר תורה ומקיים מצוות, הוא נמצא כל היום בעצבות. אך אם הבן-אדם היה מקיים תורה ושומר מצוות, איזו שמחה הייתה לו! זה הדבר היחידי שיכול להביא את הבן-אדם לשמחה.
אני אספר סיפור אישי: לפני כ-30 שנה למדתי בבית-ספר שאינו חרדי, ואפילו שהיינו ממש "עושים הכל" ונהנים, ואני עצמי הייתי ממש במרכז החברה, היה משהו ששינה את זה: יום אחד הלכתי בירושלים, באזור התחנה המרכזית, ושם ראיתי הכנסת ספר-תורה, וראיתי כיצד האנשים שם רוקדים ושמחים – באמת!
מאד קינאתי בהם. אמרתי לעצמי: כמה שאנחנו שמחים, זה לא שמחה אמיתית ופנימית אלא רק חיצונית, אתה לא באמת שמח. אך הם, אותם אנשים שהיו בהכנסת ספר התורה, היו שמחים באמת! ואמרתי אז לעצמי: הלוואי שאני אחזור בתשובה וגם אני אשמח כמוהם. ובאמת, רק אחרי שחזרתי בתשובה ונכנסתי לישיבה והרגשתי מה זה שקיעות בתורה ובמצוות, רק אז חשתי בשמחה אמיתית פנימית.
דעו לכם: כל אלה שברחוב, אין להם שמחה אמיתית. שמחה אמיתית היא רק בתורה. כשהנשמה שמחה, היא מקרינה על הגוף. הרי הגוף הוא כמו חפץ, והנשמה היא העיקר, והיא שמחה רק מהרוחניות.
מעוניין בסיוע אישי? רוצה להכיר את עולם היהדות? ארגון אחינו ישמח לסייע לך בכל עניין התקשר עכשיו 1-800-20-18-19 השיחה חינם או לשמעון 052-7636278
למה השכן גנב???
אופה אחד בכפר קטן נהג לקנות משכנו האיכר את החמאה שהיה זקוק לה לאפיה.
ביום מן הימים התחיל לחשוד שגושי החמאה האמורים לשקול קילו אחד, לא ממש שוקלים קילו שלם, אלא פחות.
התחיל האופה לנהל מעקב: מדי יום שקל את גוש החמאה ורשם את התוצאה, ואכן, הסתבר לו כי תמיד שקל הגוש פחות מקילו אחד. רגז האופה מאד על ששכנו גונב ממנו, והחליט לתבוע אותו לדין.
בשעת המשפט שאל השופט את האיכר: אני מניח שיש לך משקל שעליו אתה שוקל את החמאה, הלא כן? לא, כבודו, אין לי משקל, ענה האיכר.
כיצד אם כן אתה יודע את משקל החמאה שאתה מוכר לשכנך האופה? אני יכול להסביר בקלות, אדוני השופט, ענה האיכר: יש לי מין מאזני משקולת כאלה. בצד אחד שמים משקולת במשקל ידוע, ובצד השני אני שם חמאה שתאזן את זה.
במקרה של האופה, אני תמיד משתמש כמשקולת בכיכר לחם של קילו אחד שאני קונה ממנו באותו יום, ושם לו חמאה כמשקל בדיוק הלחם…
ככה זה גם בחיים: אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו נותנים, מידה כנגד מידה… ולפני שאנו קופצים להאשים את האחר כדאי שנבדוק טוב בציציותינו…
תורגם ועובד לעברית על ידי חמדה גלעד
המשכנתא חונקת? הפרנסה בשפל? קבלו סגולה מיוחדת!
דוד רוזנהיים
לסגולה זו קוראים ברכת כהנים.
בספר במדבר פרשת נשא, מצווה האלוקים את הכהנים : כה תברכו את בני ישראל
ברכת כהנים זו שהכהנים מברכים את העם בזמן התפילה, היא תפילה מיוחדת שיכולה להפוך כל דבר רע לטוב.
שימו לב לתמצית שיחה מיוחדת של הגאון רבי יצחק זילברשטיין על נושא זה:
ברכת כהנים אינה נופלת מדרך של מאות קילומטרים שעושה האדם
כדי לזכות בברכת הצדיק
יש והלב נשבר להאזין לסיפוריהם של יהודים המתלוננים על בעיות פרנסה המתעוררות אצלם השכם והערב. כאן חיכוכים עם שלטונות מס הכנסה, שם התקלקל מכשיר יקר שעלותו מגעת לאלפי שקלים, והם אינם יודעים כיצד לצאת מהלחץ הכספי המאיים עליהם.
לכל היהודים הטובים הללו אני נוהג לומר עצה טובה, והיא, שיכוונו את ליבם בברכת כהנים, שהיא סגולה לכל ההשפעות הטובות, וכשמדובר בענייני ממון ופרנסה הרי הפסוק הראשון, "יברכך ה'", עוסק בענין זה, מאחר והכהנים זכו – כפי שכותב החיד"א – להיות משפיעי הממון על עם ישראל, בגלל הנהגתם הטובה של שבט הלווים ים במצרים.
הרב החיד"א בספרו 'פתח עיניים' כתב בשם הש"ך על התורה שכאשר עם ישראל כולו הצטווה ליטול מהמצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, התאספו בני לוי והחליטו לא לקחת מאומה, שהרי כל ההיתר של עם ישראל ליטול את רכושם של המצרים היה בגלל שכר-העבודה שהיו חייבים להם על מאות השנים שעבדו אצלם כל כך הרבה אנשים, וכיון שהלויים לא השתעבדו, החליטו פה אחד להמנע מביזת מצרים, למרות שהיה מותר להם לעשות זאת שכן הקב"ה בעצמו לא הבדיל בין כלל ישראל ובין הלוויים.
התגברות זו בענייני הממון, שאינה קלה כלל ועיקר, הביאה לכך שהקב"ה ראה אותם כראויים להשפיע שפע ברכות על עמו ישראל עד סוף כל הדורות, ולכן הכהנים נבחרו להיות המברכים התמידיים של העם היהודי.
אני מייעץ לכל אחד ואחד שיקפיד לשמוע ברכת כהנים, ובשעה שהכהנים פורשים את ידיהם לברך את עם ישראל, שיעמוד באימה וביראה, ויראה עצמו ככלי מוכן לקבל את הברכה.
ברכת כהנים אינה נופלת מברכתו של כל צדיק, שכדי להתברך בה יכול יהודי לעשות לפעמים דרך ארוכה של מאות ואלפי קילומטרים.
ומן הראוי להעתיק כאן את פירוש הפסוקים בברכת כהנים
יברכך – ישפיע חכמה על ישראל (ולפי מה שהבאנו קודם, מתייחס פסוק זה לענייני ממון).
וישמרך – שיתן בנים לישראל.
יאר – יוסף חיים לישראל.
ויחנך – שיברכם בנשיאות חן.
ישא – שיברכם בעושר וממשלה.
שלום – כמשמעו.
מתוך הספר (טובך יביעו)
רק בשביל חיוך
יותם זמרי מספר
ואז בשתיים עשרה בלילה אחרי מופע אופרה מגניב של אפרת רותם, אנחנו חוזרים לבית נעול נטולי מפתח. מתקשרים לפורץ אחד, רוצה 350 שקל, מתקשרים לפורץ שני, לא עובד עכשיו, פורץ שלישי, 400 שקל.
אז אני נכנס לפייסבוק בתקווה לחסוך כמה מאות שקלים וחבר שהעדיף להישאר בעילום שם שולח לי הודעה "נסה את ארגון ידידים, הם עוזרים בקטעים כאלה", לא הכרתי מי אלה ומה אלה ואני בכלל אמרתי לשירן כל הזמן שאני לא מאמין בידידים, אבל המליץ, אז ניסיתי.
התקשרתי ובתוך כמה שניות ענה לי בחור נחמד שהסביר לי שהם עובדים על עקרון של מתנדבים והוא צריך לבדוק אם יש פורץ זמין באזור. "חמש דקות חוזר אליך" הוא אמר, תוך שתי דקות חזר.
"המתנדב שלנו בדרך אליך, צפה להפתעה", תוך חמש דקות הוא הגיע, ברכב זק"א. הפתעה מלחיצה משהו.
ברכב ישבו בערלה וחיזקי, אחרי כמה דקות של נסיונות חניה כושלים הפקדנו את השמירה על הרכב בידי שירן ועלינו למעלה. תוך 10 שניות הדלת הייתה פתוחה, תוך שתי דקות עשינו סלפי, תוך שלוש דקות ירדתי ללוות אותם לאוטו. וכמעט טרקתי שוב את הדלת בלי לקחת את המפתח. תודה חיזקי יא מלך.
והכל, ככה, רק בשביל חיוך. עשו לי את הלילה. ואת השנה. תודה.
זה העמוד שלהם
https://www.facebook.com/yedidim
זה מספר הטלפון 057-3131310
מי ביקש ממך להתערב?
מרכז רוחני אפריון שלמה
בפרשתנו אנו קוראים על קרח ועל העונש הנורא שקיבל בגלל שחלק על משה רבנו, ואמרו בתלמוד: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר: "ולא יהיה כקרח ועדתו". ומה היה סופם של קרח ועדתו? – "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם", באותה שעה נעשתה הארץ כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם או ממונו, מתגלגל ובא ויורד עמו, ואפילו היו לו כלים אצל אדם אחר, היו באים ונבלעים עמו.
מעשה היה, בזמנים הקשים של המלחמה, ביהודי הגון שהיה לו בביתו מעל הארון מטבע 'נפוליון זהב', בימים ההם זה היה ממש אוצר שלם! במחירו היה אפשר להאכיל משפחה במשך שנה שלמה! ובאחד הימים בנו של היהודי הבחין במטבע שעל הארון, ולילד התמים לא היתה שום הבחנה בין לירה שצבעה נחושת, לבין מטבע הזהב. הילד לקח את המטבע לחנווני וקנה ארטיק. והנה האב חוזר וכשראה שהמטבע איננו, שאל את אשתו לפשר הדבר והתברר באמת שהילד הוא זה שלקח את המטבע לחנווני.
אמו של הילד רצה לחנווני והחלה לצעוק עליו שהוא גנב! הילד הביא לך נפוליון זהב שלם ואתה נתת לו רק ארטיק בתמורה, ולעומתה טען החנווני כי הילד הביא לו רק לירה. אך ההורים לא נרגעו, ובינתיים התאספו אנשים רבים סביב החנות, והחנווני עומד מסכן והמום. בסופו של דבר הלכו לבית דין, ואחרי ויכוחים רבים, אמר החנווני שהוא מוכן להישבע כי הילד נתן לו רק לירה. אך משראה זאת האב, לא רצה לתת לו להישבע לשקר, ומחל.
אע"פ כן יצא החנווני בראש חפוי, וכל מי שידע או שמע על העניין דן אותו לגנב ושקרן, וחייו וחיי אשתו נהפכו לגיהנם רצוף בושות. היו כאלה שקנאו "לשם שמים" והזהירו את ילדיהם לא לקנות אצלו, וכך בנוסף לבזיונות גם הלך ונתדלדל רחמנא לצלן. סופו של המעשה היה לאחר המלחמה כאשר היהודי מקבל מברק בו מספר אדם אחד, שפגש את הילד עם הנפוליון, ובזריזות ידיו החליף לו את המטבע בלירה, וכעת עשה תשובה ומחזיר את הגזל. ובכן, בואו נערוך חשבון. כל שלושת האנשים שבמעשה, החנווני, האבא והבעל תשובה שלקח את הנפוליון כבר מזמן בעולם האמת. הם כבר נתנו דין וחשבון על מעשיהם. מי מכל הסיפור בגיהנום?
מסתבר שהאבא פטור, מכיוון שבנו לקח את המטבע מעל הארון וכל הנתונים היו שהוא צודק. החנווני ודאי נכנס לגן עדן עבור הבזיונות שגרמו לו. ואפילו אותו אחד שלקח את הנפוליון, בטח קבלו את תשובתו. וכאן מגיעה המסקנה המזעזעת – מי בגיהנום?
אותם שהכניסו את עצמם לאותה מחלוקת, וקראו לחנווני גנב!
פיל מדבר
פעם אחת באחת מתכניות הקומדיה בארה"ב, עשו מתיחה בטלפון ציבורי. לקחו פיל והצמידו לו רמקול, שדרכו דיבר מנחה התכנית. העמידו את הפיל מאחורי אדם שדיבר בטלפון הציבורי, ובעזרת מקל טפחו לו על הגב, ומהרמקול נשמע: "אדוני, כמה זמן אתה כבר מדבר? יש עוד אנשים שצריכים לדבר בטלפון…". כשאותו אדם שדיבר בטלפון הסתובב הוא ראה מולו את הפיל… כל אחד הגיב בצורה שונה, אחד ברח, אחד צחק, אחד התעלף מרוב פחד… מעניין שאף אחד לא הסתובב אל הפיל ואמר לו: "אדוני הפיל, תחכה בסבלנות, הייתי פה לפניך!" למה? מה קרה? פיל מדבר… זה מה שקרה! מתי אדם רואה פיל מדבר?! אדם מבין שזה דבר לא טבעי ולכן הוא מגיב בצורה לא טבעית…
בלעם הרשע רוכב על אתונו, ובדרך יש פנצ'ר… לפתע פותחת האתון את פיה ומתחילה לדבר, אבל בלעם הרשע, לא מגיב בצורה מיוחדת, הכל אצלו רגיל הוא לא מתפעל, ועונה כאילו הוא מדבר עם איזה אדם בבית קפה.
לעומת זאת, להבדיל, ר' עקיבא, כשהלך לחיידר, אדם בן 40 בתוך כיתה של תינוקות – כמעט והתייאש… הוא לא הצליח ללמוד א' ב', אבל כשהוא יצא החוצה הוא ראה אבן עם חור, מה קרה? היתה שם איזו נזילה, ועל האבן ירדה טיפה, ועוד טיפה, ועוד טיפה עד שנהיה חור. נשא ר' עקיבא קל וחומר בעצמו, אם מים יכולים לחדור לתוך אבן, אז תורה, שנמשלה למים, יכולה גם לחדור לתוך לבי שהוא לב בשר. מה ההבדל בין ר' עקיבא לבלעם הרשע? התבוננות. הקב"ה מדבר איתנו כל הזמן, האבות הקדושים למדו את כל התורה כולה מתוך ההתבוננות בטבע הבריאה! כמה דברים לא טבעיים קרו בעולם בשנים האחרונות? אבל אף אחד לא מגיב בצורה משונה, אף אחד לא מזדעזע, לא משתנים. יש מעין שאננות טבעית – יהיה בסדר… חייבים להתבונן… כי רק התבוננות מביאה לידי מעשה
תודה לאפריון שלמה-מרכז רוחני מבשרת ציון
רוצים לצאת לטייל בשטח
אבידור רענן
החלטתם לצאת לטייל עם החבר'ה בשטח? לנצל את החופש הגדול?
מיוחד לאתר 'הרב של האינטרנט', ארבעה מדריכי טיולים מוסמכים מעניקים טיפים ועצות לזהירות, וגם: ההמלצות הכי טובות על טיולים בשטח הארבעה הם: נוי כוכבי, מדריך טיולים מזכרון יעקב, יהודה אטיאס מחשמונאים, יצחק אלנברג מתל אביב ורמי חמד, מדריך טיולים מאשדוד.
אלו כללי בטיחות וזהירות בטיולים תוכלו לציין לטובת הגולשים?
נוי כוכבי: "קודם כל, להוריד מהרשימה מקומות כמו נחל הזאכי או בריכת הג'ילבון. כן אפשר לטייל בעיקרון במקומות עם מים נמוכים, אבל צריך לזכור שהג'ילבון למשל, הוא עם 9 מטר עומק של מים, וזה מסוכן. רק לא מזמן אדם מירושלים נכנס לשם, השתנק מהקור, איבד את ההכרה וזה הגיע מהר מאד לדום לב והוא פשוט נפטר, וזה קורה לצערנו לא פעם. שוכחים שמדובר במים מאד קרים ועמוקים, ורבים לא יודעים לשחות, וכשאחד כזה מתחיל לטבוע ואין מציל – זה פשוט נורא. לא כדאי בכלל להתקרב למקומות כאלה. עדיף ללכת למקומות עם מים יותר נמוכים, שאי אפשר לטבוע בהם. עדיף גם ללכת למקומות שמשרד החינוך מאשר אותם ולהיצמד לכללי משרד החינוך (אפשר לשאול אנשי הוראה או לבדוק באתר משרד החינוך). צריך מראש לדעת: אם לא נכנסים לסכנה – אז אין סכנה, ואם נכנסים – יכול מאד להיות שיהיה אסון, ולכן יש להישמר. כלל חשוב נוסף הוא שבתחילת מסלול, תמיד צריך להקפיד על מים, כובעים ואפילו על משקה עם סוכרים ומלחים כמו קולה או מיץ ענבים. אם קורה ומתייבשים, אנחנו מנסים עוד לפני העירוי לתת לאדם שהתייבש את השתיה הזו, ותמיד עד כה זה עזר. כל 10 דקות יש לעצור ולשתות, כי לעתים שוכחים מזה".
יהודה אטיאס: "צריך לדעת, שכשאנו יוצאים לטיול – אנו לא מטיילים במרכז העיר ירושלים, וזה לא שיש בשטח ברזים מצויים, וגם השמש מצדה לא פוסחת על אף אחד. לכן חשוב מאד כשיוצאים לטיולים, לא לומר "אני הולך לטייל בעזרת-ה'". ברור שה' תמיד יעזור, אבל צריך גם עזרה שלנו, מה שכולל לקיחת מים וכובעים לשטח. מעבר לזה, אם יש מסלול מסוים, לא לחשוב שאתה שמשון הגיבור וללכת במה שלא מסומן, כי אף פעם לא יודעים מה מחכה שם ויכולים ליפול מצוקים, וכבר קרו דברים. גם אחרי שעוזבים טיולים יש להקפיד לא להשליך אשפה לרצפה, כדי שגם לבאים אחריך יהיה כיף. יש לקחת אחריות על הלכלוך".
יצחק אלנברג: "כשיוצאים לטיול, הכלל הראשון הוא להכין את עצמך לטיול, שתדע למה אתה יוצא: ללמוד קודם את המסלול טוב, את דרכי הגישה, הצבעים בשטח (המסומנים על הסלעים וכו'), כמה זמן לוקח לעשות אותו, האם מומלץ לעשותו בעונה הזו, כמה מים מומלץ לקחת לאותה עונה, ואיזה ציוד נלווה לקחת למסלול. בקיצור, לצאת מוכנים. טיול זה דבר מסוכן, וכמו שצריך לדעת לנהוג על רכב, צריך לדעת לטייל. לא צריך לעבור קורס בשביל לטייל, אך יש לדעת להכין את עצמך לטיול, להכיר את המסלול טוב, את דרכי הגישה, האורך והתוואי. יש הרבה משפחות שיוצאות לצימר בצפון, ובבוקר חושבות 'לאיפה הולכים כעת'. אז אחד אומר ששמע המלצה על מסלול מסוים, מתקשר לשאול איך מגיעים, וכבר יוצאים – מבלי לברר בכלל כל מה שדיברנו, וזה הבסיס לכל האסונות, ההתייבשויות ומכות החום".
רמי חמד: "הכלל הראשוני הוא 'דע את המסלול'. לדעת לקראת מה אתה הולך, בהתחשב בתנאי השטח, בכושר הגופני, ובמזג האוויר והאקלים של אותו יום. אפשר כמובן גם להתייעץ עם מדריכי טיולים שמכירים את השטח, ולקבל מהם חוות דעת מדויקת לגבי השטח. כמובן, כמו שאמרו קודמיי, יש להרבות בשתייה מרובה לאורך כל הזמן, לחבוש כובעי שמש, להודיע לבני המשפחה לפני שיוצאים לשטח שיידעו את זמני ההגעה והיציאה מהשטח, להשתדל להיות בקשר במידת הצורך, ולהיזהר מכל קיצור דרך במהלך השטח".
אחרי כללי הזהירות, הגיע הזמן להמלצה על מסלול טוב.
כוכבי: "יש מסלולים נחמדים מאד. לחבר'ה רציניים הייתי ממליץ על נחל חנזורי ברמת הגולן, במבואות החרמון. זהו מסלול בן 3 שעות שמתאים לבני 15 עד 18. הוא קשה, אבל אם יודעים איך להיזהר בו – שום דבר לא מסוכן ואין שום בעיה. רק צריך להישמר על הכללים. לצעירים יותר הייתי ממליץ על נחל צלמון, יש בו שתי בריכות מים לא גבוהות, וזה מסלול של שעה בלבד".
אטיאס: "יש מסלול שלא הרבה מכירים, מסלול קצר ולא ארוך בסביבה נגישה, והוא 'נחל כפירה' המוביל לעין כפירה (-מלשון כפיר). בכדי להגיע למסלול עולים בכביש שמוביל מאבו גוש למעלה-החמישה, ופונים שמאלה ליישוב נטף. זהו כביש ללא מוצא. באמצע הכביש רואים רחבת כורכר מצד ימין, כשלזיהוי – בצד שמאל ישנה אנדרטה לנספי השואה. פונים כאמור ימינה ומחנים באזור. יורדים מעט והולכים במסלול הירוק עד שמגיעים. מתחת לדקלים יש מעיין מאד יפה. זה מקום מאד מומלץ, רק צריך, כאמור, לשמור על המקום".
אלנברג: "יש כמובן את המסלולים בתשלום, היום, לצערנו, על כל דבר נחמד גובים כסף ולעתים זו הוצאה גדולה, אבל אם אנו רוצים להגיע למקומות יפים הקרובים לרכב, אז יש את הקטע של החצבאני מתחת לגשר של מעיין-ברוך. יש שם נקודה יפה של מים, החצבאני שם עוד יחסית רדוד ובדרך-כלל לא סוחף, למעט אחרי גשמים, וגם זה לא בתשלום. מסלול יפה נוסף הוא נחל כזיב בגליל המערבי. יש בו המון כניסות ויציאות ואפשרויות, משעתיים וחצי-שלוש, עד 6 שעות ויותר למטיבי לכת. יש שם מים וצל".
חמד: "יש את נחל חדרה, שהוא מסלול נחמד וסולידי, בלי הרבה בלגן. הדובדבן שבקצפת שם, הוא שמסיימים את המסלול בחוות חפציבה, ויש אפשרות לתאם עם חברת החשמל סיור במקום. חשוב רק לעשות את המסלול מהצד המערבי למזרחי ולא להיפך, כדי שכשמסיימים אותו, יסיימו במקום ממוזג ולא בתנאי השטח, שחם שם. אמליץ גם על מסלול נוסף באזור: מערת המים שבזיכרון יעקב, זו מערת עטלפים ומסלול יפה ומאד עדין מצד אחד ומצד שני כולל הליכה על סלעים, וכן אמליץ על מסלול 'נחל שיח' שבאזור חיפה, זהו מסלול עירוני מאד יפה, שמזכיר מסלולי הליכה ברמת הגולן. המסלול הזה מסתיים בבריכת שמחיה עם מים וגם באמצע ישנה בריכה נוספת, והוא מאד חוויתי".
נקודת המילוט האחרונה
לא לאבד עשתונות
כלב אחד החליט לטייל בעולם ונסע לספארי באפריקה.
באחד הימים הוא הלך לאיבוד, ובדרך הוא ראה נמר שרץ לכיוונו בכוונה לטרוף אותו. הוא חשב מה לעשות, ראה על האדמה עצמות, התיישב לידן עם הגב לנמר, תפס עצם בפה, וכשהנמר התקרב אמר בקול: "זה היה נמר ממש טעים, מעניין אם יש עוד כאלה נמרים טעימים באזור…"
כששמע הנמר את הכלב , הוא עצר, הביט בו באימה וחשב לעצמו: "זה היה קרוב. הכלב הזה כמעט אכל אותי", אחר הסתובב והלך משם בזחילה.
הקוף שישב על העץ מעל וראה הכול, החליט שזו הזדמנות טובה בשבילו לתפוס יחסים טובים עם הנמר. הוא רדף אחרי הנמר וסיפר לו שהכלב עשה ממנו צחוק. הנמר התעצבן ואמר לקוף: "שב על הגב שלי ובוא תראה איך אני עושה מהכלב הזה קציצות!!!"
הכלב, שעוד לא הספיק להירגע, שוב ראה מרחוק את הנמר רץ לכיוונו עם הקוף על גבו. במקום לברוח, הכלב החליט שוב להתיישב עם הגב כלפי תוקפיו. שנייה לפני שהנמר הגיע אליו, אמר הכלב בקול: "איפה הקוף המעצבן הזה?! כבר לפני חצי שעה ביקשתי ממנו שיביא לי עוד נמר…"
* * * * *
בכל מצב ישנה דרך להימלט, בכל אתגר ישנה זווית של ראייה שעוד לא ראינו. ישנו מושג שנקרא: "נפל לי רעיון", במסורת היהודית מקובל ששום דבר לא נופל סתם.. מישהו הפיל אותו למטה…
וממילא, אם אתה מרגיש סגור, כבול, ללא שום דרך מוצא, תסתכל למעלה לשמים, תפנה לבורא העולם ותבקש ממנו שיפקח לך את העיניים ושתזכה לבחור בדרך ובעצה הנכונה.
סיפור אמיתי ומצמרר
אלון לוי
אדם הלך לשיעור של רבנית ימימה מזרחי ושמע את הסיפור הבא:
הרבנית ימימה מזרחי היתה בכנס של נשים בשבוע שעבר. על הבמה הייתה קבוצה בשם "פלייבק". הם שאלו אנשים מהקהל לחלוק את הסיפורים שלהם ואז הם יציגו אותם. אישה צעירה אחת קמה וזה הסיפור שלה.:
"אני עובדת כמורה בחדר משאבים עם ילדים שיש להם לקויות למידה. לפני כמה שנים נער צעיר החל ללמוד בחדר המשאבים שלי. אני לא יכולתי להבין מה הביא אותו לפנות לעזרה שלי. היה ברור שאין לו קושי עם השיעורים שלו והוא הצליח מאד בכל המבחנים. ובכל זאת, פעם אחר פעם הוא בא באופן עקבי לחדר שלי לשיעורים שלו.
הייתי נחושה למצוא מה חולשה שלו, אבל, כמה שהתאמצתי, לא הצלחתי למצוא כל סוג של לקות למידה או קושי. לבסוף, מתוך תסכול, לקחתי אותו הצידה ואמרתי לו שאני לא יכולה להמשיך ולתת לו שיעורים. זה היה בזבוז של זמנו ושל הכסף של הוריו, והוא בבירור לא היה זקוק לכל סוג של עזרה מתקנת. הילד פנה אליי ואמר, "אני אגיד לך למה אני כאן, אבל אני מבקש ממך לא לספר לאף אחד אחר.
יש לי חבר עם לקות למידה. המורה שלנו אמר לו שהוא זקוק לשיעורי הוראה מתקנת בחדר המשאבים. הוא היה כל כך נבוך ומבוייש על כך שהוא צריך ללכת לשיעורים שלך. אמרתי לו שזה שום דבר ושאני גם הולך לשיעורי הוראה מתקנת. זו הסיבה שאני בא אליך כדי שהחבר שלי לא יהיה מבויש ".
הילד שהגיע לכיתה שלי כדי שלא להביך את חברו היה גלעד שער הי"ד. הוא היה בן 10 שנים באותה העת.
כאשר אנו נכנסים לתקופה הקשה של שלושת השבועות, בואו נקבל השראה מגלעד והנשמות הטהורות האחרות להסתכל על הסובבים אותנו בעין טובה – לתת קצת מעצמנו למען אחרים.
זה הזמן לעשות משהו מעשי!
שלום לכולם,
בסוף הכתבה ישנם רעיונות לחיזוקים! זה הזמן לעשות משהו מעשי!
בימי בין המיצרים , הקב"ה מצפה מאתנו שניקח על עצמנו משהו מיוזמתנו , להתחזק. ובלי להסתכל מי רחוק ומי קרוב , מי מתחזק ומי לא…
בזמן הזה נפתח חלון הזדמנויות לכל אחד ואחד.
לצערנו נכנסנו בימים שמידת הדין מתוחה לעימות חזק עם שונאינו ודווקא מתוך המסירות נפש של החיילים , שהם צבא ה' , הנלחמים על עם ישראל וארץ ישראל , ב"ה ימים אלו יהפכו לימי שמחה וששון עוד השנה ,ב"ה יתברך.
כל מי שמוכן לקחת על עצמו, אפילו ל- 40 יום
ודווקא מה שהכי קשה לך להתחזק בו – תתחזק! "ותשובה ותפילה וצדקה , מעבירין את רוע הגזירה"
מי יודע , איך הזכות שלך תעורר עוד יותר חסדי שמיים ותשמור חזק חזק על כל אחד מהחיילים! וכל ישועה שתבוא עלינו לטובה ולברכה.
בלי נדר , אני מוכן לסייע לכל אחד שירצה להתחזק , להעביר נוסח תפילות , ביאורי התפילה ודרכי תפילה. להדריך אתכם ולהפנות לגורמים שיהיו לכן להכוונה ולהדרכה!
"מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּ-הּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ.
ה' לִי, לֹא אִירָא; מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.
ה' לִי, בְּעֹזְרָי; וַאֲנִי, אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי.
טוֹב, לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם.
טוֹב, לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ, בִּנְדִיבִים.
כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ְה', כִּי אֲמִילַם"
(תהילים קיח , פס' ה-י).
כל מי שלוקח על עצמו משהו , שיגיד: "בלי נדר , אני לוקח על עצמי למען שמירה על כל החיילים ולמען שמירה על עם ישראל ולכל ישועה את הקבלה הזו:_________ ,יהי רצון שה' ,ברוב רחמיו וחסדיו יזכור לי וייתן לנו מתנות חינם , "כי אין לנו על מי להישען , אלא על אבינו שבשמיים".
ð נטילת ידיים בבוקר.
ð לקרוא ברכות השחר בבוקר.
ð לתת צדקה בכל יום ולבקש בקשה.
ð לקרוא 2 פרקי תהילים בכל יום.
ð להשתתף בשיעור תורה לפחות אחת לשבוע.
ð לברך על כל מה שאוכלים ושותים וללמוד את ההלכות.
ð ללמוד בכל יום הלכות שמירת הלשון ולעסוק בלימוד מדרשים ועניינים הקשורים לשמירת הלשון וכוח הדיבור.
ð ללמוד 2 הלכות שמירת שבת בכל יום.
ð לערוך הפרשת חלה אחת לשבוע.
ð להדליק נרות שבת.
ð לשמור שבת.
ð ללבוש יותר צנוע.
ð לגברים: כיפה.
ð לגברים: ציצית.
ð לנשים: כיסוי ראש
ð להחזיק ולתמוך בבני תורה. לתת מעשר לתלמיד חכם שיישב וילמד ויקדיש את הלימוד לכל בקשה שלך.
ð לקרוא את קריאת שמע שעל המיטה מתוך כוונה שהקב"ה ישמור אותך מכל רע.
ð לומר בבוקר בכוונה , לאט ומתוך שמחה שקמת בבוקר : "מודה אני לפנייך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"
ð לקרוא ברכת המזון בקול ובקריאה ברורה- שזו סגולה לפרנסה טובה.
ð להתפלל לפחות תפילה אחת ביום (שחרית , מנחה , ערבית).
ð לשבת עם הילדים ולקבוע "זמן לימוד תורה" ,לפחות אחת ליום.
ð לברך את ברכת "אשר יצר".
ð ללמוד הלכות בטהרת המשפחה בספר ובטלפון מול מדריכה.
ð שיר השירים בכל ערב שבת.
ð לקרוא אגרת הרמב"ן פעם בשבוע.
ð לקרוא בכל יום "13 העיקריים" באמונה.
ð לקבל את השבת כ- 10 דקות לפני הזמן בלוח שנה.
ð לא לדבר דברי חולין בשבת.
ð לא לקרוא עיתונים בשבת
ð ללבוש בגדים יפים בשבת.
ð לקנות כלים יפים להדר את שולחן.
ð לקנות ברכונים למזמורי שבת. ולשיר סביב השולחן בשבת מתוך הברכונים.
ð להקפיד על סעודת "מלווה מלכה" עם פת לחם.
ð לארגן שיעור תורה אחת לחודש
ð לארגן ערב הפרשת חלה עם שיעור תורה.
ð לקרוא במשך 40 יום את תפילת רחל אימנו לעורר את זכותה.
ð ב- 5 דקות כשאת נכנסת הביתה לא מעירה כלום.
ð לחזק את מצוות כיבוד אב ואם.
ð סבר פנים יפות. להשתדל לחייך.
ð לגלות סלחנות
ð לגלות אדיבות
ð לא להתערב בענייני אחרים
ð לעשות מעשה למען הזולת (הורים , סבתא וסבא , אחים, חברה , שכנה , וכל נפש מישראל ששמעת שצריך עזרה).
ð לא לדבר בקול רם , לעשות השתדלות לדבר בנחת.
ð פחות הערות וביקורת.
ð להשתדל לא לפגוע ולא להעליב.
ð לא לדבר בבית כנסת.
ð להשתדל לעמוד בהבטחות.
ð להימנע מקללות וממילות גנאי.
ð לא לספר דבר שנתבקשתי לשומרו בסוד.
ð במקום שיש דיבור לשון הרע לא להשתתף בשיחה.
ð להשתדל לשפוט לכף זכות , להבין את השני כפי שהיית רוצה שיבינו אותך.
ð לעבוד על המידות. (כל אחד יודע איזו מידה עליו לתקן לדוגמא: נעלבות , כעס , ללמוד לבקש סליחה , חוצפה , קנאה , רגשנות יתר , עצבות , מצבי רוח).
ð להשתדל לדבר אמת וכמה שיותר קרוב לאמת. להשתדל לדייק בדיבור.
ה' יברך אתכם!
זכות להפיץ ולהעביר הלאה…
בשורות טובות ,
מה הבעיה בלהיות גאוותן?
אלון לוי
כל הזמן שומעים דברים נגד מידת הגאווה. אומרים לי שאסור להתגאות, שלא טוב להתנשא על אחרים. למה? אני לא מבין מה כל כך רע בלהיות גאוותן? במיוחד כשאני מתגאה במה שיש לי, ולא במה שאין לי?
הרב רביד נגר:
יש גאווה חיובית ויש גאווה שלילית.
יש גאווה רצויה בבחינת "וגבה לבו בדרכי ה'". ועל כגון זה גם רמז ירמיה הנביא: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'" (ירמיה ט', כ"ג). ולעומת זאת יש גאווה שלילית ועליה נרחיב:
מה רע בלהיות גאוותן?
באותה מידה ניתן לשאול: מה רע ב
להיות קמצן? מה רע בלהיות חנפן?
על שאלות מעין אלה ורבות אחרות ענה לנו כבר הרמב"ם שהיה פילוסוף ואיש דת. הרמב"ם קבע שכל אדם צריך להגיע לאיזון בתכונות נפשו ולהתרחק מהקיצוניות – אל האמצע. כל תכונה מתכונות האדם נמצאת בין שני קצוות, קצה חיובי וקצה שלילי. שני הקצוות רעים לאדם ומזיקים לאדם, לכן על האדם לשאוף להגיע לאיזון או לפחות לשאוף להגיע לאיזון במידות שלו. לא לחינם אמרו חז"ל שהדרך הבינונית והממוצעת היא הדרך הטובה והישרה. כל חריגה מהנורמה עלולה להזיק לאדם.
"גאווה" היא מלשון גאות, כשם שמים גואים עולים על גדותיהם – כך אדם גאוותן "עולה על גדותיו", בדרישותיו, בהתנהלותו ובדרישות שלו מהזולת. ופסק הרמב"ם, שמי שמידותיו אינן ממוצעות הדבר עשוי לפגוע בו מבחינה רוחנית, משום שכל תכונת נפש שאינה ממוצעת ומאוזנת, מהווה חיץ בינינו לבין הקב"ה. שהרי כל שיש בו גסות הרוח – מתמעט כמו שנאמר: "רומו מעט ואיננו" (איוב כ"ד,כ"ד)
צריך גם לדעת על הקשר שבין כעס לגאווה:
הכעס – מקורו בגאווה. הגאוותן תמיד מרגיש שמגיע לו וכשאינו מקבל את מה שהוא מצפה לקבל, סופו לבוא לידי כעס. וכבר אמרו חז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" חס ושלום, ועוד אמרו – שכל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, ועוד אמרו חז"ל – בעלי כעס אין חייהם חיים. לפיכך ציוו חז"ל להתרחק מן הכעס.
חשוב להבהיר: א. כתוב "תועבת ה' כל גבה לב" (מתגאה). ואם ה' מכנה זאת "תועבה" סימן שגאווה היא דבר פסול. ב. כתוב "גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל" (סוטה ה'). מי שהוא גאוותן מפסיד קרבת ה'. ג. מי שיש בו גאווה אפילו על בני ביתו אינו מקובל (גמרא מסכת בבא בתרא, דף צ"ח). ד. מי שיש בו גאווה, קשה לו מאוד להודות בטעותו. ה. לעיתים כשאדם מעריך את עצמו יתר על המידה, סופו לבוא לידי קיצוניות.
עוד צריך לדעת:
1) גאוותן הוא אדם שאוהב את עצמו.
2) גאוותן הוא אדם שאוהב לקבל ולא ממש אוהב לתת.
כמו כן, כשאדם מחצין את היתרונות שיש לו ומתגאה ומשתבח בהם, לתחושה הזאת קוראים "שחצנות", ובלשון עממית – הוא "שוויצר". ביהדות, בנצרות ואפילו באיסלאם, גאווה נחשבת לרגש שלילי, לכן כל בר דעת נלחם בגאווה כל הזמן, רק כדי לא להפוך להיות אגואיסט, דחוי ושנוא בעיני הבריות.
חשוב לדעת שלכל מטבע יש שני צדדים: כשאדם מנוטרל מכל אלמנט של גאווה, קשה מאוד לפגוע בו. כשאדם הוא בעל גאווה גדול, קשה מאוד ולא נעים לחיות בחברתו.
כשרצונו הפרטי של האדם גואה מבחינה גשמית (עודף רצונות) – זו גאוה שלילית. כשהרצון הנשמתי הרוחני של האדם גואה – זו כבר תאווה חיובית.
יש גאווה מכוערת שמרחיקה את הכלל מאותו אדם ורואה בו אגואיסט. יש גאווה חיובית, בחינת: "וגבה לבו בדרכי ה'", "ה' מלך גאות לבש".
לסיכום: למה לא להיות גאוותן? כי גאווה היא ביטוי שלילי של רגש, חוץ מזה – גאוותן הוא אדם פגיע, וכל זמן שלא סופק רצונו הוא כועס כי הכעס והגאווה יסודן מאותו השורש. ואמרו חז"ל: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום (הקב"ה) נוחה הימנו" (אבות, ג', י').
לפי חז"ל, חשוב מאוד שאדם יהא אהוב על הבריות וראוי שיעניק וייתן מעצמו ולא יהיה גאוותן.
מסר מקצין גרמני
אבידור רענן
"בימי מלחמת העולם השניה" – מספר הרב– "ריכזו הרוסים שבויים רבים בסיביר, שם העבידום בעבודות פרך. גם אני נקלעתי במהלך המלחמה למחנה עבודה רוסי, בו נאלצתי לשהות ולעבוד בשירות הרוסים. בתוך קהל האסירים בלט אסיר גבוה וזקוף, שהועסק בכל העבודות הקשות והבזויות ביותר. ניתן היה להבחין כי מפקדי המחנה דואגים לבל יוותר מחוסר עבודה – ולו לרגע אחד.
"מבוקר עד ליל היה אותו גברתן ממלא בשתיקה את המשימות שהוטלו עליו, ובגמר יום העבודה משתרע על ריצפת הצריף באפיסת כוחות. אוצר קטן היה לו לאותו אסיר: שקית בד קטנה. הוא שמר על השקית כעל בבת עינו, ומעולם לא נתן לאיש לבדוק את תוכנה. טרם לכתו לישון הניחה למראשותיו – ועם בוקר היה מסתירה במקום מחבוא עד הערב, וחוזר חלילה.
"דרי הצריף השתוקקו לא פעם לדעת מהו המטמון הסודי שאצור באותה שקית בד בלויה, אבל הוא – שתקן ומופנם היה, כמעט שלא החליף מילה עם איש, ובוודאי שלא לגבי תכולת השקית הסודית עליה שמר מכל משמר. לילה אחד" – ממשיך הרב גלינסקי שליט"א את סיפורו – "הנחתי את ראשי על דרגשי, והשינה נדדה ממני והלאה. הזמן חלף, שחור הליל העמיק והאפיל – ואני עדיין ער על משכבי. והנה, לפתע שמעתי רחש קל עולה מפינת החדר. משחזר הרעש ונשנה – אימצתי את עיני בחושך, ולא האמנתי למה שראיתי:
"לתדהמתי אני רואה את אותו גוי קם בלאט, מוציא חרישית את שקית הבד המפורסמת, ומניחה למרגלותיו. הוא בלש היטב סביבותיו שמא עיניו של אי מי מחבריו לצריף פקוחות והוא רואה את מעשיו, לאחר מכן פתח את השקית בדחילו ורחימו, הוציא ממנה מדים צבאיים שמורים ומגוהצים להפליא – ולבש אותם על בגדי האסיר שהיו עליו. היו אלה מדי הצבא הגרמני – כנראה מדיו לשעבר. הוא החליק בידיו את המדים המבהיקים כשעינו בורקות בהתפעמות, ואז נעמד באמצע הצריף ועשה מספר תנועות מהירות וחדות – כאילו פוקד הוא כעת על גדוד ענק העומד לפניו למסדר, מיהר לפשוט את המדים, ושב למיטתו כאילו מאומה לא התרחש.
"עם בוקר, התלוותי אליו בדרכנו לעבודה, ותוך כדי הליכה שאלתי אותו: אמור לי, מדוע הנך לובש בחצות הלילה את מדי הצבא הגרמני? האיש החוויר והסמיק חליפות, התבונן סביבותיו לבדוק שהשאלה לא הגיע לאוזני מאן דהוא, ואחר ששכנעתי אותו שהוא יכול לסמוך על דברתי שמפי לא יצא מאומה – אמר לי בזו הלשון: הבט, אני הייתי קצין גבוה בצבא גרמניה. כפי שאתה רואה – אוייבי הרוסים ששבו אותי מנסים לשבור את רוחי בכל דרך. הם מעבידים אותי בפרך, מטילים עלי משימות בזויות שכלל אינן מתאימות למעמדי – וכל זאת כדי להשפיל אותי ולגרום לי להדרדר נפשית לדרגה הבזויה והנמוכה ביותר.
"אבל אני איני נכנע להם, ובשום אופן איני מוכן שהעבודות הללו יגרמו לי לחשוב ביום מן הימים שאכן אדם חסר ערך אנוכי. משום כך – בכל לילה לובש אני את מדי הקצונה שלי ולו לזמן קצר, כדי שאזכור מאין באתי! שלא אשכח כי אני קצין גבוה שאלפי חיילים היו נתונים למרותו, ותוצאות קרבות חשובים נקבעו על פי שיקול דעתו!!
"במשך הזמן," – סיים הרב גלינסקי – "בעקבות עיסקת חלופי שבויים – השתחרר אותו אסיר מהכלא הרוסי, ואכן חזר למעמדו, ושב לפקד על אלפי חיילים בצבא הגרמני".
משסיים את המעשה – הוסיף הרב ואמר: "מאותו קצין גרמני ארור – צריכים אנו ללמוד מוסר השכל חשוב, והוא: שבכל מצב – חייב אדם לזכור את מקומו! הוא חייב לזכור שהוא בנו של מלך מלכי המלכים הקב"ה!.
רוצה לדבר על ישיבה על יהדות?
הרב אהרון מחכה לך 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278 וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19
וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!
לא עבדתי בחג והרווחתי אלפי דולרים
שלמה שטיין
כשהתחלתי להתחזק בשמירת תורה ומצוות היה ברור לי שאני מפסיק לעבוד בשבתות וחגים, אך לא ידעתי שעבודה בחול המועד כלולה בהחלטה זו. באחד משיעורי התורה בהם התחלתי להשתתף בקביעות שמעתי לראשונה על כך שיש להימנע מעבודה בחול המועד, ביקשתי להבין בצורה ברורה יותר את המותר והאסור בחול המועד.
הרב הסביר לי שמותר לי לעבוד בכל יום עד שארוויח סכום כסף הנצרך לי להוצאות המחייה של אותו יום. חישוב מהיר הראה לי שרווח של מאתיים שקלים ליום עבודה יספיקו לי למחייתי בכל יום. הודעתי למנהל תחנת המוניות בה עבדתי כי ברגע שארוויח מאתיים שקלים אני מסיים את יום העבודה… הוא נד בראשו לאדם המוזר המוכן לוותר על עבודה באחת התקופות העמוסות ביותר מבחינת נהגי המוניות.
יום ראשון של חול המועד: הופניתי לאחד מבתי המלון בירושלים נאמר לי להמתין עבור מר ס. חלפו עשר דקות ואיש לא פנה אלי נכנסתי ללובי של בית המלון אולם גם שם איש לא המתין לי, בררתי בדלפק הקבלה גם שם לא ידעו לומר לי דבר… רגע לפני שחשבתי לעזוב את שטח בית המלון נקראתי שוב לדלפק הקבלה, מר ס. ביקש למסור שאמתין לו, הוא מתעכב מעט… כעבור שעתיים הופיע מר ס. ובקש שאסיע אותו לתפילת מנחה ברחוב הסמוך, לאחר מכן נסענו לשוק לקנות עבורו מספר פריטים להם נצרך, בערב קבענו שאקח אותו למסיבת "שמחת בית השואבה"…
כך חלפו עלי כל ימי החג, אני יושב במונית וממתין למר ס. בינתיים יכולתי ללמוד ולהאזין לשיעורי תורה… מידי פעם הסעתי אותו למקומות שונים. בסיכומו של אותו שבוע הרווחתי קרוב לששת אלפים דולר כאשר בקושי עבדתי.
המסקנה שלי היא שאם אתה מחליט ברצינות להתחזק בשמירת המצוות הקב"ה עוזר לך ומשלם לך בכפל כפליים!
כשה'טפילים' עלו לאוטובוס הם החזירו אותי בתשובה
יעקב א. לוסטיגמן
לפני שבוע התחיל ירון את עבודתו בחברת האוטובוסים. זה עתה הוא שב ארצה מביקור ממושך בהודו ובנפאל, אחרי שלוש שנות שירות צבאי. אתמול בערב הודיע לו הסדרן, כי היום יהיה עליו לקחת נוסעים ממרכז הארץ, לעבר מושב מירון שבגליל העליון. בהתחלה הוא לא קישר בין יעד הנסיעה לבין קבר רבי שמעון בר יוחאי, אך כאשר התחילו הנוסעים לעלות על האוטובוס הוא כבר הבין לאיזה בור עמוק הוא נפל.
בזה אחר זה עלו ה'טפילים' אל האוטובוס וגדשו אותו עד אפס מקום. המשפטים הקצרים שהם החליפו ביניהם באידיש עסיסית נשמעו לו כמו צרמוניה שגרמה לו לגירוד עז במעלה העורף. מימיו הוא לא נתקל בחרדים לשיחת פנים אל פנים, ובוודאי שלא בחמישים כאלו בפעם אחת. עכשיו נגזר עליו להיות כלוא איתם באוטובוס למשך שלוש שעות תמימות. בליבו כבר גמלה החלטה שמכאן ואילך הוא יקפיד להחזיק בתא הכפפות גם מטהר אוויר רב עוצמה, למקרה שהוא יצטרך להסיע שוב את לובשי השחורים המזיעים והדביקים.
את השעה הראשונה של הנסיעה הוא העביר בשתיקה זועפת. לא מבין למה הוא צריך להסיע את הפרזיטים האלו לחגיגה הפרימיטיבית שלהם. "עוד מעט נגיע למירון" הרהר לעצמו, "וכל העדר הזה ישעט לעבר המדורה ויתחיל לרקוד סביבה במין טקס פולחני מוזר שלקוח מהתקופה הביזנטית הקדומה.
לאחר שנרגע מהזעף הראשוני, החליט ירון שאם הוא כבר נקלע לסיטואציה הלא נעימה הזו, לפחות הוא יעשיר מעט את ידיעותיו על השבט הפראי הזה: "בדיוק כמו שעשיתי בנפאל ובהודו" גיחך לעצמו. "אלמד קצת על המנהגים שלהם. נשאל אותם קצת. מעניין אם הם דוברי עברית…".
כאשר הוא נכנס לחניון הענק שבכניסה למושב מירון, כבר היה ירון מופתע ואפילו נלהב. על הרעיון של מטהר האוויר הוא וויתר כבר מזמן, ולראשונה הוא הבין שלא מדובר בשבט פראי, אלא באנשים רגילים לכל דבר ועניין, החיים על פי אמונה יוקדת שאינה כה מוזרה כפי שסבר עד כה.
"יש למישהו אולי כיפה להשאיל לי?" הוא שאל במבוכה את הנוסעים השחורים. "אני רוצה לראות את החגיגות ליד קברו של רבי שמעון, ולא נעים ללכת שם בלי כיפה". לאחר שהתברר שלאף אחד מהנוסעים אין כיפה, החליט אחד מהם לתרום את זו שעל ראשו לנהג הנבוך: "יש לי גם מגבעת, יותר חשוב שלך תהיה כיפה כי אתה בלי כובע בכלל".
הריקודים הסוערים ברחבות הסמוכות למבנה הקבר הפעימו אותו. חב"דניק צעיר אפילו הציע לו להניח תפילין, וראה זה פלא, הוא נענה לקריאה בהתלהבות, וזכה להניח תפילין בפעם הראשונה בחייו. כאשר אחד מהברסלבים תחב לידיו ספרון קטן עליו נכתב באותיות גדולות 'תיקון הכללי', הוא כבר לא היסס, פתח את הספרון ואמר את עשרת מזמורי התהילים כבקיא ורגיל. בדרך חזור אל האוטובוס הוא כבר ניסה לברר אודות ישיבה שבה הוא יוכל להשתלב החל ממחר בבוקר.
למחרת כבר ניצבו רגליו של ירון בהיכל הישיבה. בלי לבזבז זמן הוא התפרץ אל בית המדרש ואמר לרב הראשון בו נתקל: "תסדר לי חבר, אני רוצה להתחיל ללמוד את התלמוד הבבלי". הרב ניסה להרגיע אותו ולראות במה דברים אמורים, אך ירון לא ניאות לדבר על שום דבר אחר. רק ללמוד תורה הוא רוצה.
עולם שלם של מושגים נפרש בפניו. לראשונה בימי חייו הוא התפלל תפילת מנחה וערבית. מעולם לא הרגיש רוחני כל כך. קרוב כל כך אל הבורא שעד אתמול בבוקר הוא לא הכיר בעצם קיומו. בלילה הוא בקושי הצליח להירדם מרוב התרגשות. הימים הבאים היו דומים מאוד, ההתרגשות גדולה, הלהט אדיר, ההתלהבות סוחפת, עוד רגע הוא יוצא לרחובה של עיר ומתחיל להחזיר את כל עם ישראל בתשובה. הוא אפילו לא יודע לבטא את שמותיהם של ששת סדר המשנה, אבל הוא יודע ומאמין שבעוד שנה או שנתיים הוא כבר יהיה גדול בתורה.
ואז בא ה'בום'!!
הלהט התפוגג, המרץ נעלם, ההתלהבות דעכה, וכל מה שנותר זה בחור צעיר עם עיניים כבויות, שמנסה בכל כוחו להבין את הטקסט שכתוב שחור על גבי לבן, ולא מצליח בשום אופן. בליבו כבר יש ספקות גדולות לגבי הדרך בה הוא בחר. שאלות שעד כה הודחקו צפות ועולות "למה אתם מדירים נשים?" הוא מטיח לפתע ברב הצעיר שהוצמד לו כדי להרוות את צימאונו לתורה. אותו הצימאון שכבר חלף עבר כאילו לא היה מעולם? ההסתה ארוכת השנים אליה נחשף עד לא מכבר החלה לתת את אותותיה, ובליבו הוא כבר מרגיש שנאה מחודשת כלפי הדתיים וכלפי הדת עצמה.
אחרי שכבר נחשף אל העולם הרוחני הטהור הוא כבר יודע שהאמת נמצאת כאן, אבל הוא כועס על כך שהוא לא מצליח להתחבר. כועס על עצמו, כועס על הסביבה. על ההורים שלא לימדו אותו תורה מגיל צעיר. הוא כועס גם על הקדוש ברוך הוא… "אני ניסיתי להתקרב אליך, ואתה לא עוזר לי" הוא מטיח כלפי מעלה.
***
"איוולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף ליבו". פסוק זה כתוב בספר משלי, אותו כתב החכם מכל אדם, שלמה המלך. מסביר הגאון רבי אליהו מווילנא (המכונה "הגאון מווילנא" או "הגר"א"): כאשר אדם מבקש להתעלות בתורה, להתקרב לקדוש ברוך הוא, לחזור בתשובה על חטאיו, לשנות את דרכיו, צריך לעשות זאת בחוכמה. אף אחד לא יכול לקום ביום בהיר ולהפוך מאדם ארצי וגשמי, לאדם רוחני ושמימי. צדיקים הסבירו את הפסוק "לא תעלה במעלות על מזבחי" כשאדם רוצה לעלות על המזבח – להתקרב לקדוש ברוך הוא, אסור לו לעשות זה בקפיצת מדרגות. צריך לעלות לאט לאט, לפי סדר, להתקדם בקצב איטי ורק כאשר הוא יציב במקום בו הוא נמצא, אפשר להתקדם צעד אחד קדימה.
"איוולת אדם תסלף דרכו" אומר הגאון מווילנא, הטיפשות של האדם גורמת לו לסלף את הדרך. לזנק קדימה כמה צעדים במקום לצעוד עקב בצד אגודל. סופו של אדם שינהג כך היא שהוא יכשל. הוא לא יחזיק מעמד. ההתלהבות היא בת חלוף והיא לא תחזיק אותו למעלה זמן רב. בקרוב מאוד הוא יפול ויצטרך לעלות בצורה איטית ויציבה. ומה התוצאה של הנפילה? "ועל ה' יזעף ליבו" האדם כועס על הקב"ה שאינו עוזר לו להחזיק מעמד, ואינו יודע שהנפילה היא תוצאה של הטיפשות שלו עצמו.
מה גילתה ניצולת השואה במספר שעל זרועה?
מה גילתה ניצולת השואה במספר שעל זרועה?
קובי לוי
יונתן גולד היה אמן עם נשמה מיוחדת. אל תשאלו איך ולמה, אבל הקב"ה נטע בו כשרון אומנותי
ששילב בצורה מדהימה, ויזואליה הרמונית ססגונית שבין פסוקי תהילים לבין ציורים מלאי הבעה
מתוך הבריאה המופלאה של ריבון העולמים. כל המביט בציוריו היחודיים של גולד,
כאילו נוגע בהבזקים הבלתי נראים שבין "ויהי אור" כמאמר, לבין האור עצמו הפולח לאישוני עיניו,
היוצא מתוך הצורות והצבעים.
הוא לא צייר הרבה גולד הצעיר, שכן כל ציור היה יונק ממנו המון כוחות ורגשות אציליים ששטפו את פנימיותו
כזרמי נהר הוולגה בחורף סואן. הוא צייר מעט, אבל מדהים.
הפסוקים בציוריו, לא רק נכתבו ביד אמן, הם כמו דיברו לצופה את תוכנן העמוק,
אותו תוכן עלום וסודי שדוד המלך המשורר, המאמין, הרגל הרביעית של המרכבה הבליע במילים, בתגים,
ואפילו ברווחים והחללים שבין תיבה לתיבה ובין שורה לשורה. הוא ידע לנגן את מילות הקודש במכחולו,
ואם הייתם מתעקשים יכולתם להאזין לשירת הלוויים הבוקעת משם.
יונתן גולד היה גם מרצה מאלף, שמעבר למוסר היהודי המתנגן שבקע ממנו,
הוא היה בבחינת "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל לב השומעים".
עם תום ההרצאה הוא היה מגביה את פרוכת הקטיפה שמאחוריו, ולעיני מאזיניו,
היו נפרשים קומץ ציוריו המדהימים שמעבר לויזואליה שלהם שידרו את קסם הבריאה מחד,
ושירת דוד המלכותית מאידך. היה זה מהלך מהמם ומפתיע.
יונתן גולד היה אמן רגיש ואיש טוב לב, שידע להעניק מעצמו לאחרים, במידה נדירה.
לאחר הרצאתו הרגישה הוא נהג לספר על ציוריו, אבל זו כבר היתה שיחה קולחת חברית,
שהעניקה הרבה בטחון ואהבת השם לכל מי שהאזין לו.
את ציוריו המקוריים שמר מר גולד בכספת גדולה באחד הבנקים בניו-יורק. ערכם היה רב,
והוא לא רצה חלילה להקלע לסיטואציה קשה מבחינתו, של שוד וגניבה.
הנשמה שלו היתה אצורה בציורים הללו, והוא לא יכול היה שיקרעו ממנו – חלילה – את נשמתו.
אשר על כן, הוא שיכפל בהדפסי משי מרהיבי עין, 200 עותקים מכל ציור שלו ומיספר אותם באופן מדוייק.
הקשישה
באחת מהרצאותיו בדרום הארץ בחודש אלול לפני כ- 20 שנה, הוא הבחין בגברת אחת,
קשישה עטויית כיסוי ראש שבחנה לאחר ההרצאה את ציוריו אחד לאחד, בעין בוחנת. היא נראתה נרגשת,
ופיה מילמל תפילה, או פסוקי תהילים.
"אני רוצה לקנות את הציור הזה" אמרה הקשישה לגולד
והצביעה על הציור אשר בתוכו נשזר הפסוק מתהילים "פותח את ידיך… ומשביע לכל…"
הציור והפסוק האירו לעיני המתבונן את מצוות הצדקה באור אלוקי. הנתינה,
העין הטובה והלב הנדיב פעמו מן המילים והצבעים. הצדקה קיבלה ביטוי עליון וערכי, היישר מעולם האצילות.
