מהו המנוע והדלק של הנשמה שלנו?

בס"ד

מאת: יהושע כהן.

כל נהג יודע שהכביש זה לא משחק. זה לא מגרש של "מכוניות מתנגשות". הכביש זה ענין של חיים.

התחבורה נותנת לנו אופציה מצוינת להגעה ממקום למקום,להתנייד בזריזות אך זה דורש זהירות,

ערנות ואכפתיות רבה.

לפני שמקבלים רישיון עוברים מספר לא מבוטל של שיעורים ועוד לפני כן מבחן תיאוריה.

וזה עוד לא מספיק. כל כמה שנים יזמנו את הנהג ל"רענון", ביטוחים על גבי ביטוחים, טסטים,

אבל הכל שווה למען החיים שלנו.

אם כך זה לגבי החיים הגשמיים, מה עם החיים הרוחניים שלנו ?

החיים הנצחיים, הנשמה, גם היא צריכה מענה, ביטוחים,

"נהיגה מונעת", דלק.

מה יתן לה את כל זה?—- מהו המנוע והדלק של הנשמה שלנו?

והתשובה לכך היא 'לימוד התורה הקדושה'.

 

אז מה זה מצות תלמוד תורה:

הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים וכדי לזכך אותנו ציווה אותנו ב 613 מצוות

הנקראות "תרי"ג מצוות" (תרי"ג בגימטריה 613). ישנם עוד 7 מצוות שחכמינו זכרונם לברכה

גזרו וביחד זה 620 מצוות כמנין "כתר" בגימטריה. מצוות אלו מורכבות משתי קבוצות

הנקראות "מצוות עשה" (248 מצוות) ו"מצוות לא תעשה" (365 מצוות).

במצוות עשה על האדם לפעול בעשיה טובה וחיובית (למשל לכבד את ההורים, להניח תפילין),

ובמצוות לא תעשה מוטל עליו לא להפר את הציוויים שהשם ציווה (למשל לא לחלל שבת).

אם ננסה להגדיר את המצוות ביחס לחיים שלנו, היכן זה תופס אותנו בחיי היום יום,

המשפט המסכם יהיה שזה חוקי התנועה שלנו.

כל תנועה ותנועה אמורה להיות לפי ספר ה"תיאוריה" – התורה הקדושה !

כמובן שבכדי לדעת את כל החוקים צריכים אנו ללמוד אותם היטב ולחזור עליהם לעיתים תכופות

כדי שלא נשכח את הדינים הכתובים בתורה.

 

חובה לציין ! המצוות לא נכתבו בספר התורה כהמלצה בלבד. עלינו לקיים את מצוות השם

כי כך הוא ציווה, הוא אבינו מלכנו שברא אותנו וחלילה לנו להתחכם ולנסות לעלות על הכביש

בלי לציית לתמרורים ולפקודות שציווה אותנו.

 

שורש השם "מצוה" בכללות:

מצוה היא מלשון "ציווי" וגם מלשון "צוותא" – חיבור .

וליתר ביאור, יש במצוות חלק אחד שזה הפקודה – הציווי.

יחד עם זאת מקבלים שכר על עשיית המצוות ועובדה זו שמקבלים על כל מצוה שכר מראה לנו את

הנחת שזה עושה להקדוש ברוך הוא וזה מאחד אותנו איתו וכאן בא הפירוש השני שזה מלשון "צוות".

 

מצות תלמוד תורה וחשיבותה:

 

חובה לציין ! אין לנו שום אפשרות לשער את רום מעלתן של מצוות השם ולכן אין אנו יכולים לקבוע

לבד איזה מצוה חשובה יותר ואיזו פחות ויש בזה כללים ברורים שנמסרו לנו בתלמוד מתי יש להעדיף

מצוה מסוימת על פני חברתה ובכל מצוה יש מיוחדות מסוימת.

 

והנה, מצות תלמוד תורה, חוץ ממה שהזכרנו, שצריכים אנו ללמוד תורה בכדי שנדע את הדינים

ולא נשכחם, לימוד התורה הינה מצוה בפני עצמה.

 

וליתר ביאור: במצוה זו יש שני פנים. הפן האחד שלומדים את התורה הקדושה על מנת לדעת

מה לעשות וממה להימנע. וכן אנו מתפללים בברכה שלפני קריאת שמע של שחרית, "ותן בליבנו בינה

להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".

 

הפן השני הוא עצם הלימוד, שעושים נחת רוח להקדוש ברוך הוא כשלומדים תורה גם בצורת לימוד

שהיא ללא מסקנות והוראות הלכה למעשה. עצם ההתעסקות בסברות העמוקות של התורה עושה

נחת רוח ומקבלים על זה שכר, וזה מצוה מיוחדת בלימוד תורה ואין זה "בדיעבד" אלא יש ענין מיוחד

בלימוד מסוג כזה של עיון בסברות העמוקות גם ללא מסקנות.

על מצות תלמוד תורה נאמר שהיא חשובה כנגד כל המצוות !

 

חלילה לחשוב שזו סיבה לזלזל במצוות אחרות בגלל זה !

וודאי שזה לא סיבה לא לעזור לזולת ולא לכבד הורים ורק ללמוד תורה, כי אם זה יגרום חלילה לזה

הפסדנו את כל הענין. הסיבה שיש בה מעלה כל כך גדולה היא דווקא בגלל שעל ידה אנו נקיים את כל המצוות.

 

איזה לימוד קודם ?:

 

מי שזמנו מועט ללימוד התורה או שהוא עדיין צריך לדעת הרבה מדיני התורה, לימוד הלכות פסוקות

למעשה קודם ללימוד שאינו הלכה למעשה !

 

מה נכנס תחת הכותרת "תורה":

 

ישנה חלוקה כללית באופן מסירת התורה.

האופן האחד נקרא "תורה שבכתב". זה מה שנמסר למשה רבינו ונכתב במלואו בספר התורה

שלנו (וזה ה"חומשים" שלנו המודפסים). בתקופות מאוחרות יותר נאמרו דברי נבואה מהשם

אל נביאי האמת. נבואות אלו הן דברי הימים, תולדות עם ישראל, חורבן הבית, גלות וגאולה ועוד.

כמו כן היו דברים שנאמרו על ידם בהשראת רוח הקודש ולאו דווקא מסרים שהיו צריכים לעבור

כמסר "נבואי" לאומה, למשל תפילות ומסרים לעם ישראל עד סוף כל הדורות כדי לחזקם, כולן נכתבו

בספרים הנקראים "נביאים וכתובים ".

החלק השני הוא הנקרא "תורה שבעל פה". אלו ביאורים / הרחבה של פרטים במצוות הנאמרו בתורה שבכתב

בכלליות ולא בשלל דוגמאות. בתורה שבעל פה נתנו דוגמאות מוחשיות כגון חילוקי דעות בין שכנים וכדו',

ירדו לשאלות המתעוררות על ידי ליבון הדינים ושאלות הצצות עקב התקופה המיקום וכדו'.

 

יש ברכה מיחדת לפני הלימוד ?:

 

בכל בוקר מברכים ברכה מיוחדת על לימוד התורה. נוסח הברכה הוא: "ברוך אתה השם, אלקינו

מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה השם נותן התורה".

כשעולים לקרוא בספר תורה מברכים ברכה זו לפני הקריאה, ולאחריה מוסיפים עוד ברכה

וזה נוסחה "ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, אשר נתן לנו (תורתו) תורת אמת וחיי עולם

נטע בתוכנו, ברוך אתה השם נותן התורה".

תוכן ברכות אלו מבהירות את המסר שהתורה היא מורשת מיוחדת ובלעדית לאומה הקדושה,

עם ישראל. התורה היא גאוותה והיא נשמתה !

לא סתם נאמר בתלמוד שאחת מהסיבות לחורבן בית המקדש הראשון היא בגלל שלא ברכו ברכות

אלו לפני הלימוד. זה עשה רושם כאילו אין להם ערך לדבר הנעלה ביותר בעולם – התורה.

ולכן המקדש היה כביכול מרוקן מתוכן ויכל להישרף לצערנו על ידי הבבלים.

 

המיוחדות שבלימוד התורה:

 

בלימוד התורה ישנה מעלה עצומה. זה לא רק שהשכר על לימודה יבוא בעולם הבא.

אלא כבר עכשיו פה בעולם הזה בשעה שהאדם לומד, הוא מתאחד בתכלית היחוד עם ה'.

השכל של האדם נהפך כביכול לשכל של התורה הקדושה. רוממות ממקום אחר.

וכמו שאומר רבי שמעון בר יוחאי שהקדוש ברוך הוא, התורה הקדושה ועם ישראל הם מציאות אחת !

עובדה זו מחדדת לנו יותר את הרצון ללימוד התורה. הידיעה שאויר העולם מתבשם על ידי הלימוד שלנו,

הידיעה שהשם מאזין בעונג לתורה שאנו לומדים, נותנת לנו מרץ ורצון לשמח את אבינו שבשמים.

 

קביעות עיתים לתורה:

כל אחד מישראל חייב לקבוע איזה זמן ביום של לימוד התורה. הרצוי ביותר הוא להתחיל את היום

בלימוד בבוקר, אפילו כמה דקות, ורק אחר כך לצאת לשאר עיסוקי היום.

מי שאינו יכול לקבוע זמן זה לבוקר, יוכל לקבוע שעה אחרת ביום. והכלל והעיקר שהזמן שקבע לעצמו

יהיה קבוע ולא יחליף כל יום או יומיים, כיון שעל ידי כך ידחה את הקץ בכל מהלך היום ואולי יכנס לו

עיסוק שבאמת יהיה חייב לעשותו ואז יתאחר עד הלילה וישכח לגמרי שלא קיים את הקביעות ללימוד.

נזכור תמיד שהשם רואה את הרצון של כולם וכל התאמצות כל שהיא חשובה בעיניו מאוד מאוד !

גם אם לך היא נראית קטנה. גם אם יש משהו שהתאמצת וניסית להבין ועדיין לא הצלחת,

אל דאגה השם לא ישכח לך את זה.

 

לימוד התורה בחיי היום יום:

כל אחד עובר במסע חייו הרבה תחנות. ברוך השם, יש הרבה תחנות שהאדם זוכר משם

חוויות טובות. אך יכול לקרות שיש גם קשיים. ולפעמים הם ממש נראים מאיימים, בלתי ניתנים לכבישה,

כמו לטפס על קיר חלק. זה יכול להיות הן ברוחניות והן בגשמיות. בפרט במבול שיש בעולם כיום,

כמה צריכים אנו להתחזק, לשמור את עצמנו. כשיש ערפל סמיך, ברד עז ניתך ארצה, רוחות זרות

משתוללות, הדבר שיאפשר לך לא לסטות עם הרכב הוא, להתרכז בנקודה אחת מסויימת, זה העוגן !

כך זה גם התורה הקדושה, היא נותנת כוחות מיוחדים סיפוק פנימי, חווית התעלות שנותנת כוחות

למשך כל היום להתגבר על הניסיונות שהיצר הרע מפתה אותנו, הדלק של התורה שורף את המחשבות

השליליות שעולות בנו,וכמובן יחד עם זאת להמשיך ולהתפלל להשם שתמיד יזכה אותנו לעשות רצונו,

להתמיד בלימוד התורה הקדושה, שלא נבוא לידי ניסיון, ואם חלילה כן, שנצליח להתגבר ולא נבוא לידי בזיון .

 

אמן כן יהי רצון.

 

שו הדא בינהזמנים ? אני שואל אותו והוא בתגובה מסתכל עלי כמו שמסתכלים על נהג חדש שנוסע בנתיב הנגדי..

מאת : שמוליק הלר

דני מספר לי בשיא ההתרגשות:

ומניסיון, כשדני מספר משהו שווה להקשיב כי תמיד זה יהיה משהו פיקנטי ומעניין שמגוון קצת את החיים..

רשות הדיבור לדני : 

מאז שהתחזקתי אני מקפיד על תפילת מנחה בכל מחיר,

כמו בכל יום בשעה 13:00 בדיוק אני מחנה את הטסלה מודל Y החדשה שלי בחניית הבית הכנסת

השכונתי בשכונה הירושלמית שבה אני עובד ,

כשאני רק מתקרב לפתח הבניין אני קולט שמשהו פה מוזר ,

אחי תבין משהו ! הוא מתלהט

תמיד כשאני מתקרב לשם שולטת שמה רצינות וכובד ראש כיאה לאנשים שבאים להתפלל בבית הכנסת,

למה מה קרה עכשיו שכולם פה נראים לי כאילו יצאו מאיזה גלישת סקי מרעננת ?

פול פרצופים צעירים מיוזעים ומחויכים מתכוננים במרץ לתפילת מנחה שתתחיל בעוד דקותיים

כל הבית הכנסת כאילו קיבלו מתיחת פנים חדשה , אוירה עליזה שולטת בכולם , מה קורה פה ??

אני ממלמל לעצמי , אולי יש איזה הילולא רצינית לדוסים ואני לא יודע ??

אין לי זמן לחשוב יותר מידי כי בכל מקרה תוך כ2 דקות אני מוצא את עצמי באמצע תפילת עמידה

ואח"כ חזרת הש"ץ והופ ! סיימנו ת'תפילה!

יוצא החוצה לוחץ על טאצ' ההנעה ומתחיל לשייט במפלצת החשמלית בחזרה למשרד …

פול דברים שוטפים לי את המוח כך שהאוירה העליזה והמוזרה פרחה מזכרוני,

כמו שאומרים אצלינו נכנס מפה אחי ויצא משם וזהו !

אחי אתה לא מאמין ! למחרת אותו סיפור מוזר, אני נכנס לבית הכנסת השכונתי ושוב עומס של

פרצופים צעירים ואפילו מבוגרים מחוייכים ורגועים כאילו הרגע נחתו מרחפן טיסה או שייט קיאקים בצפון.

לא יכולתי להתאפק, אתה יודע כשלאחד כמוני נדלק פיוז הסקרנות אין מחסום שיעמוד בפניי..

ניגשתי לאחד הצעירים ושאלתי אותו בדוגרי  "תגיד לי אחינו ! מה קרה פה שכולכם נראים ככה כאילו

אין מחר ??" מה אתם כולכם עפים פה על עצמכם כאילו המשיח כבר הגיע והכסף חופשי על העצים ??

הצעיר שלבש כובע וחליפה השיב לי בשיא הרוגע תשובה שרק הרגיזה אותי פי אלף ! הוא ממלמל

איזה קוד מוזר שהרתיח לי את המוח הוא אומר לי "בינהזמנים"  שו הדא בינהזמנים ?

אני שואל אותו והוא בתגובה מסתכל עלי כמו שמסתכלים על נהג חדש שנוסע בנתיב הנגדי..

ואז הוא מסביר לי בעברית מדוברת שמדובר על חופש …

כולי מבולבל מנסה לבצע במוח את ההקשר בין התשובה שלו לאווירה המיוחדת שיש ביומיים האחרונים

בתפילת המנחה ולא מצליח להבין מי פה המטומטם שיצא זמנית מדעתו…

למזלי הגדול מי ששמע את השיחת חירשים שהתנהלה ביני לבין הצעיר היה ידידי "צחי"

שלקח אותי הצידה והסביר לי בשפה ששנינו מבינים מה זה המושג שנקרא בין הזמנים ,

ממה שהבנתי ממנו מדובר על חופשת קיץ בישיבות הקדושות שנמשכת שלושה שבועות ,

בשבועות אלו יוצאים כלל בחורי הישיבות לחופש בכדי לאגור כוחות לקראת שנת לימודים עמוסה נוספת

ואז נפל לי האסימון!!

זו הסיבה של האווירה המיוחדת ששורה בבית הכנסת בימי בין הזמנים!

האווירה המדהימה והמיוחדת שהרגשתי היתה בדיוק זה !

החלטתי ביחד עם צחי שאני חייב לראות את זה בעיניים !

נסענו בו במקום לבית כנסת קצת מרוחק שצחי הבטיח לי שאם רק אראה אני יבין על מה מדובר !

הרמתי טלפון לבוס , אמרתי לו שאני מתעכב עוד שעה באופן לא צפוי ו… נסענו !

אחרי נסיעה של 5 דקות מחנים יורדים ו..נכנסים

נכנסנו לבית הכנסת המדובר, מה אומר לך, פשוט עמדתי נפעם !!!

בשורות שורות יושבים צעירים עם חליפות ולפניהם ספרים ומתפלפלים ביניהם בעירנות ועל פניהם ברק בעיניים .

בו במקום החלטתי והבטחתי לעצמי , אני לא פראייר ! גם אני עוד אטעם את טעם החופש הזה .

עד היום לא ידעתי כמה שמחה יכול להיות לאדם בלימוד שכזה

נאמן להבטחתי, בערב, כשחזרתי לבית צלצלתי לרב שלי שכבר תקופה ארוכה מפציר בי

לקבוע לימוד משותף עם אברך בשכונה .

אמרתי לו שזהו זה עכשיו אני מוכן לנסות !

מה אומר לך ?? מאז חיי השתנו !!

כבר שבועיים שכל יום אני יושב כשעה מול הגמרא ביחד עם אברך יקר מפז ולומדים ביחד

שמתי לב שמאז אני יותר נינוח , משהו בנשמה שלי נרגע . כל היום שונה וכל הלחץ בעבודה כאילו התמתן

אז הבנתי מה הפסדתי עד עכשיו !!

עד כאן דברי דני ידידנו

ממליץ גם לכם לנסות את העניין ולהרגיש את השינוי הענק לטובה שזה גורם ביום יום שלנו !!

הרי כתוב כבר במשניות באבות (פרק ו' משנה ב')  "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"

אייך אומרים אצלינו? אצלי הניסוי הצליח !!

שלכם !

שמוליק

לפני שבועיים התקשר אלעד וסיפר לי על האקזיט הגדול שהוא מתכנן

מאת: הרב ישראל היימן

יניב קם ממקומו בסערה, הוא יצא מבית המדרש כרוח רפאים וכמעט נתקל חזיתית במשה,

חברו לחדר שחזר כעת עם ספר גדול בידיו פנימה אל בית המדרש,

היי… מה קרה לך יניב, שאל משה, אבל לא זכה בתגובה,

יניב המשיך במהירות לכיוון היציאה מהישיבה ולא הסיט את מבטו אפילו,

הוא היה שקוע מידי בעצמו בשביל להבחין במישהו אחר עכשיו, הוא מרגיש שהוא לא מסוגל כבר,

אני לא טרי כל כך בישיבה, הוא חושב לעצמו תוך כדי הליכה מהירה, כבר כמה חודשים טובים

מאז שעזבתי הכל מאחורי ונכנסתי תחת כנפי השכינה, עד לפני שבועיים הכל היה בסדר,

שום דבר לא הפריע לי בדרך אותה בחרתי בדי עמל ויזע, אבל מאז ההצעה של אלעד, הדוד היקר,

אני מרגיש שהכל מתערבב לי בראש,

האקזיט

לפני שבועיים התקשר אלעד וסיפר לי על האקזיט הגדול שהוא מתכנן, לפתוח חברה מצליחה ולעשות

הרבה כסף כבוד וקרירה בתחום בו הוא ואני כל כך מתמחים, הוא מציע לי לנהל את החברה ולהצטרף

להצלחה, לא שיש לי משהו עקרוני נגד להרוויח כסף אבל כרגע אני באמצע ליישם תכניות קצת אחרות…

אני מצליח תודה לקל בישיבה, יש לי מעמד בין הבחורים כאן, אני מסתדר עם לימודי הגמרא וכל השאר,

אני גם רוצה ושואף לגדול בתורה, אבל אני רוצה גם כסף, קרירה, להיות איש מצליח בחיים,

ואלי זה לא סתירה? אולי יש דרך לשלב בין חיי תורה לבין הקרירה והעבודה המניבה?

אם כן איך עושים את זה? יש לי עוד הרבה מאד ללמוד כדי להיות תלמיד חכם ושהעבודה לא תפריע לי

לחיי הרוח, אבל אם אני לא יצא עכשיו ואשקיע את עצמי לעזור לאלעד להקים את החברה אני אפסיד

את ההזדמנות הפנטסטית שלא בטוח שתחזור אי פעם, יניב הרגיש שהמוח שלו מתפוצץ ממחשבות,

בכזו דילמה אמיתית הוא לא עמד אף פעם מאז שהוא זוכר את עצמו.

יניב התיישב בכבדות על ספסל בירכתי הגינה העירונית שבקצה הרחוב שהייתה כעת ריקה מאנשים

וניסה לנשום עמוק ולהשליט סדר במחשבות שאיימו להטריף את דעתו, שבועיים הוא מסתבך ככה עם עצמו,

לא מספר לאף אחד, לא מרגיש מספיק קרוב לאף אחד אליו הוא יכלו להשיח את דאגותיו, עכשיו זה התפרץ

החוצה, הוא לא מסוגל להמשיך ללמוד אפילו עוד דקה, הוא חייב כבר להגיע להחלטה, אלעד כבר לוחץ

לקבל תשובה והוא מבולבל מאד,

ידיו של יניב נקפצו והתמתחו חליפות והוא היה נראה כאילו כל משא המדינה והעם יושב על כתפיו הצעירות,

יניב עצם את עיניו ומליבו בקעה תפילה חרישית, אלוקים אתה כל כך גדול, תעזור לי לצאת מהפלונטר הזה,

תן לי להגיע להחלטה נכונה בשבילי ולהיות רגוע עם כל החלטה שאני אקבל,

הזקן

הוא פקח את עיניו וראה מולו אדם מבוגר עם זקן לבן ארוך שמביט בו בעיניים טובות ושואל ברוך,

אתה נראה לי נסער בחור צעיר, מה קרה? ספר לי, אולי אני אוכל לעזור לך?

יניב היה בטוח שהוא נמצא בתוך איזה חלום או סרט מוזר, מאיפה הוא צנח לכאן הזקן הזה?

מי זה? אליהו הנביא?? מלאך? הסיטואציה היתה לא ברורה בעליל.

אל תיבהל הצטחק הזקן, ישבתי כאן להתחמם בשמש הנעימה ולמדתי משהו, אבל מהרגע שנכנסת

לגינה בסערה כזו תפסת את מבטי וזה נראה שמשהו מעיק עליך, דקות ארוכות אתה יושב כאן ואפשר

כמעט במציאות לראות שיש לך מיליון מחשבות שרצות בראש בערבוביה ובלי סדר, וזה מציק לך, אגב

קוראים לי הרב יצחק, ואני גר כאן ממול ואם תרצה לשוחח אפשר לעשות את זה גם בבית בנחת וברוגע,

אה, נעים מאד, אני יניב, הוא התעשת, איך אתה יודע את כל זה מה אתה קורא מחשבות?

לא צריך לקרוא מחשבות, חייך הזקן שעכשיו כבר יש לו שם מסודר, צריך רק להסתכל עליך

ולראות את הפנים שלך הם ממש מדברות…. אם תרצה קוראים לזה ניסיון חיים,

המשיך הרב יצחק, נו, לא תעלה לאיזה כוס קפה?

יניב המופתע החליט לזרום עם האירוע, הוא תמך קלות בהרב יצחק ועלה איתו לדירתו הקטנה והמסודרת,

על כוס קפה ובאווירה הנעימה מול אדם שהוא לא מכיר ואין לו שום דבר איתו יניב הרגיש שמשתחררות לו

המילים, הוא שפך את ליבו על שלל הלבטים השוכנים להם בין מסתוריו, הוא הרגיש חופשי לדבר

על כל הצדדים ועל המשמעות של כל צעד כפי שזה נראה לעיניו, בעיקר בלט שם הבלבול וחוסר היכולת

להחליט מה הוא רוצה מעצמו ומהם שאיפותיו להמשך החיים, להיות רב או אברך, מנהל מפעל או איש עסקים,

הרב יצחק ישב כל אותה העת והקשיב, פשוט הקשיב, בלי לעשות כלום, ומעבר למספר שאלות קישור

והבנה קצרות הוא לא התערב ולא ניסה להביע דיעות.

דרך השם לרמח"ל

כשיניב סיים את ההרצאה הארוכה הרב יצחק קם בלא אומר ודברים והוציא מהארון ספר ישן, על כריכת

הספר היה כתוב 'דרך השם לרמח"ל', הוא הניח את הספר ואמר ליניב, תקשיב ידידי הצעיר, שמעתי הכל

ואני רק רוצה ללמוד איתך את ההקדמה לספר אותו כתב הרמח"ל, ההקדמה הזו מעבר למה שהיא הקדמה

לספר היא יסוד ענק לחיים וחוץ ממה שהיא תעזור לך עם הלבטים שלך היא גם תעתן לך דרך להמשך החיים,

יניב התרווח במקומו והרב יצחק התחיל להסביר,

הרמח"ל בהקדמתו מתאר את אתגרי החיים כגן גדול שהאדם העומד מולו מנסה להבין את הסדר והתכנון

של מי שנטע את הגן, הנה אם הוא אדם שאיננו משכיל הוא רואה מולו יער מבולגן המורכב מערבוביה

של צמחים והוא אינו מנסה כלל להבין מה נמצא מולו, אדם כזה יכול להעביר את שנותיו לריק בלי כל

תכלית, נע ונד מכאן לשם הלוך וחזור בלי להבין מה נעשה סביבו ומה התכלית של כל מה שהוא עושה

או מה שעובר עליו, אבל האיש הנבון בעל המחשבה ואוהב החקירה הרי הוא רואה מולו גן יפיפה הנטוע

במחשבה תחילה ושלכל חלק ופינה בו יש תכלית ומטרה, האדם הזה, המשיך הרב יצחק, הוא עומד נבוך

מול המציאות אותה הוא רואה לנגד עיניו ומתפלא לעצמו מהי המטרה בכל חלק ולמה נועדה כל פינה בגן,

והתמיהות האלו מפריעים לו ומציקים לו עד כאב, נפשו של האדם המשכיל לא מוצאת לעצמה מרגוע

אל מול האתגרים שהחיים מזמנים לה לא רק בגלל הצורך להתמודד עם האתגרים האלו אלא גם ובעיקר

בגלל הרצון להבין מה תועיל לו ההתמודדות, למה מתכוון מי שמביא לו את ההתמודדות ומה המטרה

והתועלת בעצם ההתמודדות,

הרב יצחק לקח אתנחתא קלה והציץ ביניב לראות האם הוא מחזיק ראש ומצליח לעקוב אחרי הדברים,

כשהוא ראה את פיו הפעור ועיניו המרוכזות הוא נטל כח להמשיך בהרצאה המלומדת,

הרמח"ל לא עוסק בכלל עם האיש שאינו משכיל, איתו אין לו מה לדבר בכלל, או איך אומר הפתגם,

אם אין שכל אין דאגות, מכיר את זה?

יניב הנהן בתגובה, והרב יצחק המשיך,

דווקא זה שמנסה להבין זה שמציקות לו המחשבות, זה שטורדות אותו התמודדויות החיים הוא האיש

איתו בוחר הרמח"ל לצאת למסע בספרו העמוק דרך השם לא לפני שהוא נותן לו את עצת הזהב איתה

הוא הולך לאורך כל הספר,

עצת הזהב

וכך אומר הרמח"ל וכאן אני מגיע למה שאני רוצה לומר לך, קולו של הרב יצחק לבש ארשת צופנת סוד,

העצה היא פשוט לשבת ולעשות סדר, לנסות לתת משמעות לכל דבר, לעקוב ולראות מהיכן מגיעה כל

התמודדות, להגדיר נכון כל צד, להכיר את ההשלכות של כל חלק, להרים מבט ממעוף הציפור על הגן

ולראות את כולו מלמעלה בצורה שתתן לך הגדרה ברורה וידיעה מוחלטת על כל המתרחש בכל רגע

נתון עם עצמך ועם הסובב אותך,

סדר הדברים, יקירי הצעיר, הוא הסוד של כל העניין, אף אחד לא יחליט בשבילך, אף אדם חוץ ממך

לא יעשה לך את העבודה, אבל בשביל להחליט לעצמך מה אתה רוצה ולאיזה כיוון אתה פונה בכל שלב

בחיים אתה חייב להיות כנה וברור עם עצמך, ואז יגיע גם הסיפוק ותחושת השלימות, כי אם אתה מחליט

מחוסר ברירה, תמיד יהיו לך נקיפות מצפון, אולי לא עשיתי מה שצריך, אולי הייתי יכול לעשות יותר טוב,

את כל זה אתה חוסך, אתה יכול להיות שלם עם עצמך, להסיר את כל הלבטים וההתחבטויות, אם רק

תשב עם עצמך ברצינות ותגדיר כל דבר בצורה נכונה.

זה פשוט עניין של סיפוק איכות חיים….

הרב יצחק לגם מכוס המים שהיתה מונחת לפניו ונתן ליניב להכיל את עומק העניין,

אתה מבין יניב? אני לא יכול להגיד לך מה לעשות אבל דבר אחד ברור לי, אם תעשה לעצמך סדר בדברים

תהיה גם שלם עם עצמך, אתה יכול לקחת דף ועט ולסכם את הדברים לעצמך עד שתהיה שלם איתם, אתה

יכול גם להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך היטיב ולבקש ממנו עזרה בהגדרת הצדדים, ויש עוד רעיונות

שאפשר לבצע על מנת להגיע להגדרות הברורות ולסדר הרצוי, אבל דבר אחד תזכור תמיד,

את ההחלטה אתה תצטרך לקבל בכל מקרה השאלה היא אם תהיה שלם איתה ואם תהנה

ממה שאתה עושה, זה פשוט עניין של סיפוק איכות חיים….

 

הרב יצחק קם ממקומו והושיט את ידו לפרידה מיניב שנותר מהורהר, יניב קם בכבדות מהכיסא

ונפרד ממנו בתודה על הזמן שהוא הקדיש לו, כשיצא משם הוא עדיין לא ידע מה הוא יחליט אבל

היה ברור לו שהוא הולך לעבוד קשה בשביל שעם כל החלטה הוא יהיה שלם,

איך אמר הרב יצחק, עניין של סיפוק איכות חיים….

 

ופתאום בתוך כל הבלאגן של הריקודים הוא צועק לי: היי צדיק בא לפה רגע

ופתאום בתוך כל הבלאגן של הריקודים הוא צועק לי: היי צדיק בא לפה רגע

מאת: מענדי ויזל

 

לפני שנה דודו התחתן.

אני זוכר את החתונה שלו.

זה היה יום חמישי בערב, היה אירוע יפה, מוזיקה טובה, אוכל מצוין, וכמובן כלה נאה וחסודה…

אבל לא בגלל זה אני זוכר את החתונה של דודו.

אני מציין היום שנה לחתונה של דודו בגלל שזה אירוע משמעותי בשבילי, כי באמצע החתונה

של דודו כשאני ככה רוקד בעליזות פתאום נכנס לאולם הרב מלכה.

הרב מלכה הוא רב חשוב מאד שגר בשכונה שלנו, ופתאום בתוך כל הבלגן של הריקודים הוא צועק לי:

היי צדיק בא לפה רגע,

נותן לי צ'פחה, מה שלומך?

ברוך השם.

– הכל בסדר?,

ישתבח שמו לעד, יש אישה, יש ילדים, יש פרנסה, איך אומרים, יותר טוב מזה נשתגע…

– מה אתה עושה ככה במשך היום?

עובד, עובדים, עבדנו, נעבוד, מה יש לעשות.

– אתה לומד משהו במשך היום?

הופה לזה לא התכוננתי… משהו אני לומד..

– מה הכוונה 'משהו'?

משהו.. פה שם וזה.. משתדל לפעמים…

– תקשיב יקירי, אני הכרתי את אבא שלך זכרונו לברכה, היה איש ירא שמים אמיתי ואוהב חסד,

גם בעבודה לא שכח את בורא עולם, אתה בתור הבן שלו לא יכול להסתפק בללמוד 'משהו',

'משהו' תשאיר לאחרים, אתה צריך לימוד קבוע כל יום עם חברותא, משהו רציני.

אבל מחילה מכבודו אין לי זמן לזה, אני כל כך טרוד ועסוק מעל הראש בעסק, לא רואה איך שאני מצליח

לעשות דבר כזה. זה טוב לאברכים שלומדים בכולל, אני יש לי עסק לנהל, לא מתאים לי, מחילה.

אבל הרב לא התרשם מהטענות שלי…

–  תקשיב טוב, מור אביך זכרונו לברכה היה לוקח אותי כל יום שישי לאסוף צדקה בבתי כנסת

לעניי השכונה, אני חייב לו הכרת הטוב גדולה, אני לא אתן לבן שלו שיעבור ככה ימים שלמים

בלי לפתוח ספר יהודי, זה לא חיים ככה, התורה שלנו תורת חיים, אתה תעשה מה שאני אומר לך

ואתה תראה פתאום שיש לך מלא זמן וגם יותר ברכה בכסף.

תיקח לך שותף רציני שילמד אתך כל בוקר חצי שעה דף גמרא, לא יקרה לך כלום.

רק טוב יצא לך מזה תאמין לי יא חביבי.

טוב,  אמרתי לרב, מזל טוב מזל טוב ורק שמחות וכל טוב כל טובבב.

חשבתי שבזה זה נגמר, אבל מסתבר שהרב יותר רציני ממה שחשבתי…

למחרת בערב בום הטלפון מצלצל הרב על הקו,

– מה שלומך ידידי הצעיר, התקדם משהו?

באיזה עניין? מה התקדם?

–  אתה לא מתבייש הרי אמרתי לך אתמול בלילה משהו, לא הלכת לחפש לך מישהו

שילמד אתך כל בוקר? תקשיב לי יא איבני תקשיב לי ואני אומר לך אתה עוד תודה לי.

בקיצור, מפה לשם לא היו לי הרבה ברירות והבטחתי לרב שאני אעשה משהו בעניין.

עברו עוד כמה ימים ופנה אלי הרב יעקב, אחד מתלמידי החכמים הרציניים בבית כנסת שלנו

ואמר לי שהוא מחפש ללמוד עם מישהו כל בוקר (בסוף התברר כמובן שהרב שלח אותו אלי…)

אז קבעתי אתו שלמחרת אני אשתדל להגיע בשעה 8 בבוקר לבית כנסת נראה אם זה יחזיק מעמד.

– – –

מה אומר ומה אדבר, אני מסתכל עכשיו שנה אחורנית, אתמול בערב עשינו סיום מסכת אצל הרב בבית,

ומכבדים אותי לדבר לפני הציבור, ואני עומד עם דמעות בעיניים וקשה לי להסביר איך החיים שלי השתנו

בשנה האחרונה, זה פשוט לא יאומן איך פתאום אני בנאדם הרבה יותר רגוע, הכל יותר פשוט פתאום,

יש פחות לחץ מהעבודה, יש זמן גם קצת לשתות קפה ולחייך, פתאום בא לי ללכת גם למנחה במניין

בבית כנסת שליד העבודה שלי בשעה 1 בצהריים כל יום למרות שזה על חשבון ההפסקה שלי,

פתאום אשתי שואלת אותי מה קרה שלאחרונה אתה בנאדם הרבה יותר רגוע, כל דבר עונה ככה

ביישוב הדעת בלי אימפולסיביות, ואז אני קולט שבעצם השעה הזאת שאני לומד ביום משפיעה

עלי לטובה לכל אורך היממה.

 

ומי מדבר בכלל על התענוג שאני מרגיש בשעת הלימוד עצמו. זה פשוט הרגשה של גן עדן.

שעה אחת ביום אני עובר לעולם אחר שכולו אור, אין שם חובות ואין משכנתא, אין סוחרים

שלוחצים עלי ואין לקוחות שכועסים, אין שם אימא אלמנה ואין שם אחים קטנים יתומים,

הכל שם מלא אור מתיקות ודבש, אתה נכנס לטריפ ארוך שלא נגמר אף פעם…

 

זהו אין לי מה להגיד יותר —

ממליץ מאד לנסות את זה בבית 🙂

 

 

התורה היתה פה קודם, ולכן חשוב שנכיר אותה לעומק

התורה היתה פה קודם, ולכן חשוב שנכיר אותה לעומק

 

יעקב א. לוסטיגמן

אחת השאלות שאנחנו נתקלים בה פעמים רבות, כשאנו משוחחים עם צעירים המתחזקים ביהדות

ומבקשים להתחיל לשמור מצוות, היא "למה כל כך חשוב ללמוד תורה?". חלקם נושאים צלקות

משנות הלימוד שלהם בבית הספר, אין להם כח ללמוד. הם רוצים להיות יהודים טובים יותר,

יש להם יראת שמים, הם רוצים להידבק בתורה ובמצוותיה, אבל לשבת וללמוד כל יום, זה קצת כבד עליהם.

אז למה באמת כל כך חשוב ללמוד תורה? מה רע בשמירת מצוות? לא מספיק שאני שומר שבת

ואוכל כשר ושומר על העיניים שלא לראות מראות לא צנועים, ונזהר לא לדבר לשון הרע ולשקר ולגנוב.

גם ללמוד אני חייב? למה???

את השאלה הזאת הפנינו לרב ישראל ליוש, מרבני 'אחינו' שהשיב את התשובה הבאה:

"אני רוצה לפתוח את התשובה בהסבר מעניין: מי שלא יודע, עלול לחשוב שבגלל שבצקם של בני ישראל

לא החמיץ כשיצאנו ממצרים, בגלל זה התורה חיפשה כביכול דרך להזכיר לנו את יציאת מצרים בכל שנה ושנה,

וציוותה עלינו לאכול מצות בפסח.

"אבל האמת היא לא כך אלא ההיפך הוא הנכון: בגלל שכתוב בתורה שהבצק לא החמיץ, ובגלל שהתורה

מצווה עלינו לאכול מצות בכל שנה ושנה, בגלל זה הבצק של בני ישרא לה החמיץ כשיצאו ממצרים.

"זה נשמע קצת מוזר, אבל חשוב שנזכור שהתורה היתה כאן לפני בריאת העולם. כך אומרים חכמי התלמוד,

חז"ל. הם מלמדים אותנו שהתורה נבראה 954 דורות לפני בריאת העולם, כלומר אלפי שנים קודם לכן.

"יתירה מזאת, הזוהר הקדוש מגלה לנו: "אסתכל קודש אבריך הוא באורייתא וברא עלמא", בתרגום מארמית:

"הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה ולפי מה שראה בתורה הוא ברא את העולם".

"כלומר, התורה היא התוכנית שלפיה נבנה העולם, ולכן הכל צריך להתאים לתורה והכל מתחיל מהתורה.

"מי שרוצה להגיע לשורש, חייב ללמוד תורה, ואי אפשר לקיים רק את המצוות בלי לעסוק בתורה הקדושה.

"אני יכול להעיד גם מהניסיון, זכיתי ללוות לא מעט צעירים מתחזקים שעשו כברת דרך יפה מאוד והתקדמו

מאוד בקשר עם התורה והיהדות. הם כולם מודים פה אחד, שאחרי שהם התחילו ללמוד תורה בצורה רצינית

ועקבית, גם קיום המצוות הפך להיות הרבה יותר קל. כי הלימוד משפיע על האדם, הופך אותו לרוחני יותר,

ומכשיר אותו לקיים את מצוות התורה.

"אז כן, ברור שצריך לשמור שבת, להניח תפילין, לשמור על הקדושה של האדם, להימנע מעבירות וחטאים,

אבל הכי הכי חשוב ללמוד תורה, והדבר הראשון שצריך לעשות לפני הכל זה ללמוד תורה".

 

 

"זה לא משהו טבעי, זה דבר שמיימי, רוחני. כשאתה לומד תורה, זה משפיע עליך במקומות העמוקים ביותר"

"זה לא משהו טבעי, זה דבר שמיימי, רוחני. כשאתה לומד תורה, זה משפיע עליך במקומות העמוקים ביותר"

 

יעקב א. לוסטיגמן

צעירים רבים מתעניינים ביהדות ורוצים להתקרב לתורה, קצת להתקרב למסורת אבותינו,

ולהתחבר לפחות באופן חלקי לשורשים העמוקים של עם ישראל. תראה אותם חובשים כיפה,

לפעמים שמים ציצית, רבים מניחים תפילין כל יום, אחרים מקבלים על עצמם להקפיד יותר

בנושא של הפרדה בין בשר וחלב, ובכלל על כשרות המאכלים שהם מכניסים לפיהם,

ויש שמתחזקים בנושא של צניעות וקדושת העיניים.

"כל אלו אהובים ורצויים, גיבורים אמתיים שמקריבים מעצמם ומהרצון שלהם מתוך אהבה

לעם ישראל ולאלוקי ישראל" מסביר הרב אהרן ידלר, מרבני 'אחינו'.

"אבל הדרך הנכונה להתקרב ליהדות זה על ידי לימוד התורה", הוא מוסיף. "זכיתי ללוות אינספור מתחזקים,

בעיקר בני נוער, ראיתי אותם עולים ומתעלים, כובשים פסגות ומגיעים להישגים מדהימים.

"אנחנו רואים את זה בכל פעם מחדש, מי שלומד תורה, מי שמשקיע את הראש בלימוד תורה,

הוא זה שמצליח ומתקדם. זאת הדרך הנכונה והדרך היעילה ביותר להתקרב ליהדות.

"זה לא משהו טבעי", מסביר הרב ידלר, "זה דבר שמיימי, רוחני. כשאתה לומד תורה, זה עושה לך משהו,

זה משנה אותך. זה משפיע עליך במקומות העמוקים ביותר.

"בלי שתרגיש בכלל, לימוד התורה עושה לך ניקוי רוחני כללי, כמו שטיפת מנוע. אתה הולך ומתנקה,

כל האבק שצברת בעבר הולך ונמוג, ואתה נשאר כמו חדש, עם נשמה נקייה ומצוחצחת.

"עכשיו, כשאתה נקי, יש טעם אחר לשמירת שבת, להנחת תפילין, ללבישת הציצית. כשמגיעה שבת,

אתה מרגיש אותה באוויר, אתה מתרומם איתה ביחד. זה עולם אחר.

"מי שגילה לנו את הסוד הזה היה הגאון הרב שטיינמן זכר צדיק לברכה. הוא תמיד היה אומר לנו,

"תורה תורה תורה, לא משנה מי הבחור, לא משנה אם הוא שומר שבת או מניח תפילין,

אם יש לו כיפה ואם הוא צם ביום כיפור. קודם כל תתחילו ללמוד איתו תורה. זה הבסיס של הבסיס".

"ואכן, הנהלת 'אחינו' משקיעה הרבה בכיוון. יש לנו פרויקט מיוחד שיזמה ההנהלה, במסגרתו

אנחנו מכשירים אברכים תלמידי חכמים, ללימוד עם צעירים מתחזקים. אנחנו מלמדים אותך

איך ללמד את הצעירים, איך להטעים אותם מהצוף המתוק של התורה, והתוצאות מדברות בעד עצמן.

אותם צעירים שרק לפני רגע מצאו את עיקר ההנאה שלהם בצפייה במשחקי כדורגל של הקבוצה

שהם אוהדים, פתאום מוצאים משהו הרבה יותר מסעיר, הרבה יותר מעניין, עם הרבה יותר אקשן – לימוד תורה!!!".

10 מצוות שהכי קל בעולם לבצע, ועל כל אחת שכר עצום

10 מצוות שהכי קל בעולם לבצע, ועל כל אחת שכר עצום

ראובן (רוני) פיזנטי |

 

לאדם שנמצא בעולם רחוק משמירת תורה ומצוות ומעוניין להתקרב לבורא יתברך

הדרך כלל לא קלה. היצר הרע אורב בכל פינה, ההורים מרימים גבה, החברים

צוחקים, המכרים חוששים והמצוות נראות קשות ביותר לביצוע וממש כמעט

בלתי אפשריות.

אבל בין כל המצוות האלו, ניתן למצוא גם כאלו שניתן לקיים בפשטות ובקלות רבה,

ללא שום מאמץ וטירחה. כמובן שהן לא באות כתחליף לאחרות, בסופו של דבר כל

יהודי באשר הוא חייב בכל המצוות, אך בהתחשב בקלות בה ניתן לבצע אותן,

בהחלט כדאי לכל יהודי להוסיף אותן.

  1. ציצית –

    אחת המצוות הבסיסיות והחשובות ביהדות. אמנם המצווה הזו נשמעת

    כקשה מאוד, אך זה רק מצד יצר הרע. ניתן לבצע אותה בקלות רבה, אין צורך בשום

    מאמץ. פשוט לובשים בגד מיוחד שאף אחד לא רואה מתחת לבגדים, מרגישים כמו

    עם גופיה ומקיימים ללא כל מאמץ מצווה ששקולה כנגד כל תרי”ג המצוות בכל רגע

    שעובר. הציצית מרמזת על תרי”ג המצוות ויש לה סגולות רבות להתחזקות. כל זה

    בגופיה מיוחדת שעולה כ20 שקלים. בהחלט שווה!

  2. מודה אני ונטילת ידיים –

    בכל בוקר כשקמים, עושים 2 פעולות חשובות שלוקחות

    ביחד פחות מדקה ומשפיעות לנו על כל היום. מודים לבורא שהחזיר לנו את הנשמה

    לאחר הלילה בו הנשמה שהתה מחוץ לגוף באמירת “מודה אני” (הנוסח נמצא בכל

    הסידורים). לאחר מכן נוטלים ידיים 3 פעמים בכל יד לסירוגין (יד ימין, לאחר מכן יד

    שמאל, כך 3 פעמים) ומברכים “על נטילת ידיים” (שוב, הנוסח נמצא בסידורים).

    הנטילה הזו מסלקת מאיתנו את הטומאה שהיתה בנו בלילה, בזמן שהנשמה היתה

    מחוץ לגוף.

  3. לבישת הבגדים –

    רבים לא יודעים זאת, אך ישנה דרך מאוד מסוימת להתלבש.

    ישנן הלכות לנעילת הנעליים, סדר נטילת ציפורניים, הלכות רחצה או התנהגות

    בשירותים ועוד הלכות רבות שהן בעיקרן רק שינוי ההרגלים להרגלים חדשים.

    שווה להתרגל לזה ולקיים מצוות מבלי לשים לב אפילו. ניתן למצוא את ההלכות

    המפורטות ב”שולחן ערוך” או בכל ספר הלכה. בקצרה, כשלובשים בגד או נועלים

    נעליים מתחילים קודם מימין ורק לאחר מכן שמאל. אם יש שרוכים, אז קושרים קודם

    את שמאל דווקא.

  4. גילוח במכונה כשרה –

    היום כמעט כולם מתגלחים במכונה בכל מקרה, אז אם עדיין אין

    לנו, כדאי לקנות מכונת גילוח כשרה (יש איסור חמור להתגלח עם סכיני גילוח) ולהשתדל

    גם עם המכונה לא ללחוץ יותר מדי חזק כך שהסכין לא יגע בעור הפנים כדי להימנע מאיסור

    העברת תער על הזקן. אם אנחנו כבר מתגלחים עם מכונה, נוכל פשוט לכווין לכך שאנו עושים

    זאת לשם מצווה. בנוסף יש הלכות שונות של תספורת, כמו כמה להשאיר מהפאות ואיפה

    בדיוק, איפה מותר להתגלח ואיפה אסור וכו’. רק צריך ללמוד את הדברים ואז זה יהפוך

    להרגל בלי מאמץ.

  5. מאכלים כשרים –

    היום יש את כל המאכלים שרק נרצה בצורה טהורה וכשרה.

