את חושבת שאני משועמם? קחי את המגבת ושימי בפח! מה את רוצה ממני, הרגע קמתי ואת כבר משגעת אותי!!!".

אוהד אטינגר

לפעמים אנחנו נתקלים בסיטואציה מקוממת. אנחנו רואים אדם שמתנהג בצורה לא ראויה,

ומתקשים למצוא הסבר שיניח את הדעת מדוע הוא מתנהג כך.

מה, הוא לא מבין שככה לא מתנהגים? לא חינכו אותו כשהיה ילד? למה הוא כך מזלזל בזולתו,

או מתחצף להוריו? זה לא יאומן איך בנאדם בוגר, מסוגל לעשות מעשה שכזה.

אי שם במעלה העורף אנחנו חשים בגירוד קל, המנסה להזכיר לנו את מאמר חכמי המשנה

במסכת 'אבות': "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

אבל איך אפשר ללמד זכות על בנאדם שמתנהג ככה? זה בלתי אפשרי!

תראה איך הוא מתנהג, החוצפן! אין לנו בושה!!!

באמת לא קל. לפעמים זה אפילו מאוד מאוד קשה ללמד זכות על אנשים.

בפועל, לכל אדם יש הסבר למה הוא מתנהג כך או אחרת. אף אחד לא קם בבוקר

ומחליט לרמוס היום את כולם ולהתנהג בצורה שאינה הגונה.

אבל מה? קל לנו למצוא את לימוד הזכות על המעשים שלנו, וקשה לנו

או כמעט בלתי אפשרי למצוא אותו כשמדובר במעשיהם של אחרים.

לכן כדאי מאוד שנקרא את השורות הבאות.

 

אומרים צדיקי הדורות, שבית הדין של מעלה, שדן את האדם על מעשיו ומעניש אותו

על חטאיו, נותן לכל אדם לשפוט את עצמו.

לדוגמה, אתה קם בבוקר, עייף ועצבני אחרי לילה של נדודי שינה. המזגן של השכנים הרעיש

בלי סוף, המזגן שלך לעומת זאת בדיוק התקלקל, חם, רועש, מזיע, כל הלילה נרדמת והתעוררת

נרדמת והתעוררת, והנה מגיע הבוקר, ושנייה אחרי שאתה פוקח את העיניים אתה מקבל טלפון

מאמא שלך שמבקשת ממך שתבוא אליה הביתה כדי לקחת את המגבת ששכחת אצלה כשביקרת שם אתמול.

אתה עונה לאמא בחוסר סבלנות: טוב אמא, אני אבוא בהמשך לקחת את המגבת.

אבל אמא רוצה לדעת מתי בדיוק. המגבת מעצבנת אותה, היא לא יכולה להכניס אותה לארון

כי זה לא המקום שלה, וזה שהיא נשארת בסלון שלה, מהווה מטרד של ממש לשלוות הנפש שלה…

אתה אומר לה שאתה מקווה לבוא בלילה, או אולי מחר.

אמא לוחצת: למה שלא תעבור עכשיו דרכי לקחת את המגבת?

ואז מגיע הפיצוץ: מה את חושבת? שאני משועמם? אין לי מה לעשות? קחי את המגבת ושימי בפח!

מה את רוצה ממני, הרגע קמתי ואת כבר משגעת אותי!!!".

אוי ואבוי!!!

כך מדברים לאמא???

בוא נראה מה כתוב ב'שולחן ערוך', הספר שמורה לנו איך להתנהג על פי התורה וההלכה.

"עַד הֵיכָן כִּבּוּד אָב וָאֵם, אֲפִלּוּ נָטְלוּ כִּיס שֶׁל זְהוּבִים שֶׁלּוֹ, וְהִשְׁלִיכוּ בְּפָנָיו לַיָּם, לֹא יַכְלִימֵם

וְלא יְצַעֵר בִּפְנֵיהֶם וְלֹא יִכְעֹס כְּנֶגְדָּם, אֶלָּא יְקַבֵּל גְּזֵרַת הַכָּתוּב וְיִשְׁתֹּק".