יונתן גולד אמר לה: "גברתי את זוכה לקנות את הציור האחרון בסידרת "הצדקה", שיהיה לך לברכה.
הקשישה נטלה את הציור והתבוננה בו שנית. היא הוציאה מכיסה פנקס המחאות ורשמה.
אחר כך היא התיישבה על כורסא סמוכה, והביטה שוב בציור. לפתע הוסט ראשה ימינה ושמאלה,
לפתע חירחרה וחיוורון עטה פניה עד שכולם הבחינו שהיא איבדה את הכרתה.
גב' מורן, אחות במקצועה שהבחינה בכך, סטרה קלות בלחייה של הקשישה, אחזה בלשונה שלא תכנס לגרונה,
הנשימה אותה ארוכות… כשמסביב כולם קוראים תהילים בהתרגשות "… מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה'".
לאמבולנס שהגיע תוך דקות ספורות לא היתה עבודה. גב' בלומה מאיר התאוששה וחזרה אט אט להכרה.
האח בדק את לחץ הדם, את פעימות הלב, הכל היה תקין. אחרי רבע שעה בלומה חזרה לעצמה.
יונתן גולד היה נסער. "גברתי מה קרה? נראה לי שהציור…".
"כן" השיבה "הציור שלך השפיע עלי קשות… הבט כאן במספר הסידורי המופיע כאן בציור שלך מצד שמאל. 199A.
"נו, מה בכך?" שאל גולד "זה המספר הסידורי של העותק הזה".
"הבט כאן בזרועי" ביקשה גב' מאיר, "כאן מופיע גם המספר 199A, אני ניצולת השואה כפי שאתה מבין…
אני פשוט הזדעזעתי מן העובדה שהמספר על זרועי תואם את המספר שעל הציור שקניתי שהוא,
לפי דבריך, האחרון בסידרת הצדקה". "ומדוע קנית דווקא ציור זה" שאל גולד.
"כי נושא הצדקה קרוב לליבי. לפני השואה ניהלתי גמ"ח גדול שסייע ליתומים וליתומות להקים בית בישראל.
גם במהלך השואה עשיתי מאמצים רבים לעשות צדקה, עד כמה שיכולתי בתוך השכול הדמע והיסורין,
וברוך השם ניצלתי, הגעתי ארצה, ויחד עם בעלי המנוח חזרנו לעזור לכל דיכפין ודיצריך…
199A. גולד הביט במספר שעל זרועה, הביט במספר הסידורי של הציור ואמר … "לא יאומן צדקה בגימטריה… 199".
יד ההשגחה העליונה ליטפה את תלתליו של גולד הצעיר, כמו אומרת לו "אתה מבין כישרון צעיר שלי,
צדקה תציל ממוות זה לא רק ציור, או פסוק, או מספר של אסירה במחנה ההשמדה, אלא זו הנהגה אלוקית פשוטה.
והנה חביבי קיבלתם רמז אתה והגב' הצדקנית בלומה גולד. 199".
לילה טוב.
מי מוכן לוותר על 25 מליון $
קובי לוי
איך הייתם מרגישים אילו קיבלתם בדואר מכתב מעו"ד אמריקני, ובו הוא מבשר לכם כי זכיתם בירושה ע"ס 25 מליון דולר? לא פחות ולא יותר.
אין ספק כי פעימות הלב היו הופכות מואצות, לחץ הדם היה קופץ לשחקים, העיניים היו מתערפלות, וסף העילפון לא היה רחוק מכם. 25 מליון דולר!!! זה סכום בלתי נתפש לאברך מן השורה, המטופל ב- 10 ילדים, חלקם נשואים, העמוס בחובות לגמ"חים, לבנקים וכו' וכו'.
ובכן, שמואל זמירסקי קרא את המכתב הממוען אליו, ישר והפוך 10 פעמים לפחות. הוא התיישב על ספסל בגן הציבורי, ומראות יַלְדוּת חלפו לנגד עיניו.
אבא ואמא שלו, היקרים לו, חיבקו אותו חזק. השוטר הנאצי שניצב בסמוך, האיץ בהם לסיים את הסצינה המשפחתית. דמעות ניגרו כמים. שמואל בן השלוש, היה קטן מכדי להבין את גודל השעה, אבל ליבו הקטן, לב יהודי, קלט שמדובר בשעה קשה עבור כולם. עיניו של הגרמני ירו גיצים של שינאה. שמוליק רצה להשאר עם אמא ולהשען על ראשה, הגיונו הילדותי קלט שדבר רע הולך להתחולל פה… אסון.
הנאצי קרע את אמו מעליו, ודחפה אל המשאית, אמא זועקת, אך לשווא. המשאית החלה לנסוע, ואמא נעלמה מעיניו לנצח. אבא חזר איתו לגטו, אך לזמן קצר. רופא המחנה דרש את התינוק אליו. אבא התחנן "תשאירו אותו אצלי". הרופא המרושע, בעט ביהודי, ונטל באכזריות את שמואל הרזה עד לשד עצמותיו. אבא שכב על הרצפה שותת דם ובוכה "שמואל! שמואל!" זעק, "תמיד תזכור את אבא ואמא" התאנק אבא.
שמואל נלקח אל רופא הגטו, קיבל אוכל חם, כמה זריקות והועבר לציפורני המיסיון. מהר מאד גזזו את פאותיו, ענדו צלב כבד על צווארו, והנזירות עטפו אותו בחום ואהבה. למרות גילו הזערורי, הבין שמואל שהוא בעצם אסיר. הוא יהודי, והפסל של ימח שמו וזכרו, עורר בו גועל. הוא לא הבין מדוע.
הוא היה ילד נוח ועדין ושיתף פעולה עם הכומר הגדול. היתה לו ברירה? לא היו לו מספיק ידיעות וכוחות נפש להתנגד.
אחרי ארבע שנים, הגיע למנזר רב יהודי עם זקן ארוך ולבן ועיניים טובות לב. היתה זו שעת ארוחת הצהרים, כ- 200 ילדים שבויי המיסיון ישבו שם. היו שם רוסים, קווקזים, יגוסלבים, מכל מין וצבע.
שמואל זוכר היטב את הרב שאמר "בוקר טוב ילדים", ואז הוא זעק במלוא גרון "שמע ישראל השם אלוקינו". ליבו רטט בקרבו, הוא הכיר את המלים הללו. אמא היתה משכיבה אותו לישון, ומלמדת אותו להגיד קריאת שמע.
"השם אחד" סיים שמואל את המשפט בקול רועד. הוא לא היה היחיד, היו עוד כמה כאלה סביבו. הרב קרא אליהם. הם ניגשו אליו והוא ליטף את ראשיהם. "מתוקים שלי" אמר "אתם יהודים. עכשיו אני לוקח אתכם לארץ ישראל, שם ילמדו אתכם את כל התורה כולה".
אושר הציף את ליבו. הוא חיבק ונישק את הרב ובכה ובכה. "אין לי אבא, אין לי אמא, אין לי משפחה, אבל יש לי את הרב היקר הזה, ויש לי גם קריאת שמע", כך חשב בליבו.
שמואל הגיע ארצה ולמד בישיבות קדושות, הוא הפך לתלמיד חכם בעל שם טוב, והקים משפחה לתפארת.
במהלך המלחמה, גויה גרמניה, הציעה לאביו של שמואל להנשא לה, כדי להצילו מצפרני הנאצים. התרגיל הצליח, אביו של שמואל נמלט מן הגטו וניצל. אחרי המלחמה, במקום לגרשה, הוא המשיך לחיות עמה.
כשבגר שמואל נודע לו שאביו חי, מתגורר בארה"ב ונשוי לנוצריה. המפגש ביניהם היה צונן משהו, ורק כשנפרדו, שמואל הרגיש שליבו קרוע בקירבו. אבא לא שרד עם אמונה. הנאצים ניצחו אותו.
הקשר ביניהם היה רופף ביותר. מכתב פה ומכתב שם. פעם בכמה שנים שיחת טלפון.
הוא הביט עוד פעם במכתב "מיסטר שמואל זמירסקי, אני מצטער להודיעך כי אביך משה זמירסקי, ובשמו הנוצרי סטפן קלימפטון נפטר. צו הירושה שיש בידי, מעביר לרשותך 25 מליון דולר, מתוך 50 המליון שהיו לאביך בנכסים ובכסף נזיל. אביך עדיין לא נקבר, עליך ליצור קשר עם אחיך ריצ'רד קלימפטון על מנת לתאם ביניכם היכן לקברו, אחר כך אעביר לרשותך את מחצית הירושה. על החתום פיליפ גולדשטיין עו"ד".
ריצ'רד, אחיו הגוי, התעקש לקבור את אבא בבית קברות נוצרי. "אבא חי כנוצרי לכל דבר" טען. שמואל התחנן "אבל אבא יהודי…".
שמואל בדק היטב, ונודע לו, כי בראש השנה וביום הכיפורים היה אבא מגיע לבית הכנסת הסמוך ושוהה שם כמה שעות. הוא לא היה מומר, נותרה בו אמונה באלוקי ישראל. עובדה.
הגוי התעקש. שמואל התעקש. דרך ללא מוצא.
עורך הדין גולדשטיין הציע לשמואל, הצעה מבריקה: תציע לריצ'רד מליון דולר יותר מן הירושה, ושיסכים לקבורה יהודית…
הגוי היה מתוחכם, הוא הבין שלשותפו לירושה, יש ענין גדול מאד בקבורת אביו עפ"י דת משה וישראל והרחיב את העסקה: "אני מוכן לקבורה יהודית רק בעבור ויתור על כל חלקך בירושה…" חד וחלק.
שמואל ניגש אל אחד מגדולי הפוסקים שבדור כדי לדעת כיצד יוצאים מן הסבך.
"הירושה עדיין אינה שלך" הסביר הרב "לירושה יש שלושה שלבים. השלב הראשון צורכי הקבורה של הנפטר, אחר כך ישמש הממון למימון מזונותיה ומגוריה של האלמנה, ולבסוף תחולק הירושה בין היורשים. נכון לרגע זה, הממון שהותיר אביך, צריך לשמש אותו ורק אותו, כדי להביאו לקבר ישראל".
גם במחיר 25 מליון דולר???
"כן" השיב הרב "קבר ישראל שווה כל מחיר, ההלכה מחייבת שהממון של הנפטר יועמד לצורך הקבורה ההגונה והקדושה של יהודי…".
שמואל ויתר. הוא לא הרגיש שום קושי בדבר. אנחת רווחה מילאה את ליבו. קודם כל כבודו של אבא. נכון אבא נכשל, נסיון השואה היה גדול מכפי כוחותיו, אבל סוף כל סוף הוא נפטר כיהודי, ומה יותר כבוד מאשר להביאו לקבר ישראל.
"זה הכבוד היחידי שיכולתי לעשות עבורו" ניגב את דמעותיו אל מול עיני הרב. "לא זכיתי לשהות במחיצתו ב- 50 שנה האחרונות, אני מאמין שבשמים יעריכו את הכבוד שנתתי לאבא אחרי מותו".
הרב הניח יד אוהבת על כתפו של שמואל ואמר: "האמן לי ר' שמואל, אני מרגיש שעשית לאביך כבוד, כבוד גדול. בן כמוך, קדיש כמוך, זה עילוי נשמה הכי נפלא לאביך".
והם פסעו ברחוב, לכוון השטיבל לתפילת ערבית.
רוצה להתייעץ לשאול אתה מוזמן להתקשר 1-800-20-18-19 שיחת חינם למוקד אחינו
או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד:052-7636278
או עם הרב אהרון יאדלר:050-4141386
בשמיים פסקו: הניתוח יצליח
צינור האינפוזיה שבגב כף ידו הימנית של הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א, מחדיר אט אט לגופו את החומר. כשעתיים מוטל עליו לשהות עתה במכון מ.א.ר., שליד בית החולים 'ביקור חולים', שם הוא מקבל את הטיפול הכימותרפי, שנועד למגר את מחלת הסרטן שפשתה באחד מאיברי גופו. אך הטיפול הקשה לא פוגע בכהוא במצב רוחו המרומם. "הודו לה', הודו לה'" הוא אומר בתחילת השיחה, באמצעה, וגם בסיומה, בשעת ליל מאוחרת בביתו, כאשר הוא מסיים את הסיפור המופלא וכולו חדווה והודיה לקב"ה. בין לבין הוא מחליק יד על זקנו העבות…
הורתה של כתבה זו לפני כשנה לכתבה שהיתי זקוק לה, אך השיחה אז היתה קצרה וכאובה. "אני חולה מאד. עלי לעבור ניתוח קשה, שבכלל לא ברור לי כיצד יסתיים. בימים אלה אני טרוד מאוד, אינני יכול להתראיין", אמר נחרצות.
לבי נחמץ בקרבי. הרב שטרן, המכהן זה למעלה מ-40 שנה כרב שכונת 'עזרת תורה' הירושלמית, ידוע בעולם התורה ואף מחוצה לו כמחבר ספרים פורה בכל חלקי התורה וההלכה. עד היום הוציא 84 ספרים! ספריו מתייחדים בבהירות שבה הם כתובים, כמו גם בדוגמאות השונות במקרים של צדדים שונים להלכה או בתצלומים המובאים בהם. הידיעה שהוא במצב רפואי קשה היתה מכאיבה. בשבועות שלאחר אותה שיחה התעניתי במצבו הבריאותי דרך שכנים וידידים שדווחו כי הוא מרבה להתייעץ עם רופאים בכירים. הזמן נקף והענין נשכח.
כמעט שנה חלפה. לפני שבועיים נזקקתי לאחד הספרים שחיבר, ונזכרתי במחלתו. ידיד ששאלתי השיב: "הוא יצא מהמחלה. היה לו נס בזכות איזה חלום. הוא הבטיח לפרסם את מה שאירע עמו, אך עד עתה לא מצא זמן לכך, בשל עיסוקיו הרבים". התקשרתי לרב שטרן. הוא נשמע חיוני מלא מרץ ועסוק עד למעלה ראש.
"להתראיין?" תהה, "היכן יש לי זמן?"
"מספרים שהבטחתם לפרסם את הנס", אמרתי. "זה נכון" אמר, ומיד קבע:"תגיע ביום חמישי בערב למכון מ.א.ר. עלי להיות שם שעתיים בטיפול. "זה הזמן שיש לי בתיאור המעשה".
חלום מפתיע
מצאתי אותו השבוע, מחובר לאינפוזיה, באמצע טיפול, וכולו שבח והודיה לבורא עולמים. המחלה מתברר, עדיין מצריכה טיפול כימותרפי, אך העתיד נראה טוב בהרבה מאשר לפני שנה. "והכל בגלל מעשה חסד שכבר חלפו הימנו 42 שנה", פתח את דבריו.
וכך בעוד החומר חודר לגופו טיפין טיפין, הוא מוצא את הזמן לספר מעשה שהיה, היאך היה.
"מי שמכיר אותי יודע שאינני אדם של מופתים וחלומות ועם זאת, 'בדידי הוי עובדא' [לי אישית זה קרה] באותם ימים ששוחחנו על הכתבה, נחשב היה מצבי הרפואי לקשה. המחלה התגלתה אצלי במעי הגס, והרופאים היו פסימיים בדבריהם על אודות דרך הריפוי האפשרית או נכון יותר: הכמעט בלתי אפשרית).
"שלושה רופאים בכירים ששמם הולך לפניהם בתחום, שעם כל אחד מהם נועצתי בנפרד, קבעו כי עלי לעבור ניתוח סבוך – שככל הנראה להם, ובהתאם לידע הרב שלהם, הרי שהוא ישנה לחלוטין את איכות חיי, בשל הצורך לכרות את האבר הנגוע. מבחינתי האישית מדובר היה באסון. לא ראיתי עצמי מנהל חיים תקינים לאחר הניתוח. מאידך, היתה חובה מוחלטת לעבור את הניתוח, שכן בלעדיו לא יכלתי להמשיך לחיות.
"כשהבנתי שאין ברירה, קבעתי תור לניתוח. ככל שהתקרב המועד, המתח בקרבי הלך וגבר. חששתי מאד מהתוצאות שלו…
"בליל שבת האחרון שלפני התאריך שבו היה עלי לעבור את הניתוח, חלמתי חלום מפתיע, בו הופיע אדם, שאותו ראיתי לאחרונה 42 שנה קודם לכן.
דבר שנצטרך בו
"באותם ימים" פותח הרב מיכל שטרן את סיפורו המרעיש." לפני 42 שנה, הייתי נוהג ללכת לבקר קשישים גלמודים בבתי האבות שהיו באותה עת בירושלים. הייתי בזמנו קרוב מאד לצדיק ר' אריה לוין זצ"ל, שהיה איש גדול בתורה והתפרסם בזכות מעשי החסד שלו. בעקבותיו הלכתי לבקר בבתי אבות. "באחד הימים הבחנתי באחד מבתי האבות בקשיש שיושב וכולו אומר כאב וסבל. פניתי אליו, ושאלתי האם אני יכול לסייע לו. הוא השיב בשלילה. ובכל זאת מה כואב לך?" שאלתי. הוא השיב שמזה מספר ימים לא התרוקן, וכל גופו כואב בשל כך.
"ניגשתי מיד לאחות שהיתה במקום ואמרתי, 'יושב אצלכם אדם שמזה מספר ימים לא התפנה ואתם לא עושים דבר בנושא?' היא השיבה שמדובר בבעיה סבוכה, שרק בבית החולים ניתן לטפל בה והדבר כרוך בעלות כספית. 'הבעיה' הוסיפה, 'שפנינו לילדיו ואמרנו להם שייקחו את אביהם לבית החולים – שם יטפלו בו. הילדים מסרבים וטוענים כי על בית האבות לדאוג לטיפול – ואם יש צורך, גם לממן את הטיפול בבית החולים. הנהלת בית האבות מצידה מסרבת, והאב הקשיש נותר סובל וכואב'.
"החלטתי לעשות מעשה. הזמנתי אמבולנס ולקחתי את הקשיש לבית החולים. הרופאים טפלו בו, יום למחרת כבר יכול היה לחזור אל בית האבות. אני זוכר כיצד לפני שיצאנו מבית החולים, ניגש אלי הרופא ו'נזף' בי על ההזנחה ב'אבא'. 'עוד יום אחד היית ממתי ן- ולבו היה נפגע. הוא היה נפטר', אמר לי בקול חמור. כיוון שחששתי לחילול ד', הסברתי לו שבאתי בהתנדבות ומדובר באדם זר בעבורי.
"באותם ימים הייתי אברך כולל, קבלתי מלגה של 500 לירות לחודש. האמבולנס והטיפול הרפואי עלו 300 לירות. פניתי להנהלת בית האבות ושאלתי לזהות בני משפחתו של הקשיש. התברר לי שמדובר באדם מכובד, אב למשפחה ידועה – גם היום, אגב. פניתי לילדיו של הקשיש וספרתי להם מה שאירע, ובקשתי מהם את החזר ההוצאות שהיו לי. הם בתגובה טענו, שאינם מבינים מדוע התערבתי בדבר שאיננו מעניני, שכן לדעתם תפקיד בית האבות הוא לדאוג לטיפול רפואי לחוסים בו, ולכן אינם סבורים שעליהם לממן את ההתנדבות שלי, לעשות מה שלדעתם היה בית האבות צריך לעשות. השבתי להם שאין כל בעיה, ובחודש הקרוב אסתדר רק עם 200 לירות למחייתי ולמחית בני ביתי".
חלפו מספר שבועות. בכל פעם שהרב שטרן היה מבקר את הקשיש – הודה לו על זה מעומק הלב על החסד שעשה עימו. "באחד מהביקורים הבחנתי ששוב הוא כאוב. בירור קצר העלה שהבעיה חזרה על עצמה, כמו גם הויכוח בין ילדיו להנהלת בית האבות. החלטתי לעשות כפי שנהגתי קודם לכן ושוב הזמנתי אמבולנס, הבאתי אותו לבית החולים ושלמתי את כל ההוצאות. הקשיש טופל והוחזר על ידי לבית אבות לאחר שהוטב לו. המעשה הזה חזר על עצמו 5-6 פעמים, עד שבפעם האחרונה שלחו בניו את אחד החתנים לשלם לי עבור ההוצאות של אותה הפעם. מאז,טפלו הם בבעיה של אביהם.
"אישית שכחתי לחלוטין מאותו מעשה חסד. אבל הנה חלפו 42 שנה והאיש מופיע בחלומי ואומר לי: 'נודעה לי על הצרה שאתה מצוי בימים אלה. באתי לפני בית דין של מעלה ואמרתי להם: 'איך יתכן שאדם שעשה חסד עימי יינזק באותו אבר?' בית דין של מעלה הכיר בצדקת טענתי ובאתי לבשר לך שתכנס לניתוח ותצא ממנו- מבלי שחייך ישתנו".
יורד על פי מידותיו
גם עתה, כשרבי מיכל שטרן מדבר, הוא איננו מסתיר את רגשותיו. למרות שהיד מחוברת לכימותרפיה- הוא נראה מאושר ומודה לד' על כל רגע ורגע מחייו התקינים יחסית. "האיש הסתלק ואני התעוררתי. זכרתי היטב את החלום ואת דמות דיוקנו וחשתי שמדובר בחלום אמת. הבנתי שהניתוח יצליח ולא אצטרך לשנות כלל את אורחות חיי. מאותו הרגע ירדה עלי שלוה, שנמשכת ברוך ד' עד עתה.
"הילדים שלי שבאו שעות אחדות לאחר מכן, מצאו אבא שונה מזה שעזבו בליל שבת. הייתי רגוע לחלוטין, שרתי זמירות שבת ושמחת השבת ניכרה על פניי. הם שאלו כמובן מה אירע, ואני סיפרתי להם אודות החלום. אמרתי שאני בטוח שהכל יתקיים.
"ציינתי באוזניהם באותה שבת, שאני חש שזה הפירוש של הנאמר בתפילה 'זוכר כל הנשכחות'. גם מעשה חסד שנשכח מהאדם, הקב"ה משלם עבורו את השכר לעושהו. גם אם אדם אינו רואה את התמורה מיד- הרי שבבוא העת, הוא יקבל את השכר.
"הניתוח עבר בהצלחה, כפי שהובטח לי בחלום. אני זוכר את שלושת הרופאים שהגיעו אלי לאחר הניתוח והודו כי אירע לי נס. הם ציינו, כי נדהמו לגלות שעל אף המחלה אין צורך לקטוע איברים חיוניים להמשך תפקוד הגוף ככל אדם".
מה המצב כיום?
"אני מתאושש מהניתוח, מקבל טיפול רפואי למיגור כל שאריות המחלה ועדיין זקוק לרחמי שמים, כיוון שמצבי הבריאותי עדיין אינו כשורה. הייתי לאחר הניתוח בבית גדולי ישראל. הם הביעו התפעלות מהדברים ואמרו שחלה עליי מצווה לפרסם אותם, את החסד שהקב"ה עושה עם בריותיו, ועד כמה נאמן הוא לשלם את השכר".
אפשר שאלה אישית?
"לא לכל שאלה מובטחת תשובה".
כפי שציינתם, אתם עוברים טיפולים כימותרפיים. בדרך כלל הדבר מתבטא בנשירה של השיער. והנה זקנו של הרב נראה ארוך והדור וגם שיער ראשו נראה חזק, ברוך השם, יש גם כאן איזה מעשה נס?
"האמת יש כאן באמת מעשה פלא. לפני שהתחלתי בטיפולים, נאמר לי שיש חשש מנשירת השיער. נסעתי למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי, וסיפרתי לו שעל פי דרך הטבע אמור השיער שלי לנשור ובקשתי ממנו ברכה. הרב קנייבסקי שאל אותי, האם בעבר התגלחתי. השבתי לו שמעולם לא. אז הוא אמר לי שאסע לכותל המערבי, ואבקש על כך מהקב"ה: תגיד להשם יתברך שעד עתה שמרת על הזקן ומעתה אתה מפקיד אלו את השמירה. ועשיתי בדיוק כפי שהורה לי הגר"ח קנייבסקי. ברוך ד' כפי שניתן לראות, אף שערה לא נגרעה מהדרת הפנים שלי", הוא מסיים את דבריו ומעביר יד על זקנו. "בזהירות" אני אומר אינסטקטיבית, והרב שטרן רק מחייך כצופן סוד.
השעון מורה שהזמן תם לחלוטין. העייפות כבר ניכרת ברב. אני פונה לצאת, נתון תחת רושם שרשרת הניסים. הוא מלווה אותי ליד הדלת אומר: "תזכור את זה, מעשה חסד תמיד חוזר, וזה שאתה מסייע לי לקיים את ההבטחה שלי ולפרסם את הנס שאירע לי – גם זה מעשה חסד". דברי איש החסד, שרואה בכל מעשי זולתו- חסד גם כן.
[עיתון משפחה]
רוצה לדבר על יהדות, להתייעץ, לשאול, 1-800-20-18-19 שיחת חינם למוקד אחינו
או בשיחה אישית עם הרב שמעון – 052-7636278
או עם הרב אהרון – 050-4141386
עליתי לליגת העל!
משה בק
מגיל 14 הוא מזנק בעליה, ומעלה את הקבוצה בה הוא משחק; קבוצת ביתר ירושלים – לשלוש שנים רצופות באליפות הנוער, נבחרת חיל האוויר – לאליפות צריפין, את מכבי יבנה הוא מעלה מהליגה הארצית ללאומית, ואחריה את ביתר ירושלים ללאומית ואחר כך לאליפות המדינה.
עיתונות הספורט מכריזה עליו כתגלית, ובמשחקי גביע אירופה הוא נבחר כשחקן המצטיין. ומה השלב האחרון? הוא עצמו עונה: עליתי לליגה אחרת! עם חזרתו בתשובה אילן אלהרר עלה מליגה של תרבות הגוף לליגה של תרבות הנפש.
החיים מקבלים משמעות אחרת. תראו, הוא אומר, שמעתי שהחפץ חיים אמר, כי מי שמאמין – אין לו קושיות, ומי שאינו מאמין – לא יועילו לו כל התירוצים. אני ראיתי בבירור שכסף של חילול שבת אין בו ברכה. הכדורגל .שוחק את האדם, ורוב השחקנים מסיימים את הקריירה הקצרה בחוסר כל. מרוויחים הון תועפות ושקועים בחובות. כשחשבתי על פרישה מהכדורגל הכרוך בחילול שבת, אשתי היססה.
פחדה בנקודה הזאת של הפרנסה. אבל במבט לאחור, לא זו בלבד שאנו מתפרנסים יפה, אלא שאני חושב שהיא זו שהרוויחה הכי הרבה מהחזרה בתשובה. היא הרוויחה שבתות נפלאות עם בעל רגוע, ובכלל, חיי המשפחה משתנים כליל עם החזרה בתשובה. השכינה שורה בבית, וזו לא מליצה. יש אושר, הרמוניה ושלוה. אין כמו חזרה בתשובה לאיחוד המשפחה ולאושרה. .אם תשאלו אותה ואותי – מומלץ.
לא משחקים באש
זה היה בפעילות מבצעית בלבנון. הוא שירת בתותחנים. החברה נחו. מפקד הפלוגה קרא לו ואמר: "יש כאן שקים של מרעומים, חומר נפץ דליק. תרכז אותם מכל הצוותים". אורי לקח נגמ"ש והתחיל לאסוף את השקים. מפקד הפלוגה החליט לשרוף אותם, כדי שלא יצטרך להחזירם כשיעברו משם. לקח שק אחר שק מהערימה, וזרקו למדורה שהבעיר במרחק כחמישה עשר מטרים. מדורה גדולה התלקחה ורוח חזקה נשבה. אורי חשש. נכנס לנגמ"ש ונסע משם. שמע את מפקד הפלוגה זועק: "לאאאאא!" והבין שהנורא מכל קרה. הרוח תלשה זיק והעיפה אותו לערימה . גל חום עצום תקף אותו. אש עטפה את הנגמ"ש. האיץ את המהירות כדי שהרוח תכבה את האש שאחזה ברכב. התחבולה הועילה, האש כבתה. הוא עצר את הרכב והביט לאחור בפלצות. כל הצוות שלו נשרף. הוא היה היחיד ששרד. אמר מזועזע: "תודה אלוקים!" תמיד ידע שיש אלוקים. למרות שזה לא חייב אותו במאום.
השתחרר מהצבא ועבד כמתקין כבלים ובעבודות מזדמנות שונות. התחביב היה מחשבים, אבל הוא לא השתלב בו בעקביות. זומן למילואים ברמאללה, בעיצומו של מבצע "חומת מגן" למיגור הטרור. מסוקים הפציצו ממעל, צלפים ארבו מעבר לכל פינה, יריות הפכו לדבר שבשגרה. נסעו בג'יפ מממוגן, ולפתע ברד יריות. המשיכו לנסוע כדי שלא ליפול למארב. כעבור קטע דרך עצרו, ואורי ירד לראות היכן נפגע הרכב. הוא לא איתר דבר חמור חזר ונחרד: החלון מאחוריו נוקב בכדור. משום מה לא המשיך הכדור במסלולו ולא ניקב את עורפו. זה היה קרוב כל כך.
הפעם לא אמר: תודה, אלוקים. הפעם החליט שהבורא מאותת לו, מתרה בו שישפר דרך, אך לא הבין: "הרי אי בסדר גמור. לא גונב, לא שודד, לא פוגע באדם. מדוע אתה מאותת לי, במה אני צריך להשתנות?"
כשעברו ליד קבר שמואל הנביא, ביקש לעצור. הוא רוצה להתפלל. האמת, מימיו לא פתח סידור. אבל הפעם – אולי הפחד, המתח, הסכנה והאיתות, הם שגרמו.
עצרו ליד מתחם הקבר. הבניין גדול מאד, נוטע בך רושם שאתה קטן כל כך, פעוט, זעיר. מצא בקצה הבנין כעין חור, גומחה. חשב שכאן הקבר, שפה טמון איש האלוקים. נשא עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם, אתה גדול כל כך ואני קטן כל כך אבל ראיתי שאתה משגיח עלי. בלבנון, הוצאת אותי בלי פגע. וכאן הכדור לא פגע בי. אני מבקש ממך שתוציא אותי מפה בשלום. אני פוחד ואמי פוחדת. אלו מילואים כה מפחידים. וגם שאמצא עבודה טובה וקבועה".
נדמה היה לו שהאלוקים כאילו ענה לו: "אני אעשה זאת למענך. ומה תעשה אתה למעני?" ואז, הוסיף: "אבל ריבונו של עולם, אתה הרי יודע שלא לימדו אותי מאומה. אם אתה רוצה שאלמד משהו, שאעשה משהו, תאותת לי!"
יצא משם בלב קל, חש שהתפלל ותפילתו נשמעה. שירות המילואים הסתיים, ובדרך הביתה התקשרו אליו לסלולארי. אמרו שיש לו עבודה למחר. השגחה פרטית. התפילה נענתה. אצל חבר התקינו כבלים, והוא שאל את המתקין האם הוא זקוק לעוזר. נתן לו את מספר הטלפון של אורי. רק עתה נזכר הלה שאורי סיים את המילואים והוא בדרכו הביתה.
משנוכח שתפילה עוזרת, ניסה אותה גם בביתו. לאו דווקא בקבר של שמואל הנביא. נשא עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם, אני לא רוצה להכיר סתם נערות, אני רוצה לפגוש בזו שתהיה אשתי!" למחרת, נשלח לבצע עבודה במעונות הטכניון. ההנהלה ביקש מאחת הסטודנטיות שתשגיח עליו. אדם זר, במעונות הסטודנטים, עלול לשלוח יד. כבדהו וחשדהו. כיום היא אשתו. התפילה נענתה.
אשתו למדה בממלכתי דתי וביקשה להנהיג בית דתי. אורי לא ידע מאומה. מה שביקשה, עשה. לא נסעו בשבת, לא הדליקו אור. היו לו תפילין מבר המצווה. סבו קנה לו, לפני פטירתו. עכשיו, לבקשתה, שב והניחן. אבל לא היה מחובר לדברים, לא השיג את משמעותם.
אשתו רשמה את שניהם לסמינר. שישמע, שיתחבר. הסמינר פקח את עיניו. טיעונים הגיוניים, סדירים, בנו תמונת עולם. הסבירו ושכנעו. כשיצאו אחרי הסמינר אמר לאשתו: "חשבתי שאוכל לחיות גם פה וגם שם, חילוני עם קורטוב דת. הבנתי שאלו שתי דרכים, וצריך לבחור צד".
וזה הה קשה. אך בא איתות נוסף. מצמרר. אוטובוס התפוצץ במרכז חיפה, ואורי היה קורב למקום האירוע. רץ לעזור לניצולם, ולא יכול היה לעמוד במחזות, לראות את המראות. איברים מרוטשים, פצועים נאנקים. החליט לעזור בחוץ, לכוון את התנועה ןלפנות ציר לאמבולנסים. בעל כורחו עמד וראה את הגופות החרוכות מועלות לאמבולנסים. אמר לעצמו: "למה נקלעתי לכאן? מה מאתת לי ריבונו של עולם?" והבין.
מאותתים לו: ראה, איך אין האדם יודע מה מצפה לו. אינו משער מתי ייקרא למרום, מתי יידרש למסור דין וחשבון. ומה יהיה לו לומר?"
ואורי בחר צד.
מאז ועד היום ריפד הקדוש ברוך הוא את דרכו. אשתו עובדת כמהנדסת תעשייה וניהול בחברת איילון ביטוח, ואורי השתלב בשטח נטייתו מאז ומתמיד בתחום המחשבים, והתקבל בעבודה בחברה גדולה. הוא, כמובן, מקדיש עיתים לתורה, אינו שוכח מה שעלה בדעתו, כתשובת הבורא, כשהתפלל אליו בפעם הראשונה. ה' כאילו אמר: "אעשה את רצונך, אם אתה תעשה את רצוני"- וזה פועל!
שעתיים של רווח
כל העובדים שלי יודעים שבשעה שלוש אין עם מי לדבר. אני יכול לשבת עם לקוח על הזמנה של שישים אלף שקל ופתאום באמצע הכל לעזוב, למה? כי יש לנו מנין של תפילת מנחה, ואני אחד מבעלי המניות החזקים במנין.
רבים מבעלי החנויות והמבקרים ב"דיזין סנטר" שבאיזור התעשייה של בני ברק מתאספים באמצע היום בשעות החזקות ביותר מבחינת מכירות, לתפילת מנחה בקומת הכניסה של הקניון.
איך הוקם המנין? אספר לך. לפני כחמש שנים עליתי לארץ מצרפת, בתחילה שלא הייתי מסודר עדיין בעבודה קבועה. הייתי משתדל לפתוח את היום עם שלוש שעות של לימוד תורה, אולם כשהתחלתי לעבוד בצורה קבועה ממש הרגשתי רע עם העובדה ששוב לא יכולתי להקדיש כל כך זמן ללימוד תורה. אך כידוע המח היהודי תמיד מוצא פתרון. גרתי באותם ימים באשדוד. כל בוקר הייתי עובר בתחנת האוטובוס ומציע לאברכים טרמפ לבני ברק שם הוא גם מקום עבודתי, "בתמורה" לכך שאסיע אותם במכוניתי עד למקום חפצם ממש הייתי מבקש מהם שיאמרו לי דברי תורה בדרך. כך נהגתי גם בתום יום העבודה בדרכי לביתי והנה היו לי כשעתיים של לימוד תורה יום יום.
בחודש אוגוסט לפני קצת יותר משנה אספתי אל רכבי בחור ישיבה צעיר בשם משה, כיון שמיהרתי מאוד נסעתי ישירות למקום עבודתי ב"דיזין סנטר". רציתי לארגן לו מונית משם למחוז חפצו, היה יום חם מאוד וממש אילצתי אותו לעלות אלי למשרד שישתה כוס מים קרים לפני שימשיך לדרכו, תוך כדי שיחה אני מסביר לו למה כל כך חשוב לי שיסע איתי וילמד איתי בדרך, והוא מפתיע ומציע לי שעכשיו בימי החופשה שלו הוא יוכל לבוא ללמוד איתי במשרד מידי יום, ואכן ביום ראשון התייצב משה עם גמרא מסכת בבא מציעא אצלי במשרד ובמשך שלושה שבועות ידעו כל העובדים אצלי שבין אחד לשלוש היומן מלא אני בפגישה חשובה ביותר- – -!
ביום הראשון ללימוד המשותף שאל אותי משה היכן מתקיימת כאן תפילת מנחה? הצבעתי על פינת החדר ואמרתי לו כאן… מה לעשות… . משה הביט בי כאינו מאמין, מה הבעיה הוא אמר תן לי עשר דקות ויש לך כאן מנין. הוא עבר בין החנויות וגייס מנין למנחה, הייתה ממש מריבה בין המוכרים בחנותו של מי תתקיים התפילה, והמנין הפך להיות חלק בלתי נפרד מהקניון.
בכל פעם שמשה בחופשה מלימודיו בישיבה אנחנו קובעים לימוד משותף אצלי במשרד, היית יכול לחשוב שאם אני לא עובד בשעתיים הכי "חמות" ביום אני מרוויח פחות, תתפלא אני רואה שיש לי ברכה מיוחדת בימים האלו, אני אומר לכל בעלי העסקים טיפש מי שלא קובע זמן לשיעור תורה…..
הדרך אל האושר
המאורע עורר הדים, בשעתו, התמונה פורסמה בעיתונים: האם המאושרת חובקת רביעייה, שני בנים ושתי בנות. טיבן של ידיעות כאלו, שהן מעוררות עניין לשעה, אך נשכחות כעבור יום .אבל משפחת ויינשטיין התמודדה יום אחר יום עם המטלה: ארבעה בקבוקים בארבעה צבעים, כך גם המוצצים, המגבות ומברשות השיניים. כשגדלו הלכו תמיד ביחד, בזוגות.
לנתן היה מעט חסר בייחודיות, בביטוי העצמי ובבידול. לרווחתו, הוברר עם הזמן, שאין זו רביעייה זהה, לא במראה ולא באופי. כל אחד בחר בכיוון אחר, בערוץ אחר ובחברה אחרת. עם זאת, נתן סבור שההמולה הקבועה, ההתחככות המתמדת, הנחילה לו תכונה מבורכת. הוא למד לסגת צעד ולהתבונן מהצד. לסקור, להבין ולהסיק מסקנות. תכונה שהועליה לו מאוד בעתיד.
לאביו חברה גדולה, הגדולה בארץ לכספות. עם סיום לימודי התיכון עבד נתן אצל אביו בהתקנת מנעולים לכספות המיובאות. כשחויל נשלח לתצפית של חיל המודיעין ברמת הגולן. אתה משקיף למרחק של מאה ועשרים קילומטרים, מרחק גדול מזה שבין תל אביב לחופה, וחייב להיות ער למתרחש. לכל פרט עלולה להיות משמעות. דווקא בחדגוניות צון האתגר. התכונה שהוזכרה, לעמוד מן הצד, להתבונן ולהסיק, עזרה לו בתפקיד.
יום אחד היה אביך. עננים נמוכים התפרסו, אי אפשר היה לתצפת. אין טעם לאמץ את העיניים, כשלפניך מסך לבן ואטום. עיניו נתקלו בספרון בעל שם יומרני:" מאה טיפים לחיים מאושרים". דיפדף וקלט. המסר היה חד. המפתח לשיפור, בידך . קח את מאה הטיפים, הם צרור מפתחות. אחד מהם ודאי מתאים לך. נחמדות, סבלנות, ויתור, יזמה, תושייה. נסה מפתח אחר מפתח, אחד מהם מותאם למנעול שלך. אך מה יעזור עם לא תנעץ אותו בחריר, ולא תסובב, ותלחץ על הידית, ותפתח ותיכנס?
בתוך כך עבר מסלול הכנה לקצונה ושאף למצוינות. נקע את הרגל, החלים, וחזר לתצפית כמפקד. חש שמיצה את המקום. כאן לא ימצא את המפתח המבוקש. יצא לאזרחות וחסך כסף לנסיעה להודו. שמע על תורות המזרח. מי יודע, אולי שם ימצא את המפתח הנכסף.
ההורים לא ששו לתכנית, האחים לא הבינוהו, החברים תמהו, אבל נתן היה נחוש. נחת בהודו וזרם עם ההמון. בלי מידע, בלי כתובות, בלי תכנון. נגרף לאיזה חוף ומצא בחור אנגלי משרטט עיגולים וקווים בחול. "מה זה?" תמה. האנגלי הביט בו בעיניים קורנות :"סוד החיים", אמר. הנה המאסטר, המפתח הכללי. "אולי תסביר", שאל בלהיטות. אז זהו, שגם האנגלי לא הבין בדיוק. יש פה גורו, והוא מלמד בהתנדבות. וואו, גם ידע וגם בחינם. איפה הוא?! האנגלי הציג אותו בפני הודי קשיש שמחלפות שערו הלבן גולשות על גלימת ארגמן. זה עשה רושם כביר היה לו קול חם, עשיר, מתנגן באנגלית רצוצה. הוא מחזיק בידו את כל רזי נפש האדם, כולם כלולים בעיגולים ובקווים. צריכים רק לשקוד, ללמוד ולפענח. העניק הרצאת מבוא דחוסת מלל. לא היה בה היגיון, לא קו ולא שיטה. רצף מילים בלתי נדלה ומתיש.
נראה שהתיש גם את המרצה. "אולי נעשה הפסקה", הציע. "תזמין אותי לארוחה?"
הוא הנחה אותו למסעדת יוקרה שמחיריה כמאכליה, מפולפלים. הכירוהו שם כאורח קבוע. המלצר קרץ לנתן: "אתה הקרבן, הפעם". עיניו נפקחו. העיגולים והקווים אכן היו סוד החיים הטובים של הגורו המדושן בגלימת הארגמן. זה החליא את נתן. לא בשביל זה הוא כאן. קם ונטש. חש נבגד. מובן, ששילם על הארוחה. התרופה היתה מרה, אבל היא ריפאה מהאשליות. לאן ממשיכים מכאן? מה הלאה?
הלך בסימטה הצרה, הדלוחה, ולפתע ראה מולו מחזה תעתועים: בחור יהודי, דתי, מזוקן. כיפה גדולה לראשו, ציציות ארוכות מבעד לחולצתו הצחורה. בעירו, בראשון לציון נדיר לראות שכמותו. מי שתל
אותו כאן, מולו. ולא ייאמן, הבחור פונה אליו בעברית: "שמע, אנחנו מכינים שבת, בוא לעזור". איך ידע שהוא ישראלי? ומי זה "אנחנו"? מה מכינים? ומה הקשר שלו לשבת?
מרוב תדהמה לא שאל מאומה. התאים את צעדיו לפסיעות האלמוני בעל הזקן האדמוני, התפתל בין נהר העוברים, השבים ובעלי החיים, והגיע לפיסת מולדת, אל "הבית היהודי" של "ערכים". גילה שם תרמילאים ישראלים. מצא לב חם והמון שמחת חיים, ספרים מעניינים והרצאות מרתקות, ושיחות לתוך הלילה על משמעות החיים ועל ייעוד האדם. בין לבין הועסק עם השאר בהכנת השבת. השבת היתה חוויה נחמדה. לא הכיר את סידור התפילה אבל נהנה מהשירה ושמע בעניין את הסיפורים ואת הלקחים על פרשת השבוע. האמת. גם בתיכון למדו תנ"ך, אבל לא כך. לא בצורה חיה, לא בכזו חיוניות.
סיפרו שבשבוע הבא יגיעו שני מרצים מהארץ, הרב יוני אליצור והרב מיכי יוספי. נתן התלבט, כבר היה אמור להמשיך במסע. אך קול פנימי אמר לו שעתה העת להבין שאתה לא מבין. באת לכאן להתבונן, ללמוד ולהסיק. השתכנע, נשאר, וחייו השתנו. לא מיד, כמובן, אבל זו היתה נקודת המפנה. נתן הוקסם מאישיותם של המרצים, מהיקף ידיעותיהם ומחתירתם לעומק הנושאים. הוא לא הסתפק בהרצאות, וליווה אותם. בין לבין, ליבן נקודות שהועלו, שאף לשמוע עוד ועוד. ביקש: "שהרב יישאר פה עוד שבוע". הרב יוספי חייך ואמר:"הגעתי לפה בשבילך ובשביל כמה עשרות נוספים. אבל תבין, בארץ ממתינים לי מאות ואלפים אני מדלג מסמינר לסמינר משיעור להרצאה. בוא, תחזור לארץ, ונהיה בקשר. כל מה ששמעת הוא כטיפה מים המחשבה של היהדות, ממשנתה הסדורה".
לשמוע, להתפעם, כן. להבין, לדעת שזו האמת, כן. אבל שהוא יהיה דתי, שהוא ייראה כמו הרב, חנוט בכובע ובחליפה, ואפילו כמו אליעזר החייכן, שכובש את הלב בכנותו, התחזית מסייטת. "הרב", ענה נתן, "אין ספק, היהדות היא אמת. אבל אולי יש עוד אמיתות. אני רוצה לבדוק". הוא התבייש בעצמו. השווה את הגורו החמדן, אדום הגלימה, לרב העומד מולו. האם אפשר להשוות את הלהג המבולבל על העיגולים ועל הקווים, לרעיונות הנפלאים ולאופקים שנפתחו כאן לפניו. אבל אולי יש תורות אחרות שאינן כה סגורות ולוחצות, שאינן תובעות קיום מצוות ושינוי מהפכני בכל אורחות החיים.
הרב חייך ואמר: "אין בעיה, תבדוק. תבטיח לי ולעצמך דבר אחד: שתהיה כן עם עצמך". נתן התרגש: "ודאי! אני מבטיח!" החיוך התרחב: "אם כך, אני יודע שתחזור". נתן התריס: "איך הרב יודע? האם הרב מכיר את כל התורות?" כאן הרצין הרב?"אני יודע מה אמר הבורא, ואני מצטט בפניך:"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למיום ברוא ד' אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו: השמע עם קול אלקים חיים מדבר אליו מתוך האש כאשר שמעת אתה, ויחי!" לך, תברר, ותחזור!"
מה לא עבר? היכן לא היה? מה לא בדק? שיטות שונות ומשונות של יוגה, סדנאות שתיקה, הרפיה וריכוז, אנרגיות זורמות והילות מקיפות. הרגיש שהוא חוזר לתקופת התצפיתנות, עומד מן הצד ובוחן, מאתר ומגבש דעה. דבר אחד לא מצא: לא היתה זו האמת הצרופה, התורה המונחלת ממרום. פעם, בשיחת נפש עם הגורו ההודי, אמר לו הלה בגילוי לב: "ראה, אני נמנה עם חכמי אמונתי. אתה כפי שאני מבין, אינך נמנה עם חכמי דתך. אבל כבר עתה, חכם אתה ממני. אין לך מה לחפש כאן, שוב לכור מחצבתך, תשתלם שם!"
וזה שיכנע? עדיין לא. לפניו עוד מקום אחד. אומרים שהוא השיא, הלוז. העיר ורנסי. צומת הגידים שאליה מתנקזים כולם, מתקבצים ומבוססים. והוא נסע.
הלם. אין מלים להגדיר, מלבד זוועה מסתחררת באין ספור פנים, מחליפה צבעים כזיקית. ורנסי היא הגיהנום עלי אדמות, על שבעה מדוריו. העיר שוכנת על גדות נהר הגנגס המקודש להודים, והם מביאים לשם את גופות מתיהם לשרפה. עננת צחנה מרחפת על העיר, ריח הגופות הנשרפות מקביס. בנהר המרופש טובלים רבבות הודים. חלקי גופות נגרפים בזרם העכור. הסימטאות מרובבות דומן, וההודים מבוססים בו ברגליים יחפות ונדחקים אל הקירות כדי לפנות מקום לפרות המשוטטות. אם מחליט הפרה לרבוץ תחתיה, ייעצר הכל.
מה מושך לשם משוטטים מכל העולם – כייסים, נוכלים וכוהני עבודה זרה מכל הסוגים? כוח הטומאה! אין הסבר אחר. נתן שוטט בסימטאות הצרות, ראשו סחרחר מצחנות העשן וענני הקטורת, מהמולת ההמון,, משפעת הצבעים ומבליל השפות. ולפתע, כנווה מדבר, שלט מאיר עיניים: "הבית היהודי" של "ערכים", גם פה. אי של טוהר בלב הטומאה, זיק של קדושה בעומק הגיהינום. ההכרה היכתה בו: חיפשת את המפתח לחיים, ומצאת. נעץ מפתח וסובב, פתח והכנס! והוא נכנס.
איך שמחו לקראתו? "הגעת בזמן", קראו. חג הפסח מתקרב, עורכים סדר ענק לכמאתיים ישראלים שמחפשים כאן את עצמם. "יש לטבול כלים",אמרו לו. "קנו כלים רבים לסדר, ויש להכשירם". נתן שמע לראשונה על טבילת כלים. ככל שזה מצמרר, הנהר המצחין והמרופש שימש לראשונה לקדושה. בין לבין שמע מהמארחים על משמעותו העמוקה של ליל הסדר, על היציאה מטומאת מצרים לרוממות קבלת התורה, מתהום השפלות וההתבהמות לטוהר ליל הסדר. כשנאספו המוני הישראלים המשוטטים לחוג את הסדר ב"בית היהודי"- עברה השמועה מפה לאוזן ונהרו מקרוב ומרחוק – חש
נתן כבן בית . עזר להגיש, שמח ליטול חלק, קיבל על עצמו
עול מצוות.
התקשר הביתה, וסיפרו שאביו עומד לנסוע לסין, למפעל כספות. ביקש שבדרך חזרה יעבור דרך הודו ויביא לו זוג תפילין. נפגשו בניו דלהי ובילו שלושה ימים מאושרים. לא שהאב הבין איך מגיעות אליו התפילין, אבל מוטב כך מאשר מדי נזיר בודהיסטי. האב חזר לארץ, ונתן החליט למצות את המזרח.
עתה לא חיפש עוד את המפתח לחיים. את המפתח כבר מצא. הניח תפילין,. שמר שבת כידיעותיו, התכלכל מירקות בלבד. נסע לנפאל, טייל בהרים המושלגים וביערות העד, והתפעל מהדר הבריאה, התחבר לבורא. שוב ראה עצמו כתצפיתן המתבונן ומזהה, מסיק מסקנות ומפרש. והמסקנות התרוננו להן מתוך מזמורי התהילים שקרא תוך כדי המסע. ההרים וכל גבעות, עץ פרי וכל ארזים, החיה וכל בהמה, רמש וציפור כנף, יהללו את שם ד' כי נשגב שמו לבדו. נסע בכבישים צרים ומתפתלים, תלויים מעל תהומות עמוקים, והתחזק בפסוקי ביטחון. חצי שנה של חישול אמונה. כשהגיע הביתה בסוף השנה, נבהלו למראהו: שדוף וצנום מדיאטת הירקות, כיפה לראשו והציציות מתבדרות מחולצתו.
התקשר אל הרב יוני אליצור. בישר שחזר. שחיפש, ואין אמת אחרת. "אמת", אישר הרב. "אמת אחרת אין, אבל את האמת האחת אינך יודע". הופתע, הכיצד, הרי מניח הוא תפילין, חובש כיפה, שומר שבת. "תשמע", ענהו הרב. "אם לא מכניסים עד הסוף, זה לא מסתובב"". אה, נכון. "אז דע לך, שאתה בהתחלה. עד הסוף, פירושו להירשם לסמינר. לשמוע בצורה מודרגת, מושכלת, להתקדם מהבסיס ועד לפיסגה".
ושוב חזר לתפקיד התצפיתן. השתתף בסמינר סוכות והשקיף על המתרחש. שמע את ההרצאות בעניין, בחן ושקל, סיכם והסיק, זיהה לאן כל זה מוביל, וזה היה היעד שלו. הזדהה כל כך, הבין למה התכוון הרב. התחבר עד הסוף.
ובלא שידע, בלא שתכנן, מלמעלה סובבו, פתח המפתח פתח נוסף, את הפתח לבניין ביתו. אלמלא דרכו החדשה, כיצד היה מכיר את שירה?
שירה גדלה ביישוב עומר שליד באר שבע, אביה מדען בכור בדימונה, והיא ירשה את הכישורים. קפצה כיתה, קטפה הצטיינויות בקלילות. למדה פסיכולוגיה וקלינאות תקשורת, ורתמה את ידיעותיה לטיפול אינטנסיבי באוטיסטים בוגרים, לנסות לתקשר ולקדם.
חייבת היתה להתאוורר, להתרענן. חברה סיפרה לה שיש חוג בתחום המודעות העצמית וחתירה לשינוי. המרצה טען שהאדם הוא יצור גדוש יכולות שאינן מתממשות שאפשר ושצריך להשתנות לטובה. יש לשים את הדגש על מידות טובות, רגש ורגישות. לא במוח, אלא בלב. הטיל שיעורי בית לעקוב אחר המחשבות והרגשות, לכתוב יומן מפורט. כמה פעמים קינאתי, כמה פעמים התמרמרתי, כמה פעמים ריחמתי, וכמה פעמים שאפתי לעזור. שירה התפעלה. הרי למדה פסיכולוגיה, אבל כחוקרת, כעוקבת אחר מצבים ותהליכים, לא מתוך חתירה להשתפר. במהלך הקורס החל המרצה בתהליך חזרה בתשובה. בחודש אלול ארגן אמירת סליחות בחצות. שירה נמשכה לתפילות, והוא המליץ לה להירשם לסמינר של "ערכים" שייערך בחג הסוכות הקרוב בירושלים.
אחרי הסמינר הכירו לה את נתן. החינוך החרדי הרוויח קלינאית תקשורת מהדרגה הראשונה. נתן השתלם במשך ארבע שנים בהומיאופתיה קלאסית, למד ביסודיות בבית הספר של דוקטור רוזנטל, ועבר התמחות אצל ראש האגודה להומיאופתיה, מיכל יקיר. הוא מחלק את יומו בין לימוד תורה בישיבת "נתיבות עולם" ובין עזרה לאנשים. פתח קליניקות הומיאופתיה בבני ברק ובראשון לציון, וחזר, כעדותו, לתפקד כתצפיתן: לאבחן את הבעיות ואת התופעות, לעקוב אחר המסלול והכיוון, להבין את הגורמים ולחפש את הפיתרון, למצוא את השילוב ואת האיזון. תוכנת המחשב עומדת לשירותו, מקבלת את כל הנתונים, משקללת, מעבדת וממליצה על תרופה, ורואים נפלאות. ממש "מאה טיפים לחיים מאושרים", הוא מחייך. ברוך השם, אנו הגענו לחיים המאושרים שלנו, ומשתדלים להעניק חיים מאושרים גם לאחרים.
הרפואה המשלימה של יורם ושרון
יורם שדה סיים יסודי ותיכון ככולם, למד בקונסרבטוריון על כלי הקשה ואימוני מחול, סיים צבא כסגן מפקד פלוגה, ויצא לטיול אופנועים של שנה מחוף לחוף בארצות הברית. עבר קורס מאבטחים ואבטח מטוסים באילת. המשיך לעבוד ככבאי ברשות שדה התעופה. המשכורת טובה, העבודה רגועה, אבל זה לא זה. אין כאן מיצוי עצמי, אין כאן ביטוי ייחודי, אין הרגשת נתינה, אין קשר עם אנשים. לא ראה את עצמו בתפקיד זה עד לגיל הפנסיה. הגיע הזמן שיחליט מה יעשה בחיים.
הבחירה נפלה על הרפואה המשלימה. יש בה אפשרויות של עזרה לזולת, של התחברות לאנשים, של הגשמה עצמית. נרשם למכללה ללימודי רפואה משלימה ולמד בהתלהבות ובהתמסרות בטיפולים רפואיים ובהקניית כושר, משרכש מיומנות וביטחון, החליט להעפיל אל השלב הבא. החליט להקים בקניון בדיזנגוף סנטר מרכז להכרת הרפואה האלטרנטיבית, תחום שמשך התעניינות רבה. בתהליך ההקמה פנה לעשות ביטוח. בסוכנות פגש את שרון.
הם נישאו, ושרון היתה לעזר בתפעול המרכז לרפואה משלימה, שהפך לסיפור הצלחה. היו בו מוקדי מכירות של אביזרי בריאות מהרפואה המזרחית, מגנטים ובשמים, תוספי מזון. תבלינים וצמחי מרפא, ותאי טיפולים לשיטות שונות, שהעסיקו כשמונה עשר מטפלים ומאבחנים. ידיהם מלאו עבודה. היתה זו הצלחה בכל קנה מידה. מאוחר יותר הרחיבו את העסק. הם מעניקים שירותי בריאות במקומות עבודה שונים שהכירו בערך הבריאותי טי, ובייחוד בערך המוראלי שבטיפולים אלו, המרעננים וממריצים את העובדים. מפעלים רבים עורכים יום בריאות לעובדיהם, כולל התעמלות, טפולים ממוקדים והדרכות. דרך מקורית לחברה להביע הוקרתה לעובדים ולרכוש את הוקרתם.
יום אחד מיינה שרון את דברי הדואר שהגיעו וגילתה פרוספקט של "ערכים", הזמנה לסמינר של "בורא, בריאה ובריאות". מעניין. האומנם, כל מה שעושים כאן שייך ליהדות? מה הקשר בין היהדות לרפואה הסינית העתיקה? בדקה בלוח, נשמע מתאים, והמחיר נוח. ארבעה ימים, שלושה לילות, מרביעי עד מוצאי שבת. עניינה את יורם ונרשמו. וכאן קרה מה שקורה פעמים לא מעטות. נפער פער בין ההתרשמויות. היא, שיזמה את הנופש, התייחסה אליו כאל נופש. איבדה סבלנות בהרצאות, נהנתה מהאווירה, ותו לא. הוא גילה עולם חדש ובא בשעריו בסקרנות ובהתלהבות. ליבן נקודות עם המרצים, השתכנע עמוקות, רכש קלטות, לא שבע לשמוע. חזר והתחבר לשיעורי תורה מדי ערב. שרון היתה בעד. אם זה עושה לו טוב, אם זה ממלא אותו בתוכן, למה לא. כשהביא הביתה מיחם ופלטה של שבת, הבינה שזה רציני. הוא רציני, והיא לא מחוברת. מה עושים?
