מיכל

שבת קודש, מעבר לכל דמיון

יעקב לוסטיג

 

שבת קודש היא יום המנוחה של העם היהודי. כולנו מסבים סביב שלחנות ערוכים, שותים יין, אוכלים דגים ובשר, שרים שירי קודש ונהנים מהרוגע האבסולוטי שמעניקה לנו שבת המלכה.

אבל בכל זאת, רבים תוהים: למה בעצם אסור לעשות בשבת מלאכות קלות. בואו נדבר על בישול למשל. אם אני אוהב לבשל, כיף לי לבשל, ואני מכין עכשיו ארוחה לשעת הצהרים של יום השבת, למה אסור לי לבשל? הרי זה לא יפגע במנוחה שלי אם אני עכשיו אוציא מהמקפיא מנות של בשר עוף, אתבל מעט ואכניס לתנור. אז למה זה אסור?

את השאלה הזאת הפנינו לרב אליהו שלזינגר, רבה של קרית יובל בירושלים:

"כל איסורי השבת שהתורה אסרה, אינם תלויים בשאלה אם הם מלאכה קשה או קלה לביצוע. מותר לסחוב ארון בשבת אם יש בכך צורך, למרות שהארון כבד מאוד והעבודה הזאת קשה במיוחד. אין איסור בכך. מותר לסחוב ספסל או שלחן ממקום למקום בשבת, התורה לא אסרה עלינו לעשות זאת.

מה התורה כן אסרה? לעשות פעולה של יצירת דבר חדש. יצירה חדשה. כשאדם מדליק חשמל הוא יוצר יצירה חדשה, כשהוא מדליק אש הוא יוצר יצירה חדשה. גם אדם שיש לו כבר אש דלוקה מערב שבת, אבל הוא מבשל עליה דברי מאכל, הוא יצר יצירה חדשה. אם ערבב חומרים והכניס לתנור אפייה שכבר היה דולק, ואפה עוגה, הוא יצר יצירה חדשה.

על זה אמרו חז"ל: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. ומי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?".

  • אבל אם הבישול נעשה לצורך סעודת השבת, יש בזה מצווה של עונג שבת. לא כך?

נכון שיש לנו מצווה לענג את השבת, וזו מצווה חשובה מאוד, אבל היא אפשרית רק במצב שהאדם לא עובר על איסורי שבת. אם אדם עובר על איסורי שבת, הוא עושה 'מצווה הבאה בעברה' שאמרו חכמינו שהיא אינה רצויה לפני הקדוש ברוך, כך שלא רק שיש לו כאן עבירה של חילול שבת, אלא גם המצווה של עונג שבת איננה.

יבוא אדם ויטען שבשבילו לראות סרט זה עונג שבת, וכי יעלה על הדעת שנאמר שהוא מקיים מצווה כשהוא רואה סרט בשבת? ודאי שלא. כשהוא מחלל את השבת לצרכי הנאתו הוא מענג את עצמו. לא את השבת.

לא בכדי השתמשו חז"ל בביטוי "לענג את השבת". העונג צריך להיות הדדי, שגם האדם יתענג בשבת, ושגם השבת תתענג כביכול ממעשי האדם. על ידי שאנחנו מקיימים את הלכות השבת, ומקפידים להימנע ממה שאסור לעשות בשבת – אנחנו גורמים לה לעונג.

  • אבל האיסור הוא לכאורה רק על הבישול. למה אסור אם כן לערבב את האוכל שבתוך סיר חם על הפלטה?

כמו שאמרנו מקודם, אסור בשבת ליצור יצירה חדשה. יש בזה שלב נוסף: לא רק שאסור ליצור יצירה חדשה, אלא אסור גם להקדים את יצירתה של יצירה שכבר נמצאת באמצע הייצור. אם הנחנו על הפלטה סיר של חמין, וככל שהוא מתחמם יותר ושוהה זמן רב יותר על הפלטה טעמו של התבשיל משתבח, כשאנו מערבבים את התבשיל אנחנו ממהרים את הבישול שלו, ולכן אסור לעשות זאת בשבת.

  • ומה לגבי ה'גזרות' הרבות שגזרו חכמים? מה הסיבה שאנחנו צריכים להימנע מכל כך הרבה פעולות בשבת?

חכמים גזרו גזרות בהלכות שבת משני טעמים עיקריים. האחד להרחיק אותנו מהאיסור, והאחר הוא שלא יהיה מצב שבו אנחנו מתנהגים בשבת כאילו היה זה סתם יום של חול, ואפילו אם אנחנו לא מחללים את השבת. לכן אסור להניח על האש סיר עם תבשיל שכבר התבשל כל צרכו, כי זה נראה כאילו אתה מבשל, ובשבת אנחנו צריכים להיות אנשים אחרים, שאפילו לא ניראה כמי שעושים מעשים של יום חול.

זאת גם הסיבה שגזרו חכמים איסור 'מוקצה', שקובע שאסור לנו לגעת בשבת בכלים שאינם שימושיים עבורנו ועוד. הסיבה היא שבכל רגע נזכור ששבת עכשיו, אסור לגעת בזה ובזה ובזה, אסור להרים חפץ פלוני ולהזיז חפץ אלמוני, הראש כל הזמן עסוק בלשמור את השבת כהלכתה.

תארו לעצמכם אדם שבכיסו יהלום ששווה מיליוני דולרים. וכי יעלה על הדעת שלרגע אחד הוא ישכח שיש יהלום יקר כל כך בכיסו? הלא בכל רגע הוא ימשש כדי לוודא שהיהלום במקומו מונח ולא אבד לו חלילה. אז איך אפשר לשכוח את השבת הקדושה?

  • מאחר ובאמת שמירת שבת זו משימה קשה כל כך, אולי הרב ייתן לנו קצת דברי חיזוק, שנשמע קצת על גודל השכר של שומרי שבת, וכך יהיה לנו יותר קל לקיים את הלכותיה.

כתוב בספר ה'זוהר' הקדוש שחיבר התנא הצדיק רבי שמעון בר יוחאי: "רזא דשבת, איהי שבת" – בתרגום מארמית לעברית: "הסוד של השבת היא השבת".

בתוך השבת יש הרבה סודות. השבת עצמה היא סוד נפלא. מי שזכה לטעום את טעם השבת יודע. אנשים שכבר רגילים לשמור שבת מרגישים את זה. לשבת יש טעם אחר. האוכל עם טעם מיוחד, התפילות עם טעם מיוחד, לימוד התורה יש לו טעם אחר. כשנכנסת השבת אנחנו מרגישים שאווירה מיוחדת יורדת על העולם, הכל הופך שליו יותר, רגוע, שמימי ורוחני.

זה הסוד שבתוך השבת. יש בה, בשבת, סוד קסום שרק מי ששומר שבת יכול להרגיש אותו.

אז נכון שבהתחלה יהיה לכם קשה קצת לשמור שבת, לוקח זמן עד שמתרגלים, אבל אחרי שמתרגלים ולומדים את כל ההלכות לומדים לדעת שהתחושה הזאת שווה את כל המאמץ וההשקעה. עוד לפני שנדבר על השכר בעולם הבא, כבר בעולם הזה החוויה של שמירת השבת שווה את כל המאמץ.

בזמירות השבת אנחנו שרים: "כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת כדת מחללו שכרו הרבה מאוד על פי פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו".

שימו לב למילים, יש מצב של "שומר שבת כדת מחללו". זה אדם שנמנע מלחלל שבת, ולא משנה איך. הוא יכול להיכנס למיטה בערב שבת ולישון עד אחר השבת, הוא לא חילל את השבת. אשריו ואשרי חלקו!

אבל יש מצב הרבה יותר גבוה, הרבה יותר רוחני. יש מצב של מי שמקיים "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם". הוא לא רק "שומר" שבת, אלא "עושה" את השבת. הוא לא רק מונע את עצמו מלחלל את השבת באופן פאסיבי, אלא באופן אקטיבי שומר את השבת, מתפלל, שר זמירות, מתענג בסעודה, לומד תורה. אדם כזה זוכה שיתקיים בו "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". זהו בוודאי המצב שבו כל אחד מאתנו היה רוצה למצוא את עצמו.

מי עושה כלים היום?

יעקב לוסטיג

 

בכל בית בו שומרים את השבת יושבים כל בני המשפחה לסעודת שבת המאחדת את כל המשפחה, שרים זמירות, מקדשים על היין ואוכלים חלות קלועות עם מיטב המעדנים של עקרת הבית.

אלא שעם האוכל בא הלכלוך… וכמאמר הפתגם שעובר מאמא לבת: "חטאים, כביסה וכלים – אף פעם לא נגמרים", גם בבית שלכם יש לשטוף את הכלים אחרי הארוחה.

אז קודם כל נדגיש שבשבת מותר לשטוף כלים, ובלבד שנקפיד לעשות זאת מבלי לעבור על איסורים נוספים.

דבר ראשון שחשוב לדעת זה שאסור להשתמש בברז של המים החמים. כשאנו משתמשים במים החמים היוצאים מהדוד, נכנסים במקומם מים אחרים ומתחממים כשהם מתערבבים במים הרותחים שכבר נמצאים בדוד ובכך אנו גורמים לבישולם ועוברים על איסור בישול.

את הכלים אפשר לשטוף עם סבון לכלים, אבל רק אם הוא סבון נוזלי. אסור להשתמש בגוש של סבון או במשחת ניקוי בשבת.

אסור להשתמש עם ספוג, 'סקוטש ברייט', או צמר פלדה.

אפשר להשתמש ב'ננס', מעין סקוטש ברייט שעשוי מפלסטיק מחורר.

הכלל הוא: כל דבר שסופג מים, וממילא גם אפשר לסחוט אותו, אסור להשתמש בו כדי לשטוף את הכלים, אבל דבר שאינו סופג את המים ואי אפשר לסחוט אותו – מותר בשימוש.

בבתים רבים נוהגים להשתמש בשקיות מזון מרשרשות כתחליף לסקוטש ברייט. מקמטים את השקית ומשתמשים בה לשטיפת ושפשוף הכלים, וזוכים בכלים נקיים ללא חשש חילול שבת.

חשוב לזכור – אסור לעשות בשבת פעולות שאינן לצורך השבת עצמה. לכן מותר לשטוף כוסות כדי שיהיו מוכנות לשימוש חוזר בשבת, אבל אסור לשטוף סירים כי בשבת אנחנו לא יכולים לבשל בהם, והשטיפה אינה לצורך השבת.

עם זאת, מותר לשפוך את תכולת הסיר לכיור או לפח, ולמלא בסיר מים כדי שהאוכל לא יתקשה ואחרי שבת יהיה קשה מאוד לנקות אותו. כמו כן מותר לשטוף את הכוסות והצלחות אם נצטרך לארוחה שנאכל עוד במהלך השבת. זאת, גם אם יש לנו בארון עוד כלים רבים אחרים שאנו יכולים להשתמש בהם במהלך השבת.

אחרי השטיפה, מותר לנגב את הכלים, אבל יש להיזהר שהמגבת לא תהיה רטובה מדי כי בכזה מקרה יש חשש שאנו סוחטים אותה תוך כדי השימוש בה.

להתקשר לרופא בשבת

יעקב לוסטיג

 

"פיקוח נפש דוחה שבת". כולם יודעים את זה. אם לפנינו אדם שנדקר על ידי מחבל בבטנו חלילה, ויש חשש שהוא ידמם למוות, אין ספק שמותר להתקשר למד"א, להזמין אמבולנס ולעשות כל מה שצריך כדי להציל את חייו של הפצוע.

אבל מה קורה כשמדובר בתינוק בן שבועיים שסובל מחום גבוה? ואם בכלל לא מדובר בחשש לחיי אדם אלא רק בילד שהתפרע ושבר יד? ובכלל, אם כואב לי הראש בשבת, אני יכול לבלוע אקמול או שאסור לעשות את זה?

