נוסח אשכנז
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אמן]
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
[אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא]
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם
וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. [אמן]
לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
נוסח ספרד
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [הקהל עונה אמן]
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אמן]
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
[אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא]
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם
וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. [אמן]
לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה
וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
נוסח תימן:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [הקהל עונה אמן]
דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא וּלְאַחָאָה מִיתַיָּא. וּלְמִפְרַק חַיַיָּא. וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא יְרוּשְׁלַם.
וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא
דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. בְּהַדְרֵיהּ בְּזִיוֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ. וְיִמְלוֹךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ
וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל,
בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
ומיד אומרים הציבור והשליח ציבור עמהם:
יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:
ואומר שליח ציבור לבדו: יִתְבָּרַךְ: [אמן].
וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדַּר וְיִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. [אמן]
לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנַן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין
בְּאוֹרָיְתָא (קַדִּישְׁתָא) דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וְלַנָא
חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְסִיַּעְתָּא וּפוּרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי עֲלֵיכוֹן
וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
מכאן אומרים הציבור והשליח ציבור יחד:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:
קדיש יתום
הקדיש הינו נוסח תפילה הכתוב בלשון ארמית. באופן כללי עניין הקדיש הוא ייחול וכמיהה לרומם את כבוד ה' וקדושתו בעולם והופעת מלכותו השלמה על עם ישראל והעולם כולו. אמירת הקדיש נאמרת רק אם יש מניין של 10 גברים יהודיים מעל גיל 13, באופן שאחד או יותר אומרים את הקדיש והשאר מחויבים לענות "אמן" בין החלקים השונים שלו. תפילת קדיש נאמרת פעמים רבות במהלך התפילות (שחרית, מנחה ערבית ומוסף), לאחר אמירת דבר תורה וכן קדיש על הנפטר במהלך האזכרה.
קדיש ספרדי
חז"ל תקנו לומר קדיש בסיום של כל שלב בתפילה. לאחר סיום שלב אמירת פיטום הקטורת והקורבנות של שחרית אומרים "קדיש דרבנן" שכן אמרו דבר תורה. לאחר פסוקי דזמרה אומרים "חצי קדיש" הבסיסי. לאחר נפילת אפיים שוב אומרים חצי קדיש. בסיום אשרי ו-"ובא לציון גואל" אומרים קדיש תתקבל, שכן הסתיימה התפילה באופן רשמי. "תתקבל" על כך שמבקשים מה' שתתקבל תפלתנו ברצון לפניו. בסיום שיר של יום אומרים קדיש יתום, הנקרא גם "קדיש מלא" ללא החלק של תתקבל, ולאחר מכן בחלק של פיטום הקטורת שוב קדיש דרבנן כמו שאמרו בסיום הקורבנות, שכן זהו כבר לא חלק רשמי של התפילה אלא משניות מחלקים שונים בתלמוד.
קדיש על הקבר
בגלל חשיבותו וייחודו של הקדיש, נהוג לומר אותו לעילוי נשמת נפטרים, הן בימי השבעה, הן באזכרות שבכל שנה וכן על הקבר כשעולים לבית העלמין ביום השנה. קדיש אזכרה נעשה על ידי קרובי משפחתו של הנפטר מהמעלה הראשונה – בן, אח ואב.
נוסחים שונים של הקדיש
לקדיש יש ארבעה נוסחים. החלק הבסיסי והעיקרי ביותר הנאמר בכל סוגי הקדישים הוא "חצי קדיש", שכן עליו יש תוספות שונות. קדיש "יהא שלמא" הקרוי גם "קדיש שלם" כולל בתוכו את חצי הקדיש, נאמר לאחר אמירת פסוקים מהתורה ומשאר כתבי הקודש. בסיומו אומרים "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן". זהו גם הנוסח של קדיש יתום הנאמר על הנפטרים. קדיש תתקבל נאמר לאחר סיום החלק של תפילת העמידה בשחרית, מנחה וערבית. קדיש דרבנן נאמר לאחר שלומדים דבר תורה שאינו לקוח מפסוקי התנ"ך, כלומר הגות תלמודית והלכתית.