מי ביקש ממך להתערב?

 

 מרכז רוחני אפריון שלמה

בפרשתנו אנו קוראים על קרח ועל העונש הנורא שקיבל בגלל שחלק על משה רבנו, ואמרו בתלמוד: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר: "ולא יהיה כקרח ועדתו". ומה היה סופם של קרח ועדתו? – "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם", באותה שעה נעשתה הארץ כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם או ממונו, מתגלגל ובא ויורד עמו, ואפילו היו לו כלים אצל אדם אחר, היו באים ונבלעים עמו.

מעשה היה, בזמנים הקשים של המלחמה, ביהודי הגון שהיה לו בביתו מעל הארון מטבע 'נפוליון זהב', בימים ההם זה היה ממש אוצר שלם! במחירו היה אפשר להאכיל משפחה במשך שנה שלמה! ובאחד הימים בנו של היהודי הבחין במטבע שעל הארון, ולילד התמים לא היתה שום הבחנה בין לירה שצבעה נחושת, לבין מטבע הזהב. הילד לקח את המטבע לחנווני וקנה ארטיק. והנה האב חוזר וכשראה שהמטבע איננו, שאל את אשתו לפשר הדבר והתברר באמת שהילד הוא זה שלקח את המטבע לחנווני.

אמו של הילד רצה לחנווני והחלה לצעוק עליו שהוא גנב! הילד הביא לך נפוליון זהב שלם ואתה נתת לו רק ארטיק בתמורה, ולעומתה טען החנווני כי הילד הביא לו רק לירה. אך ההורים לא נרגעו, ובינתיים התאספו אנשים רבים סביב החנות, והחנווני עומד מסכן והמום. בסופו של דבר הלכו לבית דין, ואחרי ויכוחים רבים, אמר החנווני שהוא מוכן להישבע כי הילד נתן לו רק לירה. אך משראה זאת האב, לא רצה לתת לו להישבע לשקר, ומחל.

אע"פ כן יצא החנווני בראש חפוי, וכל מי שידע או שמע על העניין דן אותו לגנב ושקרן, וחייו וחיי אשתו נהפכו לגיהנם רצוף בושות. היו כאלה שקנאו "לשם שמים" והזהירו את ילדיהם לא לקנות אצלו, וכך בנוסף לבזיונות גם הלך ונתדלדל רחמנא לצלן. סופו של המעשה היה לאחר המלחמה כאשר היהודי מקבל מברק בו מספר אדם אחד, שפגש את הילד עם הנפוליון, ובזריזות ידיו החליף לו את המטבע בלירה, וכעת עשה תשובה ומחזיר את הגזל. ובכן, בואו נערוך חשבון. כל שלושת האנשים שבמעשה, החנווני, האבא והבעל תשובה שלקח את הנפוליון כבר מזמן בעולם האמת. הם כבר נתנו דין וחשבון על מעשיהם. מי מכל הסיפור בגיהנום?

מסתבר שהאבא פטור, מכיוון שבנו לקח את המטבע מעל הארון וכל הנתונים היו שהוא צודק. החנווני ודאי נכנס לגן עדן עבור הבזיונות שגרמו לו. ואפילו אותו אחד שלקח את הנפוליון, בטח קבלו את תשובתו. וכאן מגיעה המסקנה המזעזעת – מי בגיהנום?

אותם שהכניסו את עצמם לאותה מחלוקת, וקראו לחנווני גנב!