לפני שנתחיל לפרט את ההלכות הקשורות בנושא, נקדים ונחלק את כל הנושא הרפואי בשבת לשלושה חלקים מרכזיים:

  • חולה שיש בו סכנה – כלומר חולה שחייו תלויים לו מנגד, ויש חשש שאם לא נטפל בו כראוי נגרום לכך שהוא יהיה במצב של סכנה לחייו.
  • חולה שאין בו סכנה – אדם שסובל משפעת לדוגמה. הוא מרגיש רע מאוד, קשה לו לצאת מהמיטה, הוא לא מסוגל לאכול כמעט כלום, אבל לא נשקפת שום סכנה לחייו.
  • 'מקצת חולי' – כלומר אדם שאינו מרגיש טוב, אבל הוא יכול לתפקד כרגיל. קצת כואבת לו השן, אבל זה לא מפריע לו לסדר היום, הוא יכול לצאת לבית הכנסת, לסדר מעט את הבית ואפילו לשבת בראש השולחן ולנהל את הארוחה המשפחתית ביד רמה.

המקרה הראשון, של 'חולה שיש בו סכנה', הוא מקרה קלאסי העונה להגדרה 'פיקוח נפש דוחה שבת'. עבור חולה כזה מותר לעשות כל דבר שיגרום לו להרגיש טוב יותר, ובלבד שהדבר קשור למצבו הבריאותי. אסור לנו להדליק לו מוזיקה כדי לשמח אותו, אבל מותר לכבות את המזגן אם קר לו, או לחלופין להדליק לו תנור כדי שלא יסבול מקור. את כל המלאכות האלו מותר לעשות בלי שום חשש, ולא צריך לחפש גוי שיעשה אותן במקומנו.

חשוב שנזכור, שאותו אלוקים שצווה עלינו לשמור את השבת, הוא זה שצווה עלינו לחלל אותה כשצריך להציל חיי אדם. אין לנו שום סיבה לחשוש מביצוע המלאכות הללו ומי שמונע את עצמו מלהזמין אמבולנס בשבת לאדם שנמצא בסכנה – עונשו גדול מאוד.

המקרה השני, של 'חולה שאין בו סכנה', מורכב יותר. אסור לחלל עליו את השבת, אסור להדליק לו מאוורר או מזגן, ואסור גם להתקשר לרופא כדי להתייעץ אתו איך אפשר להקל על סבלו של החולה. אם יש לנו חשש שאולי החולה נמצא במצב של סכנה, אפילו אם זה רק ספק קל – חובה להתקשר לרופא או להזמין אמבולנס כנ"ל, אבל כל עוד ברור לנו שאין כאן סכנת חיים אסור לחלל עבורו את השבת.

עם זאת, מותר לבקש מגוי שידליק עבורו תנור אם קר לו, או אם יש לו צורך בכך שיבשל לו מרק טעים, וכמובן שמותר לתת לו לבלוע תרופות, אם הדבר אינו כרוך בחילול שבת. כלומר, החולה יכול לבלוע אקמול, או אנטיביוטיקה, או כל תרופה אחרת. אבל אסור ללכת לקנות את התרופה בשבת ולבקש מרופא יהודי שיכתוב לו מרשם.

המקרה השלישי, של 'מקצת חולי': אסור לו לבלוע תרופות, אסור אפילו לבקש מגוי שיבצע עבורו מלאכות, ואסור אפילו לעשות מעשים של רפואה כמו למשל לגרגר עם מי מלח בגלל כאב שיניים. מותר לעשות מעשים של רפואה ולקחת תרופות רק כשמדובר במשהו שכך רגילים לעשות, כלומר, אפשר לאכול דבש, גם אם המטרה היא להרגיע את כאב הגרון, וכן אפשר למצוץ פלח לימון יחד עם כוס תה חם.

במקרים של כאב ראש, יש לזה פתרון קל מאוד אם כאב הראש החל כבר לפני השבת: ממיסים כדורי אקמול או אופטלגין וכדו' בכוס עם מים, ובשבת מותר לחולה לשתות את המים הללו, ובתנאי שהדבר אינו ניכר לכולם שהוא עושה את זה לצורך רפואה, ונראה כאילו הוא שותה מים להנאתו.

חשוב לציין שההבדל בין 'חולה שאין בו סכנה' ל'מקצת חולי' נקבע על פי פרמטר קל ופשוט: אם החולה נופל למשכב בגלל החולי או הכאב, כלומר הוא סובל מכאב שיניים שמטריף את דעתו ומחליש את כל גופו עד שהוא לא יכול לצאת ולטייל ברחוב להנאתו, או לשבת על יד השולחן לסעודת שבת, הרי הוא בגדר 'חולה שאין בו סכנה'. אבל אם הכאב הוא כאב קל, או אפילו מציק, אבל לא מחליש את הגוף ולא גורם לו להיכנס למיטה – הרי הוא בגדר ההלכתי של 'מקצת חולי'.

מותר לבלוע משככי כאבים כמו אקמול, אופטלגין וכדו', וכן להתיז ספריי שמטרתו לשכך כאבים. עם זאת עדיף כאמור להכין את התרופה מראש על ידי המסתה במים מערב שבת.

 

טיפול תרופתי קבוע וטיפול מונע

אדם שלוקח טיפל תרופתי קבוע, בין אם מדובר במשהו קבוע לאורך שנים ובין אם זו קביעות של כמה ימים כמו אנטיביוטיקה שהרופא רשם לו לעשרה ימים וכדו', מותר לו לקחת את התרופה כהרגלו גם בשבת, ואסור להחמיר על עצמו בזה אם יש חשש שהדבר יכניס אותו למצב של סכנה או אפילו אם רק יגרום לו להיות חולה מספר ימים.

כך גם לגבי טיפול מונע, שנועד למנוע ממחלה כלשהי להתפרץ, מותר ואף חובה לקחת את התרופה גם בשבת, למרות שכרגע הוא מרגיש נהדר וגופו מתפקד בצורה מושלמת.

 

משחות וקרמים

בשבת אסור למרוח משחות וקרמים, אך במקרה של חולה שאין בו סכנה שסובל מאוד מכוויה למשל, ורוצה למרוח משחה שתקל על כאבו, מותר להניח את המשחה על מקום הכוויה, אך לא למרוח אותה, אפשר להניח מעט מעט על פני כל הכוויה, אבל אסור להחליק אותה לאחר מכן על העור, ובוודאי שלא לעסות את העור תוך החדרת המשחה לתוכו.

אסור למרוח וזאלין או שפתון על שפתיים סדוקות בשבת.

 

ויטמינים ותוספי תזונה

האיסור לקחת תרופה כולל גם נטילת ויטמינים. עם זאת, חולה שאין בו סכנה יכול לקחת ויטמינים ללא חשש כפי שביארנו. בבתים בהם נוהגים לבלוע ויטמינים בסיום הארוחה, בקביעות יומיומית, מותר גם בשבת לבלוע את הוויטמינים.

תוספי תזונה או ויטמינים שבאים כתחליף למזון – כמו למשל בליעת גלולות ברזל עבור מי שנמנע מאכילת בשר, מותר לקחת בשבת ואין בכך איסור.

 

כדורי שינה והפרעת קשב

מותר לבלוע כדורי שינה כשאינו מצליח להירדם, אך אסור לבלוע כדורים המסייעים לשמור על ערנות.

ילדים ומבוגרים הנוטלים מדי יום כדורי ריטלין ודומיהם, מותר להם לבלוע כדור כזה גם בשבת כאשר יש צורך בכך לשם שמירה על איזון התרופה, או לצורך שמירה על מצב הילד בצורה סבירה, אך כאשר הכדור ניטל באופן כללי רק לשיפור הקשב והריכוז אסור לקחת אותו בשבת.

 

 

טיפול בפצעים מוגלתיים וחבישה

אסור לדקור אצבע או איבר אחר במקום שבו יצא דם, אלא אם כן מדובר בפצע מוגלתי או בחולה שיש בו סכנה.

מי שיש לו פצע מוגלתי, מותר לו לדקור את השלפוחית ולאפשר למוגלה לצאת החוצה, גם אם יש חשש שיצא עמה דם. אחרי שדקר את הפצע, אסור ללחוץ אותו ולסחוט את המוגלה החוצה. כמו"כ אסור להשרות פצע מוגלתי במים חמים עם סבון כדי לרכך את הפצע, אך מותר לחטא את הפצע אם יש חשש שהזיהום עלול להתפשט.

כשמסיים את הטיפול בפצע, יכול להניח עליו משחה אנטיביוטית, אך לא למרוח אותה. מותר גם להדביק פלסטר כדי להשאיר את מקום הפצע סגור ולמנוע מהמשחה להימרח על גבי בגדים או כלים.

מותר לחבוש את הפצע בתחבושת או בגזה, אך אסור לחתוך דבק כדי להדביק את התחבושת, וכן אסור לקשור קשר כפול, לכן יש לקשור את התחבושת בקשר לולאה (כמו קשר נעליים), או לחלופין להדביק אותה בעזרת פלסטרים (אספלנית).

 

 

טיפולים אלטרנטיביים

אסור לעשות טיפולי מסאז' בשבת, או דיקור סיני וטיפולי 'מח אחד' וכדו'. עם זאת, טיפול פסיכולוגי מותר בשבת, בתנאי שהוא נעשה ללא תמורה כספית ואינו כולל כתיבה או פעולה אחרת האסורה בשבת (למעט מקרים שבהם יש חשש להתפרצות נפשית והפסיכולוג או המטפל חייב להעניק טיפול מונע, וראי להתייעץ עם רב כשהדבר אפשרי).

 

מחלות מנטאליות

אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות קשות, יכולים לקחת את התרופות הרגילות שלהם ללא כל חשש, ואפילו אם לא מדובר בחשש להתפרצויות אלימות או איבוד קשר עם המציאות. גם חשש לדיכאון קליני מצדיק טיפול בשבת, ואפילו חילול שבת במקרה הצורך. במקרה של התפרצות או קריסת מערכות נפשית קשה, מותר ואף מצווה להזמין אמבולנס בשבת.

 

תינוקות

צריך לדעת שתינוקות רכים, בפרט בחודשים הראשונים לחייהם, ובכלל עד גיל תשע או עשר, מוגדרים בכל מצב שהם מרגישים לא טוב כ'חולה שאין בו סכנה' אפילו אם מדובר בכאב קל שאינו מאוד מציק לו.

כשרואים תינוק שסובל מכאבי בטן מעבר לרמת הסבירות, או כשחום הגוף שלו עולה בצורה מדאיגה, אסור להתמהמה ויש להתקשר להתייעץ עם רופא או אחות, או לחלופין לגשת אתו לבית החולים.

 

יולדת

יולדת בתוך שלושה ימים מהלידה מוגדרת כ'חולה שיש בו סכנה'. אחרי שלושה ימים ועד שלושים יום היא מוגדרת כ'חולה שאין בו סכנה', אלא אם כן יש סיבה לחשוש שהיא נמצאת במצב של סכנה, ואז מותר לחלל עליה את השבת ככל שיידרש.

 

הבהרה חשובה

חשוב לזכור שההיתר של 'פיקוח נפש' האמור בתינוקות ובחולה שיש בו סכנה אינו בא לומר שהשבת 'מתבטלת' כביכול עבור החולה. מותר לעשות רק מלאכות שנועדו להציל את חיי החולה או להקל עליו, ורק אם אי אפשר לעשות אותן בצורה אחרת.

אם למשל החולה סובל ממאוורר הפועל בחדר ומבקש לכבותו, אם אפשר לכסות את המאוורר בשמיכה או לסובב אותו לצד אחר, ובכך תיפסק ההפרעה לחולה – אסור לכבות את המאוורר, וחובה לנקוט בדרכים חלופיות. אם חסרה לנו תרופה שצריך לתת לרופא, ואנחנו יכולים לשאול את השכנים אם יש להם תרופה כזאת, חובה למצות את כל האפשרויות לפני שנפנה לחילול שבת.