ידעה מה לא עושים: לא מפרקים את החבילה, שומרים על הבית. אם תידרש, תלך איתו. אבל רצוי לצידו ולא מאחוריו. נרשמו לעוד סמינר, נכנסה יותר להרצאות, התחברה יותר, גם אם לא הזדהתה. אם זה המחיר לשלום הבית, היא תשלם.
יורם התקשר וביקש שישלחו אליו רב לחוג בית משפחתי. הוא והילדים. שני ילדים פעוטים. שרון עסקה בשלה. הגיע אברך חביב, קלט את המצב. לא לימד גמרא, גם לא משנה. הקסים את יורם ואת הילדים בסיפורים על פרשת השבוע, לקחים ומסרים. השחיל כמה דינים. שרון היטתה אוזן ממטבחה. הילדים ציפו כל השבוע לביקורו של הרב.
ואז חל המפנה. זה לא מוסבר, כי זה לא שכלי. כשם שהמחסום היה רגשי, כך התמוססותו. היה זה בלידה השלישית. שרון לא מסוגלת להסביר, אבל זה היה מוחשי כל כך. היא חשה בתחושה עזה שבורא עולם ניצב לצידה. כביכול, אוחז בידה, לא עוזבה לרגע. תחושה חזקה ומפעימה שלא נטשה אותה מאז!
שלוש וחצי שנים עברו, והיא חשה בקירבת אלוקים בלתי אמצעית. מאז התחילה להשתתף בשיעורים השבועיים. אבל יותר מזה, הרבה יותר. אולי זה תהליך שהבשיל, אולי חסד ממרום, אבל היא חשה שהבורא מרעיף עליה חסדים. זה לא שהיא חייבת לברך על האוכל: היא חייבת לומר תודה, ומביעה אותה בברכה. זה לא שהיא חייבת להתפלל. היא חייבת לשוחח עם הבורא, ועושה זאת באמצעות התפילה. "אנחנו חייבים ללכת לעוד סמינר", אמרה ליורם. הפעם, להזדהות לגמרי. שאלה את עצמה: הבורא כה טוב כלפי, מיטיב כל כך, במה אוכל לגמול לו, ולו במעט. והתשובה: לרשום את הילד לחינוך תורני. לחבר אותו מילדותו לבורא הטוב והמיטיב!
הלימודים החלו, ושרון הביאה את הבן הבכור, שי, לבית הספר התורני. המורה קיבלה את פניהם בשלום לבבי. השתאתה כששרון לא ענתה. אבל עיניה של שרון היו מצועפות וגרונה נשנק. לא היתה מסוגלת לענות. היא הביאה לבורא עולם מנחת תודה, הביאה את ילדיה, לחנכם לאור האמונה!
עמדתי להתחתן ואז סבתא פרצה בבכי
מאז שהייתי ילד קטן אמרו עלי שאני פילוסוף אהבתי להבין כל דבר איך הוא פועל ולמה הוא מיועד, כשגדלתי יותר התעניינתי בשאלות הנוגעות לעצם קיומינו כאן בעולם, מהו רוח החיים ומי שולט בו… להורי יוצאי מדינות חבר העמים לא היו אף פעם תשובות מספקות עבורי, הם היו עסוקים מדי במלחמת קיום, בהתבססות במדינה החדשה, בחיפוש אחר מקום עבודה ומגורים. לא היה להם גם ידע מינמאלי בכל נושא רוחני יהודי, הם גדלו בארץ שהייתה מנותקת מכל זיקה לדת.
וכך בעוד הורי טרודים בפרנסתם מצאתי את עצמי משוטט ומחפש תשובות לשאלותי. בעודי מטייל להנאתי בקניון שבעיר מגורי נתקלתי בדוכן תעמולה של כת נוצרית, סקרנותי משכה אותי אל עבר הדוכן, שם שמחו על צעיר המתעניין במטרותיהם. הוזמנתי למפגש החברים ביום השבת, שם עטפו אותי בהרבה מחמאות והבטחות לעתיד טוב יותר. אט אט בלי ששמתי לב הפכתי להיות חלק מרכזי בכת, השתתפתי בכל המפגשים ואף הייתי חלק מהצוות המפעיל את דוכני התעמולה.
בכת הכרתי נערה צעירה, שכמוני הייתה חברה בכת, אלא שלא כמוני היא הייתה נוצריה, בעיני לא הייתה לכך שום משמעות, הרי האמנו שנינו באותם מטרות… . בעידודם של ראשי הכת הודענו על נישואינו בקרוב- – –
כמו כל חתן באתי להודיע לסבתי על נישואי הקרבים, לתדהמתי הרבה כששמעה סבתי את שם הכלה היא פרצה בבכי מר, דקות ארוכות היא סירבה להירגע, "שהנכד שלי יתחתן עם גויה?!" לא הבנתי כלל את חומרת הדבר הן כולנו בני אדם…. אך כשראיתי שמצבה הרפואי של סבתי הורע בעקבות הסיפור הבנתי שיש כאן משהו עמוק יותר.
סבתי התאוששה מעט ופנתה לעזרתו של רב השכונה בה אנו מתגוררים, הרב המליץ כי לפני שאקבל כל החלטה דבר ראשון אלך לשיעור תורה. הרב המליץ על שיעורי גמרא המתקימיים בשכונה הסמוכה, במתכונת מיוחדת כאשר הלימודים הם בצורה של חברותא- לימוד בזוגות. בערב הראשון הגעתי עם הרב למדרשיה עשינו היכרות עם צוות המדרשיה, ויצאתי לדרך בלימוד גמרא משותף. הרגשתי תחושה מיוחדת, חשתי שהנה מצאתי את שחיפשתי כל אותם שנים ארוכות- קשר לדבר האמיתי, ידעתי שאני מתקרב לחידה שלי מקור החיים – בורא העולם. כמו פרפר שנמשך אל האור נמשכתי לשיעורי התורה התחלתי להעמיק את הידע שלי ביהדות, וכמובן שנפרדתי מחברי הישנים, יצאתי לדרך חדשה דרך התורה!
בחודש אלול הצטרפתי כתלמיד באחת הישיבות הוותיקות בירושלים, בכל לילה בחצות יחד עם המוני משתתפים מכל רחבי הארץ אני עומד בתפילה ובקשת סליחות מבורא עולם ומרגיש כי המילים אותם אנו אומרים בסליחות "אליך ד' נשאתי עיני…. ושמח ונחם נפש עבדיך" משקפים את הרגשתי, כאשר מצאתי את שמחת חיי בתורה הקדושה!
השוטר
אבידור רענן
בקיצור, כשפרדי חממה היה יוצא לסיור שיגרתי על גבי הניידת שלו במרחבי העיר לבוש בחולצתו הקצרה
וההדוקה שחשפה שרירי גוף חטובים ועבים כמו צינורות המוביל הארצי, באופן מיידי היו הפושעים והעבריינים
מסתתרים בחוריהם ומאורותיהם, עד יעבור חממה. מפלס הפשע היה צונח מיד מטה מטה.
מפרגנים רבים לא היו ברקורד המקצועי שלו, והסיבה ברורה. קציני המשטרה הבכירים לא יכלו לסבול
פעם אחר פעם שהוא גוזל מהם את הקרדיט בחיסול מוקדי פשע, בלכידת ראשי הצפע ובפיזור קטטות
וחשיפת גניבות וכדומה.
גם ידידיו השוטרים שהיו רועדים ממנו מפחד, לא פיזרו עליו מחמאות יתר, מאחר והם תמיד נראו לידו
כמו קובץ נמלים משוטטות ליד פיל אפריקני דוהר. הם היו כל כך חיוורים לידו, שלא תמיד היית בטוח
אם הם שוטרים, או – במקרה הטוב – נושאי כליו של פרדי חממה.
מה שכן, העבריינים הזוטרים כמו הבכירים רחשו לו כבוד. ולא כאן המקום והזמן להאריך ביחסי הגומלין
בין האולטרא-שוטר חממה, לבין אלה שעולמם היה רקום מעבירות של אלימות וגניבות. הם ידעו שמילה
שלו זה ברזל, וסיכום איתו הוא סיכום של פלדה, ועדיף לסגור איתו עיסקה ולא עם שר המשטרה,
המפכ"ל, או כל אחת מן הפיגורות בדרגות הביניים.
למה להאריך, פרדי חממה הפך לאגדה עוד בחייו וברוך השם יש לו עוד עשרות שנים לתפקד במשטרה
ולקבוע שם מסמרות של מסירות, רצינות והצלחות.
***
לפני מספר שנים במסגרת מרדף אחרי פלטיאל פומרנץ המכונה "הצדיק" (למה "הצדיק"? הסבר יבוא)
שהיה בעל עבר והווה של גניבות, נכנס חממה מיודענו לבנין ישיבה מיושן, שכתליו נוטים ליפול וחלונותיו,
ברובם, פרוצים ושבורים. על פי המידע המודיעיני הגנב המיומן מצא לו מקום מסתור בבית הארחה
שלא היה אלא מרתף של ישיבה זו, שקלטה בין כתליה אנשים קשיי יום ומחפשי דרך מסוגים שונים.
גבאי הישיבה ואיש האחזקה שלה, ר' חיימק'ה צוקרמן פתח את דלת הישיבה הרעועה והביט בעיני
התכלת החודרות שלו באולטרא שוטר שלנו, שגופו להט ממוטיבציה ללכוד את הגנב.
"כן, המבוקש פומרנץ נמצא כרגע במרתף, ישן שנת ישרים. אבל אני מבקש מכבודו, לא לעצרו,
ולא להכותו. אין לי ספק שהוא רוצה לחזור בתשובה. האמן לי כבוד השוטר, הוא כאן שבועיים,
טובל במקווה, מתפלל עם דמעות, והיו לי עמו כמה שיחות נפש… הוא השתנה" אמר צוקרמן,
והושיט יד לחממה בידידות כובשת.
נועם דיבורו של צוקרמן והתמימות המלטפת שזרמה מעיני התכלת שלו, שיכנעו את חממה הקשוח,
שאכן "הצדיק" הגנב חזר למוטב.
צוקרמן הגיש כוס נס-קפה רותח לחממה וביקש לעשות איתו עסקת טיעון. "אני אדאג שפומרנץ
"הצדיק" יחזור למוטב ואתה תבטיח לי לעזוב אותו למשך חצי שנה. תבוא בעוד חצי שנה ואני מוכיח לך
שהוא צדיק ממשי – בלי מרכאות – ובמקום גניבות הוא יהיה עסוק עד למעלה מראשו במצוות ובמעשים טובים".
חממה הנהן בראשו והביט בביישנות בפניו הרזות של צוקרמן, ששתי פיאות בהירות ומסולסלות השתלשלו
להן עד למטה מזקנו. "אני מסכים לעיסקה הרב צוקרמן. אני רואה על פניך שאתה צדיק, ומילה שלך זו מילה".
"שב, שב" ביקש צוקרמן.
פרדי חממה, זאת למודעי, שקל למעלה מ- 113 ק"ג שהתחלקו יפה יפה על פני גובה ממוצע של 175 ס"מ,
והכסא עליו הצביע צוקרמן היה לפחות בן 60 שנה, עשוי מעץ דהוי, עם המון סדקים.
האולטרא שוטר התיישב וזה לקח בדיוק שלוש שניות עד להתרסקות. חממה שהחזיק בידו את כוס הנס
הרותחת השתרע על הארץ כמו פיל של שבע טון שצנח לתוך בור במעבה היער. המשקה הרותח נשפך
על חזהו ועצמותיו התפוקקו להן בקול הרעש של התנפצות הכסא.
גניחותיו של השוטר – עקב החבטה – פילחו את חלל הישיבה, וצוקרמן חש שעולמו חרב עליו. הנה הוא
בא להכניס אורחים, לכבד אותם, לעשות גם טובה לפלטיאל פומרנץ "הצדיק" שרוצה לחזור בתשובה,
והתוצאה: פרדי חממה טוב הלב על הרצפה, בטח שבר כמה צלעות.
תוך שמונה דקות הגיע האמבולנס, והצוות המקצועי אסף בזהירות רבה את השוטר הפופולרי חממה
מעל הרצפה, והריץ אותו תוך אזעקת סירנה מחרישת אוזניים לבית החולים.
צוקרמן לא ידע את נפשו מרוב צער ומבוכה. הוא עלה על הווספה שלו ושעט לכוון חדר המיון.
"אני לא עוזב את חממה, עד שהוא מבריא", גמלה החלטה בליבו. "הוא בן אדם זהב, הוא לא מחפש גנבים
בשביל להעניש אותם. עובדה הוא היה מוכן לעיסקת הטיעון שלי על "הצדיק" פומרנץ.
הוא נשמה טובה החממה הזה".
ד"ר גדליה בר נתן בדק את חממה מכל הצדדים, שלח אותו לצילומים מכל הזוויות והעביר אותו למחלקה
להשגחה במשך 24 שעות. "אני חושש מאד, שמא יש לו שבר באגן הירכיים" אמר הדוקטור,"זה לא שבר
פשוט", אבל השוטר הזה חממה הוא בריא גוף בלי עין הרע, נראה לי שהוא יעבור את הטראומה מהר וטוב".
ומן הנקודה הזו ואילך התפתחה ידידות-נפש מופלאה בין הגבאי צוקרמן המארח, לבין חממה האורח ששבר
את עצם אגן הירכיים.
לפחות שלושה חודשים נדרשו לחממה לחזור להליכה תקינה יחסית. ולאורך אותם חודשים מדי יום ביומו
סמוך למיטת חוליו של השוטר המושבת ישב לו ר' חיימק'ה צוקרמן עם הספר "אורחות צדיקים" והקריא
לידידו החדש, דף אחר דף, פרקים נבחרים של מוסר יהודי ודרך ארץ.
עיניו של חממה אורו. הוא אומנם גדל בבית מסורתי אבל מה רחוקה המסורת הרדודה, מעולמה
של תורה חיננית המשופעת בחסד ומעשים טובים, כפי שהוקרנו מאישיותו אצילת הנפש של ידידו החדש
חיימק'ה צוקרמן.
בוקר אחד הגיע צוקרמן עם שקית בד קטיפה כחול ושלף משם זוג תפילין וטלית חדשה.
"אתה לא תאמין חממה, כשסיפרתי ל"צדיק" פלטיאל פומרנץ שאני מקריא לך מהספר "אורחות צדיקים"
הוא התרגש עד דמעות ואמר לי 'חיימק'ה יש לי רצון עז לתת מתנה לפרדי חממה, שבזכותו אני בישיבה
ולא מאחורי סורג ובריח…. תשמע פרדי, פומרנץ עובד גם כמנקה של הישיבה ומשתכר 700 ₪ לחודש,
בקומץ הפרוטות שהוא הרוויח בחודשיים האחרונים הוא רכש לך תפילין מהודרות… והוא הקפיד לומר
לי 'חיימק'ה תגיד לחממה שזה לא מכספי גניבות, זה כסף כשר לחלוטין'".
דמעה קטנה הבליחה מעינו של השוטר הכאוב חממה.
***
כאן אולי המקום והזמן לספר לכם, מדוע מכונה הגנב פלטיאל פומרנץ "הצדיק". ובכן, באישון לילה,
באחת הפריצות האינסופיות שלו, חלה תקלה בלתי צפוייה. בעוד פומרנץ אוסף לתוך תיק הניילון שלו
תכשיטים מלוא חופניים, נכנסה בעלת-הבית האלמנה פאני קראוס לביתה, ותפשה אותו "על חם".
היא לא צרחה. היא נעמדה קפואה, הביטה בעיניו ואמרה: "דע לך שאתה גוזל ממני את הנדוניה של
שתי בנותי היתומות שהגיעו לפירקן. אין לי חסכונות, אין לי רכוש, רק התכשיטים הללו".
אין אף קרן לייזר בעולם שתוכל לחשוף את אשר התרחש בחביונות מצפונו ולבו של פומרנץ הגנב,
אבל בשורה התחתונה, פלטיאל השאיר את התכשיטים על המיטה, שלף מארנקו 3,000 ₪
במזומן ואמר לגב' קראוס: "סליחה, אני מצטער, הכסף הזה יעזור לך להכניסן לחופה".
כשפרדי חממה הגיע לחקור את הארוע, התאור וטכניקת הפריצה הלמו את דמותו של פלטיאל פומרנץ.
בסוף התחקיר אמרה האלמנה קראוס "אין ספק שמדובר בגנב צדיק".
ומכאן נגזר הכינוי "הצדיק" לגנב הכי פעיל ואטרקטיבי במחוז.
***
אחרי שלושה חודשים פחות יומיים, עמד פרדי חממה האולטרא שוטר על רגליו די יציב, ודי יצוק. אבל היה
זה אדם אחר, עם המון יראת שמים וראייה הרבה יותר מפוכחת ואוהדת כלפי כל בן אנוש. פעם כל מי שזז
היה נחשד בעיניו שהוא גנב. עכשיו? זה השתנה. מי אחראי לזאת? חיימק'ה צוקרמן כמובן, הגבאי
הבלתי נלאה שהעניק לו שפע של תורה וחמימות יהודית בכל ימי השיקום בבית-החולים ומחוצה לו.
חממה קיבל על עצמו להניח תפילין כל יום, להקפיד על לפחות שתי תפילות ביום, עדיף מנחה ומעריב,
וכמובן לתת ממעשרותיו בעין יפה לפעילויות החסד הנהדרות של צוקרמן.
"אני מרגיש חיימק'ה" אמר חממה בצאתם מבית החולים השיקומי "שהחבטה שחטפתי מן הכסא הרעוע שלך, עשתה ממני איש חדש. אומנם נשברו לי כמה עצמות וצלעות, אבל ניבנו בתוכי הרבה רגישויות שלא היו בי, או שנחבאו מתחת לתדמית השוטר הקשוח".
צוקרמן הנהן בראשו בסיפוק, וחממה המשיך "האמן לי צוקרמן יש לי חשק לעזוב את המשטרה ולפתוח דף חדש בחיים. להשקיע עצמי גם באיזה עסק מכניס, אבל בעיקר לעסוק בלימוד תורה, 'האורחות צדיקים' שלך הגביה אותי עד לשלב האחרון בסולם יעקב".
אמר ועשה. שבועיים אחר כך הגיש חממה מכתב התפטרות למפקד המחוז, והשמועה עשתה הדים הן באגפי המשטרה, וכמובן גם בקרב העבריינים וגרורותיהם. העזיבה של השוטר – הענק הזה – תרתי משמע היוותה פגיעה אנושה בשני הצדדים. במשטרה, למרות חוסר הפירגון קלטו שהם מפסידים כלי מנצח. העבריינים התעצבו אל לבם, על כך שספק רב אם יהיה מי שיחליף את השוטר האמין, שידע להרביץ, אך ידע גם ללטף ולהתחשב, ויבוא גדול גנבי האזור פלטיאל פומרנץ המכונה "הצדיק" ויעיד על כך.
המפכ"ל ושר המשטרה היו כמה פעמים על הקו, וניסו לפתות אותו בקידום, בכבוד, בשיפור תנאי שכר, אבל חממה היה החלטי. "אני מחוץ למשטרה. אני את שלי עשיתי, שיהיה לכם בהצלחה".
***
חודש אחר כך הצפין חממה והתנחל בחיפה. תוך זמן קצר אחר כך הוא פתח שם את חברת השמירה שלו "אתם בחממה טובה", חברה בע"מ שמהר מאד הפכה לאטרקטיבית בקרב בעלי עסקים ומפעלים. שמו הטוב של השוטר חבוש הכיפה הלבנה-הסרוגה, היה הרבה יותר טוב משמן אקדחים, ואפילו משמן זית זך. עובדיו שנקלטו במערכות שרותי השמירה שלו למדו מהר שאמינות, דייקנות, ורצינות, הם סוד הקסם ונוסחת ההצלחה, ומי שפיקשש, פיקשש רק פעם אחת. בפעם השניה הוא היה בחוץ.
ברוך השם, מצבו הכלכלי של פרדי חממה השתפר לאין ערוך, וגם ידו החלה לפזר צדקות לכל עובר ושב. כן, היתה לו הוראת קבע דשנה לישיבה של צוקרמן שבעיר הולדתו, אבל אחרי חמש שנות פרוד, צוקרמן ופומרנץ היו כבר עבורו כמו חלום רחוק אבל מתוק. הוא שקע בעבודתו העסקית-בטחונית מחד, והקפיד לקבוע עיתים לתורה, בוקר ולילה, מאידך.
***
בוקר אחד הוא קיבל שיחת טלפון מאישיות חשובה! "הלו רבי פרדי, מדבר אליהו. בעוד שבועיים, באיצטדיון הכדורגל בעיר פלונית, תערך עצרת התעוררות גדולה. אנו מצפים ל- 10,000 משתתפים, גם גדול הדור יגיע, ואני רוצה שחברת "אתם בחממה טובה" תתן את שרותי האבטחה. שמך הולך לפניך לטובה ולברכה. אגב, ישתתפו בכנס לפחות עוד 50 רבנים על בימת הכבוד".
היו אלה שבועיים של הכנות קדחתניות. חממה הכשיר את מיטב עובדיו למבצע ההגנה על גדול הדור. הוא נסע איתם לאיצטדיון שבעיר הולדתו, בדק את מנהרות הכניסה והיציאה, חלף עמם בין היציעים וביצע הגנות היקפיות למקרה של התקהלות המונית. חממה היה מאושר עד הגג מן העובדה שמן השמים זיכו אותו לאבטח ארוע רוחני חשוב זה.
"הא, ישתבח שמו, אוהבים אותי מן השמים" הרהר בלבו.
***
הלחץ על השערים היה מבהיל. רבבה? שטויות, היו שם לפחות 30,000 משתתפים, משולהבים בשלהבת קודש, פיוטים ובקשות משובבי נפש שוררו מפיהם של הרבבות, ששתו בצימאון גדול את דברי התורה של הרבנים, והמתינו כמהים להגעתו של גדול הדור.
בשעה 23:00 בלילה נשמעה ההודעה: "היכונו לכניסת מרן הגאון הגדול… ושירת "ימים על ימי מלך תוסיף" החרישה אוזניים ונסקה עד כסא הכבוד. ההתרגשות היתה עצומה גם בקרב עשרות המאבטחים של חממה, כשהוא הנרגש והנסער מכולם. הוא נישק את ידו של הרב, חטף ממנו זפטה של חביבות על הפנים, סימן לאנשיו ליצר מעגל טבעתי צפוף, והחל לנוע עמו לכיוון הבימה.
במשך חצי שעה דרש גדול הדור, חימם לבבות וחיזק את הנשמות הכמהות לאביהן שבשמים. מילותיו הפשוטות אך המרטיטות האירו את חשכת הפנימיות של הרבבות שדממו, וכולם אמרו כבוד.
הדרשה נסתיימה.
פרדי חממה ידע שמכאן ואילך העסק מתחמם וסכנה לא פשוטה מרחפת באוויר. האלפים הרבים שצבאו על הגדרות ומנהרות הגישה, עלולים היו להיות נחשול אנושי מאיים, שמסכן את גדול הדור.
חממה עלה לבימה, החזיק את המיקרופון ושאג: "קהל קדוש, אני מבקש מכם, בכל לשון של בקשה, אנא הישארו במקומותיכם ותנו לרב לצאת בצורה בטוחה ומכובדת, כאן לא המקום והזמן לבקש ממנו ברכות" ואז נשם עמוקות ואמר בקול שופע קשיחות "צר לי, אך אני מזהיר: כל מי שיתקרב לרב, מסכן את עצמו. אנא אל תזוזו ממקומכם עד להנחייה לעזוב את המקום. ושוב, אני מזהיר כל מי שינסה להתקרב לרב…". הוא לא היה צריך לסיים את המשפט, התזה היתה ברורה.
טבעת המאבטחים נעה לכוון שער היציאה והרב במרכז כשחממה אוחז בידו הימנית. האלפים צבאו מסביב ופיהם אומר שירה. הכבודה נכנסה למנהרה, שהובילה לשער, ולפתע הפסקת חשמל. חשכה.
"להמשיך לנוע" צעק חממה לאנשיו ביציאה מן המנהרה. חמישה מטרים לפני השער, מתוך העלטה הכבדה, הצליח מישהו לחמוק מבין המאבטחים ולנוע בזריזות לכוון גדול הדור. חממה לא היסס לרגע, נאמן לתפקידו הוא הניף את ידו הימנית, תפס בצווארונו של המרדן, הרים אותו מטר וחצי באוויר ובעדינות עוצמתית העיף אותו באוויר – מעל ראשי מאבטחיו – לעבר גדר הברזל שהקיפה את האיצטדיון. קול חבטה נשמע, אבל חממה היה עסוק כבר בפתיחת דלת מכוניתו של הרב שברך אותו בחום רב.
אגב, גדול הדור אפילו לא הבחין בנעשה, עיניו היו שמוטות לאדמה…
***
"אשתי היקרה אני תשוש ורצוץ. אשאר הלילה לישון כאן במלון, ובבוקר אעבור לבקר את ידידי הגבאי חיימק'ה צוקרמן, את זוכרת אותו? משם, אצלו בישיבה התחלתי לחזור בתשובה" הזכיר פרדי לאשתו.
בחמש לפנות בוקר הוא עמד על רגליו, נטל ידיו, ויצא למכוניתו כדי להגיע למקווה השכונתי ומשם לתפילה עם הנֵץ החמה.
המקווה היה אפלולי. כשהוא נכנס יצאו משם שני טובלים שהספיקו להתנגב, והתחילו להתלבש. אחד מהם היה צולע וגנח מפעם לפעם. הקול היה מוכר מאד. חממה הדליק את מציתו ולפתע מול עיניו ניצבו לא פחות ולא יותר חיימק'ה צוקרמן הגבאי ידידו משכבר – ואיך לא – פלטיאל פומרנץ – הגנב לשעבר – שזקן עבות כיסה את פניו.
במשך דקות ארוכות התחבקו השלושה… אחרי פרידה של חמש שנים, הפגישה במקווה היתה טהורה ורוגשת.
"אני לא זוכר אותך צולע" העיר חממה לצוקרמן. "וחוץ מזה מה זה הפצעים והשריטות על הידיים והכתפיים שלך…? צוקרמן שיהיה ברור, אם מישהו פגע בך יש לו חשבון איתי, אני מטפל בו יפה יפה מכל הצדדים…".
"איזה צולע" חייך צוקרמן "אתמול הייתי בעצרת ההתעוררות באיצטדיון בעיר, לא יודע איך נקלעתי – בקצה המנהרה – לידיים של איזה מאבטח, זה היה בדיוק בהפסקת חשמל והוא הרים אותי, והעיף אותי כמו טיל בליסטי עד לגדר המתכת הדוקרנית, שרט לי את כל הגוף… מזל שפומרנץ היה איתי ואסף את השברים שלי מהרצפה, טיפל לי בפצעים, נחנו קצת והגענו למקווה…".
"אוי סליחה! סליחה צוקרמן" זעק חממה "ריבונו של עולם, אני הפושע, איך עשיתי לך את זה? איך העפתי אותך באוויר?! אני איבטחתי את גדול הדור ולא הבחנתי בחשכה מי חדר לטבעת המאבטחים… סלח לי צוקרמן, אתה יודע שאני חייב לך את החיים שלי, לך ולפומרנץ, שלעולם לא אשכח שקנה לי את התפילין, ובזכותכם אני שומר מצוות…".
חממה היה כאוב עד עמקי נשמתו מן התקלה.
צוקרמן התיישב על כסא כתר פלסטיק מחוץ למקווה, הצמיד ידיו אל רקותיו והרהר דקה ארוכה. פלטיאל התיישב לידו, על גדר הבטון.
"תשמע חממה אהוב לבי, אין מקריות בעולם. הגוף שלי כואב וחבוט אבל אני יודע למה. בדיוק לפני חמש שנים נכנסת לישיבה שלי נרעש ונסער במסגרת תפקידך כשוטר, כדי לתפוש את פלטיאל. הקבלתי את פניך בלבביות, הגשתי לך כוס נס קפה רותח, והושבתי אותך על כסא עץ. תוך שלוש שניות התרסקת על הרצפה וחטפת חבטה איומה. שלושה חודשים של בית חולים ושיקום חלפו עליך במהלכם למדנו יחד 'אורחות צדיקים'. נכון, זכית לחזור בתשובה כי מן השמים ריחמו עליך, כי בטוב ליבך ריחמת על פלטיאל פומרנץ ולא עצרת אותו. זכית, היום פלטיאל הוא אברך יקר שלומד ומקרב לבבות, נשוי ואב לשני תינוקות. אבל אני, צוקרמן הטיפשון, נותרתי חייב. אם הייתי פוקח עין ונזהר קצת יותר, לא היית מתיישב על כסא העץ הרעוע ומתרסק. ועכשיו אני חושב, שכנראה לא מספיק ביקשתי ממך סליחה על העוון הזה.. תתפוש טוב חממה, החבטה שנחבטתי אמש ממך, היתה מגיעה לי ותודה לך שלא יצאתי ממנה בשן ועין".
שלושתם פרצו בצחוק אוהב, והזדרזו לתפילה בטרם הבוקר יאיר.
פיסת הקלף המפעימה
אבידור רענן
עיניו של מוטי דותן, ראש מועצת גליל תחתון, דמעו. הוא מספר לי בבכי ובדמעות שליש כי הוא שב זה עתה ממסע בגרמניה.
מה חיפשת שם? שאלתי את דותן ידידי משכבר."לא חיפשתי, הרב, דווקא מצאתי". מוטי סיפר לי על משלחת ראשי ערים שיצאו לגרמניה.
במהלך הביקור נועדו ראשי הערים בבונדסטאג, בית הנבחרים הפדראלי של גרמניה. שם התכבדו ראשי הערים לשאת את דברם. גם דותן נאם שם על מורשת ישראל ועל העבר המפואר של עם ישראל כאן על אדמת נכר, הרוויה מדם יהודיה, הי"ד.
ככלות דבריו והיציאה מהבונדסטאג ניגש אליו חבר פרלמנט: "ברצוני לשוחח עמך". הם פרשו לקרן זווית והוא סיפר לו סיפור בלתי ייאמן: "אבי מת לאחרונה. ביום מיתתו קרא לי אבא", סיפר הבכיר הגרמני, "ואמר לי 'יש לי סוד כמוס עבורך'. אבא מספר לי, כי בעברו היה חייל נאצי ב'ווארמאכט' הגרמני, קלגס בצבאו של היטלר ימ"ש".
"קפאתי על עמדי", סיפר חבר הפרלמנט, "יש לי אבא נאצי?". אבא ראה את ייסוריי ואז כמי שמנסה לכפר על העבר המפוקפק שלו, קרבני ואמר לי "יש לי עוד סוד עבורך. פתח נא את המגירה ליד המיטה".
בצעדים כושלים, סיפר הבן, פתחתי את מגירתו של אבי. אותה מגירה עליה שמר בקנאות ובאדיקות ומימיו לא חשף מה מונח בה. ואז אני מגלה את אותו דמוי ארנק מקלף.
אבי מימיו לא סיפר כלום על עברו וכאן לפתע אני מגלה תמונה שלו מן העבר, עם מדי האס אס הידועים לשמצה. לא עצרתי בכוחי ושאלתי את אבא: מה זה הארנק מעור הזה? ומה רשום עליו?
אבא הישיר עיניו ואמר לי, הייתי טייס בחיל האוויר הנאצי. הפצצנו מטרות יהודיות כמשאלת הרייך השלישי. באחת מגיחותיי עברתי מעל בית כנסת יהודי. הפצצתי את המטרה לקול צחוקם המתגלגל של חבריי לטיסה. בסיום ההפצצה, אמרתי לנפשי, בוא נראה איך זה נראה מבפנים.
ירדתי אל בית הכנסת החרב והשמם. נכנסתי אל מזרח בית הכנסת ופתחתי את הארון שהיה שם. מצאתי שם את ה'תורה' של היהודים. עומד יפה, כולו מקלף טהור. אמרתי לעצמי, זה מתאים להפליא לנרתיק עבור התעודה הצבאית שלי.
הוצאתי את התעודה הצבאית שלי והנחתיו על ה'תורה'. גזרתי בדייקנות גזיר מהתורה ומאז, זה שימש לי כמגן מקלף הדור לתעודת האס אס. ואז פנה אליי אבא: "אני יודע שזה חשוב ליהודים, חפש יהודי קדוש ותן לו את זה".
"החוורתי והסמקתי חליפות. הבטחתי לאבא והוא עצם עיניו לתמיד".
*
השואה האיומה שכילתה שישה מיליון מאחינו בית ישראל, אמרתי למוטי דותן, הייתה ונותרה צלקת מדממת בליבו של כל יהודי. צדיקים אמרו כי כמו התוכחה המופיעה בסוף התורה, כך הגיעה ליהודים בסוף גלותם הארוכה התוכחה הארוכה ביותר.
השואה הייתה ועודה ספר מוסר לימוד חי. כולנו, בני הדור שלאחר השואה, חיים עדיין את השואה. הורינו, יקירינו, מכרינו וקרובינו היו חלק מזוועת העולם, שנגזרה עלינו בגזירת עירין קדישין.
בכל הדורות ראו יהודים את פסוקי התורה, כמצביעים על האסון הגדול בתולדות תבל. בשואה האיומה נתקיימו במלואם דברי הכתוב בפרשה: "והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים… גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך…ונשארתם במתי מעט".
געוואלד! גדולי עולם סבבו בימים טרופים אלו כשפסוקי התוכחה מלווים אותם. בלוס אנג'לס התגורר אדם מוצל מאש, שהיה רחוק מתורה ומצוות, אפילו 'שמע ישראל' לא ידע להגות נכונה. רק פסוק אחד היה מכיר כצורתו לאומרו על-פה, "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה".
כששאלו אותו מניין יודע פסוק זה השייך לתוכחה, גילה כי כ"ק האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע אשר עבד עמו במחנה הכפייה, היה חוזר ומשנן שוב ושוב כל ימות המלחמה פסוק זה…
*
נטלתי בידיי את הגזיר הקרוע. חיבקתיו בחום. ברעדה פתחתי והצצתי לבדוק מהיכן בדיוק חתך אותו גוי רשע את הקלף. סמר בשרי וכל גופי נעשה חידודים. הגוויל הקרוע, המבוזה, שהיה בגלות למעלה משבעים שנה, הוא מפסוקי התוכחה בתורה:
"…במצור ובמצוק אשר יציק לך אויביך בשעריך. אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת…והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות… ונשארתם במתי מעט".
ריבונו של עולם, הרמתי עיניי למרום. יש שישים ריבוא אותיות לתורה, ומכולם בחר אותו רשע לחתוך ולשמור את פסוקי התוכחה הקשים מכול. זה גילוי אלוקי בתוך ההסתר פנים הגדול ביותר שידעו ישראל מימות השעבוד במצרים, וזה גם קרן של נחמה, בשבעה דנחמתא: המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד, ונצח ישראל לא ישקר.
איך יפני לומד תורה?
יש בארץ מאות ואולי אלפי שיעורי תורה שבהם לומדים את הדף היומי אבל יש רק שיעור אחד שבו קוראים למי שמגיש את השיעור הרב אברהם (הירושי) טקהאשי.
שמו של טקהאשי מסגיר מיד את מוצאו. הוא יליד יפן שבגיל מבוגר יחסית עשה את הדרך הארוכה מארץ השמש העולה עד לישוב שבו הוא מתגורר היום בשפלת יהודה. בנוסף לכך הוא גם פרופסור לפיזיקה הקשור לאחד המוסדות האקדמאיים היוקרתיים במרכז הארץ. איך מגשרים על כל הפערים הללו? אברהם מחייך ועונה: "אין דבר העומד בפני הרצון".
הוא נולד וגדל באזור כפרי באי היקואידו במקום שבו עדיין ניתן לראות את לבלוב גבעולי האורז בתחילת האביב ואת פריחתם המרהיבה של עצי הדובדבן, ה'סאקורה' ביפנית. מגיל צעיר חש התעניינות בדברים רוחניים אך התחרותיות והמעשיות המאפיינות את אורח החיים היפני גרמו לו להדחיק את המחשבות הפילוסופיות ולהתמקד בקריירה המדעית.
קשר עם יהודים לא היה לו. "היפנים מאז ימי קדם הם עם שנוטה להסתגר בתוך עצמו וכמעט שלא בא במגע רוחני עם עמים אחרים. כמעט שלא היו יהודים ביפן ובכל מקרה נוכחותם והשפעתם במדינה היא אפסית". הפעם הראשונה שבה בכל זאת נתקל במושג יהודי היה כאשר עיין בחוברת של קבוצת ה'מקויה' קבוצה של יפנים אוהדי עם ישראל.
את המשך לימודיו עשה טקהאשי בארה"ב שם כבר פגש נוצרים ויהודים והחל להתעמק בענייני אמונה. הסקרנות הרוחנית שלו נעורה מחדש והוא התחיל ללמוד ברצינות כתבים דתיים שונים עד שהגיע בסופו של דבר לתורה הקדושה. "ביהדות מצאתי את האיזון המושלם בין עולם רוחני לבין הפרקטיקה של החיים. לא רק לומדים על מושגים רוחניים אלא לומדים גם איך להגשים אותם בחיי היום-יום הרגילים".
ההחלטה שלו להתגייר הפתיעה את מכריו היהודים שחשבו בתחילה שהוא מתלוצץ עליהם. אבל טקהאשי היה רציני לגמרי. הוא התגייר כדת וכדין וכאשר נתקל בהזדמנות לזכות במשרה אקדמית בארץ, הוא עלה לישראל והתיישב במרכז הארץ. היום הוא עוסק בתחום המדעי שבו התמחה כאשר במקביל הוא מנצל את עיתותיו ללימוד תורה.
במשך כמה שנים למד טקהאשי יחד עם קבוצת תלמידים קבועה במגמה ללמוד את כל הגמרא כולה. לפני כמה שבועות הפתיע אותו מגיד השיעור בהודעה בלתי צפויה. במשך תקופה של כמה שבועות הוא לא יוכל להמשיך במסירת השיעור והשאלה שלו הייתה העם טקהאשדי יוכל למלא את מקומו.
"מאוד התרגשתי מההצעה שלו. מי היה מאמין שאני אזכה לתת שיעור תורה בארץ ישראל בפני יהודים שזכו ללמוד מגיל צעיר בישיבות?", הוא אומר בהתפעלות.
רוצים לשמוע עוד, להתייעץ, לשאול, שיחת חינם למוקד אחינו פתוחה לשירותך:
1-800-20-18-19
או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד:052-7636278
או עם הרב אהרון יאדלר:050-4141386
מפקד כלא מעשיהו מספר
בהיותו נער, גילתה לו אימו של יוסיפוס
את הסוד שהסתירה במשך שנים: "אני יהודיה!" רק אז החלו להתחבר אצלו חלקי הפאזל, כיצד הידיעה על מלחמת ששת הימים הדליקה בו את הניצוץ היהודי שכלל לא ידע עליו, כיצד ביקש, ערב גיוסו לצבא ההולנדי, רב שילווה אותו, ואיך רגע לפני שהחליט להתגייר, התברר לו שבעצם הוא יהודי מבטן ומלידה. ומדוע בחרה אימו רוזה, להסתיר את יהדותה, אחרי שניצלה מהשואה וגילתה שמכל משפחתה המורחבת, נותרה לבדה בעולם?
כשיוסי בק החל לחקור את שורשי משפחתו, הוא ניגש לארכיון יד ושם, ושם מצא את שמה של אימו שעדיין הייתה אז בין חיים, ולצידה מופיע הכיתוב שחור על גבי לבן: נרצחה על קידוש השם. מבחינתם, אמא שלו נרצחה בשנות האימה, "כמה הם טעו וכמה הם צדקו" חשב לעצמו.
הדמעות בקצה העין לא יבשו גם היום כשאימו כבר איננה בין החיים, והוא משחזר את הקורות. יוסי אינו יכול לשכוח כל פרט מאותה שיחה ששינתה את חייו מן הקצה אל הקצה. ולא רק את חייו שלו.
"הייתי נער נטול דאגות וישבתי בנחת בחדר כשאמא שלי נכנסה", משחזר יוסי בק את השיחה הגורלית. "בתחילה חשבתי שהיא רוצה לדבר איתי בנוגע לעבודת הגמר שלי, או למבחן גורלי שעמד להתקיים שבוע לאחר מכן. לא חלמתי לרגע שציר חיי עומד להסתובב לגמרי.
"יוספוס"! אמא שלחה אלי מבט שהיה בו תמהיל שהכיל כאב, התרגשות, עצב, שמחה, תקווה. ניצוץ מחשמל עמד באוויר. פתאום הרגשתי צמרמורת בכל הגוף, כאילו ידעתי שפצצה עומדת ליפול כאן, ממש לידי, וצדקתי.
"שתדע שאין צורך שתתגייר בני, כי אני יהודייה, אמי יהודיה ואם אמא שלך יהודיה, לכן גם אתה יהודי".
בום. הפצצה נפלה על נער שהבעיה הגדולה ביותר שלו הייתה שהקבוצה שלו תנצח במשחק הכדורגל.
תחביב ושמו ישראל
מאחורי דמותו הקשוחה של תת גונדר יוסי בק המופקד על כלא מעשיהו, בתוך הדמות התמירה בעלת העיניים הכחולות, עדיין מסתתר הילד יוסיפוס קורנליוס.
"גדלתי בהולנד, בבית נוצרי לכל דבר", הוא מתחיל לשחזר את סיפור חייו המרתק. "אבא שלי היה אתיאיסט גמור. הוא אמנם גדל בבית קתולי, אבל הגדיר את עצמו כאתיאיסט מבלי לסתור את העובדה שהוא הגדיר את עצמו גם כהומניסט. הוא התנער מכל דת ולא התחבר לרעיון האלוקי.כבן לאב אתיאיסט, לא למדתי בבית ספר דתי או נוצרי, הוא לא רצה שאכיר את הסממנים הקשורים לדת כלשהיא, גם לא את ההיסטוריה הנוצרית, כל שכן לא למדתי כל נושא הקשור לעם ישראל או אפילו לתנ"ך, מעולם לא הכרתי מושגים כמו 'ירושלים' או 'משה'. בכל בוקר אחי ואני היינו צועדים ללימודינו בבית הספר הכללי, כשהורינו מרוצים מהבחירה".
החיים התנהלו במתכונת קבועה בלי סערות, עד למלחמת ששת הימים, האחראית לצעד הראשון שפסע יוסי בעולם היהדות. זה היה כאשר הבחין בעיתון שהיה מונח על השולחן בבית. הכותרות בצבעים בולטים שגרמו לזעקה המחרידה שנמלטה מפיה של אמו משכו את תשומת לבו של הנער הצעיר.
"אלוקים, לא! רק לא עוד פעם!", זעקה אמא שלי, שאלתי אותה למה היא צועקת, ואמא שלי רק מלמלה לעברי שהיא נגד מלחמות.
"הצצתי בעיתון כדי להבין ממה היא נחרדה. הכותרות סיפרו על מלחמה שפרצה בישראל, על טנקים השועטים לעבר הערים הגדולות, על קרבות עזים המתנהלים בין ישראל למעצמות ערב: ירדן, מצרים וסוריה, וכנער הנושא ריתק אותי, בלי קשר לבהלה של אימי מפני מלחמות. אהבתי 'אקשן'", הוא מחייך. "לראשונה גיליתי שקיימת מדינה ושמה ישראל והיא נקודה זעירה על פני המפה. התחלתי לקרוא כל ידיעה הקשורה לישראל, כולל מאמר מערכת שדיבר על המדינה היהודית שקמה לאחר אלפיים שנות גלות והיסטוריה עקובה מדם. ישראל הפכה לתחביב שלי", יוסי ממשיך לחייך כשהוא נזכר שהחל להתכתב עם ישראלים.
"אני זוכר שסיפרו לי בצחוק כי הכתב שלהם הפוך וכותבים אותו מימין לשמאל. גם זה עניין אותי והחלטתי ללמוד לכתוב את השפה ההפוכה הזו, וגם לכתוב מספר משפטים בעברית".
ויוסי, נאמן לתפקידו החדש, הצטרף לשני תלמידים שלמדו אצל יהודי ניצול שואה את השפה העברית.
הוא מנסה לגרד את מוחו בניסיון להיזכר אם הוא שילם לו על השיעורים, ואינו מצליח. הבחור הנוסף שלמד איתו, היה כומר צעיר שהחליט שכחלק מתפקידו עליו להכיר את השפה העברית על בוריה.
לימודי השפה העברית רק גירו עוד יותר את סקרנותו של יוסי. הוא ניגש לספריה והשאיל ספרים שאזכרו את מדינת ישראל. בתקופת המלחמה, הולנד הייתה פרו ישראלית, מה שסייע לו להמשיך ולשקוע בקריאה ולמלא את המצברים שלו בידע נוסף מהעיתונות שסיפקה פרטים עד בלי די.
"זה היה ממש תחביב!", הוא מצהיר. כדי לסבר את אוזניי, יוסי משווה את התחביב שלו דאז כמו לתחביב בולים. "תביני, אחד אוהב לאסוף בולים ולקטלג באלבום, ואני אספתי מידע על ישראל וקטלגתי בראש…"
הייעוד בעולם
"במהלך לימודי את השפה העברית המשכתי את ההתכתבות שלי עם אנשים מישראל. השקעתי וקניתי ספר דקדוק עברי-הולנדי ועל פיו המשכתי לתרגם את שפתי ולכתוב משפטים בעברית. במשך כל אותו הזמן הסתרתי מהוריי את הזיקה שלי לנושא. אני זוכר פעם אחת כשישבתי וקראתי את ברכת המזון, תרגמתי אותו בעזרת המילון ופתאום אמא שלי שעמדה מאחוריי השלימה לי משפט.
"וואו, אמא איך את יודעת את ההמשך? נזעקתי בהפתעה, והיא מייד הפטירה כי בצעירותה עבדה כמטפלת בבית יהודי. קניתי את הסיפור שלה, הוא נשמע לי מאוד הגיוני, הצעד הבא שלי היה לקנות את ספר התנ"ך", ההתרגשות של יוסי עולה כשהוא מספר על התנ"ך הראשון שהוא קנה, תנ"ך שעדיין נמצא ברשותו.
"את יודעת מה הדבר הראשון שעשיתי כשקניתי את התנ"ך? כמו בכל מקום בגולה, לספר צורף החלק השני של התנ"ך, 'הברית החדשה'. אין לי הסבר מדוע ולמה עשיתי את מה שעשיתי, אבל זרקתי את החלק של הברית החדשה וזרקתי אותו כולל את האינדקס", עיניו נפערות בפליאה.
"מדוע שנער גוי יבצע מעשה שכזה? התחלתי לקרוא את התנ"ך שהיה מתורגם להולנדית, קראתי אותו שלוש פעמים ותוך כדי קריאה פיתחתי אמונה בבורא עולם".
יוסי יושב מולי ובידיו הוא מסביר לי את כל התהליך שעבר עליו.
"את מבינה מה גרם לי לאמונה? כשאני שב ומשחזר, אני אומר שראיתי את החיבור בין עבר להווה, מה שהוביל אותי לעתיד.
"התחלתי ממדינת ישראל ופתאום בא ספר התנ"ך שבעיני נחשב לספר היסטורי האמין ביותר, ואז הבנתי שבעצם הוא מחבר לי עבר להווה בצורה מובהקת, נבואה וחזון שמתממשים. אם כך, כמובן שיש גם עתיד. ופתאום הספר הזה שמדבר איתך מלפני 3000 שנה, מציב בעבורי יעוד.
"לאתיאיסט אין יעוד, לעומת זאת ביהדות קיים יעוד ברור ביותר ועובדה זו משכה אותי, אני רציתי להיות חלק בתהליך העצום הזה, להיכנס למסלול של היקום".
טרגדיה משפחתית
כמו כל הנערים בני השבע עשרה בהולנד, גם יוסי קיבל צו שירות חובה לצבא. באחד הטפסים אותם מילא הוא נשאל באיזה איש דת הוא בוחר: כומר, רב או שייח'.
יוסי בחר ברב יהודי.
"הרב זימן אותי לשיחת היכרות, הוא לא הבין מדוע בחרתי דווקא ברב יהודי", יוסי נזכר בשיחה שלו עם הרב. אז הנער עדיין לא הבין, מדוע הרב מנסה לשכנע אותו להסתפק בשבע מצוות בני נח.
"אני רוצה להצטרף לעם היהודי! הצהרתי בפני הרב והוא המשיך לשכנע אותי, כפי שמצווה ההלכה, לדחות גויים המבקשים להסתפח לעם ישראל, רק שאני הייתי עקשן, כזה עקשן עד שהרב הבין ששלב השכנוע עבר והגיע שלב הלימודים, והוא התחיל להכין אותי לגיור, בדרך להפוך לגר צדק אמיתי".
יוסי ידע שהחלק הקשה עדיין עומד לפניו: להודיע להוריו. לאביו האתיאיסט שהוא בוחר ביהדות.
"הייתי חייב לשתף את ההורים, שכן לקראת הגיוס שלי לצבא ההולנדי, הרב קבע לי תאריך לעבור ברית מילה, בהליך של ניתוח לגילי, לכן הודעתי להם".
יוסי מדבר כאילו הוא נמצא באותו החדר עם הוריו אותם הושיב על הספה.
"ספרתי להם כי התחלתי להתעניין בישראל והתחביב הפך לאמונה, ולידיעה שאני רוצה להפוך לחלק מהעם היהודי. וכן, החלטתי להפוך ליהודי, ואני עומד לעבור ברית מילה ולאחר מכן להמשיך את תהליך הגיור. זהו, נשמתי עמוק. אמרתי את זה.
"אמא שלי רק הגיבה בניע ראש שכיסה על התדהמה, ואבא שלי כהומניסט, הגיב כפי שהגיב: כל עוד אינך מזיק לאחרים, זכותך לבחור בכל אמונה או דרך שתרצה. וזה מה שעשיתי. לאחר ברית המילה שעברתי בבית חולים, ניגשתי לרב כדי להמשיך בתהליך הגיור. לא חלמתי כי מספר ימים לאחר מכן חיי ישתנו מן הקצה אל הקצה".
כאן מגיע החלק שגם אני מצטרפת לבכיו של יוסי. לא יכולתי לעצור בעד דמעותיי מלפרוץ, כשיוסי מגיע לתפנית המדהימה בסיפורו האישי.
"ישבתי בחדר כשהיא הטילה את הפצצה וספרה לי כי היא יהודיה. היא התיישבה על קצה מיטתי והתחילה לספר מי היא ומי היו הוריה.
אמא שלי ספרה ואני בכיתי. והיא לא בכתה, אפילו דמעה אחת לא נשרה לה מהעין. "מכסת הדמעות שלי נגמרה", אמרה לי אמי באותו מעמד. "הדמעות שלי תמו כשגיליתי שנותרתי לבד בעולם אחרי המלחמה הנוראה, יחידה מתוך משפחה של אחד עשר אחים ואחיות, משפחה ענפה בה חיו סבים, סבתות, דודים, דודות, בני דודים, בנות דודות. אני היחידה שנותרתי בעולם".
יוסי המשיך לבכות. גם היום הדמעות נושרות כשהוא מתאר את דרכם האחרונה של בני משפחתה. כולם נרצחו בשנות האימה בשל היותם יהודים. הנאצים לא הותירו איש.
בדיוק כמו במצגת שהכין על משפחתה של אימו, הוא מתאר במצגת עץ שורשים בו כל ראשי האורות נכבים, מלבד ראש אחד- ראשה של אמא שלו!
"היא תיארה לי כיצד סבתא שלי- סבתא לנה, אמא של רוזה אמי, שהייתה אם ל-12 ילדים שנולדו לה משני נישואיה, הועלתה יחד עם בעלה ומספר מילדיה אל הרכבות שהועמסו בשנת 42 מאמסטרדם הכבושה, בדרכם אל הכבשנים. משום מה, ההולנדים מצטיירים בהיסטוריה רק כאנשים שוחרי טוב. במלחמה רבים מהם התגלו בכיעורם, כאשר שיתפו פעולה באופן מלא עם הגרמנים.
"לנה עוד האמינה שהם נשלחים למחנה עבודה. איש לא חשב על הרע מכל. ברכבת הדחוסה ניסתה לשמור על ילדיה כמה שאפשר בתנאים התת-אנושיים. כשהרכבת נעצרה, בנימין בעלה והילדים הופרדו ממנה, החייל הנאצי הורה להיכנס אל המקלחות המפורסמות. קולות בכי עזים נשמעו ברקע, היא לא רצתה להיפרד מילדיה. היא צעדה אל מותה הנוראי.
"גם בעלה בנימין והילדים נשלחו אל מותם.
"רוזה אמי שהייתה בת עשרים ושש, בחורה מאורסת לפני חתונה, אחות במקצועה, ואחיה הצעיר ואחותה הנשואה גם הם אחים במקצועם עבדו בבית חולים פסיכיאטרי יהודי במזרח הולנד.
"הידיעות על הנעשה ליהודים החלו לזרום. קשה היה להאמין, אבל הידיעות והשמועות היו עקשניות. מה שאי אפשר להעלות במוח אנושי-קורה. המחתרת היהודית הודיעה להנהלת בית החולים כי בידיהם מידע אמין שהגרמנים מתכננים למחרת פשיטה על בית החולים. הנהלת בית החולים שיחררה מיד את כל החולים.
"הם ערכו הגרלה בין כל אנשי הצוות, מי ילך עם אנשי המחתרת למקום מסתור ומי יישאר עם החולים קשה בבית החולים.
"בהגרלה שנערכה, אמי רוזה הופרדה מאחיה ומאחותה שנותרו בבית החולים ולכן נחרץ גורלם למוות. היא ניצלה והחלה לנדוד ממקום מסתור אחד למשנהו".
המהפך
יוסי קוטע את דבריו כשהוא נזכר באפיזודת ילדות שפתאום קבלה הסבר.
"במשך שנים, שנתה של אמא שלי נדדה, וכל רחש קטן היה מקפיץ אותה. כשיצאנו למחנה נופש והיא הייתה שולחת אותי ואת אבי לבדוק מהו מקור רעש ששמעה, אבא היה מבקש ממני להגיד לה שיש בחוץ ארנבת מקפצת. אמא הייתה נרגעת וחוזרת לישון".
החרדות מובנות בהחלט. במשך שלוש שנים רוזה אימו שהתה אצל אישה נוצרייה ערירית שהחביאה אותה יחד עם משפחה נוספת. היא לא ראתה אור יום במשך שלוש שנים! כל העת היו ספונים תחת הקרקע, רועדים מכל רחש חריג, שמא הגרמנים גילו אותם, וסופם יהיה כסופם המר של ששת המיליונים…
יום השחרור לא שיחרר את נשמתה, להיפך.
רוזה יצאה מן המחבוא והחלה לחפש את החתן שלה ואת בני משפחתה. היא הסתובבה בין ארגוני ההצלה והפליטים, וניסתה לדלות מידע.
המידע החל להגיע, מידע מזעזע, הוריה נרצחו! החתן שלה נרצח! אחיה ואחיותיה כולם למאכל עשן המשרפות. היא המשיכה לבקש מידע, מידע ששינה את כל עולמה.
מכתב אחר מכתב, עדות אחר עדות, בישרו לה את הנורא מכל.
כולם, כולם, אבל כולם אינם??!! הלב מיאן להכיל. אחים,אחיות, הורים, סבים, בני דודים… המוח סירב לקלוט את המידע האכזרי שאמר לה את הנורא מכל: נותרת לבד בעולם!
"ואז גמלה באמא שלי ההחלטה להתנתק מהעם היהודי. היא לא רצתה שיקרה לילדים שלה מה שקרה לילדים של אמא שלה. היא לא רצתה להגיע לסיטואציה בה לא תוכל להגן על ילדיה.
"לכן היא התנתקה, הופיעה כנרצחת לצד בני משפחתה העקודים והלכה לעבוד בבית חולים מרוחק מהקהילה היהודית, שם עבדה כאחות. בהמשך פגשה את אבא שלי. רק לו ספרה את הסוד שלה, והשביעה אותו שלא לגלות לאף אחד בעולם, כולל לילדים שייוולדו להם. וזה מה שהוא עשה".
שיחת הטלפון הראשונה שיוסי ערך לאחר שהיא יצאה מחדרו, הייתה לרב שלו מהצבא.
"אני יהודי, אני לא צריך להתגייר", סיפר לו בהתרגשות, התרגשות שנמשכה גם לאחר שנפגשו. הרב אכן בדק במסמכים לאמת את דבריו וגילה שהצדק עימו".
ההולנדים העבירו לפני המלחמה את כל תעודות הלידה והמסמכים למיקרופילם ולמרות שהמסמכים עצמם הושמדו, אפשר היה לשחזר אותם לאחר המלחמה. שם גם מצא יוסי פרטים על משפחת אימו, כולל הייחוס שלה שמגיע עד ה"באר היטב" ורבי יהודה מטיקטין.
אמא של יוסי לא דברה יותר, כשם שנפתחה לשיחה יחידה במינה, כך נעלה את ליבה לאחריה. גם לאחר שירותו הצבאי, כשיוסי החליט לעלות לישראל, אביו בכה והיא רק חיבקה ושלחה לו מבט של עידוד, בלי תוספת מילה.
יוסי עלה ארצה ובאולפן פגש את רעייתו שהגיעה מאוסטרליה. הם נישאו כשהוריו מובילים אותו מאושרים לחופה. בהמשך, חמשת ילדיהם שנולדו להם, שירתו ביחידות נבחרות.
יוסי שלמד עבודה סוציאלית, הגיע למשטרה ובקרוב הוא פורש לאחר 31 שנות שירות במסירות רבה.
