ופתאום הוא נהפך לאדם גס, אלים ותוקפני

יצרים ונסיונות, ,

מאת: יוסי איזק 

תארו לכם אדם נורמלי לחלוטין, איש משפחה למופת, הזוכה להערכה רבה בין ידידיו ומכריו. יש לו מקצוע מכובד, חוג ידידים יוקרתי ותחומי עניין מגוונים הכוללים הרבה התנדבות ונתינה לזולת.

לילה אחד לוגם האיש הנחמד הזה משיקוי כימי אותו רקח במעבדה הפרטית שלו ולפתע מתחולל בו שינוי מבעית. כוחות הרוע המצויים בקרבו מתחזקים לאין ערוך ולאין שיעור. הוא נעשה אדם גס, אלים, תוקפני, חסר סבלנות וקצר רוח במידה מפחידה. הוא מלא בזעם כלפי אנשים שמפריעים לו בדרכו, ולעיתים הדברים אף יכולים להגיע עד כדי שפיכות דמים. ההתנהגויות המפחידות הללו נמשכות כל עוד הוא מצוי תחת ההשפעה הכימית של השיקוי. כעבור זמן-מה, כאשר אפקט השיקוי חולף, חוזר האיש להיות כאחד האדם. איש אינו יכול לזהות בו את המפלצת המשתוללת ששכנה בנפשו לפני זמן קצר.

נסו רגע לדמיין איך זה לחיות במחיצתו של אדם כזה. מפחיד, לא? אתה לעולם לא יכול לדעת מה מצפה לך מעבר לדלת. האם תפגוש אדם או… מפלצת.

שוו בנפשכם שהשיקוי הכימי הזה הוא גם בעל יכולת ממכרת. כלומר, ככל שמנסים אותו יותר פעמים, קשה יותר להפסיק. מגיע שלב שבו האדם נבהל מעצמו ומנסה לחדול מלגימת השיקוי אבל הוא כבר החמיץ את התחנה האחרונה של הרכבת – לאחר שהשיקוי עורר את הכוחות האפלים השוכנים בקרבו שוב אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק.

התיאור שזה עתה קראתם מהווה את תמציתה של אחת היצירות הספרותיות הקלאסיות שראו אור באנגליה לפני מאה וחמישים שנה. זהו הספר "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד".

אבל מי שחושב שמדובר בתיאור דמיוני הלקוח ממחוזות הפנטזיה של סופר הזוי אינו אלא טועה. למעשה מסתובבים סביבנו הרבה מאוד ד"ר ג'קיל שעלולים להפוך ללא התרעה מוקדמת למיסטר הייד. אולי אתה מכיר כמה כאלו מקרוב. אולי אתה אפילו אחד מהם.

קיים טריגר פסיכולוגי קטן אך קטלני שמסוגל להפוך אדם נורמלי למפלצת טורפת. קוראים לזה – כעס.

האדם הכועס הוא לא בהכרח אדם רע. הוא אפילו אינו חייב להיות אדם מסוכן במיוחד. הבעיה העיקרית של הכעס איננה בכך שהיא מחדירה רוע לאדם, אלא בכך שהיא גורמת לאדם לאבד את השליטה על עצמו. מכירים את הסצנה המוכרת מתוך אינספור סרטי מתח שבו רואים רכב מדרדר לתהום עד שהוא פוגע בתחתית ומתפוצץ בכדור אש מסנוור? זהו בדיוק המצב בו נתון הכעסן. הוא מאבד שליטה על עצמו. היא מידרדר לתהום. הוא עומד להתפוצץ. בום.

לא סתם אמרו חז"ל: "כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה".

מה הקשר בין כעס לעבודה זרה? בשעה שאתה כועס אתה לא חפשי. אתה מתפרק מכל אחריות. אתה נותן לכוח אחר להוביל אותך. אתה מניח ליצר הרע להיכנס דרך הדלת הקדמית ונותן לו להוליך אותך למחוזות האופל.

