אז מה הסגולה המיוחדת לחנוכה? ומתי מדליקים נרות חנוכה ביום שישי

בס"ד

מאת: יהושע כהן.

 

בכדי לחוות ולהבין את המהפך העצום שהיה בנס חנוכה, עלינו לחזור בגלגל הזמן 'קצת' לאחור, לפני למעלה מ 2,000 שנה.

כך נוכל בעזרת השם לתרגם את הנס הזה אלינו, לכל שלב בחיים וכל שכן למצב שאנו חווים עכשיו בתקופה הקשה והמורכבת הזו.

נתבונן בנס שהכריז בקול גדול שהשם הוא האלקים ואין עוד מלבדו. הנס שרלוונטי גם כיום לא פחות מאז.

התקופה – השלטון היווני:

מסע של השפלות עבר העם היהודי. כמו היום, גם אז.

עם ישראל בגלות כבר קרוב ל2000 שנה. בית המקדש חרב ואנו מצפים זמן רב לבניינו.

התקופה בה אירע נס חנוכה, בית המקדש עדיין היה קיים. כל אחד המשיך בתפקידו, הכהנים בהקרבת הקורבנות, הלויים הממונים

על הליווי המוזיקלי גם הם המשיכו בעבודתם.

אך תארו לעצמכם איזו השפלה זו שמצד אחד בית המקדש עומד על תילו, ומצד שני מי שמכתיב את סדר היום בבית הגדול והקדוש,

הוא לא הכהן הגדול ולא הנביא, אלא לא אחר מאשר – יווני טמא!

יון היתה בשיא תפארתה בשלטון העולמי, תרבות וכלכלה. הדבר הבולט ביותר שאפיין אותם זה הפילוסופיה, חכמה וחקר.

חכמים ופילוסופים רבים השאירו את חותמם באטמוספרת ההיסטוריה ומרביתם תוצרת יון.

הזוית היהודית על תקופה זו:

היהודים ידועים בעולם לחכמים גדולים (ובצדק). מגיל צעיר אנו עוסקים בלימוד התורה והמצוות, דינים והלכות הבנויים מפרטי

פרטים, חילוקים עדינים ודקים. אנו מאוד מעריכים חכמה. אך חוכמתנו בנויה בצורה וגישה שונה משאר אומות העולם.

החכמה היהודית מגיעה אחרי מסקנא אחת שהיא לנו לחוק ברזל. והיא, שהקדוש ברוך הוא, הוא היחיד ואין בלתו.

הוא ברא ומנהיג את כל העולמות, אין לנו תפיסה בו ואיננו יכולים לשערו, אין לו גוף ואי אפשר לדיימנו ולדמותו למשהו או מישהו,

גשמי או רוחני.

כל דבר שאנו לא מצליחים להבין, זה מגיע אך ורק מחסרוננו. זאת עלינו להפנים, שאנו בני אדם מוגבלים.

כן , לא הכל אנו נוכל לדעת. יש דברים שהם למעלה מתפיסתנו.

למשל, איננו יכולים להבין 'נשמה' מה היא, או לדעת ולבחון מה גודלו של היקום.

חכמינו ידעו שהאדם שואף לשלימות ולהבנה מקסימלית בתחומים שונים, ומכיון שהאדם מוגבל ואין לו את הכלים להבין את אותם

דברים, אם הוא ינסה לחקור ולהתחקות אחר הדברים הללו, הוא עלול להיטרף.

לכן אמרו חכמינו, שאין לאדם לחקור אחר דברים מסויימים.

לעומת זאת, היונים בחכמתם וגאוותם הרבה, לא היו מסוגלים להכיל את העובדה שיש דברים שבן-אנוש לא יוכל להבין.

כל דבר שהם לא הצליחו להבין, במקום לכופף את הראש, הם החליטו לכופף את הראש למושג המוקשה.

למשל הם לא הצליחו להבין איך הנשמה 'פועלת', מה זה 'נשמה', איך יכול להיות שאדם אוכל לחם 'גשמי', וזה מזין 'נשמה רוחנית'.

לכן, היו כאלה ש'כפרו' במושג הנקרא 'נשמה', היו כאלה שנשארו עם שאלות 'מטרידות' בענין.

! יש הסברים גם לשאלות שהוזכרו למעלה בענין הנשמה, אך אין כאן מקומו להאריך בעניינים אלו. באנו רק להעלות את עצם הנושא

שישנם דברים שהם מעבר לעיניו ושכלו של האדם, וגם אם יש דברים שאין להם הסבר, זה בא מחסרוננו. להשם יש תשובות !     

היונים העריכו מאוד חיצוניות, אך שכחו שהפנימיות היא העיקר. הם עסקו הרבה בהשלמת תענוגי הגוף והזניחו את מהות האדם,

לתקן את המידות ולהתגבר על דחפים יצריים למיניהם.

הדבר הגרוע, הטיפשי והמתנשא ביותר הוא, שהם כפרו בכך שיש מנהיג לעולם.

האיום על האומה היהודית:

היונים ראו שהאומה הישראלית שוללת את התפיסה שהעולם מונהג מאליו. היהודים מאמינים באלוקים שהוא זה שמנהיג את העולם

בכל שניה ובכוחו לשנות את הטבע רק אם ירצה. גם הטבע, הוא לא גלגל שיניים הנע מאליו. הכל מונהג בהשגחה פרטית של הבורא

יתברך.

מספר שנים לפני תקופה זו, היו נביאים לעם ישראל. אנשים קדושים שתקשרו עם הבורא וקיבלו ממנו מסרים ישירים על מנת

להעבירם לשאר האומה הישראלית.

בתקופה כזו שיש נביאים, אי אפשר להכחיש את העובדה הזו שהשם מנהיג את העולם. אנשים שניסו להתחכם עם טענות שונות של

כפירה, נוכחו לראות על ידי אותות ומופתים מהנביא שיש אלוקים בשמים ובארץ.

אך בעידן היונים שפסקה הנבואה, הויכוח היה עז ביותר. לצערנו הם הצליחו לסחוף גם יהודים לדעות הכפרניות שלהם.

כוח חכמי התורה:

הקדוש ברוך נתן את התורה לעם ישראל. מיום מתן תורה ועד היום, שאלות חדשות בהלכה מופיעות מכל כיוון.

למשל, מאכלים חדשים שלא היו בעבר, צריכים אנו לדעת מה הברכה הראויה לכל מאכל ומאכל. ישנם שאלות מורכבות פי כמה.

מי קובע את ההלכה? איננו שומעים את קולו של הבורא כמו במתן תורה, מה עלינו לעשות?!

החכמים! רבותינו, הם אלו שקיבלו את הכוח להחליט מה יהיה הדין במקרה כזה או אחר!

יתירה מזו! מי קובע מתי יחול חג הפסח, סוכות, האם יהיה בשנה הקרובה שני חודשי אדר (כמו השנה) ? את כל זה קובעים חכמינו.

ובמילים אחרות, יש בכוח החכמים לשלוט ולהחליט על הטבע!!! אם חכמים החליטו שהחודש הקרוב יהיה פחות ימים, גם הטבע

ישתנה ויתאים את עצמו למה שחכמים קבעו.

אפילו מתים, חכמינו החיו מעוצם קדושתם.

את זה כבר ממש היה קשה ליוונים לקבל. חכמי היהודים אחראים על הטבע?! לא יקום ולא יהיה.

התחנה הבאה – השתלטות מבפנים:

היוונים לא הסתפקו בפיזור דעות כפרניות בשדרות העם, אלא הם החליטו להתערב בתכנים היהודיים. להרוס כל חלקה טובה של

אמונה וייחודיות.

"ייחודיות"! זה הסמל של היהודי! השם כרת עימי ברית ויש לי קשר עמוק ומיוחד בשונה משאר העולם. אני הבן שלו. בן ממשפחת

האומה הישראלית.

הקשר המיוחד הזה נאמר בתורה הקדושה. הקדוש ברוך הוא הכריז עלינו שאנו העם המיוחד והחביב עליו, "בנים אתם להשם

אלקיכם", "עם קדוש אתה להשם אלוקיך ובך בחר השם להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (חומש דברים).

הקשר מתבטא בכך שהוא נתן לנו את התורה וציווה אותנו בקיום כל המצוות.

גזירות היונים:

ישנן מצוות שיש בהם מיוחדות מסויימת המבליטה יותר את הקשר שלנו עם הבורא.

ונציין,  שאין הכוונה חלילה שיש מצוה "מיוחדת" ויש מצוה "פשוטה". חלילה. אלא הכוונה, שבכל מצוה

ומצוה יש מיוחדות מסויימת, וישנן מצוות שהמיוחדות שלהם היא, שהן בולטות יותר בקשר שלנו עם הבורא.

אך כמובן שבכל מצוה ומצוה, עצם זה שאנו מקיימים אותה בגלל ציווי הבורא יתברך, זה מראה על הקשר

המיוחד שלנו איתו.

היונים גזרו על שלש מצוות מסוג זה: שבת, חודש, ברית מילה.

ונבאר: שבת – השבת מסמלת קשר מיוחד עם הבורא. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בששה ימים. ביום השישי, רגע ממש לפני

השקיעה, סיים הבורא את מלאכתו ונכנס ליום השבת. שבת הוא מלשון המספר 7 שבו חל יום השבת, וזה גם מלשון

שביתה. השם סיים את בריאת העולם וכביכול נח.

(אצל הקדוש ברוך הוא לא שייך עייפות ותשישות חלילה. אנו משתמשים בלשון הזו שהקדוש ברוך הוא 'נח', רק כמשל

בשבילנו מפני שאין לנו השגה והבנה בבורא עולם).

מי רשאי לשבות ולנוח עם הבורא? רק בניו אהוביו. גוי ששובת ביום השבת, חייב מיתה!

נמשיל זאת למלך שעורך סעודת בוטיק צנועה. אם אדם זר יכנס לשם, זה לא יגמר טוב. כל שכן מי שהוא אויבו של

המלך, אדם שמורד במלכות. מי הרשה לו להיכנס?! כך זה יום השבת.

ייחודיות כזו היוונים יכולים לסבול?! לא ולא.

כמו כן, ההשתתפות של עם ישראל בשמירת השבת, מראה על כך שהשם הוא זה שברא את הטבע, שהבורא כביכול נח מששת

ימי המעשה. היוונים הרי כפרו בעובדה הזו, ולכן שביתת היהודים ביום השבת היוותה עוד סיבה לכעסם של היוונים על

היהודים.

חודש – כאמור, לחכמים ניתן כוח לשלוט בבריאה. הזכרנו למעלה בקצרה את המושג של קביעת הזמנים לחגי השנה.

למעשה זו מצוה הכתובה בתורה. על החכמים מוטל התפקיד לסדר את ימי, חגי ומועדי השנה באופן שישתלב היטב במקביל

למזג האויר ועוד שיקולים שונים. כמובן שנצרך לזה ידע עצום באסטרונומיה. חלק מהתהליך הוא, לקדש את החודש.

דהיינו, החכמים מחליטים בסוף החודש הנוכחי מתי יתחיל החודש הבא והיום הראשון של החודש החדש נקרא,

"ראש החודש".

עובדה זו, כאמור, הציקה ליוונים. זה אחד הדברים המורים על ייחודיות העם הישראלי, הכוח שלהם לשלוט בבריאה.

ברית מילה – תחשבו על זה רגע. אדם נולד שלם (כביכול), לאחר 8 ימים עושים לו ברית מילה. תינוק קטן וככה מורידים לו חלק

מגופו. בעיני האומות זה ממש מתמיה.

אנו יודעים שזה בדיוק הפוך. הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו שימול את עצמו ואת בני ביתו, ורק אז הוא נקרא –

"תמים"! "שלם"! רק כך נשלם התינוק היהודי ונעשה כלי גמור ומתוקן!

לא סתם זה נקרא 'כריתת ברית'. אנו מכניסים לגופנו הבשרי את ריבונו של עולם. זו המצוה היחידה שאנו מקיימים

ממש בבשרנו. תפילין, על היד ועל הראש. אך ברית מילה, היא מצוה בבשרנו ממש.

מזה היוונים ממש משתגעים. מה זה?! דבר כזה, אדם מוכן לעשות רק למען בוראו!!!

זהו! הם לא מסוגלים לראות איך הקשר האלוקי הזה נמשך.

היוונים רוצים שוויון!

המלחמה הרוחנית:

מלחמת היונים היתה מלחמה על הקדושה ועל התורה.

הם לא חיפשו להרוג, אך הם חיפשו איך להרוג את נשמת האומה הישראלית.

הסיכויים לנצח לפי דרך הטבע היו אפסיים. יון שלטה בכל העולם.

לא נותר כי אם להתפלל לאבינו שבשמים מתוך הכרה שאין עוד מלבדו.

אין!   פשוט  אין!

כמה זה רלוונטי גם להיום. המציאות התפוצצה לנו בפנים.

על אף השכלולים הטכנולוגים, שום דבר לא עמד במבחן הניסיון, ביום שמחת תורה כשהחמאס ערך את הפיגועים הנוראים.

סמכנו קצת על זה שהעולם נהיה מתורבת ומוסרי יותר. מסתבר שגם זה לא ממש כך.

האמונה! זה הדבר היחיד שעומד לנו. רק להאמין בו בכל הכוח. הקדוש ברוך הוא מחכה ומצפה לראות אותנו בוטחים

אך ורק בו.

נכון, זה לא סותר את העובדה שאנו צריכים לעשות את ההשתדלויות המוטלות עלינו, אך לאחר כל זה, חייבים אנו לזכור

שהכל מהקדוש ברוך הוא. אפילו ההשתדלויות, הם ממנו.

זה מה שעשו החשמונאים-המכבים! הם היו קבוצה קטנה של יהודים צדיקים משבט הכהונה.

זו לא הפעם הראשונה ששבט זה עומד על המשמר ומוסר את נפשו בשביל טהרת ושמירת האומה הקדושה, האומה הישראלית.

הכהנים מתייצבים למשימה, למרות שעל פניו זה נראה ממש לא הגיוני.

אך אנו יודעים שלמי שחי עם הקדוש ברוך הוא, זה דווקא ממש הגיוני!

אין להקדוש ברוך הוא הבדל כמה נלחמים ואיזה סוג צבא עומד ממול.

כך, עם אמונה זו, יצאו הכהנים להילחם פיזית, פנים אל פנים, מול צבא אדיר, ללא שיריון, ללא חיפוי אווירי, אך עם אמונה!

זה נשק אמיתי!

יצאו הכהנים בקריאה – "מי  לה' ? אלי"! מי שמעונין להילחם על מנת להציל את כבודו של אבינו שבשמים, מוזמן לצאת איתנו

למלחמה.

באמונה טהורה זו ובענווה יצאו הכהנים להילחם….

כן!!! בהחלט! הם ניצחו ובגדול!!!

הקרב היה קשה ביותר ובחסדיו הגדולים של אבינו שבשמים הכהנים הצליחו להביס את היונים ועם ישראל ניצח, בלי שאף אחד יפגע!

זה היה נס אדיר! אחרי הנס הזה, לא היה פתחון פה לאף אחד. הקדוש ברוך הוא נמצא ומשגיח תמיד. גם אם המצב נראה חשוך,

ברגע אחד, אם הוא רק ירצה, הוא יהפוך הכל.

המהפכה עוד לא הסתיימה.

מי שינסה לטעון שהיה כאן גבורה טבעית של הכהנים, טכניקות צבאיות סודיות שהם פיתחו, יחכה לדבר הבא –

נס פך השמן:

לאחר סיום המלחמה, נכנסו הכהנים לבית המקדש לראות מה חוללו היונים תוך כדי הלחימה.

בבית המקדש היתה מנורת זהב בת 7 קנים. היתה מצוה מיוחדת להדליק אותה בכל יום ויום.

את המנורה היה מדליק הכהן וחומר הבעירה היה שמן.

השמן היה צריך להיות לעבור אישור מיוחד מהכהן הגדול לפני שנכנס לשימוש. לשמן זה יש דינים מיוחדים על פי כללי ההלכה.

האישור היה על ידי חותמת מיוחדת, וכל שמן שזכה לחתימה זו, ידעו הכהנים שהשמן היה בשמירה מוקפדת כפי שצריך על פי הדין.

החותמת היתה סוגרת הרמטית את הכדים.

נכנסו הכהנים לבית המקדש, ולא מצאו שמן. בכל מקום שהיה כדי שמן, היונים הערמומיים דאגו לפתחם, לגעת בשמן ולטמאם.

אלו היו היונים. זה מה שענין אותם, לפגוע דווקא בדברים הקדושים ביותר לעם ישראל, לטמא את השמן שעמו מדליקים את המנורה

הטהורה בבית המקדש, המקום הקדוש ביותר בעולם. לפגוע במקומות הרגישים ביותר.

לפתע, זעקה של התרגשות ותקווה חתכה את המתח ששרר שם. "מצאתי פך (כד קטן) של שמן עם חותמת". השמן היה סגור ולכן הוא

לא נטמא.

התרגשות עצומה. אך מתברר שהכמות שהיתה בקנקן, הספיקה רק ליום אחד בלבד.

מה יהיה הלאה?!

שוב הראה הקדוש ברוך הוא שהוא מנהיג את העולם. השמן דלק במשך שמונה ימים ברציפות!

זה כבר אף אחד לא יכול לעשות. רק מי שמנהל את העולם. אבינו שבשמים.

בימים ההם – בזמן הזה:

במשך ימי החנוכה אנו מוסיפים נוסח מיוחד בתפילת העמידה. הודאה להקדוש ברוך הוא על הניסים שעשה עמנו.

בסוף ה'טקסט' אנו אומרים שאנו מודים על הניסים "שעשית לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה".

הבה נתבונן במילים הללו, "בזמן הזה".

נס חנוכה מלווה אותנו תמיד. המסר שזעזע את העולם לפני למעלה מ- 2000 שנה, רלוונטי גם היום, יותר מתמיד.

אנו חייבים לגרש את החושך ולהאמין שהכל בהשגחה פרטית.

זה הראה לנו שגם העולם שאנו רואים, שמש שזורחת בכל יום, כוכבים מפוזרים ברקיע בכל לילה, לב שדופק ומוח שחושב, הכל לא

קורה לבד. הקדוש ברוך הוא, הוא מי שעושה את כל זה בכל שניה.

יושבים אנו בארץ הקודש אחרי שנים רבות של פיזור על פני הגלובוס, זה גם נס וחסד ממנו, ישתבח שמו.

 

עכשיו ניגש להלכות חנוכה:

זכר לנס, אנו מדליקים 8 נרות. ביום הראשון של חנוכה אנו נדליק נר 1 למחרת 2 וכן הלאה כך שביום השמיני נדליק 8 נרות.

חוץ מנרות אלו, יש להדליק נר נוסף בכדי שעמו נדליק את נרות החנוכה.

למה? מכיון שאין להדליק את נרות החנוכה מנר של מצוה.

וליתר ביאור, למשל ביום השני של חנוכה, אנו מדליקים כאמור 2 נרות. אין להדליק את הנר השני מהלהבה של הנר הראשון כיון שזה

בזיון לנר הראשון שעושים איתו שימושים שונים.

