דור אילון (32) מירושלים, לומד ב'מדרשת זיו' לחוזרים בתשובה, ומקיים אורח חיים יהודי על פי ההלכה. בשעות הבוקר והצהרים הוא עובד לפרנסתו בבניית אתרי אינטרנט, ובשעות אחה"צ הוא מגיע לישיבה, ללימוד תורה אינטנסיבי.

שאלנו אתך דור כיצד נראתה השבת הראשונה שלו כשומר מצוות, אבל דור לא השיב לנו תשובה חד משמעית.

"זה לא קרה בפעם אחת. זה היה מאוד מאוד הדרגתי. בתחילה רק השתדלתי להפחית את מספר חילולי השבת. מה שלא הרגשתי צורך גדול לעשות, לא חיללתי את השבת. הכי קשה היה עם העישון, אז הייתי מוריד כל שבת את מספר הסיגריות שעישנתי, עד שהגעתי לשבת שלמה בלי סיגריה.

"זה לא היה קל, זה היה אפילו קשה מאוד, אבל התוצאה מדברת בעד עצמה. היום אני מאושר, שמח על הבחירה שלי, ולא רוצה לחשוב איך היו נראים החיים שלי בלי לשמור שבת חלילה".

דור מספר שגם המעבר לשמירת שבת מלאה לא היה בפעם אחת: "למעשה אמא שלי חזרה בתשובה כבר לפני 14 שנים, והתחתנה עם גבר חרדי לכל דבר. כשהייתי מתארח אצלם בשבתות אז כמובן שהייתי שומר שבת כדי לכבד, וכך בעצם התרגלתי לאפשרות הזאת של הימנעות מחילול שבת".

• ואיך נראית השבת שלך היום?

היום שבת זה עולם בפני עצמו. זה יום חווייתי עם הרגשה מיוחדת במינה. כל יום שישי אני יוצא בשעת בוקר מוקדמת יחסית לשוק מחנה יהודה, שבסמוך לו שוכנת הישיבה שלנו. את השבת אני עושה בישיבה אז אני לא צריך לדאוג לקניות ובישולים, אבל אני קונה קצת פיצוחים ודברים טובים לכבוד השבת. קצת נחים לקראת שבת שיהיה לי כח בלילה, ואחר כך תפילה בבית הכנסת. במשך תקופה ארוכה הייתי מתפלל מנחה וערבית בבית הכנסת של הצדיק הרב עדס שליט"א, אבל בתקופה האחרונה עברתי לבית הכנסת 'קורזים', זה בית כנסת מאוד מאוד מיוחד, לא ספרדי ולא אשכנזי, אלא מן שילוב מנצח של הנעימות המקובלות בשתי העדות, עם מנהגים משולבים, כל אחד מרגיש שם בבית, ואני מאוד אוהב להתפלל שם.

אחרי התפילה אני חוזר לישיבה לסעודת השבת. בדרך כלל אנחנו סועדים כ-30 בחורים ביחד בחדר האוכל של המדרשה, אבל מי שהקים את הישיבה הקים למעשה גם את ארגון 'נפש יהודי' והוא עושה הרבה פעמים שבתות לסטודנטים חילונים מכל רחבי הארץ שבאים לטעום פעם אחת את טעמה של השבת הירושלמית המתנהלת על פי ההלכה. בשבתות אלו אנחנו סועדים יחד אתם ואז מדובר על סעודה של כמאה משתתפים.

"סעודת שבת בישיבה זאת חווייה מיוחדת במינה", מספר דור. "אתה יושב בדיבוק חברים נפלא עם עוד עשרות בחורים שחולקים במשותף איתך את אותה התשוקה, להרגיש את קדושת השבת. זמירות השבת והשירים הנעימים כל כך שמושרים ביחד מפיהם של עשרות בחורים, זה משהו שקשה להעביר אותו במילים יבשות. צריך להרגיש את זה כדי להבין על מה אני מדבר".

אחרי סעודת הערב אנחנו הולכים לבית המדרש ללמוד קצת, חצי שעה בערך, ובינתיים מכינים לנו את ה'עונג שבת'. בעצם מסדרים את חדר האוכל, מחליפים למפות חדשות ונקיות ומניחים על השלחן פירות, פיצוחים ושתיה, ואנחנו יושבים שם עד חצות הלילה בערך, שרים יחד שירי שבת, שומעים דברי תורה, מדרשי חז"ל ועוד. אווירה עילאית. אין לי דרך אחרת להגדיר את זה.

