קבלו את המתכון שאסור לפספס – אהבה גדולה וילדים מוצלחים

קבלו את המתכון שאסור לפספס – אהבה גדולה וילדים מוצלחים

 

נזהיר מראש שאף על פי שהמצרכים לא כל כך יקרים, אבל זמן ההכנה די ארוך.

אז מה אנחנו מבשלים? נדבר על מתכון לילדים מוצלחים. או יותר נכון, מתכון

לחיים מוצלחים. בשביל ללמד אתכם איך "מבשלים" ילדים מוצלחים, צריכים קודם

לכן להגדיר מה זה ילד מוצלח, ומהי הצלחה. במושגים שלנו, ההצלחה נמדדת הרבה

פעמים בכסף. אז בואו נסכים על כך שזה לא נכון. ישנם הרבה מאד עשירים שהחיים

האישיים שלהם מרוסקים אם זה בנפש, אם זה בזוגיות, אם זה בחיי לחץ ללא מרגוע

ומנוחה, אם זה בהתמכרויות קשות, ובוודאי העושר אינו מביא לנחת מילדים מוצלחים.

וכשם שהכסף אינו מדד להצלחה, כך גם כבוד ומעמד או הישגים לימודיים או ספורטיביים

– כל אלה אינם מדד להצלחה. ואפילו הבריאות שכולנו כל כך אוהבים לומר 'העיקר הבריאות',

היא רק כלי ולא התכלית.

 

אז מה כן?

 

ילד מוצלח זה ילד מאושר, ילד בריא בנפשו שמסתכל על העולם ועל החיים בעין חיובית,

גם במצבים לא קלים. ילד שיודע להתמודד עם כשלונות יידע להתמודד עם מצבים מורכבים

בחיים, ותהיה לו גישה נכונה לכל דבר שיעשה. הוא בוודאי יוכל למצות את מלוא הפוטנציאל

על פי הכשרונות שנטע בו הבורא – ורק זו הצלחה!

 

המצרך היחיד

 

אם כן, מה צריך ילד כדי להיות מוצלח על פי ההגדרה שלנו?

המתכון לילד מוצלח מכיל מצרך אחד אבל בשפע: ילד צריך חום ואהבה. הרבה מאוד אהבה.

בלי סוף אהבה. אהבה אמיתית שאינה תלוי בדבר, לא בהישגיו, לא ביכולותיו, לא בכשרונותיו

ולא בשום דבר אחר.

תיקח זוג אנשי חינוך מדופלמים שיודעים את כל שיטות החינוך שבעולם והם עשירים ומבוססים,

אבל לא נותנים מספיק חום ואהבה, כי הם חושבים שהאהבה מתבטאת בכך שהם נותנים לילדם

כל טוב בגשמיות; ולעומת זאת תיקח זוג הורים עניים שאינם יודעים קרוא וכתוב, אבל יש להם לב

חם ואינסוף אהבה, כמו הסבים והסבתות של פעם – אנשי ה"חינוך" יגדלו ילד מתוסכל וממורמר,

ואילו שני ה"מסכנים" יגדלו ילד מאושר, מוצלח אמיתי.

 

גם אנחנו ילדים

 

ועד כמה שהמסר הזה חשוב מאוד לכל הורה – הוא לא רק להורים. הוא מסר מכריע

לכל אחד מאיתנו. כי גם אנו כ"מבוגרים" – כולנו ילדים של בורא עולם. וכולנו זקוקים

לחום ואהבה בשביל להצליח בחיים. זה נצרך ממש לכל יום ויום בחיים.

והאהבה הזאת כבר קיימת, עלינו רק להתחבר אליה! הבורא שופע חום ואהבה לכולנו.

אבל כאן הדבר תלוי בנו. ההצלחה שלנו בחיים תלויה בכך שנרגיש את האהבה שלו.

ה' אוהב אותך – זה לא סיסמה. זו מציאות. ולא סתם מציאות, אלא זו המציאות שבה

תלויים כל החיים שלך. ככל שאתה יודע וחי באמת את המציאות שה' אוהב אותך – כך

החיים שלך מאושרים יותר, איכותיים יותר, מוצלחים יותר, ומשמעותיים יותר.