ומזה שאין להדליק אפילו נר של חנוכה נוסף מהנר הקודם, אנו מבינים מכך שכל שכן שאין לעשות שימושים אחרים שאינם של מצוה

מנרות החנוכה (כגון להצית סיגריה וכדומה) מכיון שזה בזיון לנרות הקדושים.

מי מדליק את הנרות:

האשכנזים נהגו שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכיה בפני עצמו.

לעומת זאת, בני ספרד נהגו שרק ראש המשפחה מדליק חנוכיה אחת בשביל כולם.

היכן מדליקים את הנרות:

נהגו להדליק את החנוכיה בפתח הבית, בצידו השמאלי של המשקוף (כשפני האדם לכיוון הבית). כך אנו מוקפים במצוות, מזוזה בימין

המשקוף, חנוכיה בשמאל המשקוף וציצית על גופינו.

מכיון שמזג האויר בתקופה זו מלווה בגשמים ורוחות, יש לרכוש 'בית חנוכיה' בטיחותית(!) ולהניחה במקום בטוח בכדי שהנרות

ימשיכו לדלוק ובמקביל שלא יהיה שום חשש סכנה חלילה.

כמו כן, יש להניח את החנוכיה כ 25 סנטימטר מהרצפה ועד 80 סנטימ'.

יש שנהגו להניח את החנוכיה בחלון הבית הפונה לרחוב.

כל זה הוא בכדי לפרסם את הנס לעיני העוברים ושבים.

אדם המתגורר במקום סכנה (אנטישמיות וכדומה), יניח את החנוכיה בתוך הבית וכאמור, בזהירות יתירה מהאש.

ממה להדליק את הנרות:

יש שנהגו להדליקם בנרות שעווה.

יש שנהגו להדליק בפתילות ושמן.

העיקר להדליק בנרות יפים ומהודרים לכבוד המצוה החביבה הזו.

כמה זמן החנוכיה צריכה לדלוק:

לכל הפחות חצי שעה.

מתי מדליקים:

הספרדים נהגו להדליק את החנוכיה בצאת הכוכבים.

בבני אשכנז, יש שנהגו שלהדליק גם כן בצאת הכוכבים ויש שנהגו להדליק בשקיעת החמה, וכל אחד יברר את מנהגו.

שים לב! בערב שבת יש ליזהר ביותר להדליק את הנרות מוקדם, דהיינו ממש לפני הדלקת נרות השבת בכדי לא לחלל שבת חלילה.

לאחר כניסת השבת, אין להדליק נרות כלל וכלל!

במוצאי שבת, גם הנוהגים להדליק בכל יום במהלך השבוע בשקיעת החמה, חובה להמתין עד לצאת

השבת כדי לא לחלל חלילה את השבת.

זמני השקיעה, צאת הכוכבים, הדלקת נרות שבת וכניסת השבת, מופיעים באתרים שונים ובלוחות השנה.

הזמנים משתנים בין עיר לעיר ויש לבדוק זאת בהתאם.

סגולה מיוחדת:

זמן זה שהנרות דולקים, הוא זמן מסוגל ביותר. שערי שמים פתוחים ואפשר לפעול ישועות גדולות בכל העניינים. רפואה, שמחה,

פרנסה, הצלחה בעבודת השם, קרבת אלוקים, הכל!

חכמינו בתלמוד מלמדים אותנו, שמי שזהיר בהדלקת נר חנוכה ושבת, יזכה לבנים תלמידי חכמים!

האם יש ברכה על ההדלקה:

ודאי. יש ברכות מיוחדות שמברכים לפני ההדלקה. ביום הראשון מברכים שלש ברכות ובשאר הימים מברכים שתי ברכות.

הברכות הם כדלהלן:       ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה.

ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

ביום הראשון מוסיפים:  ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

 

מנהג ה'סופגניות':

כזכר לנס שהיה בשמן המנורה בבית המקדש, נהגו לאכול מאכלים שומניים למיניהם.

זה בהחלט מנהג חשוב מדורי דורות, אך יש לדעת שאין זה חובה כלל וכלל, בשונה מהדלקת נרות חנוכה שהיא מצוה!

כמו כן, זה הזמן להתבונן בחסדים שהשם עושה עמנו בכל יום ולהודות לו על כך. במילים הכי ישירות, פשוטות ואישיות.

את ההתבוננות הזו בהכרת הטוב, ניקח עימנו הלאה, לשאר ימות השנה, לדבר עם הבורא ולהודות לו תמיד.

נחדד היטב היטב

אבינו אב הרחמן עשה עימנו בחנוכה ניסים עצומים גם כשהיה נראה שאין דלת חירום בכל הסיפור הזה.

זה מראה לנו שאבא שלנו תמיד משגיח עלינו. הוא עושה לנו ניסים בכל רגע, רק לא תמיד אנו שמים לב לזה.

היונים רצו להחדיר בנו קרירות באמונה. לא ניתן להם! לא ניתן לרוח היונית לחזור לשדרות העם היהודי.

לא ניתן להם לחלחל לעולם כלל!

לעולם לא עוד.

באמונה זו שאין עוד מלבדו, נזכה לצאת מהגלות ונכנס כולנו יחדיו בקרוב ממש לבית המקדש וכל העולם יראה ויאמין

שהשם הוא האלקים ואין בלתו, במהרה בימינו

אמן כן יהי רצון.

 

חנוכה מגיע, בטוחים שאתם יודעים כל מה שאתם צריכים לדעת?

אוהד אטינגר

חנוכה הולך ומתקרב, וכולנו כאיש אחד מתכנונים ומתרגשים עם בואו. אבל השאלה אם אנחנו גם ערוכים

לקראתו ויודעים כל מה שאנחנו צריכים לדעת כדי לחגוג את חנוכה כהלכתו.

אז יאללה בואו נצא לדרך…

 

מתי זה בדיוק?

חנוכה מתחיל בתאריך כ"ה בכסלו ונמשך שמונה ימים עד ב' בטבת.

אבל, שימו לב, בלוח השנה העברי היממה מתחילה מהלילה, כך שחנוכה מתחיל ב-כ"ד בערב,

ומסתיים ב-א' בטבת בערב.

השנה, שנת תשפ"ג – 2022 יוצא חנוכה ביום ראשון ה-18 בדצמבר בערב, אז מדליקים את הנר הראשון

של חנוכה, וביום ראשון ה-25 בדצמבר מדליקים את הנר השמיני והאחרון.

 

באיזו שעה?

יש שני מנהגים מרכזיים בעם ישראל.

יש שנוהגים להדליק את הנרות עם תחילת שקיעת החמה. בארץ ישראל, בשעון שלנו החמה שוקעת

בערך בשעה 16:40 ואת הנרות צריכים להדליק זמן קצר לאחר מכן. מומלץ שכל אחד יבדוק בלוח השנה

או אפילו באינטרנט, את זמן שקיעת החמה בעיר מגוריו.

יש הנוהגים להדליק את הנרות לאחר צאת הכוכבים. בארץ ישראל, לפי השעון שלנו זה יוצא בערך בשעה 17:06,

ויש להדליק את הנרות לאחר מכן. גם כאן, מומלץ לבדוק את הזמן המדויק בלוח השנה או במרשתת.

ביום שישי – ערב שבת, יש להדליק את הנרות בזמן הדלקת נרות שבת, כלומר 20 דקות או 40 דקות

לפני שקיעת חמה – בכל עיר לפי המנהג שלה.

קודם מדליקים נר חנוכה ורק אחר כך מדליקים נר שבת.

אם חלילה פספסתם את הזמן והחמה כבר שקעה, אל תדליקו נרות! חילול שבת חמור יותר!!!

במוצאי שבת, עושים 'הבדלה' בזמן צאת השבת כפי שמופיע בלוח השנה לפי המיקום של העיר בה

אתם מתגוררים, ורק אחרי הבדלה מדליקים נר חנוכה.

בשום אופן לא מדליקים נר חנוכה לפני צאת הכוכבים כי פעולה זו אסורה בשבת, וכאמור חילול שבת חמור יותר!

 

כמה נרות מדליקים?

בעיקרן מספיר נר אחד לכל משפחה בכל אחד מלילות החנוכה. אבל המהדרים מדליקים ביום הראשון

נר אחד, ביום השני שני נרות, בשלישי שלושה וכן הלאה עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות.

 

מי מדליק?

מנהג הספרדים ובני עדות המזרח, שרק אחד מבני הבית מדליק חנוכיה אחת עבור כל בני המשפחה.

מנהג האשכנזים שכל אחד ואחד מהגברים שבבית מדליק נרות בחנוכיה משלו.

אלמנה, גרושה, רווקה שמתגוררת לבדה או עם חברות – צריכות להדליק נר חנוכה,

כי המצווה היא גם לנשים ולא רק לגברים!

 

איזה נר מדליקים?

כל הנרות כשרים, נר משעווה או שמן עם פתילה וכדו'. מי שמדליק נר אחד יכול לשים שמן בכוס,

להניח פתילה (בזהירות שלא תיגרם שריפה), ולהדליק.

מי שרוצה להדליק בהידור, ביום השני שני נרות בשלישי שלושה נרות וכן הלאה – צריך להדליק

בחנוכיה או בשורה של פמוטות, כדי שהנרות יהיו מסודרים זה לצד זה בשורה ישרה.

צריכים להיזהר שיהיה זה נר, ולא מדורה. לכן נר של הבדלה שיש בו כמה פתילות

מחוברות – אינו כשר להדלקת נר חנוכה!

הנר צריך להיות כזה שמספיק לבעירה של חצי שעה לפחות. אפשר גם להדליק נר שדולק יותר.

שימו לב: הנרות צריכים לדלוק חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. כך שמי שמדליק בצאת הכוכבים

יכול להסתפק בנר שדולק חצי שעה, אבלם מי שמדליק עם שקיעת החמה, צריך נר שידלק כשעה,

כדי שימשיך לדלוק עד צאת הכוכבים ולאחר מכן חצי שעה נוספת.

מצוה מן המובחר, במקרה שהדבר אפשרי ויש לכם את היכולת הכלכלית והטכנית, להדליק דווקא

עם שמן זית, כי הנס של חנוכה היה עם שמן זית.

 

מה עם 'שמש'?

בנוסף לנרות החנוכה מדליקים גם 'שמש' נר אחד נוסף. זאת, בגלל שנרות חנוכה הם קדושים

ואסור לנו להשתמש בהם וליהנות מהאור שלהם. לכן מדליקים נר אחד נוסף שאינו קדוש,

ואם יצא לנו להשתמש באור הנרות, יהיה זה באורו של השמש. השמש עומד בולט משאר הנרות,

גבוה יותר או נמוך יותר, או מחוץ לשורה של שאר הנרות, כדי להבדיל בינו ובין נרות החנוכה הקדושים.

 

איפה מניחים את החנוכיה?

בעיקרון צריכים להניח את החנוכיה לצד הפתח של הבית, הפונה לרשות הרבים. החנוכיה צריכה להיות

בסמוך מאוד לפתח, מצדו השמאלי, כך שהמדליק את החנוכיה עומד בפתח והוא מוקף במצוות – מצד

שמאל שלו נר חנוכה ומצד ימין המזוזה הקדושה הקבועה בפתח כל ימות השנה, המדליק עצמו לובש

בגד עם ציצית, וכך הוא מוקף במצוות.

בפועל, בימינו לרוב הבתים אין פתח הפונה לרשות הרבים, ולכן שאלת מקום ההדלקה משתנה מאוד.

מי שגר בקומה נמוכה, והחלון שלו הוא עד גובה של עשרה מטרים מקרקע הרחוב, ידליק את הנרות בחלון

כדי שייראו אותם מבחוץ. מי שגר בקומה גבוהה יותר, ידליק בתוך הבית, רצוי שיהיה זה בסמוך לדלת

של אחד מחדרי הבית, כך שיוכל להיות מוקף במצוות בין נר החנוכה לבין המזוזה.

אם הדבר לא אפשרי מבחינה טכנית, אפשר להניח את החנוכיה על השולחן בסלון או על השיש במטבח,

והדלקה הזאת כשרה לכל הדעות.

שימו לב! את החנוכיה צריכים להניח במקום המיועד לה לפני שמדליקים את הנרות! מי שהדליק

את הנרות במקום שאינו נכון מבחינה הלכתית, צריך לכבות את הנרות, להניח את החנוכיה במקום

הנדרש ולהדליק את הנרות פעם נוספת.

הערה חשובה: הכי חשוב מהכל, לשמור על הבטיחות. לא להדליק ליד וילון, לא ליד מיטה, לא מעל שטיח

שעלול להישרף חלילה. החכם עיניו בראשו! שימו לב שאתם לא מכניסים את עצמכם ואת הילדים שלכם לסכנה!

 

איך מדליקים?

את הנר הראשון שמים בקנה הימני של החנוכיה, את ה'שמש' קובעים משמאל לו, קצת יותר גבוה

או קצת יותר נמוך, כדי שיראו שהשמש אינו חלק מנרות החנוכה.

בלילה השני מוסיפים עוד נר משמאל לנר ה'ישן' שהדלקנו אתמול, ומתחילים להדליק משמאל לימין.

ביום השלישי מוסיפים משמאל להם נר שלישי, כך שיחד עם השניים הקודמים יהיו לנו שלושה נרות,

ושוב מדליקים משמאל לימין עד שבלילה האחרון מוסיפים נר שמיני ומדליקים משמאל לימין.

אחרי שמסיימים להדליק את כל הנרות, מדליקים את השמש.

 

מה מברכים?

לפני שמדליקים את הנר מברכים שתי ברכות. בלילה הראשון של חנוכה מוסיפים להן ברכה שלישית, 'ברכת שהחיינו'.

ואלו הברכות:

בָּרוּךְ אַתָּה אדני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אדני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

בערב הראשון בלבד מוסיפים: בָּרוּךְ אַתָּה אדני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

 

יש מצוה לאכול סופגניות?

כן ולא… אין מצווה לאכול סופגניה, אבל יש מנהג לאכול מאכלים שמטוגנים בשמן, כי נס החנוכה

היה עם שמן, ולכן אנחנו אוכלים מאכלי שמן לזכר הנס.

כמו כן היה בחנוכה מעשה יהודית שהיה עם מאכלי גבינה, ולכן יש מנהג לאכול בחנוכה מאכלי גבינה.

כמובן שמי שמאכלי חלב או השמן מזיקים לו, אינו צריך לאכול אותם, כי זה מנהג בלבד ולא מצווה.

מי שרוצה לדבוק במנהג, יכול לאכול חתיכה קטנה של סופגניה ולשתות מעט חלב (בתנאי שאינו אלרגי לחלב כמובן).

 

מה מברכים על סופגניה?

בָּרוּךְ אַתָּה אדני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.

בתיאבון…

 

מה הכי חשוב בחנוכה?

הכי חשוב זה שנזכור את הניסים שעשה אתנו הקדוש ברוך הוא.

בשונה משונאי ישראל אחרים לאורך הדורות, היוונים לא רצו להשמיד את עם ישראל. הם לא הקימו

מחנות השמדה ולא טבחו ביהודים. כל מה שהם רצו זה לנתק את עם ישראל מהתורה.

הם אסרו על שמירת שבת, הם אסרו למול את התינוקות, ולקדש את החודש. הם אסרו על לימוד התורה

ודרשו מהיהודים לחנך את הילדים שלהם שאין להם חלק באלוקי ישראל חלילה וחס.

על זה התנהלה המלחמה, הניצחון היה ניצחון של היהדות, ניצחון של התורה ושל השבת.

לכן, כשאנחנו חוגגים חנוכה זכר לנס, אנחנו צריכים לזכור שעם ישראל קשור לתורת ישראל,

עם ישראל קשור לשבת, לברית מילה, לשמירת החגים והמצוות.

כי בלי התורה והמצוות – אנחנו לא שונים מהיוונים.

 

האם מותר לקיים אזכרה בחנוכה?

שאלה:

ערב טוב.
האזכרה של שנה לפטירת אמי יוצא בכ"ז בכסלו תשפ"ב.
שזה נראה שני של חנוכה. האם מותר לקיים אזכרה בחנוכה עם סעודה?
תשובה:
שלום וברכה
אין לעשות שום דבר שיגרום לבכי וצער.
אפשר לעשות לימוד לעילוי נשמתה יחד עם סעודה, ולהתמקד בלימוד, ולא בהספד,
אם להערכתכם זה לא יגרום לצער ובכי. או לתרום באותו ערב לימוד של מקום תורה.
באופן עקרוני הדבר הכי חשוב הוא לימוד תורה בפרט של הצאצאים לעילוי נשמתה,
וכן צדקה בפרט של הצאצאים לעילוי נשמתה.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

הוא נעמד במרכז הצריף והחל לתלוש את כפתורי חולצתו, אנשים נדו בראשם: מסכן, הוא השתגע לגמרי!

הוא נעמד במרכז הצריף והחל לתלוש את כפתורי חולצתו, אנשים נדו בראשם: מסכן, הוא השתגע לגמרי! חנוכה

הרב מרדכי נויגרשל

 

שמעתי סיפור יפה, שמאוד מסמל את חנוכה, מפי עד ראייה, רבי ישראל מאיר לאו שליט"א.

הרב לאו היה אחד הילדים הראשונים שהגיעו אחרי השואה. הוא היה ילד בגיל שמונה, באוניה הראשונה

שהגיה לארץ מיד אחרי המלחמה, בשנת תש"ה, והביאה שלוש מאות ילדים פליטי מחנות ברגן-בלזן ובוכנואלד,

לחופי ארץ ישראל. הילדים הללו היו שרידי יהדות פולין והונגריה, ילדים שלא זכרו כלום מבית אבא, שלדי אדם

שנותרו אחרי חמש שנות טרור נורא. הרב לאו עזב את בית אבא בהיותו בן שלוש וחצי. הגם שאביו

היה מגדולי רבני פולין- רבה של פיוטרקוב- הוא לא יכול היה לזכור כלום.

הם הגיעו למחנה עתלית, ולאר כמה ימים חילקו אותם לקיבוצים בארץ. בחלונות הגבוהים של הסוכנות סוכם,

שהחלוקה תהיה לפי יחסי הכוחות של הציבור בארץ, ולמרות שאיש מהם לא בא מהבית חילוני, רובם,

כמובן נשלחו למקומות חילוניים.

ישראל מאיר לאו בן השמונה הועלה למשאית שיעדה היה קיבוץ להבות הבשן. ברגע האחרון גרר אותו אחיו הגדול

מנו, נפתלי לביא, שכבר ידע לקרוא עברית, לעבר משאית אחרת שכינסה את הילדים שהועברו אל כפר הנוער הדתי.

שם הם החלו ללמוד מנהגי חגים ושירי חגים. הכל היה חדש לו. הוא לא זכר כלום. לא נרות שבת ולא שום דבר.

וכי מניין יזכור משהו מבית אבא ? אבל כשהגיע חג החנוכה, ובבית הספר שרו את השיר ' מעוז צור' במנגינה

המסורתית, נשמעה לו המנגינה קרובה מאוד ומוכרת. זה היה מוזר מאוד. מאיפה הוא יכול לזכור את המנגינה הזו??

