זמן הדלקת הנרות הוא זמן מסוגל ביותר. לאחר ההדלקה והברכה נהגו הנשים לכסות את פניהם להתפלל ולהתחנן להשם מעומק לב.    

מאת: יהושע כהן

 

נרות השבת. הלהבות הללו שמציתים את הנשמה שלנו. האור הגדול שמגרש את החושך של כל השבוע. ההרגשה הקסומה

הזו, מנין היא באה? מה יש בנרות השבת שהם כל כך מקפיצים אותנו למעלה?

כל זה במאמר שלפנינו:

מה הענין בכלל בנרות?:

בכדי להבין את הענין (דבר ראשון בפן הטכני), נצטרך להיכנס קצת בכוח הדמיון למציאות בו היו חיים בדורות עברו.

טרם המצאת תאורת החשמל, התאורה היחידה שהיתה היא להבת האש באופנים שונים, נרות, תנורים, אבוקות גדולות

וכדומה.

מערכת תפעול לתאורה עלתה כסף כמובן ומכיון שזו היתה אופציית התאורה היחידה, זה עלה בהתאם. ברוב הרחובות לא היה

תאורה בלילות ולכן היו ממעטים מלהסתובב ברחובות. היו אפילו אנשים פרטיים שלא היה ביכולתם לקנות נרות ולתחזק את

המערכת בכל ימי השבוע. לא קשה לתאר כמה היה מורכב להתנהל כך.

כשרבותינו באים להמחיש לנו דברים בולטים שחסרו בפטירתה של שרה אמנו אשת אברהם אבינו, אחת הדוגמאות שהם

מביאים זה שכל עוד שהיא הייתה בחיים, הנרות היו דולקים במהלך כל השבוע. מערב שבת לערב שבת של שבוע הבא.

אך כשהיא נפטרה, כבו הנרות, ורק כשנשא יצחק אבינו את רבקה אמנו חזרו הנרות לדלוק.

אם רבותינו מציינים עובדה זו, זה מראה לנו שזה עובדה השווה אזכור.

בספרי ההלכה אנו מוציאים דינים מסויימים הממחישים לנו את הסכנה התמידית שהיתה להם עקב החושך ששרר בכל לילה.

לדוגמא, ישנה הלכה האומרת שאסור לשתות מים שהיו ללא כיסוי בלילה ואפילו אם הם היו חשופים דקות מועטות ביותר(!)

ללא השגחה, כבר המים נאסרים בשתיה וברחיצה.

מדוע? מפני שיש חשש רציני שנחש הסתובב בבית והטיל ארס בכוס המים!

בהתאם למציאות זו תקנו חכמינו זכרונם לברכה את מצות הדלקת נרות שבת כדי שיהיה שלום בבית ולא יכשלו בני הבית

בחפצים המפוזרים ברחבי הבית ובכדי שיהנו מהסעודה בכך שרואים הסועדים אחד את השני ורואים את דברי המאכל.

דבר זה הוא הכרחי לעונג השבת ועל כן אפילו אדם שחלילה יש לו כסף מועט, גם הוא צריך לחזר ולקנות נרות לשבת.

והנה, על אף שכיום יש תאורה חשמלית, עדיין מצוה גדולה (וחובה) יש בהדלקת הנרות, כיון שחוץ מעונג השבת שיש בזה

כאמור למעלה, יש בנרות גם משום 'כבוד השבת'. ריבוי האור מוסיף כבוד ושמחה והדבר בהחלט ראוי למען השבת הקדושה.

חוץ מזה, יש סגולות וברכות מיוחדות למי שמדליק נרות שבת וכדלהלן:

הסגולה המיוחדת:

בתלמוד מובאים דבריו של ה"אמורא" רב הונא ("אמורא" הוא תואר הניתן לרבותינו מתקופת התלמוד) שהמרגיל את עצמו בכל

ערב שבת להדליק נרות שבת בנרות יפים ומהודרים (למשל, עם שמן איכותי שיגרום לשלהבת שתעלה יפה יפה), זוכה לבנים

תלמידי חכמים!.

דבריו מובאים בתלמוד במסכת שבת בזה הלשון, "אמר רב הונא, הרגיל בנר הווין ליה (יהיו לו) בנים תלמידי חכמים. הזהיר

במזוזה, זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית, זוכה לטלית נאה. הזהיר בקידוש, זוכה וממלא גרבי יין".

לאחר אמרה זו, מובא שם מעשה שרב הונא היה רגיל לעבור על יד ביתו של רבי אבין ובכל ערב שבת הוא ראה שבביתו של

רבי אבין הדליקו נרות רבים. אמר על כך רב הונא שמבית זה בוודאי יצאו בעתיד תלמידי חכמים. ברכה זו יצאה מפיו כהבטחתו

שהזכרנו למעלה, ובאמת יצאו מביתו של רבי אבין שני בנים תלמידי חכמים גדולים המוזכרים בתלמוד, רב אידי ורבי חייא.

כמה נרות צריך להדליק:

מעיקר הדין מספיק להדליק נר 1. אך יש מנהג קדום להדליק לפחות 2 נרות, נר 1 כנגד "זכור" ונר 1 כנגד "שמור".

"זכור ושמור" אלו פסוקים בתורה המודיעים לנו על שמירת השבת.

הפסוק של "זכור" מופיע בחומש "שמות". "זכור את יום השבת לקדשו".

לעומת זאת בחומש "דברים" לשון הפסוק הוא "שמור את יום השבת לקדשו".

חכמים למדו משינוי הלשון שזכור משמעה כיבוד השבת על ידי עשיה חיובית, "זכור", תעשה מעשים שמראים שאתה זוכר את

השבת.

"שמור" משמעה, הימנע מעשיית דברים המחללים את קדושת השבת.

אפשר לומר שאלו שני ה'שורשים' של השבת שממנה מתפשטים כל שאר הלכות שבת, האחד כיבוד והשני שמירה.

על כן יש ענין גדול כנגד זה גם בנרות השבת להדליק לפחות 2 נרות כאמור.

ישנם רבים הנוהגים להוסיף על מנין 2 הנרות וכדלהלן:

יש הנוהגים להדליק כמנין בני הבית.

יש הנוהגים להדליק 7 נרות כנגד שבעת ימי השבוע.

יש הנוהגים להדליק 10 נרות כנגד עשרת הדברות שנתנו בהר סיני.

ויש בזה עוד מנהגים שונים.

מה תעשה אשה ששכחה להדליק?:

אשה ששכחה להדליק נרות שבת או שלא הדליקה את מספר הנרות שרגילה להדליק בכל שבוע, החל משבוע שלאחר מכן

והלאה תוסיף נר למנין הנרות שהיתה רגילה להדליק תמיד.

מתי מדליקים את הנרות?:

מצד אחד, את הנרות יש להדליק בזמן שיהיה ניכר שזה לכבוד שבת, ומצד שני שלא יהיה מאוחר מידי.

וליתר ביאור: כפי שאמרנו לעייל, הנרות הם לכבוד השבת הקדושה ועל כן צריך להדליק את הנרות סמוך לכניסת השבת כיון

שאם נדליק את הנרות ב1 בצהריים (למשל), אין זה ניכר כל כך שזה לכבוד השבת.

מצד שני, אסור להדליק את נרות השבת מאוחר מידי. אסור להדליק נרות שבת משקיעת החמה ויש בזה איסור חמור מהתורה!

בשקיעת החמה חלים כל איסורי השבת! ולכן כבר מספר דקות קודם השקיעה חייבים להימנע מכל מלאכה האסורה בשבת

כיון שאין ביכולתנו לדעת מתי בדיוק שקיעת החמה.

אם לא נדליק נרות ונמתין עד הרגע האחרון, יתכן ונפספס את הזמן ולא נוכל יותר להדליק.

לכן שיערו רבותינו והחליטו על זמן מסויים שבו נדליק את הנרות. הזמן המקובל הוא 20 דקות לפני השקיעה (ובירושלים יש

שנהגו להדליק לפני כן. והרוצים להקדים ביותר מ20 דקות, המנהג ראוי, אך לנהוג כן רק אם זה לא עולה במריבות ולחצים).

אם עדיין לא הדליקו נרות בזמן האמור, עדיין אפשר להדליק אבל כאמור שלא יהיה סיכון של דקות ספורות ממש לפני

השקיעה כדי לא להיכשל באיסור תורה.

זמני הדלקת הנרות מופיע בלוחות השנה והזמנים משתנים בין עיר לעיר.

יש לדעת שהאשה מקבלת שבת על ידי הדלקת הנרות ולאחר ההדלקה אסור לה לעשות שום מלאכה!

אך הגבר לא מקבל שבת בהדלקה זו אלא זמן מה לפני השקיעה או בקבלת שבת אפילו אם אמר אותה לפני

השקיעה.

ולכן, אם האשה הדליקה נרות ונזכרה (למשל) שלא כיבתה את האור בחדר, הגבר יכול לכבותו.

כמובן שאם הגבר כן רוצה לקבל שבת בהדלקת הנרות הוא יכול, אך יפרש בפיו שהוא מקבל שבת בהדלקה זו.

ואם הוא מקבל שבת בהדלקה, כדאי שיבדוק שבאמת הכל מוכן לשבת כדי שלא יגרם עוגמת נפש בכך שלא יהיה מי

שיכבה את האור כיון שכשהוא מקבל שבת אסור לו יותר לעשות מלאכות האסורות בשבת כאמור לעייל.

מי מדליק את הנרות:

נהגו שאת הנרות מדליקה האשה. בספרי ההלכה ישנן שתי סיבות לדבר:

א. כיון שהאשה עוסקת בצרכי הבית ראוי שהיא תדליק.

ב. בבריאת העולם הקדוש ברוך הוא ציווה את אדם הראשון וחוה שלא יאכלו מעץ הדעת. הם לא עמדו בניסיון, חטאו ואכלו מעץ

הדעת. האירוע הזה היה בערב שבת הראשון של העולם. חטא זה המיט אסון נוראי על האנושות כולה. אדם וחוה קיבלו

עונשים מרים כדי שיתקנו את הרע שעשו.

מי שגרם לאדם הראשון לחטוא היא חוה ובגלל שהיא כיבתה 'אורו של עולם' שזה האדם וצאצאיו, היא תתקן ותדליק בערב

שבת אור, שהאור הזה הם נרות השבת.

(חובה עלינו לציין שכל המעשה הזה של אדם וחוה אסור לנו לפרש אותו כפשוטו. ודאי שאנשים גדולים כאלו אסור לנו לדון

אותם ולחשוב שהם סתם לא עמדו בניסיון כל כך פשוט. אך מותר לנו לצטט ולומר מה שהתורה מלמדת אותנו במעשה זה).

על אף שהאשה מדליקה, על האיש מוטל להכין את הנרות לקראת ההדלקה.

במה מדליקים?:

ישנם רבים המדליקים בנרונים העשויים מחלב/שעווה. יש המדליקים נרות בצלוחיות שמן, וכל אחד יבחר במה שהוא רואה שיש

בזה יותר כבוד שבת.

מי שמוסיף שמן לנרות, עליו לוודא שאין זה סוג שמן המפיץ ריח שאינו נעים. עלינו לחבב ולכבד את נרות השבת.

מה גודל הנרות/כמות השמן שצריך לשים?:

יש לראות לנכון לקנות נרות ולשים שמן בשיעור כזה שהנרות ידלקו עד סוף הסעודה ולפחות עד זמן הקידוש.

היכן מדליקים?:

את הנרות יש להדליק במקום האכילה. כמו כן יש להדליק תאורה היכן שיודעים מראש שהולכים להסתובב שם ועלולים להיכשל

אם לא יהיה אור (ומספיק אור מועט בכדי שלא יפריע לשינה).

בחדרים אלו מספיק להשאיר תאורה ואין צורך בנרות וראה בשורה הבאה:

אזהרה! חובה להשגיח ולשים את הנרות במקום בטיחותי ובכך למנוע אסון חלילה!

הברכות ואופן ההדלקה:

ישנה ברכה מיוחדת על ההדלקה,"ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת".

גם כשמדליקים הרבה נרות נוסח הברכה ישאר "נר" בלשון יחיד, כיון שאת עיקר המצוה מקיימים אפילו בנר אחד, כאמור

למעלה.

והנה, בכל מצוה צריך לברך את הברכה המיועדת קודם עשיית המצוה.

למשל, במצות תפילין טרם נתחיל בקשירתן על היד נברך את הברכה שתקנו חכמינו על מצוה זו.

אם כן, בהדלקת נרות שבת לכאורה גם כן נצטרך לברך קודם ההדלקה. וכך נהגו רוב בני ספרד.

אך מנהג בני אשכנז וחלק מבני ספרד, שהאשה מברכת רק לאחר ההדלקה. הם סוברים שכשהאשה מברכת

"להדליק נר של שבת" היא מקבלת שבת מיד בברכתה ואם כן יוצא שלאחר שהיא מברכת היא לא תוכל להדליק את הנרות,

כיון שהדלקת אש היא איסור מהתורה, על כן היא צריכה להדליק את הנרות ורק לאחר מכן לברך.

אבל רגע! מה אם זה שצריך בכל המצוות לברך קודם עשיית המצוה?!

באמת לפי שיטה זו הסדר יהיה כך: האשה תדליק את כל הנרות. כשתסיים להדליקם, עליה להסתיר בידיה את הנרות כדי

לא ליהנות מהאור. לאחר מכן היא תברך את הברכה ורק אז היא תוכל להרים את הידיים וליהנות מהנרות.

בכך שרק לאחר הברכה הותר לה ליהנות מהנרות, זה נחשב שהיא קיימה את ההלכה האומרת שצריך לברך קודם עשיית

המצוה.

סגולת הנרות:

זמן הדלקת הנרות הוא זמן מסוגל ביותר. בכל בתי ישראל לאחר ההדלקה והברכה נהגו הנשים לכסות את פניהם להתפלל

ולהתחנן להשם מעומק לב.

רבותינו אומרים שזמן זה הוא מסוגל לקבלת התפילה, בכוח מצוה זו לגרש את היצר הרע, לתת כוח ללימוד התורה וכמו שראינו

שהבטיח האמורא רב הונא, מצוה זו מקרבת את הגאולה, נותנת שמחה, שלום ושלוה, אריכות ימים ופרנסה טובה.

ויזכנו השם יתברך לעשות רצונו ולעובדו בלב טהור ושלם

אמן כן יהי רצון.

נשפכו לי מים בשבת, מותר לנגב את הרצפה?

אוהד אטינגר

אחת המצוות החשובות ביותר בתורת ישראל, היא מצוות השבת. אנחנו כיהודים מחוייבים לשבת,

אוהבים אותה ונאמנים לה, וכדי לעשות זאת, עלינו להיות בקיאים בהלכות המיוחדות שלה.

כידוע, בשבת ישנן 39 'אבות מלאכות', ולכל אחת מהן יש 'תולדות' רבות. ה'אבות' וה'תולדות'

הם בעצם ראשי הפרקים של האיסורים השונים שאסורים לבצע בשבת, ולקים את השבת כהלכתו

אחד מאבות המלאכה הללו, מלאכת 'הַמְּלַבֵּן'. ובו נכנסים כל ההגבלות של כיבוס וניקוי בגדים

כשעם ישראל היה במדבר והם בנו את המשכן, הורה להם הקב"ה לא לעבוד בשבת.

מכן אנו יודעים אילו מלאכות אסורות לביצוע בשבת.

בזמן בניית המשכן, השתמשו בצמר לצורך אריגת הפרוכות והיריעות, ולאחר שגזזו את הצמר

מהכבשים, היו צריכים 'ללבן' אותו, כלומר לנקותו מהלכלוך שדבק בו, בעודו מחובר לגוף הצאן.

אחת התולדות של מלאכת 'מלבן', היא מלאכת 'מכבס', ובכלל זה האיסור לכבס כל בגד באשר הוא,

בין אם צבעו לבן ובין הוא צבעוני או שחור וכדו'.

האיסור הזה נוגע לא רק לבגדים, אלא גם לפריטים אחרים שיש לנו בבית כמו מפת השולחן,

מגבות מטבח ומגבות רחצה, וילונות, שמיכות, חיתולי בד של תינוקות ועוד.

נדגיש שכיבוס מורכב משלושה חלקים עיקריים, שכיום מתבצעים כולם בדרך כלל על ידי מכונת הכביסה:

השרייה במים, שפשוף הבגד להסרת הכתמים, והשלב השלישי הוא הסחיטה של הבגד מהמים.

ישנם שלבים נוספים שאליהם נתייחס בעזרת ה' במאמרים אחרים והם המלאכות שמתבצעות

לאחר הסחיטה, כולל תליית הבגד לייבוש או הכנסתו למייבש הכביסה, ולבסוף מגיע שלב הגיהוץ והקיפול.

כל שלושת החלקים הראשונים, אסורים באיסור חמור וגמור מהתורה לעשות בשבת:

• אין לשפוך מים או להשרות בגדים, מפות, מגבות, חיתולים וכל פריט אחר העשוי מבד וכדו'.

• אין לשפשף כתם שנוצר על בגד במים בין אם יש בהם חומר ניקוי ובין אם לא, ואפילו אם אנחנו
מנקים רק את הכתם עצמו ולא את כל הבגד.

• אין לסחוט בגד ממים שנספגו בו.

 

אבל, יש יוצאים מן הכלל:

בגדים העשויים מעור או מחומר אחר שאינו סופג, וכן מפת ניילון וכדו', מותר לשטוף אותם

ואת הכתמים שנוצרו עליהם, אבל צריך להיזהר שלא לשפשף אותם כדי להוציא את הלכלוך שנבלע בהם.

 

• חומרים שאיננם סופגים, אין בהם חשש של סחיטה, אבל חומרים שעשויים מחוטי ניילון וכדו', למרות

שחוטי הניילון עצמם אינם סופגים, הרי המים נתפסים ביניהם ונאגרים בתוך הבגד ולכן אסור לסחוט אותו.

 

חשש סחיטה

 

אם נשפכו מים או קולה על מפת בד או על בגד, כמובן שאסור לשטוף או לסחוט את המפה והבגד,

כפי שכתבנו. בנוסף אסור להספיג את המים שנשפכו על הרצפה במגבת וכדו', כי יש חשש שלאחר מכן

נסחט את המגבת מעל הכיור או הדלי, בגלל שאנו רגילים לעשות כך כשאנו מספיגים מים בימות החול.

לבעיה הזאת יש כמה פתרונות שאפשר להשתמש בהם:

אם משתמשים בסוג בד שלא נהוג לסחוט אותו מהמים שהצטברו בו, כמו סמרטוט מלוכלך למשל,

או נייר סופג וכדו', מותר להספיג בו מים בשבת, ולהיזהר שלא לסחוט לאחר מכן את המים החוצה.

אם אין שום אפשרות אלא רק על ידי מגבת, אפשר להחזיק במגבת שני אנשים ביחד, להספיג מים

ואז לפנות את המגבת למקום צדדי, ושני האנשים יזכירו זה לזה שלא לסחוט בטעות את המגבת

או הסמרטוט.

אפשרות נוספת, לקחת מגבות רבות, ולהספיג בכל אחת רק מעט מים, כך שלא תהיה אפשרות בכלל

לסחוט את המגבת מהמים, ואז אין חשש מפני סחיטה.

כל האמור נכון גם למקרה שנשפכו נוזלים אחרים, כמו יין, קולה, מיץ פטל וכדו'.

 

שטיפת כלים וניקוי השולחן

 

אסור להשתמש בשבת ב'סקוטש ברייט' או בספוג וכדו', לשטיפת כלים ולכל מטרה אחרת. זאת,

משום שעל ידי השימוש בפריטים אלו אנחנו סוחטים את המים הנמצאים בהם וגם מכבסים אותם

עצמם תוך כדי שאנו שוטפים את הכלים. עם זאת, מותר לשטוף כלים עם היד, גם עם סבון, אבל

בלי סקוטש ברייט, וכן אפשר להשתמש ב'ננס' עשוי מפלסטיק, שאינו סופג מים ואין בו חשש סחיטה.

אפשר להשתמש ב'שקית מזון' מרשרשת וכדו', להניח עליה מעט סבון לכלים ולשפשף באמצעותה

כלים בשטיפה.

כל מה שכתבנו שמותר לשטוף כלים, הכוונה רק לצורך השבת, אבל אסור לשטוף כלים בשבת אם

אין לנו כוונה להשתמש בכלים אלו במהלך השבת.

 

הכללים האמורים נכונים גם לגבי ניקוי השולחן לאחר הארוחה, או מפת הפלסטיק או הניילון שעל גבי השולחן.

מאחר והשולחן עצמו והמפות הללו אינם סופגים, אפשר לשטוף אותם ואפילו עם מעט מים, אבל יש להיזהר

כשמספיגים את המים במגבת או בסמרטוט לאחר מכן, שלא יבוא לידי רמת רטיבות כזאת שיהיה חשש

של סחיטה. ואם יש מים בכמות שמעוררת חשש מפני סחיטה, יש לבצע את אחד הפתרונות שכתבנו

בקטעים הקודמים, כדי להתגבר על החשש הזה, על ידי שימוש במספר רב של מגבות או שני אנשים

שמחזיקים את המגבת יחדיו וכדו'.

 

לסיום חשוב לזכור: חילול שבת אינו כרוך בהכרח לעבודה קשה ומפרכת. יש מלאכות שאסור לבצע

בשבת גם אם הן קלות מאוד לביצוע, ויש פעולות שמותרות בשבת, למרות שהן מצריכות מאמץ פיזי

משמעותי הרבה יותר. כך למשל מותר לעלות שמונה קומות במדרגות, למרות שזאת פעולה

קשה מאוד, ואסור ללחוץ ולהזמין את המעלית למרות שזאת פעולה קלה מאוד לביצוע.

 

המדריך המלא לשבת וחג השבועות

יעקב א. לוסטיגמן

הלכות שבת וחג הן הלכות רבות ומורכבות, וראוי לכל יהודי לערוך עמן 'היכרות', ללמוד ולשנן אותן

באופן תמידי. אבל כשהחג והשבת יוצאים צמודים זה לזו, הם מייצרים יחד כללים הלכתיים חדשים

שחובה לדעת לפני כן, כדי שנוכל להיערך מראש בהתאם, לשמור את השבת ולחגוג את החג כדת

וכדין, בלי להיכשל חלילה וחס באיסורים חמורים.

 

לקראת חג השבועות המתקרב, שיחול השנה (תשפ"ב 2022) במוצאי שבת וביום ראשון,

ריכזנו לכם כאן את עיקרי ההלכות הנחוצות למקרה זה:

 

  • • חשוב לדעת שלמרות שבחג עצמו מותר לבשל, בכפוף לתנאים הלכתיים מסוימים, ההיתר הוא לבשל

    אך ורק לאחר שנכנס החג, ולאחר שיצאה השבת. כל עוד לא יצאה השבת, עדיין חלים כל כללי ההלכה

    הנוגעים לשבת ואסור באיסור חמור לבשל או להדליק אש בשום פנים ואופן, גם לא לצורך החג.

  • • האיסור לבשל כולל כמובן גם איסור להניח אוכל מבושל על פלטת השבת כדי לחמם אותו בשבת

    אחר הצהרים לכבוד סעודת ליל החג וכדו'.

  • • מעבר לכך, יש איסור של 'הכנה משבת לחול', וכמו כן אסור להכין שום דבר משבת לחג שאחריה.

    אסור לשטוף כלים בשבת לצורך החג, אסור לערוך את השולחן בשבת לצורך החג, וכן לקפל בגדים,

    לפרוס מפה ועוד.

  • • עם זאת, מותר לישון בשבת אחר הצהרים כדי שיהיה לנו כח להישאר ערים בליל חג השבועות,

    אבל אסור לומר זאת בפה מלא: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כח בלילה", כי הדבר פוגע בכבוד השבת.

  • • מומלץ להקדים את אכילת הסעודה השלישית של שבת לשעות אחר הצהרים המוקדמות,

    כדי שבמוצאי שבת נוכל לסעוד את סעודת החג ולאכול את מאכלי החג בתיאבון. בכל מקרה יש להקדים

    את הסעודה השלישית ולאכול אותה לפחות שלוש שעות לפני שקיעת החמה, ואם אירע שלא אכלו קודם,

    יש לאכול גם לאחר מכן עד שקיעת החמה, אבל יש לאכול רק מעט, כדי שלא ניכנס לחג כשאנו שבעים

    ונימנע חלילה מלסעוד את סעודת ליל החג.

  • • בתפילת ערבית של ליל החג, מתפללים תפילת חג רגילה, ובתפילת העמידה מוסיפים את תפילת

    'ותודיענו', כפי שמופיע במחזורים השונים.

  • • בליל החג, לאחר צאת השבת, מדליקות הנשים נרות חג, ומברכות:

    "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב".

    וכן ברכת 'שהחיינו והגיענו לזמן הזה'

  • • אשה שלא התפללה ערבית לפני הדלקת נרות, תאמר לפני הדלקתן , וכן לפני שהיא מבשלת

    או מחממת את האוכל: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", כדי להוציא את השבת, על מנת שנוכל

    לבצע מלאכות המותרות בחג ואסורות בשבת.

  • • את הנרות מדליקים על ידי העברה של אש דולקת מנר שדלק מלפני שבת. ולכן צריך לזכור

    להדליק בערב שבת 'נר נשמה' או כל נר אחר שיידלק עד לאחר צאת השבת וממנו נוכל לקחת

    אש להדלקת הנרות ולבישולים.

  • • אין להדליק בחג אש חדשה על ידי גפרור או בכל דרך אחרת, ואם שכחתם להשאיר נר דולק

    מערב שבת, או שהנר כבה, יש להשיג אש מהשכנים וכדו'.

  • • לאחר שמדליקים את הנרות, יש להיזהר שלא לכבות את הגפרור חלילה, כי בחג אסור לכבות אש.

    ולכן, מומלץ להכין עוד לפני שמדליקים את הנרות, צלחת זכוכית או תבנית אלומיניום וכדו',

    בה נוכל להניח את הגפרור הבוער כדי שייכבה מעצמו.

  • • בתחילת סעודת ליל החג מקדשים על היין כמו בכל חג, אלא שהפעם הקידוש מיוחד במינו וכולל

    בתוכו גם הבדלה של צאת שבת יחד עם הקידוש שאנו מקדשים את החג הנכנס, ולכן תיקנו

    חכמי התלמוד שבקידוש זה נאמר חמש ברכות, לפי הסדר יקנה"ז שמשמעותו:

    יין (ברכת בורא פרי הגפן), קידוש (ברכת אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון)

    נר (בורא מאורי האש) הבדלה (המבדיל בין קודש לקודש) זמן (שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה).

  • • מי שטעה בסדר הברכות יצא ידי חובתו, ואינו צריך לשוב ולקדש על היין.
  • • כשמברכים 'בורא מאורי האש' צריכים להסתכל לאחר מכן על נר דולק, ולכתחילה טוב להסתכל

    על שני נרות דולקים, ולכן חשוב לוודא לפני שמתחילים לקדש על היין, שיש על השולחן

    או בסמוך שני נרות דולקים.

  • • אפשר כמובן לברך 'מאורי האש' גם על נרות החג שהדליקה האשה, ואין צורך להדליק נרות מיוחדים לשם כך.

 

אז שיהיה לכולנו שבת וחג שבועות שמח!

 

האם מותר להתנדב למד"א בשבת?

שאלה:

אני בן 17.5 דתי מסורתי ואני מתנדב במדא.
נתבקשתי (לא חובה, אך אם אוכל זה יעזור) לעשות משמרת בשבת באמבולנס בתור חונך
המתנדבים החדשים, כמובן שיהיה לי איסוף עם האמבולנס מהבית ולא אחלל שבת שלא לצורך.
אני אישית מכיר אפילו חרדים שעושים משמרות בשבת ע"פ התנאים שרשמתי לעיל.
שאלתי היא האם מותר לי ללכת למשמרת?

 

תשובה:

אליה שלום וברכה
מצד אחד פיקוח נפש בשבת הוא מצוה גדולה וחשובה, מצד שני לא כל דבר שמד"א עושים בשבת הוא בהכרח פיקוח נפש.
אם יש רב שמלווה את הפעילות, ונותן הנחיות מה מותר לאדם דתי לעשות, ואתה יכול לקבל ממנו אישור כי הפעילות הספציפית שלך מותרת, ולקבל הנחיות מה כן ומה לא. הדבר ראוי ונכון. אך אם אין אפשרות כזו עדיף שלא לעשות משמרת, ולתת לאחרים לעשות זאת.

במקרה ומד"א פועל בשיתוף פעולה למשל עם איחוד הצלה וכודמה, ורבני הארגון מורים למתנדבים מה לעשות, יש מצוה גדולה לעשות משמרת בשבת. כפי שקורה למשל בעיר שלנו מודיעין עילית.
במקרים שמד"א מתעקש שהוא אינו מוכן לפעול ע"פ הנחיות והוראות רב, כפי שקורה בלא מעט מקומות בארץ, עדיף באופן כללי שלא לקחת משמרת שבת.
אם מחמת סיבה מסוימת נראה לך שאם אתה אישית לא תתנדב בשבת יהיה בעיה העלולה להביא חשש פיקוח נפש, והם לא יכולים להשיג מחליף שיכול לעשות זאת במקומך, צריך להתנדב ולפנות לקבל הנחיות מפורטות מרב מה כן ומה לא לעשות.

ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לחמם סופלה בשבת על הפלטה?

שאלה:

שלום וערב שבת שלום.
רציתי לדעת האם ובאיזה דרך ניתן בשבת לחמם מעט על הפלטה 'סופלה' שזה סוג של עוגה
בתוך תבנית והיא לא אפויה לגמרי אבל כך אוכלים אותה.. ומקובל לאכול אותה כשהיא מעט חמה.
תודה רבה
תשובה:
סופלה במקורו הוא עוגה אפויה שבמרכזה יש שוקולד או רוטב שוקלד, שרוצים שהיא תשאר
במצב נוזלי מעט. ובמקרה זה הסופלה נחשב מבושל כל צרכו, ומצטמק ורע לו.
וכן מותר לחמם [בצורות המותרות] עוגה שהגיעה למצב אפיה הרצויה המקסימלית אצל רוב האנשים.
הבעיה שסופלה נהפך לכינוי לכל עוגת שוקולד שאינה אפויה דיה.
ולכן באופן עקרוני צריך להזהר מסוגים שונים של עוגות שוקלד שמכונים גם סופלה, שבעצם רוב האנשים
היו מעדיפים לאכול אותה אפויה לגמרי, אך יש מי שמעדיף במצב חצי נא. ובמקרה כזה הוא מוגדר
כאינו מבושל כל צרכו שאסור לחממו בשבת.
ולכן אי אפשר לתת תשובה גורפת על סופלה, וצריך לבדוק כל מקרה לגופו של ענין, איך רוב האנשים
מעדיפים לאכול אותה.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לעבוד בשבת בתור בודק קורונה מחשש לפיקוח נפש?

שאלה:

היי, אני עובד בתור בודק קורונה (במתחמים) בשישי-שבת. ולאחרונה חלה בי תחושה

שאני עובד בשבת, למרות שאינני אדם שומר שבת אבל מאז ומעולם נמנעתי מלעבוד בשבת

לא משנה כמה כסף היה על הכף.

האם כפי שאדם יכול לחלל שבת לצורך בדיקת קורונה (פיקוח נפש) מתוך הידיעה שאם אני לא הייתי,

אנשים לא היו נבדקים ובכך חלילה היו אולי נפטרים יותר אנשים בעקבות המגיפה, אז האם גם עצם

עבודתי בשבת כבודק קורונה נחשב פיקוח נפש? תודה מראש.

 

תשובה:

שלום וברכה

כל הכבוד על שמירת שבת, ובזכות שמירת השבת שהוא מקור הברכה, תזכה לפרנסה בשפע רב.

בעקרון היו זמנים שבדיקת הקורונה באמת היה פיקוח נפש, כרגע לאחר שהגל הרביעי עבר,

יחד עם מצב החיסונים, והעובדה שמי שבסיכון נשמר, אין דחיפות לבצע את הבדיקה בשבת.

במקרה ובאיזורך יש נתונים אחרים, או שחס ושלום יגיע גל חמישי, תפנה שוב.

ובזכות שמירת השבת ננצל מהמגיפה.

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר להשתמש בשבת במכשיר ספורט שהוא לא חשמלי?

שאלה:

האם מותר להשתמש בשבת במכשיר ספורט שהוא לא חשמלי ולא על סוללות?
תשובה:
שלום וברכה
בשבת יש איסור לעשות ספורט, אולם יש דין שבחורים המתענגים על קפיצתם מותר,
כלומר מי שצריך את ההתעמלות שיהיה לו כיף  וטוב, והוא מתענג בעת עשיית ההתעמלות,
מותר, אך אם זה רק לכושר באופן כללי, ובאופן כללי הכושר עושה לו טוב, יש להמנע מעשיית
כושר בשבת. לגבי מכשיר זה נחשב עובדין דחול, כיון שבאופן כללי מכשיר ספורט אסור בשבת.
ולכן גם צעיר מלא מרץ שהספורט עושה לו בשעת ההתעמלות שמותר לו, לא יעשה זאת עם מכשיר,
אלא יעשה תרגילים אחרים.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לזרוק פמוטים שנשברו?

שאלה:

אמא שלי קיבלה זוג פמוטים מקריסטל במתנה מחמותי מחברת "הצורפים". לאחר מס' פעמים

של הדלקת נרות, ראש אחד הפמוטים נשבר לחלוטין (אולי בשל חום הלהבה). לא ניתן לתקן בבית

וגם בחנות הם אמרו שהם לא מתקנים קריסטל / זכוכית.

האם לזרוק או לשמור ולהשתמש בכל זאת בפמוטים?

 

תשובה:

שלום וברכה

כרצונכם, אם הדבר נח לכם אפשר להמשיך. אולם אין חובה ואם אתם רוצים ניתן לזורקם ולהתחדש בחדשים

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?

מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?

 

רבים תמהים האם ישנה דרך לראות ניסים בדור שלנו.

לפני כמה שנים הזמינו אותי להתארח ב'שבת מחנה' של סמינר בו השתפו 440 בנות מבי"ס בית יעקב.

המחנה החל מיום חמישי וכלל גם את שבת. ביום שישי בבוקר הגענו לקבר הרשב"י הקדוש במירון,

שם התפללו הבנות מעומק הלב ולאחר מכן הוגש להן כיבוד קל שנתרם לעילוי נשמת רבי שמען.

המשכנו במסלול ובסיומו הגענו לאכסניה בצפון שם התארגנו לקראת השבת מרוממת.

לאחר תפילת ערבית, ירדו הבנות לחדר האוכל הענק והמתינו לעשיית הקידוש ותחילת הסעודה.

למעשה, מהבוקר הן לא אכלו בצורה מסודרת. השעה היתה 18:00 בערב וכולן חיכו לטעום ממטעמי השבת.

הרמתי את הגביע והתחלתי באמירת הקידוש: "יום השישי ויכולו השמים והארץ…",

לפתע רצה אלי אחת התלמידות ולחשה באזני: "הרב, אני חייבת לדבר איתך דחוף".

ניסיתי לסמן לה עם היד שתחכה לאחר הקידוש, אך היא התעקשה ואמרה, "הרב, זה דחוף".

עצרתי לרגע, בעוד 440 בנות עומדות וממתינות, ושאלתי אותה: "מה קרה? אני פה כל השבת,

תני לסיים את הקידוש, יש פה 440 בנות שכמעט לא אכלו כלום מהבוקר והן ממש רעבות".

"לא הרב, זה דחוף, אני חייבת לדבר איתך מיד בחוץ". לא נעים בכלל, עצרתי את הקידוש

והודעתי לבנות שאני תכף חוזר, ולבינתיים האחראית תסביר להן מה הולך להיות השבת.

יצאתי החוצה ואותה תלמידה אומרת לי: "כבוד הרב, קרה פה דבר איום ונורא". "מה קרה?" נבהלתי.

"המנהלת הזמינה 'קייטרינג' לשבת ובטעות שלחו לנו אוכל שאין עליו תעודת כשרות כלל, בוא ותראה זאת בעצמך.

מה עושים?! מה יאכלו 440 בנות?!".

"מה זאת אומרת?", נדהמתי. החשתי את צעדי אל המטבח ולתדהמתי אכן כך היה:

כל האוכל שנשלח היה ללא תעודת כשרות כלל. "מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?",

פנתה אלי סגנית הסמינר שהייתה במתח רב.

"אל דאגה, הכל יהיה בסדר", אמרתי להן. חזרתי לקידוש ופניתי לתלמידות ואמרתי להן:

"תלמידות יקרות, יודעות אתן כי תפקידנו בעולם הוא לעשות את רצון אבינו שבשמים,

המעניק לנו בכל רגע חיים בחסד. אנו בני תורה השולטים על יצרנו, לכן נעשה הכל

כדי למלא את רצון ה' גם כשקשה לנו. אירעה תקלה בלתי צפויה ונשלח לנו אוכל ללא תעודת הכשר.

כעת בידינו ההזדמנות לקדש שם שמים ולעקוד את יצרינו, גם כשאנו רעבים עד למאד. על כן,

נתגבר כארי ונאכל השבת רק לחמניות ונשתה מים".

"באמת?!", נשמע קולן של מאות תלמידות המומות. אך ראו איזה פלא, לאחר שניות ספורות נעמדו התלמידות

מחוייכות ושמחות וקיבלו על עצמן באהבה גמורה לעמוד בנסיון ולא לאכול מהאוכל הלא כשר.

כולן התיישבו ואכלו לחמניות עם מים, כשהן שמחות ומאושרות ולא נשמעה אפילו תלונה אחת בנושא.

הייתה זו קבלה מאוחדת של כל הסמינר, שלוש סעודות הם אכלו לחמניות ומעט ממתקים שהביאו עימן בתוספת מים.

רבותי היקרים, שמעו היטב, בעל המקום שהיה מסורתי ושמע על הסיפור הגיע אלי במוצ"ש ואמר לי:

"כבוד הרב, תשמע אני אדם מסורתי המתגורר ב'בית דגן' ויש לי בן יחיד. כבר זמן רב

שאני ואשתי מתווכחים איפה ילמד הבן הצעיר, אשתי רוצה שילך למקום מסורתי,

בעוד אני רוצה שילמד במקום חילוני ו'מתפתח'. אך כעת, לאחר שראיתי כיצד מסוגלות 440 בנות

לא לאכול ולא לשתות מהאוכל הטעים שהוכן להן מטעמי כשרות ובכל זאת הן מאושרות

ואף משתתפות בסימפוזיונים בהתלהבות, הבנתי שאצלכם יש שליטה על היצרים, אם כן,

החלטתי כי הבן שלי יהיה כמותכם – אני הולך לרשום אותו לתלמוד תורה".

שמחתי מאד ואף סייעתי לו למצוא לבנו תלמוד תורה טוב.

לאחר שלושה ימים, מתקשרת אלי מנהלת הסמינר ואומרת לי: הרב זאיד, אתה חייב לשמוע מה קרה,

יש פה המשך מרגש ונדיר לסיפור של 'שבת המחנה'. כידוע לך, הסמינר ממוקם במועצה מקומית

שאינה עוזרת לו כלל. הסמינר כולו מבוסס על קראוונים שתרמו יהודים טובים מכיסם הפרטי.

"בטח אתה זוכר", הוסיפה המנהלת, "שבסעודה שלישית אספת את כל הבנות ואמרת להן:

'בנות יקרות, דעו לכן כי בורא עולם גאה בכן, עשיתן קידוש ה' מאין כמוהו. לפני שתצא השבת

וכולכן תמהרנה לבתיכן ותסתערו על האוכל, זכורנה כי כעת היא שעת רצון עצומה בשמים.

הקב"ה גאה בכן מאד שעמדתן בנסיון ונשארתן נאמנות לו עם כל הקושי – אין ספק כי הסמינר כולו

יזכה לראות ניסים גלויים בקרוב ממש". "דע לך, הרב זאיד", אמרה לי המנהלת בהתרגשות,

"התקשרו אלי כעת מהמועצה והודיעו לי שהם רוצים לבנות לנו מבנה ענק ומפואר, בשיתוף מפעל הפיס.

לא להאמין! מיד אחרי שעמדו בניסיון, הגיעה הישועה הגדולה".

רבותי זה הסוד – מי שמוסר את נפשו ועומד בניסיון לכבוד בורא העולם, רואה ניסים גלויים לחלוטין!

זו לא אמונה, זו סטטיסטיקה פשוטה.

 

(מתוך עתון בקהילה אייר תשפ"א)

 

 

כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

יעקב א. לוסטיגמן

 

חג הפסח הוא חג מיוחד במינו, מעבר לחלק הרוחני שלו כחג הגאולה,

והזמן שבו יכול כל אדם לצאת מעבדות מחשבתית לחירות אמיתית,

הוא גם חג שמצריך הכנות אינטנסיביות מאוד כדי שנוכל לקיים כראוי

את מצוות החג. הניקיונות, החיפוש אחר כל פירור של חמץ, ביעור החמץ

בפועל, הבישולים לליל הסדר וההכנות הרבות לקראת החג, כל אלו מהווים

חלק נכבד ואפילו עיקרי בכל הקשור לקיום חג הפסח כהלכתו.

כשחל ליל הסדר במוצאי שבת, הכל מסתבך לכאורה. מתי שורפים את החמץ?

בשבת? חס וחלילה! אז בודקים חמץ יומיים קודם ושורפים יום קודם? ואחרי

ששרפנו את החמץ ביום שישי מותר לאכול חמץ בשבת? ומה קורה עם ההכנות

לליל הסדר, צריך לבשל הכל מערב שבת? זה לא תמיד קל ולא תמיד אפשרי.

בקיצור… מורכב למדי… אבל אם נמשיך לקרוא עד הסוף הכל יהיה יותר קל

בעזרת ה'. הבעיה הגדולה היא שלא תמיד אנחנו נערכים מראש כראוי, ולכן

עלולים להסתבך כשמגיע רגע האמת.

השנה, שנת תשפ"א, (2021)זה קורה! חג הפסח מתחיל במוצאי השבת, וערב

פסח עצמו חל בשבת. זה מאוד נדיר שזה קורה, הפעם הבאה שזה יקרה צפויה

בעוד ארבע שנים, והפעם שלאחריה תהיה רק כעבור 20 שנה! במניין לוח השנה

הלועזי זה יוצא בשנת 2045.

לכן פנינו לגאון רבי אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים, וביקשנו שייתן

לנו הדרכה מעשית, איך מתכוננים ואיך חוגגים את ליל הסדר שחל במוצאי שבת קודש.

הרב שלזינגר נענה בשמחה, ולהלן הדברים שזכינו לשמוע מפיו:

 

בישולים בחג

 

קודם כל צריך לדעת שבשונה משבת, שבה אסור לבשל בשום פנים ואופן, בחג, אם הוא

חל ביום חול, מותר לבשל מאכלים, אבל אסור להדליק אש לשם כך, וההלכות קצת מורכבות.

אנחנו לא נעסוק הפעם בהלכות בישול בחג, ורק נציין שמי שלא הספיק לצלות את הזרוע

בערב החג או לא יכול היה לבשל את כל מאכלי החג מלפני השבת, יכול לבשל גם בחג,

אבל צריך להתייעץ לפני כן בפרטות עם רב מורה הלכה וללמוד היטב את הדינים התלויים

בזה, כדי שלא להיכשל באיסורים חמורים. מי שלא למד את ההלכות הללו כראוי, מוטב

שלא יתקרב לכיריים בחג, ויתייחס לחג כאילו היה שבת, וכך יינצל מאיסורים חמורים.

אחרי שהקדמנו את ההקדמה הזאת, נחזור לעסוק בכל העניינים של ההכנה לחג הפסח

ועריכת ליל הסדר במוצאי השבת.

 

שבת הגדול

 

'שבת הגדול' זה כינוי לשבת שלפני חג הפסח. בדרך כלל, כשחג הפסח חל באמצע השבוע,

יש הפרש של כמה ימים בין שבת הגדול ובין 'חג הפסח', ולכן זו שבת שמוקדשת לדרשות

של רבנים, בכל תפוצות ישראל. הרבנים נושאים דברים בבתי הכנסת ומכינים את הציבור

לקראת פסח, כשבכל פעם הם עוסקים בהלכות אחרות הנהוגות בחג הפסח ושצריך לדעת

אותן בערב הפסח כדי להתכונן לחג כראוי.

השנה, שבת הגדול היא שבת הצמודה ממש לחג ואין שום הפרש בינה ובין החג, ולכן זה

מועד מאוחר מדי לעסוק בהלכות הנצרכות במהלך ההכנות לחג. בשל כך נוהגים להקדים

את דרשות 'שבת הגדול' לשבת אחת קודם. שמונה ימים לפני חג הפסח.

כמו כן נוהגים לומר בשבת הגדול את החלק המרכזי מתוך 'הגדה של פסח', והמנהג הזה

מקיימים אותו גם השנה בשבת הגדול למרות שהיא צמודה לחג הפסח, משום שכמובן שאין

כל מניעה לומר את ההגדה כנהוג, גם בשבת.

 

תענית בכורות

 

לפי ההלכה, כל בן בכור במשפחתו, צריך בעיקרון לצום ביום שלפני חג פסח,

היום המכונה בהלכה 'ערב פסח'. נדגיש שלא מדובר על הלילה, ליל הסדר,

אלא ביום שלפני החג, שהשנה כאמור יחול ביום שבת. בגלל שהצום קשה

מאוד לאנשים בזמן הזה, הקלו גדולי הפוסקים בכך כי ההלכה הזאת מקורה

במנהג שהשתרש בעם ישראל ואינה חובה מעיקר הדין.

המנהג הוא שהבכורים אינם צמים בפועל כל היום, אלא קמים בבוקר, לא אוכלים

ולא שותים, הולכים לבית הכנסת לתפילת שחרית, ולאחר התפילה מסיימים מסכת

או שומעים סיום מסכת מפי אדם אחר שסיים מסכת, ואז הם טועמים מהכיבוד שהוא

מביא לכבוד הסיום, כי זאת 'סעודת מצוה', ולאחר שכבר שברו את הצום אינם צריכים

לצום ויכולים להמשיך ולאכול כל היום.

עם זאת, השנה היום של 'תענית בכורות' הוקדם ליום חמישי כי אסור לצום בשבת ועדיף

להימנע מצום גם ביום שישי, ערב שבת. לכן גם את סיום המסכת צריכים הבכורות לעשות

ביום חמישי שלפני חג הפסח, בתאריך העברי זה יוצא י"ב ניסן, ובתאריך הלועזי 25 במרץ.

 

בדיקת חמץ

 

את 'בדיקת החמץ' צריך לעשות לאור הנר, בשבת אסור כמובן להדליק נרות ואפילו

לא להחזיק נר דולק ביד, ולכן את בדיקת החמץ צריכים לעשות לילה קודם, בחמישי

בלילה, מצאת הכוכבים, שזה כ-20 דקות אחרי שהחמה שקעה. לפני בדיקת חמץ

מברכים, וגם לאחריה אומרים את הנוסח שכתוב בהגדות 'כל חמירא וחמיעא' או

בתרגום שלו ללשון הקודש 'כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי' וכו'.