ומה העומק בזה? העומק הוא שתכלית החיים היא להאמין בה'. וכל האמונה תלויה

בזה שנרגיש באמת את אהבת הבורא. כי אם אתה לא מרגיש את אהבת הבורא ואתה

לא ממש מאמין שהוא אבא אוהב – אז מה הוא לדעתך? לדעתך הוא כזה בוס קשוח,

חצי שוטר חצי מורה חלילה, או כל דמיון אחר שיש לך. אך זו לא אמונה בבורא. כי אמונה

בבורא היא להאמין במידות שלו, שהוא טוב וכולו רחמים ושהוא מלא באהבה אינסופית

לנבראים והוא רוצה להיטיב לנו ורק לשם כך הוא ברא אותנו.

רק זו האמונה השלימה, ולכן רק כאשר אתה מרגיש את אהבתו העצומה אליך, כמו שאתה

מרגיש את האהבה של אמא שלך – רק אז זה נקרא שאתה באמת מאמין בו. למרות שעל פי

האמת אהבת הבורא היא פי אינסוף יותר מהאהבה של האבא והאמא הכי אוהבים בעולם.

 

חיסון ותרופה

 

אם אתה מפקפק חלילה באהבה העצומה שלו, לא רק שזו לא אמונה. אלא זו ההתחלה של

כל בעיות הנפש. רק תחשוב מה קורה לילד שלא בטוח אם אמא שלו אוהבת אותו או לא.

בכל דבר שהיא עושה לו הוא חושד בה: אולי היא כועסת עליו, אולי היא נוקמת בו, אולי

נמאס לה ממנו. אין לך ילד מסכן ממנו. כך בדיוק האדם שלא חי את אהבת ה'.

כתבתי על זה ואני חוזר על זה שוב מכיוון נוסף כי אני יודע שרבים יקראו את השורות האלה

יהנהנו בראשם ויאמרו 'נכון מאד… זה צודק…' אבל ברור לי שגם המהנהנים והמסכימים לא

מבינים את הדברים לגמרי וכל שכן שלא חיים אותם.

אתם רוצים הוכחה לכך? תשאלו את עצמכם שאלה פשוטה: האם אני אדם מאושר באמת?

וזכור,  זה שאתה מאושר "פחות או יותר" – זה לא אומר שאתה מאושר. אני מתכוון שתשאל

את עצמך האם אתה מאושר לגמרי, כלומר: האם מהרגע שאתה פותח את העיניים בבוקר

ועד הרגע שבו אתה סוגר אותם בלילה – אתה מוצף באושר בלי שום התמרמרות ובכיינות

בלי שום ציניות ולעג ושנאה עצמית וביקורת שלילית לא על עצמך ולא אחרים וכולך מלא

תודה ואתה מרוצה בשלימות מכל מה שקורה איתך כולל כל התקלות והחסרונות?

דעו לכם שבודדים חיים כך. ומדוע? כי רק יחידים חיים את האמונה השלימה,

יחידי יחידים חיים את אהבת ה' בשלימות.

זו סיבה נוספת להסביר את מה שאני תמיד אומר שהאמונה היא תרופה לכל מחלות הנפש.

כי האמונה השלימה פירושה שהאדם מרגיש אהוב בכל רגע ורגע. ולא סתם אהוב אלא

אהוב על ידי בורא עולם, זו אהבה אינסופית. אהבה מושלמת. אתה בידיים הכי הכי טובות,

הטוב המושלם ואין טוב מהן. ובדיוק כמו שהאהבה יוצרת את בריאות הנפש המושלמת אצל

הילדים, וכמו שהיא נותנת להם את החיסון המושלם לעמוד בתלאות החיים – כך האהבה של

ה' שהיא הלב של האמונה – היא גם הרפואה המושלמת לכל סוגי המחלות

ולכל חיסרון באושר ובסיפוק בחיים.

 

ה"כנפיים" של יוסף הצדיק

 

יוסף הצדיק ידע תקופות שפל קשות מאוד ממש בתחתית של התחתית והוא ידע גם תקופות

של שיא הזוהר בפסגה של הפסה של העולם בכל קנה מידה. באיזו תקופה התורה קוראת לו

"איש מצליח… וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"? דווקא במקום הנמוך ביותר ב"קריירה"

שלו – בתקופת העבדות!