כשפגש מאוחר יותר אח אחיו נפתלי, הטריד אותו העניין הזה. "תגיד לי, נפתלי", פנה אליו, "איפה שמענו

את המנגינה הזו? מאיפה אני זוכר אותה?". נפתלי נתן בו את עיניו ושאל: "אינך זוכר מה קרה בשנה שעברה בצריף?"

פתאום הוא נזכר.

 

צריף שישים ושתים

 

זה היה בבוכנואלד בחנוכה תש"ה. צריף ששישים ושתים הכיל ארבע מאות אסירים מזלמנים,

שרידי אדם, שלדים, אנשים שבורים בגופם ורמוסים בנפשותיהם. אחרי ארבע וחצי שנות טרור נאצי

כבר לא נשאר הרבה. כל יום אחרי העבודה היו מחלקים להם אוכל. כל אחד היה מקבל חתיכת לחם יבש,

מאה וחמישים גרם, מיקש שיבולת שועל. כל אחד היה מביא את הכוס שלו, מין כלי ברזל מלוכלך,

שלתוכו יצקו משקה דלוח חם, המשקה היחיד של היום, שמשום מה קראו לו קפה.

פעמיים בשבוע היו מחלקים להם גם מרגרינה- מנת שומן חצי שבועית. אם נרצה לשער את גודלה,

עלינו לחלק לפיסת מרגרינה של היום לשישה עשר חלקים. כל אחד קיבל בערך משבצת כזו.

כשהסתיימה חלוקת המרגרינה, היתה לגרמני האחראי הנאה מיוחדת במינה. בסיר נשארו דבוקות חתיכות מרגרינה

קשה. הוא פקד על היהודי התורן לחפון בשתי ידיו מהפרורים שנשארו, והכריז בקול שהוא משליך אותך באוויר.

רוב היהודים בצריף לא הלכו להשפיל את עצמם בשביל פרורי מרגרינה גם אחרי ארבע שנות מלחמה,

אבל היו כמה עשרות שאי אפשר לדון אותם. חמש שנים הם חיים בלי משפחה ובלי תרבות, מורעבים עד כדי טרוף.

הם היו מוכנים לעשות הכל בשביל להשיג עוד פרור מרגרינה. הם התפלשו בעפר נשכו זה את זה, ונאבקו זה בזה

כדי לזכות בעוד משהו להכניס לפה… הגרמני שאב הנאה מרובה מן המחזה.

בצריף היה יהודי זקן בעל הדרת פנים מיוחדת. בחלומות הילדות, כך 'רואים' את אליהו הביא.. בדרך לא דרך

הוא הצליח לשמור על הזקן שלו בכל המחנות. פניו האירו תמיד, חיוך היה שוכן דרך קבע בקצה שפתותיו,

ובפיו היתה זמינה מילה טובה לכל אדם שנשבר. את האוכל שלו הוא חילק פעמים רבות למישהו שהיה נראה לו

זקוק יותר. למותר לציין, שהוא כלל לא השתתף במאבקים סביב המרגרינה.

 

היהודים התקשו לעמוד במחזה. הרב בכבודו ובעצמו?

 

יום אחד באמצע חורף תש"ה, לאחר שגמרו לחלק את הלחם והקפה והמרגרינה, פקד הגרמני את הפקודה הרגילה

שלו- לזורק באוויר את החתיכות שנותרו. תוך שניות התעבתה באמצע הצריף ערמה של יהודים. פקעת שכולה

התכתשויות והתפלשויות, ובסופה הלך כל אחד למקומו חפוי ראש עם האוצר, במידה וזכה לו. על הארץ נשאר

שרוע אדם אחד- אותו זקן. הוא הצליח לתפוס כמה חתיכות מרגרינה! הוא נאבק עם צעירים ממנו ביחסי כוחות

לא שקולים- והצליח!

הלב נשבר לראות אותו. היהודים התקשו לעמוד במחזה. הרב בכבודו ובעצמו? מי שסימל יותר מכל את היכולת ה

אנושית לשמור על צלם האלוקים בכל מצב? קשה לראותו בשפלותו, וקשה יותר מכך לחשוב שאם לו זה קרה,

מי יכול להיות בטוח שמחר לא יקרה לו אותו דבר?!

הזקן אסף רגל אחת ועוד אחת והלך לו למקומו. בדרך ריחמו עליו כמה והציעו לו את המרגרינה שלהם. הפלא הגדול

היה שהוא לקח. זה כל כך לא התאים לו! לבסוף הוא התיישב בדרגש שלו, והמתין שהגרמני יצא.

ברגע שיצא הנאצי, הוא נעמד במרכז הצריף והחל לתלוש את כפתורי חולצתו, בגד האסירים שלו. אנשים נדו בראשם:

מסכן, הוא השתגע לגמרי! כשסיים לתלוש את הכפתורים תפס את שולי הבגד והחל לפרום ולקרוע ממנו חוטים.

בשלב הזה ניסו כמה לעצור אותו ולהניא אותו מן המעשה, אבל שום כח בעולם לא הצליח לעצור בעדו.

 

"יהודים, חנוכה היום!".

 

אחר כך הוא החזיק את המרגרינה הקשה סמוך לכוס הקפה המהביל החם, והמרגרינה ניתכת והולכת

וזורמת על אצבעותיו. או אז, כשכל הציוד היה בידו, הוא נעמד במרכז הצריף וצעק בקול לא לו: "יהודים, חנוכה היום!".

הוא לקח את הכפתורים, העמיד אותם בשורה, לקח את המרגרינה המותכת, יצק אותה לתוך הכפתורים,

לקח את החוטים, השחיל אותם בכפתורים- והרי לכם נרות, שמן, ופתילות…

בתקרת הצריף היתה תלויה מנורת נפט שתפקידה היה להאיר קצת את הצריף, כדי שאם יכנס גרמני

הוא יוכל להרביץ בלי להיכשל באף אחד… עמד יהודי והרים על כתפיו יהודי אחר. הם לקחו איזו חתיכת נייר

שהצליחו למצוא מאי שם, והדליקו את השמש. השמש ניתן בידיו של הזקן, והוא נעמד בין ארבע מאות שברי אדם,

כביכול, שמילאו את צריף שישים ושתיים במחנה בוכנוואלד, וברך את ברכות ההדלקה" "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו

להדליק נר של חנוכה", "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם הזמן הזה", "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"- והדליק.

כשסיים להדליק פצחו כל היהודים בצריף שישים ושתיים, ארבע מאות במספר, בשירת 'מעוז צור'. הם שרו ביחד ,

באותה מנגינה מסורתית ששרים בכל מקום עד היום… עד שפרץ הגרמני את הדלת כדי לראות מה פתאום השתגעו

היהודים והחלו שרים.

סבורני, שהשירה הזו היתה בשורת הניצחון של העם היהודי. אחת מתוך הרבה בשורות מעין אלו. אולי לא מול היוונים

ממש, אלא מול ממשיכי דרכם, שלא הסתפקו בכריתת הרוח, אלא רצו לצרף אליה גם את כריתת הגוף.

 

חג החנוכה הוא, אם כן, החג שבו אנו מציינים את ה"לא ככל הגויים בית ישראל". ברור הדבר, שכאשר הסיסמא

הצטמקה והפכה להיות 'ככל הגויים בית ישראל' נעשה חג החנוכה לצנינים בעיניהם. ממילא היה צורך לשנות אותו

ולהפוך אותו על פיו. כך נולד בליל החושף והבלהות של חג האורים, שנועד להחשיך את עיניהם וליבם של ישראל,

לנסות להמשיך את מה שלא הצליחו היוונים לעשות.

 

אבל אנחנו נדליק בעזרת ה' כולנו את נר חג החנוכה, שיאיר את החושך הזה !

 

(מתוך הספר דורש טוב- חנוכה )

המדריך המקוצר לחג החנוכה

המדריך המקוצר לחג החנוכה

 

מי מדליק?

מצוות נרות חנוכה חלה על כל דם מישראל, גבר ואישה, שמעל גיל מצוות.

אולם נשים ובנות נוהגות לצאת ידי חובתן בנרות החנוכה שמדליקים הבעלים או האבות.

רווקה או אישה שבעלה אינו מדליק בבית, צריכה להדליק בעצמה.

יש לחנך גת את הבנים שמתחת לגיל מצוות לקיים מצווה זו.

 

פרסום הנס

ההלכה המקורית הייתה להדליק את החנוכייה על פתח הבית, מבחוץ, ורבים נוהגים כך גם כיום.

מפני רדיפות הגויים הנהיגו להדליק בתוך הבית, וכך נשאר המנהג. בבתי קומות אפשר להציב

את החנוכייה בחלון הפונה לרחוב, רק בתנאי שגם בבית רואים היטב את הנרות, ושהחלון איננו גבוה

מקרקעית הרחוב יותר מ- 9.60 מטר. יש הנוהגים להדליק את החנוכייה סמוך לפתח פנימי שבין החדרים.

מעמידים אותה מול הצד שבו נמצאת המזוזה, כדי שהמזוזה תהיה בצד אחד והחנוכייה בצד השני, וכך נהיה מוקפים במצוות.

 

מהדרים בשמן

רצוי להדליק את החנוכייה בשמן זית, שבו נעשה הנס בבית המקדש,

אך כל סוגי השמן והנרות כשרים להדלקת נרות חנוכה.

 

אפשר בלי חנוכייה

החנוכייה היא פתרון טכני להדלקת הנרות ולא עניין עקרוני. אפשר להדליק גם בלי חנוכייה.

למשל, להדביק את הנרות על משטח כלשהו או על אדן החלון. אך מובן שעדיף להדליקם בחנוכייה,

כדי להוסיף יופי וכבוד למצווה. חשוב בעיקר שהנרות לא יהיו קרובים זה לזה עד שייראו כיחידה אחת,

כי אז אין יוצאים בהם ידי חובה כלל. טוב לשמור על רווח מזערי של 2 ס"מ בין נר לנר.

אין להשתמש בחנוכייה שהקנים שלה אינם עומדים בקו ישר. את ה'שמש' יש להעמיד בגובה שונה,

למעלה משאר הנרות, כדי שיהיה ניכר שהוא אינו נמנה עם מספר הנרות שמדליקים בערב זה.

 

להדליק בזמן

הזמן הרצוי להדלקת הנרות הוא עם שקיעת החמה, או כעשר דקות אחר השקיעה.

יש המעדיפים להדליק עם צאת הכוכבים. מי שאיחר, רשאי להדליק ולברך במשך כל הלילה,

כל עוד בני ביתו ערים (ואם הוא מציב את החנוכייה מחוץ לביתו – כל עוד אנשים מהלכים ברחוב).

אם כולם ישנים ואין באפשרותו להעיר מישהו מבני הבית, ידליק, אך לא יברך.

מי שנמצא מחוץ לביתו בזמן הדלקת נרות חנוכה, יבקש מאשתו או מבן גדול להדליק בזמן,

ואם הוא רוצה להדליק בעצמו בשובו הביתה – יתכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקה זו, ואז יוכל להדליק ולברך,

בתנאי, כאמור, שעוד מישהו יהיה נוכח בהדלקה.

 

משך ההדלקה

יש לדאוג שהשמן או הנרות יספיקו לבעירה של חצי שעה לפחות, ואם מדליקים את הנרות לפני צאת הכוכבים –

צריך שיהיו מסוגלים לדלוק 50 דקות. נוהגים שלא לכבות את הנרות גם לאחר שעבר הזמן, אלא להניח להם לכלות מאליהם.

 

ההדלקה בערב שבת

ביום שישי מקדימים את ההדלקה. מדליקים בזמן הדלקת נרות השבת. תחילה מדליקים את נרות החנוכה

ורק אחר-כך את נרות השבת. מכיוון שמקדימים את ההדלקה, יש להשתמש לנר חנוכה בנרות גדולים יותר,

ולא בנרות הדקים – כדי שידלקו לפחות 70 דקות. אם שכחו והאישה הדליקה נרות שבת קודם שהודלקו נרות החנוכה –

יכולים הגברים שטרם קיבלו עליהם את השבת להדליק את נרות החנוכה כל עוד לא שקעה השמש.

 

מוצאי שבת

במוצאי שבת חנוכה ממהרים לחזור מבית הכנסת, מזדרזים לערוך 'הבדלה', ואחר-כך מדליקים נרות חנוכה

(יש נוהגים לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", להדליק את נרות החנוכה ואחר-כך להבדיל על היין).

 

מה עושה אורח?

מי שמתארח לכל ימי החנוכה אצל אחרים נחשב כאחד מבני הבית, ומן הדין הוא יוצא ידי חובתו בנרות

שמדליקים בבית המארח; אלא שלפי הנהוג, שכל אחד מבני-הבית מהדר להדליק בעצמו, ידליק גם הוא שם.

אדם האוכל ארוחת ערב חד פעמית על שולחן חברו, ידליק את הנרות בשובו לביתו. אם הוא צריך להתעכב

ולא יגיע לביתו כל עוד בני הבית ערים, יבקש מאשתו או מאחד הילדים שמעל גיל מצוות להדליק בשליחותו.

גם ילד המתארח אצל חברו, אין עניין שידליק שם, אלא בשובו לביתו.

 

בישיבה ובבסיס

תלמידי ישיבה הלנים בפנימייה וחיילים השוהים בבסיסם יוצאים ידי חובתם בהדלקה שבחדר האוכל.

אם הם מתכוונים שלא לצאת ידי חובתם באותה הדלקה, וכן לא בזו שנעשית בבתיהם הפרטיים,

יוכלו להדליק ולברך בחדרי השינה שלהם. ויש פוסקים הסבורים שלא יברכו על ההדלקה בחדריהם הפרטיים.

צעדנו, שני סוהרים מצדי, ומאחורי מנהל הכלא שהרשה לי להדליק נרות חנוכה במשרדו

צעדנו, שני סוהרים מצדי, ומאחורי מנהל הכלא שהרשה לי להדליק נרות חנוכה במשרדו

יעקב א. לוסטיגמן

 

את הסיפור הבא זכיתי לשמוע מפיו של האסיר היהודי המפורסם,

הרב שלום מרדכי רובשקין, חסיד חב"ד שנשלח לכלא על לא עוול בכפו.

רובשקין נשלח ל-27 שנות מאסר לאחר שנפל קרבן לעלילה, ונשפט

על ידי שופטת אמריקאית אנטישמית. באורח פלא, החליט נשיא ארה"ב דונלד טראמפ

להעניק לרובשקין חנינה. היה זה לפני כשלוש שנים, ולאחר שרובשקין ריצה שמונה

שנות מאסר בפועל. מכתב השחרור הגיע אליו בחנוכה וכעבור דקות ספורות הוא כבר היה אדם חופשי.

לאחר שהתאושש מעט, הגיע רובשקין לביקור בארץ, כדי להודות לכל מי שפעלו

למען שחרורו ושהתפלל עליו רבות כדי שיזכה לשחרור מהכלא.

במסגרת הביקור שלו בארץ, שמעתי מפיו כמה מהחוויות שחווה בכלא, ובכללם גם את הסיפור הבא:

"היה זה בחנוכה הראשון שלי בבית האסורים", מספר רובשקין, "שבועות אחדים

לפני החנוכה כבר התחלתי לדאוג לכך שבימי החנוכה יותר לי להדליק נרות כמצוות חז"ל,

במסגרת המחויבות של בתי הכלא בארה"ב לכבד את חופש הפולחן של האסירים מכל הדתות,

ובכללם גם היהודים להבדיל".

"שלחתי מכתבים לרב של בתי הכלא ולעסקנים שונים, עד שהתקבל האישור,

ובלילה הראשון של חנוכה נלקחתי על ידי סוהרים לחדר כליאה מיוחד,

אליו הוכנסתי. על השולחן הוצבה מנורת חנוכה, ובה נר אחד ועוד 'שמש'.

"הסוהרים יצאו וסגרו אחריהם את הדלת, כשהם מורים לי לדפוק עליה בחוזקה

לאחר שאסיים, כדי שיבואו להחזיר אותי לתא הכליאה שלי.

"הדלת נסגרת ואני מתכונן להדליק את הנר, והנה אני רואה שבחדר יש שירותים.

אי אפשר לברך כאן ברכה, ולפני שמדליקים נרות חנוכה צריך לברך.

"חשבתי אולי לסובב את גבי לשירותים ולהדליק, שהרי אם לא אדליק כאן לא אוכל לקיים

בכלל את המצווה, אבל ליבי היה נוקף וממאן לעשות זאת".

"בית הכלא הוא לא קייטנה", מספר הרב רובשקין, "האפשרות של האסיר לקבל החלטות

על עצמו ועל סדר היום שלו מוגבלת מאוד. לך תקרא עכשיו ל סוהרים, ותסביר להם שכדי

להדליק נר צריך לברך, ואסור לברך ליד שירותים… הידע שלהם ביהדות הוא אפסי,

והרצון שלהם לעזור לי נמוך עוד יותר. "אבל מאז שנכנסתי לכלא ידוע ידעתי שאני

אולי נמצא במקום לא נעים במיוחד, אבל גם כאן הקדוש ברוך הוא מנהל אותי, ולא מנהל הכלא או ה סוהרים".

"דפקתי על הדלת…"

"בפתח עומד סוהר גבה קומה ורחב גרם, והוא שואל אותי לרצוני. הבהרתי לו שאיני

יכול להדליק כאן את הנרות, ואני מבקש שיעבירו אותי למקום אחר. בתאי האסירים אסור

להדליק אש מחשש לשריפה, וכאן אני לא יכול. מה עושים?" "הסוהר לא כל כך הבין מה אני רוצה,

אבל לאחר הפצרות חוזרות ונשנות הוא הסכים לפנות בנושא למנהל הכלא,

אדם קשוח לא פחות, שכבר שבע ויכוחים עם אסירים חסרי כבוד שמנסים להערים עליו יומם ולילה".

"המנהל הופיע ושאל אותי לרצוני בקוצר רוח. דיברתי אליו בכבוד והסברתי לו

את ההלכות הבסיסיות שבגללן אני לא יכול להדליק כאן את הנרות.

בליבי ידעתי שאין סיכוי שאקבל את מבוקשי, אבל 'השתדלות' חייבים לעשות…

כלומר, אני עושה את כל מה שביכולתי לעשות, ומכאן והלאה הקדוש ברוך הוא הוא זה שמחליט מה יקרה"

"להפתעתי הרבה, ניאות המנהל למלא את בקשתי, אך מפאת חוסר מקום מתאים להדלקת הנרות,

הוא יצא מגדרו והתיר לי להדליק את הנרות במשרד הפרטי שלו".

"הייתי המום, הודיתי לו מעומק ליבי, והוא מצדו הגיב בפנים חתומות, ולא התרגש יחד איתי…"

 

"צעדנו לעבר משרדו של מנהל הכלא, אני באמצע כחתן המובל אל חופתו, משני צדדי סוהרים

המשמשים לי כשושבינים כדי שלא אברח מהחופה חלילה, ומאחורינו צועד המנהל שכנראה תהה אם לא טעה

כשהחליט לתת לי להדליק נרות ולקיים טקס דתי במשרדו הפרטי".

"ההיתר שניתן לי מלכתחילה היה ל-30 דקות, כפי שקובעת ההלכה וכפי שהורה הרב של בתי הכלא.

