יעקב א. לוסטיגמן
המגפה כבר כאן. זאת עובדה מוגמרת. קבוצה של 39 תיירים מקוריאה הדרומית ביקרה בארץ, ולאחר ששבה לקוריאה התברר כי 31 מהם היו חולי 'קורונה'.
המשמעות: אין שום ספק שלפחות אחד מהתיירים נדבק בנגיף עוד לפני שהם יצאו מקוריאה הדרומית והגיעו ארצה. כשהיו בארץ, הם היו צמודים זה לזה במשך שבוע שלם, וכך נדבקו כמעט כולם במחלה.
אם הם הדביקו זה את זה, כמעט בטוח שהם הדביקו גם אזרחים ישראליים. נהג האוטובוס והמדריך שליוו אותם כל השבוע בוודאי היו חשופים לנגיף, ויש סיכוי סביר שהם נדבקו, וכך גם ילדים, נערים, וגם מבוגרים ששהו איתם במקומות שונים, כמו במצדה בה הם ביקרו, במערת המכפלה ובמקומות נוספים.
במשרד הבריאות מניחים שהנגיף כבר בארץ, ובהתאם לכך נדרש כל אזרח להתחיל ללמוד את כללי הזהירות.
כתבנו כאן את השאלות הנפוצות והחשובות ביותר עם התשובות עליהן, אבל לפני כן הרשו לנו לשאול שאלה אחת שנוגעת רק לנו, היהודים:
-
מה מזכיר לנו נגיף קורונה לגבי 'זיהום סביבתי'?
הנגיף הוא יצור קטן כל כך, עד שאי אפשר לראות אותו אפילו באמצעות מיקרוסקופ רגיל, וכדי לצפות בו צריכים המומחים להשתמש בציוד אלקטרוני משוכלל מאוד.
כשאדם נדבק בנגיף, בתחילה לא נראה עליו סימן כלשהו. הוא לא השתנה, ואפילו אינו סובל מחום או שיעול.
אבל האדם שנדבק בנגיף, הופך לפצצה מתקתקת, הוא צועד ברחובה של עיר כאחד האדם, וללא ידיעתו הוא מפיץ את המחלה ומדביק בה אנשים אחרים, בהם גם אנשים שעלולים למות ממנה חלילה וחס.
לכן, כשאנחנו שומעים שיש מדינה שבה יש אנשים רבים עם הנגיף, משרד הבריאות מזהיר אותנו שלא נבקר בה, שלא נתקרב אליה, ושכל מי ששהה בה צריך לבדוק את עצמו במשך שבועיים, לראות אם הוא לא נדבק חלילה, לפני שיצא לרחובה של עיר. כדי שלא לסכן אחרים.
בדומה לנגיף הקורונה יש 'נגיף' מסוג קצת שונה. היצר הרע. גם הוא בלתי נראה, אפילו לא באמצעות ציוד משוכלל מאוד. אדם שעושה עבירות נראה כמו אדם רגיל, אנחנו לא יכולים לראות שום שינוי על הפנים שלו, על צורך ההליכה או דרך הדיבור שלו. אבל בפועל הוא חולה, והוא מדבק את כל מי שבא בסביבתו. כשאנחנו ליד אדם שאינו הגון, ושסובל ממחלה רוחנית, אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד כדי שלא נידבק ממנו חלילה.
ועכשיו נחזור לנגיף קורונה .
אז מה באמת אנחנו צריכים לדעת? יש הרבה מאוד מידע באתר של משרד הבריאות ובמקומות נוספים, אבל לכאן ליקטנו מתוך דף המידע של משרד הבריאות, את המידע הכי מעשי והכי רלוונטי:
- איך בני אדם נדבקים בנגיף?
ישנה העברה של הנגיף קורונה מאדם לאדם, ככל הנראה בחשיפה להפרשות מדרכי הנשימה בעת עיטוש או שיעול.
טרם הוברר עד כמה המחלה מדבקת, אך בשלב זה נראה כי רמת הדבקה דומה לפחות לזו של נגיף השפעת.
עדיין לא ברור האם אנשים יכולים להדביק לפני הופעת תסמינים של המחלה, או שההדבקה מתחילה להתבצע רק לאחר הופעת התסמינים אצל החולה המדבק.
- איך אוכל לדעת אם נדבקתי בנגיף חלילה?
סימני המחלה הנגרמת מנגיף הקורונה דומים לאלו של שפעת: חום, שיעול, קוצר נשימה וקשיי נשימה.
למעשה, לא ניתן להבדיל בבדיקה קלינית בין הדבקה בנגיף הקורונה לבין מחלות נשימתיות אחרות.
רק באמצעות בדיקת מעבדה אפשר לדעת זאת בוודאות.
המחלה עלולה להוביל לדלקת ריאות קשה, לתסמונת נשימתית חמורה, לאי ספיקת כליות ואף למוות חלילה וחס.
אחוז הסיבוכים הקשים מכלל הנדבקים טרם הוברר.