התורה מקדישה ליוסף הצדיק פרשות שלימות, יותר מאשר לאבות הקדושים בעצמם. כי כל כך

חשוב לתורה לתאר את המסע המדהים והבלתי אפשרי של אדם שהיו לו כל הסיבות להישבר

ובסוף עלה לגדולה, והדגש של התורה הוא שההצלחה של יוסף נמדדת דווקא במקומות הנמוכים,

ודווקא משם נבנתה העלייה העצומה שלו – כדי לומר לנו שההצלחה האמיתית של יוסף לא הייתה

ברגע הסיום אלא בכל רגע ושנייה במסע התלאות: הוא לעולם לא נשבר, תמיד שמח, תמיד היה

מחובר למשימתו ולתכליתו.

כל זה בא ללמדנו שרק בראות נפשית ושמחת חיים תמידית מתוך אמונה שלימה וחיבור מוחלט

לבורא – רק זו הצלחה אמיתית, זה מה שנתן ליוסף את הכוח לחיות בלי שום שנאה ומשקעים

כלפי האחים, בלי שום תאוות נקם, בלי שום טראומות מכל מה שעבר. כלום. לב נקי. לאדם

מוצלח כזה לא פלא שהיו הכנפיים לנסוק משפל המדרגה לפסגת העולם כהרף עין.

 

(מתוך העלון 'חוט של חסד' טבת תשפ"א גליון 702)

ילד בן 12 עם מליון דולר ביד

הורה יקר!

אפתח ברשותך בחידה קטנה: שמא תזהה את האישיות המתוארת לפניך?!

יום הוא קורן, פורח, מלא רעיונות, עושה הכל בהתלהבות, נרגש ומאושר, וביום שלמחרת הכל "שחור" אצלו, שום דבר לא הולך, אינו מוכן לשום פעולה, הכל נראה קודר ולא מוצלח, ניחשת?! זה נראה לך מוכר? קרוב? שמא זה בנך?

זו דמותו של הבן המתבגר.

גיל ההתבגרות! הגיל המר – מתוק, והכל כ"כ בקיצוניות. היום ישבת ושוחחת עם בנך במשך שעתיים תמימות, התמוגגת מכל מלה, נהנית מהתפתחות שכלו ורעיונותיו, התלהבותו וחשקו, וכעבור שעה או מאורע שארע, אינך מבין כיצד זה הפך לתינוק? הדמעות נשפכות, הטרוניות המטופשות, ואתה המום ואינך מבין, אך הן זהו הגיל! יום למעלה, יום למטה, ומצב הרוח מטלטל מצד לצד בפראות וחוסר איזון, אין אמצע. כן, זהו הזמן שבנך בונה בו את אישיותו, זו שתצוץ בהגיעו לגיל הבגרות (20 – 18), עכשיו הוא מעצב את דעותיו, את כיוונו בחיים.

האם תסכים להפקיד בידו בשלב בו הוא נמצא כיום, את עתיד בן משפחה הזקוק ח"ו לניתוח לב? האם תסמוך על שיקול דעתו אם לבצע את הניתוח היום או בעוד 3 חודשים, לשקול את כל הצדדים הנוגעים בעניין? ולו יצויר, וירושה של מליון דולר תנחת על משפחתך, האם תפקיד את החלטת ההשקעה בידו של ילד בן 12?! האם תתייעץ עמו?!

והאם אתה בטוח שבידו צריך להפקיד את ההחלטה בדבר מקום לימודיו העתידי?!