    המחירים הם זהים והסופרים נגישים. אז מה בעצם אכפת לנו לקנות כשר? ואם

    ישנה אפשרות לכשרות גבוהה יותר כמו הבד”צים השונים, אנו רק נרוויח מזה.

    צריך לזכור שגם אם אנחנו קונים תמיד מוצר מסוים בכשרות רגילה ובאופן חד

    פעמי יש לנו אפשרות לקנות את המוצר בכשרות גבוהה יותר, זה בהחלט שווה

    את זה. זה לא הופך אותנו לצבועים או לרמאים. זה רק הופך אותנו ליהודים

    שהצליחו להדר בעוד מצווה ועשו צעד נוסף לכיוון ההתקרבות לקדוש ברוך הוא.

  6. לאהוב את הבורא –

    ישנן כמה מצוות שנעשות במחשבה, ועל כן ניתן לקיים אותן

    בכל זמן שהוא ובכל מצב. אחת מהן היא מצוות אהבת הבורא. כל מה שצריך הוא

    לחשוב על החסד העצום שהבורא עשה עימנו, שנתן לנו את החיים ואת כל העולם

    במתנה. המחשבה על כך שאנו אוהבים אותו היא מצווה חשובה מאוד בפני עצמה.

  7. תפילה –

    חז”ל תיקנו לנו 3 תפילות מסודרות בכל יום, אך למצוות התפילה עצמה

    אין כל זמן. ניתן להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא בכל רגע נתון. לא חשוב היכן

    אנו נמצאים ומה אנו עושים, בכל רגע ניתן להתחבר ולדבר עם הבורא, אפילו לדקה,

    ולבקש ממנו את מה שאנו צריכים או להודות לו על מה שנתן לנו. בנוסף אם נאמר

    פעמיים ביום – בבוקר ובערב את קריאת שמע (זה לוקח דקה וחצי בממוצע בקריאה

    איטית) נקיים מצווה חשובה ביותר.

  8. ואהבת לרעך כמוך –אם נעצור לרגע ונחשוב על כך שאנו אוהבים את הזולת כשםשאנו אוהבים את עצמנו, אז קיימנו את מצוות “ואהבת לרעך כמוך”. כמובן שאם נעזורלזולת בכל דרך שהיא, זה יהיה אפילו עוד יותר מהודר.
  9. לימוד תורה –

    למצווה הענקית הזו אין כל שיעור. מספיק שנאמר פסוק כלשהו, או

    איזושהי משנה קצרה כדי לקיים מצווה ענקית. בכל יום ניתן למצוא כמה דקות פנויות

    לצורך לימוד הלכות, משניות או אפילו לשמוע איזשהו דבר תורה ממישהו (לא חסרים

    אתרים שמספקים שיעורי וידאו מרתקים בנושאים שיעניינו אתכם). מחכים בתור

    לאנשהו? במקום להתעצבן בחוסר סבלנות, פשוט שננו פסוק, הלכה או משנה כלשהם

    שאתם זוכרים בעל פה שוב ושוב. אם יש באפשרותכם, ארגנו לכם ספרון קטן בנושא

    שמעניין אתכם בכיס ותשלפו אותו כאשר אתם בטלים ממעשה.

  10. לכווין לשם שמיים –

    הכוונה במצוות היא חלק בלתי נפרד מהן. בעזרת הכוונה אנו

    יכולים להפוך את כל סדר היום שלנו למצוות ללא הפסקה. כשאנו הולכים לעבוד למשל,

    אין בזה שום מצווה. אך אם נחשוב על כך שאנו הולכים לעבוד בכדי שתהיה לנו פרנסה

    לעבודת השם, או כדי לשמח בכסף את האשה והילדים, אנו מקדשים את העבודה שלנו

    והופכים אותה למצווה. בכל דבר גשמי ופשוט שאנו עושים ניתן למצוא את המצווה הטמונה

    בו. כאשר הדברים נעשים לשם שמיים, אותו סדר יום שאנו רגילים אליו הופך להיות לצרורות

    של מצוות בזו אחר זו.

חשוב לציין שכל מצווה חשובה בפני עצמה. אם למשל עוד לא זכינו לשמור שבת כראוי,

ובמשך כל השבת הדלקנו וכיבינו את האור 100 פעמים. עדיין יש לנו אפשרות להימנע

מלהדליק את האור בפעם ה101 וכך נזכה לקיים מצווה.

פעמים רבות אנו מתייאשים וחושבים שאם גם ככה לא הצלחנו לשמור שבת, אז אפשר

לחלל את השבת על ימין ועל שמאל. אך זה כלל לא כך. הדבר דומה לנהג שדרס חס ושלום

אדם, ואז הוא אומר לעצמו שגם ככה הוא כבר דרס מישהו, אז עכשיו הוא יכול לרצוח אנשים

בלי חשבון. זוהי טעות לחשוב כך.

כל מצווה עומדת בפני עצמה וכך גם כל עבירה. לכן חשוב להבין שגם אם אין לנו שום קשר

לשמירת מצוות, מספיק שנברך פעם אחת על מאכל כלשהו שאנו אוכלים, נקנה מוצר אחד

בהכשר מהודר, נניח תפילין רק לדקה או נקיים כל מצווה אחרת שנראית לא חשובה כל כך,

מספיק בזה כדי להרעיד עולמות ולהעביר אותנו ואת כל העולם לכף זכות.

שהשם יזכה את כולנו לקיים מצוות.

 

מתוך אתר https://www.ornaki.org/

 

הוא לא זז מהכורסה במשך כל היום, אוכל ג'אנק פוד ושותה בקבוק קולה כל יום

הוא לא זז מהכורסה במשך כל היום, אוכל ג'אנק פוד ושותה בקבוק קולה כל יום

אוהד אטינגר

 

הרב חיים גולדברג הוא איש חינוך במלוא מובן המילה. כבר שנים רבות שהוא

מתעסק בתחום החינוך, במיוחד בקרב צעירים שמתחזקים ביהדותת ומבקשים

להתקרב ולנהל אורח חיים יהודי. "אני נתקל רבות בשאלה ששואלים אותי צעירים

מתחזקים", הוא מספר, "הם רוצים להבין למה אני ממליץ להם כל כך ללכת לישיבה.

מה רע בלימוד תורה פעמיים או שלושה שבוע, במדרשיה הקרובה לביתם, או בבית

הכנסת השכונתי? "הרי גם בבית הכנסת הם יושבים בשיעור של הרב ומקשיבים לפרשת

השבוע ומדרשי חז"ל, הם לומדים קצת הלכה ואולי אפילו קצת גמרא – תלמוד בבלי,

אבל ללכת לישיבה זה כבר סיפור אחר, זה מלחיץ אותם והם לא מבינים למה זה חשוב…

 

"התשובה לשאלה הזאת פשוטה מאוד", מסביר הרב גולדברג, "תארו לעצמכם אדם שקם

בבוקר, מתרומם מהמטה, מדדה בגרירת רגליים לסלון הבית, נופל אל תוך הכורסה ומתחיל

לאכול חטיפים ומוצרי מאכל מתועשים ומלאים בשומן טרנס, כמות גדולה של מלח ולתוספת

גם הרבה מטוגן ומלא מלא שמן.

"אותו אדם לא זז מהכורסה במשך כל שעות היום, הוא שותה קולה, מסיים בקבוק קולה כל יום,

ואוכל ג'אנק פוד מבוקר ועד לילה, מה שכמובן מתבטא בצורה ברורה למדי גם במשקל הגוף שלו.

"יום אחד מגיע אחיו לבקר אותו. האח שלו רזה, שרירי, הוא יוצא כל בוקר לריצה בת כשעה,

אוכל רק אוכל טבעי ומזין, מרבה לצרוך סיבים תזונתיים ושותה שייקים הכוללים שורשי עשבים

לחיזוק השרירים ועוד מינים מהצומח לניקוי הגוף מרעלים ותוספת בריאות.

"מביט האח הבריא באח השמן והמוזנח ושואל אותו: "אחי היקר, למה אתה חי ככה,

למה אתה לא דואג לבריאות שלך, בוא תנהל אורח חיים בריא, תלמד איך לחיות.

גם תהיה בריא יותר, יהיה לך מצב רוח טוב יותר, תחיה יותר שנים, תהנה מהחיים…

"אבל האח המוזנח מסתכל עליו בחוסר הבנה…

'תגיד לי, מה אתה רוצה ממני, אתה לא יודע שאני בולע כל ערב כדור מולטי ויטמין.

אני משקיע בבריאות שלי! בזכות הוויטמינים אני אהיה בריא ואחיה עוד יותר שנים ממך…".

 

"זה בערך ההבדל בין הלימוד במדרשיה ללימוד בישיבה", מסביר הרב גולדברג. "כשבחור

מתחזק לומד במדרשיה הוא לוקח ויטמין. זה מאוד יעיל, זה מאוד עוזר, אבל הוא עדיין 'חי

בזבל', מבחינה רוחנית. הוא עדיין נמצא בסביבה שלא כל כך מתלהבת מזה שהוא שומר

מצוות ורוצה ללמוד תורה, הוא עדיין שומע כל היום דיבורים שאינם מתאימים לאדם שומר

מצוות, הוא רואה מראות שלא מתאימים, וכל הסביבה שלו לא ממש תומכת ברעיון הזה שהוא

ילמד תורה ויקיים את מצוותיה.

"אז נכון, הוא לוקח ויטמין בערב, כשהוא בא לשיעור תורה ולומד קצת על פרשת השבוע, אבל

הוא רחוק מאוד מלחיות אורח חיים נכון ליהודי שומר מצוות.

"בישיבה לומדים איך לחיות נכון, לקום בבוקר ולפתוח את היום בתפילת שחרית, הוא לומד איך

מניחים תפילין בדרך הנכונה לפי ההלכה, הוא לומד איך נוטלים ידיים ומברכים ברכת המזון, והוא

לומד עוד הרבה מאוד דברים אחרים, חשובים מאוד, כל אחד בפני עצמו. "אז בפעם הבאה שמישהו

שואל אתכם מה ההבדל בין ישיבה למדרשיה תסבירו לו שמדובר בהבדל ממש קטן, פצפון!

בדיוק כמו ההבדל בין נטילת כדור ויטמינים מדי ערב לבין שמירה על תזונה ואורח חיים בריא

במשך כל שעות היממה".

המומחה לתזונה מס' 1 בעולם

הרב אשר קובלסקי

אחד התחומים המפותחים והנחקרים ביותר בעולם, הוא תחום פיתוח היכולת

הלימודית והאישית. מיליוני אנשים עוסקים בענף, מאות אלפי מאמרים נכתבו,

רבבות חוקרים עוסקים בנושא ברציפות, אלפי ספרים יצאו לאור ומאות המלצות

כבר הופיעו, הוכחשו, והומלצו שוב… תעשיה שלמה עוסקת בנושא, חוקרת את

השפעת המזון, תוספי המזון, השינה, הפעילות הגופנית ועוד, וכולם ממוקדי מטרה

אחת: לשפר את המוח האנושי, לתת לו יותר יכולות לימודיות בקשב ובריכוז גבוה.

תחום הקשב והריכוז עומד היום בראש סולם העדיפויות החינוכי, מהגיל הרך, דרך

הנוער המתבגר ואף רבנים דגולים ורופאים מומחים – כולם שואפים לשיפור הקשב

והריכוז שלהם, מבינים שרק בזה תלויה מידת הצלחתם בתפקידם. ככל שאדם משפר

את יכולתו ללמוד, להבין, להפנים ולנתח – כך הוא הופך טוב יותר, מקצוען יותר, מומחה

גדול יותר.

אין ספק, שיפור היכולת הלימודית שלנו הוא מהמשימות הראשונות ביותר במעלה.

הכל מחפשים את הנוסחה הבטוחה, התפריט והתזונה שיבטיחו את השיפור הזה,

את פיתוח המוח והלב, את יכולת הקשב והריכוז, את פיתוח ההבנה ויכולת הניתוח

שלנו. כולנו רוצים לגלות את הנוסחה המנצחת, המבטיחה את אותו שיפור נשאף

ביכולותינו הלימודיות, וכל המחקרים שנערכו עד כה – עדיין לא מבטיחים תוצאות

במאה אחוז, עדיין לא מסוגלים להבטיח תוצאות מושלמות לכולם…

בורא עולם חושף בפנינו את הנוסחה המנצחת, שהשימוש בה מבטיח את אותה הצלחה

נשאפת, את פיתוח יכולות ההבנה שלנו, ומשפר פלאים את היכולת הלימודית שלנו.

בורא עולם מגלה, שהתזונה הכשרה היא המפתח, היא נוסחת הקסם להצלחה הלימודית.

אוכל מוקפד בכשרותו – מועיל ומחזק, מוביל ומפתח. אוכל שחלילה אינו כשר, מאכל שאינו

ראוי לאכילה – מטיל ארס בנפש האדם, מזהם את יכולת ההבנה שלו, אוטם את מוחו

מהבנה ומונע משכלו להתפתח.

זה תפריט שהוא נוסחת קסם, עתיקה ומובטחת בחתימתו של המדען הטוב בעולם –

כביכול, המכיר את כל מוצרי המזון שבעולם, ומי שברא את כל סוגי התזונה, כך שבוודאי

שעד כמה שניתן לומר זאת הוא המומחה לתזונה מס' 1 בעולם. רק בורא עולם שיצר

וברא את כל אלה ויודע מה הם מרכיביהם, גלויות וידועות לפניו תוצאות המחקרים

שלעולם המדעי אולי ייוודעו רק בעוד מאות שנים לפחות, והוא מזכה אותנו בנוסחת

תזונה שמימית ומועילה, שתוביל אותנו לשיפור החיים ולפסגות שאיפותינו בכל תחומי החיים.

כל מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית, יודע שהיא ספוגה ברבבות סיפורי גבורה, של יהודים

שמסרו נפשם בהקפדתם על אוכל כשר, תוך הרעבה עצמית ארוכה ולפעמים גם כשנגזר

עליהם לשרוד בתת תנאים ממש. כי אוכל לא כשר, בכל מצב ובכל תנאי, יש לו השפעה כה

הרסנית על הנפש, שלא משנה באלו תנאים ייאכל ובאלו מצבים יתפשרו עליו, עדיין השפעתו

המזיקה והרעל הטמון בו מזיק כל כך, מטמטם כל כך, הורס כל חלקה טובה במוח היהודי.

מאידך, ההשפעה החיובית של אוכל כשר – אינה רק לאדם האוכל אותו, אלא נטמעת בדמו

ועוברת הלאה גם לדורות הבאים, ומזכה גם את ילדיו בנפש טהורה וקדושה. וכפי שמגלה

הרמב"ן והובאו דבריו ב'ראשית חכמה': 'אם ייבדל האדם מן המאכלים האסורים, יזכה

בבנים קדושים וטהורים!' – פשוט וחלק: יהודי הזוכה להקפיד על כשרות מאכליו, מבטיח

לו הרמב"ן ילדים קדושים וטהורים, כמשאת נפשם של כל אב ואם בישראל!

כמה כדאי לקחת את המסר הזה, להבין שכשרות המאכלים אינה רק ענין של העדפה אישית,

אלא יש לה השפעה דרמטית על הבריאות ועל יכולת ההבנה שלנו, ומשפיעה באופן

ישיר גם על הצלחת וצמיחת ילדינו.

לא פעם עלולים לצוץ התירוצים הקבועים: 'זה מחוץ לבית', 'מה כבר יכול להיות בזה',

'ראיתי את פלוני אוכל מזה', ועוד כיוצא באלה. זה מרגיע את המצפון לרגע, אבל אם

המאכל איננו כשר במאה אחוז – הנזק הנגרם לנו הוא מיידי וגם ארוך טווח, הרבה יותר

מהתועלת הרגעית מאכילת המאכל.

הבה נקבע בנפשנו כי איננו מתפשרים, מקפידים ביתר שאת על הכשרות הנהוגה במקומנו

ושאותה קיבלנו במסורת אבות. וגם בימי הקיץ כשיוצאים לטיולים ולא פעם מצויים במקומות

נידחים, כשמתכננים את החופשה המשפחתית או כשיוצאים לקניות – בודקים בשבע עיניים,

בוחנים בכפל כפליים. כי אנו רוצים לאכול רק את הכשרות הטובה ביותר עבורנו, כדי לזכות

בחיים איכותיים יותר, בריאים יותר, ומבינים הרבה יותר, לנו ולילדינו!

 

גילוי שחולל מהפך!

היה זה לפני קרוב למאתיים שנה, בראש חודש סיון שנת תקצ"ו (מאי 1836). העיר לומז'ה

לבשה חג, רחובות העיר צוחצחו ומורקו מבעוד מועד, בית הכנסת הואר באור יקרות וכל

הקהל כבר יצא אל פאתי העיר, ממתין לבוא המרכבה המיוחלת. יום חג הוא לעיר לומז'ה,

תושבי העיר התעטפו במלבושי כבוד וילדי העיירה התלבשו בבגדי שבת כבר עמדו משני

צידי שער העיר, ממתינים לרגע הגדול…

הגאון הצדיק הרב עקיבא איגר גאון העולם ששמו נודע למרחוק, עתיד להגיע בעוד שעה

קלה ללומז'ה. לב מי לא נרגש, אין נפש יהודית שאינה רוטטת. תלמידי החכמים התכוננו

בקושיות סבוכות, אנשי המעש ערכו את ההכנות הטכניות לביקור המרומם, וידיהן של נשות

החיל לא משו מלסדר ולהבריק, לנקות ולבשל, להכין ולערוך…

בשעה היעודה נראתה המרכבה מגיחה מן האופק, ואך ירד ממנה הגאון פרצו כל התושבים

בשירה אדירה, וליוו את הגאון אל בית האכסניה. נקבעו שעות מסודרות לימי הביקור, מתי

ימסור הגאון דרשות, באלו שעות יקבל קהל, היכן יתפלל ובאלה אירועים ישתתף. הכל נקבע

מראש, ובהגיע שעת קבלת הקהל – צבא קהל גדול על בית האכסניה, נכנסים ומתברכים,

שואלים ונענים, מביטים ומתרגשים.

בין הבאים, נראו גם יהודי בשם הירש לייב ורעייתו עטיל, ובנם בן ה-15, משה נח.

אך נכנסו לפני הגאון, ומיד פרץ שטף דמעות מעיניה של האם

'רבינו הגדול, את עצתך אנו שואלים וישועתך אנו מבקשים. משה נח יקירנו זה, התברך

בכשרונות טובים ומועילים, אין כמוהו לפענח תרגילים בחשבון, חידות סבוכות, תשבצים

קשים… כל זאת עד לרגע בו הוא פותח את הגמרא הקדושה, וכל המילים כמו מרקדות לפניו,

ראשו אטום, אף מילה אינה מובנת ואף אות לא מאירה!'

האישה התייפחה ארוכות, והוסיפה: 'תשעה אחים לו, למשה נח שלנו, כולם עילויים המתמידים

בתורה, עדיים לגאון ותפארת. גם משה נח עילוי ומוכשר, אך כל זאת במקצועות החול בלבד,

כשמגיע ללימודי קודש – הכל אטום וסתום בפניו. הגמרא כמו סגורה וחתומה בעיניו, והוא לא

מבין בה מילה. מה נעשה?'

רבי עקיבא איגר הקשיב לזעקתה ונאפף שרעפים. הכאב שעלה מדבריה היה גדול, והמצוקה

שהציגה – אכן לא מובנת ולא פתורה. ילד כבן 15 שמבין הכל, מוכשר וגאון, אך רק התורה חתומה

בפניו… כמה כואב! הוא הרהר קלות, ואז השיב: 'ראו נא! אנו יודעים כי מאכלים אסורים הם

שיכולים להשפיע לאטום את המוח, לסגור את חדרי הלב מהבנת דברי התורה. אין זאת אלא

שכנראה בנכם נכשל מתי שהוא במאכל שכזה, ולכן עלתה לו כזאת…'

האישה שמעה את דבריו, וקפצה כנשוכת נחש: 'רבינו הגדול! הרי מעודנו אנו כה מקפידים וזהירים

בכשרות המאכלים, רוכשים עופות רק מהשוחט המומחה ביותר ומדקדקים בכשרות המאכלים.

האומנם? כיצד קרה הדבר, ואם קרה – המעוות לא יכול לתקון, האם הנזק אינו בר תיקון?'

רבי עקיבא איגר נאנח בצער, והשיב: 'אני מאמין שאתם שמורים וזהירים, ובאמת קשה

לדעת כיצד זה קרה, אך ברי לי כי אטימת הלב מהבנת התורה – מקורה במאכל שאינו

כשר, שאין לדעת כיצד הגיע לפיו, אולי במקומות זרים או מי יודע היכן ומתי…'

הגאון עצר לרגע, מניח להורים לעכל, ומיד גילה להם דרך תיקון: 'אך אוכל לגלות לכם

דרך, כיצד ניתן בכל זאת להציל את הילד, לפתוח לו את הראש ולהעניק לו את היכולת

להצליח בלימוד התורה. הדרך הזו היא לעמול בתורה מתוך הדחק, המון לימוד תורה

מתוך הדחק, שיעמול הרבה בתורה מתוך הדחק' – שב הגאון על דבריו האחרונים כמה

פעמים, ובירכם בשלום.

הם יצאו מעמו המומים ונסערים, מצחם חרוש קמטים, מגלגלים בזכרונם את שנות חייו של בנם.

רבי צבי הירש ורעייתו ערכו כמה בדיקות, תחקרו את הילד מתי אכל מחוץ לבית, אולי נקלע פעם

לשמחה לא צפויה או נתקע בדרך במקום כלשהו. אפס, כי לא נמצא כל פתרון לתעלומה… גם

הילד עצמו היה שותף למאמץ, ובסופו של דבר נזכר כי היה פעם אחת, בה הלך לחתונה ללא

ידיעת הוריו, לפני כעשר שנים…

'כשהייתי בן חמש', סיפר הילד לאט לאט, דולה את הפרטים מירכתי זכרונו, 'זכורני שפעם

אחת שבתי מהחיידר, ועברנו דרך המלון שבעיר, בו נערכה חתונה. זה היה בימי החנוכה,

וכיוון ששבנו מוקדם מהלימודים – החלטנו להציץ בחתונה המפוארת שנערכה במלון. בדיוק

נקלע המחותן לפנינו, והציע לנו לאכול ירך עוף. מי יודע, אולי בזה מדובר?'

ההורים התפלאו מאוד, הן המלון המדובר ידוע בכשרותו המוקפדת, ובעליו – הוא יהודי ירא

שמים אליעזר טרונק שמו, שקשה להאמין שיצאה מכשלה מתחת ידו… האירוע המדובר נחקר

ונבדק, פנקסים מצהיבים ומאובקים הועלו מהמרתף, עד שהתברר שמדובר בחתונתו של יהודי

בשם י. א. שנישא בזיווג שני ביום שני דחנוכה שנת תקפ"ו…

בירור נוסף העלה, כי חתונה זו נערכה בניגוד לדעת גדולי הדור שאסרו את קיומה,

ובראשם הצדיק הרב המכונה 'בעל התניא' שאף כתב מכתב חריף וחמור כנגדה, וגם

אסר על השוחטים לשחוט עבורה שום בהמה ועוף, והוסיף ופסק כי: 'אם ישחטו –

תהא שחיטתם נבילה! ואסור יהיה לאוכלה' – כלשונו במכתבו. אלא שהמכתב הגיע

ללומז'ה הרבה אחרי החתונה המדוברת, שנערכה בשוגג מבלי שאיש מתושבי לומז'ה

ידע על האיסור החמור… 'ומכאן', – סיים הירש לייב לחבר את הפאזל ודיווח לרעייתו

ולבנו – 'מכאן המאכל האסור שטמטם את מוחו של בננו משה נח, והוביל לכך שהוא לא

מצליח להבין אף מילה מדברי הגמרא…'

לנוכח הגילוי המרעיש, נחרד ליבם של ההורים ושל בנם הקטן. התברר כי גדול הדור צפה

למרחוק, הילד אכן נכשל במאכל אסור לפני עשור, ומאז – הדבר משפיע עליו. אין לו תקנה

זולת ריבוי לימוד תורה מתוך הדחק כפי שציווה הגאון, ולא נותר אלא להתחיל במלאכת

התיקון, ולשולחו למקום תורה בו יעמול בתורה מתוך הדחק…

לאחר פרק זמן קצר שהוקדש לבירורים, ולאור רצונו הכנה של הנער ששאף לתקן את הנזק

שנוצר וביקש לזכות להבנת דברי הגמרא, הוחלט לשולחו לירושלים של מעלה של אותם ימים,

שגאונים עמלו בה בתורה מתוך דוחק. בעיניים מצועפות בדמעות נפרדו בני המשפחה ממשה

נח הצעיר, וליווהו לספינה הנוסעת לארץ ישראל. לאחר מסע מייגע הגיע הנער לירושלים, ושם

פעמיו לבית מכרו של אביו, הגאון רבי יעקב קאפל שפירא, מדמויות ההוד של ירושלים באותם ימים.

הוא הביא עמו מכתב, בו כותב אביו לידידו: 'בהמשך למכתבי הקודם, בני משה נח עולה לירושלים

בכוונה טהורה ללמוד תורה מתוך הדחק. הנני מבקש ממך, שמור עליו כבבת עין, מפיתך בלבד

יאכל, וממשקה ביתך בלבד ישתה, ועל שולחנך יסב. חנכהו ללמוד וליגע בתורה מתוך התמדה,

כי תורה מתוך הדחק לא מצאתי אלא בירושלים, ומשום כך הנני שולחו לשם…'

ואכן, רבי יעקב קאפל פתח את ביתו בפני האורח, והתמסר לסייע לנער לעמול בתורה מתוך

הדחק, כשאיפתו הטהורה. הנער החל לעמול בתורה בבית מיטיבו, ולאט לאט חש כי שערי

הגמרא נפתחים בפניו. כשראה לראשונה שהוא מבין את קושיית הגמרא, התלחלחו עיניו

בדמעות אושר טהורות, וכשהצליח לחזור על הקושיא והתירוץ בעל פה – עיניו ברקו באושר,

דומה שלא היה מאושר ממנו…

וכך, במשך שלוש שנים, הוסיף הנער ועסק בתורה מתוך הדחק, כשמזונו מצוי בצמצום

רב והוא מתאמץ להימנע ממותרות ולהסתפק במועט. ואכן, הנער עלה ונתעלה במעלות

התורה, עד שזכה אף להיבחן אצל הגאון רבי שמואל סלנט – רבה של ירושלים באותם

ימים, אשר מצאו כחריף ובקי, והציע את העילוי הצעיר לחתן לביתו של רבי יוסף קובנר,

ועד סוף ימיו המשיך רבי משה נח לעלות ולהתעלות במעלות התורה והיראה…

סיפור מטלטל זה, המופיע בספר 'ירושלים של מעלה' בפירוט רב, חושף בפנינו את הכוח

העוצמתי הטמון במזון אותו אנו אוכלים. כי המזון שאנו מכניסים לפינו הופך לחלק מאיתנו,

וגם אם הילד קטן ורך בשנים – המזון אותו הוא אוכל משפיע על כל חייו, ורק כשנבטיח

שהוא כשר בהחלט, בלי תירוצים, בלי פשרות, בלי פקפוקים – רק כך נבטיח שהמוח יישאר

זך וצלול, מסוגל להבין ולקלוט, להתעמק ולהתעלות.

ואם חלילה נכשלנו, שגגה נפלה בידינו והגשנו אוכל לא מספיק כשר – התיקון הוא בעמל

בתורה מתוך הדחק, כי התורה היא קוד שמפצח את אטימת הלב וסתימתו. אך הרבה

יותר כדאי להימנע מהטעות הזו מראש, להבטיח ולהקפיד היטב על כשרות המזון שלנו,

ועל כשרות המזון שאנו מעניקים לילדינו. רק כך נבטיח להם את איכות החיים הטובה

ביותר, ואת מיטב הכלים והיכולות לגדול, לפרוח ולהצליח, ולהרוות אותנו במלוא חופניים נחת!

 

"כשחזרתי הביתה, הזדעזעתי לגלות שהחדר שלי התמלא בחגבים! לא היה לכך שום הסבר טבעי…"

עם ישראל קיבל מתנה מאת השם, תורה ומצוות, זאת המתנה הגדולה ביותר שיכולנו לקבל, החיים בצילן של קיום מצוות התורה הינם חיים אחרים, חיי גן עדן כבר בעולם הזה.

613 מצוות קיבלנו על עצמנו. בספר 'החינוך' מפורטות כל המצוות ושורש טעמיהן. אחת המצוות היא מצוה מספר 152: "שלא להכנס שתוי יין במקדש וכן שלא יורה שתוי". כלומר, שעבודת בית המקדש הלא היא עבודת הכהנים והקרבת הקרבנות ושאר עבודות שהיו עושים בבית המקדש, הייתה צריכה להיות בצלילות ולכן נאסרה על העובדים שתיית יין ומשקאות משכרים, וגם הרבנים שקובעים ומכריעים בהלכות ובהוראות כיצד ינהג עם ישראל במקרים שונים, גם להם אסור לתת הוראות במידה והם שתויים …

שורש טעם המצוה ידוע, שאין ראוי להתעסק בדברים יקרים וחשובים כל כך, כמו ענייני המקדש ודברי התורה, רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומסוגל לכוון בכל מעשיו מה שנקרא 'מפוקס'…

למדנו מכאן שדברי תורה צריכים שכל מיושב ולא מעורפל ובטח לא מבושם באדי אלכוהול. וכן הדבר ידוע לכל לומד… שאם אין דעתו מיושבת, יקשה עליו להתרכז, וכשאין ריכוז, הלימוד יהיה בעל ערך נמוך. מהסיפור הבא נוכל ללמוד שמי שמפריע לישוב הדעת של לומדי התורה, נענש.

סיפר לנו תלמיד חכם המכהן כמשגיח רוחני באחת הישיבות הגבוהות באזור המרכז. לא תמיד אפשר לראות את האמונה בעיניים, אבל אם קורה שהשם מנהל את העניינים כך שכל מי שמתבונן, רואה שיש בורא לעולם, צריך אכן לפקוח את העיניים, ולראות!

שכן המתגורר בסמיכות לישיבה, הממוקמת באזור שקט במיוחד, יצא בתוקף נגד הרעש של לימוד התורה הנשמע מאחד המבנים. המדובר היה במבנה המשמש כאחד מחדרי השיעורים, והשכן תבע מהישיבה להפסיק את השיעורים, ולפרק את המבנה.

ראש הישיבה והמלמדים ניסו להרגיעו, ואף הבטיחו לו שידאגו להנמיך את הקולות הנשמעים מהחדר, אבל שום דבר לא עזר. השכן המשיך לתבוע להפסיק לחלוטין את אמירת השיעורים.

הישיבה נאלצה לציית לתביעת השכן, פירקו את המבנה, ובלית ברירה הועברו השיעורים למבנה אחר. ומה קרה בסופו של דבר?

בשטח עליו עמד המבנה הראשון, נוצרה שלולית מים לא גדולה במיוחד, ובפתע פתאום הגיעו לשם המוני-המוני צפרדעים שהחלו לקרקר בלילות, והרעש שנשמע היה ממש בלתי נסבל. השכן ניסה להפעיל אמצעים שונים על-מנת לסלק את הצפרדעים, אבל כל המאמצים שנעשו לא הועילו במאומה, ממש כמו במצרים…

הצפרדעים נשארו במקום, וגם מומחים שהגיעו לזירה לא הצליחו להבין מדוע הצפרדעים אינן מסתלקות, למרות כל האמצעים המקצועיים שנעשו בשטח, ולמרות שהשלולית לא הייתה גדולה. הרעש גבר מלילה ללילה עד שהשכן יצא מדעתו, ונאלץ לעזוב את דירתו בבושת פנים, ולעבור למקום אחר

לא נשאיר את המעשה הזה רק בשטח הישיבה ההיא, אלא נעתיק אותו גם אלינו, אל החיים שלנו, אל הבית הפרטי שלנו, ונבין שלא יתכן שאדם עושה דבר נגד רצונו של השם ויצא נקי. העונש בוא-יבוא, במוקדם או במאוחר. בעולם הזה, או בעולם הבא.

ולכן, אין לנו אלא לעשות תמיד רצון קוננו באהבה ובשמחה, מתוך הבנה שמי שעושה כך, הוא המאושר באדם.

 

מצוות בדיקת סימני חגבים

בתורה הקדושה, בחומש ויקרא מופיעות הנחיות ברורות מה מותר ומה אסור לאכול, התורה גם נותנת סימנים מיוחדים לחיות מסוימות, בעוד שחלק הזנים כשרים באכילה. זנים אחרים שיחסר בהם סימנים הרי הם אסורים באכילה

נספר כאן דבר מופלא שסיפרה לי הרבנית בת שבע קנייבסקי ז"ל. לבית של גיסי הרב חיים קנייבסקי, הגיע אדם צעיר שהיה נתון בסערת-נפש גדולה, ואמר שברצונו לבקש מחילה מהרב. כששאלו אותו מה קרה? סיפר את הסיפור הבא:

"בישיבה לבעלי תשובה בה אני לומד, הזדמן לנו ללמוד על כשרות החגבים, אלו זנים כשרים באכילה ואלו לא. מגיד השיעור סיפר שכאשר הרב קנייבסקי עסק בלימוד הלכות אלו, הגיע לפתע חגב אל החלון שלצידו ישב ולמד.

"הרב קנייבסקי צפה בסימני החגב, ועל פי מה שראה, כתב את ההלכות בספרו". זה היה סיפור פלאי איך שבתזמון מושלם, בורא עולם שולח חגב במיוחד לחלונו של הרב קנייבסקי וממחיש לו את לימודו.

הבחור המשיך לספר שכאשר שמע את הדברים יוצאים מפי המלמד שלו שמסר את השיעור, הגיב ואמר 'אני לא מאמין לסיפור זה'… "והנה, כאשר חזרתי לביתי, הזדעזעתי לגלות שהחדר שלי התמלא בחגבים! לא היה לכך שום הסבר טבעי, כי בחדרי הבית האחרים לא היה ולו חגב אחד, וגם בכל האזור לא הסתובבו חגבים.

"הבנתי מיד שהדבר בא אלי כעונש מן השמים, על שזלזלתי בכבודו של הרב קנייבסקי, ולכן באתי עתה לבקש ממנו סליחה", אמר הבחור בקול מלא חרדה.

הרבנית קנייבסקי סיפרה לי שבעלה שמע את הדברים, חייך בענווה מרובה, ואמר שכמובן הוא מוחל. הנוכחים בחדר התרשמו שענוותנותו היא כה גדולה, עד שאין הוא מתייחס לכך כלל.

לאחר מכן חזר הצעיר לביתו, ואז אירע הפלא השני, כל החגבים נעלמו כלא היו!

 

(מתוך הספר 'מצוות בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)

הבנות שמחפשות חתן "משוגע"

הבנות שמחפשות חתן "משוגע"

 

ברוך ה', בדורנו לימוד התורה מתחזק, ילדים בני שש יודעים את כל ספר בראשית.

בגיל תשע הם בקיאים בחמשה חומשי תורה. הכח של ילדינו הוא עצום. לא אחת

מזדמן לי להשתתף במסיבות סיום של נכדי, ואני מתפעל ונדהם מהידע המקיף של

הילדים בדורנו בכל מקצועות התורה חומש ומשניות.

שמעתי על שיטת לימוד שהמציא הרב יוסף הלפרין ז"ל שבארבעה שיעורים מלמדים

את הילדים את כל הלכות 'מוקצה' בשבת במה אסור ומותר לגעת בשבת ומה נחשב

ל'מוקצה'. אחר כך מלמדים אותם את ההלכות המורכבות של מלאכות איסור בורר ומבשל,

והילדים יודעים ליישם את ההלכות בצורה נפלאה! הם יודעים מה מותר ומה אסור. ילדים

בני שלוש ארבע כבר יודעים להמנע מלשון הרע!

 

ומה קורה לילדיהם של אחינו הרחוקים?

מכת ההתבוללות נוראה ואיומה, שלום הבית ושלמותו רעועים, הם מאבדים את זהותם,

לא מוצאים טעם בחייהם הריקים, הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים, לרובם יש ילד

אחד או שניים. רבים מעדיפים לא להתחתן כלל… הילדים עושים צרות להורים… הצעירים

שולטים…

אך אנו רואים שלמרות ההידרדרות הנוראה, לא אלמן ישראל! יהודים בעלי רגש, שירדו

לחוץ לארץ, אינם מוכנים שילדיהם יתנתקו מן העם וינשאו חלילה לגויות. המוני רחוקים

מתורה כבר מבינים, שאם הם רוצים ילדים בעלי נימוסים ומחונכים, עליהם לשלוח אותם

לחינוך תורני. מראה של אמא חילונית הולכת עם ילד מעוטר בפאות ובכיפה אינו נדיר…

 

מתחולל מהפך!

בדורות הקודמים לא היה ציבור בני התורה כה רב. כשאחיותי התחתנו, התביישו הבנות

להינשא לבחור שיושב ולומד… השאלה הראשונה בשידוכים היתה: במה עוסק הבחור,

ממה הוא מתפרנס, מי בכלל חשב או הסכים לשמוע על חתונה עם בן תורה…

כשאחותי הגדולה הגיעה לפרקה, בא השדכן אל אבי ואמר: "יש לי שלוש הצעות שידוכים,

אחד מהם משוגע". אבי שהיה חכם, שאלו למה כוונתו, והוא השיב: "הוא רוצה ללמוד כל

החיים איך הוא יתפרנס?". אבי היה ירא שמים ואוהב תורה גדול, ולכן הגיב: "כזה משוגע

הייתי רוצה!" והוא זכה.

מאוחר יותר הרב וולף ז"ל, לימד קבוצה בת חמש עשרה בנות, את הלכות יסודי התורה,

והכניס בהן תשוקה עזה להינשא רק לבני תורה במסירות נפש. אך נוצרה בעיה: לא נמצאו

מספיק "משוגעים" שמסכימים לשבת וללמוד יום שלם… אחותי השניה, שהיתה מבנות

הקבוצה של הרב וולף, והתעקשה לזכות בבן תורה אמיתי, התחתנה בגיל עשרים ושתים,

שהיה נחשב גיל מבוגר מאד. והיא אכן זכתה להנשא לגאון האדיר ראש אב בית דין של

העדה החרדית, רבי משה שטרנבוך.

איזו מסירות נפש נדרשה אז לשם כך! באהבת התורה שהיתה נטועה בה היא התמסרה

להוצאת ספריו, פיענחה את דברי התורה שכתב, ותיקתקה אותם, ואף מכרה את הספרים.

גם את חינוך ילדיה ואת עול הבית היא לקחה על כתפיה… הכל כדי שבעלה יהיה משוחרר ללימוד.

בנות הקבוצה הזו חוללו את המהפכה בישוב החדש!

כיום עלתה קרנם של לומדי התורה לאין ערוך:

אין הורים שאינם חפצים בבחור תלמיד חכם לבתם!

בעלות תשובה שאתמול היו רחוקות מתורה, משתוקקות היום להינשא רק

לבן תורה אמיתי. השאלות העולות מפיהן הן: "אמנם הוא לומד תורה רוב היום,

אבל יש לו שפה רחובית, אולי הוא מקולקל?", "הוא לומד היטב, אך הוא רוצה

להכניס מחשב הביתה, רק עבור חדשות, האם להסכים או לא?" והתשובה שהן

מקבלות היא "לא להסכים!" כי הן ראויות ליותר מכך… מי חלם על מהפך כזה?

זה דור שמחפש תורה! בליל פורים בתי הכנסיות מלאים באבות ובנים היושבים ולומדים.

בישיבת "מרדכי הצדיק" משתתפים אלפי ילדים ואבות, ולומדים בליל פורים וביום הפורים.

נפתחים עוד ועוד שיעורי תורה, אנשים שיצאו לפנסיה ובקושי ידעו לקרוא את פירושו

על התורה של רבי שלמה יצחקי שכתוב בפונט ייחודי הנקרא 'כתב רש"י' הפכו לתלמידי

חכמים של ממש… אנשים שלא למדו מעולם יכולים לקבוע לימוד משותף בטלפון עם

אברך ולהפוך לתלמידי חכמים.

באיזה דור היה כך? זה דור המשיח!

 

♦ ♦ ♦

 

התורה מרפאה ומעדנת

העמלק והיצר הרע שבעמנו נלחם נגדנו ומנסה להכניס לראשנו שאין הבדל בין

יהודי לגוי, להפיץ כפירה ובלבול. ויש בידיהם משאבים רבים: ממשלה, כסף…

אך אם נתחזק בתורה – ננצח. ציבור לומדי התורה הולך וגדל על אפם ועל חמתם.

היום כבר רבים רואים את פירות הבאושים של החינוך הקלוקל, עוזבים את דרך

הרע, וכשחוזרים בתשובה – לפתע הילדים משתנים!

בתי הדין הרבניים מייעצים לבני זוג טרם גירושין, שילכו ל"סמינר ערכים", מאות

זוגות עמדו לפני גירושין, ואחרי הסמינר, כשקיבלו עליהם עול תורה, הסתדר שלום הבית.

נוכחתי בעצמי במספר מקרים כאלה:

בני זוג מאשקלון היו בשתי כתות שונות, הם לא מצאו ענין משותף ביניהם, ולא

הסתדרו כלל. הם באו אלי ושאלו אותי מה דעתי על גירושין. אמרתי להם שעצם

החיפושים שלהם בכל מיני כתות ושיטות מוכיח שיש לכם נשמה מבקשת, והוספתי

שנסיוני מוכיח כי כל המבקשים המגיעים לכל מיני עבודות זרות וכתות אינם נרגעים

וממשיכים לחפש פתרונות אחרים, משום שהנשמה היהודית אינה מוצאת שם את

המנוחה והנחלה. אך כל אלה שהגיעו לתחנה של התורה ,נרגעו ונשארו שם. לכן

יעצתי להם ללכת קודם לסמינר של "ערכים", ואם שניהם יחליטו שהתורה אמת, שניהם

ישארו באותה תחנה לנצח.

הם שמעו בקולי, ואכן הם החליטו שדרך התורה היא המתאימה.

הם עזבו הכל ועברו לבני ברק, ומאז שלום הבית מקסים, ובנותיהם נישאו לחתנים

בני תורה… לסמינר שהשתתפתי בו הגיע יהודי וסיפר שיש לו בן חריף מאד, אך

ציוניו גרועים. כששאל אותו לפשר ציוניו, הוא השיב: "הראש שלי אינו יכול להתרכז,

איני סובל את שלום הבית הרעוע, אני כל הזמן חושב על זה ולא יכול להתפנות ללימודים".

יום אחד הגיע אליו הבן ואמר: "אבא, אתה זוכר את השכנים ממולנו? תמיד הם היו

רבים וכולנו שמענו… בתקופה האחרונה נהיה שם שקט. חשבתי שהם נסעו לחו"ל, אך

ראיתי שהבית מואר. עליתי אליהם ודפקתי בדלת. שאלתי אותם לתומי 'האם לא הייתם

רבים פעם? מה קרה שהפסקתם לריב?' הם סיפרו שהלכו לסמינר וחזרו בתשובה, ומאז

השלום פקד את ביתם"…

הבן ביקש מאביו שילך גם הוא לסמינר, ואולי יהיה שלום בבית, ואז הוא יביא ציונים טובים…

הם הגיעו לסמינר, ומיד החליטו בהתלהבות לשמור שבת ולקיים מצוות, ומאז ביתם

רגוע ושמח, והשלום והכבוד שולטים בו…

עצם לימוד התורה הופך את הלומד לטוב יותר, לבעל טוב, לאבא טוב… כשאשה רואה

שבעלה אינו מוותר על קביעות השיעור, גם כשיש שמחה או עומס היא תעריך אותו ותעזור

לו לא לוותר על השיעור. אבל אם היא תראה שהוא מזלזל בשעות הלימוד ואף מתחמק,

תבין היא שהוא הולך ללימודו כדי להימנע מהגשת עזרה, ולא למען הלימוד…

 

(מתוך הספר 'אריה שאג' – פורים פסח)

 

הבוקר נזכרתי בסיפור שהייתי שומע בכל שנה מסבי, רבי חיים לובאן

הבוקר בתפילתי בבית כנסת, קראו בתורה בפרשת 'ואתה תצווה', שבו התורה נותנת הוראות על שמן הזית הטהור שרק בו מותר להדליק את המנורה בבית המקדש, ואז נזכרתי בסיפור שהייתי שומע בכל שנה מסבי, רבי חיים לובאן זכרונו לברכה, בפרשה זו .

הסיפור התרחש לפני כשבעים שנה בארה"ב. לאחר סיום מלחמת העולם, התחילו להגיע בחורי ישיבת 'מיר' מגלותם בעיר שנחאי,לשם נמלטו מאימת המלחמה. מטבע הדברים התרגשות אחזה בליבות צעירי הבחורים המקומיים בשומעם על אנשים גדולים ומיוחדים, אריות בתורה שהגרו לסין, ואיתם הגיעו ראשי ישיבת 'מיר' הידועה וגם הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין, שהיה ידוע בשיחות ההדרכה המחכימות. סבי חשק בכל מאודו לשמוע את השיחה המיוחדת שנמסרה ע"י הרב לוינשטיין, מדי שבת אחה"צ במסגרת ה'סעודה השלישית' שאוכלים מדי שבת. יחד עם חבר הם מצאו מקום להתארח במרחק נסיעה של 40 דקות, ממקום מושבה של הישיבה. עם צאת השבת עלו על הרכב והזדרזו להגיע למקום משכנה של הישיבה, נפשם כספה להשתתף כאחד הבחורים בחדר האוכל ולשמוע דברי אלוקים חיים. לצערם הגדול מיד כשהגיעו ראו את כל בחורי הישיבה, יוצאים מחדר האוכל לכיוון בית המדרש והבינו מיד את ההפסד הגדול. נחמה קטנה הייתה בליבם שראו את פני הצדיק ואת בחורי הישיבה, שלצעיר אמריקאי זה היה משהו מרומם במיוחד.
בסיום התפילה ניגשו ביראת כבוד להגיד 'שבוע טוב" להרב לוינשטיין, שהתעניין בהם ולמטרת בואם, הם סיפרו לו איך רצו לשמוע את השיחה של הרב, וההפסד שלהם. וכששמע זאת הרב לוינשטיין בטובו הגדול ענה לסבי בא והכנס לחדרי ואחזור באוזניך את עיקרי דברי השיחה. וכך אמר : כתוב בתורתנו הקדושה 'ויקחו אליך שמן זית זך', אתה יודע, פונה המשגיח איך מייצרים את הדבר הזך והטהור הזה – שמן זית זך? שמן למנורה שמאירה את כל העולם ? ע"י הכאה! כתישה!
אז תלמד מזה, שכך גם האדם. אם הוא רוצה להיות זך וטהור, אדם השלם המאיר בתורתו יראתו ומידותיו הוא צריך לכתוש עצמו על דברי תורה ויראה.
אי אפשר להיות אור המאיר בלא ויתור. צריך לוותר על תענוגי העולם הזה, ואז תצליח.

למדנו משהו..

כיצד לזכור את התורה שלומדים?

שאלה:

כיצד לזכור את התורה שלומדים?

 

תשובה:

על האדם מוטל באמת להשתדל שלא לשכוח את מה שהוא לומד.