אבל, כל זה כשיש לנו זמן וכשהחולה אינו במצב שיש חשש לסכנה מידית. אבל אם הוא במצב של סכנה מיידית – חובה לחלל עליו את השבת מיד, ולא לבזבז זמן בחיפוש פתרונות אחרים.

 

 

יש'ך תעודת כשרות?

אוהד אטינגר

 

כמעט כל מוצר מזון שנמכר בישראל נושא על אריזתו חותמת כשרות. חלק גדול מהמוצרים כשרים בהשגחת הרבנות הראשית לישראל, רבים אחרים בהשגחת רבני ערים ויישובים, ולא מעט מוצרים זוכים להתהדר בחותמת כשרות של בד"ץ כזה או אחר, המאשר בצורה ברורה שהמוצר כשר לכל הדעות ולכל השיטות.

למה באמת הכשרות היא המצווה הראשונה שעליה מקפיד כל מי שרק מתחיל לחזור בתשובה, ואפילו אנשים רבים שאינם שומרים מצוות בכלל מקפידים על אוכל כשר. יש הרבה מאוד מצוות ביהדות, מדוע הכשרות קודמת לכולן?

חכמנו זיכרונם לברכה רוצים להבדיל בין 'מומר להכעיס' ו'מומר לתיאבון' – כלומר בין מי שרוצה לקיים מצוות אבל קשה לו לעשות זאת, לבין מי שבכלל לא רוצה לקיים מצוות ולא מעניין אותו בכלל מהתורה ומהקדוש ברוך הוא.

ומהי היא ההגדרה המבדילה בין שני ה'מומרים' האלו? אוכל כשר. אדם שיש לפניו אוכל כשר ואוכל לא כשר, והוא בוחר לאכול את האוכל הלא כשר, מראה בכך שהוא לא מקיים מצוות כי זה פשוט לא מעניין אותו. בכך הוא מנתק את עצמו מתורת ישראל, מרחיק את עצמו מהקדוש ברוך הוא בצורה קשה במיוחד.

חכמנו אומרים עוד: מי שאוכל מאכלי טריפה, מטמטם את מוחו ושכלו. הוא הופך אטום לדברי תורה וקדושה, הוא מרחיק את עצמו מהקדושה ומטמא את עצמו במאכלות אסורים.

ההבנה הזאת ליוותה ועדיין מלווה את עם ישראל במשך מאות דורות, וזו הסיבה שעד היום, יהודים רבים שאינם מקיימים בכלל מצוות, מקפידים לאכול רק אוכל כשר.

מה זה בכלל אוכל כשר? למה בכלל צריך חותמת כשרות על כל מאכל? מה ההבדל בין ההכשרים השונים? ומה כבר יכול להיות לא כשר ביין שהוכן מענבים למשל, או בסופגניה שהוכנה מקמח ושמן שהם כידוע מוצרים כשרים בדרך כלל.

אוכל כשר זה מזון שאין בו שום איסור מהאיסורים שאסרה התורה בדברי מאכל כאלה ואחרים. התורה אסרה עלינו לאכול בשר חיות, בהמות ועופות שאינם נושאים סימני כשרות. בשר חזיר הוא הדוגמה המוכרת ביותר למאכל טרף (שאינו כשר) אבל גם בשר סוס או עכבר, חתול או גמל אסורים באכילה.

גם אם אנחנו אוכלים בשר פרה, הנחשבת לבהמה טהורה, עדיין צריך לוודא שהיא נשחטה כדת וכדין על ידי שוחט ירא שמים, בסכין כשרה (חלקה) ובשחיטה במקום ובצורה הנכונה.

אחרי שהבהמה נשחטה עדיין לא הסתיימה המלאכה. צריך לבדוק את הריאות ולוודא שהיא לא היתה 'טריפה', כלומר בהמה שסבלה מכשל ריאתי או 'מום' אחר שאמור היה לגרום למותה בתוך 12 חודשים, גם אם לא היינו שוחטים אותה.

לאחר שהסתיימה הבדיקה צריך למלוח את בשר הפרה במלח גס כדי להוציא מהבשר את הדם הבלוע בתוכו, שהרי התורה אסרה עלינו לאכול דם, ולאחר מכן יש להוציא את 'גיד הנשה' מירך הבהמה, כמו גם את חתיכות ה'חֵלֶב' האסורות באכילה. ואחרי כל אלו, צריך להיזהר שלא לבשל את הבשר בכלים חלביים, כי אז כל הטרחה שטרחנו לא הועילה כלום והבשר הפך טרף בשלב הבישול.

גם במוצרים מהצומח יש לא מעט הלכות שאנו צריכים לפעול על פיהן כדי שהמוצר יהיה ראוי לאכילה על ידי יהודים. צריך להפריש 'מתנות עניים' מהשדה, לאחר מכן צריך להפריש 'תרומות ומעשרות'. אסור גם לאכול פירות מעץ צעיר שעדיין לא עברו שלוש שנים מאז נטענו אותו באדמה.

ומעל לכל אלו, צריך להקפיד שהאוכל התבשל על ידי יהודי ולא על ידי גוי, לוודא שלא מתבלים אותו עם תבלינים שאינם כשרים, שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות וכדו', צריך להימנע מלהשתמש בירקות שעלולים להיות בהם תולעים וחרקים, או בביצים שעלול להיות בהם דם.

ההלכות הקשורות בכשרות המזון הן רבות, הרבה מעבר למה שאפשר לכתוב ולסכם בפוסט אחד או שניים. אפילו מי שלמדו בישיבה כמה שנים, לא תמיד יודעים ומכירים את כל ההלכות הללו, על אחת כמה וכמה מי שלא זכו לחינוך תורני, ולא השקיעו מספר שנים מהחיים שלהם ללימוד תורה והלכות.

לכן, בדיוק כמו שבנושא בריאות אנחנו סומכים על משרד הבריאות שיעשה את הבדיקות וידאג שלא ימכרו לנו מוצרי מזון עם חיידקים מסוכנים, כך בנושא כשרות אנחנו סומכים על הרבנים המעניקים הכשר למוצרי המזון, וכל מוצר שאין עליו חותמת כשרות – אנחנו לא משתמשים בו.

יין בלי הכשר לדוגמא, עלול להכיל ענבים שנקטפו בשלוש השנים הראשונות של העץ, ובכך נעבור חלילה על איסור אכילת 'ערלה'. כך גם ייתכן שגוי נגע ביין לפני שהוא הגיע לבקבוק ונסגר הרמטית, ובכך הוא הפך ל'יין נסך' שאסור לשתות אותו. כך גם לגבי כל מוצר אחר כמו חלב למשל שחייב גם הוא הכשר משתי סיבות: א. כדי לוודא שזה אכן חלב פרה או עיזה או בהמה טהורה אחרת. ב. כדי לוודא שהחלב נחלב על ידי יהודי, או אפילו על ידי גוי אבל תחת השגחתו של יהודי.

הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר במזון תעשייתי, המכיל בתוכו חומרים שונים ומשונים, שחלקם מופקים מעצמות או משומן של חיות ובהמות טמאות, ועלינו לוודא שהמזון שאנו אוכלים אינו מכיל את המרכיבים הללו.

מה ההבדל בין סוגי הכשרות שונים?

למעשה כל אוכל שיש עליו חותמת כשרות של הרבנות או של גוף כשרות מוסמך אחר – הוא כשר ואפשר לאכול אותו.

עם זאת, מטבע הדברים יש רמות שונות בכשרות, כמו שבמזון בריא יש דרגות שונות. יש מזון עם סוכר ויש בלי, יש מזון עם צבע מאכל ויש בלי, יש מזון מקמח מלא ויש מקמח לבן. רבים מאתנו יסכימו להתפשר על מזון שדרגת הבריאות שלו ממוצעת, לחלקנו לא יפריע לאכול גם ג'אנק פוד שברור שהבריאות ממנו והלאה, ואחרים יקפידו לאכול רק מזון בריא בתכלית הבריאות.

כך גם לגבי כשרות. מוצרים בהשגחת הרבנות לדוגמה, הם כשרים. הם אינם טרפים חלילה וחלילה. אך רמת הכשרות שלהם אינה גבוהה כמו זו המקובלת בבד"צים. הרבנות פועלת מתוך עיקרון המנחה אותה לכל אורך הדרך, לפעול לפי השיטות המקלות בכל מקום. אם יש מחלוקת בין הפוסקים לגבי הלכה כזאת או אחרת, הרבנות בדרך כלל תפעל לפי השיטה הקלה יותר, ותאפשר להכניס למוצרי המזון את המוצר שרבים מהפוסקים סבורים כי הוא אסור באכילה.

הבד"צים לעומת זאת, מחמירים יותר, ומציבים רף הלכתי גבוה יותר. גם הם לא תמיד יפסקו לפי השיטה הכי מחמירה, אבל הם יתחשבו בדעות מחמירות יותר, וישתדלו לצאת ידי חובת כל הדעות כשהדבר אפשרי.

מעבר לכך, הבד"צים גם יותר מדקדקים, הם מציבים יותר משגיחים, עורכים יותר בדיקות פתע ופועלים כל העת כדי לוודא שאכן האוכל עליו מופיעה החותמת שלהם – כשר בתכלית ההידור. יש לציין שגם בין הבד"צים יש שמקפידים יותר ויש שמקפידים פחות, וכל אחד שרוצה להדר ולהקפיד על מזון כשר בהידור רב, יתייעץ עם רב או עם מי שבקי בנושאים אלו כדי לקבוע לעצמו מהי רמת הכשרות שהוא רוצה להנהיג בביתו, ועל אלו סוגי כשרויות כדאי להקפיד יותר.

 

לחזור בתשובה; ככה עושים את זה

אוהד אטינגר

 

"לחזור בתשובה". כמה קל לומר, כמה קשה לקיים. מהי חזרה בתשובה? מי צריך לחזור בתשובה? איך חוזרים בתשובה ולמה זה עוזר בחיים?

כל יהודי ויהודי שנולד לעולם הזה, מגיע הנה עם נשמה זכה צלולה ונקייה. נשמה קדושה שיורדת לעולם הזה, כדי לעבור דרך חתכתים בוצית ומפרכת, שבסופה ירד הגוף הגשמי אלי קבר, והנשמה הטהורה תעלה מעלה מעלה, כדי לקבל שכר על המאמץ, הטרחה, ההתגברות וההתעלות שחוותה בעולם הזה.

חלק מאתנו זכו להיוולד בבתים עם חינוך לתורה וליראת שמים. רבים אחרים נולדו למשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות. לא מעט יהודים אפילו מקבלים מגיל צעיר חינוך נגדי לתורת ה'. מלמדים אותם שהתורה היא נחלתם של אנשים פנטיים ופרימיטיביים בלבד, מלמדים אותם לשנוא את התורה ואת לומדיה, ולהעריץ את החילוניות והכפירה.

אבל כולם כולם, גם החרדי שנולד בבני ברק או בשכונותיה החרדיות של ירושלים, וגם החילוני שנולד בצפון תל אביב או בכפר שמריהו, כולנו חייבים לחזור בתשובה על החטאים שלנו. כל אחד והחטאים שלו.

אבל איך עושים את זה בפועל?

מתחילים קודם כל משלב 'עזיבת החטא'. לפני הכל צריך להפסיק לחטוא. אם למשל התרגלת לאכול אוכל לא כשר ואתה רוצה לחזור בתשובה על החטא הזה, השלב הראשון של החזרה בתשובה חייב להיות – להפסיק לאכול אוכל לא כשר. להתחיל להקפיד על כשרות המזון. אי אפשר להתחרט, להצטער ולבקש סליחה, כשאתה עדיין ממשיך את החטא עצמו.