"גם בשבת בבוקר, מתפללים ויושבים לסעודת הבוקר, שגם היא חוויה בפני עצמה. בצהרים הולכים לנוח, קמים ללמוד תורה לפני תפילת המנחה ואחרי תפילת מנחה יושבים לסעודה שלישית. סעודה שלישית בישיבה זה בכלל משהו שלא מהעולם הזה, האווירה ממש מיוחדת במינה. אפשר להרגיש את הקדושה, את ה'נשמה יתירה' שיש לכל יהודי בשבת קודש.

אחרי תפילת ערבית עושים הבדלה ובהמשך גם סועדים סעודה רביעית שנקראת 'מלווה מלכה'. בדרך כלל אנחנו יוצאים לפיצה בקרבת הישיבה ואוכלים כך מלווה מלכה".

• איך אתה מסכם במשפט אחד את חוויית השבת אצלך?

"הקדוש ברוך הוא כינה את השבת "מתנה טובה", וזה באמת כך. רק מי ששומר שבת יכול להבין עד כמה היא מתנה נפלאה. מי שלא מנסה את זה, מפסיד!".

השבת הראשונה ששמרתי בחיי, היתה בבית משפחת גריינמן בבני ברק, לפני למעלה מ-30 שנה. אני זוכר שולחן ארוך מאוד, דומני שישבו שם קרוב ל-20 ילדים. בראש השלחן חשבו האמא מצד אחד, והאבא מצד שני, הבנות הגדולות נעו בין המטבח וחדר האוכל עם צלחות, ועגלות וסירים. האבא והאמא יושבים ורווים נחת, מרגישים כמו מלכים ממש.

שאלתי קצת, רציתי לשמוע מעט על גדוד הילדים הזה. התברר לי שנולדו להם לא פחות מ-16 ילדים משלהם בלי עין הרע, שלושה או ארבעה נוספים שהם אימצו, ועוד נער אחד שהתארח אצלם באותה שבת, כשבנוסף לכל אלו גם אני עצמי ישבתי שם.

כשראיתי את הנחת הזאת של ההורים, כשעמתי את ההרגשה של שבת משפחתית כל כך, חשבתי ורציתי שכך תיראה השבת שלי.

ברבות השנים התחתנתי והקמתי בית, לא נולדו 16 ילדים, אלא רק חמישה, אבל עברו שנים, הילדים התחתנו,  נולדו נכדים. קורה לא פעם שהם מתארחים אצלי כולם או רובם, הבנים, הבנות החתנים והכלות, יחד עם הנכדים והנכדות, והשולחן ארוך ארוך, אני יושב בראשו ומרגיש כמו מלך, וכך בתוך האושר הגדול הזה, מזדקרת לנגד עיני אותה שבת בני ברקית קסומה וחורפית שלנצח לא תמוש מזיכרוני.

השבתך שלי מורכבת גם מאב ובנו, והפלא ופלא זה דווקא מתחיל בבן ואחר כך באב. ערב שבת קודש יש לי תענוג בלתי נשלט לקרוא שיר השירים שעה או שעה וחצי לפני שפני שבת בניגון חרישי בשפתיים דולקות, זהו שירו של הבן, שלמה המלך בנו של דוד המלך. 'כל השירים קודש ושיר השירים הוא קודש קודשים'. חכמי הנסתר אומרים שהתיקון שבקריאת שיר השירים הוא עצום, ואנחנו לא מסוגלים להשיג את עוצמת המילים הללו ומה שהן מחוללות בעולמות העליונים.