את פתיתי החמץ שנמצאו במהלך הבדיקה צריך לקשור בתוך שקית ולהניח במקום

שבו הם לא יתפזרו ולא יהיו בהישג ידם של ילדים וכדו', להבדיל שלא יהיו מאכל

לעכברים כי העכברים עלולים לפזר את החמץ, ואז יהיה צרוך לבדוק שוב מחדש

את כל הבית. מי ששכח או לא הספיק לבדוק את החמץ ביום חמישי בלילה, יבדוק

ביום שישי לאור היום. אם שכח לבדוק ביום שישי, יבדוק במוצאי השבת לאור הנר

לפני שהוא מתחיל לערוך את סדר הפסח בליל הסדר. כמובן שאסור להדליק נר עם

גפרור או מצית וכדו', אלא צריך להעביר לו אש שכבר דולקת בנר אחר או בכיריים,

עוד מלפני השבת. וייזהר לא לכבות את הנר, וגם אחרי שבדק יניח את הנר בצד

שייכבה מעצמו, כי אסור לכבות אותו בחג.

 

שריפת חמץ

 

למרות שבכל שנה שורפים את החמץ בי"ד בניסן, ערב חג הפסח, השנה שורפים את

החמץ יום קודם, ביום שישי י"ג בניסן, כי בשבת אסור לשרוף חמץ כמובן. זמן השריפה

הוא מהבוקר ועד השעה 11:28 לפי שעון הקיץ שיונהג בישראל לילה קודם לכן.

עם זאת, צריך להשאיר חמץ שלא שורפים בכמות שתספיק לסעודות השבת, הן לסעודת

ליל השבת, שהוא בשישי בערב, והן לשתי סעודות שצריך לאכול בשבת בבוקר, כפי

שנפרט בהמשך. כמובן שאת החמץ שמשאירים צריך לשמור במקום סגור, שלא יתפזר

בבית ולא יגע חלילה בכלי הפסח.

 

אחרי שריפת חמץ

 

מותר לאכול חמץ ביום שישי ובליל שבת וכן בשבת בבוקר עד השעה 10:11. אבל כדאי

מאוד להצטייד במוצרי מזון שאינם מתפוררים, פיתות עדיפות, ואם אין אפשר גם לחמניות.

בכל מקרה חלות מפוררות מאוד בדרך כלל, ולכן עדיף להימנע משימוש בחלה ולמצוא

תחליפים שפחות מתפוררים.

 

הכנת צורכי הסדר ביום שישי

 

כבר הקדמנו והזכרנו את האיסור 'להכין משבת לחול', ועכשיו נרחיב קצת כדי

שהנושא יובהר כראוי. יש איסור להכין דברים, כל דבר, משבת ליום חול ואפילו

משבת לחג. כמו כן אסור להכין דברים מחג ליום חול, ומותר להכין רק מחג לשבת

בתנאי שעשה קודם 'עירוב תבשילין', אבל זה כבר נושא נפרד ולא נעסוק בו כרגע.

כשחל חג במוצאי שבת, במיוחד ליל הסדר שמצריך הרבה הכנה מראש, צריך לקחת

את זה בחשבון ולהתכונן כראוי, וחשוב להכין את הכל עוד מלפני השבת, כי בשבת

עצמה אסור להכין למוצאי השבת כאמור. לכן, מה שאפשר להכין מערב שבת מכינים,

ומה שאי אפשר, מכינים רק אחרי צאת השבת כשכבר הגיע ליל החג.

במסגרת זו לא נפרט את כל ענייני ההכנות, כי הם כבר מפורטים בהרחבה בפרסומים

אחרים שפרסמנו בנפרד ושמתאימים לכל חג פסח בכל שנה ושנה. אנחנו רק נפרט

בקצרה מה צריך לעשות לפני שבת ומה אחרי צאת השבת.

ביום שישי צריך לזכור לפתוח את חבילות המצות, אם צריך להפריש מהן חלה יש לעשות

זאת ביום שישי, צריך להכין 'מי מלח' לליל הסדר', וכן 'חרוסת'. צריך לצלות 'זרוע' על האש,

ולשטוף חסה אבל לוודא שהעלים יישארו בלי מים במהלך השבת כדי שלא יהיו בגדר

'כבוש' וייפסלו לשימוש למרור. מותר לשמור אותם במקרר אבל לא במקפיא, מאותה הסיבה

כי זה יהפוך אותם ל'כבושים'. מי שנוהג לאכול תמכא ('חריין') מגורד למרור, צריך

לרסק אותו לפני שבת, ולשמור בקופסה אטומה וסגורה היטב שלא תתפוגג החריפות

עד צאת השבת. חשוב מאוד לזכור להדליק נר שדולק 26 שעות או יותר, לפני כניסת

השבת, כדי שנוכל להשתמש ממנו להדלקת נרות בליל החג, לאחר צאת השבת.

כמו כן מדליקים נרות שבת כרגיל כמו בכל ערב שבת, ומי שרוצה לטלטל את המגש

של הנרות מהשולחן של החמץ לשולחן של ליל הסדר וכדו', צריך להניח מערב שבת

גם חפץ נוסף שאינו 'מוקצה' בשבת, על המגש יחד עם הפמוטים, כמו מחזור של פסח,

הגדה, חומש, או אפילו תפוח או תפוז או בננה וכדו'.

 

סעודות שבת

 

בשבת אנחנו צריכים לאכול שלוש סעודות, אבל יש לנו בעיה, כי בערב פסח אסור

לאכול מצות, ורק בליל הסדר אנחנו יכולים להתחיל לאכול מצות. לכן אנחנו חייבים

לאכול לחם, פיתות, לחמניות וכדו' בכל סעודות השבת. בליל שבת זו לא בעיה, כמו

שאמרנו מומלץ לאכול חמץ שאינו מתפורר כל כך, אבל בשבת בבוקר יש בעיה גדולה

כי אנחנו צריכים להספיק לאכול שתי סעודות שבת, לפני 'סוף זמן אכילת חמץ', ואחרי

השעה 10:11 בבוקר, אסור בכלל לאכול חמץ וגם לא מצה.

לכן צריכים לקום בשבת בשעה מוקדמת יותר, וברוב בתי הכנסת גם מקדימים בהתאם

את זמן התפילה. כששבים מהתפילה עושים קידוש, נוטלים ידיים ואוכלים סעודה אחת,

פת לחם עם דג או מאכלי שבת אחרים. לאחר מכן מברכים ברכת המזון, קמים מהשולחן

ויוצאים החוצה לטיול קצר של עשר דקות או רבע שעה, כדי להסיח דעת מהסעודה הקודמת,

שההמשך יהיה סעודה נפרדת ולא יצטרף אליה, ולאחר שהסחנו דעת חוזרים הביתה, נוטלים

שוב ידיים ואוכלים שוב פיתה או לחמניה וכדו' עם בשר או חמין, כל משפחה כמנהגה וכהרגליה.

את שתי הסעודות הללו צריכים לסיים לפני השעה 10:11!

מי שלא הספיק לאכול שתי סעודות בבוקר, או שאינו מסוגל לאכול שתי ארוחות

בזו אחר זו, מכל סיבה שהיא, יכול במקום זאת לקיים את מצוות סעודה שלישית,

באכילת בשר, דגים או פירות וירקות. אבל לכתחילה עדיף לאכול שתי סעודות עם פת.

חשוב לזכור! לא נוכל לשטוף את הכלים אחרי הסעודות, וכמובן כמובן שלא נוכל

להשתמש בהם בפסח. לכן כדאי לאכול בכלים חד פעמיים. משפחות רבות מבשלות

את מאכלי השבת בכלים של פסח, ומעבירות לכלים חד פעמיים, אבל צריך זהירות

רבה שהכלים של פסח לא יגעו בחמץ או במשהו שנגע בחמץ ולא עבר שטיפה יסודית.

במיוחד צריך להיזהר בבישול החמין, שיש בו גריסים בדרך כלל והוא חמץ גמור,

וצריך להיזהר שלא לבשל בכלי פסח חס וחלילה, ואפילו בכלי חמץ ראוי שלא לבשל

כזה חמין לשבת זו, כי דרכו של תבשיל החמין שהוא נדבק לתחתית הסיר ונשאר בו

מאכל שעשוי מחמץ, ואי אפשר לשטוף אותו בשבת כראוי, כי זה נכנס לאיסור של

'מכין משבת לחול', ולכן נחזור ונדגיש שמוטב להכין אוכל של פסח בכלים של פסח,

ולהגיש לשולחן בכלים חד פעמיים, כך נחסוך את כל הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך.

כמו כן, צריך לאכול בפינה צדדית, עדיף במרפסת או בחצר, ועל גבי שולחן מתקפל

שנוכל אחר כך לקפל ולהניח בצד, או לפחות לכסות את השולחן במפת ניילון עבה

שנוכל לוודא במאת האחוזים שלא עוברים פירורים.

יש משפחות שכדי להוריד מעט מהלחץ נוטלות ידיים אוכלות רק כזית פת ולאחר מכן

מקפלות את המפה שמושלכת מיד לפח. לאחר מכן שוטפים את הידיים והפה, פורסים

מפת ניילון חדשה ואוכלים את המשך הסעודה עם מאכלים של פסח, בנחת וברוגע

בלי חשש של חמץ שמתפזר בכל האזור.

 

החמץ שנותר אחרי סעודת השבת

 

אחרי שמגיעה השעה 10:11 דקות, כבר אסור לאכול חמץ, בשום אופן. אבל מה עושים

עם החמץ שנשאר? להשאיר אותו בבית אי אפשר כי בערב כבר יהיה חג הפסח, וגם

לשרוף אותו אסור, כי בשבת אסור כמובן להדליק אש או להכניס משהו לאש דולקת.

לכן צריך לבער את החמץ, אבל לא על ידי שריפה. יש שנוהגים לפורר אותו לתוך

האסלה ולהוריד את המים, יש שמעדיפים לא להכניס אוכל לשירותים, אפילו לא כדי

לבער אותו, כי יש בזה ביזוי לאוכל. עדיף להכין עוד מלפני שבת, פח או דלי עם אקונומיקה

או נפט ולהכניס את שאריות הלחם פנימה, כדי לפסול אותם מאכילה. אם אין אפשרות

כזאת, אפשר לקחת את הלחם למקום הפקר ולזרוק אותו שם, אבל לא במקום ששייך

לאדם כלשהו ואפילו לא במקום ששייך לכמה אנשים ביחד.

חשוב לזכור לנקות את האזור שבו אכלו את הסעודות, אבל עדיף שלא לעשות זאת עם

מטאטא כי הפירורים נדבקים בו וקשה להיפטר מהם לאחר מכן. מומלץ לעשות זאת עם

מגב ולאחר מכן לשטוף אותו באמבטיה, כדי שהפירורים שנדבקו בו ירדו לביוב.

אחרי שמבערים את החמץ, חוזרים ומבטלים בלב את כל החמץ שנשאר, שייחשב כאילו

הוא עפר ואין לו שום חשיבות, ואומרים שוב את הנוסח שכתוב בהגדות לומר אחרי

שריפת חמץ "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי", או בלשון הקודש כפי שמופיע בהגדות.

 

שבת אחר הצהרים

 

כמו שכבר הזכרנו, אסור להכין שום דבר משבת לחג שאחרי השבת, ומדובר לא רק על

מלאכות שאסור לעשות בשבת, אלא אפילו דברים המותרים לעשות בשבת, אין לעשותם

לצורך החג שאחריה. למשל, אסור לסדר את הכיסאות סביב השולחן לצורך ליל הסדר.

אם הכיסאות מפוזרים בבית ומפריעים, מותר לסדר אותם כי זה לצורך השבת, כדי

שהבית יהיה מסודר בשבת. אבל אסור לסדר אותם לצורך החג. כמו כן אסור לפרוס

מפה מיוחדת לליל הסדר, לפני שיוצאת השבת, ובוודאי שאסור לשטוף חסה בשבת

לצורך ליל הסדר וכדו'.

מותר לשכב לנוח בשבת אחר הצהרים, גם אם בדרך כלל לא עושה זאת והפעם הולך

לנוח כדי שיהיה לו כח בליל הסדר להישאר ער עד שעה מאוחרת, אבל לא ראוי לומר

בצורה מפורשת: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כח בליל הסדר", אלא "אני הולך לנוח

לכבוד שבת".

 

צאת השבת: נרות והבדלה

 

בשנים רגילות, אנחנו מקבלים את חג הפסח לפני שקיעת החמה, 20 דקות לפני

השקיעה או 40 דקות לפני השקיעה, כל מקום כפי מנהגו. אבל כשהחג מגיע במוצאי

השבת, אנחנו צריכים להיזהר מאוד שלא להוציא שבת לפני שהיא באמת יוצאת.

אדם שהדליק נרות של חג הפסח לפני שיצאה שבת, לא רק שלא קיים מצוה אלא גם

עבר על חטא חמור מאוד של חילול שבת רחמנא ליצלן.

לכן חשוב לדעת: שבת יוצאת רק בשעה 19:32. לא קודם לכן! רק אחרי השעה הזאת

אפשר להתחיל להתכונן לליל הסדר, אבל צריך קודם לומר 'המבדיל בין קודש לקודש',

כי זה מעין הבדלה וכך בעצם אנחנו מוציאים את השבת והחג נכנס ממילא.

אחרי שיצאה השבת ואחרי שאמרנו 'המבדיל בין קודש לקודש', אפשר וגם צריך להתחיל

להתכונן לחג. נשים תדלקנה נרות חג, אבל הפעם לא מדליקים חס וחלילה בגפרור

מהקופסה וגם לא מצית. אלא רק מעבירים אש, מנר שכבר דולק מערב שבת! אם

כבה הנר, יש לקחת מהשכנים ואם אין ממי לקחת אש, עדיף שלא להדליק נרות בכלל,

וכמובן אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, חס וחלילה. אנחנו הרי רוצים לכבד את החג,

והדלקת אש בחג לא רק שלא מכבדת אותו אלא מבזה אותו ויש בה חטא חמור מאוד.

בתפילת ערבית בבית הכנסת, מוסיפים בתפילת העמידה של החג עוד קטע אחד:

'ותודיענו', זה מופיע בכל המחזורים והסידורים, ואומרים את הקטע הזה במקום

'אתה חוננתנו' שאומרים בכל מוצאי שבת.

נשים שנוהגות לומר 'שהחיינו' בהדלקת הנרות בכל החגים, תאמרנה גם הפעם,

אבל צריכות לזכור שלא לומר שוב כשמקדשים על היין בתחילת ליל הסדר, ואפילו

אין לענות אמן על ברכה זו שנאמרה מפי הבעל, אם הוא מוציא את האשה ידי

חובתה בקידוש, או שהיא אומרת את הקידוש יחד אתו. אבל מי שלא בירכה

שהחיינו בהדלקת נרות, תאמר בקידוש, או תשמע מפי בעלה ותענה אחריו 'אמן'.

נשים שרוצות לבשל מאכלים לליל הסדר בחג עצמו, יעשו זאת רק לאחר צאת

השבת ורק לאחר שאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש', ורק על ידי אש שדלקה

מערב שבת או הועברה מאש שדלקה מערב שבת, ולא על ידי הדלקת אש בחג

עצמו חלילה וחס.

 

בקידוש של מוצאי שבת שחל בחג, יש סדר מיוחד לאמירת הברכות והוא מכונה

על ידי חכמי התלמוד 'יקנה"ז'. כלומר יין (ברכת 'בורא פרי הגפן'),

קידוש (ברכת 'אשר בחר בנו מכל עם… מקדש ישראל והזמנים),

נר (ברכת 'מאורי האש', על נר שדולק מערב שבת או שהועברה לו אש מנר הדולק מערב שבת),

הבדלה ('ברכת המבדיל בין קודש לקודש')

זמן (ברכת 'שהחיינו… לזמן הזה).

בהבדלה המיוחדת של ליל חג הפסח, לא מברכים על בשמים כמו בהבדלה רגילה של כל מוצאי שבת.

 

הכי הכי חשוב!

 

אחרי שפרטנו את כל ההלכות המיוחדות לליל הסדר שחל במוצאי שבת, נאמר

ונזכיר שהמצוה החשובה ביותר בלילה זה היא לספר לילדים וגם למבוגרים ואפילו

כל אחד לעצמו את סיפור יציאת מצרים. לכן חשוב מאוד מאוד לשמור על סבלנות,

להתנהג עם הילדים באהבה רבה בלילה הזה, כדי שהסיפור הזה של יציאת מצרים

ייכנס בעצמותיהם והם יזכרו אותו כל ימי חייהם, מאחר ובסיפור הזה טמון סוד הקיום

של העם היהודי, והוא הבסיס לכל היהדות בכללותה.

רועדת הצטנפה הבת בחדרה, אכלה את הלחם המרוח בשוקולד. כשהדמעות זולגות ללא הרף.

רועדת הצטנפה הבת בחדרה, אכלה את הלחם המרוח בשוקולד. כשהדמעות זולגות ללא הרף.

מוטי קורן

 

לעיתים זוכה האדם לפדות ולהצלה כזו, שגורמת לו לשנות את כל תפיסת

עולמו מן הקצה אל הקצה  וכך סיפר רבי יוסף זריצקי, – פעם דרשתי לפני

בנות סמינר במרכז הארץ על ענייני כשרות, והדגשתי כי יהודי צריך להקפיד

ביותר על הדברים שהוא מכניס לפיו, אשר דברי קדושה יוצאים ממנו. וכשם

שנזהרים שלא להוציא מן הפה דברים אסורים. כך יש לשמור על המאכלים

המוכנסים לתוכו, שלא תהיה נגיעה בטומאה.

כשסיימתי, קמה אחת הבנות וביקשה את רשות הדיבור, משניתנה לה, פתחה

וסיפרה סיפור אישי, שהדהים את כל חברותיה ומורותיה. סיפור, המעיד כאלף

עדים על רמתה הרוחנית של המספרת, על אף היותה בת שש עשרה לכל היותר.

מתברר, כי היא שמעה הרצאה בענייני כשרות, והדברים החדשים ששמעה

נכנסו לליבה, בביתה לא הקפידו על כשרויות מהודרות, אמנם, הם לא אכלו

דברים שאינם כשרים באופן מוצהר, אולם די היה להם בתווית כשרות מינימאלית

כדי לצרף את המוצר לסל קניותיהם, בפרט בשל פער המחירים גדול בין מוצר

כזה למוצר מקביל בעל כשרות מהודרת.

כששמעתי שיש הרבה כשרויות ברבנות, שאין להן את הכלים להקפיד ולשמור

כהלכה – סיפרה הבת – כאב לי שהורי מתייחסים יותר לכסף ופחות לנשמה,

ובאותם רגעים החלטתי כי אעשה כל שביכולתי לשנות את העניין.

מרבית בני האדם שומעים הרצאות באוזן אחת, מחליטים החלטות משמעותיות,

ושוכחים הכל כשההרצאה מסתיימת… אך יש לזכור כי המטרה בכל שמיעה

שהיא, הנה העברת הדברים לכדי מעשה. "אשר ברא אלקים – לעשות", הקב"ה

ברא אותנו כדי שנעשה, ולפיכך לא בודקים בעולם הזה מה רצה האדם ומה תכנן,

אלא מה עשה בפועל.

אותה נערה היתה שייכת לאותו זן מיוחד של בני האדם בעלי עשייה, ועד מהרה

התקשרה לאביה וסיפרה לו שהיא שמעה הרצאה שלימה על ענייני כשרות, ומן

הדברים עלה כי המוצרים שהם צורכים בבית מהווים בעיה של ממש. היא נתנה

לו שהות מסוימת לעכל את הדברים ואז אמרה: "אבא, אכפת לך לשנות את הענין

ולהתחיל לקנות מוצרים בכשרות מהודרת?"

"בוודאי אכפת לי" – התכעס אביה – "המוצרים הללו עולים הרבה יותר!"

"אני רוצה לבוא הביתה" – ניסתה להפציר.

"ואם לא אקנה לך?" – התגרה בה.

"לא אוכל לבוא" – הגיעה התשובה – "אני יודעת שאם אראה את האוכל, לא אוכל להתאפק".

"את מאיימת עלי?!" – התרגז – "אם כך, עדיף שתשארי בפנימיה. אל תבואי הביתה!

אצלי בבית לא ישתנה כלום!"

והשיחה נותקה.

יום חמישי הגיע. בנות הפנימיה התכוננו כולן לנסיעה הביתה, ורק נערה אחת

היתה טרודה בעניינים אחרים לגמרי. היא ספרה את מטבעות הכסף הבודדות

שברשותה, ותהתה מהו הדבר החשוב ביותר לקנות לשבת. לא היו לה

אפשרויות רבות מדי, ולבסוף נפלה ההכרעה על לחם וממרח שוקולד.

היא בושה לספר על תגובתו של אבא, ועל המצב שאליו נקלעה, באין רואים

'הגניבה' את המוצרים לחדר והטמינה היטב בארון האישי שליד מיטתה,

כשכולן ארזו מזוודות, הכניסה כמה בגדים לתוך המזוודה שלה. יצאה עם

כולן החוצה, וכשעמדו בתחנה מילמלה: "שכחתי משהו, אני רצה להביא…

אל תחכו לי…" ושבה לבדה לפנימיה הריקנית. גם ביום, היה מוזר להיות

לבד בפנימיה הגדולה, אבל בלילה התעצמו הפחדים פי כמה. רועדת מכל

רשרוש הצטנפה הבת בחדרה, אכלה את הלחם המרוח בשוקולד.

כשהדמעות זולגות ללא הרף. "השם, אני יודעת שאסור לבכות בשבת",

אמרה וניסתה בכל זאת להפסיק לבכות, "אבל שבת היום, ולי אין אפילו

יין לקידוש או לחם משנה, אלא רק לחם יבש מיום חמישי…".

בלילה לא עצמה עין, ובצאת השבת יצאה החוצה לחפש מקום שבו

תוכל לשמוע הבדלה. איכשהו חלף לו גם הלילה השני, וביום ראשון

מיהרה לקחת את מזוודה, ו'כאילו' לחזור כמו כולן…

שבועיים חלפו. אביה לא דיבר איתה מטוב ועד רע, אך אבא נותר אבא,

ובסופו של דבר הוא התקשר. "את ברוגז?". "חס וחלילה. אני רוצה מאוד

לבוא הביתה, רק מחכה שאוכל לאכול שם משהו כשר". הבת ממשיכה

להתעקש בנחישות, והוא מחליט לבוא לקראתה. "טוב, שיהיה כך. בואי

נסכם להיפגש בבני ברק. נכנס לאחת מרשתות המזון ואת תאמרי לי

בדיוק אלו כשרויות את רוצה לאכול".

הנערה היתה מאושרת. אבא יתאמץ לנסוע מהבית לבני ברק, והיא תגיע

לשם מן הפנימיה בבאר יעקב. היא תמלא את הבית במאכלים כשרים

למהדרים, ובשבת הבאה שוב תוכל לנסוע כמו כולן!

אלא שהעניינים היו יגעים למדי…

אבא דחף לפניו את עגלת הקניות, והיא העמיסה עליה את כל המוצרים

הדרושים. עד מהרה מתמלאת העגלה עד אפס מקום, משום שצריך לקנות

הכל. אבא רוטן על הקניה הענקית, ובכל פעם שהיא מכניסה מוצר חדש,

הוא מנופף לעברה במוצר מקביל, רק קצת פחות כשר, שעולה הרבה פחות.

"את חושבת שאני רוטשילד? מאיפה אשלם על כל זה?!".

היא מנסה לתמרן בין עקיצותיו וגערותיו – לבין המוצרים שמוכרחים לקנות.

סוף כל סוף הם עושים את דרכם לקופה, מקווים להיחלץ מן הצרכניה העמוסה

במהירות המרבית, אך תקוותם היתה תקוות שווא – תור ארוך ומתפתל של

ערבי שבתות מקדם את פניהם. ואם לא די בכך הם נקלעו גם לידיה של קופאית

ש'עובדת על מידת הסבלנות' שלה ושל לקוחותיה… אבא מציץ בשעונו.

"יש לנו חמש עשרה דקות עד האוטובוס האחרון …", הוא אומר בעצבנות,

"ובמקום לעשות קניה מהירה ולצאת, אני תקוע בגללך…". בסופו של דבר

הם יוצאים עמוסים בשקיות עד להתפקע, רצים לכיוון התחנה ומספיקים

לראות את האוטובוס מתרחק במעלה הרחוב. שאריות הסבלנות של אבא

נמוגות לחלוטין. הוא אינו בורר במילים ומטיח על ראשה של בתו העקשנית

את כל מה שבלבו. היא פורצת בבכי בלי למצוא מילים בפיה. באמת, מה

עושים כעת? איך יעבירו את הלילה תחת כיפת השמים עם כל השקיות הללו?

לבסוף התעשתה והחליטה להתקשר לאחת ממורותיה. בטלפון שוב פרצה

בבכי, המורה נבהלה: מה קרה? "המורה", הצליחה לומר לבסוף, "המורה מכירה

את אבא שלי…. אני תקועה פה ומסובכת ביותר. אין לנו מקום להיות בו הלילה!".

המורה היתה בעלת תושיה. בקשה לדעת מהי הכתובת שבה הם נמצאים, והבטיחה

שבעוד כמה דקות יגיע רכב לאסוף אותם. חמש דקות לאחר מכן כבר עצר לידם יהודי

חייכן, העמיס לרכבו את כל השקיות, ובקש מהם להצטרף אליו. בתחילה המשיך

האב לרטון מעט, אך לבסוף השתתק. לא ניתן היה להתלונן אל מול כל השפע

שהורעף עליהם – ביתה של המורה היה ברוך ילדים, ובכל זאת היא הספיקה

להכין ארוחת ערב חמה, לארח אותם בנעימות, ולתת להם הרגשה נהדרת.

בעלה התייחס אליו בחמימות, והשיחה ביניהם זרמה ביותר. הם אנשים

מיוחדים וטובים כל כך! -חדרה אליו המחשבה, ועמה שב גם הרוגע והכעס שכך.

בדיוק אז צלצל הטלפון. מעבר לקו נשמעה אשתו היסטרית לגמרי: אתם בסדר?.

"אנחנו בבני ברק. הכל בסדר. קרה משהו?". תשובתה היממה אותו – האוטובוס

האחרון, זה שחמק ממש תחת עיניהם הכלות, היה יעד לפיגוע טרור….

המסקנה של אבא – סיימה הנערה את סיפורה המאלף – היתה המרגשת מכל.

הוא אמר לי: גם מצוות שקימתי בעל כרחי הביאו לי חיים! כדאי היה לעבור את

הכל, כדי להבין במה צריך להשקיע בעולם הזה, שהוא עולם המעשה!

 

[מתוך 'הגדה של פסח- דורש טוב']

קח את הנעליים ללא תשלום ותתקשר אלי אחרי שבת

קח את הנעליים ללא תשלום ותתקשר אלי אחרי שבת

 

העולם סגור ומסוגר, עם ישראל כבר נכנס לסגר שלישי במספר ואין אדם יודע

מה ילד יום. אנשים זועקים לעזרה תחת העסקים שהקימו בעשר אצבעותיהם

הקורסים כך למול עיניהם כאילו לא היה כלום והכל בגלל נגיף כה קטן שאינו

נראה ויתכן שכלל אינו חי.

לפני שבועות אחדים הוזמנתי לשבת נופש שהתקיימה במלון לביא שבצפון הארץ.

במלון, כמו בשאר בתי המלונות היה בריכה ומקווה הפתוחים לרווחת ציבור הנופשים

בכל שעות היממה. ולכן ביום שישי, עת התקרבה השבת פניתי אפוא לבריכה בכדי

לשחות מעט ומשם כוונתי הייתה ללכת ולטבול במקווה לכבוד שבת קודש.

בעודי שוחה להנאתי בבריכה פוגש בי אדם שניכר עליו שהוא בשלבי התקרבות לאבא

שבשמים וביקש ממני ברכה. אמרתי לו בצחות כתוב בכניסה שכאן יש 'בריכה' ולא 'ברכה'.

אבל הוא מצידו התעקש ואומר שהוא חייב ברכה. וכאן הוא החל לספר לי שלאחרונה הוא

הכיר היטב את ענייני התורה והמצוות והחליט שהוא מתחיל להתקרב עוד יותר לאבא

שבשמים. אך מצבו הכלכלי לא בישר לו טובות, ובכדי להתפרנס עבד בתור מחסנאי

בחנות נעליים הנמצאת במקום מגוריו פתח תקוה, וכעת בעקבות משבר הקורונה החליטו

לקצץ בחנות עובדים ובמסגרתה הוא פוטר מעבודתו וכעת הוא נמצע בביתו בלי משכורת

ומתגלגל. וכאן הגיע הברכה שביקש ממני וכמובן ברכתי אותו לאלתר.

לפני שנפרדנו הוא אף סיפר לי שהוא שמע שיחה שלי על חיזוק בכבוד השבת, ולכן הוא

ורעייתו החליטו השבת לשבות מחוץ לבית בלי לטרוח ובלי לבשל, וכמובן לשבת במשך

כל השבת ולשמוע שיעורי תורה מחזקים ועל הדרך לקבל גם עונג שבת שיכבד כיאה

וכראוי את שבת קודש.

הוא התקדם ממני ומיד אחרי כמה רגעים הוא חוזר אלי שוב ומספר לי שהוא שכח

להביא את נעלי השבת, ויש לו במלון רק נעלי יום חול שנמצאות במצב מחפיר.

"ובנעליים אלו אין כבודה של השבת", הפטיר באוזני. "תצחצח אותם היטב",

הצעתי בפניו. הוא עשה לי פנים חמוצות וטען שוב שנעליים אלו אינם כבודה של

השבת.

מכאן לשם תפס את הרגליים, ולא תאמינו הוא הלך ישר לקיבוץ לביא וחיפש חנות

של נעליים כשעוד פחות משעה נכנסת שבת וכל זה רק בשביל נעלי שבת. הוא

מסתובב ומתרוצץ ואחרי זמן מה, מצא חנות אחת שפתוחה שהיתה גם היא רגע

לפני סגירה. הוא נכנס פנימה וראה נעליים מהודרות, וכששאל למחיר חפו פניו.

כל נעל בחנות נעה בסביבות ה-700-800 שקל וכמובן "אגורה לא פחות", אמרו

בפניו כמה פעמים עובדי החנות.

הוא יצא מהחנות וניסה לחפש באזור עוד חנות, ומשלא מצא חזר לחנותו ונטל את

הנעליים של ה-700 שקל וניגש לקופאי שהינו בעל החנות במקרה, וכאן החל לספר

לו שהוא חייב הנחה או הסדר מיוחד בתשלומי האשראי בגלל שעד עתה הוא היה

עובד ובבוקר אחד נפלה עליו צרה בעקבות הקורונה והפסיק לעבוד ולכן אין לו

כסף מיותר בכלל.

בעל החנות שמע את דבריו נצבט ליבו מבפנים. תוך כדי הוא מבקש ממנו לספר לו

בדיוק מה קרה איתו, ומיודענו החל לספר לו את תלאותיו, החל מזה שהיה מחסנאי

בחנות נעליים בפתח תקוה עבר דרך הקיצוץ בעובדים שפגע גם בו וסיים בזה שאין

לו כסף בבית כבר זמן רב ובקושי חי ברווח ובשמחה.

בעל החנות שמע את הדברים ואמר בפניו "קח את הנעליים ללא תשלום, אמנם תיצור

עמי קשר במוצאי שבת כי אני רוצה שתתחיל לעבוד אצלי ברשת חנויות הנעליים הפרוסות

ברחבי הארץ לא לפני שציין בפניו שהסניף הפנוי שיש לו זה ב'אחיסמך' הסמוך מאוד ל…

פתח תקוה כי בדיוק כמה ימים קודם לכן המחסנאי שם עזב את עבודתו וכי פונתה

עבודה במיידית. בשבת קודש הוא ניגש אלי הראה לי את הנעליים וסיפר לי את הנס

הנדיר שאירע עימו. לא לפני שבמוצאי שבת הוא צלצל אליו וסגר עימו את העבודה וביום

שני אני מקבל טלפון המבשר לי על סגירת המעגל – שסכום המשכורת שהוא מקבל שם

היא בדיוק פי שניים!! ממקום עבודתו הקודם.

זה כוחה של השבת!!

 

(מתוך עלון אור השבת 461)

אני שומרת שבת לבד בבית שכולו מחולל. זה שובר אותי! מה אוכל לעשות?

אני שומרת שבת לבד בבית שכולו מחולל. זה שובר אותי! מה אוכל לעשות?

שאלה:

כבוד הרב, שלום

אני רוצה להציג בפניך בעיה. אני התחלתי בהליך של התחזקות ביהדות,

התחלתי לאכול רק דברים כשרים, ובעיקר אני מתחזקת בשמירת השבת.

אני עושה כל מה שביכולתי אכן לשמור את השבת, אבל זה קשה לי מאוד!! מאוד!!.

כל הסובבים אותי, המשפחה כולה, די משוחררת, ואני מרגישה כבולה, וממש בדכאון.

בעבר התארחתי בשבתות במשפחה חרדית, וזה היה עונג שבת אמיתי הסעודות,

הזמירות, והאוירה, הכל היה מדהים. אבל עכשיו אני לא מצליחה עם משפחתי

והם לא משתפים פעולה בעניין והכל מאוד קשה מדי שבת.

חגית ס. תל אביב

 

תשובה:

שלום לך

קראתי את שאלתך ואני מרגיש את מצוקתך.

אני רוצה לצוטט בפנייך קטע מתוך ספרו של הרב יעקב ישראל לוגאסי,

(מתוך הספר 'כל משבריך')  שאולי מבטא בדיוק את מה שאת כותבת.

 

'שומע אני היאך שבת משוש ליבך נהפך לאבל מחולך,

השבת והחג שמיועדים להיות הימים השמחים ביותר לנפש האדם,

הימים המיועדים למנוחת הנפש מיגיעתה, ושלוות הנפש מרצף טרדותיה,

לביטחון הנפש מדאגותיה, והנה לך נפשי היקרה נהפכו ימים הללו לאבל וליגון.

שכן הנך מסתובבת בימים אלו שבתות וחגים כמוזרה וכנכרית בין הסובבים אותך,

אולם הנך כשושנה בין החוחים כך הסובבים אותך המחללים את הקודש, ואילו את

נצרכת להיות שמרנית על כללי השמירה שנצטוינו בימים אלו.

אוי נפשי נפשי, כמה יש לקנאות בך, לו היית מודעת לנחת רוח שאת עושה

להקדוש ברוך הוא בשמירת השבת שלך מתוך צער, מתוך בדידות, מתוך תחושה של

מוזרות ונכריות. ויתכן אף מתוך שמקנטרים אותך, מבזים אותך, והנך מקבלת בזיונות

עבור כבוד שמים, לו היית יודעת כמה הקדוש ברוך הוא מתפאר בך, משתבח בך, מתגאה בה,

מכריז עליו בפמליא שלו:

ראו בריה שיש לי בעולמי, בודדה, מול אריות ודובים, הסובבים אותה בחרופין גידופין,

ואילו היא בשלה, לא סרה ממצוותי, לא מפרה את חוקותי, לא מחללת את שבתותי וחגי.

לו היית שומעת ברמזים אלו, כמה היית מאושרת. צר לי עלייך נפשי,

שחשה את ברע במצבך זה כמה קשה לי על אשר נעלם ממך כבודך ותפארתך אצל בוראך,

שכן לו היית רואה את הנחת שעושה את לבורא דווקא במצבך זה, האמיני לי שלא היית מקנאה

אפילו לא באלו החרדים ששומרים שבת מתוך נחת, ללא נסיונות וללא הפרעות

בספר "אבות דרבי נתן" מובא: פעם אחת בצער יותר ממאה שלא בצער.

כלומר פעם אחת שמקיים אדם מצוה בצער שקולה היא יותר ממאה פעמים שלא בצער.

ובכן התבונני נפשי במילות אלו של התנא הקדוש רבי נתן זיע"א וראי כמה רווחים לנפשך יצאו לך ממילות אלו.

בשבת אחת שאת שומרת מתוך צער היא תיקון ליותר ממאה שבתות שחיללת…

ובכן נפשי היקרה, אם הנך בעלת תשובה שחיללת שבתות הרבה, בואי וראי

היאך נעשה תיקונך במהרה ובאופן היעיל ביותר, שכן דוקא בכך שהנך שומרת שבת

מתוך צער של בדידות, קושי של נסיונות מצד שכולם סביבך מחללים ואת צריכה להתגבר,

ועל אחת כמה וכמה כאשר מקנטרים אותך ומבזים אותך, אזי בשבת כזו נחשב לך

כאילו שמרת 100 שבתות, היש לך תיקון גדול מזה…?!

ואם כן דעי בנפשך, שבצער זה שמצטערת את בשמירת השבת בסביבת המחללים אותה,

ויש לך מכך צער ועגמת נפש, כבר בכך מתקנת את 100 שבתות שחיללת,

ונחשב לך כאילו שמרת עוד 100 שבתות אחרות.

 

 שכרך בשבת שכזו פי כמה משכר שבת נוחה ושקטה

נפשי היקרה והחביבה, עד כה דיברנו מצד התיקון שהנך מתקנת בשבת

מתוך צער יותר ממאה שבתות שחיללת, עתה אבאר לך את שכרך בשמירת שבת

שכזו מתוך צער ונסיונות שהוא יותר מי מאה משכר שבת שהוא מתוך עונג ונחת,

וככל שיגדל הצער והנסיונות אפילו במשהו נכפל שכרך ביותר מפי מאה שלא בצער.

ודברי אלו המה דברי ה"מכתב מאליהו" לרבנו אליהו דסלר זצ"ל, וזה תוכן דבריו:

כל מה שאמרו  ב"אבות דרבי נתן": פעם בצער יותר ממאה שלא בצער,

זהו אף בצער כל שהוא, אולם ככל שיגדל הצער עוד קצת, אזי יוכפל ה"פי-מאה" וככל

שיגדל הצער עוד משהו – שוב יוכפל ה"פי-מאה" של ערך המצוה, ואם כן כאשר גדל צערך

בשמירת השבת יותר ויותר הרי שאין קץ הן לתיקונך על חילול השבתות שעברו, והן לשכרך

בשמירת שבת שכזו.

 

ולסיכום, אסיים בסיפור אמיתי, התקשרה אלי אשה כבת 60 מקיבוץ חילוני בצפון, וסיפרה לי

שהיא היחידה במשפחתה מכל הקיבוץ ששומרת שבת לבדה בתוך ביתה, לא אאריך בצער

שעוברת היא שם, אם זה איומים מהמשפחה שינטשוה, ישליכוה, בעלה וילדיה "מנדים" אותה,

ועוד ועוד, אולם מה שמעניין הוא שסיפרה לי שבעלה אמר לה פעם, מה את שמה על פניך בשבת…

שכן בשבת את נראית אחרת מיום חול… זכתה אשה זו שאור שבת ניכר על פניה אפילו לעיני בעלה שהוא מחלל שבת

ככה אנחנו מעניקים לרשעים עוד קצת זמן של חנינה מייסורי הגהינום

אחרי שבת מביאים את הברכה, בתפילות מיוחדות, 'ויהי נועם' וכן פסוקי 'ויתן לך' עוד קצת זמן עוד קצת זמן עוד קצת זמן

יעקב לוסטיגמן

 

בכל קהילות ישראל נוהגים לומר את סדר תפילת 'ויהי נועם' במוצאי שבת . אומרים זאת בבית הכנסת, אחר תפילת העמידה בתפילת ערבית, כפי שמודפס בסידורים. הסיבה לכך היא ,שפסוקים אלו הם ברכה שבירך משה רבינו את עם ישראל, ולכן אנחנו פותחים בהם את השבוע החדש, כדי שתחול עלינו ברכה בשבוע זה.

את הברכה הזאת אמר משה רבינו כששרתה השכינה במשכן שבנה על פי צווי ה' במדבר, ולכן כשמסיימים את הפרק הזה, ממשיכים באמירת "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל", כי תפילה זו מתחילה גם היא בעניין של השראת השכינה על עם ישראל.

אחרי תפילת ערבית, נוהגים לומר גם את פסוקי 'ויתן לך אלוקים', המתחילים בברכה שבירך יצחק אבינו את בנו יעקב, וממשיכים בפסוקים מלוקטים של ברכה והצלחה מרחבי התנ"ך, והסיבה היא כמו באמירת 'ויהי נועם', לפתוח את השבוע בפסוקי ברכה, כדי שתשרה ברכה במעשי ידינו בשבוע הבא עלינו לטובה ולברכה.

מנהג חלק מקהילות האשכנזים לומר את פסוקי 'ויתן לך' בציבור ובבית הכנסת, ומנהג הספרדים וחלק מקהילות האשכנזים לומר אותם כל אחד בביתו, יש שנוהגים לאומרם לפני טקס ההבדלה ויש שנוהגים לאומרם מיד אחרי הבדלה.

כדאי להשתדל לומר את פסוקי 'ויתן לך' שני אנשים יחד, או יותר משניים, כדי שכל אחד מהם יברך את חבירו ויאמר לו "ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש", וכך את שאר הברכות שבפסוקים הנאמרים.

מעניין לציין ,שבספרי הקודש מובא הסבר לכך שאומרים במוצאי שבת את הפסוקים הללו, בכך שחכמנו זכרונם לברכה אמרו שהרשעים שנידונו על ידי בית דין של מעלה להיענש בגהינום, יוצאים מהגהינום בכניסת השבת, ואינם חוזרים אליו עד שעם ישראל מסיים את ההתכנסות של הקהילות בבתי הכנסת במוצאי השבת. לכן אנחנו מאריכים מעט בתפילה, כדי להעניק לאותם רשעים עוד קצת זמן של חנינה שבו הם אינם נידונים בייסורי הגהינום.

 

כולם היו דבוקים למסך, שאגות אדירות מלאו את חלל הבית, ואורי זוהר צועד צעד אחד ונעצר

הרב בנימין גולד

פעמים רבות אדם עומד לפני נסיונות קשים והיא אומר לעצמו איך אני יצליח להגיע לדרגות גבוהות. במקרה כזה עליך לדעת יסוד גדול בעבודת ה': לא דורשים מאתך מה שאתה לא יכול, מה שאין לך, אלא אומרים לך אתה צריך לשאוף ולעבוד לפי כוחותיך כדי להגיע להצלחה ואין אחד יכול לומר 'אין בי את הכוחות והכשרונות להגיע לדרגות גבוהות', כי מה שדרשו ממך זה לפי כוחותיך ויכולותיך, ובזה אם תלך בהן, מבטיחה התורה כי תצליח כמו כל אחד אחר.

● ● ●

סיפר לי רבי אורי זוהר, על הרגע בו הוא הצליח להתגבר על עולמו לשעבר ולעבור לעולם האמיתי, על ניסיון קשה מאד שהיה לו, אבל הוא הצליח לעוברו רק בזכות צעד אחד בלבד שהוא היה קשה אבל לאחריו הכי קל…

כמו שכולם יודעים, הוא היה בשיא הברנז'ה החילונית, מפורסם ונערץ, כל העולם הזה היה לרשותו, כסף, כבוד, הערצה ו'חיים טובים', כמו שהם קוראים לזה. ובכל זאת הוא החליט שהכל שקר והתקרב לאמת, אבל זה היה קשה, במעמדו מול כל כך הרבה אפשרויות שצריך להתנתק מהן. זה לא קל, אבל התשוקה האדירה לאמת – דחפה…

הוא מספר, שהחליט בהתחלה לקבל על עצמו כל מיני חיזוקים ביחס לשמירת שבת, ואחד הראשונים היה לא להסתכל בטלוויזיה בשבת, וכך אכן היה, אלא שבאחת השבתות הראשונות לקבלתו, 'נפל' איזה משחק עולמי, שכולם היו דבוקים למסכים שעות על גבי שעות. שאגות רמות נשמעו מכל בית, וגם לר' אורי באו החברים הקבועים מצמרת הברנז'ה החילונית, לראות את המשחק בעצם שבת קודש. ר' אורי הצדיק, יושב בסלון ביתו, ומתחבט מה לעשות: 'הרי אני יודע את האמת ואני רוצה אותה, וקבלתי על עצמי לשמור שבת, אבל מצד שני כזה משחק איך אפשר? וכל החבר'ה'…

בקיצור היצר הפעיל את חיילותיו על ליבו של ר' אורי, שעמד להשבר… אבל אז הוא החליט לפעול בחכמה, לקום ולצאת מיד, ובבת אחת להתנתק. היה קשה מדי, היצר עבד מאוד קשה, אז מה עושים?? מחליטים שקמים מהספה, ומתקדמים רק צעד אחד לעבר הדלת. זה כבר לא כ"כ קשה כי הרי אפשר עדיין לחזור… ואחרי הצעד הראשון, התחיל שוב מאבק והוחלט אסטרטגית על צעד שני נוסף, ושוב זה לא כ"כ קשה, וככה, מספר ר' אורי, הוא עשה עוד צעד ועוד צעד, עד שהגיע למפתן הדלת, וכאן כבר היה קשה יותר, שהרי עוד צעד כאן זה יציאה מהחדר, ולא רואים יותר, וזה קשה יותר, אבל אז הוא אמר לעצמו: 'הרי עשיתי כמה צעדים ולא קרה לי כלום, בא, אעשה עוד צעד אחד קטן לא גדול ונראה מה יהיה'… ואז הוא צעד צעד קטן אל מעבר למפתן הדלת, צעד קטן שהיה צעד ענק ונצחי, שסימן לו שאפשר להתנתק, שזה אמנם קשה אבל צעד אחרי צעד, מבלי לעשות ניתוק מיידי, שהוא קשה מאד, והנה מצליחים ונמצאים במתרס השני, בעבר הנהר הנצחי, עבר הנהר של אברהם אבינו העברי.

 

הדרך לקדושה לפעמים זרועה מכשולות וניסיונות, ועל האדם לדעת לא להתייאש. אם קשה לו, העצה היא ללכת צעד אחרי צעד, עד שיגיע לתכלית הנרצית, לפעמים ההר נראה גבוה עד מאד, אם מנסים לעבור אותו בבת אחת, אבל כשצועדים לאט ובטוח, אז אמנם זה קשה, אבל בסוף מצליחים לעבור גם את הניסיון הגבוה והקשה. כך היא הדרך, אין התורה מצווה להתנתק בבת אחת! לא כל אחד יכול לזה, אלא זה ציווי לעתיד, תנהג לפי יכולותיך כדי להגיע לקדושה הנרצית, ורק כך יכול האדם, בתחבולות, להתגבר על היצר וניסיונותיו, ולהגיע להצלחה,.

סיפורו המטלטל של סוכן המוסד חושף כיצד ניצל ממארב חיסול מתוחכם בבריטניה

בראש המתנות האהובות בהן זכה עם ישראל, עומדת ללא ספק מתנת יום השבת. ששה ימים אדם ממהר לעבודה, טרוד בדאגה, עסוק בעסקים, מתרוצץ בין המשימות, ואז מגיעה השבת… רקיע תכול מאדים לו לאיטו, נצבע בגוונים כחולים קטיפתיים עמוקים, מרעננים ומעוררי התרגשות. שמים זרועי כוכבים מקדמים את פנינו, עוטפים אותנו ביריעה שמימית ייחודית, בהילוכנו עם שני המלאכים המלווים אותנו, כמו הם מבקשים ליטול מעימנו קורטוב של הוד…

קשה לתאר את האווירה המשפחתית, את החום האוהב העוטף את בני המשפחה עת מגיעה שבת המלכה. החוויה שבסעודות השבת הינה חוויית אחדות משפחתית מרגשת, כל לב נמס עם הצלילים הענוגים של זמירות השבת, מתמלא בכח ואנרגיה של אמונה וחיבור אמיתי עם בורא עולם, מטענים המלווים אותנו לכל ימות השבוע. אין מי שלא מתמוגג בנחת לשמע דברי תורה הבוקעים מפי הילדים, הנהנים מכבוד ומיחס אישי, ומעמידה במרכז הבמה כשכולם קשובים רק להם.