יהי זכרה ברוך
הסיפור היהודי-משפחתי המדהים לא מסתיים אצלו. גם אחיו נתקל בסיטואציה דומה. "אחי החליט לספר למי שהייתה אמורה להיות אשתו, שאמא שלו יהודיה, למקרה שיתגלה כי משהו מבני משפחתה אנטישמיים ויסרב לנישואים הללו. הבחורה צחקה בקלילות והפטירה לעברו: זה בדיוק מה שרציתי לספר לך, אני יהודיה כיוון שאמי יהודיה ורציתי לברר שזה לא מפריע לכם… גם גיסו וגיסתו התקרבו לדת וכיום הם שומרי מסורת".
במשך שנים נהג יוסי לבקר את הוריו פעמיים בשנה. בשנות ימיה האחרונות שהתה אימו במושב זקנים, וגם אביו הצטרף אליה, אולם מצבה של אימו היה קשה יותר. היא הייתה בעלת זיכרון מעורפל. בגיל תשעים ושתיים היא נפטרה, אביו נפטר שבועיים אחריה.
"אבא שלי תמיד אמר שהיא חייבת ללכת לפניו. הוא לא רצה שהיא תתאבל שוב, שהיא לא תרגיש אובדן בלכתו, אחרי האובדן הנורא של משפחתה, וכך היה". יוסי מתרגש ומספר לי כי הוא ואחיו חרטו על המצבה שלה בעברית: יהי זכרה ברוך.
"אימי תכננה את אשר תכננה, אך מסתבר שמהיהדות אי אפשר לברוח. בסופו של דבר כל שבעת הנכדים משני ילדיה נושאים שמות עבריים וגאים ביהדותם!"
"נו, נו, נו אלברט"
אבידור רענן
לאלברט אוחיון יש חוש ריח מפותח, איך לעשות כסף מכל מה שזז. מכיריו טוענים בתוקף שהעיניים שלו בוחנות כל עצם וכל חפץ בעולם, מן הזווית שיכולה להניב כסף, כסף טוב וקל. חשוב שיהיה קל. מאמץ, עבודה קשה ומפרכת לא רשומים בלקסיקון של אדון אוחיון, שמודד את עצמו על פי נתוני המפתח של מיליארדים כמו יצחק תשובה, גאידמק, ואפילו בלי בושה כמו ביל גייטס המולטי-מיליארדרים בעליה של חברת המחשבים "מייקרוסופט".
נו, לא צריך להגזים, המרחק הפיננסי בין הכיס שלו לחלומות שלו הוא דמיוני בהחלט, אבל בסופו של דבר כמה מאות אלפי דולרים, שוכנים אחר כבוד בחשבון הבנק שלו עקב עיסקאות שונות ומשונות.
ובכן, מיודענו אוחיון המכובד, הוא גבר בן 36 נשוי ואב לשלושה בנים חביבים שגדל במושב עני בדרום הארץ. בימים ההם, אם היית שואל את ילדי המושב, אף אחד לא יכול היה להצביע על כישורים מיוחדים שיש לנער הצנום הזה, שיותר שתק מאשר דיבר. בצבא הוא לא התבלט, ועיסוקו כמוכר בקנטינה הפיקודית לא הוסיף לו נקודות ברקורד הממילא הבינוני שלו.
דתי? ובכן אלברט כמו רבים מבני עדות המזרח נולד בבית מסורתי-דתי, אבל כמו מאות אלפים כמותו הוא נישאב אל הוואקום החילוני. נשאב? כן, כן, אלא שלעולם לא יכולת לתפוש אותו בלי כיפה מקומטת בכיסו והעובדה הזו לכשעצמה הניחה את דעתו שהוא עדיין יהודי טוב ואפילו שומר מצוות. נו, נו.
ובכן, מיד עם שחרורו מהצבא הכריז אוחיון הצעיר, שלהיות שכיר באיזו חברה אפורה, ולהיעלם על איזה פס ייצור במפעל אנונימי באזור תעשיה מעושן ומאובק, זה לא ברזומה שלו. ייאמר מיד, כי רבים מחבריו למושב נשארו במושב, ואלה שעזבו, רובם ככולם הפכו לשכירי יום.
אבל כמו שסיפרנו, אצל אוחיון לבלבה השאיפה להתעשר. מעניין, גם אם תעשה תחקיר מקיף בקרב ידידיו הותיקים וגם החדשים, אף אחד מהם לא יודע בוודאות במה הוא בדיוק עוסק. כן, הוא קונה ומוכר, נוסע מדי פעם לחו"ל, חוזר ושוב טס. שלא תטעו, אף אחד לא חושד בו שעסקיו לא כשרים. ההיפך. בסביבתו תמיד תמצאו אנשים מכובדים ונעימי סבר, והוא כיאה לילד מרוקאי שגדל אצל אבא חם ומסורתי, מכיר ישר והפוך את מצוות הצדקה.
רבים וטובים מודעים לאצבע הנוחה שלו, השולפת מדי פעם פנקס צ'קים צעיר ורענן, ומיד אחר כך נכתב לו טרי ומריח טוב, צ'ק עליז שמעלה חיוך של נחת בקרב חתנים, כלות, חולים, וסתם נודניקים.
***
באחרי צהרים אלולי אחד החנה מר אוחיון מיודענו את רכבו המפואר מול בית אביו במושב. כשהוא יצא החוצה, הבחינו בו כמה מרכלני המושב, ולא האמינו למראה עיניהם, על ראשו של איש העסקים המסתורי אוחיון, היתה מונחת כיפת קטיפה שחורה, וציציות לבנבנות רקדו סביב מותניו. מרחוק הם לא הבחינו בשתי פיאות קטנות שהסתתרו מאחורי אוזניו.
"הופה" לחש ויקטור דהן מגדל התותים האגדי "אם אוחיון שלנו הפך לחרדי, זה בטח סיפור שמלקקים ממנו את האצבעות".
"צ'מע" הציע אליקו צרור הלולן גבה הקומה, "מה כ'פת לך, ניגש אליו נשמע את הסיפור, שיהיה מה לספר לאשה בבית".
בקיצור, ויקטור את אליהו החלו לנוע לכוון בית אוחיון, אמרו "ערב טוב" והתיישבו להם על המרפסת והמתינו. אצל האוחיונים לא שואלים "מה תשתו". תוך פחות משלוש דקות היו מונחות על השולחן הנמוך שלוש כוסות קפה שחור, שלוש כוסות מים ועוגיות מלוחות תוצרת הגברת.
***
"יפה, אז באתם לשמוע איך חזרתי בתשובה… נחמד" חייך אוחיון לעבר ידידיו הותיקים. "אוי קיי, אין ברירה, הפעם אחרוג ממנהגי ותזכו לסיפור דליקטס.
"ובכן, לפני מספר שנים גיליתי סוד מקצועי שאף אחד לא ידע, לא שמע, ולא חלם עליו. עליתי על כך שבפילם של המצלמות טמון כסף. לא שקלים, לא דולרים, כסף. החומר – כסף. היצרנים משתמשים בו, ואנל'א יודע איך, כדי שהצילומים יהיו מוצלחים. מפה לשם הצלחתי לגלות, שיש טכניקה מסויימת, אשר באמצעותה מגרדים את הכסף מעל גבי הפילם, אוספים אותו, ולא תאמינו כאשר אוספים אלפי פילמים, צוברים כמות כסף שיש לה ערך כלכלי רציני.
"מה עשיתי, עברתי מחנות צילום לחנות צילום, והפכתי לפועל הנקיון שלהם. הם זרקו פילם, ואני תמורת פרוטות רכשתי אותם. בשלב מסויים נודע לי שיש מפעל באיטליה אשר פיתח טכניקות משוכללות להפקת כסף מפילם בעלויות מינימליות, מה שהיה מכניס לכיסי עוד סכומי עתק. אלא מה, באותה עת התגלה הסוד לחברת צילום גדולה, שהבינה שהיא מוכרת לי בפרוטות סחורה ששוויה אלפי דולרים. נו, מה עושים? ניהלתי עמם משא ומתן והגענו להסכמות, שאני אהיה נציגם מול החברה האיטלקית, והרווח יחולק שווה בשווה.
"ועכשיו שימו לב. אני מקבל פאקס מאיטליה, ובו מודיעים לי על הפגישה העיסקית המתוכננת. עסקה שממנה אני אמור להרוויח ערימה של כסף. אלא מה, התאריך הלועזי נראה נחמד, אבל לא תאמינו, הוא נפל בדיוק ביום… כיפור י' בתשרי. ובאותיות קטנות כותב לי המנכ"ל האיטלקי. "אם לא תגיע בתאריך הנ"ל תדחה פגישתנו לעוד שלושה חודשים" עקב איזו סיבה מקצועית, או עיסקית.
"מה לא עשיתי" מספר אוחיון לעיניהם המשתאות והסקרניות של חבריו "כדי לדחות את הפגישה. התחננתי, ביקשתי רחמים. שומכלום. הגוי האיטלקי היה עקשן, ומנגד לחצה עלי חברת הצילום הגדולה לנסוע. ובסופו של דבר הוכרחתי לטוס לאיטליה לפגישה, השם ישמור, ביום כיפור.
"היצר הרע שלי ניצח את היצר הטוב. תאוות הממון התגברה על המסורת מבית אבא. את חטאי אני מזכיר היום… התעוררתי ביום כיפור בבוקר, השעה 9:00. בעוד שעה פגישה עם המנכ"ל. אני עולה על מונית. שעה נסיעה. בחיים שלי לא נסעתי ביום כיפור. הלב שלי פועם כמו גנרטור. אני מרגיש לחץ בחזה, אני לא דתי גדול, אבל הרגשתי שאני אולי קצת מגזים. אבל יצר הרע הרגיע אותי: אלברט תרגע, אתה עושה עסקים. אתה צם, לא אוכל, רק עושה ביזנס. הקב"ה יסלח לך על הנסיעה ביום כיפור… זה הגוי האיטלקי שנוהג, לא אתה… אין לך ברירה אלברט, הכריחו אותך.
"נו, אז אני נכנס לפגישה, ואחרי שעה של דיבורי עסקים נחתם חוזה שמן. אני יוצא החוצה עם מנכ"ל המפעל לסיור על פס הייצור של הפקת הכסף מהפילמים. מליוני פילמים על הפס מכל רחבי העולם. הטכניקה מדהימה, הפקת הכסף פנטסטית. אני מביט לשמים הכחולים מבעד לחלום ושואל את עצמי: אבא, ריבונו של עולם, אל תכעס עלי…
"סמוך לרגלי הימנית הבחנתי בגליל פילם ואני מרים ופותח אותו אל מול השמש. 32 תמונות מצולמות בתוכו. מסתכל ולא מאמין למראה עיני, אלו תמונות שצילם יהודי. בית כנסת, ספר תורה, יהודים מתפללים, נרות שבת דולקים. אבל הצילום האחרון, מתוקים שלי, הצילום האחרון שבר אותי. אני רואה על הפילם, צילום של סידור תפילה, תפילת יום כיפור, פתוח בדיוק בעמוד של "ונתנה תוקף קדושת היום" בסמוך הסיפור הנורא של אמנון ממגנצא. ולנגד עיני בולטת שורת המחץ שבסידור: "בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון… מי יחיה ומי ימות מי בקיצו מי לא בקיצו. מי במים, ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא…". אני מרגיש איך הלב שלי מחסיר פעימה. ריבונו של עולם מליוני פילמים במפעל, מכל קצווי העולם, והיחיד שאני מרים בידי, אוחז ומסתכל בו, זה פילם של יהודי ובו מילים ברורות… מי ימות ומי יחיה. ואני מרגיש שהתמונה הזו ממש חונקת אותי. כאילו היא עושה לי כמו גננת לילד קטן: נו, נו, נו, אלברט, לא יפה ככה לעשות לאבא בשמים.
"אז זהו מתוקים שלי, בורא עולם נתן לי רמז ענק. חבוב, אדון אלברט אוחיון יום כיפור לא עושים בו עסקים ואתה בטח לא רוצה למות לפני הזמן. נשארתי במפעל האיטלקי עד הלילה, חצי שעה אחרי צאת הכוכבים הזמנתי מונית. הנחתי את הכיפה על הראש, והנה המוצר הסופי אלברט אוחיון הולך להיות תלמיד חכם. היידה תשתו, הקפה מתקרר…".
ורוח נעימה של ערב קריר נסקה לה בעדינות מן השדות למרפסת הירוקה על שלל עציציה של משפחת אוחיון.
תעלומת האמונה
אייל (שם המשפחה שמור במערכת בשל מקצועו), 31.5 מחדרה, בלש ביחידה המרכזית של מחוז מרכז, נמצא לקראת סוף לימודיו לתואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ועתיד להתחתן באוגוסט הקרוב, בעזרת השם. אייל, אח בכור מבין ארבעה אחים, לא גדל כשומר מצוות. "הוריי אמנם לא חינכו אותנו על פי אמות מידה של בית דתי, אך נתנו לי שק כלים של ערכים, שבטוח תרמו לשינוי הרוחני שחל בי", הוא מספר. "תמיד היתה לי מודעות קיימת, חיה ונושמת אך היא נשארה חבויה בלב, ומה שנשאר היה ניצוץ קטן, אם כי גדול, ורצון להבעיר אותו ניצוץ ולהשיב אותו אל פני השטח".
הבנתי שאפשר גם אחרת
"בתור ילד מאסתי בדת וברחתי ממנה, לא אהבתי את העובדה שלימדו אותי לדקדק במצוות מבלי לדעת את מהות היהדות", הוא מספר. השינוי התחיל לפני כארבע שנים, כאשר אייל ביקש להתקרב אל הדת. "שמעתי קולות שלא מצאו חן בעיני – קולות של הפחדה, קולות של בורות, קולות של לגלוג. פניתי לדברי תורה, אך אלו הועברו בצורה לא נעימה, ושאלתי את עצמי: האם זו הדרך? האם אני צריך להגיע אל הדת מתוך פחד?.
אני תמיד נותן דוגמא של חבר שהכרתי – הוא לומד בישיבה מבוקר עד ערב, צדיק למופת, אך מה לעשות שהוא עוקף את התור לרכבת מהשוליים כל בוקר? האם הוא לא פספס את מהות הדת? מי הרב שלו? ואיך זה שהוא טרם הבין את תכליתה של הדת? חיפשתי נתיב נכון לחיים, חיפשתי להתקרב מתוך אהבה ולא פחד, חיפשתי אמת וידע. ואז חבר הפנה אותי לאתר הידברות ולרב זמיר כהן, והבנתי שאפשר גם אחרת. מצאתי את הקולות שחיפשתי – קולות של אהבה, קולות של נועם, קולות של חוכמה נוטפת".
כחובב מדע והיסטוריה, שאל אייל לא מעט שאלות. במקביל עמדה לפניו משימה – למצוא את התשובות. "חשבתי לעצמי: איך נוצר כדור הארץ? איך גיל כדור הארץ מתיישב עם הולדת האדם הראשון? ומה לגבי ממצאים ארכיאולוגיים, מאובנים, הזמן וכו?… קיבלתי את התשובות מהרב זמיר כהן, שהביא את הפסוק: וידעת היום והשבת אל לבבך כי השם הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.
הרב הסביר כי אנו מחויבים לברר, לבדוק ולהבין את האמת מתוך ידיעה, ולאחר שזה יתברר ויתאמת – זה מה שיקרב ויחזיר אותנו אל לבבך – אל השלמות שבלב. כל הקונפליקטים והניואנסים הקודמים שהיו לי בעניין ההיסטוריה, התיישבו בזכות ההרצאות המרתקות של הידברות וזה מה שעזר לי לעבור לשלב הבא – קבלת הדברים. עד ששמעתי את ההרצאה תורה ומדע הזדמן לי לשמוע תשובות מאנשים שונים, אך לא קיבלתי תשובות המניחות את הדעת, מה גם שהם לא היו בקיאים בטענות של הצד האחר, ולא ידעו לתת הסברים טובים ומשכנעים למקרים ותופעות. כבוד הרב זמיר כהן הסביר בבקיאות, ושלט בשלמות מוחלטת בשני העולמות. בנוסף נחשפתי לדברים שלא הכרתי קודם, כמו הרצאות על ספר דניאל, מסילת ישרים, הלכות, נושאים אקטואליים לימינו ועוד. מאז ועד היום אני מקבל על עצמי מצוות בהדרגה, ובד בבד לומד מוסר, שזה לדעתי חלק הארי של התורה, כל מה שנוגע לבין אדם לחברו, שמא אהיה עוקף התור ברכבת".
כיום, לאחר שהקונפליקטים הסתדרו, האם הדרך חלקה יותר?
"זה כמו בחשמל – שליליות אל מול חיוביות. ישנה עליה שהיא התרוממות רוחנית עם טעם של עוד, ולאחריה באה צניחה רוחנית. מה שמשקף את ההתחזקות שלי זוהי השאיפה ליצור יציבות, והחזרה המהירה למסלול. כלומר, אם בעבר לאחר צניחה רוחנית הייתי מוותר ונכנע ליצרים, היום אני מודע לכך שיש כוח שמבקש למשוך אותי מטה, אך גם אם נמשכתי ונפלתי – מידת המהירות בה אני חוזר אל דרך הישר מצטמצמת".
כיצד תפקידך מסתדר עם ההתחזקות, האם יש התנגשויות?
"אהיה אמיתי ואודה – צריך את הכוח של בחורי הישיבות ולימוד התורה שלהם כדי לקיים את מהותנו, אך אני בא ממקום של תורה ועבודה. יש הרבה דברים שעומדים בסתירה עם העבודה, אך ככל שאני מתחזק, כך אני בונה סביבי חומה יציבה שתאפשר שילוב בין השניים, בעזרת השם. יש קושי לקיים מצוות מפאת הזמן, אך אני יודע שהבא להיטהר מסייעין בידו. אני מאמין שיהיה טוב. השם יודע שאני רוצה להתקרב, ועדיין משאיר אותי באותה עבודה כי זהו רצונו".
לצד הקשיים, עצם התחזקותו של אייל דווקא סייע לו במספר מקרים. "היה מקרה של שוד חנות תכשיטים בהוד השרון, שבמהלכו נרצח בעל החנות. השודדים שדדו מספר חנויות תכשיטים באירועים שונים לפני כן, ולא היה קצה חוט לגלות את זהותם. לאחר פעילות מסוימת, בדרכי הביתה, ביקשתי מהשם סיוע, שיראה לי דרך למצוא שביב של חוט לפרשה. כשהגעתי לבית קיבלתי איזושהי הארה שגרמה לי להגיע אל קצה חוט". פעולתו של אייל אף זכתה לכותרות, ופענוח השוד זכה לבמה בערוץ 2.
"ברצוני להודות לכם, ארגון הידברות, על מה שאתם עושים, ועל הדרך היפה שבה הארגון פועל – להעביר את הדברים כפי שהם", חותם אייל את הראיון. "אני רואה מסביבי אנשים שאינם דתיים וללא כל סממנים חיצוניים כאלה, שמדברים על הידברות, על הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר ורבנים נוספים של הערוץ – משהו אצלם התעורר. בכל הזדמנות אני מזכיר שיש את הארגון, כולל פעלו של הרב זמיר כהן, כדי שאחרים יחשפו למה שאני נחשפתי".
אתר הידברות
מה בין פרופסור בנאס"א לנקניקיה עסיסית
ד"ר ולוול גרין היה פרופסור לאפידמיולוגיה באוניברסיטה של מיניסוטה. בהמשך הוא נטל חלק בתכנית נאס"א לחקר החיים על המאדים. לא, הנקניקיה לא הגיעה מהמאדים. המתינו בסבלנות בבקשה. דודי, הרב משה פלר, ערך היכרות עם הפרופסור. הם שוחחו הרבה, בעיקר על נושאי יהדות.
יום אחד הרב פלר התקשר לפרופסור גרין ואמר לו. "ולוול, אני יודע שאתה אמור לטוס בקרוב לצרכי עבודה. תעשה לי טובה: לפני הטיסה, תתקשר לחברת התעופה ותזמין אוכל כשר." ולוול השיב: "מה? אתה יודע שאני לא שומר כשרות. אם אני לא שומר כשרות בביתי שלי, מדוע אני צריך לעשות זאת במטוס?"
הרב פלר הסביר שכאשר נוסעים אחרים יראו את הפרופסור המכובד מזמין אוכל כשר, זה יעודד אותם לשמור כשרות. מדוע הם צריכים להפסיד מכך שהוא עדיין לא התחיל לעשות זאת בעצמו?
"תראה, אני בכלל לא בטוח שזה רעיון טוב, אבל אם זה ישמח אותך אעשה לך טובה" השיב ולוול.ד"ר גרין הזמין מנה כשרה וכשהגיע תאריך הטיסה הוא עלה על המטוס. כשהדיילת הגיעה אל המושב שלו, היא הגישה לו מנה רגילה – לא כשרה. הוא כבר התכונן לכך: כחכח בגרונו ואמר: "גברתי, הזמנתי מנה כשרה".
"שמך?"
"פרופסור ולוול גרין".
ראשים הסתובבו. הפרופסור מנאס"א הזמין מנה כשרה! "טוב, אשוב מיד" אמרה הדיילת. בעוד הנוסעים האחרים היטיבו את ליבם במנת עוף ברוטב פרמז'ן, מנגבים את הרוטב העסיסי עם פרוסת לחם, הדיילת נעלמה כלא הייתה. הפרופסור היה רעב; ריח האוכל מסביבו החל לדקור את בטנו. הוא לחץ על הכפתור הקטן וכשהדיילת הופיעה הוא ביקש לדעת "היכן המנה הכשרה שלי?"
"אנו עדיין מחפשים" היא השיבה. כמה דקות לאחר-מכן, אחרי שכל הנוסעים כבר קיבלו את מנתם, שבה הדיילת. "אני נורא מתנצלת" היא אמרה, "כנראה חלה טעות. אין לנו מנה כשרה במטוס".ד"ר גרין כמעט פלט "טוב, תתני לא מנה אחרת". הרי זה לא היה הרעיון שלו. בבית הוא אכל הכול. הבעיה הייתה שכשהוא ביקש מנה כשרה, כל המטוס שמע שהוא מזמין מנה כשרה. מה הם יאמרו אם עכשיו הוא יאמר "טוב, תנו לי מנה רגילה?"
הוא כעס. כעס מאוד. הוא כעס על חברת התעופה. הוא כעס על עצמו שהוא הסכים לשטות המוזרה הזו. הוא כעס על אלוקים, כי המינימום שאלוקים יכל לעשות עבורו הוא לארגן עבורו מנה כשרה במטוס הזה, במיוחד אחרי המחווה הגדולה שהוא עשה עבורו! אבל יותר מכל, הוא כעס על הרב פלר ששיכנע אותו לעשות זאת. והוא החליט שהוא עוד יראה לו. באמצע הלילה הוא נחת בשיקגו, חניית ביניים בת שעה בלבד. הוא נכנס לשדה התעופה, ורק חנות אחת הייתה פתוחה: דוכן למכירת נקניקיות. לא כשרות, כמובן. הם נראו טוב והריחו נפלא. הוא היה רעב, אך יותר משהיה רעב – הוא כעס. הוא החליט להשתמש בטלפון הציבורי עוד לפני שהוא ירכוש את הנקניקיה. הוא יתקשר לרב פלר בגוביינא – כדי להלחיץ אותו באמצע הלילה. אכן, הרב פלר היה בטוח שמשהו נורא קרה.
"כאן פרופסור גרין העצבני שמתקשר אליך משדה התעופה של שיקגו" הוא אמר, "אני חייב לומר לך שלא הייתה להם מנה כשרה במטוס, ואני מת מרעב. אני גם רוצה שתדע שבמרחק חמישה מטרים ממני יש דוכן נקניקיות לא כשרות. לפני שאלך לרכוש לעצמי נקניקיה, רציתי להעיר אותך ולומר לך שאני עומד לאכול אותה. בתוך הלחמניה אשים חרדל, בצל וכרוב כבוש. אחרי שאסיים את הלחמניה הראשונה, אוכל עוד לחמניה!
הרב שתק. אחרי שתיקה בת דקה, הוא אמר. "ולוול, פעמים רבות שאלת אותי מהי נשמתה של היהדות, בסופו של דבר, מה היא אמורה לגרום לנו. אלו כוחות פנימיים בתוכנו היא צריכה לעורר. "הלילה, עכשיו, בשיחת הטלפון הזו, אני עומד לומר לך מהי היהדות. יהדות היא לעבור ליד דוכן הנקניקיות ולא לקנות נקניקיה. היהדות היא לעלות על הטיסה הבאה שלך רעב, אבל לא לאכול את הלחמניה. זוהי היהדות. היתר הוא רק פירוש.
"פלר, אתה משוגע!" הגיב הפרופסור בלי לחשוב פעמיים. "תמיד חשבתי שאתה משוגע, עכשיו אני יודע שאתה משוגע. זוהי היהדות? פלר, בכל לעיסה מהנקניקיה שאוכל, אחשוב עליך ואזכיר את השם שלך. אני אוכל את הנקניקיה לכבודך". והוא טרק את הטלפון.
הוא ניגש אל הדוכן וחיכה לתורו. הוא כמעט הזמין את הנקניקיה בלחמניה, אבל משהו מוזר קרה. הוא ניסה לומר "תני לי בבקשה נקניקיה". הוא רצה, הוא היה רעב, הוא כעס, והנקניקיות… הן היו משהו שלא מהעולם הזה.
אבל הוא לא יכל.
אז, באותו הרגע, הוא הבין. לא, הוא לא גדול יותר מהנקניקיה, וגם הוא לא יודע בדיוק כיצד להתגבר על הרעב המקנן בבטנו. אלוקים הוא זה שיותר גדול מהנקניקיה, והוא צריך לציית למצוותיו. לא בגלל שהוא מפחד, לא בגלל שהוא מתבייש, אלא בגלל שהוא אוהב. וזו היהדות, היהדות כולה
נקניקיה אחת פחות, וחייו של ד"ר גרין השתנו. לנצח.
(יוסי לו בית חב"ד)
לדרוס את אבא פעמיים
הסיפור שלי מזעזע, ולא רק משום שיש לו סוף טראגי.
אני בן 45, גר בירושלים ועובד לפרנסתי כנהג מונית.
גדלתי בשכונת עוני ולמדתי בביה"ס של החיים. הוריי אנשים מסורתיים – לא מערבבים בשר וחלב ולא מחללים שבת.
כילד למשפחה קשת יום, את זמני העברתי ברחובות, מחפש תעסוקה ואוכל. בהיותי בן עשר ניסיתי את מזלי כעוזר לחנווני, בתחילה צחק עליי בעל המכולת ואמר לי בחביבות "ילד, לך לבית הספר". לבית הספר לא הלכתי, והמוכר שראה בעקשנותי וברעבוני הסכים שאעזור לו. תמורת כל יום עבודה הוא נתן לי שוקו, לחמנייה, קופסת סרדינים וחמישה עשר שקלים. הייתי חסכן, ואת הכסף החבאתי במקום מסתור כלשהו, אך כעבור כמה חודשים נפתחה מול המכולת צרכניה גדולה וזולה. בעל המכולת נאלץ לסגור, ומצאתי את עצמי מפוטר. כאן החלה הקריירה שלי.
ניסיתי לחפש לעצמי משרות אחרות, כך נדדתי מעבודה כנער שליחויות, מוכר פרחים בכניסה לעיר ביום שישי, עובר דרך מחלקת תברואה של העירייה וניקיון חדרי מדרגות, כאשר כל עבודה גרועה מקודמתה. כאמור, נהגתי בחסכנות, ובגיל 18 הוצאתי רישיון נהיגה. בהתחלה אהבתי כמו כל הצעירים את הנהיגה על אופנוע, ואכן שימשתי כמשלוחן פיצה, עד שנמאס לי. קניתי מכספי החסכונות מונית, ואז הרגשתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה. הרווחתי די בשביל ההוצאות השוטפות, ולא מעבר לכך.
בגיל 25 התחתנתי, ואחרי שנה וחצי נולדה בתנו הבכורה. ההוצאות גדלו, ובקושי רב הגענו לאמצע החודש, שלא לדבר על סוף החודש. המשכנו לסחוב יום אחר יום. בינתיים נולדו עוד שני ילדים, והחור בבנק הלך והעמיק. היה לי דוד עשיר שנקלע לקשיים, לקח הלוואות ולא עמד בנטל, עד שיום אחד מצא את עצמו מפונה מדירתו לבית החולים, בגלל הנושים, בעקבות שבץ לב שבו לקה. כשארע המקרה נדרתי לעצמי שאני הלוואות לא לוקח, בשום מצב!
מכיוון שהחלטתי היתה כה נחושה, נאלצתי לחפש אחר הכנסה גדולה יותר, כדי לכסות את הבור בבנק. יום שישי אחד, סמוך לכניסת שבת, בדיוק כאשר החניתי את המונית סמוך לבית, עלה ונצנץ בי הרעיון. איך לא חשבתי עליו עד עכשיו?
האמת? הרעיון צמרר אותי. כאמור, באתי מבית מסורתי והיה לי קשה לחשוב על הרעיון של עבודה בשבת. דחיתי את הרעיון על הסף אך הוא המשיך לקנן בי, מבלי להרפות. אחרי כמה שיחות רציניות עם מנהל הבנק החלטתי שאין מנוס, והחלתי לעבוד בשבת. אך לא בלי נקיפות מצפון.
הרווחתי יפה מאוד, ואחרי שנסגר החור בבנק התחלנו לשים כסף בצד. לא ספרתי למשפחתי על התפנית כדי לא לצער את אבי. החיים המשיכו בשגרתם, ואני כבר התרגלתי לרעיון של עבודה בשבת.
והנה, יום ראשון אחד, לאחר אחת מאותן שבתות רווחיות, אני מתעורר, ומרגיש כאב חד ועמוק מפלח בי. אמרתי לעצמי זה יירגע! אבל זה לא. מי שהרגיש פעם כאבי שיניים בעוצמה גבוהה כך כל, יבין ודאי למה אני מתכוון. הכאב לא הרפה ורק הלך והחריף מרגע לרגע. נטלתי כדור אופטלגין, וכאשר גם זה לא הקל על הכאבים, רצתי לרופא השיניים.
"תגיד, כמה זמן כבר כואב לך?" שאל הרופא. "שעתיים".
הרופא עיקם את האף, נתן לי זריקת הרגעה, התיישב לידי ואמר "תקשיב, לא יכול להיות שרק שעתיים זה כואב לך! התפתחה לך שם דלקת רצינית שמצריכה טיפול רציני. אם לא תטפל בה היום, מחר היא תגיע לעיניים, והדרך משם למוח לא ארוכה. השאלה היא האם תרצה את הטיפול שלנו". הוא הפסיק לרגע ואחר הוסיף "הטיפול כרוך בתשלום משמעותי".
הסכום שבו נקב הרופא היה אכן גדול מאוד, ולמען האמת, זה היה בדיוק הסכום שאותו צברתי בתכנית החיסכון מכספי השבת. את הטיפול עברתי בלית ברירה, מתעקש שלא להבין את הרמז שנשלח אלי משמיים. בהמשך שכחתי את כאבי השיניים, ולא זנחתי את העבודה בשבת
לאחר תקופת מה עלה יום אחד על המונית שלי צעיר חרדי. התפתחה בינינו שיחה נעימה, וכשהצעיר הבין שאני מחלל את השבת, הוא החוויר והתכנס בשתיקה מביכה. לאחר רגע הוא קפץ וזעק- "אתה… אתה דורס את אבא שלי! תעצור!". עצרתי מיד והסתובבתי אחורה. לא ראיתי נפש חיה, הבטתי בו בזעם כבוש "שום אבא שלך ושום דורס, תגיד, אתה משוגע?".
הוא הניח יד על הכתף שלי. "הקדוש ברוך הוא – אבא שלי, אבא שלך – לא מרשה לעבוד בשבת, ובזה שאתה כן נוסע, אתה דורס אותו!", אמר בכאב עמוק וירד מהמונית.
* * *
חודשיים עברו מאז אותו מאורע, ואני בשלי ובשגרת שבתותיי. כאשר הייתי עובר בשבת בשכונות החרדיות ראיתי אנשים מסובבים ראשיהם בצער עמוק ואמיתי.
בשבת אחת נזדמנה לי נסיעה לשכונת ילדותי. לבי החסיר פעימה. התביישתי, ובכל זאת נסעתי, מנסה להתעלם מהמבטים הנדהמים ששלחו לעברי השכנים הוותיקים. הורדתי את הלקוח ועשיתי פרסה.
רגע מאוחר מדי קלטתי את שהתרחש. בלי לשים לב, עליתי עם המונית על גוף כלשהו. בלמתי מיד וירדתי מהמונית. המחזה היה מחריד: אדם מבוגר היה שרוע על מעבר החצייה כשמקלו זרוק לצדו. השתופפתי לעברו. לא הצלחתי לראות כלום, רק שמעתי באוזני זעקה נוראה שהמשיכה להדהד בראשי, באוזניי, בכל גופי, גם כאשר הובהלתי באמבולנס עקב ההלם שתקף אותי. "א-ת-ה… אתה דורס את אבא שלך! ת-ע-צור!"
זה היה אבא שלי.
* * *
בזמן שאחיי ישבו שבעה, אני שהיתי במוסד סגור לחולי נפש. הייתי רץ בפרוזדורים של ביה"ח כשאני צועק "אתם דורסים את אבא שלי! תעצרו! שבת!". המון זמן נמשכו השיקום וההחלמה הנפשית שלי, ורק כעבור חצי שנה שוחררתי מהמוסד.
למרות הקושי הנפשי נאלצתי לחזור לעבודה, למונית.
כבר בנסיעה הראשונה הוא עלה. אם בתחילה התלבטתי האם זה הוא או לא, לאחר שנקב בכתובת – לא נותר לי ספק. "תשמע!", פניתי אליו, הוא הפנה את ראשו לעברי, מופתע
"אתה בטח זוכר אותי!" "אה… אולי, ז"א, תזכיר לי מי אתה?!". הזכרתי לו, לצעיר החרדי ההוא, וספרתי לו בדמעות מה שקרה אח"כ. הוא היה המום. רגע ארוך הוא שתק ואז שאל "תבוא איתי?"."לאן?" שאלתי בחשש. "אני הולך כעת לישיבה, ללמוד, תבוא איתי?".
"אני בא!" הכרזתי, עצרתי את המונית בפתח הישיבה ונכנסנו.
המראה שנגלה לעיני היה מדהים והוא שאב אותי לתוכו. ישבתי ליד אותו צעיר חביב ולמדנו יחד הלכות שבת.
* * *
לא מזמן שאל אותי ידיד "תגיד, מה פתאום יש לך שבת של דתיים. מה פתאום אתה לא עובד בשבת?" "אתה היית רוצה לדרוס את אבא שלך פעמיים?", שאלתי אותו בתגובה. הוא הביט בי, המום. "ל..לא!".
"אז, זהו, שגם אני לא"…
(אתר הידברות, בצי חזן)
הרב והכושי ששיחקו שחמט
היתה זו תמונה טיפוסית של שני בני אדם המשחקים שחמט בפארק במנהטן, מחזה ניו יורקי תמים שנתפס בעין עדשת מצלמה של צלם עובר אורח. הצלם החליט לפרסם את התמונה תחת הכותרת "רגע ניו יורקי מיוחד".
התמונה התפרסמה במהירות ואלפי אנשים עמדו משתאים מולה. היא הציתה את דמיונם: שני אנשים, הנראים בני אותו גיל בערך, ישובים על גבי ספסל הפארק ושקועים במשחק שחמט מאתגר.
אחד מהשניים הנראים בתמונה הוא יהודי הלבוש בלבוש יהודי מלא ומתהדר בזקן ובפאות מתבדרות, זרועו שעונה על לוח לבן והוא שקוע ראשו ורובו בתכנון הצעד הבא שלו. השני, אדם ממוצא אפריקני-אמריקני, בעל זקן דליל, לבוש במכנסי ג'ינס ובז'קט עור קצר וממתין בקוצר רוח לתורו, כשבקבוק מים מרוקן חציו מונח לצדו.
ברקע התמונה מתנוסס בנין מגורים שלדברי הצלם, מר מו גלבר, הוא הבניין ב'יוניון סקוור' במנהטן התחתית. הנסיבות בהן התנהל משחק השחמט נראו משונות למדי, אולם לא הייתה כל דרך לברר אותן.
עיתון "המודיע" במהדורתו האנגלית פירסם את התמונה במרכזו של עמוד פנימי, בהגדלה ניכרת עם מידע קצר שנלווה לתמונה ושופך עליה מעט אור. היתה זו תמונה מהסוג שמזדמן פעם בשנה לערך. התקשורת הספונטנית בין שני בני אדם שכ"כ זרים זה לזה ונדיר שיחליפו מילה ביניהם היתה יוצאת דופן. השאלות שהתעוררו באופן טבעי בקשר כל מי שראה את התמונה היו: "מי האיש הזה? כיצד השתלשלה תמונה יוצאת דופן כזאת? האם השניים מכירים בכלל זה את זה?".
זמן קצר לאחר מכן צלצל הטלפון במערכת העיתון. הפעם היה על הקו אדם בשם דוד ברגמן, אברך בעל קסם אישי רב, ששמו יצא לו כבעל כושר הסברה בולט וחמימות שופעת וזה מה שהפך אותו למגיד שיעור מבוקש. הוא החל במסירת שיעור דף היומי מדי לילה בבית המדרש ראדזין ובנוסף מסר שיעורים בבורו פארק ובפלטבוש. הרב ברגמן הינו אברך בן עשרים ושמונה בסך הכל אולם נראה כי כבר הספיק למסור שיעורים בכל הש"ס.
פנינו לרב ברגמן, חסיד אמשינוב שגדל בסיגייט, והוא הסביר את אופן התרחשות הענינים: הוא היה בדרכו לקווינס לצורך בדיקת משרה תורנית שהוצעה לו. בנסיעה חזרה הביתה ברכבת היה עליו לעבור לרכבת N בתחנת כיכר יוניון. "כעבור שלושת רבעי שעה של ישיבה ברכבת הלוהטת", מספר ברגמן, "הייתי חייב לצאת קצת להתאוורר". הוא עבר ליד פארק סמוך וראה שם אדם ממוצא אפריקני-אמריקני היושב ליד שולחן שחמט ומנופף לו בידו. הוא קרא לעברו: "יהודי, האם תרצה לשחק שחמט?" הרב ברגמן החליט שעומדות לרשותו חמש דקות במהלכן הוא או יריבו ינצחו. חלפו פחות מחמש דקות והרב ברגמן ניצחו, אולם הייתה זו שהות מספקת עבור גלבר, הצלם שנקלע למקום וחובב מראות בלתי שגרתיים, להנציח את השניים יחד במצלמתו.
"הייתי בבית הכנסת בשבת", מתאר הרב ברגמן, "ומישהו שאל אותי מי ניצח במשחק השחמט. ארך לי עשר שניות בערך לקלוט על מה הוא מדבר. הוא סיפר לי כי התמונה התפרסמה". המשוב לתמונה היה חיובי מאוד. אחד התבטא: "התמונה הזו העניקה לי בטחון באנושיות". אחר אמר: "זהו אחד מהרגעים שיכולים להתרחש רק באמריקה".
גלבר הצלם סיפר למערכת "המודיע" כי תחושות דומות המריצו אותו לצלם את המראה. "למרבה הכאב יש עדיין גזענות רבה במדינה שלנו, וכשאני נתקל במראה מעין זה, זה נותן לי תקוה שגילוי אנושיות אחד יסדר את כל התמונה ויעצור את השנאה הגואה בין איש לרעהו על רקע גזעני", אמר גלבר.
הרב ברגמן הביע את אי הנוחות שלו מהפרסום הרב לו זכה והדחף הראשוני שלו היה להתקשר למערכת "המודיע" ולבקש שלא יפרסמו יותר את התמונה אולם חבר שלו שיכנע אותו כי יש כאן קידוש ד'. ר' יעקב מילר, מייסד ארגון "מתעסקים", המשתתף בשיעוריו של הרב ברגמן מדי יום, הוא אחד מהחברים ששיכנעו אותו כי הפרסום חיובי. הוא ראה את התמונה ב"המודע" של יום שני והתקשר אליו מיד: "ר' דוד, יש לי קשרים עם גורמים שונים ברשויות. אין לך מושג מה עשית. אשריך! הקידוש ד' שגרמת עוד יעזור לכל הקהילה".
מתוך עיתון המודיע
להיות מישהו אחר…
סתת אחד לא היה מרוצה מחייו. כשעבר פעם מול ביתו של סוחר עשיר, וראה את ביתו המפואר ואת אורחיו החשובים, חשב הסתת: "כמה עוצמה יש לסוחר! הלוואי ויכולתי גם אני להיות סוחר".
לפתע, כבמטה קסם, הפך הסתת להיות סוחר עשיר, בעל בית ענקי עם עושר וכבוד.
יום אחד ראה את השר עובר בכרכרתו הזהובה, מלווה במשרתים ובחיילים המכים בתופים לכבודו. קנא בו וחשב: "הלוואי ויכולתי להיות שר חשוב". והנה, הוא הפך להיות שר חשוב הנישא על ידי משרתיו. אך היה זה יום קיץ חם, השמש להטה, והתחיל להיות לו לא נוח להסתובב בבגדי המלכות ברחבי העיר.
הסתכל על השמש וחשב: "כמה עוצמה יש לשמש הזו, הלוואי ויכולתי להיות השמש".
בן רגע הפך השר לשמש והפיץ את אורו מן הרקיע. אך לפתע הגיח ענן שחור והסתיר אותו. בשנייה אחת אבד כוחה של השמש. ושוב הוא חשב לעצמו: "הלוואי ויכולתי להיות ענן זה".
הפך האיש לענן והחל מטייל בשמיים מעל להרים ושדות. אך לפתע הרגיש שהוא נדחף בחוזקה. כשהביט אחורה, ראה את הרוח נושפת בעורפו. "כמה עוצמה יש לרוח, הלוואי ויכולתי להיות רוח" התפלל האיש.
הפך האיש לרוח והחל עושה שמות בטבע – עקר עצים, העיף חולות נודדים. אך כשהגיע לאבן ענקית, ראה כי הוא אינו מצליח להזיז אותה. כמה שהוא לא התאמץ – האבן נשארה נטועה במקומה ולא זעה. "כמה עוצמה יש לאבן הזו" חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן".
הפך האיש לאבן העצומה, והרגיש החזק ביותר בעולם.
אך לפתע, באורח פלא, הרגיש כאבים עזים בגופו, ולא האמין: "מי יכול להיות יותר עוצמתי ממני, האבן הגדולה?"
הוא הביט למטה וראה מתחתיו סתת אוחז בפטיש.
(מילה טובה)
לאחר 11 שנה גילה בתפילין של יד פתק בו נכתב "אכלת אותה"
שומרי המצוות, מניחים מדי בוקר תפילין ואחת לכמה זמן שולחים אותם לבדיקה אצל סופר סת"ם כדי לבדוק שכשרותם לא נפגמה.
אדם מסורתי בשנות ה-80 לחייו שהחליט לבדוק את התפילין אחרי 11 שנה. הוא פנה לסופר לירן קריספין, אך כשזה פתח את בתי התפילין, חשכו עיניו.
בתוך הבית של התפילין של יד הוא נדהם לגלות פתק בו נכתב: "אכלת אותה". הבית של התפילין של ראש היה ריק ללא שום קלף.
"הוא הגיע אליי וסיפר לי כי את התפילין האלה הוא מניח מזה 11 שנה", סיפר הסופר והבודק, לירן קריספין לחדשות 0404, "לאחר שבדק בעבר את התפילין הישנות שלו ומסרו לו שהן פסולות ויש צורך להחליפן".
"הבוקר התחלתי לבדוק את התפילין וכשפתחתי את הבתים, נדהמתי לגלות כי בבית היד היה פתק שעליו כתוב 'אכלת אותה' ובית הראש היה ריק לגמרי. כמה רוע יכול להיות לאדם שעשה את זה? אני מאוד מקווה שאין בשוק עוד תפילין כאלה", הוא אומר.
הסופר מיהר לעדכן את בעל התפילין. "הוא תפס את הראש בין הידיים – זה מאוד כואב לו". סיפר הסופר.
החיים שלאחר המוות
דו – שיח מדהים בעולם העליון בין אב ובנו, עם מסקנות מדהימות
זהו עוד סיפור מדהים – של אדם שעבר אירוע של תאונת דרכים מחרידה, היה במצב אנוש וחזר לחיים.
האיש בן למשפחה ניצולת שואה, איש עסקים מכובד מאוד ומצליח, אדם משכיל ובעל עמדה חברתית בכירה, חלק מה"אליטה" החברתית – החילונית – "העשירון העלון", "חי נהדר" – אשה טובה בעלת מקצוע אקדמאי מבוקש, ילדים מחוננים הלומדים בבתי הספר היוקרתיים ביותר, וילה מפוארת המשתרעת על פני כמה דונמים באחד האזורים היפים והיוקרתיים ביותר – עם ברכת שחיה פרטית ומגרש טניס, מכוניות מפוארות לכל אחד מבני המשפחה. הוא עצמו נוהג ברכב העולה כמה מאות אלפי שקלים… בקיצור "אידיליה" של חיים, נהנה מכל מנעמי החיים, כל התענוגות כל התפנוקים, נסיעות לחוץ לארץ כמה פעמים בשנה כמובן, שום דבר לא חסר, "מצליחן" במלוא מובן המילה… עד לאותו יום… עד לאותו רגע… בו מחצה משאית ענקית אותו ואת מכוניתו המפוארת והפכה את רכבו למלכודת מוות… שני אנשים ניספו באותה תאונה מחרידה… הוא ניצל… מרוסק… מרוטש… משוסע… הובל לחדר הניתוח… בלי שום סיכוי… לחיות… האיש מת… אמר הרופא הבכיר שקיבל אותו… חבל אפילו לנסות… גם נס לא יעזור לו… האיש אבוד… אבל… הוא חזר… חזר בגדול… חזר לחיים בעולם הזה לא רק במובן הפיסי, אלא חזר לחיים לחיי תורה ומצוות… לחיים האמיתיים… עשה מהפך בחייו… ריבולוציה של ממש…
במוקד האירוע דיאלוג מדהים בין אב ובנו בעולם העליון…
עדות מדהימה!!! מצמררת!!! מפגש של אב ובנו בעולם העליון – האב מספר לבנו את אשר נגזר על הבן בבית דין של מעלה – חזרה לחיים – וביצוע מהפך רוחני-דתי, תיאור מרתק שאין כמוהו!
"… לעולם לא אשכח את אותו יום, אני זוכר היטב את כל אשר התרחש, אני זוכר באופן הברור ביותר את כל אשר קרה…
אני זוכר את דברי הרופא שהגיע בניידת טיפול נמרץ אומר לשוטר שעמד לידו "תעזוב אותו הוא כבר מת… אין יותר מה לעשות… בוא נטפל בפצועים האחרים…" רציתי לקום ולצעוק – לא אתם טועים טעות מרה, אני חי! אני חי! אבל לא יכולתי לעשות דבר. הייתי כבר בעולם אחר, נשמתי ריחפה אי שם בעולם חדש… התבוננתי בגופי הפיסי המיוסר – הלכוד בתוך המכונית המרוסקת והמעוכה…
ראיתי אותו מלמעלה, מהצד, ראיתי את כל האנשים שהתאספו סביב המכונית… היתה לי הרגשה מוזרה, לא הרגשתי שום רגשות כלפיו, כאילו לא הייתי בתוכו במשך שלושים ושש שנים…
כמה מוזר הדבר חשבתי לעצמי באותו זמן. אני לא חש כל כאב, אני כולי רגוע ושלו, אנשים שם למטה מנסרים את גג המכונית המעוכה – עושים מאמצים עילאיים לחלץ את גופי מבין ההריסות, ואני – נפשי – רוחי מרחפת – שועטת קדימה ללא מעצור…
אני מרגיש כי נשמתי עוברת בתוך מין מחסום, מעין גבול, מעבר ממקום למקום… ופתאום אני ניצב מול אור אדיר, אור זוהר, עוצמה רוחנית אדירה שאין לתארה במלים, ואני מתחיל להרגיש חויה נפלאה, הרגשה ותחושה שלא הרגשתי מעולם, הכל מסביבי מלא אהבה, רוך, נעימות… חשבתי לעצמי כמה טוב לי עכשיו, כמה נעים שלו ושקט, רק חום עצום של הקרנת אהבה, אהבה אמיתית.
אבל עם כל ההרגשה הנפלאה בה אני נתון, אני ממשיך לראות את גופי, אני רואה בצורה ברורה וחדה, איך שאני מובל לחדר הניתוח, אני רואה את הרופאים המטפלים בי, את הצוות הרפואי, את כל הנוכחים…
ולפתע, מתוך איזה שהוא מקום עולה וניצבת לפני דמותי של אבי, אני מזהה אותו מיד, בצורה ברורה ביותר… ומפי נפלטת זעקה אדירה אבא!!! אבא!!! והוא מביט בי במבט שכולו זעם וכעס, פניו זועפים כגלי יום ביום זעף ואני כולי מתמוסס – מתחיל לבכות בדמעות שליש, ומתחנן לפניו ושואל אותו בקול מר תוך בכי גדול: "אבל למה אבא? מדוע אתה כל כך כעוס? הרי לא ראיתי אותך מזה שבע שנים, מאז שהלכת לבית עולמך! אני אוהב אותך בכל לבי ונפשי, אני הייתי כל חיי בן נאמן ומסור, קיימתי תמיד בכל כוחי מצות כיבוד אב ואם???!!!… ובאותו רגע שבו הזכרתי את אמי… עלתה לפני דמותה של אמי, כולה רועדת ובוכה כשהיא ניצבת ליד אבי והיא אומרת לי בקול מיוסר ושבור… למה בני אהובי למה? אבא ואני סובלים מאד בגללך, אין לנו שלוות הנפש כאן בעולם העליון, למרות שחלפו שנים מאז שאנחנו כאן, אנו סובלים מאד… מייסרים אותנו… מאשימים אותנו שלא חינכנו אותך כראוי… מדוע אתה עושה לנו את זה? הרי השקענו בך את כל כוחנו כדי שאתה תהיה יהודי הגון – שומר תורה ומצוות… זו הרי היתה כל שאיפת חיינו… למה בני… למה אהובי… למה יקירי בן בטני…
…וכאן נכנס לשיחה אבי כאשר ארשת פניו משתנה… ופניו נראים עתה מעונים ומיוסרים… והוא פורץ בבכי מר כלענה וזועק אוי… בני… אוי בני… מר לי… רע לי בני… וי לי… מי יצילני מבאר שחת… אוי ואבוי לאם ולאב שאתה בנם… אוי לאותה בושה… אוי לאותה כלימה… אוי מה גדולה היא החרפה… בן יחיד נשארת בני… אתה היית כל תקותנו… אתה "הקדיש" שלנו… אמך אשה כשרה וטהורה… כל חייה מסרה את נפשה עבורך… חסכה מפת פיה… כמעט ולא קנתה לעצמה מעולם בגד חדש… ולמרות היותה חולה ושברירית לא בחלה בשום עבודה… אתה הרי יודע היטב כי שנינו אמך ואני אנחנו ניצולי שואה… את שלושת ילדינו הקטנים חנלה, מושלה, ואברמלה השם יקום דמם, לקחו מאתנו חיות הטרף כבר בראשית המלחמה… קרעו אותם מידינו… כל חיי בני… בלילות… בעת שוכבי על מיטתי הייתי שומע מחדש את זעקות השבר האיומות של אחיך… כל לילה היו הזוועות עולות מחדש… אבא!!! אמא!!! זעקו אחיך… כל לילה… בני, במשך כל חיי היה בא ועולה לפני מראה הפלצות…
"אבא!" זעקה חנלה בקול מחריד "אבא!!! אל תתן להם לקחת אותנו…" "אבא! אנו רוצים להשאר אתכם… אמא!… אמא!… אמא!… …" היו המלים האחרונות ששמענו מהם… כשידיהם הקטנות… הזעירות… מושטות מתוך משאית המוות שלקחה אותם לדרכם האחרונה… אוי א-לי שבשמים… "ונקיתי דמם לא נקיתי…" אוי אבינו מלכנו… "כי דם עבדיו יקום…" "ונקם ישיב לצריו…"
בחסדי ה' הגדולים כי לא תמו… לאחר ימי האימה והחושך… נולדת אתה בני… הקב"ה היטיב לנו ברחמיו הרבים… שהרי אנשים כבר לא צעירים היינו אז… עם לידתך נולדנו גם אנו מחדש… בפעם הראשונה מאז שנים… ראינו מעט אור… מעט שמחה… נחמה מועטה… אתה היית כל חיינו… את הכל עשינו למען תלמד תשכיל ותהיה יהודי טוב… יהודי שומר תורה ומצוות…
ועתה דע לך בני! שמיום שנטשת את הדת… מיום שהתפקרת ופרקת מעליך עול תורה ומצוות… אנו, אני ואמך סובלים מאד כאן… מייסרים אותנו מאשימים אותנו בבית-דין של מעלה שלא חינכנו אותך כראוי… שפינקנו אותך יותר מדי…
ביום שישי האחרון התמלאה הסאה… נגזר עליך בני לצערי הרב… בבית-דין של מעלה… גזר דין של מוות… היה זה לאחר אותה מסיבה גדולה שעשית בביתך לעשרות אנשים שחיללו את השבת בגללך… אוי איזה חילול שבת נורא היה זה… עשרות מכוניות רמסו את השבת הקדושה… מוזיקה… הדלקת אש… פריקת מצוות טוטלית… הקיטרוג כאן בשמים… בבית-דין של מעלה… היה איום ונורא… מיד נגזר עליך דין מוות… מוות של סקילה כדין מחלל שבת… ריסוק עצמות בתוך מכונית…
דע לך בני!!! שאנו כאן בעולם העליון יודעים את כל אשר מתרחש בעולם של החיים… וכאשר נודע לנו כי רוצים לגזור עליך בני יחידי גזר דין מוות… ניסינו אמך ואני לבטל את גזר הדין… העלנו טענות מטענות שונות… בכינו… התחננו… ביקשנו רחמים עליך… מאך זעקה שאתה עדין צעיר… שלא הגיע עדין זמנך למות… אך שום דבר לא עזר… הקטיגור הביא אלפי מלאכים שעמדו וזעקו בכל כוחם במשך כל זמן המשפט… מוות!!! … סקילה!!! … שבת!!! מחלל שבת מות יומת!!! … ואז כאשר ראיתי כי כלתה הרעה וגזר הדין עומד להיחתם… צעקתי בכל כוחי… "… כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך…"
"… בני כיבד את אביו ואת אמו כל חייו… הוא קיים מצות כיבוד את בהידור רב… למהדרין מן המהדרין… ולפתע דממה מוחלטת הושלכה בבית הדין של מעלה… וכל המשטינים והמקטרגים נאלמו דום… והקול בוקע ומהדהד… אבל העבירות חמורות… חמורות ביותר… ואז אני זועק… תשובה!!! … תשובה רבונו של עולם מעבירה את רע הגזירה… "אתה נותן יד לפושעים… וימינך פשוטה לקבל שבים…" "… יעזוב רשע דרכו… וישוב אל ה' וירחמהו…"
ושוב ההד העמום עולה ומרעיד… יובא הבן לכאן… יעבור תהליך של סקילה… יעבור את סף החיים… אם ישוב בתשובה שלמה… תינתן לו האפשרות לחזור שוב לעולם שלמטה… כדי לתקן את מעשיו… ולהחזיר בתשובה את בני משפחתו…
כן!!! כן… אבא… פרצתי בבכי נורא שכולי רועד ומזועזע… אני מקבל עלי ברגע זה לחזור בתשובה שלמה… אני מקבל על עצמי עול תורה ומצוות… קלה כבחמורה… אני אעשה ככל יכולתי להחזיר בתשובה את ילדי ואשתי… כן… כן…
ומיד הרגשתי כי אבי ואמי מתרחקים… נמוגים בערפל… ולפני שהם נעלמו מעיני לגמרי… עוד הספקתי לראותם בפעם האחרונה… ארשת פניהם נראתה שמחה ומלאת סיפוק ומבעד לערפלי הטוהר… עוד הצלחתי לשמוע את שניהם אומרים יחד כבקול אחד… שום בן… ברוך תהיה בן… תודה בן… תודה… בן… אני מתבונן סביבי והכל נעלם, כל התחושות, ההרגשות, הכל נמוג… וני מתחיל להרגיש שאני יורד… נוחת… מרגיש שאני חוזר אט אט לתוך גופי הפיסי, שישה ימים שכבתי בחוסר הכרה כאשר צוות מוגבר של רופאים מטפל בגופי המרוסק… ואז לפתע התעוררתי… פקחתי את עיני… האחות שישבה ליד מיטתי הבחינה בכך, והזעיקה את כל הרופאים שהיו במחלקה… הדבר הראשון שהבחנתי בו… היו הדמעות שזלגו מעיניהם של האחיות… הוא חי… שמעתי את הקולות סביבי מבשרים…
עברתי סדרה ארוכה של טיפולים רפואיים מהקשים ביותר במשך חודשים ארוכים. גדולי הרופאים הכירורגיים הפיסיותרפיסטיים בעולם טיפלו בי, וברוך השם לאט לאט הלך מצבי והשתפר.