כלומר, אפילו אם אמא שלך היתה באה אליך הביתה, מתפרצת פנימה ומנפצת לך

את כל החלונות, אסור היה לך לצעוק עליה או לבזות אותה!!! ומה היא עשתה,

בסך הכל ביקשה שתבוא לקחת את המגבת… ובכל זאת כך הגבת…

חמור מאוד!!!

כמה זה חמור???

בואו נראה מה אומר השולחן ערוך בעניין:

"כָּל הַמְבַזֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים (בדיבור בלבד), אֲפִלּוּ בִּרְמִיזָה, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר

מִפִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ (דְּבָרִים כז, טז) . וְיֵשׁ לְבֵית דִּין לְהַכּוֹת עַל זֶה

מַכַּת מַרְדוּת וְלַעֲנֹשׁ כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי".

אכן, חמור מאוד מאוד.

עכשיו יושבים בשמים ומבקשים לדון את האדם. איך נתנהג איתך אחרי שכך ביזית את אמא שלך?

שנעניש אותך בחומרה, כי המעשה חמור מאוד, או שנתנהג בצורה מקילה ומרחמת יותר, כי בעצם

זה קרה אחרי לילה קשה של נדודי שינה ויש 'נסיבות מקלות'???

שאלה טובה…

ומה התשובה?

אומרים צדיקי הדורות, שבשמים מחליטים לתת לך להחליט בעצמך.

ברור שאם יגידו לך: נו, מה אתה אומר שמוליק, שנעניש אותך בחומרה או שנקל עמך את הדין???

ברור שתענה שיש נסיבות מקלות ושלא מגיע לך עונש חמור,

ובכלל סבא שלך היה תוקע בשופר כל ערב ראש חודש…

אז מה עושים?

מהשמים מגלגלים את העניינים כך שאתה תהיה עד למקרה שבו מישהו אחר

מזלזל באמא שלו ומדבר אליה בחוסר כבוד.

אתה עומד בתור בבית מרקחת, והנה מגיע מישהו יחד עם האמא המבוגרת שמנדנדת לו

שהיא רוצה שהוא ישאל את הרוקח איזו שאלה, והוא לא רוצה לשאול ואמא שלו ממשיכה

לנדנד עד שהוא מתפוצץ וצועק עליה.

כמובן שזה דבר מזעזע!

איך אפשר לראות אדם שככה מבזה את אמא שלו ומרשה לעצמו לצעוק עליה? השם ישמור ויציל.

כך מתנהג יהודי??? אוי ואבוי לנו!!! שמע ישראל!

אנחנו לא מסכימים עם מעשיו. אנחנו אפילו מזדעזעים מהם קשות, אבל זה לא אומר שאנחנו

לא צריכים ללמד עליו זכות. אולי עבר עליו לילה קשה והעצבים שלו רופפים. אולי הטיפול באמא

שלו נמשך כבר שנים, ובגלל גילה המבוגר היא מרבה לבקש ממנו בקשות או לתת לו הוראות

שקשה לו מאוד לבצע??? אם אני הייתי במקומו, מי יודע אם לא הייתי מתפוצץ גם אני,

למרות שמדובר במעשה חמור ובלתי ראוי בכל קנה מידה אפשרי.

בית הדין של מעלה עוקב אחרי התגובה שלך. לא רק אחרי מה שאתה אומר ועושה אלא גם

אחרי המחשבות שלך. אם אתה מלמד זכות על הזולת שחוטא באותו החטא שאתה חטאת,

גם אתה זוכה שילמדו עליך זכות בשמי מרום.