ברגעי סעודות השבת, מגלה רבי שמעון בר יוחאי שחיבר את ספר הזוהר הקדוש, מושפעת ממרום הברכה לכל ימות השבוע. לכן אנו כה מהדרים את שולחן השבת, מענגים אותו בתענוגים ובמיני מטעמים, מעטרים אותו בכלים נאים. לכן גם אנו מעניקים לסעודת השבת את המימד הרוחני הגבוה – זמירות שבת באווירה טעונת הוד ודברי תורה מרוממי לב.

הבה ננצל את שעות סעודות השבת לשירה מרוממת באווירה משפחתית סוחפת, נתרפק על הנעימות הענוגות המטעימות אותנו מצוף השבת והחיבור עם נותנה, וכך נזכה להפוך את סעודות השבת לתחנות כח המטעינות את כל בני המשפחה לכל ימי השבוע, ומעניקות לנו רוב שפע וברכה מהיום שהוא מקור הברכה!

 

סעודה ששינתה חיים!

השתתפותו של מתפלל לא מוכר בתפילת שחרית בשכונת 'סטמפורד היל' בלונדון, אינה תופעה נפוצה. מה עוד, שהאיש נראה זר ומנוכר להווי המקום והסביבה, איש לא הכירו ולא ידע את זהותו, אם כי חזותו העידה עליו כי הוא יודע ספר וירא שמים. האיש לא סיפק כל מידע, נותר שקט ומופנם, ואיש לא עמד על טיבו.

כשהתעניינו בו, הגיב האיש במשיכת כתפיים רפה וחיוך נבוך, ופיו נותר סגור וחתום. אחד ממתפללי בית הכנסת, יהודי בשם ר' מרדכי, גמר אומר לעשות כל מאמץ כדי לפצח את התעלומה, ומשלא עלה בידו הדבר גם כעבור כמה חודשי מאמץ – החליט לקבוע חברותא ללימוד משותף עם האיש הזר מדי יום, בנסיון לגלות את פיתרון חידתו. אך דווקא הלימוד המשותף העצים את התעלומה: התברר שמדובר בגאון תורני בקנה מידה נרחב. אם כן מי האיש, ומה סיפורו?!

ויהי באחד הימים, גילה האיש את שמו, ור' מרדכי ניצל את ההזדמנות ומיד נכנס עמו בשיחה. המשיך לדובב, התעניין בכנות, עד שהאיש פתח את סגור לבו בסיפור חיים מדהים חובק עולם, שר' מרדכי נדהם לגלות כי גם לו עצמו יש חלק בו…

'הגעתי הנה בשל מחלת רעייתי, הנמשכת כבר יותר מדי זמן', נאנח האיש, 'יש כאן טיפול מיוחד המתאים לה, אולי יוכל להקל על סבלה. אך לא תמיד עסקתי במה שאני עוסק היום…' – פתח צוהר לעולמו האישי הפנימי, והחל לגלות:

'נולדתי בארץ ישראל להורים שומרי מסורת, אך לא זכיתי לגדול על קיום המצוות באדיקות. גדלתי בסביבה מסורתית, ולאחר השחרור מהשירות הצבאי בהצטיינות – קיבלתי הצעת עבודה ב'מוסד לביון ולתפקידים מיוחדים'. תחת מעטה חשאיות ולאחר אימונים מפרכים – נשלחתי למשימות ביטחוניות ברחבי תבל, עליהן כמובן לא אוכל להרחיב…'

ר' מרדכי עצר את נשימתו. האיש פרש בפניו פרק חיים המשתרע על פני שלושה עשורים, בשלושה משפטים בלבד. ר' מרדכי לא יכול היה לשער בנפשו כי כך החל האיש את חייו, וכי עברו שונה כל כך מהווייתו הנוכחית. האיש נאנח קלות, והמשיך:

'נבחרתי לשמש כשליח נאמן למשימות מיוחדות ורגישות, בכל זמן ובכל רחבי תבל. הממונים עליי היו מרוצים ממני, בתיקי האישי הצטברו ביקורות מחמיאות ואותות גבורה. באחת הפעמים, נשלחתי בצוותא עם חבר נוסף למשימה מורכבת ומסובכת במיוחד: להתחקות אחרי אחד מראשי הטרור השוהה בציריך – בירת שווייץ, להגיע אליו ולחסלו. אני וחברי נשלחנו למשימה בטיסות נפרדות, שכרנו לעצמנו דירות נפרדות והתחלנו במעקב…'

ר' מרדכי הביט בו בעיניים קרועות, המום מהסיפור המרתק הנפרש בפניו, שכמו לקוח מספר בדיוני. האיש לגם מעט מים והמשיך:

'חלק עיקרי מהצלחת הפעולה, הוא למנוע קשר בין שני הסוכנים העוסקים בה, כדי למנוע את חשיפתם. לכן, חילקנו מראש את שעות המעקב בינינו, ורק כשהמעקב הושלם וקיבלנו הנחיה לבצע את החיסול – יצרנו קשר מאובטח, וסיכמנו:

המחבל יוצא מדי ערב בשעה 8:00 ממסעדה פלונית, ופונה בצומת ימינה. חיסולו הוא ענין של פיקוח נפש ללא צל של ספק, ולפיכך קבענו שנמתין לו בליל שבת הקרובה, בשעה 8:00 בדיוק, מיד לאחר הפניה ימינה. כשרכבו יעבור את הצומת – ניצמד אליו אני וחברי מימין ומשמאל, נבצע את החיסול וניעלם מהזירה תוך שניות…

ביום ששי בבוקר התעוררתי מוקדם, לאחר לילה טרוף שינה. 'היום הוא רגע המשימה' – הזכרתי לעצמי, וכדי להפיג את המתיחות יצאתי לחנות גדולה, לקנות מעט מזון ליומיים הקרובים, בדגש על סעודות השבת שאסעד לבדי לאחר החיסול. בעודי משוטט בסתמיות בין המדפים, הגיע מולי יהודי חם וחייכן, ואמר לי בלבביות: 'שלום עליכם, יהודי מישראל?'

הופתעתי, ידעתי כי חזותי אינה מסגירה דבר על ארץ מוצאי ואני נראה אירופאי מצוי. 'מנין הוא יודע?' – הרהרתי, אך כמובן שום מבע בפניי לא השתנה. הגבתי בהנהון רפה, שנועד להבהיר כי אינני מבין את השפה ואת המושגים עליהם הוא מדבר, אך האיש לא הרפה, ובסופו של דבר – הלבביות החמה שלו המיסה את שנות האימונים שלי במוסד, הכריעה את חומות קור הרוח והארשת הבטוחה שלי…

נאלצתי 'להודות' שאני יהודי מישראל, ואז – הוא הקסים אותי בהזמנה אישית חמה להשתתף בסעודת השבת בביתו, תוך הדרכה ברורה כיצד ומתי להגיע, ואני נשביתי בקסמו והבטחתי את השתתפותי בסעודת השבת במעונו…

בהגיעי לביתו בליל שבת, שכחתי להציץ בשעון… אין בפי מילים לתאר את חוויית סעודת השבת המשפחתית הנפלאה שחוויתי. מיד כשנכנס הביתה הגיעו שלושת בניו ושתי בנותיו ובירכו אותו בברכת 'שבת שלום' חגיגית, ואף הוא השיב לעומתם בברכה חמה. הבטתי במחזה כמהופנט, מעודי לא ראיתי סעודת שבת באווירה ביתית וחמימה כזאת. כל הילדים לבושים בקפידה, האב בראש השולחן מנעים באמירת 'שלום עליכם', ולאחר מכן מקדש על היין כשהוא מטעים כל מילה במתיקות…

הבטתי כמחושמל במתרחש, באווירה הטובה והביתית, בחום המשפחתי המענג, בהווי הרוחני הקסום, ושכחתי את עצמי. לפתע הבטתי מבט חטוף בשעון, ואז גיליתי את דבר האיחור הנורא. השעה חמישה לשמונה!!!

בעוד חמש דקות עליי להיות במקום אחר, מרוחק קמעא, לפעולת חיסול דרמטית. ידעתי כי שותפי לבטח כבר ממתין לי שם, ואין לי כל דרך לתקשר אתו, להודיעו על האיחור. אובד עצות ועשתונות קמתי ויצאתי מהבית לכיוון המקום המוסכם, והגעתי באיחור בלתי נסלח של 25 דקות תמימות…

המקום, למותר לציין, היה ריק מאדם. רכב המחבל כנראה עבר כבר מזמן, וגם את חברי למשימה לא ראיתי. התבוננתי בכל עברי הזירה, ודי מהר הבנתי כי לפני כמה דקות היתה כאן חוליית טרור מיומנת. מאוחר יותר הסתבר, כי תוכנית החיסול שלנו נודעה למחבלים, והם טמנו לנו מארב. חברי למשימה נרצח בידיהם המגואלות בדם, השם יקום דמו, ועד היום מפעיליי אינם מבינים כיצד אני ניצלתי מאש התופת שטמנו לנו…'

האיש ניגב דמעה סוררת, התעשת מהתרגשותו והמשיך: 'הסיפור הזה הפך אותי לשבר כלי. כל נסיונות השיקום שלי עלו בתוהו, ולכן שוחררתי מ'המוסד' מצוייד בפנסיה נדיבה, מהרהר כל העת בסעודת השבת הנפלאה שזכרונה לא יישכח ממני, הסעודה שהצילה את חיי…

בכל רגע ראיתי לנגד עיניי את הסעודה ההיא, שהובילה לאיחור. ראיתי בעיני רוחי את מארחי בראש השולחן, את בני משפחתו, וחשתי געגוע צורב לחוש את האור הזה שוב. סעודת השבת הזו חוללה בנפשי תמורה כזו, שלא מצאתי מנוחה עד שנרשמתי לסמינר שהתקיים בשבת, כל כך רוצה ושואף לחוש שוב את המתיקות ההיא…

זו היתה תחילת הדרך, ההמשך ברור ולא אלאה אותך. כמו ב'מוסד' כך בתפקידי הרוחני, שאפתי למצויינות והעפלה לשיאים. אני עדיין לא שם', אמר האיש הזר וחייך לראשונה חיוך קטן, 'אך אני ממשיך לחתור גבוה…'

'כיצד היה נראה המארח שלך?' – שאל ר' מרדכי מיד, 'האם היה לו זקן באורך בינוני, האם מול שולחן הסלון ניצב שעון קיר גדול?'

'אכן כן', השיב האיש, 'מה קרה?' – לנוכח עיניו הנדהמות, החל ר' מרדכי בוכה חרישית. 'כבר נפגשנו פעם', אמר בשקט, 'האיש שאירח אותך הוא אבי המנוח. הוא גר בכתובת שהזכרת…, היטבת לתאר את סעודות השבת עליהן גדלתי, אני אחד משלושת הבנים שהסבו איתך לסעודה, ושתי הבנות הן שתי אחיותיי… זה בטוח הוא!' קרא נרגש ונסער…

סיפור זה, שמופיע בספר 'ניצוצות', מראה לכולנו מה כוחה של סעודת שבת אחת, אחת. סעודת שבת אחת עשויה להותיר חותם בל יימחה, להוביל אנשים לשינויים מרחיקי לכת בחייהם, לחולל מהפכים דרמטיים. אם זו השפעתה של סעודה אחת על אדם זר ומנוכר, קל וחומר לאלו הזוכים מדי שבוע לעונג הקסום של שעות סעודות השבת, שבתוכן טמון כור גרעיני של עוצמה יהודית, קדושה, הוד קסום ובראשיתי של יהדות נפלאה…

 

נהגי המוניות באילת: "גילינו גן עדן עלי אדמות! חסכנו עבודת חמור והפכנו לבני אדם"

אדם השומר את השבת הקדושה – זוכה שמלאכתו נעשית על ידי אחרים, ומלבד זאת מתברך בכל משלח ידיו. בשבת אין פרנסה ואין עבודה, אך כל הברכות והשפע תלויות בה! כמו שכתוב בשירת 'לכה דודי' "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה"

 

רווח מחילול שבת – אחיזת עיניים

לעיתים סבורים אנשים שדווקא בשבת ישנה הזדמנות להרוויח הרבה יותר מימות החול, אך אין זו אלא טעות. גם אם אדם הצליח לשלשל כסף לכיסו בעקבות חילול שבת, כשיעשה חשבון לאחר מכן, יתברר לו שבסופו של דבר לא הרוויח מאומה.

אני מכיר היטב כמה וכמה נהגי מוניות שחזרו בתשובה שלמה. בהזדמנות אמרו לי במפורש: בשבת הפדיון הוא פי שלושה ופי ארבעה מימות החול, אבל כולנו ראינו בחוש שהכסף כאילו "בורח" – פתאום הגיר מתקלקל, המנוע הולך, או שהאשה צריכה פתאום הרבה כסף… הפסדים לא צפויים שאף אחד לא מבין מנין באו…

כסף שבא מחילול שבת אין בו סימן ברכה. זהו רק דמיון פורח, בסופו של דבר אדם מפסיד את הכסף בעיסקה לא מוצלחת או בהוצאות כספיות שונות ומשונות.

גם אם הוא מצליח להפקיד את סכום הכסף הזה בבנק, ונדמה לו שהכסף כבר שלו והנה-הנה הוא גורף את הרווחים ממנו – הוא יגלה עד מהרה את האמת. לבורא עולם יש דרכים רבות לקחת כסף מאנשים… פתאום יציע לו מישהו להשקיע בבורסה במניה טובה, הוא יתפתה להשקיע את כל הכסף וגם ייקח הלוואה כדי להרוויח עוד, ופתאום המניה תיפול, ומכל הדמיונות לא יישאר כלום…

לפני עשרות שנים היתה באילת שממה רוחנית – שניים וחצי בתי כנסת, שבשניים מהם יש מנין, ובשלישי אף פעם לא… כיום, ברוך השם, המצב השתנה לחלוטין. יש שם יותר מארבעים בתי כנסיות מלאים מפה לפה, ומתקיימים בהם גם שיעורי תורה, ובנוסף לכך תלמוד תורה עם למעלה משש מאות תלמידים וגם בית ספר לבנות!

לפני זמן לא רב, נסעתי כדי לראות מקרוב את המהפך הרוחני שם, ועברתי מבית כנסת אחד למשנהו. תופעה אחת משכה מאוד את תשומת ליבי – הרבה מוניות חנו ליד בתי הכנסת. שאלתי מישהו לפשר הדבר, והוא מיהר להסביר לי: "אלו המוניות של כל נהגי המוניות שחזרו בתשובה… בדרך כלל הם היו עובדים בשבת עד שלוש בלילה, אך כיום בערב שבת, בשעה שלוש אחר הצהרים, הם מפסיקים את עבודתם ושובתים ממלאכה!".

בשלב מסויים הציעו להם כסף, תמורת השכרת המוניות בשבת לנהגים מחללי שבת, אך הם לא היו מוכנים בשום פנים ואופן. גם המונית שלהם לא תחלל שבת.

כששואלים אותם איך הם מרגישים היום, לעומת מצבם לפני החזרה בתשובה, הם עונים: "גן עדן עלי אדמות! חסכנו מעצמנו עבודת חמור, והפכנו לבני אדם. אנחנו יושבים ביחד עם הילדים סביב שולחן שבת ושרים 'כי אשמרה שבת', 'יום זה לישראל אורה ושמחה'… קודם היה בביתנו יגון ואנחה, קטטות ומריבות, וכעת ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה"…

מדהים לראות, כיצד אנשים יראי שמים שסוגרים בשבת את עסקם, לא רק שיש להם ברכה והצלחה, אלא שהם עוד מצליחים לחסוך כסף לחתן את ילדיהם! יש להם מאה אלף דולר לילד בצד, וביחד עם צד הכלה הם קונים דירה, והבן יכול לשבת ולשקוד על התורה בלי שום דאגות. ואילו אדם שכל ימיו חילל שבת ועבד, מצליח בקושי גדול לתת לבנו עשרת אלפים שקלים ואומר לו: "תסתדר… גם אני הסתדרתי בעצמי"…

 

כי היא מקור הברכה

כשהיה הצדיק, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, שחיבר את ספר ה"חפץ חיים", בן למעלה מתשעים, הוא הגיע לעיר וילנא. באותה תקופה החל תהליך של נשירה מהירה מן היהדות, והיו לא מעט פורצי גדר, שהחלו לפתוח בגלוי את חנויותיהם ביום השבת, והצהירו כי ככל הגויים בית ישראל.

כח ברכותיו של הצדיק מראדין המכונה בפי כל ה'חפץ חיים' היה ידוע ברבים, ומאות אנשים קידמו את פניו, ובקשו לקבל את ברכתו. בין העומדים נראו פה ושם גויים. גם הם כבר שמעו על כך ששטח אדמה שהצדיק עבר בו, החל באורח פלא להוציא יבול פי שניים או פי שלושה מן הרגיל, והיו מתחננים שיעבור דרך שדותיהם. מלבדם היו שם גם יהודים, שלדאבון לב התרחקו משמירת התורה והמצוות, ובכל זאת לא וויתרו על ברכת הרב.

הגיע למקום גביר נכבד, איש עשיר בממונו הגשמי, וקטן ביותר בנכסיו הרוחניים, עד כדי כך שהידרדר לחילול שבת. הוא, כמובן, לא המתין עם כולם בתור. חיש מהר עקף את התור הארוך, סידר את עניבתו ונכנס פנימה.

מישהו הספיק ללחוש לגבאי, שצריך לומר לרב שהעשיר הזה מחלל שבת, רחוק מתורה ומיראה וממש שונא דת, אולם עוד בטרם עשה הגבאי פסיעה אחת כבר היה העשיר בפנים, ולא היה ראוי לביישו לפני הרב, כי גם כאשר רוצים להוכיח את החוטא, צריך להיזהר שלא לפגוע בו, ואם רוצים שהתוכחה תתקבל על לב האדם, צריך להוכיחו בחכמה, שכן דרכה של תוכחה שהיא מתקבלת רק כשהיא נאמרת בכבוד ובאהבה ולא בשנאה.

ה"חפץ חיים" שאל את העשיר לרצונו, והוא השיב לו: "ברכה אני רוצה. יודע אני שברכותיו של הרב מתקבלות".

"למה באת אלי?" – אמר לו ה"חפץ חיים" – "לך למי שגדול ממני".

"כלום יש מישהו גדול יותר מן הרב, שהוא גדול הדור?" – התמלא העשיר פליאה גדולה.

"אכן כן" – אמר ה"חפץ חיים" – "יום שבת קודש. לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה! גש לשבת והיא תברך אותך".

ה"חפץ חיים" חפן את ידי העשיר בידיו, תפס בהן ודמעות חמות זלגו מעיניו כשהמשיך לדבר: "כשהידיים הללו לא תפתחנה חנויות בשבת, לא תסענה בשבת ולא תעשינה מלאכה בשבת – תוכל לקבל את הברכה!".

האיש ניסה להתחמק: "כבוד הרב, אני מבטיח שבעוד שלוש שבתות אפסיק לגמרי את חילולי השבת שלי, אך כעת בלתי אפשרי לעשות זאת. יש לי עסקים מסועפים, הזמנתי סחורות והתחייבתי לאנשים. אם בשבתות הקרובות לא אעבוד – אשבור את האמון שלי והנזק יהיה אדיר. אני נשבע שאחר כך אשמור שבת!".

ענה לעומתו ה"חפץ חיים": "בני, אילו הייתה השבת שלי, יכול הייתי לתת לך אפילו עשר שבתות, ואולי גם שנה, עד שתסתדר, אבל השבת אינה שלי… השבת היא של בורא עולם, רק הוא יכול לאשר לך כאלו חריגות"…

"לכל הפחות בשבת הקרובה. כבר סיכמתי עם כל העובדים" – ניסה שוב האיש, אך ה"חפץ חיים" נותר בשלו: "לך תבקש מהשם יתברך, השבת היא שלו"…

דמעותיו של ה"חפץ חיים" פתחו את ליבו המנוכר של העשיר, והוא נזכר בימי ילדותו בבית הוריו. "מפני מה אתה מאבד במו ידיך את העונג הזה, ומונע אותו ממשפחתך ומילדיך?" – שמע את ה"חפץ חיים" שואל ונאלם דום במבוכה.

לפתע התמלא האיש בעוז ובעוצמה, ואמר נחרצות כי הוא מקבל על עצמו לשמור שבת מכאן ואילך, וה"חפץ חיים" אמר: "אם כך תהיה לך ברכה". תכף לאחר צאתו משם חזר העשיר בתשובה שלמה, והפך ליהודי ירא שמים, שומר שבת כהלכה, ואחד מן התומכים הגדולים בישיבות הגדולות שבוילנא, ובארגוני הצדקה השונים שפעלו בעיר.

במקביל, נתנה בו ברכת השבת את אותותיה – ועושרו הלך וגדל

(מתוך הספר 'משכני אחריך')

 

 

10,000 שקל שהגיעו במפתיע, והתקלות ברכבת

השבת היא מקור הברכה לכל יהודי ויהודי. במקרים רבים רואים זאת עין בעין, אבל בעולמנו בו הנסתר רב על הגלוי, לא תמיד אפשר לראות זאת בעליל. הנהגת השם יתברך אינה בהשגחה גלויה, אלא רק למתבונן. אבל לעיתים זוכים אנו לאור עליון, גם בעולם הנסתר, זאת כדי לחזק אותנו באמונת הבורא ובהשגחתו על העולם.

כבר משה רבינו ע"ה ביקש להבין את הנהגתו יתברך, מדוע "צדיק ורע לו – רשע וטוב לו". אין לנו הבנה בהנהגת השם יתברך בעולם, אבל מדי פעם הוא מאיר לנו, כדי שנלמד מהפרט על הכלל. שומעים אנו סיפורים שאין לנו כל הסבר טבעי, אלא רק השגחה פרטית גלויה וברורה. הנה בימים אלו ממש, שמעתי מיהודי העוסק בתיווך של מכירת תפילין, על אברך בעל תשובה טרי, שהגיע אליו בבקשה לקנות תפילין מהודרות ביותר. הוא בחר תפילין יקרות מאוד בשווי של עשרת אלפים שקל, וסיפר למוכר שמצבו הכלכלי קשה למדי לאחר שעזב את עבודתו כדי לעסוק בתורה, אבל הוא ימצא את הדרך לשלם עבור התפילין היקרות, לא חלפו ימים ספורים והאברך מגיע אל המוכר ובפיו סיפור מדהים: מאז שב בתשובה, הקשר עם אמו רופף למדי, ואף שהיא יודעת את מצבו הכלכלי הקשה, היא "מאשימה" אותו בכך, ואינה מוכנה לסייע לו במאומה. והנה באותו שבוע היא קראה לכל ילדיה – כולל לבנה החוזר בתשובה – וסיפרה להם שהיא קיבלה איזה ירושה קטנה, והיא רוצה לחלק אותה בין ילדיה, כאשר כל אחד מהם מקבל – לא יאומן – עשרת אלפים שקל!

וכל ההקדמה הזאת, אינה אלא פתיח למה שמתחולל ברכבת ישראל. דומה כי בשנים עברו, לא שמענו על גל של תקלות בלתי פוסקות ברכבת, כפי שאנו שומעים בתקופה האחרונה. לא רק בקו החדש בין ירושלים לנתב"ג, שם נרשמות תקלות חדשים לבקרים, אלא גם בקווים האחרים, כאשר "כל שני וחמישי", מושבתת רכבת זו או אחרת. השבתה של רכבת אחת, גוררת אכזבות אחרות ומשמעות הדבר שאלפי נוסעים צריכים למצוא תחבורה חילופית, שלא תמיד בנמצא. מאז ומעולם היה יתרונה של הרכבת בדייקנות שלה. מי שתכנן לנסוע בכלי זה, יכול היה לדעת מתי הוא יוצא ומתי יגיע ליעד. בעלי המוסר היו תמיד מביאים את דייקנות הרכבת כמשל לנושאים מגוונים, כי זה היה הסמל שלה.

אבל לא ברכבת ישראל! מי שמתכנן להגיע ליעד כלשהו ברכבת, צריך לקחת בחשבון שהיא לא תצא בזמן, במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב – תתקע באמצע הדרך, בשל איזו תקלה באחת המערכות האלקטרוניות שלה. מעניין כי ב"רכבת הקלה" בירושלים, כמעט ולא שומעים אנו על תקלות הגורמות להשבתתה. היא פועלת כבר עשור שנים ביעילות, בנוחות, ולא נתקעת כל פעם מחדש. אז מה שונה רכבת ישראל? מדוע היא הפכה לכלי תחבורה לא אמין, לא יעיל, המשבש את חיי אלפי נוסעים כמעט כל שבוע?

לנו, כיהודים מאמינים, יש תשובה פשוטה: רכבת ישראל הפכה סמל לחילולי שבת המוניים. העבודות לשיפור המסילות והתחנות, נעשות תוך חילולי שבת פומביים, כאשר תחת גלגליה נרמסת לה שבת קודש. על פי הדיווח באחד מכלי התקשורת, גם ברכבת ישראל מודים "שהתקלות יימשכו עוד שנים". יש בעיות עם כל המערכות האלקטרוניות החדישות, היוצרות תקלות חוזרות ונשנות, כך מדווח אחד מכלי התקשורת: "התקלות ברכבת הן עניין שגרתי, כמעט יומיומי. מפלס התסכול של הנוסעים ברכבות הצפופות עולה על גדותיו לאור התקלות החוזרות, במיוחד בשעות העומס, דווקא כשאנשים ממהרים לעבודה. כל אחד מהם נפגע אישית, המעסיקים שלהם נפגעים והמשק נפגע. הגורם החוזר: מערכת האיתות שעוברת שדרוג. זה נכון שיש יותר רגישות בציבור לתקלות ברכבת ישראל, גם בגלל שיש יותר נוסעים, ויותר אנשים שתלויים בהן בדרך לעבודה, וגם הודות לחשיפה שהן מקבלות בתקשורת, אבל נכון גם שיש הרבה יותר תקלות מאשר שהיו לפני כמה שנים… בניגוד לדברים שהשמיע מנכ"ל הרכבת שחר איילון, ממידע שמצוי אצלנו זה לא עניין שיסתיים השנה. שנה לא תספיק וסביר להניח שלנוסעים צפויות עוד מספר לא מבוטל ולא ידוע של תקלות איתות בהמשך הפרויקט".

לדברי מי שבדק את הנושא – "הכל נראה כמו שנראה, כיוון שרכבת ישראל יצאה לפרויקט זה כמו לפרויקטים אחרים בעבר, ללא כוח אדם מספיק ובשורה התחתונה ללא יכולות ביצועיות מספקות. הגורם העריך כי בסופו של דבר יופעל לחץ על רכבת ישראל להוציא את הפרויקט לקבלן חוץ, במחירים מופקעים והכל כדי לזרז את השלמתו".

זו הידיעה על רכבת ישראל, ויש תרוצים למכביר על התקלות הבלתי נגמרות. אבל לנו, כיהודים מאמינים, זו הארה גלויה, כי מחילולי שבת רק מפסידים. מי שסבור כי יהיה לו רווח כלשהו, אם ירמוס את השבת, מגלה את המציאות הטופחת על פניו, אם רק יתבונן – כמובן. תמיד יימצאו ההסברים המלומדים לתקלה זו או אחרת, כי גם בתוך הארת הפנים, עדיין יש מקום ל"בחירה חופשית".

 

(חלקים מתוך  מאמר ב"יתד נאמן" אדר תשע"ט)

 

'שבת ליידי' מביאה מלא מתנות למי שמארח אותה יפה

'שבת ליידי' מביאה מלא מתנות למי שמארח אותה יפה

מאת: מענדי

 

כשרפרפתי בעיניי על כותרות השבוע החולף, לראות מה חדש במדינה שלנו,

צדה את תשומת ליבי כותרת קטנה ושולית יחסית, לא הפריימריז ב'מפלגת הליכוד'

עצר אותי מלדפדף, גם לא הפרשנויות הפוליטיות על הבחירות המקרבות, והנאום של

בני גנץ. דווקא כותרת קטנה עצרה אותי בבת אחת והחזירה אותי כמה שנים טובות

אחורה, וכך היה כתוב:

"העבודות להקמת גשר יהודית בתל אביב יתקיימו תוך חילול שבת"

הכתב שם המשיך לסקר את כל הפולמוס בין החרדים לשר התחבורה, ומשך הזמן

והשבתות שימשכו בהם העבודות ויעסיקו כמה עשרות יהודים. אבל אני נשאבתי אחורה

להרצאה עוצמתית במיוחד ששמעתי לפני כעשור, מהרב שמשון פינקוס, שהסביר בדר

ך המיוחדת שלו קצת על מהותה של ה'שבת'.

היה זה ביום שישי בצהריים, באחד מהמלונות בארץ, הזוגות האורחים התכנסו באולם

האוכל, והרב פינקוס עם החן המיוחד שלו וההומור השופע, התחיל להרצות. במשך שעה

היינו מרותקים לכל הגה היוצא מפיו המפיק יהלומים, ולכל תנועה משפת הגוף שהיה פשוט מרתק.

אם רק שר התחבורה או ראש עיריית תל אביב, היו שם והיו מרגישים קצת מהרגשות

העוצמתיים שהרב פינקוס נטע בנו באותו ערב שבת, עד שעד היום כשאני נזכר,

אני מתרגש עד כדי דמעות.

בדבריו העוצמתיים הוא כיוון אותנו לכך שנשים לב, כששבת נכנסת הכל מסתובב סביב

"שירה", אומרים "שיר השירים", "לכו נרננה", "שירו לד' שיר חדש", עד שמגיעים לשיא של:

 

"מזמור שיר ליום השבת" –

 

יש דברים שמבטאים במילים, בדיאלוג בין-אישי, אבל יש דברים שאי אפשר לבטא במילים.

לדוגמא: קיים מושג בעולם הנקרא "כאב". כואב לי. אם אני אפגוש בן אדם שמעולם לא חווה

הרגשה של כאב, אין סיכוי שאני אצליח להסביר לו מה זה כאב, מה אני מרגיש כשכואב לי,

רק אחרי שאני אכאיב לו אוכל להגיד לו, כאב לך? זה מה אני מרגיש…

לא אוכל לבוא ולהסביר לך איזה טעם גן עדן היה לסושי שאכלתי אתמול בערב, אני אתן לך

לטעום ואז תבין…

יש מסרים ורגשות מאוד מאוד עמוקים ועוצמתיים, שאין בלקסיקון שלנו מילים והגדרות שמבטאות

אותם. השפה הנכונה והיחידה לבטא את אותם רגשות, זה בשפת המוזיקה – שפת ה"שירה".

שירה, זה בלי מילים, זה בתווים, בצלילים. או שאתה מרגיש את זה, או שלא.

אבל מי שמרגיש, מרגיש בנ-ש-מ-ה!

או שישך' את זה או שאינ'ך את זה, כמו שהבת שלי הקטנה אומרת, המבין יבין והסתום יסתום…

כששבת נכנסת, נוצרת כזאת מין קרבה בין עם ישראל לבורא עולם, שאפשר רק לשיר את זה.

מי שבעניינים מבין, קולט, מתחבר, עד עומק הנשמה. ומי שלא, אז פשוט – לא…

אם אין לך את ההבנה המוזיקאלית הנדרשת, אתה בטוח שזה אוסף של צלילים לא קשורים,

חסרי פשר, שאך במקריות נאספו תחת אותו קורת גג.

מה אתה רוצה ממני, אחי? דבר בעברית. מה ת'ה עושה לי אה אה אה, מה זה הגניחות

הללו? דבר אחי דבררר. אבל זה הביטוי לרגשות הכי עמוקים של אהבה, געגועים,

כיסופים, של עם ישראל לבורא עולם.

"מזמור שיר ליום השבת" —
טוב להודות לה' —

תקשיב אחי, זה טוב. תאמין לחבר שרוצה בטובתך ואומר לך שזה טוב. מה טוב?

איזה טוב? טעם וניל או שוקולד? אני לא יכול להסביר, אבל אני אומר לך 'באמונה' שזה טובבב.

תכלס' ידידי, לא רוצה לחפור לך יותר מידי, אבל הרגשות צפים… ועוד לא הגעתי

להקדמה של הדברים של הרב פינקוס בכלל… אבל אני רוצה להגיע לנקודה אחת

מרכזית על מהות ה'שבת'.

בשונה משאר המצוות שציווה אותנו הבורא לעשות, השבת מיוחדת מאד במהות שלה.

שבת היא – אישיות.

שבת היא גברת, – 'שבת ליידי'. היא אורחת, היא באה והולכת. יוצאים לקראתה –

"בואו ונצא לקראת כלה, לקראת שבת המלכה". ומלוים אותה הביתה – בסעודת "מלוה מלכה".

ל'שבת ליידי', אומרים הלו וגוד ביי, אוהבים אותה, מחכים לה כל השבוע עד שהיא מגיעה,

וקשה להיפרד ממנה. מי שמוכן להזמין אותה היא באה בכיף להתארח, היא גם מסכימה לבוא

קצת מוקדם יותר לחברים הטובים שמכינים לה את הבית מוקדם, והיא גם נשארת עם אלו שלא

נותנים לה כל כך מהר ללכת, – "המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא".

מזוזה תפילין לולב וסוכה הם כולם מצוות אהובות, אבל אנו לא מתייחסים אליהן כאישיות.

ל'שבת ליידי' אנו שרים "שלום עליכם", ובואי כלה בואי כלה.

שבת היא כלה, שבת היא מלכה, ו'שבת ליידי' מביאה מלא מתנות למי שמארח אותה יפה.

שבת גם יודעת לדבר, במדרש כתוב: "אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, לכל נתת בן זוג,

ליום ראשון הבאת את יום שני, לשלישי את רביעי, לחמישי את שישי, ורק לי לא נתת בן זוג"

שבת מחפשת בן זוג. מחפשת אהבה. ובורא עולם עונה לה: "ישראל בן זוגך"! מזל טוב, יש לנו זוג.

בורא עולם עושה היכרות בין 'שבת ליידי' לעם ישראל.

זה טיפה מן המהות של שבת. זה הכי עמוק והכי רגיש. המשל של בני זוג זה מטאפורה

שיכולה טיפה לשבר את אוזנינו על מהותה של השבת ושל הקשר בין יהודי שאוהב את אביו שבשמים.

וכשאנו מדברים על קשר בין בני הזוג, אנו לא מדברים על החלק הטכני של חלוקת

העבודות בין בני הזוג. אנו מדברים על החלק הרגיש והקרוב של בני הזוג, החלק שהוא

"בינו לבינה". שזרים לא מתערבים שם, זה החלק שמאחד ומייחד אותם לבד לבד.

[וזה גם ההסבר להלכה הקובעת ש"גוי ששבת חייב מיתה"! כי זר שמתערב בחלק

ש"בינו לבינה" מגיע לו מיתה. אין לו שום זכות להיות נוכח בזמן הזה]

אפשר לכתוב על זה ספר, וזה לא יתחיל עוד להסביר את העומק. אבל נגיע רק לנקודה

אחת שבה נזכרתי כשקראתי את הכותרת על העבודות בשבת, הנקודה שהייתי שמח אם

יכולתי להסביר את זה לאחראים על החילול הזה.

'שבת ליידי' יש לה רגשות, ואם מעליבים אותה היא נפגעת ונעלבת, ואם שוברים לה את הלב,

היא לא נשארת חייבת. – "השבת תובעת את עלבונה"!!!

יש סדרה של חכמולוגים, שחשבו את עצמם לגיבורים, ופתחו חזית עם 'שבת ליידי'. כולם

רק הפסידו. כולם התחרטו על הרגע הזה. למעט אלו שחזרו בהם, ירדו על הברכיים ובאו

עם זר פרחים לבקש יפה סליחה.

וזה מה שכואב לי שהצעירים הללו, לא עשו זאת תמיד בכוונת מכוון, לא תמיד מרוע לב,

בדרך כלל פשוט לא היה מישהו שילחש להם באוזן, עם מי יש להם פה עסק, הם חשבו

שזה עימות עם ה'חרדים', ושיקולי האגו גם עשו את שלהם, והם לא הבינו שהם פוגעים

פה ב"שבת".

וזה כואב לה! זה, כואב לה!

אני בטוח שאילו היו מבינים זאת היו נמנעים מלהכאיב לה.

אז בואו חברים, נשלים עם שבת המלכה, נשלח לך מסר של פיוס ואהבה, ונזמין אותה

לבלות איתנו את הסופ"ש, נחגוג איתה את היום שקיבלנו במתנה מבורא עולם באהבה

אינסופית, ונתחיל להנות מכל הטוב שהחיים האלה טומנים בחובם, נתחיל להרגיש את

הגן עדן בעולם הזה.

"מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל"

שבת שלום

 

הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל, רב ודרשן ידוע,
יליד ארצות הברית, כיהן כרב הקהילה באופקים.

"באישון לילה פרצו הלוחמים לחנותי כדי ל"ממן" את פעילותם, הם לא ידעו מה מצפה להם"

"באישון לילה פרצו הלוחמים לחנותי כדי ל"ממן" את פעילותם, הם לא ידעו מה מצפה להם"

 

לפני כשבעים שנה נסע רבי שמואל גריינמן לאמריקה, לאסוף כסף

עבור לומדי תורה, שהיו מצויים במצב דחוק ביותר עד כדי חסרון פת לחם.

בעת שתיאר בפני העשירים האמריקאים עד היכן מגעת ההסתפקות

במועט של אותם אברכים, קם אחד הנאספים ואמר בהתרגשות: "רבי,

למה אלינו באים רק השקרנים? למה לא באים אלינו העניים האמיתיים

שאתה מספר עליהם?!".

רבי שמואל, שהיה חריף מאד, ענה מיד: "עד כמה שהדולר שלכם הוא אמת,

מגיעים האמיתיים, עד כמה שהוא שקר, מגיעים השקרנים"…

כשאנשים גונבים ומרמים זה את זה, הכסף שבידיהם הוא לא הכסף שלהם,

והם נותנים כסף של אחרים. לכן הוא אמר להם, שאם הכסף של האדם הוא

אמת, באים אליו העניים האמיתיים. אך אם הכסף שבידו הוא שקר, באים אליו

השקרנים…

אבי ז"ל קיבל ברכה מרב גדול, שכספו ילך אך ורק למקומות טובים וראויים.

באותם ימים, כאשר אדם רכש בית ורצה לרשום אותו בטאבו, היו מחייבים

אותו להפריש מהכסף אחוזים ל"קרן הקיימת לישראל". אבא שלי הלך למשרדי

הטאבו, שם ישב פקיד בעל סמכויות קרובות לסמכויות של שופט. אבא שלי ראה

אותו צועק על האדם שהיה לפניו בתור, משום שלא רצה לתת את הכסף לקק"ל.

כשהגיע התור של אבי, הוא אמר לפקיד: "הבית הזה שאני הולך לקנות, הוא מציאה

גדולה, ואף על פי כן, אם אני חייב לתת ל'קרן הקיימת', אני מעדיף לא לקנות אותו,

משום שהם נוטעים עצים בשבת. אני לא יכול להסכים שהממון שלי יסייע לחילול

שבת. אם אתה רוצה להעביר לי בלי לתת כסף לקק"ל, בבקשה, ואם לאו לא אקנה

את הבית".

למרבה הפליאה, הפקיד באמת ויתר, ורשם את הנכס בטאבו בלי שאבי הוצרך לתת

כסף לקק"ל…

עוד דבר פלא ארע לאבי בענין זה: אנשי ארגון הלח"י, שפעלו במחתרת לשחרור ארץ

ישראל מידי הבריטים, פנו אליו, ודרשו ממנו להעניק להם כסף למימון פעולותיהם

הלוחמניות. אבא אמר להם: "לא בא בחשבון, משום שלדעתי התנהגותכם היא לא

לפי רצון השם. אני לא מוכן לתת את ידי לאנשים שהקב"ה לא מסכים עם מעשיהם!".

הם איימו עליו: "אם אתה לא תתן, ניקח בכח!".

אבל אבא אמר להם: "אני לא מפחד מכם, משום שיש לי ברכה מאדם גדול, שהכסף

שלי ילך רק למקומות טובים, לכן אני בטוח שלא תצליחו בכך"…

הם הגיעו לחנות בלילה, שברו את המנעולים וניסו לפרוץ פנימה. פתאום עבר במקום

רכב של הצבא האנגלי. כאשר הם שמעו אותו, הם הרימו רגלים וברחו. למחרת בבוקר

מצא אבא את החנות פרוצה מבלי שנלקח ממנה מחוט ועד שרוך נעל.

הכסף שלו באמת הלך רק לדברים טובים, משום שהיתה לו כזו אמונה חזקה.

♦ ♦ ♦

באחת מדרשותיו סיפר רבי יענק'לה גלינסקי זצ"ל את הדברים הבאים:

באתי לעשיר מסוים וביקשתי ממנו לתרום כסף בשביל הישיבה, אבל הוא

ניסה להתמקח. אמר שהעסקים קצת חלשים בזמן האחרון והוא צריך לצמצם

בהוצאות.
אמרתי לו: "אני רוצה להגיד לך משהו. הגמרא אומרת, שאשה שהקדיחה את

תבשילו, מותר לגרשה. מה קרה אם היא שרפה את התבשיל, בגלל זה כבר

מותר לגרש אותה? וכי היא עשתה עוול כל כך גדול?!

"אבל כנראה שיש שריפת תבשיל ויש שריפת תבשיל… אשה ששרפה את

התבשיל, אם היא נאמנה מאד לבעלה, היא חותכת למעלה, נותנת לו את

מה שלא שרוף, והיא עצמה אוכלת את השרוף. אשה שקצת פחות נאמנה,

מחלקת את התבשיל חצי-חצי, חצי בשבילו וחצי בשבילה. כל אחד מהם יאכל

קצת תבשיל שרוף, וקצת תבשיל לא שרוף. אבל אם היא לא נאמנה, היא אוכלת

את מה שלא שרוף, ולו היא נותנת את השרוף. על זה נאמר, 'אשה שהקדיחה

תבשילו'.

"אם לא הולך לך כל כך בביזנס, במה אתה מקצץ? את מה אתה מוריד דבר ראשון?

את הצדקה. זה נקרא 'הקדיחה תבשילו'. קצת לא הולך לך בביזנעס,

וכבר אתה חושב שהצדקה אשמה?!".

דווקא על הצדקה נאמר: "ובחנוני נא בזאת" (מלאכי ג', י'), דווקא בזכות הצדקה

אדם זוכה לשפע של ברכה.

החשיבות של הכסף היא לא מכיוון שאפשר לקנות בו תענוגות. החשיבות של

הכסף היא מכיוון שאפשר לקיים בו מצוות, לקנות בו אוכל בריא וכדומה, כדי

שיתחזק האדם ויוכל לעבוד את ה'.

אני זוכר שבאמריקה, כשהיו מדברים על אנשים, היו אומרים: "הבן אדם הזה

שווה מאה אלף"… "זה שווה מאתיים אלף"… "ההוא שווה מליון"… השווי של

האדם היה לפי כמות הכסף שיש לו. זה הערך שלו, ובזה הוא נמדד.

פעם עם ישראל השכיל להבין, שהתורה היא הדבר החשוב ביותר והמכובד ביותר.

ומאחר שכך כל מי שנעשה עשיר התיישב ליד גמרא, התנועע במרץ ועשה את עצמו

למדן. עשיר אחד שאיבד את כספו אמר: "את הכסף שהפסדתי, נו מילא… אבל מה

יהיה עם התואר 'למדן' שאיבדתי?".

מסופר על עשיר שעשה עצמו למדן והתנועע בדבקות, כביכול הוא מתעמק ברמב"ם.

ניגש אליו אדם ואמר: "אני אוסף כסף לפדיון שבויים, האם תוכל לתרום?".

"באמת?", שאל העשיר, "מיהו השבוי?!".

אמר לו האיש: "הרמב"ם הקדוש נשבה בידי גוי!".

"מה, באמת?!", השתאה העשיר.

"כן כן, הנה הרמב"ם שבוי בידיים שלך"…

כך היו נראים עמי הארצות של ימים עברו.

(מתוך הספר 'אריה שאג' שמות)

משבר התמודדות יחיד השומר שבת בבית שכולם מחללים

כבוד הרב

שלום,

אני רוצה להציג בפניך בעיה. אני התחלתי בהליך של התחזקות ביהדות, התחלתי לאכול רק דברים כשרים, ובעיקר אני מתחזקת בשמירת השבת. אני עושה כל מה שביכולתי אכן לשמור את השבת, אבל זה קשה לי מאוד!! מאוד!!. כל הסובבים אותי, המשפחה כולה, די משוחררת, ואני מרגישה כבולה, וממש בדיכאון. בעבר התארחתי בשבתות במשפחה חרדית, וזה היה עונג שבת אמיתי הסעודות, הזמירות, והאוירה, הכל היה מדהים. אבל עכשיו אני לא מצליחה עם משפחתי והם לא משתפים פעולה בעניין והכל מאוד קשה מדי שבת

מירי ס. – באר שבע

 

שלום לך

קראתי את שאלתך ואני מרגיש את מצוקתך.

אני רוצה לצטט בפנייך קטע מתוך ספרו של הרב יעקב ישראל לוגאסי, (מתוך הספר 'כל משבריך')  שאולי מבטא בדיוק את מה שאת כותבת.

'שומע אני היאך שבת משוש ליבך נהפך לאבל מחולך,

השבת והחג שמיועדים להיות הימים השמחים ביותר לנפש האדם, הימים המיועדים למנוחת הנפש מיגיעתה, ושלוות הנפש מרצף טרדותיה, לבטחון הנפש מדאגותיה, והנה לך נפשי היקרה נהפכו ימים הללו לאבל וליגון. שכן הנך מסתובבת בימים אלו שבתות וחגים כמוזרה וכנכרית בין הסובבים אותך, אולם הנך כשושנה בין החוחים

כך הסובבים אותך המחללים את הקודש, ואילו את נצרכת להיות שמרנית על כללי השמירה שנצטוינו בימים אלו.

אוי נפשי נפשי, כמה יש לקנאות בך, לו היית מודעת לנחת רוח שאת עושה להקדוש ברוך הוא בשמירת השבת שלך מתוך צער, מתוך בדידות, מתוך תחושה של מוזרות ונכריות. ויתכן אף מתוך שמקנטרים אותך, מבזים אותך, והנך מקבלת בזיונות עבור כבוד שמים, לו היית יודעת כמה הקדוש ברוך הוא מתפאר בך, משתבח בך, מתגאה בה, מכריז עליו בפמליא שלו: ראו בריה שיש לי בעולמי, בודדה, מול אריות ודובים, הסובבים אותה בחרופין גידופין, ואילו היא בשלה, לא סרה ממצוותי, לא מפרה את חוקותי, לא מחללת את שבתותי וחגי.