אתה, ההורה, הבוגר, שראה ועבר כבר בחייו, מבין שעם כל הכבוד והרצון לתת לילד את האפשרות להחליט, לחזק את תחושת העצמאות שכה חשובה בשנים הללו, עם כל רצונך לתת לו ללמוד מטעויותיו שלו, אתה מבין שלא בכל מקרה זה כך. יש פעמים בהן צריך אתה ההורה להחליט עבורו. אין זה אומר שאינך צריך להסביר ולפרוש את שיקוליך, אדרבה, בכך אתה מראה כי מעריך אתה את התבגרות בנך עד שרואה אתה לנכון לשתפו במחשבותיך, אתה אף תתן לו אפשרות לבחור בין מספר מסגרות לימודיות בכיוון שאתה חפץ בו, אך הבחירה תהיה בין טוב לטוב, לא בין טוב לרע. אתה האב מחויב לקחת בחשבון ולשקול את כל הצדדים, לבדוק את ההשקעה לטווח רחוק, לנסות להבחין מה יקרה בעוד 10 שנים ויותר, לבחון את מצב החברה, רמת הלימודים, בהתאם לכישורי בנך, אך אינך יכול לתת לו להחליט לבדו על דרכו בחיים, החלטתו עשויה להיות הרת גורל ולעיתים מסוכנת לעתידו בכלל.

בגיל זה בו מושפע הילד מהחברים ומהשכונה, עליך לבחור עבורו בסביבה טובה בעלת ערכים שתתרום לעתידו הרוחני בהמשך חייו.

ואל תדאג אב יקר! בנך יכיר לך טובה על התערבותך. עם כל כמה שהם נראים בוגרים, מבינים, מחליטים, עדיין בתוך תוכם חשים המתבגרים גם "ילדים", חשוב להם עדיין להרגיש מוגנים, בטוחים ביד ההורים, שלא כל האחריות נופלת על כתפיהם, רוצים לחוש שהם חשובים להורים שאוהבים אותם. ואם תשכיל להציג את הדברים בצורה שלא תפגע ברגשות הבן ועצמאותו, תשיג שיתוף פעולה מצידו והכרת תודה לעד!

אמא יש רק אחת!

אחת המצוות הכי טבעיות ומתבקשות בתורה היא מצוות כיבוד אב ואם. כל ילד בעולם יודע שבני אדם הגונים צריכים לכבד את הוריהם. ובכל זאת, בתורה הקדושה כיבוד אב ואם נמצא במקום גבוה הרבה יותר – זו לא מצווה שציווה אותנו השכל הישר, זו מצווה שציווה אותנו מלך העולם!

אז קודם כל בוא נדבר על הגדרות המצווה: אב ואם הם מי שהביאו אותך לעולם, ולא משנה אם הם גידלו אותך וחינכו אותך, או שמסרו אותך לאימוץ. אפילו ילד שאמו הפקירה אותו בהיותו בן יום, והניחה אותו בפח אשפה – חייב לכבד אותה אחרי שיגדל, ובוודאי שאסור לו לבזות אותה או לגרום לה צער בגלל הצורה בה התנהגה אליו.

נזכור! תפקידו של בן הוא לכבד את ההורים שלו. לא לחנך אותם! לא להתעמת אתם! לא 'להציב להם מראה מול הפנים'! ולא כל מיני עצות אחרות של פסיכולוגים המרבים לשלוח את הילדים להתעמת מול הוריהם.

מי שמרגיש שהוריו יורדים לחייו, גורמים לו לנזק נפשי או לחוסר רוגע נפשי, מותר לו להתרחק מהם, לעבור דירה למקום מרוחק מעט, ולהפחית את הקשר איתם כפי הצורך, אך עדיין אסור לו בשום אופן לנהוג כלפיהם בחוסר כבוד, לדבר עליהם דברים רעים או לצער אותם בכל דרך. בכל מקרה של קונפליקט כואב ומתמשך, מומלץ וכדאי להתייעץ עם רב פוסק הלכות המבין לנפש האדם שיוכל להכווין ולסייע ואולי גם לפשר בין ההורים ובנם.

כיבוד אב ואם זו מצווה שאפשר לקיים אותה באלפי דרכים. אפשר להכין להורים קפה בבוקר, אפשר ללכת עבורם לקניות, להודות להם ולהעניק להם מחמאות, לתת להם מתנות, לדבר בשבחם באוזניהם ובאוזני אחרים, לטפל בנושאים שבהם הם צריכים עזרה מול הרשויות ועוד ועוד. כל פעולה שנעשה ותגרום להורים שלנו נחת רוח, או שתעזור להם פיזית – נכללת במצוות כיבוד אב ואם.