אחרי שנטשנו את החטא, מגיע השלב הבא: 'חרטה על העבר'. צריך להתחרט באמת ובתמים על כך שאכלנו אוכל לא כשר. להרגיש צער על כך שהכעסנו את הקב"ה ועברנו על רצונו. אם עשינו זאת בשוגג כי לא ידענו שאסור, הצער צריך להיות על עצם זה שלא ידענו.
יחד עם החרטה מגיע גם שלב ה'וידוי'. צריך לדבר עם הקדוש ברוך הוא בפה, בלחש, כשאף אחד לא שומע. בבית או בבית הכנסת, באמצע נסיעה בכביש בינעירוני או כשאתה תקוע בפקקי הבוקר המפורסמים של תל אביב. לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולומר לו: "אבי שבשמים, אבא יקר, עברתי על רצונך, ואכלתי אוכל לא כשר. אני יודע שאתה לא מרשה לעשות זאת, ואני מצטער על כך צער רב". כמובן שכל אחד יאמר זאת במילים שלו, ובשפה שלו, אבל חשוב לדבר, לומר את הדברים ולהוציא אותם מהשפתיים בדיבור.

לאחר שלושת השלבים הללו מגיע שלב ה'קבלה לעתיד'. אנו צריכים לקבל על עצמנו בקבלה מוחלטת, שבשום מצב ובשום מקרה לא נעבור שוב על רצון ה', ולא נאכל מאכלים שאינם כשרים, גם אם נהיה מאוד רעבים, גם אם הריח יהיה מאוד מפתה – אנחנו לא אוכלים אוכל שאינו כשר.

האם צריך לצום כדי לכפר על החטאים?

חשוב לדעת, שהחזרה בתשובה היא עבודה פנימית שבין האדם לבין עצמו, ובינו לבין קונו. כל אחד צריך לפשפש בלבו ולבחון את מחשבותיו, האם הוא באמת מתחרט? האם הוא באמת מקבל על עצמו בלב שלם שלא לחטוא עוד?

אך צריך לזכור שהקדוש ברוך הוא אינו רוצה שנהיה עצובים ומדוכאים כל ימי חיינו. הוא רוצה שנשמח, שנהנה מהחיים, על פי דרך התורה. בדורות קודמים האנשים היו חזקים יותר ויכלו לצום צומות רבים כדי לכפר על החטאים שלהם, אך בימינו אנו, כל הרבנים וגדולי התורה תמימי דעים שגם מי שחטא בחטאים חמורים לא כדאי שיצום צומות רבים כדי לכפר על חטאיו, ואפילו צום אחד או שניים לא כדאי, אלא אם כן הוא בטוח בביטחון מוחלט שהדבר לא יפגע בבריאותו, ולא ימנע ממנו ללמוד תורה או להתפלל בכוונה כמו שהוא רגיל להתפלל.

על נושאים כמו חזרה בתשובה אמרו חז"ל: "רחמנא ליבא בעי". בתרגום מארמית: "הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב". הוא רואה מה אנחנו רוצים, למה אנו שואפים, וזה מה שחשוב לו.

אבל חלילה וחס אסור לנו לזלזל בשל כך בקיום המצוות. כי אדם שמזלזל בקיום המצוות בפועל ומסביר לכולם: "אני דתי בלב", מוכיח שהוא לא באמת רוצה לקיים מצוות, הוא לא באמת רוצה להיכנע לקדוש ברוך הוא ולקיים את מצוותיו. עובדה שכשהוא רוצה לאכול הוא אוכל בפועל, ולא רק בלב. כשאנו עושים את כל המאמצים, בכל הכח, ומנסים בכל דרך אפשרית לקיים את רצון ה', או אז הקדוש בורך הוא רואה את הלב שלנו, קורא את המחשבות שלנו, ומקבל את הרצון שלנו בשמחה רבה, כאילו היה זה מעשה של ממש.

איך חוזרים בתשובה בפעם אחת על כל החטאים הרבים?

הדברים שכתבנו נכונים לגבי מי שנכשל בחטא אחד, כמו אוכל לא כשר, או חילול שבת לדוגמה. אבל מה קורה באדם שעד עכשיו עבר על כל העבירות שבתורה בלי שום עכבות? מי שחילל שבת, ואכל לא כשר, וחי עם גויה רחמנא ליצלן והתנהג באלימות לבני אדם אחרים, איך בנאדם כזה חוזר בתשובה? האם בכלל אפשר לחזור בתשובה על החטאים הקשים האלו?

את התשובה לשאלה הזאת נתחיל מהסוף: אפשר לחזור בתשובה על כל חטא שהוא. אפילו מי שחס וחלילה רצח בני אדם, יכול לכפר על חטאיו. אפילו מנשה מלך יהודה שרצח את הסבא שלו, ישעיהו הנביא, והעמיד פסל של עבודה זרה בבית המקדש – חזר בתשובה והקדוש ברוך הוא קיבל אותו וסלח לו על כל החטאים שלו.

חשוב לזכור ש"עבירות שבין אדם לחבירו", כלומר מה שחטאנו כלפי הזולת, הקדוש ברוך הוא לא סולח לנו עליהם עד שלא נעשה את המקסימום האפשרי כדי לפייס את החבר. אם גזלנו ממנו כסף או גרמנו לו נזק – נשלם לו על הנזק ונבקש את סליחתו. (בכל מקרה של חטאים מסוג זה, כדאי להתייעץ עם רב פוסק הלכה שייתן הדרכה איך לפייס, ומה עושים אם אנחנו לא מצליחים למצוא את מי שפגענו בו, או שאותו אדם כבר נפטר). אפילו אם רק העלבנו אותו, פגענו בכבודו, או הוצאנו עליו שם רע, עלינו לפייס אותו ובמקביל לשוב בתשובה על החטא כמו ב'חטאים שבין אדם למקום' – חילול שבת וכדו'.

מי שרוצה לשנות את אורחות חייו ולהפוך מאדם שאינו שומר מצוות בכלל, לאדם שמשתדל בכל כוחו לשמור מצוות, מתחרט באופן כללי על כל החטאים שעשה, מפסיק לחטוא עד כמה שהוא מצליח בכל כוחותיו, מתוודה בפה מלא ואומר בשיחה עם הקדוש ברוך הוא: "אבא, ניהלתי אורח חיים שאינו על פי רצונך, עברתי על עבירות רבות בכל יום ובכל רגע, ואני מתחרט על כך מעומק הלב", ומקבל על עצמו להתנהג מעתה רק על פי רצון ה'. זו נחשבת ל'תשובה כללית', והיא מועילה לכל החטאים שאנחנו לא זוכרים שעשינו אותם. אבל בכל פעם שאנו נזכרים בחטא נוסף, נתחרט עליו בפני עצמו, נתוודה בפה מלא ונקבל על עצמנו שלא לעשות זאת שוב.

מה קורה עם החטאים שלנו אחרי שחזרנו בתשובה? לא נקבל עליהם שום עונש?

חכמנו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שמי שחוזר בתשובה, לא רק שהחטאים שלו נמחלים לו, אלא שהם הופכים למצוות, ובבוא העת הוא יקבל עליהם שכר כאילו היו מצוות, אך זה בתנאי שהתשובה נעשית מעומק הלב ומתוך אהבה לקדוש ברוך הוא.

זה המקום להזכיר את מה שאמרו חז"ל, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. כי מי שחטא ושב בתשובה, אהוב וחביב לפני הקדוש ברוך הוא מאוד מאוד. אפילו מי שחטא בחטאים הכי חמורים שאפשר להעלות על הדעת – גם הוא יכול לשוב בתשובה שלמה, וברגע אחד יהפוך לצדיק גמור.

אבל חשוב לדעת דבר אחד נוסף: למרות שהחזרה בתשובה מועילה לכל החטאים ולכל העוונות שאנו עושים, אסור לנו בשום אופן לחטוא ולעשות תוכנית ש"יותר מאוחר אני אשוב בתשובה על החטא". חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה", כלומר מי שאומר כך, בסופו של דבר לא זוכה לחזור בתשובה, ומהשמים מונעים ממנו את האפשרות להספיק לחזור בתשובה לפני שימות.

הרשע שברגע אחד הפך לרבי

אלעזר בן דורדיא היה נוסע למדינות רחוקות כדי לחטוא, אבל פעם אחת הוא החליט לחזור בתשובה, התיישב ובכה עד שיצאה נשמתו ונשמע קול מהשמים שמזמין אותו לחיי העולם הבא.

חכמי התלמוד נותנים לנו דוגמה קיצונית מאוד לסיפורו של בעל תשובה: היה פעם רשע גדול, קראו לו אלעזר בן דורדיא, שעד כדי כך הוא היה רשע עד שהיה נוסע אפילו למדינות רחוקות מעבר לים, רק כדי לחטוא בהן.

פעם אחת אמרה לו פרוצה אחת שמאחר והוא חטא חטאים כאלו חמורים פעם אחר פעם – לא יעזור לו שום דבר, והוא כבר אינו יכול לחזור בתשובה.

שמע אלעזר בן דורדיא את הדברים, הלך והתיישב בין שני הרים ואמר: "הרים וגבעות בקשו עלי רחמים!" השיבו לו ההרים: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו".

אמר אלעזר בן דורדיא: "שמים וארץ, בקשו עלי רחמים!". השיבו לו השמים והארץ: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו".

אמר אלעזר בן דורדיא: "חמה ולבנה בקשו עלי רחמים". אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו".

אמר אלעזר בן דורדיא: "כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים". השיבו לו גם הכוכבים והמזלות את אותה התשובה.

הבין אלעזר בן דורדיא שאף אחד לא יעזור לו. לא השמים ולא הארץ, לא ההרים ולא הגבעות, לא השמש ולא הירח.

"אין הדבר תלוי אלא רק בי", אמר אלעזר בן דורדיא והחליט לחזור בתשובה בכל כוחו. הוא הניח ראשו בין ברכיו, ופרץ בבכי חסר מעצורים. בכה ובכה עד שיצאה נשמתו.

יצאה 'בת קול', כלומר קול שנשמע מהשמים ואמר: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

כשהיה רבי יהודה הנשיא, מחכמי המשנה, מספר את הסיפור הזה על רבי אלעזר בן דורדיא, הוא היה פורץ בבכי ואומר "יש קונה עולמו בשעה אחת". והיה רבי יהודה הנשיא מוסיף עוד: בזכות הבכי העצום והחרטה הכנה והאמיתית של רבי אלעזר בן דורדיא, לא רק שתשובתו התקבלה והוא אינו נחשב רשע, אלא שה'בת קול' שיצאה מהשמים אף כינתה אותו "רבי", כמו מי שעמל והתייגע בלימוד תורה במשך שנים ארוכות.

מהסיפור הזה נלמד עד כמה גדולה מעלת התשובה, כשכל מי שחוזר בתשובה באמת ובתמים, בכל לבו ובכל כוחו, ומתמיד בתשובה לאורך זמן – איזה שכר גדול ועצום שמור לו בשמים, ואיזה נחת רוח גדולה הוא גורם לאבינו שבשמים.

על מה מברכים ואיך?

אוהד אטינגר

חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו בתלמוד הבבלי, ש'אסור לו לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה'.

כלומר, לפני שאנחנו אוכלים, שותים ואפילו מריחים עשב ריחני, אנחנו צריכים לברך את בורא העולם,

ולהודות לו על האוכל, המשקה או העשב הריחני שהעניק לנו.

הברכה מתחילה תמיד במשפט הבא: "בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם", והמשמעות שלו היא

שאנחנו משבחים את בורא העולם, ומזכירים כי הוא מקור הברכה, ממנו מושפעת הברכה אל העולם,

לנו ולכל אדם אחר, כי אלמלא בורא העולם היה מעניק לו את הברכה הזאת, לא היינו מקבלים אותה.

לכל ברכה יש גם סיומת, בהתאם לעניין ולמאכל שאנו עתידים לאכול.