אבל אם חלילה אתה שופט את האיש לחומרה ולא מסוגל למצוא לו שום נקודת זכות…

חלילה וחלילה אתה שופט את עצמך, וגוזר בעצמך את גזר הדין שלך…

ולכן, כדאי, מומלץ וחכם יהיה מצדנו ללמד זכות על כל אדם, בכל מצב ובכל זמן.

גם כשהוא חוטא כלפי אחרים, ובמיוחד וביתר שאת כשהוא חוטא כלפינו.

אם מישהו עשה לך רעה ובכל זאת לימדת עליו זכות, אתה עושה חסד עצום עם עצמך.

על זה אמרו חכמנו זיכרונם לברכה בתלמוד הבבלי: "כל המעביר על מידותיו, מעבירים לו כל פשעיו".

אדם שמוותר לאחרים כשנקלע עמם לחיכוך או סכסוך, גם בשמים מרחמים עליו ומוחלים לו על כל פשעיו וחטאיו.

 

אמא יש רק אחת!

אחת המצוות הכי טבעיות ומתבקשות בתורה היא מצוות כיבוד אב ואם. כל ילד בעולם יודע שבני אדם הגונים צריכים לכבד את הוריהם. ובכל זאת, בתורה הקדושה כיבוד אב ואם נמצא במקום גבוה הרבה יותר – זו לא מצווה שציווה אותנו השכל הישר, זו מצווה שציווה אותנו מלך העולם!

אז קודם כל בוא נדבר על הגדרות המצווה: אב ואם הם מי שהביאו אותך לעולם, ולא משנה אם הם גידלו אותך וחינכו אותך, או שמסרו אותך לאימוץ. אפילו ילד שאמו הפקירה אותו בהיותו בן יום, והניחה אותו בפח אשפה – חייב לכבד אותה אחרי שיגדל, ובוודאי שאסור לו לבזות אותה או לגרום לה צער בגלל הצורה בה התנהגה אליו.

נזכור! תפקידו של בן הוא לכבד את ההורים שלו. לא לחנך אותם! לא להתעמת אתם! לא 'להציב להם מראה מול הפנים'! ולא כל מיני עצות אחרות של פסיכולוגים המרבים לשלוח את הילדים להתעמת מול הוריהם.

מי שמרגיש שהוריו יורדים לחייו, גורמים לו לנזק נפשי או לחוסר רוגע נפשי, מותר לו להתרחק מהם, לעבור דירה למקום מרוחק מעט, ולהפחית את הקשר איתם כפי הצורך, אך עדיין אסור לו בשום אופן לנהוג כלפיהם בחוסר כבוד, לדבר עליהם דברים רעים או לצער אותם בכל דרך. בכל מקרה של קונפליקט כואב ומתמשך, מומלץ וכדאי להתייעץ עם רב פוסק הלכות המבין לנפש האדם שיוכל להכווין ולסייע ואולי גם לפשר בין ההורים ובנם.

כיבוד אב ואם זו מצווה שאפשר לקיים אותה באלפי דרכים. אפשר להכין להורים קפה בבוקר, אפשר ללכת עבורם לקניות, להודות להם ולהעניק להם מחמאות, לתת להם מתנות, לדבר בשבחם באוזניהם ובאוזני אחרים, לטפל בנושאים שבהם הם צריכים עזרה מול הרשויות ועוד ועוד. כל פעולה שנעשה ותגרום להורים שלנו נחת רוח, או שתעזור להם פיזית – נכללת במצוות כיבוד אב ואם.

השכר של כיבוד אב ואם גדול במיוחד. בתורה הקדושה כתוב מפורש "למען יאריכון ימיך", וחכמנו זיכרונם לברכה מבארים שהכוונה שנזכה לעולם הבא שהוא עולם ארוך ונצחי. במשנה נאמר שמצוות כיבוד אב ואם היא מהמצוות שאדם מקבל עליהן שכר גם בעולם הזה, ואין בכך שום פגיעה בשכר השמור לו לעולם הבא.