השכר של כיבוד אב ואם גדול במיוחד. בתורה הקדושה כתוב מפורש "למען יאריכון ימיך", וחכמנו זיכרונם לברכה מבארים שהכוונה שנזכה לעולם הבא שהוא עולם ארוך ונצחי. במשנה נאמר שמצוות כיבוד אב ואם היא מהמצוות שאדם מקבל עליהן שכר גם בעולם הזה, ואין בכך שום פגיעה בשכר השמור לו לעולם הבא.

גם מי שהוריו עושים הכל כדי לפגוע בו, חייב לכבד אותם. עם זאת, הוא לא חייב לאפשר להם לפגוע בו, ויכול לנקוט בפעולות שיסייעו לו להינצל מהנזקים שהם רוצים לגרום לו. במקרים חריגים מותר אפילו להתלונן עליהם במשטרה ולהעיד נגדם בבית המשפט, אך גם במקרים אלו אסור לפגוע בהם פגיעה שאינה הכרחית. בכל מקרה שכזה, מומלץ בחום לפנות לרב פוסק הלכה, ולהתייעץ אתו לגבי הצעדים שיש לנקוט כדי להימנע מהמשך הפגיעה של ההורים בילדיהם.

רבים מפוסקי ההלכה סבורים שחובה לכבד אב ואם גם אם הם רשעים גמורים, ואפילו רוצחים חלילה.

מצווה לציית לדרישות ההורים, ובמיוחד בפניהם. ילד שאמו דורשת ממנו שילבש סוודר, כי היא חוששת שהוא יצטנן, צריך לציית לה וללבוש את הסוודר כל עוד היא רואה. אך הם הסוודר מציק לו ואמו אינה רואה אותו, אינו חייב ללבוש אותו כשהוא רחוק ממנה.

מי שאביו ואמו ציוו עליו שלא לנסוע לחו"ל, או לא להשקיע בבורסה וכדו', אינו חייב לציית להם, אבל אם הוא יודע שיהיה להם צער גדול אם לא ישמע בקולם, ראוי שיקשיב להם ולא ימרה את פיהם. בכל מקרה שבו הבן חושב שההורים מגזימים בדרישות ובהוראות, וקשה לו מאוד לשמוע בקולם, כדאי וראוי להתייעץ עם רב פוסק הלכות, שידריך אותו איך וכיצד להתנהל מול ההורים.

כיבוד אב ואם זו מצווה חשובה מאוד, אבל היא אינה גוברת על מצוות איסורי תורה. לכן, ילד שאביו ואמו מצווים עליו לחלל את השבת או לאכול אוכל לא כשר, אסור לו לשמוע בקולם, כי החיוב לכבד את ציווי האלוקים, גדול יותר מהציווי לכבד את רצון ההורים.

מי שרוצה להתחתן, והוריו מנסים להניא אותו מכך, כי הם חושבים שהבחורה לא מתאימה לו או מסיבות אחרות – אין חיוב לשמוע בקולם, ואין צורך לקבל את הסכמתם. עם זאת, במקרה שבו להורים יש סיבה טובה לחשוב כך, מומלץ להתחשב בדעתם, כי בדרך כלל ההורים באמת רוצים בטובתו של בנם, ובמקרים רבים הם מסוגלים לראות את התמונה הכוללת בצורה טובה יותר מהבן.

כך גם לגבי בת שרוצה להתחתן והוריה אוסרים עליה להתחתן עם הבחור שאותו היא רוצה – אינה חייבת לציית להם, ואינה צריכה את הסכמתם, אך ראוי להתחשב בדעתם ולבדוק אם טענותיהם ברצינות.

הורים המנסים למנוע מבנם לימוד תורה, ואוסרים עליו ללכת למדרשיה בערב או ללכת ללמוד בישיבה – הילד אינו חייב לציית להם, ואדרבה, לימוד התורה יעשה להם כבוד גדול בסופו של דבר. גם בעולם הזה יכבדו אותם כשיתברר שבנם גדל תלמים חכם, ובוודאי שבעולם הבא הם יזכו לכבוד גדול ועצום בזכות לימוד התורה של בנם.

