למה לשלם אלף שקלים על חניה, כשיש לו חניה פנויה ממש בצמוד. לא?
יעקב א. לוסטיגמן

מספרים על אותו יהודי שהגיע פעם באיחור קל לפגישת עסקים חשובה מאוד.

לרוע מזלו, לא נותר אפילו מקום חניה אחד פנוי בכל האזור, ובעוד אנשי העסקים הנכבדים שאיתם הוא רצה להיפגש יושבים וממתינים,

הוא נסע עם מכוניתו סחור סחור, בחיפוש נואש אחר חניה.

בצר לו פנה היהודי לבורא עולם, ונשא לפניו תפילה חרישית הבוקעת מעמקי הלב:

"אבא שבשמים" זעק ללא קול, "חוס עלי, אני עלול להפסיד מאות אלפי שקלים אם הפגישה הזאת תרד לטמיון חלילה.

אני חייב למצוא מקום חניה הרגע!!! אלוקים יקר שלי, סדר לי בבקשה מקום חניה ואני מתחייב לתת אלף שקלים לצדקה עוד היום…".

עוד שפתיו נעות וקולו נשמע בלחישה, והנה צדה עינו מכונית הדורה שמחליקה החוצה ממקום החניה שלה,

ומפנה עבורו מקום חניה מצוין, צמוד לחזיתו של בניין המשרדים בו אמורה להתקיים הפגישה.

ראה האיש את המתחולל, ופנה לאבינו שבשמים עם תוספת קצרה על תפילתו הקודמת:

"בעצם לא צריך אבא, הסתדרתי כבר, יש לי חנייה".

אחרי הכל חבל לשלם אלף שקלים על חניה, כשיש לו חניה פנויה ממש בצמוד. לא?

זה לא הוא, זה אני

כולנו מכירים את הבדיחה הזאת. לא אנחנו המצאנו אותה, ובכל זאת החלטנו לכתוב אותה, דווקא לקראת ימי החנוכה הקרבים ובאים.

למה באמת?

כי הבדיחה הזאת לא כל כך מצחיקה, בגלל שהבדיחה הזאת היא לא על אותו יהודי אלמוני ודמיוני שעמו אירע המעשה הזה כביכול.

הבדיחה הזאת היא עלי ועליך, על כולנו.

חז"ל הקדושים כבר אמרו "אין בעל הנס מכיר בניסו". ולמעשה כל אחד ואחד מאתנו זוכה לכאלו ניסים יום יום יום ושעה שעה.

אנחנו פשוט לא שמים לב אליהם, ומתייחסים אליהם כאילו היו מקרים טבעיים שלא נגרמו חלילה וחס על ידי יד מכוונת משמי מרום.

כמה פעמים אנחנו מתפללים מעומק הלב על משהו, ורגע לאחר מכן הכל הסתדר ואנחנו שוכחים בכלל שהתפללנו?

כמה פעמים אנחנו מבטיחים הבטחות ומקבלים קבלות ברגע של מצוקה, ושניה לאחר שהבעיה נפתרה אנחנו בכלל לא זוכרים מה התחייבנו וכמה התפללנו?

הרעיון של ימי החנוכה, הוא ההיפך הגמור להתנהגות הזאת. להודות ולהלל, להכיר בנס,

להכיר בטובה שעשה עמנו הקב"ה, ולהודות לו על כך מעומק הלב, לא פעם אחת, ולא פעמיים,

אלא להודות ולהלל שוב ושוב, למי שעשה לנו את כל הטובות הללו.

חנוכה זה הזמן

הסיבה שתיקנו חכמי אותו הדור את ימי החנוכה היא לא רק כדי להודות ולהלל על שמו הגדול של הקב"ה שעשה לאבותינו את כל הניסים והנפלאות הללו,

אלא גם כדי שאנחנו נתחנך ונחנך את עצמנו ואת ילדינו להכיר בניסים הקורים עמנו יום יום ושעה שעה.