לכן בשעת כעס מסוגל האדם לעשות את המעשים האיומים ביותר. הוא לא שולט בעצמו, הוא הפקיר את השטח והלך לאיבוד.

האם יש דרך לעצור את הכעס? האם ניתן למנוע את הנפילה לתהום?

מיסטר הייד האמין שהתשובה לכך שלילית. הוא סבר שאין כל אפשרות לסובב את הגלגל ולהחזיר לשליטה את ד"ר ג'קיל. אבל הוא הגיע למסקנה הזאת רק משום שהוא לא הכיר את התורה. לו היה מכיר את התורה הוא יודע שהתורה נותנת לאדם כוחות מופלאים לשנות את עצמו ולהפוך לאדם אחר, טוב יותר.

בוא לשיעור תורה ותגלה גם אתה שאפילו מיסטר הייד הנורא יכול להפוך בחזרה לד"ר ג'קיל המתוק אם הוא רק מתקן את מידותיו.

בהצלחה.

מלך העולם

מכירים תיכון עם שיעורים מסודרים בהתגברות על הכעס?

כל התשובות, לימוד בישיבה, , ,

שאלה:

כמה פעמים יצא לי לשמוע את הטענה שלכם שלימוד בישיבה עושה את התלמיד לאדם ערכי, מוסרי ובעל מידות טובות יותר. אני יכול להבין שהלימוד בישיבה מרחיב את הידע התורני של התלמיד, אבל כיצד יש בכוחו לשפר את האישיות שלו? מה הקשר בין הכרת עוד כמה דינים והלכות לבין פיתוח מידות טובות?

תשובה:

אכן ברוב המקצועות איננו מצפים שהלימוד יחולל שינוי באישיותו של התלמיד. מי שלומד חשבונאות אינו נהפך על פי רוב לטופס שמאות מס, ומי שמצטיין בגיאומטריה לא הופך למחוגה. אבל תורה – זה משהו אחר. לימוד תורה בצורה הנכונה יש בכוחו לחולל שינוי מהותי באישיות האדם.

איך זה עובד?

יש לכך כמה הסברים. נתחיל בכך שסוגיות רבות בתלמוד מחדדות את המודעות של הלומד לכך שעליו לקחת אחריות על התנהגותו. אדם שלומד סוגיות העוסקות במצוות 'השבת אבידה' קולט שהתורה מטילה עליו אחריות לא רק להימנע מגרימת נזק לזולת, אלא לצאת מגדרו כדי להציל את רכוש חברו. מי שמתעמק בהלכות נזקים לא יכול להיות אדיש לגרימת נזק לרעהו.

מעבר לכך יש חלקים ניכרים בתורה שמוקדשים באופן ישיר לעבודת המידות. סדר הלימוד בישיבה כולל זמנים המוקדשים לעיון והתעמקות בתיקון המידות. מכירים תיכון שבו מתקיימים שיעורים מסודרים בהתגברות על הכעס? עושים תרגילי התמודדות מול מידת העצלות? לומדים להתגבר על הקנאה? בישיבה מתעסקים בכל הנושאים הללו, ועוד רבים אחרים. מיותר לפרט עד כמה הלימוד הזה תורם לפיתוח אישיותו של הנער בתקופה הקריטית של גיל ההתבגרות.

נקודה חשובה נוספת היא שעצם העיסוק בתורה יש בכוחה לרומם את הנשמה. בתורה צפון אור רוחני רב-עוצמה, ומי שמשקיע את עצמו בלימוד התורה בצורה טוטאלית זוכה לכך שהמאור של התורה מחלחל אל תוך נשמתו ומרומם אותו לדרגה גבוהה יותר. אולי נדמה לכם שהרעיון הזה הוא 'מיסטי' במקצת, אבל אתם יכולים לבדוק אותה במו עיניכם. שוחחו עם הורים לנערים שהלכו לישיבה. קראו כמה מהראיונות המתפרסמים באתר זה. אחד המכנים המשותפים החוזרים על עצמם הוא השינוי הדרמטי שהתחולל בעקבות הלימוד בישיבה. הם נעשו עדינים יותר, מתחשבים יותר, ו… כן, גם מכבדים יותר את ההורים.