לו היית שומעת ברמזים אלו, כמה היית מאושרת.

צר לי עלייך נפשי, שחשה את ברע במצבך זה

 כמה קשה לי על אשר נעלם ממך כבודך ותפארתך אצל בוראך,

שכן לו היית רואה את הנחת שעושה את לבורא דוקא במצבך זה, האמיני לי שלא היית מקנאה אפילו לא באלו החרדים ששומרים שבת מתוך נחת, ללא נסיונות וללא הפרעות

בספר "אבות דרבי נתן" מובא: פעם אחת בצער יותר ממאה שלא בצער.

כלומר פעם אחת שמקיים אדם מצוה בצער שקולה היא יותר ממאה פעמים שלא בצער.

ובכן התבונני נפשי במילות אלו של התנא הקדוש רבי נתן זיע"א וראי כמה רווחים לנפשך יצאו לך ממילות אלו.

בשבת אחת שאת שומרת מתוך צער היא תיקון ליותר ממאה שבתות שחיללת…

ובכן נפשי היקרה, אם הנך בעלת תשובה שחיללת שבתות הרבה, בואי וראי היאך נעשה תיקונך במהרה ובאופן היעיל ביותר, שכן דוקא בכך שהנך שומרת שבת מתוך צער של בדידות, קושי של נסיונות מצד שכולם סביבך מחללים ואת צריכה להתגבר, ועל אחת כמה וכמה כאשר מקנטרים אותך ומבזים אותך, אזי בשבת כזו נחשב לך כאילו שמרת 100 שבתות, היש לך תיקון גדול מזה…?!

ואם כן דעי בנפשך, שבצער זה שמצטערת את בשמירת השבת בסביבת המחללים אותה, ויש לך מכך צער ועגמת נפש, כבר בכך מתקנת את 100 שבתות שחיללת, ונחשב לך כאילו שמרת עוד 100 שבתות אחרות.

 

 שכרך בשבת שכזו פי כמה משכר שבת נוחה ושקטה

נפשי היקרה והחביבה, עד כה דיברנו מצד התיקון שהנך מתקנת בשבת מתוך צער יותר ממאה שבתות שחיללת, עתה אבאר לך את שכרך בשמירת שבת שכזו מתוך צער ונסיונות שהוא יותר מי מאה משכר שבת שהוא מתוך עונג ונחת, וככל שיגדל הצער והנסיונות אפילו במשהו נכפל שכרך ביותר מפי מאה שלא בצער.

ודברי אלו המה דברי ה"מכתב מאליהו" לרבנו אליהו דסלר זצ"ל, וזה תוכן דבריו:

כל מה שאמרו  ב"אבות דרבי נתן": פעם בצער יותר ממאה שלא בצער, זהו אף בצער כל שהוא, אולם ככל שיגדל הצער עוד קצת, אזי יוכפל ה"פי-מאה" וככל שיגדל הצער עוד משהו – שוב יוכפל ה"פי-מאה" של ערך המצוה, ואם כן כאשר גדל צערך בשמירת השבת יותר ויותר הרי שאין קץ הן לתיקונך על חילול השבתות שעברו, והן לשכרך בשמירת שבת שכזו.

ולסיכום, אסיים בסיפור אמיתי, התקשרה אלי אשה כבת 60 מקיבוץ חילוני בצפון, וסיפרה לי שהיא היחידה במשפחתה מכל הקיבוץ ששומרת שבת לבדה בתוך ביתה, לא אאריך בצער שעוברת היא שם, אם זה איומים מהמשפחה שינטשוה, ישליכוה, בעלה וילדיה "מנדים" אותה, ועוד ועוד, אולם מה שמעניין הוא שסיפרה לי שבעלה אמר לה פעם, מה את שמה על פניך בשבת… שכן בשבת את נראית אחרת מיום חול… זכתה אשה זו שאור שבת ניכר על פניה אפילו לעיני בעלה שהוא מחלל שבת

איך אצליח להרגיש את קדושת השבת?

שאלה:

יש לי שאלה לכבוד הרב,

אומרים ששבת זה יום קדוש, איך אני אעשה שאצליח להרגיש את קדושת יום השבת?

 

תשובה:

מאת: הרב יעקב שטיר

שלום לך, ניתן בזאת בעזרת השם כמה עצות שיעזרו לנו להרגיש יותר את קדושת השבת:

א. ללמוד הלכות שבת ולשמור שבת כהלכתה.

ב. ללמוד על מהותה של השבת ומעלתה.

ג. לצפות בימות השבוע לביאת השבת.

ד. ביום שישי, ערב שבת, לעסוק בהכנות לשבת מתוך כוונה שעוד מעט השכינה הקדושה תבוא אלינו (שזו היא ה"כלה" שאליה מתכוונים באמירת הפיוט "לכה דודי"), ואנו טורחים כעת בעשיית דברים לכבודה של השכינה ולכבוד היום הגדול והקדוש הזה. כשעוסקים בהכנות לשבת, יש עניין לומר שעושים זאת "לכבוד שבת קודש".

ה. לומר את סדר "קבלת שבת" מתוך שמחה גדולה על כך שהשבת שוב פעם מגיעה אלינו, ואנו זוכים עכשיו להיות יותר קרובים לקדוש ברוך הוא.

ו. לעסוק בשבת בעניני קדושה: תפילות, תהילים, לימוד וקריאת ספרי קודש.

ז. לגברים, רצוי מאד לטבול במקווה בערב שבת, ולכוון בטבילות לטהר את הנפש ולקבל את קדושת השבת.

למה מדליקים נרות שבת?

שאלה:
למה מדליקים נרות שבת?

 

תשובה:

אחת מהמצוות המיוחדות, אותה מקפידה לקיים כבר דורות רבים כל משפחה יהודית,

אף אם היא בעלת זיקה מסורתית, היא מצות הדלקת נרות שבת.

מצוה זו מקורה עוד בימות משה רבנו, והיא עברה מאז מדור לדור, כפי שחז"ל לימדונו:

"קבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק את הנרות לשבת". (פסיקתא זוטרתא)

את חשיבות ההקפדה על קיום מצוה זו, ניתן לראות גם מדברי ה"שולחן ערוך" שפסק:

"אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר". (סימן רס"ג, ב')

ובמשנה במסכת שבת שנינו: "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות

בנדה, בחלה ובהדלקת הנר". בטעם המצוה, כותב ה"חפץ חיים" זצ"ל בספרו "משנה ברורה":

"עיקר הדלקת הנר הוא חובה משום מצות עונג שבת". (סימן רס"ג, סק"א)

בחז"ל מבואר שהעונג שבת שישנו בנרות שבת, נובע מהאור שהנרות מאירים בבית, אשר על

ידי אור זה ניתן לראות את המאכלים אותם אוכלים, וזה לשונם של חז"ל: "אין שביעה אלא במראית

העין, לפיכך אמרו הדלקת נר בשבת חובה, שיתענג במאכל ובמשתה". (פסיקתא זוטרתא)

בנוסף לעונג שבת שיש בהדלקת הנרות, יש בזה גם כבוד שבת, וכפי שאומר ה"ילקוט שמעוני":

"נרותיה הן כבודה". (פרשת בהעלותך) וברמב"ם כתוב: "ויהיה נר דלוק, ושולחן ערוך לאכול,

ומטה מוצעת, שכל אלו לכבוד שבת הן".

על ידי האור של נרות השבת ישנו שלום בבית, כפי שמסבירה הגמרא במסכת שבת (דף כ"ה ע"ב,

שהפסוק "ותזנח משלום נפשי" מדבר על הדלקת נר בשבת. ורש"י מבאר שם ש"במקום שאין נר,

אין שלום, שהולך ונכשל, והולך באפילה".

בזכות קיום מצות הדלקת נרות שבת, זוכים לבנים תלמידי חכמים, כמבואר בגמרא שם (דף כ"ג ע"ב)

ש"הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים". רש"י מסביר שלומדים זאת מהפסוק "כי נר מצוה

ותורה אור", אשר מפסוק זה רואים ש"על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה, בא אור דתורה".

בטור (סימן רס"ג) כתוב: "יהא זהיר לעשות נר יפה, דאמר רב הונא, הרגיל בנר שבת להשתדל

בו לעשותו יפה, הויין ליה בנים תלמידי חכמים".

על גודל השכר שיקבלו המדליקים נרות שבת לעתיד לבוא, אומרים חז"ל: "אם שמרתם נרות של

שבת אני מראה לכם נרות של ציון, שנאמר 'והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות'. ואיני

מצריך לכם לראות באורה של חמה, אלא בכבודי אני מאיר לכם, שנאמר 'לא יהיה לך עוד השמש

לאור יומם, ולנוגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם'. האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם,

שנאמר 'והלכו גוים לאורך'. ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל? באור הצדקה, שנאמר 'וזרחה לכם

יראי שמי שמש צדקה'. וכל כך למה? בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת". (ילקוט שמעוני, פרשת בהעלותך)

מדוע הנשים מדליקות נרות שבת ולא הגברים?

מדוע הנשים מדליקות נרות שבת ולא הגברים?

שאלה:

מדוע הנשים מדליקות נרות שבת ולא הגברים?

 

תשובה:

מנהג ישראל עתיק יומין, הוא שנשים מדליקות את נרות שבת. גם ב"שולחן ערוך" נפסק ש"הנשים מוזהרות בו יותר". (או"ח סימן רס"ג, ג')

נשאלת השאלה מדוע זה כך?

ובכן, שאלה זו נשאלה כבר במדרש (בראשית רבה י"ז, ח'), וכך נאמר שם: " שאלו את רבי יהושע… מפני מה ניתן לה מצות נר שבת?" והתשובה שענה על כך רבי יהושע היא: "על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נר שבת".

כוונת המדרש היא שהדלקת נר על ידי הנשים היא תיקון מיוחד עבורן על כך שחוה, אשת אדם הראשון, גרמה לבעלה לאכול מעץ הדעת ועל ידי כך נקנסה עליו מיתה. לולא אכילת אדם הראשון מעץ הדעת הוא היה חי לעולם.

נשמה קרויה נר, ומכיוון שחוה כיבתה את נרו של אדם הראשון, דהיינו את נשמתו, לכן כתיקון לכך, כל הנשים במשך הדורות משתדלות להדליק בעצמן את נרות השבת ולא להשאיר זאת לבעליהן.

גם בתלמוד ירושלמי (דף כ' ע"א) כתוב: "אדם הראשון נרו של עולם היה, שנאמר 'נר אלקים נשמת אדם', וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה".

הרמב"ם לימד אותנו טעם אחר, מדוע נוהגים שנשים מדליקות נרות שבת, וזה לשונו: "נשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבתים, והן העסוקות במלאכת הבית". (הלכות שבת, פ"ה, ה"ג)

אומר ה"זוהר הקדוש: "צריכה האשה בלב שמח ובכוונה להדליק נר של שבת, שהרי כבוד העליון הוא לה, וזכות גדול לעצמה לזכות ע"י הדלקת הנרות לבנים קדושים, שיהיו נרו של העולם בתורה וביראה, וירבו שלום בעולם, ונותנת לבעלה חיים ארוכים. ומשום זה צריכה להזהר בהדלקת הנרות, שתהיה בכוונה גדולה". (תרגום מהזוהר בראשית מ"ח, ע"ב)

בספרים מבואר שהזמן בו אשה מדליקה נרות שבת, זהו זמן מסוגל להתפלל עבור בנים תלמידי חכמים, וכך כותב ה"חפץ חיים" זצ"ל: "ראוי שתתפלל האשה אחר שתגמור ההדלקה והברכה, שיתן לה הקב"ה בנים זכרים מאירים בתורה". (משנה ברורה, סימן רס"ג, סק"ב)

יש קשר בין הזיהום לתחילת השנה החדשה?

שאלה

שלום רב,
בלילה שבין שלישי לרביעי בסביבות אחד בלילה התחיל להתפתח אצלי זיהום,
עכשיו מרגיש הרבה יותר טוב אבל לא 100%. רציתי לשאול האם יש קשר לזה שזה קרה ממש בתחילת השנה החדשה ואם כן על מה אני צריך להקפיד יותר?

ואשמח לעוד שאלה, אני מבית חילוני וחוזר בתשובה לאט לאט לבד, רציתי לשאול איזה דברים קטנים (או גדולים) אני יכול לעשות בשביל להתחיל אפילו בקטן לשמור שבת עד שאוכל לשמור שבת כמו שצריך? בהנחה ששאר הבית לא שומר שבת כלל, אפילו לא קידוש, אין לי חדר שאני יכול להיות לבד ואין לי חברים ששומרים שבת אשר גרים יחסית קרוב אליי.

תודה רבה מראש!

דניאל

 

תשובה

שלום דניאל היקר

גם אם יש קשר בין הזיהום לזמן של תחילת השנה, זה לא דבר שאנו יכולים לדעת אותו בוודאות. יתכן שהזיהום הוא חלק מהייסורים שהקדוש ברוך הוא שלח לך בכדי לקרב אותך יותר אליו, שכן ידוע שכל צער וייסורים שאדם עובר בעולם הזה, אם הוא מקבל את הייסורים מתוך אמונה, הייסורים מכפרים לו על עבירות ומוסיפים טהרה לנפשו.

 בכל אופן על כל צער שאנו חווים, עלינו להאמין שהדבר הגיע מאת הבורא יתברך, והכל נעשה רק לטובתנו. יהודי עם אמונה שלמה, מודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שקורה לו, בין על הדברים הטובים ובין על הדברים שנראים בעיניו כלא טובים.

שמחתי מאד לקרוא את מה שכתבת על ההתקרבות שלך לתורה ולאבינו שבשמים. כל פעם ששומעים על עוד בן יקר שחוזר לאבינו שבשמים זה משמח ומרגש. אשריך!

 לגבי שמירת שבת אתה יכול להתחיל עם כך שאתה לא מדליק אש בשבת (כגון לא להדליק את הגז בכדי לחמם לך אוכל), אתה יכול להשתדל לא להדליק או לכבות את האור בשבת, לא להשתמש במחשב בשבת וכדו', לפי מה שמסתדר לך בשלב הזה.

 למרות שלפי איך שאני מבין אתה נמצא בשלב די התחלתי, הרבה פעמים מומלץ גם בשלבים כאלו, ללכת לבית כנסת בשבת. כשאתה בבית כנסת אתה מרגיש הרבה יותר את האווירה של השבת ואווירה של קדושה. חוץ מהמצוה של התפילה בבית כנסת שאתה מרוויח, הדבר יכול לתת לך יותר כוחות לשמור שבת.

 לגבי קידוש, אם אתה מרגיש רצון לעשות קידוש בשבת, אז כדאי שתדע שבאופן עקרוני אין שום מניעה מלעשות קידוש בלי המשפחה. לא צריך לעשות קידוש עם ארוחה רצינית, אפשר לעשות משהו מינימלי. דהיינו לקחת כוס עם מיץ ענבים (מיץ שכתוב על הבקבוק שלו שהוא טוב לקידוש), להגיד את נוסח הקידוש, לשתות את המיץ ענבים ולאכול איזה לחמניה או פרוסת לחם. באופן כזה כבר יוצאים ידי חובת המצוה של קידוש וסעודת שבת. כמובן שאם אתה יכול להוסיף עוד מאכלים בכדי שיהיה לך יותר "עונג שבת" זה עדיף, אך כאמור הדבר לא מחוייב.

 אתה יכול גם לדאוג לקצת חטיפים או דברים טעימים אחרים שיהיו לך לכבוד שבת. כך תוכל להרגיש יותר נעימות ותענוג בשבת.

 אם יש איזה שיעור תורה שמתאים לך ושאתה יכול ללכת אליו בשבת, זה וודאי יהיה דבר מצויין.

אם תזדקק לעוד עזרה בהתחזקות, נשמח לעזור.

 בהצלחה ובברכה

יעקב

מדוע כאשר בימינו הכל נוח ונגיש ,עדיין צריך לשמור שבת כמו בעבר?

שאלה

כבוד הרב המשיב שלום רב.

אני מעוניין לדעת מדוע בימינו שהכל נוח ונגיש עדיין יש צורך לשמור שבת בדרך בה היא נשמרת כיום?
נסיעה/ הדלקת אש/ שימוש במוצרי חשמל ביתיים לבידור וכו'

 

תשובה

שלום וברכה!

שאלתך נובעת כנראה מתוך הנחה שסיבת האיסור לעשות מלאכה בשבת היא מחמת הטירחה הרבה שבכך וההפרעה למנוחת הגוף.

אכן, הנחה זו בטעות יסודה. בשבת התורה אסרה עלינו לעשות 39 מלאכות, מה שנקרא ל"ט מלאכות שבת, ומלאכות אלו לא תלויות כלל במאמץ ובטירחה. לדוגמא, אין שום איסור מהתורה להזיז רהיטים ממקום למקום בבית במשך כל השבת (אם כי אין זה מן הנכון לעשות זאת), למרות שכמובן הדבר דורש מאמץ רב. מצד שני אחת ממלאכות השבת היא מלאכת כותב, דהיינו, שאסור לכתוב בשבת אפילו מילה אחת, ומי שעושה כן עובר בשבת על איסור תורה. ישנן עוד הרבה מאד דוגמאות לעניין, והבאתי רק דוגמא אחת בכדי להמחיש את הדבר.

העניין של מלאכות שבת, לפי המבואר בספרים, הוא לא לעשות מלאכות של יצירה, דהיינו לא ליצור משהו חדש. בהעברת רהיטים ממקום למקום לא יוצרים שום דבר חדש, אך מאידך, בכתיבה, יוצרים כאן מילה חדשה כתובה שלא הייתה קודם.

ההסבר לאיסור זה הוא משום שבשבת אנו מתעלים לדרגה אחרת לגמרי של חיים, ואנו צריכים להרגיש שיש רק בורא אחד לבריאה, שהוא יצר ועשה הכל, ועד היום הוא זה שמנווט ועושה הכל מלמעלה. באי עשיית מלאכת יצירה בשבת אנו מכריזים ומפנימים שרק אלוקים עושה הכל ובו אנו תלויים. הרגשת אמונה וביטחון כזו משרה הרבה רוגע ושלווה, וזוהי מנוחת השבת האמתית.

לאור דברים אלו, וודאי שתבין שאין הבדל בין שמירת שבת בדורות עברו לבין שמירת שבת בתקופה הנוכחית.

בברכה

יעקב

הוא ראה את כל החנויות המתחרות איתו פתוחות לרווחה, ועושים 'קופה' יפה וחנותו סגורה

את המעשה שלפנינו סיפר רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מעשה מופלא עם מסר מאלף במיוחד.

בעיר אנטוורפן שבבלגיה גר יהודי אחד שהחל להתקרב אל הקדושה, ולאט לאט שב בתשובה שלימה וקיבל על עצמו בהחלטה איתנה ונחושה מכאן ואילך לשמור השבת בקדושה.

היה לו – לבעל תשובה הטרי– עסק רציני של חנות ענקית במרכז עסקים שוקק. לאחר שחזר בתשובה והחל לשמור שבת, הנהיג בחנותו בכל יום שישי כמה שעות טרם כניסת השבת להאיץ בלקוחות ולזרזם לסיים חיש את קניותיהם, וסגר את החנות על מנעול ובריח והלך להכין עצמו לקראת שבת מלכתא, ובמשך כל השבת השתדל לעסוק בתורה ובתפילה.

והנה תקופה קצרה לאחר שהחל בשמירת השבת, הגיע 'יום חגא' של הגויים, שמדרכם לרכוש הרבה קניות – 'שופינג' לקראת החגא שלהם, שבו סגורות כל החנויות כחוק. באותה שנה חל החגא ביום הראשון בשבוע, ובימים שלפניו יצאו הרבה גויים לשוק לעריכת קניותיהם. היו אלה ימים פוריים ביותר לבעלי העסקים, שגרפו בהם הון רב. מטבע הדברים נערכו עיקר הקניות באותה שנה ביום השבת וביום השישי שלפני אותה חגא.

היה זה ניסיון קשה מאד עבור אותו בעל תשובה, שכן חנותו עמדה כאמור במרכז המסחרי השוקק ומלא קונים, שמילאו וגדשו את החנות בקניות רבות. אבל הוא התעקש חזק ביהדותו ובקבלה שקיבל על עצמו, ובהגיע השעה היעודה בצהרי יום השישי, בשעה שהעסק היה בשיא פריחתו, והחנות הומה קונים לרוב, הכריח את כולם לסיים את קניותיהם וסגר את החנות.

ויהי בערב בדרכו מבית הכנסת לביתו, אחר תפילת ליל שבת קודש והנה רואה, הוא את ההמולה הגדולה של הגויים היוצאים באלפיהם ובהמוניהם ועורכים את ה"שופינג' הגדול! ליבו נצבט בקרבו, הוא ראה את כל שאר החנויות המתחרות עימו פתוחות לרווחה, ועושים 'קופה' יפה בגריפת הון רב! ליבו כאב מאוד על ההפסדים הגדולים שיהיו לו בשבת זו. בדרכו פגש בחבריו מן העבר, שסנטו בו בהיתול: מה איתך, ביש מזל? ביום שכזה סוגרים את החנות? בטלן שכמותך! הרי אתה מקלקל את העסק שלך בידיים! אנשים מתרגלים שלא לקנות אצלך, והמתחרים שלך ישיגו אותם במהרה… כשניסה להסביר שהוא החל לשמור את השבת, צחקו ממנו חבריו ולעגו לו. "וכי מה יקרה אם תהיה שבת אחת פחות בשנה?"…

נכנס אפוא האיש לביתו בלב כבד ומר ושח לאשתו שקשה לו מאד לעמוד בניסיון הזה ולהילחם ביצרו כל העת – "על כן, ברצוני לשתות כמה כוסות של 'וודקה' חזקה (96) בסעודת השבת… המרדימה את האדם להרבה שעות, וכך אעביר את רוב השבת בשינה… ולא ייסרוני כליותיי בניסיון הקשה הזה!"

אמר ועשה. הוא שתה היטב טרם שנכנס לישון, ונרדם בשינה עמוקה ביותר. למחרת בבוקר לא העירה אותו אשתו לתפילה, על פי בקשתו, והוא המשיך כך לישון עד שבת אחר הצהריים, והתעורר לקראת ערב, ללא תפילה, ללא קריאת התורה, ללא בית כנסת… בקושי הספיק עוד לחטוף את תפילת המנחה עם דמדומי חמה…

עם צאת השבת, כשהתבונן האיש כיצד עברה עליו השבת בשינה ותרדמה, ללא תפילה וללא תורה וקדושה, כך בריקנות גמורה, וללא שום מזון רוחני לנשמתו ולנשמה היתרה – נשבר ליבו בקרבו. וכי כך נראית שבת קודש? הרי אין לך זלזול גדול מזה!!! הוא היה נסער מאד, ומרוב צער וכאב החליט ללכת לבית הרב, להמציא עבורו דרך תיקון, על מה שפשע והעווה בזלזול כבוד השבת.

רבה הגדול של אנטוורפן באותה עת, היה הגאון הצדיק המפורסם רבי חיים קרייזוירט זכר צדיק לברכה. כשנכנס האיש לבית הרב, עדיין היתה השראת שבת קודש ניכרת שם בכל פינה. הרב חזר זה עתה מבית הכנסת הגדול, זורח ומאיר בקדושת השבת, ספריו הקדושים הרבים שעסק בהם במשך השבת עדיין ניצבו כחיילים על השולחן, כשפמוטות הכסף שלידם נוצצים בהוד קדושה, וכל האווירה שם היתה אפופה וספוגה בקדושת שבת קודש.

בהביטו בכל זה נצבט ליבו מאד, והרהר לעצמו עד כמה היתה השבת שלו רחוקה מן הקדושה המלאה פה כרחוק מזרח ממערב… הרב קיבלו בחביבות ובסבר פנים יפות כדרכו, וביקשו להשיח את אשר על ליבו. האיש החל לבכות ובלב מלא כאב, אמר לרב: "אני כל כך מקנא בשבת שלכם! הנה כאן היתה שבת מלאה תורה מלאה קדושה, כמה שמחה ונחת רוח נעשה למעלה מהשבת קודש שלכם! אבל אני העברתי את כל השבת במיטה… לא תורה ולא תפילה, לא קריאת התורה ולא זמירות… שבת מלאה שינה וריקנות של הבל… איך לבי מתמלא קנאה מהשבת שלכם!" – בכה האיש ודמעות רותחות נשרו מעיניו.

משנח קמעא מבכיו, פנה אליו הרב להפתעתו, וביקשו: "אנא במטותא, הייתי מאד חפץ לעשות עמך עסק חליפין: הבה נתחלף בשבתותינו! קח נא אתה את השבת שלי, ותן לי את השבת שלך!… הלוואי ותסכים עימי בתחלופה זו! השבת שלך גדולה הרבה יותר! כמה התגברות ועמידה בניסיון וקושי יש בשבת שכזו, היא שווה פי כמה וכמה לאין ערוך… הלא היא זורחת ומאירה בכל העולמות כולם! וכבר אמרו רבותינו 'לפום צערא אגרא' ובתרגום חופשי: לפי הצער כך השכר'

האיש נרגע והבין היטב את אשר לפניו, שבדווקא שלחו לו מן השמים ניסיון קשה בתחילת דרכו בשמירת השבת, כדי לחשלו ולחסנו ולחזק יהדותו והשבת קודש שלו. עסקת החליפין כמובן לא בוצעה, והאיש חזר לביתו שמח וטוב לב, אחר שלמד להוקיר ולהחשיב היטב ערך עבודת איש ישראל!

(להתעדן באהבתך, מתוך טיב המעשיות)

 

לחם משנה בשבת – איזה לחם צריך לקחת? ומאיזה מהם לאכול?

שאלה

לגבי לחם משנה אחרי הקידוש וברכת המוציא בשבת, האם אני חייב לאכול גם

מהלחם הרגיל וגם מלחם המשנה או מספיק שאני אוכל מאחד מהם ואיזה מהם

והאם חתיכת בגט או לחמניה קטנה שברכתה מזונות יכולים להוות לחם משנה?

 

תשובה

שלום וברכה

ראוי לעשות לחם משנה על שני לחמים שלמים, לא משנה מאיזה סוג. ויש לאכול

מאחד הלחמים השלמים, אך לא צריך לפרוס את שניהם.

יש הידור לקחת ללחם משנה לחם אהוב וחביב, ויש עדיפות ללחם לבן [חלה].

במקרה ומקיימים הידור זה על מנת לקיים את ההידור יש לאכול מלחם זה.

על לחם שברכתו מזונות ניתן לעשות לחם משנה רק אם קובעים עליו סעודה,

כלומר אוכלים כמות לחם בגודל של 4 ביצים, במקרה זה גם לחמניה מזונות או

עוגה דינם כלחם וצריך לברך עליהם המוציא, וניתן לעשות עליהם לחם משנה.

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

אני עובד כמאבטח בשבתות וחגים, האם מותר לי להיות רחוק מהעבודה בשבת?

אני עובד כמאבטח בשבתות וחגים, האם מותר לי להיות רחוק מהעבודה בשבת?

 

שאלה:

שלום הרב,

אני גר בירושלים עם שותפים. השאלה שלי כזאת, המשפחה שלי ורוב חברים

שלי גרים ביהודה ושומרון. אני עובד כמאבטח במתקן ביטחוני מסווג בירושלים.

לפעמים אני עובד בשבתות וחגים, האם אני יכול לעשות שבת וחגים עם משפחה

וחברים ולחזור לעבודה בירושלים? אין לי נהג גוי וזה אומר שכן אני בעצמי צריך

להגיע ברכב פרטי? מה הרב אומר על זה?

 

תשובה

יניב שלום וברכה

חכמים הורו שיש להמנע מלהכנס למצבים שבהם חייבים לחלל שבת משום פקוח נפש.

למי שמפליג בספינה לדבר מצוה, לא התירו להפליג שלשה ימים לפני השבת. משום

ששלשה ימים לפני השבת צריך כבר לתכנן את השבת.

במקרה ואדם עובד בעבודה שהוא קיבל היתר מרב לעבוד בעבודה זו בשבת משום פקוח

נפש, ראוי שימצא בקרבת מקום עבודתו, ולא יסע ברכב פרטי מרחק רב.

כבודה של שבת במקרה זה הוא שלא להיות בחיק המשפחה וסעודות שבת מרוממות…

אלא דוקא בדירה לבד. יתכן ויש אפשרות לבקש כי בשבת שיש לך תורנות לעשות שני כוננות

למשל בוקר או ערב ועדיף מוצאי שבת, ובתמורה תקבל יותר שבתות שלא תצטרך בכלל להגיע,

ותוכל להיות יותר שבתות בחיק המשפחה, כראוי לכבודו שבת.

וזכות השבת שהיא מקור הברכה תביא שפע ברכה והצלחה

 

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגאון רבי לוקסנברג שליט"א

האם מותר להתאפר בשבת, או שיש איסור משום צביעה בשבת?

שאלה:

שלום כבוד הרב,

האם מותר להתאפר בשבת, או שיש איסור משום צביעה בשבת?

 

תשובה:

שלום וברכה

אכן את צודקת שאין להתאפר בשבת.

אגב נמכרים סוגי איפור שמחזיקים מעמד 24 שעות [נקראים 'איפור לשבת'], כך שבמקרה הצורך ניתן להתאפר מערב שבת. והאיפור יחזיק מעמד עד מוצאי שבת.

בהצלחה רבה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

 

כשהתגלה לאבא שלי שאני לא כותבת בשבת הוא כעס עלי!!

שאלה

שלום כבוד הרב, יש לי שאלה דחופה ביותר מכיוון שאם לא תענה אהיה בדילמה קשה ולא אדע מה לעשות.

ביום שני הקרוב יש לי מבחן במתמטיקה, אני גדלה בבית חילוני אבל משתדלת לשמור שבת כמה שאני רק יכולה ולפעמים הדבר התנגש לי עם מבחנים ואף על פי כן שמרתי את השבת ולא כתבתי. הבעיה היא שכשהתגלה לאבא שלי שאני לא כותבת בשבת הוא כעס עליי, אמר שאני אצטער על זה ושהציונים שלי ירדו. מצד אחד יש משהוא במה שהוא אומר ומצד שני אם האיסור בא מן התורה לחלל שבת ברצון זה חמור ואני משתדלת מאד לשמור אותה. הייתי רוצה שתתן עצות איך להתמודד עם המקרה. אני אומרת כבר עכשיו שאין שום סיכוי שאבא שלי לא ישים לב שאני לא כותבת, ויהיו צעקות וריבים מצד ההורים שלי (אמא שלי אומרת שאני עושה לה לא טוב עם זה).

לצערי הרב נאלצתי לשמור בסוד את רוב המצוות שאני עושה מההורים שלי כדי לשמור על אווירה נעימה בבית. אשמח לעצות!

נ.ב. אשמח שתבוא מנק' הנחה שלדבר איתם על כך שהדבר עושה לי טוב לא יעזור ויגרום לריבים.

תודה רבה וערב טוב

 

תשובה

שלום וברכה

קראת בכאב רב את מכתבך, מצד התפעלתי מעז רוחך, וההבנה העמוקה שלך. מאידך השתתפתי עימך בכאב העמוק, ובמציאות המאתגרת שאת עוברת.

אין שום ספק שאם השם נתן לך אתגר כזה, הוא מאמין בך, ויש לך נשמה גבוהה ומיוחדת, אני לא יכול  לומר שהשבת לא תהיה מאתגרת, אך אני בטוח בהצלחתך, ואני בטוח שבזכות השבת הקרובה שתשמרי עם ישראל כולו יודה לך, השבת היא מקור הברכה, וככל שיש יותר קושי בשמירתו, הוא מגדיל עשרות מונים את השפע והברכה שהשבת מביאה לך למשפחתך ולכל עם ישראל.

התפעלתי מחכמתך ורגישותך, והעובדה שאת מבינה מצד אחד את החשיבות לכבד את ההורים ולהשתדל להמנע מחיכוך עמהם, וניכר שאת מצליחה בחכמה ובתבונה ליצור אוירה טובה ועימה בבית. היי חזקה והמשיכי כך לכבד את ההורים כפי יכולתך, למרות שיש דברים שאסור לך לשמוע בקולם, כדוגמת כתיבה בשבת.

חשוב שתהיי בטוחה בעצמך שאת לא כותבת בשבת בשום פנים ואופן, כשתהיי בטוחה בעצמך והחלטית בענין, גם ההורים יבינו את זה, וגם אם בפעם הראשונה יכעסו, בסופו של דבר הורה שמח ומאושר כשהילדים שלו יודעים מה הם רוצים מעצמם ומשדרים עוצמה. ובסך הכל בת שומרת תורה מכבדת את הוריה הרבה יותר מאשר נערה חילונית מצויה, ובשלב מסוים הכעס יתהפך להערכה.

בכל מריבה כשההורים צועקים, מומלץ מאד להקשיב בשקט לדברי ההורה, ואח"כ לחזור על טענותיו ולשאול את ההורה האם הבנתי אותך נכון.

לדוגמא: 'אבא אתה אומר שאם אני לא יכתוב בשבת הציונים שלי יהיו נמוכים, ואני לא יצליח בחיים, וכו', האם הבנתי אותך אבא'. ע"פ רוב אביך יענה כן, והוא ירגע. אך יש מקרים שהוא יצעק עוד מעט, אל תבהלי, פשוט חזרי שוב על דבריו 'אבא אז אתה מוסיף ואומר לי שגם … האם הבנתי אותך'. הצורה הזאת יורידו את הטון, ההורים יבינו שגם אם את לא מסכימה את מכבדת ומבינה. צורה זו גם תתן לך כלי להבין מה כואב להורים, ומאידך לקחת את הדברים באוירה טובה וחיובית. תופתעי לראות את העוצמה בצורת שיחה זו.

צורת השיחה הזאת היא הצורה הראויה לכבד הורים גם כשאסור לקיים את בקשתם.

צורה זו גם גורמת שההורים ירגישו שאת מבינה אותם, ואת תהיי רגועה יותר. בצורה זו תמצאי רעיון שיתקבל על דעת ההורים, לדוגמא:

'אבא אני ילך עכשיו לישון ויהיה לי כח במוצאי שבת לדגור על החומר עד השעות הקטנות של הלילה'.

'אבא אם אני אכתוב בשבת בגלל נקיפות מצפון אני לא אקלוט את החומר, ואכשל במבחן, בא נדחה את הוויכוח על שבת לפעם אחרת'

או סתם לענות בעדינות אך בתקיפות 'אבא תבין גם את הצד השלי, אני לא יכולה לכתוב בשבת'.

זרקתי רעיונות אני לא מכיר את המציאות אצלך בבית, אך בצורה כזו בטוח יהיה לך רעיון כזה או אחר לעמוד בגבורה בנסיון.

בכל מקרה תתחמקי כמה שאת יכולה ותדחי את הוויכוח לשעה הכי מאוחרת שאפשרי.

אני לא מכיר אותך ואני יכול לענות רק מהמעט שהעלת במכתבך, לפי הדברים שאת מתארת יכול להיות מאד שכדאי שבהמשך בחלק מהשבתות תעשי בחברה דתית ובאוירה שבתית יותר.

אני מציע שתהיי בקשר עם לב לאחים 036145060 בשעות הפעילות עד שעה 16:00 [במקרה דחוף אפשר להתקשר 24 שעות והנך מועברת למוקד ויחזרו אליך די מהר], או עם נציג אישי של לב לאחים 0527632627. תבדקי איתם האם יש למשל מדרשיה עם פנימיה שמתאימה לך לשבתות, או לפחות פעילות תורנית או משהו מקביל. יש להם היצע רב ויש להם נסיון רב עם מצבים שמבט ראשון נראים לא פתירים בכלל, הם גם ידריכו אותך מנסיון עשיר שלהם כיצד ניתן להציג את הדברים בצורה שהוריך יסכימו לכך.

ושוב הרשי לי להביע את התפעלותי מכוחות הנפש שאת מגלה, ואין לך מושג כמה אבא בשמים גאה בך.

ברגשי הערכה על האתגרים הייחודים שאת עומדת בהם בגבורה

שאי ברכה והצלחה

בטוח בהצלחתך

שבת שלום ומבורך

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

חלמתי כמה פעמים שאני מחללת שבת חס ושלום ואני מודאגת שאני מפספסת משהו…

שלום כבוד הרב,

שבת

1. האם מותר לערבב יוגורט עם סוכר בשבת?

2. האם ניתן להשתמש בכלים לסעודה שלישית לשטוף אותם ואח״כ לאכול עליהם איזה ירק קטן שלא מלכלך כדי״להצדיק״ את השטיפה או שיש בזה איסור של השטיפה כי אכלתי אחרי זה רק כדי שיהיה מותר לשטוף?

3. אסור לקלף/להסיר חלקים יבשים מעור הפנים בשבת נכון?

4. בערב שבת מותר לשים סלוטייפ על הכפתורים של האור ושל הקירור בהתאם לפתיחת המקרר, ואז אין אור והמקרר מקרר באופן עקבי כל השבת? או שצריך להוציא בכלל את המנורה? ולעשות משהו עם הקירור?

5. אני יודעת שיש תנאים להורדת הסיר מהפלטה והחזרתו אבל בגלל שמשפחתי לא שומרת שבת הן מורידים את הסירים ועוזבים אותם ושמים על השולחן וכו׳ זה אוסר את האוכל שלי? ניסיתי להגיש לכולם בלי לעזוב את הסיר אבל הם הורידו את האחרים וזה לא ממש בשליטתי…

6. יצא לי לחלום כמה פעמים שאני מחללת שבת חס ושלום ואני מודאגת שאני מפספסת משהו קשה לי לקרוא את ההלכות של הבישול וקצת מסתבכת בזה

7. מותר לשחק משחקי קופסא שבהם ממיינים קלפים? את הקלפים שלא רוצים שמים בצד? זה בורר?

8. אם הולכים על הדשא יושבים לפעמים הוא נתלש בלי כוונה מה אפשר לעשות עם זה?

9. האם להעיר על זלזול בקידוש מצד אלי כשהם רוקדים מזמזמים וכו׳ או לשתוק למען שלום בית?

10. אם כשנכנסה שבת היה אור במקום מסויים בבית ובמהלך השבת כיבו אותו ושוב הדליקו מותר לשהות שם כי ככה זה היה בכניסת שבת?

11. אסור לי לאכול אוכל שהורידו מהפלטה שמו במקרר/ או בחוץ והחזירו לחמם בפלטה?

12. מה הדינים של פלטה עם שעון שבת?

 

מצטערת על האורך.

תודה רבה כבוד הרב

 

שלום וברכה

התפעלתי מהנחישות שלך לקיים את ההלכה כפי שצריך, והרצון שלך להעמיק ולדעת את כל פרטי הלכות שבת, ובפרט כפי שאת מתארת בסביבה מאתגרת.

אין לך מושג כמה השבת שאת שומרת יקרה וחשובה בשמים. לאור הנתונים שלך בהחלט אפשר בכמה מקרים כפי שאפרט לסמוך על דעות המקילים, ובעזרת ה' בקרוב כשתזכי להקים בית נאמן בעלך יורה לך על פי איזה רבנים לנהוג.

1. מותר לכל הדעות לערב סוכר ביוגורט בשבת.

2. כל עוד שלא אומרים ששוטפים את הכלים לצורך מוצאי שבת, מותר לשטוף את הכלים, ולאכול עליהם ירק קטן, בסך הכל אדם נהנה לקנח באיזה ירק קטן על כלי נקי. הרעיון בהערמה שהדבר מזכיר לאדם שהשבת אינו זמן להכין למוצאי שבת, ולכך מספיק התזכורת הזאת. ובפרט שיש הסוברים ששטיפת כלים בימינו בפרט לבנות חרוצות גורמת להן להרגיש שהבית והכיור מסודר, ולא משום שצריך לאכול שוב בכלים, כפי שהיה מקובל בעבר, והסידור והרגשה הטובה היא בשבת, ולצורך שבת.

3. אכן אין לקלף ולהסיר חלקי עור יבשים מכל מקום בגוף בשבת.

4. אין צורך להוציא את הנורה די להניח סלוטייפ שהאור לא ידלק.

5. לגבי שימוש בפלטה את תמשיכי לעשות כפי שאת עושה, והוא בכלל המחמיר תבא עליו ברכה. אך לגבי לאכול ממה שהחזירו לפלטה, שיש כאן כמה היתרים ובמצב שאת במקום שלא מקפידים את יכולה לסמוך בשקט על המקילים בענין. אך כשהחזירו למקרר וחיממו שוב, עדיף שלא, בפרט בדבר רטוב.

6. חלומות בימינו אין להם שום משמעות, כך הורה בצורה חד משמעית החזון איש גדול הפסוקים בארץ ישראל. והם באים רק מהרהורי הלב. חשוב לזכור כי הקב"ה ידעה היטב היכן למקם כל אחת, ונתנה לה את הכלים שתוכל למלא את האתגרים המיוחדים שלה.

7. אין לשחק במשחקי קופסא שצריך לברור את הקלפים.

8. אם הדשא נתלש בלי כוונה, בצורה שאין הכרח שיתלש דשא אין בעיה. אם הולכים או יושבים על הדשא בצורה שתמיד נתלש קצת, יש בעיה לשבת או ללכת בצורה כזו.

9. תשדרי אוירה טובה וכייפית, ובעזרת ה' לאט לאט הוא יושפעו ממך וילמדו להעריך את הקידוש וכלל המצוות, צריך לזכור כי תמיד יש השפעה, וככל שאדם מצליח להיות רגוע ונינוח יותר, השפעה משפיעה חזק יותר. אין ספק שמשפחתך זכתה באוצר יקר, ובקרן אור שמשפיעה על כל הבית, למרות שככל שהשינוי חודר עמוק יותר הוא לוקח יותר זמן ומצריך סבלנות.

10. את לא צריכה לצאת מהבית, ומותר לעשות שם כל דבר שהיה אפשר לעשות בדוחק, כלומר אם יש אור מבחוץ או מחדר אחר, וניתן בקושי לקרוא שם, תוכלי לקרוא שם כרגיל, אם לא היה ניתן לקרוא שם כלל, אין לקרוא שם אך מותר לשהות שם. אפשר ורצוי להניח פנס לד מכוסה במקום שקורה תקלות, וכשאת צריכה אור להסיר את הכיסוי.

11. ראי לעיל תשובה 5.

12. אם הדבר יכול למנוע תקלות בבית, אפשר להקל. אם אחרים שמו בודאי מותר לך לאכול.

נהנתי והתפעלתי מרצונך ללמוד ולדעת, ואת מוזמנת לפנות שוב בכל נושא.

ברכה והצלחה בכל הענינים

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

 

כך ארע פעמים רבות, שנותר ער מכניסת שבת עד ליציאתה, בלא לתת שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו

רבות האריכו חז"ל במעלת המענג, מכבד ומייקר את השבת, ישנם אשר מענגים את שבתם בשינה 'שינה בשבת תענוג', בשירות ותשבחות, בסעודות השבת – באכילה ובשתייה, אך אצל גדולי ישראל נצלו בעיקר את קדושת השבת להרבות בלימוד תורה, אשר אינו דומה לימוד של ששת ימי החול ללימוד של שב"ק, כפי שיעידו המעשיות שלפנינו, דמויות הוד אשר התענגו על השבת בלימוד תורה:

 

הגאון האדיר רבי ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל, ראש ישיבת 'נצח ישראל' רמיילעס, משׂרידי דור דעה היה, מן הבודדים אשר נותרו לפליטה מעולם הישיבות המפואר של אירופה שלפני המלחמה. שקדנותו המבהילה וגדלותו בתורה היו למעלה ממושׂגי דורנו. אם בכל ימות השׁבוע שקד על התורה בהתמדה עצומה, בשבת קדש היה מוסיף על התמדתו עד קצה גבול היכולת.

קביעות מיחדת והנהגה מפלאה היתה לו, שלא לעשות קידוש בליל שבת קודם שיסיים מסכת מן התלמוד בבלי. לשם כך היה לומד ביום שישׁי מסכת שלמה מתחילתה עד סופה! וכמדמה שבדרך כלל עסק במסכת ביצה.

בליל שבת לאחר הסעדה נהג ללכת לכותל המערבי. לאחר מכן התיישׁב ללמוד והגה בתורה כל הלילה ממש עד תפלת שחרית, כשראשו נשמט מדי פעם על השׁולחן מרב עייפות. לאחר סעודת היום שוב חזר לתלמודו, באמרו: "איך אפשר להפסיד את קדושׁת השׁבת ולהעביר את הזמן בשינה"…

כך ארע פעמים רבות, שהרב גוסטמאן נותר ער מכניסת שבת עד ליציאתה, בלא לתת שנה לעיניו ותנומה לעפעפיו!

 

שבת זה משׁהו אחר לגמרי

כך גם מסופר על מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל כי בתקופה מסוימת התנה בפני רבי אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל, ראש ישיבת 'בית אריה' את סבלו, בכך שקשה לו להרדם בלילה, למרות כדורי השׁינה שנוטל. לדבריו, הוא ישן טוב רק כשחוטפת אותו שנה, אבל כששׁוכב לישן הוא מתקשׁה להרדם.

כיון שהזכיר את התרופות שנוטל כדי להרדם, ניצל רבי אליעזר את ההזדמנות ושאל כיצד הרב נוהג בשבת? תשובת הרב מבריסק היתה מפלאה: "שבת איז אין גאנצן אנדערע זאך!…" ["שבת זה משׁהו אחר לגמרי!…"]. סתם ולא פרש.

 

הגרי"ש אלישיב יצא ידי חובת חמין בכוס תה, כדי שכבד המאכלים לא ימנע ממנו מלהיות ערני בשבת אחה"צ

לפני עשרות שנים זכו הבחורים בישיבת פוניבז' לראות בכל ליל שבת את הגאון רבי פינחס שרייבר זצ"ל, שהיה ידוע כשקדן עצום, שלא פוסק מלהגות בתלמודו. הוא היה מגיע להיכל הישיבה בשעה שמונה לאחר סעדת ליל שבת ולומד ברציפות עד השׁעה שתים לפנות בקר! זה היה 'העונג שבת' שלו!

עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ספרו שהיה נמנע מלאכל חמין בשבת קדש. היו שבתות שטעם מהחמין רק מעט כדי לצאת ידי חובה ותו לא, והיו שבתות שיצא ידי חובת חמין בכוס תה. כדי שכבד המאכלים לא ימנע ממנו מלהיות עירני בשבת אחר הצהרים. הוא ישׂם בפעל את הידוע, שהשׁבת נועדה בעקרה כדי לנצלה עד תם ללמוד התורה הקדושה!

 

(קטעים מתוך סדרת הספרים 'אוצרותיהם אמלא' פרשת כי תשא)

האם יש תנור עם מצב שבת המפסיק את הטרמוסטט?

שאלה

האם יש תנור עם מצב שבת שמפסיק את הטרמוסטט וממילא החום הוא קבוע ולא משתנה בשום מצב?

ברוך

 

 

תשובה

ברוך שלום וברכה

א. אכן יש הכשרים המוודאים שמצב השבת מכבה לגמרי את הטרמוסטט.

באופן כללי מוכרים לי 3 הכשרים שניתן לסמוך עליהם בענין, בד"ץ העדה החרדית, משמרת השבת, והמכון המדעי טכנולוגי להלכה

ב. יש מחלוקת האם לאחר כיבוי הטרמוסטט מותר להניח מאכלים מערב שבת, לדעת רוב הפוסקים מותר, אלא אם כן ידוע לך שמנהגכם להחמיר בכך.