שנדע להעריך, שנזכור מי הוא זה שעשה ועושה לנו את הניסים הללו,

ונוכל להודות ולהלל מעמקי לבבנו, ומתוך הכרת הטוב אמתית הנובעת מידיעה חדה וברורה, כי אכן ניסים גדולים נעשים לנו בכל יום ובכל שעה.

שאלה:

מה המיוחד בניצחון החשמונאים על היוונים יותר משאר הניצחונות שהיו לעם היהודי במשך הדורות?

תשובה:

המיוחד בניצחון שהיה במלחמת החשמונאים נגד היוונים, הוא שכל המלחמה שם הייתה בדרך ניסית, הרבה למעלה הדרך הטבע. הניצחון היה דבר בלתי הגיוני לחלוטין.

ב"על הניסים", הקטע שאומרים בימי חנוכה בתוך תפילת העמידה וברכת המזון, נאמר כך: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך".

בזכות מה זכו החשמונאים לנס כה גדול?

ברור שהם זכו לנס משום שהם היו צדיקים גדולים, אך בנוסף לכך הייתה להם זכות גדולה ע"י המסירות נפש המיוחדת שהם עשו, וזכות זו עמדה לימינם. לבוא קבוצת אנשים קטנה, אנשים חלשים, ולצאת להלחם באויב כה עוצמתי, זה דבר שדורש מסירות נפש של ממש, וכשעושים מסירות נפש זוכים לניסים.

הגמרא במסכת ברכות (דף כ' ע"א) שואלת: " מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא (במה שונים הראשונים שהתרחשו להם ניסים, ובמה שונים אנו שלא מתחרשים לנו ניסים)?" מתרצת הגמרא: "קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם (אלו שלפנינו היו מוסרים את נפשם את קדושת השם, ואנו לא מוסרים את נפשנו על קדושת השם)".

יש להוסיף, שאנו מציינים באופן מיוחד את נס הניצחון של חנוכה, משום שהייתה בנס זה הצלה רוחנית עצומה לעם ישראל. רוב האויבים שקמו במהלך הדורות על עם ישראל על מנת לכלותו חס וחלילה, קמו על העם על מנת להורגם ולהשמידם באופן פיזי. היונים, מטרתם הייתה שונה, מטרתם הייתה להשמיד רוחנית את העם היהודי, להרחיקם מהתורה הקדושה ומהקדוש ברוך הוא.

עד כמה שהצלה משמד פיזי היא דבר חשוב, הצלה משמד רוחני נחשבת לדבר עוד יותר חשוב. כך מתבאר מתוך מאמר חז"ל שאמרו: " מנין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו? שההורג הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיא הורגו בעולם הזה ובעולם הבא". (מדרש במדבר רבה כ"ד, ד')

בשמחה רבה ניגשים אנו בימים גדולים אלו של חנוכה להודות ולהלל ה' יתברך על נס הניצחון של החשמונאים ועל כל הניסים והנפלאות שהוא עושה עמנו תמיד, בכל עת ובעל שעה.

יעקב לוסטיג

אילו הייתם פוגשים את דניאל עשור בגלגול הקודם שלו, סביר להניח שהייתם מזדעזעים מהשיחה אתו בצורה קשה מאוד. בעברית צחה הוא היה מנסה לשכנע אתכם להצטרף אליו ולהמיר את דתכם לנצרות. שנים לא רבות קודם לכן, עוד היה דניאל נזיר הינדואיסטי, מחסידיו של מהרישי יוגה המפורסם.

היום הרב דניאל עשור הוא יהודי חרדי לכל דבר. התורה היא כל מה שמעניין אותו בחיים, וקיום המצוות נמצא בראש סולם הערכים שלו. הנצרות, ההינדואיזם והחילוניות היו לו לזרא.