אבל לפי מנהג חב"ד נוהגים להדליק נרות שיחזיקו מעמד לפחות 50 דקות, וגם לשבת לצד הנרות במשך הזמן הזה".

"התלבטתי אם לבקש מהמנהל בקשה נוספת שיתיר לי להישאר בחדרו 50 דקות,

הרי רק לפני דקה הוא עשה למעני דבר שאינו מובן מאליו, חרג מכל הכללים והתעלה מעל

כל הנהלים כדי לאפשר לי להדליק נרות במקום שבו אוכל לברך עליהם כדת וכדין

והנה אני שוב מציק לו עם בקשות חריגות?" "אבל החלטתי שאני עושה את ה'השתדלות' במלואה.

אני אבקש, והוא יכול לסרב. לפחות אדע שאני עשיתי את המקסימום האפשרי כדי לקיים את המצווה

כמנהג חב"ד כפי שהורגלתי מצעירותי". "פניתי למנהל, וביקשתי את סליחתו: "אני מבין שאתה תחשוב

שאני 'נודניק' שלא מסתפק במה שנותנים לו", אמרתי לו, "קשה לי להסביר לך כמה זה חשוב עבורי,

ואני חייב להודות שלפי ההלכה היהודית 30 דקות בהחלט מספיקות,

אבל אני חסיד חב"ד

ואצלנו נוהגים לשבת ליד הנרות 50 דקות. תמיד הקפדתי על כך מאוד,

ואני אודה לך מאוד מאוד, כבוד המנהל, אם תאפשר לי לעשות כך גם עכשיו".

"המנהל הביט לעברי במבט חוקר, ובליבי כבר נטיתי לחשוב שעוד רגע הוא מבטל לגמרי את האישור

שנתן לי. הוא חשב בדממה מספר דקות, בעוד שאנחנו ממשיכים ללכת לעבר חדרו.

"לפתע פונה אלי המנהל ושואל אותי: "רובשקין, תגיד לי, כשהיית מדליק נרות בבית, עם המשפחה שלך,

כמה זמן ישבת ליד הנרות?". "קשה לי לומר", השבתי לו, "לפעמים היו לי עיסוקים שונים, אבל בכל מקרה

הייתי יושב עם הילדים והמשפחה ליד הנרות במשך שעתיים או שלוש שעות. לפעמים יותר".

"אם כן", משיב לי המנהל, "אני רוצה שאתה תשב עכשיו ליד הנרות שלוש שעות. בדיוק כמו שעשית בבית שלך!". "הייתי המום.

"חשבתי שאני מדמיין.

"המנהל הקשוח שכבר ראה הכל והתמודד עם אסירים מכל הסוגים הופך לפתע לנדיב כל כך ומאפשר

לי לשבת ליד הנרות שלוש שעות? ועוד במשרד הפרטי שלו?!! זה לא מציאותי.

"אבל אז הבנתי מה שידעתי גם קודם לכן, וכעת הרגשתי זאת ביתר שאת. אני לא נמצא בכלא

כי איזה גוי כזה או אחר החליט ככה… "אני נמצא כאן כי יש לי שליחות ותפקיד לעשות בכלא.

הקדוש ברוך הוא שם אותי כאן, ואני לא שואל שאלות, אני רק מנסה לעבוד אותו ולעשות את רצונו

בתנאים המורכבים שאיתם אני צריך להתמודד". כשסיפר הרב רובשקין את הסיפור הזה, ניתן היה

לראות על פניו שהוא חי את אותם הרגעים תוך כדי הסיפור. השמחה בה סיפר על הזכות שזכה

להדליק נרות "כמו בבית", פרצה ממנו והקרינה על כל סובביו.

ימין או שמאל ? היכן מדליקים נרות חנוכה

ימין או שמאל ? היכן מדליקים נרות חנוכה

 

נרות חנוכה מניחים ליד פתח החצר או פתח הבית הסמוך לשטח הציבורי -רשות הרבים

 

את החנוכייה מניחים מבחוץ – בתוך חלל הפתח או 10 – 8 ס"מ הסמוך לו (דהיינו בלשון התלמודית: טפח = 10 – 8 ס"מ).

 

לא יניח את נרות החנוכה למטה מ –  24-30 ס"מ ( 3 טפחים )

 

ולא יניחם גבוה מכ – 960 ס"מ (עשרים אמה)ו אם להב הנרות גבוה משיעור זה – לא קיים את המצוה.

 

מצוה לכתחילה להניחם למטה מכ 100 – 80 ס"מ (עשרה טפחים ) וזאת כדי שהנרות ייראו היטב ויתפרסם הנס.

 

מניחם מצד שמאל של הפתח (דהיינו משמאלו של הנכנס לבית) כדי שתהיה מזוזה מימין ונרות חנוכה משמאל ויהיה מוקף במצוות בבואו ובצאתו מביתו.

 

הגרים בקומות העליונות או כשיש חשש היזק בהנחת הנרות בפתח ביתו מבחוץ – מניחם בחלון הפתוח לרשות הרבים.

 

אם חלונות ביתו גבוהים למעלה מעשרים אמה מרשות הרבים, מניחם בתוך הבית. ונוהגים גם אז להניחם ליד אחד הפתחים מבפנים.

 

צריך להדליק את הנרות במקום הנחתם, ולכן לא ידליק בתוך ביתו ואחר כך יוציא את הנרות ויניחם בפתח הבית.

 

בבית כנסת מניחם בכותל דרום – זכר למנורת בית המקדש שמקומה היה בצד דרום.

 

למה באמת מדליקים בשמאל הפתח ולא בימין ועוד על הדלקת נרות חנוכה ניתן לקרוא כאן

חג חנוכה שמח! שמח

לא מפחיד אותי הסגר בחנוכה

לא מפחיד אותי סגר בחנוכה

אוהד אטינגר

 

כלי התקשורת כבר עוסקים בסוגיה הזאת מאז החגים:

מה יהיה בחנוכה. האם התחלואה תעלה ויהיה צורך בהטלת סגר כללי בכל רחבי הארץ,

או שנוכל לשמור על שגרה חלקית בימי החנוכה, למרות משבר הקורונה שעדיין מרחף מעלינו.

רבים נקלעו ממש למצוקה קשה מעצם המחשבה על כך שבחנוכה יוטל סגר כללי ברחבי הארץ.

מה? סגר? איך נוכל לצאת לטיולים או לקניות? איך נוכל לכנס ערבי לביבות?

ומה על האירועים במקומות העבודה? ומה לגבי טקסי הדלקת הנרות בחנוכיות הציבוריות?

נשמע מלחיץ מאוד, אבל בואו לרגע אחד לשנות את זווית ההסתכלות.

בואו נחפש את הנקודה החיובית שבכל הסיפור.

האמת? לא צריך לחפש אותה בנרות, אפשר למצוא אותה בקלות.

חיזוק המשפחתיות!!!

זאת אחת התרומות החיוביות הגדולות שתרם לנו משבר הקורונה.

כי בימים כתיקונם, בשנים רגילות, כאשר מתקיימים אירועים ומסיבות וחגיגות ומפגשים משפחתיים רבי משתתפים,

אנחנו קצת שוכחים את המשפחה הגרעינית שלנו בימי החגים ובמועדי ישראל.

במקום לשבת אבא ואמא על ילדיהם, על יד נרות החנוכה ולשיר את שירי החג ביחד,

לספר את סיפורי החנוכה, וסתם להתעדכן בצורה רגועה ושלווה מה קורה בחיי ההורים והילדים,

אנחנו עסוקים במפגשים עם בני הדודים או עם החברים מהעבודה או סתם במסיבות ובמעמדי הדלקת נרות המוניים.

אין כל פסול במפגשים רבי משתתפים ובאירועי חנוכה המוניים.

יש בהם אפילו מעלה גדולה וגם חכמי התלמוד שיבחו מאוד את העניין של 'פרסום הנס',

של חנוכה והדלקת הנרות ברבים יש לה מעלה גדולה מאוד.

אבל צריך לזכור גם את השורש שלנו, את המשפחה הגרעינית,

את המקום שממנו צמחנו ושאליו אנחנו שייכים, המקום שתמיד יקבל אותנו בחזרה גם אם ניכשל חלילה בחיים,

והמקום שתמיד ישמח עבורנו כאשר ההצלחה תאיר לנו פנים.

אז נכון, משבר הקורונה הוא קשה וכואב. אנשים רבים איבדו את יקיריהם לא עלינו,

אנשים רבים עוד יותר איבדו את פרנסתם למרבה הצער,

אבל בואו נשתדל להפיק ממנו את מקסימום התועלת שאנחנו יכולים להפיק.

בואו נביט פנימה, אל תוך הבית והמשפחה,

במקום לחפש כל הזמן את הסיפוקים שלנו בחוץ, בקניות או באירועים המוניים.

למה לשלם אלף שקלים על חניה, כשיש לו חניה פנויה ממש בצמוד. לא?

למה לשלם אלף שקלים על חניה, כשיש לו חניה פנויה ממש בצמוד. לא?
יעקב א. לוסטיגמן

 

מספרים על אותו יהודי שהגיע פעם באיחור קל לפגישת עסקים חשובה מאוד.

לרוע מזלו, לא נותר אפילו מקום חניה אחד פנוי בכל האזור, ובעוד אנשי העסקים הנכבדים שאיתם הוא רצה להיפגש יושבים וממתינים,

הוא נסע עם מכוניתו סחור סחור, בחיפוש נואש אחר חניה.

בצר לו פנה היהודי לבורא עולם, ונשא לפניו תפילה חרישית הבוקעת מעמקי הלב:

"אבא שבשמים" זעק ללא קול, "חוס עלי, אני עלול להפסיד מאות אלפי שקלים אם הפגישה הזאת תרד לטמיון חלילה.

אני חייב למצוא מקום חניה הרגע!!! אלוקים יקר שלי, סדר לי בבקשה מקום חניה ואני מתחייב לתת אלף שקלים לצדקה עוד היום…".

עוד שפתיו נעות וקולו נשמע בלחישה, והנה צדה עינו מכונית הדורה שמחליקה החוצה ממקום החניה שלה,

ומפנה עבורו מקום חניה מצוין, צמוד לחזיתו של בניין המשרדים בו אמורה להתקיים הפגישה.

ראה האיש את המתחולל, ופנה לאבינו שבשמים עם תוספת קצרה על תפילתו הקודמת:

"בעצם לא צריך אבא, הסתדרתי כבר, יש לי חנייה".

אחרי הכל חבל לשלם אלף שקלים על חניה, כשיש לו חניה פנויה ממש בצמוד. לא?

 

זה לא הוא, זה אני

 

כולנו מכירים את הבדיחה הזאת. לא אנחנו המצאנו אותה, ובכל זאת החלטנו לכתוב אותה, דווקא לקראת ימי החנוכה הקרבים ובאים.

למה באמת?

כי הבדיחה הזאת לא כל כך מצחיקה, בגלל שהבדיחה הזאת היא לא על אותו יהודי אלמוני ודמיוני שעמו אירע המעשה הזה כביכול.

הבדיחה הזאת היא עלי ועליך, על כולנו.

חז"ל הקדושים כבר אמרו "אין בעל הנס מכיר בניסו". ולמעשה כל אחד ואחד מאתנו זוכה לכאלו ניסים יום יום יום ושעה שעה.

אנחנו פשוט לא שמים לב אליהם, ומתייחסים אליהם כאילו היו מקרים טבעיים שלא נגרמו חלילה וחס על ידי יד מכוונת משמי מרום.

כמה פעמים אנחנו מתפללים מעומק הלב על משהו, ורגע לאחר מכן הכל הסתדר ואנחנו שוכחים בכלל שהתפללנו?

כמה פעמים אנחנו מבטיחים הבטחות ומקבלים קבלות ברגע של מצוקה, ושניה לאחר שהבעיה נפתרה אנחנו בכלל לא זוכרים מה התחייבנו וכמה התפללנו?

הרעיון של ימי החנוכה, הוא ההיפך הגמור להתנהגות הזאת. להודות ולהלל, להכיר בנס,

להכיר בטובה שעשה עמנו הקב"ה, ולהודות לו על כך מעומק הלב, לא פעם אחת, ולא פעמיים,

אלא להודות ולהלל שוב ושוב, למי שעשה לנו את כל הטובות הללו.

 

חנוכה זה הזמן

הסיבה שתיקנו חכמי אותו הדור את ימי החנוכה היא לא רק כדי להודות ולהלל על שמו הגדול של הקב"ה שעשה לאבותינו את כל הניסים והנפלאות הללו,

אלא גם כדי שאנחנו נתחנך ונחנך את עצמנו ואת ילדינו להכיר בניסים הקורים עמנו יום יום ושעה שעה.

שנדע להעריך, שנזכור מי הוא זה שעשה ועושה לנו את הניסים הללו,

ונוכל להודות ולהלל מעמקי לבבנו, ומתוך הכרת הטוב אמתית הנובעת מידיעה חדה וברורה, כי אכן ניסים גדולים נעשים לנו בכל יום ובכל שעה.

סדר הדלקת נרות חנוכה – כולל הורדה!

סדר הדלקת נרות חנוכה

 סדר ההדלקה – להורדה לחץ כאן

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:

ביום הראשון מוסיפים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

 

אחרי הדלקת נרות חנוכה אומרים: 

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת. שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל מִצְוַת שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם. וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד. כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ:

מזמור שיר:

מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי: ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי: ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי (מיורדי) מִיָּרְדִי בוֹר: זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ: כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה: וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם: ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל: אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן: מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ: שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי: הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה: לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:

מעוז צור:

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.
אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָה.
חַיַּי מָרְרוּ בְּקוּשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה.
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה.
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְאֶבֶן בִּמְצוּלָה:

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי.
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי. כִּי זָרִים עָבַדְתִּי.
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי.
קֵץ בָּבֶל. זְרֻבָּבֶל. לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשָׁעְתִּי:

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא.
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה.
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ. וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ.
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים.
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים.
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים.
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה.
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה.
כִּי אָרְכָה לָנוּ הַשָּׁעָה. וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה.
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעֶה שִׁבְעָה:

סדר הדלקת נרות חנוכה בפורמט pdf – להורדה לחץ כאן

גלרית תמונות מרהיבות לחג החנוכה

חנוכה

Mendy Hechtman/Flash90

 

Hadas Parush/Flash90

 

Hadas Parush/Flash90

 

Hadas Parush/Flash90

 

Mendy Hechtman/Flash90

 

Liba Farkash/Flash90

 

 Aharon Krohn/Flash90

 

David Cohen/Flash90

 

David Cohen/Flash90

 

Sebi Berens/Flash90

 

Aharon Krohn/Flash90

 

Mendy Hechtman/Flash90 

 

Hadas Parush/Flash90

 

Hadas Parush/Flash90

 

Hadas Parush/Flash 90

 

Flash 90

 

Miriam Alster/Flash90

 

Gershon Elinson/Flash90

 

Mendy Hechtman/Flash90

 

תמונה

Hadas Parush/Flash90

 

חנוכה

Hadas Parush/Flash90

 

Mendy Hechtman/Flash90

Mendy Hechtman/Flash90

 

Yonatan Sindel/Flash90

למה בכלל צריך להדליק נרות חנוכה?

חג החנוכה

מאת: עמית זינגר 

הערב יורד על שכונת גילה בירושלים בשעה שאנו פונים לראיין את רב המקום, הרב אליהו שלזינגר.

הקור הירושלמי חודר מבעד למעילים המחממים, מבדר קלות את צמרות העצים שממעל.

בעוד דקות ספורות נשמע מפיו של הרב, שמאחוריו ספרי הלכה רבים ועשרות שנות רבנות, על החג המתקרב, שכמוהו עוד לא חווינו.

מדי שנה, בחג החנוכה, יהודי העולם מתכנסים בשעות הערב ומדליקים נרות חנוכה, מדוע בכלל יש צורך להדליק נרות בחג החנוכה? אנו תוהים תחילה.

"חנוכה היא מצווה שחכמים תקנו אותה", משיב הרב שלזינגר. "הסיבה לתיקון החג והדבר החשוב ביותר בחנוכה

הוא פרסום הנס שהתרחש לעם היהודי בימים ההם, לפני אלפי שנים, אז ניצחו היהודים את הרומאים והגיעו לבית המקדש,

ומצאו שם פח שמן קטן ששימש אותם להדלקת נרות המנורה. באורח נס,

למרות שפח השמן היה אמור להסתיים לאחר יום אחד בלבד של שימוש בנרות, שדלקו במשך 24 שעות ביממה –

השמן בצלוחיות המנורה לא הסתיים במשך שמונה ימים, עד להכנת שמן חדש, נקי וזך עבור הדלקת נרות המנורה לכבודו של הקב"ה,

כך שרק כאשר הגיע השמן החליפי, נגמר השמן שהיה בפח הקטנטן. בעקבות הנס הפלאי והגדול הזה,

אנו מדליקים נרות חנוכה מדי שנה, כדי לציין את הנסים הגדולים שראו אבותינו בימים ההם.

לכן יש צורך בהדלקת נרות חג בפתחי הבתים.

"מה שעומד מאחורי חג החנוכה כולו", ממשיך הרב שלזינגר, "זה להודות ולהלל לקב"ה,

על הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו, הן על ידי הניצחון של רבים בידי מעטים ושל טהורים בידי טמאים,

ורשעים ביד צדיקים, וגם על הנס שאירע בבית המקדש עצמו, דבר שהראה על חביבותם של בני ישראל בפני הקב"ה.

שני הניסים הללו: הניצחון במלחמה ופח השמן שדלק במשך שמונה ימים, מוזכרים לנו מדי שנה על ידי הדלקת הנרות,

וכך אנו זוכרים את הנס הגדול שעברו אבותינו".

מדוע תקנו חכמים את חג החנוכה כדי להודות על נסים שאירעו אז? הרי אמור להיות צורך להודות תמיד בפני הקב"ה על ניסים שהוא עושה עמנו בכל יום? מדוע לקבוע חג דווקא עבור הנס ההוא?

"אכן. יהודי צריך להודות תמיד. כפי שאנו אומרים מדי יום: "על ניסך שבכל יום עמנו" – מדי יום, הקב"ה גומל עמנו נסים וחסדים.

ובאמת, יש ניסים שהם טבועים בתוך הטבע, ואיננו מרגישים בהם כל כך. עצם הדבר שאנו עומדים על רגלינו,

ויכולים לראות דרך זוג עיניים, ולשמוע דרך זוג אוזניים, אלו נסים לכל דבר. הרי אנו רואים לבדנו שלא כל אחד זוכה לזה.

מציאות זו כלולה בציטוט שהבאתי קודם: "על ניסך שבכל יום עמנו.

"אך ההבדל בין הנסים הללו – היום יומיים – לנס החנוכה הוא, שנס החנוכה הוא נס על-טבעי.

האירוע הזה של פח שמן אשר דולק במשך שמונה ימים למרות שתכולתו נועדה ליום אחד בלבד –

הוא נס שמעל הטבע. גם הניצחון של מעט היהודים את הרומאים, שהיו אז האימפריה החזקה בתבל,

היה נס שמעל הטבע הרגיל. על ניסים כאלו אנו חוגגים יום טוב".