גם מי שהוריו עושים הכל כדי לפגוע בו, חייב לכבד אותם. עם זאת, הוא לא חייב לאפשר להם לפגוע בו, ויכול לנקוט בפעולות שיסייעו לו להינצל מהנזקים שהם רוצים לגרום לו. במקרים חריגים מותר אפילו להתלונן עליהם במשטרה ולהעיד נגדם בבית המשפט, אך גם במקרים אלו אסור לפגוע בהם פגיעה שאינה הכרחית. בכל מקרה שכזה, מומלץ בחום לפנות לרב פוסק הלכה, ולהתייעץ אתו לגבי הצעדים שיש לנקוט כדי להימנע מהמשך הפגיעה של ההורים בילדיהם.

רבים מפוסקי ההלכה סבורים שחובה לכבד אב ואם גם אם הם רשעים גמורים, ואפילו רוצחים חלילה.

מצווה לציית לדרישות ההורים, ובמיוחד בפניהם. ילד שאמו דורשת ממנו שילבש סוודר, כי היא חוששת שהוא יצטנן, צריך לציית לה וללבוש את הסוודר כל עוד היא רואה. אך הם הסוודר מציק לו ואמו אינה רואה אותו, אינו חייב ללבוש אותו כשהוא רחוק ממנה.

מי שאביו ואמו ציוו עליו שלא לנסוע לחו"ל, או לא להשקיע בבורסה וכדו', אינו חייב לציית להם, אבל אם הוא יודע שיהיה להם צער גדול אם לא ישמע בקולם, ראוי שיקשיב להם ולא ימרה את פיהם. בכל מקרה שבו הבן חושב שההורים מגזימים בדרישות ובהוראות, וקשה לו מאוד לשמוע בקולם, כדאי וראוי להתייעץ עם רב פוסק הלכות, שידריך אותו איך וכיצד להתנהל מול ההורים.

כיבוד אב ואם זו מצווה חשובה מאוד, אבל היא אינה גוברת על מצוות איסורי תורה. לכן, ילד שאביו ואמו מצווים עליו לחלל את השבת או לאכול אוכל לא כשר, אסור לו לשמוע בקולם, כי החיוב לכבד את ציווי האלוקים, גדול יותר מהציווי לכבד את רצון ההורים.

מי שרוצה להתחתן, והוריו מנסים להניא אותו מכך, כי הם חושבים שהבחורה לא מתאימה לו או מסיבות אחרות – אין חיוב לשמוע בקולם, ואין צורך לקבל את הסכמתם. עם זאת, במקרה שבו להורים יש סיבה טובה לחשוב כך, מומלץ להתחשב בדעתם, כי בדרך כלל ההורים באמת רוצים בטובתו של בנם, ובמקרים רבים הם מסוגלים לראות את התמונה הכוללת בצורה טובה יותר מהבן.

כך גם לגבי בת שרוצה להתחתן והוריה אוסרים עליה להתחתן עם הבחור שאותו היא רוצה – אינה חייבת לציית להם, ואינה צריכה את הסכמתם, אך ראוי להתחשב בדעתם ולבדוק אם טענותיהם ברצינות.

הורים המנסים למנוע מבנם לימוד תורה, ואוסרים עליו ללכת למדרשיה בערב או ללכת ללמוד בישיבה – הילד אינו חייב לציית להם, ואדרבה, לימוד התורה יעשה להם כבוד גדול בסופו של דבר. גם בעולם הזה יכבדו אותם כשיתברר שבנם גדל תלמים חכם, ובוודאי שבעולם הבא הם יזכו לכבוד גדול ועצום בזכות לימוד התורה של בנם.