את הפסוק "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כ"ח י"ד) מפרשת הגמרא: "ההוא בדברי תורה כתיב" (מסכת ברכות דף ס' ע"א), ומפרש שם רש"י: "אשרי אדם מפחד תמיד שמא תשתכח ממנו, שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם תמיד".

הדבר הראשון והעיקרי שיש לעשות בכדי לא לשכוח את הלימוד הוא לחזור על מה שלומדים. על שלומד תורה ולא חוזר על הלימוד, נאמר בגמרא: "רבי יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר". (מסכת סנהדרין דף צ"ט ע"א)

אף האמוראים הקפידו לחזור רבות על לימודם, כפי שמספרת הגמרא במסכת תענית (דף ח' ע"א) על ריש לקיש שהיה חוזר על הלימוד ארבעים פעמים, ורב אדא בר אהבה היה מסדר את לימודו עשרים וארבע פעמים.

במסכת ברכות (דף ל"ח ע"ב) מסופר על רבי חייא בר אבא שאחרי כל שלושים יום של ללימוד הוא היה חוזר ביום השלושים ואחד בפני רבי יוחנן על מה שהוא למד באותם שלושים יום (ע"פ פירוש התוספות). ישנם עוד מקומות בגמרא בהם מסופר על הקפדת האמוראים לחזור על לימודם.

עוד מבואר בספרים שצריכים להתפלל ולבקש מהקב"ה שיעזור לנו לזכור את מה שלמדנו. גם דוד המלך התפלל וביקש מהקב"ה "סעדני ואושעה" (תהילים קי"ט, קי"ז), ומפרש בספרי (קרח מ"ו) שכוונת תפילתו הייתה "שלא אהיה לומד תורה ושוכח".

עצות נוספות לזכירת הלימוד הן:

א. ללמוד בקול רם.

ב. להשתדל בזמן הלימוד להתנתק מכל הסובב וללמוד בריכוז וללא הסחת הדעת.

ג. לעשות סימנים שיעזרו לזכור את הנלמד.

ד. לכתוב את מה שלומדים. ישנה אפשרות לכתוב רק את עיקרי הדברים.

כך ארע פעמים רבות, שנותר ער מכניסת שבת עד ליציאתה, בלא לתת שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו

רבות האריכו חז"ל במעלת המענג, מכבד ומייקר את השבת, ישנם אשר מענגים את שבתם בשינה 'שינה בשבת תענוג', בשירות ותשבחות, בסעודות השבת – באכילה ובשתייה, אך אצל גדולי ישראל נצלו בעיקר את קדושת השבת להרבות בלימוד תורה, אשר אינו דומה לימוד של ששת ימי החול ללימוד של שב"ק, כפי שיעידו המעשיות שלפנינו, דמויות הוד אשר התענגו על השבת בלימוד תורה:

 

הגאון האדיר רבי ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל, ראש ישיבת 'נצח ישראל' רמיילעס, משׂרידי דור דעה היה, מן הבודדים אשר נותרו לפליטה מעולם הישיבות המפואר של אירופה שלפני המלחמה. שקדנותו המבהילה וגדלותו בתורה היו למעלה ממושׂגי דורנו. אם בכל ימות השׁבוע שקד על התורה בהתמדה עצומה, בשבת קדש היה מוסיף על התמדתו עד קצה גבול היכולת.

קביעות מיחדת והנהגה מפלאה היתה לו, שלא לעשות קידוש בליל שבת קודם שיסיים מסכת מן התלמוד בבלי. לשם כך היה לומד ביום שישׁי מסכת שלמה מתחילתה עד סופה! וכמדמה שבדרך כלל עסק במסכת ביצה.

בליל שבת לאחר הסעדה נהג ללכת לכותל המערבי. לאחר מכן התיישׁב ללמוד והגה בתורה כל הלילה ממש עד תפלת שחרית, כשראשו נשמט מדי פעם על השׁולחן מרב עייפות. לאחר סעודת היום שוב חזר לתלמודו, באמרו: "איך אפשר להפסיד את קדושׁת השׁבת ולהעביר את הזמן בשינה"…

כך ארע פעמים רבות, שהרב גוסטמאן נותר ער מכניסת שבת עד ליציאתה, בלא לתת שנה לעיניו ותנומה לעפעפיו!

 

שבת זה משׁהו אחר לגמרי

כך גם מסופר על מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל כי בתקופה מסוימת התנה בפני רבי אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל, ראש ישיבת 'בית אריה' את סבלו, בכך שקשה לו להרדם בלילה, למרות כדורי השׁינה שנוטל. לדבריו, הוא ישן טוב רק כשחוטפת אותו שנה, אבל כששׁוכב לישן הוא מתקשׁה להרדם.

כיון שהזכיר את התרופות שנוטל כדי להרדם, ניצל רבי אליעזר את ההזדמנות ושאל כיצד הרב נוהג בשבת? תשובת הרב מבריסק היתה מפלאה: "שבת איז אין גאנצן אנדערע זאך!…" ["שבת זה משׁהו אחר לגמרי!…"]. סתם ולא פרש.

 

הגרי"ש אלישיב יצא ידי חובת חמין בכוס תה, כדי שכבד המאכלים לא ימנע ממנו מלהיות ערני בשבת אחה"צ

לפני עשרות שנים זכו הבחורים בישיבת פוניבז' לראות בכל ליל שבת את הגאון רבי פינחס שרייבר זצ"ל, שהיה ידוע כשקדן עצום, שלא פוסק מלהגות בתלמודו. הוא היה מגיע להיכל הישיבה בשעה שמונה לאחר סעדת ליל שבת ולומד ברציפות עד השׁעה שתים לפנות בקר! זה היה 'העונג שבת' שלו!

עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ספרו שהיה נמנע מלאכל חמין בשבת קדש. היו שבתות שטעם מהחמין רק מעט כדי לצאת ידי חובה ותו לא, והיו שבתות שיצא ידי חובת חמין בכוס תה. כדי שכבד המאכלים לא ימנע ממנו מלהיות עירני בשבת אחר הצהרים. הוא ישׂם בפעל את הידוע, שהשׁבת נועדה בעקרה כדי לנצלה עד תם ללמוד התורה הקדושה!

 

(קטעים מתוך סדרת הספרים 'אוצרותיהם אמלא' פרשת כי תשא)

מה הם כלי העבודה הנדרשים כדי לחגוג את חג השבועות?

מה הם כלי העבודה הנדרשים כדי לחגוג את חג השבועות? כלי העבודה

אוהד אטינגר

חג השבועות קרב ובא, ואתו גם גוברת התעניינות שלנו ושלכם, מה הוא מסמל ולקראת מה אנחנו אמורים להתכונן.
הרב אליעזר הילמן, מרבני 'אחינו', מסביר: "לכל חג מחגי ישראל יש 'כלי עבודה' שאיתם אנחנו מקיימים את מצוות החג. בראש השנה אנחנו תוקעים בשופר, ביום הכיפורים אנחנו צמים ומתפללים, בסוכות יש לנו סוכה, לולב אתרוג הדסים וערבות, בפסח אוכלים מצות ומרור, ושותים ארבע כוסות יין. בחנוכה מדליקים נרות ובפורים קוראים את מגילת אסתר, שולחים משלוחי מנות ונותנים מתנות לאביונים.
אבל מה עושים בחג השבועות?
בחד השבועות אין שום מצווה מיוחדת שאנחנו חייבים או צריכים לקיים. ישנם מנהגים שונים, כמו למשל המנהג להיות ערים כל הלילה וללמוד תורה, או המנהג לאכול מאכלי חלב, אבל אלו לא מצוות שאנו חייבים בהן כמו לולב בסוכות או מצות בפסח.
למעשה, שבועות הוא חג שבו אנחנו לא צריכים להתכונן אליו עם שום כלי או חפץ מיוחד. לא צריך שופר, לא לולב ולא שום דבר אחר. יתירה מזאת, לחג השבועות אין אפילו תאריך מוגדר. התורה לא ציוותה עלינו לקיים את החג הזה בתאריך ו' בסיוון, אלא אנחנו צריכים לספור 49 ימים אחרי החג הראשון של פסח, ולאחר מכן לקיים את חג השבועות.
למה?
כי זה כל העניין של קבלת התורה. בחג השבועות אנחנו מקבלים בכל שנה מחדש את התורה הקדושה.
כדי לקבל על עצמנו את עול התורה, אנחנו לא צריכים להכין שום דבר, לא צריכים לחכות לתאריך ספציפי, לא לצום ולא לתקוע בשופר. כל מה שאנחנו צריכים זה רק לקבל החלטה שאנחנו רוצים ללמוד תורה.
לא צריך כישרון מיוחד, גם לא חינוך מתאים מהבית. לא צריך שום דבר חוץ מהרצון ללמוד תורה.
זה בדיוק מה שקרה עם רבי עקיבא. הוא היה רועה צאן עד גיל 40, ולא ידע אפילו לקרוא את האלף בית. בגיל 40 הוא החליט ללמוד תורה, והלך יחד עם ילדים קטנים ללמוד את האותיות. הוא התמיד בלימודו עד שלבסוף הפך לרב הגדול והמפורסם ביותר בדורו, עד שנאמר עליו שהוא היה ראוי שתינתן התורה לעם ישראל רק בזכותו.
אז למה אנחנו מחכים? בואו גם אתם, כל אחד שקורא את הדברים הללו, והצטרפו אלינו ללימוד התורה. כי כל אחד יכול!!

אני עצוב מהגיהנום הצפוי

שלום לכבוד הרב
אני עצוב מהגיהנום הצפוי
אני עצוב שיש עשרות מיליוני בני אדם בכף הקלע וגהנום וחלק היו אנשים מנומסים נחמדים והכל… אבל נניח לא שמרו שבת ועכשיו הם לנצח(או כמה מיליוני שנים) ישרפו במאות אלפי מעלות???

אם קשה לי לקיים את כל המצוות , מה הרב מציע לי

יוסי בן 17

שלום ליוסי
הנשמה שמפריע לה להנות מהטוב האמיתי הרוחני, וגורם
לה לצער ולבושה גדולים בעולם הבא. לכן הקב"ה ברא את
הגיהנום, לטובתנו, כדי לנקות את אותו פגם ולעשות אותנו
יותר מאושרים.

כמו שלכלוך שיש על בגד שהוא דבר מציאותי, וצריך חומר
מיוחד ופעולת כביסה בכדי להוריד את אותו לכלוך, ולולא
זאת הלכלוך לא ירד, כך גם הוא בנפש, יש דרך להוריד
את אותו פגם, ואי אפשר להורידו בדרך אחרת.

לפי דבריו של רבנו יונה בספר "שערי תשובה" כף הקלע
זה לא רק עונש, אלא זו גם מציאות שמי שנפשו בעודה
בעולם הזה נמשכה רק אחרי הגשמיות והתאוות, ולא
שאפה להדבק בקדוש ברוך הוא, גם אחרי הפטירה אין
לה יכולת לעלות למעלה, היא ממשיכה להמשך למטה
משום שזה הטבע שלה, לכן אין מה לעשות בעניין, כל
עוד אותה נפש לא מגיעה לתיקונה.

בספרים מבואר שכף הקלע זה לא לנצח. אחרי שאדם
נמצא מספיק זמן בכף הקלע, כל אחד לפי גודל חטאיו,
נפשו נעשת יותר מתוקנת והוא יכול לעזוב את כף הקלע.
העולם במתכונתו הנוכחית נברא רק לששת אלפי שנה,
רק שאנשים שנמצאים בכף הקלע וודאי לא נמצאים שם
מיליוני שנה.

אם הייתה לך יכולת להציץ לרגע למה שקורה שם בעולם
הבא, היית מבין עד כמה זה טוב עבורנו שיש מהגיהנום,
ולא הייתה לך בכלל שאלה על כך.

זה שיש לנו פחד מסויים מהגיהנום זה דבר טוב, משום שזה
עוזר לנו להמנע מעבירות. אם לא היו עונשים לא היה לנו את
הכח להתגבר על היצר הרע ולעמוד בניסיונות, אך אין רצון
השם יתברך שנחיה מתוך פחדים ובחוסר שמחה. אדרבה,
הקדוש ברוך הוא ציוה עלינו בתורה להיות שמחים, מרוצים
ומאושרים. חיים על פי התורה, אם הם נעשים באופן הנכון,
מקנים לאדם המון אושר, שמחה ורוגע.

זה כמו שבזמן שאנשים נוהגים ברכב, הם נזהרים בדרך כלל
לא לעשות עבירות תנועה משום שהם יודעים שיש משטרות
ויש עונשים שניתנים על עבירות תנועה, והדבר מרתיע אותם,
אך מצד שני זה לא גורם להם ללחצים ומתחים. הפחד הזה
זה משהו שנמצא ברקע, ולא משבש כלל את החיים.

לסיכום, צריכים לסמוך על הבורא, ולדעת שללא ספק אבינו
שבשמים אוהב אותנו והוא מלא רחמים כלפינו, וכל מה שהוא
עושה זה אך ורק לטובה.

דרך אגב, לימוד תורה עוזר מאד לנקות את הפגמים, וחוסך
הרבה מאד ייסורים ועונשי גיהנום, ובמיוחד אם מתאמצים
בלימוד. לכן זה כל כך חשוב ללמוד תורה וזו נחשבת למצוה
בסיסית ויסודית ביהדות. בזכות לימוד תורה זוכים לעוד הרבה
דברים טובים.

אם תרצה מידע על שיעורי תורה שמיועדים לבני נוער בגילך
ושיכולים מאד להתאים לך, צור איתנו שוב קשר, יש לנו מידע
על הרבה שיעורים כאלו בארץ. שיעורים כאלו הם חוויה גדולה
לכל מי שמשתתף בהם.

בברכה
יעקב

אני שבור, וחושב שאם אני לא מצליח ללמוד כל הזמן אולי אני יפסיק לגמרי.

כבוד הרב, שלום
כתוב בתורה והגית בו יומם ולילה ואני לא מסוגל לשבת וללמוד כל היום
ליתר דיוק רק שעתים ביום אני לומד ואני שבור בעצמי וחושב שאם אני לא
מצליח ללמוד כל הזמן אולי אני יפסיק לגמרי.
מחכה לתשובה. תודה רבה

 

תשובה:

שלום לך
ההרגשה הלא נעימה והלא נוחה שאתה חש מהקושי
בלימוד מובנת מאד, אך עלייך לדעת נאמנה שהקב"ה
לא מודד את ערך הלימוד תורה של האדם לפי מספר
השעות שהוא לומד ביום, אלא לפי ההשתדלות והמאמץ
שהוא משקיע בכך.

חז"ל הרי לימדונו מפורש ש"לפום צערא אגרא", כלומר,
לפי הקושי של האדם בלימוד או בקיום מצוה, כך יהיה
גודל השכר שהוא יקבל.

עוד אמרו חז"ל על מצות לימוד תורה: "אחד המרבה
ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים".

וכן כתוב: "חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה
עליו הכתוב כאילו עשאה".

מובא שהאר"י הקדוש אמר לתלמידו המובהק רבי חיים
וויטאל זצ"ל: תדע לך שהיום כל מצוה שזוכים לקיים, גם
מצוה קטנה, שווה כמו מצוה גדולה בדורות הקודמים,
וזאת מחמת הקשיים והניסיונות שיש היום. אם כך אמר
האר"י בתקופתו, על אחת כמה וכמה בדור שלנו, שהקשיים
שיש לאנשים בעבודת השם גדולים ומרובים הרבה יותר
מאז, וודאי שכל דקה של לימוד תורה שווה כמו שעות רבות
של לימוד בדורות קודמים.

ללמוד שתי שעות ביום למי שלא מצליח ללמוד יותר, זה
המון, זה מראה על אדם שעושה מאמץ מיוחד ללמוד
ושהלימוד חשוב לו. אנחנו לא יכולים אפילו להתחיל
לתאר את גודל השכר שיהיה לך בעתיד על מה שאתה
משקיע בלימוד. חלילה וחס מלחשוב על הפסקת הלימוד
כליל.

זה שיש לך צער מכך שאתה לא מצליח ללמוד יותר,
גם מראה שאתה ברוך השם בכיוון טוב, ושיש לך
נשמה טובה, וללא ספק יש לאבינו שבשמים המון
נחת ממך.

ההבדל בין מי שמצליח ללמוד קצת ויש לו צער מכך
שהוא לא מצליח ללמוד יותר לבין מי שלא מנסה אפילו
ללמוד קצת, הוא הבדל של שמים וארץ. לכן אתה שכן
מנסה ללמוד והלימוד חשוב לך, מראה על מעלתך
הרוחנית ועלייך להיות מאד מאושר ושמח מכך. תשמח
על מה שאתה כן מצליח לעשות ותהיה מרוכז בכך,
ואל תהיה מוטרד ממה שאתה לא מצליח לעשות.

לעצם העניין שאתה מצליח ללמוד רק שעתיים ביום,
למרות שכאמור זה נחשב המון וזה חשוב מאד בשמים,
יתכן שתוכל להרגיל את עצמך ללמוד יותר. אולי נוכל
לחשוב בעזרת השם על עצות בשבילך, אך לצורך כך
נצטרך שתכתוב לנו קצת יותר על עצמך, בן כמה אתה,
באיזה סוג מקום אתה לומד, ומדוע לדעתך אתה לא
מצליח ללמוד יותר משעתיים ביום.

הרבה הצלחה
בהערכה
יעקב

הילדים החרדיים והמוח היהודי

אוהד אטינגר

בשיחה עם מנכ"ל 'קמא טק', משה פרידמן, אומרת מנכ"לית פייסבוק ישראל, עדי סופר-תאני, כי היא סבורה שדווקא לימוד גמרא בגיל צעיר מכין את הילדים בין היתר לפיתוח סטרטאפים יוצאי דופן, ולהצלחה גדולה בעולם ההייטק. הדברים הובאו במלואם ב-YNET.

סופר-תאני מדברת: "אין ספק, שאחת הנקודות המרכזיות לכך יושבת במקורות החרדיים שלנו", סופר-תאני מדגישה. "אני אדם מאוד חילוני, אבל כשאנחנו בוחנים מהו הדי-אן-איי של הסטארט-אפ – זה יושב על חוסר היכולת שלנו לקבל דברים כפי שהם. אנחנו שואלים שאלות, וחוקרים את הדברים לעומק. שואלים למה כך ולא אחרת, והאם אפשר לעשות את זה טוב יותר".

סופר-תאני סבורה כי "בהרבה סביבות ארגוניות זה מתיש ומייגע, אבל זה סם החיים של הסטארט-אפ; החוצפה שיש לנו להגיד: אנחנו יכולים לעשות את זה טוב יותר. והמקורות של זה יושבים בחיידר. הקהילה החרדית בעיניי מגדלת ילדים שמגיל צעיר נדרשים לשאול שאלות, להגיע לעומקם של דברים ולא לקבל אותם כפשוטם".

סופר-תאני, המשמשת כחברת המועצה המייעצת של "קמא-טק", אומרת כי תעשיית ההייטק היא אחת ההזדמנויות הכי מרגשות לשילוב חרדים בשוק העבודה, "ואתם ההוכחה לזה שזה פשוט עובד. 'קמא טק' היא פורצת דרך. אתם מצליחים לעשות מה שפוליטיקאים מנסים לעשות זה עשרות בשנים, ללא הצלחה, וזה לשלב חרדים וחילונים ביחד. פיצחתם את זה סביב אחד הדברים שהכי מאפיינים את הכוח הפורץ של מדינת ישראל – הסטארט-אפים. וזו אחת ההצלחות הכי גדולות שבעיניי קרו כאן בשנים האחרונות.

"שולחן עגול צריך להיות מוקף ככל שאנחנו יכולים, באנשים שמייצרים גישות שונות ורקע שונה. צורת חשיבה שונה של איך לפתור בעיות, ואנחנו בהחלט רוצים ליצור שולחנות שבהם השלם עולה על סך חלקיו. זה אולי נשמע כמו אמירה לצורך הפוליטיקלי-קורקט, אבל אני באמת חושבת שהחיבור הזה של החרדים להייטק הישראלי, וגם החיבור הזה בין חילונים לחרדים סביב ההייטק – יניב כלכלה חזקה יותר, ולא פחות חשוב – חברה חזקה יותר.

"אחד הדברים שחייבים להבין ישראל – זה שהכלכלה לא תוכל להמשיך להיות חזקה לאורך זמן, בלי חברה חזקה. אנחנו חיים כרגע במציאות שבה יש כלכלה חזקה, אבל חברה חלשה. מה שאתם עושים ב'קמא-טק', זה את שניהם גם יחד. ההצלחה תהיה של כולם: הן לחברה החרדית והן לכלכלה הישראלית".

גויים שרוצים ללמוד תורה

אוהד אטינגר

 

בשונה מכל הדתות האחרות בעולם, הדת היהודית לא מנסה להכניס תחת כנפיה אנשים שלא נולדו כיהודים.

אם יגיע אדם לאימאם מוסלמי או לבישוף נוצרי, ויבקש להמיר את דתו לדתם, הם לא ישאלו אותו שאלות רבות, הטקס יבוצע בהקדם והמרת הדת תהיה מבחינתם מושלמת.

אבל ביהדות זה לא כך. אם יגיע גוי לרב ויבקש להתגייר, הוא ייתקל כמעט בסירוב. יסבירו לו שהוא לא חייב, לא צריך, שלא כדאי לו, ורק אם נראה שהוא מתעקש בכל לבו להצטרף ליהדות, נסכים לגייר אותו אחרי שישמור מצוות במשך חודשים ארוכים ויוכיח שהוא יודע מה המשמעות של הגיור, ועד כמה ההלכה מכתיבה את סדר יומו של היהודי בכל רגע נתון.

למרות שהגויים אינם מחויבים במצוות התורה, יש שבע מצוות ביהדות, שנאמרו במיוחד ל'בני נח', כלומר למי שאינם יהודים. המצוות הללו הן: האיסור לעבוד עבודה זרה, האיסור לבצע גילוי עריות, האיסור לרצוח אדם אחר, האיסור לגנוב, איסור לקלל את ה' יתברך, איסור לאכול 'אבר מן החי', והציווי להקים מערכת של בתי דין שישפטו בין אנשים.

בעשורים האחרונים מתרבות הקהילות שהוקמו ברחבי העולם, בהן חברים גויים שמאמינים בדץ משה וישראל, ובוחרים לקיים את שבע המצוות של בני נוח. חלקם רוצים אפילו לקיים יותר מצוות, ומגיעים בקביעות לשיעורי תורה. "אלוקים מדבר אליך בשפה שאתה מבין", אומרים רבים מהם כשהם פותחים את ספרי היהדות ומתיישבים ללמוד.

מעניין לקרוא את הפתיח למאמר שכתבה בנושא אילנה א. שטראוס מניו יורק, ושתורגם לעברית על ידי דפני קסל מ'הארץ':

"מאחורי הפודיום עמד אדם עם זקן קוצני, כיפה על ראשו, משקפיים עגולים על אפו, והרצה על פרשת השבוע באנפוף דרומי. הוא לא היה רב. הוא אפילו לא היה יהודי. מולו ישב קהל של כ-20 איש, מסודר בשורות, והקשיב בתשומת לב. מקצתם לבשו כיסויי ראש ושמלות שמתאימות לחתונה; אחרים נראו כאילו באו מהרחוב. איש אחד הציג לראווה קעקועי צוואר והרחבות אוזניים.

"הייתי האדם היהודי היחיד בחדר, אבל חוץ ממני, כולם היו שם כדי ללמוד תורה. אני הייתי שם כדי ללמוד אותם".

איש חסד או קמצן ללא תקנה

איש חסד או קמצן ללא תקנה?

סיפור מפעים שפותר את החידה של ר' ציון סויד זצ"ל

הגר"י זילברשטיין שליט"א סיפר לנו מעשה מופלא אודות ר' ציון סויד ז"ל, שהתגורר ביישוב 'רמת פנקס'

הסמוך לאור יהודה, ובזכותו הוקם ביישוב בית כנסת מפואר, ונוסדו שעורי תורה רבים, ובעצם כל ממלכת

התשובה של אור יהודה כיום, באה כתוצאה מפעילותו של ר' ציון, שהחל לפעול ולהפעיל למען התורה

כשהאזור כולו היה עדיין כמדבר- שממה. ר' ציון, מספר הרב כהנה, עוד זכה להיות אצל מרן ה"חזון איש" זצ"ל,

שברכו, ועודדו לעסוק ולעשות למען לימוד התורה. אחת הדוגמאות שאפיינו את דמותו של היהודי הזה,

היא חלוקת התה ללומדיו של אחד השיעורים התורניים המרכזיים המתקיימים מזה שנים רבות בעיר אור יהודה.

 

עובר היה ר' ציון בין הלומדים, עם מגש גדול ועליו עשרות כוסות תה, ומבקש מהלומדים שילגמו להנאה,

כדי שיהיה להם כוח להמשיך ולשמוע את דברי מגיד השיעור. מחלק התה עשה מלאכתו זו, באמונה,

מידי יום ביומו, במשך שנים רבות. תמיהה גדולה הייתה ללומדים בעניין כוסות התה, ומעולם לא העזו

לשאול על כך את ר' ציון סויד. הכוסות לא היו מלאות, והמשקה המהביל הגיע רק עד חציין, גם מי

שהיה צמא מאוד, נאלץ להסתפק רק בחצי- כוס, היו בין הלומדים שחשבו כי מחלק התה הוא יהודי קמצן,

שאמנם עושה חסד עם האנשים בעצם חלוקת התה, אבל לא יכול להפטר מתכונת הקמצנות האופפת אותו.

והיו אף שהגדירוהו בשל כך בתכונות רעות יותר. כך או כך, הדבר לא הוסיף לו כבוד רב.

 

פגשתי לפני זמן- מה, ממשיך הרב כהנה לספר, את בנו של ר' ציון, והוא ביקש שאעשה אוזניי כאפרכסת,

ואשמע את הסיפור שיספר על אביו. תקופה קצרה לפני שאבי נפטר, אירע פעם שהוא לא הגיע לשיעור,

והחלטתי לחלק את התה במקומו. כמובן שהפעם מילאתי כבר את הכוסות עד תומן, הנחתי אותן על המגש,

והתכוננתי כבר לצאת ולחלקן ללומדים. ובדיוק ברגע זה הגיע אבא. ר' ציון מביט בכוסות, ופניו מביעות

אי- שביעות רצון. הוא ניגש אל המגש, שופך מכל כוס את חציה, ורק אז מתחיל לחלק את התה. גם אני,

מספר הבן, תמהתי מזמן מדוע אבא מחלק רק חצי- כוס, ולא כוס שלימה, אבל כמו כולם הבלגתי,

ולא שאלתי אותו על כך. אבל הפעם, כשהכוסות היו כבר מלאות, והוא שפכן, ראיתי שמדובר בעקרון

חד- משמעי, והחלטתי לשאול אחת ולתמיד את אבא, על מה ולמה? תשובתו של ר' ציון לבנו,

צריכה ללמדנו פרק מאלף על ערכו וחשיבותו של כל יהודי, למרות שמראהו כאיש פשוט.

 

וכך אמר ר' ציון לבנו: אתה בודאי מכיר את ההוא וההוא, ונקב בשמם של שניים ממשתתפיו הקבועים

של השיעור. ומשהשיב הבן בחיוב, המשיך האב הצדיק ואמר: כיון שידיהם של שני היהודים הללו רועדות,

ידעתי שאם אגיש ללומדים כוס תה מלאה, הרי כשתגיע הכוס לידיהם, הם יהיו בבעיה… התה החם יישפך

להם על הידיים, ויגרום לכוויות. הוא עלול להישפך גם על בגדיהם, ויהיה להם בזיון רב מכך. החלטתי איפה

שבמקום שהם יתביישו, אתבייש אנכי, ואחלק לכולם רק חצאי- כוסות, ובכך אמנע מהם את הביזיון.

והקב"ה עשה עימי נס היום, שהגעתי בזמן, והצלחתי למנוע ממך מלצאת אל הלומדים עם כוסות מלאות.

 

(ברכי נפשי)

למה כדאי ללמוד גמרא?

הרב אליעזר הילמן, מרבני 'אחינו', צבר ניסיון רב עם בני נוער מכל הסוגים והגוונים. הוא בא מהעולם החרדי, יש לו עבר עשיר בפעילות עם בני נוער חרדיים, והוא גם מחובר חזק לשטח באזורים שאינם חרדיים קלאסיים, מאות תלמידים יש לו, שבאו דווקא ממשפחות שלא בהכרח מקפידות על קיום תרי"ג מצוות עם כל פרטי ההלכה.

שאלנו את הרב הילמן שאלה שנוגעת לחרדים ולחילונים, לדתיים ולמי שאינם שומרי מצוות. התלמוד הבבלי, זה שעבר בעמנו בירושה מדור לדור, מאב לבנו ומסב לנכדו, זה שמלווה אותנו קרוב לאלפיים שנות גלות, זה שבו הגו והוגים כל גדולי התורה בכל הדורות. התלמוד הבבלי מכונה בפי הלומדים אותו 'גמרא'.

אז הבנו שללמוד גמרא זה דבר גדול, אפילו חשוב מאוד. אנחנו יודעים שכדאי ללמוד גמרא, אבל למה? למה זה כדאי? מה זה נותן לנו בחיים?

"את התשובה לשאלה הזאת יש לחלק לשני חלקים. יש את החלק של האנשים שכבר למדו גמרא, ואני מתכוון למי שלמדו גמרא ברצינות, עם כל הריכוז והרצון לדעת. האנשים האלו לא צריכים שיסבירו להם למה כדאי ללמוד גמרא. הם כבר יודעים.

"לעומתם יש את האנשים שמנגד. אלו שכבר לא למדו גמרא. הם עוד לא יודעים מה זה גמרא, אבל מאידך חבל על המאמץ ועל הניסיון להסביר להם. זה כמו שתיקח ילד שמימיו לא ראה גלידה, ותנסה להסביר לו מה זה גלידה ומה הטעם שלה. אתה אומר לו שזה לא קשה ולא רך, זה קר אבל לא יותר מידי, זה מחליק בגרון אבל אתה צריך לבלוע אותו, יש לזה טעם מתוק אבל לא מאוד מתוק, והצבע משתנה בהתאם לטעם. גם אם הילד הזה הבין כל מה שאמרת, ואתה יכול אפילו לבחון אותו והוא ידע לענות בדיוק מה זה גלידה. הוא יסביר לך שזה קר אבל לא יותר מידי, הוא יגיד לך מה הצבע של הגלידה ואיך היא נראית ומה המרקם שלה ואפילו כמה קלוריות יש בכל מאה גרם. אבל הוא לא באמת יודע מה זה גלידה, כי הוא אף פעם לא טעם גלידה.

"כשמדברים על משהו רוחני זה הרבה יותר חזק. אי אפשר להסביר מה זה לימוד גמרא למישהו שאף פעם לא למד גמרא.

"מה תגיד לו? שזה נותן תחושת סיפוק? שזה ממלא את הלומד? נכון, אלו הגדרות נכונות, אבל הן רחוקות מלהיות ממצות.

"לימוד הגמרא זאת חוויה עצומה. זאת חוויה שמתאימה כמעט לכל גיל. ילד בכתה ג' בתלמוד תורה שמתחיל ללמוד גמרא, וישיש בן מאה שלומד את אותה הגמרא, שניהם מרגישים בה טעם, שניהם מרגישים בה מתיקות. שניהם מרגישים שהם מחכימים כשהם לומדים את אותה הגמרא, את אותן המילים. הגאון הכי גדול והאיש הכי פשוט עם כשרונות ממוצעים ומטה, שניהם לומדים את אותן שורות וכל אחד מהן מבין את הגמרא ברובד אחר. הגאון מבין בצורה הרבה יותר עמוקה, אבל גם האדם הפשוט מבין ברמה שלו. מבין ונהנה לא פחות מהגאון העצום.

"יש הרגשה שמי שפתר חידה מורכבת הרגיש אותה. אתה שובר את הראש במשך חודשים ומנסה להבין את החידה, ולבסוף ברגע אחד נופלת לך הברקה ויש לך תשובה. פתאום אתה רואה איך כל הפרטים מסתדרים כמו מאליהם, אתה מתמלא בתחושת של סיפוק, של התלהבות. אתה מיד לוקח את הטלפון וחייב לספר לחברים הטובים שלך שהצלחת לפתור את החידה שעליה עמלת במשך חודשים ארוכים.

"כשלומדים גמרא, יש את ההרגשה הזאת בכל שורה, בכל נושא. זוהי מסכת מופלאה של עונג רוחני עם תענוד גשמי של לוגיקה מסתורית ומרתקת במיוחד. בקיצור, מה אני מנסה להסביר בכל מיני דרכים איך זה ללמוד גמרא, מי שעוד לא טעם, מוזמן לבוא ולטעום. אחרי שהוא ירגיש את הטעם המיוחד, כבר לא יהיו לו עוד שאלות".

להפסיד חצי מליון שקל בשביל שעת לימוד

אמרו חז"ל (מסכת אבות): "ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך". כלומר: כאשר אדם מוותר על הקביעות בלימוד התורה מיד מזדמנים לפניו מפריעים שונים ומשונים שמונעים ממנו ללמוד. ואילו המתגבר על עצמו, שומר על הרציפות ועמל בתורה, הריהו מתברך מן השמים ומרוויח כנגד מה שהפסיד פי כמה וכמה.

ימים קשים עברו על בני הישוב בצפת. רעב ומחסור היו מנת חלקם ואנשים רבים נאלצו לפרנס את משפחתם בעבודות דחק כדי שיוכלו להביא לבני ביתם את לחם חוקם. יודעי העיתים מספרים על משפחה נכבדה שעמדה בנסיון כביר שעמד בפניה באותם ימי עוני ומן השמים דאגו שלא תופסד פרנסתם בשל כך ולו בפרוטה אחת.

מפורסם היה שמו של הרב לודמיר בקרב בני העיר ששלחו את בניהם ללמוד בישיבתו של הרב שהרביץ תורה בתלמידיו במסירות נפש. רעייתו שהטתה את שכמה לעול פרנסת הבית, פתחה עסק זעיר בביתה שממנו היתה פרנסתם.

באחד הימים התגלגלה לידיהם הצעה מסחרית כדאית ביותר מאדם שהיה זקוק להיפטר בדחיפות מאלפי חוטי זהב דקיקים. לאחר ששקלו את הרעיון החליטו הרב ורעייתו כי לשם כך ישקיעו את כל חסכונותיהם המעטים ואף לוו הלוואה נכבדה מאחד ממכריהם להשלמת הסכום.

"רבות מחשבות בלב איש". לא עברו ימים מרובים ובעקבות מאורעות אותם הימים, המצב הכלכלי התדרדר לשפל חדש ואיתו נפלו צנחו מחירי הזהב שלא היו לו דורשים כלל.

בבטחון ובאמונה בהשי"ת המשיכו בני משפחת לודמיר לנהל את חייהם בהשקט ובשלווה בידעם כי הוא זן ומפרנס לכל ומיטיב לכל.

יום אחד הביטה הרבנית לודמיר מחלון ביתה ובעיניים משתאות הבחינה בשיירת גמלים ארוכה עושה את דרכה לכיוון ביתה. בראש השיירה ישב אפנדי מכובד שניכר עליו כי סוחר עשיר הוא. הרוכבים התקרבו אל חצר בית משפחת לודמיר, הבריכו את הגמלים והערבי פנה אל עבר הבית ונקש בפעמון. "שמעתי כי אתם מחזיקים ברשותכם סחורה יקרה, ברצוני לראותה" אמר לרבנית. זו הזדרזה ופרסה בפניו את חוטי הזהב. בעיניים של סוחרת ותיקה ומנוסה, הבחינה האישה כי הערבי ייצא לדרכו כשכל הסחורה בידיו. בעיניים בורקות מישש הוא את הסחורה ומידי פעם בדק בדיל זהב אל מול קרני השמש שהציפו את החצר. לא חלף זמן רב והערבי הפטיר "מי אורז פה את הסחורה, יש לכם פועל או שאקרא לאחד ממשרתי, עוד היום חייב אני להגיע לעיר רחוקה ועל כן אנא זרזי את מהלך העניינים". קולו של הסוחר הלבנוני הצטלצל באזניה כמנגינה ערבה: "הנה שלח להם ה' את ישועתו וסוף סוף יפטרו מהסחורה השוהה בביתם זמן כה רב", ולערבי אמרה: "המתן רגע קט ואקרא לבעלי בטרם נסכם סופית את העיסקה".

האפנדי המתין ופסע מעדנות בין עצי הדקל התמירים, ובעודו מגלגל בידיו מחרוזת פנינים נוצצים, חפן את גלימתו והתיישב על מחצלת שפרס לפניו משרתו. הרבנית פנתה לעבר פתח בית המדרש וביקשה מאחד הילדים ששוטטו בחוץ שיזדרז לקרוא לבעלה. הלה נדחף במהירות בין הלומדים וביראת כבוד הודיע להרב לודמיר "כבוד הרב! הרבנית ממתינה בחוץ".

בפינת חצר בית המדרש המתינה הרבנית לבעלה כשכולה נרגשת, "עליך לסור עימי לביתנו בדחיפות", וסיפרה לו את המתרחש. אך הרב הצביע בידו על בית המדרש ואמר: "רעייתי, יודעת את את מנהגי מימים ימימה, עד חצות אינני יוצא מדלתות הישיבה ורק לאחר מכן במידת הצורך נפנה אני לטפל בענייני העסק". האשה חזרה ואמרה "הרי את רוב העיסקה כבר סיכמתי ובכך שתתפנה למספר דקות לסגור עסקה משתלמת זו נוכל להרויח סכום שיחזיר לידינו את ההשקעה הגדולה ואף יתן בידך את האפשרות ללמוד בתורה במשך כל היום ללא טרדות והפרעות. אך הרב עמד על שלו והרבנית פנתה לביתה והודיעה לערבי "לצערי תאלץ להמתין עד חצי היום". הערבי שמיהר לדרכו ניסה לשכנעה שוב, ומשלא נענה היטיב את הכפייה על ראשו, עלה על גמלו וכשפניו עוטות ארשת תמיהה וכעס פנה לדרכו. בחצר הבית עמלה האשה להחזיר את ארגזי הסחורה למקומם בלב כבד ופנתה להכין את ארוחת הצהרים.

כששב הרב לודמיר לביתו שאלה אשתו: "וכי לא כדאי היה לך להפסיק שעה קלה מלימודך ולהרויח בכך סכום כה גדול שיניח לך ללמוד בראש שקט תקופה ארוכה?" שמע הרב את דבריה והשיב: "אמנם אמת הדבר, על ידי עסקה זו הייתי מרויח כמה חדשים של לימוד ללא טרדות, אך בפעם הבאה שהיתה מזדמנת לפני עיסקה "דחופה" בשעת הלימוד, שוב הייתי מפסיק מלימודי שהרי היצר היה בא וטוען לפני: "וכי מה שונה מקרה זה, מהמאורע שנקלעת אליו לפני שבועות מספר" וכך עם הזמן הייתי פוסק פעם אחר פעם מלימודי, ומפסיד בכך את תורתי. על כן העדפתי שלא להחמיץ את לימוד התורה בפעם זו ולהמשיך בקביעות ללא הפסקות את עיסקי בתורה.

היה זה לקראת ערב. שוב ניצבה האשה בחלון ביתה מסומרת למקומה. לאור דמדומי חמה רואה היא את שיירת הגמלים צועדת שנית אל ביתם. "הבט"! קראה לבעלה, "הנה האפנדי". "אלוקיכם אוהב אתכם" הסביר הערבי, "שנים רבות אני עושה את דרכי במדבריות, ובסופה עזה שכזו לא נתקלתי מעולם, אפילו גמלי הנועזים לא עמדו בה וניסו למצוא מקום מסתור במדבר החשוף. לא נותרה לי כל ברירה ופקדתי על משרתי להסב את פני השיירה אחורנית ואם אני כבר כאן, ודאי שאשוב לקנות את הסחורה". הרבנית ובעלה הוציאו שוב את ארגזי הסחורה אל החצר וכשהם מסיבים על כוסות קפה מהבילים רקמו את המכירה והביאוה לידי גמר.

עסק זה שהניב רווחים יפים העמיד את הרב לודמיר על רגליו, ובנה את הבסיס הכלכלי של משפחת לודמיר לדורותיה.

לעיתים עומד בפני אדם הקובע עיתים לתורה ניסיון, בדמות אירוע המתקיים בשעת השיעור, או פגישה עסקית שאם ישתתף בה יפסיד את לימודו הקבוע. אך אם האדם גומר בדעתו שהוא אינו מפסיד את לימודו התמידי ויהי מה, זוכה הוא שיסתדרו הדברים מעצמם. לפתע יגלה שלא אירע דבר בכך שהגיע לאירוע בשעה מאוחרת קצת ואדרבה עוד הרויח מכך, הפגישה שבה תלה תקוות כה רבות התאפשרה בזמן אחר ולא זו בלבד אלא שזכה עקב כך בנקודות פתיחה טובות יותר למשא ומתן וכן הלאה. יתן ה' שיתקיימו בנו דברי התפילה "ונשמח בדברי תורתך ובמצוותך לעולם ועד".

כולל על גלגלים

עיתון משפחה

בוקר. השעה תשע ורבע בדיוק ובכולל שבמושב אורה כבר שוקדים על תלמודם כעשרה אברכים מצטיינים. הם מתנצחים ביניהם בהתלהבות, ודומה שקל להם מאוד לשכוח מכל הקיים סביבם, אולי בשל העובדה שדבר סביבם לא קיים, והם מרוחקים מכל מקום יישוב מוכר.

במבט ראשוני זה נראה עוד כולל רציני מאוד, אחד מאלו שנוהגים לבחור את אברכיהם בקפידה אחד לאחד. החדר אמנם קטן אך מרווח ומחומם, קירותיו מצופים ארונות עמוסי ספרי קודש מכל הסוגים, בהם גם ספרים שיצאו בעת האחרונה ממש. בפינת החדר, פינה לשתייה חמה ואפילו ארון קודש ובו ספר תורה מהודר. כן, כולל לכל דבר.

אבל אם רק תצאו לרגע מבית המדרש – תתקשו להאמין. ההמולה שבחוץ תפתיע גם אתכם. נעים מאוד, אתם נמצאים באחת מקומותיו של בנין משרדים הממוקם בכניסה למושב אורה הסמוך לירושלים. קומה זו שייכת כל כולה לחברת ההסעות אשר מפעילה שירותי הסעות לכל חלקי הארץ ורואה הצלחה רבה במעשיה. מימינכם נמצא חדרו של רכז הנהגים ("הלו, עופר, עוד לא הגעת?", "מנשה, הגברת מחכה כבר שעה", "יניב אתה פנוי לנסיעה לשדה התעופה?"), משמאלכם ממוקם חדרו של האחראי על קבלת ההזמנות הטלפוניות, ממול נמצאת פינת ישיבה לנהגים המבקשים לנוח מעט אחרי שעות ארוכות של אחיזה בהגה, ובתווך יש את חדריהם של חשב החברה ושל המנכ"לים הראשיים.

וכמו בכל חברת הסעות מה שמאפיין את המקום אלו בעיקר צעקות לא מעטות, תזוזה רבה ונהגים שעוברים, נכנסים ויוצאים. הדבר הבלתי מתקבל על הדעת שבמקום, הוא כולל האברכים שפועל בקצה המסדרון, במשך חמישה ימים בשבוע, ומכנס בתוכו אברכים מן העילית שבעילית, כולם בוגרי ישיבות רציניים.

יחידי למנין

כפי שברור לקוראים, לא תמיד נראו כך הדברים. עד לפני שלוש שנים פעלה חברת ההסעות באופן שגרתי למדי, תחת בעלות חילונית של שני אחים שותפים כאשר היא מנתבת את דרכה וקונה לעצמה שם ומוניטין. לפני שלוש שנים בדיוק החליט אחד האחים להזמין אל המקום את הרב מימון בן ישי, כדי שילמד עמו שיעור קצר מידי בוקר. מה גרם לו להחליט על כך? עד היום אין הוא יודע להסביר זאת, אך זאת הייתה התחלתו של מסע שהתגלגל מהר יותר מכל כלי רכב שבבעלות החברה והוביל לפתיחתו של הכולל הנדיר מסוגו.

"השלב הבא היה כאשר הצטרף לשיעור גם אחיו של בעל החברה, זה שעובד עימו כשותף", מספר הרב בן ישי. "בעקבות כך הרחבנו בהדרגה את נושאי הלימוד וזכיתי להתוודע לשני יהודים שצמאים לשמוע ומגלים עניין רב בכל נושא שעולה לדיון. מידי פעם נזקקנו לספרי לימוד, אך אז גיליתי למרבה הצער, שלא רק שבבניין החברה אין דבר כזה, אלא בכל מושב אורה לא ניתן להשיג ספרי קודש מתאימים, שכן מדובר במושב שרוב תושביו חילוניים. כאב לי הלב וחשתי נורא עם המחשבה על כך שיהודים כה רבים מתגוררים כאן, אך לא ניתן לגבש מהם אפילו מניין.

"כמה שנים קודם לכן שבתי משליחות בהונג-קונג, שם הקמתי בסייעתא דשמיא קהילה גדולה שכללה בית ספר, בית כנסת ופעילות מלאה. היה לי ברור שאם בסין אפשר לחולל מהפכה, על אחת כמה וכמה שבארץ אפשר לעשות זאת. הייתי חדור מוטיבציה, ואז הצעתי לבעלי החברה לראשונה את ההצעה המפתיעה- להקים כולל, כאן, בתוך בניין המשרדים של חברת ההסעות. ידעתי שזה מגוחך, אך תגובתם של השניים הייתה לא פחות מהבקשה שלי: 'אנחנו מוכנים, מה עלינו לעשות לשם כך?'

"אתם מבינים?" מתרגש הרב בן ישי, "מדובר באחים שכלל אינם שומרי תורה ומצוות וקשה לי להאמין שעד אותו יום הם שמעו על המושג 'כולל'. ובכל זאת, הם נרתמו למשימה באופן כה מופלא, עד כדי כך שכששבתי באותו יום הביתה- לא יכולתי לעשות דבר,. הייתי נרגש וידעתי שמשהו גדול עומד לקרות פה".

איך אתם מסבירים את קבלת ההחלטה?

"בראש ובראשונה יש כאן בוודאי סייעתא דשמיא גדולה, שהיא זו שמלווה אותנו מתחילת הדרך ובלעדיה לא היה נעשה דבר. אך מלבד זאת, מכיוון שאני הייתי החרדי היחיד שהאחים הכירו – הם הביטו עלי כבר מאז שנפגשנו לראשונה כביכול הייתי הרב של המקום. מבחינתם – מה שהרב אומר זה מה שעושים. ואם הוא מדבר על כולל – אז מפנים שני חדרים מקומת המשרדים, מאבזרים אותם כראוי ומתחילים ללמוד".