יום אחד, לאחר כשנה של טיפולים הגעתי כהרגלי למחלקה בה אני מטופל, בפרוזדור פגשתי בראש המחלקה פרופסור ידוע בעל שם עולמי שליוה אותי מהיום הראשון לפציעתי. "בוא כנס אלי לחדר… אני רוצה לשוחח אתך מעט" אמר הפרופסור. נכנסתי לחדרו, הוא נעל את הדלת מאחורינו, נתן הוראה למזכירתו לא להעביר אליו שום שיחות טלפוניות… האמת, קצת נבהלתי מהצורה הדרמטית שבה הוא התנהג. חששתי שמא הוא בא לבשר לי בשורה לא טובה על מצב בריאותי… "תשמע אדוני הוא פתח, מזה זמן שאני רוצה לשוחח אתך. יש משהו שאני מנסה להבין מאז היום הראשון שהביאו אותך לכאן לאחר התאונה המחרידה שהיתה לך. אני עוסק במקצועי הרפואי מזה למעלה מארבעים שנה. ראיתי לצערי אלפי מקרים מחרידים של תאונות איומות, אבל מקרה כמו שלך היה מהקשים ביותר שאני זוכר, ואני לא מבין איך אתה יצאת חי מהמצב הנוראי שבו היית? כל פעם שאני רואה אותך, אני שואל את עצמי מחדש איך זה ייתכן? דרך אגב, העליתי את השאלה הזו גם בפני שאר הרופאים והמומחים שטיפלו בך, ואיש אינו יכול להסביר את הדברים, אתה היית אדוני מכל בחינה רפואית מת, אנחנו כולנו התייאשנו ממך, לא היה לך שמץ של תקווה…
ישבתי אתו שעה ארוכה וסיפרתי לו את כל מהלך הדברים מאלף ועד תו, הוא הקשיב לדבריי בקשב רב, לא נכנס לתוך דבריי אפילו פעם אחת, וכאשר סיימתי את דבריי, הוא ניגב את לחלוחית עיניו ואמר … כן אדוני… אני לא איש דתי… אבל יש אלקים… יש אלקים… כנראה שהוא אוהב אותך אוהב אותך מאד… מאד מאד!!!
זהו. זה סיפורי, סיפור חיי… וכפי שהבטחתי בעת היותי שם בעולמות העליונים, שיניתי את אורח חיי מהקצה את הקצה, הצלחתי ברוך השם גם להשפיע על אשתי ועל ילדיי, ובאחת מלילות השבת, כאשר כל המשפחה הסבה סביב שולחן השבת המבהיק בזוהרו, אוכלים את סעודת השבת החגיגית, שרים בהרמוניה נפלאה את שירי השבת… "ישמחו במלכותך שומרי שבת… וקוראי עונג… כולם ישבעו ויתענגו מטובך…" לפתע, פרצה אשתי בבכי, געתה בבכיה עמוקה… כאשר דמעותיה הטהורות זולגות על המפה הצחורה, ואמרה בקול מלא מתיקות איזה אושר… איזו נחת… מעולם לא הייתי מאושרת כל כך… איזו תחושה מקסימה של התעלות… של קדושה… של טוהר… בימים עברו לא ידענו מה זה שולחן שבת… הילדים כל אחד היה הולך לדרכו זה לבילוי בדיסקוטק… זה למסבאה… לבית מרזח… חוזרים לפנות בוקר שיכורים… שתויים… מטושטשים… והיום… תודה רבונו של עולם… אוי… מה טוב ומה נעים שבת כל משפחה יחד… לא יכלנו לעצור, כולנו הבנים והבנות ואני נסחפנו אחריה – כולנו פרצנו בבכיה אדירה של אושר גיל ושמחה… ומאוחר יותר כאשר נרדמתי, התגלה אלי בחלום אבי, כולו קורן מאושר, ליטף ברוך ובאהבה את ראשי ואמר… כן, בני… שימחת אותנו בגן-עדן… שמחה גדולה יש לאמך ולי שם בגן-עדן… במקום שבעלי תשובה עומדים… תודה בן… תודה…"
ההתנהגות של המטפלת הדתייה החזירה אותי בתשובה
מגיל צעיר שאף ד"ר טנכילביץ' ללמוד רפואה.
בצבא היה חובש קרבי, הגיש עזרה בלבנון תחת אש. מאוחר יותר התמנה לקצין הדרכה בחיל הרפואה. ביקשו שיחתום קבע, אבל החליט להגשים את חלומו וללמוד רפואה. מכשול אחד עמד בדרכו. בתיכון העסיקו אותו דברים אחרים: חוגים, תחביבים וחיי חברה. הייתה לו תעודת בגרות שציוניה לא הספיקו ללימודי הרפואה, בהם נדרשת מצוינות והוא נדחה.
אליעזר לא נרתע. החליט לנסוע לאוניברסיטת באר שבע, לדבר אישית עם המנהל.
בדרך התנגשה המכונית שנסעה לפניהם עם רכב שבה מולה. קדמת המכונית נמעכה. אליעזר צעק לנהג האוטובוס שיעצור. החל לטפל בפצועים, לעצור שטפי דם, עד שהגיעה עזרה רפואית וליוותה את הפצועים לסורוקה. כך הופיע בשערי האוניברסיטה: כל בגדיו מוכתמים בדם. פקיד הקבלה הסתכל בו במבט מוזר. שמע את בקשתו והבהיר: "חבל על הזמן, עם ציונים כאלו אינך יכול להתקבל".
ביקש:"תן לי לדבר עם המנהל".
המנהל נדהם למראה הדמות שנכנסה במדי קצב באיטליז. אין אלו בגדים שרגילים ללבוש בראיון עם המנהל.
"כן?!", כבש את תמיהתו. "במה אוכל לעזור?"
"בכך שתקבל אותי ללימודי הרפואה", גילה הנכנס.
אני רואה שאתה כבר מתאמן", רמז המנהל.
אליעזר לא נעלב: "כתמי הדם הם אות הצטיינות. בדרך ביצעתי החייאה בנפגע תאונת דרכים, ואני מקווה שהוא יחיה. זהו דמו, ואני גאה במעשי". זה עניין אחר. המנהל התרכך: "מדוע אתה רוצה ללמוד רפואה?" שאל.
"כדי לעזור, להציל חיים. הייתי קצין חובשים, טיפלתי בפצועים במלחמה. אני חושב שאני מתאים להיות רופא".
"למה?" חזר המנהל ושאל.
סבלנותו של אליעזר פקעה: "שאלתי גרפולוג והוא אמר שלפי כתב היד אני מתאים לרפואה. יש לי כתב יד בלתי קריא".
"את כתב היד שלך איני מכיר", ענה, "אבל חוש ההומור שלך מוצא חן בעיני". העלה על מסך המחשב את הנתונים ואמר: "הציונים שלך גבוליים. רף הדרישות שלנו הוא גבוה, אבל בכוח הרצון תתגבר על הכול. איני יכול להחליט לבדי. הדיקן יחליט.
הדיקן לא התרשם במיוחד: "אני מאד מעריך את רצונך לעזור ולהציל חיים, אבל במקצוע הרפואה לא די ברצון, יש צורך בכישורים ובידע. את רצונך תוכל לממש גם בתחום הסיעוד, "רצוני ללמוד רפואה", אמר אליעזר ויצא בטריקת דלת. אם לא מקבלים אותו כאן, יתקבל ללימודי רפואה באיטליה. שם לא מציבים רף דרישות כה גבוה.
הגיעה לפירנצה חודשיים לפני תחילת הלימודים כדי להכיר את השפה. מצויד במילון כיס התחיל לשוחח עם אנשים, קלט מילים וצירף משפטים. כעבור חודשיים ידע איטלקית בסיסית.
התקבל ללימודים ובמהלכם עבד בבית החולים המקומי. עשה זאת גם כדי לרכוש נסיון, וגם כדי להתפרנס. העסקתו כעוזר בחדרי ניתוח לא הייתה חוקית. עדייו לא סיים את חוק לימודיו ולא הוכשר כמנתח. אבל היה זה כרוח השעה. מצידו- פרנסה, מצידם- כי שיוועו לעזרה.
אבל אליעזר לא רצה תחום זה. אמנם הוא עוזר ומציל נפשות, אבל יש לו עסק עם מורדמים ומונשמים, ואילו הוא חפץ בקשר עם אנשים, קשר חי ומדובב, רצה להיות רופא משפחה.
סיים את חוק לימודיו וחזר ארצה. עבר סדרת מבחנים להכרת התואר שרכש. עבר התמחות ברפואת משפחה בבית החולים "בני ציון" בחיפה, התחתן ובנה את ביתו ביקנעם, שם היה אליעזר לרופא משפחה מוכר, אהוד ומוערך. יחסו החם אל החולים והמטופלים, הוא יותר מחצי הריפוי, "אם הוא לא יוצא מהמרפאה עם חיוך, לא השגת את המטרה!"
בינתיים נולדה שרה, ואחריה גבריאל. הזוג נזקקו לעזרה בבית ולמטפלת לילדים. ושוב האירה להם ההשגחה פנים. מטפלת דתיה, צנועה, מאופקת ומסורה, שקידשה שם שמים בהתנהגותה. הראתה דוגמא אישית קורנת. הראתה איך בת ישראל לבושה, איך בת ישראל מדברת, איך היא מתנהגת ביושר מוחלט ובנועם הליכות. היא הכשירה את הדרך. חיפשו גן ילדים עם ערכים, עם יהדות. ולכן, כשסיפרה אחת האמהות בגן על הסמינר, לא נתקלה בהסתייגות ובהתנגדות. להיפך, אפילו הביאו חברים.
הסמינר היה מאלף. הבינו שזו האמת, ואין בלתה.
ומה כעת?
"לומדים", אמר הרב סרברניק.
"איך אלמד, והתורה גדולה כל כך?" תמה.
"במה אתה עוסק?" נשאל.
"רופא משפחה ביקנעם".
"והיכן למדת רפואה?"
בירר את דרכו מבית הספר לסיעוד, דרך אוניברסיטת נאפולי, המבחנים בארץ, וההתמחות.
"למדתי", סיכם, "שהמתעקש מצליח!"
"ואתה עוד שואל איך לומדים? תתעקש, תלמד, תתמיד ותצליח!"
זה מה שהוא עושה,
ומצליח!
[עלון ערכים]
המתים חוזרים לביקור
באחד הימים ניצבו חברי בית הדין של מעלה בפני דילמה לא-פשוטה. תושבי כפר מסוים הצטיינו במעשיהם הטובים עד כדי כך שהתקבלה החלטה להעניק להם על כך שכר מיוחד במינו, 'בונוס' בלתי שגרתי שרק יחידי סגולה זוכים לו. אבל מה יכול להיות הדבר?
מקץ דיונים ולבטים התקבלה ההחלטה – כל הנשמות שמוצאן מאותו הכפר יזכו לשעה אחת בודדת של חיים חדשים בעולם הזה…
בהגיע הזמן המיועד התכנסו כל הנשמות לאתר המשלוח. ההתרגשות במקום הייתה גדולה מאוד. את מקצת מהנשמות היה צריך לשלוף ממדורים די-נמוכים בגהנום (הם זכו בכל זאת בפרס המופלא בהתאם לעקרון הקובע שיחיד המשתתף עם הציבור רשאי לקבל שכר אף למעלה ממדרגתו העצמית), לצידם היו רבים אחרים שהגיעו מהיכלות שונים שבגן עדן.
בהגיע השעה היעודה ניתן האות והנשמות נשלחו כאחת לעולם השפל…
בינתיים, כאן בעולם הזה, יושבי הכפר עסקו בעיסוקיהם הרגילים כאשר לפתע התקבלו דיווחים על פעילות בלתי שגרתית המתרחשת באזור בית העלמין. עיתונאים זריזים שהגיעו למקום דיווחו בתדהמה על קהל גדול של אנשים לובשי לבנים הנראים כשהם מתרוצצים בינות למצבות. חלפו עוד כמה דקות עד שהתמונה התחילה להתבהר: המתים חוזרים!!
נקל לשער את ההתרגשות העצומה שאחזה ביושבי הכפר. הם עזבו תכף ומיד את כל עיסוקיהם ורצו כל עוד נשמתם בם לבית העלמין שם פגשו אותם הקבוצות הראשונות של המתים-החיים שהיו בדרכם החוצה. קריאות של התרגשות ובכי בקעו מקהל הצופים שעה שהם זיהו בין המתים את קרובי משפחותיהם ואת יקיריהם. זעקות: "סבא! סבא!", או "אמא! אמא!", נשמעו מכל עבר. חיבוקים נרגשים ומפגשים דומעים נראו בכל עבר שעה שאנשים שלא התראו זה עשרות בשנים נפגשו מחדש.
אלא שהמתים נראו טרודים מאוד. הם דחו בנימוס את הצעת קרוביהם לבקר בבתיהם וליהנות מכוס לימונדה מרעננת ועוגיות שוקולד. הם העיפו מבטים חפוזים לעבר תמונות הנכדים שמעולם לא זכו להכיר, אך ניכר היה בהם שאצה להם הדרך. עד מהרה התברר מדוע. בניגוד לרושם הראשוני של תושבי הכפר, מה שקרה בפועל לא היה תחילתו של תהליך "תחיית המתים" המציין את הגעתם של אחרית הימים. המתים הסבירו שהם בסך הכל קיבלו שעה אחת של חיים במתנה, שעה בודדת שאותה יוכלו לנצל כרצונם בטרם ישובו חזרה למדורם העליון—
מה יעשו המתים באותה שעה?
תוך רגעים ספורים החלה שיירת המתים להתארגן. הם נעו במהירות, חלקם רצים ממש. לאן? לבית מדרש. הרי בעולם הבא כבר אין אפשרות לקיים מצוות ועל כן כל אדם "תקוע" שם במצב שבו היה בשעה שעזב את העולם הזה. והנה עתה ניתנה להם ההזדמנות החריגה לצבור פתאום מצוות נוספות ובכך לשדרג את מצבם הרוחני. האם הם יבזבזו את ההזדמנות הנדירה הזאת על פטפוטים ריקים ומפגשי שכנים?
בית המדרש התמלא בין רגע באלפי מתים.
הם חטפו כל ספר שנקרה בדרכם. הראשונים עוד הספיקו לתפוס חומשים גמרות ומשניות, המאחרים לקחו כל ספר אחר – אפילו סידורים כדי ללמוד מהם פסוקים. הדוחק באולם היה עצום. מתים שלא מצאו מקום פנוי למדו בעמידה או אף נתלו מהחלונות. הם התנפלו על התורה בלהיטות עצומה. הן, בכל רגע ניתן ללמוד כמה מאות מילים של תורה, ושעון החול המתקתק מלמד שלא נותרו עוד רגעים רבים.
כך חלפו להם רבע שעה, ומחצית השעה. ככל שמועד פקיעת המתנה קרב ובא כך קצב הלימוד ועוצמתו גברו לשיאים אדירים. המתים-החיים התעלמו מכל הפרעה ומכל היסח הדעת, נחושים לנצל כל שניה שניתנה להם במקסימום של תורה….
הנה נותרו רק עוד עשר דקות, תשע, שמונה, שבע…
הספירה לאחור נמשכה והלימוד הגיע לשיאים בלתי נתפסים של עוצמה וריכוז.
סביב עמדו החיים והביטו במחזה בהשתאות.
חמש,
ארבע,
שלוש,
שתיים,
אחת….
השניות האחרונות של הלימוד היו מראה נורא הוד שהזכיר את הרגעים המסיימים של תפילת נעילה בבית הכנסת…
ואז נפל הס.
הזמן המוקצב עבר-חלף. הנשמות נקראו לשוב לאלתר לצור מחצבתן. כל אחד חטף ותפס כמה שתפס. מעתה הם שבים למצב הסטאטי שבו היו נתונים מרגע מיתתם. ההזדמנות הנדירה חלפה ללא שוב…
…וכאן, בשלב הזה של הסיפור, היו בעלי המוסר מרימים את קולם בשאגה אדירה ואומרים: "מורי ורבותי, וכי בגלל שאנחנו עוד חיים מותר לנו לבזבז את הזמן? וכי רק בתחיית המתים צריך האדם לחוש שחבל על כל רגע, וכל דקה היא הזדמנות ששוב לא תחזור על עצמה?…"
תפילת מנחה וכיפה בתימרון עם חיל הים ההודי
אלפי חיילים במדי חיל הים ההודי עומדים בעמדותיהם, מוכנים לפעולה. הספינות ניצבות במרחק קבוע זו מזו, ערוכות לקראת המתקפה הממשמשת ובאה. אל דאגה… זה רק תרגיל.
הם עומדים הכן, אבל הפקודה אינה מגיעה. הכל מוכן ומזומן, המפקדים הבכירים כבר בעמדות התצפית, הכלים כבר פועלים אבל כולם ממתינים.
בחדר הבקרה עומד יהודי חרדי, עטור בזקן רחב מידות וחבוש בכיפה שחורה. פניו לכיוון ירושלים וכל גופו מתנועע בקצב אחיד. שפתיו מרחשות תפילה לבורא העולמים. מדי פעם הוא כורע ומזדקף, מרים את מבטו אל על ומדבר עם בורא העולם כדבר בן אל אביו.
היהודי פוסע שלוש פסיעות לאחוריו, ממלמל את פסוק הסיום של תפילת העמידה, ומפטיר באמירת 'עלינו לשבח' כאילו היה בטבורה של העיר בני ברק, בתוך בית כנסת הומה מאדם. הקצינים ההודיים וגם היהודים עומדים בסבלנות. רק אחרי שד"ר צבי בן אהרן סוגר את הסידור ומסמן להם שהוא סיים להתפלל, ניתנת הפקודה המיוחלת וכולם נכנסים לתזזית.
המחזה המתואר לעיל חזר על עצמו מדי יום במשך מספר שבועות, עד שהסתיים התרגיל הגדול של חיל הים ההודי, שבוצע עם פיתוחים ישראליים ותחת הכוונה של מומחים ישראליים. ד"ר צבי בן אהרן הגיע לכאן כמי שמופקד על אחד הפיתוחים החדשניים המשמשים את צבא הודו בתמרון הענק, והוא נדרש להתייצב כאן כדי לפקח מקרוב אחר הפעולה, כדי שיוכל להתרשם מהפיתוח החדש בשטח עצמו, ולתקן את הטעון תיקון באופן מיידי.
באחת הפעמים ניגש אליו הקצין הממונה על התמרון מטעם הצבא ההודי ושאל אותו: "תגיד לי, למה הישראלים האחרים שבאו איתך אין להם ציצית וכיפה? הם לא יהודים".
"אתם מבינים", אומר ד"ר בן אהרן בראיון, "הוא לא שאל למה אני נראה כזה מוזר, הוא שאל למה הם מוזרים. יהודים שלא חובשים כיפה ולא לובשים ציצית? זה היה מוזר בעיניו".
אבל את גולת הכותרת של הביקור שלו בהודו רואה בן אהרן בסיפור שהיה לו עם קצין אחר, גם הוא בכיר מאוד בצבא הודו:
"ערב אחד מצלצל הטלפון בחדרי במלון, אחרי שסיימנו את האימונים לאותו יום. אני עונה לשיחה ומעבר לקו אחד הקצינים הבכירים. "מיסטר בן אהרן", הוא פונה אלי, "אני רוצה לדבר איתך בדחיפות על משהו חשוב, אפשר לבוא לחדר שלך עכשיו?".
בן אהרן השיב בחיוב כשהוא מתמלא בפליאה עצומה: "רק לפני שעתיים ישבתי אתו באותו החדר ומחר אנחנו צפויים לעבוד יחד כמו בכל יום מימי התרגיל. מה יש לו כבר לספר לי שהוא לא יכול היה לומר לי בצדי החדר תוך כדי התרגיל?…".
הקצין הגיע ומבלי להתמהמה פתח את פיו: "גילו אצלי מחלה קשה", הוא אמר ללא הקדמות. "הרופאים מעריכים שיש לי עוד 30 יום לפני שאני קורס ומת". בן אהרן נדהם מהמידע הקשה, ומיהר להביע את צערו העמוק בפני הקצין, כשהוא אינו מצליח להסתיר את תמיהתו, למה הקצין בחר לשתף דווקא אותו במידע המרעיש הזה?
"אני יודע שאתה איש קדוש", ממשיך הקצין ההודי. "ראיתי איך אתה מתפלל. אני רוצה שתברך אותי שאזכה להאריך ימים".
"אני לא איש קדוש", השיב לו ד"ר צבי בן אהרן, "ואיני יודע למה אתה חושב כך. אבל למה אתה בא אלי לבקש ברכה, לא עדיף שתפנה לכוהני הדת שלך?…".
"עזוב", פטר אותו הקצין ההודי בגיחוך מר. "אני יודע והם יודעים גם כן שהברכה שלהם לא שווה כלום. זה הכל אחיזת עיניים אחת גדולה. אבל אתה יהודי. היהדות זה הדבר האמיתי, והברכה שלך יכולה לעזור יותר מכל דבר אחר!".
בן אהרן השיב לקצין שהוא צריך לחשוב לפני שהוא עונה לו תשובה. הוא לא חושב שהברכה שלו יכולה לעזור והוא צריך להתייעץ עם רב לפני שיענה לקצין. דקות אחדות לאחר מכן הוא כבר טלפן לרב שלו בארץ ישראל, וביקש שידריך אותו כיצד לנהוג. הרב ענה לו שהוא יכול לברך את הקצין ההודי בלי לחשוש, משום שברכתו של יהודי תמיד משפיעה משהו בשמים, ואם הקצין ההודי מאמין בכך, הוא ראוי לקבל ברכה.
למחרת בירך היהודי את הקצין ההודי. הוא בירך אותו מעומד הלב שיזכה להאריך ימים. כעבור ימים אחדים התברר שהמחלה שהתקדמה במהירות עצומה נבלמה פתאום. הקצין ההודי הבין שמדובר רק בהארכה זמנית, אבל הודה בלב נרגש לצבי בן אהרן על הברכה שהצילה אותו.
"הוא חי עוד שנה וחצי אחרי כן", מספר בן אהרן, "ובאותה שנה וחצי הוא חתם על כמה וכמה עסקאות בשווי של מיליארדי דולרים עם התעשייה הצבאית הישראלית".
'חתן ההלכה העולמי' 6 שנים בתשובה
יעקב לוסטיג
חידון ההלכה העולמי התקיים לפני שנים אחדות בירושלים, בניצוח והפקה של 'רדיו קול ברמה'. בחידון השתתפו מאות תלמידי חכמים מכל רחבי הארץ, כשהנושא עליו הם נבחנו היה הלכות שבת. החידון פעל במספר שלבים, כשמאות הנבחנים נדרשו להראות את כוחם ולהשיב תשובות ברורות וחדות על שאלות מורכבות בהלכות שבת.
מספר המתמודדים הלך והצטמצם עם כל שלב נוסף של החידון, עד שבשלב הגמר התמודדו מספר מצומצם של נבחנים. המתח היה רב, ברדיו קול ברמה עקבו בדריכות ובשידור חי אחר ההתרחשויות, רבנים רבי מעלה השתתפו במעמד המיוחד וכולם צפו בכיליון עיניים ובציפיה דרוכה לראות מי הוא זה ואי זה הוא שיזכה בתואר הנכסף 'חתן ההלכה העולמי' ובפרס המתלווה אליו.
כשהוכרז שמו של חתן ההלכה העולמי הוכו הכל בתדהמה של ממש. המנצח המאושר היה לא אחר מאשר הרב נתנאל שאשא. בחור צעיר כבן 26, שהעפיל אל הגמר והביס בתחרות ראשי כוללים ותלמידי חכמים ותיקים. ההלם הפך עמוק עוד יותר כשהתברר שנתנאל שאשא היה עד לפני שש שנים צעיר חילוני מהשורה.
שש שנים קודם לכן, שאשא עוד היה חייל בסדיר, שהשקיע את זמנו הפנוי בלימודים מתוך שאיפה להוציא תואר אקדמאי. כשגמלה בלבו ההחלטה לחזור בתשובה ולנהל אורח חיים יהודי באופן מלא, נטש שאשא את הכל, ופנה ללמוד בישיבת 'אור החיים' המיועדת לחוזרים בתשובה.
תחת הדרכת הצוות הרוחני של הישיבה בראשן הגאון הגדול רבי ראובן אלבז, התקדם נתנאל שאשא בצעדי ענק, עד שבתוך שש שנים כבר היתה לו שליטה מלאה בהלכות שבת, והוא הפך לחתן ההלכה העולמי.
בראיונות שהעניק מאוחר יותר לכלי התקשורת ניסה הרב שאשא להצטנע, אך ללא הצלחה מרובה: "הסיבה שעשיתי את זה והצטרפתי לחידון היתה כדי לפרסם את פועלו העצום של מורנו ראש הישיבה הגאון רבי ראובן אלבז", הוא אמר. "רציתי שיראו איך הרב אלבז לוקח צעירים שמגיעים הישר מהעולם החילוני והופך אותם לתלמידי ישיבה לכל דבר".
"בשום שלב לא חשבתי שאני אנצח בתחרות", אמר הרב שאשא. "למעשה הייתי בטוח שאין לי סיכוי. ראיתי את המתמודדים האחרים והיו ביניהם תלמידי חכמים מופלגים שאני קטן מאוד לידם. גם בישיבה שלי אני מהקטנים ולא נחשב לאחד התלמידים המבריקים. זו היתה סיעתא דשמיא שזכיתי בתחרות, לא שום דבר שמגיע בגלל הכישרונות שלי או העבודה שלי".
ומה לגבי העתיד? נשאל שאשא בראיון לערוץ הידברות והשיב: "היעד שלי הוא ללמוד דיינות. דיני ממונות הם מעניינים מאוד, יש בזה הרבה סברות והיגיון, אני אוהב מאוד את הלימוד הזה".
ויתרתי על הכל לשמור שבת
יעקב לוסטיג
"הייתי מגיע עם הכיפה עד המגרש, מכניס אותה לכיס ומשחק בשבת. לא היה לי טלפון, לא טלוויזיה, שום דבר, רק נסעתי למגרש. חוץ מזה לא חיללתי את השבת בכלל, ובכל זאת הרגשתי שמשהו עוצר אותי, שאני לא מצליח לתת מאה אחוז מעצמי על המגרש, בזמן שאני יודע שאני מחלל שבת ופועל נגד רצון ה'".
את הדברים הללו אמר שניר גואטה בראיון ל-ONE במהלכו ניסה להסביר את הצעד הלא מובן שלו, לרדת לליגה הלאומית אחרי שהצליח להעפיל אל ליגת העל.
"אני אמשיך לשחק כדורגל", הוא אמר אז כשכפה שחורה מקשטת את ראשו. "אם לא אמצא מקום בלאומית, ארד לליגה נמוכה יותר. אני אמשיך לשמור שבת וגם לשחק כדורגל".
מעשה הגבורה של שניר גואטה אולי כבר נשכח מלבם של רוב הישראלים, אבל בשמים הוא רשום באותיות של זהב על מגילת ההיסטוריה הארוכה כל כך של העם היהודי. בחור צעיר, מלא שאיפות ואמביציה, שכל משפחתו עברה דירה מאילת לכיוון המרכז כדי לאפשר לו להתקדם בכדורגל הישראלי, מצליח לעשות את הצעד שכל כדורגלן חושק בו ולעלות לליגת העל, אבל עושה סטופ, עוצר הכל ופונה לחזור לליגה הלאומית. ולמה??? כי הוא רוצה לשמור שבת!
גואטה התראיין כעבור שנה לערוץ 'הידברות', וסיפר את סיפורו. הוא הסביר בהמשך: "אני מאוד רוצה לראות את עצמי בטווח הקרוב מאוד, בסדר גודל של חצי שנה עד שנה, אברך. אני מוכן לוותר למען זה באופן סופי, למרות כל הקושי, על חלום הכדורגל".
הנה לכם אדם שאחרי שכבר הקריב את עצמו פעם אחת לטובת השבת, בוחר להקריב את עצמו פעם נוספת לטובת התורה, ובדרך הוא מוותר על החלום שהוביל אותו כל החיים.
"איך הגיבו חבריך למקצוע?", נשאל גואטה בראיון ל'הידברות'. "האם נשארתם חברים מאז חזרתך בתשובה?"
"עוד כשהתקרבתי לתורה הקדושה התחלתי להתנתק מכולם באופן טבעי", הוא מספר. "כבר לא הייתי יוצא איתם, והתחלתי להתחזק עם החברה שלי, שהיא כיום אשתי, ברוך השם. אגב, עד היום חלק מחבריי לכדורגל אומרים לי תחזור לליגת העל, אל תעזוב. אתה שחקן מצליח. הרב אמנון יצחק, אמר לי דבר חכם מאוד שחיזק אותי: בכל מקרה שחקן פורש בסביבות גיל 35, ואז יורדת כל תהילת העולם. גם אם יחליט אז לחזור בתשובה זה טוב, אבל אז זה יהיה כקרבן נחושת להשם, הסביר לי הרב אמנון. אם אני חוזר בתשובה עכשיו בגיל צעיר, זה עושה הרבה יותר נחת רוח לבורא עולם ונחשב כקרבן זהב".
ומה לגבי ההישגים שהוא יכול היה להרוויח והפסיד בגלל חזרתו בתשובה? גואטה לא מצטער עליהם. "זכיתי להיות ולעשות את מטרתי האמיתית בעולם, ולא את המטרה שאני חשבתי או רציתי להגשים". חשבתם שהוא אומלל ומסכן? טעיתם! "החיים שלי כיום שקטים ואמיתיים ומתנהלים בדרך הנכונה", הוא אומר. "והכי חשוב, זכיתי באישה צדיקה. אשת חיל אמיתית".
התפילין של גיא זו-ארץ
מי לא מכיר את גיא זו-ארץ? רק מי שלא ראה טלוויזיה כבר שנים רבות. זו-ארץ נחשב לאחד מאנשי הטלוויזיה היותר מפורסמים, הוא המנחה המיתולוגי של סדרת הראליטי 'הישרדות', ומאחוריו שורה ארוכה של פעילות תרבות רחבת היקף בתיאטרון, בטלוויזיה ועוד. זו-ארץ נשוי גם לשחקנית המפורסמת יעל בר-זוהר, ולהם שני ילדים.
לפני שנים אחדות הפתיע זו-ארץ באלבום שהוציא יחד עם אחיו רועי: 'לדינו ופיוט מבית אבא'. התקליט המסורתי למדי, שכלל גם פיוטי קודש מתוך מסורת יהודי טריפולי וצפון אפריקה. ההפקה המפתיעה של מי שאינו נתפס כקשור למסורת יתר על המידה, הביאה לכך שזו-ארץ הפך מבוקש לראיון בערוץ הידברות.
"רובנו מכירים אנשים כמו שאנחנו רואים אותם בטלוויזיה, אבל האמת עמוקה הרבה יותר", אומר זו-ארץ בהתייחס לתדמית החילונית שלו. "למעשה, לא הייתי צריך להתחבר לשורשים היהודיים שלי, כי אני מחובר אליהם מגיל הילדות-הינקות.
"המשפחה של אבא שלי דתית שומרת מצוות", הוא מספר. "כילד הייתי הולך פעם-פעמיים בשבוע לבית הכנסת, ושם, כשישבנו על הברכיים של סבא, המנגינות האלה החלו לחדור פנימה ולהדהד בתודעה ובגוף.
"גם כשבגרתי והפכתי לאמן ושחקן, המנגינות האלה לא עזבו אותי. בגלל הכח הטקסטואלי של הטקסט – היה לי רצון גדול לעשות את הדברים האלה דרכי, לקחת אותם למקום יותר צעיר, יותר מערבי. אני חושב שכשיש לך ילדים, אתה מתחבר יותר לשורשים שלך אפילו מבלי לשים לב. כשאתם הולכים לבית הכנסת והילד שואל מה זה השיר הזה, יש ערך מוסף להעביר את הגחלת".
אבל זו-ארץ לא מסתפק רק בהעברת מסורת כללית לדור הצעיר. הוא מפתיע פעם נוספת כשהוא מגלה שמדי יום הוא מניח תפילין.
"יש סיכוי שנראה אותך חוזר בתשובה?" הוא נשאל ומשיב: "נורא חשוב לי לחזק את האמונה שלי – אמונה ממקום של ביטחון", הוא מספר. "להגיד לך אם ללכת יותר רחוק? לפעמים אני חושב על זה, אבל לא במובן של להיות חסיד".
ומה לגבי שמירת שבת? – "אני מבין את הערך של שמירת השבת, וברור לי מה זה יכול לעשות למשפחה. אני עוד לא במקום הזה, אבל בהחלט יש לי מחשבות על המקום הזה. זה דבר שיכול יותר לגבש את המשפחה ואת כולם. אין ספק בכלל".
סיפור של זו-ארץ הוא סיפורם של רבבות יהודים שהניצוץ הקדוש של נשמת היהודי בוער בקרבם ומבקש לשמור על הגחלת גם למען הדור הבא: "הילדים שלי רואים כיבוד אב ואם, הם רואים קידוש ביום שישי ושולחן שבת, רואים את אבא מניח תפילין, באים מדי פעם לבית הכנסת. ברור לי שזה נותן להם משהו", הוא חותם את השיחה.
עד מתי אפשר היום לקרוא קריאת שמע?
בוקר טוב לך
מדי יום על הבוקר יש לך הזדמנות לזכות במצוה ענקית וחשובה ביותר וזו מצוות קריאת שמע
בכדי לזכות ולקיים את מצוות קריאת שמע בכל בוקר כראוי, יש להקפיד לקרוא אותה בזמן. זמן הקריאה קבעו חכמים שהינו בזמן שאנשים קמים בבוקר משינת הלילה וכפי שנאמר בתורתינו הקדושה 'בשכבך ובקומך'
הקפידו לקרוא מדי יום את פרשת קריאת שמע ותזכו למצווה יקרה מאוד מאוד . להלן סדר הקריאה והזמנים לחודש זה:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. (דברים ו, ד)
(בלחש:) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים ו, ה-ט)
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. י וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. י וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. (דברים יא, יג-כא)
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (במדבר טו, לז-מא)
קבלו את סוף זמן קריאת שמע לחודש חשוון תשע"ז
| יום בחודש | יום בשבוע | תאריך לועזי | סו"ז ק"ש לגר"א | סו"ז תפילה לגר"א |
| א' | רביעי | 02/11/2016 | 08:39 | 09:33 |
| ב' | חמישי | 03/11/2016 | 08:40 | 09:34 |
| ג' | שישי | 04/11/2016 | 08:40 | 09:34 |
| ד' | שבת | 05/11/2016 | 08:40 | 09:34 |
| ה' | ראשון | 06/11/2016 | 08:41 | 09:35 |
| ו' | שני | 07/11/2016 | 08:41 | 09:35 |
| ז' | שלישי | 08/11/2016 | 08:42 | 09:35 |
| ח' | רביעי | 09/11/2016 | 08:42 | 09:36 |
| ט' | חמישי | 10/11/2016 | 08:43 | 09:36 |
| י' | שישי | 11/11/2016 | 08:43 | 09:36 |
| י"א | שבת | 12/11/2016 | 08:44 | 09:37 |
| י"ב | ראשון | 13/11/2016 | 08:44 | 09:37 |
| י"ג | שני | 14/11/2016 | 08:45 | 09:38 |
| י"ד | שלישי | 15/11/2016 | 08:45 | 09:38 |
| ט"ו | רביעי | 16/11/2016 | 08:46 | 09:38 |
| ט"ז | חמישי | 17/11/2016 | 08:46 | 09:39 |
| י"ז | שישי | 18/11/2016 | 08:47 | 09:39 |
| י"ח | שבת | 19/11/2016 | 08:47 | 09:40 |
| י"ט | ראשון | 20/11/2016 | 08:48 | 09:40 |
| כ' | שני | 21/11/2016 | 08:49 | 09:41 |
| כ"א | שלישי | 22/11/2016 | 08:49 | 09:41 |
| כ"ב | רביעי | 23/11/2016 | 08:50 | 09:42 |
| כ"ג | חמישי | 24/11/2016 | 08:50 | 09:42 |
| כ"ד | שישי | 25/11/2016 | 08:51 | 09:42 |
| כ"ה | שבת | 26/11/2016 | 08:51 | 09:43 |
| כ"ו | ראשון | 27/11/2016 | 08:52 | 09:43 |
| כ"ז | שני | 28/11/2016 | 08:53 | 09:44 |
| כ"ח | שלישי | 29/11/2016 | 08:53 | 09:45 |
| כ"ט | רביעי | 30/11/2016 | 08:54 | 09:45 |
להכנס לדירה חדשה בבין המצרים
שלום כבוד הרב
אני גרה בשכירות ומחכה כבר חודש שיסיימו לשפץ את הדירה שאני עוברת לגור בה גם בשכירות ונראה שהם יסיימו בסביבות ד' באב
אני תימניה ואומרים שלספרדים מותר לעבור אם היה בכוונתי לעבור לפני בין המצרים
אומנם יש באפשרותי להשאר עד י' אב אבל קשה לי מאוד
חשוב לי ביותר לדעת האם מותר או אסור על פי ההלכה לא מעניין אותי היתרים אבל לא אכפת לי לדעת כדי להחזיר תשובה אם טעות בידם.
כמו"כ בהנחה ומותר האם אפשר לעבור דירה ורק אחרי יומיים לעשות חנוכת בית? יש לציין שיש קירות חדשים בבית. אשמח לתשובה, בתודה
תשובת הרב:
שלום רב.
מעיקר הדין אין איסור לעבור לדירה חדשה בתשעת הימים, ורק מפני שכתוב בחז"ל שבימים אלו אין מזל טוב לישראל נהגו שלא לעשות דברים חדשים שצריכים סייעתא דשמיא מיוחדת,
ומשום כך נוהגים להימנע מלעבור דירה בימים אלו. אמנם כתבו הפוסקים שכאשר יש הפסד ממון או צער הגוף אם לא תעברו בימים אלו מותר לכתחילה לעבור אף בתשעת הימים
(ובפרט בשכירות דירה שאין מברכים כשנכנסים לגור בה שהחיינו והטוב והמטיב). אמנם סעודה של חנוכת הבית אין לעשות בימים אלו ויש לדחותה לאחר י' באב.
שיהיה בהצלחה רבה.
(שאלה נוספת באותו עניין)
שלום וברכה הרב
בימים אלו אני לפני קניית דירה ורציתי לדעת
האם ניתן לעשות זכרון דברים בימים אלו של בין המצרים
לא מדובר עדיין בחוזה רק בזכרון דברים.
תודה
תשובת הרב
שלום וברכה
נהגו להמנע מלחתום חוזה בשלושת השבועות, אך אפשר לחתום על זכרון דברים בימים אלו כדי שלא יקדם אחר ויקנה את הדירה, ולאחר תשעה באב לחתום על החוזה.
בהצלחה מרובה
איפה הזיווג שלי?
הרב אליהו עטיה
כולם משתוקקים רוצים להיות קדושים יותר ואיך הכלים שנוכל באמת להיות קדושים יותר? הפסוק בפרשת קדושים אומר – 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם', הקדוש ברוך הוא קדוש וכדי שגם אנחנו נתקרב אליו אנחנו צריכים להיות קדושים, לכן נלמד היום קצת איך לשמור על פגם הברית לא ליפול בו ח"ו כי על ידי זה נהיה קדושים יותר
הרבה בחורים אומרים ניסינו פעם ניסנו פעמיים ושוב נפלנו, מה לעשות שהקבלה שלי תהיה קבלה אמיתית והיא תחזיק לתמיד, אחת הדרכים היא לדעת למה כ"כ חשוב להיות קדוש ולמה המעשה הזה של היפך הקדושה של פגם הברית הוא כ"כ מוציא אותי מהמקום שאני רוצה להיות בו, מהקדושה שאני רוצה להיות בה ואת זה מה שנסביר עכשיו,
הקב"ה כשברא את אדם הראשון הוא ברא אותו שתי נשמות בגוף אחד, כך נברא אדם הראשון דו פרצופים, שני פרצופים פרצוף זכר ופרצוף נקבה, הפרצוף זכר זה כמובן אדם הראשון, והפרצוף הנקבה שהיה כלול בו זו חווה, אדם הראשון רואה שלא טוב שהוא לבד ולכן הוא מבקש מהקב"ה אשה והקב"ה מפיל עליו תרדמה ומחלק את הנשמה לשתיים הנשמה של האדם הראשון והנשמה של חווה, אדם הראשון וחווה כתוב שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, הם שניהם היו הכי שמחים בעולם כי כל אחד ידע בבירור זה הזיווג שלי ואני הזיווג שלו אין יותר בעולם יש אדם ויש חווה, אנחנו שנינו באנו לעולם לברוא את כל האנושות, בדורות הבאים אח"כ ובפרט בדורות שלנו שכבר יש מליונים קשה מאוד כל אחד איך ימצא את הזיווג האמיתי שלו מי זו באמת האשה הראויה לי?
לכן אדם צריך הרבה מאוד סיעתא דשמיא כדי שהוא התכוון ויגיע למקום הנכון שהוא יגיע אל האשה הראויה לו והיא תהיה אשתו, כשאדם לא מגיע לזיווג האמיתי שלו החיים לא הולכים טוב החיים הולכים הרבה בדרך חתחתים ולא מצריכים להקים בית נאמן בישראל אבל כשאדם זוכה למצוא את הזיווג שלו את האבידה האמיתית שלו אז הוא מצליח לבנות בית כמו שצריך הוא חי חיים מאושרים והכל טוב לו , איך אדם ימצא את הזיווג האמיתי שלו ? ע"י שהוא שומר את האור שלו כל הזמן , אם אדם מרגע שהוא נולד שומר על האור שלו שזה הטיפת הזרע שלו ולא זורק אותה בכל מיני מקומות אחרים הוא ימצא את הזיווג שלו בקלות הכי גדולה למה? כל טיפה וטיפה שיש לאדם היא שייכת לנקבה שלו , היא לא שייכת לאף אחד אחר היא שיית רק לנקבה שלו ברגע שאדם זורק אותה במקום אחר הוא גזל את אשתו האמיתית מהאור שמגיע לה, יש לה אור שצריך להגיע אליו ממנו שזו הטיפת הזרע וברגע שהוא זורק אותה למקום אחר בין אם הוא זורק אותה לריק לחינם ובין אם הוא זורק אותה באשה שאינה ראויה לו שלא דרך חופה וקידושין כמו שצריך הוא זרק את הטיפת האור למקום אחר שאינו צריך להיות שם.
האשה מטבעה היא קנאית הנשמה של האשה היא עוד הרבה יותר קנאית מהאשה בעצמה כשהיא מלובשת בגוף הקנאה שלה גורמת שהיא מאוד כועסת על מה שהוא גזל את האור שלה שמופקד אצלו ועי"ז היא מתרחקת ממנו נפשית גופנית מאוד מאוד עד כדי כך שלפעמים מי שפוגם מאוד מאוד לא יזכה למצוא לעולם את הזיווג האמיתי שלו בגלל שהוא כ"כ האיר במקומות אחרים הוא כ"כ גזל את האור של אשתו בצורה כזאת שהיא כבר כועסת עליו מבפנים הנשמה שלה כועסת עליו כ"כ שהיא לא מסוגלת יותר להתחבר איתו מה עושים?
רק ע"י תשובה אמיתית שהקב"ה יעיד עליו שבאמת חזרת בתשובה אז אתה מחזיר אליך חזרה את האור שזרקת במקומות אחרים, כתוב בפסוק באיוב 'חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו אל' זאת אומרת החיל החיל הכח והעוצמה של הבנאדם בולע אותה הסטרא אחרא בלשון הזוהר זה הצד האחר החלק הטמא הוא בולע אותה ולוקח אותה לחלקו, כל טיפה וטיפה שיוצאת שלא בקדושה הוא בולע אותה ולוקח אותה אצלו ובורא איתה מלאכים רעים שבאים להזיק אותנו אח"כ, עכשיו כשאני עושה תשובה הקב"ה נותן הקאות לסט"א הוא גורם לס"א להקיא את כל הניצוצות קדושה את כל טיפות האור שהוא בלע ומחזיר אותם אלי כך אני יכול למצוא חזרה את הזיווג שלי ע"י שבאמת אני חוזר בתשובה באמת אני מבין כמה לא טוב מה שעשיתי שזרקתי את הטיפות האור שלי את הטיפות הזרע שלי במקומות חשוכים במקומות טמאים במקומות רעים כאלה שבוראים מלאכים שבאים להזיק אותי וכשאני חוזר בתשובה ה' מחזיר לי חזרה אותם ואז אני מוצא חזרה את הזיווג שלי
לכן כ"כ חשוב לקבל החלטה חזקה לקבל החלטה אמיתית זהו! מהיום והלאה אני לא נופל יותר, למה? זה מזיק לי אני רוצה שיהיה לי שלום בית טוב אני רוצה שיהיה לי חיים מאושרים זה רק תלוי בי רק תלוי בהחלטה וכשהנושא חשוב לי כשאני מחליט אני מצליח
בננה גדלה על העץ או על האדמה?
משה ויטמן
מה יותר מעניין תפוז או מלפפון?
כמו אנשים טובים ונימוסיים המעוניינים להודות על כל הנאה מיוחדת בחיינו, אנו מברכים את ברכות המאכלים
בפירוט המתאים לרמת ההנאה והתועלת המגיעה לנו מהם. כך, קבעו חכמים שלא נסתפק בנוסח ברכה אחיד
לכל המאכלים, אלא נברך לכל סוג מאכל נוסח המבטא את ההודאה עליו בנפרד.
זו הייתה הסיבה שגם לאחר שנקבע נוסח ברכה לכל גידולי הארץ "בורא פרי האדמה"
החליטו חכמים לקבוע נוסח ספציפי יותר המתייחס למעלתם הגבוהה יותר של פירות העץ – "בורא פרי העץ".
איך יודעים מהו פרי ומהו ירק?
כולנו יודעים לומר כי מלפפון הוא סוג של ירק ותפוז הוא סוג של פרי, אך הקריטריונים ההלכתיים לקביעת המין,
יעזרו לנו להבחין גם על פירות או ירקות פחות ברורים, כמו אלו שאינם גדלים ישירות על האדמה אלא על שיח.
המדד ההלכתי אינו מתחשב בגודל של השיח או העץ אלא בתנאי אחר:
האם העץ או השיח הוא רב שנתי או שהוא גדל ופורח כל שנה מחדש. עץ הוא הנשאר משנה לשנה,
שיח הוא הגדל כל שנה מחדש. פירות שיח דינם כפירות האדמה ומברכים עליהם בורא פרי האדמה.
אז מה מברכים על בננה ועל פפאיה?
בננה אמנם גדלה על עץ גבוה והוא מתקיים להרבה שנים, אבל הענף ממנו קוטפים את אשכול הבננות
אינו מניב אשכולות נוספים, בשונה מעץ המניב באותו ענף אשכול אחר אשכול.
לכן ברכת הבננה בורא פרי האדמה. ברכת הפפאיה נתונה במחלוקת הפוסקים וכל אחד ישאל את רבו.
ריסקתי תפו"א, מה אברך על הרסק? סחטתי תפוזים, מה אברך על המיץ?
על פי ההלכה, הסיבה שבגללה מברכים על פירות או ירקות ברכה מיוחדת ולא מסתפקים בברכה כללית
כמו "שהכול נהיה בדברו" היא הרצון לבטא את המעלה והייחודיות שלהם. מעלה זו, אומרת הגמרא,
נעלמת כאשר סוחטים את הפירות או מרסקים אותם באופן שצורתם אינה ניכרת יותר.
לכן, במקרה זה יש לברך שהכול נהיה בדברו.
תוכי הוא עוף כשר או טמא?
שלום וברכה כבוד הרב, יש לי שאלה: האם תוכי הוא עוף כשר?
חבר שלי טוען שתוכי זו חיה כשרה ולא אוכלים אותה כי היא יקרה, אבל אני מעולם לא שמעתי על דבר כזה היש אמת בדבריו או שמא לא??
תשובת הרב
אכן התוכי הוא עוף טמא כדבריך, מבנה הרגל שלו שונה מצפורים כשרים וגם אין לנו כל מסורת עליו. תוכל לראות מה הם הכללים בכשרות העופות, ועוף זה נכלל ברשימת העופות שאין להם את הסימנים הנצרכים כדי להיות טהורים. וזו הסיבה שלא אוכלים אותו, ל בגלל שהוא יקר!
שבת שלום!
רשימת תרופות כשרות לפסח
רשימת תרופות כשרות לפסח
ברשימת התרופות המוצגת של הבד"ץ העדה החרדית, נבדקה רק כשרות לפסח (ללא חמץ). כשרות לכל השנה לא נבדקה ברשימות האלו.
תרופות שלא צריכות הכשר לפסח: זריקות, משחות לעור, פתילות, משאפים, חוקן, מדבקות לעור, טיפות עיניים/אזניים, סוגי יוד.
אין להפסיק תרופה כרונית ללא אישור הרופא המטפל ובהתייעצות עם הרב.
תרופות אשר מצילות חיים, יש להמשיך לקחתם בכל מקרה.
תהילים מנוקד אונליין
תהילים מנוקד אונליין
אז הנה עכשיו בעידן הטכנולוגיה הכל זמין תוכלו להכנס לקישור הבא ולבחור איזה פרק שתרצו
רוצים להתחיל להגיד לפי בחירת פרק לחצו כאן
רוצים לצפות בכל ספר התהילים לחצו כאן
אמרו חז"ל: "אשרי האומר מזמורים והלומד בספר תהילים, שהוא חשוב ומרוצה לפני הקב"ה עד מאוד. ואמרו חכמינו ז"ל במדרש, התפלל דוד המלך לפני הקב"ה ואמר "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך", אזכה שיהיו דבריי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ויהיו קורין בהם והוגים בהם ונוטלים עליהם שכר כנגעים ואהלות".
לוח ספירת העומר להורדה
להורדת הלוח לספירת העומר בקובץ PDF חינם – לחץ כאן
 "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות…" |
||||||
 1
ט"ז ניסן |
2
י"ז ניסן |
3
י"ח ניסן |
4
י"ט ניסן |
5
כ' ניסן |
6
כ"א ניסן |
7
כ"ב ניסן |
| 8
כ"ג ניסן |
9
כ"ד ניסן |
10
כ"ה ניסן |
11
כ"ו ניסן |
12
כ"ז ניסן |
13
כ"ח ניסן |
14
כ"ט ניסן |
| 15
ל' ניסן |
16
א' אייר |
17
ב' אייר |
18
ג' אייר |
19
ד' אייר |
20
ה' אייר |
21
ו' אייר |
| 22
ז' אייר |
23
ח' אייר |
24
ט' אייר |
25
י' אייר |
26
י"א אייר |
27
י"ב אייר |
28
י"ג אייר |
| 29
י"ד אייר |
30
ט"ו אייר |
31
ט"ז אייר |
32
י"ז אייר |
33
י"ח אייר |
34
י"ט אייר |
35
כ' אייר |
| 36
כ"א אייר |
37
כ"ב אייר |
38
כ"ג אייר |
39
כ"ד אייר |
40
כ"ה אייר |
41
כ"ו אייר |
42
כ"ז איר |
| 43
כ"ח אייר |
44
כ"ט אייר |
45
א' סיון |
46
ב' סיון |
47
ג' סיון |
48
ד' סיון |
49
ה' סיון |
|
|
||||||
חג השבועות , זמן מתן תורתינו
קריאת שמע שעל המיטה
קריאת שמע שעל המיטה להורדה
להורדת קריאת שמע – לחץ כאן >
לפני שהולך לישון, אומר כל יהודי את "קריאת שמע שעל המיטה", הכוללת הודעת מחילה לכל מי שהכעיס אותנו במשך היום, פרקי תהלים ופסוקים נוספים.
בנוסף קריאת שמע היא סגולה לשמירה מפני מזיקים בלילה.
הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶֹה. וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי:
שְׁמַע יִשְֹרָאֵל. ה' אֱלֹהֵינוּ. ה' אֶחָד:
בלחש – בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן. בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי. אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ. מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה. צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַר לָיְלָה. מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ. מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ. אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט. וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי. עֶלְיוֹן שַֹמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה. וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָּאוּנְךָ. פֶּן תִּגּוֹף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ. תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ. אֲשַֹגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ. עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה. אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְֹבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי: אֹרֶךְ יָמִים אַשְֹבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:
ה' מָה רַבּוּ צָרָי. רַבִּים קָמִים עָלָי: רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים. סֶלָה: וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי. כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי: קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא. וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ. סֶלָה: אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה. הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי: לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם. אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי: קוּמָה ה'. הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי. כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי. שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ: לַה' הַיְשׁוּעָה. עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה:
הַשְׁכִּיבֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְשָׁלוֹם. וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים וּפְרוֹשֹ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ. וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹיֵב דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן. וְהָסֵר שָֹטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ. וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
בָּרוּךְ ה' בַּיּוֹם. בָּרוּךְ ה' בַּלָּיְלָה. בָּרוּךְ ה' בְּשָׁכְבֵנוּ. בָּרוּךְ ה' בְּקוּמֵנוּ: כִּי בְיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַֹר אִישׁ: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת:
אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. יַחֵד שִׁמְךָ וְקַיֵּם מַלְכוּתְךָ תָּמִיד. וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:
יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְֹמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ בֶּאֱמֶת. בֶּאֱמוֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. ה' מֶלֶךְ. ה' מָלָךְ. ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כִּי אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה:
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים. וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק. וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶֹה. וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו. כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַֹמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִֹים עָלֶיךָ. כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּטָן. יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּטָן. וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלַיִם. הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְֹרָאֵל: כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב. מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵֹם לְךָ שָׁלוֹם. ג"פ:
הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְֹרָאֵל. ג"פ:
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'. קִוִּיתִי ה' לִישׁוּעָתְךָ. ה' לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי. ג"פ:
בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל. מִימִינִי מִיכָאֵל. וּמִשְּמֹאלִי גַּבְרִיאֵל. וּמִלְּפָנַי אוּרִיאֵל. וּמֵאֲחוֹרַי רְפָאֵל. וְעַל רֹאשִׁי שְׁכִינַת אֵל. ג"פ:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה'. הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן. וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ. שָׁלוֹם עַל יִשְֹרָאֵל:
רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ. אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה. ג"פ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינָי וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. שֶׁתַּשְׁכִּיבֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַעֲמִידֵנִי לְשָׁלוֹם. וְאַל יְבַהֲלוּנִי רַעְיוֹנַי וַחֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים. וּתְהִי מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. כִּי אַתָּה הַמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ:
דיני קריאת שמע שעל המיטה
מצוות קריאת שמע שעל המיטה הינה למעשה המצווה האחרונה שאדם עושה במהלך היום טרם ישכב לישון. קריאת שמע נחשבת לאמירה המרוממת והרוחנית ביותר המעידה על קבלת עול מלכות שמיים, דבקות בבורא העולם ובייחוד שמו על עם ישראל. אמירת הנוסח על המיטה מעידה כי האדם מקבל על עצמו קדושת אורח החיים הרוחני כיהודי ישראלי, ובכך סוגר מעגל ומשלים את הגלגל היומי שמתחיל בבוקר באמירת "מודה אני" וכלה בהצהרת האמונה לאלוקי ישראל.
קריאת שמע שעל המיטה – פירוט העניינים
למעשה מקובל לקרוא את כל הנוסח הכולל את שלושת הפרשיות של קריאת שמע הנאמרות מדי יום בתפילת שחרית ובערבית, החל מהפסוק "שמע ישראל", המשך ב"ברוך שם" ואז מפרשת "ואהבת את ה' אלוקיך". בנוסח המקובל בסידורים ובברכונים מקובל לומר סמוך לקריאה עצמה את ברכת שמע שעל המיטה. היא נקראת גם "ברכת המפיל" שאחריה אסור לדבר דברי חולין כלל, ושלמעשה מסמלת את תחילת השינה של האדם וסיום היום.
- קריאת שמע שעל המיטה נוסח ספרד – בנוסח זה אומרים בנוסף מספר של פרקי תהילים ופסוקים בעלי סגולה לשמירה רוחנית. אמירת ברכת המפיל נאמרת בסוף.
- שמע ישראל במיטה יכולה להיעשות עם בגד לילה (פיג'מה) ולא צריך ללבוש בגד מכובד אחר, כל עוד האדם נקי ויש כיסוי לראשו (כיפה).
חרטה על העבר וקבלה לעתיד
לפני קריאת שמע במיטה מומלץ לחשוב על היום שעבר ולהתחרט חרטה גמורה על כל החטאים והשגגות שנעשו באותו היום, לסלוח לכל מי שפגע בנו ולקבל על עצמנו להיות אנשים טובים יותר ביום שלמחרת. נהוג לעשות וידוי בעמידה בדיוק כפי שנהוג לעשות בתפילת שחרית ומנחה לאחר תפילת עמידה, אך כמובן בלי אמירת 13 מידות של רחמים הנאמרות במניין בלבד. את הווידוי אומרים רק בימים שבהם אומרים וידוי בתפילות, להוציא שבתות, ימים טובים וחגים.
קריאת שמע שעל המיטה סגולות לשמירה
קריאת שמע הינה מנהג הלכתי שרצוי מאוד שכל אדם שומר תורה ומצוות ידבק בו. מלבד הסגולה הרוחנית שיש באמירת הפסוקים ובברכות, מעשה זה משרה על האדם תחושת ייעוד מרוממת רוח, המלאות במטרה ובחיוניות ליום הבא. לא בכדי חז"ל הפליגו בשבח הקריאה כמסוגלת לשמירה חזקה מפני המזיקים ובברכות וישועות רבות אחרות החלות על האדם האומר אותה.
מי יכול לעזור לי לחזור בתשובה
יעקב שטיר
קודם כל, החלטת להתחיל בהליך חזרה בתשובה, זוהי החלטה נבונה שלך. יש להבין כי חזרה בתשובה נעשית בשלב הראשון על ידי החלטה של אדם לשנות את דרכו וללכת מעתה בדרך התורה ולקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא. במקורות, מובא שהתשובה צריכה לכלול 3 צעדים: חרטה על העבר, וידוי, וקבלה על העתיד.
איך חוזרים בתשובה? יש להתחיל בחרטה על העבר, להתחרט על העוונות שנעשו בעבר, להתוודות אליהם בינן לבורא העולם, ולהחליט כי מעתה ואילך תעשה את רצון הבורא. חשוב מאוד לאמר בפה שלך ממש שעשית עבירה זאת וזאת ואתה מתחרט על זה. ואז תתפלל להשם יתברך שיעזור לך להתגבר מכאן והלאה.