מצוות כיבוד אב ואם כוללת גם גינוני כבוד. אסור לבן או לבת לשבת במקום הקבוע של האב והאם, אם זה מקום של כבוד בראש השולחן וכדו'. אסור להיכנס בתוך דבריהם או לסתור את דבריהם ולומר להם "אתם טועים" וכדו'. במקרה שההורים טועים והבן מרגיש שהוא חייב להעמיד אותם על טעותם, יש לעשות זאת בצורה עקיפה ומכבדת. אין לומר להם: "זה לא נכון מה שאתם אומרים", אלא "אני חושב, וכך גם ראיתי שכתוב בוויקיפדיה, ש…". אסור לצחוק ולגחך על ההורים כשהם טועים טעות חמורה, ועל אחת כמה וכמה שאסור לצעוק עליהם או לנזוף בהם.

אסור לקלל או להכות את ההורים בשום אופן ובשום מצב, ומי שעושה זאת עוונו גדול מאוד וענשו רב.

אפילו לצורך רפואה, אסור לבן לפצוע אביו ואמו כמו להוציא קוץ שננעץ בבשר, או לטפל בפצע מוגלתי באופן שהטיפול יביא להוצאת דם. עדיף שמישהו אחר יעשה זאת, ורק אם אין אף אחד אחר שיכול לעשות זאת בקרבת מקום, והאב או האם סובלים, יכול הבן לעשות זאת.

יש שמחמירים אפילו לא לספר את שערותיהם של ההורים, אם יש מישהו אחר שיכול לעשות זאת במקום הבן או הבת.

מי שנולד להורים גויים והתגייר, או שנולד לאם יהודייה ואב גוי, חייב לכבד גם את הוריו הגויים, אך אינו מחויב לכבד אותם כמו הורים יהודיים אלא רק 'מקצת כיבוד', כלומר: לנהוג בהם בצורה מכבדת כפי שמקובל אצל הגויים. אבל אין צורך לציית להוראותיהם וכדו'.

מי שהוריו התחתנו עם בני זוג אחרים, חייב לכבד את בני הזוג של ההורים, כחלק ממצוות כיבוד ההורים. לדוגמה, בת שהוריה התגרשו ואמה התחתנה עם אדם אחר, חייבת הבת לכבד את בעלה של אמה, כי בכך היא מעצם מכבדת את אמה. זלזול בבן הזוג של האם, הנו זלזול באמא עצמה. כך גם לגבי אשת האב.

מצווה לנהוג כבוד גם באח הגדול, בין אם הוא אח מאב ובין אם הוא אח מאם.

במסגרת מצוות כיבוד הורים, מוטל גם על ההורים מצווה להימנע מלהביא את בניהם למצב שבו הם יזלזלו בהם או יגרמו להם צער. לכן אסור לאב ולאם להיכנס למריבה עם בניהם ובנותיהם הגדולים כי הם עלולים לענות להם בצורה שאינה מכבדת, ובכך גורמים ההורים לבניהם לעבור על איסור חמור מאוד. על אחת כמה וכמה שאסור להורים להכות את בניהם הגדולים, כי במצב כזה עשויים הילדים להכות אותם בחזרה, וההורים מביאים אותם לעוון שאי אפשר לתאר את חומרתו במילים.

במקום זאת ינהגו ההורים עם ילדיהם בצורה שתכבד אותם ותכבד את הילדים, ימנעו מלהיכנס אתם למריבות בנושאים טעונים ועוד.

לסיום נציין שעל ההורים מוטל חיוב לחנך את ילדיהם לכבד הורים. האב והאם צריכים להרגיל את ילדיהם כבר מגיל צעיר מאוד, לכבד אותם. אסור לתת לילד הרגשה שהוא שווה ערך להורים, כי בכך גורמים לו ההורים לנזק חינוכי גדול ומונעים ממנו את קיום מצוות כיבוד הורים. גם בהיבט החינוכי מסכימים אנשי המקצוע העוסקים בתחום כי כל ילד זקוק לסמכות הורית, וחייב לדעת לכבד את הוריו. הורים המונעים זאת מילדיהם גורמים להם עוול גדול ונזקים עצומים בעולם הזה ובעולם הבא.