אחרי הקידוש והסעודה וזמירות השבת, ואחרי הסעודה השניה וכו', ואחרי תפילת מנחה, אני יושב כבר למעלה מ-25 שנה, עם קבוצת ילדים שאף פעם לא מתבגרת. כשהחלתי לשבת אתם, זקני שחור היה. עברו שנים והוא הכסיף, עברו שנים נוספות והלבין הזקן, והילדים משום מה נשארים ילדים. יחד אנחנו אומרים תהילים של שבת קודש, שלושים פרקי התהילים המסיימים את ספר התהילים של דוד המלך, אביו הגדול של שלמה המלך. התענוג הזה לומר תהילים בשבת קודש, עולה אפילו על התענוג לומר שיר השירים בערב שבת. ניתן לומר שההרמוניה הזאת לא תיפסק לעולם. זו מנגינה שמנגן אותה דוד בנבל שלו, ושלמה בחכמה שלו. אבות ובנים, צעירים וזקנים, נשים ונערות, לאורך שנות דור.

כך פחות או יותר נראית השבת שלי. מזיכרון של שבת חורפית בבני ברק לפני עשרות שנים, ועם שירה בלתי נפסקת של תהילים ושיר השירים, עד מוצאי שבת קודש.

הרב שמעון וייס

כל השבוע אני מחכה ליום השבת. ביום חמישי כבר מתחילות ההכנות, הקניות הראשונות לכבוד שבת, וביום שישי ההכנות הופכות קדחתניות. לכל ילד בבית יש תפקיד ברור. אחד אחראי על סידור המקרר, ואחיו אחראי על העמדת הפלטה של שבת עם כל התבשילים עליה בצורה מסודרת. הבת הגדולה מכינה את הסלטים ואחיותיה מדיחות כלים ופורסות מפות לבנות על השולחנות. לכבוד שבת קודש.

אנחנו ההורים כמובן מנצחים על כל המלאכה. יש קניות, בישולים, ניקיון. להתכונן לשבת זאת משימה מורכבת, הכל חייב להיות ערוך ומוכן בצורה הטובה ביותר לפני הדלקת נרות שבת.

בערב שבת אני והבנים הגדולים יותר גם טובלים במקווה הטהרה לכבוד השבת. זאת הרגשה אחרת כשיוצאים מהמקווה. העולם נראה זך יותר, אפשר לחוש באוויר את השבת המתקרבת ובאה.

אשתי והבנות מדליקות נרות, ואני יוצא עם הבנים לבית הכנסת. מתפללים מנחה, מעיינים בפרשת השבוע ובמפרשי התורה, מתפללים קבלת שבת ברוב עם ולאחריה תפילת ערבית חגיגית.

בבית ממתין לנו שלחן ערוך. כולם לבושים בבגדים נאים, פאות מסודרות לבנים, שיער מסודר לבנות. כולנו נראים כמו בני מלכים. הכל רגוע. אין טלפונים, אין משימות דחופות. יש רק שבת קודש בחיק המשפחה. שרים 'שלום עליכם', מזמרים 'אשת חיל', עושים קידוש, נוטלים ידיים וישובים לסעודה דשנה עם מאכלים שאשתי בישלה בסיוען של הבנות, ובעיקר של הבת הגדולה. שרים זמירות, אני מספר סיפור מרתק, וכל אחד מהילדים אומר דבר תורה על פרשת השבוע. זה חשוב גם כי זה דברי תורה, וגם כי זה מחזק את הביטחון העצמי של כל ילד שלומד לדבר בפני קהל, גם אם מדובר בקהל המשפחתי. בין לבין מחליפים חוויות, מספרים סיפורים, ונהנים מכל רגע. לפעמים הסעודה הזאת נמשכת יותר מארבע שעות, ואנחנו בכלל לא מרגישים שהזמן חלף עבר.

בבוקר יום השבת הסיפור חוזר על עצמו בצורה מעט שונה. אני והבנים הולכים לבית הכנסת, לומדים ספרי חסידות לפני התפילה, מתפללים ושבים הביתה לקידוש וסעודת יום השבת. הסעודה קצרה יותר מבלילה, ולאחריה הולכים לנוח בשבתות הקיץ. בחורף אין זמן, עד שמסיימים את הסעודה כבר צריכים לשוב לבית הכנסת לתפילת מנחה, ולאחריה סעודה שלישית בחיק המשפחה – זו סעודה שבה שרים שירי נשמה, כולנו יחד, מדברים על דברים העומדים ברומו של עולם, שואפים מלוא הראות את האוויר הנפלא של יום השבת. הסעודה הזאת נמשכת עד יותר משעה אחרי צאת השבת.