סדר הקדימה בברכות כאשר אתם נגשים לאכל ממינים שונים נקבע לפי הסיסמה הבאה:

"מגע אש", כלומר: מזונות, גפן, עץ, אדמה שהכל. כך שנבחר קודם במאכלים שברכתם מזונות

כי הנם חשובים יותר, וכן הלאה.

אם אנחנו אוכלים לחם, כל המזונות האחרים הופכים טפלים אליו ונכללים בתוך הסעודה.

לפני שאוכלים לחם נוטלים את שתי הידיים, ומברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָים.

לאחר מכן מנגבים את הידיים במגבת, יושבים ליד השלחן, מחזיקים את הלחם ביד ימין ומברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

כאמור, כשאנו שותים מים או שתייה ממותקת, אוכלים סלטים, דגים בשר וכו' בתוך הסעודה,

לא מברכים עליהם ברכה בפני עצמה, כי כל המשקאות והמאכלים טפלים אל הלחם ואל הסעודה.

יוצאים מן הכלל הם יין, שעליו מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

וכן מאכלים שאינם נאכלים בדרך כלל בתוך הסעודה, כמו תפוח למשל, או וופלה. עליהם מברכים בפני עצמם.

להלן הברכות שמברכים על מאכלים, אם אנו אוכלים אותם בפני עצמם ולא בתוך הסעודה.

על כל תבשיל או מאפה העשוי מ'חמשת מיני דגן' (חטה, שעורה, שיפון, כוסמין ושבולת שועל), כמו עוגה, דיסה וכדו'.

מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.

על היין מברכים כאמור: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

מי שאוכל פירות עץ, כמו תפוח, קיווי, אגס, אגוז, אבוקדו או תפוז, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

מי שאוכל פירות הגדלים על גבי שיחים, כמו עגבניה, בננה, אבטיח וכדו', וכן ירקות מכל הסוגים והמינים,

מברך לפני אכילתם: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

על מוצרים מן החי כמו בשר, ביצים דגים וחלב, או מוצרים מהצומח שאיבדו את הצורה המקורית שלהם

כמו רסק עגבניות או פירה – מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ.

מי שיש לפניו כמה מיני מאכל שמברכים עליהם ברכות שונות, כמו מלפפון עם תפוח, כוס יין ופרוסת עוגה,

יברך את הברכות על פי סדר 'מגע אש', כלומר יברך קודם על העוגה ברכת בורא מיני מזונות,

לאחר מכן יברך בורא פרי הגפן וישתה מהיין, בהמשך יברך בורא פרי העץ ויאכל מהתפוח,

ברכת בורא פרי האדמה ויאכל את המלפפון ואחרונה אחרונה חביבה היא ברכת שהכל נהיה בדברו.

אחרי שמסיים לאכול, מברך 'ברכה אחרונה'.

אם אכל ארוחה מלאה עם לחם, יברך ברכת המזון . אם שתה יין יברך ברכת על הגפן,

אם אכל מוצרי מאפה ומזון מחמשת מיני דגן יברך ברכת 'על המחיה' ואם אכל פירות משבעת המינים

שהתברכה בהם ארץ ישראל (ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים), יברך ברכת 'על הארץ ועל פרי הארץ'.

מי שאכל פירות שאינם משבעת המינים, או אכל ירקות, פרות האדמה, וכן מי שאכל מוצרים מהחי, כמו בשר,

ביצים וחלב, או שתה מים וכל משקה אחר (למעט יין), יברך ברכת 'בורא נפשות':

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָא לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים.

מי שמריח בשמים עם העשב המקורי שלהם, (ולא בשמים כימיים), יברך לפני ההרחה:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָֹמִים.

מותר לקלף מלפפון בשבת?

אוהד אטינגר

 

בכל בית יהודי יודעים שצריך לכבד את שבת המלכה, ואיך מכבדים את השבת? שומרים את הלכותיה כמובן, ובנוסף אוכלים סעודות ומאכלים טעימים, שרים זמירות, נחים והכי הכי חשוב, מתפללים בבית הכנסת ומקדישים חלק מהשבת כדי ללמוד תורה.

אבל כדי לשמור את השבת צריך להיזהר מאיסורים רבים מאוד הכרוכים במעשים של יום יום, כמו למשל בהכנת סלט ירקות, או לחילופין בשטיפת ענבים.

בשבת מותר לחתוך ירקות ולהכין סלט, אפשר אפילו לחתוך את הירקות לחתיכות דקות, ובלבד שהפעולה נעשית בסמוך לסעודה. כלומר: במהלך ההכנות האחרונות לסעודה, שמיד לאחריהן מקדשים על היין ויושבים לאכול.

מותר לשטוף פירות וירקות סמוך לסעודה. אם רוצים לאכול תפוח או כל פרי אחר בין הארוחות, מותר לשטוף או לקלף אותו, אך יש לאכול אותו בתוך זמן קצר ולא לשטוף לצורך אכילה מאוחרת יותר.

למרות שמותר לשטוף פירות וירקות, אסור להשרות אותם במים כדי לנקות אותם. לכן אסור להשרות ענבים במים, ויש לשטוף אותם תחת הברז. מותר להשתמש בסבון ואף לשפשף עם היד את הפירות כדי לנקות אותם היטב.

אם הפירות והירקות נקיים, מותר להשרות אותם בחומר לחיטוי.

את הירקות והפירות מותר לקלף בסכין, או במקלף, אך האשכנזים נוהגים שלא לקלף את הפירות בכלי המיועד לקילוף, אלא בסכין וכדו'.
אסור לחתוך את הירקות או הפירות לקוביות קטנות בעזרת כלי המיועד לכך כמו סלייסר או פומפייה. החיתוך לחתיכות קטנות יכול להתבצע רק בסכין או בכלי שאינו מיועד לחיתוך. אבל לחתוך את הירקות לפרוסות או חתיכות גדולות, מותר אפילו בסלייסר ובפומייה. אסור למעוך שום בממעך שום, ואפילו לא באמצעות מזלג.

אחרי שחותכים את הירקות לסלט, מותר לפזר עליהם מלח, אך עדיף להוסיף מיד את השמן, או להוסיף את השמן לפני המלח. לעומת זאת, ירקות פרוסים, שאינם מרובבים יחד לסלט, כמו צנון, בצל, קולרבי וכדו', אסור למלוח אותם, אלא אם כן מוסיפים מעט שמן או חומץ. אפשרות נוספת: למלוח כל חתיכה בפני עצמה תוך כדי הסעודה ולאכול אותה מייד.

אסור לרסק פירות וירקות במֶמָחֶה, וגם לא במזלג, אבל מותר לרסק במזלג (ולא בממחה) מאכלים שאינם מן הצומח כמו ביצים קשות למשל.

פירות וירקות שעברו בישול או אפייה, מותר לרסק אותם במזלג, אך לא במֶמָחֶה.

גם פירות שהתרככו מאוד, מותר לרסק אותם במזלג. איך יודעים אם הפרי רך מספיק כדי שיהיה מותר לרסק אותו במזלג? מרימים אותו בצד אחד – אם הוא מתרומם כולו באוויר, הוא עדיין נחשב קשה ואסור לרסק אותו במזלג, אך אם הפרי נשבר ורק חלק ממנו נשאר ביד שלנו – בכזה מקרה מותר לרסק אותו על ידי מזלג.

פירות שאחרי הריסוק נשארים עיסה דביקה ואינם נפרדים, כמו בננה או אבוקדו, – מותר לרסק אותם בשבת עם מזלג אך לא בעזרת מֶמָחֶה.

למרות שמותר לכתחילה להכין סלט ירקות בשבת, ואין בכך שום איסור, צריך להיזהר לחתוך כמות שאנו משערים שנזדקק לה במהלך השבת, ולא לחתוך ירקות בכמות גדולה במיוחד שתישאר גם לאחר השבת, כי בשבת מותר להכין מאכלים או כל דבר אחר רק לצורך השבת, ואסור להכין בשבת לצורך ימי החול או אפילו לצורך השבת הבאה. עם זאת, אין צורך להתאמץ לסיים את כל הסלט, ואם נשאר ממנו מעט, אפשר לאכול אותו בסעודה הבאה ואפילו אחרי צאת השבת.

אפשר לשנות את ההלכה?

אוהד אטינגר

 

גדול פוסקי ההלכה בכל הדורות, רבי משה בן מיימון – הרמב"ם, סיכם את עיקרי האמונה היהודית ב-13 כללים, הנקראים י"ג עיקרי אמונה. מי שאינו מאמין באחד מהעיקרים הללו, כופר בחלק מהותי מהתורה הקדושה, ואינו זוכה לקום בתחיית המתים יחד עם שאר היהודים.

להלן ציטוט של אחד מאותם שלושה עשר עיקרי אמונה: "אני מאמין באמונה שלמה, שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו".

התורה הקדושה שניתנה לנו בהר סיני, היא אותה התורה הקיימת בידינו היום, ללא שום שינוי, וללא שום עיוות. למרות שעם ישראל גלה לחלקים שונים של כדור הארץ, חלקנו חיו בתימן, חלקים מאיתנו חיו בצפון אפריקה, אחרים באירופה וכולם שמרו את אותה התורה, עם אותו טקסט בדיוק שהועתק מאות אלפי פעמים ונכתב במאות ספרי תורה, ללא שום שינוי! ברגע שנמצאת טעות אחת בספר התורה, אות אחת שהוחלפה או נמחקה – הוא נחשב לספר תורה פסול ואסור לקרוא בו בציבור עד שיתקנו אותו. עד כדי כך מקפידים בני העם היהודי שלא לעשות שום שינוי בתורה הקדושה.

כך גם לגבי ההלכה, שהיא למעשה התורה שבעל פה. היא אינה יכולה להשתנות. גם אם מאוד מאוד נרצה לשנות את ההלכה, ולקבוע למשל שאשה תוכל לשמש דיינת בבית דין רבני – אנחנו לא יכולים. זה לא עניין של רצון, אלו הוראות היצרן שקיבלנו מבורא העולם, ואנחנו לא יכולים לשנות אותן בשום פנים ואופן.

אז למה אנחנו רואים שהרבנים פוסקים הלכות חדשות? ובכלל, אם התורה אינה משתנה וההלכה נשארה כמו שהיתה במעמד קבלת התורה בהר סיני, איך זה שאסור להדליק חשמל בשבת? הרי באותה העת בכלל עוד לא מצאו את החשמל?

התשובה פשוטה מאוד, ומי שצבר מעט שעות לימוד תורה, יודע לענות אותה.

ההלכה אינה ממציאה דברים חדשים, הכללים אף פעם לא השתנו, אבל המציאות השתנתה ובהתאם לכך נפסקו הלכות חדשות, תואמות את המציאות.

אתן לכם דוגמה פשוטה מאוד ל'שינויים בהלכה':  מותר לפתוח מכונית בשבת מבלי לנסוע בה?

לפני ארבעים וחמישים שנה פסקו כל הרבנים שאין בכך שום בעיה. אם אתה לא מתכוון להתניע את המנוע, אלא רק להוציא מהרכב חפץ כלשהו, אין בכך שום איסור בשבת.

אבל הטכנולוגיה התפתחה, והיום כדי לפתוח מכונית צריך ללחוץ על השלט, הלחיצה על השלט מדליקה אורות, פתיחת הדלק מדליקה נורה נוספת, ולצד כל אלו עלולה להידלק גם האזעקה. במצב כזה, בוודאי שאסור לפתוח מכונית בשבת, אלא אם כן לפני השבת כבר ביטלנו את האזעקה ונטרלנו את השלט.

הרי לנו דוגמה פשוטה וברורה שמסבירה את ה"שינויים בהלכה". על פי דוגמה זו תוכלו להבין ולהסיק לגבי ה"שינויים בהלכה" בכל תחומי ההלכה.