סיפור חייו של עשור הוא סיפור שגרתי של צעיר ישראלי שהצליח בחיים. לפרנסתו הוא עבד כטייס מסחרי, ואת חייו החליט לבנות בארה"ב. עשור היגר לארץ ההזדמנויות הלא מוגבלות, התחתן עם בחורה גויה, והקשר בינו ובין היהדות כמעט ולא היה קיים.

כשהחליט לחפש משמעות לחיים פנה עשור אל הרוחניות. הוא השתלב בקבוצה של נזירים אינדואיסטים תחת הנהגתו של מהרישי יוגה. במשך תקופה ממושכת הרגיש שהוא מתעלה למדרגות רוחניות גבוהות, מחזק את השליטה על עצמו ועל חייו.

"ידעתי שלמדע אין תשובות אמיתיות", הוא אומר. "היום כולם מבינים שלאוניברסיטה מגיעים כדי לחפש מקצוע, לא כדי למצוא אמת. כבני אנוש, אמצעי החשיבה שלנו מוגבלים. אנחנו רואים רק חלק קטן מהתמונה והשכל האנושי לבדו אינו מסוגל לפענח את חידת הקיום במלואה".

אחרי תקופה החל דניאל למאוס בדת ההינדואיסטית. הוא הבין שההינדואיסטים מוכנים אולי לוותר על הרבה מאוד דברים גשמיים כדי להתעלות מבחינה רוחנית, אבל על הדרך הם מוותרים גם על האמת: "ראיתי שרוב המצטרפים לקבוצות הללו הם כל מיני אנשים שמחפשים לברוח מהמציאות לעולם של דמיונות והזיות במקום להתמודד עם החיים".

את ההינדואיזם הוא נטש, אבל עדיין לא חשב אפילו לבדוק את תורת ישראל. "התקשורת החילונית עשתה עבודה טובה מאוד", הוא מסביר את תחושת הריחוק שקיננה בקרבו כלפי כל דבר שריח יהדות נודף ממנו. "גם בשלב זה לא ראיתי ביהדות אופציה ריאלית. במקום זאת פניתי לנצרות".

עשור הפך למיסיונר פעיל, ובהמשך הגיע למסקנה שהוא רוצה להיות כומר. הוא פתח בלימודי כמורה אינטנסיביים והעתיד היה נראה ברור מתמיד: בקרוב הוא צפוי להפוך לכהן דת נוצרי.

השינוי התחולל כשאחותו של דניאל שחזרה בתשובה, התחתנה עם גר צדק שהיה בעברו כומר נוצרי. כך נפגשו שני הגיסים: היהודי שבדרך להפוך לכומר, והכומר שהפך ליהודי. המפגש היה טעון מאוד, ובתוך זמן קצר שקעו שני הגיסים בוויכוחים סוערים סביב ענייני דת ואמונה. הכומר לשעבר שכנע את הכומר העתידי שהוא חי בעולם של שקר, והוכיח לו שוב ושוב שהנצרות אינה אלא אחיזת עיניים וזיוף מוחלט.

דניאל נטש את הנצרות, ועדיין לא הרגיש קרבה ליהדות. הוא נותר ריק וחלול. "היו כל מיני סימנים משמים, אבל לא פירשתי אותם נכון או שסתם בחרתי להתעלם מהם. וכך המשכתי לחיות כאדם חסר דת ואמונה, עם לב חלול שמרגיש אכזבה עמוקה מהעובדה שלא מצאתי את האמת".

התפנית החדה התחוללה ביום בהיר שלפתע הפך קריר וסגרירי: "הייתי בעיצומה של טיסה מסחרית לאחד האיים הקטנים במפרץ פלורידה", הוא מספר. "סופה טרופית הגיעה כמו משום מקום ואילצה אותי לשנות את נתיב התעופה, מה שלא ממש עזר לי להגיע למקום מבטחים.

"הייתי מעל האוקיינוס בלי טיפת דלק והתחלתי לאבד גובה", הוא משחזר וההתרגשות עדיין ניכרת בקולו. "בקרת הקרקע כיוונה אותי לנחיתת חירום, אבל בשלב הזה כבר איבדתי מנועים. פתחתי את הדלת במטרה לנטוש את המטוס, אבל למראה האפלה והגשם הבנתי שאם אני קופץ עכשיו אני מתרסק בוודאות. הייתי לכוד במטוס ללא מוצא".