מצוות כיבוד אב ואם כוללת גם גינוני כבוד. אסור לבן או לבת לשבת במקום הקבוע של האב והאם, אם זה מקום של כבוד בראש השולחן וכדו'. אסור להיכנס בתוך דבריהם או לסתור את דבריהם ולומר להם "אתם טועים" וכדו'. במקרה שההורים טועים והבן מרגיש שהוא חייב להעמיד אותם על טעותם, יש לעשות זאת בצורה עקיפה ומכבדת. אין לומר להם: "זה לא נכון מה שאתם אומרים", אלא "אני חושב, וכך גם ראיתי שכתוב בוויקיפדיה, ש…". אסור לצחוק ולגחך על ההורים כשהם טועים טעות חמורה, ועל אחת כמה וכמה שאסור לצעוק עליהם או לנזוף בהם.

אסור לקלל או להכות את ההורים בשום אופן ובשום מצב, ומי שעושה זאת עוונו גדול מאוד וענשו רב.

אפילו לצורך רפואה, אסור לבן לפצוע אביו ואמו כמו להוציא קוץ שננעץ בבשר, או לטפל בפצע מוגלתי באופן שהטיפול יביא להוצאת דם. עדיף שמישהו אחר יעשה זאת, ורק אם אין אף אחד אחר שיכול לעשות זאת בקרבת מקום, והאב או האם סובלים, יכול הבן לעשות זאת.

יש שמחמירים אפילו לא לספר את שערותיהם של ההורים, אם יש מישהו אחר שיכול לעשות זאת במקום הבן או הבת.

מי שנולד להורים גויים והתגייר, או שנולד לאם יהודייה ואב גוי, חייב לכבד גם את הוריו הגויים, אך אינו מחויב לכבד אותם כמו הורים יהודיים אלא רק 'מקצת כיבוד', כלומר: לנהוג בהם בצורה מכבדת כפי שמקובל אצל הגויים. אבל אין צורך לציית להוראותיהם וכדו'.

מי שהוריו התחתנו עם בני זוג אחרים, חייב לכבד את בני הזוג של ההורים, כחלק ממצוות כיבוד ההורים. לדוגמה, בת שהוריה התגרשו ואמה התחתנה עם אדם אחר, חייבת הבת לכבד את בעלה של אמה, כי בכך היא מעצם מכבדת את אמה. זלזול בבן הזוג של האם, הנו זלזול באמא עצמה. כך גם לגבי אשת האב.

מצווה לנהוג כבוד גם באח הגדול, בין אם הוא אח מאב ובין אם הוא אח מאם.

במסגרת מצוות כיבוד הורים, מוטל גם על ההורים מצווה להימנע מלהביא את בניהם למצב שבו הם יזלזלו בהם או יגרמו להם צער. לכן אסור לאב ולאם להיכנס למריבה עם בניהם ובנותיהם הגדולים כי הם עלולים לענות להם בצורה שאינה מכבדת, ובכך גורמים ההורים לבניהם לעבור על איסור חמור מאוד. על אחת כמה וכמה שאסור להורים להכות את בניהם הגדולים, כי במצב כזה עשויים הילדים להכות אותם בחזרה, וההורים מביאים אותם לעוון שאי אפשר לתאר את חומרתו במילים.

במקום זאת ינהגו ההורים עם ילדיהם בצורה שתכבד אותם ותכבד את הילדים, ימנעו מלהיכנס אתם למריבות בנושאים טעונים ועוד.

לסיום נציין שעל ההורים מוטל חיוב לחנך את ילדיהם לכבד הורים. האב והאם צריכים להרגיל את ילדיהם כבר מגיל צעיר מאוד, לכבד אותם. אסור לתת לילד הרגשה שהוא שווה ערך להורים, כי בכך גורמים לו ההורים לנזק חינוכי גדול ומונעים ממנו את קיום מצוות כיבוד הורים. גם בהיבט החינוכי מסכימים אנשי המקצוע העוסקים בתחום כי כל ילד זקוק לסמכות הורית, וחייב לדעת לכבד את הוריו. הורים המונעים זאת מילדיהם גורמים להם עוול גדול ונזקים עצומים בעולם הזה ובעולם הבא.

 

חינוך וחנוכה – מה מסתתר מאחורי?