אבל מי שחושבים שיש להם כח וסמכות לשנות את ההלכה, כמו ה'רבנים' הרפורמיים לדוגמה, מוכיחים בכך שלא רק שהם אינם מאמינים בעליונות ההלכה על האידיאולוגיות שלהם, אלא בכך שהם בכלל לא מאמינים בקיומה של ההלכה, ובכך שהתורה ניתנה מהשמים. מבחינתם היהדות היא מסורת נחמדה שאפשר לקחת ממנה דברים טובים לחיים, ערכים נעלים ונשגבים. הם מוקירים ומכבדים את המסורת, כל עוד היא נשארת במקום הראוי לה מבחינתם – במוזיאון. כשההלכה לא מסתדרת להם עם ערכי הליברליות, הם משנים אותה בלי לחשוב פעמיים.

זכותם לא לקיים את המצוות ואת ההלכה ככתבה וכלשונה. מי שלא רוצה לשמור מצוות, בידו הזכות להחליט אם הוא בוחר בדרך התורה או בדרך ההפוכה חלילה. בבוא העת כולנו נעמוד לפני בית דין של מעלה ונשלם על ההחלטות שלנו, אבל בעולם הזה, לכל אחד יש זכות בחירה מלאה וחופשית.

הבעיה היא שלא רק שהם מסירים מעל עצמם את עול התורה והמצוות, אלא שהם עוד רוצים שנכיר בסמכות שלהם לעשות זאת. שנאפשר להם לקבוע את התנהלות אורח החיים היהודי במדינת ישראל. זאת כבר חוצפה חסרת גבולות, ובה יש להילחם ללא פשרות.

מה אסור לעשות בשבת?

מה אסור לעשות בשבת?

אוהד אטינגר

 

הלכות שבת הן חלק בסיסי וחשוב מאוד בכל חיבור הלכתי מקיף. הלימוד שלהן

בצורה יסודית עשוי להימשך שנים ארוכות, וגם רבנים ותיקים שכבר פוסקים

בהלכות שבת עשרות שנים, עדיין מגלים חידושים ונדרשים 'לחשב מסלול מחדש'

בכל פעם כשהטכנולוגיה המתקדמת והציביליזציה המתפתחת משנות את הנתונים,

ויש לברר מחדש מה היא ההלכה. מי שרוצה לדעת הלכות שבת במלואן צריך אם כן

להתחיל ללמוד ברצינות את ההלכות, אבל אפשר להתחיל לשמור שבת גם קודם,

באמצעות שמירת הדברים הבסיסיים ביותר.

 

בשורות הבאות ננסה לתמצת את הלכות השבת בצורה הכי כללית
וכוללנית. מי שרוצה להתחיל לשמור שבת, יכול לצאת מכאן לדרך:

 

**בשבת אסור לעשות שום מלאכה או פעולה של הדלקת אש, או מנוע כלשהו.

אסור להדליק מזגן, מאוורר, מכונית, להפעיל מקרר או מחשב.

**
עם זאת, ישנם דברים שמותר להדליק מערב שבת, כדי שידלקו במהלך השבת

ונהנה מהם, כמו למשל מקרר. אין צורך לכבות את המקרר מערב שבת. כך גם

לגבי התאורה בבית או בחצר, ואותו הדבר לגבי מזגן ומאוורר. אבל אין להשאיר

טלוויזיה פועלת או מכשיר רדיו דולק.

**
צריך לכבות את הנורה שבתוך המקרר מערב שבת, כדי שלא נדליק אותה שוב ושוב

במהלך השבת, בכל פעם שנפתח את דלת המקרר או המקפיא. אם אין לכם מתג

כיבוי לנורה, אפשר פשוט לסובב אותה מעט החוצה וכך היא נכבית.

**
כמובן שאסור להדליק אש, לא באמצעות גז ולא באמצעות חשמל או בכל דרך אחרת.

עישון סיגריה – אסור מכל וכל.

**
בשבת אסור לבשל או לאפות, גם בלי קשר לעצם הדלקת האש. אפילו אם יש לנו אש

דלוקה מערב שבת, אין לבשל עליה.

אבל מותר להכין בשבת קפה ותה עם מים רותחים, ממיחם שדולק מערב שבת, או

מקומקום עם מים שהורתחו לפני שבת והונחו על הפלטה החשמלית כדי לשמור על

החום שלהם.

**
בשבת מותר להתקלח עם מים קרים, ולא עם מים חמים. (האשכנזים משתדלים

להימנע גם ממלקחת קרה בשבת).

**
מי שרוצה לסרק את השיער בשבת, צריך להבריש אותו במברשת רכה שאינה

תולשת שיערות. אסור השתמש במברשת רגילה או במסרק, ובלי כל קשר אסור

גם לקלוע צמה בשבת, אבל מותר לאסוף אותו ל'קוקו'.

**
כששוטפים את הכלים צריך להיזהר לא להשתמש עם ספוג או סקוטש ברייט,

כי אסור לבצע פעולה של סחיטה בשבת. אפשר לשטוף כלים לצורך שימוש

בשבת עם נוזל לניקוי כלים תוך שימוש ביד, או עם שקית ניילון במקום סקוט

ברייט, וכן אפשר לקנות 'ננס' עשוי מפלסטיק שאין בו חשש של סחיטת מים.

**
הטלפון והסמארטפון – מחוץ לתחום! בין אם אנו רוצים להשתמש בו לצורך

שיחה או לצורך גלישה באינטרנט וכדו', הדבר אסור בשבת.

**

אסור לחמם מזון במיקרוגל או בתנור.

**
בארץ יש 'עירוב' ברוב רובם של היישובים היהודיים, אבל בחוץ לארץ שאין עירוב,

אסור להוציא בשבת חפצים מ'רשות היחיד' ל'רשות הרבים', כלומר מהבית לרחובה

של עיר. עם זאת, הספרדים נהגו להחמיר גם במקומות שבהם יש עירוב, ומומלץ

לבדוק עם המועצה הדתית ביישוב או גורם דתי אחר, כדי לוודא שאכן הותקן עירוב

בעיר בה אתם מתגוררים.

 

**
הרכבת כלים או חפצים כמו ארון, שולחן, החזרת דלת שיצאה מהצירים שלה

וכדו' – אסורה. כמו כן אסור גם לפרק או לשבור כלים וחפצים.

 

**
אין לכבס בגדים או מוצרי טקסטיל אחרים בשבת, אפילו אם הכביסה נעשית ביד

ואינה כרוכה בהפעלת מכונת כביסה, וגם אם אנו מכבסים במים בלי חומרי ניקוי.

**
אין לתפור בשבת, אפילו לא כפתור שנשר מהבגד, וכן אסור לקרוע בגדים או לתלוש

כפתורים בשבת.

**
אסור לכתוב בשבת, בעט, בעיפרון, בצבעים ובטושים. כל כתיבה שנשארת לאורך

זמן אסור לכתוב, אבל מותר לכתוב על גבי אדים המצטברים על החלון בימות החורף

וכדו', כי זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן. לעומת זאת אסור לכתוב באבק שהצטבר

על חלון של מכונית. כמו שאסור לכתוב בשבת, אסור גם למחוק אותיות ומילים בשבת.

וכן אסור לצייר או למחוק ציורים בשבת.

**

אין לפצוע את הגוף בשבת ולהוריד דם. אבל אם מדובר בצורך רפואי כמו בדיקת סוכר

לאנשים החולים בסוכרת וכדו', יש להתייעץ (אם אפשר) עם רב פוסק הלכות, שידריך

את המשתמש כיצד לעשות זאת בשבת.

**
אסור להסתפר בשבת, וכן להתאפר, לקצוץ ציפורניים ולסדר גבות.

**
בשבת אסור לקשור קשר כפול שמחזיק מעמד לאורך זמן, אבל מותר לקשור קשר

עניבה (קשר נעליים) שנפתח בקלות במשיכה אחת.

**
אין לבצע קניות בשבת, אפילו אם אנו משתמשים בכסף מזומן ולא באמצעי אלקטרוני

כלשהו, ואפילו קניה בהקפה אסורה בשבת.

**

לסיום נזכיר: הלכות שבת הן רבות וצריך ללמוד אותן בצורה יסודית. הכללים וההלכות

שהבאנו כאן נועדו לאפשר לכם להתחיל לשמור שבת בתקופה שבה לא סיימתם ללמוד

את ההלכות, אך חשוב לזכור שאלו רק כללים בסיסיים מאוד ואינם יכולים להחליף לימוד

רציני ומעמיק של הלכות שבת קודש.

 

אמרו חכמי התלמוד זיכרונם לברכה: כל מי ששומר שבת כהלכתה,

מוחלים לו על כל העוונות והחטאים שלו, ואפילו על עוון 'עבודה זרה'

שנחשב לאחד משלושת החטאים החמורים ביותר בתורה.

 

פאות מסולסלות

אוהד אטינגר

 

סימן ההיכר של יהודי הוא הזקן והפאות. תשאלו כל גוי בסין ובסעודיה, איך נראה יהודי? הוא יצייר לכם גבר עם זקן ופאות. חפשו את הקריקטורות האנטישמיות שפרסמו ושמפרסמים שונאי ישראל בכל מקום שהוא, ותראו אותם מקפידים לצייר את היהודי כשפאות מעטרות את צדעי ראשו.

משום מה, דווקא בקרב היהודים, רבים אינם מודעים בכלל לאיסור לגלח את פאות הראש והזקן, וסבורים שמדובר בסוג של מנהג שרק הדוסים השחורים ממאה שערים נוהגים לקיים אותו.

אז מה באמת צריך לעשות? האם אסור בכלל לגזור את הזקן וחייבים לתת לו לגדול ולצמוח בלי לגעת בו? חובה לגדל פאות ארוכות בצדי הראש?  התשובה מחולקת לשני חלקים עיקריים: הזקן, ופאות הראש.

את הזקן מותר לגזור ולקצץ, לסרק ולסדר. על פי הקבלה והחסידות נוהגים רבים שלא לגזור בכלל את זקנם, וזה מנהג יפה מאוד, אבל אינו חובה.

האיסור על גילוח הזקן הוא רק לגלח בתער, כלומר בסכין גילוח. מי שמגלח את זקנו בסכין גילוח, עובר בכל בוקר על חמישה 'לאוים' – חמישה איסורי תורה חמורים, השקולים בחומרתם לאכילת בשר חזיר למשל.

אבל מותר לגזור את הזקן ואפילו לגלח אותו בדרכים חלופיות, כמו מכונת גילוח או משחת גילוח. לא כל מכונות הגילוח מותרות, כי יש מכונות שמבצעות את הגילוח עצמו עם סכיני גילוח קטנים ואם כן לא הרווחנו כלום. לכן כדאי להתייעץ עם רב מוסמך לפני שקונים מכונת גילוח. (מכונת גילוח כשרה לדוגמא)

לעומת זאת, כשמדברים על פאות הראש, ההלכה מחמירה יותר. בפאות הראש אסור לגלח אפילו באופן שיהיה "דומה לתער", כלומר אסור לספר את השיער במקום הפאות שיהיה קצר מאוד עד שייראה כאילו גילחו אותו בתער.

מותר לגזור את שיער הפאות, אבל לא לגלח אותו. צריך להשאיר שיער בגודל של 2 סנטימטר לפחות, (ומי שמאוד קשה לו יכול להקל לשיער בגודל של 5 מ"מ לפחות).

אגב, גם בפאות יש שמהדרים ונוהגים לגדל פאות ארוכות, ובכך להצהיר בצורה קבועה שהם נמנים על שומרי התורה והמצוות, המחבבים את המצוות ומתגאים בקיומן. אבל כמו בזקן, גם כאן אין חובה לעשות זאת.

מחוץ למקום הפאות מותר אפילו לגלח בתער, אבל לפני שעושים זאת צריך לדעת בדיוק מה מקום הפאות. כמו"כ מי שמגלח את זקנו במכונת גילוח צריך לדעת להבדיל בין הזקן לבין פאות הראש, כדי שלא יגלח חלילה גם חלק מפאות הראש ויעבור על איסור של גילוח הפאות שכאמור קיים גם על גילוח שהוא רק 'דומה לתער'.