יום טוב פרטי

מה אדם צריך לעשות כהודיה לקב"ה? וכיצד אפשר להודות לקב"ה בדרך הטובה ביותר על הנסים השגרתיים שאדם עובר מדי יום?

"בתפילה שאנו מתפללים, אנו מודים לקב"ה על חסדיו ונפלאותיו עמנו. זה בנוגע לנסים השגרתיים כביכול,

אלו שמתקיימים עמנו מדי יום. אולם אדם שאירע לו נס פרטי מעבר לדרך הטבע – יכול ואף ראוי כי יקבע לשם כך –

הוא ובני ביתו – נס שיצוין מדי שנה באותה עת שאירע לו הנס. אנו רואים מקרים דומים,

של קביעת נסים על ידי יחידים ולפעמים גם עיירות יהודיות שעמדו בפני גזרה קשה וניצלו, שקבעו את יום הצלתם לחג הודיה".

"בימים הללו של החג", מבהיר הרב שלזינגר, "יש חשיבות בקיום סעודת מצווה ובאמירת הלל ללא ברכה,

בגלל שברכות תוקנו רק על ידי החכמים וגדולי ישראל בדורות עברו". לדוגמה, מציין הרב שלזינגר את ה"פני יהושע",

שיום אחד כאשר למד בביתו, קרס ארון הספרים שלצדו והוא נלכד תחתיו.

באותם רגעים שבהם שהה תחת לארון הבטיח כי אם יינצל הוא יחבר ספר על התורה. ה"פני יהושע" אכן ניצל ממוות,

ואת יום ההצלה שלו הוא ציין מאז כיום טוב. וכמובן, שגם את הבטחתו קיים וחיבר את ספרו הגדול שהאיר את עיני ישראל.

מה המשמעות של חג החנוכה שהתרחש לפני אלפי שנים לתקופתנו?

"רבים ביד מעטים מתקיים גם בתקופתנו. היהודים היו ונותרו מעטים בעולם, וגם השנאה שיש כלפי העם היהודי נותרה כשהייתה.

אז כהיום. ממש עכשיו למדנו על ההלכה, שעשיו שונא ליעקב. ללא כל סיבה, הבנה ורעיון במציאות.

ואם לא הייתה לנו סייעתא דשמיא, ברור שלא היינו מצליחים להתקיים ולו לרגע קט בעולם הזה, מול השנאה העזה שיש כלפינו.

"בכל זאת, למרות השנאה העזה הזו, עם ישראל חי וקים. ויתירה מכך, לא הייתה עוד תקופה בה יש כל כך הרבה תורה ותפילה בעם ישראל.

זהו נס פח השמן שלנו, היות והתורה נמשלה לפח השמן הקטן. הנה שגם בדור הזה, שנראה כה רחוק ממציאות של נסים,

אנו רואים בחוש את הנס הגדול מכולם, את נס ההישרדות היהודית ואת נס עולם התורה והמצוות המשגשג.

והפח הזה אינו דולק שמונה ימים בלבד, אלא אלפי שנים, ועדיין הולך ודולק גם ברגעים אלו,

ולכל אחד מאיתנו יכול להיות בו חלק אם נפתח כעת דף גמרא או משנה או חומש ונצטרף ללהבה הבוהקת,

העולה היישר אל כיסא הכבוד של בורא העולם".

בתקופה זו עם ישראל מתמודד מול מגפת הקורונה המשתוללת ופוגעת ברבים מאוד. מה המסר שחג החנוכה מלמד אותנו על התמודדות, שנוכל לקחת עמנו כעצה לימים אלו?

"המסר החשוב ביותר שמלמד אותנו חג החנוכה, זו העובדה שמעטים ניצחו את הרבים, שהקב"ה לא זנח ועזב את עם ישראל,

אלא נלחם בעבורו. כן בכל הדורות, אנו מלמטה והקב"ה מלמעלה נלחם בעבורנו.

"בנוסף נוכל לקחת מהחג את האומץ והעוצמה שהיו ליהודים המעטים שהיו אז, שהלכו להילחם מעטים נגד רבים,

העזות הזו, האומץ הזה, מראה לנו כי הם ידעו שאין להם סיכויים כלל, אבל החליטו לעשות את שלהם ולסמוך על הקב"ה שילחם עבורם.

כן גם כעת, אנו נעשה את המוטל עלינו, מול המגפה המשתוללת, ונזכור כי הקב"ה יילחם עבורינו ויחלץ אותנו במהרה מהמגפה המשתוללת".

כאשר יצאנו אל הרחוב הקר לאחר תום השיחה עם הרב שלזינגר, הקור היה מצמרר פחות.

חמימותם של דברי התורה ששמענו זה עתה, המשיכה לבעור בנו כשלהבת העולה מאליה עוד זמן רב לאחר מכן.

שירים ומנגינות לחג חנוכה

חג חנוכה:

 

 

 

בזמן שאתם נהנים מהשירים תוכלו להתעניין:

למה חשוב כל כך להדליק נרות חנוכה?

איך מתחילים לחזור בתשובה?

מנהל המאפייה לקח איתו את כל סודות המקצוע, ופתח מאפייה מתחרה במדרכה ממול | מה אתם הייתם עושים?

"אתה רוצה שהקב"ה יעניש אותם על מה שהם עשו לך? זאת נקמה מסוכנת!"

 

 

סיפור קצר ומחזק: 

אברך חשוב סיפר, שבצעירותו בלומדו בישיבה, אחד מהבחורים היה קשה הבנה ותפיסה, בצורה נדירה, וכדי להבין ולזכור דברים פשוטים ביותר, היה צריך לחזור עליהם פעמים מרובות, וכך חוזר חלילה. הדבר היה מעורר רחמים, לראות אדם מתאמץ, ובכל זאת לא מצליח. אולם, על אף רמתו הנמוכה, החזיקו אותו בישיבה, היות שהיה מתמיד בלימודו, והוא איננו אשם בדבר.

לאחר תקופה, פגש האברך הנ"ל את אחד החברים שלמד עמו בישיבה, והלה סיפר לו, שאותו בחור שהיה קשה הבנה, ריחם עליו הקב"ה, ופתאום, בוקר אחד קם, וגילה שאת כל מה שחזר ולמד כל הזמן, ניתן לו במתנה, והוא יודע אותם על בורים! והיום הוא נהיה לאחד מהמיוחדים בחבורה, בהבנה ובזיכרון, בצורה נדירה. והגיע לכל זאת, על ידי שהרבה לחזור על לימודו בעמל ובסבלנות. מכאן נלמד גדול מעלת החזרה והעמל, שהם הסיבות העיקריות להצלחה בתורה.

יהי רצון שהקב"ה ישלח ברכה, הצלחה וסייעתא דשמייא לכל עם ישראל אמן.

 

 

מה אנחנו מתרגשים מנצחון המכבים? כבר היו לנו נצחונות שונים

שאלה:

מה המיוחד בניצחון החשמונאים על היוונים יותר משאר הניצחונות שהיו לעם היהודי במשך הדורות?

 

תשובה:

המיוחד בניצחון שהיה במלחמת החשמונאים נגד היוונים, הוא שכל המלחמה שם הייתה בדרך ניסית, הרבה למעלה הדרך הטבע. הניצחון היה דבר בלתי הגיוני לחלוטין.

ב"על הניסים", הקטע שאומרים בימי חנוכה בתוך תפילת העמידה וברכת המזון, נאמר כך: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך".

בזכות מה זכו החשמונאים לנס כה גדול?

ברור שהם זכו לנס משום שהם היו צדיקים גדולים, אך בנוסף לכך הייתה להם זכות גדולה ע"י המסירות נפש המיוחדת שהם עשו, וזכות זו עמדה לימינם. לבוא קבוצת אנשים קטנה, אנשים חלשים, ולצאת להלחם באויב כה עוצמתי, זה דבר שדורש מסירות נפש של ממש, וכשעושים מסירות נפש זוכים לניסים.

הגמרא במסכת ברכות (דף כ' ע"א) שואלת: " מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא (במה שונים הראשונים שהתרחשו להם ניסים, ובמה שונים אנו שלא מתחרשים לנו ניסים)?" מתרצת הגמרא: "קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם (אלו שלפנינו היו מוסרים את נפשם את קדושת השם, ואנו לא מוסרים את נפשנו על קדושת השם)".

יש להוסיף, שאנו מציינים באופן מיוחד את נס הניצחון של חנוכה, משום שהייתה בנס זה הצלה רוחנית עצומה לעם ישראל. רוב האויבים שקמו במהלך הדורות על עם ישראל על מנת לכלותו חס וחלילה, קמו על העם על מנת להורגם ולהשמידם באופן פיזי. היונים, מטרתם הייתה שונה, מטרתם הייתה להשמיד רוחנית את העם היהודי, להרחיקם מהתורה הקדושה ומהקדוש ברוך הוא.

עד כמה שהצלה משמד פיזי היא דבר חשוב, הצלה משמד רוחני נחשבת לדבר עוד יותר חשוב. כך מתבאר מתוך מאמר חז"ל שאמרו: " מנין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו? שההורג הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיא הורגו בעולם הזה ובעולם הבא". (מדרש במדבר רבה כ"ד, ד')

בשמחה רבה ניגשים אנו בימים גדולים אלו של חנוכה להודות ולהלל ה' יתברך על נס הניצחון של החשמונאים ועל כל הניסים והנפלאות שהוא עושה עמנו תמיד, בכל עת ובעל שעה.

למה כל כך חשוב להדליק נרות חנוכה?

למה כל כך חשוב להדליק נרות חנוכה?

מאת הרב יעקב שטיר

אחת מהמצוות החביבות ביותר על עם ישראל היא הדלקת נרות חנוכה, ובאמת,

בהלכה ניתנת חשיבות מיוחדת וגדולה למצוה זו. ב"שולחן ערוך" (או"ח סימן תרע"א, א') נפסק:

צריך לזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק".

הטעם הפשוט לחשיבות הגדולה של מצוה זו, היא משום שמצוה זו באה לפרסם את הנס הגדול של ניצחון החשמונאים

ונס פך השמן שהספיק לשמונה ימים.

אך יש גם רובד יותר עמוק בעניין הנרות חנוכה…

מצאנו בכמה מקומות שעניין הנר מורה על אור רוחני גבוה. בפסוק (משלי ו', כ"ג) כתוב: "כי נר מצוה ותורה אור".

המצוה נקראת נר משום שהיא מביאה אור גדול לנשמה. גם הנשמה עצמה נקראה נר, כפי שכתוב (משלי כ', כ"ז): "נר ה' נשמת אדם".

היוונים גזרו גזירות קשות על עם ישראל

לא גזירות של שמד פיזי, אלא גזירות של שמד רוחני. רצונם היה לעקור את הקשר של עם ישראל לנשמותיהם,

לנצחיותם ולאור הגדול של התורה הקדושה. מניעת אותו אור מעם ישראל הביאה חשכות רוחנית גדולה לעם.

זו הסיבה שחז"ל ביארו שהמילה "וחושך" הכתובה בתורה בספר בראשית בפסוק "וחשך על פני תהום" (א, ב'),

מרמזת על גלות יוון, שכן גלות זו "החשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן" (בראשית רבא ב, ב').

החשמונאים במסירות נפשם הצליחו לגבור על היוונים ולהאיר מחדש את העולם באור רוחני נפלא ונשגב.

הם הדליקו את המנורה שהייתה במקדש אשר ממנה האיר אור רוחני גדול בעולם. באותה מנורה נעשה כידוע נס פח השמן,

מה שגם מורה על העוצמות הרוחניות האדירות שהיו שם.

ימי החנוכה נקבעו להיות באמצע החורף, בימים בהם במשך היממה יש יותר שעות חושך מבשאר ימות השנה.

את אותם ימים חשוכים אנחנו מאירים ע"י נרות החנוכה.

בכל שנה ושנה אנחנו מדליקים נרות חנוכה בכדי להכניע מחדש את קליפת יוון ואת החשכות הגדולה הבאה בעקבותיה,

ומביאים אנו בזאת לעצמנו ולעולם כולו יותר אור רוחני.

למה אנחנו חוגגים את חג החנוכה?

למה אנחנו חוגגים את חג החנוכה?

יעקב לוסטיג

הימים ימי בית שני. האימפריה היוונית הגדולה, תחת שלטונו של המלך אנטיוכוס אפיפנוס, משתלטת על שטחי ארץ ישראל ומבקש לכפות את התרבות שלה על יושבי הארץ. זוהי תרבות של כפירה בבורא עולם, עיסוק מופרז בספורט ובטיפוח הגוף, עבודה זרה לאלילי היוונים ודחייתה של כל תרבות או אמונה אחרת.
היוונים ראו שקשה מאוד לגבור על העם היהודי. עמים אחרים נכנעו להם וקיבלו עליהם את תרבות יוון ללא התנגדות משמעותית. אך העם היהודי דבק בדרכו ובאמונתו, והיוונים הגיעו למסקנה שמה שגורם לכך זו היכולת של היהודים להמשיך במנהיגיהם הדתיים, שמחזיקים אותם מאוחדים ומונעים מהם לפנות לתרבויות ודתות אחרות.
גזרו היוונים שורה של גזירות: אסרו על היהודים ללמוד תורה, מנעו מהם את היכולת לקדש את החודש ולקבוע את חגיהם בזמנם ובמועדם, אסרו על שמירת השבת, לא אפשרו להם לקבוע מזוזות בפתחי הבתים, וקבעו שמכאן ולהבא אין למול את התינוקות הרכים. מי שיעבור על אחת מהגזירות הללו, הם התריעו, יוצא להורג באופן מיידי.
כשגילו על תינוק יהודי שהוכנס בבריתו של אברהם אבינו היו היוונים מובילים אותו ואת אמו אל ראש החומה הגבוהה של ירושלים, ומשליכים אותם לעבר התהום הפעור מתחתיה בצדה החיצוני של העיר. עונשים אכזריים אחרים ננקטו כלפי מי שלמדו תורה, שמרו שבת וקיימו מצוות אחרות.
במשך תקופה ארוכה ניהלו היוונים מלחמת חורמה נגד הדת היהודית, עד שקם מתתיהו בן יוחנן כהן גדול מהעיר מודיעין, ויחד עם חמשת בניו המכבים גייס לשורותיו יהודים נוספים שהחליטו למסור את נפשם ולהילחם ביוונים. הם התחילו בפעולות גרילה קטנות, ועברו לניהול קרבות עקובים מדם מול הצבא היווני האדיר. לאחר תקופה של קרבות בלתי פוסקים, כשהיוונים מביאים שוב ושוב תגבורות של רבבות חיילים חסונים ומאומנים היטב, נאלצה יוון להודות בתבוסתה, ואחרוני החיילים היוונים נמלטו מארץ הקודש.
חכמנו זיכרונם לברכה קבעו את חג החנוכה כשמונה ימים שבהם עלינו להודות לקדוש ברוך הוא על הנס הגדול שעשה לעם ישראל, כשקבוצה קטנה של יהודים נטולי עבר צבאי וחסרי אמצעים מתקדמים הצליחה להכות את הצבא היווני הענק, לגרש את היוונים מארץ הקודש ולהכשיר מחדש את בית המקדש לצורך עבודת הקרבנות.
בסיומה של המלחמה ההירואית שניהל אותו קומץ יהודים, ולאחר שסיימו להכשיר את בית המקדש כדי שיוכל לשוב לפעילות מלאה, התברר למכבים שהם אינם יכולים לקיים את אחת המצוות החשובות שהיו נוהגות בבית המקדש – הדלקת מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים.
את המנורה היו מדליקים מדי ערב, הכהן היה מנקה את הבזיכים משאריות השמן והפתילות שנותרו מאתמול, ולאחר מכן היה ממלא אותם מחדש ומדליק את הנרות, נרות השמן.
אלא שכדי להדליק את הנרות יש לצקת אל תוך הבזיכים שמן זית זך, שנעשה בטהרה על ידי יהודים שנזהרו שהשמן לא ייטמא. כשהיו מסיימים להכין את השמן היה הכהן הגדול חותם את הקנקן בחותמת שעווה מיוחדת שהעידה על כך שהשמן שבכד טהור וראוי להדליק את הנרות.
הבעיה שהיוונים פתחו את כל הכדים וטימאו אותם, וכעת לא נותר להם למכבים שמן להדלקת הנרות. הם נקטו בצעדים מידיים ושלחו שליחים למסוק זיתים ולהפיק שמן חדש, אבל לשם כך היה עליהם להמתין שמונה ימים עד שהשמן הטהור יופק ויובא בחזרה לבית המקדש.
לאחר חיפוש נמרץ הצליחו למצוא רק כד אחד של שמן, שהספיק להדליק את שבעת הנרות פעם אחת בלבד. ומה יעשו בכל שבעת הימים הנותרים?
והנה נעשה להם נס: השמן המועט הספיק לשמונה ימים תמימים בדרך על טבעית.
בשל כך קבעו חכמים שאת הניסים הגדולים יחגוג עם ישראל מדי שנה באותם ימים, החל מכ"ה בכסלו.
ואיך מציינים את הימים הללו? בכמה דרכים: אומרים 'הלל' אחרי תפילת עמידה של שחרית, מוסיפים לתפילה (בברכת 'מודים') ולברכת המזון (בברכת 'ובנה ירושלים') את נוסח 'על הניסים' וכמובן מדליקים נרות משך שמונה ימים. אלו הן המצוות החשובות של חג החנוכה.
בנוסף נוהגים לאכול מאכלי גבינה וחלב זכר לנס המופלא שאירע עם יהודית , וכן מאכלים שמכילים שמן כמו סופגניות למשל, זכר לנס פח השמן שהספיק לשמונה ימים. מנהג נוסף שהתקבל בעם ישראל הוא לשחק בסביבון, זכר ליהודים שהיו לומדים תורה במערות, וכשהיו היוונים מתקרבים אליהם הם היו מחביאים את ספרי הלימוד ומשחקים בסביבונים כדי להטעות את היוונים ולגרום להם לחשוב שההתכנסות נעשתה לצורכי משחק ושעשוע בלבד. אבל אלו הם רק מנהגים שאין חובה לקיים אותם, בשונה מאמירת 'הלל', ו'על הניסים', ומהדלקת נרות החנוכה שהן חובה שכל יהודי מחוייב בה בכל שמונת ימי החנוכה.

הדלקת נרות חנוכה

כל מה שרצית לדעת על הדלקת נרות חנוכה!

יעקב לוסטיג

 

  • כמה נרות מדליקים בחנוכה?

תשובה: בעיקרון מספיק להדליק נר אחד בכל ערב מערבי החנוכה, מהדרים להדליק על פי שיטת 'מוסיף והולך': בלילה הראשון מדליקים נר אחד, בלילה השני שני נרות, בשלישי שלושה ובלילה השמיני שמונה נרות.

  • האם חייבים להדליק אותם דווקא בחנוכיה?

את הנרות לא חייבים להדליק בחנוכיה, אך אם החלטנו להדר ולהדליק יותר מנר אחד צריך להקפיד שהנרות יהיו בשורה ישרה, ושהלהבה שלהם לא תהיה מחוברת, אלא כל נר ידלק בפני עצמו.

  • אילו נרות צריכים להדליק? משמן? משעווה? דווקא צבעוניים?