אחרי תפילת ערבית והבדלה אני לומד עם הילדים, כל ילד בתורו בוחר מה הוא רוצה ללמוד איתי, מתוך מה שלמדו בכתה שלו בשבוע החולף. בקיץ אנחנו עושים את זה עוד לפני תפילת המנחה.

אני חושב שעל שבת כמו זו שאנחנו עושים כל שבוע נאמר הפסוק "וקראת לשבת עונג". אנחנו פשוט מתענגים על כל רגע. מי שלא יודע לחוות שבת מתוקה כזאת – מפסיד.

"לא חלמתי שאחולל סערה כלל-ארצית בסדר גודל כזה, שכולם יתגייסו כדי לחזק ידינו במאבק השבת הפרטי שלנו" – אומר לנו אייל מזרחי, מבעלי מסעדת 'ריבר' ברעננה, שעמד במרכזה של סערה ציבורית בעקבות החלטתו התקדימית לפתוח מסעדה כשרה שתסגור שעריה בשבת – וקריאתה של נציגת מרצ הזועמת, עדית דיאמנט, לקרוא לציבור להחרים את המסעדה.

דיאמנט, לקוחה קבועה שגילתה פתאום שליל שישי חסום בפניה, לא יכולה היתה לשאת את התסכול ופרסמה פוסט מתלהם שנשמע כלקוח מימים אפלים וממליץ ללמד לקח את הבעלים החצוף שהחליט לשבור את הנורמות של חילול השבת הרשמי במתחם ע"י גיבוי מחללי השבת באזור.
"נפגעתי אישית מהשינוי, ואני קוראת לכל מי שהנושא חשוב לו לעשות כמוני ולהעדיף ללכת גם באמצע השבוע למסעדות פתוחות בשבת" –  היא קוראת בלי בושה. לטובת מי שאולי לא קלט את המשמעות, הוסיפה: "חשוב שהציבור החופשי ברעננה יביע דעתו ויתמוך בעסקים הפתוחים בשבת, אם אנחנו רוצים שלמישהו יהיהאכפת מהצרכים שלנו".

ד' יילחם לכם

לאייל מזרחי, חוזר בתשובה כבן 28 המתגורר ברעננה שהחליט לייצר אלטרנטיבה כשרה (בשלב זה המסעדה עדיין איננה בכשרות 'למהדרין' –) לקהל הדתי בסביבה, שכיום אין לו כמעט אופציות כשרות, ולקנות את "ריבר" אחרי למעלה משנתיים וחצי לפעילותה, נודע על החרם בליל שבת, כשכל המסעדות בסביבה "חגגו" ורק שלו שבתה.

"שבתי מתפילת שבת אחרי שביקשתי והתחננתי שד' יעזור לי בדרך הכשרה בה בחרתי, ופתאום אני מגלה שאני בעין-הסערה וכולם סביבי מוחים ומתקוממים על עצם הרעיון שבמדינה יהודית מסוגלת אשת ציבור המייצגת קהל בוחרים של חמישה מנדטים לשים כל כובד משקלה במתקפה חזיתית נגד השבת ושומריה" – מתאר מזרחי.

"כאשר קיבלתי את הרשת, הצבתי תנאי ראשוני לזכיינים שהמסעדה חייבת להיות סגורה בשבת, וזה לא עניין של מה בכך, כיוון שבמרכז במסחרי 'גמלא' בו נמצאת המסעדה הכל פתוח בשבת ואנחנו חלוצים מבחינה זו. לא עלה בדעתי שזה יוביל לחרם רשמי. ועוד יותר לא האמנתי שכולם יתגייסו כדי ללחום מלחמתי, כולל אנשים מהציבור הלא דתי ומ'יש עתיד', שקראו לאנשי מרץ להפסיק לפלג את העם. בסופו של דבר מעז יצא מתוק ופרסום החינם שהיא עשתה לנו רק חיזק ידי העסק ועושה לנו טוב" – הוא צוחק בהנאה – "ד' ילחם לכם ואתם תחרישון".

מצביעים בצלחת

שעת צהריים תוססת. דלתות מסעדת ריבר בבעלות החדשה (רק שבוע וחצי) לא מפסיקות לנוע. לקוחות זורמים למסעדה בלי הרף. אייל ושלושה משותפיו טוענים שהרעש התקשורתי שהפך אותם למפורסמים על-כורחם מגביר את ההתעניינות והביקוש למקום. אנשים מצביעים ברגליים. חלקם מגיעים ממקומות מרוחקים (ירושלים, מודיעין ועוד) רק כדי לשתות, לאכול קינוח קטן, שיביע תמיכה והזדהות.