אך למרות ההסכמה הגורפת הדבר לא היה פשוט, והרב בן ישי החליט שלא להתחיל בגיוס אברכים, בטרם הוא רואה שהכולל אכן קורם עור וגידים. "למדתי בחודשיים הראשונים לבדי בכולל", הוא נזכר, "וחשתי ממש כמו בהונג קונג, שם גם הייתי בודד במערכה. הנהגים שהגיעו לעבודתם בחנו אותי בכל יום מחדש במבטים משתאים, כביכול רצו לשאול: 'אתה עדיין כאן?' ואחד מהם אף אמר: 'אתה מזכיר לי איזה תמני שהכרתי פעם בקיבוץ. הוא תמיד למד תורה לבדו וכשחיפש מניין- מעולם לא מצא'. שמעתי את הדברים והבטחתי 'עוד יבואו ימים שבהם יהיה כאן לא רק מנין, אלא אפילו לא תמצא מקום לשבת מרוב אברכים'. ואכן, עם חלוף הזמן צירף הרב בן ישי לכולל אברך שהכיר ולאחר מכן הצטרף אברך נוסף ועוד אברך".

בשלב זה, כאשר הכולל הקטן כבר מנה ארבעה אברכים, החל לימוד התורה לתת את אותותיו באופן רשמי על הבניין ולהשפיע על האזור כולו. הרב בן ישי מספר, שאחת לכמה דקות הייתה דלת החדר נפתחת לרווחה ו'פרצוף' נוסף היה מציץ פנימה כדי לחזות בארבעת החרדים שרוכנים על הסטנדרים בגודל מלא ובלבוש אוטנטי. אך דווקא בדרך זו החל גם הקירוב.

"בזמן הלימוד- למדנו ללא הפסקה אף לרגע, אך לאחר מכן היינו מוכנים בשמחה להישאר עם הנהגים או עם אנשי המושב כדי להשיב להם על שאלות ולתת הסברים. בערבי חגים כינסנו אותם כדי לספר להם על החג ואף ערכנו מסיבות חנוכה ופורים וחילקנו נרות שבת".

'אי אפשר בלי חברותא'

אט אט הגיעו אל הכולל עוד ועוד אנשים שביקשו להניח תפילין, ולא מעטים סיפרו שעד לרגע זה התפילין שלהם נחו בוויטרינה או שלא באו לידי שימוש כלל מאז חגיגת הבר מצווה. כעת, כשגילו שיש להם הזדמנות להניחן שוב, הם לא חשבו לוותר על כך. ובאופן זה נוצר סביב האברכים מעגל חם ואוהד מאוד. "חשנו סיפוק רב. אין לי ספק שדווקא בתקופה זו שבה יוצאים כל כך הרבה נגד החרדים ובני התורה, יש צורך רב ביותר להראות לכולם עד כמה הלימוד חשוב, וזוהי דרכנו לתרום לכך.

"כשחלפו עוד כמה חודשים פנינו אל מנהלי חברת ההסעות והסברנו להם כי חשוב לנו להוסיף עוד אברכים לכולל, כדי להגדיל את מספר הלומדים ולהעצים את הלימוד. מכיוון שעד אז הם מימנו מכספם הפרטי את מלגות הכולל והיה מדובר בסכומים לא מבוטלים כלל, הם החליטו לחבור לחברת 'דיזליין' העוסקת בייצור סולר (ואשר בעליה אף הם חילוניים) ולקבל תמיכה כספית נוספת.

"בעלי החברה נענו בשמחה, וכך התאפשר לנו להוסיף עוד אברכים ולשלם להם מלגות נאות. בשלב שבו הגענו לשמונה אברכים – קיימנו פעם תפילת מנחה. הצטרף אלינו אחד הנהגים, אך עדיין היה חסר העשירי למניין. בעל הבית הבחין בכך ולאחר התפילה הוא ניגש לשותף שלו וקבע: 'מוסיפים עוד אברך'. השותף שכבר היה בקי בסדרי הלימוד, העיר: 'אי אפשר להכניס אברך בלי חברותא'. אך בן שיחו לא היסס: 'אז נכניס שני אברכים ועם תקציב כבר נסתדר,. כך צמח הכולל שלנו לעשרה אברכים שכולם מגיעים מידי יום ביומו והוגים בתורה מתוך תחושת שליחות ובשקידה מופלגת".

ואכן, מבט קל לעבר אברכי הכולל חושף, כי לא מדובר בברנשים 'טיפוסיים' או חובבי הרפתקאות. כולם אברכים רציניים ביותר, בוגרי ישיבות ליטאיות חשובות, אשר מנהלים אורח חיים סטנדרטי לגמרי. בשעות הצהריים רובם לומדים בכוללים בירושלים וחלקם אף משמשים 'משיבים' בישיבות מוכרות. "אני חושב שעד לרגע זה, בעלי המקום אינם מבינים את גודל המהפך שהתחולל בזכותם, אין הם מפנימים את העובדה שהם מגדלים כאן בני עלייה ממש", מציין הרב בן ישי.

ואכן, מנכ"ל חברת ההסעות, שאותו אנו פוגשים לבסוף בקצה המסדרון, נראה עסוק מאוד אך בכל זאת הוא מפנה לנו מזמנו. כאשר אנו שואלים בסקרנות מה גורם לאדם כמוהו להחליט על הקמת כולל ועל תחזוקו באופן כה שוטף, הוא מחייך חיוך מרוצה ומביט בבני טיפוחיו: "אני עוד לא שומר מצוות, אבל אולי זה עוד יגיע אי פעם"- הוא אומר לנו בכנות, וממשיך לעסקיו.

הרעש המקרב

לא קל ולא פשוט היה לשכנע אברכים להגיע אל 'כולל הסעות' המתפתח. כאשר הוחלט על הרחבת הכולל, הטיל הרב בן ישי את משימת גיוס האברכים על כתפיו של הרב עוזיאל לורי, אשר לקח זאת על עצמו ועם הזמן הפך לאחראי על תכני הלימוד וסדריהם. "כשפניתי בתחילה לאברכים, זה היה נשמע להם רעיון קצת הזוי", הוא מספר. 'למה לנסוע עד לאורה אם אפשר ללמוד בירושלים?' הם היו שואלים אותי בקביעות, ו-'אתה בטוח שבאמת לומדים שם? אז למה זה בבניין של הסעות?' האמת היא שגם אני עברתי בדיוק את אותם תמיהות וספקות, וכתלמיד ישיבת בריסק במשך שנים ידעתי להעריך לימוד וחששתי מפני הלא ידוע. אך לאחר שביקרתי במושב הגעתי למסקנה שאין דבר טוב מזה לאברך.

"היתרון הגדול, לדעתי", אומר הרב לורי, "הוא בכך שאברך המגיע לכאן יודע שהוא מוכרח ללמוד, כי פשוט אין לו אפשרות אחרת. הוא מנותק לחלוטין מכל הסובב, כי אין לו מה לחפש בסביבה. נפשית זה מסייע ללימוד. מטבע הדברים גם הסדרים נשמרים במלואם, כי אין תחבורה נוחה למושב ואנו חייבים לצאת יחד בהסעה וגם לשוב ביחד. בשל כך מי שמגיע יודע שהוא חייב ללמוד וזה דבר שמהווה תמריץ להרבה אברכים מצוינים.

"מעבר לכך", מוסיף הרב לורי , "הייתי גם מצטט באוזני כולם את דבריו של הרב בן ישי על הערך המוסף שיש כאן- 'תבינו אם אתם לומדים בבית הכנסת שלכם אתם תורמים לעצמכם בלבד, בעוד שכאשר אתם לומדים במקום כזה- אתם מפיצים אור גדול לכל הסביבה, ומי יודע, אולי בזכותכם עוד תקום כאן קהילה?' "

ובכל זאת, האם לא קשה ללמוד בתוך בניין שוקק פעילות? העבודה שמתנהלת שם לא מפריעה? הנהגים לא מרעישים?

אל השיחה מצטרף כעת אחד האברכים שממלא פיו צחוק. "הם מפריעים לנו? נראה לי נכון יותר לומר שאנחנו מפריעים להם, כי הרעש של הלימוד הוא חזק ולא פעם במהלך הלימוד נכנסים אלינו חלק מהעובדים ושואלים: 'למה אתם צועקים? מה כבר קרה?' בתחילה היינו פשוט מתנצלים ומנסים ללמוד יותר בשקט, אך כשראינו שהם עדיין ממשיכים להעיר- הבנו שמה שהם רוצים זה באמת להבין את פשר הצעקות שלנו, ואכן התחלנו לענות ולהסביר להם על דרך הלימוד".

"המקרה המעניין ביותר היה כאשר למדנו מסכת ברכות. לפתע, בעיצומה של הסוגיה, נכנס לחדר אחד מבני המושב, חילוני מקריח וגדל מימדים. הוא פתח את הדלת ונבח: 'אינכם מתביישים? למה אתם מפריעים לכל המושב?' אחד האברכים לא חשב פעמיים והשיב לו בטבעיות: 'אנחנו לומדים מסכת ברכות לקראת חנוכה וכעת דנים בסוגיה הנוגעת לברכתו של שמן הזית, ומה יש לך להגיד על כך?

החילוני לא נבוך אלא פתח את פיו והחל להסביר כי בנושא קיים דיון שלם.

"למרבה הפלא הוא אף ציטט את הסוגיה מתחילתה ועד סופה. בעוד אנו עומדים משתאים התמלאו עיניו בדמעות והוא סיפר: 'אני הייתי בדיוק כמוכם, למדתי באחת הישיבות המוכרות ביותר ונחשבתי לבחור הכי חזק בשיעור, אך מכיוון שראשי נמשך כל העת לעסקים- עזבתי בסופו של דבר הכול והגעתי למקום שבו אני כיום. כעת, כשראיתי אתכם לומדים במלוא העוצמה והחיוניות- נשאבתי אל עברי ופשוט התגעגעתי".

סופו של הסיפור אינו בכך שהיהודי חזר אל העולם הישיבות, אולי עוד יעשה זאת בעתיד. בינתיים הוא החל לתמוך בכולל ביד רחבה ולדאוג לספרי קודש ולתנאים משופרים.

בכלל, מתברר שאין זה הסיפור היחיד שמתגלגל בחברת ההסעות, שכן כמעט לכל אחד מן האברכים יש נהג או יהודי מהמושב שקרוב אליו במיוחד והוא מלווה אותו לאורך כל הדרך. הרב לורי גם מציין, שמדהים להיווכח בכל פעם מחדש כיצד דווקא המילים הפשוטות וההסברים היוצאים מן הלב, הם אלה שיוצרים את הכבוד האמיתי ללומדי התורה.

"רק בשבוע האחרון חלה אחד האברכים שלנו, ומכיוון שהוא זה שמביא את כולנו ברכבו יום- יום מירושלים, לא הייתה לנו דרך להגיע אל המושב. חשבנו בתחילה שכל אחד ייסע בכוחות עצמו, אך בעל הבית ששמע על כך הודיע מיד, כי הוא שולח אלינו אחד מנהגי החברה. הנהג אכן הגיע ואסף את כולם מהבתים. במהלך הנסיעה הוא שוחח איתנו על אורח חיינו והיה המום לשמוע שמשפחה חרדית סטנדרטית מתפרנסת בדרך כלל מן המלגה של הבעל בכולל ומהכנסה צדדית של האישה.

"הוא שאל, פעם אחר פעם, כיצד יתכן לפרנס בסכום כזה שמונה ילדים ואיך אפשר לחיות ככה. בסיומה של הנסיעה סיפר לנו הנהג בכנות: 'דעו שמידי בוקר אני יוצא מאזור המרכז לירושלים ובכל פעם אוסף טרמפיסטים ברכבי. באופן עקרוני אני מקפיד שלא לאסוף אברכים חרדיים, כיוון שאין לי מוטיבציה לעזור להם ואני חש כי 'לשם מה לי להביא אותם למקום לימודם בשעה מוקדמת? הרי ממילא הם יתבטלו ויקבלו בסוף החודש כספים על חשבון המדינה'. כעת, כאשר אני מבין שאף אחד מהם לא חי ממשכורת גבוהה ומטרתם היא באמת הלימוד עצמו, אני מקבל על עצמי להשתדל לקחת דווקא אותם ברכבי, כי מגיע להם'.

"הנהג דיבר בהתרגשות, וזו לא הייתה הפעם הראשונה שבה שמענו משפטים כאלו בסביבתנו. אישית, אני יכול להעיד שבעקבות כאלו מקרים אני מרגיש בכל פעם מחדש שהדבר מחייב אותי להשקיע הרבה יותר בלימוד ולהצדיק את ההערכה הזו".

לימוד, ערך והערכה

בכולל שבמושב אורה הלימודים מתחילים בשעה תשע אפס- אפס בדיוק. "אנחנו לומדים החל מהשעה תשע בבוקר ועד השעה רבע לאחת בצהריים", מספר הרב בן ישי בסיפוק. "בשעה זו מגיעים למקום מרבית הנהגים ואז אנחנו מתכנסים בבית המדרש לתפילת מנחה. רובם ככולם אינם חובשי כיפות, אך הדבר לא מונע מהם להתפלל. אחד מהם כה נקשר לתפילה עד שהוא מקפיד תמיד לעמוד בפתח, וברגע שרואה שיש בחדר תשעה בני אדם הוא נכנס מיד וקורא: 'אני העשירי למניין!'

"לאחר התפילה מצטופפים כל הנוכחים סביבנו ומנצלים את ההזדמנות כדי לשמוע עוד מעט על אירועי השבוע והחודש ביהדות ולהציב שאלות בעניינים שונים- 'למה היום קראו בספר התורה ואתמול לא?', נזקקתי בשבת למים רותחים, האם היה מותר לי לחבר את השקע לקומקום?' אשתי חולה ועוברת ניתוח האם תוכלו להקדיש את הלימוד למענה?' וכך הלאה והלאה. מרגש לראות כיצד דווקא האנשים החילוניים הללו כל כך מעריכים את הווי הלימוד, ועל אף שהעולם שלנו כה שונה משלהם, אף פעם לא היו כאן ויכוחים אלא רק הערכה ופרגון.

"פעם, לקראת אחד החגים, חילק בעל הבית תלושים לכל העובדים והעניק תלוש גם לכל אחד מהאברכים שלנו. כשכולם תמהו על כך, הוא הסביר: 'תבינו, חבר'ה, כולכם עובדים של חברת ההסעות. יש מכם שאחראים על הנהלת חשבונות, יש כאלו שעובדים כנהגים ויש לומדי תורה. הם עובדים בדיוק כמו כולם, ומבחינתי זהו תפקידם".

ואכן, הכולל קיים במתכונתו הנוכחית רק כשנה, אך כיום כבר ברור שאין עוד צורך לשכנע את מנהלי החברה לתחזק אותו. בשיחות עם הרב בן ישי הם מעידי , כי מאז שהוקם הכולל הם רואים ברכה מיוחדת בעמלם ובצלחה העסקית. "בעל החברה אף התבטא פעם באוזניי לא פעם ולא פעמיים, כי ידוע לו שנהגי ההסעות שמסתובבים כל כך הרבה בדרכים זקוקים יותר מכל אחד אחר לשמירה ולהגנה, ואין ספק שהתורה שאנו לומדים שומרת עליהם", מספר הרב בן ישי.

"אז נכון שכיום המקום עדיין קטן יחסית, אך הוא בוודאי גדול באיכות וכבר בזמן הקרוב אנו עומדים להרחיב את הכולל ולהכפיל את מספר האברכים שלומדים בו. בנוסף, אנו גם מתכננים לארגן סמינרים בנושא יהדות בתוך מושב אורה עצמו, במטרה אחת – למלא את שליחותנו ולקרב כמה שיותר לבבות לאביהם שבשמים".

מטריית הגנה רוחנית

 יוסי איזק 

מטעמים שתכף תבינו איננו יכולים לחשוף פרטים רבים מידי על ישי ב' ועל מקום עבודתו.

ישי עובד בחברה פרטית קטנה הקשורה לאחת התעשיות הביטחוניות בארץ. מדובר בצוות מצומצם

של עובדים השוקדים על פיתוחה של מערכת טכנולוגית עתירת-ידע שאם תפעל כהלכה היא תשדרג

בצורה משמעותית את יכולותיה המודיעיניות של מדינת ישראל.

לא רק במשרד הבטחון הישראלי עוקבים בעניין אחר עבודתם של עובדי החברה. גופי מודיעין מובילים

באירופה ובארה"ב ממתינים אף הם בקוצר רוח להשלמת ניסויי המערכת האחרונים. אם הכל ילך כשורה,

וכל הציפיות הגבוהות שנתלו בביצועי המערכת יוכיחו את עצמם, צפויים אף הם "לקפוץ למים"

ולגייס את היכולות הטכנולוגיות הנדירות שהחברה מציעה ללקוחותיה. יותר מזה אי אפשר לפרט..

למרות שיש יסוד סביר להניח שבטהראן, למשל, לא ממש יאהבו לשמוע על העבודה שישי וחבריו עושים…

אבל לא על עולם הצללים המודיעיני ביקשנו לספר לכם הפעם אלא על משהו שונה לחלוטין. ליתר דיוק,

על מנהג יוצא דופן שבו שותפים חלק ניכר מעובדי החברה. ובכן, בכל בוקר, לפני שהם יוצאים לעבודתם,

אפשר לפגוש קבוצה מגובשת של עובדים המתכנסים ב.. אחד ה"כוללים" הידועים בעיר לכמה שעות של לימוד תורה.

"אם לא פתחתי את היום בלימוד תורה עם החברותא אני מרגיש שבזבזתי יום", שח לנו ישי.

"גם אם בהמשך היום אני אפגש עם נציגי משרד הביטחון, אשתתף במצגת של ארגון ביון חשאי

או בפגישה חשובה עם משקיעים – זה פשוט לא יהיה אותו דבר".

זה לא שסדר יומם של עובדי החברה פנוי במיוחד. להפך, כולם עמוסים וגדושים באינספור מטלות טכניות

שחייבות להסתיים לפני שהמערכת תהיה כשירה, אבל לימוד התורה בא קודם לכל.

"לכל העובדים אצלינו יש תארים מדעיים בכירים", מציין ישי. "מדובר באנשים שכל מפעל היי-טק היה חוטף בשני ידיים,

אבל יש להם עקרונות ויש להם סדרי עדיפות. הם מבינים שהתורה היא העוגן הרוחני שנותן לאדם בסיס לכל היום.

דווקא בגלל התחום הרגיש והחשוב שבו הם עוסקים הם מבינים עד כמה לימוד התורה הוא קריטי".

"למעשה", מוסיף ישי, "אין סתירה בין הלימוד בשעות הבוקר לבין העבודה בהמשך היום,

שכן שניהם קשורים לביטחונה של מדינת ישראל. המערכות הטכניות מספקות את ההגנה הגשמית,

אבל דווקא אנחנו שנמצאים בחזית המערכה יודעים שבלי סיוע רוחני של החידושים המדעיים לא יעזרו ולא יועילו.

לפני שמשקיעים במערכת הגנה גשמית צריך לתחזק את מטריית ההגנה הרוחנית ואת זה אנחנו עושים באמצעות לימוד התורה".

לימוד גמרא-מרשם לשדרוג אישיות

ראובן העצני

שאלה:  מה השינוי שכולם מדברים שיש לבחורים שנכנסו לישיבה?
זו תופעה מוכרת לכל מי שהתחיל לטעום את הטעם המופלא של לימוד הגמרא. פתאום אתה מרגיש איך הלימוד הזה משנה אותך, איך הוא הופך אותך לאדם אחר, טוב יותר.

לא קיימת תופעה דומה בשום תחום לימודי אחר. מי שיסיים חמש יחידות בגרות במתמטיקה לא ירגיש שהוא הפך לאדם מרומם יותר, ומי שקיבל ציון גבוה באנגלית לא יחוש בעקבות כך שהוא טהור או נאצל יותר. לעומת זאת כשלומדים גמרא,  השינוי מופלא – פשוט הופכים לאדם מיוחד יותר.

איך זה עובד? למה זה פועל כך?

"כשבחור פוגש בפעם הראשונה את הגמרא הוא מגיב בפליאה. הוא חשב שהגמרא תעסוק בדברים מיסטיים ומופשטים  ולפתע הוא מגלה שהיא עוסקת בדברים גשמיים וחומריים ביותר כגון מה דינו של שור שנגח פרה, כמה משלם אדם שחפר בור ברשות הרבים, איך מחשבים נזקי גוף… ולמרבה הפלא דווקא הלימוד הזה, הוא שמחולל שינוי עצום בכל אישיותו של הבחור!"

שאלה: אז מה גורם לשינוי המדהים?

"ההסבר לכך", ממשיך הרב רחלזון, הוא שמסתתרת בתורה קדושה עצומה. כשבחור "שובר את הראש" במאמץ להבין סוגיה בגמרא הוא בעצם מקשר את שכלו, כביכול, לשכל של הקדוש ברוך הוא ומקבל אור ורוחניות הישר מבורא עולם.

הגמרא איננה רק אינפורמציה, בכוחה לשנות את כל צורת החשיבה שלך. פתאום אתה מתחיל להבין דברים ברמה הרבה יותר מעמיקה ממה שהבנת קודם לכן. הגמרא מרגילה אותך להתבונן בסוגיה מבלי לוותר בה אף לא על פרט קטן. אתה פתאום תופס את המשמעות והחשיבות של כל דבר ומגלה שגם הפרט הקטן ביותר יכול לשנות את כל משמעות הסוגיה. כמובן שההסתכלות הזאת לא נעצרת בגמרא. ברגע שהתרגלת להתבונן בעומק הדברים, קיבלת ארגז כלים שיאפשר לך לראות את כל החיים בצורה שונה, עמוקה יותר".

מי שנכנס ללימוד הגמרא, מתחיל לשים לב לכך שדברים משתנים אצלו בנפש. היחס לחברים, היחס לעצמו, אפילו סגנון הדיבור, הכול משתנה והופך להיות מדויק ומעודן יותר. התורה היא כמו תרכיז של ויטמינים רוחניים. אתה רק טועם מעט מהחומר הזה וכבר מתחיל לחוש באנרגיות חדשות שזורמות בך".

וכמובן שהדרך היחידה לראות את זה פועל היא פשוט להתנסות, מסכם הרב רחלזון את שיחתו, "תפנה שעה מזמנך לשיעור גמרא או היכנס תקופת מה לישיבה ותחוש  איך 'שור שנגח את הפרה' הופך אותך לאדם אחר!".

 

רוצה לדבר עם מישהו על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות? 

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

מסיכת האב"כ שלי

משה ויטמן

אליך, יהודי תושב ישראל יקר,

גם אני, כמוך וכמו כל אחד בישראל שומע במתח לא קטן את קולות המלחמה המגיעים לאוזנינו מכוונה של שכנתינו דלת מול דלת – סוריה הקורסת. גם אני, כמוך וכמו כל אחד, עוד לא הספקתי לשכוח את הבלגאן שהלך פה במלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה ובכל פעם שמישהו מהכוון הערבי מחליט לבדוק ברצינות האם ההצהרות של מנהיגי ישראל בנוסח "נגיב בנחישות לכל מצב" הן באמת מפחידות או לא. ומה לעשות? כנראה שלמרות האיומים, האזהרות, כושר ההרתעה וכל השאר, אנחנו האזרחים הקטנים לא מפסיקים לספוג.

ההיגיון אומר שאם עליהם זה לא מאיים, אותי זה לא מרגיע. מה כן? כיון שאני לא מתכוון לרדת מהארץ אין לי הרבה ברירות אלא לחפש דרכים אחרות להגן על עצמי. אז בתור למסכות האב"כ הייתי גם הייתי, נותר לי מעט זמן פנוי לחשוב עם עצמי איך אני יכול למגן את עצמי, משפחתי ואולי כל מדינתי. לאחר שאמרתי בתפילה "שומר ישראל שמור שארית ישראל", הפנמתי כי אם אלוקים הוא השומר שלנו, כנראה יש לו דרכי מיגון להציע, החלטתי לבדוק אותם, הרשימה החלקית לפניך.

תורה מגינה ומצילה

על הערך והתועלת של לימוד התורה דובר כבר רבות, חידוש מעניין הוא לגלות את כוח ההגנה שהתורה מספקת לנו, אם אנו לומדים אותה ועוסקים בה, לא רק בזמן הלימוד עצמו אלא גם לאחר שפנינו לעניינינו. בתלמוד נאמר "תורה מגינה ומצילה" כאשר מגינה – בשעת הלימוד ומצילה – גם לאחר שעות הלימוד. חכמינו דורשים את הפסוק שאמר יצחק ליעקב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" – בשעה שהקול, קול יעקב (כלומר: לימוד התורה שהיה העיסוק התמידי של יעקב אבינו) נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידיים ידי עשיו שולטות בהם. במילים אחרות: העיסוק בתורה מגן עלינו מפני אויבינו ומספק לנו חומה גבוהה שתשמור עלינו מכל פגע.

כה משמעותית היא ההגנה המסופקת על ידי לימוד התורה, עד שלהלכה נקבע כי תלמידי החכמים הגרים בעיר אינם צריכים להשתתף בתשלום הוצאות הביטחון, מפני שהם מספקים ביטחון לתושבי העיר בעצם לימודם במקום!

אז מה צריך לעשות? להרבות בלימוד התורה. לקבוע לה זמן מסודר. ללכת לשיעורים הרצאות או ישיבות ולהשתדל שיישמע מרחובותינו מקסימום קול התורה האפשרי.

יפול מצדך אלף ורבבה מימינך? אליך לא ייגש!!!

דוד המלך כתב בתהילים את המזמור המכונה על ידי חכמינו ז"ל "שיר של פגעים". מה נאמר בו? "יושב בסתר עליון, בצל שד-י יתלונן" – מי שיישב בסתרו – תחת חסותו של אלוקים וילון בצלו, אם – "אומר לה' מחסי ומצודתי, אלוהי אבטח בו", אז – "כי הוא יצילך מפח יקוש", "לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף (טיל?) יומם", למה? כי – "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" אבל "אליך לא ייגש"!

זוהי ההבטחה שמבטיח אלוקים למי שיבטח בו ויישען על הגנתו. אם נפנים בבירור כי מאום לא יועיל ולא יעזור, אם נבין את הנאמר בתהילים כי "אם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר" ונאמין כי הכול מאתו יתברך ורק הוא קובע, מחליט ועושה את הדברים המתרחשים בעולם מגדול ועד קטן, נזכה לחסות הגנה מעולה שתשמור עלינו מכל פגע. נכון, אומר דוד המלך, יעופו טילים. אבל – הם יהיו מסביבך. "אליך לא ייגש".

אז מה צריך לעשות? קודם כל להאמין בלב ולבטוח בהשם. להתחזק בהבנה כי רק אלוקים מנהל את העולם ולא אף אחד אחר. וגם כמובן להתפלל ולקוות לישועתו.

ראש השנה זה הזמן!

עוד שבוע אנו נכנסים לחג ראש השנה. בראש השנה נקבעת השנה החדשה עבור כולנו, לא רק במישור האישי, אלא גם במישור הציבורי והלאומי. איך תיראה המדינה? האם יהיה בה שלום או חלילה מלחמה? האם נדע פחד או שלווה? מה יקרה בצפון, בדרום, בשטחים ובמרכז? כל זה יוחלט בראש השנה וזה הזמן להתכונן כראוי כדי לזכות להיכתב בו לשנת שלום ובטחון.

אז מה צריך לעשות? "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה" אומרים בתפילת החג וזה בדיוק מה שעלינו לעשות.

שנזכה לגאולה השלמה במהרה

משה

כל שעת לימוד תורמת לי מנוחת הדעת והנפש


שרי מסנר

 

"אין דבר גדול יותר מלימוד התורה", הוא אומר בפסקנות ייקית טיפוסית, "לימוד התורה זו התכלית והדבר החשוב ביותר בעולם. באופן מוחשי אפשר לראות זאת בסיפור של מרדכי היהודי, המופיע במגילת אסתר. מרדכי זכה להציל את כל היהודים בעולם מכיליון! הוא מציל היהודים הגדול ביותר שקם אי-פעם, ברור שזכותו גדולה ועצומה בלי שיעור בכלל. והנה, הגמרא אומרת שאם מרדכי לא היה עוזב את לימוד הוא היה בדרגה רוחנית גבוהה יותר.."

מה לימוד התורה תורם לאדם?

"מה לא? יש לי אוסף מכתבים וביניהם שמור לי מכתב שקיבלתי ממרן החזו"א זצ"ל, שנפטר לפני למעלה מ50 שנה, ובו הוא משרטט בצורה מדויקת את הלב, עם כל העורקים והפיתולים וכל הדיוקים הכי קטנים שבו.. משהו מדהים. הראיתי את השרטוט הזה לגדולי הקרדיולוגיים שלא האמינו 'רק מי שלמד רפואה באופן אינטנסיבי יכול לצייר כזה דבר'… החזו"א מעולם לא למד רפואה, אפילו לא שעה אחת! אבל בקיאותו העצומה בתורה הקנתה לו ידע נרחב בכל התחומים. התורה מכילה הכל! מי שרוצה להחכים בכל תחום בחיים שידע שבתורה ימצא את הכל!

"לא כל-כך משנה מה ללמוד", הוא עונה לשאלתי, "כל אחד צריך לבחור מה מתאים לו לי נטיית ליבו. למה הוא מתחבר יותר: הלכה, פרשת-שבוע, מוסר וכו'. התועלת שבכולם זהה: לימוד התורה משפר ומעדן את האדם. באיזה דרך תבחר לעשות זאת? זו כבר ההחלטה שלך מה מושך אותך יותר, אבל החשוב ביותר לדעת שזו הדרך החשובה והמוצלחת ביותר לשיפור עצמי!

ובאופן אישי, מה תורם לך הלימוד?

"זה החופש שלי, זמן ההרפיה והמנוחה הקבוע. יש לי 4 חברותות קבועות במהלך היום, וכל שעת לימוד תורמת לי מנוחת הדעת, מנוחת הנפש וזמן של הפוגה ורוגע במרוץ היומיומי. בשבילי ללמוד תורה  זה הפרס הכי הגדול, הלוואי והייתי יכול ללמוד כל היום, אבל מה לעשות – יש עיסוקים רבים ודחופים.. אז לפחות אני 'מפרגן' לעצמי כמה פעמים ביום הפוגות לימוד שמשחררות ומהנות אותי ביותר"

איך יפני לומד תורה?

יש בארץ מאות ואולי אלפי שיעורי תורה שבהם לומדים את הדף היומי אבל יש רק שיעור אחד שבו קוראים למי שמגיש את השיעור הרב אברהם (הירושי) טקהאשי.

שמו של טקהאשי מסגיר מיד את מוצאו. הוא יליד יפן שבגיל מבוגר יחסית עשה את הדרך הארוכה מארץ השמש העולה עד לישוב שבו הוא מתגורר היום בשפלת יהודה. בנוסף לכך הוא גם פרופסור לפיזיקה הקשור לאחד המוסדות האקדמאיים היוקרתיים במרכז הארץ. איך מגשרים על כל הפערים הללו? אברהם מחייך ועונה: "אין דבר העומד בפני הרצון".

הוא נולד וגדל באזור כפרי באי היקואידו במקום שבו עדיין ניתן לראות את לבלוב גבעולי האורז בתחילת האביב ואת פריחתם המרהיבה של עצי הדובדבן, ה'סאקורה' ביפנית. מגיל צעיר חש התעניינות בדברים רוחניים אך התחרותיות והמעשיות המאפיינות את אורח החיים היפני גרמו לו להדחיק את המחשבות הפילוסופיות ולהתמקד בקריירה המדעית.

קשר עם יהודים לא היה לו. "היפנים מאז ימי קדם הם עם שנוטה להסתגר בתוך עצמו וכמעט שלא בא במגע רוחני עם עמים אחרים. כמעט שלא היו יהודים ביפן ובכל מקרה נוכחותם והשפעתם במדינה היא אפסית". הפעם הראשונה שבה בכל זאת נתקל במושג יהודי היה כאשר עיין בחוברת של קבוצת ה'מקויה' קבוצה של יפנים אוהדי עם ישראל.

את המשך לימודיו עשה טקהאשי בארה"ב שם כבר פגש נוצרים ויהודים והחל להתעמק בענייני אמונה. הסקרנות הרוחנית שלו נעורה מחדש והוא התחיל ללמוד ברצינות כתבים דתיים שונים עד שהגיע בסופו של דבר לתורה הקדושה. "ביהדות מצאתי את האיזון המושלם בין עולם רוחני לבין הפרקטיקה של החיים. לא רק לומדים על מושגים רוחניים אלא לומדים גם איך להגשים אותם בחיי היום-יום הרגילים".

ההחלטה שלו להתגייר הפתיעה את מכריו היהודים שחשבו בתחילה שהוא מתלוצץ עליהם. אבל טקהאשי היה רציני לגמרי. הוא התגייר כדת וכדין וכאשר נתקל בהזדמנות לזכות במשרה אקדמית בארץ, הוא עלה לישראל והתיישב במרכז הארץ. היום הוא עוסק בתחום המדעי שבו התמחה כאשר במקביל הוא מנצל את עיתותיו ללימוד תורה.

במשך כמה שנים למד טקהאשי יחד עם קבוצת תלמידים קבועה במגמה ללמוד את כל הגמרא כולה. לפני כמה שבועות הפתיע אותו מגיד השיעור בהודעה בלתי צפויה. במשך תקופה של כמה שבועות הוא לא יוכל להמשיך במסירת השיעור והשאלה שלו הייתה העם טקהאשדי יוכל למלא את מקומו.

"מאוד התרגשתי מההצעה שלו. מי היה מאמין שאני אזכה לתת שיעור תורה בארץ ישראל בפני יהודים שזכו ללמוד מגיל צעיר בישיבות?", הוא אומר בהתפעלות.

 

רוצים לשמוע עוד, להתייעץ, לשאול, שיחת חינם למוקד אחינו פתוחה לשירותך:
1-800-20-18-19

או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד:052-7636278

או עם הרב אהרון יאדלר:050-4141386                     

 

 

ללמוד תורה, למה רק בישיבה?!

שלום כבוד הרב

רציתי לשאול שאלה כזאת, אני בתחילת דרכי בתשובה, כיוםן אני ב 17.5, הרבה אנשים אמרו לי שכדאי לי מאוד ללכת ללמוד בישיבה, שם אני יגלה עולם חדש של תורה.

האמת היא שאני קצת מתלבט, ובעצם למה ובשביל מה אני צריך ללמוד בישיבה, הרי אפשר ללמוד תורה גם מבלי להיות בישיבה?

תודה מראש

אופיר.

 

אופיר היקר, שאלתך אכן שאלה מעניינת שרבים מתלבטים בה.

ואסביר:

בתורתנו הקדושה כתוב: "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה את וזרעך" (דברים ל', י"ט).

נצטוינו בזאת לבחור בכל רגע ורגע בדרך הטוב, בדרך התורה, שכן אלו הם החיים האמיתיים לכל מבין ויודע דבר.

מצוה חשובה זו, כדי לקיימה כראוי, חייבים להמצא בסביבה שמשפיעה יראת שמים וקדושה. בלא זה, כשנמצאים סביב אנשים הרחוקים מיראת שמים אמיתית, לא ניתן להמנע מהשפעה שלילית, והמצבים בהם אדם ימצא את עצמו מתרחק מדרכה של תורה ובוחר לעשות דברים הנוגדים את רצון השם יתברך, ירבו ויגדלו.

מכיון שאדם מחויב להמצא בסביבה שתחזק אצלו את היראת שמים והרצון ללכת בדרך התורה כאמור, ישנה נחיצות גדולה, לכל המסוגל לכך, ללמוד בישיבה קדושה, ושם להגות בתורה, במוסר, בתפילה, בחיזוק האמונה, בתיקון המידות ובכל מה שנוגע לעבודת השם.

צריך גם לדעת, שאיכות ורמת הלימוד שמגיעים אליהם על ידי לימוד בישיבה קדושה, גדולים ללא היכר מהאיכות והרמה שאליהם שמגיעים אם לא לומדים בישיבה. וכן, על ידי לימוד בישיבה אדם מסוגל להגיע לדרגה רוחנית הרבה יותר גדולה, ובהתאם לכך כמובן שגם ההנאה והעונג שיש לאדם מפריחתו בתורה ובעבודת השם גדלים ומתרבים.

הלימוד בישיבה זו רמה אחרת לחלוטין מכל מה שאתה מכיר.

אני רוצה גם להסבירלך, שהתורה נמסרת מאב לבנו ומרב לתלמידו במשך כל הדורות של העם היהודי

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. וככה ממשיכה ההיסטוריה המפוארת של מסירת התורה.
אתה יכול ללמוד לבד, אבל האם ההבנה שלך תהיה מכוונת לאמת?

תורה זה לא עוד מקצוע שאתה יכול לפתח בו תאוריה חדשה, תורה היא חכמה האלוקית שאלוקים נתן לנו בהר סיני, וכל מטרת הלימוד בתורה הקדושה היא לחקור את האמת שבתורה, מהי סברה נכונה ומה ההלכה עד הפרטים הכי קטנים שיש בכל סוגיא (דיון) שיש בגמרא.
כל דרך מסירת התורה היא רב ותלמיד, הרב קיבל מהרב שלו שקיבל מהרב שלו עד משה רבנו בהר סיני, על ידי לימוד מהרב אנחנו יכולים להתחבר לשורש האמת, וללמוד מהי החשיבה הנכונה בתורה, מה נקרא שאלה ומה לא נקרא שאלה, מה נקרא תשובה שעונה על השאלה ומהי תשובה שלא מספקת. המוטו של לימוד תורה זה לא לדעת לדקלם את מה שכתוב-לגמור לקרוא את החומר, אלא להבין ולהבין עד הסוף, זה אפשר ללמוד רק מרב שקיבל מרב כדרך מסירת התורה. לכן תורה לומדים דווקא בישיבה ששם שומעים שיעורים מרבנים, נמצאים בקשר רציף עם רב שאפשר לשאול ולקבל תשובות.

אני ממליץ לך שתי המלצות

המלצה ראשונה: תתעניין אצל מי שכבר היה וחווה לימוד בישיבה. אין חכם כבעל הנסיון, ותשמע מהם מה זו התעלות ומה המשמעות ללמוד בישיבה קדושה.

שנית: אני ממליץ מאוד לעשות ביקור בישיבה, ולהתרשם מקרוב במה מדובר.

כמובן שיש להתאים לכל אחד ישבה שמתאימה לאפיו וסגנונו.

בהצלחה רבה

מרדכי קורן

 

רוצה לשמוע עוד על ישיבות, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

לנצל את ה'חיוך' שקיבלת מאלוקים

אז מה הייתם אומרים אם למשל הייתם שומעים על צעיר ישראלי שהלך לאיבוד במדבר יהודה, ובעודו תועה ביער בליל חורף סוער וגשום מוצא הוא ברק ואור שמאיר את החשיכה, ובמקום לנצל את ההזדמנות ולנסות לגלות את השביל המוביל ליציאה, הוא מחפש עצים מיוחדים או אולי חפצי נוי שנשכחו במקום ע"י מטיילים אחרים…

סיפור זה אני נוהג לספר לאלו השואלים אותי "למה ללכת לישיבה?",

פעמים ספורות בחיינו אנו מרגישים כי ניתנים לנו כוחות מיוחדים להתמודד מול החברה, ולהתקרב לבורא עולם. באמת, הרגע הזה, זהו 'חיוך' שאנחנו מקבלים מהקב"ה! לא כל אחד זוכה למתנה מיוחדת זו. וגם כשזוכים צריך לדעת איך לשמר אותה.

למה דווקא בישיבה? בישיבה אתה בעצם משנה את נקודת הבחירה שלך. כשאתה ברחוב בחברה לא תורנית, המלחמות שלך הם על בסיס- כן תפילין לא תפילין, כן שבת לא שבת, ואילו כשאתה בישיבה אתה כבר בליגה אחרת אתה נכנס לאטמוספרה רוחנית מיוחדת, כאן המלחמות הם- באיזו כוונה התפללתי היום, האם נשמרתי מלשון הרע או לא. אדם נמשך אחרי החברה בה הוא חי. זו עובדה. מעבר לזה שיש בישיבה חברה שמרגישה וחושבת כמוני, אני מקבל הכוונה נכונה, אני מלא סיפוק.

כשבחור נמצא בישיבה גם ההורים שלו מרוצים ממנו. הורים אינם מפחדים שהילד יהיה "דתי", הם מפחדים מחוסר יציבות אצל הילד. גם אם ההורים מתנגדים בתוקף בהתחלה, אבל כשעוברת תקופה ראשונה והם רואים את האושר והחיוך על פני ילדיהם, הם שמחים ומאושרים על הצעד שבנם עשה. הישיבה בראש ובראשונה נותנת יציבות נפשית. ישנו תלמיד בישיבתנו לפני שנה, כשנכנס לישיבה הוריו מאוד התקשו לקבל את הרעיון, כעבור שנה הם פנו מיזמתם בבקשה שנקבל את בנם הצעיר, סרבנו בתחילה, אך לאחר שהשתנו הנסיבות צרפנו אותו כתלמיד מן המנין.

אותם הורים שלפני שנה היו מסויגים מדרכה של הישיבה ממש הפעילו מכבש לחצים שנקבל את בנם הצעיר. ההורים הם המעריצים הגדולים של הישיבה.

רוצה לדבר על יהדות, להתייעץ, לשאול, 1-800-20-18-19 שיחת חינם למוקד אחינו

או בשיחה אישית עם הרב שמעון – 052-7636278

או עם הרב אהרון – 050-4141386

מהיכן מגיע המושג ישיבה?

כך 'נולדה' הישיבה

מאת: אי"ש זכריש

תנו רבנן, האב חייב בבנו; למולו ולפדותו וללמדו תורה וכו'. (גמרא קידושין)

ומוסיפה הגמ'; ומי שאביו לא זכה ללמדו תורה מכל סיבה שהיא, הוא עצמו חייב ללמד את עצמו.

אנחנו רואים בפסוקי התורה ובדברי הגמרא שהתורה מצווה את האב ללמד את בנו תורה, חז"ל לומדים שגם מי שאביו לא זכה ללמדו תורה, חייב הוא עצמו ללמד את עצמו.

זהו הציווי שציוותה התורה; כל אדם מחויב ללמוד תורה. כשהוא צעיר לימים חיוב זה מוטל על אביו, אולם כאשר יגדל להיות לאיש על כתפיו מוטלת החובה להגות בתורה הקדושה בכל עת ובכל שעה.

בדורות הראשונים, כל אב יהודי לימד את בניו וגידלם לתורה ומצוות. אולם בהמשך הדורות התרבו אותם הורים שלא יכלו או לא ידעו ללמד את בניהם תורה, מה עשו?

הגמרא מספרת (במסכת בבא בתרא):

אמר רב יהודה אמר רב, זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא, נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה וכו', התקינו שיהו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים.

כך, לאור העובדה שהיו הורים שלא יכלו ללמד את ילדיהם תורה, קמו תלמודי תורה ישיבות ובתי מדרשות ללמד את הנוער תורה, שאם לא כן מניין ידעו הנערים ללמוד תורה כשיגדלו ויעמדו להיות אנשים?!

אבל, במבט שטחי נראה כאילו כל מהות לימוד הנוער באופן משותף בין כותלי הישיבה נוצר והוכרח כתוצאה ממצב רוחני ירוד של הורים רבים באומה הישראלית.

אולם טעות גדולה היא לחשוב כך, י ש י ב ה איננה רק מקום לקיבוץ ואיסוף בני נוער שלא שפר עליהם גורלם ואין מי שילמדם תורה. היא הרבה מעבר לכך,

הישיבה היא בית היוצר והזיכוך, כור ההיתוך של הנער היהודי. ונבאר את הדברים

עיצוב חשיבה, עיצוב הסברה העצמית הישרה והאמיתית.

– – – עקידת יצחק,

אברהם אבינו – אבי האומה התיר את בנו מחבליו, יצחק ירד מעל גבי המזבח. כשפנו לחזור לביתם שבבאר שבע מספרת התורה , "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע". רגע, היכן נ ע ל ם לו יצחק אע"ה?

"יונתן בן עוזיאל" בבואו לתרגם פסוק זה, מיסב את תשומת ליבנו לעובדה מפליאה – יצחק הלך ללמוד ב… ישיבה של שם ועבר (שמם של ראשי הישיבה באותה תקופה). לשם מה פנה יצחק ללמוד בישיבה, האם אביו, אבי האומה הישראלית ומורה דרכה לא לימד והדריך אותו בלימוד תורה וקיום מצוות?

התשובה היא, נכון, דבר ברור הוא שאברהם אבינו לימד והורה לבנו דרך ארץ תורה ומצוות, אולם בסיום מעשה עקידת יצחק, הבין אברהם אבינו שרצון הבורא הוא שבנו ילמד תורה בשלימות יותר ממה שלמד עד כה, ו.איזה לימוד תורה בשלימות יש בעולם יותר מללמוד מפי אברהם אבינו – נאמן ביתו של בורא עולם?

הגמרא אומרת (במסכת עבודה זרה):

כל הלומד תורה מרב אחד, אינו רואה סימן ברכה לעולם.

מדהים,

אנו למדים מכאן, שרב, ככל שיהיה גדול בתורה, אינו יכול להנחיל לתלמיד סברה ישרה בלימוד התורה הקדושה. רק ע"י לימוד בין כותלי הישיבה, תוך לימוד משותף עם נערים בני גילו ומגוון רבנים כלבבו [בכל שנה אצל רב אחר] יוכל הנער לגבש סברה נכוחה ואמיתית בלימוד כל חלקי התורה.

מה מיוחד בישיבה ? סדר וישוב הדעת !

– – – חטא העגל,

משה רבינו יורד מן השמיים ורואה את עם ישראל, העם אותו טיפח והדריך בשליחות אלוקית, מתהולל סביב עגל הזהב אשר עשו. מיד, שבר את הלוחות ופנה להשמיד את האליל המתועב מן העולם. כעת, כיצד מחזירים את עם ישראל חביבו של הקב"ה אל הדרך הנכונה?

סיגופים, תעניות, אסיפות בכיכר העיר, דרשות חוצבות אש וכו', כל הדברים הללו אינם פתרון א מ י ת י לפריצות וההוללות בה עם ישראל שרוי. הפתרון האחד והיחיד הוא;

"וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".

משה רבינו, כפשוטו, הקים י ש י ב ה !

מהו באמת הפתרון בהקמת ישיבה?

חטא העגל נבע כתוצאה מ"אי סדר ובלבול" ששררו במחנה.

ישיבה, זהו המקום האידיאלי לחנך ולהעמיד את הנוער וגם את המבוגרים יותר " הַ רְ חֵ ק מִ ן הַ מַּ חֲ נֶ ה " – אי של שקט וסדר, הרחק משאון העיר הגדולה קיים שלטון הישיבה. שלטון של ס ד ר .

בגמ' סוטה מ"ט א' מובא:

בישיבה יתחנך הנער לדרך ארץ, נקיון גופו וחדר מגוריו, סדר בזמני השינה, ארוחות. או אז ישכיל גם לקבוע סדר פנימי לכל ענייני חייו; הלימוד והעבודה הפנימית מקבלים סדר נאות, מה להקדים ומה לאחר, כמה ללמוד וכמה לחזור, כמה לאכול וכמה לנוח.

מגדלור לסביבה הקרובה והרחוקה

"וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד".

אין כאן שום כפייה או השפעה מבחוץ, כי אם חדוות הלב – כל אשר נפשו חשקה בתורה יצא אל ה י ש י ב ה ללמוד תורה אצל משה רבינו.

ומה עם שאר העם? אלו אשר נפשם עדיין לא חשקה בתורה?

