משה ויטמן

ארץ עם סטייל אחר

במשך תקופה רבת שנים עמוס היה ראש עיר באחת מערי הפריפריה בישראל. ניסיונו בכל התחומים היה עצום. הוא ידע בדיוק איך לתכנן הכול כך שכל התושבים יהיו מרוצים והם אכן היו מרוצים, ממוסדות החינוך, מניקיון העיר ומכל שאר התחומים. לכן, אך טבעי היה שכשחיפשו מועמד מתאים לעמוד בראשות עיר חדשה שנועדה דווקא לאנשי המעמד הגבוה, הבחירה נפלה על עמוס. כמה חודשים בתפקיד גילו לו את האכזבה המרה: התושבים אינם מרוצים. כל ניסיונו המוצלח, ההבנה הטובה שלו בדרך לניהול עיר, לא הוכיחו את עצמם בעיר החדשה. כל מה שעשה רק קומם עליו את האנשים. עמוס, אדם יסודי, ניסה לחקור את סיבת הנפילה עד שאחד מתושבי העיר אמר לו: תבין, עמוס, מה שהתאים לעיר הפשוטה שאותה ניהלת, ממש לא מתאים לעיר יוקרתית המיועדת לאנשים עשירים. האופי המיוחד של העיר דורש ממך שהכול יהיה ברמה אחרת: הניקיון של העיר, היופי של בנייני בתי הספר וגם מגרשי הספורט.

האמת? שוטטות קצרה בשתי הערים תמחיש לנו היטב את ההבדל עליו הוא דיבר. מה שנחשב ליפה ונקי בעיר אחת נחשב להזנחה מוחלטת בעיר אחרת. למה? בגלל שכשהרמה של העיר אחרת, גם הציפיות ממנה הן אחרות וכך גם התפעול של משתנה בהתאם.

רמת חיים אנושית אחרת

אנחנו גרים בארץ ישראל. ישראל היא ארץ שונה ומיוחדת מכל שאר ארצות העולם. ישראל נחשבת למקום קדוש וגבוה יותר בעיני התורה, ישראל היא הארץ בה נמצאת ירושלים עיר הקודש – עירו של אלוקים וישראל היא הארץ שנועדה למגורם של העם הנבחר, בעל המעמד הרוחני הגבוה מכל שאר העמים – עם ישראל. לכן, ברור שמארץ ישראל ישנן דרישות לתפעול ברמה אחרת, רמה הרבה יותר גבוהה.

על מה מדובר? לא, לא על רמה חומרית המתבטאת בעושר של סביבת מגורים, למרות שגם זה היה בארץ זבת חלב ודבש, אך זה לא העיקר בחייהם של העם הרוחני הגבוה- עם ישראל. המדובר הוא על סף רוחני גבוה בהרבה המתאים למעמדה הרם של ארץ ישראל.

לכן, כשהתורה צוותה על מצוות החקלאות, היא צוותה אותם רק על ארץ ישראל. מהן מצוות אלו? התורה הטילה על כל יהודי ויהודי לחלוק את התוצר החקלאי שלו עם אלו שאין להם – הכוהנים, הלוויים והעניים. עשרות מצוות נאמרו בהקשר לזה. מצוות תרומה, מטילה עלינו לתת אחד חלקי חמישים מכל תוצרת לכהן ומצוות מעשר מטילה לתת עשירית מהתוצרת ללוי. מצות פאה, לדוגמה, מטילה על בעל התבואה להשאיר בקצה שדהו חלקה אותה לא יקצור ולתת לעניים לקחת משם את התבואה. וכך עוד עשרות מצוות בעניין.

הדרישה: לחשוב על מי שאין לו

המצוות הללו מטילות עלינו רף גבוה במיוחד של התנהגות ושל יחס לכל העיסוק בחקלאות והשגת המזון. זו רמה שאינה מקובלת בשום מקום אחר בעולם. מכל מה שיש לך, מכל מה שאתה עמל ומזיע עליו, מכל מה שאתה היית שמח מאוד לקבל, עליך להפריש חלק לא מבוטל ולתת אותו לאלו שאין להם, רק בגלל שאתה יהודי ויהודי חושב תמיד על מי שאין לו. אין עוד עם אחד החי ברמה גבוהה שכזו של יחסי אנוש ואמפתיה הדדית.

לכן, כשהתורה הטילה עלינו את המשימה הזו, היא עשתה זאת רק על החקלאות שגדלה בארץ ישראל. אין מה להשוות, חשבה התורה, בין מה שגדל בארץ למה שגדל בחו"ל. ארץ ישראל היא ארץ בעל יוקרה רוחנית גבוהה השייכת לעם בעל 'סטייל' של התנהגות אנושית גבוהה במיוחד, לכן, בארץ ישראל רמת ההדדיות בין התושבים צריכה להיות ברמה שאליה התושבים מצפים ושמתאימה לרמת החיים הגבוהה שלהם.

מצוות התלויות בארץ

כך יצרה התורה את המושג "מצוות התלויות בארץ". אלו הן עשרות מצוות הקשורות כמעט כולן לתוצרת החקלאית ולאופי החלוקה שלה לנזקקים שנאמרו רק על חקלאות ארץ ישראל.

מצוות התלויות בארץ המוכרות הן: שמיטה, מעשר, הפרשת חלה ועוד, אשר בימינו, מאז שלצערנו נחרב בית המקדש, רובן אינן נהוגות במתכונתן המקורית אלא נעשות בתור תקנת חכמים לזכר המצוות המקוריות. עלינו להפרישן ולא להשתמש בחלק הזה, אך איננו נותנים אותן לכוהנים או ללוויים.

תעודת כשרות אמינה היא זו שמוכיחה כי בתוצרת הנרכשת קוימו המצוות הנדרשות ממנה, על פי פרטי ההלכה המתאימה ולכן מותר לאוכלה ללא חשש. חשוב: בהעדר תעודת כשרות אמינה, ייתכן כי במאכל המעובד מעורבים רכיבים שאסורים באכילה משום שלא קוימו בהן מצוות התלויות בארץ ולכן אין לאוכלן.

מאידך, גם לאחר רכישת המוצרים ניתן בהרבה מקרים לקיים בהן את המצוות הללו ובכך להתירם באכילה. פרטים על כך ניתן למצוא בסרטון הזה או כאן