חוץ מזה, זה מאוד טוב אם תקבע לך זמן לפני השינה לעשות חשבון נפש. גם להודות להשם יתברך על כל הדברים הטובים שעשית במשך היום, וגם להתחרט על כל הדברים הלא טובים שעשית. ותתפלל שמעכשיו והלאה תצליח להתנהג כמו שהשם יתברך רוצה
כדי להגיע להחלטה ברורה,איך להתחיל כדאי מאוד להתייעץ עם אישיות תורנית. מומלץ מאוד ללכת ולהשתתף בסמינר יהדות , שבו לומדים באופן מתומצת בכמה ימים את יסודות האמונה היהודית. הטלפון של ארגון ערכים לצורך בירור על סמינרים הוא: 03-5793035
מומלץ גם לראות הרצאות באתר של ארגון הידברות, ואחרים על היהדות
כמו כן, כדאי מאד לחפש שיעורי תורה באזור מגוריך, שמתאימים גם לעושים את צעדיהם הראשונים ביהדות. השלב השני של איך חוזרים בתשובה הוא להתחיל לקיים מצוות באופן מעשי, כגון שבת, תפילין, כשרות, וכדו' את השלב הזה לא ניתן לעשות בבת אחת, כי יש הרבה פרטים שצריך ללמוד בשביל לדעת איך לקיים את המצוות כהלכתן, וגם משום שקיום כל המצוות בבת אחת, זוהי מעמסה גדולה מדאי, שאדם בדרך כלל לא מסוגל לעמוד בזה.
למעשה, אפשר להתחיל עם קיום מצוות גם לפני שמגיעים להחלטה סופית לחזור בתשובה שלמה, אם זה יותר קל לאדם לעשות כך.
ניתן תמיד לקבל סיוע מפעילי ארגון 'אחינו' בקו חינם: 1-800-20-18-19
או לרב אהרן ידלר 050-4141386
מצלמת הכותל – שידור חי
מעניין אתכם מה קורה בירושלים, ואין לכם אפשרות לקפוץ?
קבלו את הכותל המערבי בעין המצלמה
חופים נפרדים – הרשימה המלאה
לפני שאתם יוצאים לטיול, אל תשכחו להדפיס את הרשימה המצורפת, רשימה של חופים נפרדים בארץ, ושעות הפתיחה שלהם. אספנו את כל הפרטים למענכם
חברים, ממש למענכם – עמלו והכינו באתר הידברות לוח מפורט של חופים נפרדים המפעילים שעות נפרדות לגברים ונשים ברחבי הארץ. נקדים כמה הערות חשובות:
1. אין הידברות מתחייבת לתוכן המובא, וכיוון שייתכנו שינויים – מומלץ לוודא ולהתקשר בכל מקרה לפני הגעה.
2. מכירים חוף נוסף שיש בו שעות רחצה בהפרדה? עדכנו אותנו ונשמח לעדכן את הרשימה לטובת כולם!
3. נתקלתם בחוף מהרשימה שאינו צנוע דיו? שאין בו שמירה על כללי ההפרדה כהלכה? עדכנו אותנו כדי שנסיר את שמו מהרשימה.
תודה, ושחייה מהנה.
להלן רשימת החופים הנפרדים. לרשימת הבריכות הנפרדות הקליקו כאן.
חוף בת ים
התרשמות כללית: החוף נחשב לפופולארי ובנוסף לתושבי העיר מגיעות אליו גם הרבה הסעות מאורגנות מחוץ למקום. הגישה לחוף מצוינת, דרך שביל נוח ונגיש.
תחזוקה: שירותי החוף לוקים בחסר, אין הרבה כיסאות ואין מספיק סככות. גם השירותים והמלתחות מוצפים במים ואינם מספקים את המתרחצים הרבים.
הפרדה: ההפרדה היא מוחלטת, אין אפשרות להבחין במתרחצים בחופים המעורבים הסמוכים.
שעות פתיחה: מהשעה 8:15 עד 17:45. בחודשים יולי-אוגוסט: עד 18:45
גברים: ימים שני, רביעי ושישי. נשים: ראשון, שלישי וחמישי.
מספר טלפון: 03-5064315
חוף הרצליה
התרשמות כללית: חוף הרצליה משרת את תושבי העיר, אך מגיעים אליו גם תושבי בני ברק באוטובוסים ישירים וכן יש הסעות מכל חלקי הארץ.
תחזוקה: החוף נקי ומטופח, נעים לשהות בו.
הפרדה: החוף מבודד לגמרי, אך כל האזור מסביב נחשב לאזור של מרינה המלא בציבור מעורב. בתוך המים אין מחיצה, והדבר גורם לכך שלא פעם נראים במקום מתרחצים מחופים סמוכים.
שעות פתיחה: מהשעה 8:30 ועד 19:00.
גברים: ימים שני, רביעי ושישי
נשים: ראשון, שלישי וחמישי.
חוף ראשון לציון
התרשמות כללית: בעבר היה החוף הנפרד של ראשון לציון מוזנח והגישה אליו הייתה לקויה, אך בשנים האחרונות הוקם חוף נפרד חדש בדרום העיר. דרכי הגישה לחוף החדש נוחות מאוד והחוף עצמו יפה ומושקע.
תחזוקה: ההשקעה ניכרת לעין. יש ספסלים ארוכים, מלתחות, כיסאות להשכרה, וכן מגוון מתקנים לילדים.
ההפרדה: בתוך המים יש מחיצה שמפרידה בין המתרחצים בחוף הנפרד לחופים הסמוכים.
שעות פתיחה: מהשעה 7:00 עד השעה 18:00.
גברים: ימים שני, רביעי ושישי.
נשים: ראשון, שלישי וחמישי.
חוף חדרה
התרשמות כללית: חוף חדרה משמש את תושבי העיר וכן את הסביבה כולה. לעתים העירייה מקיימת הפנינג עם ארטיקים, מוזיקה חסידית ופעילות עתירת אטרקציות.
תחזוקה: השנה חודשו בחוף מלתחות ושירותים ונבנו סוכות וספסלים. בסך הכל מצב החוף טוב, מלבד הכניסה לחוף אשר בלתי נוחה. בימים אלו נעשים במקום שיפוצים כדי לשפר את דרכי הגישה.
ההפרדה: החוף הנפרד צמוד לחופים מעורבים, אך ישנה הפרדה ברורה ואין צורך לעבור בחופים המעורבים. הבעיה היחידה היא הטיילת המתוכננת באזור שעלולה להביא לאזור ציבור חילוני גדול.
שעות פתיחה: מהשעה 8:00 עד 18:30
גברים: ראשון, שלישי וחמישי בין השעות 7:00-13:00 וימים שני, רביעי ושישי בין השעות 13:00-19:00
נשים: ראשון, שלישי וחמישי בין השעות 13:00-19:00 וימים שני, רביעי ושישי בין השעות 7:00-13:00
שימו לב: ייתכנו שינויים בזמני הפתיחה, לכן מומלץ מאוד ליצור קשר טרם היציאה עם מנהלת החופים בחדרה: 04-6221107
חוף נתניה – צאנז
התרשמות כללית: החוף הנפרד של קריית צאנז שוכן בסמוך לקריה החרדית. דרכי הגישה אליו אינן נוחות – יש לרדת במדרגות תלולות וארוכות, מבלי שיש אפשרות לעצור ולנוח באמצע.
תחזוקה: למרות שהחופים בנתניה מטופחים מאוד, חוף הים הנפרד הוא מוזנח. רצועת החוף צרה, המדרגות קשות לעלייה ולירידה, וחסרים תאי שירותים ושירותי ניקיון.
הפרדה: החוף אינו צמוד לחופים מעורבים וההפרדה בו מוחלטת.
שעות פתיחה: מ-8:30 עד חצי שעה לפני השקיעה
גברים: בימים ראשון, שלישי וחמישי מ-8:30 עד 13:00 ובימים שני, רביעי ושישי מהשעה 14:00 עד חצי שעה לפני השקיעה.
נשים: בימים ראשון, שלישי וחמישי מ-13:30 עד חצי שעה לפני השקיעה ובימים שני, רביעי ושישי מ-8:30 עד 13:00
החוף השקט – חיפה
התרשמות כללית: החוף השקט צמוד לבית החולים רמב"ם והגישה אליו נוחה. במקום יש שובר גלים והמים רגועים ושקטים.
תחזוקה: החוף מעט מוזנח, אין בו מספיק שירותים ומקלחות ולאחרונה הוקצו שטחים מהחוף לטובת גלשנים וספורטאי ים, כך שהשטח הנפרד קטן אף יותר. הבשורה הטובה היא שצפויים בקרוב שיפוצים על ידי העירייה.
הפרדה: החוף מבודד ואינו צמוד לחופים אחרים
שעות פתיחה: מ-7:00 בבוקר עד 18:00 בערב.
גברים: בימים שני, רביעי ושישי.
נשים: בימים ראשון, שלישי וחמישי.
החוף הנפרד – טבריה
התרשמות כללית: החוף ממוקם מול ציונו של רבי מאיר בעל הנס. כדי להגיע אליו יש לצעוד מספר דקות על גבי סלעים. בחוף מלתחות עם מים חמים, מדשאות ושירותי הצלה. (ניתן לשכור את החוף לאירועי קבוצות).
תחזוקה: החוף מטופח ושמור מאוד. יש בו סככות, שמשיות, הצללה, ועוד.
הפרדה: במקום יש חוף נפרד לגברים וחוף נפרד לנשים. שני החופים פועלים במקביל במשך כל שעות היום.
שעות פתיחה: מהשעה 9:00 עד 18:30.
ליצירת קשר: 046792229
חוף ארגמן – עכו
התרשמות כללית: חוף ארגמן זוכה למיקום נפלא, כשהוא משקיף אל חומות העיר העתיקה של עכו. יש גם חניה נוחה בסמוך.
תחזוקה: החוף מתוחזק למדי, יש בו סככות צל, שירותים ומקלחות והוא נגיש לנכים.
הפרדה: חוף הים הנפרד ממוקם על יד חוף ארגמן שאינו נפרד ועל כן יש חשיפה במידה מסוימת לציבור המעורב.
שעות פתיחה: מהשעה 8:00 עד 17:30
גברים: בימים שני, רביעי ושישי
נשים: בימים ראשון, שלישי וחמישי
חוף אשדוד
התרשמות כללית: החוף משתרע על פני שטח גדול, הוא נקי ומטופח. דרכי הגישה אליו נוחות מאוד למגיעים ברכבים, אך תושבי העיר עצמם נאלצים לצעוד זמן ממושך כדי להגיע לחוף, הנחשב למרוחק ביחס לחופים האחרים.
תחזוקה: החוף נקי, הסככות משופצות והמקלחות סבירות. יש גם מתקנים לילדים.
הפרדה: החוף עצמו הוא נפרד ובתוך המים יש גם מחיצה, אך בדרך אליו מוכרחים לעבור דרך המרינה בה יש ציבור מעורב גדול.
שעות פתיחה:
עד סוף חודש יולי: בין השעות 8:00 ל-19:00. בחודשים יולי-אוגוסט הרחצה נמשכת עד השעה 20:00.
גברים: בימים שני, רביעי ושישי
נשים: בימים ראשון, שלישי וחמישי
חוף אשקלון
התרשמות כללית: החוף באשקלון מתייחד בדרכי גישה נוחות במיוחד, כאשר החנייה המיועדת לחוף הנפרד מגיעה עד לחוף ממש (בסמוך לפארק המים לשעבר אשקלונה). גם החוף עצמו מציע שירותים חדישים ונוחים.
תחזוקה: החוף נקי מאוד עם סככות הצללה וכיסאות להשכרה. ניכר כי המלתחות עוברות ניקיון ותחזוקה ברמה גבוהה.
הפרדה: אין מחיצת הפרדה במים, וכך עלולים בקלות להגיע לחוף המעורב הסמוך.
שעות פתיחה: מ-7:00 עד 18:00. בחודשים יולי-אוגוסט עד 19:00.
גברים: ימים שני, רביעי ושישי
נשים: ימים ראשון, שלישי וחמישי.
טלפון ליצירת קשר: 08-6782085
החוף הנפרד ים המלח
התרשמות כללית: החוף הנפרד של ים המלח ממוקם בין מלון נירוונה למלון מוריה, מול מלון נובוטל. חוף גדול יחסית עם שירותים טובים.
תחזוקה: החוף נקי מאוד, יש בו את כל השירותים הנדרשים, אך בדרך כלל הוא עמוס.
הפרדה: החוף משמש במקביל לגברים ולנשים בהפרדה מלאה
שעות פתיחה: בין השעות 7:00-18:00
חוף אילת
התרשמות כללית: החוף מוסדר ומגודר, משתרע על כ-70 מטר ברצועת החוף הצפוני של אילת (בסמוך לגבול ממלכת ירדן). חשוב להצטייד בכפכפים או בנעליים, כי אין במקום חול, אלא חצץ דוקרני.
תחזוקה: לנוחות המתרחצים יש בחוף שירותים ומקלחות חוף, סככות, מדשאה ושירותי הצלה.
שעות פתיחה: א'-ו' בין השעות 9:00 עד 17:00
הפרדה: יש הפרדה מוחלטת, ושני החופים פועלים במקביל.
רש"י – כל מה שרציתם לדעת על כתב רש"י. בואו ללמוד לקרוא בקלות
כתב רש"י – מה זה כתב רש"י? ומי כתב אותו? מה ההבדל בין רש"י לכתב דפוס ועם אלו אותיות ניתן להתבלבל?
מאת: מוטי קורן
מעונין בקובץ לימוד האותיות להורדה? לחץ כאן >
פירוש רש"י, הן בתלמוד והן בחומש, כתוב בכתב יחודי המכונה בפי כל "כתב רש"י".
כתב זה הוא גופן מעוגל ושונה במעט של כתב העברית, אך בשונה ממה שהיה ניתן להסיק בעקבות שמו, הוא לא הומצא על ידי רש"י אלא כמה מאות שנים מאוחר יותר,.
בבית הדפוס הראשון שהדפיס את פירוש רש"י על התורה בצמוד לחומש עצמו ובכדי להבדיל בין התורה לבין הפירוש, שינה את הגופן והמציא את כתב "רש"י".
עכשיו לעבודה:
מי שיודע לכתוב כתב עברי, צריך קצת לתרגל ובקלות תוכלו לשלוט ולהכיר את רש"י.
אם נתבונן בכתב רש"י, נראה שרוב האותיות מזכירות אותיות עבריות רגילות
למעשה, כמעט כל האותיות ברש"י דומות לגמרי לכתב העברי הרגיל,
ישנם 7 אותיות בלבד שאותן צריך ללמוד
ברגע שתלמדו אותם, הכל כבר ירוץ
אלה האותיות שיש להכיר ברש"י
א – ב- ד
ז- צ – ץ – ש
שימו לב: לטבלה המצורפת. תתרגלו ובקלות תכירו את הכתב.
טיפ חשוב:
ישנן זוגות אותיות שניתן להתבלבל ביניהם ברש"י:
-אות א, מזכירה את אות ח ורק בזכות הקצה השמאלי העליון ניתן להבחין ביניהם
-אות צ ואות ל מובדלות: בגג המשופע ב- צ, וגג ישר ב- ל
– אות מ סופית ו- ס, נבדלות רק בקצה התחתון משמאל
אחרי שנלמד להבחין בין אותיות אלה ונגיע לידיעה ברורה של ה א-ב רצוי יהיה לתרגל מילים ולהקדיש זמן לשינון בכל יום עד שיהיה ניתן לקרוא ולעיין בפירוש רש"י מתוך החומש והגמרא.
בהצלחה!
טיפ
אם כבר אנחנו לומדים, אז הנה לפניכם קצת רקע על רש"י
רש"י הוא ראשי תיבות של רבי שלמה יצחקי הוא היה גדול מפרשי התורה והתלמוד.
כל אות בפירושו של רש"י שקול ומדוד, ובעולם הישיבות הוגים ועומלים כדי לפענח כל אות ופסיק שרש"י כתב.
פירושו של רש"י על התלמוד בבלי הודפס בכל מהדורות הש"ס ודבריו מהווים את היסוד בהבנת הנלמד.
רש"י, הוא בלי ספק אחד מדמויות ההוד של עמנו בכל הדורות. דמותו טבועה ב dna של עולם התורה.
כל יהודי מנער ועד זקן לומד את פירושו שלרש"י זה כבר כאלף שנה!!
אז מה היה לנו כאן:
כל מה שרציתם לדעת על רש"י. – קיבלתם.
מה זה כתב רש"י? הסברנו..
מה ההבדל בין רש"י לדפוס ועם אלו אותיות ניתן להתבלבל?. קיבלתם שיעור תמציתי.
עזרנו לכם? שתפו חברים
זכרו את מילת המפתח כשתחפשו אותנו: כל מה שרציתם לדעת על רש"י כאן באתר 'הרב של האינטרנט'
אם יש לכם הצעות לשיפור וייעול. אנחנו כאן מחכים.
שאלות נפוצות ליום כיפור
ש. מתי כניסת הצום ליום כיפור תשפ"ב 2021?
ת. תחילת וסיום הצום:
ירושלים
תחילת הצום: 18:19
סיום הצום: 19:22
תל-אביב
תחילת הצום: 18:17
סיום הצום: 19:24
חיפה
תחילת הצום: 18:19
סיום הצום: 19:24
באר שבע
תחילת הצום: 18:18
סיום הצום: 19:23
ש. מהו המקור ליום הכיפורים?
ת. הקדוש ברוך הוא בעצמו כתב בתורה הקדושה בחומש ויקרא בפרשת אחרי מות פרק ט"ז פסוק כ"ט ל' ל"א כך: "והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו. שבת שבתון היא לכם ועיניתם את נפשותיכם חקת עולם. …והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה".
וכן הוא מוזכר בעוד כמה מקומות בתורה.
חכמינו בתורה שבעל פה קבעו על זה מסכת שלימה והיא מסכת יומא, לרמז על הלשון יום א' המיוחד ביותר בכל השנה שנועד לכל באי עולם לשוב בתשובה. והגמרא הקדישה על יום הכיפורים פרק שלם בירור כל הדינים של יום הכיפורים.
ש. אני אישה בהריון, האם עלי לצום את צום כיפור?
ת. כל איש וכל אשה אפילו מעוברת אפילו מניקה צריכה לצום ביום כיפור שהוא צום מהתורה.
מחובתך לדאוג לשתיה מרובה קודם הצום, ולהיות במקום ממוזג בצום לנוח כדת ולקיים את הצום כמו שצריך.
במצב של סכנה או חשש של סכנה הדבר שונה.
ולכן אם הכל תקין צריך לצום, אולם אם זה גורם לצירים מוקדמים או לחששות אחרות יש להתייעץ עם רופא מומחה ואחראי בין לגבי הרפואה בין לגבי ההלכה.
ש. האם אישה בווסת צמה ביום כיפור?
ת. כן, גם אישה במצב כזה צריכה לצום.
ש. האם בכיפור מותר להשתמש במכשיר התמי4 או במיחם שבת להכנת אוכל עבור תינוקת?
ת. קדושת יום הכפורים היא כמו קדושת שבת ואסור לחללו.
השנה יום הכפורים חל בשבת, והקדושה כפולה, גם קדושת יום הכפורים וגם קדושת שבת.
יש להשתמש רק במיחם שבת שהוא באישור המכון הטכנולוגי לבעיות בהלכה שמאשר שאין בזה בעיה של חילול שבת.
ש. מהם פרטי המנהג לעלות לבית קברות בערב יום כיפור?
ת. יש מקומות שנוהגין ללכת לבית הקברות בכדי להתפלל, דבר זה הוא מנהג המופיע להלכה בשולחן ערוך סימן תר"ה ברמ"א.
וכמובן לא מתפללים אל המתים, אלא להקב"ה אלא שזה מעורר רחמים מקום כמו בית הקברות.
ישנם רבים שנוקטים שנשים לא תלכנה לבית הקברות אם לא במקום צורך גדול, בפרט אם האשה אינה טהורה שבודאי לא תלך.
ש. האם לאישה בווסת (במחזור) מותר להיכנס לבית הכנסת?
ת. יש בזה מנהגים שונים. אולם נהגו להקל בזה – שאישה כן תיכנס לבית הכנסת, אלא שבזמן שמגביהים את הספר תורה שלא תסתכל בספר תורה.
ש. עלי לקחת תרופה, אנטיביוטיקה במשך שבוע רצוף, מה אעשה בכיפור?
ת. מבירור שעשיתי אצל מומחים אפשר לקחת פעם אחת ממש סמוך ליום כיפור ולדלג ביום כיפור ולקחת פעמיים במוצאי יום כיפור ולא יקרה כל נזק.
באופן כללי אם אתה חייב לקחת את התרופה ולא יכול לקחת מיד לפני יום כיפור ומיד אחרי יום כיפור – כמובן שאם אפשר לקחת את התרופה בלי מים יש לעשות כך.
אם אין ברירה, יש לשים קצת מים מרים עם מי מלח או לבשל מים בקליפה של רימון ולשתות את התרופה.
לצפיה ברשימת מספרי טלפונים שאפשר להתקשר היום: מקומות שיושבים רופאים ביחד עם רבנים ועונים: לחצו כאן
ש. האם מותר ביום כיפור לקרוא ספרים?
ת. ראוי לעסוק בתפילות ווידויים ולקיים את התענית כמו שצריך.
מלבד זאם אם יש זמן, יש לנוח כדי לעבור את הצום כמו שצריך, ואם יש עוד זמן לעיין בספרים העוסקים בעניני יום הכפורים או דביקות בצדיקים והשתנות המעשים לטובה.
ש. איזו מגילה קוראים ביום כיפור?
ת. קוראים במנחה בספר יונה בו נאמרת נבואת יונה לאנשי נינוה שיחזרו בתשובה ואם לא נינוה נהפכת.
וכן וזה העיקר שאי אפשר לברוח מהשם כמו יונה שחשב לברוח מהשם וברח מהשם ונטבע בים ונבלע בדג והיה במעיו כמה ימים, ובסוף נתקיים רצון השם. ואותו דבר כל אדם בא לעולם הזה על מנת לתקן, ואם הוא חושב שהוא יכול לברוח ולא לתקן, לא יעזור לו שום דבר, הוא יבוא עוד פעם ועוד פעמיים לעולם הזה עד שהוא יתקן הכל.
ש. האם מותר להתחתן בעשרת ימי תשובה?
ת. מותר להתחתן בעשרת ימי תשובה.
יש שנקטו שזה מוסיף זכויות שהרי מתעסק במצות פרו ורבו ועוד מצוות.
אולם רבים לא נהגו כן, משום שבימים אלו הם ימי יראה ופחד שבימים אלו נגזר עם האדם ולא מתאימים לניהוגי שמחה.
ש. האם יום הכיפורים דוחה את השבת או לא?
ת. כשיום כיפור חל ביום השבת: השבת עצמה קדושה בקדושת יום כיפור ואין עושים קידוש גם מי שחולה שצריך לאכול, לא אוכלים ולא שותים, כי הדין של יום כיפור הוא שהוא קדוש עד כדי שהוא מקדש גם את השבת.
ש. האם יש שם מיוחד לסעודה שלאחר צום יום הכיפורים? ומה מיוחד בסעודה זו?
ת. לא ידוע לי על שם מיוחד של הסעודה הזאת, אולם מהות הסעודה היא 'לך אכול בשמחה לחמך כי רצה האלקים את מעשיך' סעודת שמחה והודאה להשם על שמחל לנו את העבירות ומקרב אותנו אליו, ואנחנו זכים וטהורים.
ש. האם מותר לבקש בקשות אישיות ביום כיפור שחל על שבת? אם כן – איפה בתפילה?
ת. אפשר לבקש, כן הקילו רבותינו הפוסקים כיון שזהו פיקוח נפש וזה המקום והזמן.
ניתן לבקש בתפילץ שמו"ע אחרי אלוקי נצור – לפני "יהיו לרצון".
וכן בתפילות שבין כה אומרים כמו שבענו מטובך או ותן חלקנו בתורתך אפשר לכוון את כל הבקשות בין בגשמיות בין ברוחניות.
ש. האם מותר לילדים לנסוע בקורקינט ובסקטים/רולר בליידס ביום הכיפורים?
ת. אם אין בזה חשמל או בטריה או אורות מותר ויש שמחמירים, אבל העיקר להלכה שמותר ובודאי שבבית מותר, כי גם מי שמחמיר זה בחוץ ולא בבית פנימה.
ש. השנה יחול יום כיפור בשבת איך מדליקים את נרות השבת ויום הכיפור?
ת. כמו בכל שבת. ומברכים "ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים", ואח"כ ברכת שהחיינו.
לשליחת שאלה ישירה לרב של האינטרנט בכל נושא לחץ כאן!
הנחת תפילין
הנחת תפילין – למה בעצם?
היום אנחנו רוצים לשוחח על מצוות הנחת תפילין. במה אנו זוכים ע"י קיום מצווה זו?
אתן לכם 10 דברים נפלאים.
דבר ראשון: באמצעות הנחת תפילין אנחנו זוכים לקיים כל רגע 8 מצוות. מדוע 8 מצוות?
בתוך הקופסא הקטנה יש ארבעה פרשיות: שמע ישראל, והיה אם שמוע, קדש, והיה כי יביאך.
ארבע בראש ארבע ביד זה שמונה, כל פרשייה ופרשייה זה מצווה בפני עצמה, אנחנו זוכים בשמונה מצוות.
דבר שני: אדם שמקיים מצווה זו מדי יום מאריכים לו ימים ושנים. מי לא רוצה חיים יפים?
אתה, אני וכולנו יחד מאריכים לו ימים ושנים.
דבר שלישי: אדם שמניח תפילין מוחלים לו על כל העוונות, מסתבר שהיה איזה עבירה שעברתם –
אני בטוח שלא אתם נשמות, אבל אולי פעם אחת עברתם באיזה עבירה, היא נמחקת ונעלמת.
דבר רביעי: יוצאת 'בת קול' בשמיים, יוצאים ואמרים "אמיר" "רונן" "שוקי" כולכם, כל מי שמקיים את המצווה
יוצאת בת קול ואומרת "תעזרו לו" יהיה לו טוב בחיים.
דבר חמישי: מלאכים הולכים ומביאים את הזכות שלו לקדוש ברוך הוא ואומרים לו
"אתה רואה איזה בחור נחמד יש לך?! הוא הלך והניח תפילין"
דבר שישי: הקב"ה משתדל בעולם הזה בזכות קיום המצווה שלך מדי יום.
דבר שביעי: הקב"ה נותן לבן-אדם שכר, לא שכר היום לא שכר מחר… שכר לדורי דורות, כן כן כמו
שאתם שומעים, לדורי דורות לנצח נצחים, הזכות של התפילין תישאר לכם לכל החיים וגם לנכדים ולנינים שלכם.
דבר שמיני: מובטח למי שמקיים את המצווה מדי יום שיהיה בן עולם הבא, עולם הבא הוא עולם נצחי.
על הדרך נזרוק לכם משהו יפה.
מה זה נקרא עולם נצחי? נצח פירושו 'ערך של זמן בלי זמן'. ללא גבולות.
אומר החפץ חיים הקדוש אני יתן לכם ערך של עולם הבא. אדם ימלא חדר בחיטים,
יקח ציפור ופעם במאה שנים היא תאכל חיטה אחת, כמה זמן ייקח לה לגמור את זה?
אולי מאה מליון שנים. ואם הוא לא ימלא את כל החדר, אלא הוא ימלא את כל העיר…
כמה זמן יקח לה לגמור את זה? או הא! אין לזה מספר. ואם הוא ימלא את כל העולם כולו בחיטים,
כמה זמן יקח לציפור שתקח אחת למאה שנה חיטה אחת לגמור את הכל?? אין ספור…
עולם הבא זה הרבה יותר מזה. ואם אדם הולך ומניח תפילין אתם יודעים למה הוא זוכה.
הוא זוכה לנצח, בדיוק מה ששמעתם עכשיו לדורי דורות לנצח נצחים הוא זוכה לחיים מאושרים.
דבר תשיעי: אין אש גהינום שולטת בו, בשמים יש אש כמו שכולם יודעים, האש הזאת לא עובדת
על אדם שמקיים מצווה זו.
ודבר עשירי: יש ארבעה מלאכים שהולכים מסביב לאדם שמקיים מצווה זו, ושומרים עליו יום יום שעה שעה.
אהובי! זה לא שווה? בטח שווה!
אז למה באמת צריך לקיים את המצווה הזו מדי יום?
נספר קצת מה זה מצוות הנחת תפילין. לא מדובר סתם בשתי קוביות שמניחים לך הראש ועל היד.
מצווה זו היא זכר ליציאת מצרים, ביציאת מצרים הקב"ה הראה לנו שהוא אבא אוהב, איך?
הוא לקח אותנו מהגלות הקשה ביותר שהייתה בעם ישראל, יותר מהשואה, לקחו אנשים שחטו אותם
התרחצו בדמם, לקחו ילדים קטנים שמו אותם במקום לבנים, שיעבוד נורא! איום ונורא!
לקח הקב"ה את משה רבינו ואמר לו תוציא אותם, ואז הם יהיו בני אהובי בני בכורי ישראל,
הבנים הבכורים הכי אהובים בעם ישראל.
לקח הקב"ה והוציא אותנו ואמר אני רוצה שתזכרו מה אני עשיתי לכם, איך תזכרו? כל שנה
אנחנו עושים לילה אחד "ליל הסדר" שבו אנחנו יושבים כולנו כל אחד מסביב לשולחן, כל עם ישראל דתיים,
חילונים כולם יושבים יחד וזוכרים את את הניסים שאבא עשה לנו במצרים.
אין לנו אלצהימר אבל איך נזכור את היציאת מצרים כל יום? אומר הקב"ה שימו תפילין על הראש ועל היד
וכך תזכרו אותי כל יום לא רק לילה אחד בשנה.
כמו שאתם שמים לב יש לנו שני דברים שבלעדיהם אי אפשר לחיות, מהם? המח והלב.
המח הוא נותן את כל הפקודות, הלב זה המנוע שנותן את החמצן ואת האפשרות למח לעבוד.
אנחנו שמים תפילין אחד כנגד המח ותפילין אחד כנגד הלב, להראות שכל החיים שלנו הם סביב האמונה בקב"ה.
בזכות מצווה זו נזכה לחיים מאושרים.
הנחת תפילין נכונה
הנחת התפילין היא המצווה מדאורייתא הראשונה שהאדם היהודי זוכה לקיים בתחילת כל יום.
התפילין מסמלות את החיבור שיש בין האדם הישראלי לבין הקב"ה וכן מזכירות לו את מחויבות האמונה
וככל המצוות שה' ציווה אותנו מאז יציאת מצריים ומעמד הר סיני, כמו גם כל הניסים והנפלאות שעשה אתנו מאז.
כך האדם זוכה להתחיל את היום ב"רגל ימין" ובחיוניות רוחנית טהורה העוזרת לו לשמור על קדושה במהלך
כל היום. מצווה זו היא גם המצווה הראשונה המסמלת את הסטטוס של הנער כאיש בוגר מגיל 13, גיל המצוות.
הנחת תפילין – איך להניח תפילין
מאחר ומדובר במצוות עשה מדאורייתא, קיימות הלכות רבות ומנהגים שונים סביב כל עניין ההנחה
והשהות של התפילין על האדם.
מתי אפשר להניח תפילין ?– בהלכה נקבע שזמן הנחת התפילין הוא בבוקר, בשעה שהאדם יכול לזהות
את חברו המוכר לו במרחק של ארבע אמות (בקירוב 2 מטר). זמן זה מחושב בלוחות הזמנים כבערך 6 דקות
לאחר עמוד השחר, שזהו זמן סוף הלילה, אז מתחיל טיפה להתבהר עוד לפני הזריחה.
עד מתי מותר להניח תפילין ?– מדאורייתא לא היה זמן מוגבל להנחה ולשהייה עם תפילין,
אלא שחכמים קבעו שאסור להניח תפילין בלילה, היינו מהשקיעה, וזאת בכדי שלא לבוא לידי ביזוי התפילין
מאחר ובלילה זהו זמן השינה והאדם אינו שומר על ניקיונו.
הנחת תפילין יחיד – המצווה אינה מחייבת את האדם לשהות במניין בבית הכנסת, והוא יכול להניח תפילין
עוד טרם כניסתו לתוך בניין בית הכנסת, וכך רצוי. אם האדם יודע שלא יוכל להתפלל במניין עם תפילין,
יניח אותם בכל זמן שיש לו אותם ויתפלל לאחר מכן.
הנחת תפילין לפני בר מצווה
עם הגעת הנער היהודי לגיל מצוות הלא הוא גיל 13, הוא זוכה בפעם הראשונה להניח תפילין ולקיים
את שאר מצוות התורה כאחד האדם הבוגר. הורים רבים משקיעים סכומי כסף ומהדרים אחר סט תפילין
מהודרות הנכתבות בידי סופר סת"ם ירא שמיים ומקצועי, וזאת מחמת חשיבות המצווה ובכדי לתת לילדיהם
התחלה רוחנית כבירה להמשך הדרך. התפילין הללו מלוות את הנער המתבגר לאורך כל חייו,
בכל מקום שהוא הולך, ויש לשמור עליהם בקדושה וטהרה.
תפילין
הנחת התפילין היא אחת המצוות מהתורה המאפיינות את אורח החיים התורני המלווה את העם היהודי בכל דור.
התפילין הן סמל ואות המציין היותנו בניו ועבדיו של ה' אלוקי ישראל, וכן ציון זכר ליציאת מצריים ויציאה לחירות.
זוהי אחת המצוות החשובות ביותר שפותחות את יומו של האדם ועוזרות לו להתחיל את היום בצורה הטובה
ביותר מבחינה רוחנית. באופן טבעי למצוות התפילין הלכות רבות ועליה נכתבו ספרי הלכה רבים
הממצים עד תום את כלל פרטי הדינים והמנהגים הכרוכים בה.
תפילין – מספר מנהגים ועניינים שונים
תפילין מהודרות – למצווה זו חביבות יתרה על כל אב המכניס את בנו לעול תורה ומצוות בגיל בר המצווה.
אבות רבים מוכנים להשקיע סכומי כסף גדולים ובלבד שבנם יקירם יזכה להניח סט תפילין מהודר
הכתוב על ידי סופר סת"ם מיומן ונאמן. ההידור בא לידי ביטוי בהקפדה ובהשקעה של סופר הסת"ם
על איכות הקלף שעליהם נכתבים התפילין הכתב, בחומר של הבתים בהם הקלף מונח
ובאיכות הרצועות עור המשתלשלות מהן.
תיק תפילין – את התפילין שבתוך הנרתיקים נהוג לאחסן בתוך תיק ייעודי, שם בדרך כלל גם נהוג לצרף
את הטלית גדול (לספרדים מגיל 13, לאשכנזים נהוג רק למי שנשוי) התיק יכול להיות מכל חומר
ואין הקפדה מיוחדת על כך, כל עוד מדובר בתיק מכובד ונקי.
הנחת תפילין ספרדי – צורת הקשירה של הרצועות על הזרוע על פי המנהג של בני עדות המזרח ויוצאי ספרד
שונה רק במקצת מצורת הקשירה הנהוגה אצל יוצאי אשכנז.
ברכה על התפילין
לגבי הנחת תפילין ברכות – אצל האשכנזים נהוג לברך על תפילין של יד ותפילין של ראש בברכה נפרדת
לכל אחד מהבתים. לתפילה של יד מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להניח תפילין" ובראש מברכים
"על מצוות תפילין". אצל הספרדים מברכים רק ברכה על היד "להניח תפילין" ויוצאים בברכה זו גם על של ראש.
חשיבות סדר הנחת תפילין ועליונותו
מצוות התפילין כל כך חשובה עד שבעבר היו היהודים הגברים מסתובבים עם התפילין עליהם כל היום.
בדורות האחרונים קבעו גדולי עם ישראל שמכיוון שהאדם אינו יכול לשמור על נקיות וקדושת המחשבה
וההתנהגות במהלך כל היום, וזאת בשל ירידת הדורות, ההנחה תהיה רק בזמן תפילת שחרית ורק בימות החול.
כל כך חשובה המצווה שכל זמן שהתפילין על האדם אסור לו לחשוב או לדבר דברי הבאי והבל,
אלא רק להיות עסוק בתורה ובתפילה.
ללכת לבית העלמין בזמן מחזור
השאלה:
שלום לכבוד הרב
יש לי שאלה האם מותר להיכנס לבית העלמין בזמן המחזור?
ועוד שאלה, האם יש בעיה בכך שיש לי שם לועזי?
הרב של האינטרנט עונה:
שלום רב.
יש נוהגים שנשים אינן הולכות לבית קברות כל זמן שלא טבלו ונטהרו,
אמנם יש נוהגים שרק בימים שרואות דם אינן הולכות, אבל בימים שאינן רואות דם
אף שהם עדיין לא טבלו ונטהרו, מותר ללכת (ולכתחילה עדיף לעמוד במרחק של 2 מטר מהקברים).
בזמן שיש צער לאשה אם היא לא תלך, כמו בהקמת מצבה וביום הזכרון של אחד הקרובים,
רבים נוהגים ללכת אפילו בימים שרואות דם, וגם במקרה כזה ראוי שתעמוד במרחק של ארבע אמות (2 מטר) מהקברים.
בנוגע לשמך, אכן לכתחילה לא טוב לקרוא לאדם בשם לועזי,
אך מכיון שכבר קראו לך, אין זה הכרחי להחליף את השם הזה אם אין זה נח לך בשלב זה.
אנו מאחלים לך בריאות ובשורות טובות.
אם גם לך יש שאלה תוכל ללחוץ כאן ו'הרב של האינטרנט' ישמח לענות לך!
תפילה מיוחדת לילדים טובים ונחת
תפילה זו ידועה בשם תפילת השל"ה לזכות לילדים טובים יראי השם.
התפילה טובה לכל עת, ובעיקר בשעת עת רצון לתפלה זו בערב ראש חודש סיון, הוא החודש שבו נתנה התורה
אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם,
וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדָעָא אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה,
כְּמו שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ
אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם
וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ
"וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם". וְהַכַּוָּנָה בִשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת,
וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִיתָ, כְּדֵי שֶּׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ.
וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְלוּיות עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי
לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת. וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הדּוֹרוֹת, לְתַכְלִית שֶׁהֵם
וַאֲנִי כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה,
וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.
אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים,
זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ".
כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר. וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי
וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה,
מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדוֹת תְּרוּמִיּות,
וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְנִימִית, לֹא יִרְאָה חִיצונִית, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְּוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד,
וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וָכֹחַ, וְתֶן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם,
וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם
כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.
אַתָּה ה' יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמות, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ
וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.
וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ:
אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה':
יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
אָנָא ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה', רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ,
לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
כל השאלות כל התשובות על תשעה באב
1. ש. מהם זמני כנסית צום "תשעה באב" ?
ת. לחצו כאן לצפייה בזמני כניסת ויציאת הצום בעשרות ערים ברחבי הארץ
2. ש. מהו "תשעה באב"
ת. תשעה באב הוא אחד מהצומות שיש לכלל ישראל שביום זה נחרב בית המקדש הראשון ובית המקדש השני,
והרבה צרות אירעו ביום זה לישראל. צום תשעה באב הוא אחד הצומות החמורים ביותר שכולם חייבים לצום בו
גם אנשים וגם נשים, מתחילת הלילה עד מוצאי היום שלאחריו, כלומר ב מאז ששוקעת החמה בט' באב בערב,
ועד צאת הכוכבים למחרת {כל אחד לפי מקומו, כיון שזמן השקיעה משתנה קצת ממקום למקום לחצו כאן לזמני הצום בעירכם}
הצום של תשעה באב נקבע בגלל כמה סיבות, והסיבה העיקרית היא משום שריפת בית המקדש הראשון והשני
שהייתה בימים הללו, בעיקר מחמת עוון שנאת חינם ועוד הרבה אסונות שקרו לעם ישראל ביום זה.
לכן בט' באב ישנו איסור אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל [כלומר הולכים בלי נעלי עור] ותשמיש המיטה
[כלומר איסור קיום יחסי אישות ביום זה]. מרבים במנהגי אבלות ובאמירת קינות, וכל אלו איסורים חמורים עד מאד!
3. ש. מה נהוג לאכול בסעודה שלפני הצום?
ת. סעודה המפסקת – היא הסעודה האחרונה שעושים עם לחם אחרי חצות היום לפני שהצום מתחיל.
בשנים רגילות, בהן תשעה באב חל באמצע השבוע, אוכלים את הסעודה המפסקת – הארוחה האחרונה שלפני הצום
– עם תנאים מסויימים, כמו איסור לאכול יותר מתבשיל אחד, מנהג לאכול ביצים קשות או מאכל עגול אחר,
לשבת על הקרקע ולא לאכול בחבורה גדולה.
4. ש. אני לא מבין בכלל את הקינות הנאמרות בתשעה באב, יש לרב עצה בשבילי?
ת. מומלץ לקנות קינות עם פירוש, כמו קינות המבוארות עם פירוש קול ברמה או קינות עם יסוד מלכות,
יש בכל חנויות הספרים, כך אפשר להבין מה שאומרים וקצת להכניס בלב, ולצפות לימים ולזמנים שנזכה
שיהיה יותר שכינה אצלנו, יותר קידוש השם יותר כבוד שמים, ופחות חילול השם.
חלק תאמר עם הציבור וחלק תאמר לבד בכוונה לבד, אבל אל תפרוש לגמרי מהציבור וחלק תאמר איתם ביחד,
כי יש כח מיוחד לתפילת הציבור כולו ביחד.
5. ש. האם יציאה לבילוי בתשעה באב זה מנהג או שזה כתוב ההלכה ?
ת. בהלכות תשעה באב כתוב בשולחן ערוך דינים רבים המורים על כך שאסור לעשות דברים הגורמים להיסח הדעת
מהאבלות של יום זה, ובין היתר מופיע שם דין שאסור ללכת ולטייל בשוק כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות ראש
ובכך יסיח את דעתו מן האבלות. מן הדברים האלו צריך כל אדם להבין את חשיבות יום תשעה באב, ולא יחפש דרכים
לבילוי והעברת הזמן ויסיח את דעתו מהאבלות של יום זה, ותוכל לראות כאן סרטון מדהים המסביר מפני מה אנו אבלים
ביום תשעה באב למרות שעברו שנים רבות מאז שנחרב בית המקדש.
שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו – אמן.
6. ש. אשה שצריכה לטבול במוצאי צום תשעה באב, מתי עליה להתחיל את ההכנות?
ת. אם הטבילה היא במוצאי תשעה באב, יש להקדים לכתחילה לעשות את החפיפה בערב תשעה באב (לא כשיוצא בשבת).
ובמוצאי תשעה באב לשוב ולשטוף את כל הגוף ולחפוף ולסרוק את השיער וכן לנקות היטב את השיניים ומה שביניהן.
לפני הטבילה צריכה להתבונן היטב בכל גופה ושערה. אם אין אפשרות לעשות את החפיפה בערב תשעה באב
או בדיעבד אם לא עשו כן אפשר לעשות את כל החפיפה במוצאי תשעה באב ובלבד שעושים את הכל במתינות
ויש לעסוק בחפיפה שעה אחת כדי להבטיח שעושים את הכל במתינות ולא בחיפזון.
אשריכם בנות ישראל הכשרות והצנועות המטהרות לבעליהן!
7. ש. האם בליל תשעה באב אישה צריכה לישון על הרצפה?
ת. אישה לא צריכה לישון על הרצפה בליל ט' באב
8. ש. האם מותר בצום תשעה באב אחרי חצות היום לנקות את הבית?
ת. ישנם רבים מבני ספרד שנוהגים לנקות את הבית לאחר חצות ולהתכונן למשיח.
בני אשכנז לא נהגו כן כ"כ אולם אין איסור לסדר את המטות ולנקות את הבית והעיקר שלא להסיח דעת מהאבלות
9. ש. האם מותר לרכב על אופניים בערב תשעה באב?
ת. אם הנסיעה באופניים היא רק לצורך תענוג והנאה – אסור.
10. ש. האם מותר ללמוד תורה בט' באב? ואם לא, מה כן אפשר?
ת. לימוד התורה הוא לימוד המשמח את האדם, ובתשעה באב אסור לשמוח. לכן, תקנו חכמים ללמוד ביום זה
רק דברים שקשורים לחורבן, או דברים המביאים את האדם לחשבון נפש. כמו: קריאת מגילת איכה, ספר איוב,
הדברים הרעים שבספר ירמיהו. פירוש איכה ופירוש איוב, מדרש איכה ואגדת החורבן בפרק הניזקין ובפרק חלק,
וכן בפרק 'אלו מגלחין', וכן מותר לקרות בחורבן הנזכר ביוסיפון. גבי תהילים יש אומרים שמותר לומר כל היום,
ויש אומרים שרק ממנחה, ויש אומרים שאסור. מותר ללמוד ספרי מוסר משום שהם מכניעים את לב האדם.
11. ש. האם מותר ליסוע ברכב בתשעה באב?
ת. מותר
12. ש. האם מותר לעשן בצום תשעה באב?
ת. מי שקשה עליו לא לעשן יכול לעשן אבל עדיף לעשן בסתר.
13. ש. האם מותר לקנות אוכל בתשעה באב בסופר?
ת. מותר.
14. ש. האם מותר לקנות חפצים חדשים כטלפון, מחשב וכדו' בצום תשעה באב?
ת. ביום תשעה באב עצמו – אין לקנות כלל מוצרים כאלו. כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה
מאותה מלאכה, ולכן לא כדאי לעשות שום מלאכה שיש בה רווח ממוני ביום זה.
15. ש. בבוקר של ט' באב הנחתי בשוגג תפילין, האם אני צריך להניח שוב במנחה?
ת. אינך חייב להניח במנחה כיון שהנחת היום תפילין, מכל מקום כדי לא להיות שונה מיתר הציבור
ולא לפרוש מן הציבור ראוי שתניח במנחה שוב פעם בברכה, אבל אין עליך חיוב
16. ש. האם מתפללים תפילת שחרית ללא תפילין ומתי משלימים את התפילה?
בתפילת שחרית של תשעה באב, מתפללים כרגיל בכל יום, אך לא מניחים תפילין ולא לובשים טלית.
וכמו כן ממשיכים אחרי התפילה לומר קינות ויש המוסיפים גם לומר שוב מגילת איכה.
את התפילין מניחים לאחר חצות כאשר מתפללים תפילת מנחה
17. ש. ממתי מתחילים ענייני תשעה באב, ועל מה צמים?
'תשעת הימים', הם ימי אבלות על חורבן בית מקדשינו, הם מתחילים בראש חודש אב עד אחרי תשעה באב.
בימים אלו נוהגים שלא לאכול בשר ויין, ומנהג האשכנזים גם לא ללבוש בגדים מכובסים ולא להתרחץ (במים חמים).
למנהגי עדות המזרח מקילים בזה עד 'שבוע שחל בו תשעה באב' שרק אז אינם לובשים בגדים מכובסים ואינם מתרחצים
ואינם מסתפרים. שנזכה לבנין בית המקדש במהרה, ואז לא נצטרך לצום אלא יהפך לנו יום תשעה באב לחג ומועד.
18. ש. האם אישה צריכה להגיד קינות ומגילת איכה?
ת. עליה לדאוג קודם כל שתוכל לצום טוב, ואם יש עוד בכוחה תאמר קצת קינות.
19. ש. אני בהריון, האם אני צריכה לצום בתשעה באב?
ת. יש להתקשר לרב ולהיוועץ איתו באופן אישי כי זה משתנה בין אשה לאשה לפי מצב בריאותה.
באופן כללי אשה שמרגישה טוב בהריון ואין לה בעיה, צריכה לצום. וכך עושות רוב רובם של הנשים.
צריכים לדאוג קודם הצום לשתיה טובה, ובצום עצמו להיות במקום ממוזג ונעים, ולנוח ככל שיותר ולהתאמץ כמה שפחות.
יהי רצון שיהיה סייעתא דשמיא ובשורות טובות בשעה טובה ומוצלחת
20. ש. האם בצאת הצום מעיקר הדין כבר מותר לשמוע שירים?
ת. אסור, רק ממחרת תשעה באב – ביום י' באב מחצות ואילך מותר, וזאת בגלל שבית המקדש המשיך להישרף בי' באב.
21. ש. האם במוצאי תשעה באב מותר להתקלח?
ת. לא, רק ממחרת תשעה באב – ביום י' באב מחצות ואילך מותר, וזאת בגלל שבית המקדש המשיך להשרף בי' באב.
22. ש. האם מותר לכבס אחר חצות היום של צום תשעה באב?
ת. אסור, רק ממחרת תשעה באב – ביום י' באב מחצות ואילך מותר, וזאת בגלל שבית המקדש המשיך להשרף בי' באב.
23. ש. ממתי מותר להתחיל לאכול בשרי אחרי צום תשעה באב?
ת. ממחרת תשעה באב – ביום י' באב מחצות ואילך מותר, וזאת בגלל שבית המקדש המשיך להישרף בי' באב.
יש לכם שאלה? על כל נושא ביהדות לחצו כאן והרב של האינטרנט יענה לכם!
בריכות נפרדות – הרשימה המלאה
מתכוננים לצאת לשחייה? קבלו את הרשימה המעודכנת והמפורטת של שעות השחייה הנפרדת בבריכות השונות ברחבי הארץ. כל מה שרציתם לדעת על בריכות שחייה מופרדות ולא היה לכם את מי לשאול
חברים, ממש למענכם – עמלו והכינו באתר הידברות לוח מפורט של בריכות שחייה המפעילות שעות נפרדות לגברים ונשים ברחבי הארץ. נקדים כמה הערות חשובות:
1. אין הידברות מתחייבת לתוכן המובא, שעות הפתיחה המצוינות בכתבה הן רק בחודשים יולי-אוגוסט. ברוב הבריכות הזמנים משתנים בחורף, ויש מהן שכלל אינן מציעות רחצה נפרדת מלבד מאשר בחודשי הקיץ. ועל כל פנים – לפני היציאה כדאי תמיד להתקשר ולוודא שאין כל שינוי
2. מכירים בריכה נוספת שיש בה שעות רחצה בהפרדה? עדכנו אותנו ונשמח לעדכן את הרשימה לטובת כולם!
3. נתקלתם בבריכה מהרשימה שאינה צנועה דיה? שאין בה שמירה על כללי ההפרדה כהלכה? עדכנו אותנו כדי שנסיר את שמה מהרשימה.
תודה, ושחייה מהנה.
להלן רשימת הבריכות הנפרדות. לרשימת החופים הנפרדים הקליקו כאן.
בריכות בירושלים
בריכת האוניברסיטה בגבעת רם
בריכה מקורה השוכנת בתוך בניין האוניברסיטה בגבעת רם.
שעות פתיחה:
יום ראשון: גברים בין השעות 11:00-11:50 ונשים בין השעות 14:10-15:10
יום שני: נשים בין השעות 12:10-13:00 וגברים בין השעות 22:00-23:00
יום שלישי: גברים בין השעות 12:10-13:00 ונשים בין השעות 19:10-20:00
יום רביעי: נשים בין השעות 12:10-13:00 וגברים בין השעות 22:10-23:00
יום חמישי: גברים בין השעות 12:10-13:00 ונשים בין השעות 17:10-18:00
מחיר כרטיס: 80 שקלים, לסטודנט של האוניברסיטה העברית 50 שקלים. אורח של מנוי משלם 60 שקלים.
טלפון: 026584293
כתובת: בניין האוניברסיטה בגבעת רם (הכניסה מהחניון מול מוזיאון המדע)
בריכת יער ירושלים
הבריכה כוללת מספר בריכות וכן בריכת ילדים, מתנפחים בדשא ומזנון.
שעות פתיחה: ראשון, שלישי ורביעי בין השעות 13:30-18:00 לנשים בלבד. הבריכה אינה מציעה רחצה נפרדת לגברים
מחיר כרטיס: 55 שקלים לאישה, 45 שקלים לילדה
כתובת: מרכז ציפורי, יער ירושלים
טלפון: 026752911
בריכת רמות
בריכה מקורה, בחודשי הקיץ יש גם בריכת פעוטות
שעות פתיחה: הבריכה פתוחה בכל יום בין השעות 7:00-23:00. החלוקה בין גברים לנשים משתנה ועל כן יש להתעדכן טלפונית.
מחיר כרטיס: 35 שקלים לילד עד גיל 18 ו-45 שקלים למבוגר
כתובת: אסירי ציון 2, רמות ב'
טלפון: 025868055
בריכת ירושלים
הבריכה כוללת חדר כושר, סאונה ובריכה
שעות פתיחה: נשים בימי שני בין השעות 18:00-20:00 וגברים בימי רביעי בין השעות 18:00-20:00
מחיר כרטיס: 40 שקלים. יש אפשרות לכרטיסייה של 12 כניסות ב-400 שקלים
כתובת: רחוב עמק רפאים 43
טלפון: 02-5632092
בריכת מלון רמדה רנסנס
הבריכה כוללת חדר כושר (מגיל 17), סאונה יבשה ורטובה ומקלחות.
שעות פתיחה: נשים בימי ראשון, שלישי וחמישי בין השעות 21:00-24:00 וגברים בימי שני, רביעי ומוצאי שבת באותן שעות.
מחיר כרטיס: 110 שקלים. ניתן לרכוש כרטיסיה ב-1060 שקלים ל-12 כניסות.
טלפון: 026599999
כתובת: שדרות הרצל, ירושלים
בריכת בית החייל
שעות פתיחה: יש ליצור קשר טלפוני כדי להתעדכן על כך.
מחיר כרטיס: 30 שקלים, אפשרות לכרטיסיה מוזלת
טלפון: 0547767423 026244813
כתובת: שאלתיאל 3, ירושלים
בריכת בית הנוער העברי
בריכת שחייה חצי אולימפית, מחוממת ומקורה. מכילה גם סאונה יבשה ורטובה, מקלחות, מלתחות גדולות ומשטח דשא.
שעות פתיחה: הבריכה פתוחה בכל יום גם לגברים וגם לנשים. ניתן להתקשר כדי לשמוע שעות מפורטות.
מחיר כרטיס: 45 שקלים. מחיר כרטיסיה עם 6 כניסות: 215 שקלים. כרטיסיה עם 12 כניסות: 390 שקלים.
כתובת: הרב הרצוג 105
טלפון: 026494111
בריכות אזור ירושלים
קאנטרי בית שמש
בריכה מקורה ונעימה עם סאונה ושירותים נוספים.
שעות פתיחה: הבריכה פתוחה בכל יום בשעות נפרדות לגברים ולנשים. על החלוקה המדויקת ניתן לשמוע דרך הטלפון.
מחיר כרטיס: מבוגר: 35 שקלים, ילד (עד גיל 14): 30 שקלים, פנסיונר וחייל: 28 שקלים (בהצגת תעודה מזהה). אפשרות לכרטיסיה עם 12 כניסות ב-350 שקלים.
כתובת: בן אליעזר 3, בית שמש
טלפון: 02-9923846
ספידי כיף במבוא ביתר
הבריכה בספידי כיף כוללת מגלשות מים ואטרקציות נוספות. בנוסף, תמצאו במקום גם פארק אתגרי ומתקני שעשועים יבשים.
שעות פתיחה: בין השעות 10:00-19:00 – פתוח לסירוגין לגברים ולנשים. בימי שישי: גברים בלבד בין השעות 13:00-17:00. לאורך כל היום יש מתקנים ואטרקציות למשפחות. חשוב לתאם הגעה כי יש ימים סגורים לקבוצות.
מחיר כרטיס: 55 שקלים, כולל הכל. יש לשלם מגיל שנתיים
טלפון: 025330260
כתובת: מושב מבוא ביתר
בריכת סוסיא
בריכה רחבת ידיים ומאובזרת היטב
שעות פתיחה: בימים ראשון, שלישי וחמישי גברים בין השעות 9:15-13:15 ונשים בין השעות:14:00-18:00. בימים שני ורביעי הסדר הוא הפוך. ביום שישי: נשים בין השעות 9:15-11:15, גברים בין השעות 11:30-15:30, ונשים פעם נוספת בין השעות: 16:00-17:30.
מחיר כרטיס: מבוגר 32 שקלים, ילד (מגיל 3) 30 שקלים
כתובת: בריכת שחיה בסוסיא
טלפון: 029963424
בריכת 'אגם מים' ביישוב בית מאיר
בריכה מקורה וגדולה (16 מ'), מחוממת יותר מבריכה רגילה, ומאפשרת פרטיות.
שעות פתיחה: שעות הפתיחה הנפרדות הן בכל יום בין השעות 7:00-10:00. גברים בימים שני, רביעי ושישי, ונשים בימים ראשון, שלישי וחמישי.
מחיר כרטיס: 45 שקלים
כתובת: מושב בית מאיר
טלפון: 025344514
בריכת נס הרים
שעות פתיחה:
נשים בתאריכים : ח' תמוז (בשעות 10:00-14:00), ט"ו תמוז (בשעות 14:00-18:00), כ"ב תמוז (בשעות 14:00-18:00), כ"ה תמוז (בשעות 9:00-13:00), כ"ט תמוז (בשעות 9:00-13:00).
גברים בתאריכים: ט' תמוז ( 12:00-17:00), ט"ז תמוז (12:00-17:00), כ"ג תמוז (12:00-17:00), כ"ה תמוז (14:00-18:00).
בריכות באזור הדרום
קאנטרי קלאב בערד
קאנטרי קלאב ערד מציע בריכת שחייה וכן סאונה וג'קוזי.
שעות פתיחה: גברים בימי ראשון בין השעות 21:00-23:00 ונשים בימי שני בין השעות 21:00-23:00
מחיר כרטיס: 25 שקלים. יש אפשרות לכרטיסיה של עשר כניסות ב-200 ש"ח.