"וְהָיָה כְּצֵאת משֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה". גם כל העם שעדיין היה שקוע בהוללות ופריצות, ברדיפה אחרי אליל הזהב, העם שרשמי מעמד הר סיני כהו אצלו; כאשר ראו את משה רבינו – ר א ש ה י ש י ב ה "יוצא אל האוהל" לעבר ה י ש י ב ה ה ק ד ו ש ה הניצבת הרחק מאי הוודאות והבלבול. מיד, מתעוררים בקרבם רגשי קודש ובעין קנאה וגעגועים הביטו אחרי משה רבינו עד בואו אל הישיבה – " וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה ".

כאשר רואים תלמיד, נער צעיר שנפשו חשקה ללמוד תורה, עוזב את המולת הרחוב ופיתוייו ופונה לעבר מבצר התורה – הישיבה הקדושה, כל השאר, אפילו אלו שהרגש היהודי כבר כהה אצלם, יקומו מתוך קנאה וגעגועים להביט אחרי בן הישיבה העולה ומתעלה, משהו ידבק בהם…

החינוך לאהבת הזולת מביא בכנפיו את השכינה.

"וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה" – כשמשה רבינו נכנס להיכל הישיבה הקדושה, השכינה שהסתלקה בעקבות חטא העגל, חזרה לשרות על כלל ישראל.

השראת השכינה שייכת אך ורק כאשר לומדים בצוותא עם חברותא או רב

ד ב ר י תורה מתהווים רק ע"י לימוד תורה ב מ ש ו ת ף . רק אז מתייחדת השכינה עם הלומדים.

וכל כך למה?

"מתיחות חברתית" הנוצרת כתוצאה מתחרות לימודית בין תלמידים, מקובלת בכל העולם כדבר מובן מאליו.

לפי דברינו, אמנם חז"ל מעודדים לימוד משותף מפני ש"קנאת סופרים תרבה חכמה". אולם כיון שבלימוד כזה אורב הניסיון של התנצחות וקנאה הדדית, החכמה היא, לעמוד בניסיונות הללו ולפתח מידות טובות והנהגות נעימות בין אדם לחברו.

המסגרת הישיבתית ת ח נ ך את הנער לראות באהבת התורה ערך עליון, אך יחד עם זאת תלמד אותו פרק מ ע ש י באהבת ודיבוק חברים.

זה הוא אתגר יומיומי – ההתמודדות בין הצורך ללחום מלחמתה של תורה עם חברו, ובין החובה שהיא זכות לכבד ולהוקיר את חברו לספסל הלימודים. בן ישיבה שעובר את המבחן הזה בהצלחה, זוכה ומביא את השכינה לבית המדרש.

בורא עולם מ ו ר ג ש כאן היטב

ונסיים במעלת הלימוד בישיבה מצד עצם ה מ ק ו ם .

חז"ל אומרים, "יש ארץ מגדלת גיבורים ויש ארץ מגדלת חלשים. יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין".

מקום מקום ואנשיו. אך טבעי הוא שבאדם ידבקו תכונות מסביבתו הקרובה.

כאשר נער עומד על דעתו, עליו לבחון היטב את תכונות מקומו וסביבתו ולשפוט מה יוכל לקבל מהן ומה לא.

הקב"ה נמצא בכל מקום, אין בזה שום הבדל בין ירושלים לניו יורק – "מלוא כל הארץ כבודו". אולם בכל זאת קיימים הבדלים, האוירה השונה בין מקומות מקודשים ומרוממים שכל מהותם חינוך ועיצוב האישיות, לבין הרחוב הסוחף שמהותו קלקול וחורבן האדם.

אין מקום בעל טבע עדין יותר מהיכל הישיבה הקדושה, המקום בו יוכל התלמיד לעצב את אישיותו ולבנותה ולהרגיש את הבורא יתברך יותר מכל מקום אחר בעולם.

[מיוסד ע"פ: הנצי"ב על בראשית כ"ב י"ט, כתבי ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל, "עלי שור" לר' שלמה וולבה זצ"ל.]
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

התורה מעדנת גם מי שלא מבין אותה

גדול הדור הגאון הרב שטיינמן הסביר פעם: "גם כשבחור לא מבין את התורה שהוא לומד, התורה משפיעה עליו ומעדנת אותו" * הרב אהרן ביטון, מהמדרשיה בחולון, מעיד שראה את הדברים בחוש בקרב נערים שעברו אצלו

 

הרב ביטון:

 

"הגאון הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א, אמר פעם שכאשר לומדים עם מישהו תורה, אפילו גמרא שלכאורה הוא לא תמיד מתחבר אליה בהתחלה, התורה משפיעה ישירות על הנשמה שלו. אני יכול להעיד שאכן רואים זאת בחוש, ואחרי שבחור מתחיל ללמוד תורה רואים את התוצאות, ורואים כמה שהוא מחפש להתקרב עוד ועוד. הרי בעצם, בבתי הספר התיכוניים והמקיפים של ימינו, אין הרבה דברים ערכיים להציע, וכשהנוער רואה את ההתנהגות והמצב החברתי בתוך הכיתות של בתי הספר הכלליים – הוא מחפש משהו יותר עמוק, עם יותר ערכים, ואת זה הנוער מוצא בתורה, בה הכל ערכי ואמיתי, ואין משהו שעושים או לא עושים בגלל אינטרס, אלא עושים רק את מה שהקב"ה אמר, ומה שאמר לא לעשות – לא עושים. כשאדם לומד תורה, הוא מרגיש שיש מישהו מעליו והוא מתרכך יותר ועובד על המידות שלו. הוא מבין שזו התכלית בחיים – להיות אדם יותר טוב, וזו העבודה האמיתית שלו והמהות של התורה, והוא מתחיל לעבוד עם עצמו על ה'תקנון' הזה".

הרב ביטון נזכר ומספר:

אצלי במדרשיה היה נער מאד רחוק, ממש בלי זיקה ליהדות, שנקלע למדרשיה על ידי חבר שהביא אותו. הייתה חבורה שהתעללה בו בבית הספר, אך גם הוא לא היה 'פראייר', ולפני שהוא הגיע למדרשיה באותו היום הוא חטף הרבה מכות והחליט להתנקם בהם בצורה ברוטאלית. כשהוא הגיע למדרשיה ראיתי שהוא מאד כעוס, אך בהתחלה לא דיברתי אתו, ורק מסרתי שיחה מוסרית כללית במדרשיה. כך, הוא בעצם ראה שיש דברים אחרים חוץ מאגו שחצנות וגאווה, שזה מה שהולך באמת בבתי הספר, והוא נמשך לדברים והרגיש שאם הוא ירסן את מידותיו – הוא ייחשב לגיבור האמיתי. כך הוא עשה, והוא החל להתנתק מהם ולבוא עוד ועוד למדרשיה. הוא התקדם המון והיה מגיע אליי אפילו ל'כולל' כדי ללמוד כמה שיותר, והיום הוא יושב בישיבה במודיעין עלית. הוא הגיע מאד רחוק. מהסיפור הזה אנחנו רואים בחוש איך שהתורה מעדנת את האדם, ממש כמו שהרב שטיינמן אמר: גם אדם שלא מבין את הגמרא – לימוד התורה משפיע עליו ומעדן אותו".

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

לימוד תורה היא הדרך הנכונה היחידה למי שמבקש להתחזק

בשיחה מיוחדת ל'רב של האינטרנט", מסביר הרב משה מגידיש, מנהל רשת המועדוניות התורניות

המפורסמות לנוער מקרית גת, כי ישנה דרך אחת בלבד להתחזק נכון – והיא עוברת דרך לימוד התורה.

 

אבידור רענן

מדוע בחור שמתחזק חשוב שישב וילמד תורה?

"ברגע שבחור מתחיל להתחזק, אם הוא לא נכנס למסגרת לימודית שיש בה אברכים ושיעורים תורניים

יומיומיים שמבססים אותו ואת החזרה שלו בתשובה, הוא יכול לצמוח בצורה עקומה, משום שאינו יודע

כיצד עליו להתנהג ומה לעשות. ואכן, אלה שלא הולכים למסגרות תורניות או לישיבות, ברוב המקרים

הם מתייאשים וחוזרים בסוף לנקודות ההתחלה ו'יורדים' מזה, בגלל שהם מרגישים: 'ניסיתי, ולא הצלחתי'.

והם לא יודעים שהם אינם בשלים משום שעשות את הדברים בצורה לא נכונה. זה ממש כמו אישה

שטעמה אצל חברה שלה איזו עוגה מאד טעימה וביקשה ממנה את המתכון. וחברתה אומרת לה:

שימי ביצים, קמח תופח, קקאו, קצפת, אגוזים וכו'. היא רשמה את המצרכים, אך כשבאה להכין

אמרה לעצמה: במקום אגוזים, אשים בוטנים. במקום קצפת, אשים שוקולד וכו' ולבסוף שינתה

חצי מהמתכון, וכשהיא הכינה את העוגה יצאה לה 'על הפנים'. אז היא צלצלה לחברה ואמרה לה:

את לא מתביישת? מדוע הבאת לי מרשם שאינו נכון? אמרה לה החברה: תקריאי את המרשם

שיש לך. ואז היא אומרת: במקום קצפת שמתי שוקולד, במקום אגוזים – בוטנים, במקום קמח

תופח – קמח רגיל. אומרת לה החברה: ברור שלא יצא לך טוב, כי בשביל שיצא לך טוב היית

צריכה ללכת לפי המתכון ולא לשנות.

כך בדיוק בתהליך התשובה וההתחזקות

אם בחור נמצא עם חברים כמוהו שרוצים להתחזק, זה מה שיכול לקדם אותו. אצלנו במועדוניות

התורניות אנחנו עושים טיולים ביחד, ערבי גיבוש ועוד, וזה משלים את החלל החסר של הבחור

כאשר הוא מתרחק מהחברים הישנים שלא הולכים בדרך שלו, וכך תהליך הצמיחה שלו יותר טוב.

בנוסף, לימוד התורה מעדן את הבן אדם וגורם לו להוריד את המידות הרעות שלו, וכך הוא זוכה

לצמוח בעבודת ה'. וזה היתרון בללמוד תורה במקום מסודר, שאתה לומד עם אברכים המנוסים

בתחום, וכשהבחור נקלט שם הוא בעצם נכנס למשפחה גדולה שעוזרת לו בכל צעד במשך שנותיו

הבאות, ממש עד שהוא מגיע אפילו לחופה כשרה. כמובן, כל בחור ודרכו בעבודת ה' ומה שמתאים לו".

האם התורה משפיעה על הלומד? על התנהגותו?

"אנחנו כיום כמעט 8 שנים בתחום, וראינו עשרות רבות של בחורים שבזכות לימוד התורה הם

השתנו מהקצה אל הקצה, ואפילו נערים שהיו בעבר אלימים ולדבר איתם ברחוב זה היה סכנת

נפשות, בזכות הלימוד תורה הם פשטו צורה ולבשו צורה. היו לא מעט הורים שסיפרו על בניהם

שהיו תקיפים איתם והיה פחד להיות איתם בבית, ואילו אחרי שהם החלו ללמוד תורה ולמדו

על כיבוד הורים, כבר ההורה היה מספר לנו: כשאני נכנס לבית, הבן עומד לכבודי. הוא לא מאמין

לאיזו רמה הבאנו את הילד, ויש עשרות דוגמאות לכך".

מה צריך בחור לעשות בזמן הראשון בו הוא רוצה להתחזק?

"בשביל הצלחת הבחורים בעולם הישיבות, כדאי שיהיו חצי שנה במסגרת יומיומית של לימוד גמרא,

כך שיקנה כבר בסיס וידע כיצד לשבת וללמוד. כמובן שהרצון הוא להגיע לישיבה, וגם צריך לדעת

לאיזו ישיבה להגיע, כי כל בחור מתאים לסוג ישיבה אחרת. מדרשיה זה כמו 'אדנית' קטנה לפרחים

שנותנת שורשים, אבל המטרה היא להתפתח וללכת לישיבה".

מה בחור יכול לומר להורים שאינם מרוצים מכך שבנם יגיע לישיבה?

"יביא אותם לישיבה, והמנהל יראה להם. אצלנו למשל יש סנוקר, פינג פונג ועוד, ואנחנו מסבירים

להורים שאנחנו לא עושים אותם פנאטים, אלא מלמדים אותם קצת על כיבוד הורים ומוסר וזה המטרה שלנו".

 

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

מהאופנוע לבית המדרש

אבידור רענן
יעקב נעימי, העובד לפרנסתו במשלוחים באזור המרכז באמצעות האופנוע שברשותו, מספר על השמחה שנותנת לו שעת הלימוד תורה בערב: "זה הדבר היחיד שממלא אותי בסיפוק"

אני עובד די קשה במהלך היום. את היום שלי אני מתחיל מוקדם בבוקר, ב-6 בבוקר, אז כבר ממתינים לי מספר שליחויות מהמשרד, והיום הזה נגמר מאוחר בלילה.

אני נוהג על אופנוע, ומעביר דברים (בדרך-כלל דחופים) ממקום למקום. זה יכול להיות משכונה לשכונה באותה העיר, או מעיר לעיר. מדובר בעבודה די קשה, שכן מלבד הנסיעות עצמן אני גם סוג של "סבל" ואני סוחב את הדברים שאני מניח בארגז האופנוע אל הנמענים, כשמדובר פעמים רבות במשלוחים שהם די כבדים.

אני עושה את זה כבר לא מעט שנים, ואולי אף התחברתי לעבודה הזו, במסגרתה אני פוגש אנשים רבים ויש לי חוויות רבות מהנסיעות, אבל אני יכול לספר שבכל היום שלי – אני ממתין בכל יום רק לדבר אחד: למפגש עם דף הגמרא בערב.

זו השעה היחידה שבאמת אני חש בה רגוע, ולא משנה אם תהיה לי עבודה אז או משהו אחר ששווה הרבה כסף – על זה אני לא אוותר. לימוד הגמרא, מכניס בי סיפוק ששום דבר אחר לא מכניס לי. אני פותח את הגמרא ונשאב ללימוד, ושוכח מכל העולם.

קשה לי לתאר במילים את מה שאני מרגיש אחרי הלימוד. זו תחושה נפלאה של סיפוק שמתפשט בתוכך, וממלא אותך בשמחה רוחנית אמיתית.

זה הדבר שבאמת מחזיק אותי יום יום מול העבודה הפיזית ומול שאר הדברים איתם הבן-אדם צריך להתמודד – שעת הלימוד הזו שמחברת אותי לריבונו של עולם ולתורה הקדושה שהוא נתן לנו.
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

כך הפכה מסיבה ריקנית לאירוע בעל משמעות

דוד רוזנהיים

במסגרת המדרשיות שאני מנהל, אני מלמד קבוע ועובד עם כמה בני נוער מאזור אשקלון.

שבוע שעבר שוחחנו, ואז הם מספרים לי על מסיבה מתוכננת לל"ג בעומר. הם תכננו, ביחד עם

חברים וחברות להביא די.ג'יי. אל חוף הים, שישים שם מוזיקה שה' ישמור, וכל זה בתערובת

בנים ובנות וכמובן מתוך אווירה מתירנית – והכל בל"ג בעומר, היום הקדוש.

ביקשתי מהם שיספרו לי מה הם יודעים על ל"ג בעומר, וחלק מהם באמת ידעו שרבי שמעון

בר יוחאי נפטר ביום הזה, וידעו את הסיפור על כך שהוא התחבא במשך שנים במערה ולמד

שם תורה, מפחד השלטונות.

ישבתי איתם ביחד, הסברתי להם מהי המשמעות האמתית של ל"ג בעומר, איזה יום קדוש שזה

ואיך במחי מסיבה אחת הם הולכים להפוך ערב של קודש קודשים לערב של טומאה לא-עלינו.

אבל הם כל-כך כבר היו שבויים במסיבה שתוכננה, ששאלו: אתה אמנם צודק, אבל איך אפשר

לפספס דבר כזה?? והם אמרו לי: אם תעשה לנו משהו אחר במקום המסיבה, אנחנו מוכנים לבוא איתך.

וזה בדיוק מה שעשינו! ביום ראשון, ל"ג בעומר, אז אתמול אחה"צ לקחנו על לקחנו מנגל ושמנו באוטו.

שכרנו כמה זוגות אופניים והעמסנו גם אותם. אחרי התארגנות מדוקדקת יצאנו ב-12 בלילה צפונה, ל

קבר של רבי שמעון בר יוחאי במירון. הבאתי איתנו גם גיטריסט, וכן 'בוקסה' עם שירים, לעשות חפלה קדושה.

וכך היה: נסענו למירון, והתפללנו שם שחרית. משם עשינו מסלול של אופניים על כל הר מירון, עד הצד השני,

בחזרה לקבר. בהמשך עצרנו ב'רמות נפתלי', תפסנו שולחן וערכנו ארוחת בוקר, תוך כדי שהגיטריסט פורט

על הגיטרה ואנחנו מדברים כולנו דיבורים של יראת שמים, דיבורים של קדושה.

והמדהים היה סוף הסיפור: באחד העיקולים עצר אותנו שוטר. הוא התחיל להעיר לי שהמראה לא תקינה,

שיוצא עשן רב מהאגזוז וגם שנסענו במהירות גבוהה. לא ידעתי מה לעשות. ואז הוא שואל אותי:

איך אתה קשור לחבר'ה הצעירים שאיתך? והסברתי לו שהם כעת מתחזקים. כשהוא שמע את זה,

הוא פשוט עזב הכל ואמר: תשמע, ה' איתכם! אתם עם-ישראל האמיתי, דרככם ימשיך ויפרח עם ישראל

במשך הדורות. סע. ה' איתכם, ולא צריך כעת דבר.

היה זה החיזוק האחרון בשרשרת החיזוקים של היום, אותם ראינו בעינינו.

כך הפכנו שוב את ל"ג בעומר ליום של קדושה.
מעוניין בסיוע אישי? רוצה להכיר את עולם היהדות? ארגון אחינו ישמח לסייע לך בכל עניין התקשר עכשיו
1-800-20-18-19 השיחה חינם או לשמעון 052-7636278

מה הן ה"סליחות"?

הרב דוד שטרן:

 

אנחנו מתקרבים לראש השנה וליום הכיפורים שהם שני ימי דין, ובהם נחתם גורלו של האדם ושל העולם כולו למשך השנה שתבוא, ולכן, נהוג בימים שלפני ימי הדין הללו להרבות בתשובה ובתפילה.

עוד מתקופת ה"גאונים" (שהיו חכמי בבל לפני כ-1,300 שנים), החל המנהג להשכים בחצות הלילה או לפנות בוקר בכל יום ולומר תחנונים ("סליחות") בציבור. כבר אז היו בעניין זה מנהגים שונים, כאשר חלק היו משכימים בעשרת ימי תשובה בלבד, וחלק אחר – כבר מראש חודש אלול. ועד היום, בקרב יהודי צרפת ובאשכנז (גרמניה), כלומר – עדות אשכנז, התפתח מנהג להשכים לסליחות רק ממוצאי השבת שלפני ראש השנה, ואם ראש השנה חל בתחילת השבוע – ממוצאי השבת שלפני כן. ואילו בקרב יהודי ספרד – החל מראש חודש אלול.
מדוע אומרים י"ג מידות ("ה' ה' א-ל רחום וחנון") כל קטע קצר ב"סליחות"? מה העניין?

ובכן, כאשר משה רבינו ביקש מהקב"ה "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ", אמר לו הקב"ה שאמנם "לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", אך הוא יגלה לו את הגילוי העליון ביותר שהאדם יכול להשיג מדרכיו של הקב"ה. וכך נאמר שם בפסוקים (שמות ל"ד, ו'-ז'): "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם (כלומר, סבלן ואינו ממהר לכעוס) וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים (כלומר, זוכר את המעשים הטובים לאלפי דורות), נֹשֵׂא (כלומר סולח על) עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה (כלומר מנקה את האדם מעוונותיו)".
בפסוקים האלו, מופיעות 13 "מידות" של רחמים, ואנו לומדים מהן שהרחמים והסליחה הן המידות העליונות ביותר בהנהגת ה' בעולם. ומשום כך, תמיד יש מקום לחזור בתשובה ולהתפלל לישועת ה'. הקב"ה גילה למשה רבנו שכאשר אומרים את הפסוקים הללו בציבור, הדבר מעורר את מידת הרחמים. משום כך בקטע המרכזי בכל נוסחי הסליחות, שחוזר על עצמו כמה פעמים ומתחיל במילים "א-ל מלך יושב על כסא רחמים", מוזכרים הפסוקים הללו.

בגרויות או ישיבה?

יוסי ליפשיץ

רבים מתלבטים אם כדאי קודם להשלים תעודת בגרות או תואר ורק אח"כ ללמוד בישיבה

לכולם אני אומר, שיש להבין בראש ובראשונה מה צריך וחייבים לעשות בגיל ההתבגרות. בנקודה הזאת, מסתבר שעד כמה שחשובה תעודת הבגרות, בסדרי העדיפויות צריך קודם כל חינוך.

שנות הבגרות השנים יפות מאד של האדם, אך גם סיכונים רבים טמונים בשנים אלו, בהן נקבעת עיקר אישיותו של האדם. ברור לכל העוסקים בחינוך שבשנים אלו יש להשקיע את הכל על מנת שאופי האדם יעוצב בצורה החינוכית והנכונה ביותר בשנים אלו.

עיצוב האישיות של האדם, הן מבחינת ההנהגה שלו והן מבחינת יכולת ההתמודדות שלו ובנין אישיותו נעשה טוב יותר בתוך היכל הישיבה, דבר זה מוכח וברור. החינוך, המשמעת העצמית ופיתוח החשיבה בכלל, נעשה בצורה הטובה ביותר בישיבה.

מעבר לזה, אין ספק כיום ואומרים זאת גדולי הפרופסורים, שלימוד הגמרא מקדם באופן דרמטי את יכולות החשיבה הלוגית וההעמקה בחומרים עיוניים עד כדי כך שלאחר הלימוד בישיבה, הוצאת תעודת בגרות הוא מעשה קל ביותר.

אם כן, ברור שגם אם תעודת בגרות מאד חשובה, סדר העדיפויות צריך להיות שקודם כל הולכים לישיבה ורק אחר כך מוציאים תעודת בגרות.

בפרט כיום, האפשרות להשלים בגרויות נגישה ביותר, אפשר לעשות זאת בשעות הערב, במקרים מסוימים אפילו תוך כדי הלימוד בישיבה בשלב מאוחר יותר, לאחר שהבחור יציב בלימודיו.

בכלל, הרבה חושבים שקשה להתפרנס בלי בגרויות, אבל באמת זה ממש לא כך. מצד אחד, יש מאות אלפי מובטלים בישראל, לחלקם הגדול יש תעודת בגרות ויש אפילו בעלי תואר אקדמי, נו, אז איך אין להם פרנסה, לא בדיוק מי שיש לו בגרות – יש לו פרנסה, כנראה שצריך גם סיעתא דשמיא.

גם לך יש שאלה?

להכוונה, התייעצות, שאלה ולכל מטרה, שיחת חינם למוקד אחינו פתוחה לשירותך:
1-800-20-18-19

או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד – 052-7636278

או עם הרב אהרון יאדלר – 050-4141386

קונפליקט: ההורים שלי והישיבה שלי

בעיה נפוצה היא מאד בקרב הצעירים הרוצים ללמוד בישיבה, שישנה התנגדות לכך מההורים, התנגדות שמונעת מהם לבצע את הצעד החשוב הזה של מעבר לישיבה. אם לבן עוד לא מלאו שמונה עשרה שנה, שאז על פי החוק הוא נחשב כקטין הנמצא ברשות הוריו, הבעיה עוד יותר קשה.

אמנם, מכיון שיהודים מאמינים אנו, ודאי שאמונתנו צריכה להביא אותנו לידי הבנה שהקב"ה בכבודו ובעצמו, הוא זה שיוצר את התנגדות ההורים ואי הסכמתם ללימוד בישיבה, שכן כל הקורה בעולם, הכל מגיע ממנו יתברך כידוע.

וכאן תמהים אנחנו, הרי הקב"ה רוצה שנעבוד אותו, הוא רוצה שנתקרב אליו, שנרבה בלימוד תורה ונזכה להיות תלמידי חכמים, אז כיצד יתכן שהוא יעשה עיכוב כה קשה עבורנו ללימודנו בישיבה?

התשובה היא שדוקא משום שהקב"ה כל כך אוהב אותנו, דוקא משום כך הוא נותן לנו לגדול בתנאים קשים מבחינה רוחנית, ואצל הורים שלא מסכימים לצעד היקר מכל, לעבור ללמוד בישיבה קדושה.

שכן הבורא יתברך רוצה לזכות אותנו להיות כמו אברהם אבינו. גם אברהם אבינו נולד למשפחה חילונית, הוא עוד נולד למשפחה ולסביבה כופרת, משפחתו הייתה עובדת עבודה זרה.

למרות זאת, אברהם אבינו, הבין שמה שנדרש ממנו זה ללכת בדרך האמת, להכיר את בורא העולם ולעבוד אותו. הוא דבק במטרה הזו ללא פשרות, הלך נגד דעת הוריו וכל הסביבה בה גדל, וזכה בזכות כך להיות גדול ישראל, אב האומה.

כל ילד שנולד למשפחה הרחוקה מהשקפת תורה אמיתית, והוא זכה להכיר באמיתות התורה ובהבנת מטרת החיים, ומכיר הוא בחשיבות לגדול בתורה ובעבודת השם, זה אומר שמשמים זיכו אותו להיות כמו אברהם אבינו, איזו זכות נפלאה היא זו!!!

אכן, הדבר דורש מהבן מסירות מיוחדת בשביל לדבוק במטרה, מסירות ללא פשרות וללא נסיגות, וברור גם שאין לוותר על לימוד בישיבה בגלל מניעות ועיכובים, קשים ככל שיהיו.

אין לשער את גודל השכר וההתעלות הרוחנית לה יזכה מי שעושה כזו מסירות בשביל ללמוד בישיבה. אשריו ואשרי חלקו!

בפועל, אם אתה מרגיש שנפשך נקשרת לישיבה, צריכים להסביר היטב להורים את החשיבות של הלימוד בישיבה ולהראות להם בכל דרך אפשרית עד כמה הדבר חשוב ושאין לי שום כוונה לוותר על התוכנית ללמוד בישיבה. יש להבהיר להם היטב ששום מסגרת אחרת חוץ מישיבה קדושה לא תתאים לי ולא תתן לי את המענה שנפשי זקוקה לו.

אתה חייב להבין שמנקודת המבט של ההורים הם רוצים אך ורק ותמיד את טובתך בלבד, הם מתנגדים שתלך לישיבה כי הם חושבים שזו טובתך, יכול להיות שיש דיעות קדומות ששוכנות בליבם, יכול להיות שהם פוחדים מעצם השינוי ובעיקר, הם פוחדים לאבד אותך, את היקר להם, הם פוחדים שהמהלך שאתה עומד לבצע יקח מהם את ילדם האהוב.

אתה חייב להחליט, וגם לשדר זאת להורים, מההורים לא מתנתקים, אף פעם, בשום אופן, אתה חייב להרגיע אותם, ההליכה לישיבה לא מנתקת אותך מההורים ואתה חייב בכבודם בכל מקרה ובכל מצב גם אם אתה בחור ישיבה והם חילוניים גמורים. אתה חייב לתת להם את התחושה שזה מה שהולך לקרות בכל השלבים של ההתחזקות שלך.

אתה חייב להדגיש לעצמך וגם להורים שללמוד בישיבה זה לפעמים אולי מרחק פיזי של נסיעה לעיר אחרת, אבל הקשר הנפשי והאישי מתחזק והולך ואף מתקבע באופן הראוי וההולם ביותר כי הליכותיו של בחור ישיבה הם הליכות אציליות ומיוחדות.

במקרים רבים ניתן לבקש מארגון אחינו נציג שיבוא לדבר עם ההורים ולהסביר להם את חשיבות הענין והרווח הגדול שיהיה ממעבר בנם לישיבה, רווח גדול, הן לבן והן להורים.

הניסיון מוכיח שברוב המקרים כשההורים חשים כמה טוב לבן שלהם וכמה שהוא מרוצה ושמח בישיבה, הם מתחילים גם בעצמם להיות מרוצים ושמחים מכך.

רוצה לשמוע עוד על לימוד בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

 

איך נראים חיי החברה בישיבה?

שאלה:

בסיפורים שאתם מביאים על הווי החיים בישיבה חוזר ונשנה הדגש על הקשר החברתי המיוחד הקיים בין תלמידי הישיבה, קשר שלפי דבריכם קשה למצוא כדוגמתו במסגרות החינוך הכלליות. נדמה לי שאתם קצת מגזימים בנקודה הזאת. האם התחרות הלימודית שבין תלמידי הישיבה לא אמורה דווקא לפעול בכיוון ההפוך – לחדד את ההבדלים ולהגביר את המתח ביניהם?

תשובה:

במובן מסוים אתה צודק. חז"ל לימדונו: "קנאת סופרים – תרבה חכמה". קנאה מהסוג הנכון ובמינון המתאים מסוגלת להמריץ את הלומד להצטיינות יתירה. ועם זאת כל מי שטעם אי פעם את טעם החיים בישיבה יספר לך שההווי השורר בה הפוך במאה ושמונים מעלות לאווירה הסנובית האופיינית למקומות לימוד אליטיסטיים.

איך זה קורה?

יש לכך כמה הסברים שכולם קשורים בסופו של דבר לאופיו הנאצל של לימוד התורה.

כבר הזכרנו במאמר קודם את הקשר שבין לימוד תורה לבין פיתוח מידות טובות. את התורה לומדים לא רק כדי לצבור ידע והשכלה אלא בראש ובראשונה כדי להפוך לבני אדם טובים יותר. תלמיד שעוסק באופן פעיל בתיקון המידות, שמפתח את מידת הענווה, מתגבר על תכונת הכעס, מדכא את רגש הגאווה השלילית, מטפח את אהבת הזולת וגמילות החסדים, תלמיד שכזה לא יכול להתנשא ולהתייהר על תלמיד אחר, גם אם קיימים ביניהם פערים לימודיים. אדרבא, חלק ממצוות גמילות חסדים אותה מטפחים בישיבה הוא לתת כתף ולסייע למי שמתקשה בהבנת הסוגיה. חז"ל מלמדים שההצלחה בלימוד התורה אינה נתונה בידי מי שמוכשר יותר אלא בידי מי שמשקיע את עצמו, מתייגע בה ומתמיד בלימודה לאורך זמן.

נקודה נוספת התורמת לדיבוק החברים בישיבה קשורה למטרת הלימוד. במוסד חינוכי רגיל המוטיבציה שמניעה את התלמיד להגיע להצטיינות היא אגואיסטית. הוא רוצה להצליח כדי שיהיו לו ציונים טובים יותר, כדי שיהיה פופולארי בחברה, כדי שמעמדו החברתי יתעלה ויתרומם, כדי להתקבל למוסד אקדמאי מובחר, כדי לבנות לעצמו קריירה מוצלחת וכו' וכו'. כל השאיפות הללו מעמידות אותו בתחרות כנגד שאר התלמידים המצטיינים שאף הם חושקים בהצלחה מסיבות אלו. נוצרת אפוא תחרות שבה כישלונו של תלמיד אחד היא הצלחתו של תלמיד אחר.

לעומת זאת בישיבה כל התלמידים, המוכשרים יותר והמוכשרים פחות, כולם מאוחדים סביב שאיפה אחת שהיא הסיבה האמיתית בגינה לומדים תורה: כולם רוצים לעשות רצון ה'. וכאשר זו המשימה וזאת המטרה אזי אין מקום ליריבות ולעוינות. נהפוך הוא, חלק מרצון ה' הוא לסייע לאחרים להצליח אף הם בקיום רצון ה', וכך יש לכל תלמיד אינטרס שכל חבריו יצליחו כמוהו.

 

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

 

מכירים תיכון עם שיעורים מסודרים בהתגברות על הכעס?

שאלה:

כמה פעמים יצא לי לשמוע את הטענה שלכם שלימוד בישיבה עושה את התלמיד לאדם ערכי, מוסרי ובעל מידות טובות יותר. אני יכול להבין שהלימוד בישיבה מרחיב את הידע התורני של התלמיד, אבל כיצד יש בכוחו לשפר את האישיות שלו? מה הקשר בין הכרת עוד כמה דינים והלכות לבין פיתוח מידות טובות?

תשובה:

אכן ברוב המקצועות איננו מצפים שהלימוד יחולל שינוי באישיותו של התלמיד. מי שלומד חשבונאות אינו נהפך על פי רוב לטופס שמאות מס, ומי שמצטיין בגיאומטריה לא הופך למחוגה. אבל תורה – זה משהו אחר. לימוד תורה בצורה הנכונה יש בכוחו לחולל שינוי מהותי באישיות האדם.

איך זה עובד?

יש לכך כמה הסברים. נתחיל בכך שסוגיות רבות בתלמוד מחדדות את המודעות של הלומד לכך שעליו לקחת אחריות על התנהגותו. אדם שלומד סוגיות העוסקות במצוות 'השבת אבידה' קולט שהתורה מטילה עליו אחריות לא רק להימנע מגרימת נזק לזולת, אלא לצאת מגדרו כדי להציל את רכוש חברו. מי שמתעמק בהלכות נזקים לא יכול להיות אדיש לגרימת נזק לרעהו.

מעבר לכך יש חלקים ניכרים בתורה שמוקדשים באופן ישיר לעבודת המידות. סדר הלימוד בישיבה כולל זמנים המוקדשים לעיון והתעמקות בתיקון המידות. מכירים תיכון שבו מתקיימים שיעורים מסודרים בהתגברות על הכעס? עושים תרגילי התמודדות מול מידת העצלות? לומדים להתגבר על הקנאה? בישיבה מתעסקים בכל הנושאים הללו, ועוד רבים אחרים. מיותר לפרט עד כמה הלימוד הזה תורם לפיתוח אישיותו של הנער בתקופה הקריטית של גיל ההתבגרות.

נקודה חשובה נוספת היא שעצם העיסוק בתורה יש בכוחה לרומם את הנשמה. בתורה צפון אור רוחני רב-עוצמה, ומי שמשקיע את עצמו בלימוד התורה בצורה טוטאלית זוכה לכך שהמאור של התורה מחלחל אל תוך נשמתו ומרומם אותו לדרגה גבוהה יותר. אולי נדמה לכם שהרעיון הזה הוא 'מיסטי' במקצת, אבל אתם יכולים לבדוק אותה במו עיניכם. שוחחו עם הורים לנערים שהלכו לישיבה. קראו כמה מהראיונות המתפרסמים באתר זה. אחד המכנים המשותפים החוזרים על עצמם הוא השינוי הדרמטי שהתחולל בעקבות הלימוד בישיבה. הם נעשו עדינים יותר, מתחשבים יותר, ו… כן, גם מכבדים יותר את ההורים.

זה לא קוסמות, זה לא מיסטיקה, זה פשוט לימוד התורה בפעולה. מי שמתעמל בקביעות בחדר כושר מפתח את השרירים, מי שלומד בקביעות בישיבה מפתח את הנשמה. זה עד כדי כך פשוט, וזה עובד.

 

רוצה לשמוע עוד על לימוד בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

לדרוס את אבא פעמיים

 

הסיפור שלי מזעזע, ולא רק משום שיש לו סוף טראגי.

אני בן 45, גר בירושלים ועובד לפרנסתי כנהג מונית.

גדלתי בשכונת עוני ולמדתי בביה"ס של החיים. הוריי אנשים מסורתיים – לא מערבבים בשר וחלב ולא מחללים שבת.

כילד למשפחה קשת יום, את זמני העברתי ברחובות, מחפש תעסוקה ואוכל. בהיותי בן עשר ניסיתי את מזלי כעוזר לחנווני, בתחילה צחק עליי בעל המכולת ואמר לי בחביבות "ילד, לך לבית הספר". לבית הספר לא הלכתי, והמוכר שראה בעקשנותי וברעבוני הסכים שאעזור לו. תמורת כל יום עבודה הוא נתן לי שוקו, לחמנייה, קופסת סרדינים וחמישה עשר שקלים. הייתי חסכן, ואת הכסף החבאתי במקום מסתור כלשהו, אך כעבור כמה חודשים נפתחה מול המכולת צרכניה גדולה וזולה. בעל המכולת נאלץ לסגור, ומצאתי את עצמי מפוטר. כאן החלה הקריירה שלי.

ניסיתי לחפש לעצמי משרות אחרות, כך נדדתי מעבודה כנער שליחויות, מוכר פרחים בכניסה לעיר ביום שישי, עובר דרך מחלקת תברואה של העירייה וניקיון חדרי מדרגות, כאשר כל עבודה גרועה מקודמתה. כאמור, נהגתי בחסכנות, ובגיל 18 הוצאתי רישיון נהיגה. בהתחלה אהבתי כמו כל הצעירים את הנהיגה על אופנוע, ואכן שימשתי כמשלוחן פיצה, עד שנמאס לי. קניתי מכספי החסכונות מונית, ואז הרגשתי שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה. הרווחתי די בשביל ההוצאות השוטפות, ולא מעבר לכך.

בגיל 25 התחתנתי, ואחרי שנה וחצי נולדה בתנו הבכורה. ההוצאות גדלו, ובקושי רב הגענו לאמצע החודש, שלא לדבר על סוף החודש. המשכנו לסחוב יום אחר יום. בינתיים נולדו עוד שני ילדים, והחור בבנק הלך והעמיק. היה לי דוד עשיר שנקלע לקשיים, לקח הלוואות ולא עמד בנטל, עד שיום אחד מצא את עצמו מפונה מדירתו לבית החולים, בגלל הנושים, בעקבות שבץ לב שבו לקה. כשארע המקרה נדרתי לעצמי שאני הלוואות לא לוקח, בשום מצב!

מכיוון שהחלטתי היתה כה נחושה, נאלצתי לחפש אחר הכנסה גדולה יותר, כדי לכסות את הבור בבנק. יום שישי אחד, סמוך לכניסת שבת, בדיוק כאשר החניתי את המונית סמוך לבית, עלה ונצנץ בי הרעיון. איך לא חשבתי עליו עד עכשיו?

האמת? הרעיון צמרר אותי. כאמור, באתי מבית מסורתי והיה לי קשה לחשוב על הרעיון של עבודה בשבת. דחיתי את הרעיון על הסף אך הוא המשיך לקנן בי, מבלי להרפות. אחרי כמה שיחות רציניות עם מנהל הבנק החלטתי שאין מנוס, והחלתי לעבוד בשבת. אך לא בלי נקיפות מצפון.

הרווחתי יפה מאוד, ואחרי שנסגר החור בבנק התחלנו לשים כסף בצד. לא ספרתי למשפחתי על התפנית כדי לא לצער את אבי. החיים המשיכו בשגרתם, ואני כבר התרגלתי לרעיון של עבודה בשבת.

והנה, יום ראשון אחד, לאחר אחת מאותן שבתות רווחיות, אני מתעורר, ומרגיש כאב חד ועמוק מפלח בי. אמרתי לעצמי זה יירגע! אבל זה לא. מי שהרגיש פעם כאבי שיניים בעוצמה גבוהה כך כל, יבין ודאי למה אני מתכוון. הכאב לא הרפה ורק הלך והחריף מרגע לרגע. נטלתי כדור אופטלגין, וכאשר גם זה לא הקל על הכאבים, רצתי לרופא השיניים.

"תגיד, כמה זמן כבר כואב לך?" שאל הרופא. "שעתיים".

הרופא עיקם את האף, נתן לי זריקת הרגעה, התיישב לידי ואמר "תקשיב, לא יכול להיות שרק שעתיים זה כואב לך! התפתחה לך שם דלקת רצינית שמצריכה טיפול רציני. אם לא תטפל בה היום, מחר היא תגיע לעיניים, והדרך משם למוח לא ארוכה. השאלה היא האם תרצה את הטיפול שלנו". הוא הפסיק לרגע ואחר הוסיף "הטיפול כרוך בתשלום משמעותי".

הסכום שבו נקב הרופא היה אכן גדול מאוד, ולמען האמת, זה היה בדיוק הסכום שאותו צברתי בתכנית החיסכון מכספי השבת. את הטיפול עברתי בלית ברירה, מתעקש שלא להבין את הרמז שנשלח אלי משמיים. בהמשך שכחתי את כאבי השיניים, ולא זנחתי את העבודה בשבת

לאחר תקופת מה עלה יום אחד על המונית שלי צעיר חרדי. התפתחה בינינו שיחה נעימה, וכשהצעיר הבין שאני מחלל את השבת, הוא החוויר והתכנס בשתיקה מביכה. לאחר רגע הוא קפץ וזעק- "אתה… אתה דורס את אבא שלי! תעצור!". עצרתי מיד והסתובבתי אחורה. לא ראיתי נפש חיה, הבטתי בו בזעם כבוש "שום אבא שלך ושום דורס, תגיד, אתה משוגע?".

הוא הניח יד על הכתף שלי. "הקדוש ברוך הוא – אבא שלי, אבא שלך – לא מרשה לעבוד בשבת, ובזה שאתה כן נוסע, אתה דורס אותו!", אמר בכאב עמוק וירד מהמונית.

* * *

חודשיים עברו מאז אותו מאורע, ואני בשלי ובשגרת שבתותיי. כאשר הייתי עובר בשבת בשכונות החרדיות ראיתי אנשים מסובבים ראשיהם בצער עמוק ואמיתי.

בשבת אחת נזדמנה לי נסיעה לשכונת ילדותי. לבי החסיר פעימה. התביישתי, ובכל זאת נסעתי, מנסה להתעלם מהמבטים הנדהמים ששלחו לעברי השכנים הוותיקים. הורדתי את הלקוח ועשיתי פרסה.

רגע מאוחר מדי קלטתי את שהתרחש. בלי לשים לב, עליתי עם המונית על גוף כלשהו. בלמתי מיד וירדתי מהמונית. המחזה היה מחריד: אדם מבוגר היה שרוע על מעבר החצייה כשמקלו זרוק לצדו. השתופפתי לעברו. לא הצלחתי לראות כלום, רק שמעתי באוזני זעקה נוראה שהמשיכה להדהד בראשי, באוזניי, בכל גופי, גם כאשר הובהלתי באמבולנס עקב ההלם שתקף אותי. "א-ת-ה… אתה דורס את אבא שלך! ת-ע-צור!"

זה היה אבא שלי.

* * *

בזמן שאחיי ישבו שבעה, אני שהיתי במוסד סגור לחולי נפש. הייתי רץ בפרוזדורים של ביה"ח כשאני צועק "אתם דורסים את אבא שלי! תעצרו! שבת!". המון זמן נמשכו השיקום וההחלמה הנפשית שלי, ורק כעבור חצי שנה שוחררתי מהמוסד.

למרות הקושי הנפשי נאלצתי לחזור לעבודה, למונית.
כבר בנסיעה הראשונה הוא עלה. אם בתחילה התלבטתי האם זה הוא או לא, לאחר שנקב בכתובת – לא נותר לי ספק. "תשמע!", פניתי אליו, הוא הפנה את ראשו לעברי, מופתע

"אתה בטח זוכר אותי!" "אה… אולי, ז"א, תזכיר לי מי אתה?!". הזכרתי לו, לצעיר החרדי ההוא, וספרתי לו בדמעות מה שקרה אח"כ. הוא היה המום. רגע ארוך הוא שתק ואז שאל "תבוא איתי?"."לאן?" שאלתי בחשש. "אני הולך כעת לישיבה, ללמוד, תבוא איתי?".

"אני בא!" הכרזתי, עצרתי את המונית בפתח הישיבה ונכנסנו.

המראה שנגלה לעיני היה מדהים והוא שאב אותי לתוכו. ישבתי ליד אותו צעיר חביב ולמדנו יחד הלכות שבת.

* * *

לא מזמן שאל אותי ידיד "תגיד, מה פתאום יש לך שבת של דתיים. מה פתאום אתה לא עובד בשבת?" "אתה היית רוצה לדרוס את אבא שלך פעמיים?", שאלתי אותו בתגובה. הוא הביט בי, המום. "ל..לא!".

"אז, זהו, שגם אני לא"…

(אתר הידברות, בצי חזן)

המתים חוזרים לביקור

באחד הימים ניצבו חברי בית הדין של מעלה בפני דילמה לא-פשוטה. תושבי כפר מסוים הצטיינו במעשיהם הטובים עד כדי כך שהתקבלה החלטה להעניק להם על כך שכר מיוחד במינו, 'בונוס' בלתי שגרתי שרק יחידי סגולה זוכים לו. אבל מה יכול להיות הדבר?

מקץ דיונים ולבטים התקבלה ההחלטה – כל הנשמות שמוצאן מאותו הכפר יזכו לשעה אחת בודדת של חיים חדשים בעולם הזה…

בהגיע הזמן המיועד התכנסו כל הנשמות לאתר המשלוח. ההתרגשות במקום הייתה גדולה מאוד. את מקצת מהנשמות היה צריך לשלוף ממדורים די-נמוכים בגהנום (הם זכו בכל זאת בפרס המופלא בהתאם לעקרון הקובע שיחיד המשתתף עם הציבור רשאי לקבל שכר אף למעלה ממדרגתו העצמית), לצידם היו רבים אחרים שהגיעו מהיכלות שונים שבגן עדן.

בהגיע השעה היעודה ניתן האות והנשמות נשלחו כאחת לעולם השפל…

בינתיים, כאן בעולם הזה, יושבי הכפר עסקו בעיסוקיהם הרגילים כאשר לפתע התקבלו דיווחים על פעילות בלתי שגרתית המתרחשת באזור בית העלמין. עיתונאים זריזים שהגיעו למקום דיווחו בתדהמה על קהל גדול של אנשים לובשי לבנים הנראים כשהם מתרוצצים בינות למצבות. חלפו עוד כמה דקות עד שהתמונה התחילה להתבהר: המתים חוזרים!!

נקל לשער את ההתרגשות העצומה שאחזה ביושבי הכפר. הם עזבו תכף ומיד את כל עיסוקיהם ורצו כל עוד נשמתם בם לבית העלמין שם פגשו אותם הקבוצות הראשונות של המתים-החיים שהיו בדרכם החוצה. קריאות של התרגשות ובכי בקעו מקהל הצופים שעה שהם זיהו בין המתים את קרובי משפחותיהם ואת יקיריהם. זעקות: "סבא! סבא!", או "אמא! אמא!", נשמעו מכל עבר. חיבוקים נרגשים ומפגשים דומעים נראו בכל עבר שעה שאנשים שלא התראו זה עשרות בשנים נפגשו מחדש.

אלא שהמתים נראו טרודים מאוד. הם דחו בנימוס את הצעת קרוביהם לבקר בבתיהם וליהנות מכוס לימונדה מרעננת ועוגיות שוקולד. הם העיפו מבטים חפוזים לעבר תמונות הנכדים שמעולם לא זכו להכיר, אך ניכר היה בהם שאצה להם הדרך. עד מהרה התברר מדוע. בניגוד לרושם הראשוני של תושבי הכפר, מה שקרה בפועל לא היה תחילתו של תהליך "תחיית המתים" המציין את הגעתם של אחרית הימים. המתים הסבירו שהם בסך הכל קיבלו שעה אחת של חיים במתנה, שעה בודדת שאותה יוכלו לנצל כרצונם בטרם ישובו חזרה למדורם העליון—

מה יעשו המתים באותה שעה?

