ההתנהגות של המטפלת הדתייה החזירה אותי בתשובה

הוא חלם להיות רופא ועשה הכל כדי להתקבל ללמודי הרפואה בארץ. תוך טיפול בנפגעי תאונות דרכים. אך הרצון לא האיר לו פנים, והיה צריך לעזוב את האר כדי להתקבל ללמודי הרפואה. תוך כדי התחתן, נולדו לו ילדים הכיר מטפלת דתית - והחליט לבדוק מה זה באמת? לספור המלא...

מגיל צעיר שאף ד"ר טנכילביץ' ללמוד רפואה.

בצבא היה חובש קרבי, הגיש עזרה בלבנון תחת אש. מאוחר יותר התמנה לקצין הדרכה בחיל הרפואה. ביקשו שיחתום קבע, אבל החליט להגשים את חלומו וללמוד רפואה. מכשול אחד עמד בדרכו. בתיכון העסיקו אותו דברים אחרים: חוגים, תחביבים וחיי חברה. הייתה לו תעודת בגרות שציוניה לא הספיקו ללימודי הרפואה, בהם נדרשת מצוינות והוא נדחה.

אליעזר לא נרתע. החליט לנסוע לאוניברסיטת באר שבע, לדבר אישית עם המנהל.

בדרך התנגשה המכונית שנסעה לפניהם עם רכב שבה מולה. קדמת המכונית נמעכה. אליעזר צעק לנהג האוטובוס שיעצור. החל לטפל בפצועים, לעצור שטפי דם, עד שהגיעה עזרה רפואית וליוותה את הפצועים לסורוקה. כך הופיע בשערי האוניברסיטה: כל בגדיו מוכתמים בדם. פקיד הקבלה הסתכל בו במבט מוזר. שמע את בקשתו והבהיר: "חבל על הזמן, עם ציונים כאלו אינך יכול להתקבל".

ביקש:"תן לי לדבר עם המנהל".

המנהל נדהם למראה הדמות שנכנסה במדי קצב באיטליז. אין אלו בגדים שרגילים ללבוש בראיון עם המנהל.

"כן?!", כבש את תמיהתו. "במה אוכל לעזור?"

"בכך שתקבל אותי ללימודי הרפואה", גילה הנכנס.

אני רואה שאתה כבר מתאמן", רמז המנהל.

אליעזר לא נעלב: "כתמי הדם הם אות הצטיינות. בדרך ביצעתי החייאה בנפגע תאונת דרכים, ואני מקווה שהוא יחיה. זהו דמו, ואני גאה במעשי". זה עניין אחר. המנהל התרכך: "מדוע אתה רוצה ללמוד רפואה?" שאל.

"כדי לעזור, להציל חיים. הייתי קצין חובשים, טיפלתי בפצועים במלחמה. אני חושב שאני מתאים להיות רופא".

"למה?" חזר המנהל ושאל.

סבלנותו של אליעזר פקעה: "שאלתי גרפולוג והוא אמר שלפי כתב היד אני מתאים לרפואה. יש לי כתב יד בלתי קריא".

"את כתב היד שלך איני מכיר", ענה, "אבל חוש ההומור שלך מוצא חן בעיני". העלה על מסך המחשב את הנתונים ואמר: "הציונים שלך גבוליים. רף הדרישות שלנו הוא גבוה, אבל בכוח הרצון תתגבר על הכול. איני יכול להחליט לבדי. הדיקן יחליט.

הדיקן לא התרשם במיוחד: "אני מאד מעריך את רצונך לעזור ולהציל חיים, אבל במקצוע הרפואה לא די ברצון, יש צורך בכישורים ובידע. את רצונך תוכל לממש גם בתחום הסיעוד, "רצוני ללמוד רפואה", אמר אליעזר ויצא בטריקת דלת. אם לא מקבלים אותו כאן, יתקבל ללימודי רפואה באיטליה. שם לא מציבים רף דרישות כה גבוה.

הגיעה לפירנצה חודשיים לפני תחילת הלימודים כדי להכיר את השפה. מצויד במילון כיס התחיל לשוחח עם אנשים, קלט מילים וצירף משפטים. כעבור חודשיים ידע איטלקית בסיסית.

התקבל ללימודים ובמהלכם עבד בבית החולים המקומי. עשה זאת גם כדי לרכוש נסיון, וגם כדי להתפרנס. העסקתו כעוזר בחדרי ניתוח לא הייתה חוקית. עדייו לא סיים את חוק לימודיו ולא הוכשר כמנתח. אבל היה זה כרוח השעה. מצידו- פרנסה, מצידם- כי שיוועו לעזרה.

אבל אליעזר לא רצה תחום זה. אמנם הוא עוזר ומציל נפשות, אבל יש לו עסק עם מורדמים ומונשמים, ואילו הוא חפץ בקשר עם אנשים, קשר חי ומדובב, רצה להיות רופא משפחה.

סיים את חוק לימודיו וחזר ארצה. עבר סדרת מבחנים להכרת התואר שרכש. עבר התמחות ברפואת משפחה בבית החולים "בני ציון" בחיפה, התחתן ובנה את ביתו ביקנעם, שם היה אליעזר לרופא משפחה מוכר, אהוד ומוערך. יחסו החם אל החולים והמטופלים, הוא יותר מחצי הריפוי, "אם הוא לא יוצא מהמרפאה עם חיוך, לא השגת את המטרה!"

בינתיים נולדה שרה, ואחריה גבריאל. הזוג נזקקו לעזרה בבית ולמטפלת לילדים. ושוב האירה להם ההשגחה פנים. מטפלת דתיה, צנועה, מאופקת ומסורה, שקידשה שם שמים בהתנהגותה. הראתה דוגמא אישית קורנת. הראתה איך בת ישראל לבושה, איך בת ישראל מדברת, איך היא מתנהגת ביושר מוחלט ובנועם הליכות. היא הכשירה את הדרך. חיפשו גן ילדים עם ערכים, עם יהדות. ולכן, כשסיפרה אחת האמהות בגן על הסמינר, לא נתקלה בהסתייגות ובהתנגדות. להיפך, אפילו הביאו חברים.

הסמינר היה מאלף. הבינו שזו האמת, ואין בלתה.

ומה כעת?

"לומדים", אמר הרב סרברניק.

"איך אלמד, והתורה גדולה כל כך?" תמה.

"במה אתה עוסק?" נשאל.

"רופא משפחה ביקנעם".

"והיכן למדת רפואה?"

בירר את דרכו מבית הספר לסיעוד, דרך אוניברסיטת נאפולי, המבחנים בארץ, וההתמחות.

"למדתי", סיכם, "שהמתעקש מצליח!"

"ואתה עוד שואל איך לומדים? תתעקש, תלמד, תתמיד ותצליח!"

זה מה שהוא עושה,

ומצליח!

[עלון ערכים]

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.