המטוס התקרב במהירות לקרקע. לרב עשור לא היה שמץ של מושג אם הוא אכן ינחת על המסלול המוסדר, או שיתנגש בסלע משונן עם נחיתתו על הקרקע. האפשרות השניה נראתה סבירה הרבה יותר לנוכח החשיכה הכבדה ומזג האוויר הסוער במיוחד.

מד הגובה הראה שהוא נמצא במרחק של עשרות מטרים בלבד מפגיעה באדמה: "באותו רגע אחזה בי אימת מוות. לפתע, ללא הסבר וללא הגיון, השמעתי פתאום צווחה איומה, צרחה שהיא מעבר לכל המודעות שלי. צרחתי "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

המטוס קיפץ על מסלול הנחיתה כמו כדור פלא, כוחות החירום עמדו הכן כדי לטפל בגופתו של הטייס האומלל, אבל דניאל פתח את עיניו והבין שהוא נחת בשלום. באותו רגע חדרה אל מוחו ההכרה: אני יהודי. יהודי הייתי ויהודי אשאר". משם כבר היתה הדרך אל התשובה קצרה במיוחד.

משה ויטמן

את היומיים האלו רפי לא ישכח לעולם. הם היו שני הימים המותחים והמלחיצים בחייו. גם היום כשהכל מאחוריו, הוא משחזר אותם שוב ושוב בזכרונו, מנסה להבין מהיכן הגיע הפתרון. היה זה חודשיים לאחר שרפי פוטר מעבודתו. הוא, שהיה רגיל להכנסה גבוהה ולחיים שלוים ורגועים, מצא את עצמו מנסה לחסוך כל שקל וחושב פעמיים לפני כל קנייה בסופר השכונתי. עם כל החסכון, החיים עדיין יקרים ורפי מצא את עצמו נשאב לתוך מינוס ענק בבנק, גרעון שלא היה לו מהיכן לסגור אותו. את התשיעי והעשירי לאוקטובר רפי לא יכול לשכוח. ערב ירידת כרטיסי האשראי מהחשבון, לרפי לא היה בו שקל. הוא לא ידע מה לעשות ולא היה לו שום רעיון מהיכן להצמיח פתאום כסף. בעיני רוחו הוא יכל לראות את השקים המבוטלים, את הגבלת החשבון ואת הבור שאליו הוא התדרדר. כאב הלב שלו יחד עם הפחד היו עצומים ומשתקים. את הפתרון שצץ לו פתאום, רפי עד היום לא יכול להבין. כמו משום מקום, מתקשר אליו חבר ישן, שאיתו בעבר ניסה לגלגל כמה עיסקאות והלווה לו באותה תקופה קצת כסף שהיה לו. "רפי, אתה זוכר את העיסקה ההיא שניסינו לגלגל?" הוא שואל. "כן, נו קרה משהו איתה?" רפי היה בטוח שהוא הולך ליפול עוד. אך לא- "לאחרונה התחלנו להרוויח ממנה, עכשיו הגיע תורך לקבל מהרווחים". לרפי ההמום לא נותר אלא לספור 24,000 שקלים, בדיוק הסכום שהיה חסר לו כדי לסגור את החודש…

סיפורים כמו של רפי ודומיהם מתרחשים לאנשים רבים יום יום. מגוון של צירופי מקרים מדהימים שקורים בזמן הנכון ובמקום הנכון ומביאים לנו את ההצלה או להיפך, במדויק וברגע האחרון. זה יכול להיות השכן שבצירוף מקרים נדיר ניצל מתאונה קשה, או החבר שהגיע ברגע אחרי האחרון למטוס ו"בדיוק בשבילו" הטיסה עוכבה. אירועים אלו הם חלק בלתי נפרד מהווי החיים שלנו בעולם.