את דבריו הנרגשים של מזרחי קוטע אחד הלקוחות המעניק הוכחה חיה לדברים: "כל הכבוד לכם שפתחתם מקום כשר ושומר שבת. תודה רבה" – הוא מרעיף עליו ברכות ואייל מוחה דמעה נסתרת. ליאור בן חמו, אחד הבעלים שלצדו המעיד על עצמו כמי שמצוי בתהליך התחזקות הדרגתי של שמירת שבת, מודה: "אנחנו אנשים צנועים וביישנים, בורחים מפרסום אבל בשביל השבת וקידוש שם ד' אנחנו מוכנים להתפרסם".

שבת או פרנסה?

הרב אפריים רייך, חסיד צאנז ואיש עסקים מצליח בעל החברה הגדולה בישראל ובמזרח התיכון ואחת המובילות בעולם בתחום של סריקת מסמכים ואחסונם במיקרו-פילם ובקבצי מחשב המעסיק 400 עובדים, ומוכיח שהקפדה על קוצן של הלכות היא מקור לברכת ד'  מספר בהתרגשות:

"סבי, הרב יוסף יצחק פרנס, היה החרדי הראשון שהגיע לבורו פארק בארה"ב, והחמיר מאד בהלכות שבת ולא השתמש בחשמל ובמים מהברז בשבת משום שחשש שיהודים עובדים בחברות הללו.

"סבא היה בנקאי חשוב באירופה ונמלט לאמריקה ב-1900 כדי לא להפליל את שותפו שזייף מסמכים. אבל שם לא הצליח למצוא מקום שלא עובד בשבת. רבים נפלו אז בניסיון הזה והשתמדו. לא היו כלל עסקים סגורים בשבת, עד שטענו אז שאפילו האבנים באמריקה היו טריפה..

"מדי ערב שבת יצא סבי ל-13 אווניו, עבר מחנות לחנות כדי לשכנע מוכרים לסגור אותן בשבת. הוא לא ויתר על מנהגו, אפילו שהשליכו אותו פעם אחר פעם בבושת פנים. בשלב מסוים לא היה לו כסף לשלם דמי שכירות והמשכיר השליך אותו ואת משפחתו מהדירה. הג'נטר (שרת) שראה איך זורקים את סבי עם שישה ילדים לרחוב ביום מושלג קפוא נתן לו את ה'בוילר רום', חדר הפחם, ששימש אז להסקת הבתים, והתיר להם לגור בו. לאורך היום התרוצצו הילדים ושיחקו בין הפחמים עד שהפכו שחורים לגמרי.

"באחד הימים כששיחקו בחוץ עבר שם יהודי אמריקני שראה מחזה מוזר. ילדים כושים מדברים יידיש. ממתי כושים מדברים יידיש? ביקש לדעת והם הסבירו הצחוק: 'אנחנו לא כושים אלא מתגוררים במחסן פחמים' והובילו אותו פנימה.

"האמריקני נדהם לגלות כי הוא מכיר את אביהם עוד מימי המלחמה בפולניה. הוא היה מזועזע מתנאי המגורים הקשים והוציא במקום צ'ק בסכום עתק של 5,000 דולר שהספיק לקניית דירה. סבי לא מיהר לקחתו והתעניין מה מתפרנס מכרו, שכבר לא חבש כיפה והתרחק מהדרך. הוא סיפר שיש לו מפעל וסבי בירר אם הוא פתוח בשבת. כאשר שמע שכן הוא סירב ליטול את ההמחאה ושלח אותו לאשתו הרבנית, אולי למען ילדיה היא תיאות לקחת ממנו.

"אבל סבתי לא היססה כלל. 'אם סבא לא רוצה כסף שמגיע מחילול שבת, איך אני אקח?' טענה. האמריקני נעלב עד עמקי נשמתו וכששב לאשתו וסיפר לה את המעשה כיצד הרב פרנס ב'גאוותו' דחה את ההזדמנות להקל על משפחתו וליטול ממנו את הכסף, רק כי אינו שומר שבת.