תוך רגעים ספורים החלה שיירת המתים להתארגן. הם נעו במהירות, חלקם רצים ממש. לאן? לבית מדרש. הרי בעולם הבא כבר אין אפשרות לקיים מצוות ועל כן כל אדם "תקוע" שם במצב שבו היה בשעה שעזב את העולם הזה. והנה עתה ניתנה להם ההזדמנות החריגה לצבור פתאום מצוות נוספות ובכך לשדרג את מצבם הרוחני. האם הם יבזבזו את ההזדמנות הנדירה הזאת על פטפוטים ריקים ומפגשי שכנים?

בית המדרש התמלא בין רגע באלפי מתים.

הם חטפו כל ספר שנקרה בדרכם. הראשונים עוד הספיקו לתפוס חומשים גמרות ומשניות, המאחרים לקחו כל ספר אחר – אפילו סידורים כדי ללמוד מהם פסוקים. הדוחק באולם היה עצום. מתים שלא מצאו מקום פנוי למדו בעמידה או אף נתלו מהחלונות. הם התנפלו על התורה בלהיטות עצומה. הן, בכל רגע ניתן ללמוד כמה מאות מילים של תורה, ושעון החול המתקתק מלמד שלא נותרו עוד רגעים רבים.

כך חלפו להם רבע שעה, ומחצית השעה. ככל שמועד פקיעת המתנה קרב ובא כך קצב הלימוד ועוצמתו גברו לשיאים אדירים. המתים-החיים התעלמו מכל הפרעה ומכל היסח הדעת, נחושים לנצל כל שניה שניתנה להם במקסימום של תורה….

הנה נותרו רק עוד עשר דקות, תשע, שמונה, שבע…

הספירה לאחור נמשכה והלימוד הגיע לשיאים בלתי נתפסים של עוצמה וריכוז.

סביב עמדו החיים והביטו במחזה בהשתאות.

חמש,

ארבע,

שלוש,

שתיים,

אחת….

השניות האחרונות של הלימוד היו מראה נורא הוד שהזכיר את הרגעים המסיימים של תפילת נעילה בבית הכנסת…

ואז נפל הס.

הזמן המוקצב עבר-חלף. הנשמות נקראו לשוב לאלתר לצור מחצבתן. כל אחד חטף ותפס כמה שתפס. מעתה הם שבים למצב הסטאטי שבו היו נתונים מרגע מיתתם. ההזדמנות הנדירה חלפה ללא שוב…

…וכאן, בשלב הזה של הסיפור, היו בעלי המוסר מרימים את קולם בשאגה אדירה ואומרים: "מורי ורבותי, וכי בגלל שאנחנו עוד חיים מותר לנו לבזבז את הזמן? וכי רק בתחיית המתים צריך האדם לחוש שחבל על כל רגע, וכל דקה היא הזדמנות ששוב לא תחזור על עצמה?…"

לימוד בישיבה: אבל ממה הוא יתפרנס?

בואו נהיה גלויי לב. אין כל ספק שאחת החששות העיקריים שגורמים להורים לחשוב פעמיים לפני שהם מאפשרים לילדם ללמוד בישיבה הוא החשש מפני עתידו הכלכלי. לא קשה להוכיח, גם להורה הספקן ביותר, שיש לישיבה יתרונות מובהקים ובלתי ניתנים לערעור בתחום בניית אישיותו של התלמיד, הקניית מידות טובות וערכים משובחים, רכישת ידע תורני נרחב. אבל, וכאן בא ה"אבל" הגדול, מה יהיה עליו בעתיד? מנין יביא את לחמו? ממה יתפרנס ואיזה מקצוע הוא יוכל לעסוק?

אלו הן שאלות כבדות משקל שאין להקל בהם ראש, ואנחנו, בהתאם לכך, לא ננסה לטייח את הדברים אלא נתמודד אתם באופן חזיתי וכנה.

נפתח בעובדה פשוטה שלמרות פשטותה כדאי לזכור אותה כאשר משווים את הלימוד בישיבה ללימוד בתיכון: אף אחד לא מתפרנס מהדברים שלמד בבית ספר תיכון. הלימודים בתיכון אינם מטרה כשלעצמה אלא אמצעי שנועד להכין למבחני הבגרות. האם ההכנה הזאת אכן מועילה?

מאמר מערכת בעיתון 'הארץ' כותב: "בישראל הפכה תעודת הבגרות לפחות חשובה משהייתה ומבחני הפסיכומטרי הם שקובעים את סיכויי הקבלה למקצועות המבוקשים. גם השיטה של שיפור בגרויות אחרי הצבא מלמדת, כי התיכון נהפך בעיקר למכשיר לסוציאליזציה במקום כלי להקניית השכלה". כלומר המטרה העיקרית לשמה מגיעים התלמידים לתיכון היא חברתית, לא לימודית.

ואכן המציאות מלמדת שאין צורך בארבע שנות לימוד כדי להתכונן למבחן בגרות. באמצעות לימוד רציני ומרוכז ניתן להשלים את החסר בחודשים ספורים, דבר שיכול להיעשות אחרי תקופת הלימודים בישיבה או (בחלק מהמסגרות) גם תוך כדי הלימודים בישיבה. האם אין זה חבל לבזבז כמה מהשנים המכריעות ביותר בחיים, ולוותר על היתרונות הערכיים העצומים שיש בלימוד בישיבה, וכל זה עבור מטרה שאותה ניתן להשיג בתוך כמה חודשי לימוד ספורים?

בנוסף לכך, מחקרים הוכיחו שהלימוד בישיבה משפר באופן משמעותי את כושר החשיבה של התלמיד, מה שאומר שאת הידע החסר יוכל תלמיד הישיבה להשלים במקרה הצורך בצורה קלה יחסית. מסקנה זו התבררה מתוך מחקר שערכו פרופ' איריס לוין מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, פרופ' יורם דמבו ממשרד החינוך, ופרופ' רורברט סיגלר, פסיכולוג התנהגותי מאוניברסיטת קרנגי-טון בפיטסבורג, מהמומחים החשובים בעולם בתחום ההתפתחות הקוגניטיבית. השלושה בדקו את יכולתם של 240 תלמידים לפתור בעיות בגאומטריה ובמתמטיקה, מהם 120 תלמידים חילונים ו-120 תלמידים חרדים. המסקנה: "התלמידים החרדים יודעים לפתור טוב יותר בעיות בגאומטריה ובמתמטיקה מחילונים".

מסקנה זו הייתה מפתיעה ביותר בהתחשב בעובדה שהחרדים כלל לא למדו את המקצועות הנ"ל. מנין אפוא ידעו את התשובות?

מסבירה פרופ' לוין: "נכון שהתלמידים החרדים לא לומדים ידע [הכוונה, כמובן, במקצועות הנ"ל]. אבל בגלל שיטת הלימוד שלהם וההתעמקות בתלמוד, הם מפתחים יכולת חשיבה לוגית שאינה נופלת ואף עולה על זו של התלמידים בבתי הספר הממלכתיים".

הרי לנו שהלימוד בישיבה אינו סוגר שערים בדרכו העתידית של התלמיד. נהפוך הוא, הלימוד בישיבה מחדד את שכלו של התלמיד, מקנה לו הרגלי למידה נכונים המבוססים על הפעלה מקסימלית של השכל הישר והתוצאה הישירה מכך היא שהתלמיד, אם יבחר בכך, לא יתקשה להדביק את הפער שנוצר גם בתחום הלימודים הכללים וזאת באמצעות מסגרות רבות ומגוונות שנועדו בדיוק למטרה זו.

רוצה לשמוע עוד על לימוד בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

"הישיבה חישלה ובנתה אותי"

אבידור רענן
מהי החשיבות של לימוד בישיבה?

"אין דבר בעולם כמו ישיבה. ישיבה היא כמו מכונה, שאת התפוקה שהיא מביאה לך – לא תקבל בשום מקום אחר. בשום מקום אחר לא תקבל את ההווי של הישיבה, את השיחות של הישיבות, ואת סוג הלימוד והתפילות שיש בישיבה. חוץ מזה, בישיבות בדרך כלל יש פנימיה, וכך אתה יכול להתנתק מכל האזור הקשה שאתה לעתים נמצא בו, מה שאין כן בלימוד במדרשיה או שיעור יומי, שכל יום זו מלחמה בפני עצמה ללכת לשיעורים האלה".

מה הישיבה מוסיפה לבן אדם?

"לכל אדם היא מוסיפה ועוזרת בדברים מגוונים, אבל ככלליות ניתן לומר שישיבה עושה אותו בן אדם. שמעתי פעם בשם אחד מהרבנים הגדולים, שישיבה היא 'בית היוצר של האדם'. ישיבה עושה אותך לבן תורה אמיתי, בן ישיבה".

הרב ברלין מספר על עצמו, איך שהישיבה חישלה וחיזקה את אישיותו. "הישיבה לצעירים מאד עיצבה וחישלה אותי. עד לשנה השנייה בישיבה לצעירים הייתי עדיין כמו ילד כזה, אך עם הזמן והלימוד בישיבה, הרגשתי שבניתי את עצמי מאד חזקה בישיבה. בישיבה אדם מוצא את עצמו, את האישיות הפנימית שלו – כל אחד בסגנון שלו. אני עצמי יכול לומר שביטאתי את עצמי בשנים האלה".

מה ניתן לומר להורים ש'לא מתלהבים' מכך שבנם יילך לישיבה?

"זה מאד יחסי. להורים שיש להם כבר מושג מה זו ישיבה, אפשר להסביר שהתפוקה שהם יקבלו מבנם שילמד בישיבה, אינה דומה לתפוקה בשום מסגרת לימודים אחרת. בשום מקום אחר לא ייצא אותו דבר, כי אין דבר כזה כמו בישיבה. בישיבה הבחור לא חשוף לחברים לא טובים או לטכנולוגיה הרסנית. ישיבה היא כמו 'תיבת נח', היא בעצם התיבת-נח של העולם היהודי. ככל שהישיבה יותר שמורה, כך הבן חסין יותר מכל הפגעים שבחוץ והאווירה הרחובית.

"להורים שלא מבינים מה זו ישיבה, צריך להסביר שעל ידי הלימוד בישיבה הם יקבלו בחור עדין, עם דרך-ארץ. בחור ישיבה הוא עדין יותר, לא אגרסיבי כמו לעתים נערים אחרים שגדלים במקומות אחרים. ואם מפחיד אותם מושג של ישיבה, אומרים להם שישיבה זה לא גרוע ולא כל הישיבות הן כמו שהם מכירים, ויש בהחלט ישיבות עם יותר תמיכה וסובלנות והרבה יותר חוויות ופעילות חברתית".
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

"רק בישיבה מתפתחים נכון"

אבידור רענן
האם יש תחליף ללימוד בישיבה? מה חשוב לדעת בקשר עם הסביבה הישנה ובני המשפחה? כיצד יש להתנהג איתם?

הרב יחזקאל מנת, מחשובי הרבנים המצויים בעולם התשובה שהרצאותיו נחשבות לנצפות ביותר בהרצאות הוידאו באינטרנט, מתייחס בראיון מיוחד ל'אתר הרב של האינטרנט' לקשיים אותם עוברים צעירים מתחזקים:

מול אלו קשיים מתמודדים צעירים המתחזקים?

"הקושי הגדול של המתחזקים נובע מהעובדה שהם צריכים בבת אחת לשנות תפיסת חיים, לשנות הרגלי חיים וחברה, וזה נורא קשה. מכיוון שכשאדם בעצם חי עד עתה את החיים כשהוא מאד בטוח בעצמו שהוא עושה דברים נכונים ויעילים, וזה לא פשוט בשבילו להשתנות. בדרך כלל, מתחזקים רבים גם נמצאים במצב שהמשפחה והסביבה הקרובה לא תומכת במה שהם עושים, בלשון המעטה, והם מוצאים את עצמם נאבקים נגד עצמם ונגד הסביבה שלהם, שלא לדבר על התקשורת והאווירה הכלל הישראלית שרחוקה מלתת קרדיט חיובי לבני התורה והמאמינים, וכך הם מוצאים את עצמם גם בחזית שלישית.

"כל זה ביחד גורם שהם צריכים איזה שהוא מקום לקבל בו את המטען שהם זקוקים לו, ולהיות בחברה שעושה מסלול דומה, ומה שחשוב יותר מכל – לקבל הכוונה. הבעיה הכי גדולה, היא כפי שהנביא אומר 'הנה ימים באים… והשלכתי רעב בארץ, לא רעב ללחם – כי אם לשמוע את דברי ה". זו נבואה מפורשת שבעצם מדברת על המציאות שאנו רואים בעינינו, של הצמא לתורה. אלא שכשאדם רעב וצמא, אז בדרך כלל הוא אוכל ושותה מה שיתנו לו, גם אם זה לא בריא. כך בענייננו זה אותו הדבר: היום בעולם התשובה יש הרבה זרמים שלוקחים על עצמם את היומרה לכוון מתחזקים ובעלי תשובה, ולא תמיד הם עושים את זה נכון, ולא תמיד הם מובילים למקום הנכון, ולעתים הם יוצרים מצב שהתשתית של בעלי התשובה בצאתם לדרך – אינה מספיק ברורה ויציבה. לכן כל אדם הרוצה להתחזק – צריך לכוון את עצמו למקום שיהיה טוב עבורו".

איך ניתן להתמודד עם הקשיים מול החברה הקרובה?

"קודם כל להבין שהסביבה מקבלת אותך באופן מוזר, שהסביבה חושבת שאולי 'השתגעת', ולהבין שהסביבה גם מוזנת מכל כלי התקשורת והאווירה הישראלית, וממילא להשתדל מאד לא להתווכח ולא להיכנס לכל מיני דיונים, אלא פשוט להוכיח לסביבה דרך המציאות. דהיינו, שאם צעיר שמתחזק מתפתח לכיוון חיובי ומתייצב, וכולם רואים שהוא יותר טוב, יותר רגוע, והוא גם נכנס למטלות החיים עד כמה שאפשר בצורה נכונה – אז המשפחה והסביבה נרגעת ואפילו מעריכה. חשוב גם לא לנסות להחזיר בתשובה את כל המשפחה, מכיוון שכך הוא גורם נגדו התנגדות, וההורים עלולים לחשוב שהנה הוא הולך להחזיר לנו בתשובה את כל הילדים ואף אחד לא יישאר לנו. לכן יש להימנע מכך".

האם עדיף לבחור שמתחזק ללכת וללמוד בישיבה, עם צעירים מתחזקים כמוהו?

"בהחלט. עדיף לו בכל מקרה להיכנס לישיבה. מכיוון שזה המקום היחיד שבו הוא יוכל להתפתח נכון, ובו הוא יוכל לעבור את השלב הראשוני הרבה יותר בקלות, מכיוון שבישיבה הוא קצת יתנתק מהסביבה הקודמת ויצור לעצמו סביבה חדשה שמתאימה למקום בו הוא נמצא כעת. אחר כך, כבר יקל לו לחזור לכל המקומות שהוא היה מחובר אליהם, עם הרבה יותר וביטחון עצמי ומטען רוחני. במדרשיות ומקומות דומים, התהליך הרבה יותר איטי וישנן עליות וירידות, כי בעצם הוא לא מתנתק מהסביבה הישנה שלו".

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

"מה יותר אידיאלי מללמוד בישיבה?"

אבידור רענן

מול אלו קשיים מתמודדים צעירים המבקשים להתחזק?

"צעירים המתחזקים עומדים בפני כל מיני קשיים. יש כמובן דברים שמאפיינים אותם, שבניגוד למה שהם מכירים, כשהם מתחילים להתחזק אין להם תמיכה, משום שהמשפחה אינה דתית והחברים לא דתיים והם חשים לעתים מאד מאד לבד ומרגישים בודדים. דבר נוסף שהוא בעייתי, הוא שהם אינם יודעים הרבה מושגים. נערים שומרי מצוות שגדלו בסביבה מסוימת מכירים, ואילו צעירים מתחזקים אינם יודעים לעתים דברים שלשומרי מצוות יהיו פשוטים. הם כמובן גם אינם רגילים לכל הדברים המאפיינים חייו של אדם שומר מצוות, ואפילו נתונים לעתים להתקפות מבחוץ מצד החברים או המשפחה שמתקיפים אותם".
כיצד ניתן להתמודד מול אותם הקשיים?

"צעיר שמתחזק, יודע שהוא הולך בדרך מסוימת שהוא משוכנע בה מכל מיני בחינות, בשכנוע שכלי או שכנוע רגשי. אבל באמת, ההתקפות שהוא מקבל לעתים הן אכן התקפות. לא תמיד הבסיס שאותם צעירים בנו לעצמם הוא מספיק חזק, וכשהם מותקפים – יש להם קושי. יש שהם נשברים, שיש שקשה להם מאד, ויש גם כאלה שלהיפך – ההתקפות מחייבות אותם יותר לחפש את הבסיס של עצמם ולהגיע לאמת הפנימית שלהם. אין עצה כללית. זו באמת התמודדות וצריך לדעת שאלו הם קשיים שלעתים נמשכים.

"במישור המעשי, בנושא הקושי ליד אנשים שומרי מצוות שיודעים הרבה יותר מושגים, גם אותם מתחזקים מתחילים אט אט לרכוש עוד ועוד ידיעות. במישור מול בני המשפחה, אני אף פעם לא ממליץ לעשות מלחמה. זה אף פעם לא טוב".
מדוע כדאי לצעיר שמתחזק ללכת דווקא לישיבה?

"האידיאל בשביל כל אותם צעירים הוא שאם הם יכולים שילכו לישיבות, כמו שבחוגי שומרי המצוות כולם הולכים למקום לימוד כזה, כדי להימצא עם אנשים שכולם בני עליה ולהיות שקועים אך ורק בלימוד תורה. כמובן, יש לעתים שההורים לא תמיד נותנים לבחור והוא לא מספיק חזק כדי להתמודד מולם, וצריך כדאי לו בשלב הראשון להישאר לידם ולהשתתף בשיעורים במדרשייה. אך ברור שבסך הכל יהיה נפלא אם הוא יהיה במסגרת תורנית".
מדוע ישיבה עדיפה על מקומות אחרים?

"כי בישיבה אתה כל הזמן שם. אתה יום שלם בתוך חברה שרוצה להתעלות, אתה יום שלם שקוע בלימוד. מה יכול להיות יותר אידיאלי מזה? בכל מקום אחר זה שעה פה ושם, אבל אתה חוזר לחברים ולאווירה הלא טובה, ואילו בישיבה אתה נמצא באווירה הטובה והתורנית 24 שעות ביממה".
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

"ישיבה היא הרבה יותר מקורס ללימוד תורה"

הרב ישראל ליוש, מרבני ישיבת 'אהבת אהרן', חי את החיים של צעירים מתחזקים. הוא יודע מה הם עוברים מול בני המשפחה וכיצד עדיף להם להתנהג. בראיון מיוחד, הוא מסביר על מעלת הלימוד בישיבה וההסברה של הצעירים מול בני המשפחה.
מדוע חשוב ללמוד דווקא בישיבה?

"צריך לדעת שעולם הישיבות אינו רק 'בית מדרש ללימוד תורה'. אם אמנם היו הולכים רק 'ללמוד תורה', אז את אפשר היה לעשות במדרשיה או שיעור קבוע וכו', אלא צריך לדעת שבעצם המטרה של אדם שבא לישיבה, היא להיכנס לעולם התורה ולעולם הישיבות, לעולם הכולל בתוכו התנהגות של כל אחד ואחד, השקפה נכונה גם בשאר הדברים – לא רק בנושא ידע תורני. כל זה, זה רק בישיבה. בישיבה הוא גם לומד כיצד אוכלים, כיצד שותים או כיצד ישנים. בישיבה לומדים את כל סדר-היום של הבן-אדם, איזו שאלה שואלים איזה רב. כמו כן, בשלב מאוחר יותר, מי שלמד בישיבה יוכל להינשא ולהקים בית כזה שבו הוא יוכל לחנך את הילדים בחינוך הנכון. כלומר, ישיבה, היא אינה רק 'קורס לימוד תורה', אלא הרבה יותר מלימוד. בישיבה הבחור נכנס למנטליות של בן תורה ובן ישיבה".

הרב ליוש מבקש להדגיש, כי "בעניין הזה מאד חשובה התאמתה של ישיבה לכל בחור ובחור. דווקא מכיוון שישיבה היא לא רק בית ספר ללימוד תורה אלא מקום שמעצב את אישיותו של הבחור, אז כל בחור צריך לבחור ישיבה שהוא רוצה להיראות בדמותה, להיות מעוצב בדרך שהיא מתווה, משום שישיבה היא המעצבת של האישיות. ככל שהישיבה יותר מתאימה לבחור, כך אישיותו תהיה מעוצבת בצורה היותר מתאימה לו".
כיצד ניתן להרגיע את בני המשפחה הדואגים מכך שהבחור יילך לישיבה?

"דבר ראשון, זה מאד תלוי בסוג ההורים. אבל באופ כללי, אני דוגל בכך שאין לעשות דברים בצורה קיצונית. לא לבוא אליהם בהודעה דרמטית: אני הולך ללמוד בישיבה! אלא על הבחור להכין אותם לאט לאט. בתחילה לדבר על הרעיון, אחר כך יכול לספר שהוא הולך לשמוע שיעורי תורה, אחר כך יכול לומר ששמע על ישיבה ומידי פעם הוא הולך לשם. וגם תוך כדי שהוא אומר להם, הוא יכול לקשר בין אחד ההורים למישהו מצוות הישיבה. בדרך כלל", מסביר הרב ליוש, "אחת הסיבות שהורים מפחדים מעולם הישיבות, זה כי אינם יודעים בכלל מה זה. אצלנו בישבה אנחנו דוגלים בכך שראש הישיבה ייפגש עם ההורים בבית, וכך הם רואים שהוא נחמד ולא בא לגנוב להם את הילד אלא אדרבה – הוא מבין אותם ובא לעזור להם. הבחור לא צריך לדבר עם ההורים כאילו הוא החליט נגדם, אלא להיפך: עליו לשתף במה זו ישיבה ולשתף אותם בהחלטה ללכת לישיבה. ללכת ראש בראש מול ההורים זה לא טוב, וגורם בדיוק ההפך ממה שצריך להיות".

הרב ליוש נזכר בסיפור של בחור שהיה קרוב אליו: "היה לנו בחור שלמד בישיבה חצי יום, רק בשעות הבוקר, וכך הוא היה אצלנו כמה חודשים. אחרי כמה חודשים הוא הוצרך לעבור ניתוח קטן והוא אושפז בבית חולים. באתי לבקר אותו בבית החולים יחד עם עוד רב מהישיבה, וכשהוא ראה אותנו הוא מיד אמר לאמו שהייתה לידו: הנה שני רבנים מהסמינר שהייתי בו לפני חצי שנה. ואז הבנתי שאמו בכלל לא יודעת שהוא לומד בישיבה ושהוא משקר לה. לאחר מכן, הוא באמת סיפר לנו שאמו כלל אינה יודעת שהוא לומד בישיבה, והיא חושבת שהוא עובד בשעות הבוקר. אמרתי לו: מה אתה חושב? עד מתי זה יהיה כך? והוא אמר: עד שהיא תבשיל. אמרתי לו: למה נראה לך שכך יש סיכוי שהיא תבשיל? צריך לעשות זאת בצורה נכונה, ובטח לא כך. הוא שמע לדבריי, ופנה לאמו ואמר לה שהוא רוצה להזיז את שעות העבודה לערב, משום שהוא רוצה לשמוע שיעורי תורה באיזה מקום בשעות הבוקר. כמה ימים לאחר מכן סיפר לה שהשיעור נמצא בבני ברק. אחר כך סיפר שהשיעור מתקיים בישיבה, עד שסיפר לה שהוא לומד בכל יום בישיבה. הוא לא האמין עד כמה הא קיבלה זאת בקלות ובלי שום קושי, רק כי הוא היה כנה איתה ועשה זאת בצורה אמיתית".
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

ללמוד ולבלות – בתוככי הישיבה!

אבידור רענן
איך נראה סדר היום בישיבה? מה קורה כשמאחרים לארוחת הצהרים? והאם יש זמן לטיולים?

מה נער צריך כדי שהחיים שלו יהיו יפים? לכאורה, כדי לשמוח בחיים צריכים חום, אהבה, סיפוק והבנה שיש לי דרך שאני הולך בה – שזה חלק מהסיפוק. כשאני נמצא בישיבה, אני מרגיש שאני חי! שאני לא רק אוכל ושותה וישן, שאת זה גם פרה עושה, אלא יש לי חיים איכותיים אמיתיים.

כשבחור לומד בישיבה, הוא חש שיש לו ייעוד והוא משלים את עצמו. בישיבה, אתה מרגיש שאתה מתקדם גם בבנייה האישית שלך בתור בן אדם. בגלל האירועים שהחיים הולכים להציב לך, שאתה מקווה שכולם יהיו שמחים, אדם מוכרח לגבש אישיות להכיר עצמו יותר עמוק ולדעת מהן המעלות שלו. כשהחברה שמסביבו יותר נעימה וטובה, יותר קל לבחור לגבש את הזהות העצמית שלו. כשאני מוקף באהבה וחום, אני יותר מבין למה גם אחרים צריכים את זה.

ואין כמו החיים בישיבה: לקום בבוקר לתפילה לקול צלילים של רמקול מנגן, ללכת בכיף לאחר מכן לארוחת הבוקר עם החברים ביחד, ובארוחה תמצא את כל מה שאתה אוהב. יש מקרר פתוח וחביתה חמה, וגבינה ממש כמו בבית. ואם איחרת לארוחה, לא נורא – מישהו מהחברים תמיד ידאג לך. תמיד תמצא חביתת עין כמו שאתה אוהב, או כל דבר אחר. לאחר מכן יושבים ללמוד. גם אם אף אחד לא מבקש ממך, אתה נהנה לשבת ללמוד עם החברותא שמחכה לך, וכשרוצים לפוש מעט מהלימוד, אפשר לצאת ולנוח, אולי אף עם כוס קפה.

בישיבה, אתה מבין בפעם הראשונה מבין מה זה לקיים מצוות בכיף, ולחוש אושר אמיתי. החברותא שואל ואני מתרץ, ושנינו יחד מנסים להבין מה התורה רוצה, ואיך הקב"ה מדבר אליי. אחרי זה יש שיעור, שמוסיף ומחדד את הפרטים.

בכל יום ישנה ארוחת צהרים בשרית חמה, כאשר אפילו בבית לא תמיד מחכה לנו ארוחה בשרית… ואם אני רוצה עוד – אז נשאר, ואפשר לבקש. אגב, אצלנו בישיבה יש מנהג, שמי שמאחר לארוחה אז מניחים צלחת על צלחת, ורושמים עליהן את השם שלו, כדי לשמור לו.

אחרי בוקר נעים ומעייף, הולכים לנוח. כל אחד והמנוחה שהוא אוהב: במיטה, לקרוא ספר, או לשחק כדורסל, והכל בתנאים נעימים מאד.

בכל ישיבה, וגם אצלנו, יש זמן לספורט. אצלנו, למשל, בכל יום שני, במקום סדר הלימוד בערב יש ספורט במגרש ליד הישיבה, וממש כולם הולכים לשחק. חייבים להשתחרר כדי לאגור כוחות לנפש.

וכמובן, אין כמו סוף השבוע. ב'ליל שישי' (יום חמישי בלילה), יש סיר טשולנט (חמין), וכולם יושבים לאכול ביחד, עם גיטרה ברקע ואורחים מבחוץ. ב'עונג שבת', שנערך בליל שבת, מצטרפים תמיד חבר'ה מהמושב שרוצים לשמוע דברי תורה, וישנה אווירה מיוחדת.

פעם בחודש יוצאים לטיול: פעם לקארטינג בצומת ביל"ו, או לסנפלינג במערות לוזית, טיולים במורד הכרמל ובנהרות הירדן, כדי להתאוורר. כל אחד דואג לשני והאווירה היא משוחררת ומלוכדת.

צריך לדעת: גם כשיש לנו כבר ב"ה דרך סלולה – עם חברים אוהבים ומחבקים הדרך היא הרבה יותר נעימה וקלה.

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

צעדים ראשונים בישיבה

האם יש מי שמדריך אותנו הצעדים הראשונים שלנו בישיבה? כיצד נראים כותלי הפנימיה מבפנים? מותר בכלל לשחק כדורסל? הרב יוסי וייס, רב בישיבת 'דובר טוב' בגבעת זאב, עונה לנו על כל השאלות.
הרב יוסי וייס:
בחור שנכנס לישיבה, כבר כשמגיע כאורח בתחילת דרכו, ישר כולם מקבלים אותו, הצוות והבחורים, בשמחה ואחווה, כאילו מכירים אותו כבר שנים, זאת למרות שהם מכירים אותו כמה דקות בלבד. מיד כשהוא מגיע הוא מקבל כיבוד ושתיה ועוד המון דברם גשמיים, והחשוב מכולם הוא שהוא מקבל את הדבר האמתי: האור של תורה, שבחיים הוא לא טעם ממנו, והוא מציץ ונפגע כבר בפעם הראשונה.

ברגע שבחור עוזב את התיכון ללמוד בישיבה, יש שני סוגי בחורים: יש בחור שמגיע ישר לישיבה עם פנימייה, וחוזר הביתה פעם בשבועיים ליום-יומיים, ויש בחורים שבאים לישיבה בבוקר וחוזרים הביתה בערב, אבל גם הם מחוברים לישיבה, עוזבים את החברים הישנים וההווי הישן ומחליפים אותו בהווי חברתי אמיתי וכשר, וקדוש יותר.

סדר היום-יום בישיבה, הוא כזה: יש את הלימודים וה'סדרים' (זמן לימוד) במהלך היום, אך פעם בשבוע משחקים כדורגל אחר-הצהריים, פעם בשבועיים הולכים לבריכה, טיול סנפלינג או טיול אופניים (בכל פעם מתאימים את האטרקציה כפרס תגמול לבחורים). פעם בשבועיים עושים שבתות בישיבה – דבר שמאד נותן לבחורים והוא המחבר האמתי של בחור לישיבה. בגלל שברגע שבחור אוכל ונהנה עם כולם ביחד, שר איתם ביחד וכו', אחרי שבת פעמים רבות הוא ניגש לומר לי: עכשיו הרגשתי שאני בחור בישיבה! מהשבתות האלה בחור לעתים ומקבל כל ה'אורות'. בליל-שבת בדרך כלל יש 'עונג שבת', במהלכו כל אחד מספר מאיפה הוא הגיע, מה עשה, ואיך מצא את הדרך לישיבה. אצלנו, למשל, יש בחורים מכל מקום בארץ שבאו אלינו לישיבה בגבעת זאב, כל אחד עם נס משלו כיצד הכיר הישיבה ומי שלח אותו אליה.

באופן קבוע, יש בכל מוצאי-שבת מסיבת 'מלווה מלכה', בישיבה שכולם מגיעים אליה. המסיבה נערכת תמיד בליווי גיטרות, פיצות וכו', ויש בה הווי מיוחד מאד.

האווירה בישיבה היא מאד קלילה ונוחה. אין כפייה להיכנס לבית המדרש. כולם עושים זאת מרצון, כי כל אחד שבא – הגיע כי הבין שזה מה שהוא רוצה, וכל אחד הוא ה'משגיח' של עצמו. ב-9 וחצי כבר בית-המדרש מלא כאילו מישהו 'דחף' כל אחד ואחד להגיע, אבל כל אחד מגיע מרצונו הוא. בסדר הלימוד בערב, יש לעתים מרצה אורח שמוסר הרצאה אקטואלית, והערב זהו גם הזמן בו באים בחורים ממדרשיות לבקר בישיבה. ביקורים אלו נותנים לבחורים הלומדים בישיבה 'גאוות יחידה': אנחנו כבר בישיבה, ומה איתכם?

המעניין הוא שבגלל שזו ישיבה בה לומדים בחורים מגיל 14 וחצי ועד אחרי צבא, הקשרים החברתיים מאד מעניינים: יכול להיות בחור שהוא אחרי צבא ויש לו רכב וכסף משלו, והוא ישן עם חבר חדר צעיר ממנו בהרבה באותו החדר והם מדברים על אותם הנושאים, כשרוב הנושאים המדוברים הם לא 'מה עשינו' ומה היה בעבר, אלא 'מה נעשה', כלומר על העתיד. יש יחסים מיוחדים מאד בין החברים: האחד מעביר לשני הרצאות בנגן ה-mp3, דואג לו וכו', ובכלל כל השפה ביניהם היא מכובדת, לא במילים מהרחוב. יש רגש גבוה האחד לשני: כשיש בחור שלא מרגיש טוב, הוא לא צריך לשלוח סמס לחבר: "תכין לי ארוחת צהרים", אלא החבר מעצמו כבר מעלה לו, בכלל בלי שיצטרך לבקש. החברים גם יילכו לראש הישיבה לבקש עבורו כדור אקמול, והראש ישיבה ישר יתעניין בשביל מי זה, מה מצבו ואף יבוא לבקרו.

תמיד אפשר לראות שבחור שיוצא למרכז מסחרי, תמיד ישאל את החברים אם מישהו צריך שהוא יקנה עבורו שם משהו, כי הוא יודע שאם החבר שלו ייצא לשם, גם הוא יציע לקנות עבורו. כלומר, יש הווי מדהים בין האחד לשני, וכולם חיים ממש כמו משפחה, כבר ההתחלה. כשהולכים לטיול, אף אחד לא עולה לאוטובוס אם מישהו אחד נשאר בחוץ. הקשרים החברתיים הללו הם משהו שמאד תורם לקבוצה המגובשת ביחד.

בישיבות לצעירים המתחזקים, מקפידים שיהיה צוות גדול בישיבה, וכך יוצא שאין בחור שאין לו קשר אישי לפחות עם 2 או 3 מהצוות, איתם הוא חש פתוח ויכול לדבר איתם על כל נושא שהוא. אם לעתים הוא חש דכדוך, הוא ידבר עם אחד מהרבנים וזה ייקח אותו למסעדה או למקום בו הם יכולים לדבר ביניהם בשקט. הצוות עצמו דואג מצדו גם לתת לבחורים את ההרגשה הכי טובה.

כל החברים הלומדים בישיבה, מספרים שהם מרגישים לא רק 'חברים', אלא ממש משפחה!
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

בישיבה ה'אורות' אינם מתעמעמים

קוראים לו הרב אביגדור ברנשטיין, והוא מלמד תורה לצעירים בישיבות ובמסגרות שונות, בנוסף לכך הוא מפעיל עשרות פרויקטים בתורה ויהדות.

אולי תנסה להסביר לאלו המתלבטים, מה ישיבה עושה ללומד בה, ומדוע כדאי לצעירים להיכנס ללימודים בישיבה.

הישיבה היא 'כור ההיתוך' ליהדות, רבים מבעלי התשובה נשבים בתחילת דרכם בקסם ה'אורות' שיש ביהדות ובעקבות כך מקבלים על עצמם עול מלכות שמים, אך מה קורה כאשר 'אורות' אלו מתעמעמים מעט, בדרך כלל חווה הבחור נפילה ברוחניותו, תופעה זו נחסכת ממי שבחר ללמוד בישיבה. בישיבה 'אורותיו' אינם מתעמעמים כי על ידי לימוד התורה 'אור' זה מקבל מימד נוסף, מימד עמוק של לימוד התורה. הרגש שהיה מנת חלקו של בעל התשובה בתחילת דרכו מפנה את מקומו לשכל ולכך אין תחליף, ידוע הדבר כי בכל הגלויות, בכל עיירה בה פעלה ישיבה המקום לא פסק מיהדותו על אף הפרעות והמשברים בחיי הדת והמדינה, דבר המוכיח את השפעתה של הישיבה על כל סביבתה ולא רק על לומדיה, חיזוק השורשים במקומו העמוק ביותר יגיע על ידי הישיבה, אין קיצורי דרך!

כאשר בא אדם לחסות בצל התורה הקדושה יש צורך שהיהדות תיכנס לו לנשמה, לכל עצמותיו, באם לא יעבור צעיר זה את כור ההיתוך הישיבתי, אז כל יהדותו שרכש בהרצאות ובסמינרים תישאר חיצונית, ויש חשש שכל ששמע לא יחדור לעומק בשרו.

האם אתה יכול להבחין בין מי שלמד בישיבה לבין אחד שלא עבר בין כותלי הישיבה?

בוודאי, גם על בעלי תשובה עם וותק של 20 שנה ניתן להבחין אם היו במסגרת המדוברת אם לאו, הדבר מתבטא בשולחן השבת שלהם, רמת הרוחניות ורמת לימוד התורה אצלם אף היא שונה, כמו כן ניכר הדבר בחינוך הילדים ובפרט בקשר שיש לזה שכן עבר את התהליך הישיבתי עם רבני הישיבה התומכים ומחזקים אותו לכל אורך הדרך, וכל הנ"ל הוא על קצה קצהו של המזלג, למעשה מי שנמצא בחוץ ולא חווה את חיי הישיבה מקרוב ייתכן שלא יבין על מה אני שח.

ומה לומדים בישיבה?

על שאלה זו ענה ר' שמשון פינקוס זצ"ל כי באוניברסיטה לומדים כיצד לייצר מכונית, מקרר או מצלמה אך בישיבה מייצרים 'מענטש' [בן אדם], בישיבה לומדים להיות אנשים, התורה משנה את הבן אדם ומעצבת אותו מחדש, לא לחינם נמשלה התורה לאש על כי רק היא מכל ארבעת היסודות [רוח, מים, עפר ואש] באם תתערב עם יסוד שונה ממנה תהפוך את צורתו, אש מאדה את המים, מלחכת את העפר ואף את החמצן – הרוח מכלה היא.

רוצה לדבר על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

מה עושים בישיבות? התשובה המלאה!

מאיר אברהמי

7:00

להתחיל סדר יום בישיבה, הוא לא להתחיל סדר יום כמו בכל מקום אחר. ההרגשה כשקמים מהשינה היא נפלאה, קמים לעוד יום לעבוד את ה' מתוך שמחה! סדר היום בישיבה מתחיל בתפילת שחרית בבוקר. כשבחוץ הציפורים מצייצות והרחוב שקט, אנחנו קמים להתפלל לפני ה', ברוגע ובשלווה, מתוך שמחה, התלהבות והתרגשות. מתפללים על כל רגע ורגע בחיינו, ועל כל אחד מקרובינו היקרים. כל הבחורים מתפללים יחד, והתפילה היא פשוט שמימית…

אחרי התפילה, כש"הרעב לתורה" כבר מתחיל להציק, בדרך-כלל יש שיעור קצר בהלכה. במשך כמה דקות מתקבצים הבחורים ביחד, לשמוע עוד ועוד הלכות, כיצד להפוך את החיים לחיים אמיתיים ומאושרים לפי היהדות.
8:00

אחרי התפילה, אחרי שהתפללנו כולנו יחד לאלוקים מתוך הלב ומתוך התרגשות אמיתית, הבחורים נכנסים יחדיו לארוחת הבוקר, ארוחה בריאה ומזינה, שהיא כידוע כמו שכתוב בחז"ל חשובה ותורמת לחיזוק הגוף. וגם בחלק הגשמי אף בחור לא מרגיש חסר, הכל ממש כמו בבית! ארוחת הבוקר מגוונת וכוללת בין השאר דגני בוקר, סלט, חביתות למיניהן, חלב, יוגורטים, גבינות צהובות, כאשר בימים מיוחדים יותר, כמו ראש חודש או אף סופי-שבוע, מוסיפים עוד איזה משהו טוב לארוחה. הכל כדי שיהיה לבחור, כמה שיותר טוב וטעים! גם את ארוחת הבוקר הבחורים נהנים להפוך ל"ארוחה של תורה", ואחד הבחורים יגיד בדרך כלל איזו הלכה. אחר כך, לכל תלמיד יש זמן חופשי של 20 דקות, בהן אפשר לעשות מה שרוצים לפני תחילת היום: לסדר את החדר או כל משהו אחר ואישי שהבחור רוצה לעשות. יש כאלה שמרוב החשק לתורה, אפילו את הזמן הזה מנצלים לתורה, ובזמן הזה לומדים לימוד משלהם, כמו פרשת שבוע, חומש ונביאים. אין לנו גאווה גדולה יותר מלראות אותם יושבים בזמן הפנוי שלהם ולומדים, ויש לא מעט כאלה.
9:00

אחרי ארוחת הבוקר הדשנה, הבחורים כבר כל-כך רוצים להיכנס ללימוד, והם זורמים מיד לבית המדרש. הלימוד של היום מתחיל בסדר הלימוד של הבוקר (המכונה "סדר בוקר", או "סדר א'"), בו כל בחור יושב ולומד גמרא בסיוע של רב/אברך אישי שלומד אתו בחברותא. אח! אין כמו הלימוד הזה, מתוך הטעם הטוב והמתוק של לימוד הגמרא. האברכים איתם לומדים הבחורים, אלו הם אברכים שכבר יש להם טעם טוב בלימוד, ומצליחים להדביק את הבחורים בטעם הטוב הזה ולפתוח להם צוהר ללימוד הגמרא: הבחורים כל-כך נהנים לדעת בעצמם כיצד לפתוח גמרא, כיצד לומדים נכון. וכך הם לאט לאט הם בעצמם נהיים ה"מלמדים" של האברכים. הם שואלים שאלות, דנים ביחד, והלימוד המתוק נהיה משותף ומחבר את שניהם לתורת חיים שנתן לנו הקב"ה! לא ייאמן עד כמה הזמן של ה"סדר" הזה חולף ביעף, כך אומרים כל הבחורים. התלמידים כה רתוקים לאברך שלומד איתם, עד שהזמן עובר מהר מאד. הבחור הלומד, בונה את הלימוד והלימוד בונה את הבחור!
12:00

אחרי שמבינים את דף הגמרא הנלמד, ואתה חי את הרקע של הסוגיא בגמרא באופן חד וברור, הולכים לשמוע את השיעור. השיעור המסכם והמהנה שנסוב על מה שנלמד בסדר הלימוד שלפניו. הרב "חי" את השיעור, הוא תמיד מגרה את התלמידים בשאלה מרתקת, וכולם דנים ביחד, לדעת מה הקב"ה אומר לנו על השאלה הזאת. כל בחור מרגיש חלק בשיעור! כל בחור מרגיש שהוא רוצה לטעום את הטעם הטוב של התורה, ושואל ומתרץ כדי להגיע לאמת.
13:00

אחר כך מתקיימת ארוחת הצהרים, שתתן לנו כח להמשיך את היום, בלימוד התורה מתוך המתיקות האמיתית. ארוחת הצהרים היא בשרית, וזו ארוחה מזינה עם אוכל טעים וביתי, באווירה חמה ונעימה ובצוותא. החברים משוחחים ביחד, פוגשים אחד את השני, ולמרות שהם יכולים לדבר על כל נושא שבעולם, מרתק לראות כיצד הם מחליפים חוויות מהשיעור ומסדר היום בלימוד עד עכשיו. למה? כי הלימוד כל כך מתוק בעיניהם! זה נושא השיחה הכי מתוק בעולם!

אח"כ הולכים למנוחת צהרים, כשיש בחורים העושים אז כל מיני עיסוקים משלהם, כמו ספורט, לימודים לבגרויות וכו'.
15:30

אחרי מנוחה הצהרים, מתקיימת תפילת מנחה, ולפעמים אחרי התפילה אחד הרבנים מוסר דבר תורה קצר, להמשך המרץ של הבחורים וכדי 'לתדלק' את החבר'ה לקראת המשך הלימוד. הבחורים נהנים, ורוצים להמשיך וללמוד בגמרא שוב!
16:15-19:00

זמן הלימוד של אחר הצהרים מתחיל בשיעור נוסף, שיעור קליל מעט יותר ובצורה מהירה יותר ובהספק מהיר יותר, מבלי להיכנס לעומק ושורש הדברים אלא רק בשביל לתת רקע כללי על הנלמד, ואח"כ מתקיימת חזרה על השיעור הזה.

הבחורים יושבים יחד, שומעים את הרב, וכל כך נהנים לשמוע מושגים חדשים וללמוד עוד ועוד דברים.

מאוחר יותר, יקשיבו הבחורים גם לשיעורים במחשבת ישראל ובהלכה מרבני הישיבה או מרבנים חיצוניים ומרצים אורחים שבאים ומוסרים שיחה. אלו הן שיחות מרתקות שאף אחד מהם לא מוכן לוותר עליהן. לאחר מכן מתקיימת ארוחת הערב.

אחרי ארוחת ערב מתקיים 'סדר מוסר', בו כל אחד לומד בספר מוסר או מחשבה שבא לו, כדי להבין כיצד להיות יהודי טוב יותר, כיצד לשפר עוד ועוד את המידות, ואחרי זה מתפללים כולם יחד תפילת ערבית.
21:00

את יום הלימודים המהנה, מתוך מתיקות ואהבת התורה, חותם 'סדר שלישי', שהוא סדר די 'חופשי', לכל אחד לפי דרכו. בשלב הראשון של אלה המגיעים לישיבה, זה יותר סדר חופשי, ובזמן הזה הם עושים דברים שבא להם לעשות, כמו כושר וכו', אבל אנחנו מאד נהנים לראות כיצד ככל שבחור נמצא יותר זמן בישיבה, רוצה ללמוד גם בזמן הזה… הוא רוצה להספיק עוד ועוד תורת ה'! אתה פשוט נשאב לבד לבית המדרש, וכבר אין לך על זה שליטה… ואתה יושב ולומד ולומד, ולא מפסיק לרצות ללמוד עוד ועוד!

אגב, יש כמה שעות פנאי לכל בחור במהלך היום: בצהרים או בערב הוא יכול לעשות ספורט, וישנם חדרי כושר ברבות מהישיבות. כמו כן בחור יכול בשעות הללו לעשות השלמת בגרויות. בערב הוא יכול גם לעשות סיבוב בחוץ, להתאוורר ולהחליף כח, לעשות ספורט או לשחק עם החבר'ה כדורסל וכו'. זה עושה טוב לבחורים, כך שלמחרת הם אפילו ילמדו טוב יותר, ועם חשק גדול יותר. לפעמים אפילו יוצאים כל התלמידים ביחד לכדורגל או כדורסל לפנות ערב, למגרש ספורט או אפילו לבריכה. וגם המשחקים הללו נערכים מתוך אהבת חברים, באווירה שיש רק בקרב תלמידי הישיבות!

בכל ישיבה וישיבה ישנם רבנים מקסימים שממש אי-אפשר להשתחרר מהם, וכל שאלה קטנה אתה שואל איתם. הרב תמיד יתעניין בתלמיד, וישאל: מה שלום ההורים? הסבתא? הדודה? הבן-דוד?… ואם יש יומולדת לבחור, תמיד יחגגו לו אותו בישיבה. רק היום אני עצמי עשיתי במהלך שיעור שמסרתי בישיבה הפתעה לתלמיד שהיה לו יומולדת, שיבחתי אותו לפני כולם על הצעדים שלו, הבאתי לו איזו מתנה נחמדה, וכולם בירכו אותו. זה כל כך עושה את הבחור מאושר, ומחבר אותו לרב.