האם הם קורים "סתם"? מה המשמעות של צירופי המקרים האלו? ובעיקר- האם יש דרך בה נוכל להבטיח לנו את התנהלות העולם לשביעות רצונינו?

בחג החנוכה המתקרב כאשר נעמוד מול החנוכיה ונברך את ברכות ההדלקה, נשים לב לנוסח הברכה השניה: "ברוך אתה השם אלקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". מהם הניסים שקורים לנו בזמן הזה? על מה מדובר? אנו יכולים לראות אותם?

כיהודים המאמינים שאלוקים מנהל את העולם, הבה ונציץ אל מאחורי הקלעים של הדרך בה הוא עושה זאת:

אנו יודעים כי אלוקים לא רק ברא את העולם בששת ימי בראשית, אלא ממשיך להנהיג ולנהל אותו כל יום וכל רגע לפי רצונו. אך כאשר נביט סביבינו נראה שישנם חוקי טבע רבים שעל פיהם העולם מתנהל ועל ידם אפשר לחזות ולצפות מראש כיצד העולם יתפתח ויתגלגל. כמו: כח המשיכה, כח הכבידה, צמיחת הצומח וזרימת המים, ורבים נוספים הם חוקי טבע קיימים שאינם משתנים לעולם. אם כן, נבין, האם כאשר אני שופך כוס מים על הרצפה, הם נשפכו משום שכך טבע העולם וכשהפכתי את הכוס ברור היה שיישפכו, או שהם נשפכו כי כך רצה האלוקים?

את התשובה מגלים לנו חכמים. הם לימדונו, כי כל מה שקורה בעולם, כולל הדברים השיגרתיים והבאנאליים ביותר, נעשים בצורה בה הם נעשים, משום שכך רצה האלוקים. אם באותו רגע נתון הוא לא היה רוצה – זה לא היה קורה. אלא ש…

אלוקים החליט להנהיג את עולמו בדרך שבה הוא יהיה נסתר, בלתי נראה לעין כל, דרך מיוחדת שעל ידה יוכלו האנשים לחשוב כי העולם מתנהג מאליו ובאופן טבעי ולא יקשרו זאת באופן אוטומטי אליו –  "דרך הטבע". לצורך כך, יצר אלוקים מערכת ענקית של חוקים, כללים ותהליכים שעל ידם למראית עין מתגלגל ופועל העולם, כך שכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה. בצורה זאת מתאפשרת לבני האדם בחירה חפשית במעשיהם ובכך הם יוכלו אם יבחרו מרצונם בטוב, לזכות לעולם הבא. לנו זה נראה כמו מערכת טבעית, אך האמת היא, כי יד עלומה מושכת בחוטים ומסובבת את העולם בצורה שבה יגיע לכל אדם מה שצריך להגיע אליו ויימנע ממנו מה שצריך להמנע ממנו. בדרך רמז נאמר כי אם ניקח את המילה " מקרה " ונשנה את סדר אותיותיה, נקבל את המילה " רק מה' ".

לעיתים, לצורך שעה ובכדי לגלות לאנושות את דבר קיומו, חורג אלוקים מדרך הטבע ומנהל את העולם בדרך של "נס", בה האירועים מתגלגלים באופן גלוי ובולט להיפך מהדרך הטבעית והמצופה תוך חריגה מכללי וחוקי הטבע, כאשר על ידי כך כולם יודעים לזהות ולראות כי "יש אלוקים".  כך עשה אלוקים ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף או בנס פח השמן של חנוכה. אך בדרך כלל, אלוקים מסתיר את עצמו מאחורי חוקי הטבע, כך שעולם כמנהגו נוהג ורק מי שמתבונן וחושב יכול לראות כי אין מקרה בעולם.