סוג הנרות אינו משנה, וכל הסוגים המצויים בימינו כשרים. אפשר להדליק בנרות פרפין או שעווה, וכן בנרות עם שומן מהצומח או מהחי.

עם זאת, עדיף להדליק נרות שמן, ועדיף גם שזה יהיה שמן זית, שבתוכו מניחים פתילה מצמר גפן או חומר מתאים אחר.

מה שחשוב זה שהנר יהיה מספיק גדול, או אם אנו מדליקים בשמן, שיהיה מספיק שמן, כדי שהנר ידלק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. צריך להקפיד על כך בעיקר בערב שבת, שאז אנו מדליקים את הנרות לפני שקיעת החמה, והם צריכים לדלוק זמן ארוך מהרגיל, עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. לכן עדיף להשתמש בנרות לבנים ולא בנרות צבעוניים, אם הנר הצבעוני אינו דולק יותר מחצי שעה.

  • מה קורה אם הדלקתי נרות והם כבו בגלל דלת שנטרקה או שהחנוכיה נפלה?

המצווה היא להדליק נרות. ברגע שקיימנו אותה, כבר לא אכפת לנו אם הם כבו, למרות שאסור לכבות אותם בכוונה עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. עם זאת, צריך להדליק אותם מלכתחילה באופן שהם יוכלו לדלוק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. צריך שהנרות יהיו מספיק גדולים, ושהחנוכיה תעמוד במקום שבו אין רוח שעלולה לכבות את הנרות וכו'.

  • איפה מניחים את החנוכיה?

מי שגר בקומת קרקע יכול להדליק את נרות החנוכה בדלת הפונה לרחוב, או בחלון הפונה לרחוב. מי שגר בקומה ראשונה ידליק בחלון הפונה לרחוב. ומי שגרים בקומה שניה או שלישית ומעלה, ידליקו בדלת הבית הפונה לחדר המדרגות.

יש מצווה מיוחדת להדליק ליד הדלת, בצד ההפוך מהצד של המזוזה, כך שאחרי הדלקת הנרות נעמוד בין הנר ובין המזוזה, כשעל גופנו בגד עם ציצית, ונהיה מוקפים במצוות.

עם זאת, במקרה שאי אפשר להדליק בדלת ובחלון, אפשר להדליק גם בתוך הבית, על השולחן במטבח או בסלון וכדו'.

  • באיזו שעה מדליקים נרות?

את הנרות יש להדליק בזמן צאת הכוכבים. אם אינכם יודעים מתי חל הזמן הזה, אפשר לבדוק בלוח השנה מתי יצאה השבת האחרונה, וזהו בערך זמן הדלקת נרות החנוכה, כי גם צאת השבת הוא בצאת הכוכבים.

  • מתי מדליקים את הנרות בערב שבת ובמוצאי השבת?

בערב שבת מדליקים את הנרות לפני הדלקת נרות שבת, ומיד לאחר מכן מדליקים נרות שבת – לפני ששוקעת השמש. כאמור צריך להקפיד שהנרות יהיו מספיק גדולים כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

במוצאי שבת מדליקים את נרות החנוכה אחרי שמבדילים על היין.

  • מי מדליק את הנרות?

בני עדות המזרח נוהגים שבכל בית מדליקים נרות בחנוכיה אחת. רק אדם אחד מבני הבית מדליק את הנרות, ובדרך כלל עושה זאת ראש המשפחה. אצל האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית הזכרים מדליק חנוכיה משלו, וגם ילדות קטנות יכולות להדליק.

  • אלו ברכות מברכים לפני הדלקת הנרות?

בכל אחד מלילות החנוכה מברכים שתי ברכות לפני הדלקת הנרות:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָֹה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:

בלילה הראשון של חנוכה מברכים ברכה נוספת לפני הדלקת הנרות:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

  • מה עושים אחרי הדלקת הנרות?

בעיקרון אין חיוב להישאר על יד הנרות הדולקים בכלל, אך נהגו לשבת לפחות חצי שעה ליד הנרות, ומנהג יפה הוא. כמו"כ נוהגים לשיר פיוט 'מעוז צור ישועתי', ולשחק בסביבונים סמוך לנרות. ההורים מחלקים דמי חנוכה לילדים, ואוכלים מאכלים עם שמן, זכר לנס שנעשה בשמן. כמו"כ אוכלים מאכלים חלביים, זכר לנס 'יהודית' שנעשה עם מאכלי חלב.

חשוב לזכור שעיקר מצוות הדלקת נר חנוכה היא לפרסום הנס שאירע בבית המקדש, כשהשמן המועט דלק שמונה ימים. לכן צריך לדבר עם הילדים ועם בני הבית על הנס, לספר קצת את סיפור החנוכה, את המאבק של המכבים ביוונים שרצו לנתק את עם ישראל מתורת ישראל, ורצו להפוך את היהודים לבני אדם 'רגילים', כמו כל הגויים. המסר העיקרי של חנוכה הוא שיהודים נאבקים על העקרונות שלהם, ועל קיום התורה והמצוות בכל מחיר, ובסופו של דבר, אם אנחנו עושים מקסימום מאמץ, הקדוש ברוך הוא עוזר לנו גם כשמולנו ניצב אויב חזק ועצום פי כמה וכמה מאתנו.

חנוכה סדר הדלקת נרות

אופן הדלקת נרות חנוכה

יעקב לוסטיג

בערב הראשון מדליקים נר אחד, ובכל ערב מוסיפים עוד נר, עד שבליל שמיני יהיו שמונה נרות.

מתחילים להדליק בכל לילה בנר הנוסף של הלילה הזה, (כי הוא מציין את תוספת הנס) ואחריו את הנר של אתמול.

בערב הראשון ידליק את הנר הקיצוני מימין ובערב השני את הנר שאחריו כך שיפנה משמאל לימין. בן איש חי וילקוט יוסף)

באין לו מספיק נרות מדליק נר אחד בכל לילה, ומקיים בזה את עיקר המצוה.

יניח את הנרות בשורה, לא בעיגול, ולא אחד גבוה ואחד נמוך.

ייתן רווח בין נר לנר לפחות כרוחב אצבע, כדי שלא תאחז הלהבה של זה בזה, ושלא ימסו הנרות.

לא יחבר שני נרות יחד, וכן לא ידליק נר עם שתי פתילות.

מניחים את הנרות תחילה ואחר כך מדליקים אותם שם. ואסור לשנות את מקומם כשהם דולקים.

אסור להשתמש לאור נרות חנוכה אפילו שימוש ארעי ואפילו שימוש של קדושה כגון ללמוד תורה לאור הנרות אסור.

נוהגים להדליק נר נוסף בסמוך לנרות חנוכה כדי שאם ישתמש לאור הנר יהא זה לאור הנר הנוסף, ונר זה נקרא "שמש", ויש להניח נר השמש גבוה מכל הנרות או רחוק מהם, כדי שיהא ניכר שנר זה אינו מנרות המצוה, ויש להדליק נר זה בסיום

ההדלקה אחר שסיים הדלקת נרות ההידור. ובדיעבד, אם טעה והדליק נר השמש תחילה מדליק אחריו את נרות המצוה ואינו צריך לחזור ולברך.

אם לאחר שהדליק נרות חנוכה כבה אחד הנרות ורוצה לחזור

ולהדליקו – אסור להדליק נר או גפרור מאחד הנרות הקודמים ובאמצעותו להדליק את הנר שכבה.

דיני הדלקת נרות חנוכה

דיני הדלקת נרות חנוכה

מצוות הדלקת נרות חנוכה הינה אחת המצוות האהובות והמיוחדות לה זכו עם ישראל, והיא מקוימת ברוב הידור ופאר גם אצל אנשים שאינם תמיד מקפידים לשמור על תורה ומצוות בשאר זמני השנה. לחג החנוכה יש אור רוחני מיוחד במינו שמאיר בחשכה ומחמם את הלבבות. מטעם המצווה הינה כמובן להזכיר את הניסים והנפלאות שעשה ה' לעם ישראל עם ניצחון בני חשמונאי המכבים על צבאות היוונים ושחרורם מעולם של מלכות זרה, וכמובן נס פח השמן המפורסם.

 

הדלקת נרות חנוכה – מקצת הלכות ומנהגים

  • סדר הדלקת חנוכייה – מנהג ישראל ביום הראשון להניח נר אחד מצד ימין של החנוכייה ובכל יום להוסיף נר חדש לצד שמאלו. ההדלקה עצמה של הנרות תיעשה מהנר השמאלי ביותר, כלומר החדש המייצג את היום הנוכחי, והולכים וממשיכים לימין עד הנר הימני ביותר.
  • ברכת חנוכה נרות – לפני ההדלקה בכל יום מברכים שתי ברכות. אחת "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה" (ויש נוהגים "להדליק נר של חנוכה") ולאחריה "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". בנר ראשון (או אנשים שבפעם הראשונה מברכים על הנר גם אם בשאר הימים) מוסיפים את ברכת "שהחיינו".
  • אילו שמנים כשרים להדלקה? למעשה כמעט כל שמן שמאפשר לנר להאיר בצורה איכותית, בטיחותית וטובה כשר להדלקת הנרות. המובחר שבכולם הוא שמן הזית, איתו היו מדליקים את המנורה בבית המקדש, אך כמובן שלכתחילה גם שמנים אחרים יכולים להתאים גם מלכתחילה.

חשיבות פרסום הנס

ישנה חשיבות למקום ההדלקה. מבחינה אידאלית על האדם להניח את החנוכייה מחוץ לביתו סמוך לפתח הבית באופן שכל העוברים ושבים יוכלו לראות בבהירות את הנרות. אמנם בבנייני קומות נהוג להניח את החנוכייה על אדן החלון הפונה אל רשות הרבים.

 

טקס הדלקת נרות חנוכה -הדלקת חנוכייה ברוב עם הדרת מלך

בגלל האופי מקרב הלבבות של חג החנוכה ומצוות ההדלקה, רבים נוהגים להדליק את הנרות כאשר כל בני הבית מתקבצים, ואף עורכים מסיבות ואירוח שאר קרובי משפחה במקום אחד על מנת להדליק, לשיר ולהנות מסופגניות ולביבות חמות ומתוקות. ההלכות בנושא זה של מקום ההדלקה הינן רבות ומפורטות, אך כללו של דבר כל אדם עם משפחתו מחויב להדליק בביתו הקבוע ורק לאחר מכן הוא יוכל להתארח במקום אחר ולהשתתף בחגיגות ההדלקה.

מקום הדלקת נרות חנוכה

יעקב לוסטיג

 

נרות חנוכה מניחם ליד פתח החצר או פתח הבית הסמוך לרשות הרבים, מבחוץ – בתוך חלל הפתח או בתוך הטפח הסמוך לו (טפח = 10 – 8 ס"מ).

לא יניח את נרות החנוכה למטה מ – 3 טפחים (כ 30 – 24 ס"מ) ולא יניחם גבוה מעשרים אמה (כ – 960 ס"מ). ואם להב הנרות גבוה משיעור זה – לא קיים את המצוה.

מצוה לכתחילה להניחם למטה מעשרה טפחים (כ 100 – 80 ס"מ) וזאת כדי שהנרות ייראו היטב ויתפרסם הנס.

מניחם מצד שמאל של הפתח (דהיינו משמאלו של הנכנס לבית) כדי שתהיה מזוזה מימין ונרות חנוכה משמאל ויהיה מוקף במצוות בבואו ובצאתו מביתו.

הגרים בקומות העליונות או כשיש חשש היזק בהנחת הנרות בפתח ביתו מבחוץ – מניחם בחלון הפתוח לרשות הרבים.

אם חלונות ביתו גבוהים למעלה מעשרים אמה מרשות הרבים, מניחם בתוך הבית. ונוהגים גם אז להניחם ליד אחד הפתחים מבפנים.

צריך להדליק את הנרות במקום הנחתם, ולכן לא ידליק בתוך ביתו ואחר כך יוציא את הנרות ויניחם בפתח הבית.

בבית כנסת מניחם בכותל דרום – זכר למנורת בית המקדש שמקומה היה בצד דרום.

 

לסדר הדלקת נרות חנוכה לחץ כאן

 

מאמרים נוספים בנושא:

נר לי דקיק

הדלקת נרות חנוכה

הנר כבה! מה הדין?

נר לי דקיק

מצוה מן המובחר להדליק את נרות חנוכה בשמן זית, זכר לנס שנעשה בבית המקדש, ובפתילות צמר גפן או חוטי פשתן שדולקות יפה.

אם אין לו שמן זית – מדליק בשמנים או בנרות שמעלים להבה יפה, ובדיעבד כל השמנים והפתילות כשרות.

 

טוב להחמיר שלא להדליק חלק מן הנרות בשמן וחלק מן הנרות בשעוה, אלא ידליק את כל הנרות בשמן או את כל הנרות

בשעוה, כדי שיהיה ניכר שאדם אחד הדליק אותם. ועוד, מפני שאין זה הידור מצוה כשאין כל הנרות שוים. (בן איש חי)

 

אין יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה בנורה חשמלית.

שמן מאוס שאיננו ראוי לאכילה כלל אין להדליק בו נרות חנוכה. אך שמן מר – אף על פי  שאינו ראוי לאכילה מדליקים בו. (בן איש חי)

יהדר להדליק בחנוכיה יפה לקיים מצות "זה א-לי ואנוהו".

אין להדליק בתוך קליפה של פירות או של ביצים משום שהדבר נחשב לביזוי מצוה.

לא ידליק נרות לבד בלא כלי, שהרי הנס היה בכלי (=במנורה).

 

אין צורך להחליף את הפתילות כל ערב, וכן אפשר להדליק בשמן שנותר או בשיירי הנרות.

ויש נוהגים להחמיר לקחת פתילות חדשות בכל לילה זכר למנורת בית המקדש שהיו משתמשים בה בכל יום בפתילות חדשות.

 

לסדר הדלקת נרות חנוכה לחץ כאן

גבינה ושמן – מה הקשר?

יעקב לוסטיג

 

נוהגות הנשים להמנע מעשיית מלאכה כשנרות חנוכה דולקים, מפני הנס שנעשה על ידי אשה – יהודית בת יוחנן כהן גדול.

יש נוהגים שגם האנשים נמנעים אז ממלאכה: כדי שלא יבואו לעשות מלאכה לאור נרות חנוכה.

ימים אלו נקראים חנו-כה, שחנו ונחו ממלאכה, וזכר לכך נמנעים מעשיית מלאכה.

נוהגים לאכול מאכלי גבינה בחנוכה, זכר לתבשילי גבינה שהאכילה יהודית לצורר.

נוהגים לאכול מאכלים מטוגנים בשמן – לביבות וכדומה, זכר לנס פח השמן.

נהגו ילדי ישראל לשחק בחנוכה במשחק הסביבון, שעליו חרוטות האותיות נ.ג.ה.פ. (או נ.ג.ה.ש.) ראשי תיבות נס גדול היה פה (או "שם"), כדי לחנך את הילדים לזכור את הנס אף בעת משחקיהם.

בשבת חנוכה ירבה בסעודה יותר משאר שבתות וכל שכן אם חל ראש חודש בשבת זו. (בן איש חי)

נוהגים להרבות בסעודות, ואם אומרים בהם שירות ותשבחות ודברי תורה – הוי סעודת מצוה. (שו"ע רמ"א)

נוהגים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת. הטעם למנהג זה הוא כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו בקיא ואינו יודע להדליק הנרות בביתו, או להוציא את מי שאין לו שמן, או את האורחים שאין להם בית ללון בו. ותקנו להדליק בבית הכנסת דווקא, מפני שהוא מקדש מעט והרי זה זכר לנס המנורה שאירע בבית המקדש, וגם מפני שרבים מצויים שם ויש בזה פרסומי ניסא.

 

שאלות ותשובות לחג החנוכה

הרב ש. גנס עונה לשאלות נפוצות בענייני חנוכה והדלקת נרות

 

ש. אדם שטס טיסה ארוכה ולא יספיק להדליק נרות – האם מחויב להדליק נרות חנוכה?

ת. לא – אינו מחויב.

 

ש. אני יוצא מביתי בצהרים ואחזור מאוחר בלילה, מה אעשה עם הדלקת נרות חנוכה?

ת. אם הינך חוזר לאחר שאין אנשים ברחוב יש למנות שליח שידליק בבית ויברך, כי שלוחו של אדם כמותו.

 

ש. במה עדיף להדליק נר חנוכה, בשמן זית למאור שאינו ראוי למאכל או בשמן סויה רגיל?

ת. בשמן זית למאור.

 

ש. האם אחרי הדלקת נרות בחנוכה צריך לומר 'נשמת כל חי'?

ת. לא צריך לומר נשמת כל חי אחרי הדלקת נרות.

אבל אפשר לומר, כיון שאמירת נשמת היא הודאה להקב"ה, והימים הללו הם ימים מיוחדים של ימי הודאה והלל להקב"ה, ולכן מי שרוצה יכול לומר.

 

ש. האם אפשר לעלות לקברי צדיקים ולטבול במקווה האר"י בחנוכה?

ת. מותר

 

ש. האם בנות רווקות יכולות להדליק נרות חנוכה אחרי הבנים?

ת. יכולות, אולם נהגו שאין בנות גדולות מדליקות, וכל כבודה בת מלך פנימה.

 

ש. האם חנוכייה ללא שמש נחשבת כשרה?

ת. כן

 

ש. האם כל הנרות בחנוכיה צריכים להיות במרחק שווה?

ת. העיקר שישימו לב שאכן הכל שייך לחנוכיה אחת, ושיוכלו להבחין כמה נרות יש.

 

ש. האם מניחים תפילין בחנוכה?

ת. חובה גמורה להניח תפילין בחנוכה, אין שום היתר בעולם לא להניח תפילין בחנוכה.

 

ש. חוזר בתשובה שאין לו מנהג קודם מביתו – מתי ידליק נרות חנוכה?

ת. אם הוא נוהג מנהג אשכנז שידליק בשקיעה או 10 דקות אחר השקיעה, ואם הוא נוהג מנהג ספרד – בצאת הכוכבים.

 

ש. מה הדין אם שכחתי לומר על הניסים בברכת המזון?

ת. אין צריך לחזור.

 

ש. מה הדין אם שכחתי לומר על הניסים בתפילה?

ת. אין צריך לחזור.

 

ש. מהו סדר ההדלקה בערב שבת? אילו נרות מדליקים קודם?

ת. קודם מדליקים הגברים נרות חנוכה ואח"כ מדליקות הנשים נרות שבת.

 

ש. מותר להדליק נרות חנוכה בשמן משומש?

ת. לא ראוי כך לכבד את המצוה.

 

ש. מתי מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת? האם מדליקים בברכה?

ת. כשמתקבצים בבית הכנסת. בשביל להדליק בברכה צריכים עשרה גברים. ואם אין ידליקו בלי ברכה.

 

ש. עד מתי מותר להדליק נרות חנוכה?

ת. כל זמן שעוברים אנשים ברחוב.

 

ש. עד מתי ניתן להדליק את החנוכיה בלילה?

ת. כל זמן שעוברים אנשים ברחוב.

 

ש. עיוור – האם חייב בהדלקת נר חנוכה?