ג. הבד"ץ העדה החרדית נותנת הכשר לחברות כדלהלן: דלונגי בקו בלרס נורמנדי וטלסה. [יש לודא שהדגם הספציפי שהנך קונה הוא בהכשר, כיון שהכשר אינו כולל את כל דגמי החברה].

לתשומת ליבך באישור של הבד"ץ נאמר שהאישור אינו כולל את מצב השבת, מבירור שערכתי מולם הם מוודאים שבתנורים בהשגחתם במצב שבת הטרמוסטט אינו פועל כלל, אולם אינם רוצים להכנס למחלוקת ההלכתית האם מותר להניח במצב זה מאכלים מערב שבת, או שיש בכך איסור 'הטמנה', ולכן הם מסייגים את הכשרות רק לנושא של בשרי וחלבי.

ד. מצ"ב מידע על תנורים של המכון המדעי טכנולוגי להלכה, וניתן גם להתעדכן באתר שלהם. להורדה לחץ כאן

ה. לגבי משמרת השבת לא ידוע שיש להם גם תנורים, אך אם יש בהחלט ניתן לסמוך עליהם.

בברכת שבת שלום
ויהי רצון שבזכות דקדוק ובירור הלכות שבת תזכו לרוב שפע ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

אבל אתה לא מבוסס כלכלית כמו שהיית בעבר, אמר יחזקאל

יעקב לוסטיג

 

יצחק ויחזקאל, כך נכנה אותם, לצורך הסיפור הבא שללא ספק ידהים אתכם. את שמותיהם האמתיים איננו יודעים, אך על מעשיהם שמענו גם שמענו.

שכנים קרובים היו יצחק ויחזקאל. כמעט בכל יום הם נפגשו בחדר המדרגות של הבניין הבני ברקי בו התגוררו, שוחחו מעט על דא ועל הא ונפרדו איש איש לביתו ולמשפחתו.

אבל הבדל גדול היה בין השניים. יצחק היה אדם מבוסס היטב, הוא עשה חיל בעסקיו ופרנסתו היתה מצויה לו בשפע.

לעומתו, ביתו של יחזקאל היה ריק מדברי מאכל. משפחתו התקיימה על ארוחות דלות, ובעבודה בה עסק, לא הרוויח סכומי כסף שיספיקו לו לפרנס בהרחבה את אשתו וילדיו.

באחת השבתות, הקיש יצחק על דלת ביתו של יחזקאל, וביקש להשאיל ממנו דבר מה. יחזקאל פתח את הדלת ואץ רץ בשמחה כדי להביא את מבוקשו של שכנו החביב.

כשהעיף מבט אל שולחן השבת של שכנו הקרוב, נדהם יצחק לגלות כי השולחן כמעט ריק מדברי מאכל. קופסת טונה וחלה יבשה – זה מה שאכלו בני המשפחה לסעודת השבת.

הוא הזדעזע מאוד, ושב לביתו כשהוא שקוע במחשבות.

במוצאי השבת, הקיש יצחק בשנית על דלת השכנים, וביקש מיחזקאל לשוחח עמו בארבע עיניים: "ראה ידידי", אמר לו יצחק, "כמו שאתה יודע, אני מתפרנס יפה מאוד, לא חסר לי דבר. אני רוצה לקחת חסות על סעודות השבת בביתך. אתה יכול לקנות במכולת מדי יום חמישי את צורכי השבת בלי להצטמצם ולהתקמצן, ולאחר מכן תרשום את הקניה על החשבון שלי במכולת השכונתית".

יחזקאל סירב בתחילה, אבל יצחק לא הותיר לו ברירות רבות, ולבסוף הצליח לשכנע אותו שיקבל את התרומה הקבוע, למען הילדים הרכים שבוודאי זכאים לקבל יותר ממה שהוא יכול להרשות לעצמו לתת להם.

מספר שנים עמדו שני השכנים בהסכם. יחזקאל קנה את צרכי השבת, ויצחק שילם ביד רחבה, בשמחה ובמאור פנים.

אחרי תקופה, הורע מזלו של יצחק. העסקים נקלעו לקשיים גדולים, וכעבור שבועות אחדים הוא נשאר עני וחסר כל.

יחזקאל ידע על כך, והחליט שהוא מפסיק לקנות את צרכי השבת על חשבונו של שכנו הנדיב. אבל יצחק גילה זאת מהר מאוד, וגער בשכנו על כך שהוא מפר את ההסכם הקיים ביניהם.

"אבל אתה כבר לא מבוסס כלכלית כמו שהיית בעבר", אמר יחזקאל, "אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות אוכל לילדי על חשבון הילדים שלך".

יצחק מצדו השיב לו שמאחר ומדובר בהוצאות השבת, אין זה על חשבון ילדיו: "חכמנו זכרונם לברכה מגלים לנו שהקדוש ברוך הוא אומר "לוו עלי ואני פורע", אתם תקנו את הוצאות השבת ואני אחזיר לכם הכל עד הפרוטה האחרונה. לכן אתה תמשיך לקנות כפי שעשית עד כה, ואני אשלם לך בהלוואה – הקדוש ברוך הוא כבר יחזיר לי".

השניים המשיכו להתווכח, עד שהחליטו לבסוף לגשת לגדולי הדור ולשאול לחוות דעתם. את השאלה הם הפנו לשני הרבנים הגדולים בבני ברק, הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, והגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זכר צדיק לברכה.

מעניין לציין ששני הרבנים היו חלוקים בדעתם: הרב קנייבסקי הסכים עם יחזקאל וטען שהוא צודק בכך שהוא מסרב לקבל את כספו של יצחק, ואילו הרב שטיינמן זצ"ל טען שצודק יצחק שטוען שמדובר בהוצאות השבת, כי אם הוא לא יכול להינות מסעודתו בזמן שהשכן שלו מסתפק בקופסת טונה, הרי שתשלום ההוצאות של השכן נחשב לחלק מהוצאות השבת שלו עצמו, ועל כך אמר הקדוש ברוך הוא "לוו עלי ואני פורע".

כיצד הסתיים הסיפור? אנחנו לא יודעים, אבל נראה שזה עיקר הסיפור, וההמשך שלו אולי מאוד מסקרן, אבל הוא כבר פחות חשוב…

איך אטלטל את הפלאפון בשבת?

אני חייל דתי וכשאני בכוננות ההוראות מחייבות אותי להחזיק פלאפון בשבת וחג.
איך אוכל להמנע מאיסור מוקצה?
ואיך אוכל להטעין את המכשיר כשיש יומיים חג ו/או שבת?

 

שלום וברכה

אין ספק כי בזכות חיילים כמוך החפצים להתקדם בקיום ודקדוק ההלכה עם ישראל מנצח את אויביו

לגבי טלטול הפלאפון: בזמן שמטעמי פיקוח נפש אתה נאלץ להחזיק פלאפון בשבת הגדרתו לגבי מוקצה הוא כלי שמלאכתו לאיסור.
מותר לטלטל אותו לצורך שהמכשיר יהיה זמין בהישג יד. אך יש איסור מוקצה כאשר הטלטול הוא רק לצורך שמירה על המכשיר. למשל בלילה כשהולכים לישון ראוי לטלטל את המכשיר ע"י דבר אחר.
לגבי הטענת הפלאפון: כדאי להטעינו למקסימום בערב שבת, יתכן ואפשר גם לחבר אליו מטען נייד כל השבת, שיהיה מחובר כל השבת יחד עם הכבל למכשיר, ולהדק אותו בעזרת גומי\דבק נייר למכשיר, וכך הפלאפון לא יצטרך הטענה בשבת וחג.
אם יש במחנה אדם לא יהודי ע"פ ההלכה ואפשר לבקש ממנו, עדיף שהא יטעין את הפלאפון.
בזכות דקדוק ההלכה והשבת ימלא ה' כל משאלות ליבך לטובה

לגבי הלולב: קשה מאד לענות על השאלה בלי לדעת בדיוק על מה המדובר.
בכל אופן כיון והשאלה אינה נוגעת למעשה אסתפק רק בציון דברי המקובלים כי ראוי להתפלל בט"ו בשבט על ד' מינים מהודרים לשנה הבאה.
חכמים תיקנו לימוד הלכות ד' מינים 30 יום קודם חג הסוכות, והדבר מהוה סגולה לקיום מצות החג בהידור

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

אני גולש גלים ושומר שבת, האם אפשר לגלוש גלים בשבת?

גולש גלים ושומר שבת

 

שלום רב
אני גולש גלים והתחלתי לשמור שבת לפני כחודשיים. השאלה שלי אם מותר לי ללכת לגלוש בשבת?
שמעתי דעות חלוקות בנושא. אם התשובה היא שאסור אשמח לפירוט וגם לשמוע אם יש דרך מסוימת שאפשר מבלי לחלל את השבת.
תודה
מיכאל, בת ים

 

שלום וברכה
קודם כל הרשה לי לברך אותך על כך שהתחלת לשמור שבת, ועל הרצון לברר את פרטי הדינים וההלכות.
אני חייב להביע את התפעלותי והערכתי לכח ולעוצמה שלך לבצע מהפך ושינוי.
לגופו של ענין הדברים מפורשים לאיסור בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שלט), וקשה לי להבין מהיכן שמעת שיש בזה דעות חלוקות.
מדבריך ניכר שהמדובר באתגר לא קטן, אולם בעזרת הנחישות שאת מגלה מובטחני שתצליח לעמוד בהצלחה גם באתגר לא פשוט זה.

בטוח בהצלחתך
בית ההוראה נאות שמחה

יש גם לכם שאלות, הרב של האינטרנט לרשותכם בכל ענין ושאלה ביהדות

צרו קשר, נשמח לעזור לכם

אם עניין אותכם הנושא של גולש גלים ושומר שבת,

אז בודאי מעניין אתכם עוד נושאים בנושא השבת, אנו ממליצים לכם להיכנס לכתבה נוספת במדור 'שבת וחג'

השבוע טיילתי בגן עדן

השבוע טיילתי בגן עדן. לא נתנו לי להיכנס פנימה, הלוואי שאזכה לכך בבוא יומי לעבור לעולם שכולו טוב.

אבל כן הצלחתי להרגיש את הטעם של גן עדן, לחוות את החוויה. טוב, לא ממש גן עדן, אבל דוגמית קטנה, טיפ טיפה מההרגשה הזאת של 'להיות בגן עדן'.

לא תאמינו איזו הרגשה נפלאה זו היתה.

האמת שזה קרה לא רק השבוע. את הטיול הזה לגן עדן אני עושה מדי שבוע, וכמוני עושים אותו מאות אלפים יהודים נוספים.

כן כן, גם אתם יכולים להצטרף אל הטיול המופלא הזה. הנסיעות וכרטיסי הכניסה – עלי!…

כמנו זכרונם לברכה מספרים במדרש, שכשרצה הקדוש ברוך הוא לתת את התורה הקדושה לבני ישראל,

הוא הציע להם עסקה:אתם תלמדו תורה ותקיימו מצוות, ובתמורה אני אכניס אתכם לגן עדן לאחר שתסיימו את חייכם בעולם הזה.

אבל אתם בוודאי יודעים שחוש המסחר היהודי תמיד היה מפותח, והיהודים לא הסכימו לחתום על העסקה מבלי להיכנס לגן עדן כדי להבין במה דברים אמורים.

אבל בכניסה לגן עדן עומדים סלקטורים חמורי סבר שאינם מאפשרים כניסה למי שאינו זכאי לכך,

אז הקדוש ברוך הוא העניק לבני ישראל דוגמית קטנה, שיוכלו לחוות מעט מאותה חוויה נפלאה: "לא תוכלו להרגיש את גן עדן במלוא התגלמותו", אמר להם,

"אבל קצת לטעום ולחוות טיפ טיפה מההרגשה הנפלאה הזאת, תוכלו מדי שבוע".

ואז הוא נתן להם את השבת.

לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה

לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה לאחרונה

לכבוד הרב,
אני חייב לשאול שאלה חשובה
תמיד הייתי יהודי מסורתי, הולך מידי פעם לבית כנסת, אוכל כשר ולא שומר שבת אבל לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה,
נמאס לי מהחיים הריקניים האלה, אני לא מרגיש סיפוק
רק שלא יודע מה המסלול? עם מי לדבר?
אני לא מתכוון מהר להיות חרדי (אולי בכלל להיות רק דתי לובש כיפה) אבל רוצה לקחת את העניינים לאט לאט ובקצב שלי שהטעם לזה לא יהרס.
הקטע הוא שאם אני ילך לבית כנסת לאיזה תפילה, אין לי באמת עם מי לדבר על זה, כולם שם בשביל להתפלל.

אני מחפש מישהו שיוכל להדריך אותי, או שיש בכלל משהו בשביל אנשים כמוני.

נפלא לשמוע שאתה חש צורך חיוני לחזור בתשובה,
זה אומר שהנשמה שלך מקושרת בתוך תוכה לאמת,
והיא מרגישה שאכן ישנו בורא לעולם, בורא שנתן לעם
שלו, עם ישראל, את התורה הקדושה, ונתן להם לטובתם
ולתועלתם מערכת שלמה ונפלאה של מצוות.

חזרה בתשובה היא לא דבר שעושים בבת אחת, ניתן
אמנם לקבל בפעם אחת החלטה כנה לחזור בתשובה,
אבל להתרגל לדרך חיים החדשה, זהו תהליך הדרגתי,
שבו מתקדמים כל פעם בעוד צעד.

אין גם צורך לחיות הווי חיים כמו של חרדים, העיקר
הוא שלומדים תורה ומקיימים את מה שהתורה רוצה
שנקיים. השכר שאדם יקבל על קיום המצוות הוא עצום
עד מאד, מדובר על מושגים שמעבר למושגים המוכרים
לנו מחיי העולם הזה, ולא ניתן אפילו להבין את קצה גדול
אותו שכר, וכפי שכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יותר מכל
חיי העולם הזה" (פרקי אבות ד', י"ז).

גם בעולם הזה, מי שחי חיי אמונה והתורה והמצוות
מהווים נר לרגליו, החיים שלו הרבה יותר נעלים, מהנים
ואיכותיים, וגם יותר קל לו להתמודד עם כל הדברים
שעוברים עליו.

כדי שיהיה יותר קל לעשות את תהליך ההתחזקות ובכדי
למנוע טעויות בדרך, מומלץ מאד להצטרף לאיזה שיעור
תורה קבוע, שיעור שמיועד לאנשים שמתחזקים. בשיעור
כזה אמור להיות גם רב שיכול לייעץ ולכוון בכל העניינים
שקשורים לתהליך.

ישנם בארץ כמה ארגונים שניתן לקבל דרכם מידע
על שיעורים בארץ למתחזקים ועל רבנים שעוזרים
למתחזקים. גם אצלנו ב"ארגון אחינו, ניתן לקבל מידע
כזה.

בינתיים אתה יכול להתחיל בבוקר עם הנחת תפילין,
תפילין היא מצוה חשובה. אנו מניחים תפילין על היד
כנגד מקום הלב, בכדי לקשר את לבנו לאבינו שבשמים,
ועל הראש כנגד המוח בכדי לקשר את מוחנו לאבינו
שבשמים.

בזמן שאתה מניח תפילין תגיד קריאת שמע, שהיא
בפני עצמה מצוה חשובה, ואם יש לך אפשרות, טוב
להגיד עוד ברכות שמופיעות בסידור: ברכות התורה,
ברכת אלוקי נשמה, ועוד ברכות שמופיעות בסידור
ב"ברכות השחר".

רצוי מאד ליטול ידיים כל בוקר כשאתה קם. עניין
הנטילה בבוקר הוא חשוב, משום שכשקמים משינת
הלילה מצטברת טומאה בידיים, והנטילה הזו מורידה
את הטומאה. כשיש טומאה על הגוף זה לא טוב עבור
האדם.

הדרך ליטול ידיים היא למלא כלי עם מים, לקחת את
הכלי ביד ימין ולהעביר אותו ליד שמאל. אח"כ לשפוך
מים על יד ימין, ואז להעביר את הכלי ליד ימין. אח"כ
לשפוך מים על יד שמאל ולהעביר את הכלי שוב ליד
שמאל. לשפוך מים על יד ימין וכו'. בסך הכל שופכים
6 שפיכות, 3 שפיכות על כל יד לסירוגין.

בהצלחה ובברכה
יעקב

האם אישה דתייה יכולה לנסוע בשבת כשהיא לא נוהגת

שלום, ברצוני לשאול אם השמועה נכונה שאם אישה דתייה ובעלה חילוני יכולה לנסוע בשבת כשהיא לא נוהגת,
וזאת בכדי לשמור על שלמות המשפחה? שמעתי, שאולי מותר בתנאי שאותו אדם דתי לא ינהג,
תודה
אלי

תשובה:
שלום רב
בוודאי שאסור, זוהי הלכה מפורשת ואפילו אם הנהג גוי אסור ליסוע עמו בשבת.

נתפלל, שנזכה שישובו הטועים במהרה לאביהם שבשמים

השבוע טיילתי בגן עדן

השבוע טיילתי בגן עדן. לא נתנו לי להיכנס פנימה, הלוואי שאזכה לכך בבוא יומי לעבור לעולם שכולו טוב. אבל כן הצלחתי להרגיש את הטעם של גן עדן, לחוות את החוויה. טוב, לא ממש גן עדן, אבל דוגמית קטנה, טיפ טיפה מההרגשה הזאת של 'להיות בגן עדן'. לא תאמינו איזו הרגשה נפלאה זו היתה.

האמת שזה קרה לא רק השבוע. את הטיול הזה לגן עדן אני עושה מדי שבוע, וכמוני עושים אותו מאות אלפים יהודים נוספים. כן כן, גם אתם יכולים להצטרף אל הטיול המופלא הזה. הנסיעות וכרטיסי הכניסה – עלי!

**

חכמנו זכרונם לברכה מספרים במדרש, שכשרצה הקדוש ברוך הוא לתת את התורה הקדושה לבני ישראל, הוא הציע להם עסקה: אתם תלמדו תורה ותקיימו מצוות, ובתמורה אני אכניס אתכם לגן עדן לאחר שתסיימו את חייכם בעולם הזה.

אבל אתם בוודאי יודעים שחוש המסחר היהודי תמיד היה מפותח, והיהודים לא הסכימו לחתום על העסקה מבלי להיכנס לגן עדן כדי להבין במה דברים אמורים. אבל בכניסה לגן עדן עומדים סלקטורים חמורי סבר שאינם מאפשרים כניסה למי שאינו זכאי לכך, אז הקדוש ברוך הוא העניק לבני ישראל דוגמית קטנה, שיוכלו לחוות מעט מאותה חוויה נפלאה: "לא תוכלו להרגיש את גן עדן במלוא התגלמותו", אמר להם, "אבל קצת לטעום ולחוות טיפ טיפה מההרגשה הנפלאה הזאת, תוכלו מדי שבוע".

ואז הוא נתן להם את השבת.

בעיני רוחי אני רואה שחלקכם מרימים גבה בתמיהה גדולה: "אז זה המצב בגן עדן", אתם בוודאי שואלים, "אסור לנסוע, אסור לנגוע, אסור לגלוש באינטרנט ואסור לעשות סלפי עם הסלבריטאים? מה כל כך כיף בזה".

**

כדי להרגיש את הטעם המיוחד של השבת, כדי לחוש את האווירה המיוחדת, לחוות את הרגשות המיוחדים המציפים אותנו בשבת, צריך לדעת איך עושים שבת. אם תיקחו 'רד בול' ותמרחו אותו על המצח הוא לא ייתן לכם כנפיים, אם תריחו בקבוק שלם של ויסקי משובח לא תשתנה ההרגשה שלכם בכלל. אבל אם תשתו כוסית או שתיים מאותו הבקבוק האלכוהול יתחיל להשפיע לטוב ולרע – כל אחד בהתאם לדרך בה גופו מתמודד עם האלכוהול.

גם השבת היא משהו שצריך לדעת איך להשתמש בו. אפשר להישאר בבית במקום ללכת לעבודה, לשבת כל הערב מול מסך הפלזמה המרצד, להרים רגליים על גבי השולחן הסלוני ולכרסם ברצועות גזר דקיקות ומתובלות ברוטב אלף האיים. זה אולי נחמד, כמו להריח ויסקי, אבל זה לא הדרך בה משתמשים בשבת קודש. זו לא הדרך שבה תוכלו להגיע לטיול בגן עדן.

**

כדי לטייל בגן עדן צריך לא רק להימנע מעבודה בשבת, לא רק לקחת חופש מהעבודה. צריך גם לשמור שבת.

שמירת השבת מורכבת גם מפרטים מאוד קטנים. לחיצה על מתג החשמל להדליק ולכבות את האור – פוגעת בשבת ומסיטה את הרכבת מהמסילה המובילה אתכם לביקור בגן עדן. נכון שזאת לא עבודה קשה להדליק את האור, אבל שמירת השבת אינה בהכרח הימנעות מעבודה קשה. שמירת השבת היא הימנעות מעשיית 'מלאכה' שהיתה נעשית בתהליך בניית המשכן, בזמן שבני ישראל עשו דרכם במדבר ארבעים שנה לאחר צאתם ממצרים.

בשבת מותר לעבוד במשך שעות בהכנסת סלט ירקות גדול למאות אורחים. זו עבודה קשה אבל היא לא 'מלאכה' שיש עליה איסור. לעומת זאת, אסור לתלוש שערות בשבת, אסור ללחוץ על מתג החשמל, ואסור אפילו להוציא ממחטת אף לרשות הרבים בעיר שבה אין 'עירוב'. זה לא קשה, אבל זו 'מלאכה' שהיו עושים במהלך בניית המשכן.

כדי להשתמש בדוגמית שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, אנחנו צריכים להיות נאמנים להוראות. להשתמש בה באופן השימוש המומלץ על ידי היצרן.

**

קשה מאוד להסביר למי שאינו שומר שבת, מה היא ההרגשה של שמירת השבת. זה כמו לעמוד עם עיוור על פסגות האלפים המושלגים ולתאר לו את הנוף המהמם הנשקף למרגלותיו. הוא אינו יודע כיצד נראה השלג הצחור, אין לו שמץ של מושג מה הוא המראה של העצים ירוקי הצמרת, כיצד נראה נחל מתפתל שמימו הזכים כמו בוקעים מבין קפלי האדמה ההררית והמושלגת, כמה פסטורלי הוא המראה של הציפורים היפהפיות המנתרות בתוך תמונת הנוף המקסימה הזאת ואיזה טאצ' מדהים מוסיפות הפרות הרועות באחו, כשפעמוני מתכת כבדים מתנודדים על צווארן.

העיוור יכול לשמוע, לחוש, להריח. הוא יכול להבין ולהשכיל, לקלוט את הרעיון של היופי המיוחד שבנוף המדהים הזה – אבל כל עוד לא ייפקחו עיניו והוא יוכל לראות את המראה הזה בעצמו, הוא לא באמת יבין על מה אתם מדברים אתו.

שמירת השבת היא תהליך. זה לא קורה בפעם אחת. אף אחד לא מבטיח לכם שאחרי שעתיים שבהם לא תעשו כל מלאכה כבר תתחילו להריח ריח גן עדן. זה מגיע עם הזמן, אחרי שמתרגלים לשחרר, להרפות את הלחץ, לצאת מהמרוץ השוטף שבו אנחנו נאלצים לקחת חלק ששה ימים בשבוע, להתפלל תפילת ערבית עם 'קבלת שבת', לקדש על היין לאור הנרות הדולקים עוד מערב שבת, לשבת עם המשפחה לארוחת שבת מיוחדת ורגועה לאחר שכל האוכל כבר הוכן מערב שבת, ועומד על הפלטה השומרת עליו חם, כדי שתוכלו לקחת ולחלק לסועדים בלי לטרוח במהלך הסעודה. כל אלו יחד תורמים לרוגע הנפשי המיוחד, ושמירת המצוות מוסיפה לכל אלו את ההרגשה המיוחדת הלקוחה מגן עדן. להרגיש את הטעם, להרגיש שייך, לחוות את הקשר העמוק עם שרשרת הדורות של העם היהודי.

צאו לדרך, ולא תתחרטו על הטיול השבועי והמופלא הזה.

נסיעה טובה.

אין לי פלטת שבת האם אפשר להשתמש בכירה חשמלית

היי,
רציתי לשאול שאלה כזאת, אין לי פלטת שבת ועכשיו אני מתחילה להיתחזק רציתי לדעת אם אפשר להישתמש בכירה חשמלית שישאיר אותה דלוקה מכניסת השבת עד צאת שבת או לשים לה שעון שבת ?
אני יודעת שצריכה פלטה אבל כרגע עד שהמשפחה שלי תקבל את זה שעוברת שינוי …מחכה לתשובה
תודה יונית

שלום רב
ראשית, מרגש מאוד לקרוא את שאלתך, ההתמודדות הראשונית עם הרצון לשמור את השבת כהלכתה בסביבה שאינה מכירה ברצון ובצורך הזה הוא קשה מאוד, ולמרות זאת את מתאמצת ומחפשת פתרונות כיצד לשמור על השבת כהלכתה גם בסביבה זו, ועל כן שכרך על ההתמודדות הזו גדול מאוד!! אשרייך שאת זוכה לכך.
לשאלתך, אין הכרח להשתמש דוקא בפלטה של שבת, זה ענין של נוחות, אפשר להשאיר גם כירה חשמלית רגילה דלוקה כל השבת, ולהניח עליה מערב שבת את התבשילים המבושלים שישארו שם כל השבת. הבעיה היא שבדרך כלל זה קצת מדי חם בשביל אוכל שישאר כל השבת, אך אם את יכולה לעשות את זה על דרגת חום נמוכה זה מצויין. אך כדי להשתמש בכירה החשמלית יש צורך לעשות דבר נוסף והוא לשים קצת דבק על הכפתור שמגביר את החום, כדי שלא יבואו בשבת לטעות ויגבירו את חום האש.
שה' יערה רוח טהרה ממרום על כל משפחתך ובזכות התאמצותך לשמירת השבת כהלכתה תזכי לאושר ושמחה תמיד ושבני המשפחה יכירו וילמדו ממעשייך.
שבת שלום

כשהבהרתי לבעלי שאני מעוניינת לשמור שבת היה מאוד עצוב

יש לי שאלה בתחום האמונה בלב ומעוניינת לשמור מצוות

קוראים לי קרני, ואני נשואה 19 שנה לאיש מקסים ונעים הליכות שאינו מאמין. כשהבהרתי לו שאני מעוניינת לשמור שבת ואף התחלתי במצווה היה מאוד עצוב ,ממש בדיכאון כי הוא וכל המשפחה מושפעים מזה שלא אסע יותר בשבת ולא אדליק אש ולא אשתתף בפעילויות שבת מחוץ לבית(טיולים בארץ )ועוד דברים רבים שעשינו בעבר
מה הרב מייעץ לי בעניין

תודה רבה על האתר המקסים

שלום רב!

יישר כח על שמירת השבת, זו מצוה מאד מאד
חשובה. השבת נקראת "מקור הברכה", וודאי
תזכי לברכה והצלחה בזכות שמירת השבת.

לגבי בעלך, את צריכה הרבה סבלנות, זה לא פשוט
לבעל לשמוע יום אחד על שינוי כזה שאשתו עושה,
והוא זקוק לזמן לעכל את העניין ולהתרגל אליו.
כתוב "חכמת נשים בנתה ביתה", את הבית בונים
בהדרגתיות מתוך חכמה ורגישות.

תסבירי לבעלך בעדינות עד כמה חשוב לך לשמור
שבת, וזה נותן לך לך המון. מאידך, תסבירי לו כמה
חשוב לך לצאת איתו לטיולים או למקומות אחרים,
ולכן תבקשי ממנו לבוא לקראתך ולקבוע את היום
שבו יוצאים מהבית ליום אחר, ולא לשבת, וזאת
למרות שביום אחר זה יותר קשה לעשות זאת
וזה פחות מסתדר. עם רצון טוב אפשר להגיע
בעזרת השם לפתרונות.

בשבת עצמה תשקיעו יותר בתוך הבית בדברים
שמותר לעשות בשבת, כגון ארוחות מיוחדות
שתכיני עוד מלפני השבת. אפשר גם לצאת
לטיולים קטנים באזור המגורים.

עוד תבקשי ממנו לבוא איתך לסמינר של ערכים.
מדובר על סמינר שכולל כמה ימי נופש משולבים
בהרצאות מעניינות על היהדות ועל התורה. תגידי
לו שאת רוצה שהוא יבוא איתך לסמינר לא בשביל
שהוא יתחיל גם לשמור שבת, אלא בשביל שהוא
יבין אותך יותר ויהיה לכם יותר קל ביחד. כשכל צד
מבין את השני יש הרבה יותר שלום בית, נעימות
ושמחה במשפחה.
הטלפון של ערכים לבירור יותר פרטים הוא:
03-5793035

מאד חשוב שתמשיכי כל הזמן להראות לבעלך
הרבה אהבה והערכה. הרבה הרבה

בברכה
יעקב

איך אני יכול לדעת שאני לא מקדיש את חיי לטעות?

שלום לכבוד הרב
יש כמה שאלות שמטרידות אותי המון זמן ,ואני לא מצליח לקבל תשובות שיניחו את דעתי, אני יעריך מאוד אם תוכלו לענות לי,וכמה שיותר מהר יעזור עוד יותר, אין לי מילים לתאר את העזרה שזה בשבילי, תודה…..
1-אני יודע המון הוכחות למציאותו של אלוהים אבל בסופו של דבר את כל ההוכחות אפשר להפריך,ותמיד נשאר בחמישים אחוז לכל כיוון,אז איך אני יכול לדעת שאני לא מקדיש את חיי לטעות?
2-ואם אלוהים קיים למה שהיה רוצה שנהיה בספק לגבי קיומו?הרי אם הינו יודעים בודאות שהוא קיים, עדין היה נשאר לנו עבודה לקיים את דבריו.
3-וגם חשוב לי מאוד להבין את כמויות הרוע שיש בעולם,למה צריכים למות ולפצע מאות איש ברעידות אדמה,שואה….
4-למה יש כל כך הרבה פרטי פרטים להלכות?כמו הלכות שבת לדוגמא,מה זה בעצם משנה אם פתחתי את המקרר ונדלק האור….
5. בשביל מה צריך להתפלל ולהודות לאלוקים
תודה רבה
ניר

שלום לניר
אשתדל לענות בעז"ה על שאלותיך:

1. ישנן גם הוכחות שאי אפשר להפריך. ישנם אולי אנשים שמרוב
הרצון החזק שלהם לכפור במציאות הבורא בכדי לתת דרור
לתאוותיהם החומריות ולא להרגיש כבולים, מוצאים כביכול
פירכות, אך מי ששכל ישר לו ומבטו מבט אובייקטיבי, יבין
שאותן פירכות הן לא דבר שמתקבל על השכל הבריא.
בכל מה שקשור להוכחות עצמן, אפנה אותך לרב דניאל בלס
שמתמחה בכך. תוכל ליצור איתו קשר דרך האתר שלו:
http://www.haemet.net/
רק אוסיף שגם אם תיקח את כל ההוכחות שהן לא הוכחות
גמורות, אלא הוכחות שאפשר איך שהוא להפריך אותן, בסופו
של דבר במבט כולל כשלוקחים את כל ההוכחות האלו ביחד,
זה וודאי מורה על המציאות האלוקית, משום שאחוז ההסתברות
שכל ההוכחות מופרכות שואף לאפס.

2. עיקר החיים הם החיים הנצחיים בעולם הבא. הסיבה שירדנו
כאן לעולם הזה היא בכדי לגלות את האלוקות מתוך ההסתר
והחושך ולעבוד את השם יתברך. בזכות כך, כשנחזור לעולם
הבא ממנו הגענו, נזכה לשלמות האמיתית והמיוחלת. בספרים
מבואר שאת השלמות הרוחנית הזו שאין בה שום צער, חסרון,
קושי וכו', אלא כולה רק תענוג עילאי נפלא, ניתן להשיג רק אם
מגיעים לכך ע"י העבודה העצמית שלנו, ולא בתור מתנת חינם
שלא קשורה להשקעה שלנו בכך. זו הסיבה שיש כאן בעולם
הזה (למי שעדיין לא חי עם אלוקים ודבק בו באופן הראוי)
ניסיונות וקושי לראות את האמת ולדבוק בה. אם היה ניתן
לראות בגלוי את המציאות האלוקית לא היה לנו שום ניסיון
וקושי לקיים את דבר השם, זה היה נעשה מתוך כעין
אינסטינקט. וממילא לא היינו מקבלים על העבודת השם
שלנו שכר גדול, והיא לא הייתה מביאה אותנו לשלמות
אליה אנו אמורים להגיע.

3. הרוע בעולם וכל הייסורים שעוברים על בני האנוש, הן
בעולם הזה והן בגיהנום. מגיע אך ורק מחמת מעשינו
הלא טובים. אם לא היינו עושים אף פעם חטאים, העולם
כבר מזמן היה מגיע לתיקונו המושלם. אכן, הרוע בעולם
מגיע אך ורק לטובתנו, משום שעל ידו העולם מזדכך
ומתנקה מכל הפגמים ונעשה מוכן לקבלת השלמות
בתיקון השלם שיהיה כשיבוא המשיח. גם כל אדם
בפרט נעשה יותר מזוכך ונקי על ידי הייסורים שעוברים
עליו, וכך תהיה לו יותר שלמות ותענוג בעולם הבא,
וגם בעולם הזה פעמים רבות נמנעים ממנו דברים יותר
קשים שהיו ראויים לבוא עליו על פי מעשיו המקולקלים.
לקבל ייסורים זה כמו להיות בתוך מכונת כביסה, כל
הקרצוף הזה אמנם כואב, אך רק דרכו יכולה להעשות
פעולת הניקוי, וככל שהלכלוך יותר קשה, כך הקרצוף
יותר חזק.
חשוב להוסיף שלימוד תורה וקיום מצוות גם מנקה את
הנפשות מכל הפגמים, ולכן ככל שעם ישראל ירבה יותר
בתורה ובמצוות כך יהיה פחות סבל.

4. לכל המצוות ישנם טעמים מוצקים. למשל העניין שלא
להדליק אור בשבת (פעולה שנעשית גם בפתיחת מקרר),
היא משום שהרעיון של השבת היא להפסיק את כל
המלאכות שיש בהן יצירה, ובזאת להתחבר לבורא עולם
שגם נח ביום השביעי ממלאכות היצירה ולא עסק בשבת
בבריאת העולם. בשבת עלינו לחזק את ההרגשה שאנו לא
יוצרים כלום בעולם, אלא הכל הקדוש ברוך הוא עושה,
והוא אוהב אותנו, דואג לנו, משגיח עלינו, ולכן אנו יכולים
ואף צריכים לחיות מתוך שלווה ומנוחה, ולחיות חיים
מאושרים ושמחים. מכיוון שבהדלקת אור נוצר מעגל
חשמלי, יש כאן עניין של יצירה, דבר שכאמור עלינו
להמנע ממנו בשבת.
בספרי קבלה מבואר שכל המצוות ופרטי ההלכות
נקבעו באופן מדוייק גם לפי חוקים רוחניים שקשורים
לחיבור שבין עולמנו לעולמות העליונים, למבנה של
הנשמה שלנו ולחיבורה עם בורא העולם.

5. התפילות והשבחים לבורא עולם נתקנו בשבילנו,
כדי שאנחנו נהיה יותר מחוברים לאבינו שבשמים,
נרגיש באופן יותר מוחשי איך שהכל מגיע ממנו
ונהיה יותר קרובים אליו. הוא באמת לא צריך את
הדברים האלו כלל.

התשובות נכתבו בתמציתיות, ואפשר להאריך עוד
הרבה בעניינים אלו, אך קשה לעשות זאת במסגרת
זו. מקווה שהדברים הובנו והם יתיישבו על לבך.

בברכה
יעקב

איך

האם יש איסור לצחצח שיניים בשבת עם משחה רגילה?

צחצוח שיניים בשבת
שלום לכבוד הרב
האם יש איסור לצחצח שיניים בשבת עם משחה רגילה?
אני רוצה לציין שלא יורד לי דם מהחניכיים בצחצוח

אבי

שלום רב
לדעת רוב הפוסקים אסור לצחצח שיניים בשבת עם משחה רגילה, אם יש צורך מיוחד לצחצח שיניים בשבת, אפשר לעשות זאת עם מברשת ללא משחה ובתנאי שאתה יודע שבדרך כלל לא יורד לך דם בשעת השפשוף עם המברשת. במקרים חריגים שיש צורך דווקא בשימוש במשחה דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל היתה שאפשר להקל בזה.
בהצלחה רבה

האם מותר לי להסיר שיער בשבת בגילוח ובשעווה

אני בת 15 ויש לי שלושה שאלות:

  • האם מותר לי להסיר שיער בשבת בגילוח ובשעווה?
  • האם אני יכולה ללכת לים אבל בגלל שזה בגד ים וזה לא צנוע רציתי לדעת אם מותר בשבת וגם להכנס למי הים?
  • שאלה אחרונה חייב ללכת עם בגדים צנועים בשבת כי אני שומרת שבת .

שלום רב

ראשית חייב אני לכתוב לך כי אשרייך שאת מצליחה לשמור על קדושת השבת, וכל שבת שאת מצליחה לשמור שכרך גדול מאוד, וככל שמתגברים יותר על הקושי כך השכר גדול יותר, השבת היא המתנה הגדולה ביותר שנתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, ועל כן הוא הבטיח לנו שעל כל שבת שנשמור כפי ההלכה נקבל שכר רב מאוד.

לשאלותייך, אסור להסיר שער בשבת בכל דרך שהיא, כמו כן אסור לשחות בים או בבריכה בשבת, על צניעות יש לשמור כל יום, וגם בזה ככל שתתגברי יותר ותצליחי ללכת בצניעות יותר זמן כך שכרך ירבה יותר ויותר.

הרבה הצלחה

חוט דנטלי בשבת

חוט דנטלי בשבת

כבוד הרב

האם מותר להשתמש בחוט דנטלי בשבת אם חותכים אותו מראש? ומה הדין בקיסמי שיניים?

תודה רבה

 

שלום רב

אם אתה יודע שבדרך כלל לא יוצא דם מהשיניים כשאתה עושה עם חוט דנטלי או עם קיסמי שיניים, אפשר להשתמש בהם בשבת (אם חתכת אותם מראש כפי שכתבת), אך אם פעמים רבות יוצא לך דם בשעה שאתה עושה כן אסור להשתמש בזה בשבת.

שבת שלום

האם מותר לעשות ברית מילה במסעדה שפתוחה בשבת

שלום לכבוד הרב
יש לי שאלה, האם מותר לעשות ברית מילה במסעדה שפתוחה בשבת,
חשוב לי לציין שהקייטרינג כשר ויבושל במטבח כשר וגם הכלים כשרים?

שלום רב
ברית מילה הוא אירוע מיוחד במינו בעם היהודי, עפ"י המסורת, אליהו הנביא מופיע בכל ברית מילה,
לכן קשה להאמין שיש רצון להביא את אליהו הנביא למקום שרומס את תורת ה' ברבים מידי שבת, איך אפשר לחשוב כך??
ומה אשם התינוק הנולד שיכניסו אותו לברית עם הקדוש ברוך במקום שמפר את הברית הזו בריש גלי,
מעבר לכך יש בזה סיוע לעוברי עבירה ולכן אין לקיים את הברית במקום כזה חס ושלום.
בהצלחה

שתיה חמה במוצ"ש

שתיה חמה במוצ"ש

שלום לכבוד הרב,

רציתי לברר, שמעתי שיש איזה עניין לשתות משקה חם בכל מוצ"ש, מה בדיוק העניין ולמה זה נועד?

אלי

 

שלום רב

יש מצוה לאכול במוצאי שבת סעודה רביעית שנקראת סעודת "מלוה מלכה" שהיא נתקנה כדי ללוות את שבת המלכה שעוזבת אותנו, כשם שמלווים את המלך ביציאתו.
לכתחילה יש לעשות סעודה זו בפת, אך מי שקשה לו הדבר מחמת סעודות השבת, יכול לצאת בפת מזונות, ומי שחלוש ולא יכול לאכול גם פת מזונות, יוצא ידי חובה בתה חם או קפה כיון שיש רמזים לכך שבמוצאי שבת יש ענין לשתות משקה חם.
בהצלחה

למה אסור לגלוש באינטרנט בשבת?

אוהד אטינגר

 

אז למה באמת אסור לגלוש באינטרנט בשבת? הרי כל כך משעמם לי, אני לא יכול לשבת ככה 26 שעות בלי לעשות כלום. אולי לפחות רק לשחק שחמט באייפון? משהו קטן?

לשאלה הזאת יש שתי תשובות. האחת הלכתית והאחרת רעיונית.

התשובה ההלכתית קצרה ופשוטה: האיסור לחלל שבת אינו קשור לעבודה קשה כמו שרבים טועים לחשוב, אלא ל'מלאכה'. כל מה שמוגדר כ'מלאכה' שעשו אותה במהלך בניית המשכן, או 'תולדה' של אותה מלאכה, אסור לעשות אותו בשבת, ומכאן התפתחה ספרות הלכתית ענפה שעוסקת בהרחבת המושג הזה שנקרא 'מלאכות שבת'.

עכשיו נעבור לתשובה הרעיונית, שמנסה להסביר למה בעצם רצה הקדוש ברוך הוא שכך תהיה ההלכה, ולמה באמת הוא אסר עלינו לעשות מלאכות שאין לנו שום קושי בעשייתן. כך למשל אסור להעביר אש דולקת מנר לנר, וזה כתוב במפורש בתורה. הרי ברור שאין בכך כל קושי…

התשובה היא שכשאדם זקוק למנוחה הוא צריך להיות פנוי ממשימות ומטלות. הוא צריך פנוי אפילו מהצורך לחשוב על העבודה ועל חיי היום יום.

כשאנו רואים אדם שכורע תחת עומד של עבודה, מותש ושחוק, עייף ורצוץ, אנחנ ממהרים לרשום לו רצפט שיבריא אותו במהרה: סע לבית מלון, השאר מאחוריך את הטלפון והמחשב, והישאר שם במשך יומיים או שלושה ימים, מנותק לחלוטין מכל העולם. רק אתה והכרית. לישון, לאכול, לנוח ולחזור לישון.

אחרי יומיים כאלו הוא יחזור כמו חדש.

אבל מה יקרה אם בטעות הוא יקח אתו את האייפון? רגע רגע, הילדים בבית לא מסתדרים, צריך להדריך אותם. בעבודה המזכירה לא מרגישה טוב, צריך לארגן לה מחליפה, מהמוסך מודיעים שהתיקון של הדלת שהתעקמה בתאונה הקטנה שבוע שעבר יעלה 1,500 שקל, זה הרבה כסף. ומה לגבי יומן הפגישות של מחרתיים, צריך לדחות את הפגישה של מרקוביץ, להכניס פגישה עם הגב' חזן, ולבטל את הפגישה עם עו"ד אליוביץ. אפשר לדחות את הנושא הזה לפעם אחרת.

המנוחה נעלמה כלא היתה. הוא יכול לשבת בבריכה, להשתזף תחת קרני שמש נעימות ומלטפות, להתבונן באדוות הגלים הקטנטנים שנוצרים בבריכה מתנועת המתרחצים, והוא רחוק מאוד מלנוח. הוא עובד במלוא המרץ, גם אם הוא לא יושב ליד מסך מחשב ומשגר הוראות בהקשת מקלדת.

אפילו אם לא נדבר על עבודה, אלא רק על חוויות ואטרקציות. כשאדם נוסע עם הילדים לפארק הוא לא ממש נח, ואפילו שהילדים מאוד נהנים, גם הם עצמם לא נחים אלא עובדים קשה מאוד, וצריכים לאחר מכן לנוח ולהינפש מהאטרקציה המסעירה.

הדרך היחידה לנוח באמת, היא לשמור את השבת כהלכתה. זאת האפשרות היחידה שיש לנו בעולם המודרני, כשהכל מסביב תוסס ומתחדש בקצב מסחרר, כאנשים עובדים ללא הפסקה, וראשם תמיד נתון בעבודה, הם מקבלים מיילים מהבוס כשהם כבר שוכבים במיטה עם עיניים חצי עצומות, ומטפלים בבעיות שצצות במקום העבודה גם במהלך חופשה בחו"ל.

רק שמירת שבת, התנתקות מוחלטת מכל כלי התקשורת על כל סוגיהם וחלקיהם, הפסקה מוחלטת של מרוץ החיים וכניסה לפלנטה אחרת, לעולם אחר, לבועה של טוהר ושלווה, רק זו הדרך לשמור על שפיות לאורך זמן, ולהימנע משחיקה מתמדת.

אחרי שאנחנו מבינים את זה, יש לנו הסבר נוסף למה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ורצוני לתת אותה לעם ישראל. לך והודיע להם". ולאחר מכן אמר משה רבינו לבני ישראל: "ראו כי ה' נתן לכם את השבת". ראו, הביטו, התבוננו והפנימו, זאת לא סתם מתנה פשוטה, זה לא סתם יום מנוחה סוציאליסטי, זו מתנה טובה, שיש בה הרבה מאוד עומק, הרבה מאוד רבדים של עמקות, ומי שמתבונן יותר בחשיבותה של השבת, מוצא כל הזמן עוד ועוד דברים טובים שהיא מביאה לנו.

מה צריך לדעת כשחג הפסח ושבת צמודים זה לזה

יעקב לוסטיג

 

כמה ימים יש בפסח? שבעה ימים. כל ילד יודע את זה, וזה כתוב במפורש בתורה: "שבעה ימים תאכלו מצות". ובכל זאת, השנה יימשך הפסח בפועל שמונה ימים, החג מסתיים בשישי בערב, כשבעצם אנחנו כבר נכנסים אל תוך השבת. בשבת אסור כמובן לאפות לחם או עוגות, ולכן אנחנו אוכלים את האוכל של פסח עד מוצאי שבת.

האם מותר לאכול בשבת שאחרי הפסח את החמץ שמכרנו לגוי לפני חג הפסח?

התשובה היא שכן. מותר לאכול בשבת שאחרי הפסח את החמץ שמכרנו לגוי מלפני החג. בזמן המכירה לגוי מסכמים אתו שיהיה מותר להשתמש בחמץ אחר הפסח.

אבל שימו לב: חשוב מאוד מאוד שלא להקדים את אכילת החמץ. אפשר לאכול חמץ רק אחרי שכבר יצא החג. אנחנו אומנם מקדימים לקבל את השבת עוד לפני צאת החג, אבל זה לא אומר שהחג כבר יצא, רק בזמן צאת הכוכבים, שיוצא בתקופה הזאת של השנה בערך בשעה שמונה בערב, מותר לאכול חמץ.

לפעמים יש כאלו שמחכים בכיליון עיניים לצאת החג כדי לאכול חמץ, וממהרים לאכול חמץ ברגע שבו יוצא החג. זה מנהג לא ראוי משתי סיבות: קודם כל ייתכן שהשעון שלכם אינו מכוון בדיוק, ואם נקדים את אכילת החמץ אפילו בכמה דקות לפני זמן צאת החג, אנחנו עלולים להיכשל באיסור חמץ שהוא כידוע איסור חמור מאוד מאוד.