כאשר אלוקים מעוניין לתת או לקחת לאדם מסויים דבר מה הוא יעשה זאת במסגרת ההתנהלות הטבעית של העולם אך הוא יגרום לכך כי הדרך הטבעית תוביל את התוצאה הנדרשת. אין גבול לצירופי המקרים שיקרו בדרך, עד שהתוצאה שהוא רצה בה אכן תגיע. כך הוא מנהל את העולם בדרך טבעית אך מאידך מגלגל את הכל כפי רצונו.

המשמעות היא שבעצם גם טבע העולם ומנהגו הוא "נס" אלא שהוא "נס נסתר". בשונה מניסי התורה שהם "נסים גלויים". על כך אנו מברכים "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". כי גם בזמן הזה מתרחשים לנו כל העת בצורת התגלגלות העולם –ניסים נסתרים. הרמב"ן (מגדולי ה'ראשונים', חי לפני כאלף שנה) קובע שההכרה כי העולם מתנהל על ידי השם יתברך גם כאשר זה נראה לעין כטבעי ובאנאלי היא מעיקרי האמונה "שאין לנו חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו הם כולם ניסים, הכל בגזירת עליון".

על פי ההלכה, אגב, בשל העובדה כי הקב"ה מנהל את העולם באופן טבעי, אל לו לאדם לעשות פעולות מסוכנות ו"לסמוך על הנס" אלא יעסוק בענייניו וינהל את חייו תוך השתדלות טבעית, כדי שהדברים יקרו כפי מהלכם הטבעי.

חכמים לא הסתפקו רק בגילוי אודות הדרך בה אלוקים מנהל את צירופי המקרים בעולם, אלא לימדו אותנו גם את האופן שבו נוכל אנחנו לגרום לכך כי העולם יתגלגל לשביעות רצונינו. על ידי הבטחון וההסתמכות עליו יתברך, אומרים חז"ל, יכול אדם לזכות שהעולם יסתובב כפי שטוב ונוח לו. הם למדו זאת מן האמור בפסוק "והבוטח בה' חסד יסובבנהו". תחושת הבטחון, בה האדם מסיר מעצמו את האחריות לחייו ולעתידו ובוטח כי הוא רק עושה את ההשתדלות אך לאמיתו של דבר כל מה שיקרה הוא מאת השם הטוב והרחמן, מקיפה את האדם בהנהגה של חסד ומביאה לו ברכה עצומה בכל שטחי החיים ככתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

אם נשכיל לנהל את חיינו מתוך ההכרה והאמונה הזו, נראה כי חיינו ייהפכו לנוחים ורגועים יותר. אין על מה לכעוס, אין על מה להתלונן, אין ממה להתייאש כנאמר "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים".

צבי קופמן

האצטדיון געש, האווירה היתה עוצרת נשימה, עמדות שידור רבות ליהגו ללא הפסקה, פרשנים עסקו בספקולציות וניתוחים מעמיקים, ומצלמות תקתקו ללא הרף. 4 שנים שלמות של אימונים מפרכים, תחרות אחר תחרות, מאבק אחר מאבק, מאמצים עילאיים ומשמעת קפדנית, זהו הגיע רגע ההכרעה. המסלול המשוכלל היה מצוחצח, הזמן עמד מלכת, 8 אצנים המתינו על קו הזינוק, אפשר היה לשמוע את דפיקות הלב שלהם למרחוק, וכאשר נשמע האות, הם זינקו במלא הכח, כאשר המטרה למול עיניהם להגיע ראשונים לקו הסיום, ולזכות בתהילה.

ההבדל היה בולט לכל, בזמן ששבעה מהרצים הפעילו מבערים ורצו בכל הכח, אחד מהם, ההוא שבמסלול השישי, רץ בצעדים איטיים יותר מאחרים, היה נראה כאילו הוא איבד סיכוי, ואינו יכול לתת פייט רציני למתחרים האחרים. אך לפתע כאשר קו הסיום החל להתקרב, התגלו בו כוחות מחודשים, אף אחד לא הבין מהיכן זה בא לו, הרגליים החלו כמו לרחף, ובתוך שניות הוא גמא את המרחק הקצר בינו לבין המתחרים האחרים, האצה נוספת מצידו, וזהו, הוא חצה ראשון את קו הסיום בדרמה שלא נראתה כמותה.