ת. כן

מאחורי הקלעים של החג החנוכה

יוסי איזק

 

הרב יואל שוורץ שליט"א, מראשי ישיבת 'דבר ירושלים', מוכר כמחברם של ספרים רבים בכל תחומי היהדות. לקראת ימי החנוכה ביקשנו לשמוע ממנו על נס פך השמן בימים ההם ובזמן הזה ועל הקשר שבין לימוד התורה לסילוק ההתייוונות.

ימי חג החנוכה מחזירים את הרב שוורץ למעמד מרגש שהתקיים לפני שמונה שנים כאשר הוזמן להדליק את הנרות בבודפשט מול בנין הפרלמנט ההונגרי. "מלבד יהודים מבני הקהילה התכנסו שם נציגים בכירים מהפרלמנט ומהעירייה ועוד אישים מכובדים שכולם באו לראות מה טיבו של החג הזה. הסברתי להם שנרות החנוכה מסמלים את אור התורה שבא לגרש את החושך הרוחני מהעולם. זהו עומק הכוונה של פרסום הנס, לפרסם בפני העולם את כוחה של התורה".

מה בעיניך מסמל את נס פך השמן של זמננו?

"יש בירושלים שתי מקומות שהם בעיני בבחינת נס החנוכה של זמננו – האנדרטה של אלנבי וישיבת מיר…"

למה האנדרטה של אלנבי?

"בחג החנוכה יש עניינים: הניצחון הפיזי של "רבים ביד מעטים', והנס הרוחני של פך השמן הטהור שנמצא והאיר. הגנרל הבריטי אלנבי כבש את ירושלים מידי הטורקים. אומנם הוא התכוון לעשות זאת בחג המולד, אבל משמים גלגלו שהדבר יתרחש דווקא בחנוכה. הכיבוש הזה הניח את הבסיס להתקבצותם הפיזית של מיליוני יהודים בארץ ישראל בימינו. אבל לא מספיק שיהודים יתקבצו, צריך גם שתהיה להם תורה. ישיבת מיר, שניצלה בדרך נס בתקופת השואה והקימה דור שלם של מרביצי תורה שהפריחו את עולם התורה בימינו, מסמלת את נס פך השמן".

באיזה כוח מנצחים את ההתיוונות?

"בספרים הקדושים מבואר שנרות המנורה מסמלים את התורה שבעל פה – המשנה, הגמרא וכדומה. היוונים ביקשו לטמא את העולם לכן הם פגעו בשמן של המנורה ואסרו את לימוד התורה. נס פך השמן מלמד שכאשר ישנה מסירות נפש בלימוד אזי הנרות דולקים אפילו בנס ומביאים אור רוחני לעולם. צריך לדעת שבלי ישיבות אין יהדות, בלי בחורים שעוסקים בתורה אין עמידה וקיום לכל השאר. לכן יש ללומדי התורה אחריות עצומה. הם פך השמן של הדור".

איזה נקודה של התחזקות רוחנית צריך לתפוס בחנוכה?

"לפני חנוכה הצליחו היוונים לטמא את ההיכל אבל לא מצאו את פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול. בספרים הקדושים מוסבר שההיכל מייצג את המעשים החיצוניים. אדם יכול להיות מאוד מרשים ויפה מבחוץ, אבל אם שמירת התורה והמצוות אצלו היא רק פעולה חיצונית אזי יש בכוחה של טומאת יוון להתגבר עליו ולטמא אותו. מה יכול להציל את האדם? מהו הדבר שעליו אין יוון מסוגלת להתגבר? הפך החתום על ידי כהן גדול. כלומר העבודה הפנימית, כשבחור משקיע את כל מהותו הפנימית בלימוד התורה כאשר היהדות היא לא רק פעולה חיצונית אלא משהו שממלא את עולמו הפנימי של האדם אזי כוחה של יוון נופל ונשבר".

איזה מזל ש…

משה ויטמן

את היומיים האלו רפי לא ישכח לעולם. הם היו שני הימים המותחים והמלחיצים בחייו. גם היום כשהכל מאחוריו, הוא משחזר אותם שוב ושוב בזכרונו, מנסה להבין מהיכן הגיע הפתרון. היה זה חודשיים לאחר שרפי פוטר מעבודתו. הוא, שהיה רגיל להכנסה גבוהה ולחיים שלוים ורגועים, מצא את עצמו מנסה לחסוך כל שקל וחושב פעמיים לפני כל קנייה בסופר השכונתי. עם כל החסכון, החיים עדיין יקרים ורפי מצא את עצמו נשאב לתוך מינוס ענק בבנק, גרעון שלא היה לו מהיכן לסגור אותו. את התשיעי והעשירי לאוקטובר רפי לא יכול לשכוח. ערב ירידת כרטיסי האשראי מהחשבון, לרפי לא היה בו שקל. הוא לא ידע מה לעשות ולא היה לו שום רעיון מהיכן להצמיח פתאום כסף. בעיני רוחו הוא יכל לראות את השקים המבוטלים, את הגבלת החשבון ואת הבור שאליו הוא התדרדר. כאב הלב שלו יחד עם הפחד היו עצומים ומשתקים. את הפתרון שצץ לו פתאום, רפי עד היום לא יכול להבין. כמו משום מקום, מתקשר אליו חבר ישן, שאיתו בעבר ניסה לגלגל כמה עיסקאות והלווה לו באותה תקופה קצת כסף שהיה לו. "רפי, אתה זוכר את העיסקה ההיא שניסינו לגלגל?" הוא שואל. "כן, נו קרה משהו איתה?" רפי היה בטוח שהוא הולך ליפול עוד. אך לא- "לאחרונה התחלנו להרוויח ממנה, עכשיו הגיע תורך לקבל מהרווחים". לרפי ההמום לא נותר אלא לספור 24,000 שקלים, בדיוק הסכום שהיה חסר לו כדי לסגור את החודש…

סיפורים כמו של רפי ודומיהם מתרחשים לאנשים רבים יום יום. מגוון של צירופי מקרים מדהימים שקורים בזמן הנכון ובמקום הנכון ומביאים לנו את ההצלה או להיפך, במדויק וברגע האחרון. זה יכול להיות השכן שבצירוף מקרים נדיר ניצל מתאונה קשה, או החבר שהגיע ברגע אחרי האחרון למטוס ו"בדיוק בשבילו" הטיסה עוכבה. אירועים אלו הם חלק בלתי נפרד מהווי החיים שלנו בעולם.

האם הם קורים "סתם"? מה המשמעות של צירופי המקרים האלו? ובעיקר- האם יש דרך בה נוכל להבטיח לנו את התנהלות העולם לשביעות רצונינו?

בחג החנוכה המתקרב כאשר נעמוד מול החנוכיה ונברך את ברכות ההדלקה, נשים לב לנוסח הברכה השניה: "ברוך אתה השם אלקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". מהם הניסים שקורים לנו בזמן הזה? על מה מדובר? אנו יכולים לראות אותם?

כיהודים המאמינים שאלוקים מנהל את העולם, הבה ונציץ אל מאחורי הקלעים של הדרך בה הוא עושה זאת:

אנו יודעים כי אלוקים לא רק ברא את העולם בששת ימי בראשית, אלא ממשיך להנהיג ולנהל אותו כל יום וכל רגע לפי רצונו. אך כאשר נביט סביבינו נראה שישנם חוקי טבע רבים שעל פיהם העולם מתנהל ועל ידם אפשר לחזות ולצפות מראש כיצד העולם יתפתח ויתגלגל. כמו: כח המשיכה, כח הכבידה, צמיחת הצומח וזרימת המים, ורבים נוספים הם חוקי טבע קיימים שאינם משתנים לעולם. אם כן, נבין, האם כאשר אני שופך כוס מים על הרצפה, הם נשפכו משום שכך טבע העולם וכשהפכתי את הכוס ברור היה שיישפכו, או שהם נשפכו כי כך רצה האלוקים?

את התשובה מגלים לנו חכמים. הם לימדונו, כי כל מה שקורה בעולם, כולל הדברים השיגרתיים והבאנאליים ביותר, נעשים בצורה בה הם נעשים, משום שכך רצה האלוקים. אם באותו רגע נתון הוא לא היה רוצה – זה לא היה קורה. אלא ש…

אלוקים החליט להנהיג את עולמו בדרך שבה הוא יהיה נסתר, בלתי נראה לעין כל, דרך מיוחדת שעל ידה יוכלו האנשים לחשוב כי העולם מתנהג מאליו ובאופן טבעי ולא יקשרו זאת באופן אוטומטי אליו –  "דרך הטבע". לצורך כך, יצר אלוקים מערכת ענקית של חוקים, כללים ותהליכים שעל ידם למראית עין מתגלגל ופועל העולם, כך שכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה. בצורה זאת מתאפשרת לבני האדם בחירה חפשית במעשיהם ובכך הם יוכלו אם יבחרו מרצונם בטוב, לזכות לעולם הבא. לנו זה נראה כמו מערכת טבעית, אך האמת היא, כי יד עלומה מושכת בחוטים ומסובבת את העולם בצורה שבה יגיע לכל אדם מה שצריך להגיע אליו ויימנע ממנו מה שצריך להמנע ממנו. בדרך רמז נאמר כי אם ניקח את המילה " מקרה " ונשנה את סדר אותיותיה, נקבל את המילה " רק מה' ".

לעיתים, לצורך שעה ובכדי לגלות לאנושות את דבר קיומו, חורג אלוקים מדרך הטבע ומנהל את העולם בדרך של "נס", בה האירועים מתגלגלים באופן גלוי ובולט להיפך מהדרך הטבעית והמצופה תוך חריגה מכללי וחוקי הטבע, כאשר על ידי כך כולם יודעים לזהות ולראות כי "יש אלוקים".  כך עשה אלוקים ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף או בנס פח השמן של חנוכה. אך בדרך כלל, אלוקים מסתיר את עצמו מאחורי חוקי הטבע, כך שעולם כמנהגו נוהג ורק מי שמתבונן וחושב יכול לראות כי אין מקרה בעולם.

כאשר אלוקים מעוניין לתת או לקחת לאדם מסויים דבר מה הוא יעשה זאת במסגרת ההתנהלות הטבעית של העולם אך הוא יגרום לכך כי הדרך הטבעית תוביל את התוצאה הנדרשת. אין גבול לצירופי המקרים שיקרו בדרך, עד שהתוצאה שהוא רצה בה אכן תגיע. כך הוא מנהל את העולם בדרך טבעית אך מאידך מגלגל את הכל כפי רצונו.

המשמעות היא שבעצם גם טבע העולם ומנהגו הוא "נס" אלא שהוא "נס נסתר". בשונה מניסי התורה שהם "נסים גלויים". על כך אנו מברכים "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". כי גם בזמן הזה מתרחשים לנו כל העת בצורת התגלגלות העולם –ניסים נסתרים. הרמב"ן (מגדולי ה'ראשונים', חי לפני כאלף שנה) קובע שההכרה כי העולם מתנהל על ידי השם יתברך גם כאשר זה נראה לעין כטבעי ובאנאלי היא מעיקרי האמונה "שאין לנו חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו הם כולם ניסים, הכל בגזירת עליון".

על פי ההלכה, אגב, בשל העובדה כי הקב"ה מנהל את העולם באופן טבעי, אל לו לאדם לעשות פעולות מסוכנות ו"לסמוך על הנס" אלא יעסוק בענייניו וינהל את חייו תוך השתדלות טבעית, כדי שהדברים יקרו כפי מהלכם הטבעי.

חכמים לא הסתפקו רק בגילוי אודות הדרך בה אלוקים מנהל את צירופי המקרים בעולם, אלא לימדו אותנו גם את האופן שבו נוכל אנחנו לגרום לכך כי העולם יתגלגל לשביעות רצונינו. על ידי הבטחון וההסתמכות עליו יתברך, אומרים חז"ל, יכול אדם לזכות שהעולם יסתובב כפי שטוב ונוח לו. הם למדו זאת מן האמור בפסוק "והבוטח בה' חסד יסובבנהו". תחושת הבטחון, בה האדם מסיר מעצמו את האחריות לחייו ולעתידו ובוטח כי הוא רק עושה את ההשתדלות אך לאמיתו של דבר כל מה שיקרה הוא מאת השם הטוב והרחמן, מקיפה את האדם בהנהגה של חסד ומביאה לו ברכה עצומה בכל שטחי החיים ככתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

אם נשכיל לנהל את חיינו מתוך ההכרה והאמונה הזו, נראה כי חיינו ייהפכו לנוחים ורגועים יותר. אין על מה לכעוס, אין על מה להתלונן, אין ממה להתייאש כנאמר "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים".

הגעתם ליום השמיני?

צבי קופמן

 

האצטדיון געש, האווירה היתה עוצרת נשימה, עמדות שידור רבות ליהגו ללא הפסקה, פרשנים עסקו בספקולציות וניתוחים מעמיקים, ומצלמות תקתקו ללא הרף. 4 שנים שלמות של אימונים מפרכים, תחרות אחר תחרות, מאבק אחר מאבק, מאמצים עילאיים ומשמעת קפדנית, זהו הגיע רגע ההכרעה. המסלול המשוכלל היה מצוחצח, הזמן עמד מלכת, 8 אצנים המתינו על קו הזינוק, אפשר היה לשמוע את דפיקות הלב שלהם למרחוק, וכאשר נשמע האות, הם זינקו במלא הכח, כאשר המטרה למול עיניהם להגיע ראשונים לקו הסיום, ולזכות בתהילה.

ההבדל היה בולט לכל, בזמן ששבעה מהרצים הפעילו מבערים ורצו בכל הכח, אחד מהם, ההוא שבמסלול השישי, רץ בצעדים איטיים יותר מאחרים, היה נראה כאילו הוא איבד סיכוי, ואינו יכול לתת פייט רציני למתחרים האחרים. אך לפתע כאשר קו הסיום החל להתקרב, התגלו בו כוחות מחודשים, אף אחד לא הבין מהיכן זה בא לו, הרגליים החלו כמו לרחף, ובתוך שניות הוא גמא את המרחק הקצר בינו לבין המתחרים האחרים, האצה נוספת מצידו, וזהו, הוא חצה ראשון את קו הסיום בדרמה שלא נראתה כמותה.

זה הסוד שלי אמר במסיבת העיתונאים, זה משהו שכבר אמא שלי אמרה לי שהייתי קטן – הכל הולך אחר הסיום. כאשר המתחרים שלי סחטו את כל הכח בצעדים הראשונים, אני שמרתי אותו עצור בתוכי, וכאשר הם כבר התחילו לאבד אויר לקראת הסיום, אני נשארתי רענן, וברגע הקריטי שניות לפני הסוף, הצלחתי להפיק מעצמי כוחות שכבר לא היו להם, וכך ניצחתי.

מערכת החגים היהודיים הנקראת מערכת התשובה, מתחילה ברצינות של יום הדין, עוברת לתפילה ולצום של יום הכיפורים, ממשיכה לשמחה שבחג הסוכות, ולדבקות הגדולה של שמחת תורה. על פי תורת החסידות הפיניש האמיתי הוא בסיומו של חג החנוכה, שהוא חג הניצחון של הרוח על הגשם, האור על החושך, חג ההכרה הגדולה בניסיו של הבורא, הגדולים גם הקטנים כאחד. ואם כן, ברור לכל, שהקצה של אותו חג שהוא היום השמיני, הוא הסיום של כל הסיומים, הרגע שבו מונחת ההכרעה האמיתית, ואליו צריכים לשמור ולייחד את כל הכוחות.

אם נעמיק חשוב נגלה את המיוחד שביום זה. ביהדות המספר שבע מסמל את הקדושה, ואת מבנה העולמות המורכב מששה קצוות – מזרח, מערב, צפון, דרום, למעלה ולמטה, ונקודת האמצע המחברת את הכל. ואם כן המספר שמונה מסמל בהכרח משהו שהוא מעל הטבע, שהלא אין מקום לנקודה נוספת בעולם הגשמי שלנו. החג היחיד שנוהג שמונה ימים מלאים (שלא כחג הסוכות שנוהג שבעה ימים, כאשר שמחת תורה הוא חג בפני עצמו) הוא חג החנוכה, כאשר היום השמיני מסמל את המהלך שמעל הטבע. ביום זה אפשר להגיע הכי גבוה שאפשר. כאשר ההנהגה היא על טבעית, אפשר לכבוש פסגות שאין להגיע אליהם בהנהגה טבעית, ואם זהו הפיניש, עלינו לנצל יום זה במלא הכח, ולהתכונן אליו כראוי, ואם כן בל נבזבז את כל כוחות הנפש קודם לכן, הבה נשמור את עצמנו רעננים ליום כה גדול ומשפיע. וכמאמר חז"ל 'הכל הולך אחר החיתום'.

חשוב לידע: השם 'זאת חנוכה' נקרא על שם קריאת התורה שקוראים בבית הכנסת ביום זה, המתחילה במילים 'זאת חנוכת המזבח', ומסתיימת בהדלקת המנורה שבפרשת בהעלותך.

בתורת החסידות 'זאת חנוכה' הוא סיום ימים נוראים, רמז לכך דרשו מהמילים מספר תהלים, הנאמרות בתקופת הימים הנוראים בסוף התפילה – 'בזאת אני בוטח'. כלומר, הבטחון שלנו כביהודים, הוא 'בזאת חנוכה', ובכך שעבודה ראויה ביום זה תיטיב עימנו לכל השנה.

הגאון מוילנא אף הוסיף וכתב, ששמונת ימי החנוכה שגומרים בהם את קריאת ההלל, באים להשלים 8 ימים טובים שלא גומרים בהם הלל, והיינו 6 ימי חול המועד פסח, ראש השנה ויום כיפור, נמצא אם כן שיום השמיני של חנוכה בא להשלים את יום כיפור, דבר המלמד על חשיבותו של היום.

חינוך וחנוכה – מה מסתתר מאחורי?

משה ויטמן

 

ילד בדואי מגיע לראשונה בחייו לעיר. אבא מה זה? מצביע על לוח מודעות, לוידע, עונה האב קצרות, ומה זה? ממשיך הבן בעקשנות, לוידע, חותך האב, וזה? שוב-לוידע.. אבא, משנה הבן נימה, מפריע לך שאני שואל? מה פתאום! עונה, אם לא תשאל- איך תדע…

רובינו חושבים שחינוך פירושו לימוד. אם תלמד את הילד ותחכים אותו באינספור תחומים- תחנך אותו. אבל החינוך שונה מאד מלימוד. בלימוד אתה מקנה לילד חוכמה, ידע, ואפשרויות ללימוד ולרכישת ידע גם בעתיד. לעומת זאת, בחינוך אתה מקנה לו תכונות ומידות, יכולות שילוו אותו לאורך כל חייו, בכל מפגש וצומת בו ייתקל, יוכל ליישם את החינוך שנטבע בו.

בעם היהודי, נודעה חשיבות מרובה לחינוך. ללא חינוך הדורות הבאים לפי המסורת המקובלת בידינו, ובדרך בה אנו רוצים שילכו, לא נוכל להתקיים! כל הייחודיות והמיוחדות שלנו נעוצים בחינוך המונחל לדור הבא. מצוות רבות בתורה, וכן חגים ואירועים מיוחדים, מקדישים חלק גדול ועיקרי לחינוך, להעברת והנחלת המסר לדור הבא. פגיעה בחינוך היהודי, וניסיון להתערב בערכים המקודשים התפרש תמיד כפגיעה בציפור הנפש, ונגדה יצאו במלחמות חורמה.