זה לא קוסמות, זה לא מיסטיקה, זה פשוט לימוד התורה בפעולה. מי שמתעמל בקביעות בחדר כושר מפתח את השרירים, מי שלומד בקביעות בישיבה מפתח את הנשמה. זה עד כדי כך פשוט, וזה עובד.

 

רוצה לשמוע עוד על לימוד בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

לא תקום ולא תטור!

מושגי יהדות, , , ,

מאת: משה ויטמן

אסף וגדי היו חברים טובים עד אותו בוקר. לא היה זה אירוע מסעיר במיוחד, אלא מסוג הדברים שבכוחם להרוס כל חברות טובה. אסף נתקע רחוק מהבית ללא כסף לנסיעה והוא פנה לעזרה לגדי שילווה לו כסף לכמה ימים. גדי, שרצה את דמי הכיס שהיו אצלו כדי לקנות כמה חטיפים ליד הבית סירב לבקשות של אסף ולא הלווה לו את הכסף. אסף הצליח להסתדר באופן אחר, אבל את הכעס והתסכול העצומים שחש כלפי גדי הוא לא שכח כל כך מהר.

הסירוב של גדי מאוד קומם אותו, הוא המתין לשעת כושר להחזיר לו כגמולו וזו לא אחרה להגיע. למחרת, בצאתם מהלימודים, גדי היה חייב לצלצל בדחיפות הביתה אך סוללת הטלפון שלו הסתיימה. מאסף הוא לא העיז לבקש, אך הוא ניסה את מזלו אצל חברים אחרים ללא הועיל. אסף שצפה במחזה ממקומו, החליט לנקום בו "הפוך על הפוך" – הוא פנה לגדי ואמר לו "אתה אמנם לא הלוית לי אתמול את הכסף כשנתקעתי, אבל אני, בשונה ממך, נותן לך בכיף שיחת טלפון" אסף נהנה לראות את רגשות הבושה של גדי והרגיש שבכך נקם בו על סירובו מאמש.

הבה ונבחן את המעשה: האם זה היה נכון מצידו של אסף להגיב כך? האם זכותו הלגיטימית להעמיד את גדי על מקומו או שהוא היה צריך לשכוח מכל העניין ולתת לאסף את העזרה בצורה יפה ומכבדת? ובכלל, מה עליו לעשות כאשר הוא נתקל בסירוב המכעיס הזה?

 

מעניין מאוד לראות כי בדיוק על מקרים כאלו ורבים אחרים שבהם אנשים מכעיסים אותנו ופועלים להרע לנו או לפעול בניגוד לרצוננו, מצווה עלינו התורה בספר ויקרא "לא תקום ולא תטור את בני עמך". רש"י בפרשנותו על הפסוק מסביר אותו באמצעות דוגמה הדומה להפליא לסיפור של אסף וגדי:  אדם שנתקל בסירוב מצד חבירו לעשות לו טובה, והוא מעוניין להעניש את חבירו על ידי כך שהוא יסרב לו גם כן לעשיית טובה, זו היא נקמה. ואם יגיב על כך, כמו שהגיב אסף, על ידי שידגיש בפניו כי הוא אינו נוהג עמו באותו משקל ובאותה מידה וכן יעשה לו את הטובה, זו היא נטירה.

אבל בואו באמת נבין: מהי המשמעות של איסורים אלו? האם התורה מעוניינת כי נקבל את כל מה שעושים לנו בשתיקה ולא נעמוד על שלנו? האם באמת עלינו לוותר לכל מי שעושה לנו רעה? האם התורה מעוניינת לתת יד חופשית לאלו שמחפשים להרע לאחרים? האם התורה מתנגדת לכך כי האדם יהיה אסרטיבי בחייו ולא יתן את גבו למכים ולחייו למורטים? כיצד תיראה החברה אם כך כולנו נתנהג, זה לא יגביר את הרע?