זה הסוד שלי אמר במסיבת העיתונאים, זה משהו שכבר אמא שלי אמרה לי שהייתי קטן – הכל הולך אחר הסיום. כאשר המתחרים שלי סחטו את כל הכח בצעדים הראשונים, אני שמרתי אותו עצור בתוכי, וכאשר הם כבר התחילו לאבד אויר לקראת הסיום, אני נשארתי רענן, וברגע הקריטי שניות לפני הסוף, הצלחתי להפיק מעצמי כוחות שכבר לא היו להם, וכך ניצחתי.

מערכת החגים היהודיים הנקראת מערכת התשובה, מתחילה ברצינות של יום הדין, עוברת לתפילה ולצום של יום הכיפורים, ממשיכה לשמחה שבחג הסוכות, ולדבקות הגדולה של שמחת תורה. על פי תורת החסידות הפיניש האמיתי הוא בסיומו של חג החנוכה, שהוא חג הניצחון של הרוח על הגשם, האור על החושך, חג ההכרה הגדולה בניסיו של הבורא, הגדולים גם הקטנים כאחד. ואם כן, ברור לכל, שהקצה של אותו חג שהוא היום השמיני, הוא הסיום של כל הסיומים, הרגע שבו מונחת ההכרעה האמיתית, ואליו צריכים לשמור ולייחד את כל הכוחות.

אם נעמיק חשוב נגלה את המיוחד שביום זה. ביהדות המספר שבע מסמל את הקדושה, ואת מבנה העולמות המורכב מששה קצוות – מזרח, מערב, צפון, דרום, למעלה ולמטה, ונקודת האמצע המחברת את הכל. ואם כן המספר שמונה מסמל בהכרח משהו שהוא מעל הטבע, שהלא אין מקום לנקודה נוספת בעולם הגשמי שלנו. החג היחיד שנוהג שמונה ימים מלאים (שלא כחג הסוכות שנוהג שבעה ימים, כאשר שמחת תורה הוא חג בפני עצמו) הוא חג החנוכה, כאשר היום השמיני מסמל את המהלך שמעל הטבע. ביום זה אפשר להגיע הכי גבוה שאפשר. כאשר ההנהגה היא על טבעית, אפשר לכבוש פסגות שאין להגיע אליהם בהנהגה טבעית, ואם זהו הפיניש, עלינו לנצל יום זה במלא הכח, ולהתכונן אליו כראוי, ואם כן בל נבזבז את כל כוחות הנפש קודם לכן, הבה נשמור את עצמנו רעננים ליום כה גדול ומשפיע. וכמאמר חז"ל 'הכל הולך אחר החיתום'.

חשוב לידע: השם 'זאת חנוכה' נקרא על שם קריאת התורה שקוראים בבית הכנסת ביום זה, המתחילה במילים 'זאת חנוכת המזבח', ומסתיימת בהדלקת המנורה שבפרשת בהעלותך.

בתורת החסידות 'זאת חנוכה' הוא סיום ימים נוראים, רמז לכך דרשו מהמילים מספר תהלים, הנאמרות בתקופת הימים הנוראים בסוף התפילה – 'בזאת אני בוטח'. כלומר, הבטחון שלנו כביהודים, הוא 'בזאת חנוכה', ובכך שעבודה ראויה ביום זה תיטיב עימנו לכל השנה.

הגאון מוילנא אף הוסיף וכתב, ששמונת ימי החנוכה שגומרים בהם את קריאת ההלל, באים להשלים 8 ימים טובים שלא גומרים בהם הלל, והיינו 6 ימי חול המועד פסח, ראש השנה ויום כיפור, נמצא אם כן שיום השמיני של חנוכה בא להשלים את יום כיפור, דבר המלמד על חשיבותו של היום.