-
קורונה – עד כמה זה מסוכן?
הנתונים המפורסמים מסין מצביעים על כך שברב המקרים מדובר במחלה קלה.
עד 20% מהחולים המאובחנים מפתחים סיבוכים ושיעור התמותה הינו כ-2% מהחולים. ניתן להניח כי לא כל החולים בסין מאובחנים.
לא ברור גם מהם גורמי הסיכון לפתח מחלה קשה.
על פי המידע כעת, נראה כי המחלה קשה יותר בקרב מבוגרים ואנשים הסובלים מפגיעה במערכת החיסון וממחלות כרוניות.
- אם הייתי ליד מישהו שחולה בקורונה, מה אני צריך לעשות?
במקרה של מגע הדוק עם חולה מאומת במחלה, יש להיכנס לבידוד בית על פי ההנחיות ולדווח על כך למשרד הבריאות כמחויב על פי חוק באמצעות טופס מקוון או המוקד הטלפוני "קול הבריאות" 5400*.
במקביל יש לפנות טלפונית לרופא המטפל או למוקד קופת החולים להתייעצות.
אילו שהוחלט לגביהם שאכן היו במגע הדוק נדרשים לפעול לפי אותן הנחיות המומלצות לחוזרים מסין ומהמדינות הנגועות בנגיף – בתשובה הבאה.
- אם הייתי בסין, יפן, קוריאה הדרומית, סינגפור, תאילנד או מקאו, מה אני צריך לעשות?
בידוד בית למשך 14 יום מהיציאה ממקום זה.
הבידוד והודעה על כך למשרד הבריאות מחויב על פי חוק.
מי ששהה בסין חייב לנהוג לפי הוראות אלו גם אם עבר בה רק במסגרת טיסת קונקשן, בשאר המדינות המוזכרות בשאלה ההוראות חלות רק על מי ששהה בתוך המדינות עצמן.
מי שנשאר רק בשדה התעופה אינו מחויב לנקוט באמצעים אלו.
כמו כן צריך להתקשר ל מוקד 101 של מד"א ולדווח על חזרתך ממדינה הנגועה בנגיף.
-
מה עושים בבידוד מחשש להידבקות בווירוס הקורונה?
אין לצאת מהבית.
יש לשהות בחדר נפרד מאוורר היטב עם דלת סגורה.
יציאה מהחדר תהיה רק לצורך פעולות הכרחיות ולזמן קצר ככל הניתן, תוך כדי כיסוי הפה והאף במסכת אף-פה או בבד.
במידה וישנם מספר מבודדים באותו משק בית, הם יכולים לשהות יחד באותו חדר.
במידה וכל בני הבית נדרשים לבידוד, אין כל מגבלות מיוחדות בתוך הבית.
צריך לשטוף ידיים במים וסבון או לחטא אותן בחומר חיטוי אלכוהולי לפני ואחרי הכנת אוכל, לפני אכילה ולפני ואחרי שימוש בשירותים.
במידה ועל הידיים יש לכלוך נראה לעין, יש להעדיף שטיפה במים וסבון על פני חומר חיטוי.
עדיף להשתמש בניירות חד-פעמיים לייבוש הידיים.
במידת האפשר, יש להשתמש בשירותים נפרדים.
יש להקפיד על כיסוי הפה והאף בעת עיטוש או שיעול, בעדיפות אל תוך מטפחת חד פעמית או מרפק מכופף.
זאת על מנת למנוע את פיזור הנגיף.
מיד לאחר מכן, יש לשטוף ידיים במים וסבון או לחטא אותן בחומר חיטוי אלכוהולי.
אם הופיעו חום או תסמינים נשימתיים, ובכל בעיה רפואית, יש לפנות למוקד 101 של מד"א.
- מה אנחנו לומדים מהווירוס הזה?
כמו שאמרנו בהתחלה, הווירוס הוא אמיתי מאוד, אבל הוא גם משמש כמשל. מהווירוס אנחנו צריכים ללמוד כמה עלינו להתרחק מהעבירה.
היצר הרע מפתה אותנו לדברים קטנים, חטאים לא מורגשים כאלו, שאחרי שעברנו עליהם חלילה וחס אנחנו לא מרגישים שום שינוי.
אבל חכמי המשנה לימדו אותנו ש"עבירה גוררת עבירה".
חטא אחד קטן, מביא אחריו עוד חטא קטן ועוד אחד, ואז, לאט לאט החטאים גדלים, בקצב איטי מאוד, עד שהאדם החוטא מוקף פתאום בעבירות מכל עבר, הוא שקוע בתוך הטומאה, ואז הוא כבר חולה מאוד.
אבל אל יאוש, גם מי שכבר שקוע בחטאים חלילה וחס, עדיין יכול לקבל 'תרופה', כלומר לחזור בתשובה, להתוודות על חטאיו ולכפר עליהם.
אבל זה כבר נושא למאמר נפרד…