אף אחד לא יפקיר את ילדו בעולם רע ואכזרי ללא הגנות.
אף יהודי לא יפקיר את ילדו בעולם רע ואכזר מידות ללא חינוך מתאים שיקנה לו כלים להתמודד.
היוונים הגיעו עם תרבות אחרת ושונה לחלוטין. אצלם הערכים הנחשבים לא היו כאלו שניתן להעביר ולהנחיל בתור הוראה חד-משמעית. כי אם אתה מעריץ ערכים נדיפים וארציים על בסיס ארעי מאד, איכה תוכל לצוות על ילדך גם זאת? הוא בחר לו כבסיס ערכים משהו שונה לחלוטין, שיקוליו ואופן בחירתו היו דומים מאד לשלך, אותם שיקולים צרים והחלטות אימפולסיביות..

ככובשים, שאפו היוונים להשליט את תרבותם ואורח חייהם בנתיניהם החדשים. אך כאן- נתקלו בהתנגדות עזה. בניגוד ללאומים אחרים שמלבד דעות קדומות ונוסטלגיות למיניהם לא התקשו כ"כ בהחלפת אורח חיים, הרי שהיהודים "נעמדו על רגליהם האחוריות" והתנגדו בכל תוקף לכל שינוי, ולו המזערי ביותר.

היהודים ידעו, כי השקפה יוונית איננה רק החלפת דעה באחרת, אלא ערעור של יסודות המסורת ודרך- החיים. אם חלילה יתפתו, הרי שתוך דור-שנים, יאבדו את מי לחנך, את מי שחינך, ואת מה להעביר כמסורת החינוכית.
היהדות סותרת השקפת חיים נהנתנית ואקראית, המושתתת על דחפים, על רצונות אימפולסיביים, ועל חוסר עקביות בדרכך. אינך יכול לנהוג היום כך- כי זה מה שמתאים למצב הרוח שלך, ומחר להיפך כי הטרנד הלאומי השתנה.. היא מקפידה זה אלפי שנים על קו אחיד, מוחלט וברור שאינו נתון להשקפות משתנות ותקופתיות.

בשם החג "חנוכה" מופיעות אותיות "חינוך". חג זה מסמל את ניצחון החינוך השורשי והטהור על רוחות התקופה השונות. זהו "יתרון האור מן החושך" האמיתי. עד כמה שלפעמים ניתן להתבלבל בין דעות והשקפות שונות, תמיד ההיצמדות למקור, לישן והטוב, תוכיח את עצמה כמתאימה..

 

חלב, גבינה ומילקי, זה הזמן לאכול!

הלוואי שנזכה תמיד לבחור בהחלטות הנכונות ולדבוק באור על אף כל הקשיים!

מאת: שרי מסנר

תארו לעצמיכם ספר היסטוריה, בו מופיע בין השאר הפרט הבא: קרב אל-עלמיין, הקרב המכריע.. אותו ניהלה האלופה דבי קרינגהים.. המערכת תקרוס מהודעות זעם ומחאה, נכון? מלבד חוסר הצדק והסילוף ההיסטורי, יסכימו גם גדולי הפמיניסטיים כי מציאות כזו לא תיתכן.. אישה מנהלת קרב מכריע מערכות?.. ואם אספר לכם שאת אחת המערכות שהביאו ליציאת הצבא הכובש מארץ הכיבוש, הכריעה אישה?
באמת..!

יהודה. נאנקת, כבושה, פצועה ומדממת. הצבא היווני חותך בה לאורכה ולרוחבה, ומתעמר בה ללא הרף. אך רוחה איתנה, מבטה עיקש והיא בטוחה בניצחון האור.
יהודית. מהאומה הכבושה, עמה פצוע ומדמם. הצבא היווני מאיים עליה ומתעמר בה בגזרותיו ללא הרף. אך רוחה איתנה, מבטה עיקש, והיא בטוחה בעזרת ד' ובניצחון האור.
בת יוחנן כהן-גדול, ממשפחת הכהונה החשובה, הולכת אף היא בעקבות אביה עז הרוח ואחיה הגדולים, ומחליטה גם היא להשפיע על הניצחון.

כשסלה עמוס חריצי גבינה מלוחה ומשובחת, קנקן חלב טרי היא מתקרבת לפתח המחנה היווני. חינה ושפתה החלקלקה הכניסו אותה במהירות אל אליפורנס, המפקד הראשי. בלשון מושכת פיתתה אותו כי יישב ויסעד עמה. המפקד המוקסם לא נקט בכל אמצעי זהירות ואכל בכל פה מהגבינות המצמיאות, לקינוח, לגם חלב מקציף ומעייף. יהודית המתינה דרוכה עד שנרדם, ובאומץ בלתי מצוי כרתה את ראשו מעליו בחרבו שלו ההדורה.
כשיצאה משם, מנופפת לעבר החיילים בראש המדמם, פרצה שם מהומת עולם. יהודית יצאה מן המחנה וסימנה לאחיה כי העת כשירה להכות בהם.

אישה יהודייה גאה ואמיצה זו, הסכימה להקריב את עצמה, כבודה ואף הסתכנה בהקרבת חייה, למען עמה המושפל והדווי. מתוך אמונה יוקדת בצדקת הדרך יצאה לחרף נפשה בעד עמה.
מידי חנוכה, אנו מעלים את זכרה של הצדקת הזו שאומץ ליבה עמד לטובה לכל עמה, ונוהגים לאכול מאכלי חלב שונים, לזכר הגבינות בהם "ניצחה" את אליפורנס.
נוהגים להרבות בשמחה וסעודה בחנוכה, לזכר שרשרת הניסים המופלאה דהתרחשה אז, ובין השאר מרבים באכילת מאכלי חלב.
ניתן לראות עוד רמז נחמד בכך, שהתורה נמשלה לחלב. ובחג זה אנו חוגגים את ניצחון התורה- הרוח היהודית על כל מפריעיה ומהרסיה.
יהי רצון שנזכה תמיד לבחור בהחלטות הנכונות ולדבוק באור על אף כל הקשיים.

אז מה זה חנוכה בכלל?

 

יעקב לוסטיג

 

אז מהו חנוכה בכלל? מתי התרחשו הניסים ומה היה לנו שם.

הרב שמואל הורביץ נותן לנו קצת רקע לחג החנוכה

בואו ונציב לעצמינו כמה ציוני דרך ותאריכים בתולדות עמינו, כל התאריכים כוונתם לבריאת העולם כמובן.

היום אנחנו בשנת 5773 לבריאת העולם (וזו הכונה ה' תשע"ג: ה'-5 אלפים תשע"ג-773 שנים)
להלן כמה תאריכים חשובים:

1) בשנת 2,928 לבריאת העולם הוקם בית המקדש הראשון ע"י שלמה המלך.

2) בית המקדש הראשון עמד 410 שנים עד שחרב, ולפי זה בשנת 3,338 חרב בית המקדש הראשון ע"י נבוכדנצר מלך בבל ואז החלה גלות בבל שנמשכה 70 שנה.

3) בשנת 3,408 לבריאת העולם נבנה בית המקדש השני ואז נגמרה גלות בבל.

4) בית המקדש השני עמד 420 שנים עד שחרב על ידי אויבינו, ובמשך תקופת 420 שנה אלו של בית שני עברנו כמה גלויות אף שהיה לנו בית מקדש:
34 שנים ראשונות של בית שני- גלות מדי ופרס ששלטונם היה גם על היהודים אף שנבנה הבית.

לאחר 34 שנה בשנת 3,442 לבריאת העולם תפסו היונים את השלטון והיינו בגלותם 180 שנה ובמשך תקופה זו הצרו לישראל מאד מאד עד שנצחום החשמונאים בשנת 3,622 לבריאת העולם (שזה לפני 2,151 שנים). לאחר מכן היתה תקופת השקט של 26 שנים ואחר כך החלו הרומאים להשתלט ולאט לאט הצרו יותר ויותר עד שהחריבו את בית המקדש השני לאחר 180 שנה של שלטונם שזה היה בשנת 3,828 לבריאת העולם, ובגלותם אנו נמצאים עד היום הזה.

ונסכם את תקופת בית שני שעמד 420 שנים:

• 34 שנים גלות מדי ופרס

• 180 שנים גלות יון

• 26 שנים שקט

• 180 שנים גלות רומי שנמשכת עד ימינו אנו

420 שנה
ועתה נתמקד בגלות יון לדעת מהותה בכדי שנבין מה נצחו החשמונאים ועל מה אנו שמחים בחנוכה. גלות יון החלה כמו שבארנו בשנת 3,442 שנים לבריאת העולם והיתה בזמן בית המקדש השני ונמשכה 180 שנה עד שבשנת 3,662 לבריאת העולם נצחום החשמונאים ויצאנו מגלות זו.

בענין גלות יון:

מבואר בספרים כי היונים היו עם מאד חכם ורצו בחכמתם לשלוט על כל העולם, אך דבר אחד העיב עליהם מאד והוא כי הם ראו שעם ישראל עולה עליהם בחכמתם.

כשראו זאת, החליטו לבדוק מדוע עם ישראל מאד חכם, ומצאו כי חכמת עם ישראל היא בזכות התורה שהם לומדים ומקימים מצוותיה, ושעי"כ יש להם קשר עם בורא עולם. כשהבינו זאת החליטו היונים להתנכל לתורת ישראל ולנסות בכל דרך אפשרית לנתק את עמ"י מהקשר שלו עם בורא עולם ולכן החלו להצר ולגזור עלינו גזירות שהתגברו במשך הזמן.

ונביא כמה דוגמאות לגזירות שגזרו עלינו ומזה נראה כונתם:

1) היונים גזרו לבטל מצוות שבת חודש ומילה ואם נתבונן נראה כי מצוות אלו מראות את הייחודיות והקשר של עמ"י עם בורא עולם, שמילה היא כעין כריתת ברית בינינו לבורא עולם, וכן בשבת אנו מעידים שהקב"ה ברא העולם, ומצות קידוש החודש היא מצוה מיוחדת שעמ"י על ידה נתיחד מכל האומות שיש לו כח מבורא עולם להחליט מתי יתחיל כל חודש ועי"ז נקבעים כל החגים.

ולפי מה שבארנו אנו רואים באופן ברור כי כונת היונים היתה לנתק אותנו מבורא עולם ולבטל

את ייחודיותינו בעולם.

2) גזרו שהיהודים יכתבו על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל ומבואר שכונתם היתה שיפרסמו בגלוי את כפירתם. וגם בכך אנו רואים שרצו לנתק אותנו מהקשר עם בורא עולם.

3) העמידו צלם בהיכל.

4) טמאו כל השמנים בבית המקדש.

5) גזרו שלא ללמוד תורה.

6) גזרו לא לנעול את דלתות הבית ולאחר זמן עקרו את הדלתות, וזאת בכדי שתמיד יוכלו ליכנס לבתיהם, ועי"כ יאבדו היהודים פרטיותם וכן לא יוכלו לקיים מצוות.

וגם מ-4 גזרות אלו האחרונות שכתבנו אנו רואים שמטרת היונים היתה לנתק אותנו מבורא עולם ולבטל ייחודיותינו בעולם.

ולאחר שגברו הגזירות עוד ועוד וכפו על היהודים לא ללמוד תורה ולא לקיים מצוות, אז התעוררו חשמונאי ובניו ומסרו נפשם ממש ללמוד תורה ולקיים המצוות ולכן הוכרחו להלחם ביונים מלחמות רבות, ונעשו להם ניסים רבים שנלחמו מועטים חמישה בני חשמונאי כנגד רבבות ונצחום.
ויש להעיר ולבאר כי אופי וצורת מלחמות החשמונאים ביונים נראה שהיתה באופן זה- שהיו יושבים ולומדים תורה וכשבאו היונים להלחם בהם ולכפותם שלא ללמוד תורה, הוכרחו בלית ברירה להפסיק למודם ולצאת ולהלחם ביונים, ולאחר שנצחום חזרו לתלמודם.

ומלחמות אלו ערכו זמן רב עד שבכ"ה כסלו שנת 3,622 לבריאת העולם נצחו באופן מוחלט את היונים ונחו מהמלחמות, והיות ובית המקדש זה מקום החיבור בין עמ"י לבורא עולם, לכן לאחר שנצחו נכנסו לבית המקדש לעבוד בו כדי להתקשר שוב בצורה מוחלטת לבורא עולם, וכשבאו להדליק המנורה מנורת הזהב ראו כי כל השמנים טומאו, ולא ידעו איך ידליקוה, ובדקו וחפשו, ולבסוף מצאו פך אחד של שמן שהיה סגור בחותמו של כהן גדול, וידעו שלא טמאוהו היונים (שכיון שהיה סגור בחותם ידעו שלא נגעו בשמן שבפנים לטמאותו), וכמות השמן שבפך היתה בכדי להספיק ליום אחד ונעשה נס והספיק השמן לשמונה ימים (שזה היה הזמן שבו יכלו להספיק לעשות שוב שמן חדש טהור).

ולשנה הבאה לאחר מכן ראו חכמים לנכון לקבוע לנו את שמונת ימי החנוכה שאנו עושים עד ימינו אנו זכר לנס שנעשה בפך השמן שדלק 8 ימים, שזה הראה גם על כל הניסים שנעשו להם עד שנצחו היונים שהכל היה ברצון הקב"ה.

ומה קבעו ותקנו לנו שנעשה שמונה ימים?

ידוע שבימים אלו אין להספיד ולהתענות, אך עיקר התקנה היתה להודות ולהלל לבורא עולם ולהדליק נרות חנוכה כל שמונת הימים, והסיבה בהדלקת הנרות בפשטות היא זכר לנס שנעשה להם שדלק שמן שהיה צריך להספיק ליום אחד שמונה ימים.

אך אם נתבונן היטב, נראה בהדלקת הנרות עוד עומק נוסף והוא:

הפסוק אומר "כי נר מצוה ותורה אור"(משלי ו' כג'), והיינו שהמצוות והתורה ביחד הם נר דולק המפיץ סביבותיו אור, והיונים רצו לבטל את עמ"י מתורה ומצוות ובאו להחשיך עיניהם של ישראל ולכן אנו מדליקים נרות בכדי להראות את נצחונינו שניתן לנו שוב ללמוד תורה ולקיים מצוות באין מפריע, וביותר, אנו יכולים לשים לב כי ימי החנוכה יוצאים תמיד בימים בהם היום הוא הקצר ביותר והלילה הוא הארוך ביותר, ואז כאשר יורד החושך אנו מדליקים בחוץ בחושך נר אשר בכוחו להאיר את החושך, וכך גם אנו אף שאנו עדיין בגלות, אך אם נלמד תורה, אנו מגרשים את כל חשך הגלות ומאירים את דרכינו.

ולפי כל מה שהתבאר אנו רואים שעיקר המלחמה והנצחון ומה שאנו מדליקים נרות הוא על מה שזכינו שוב ללמוד תורה ולקיים מצוות בלי שום הפרעה, וזה אחד מהפירושים של השם חנוכה, שפירוש אחד יש שאז היתה חנוכת המזבח, אך יש עוד פירוש והוא שהמילה חנוכה מורכבת משתי מילים חנו כ"ה ופירוש הענין שחנו מן המלחמה בכ"ה בכסלו ואז יכלו שוב ללמוד תורה ולקיים מצוות בהשקט.

ועל פי כל מה שנכתב שראינו שמהות החנוכה היא האפשרות ללמוד תורה ולקיים מצוות ולחזק הקשר בינינו ובין בורא עולם, לכן כאשר נגיע לימים אלו נשתדל באמת מלבד הנרות שאנו מדליקים לחזר אחר שיעור תורה או לימוד בחברותא ולקיים מצוות ועי"ז נזכה להתקרב לבורא יתברך ולקרב הגאולה שיהי רצון שתהיה במהרה בימינו אמן.

בברכת חנוכה שמח!

מהחנוכיה עד הסופגניה

ש. אדם שטס טיסה ארוכה ולא יספיק להדליק נרות – האם מחויב להדליק נרות חנוכה?
ת. לא – אינו מחויב.

ש. אני יוצא מביתי בצהרים ואחזור מאוחר בלילה, מה אעשה עם הדלקת נרות חנוכה?
ת. אם הינך חוזר לאחר שאין אנשים ברחוב יש למנות שליח שידליק בבית ויברך, כי שלוחו של אדם כמותו.

ש. במה עדיף להדליק נר חנוכה, בשמן זית למאור שאינו ראוי למאכל או בשמן סויה רגיל?
ת. בשמן זית למאור

ש. האם אחרי הדלקת נרות בחנוכה צריך לומר 'נשמת כל חי'?
ת. לא צריך לומר נשמת כל חי אחרי הדלקת נרות. אבל אפשר לומר, כיון שאמירת נשמת היא הודאה להקב"ה, והימים הללו הם ימים מיוחדים של ימי הודאה והלל להקב"ה, ולכן מי שרוצה יכול לומר.

ש. האם אפשר לעלות לקברי צדיקים ולטבול במקווה האר"י בחנוכה?
ת. מותר

ש. האם בנות רווקות יכולות להדליק נרות חנוכה אחרי הבנים?
ת. יכולות, אולם נהגו שאין בנות גדולות מדליקות, וכל כבודה בת מלך פנימה.

ש. האם חנוכייה ללא שמש נחשבת כשרה?
ת. כן

ש. האם כל הנרות בחנוכיה צריכים להיות במרחק שווה?
ת. העיקר שישימו לב שאכן הכל שייך לחנוכיה אחת, ושיוכלו להבחין כמה נרות יש.

ש. האם מניחים תפילין בחנוכה?
ת. חובה גמורה להניח תפילין בחנוכה, אין שום היתר בעולם לא להניח תפילין בחנוכה.

ש. חוזר בתשובה שאין לו מנהג קודם מביתו – מתי ידליק נרות חנוכה?
ת. אם הוא נוהג מנהג אשכנז שידליק בשקיעה או 10 דקות אחר השקיעה, ואם הוא נוהג מנהג ספרד – בצאת הכוכבים.

ש. מה הדין אם שכחתי לומר על הניסים בברכת המזון?
ת. אין צריך לחזור.

ש. מה הדין אם שכחתי לומר על הניסים בתפילה?
ת. אין צריך לחזור.

ש. מהו סדר ההדלקה בערב שבת? אילו נרות מדליקים קודם?
ת. קודם מדליקים הגברים נרות חנוכה ואח"כ מדליקות הנשים נרות שבת.

ש. מותר להדליק נרות חנוכה בשמן משומש?
ת. לא ראוי כך לכבד את המצוה.

ש. מתי מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת? האם מדליקים בברכה?
ת. כשמתקבצים בבית הכנסת. בשביל להדליק בברכה צריכים עשרה גברים. ואם אין ידליקו בלי ברכה.

ש. עד מתי מותר להדליק נרות חנוכה?
ת. כל זמן שעוברים אנשים ברחוב.

ש. עיוור – האם חייב בהדלקת נר חנוכה?
ת. כן