 

את התשובה לכך, מסבירים חכמי המוסר, באמצעות הבנת העקרון שעל פיו מעוניינת התורה כי יגיב האדם למה שקורה לו וסביבו בעולם.

ראשית, התורה מעוניינת, כי נכיר בכך שהעולם מתנהל ומונהג באופן סדיר ותמידי בידיו הרוחניות של הקב"ה וכל מה שקורה לאדם מגיע אליו משמיים על פי רצונו של אלוקים. על פי מחשבה זו, יבין האדם כי אין לו סיבה לכעוס ולתבוע נקמה ממי שמחולל לו רעה, מאחר והרעה הגיעה עליו משמיים ונגזרה עליו בכל מקרה ואין לכך כל קשר למעשהו של חבירו כפי שאומר ספר החינוך על איסור הנקמה: "משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום [שמואל ב' ט"ז, י"א] הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך, תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא".

אך מאידך, אין ספק כי התורה אינה מעוניינת בהשארת העולם טרף לשיניהם של הרעים ואנשי הזדון והיא מעוניינת כי על פי דין יוענשו כל הראוים לכך. כפי שדוד המלך עצמו, שממנו הביא ספר החינוך דוגמה ליישום של איסור הנקמה כאשר אמר ביחס לשמעי בן גרא שקילל אותו "הנח לו ויקלל כי כך אמר השם", מאוחר יותר לפני מותו ציוה את שלמה בנו להוריד את שיבתו שאולה.

כך שבעצם, התורה דורשת מהאדם לפצל את תגובותיו לשתי מערכות נפרדות ולהגיב בשני אופנים שונים ואפילו סותרים לאירועי החיים:ביחס לתחושות ליבו של הנפגע כלפי האדם שעשה לו רעה ורגשי הכעס והנקמה שעולים וצפים בו, מצווה אותנו התורה "לא תקום" וכוונתה בכך לומר לאדם שיבין כי הדבר קרה מאת השם ואין לו להשליך את צערו וכעסו על האדם, שרק היה כמו "שליח" לבצע את דבר השם. לכן אמר דוד המלך ביחס לשמעי בן גרא, כי אין לכעוס ולנקום ממנו, משום שאין מקום לרגשות אלו, כאשר מבינים שהדבר נגזר מאת ה' וכאילו אלוקים אמר לו וציוה עליו לעשות את המעשה.

אלא שמאידך גיסא, כאשר אנו מעוניינים להעמיד את החברה על תיקונה ולמנוע מאנשים רעים לבצע את זממם ככל העולה על רוחם, העמידה התורה עצמה את הכלים לכך בדמות הענשים השונים שציותה עליהם התורה והרבים הנוספים שנתנה לגבם התורה את הרשות לבתי הדין להחליט עליהם לפי צורך השעה והמקום. בהתייחסות זו בשעת הדין והמשפט, התורה מצווה אותנו להתייחס לאדם כבעל בחירה חפשית ולומר לו כי למרות שאלוקים החליט על המעשה, האדם ראוי לקבל את ענשו כי הוא לא ידע על כך ועשה אותו מרצונו החפשי ומבחירתו.

כך ששני הדברים מאזנים זה את זה. האדם לא יגיב מתוך התפרצות רגשות הנובעת מכאבו על מה שקרה לו כי הוא יידע שהכל משמיים וכך נגזר עליו ויקבל את הדין באהבה, אך החברה כולה תדאג באמצעים הנכונים להעמיד את הרעים על מקומם ולא חלילה לומר כי כך נגזר משמיים ולכן אין הם אחראים על מעשיהם.

כך, אם נלמד את עצמינו את ההשקפה היהודית על אירועי חיינו ואת דרכי התגובה הנכונים בכל מצב וזמן, נוכל לחיות מתוך איזון ואושר ונחסוך מעצמינו רגשות קשים ובלתי נגמרים.