מקום הפאות מתחיל מקדימה בתחילת צמיחה השיער על יד הרקות. בקצה המצח ועולה בקו מתעגל מעט לעבר האוזן, עד חלקה האחורי של האוזן. כל האזור הזה נחשב לפאת הראש, ואסור לגלח אותו אפילו ב'דומה לתער'.

החלק התחתון של הפאות בעצם העליונה של הלסת, העוברת מהחלק העליון של מרכז האוזן, ומגיעה כמעט עד ארובת העין. (ראה ציור).

מתחת לעצם זהו מקום שמותר לגלח 'דומה לתער', אבל לא בסכין גילוח, ומעל העצם שזה מקום פאת הראש שאותה אסור לגלח כאמור אפילו במצב של 'דומה לתער'.

לסיום נזכיר את מאמר חכמינו זכרונם לברכה שאמרו שמוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו, ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום. כלומר, עדיף לנו שכולם ילעגו לנו ויגחכו עלינו כל החיים, ובלבד שלא נאכזב את אבינו שבשמים אפילו לרגע אחד ונעבור על מצוותיו.

על אחת כמה וכמה בנושא של תספורת הראש ותגלחת הזקן. אפשר בקלות להימנע מהאיסור הזה, והפיתוי שיש לאנשים לגלח את הזקן בתער כדי להיראות 'כמו כולם', הוא בעיקר עצתו של היצר הרע שמפתה אותנו ומכניס לנו דמיונות לראש כאילו קשה מאוד לקיים מצוות מסוימות, כשבפועל הקיום שלהם קל ואינו מצריך מאמץ, אלא רק ראש פתוח לשינויים.

מאחורי הקלעים של החג החנוכה

יוסי איזק

 

הרב יואל שוורץ שליט"א, מראשי ישיבת 'דבר ירושלים', מוכר כמחברם של ספרים רבים בכל תחומי היהדות. לקראת ימי החנוכה ביקשנו לשמוע ממנו על נס פך השמן בימים ההם ובזמן הזה ועל הקשר שבין לימוד התורה לסילוק ההתייוונות.

ימי חג החנוכה מחזירים את הרב שוורץ למעמד מרגש שהתקיים לפני שמונה שנים כאשר הוזמן להדליק את הנרות בבודפשט מול בנין הפרלמנט ההונגרי. "מלבד יהודים מבני הקהילה התכנסו שם נציגים בכירים מהפרלמנט ומהעירייה ועוד אישים מכובדים שכולם באו לראות מה טיבו של החג הזה. הסברתי להם שנרות החנוכה מסמלים את אור התורה שבא לגרש את החושך הרוחני מהעולם. זהו עומק הכוונה של פרסום הנס, לפרסם בפני העולם את כוחה של התורה".

מה בעיניך מסמל את נס פך השמן של זמננו?

"יש בירושלים שתי מקומות שהם בעיני בבחינת נס החנוכה של זמננו – האנדרטה של אלנבי וישיבת מיר…"

למה האנדרטה של אלנבי?

"בחג החנוכה יש עניינים: הניצחון הפיזי של "רבים ביד מעטים', והנס הרוחני של פך השמן הטהור שנמצא והאיר. הגנרל הבריטי אלנבי כבש את ירושלים מידי הטורקים. אומנם הוא התכוון לעשות זאת בחג המולד, אבל משמים גלגלו שהדבר יתרחש דווקא בחנוכה. הכיבוש הזה הניח את הבסיס להתקבצותם הפיזית של מיליוני יהודים בארץ ישראל בימינו. אבל לא מספיק שיהודים יתקבצו, צריך גם שתהיה להם תורה. ישיבת מיר, שניצלה בדרך נס בתקופת השואה והקימה דור שלם של מרביצי תורה שהפריחו את עולם התורה בימינו, מסמלת את נס פך השמן".

באיזה כוח מנצחים את ההתיוונות?

"בספרים הקדושים מבואר שנרות המנורה מסמלים את התורה שבעל פה – המשנה, הגמרא וכדומה. היוונים ביקשו לטמא את העולם לכן הם פגעו בשמן של המנורה ואסרו את לימוד התורה. נס פך השמן מלמד שכאשר ישנה מסירות נפש בלימוד אזי הנרות דולקים אפילו בנס ומביאים אור רוחני לעולם. צריך לדעת שבלי ישיבות אין יהדות, בלי בחורים שעוסקים בתורה אין עמידה וקיום לכל השאר. לכן יש ללומדי התורה אחריות עצומה. הם פך השמן של הדור".

איזה נקודה של התחזקות רוחנית צריך לתפוס בחנוכה?

"לפני חנוכה הצליחו היוונים לטמא את ההיכל אבל לא מצאו את פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול. בספרים הקדושים מוסבר שההיכל מייצג את המעשים החיצוניים. אדם יכול להיות מאוד מרשים ויפה מבחוץ, אבל אם שמירת התורה והמצוות אצלו היא רק פעולה חיצונית אזי יש בכוחה של טומאת יוון להתגבר עליו ולטמא אותו. מה יכול להציל את האדם? מהו הדבר שעליו אין יוון מסוגלת להתגבר? הפך החתום על ידי כהן גדול. כלומר העבודה הפנימית, כשבחור משקיע את כל מהותו הפנימית בלימוד התורה כאשר היהדות היא לא רק פעולה חיצונית אלא משהו שממלא את עולמו הפנימי של האדם אזי כוחה של יוון נופל ונשבר".

איזה מזל ש…

משה ויטמן

את היומיים האלו רפי לא ישכח לעולם. הם היו שני הימים המותחים והמלחיצים בחייו. גם היום כשהכל מאחוריו, הוא משחזר אותם שוב ושוב בזכרונו, מנסה להבין מהיכן הגיע הפתרון. היה זה חודשיים לאחר שרפי פוטר מעבודתו. הוא, שהיה רגיל להכנסה גבוהה ולחיים שלוים ורגועים, מצא את עצמו מנסה לחסוך כל שקל וחושב פעמיים לפני כל קנייה בסופר השכונתי. עם כל החסכון, החיים עדיין יקרים ורפי מצא את עצמו נשאב לתוך מינוס ענק בבנק, גרעון שלא היה לו מהיכן לסגור אותו. את התשיעי והעשירי לאוקטובר רפי לא יכול לשכוח. ערב ירידת כרטיסי האשראי מהחשבון, לרפי לא היה בו שקל. הוא לא ידע מה לעשות ולא היה לו שום רעיון מהיכן להצמיח פתאום כסף. בעיני רוחו הוא יכל לראות את השקים המבוטלים, את הגבלת החשבון ואת הבור שאליו הוא התדרדר. כאב הלב שלו יחד עם הפחד היו עצומים ומשתקים. את הפתרון שצץ לו פתאום, רפי עד היום לא יכול להבין. כמו משום מקום, מתקשר אליו חבר ישן, שאיתו בעבר ניסה לגלגל כמה עיסקאות והלווה לו באותה תקופה קצת כסף שהיה לו. "רפי, אתה זוכר את העיסקה ההיא שניסינו לגלגל?" הוא שואל. "כן, נו קרה משהו איתה?" רפי היה בטוח שהוא הולך ליפול עוד. אך לא- "לאחרונה התחלנו להרוויח ממנה, עכשיו הגיע תורך לקבל מהרווחים". לרפי ההמום לא נותר אלא לספור 24,000 שקלים, בדיוק הסכום שהיה חסר לו כדי לסגור את החודש…

סיפורים כמו של רפי ודומיהם מתרחשים לאנשים רבים יום יום. מגוון של צירופי מקרים מדהימים שקורים בזמן הנכון ובמקום הנכון ומביאים לנו את ההצלה או להיפך, במדויק וברגע האחרון. זה יכול להיות השכן שבצירוף מקרים נדיר ניצל מתאונה קשה, או החבר שהגיע ברגע אחרי האחרון למטוס ו"בדיוק בשבילו" הטיסה עוכבה. אירועים אלו הם חלק בלתי נפרד מהווי החיים שלנו בעולם.

האם הם קורים "סתם"? מה המשמעות של צירופי המקרים האלו? ובעיקר- האם יש דרך בה נוכל להבטיח לנו את התנהלות העולם לשביעות רצונינו?

בחג החנוכה המתקרב כאשר נעמוד מול החנוכיה ונברך את ברכות ההדלקה, נשים לב לנוסח הברכה השניה: "ברוך אתה השם אלקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". מהם הניסים שקורים לנו בזמן הזה? על מה מדובר? אנו יכולים לראות אותם?

כיהודים המאמינים שאלוקים מנהל את העולם, הבה ונציץ אל מאחורי הקלעים של הדרך בה הוא עושה זאת:

אנו יודעים כי אלוקים לא רק ברא את העולם בששת ימי בראשית, אלא ממשיך להנהיג ולנהל אותו כל יום וכל רגע לפי רצונו. אך כאשר נביט סביבינו נראה שישנם חוקי טבע רבים שעל פיהם העולם מתנהל ועל ידם אפשר לחזות ולצפות מראש כיצד העולם יתפתח ויתגלגל. כמו: כח המשיכה, כח הכבידה, צמיחת הצומח וזרימת המים, ורבים נוספים הם חוקי טבע קיימים שאינם משתנים לעולם. אם כן, נבין, האם כאשר אני שופך כוס מים על הרצפה, הם נשפכו משום שכך טבע העולם וכשהפכתי את הכוס ברור היה שיישפכו, או שהם נשפכו כי כך רצה האלוקים?

את התשובה מגלים לנו חכמים. הם לימדונו, כי כל מה שקורה בעולם, כולל הדברים השיגרתיים והבאנאליים ביותר, נעשים בצורה בה הם נעשים, משום שכך רצה האלוקים. אם באותו רגע נתון הוא לא היה רוצה – זה לא היה קורה. אלא ש…

אלוקים החליט להנהיג את עולמו בדרך שבה הוא יהיה נסתר, בלתי נראה לעין כל, דרך מיוחדת שעל ידה יוכלו האנשים לחשוב כי העולם מתנהג מאליו ובאופן טבעי ולא יקשרו זאת באופן אוטומטי אליו –  "דרך הטבע". לצורך כך, יצר אלוקים מערכת ענקית של חוקים, כללים ותהליכים שעל ידם למראית עין מתגלגל ופועל העולם, כך שכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה. בצורה זאת מתאפשרת לבני האדם בחירה חפשית במעשיהם ובכך הם יוכלו אם יבחרו מרצונם בטוב, לזכות לעולם הבא. לנו זה נראה כמו מערכת טבעית, אך האמת היא, כי יד עלומה מושכת בחוטים ומסובבת את העולם בצורה שבה יגיע לכל אדם מה שצריך להגיע אליו ויימנע ממנו מה שצריך להמנע ממנו. בדרך רמז נאמר כי אם ניקח את המילה " מקרה " ונשנה את סדר אותיותיה, נקבל את המילה " רק מה' ".

לעיתים, לצורך שעה ובכדי לגלות לאנושות את דבר קיומו, חורג אלוקים מדרך הטבע ומנהל את העולם בדרך של "נס", בה האירועים מתגלגלים באופן גלוי ובולט להיפך מהדרך הטבעית והמצופה תוך חריגה מכללי וחוקי הטבע, כאשר על ידי כך כולם יודעים לזהות ולראות כי "יש אלוקים".  כך עשה אלוקים ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף או בנס פח השמן של חנוכה. אך בדרך כלל, אלוקים מסתיר את עצמו מאחורי חוקי הטבע, כך שעולם כמנהגו נוהג ורק מי שמתבונן וחושב יכול לראות כי אין מקרה בעולם.