כתובת: רחוב עיינות 1
טלפון: 089975445
חמי יואב
בחמי יואב יש בריכות עשירות במינרלים ובגופרית, כך שהמתרחצים נהנים לא רק מהשחייה בבריכה, אלא גם מוסיפים מינרלים לגוף, וזוכים לחידוש של העצמות ולתחושת ריפוי. במקום יש 11 בריכות מלאות במינרלים, בריכת מפלים, עיסויים, ג'קוזי, סאונה יבשה ורטובה, ועוד.
המתחם סגור לרגל שיפוצים (עדכון אחרון: 21/06/2018)
כתובת: כביש אשקלון-קריית גת (בסמוך לשדה יואב)
טלפון: 08-6721150
קריית גת: בריכת ארבע עונות
הבריכה כוללת בריכת שחייה רחבת ידיים, בריכה מקורה לילדים קטנים ומלתחות
שעות פתיחה: נשים בימי ראשון בין השעות 16:00-19:00 ובימי שלישי בין השעות 19:00-22:00.
גברים בימי ראשון בין השעות 19:30-22:30 ובימי חמישי בין השעות 19:30-21:30.
מחיר כרטיס: 20 שקלים, החל מגיל שנתיים
כתובת: שדרות לכיש 21 קרית גת
טלפון: 086887931
פארק המים חפץ חיים
פארק המים שופץ לאחרונה בעלויות גבוהות והוא מציע מתקנים שונים בתוך המים, בריכות אטרקטיביות, מגלשות ענק ואטרקציות נוספות.
שעות פתיחה: בימים אלו הפארק פתוח לקבוצות בלבד. בימי שישי הפארק פתוח לגברים בין השעות 14:30 ל-16:45.
מחיר כרטיס: ביום שישי 50 שקלים (מגיל 3 חייב בכרטיס).
טלפון: 088593939
כתובת: קיבוץ חפץ חיים
רחובות: בריכת ויסגל
בריכה גדולה, מקורה בחצייה ולצידה בריכת פעוטות מקורה, מסביב יש כיסאות, שמשיות, ומתקני שעשועים לילדים.
שעות פתיחה: יום ראשון: נשים בין השעות 12:00-16:00 וגברים בין השעות 18:30-22:00
יום שני: נשים בין השעות 16:00-22:00 וגברים בין השעות 8:00-13:00
יום שלישי: נשים בין השעות 8:00-13:00 וגברים בין השעות: 17:30-20:00
יום רביעי: נשים בין השעות 16:00-22:00 וגברים בין השעות 8:00-13:00
יום חמישי: גברים בין השעות 14:00-22:00 ונשים בין השעות 8:00-13:00
יום שישי: גברים בין השעות 11:30-17:00 ונשים בין השעות 8:00-11:00
מחיר כרטיס: לתושב רחובות 30 שקלים למבוגר ו-25 שקלים לילד. לתושב חוץ 45 שקלים למבוגר, ו-35 שקלים לילד. 25% הנחה לפנסיונר ואזרח ותיק ו-10% הנחה לנכה. מחיר כרטיסיה עם 10 כניסות: מבוגר 250 שקלים וילד 200 שקלים.
כתובת: רחוב דובנוב 47, רחובות
טלפון: 086586585
לוד: בריכת ניו ליג
שעות פתיחה: נשים בימי שלישי בין השעות 9:00-20:00 וגברים בימי שישי בין השעות 12:30-17:15
מחיר כרטיס: 25 שקלים, או כרטיסייה עם 11 כניסות ב-250 שקלים
טלפון: 089153146
כתובת: קריית הספורט, לוד
נס ציונה: בריכת נס גלים
בריכה עירונית הכוללת בריכה למבוגרים ובריכה לפעוטות
שעות פתיחה: ימי ראשון בין השעות 14:00-18:45. הבריכה פתוחה לסירוגין, כך שפעם בשבועיים היא לגברים ופעם בשבועיים לנשים.
מחיר כרטיס: מחיר לתושב העיר: 25 שקלים, מחיר לתושב חוץ המגיע כנלווה לתושב העיר: 60 שקלים, מחיר לתושב חוץ המגיע כעצמאי: 80 שקלים.
כתובת: מנחם בגין 3, נס ציונה
טלפון: 08-8527393
בריכות באזור המרכז
בריכת בארות יצחק
בריכה קיבוצית המצויה באוויר הפתוח. הבריכה סמוכה לפתח תקווה ומתאימה מאוד לתושבי המרכז.
שעות פתיחה: הבריכה פתוחה בכל יום בין השעות 7:00 עד 22:00. בכל יום יש שעות נפרדות לנשים ושעות נפרדות לגברים (כולל ימי שישי). לקבלת לו"ז מדויק יש לשלוח מייל: [email protected]
מחיר כרטיס: משתנה, ניתן לברר בטלפון
טלפון: 03-9371889
כתובת: קיבוץ בארות יצחק
בריכת רמת גן
בריכה מקורה ומטופחת
שעות פתיחה: נשים בימי ראשון בבוקר בין השעות 8:30-11:30 וגברים במוצאישבת בין השעות 21:00-23:00
מחיר כרטיס: 35 שקלים
כתובת: רחוב מתתיהו מנדל 10, רמת גן
טלפון: 036770562
בריכת כפר חב"ד
בריכה רחבת ידיים. במקום יש גם בריכה רדודה המתאימה לילדים
שעות פתיחה: פתוח מידי יום לגברים ולנשים בשעות נפרדות. בחלק מהימים מתקיימת שחייה לילית לנשים או לגברים (מגיל 16 ומעלה). שחייה לילית גם במוצאי שבת, לגברים.
ביום שישי רחצה נפרדת לגברים בלבד בין השעות 13:30-17:30
ביום רביעי י"ד תמוז הבריכה תהיה סגורה באופן חד פעמי.
מחיר כרטיס: 32 שקלים, ברכישת כרטיסייה מקבלים שתי כניסות חינם
כתובת: כפר חב"ד
טלפון: 039606079 0505264864
בריכת אור יהודה
בריכה פתוחה עם מגלשה מאתגרת. בנוסף, יש גם בריכת פעוטות ומדשאות על שטח של 11 דונם.
שעות פתיחה: נשים בימי ראשון ורביעי בין השעות: 17:00-21:00, גברים בימי שני וחמישי בין השעות 19:00-22:00. יום שישי פתוח לגברים בין השעות 13:00-17:00
מחיר: 28 שקלים
כתובת: רחוב לו סקלאר 27, אור יהודה
טלפון: 036346941
בריכות בתל אביב
בריכת רמת אביב
בריכה פתוחה ורחבת ידיים.
שעות פתיחה: לגברים בימי ראשון בין השעות 20:00-22:15, לנשים בימי שני בין השעות: 9:00-11:00 בבוקר.
מחיר כרטיס: 35 שקלים. אפשרות לכרטיסיה של 10 כניסות ב-335 שקלים.
כתובת: רחוב חיים לבנון 7, רמת אביב, תל אביב
טלפון: 036412325
בריכות באזור השרון
בריכת 'שרונית' ברמת השרון
בריכה מטופחת הכוללת גם בריכת פעוטות, ג'ימבורי ומרחבי דשא.
שעות פתיחה: בימי ראשון בין השעות 9:00-14:00 נשים, וגברים בימי ראשון בין השעות 16:00-20:00. הפתיחה הנפרדת היא רק בחודשים יולי-אוגוסט
מחיר כרטיס: 20 שקלים
כתובת: סמטת בוקק 1, רמת השרון
טלפון: 035474424
בריכת קדומים
שעות פתיחה: הבריכה פתוחה בכל יום גם לגברים וגם לנשים בנפרד. על שעות מדויקות ניתן להתקשר ולשמוע
מחיר כרטיס: כרטיס לילדים, נערים, בני שרות, סטודנטים, אזרחים ותיקים ונכים: 30 שקלים. כרטיס למבוגר: 40 שקלים. יש אפשרות לרכישת כרטיסיות מוזלות
כתובת: גבעת שלם, קדומים
טלפון: 097928226
בריכת אונים בכפר סבא
בריכה פתוחה תחת כיפת השמיים
שעות פתיחה: בימי שני – נשים בין השעות 14:00-18:00 וגברים בין השעות 18:00-21:30
מחיר כרטיס: 30 שקלים. ניתן לרכוש כרטיסייה לשש כניסות ב-160 שקלים
כתובת: רחוב ז'בוטינסקי, פינת אזר
טלפון: 097430998
הבריכה העירונית בחדרה
'הבריכה העירונית' היא בריכה רחבת ידיים הכוללת גם בריכת פעוטות ושירותים נוספים.
שעות פתיחה: ימי ראשון, נשים בלבד בין השעות: 20:00-22:00. אין רחצה נפרדת לגברים.
מחיר כרטיס: 45 שקלים
כתובת: יצחק רבין 56
טלפון: 046322696
בריכות באזור הצפון
חמת גדר
האתר סגור לצורך שיפוצים ושדרוגים בין התאריכים 23/6 ל-23/7. (עדכון אחרון: 21/6/18).
לבירורים לאחר מכן : 6393*
קאנטרי טופ קלאב בכרמיאל
הבריכה מחוממת ונעימה. יש גם בריכה לפעוטות, ג'קוזי, סאונות וספא
שעות פתיחה: הבריכה פתוחה בשעות נפרדות רק בימי ראשון בין השעות 18:00-22:30. בכל פעם יש שעתיים לגברים ושעתיים לנשים, כאשר יש תחלופה – פעם הגברים ראשונים, ופעם הנשים ראשונות.
מחיר כרטיס: 25 שקלים
כתובת: צה"ל 113, כרמיאל
טלפון: 049583331
בריכת מגדל העמק – בריכת הסולטן
בריכה פתוחה, עם הרבה מדשאות מסביב
שעות פתיחה: נשים בימי שני בין השעות 8:00-14:00 ובימי רביעי בין השעות 17:30-20:00. גברים בימי שני בין השעות 14:00-18:00 ובימי חמישי בין השעות 15:00-19:00
מחיר כרטיס: 25 שקלים (בימים קצרים המחיר 15 ש"ח בלבד).
כתובת: רחוב רמת יזרעאל, מגדל העמק
טלפון: 04-6417000
קאנטרי צפת
בקאנטרי צפת יש מגוון רב של מתקנים. החל מבריכה מחוממת, בריכה פעוטות, ג'קוזי מפנק, סאונה רטובה/יבשה וחדר כושר מרווח.
שעות פתיחה:
בימי ראשון ורביעי: נשים בין השעות 16:00-19:00 וגברים בין השעות 19:00-22:00
בימי שלישי: נשים בין השעות 11:00-14:00
בימי שני: נשים בין השעות 21:00-23:00
בימי שישי: הבריכה פתוחה לגברים בין השעות 7:00-10:30.
מחיר כרטיס: 35 שקלים לילד, 40 שקלים למבוגר
כתובת: אזור התעשייה החדש 39, צפת
טלפון: 046922288
10 כללים שיעזרו לך לברך על האוכל
10 כללים שיעזרו לך לברך על האוכל
- כשיהודי אוכל או שותה, הוא צריך לברך את בורא העולם לפני ואחרי האכילה. חכמינו זיכרונם לברכה אומרים ,שהעולם כולו שייך להקדוש ברוך הוא, ובעיקרון אסור לנו לאכול כלום. רק אחרי שאנחנו מברכים את בורא העולם, האוכל הופך להיות שלנו, ורק אז יש לנו רשות לאכול. כשמסיימים לאכול, זה הזמן לומר תודה, ושהאוכל יעשה לנו רק טוב ונהיה תמיד בריאים ושמחים. אז קבלו בקצרה את סדר הברכות:
הברכות שלפני האוכל והשתיה הן: "המוציא לחם מן הארץ", "בורא מיני מזונות","בורא פרי הגפן",
"בורא פרי העץ", "בורא פרי האדמה", "שהכל נהיה בדברו".
על לחם, פיתה, באגט, לחמניה, לאפה וכדו', מברכים:
"בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ".
על מיני מאפה או תבשילים שיש בהם קמח, כמו עוגה, פשטידת איטריות, עוגיה, דייסה וכדו',מברכים:
"בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת".
על יין ועל מיץ ענבים מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".
על פירות הגדלים על עץ: תפוח, אגוז, תמר, רימון, מנגו וכדו', מברכים:
"בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ"
על ירקות ועל פירות הגדלים על גבי שיחים, כמו עגבניה, מלפפון, קולרבי, חסה, גזר ועוד מברכים:
"בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה".
על מאכלים ומשקים שאינם מן הצומח, כמו ביצים, בשר, חלב וכדו', וכן על ממתקים
שאינם מכילים קמח דגנים כמו שוקולד, סוכריות ועוד, כמו גם על משקאות מכל הסוגים, חוץ מיין, מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ".
גם אחרי ששותים או אוכלים צריך לברך, ו'הברכה האחרונה', בדרך כלל מקבילה לברכה הראשונה.
אם לפני האוכל ברכת "המוציא לחם מן הארץ" – אחרי האוכל עליך לברך ברכת המזון. אם לפני האוכל ברכת 'בורא מיני מזונות' – אחרי האוכל תצטרך לברך בדרך כלל 'ברכת מעין שלוש'. אחרי מאכלים שמברכים עליהם 'בורא פרי העץ', 'בורא פרי האדמה', ו'שהכל נהיה בדברו' – מברכים ברכת 'בורא נפשות'.
מומלץ להיכנס ל'לוח הברכות', ולשמור אותו במועדפים, כדי שיהיה לך זמין בכל עת,
ותמיד תוכל לבדוק מה מברכים על דברי מאכל וממתקים.
נינג'ה עם זקן
מאת: יעקב לוסטיגמן
בעיר החרדית אלעד מתגורר תושב שתחום העיסוק שלו מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בגבר חרדי מן המניין. רוב השכנים שלו מימיהם לא ראו חרב אמתית, הידע שלהם בלחימה לא השתפר מאז התקוטטו עם חבריהם בכתה ג' בתלמוד התורה, ואם תבקשו מהם לרוץ למרחק של מאה מטר, סביר להניח שייקח להם כמה דקות ארוכות להתאושש מהמשימה הקשה…
ישי אמנו (34), אולי נראה גבר חרדי שגרתי. הוא נשוי, ואב לששה ילדי חמד הלומדים בתלמוד התורה כמו כל ילד חרדי אחר. אבל מתחת לכיפתו הלבנה של ישי, מסתתר לו אדם עם סיפור חיים שנראה כאילו ברח החוצה מאגדת עם עתיקת יומין. את זמנו הוא מחלק בין לימוד תורה, ובין לימודי לחימה. הוא העמיד תלמידים רבים היודעים לחבוט ולהיחבט כהלכה, להתגלגל בתנועת חתוליות ולהגיב בצורה נכונה כלפי מי שמנסה לתקוף אותם.
"מבחינתי אמנות הלחימה היא בעיקר עניין של שליטה עצמית", הוא מסביר. "יש עמי באמתחתי לא מעט סיפורים על בני נוער וילדים שלא הצליחו להתרכז, שנכשלו בכל תחום שבו הם רצו להצליח, ולאחר שתרגלו נינג'וטסו, למדו לשלוט במחשבות שלהם, להתרכז ולעבוד בצורה מסודרת".
אבל לפני שנקפוץ למסקנות שמסיק אמנו מהמקצוע שלו, עדיף שנחזור אחורה, למקום שבו הכל התחיל…
"נולדתי בקריית מוצקין לבית שבו הדת היהודית היתה משהו לא מוכר בכלל. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 3 בלבד, גדלתי עם אמא, והיא לא קיבלה שום חינוך דתי. היא התייתמה בשואה בגיל צעיר מאוד, והגיעה לארץ בגפה, בלי שום ידע על יהדות ועל דת. גם המקום בו גרנו, קרית מוצקין, לא הציע לי הרבה הזדמנויות להיפגש עם הדת היהודית. הפעם הראשונה בה ראיתי בית כנסת היתה ביום בר המצווה שלי, ואני חושב שבכלל לא הבנתי מה זה המקום הזה.
"כבר מגיל צעיר נמשכתי ללימוד אמנות הלחימה. בגיל 9 התחלתי ללמוד קראטה בצורה מסודרת, וכעבור שנתיים עברתי ללמוד נינג'וטסו. זאת אומנות מאוד מיוחדת, ולא רק בגלל שהיא פופולאריות בסרטים. אני זוכר שהסבירו לי שכדי לקבל דרגת 'דאן 5' בנינג'וטסו, אתה צריך להגיע לכזאת רמה של ריכוז שתגיע למצב שבו אתה יושב על הרצפה בעיניים עצומות, ומורה עומד מאחוריך ומוריד חרב במהירות לעבר הראש שלך בלי שתדע מתי הוא עושה את זה. אם הצלחת להרגיש את הסכנה ולחמוק מהחרב בזמן – הצלחת.
"זה הפליא אותי. לא הבנתי איך אדם יכול לפתח כזאת יכולת מדהימה. להרגיש את הסכנה. זה למעשה המהות של הנינג'וטסו, להגיע לרמה כזאת של ריכוז שבה אתה מרגיש כשהסכנה מתקרבת, בלי לראות שום דבר. זה שימוש בחוש השישי, שהופך אצלך להיות כמו חמשת החושים הרגילים. אתה פשוט מרגיש שהסכנה מתקרבת ויודע להיערך לקראתה כראוי.
"נכנסתי ללימוד הנינג'וטסו בכל הכח. זה מאוד משך אותי וגם מילא אותי. אף פעם לא נמשכתי לתרבות החילונית של מועדונים וכל השטויות האלו, אהבתי תמיד להשקיע בשיפור יכולת התנועה, לבלות הרבה בטבע. במשך ארבע שנים הייתי מסתובב כל לילה לבד ביער, לפעמים עם חבר אחד, היינו עושים אימונים עד הבוקר. היו לי ארבעה מאמנים שהייתי מתאמן אצלם בחוג. לא היה מחנה אימונים שהחמצתי, ואף נפגשתי עם ראש השיטה בהולנד ב'טאי קאי' – מחנה אימונים בן שבוע. זה היה תחליף לכל הדברים האחרים בעולם, רוחניים וגשמיים כאחד. הייתי הולך לקניון, לא כדי לקנות משהו, אלא כדי לפתח את הכישורים שלי, כדי לדעת לזוז נכון שאף אחד לא ישפשף אותי וכדו'.
"כגודל ההשקעה כך גם היתה ההצלחה גדולה מאוד. הגעתי ליכולות מאוד גבוהות עם ההרגשה, הייתי מרגיש מתוך שינה. בתקופה בה ישנתי בפנימייה, כל החברים בקבוצה היו משתעשעים עם זה. כשאני הייתי נרדם בלילה הם היו שולחים חבר שיכה אותי באגרוף, ואני מתוך שינה הייתי מרגיש סכנה מתקרבת ומיד תופס את ידו.
"ההצלחה בנינג'וטסו סייעה לי גם בתחומים אחרים. אם בבית הספר היסודי לא הייתי מהתלמידים המבריקים במיוחד, בכתה ט' כבר הייתי המצטיין השכבתי. מי שיודע להתרכז בלחימה, יודע להתרכז גם בלימודים. היה לי גם חבר שהיה ברמה מאוד גבוהה בנינג'וטסו, ויחד היינו עושים תרגילים ברמה גבוהה מאוד. זה מילא אותי".
ואז… בא המהפך: "יום אחד, זה פשוט נעלם לי", מספר ישי. "אני מגיע לאימון, מבצע את התרגילים ולא מרגיש כלום. איבדתי את הריכוז, ובלחימה הריכוז הוא זה שעושה אותך לוחם טוב. אם אתה לא מזהה בשבריר שניה את תנועת היריב, אתה לא מספיק להגיב בזמן. כל היכולות שלך בלחימה לא שוות כלום אם הן לא מגיעות בצורה מדויקת, עם ריכוז מלא וברגע הנכון.
"וזה נמשך. גם למחרת לא הרגשתי כלום, וגם יום לאחר מכן. עברו מספר ימים וכבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי מנסה כל מיני הרפיות. הלכתי ליער, הלכתי לים, ניסיתי כל מיני תרגילים. כלום. שום דבר לא עזר לי. הייתי בוכה מרוב תסכול, זה הרס לי את כל התוכניות. רציתי להיות נינג'ה כמו לפני מאתיים שנה, ופתאום אני לא מסוגל לעמוד בסטנדרטים שהתרגלתי אליהם כבר לפני כמה שנים.
"החבר שלי ראה איך שאני מתייסר ופתאום הוא זרק לי ככה חצי משפט, בלי שום משמעות: "שמעתי שמי שאומר את כל ספר התהילים בשבת, זה מכפר לו על הכל". לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, מה תהילים? מה זה בכלל? "זה הספר הזה מהתנ"ך?", שאלתי אותו, והוא עונה לי "כן". זהו, לא דיברנו על זה יותר. המשכנו הלאה אני חזרתי להרפיות ולניסיונות הכושלים להחזיר לעצמי את הכוחות שאבדו לי, ובזה נגמר הסיפור.
"עברו מספר שבועות, ובשבת אחת אני מוצא את עצמי מסתובב בבית ככה משועמם כהוגן. רפרפתי על הספרים שלי, מחפש משהו מעניין לקרוא, ומשום מה המבט שלי התעכב על ספרי התנ"ך. היה לי קסוטו. מפה לשם אני עומד כשספר התהילים בידי, ואני מתחיל לקרוא.
"נדהמתי. אילו מילים יפות כל כך. לשון מליצית ועתיקה כזאת. זו היתה חוויה מעניינת מאוד. קראתי וקראתי, ופתאום אני מתחיל לזוז קדימה ואחורה, מרגיש אנרגטי, לא מבין למה אני זז. אני לא יכול לקרוא בנחת, אני נכנס להרגשה מיוחדת. התחלתי להרגיש כאילו זה מוכר לי, כאילו אני רואה את המאורעות במחשבה, אני קורא ככה ארבע שעות, נדבק למילים ולא יכול להפסיק.
"האווירה בחדר הפכה קסומה. הרגשתי כאילו אני קורא באיזה ספר קסמים מיוחד. זו היתה תחושה שאני כאילו נבלע לתוך איזושהי ישות רוחנית אדירה, משהו שמאיר אותך באור נפלא, ומשרה עליך תחושת נעימות לא מוכרת.
"במוצאי שבת היה לי אימון בנינג'וטסו. כמו תמיד יצאתי מהבית לאימון ואת הדרך עשיתי בריצה. אני מגיע לאולם, נעמד ככה מול בן הזוג שלי, ופתאום הכתה בי ההרגשה של "מה אתה עושה פה בכלל".
"זה מאוד הלחיץ אותי. כבר קיוויתי שמצאתי את תרופת הפלא ופתאום מתברר שקריאת התהילים רק עשתה יותר גרוע. היא אומנם עזרה לי להרגיש טוב עם עצמי, אבל לא עם הנינג'וטסו, ומבחינתי להיות נינג'ה זה היה כל מה שרציתי אי פעם".
"בשלב זה כבר הייתי בן 17 בערך. בסוף כתה י"א עזבתי את בית הספר כי רציתי להשקיע יותר באמונות הלחימה. החלטתי לנסות לחזור לבקר בבית הספר, למקום שממנו צמחתי. חשבתי אולי ביקור כזה ופגישה עם חברים מפעם, יעזרו לי להחזיר לעצמי את השליטה על החיים שלי. אני מגיע למקום ורואה את אחד החברים הטובים שלי מהעבר, עם כפה על הראש. לא הבנתי מה קשורה הכפה, ורק מאוחר יותר הבנתי שהוא חזר בתשובה.
"אני עדיין עולה במדרגות והחבר עם הכפה אומר לי בוא רגע, אני רוצה לספר לך משהו. לא הבנתי מה הוא רוצה בדיוק, אבל זרמתי אתו. כיבדתי אותו כחבר. ישבנו כמה חברים יחד והוא סיפר לנו סיפור על רבי חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש. פתאום הרגשתי תחושה מאוד מוכרת. זו היתה התחושה שהרגשתי כשקראתי בתהילים. פתאום אני מרגיש משהו רוחני עצום. כאילו אני רואה את התרחשות הסיפור מול העיניים שלי, כאילו אני כבר מכיר את הסיפור, ומכיר את האור החיים הקדוש. אני נכנס לחוויה כזאת ושואל אותו, "תגיד לי, האור החיים הזה, הוא קשור לתהילים?". החבר שלי לא הבין מה קשור תהילים עכשיו, אבל אני לא מניח לו, זה קשור לתהילים, אני מרגיש שזה קשור לתהילים. בסדר, הוא הסכים איתי, זה שקשור לתהילים. מה אכפת לו?
"החבר ראה שאני ככה מתרגש, והחליט לשאול אותי: "אתה רוצה להניח תפילין". הסכמתי. ושוב אני מרגיש הרגשה מיוחדת כזאת. הלכתי יחד אתו, קנינו שווארמה, והוא נוטל ידיים ומראה לי איך ליטול ידיים ולברך לפני הארוחה. שאלתי אותו, גם זה קשור לתהילים? הוא אומר לי כן. אכלתי והוא אומר לי "עכשיו צריך לברך". אמרתי, בהחלט הגיוני שאחרי שאכלנו צריך להגיד למישהו תודה על האוכל. בירכתי, הנשמה שלי מתרוממת ואני מרגיש משהו מיוחד. הוא לקח אותי לבית הכנסת, זה היה בכפר יונה. כולם שם היו לבושים בבגדים רגילים, חולצות טריקו או מכופתרות, מכנסי ג'ינס וכדו'. רק אחד, השליח ציבור היה גבר חרדי עם לבוש חסידי. אני רואה אותו ככה עם חליפה שחורה ארוכה ואבנט חסידי קשור מעליה, ואני שואל את החבר שלי: "גם אצל הדתיים זה כמו באומנויות לחימה? למורה יש חגורה שחורה? החבר הרגיע אותי והסביר לי שאין קשר בכלל.
"הייתי מאוד נרגש, אבל הגיע הזמן לחזור הביתה. החבר אומר לי "אני מקווה שתמשיך עם זה", ואני עונה לו: "האמת אני עדיין לא מבין מה זה בדיוק, אבל אני מרגיש שאני נמצא כאן בעולם רק בשביל זה".
"הגעתי הביתה הורדתי את התפילין מהבוידעם שבו הן שכבו מאז הבר מצווה שלי. השגתי סידור תפלה והתחלתי להתפלל בלי לדעת מתי מתפללים ואיך מתפללים. הייתי מתפלל תפילה של שבת ביום שלישי, ובשבת אומר 'על הניסים' כמו בחנוכה. לא ידעתי כלום מהחיים שלי. יום אחד פגשתי גבר חרדי ברחוב, ניגשתי אליו לשאול אותו כמה שאלות, והוא קלט מיד שהנשמה שלי צמאה ליהדות. הוא הציע לי להצטרף ללימודים בישיבה, להיכנס לזה בצורה רצינית. לא היססתי אפילו לרגע. ידעתי שזה הייעוד שלי בעולם הזה, והשתוקקתי לדעת יותר וללמוד יותר.
"זה הסיפור שלי", מסיים ישי את המונולוג המרתק. "חיפשתי להחזיר לעצמי את הנינג'וטסו, אבל מצאתי משהו הרבה יותר חשוב – את היהדות".
• ובכל זאת, גם היום כאדם חרדי לכל דבר ועניין, אתה עדיין מתעסק עם נינג'וטסו ואפילו מלמד מבוגרים ובני נוער את אומנות הלחימה הזאת?
"בהחלט. הנינג'וטסו לא רק שאינו סותר את התורה הקדושה, אלא הוא יכול גם לשמש כלי עזר ללימוד התורה אם מתעסקים אתו בצורה נכונה, ולוקחים את הדברים בפרופורציה. יש לא מעט אברכים שלומדים יותר טוב בכולל, בזכות זה שהם עברו אצלי אימונים ולמדו לחדד את יכולת הריכוז שלהם. ילדים רבים מצליחים יותר בתלמודי התורה והישיבות, אחרי שעברו אימונים במשך תקופה וקיבלו ביטחון עצמי ושליטה עצמית. אני מלמד הרבה, יש לי קבוצות לילדים, לנערים ולמבוגרים. אבל אנחנו לא לומדים להיות אכזרי, אלא להתגונן מפני אכזרים. אנחנו לומדים איך לשלוט, איך להיות מוכן לסכנה, איך להגיב במהירות לכל התרחשות. האומנות היא אותה אומנות, אבל הלימוד הוא על פי דרך היהדות, עם אמונה וביטחון בה' יתברך.
• יש איזה תרגיל שאתה יכול להעביר לנו ככה במילים, לעזור לקורא להתמודד עם האיום הביטחוני כשבכל פינה עלול להמתין ערבי עם סכין?
"לחימה צריך ללמוד בפועל. אי אפשר ללמד אותה באמצעות מילים, מבלי להדגים ולהמחיש. אבל אני כן יכול לומר לקוראים שמי שרוצה להיות מוכן ברמה טובה צריך קודם כל להיות תמיד בכוננות. אם יש חשש מפיגועי דריסה, אדם חכם יעמוד מאחורי התחנה או מאחורי גדר וכדו', ולא יהפוך את עצמו טרף קל למחבלים, במיוחד אם הוא באזור מועד לסכנה.
"במקרה שקופץ עליך מחבל עם סכין, הדבר הכי חשוב זה לשמור על ריכוז, לא לתת לפחד להשתלט עליך ולשתק אותך. צריך לדעת שגם אם יש לו סכין ביד זה לא הופך אותו לכל יכול. אפשר להכות בו בחזרה, ואפילו לתפוס לו את הסכין ביד חשופה. גם אם זה יחתוך לך חתכים עמוקים באצבעות, הנזק הזה הוא מזערי לעומת מה שהמחבל עלול לעשות אם לא יתפסו לו את הסכין מהיד. בעיטה לבטן או למקומות רגישים אחרים יכולה גם היא לעזור מאוד במקרה כזה".
אתר נינג'וטסו:
http://ninjutsu-israel.co.il/
מכללת 'רבדים':
http://revadimacademy.com/
מהחמאה עד הפסטרמה
מאת: יעקב לוסטיג
כל ילד יהודי יודע שאחת המצוות הבולטות ביהדות היא האיסור לאכול בשר וחלב יחד. לא חמאה עם פסטרמה ולא פיצה עם פפרוני.
מותר לאכול בשר, אם הוא כשר, אפילו מצוה לאכול בשר בשבתות ובחגי ישראל. מותר גם לשתות חלב ולאכול מאכלי חלב. אבל שניהם ביחד – אסור.
מהיכן זה לקוח? המקור לאיסור זה, הוא בתורה עצמה, שכותבת לנו בשלוש הזדמנויות שונות "לא תבשל גדי בחלב אמו". חכמינו ז"ל מסבירים שהכוונה לכל בשר בקר, בכל סוג של חלב בהמה, ולא רק אם הגדי מתבשל בתוך חלב אמו.
שלוש פעמים מוזכר בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו", ובכך התורה באה לומר לנו שעל בשר וחלב יחד חלים שלושה איסורים נפרדים: אסור לאכול אותם, אסור לבשל אותם יחד אפילו אם לא אוכלים, ואסור ליהנות מבשר וחלב שהתבשלו יחד.
למרות שהאיסור בתורה נאמר רק על בשר בקר, חכמינו הרחיבו את האיסור והחילו אותו גם על בשר עוף. זאת, מחשש שאם יהיה מותר לאכול עוף עם חלב, אנשים יבואו לטעות ויאכלו גם בשר בקר עם חלב. מהרגע בו חכמינו זיכרונם לברכה אסרו אכילת עוף עם חלב – האיסור נחשב ל"איסור מדרבנן", וכל יהודי שומר מצוות מקפיד על כך מאוד, כי עבורנו אין הבדל אם האיסור הוא 'מדאורייתא' (מהתורה) או 'מדרבנן' (מדברי חכמים) שהרי התורה עצמה ציוותה אותנו לציית לדברי החכמים.
חשוב לדעת שהאיסור הוא לא רק לבשל בשר וחלב יחד, אלא גם לאכול אותם יחד אם התבשלו בנפרד, או אפילו אם החלב לא התבשל בכלל. לכן אסור לאכול כריך מרוח בחמאה ובתוכו פסטרמה, או לחלופין לאכול פיצה עם פפרוני.
חכמי ההלכה קבעו גם שמאחר והבשר בדרך כלל שמנוני, ומשאיר עקבות בשיניים הלועסות אותו למשך כמה שעות, צריך להימנע מאכילת חלב, גם אחרי שסיימנו את אכילת הבשר. הגישה הרווחת היא שיש להמתין בין בשר לחלב שש שעות, או קצת יותר מחמש שעות, אך יש קהילות בהן נוהגים להמתין רק שלוש שעות, ואפילו שעה אחת.
אחרי אכילת מאכלים חלביים, אין צורך להמתין שש שעות. מספיק לשטוף את הפה היטב, ולאחר מכן אפשר לאכול מאכלי בשר. עם זאת, מנהג טוב נהגו בקהילות רבות, להמתין בערך חצי שעה בין אכילת חלבי לבשרי.
כלי שהתבשל בו בשר וחלב יחד, או אפילו בשר ולאחר מכן חלב, צריך להכשיר אותו ואסור לאכול את האוכל המתבשל בו. לכן חשוב שבכל בית יהודי תהיה מערכת כלים נפרדת לבשרי ולחלבי, הן כלי בישול כמו סירים ומחבתות, הן סכו"ם, והן צלחות ומפות לשלחן עליו אוכלים.
תנור אפיה– במידת האפשר, כדאי מאוד להחזיק שני תנורים, או תנור עם שני תאי אפיה נפרדים, האחד בשרי והאחר חלבי. כשיש לכם רק תנור אחד, אם השתמשתם בו לאפות מאכל שיש בו חלב או מוצר חלבי כלשהו, יש להמתין, אם אפשר, 24 שעות, ולאחר מכן להכשיר אותו באמצעות הפעלתו למשך חצי שעה על החום הגבוה ביותר. אחרי שהכשרתם את התנור אפשר להשתמש בו לבשרי, וכשתרצו להשתמש בו שוב לחלבי תצרכו לחזור על פעולת ההכשרה הכוללת המתנה בת 24 שעות והפעלה לחצי שעה על החום הגבוה ביותר.
שימו לב: מאכל 'פרווה' כמו עוגה או לחם, שנאפה בתנור בשרי, הופך לבשרי. אם הוא נאפה בתנור חלבי – הוא הופך לחלבי ואסור לאכול אותו עם מאכלים בשריים יחד. לכן תמיד כדאי להכשיר את התנור כנ"ל, לפני שאופים בו מאכל פרווה שאנו עשויים לרצות לאכול אותו עם מאכלים חלביים או בשריים.
אם אתם לא יכולים לחכות 24 שעות, אפשר להשתמש בתנור חלבי לאפיית בשרי וכן להיפך, רק אם עוטפים את המאכל הבשרי הנאפה בתנור חלבי (או המאכל החלבי הנאפה בתנור בשרי) בנייר אלומיניום. העטיפה צריכה להיות הרמטית, ושלא יהיו חורים בנייר האלומיניום, ולכן עדיף לעטוף את המאכל בכמה שכבות כדי שבוודאי יהיה מכוסה היטב מכל צדדיו.
בכל מקרה התבנית שבה אופים את המאכל בתנור, חייבת להיות מוגדרת לבשרי או לחלבי, ואסור להעביר אותה משימוש בבשרי לחלבי וכו'. אפשר כמובן להשתמש בתבנית חד פעמית.
מיקרוגל – ראוי שהמיקרוגל ישמש רק לחלבי או רק לבשרי. אפשר כמובן להשתמש בשני מיקרוגלים, אחד בשרי ואחד חלבי. מי שאינו יכול להחזיק שני מיקרוגלים, ורוצה להשתמש באותו המיקרוגל, יקפיד לכסות את המאכל שהוא מחמם בשני כיסויים הרמטיים, שלא ייפתחו גם במהלך החימום. עם זאת, חכמי ההלכה בדורנו מזהירים שלא כדאי להשתמש בשיטה הזאת באופן קבוע, ומי שרוצה להשתמש באותו המיקרוגל לחלבי ולבשרי, עדיף שיכשיר את המיקרוגל ביניהם, באמצעות חימום כוס עם מים במשך עשר דקות על החום הגבוה ביותר. קודם לכן יש לנקות את המיקרוגל היטב משיירי מאכלים קודמים.
דגים – איסור אכילת בשר וחלב יחד אינו חל על בשר דגים, ומבחינת ההלכה אין איסור לאכול דג יחד עם מאכלי חלב, אך נהוג להפריד בין דג ובשר ולא לאכול אותם יחד (אין צורך להמתין בין דג לבשר), הספרדים נוהגים שלא לאכול דג עם גבינה, ויש גם קהילות אשכנזיות שנוהגות כך.
ביצים, למרות שהן באות מהתרנגולת, הן לא בשריות ואפשר לאכול אותן עם חלב או עם בשר בלי לחשוש.
דבש דבורים – דבש דבורים הינו מאכל המוגדר פרווה, ומותר להשתמש בו עם בשר או עם חלב.
פרווה – כל מאכל שאינו בשרי או חלבי, נחשב פרווה. כל המאכלים המגיעים מהצומח הם פרווה, וכן מוצרים תעשייתיים שאינם כוללים רכיבים מן החי, הם פרווה.
אם בטעות השתמשתם עם מזלג בשרי לאכול מאכל חלבי, וכן להיפך, אם המאכל קר, שוטפים היטב את המזלג ואין צורך להכשיר אותו מחדש, אך אם המאכל היה חם, אפילו אינו רותח מאוד, צריך להכשיר אותו, וכדאי להתייעץ עם רב פוסק הלכות כדי שידריך אתכם איך לעשות את פעולת ההכשרה.
חשוב להדגיש שלגבי הדין הקודם יש יוצא מן הכלל: במקרה שהשתמשנו בסכין חלבי לחתוך בצל, שום או מאכל חריף אחר, דינו כמו באוכל חם, גם אם הבצל או השום קר. במקרה כזה הבצל הופך לחלבי, ואם נחתוך אותו אחר כך גם עם סכין בשרי, נהווה הדבר בעיה מבחינה הלכתית, ונצטרך לשאול רב פוסק הלכות כיצד יש לנהוג בנושא הזה.
לסיום, הלכות בשר וחלב הן הלכות עם הרבה מאוד פרטים, ואיננו יכולים לסכם אותן כאן במסגרת הנוכחית. לכן כדאי שכל אחד ילמד את ההלכות הללו בצורה מסודרת בספר 'ילקוט יוסף' או בספרי הלכה אחרים, ובפרט עקרות הבית שטורחות ומבשלות עבור כל המשפחה, בוודאי כדאי להן להשתלם בהלכות אלו, כדי שיוכלו להגיש לבני משפחותיהן רק מאכלים כשרים ונקיים מחשש איסור.
אמא יש רק אחת!
אחת המצוות הכי טבעיות ומתבקשות בתורה היא מצוות כיבוד אב ואם. כל ילד בעולם יודע שבני אדם הגונים צריכים לכבד את הוריהם. ובכל זאת, בתורה הקדושה כיבוד אב ואם נמצא במקום גבוה הרבה יותר – זו לא מצווה שציווה אותנו השכל הישר, זו מצווה שציווה אותנו מלך העולם!
אז קודם כל בוא נדבר על הגדרות המצווה: אב ואם הם מי שהביאו אותך לעולם, ולא משנה אם הם גידלו אותך וחינכו אותך, או שמסרו אותך לאימוץ. אפילו ילד שאמו הפקירה אותו בהיותו בן יום, והניחה אותו בפח אשפה – חייב לכבד אותה אחרי שיגדל, ובוודאי שאסור לו לבזות אותה או לגרום לה צער בגלל הצורה בה התנהגה אליו.
נזכור! תפקידו של בן הוא לכבד את ההורים שלו. לא לחנך אותם! לא להתעמת אתם! לא 'להציב להם מראה מול הפנים'! ולא כל מיני עצות אחרות של פסיכולוגים המרבים לשלוח את הילדים להתעמת מול הוריהם.
מי שמרגיש שהוריו יורדים לחייו, גורמים לו לנזק נפשי או לחוסר רוגע נפשי, מותר לו להתרחק מהם, לעבור דירה למקום מרוחק מעט, ולהפחית את הקשר איתם כפי הצורך, אך עדיין אסור לו בשום אופן לנהוג כלפיהם בחוסר כבוד, לדבר עליהם דברים רעים או לצער אותם בכל דרך. בכל מקרה של קונפליקט כואב ומתמשך, מומלץ וכדאי להתייעץ עם רב פוסק הלכות המבין לנפש האדם שיוכל להכווין ולסייע ואולי גם לפשר בין ההורים ובנם.
כיבוד אב ואם זו מצווה שאפשר לקיים אותה באלפי דרכים. אפשר להכין להורים קפה בבוקר, אפשר ללכת עבורם לקניות, להודות להם ולהעניק להם מחמאות, לתת להם מתנות, לדבר בשבחם באוזניהם ובאוזני אחרים, לטפל בנושאים שבהם הם צריכים עזרה מול הרשויות ועוד ועוד. כל פעולה שנעשה ותגרום להורים שלנו נחת רוח, או שתעזור להם פיזית – נכללת במצוות כיבוד אב ואם.
השכר של כיבוד אב ואם גדול במיוחד. בתורה הקדושה כתוב מפורש "למען יאריכון ימיך", וחכמנו זיכרונם לברכה מבארים שהכוונה שנזכה לעולם הבא שהוא עולם ארוך ונצחי. במשנה נאמר שמצוות כיבוד אב ואם היא מהמצוות שאדם מקבל עליהן שכר גם בעולם הזה, ואין בכך שום פגיעה בשכר השמור לו לעולם הבא.
גם מי שהוריו עושים הכל כדי לפגוע בו, חייב לכבד אותם. עם זאת, הוא לא חייב לאפשר להם לפגוע בו, ויכול לנקוט בפעולות שיסייעו לו להינצל מהנזקים שהם רוצים לגרום לו. במקרים חריגים מותר אפילו להתלונן עליהם במשטרה ולהעיד נגדם בבית המשפט, אך גם במקרים אלו אסור לפגוע בהם פגיעה שאינה הכרחית. בכל מקרה שכזה, מומלץ בחום לפנות לרב פוסק הלכה, ולהתייעץ אתו לגבי הצעדים שיש לנקוט כדי להימנע מהמשך הפגיעה של ההורים בילדיהם.
רבים מפוסקי ההלכה סבורים שחובה לכבד אב ואם גם אם הם רשעים גמורים, ואפילו רוצחים חלילה.
מצווה לציית לדרישות ההורים, ובמיוחד בפניהם. ילד שאמו דורשת ממנו שילבש סוודר, כי היא חוששת שהוא יצטנן, צריך לציית לה וללבוש את הסוודר כל עוד היא רואה. אך הם הסוודר מציק לו ואמו אינה רואה אותו, אינו חייב ללבוש אותו כשהוא רחוק ממנה.
מי שאביו ואמו ציוו עליו שלא לנסוע לחו"ל, או לא להשקיע בבורסה וכדו', אינו חייב לציית להם, אבל אם הוא יודע שיהיה להם צער גדול אם לא ישמע בקולם, ראוי שיקשיב להם ולא ימרה את פיהם. בכל מקרה שבו הבן חושב שההורים מגזימים בדרישות ובהוראות, וקשה לו מאוד לשמוע בקולם, כדאי וראוי להתייעץ עם רב פוסק הלכות, שידריך אותו איך וכיצד להתנהל מול ההורים.
כיבוד אב ואם זו מצווה חשובה מאוד, אבל היא אינה גוברת על מצוות איסורי תורה. לכן, ילד שאביו ואמו מצווים עליו לחלל את השבת או לאכול אוכל לא כשר, אסור לו לשמוע בקולם, כי החיוב לכבד את ציווי האלוקים, גדול יותר מהציווי לכבד את רצון ההורים.
מי שרוצה להתחתן, והוריו מנסים להניא אותו מכך, כי הם חושבים שהבחורה לא מתאימה לו או מסיבות אחרות – אין חיוב לשמוע בקולם, ואין צורך לקבל את הסכמתם. עם זאת, במקרה שבו להורים יש סיבה טובה לחשוב כך, מומלץ להתחשב בדעתם, כי בדרך כלל ההורים באמת רוצים בטובתו של בנם, ובמקרים רבים הם מסוגלים לראות את התמונה הכוללת בצורה טובה יותר מהבן.
כך גם לגבי בת שרוצה להתחתן והוריה אוסרים עליה להתחתן עם הבחור שאותו היא רוצה – אינה חייבת לציית להם, ואינה צריכה את הסכמתם, אך ראוי להתחשב בדעתם ולבדוק אם טענותיהם ברצינות.
הורים המנסים למנוע מבנם לימוד תורה, ואוסרים עליו ללכת למדרשיה בערב או ללכת ללמוד בישיבה – הילד אינו חייב לציית להם, ואדרבה, לימוד התורה יעשה להם כבוד גדול בסופו של דבר. גם בעולם הזה יכבדו אותם כשיתברר שבנם גדל תלמים חכם, ובוודאי שבעולם הבא הם יזכו לכבוד גדול ועצום בזכות לימוד התורה של בנם.
מצוות כיבוד אב ואם כוללת גם גינוני כבוד. אסור לבן או לבת לשבת במקום הקבוע של האב והאם, אם זה מקום של כבוד בראש השולחן וכדו'. אסור להיכנס בתוך דבריהם או לסתור את דבריהם ולומר להם "אתם טועים" וכדו'. במקרה שההורים טועים והבן מרגיש שהוא חייב להעמיד אותם על טעותם, יש לעשות זאת בצורה עקיפה ומכבדת. אין לומר להם: "זה לא נכון מה שאתם אומרים", אלא "אני חושב, וכך גם ראיתי שכתוב בוויקיפדיה, ש…". אסור לצחוק ולגחך על ההורים כשהם טועים טעות חמורה, ועל אחת כמה וכמה שאסור לצעוק עליהם או לנזוף בהם.
אסור לקלל או להכות את ההורים בשום אופן ובשום מצב, ומי שעושה זאת עוונו גדול מאוד וענשו רב.
אפילו לצורך רפואה, אסור לבן לפצוע אביו ואמו כמו להוציא קוץ שננעץ בבשר, או לטפל בפצע מוגלתי באופן שהטיפול יביא להוצאת דם. עדיף שמישהו אחר יעשה זאת, ורק אם אין אף אחד אחר שיכול לעשות זאת בקרבת מקום, והאב או האם סובלים, יכול הבן לעשות זאת.
יש שמחמירים אפילו לא לספר את שערותיהם של ההורים, אם יש מישהו אחר שיכול לעשות זאת במקום הבן או הבת.
מי שנולד להורים גויים והתגייר, או שנולד לאם יהודייה ואב גוי, חייב לכבד גם את הוריו הגויים, אך אינו מחויב לכבד אותם כמו הורים יהודיים אלא רק 'מקצת כיבוד', כלומר: לנהוג בהם בצורה מכבדת כפי שמקובל אצל הגויים. אבל אין צורך לציית להוראותיהם וכדו'.
מי שהוריו התחתנו עם בני זוג אחרים, חייב לכבד את בני הזוג של ההורים, כחלק ממצוות כיבוד ההורים. לדוגמה, בת שהוריה התגרשו ואמה התחתנה עם אדם אחר, חייבת הבת לכבד את בעלה של אמה, כי בכך היא מעצם מכבדת את אמה. זלזול בבן הזוג של האם, הנו זלזול באמא עצמה. כך גם לגבי אשת האב.
מצווה לנהוג כבוד גם באח הגדול, בין אם הוא אח מאב ובין אם הוא אח מאם.
במסגרת מצוות כיבוד הורים, מוטל גם על ההורים מצווה להימנע מלהביא את בניהם למצב שבו הם יזלזלו בהם או יגרמו להם צער. לכן אסור לאב ולאם להיכנס למריבה עם בניהם ובנותיהם הגדולים כי הם עלולים לענות להם בצורה שאינה מכבדת, ובכך גורמים ההורים לבניהם לעבור על איסור חמור מאוד. על אחת כמה וכמה שאסור להורים להכות את בניהם הגדולים, כי במצב כזה עשויים הילדים להכות אותם בחזרה, וההורים מביאים אותם לעוון שאי אפשר לתאר את חומרתו במילים.
במקום זאת ינהגו ההורים עם ילדיהם בצורה שתכבד אותם ותכבד את הילדים, ימנעו מלהיכנס אתם למריבות בנושאים טעונים ועוד.
לסיום נציין שעל ההורים מוטל חיוב לחנך את ילדיהם לכבד הורים. האב והאם צריכים להרגיל את ילדיהם כבר מגיל צעיר מאוד, לכבד אותם. אסור לתת לילד הרגשה שהוא שווה ערך להורים, כי בכך גורמים לו ההורים לנזק חינוכי גדול ומונעים ממנו את קיום מצוות כיבוד הורים. גם בהיבט החינוכי מסכימים אנשי המקצוע העוסקים בתחום כי כל ילד זקוק לסמכות הורית, וחייב לדעת לכבד את הוריו. הורים המונעים זאת מילדיהם גורמים להם עוול גדול ונזקים עצומים בעולם הזה ובעולם הבא.
הברית שלנו עם מלך העולם
'ברית מילה' היא מצוה המוטלת על כל מי שנולד לאם יהודייה, ונהגו יהודים בכל רחבי העולם לכל אורך הדורות לקיים אותה בהידור ובלי להסס. גם יהודים שאינם שומרים על אף מצווה אחרת מהתורה, לא שומרים שבת ולא אוכלים כשר, מקפידים למול את בניהם, מתוך הבנה שזוהי אחת המצוות הכי בסיסיות והכי חשובות בחייו של יהודי.
חכמנו זכרונם לברכה אומרים שאליהו הנביא מגיע לכל מקום בו מתקיימת ברית מילה, ומאחר ואליהו הנביא ברוב קדושתו העצומה אינו יכול לסבול את החטאים של בני האדם, הקדוש ברוך הוא סולח ומוחל על העוונות של כל מי שנמצא במעמד הברית, כדי שאליהו הנביא יוכל להשתתף גם הוא. מכאן אנו לומדים עד כמה חשובה ועצומה המצווה הזו של קיום ברית המילה כהלכתה.
החיוב למול את הילד מוטל על האבא, ובמקרה שאין לו אבא, החיוב עובר לבית הדין של העיר, שאחראי עם הברית בשיתוף עם האמא כמובן.
כשהילד מגיע לגיל 13, אם עדיין לא מלו אותו, החיוב עובר אליו, והוא צריך לדאוג למצוא מוהל מוסמך שיוכל למול אותו כדת וכדין.
את פרטי ההלכות של מעשה הברית עצמו לא נבאר כאן בפרוטרוט, כי את הברית חייבים לעשות על ידי מוהל מוסמך ובעל ניסיון, שאנו יודעים בביטחון מלא שהוא לא יעשה נזק פיזי לתינוק חלילה.
במקום זאת נתמקד בהלכות כלליות יותר הנוגעות גם להורים ולבני המשפחה:
ברית מילה עושים רק ביום, ולא בלילה. זמן הברית הוא מזריחת החמה ועד שקיעת החמה, ולכן מומלץ לקבוע לכתחילה את מועד הברית לשעת צהרים או בוקר, ולא לפנות ערב כדי להימנע ממצב שבו עיכובים, פקקי תנועה וכו', עשויים לגרום לכך שהחמה תשקע לפני שנספיק לערוך את הברית, ונצטרך לחכות ליום המחרת כדי לעשות את הברית בפועל.
את הברית יש לערוך ביום השמיני להולדת התינוק, כשהיום בו נולד התינוק נחשב גם כן בתוך המספר הזה. לדוגמה: תינוק שנולד ביום שני בשבוע סופרים לו שמונה ימים כך: שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת, ראשון ושני. המשמעות, כל תינוק נימול באותו יום בשבוע שבו הוא נולד. אם נולד ביום ראשון, נמול אותו ביום ראשון, אם נולד ביום שלישי, נמול אותו ביום וכו'.
חשוב לדעת: אסור בשום אופן לערוך ברית לתינוק שסובל ממחלה או שיש לו חום גבוה, ואפילו אם לא נשקפת לו סכנה בכלל. יש להמתין עד שהתינוק יבריא ולאחר מכן להתייעץ עם רופא ועם מוהל מוסמך לגבי מועד עריכת הברית.
כמו כן אסור בשום מצב ובשום אופן לעורך לתינוק ברית לפני שמלאו לו שמונה ימים.
עם זאת, כשמגיע היום השמיני אין צורך להמתין עד לשעה שבה נולד התינוק ואפשר למול אותו כבר מהבוקר. כלומר: גם אם התינוק נולד ביום שני חצי שעה לפני שקיעת החמה, את הברית עצמה נוכל לעשות ביום שני הבא, מיד עם זריחת החמה.
מצוות הברית ביום השמיני גדולה כל כך, עד שהיא דוחה אפילו את השבת, ומותר למול את התינוק בשבת.
אבל, חילול השבת הותר רק לצורך מעשה הברית עצמו. אסור לנסוע ברכב בשבת כדי למול את התינוק, או להפעיל מכשירים חשמליים וכו'. ההיתר היחיד של הברית בשבת הוא לחתות את עורלת התינוק. את כל יתר ההכנות צריך להכין מלפני השבת.
כל מה שאמרנו שמותר למול תינוק בשבת, זה רק אם הברית מתקיימת בזמנה, כלומר ביום השמיני להולדת התינוק. אבל אם התינוק היה חולה מעט או שהברית נדחתה מסיבות אחרות, אסור למול את התינוק בשבת, ויש להמתין עד יום ראשון.
ישנם מקרים שלפי ההלכה צריך להמתין ליום התשיעי כדי למול את התינוק, ואפילו אם הוא בריא. כך למשל במקרה שהתינוק נולד בכניסת השבת, ויש לנו ספק אם היה זה ביום שישי או בלילה שכבר נחשב לשבת. בכזה מקרה אי אפשר למול את התינוק ביום שישי, כי אולי הוא נולד רק בשבת וכאמור אסור למול את התינוק לפני זמנו, וכן אי אפשר למול אותו בשבת כי אולי הוא נולד ביום שישי, ואם כן שבת היא היום התשיעי ללידתו, וההיתר למול תינוק בשבת הוא רק ביום השמיני ללידתו. בכזה מקרה ימולו את התינוק רק ביום ראשון בבוקר.
חשוב לדעת: על פי ההלכה הברית צריכה להתבצע על ידי מוהל ירא שמים, הבקי בהלכות המילה ונאמן לקיים אותן במלואן. לכן לא טוב המנהג שנוהגים אנשים מסוימים, למול את בניהם על ידי רופא שאינו שומר מצוות, ואינו יודע או מעריך את ההלכה. עם זאת, במקרה שבו כבר בוצעה הברית על ידי רופא, אם היא עמדה בקריטריונים ההלכתיים הבסיסיים קיימנו בכך את המצווה, ומומלץ להתייעץ עם רב פוסק הלכות כיצד יש לנהוג במקרה כזה.
אחרי הברית יש למלא בקפידה רבה אחר הוראות המוהל, כדי לשמור על בריאותו של התינוק.
לאחר קיום מצוות הברית עם הברכות המקובלות כדת וכדין, עורכים 'סעודת מצוה', הכוללת בין היתר גם לחם או מיני פת אחרים. נוטלים ידיים, מברכים 'המוציא' ואוכלים סעודה, רצוי בשרית.
במקרה שהברית נערכה ביום צום, כמו יום כיפור, תשעה באב, או הצומות האחרים, עורכים את 'סעודת המצוה' במוצאי הצום.
נהגו ישראל קדושים, לבקש את ברכת הסנדק, המוהל והורי התינוק אחרי הברית, שכן זכות המצוה גדולה כל כך, עד שהמקיימים אותה זוכים שהתפילות שלהם מתקבלות בשמים בצורה טובה יותר.
כמו"כ נוהגים שמי שיש לו עניין מיוחד שהוא רוצה להתפלל עליו, יתפלל בזמן שהתינוק בוכה בעת הברית, והבכי הזך והטהור של התינוק המקיז מדמו ונכנס בברית עם הקב"ה, ישתלב עם הבכי שלנו והתפילה שלנו תעלה מעלה מעלה עד לכסא הכבוד.
תורה שבעל פה – מה זה?
משה רבנו קיבל את התורה בהר סיני. כולנו יודעים את זה. ארבעים יום וארבעים לילה היה משה רבינו בהר, והקדוש ברוך הוא לימד אותו את התורה. חלק אחד הוא התורה שבכתב, אותו הכתיב הקדוש ברוך הוא למשה שכתב מילה במילה, ושמאז העתיקו אותו מיליוני פעמים, עד ימינו אנו כשספרי התורה הכתובים מונחים בארונות הקדוש שבבתי הכנסת מסביב לעולם.
אבל לצד התורה שבכתב, נתן הקדוש ברוך הוא למשה רבינו גם את התורה שבעל פה. מה זו התורה שבעל פה? מי לומד בה? ולמה בעצם גם היא הגיעה אלינו כשהיא כתובה בספרים ולא בעל פה?
התורה שבעל פה מסבירה למעשה את התורה שבכתב. בואו ניקח דוגמה קלאסית לתורה שבעל פה: בתורה כתוב שאדם הפוגע בחברו, הדיינים צריכים להעניש אותו על כך ולפגוע בו גם כן: "עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל".
מי שלא למד תורה שבעל פה יחשוב שהתורה מצווה עלינו לנהוג כמו המוסלמים חלילה, מי שגדע את יד חברו, בית הדין צריך לגדוע את ידו. מי שנהג ברכבו בפראות וגרם לתאונה שבה איבד חברו רגל – בית הדין יצטרך לכרות לו רגל.
אבל התורה שבעל פה מסבירה לנו את כוונת התורה שבכתב, ומלמדת אותנו שלא כך הוא הדין אלא כשכתוב בתורה "עין תחת עין", הכוונה היא למחיר הכספי של העין. מי שעיוור את עין חברו, ישלם לו כסף כפי שוויה של העין.