משה ויטמן

 

ילד בדואי מגיע לראשונה בחייו לעיר. אבא מה זה? מצביע על לוח מודעות, לוידע, עונה האב קצרות, ומה זה? ממשיך הבן בעקשנות, לוידע, חותך האב, וזה? שוב-לוידע.. אבא, משנה הבן נימה, מפריע לך שאני שואל? מה פתאום! עונה, אם לא תשאל- איך תדע…

רובינו חושבים שחינוך פירושו לימוד. אם תלמד את הילד ותחכים אותו באינספור תחומים- תחנך אותו. אבל החינוך שונה מאד מלימוד. בלימוד אתה מקנה לילד חוכמה, ידע, ואפשרויות ללימוד ולרכישת ידע גם בעתיד. לעומת זאת, בחינוך אתה מקנה לו תכונות ומידות, יכולות שילוו אותו לאורך כל חייו, בכל מפגש וצומת בו ייתקל, יוכל ליישם את החינוך שנטבע בו.

בעם היהודי, נודעה חשיבות מרובה לחינוך. ללא חינוך הדורות הבאים לפי המסורת המקובלת בידינו, ובדרך בה אנו רוצים שילכו, לא נוכל להתקיים! כל הייחודיות והמיוחדות שלנו נעוצים בחינוך המונחל לדור הבא. מצוות רבות בתורה, וכן חגים ואירועים מיוחדים, מקדישים חלק גדול ועיקרי לחינוך, להעברת והנחלת המסר לדור הבא. פגיעה בחינוך היהודי, וניסיון להתערב בערכים המקודשים התפרש תמיד כפגיעה בציפור הנפש, ונגדה יצאו במלחמות חורמה.

אף אחד לא יפקיר את ילדו בעולם רע ואכזרי ללא הגנות.
אף יהודי לא יפקיר את ילדו בעולם רע ואכזר מידות ללא חינוך מתאים שיקנה לו כלים להתמודד.
היוונים הגיעו עם תרבות אחרת ושונה לחלוטין. אצלם הערכים הנחשבים לא היו כאלו שניתן להעביר ולהנחיל בתור הוראה חד-משמעית. כי אם אתה מעריץ ערכים נדיפים וארציים על בסיס ארעי מאד, איכה תוכל לצוות על ילדך גם זאת? הוא בחר לו כבסיס ערכים משהו שונה לחלוטין, שיקוליו ואופן בחירתו היו דומים מאד לשלך, אותם שיקולים צרים והחלטות אימפולסיביות..

ככובשים, שאפו היוונים להשליט את תרבותם ואורח חייהם בנתיניהם החדשים. אך כאן- נתקלו בהתנגדות עזה. בניגוד ללאומים אחרים שמלבד דעות קדומות ונוסטלגיות למיניהם לא התקשו כ"כ בהחלפת אורח חיים, הרי שהיהודים "נעמדו על רגליהם האחוריות" והתנגדו בכל תוקף לכל שינוי, ולו המזערי ביותר.

היהודים ידעו, כי השקפה יוונית איננה רק החלפת דעה באחרת, אלא ערעור של יסודות המסורת ודרך- החיים. אם חלילה יתפתו, הרי שתוך דור-שנים, יאבדו את מי לחנך, את מי שחינך, ואת מה להעביר כמסורת החינוכית.
היהדות סותרת השקפת חיים נהנתנית ואקראית, המושתתת על דחפים, על רצונות אימפולסיביים, ועל חוסר עקביות בדרכך. אינך יכול לנהוג היום כך- כי זה מה שמתאים למצב הרוח שלך, ומחר להיפך כי הטרנד הלאומי השתנה.. היא מקפידה זה אלפי שנים על קו אחיד, מוחלט וברור שאינו נתון להשקפות משתנות ותקופתיות.

בשם החג "חנוכה" מופיעות אותיות "חינוך". חג זה מסמל את ניצחון החינוך השורשי והטהור על רוחות התקופה השונות. זהו "יתרון האור מן החושך" האמיתי. עד כמה שלפעמים ניתן להתבלבל בין דעות והשקפות שונות, תמיד ההיצמדות למקור, לישן והטוב, תוכיח את עצמה כמתאימה..