כאשר אלוקים מעוניין לתת או לקחת לאדם מסויים דבר מה הוא יעשה זאת במסגרת ההתנהלות הטבעית של העולם אך הוא יגרום לכך כי הדרך הטבעית תוביל את התוצאה הנדרשת. אין גבול לצירופי המקרים שיקרו בדרך, עד שהתוצאה שהוא רצה בה אכן תגיע. כך הוא מנהל את העולם בדרך טבעית אך מאידך מגלגל את הכל כפי רצונו.

המשמעות היא שבעצם גם טבע העולם ומנהגו הוא "נס" אלא שהוא "נס נסתר". בשונה מניסי התורה שהם "נסים גלויים". על כך אנו מברכים "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". כי גם בזמן הזה מתרחשים לנו כל העת בצורת התגלגלות העולם –ניסים נסתרים. הרמב"ן (מגדולי ה'ראשונים', חי לפני כאלף שנה) קובע שההכרה כי העולם מתנהל על ידי השם יתברך גם כאשר זה נראה לעין כטבעי ובאנאלי היא מעיקרי האמונה "שאין לנו חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו הם כולם ניסים, הכל בגזירת עליון".

על פי ההלכה, אגב, בשל העובדה כי הקב"ה מנהל את העולם באופן טבעי, אל לו לאדם לעשות פעולות מסוכנות ו"לסמוך על הנס" אלא יעסוק בענייניו וינהל את חייו תוך השתדלות טבעית, כדי שהדברים יקרו כפי מהלכם הטבעי.

חכמים לא הסתפקו רק בגילוי אודות הדרך בה אלוקים מנהל את צירופי המקרים בעולם, אלא לימדו אותנו גם את האופן שבו נוכל אנחנו לגרום לכך כי העולם יתגלגל לשביעות רצונינו. על ידי הבטחון וההסתמכות עליו יתברך, אומרים חז"ל, יכול אדם לזכות שהעולם יסתובב כפי שטוב ונוח לו. הם למדו זאת מן האמור בפסוק "והבוטח בה' חסד יסובבנהו". תחושת הבטחון, בה האדם מסיר מעצמו את האחריות לחייו ולעתידו ובוטח כי הוא רק עושה את ההשתדלות אך לאמיתו של דבר כל מה שיקרה הוא מאת השם הטוב והרחמן, מקיפה את האדם בהנהגה של חסד ומביאה לו ברכה עצומה בכל שטחי החיים ככתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

אם נשכיל לנהל את חיינו מתוך ההכרה והאמונה הזו, נראה כי חיינו ייהפכו לנוחים ורגועים יותר. אין על מה לכעוס, אין על מה להתלונן, אין ממה להתייאש כנאמר "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים".

הגעתם ליום השמיני?

צבי קופמן

 

האצטדיון געש, האווירה היתה עוצרת נשימה, עמדות שידור רבות ליהגו ללא הפסקה, פרשנים עסקו בספקולציות וניתוחים מעמיקים, ומצלמות תקתקו ללא הרף. 4 שנים שלמות של אימונים מפרכים, תחרות אחר תחרות, מאבק אחר מאבק, מאמצים עילאיים ומשמעת קפדנית, זהו הגיע רגע ההכרעה. המסלול המשוכלל היה מצוחצח, הזמן עמד מלכת, 8 אצנים המתינו על קו הזינוק, אפשר היה לשמוע את דפיקות הלב שלהם למרחוק, וכאשר נשמע האות, הם זינקו במלא הכח, כאשר המטרה למול עיניהם להגיע ראשונים לקו הסיום, ולזכות בתהילה.

ההבדל היה בולט לכל, בזמן ששבעה מהרצים הפעילו מבערים ורצו בכל הכח, אחד מהם, ההוא שבמסלול השישי, רץ בצעדים איטיים יותר מאחרים, היה נראה כאילו הוא איבד סיכוי, ואינו יכול לתת פייט רציני למתחרים האחרים. אך לפתע כאשר קו הסיום החל להתקרב, התגלו בו כוחות מחודשים, אף אחד לא הבין מהיכן זה בא לו, הרגליים החלו כמו לרחף, ובתוך שניות הוא גמא את המרחק הקצר בינו לבין המתחרים האחרים, האצה נוספת מצידו, וזהו, הוא חצה ראשון את קו הסיום בדרמה שלא נראתה כמותה.

זה הסוד שלי אמר במסיבת העיתונאים, זה משהו שכבר אמא שלי אמרה לי שהייתי קטן – הכל הולך אחר הסיום. כאשר המתחרים שלי סחטו את כל הכח בצעדים הראשונים, אני שמרתי אותו עצור בתוכי, וכאשר הם כבר התחילו לאבד אויר לקראת הסיום, אני נשארתי רענן, וברגע הקריטי שניות לפני הסוף, הצלחתי להפיק מעצמי כוחות שכבר לא היו להם, וכך ניצחתי.

מערכת החגים היהודיים הנקראת מערכת התשובה, מתחילה ברצינות של יום הדין, עוברת לתפילה ולצום של יום הכיפורים, ממשיכה לשמחה שבחג הסוכות, ולדבקות הגדולה של שמחת תורה. על פי תורת החסידות הפיניש האמיתי הוא בסיומו של חג החנוכה, שהוא חג הניצחון של הרוח על הגשם, האור על החושך, חג ההכרה הגדולה בניסיו של הבורא, הגדולים גם הקטנים כאחד. ואם כן, ברור לכל, שהקצה של אותו חג שהוא היום השמיני, הוא הסיום של כל הסיומים, הרגע שבו מונחת ההכרעה האמיתית, ואליו צריכים לשמור ולייחד את כל הכוחות.

אם נעמיק חשוב נגלה את המיוחד שביום זה. ביהדות המספר שבע מסמל את הקדושה, ואת מבנה העולמות המורכב מששה קצוות – מזרח, מערב, צפון, דרום, למעלה ולמטה, ונקודת האמצע המחברת את הכל. ואם כן המספר שמונה מסמל בהכרח משהו שהוא מעל הטבע, שהלא אין מקום לנקודה נוספת בעולם הגשמי שלנו. החג היחיד שנוהג שמונה ימים מלאים (שלא כחג הסוכות שנוהג שבעה ימים, כאשר שמחת תורה הוא חג בפני עצמו) הוא חג החנוכה, כאשר היום השמיני מסמל את המהלך שמעל הטבע. ביום זה אפשר להגיע הכי גבוה שאפשר. כאשר ההנהגה היא על טבעית, אפשר לכבוש פסגות שאין להגיע אליהם בהנהגה טבעית, ואם זהו הפיניש, עלינו לנצל יום זה במלא הכח, ולהתכונן אליו כראוי, ואם כן בל נבזבז את כל כוחות הנפש קודם לכן, הבה נשמור את עצמנו רעננים ליום כה גדול ומשפיע. וכמאמר חז"ל 'הכל הולך אחר החיתום'.

חשוב לידע: השם 'זאת חנוכה' נקרא על שם קריאת התורה שקוראים בבית הכנסת ביום זה, המתחילה במילים 'זאת חנוכת המזבח', ומסתיימת בהדלקת המנורה שבפרשת בהעלותך.

בתורת החסידות 'זאת חנוכה' הוא סיום ימים נוראים, רמז לכך דרשו מהמילים מספר תהלים, הנאמרות בתקופת הימים הנוראים בסוף התפילה – 'בזאת אני בוטח'. כלומר, הבטחון שלנו כביהודים, הוא 'בזאת חנוכה', ובכך שעבודה ראויה ביום זה תיטיב עימנו לכל השנה.

הגאון מוילנא אף הוסיף וכתב, ששמונת ימי החנוכה שגומרים בהם את קריאת ההלל, באים להשלים 8 ימים טובים שלא גומרים בהם הלל, והיינו 6 ימי חול המועד פסח, ראש השנה ויום כיפור, נמצא אם כן שיום השמיני של חנוכה בא להשלים את יום כיפור, דבר המלמד על חשיבותו של היום.

חינוך וחנוכה – מה מסתתר מאחורי?

משה ויטמן

 

ילד בדואי מגיע לראשונה בחייו לעיר. אבא מה זה? מצביע על לוח מודעות, לוידע, עונה האב קצרות, ומה זה? ממשיך הבן בעקשנות, לוידע, חותך האב, וזה? שוב-לוידע.. אבא, משנה הבן נימה, מפריע לך שאני שואל? מה פתאום! עונה, אם לא תשאל- איך תדע…

רובינו חושבים שחינוך פירושו לימוד. אם תלמד את הילד ותחכים אותו באינספור תחומים- תחנך אותו. אבל החינוך שונה מאד מלימוד. בלימוד אתה מקנה לילד חוכמה, ידע, ואפשרויות ללימוד ולרכישת ידע גם בעתיד. לעומת זאת, בחינוך אתה מקנה לו תכונות ומידות, יכולות שילוו אותו לאורך כל חייו, בכל מפגש וצומת בו ייתקל, יוכל ליישם את החינוך שנטבע בו.

בעם היהודי, נודעה חשיבות מרובה לחינוך. ללא חינוך הדורות הבאים לפי המסורת המקובלת בידינו, ובדרך בה אנו רוצים שילכו, לא נוכל להתקיים! כל הייחודיות והמיוחדות שלנו נעוצים בחינוך המונחל לדור הבא. מצוות רבות בתורה, וכן חגים ואירועים מיוחדים, מקדישים חלק גדול ועיקרי לחינוך, להעברת והנחלת המסר לדור הבא. פגיעה בחינוך היהודי, וניסיון להתערב בערכים המקודשים התפרש תמיד כפגיעה בציפור הנפש, ונגדה יצאו במלחמות חורמה.

אף אחד לא יפקיר את ילדו בעולם רע ואכזרי ללא הגנות.
אף יהודי לא יפקיר את ילדו בעולם רע ואכזר מידות ללא חינוך מתאים שיקנה לו כלים להתמודד.
היוונים הגיעו עם תרבות אחרת ושונה לחלוטין. אצלם הערכים הנחשבים לא היו כאלו שניתן להעביר ולהנחיל בתור הוראה חד-משמעית. כי אם אתה מעריץ ערכים נדיפים וארציים על בסיס ארעי מאד, איכה תוכל לצוות על ילדך גם זאת? הוא בחר לו כבסיס ערכים משהו שונה לחלוטין, שיקוליו ואופן בחירתו היו דומים מאד לשלך, אותם שיקולים צרים והחלטות אימפולסיביות..

ככובשים, שאפו היוונים להשליט את תרבותם ואורח חייהם בנתיניהם החדשים. אך כאן- נתקלו בהתנגדות עזה. בניגוד ללאומים אחרים שמלבד דעות קדומות ונוסטלגיות למיניהם לא התקשו כ"כ בהחלפת אורח חיים, הרי שהיהודים "נעמדו על רגליהם האחוריות" והתנגדו בכל תוקף לכל שינוי, ולו המזערי ביותר.

היהודים ידעו, כי השקפה יוונית איננה רק החלפת דעה באחרת, אלא ערעור של יסודות המסורת ודרך- החיים. אם חלילה יתפתו, הרי שתוך דור-שנים, יאבדו את מי לחנך, את מי שחינך, ואת מה להעביר כמסורת החינוכית.
היהדות סותרת השקפת חיים נהנתנית ואקראית, המושתתת על דחפים, על רצונות אימפולסיביים, ועל חוסר עקביות בדרכך. אינך יכול לנהוג היום כך- כי זה מה שמתאים למצב הרוח שלך, ומחר להיפך כי הטרנד הלאומי השתנה.. היא מקפידה זה אלפי שנים על קו אחיד, מוחלט וברור שאינו נתון להשקפות משתנות ותקופתיות.

בשם החג "חנוכה" מופיעות אותיות "חינוך". חג זה מסמל את ניצחון החינוך השורשי והטהור על רוחות התקופה השונות. זהו "יתרון האור מן החושך" האמיתי. עד כמה שלפעמים ניתן להתבלבל בין דעות והשקפות שונות, תמיד ההיצמדות למקור, לישן והטוב, תוכיח את עצמה כמתאימה..