וזה לא ייאמן כמה סיפוק הלימוד בישיבה מביא לבחור: בחור שמגיע לישיבה ואומר בתחילה: איך אני אחזיק מעמד אפילו שעתיים ממהלך היום, הרי אפילו בשיעור תורה של שעה אני לא מחזיק מעמד? בסוף היום הוא אומר: וואי, לא הרגשתי בכלל שהזמן עבר… ולמה? כי השיעורים מעניינים ומגוונים, יש בהם סיפורים עם שאלות והם פשוט מרתקים, ממש כמו חידות שאנחנו מפצחים. וכל זה כשהוא יודע שהוא עוסק בתורת האמת, תורתו של הקב"ה!

וגם בישיבה, כשיש צורך – משחררים את הבחור, והרב לפעמים יכול לגשת לבחור ולומר לו: אני רוצה שתיסע קצת הביתה, תרגיש אווירה של בית. הרב, הוא ממש כמו האבא של הבחור לכל דבר.

וכמובן, העונג הגדול הוא בשבתות בישיבה, שהן עולם קסום ונפלא שאף בחור לא מוכן לוותר עליו. האווירה בצוותא של מרגוע ושלווה, השירה יוצרת אווירה קסומה, של שבת המלכה ואנחנו הנסיכים.

בקיצור, החיים בישיבה הם החיים הטובים ביותר!

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

הצעירים רוצים להתחבר לבורא עולם

לשלמה שטיין

קיימת היום תופעה מדהימה, לפיה נערים צעירים ביותר, לעיתים אפילו בגילאי שלוש עשרה וארבע עשרה, מבקשים להתקרב אל התורה. אין כמעט עיר או ישוב בארץ שלא מתקיימים שבהם שיעורי תורה לנוער. מאות מדרשיות ללימודי גמרא נפתחו בשנים האחרונות, ובכולם משתתפים מדי יום עשרות בני נוער חילונים.

היו נערים רבים שביקשו לעלות שלב נוסף בכל הקשור ללימוד התורה עבורם הוקמו הישיבות הקדושות.

כששואלים אותי איך אני מסביר תופעה מיוחדת כל כך, שבחורים צעירים כמעט ילדים, רוצים להתנתק מכל העולם המתירני בו הם חיו עד כה. אני עונה: אין לזה הסבר הגיוני, זו המציאות.

אני יכול רק לספר על התמודדויות אותם חווים הבחורים. מדובר בנערים בעלי נפש רגישה וטהורה שפשוט מחפשים איך להיות מחוברים לבורא העולם ולתורתו. הם מתמודדים עם חברה שלא מבינה את הצעד בו נקטו, אך ידיעת האמת מחזקת אותם בדרכם. אני מסביר להם כי קושי הוא דבר טבעי ואין להיבהל ממנו.

תלמיד שלי בא אלי בשאלה: "הרי אני לעולם לא אהיה ענק בתורה אז אולי אין לי מה לחפש בישיבה?", עניתי לו: "מי אמר שלא תצליח בכך, ומי אומר שבאמת אתה הוא זה שצריך להיות 'גדול הדור' שאתה כבר קובע שאין לך סיכוי, הקב"ה לא ישאל אותך – מדוע לא היית משה רבינו, אלא מדוע לא היית אתה – קובי אסולין מכפר סבא . אתה- עם הכוחות, התכונות וההתמודדויות שלך! אם השתדלת לעשות רצון ד', אתה גדול!

הקב"ה אומר לך פתח לי פתח כחודו של מחט. ואני אפתח לך פתח כפתחו של אולם. אתה צריך לעשות את שלך. את התוצאות תשאיר לבורא עולם.

לשיחה עם הרב נתי וינגרטן: 052-7622507

יש לך שאלות? רוצה לדבר על ישיבה, או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

מהישיבה לכס המנכ"ל

כל מי שנקלע אי פעם לבית החולים 'לניאדו' בקריית צאנז בנתניה, לא יכול שלא להוציא קריאת התפעלות מפיו. מדובר בקמפוס ענק המשתרע על פני ארבעה בנייני ענק המכילים עשרות מחלקות חיוניות: חדרי מיון מהמתקדמים בישראל, מכון הלב שם מתבצעים מאות צנתורים והשתלות קוצבים, אגף כירורגי שבו מבוצעים אלפי ניתוחים בשנה, יחידה לסוכרת המרכזת במקום אחד את כל המומחים, מכונים שונים בהם מבוצעים אלפי בדיקות בשנה, בית ספר ייחודי ללימודי אחיות על טהרת הקודש ועוד שורה של מחלקות ותתי מחלקות המעסיקות יחדיו כאלף וחמש מאות עובדים!

לניאדו הוא המעסיק השני בגודלו בנתניה אחרי העירייה!

ברוכים הבאים לבית החולים לניאדו, על כ-1,500 עובדיו, המנוהל על ידי מנכ"ל אשר את ההכשרה המקצועית שלו לא עשה בחמש עשרה שנות לימוד מפרכות באקדמיה, אלא בהרבה שנות לימוד של גמרא ותוספות בין כתלי תלמוד תורה וישיבת צאנז המעטירה. אלו שנות הלימוד היחידות הרשומות ברזומה האישי של המנכ"ל הרב חיים המרמן.

מרכז רפואי צאנז נוסד לפני כארבעים שנה על ידי כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע, התחיל את דרכו עם מחלקת יולדות קטנה ובמרוצת השנים התפתחה, בברכתו ובהכוונתו של כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א, למימדים עצומים ונחשב כיום לאחד מבתי החולים המובילים באזור השרון ומשרת כיום אוכלוסיה של כשלוש מאות אלף נפש. ולהזכירכם, בניגוד לשאר בתי החולים הממשלתיים, לניאדו הוא בית חולים פרטי שאינו נהנה מתקציב ממשלתי נדיב. כל ההתפתחות שלו מבוססת על תרומות של נדיבי לב בלבד.

יתירה על כך, על פי הוראתו של האדמו"ר, השיקול היחידי המנחה של בית החולים הוא אך ורק הצלת חיי אדם. מסיבה זו, רוב רובם של המחלקות והמכונים בלניאדו, אינם מחזיקים את עצמם מבחינה כלכלית, אלא מיועדים נטו למטרת הצלת חיים.

מי שמנהל ומנווט כיום את בית החולים בהצלחה בלתי מבוטלת, הוא המנכ"ל הרב חיים המרמן, שנושם את ההוויה של בית החולים כבר עשרים שנה. הוא החל את תפקידו "מלמטה", שימש כעוזר מנכ"ל, לאחר מכן מונה לגזבר ומשם קודם לחשב. מכאן ועד לכסא הסמנכ"ל ולאחר מכן לתפקיד המנכ"ל, הדרך לא הייתה ארוכה מידי.

בברכת קודשו של מורו ורבו כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א, נכנס המרמן לעבודה בבית החולים, לאחר שזיהה בו את כושר הארגון והיכולת בקבלת החלטות מושכלות ללא גמגום, וכך עמד על גביו והצעיד אותו קדימה במעלה התפקידים הבכירים עד להתמנותו כמנכ"ל בית החולים.

חלק ניכר מהצלחתו בתפקיד, הוא העובדה שבדרכו לכס המנכ"ל עבר המרמן את כל שרשרת התפקידים הרלוונטיים. כבר בתחילת עבודתו בלניאדו למד במהירות כיצד מתפקד המוסד הרפואי הענק ונחשף לראשונה למונחים הרפואיים המקצועיים ומה הם בדיוק משמעותם.

לאחר מכן, בכל התפקידים הבאים, התוודע יותר ויותר למערכת הפיננסית ולצורת קבלת ההחלטות בבית החולים, מה שאיפשר לו לקדם את בית החולים בצורה מרשימה ויוצאת מהכלל.

התנהלות מול בוגרי אקדמיה

לציבור החרדי יש הרבה מאוד מנהלים מוכשרים, מנהלי מוסדות, ארגונים, עמותות, אנשי עסקים-המעסיקים עשרות, ולעיתים אף מאות, עובדים מתחתם והם ההוכחה הברורה ביותר כי כדי להיות מנכ"ל מוצלח ולהצעיד את המוסד קדימה, אין צורך בלימודים של חמש יחידות במתמטיקה ושמיעת הרצאות משעממות באוריינות במשך שנתיים.

עם הרבה סייעתא דישמייא ותפילות בפני בורא כל עולמים-ניתן לקצור את פירות ההצלחה, לא פחות ממנכ"ל בית חולים מקביל המעונב, שלמד באקדמיה במשך שנים רבות.

אולם יש הבדל ברור: בכדי לנהל, למשל, בית דפוס עם עשרים עובדים, צריך להכיר היטב את תחום ההדפסה, ספקים, לקוחות וכו', ואילו בכל מה שקשור להתנהלות מול העובדים, שרובם הם אנשי עמל, מספיק להתנהל מולם ביושר ובהגינות וכמובן לשלם בזמן את המשכורות. העובדים תמיד ירגישו את עצמם כפופים לבוס.

בבית חולים העסק שונה לחלוטין: העובדים הם מנהלי מחלקות בכירים ורופאים ידועי שם. מאחורי כל אחד מהם עשר שנות לימוד באקדמיה הכוללת שני תארים פלוס דוקטורט, מה שתורם רבות להרגשת חשיבות עצמית.

כל מי שנזקק פעם לשרותו של רופא, יכול להעיד על כך. ככל שתפקידו של הרופא הוא בכיר יותר, כך קשה יותר לדבר אליו בגובה העיניים. וכאן בבית החולים, לא מדובר ברופא אחד, אלא בעשרות! לדעת להתנהל מולם בצורה נכונה ומושכלת, היא אחד המקצועות הקשים ביותר.

ואם כלל זה אמור בכל בית חולים, שם בדר"כ המנכ"ל נושא בתואר ד"ר- בלניאדו, שהתעודה היחידה של המנכ"ל הוא על היבחנותו בהצלחה על מאות דפי גמרא בישיבה, הדברים מסובכים פי כמה וכמה.

בדיוק בנישה הזו, הצליח הרב המרמן למצוא את שביל הזהב. הוא כבש את ליבם של הרופאים ושאר העובדים, ואלו מצידם מתייחסים אליו בהתאם. זה לא דבר שמובן מאליו וזה לא קורה באופן אוטומטי. הרופאים בודקים כל העת, יום-יום אחר התוצאות בשטח. כשהם רואים שהעסק מתנהל בצורה מקצועית והגונה, הם נותנים את הגיבוי המלא.

ניהול שוטף ופיתוח

"את ניהול בית החולים צריך לחלק לשני חלקים מרכזיים", מסביר מנכ"ל בית החולים הרב חיים המרמן, "ניהול שוטף ופיתוח. בית חולים אינו יכול להרשות לעצמו להזדנב מאחור, בשעה שהטכנולוגיה הרפואית מתקדמת כל העת בצעדי ענק קדימה. בית החולים נמצא כל העת עם היד על הדופק: כל מכשיר רפואי חדש שיוצא לשוק, נבדק ע"י מומחי מחלק הנדסה ביו-רפואית ולאחר מכן מתבצעת הרכישה לטובת החולים המאושפזים בלניאדו.

הרב המרמן מחדד את הנושא: "אם בעבר הרופאים היו כותבים את הדיאגנוזה שלהם על מצבו הרפואי של החולה בכתב יד, כיום הכל ממוחשב; אם בעבר הזמנת תור נעשתה בצורה ידנית ביומן, כיום הכל התמחשב.

"הדבר היחיד שלא השתנה אצל הרופאים הוא החלוק הלבן. חוץ מזה, הכל עובד כיום בצורה ממוחשבת ומתקדמת. הרופא מגיע למיטת החולה, כשמאחוריו עגלה קטנה עם מחשב נייד. הוא מקליד את הנתונים, בודק את תוצאות הבדיקה שהגיעו היישר מהמעבדה, מנתח במהירות את המשמעויות, מקליד את המשך הטיפול (שנקלט ישירות במערכת של האחיות במחלקה) וממשיך לחולה הבא בתור.

"וזה לא רק בתחום המחשוב. כל הנושא של טיפולים רפואיים, מתקדמים כל העת. ישנם מחקרים חדשים, שיטות חדשות ומתקדמות והכל עובד בקצב מהיר ביותר. בית החולים חייב להדביק את הקצב. אם אתה נחשל ועומד מאחור בפיגור, כל העסק עומד לקראת קריסה מיידית. זה להיות או לחדול", מגדיר הרב המרמן את דעתו בקצרה.

אולם מעבר לכך, ניתן דגש מיוחד בלניאדו בנושא הפיתוח: פיתוח מחלקות חדשות ובניית בניינים חדשים. בכל שנה נפתחות בלניאדו מחלקות חדשות ומתקדמות. קצב הבניה בלניאדו מרשים בכל קנה מידה: או בונים אגף חדש, או מוסיפים אגף נוסף לבניין קיים. הטרקטורים מעולם לא עזבו את מתחם בית החולים לניאדו…

ויש גם את הניהול השוטף. תשאלו כל מנהל המעסיק כמה עשרות עובדים, איזה לחץ יש לו לפני העשירי לחודש הלועזי, כעת תכפילו את זה לאלף וחמש מאות עובדים. זוהי מערכת ענקית בכל קנה מידה, הדורשת ניהול מקצועי.

ונחזור לנושא הפיתוח: כפי שכבר ציינו מקודם, הממשלה אינה מתקצבת את לניאדו כמו שאר בתי החולים הממשלתיים, מה שמצריך את לניאדו לגייס תרומות בצורה יצירתית. ואכן, בית החולים מעסיק צוות שלם שכולל אף אגף יחסי ציבור, הפועל מול התורמים בחו"ל, במקביל לפעילות של וועד הידידים העולמי של לניאדו- שיחדיו פועלים לגייס תרומות למען פיתוחו ושגשוגו של לניאדו.

קידוש שם שמיים

חלק נוסף הכרוך בפיתוח בית החולים, הוא אגף המחשוב בראשותו של ר' נתן דיסלרוף, שלאחרונה אף נבחר על ידי משרד הבריאות לעמוד בראש צוות לבניית מאגר לאומי לתרופות. מדובר בענף שמועסקים בו בכירים בענף ההיי-טק, השוקדים כל העת על פיתוח תוכנות חדשות למען הרופאים ולניהול בית החולים. באגף המחשוב יושבים עם הרופאים ומנהלי המחלקות, שומעים מהם מה דרוש להם, ולפי דרישותיהם מתכנתים את מערכת המחשוב.

בגלל ההשקעה העצומה בתחום זה, נחשב כיום לניאדו לאחד מבתי החולים המובילים בתחום ההתפתחות הטכנולוגית. "אם אנחנו לא יכולים להביא את הטוב ביותר, עדיף שלא להיכנס בזה בכלל", מטמיע המנכ"ל את התובנה ששמע אין ספור פעמים בקודש פנימה.

התוצאות ניכרות היטב בשטח: בכל הבקרות שנערכו בלניאדו על ידי משרדי הממשלה השונים, הם הביעו את התפעלותם מצורת התפקוד המקצועי של הצוות ועל היערכות של בית החולים לכל שעת חירום. לניאדו עומד בכל הפרמטרים המקצועיים.

בית החולים לניאדו זוכה לקדש שם שמיים בהתנהלותו המקצועית, ברמתו הרפואית הגבוהה וביחס האישי המוענק לכל חולה וחולה, כשכולם נוכחים לראות שיהודים חרדיים מסוגלים לנהל מרכז רפואי כה גדול בהצלחה מרשימה, מבלי לפגוע בכהוא זה בקוצו של יו"ד בנושא הלכה.

הנושא של היחס האישי לחולים המאושפזים, הפך זה מכבר לאחד מסימני ההיכר של לניאדו. הצוות משקיע את כל הנשמה והמסירות בעבודת הקודש והיחס שהחולים מקבלים כאן הוא מהטובים ביותר בשירות הרפואי בישראל.

אגב, ההשקעה היא לא רק בתחום הרפואי והמחשוב, אלא גם בפיתוח הסביבתי. בשנים האחרונות הושקעו סכומי עתק בפיתוח הסביבתי, והכל מסביב פורח ומלבלב. החולים שיוצאים לטייל מחוץ לחדר הקטן שם הם מאושפזים, יכולים לנוח תחת צילו של עץ דקל וליהנות מבריזה קרירה המגיעה ישירות משפת הים הסמוך.

טיפוח, פיתוח ופיקוח

אין זה סוד כי תפקיד של מנכ"ל בית חולים, הוא אחד התפקידים הקשים ביותר שאין בו לא יום ולא לילה, האם במבט לאחור היית נכנס לתפקיד זה מלכתחילה? – אנחנו שואלים את המנכ"ל, הרב חיים המרמן.

"השאלה היא לא ממש רלוונטית אצלי, שכן בתפקיד זה אני מרגיש תחושת שליחות 24 שעות ביממה. מי שמינה אותי לתפקיד, הוא כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א, ושליח עושה את שליחותו. זהו תפקיד שכל כולו דאגה למען החולים והצלת חיים. גם לאחר יום עבודה שבו אני מרגיש ממוטט מלחץ העבודה, עצם העובדה שאני יודע שבזכות העבודה שלי אני מציל חיי אדם, מביאה לי סיפוק ונותנת את הכוחות להמשיך בתפקיד זה".

כאן מרחיב הרב המרמן על המורכבות שבתפקיד: "לנהל בית חולים ממשלתי זה דבר אחד, ולנהל בית חולים פרטי, וק"ו חרדי, זה דבר אחד. יש כאן מורכבות עדינה ביותר וצריך לפסוע בזהירות על קו התפר. שום חומרה או הקפדה על ההלכה, לא באה ח"ו על חשבון הרפואה. צריך רק לדעת כיצד לפסוע על שביל הזהב.

"קח לדוגמא את נושא השביתה של כלל בתי החולים בארץ. מבלי להיכנס למניעים של מערך הרפואה בארץ, כל רופא שנכנס לעבוד בלניאדו יודע שכאן לא שובתים. זוהי אחת מתקנות היסוד שקבע המייסד, כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע. עכשיו התפקיד הוא רק להתנהל בחכמה ובתבונה ולהלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.

"זוהי, כאמור, דוגמא של השבוע האחרון. אבל הדילמה הזו, מלווה אותו כל יום וכל שעה. בלי ברכתו של הרבי שליט"א המעורה בכל עניין ושאני זוכה לקבל את עצתו וברכתו על כל צעד ושעל, לא הייתי שורד בתפקיד הקשה והמסובך הזה".

"אני חייב לציין את פעילותו של סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, שחולל מהפיכה מדהימה במערכת הבריאות בארץ ומגיע לו את כל הקרדיט על כך, מעבר לכך שהוא גם ידיד אישי של לניאדו ועומד לימינו בכל עת מצוא".

כאחד שמעולם לא למד את מקצוע הרפואה, כיצד, בעצם, אתה יכול להחליט בנושאים הרי גורל כאלו? – אנו שואלים את הרב המרמן.

"תראה, אולי לאדם מבחוץ השמות הלועזיים והארוכים של המונחים הרפואיים נראים מפחידים, אבל בפועל לאחר שנים של עבודה שוטפת עם הרופאים, אתה מתחיל לקלוט את המושגים הרפואיים ולהבין כיצד צריך לפעול. כמובן, באם אני רואה שאני לא מספיק בקי בחומר, אני מתייעץ עם מומחי רפואה ורק אז מקבל את ההחלטה. מכל מלמדי השכלתי, אמר כבר החכם מכל אדם".

לצורך הכנת הכתבה הייתי כאן בבית החולים בשעות האחרונות ושמתי לב, שלחדר שלך מתנקזות שאלות, החל מרכישת ציוד רפואי חדש, עבור בהכרעה על הוספת תקנים חדשים למחלקה פנימית ג' וכלה בהחלטה על תחילת עבודה עם ספק חדש. אתה מסוגל להתנהל עם כל הכאב ראש הזה לבד? – אנו מבררים.

"נכון שבסופו של דבר אני מקבל את ההחלטה הסופית, אבל ב"ה יש לנו כאן צוות גדול שכל אחד מהם עושה את עבודתו נאמנה. לאחר שהם בודקים את הנושא היטב, הם מגישים לי את המלצותיהם ובאם הכל נראה בסדר ותקין, אני חותם עליו. נכון שבסופו של יום האחריות אמנם מוטלת עלי, אבל צריך לתת את הקרדיט המתאים לצוות הנפלא בבית החולים"

רוב אנשי הצוות, כולל הצוות הרפואי הבכיר, הם שומרי תורה ומצוות. יש בזה יתרון?

"כאחד שעובד רבות מול הציבור הכללי, אני יכול להגיד לך שיש לנו בציבור החרדי אנשים מוכשרים, מוצלחים שמסוגלים לנהל מערכות גדולות ומורכבות. ההון האנושי שלנו הוא משובח ביותר וכיום המשק הישראלי מפנים את העובדה הבסיסית הזו, והוא המרוויח הראשון מכך".

האם יש פעמים שאתה עוצר לרגע את מרוץ החיים בכדי לבדוק באלו דרכים צריך לקדם את בית החולים, האם עשינו הכל כמו שצריך?

"בכל לילה אני עושה חשבון נפש, מה חידשתי היום והאם הייתי יכול לעשות את זה טוב יותר".

איזה טיפים אתה יכול לתת למנהל החרדי שמתמודד בכל יום עם עשרות עובדים?

"יש שלושה כללי יסוד: טיפוח, פיתוח ופיקוח:

"טיפוח: לטפח את העובדים; לקדם אותם; לשלוח אותם להשתלמויות מקצועיות; לתת להם גיבוי למהלכים שהם מבצעים; להעניק יחס אישי לכל אחד ואחד, מהעובד הזוטר ועד לבכיר; להיות קשוב אליהם. זה נותן אמביציה לעובדים להפיק את המיטב. הארגון יהיה הראשון שירוויח מכך.

"פיתוח: לפתח את הארגון ולהיות כל הזמן עם האצבע על הדופק ולעמוד בקדמת הטכנולוגיה.

"פיקוח: לפקח את הקיים ולשמור על מה שיש".

"ומעל הכל צריך להתפלל לסייעתא דשמיא בכל מעשי ידינו ולקדש שם שמיים, כי ללא תפילה וסייעתא דשמיא שום דבר לא יצליח".

רוצה להתייעץ, לשאול, שיחת חינם למוקד אחינו 1-800-20-18-19

או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד – 052-7636278

או עם הרב אהרון יאדלר – 050-4141386

רוצה לשבור את הרף? להצליח יותר!!!

מה ההבדל בין חתול לבן אדם?

החתול הולך על ארבע ובן אדם על שניים.
ומה ההבדל בין קוף לבן אדם?

לקוף יש זנב.
ומה ההבדל בין פינגווין לבן אדם?

לפינגווין אין זנב…
התשובה האמיתית היא שלבעלי חיים אין השכלה, במקום זה יש להם תוכנה, שבה נמצא כל מה שצריך לעשות.
למשל אם אדם ייקח את עצמו וישקיע את כל חייו בחקר חיי החתול, האדם הזה יוכל להגיד לך בכל מצב נתון, מה יעשה החתול כשזה יקרה. הוא יכול לצפות מראש את ההתנהגות שלו בכל סיטואציה, כי זאת התוכנה של החתול.

לחתולה אין אפשרות להחליט לא לשרוט כשלוקחים לה את הגורים, בעלי חיים לא יכולים להעביר על המידות. בני אדם נתייחדו בנושא הזה, אמנם לכל אדם יש גם תוכנה של חתולים, אבל הוא יכול להשתחרר מהתוכנה הזאת, ולהיות בעל בחירה – אני יחליט מה לעשות. רוב בני האדם משאירים את התוכנה על ברירת מחדל, ונשארים חתולים כל החיים.
לדוגמא: יש רחובות צרים, ובכל זאת, משום מה, העירייה החליטה שמותר לחנות מצד אחד ובנוסף זה רחוב דו-סטרי. מגיע רכב מכיוון אחד, ומגיע רכב מהכיוון השני. וכל אחד מסמן לחבר שלו שייסע אחורה, הם יוצאים החוצה ומתחילים לצעוק, כל השכנים יוצאים – הצגה בחינם. ואז אחד מברך את אבא של חבר שלו ואת אבי אביו, והשני גם הוא מביע מה דעתו על הייחוס של החבר שלו…

מה בעצם הם צועקים? "אני חתול!", "גם אני חתול!".

למה? הם העמידו את ההתנהגות שלהם על התוכנה של החתולים, במקום להעביר על המידות ולקחת אחורה, הם מייללים, לא חבל על הזמן שלך? על העצבים שלך?
מי הם אלה שמשתמשים בתכונות שיש להם כבני אדם לבחור, להחליט להתעלות מעל האינסטינקטים שלהם?! הרבה אנשים. אבל מעט אנשים הם אלו שמסוגלים לדרגות בבחירה שאף אחד לא יכול להתחרות איתם, וכולם משתייכים אל עמלי התורה, רק אדם שכתש את עצמו בלימוד תורה יכול להעביר על המידות בצורה קיצונית. לא צריך להאריך בסיפורים על גדולי הדור, כולם יודעים. "אם בחוקותי תלכו…", בחוקותי, ולא בחוקות החתול…

תודה למערכת אפריון שלמה – המרכז הרוחני מבשרת ציון
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא ביהדות.

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

התקופה היפה בחיי

אבידור רענן

שי הורוביץ הוא הבעלים והמנכ"ל של משרד הפרסום 'נטו' אשר בין לקוחותיו נמצאים ארגונים ומוסדות מהגדולים במשק הישראלי.

"תקופת הלימוד בישיבה היא התקופה היפה ביותר בחיי", מספר שי הורוביץ בראיון לאתר "הייתי מוכן לחזור לתקופה הזו ולהאריך אותה בעוד מספר שנים".

שאלה: איך נראים חיי החברה בישיבה?

"בישיבה ישנה אווירה מיוחדת תמידית של צמיחה רוחנית פנימית. ישנה אווירה חברתית מיוחדת של התעלות כאשר לכל בני הישיבה ישנה שאיפה משותפת- לעלות בתורה".

שאלה: איך זכורה לך תקופת הלימודים בישיבה?

"תקופת הישיבה היא תקופה של נתק מהשיטפון היומיומי של המידע וההתמודדיות עם סוגיות ארציות. התחושה בתקופת השהות בישיבה היא תחושה של לחיות בעולם הזה עם הרגשה של גן עדן. אין ספק אומנם שיש רגעים קשים, ישנם קשיים ומשברים, אולם ביחס לכל תקופה אחרת בחיי, זוהי התקופה היפה ביותר".

שאלה: הישיבה נתנה לך כלים להצליח בחיים?

"הכלים שקבלתי בישיבה הינם כלים שהולכים איתי לאורך כל חיי, אם אלו כלים של חשיבה והעמקה בכל עניין ואם אלו כלים של מוסר, כלים שעצבו ובנו אותי כאדם".

"הישיבה נותנת פרספקטיבה, השקפה, דעה וצורת התייחסות לכל עניין ועניין. ההרשה של להיות בן ישיבה היא הרגשה שהישיבה היא כמו האבא המורה לבנו כיצד לנהוג. וזהו ההבדל המהותי בין אחד שהוא 'בן ישיבה' לאחד שהוא תלמיד בישיבה. 'בן ישיבה' הוא אחד שהישיבה היא כמו האבא שלו, היא מלווה אותו כל החיים כמו אבא ואי אפשר להתנתק ממנה לאורך כל החיים".
רוצה גם לטעום טעם גן עדן

הרב אהרון מחכה להדריך אותך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

רגע אחד בלי לימוד תורה והעולם חרב

"אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי".

הווה אומר: אם רגע אחד לא ילמדו תורה לא יהיה עולם! שמש לא תזרח, גשם לא ירד, חיטה לא תצמח. לא יהיה כלום. כך אומר הנביא ירמיהו, ואנחנו מאמינים בזה באמונה שלימה, כי כל דברי הנביאים הם אמת, ומי שאינו מאמין לדברי הנביאים הוא כופר בעיקרי האמונה ואין לו חלק לעולם הבא!

הוא יכול לשמור שבת, לחלק צדקות, חסד, לשים כיפה, ציצית, תפילין, אבל בעולם הבא הוא לא יהיה!
מי שחושב שמפקד טייסת בחיל האויר תורם לעם היהודי יותר מאברך כולל, לא יהיה בעולם הבא! נ-ק-ו-ד-ה. ומי שחושב שבני ישיבות צריכים להתגייס, כי זה לא שוויון בנטל הציבורי – גם הם צריכים לתרום… חולק על הרמב"ם שכתב בהלכות שכנים פ"ו ה"ו: "כל הדברים שצריכים לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר, ואפילו מן היתומים.." כולם צריכים לקחת חלק בנטל. "חוץ מתלמידי חכמים, לפי שאין תלמידי חכמים צריכים שמירה, התורה שומרתן", שמעתם?! צה"ל לא שומר בשטחים בשביל בני הישיבות, הם לא צריכים אותו בכלל. מי שצריך את צה"ל אלו עיתונאים גמדים שהולכים לחדר כושר ויושבים על קופת הזהב… אלו אנשים של כדורגל, שוחד וסיגרים… או שאולי הם לא צריכים את צה"ל אלא את השב"ס…

אבל על כל פנים, בני הישיבות לא צריכים שמירה כי כשאדם לומד תורה הוא מקיים את כל העולם כולו! הוא מחזיק אותו.

כמה אנשים יש בעולם? 7 מיליארד.

כמה יהודים יש בעולם? 15 מיליון.

כמה מתוכם שומרי שבת? 3 מיליון.

כמה מתוכם לומדי תורה לפחות שעה ביום? נניח מיליון. הלוואי.

אז המיליון הללו מחזיקים את כל ה-7 מיליארד האחרים. אז כמה כל אחד מחזיק? 7,000 אנשים.
ילד בתלמוד תורה, פותח את הגמרא: "אמר אביי…", מיד מגיעים 7,000 מלאכי השרת, מחברים אליו 7,000 צינורות חמצן, והוא ממשיך: "אמר אביי…". ואת ה-7,000 צינורות חמצן הללו הם מחברים ל-7,000 אנשים ברחבי העולם… או ל-7,000 סינים שאוהבים לאכול אורז, או ל-7,000 אמריקנים שאוהבים לאכול פיצה, או ל-7000 ישראלים שאוהבים לאכול חרדים…

הילד אומר "אביי", ובצד השני נושמים לרווחה, יש להם חמצן.. אז אם תגידו לא מאמינים, בבקשה. אבל זה אחד מעיקרי האמונה. זו האמת – בגלל לומדי תורה העולם קיים. אבל מצד שני יש אחריות כבדה, אם אחד לא מגיע לשיעור היום, אז 7,000 איש מתחילים להרגיש לא טוב. העולם מזדעזע…

תפוס לך אברך ותתחיל ללמוד, קח לך חלק בקיום העולם!
תודה למערכת אפריון שלמה – המרכז הרוחני מבשרת ציון

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה, ובכל נושא ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

הרב אורי לופוליאנסקי מתראיין וחושף את דעותיו

אבידור רענן

ראיון ראשוני ובלעדי לתקשורת של הרב אורי לופוליאנסקי ראש עיריית ירושלים לשעבר ונשיא יד שרה .

איך השפיעו עליך הלימודים בישיבה?
"התקופה בה למדתי בישיבה הינה התקופה בה עוצבה אישיותי בה התעצבתי והפכתי להיות מי שאני", מספר הרב אורי לופוליאנסקי לאתר טוב-טוב על תקופת לימודיו בישיבה " בתקופה זו האדם בונה , מייצב ומגבש את עצמו ואת זהותו, זאת מלבד כל התועלת שיש לו מלימוד התורה , חז"ל, גמרא , הלכות , מוסר ומדרשים".

אתה מרגיש שהישיבה משפיעה גם על הפעילות שלך בארגון יד שרה?
"הישיבה השפיעה עלי בכל תחומי החיים. הפעילות האישית והציבורית שלי מושפעת כולה מתקופת לימודי בישיבה, מרבותי ראשי הישיבה והמשגיחים שהשראתם משפיעה עלי עד היום בכל העת. הדוגמא האישית של הרבנים מכוונת את כל מעשי כאשר דרך החיים שהם הטוו לי יצקו לי את השביל בו אני הולך. השפעתם של הרבנים מכוונת את דרכי ומסייעת לי להחליט ולפעול בצורה הנכונה".

מלבד עברו רב השנים של הרב לופוליאנסקי בעיריית ירושלים, כאשר בשיא תקופה זו הוא כיהן כראש העיר האהוב על ידי כל תושבי העיר, ידוע הרב לופוליאנסקי כאיש חסד דגול אשר הקים ומנהל את 'יד שרה' הארגון הגדול בארץ אשר מסייע לחולים ללא הבדל של דת וגזע.

"בעולם הכללי, כאשר אתה מסייע למישהו ללא אינטרס כשאתה אפילו לא מכיר אותו, אתה נחשב פראייר. בישיבה רואים רבנים המוסרים את נפשם עבור בחורים ללא כל אינטרס ובלי לצפות לתמורה, כאשר הם משקיעים את עצמם בלי גבולות ובמסחרות אין קץ. דבר זה השפיע עלי כשהקמתי את 'יד שרה', משפיע עלי רבות ומסייע לי לפעול ולעשות חסדים ללא אינטרס וללא כוונות רווח".
רוצים לשמוע עוד, להתייעץ, לשאול, שיחת חינם למוקד אחינו פתוחה לשירותך:
1-800-20-18-19
או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד : 052-7636278
או עם הרב אהרן יאדלר : 050-4141386

אלירן עובד – צעיר מתחזק מתראיין

רוצה לדבר על הישיבה, או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 וגם שיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

השם שלי זה אלירן עובד מבת ים.

מה הביא אותי לישיבה?

או, זה סיפור.

אני מאז גיל 14 וחצי, הראש ישיבה הרב אלבז הוא ראה אותי בבית יעקב, הוא בעצמו בא לחזק את הבחורים בבית יעקב בבת ים, אז באנו לשם, וסתם חבר אמר לי, בוא. לא היה מה לעשות באותו זמן בגינה, כהרגלנו היינו יורדים סתם לגינה. ובאמת לא היה מה לעשות, אז הוא אמר לי בוא, בוא, יש איזה אחד… טוב, באתי.

אני זוכר, זה היה לפני ארבע שנים, שלש וחצי שנים, התחיל לדבר איתנו על פרה, שור שנגח את הפרה, לא הבנתי מה רוצים ממני, לא הבנתי שום דבר. וככה זה התגלגל, ובעז"ה, ככה אומרים שהקב"ה עשה את זה, ובאמת זה ככה, חבר בא ודחף אותי, עוד, עוד שיעור, עוד שיעור, פה שבת.. כי ממש לא הייתי בקטע הזה, בכלל. לא הייתי עושה קידוש בבית, פסח ידעתי שרק צריך לאכול מצות, לא הייתי יודע מה זה בכלל דת, בכלל. ופשוט, באמת מי שהכניס אותי זה היה החבר שהכיר את הרב ולאט לאט התחלתי לבוא לשיעורים, התחלתי ללכת… כהרגלי גם לא הייתי הולך כ"כ לבית ספר, אז הייתי ככה בא בבוקר עם חבר, לאט לאט, עד שבעז"ה הכרתי באמת את הדת וכך לאט לאט ראיתי מה זה תורה אמיתית, שבאמת לא היה לי את זה בגינות, הייתי יושב בגינות, מה הייתי עושה, יושב עם חברים, אז נהנים פה, שם, אתה חושב שאתה נהנה, והכל זה כסף, הייתי עובד בשביל לאכול, אוכל בשביל לעבוד, סתם. הייתי עובד מגיל 14 ולא הייתי יודע מה אני עושה בכלל, לאט לאט ככה התגלגלו הענינים.

היום אתה בישיבה- כמה זמן?

חמש וחצי חודש.

אתה בישיבה חמש וחצי חודשים, מה ישיבת אחינו נתנה לך?

בגדול, הרבה אושר, מה שלא היה לי לפני זה. הישיבה נתנה לי הרבה, להראות לי שיש לי תכלית לחיים, כי באמת, מה זה תכלית, הייתי כמו שאמרתי לפני כן, לא היה לי מטרה בחיים, הייתי כמו שההורים רוצים, האמת הייתי מקשיב מאד להורים בענין של הלימודים, לא הייתי יודע למה זה טוב לי, אבל הייתי תמיד בבית ספר, "תוציא 12 שנים, תעשה בגרות", איך אומרים, עד גיל כתה ט' י' באמת הייתי מהתלמידים הטובים, אבל אחרי זה התחלתי להתקלקל, מה זה להתקלקל, היייתי בסדר עם החבר'ה בשכונה, ולאט לאט באמת לא הייתי יודע מה זה באמת לחיות, חיים שיש להם מטרה, הייתי בא, יורד למטה עובד, כמו שאמרתי, יורד למטה עובד, יורד למטה עובד. והייתי עולה בשעות הקטנות של הלילה, ואני זוכר ההורים שלי היו צועקים, לא היה לי מטרה, הייתי כל הזמן הולך עם הראש בקיר. לא הייתי יודע למה אני הולך, ומה שבאמת הישיבה נתנה לי בזכות אותו חבר שקירב היה לי תקופה שאחרי זה המשכתי עם השטויות, ולא הייתי בקטע של דת, הייתי בהתחלה כמו שאמרתי, דיברו איתי על שור שנגח את הפרה, לא ידעתי מה זה, אבל לאט לאט האירו לי פנים, ובאמת עכשיו אני מגיע בעז"ה לאט לאט לאותה הארת פנים שבאמת כל כך… הסתכלתי ואמרתי, זה משהו מדהים, איך הם כל כך מאושרים, שור שנגח את הפרה, תגיד לי מה זה כל הדברים האלה, ופשוט זה מה שהישיבה נותנת, באמת חברים אמיתיים, חברים שלא היה לי בשכונה, שמה החברים – אם היית מגיע, כן כן, אנחנו איתך, עד שהיה מגיע הרגע, היום אני בן 18 וחצי, וכמו שאומרים, בגיל הזה אצל החילונים זה הגיל שצריכים ליהנות, הגיל שצריכים לפרוח, והכל שטויות בעלמא. אין לך מטרה. אז הייתי הולך ככה בלי לעשות שום דבר, בלי שום מטרה, והיום יש לי מטרה, יש לי חברים אמיתיים שבאמת כמו שאומרים בלשון החילונים שלא דופקים אותך. שמה היו דופקים אותך, היית עושה משהו, הייתי איתם. מתי שלא מתאים להם, "נשמה, אתה לבד, אני לבד". אז ככה אני מכיר חברים אמיתיים, שבאמת אם אתה נמצא בצרה יתנו לך הכל, ובישיבה זה תמיכה, קשה לך בלימוד, עוזרים לך. ובאמת אין את זה בהרבה ישיבות, הישיבה הזאת ב"ה, הייתי בישיבה ככה פעם בביקורים, לא משנה איזה ישיבה, לא ראיתי את זה, לא ראיתי את אותו שפע בהארת פנים שיש לבחורים, לרבנים, לצוות, וזה בעצם ככה אנחנו נותנים לנו להתקדם בהארת פנים אחד לשני, אהבת חינם אחד לשני, וב"ה לומדים גמרא, נהנים, רש"י, תוספות, שלא ידעתי מה זה רש"י, וב"ה זה מה שהישיבה נותנת לנו.

עכשיו, אתה פוגש את החבר'ה, שתי דקות, אין להם הרבה זמן לשמוע על הישיבה, מה יש לך להגיד להם, דקה, למה לבוא לישיבה?

קודם כל כשאני רואה את החברים שלי, ואני רואה אותם בשכונה, נגיד עכשיו בבין הזמנים, אז ראיתי אותם עומדים, מה? אלירן?, איך השתנית. לא קשור, לבוש אותו דבר, הכל אותו דבר, מה? איך? וזה. מה קרה לך, אתה שמה עדיין? אנחנו לא מאמינים. כי אני הייתי מאלה שמנהיגים כאלה, מנהיג את החבר'ה, וזה היה ממש מכה בשבילם כשעזבתי את החבר'ה לישיבה, זה היה ממש מכה בשבילם. אז עכשיו כשהם רואים אותי, הם רואים את זה בתור תדמית, מה עשית?, איזה תפנית עשית בחיים?, בוא איתנו. אם עד היום הם היו אומרים בוא איתנו לשכונה, אני אומר להם "תשמעו, הייתי איתכם בשכונה", אמרתי לחבר, תגיד אור, מה אתה עושה היום, הוא אומר לי "שמע, אני בא בבוקר, בשעות הקטנות של הלילה, ארבע חמש הולך לישון, קם באחד שתים, הולך אחרי זה עוד פעם קונה סיגריות, יוצא", אין לו מה… אני אומר לו "ויום אחרי זה?", "יום אחרי זה, מחר קבעתי עם חבר לשם". אותו דבר, כל יום אותו דבר, אותו גלגל חיים. אני אומר לו תסתכל על עצמך, אתה כל הזמן אותו גלגל חיים שאין לו מטרה, אתה מחפש את עצמך עוד עוד עוד. זה מה שאני רואה עלי. כמה שאפשר אז כן אנחנו משתדלים לדבר איתם, הם מבינים שזה טעות אבל אין את הכח הזה, אין להם, הם יודעים את האמת, הם אומרים לי "אלירן באמת תצליח וזה", אבל עם כל הכבוד הם יודעים שזה האמת, אין להם ברחוב מה לחפש, זה הם אומרים לי עד היום, אבל הם בשלהם, כי זה מה שהרגילו אותם. תינוקות שנשבו. ובעז"ה שיצליחו גם.

הבקשה האחרונה לפני המוות

ראובן העצני

"תחזור דחוף דחוף למשפחת ש' בקשר לבנים לישיבה".

הרב יוסי כמובן החזיר צלצול למשפחת ש' המוכרת לו, היות ושני הבנים הינם תלמידים שנעזרו על ידו בעבר, עת בקשו את עצתו בהתאמת ישיבה עבורם. והנה בפי האם בקשה "בני… מסיים בסוף שנה זו את חוק לימודיו בישיבה לצעירים. בשנה הבאה הוא ילמד בישיבה גבוהה. אני מבקשת שתדאג לו, תמצא עבורו את הטוב ביותר". הרב יוסי ניסה להסביר שמבחני הקבלה לישיבות מתקיימים רק בעוד מספר שבועות, על כן מוקדם עוד לדבר על כך, בעזרת ד' נהיה בקשר בעוד קצת יותר מחודש. "כך ביקשתי" מספר הרב יוסי "לסכם את השיחה",

ואולם האמא התעקשה שאבטיח לה בכל לשון של בקשה כי אדאג לילדיה ואעקוב אחריהם לראות שהם מצליחים בישיבות.

האמא המשיכה ולחצה אותי מאד שאני יבטיח לה שאני לא ישכח את ילדיה אמרתי לה שאין לה מה לדאוג ונטפל בילדים וגם נעקוב אחריהם ככל האפשר, אז אמרה לי הרגעת אותי וברכה אותי.

למחרת בבוקר נודע כי האמא נפטרה- – –

התברר כי היא היתה חולה מאוד ובימים האחרונים התברר לה כי ימיה ספורים… היא בחרה להקדיש אותם להכנה למעבר לעולם העליון. היא עשתה את הסידורים המתאימים, אמא שצאצאיה לומדים תורה בעולם הזה היא אמא שמחה בעולם הבא.

יהי זכרה ברוך.
רוצה לדבר על יהדות, להתייעץ, לשאול, 1-800-20-18-19 שיחת חינם למוקד אחינו

או בשיחה אישית עם הרב שמעון – 052-7636278

או עם הרב אהרון – 050-4141386

לאכול פיצה עם הקרטון…

אבידור רענן

מצוות תלמוד תורה מוטלת על האדם בכל ימות השנה ובכל שעות היום והלילה אבל יש יום אחד בשנה שבו לא רק שאין חובה ללמוד תורה, אלא אסור ללמוד תורה – זהו יום צום תשעה באב. לימוד תורה משמח את האדם ובט' באב אנו נוהגים מנהגי אבלות ונמנעים מכל דבר שגורם לשמחה, כולל לימוד תורה.

"יש בהלכה הזאת מוסר השכל חשוב שהוא רלוונטי לכל ימות השנה", אומר לנו הרב אריאל אלבז, ראש ישיבת 'אחינו הקדושה' בירושלים. "אנחנו לומדים מכאן שלימוד תורה הוא דבר חווייתי ומענג שאם עושים אותו בצורה הנכונה מביא את האדם למצב של שמחה. מסיבה זו לא לומדים תורה בבית האבל ולא לומדים תורה בתשעה באב פרט לדברים שקשורים באופן ישיר לאבל כמו הלכות אבלות או סיפורי החורבן".

רוב האנשים יגידו לך שלשבת מול ערמת ספרים גדולה ו'לשבור את הראש' מה כתוב בהם זו לא הנאה גדולה. למה לימוד תורה זה שונה?

"מי שחושב כך יש לי תשובה פשוטה מאוד עבורו" אומר הרב אלבז. "בוא ותצטרף לשיעור תורה אחד – כאן בישיבה או באחד מבתי החיזוק – ותבדוק בעצמך. בחיים לא תוכל לדעת מה זה טעם של פיצה אם לא תטעם ממנו, וכך להבדיל בחיים לא תדע מה זה טעם של תורה אם לא תטעם מהלימוד".

מה תאמר לבחור שיגיד לך שהוא כבר הצטרף לשיעור ולא חש את המתיקות שאתה מדבר עליה?

"אני אומר לו שהוא כנראה לא למד בצורה הנכונה. אם נחזור ברשותך למשל הפיצה – תאר לעצמך אדם שטעם את הפיצה והגיע למסקנה שהוא בלתי ראוי למאכל אדם. כשבודקים את העניין מתברר שהוא לא ידע שלא אמורים ללעוס את הקרטון שמתחת לפיצה… בדומה לכך מי שלומד תורה בלי הדרכה מתאימה ולא במסגרת הנכונה עשוי לקבל טעם גרוע בלימוד לא בגלל שהתורה אינה טעימה אלא משום שהוא פשוט לא אכל נכון. לכן אני מציע לכל אחד לבדוק קודם דרך מוקד 'אחינו' מהו השיעור המתאים ביותר עבורו מבחינת מיקום, שעה, תוכן ורמה לימודית, ובהמשך הרבנים והפעילים המסורים יתנו לו הדרכה צמודה שתביא אותו ללימוד תורה מתוך תענוג עילאי".

איך אתה מסביר את ההנאה שיש בלימוד התורה?

"נהנית פעם מארוחה טעימה? לימוד תורה זה האוכל של הנשמה. כמו שהקיבה, הגרון, הלשון, השיניים והחיך, כולם מותאמים בצורה אידיאלית לאכילת מזון גשמי אותו הדבר השכל, המחשבה, הרגש, הזיכרון וכל יתר הכלים הרוחניים של האדם מותאמים בצורה אידיאלית ללימוד תורה. אנשים שמשתמשים בכלים הללו למטרות אחרות לעולם לא ירגישו את תחושת השובע של מי שמספק לנשמה את המזון האמיתי שעבורו היא נבראה – התורה".
רוצה לדבר, לשאול מה זה ישיבה או כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

עם המפתח הנכון, כל אחד יכול

ראובן העצני

למען האמת אין לי כל כך ניסיון והכרות עם הצעירים המתקרבים לתורה והמצוות, אך האמת שמובילה אותי אחת היא ולכולם היא מתאימה….