אבל יש לזה עוד סיבה: כשאדם מקיים מצווה, הוא צריך להרגיש טוב עם זה. אם מישהו יניח תפילין וכל שניה הוא מחכה כבר להוריד את התפילין ולהעיף אותן לארון, הוא קיים את המצווה, אבל פגע בכבוד המצווה ובקדושת התפילין.

אותו הדבר לגבי אכילת חמץ במוצאי פסח. מותר לאכול חמץ, אין בכך שום בעיה. כשיצא החג האיסור לאכול חמץ נעלם לו והוא יחזור רק בפסח בשנה הבאה. אבל אנחנו לא צריכים לרוץ לאכול חמץ שניה אחרי שיצא החג. לא יקרה כלום אם נחכה חמש דקות, ונראה שאנחנו אוהבים לקיים את מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, גם אם זה לא תמיד קל לנו.

  • האם מותר לאכול חמץ בכלים של פסח?

אם יש לכם כלים מיוחדים לחג הפסח, הרחיקו אותם מהחמץ. אל תתנו לו אפילו להתקרב אליהם. במיוחד אם מדובר בסירים חמים וכדו'.

אבל אם אתם משתמשים בפסח בכלים הרגילים שאותם הכשרתם לפני החג כדת וכדין, אין שום בעיה שנאכל חמץ בקרבתם כי ממילא הם חוזרים לשמש לבישול ואכילת מאכלי חמץ, עד השנה הבאה.

  • ומה לגבי התפילות, ברכת המזון וקריאת התורה?

השבת שבאה אחרי חג הפסח היא שבת רגילה לכל דבר. מתפללים תפילות שבת רגילות, לא אומרים הלל אחר תפילת שחרית, ובקריאת התורה קוראים את הקריאה הרגילה (פרשת אחרי-מות). גם הקידוש הוא קידוש רגיל של שבת, ורק האוכל הוא אוכל של פסח שהתבשל בחג הפסח.

עירוב תבשילין

סדר עירוב תבשילין

כאשר יום טוב חל בערב שבת (זאת אומרת: יום טוב חל ביום שישי), ואנו

רוצים להכין אוכל ביום טוב לשבת, עלינו לעשות – לפני יום טוב – ערוב תבשילין.

בלא ערוב תבשילין, אסרו חכמינו ז"ל להכין ביום טוב אוכל לשבת, משום זלזול

בקדושת יום טוב. כאשר אנו מכינים "עירוב תבשילין" לפני החג, אנו מראים שכבר

התחלנו את ההכנות לשבת, וממילא, נוכל להמשיכם ביום טוב.

 

דיני עירוב תבשילין:

מדיני ערוב תבשילין:

א. יום טוב שחל בערב שבת או ביום חמישי ושישי, אסור לבשל בהם לשבת,

אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום טוב, ועל ידי זה יהא מותר לבשל

מיום טוב לשבת:

ב. עירוב זה מכינים בפת ותבשיל. שיעור הפת כביצה או יותר (מ גרם ומעלה),

ושיעור התבשיל מכזית ( גרם ומעלה), ונוהגים להכין ביצה שלוקה קשה:

ג. מותר להניח עירוב אפילו בבין השמשות. ואם התפלל ערבית של יום טוב,

ואפילו אמר רק "ברכו", ונזכר, אף על פי שעדיין לא שקעה השמש, אסור

להניח עירוב, אלא יסמוך על העירוב של רב העיר:

ד. ישמור את העירוב עד ליל שבת.

 ומצוה להניחו בליל שבת וביום שבת כ"לחם משנה",  ובסעודה שלישית יבצע עליו:

ה. בערב יום טוב לפני תפלת המנחה טוב להכריז בבית הכנסת שמצוה להניח עירוב:

 

עירוב תבשילין:

יקח העירוב בידו ויברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אֵדׂנָי , אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵירוּב:

בְּדֵין עֵירוּבָא, יְהֵא שָׁרֵי לָנָא לַאֲפוֹיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוֹנֵי וּלְתַקּוּנֵי

(וּלְמִשְׁחַט) וּלְאַדְלוּקֵי שַׁרְגָּא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא,

מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת (ורב שעושה עירוב לתושבי עירו מוסיף:

לָנָא וּלְכָל בְּנֵי הָעִיר הַזֹּאת):

צריך שיבין מה שאומר, וטוב שיחזור לומר בלשון הקודש:

בְּעֵרוּב זֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַדְלִיק

הַנֵּר וְלַעֲשֹוֹת כָּל צְרָכֵינוּ מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת:

כל מה שצריך לדעת על תפילת עירוב תבשילין

עירוב תבשילין – מה זה בכלל?

יעקב לוסטיג

 

'עירוב תבשילין', זו מצווה מיוחדת שקבעו חכמנו זיכרונם לברכה, ושאותה אנחנו מקיימים בכל פעם כשמציינים חג ביום שישי.

בכל יום שישי אנחנו טורחים ועמלים במשך שעות ארוכות כדי להכין את כל צרכי השבת. מבשלים את הדגים ואת החמין, את המרק ואת הבשר, מכינים סלטים לסעודה כיד המלך וצולים את הכבדים או כובשים חצילים.

אבל מה קורה כשביום שישי יש חג? כמו למשל 'שביעי של פסח' שיחול השנה ביום שישי. מיום חמישי בערב כבר אסור לעשות מלאכה. אפשר להכין את כל האוכל מיום חמישי בצהרים, ולקוות שהוא יספיק לשתי הסעודות של החג ולשלושת הסעודות של השבת, אבל לרובנו אין כל כך הרבה מקום בסירים ובמקרר לכמויות כאלו של אוכל מבושל, וגם מי שיש לו מספיק מקום יעדיף אולי להכין אוכל ביום שישי אחר הצהרים כדי שבשבת הוא יהיה טרי וטעים יותר.

כמו שאתם בוודאי יודעים, בחג מותר לבשל לצורך 'אוכל נפש'. עיינו במדריך ההלכתי הזה כדי ללמוד את ההלכות שצריך לדעת לפני שמבשלים במהלך החג. אבל אחרי שתלמדו אותו, תחזרו לכאן כדי לקרוא את הקטע הבא:

בחג מותר לבשל אוכל רק לצורך החג. אסור לבשל אוכל לאירוע שנעשה בשבוע הבא. עם זאת, כדי לבשל לשבת יש פיתרון הלכתי מיוחד שנקרא 'עירוב תבשילין'.

הרעיון של 'עירוב תבשילין' הוא שאנחנו מערבים את המאכלים של החג עם המאכלים של השבת הצמודה לו, וכך בעצם כל מה שאנחנו מבשלים בחג זה גם לצורך השבת והחג.

שימו לב: גם אם אין לכם תכניות לבשל בחג לצורך השבת, אתם צריכים לעשות 'עירוב תבשילין', כי זו מצווה שקבעו חכמים שצריך לעשותה בכל ערב חג שחל ביום שישי, מה גם שבלי 'עירוב תבשילין' לא תוכלו להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהרים.  

איך עושים את זה בפועל?

זה מאוד פשוט: לוקחים מערב החג חתיכת לחם, חלה, פיתה או לחמניה, ובמקרה של פסח זה כמובן חייב להיות חתיכת מצה, בגודל של 'כזית'. עדיף לקחת מצה אחת שלמה.

אל הלחם או המצה צריך לצרף גם תבשיל כלשהו. אפשר לשים ביצה קשה מבושלת, או לחילופין מנת דג או בשר, שניצל או אפילו נקניקייה מהצומח.

מחזיקים את הפת והתבשיל ביד ואומרים את הברכה הבאה: "ברוך אתה אדוני אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב".

לאחר מכן אומרים: "בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נרות ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

כשמסיימים לומר את זה, מניחים את המצה והתבשיל בצד, אפשר גם במקרר, ונזהרים שלא לאכול אותם עד שבת.

רק אחרי שעשינו כך, אנחנו יכולים לבשל בחג לצורך השבת, ויכולים כמובן גם להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהרים, לפני כניסת השבת.

את עירוב התבשילין עושה אחד מבני הבית, האבא, האמא או אפילו אחד הבנים או הבנות הגדולים שכבר מלאו להם 12 שנים לבת או 13 שנים לבן.

אם שכחתם לעשות עירוב תבשילין, ואתם גרים בעיר שיש בה רב של העיר, אתם יכולים לסמוך על זה שהוא עשה 'עירוב תבשילין' גם עבורכם, אבל אפשר לסמוך על זה רק פעם אחת. צריך להיזהר מאוד שלא לשכוח פעם נוספת לעשות עירוב תבשילין, כי בכזה מקרה לא תוכלו לבשל מהחג לשבת, וגם לא תוכלו להדליק נרות שבת ביום שישי שחל בחג.

למדו מהו עירוב תבשילין ממקור מסומך

טקסט עירוב תבשילין

מצוות עירוב תבשילין חלה כאשר יום טוב נחגג בערב שבת. העירוב נעשה על מנת לאפשר בישול מיום טוב לשבת כיוון שעל פי ההלכה הדבר אסור מלכתחילה. בכדי לאפשר זאת יש להכין מאפה ותבשיל מראש ובכך לאפשר הכנת מאכלים מהחג עבור שבת.. לרוב העירוב יעשה על ידי שילוב בין ביצה למאכל נוסף ויש לאכול את התבשיל שנותר במהלך הסעודות בשבת. באתר "הרב של האינטרנט" תמצאו התעמקות נוספת בנושא זה ובנושאים רבים אחרים.

 

עירוב תבשילין ביום טוב

על מנת לבצע את עירוב התבשילין כהלכה נעשה סדר מסוים אשר כל אדם צריך ללכת לפיו. הסדר כולל תהליך מסוים וכמובן ברכת עירוב תבשילין. העירוב נעשה בערב החג, עוד קודם שנכנס החג. תחילה יש לקחת לחם או מצה ובנוסף לכך להוסיף תבשיל מסוג כלשהוא. רבים נוהגים לבשל ביצה קשה. ויאמר את הברכה ומיד לאחריה את נוסח עירוב תבשילין אותו ניתן למצוא בכל סידור. הנוסח נכתב הן בארמית והן בעברית עבור כל מי שאינו מבין.

לאחר ביצוע העירוב ניתן לבשל בחג- מיום טוב עבור שבת. חשוב לציין כי חכמי ישראל אסרו בישול ואפייה מיום טוב לשבת אלא ע"י העירוב התבשילין.

 

תהליך טקסט עירוב תבשילין

תהליך עירוב תבשילין הינו תהליך פשוט וקל אשר אינו דורש זמן רב או הכנות רבות. לאחר הכנת המאכלים ואמירת עירוב תבשילין והברכה, ניתן להניח את המאכל בצד עד לאחת מסעודות השבת, ואז ניתן לאכול אותו. על ידי קיום מצווה פשוטה מעין זאת אנו מאפשרים לעצמנו לבשל עבור שבת קודש ללא חשש או דאגה כי אנו עוברים על מצווה מסוימת. במידה ויש לכם שאלות נוספות בנושא זה או בכל נושא אחר הקשור לעולם היהדות תוכלו להיוועץ ברב של האינטרנט. מעבר למידע הרב אותו ניתן למצוא באתר קיימת האפשרות לשלוח שאלה אישית אל הרב ולקבל את המענה המדויק בעבורכם.

פתאום קם יהודי, צעיר גלוי ראש ומניף את דגל השבת

בהיסטוריה ארוכת השנים של מלחמות השבת לא זכורה הפתעה שכזו: פתאום קם לו יהודי שהוא ממש לא עסקן חסידי מוועדת השבת, גם לא קנאי ממאה שערים ואף לא פרלמנטר חרדי מדגל התורה, דווקא צעיר גלוי ראש שלא קיבל חינוך דתי, חבר במפלגה שהדת אינה אחד מדגליה, ומניף את דגל השבת ברמה. לפחות מבחינה חיצונית, זוהי תמצית סיפורו של חבר הכנסת מיקי זוהר, נציג מחוז הדרום בתנועת הליכוד.

בחודשים האחרונים הפך זוהר לוחם למען השבת. הוא זה שניסח ויזם את הצעת 'חוק השבת' לפיה ייאכף ברצינות חוק שעות העבודה והמנוחה הקובע את יום השבת כיום מנוחה. לפי הצעת החוק, על שר הכלכלה למנות ממונה על אכיפת החוק, ופקחים שיפקחו על ביצוע החוק. הקנס הכספי יהיה עד לגובה שומת ההכנסות של העסק ביום המנוחה, כאשר מי שיפר את החוק צפוי למאסר של עד שנה או קנס בשיעור השווה לפי שלוש מההכנסות שהפיק מהפרת החוק, ולא פחות מ-4,000 שקלים בגין כל עבירה.

והעיקר: החוק מאפשר לבעלי חנויות ועסקים קטנים לתבוע בעלי רשתות ומרכולים גדולים שפותחים את עסקיהם בשבת. כל בעל עסק מתחרה הפועל עד למרחק של שלושה ק"מ, יוכל לתבוע עסק שמפר את החוק בדרישה לקבל פיצוי כספי של לפחות 15% משיעור רווחיו השבועיים של העסק הנפגע. החוק הזה, אם יתקבל, עשוי לחשוף את בעלי העסקים הגדולים לתביעות ענק שיגרמו להם להתחרט על הרגע שבו חשבו לגרוף רווחים באמצעות פתיחת עסקים בשבת.

אין ספק, אומרים המעורים בתחום, שהחוק הזה עשוי לחסל כליל כל ניסיון לפתוח עסקים בשבת, ויעשה את מה שלא עשו אלפי מפגיני השבת לדורותיהם. בשלב זה, החוק הצליח לצלוח את המשוכות השונות, ואף עבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, אך כצפוי, הוא עורר סערה גדולה בכנסת, הבהיל את בעלי העסקים הגדולים והריץ את הלוביסטים שלהם למסע לחצים פוליטי כבד שדחה לבינתיים את הצגת החוק. בינתיים, מצא את עצמו היזם, זוהר, נצלב בתקשורת והותקף קשות.

מה מריץ אותו? אדם שמנהל אורח חיים לא דתי, אחד שקהל הבוחרים שלו ממש לא מבקש את זה. מה גורם לו לשכב על הבריקדות עבור השבת? זוהר נעלב מהשאלה וממבע התימהון שעל פנינו: "אני חילוני אולי, אבל אני גם יהודי . אני מאמין בחשיבות השבת, אני מאמין שלא תיתכן מדינה יהודית בלי שבת, לא ייתכן שיום השבת יהיה חול בפרהסיה, חייבים לשמור על כך שבמדינה שלנו זה יישמר. זה מה שמייחד אותנו כיהודים.

הכל התחיל כשפנו אלי אנשי עסקים מהדרום ותינו בפניי את צרתם שהם מעוניינים לשמור שבת אבל מולם בונים מרכז קניות ענק שפותח את שעריו בשבת. הקניון שמושך אליו אלפי קונים, מצליח לגרוף הון עתק ופדיון של מליונים בשבת, ובעל העסק הקטן מפסיד את הלקוחות שלא יחזרו אליו גם ביום חול. מה יעשה? גם הוא יפתח בשבת? למה? לא מגיע לו לנוח בשבת?

"החלטתי שאנחנו חייבים לעזור לאזרחים ולאנשי העסקים לשמור שבת, ולא לאפשר לטייקונים ולבעלי ההון להרוס אותה. מה גם שלאחרונה יש גם תופעות פסולות שמתנים עבודה בחילול שבת: אומרים לעובד: אם אתה רוצה לעבוד אצלי אתה צריך לעבוד בשבת. אסור שהדבר הזה יקרה. יום השבת הוא יום המנוחה הרשמי וחייבים לאפשר לכל אחד לשמור אותו.

"מעבר לעניין הסוציאלי והפגיעה בעובדים ובבעלי העסקים הקטנים, לצד היותנו מדינה דמוקרטית אנחנו גם מדינה יהודית. השבת חשובה כדי לשמר את היהודיות של המדינה שלנו. אחרת מה אנחנו עושים פה בכלל? אני אדם מאמין גם אם אינני דתי. אני אדם שמאמין בערך השבת, אני שומר שבת ואוהב את השבת, אני חושב שהיא מתנה נפלאה לכל אדם, לכל משפחה בישראל, לחברה בישראל ולכלכלה הישראלית.

"הענין של השבת לא חשוב רק בהיבט של עסקים. אני מתנגד לתחבורה ציבורית בשבת. הגשתי גם הצעת חוק שתפסיק את חילולי השבת במגרשי הספורט.

לפי החוק, כל הקבוצה שלא רוצה לשחק בשבת, ומעדיפה לשחק ביום חול, תוכל לעשות זאת. כל הזמן אומרים שאסור שתהיה כפיה דתית, באותה מידה אני מצפה שלא תהיה כפייה חילונית.

ההצעה הזו הגיעה לוועדת שרים לענייני חקיקה, ושרת התרבות והספורט הבטיחה שהוועדה תדון בנושא ותגיע למסקנות בעניין. אני מאוד מקווה שהמסקנות יהיו ברוח הצעת החוק הזו.אם לא, אלך לחקיקה. לא אוותר על זה בעד שום הון בעולם, חייבים להגן על יום המנוחה".

בשיחה עם 'דה מרקר' ביקר את האופן שבו העיר העברית הראשונה מחללת את השבת: " ידעת שבתל אביב אפילו מספרות עובדות בשבת?", שאל את הכתב, "אז יכול להיות שגם ספר לא יוכל לנוח כי הוא צריך לייצר תחרות מול החבר שלו שפותח בשבת?

תל אביב מתנהלת כמו מדינה בפני עצמה, אנשים לא מבינים את זה, היא לא חלק ממדינת ישראל- היא משהו נפרד לגמרי, זאת עיר שנוגדת את כל מה שקשור לרעיון היהודי במדינה".

הדברים כצפוי יצרו מהומה גדולה, זוהר הואשם כמי שאמר ש'תל אביב' אינה חלק מישראל והיא מדינה בפני עצמה', ומיקי מסביר: "לא התכוונתי לפגוע חלילה באיש, ולא אמרתי שתל אביב אינה חלק מהמדינה, היא כן חלק מהמדינה אבל חלק קטן, והיא צריכה להתחשב בשאר המדינה. המדינה יהודית ודמוקרטית, אז גם תל אביב צריכה להיות יהודית ודמוקרטית ולכבד זאת גם בשמירת השבת לפי החוק". לא נראה שזה יעזור לו הרבה. מסע השיסוי של התקשורת, נפתח במלוא העוז. תמונתו חבוש בשטריימל, הופצה ברשתות החברתיות.

ואיך נראית השבת האישית שלך בבית?

"אצלי? זה יום מנוחה עם כל המשמע, אין מלאכות אין טלפונים ואין עבודה. שבת זה בשביל להיות עם המשפחה והילדים, שבת זה בשביל מנוחה פיזית הן פיזית והן רוחנית. זה שבת בשבילי".

אתה עושה קידוש? הולך לבית הכנסת?

"ודאי. אני וארבעת ילדיי הולכים לבית הכנסת בליל שבת בקביעות. אני מאוד מחובר לבית הכנסת שליד הבית שלי, הוא נקרא 'תפארת שלום'. זהו בית כנסת בנוסח ספרדי ואני מתפלל בו בכל יום שישי בערב. החלק שאני הכי אוהב בתפילה הוא השיר 'לכה דודי'. ומה שיפה בזה דווקא לא הניגון הקבוע, אלא העובדה שבכל פעם יש מישהו שממציא ניגון. אחרי התפילה עושים קידוש, יש סעודת שבת, מבקרים אצל המשפחה, כך עד הבדלה וכולי. אצלי שבת זה משפחה. מכניסת השבת ועד צאת השבת  אני מקדיש את כולה למשפחה הקרובה שלי".

זוהר, כפי שניתן לראות, לקח את העניין כדגל אישי שלו. הפעילות שלו למען השבת אינה הנושא הדתי היחיד שחרט זוהר על דגלו: "אני גם מקדם חוק שנועד להילחם נגד תכנים פוגעניים ובלתי רצויים בפרהסיה הציבורית". הוא מסביר, "אנחנו מדינה יהודית ועלינו לשמור על קדושתה. אני גם פועל לחיזוק החינוך למורשת ישראל בבתי הספר.

במידה מסוימת אני הח"כ שפועל הכי הרבה למען מסורת ישראל בכנסת הנוכחית".

אז חבר הכנסת מיקי זוהר הוא חידה במידה מסוימת, אבל לא כשלומדים את תולדות חייו. מיקי ששמו האמיתי הוא מכלוף, נולד במה שהוא רואה כנס אישי. אביו, אלי זוהר, דמות פוליטית ידועה בקרית גת. עסקן מוכר שבהמשך גם רץ לפוליטיקה, וניסה להתברג לכנסת. "הוא היה משובץ ברשימת 'יחד' של עזר ויצמן, אך לא הצליח להיכנס לכנסת, אבל החיידק הפוליטי נשאר אצלו".

בני הזוג זוהר היו נשואים זמן רב אך לא זכו לזרע של קיימא. האב והאם התפללו רבות על כך, עברו תלאות רבות אך לשווא, עד שקרה המקרה שעד היום מפעים את זוהר: "אבי מאוד התפלל שיהיה לו בן. באחד הלילות הוא נרדם והנה בחלומו ראה רב גדול, שהבטיח לו שיזכה לבן זכר. מאוחר יותר הוא זיהה שאותו רב היה הרבי מליובאוויטש. ואכן, אחרי שנה נולדתי, בי"א ניסן תש"מ, שזה יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש"

ההורים המאושרים קראו לבנם מכלוף על שם הסב שעלה ממרוקו. "אני שומר על השם הזה עד היום", אומר זוהר, "זה השם הרשמי שיש לי בתעודת הזהות ואני מכבד את הזיכרון של סבי ז"ל שהוריי ביקשו להנציח. הכינוי שלי מיקי, ואני די חושש שהשם מכלוף אולי לא היה מאפשר לי להגיע רחוק בפולטיקה הישראלית.

כך או כך, מכלוף שעד מהרה כונה מיקי, היה בן יחיד ומפונק להוריו. "הייתי מעדיף שיהיו לי כמה אחים ואחיות", הוא אומר, " אבל לא היה חסר לי דבר, עד שאירע האסון". וכשהוא מדבר על אסון הוא מתכוון למה שאירע לאביו, שהיה עדיין צעיר לימים, בן שלושים בלבד וכבר דמות ציבורית ידועה, ונהרג בתאונת דרכים מחרידה, מותיר אחריו את מיקי בן החמש ואמו האלמנה.

ההלם היה גדול, אך האם החליטה שלא להישבר, ולהמשיך הלאה בכל מחיר. "החיים חספסו אותי". מסביר מיקי, "אמא גידלה אותי, עבדה קשה ועשתה מאמץ גדול שלא יחסר לי כלום". היא ייסדה סוכנות תיווך נדל"ן בשם 'תיווך זוהר', שהייתה לאחד ממשרדי הנדל"ן הפעילים בקרית גת.

הדודים סייעו לה לגדל את מיקי הילד. "אמא לא יכלה לקחת אותי לבית הכנסת בשבת, והדודים יוסף ודוד זוהר היו כל שבת לוקחים אותי לבית הכנסת המקומי שהיה ממוקם בבית הספר גרוס. זה היה בית הכנסת מאולתר אבל מאוד חם.

"אמא לא הייתה אישה אדוקה, אך בכל זאת החליטה לשלוח אותי לבית הספר ממלכתי דתי 'משואה'. אבל זה היה רק  ביסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון כבר למדתי בבאר שבע. קרית גת היא עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ואבא היה איש ציבור מפורסם. אמא רצתה להתרחק משם. אז למדתי בתיכון אורט רונסון במגמה ביולוגית. אם להודות על האמת,הייתי עסוק יותר במשחק כדור מאשר בלימודים בכיתה"

כשהגיע זמנו להתגייס, רצה זוהר להתקבל ליחידה קרבית, אך בשל היותו בן יחיד לאימו, נדרשה הסכמת האם, וזו סירבה בכל תוקף. "אז עשיתי מסלול שמתאים לבנים יחידים בעלי יכולת של חיילים קרביים, בסופו של דבר הייתי סמל מחלקה של טירונים בבסיס בניצנים".

כשסיים את הצבא נישא לבת דודה רחוקה, ועבר לעבוד במשרד התיווך של אימו שהלכה לעולמה לפני מספר שנים. מיקי החל ללמוד משפטים במכללה שבה סיים תואר ראשון , כשאת התואר השני עשה באוניברסיטת בר אילן. לבני הזוג ארבעה ילדים: "בשמות כל הילדים רמוז שמו של אבי, אלי: הבכור אליאב, אחריו אילון, היא-לי, ודניאל-נחמן שכולל גם את השם 'אלי' וגם את השם של אמי דינה". אשר לנחמן, גם זה יובן מיד.

בגדול, בית משפחת זוהר היה מסורתי רגיל, אך לפני כעשור התחזקו ההורים והחליטו לנסות לקבל עול מצוות בצורה יותר מחייבת. "קיבלנו החלטה להתחזק ולהשתדל לשמור על כל המצוות, להתפלל ולהניח תפילין כל יום ולשמור שבת ועוד". מספר זוהר.

"זה קרה בגלל הכרה פנימית שהבנו שהעולם לא יכול להתקיים בלי יד שמכוונת אותו, שיש בורא לעולם, ושמרגע שאנחנו יהודים, אנחנו צריכים להכיר את גדולתה של מסורת בת 3,500 שנה, שהיא המסורת שלנו כיהודים".

זוהר התקרב בייחוד לתורת רבי נחמן מברסלב, והוא נוהג בכל שנה לנסוע לראש השנה להתפלל על הציון באומן. ביום כיפור הוא מתפלל במירון בקבר הרשב"י. "שם אנו צמים ומתפללים", הוא מספר, "וכשאנחנו מגיעים לקטע של 'עננו בזכותיה דבר יוחאי' , אנחנו חוזרים על הקטע הזה מספר פעמים ברוב התרגשות. צעקות המתפללים גורמות לך להרגיש התרוממת רוחנית. אתה מרגיש שהתפילה שלך נשמעת". זוהר לומד שיעור קבוע בליקוטי מוהר"ן. "זה ספר שמדבר על כל הסודות של החיים". הוא אומר.

(מתוך ראיון בעיתון בקהילה)

סדר הדלקת נרות שבת

לפני הדלקת הנרות כדאי לתת מטבע לצדקה ולומר:

לאחר אמירת התפילה ומתן המטבע לצדקה, תדליק שני נרות לכבוד שבת קודש, ולאחר הדלקת הנר תכסה את עיניה בידיה ותאמר את הברכה:

 

התפילה המרגשת נאור כרמי וחיליק פרנק בתפילת א-ל אדון

התפילה המרגשת נאור כרמי וחיליק פרנק בתפילת א-ל אדון

א-ל אדון על כל המעשים
ברוך ומבורך בפי כל הנשמה
גדלו וטובו מלא עולם
דעת ותבונה סובבים הודו
המתגאה על חיות הקודש
ונהדר בכבוד על המרכבה
זכות ומישור לפני כיסאו
חסד ורחמים מלא כבודו

מתי קוראים בתורה בבית כנסת

מדי שבת, בין תפילת 'שחרית' לתפילת 'מוסף' בבית הכנסת, מוציאים ספר תורה מארון הקודש, וקוראים בתורה.

מה זו קריאת התורה? לפי איזה סדר קוראים בה? למה קוראים בתורה גם בתפילת מנחה? והאם יש קריאת התורה גם באמצע השבוע?

ובכן, חמשת חומשי התורה מחולקים ל-54 פרשיות. כל אחת מהפרשיות נקראת על שם המילה הראשונה או אחת המילים הראשונות המופיעות בה. כך יש לנו 'פרשת בראשית', 'פרשת נח', 'פרשת לך לך' ועוד ועוד.

מדי שבת אנו קוראים בבית הכנסת פרשה אחת, וכך מסיימים בכל שנה לקרוא את כל פרשיות התורה. לפעמים יש צורך להצמיד שתי פרשיות יחד, כדי להספיק לסיים את כל התורה עד סוף השנה. בזמן הקריאה מחלקים את הפרשה לשבעה קטעים נפרדים, ובכל קטע עולה לתורה אחד מהמתפללים על פי הזמנת ה'גבאי' או מי שאחראי על חלוקת ה'עליות'. העולה לתורה מברך את ברכות התורה, ו'בעל הקורא' מקריא את הפסוקים בניגון מיוחד על פי 'טעמי המקרא' שהם סימנים מוזיקליים לפיהם קוראים את הפסוקים.

כשמסיימים את הפרשה, גוללים את ספר התורה ומחזירים אותו לארון הקודש שם הוא מנוח עד תפילת מנחה של שבת, אז מוציאים אותו שוב וקוראים את תחילתה של הפרשה הבאה. גם בימים שני וחמישי מוציאים את ספר התורה באמצע תפילת שחרית, וקוראים את תחילת הפרשה של אותו השבוע, בהתאם לתקנה שתיקן עזרא הסופר בתקופה שלפני בניין בית המקדש השני, מתוך מטרה שלא יעברו על יהודי שלושה ימים תמימים שבהם הוא לא שמע לפחות כמה מפסוקי התורה.

לא עבדתי בחג והרווחתי אלפי דולרים

שלמה שטיין

כשהתחלתי להתחזק בשמירת תורה ומצוות היה ברור לי שאני מפסיק לעבוד בשבתות וחגים, אך לא ידעתי שעבודה בחול המועד כלולה בהחלטה זו. באחד משיעורי התורה בהם התחלתי להשתתף בקביעות שמעתי לראשונה על כך שיש להימנע מעבודה בחול המועד, ביקשתי להבין בצורה ברורה יותר את המותר והאסור בחול המועד.

הרב הסביר לי שמותר לי לעבוד בכל יום עד שארוויח סכום כסף הנצרך לי להוצאות המחייה של אותו יום. חישוב מהיר הראה לי שרווח של מאתיים שקלים ליום עבודה יספיקו לי למחייתי בכל יום. הודעתי למנהל תחנת המוניות בה עבדתי כי ברגע שארוויח מאתיים שקלים אני מסיים את יום העבודה… הוא נד בראשו לאדם המוזר המוכן לוותר על עבודה באחת התקופות העמוסות ביותר מבחינת נהגי המוניות.

יום ראשון של חול המועד: הופניתי לאחד מבתי המלון בירושלים נאמר לי להמתין עבור מר ס. חלפו עשר דקות ואיש לא פנה אלי נכנסתי ללובי של בית המלון אולם גם שם איש לא המתין לי, בררתי בדלפק הקבלה גם שם לא ידעו לומר לי דבר… רגע לפני שחשבתי לעזוב את שטח בית המלון נקראתי שוב לדלפק הקבלה, מר ס. ביקש למסור שאמתין לו, הוא מתעכב מעט… כעבור שעתיים הופיע מר ס. ובקש שאסיע אותו לתפילת מנחה ברחוב הסמוך, לאחר מכן נסענו לשוק לקנות עבורו מספר פריטים להם נצרך, בערב קבענו שאקח אותו למסיבת "שמחת בית השואבה"…

כך חלפו עלי כל ימי החג, אני יושב במונית וממתין למר ס. בינתיים יכולתי ללמוד ולהאזין לשיעורי תורה… מידי פעם הסעתי אותו למקומות שונים. בסיכומו של אותו שבוע הרווחתי קרוב לששת אלפים דולר כאשר בקושי עבדתי.

המסקנה שלי היא שאם אתה מחליט ברצינות להתחזק בשמירת המצוות הקב"ה עוזר לך ומשלם לך בכפל כפליים!

עליתי לליגת העל!

משה בק

מגיל 14 הוא מזנק בעליה, ומעלה את הקבוצה בה הוא משחק; קבוצת ביתר ירושלים – לשלוש שנים רצופות באליפות הנוער, נבחרת חיל האוויר – לאליפות צריפין, את מכבי יבנה הוא מעלה מהליגה הארצית ללאומית, ואחריה את ביתר ירושלים ללאומית ואחר כך לאליפות המדינה.

עיתונות הספורט מכריזה עליו כתגלית, ובמשחקי גביע אירופה הוא נבחר כשחקן המצטיין. ומה השלב האחרון? הוא עצמו עונה: עליתי לליגה אחרת! עם חזרתו בתשובה אילן אלהרר עלה מליגה של תרבות הגוף לליגה של תרבות הנפש.

 

החיים מקבלים משמעות אחרת. תראו, הוא אומר, שמעתי שהחפץ חיים אמר, כי מי שמאמין – אין לו קושיות, ומי שאינו מאמין – לא יועילו לו כל התירוצים. אני ראיתי בבירור שכסף של חילול שבת אין בו ברכה. הכדורגל .שוחק את האדם, ורוב השחקנים מסיימים את הקריירה הקצרה בחוסר כל. מרוויחים הון תועפות ושקועים בחובות. כשחשבתי על פרישה מהכדורגל הכרוך בחילול שבת, אשתי היססה.

פחדה בנקודה הזאת של הפרנסה. אבל במבט לאחור, לא זו בלבד שאנו מתפרנסים יפה, אלא שאני חושב שהיא זו שהרוויחה הכי הרבה מהחזרה בתשובה. היא הרוויחה שבתות נפלאות עם בעל רגוע, ובכלל, חיי המשפחה משתנים כליל עם החזרה בתשובה. השכינה שורה בבית, וזו לא מליצה. יש אושר, הרמוניה ושלוה. אין כמו חזרה בתשובה לאיחוד המשפחה ולאושרה. .אם תשאלו אותה ואותי – מומלץ.

אוטובוס עם נהג גוי בשבת

אוטובוס עם נהג גוי בשבת

שאלה:

שלום וברכה

אני אמורה לטוס בחודש מאי לטיול מאורגן מהעבודה לאיטליה.
במסגרת הטיול אנו מטיילים מעיר לעיר
לצערי ביום שבת בבוקר אמורים לעבור למלון אחר.
אני שומרת שבת
ורציתי לדעת האם מותר ליסוע על האוטובוס המאורגן שהנהג גוי של שבת?

 

תשובת הרב:

אסור ליסוע באוטובוס בשבת אף אם נהגו הוא גוי, ובכדי לשמור על קדושתה של השבת, עלייך להתעקש על כך שלא יסעו בצורה מאורגנת בשבת באופן שאת לא תוכלי להשתתף בזה, וכשאדם מתעקש על קיום התורה והמצוות הקדוש ברוך הוא מסייעו, שהדברים יסתדרו באופן שלא תהיי מחוייבת לחלל שבת.

 

מקורות:
כשהטיול מאורגן לקבוצת יהודים אסור כיון שהנכרי עושה את המלאכה לצורך הישראל ואסור ליהנות מכך כמבואר בשולחן ערוך סי' רע"ו סעיף א'. אף אם היתה הנסיעה לצורך רוב נכרים שלענין נר כתב השולחן ערוך שכשמדליקו לצורך נכרים מותר ליהנות ממנו, אך לענין נסיעה באוטובוס אסור בכל מקרה משום זלזול בכבוד השבת ועובדין דחול, וכך כתבו גדולי הפוסקים לענין נסיעה ברכבת המונהגת על ידי גוי בחו"ל בשבת, עי' בספר דברי שאול לבעל השואל ומשיב סימן ג' ושו"ת חלקת יעקב חלק ג' סי' קל"ז.

גם לך יש שאלה? לחץ כאן!

כך הושפעו התמונות מהמזרח הרחוק מ…מלאכת בורר

משה ויטמן

ערימת התמונות האדירה אותה פיתח דורון מיד לאחר נחיתתו מהטיול במזרח הרחוק, ממתינה לו מזה זמן רב בחדרו בבית, בסבלנות אילמת לרגע בו יקנה כבר אלבום מספיק גדול כדי לסדר בו את כל התמונות. השבוע ביום שישי הוא מצא סוף סוף באחת החנויות בקצה השדרה אלבום שנחשב בעיניו למספיק מכובד כדי לאכסן בו את התיעוד המצולם לטיול הגדול הזה ובליבו נפלה ההחלטה: השבת, מיד לאחר הסעודה, כשיהיה לי מספיק זמן פנוי להיות עם עצמי, אשב על התמונות ואסדר אותן אחת לאחת.

"אבל דורון חכה רגע" אמר לו חברו יניב ששמע על התוכנית "זה לא בוירר"?

"'בוי' מה?"…

"בוירר. מלאכת בורר. תבדוק טוב, אולי אסור לך למיין את התמונות על פי סדר ונושא בשבת כי זה בעצם מלאכת בורר"?

"מה זה בורר ואיך זה קשור לתמונות שלי"? דרש דורון להבין.

"תקשיב דורון. כפי שאתה כבר בוודאי יודע, המלאכות האסורות בשבת לא נקבעו מתוך סברות חכמינו ז"ל ואף לא על פי פסוקי התורה, אלא מתוך השוואה למלאכות אותן עשו בני ישראל בעת בניית והקמת המשכן – בית המקדש הארעי שהיה להם בעת שהותם במדבר, השוואה, אותה קבעה התורה, האומרת כי כל מלאכה שנמצאה בהקמת המשכן אסור לעשותה בשבת לעומת מלאכה שלא עסקו בה בעת בניית המשכן שתהיה מותרת בשבת".

"נו, זה הבנתי אבל איך זה קשור אלי"

"נמשיך. חכמים גילו כי לצורך צביעת היריעות ששימשו כמחיצות באוהל המשכן, גידלו ישראל גידולים ייחודיים אותם היה צורך לעבד ולהכינם לצביעה בפעולות שונות, ביניהן ברירה בין הפסולת שבצמח לבין החלק השימושי בו והפרדתם, בכדי שהחלק השימושי יהיה מוכן לשימוש. מכאן הסיקו חכמים כי פעולת ברירה תהיה אסורה לביצוע בשבת וקבעו את שמה "מלאכת בורר".

חשוב לדעת כי חשיבות עצומה העניקו חכמים לדיוק המקסימאלי בהגדרת הפעולה האסורה, בכדי לקבוע אילו פעולות נוספות תהיינה אסורות בשבת משום שהן דומות למלאכת בורר ואילו תהיינה מותרות כי הן שונות ממנה אפילו במעט. את ההגדרה קבעו חכמים על פי הצורה המדויקת בה נעשתה בהקמת המשכן וכך תהיה לדבריהם הגדרת מלאכת בורר:

"מלאכת בורר היא ביצוע בשני דברים המעורבים יחד פעולת הפרדה שנועדה לברירה"

נשים לב כי הגדרה זו מכיל את כל המאפיינים של המלאכה האסורה וכאשר אפילו אחד מהם בלבד חסר, הפעולה מותרת.

תנאי ראשון: ברירה בין שני דברים שונים. כלומר כשהתערובת מכילה דברים שונים זה מזה ולא יחידות רבות של אותו חפץ כמו למשל ערימת סכינים או ערימת מזלגות, שאז מותר לבוררם זה מזה, בדיוק כמו שבמשכן השתמשו במלאכה כדי להפריד בין שני דברים שונים – הפסולת והעיקר.

התנאי השני לאיסור הפעולה: שהם יהיו מעורבים יחד. שני דברים המונחים זה לצד זה ללא תערובת ביניהם, מותר למיין לברור או להפריד ביניהם, אולם יש לשים לב כי הם אכן לא מעורבים כלל אפילו במעט. לכן מותר להפריד בין שני מאכלים המונחים על מגש אחד אולם אם הם נוגעים זה בזה במעט, תהיה בעיה של בורר. כנ"ל גם שני דברים השונים לחלוטין שגם כשהם מעורבים הם ניכרים ובולטים, או מוצק גדול בתוך נוזל, אין בברירתם איסור.

התנאי השלישי: שהפעולה תהיה פעולת הפרדה, ממש כמו שעשו בבניית המשכן ולכן אם מטרת הברירה והמיון אינה להפריד בין שני החפצים/המאכלים אלא כדי למצוא אחד מהם ולהשתמש בו כך, כמו למשל חיפוש מפתח ספציפי בתוך צרור המפתחות, אין בו איסור בורר בגלל סיבה זו.

והתנאי הרביעי והאחרון, שמכוחו ניתן למצוא את הדרך המותרת כמעט לכל פעולה שיש בה בעיית בורר, הוא: שפעולת ההפרדה או המיון תיעשה לצורך אכסון או שימוש עתידי כמו שהיא נעשתה במשכן ולא כחלק מהאכילה או השימוש במאכל או בחפץ".

"איך אני יכול לדעת אם הפעולה היא חלק מהאכילה"? שאל דורון.

"די פשוט. יש לכך שלושה פרמטרים, שאם שלושתם ביחד התקיימו הפעולה מותרת. והם: ברירת האוכל (החלק הרצוי לך) מתוך הפסולת ולא הפסולת מתוך האוכל. ברירה ביד ולא בכלי וברירה בסמיכות לאכילה או לשימוש ולא לצורך שימוש מאוחר יותר".

"עכשיו הבנתי. רק תגיד לי, בשורה התחתונה, מותר לי או אסור לי למיין את התמונות"?

נו, ומה אתה אומרים?

לתשומת לב: המאמר נועד להעניק סקירה כללית על מלאכת בורר ולא פסיקה פרטנית למקרה ספציפי.

איך קושרים שרוכים בשבת?

משה ויטמן

זכריה הביט אל הים בעיניים כלות. הים היה סוער במיוחד, גלים גבוהים נשברו בחזקה על קו החוף, הרוחות נשבו במהירות והוא ראה את תוכניותיו יורדות לטמיון. כבר שעות שהוא מנסה לדוג חלזונות לצבע התכלת ליריעות המשכן, עם ישראל כולו ממתין בכיליון עיניים לרגע שיחזור למחנה עם החלזונות בידיו ויהיה אפשר לצבוע בדם התכלת שלהם את יריעות בד המשכן וכעת מזג האוויר הסוער מאיים לקרוע את המצודה שפרס באזור. הוא המתין עוד קצת, אולי הרוחות תתמתנה ואז, פרץ עז של גלים קרע את החוט הראשי של המצודה והיא איימה להתפרק. לא איש כזכריה ייתן לה לרדת לטמיון. ברגע של תושייה וזריזות ידיים, נזכר זכריה בקשר המיוחד שלימדו אביו במיוחד למצודות דיג ,תפס את קצוות החוט הקרוע וקשר אותם זה לזה בחזקה בקשר חזק ועמיד והמצודה ניצלה מהרס. כעת, גם אם יחזור למחנה בידיים ריקות, לפחות לא יהיה צורך לתפור מצודה חדשה בתנאי המדבר הקשים…

סיפורו של זכריה לא הסתיים אז, בדור בו הלכו עם ישראל במדבר בואכה ארץ ישראל. הוא משמעותי ורלוונטי עד ימינו. התורה קבעה כי כל הפעולות שנעשו לצורך הקמת המשכן, אסורות לביצוע בשבת וכתוצאה מכך גם מעשהו של זכריה בקשירה של מצודת הדיג נקבעה כאיסור שבת ו "מלאכת קושר" נקבעה כאחת מאבות מלאכות שבת. האמת, לא רק "מלאכת קושר", אלא גם הפעולה ההפוכה לה – "מלאכת מתיר" גם היא נאסרה כתוצאה ישירה מכך בשבת.

העיקרון: אסור לקשור קשר עמיד ובר קיימא בשבת ואם קיים קשר כזה, אסור להתיר ולשחרר אותו. כל קשר שאסור לקשור בשבת אסור גם להתיר ולכן פעולות אלו חופפות זו לזו בהלכותיהן.

חכמים הרחיבו את האיסור וקבעו כי כל קשר גם אם אינו בר קיימא ואינו מתוכנן להישאר לאורך זמן, אסור לקשירה והתרה בשבת, אבל גם לפי דבריהם, קשר שאינו מיועד להישאר ליותר מ24 שעות, אינו קשר ומותר לעשותו בשבת, בתנאי אחד: שהוא לא יהיה חזק מדי, מה שעשוי להכליל אותו בהגדרה של "מעשה אומן" – קשר מקצועי, האסור בכל מקרה בקשירה והתרה בשבת.

לאור זאת, עלינו להימנע בשבת מקשירת והתרת: קשר נעליים כפול, קשר נעליים יחיד המתוכנן להישאר ליותר מ24 שעות, קשר של חוט עם עצמו שהוא חזק מדי מכדי שישתחרר מאליו וכל קשר המתוכנן ליותר מ24 שעות. חשוב להדגיש, כי גם אם אתה אישית מתכנן לפתוח את הקשר בתוך היממה הקרובה, אם בדרך כלל רוב בני האדם משאירים אותו קשור, כמו קשר שנועד לתיקון או לחיזוק דבר מה ובדרך כלל נהוג להשאירו כך ורק אתה מעוניין להימלט מאיסור שבת ומתכנן לפתוח אותו – זה לא יעזור. מדוע? כי "בטלה דעתו אצל כל אדם".

לא רק לקשור את הקשר אלא גם לחזק ולהדק קשר קיים אסור בשבת ולאור זאת דנו הפוסקים בשאלה מעניינת: האם מותר ללפף חוט ברזל בשבת? מחד גיסא, לא נעשה כאן שום קשר, מאידך, נעשה כאן הידוק של שני הדברים זה לזה, כך שישנן דעות לכאן ולכאן…

 

למה חנויות סגורות בשבת?

משה ויטמן

זה אולי נשמע מוזר, אבל הסיבה המרכזית שבגללה אסור לפתוח חנויות בשבת ולא רק זה, אלא גם אסור לתת מתנה, ללוות, לשקול או למדוד, לבצע הגרלה ולערוך חשבונות בשבת, היא משום "מלאכת כותב".
איך זה קשור? בשתי מילים: גזירת חכמים.

חכמינו ז"ל חששו מאוד שמא יבוא האדם לכתוב בשבת ולכן אסרו מכל וכול את כל הפעולות שיחד איתם רגילים לבצע רישום או כתיבה, תחת הכותרת "איסור מקח וממכר בשבת" ובתרגום לעברית "מקח וממכר" = משא ומתן, כלומר: מסחר. זוהי הסיבה המרכזית שבגללה חנויות צריכות להיות סגורות בשבת, אף שיש שמצאו לכך סימוכין מן התורה בציווי "וביום השביעי תשבות".

פתחנו בשלב השני של מלאכת כותב – גזירות חכמים שבאו בעקבותיה, אך זה לא פותר אותנו מלהכיר בקצרה גם את השלב הראשון – מה אסור ומה מותר במלאכת כתיבה בשבת.

על פי התורה, אסורה הכתיבה בשבת ואפילו של אות אחת, ואסורה גם פעולת הציור. התורה לא אסרה זאת אלא בכתיבה המתקיימת שנעשית בדיו מתקיים על גבי נייר מתקיים, אך חכמים הרחיבו את האיסור וקבעו כי כל פעולת כתיבה, אף אם היא לא תתקיים, כמו למשל: כתיבה ארעית לגמרי על גבי האדים שהצטברו על שמשת החלון, או כתיבה על גבי כתב קיים, אסורה בשבת. זאת ועוד, על פי התורה רק כתיבה ביד העיקרית של האדם אסורה, חכמים קבעו כי גם כתיבה ביד שמאל לימניים וימין לשמאליים או כל שינוי אחר שייעשה בצורת העשייה שלה, אסורה בשבת.