"בתגובה פרצה האישה בבכי והזכירה לו כי כאשר הגיעו לאמריקה הבטיח שרק בתחילה בזמני המצוקה הקשים יעבוד בשבת ואילו היום כשאינם חסרים מאומה הוא עדיין מחלל שבת. היא הבהירה שאינה רוצה מעתה את כספו והצדיקה את סבי וסבתי. או אז נשבר גם בעלה והחליט לקבל על עצמו שמירת שבת. הוא שב לסבי והגיש לו את ההמחאה כשהוא מבהיר: 'עכשיו אתה כבר יכול לקבל את הצ'ק כי החלטנו לקבל על עצמנו לשמור שבת'. בזכות מאבקו למען השבת היה סבי בין הבודדים שכל נכדיו, מאות בכל הדורות ומכל הסגנונות שמרו שבת ואיש מהם לא סטה מן הדרך!".

"זהו ניסיון לא קל"

תסכים לספר את סיפורך כדי לחזק ידי בעלי 'ריבר' במלחמת השבת בגרסה של דורנו? שאלנו את הרב רייך, בעליה של 'אימג'סטור', אטיש טרוד ביותר שלמרות הכל נענה בהתלהבות וליבו החם לכל עניין שבקדושה, ובפרט למען קירוב לבבות, יוצא אל בעלי המסעדה המתמודדים עם הניסיון הגדול ובו במקום הוא התייצב שם כדי לתמוך בהם במאבקם.

אייל מזרחי התרגש מן המחווה. כאשר נראה הרב רייך על מלוא גובהו והדרת זקנו בפתח המסעדה, הוא נעמד לכבודו ומעניק לו חיבוק חם המבקש לשאוב דברי עידוד. מזרחי מוליך אותו אל מחוץ למסעדה ומצביע בגאווה על השלט הטרי "כשר" שנתלה זמן קצר קודם לכן. "זהו ניסיון לא קל" – הוא לוחש לו – "כל המתחם הזה פתוח בשבת ורק אנחנו הולכים נגד הזרם".

"רק האמונה מחזיקה אותנו" – מגלה ליאור השותף השני – "כולם מסביב צוחקים לנו בטוחים שלא נחזיק מעמד, שכן שמירת השבת במבט שטחי עלולה לקזז לנו סדר גודל של 40% מהרווחים".

"כולם אומרים את זה גם הזכיינים, גם חלק מהמוכרים" – מחדד אייל – "הם סקפטיים מהצעד האמיץ שלנו. אומרים לי ימים יגידו ותתרסק כי מבחינה מספרית הצעד הזה נחשב להתאבדות. גם הבעלים הקודמים חשבו לבצע את המהלך, אבל לא היה להם אומץ לסגור בשישי-שבת כי טענו שיפסידו. אבל אנחנו אומרים שפרנסה היא מאת ד' ומאמינים שבזכות שמירת שבת תהיה הצלחה גדולה בפיצוי שנקבל בימי החול. החשיפה הענקית מביאה לפה אנשים רבים ובעקבות הכשר מהדרין שאנו מקוים לקבל בקרוב, אני מקווה לתמיכה משמעותית יותר מהציבור הדתי שתביא לקידוש ד' נוסף".

מיליארד השבת

"השבת היא מתנה ואנחנו עבדים נאמנים של הקב"ה ללא תנאים מוקדמים, אבל צריך לזכור שאותו אלוקים שאמר מחלליה מות יומת מבטיח לברך את מי שישמור אותה. הגמרא דורשת על הפסוק 'ויברך את יום השביעי' שמיום שביעי מתברכים כל הימים וחלילה להיפך. "ראיתם את מגה שנלחמה בראש חוצות וצפצפה על כולם בעניין השבת. כולם רואים לאן היא הגיעה" , אומר הרב רייך לאנשי שיחו בחיוך.