ואיך יודעים כמה שווה עין של אדם? בודקים אותה לפי מחירו של עבד, בימים בהם היה מקובל סחר בעבדים. היו לוקחים עבד בגילו של הפצוע שאיבד את עינו, במצב בריאותי דומה, ובעל כישרונות דומים, ובודקים כמה הוא שווה. נאמר שהוא שווה 200 אלף דולרים. עכשיו בואו נדמיין כמה יהיה העבד הזה שווה אם חלילה יאבד עין אחת. ערכו ירד ל-180 אלף דולרים. מסקנה: העין שלו שווה 20 אלף דולר. זה המחיר שצריך הפוצע לשלם לפצוע עבור העין שעיוור לו, בנוסף לתשלום הפיצויים שהוא צריך לשלם לו על הכאבים, על ימי העבודה שהפסיד, על השהייה בבית החולים ועוד ועוד.
חשוב לזכור! אי אפשר בשום אופן לקיים את מצוות התורה שבכתב, מבלי שניצמד גם לתורה שבעל פה. אדם שיעקור את עינו של הזולת כעונש על כך שעיוור את חברו – הוא פושע אכזר. הוא ציית למה שכתוב בתורה שבכתב, אבל עבר על רצון הבורא, כי הוא לא התייחס למה שכתוב בתורה שבעל פה.
כך גם לגבי תפילין. בתורה כתוב לנו שצריך לקשור ארבע פרשיות של תפילין על היד, ולהניח אותן בין העיניים. אבל איך? מאיפה ידועים שהן צריכות להיות מגולגלות בתוך 'בית' מעור, בצבע שחור, עם רצועות מעור, כתובות על גבי קלף, בדיו, את צורת האותיות? כל אלו למדנו דרך התורה שבעל פה שמסביר למה התכוונה התורה שבכתב!
אותו הדבר לגבי שמירת שבת, קידושין ונישואין, הלכות מקווה והלכות קרבן הפסח. התורה שבכתב לא פירטה לנו את פרטי הפרטים של המצווה. היא רק נתנה לנו את הכללים. את פרטי הפרטים אנו למדים בתורה שבעל פה.
**
עם זאת, אחרי שנים רבות ראו חכמי ישראל שאנשים מתחילים לשכוח את התורה שבעל פה, והבינו שאין מנוס אלא להעלות אותה על הכתב. רבי יהודה הנשיא, שהיה גדול החכמים בדורו, קיבץ את התורה שבכתב וכתב חיבור המכונה 'משנה'.
ה'משנה' גם היא לא מפרטת לפרטי פרטים, אלא רק את כללי הדינים הנלמדים בתורה שבכתב. לאחר כתיבת ה'משנה', ביארו אותה חכמי התלמוד שהתגוררו בארץ בבל, וחיברו את החיבור הענק המכונה 'תלמוד בבלי', לצד ה'תלמוד הירושלמי' שנכתב בתקופה מקבילה בירושלים.
התלמוד מכונה גם 'גמרא', כלומר 'מסורת'. זוהי המסורת שהיתה מקובלת בידי אבותינו, כי התורה שבעל פה נמסרה מאב לבן ומרב לתלמיד במשך דורות רבים.
גדולי פוסקי ההלכה הראשונים היו רמב"ם (רבי משה בן מימון) הרי"ף (רבי יצחק אלפסי) והראב"ד (רבי אברהם בן דוד), שחיברו ספרי הלכה, לאחר שראו שבחלוף השנים האנשים כבר התחילו לשכוח את ההלכה, ולא הצליחו להבין מהתלמוד הבבלי מה הדין במקרים שונים ומשונים. אט אט התרחבה הספרות ההלכתית הנשענת על שלושת הפוסקים האמורים, שנשענו על התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, שנשענו על המשנה, שנשענה כמובן על המסורת שעברה ממשה רבינו ליהושע תלמידו, מיהושע לנביאים, ומהנביאים לחכמי הדור שאחריהם שנקראו 'זקנים', ומהזקנים ל'אנשי כנסת הגדולה', שמסרו ל'תנאים' שמדבריהם מורכבת המשנה.
מטבע הדברים, ככל שחלפו השנים, התרבו המחלוקות. הרב הזה סבור שההלכה היא כך, ורב אחר חולק עליו וסבור שההלכה היא שונה. לפעמים הדעות שלהם ממש סותרות זו את זו, ולפעמים לא. בידי הרבנים פוסקי ההלכה השתמרו גם 'כללי פסיקת ההלכה', והם צריכים לשקלל את כל השיטות, לבחון אותן, ובסופו של דבר להחליט כמו מי לפסוק את ההלכה. כך אנו יכולים למצוא לפעמים מחלוקות סוערות בין גדולי הרבנים, כשחלקם רוצים לפסוק את ההלכה כך, וחלקם רוצים לפסוק את ההלכה אחרת.
זו לא תופעה חדשה בכלל, והיא היתה קיימת עוד בתקופת התנאים. בדיוק בגלל זה אמרו התנאים במסכת אבות: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". כלומר: קבע לעצמך רב אחד שאותו אתה שואל תמיד, ולפסיקותיו אתה שומע, וכך לא תצטרך בכל פעם להתלבט כמו מי מפוסקי ההלכה אתה צריך לנהוג, כי כשיש לך את הרב הקבוע שלך, אתה צריך לסמוך עליו ולנהוג בהתאם לפסיקותיו.
אחי, את הילד כבר פדית?
אחת המצוות הראשונות בתורה, היא מצוות 'פדיון הבן', במסגרתה אנו מצווים לפדות את הבן הבכור שלנו, ולתת תמורתו כסף לכהן.
בתקופה שלפני מתן תורה, כשמישהו היה רוצה להקריב קרבן לה', הוא היה לוקח את הבהמה, בונה 'במה' – מזבח בחצר ביתו או בכל מקום אחר, ומחפש בכור שיקריב עבורו את הקרבן. אלו היו הכללים, רק הבכורים מקריבים קרבן לה'.
ארבעים יום אחרי מתן תורה חטאו בני ישראל בחטא חמור מאוד. הם עבדו עבודה זרה, והשתחוו ל'עגל הזהב' שיצרו בעצמם. כמעט כולם לקחו חלק בחטא החמור הזה, מכל השבטים ובכל הגילאים. רק בני שבט לוי לא השתתפו באירוע החמור, ולא נטלו חלק בעבודה הזרה.
לאחר שהקדוש ברוך הוא העניש את בני ישראל על חטאם החמור, הוא ציווה שמהיום ואילך לא הבכורים יהיו אלו שיעבדו את עבודת הקרבנות לפניו, אלא רק הכהנים, בני שבט לוי יקריבו את הקרבנות, ויתר בני שבט לוי יעסקו בעבודה הסובבת את הקרבנות, הם ישמרו על המשכן ועל המקדש, הם ינגנו בכלי נגינה בזמן הקרבת הקרבנות ועוד.
אבל הבכורים עדיין נחשבים כמוקדשים לעבודת הקורבנות, ולכן צריך לפדות אותם. מול כל בכור שיצא מעבודת הקרבנות הוצב לוי כנגדו, אבל מספר הבכורים של כל השבטים היה גבוה יותר ממספרם של הלווים, ועל כן ציווה ה', שהבכורים הנותרים ישלמו כסף לבני שבט לוי ו'יפדו' את עצמם.
עוד ציווה ה' את בני ישראל: מעתה ואילך כל ילד בכור שנולד, אביו חייב לפדות אותו ולשלם לכהן כסף תמורתו.
מי חייב בפדיון?
מצוות הפדיון מוטלת בראש ובראשונה על אביו של הילד. אם האבא מת או שאינו רוצה לפדות את בנו, יכולה האם יחד עם בית הדין לפדות את הילד. במקרה שאיש לא פדה אותו, יכול הילד לפדות את עצמו לכשיגדל, ואף חייב לעשות זאת.
בכור שאינו יודע אם הוריו פדו אותו כשהיה קטן, חייב לפדות את עצמו ולתת כסף לכהן.
בכל הקשור למצוות פדיון הבן כשאנחנו אומרים 'בכור', אנחנו מתכוונים לבכור לאמו. כלומר ילד ראשון לכל אשה. כך למשל אדם שנשא אשה וילדה לו שני בנים, חייב לפדות רק את הראשון. אם אחר כך התגרש או התאלמן ונשא אשה אחרת, וילדה לו בן, חייב לפדות גם אותו.
לעומת זאת, אדם שנשא אשה שכבר ילדה בעבר, וילדה לו ילד – למרות שהילד בכור לאביו, אין צורך לפדות אותו מאחר ואינו בכור לאמו.
גם ילד ראשון לאמו לא תמיד חייב בפדיון. ילד שנולד בניתוח קיסרי למשל אינו חייב בפדיון. כך גם ילד שנולד לאחר שלאמו היתה הפלה, אינו חייב בפדיון, אך במקרה כזה יש להתייעץ עם רב פוסק הלכות לפני שמקבלים החלטה, מכיון שלא כל הפלה פוטרת מפדיון.
ילד שאביו כהן, או לוי, אינו חייב בפדיון. כך גם ילד שאמו 'בת כהן' או 'בת לוי' אינו חייב בפדיון.
מצוות הפדיון לא נאמרה על בנות בכלל, אלא רק על בנים בכורים. בת ראשונה אינה צריכה פדיון, וגם הבנים הנולדים אחריה אינם צריכים פדיון.
את הפדיון עצמו צריך לעשות בגיל חודש ימים. אך אם לא נעשה הפדיון בגיל חודש, עושים אותו גם לאחר מכן, ואפילו אדם בגיל תשעים ויותר, יכול ואף חייב לפדות את עצמו אם הוריו לא פדו אותו כשהיה תינוק.
איך סופרים את הימים כדי לדעת מתי עושים את הפדיון בפועל?
תינוק שנולד לדוגמה ביום שלישי בשבוע, אנחנו ממתינים ארבעה שבועות, ולאחר מכן יומיים נוספים, ועורכים את הפדיון ביום חמישי.
כמה כסף צריך לתת לכהן?
התורה ציוותה עלינו לפדות את הילדים הצריכים פדיון בחמישה סלעים של כסף. קיימות דעות שונות בהלכה לגבי ערכם של חמישה שקלי כסף בעת הנוכחית, ונפוץ המנהג לקבוע כל 'שקל כסף', במשקל של 20 גרם כסף. המחיר שלהם משתנה מעת לעת בהתאם למחירה של מתכת הכסף.
בתרגום לכסף ישראלי – ערכם של חמישה שקלי כסף בתקופה הזו הוא בסביבות 200 שקלים.
אם לא משיגים מטבעות מכסף אמיתי אפשר לתת לכהן גם כסף ישראלי, דולרים או כל דבר השווה ערך לחמישה שקלי כסף או יותר, אך אין לתת לו קרקעות או בתים בשווי זה.
איך בוחרים את הכהן?
בעיקרון ההלכה אינה מבדילה בין הכהנים, וכל כהן בכל גיל יכול לפדות את הילד. עם זאת, אנו חוששים שאולי לא כל מי שמוחזק בידינו ככהן הוא אכן כהן, ולכן מצווה להדר ולחפש כהנים מיוחסים, ממשפחות חשובות של כהנים שידוע לכל שאין מי שיפקפק בשאלה אם הם כהנים או לא. מומלץ לברר את הנושא עם רב פוסק הלכות לפני שמבצעים בפועל את מצוות פדיון הבן.
חייבים לעשות מסיבה?
פדיון הבן אפשר לעשות גם בלי מסיבה גדולה, וללא נוכחים בכלל. אפילו התינוק עצמו לא חייב להיות במעמד הפדיון, ומספיק שאבי הילד יפגש עם הכהן, ויתן לו את כסף הפדיון.
עם זאת, נהגו לערוך סעודה של מצווה לכבוד מצוות הפדיון, וחכמי הקבלה שיבחו מאוד את סעודת פדיון הבן, ואמרו שמי שאוכל מסעודת הפדיון הדבר נחשב לו כאילו התענה 84 תעניות. כמו כן נהגו להביא את התינוק למעמד כשהוא בבגד חגיגי במיוחד, על גבי מגש של כסף עם מזרן חגיגי ומעוטר. כמו"כ נהוג שהנשים מניחות את התכשיטים שלהן סביב התינוק, כדי להראות את חביבות המצווה בעיניהן.
מתי הזמן המתאים לפדות את הילד?
בשונה מברית מילה, פדיון הבן אסור לעשות בשבת, ובמקרה בו הילד נהיה בן שלושים יום בשבת, יש לערוך את הפדיון במוצאי השבת.
הבדל נוסף בין פדיון הבן לבין ברית המילה הוא שברית מילה אסור לעשות בלילה, או אחרי שקיעת החמה, ופדיון הבן מותר לעשות בין ביום ובין בלילה.
איך עושים את זה בפועל?
סדר פדיון הבן:
לוקח הכהן את הילד וישאל לאביו:
בִּנְךָ זֶה בְּכוֹר הוּא?
ויענה – כֵּן!
ואומר לו הכהן: בְּמַאי בָּעִית טַפֵי בְּבִנְךָ בְכוֹרֶךָ אוֹ בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים דִּמְחַיַּבְתְּ לִפְדּוֹת בָּהֶן?
ועונה האב: בִּבְנִי בְכוֹרִי!
ואחר כך ישאל הכהן לאם הילד :בְנֵךְ זֶה בְּכוֹר. שֶׁמֶּא יָלַדְתְּ בֵּן אַחֵר לְפָנָיו אוֹ שֶׁמֶּא הִפַּלְתְּ?
והיא עונה – זֶה בְּנִי בְכוֹרִי לֹא יָלַדְתִּי וְלֹא הִפַּלְתִּי לְפָנָיו!
אחר כך יאמר הכהן:
זֶה הַבֵּן בְּכוֹר הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח, טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. עֶשְֹרִים גֵּרָה הוּא:
כְּשֶׁהָיִיתָ בִּמְעֵי אִמֶּךָ הָיִיתָ בִּרְשׁוּת אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבִרְשׁוּת אָבִיךָ וְאִמֶּךָ. עַכְשָׁיו אַתָּה בִּרְשׁוּתִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן וְאָבִיךָ וְאִמֶּךָ מְבַקְּשִׁים לִפְדּוֹתְךָ שֶׁאַתָּה בְּכוֹר מְקֻדָּשׁ, שֶׁכֵּן כָּתוּב (שמות יג, א ב) וַיְדַבֵּר אַדֹּנָי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְֹרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. לִי הוּא.
אחר כך יטול האב את הכסף או שוה כסף בידו ויאמר: אֲנִי רוֹצֶה לִפְדּוֹתוֹ שֶׁכַּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה (במדבר יח, טו) אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. עֶשְֹרִים גֵּרָה הוּא (שם טז):
לפני הברכה יאמר לשם יחוד זה ואחר כך יברך:
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְֹרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵֹה שֶׁל פִּדְיוֹן בְּכוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יג, יג) וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. וּכְתִיב (במדבר יח, טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. עֶשְֹרִים גֵּרָה הוּא. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ וּלְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. לַעֲשֹוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשֹוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי , אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן:
בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי , אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
יתן לכהן ויאמר: זֶה פִּדְיוֹן בְּנִי בְכוֹרִי.
ויקבל הכהן את הכסף ואומר:
קִבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשָּׁה סְלָעִים אֵלּוּ בְּפִדְיוֹן בִּנְךָ זֶה. וַהֲרֵי הוּא פָּדוּי בָּהֶן כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְֹרָאֵל:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּשֵׁם שֶׁזָּכָה הַבֵּן הַזֶּה לַפִּדְיוֹן, כָּךְ יִזְכֶּה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה בְּחַיֵּי אָבִיו וּבְחַיֵּי אִמּוֹ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
גבר, במקווה כבר טבלת?
גבר, במקווה כבר טבלת?
כל אשה יהודייה יודעת שאחרי שהיא מתנקה מדמי המחזור, היא צריכה לספור שבעה ימים נקיים
ולאחר מכן לטבול במקווה כדת וכדין. אבל מתי גבר צריך לטבול?
או שאולי יותר טוב שנשאל האם גבר צריך בכלל לטבול במקווה?
אז קודם כל התשובה היא לא! גברים אינם חייבים לטבול במקווה. ועכשיו בהרחבה:
בזמן שבית המקדש היה קיים והיה אסור להיכנס אליו כשאנו טמאים, היינו חייבים לטבול קודם במקווה.
כשהיינו רוצים לאכול את בשר הקרבנות, היינו חייבים להיות טהורים, ולשם כך לפעמים יש צורך לטבול במקווה.
הכהנים שאכלו תרומה, גם הם חייבים להיות טהורים והיו צריכים להקפיד על טבילה במקווה.
אבל בזמן הנוכחי, שאנחנו לא נכנסים לבית המקדש, ואפילו לא להר הבית,
וכשאנחנו לא אוכלים בשר קרבנות או תרומה, אנחנו לא חייבים לטבול במקווה.
עם זאת, חלק מפוסקי ההלכה סבורים שגם היום גברים חייבים לטבול במקווה בערב שלושת הרגלים,
לפני פסח, שבועות וסוכות, וכן בערב יום הכיפורים.
חכמנו זיכרונם לברכה הוסיפו גזרה מיוחדת וקבעו שמי שנטמא ב'טומאת קרי', כלומר שיצאה ממנו שכבת זרע,
אסור לו להתפלל וללמוד תורה עד שיטבול במקווה. להלכה לא נפסק כך, אבל למרות זאת,
אנו רואים מדברי החכמים עד כמה גדולה וחשובה היא הטבילה במקווה, אחרי שיצאה מהגוף שכבת זרע
, ולכן מי שרוצה לטהר את נפשו ביתר שאת, הולך למקווה וטובל גם באמצע השנה, ולא רק בערבי חגים ויום הכיפורים.
חשוב לדעת: למרות שמצווה לטבול בערב יום הכיפורים, יש לטבול לפני שתשקע החמה, ולא חלילה לאחר מכן,
כי ביום הכיפורים עצמו אסור להתרחץ או לטבול במקווה.
לגבי 'טומאת קרי' אין הבדל אם שכבת הזרע יצאה ברצון או בלי רצון, ואפילו אם זה היה במסגרת אישות ,
הטומאה היא אותה טומאה, ומי שרוצה להוסיף טהרה על נשמתו מומלץ שיטבול במקווה.
חכמי הקבלה הפליגו בחשיבות הטבילה בעיקר בערב שבת, ובשבת בבוקר,
ואפילו למי שלא נטמא ולא יצאה מגופו שכבת זרע.
צדיקים היו אומרים, שכתוספת לטהרה והצלה מן המזיקים, כדאי דבר ראשון בכל יום לטבול במקווה טהרה,
וכך אכן נוהג היום הציבור החרדי החסידי ברובו.
מי שלומדים קבלה ועוסקים ב'תורת הנסתר', חייבים לטבול במקווה אם נטמאו בטומאת קרי,
ובכלל לא ראוי לעסוק בתורת הקבלה אלא רק מי שכבר צבר עשרות שנות לימוד בתורת הנגלה,
וכבר הפך לתלמיד חכם מופלג יכול ללמוד גם קבלה לאחר התייעצות עם רבו.
יש שנוהגים לטבול במקווה מדי בוקר, ואפילו אם לא נטמאו בכלל, כדי להוסיף טהרה על טהרתם.
בזמן הטבילה יש להיכנס אל תוך המים ולהתכופף כך שהמים יכסו את כל הגוף, כולל השערות.
כמו"כ יש לסרק את השיער לפני הטבילה, ולשטוף כתמי בוץ או לכלוך אם יש כאלו על הגוף.
מאחר והטבילה במקווה גברים היא בעיקר ל'תוספת טהרה', ולא מעיקר הדין, אנחנו לא מקפידים
על הכנות ממושכות של ניקיון הגוף, ובדיקה על ידי מישהו אחרי ולפני הטבילה,
כמו שנוהגות הנשים שהטבילה שלהן היא מצווה מהתורה וחיוב גמור.
לסיכום: בשונה מנשים, גברים אינם חייבים בטבילה בזמן הזה, אך מי שרוצה לטהר את נשמתו
ולהוסיף טהרה יכול ואף כדאי שיטבול.
קדיש על אבא ואמא, למה זה טוב?
תפילת הקדיש הנאמרת בהלוויות על ידי בן הנפטר, כמו גם בטקסי זיכרון לנפטרים, נחשבת למשהו שאף אחד לא מוותר עליו. אפילו אנשים רחוקים מאוד מיהדות, שלא שמרו שבת, כשרות, תפילין והמצוות הבסיסיות ביותר, רוצים שיאמרו עליהם קדיש אחרי מותם.
תפילת הקדיש מקורה עתיק יומין, ונעוץ בתיקון נוסחאות התפילות על ידי אנשי כנסת הגדולה לפני תקופת המשנה. התפילה נאמרת בשפה הארמית, בין היתר משום ששפה זו אינה ידועה למלאכים הממונים על התפילות, ואנו רוצים כביכול 'לעקוף' אותם, ומתפללים ישירות לבורא העולם, מבלי שהמלאכים יבינו את השיחה שלנו אתו.
הקדיש הנו למעשה טקסט הכלול מדברי שבח נשגבים לבורא העולם, וביניהם שזורות גם בקשות שאנחנו מבקשים על עם ישראל.
את תפילת הקדיש אומרים רק בנוכחות 'מנין' – עשרה גברים יהודיים בני 13 ומעלה. אפשר לומר קדיש גם אם אחד מהעשרה הוא ילד שעדיין לא מלאו לו 13 שנים, ובתנאי שהוא יודע למי מתפללים, ומבין שהקדוש ברוך הוא מאזין לתפילות שלנו. אם במקום נוכחים רק שמונה מבוגרים ושני ילדים – אסור לומר קדיש.
מי שנוהג לומר קדיש על הוריו בבית, בלי מנין של עשרה יהודים – טועה טעות חמורה ובמקום לעשות מצווה הוא עובר עבירה.
הקדיש נאמר בגרסאות שונות בתפילה. יש 'חצי קדיש', ויש 'קדיש שלם', יש 'קדיש דרבנן' ויש 'קדיש הגדול', אך אבלים האומרים קדיש אחרי הוריהם בשנת האבל לפטירתם אומרים 'קדיש יתום' בלבד. את שאר הקדישים אומר שליח הציבור במהלך התפילה, ובסוף התפילה אומרים האבלים 'קדיש יתום'.
הסיבה לאמירת 'קדיש יתום' נעוצה בכך ש'ברא מזכה אבא'. כלומר לבן יש יכולת לזכות את אביו ואת אמו שכבר נפטרו מהעולם הזה. בכל פעם שהבן מקיים מצווה, אביו ואמו נהנים מכך בעולם העליון. על אחת כמה וכמה כשהבן אומר את התפילה הנוראה 'קדיש', ומזכה יהודים רבים בעניית 'אמן', וכל הזכויות הללו ביחד נזקפות לזכות הוריו של הבן.
על אף שאסור לומר קדיש לבד בבית, מי שאביו או אמו נפטרו, ואינו יודע לומר קדיש, מותר לו לומר בביתו או בכל מקום אחר את מילות הקדיש שוב ושוב, עד שתהיינה שגורות בפיו, ויוכל לומר את ה'קדיש' בבית הכנסת בלי לטעות. אך אם בני המשפחה שומעים אותו קורא קדיש בביתו כדי לשנן את המילים, אסור להם לענות אמן אחריו, אלא רק אם יש מניין במקום.
נשים לא אומרות קדיש.
ילדים שטרם מלאו להם 13 שנים, יכולים לומר קדיש על הוריהם, אם הוריהם נפטרו.
מי ששני הוריו חיים, לא יאמר 'קדיש יתום', כי הדבר מהווה פגיעה בכבוד הוריו. אבל אם ההורים ממנים את בנם שיאמר קדיש על הוריהם, מותר לו לומר קדיש בתנאי ששני ההורים מסכימים לכך, וכדאי לשאול רב פוסק הלכה קודם לכן.
אומרים קדיש יתום בהלווית ההורים, ולאחר מכן במשך 11 חודשים בבית הכנסת בסוף כל תפילה על פי נוסח התפילה ובהתאם להנחיית הרב או הגבאי בבית הכנסת.
לאחר סיום 11 חודשים, מפסיקים לומר 'קדיש יתום', אך מדי שנה ביום האזכרה של ההורים אומרים קדיש בשלושת התפילות: ערבית, שחרית ומנחה.
כמו"כ מי ששני הוריו או אחד מהם נפטרו, ונמצא בבית הכנסת, ורואה שאין יתום אחר שאומר קדיש יתום, יכול לומר 'קדיש יתום' כדי לזכות את הרבים בעניית אמן, אפילו אם אינו ביום האזכרה להוריו וכדו'.
ביום האזכרה עולים לקברי ההורים, ואם אפשר להגיע עם מניין של גברים יהודיים שיאמרו במקום פרקי תהילים, ולאחר מכן אומרים הבנים קדיש, ותורמים בכך תרומה עצומה לעילוי נשמתם של הוריהם.
מי שלא זכה להביא ילדים לעולם הזה, מומלץ לו שימנה אדם אחר שיאמר עליו קדיש אחרי מותו. כמו"כ בנות שהוריהן נפטרו ולא השאירו אחריהם בנים שיכולים לומר עליהם קדיש, מומלץ שימנו גבר אחר שיאמר קדיש על הוריהן, ואפילו תמורת תשלום, כי הטובה הצומחת מאמירת הקדיש לנשמת הנפטרים היא עצומה, ואנו בעולם הזה לא מסוגלים אפילו לתאר עד כמה היא חשובה.
מארמית לעברית: מה המשמעות של מילות הקדיש?
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (שמו הגדול).
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ (בעולם שברא כרצונו) וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ (וימליך את מלכותו) וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ (ויצמיח את ישועתו) וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (ויקרב ביאת משיחו).
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן (בחייכם ובימיכם) וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְֹרָאֵל, בַּעֲגָלָא (במהרה) וּבִזְמַן קָרִיב (ובקרוב) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ (יהיה שמו הגדול מבורך) לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא (לעולם ולעולמי עולמים).
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵֹּא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (שמו של הקדוש ברוך הוא). לְעֵלָּא מִן כָּל (למעל מכל) בִּרְכָתָא (ברכה) שִׁירָתָא (שירה) תִּשְׁבְּחָתָא (שבח) וְנֶחָמָתָא (ונחמה) דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא (שאנו אומרים בעולם) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רבָּא (יהיה שלום רב) מִן שְׁמַיָּא (מהשמים), חַיִּים וְשָֹבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא (והצלה) וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֵוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶֹה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶֹה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
הילד שהציל את אביו מאש הגיהנום
מספרים חכמנו זכרונם לברכה סיפור מפעים על הכח העצום שיש בידינו כדי לתקן את הנשמות של ההורים שלנו ושל הסבים והסבתות. מי שרוצה לעזור לנשמה של הוריו או של הסבים והסבתות שלו, חייב לקרוא את הסיפור הזה ולהפיק ממנו את הלקח המתאים:
וכך היה הסיפור עם רבי עקיבא, שהיה אחד מענקי הרוח של העם היהודי בכל הדורות ובכל הזמנים:
פעם הלך רבי עקיבא בדרך ומצא אדם אחד שהיה מכוער מאוד והיה סוחב חבילה גדולה של עצים בכמות שאף אדם או חמור אינו יכול לסחוב כמותה.
אמר לו רבי עקיבא: אני משביע אותך שתאמר לי אם אתה בן אדם או שד או מאיזה בריה אתה?
השיב לו האיש: רבי! אדם הייתי וכבר נפטרתי מן העולם, ובכל יום ויום אני מביא חבילה כזאת של עצים לגיהנום, ועם העצים האלו שורפים אותי שלוש פעמים ביום, וזה העונש שלי בכל יום, לאסוף את העצים ולהישרף שלוש פעמים.
שאל אותו רבי עקיבא: מה עשית שנתנו לך כזה עונש חמור?
השיב לו האיש המת: בעלתי נערה מאורסת, בעיצומו של יום הכיפורים.
ריחם עליו רבי עקיבא ושאל: בני, האם ידוע לך מה אני יכול לעשות כדי להציל אותך מהעונש הנורא הזה?
השיב לו האיש: כך שמעתי 'מאחורי הפרגוד' (בבית דין של מעלה), שבזמן שיעלה בני לתורה ויאמר "ברכו את ה' המבורך", יוצאיו אותי מהגיהנם ויכניסו אותי בגן עדן.
שאל רבי עקיבא: השארת אחריך אשה או בן בעולם הזה?
ענה לו האיש: השארתי אשה הרה, וילדה לי בן אחרי מותי, אבל לא עשו לו ברית מילה.
שאל רבי עקיבא: מה שמך?
ענה לו: שמי ארנוניא. –
ומה שם אשתך?
שישכייא.
ומה שם עירך?
השיב האיש: לודקייא.
מיד כתב רבי את שמו של האיש ושם אשתו ושם עירו, והלך עד שבא לאותה העיר, כיון שבא ללודקייא יצאו אנשי העיר לקראתו כי שמחו על כך שרב גדול וחשוב כמו רבי עקיבא בא לבקר בעירם.
שאל רבי עקיבא את אנשי העיר? אתם מכירים את ארנוניא ואת אשתו שישכייא?
השיבו לו תושבי העיר: "שם רשעים ירקב". אלו רשעים גדולים הם.
שאל אותם רבי עקיבא: למה אתם אומרים עליהם כך?
אמרו לו: "כך וכך עשה האיש הזה".
אמר להם רבי עקיבא: למרות הכל הביאו לי את בנו של האיש. הביאו אותו וצוה רבי עקיבא לעשות לו ברית מילה, ולאחר מכן הושיב אותו ללמוד תורה, ולמדו אותו לברך את הברכות שמברכים כשעולים לתורה. בשבת בבוקר ציווה רבי עקיבא שיכבדו את הילד הזה לעלות לתורה, והילד אמר "ברכו את ה' המבורך", ומיד הוציאו את אביו מהגיהנום והכניסו אותו לגן עדן.
מסיימים חז"ל את הסיפור המפעים: באותו הלילה בא ארנוניא בחלום לרבי עקיבא ואמר לו: "תנוח דעתך שהנחת את דעתי".
איך נפרדים משבת המלכה
יעקב לוסטיג
'המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך'. בכל שבוע, כששבת המלכה פורשת כנפיה וחומקת לנו מבין האצבעות, מותירה אותנו לששה ימי חול חדשים, אנחנו מלווים אותה בטקס מיוחד במינו, בו אנו מבטאים את תחושותינו כלפי השבת, נערכים לשבוע חדש של עשייה, ומשבחים את מי שברא את המאור ואת הריח.
חכמנו זיכרונם לברכה לימדו אותנו שכשיוצאת שבת המלכה, אסור לנו עדיין לעשות מלאכות האסורות בשבת, עד שנעשה 'הבדלה'.
את ההבדלה עושים בשתי דרכים: בתפילת ערבית של מוצאי שבת מוסיפים פסקה אחת בתפילת העמידה באמצע ברכת 'חונן הדעת':
אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶךָ. וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשֹוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וַתַּבְדֵּל אֲדֹנַי אֱלֹהֵינוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ. בֵּין יִשְֹרָאֵל לָעַמִּים. בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָחֵל עָלֵינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. חֲשֹוּכִים מִכָּל חֵטְא. וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן. וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶךָ:
החלק השני והעיקרי של הבדלה הוא הטקס שאנו עורכים אחרי התפילה, כל אחד בביתו, כשכל המשפחה מתאספת מסביב ומאזינה ברוב קשב. חלק זה נקרא 'הבדלה על הכוס', והוא דומה יותר ל'קידוש' של ליל השבת.
ההבדלה כוללת פתיחה המורכבת מ'פסוקי הצלחה', בה אנו מתברכים לשבוע של הצלחה וברכה בכל מעשי ידנו.
אחרי הפתיח אנו אומרים ארבע ברכות, ורק לאחר מכן שותים את היין.
הברכה הראשונה מבין הארבע היא ברכת הגפן, על היין שאנו עומדים לשתות.
הברכה השניה היא על ה'ריח'. בגלל שבשבת יש לנו 'נשימה יתירה', כלומר עוד נשמה מיוחדת בנוסף על הנשמה הרגילה שיש לנו כל השבוע, ומאחר ובמוצאי שבת ה'נשמה היתירה' פורחת לה ויוצאת מהגוף שלנו, אנו מריחים מעט בשמים כדי לחזק ולאושש את הנשמה הנותרת, ולכן מברכים ברכת "בורא מיני בשמים".
הברכה השלישית היא 'בורא מאורי האש', ובה אנו מודים לבורא עולם על האש שברא בעולם, ועל היכולת שלנו להדליק ולכבות אותה בכל עת, לפי הצורך שלנו. הסיבה שמברכים על האש דווקא במוצאי שבת נעוצה בכך ש'אדם הראשון' נברא ביום שישי אחה"צ, ולא היה זקוק לאש ולמאור עד הלילה. בלילה הוא לא יכול היה להדליק אש כי היה זה ליל שבת, ורק למחרת בלילה, במוצאי השבת יכול היה להדליק אש בפעם הראשונה מאז בריאת העולם. לכן אנו מברכים עד היום על האש, דוקא במוצאי שבת.
הברכה הרביעית היא 'ברכת המבדיל', שהיא עיקר ההבדלה ובשבילה נערך כל הטקס. בברכה זו אנו מודים לקדוש ברוך הוא שהפריד בין השבת לבין שאר ימי השבוע ועוד. מומלץ לעיין בברכה וללמוד את מילותיה בעיון מדי פעם.
חשוב לציין כי מי שקשה לו לשתות יין או שאין לו יין, יכול להבדיל גם על כוס עם מיץ ענבים שדינו כמו יין.
מי שאין לו יין או מיץ ענבים, יכול להבדיל גם על כוס עם בירה לבנה, או כל משקה אחר המכיל אלכוהול שאפשר להשתכר ממנו, כמו ערק, וויסקי וכו'. מי שאינו מבדיל על היין אלא על משקה אלכוהולי אחר, לא יברך בהבדלה "בורא פרי הגפן" ובמקום זאת יאמר ברכת "שהכל נהיה בדברו".
חשוב להיזהר שלא לעשות הבדלה לפני צאת השבת, כי במהלך טקס ההבדלה אנו מדליקים אש, דבר שאסור כמובן לעשותו בשבת. את זמני יציאת השבת כדאי לבדוק בלוח או באינטרנט, תוכלו להתעדכן כאן בזמני השבת השבוע, לפני כניסת השבת. אם אינכם יודעים את זמן יציאת השבת, יש לחכות עד שבחוץ יהיה חושך מוחלט, ויוכלו לראות כוכבים בשמים.
הנר צריך שתהיינה לו לפחות שתי פתילות, ולכן מומלץ לקנות נר מיוחד להבדלה. אם אין לכם נר מיוחד, אפשר להדליק שני נרות נפרדים, וכשמברכים 'בורא מאורי האש' להצמיד אותם כדי ששתי הלהבות יהפכו ללהבה אחת גדולה.
הבשמים צריך שיהיו בשמים ממשיים, מן הצומח, ולא מי בושם כמו אלו שנוהגים להתבשם בהם. עם זאת, אם יש עלים או גרגירים ריחניים הנתונים בתוך מים או נוזל אחר המשפר את הריח ומשמר אותו, אפשר לברך על הבושם הזה כל עוד הוא כולל גם את עלי או גרגירי הבושם המקורי.
כל עשב או עץ שיש לו ריח נעים, כשר וראוי לברכת הבשמים.
מי שאין לו בשמים או נר, יעשה הבדלה בלי לברך ברכת מאורי האש וברכת בורא מני בשמים, ואחרי הבדלה אם ימצא אש יברך מאורי האש, ואם ימצא בשמים יברך בורא מיני בשמים, אבל אם אין לו יין או משקה אלכוהולי אחר, לא יעשה הבדלה בכלל, אלא יברך על הבשמים לבד, ועל הנר לבד, ויאמר בלי ברכה "המבדיל בין קודש לחול". עם זאת, על כל אחד מוטלת החובה לדאוג מבעוד מועד שיהיה לו יין להבדלה במוצאי שבת.
מי שלא היה לו יין או משקה אלכוהולי אחר במוצאי שבת, יכול לקנות יין למחרת ולהבדיל על היין עד יום ראשון בערב, אך לא יברך 'בורא מאורי האש' ואינו צריך נר.
גם נשים צריכות להבדיל על היין ולברך על הנר והבשמים, והדרך הנכונה היא שישמעו מגבר שמברך ויענו אמן על ברכותיו. המנהג הוא שנשים לא שותות מיין ההבדלה, אבל אשה שנמצאת לבד בבית חייבת להבדיל על היין או על מיץ ענבים וכדו', ולשתות ממנו לאחר הבדלה.
כשחל 'יום טוב' במוצאי שבת, כמו ליל הסדר או הלילה הראשון של חג הסוכות וכדו', אסור להדליק נר לצורך הבדלה, לא מריחים בשמים, וכן לא אומרים "המבדיל בין קודש לחול", אלא "המבדיל בין קודש לקודש", כי גם היום היוצא (שבת) וגם היום הנכנס (חג) שניהם ימים קדושים. בנוסף, בליל חג שחל במוצאי שבת, ההבדלה נאמרת יחד עם הקידוש ומברכים על היין, אומרים את קידוש היום של ליל החג, לאחר מכן מברכים על הנר אם יש נר דלוק מערב שבת, אומרים ברכת 'המבדיל בין קודש לחול' ולאחר מכן ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ורק אז שותים את היין.
איך עושים את זה בפועל?
להורדת סדר התפילה – לחץ כאן | להורדת תחינה למוצאי שבת – לחץ כאן
מוזגים יין לתוך כוס או גביע, וממלאים עד שהיין גולש מעט מהכוס, כדי לרמז על השפע שיימשך לנו השבוע מעבר למה שאנו צריכים עד שיגלוש החוצה כביכול.
מגביהים את הכוס עם היין ביד ימין, ואומרים את 'פסוקי ההצלחה':
כּוס יְשׁוּעות אֶשָּׂא. וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא: אָנָּא ה' הושִׁיעָה נָּא. אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא: הַצְלִיחֵנוּ. הַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ. הַצְלִיחַ לִמּוּדֵינוּ. וּשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. כְּדִכְתִיב: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעו: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אורָה וְשִׂמְחָה. וְשָׂשׂן וִיקָר: וּכְתִיב וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל. וַה' עִמּו: כֵּן יִהְיֶה עִמָּנוּ:
לאחר פסוקי ההצלחה מברכים על היין, כשהכוס עדיין ביד ימין:
מי שעורך את טקס ההבדלה אומר: סַבְרִי מָרָנָן, וכל הנוכחים משיבים לו: לְחַיִּים.
ואומר המבדיל: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.
הנוכחים עונים 'אמן'.
המבדיל מניח את הכוס מידו, נוטל בידו בשמים ומברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא מִנֵי בְשָׂמִים.
הנוכחים עונים אמן ומריחים מעט את הבשמים.
המבדיל אומר: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא מְאורֵי הָאֵשׁ.
הנוכחים עונים אמן וכולם מביטים על כפות הידיים ועל הציפורניים לאור הנר.
המבדיל מברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְחול וּבֵין אור לְחשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יום הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְחול:
הנוכחים משיבים אמן, והמבדיל או אחד הנוכחים שותה את היין שבכוס, עד שיסיים יותר מחצי מהכמות ('רוב כוס'),
מי ששתה את היין מברך גם ברכה אחרונה, אך יתר הנוכחים אינם חייבים להאזין לה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְֹבּוֹעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְֹרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל מִזְבָּחָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ. וְשַֹמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה:
כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל הָאָרֶץ, וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ. (אם היין ששתה מגיע מחוץ לארץ לא אומרים "על הארץ ועל פרי גפנה", אלא "על הארץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן".)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, עַל הָאָרֶץ, וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ. ( / "על הארץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן".)
זו רק סגולה!
יעקב לוסטיג
במשך אלפי שנים נוהגים יהודים לעשות סגולות שונות ומשונות, לכל בעיה ועניין שהם מתמודדים עמו. סגולות לנשים עקרות, לשיפור הזיכרון, למציאת זיווג, ללידה קלה, לבריאות טובה ועוד ועוד.
הרב אהרן זכאי, מחבר הספר 'תפילות וסגולות' מסביר: "כשאנו באים להתעניין אודות סגולות, ואף לבצע אותן בפועל, כדאי שנזכור את הכלל הבסיסי, סגולה לא תמיד עוזרת. יתירה מזאת, הסגולה אף פעם אינה עוזרת כשהיא באה לבד, הסגולה טובה רק כשהיא באה בתוספת לתפילה.
"קשה לך? אתה רוצה למצוא עבודה שתכניס לך פרנסה מכובדת? תתפלל! את מחפשת את האיש שיעשה אותך מאושרת? תתפללי! זה הכי חשוב. גם סגולות זה דבר טוב כל עוד לוקחים אותן ביחס הנכון: תוספת לתפילה וחיזוק לאמונה.
"כל הרעיון של הסגולה", מוסיף הרב זכאי, "זה העניין של אמונה. הסגולה היא עשיית מעשה שיחזק את האמונה שלנו. הבבא סאלי הקדוש היה נוהג לחלק מים וערק לאנשים שבאו לבקש ממנו ברכות. הוא היה אומר: "לא המים עוזרים, אלא האמונה, אני לא נותן לכם מים, אני נותן לכם אמונה".
אבל לסגולה עצמה יש מקור, הסגולות הן לא חסרות כל טעם. לפעמים הטעמים ידועים לנו, ולפעמים לא, ובכל זאת אנו משתמשים בהן אם ידוע לנו שהסגולות הללו מגיעות ממקור כשר, ולא חלילה ממקור שאינו טהור.
השימוש בסגולות יש לו מקור עוד מימות חכמנו זיכרונם לברכה, ברחבי התלמוד הבבלי והירושלמי מובאות מספר דוגמאות לשימוש בסגולות, גם על ידי חכמי התלמוד בעצמם.
כאמור ישנן סגולות שהטעם שלהן ברור וידוע. כמו למשל הסגולה המובאת בתלמוד הבבלי, לבטוח בקדוש ברוך הוא. סגולה זו עוזרת להינצל מכל דבר רע. הטעם לסגולה הזאת ברור, הקדוש ברוך הוא רואה שאנחנו בוטחים בו וסומכים עליו, ובהתאמה מעדיף להתנהג אלינו בצורה יותר מגוננת ומסוככת.
מאידך, חלק מהסגולות נראות לנו בלי סיבה הגיונית, כמו למשל סגולה ללוות את האורח היוצא מביתנו, ובזכות סגולה זו הוא ינצל מתאונות או מקרים רעים בדרך. לא ברור לנו איך בדיוק העובדה שאנו מלווים אותו ארבע אמות (2 מטר) תגונן עליו ותסוכך עליו מהסכנות שבדרך, אבל חז"ל מציינים את הסגולה הזאת, ואף קובעים כי אנו חייבים להשתמש בה וללוות את האורחים שלנו כשהם יוצאים.
ושוב, הכי חשוב זה לזכור שלא העובדה שאנו מלווים את האורח מצילה אותו, ולא הפסוקים שאנו אומרים עוזרים לנו – את העזרה מגיש בורא העולם, את ההצלה רק הוא בעצמו מעניק לנו, אליו נשואות עינינו ולפניו נשפוך את לבנו בתפילה.
הדלקת נרות חנוכה
כל מה שרצית לדעת על הדלקת נרות חנוכה!
יעקב לוסטיג
- כמה נרות מדליקים בחנוכה?
תשובה: בעיקרון מספיק להדליק נר אחד בכל ערב מערבי החנוכה, מהדרים להדליק על פי שיטת 'מוסיף והולך': בלילה הראשון מדליקים נר אחד, בלילה השני שני נרות, בשלישי שלושה ובלילה השמיני שמונה נרות.
- האם חייבים להדליק אותם דווקא בחנוכיה?
את הנרות לא חייבים להדליק בחנוכיה, אך אם החלטנו להדר ולהדליק יותר מנר אחד צריך להקפיד שהנרות יהיו בשורה ישרה, ושהלהבה שלהם לא תהיה מחוברת, אלא כל נר ידלק בפני עצמו.
- אילו נרות צריכים להדליק? משמן? משעווה? דווקא צבעוניים?
סוג הנרות אינו משנה, וכל הסוגים המצויים בימינו כשרים. אפשר להדליק בנרות פרפין או שעווה, וכן בנרות עם שומן מהצומח או מהחי.
עם זאת, עדיף להדליק נרות שמן, ועדיף גם שזה יהיה שמן זית, שבתוכו מניחים פתילה מצמר גפן או חומר מתאים אחר.
מה שחשוב זה שהנר יהיה מספיק גדול, או אם אנו מדליקים בשמן, שיהיה מספיק שמן, כדי שהנר ידלק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. צריך להקפיד על כך בעיקר בערב שבת, שאז אנו מדליקים את הנרות לפני שקיעת החמה, והם צריכים לדלוק זמן ארוך מהרגיל, עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. לכן עדיף להשתמש בנרות לבנים ולא בנרות צבעוניים, אם הנר הצבעוני אינו דולק יותר מחצי שעה.
- מה קורה אם הדלקתי נרות והם כבו בגלל דלת שנטרקה או שהחנוכיה נפלה?
המצווה היא להדליק נרות. ברגע שקיימנו אותה, כבר לא אכפת לנו אם הם כבו, למרות שאסור לכבות אותם בכוונה עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. עם זאת, צריך להדליק אותם מלכתחילה באופן שהם יוכלו לדלוק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. צריך שהנרות יהיו מספיק גדולים, ושהחנוכיה תעמוד במקום שבו אין רוח שעלולה לכבות את הנרות וכו'.
- איפה מניחים את החנוכיה?
מי שגר בקומת קרקע יכול להדליק את נרות החנוכה בדלת הפונה לרחוב, או בחלון הפונה לרחוב. מי שגר בקומה ראשונה ידליק בחלון הפונה לרחוב. ומי שגרים בקומה שניה או שלישית ומעלה, ידליקו בדלת הבית הפונה לחדר המדרגות.
יש מצווה מיוחדת להדליק ליד הדלת, בצד ההפוך מהצד של המזוזה, כך שאחרי הדלקת הנרות נעמוד בין הנר ובין המזוזה, כשעל גופנו בגד עם ציצית, ונהיה מוקפים במצוות.
עם זאת, במקרה שאי אפשר להדליק בדלת ובחלון, אפשר להדליק גם בתוך הבית, על השולחן במטבח או בסלון וכדו'.
- באיזו שעה מדליקים נרות?
את הנרות יש להדליק בזמן צאת הכוכבים. אם אינכם יודעים מתי חל הזמן הזה, אפשר לבדוק בלוח השנה מתי יצאה השבת האחרונה, וזהו בערך זמן הדלקת נרות החנוכה, כי גם צאת השבת הוא בצאת הכוכבים.
- מתי מדליקים את הנרות בערב שבת ובמוצאי השבת?
בערב שבת מדליקים את הנרות לפני הדלקת נרות שבת, ומיד לאחר מכן מדליקים נרות שבת – לפני ששוקעת השמש. כאמור צריך להקפיד שהנרות יהיו מספיק גדולים כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
במוצאי שבת מדליקים את נרות החנוכה אחרי שמבדילים על היין.
- מי מדליק את הנרות?
בני עדות המזרח נוהגים שבכל בית מדליקים נרות בחנוכיה אחת. רק אדם אחד מבני הבית מדליק את הנרות, ובדרך כלל עושה זאת ראש המשפחה. אצל האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית הזכרים מדליק חנוכיה משלו, וגם ילדות קטנות יכולות להדליק.
- אלו ברכות מברכים לפני הדלקת הנרות?
בכל אחד מלילות החנוכה מברכים שתי ברכות לפני הדלקת הנרות:
בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה:
בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָֹה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:
בלילה הראשון של חנוכה מברכים ברכה נוספת לפני הדלקת הנרות:
בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
- מה עושים אחרי הדלקת הנרות?
בעיקרון אין חיוב להישאר על יד הנרות הדולקים בכלל, אך נהגו לשבת לפחות חצי שעה ליד הנרות, ומנהג יפה הוא. כמו"כ נוהגים לשיר פיוט 'מעוז צור ישועתי', ולשחק בסביבונים סמוך לנרות. ההורים מחלקים דמי חנוכה לילדים, ואוכלים מאכלים עם שמן, זכר לנס שנעשה בשמן. כמו"כ אוכלים מאכלים חלביים, זכר לנס 'יהודית' שנעשה עם מאכלי חלב.
חשוב לזכור שעיקר מצוות הדלקת נר חנוכה היא לפרסום הנס שאירע בבית המקדש, כשהשמן המועט דלק שמונה ימים. לכן צריך לדבר עם הילדים ועם בני הבית על הנס, לספר קצת את סיפור החנוכה, את המאבק של המכבים ביוונים שרצו לנתק את עם ישראל מתורת ישראל, ורצו להפוך את היהודים לבני אדם 'רגילים', כמו כל הגויים. המסר העיקרי של חנוכה הוא שיהודים נאבקים על העקרונות שלהם, ועל קיום התורה והמצוות בכל מחיר, ובסופו של דבר, אם אנחנו עושים מקסימום מאמץ, הקדוש ברוך הוא עוזר לנו גם כשמולנו ניצב אויב חזק ועצום פי כמה וכמה מאתנו.
אופן הדלקת נרות חנוכה
יעקב לוסטיג
בערב הראשון מדליקים נר אחד, ובכל ערב מוסיפים עוד נר, עד שבליל שמיני יהיו שמונה נרות.
מתחילים להדליק בכל לילה בנר הנוסף של הלילה הזה, (כי הוא מציין את תוספת הנס) ואחריו את הנר של אתמול.
בערב הראשון ידליק את הנר הקיצוני מימין ובערב השני את הנר שאחריו כך שיפנה משמאל לימין. בן איש חי וילקוט יוסף)
באין לו מספיק נרות מדליק נר אחד בכל לילה, ומקיים בזה את עיקר המצוה.
יניח את הנרות בשורה, לא בעיגול, ולא אחד גבוה ואחד נמוך.
ייתן רווח בין נר לנר לפחות כרוחב אצבע, כדי שלא תאחז הלהבה של זה בזה, ושלא ימסו הנרות.
לא יחבר שני נרות יחד, וכן לא ידליק נר עם שתי פתילות.
מניחים את הנרות תחילה ואחר כך מדליקים אותם שם. ואסור לשנות את מקומם כשהם דולקים.
אסור להשתמש לאור נרות חנוכה אפילו שימוש ארעי ואפילו שימוש של קדושה כגון ללמוד תורה לאור הנרות אסור.
נוהגים להדליק נר נוסף בסמוך לנרות חנוכה כדי שאם ישתמש לאור הנר יהא זה לאור הנר הנוסף, ונר זה נקרא "שמש", ויש להניח נר השמש גבוה מכל הנרות או רחוק מהם, כדי שיהא ניכר שנר זה אינו מנרות המצוה, ויש להדליק נר זה בסיום
ההדלקה אחר שסיים הדלקת נרות ההידור. ובדיעבד, אם טעה והדליק נר השמש תחילה מדליק אחריו את נרות המצוה ואינו צריך לחזור ולברך.
אם לאחר שהדליק נרות חנוכה כבה אחד הנרות ורוצה לחזור
ולהדליקו – אסור להדליק נר או גפרור מאחד הנרות הקודמים ובאמצעותו להדליק את הנר שכבה.
דיני הדלקת נרות חנוכה
מצוות הדלקת נרות חנוכה הינה אחת המצוות האהובות והמיוחדות לה זכו עם ישראל, והיא מקוימת ברוב הידור ופאר גם אצל אנשים שאינם תמיד מקפידים לשמור על תורה ומצוות בשאר זמני השנה. לחג החנוכה יש אור רוחני מיוחד במינו שמאיר בחשכה ומחמם את הלבבות. מטעם המצווה הינה כמובן להזכיר את הניסים והנפלאות שעשה ה' לעם ישראל עם ניצחון בני חשמונאי המכבים על צבאות היוונים ושחרורם מעולם של מלכות זרה, וכמובן נס פח השמן המפורסם.
הדלקת נרות חנוכה – מקצת הלכות ומנהגים
- סדר הדלקת חנוכייה – מנהג ישראל ביום הראשון להניח נר אחד מצד ימין של החנוכייה ובכל יום להוסיף נר חדש לצד שמאלו. ההדלקה עצמה של הנרות תיעשה מהנר השמאלי ביותר, כלומר החדש המייצג את היום הנוכחי, והולכים וממשיכים לימין עד הנר הימני ביותר.
- ברכת חנוכה נרות – לפני ההדלקה בכל יום מברכים שתי ברכות. אחת "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה" (ויש נוהגים "להדליק נר של חנוכה") ולאחריה "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". בנר ראשון (או אנשים שבפעם הראשונה מברכים על הנר גם אם בשאר הימים) מוסיפים את ברכת "שהחיינו".
- אילו שמנים כשרים להדלקה? למעשה כמעט כל שמן שמאפשר לנר להאיר בצורה איכותית, בטיחותית וטובה כשר להדלקת הנרות. המובחר שבכולם הוא שמן הזית, איתו היו מדליקים את המנורה בבית המקדש, אך כמובן שלכתחילה גם שמנים אחרים יכולים להתאים גם מלכתחילה.
חשיבות פרסום הנס
ישנה חשיבות למקום ההדלקה. מבחינה אידאלית על האדם להניח את החנוכייה מחוץ לביתו סמוך לפתח הבית באופן שכל העוברים ושבים יוכלו לראות בבהירות את הנרות. אמנם בבנייני קומות נהוג להניח את החנוכייה על אדן החלון הפונה אל רשות הרבים.
טקס הדלקת נרות חנוכה -הדלקת חנוכייה ברוב עם הדרת מלך
בגלל האופי מקרב הלבבות של חג החנוכה ומצוות ההדלקה, רבים נוהגים להדליק את הנרות כאשר כל בני הבית מתקבצים, ואף עורכים מסיבות ואירוח שאר קרובי משפחה במקום אחד על מנת להדליק, לשיר ולהנות מסופגניות ולביבות חמות ומתוקות. ההלכות בנושא זה של מקום ההדלקה הינן רבות ומפורטות, אך כללו של דבר כל אדם עם משפחתו מחויב להדליק בביתו הקבוע ורק לאחר מכן הוא יוכל להתארח במקום אחר ולהשתתף בחגיגות ההדלקה.
יום ללא מקלחת
משה ויטמן
מצווה להתרחץ בערב שבת לכבוד השבת, והרחצה טוב שתהיה במים חמים או פושרים. מי שאינו יכול מחמת חולשה, או שאין לו זמן להתקלח, ישטוף לפחות את פניו וידיו במים חמים או פושרים.
למרות שבערב שבת מצווה להתקלח, יש להיזהר שלא להתקלח בדקות האחרונות שלפני כניסת השבת, כי הרחצה כרוכה בפעולות רבות שחלקן אסורות בשבת, כפי שנפרט בשורות הבאות.
בשבת אסור להשתמש במים מדוד השמש או דוד החשמל (בוילר), כי כשאנחנו פותחים את הברז של המים החמים, נכנסים מים קרים באופן אוטומטי אל תוך הדוד, והם מתחממים ומתבשלים מהמים החמים שכבר נמצאים בדוד.
מותר לרחוץ תינוקות וילדים קטנים גם במים מדוד השמש, במקרה הצורך.
גם אם יש לנו מים חמים שאין מקורם בדוד, או שסגרנו את הברז המוביל מים אל הדוד ואין כאן חשש של בישול – עצם הרחצה במים חמים אסורה בשבת, למעט במקרה של אדם חולה או יולדת בשלושת הימים שאחרי הלידה – ובכאלו מקרים יש לשאול רב פוסק הלכה שיורה את הדרך בה ננהג.
בימים החמים וכשיש צורך בכך מותר להתרחץ בשבת במים קרים.
ברחיצת הגוף, אסור להשתמש בגוש סבון או במשחת סבון, אך מותר להשתמש בסבון נוזלי ובשמפו, כמו גם במרכך שיער.
אסור לחפוף את השיער בשבת, אך מותר להזרים מים קרים על השיער ולהרטיב אותו בלי לגעת בו.
אחרי המקלחת אסור לנגב את השיער בכח או לסחוט אותו, ויש להניח עליו את המגבת בעדינות שתספוג מעט את המים, או לאפשר לו להתייבש מעצמו.
אסור לסרק את השיער, בין אם הוא רטוב או התייבש, אך מותר להשתמש במברשת רכה שברור לנו שלא תתלוש שערות, והשימוש צריך להיעשות בעדינות, רק לסדר מעט את השיער ולא לנסות לפתוח את הקשרים.
כשמסיימים להתנגב אסור לפרוש את המגבת על החבל או על מתקן הכביסה, אך אפשר לפרוש אותה על גבי דלת או כסא וכדו'.
אחרי המקלחת מותר להשתמש בדאודורנט נוזלי הנמרח על הגוף בעזרת כדורית, וכן בדאודורנט המותז באמצעות תרסיס, אך אסור להשתמש בדאודורנט גוש (סטיק).
כל ההלכות האמורות לגבי מקלחת בשבת נוהגות גם לגבי טבילה במקווה, בין לנשים הטובלות להיטהר מטומאת נדה כשהן מסיימות לספור שבעה נקיים, והן לגברים הנוהגים לטבול במקווה בבוקר לפני התפילה. עם זאת, הותרה טבילה במים חמים בשבת, למרות שהרחצה בהם אסורה.
אשה שרוצה לטבול בליל שבת כדי להיטהר מנדתה, צריכה להתרחץ במים חמים מערב שבת, כי הטבילה חייבת להתבצע אחרי רחצה יסודית במים חמים, ולאחר כניסת השבת אסור להתרחץ במים חמים.