לאור זאת, יש להימנע מכל פעולה של כתיבה או רישום, אותיות או איור בשבת בכל דרך שהיא. אם מתחשק לך לכתוב כתיבה דמיונית באוויר – אל דאגה, זה דווקא מותר, מהטעם המובן כי לא נוצרת כאן שום תוצאה של רישום.

אמרנו כבר שיש להיזהר מכתיבה או שרטוט באדים או במשקים שנשפכו על השולחן וכדומה, נזכיר גם כי בצעצועי ילדים הבנויים על משחקי מילים ואותיות, עלול להיווצר מפגש עם מלאכת הכתיבה. הכלל הוא: חיבור של אותיות (פאזל) – אסור, קירוב של אותיות (דומינו) – מותר ולפי כלל זה יש לבחון כל צעצוע לגופו.

כפי שפתחנו את המאמר, בעקבות מלאכת כותב, גזרו חכמים גזירה על כל מקח וממכר בשבת וקבעו כי אין לבצע הקנאה של דבר מאדם אחד לשני, בין על ידי מכירה וקניה ובין על ידי נתינת מתנה או הלוואה.

"הגעתי לשבת בר המצווה של האחיין, איך אפשר לא לתת לו את המתנה"?

"הגעתי להתארח ואני מאוד רוצה לתת מתנה קטנה, מה עלי לעשות?

שאלות אלו ודומות להן עולות לנו בראש בעקבות היכרות עם האיסור, אך יש לכך פיתרון: ניתן להקנות מראש, ביום שישי, את המתנה למקבל, באמצעות הקנאה דרך מישהו אחר. מה הכוונה? על פי הלכות קנייני התורה, ניתן להקנות לאדם המרוחק פיזית מאיתנו חפץ כלשהוא, אם נותנים אותו למישהו שיגביה אותו טפח (=10 ס"מ) ויזכה בו בשביל אותו אדם. לאחר ביצוע הפיתרון הזה, שיכול להיעשות גם ללא ידיעתו של מקבל המתנה, ניתן להעניק לו את המתנה ללא כל חשש.

 

כל מה שצריך לדעת על מלאכת טוחן, ליחצו כאן

איך הרויח איש עסקים דתי 75 מיליון ₪ בזכות שמירת השבת

יוסי לוי 

 

איש העסקים החרדי חיים יעקב לייבוביץ הפתיע את עולם העסקים כשרגע אחד לפני שחברת 'שמן' תעשיות עמדה לפתוח בקידוחי נפט מבטיחים, החליט איש העסקים למכור את כל אחזקותיו בחברה תמורת כ-76.6 מיליון שקלהסיבה למכירת המניות: הרב שמואל הלוי-וואזנר הורה ללייבוביץ' למכור את המניות כיוון שהחברה מבצעת את הקידוח גםבשבת.

 

הודעתו של חיים יענקל על מכירת המניות התקבלה בהפתעה בקרב הכלכלנים ואנשי העסקים, שלא הצליחו להבין מאיפה הוא שואב את הכח הגדול להפסד כה צורב, כיוון שמכירת המניות אז' פירושה הפסד כלכלי גדול, כאשר הוא נאלץ למכור את המניות בפחות מהשווי המקורי של החברה שנסחרת במניות הבורסה.

 

המכירה נעשתה כאמור, לאחר התייעצויות עם רבנים למציאת פתרון הלכתי, לעובדה שאסדות הקידוח פועלות שבע ימים בשבוע, וסותרת את עקרונותיו ויהדותו של חיים יעקב, הרבנים הורו לו למכור את מניותיו והחזקותיו בחברה, בכדי שלא ייזקף לחובתו חילול השבת ההמוני.

 

רבים הרימו גבה על החלטה של אדם להפסיד פוטנציאל עיסקי של מאות מליוני שקלים, רק למען עקרון של שמירת מצוות.

והנה חלפה לה שנה ותראו מה קרה, הנה הדיווח בגלובס:

 

איך הרוויח חיים ליבוביץ' 77 מיליון שקל מהקידוח של שמן?

 

חלום הבלהות של המשקיעים התממש במלואו: שווי חברת שמן צנח בכ-90% בעקבות כישלון קידוח "ים 3" ■ ליבוביץ' מכר את מניותיו בשמן חודשיים לפני תחילת הקידוח ב-2012 ■ הפיננסייר איתן אלדר גרף 8.5 מ' ש' בדמי ייעוץ


מי שמזוהה עם הקידוח אולי יותר מכל אדם אחר – הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שמשמש כיו"ר שמן – אמר אתמול לתקשורת כי "לצערנו לא הצלחנו להפיק נפט. כמובן שאנחנו מאוכזבים, חשבנו שנביא בשורה בתחום האנרגטי. יחד עם זאת אנחנו עוסקים בתחום שבו הסיכון גבוה"., שהודיעה אמש על כישלון קידוח "ים 3", קרסו בקרוב ל-90%, כשהן מושכות אחריהן שורה ארוכה של חברות ושותפויות הקשורות לקידוח במישרין או בעקיפין, שמניותיהן נפלו בעשרות אחוזים.

בקידוח "ים 3", כ-16 ק"מ מערבית לחופי אשדוד, הושקעו כ-175 מיליון דולר (כ-15 מיליון דולר מתוך סכום זה קיבלו השותפויות בחזרה מחברות הביטוח). משמעות הכרזת הקידוח כיבש הייתה קשה עבור המשקיעים בשמן, שחלקם הגדול מגיעים מקרב הציבור; בבת אחת נמחק הפוטנציאל לתגלית נפט משמעותית שאותה חזו הסקרים הסיסמיים שבוצעו טרם הקידוח, ואפסו התקוות, אשר התחזקו לאחר ששמן דיווחה בחודש שעבר על הימצאות נפט באיכות גבוהה בשכבת המטרה.

בבוקר שלאחר בשורת האיוב, המתינו המשקיעים לפתיחת המסחר היום כדי לראות מה ייוותר מההשקעה שלהם בשמן (המחזיקה בכ-77% מהזכויות בקידוח "ים 3"), כשבטרם הדיווח נסחרה החברה לפי שווי של כ-530 מיליון שקל. המסחר נפתח בירידה של 95%, שבהמשך התמתנה במעט, כך שבשעות הצהריים נסחרה שמן לפי שווי של 70 מיליון שקל בלבד.

ובכל זאת, יש גם מי שהרוויח בכל הקשור לשמן: חיים לייבוביץ', איש העסקים החרדי שהיה היזם שקיבל את הזכויות על המאגר מידי המדינה ב-2010, לא השתתף בגיוסי ההון שביצעה שמן לצורך מימון הקידוח, ובאוקטובר 2012, חודשיים לפני תחילת הקידוח, מכר את מניותיו (כ-18% מההון) תמורת 77 מיליון שקל. הסיבה היא שהוא חשש מחילול שבת, היות שהקידוח מתבצע גם בשבתות וחגים.

שבת או קריירה זוהרת?

כשאוניברסיטת מרילנד הציעה לתמיר גודמן להצטרף לנבחרת הכדורסל שלה, היה תמיר בשיא כוחו בספורט האמריקאי. בתוך שבוע אחד הוא קיבל פניות מ-700 כלי תקשורת שביקשו לראיין אותו! כולם דיברו עליו. הקבוצה של מרילנד נחשבת מקפצה בטוחה לליגת המובילות בכדורסל האמריקאי. לא בכל יום מגיע בחור יהודי, שלעולם אינו מסיר את הכפה מראשו, למעמד נחשב כל כך בספורט.

בכתבה מיוחדת שערך עליו ה'ספורטס אילוסטרייטד', הוכתר תמיר גודמן כשחקן עם עתיד מזהיר. הוא דורג כאחד מ-25 שחקני הכדורסל הטובים ביותר בארה"ב, וכונה בפי כל 'מייקל ג'ורדון היהודי'.

כשהגיע תמיר לפגישה עם בכירי אוניברסיטת מרילנד הוא חתם אתם על חוזה, תוך שהוא מסכם אתם בצורה ברורה שהוא לא ישתתף במשחקים שיתקיימו בשבת. הם מצדם הבטיחו לו ברורות כי הם לא יקיימו משחקים בשבת.

עברו מספר חודשים וגודמן לא הפסיק להפתיע ביכולותיו הגבוהות בתחום. המקצועיות שלו דוברה בפי כל. ואז בא ה'בום'. האוניברסיטה הודיעה לו שעם כל הצער והכאב, היא לא תוכל להמשיך לכבד את התחייבותה שמשחקי הכדורסל לא יתקיימו בשבת. גודמן נאלץ לבחור בין הכודרסל לבין השבת.

"היתה לך התלבטות?", שאלו אותו מאוחר יותר, "בכלל לא", השיב תמיר. "הכדורסל מאוד חשוב לי, אבל השבת חשובה יותר. אין פה מקום להתלבטות בכלל".

כשהשיב גודמן את תשובתו הנחרצת, הוכו ראשי האוניברסיטה בתדהמה. הם מעולם לא ראו דבר כזה. בחור צעיר ומוכשר, שהעתיד הקרוב צופן לו קריירה מזהירה, מוותר על הכל בגלל שהוא רוצה לשמור שבת? איך זה ייתכן???

אבל גודמן לא חיכה לשמוע את תגובתם. הוא הכריז על עזיבתו את הקבוצה, ונותר מובטל.

לא לאורך זמן הוא נותר מובטל, באוניברסיטת טאוסון הסמוכה שמעו בהתפעלות על הבחירה שעשה השחקן הצעיר, והחליטו להציע לו מקום אצלם. גם כאן הובטח לו שלא יתקיימו משחקים בשבת, ואכן ההתחייבות קוימה במלואה. עם זאת, לאחר תקופה החליט גודמן לפרוש, משום שהמאמן התנהג אליו בצורה לא מכבדת, ואפילו אנטישמית משהו.

בהמשך עלה גודמן לארץ, התגייס לצה"ל, ושיחק במספר קבוצות. הוא סבל מכמה וכמה פציעות שעיכבו מאוד את ההתקדמות שלו, ותמיד תמיד הבהיר לכל מי שרק שאל, שהוא בשום אופן לא משחק כדורסל בשבת.

"לרגע אני לא מצטער על כך שעמדתי על העקרונות הרוחניים שלי", מסכם גודמן את מסלול חייו עד כה. "הקב"ה נתן לי כשרון בתחום הכדורסל כדי שאוכל להעניק השראה לאחרים. אני יכול ללמד צעירים מהי גאווה יהודית, בטחון עצמי והידיעה שעל שבת בשום אופן לא מוותרים".

המרוץ לנשיאות – לא בשבת!

יעקב לוסטיג

 

קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2008, היה אולי אחד המוזרים ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. זאת, משום שהמתמודד על משרת סגן הנשיא היה הסנאטור היהודי ג'ו ליברמן, שבמקרה או שלא במקרה הוא יהודי דתי המקפיד על שמירת השבת.

ליברמן לא השתתף בכנסי בחירות שהתקיימו בשבת, ולא פעם נדחו הכנסים והפגישות החשובות במיוחד כדי שהוא יוכל להשתתף בהם.

אירע פעם, בלי קשר להתמודדות שלו לנשיאות, שהצבעה היסטורית שנערכה בסנאט על תוכנית האיזון הכלכלי, נדחתה במספר שעות והתקיימה בשעת לילה מאוחרת, משום שהיא היתה אמורה להתקיים בעיצומו של חג ראש השנה היהודי. ליברמן הבהיר שהוא לא יוכל להשתתף בהצבעה, ובמיוחד לכבודו המתינו כל 99 חברי הסנאט האחרים, עד שהחג יצא והוא הצליח להגיע לסנאט מבלי לחלל את החג.

בראיון לעיתונות סיפר ליברמן על אחד הקטעים המצחיקים שעברו עליו, כשהשתתף בפגישה יחד עם אל ג'ון מק'קיין שהתמודד אז על הנשיאות, וליברמן היה אמור להיות סגנו אם הם היו מנצחים. הפגישה היתה בשבת, וליברמן הסכים להשתתף בה בתנאי שהיא לא תכלול חילול שבת. ואכן הפגישה התקיימה במקום יהודי.

השניים עלו יחד במעלית השבת, ומק'קיין ניסה כל הזמן ללחוץ על הכפתורים כדי שהמעלית תעלה לקומה העשירית. הבעיה שבכל קומה נעצרה המעלית, דלתותיה נפתחו והיא המתינה שתי דקות לפני שהמשיכה לקומה הבאה.

"עד שהגענו לקומה העשירית", סיפר ליברמן בראיון לעיתונות, "הצלחתי להסביר למק'יקיין מה זה מעלית שבת…".

לדבריו: מק'קיין הוא לא אדם סבלני מאוד, אבל אחרי ה'טיול' הזה במעלית השבת הוא הודה באוזני שהיא לפחות לימדה אותו שיעור בסבלנות.

אגב, ליברמן חיבר אפילו ספר מיוחד העוסק בחשיבות השבת. הספר נקרא 'מתנת המנוחה', והוא פונה לבני כל העמים, ומדגיש את החשיבות והתועלת שהפיק ליברמן משמירת השבת. בספרו הוא מציע גם לבני עמים אחרים לשבות ביום השבת, או ביום אחר בשבוע, ובמשך יום המנוחה להימנע לחלוטין משימוש בטלפון או במחשב, מנסיעה ברכב או הדלקת אור.

"השבת מכניסה הכול לפרספקטיבה ומזכירה לי איך הגעתי למקום שבו אני נמצא. זו תוצאה של היצירה שלי בידי אלוקים בששת ימי המעשה. השבת מעניקה ממדים נוספים לאחריות שמוטלת עליי", הוא אומר. "מלבד זאת, זה הזמן שלי לבלות עם בני משפחתי ועם חבריי ואפשרות לאתנחתא במטרה להכין את עצמי לחזרה לקראת שבוע נוסף של פעילות בכוחות טריים ובהירתמות מחודשת. לכן אני חש בר מזל על היותי שומר תורה ומצוות ושובת בשבת".

  • לא נתקלת בתגובות כועסות לפעמים על כך שאתה שומר שבת ונמנע מהגעה לפגישות חשובות וכדו'? נשאל ליברמן.

"קרה שכעסו עלי או התייחסו אלי כמו לאדם מוזר", הוא מספר. "בעיקר כשעשיתי את תחילת דרכי בפוליטיקה של ארה"ב. כשדחיתי על הסף הזמנות לאירועים ופגישות שהתקיימו בשבתות אנשים היו מופתעים, קצת המומים ולעיתים גם כועסים. אבל כשהסברתי שהסיבה היא דתית וכשהם נוכחו לדעת שאני דוגל בעיקרון באופן עקבי, לא רק שהם הבינו אותי, אלא גם קיבלו זאת ברוח טובה ומכבדת".

 

"באופן כללי", הוא מסכם, "אני חושב ששמירת השבת לא פגעה בקריירה הפוליטית שלי, אלא להפך. היא עזרה בטיפוח שלה. אחרי הכול, יותר מתשעים אחוז מהאמריקאים מאמינים באלוקים, ויותר ממחצית התושבים אומרים שהם הולכים להתפלל. אנשים מכבדים את העובדה שאני דתי, גם אם הדת שלי שונה משלהם".

תכירו: סלביות שומרות שבת

יונית מליבסקי  הידברות 
תופעת האמנים המתחזקים כבר מוכרת זה תקופה ארוכה, וכעת הגיע הזמן לתת את הדעת גם על תופעה צדדית אחרת: אמנים שאמנם לא מקיימים אורח חיים יהודי למהדרין, אך בהחלט עושים את הדרך לשם, כמעט בלי שהקהל מודע לכך ממש.

"אני חושבת שאילו לא הייתי שומרת על השבת והיא לא הייתה שומרת עלי, מזמן כבר הייתי במקום אחר", סיפרה נינט טייב, שומרת שבת מגיל 14, בראיון לאתר Nrg. "יום אחד החלטתי שאני רוצה לתת לאלוקים משהו בחזרה", היא מספרת. "התחלתי עם זה, ולא מצאתי שום טעם להפסיק. אני לא מגדירה את עצמי כדתייה, אבל את השבת אני שומרת עם כל החוקים. אני לא נוסעת בשבת ולא מופיעה, אני עושה שבת כמו שצריך. אני אוהבת את האל. זה הזמן שלי איתו וזו ההודיה שלי אליו".

והרגשת קושי לוותר על בילויים מסוימים? 

"אני לא רואה את זה ככה. אני לא מפסידה שום דבר בשבת. זה לא – זה מול זה. אני אוהבת את ההפרדה הזו בחיים שלי. אני לא רואה את ההופעה שלא הופעתי בה או את הסרט שהחמצתי כהפסד. ממש לא".

גם בוויתור על נסיעה מתל אביב לקריית גת לביקור משפחתי?  

"ממש לא. להפך, כשאת שומרת שבת, את מבלה זמן איכותי עם מי שאת אוהבת. אם אני מבלה בקריית גת, אז אני מבלה יומיים שלמים עם המשפחה, ולא מגיעה לשעתיים ועוזבת; ואם אני נשארת בבית, אז אותו הדבר. אני חושבת שהמשפחה רק מרוויחה כששומרים שבת".

דמיינו את עצמכם בערב שבת, לקראת כניסת השבת. השבת נכנסת, ואתם מתיישבים לכם לארוחה נעימה סביב מפה צחורה עם המשפחה והחברים. אחר כך יושבים קצת בסלון, מדברים ומפצחים, ואז הולכים לישון. בבוקר קמים ואוכלים חמין מהביל, מישהו מגיע לבקר ואז אוכלים שוב. אחר כך פורשים לשלאפשטונדה שנמשכת ונמשכת עד שיורד הערב. אז אתם מתלבשים ויוצאים לבלות. שבת בלי גן גורו, בלי לכתת רגליים מסבתא לסבתא כדי שאף אחד לא ייעלב, בלי שאף אחד מבני הזוג פורש אל מחשבו כדי להשלים עוד שעות עבודה אינסופיות, בלי טלוויזיה. שבת מקודשת. לא נשמע כל כך רע, אפילו בתור חילוניים, נכון?

אם לסכם דברים שנאמרו בשנה האחרונה בראיונות שונים, נראה כי שמירת השבת אינה רק נחלתם של חובשי הכיפה זה דורות. סלבס רבים מעידים כי הם שומרי שבת. לכולם יש זיקה לאל, אבל סיבותיהם מגוונות. הם לא עושים את זה בגלל שמכריחים אותם, אלא משום שנמאס להם מכך שהשבת שלהם לא שווה יותר מכל יום אחר בשבוע. חוץ מנינט, גם שלומי שבן לא יגיע לשום השקה בשישי בערב, עלמה זהר חושבת ש"שבת היא מצב של מדיטציה", ריף כהן שומרת את האודם הכי יפה שלה לשבת המלכה, ורותם זיסמן טוענת ש"שבת זה בומבה". כולם שומרים שבת, ומבסוטים מזה לאללה. הם אמנם לא מגדירים את עצמם כדתיים, אבל גם לא מתכוונים לשיר לפניכם בשישי בערב, אלא אם כן תבואו אליהם לקידוש.

רותם זיסמן: "התאהבתי בכל הביחד הזה"

השחקנית רותם זיסמן התחילה לשמור שבת אחרי ששכניה הדוסים משינקין הזמינו אותה להתארח אצלם, והיא נכבשה בקסם. "אני באה מבית חילוני גמור, אבל אצלי היה משהו פנימי שכמה לזה, כמו שלשני הורים שלא יודעים לנגן יוצא ילד גאון בפסנתר. לפני שש שנים גרתי בשינקין, והייתה לי שכנה חסידת גור שמעולם לא דיברה איתי. יום אחד שאלתי אותה אם היא יודעת אם יש סליחות בבית הכנסת השכונתי, כי אז כולם הלכו לסליחות, זה היה הכי טרנדי ומגניב. אחרי כמה שעות היא חזרה אלי ואמרה שמשפחת גרליצקי, השכנים, מזמינים אותי לשבת. אמרתי יאללה.

"התארחתי אצלם והתאהבתי בכל הביחד הזה, בהכנות לשבת, בזה שיושבים וצוחקים כל השבת. זו הייתה אווירה אחרת, שמנתקת את המחשבה מהחול. אחר כך הבנתי שהם מארחים כל שבת המון אנשים והרבה חזרו בזכותם בתשובה, כולל גילי שושן וגם השני מהפוך. גם רמה בורנשטיין, שזכתה עכשיו באופיר, עושה את זה".

ואז התחלת להקפיד על הכל?                          

"כן. אולי עדיין לא על כל הפרטים, אבל לא מדליקים אור, אש, לא צופים בטלוויזיה. ולא בגלל פחד שאם אדליק אור איענש, אלא מתוך ההבנה כי היהדות היא דת חכמה, וזה הדבר הנכון. במקצוע שלי אני יכולה ללכת לים גם ביום חול, אז אין ויתורים כאלה גדולים, וזה נורא כיף כי יש שיח. אני ובעלי יושבים שעות ומדברים. כל השבת זה בשביל להיות ביחד. אני הולכת לבית הכנסת משבע עד עשר בבוקר, ואחר כך אוכלים וישנים כל השבת. זו הנאה גדולה", מסכמת רותם ומוסיפה, "יום שישי גם הופך להיות טקס כזה. אני מכינה חלה ושלושה, ארבעה סירים בשלוש שעות. את נהיית תקתקנית. באים אלינו מלא אורחים, חילונים וכאלה שאינם שומרי שבת בהכרח, והם ממש מחכים לזה. עושים סעודות גדולות, קוראים משלים על פרשת השבוע, מקריאים את אהבת חיים".

איך בעלך קיבל את זה?

"בעלי איתי לגמרי. ככה הוא הכיר אותי. לא היה ההלם שבני זוג או ילדים מקבלים כשפתאום מישהו חוזר בתשובה. גם כשאני באה להורים שלי, אני לא כופה עליהם את עצמי, כי מה שחשוב בשבת הוא לשיר ולהיות ביחד ולהיות שמחים. אם אני אשגע להם את המוח עם הכלים וההפרדה – זה לא ישרת את המטרה שלשמה התכנסנו. אם לסכם את כל העניין, אני שומרת שבת, כי בשבילי זה בומבה".

ריף כהן: "השבת – זמן להשראה"

גם לזמרת ריף כהן יש בומבה של שבת. בשבילה היא אפילו מוציאה את ה"אודם של שבת", כי אצלה השבת מחייבת התגנדרות מיוחדת. "שבת היא היום בשבוע שבו אני מוציאה את המקסימום שלי", היא מעידה על עצמה, "אם נגיד קניתי חולצה חדשה, מתי אני אלבש אותה? לאיזה מועדון או בר ביום חול? לא. אני אלבש אותה בשבת, כי לה צריך להקדיש את הדברים היפים. יש לי אודם שהוא רק של שבת וצלחות של שבת וכוסות של שבת. בשבת אני בטופ שלי".

והעובדה שאת גרה בירושלים, מקלה עלייך?

"מאוד. כי יש את הצפירה של כניסת שבת, ויש לי פה שכנים שמאוד נעים איתם. אבל שבת אפשר לעשות בכל מקום. אני התחלתי לשמור שבת בפריז בכלל. גרתי שם לבד, והייתה שם משפחה של חב"ד שאימצה אותי. עד היום כשאני מגיעה לפריז אני עושה איתם שבתות. זו משפחה עם שבעה ילדים, שאת עושה איתם שבת והיא עוברת לך מהר בלי שתשימי לב. מבחינת השבת ירושלים מתאימה לי, אבל מבחינת העבודה אני כבר חושבת על מעבר לתל אביב, ואני מחפשת חברים תל-אביביים שומרי שבת. אני מתה שיהיו לי שכנים כמוני, שנוכל להעביר ביחד את השבת בכיף".

בשבת שלך היום, את מקפידה על הכל?

"בהתחלה היה קשה להתארגן כי זה קצת מבלבל, פלטה ועניינים, אבל כשמתרגלים זה קל יותר. אני אמנם לא הולכת לבית הכנסת בשבת, אבל בשמירת שבת אני מקפידה על הכל".

איך את מתמודדת עם הוויתור על הופעות בשבת?

"ברגע שאת רואה מה הכוח שהשבת נותנת, אין מה להשוות את זה לכסף. עכשיו בדיוק פספסתי טיסה לקצה העולם, משום שהטיסה יוצאת בשבת. ביטלתי ואני ממש לא מצטערת. לפני ששמרתי שבת הייתי בתקופה לא משהו, והרגשתי שהשבת נתנה לי ברכה. הרגשתי שהכל משתפר לאט לאט ומסתדר לי איכשהו. אני חושבת שלאמן השבת היא זמן לקבל השראה. זו ההזדמנות לקרוא ספרים ושירה. לי תמיד באים הטקסטים הכי מדהימים בשבת, ואז אני מתבאסת כי אני לא יכולה לכתוב אותם".

עלמה זהר: "סטראט-אפ שראוי לשווק לעולם"

עלמה זהר מגדירה את עצמה כחילונית שומרת שבת, וחושבת שזה סטארט-אפ שראוי לשווק לשאר העולם. "בשום דת, לא בנצרות ולא באסלאם, אין את העניין הזה של כיבוי החשמל. זה סטארט-אפ מטורף. אין לי רגע יותר גדול של חדווה מהרגע הזה שבו אני מכבה את האינטרנט והסלולרי ואף אחד לא יכול להציק לי. זה ענק!".

מה גרם לך בעצם להתחיל לשמור שבת?

"אני בן אדם מאוד מאמין ואני מחוברת ליהדות שלי, וכשחיפשתי שקט אז לא הלכתי על מדיטציה ועל וויפאסנה אלא על שבת, כי זו הדרך היהודית. מבחינתי השבת היא סוג של מדיטציה שאני עושה פעם בשבוע, והיא עושה לי טוב".

וזה קרה במקביל לתהילה?

"התחבטתי המון זמן ברעיון, והפסקתי לעבוד בשבת הרבה לפני שהתחלתי ממש לשמור שבת. אבל כן, ככל שהקריירה נהייתה יותר עמוסה, הרעיון יותר קסם לי, הייתי זקוקה לשקט".

ואיך נראית השבת שלך?

"אני משתדלת לכבד את השבת. שיהיה אוכל טוב ושיהיה נקי. בשבת הבית שלי פתוח. בהתחלה אנשים נורא נרתעו מזה שאי אפשר להתקשר לפני שבאים, אבל הם התרגלו, ותמיד יש פה המון אנשים. אני אף פעם לא יודעת כמה יבואו, אבל ב"ה – מה שיש על הפלטה תמיד לכולם".

נינג'ה עם זקן

מאת: יעקב לוסטיגמן

בעיר החרדית אלעד מתגורר תושב שתחום העיסוק שלו מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בגבר חרדי מן המניין. רוב השכנים שלו מימיהם לא ראו חרב אמתית, הידע שלהם בלחימה לא השתפר מאז התקוטטו עם חבריהם בכתה ג' בתלמוד התורה, ואם תבקשו מהם לרוץ למרחק של מאה מטר, סביר להניח שייקח להם כמה דקות ארוכות להתאושש מהמשימה הקשה…

ישי אמנו (34), אולי נראה גבר חרדי שגרתי. הוא נשוי, ואב לששה ילדי חמד הלומדים בתלמוד התורה כמו כל ילד חרדי אחר. אבל מתחת לכיפתו הלבנה של ישי, מסתתר לו אדם עם סיפור חיים שנראה כאילו ברח החוצה מאגדת עם עתיקת יומין. את זמנו הוא מחלק בין לימוד תורה, ובין לימודי לחימה. הוא העמיד תלמידים רבים היודעים לחבוט ולהיחבט כהלכה, להתגלגל בתנועת חתוליות ולהגיב בצורה נכונה כלפי מי שמנסה לתקוף אותם.

"מבחינתי אמנות הלחימה היא בעיקר עניין של שליטה עצמית", הוא מסביר. "יש עמי באמתחתי לא מעט סיפורים על בני נוער וילדים שלא הצליחו להתרכז, שנכשלו בכל תחום שבו הם רצו להצליח, ולאחר שתרגלו נינג'וטסו, למדו לשלוט במחשבות שלהם, להתרכז ולעבוד בצורה מסודרת".

אבל לפני שנקפוץ למסקנות שמסיק אמנו מהמקצוע שלו, עדיף שנחזור אחורה, למקום שבו הכל התחיל…

"נולדתי בקריית מוצקין לבית שבו הדת היהודית היתה משהו לא מוכר בכלל. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 3 בלבד, גדלתי עם אמא, והיא לא קיבלה שום חינוך דתי. היא התייתמה בשואה בגיל צעיר מאוד, והגיעה לארץ בגפה, בלי שום ידע על יהדות ועל דת. גם המקום בו גרנו, קרית מוצקין, לא הציע לי הרבה הזדמנויות להיפגש עם הדת היהודית. הפעם הראשונה בה ראיתי בית כנסת היתה ביום בר המצווה שלי, ואני חושב שבכלל לא הבנתי מה זה המקום הזה.

"כבר מגיל צעיר נמשכתי ללימוד אמנות הלחימה. בגיל 9 התחלתי ללמוד קראטה בצורה מסודרת, וכעבור שנתיים עברתי ללמוד נינג'וטסו. זאת אומנות מאוד מיוחדת, ולא רק בגלל שהיא פופולאריות בסרטים. אני זוכר שהסבירו לי שכדי לקבל דרגת 'דאן 5' בנינג'וטסו, אתה צריך להגיע לכזאת רמה של ריכוז שתגיע למצב שבו אתה יושב על הרצפה בעיניים עצומות, ומורה עומד מאחוריך ומוריד חרב במהירות לעבר הראש שלך בלי שתדע מתי הוא עושה את זה. אם הצלחת להרגיש את הסכנה ולחמוק מהחרב בזמן – הצלחת.

"זה הפליא אותי. לא הבנתי איך אדם יכול לפתח כזאת יכולת מדהימה. להרגיש את הסכנה. זה למעשה המהות של הנינג'וטסו, להגיע לרמה כזאת של ריכוז שבה אתה מרגיש כשהסכנה מתקרבת, בלי לראות שום דבר. זה שימוש בחוש השישי, שהופך אצלך להיות כמו חמשת החושים הרגילים. אתה פשוט מרגיש שהסכנה מתקרבת ויודע להיערך לקראתה כראוי.

"נכנסתי ללימוד הנינג'וטסו בכל הכח. זה מאוד משך אותי וגם מילא אותי. אף פעם לא נמשכתי לתרבות החילונית של מועדונים וכל השטויות האלו, אהבתי תמיד להשקיע בשיפור יכולת התנועה, לבלות הרבה בטבע. במשך ארבע שנים הייתי מסתובב כל לילה לבד ביער, לפעמים עם חבר אחד, היינו עושים אימונים עד הבוקר. היו לי ארבעה מאמנים שהייתי מתאמן אצלם בחוג. לא היה מחנה אימונים שהחמצתי, ואף נפגשתי עם ראש השיטה בהולנד ב'טאי קאי' – מחנה אימונים בן שבוע. זה היה תחליף לכל הדברים האחרים בעולם, רוחניים וגשמיים כאחד. הייתי הולך לקניון, לא כדי לקנות משהו, אלא כדי לפתח את הכישורים שלי, כדי לדעת לזוז נכון שאף אחד לא ישפשף אותי וכדו'.

"כגודל ההשקעה כך גם היתה ההצלחה גדולה מאוד. הגעתי ליכולות מאוד גבוהות עם ההרגשה, הייתי מרגיש מתוך שינה. בתקופה בה ישנתי בפנימייה, כל החברים בקבוצה היו משתעשעים עם זה. כשאני הייתי נרדם בלילה הם היו שולחים חבר שיכה אותי באגרוף, ואני מתוך שינה הייתי מרגיש סכנה מתקרבת ומיד תופס את ידו.

"ההצלחה בנינג'וטסו סייעה לי גם בתחומים אחרים. אם בבית הספר היסודי לא הייתי מהתלמידים המבריקים במיוחד, בכתה ט' כבר הייתי המצטיין השכבתי. מי שיודע להתרכז בלחימה, יודע להתרכז גם בלימודים. היה לי גם חבר שהיה ברמה מאוד גבוהה בנינג'וטסו, ויחד היינו עושים תרגילים ברמה גבוהה מאוד. זה מילא אותי".

ואז… בא המהפך: "יום אחד, זה פשוט נעלם לי", מספר ישי. "אני מגיע לאימון, מבצע את התרגילים ולא מרגיש כלום. איבדתי את הריכוז, ובלחימה הריכוז הוא זה שעושה אותך לוחם טוב. אם אתה לא מזהה בשבריר שניה את תנועת היריב, אתה לא מספיק להגיב בזמן. כל היכולות שלך בלחימה לא שוות כלום אם הן לא מגיעות בצורה מדויקת, עם ריכוז מלא וברגע הנכון.

"וזה נמשך. גם למחרת לא הרגשתי כלום, וגם יום לאחר מכן. עברו מספר ימים וכבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי מנסה כל מיני הרפיות. הלכתי ליער, הלכתי לים, ניסיתי כל מיני תרגילים. כלום. שום דבר לא עזר לי. הייתי בוכה מרוב תסכול, זה הרס לי את כל התוכניות. רציתי להיות נינג'ה כמו לפני מאתיים שנה, ופתאום אני לא מסוגל לעמוד בסטנדרטים שהתרגלתי אליהם כבר לפני כמה שנים.

"החבר שלי ראה איך שאני מתייסר ופתאום הוא זרק לי ככה חצי משפט, בלי שום משמעות: "שמעתי שמי שאומר את כל ספר התהילים בשבת, זה מכפר לו על הכל". לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, מה תהילים? מה זה בכלל? "זה הספר הזה מהתנ"ך?", שאלתי אותו, והוא עונה לי "כן". זהו, לא דיברנו על זה יותר. המשכנו הלאה אני חזרתי להרפיות ולניסיונות הכושלים להחזיר לעצמי את הכוחות שאבדו לי, ובזה נגמר הסיפור.

"עברו מספר שבועות, ובשבת אחת אני מוצא את עצמי מסתובב בבית ככה משועמם כהוגן. רפרפתי על הספרים שלי, מחפש משהו מעניין לקרוא, ומשום מה המבט שלי התעכב על ספרי התנ"ך. היה לי קסוטו. מפה לשם אני עומד כשספר התהילים בידי, ואני מתחיל לקרוא.

 

"נדהמתי. אילו מילים יפות כל כך. לשון מליצית ועתיקה כזאת. זו היתה חוויה מעניינת מאוד. קראתי וקראתי, ופתאום אני מתחיל לזוז קדימה ואחורה, מרגיש אנרגטי, לא מבין למה אני זז. אני לא יכול לקרוא בנחת, אני נכנס להרגשה מיוחדת. התחלתי להרגיש כאילו זה מוכר לי, כאילו אני רואה את המאורעות במחשבה, אני קורא ככה ארבע שעות, נדבק למילים ולא יכול להפסיק.

"האווירה בחדר הפכה קסומה. הרגשתי כאילו אני קורא באיזה ספר קסמים מיוחד. זו היתה תחושה שאני כאילו נבלע לתוך איזושהי ישות רוחנית אדירה, משהו שמאיר אותך באור נפלא, ומשרה עליך תחושת נעימות לא מוכרת.

"במוצאי שבת היה לי אימון בנינג'וטסו. כמו תמיד יצאתי מהבית לאימון ואת הדרך עשיתי בריצה. אני מגיע לאולם, נעמד ככה מול בן הזוג שלי, ופתאום הכתה בי ההרגשה של "מה אתה עושה פה בכלל".

"זה מאוד הלחיץ אותי. כבר קיוויתי שמצאתי את תרופת הפלא ופתאום מתברר שקריאת התהילים רק עשתה יותר גרוע. היא אומנם עזרה לי להרגיש טוב עם עצמי, אבל לא עם הנינג'וטסו, ומבחינתי להיות נינג'ה זה היה כל מה שרציתי אי פעם".

"בשלב זה כבר הייתי בן 17 בערך. בסוף כתה י"א עזבתי את בית הספר כי רציתי להשקיע יותר באמונות הלחימה. החלטתי לנסות לחזור לבקר בבית הספר, למקום שממנו צמחתי. חשבתי אולי ביקור כזה ופגישה עם חברים מפעם, יעזרו לי להחזיר לעצמי את השליטה על החיים שלי. אני מגיע למקום ורואה את אחד החברים הטובים שלי מהעבר, עם כפה על הראש. לא הבנתי מה קשורה הכפה, ורק מאוחר יותר הבנתי שהוא חזר בתשובה.

"אני עדיין עולה במדרגות והחבר עם הכפה אומר לי בוא רגע, אני רוצה לספר לך משהו. לא הבנתי מה הוא רוצה בדיוק, אבל זרמתי אתו. כיבדתי אותו כחבר. ישבנו כמה חברים יחד והוא סיפר לנו סיפור על רבי חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש. פתאום הרגשתי תחושה מאוד מוכרת. זו היתה התחושה שהרגשתי כשקראתי בתהילים. פתאום אני מרגיש משהו רוחני עצום. כאילו אני רואה את התרחשות הסיפור מול העיניים שלי, כאילו אני כבר מכיר את הסיפור, ומכיר את האור החיים הקדוש. אני נכנס לחוויה כזאת ושואל אותו, "תגיד לי, האור החיים הזה, הוא קשור לתהילים?". החבר שלי לא הבין מה קשור תהילים עכשיו, אבל אני לא מניח לו, זה קשור לתהילים, אני מרגיש שזה קשור לתהילים. בסדר, הוא הסכים איתי, זה שקשור לתהילים. מה אכפת לו?

"החבר ראה שאני ככה מתרגש, והחליט לשאול אותי: "אתה רוצה להניח תפילין". הסכמתי. ושוב אני מרגיש הרגשה מיוחדת כזאת. הלכתי יחד אתו, קנינו שווארמה, והוא נוטל ידיים ומראה לי איך ליטול ידיים ולברך לפני הארוחה. שאלתי אותו, גם זה קשור לתהילים? הוא אומר לי כן. אכלתי והוא אומר לי "עכשיו צריך לברך". אמרתי, בהחלט הגיוני שאחרי שאכלנו צריך להגיד למישהו תודה על האוכל. בירכתי, הנשמה שלי מתרוממת ואני מרגיש משהו מיוחד. הוא לקח אותי לבית הכנסת, זה היה בכפר יונה. כולם שם היו לבושים בבגדים רגילים, חולצות טריקו או מכופתרות, מכנסי ג'ינס וכדו'. רק אחד, השליח ציבור היה גבר חרדי עם לבוש חסידי. אני רואה אותו ככה עם חליפה שחורה ארוכה ואבנט חסידי קשור מעליה, ואני שואל את החבר שלי: "גם אצל הדתיים זה כמו באומנויות לחימה? למורה יש חגורה שחורה? החבר הרגיע אותי והסביר לי שאין קשר בכלל.

"הייתי מאוד נרגש, אבל הגיע הזמן לחזור הביתה. החבר אומר לי "אני מקווה שתמשיך עם זה", ואני עונה לו: "האמת אני עדיין לא מבין מה זה בדיוק, אבל אני מרגיש שאני נמצא כאן בעולם רק בשביל זה".

"הגעתי הביתה הורדתי את התפילין מהבוידעם שבו הן שכבו מאז הבר מצווה שלי. השגתי סידור תפלה והתחלתי להתפלל בלי לדעת מתי מתפללים ואיך מתפללים. הייתי מתפלל תפילה של שבת ביום שלישי, ובשבת אומר 'על הניסים' כמו בחנוכה. לא ידעתי כלום מהחיים שלי. יום אחד פגשתי גבר חרדי ברחוב, ניגשתי אליו לשאול אותו כמה שאלות, והוא קלט מיד שהנשמה שלי צמאה ליהדות. הוא הציע לי להצטרף ללימודים בישיבה, להיכנס לזה בצורה רצינית. לא היססתי אפילו לרגע. ידעתי שזה הייעוד שלי בעולם הזה, והשתוקקתי לדעת יותר וללמוד יותר.

"זה הסיפור שלי", מסיים ישי את המונולוג המרתק. "חיפשתי להחזיר לעצמי את הנינג'וטסו, אבל מצאתי משהו הרבה יותר חשוב – את היהדות".

CHIMUM

• ובכל זאת, גם היום כאדם חרדי לכל דבר ועניין, אתה עדיין מתעסק עם נינג'וטסו ואפילו מלמד מבוגרים ובני נוער את אומנות הלחימה הזאת?

"בהחלט. הנינג'וטסו לא רק שאינו סותר את התורה הקדושה, אלא הוא יכול גם לשמש כלי עזר ללימוד התורה אם מתעסקים אתו בצורה נכונה, ולוקחים את הדברים בפרופורציה. יש לא מעט אברכים שלומדים יותר טוב בכולל, בזכות זה שהם עברו אצלי אימונים ולמדו לחדד את יכולת הריכוז שלהם. ילדים רבים מצליחים יותר בתלמודי התורה והישיבות, אחרי שעברו אימונים במשך תקופה וקיבלו ביטחון עצמי ושליטה עצמית. אני מלמד הרבה, יש לי קבוצות לילדים, לנערים ולמבוגרים. אבל אנחנו לא לומדים להיות אכזרי, אלא להתגונן מפני אכזרים. אנחנו לומדים איך לשלוט, איך להיות מוכן לסכנה, איך להגיב במהירות לכל התרחשות. האומנות היא אותה אומנות, אבל הלימוד הוא על פי דרך היהדות, עם אמונה וביטחון בה' יתברך.

YELADIM1

• יש איזה תרגיל שאתה יכול להעביר לנו ככה במילים, לעזור לקורא להתמודד עם האיום הביטחוני כשבכל פינה עלול להמתין ערבי עם סכין?

"לחימה צריך ללמוד בפועל. אי אפשר ללמד אותה באמצעות מילים, מבלי להדגים ולהמחיש. אבל אני כן יכול לומר לקוראים שמי שרוצה להיות מוכן ברמה טובה צריך קודם כל להיות תמיד בכוננות. אם יש חשש מפיגועי דריסה, אדם חכם יעמוד מאחורי התחנה או מאחורי גדר וכדו', ולא יהפוך את עצמו טרף קל למחבלים, במיוחד אם הוא באזור מועד לסכנה.

"במקרה שקופץ עליך מחבל עם סכין, הדבר הכי חשוב זה לשמור על ריכוז, לא לתת לפחד להשתלט עליך ולשתק אותך. צריך לדעת שגם אם יש לו סכין ביד זה לא הופך אותו לכל יכול. אפשר להכות בו בחזרה, ואפילו לתפוס לו את הסכין ביד חשופה. גם אם זה יחתוך לך חתכים עמוקים באצבעות, הנזק הזה הוא מזערי לעומת מה שהמחבל עלול לעשות אם לא יתפסו לו את הסכין מהיד. בעיטה לבטן או למקומות רגישים אחרים יכולה גם היא לעזור מאוד במקרה כזה".

YELADIM

אתר נינג'וטסו:
http://ninjutsu-israel.co.il/

מכללת 'רבדים':
http://revadimacademy.com/

 

שבת קודש, מעבר לכל דמיון

יעקב לוסטיג

 

שבת קודש היא יום המנוחה של העם היהודי. כולנו מסבים סביב שלחנות ערוכים, שותים יין, אוכלים דגים ובשר, שרים שירי קודש ונהנים מהרוגע האבסולוטי שמעניקה לנו שבת המלכה.

אבל בכל זאת, רבים תוהים: למה בעצם אסור לעשות בשבת מלאכות קלות. בואו נדבר על בישול למשל. אם אני אוהב לבשל, כיף לי לבשל, ואני מכין עכשיו ארוחה לשעת הצהרים של יום השבת, למה אסור לי לבשל? הרי זה לא יפגע במנוחה שלי אם אני עכשיו אוציא מהמקפיא מנות של בשר עוף, אתבל מעט ואכניס לתנור. אז למה זה אסור?

את השאלה הזאת הפנינו לרב אליהו שלזינגר, רבה של קרית יובל בירושלים:

"כל איסורי השבת שהתורה אסרה, אינם תלויים בשאלה אם הם מלאכה קשה או קלה לביצוע. מותר לסחוב ארון בשבת אם יש בכך צורך, למרות שהארון כבד מאוד והעבודה הזאת קשה במיוחד. אין איסור בכך. מותר לסחוב ספסל או שלחן ממקום למקום בשבת, התורה לא אסרה עלינו לעשות זאת.

מה התורה כן אסרה? לעשות פעולה של יצירת דבר חדש. יצירה חדשה. כשאדם מדליק חשמל הוא יוצר יצירה חדשה, כשהוא מדליק אש הוא יוצר יצירה חדשה. גם אדם שיש לו כבר אש דלוקה מערב שבת, אבל הוא מבשל עליה דברי מאכל, הוא יצר יצירה חדשה. אם ערבב חומרים והכניס לתנור אפייה שכבר היה דולק, ואפה עוגה, הוא יצר יצירה חדשה.

על זה אמרו חז"ל: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. ומי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?".

  • אבל אם הבישול נעשה לצורך סעודת השבת, יש בזה מצווה של עונג שבת. לא כך?

נכון שיש לנו מצווה לענג את השבת, וזו מצווה חשובה מאוד, אבל היא אפשרית רק במצב שהאדם לא עובר על איסורי שבת. אם אדם עובר על איסורי שבת, הוא עושה 'מצווה הבאה בעברה' שאמרו חכמינו שהיא אינה רצויה לפני הקדוש ברוך, כך שלא רק שיש לו כאן עבירה של חילול שבת, אלא גם המצווה של עונג שבת איננה.

יבוא אדם ויטען שבשבילו לראות סרט זה עונג שבת, וכי יעלה על הדעת שנאמר שהוא מקיים מצווה כשהוא רואה סרט בשבת? ודאי שלא. כשהוא מחלל את השבת לצרכי הנאתו הוא מענג את עצמו. לא את השבת.

לא בכדי השתמשו חז"ל בביטוי "לענג את השבת". העונג צריך להיות הדדי, שגם האדם יתענג בשבת, ושגם השבת תתענג כביכול ממעשי האדם. על ידי שאנחנו מקיימים את הלכות השבת, ומקפידים להימנע ממה שאסור לעשות בשבת – אנחנו גורמים לה לעונג.

  • אבל האיסור הוא לכאורה רק על הבישול. למה אסור אם כן לערבב את האוכל שבתוך סיר חם על הפלטה?

כמו שאמרנו מקודם, אסור בשבת ליצור יצירה חדשה. יש בזה שלב נוסף: לא רק שאסור ליצור יצירה חדשה, אלא אסור גם להקדים את יצירתה של יצירה שכבר נמצאת באמצע הייצור. אם הנחנו על הפלטה סיר של חמין, וככל שהוא מתחמם יותר ושוהה זמן רב יותר על הפלטה טעמו של התבשיל משתבח, כשאנו מערבבים את התבשיל אנחנו ממהרים את הבישול שלו, ולכן אסור לעשות זאת בשבת.

  • ומה לגבי ה'גזרות' הרבות שגזרו חכמים? מה הסיבה שאנחנו צריכים להימנע מכל כך הרבה פעולות בשבת?

חכמים גזרו גזרות בהלכות שבת משני טעמים עיקריים. האחד להרחיק אותנו מהאיסור, והאחר הוא שלא יהיה מצב שבו אנחנו מתנהגים בשבת כאילו היה זה סתם יום של חול, ואפילו אם אנחנו לא מחללים את השבת. לכן אסור להניח על האש סיר עם תבשיל שכבר התבשל כל צרכו, כי זה נראה כאילו אתה מבשל, ובשבת אנחנו צריכים להיות אנשים אחרים, שאפילו לא ניראה כמי שעושים מעשים של יום חול.