"אני רוצה לומר לך, כמי שלוקחים חסות על ההון של הצעירים, שהיו לנו הרבה התלבטויות" – מצטרף לשיחה טל, ממנהלי המקום, יהודי שומר מסורת שאינו חובש כיפה שעמד מאחורי אישור העסקה – "הם לא מבינים במספרים אבל אנחנו ראינו את הסיכונים מול מחיר השכירות הגבוה ולמרות שיכולנו לוותר על העסק החלטנו לקחת אחריות ולפרוץ את כל הגבולות כי הקב"ה איתנו ושומר עלינו. אני מדבר מכל הלב ולזכותו של אייל יאמר שהוא לא חסך בזמן שהמשגיח יהיה מבוקר עד ערב, כדי שהכשרות תהיה במקסימום".

"אנחנו הולכים באמונה ובידיעה שאם מפסידים זה יהיה למען השבת" – מחזק אייל.

הרב רייך: "אני רוצה לספר לך על חבר שלי, הרשעל שרייבר, בעל החנות הגדולה בעולם למוצרי אלקטרוניקה: B&H Photo, המעסיקה אלפי עובדים שרובם חרדים ומגלגלת כמה מיליארדים בשנה. יהודי שלא מוותר על חברותא גם בשתיים בלילה. רוב המכירות שלו בכל העולם נעשות באופן מקוון, אבל בערב שבת האתר שלו נסגר ומוחשך עד מוצאי שבת, למרות שמדובר לכאורה בהפסד של מיליונים. הוא מוכר גם לגויים אבל משבית הכל בלי לחפש הקלות.

"זו מסירות נפש אמיתית והוא המיליארדר הגדול ביותר בתחום שאין אח ורע לחנות בסדר גודל כשלו. זהו קידוש ד' גדול שגם 'ריבר' כלולה בו עכשיו" – מטעים הרב רייך.

לכתחילה א-ריבר

וזה מזכיר לי סיפור נוסף, שהתרחש הימים בהם היה משמשו ועוזרו האישי של האדמו"ר ה"שפע חיים" מצאנז זיע"א, שהתרשם מאוד מסיפורו של רה"מ בגין, שהתחבטותו האם להשתתף בהלווייתו של נשיא מצרים סאדאת הפכה לדיון בכל מקום.

"ההלוויה התקיימה בשבת, והוא חשש שמא הנסיעה תהיה כרוכה בחילול שבת והאם אנשי האבטחה יאשרו לו ללכת ברגל במקום ברכב שלא היה מבחינתו אופציה כלל. כל העולם דיבר האם בגין יגיע להלוויה או לו, ובסופו של דבר הוא נסע ואישרו לו ליווי ואבטחה לאורך הקילומטרים שצעד רגלית. הרבי, ששמע על כך, טען שבגין גרם לקידוש השם גדול כשכל העולם דיבר על השבת, בדיוק כמוכם כשכל עם ישראל מדבר על מסירותכם לשבת, איזו זכות יש לכם" – מסיים רייך.

ויש לו המלצה מניסיון אישי: "שום דבר לא מובן מאליו, גם אני מקפיד כל בוקר לבכות מול ארון הקודש ולהתחנן למי שנותן חיים ומזונות שימשיך להרעיף עלי מטובו לרוב הצלחה. יהיו שיאמרו שהעובדה שאני סגור בחול המועד כרוכה בהפסדים של מאות אלפי שקלים אבל זו רק סגולה לברכה שמביאה לי כפל כפליים, ואני מוכן להפסיד כל כספי כדי לא לחלל שבת".

בפתח המסעדה לוחצים השניים ידיים בחום מול הבזק המצלמות המתעד רגע היסטורי של חיבור בלתי אפשרי בין דורות של לוחמי שבת. הרב רייך במצב רוח מרומם מפזם ניגוני שבת ורק חסר שיפרוץ בריקודי שמחה שבתיים מלאי הוד וקדושה מול המסעדה. עוברים ושבים נעצרים מול המראה הבלתי נתפס החריג בנופי רעננה, ורייך מנצל את ההתעניינות כדי להזמין בקול רם את מארחיו למסעדה לשבת בביתו עם צ'ולנט וגפילטע אמיתי כמו שרק אשתו יודעת להכין והם מבטיחים לשקול.

"שיהיו לנו גזרות טובות" – מאחל אייל מזרחי בתקווה. שאר השותפים מהנהנים במרץ ומוסיפים איחול משלהם: "שבקרוב ייסגרו עוד חנויות והשבת תשיב לכולם בברכה".

(מתוך ראיון ליתד נאמן)