זאת גם הסיבה שגזרו חכמים איסור 'מוקצה', שקובע שאסור לנו לגעת בשבת בכלים שאינם שימושיים עבורנו ועוד. הסיבה היא שבכל רגע נזכור ששבת עכשיו, אסור לגעת בזה ובזה ובזה, אסור להרים חפץ פלוני ולהזיז חפץ אלמוני, הראש כל הזמן עסוק בלשמור את השבת כהלכתה.

תארו לעצמכם אדם שבכיסו יהלום ששווה מיליוני דולרים. וכי יעלה על הדעת שלרגע אחד הוא ישכח שיש יהלום יקר כל כך בכיסו? הלא בכל רגע הוא ימשש כדי לוודא שהיהלום במקומו מונח ולא אבד לו חלילה. אז איך אפשר לשכוח את השבת הקדושה?

  • מאחר ובאמת שמירת שבת זו משימה קשה כל כך, אולי הרב ייתן לנו קצת דברי חיזוק, שנשמע קצת על גודל השכר של שומרי שבת, וכך יהיה לנו יותר קל לקיים את הלכותיה.

כתוב בספר ה'זוהר' הקדוש שחיבר התנא הצדיק רבי שמעון בר יוחאי: "רזא דשבת, איהי שבת" – בתרגום מארמית לעברית: "הסוד של השבת היא השבת".

בתוך השבת יש הרבה סודות. השבת עצמה היא סוד נפלא. מי שזכה לטעום את טעם השבת יודע. אנשים שכבר רגילים לשמור שבת מרגישים את זה. לשבת יש טעם אחר. האוכל עם טעם מיוחד, התפילות עם טעם מיוחד, לימוד התורה יש לו טעם אחר. כשנכנסת השבת אנחנו מרגישים שאווירה מיוחדת יורדת על העולם, הכל הופך שליו יותר, רגוע, שמימי ורוחני.

זה הסוד שבתוך השבת. יש בה, בשבת, סוד קסום שרק מי ששומר שבת יכול להרגיש אותו.

אז נכון שבהתחלה יהיה לכם קשה קצת לשמור שבת, לוקח זמן עד שמתרגלים, אבל אחרי שמתרגלים ולומדים את כל ההלכות לומדים לדעת שהתחושה הזאת שווה את כל המאמץ וההשקעה. עוד לפני שנדבר על השכר בעולם הבא, כבר בעולם הזה החוויה של שמירת השבת שווה את כל המאמץ.

בזמירות השבת אנחנו שרים: "כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת כדת מחללו שכרו הרבה מאוד על פי פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו".

שימו לב למילים, יש מצב של "שומר שבת כדת מחללו". זה אדם שנמנע מלחלל שבת, ולא משנה איך. הוא יכול להיכנס למיטה בערב שבת ולישון עד אחר השבת, הוא לא חילל את השבת. אשריו ואשרי חלקו!

אבל יש מצב הרבה יותר גבוה, הרבה יותר רוחני. יש מצב של מי שמקיים "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם". הוא לא רק "שומר" שבת, אלא "עושה" את השבת. הוא לא רק מונע את עצמו מלחלל את השבת באופן פאסיבי, אלא באופן אקטיבי שומר את השבת, מתפלל, שר זמירות, מתענג בסעודה, לומד תורה. אדם כזה זוכה שיתקיים בו "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". זהו בוודאי המצב שבו כל אחד מאתנו היה רוצה למצוא את עצמו.

כך תכינו קפה של שבת  

יעקב לוסטיג

 

מי מאתנו אינו פותח את הבוקר בכוס קפה חם ומהביל? ומי אינו מבקש לשתות בשבתות החורפיות כוס תה רותח שיחמם מעט את העצמות הקפואות?

אבל בשבת אסור לבשל, וכולנו יודעים שהקפה והתה מתבשלים בתוך הכוס עם המים הרותחים. אז מה אומרת ההלכה, מותר להכין קפה ותה בשבת או שכמו המרק והדגים צריך להכין אותם מערב שבת?

בשורות הבאות נשתדל לתת את תמצית ההלכות הקשורות להכנת קפה ותה בשבת קודש:

בראש ובראשונה חשוב לזכור, שאסור להרתיח את המים בשבת, בין אם אנחנו מרתיחים אותם בקומקום חשמלי ובין אם אנו מניחים אותם על גבי הפלטה החשמלית בתוך סיר או פינג'אן. המים חייבים להתבשל עוד לפני השבת.

מאותה סיבה אסור להשתמש בשבת במכשירים כדוגמת 'תמי 4' ודומיהם במידה ואינם נושאים כשרות מיוחדת לשבת, משום שהם פועלים בצורה שבה המכשיר מרתיח בכל פעם כמות קטנה של מים, ולאחר שאנו מוציאים מים מהמיכל, נכנסים מים קרים לתוך המיכל ומתבשלים בשבת.

חשוב לזכור שכמו שהאיסור לחלל שבת חשוב לנו מאוד, כך גם יש מצווה חשובה שנשמור על עצמנו ונמנע את עצמנו ממצב של סכנה. לכן חשוב מאוד לא להניח את המים הרותחים בצורה מרושלת, מה שעלול לגרום מאוחר יותר לכוויות קשות מאוד חלילה וחס.

את הקפה עצמו אפשר להכין בצורה רגילה: אפשר לצקת את המים מהמיחם אל הכוס גם אם בכוס יש קפה,  סוכר או סוכרזית. (בקהילות האשכנזים נהגו להחמיר ולמזוג את המים הרותחים אל תוך הכוס, ורק לאחר מכן להוסיף את הקפה והסוכר).

לגבי הכנת תה הדין שונה: אסור לצקת מים על גבי שקית תה שמעולם לא התבשלה. כך גם אין להכניס את שקית התה לתוך הכוס שלתוכה יצקנו מים. הדרך הטובה ביותר היא להכין תמצית תה מרוכזת מערב שבת, בכוס או בכלי אחר, וכשאנו מכינים את התה בשבת ניצוק מהתמצית מעט אל תוך הכוס עם המים הרותחים.

עם זאת, במקרה ושכחנו להכין תמצית תה מערב שבת, אפשר להקל ולהכין תה ב"כלי שלישי". כלומר: לשפוך את המים מהכוס הראשונה לכוס נוספת ורק אז להכין את התה (אפילו אם שקית התה היתה בכוס לפני ששפכנו לתוכה את המים).

בשפה ההלכתית מכנים את המצב הזה "כלי שלישי". כלומר: כשהמים בתוך המיחם הם נחשבים ל"כלי ראשון". כשאנו יוצקים אותם לכוס מספר 1, היא נחשבת ל"כלי שני", וכשאנו מעבירים את המים לכוס מספר 2 – היא נחשבת "כלי שלישי".

הכלל ההלכתי הוא שכלי ראשון מבשל – ולכן אסור להכניס שום דבר שאינו מבושל לכלי ראשון. כלי שני אינו מבשל ולכן מותר להכניס לתוכו פלח לימון או עלי נענע. עם זאת, מוצרים שנחשבים ל'קלי הבישול', ואנו רואים בעינינו שהם מתבשלים גם בכלי שני, כמו עלי תה או ביצה, אסור לבשל אותם גם בכלי שני אלא רק בכלי שלישי.

מהסיבה הזאת, מותר גם למזוג חלב לכוס הקפה, למרות שהחלב לא התבשל, כי הכוס היא כלי שני, אבל אסור למזוג מים מהכלי הראשון אל תוך כוס שיש בה חלב שמעולם לא התבשל, כי המים מגיעים הישר מהכלי הראשון אל החלב, לפני שנגעו בכלי השני ואנו מתייחסים אליהם ככלי ראשון ממש .

כך תשתמשו בפלטה חשמלית בשבת

פלטה חשמלית בשבת

 

יעקב לוסטיג

אחד האיסורים הבולטים בשבת קודש, הוא האיסור לבשל. בכל משפחה יהודית,

יום השבת מתקשר עם מאכלי השבת, לא פחות מתפילות השבת.

חוזרים מבית הכנסת בליל שבת, ומיד מקדשים על היין ויושבים לסעודה דשנה.

בבוקר שבים מהתפילה ושוב מתיישבת כל המשפחה מסביב לשלחן לסעודה הכוללת בדרך כלל מספר מנות,

דגים, בשר וחמין. כך גם אחה"צ אנו נוטלים ידיים פעם נוספת וסועדים את הסעודה השלישית.

למרות שאנו סועדים שלוש סעודות ומגישים לשלחן מספר מנות בכל אחת מהסעודות,

האוכל כולו חייב להיות מבושל כבר מערב שבת. בשבת עצמה, יודעים כולם – אסור לבשל שום דבר.

אפילו לא לטגן חביתה קטנה.

אז איך שומרים על האוכל חם עד סעודת הבוקר שלעיתים נמשכת עד הצהרים?

כיצד שומרים על סיר המרק שיישאר רותח עד שאנו מגישים אותו לארוחת ערב שבת?

 

בעזרת הפלטה כמובן. פלטת השבת היא המרכיב המרכזי במטבח היהודי בשבת.

בשורות הבאות נעסוק מעט בהלכות הקשורות לפלטת השבת, חשוב ללמוד את ההלכות האלו,

כי הן הופכות מעשיות עבורנו בכל שבת מחדש.

כדי לשמור על האוכל חם מערב שבת ועד הארוחה עצמה, יש לנו שתי אופציות: 

להשאיר את הסיר על אש נמוכה גלויה או מכוסה (בפלטה דקיקה של פך), או לחלופין להשתמש בפלטה חשמלית.

מטעמי בטיחות ונוחות לא מומלץ בכלל להשתמש באופציה הראשונה. השארת אש דולקת עלולה להביא לשריפה חלילה,

או חמור מכך האש עלולה להיכבות והגז ימשיך לדלוף ויסכן את יושבי הבית.

זאת הסיבה שעדיף ורצוי להשתמש בפלטה חשמלית, תוך הקפדה על כללי הבטיחות,

הרחקת כבל החשמל מהפלטה עצמה כדי שלא ימס וייגרם קצר חשמלי,

וכן הרחקת שמיכות מגבות ועוד מהפלטה, מחשש לשריפה שעשויה לפרוץ בעקבות כך.

אבל הפלטה טומנת בחובה סכנות לא רק לגוף, אלא גם לנשמה. כשלא יודעים מה מותר ומה אסור,

אנחנו עלולים להיכשל באיסור חמור של חילול שבת.

כלל ברזל: הפלטה מאפשרת לנו להשאיר עליה אוכל שהתבשל מערב שבת, אבל בשום פנים ואופן אסור לנו לבשל עליה בשבת.

לדוגמה: אסור להניח מחבת על הפלטה ולטגן עליה חביתה בשבת. מותר להניח מערב שבת

מחבת עם חביתה שכבר טיגנו אותה מערב שבת, כדי לשמור עליה חמה במהלך השבת עד שנחליט לאכול אותה.

וכן אסור להכניס דבר שאנחנו רוצים לבשל לתוך סיר שכבר מונח על הפלטה.

לדוגמה: אסור להכניס ביצה שאינה מבושלת לסיר החמין שמונח על הפלטה, כדי שהיא תתבשל

ותהפוך לביצה קשה. גם ביצה שכבר התבשלה מערב שבת, ואנחנו רק רוצים לחמם אותה,

אסור להכניס אותה לתוך סיר או תבנית שנמצאת על הפלטה, אך מותר להניח אותה (אם היא כבר מבושלת)

מעל הסיר שעומד על הפלטה.

כלל נוסף: גם מאכל שכבר התבשל אסור להניח על הפלטה בשבת כדי לחמם אותו,

וצריך להניח אותו על הפלטה מערב שבת.

עם זאת, יש דרכים לחמם מאכל שהתבשל לפני שבת בתנאי שנפעל לפי הכללים הבאים:

  1. בראש ובראשונה המאכל חייב להיות 'מבושל כל צרכו'. כלומר אם יש לנו בשר נא,

    שאפשר לאכול אותו אבל הוא עדיין צריך בישול נוסף, אסור בשום אופן להניח אותו על הפלטהאו לעשות כל מעשה אחר שיגרום לבשר הזה להמשיך ולהתבשל במהלך השבת.

    (מותר להניח אותו מערב שבת, אפילו דקה לפני שבת, כדי שימשיך להתבשל במהלך השבת).

  1. מותר לחמם מאכל שהתבשל 'כל צרכו', רק אם הוא מאכל 'יבש', כלומר אוכל מוצק שאינו נוזלי.

    אסור להניח סיר מרק שהתקרר על גבי הפלטה, גם לא על גבי כלי אחר שמונח על הפלטה.ההיתר הזה נאמר אך ורק על אוכל יבש ומוצק, שכאמור מבושל כל צרכו.

    במקרה של מנות העוף, יש לוודא שהן מונחות בתבנית בלי רוטב, אם יש לצדן רוטב

    צריך להוציא אותו מהתבנית, או להעביר את מנות העוף לתבנית אחרת, יבשה.

    אם נשאר קצת רוטב דבוק לעוף, אין בכך איסור. אם הרוטב קרוש ואינו נוזלי,

    נוהגים בני עדות המזרח שמותר להניח אותו על הפלטה,

    אפילו אם ברור שהרוטב יחזור להיות נוזלי לאחר שיתחמם מעט.

  2. בכל מצב אסור להניח את הסיר על גבי האש, אלא רק על גבי פלטה חשמלית,

    או פלטת מתכת שמכסה את האש.

סיר עם מרק או מאכל נוזלי שהורדנו מהפלטה מותר להחזיר?

 

אם היה סיר עם תבשיל מכל סוג שהוא על הפלטה, והורדנו אותו כדי למזוג לצלחות הסועדים

אסור להחזיר אותו לפלטה, אלא אם כן יתמלאו הכללים הבאים:

  1. שהמאכל מבושל 'כל צרכו', ולא חסר לו בישול נוסף בכלל.
  2. שלא העביר את המאכל לסיר אחר, אלא מחזיר אותו באותו הסיר שבו הוא היה עד עכשיו על הפלטה.
  3. האוכל עדיין חם ולא הספיק להתקרר.
  4. כשהורדנו אותו מהפלטה היתה לנו כוונה להחזיר את הסיר או התבנית בחזרה לפלטה.אם באותו הזמן לא היתה לנו תוכנית להחזיר אותו לפלטה – אסור להחזיר

    (אלא אם כן מדובר במאכל מוצק ואנחנו שמים אותו על גבי כלי אחר כנ"ל).

  5. הסיר נשאר כל הזמן ביד שלנו, ולא הנחנו אותו על השלחן או השיש אפילו לרגע.אם הסיר כבד ואי אפשר להחזיק אותו זמן רב, אפשר להניח אותו על השלחן או על השיש,

    אבל להקפיד להמשיך להחזיק אותו לפחות ביד אחת ולא לעזוב אותו לרגע. אם עזבנו – אסור להחזיר.

  6. כל ההיתר הזה, להחזיר סיר עם נוזלים הוא רק כשאנו מחזירים אותו לפלטה חשמליתאו פלטת מתכת שמכסה את הכיריים. אבל אם הסיר היה מונח על גבי האש עצמה,

    אפילו אם התקיימו כל חמשת התנאים הקודמים, אסור להחזיר אותו בחזרה,

    וחייבים לכסות את האש עם פיסת מתכת וכדו'. (אפשר להניח מחבת ריקה על הכירה, ועליה להניח את הסיר).

 

להוציא אוכל מתוך סיר שמונח על הפלטה

 

אסור לערבב את התבשיל שבתוך הסיר המונח על הפלטה. על כן אם רוצה לערבב ולחפש בסיר דבר מה

כדי להוציא אותו יש להחזיק את הסיר באוויר, ולהוציא את האוכל מתוכו, ורק לאחר מכן להחזיר אותו לפלטה.

אך אם מוציא מהסיר עם מזלג את האוכל שרוצה להוציא אינו צריך להרים את הסיר מהאש,

וכן אם מוציא אוכל מסיר מרק שאין בו את האיסור לערבב בכלל.

 

איסור הטמנה (כיסוי)

לצד האיסור לבשל בשבת, יש איסור נוסף, 'מדרבנן': איסור הטמנה. האיסור הוא לכסות את הסירים והכלים

המונחים על גבי הפלטה, ואפילו כלים שנמצאים מעל כלים אחרים שמונחים על הפלטה, ואפילו מערב שבת.

חשוב לדעת שאיסור הטמנה הוא רק אם מכסים את הסירים מכל הצדדים שלהם, אבל אם מכסים אותם

רק מלמעלה, או אפילו מלמעלה ומהצדדים – אבל משאירים מעט מהסיר כשהוא לא מכוסה,

אין בכך שום איסור ומותר לעשות כך בשבת.

אז איך ננקה את הבית בשבת

יעקב לוסטיג

 

שבת המלכה פורשת כנפיה על היקום, והצפירה המבשרת על בואה נוסכת בנו שלווה ורוגע נפשי. הבישולים הניקיונות, הכביסות וההכנות כולן באו אל סיומן, כשהבית נקי וממורק לכבוד השבת.

אבל מה קורה אם לא הספקנו לשטוף את רצפת המטבח לפני בוא השבת, מותר לשטוף אותה במהלך השבת? ומה קורה אם הבית כולו היה נקי וממורק אבל האורחים שכחו לחלוץ את הנעליים בכניסה לבית והשאירו אחריהם רצפה לא הכי נקייה בלשון המעטה?

ואם הילדה הקטנה ניסתה להכין לבדה משקה ממותק, ובאורח פלא מצאה את עצמה עומדת במרכז שלולית אדומה של תרכיז פטל בטעם דובדבנים?

מותר לנקות את הבית בשבת?

בגדול התשובה היא כך: מותר לטאטא את הבית בשבת, אבל אסור לשטוף אותו עם מים.

ולחדשות בהרחבה:

בשבת מותר לטאטא כל קרקע מרוצפת במרצפות, בין אם זה בבית ובין אם זה בחצר. אסור לטאטא קרקע שאינה מרוצפת, בין אם היא רטובה ובוצית ובין אם היא יבשה וצחיחה.

שטיפת הרצפה במים אסורה.

אם נשפכו מים או משקה על הרצפה, מותר להניח על המים סמרטוט יבש כדי שיספוג את הנוזלים, אך יש להיזהר שלא להפעיל לחץ על הסמרטוט, ולאחר מכן יש להיזהר שלא לסחוט ממנו נוזלים כשאנו מפנים אותו מהחדר.

אם קרה שהרצפה התלכלכה מאוד בתוך השבת, באופן שאי אפשר לסבול את הלכלוך, כמו שלולית של משקה ממותק על הרצפה וכדו', מותר לשפוך מים עם הלכלוך, ולגרוף אותם בעזרת מגב. זאת, בתנאי שאנחנו לא משפשפים את הרצפה עם המגב, ובוודאי לא משפשפים את הרצפות עם סמרטוט רטוב.

אחרי שגרפנו את המים, מותר להעביר על הרצפה סמרטוט יבש כדי לספוג את הרטיבות, אך יש להיזהר להעביר את הסמרטוט בנחת, ולא לדחוק אותו עם המגב או עם הרגל על הרצפה, כי בכזה מקרה אנו עלולים לסחוט אותו והסחיטה אסורה בשבת.

כמו כן מותר להשתמש גם בסמרטוט לח שאינו רטוב, ולהעביר ניגוב קל על הרצפה, אך יש להקפיד על משנה זהירות שלא ללחוץ על הסמרטוט ובכך לבוא לידי סחיטה.

אחרי שסיימנו להשתמש בסמרטוט, אסור לפרוש אותו לייבוש, ומאידך אסור גם לשטוף אותו או אפילו רק להשרות אותו במים. כמו כן יש להיזהר אם אנחנו מניחים את הסמרטוט המלוכלך באמבטיה או בכיור, שלא לפתוח את הברז אם יש חשש שהמים יגיעו לסמרטוט, גם אם אנחנו לא מתכוונים לכבס אותו, וברור לנו שהוא יישאר מלוכלך גם אחרי שנפתח את הברז.

והכי חשוב לזכור: הכבוד לשבת הוא לא רק כשאנו מקבלים את פניה בבית נקי וברצפות ממורקות. אם הרצפה התלכלכה בשבת ואנחנו נמנעים מלנקות אותה בגלל קדושת השבת – זהו כבוד עצום לשבת, יותר מאלף בתים שצחצחו אותם לפני בוא השבת.

לטגן חביתה בשמש

יעקב לוסטיג

 

האיסור לבשל בשבת הנו 'מדאורייתא', כלומר מהתורה. התורה אוסרת עלינו לבשל בשבת.

עם זאת, התורה אסרה רק על בישול באש, או בתוך כלי שמונח ישירות על האש. בכלל איסור זה גם בישול על גבי כיריים חשמליות, פלטה של שבת, בתנור אפייה הפועל באמצעות חשמל או עצים, וכל מקור חום אחר שאפשר לבשל על גביו או באמצעותו.

לעומת זאת, אם נרצה לבשל מאכל בשמש, אין איסור לעשות זאת. אפשר לקחת ביצה, ולהעמיד אותה ביום שרבי לוהט בחוץ, ולהמתין עד שתתבשל.

חכמי המשנה אסרו גם את הבישול ב'תולדות האש' וב'תולדות החמה'. כלומר, אסור לנו לקחת מחבת ולהעמיד אותה על האש עד שתתחמם מאוד, ולאחר מכן להסיר אותה מהאש, ובעודה לוהטת לצקת אל תוכה ביצה טרופה. מעשה כזה אומנם מותר על פי דין התורה, אך כאמור חכמים אסרו לבשל כך, מחשש שאם נתרגל לבשל בצורה הזאת בשבת, נבוא מדי פעם לטעות ולבשל גם על האש עצמה.

כמו שאסור לטגן חביתה על מחבת שהרגע הסרנו מהאש, כך גם אסור לטגן חביתה על מחבת שהתחממה בשמש.

כלומר: מותר לטגן ביצה אם אנחנו מניחים אותה בתוך המחבת ולאחר מכן מניחים תחת השמש הקופחת, אבל אסור לחמם קודם את המחבת ולאחר מכן לצקת את הביצה אל תוכה ולבשל אותה בדרך זו.

כמובן שההלכות שהבאנו לגבי הביצה נכונות גם לגבי כל דבר מאכל אחר, בשר, דגים ירקות וכו'.

as

מי עושה כלים היום?

יעקב לוסטיג

 

בכל בית בו שומרים את השבת יושבים כל בני המשפחה לסעודת שבת המאחדת את כל המשפחה, שרים זמירות, מקדשים על היין ואוכלים חלות קלועות עם מיטב המעדנים של עקרת הבית.

אלא שעם האוכל בא הלכלוך… וכמאמר הפתגם שעובר מאמא לבת: "חטאים, כביסה וכלים – אף פעם לא נגמרים", גם בבית שלכם יש לשטוף את הכלים אחרי הארוחה.

אז קודם כל נדגיש שבשבת מותר לשטוף כלים, ובלבד שנקפיד לעשות זאת מבלי לעבור על איסורים נוספים.

דבר ראשון שחשוב לדעת זה שאסור להשתמש בברז של המים החמים. כשאנו משתמשים במים החמים היוצאים מהדוד, נכנסים במקומם מים אחרים ומתחממים כשהם מתערבבים במים הרותחים שכבר נמצאים בדוד ובכך אנו גורמים לבישולם ועוברים על איסור בישול.

את הכלים אפשר לשטוף עם סבון לכלים, אבל רק אם הוא סבון נוזלי. אסור להשתמש בגוש של סבון או במשחת ניקוי בשבת.

אסור להשתמש עם ספוג, 'סקוטש ברייט', או צמר פלדה.

אפשר להשתמש ב'ננס', מעין סקוטש ברייט שעשוי מפלסטיק מחורר.

הכלל הוא: כל דבר שסופג מים, וממילא גם אפשר לסחוט אותו, אסור להשתמש בו כדי לשטוף את הכלים, אבל דבר שאינו סופג את המים ואי אפשר לסחוט אותו – מותר בשימוש.

בבתים רבים נוהגים להשתמש בשקיות מזון מרשרשות כתחליף לסקוטש ברייט. מקמטים את השקית ומשתמשים בה לשטיפת ושפשוף הכלים, וזוכים בכלים נקיים ללא חשש חילול שבת.

חשוב לזכור – אסור לעשות בשבת פעולות שאינן לצורך השבת עצמה. לכן מותר לשטוף כוסות כדי שיהיו מוכנות לשימוש חוזר בשבת, אבל אסור לשטוף סירים כי בשבת אנחנו לא יכולים לבשל בהם, והשטיפה אינה לצורך השבת.

עם זאת, מותר לשפוך את תכולת הסיר לכיור או לפח, ולמלא בסיר מים כדי שהאוכל לא יתקשה ואחרי שבת יהיה קשה מאוד לנקות אותו. כמו כן מותר לשטוף את הכוסות והצלחות אם נצטרך לארוחה שנאכל עוד במהלך השבת. זאת, גם אם יש לנו בארון עוד כלים רבים אחרים שאנו יכולים להשתמש בהם במהלך השבת.

אחרי השטיפה, מותר לנגב את הכלים, אבל יש להיזהר שהמגבת לא תהיה רטובה מדי כי בכזה מקרה יש חשש שאנו סוחטים אותה תוך כדי השימוש בה.

להתקשר לרופא בשבת

יעקב לוסטיג

 

"פיקוח נפש דוחה שבת". כולם יודעים את זה. אם לפנינו אדם שנדקר על ידי מחבל בבטנו חלילה, ויש חשש שהוא ידמם למוות, אין ספק שמותר להתקשר למד"א, להזמין אמבולנס ולעשות כל מה שצריך כדי להציל את חייו של הפצוע.

אבל מה קורה כשמדובר בתינוק בן שבועיים שסובל מחום גבוה? ואם בכלל לא מדובר בחשש לחיי אדם אלא רק בילד שהתפרע ושבר יד? ובכלל, אם כואב לי הראש בשבת, אני יכול לבלוע אקמול או שאסור לעשות את זה?

לפני שנתחיל לפרט את ההלכות הקשורות בנושא, נקדים ונחלק את כל הנושא הרפואי בשבת לשלושה חלקים מרכזיים:

  • חולה שיש בו סכנה – כלומר חולה שחייו תלויים לו מנגד, ויש חשש שאם לא נטפל בו כראוי נגרום לכך שהוא יהיה במצב של סכנה לחייו.
  • חולה שאין בו סכנה – אדם שסובל משפעת לדוגמה. הוא מרגיש רע מאוד, קשה לו לצאת מהמיטה, הוא לא מסוגל לאכול כמעט כלום, אבל לא נשקפת שום סכנה לחייו.
  • 'מקצת חולי' – כלומר אדם שאינו מרגיש טוב, אבל הוא יכול לתפקד כרגיל. קצת כואבת לו השן, אבל זה לא מפריע לו לסדר היום, הוא יכול לצאת לבית הכנסת, לסדר מעט את הבית ואפילו לשבת בראש השולחן ולנהל את הארוחה המשפחתית ביד רמה.

המקרה הראשון, של 'חולה שיש בו סכנה', הוא מקרה קלאסי העונה להגדרה 'פיקוח נפש דוחה שבת'. עבור חולה כזה מותר לעשות כל דבר שיגרום לו להרגיש טוב יותר, ובלבד שהדבר קשור למצבו הבריאותי. אסור לנו להדליק לו מוזיקה כדי לשמח אותו, אבל מותר לכבות את המזגן אם קר לו, או לחלופין להדליק לו תנור כדי שלא יסבול מקור. את כל המלאכות האלו מותר לעשות בלי שום חשש, ולא צריך לחפש גוי שיעשה אותן במקומנו.

חשוב שנזכור, שאותו אלוקים שצווה עלינו לשמור את השבת, הוא זה שצווה עלינו לחלל אותה כשצריך להציל חיי אדם. אין לנו שום סיבה לחשוש מביצוע המלאכות הללו ומי שמונע את עצמו מלהזמין אמבולנס בשבת לאדם שנמצא בסכנה – עונשו גדול מאוד.

המקרה השני, של 'חולה שאין בו סכנה', מורכב יותר. אסור לחלל עליו את השבת, אסור להדליק לו מאוורר או מזגן, ואסור גם להתקשר לרופא כדי להתייעץ אתו איך אפשר להקל על סבלו של החולה. אם יש לנו חשש שאולי החולה נמצא במצב של סכנה, אפילו אם זה רק ספק קל – חובה להתקשר לרופא או להזמין אמבולנס כנ"ל, אבל כל עוד ברור לנו שאין כאן סכנת חיים אסור לחלל עבורו את השבת.

עם זאת, מותר לבקש מגוי שידליק עבורו תנור אם קר לו, או אם יש לו צורך בכך שיבשל לו מרק טעים, וכמובן שמותר לתת לו לבלוע תרופות, אם הדבר אינו כרוך בחילול שבת. כלומר, החולה יכול לבלוע אקמול, או אנטיביוטיקה, או כל תרופה אחרת. אבל אסור ללכת לקנות את התרופה בשבת ולבקש מרופא יהודי שיכתוב לו מרשם.

המקרה השלישי, של 'מקצת חולי': אסור לו לבלוע תרופות, אסור אפילו לבקש מגוי שיבצע עבורו מלאכות, ואסור אפילו לעשות מעשים של רפואה כמו למשל לגרגר עם מי מלח בגלל כאב שיניים. מותר לעשות מעשים של רפואה ולקחת תרופות רק כשמדובר במשהו שכך רגילים לעשות, כלומר, אפשר לאכול דבש, גם אם המטרה היא להרגיע את כאב הגרון, וכן אפשר למצוץ פלח לימון יחד עם כוס תה חם.

במקרים של כאב ראש, יש לזה פתרון קל מאוד אם כאב הראש החל כבר לפני השבת: ממיסים כדורי אקמול או אופטלגין וכדו' בכוס עם מים, ובשבת מותר לחולה לשתות את המים הללו, ובתנאי שהדבר אינו ניכר לכולם שהוא עושה את זה לצורך רפואה, ונראה כאילו הוא שותה מים להנאתו.

חשוב לציין שההבדל בין 'חולה שאין בו סכנה' ל'מקצת חולי' נקבע על פי פרמטר קל ופשוט: אם החולה נופל למשכב בגלל החולי או הכאב, כלומר הוא סובל מכאב שיניים שמטריף את דעתו ומחליש את כל גופו עד שהוא לא יכול לצאת ולטייל ברחוב להנאתו, או לשבת על יד השולחן לסעודת שבת, הרי הוא בגדר 'חולה שאין בו סכנה'. אבל אם הכאב הוא כאב קל, או אפילו מציק, אבל לא מחליש את הגוף ולא גורם לו להיכנס למיטה – הרי הוא בגדר ההלכתי של 'מקצת חולי'.

מותר לבלוע משככי כאבים כמו אקמול, אופטלגין וכדו', וכן להתיז ספריי שמטרתו לשכך כאבים. עם זאת עדיף כאמור להכין את התרופה מראש על ידי המסתה במים מערב שבת.

 

טיפול תרופתי קבוע וטיפול מונע

אדם שלוקח טיפל תרופתי קבוע, בין אם מדובר במשהו קבוע לאורך שנים ובין אם זו קביעות של כמה ימים כמו אנטיביוטיקה שהרופא רשם לו לעשרה ימים וכדו', מותר לו לקחת את התרופה כהרגלו גם בשבת, ואסור להחמיר על עצמו בזה אם יש חשש שהדבר יכניס אותו למצב של סכנה או אפילו אם רק יגרום לו להיות חולה מספר ימים.

כך גם לגבי טיפול מונע, שנועד למנוע ממחלה כלשהי להתפרץ, מותר ואף חובה לקחת את התרופה גם בשבת, למרות שכרגע הוא מרגיש נהדר וגופו מתפקד בצורה מושלמת.

 

משחות וקרמים

בשבת אסור למרוח משחות וקרמים, אך במקרה של חולה שאין בו סכנה שסובל מאוד מכוויה למשל, ורוצה למרוח משחה שתקל על כאבו, מותר להניח את המשחה על מקום הכוויה, אך לא למרוח אותה, אפשר להניח מעט מעט על פני כל הכוויה, אבל אסור להחליק אותה לאחר מכן על העור, ובוודאי שלא לעסות את העור תוך החדרת המשחה לתוכו.

אסור למרוח וזאלין או שפתון על שפתיים סדוקות בשבת.

 

ויטמינים ותוספי תזונה

האיסור לקחת תרופה כולל גם נטילת ויטמינים. עם זאת, חולה שאין בו סכנה יכול לקחת ויטמינים ללא חשש כפי שביארנו. בבתים בהם נוהגים לבלוע ויטמינים בסיום הארוחה, בקביעות יומיומית, מותר גם בשבת לבלוע את הוויטמינים.

תוספי תזונה או ויטמינים שבאים כתחליף למזון – כמו למשל בליעת גלולות ברזל עבור מי שנמנע מאכילת בשר, מותר לקחת בשבת ואין בכך איסור.

 

כדורי שינה והפרעת קשב

מותר לבלוע כדורי שינה כשאינו מצליח להירדם, אך אסור לבלוע כדורים המסייעים לשמור על ערנות.

ילדים ומבוגרים הנוטלים מדי יום כדורי ריטלין ודומיהם, מותר להם לבלוע כדור כזה גם בשבת כאשר יש צורך בכך לשם שמירה על איזון התרופה, או לצורך שמירה על מצב הילד בצורה סבירה, אך כאשר הכדור ניטל באופן כללי רק לשיפור הקשב והריכוז אסור לקחת אותו בשבת.

 

 

טיפול בפצעים מוגלתיים וחבישה

אסור לדקור אצבע או איבר אחר במקום שבו יצא דם, אלא אם כן מדובר בפצע מוגלתי או בחולה שיש בו סכנה.

מי שיש לו פצע מוגלתי, מותר לו לדקור את השלפוחית ולאפשר למוגלה לצאת החוצה, גם אם יש חשש שיצא עמה דם. אחרי שדקר את הפצע, אסור ללחוץ אותו ולסחוט את המוגלה החוצה. כמו"כ אסור להשרות פצע מוגלתי במים חמים עם סבון כדי לרכך את הפצע, אך מותר לחטא את הפצע אם יש חשש שהזיהום עלול להתפשט.

כשמסיים את הטיפול בפצע, יכול להניח עליו משחה אנטיביוטית, אך לא למרוח אותה. מותר גם להדביק פלסטר כדי להשאיר את מקום הפצע סגור ולמנוע מהמשחה להימרח על גבי בגדים או כלים.

מותר לחבוש את הפצע בתחבושת או בגזה, אך אסור לחתוך דבק כדי להדביק את התחבושת, וכן אסור לקשור קשר כפול, לכן יש לקשור את התחבושת בקשר לולאה (כמו קשר נעליים), או לחלופין להדביק אותה בעזרת פלסטרים (אספלנית).

 

 

טיפולים אלטרנטיביים

אסור לעשות טיפולי מסאז' בשבת, או דיקור סיני וטיפולי 'מח אחד' וכדו'. עם זאת, טיפול פסיכולוגי מותר בשבת, בתנאי שהוא נעשה ללא תמורה כספית ואינו כולל כתיבה או פעולה אחרת האסורה בשבת (למעט מקרים שבהם יש חשש להתפרצות נפשית והפסיכולוג או המטפל חייב להעניק טיפול מונע, וראי להתייעץ עם רב כשהדבר אפשרי).

 

מחלות מנטאליות

אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות קשות, יכולים לקחת את התרופות הרגילות שלהם ללא כל חשש, ואפילו אם לא מדובר בחשש להתפרצויות אלימות או איבוד קשר עם המציאות. גם חשש לדיכאון קליני מצדיק טיפול בשבת, ואפילו חילול שבת במקרה הצורך. במקרה של התפרצות או קריסת מערכות נפשית קשה, מותר ואף מצווה להזמין אמבולנס בשבת.

 

תינוקות

צריך לדעת שתינוקות רכים, בפרט בחודשים הראשונים לחייהם, ובכלל עד גיל תשע או עשר, מוגדרים בכל מצב שהם מרגישים לא טוב כ'חולה שאין בו סכנה' אפילו אם מדובר בכאב קל שאינו מאוד מציק לו.

כשרואים תינוק שסובל מכאבי בטן מעבר לרמת הסבירות, או כשחום הגוף שלו עולה בצורה מדאיגה, אסור להתמהמה ויש להתקשר להתייעץ עם רופא או אחות, או לחלופין לגשת אתו לבית החולים.

 

יולדת

יולדת בתוך שלושה ימים מהלידה מוגדרת כ'חולה שיש בו סכנה'. אחרי שלושה ימים ועד שלושים יום היא מוגדרת כ'חולה שאין בו סכנה', אלא אם כן יש סיבה לחשוש שהיא נמצאת במצב של סכנה, ואז מותר לחלל עליה את השבת ככל שיידרש.

 

הבהרה חשובה

חשוב לזכור שההיתר של 'פיקוח נפש' האמור בתינוקות ובחולה שיש בו סכנה אינו בא לומר שהשבת 'מתבטלת' כביכול עבור החולה. מותר לעשות רק מלאכות שנועדו להציל את חיי החולה או להקל עליו, ורק אם אי אפשר לעשות אותן בצורה אחרת.

אם למשל החולה סובל ממאוורר הפועל בחדר ומבקש לכבותו, אם אפשר לכסות את המאוורר בשמיכה או לסובב אותו לצד אחר, ובכך תיפסק ההפרעה לחולה – אסור לכבות את המאוורר, וחובה לנקוט בדרכים חלופיות. אם חסרה לנו תרופה שצריך לתת לרופא, ואנחנו יכולים לשאול את השכנים אם יש להם תרופה כזאת, חובה למצות את כל האפשרויות לפני שנפנה לחילול שבת.

אבל, כל זה כשיש לנו זמן וכשהחולה אינו במצב שיש חשש לסכנה מידית. אבל אם הוא במצב של סכנה מיידית – חובה לחלל עליו את השבת מיד, ולא לבזבז זמן בחיפוש פתרונות אחרים.

 

 

מותר לקלף מלפפון בשבת?

אוהד אטינגר

 

בכל בית יהודי יודעים שצריך לכבד את שבת המלכה, ואיך מכבדים את השבת? שומרים את הלכותיה כמובן, ובנוסף אוכלים סעודות ומאכלים טעימים, שרים זמירות, נחים והכי הכי חשוב, מתפללים בבית הכנסת ומקדישים חלק מהשבת כדי ללמוד תורה.

אבל כדי לשמור את השבת צריך להיזהר מאיסורים רבים מאוד הכרוכים במעשים של יום יום, כמו למשל בהכנת סלט ירקות, או לחילופין בשטיפת ענבים.

בשבת מותר לחתוך ירקות ולהכין סלט, אפשר אפילו לחתוך את הירקות לחתיכות דקות, ובלבד שהפעולה נעשית בסמוך לסעודה. כלומר: במהלך ההכנות האחרונות לסעודה, שמיד לאחריהן מקדשים על היין ויושבים לאכול.

מותר לשטוף פירות וירקות סמוך לסעודה. אם רוצים לאכול תפוח או כל פרי אחר בין הארוחות, מותר לשטוף או לקלף אותו, אך יש לאכול אותו בתוך זמן קצר ולא לשטוף לצורך אכילה מאוחרת יותר.

למרות שמותר לשטוף פירות וירקות, אסור להשרות אותם במים כדי לנקות אותם. לכן אסור להשרות ענבים במים, ויש לשטוף אותם תחת הברז. מותר להשתמש בסבון ואף לשפשף עם היד את הפירות כדי לנקות אותם היטב.

אם הפירות והירקות נקיים, מותר להשרות אותם בחומר לחיטוי.

את הירקות והפירות מותר לקלף בסכין, או במקלף, אך האשכנזים נוהגים שלא לקלף את הפירות בכלי המיועד לקילוף, אלא בסכין וכדו'.
אסור לחתוך את הירקות או הפירות לקוביות קטנות בעזרת כלי המיועד לכך כמו סלייסר או פומפייה. החיתוך לחתיכות קטנות יכול להתבצע רק בסכין או בכלי שאינו מיועד לחיתוך. אבל לחתוך את הירקות לפרוסות או חתיכות גדולות, מותר אפילו בסלייסר ובפומייה. אסור למעוך שום בממעך שום, ואפילו לא באמצעות מזלג.

אחרי שחותכים את הירקות לסלט, מותר לפזר עליהם מלח, אך עדיף להוסיף מיד את השמן, או להוסיף את השמן לפני המלח. לעומת זאת, ירקות פרוסים, שאינם מרובבים יחד לסלט, כמו צנון, בצל, קולרבי וכדו', אסור למלוח אותם, אלא אם כן מוסיפים מעט שמן או חומץ. אפשרות נוספת: למלוח כל חתיכה בפני עצמה תוך כדי הסעודה ולאכול אותה מייד.

אסור לרסק פירות וירקות במֶמָחֶה, וגם לא במזלג, אבל מותר לרסק במזלג (ולא בממחה) מאכלים שאינם מן הצומח כמו ביצים קשות למשל.

פירות וירקות שעברו בישול או אפייה, מותר לרסק אותם במזלג, אך לא במֶמָחֶה.

גם פירות שהתרככו מאוד, מותר לרסק אותם במזלג. איך יודעים אם הפרי רך מספיק כדי שיהיה מותר לרסק אותו במזלג? מרימים אותו בצד אחד – אם הוא מתרומם כולו באוויר, הוא עדיין נחשב קשה ואסור לרסק אותו במזלג, אך אם הפרי נשבר ורק חלק ממנו נשאר ביד שלנו – בכזה מקרה מותר לרסק אותו על ידי מזלג.

פירות שאחרי הריסוק נשארים עיסה דביקה ואינם נפרדים, כמו בננה או אבוקדו, – מותר לרסק אותם בשבת עם מזלג אך לא בעזרת מֶמָחֶה.

למרות שמותר לכתחילה להכין סלט ירקות בשבת, ואין בכך שום איסור, צריך להיזהר לחתוך כמות שאנו משערים שנזדקק לה במהלך השבת, ולא לחתוך ירקות בכמות גדולה במיוחד שתישאר גם לאחר השבת, כי בשבת מותר להכין מאכלים או כל דבר אחר רק לצורך השבת, ואסור להכין בשבת לצורך ימי החול או אפילו לצורך השבת הבאה. עם זאת, אין צורך להתאמץ לסיים את כל הסלט, ואם נשאר ממנו מעט, אפשר לאכול אותו בסעודה הבאה ואפילו אחרי צאת השבת.

קשה לא לעשן בשבת

שאלה:

קשה לי לא לעשן בשבת… מה עושים?

בתודה,

נתנאל

 

הרב של האינטרנט עונה:

נתנאל היקר, שלום.

אשריך שזכית להיות בין מוקירי ומכבדי היום הקדוש ביותר של העם היהודי – יום השבת, עליה אמר אלוקים למשה: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי (כינוי לכספת) ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לעם ישראל, לך והודיעם". ואכן כמו מתנה טובה מעניקה לנו השבת את המנוחה השבועית, את הרוגע, את הניתוק שכל כל נדרש ונחוץ לנו ממרוץ החיים ואת האפשרות יום אחד בשבוע להתרכז בעצמנו, בחברינו ובמשפחתנו. איך אמר לי מישהו? "זה מרגיש לי כמו לנסוע לאיזה חור בהודו"…

יחד עם זאת, הקושי והאתגר הכרוכים ברצון שלנו לשמור את השבת, הם לעיתים גדולים במיוחד, בייחוד אם נדרש מאיתנו לעזוב את ההרגלים החזקים שלנו, כמו לעשן סיגריות למשל, למען קדושת השבת. אך חשוב שנזכור:

מידע רב על הדרך בה אלוקים יחלק את השכר על קיום המצוות – כמו אילו מצוות "שוות" יותר ואילו פחות וכדומה- אין לנו, אבל נתון אחד לימדו אותנו חכמים בפרקי אבות ואמרו:

"אחד בצער כמאה שלא בצער" – כל מצווה (או הימנעות מעבירה) הנעשית מתוך צער או קושי נחשבת כמו מאה (!) מצוות כאלו הנעשות בלי תוספת הצער או הקושי!

הפרשנים מדגישים כי כל רמה נוספת של צער וקושי מכפילה את השכר באופן יחסי פי מאה, כך שעל צער או קושי גדולים במיוחד, יקבל האדם שכר גדול ועצום שאי אפשר לשערו.

נכון, קשה לנו לזכור ברגע הקושי את השכר שאנו רק בעתיד נוכל לראות, אבל נדע: אף רגש של צער או של קושי לא נעלם מעיני ה', הוא רואה את הקושי שלך, הוא רואה את המאמצים שלך והוא מאוד מאוד שמח מעריך ו…אוהב אותך.

ולסיום, טיפ קטן שיעזור לך להתמודד מול הסיגריה המגרה בעיצומה של השבת הארוכה: אל תאמר לעצמך "אני לא מעשן היום", במקום זאת דחה את עצמך בסך הכול ב10 דקות וכשהם יחלפו – שוב בעשר דקות וכן הלאה. אם כל פעם תדחה את העישון רק בעשר דקות, יהיה לגוף קל יותר לקבל זאת.

בהצלחה רבה ולשאלות נוספות אם יש, אנחנו כמובן כאן.

שלך

משה

 

תשובה נוספת מהרב של האינטרנט:

שלום לך נתנאל היקר!

אני מבין מאוד את הקושי שלך להימנע מעישון בשבת, אם כי אני בטוח שאם תבין היטב את חומרת האיסור שיש בהדלקת סיגריה בשבת, יהיה לך קל מאוד, ולא תרגיש כל קושי בהימנעות מעישון בשבת ואדרבה כשתעמוד בזה תרגיש עד כמה אתה לא איש שהולך רק אחר רצונות גופך, אלא אתה מצליח להשליט את שכלך על תאוותיך ובכך ייטב לך מאוד

(ולשם הבנת העניין אביא לך דוגמא באדם הנוסע במטוס סגור 12 שעות מישראל לארצות הברית והוא מסוגל לא לעשן במטוס, מפני שיודע שאין אפשרות לעשות זאת, כך הדבר במי שמבין את האיסור ומחמת כך יודע שאין לו אפשרות לעשן בשבת).

כדי להסביר את גודל האיסור די בהעתקת כמה פסוקים מהתורה הקדושה, וכך נאמר בסוף ספר שמות 'שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת, לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת'.

מפסוקים אלו שאדם קורא עליו להבין כי בכל הדלקה של סיגריה וכל שאיפה ושאיפה הוא עובר על ציווי מפורש של התורה ומתחייב על כך מיתה. יחד עם חומרת האיסור אמרו לנו חכמינו גם כמה גדול השכר של מי שזוכה לשמור את השבת כהלכתה, ועל כך אמרו שכל השומר שבת כהלכתה אפילו עבד עבודה זרה מוחלין לו כל עוונותיו, ועוד אמרו חז"ל שכל השומר שבת כהלכתה יכול לבקש בקשה והקדוש ברוך הוא מקיימה

בטוחני שכשתאמין בדברים אלו, יקל עליך מאוד להמנע מהעישון בשבת ותזכה להנות מהיום הקדוש הזה ולהתקרב עוד ועוד אל ה' יתברך.

בהצלחה רבה.