לפני קצת יותר מעשור הקמתי ישיבה בירושלים שפנתה לאותם נערים חרדיים שהתקשו להשתלב במוסדות החינוך הסטנדרטיים. האמנתי שסיבת הקושי של אותם נערים היא משום שלא נמצא המפתח הנכון לליבם.

אין אדם בעולם שאין לו יכולת וקשר לתורה, צריך רק לנטרל את המוקשים. אדם שיש לו בעיה במערכת ההיגוי של המכונית הולך למוסך ולא לתחנת דלק, כך תלמיד מתקשה הולך לרב שיתאים עבורו דרך לימוד נכונה, ותוכנית מסודרת בעבודת ד'.

במשך השנים זיכני הקב"ה לסייע לנערים רבים למצוא את דרכם בחיים ולהשתלב בישיבות הגדולות והחשובות. אני חושב שדבר זה נכון גם לנער שזה עתה זכה ובא להכיר את התורה והמצוות, עשה לך רב שיתאים לך את הדרך בעבודת ד' התקשר לישיבה שתבנה לך תוכנית לימודים מסודרת.

לא מזמן הוזמנתי לחתונה של תלמיד לשעבר. הוא הגיע אלינו לישיבה לאחר טראומה משפחתית קשה. הוא היה מיואש מעצמו וכך גם כל הסובבים אותו. ברוך ד' זכינו למצוא מסילות לליבו, גילינו שיש לו ידע רב בפרשיות השבוע. הפננו אותו לאפיק של כתיבת חידושי תורה על הפרשה, כשהייתה תוכנית מוגדרת הוא חזר להצליח. תחת החופה ברכתי את הברכה "ברוך אתה ד' יוצר האדם…" והרגשתי שאכן הייתי שותף ליצירת אדם….

כי אדם שדרכו בחיים ברורה לו הוא אדם שלם!
רוצה לדעת עוד בכל נושא ביהדות אתה מוזמן לפנות

לרב אהרון במספר 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

איך פותחים את הבוקר בישיבה?

דוד רוזנהיים

לפתוח את היום באווירה מיוחדת…

מה כל-כך מהנה בישיבה?
איך נראה תחילת היום בישיבה?
מה גורם לבחורים לקום עם חיוך מהמיטה לעוד יום מיוחד?

אינו דומה הבוקר בישיבה לכל בוקר במקום אחר. כבר בשעה מוקדמת מאד, ישנם לא מעט מהבחורים שמבקשים כבר לקום ולהתחיל את לימוד התורה לאותו היום. קשה להם להתנתק מהלימוד של יום האתמול…

אחד הבחורים נוטל על עצמו את העול להעיר את שאר הבחורים, שגם הם, מיד כשהוא מגיע לחדרם, בדרך כלל קופצים וקמים. הם רוצים כל-כך להגיע לתפילה, להתפלל…

ואין כמו תפילת שחרית בישיבה. אי אפשר לתאר את האווירה המיוחדת והמרגשת. כשבחור אומר "מודה אני… שהחזרת בי נשמתי" ומכוון בכל מילה, וכשהוא מתפלל "רפאנו" וחושב על קרוב משפחה שחולה ומתפלל באמת לרפואתו. והתפילה עצמה… תפילה בישיבה היא תפילה עם כל ההתלהבות, מי שעומד מן הצד ממש מרגיש איך הבחורים חשים שהם כעת מתפללים לפני מלך מלכי המלכים. הבחורים מתפללים ומכוונים בכל מילה, איפה אפשר למצוא כזו תפילה יפה???

אחרי התפילה אמנם כבר יש ארוחת בוקר, אבל בגלל הרצון העז של הבחורים כבר ללמוד תורה, הם פותחים את היום בשיעור הלכה קצר, שמסביר להם כיצד צריכים להיראות חייו של היהודי.
כמובן, כדי לפתוח את היום כמו שצריך, יש ארוחת בוקר טובה. החבר'ה נוטלים ידיים על לחם או על לחמניות, יושבים אחד ליד השני בסדר מופתי ונהנים מארוחה כמו בבית, עם גבינות, חביתות סלט-ירקות וכל מה שצריך כדי לפתוח היום בצורה טובה ונכונה. החבר'ה כבר כל כך "חמים" על התורה, לפתוח את היום בלימוד הגמרא, שהרבה פעמים השיחות בארוחת בוקר הן על מה הולכים ללמוד במשך היום. מה למדו אתמול, מה ילמדו היום וכו'. הבחורים כל כך משתוקקים לפתוח כבר את דף הגמרא!
לאחר ארוחת הבוקר, מתקיים "סדר א'" – סדר הלימוד המרכזי של היום, שאליו נשואות עיניהם של כל הבחורים. סדר א' בישיבות הוא הסדר המרכזי, בו לומדים את הגמרא הנלמדת בעיון.

צריך לעבור בבית המדרש ב"סדר א'" כדי לראות את ההתלהבות שהבחורים נתונים בה בעת הלימוד. הם לא מרגישים שמדובר במשהו שנכתב לפני אלפי שנים, אלא הם חיים ממש כל מילה ומילה!

כל בחור מרגיש שכל סוגיה בגמרא קשורה בקשר חזק לימינו, והוא מבקש לדעת: מה ה' אומר לנו?! הלימוד הוא מתוך התלהבות. כמובן, זה עוד בוקר, והראש עוד פתוח ונקי, ואז יש כל הכח לעיין ולהבין את העומק בסברא שבלימוד הגמרא.
ומהי צורת הלימוד? ובכן, הוא בדרך כלל בשניים, ב"חברותא", פעמים רבות עם אברכים המסייעים לבחורים ולומדים ומכינים אתם את הסוגיא. ואז אתה שומע קריאות וצעקות מכל כיוון. ומה זה הצעקות הללו? אלו הם החברותא, שני החברים הכי טובים, שכל אחד מהם מנסה להסביר לשני שהכוונה בסוגיה בגמרא היא כמו שהוא חושב ושהשני טועה, והשני מנסה להוכיח אחרת, וכך כל מי שעומד מהצד מרגיש צופה ב"מלחמתה של תורה"… עוד רגע הם יחזרו להיות החברים הכי טובים ויתחבקו, אבל כעת בוער להם להבין מה הקב"ה אומר להם דרך דף הגמרא!

הייחודיות בסדר הראשון היא שהבחורים מגיעים בו לסברות, לעומק העניין. כל בחור מנסה לזהות את העומק של התורה, וכך הוא מגיע להנאה מיוחדת מאד. ההנאה מסדר א' היא במיוחד הנאה מאד מיוחדת. הסדר הכל כך מיוחד הזה נמשך בערך עד לשעה 12.

ב-12 מגיע השיא של היום: השיעור. זהו שיעור שנמסר על ידי הרב, שיעור שמחולק לפי הרמה של כל בחור, וכל הבחורים מתחברים אליו ומחכים לו בציפיה דרוכה. אין כמו הדינמיות של השיעור הזה: אפשר לשאול שאלות את הרב, החבר'ה מתווכחים, ויש "מלחמתה של תורה", והכל כמובן מתוך הנאה. לכל אחד חשובה ההבנה בגמרא, ובויכוח נראה שהם "שונאים זה את זה", אבל בסוף, אחרי השיעור, רואים איך שהם הכי אוהבים… אוהבים אחד את השני ואת לימוד התורה בישיבה!
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

רוצה ללמוד בישיבה

חיים הורביץ

הרב ישראל ליוש, רב בישיבת 'נזר יהושע' בבני ברק, והרב ישראל דחבש, רב מדרשיות ברחבי הארץ, מסבירים מדוע כה חשוב לקבל הכוונה וייעוץ בתחילת הדרך

הרב ליוש אומר: "עולם הישיבות הוא עולם מאד מגוון. יש הרבה סגנונות של ישיבות, יש ישיבות ששמות דגש על דברים מסוימים, ויש ישיבות ששמות דגש על דברים אחרים, ומאד חשוב להתאים כל בחור לישיבה שהוא צריך. חבל מאד שלפעמים בחור הולך למקום שלא הכי מתאים לו, ואז בסוף הוא רואה שיש לו קשיים והוא כבר בטוח שכל עולם הישיבות לא מתאים לו. בו בזמן שאם הוא היה הולך לישיבה שיותר מתאימה לו, הוא היה הרבה יותר מצליח".
הרב ליוש מוסיף ומסביר כי "בחור שלא מספיק מכיר את עולם הישיבות, בטוח שיש רק כמה ישיבות, שהוא מכיר, והוא אומר: אלו לא הכי מתאימות לי, והוא לא הולך לישיבה. מצד שני, אם הוא ייפגש עם רב שמכיר את הישיבות ויתייעץ אתו, הוא ישמע על הרבה סגנונות של ישיבות שהוא לא ידע שקיימות, באזור שלו או מעט רחוק יותר. כך הוא יוכל למצוא ישיבות שיתאימו לו, כי כאמור חשוב מאד שסגנון של ישיבה יתאים לבחור ולצרכים שלו".
גם הרב דחבש אומר: לא טוב שבחור מתחיל לעשות הכל על דעת עצמו מבלי הכוונה, "בגלל שאחר-כך הבחור יכול לעשות גם דברים שלא צריך לעשות. הוא יכול להחמיר על עצמו יותר מידי, ואז מרגיש שזה קשה לו יותר מידי ועוזב את הכל. ואז הבחור אומר: אם זה כל כך קשה, אני מתגעגע לעבר ורוצה לחזור חזרה. ולמה? סתם! כי הוא מחמיר בדברים שלא כתובים בהלכה. הוא כבר רוצה להחמיר על עצמו דברים שאפילו החרדים לא נוהגים, ואז זה מעיק לו על החיים. אז בהתחלה, הוא ב'אורות' ובהתלהבות, אך באיזה שהוא שלב הוא אומר: ניסיתי, זה לא מתאים לי, אז להתראות. כלומר, בגלל שיש לו שטויות – הוא סר מהדרך.
"בחור צריך ללכת לפי היכולות שלו, ולעלות אט אט בסולם. בסולם לא עולים מיד מהמדרגה הראשונה לאחרונה, וכל זה צריך להיות מלווה בייעוץ והכוונה צמודה".
אז למי צריך לפנות?

הרב ליוש: "בדרך כלל, כמעט לכל בחור שמתחזק יש איזה רב שמלווה אותו בתחילת הדרך. רב מהמדרשיה או מבית-הכנסת, או אברך שלומד אותו. אז קודם שייגש לרב שמכיר אותו וידבר אתו, ואם הרב מכיר ארגוני 'קירוב' שעוסקים בשיבוץ בחורים בישיבות, יתכן שהוא ישלח אותו אליהם. וגם אם הוא לא מכיר, בכל מקרה כדאי לפנות לארגונים מסוימים שעוסקים בהכוונה לישיבות. אבל כאמור, מה שלא יהיה – כדאי להתייעץ עם הרב של הבחור, שמלווה את ההתחזקות שלו".
מעוניין בסיוע אישי? רוצה להכיר את עולם היהדות? ארגון אחינו ישמח לסייע לך בכל עניין התקשר עכשיו 1-800-20-18-19 השיחה חינם או לשמעון 052-7636278

רוצים ללכת לישיבה? הכי חשוב לברר מה מתאים!

מאיר אברהמי
לפעמים, בחור מתחזק ורוצה ללכת לישיבה מיד. מה נכון עבורו לעשות? האם ללכת לישיבה הכי קרובה? ישיבה שהוא מכיר? ישיבה שאחרים המליצו לו? הרב שמעון וייס ממליץ: לך לארגון שמתמחה בזה!

"בדרך כלל", אומר הרב שמעון וייס, "כשבחור חוזר בתשובה, אין לו כבר הרבה זמן. הרי חסר לו הרבה שנים שהוא לא למד בהן תורה, ויש לו כעת כמה שנים שבהן הוא צריך ללמוד ו'להשלים פערים'.
אחרי זה הבחור מתחתן, ואז הוא מתחיל ליישם את כל מה שהוא למד. ובואו נחשוב כמה חבל זה אם הבחור הזה יתחיל לבזבז בתחילת הדרך את הזמן היקר שלו על ישיבה שהיא לא מתאימה עבורו!

אנחנו, בארגון 'אחינו', מכירים את כל הישיבות בארץ, וכשבחור מגיע אלינו אנחנו מנסים לזהות איזו ישיבה תתאים לו יותר, ואיפה הוא יתחבר ויפרח, ולכן לבחור כזה שנכנס לישיבה דרכנו, בוודאי שיש הרבה יותר סיכויים שהוא ינצל את הזמן נכון בתקופה שנשארה לו.
אני יכול לספר שלפני שנתיים היה בחור שהתחזק ונכנס לישיבה מסוימת, שממש לא התאימה לו. בשלב מסוים הוא התקשר אליי בטלפון ושאל אותי איזו ישיבה יכולה להתאים לו. שאלתי אותו היכן הוא לומד כעת, ופשוט הייתי בהלם מהישיבה בה הוא היה. היא לא התאימה עבורו לחלוטין! הוא כלל לא היה קשור לישיבה בסגנון ההוא. אלא מה? כך הוא סיפר לי: מישהו אמר לו ש'אם ה' שלח אותך לשם -שם אתה צריך להיות'…

מובן שעזרתי לו, הבאתי אותו לישיבה בירושלים, ואחרי שבוע הוא צלצל אליי ואמר: אין לי מילים להודות לך! עד עכשיו אפילו לא הבנת על מה דיברת איתי, וכעת אני מבין כמה אני פורח בישיבה שמתאימה לי…

מעוניין בסיוע אישי? רוצה להכיר את עולם היהדות? ארגון אחינו ישמח לסייע לך בכל עניין התקשר עכשיו 1-800-20-18-19 השיחה חינם או לשמעון 052-7636278

ללמוד תורה באווירה כיפית

אביאל בראון
מה נער צריך כדי שהחיים יהיו לו יפים? לכאורה, כדי לשמוח בחיים צריכים חום, אהבה, סיפוק והבנה שיש לי דרך שאני הולך בה – שזה חלק מהסיפוק. כשאני נמצא בישיבה, אני מרגיש שאני חי! שאני לא רק אוכל ושותה וישן, שאת זה גם פרה עושה, אלא יש לי חיים איכותיים אמיתיים.
כשבחור לומד בישיבה, הוא חש שיש לו ייעוד והוא משלים את עצמו. בישיבה, אתה מרגיש שאתה מתקדם גם בבנייה האישית שלך בתור בן אדם. בגלל האירועים שהחיים הולכים להציב לך, אדם מוכרח לגבש אישיות להכיר את עצמו יותר עמוק ולדעת מהן המעלות שלו. כשהחברה שמסביבו יותר נעימה וטובה, יותר קל לבחור לגבש את הזהות העצמית שלו. כשאני מוקף באהבה וחום, אני יותר מבין למה גם אחרים צריכים את זה.
אין כמו החיים בישיבה: לקום בבוקר לתפילה לקול צלילים של רמקול מנגן, ללכת בכיף לאחר מכן לארוחת הבוקר עם החברים ביחד, ובארוחה תמצא את כל מה שאתה אוהב. יש מקרר פתוח וחביתה חמה, וגבינה ממש כמו בבית. ואם איחרת לארוחה, לא נורא – מישהו מהחברים תמיד ידאג לך. תמיד תמצא חביתת עין כמו שאתה אוהב, או כל דבר אחר. לאחר מכן יושבים ללמוד. גם אם אף אחד לא מבקש ממך, אתה נהנה לשבת ללמוד עם החברותא שמחכה לך, וכשרוצים לנוח מעט מהלימוד, אפשר לצאת ולנוח, אולי אף עם כוס קפה.
בישיבה, אתה מבין בפעם הראשונה מה זה לקיים מצוות בכיף, ולחוש אושר אמיתי. החברותא שואל ואני מתרץ, ושנינו יחד מנסים להבין מה התורה רוצה, ואיך הקב"ה מדבר אליי. אחרי זה יש שיעור, שמוסיף ומחדד את הפרטים, והכל מתוך האווירה משוחררת ומלוכדת.
צריך לדעת: גם כשיש לנו כבר ברוך ה' דרך סלולה, – עם חברים אוהבים ומחבקים כמו שיש בישיבה הדרך היא הרבה יותר נעימה וקלה.

נשמה יהודית, הדרך לאושר סיפוק ומימוש עצמי

נשמה יהודית מחכה לרגע הזה שתגיע לאושר ולסיפוק, הרב ישראל דחבש בשיחה מרתקת לגולשי אתר 'אחינו'. על שאלות החיים תהיות וספקות, מדוע אנו רואים אנשים עשירים, יפים, מוצלחים. שאולי כייף להם מפעם לפעם אבל האושר האמיתי מהם והלאה. הסיפוק האמיתי היחיד שימלא אותנו נמצא בתורה הקדושה אומר הרב דחבש. בפעילותי עם קירוב נוער ורחוקים אני נפגש כל העת עם בחורים שיודעים לבלות, ויודעים לעשות חיים, אבל הם לא מפסיקים להתחנן אלי שאבוא למסור להם שיעור תורה, או שנסע יחד לקברי צדיקים.

כי חוויה יהודית רוחנית היא ממלאת את הנשמה, שמעבירה עוצמות של אושר וסיפוק לכל איברי הגוף.

צפו בראיון מרתק עם הרב ישראל שמדבר על הכל… אל תפספסו!

'חתן ההלכה העולמי' 6 שנים בתשובה

יעקב לוסטיג

חידון ההלכה העולמי התקיים לפני שנים אחדות בירושלים, בניצוח והפקה של 'רדיו קול ברמה'. בחידון השתתפו מאות תלמידי חכמים מכל רחבי הארץ, כשהנושא עליו הם נבחנו היה הלכות שבת. החידון פעל במספר שלבים, כשמאות הנבחנים נדרשו להראות את כוחם ולהשיב תשובות ברורות וחדות על שאלות מורכבות בהלכות שבת.

מספר המתמודדים הלך והצטמצם עם כל שלב נוסף של החידון, עד שבשלב הגמר התמודדו מספר מצומצם של נבחנים. המתח היה רב, ברדיו קול ברמה עקבו בדריכות ובשידור חי אחר ההתרחשויות, רבנים רבי מעלה השתתפו במעמד המיוחד וכולם צפו בכיליון עיניים ובציפיה דרוכה לראות מי הוא זה ואי זה הוא שיזכה בתואר הנכסף 'חתן ההלכה העולמי' ובפרס המתלווה אליו.

כשהוכרז שמו של חתן ההלכה העולמי הוכו הכל בתדהמה של ממש. המנצח המאושר היה לא אחר מאשר הרב נתנאל שאשא. בחור צעיר כבן 26, שהעפיל אל הגמר והביס בתחרות ראשי כוללים ותלמידי חכמים ותיקים. ההלם הפך עמוק עוד יותר כשהתברר שנתנאל שאשא היה עד לפני שש שנים צעיר חילוני מהשורה.

שש שנים קודם לכן, שאשא עוד היה חייל בסדיר, שהשקיע את זמנו הפנוי בלימודים מתוך שאיפה להוציא תואר אקדמאי. כשגמלה בלבו ההחלטה לחזור בתשובה ולנהל אורח חיים יהודי באופן מלא, נטש שאשא את הכל, ופנה ללמוד בישיבת 'אור החיים' המיועדת לחוזרים בתשובה.

תחת הדרכת הצוות הרוחני של הישיבה בראשן הגאון הגדול רבי ראובן אלבז, התקדם נתנאל שאשא בצעדי ענק, עד שבתוך שש שנים כבר היתה לו שליטה מלאה בהלכות שבת, והוא הפך לחתן ההלכה העולמי.

בראיונות שהעניק מאוחר יותר לכלי התקשורת ניסה הרב שאשא להצטנע, אך ללא הצלחה מרובה: "הסיבה שעשיתי את זה והצטרפתי לחידון היתה כדי לפרסם את פועלו העצום של מורנו ראש הישיבה הגאון רבי ראובן אלבז", הוא אמר. "רציתי שיראו איך הרב אלבז לוקח צעירים שמגיעים הישר מהעולם החילוני והופך אותם לתלמידי ישיבה לכל דבר".

"בשום שלב לא חשבתי שאני אנצח בתחרות", אמר הרב שאשא. "למעשה הייתי בטוח שאין לי סיכוי. ראיתי את המתמודדים האחרים והיו ביניהם תלמידי חכמים מופלגים שאני קטן מאוד לידם. גם בישיבה שלי אני מהקטנים ולא נחשב לאחד התלמידים המבריקים. זו היתה סיעתא דשמיא שזכיתי בתחרות, לא שום דבר שמגיע בגלל הכישרונות שלי או העבודה שלי".

ומה לגבי העתיד? נשאל שאשא בראיון לערוץ הידברות והשיב: "היעד שלי הוא ללמוד דיינות. דיני ממונות הם מעניינים מאוד, יש בזה הרבה סברות והיגיון, אני אוהב מאוד את הלימוד הזה".

מרכזי לימוד לסטודנטים

שם המרכז
איש קשר שם טלפון דואר אלקטרוני
חיפה
ראש פרוייקט אלדד סבג 052-6176134 [email protected]
רכז יששכר קופמן 052-6176134 [email protected]
רכזת אמונה פריש 052-6176142 [email protected]
אורנים
ראש פרוייקט אליעזר רודין 052-6176144 [email protected]
רכזת אסתי רודין 052-6176185 [email protected]
אילת
ראש פרוייקט אריה רוטשילד 050-3320386 [email protected]
אריאל
ראש פרוייקט שי טננבוים 052-6176126 [email protected]
רכז אסף ואליס 052-6176124 [email protected]
רכזת תמר שרייבר 052-6176125 [email protected]
אשקלון/אשדוד
ראש פרוייקט דוד רוזצוויג 052-6176193 [email protected]
רכזת טלי דויטש 052-6176160 [email protected]
באר שבע
ראש פרוייקט יהודה ספקטור 052-6176135 [email protected]
רכזת מרים קרפט 052-6176150 [email protected]
בר אילן
ראש פרוייקט צבי רוזנצוויג 052-6176141 [email protected]
רכז משה לוסטיג 052-6176454 [email protected]
רכזת ריבי קירשטיין 052-6176140 [email protected]
גבעת רם
ראש פרוייקט ישראל ויזל 052-8996888 [email protected]
רכזת חגית לפידות 052-6176132 [email protected]
הדסה
ראש פרוייקט מוטי כץ 052-6176149 [email protected]
רכזת נעמי גיא 052-6176112 [email protected]
הר הצופים
ראש פרוייקט נעמי גיא 052-6176112 [email protected]
רכז מאיר פרץ 052-5610157
רכזת עופרה הר כסף 052-6176111 [email protected]
הר חוצבים
ראש פרוייקט צבי בלייך 052-6176133 [email protected]
רכזת חנה קנייבסקי 052-6176154 [email protected]
טכניון
ראש פרוייקט אברהם מלכה 052-6176113 [email protected]
רכז אילן דיימונד 052-6176115 052-6176471
רכזת דבורה סליטר 052-6176114 [email protected]
כנרת/ צפת
ראש פרוייקט נחום גוטרמן 052-7632785 [email protected]
רכזת חסיה נאור 052-6176169 [email protected]
כרמיאל
ראש פרוייקט אליעזר רודין 052-6176144 [email protected]
רכז אריאל דון 052-6176461
רכזת דסי וקסלר 052-6176179 [email protected]
נתניה/רופין
ראש פרוייקט משה זילברברג 050-6740654 [email protected]
רכזת חני בדלנדר 052-6176176 [email protected]
עכו
ראש פרוייקט אריאל דון 052-6176130 [email protected]
עמק יזרעאל
ראש פרוייקט יאיר אפיק 052-6176166 [email protected]
פתח תקוה
ראש פרוייקט בנימין שחר 050-8761773 [email protected]
רכזת בת שבע שחר 052-6176164 [email protected]
קטמון
ראש פרוייקט משה יגודייב 052-6176186 [email protected]
רכז יואל איזירר 052-6176188
רכזת אפרת קויט 052-6176147
קרית אונו
ראש פרוייקט חנן גפני 052-6176136 [email protected]
רכז שוקי שלומוביץ 052-6176157 [email protected]
רכזת דבורה ידיד 052-6176138 [email protected]
ראשון לציון
ראש פרוייקט יהודה מנת 052-6176123 [email protected]
רכזת מרים פרויליך 054-8401416
רמת השרון
ראש פרוייקט צבי רוזנצוויג 052-6990004 [email protected]
רכז משה לוסטיג 052-6176454 [email protected]
רכזת מירי סורוצקין 052-6176162
רחובות
ראש פרוייקט רועי קיסר 052-6176170 [email protected]
רכזת רחל זייציק 052-6176181 [email protected]
שדרות
ראש פרוייקט נחום נגר 052-6176177 [email protected]
רכזת מרגלית גנזל 052-6176189
תל אביב
ראש פרוייקט רפאל גלב 052-6176117 [email protected]
רכז פרץ גולדברג 052-6176118 [email protected]
רכזת מירי וייל 052-6176122 [email protected]
תל אביב רוחני
ראש פרוייקט דודי ארנפלד 052-6176457 [email protected]
רכזת רותי גרטנר 052-6176159 [email protected]
תל חי
ראש פרוייקט מנחם סוכות 050-4122488 [email protected]
רכזת מרים פוזנר 052-7651205 [email protected]
תקוה ישראל
ראש פרוייקט אליעזר יעקובי

רוצה ללמוד גמרא אבל עייף? יש פתרון!

ראובן העצני

"רוצה ללמוד אבל עייף"
רבים מאיתנו יכולים להזדהות בקלות עם התחושה. הבטחת לעצמך כבר לפני שבוע שאתה רוצה לשמור על רמתך הרוחנית ולא תפספס יום ללא שעת לימוד תורה, אבל בפועל אתה חוזר מהעבודה מאוחר, עייף זו לא מילה ורק מלחשוב על ריכוז מול דפי התלמוד הצפופים, אתה מתחיל להתייאש. מה עושים?

הפתרון: ספר "עין יעקב"
חבר, אל תוותר. בדיוק עבורך נכתב לפני מאות שנים הספר "עין יעקב", המלקט רק את החלק הקל והמעניין יותר של התלמוד – חלק האגדות. אגדות חז"ל עוסקות בעניינים נעימים, קלילים יותר ודורשים הרבה פחות מאמץ מוחי והן גם או בעיקר "מושכים את הלב". לכן, ספר הערוך כמו התלמוד בבלי בדיוק, אך מכיל רק את האגדות יוכל לספק לך שעה של לימוד גם בתנאי עייפות קשים או בתנאי ריכוז גרועים.

מה ידוע על המחבר?
ספר עין יעקב הוא ליתר דיוק סדרת ספרים שנכתבה על ידי רבי יעקב בן חביב והושלמה על ידי בנו רבי לוי בן חביב – המכונה גם הרלב"ח (ראשי התיבות של שמו) ומטרתו הייתה להכיל רק את חלקי האגדה של התלמוד, כדי שניתן יהיה ללומדם בנפרד מההלכות והפלפולים שבתלמוד שלעיתים דורשים מאמץ ויכולות שאין ביכולת הלומד.

מומלץ: חפש שיעור!
אם החלטת על לימוד בספר עין יעקב, כדאי לך לעשות זאת במסגרת שיעור בבית הכנסת או חברותא שמבין עניין, כדי שהלימוד יהיה נעים, קל ופורה. לימוד חלק האגדות של הש"ס דורש לעיתים חיפוש בפרשנים השונים כדי להבין שפה קשה או להבהיר נקודות לא ברורות ולכן "עשה לך רב וקנה לך חבר" היא המלצה חמה גם ללימוד הזה.

בהצלחה!

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

רש"י – כל מה שרציתם לדעת על כתב רש"י. בואו ללמוד לקרוא בקלות

כתב רש"י – מה זה כתב רש"י? ומי כתב אותו? מה ההבדל בין  רש"י לכתב דפוס ועם אלו אותיות ניתן להתבלבל?

מאת: מוטי קורן

מעונין בקובץ לימוד האותיות להורדה? לחץ כאן >

פירוש רש"י, הן בתלמוד והן בחומש, כתוב בכתב יחודי המכונה בפי כל "כתב רש"י".

כתב זה הוא גופן מעוגל ושונה במעט של כתב העברית, אך בשונה ממה שהיה ניתן להסיק בעקבות שמו, הוא לא הומצא על ידי רש"י אלא כמה מאות שנים מאוחר יותר,.

בבית הדפוס הראשון שהדפיס את פירוש רש"י על התורה בצמוד לחומש עצמו ובכדי להבדיל בין התורה לבין הפירוש, שינה את הגופן והמציא את כתב "רש"י".

עכשיו לעבודה:

מי שיודע לכתוב כתב עברי, צריך קצת לתרגל ובקלות תוכלו לשלוט ולהכיר את רש"י.

אם נתבונן בכתב רש"י, נראה שרוב האותיות מזכירות אותיות עבריות רגילות 

למעשה, כמעט כל האותיות ברש"י דומות לגמרי לכתב העברי הרגיל,

ישנם 7 אותיות בלבד שאותן צריך ללמוד

ברגע שתלמדו אותם, הכל כבר ירוץ

אלה האותיות שיש להכיר ברש"י

א – ב-  ד

ז-  צ – ץ – ש

שימו לב: לטבלה המצורפת. תתרגלו ובקלות תכירו את הכתב.

2

טיפ חשוב:

ישנן זוגות אותיות שניתן להתבלבל ביניהם ברש"י:

-אות א, מזכירה את אות ח ורק בזכות הקצה השמאלי העליון ניתן להבחין ביניהם

-אות צ ואות ל מובדלות:  בגג המשופע ב- צ, וגג ישר ב- ל

– אות מ סופית ו- ס, נבדלות רק בקצה התחתון משמאל

אחרי שנלמד להבחין בין אותיות אלה ונגיע לידיעה ברורה של ה א-ב רצוי יהיה לתרגל מילים ולהקדיש זמן לשינון בכל יום עד שיהיה ניתן לקרוא  ולעיין בפירוש רש"י מתוך החומש והגמרא.

בהצלחה!

 

טיפ

אם כבר אנחנו לומדים, אז הנה לפניכם קצת רקע על רש"י

 

רש"י הוא ראשי תיבות של רבי שלמה יצחקי הוא היה גדול מפרשי התורה והתלמוד.

כל אות בפירושו של רש"י שקול ומדוד, ובעולם הישיבות הוגים ועומלים כדי לפענח כל אות ופסיק שרש"י כתב.

פירושו של רש"י על התלמוד בבלי הודפס בכל מהדורות הש"ס ודבריו מהווים את היסוד בהבנת הנלמד.

רש"י, הוא בלי ספק אחד מדמויות ההוד של עמנו בכל הדורות. דמותו  טבועה ב dna של עולם התורה.

כל יהודי מנער ועד זקן לומד את פירושו שלרש"י זה כבר כאלף שנה!!

 

אז מה היה לנו כאן:

כל מה שרציתם לדעת על  רש"י. – קיבלתם.

מה זה כתב רש"י?  הסברנו..

מה ההבדל בין  רש"י לדפוס ועם אלו אותיות ניתן להתבלבל?. קיבלתם שיעור תמציתי.

כל-האעותיות

עזרנו לכם? שתפו חברים

זכרו את מילת המפתח כשתחפשו אותנו: כל מה שרציתם לדעת על רש"י כאן באתר 'הרב של האינטרנט'

אם יש לכם הצעות לשיפור וייעול. אנחנו כאן מחכים.

הנשק הקטלני שיש לך בפה

משה ויטמן

אם היו אומרים לך שיש לך כלי נשק בידיים, בעצם – לא בידיים – בשפתיים, היית פוטר זאת בתנועת ביטול. אם היו אומרים לך שיש לך כלי נשק שיכול גם להשמיד ולהרוס אך גם משמש לבנייה וליצירה, היית ממש מלגלג…

הרשה לי לגלות לך: לכל אחד ואחת מאיתנו, ישנו בגוף כלי עוצמתי אחד שאם נשתמש בו נכון "כמו שצריך" הוא זה שיבנה לנו את כל החיים, אך אם נשתמש בו בצורה הפוכה – הוא יכול ממש להרוס את חיינו. מהו הכלי הזה?

הפה שלנו. או, ליתר דיוק – המילים שלנו.

רוצה לדעת מה ולמה? אתה מוזמן לקרוא:

"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" הכריז דוד המלך בספר תהילים ולימד אותנו פרק חשוב בחיים – צרות רבות יכולות לבוא עלינו בגלל הפה והלשון שלנו. כדי לשמור על עצמנו מהצרות הללו אנו צריכים להשתדל בכיוון אחד – לשמור על הפה והלשון.

אנחנו מכירים את המושג "שמירה" ויודעים כי משהו שיש עליו איום או סכנה צריך לשמור עליו. אנחנו שומרים על הרכב שלא ייגנב ולכן ננעל אותו, אנחנו שומרים על הילד שלא ירוץ לכביש ולכן ניתן לו יד, אלו ועוד רבים הם דברים שנמצאים בסיכון כזה או אחר ולכן צריכים לשמור עליהם, האם הפה שלנו נמצא בסיכון? מה מתכוון דוד המלך כשהוא רוצה שנשמור על הפה?

לא צריך להיות חכם גדול או בעל ניסיון חיים עשיר מדי כדי לדעת את התשובה: כן. הפה שלנו בהחלט נמצא בסיכון. סיכון לא מכיוונו של אף אדם אחר, איום ממשי מתוכנו.

לא את הכול מוציאים!
מחשבות רבות עוברות לנו בראש, תחושות מגוונות וחזקות מפעפעות בנו במהלך כל יום, פעם אנו מרגישים שמחה גדולה שמכניסה אותנו להתרגשות ופעם כעס אדיר שמאיים לשטוף את כל העולם, פעם אנחנו שונאים מישהו ופעם אנחנו ממש אוהבים אותו, לעיתים אנו רוצים "לחנך" את הנהג ברכב ממולנו שעקף אותנו בצורה ממש לא מנומסת ולעיתים אנו מאוד מתוסכלים ומחפשים דרך לפרוק את זה. הדרך הזו היא – הפה שלנו. המילים שלנו.

מהרגשות הללו אנחנו צריכים לשמור מכל משמר על הפה שלנו. אם רגשות של כעס יתפרצו בצורה של קללות וניבולי פה, אם רגשות של שנאה ימצאו את ביטוים המילולי בהלבנת פנים, לשון הרע ורכילות, אם הרצון המאוד גדול שלנו להשיג משהו ימצא את דרכו החוצה בדיבורי שקרים ורמאות, אנחנו ממש בצרות.

לא צריך להרחיק לכת כדי להבין מהן הצרות. הן מגיעות אלינו מיידית מהפה שלנו. הדיון שהפך לוויכוח, הוויכוח שהפך למריבה והמריבה שהפכה לסכסוך הן הצרות שמגיעות עלינו כשאנו לא מתנהגים בחכמה ושומרים מכל משמר על פינו.

בואו ניזכר – כמה ריבים, סכסוכים, וויכוחים ופגיעות היו נמנעים אם אחד הצדדים היה 'טיפ טיפה' מבליג, שומר על פיו ולשונו ולא "מוציא את כל מה שיושב לו על הלב" בצורה שעלתה לו באותו רגע בראש? לא מעט… על זה בדיוק אמר דוד המלך "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

גם אם אתה נמצא כבר בתוך מריבה. ריב בין בני זוג, ריב בין שכנים, בין הורים לילדים או בין אחים – בואו נזכור את הכלל החשוב הזה, שיעזור לנו למצוא את הדרך והסיכוי לשלום ושלווה בחיינו. "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

לא רק נשק – גם כלי ברכה
לא רק כלי נשק הוא הפה, אלא גם כלי חשוב ביותר שיכול להשפיע ברכה וישועה לחיינו. דברים גדולים ביותר ביהדות, נמצאים תחת כוחו של הפה והלשון. הנה שניים מהם:

תפילה. התפילה היא הקשר הישיר שלנו עם בורא עולם. בתפילות ובברכות אנו פונים בלשון נוכח (אתה) לבורא עולם ומדברים אליו ישירות, מבקשים ממנו את בקשותינו ומביעים את משאלותינו. אין עוד אומה בעולם הפונה ישירות לאלוקים חוץ מבני העם היהודי והזכות העצומה והנפלאה הזו נמסרה למילים שלנו. אנחנו אומרים בפה את התפילה ובכך מקיימים את מצוות התפילה מחד גיסא ומביאים עלינו שפע עצום של ברכה וישועה בכל העניינים מאידך גיסא.

הדבר השני הוא – תורה. לימוד התורה, סם החיים של העם היהודי, המצווה שעליה נאמר "תלמוד תורה כנגד כולם" כלומר – היא שקולה כנגד כל המצוות, עליה אמר הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" וכל המעלות והברכות נובעים לעם היהודי רק בזכות לימוד התורה ולומדי התורה. המצווה הנפלאה הזו נמסרה בידיים המסורות של – פינו. אנחנו מדברים את דיבורי התורה ומוציאים בפינו את מה שנכתב ונאמר בתורה הקדושה, והמילים האלו החולפות במיתרי הקול שלנו ובוקעות דרך חלל פינו הן מילותיו ודבריו של הקדוש ברוך הוא. הוא אמר את התורה וכשאנו אומרים אותה, אנחנו מביעים בפינו את דיבורי הקדוש ברוך הוא. האפשר לתאר איך דבר קדוש כל כך החולף בתוך פינו משפיע עלינו?

יום בחייו של בן ישיבה

שלומי בחור ישיבה בן 18, מתאר באזננו הסקרניות את סדר היום הישיבתי, החל מהקימה לתפילת שחרית ועד השינה בערב.

רשות הדיבור לשלומי:
"אז ככה… אין מצב כמובן שאנחנו פותחים את היום בלי תפילת שחרית ציבורית בבית המדרש של הישיבה. שבע ורבע, שבע וחצי, כולם 'עפים' מהמיטות ומתייצבים לתפילה. לאחר התפילה, כמובן, ארוחת בוקר די רצינית, בכל זאת "אם אין קמח אין תורה" לא?

"אפשר לדלג לסיום הארוחה?" אני שואל בחיוך, מעדיף שהוא יתעכב על הנקודות המעניינות יותר.

שלומי: "אחר הארוחה, מתחילים בעצם את הלימוד של הבוקר בשיעור גמרא בעיון".

"עיון"? מה זאת אומרת? אני שואל, מעוניין פעם אחת להבין.

"הלימוד בעיון, בו משקיעים את 'השעות הטובות' של הלימוד – שעות הבוקר, זהו בעצם לימוד גמרא בחשיבה מעמיקה, מתעכבים על כל פרט, חוקרים כל נקודה וכל משפט בצורה דקדקנית לאור ספרי המפרשים השונים. חומדים עם כל האנרגיות ורצון להבין עד הסוף בלי הנחות ובלי טיוחים. יש הרבה ספרות, מפרשים, הסברים קושיות ותירוצים, הרבה ידע והרבה עבודה…" הוא נאנח בסיפוק.

"אז איך לומדים כך, זה לא קשה מדי"?

"לכן יש את השיעור בו הרב מלמד, מסביר, מנחה ומפרש ככל היותר את הגמרא. אחר כך לומדים את הקטע מהגמרא שוב עם ה'חברותא'

"חברותא"? מלשון חבר?

"ממש כך. יושבים בצוותא, לומדים, חושבים יחד, מחפשים ביחד תשובות לשאלות ומתאמצים ביחד להבין". אומר שלומי. "אין, זה השיא…" הוא מוסיף במבט גאה וקורן מאושר.

"כך כל היום"? אני מעוניין לסגור פינות.

"אחר הצהרים מוקדש בדרך כלל ללימוד 'בקיאות' – לימוד בנוי על הספק, לימוד יותר מהיר ושטחי של פרקים קצת יותר קלים מהגמרא, גם הוא נעשה בשיעור ואחר כך עם החברותא, שנועד לרכישת ידע ובקיאות במה שיותר פרקים ושטחים מהגמרא". בכל פרק, בכל דף אנחנו נפגשים בנושאים מגוונים, דיונים מעמיקים, מפתחי חשיבה וחילוקים עדינים. "מדהים כמה נשאר עוד לדעת" הוא מסכם.

ולסיכום: מילה למתלבטים?
"לרוץ ולחטוף חבל על כל יום שעובר, כל יום בישיבה הוא אוצר של ידע, עמקות, יסודות לחיים, בניית אישיות" הוא אומר בשמחה.
להכוונה, התייעצות, שאלה ולכל מטרה, שיחת חינם למוקד אחינו פתוחה לשירותך:

1-800-20-18-19

או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד:052-7636278
או עם הרב אהרון יאדלר:050-4141386

שם המשחק – דבקות במטרה

יסוד ההצלחה בכל דבר ועניין הוא העקביות והדבקות במשימה. כאשר אדם פותח עסק ומטפל בו רק בזמנו הפנוי, קלושים הסיכויים שיראה הצלחה רבה בעסקיו. כך הדבר בעסק התורה. כדי לזכות למעלותיה יש להקפיד על לימוד יום יומי בקביעות ובעיקשות בימי שגרה כבימי טרדה. לפנינו סיפור מפעים על התמדה ועקביות בלימוד התורה.

חבוש בבגדים מוזרים הוא נכנס לביתם. על הכורסאות המפוארות שניצבו בסלון, ישבו הוריו והתבוננו בו אחוזי הלם. בנם מחמד – עיניהם הופיע על מפתן הדלת לבוש בחליפה כהה ועל ראשו מתנוססת מגבעת שחורה, מהסוג שהם רגילים לראות בכותל המערבי בטיולם השנתי. מבט נוסף לעבר הבן הבהיר להם, שהעגילים שהתנוצצו על אזניו לראווה, נעלמו, ואיתם תספרתו המיוחדת שהיתה משוש ראשו. הוא חזר בתשובה!

עד לרגע זה התנהלו חייהם על מי מנוחות בפרבר יוקרתי במדינת קליפורניה. הם הצליחו מאד, כל אחד בתחומו הוא. האב היה מתאגרף מפורסם שעשה הון רב לביתו ממקצועו הכוחני, ואף האם לא שקטה על שמריה ושלחה את ידה בעסקי מסחר חובקי עולם, בהם ראתה הצלחה רבה. בנם יקירם שניחן בכשרונות רבים, גדל ככל שכניו עמם הלך לבית הספר הפרטי, שם ניבאו לו מוריו עתיד מזהיר בעולם האקדמיה.

בנוגע ליהדותם ניתן לומר שלא היתה להם כל התנגדות לנושא הדת, אלא שהם פשוט לא התעניינו בה. כל שידע האב לומר לבנו, היה המשפט ששמע הוא עצמו מאביו המנוח: "דע לך, כי בן להורים יהודים הנך".

לא חלפו שנים רבות ונבואתם של מוריו הגשימה את עצמה. הבן פנה לאחת האוניברסיטאות היוקרתיות והנחשקות בארה"ב ועשה חייל בלימודיו.

יום אחד, היה זה לאחר סדרת מבחנים קשה אותה עבר בהצלחה, פנה לשוטט להנאתו במסדרונות חדרי המגורים המפוארים שהועמדו לרשותם. לפתע משך דבר מה את תשומת ליבו. כשהוא עומד על מקומו, הסתכל בעיניים פעורות על חברו לספסל הלימודים שלא היה ידוע כחובב מעשי קונדס. הלה התרכז במשימה מוזרה ביותר: גלגול חבלים שחורים סביב זרועו השמאלית.

הוא שפשף את עיניו בתמהון ואחר שהתאושש דפק על הדלת הפתוחה למחצה ובלא להמתין לתגובה נכנס אל החדר. "בלי הרבה הקדמות ידידי, מה אתה עושה?" תמה. מרגע זה ועד להופעתו כיהודי שומר תורה ומצוות בבית הוריו, לא חלף זמן רב.

נינג'ה עם זקן

מאת: יעקב לוסטיגמן

בעיר החרדית אלעד מתגורר תושב שתחום העיסוק שלו מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בגבר חרדי מן המניין. רוב השכנים שלו מימיהם לא ראו חרב אמתית, הידע שלהם בלחימה לא השתפר מאז התקוטטו עם חבריהם בכתה ג' בתלמוד התורה, ואם תבקשו מהם לרוץ למרחק של מאה מטר, סביר להניח שייקח להם כמה דקות ארוכות להתאושש מהמשימה הקשה…

ישי אמנו (34), אולי נראה גבר חרדי שגרתי. הוא נשוי, ואב לששה ילדי חמד הלומדים בתלמוד התורה כמו כל ילד חרדי אחר. אבל מתחת לכיפתו הלבנה של ישי, מסתתר לו אדם עם סיפור חיים שנראה כאילו ברח החוצה מאגדת עם עתיקת יומין. את זמנו הוא מחלק בין לימוד תורה, ובין לימודי לחימה. הוא העמיד תלמידים רבים היודעים לחבוט ולהיחבט כהלכה, להתגלגל בתנועת חתוליות ולהגיב בצורה נכונה כלפי מי שמנסה לתקוף אותם.

"מבחינתי אמנות הלחימה היא בעיקר עניין של שליטה עצמית", הוא מסביר. "יש עמי באמתחתי לא מעט סיפורים על בני נוער וילדים שלא הצליחו להתרכז, שנכשלו בכל תחום שבו הם רצו להצליח, ולאחר שתרגלו נינג'וטסו, למדו לשלוט במחשבות שלהם, להתרכז ולעבוד בצורה מסודרת".

אבל לפני שנקפוץ למסקנות שמסיק אמנו מהמקצוע שלו, עדיף שנחזור אחורה, למקום שבו הכל התחיל…

"נולדתי בקריית מוצקין לבית שבו הדת היהודית היתה משהו לא מוכר בכלל. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 3 בלבד, גדלתי עם אמא, והיא לא קיבלה שום חינוך דתי. היא התייתמה בשואה בגיל צעיר מאוד, והגיעה לארץ בגפה, בלי שום ידע על יהדות ועל דת. גם המקום בו גרנו, קרית מוצקין, לא הציע לי הרבה הזדמנויות להיפגש עם הדת היהודית. הפעם הראשונה בה ראיתי בית כנסת היתה ביום בר המצווה שלי, ואני חושב שבכלל לא הבנתי מה זה המקום הזה.

"כבר מגיל צעיר נמשכתי ללימוד אמנות הלחימה. בגיל 9 התחלתי ללמוד קראטה בצורה מסודרת, וכעבור שנתיים עברתי ללמוד נינג'וטסו. זאת אומנות מאוד מיוחדת, ולא רק בגלל שהיא פופולאריות בסרטים. אני זוכר שהסבירו לי שכדי לקבל דרגת 'דאן 5' בנינג'וטסו, אתה צריך להגיע לכזאת רמה של ריכוז שתגיע למצב שבו אתה יושב על הרצפה בעיניים עצומות, ומורה עומד מאחוריך ומוריד חרב במהירות לעבר הראש שלך בלי שתדע מתי הוא עושה את זה. אם הצלחת להרגיש את הסכנה ולחמוק מהחרב בזמן – הצלחת.

"זה הפליא אותי. לא הבנתי איך אדם יכול לפתח כזאת יכולת מדהימה. להרגיש את הסכנה. זה למעשה המהות של הנינג'וטסו, להגיע לרמה כזאת של ריכוז שבה אתה מרגיש כשהסכנה מתקרבת, בלי לראות שום דבר. זה שימוש בחוש השישי, שהופך אצלך להיות כמו חמשת החושים הרגילים. אתה פשוט מרגיש שהסכנה מתקרבת ויודע להיערך לקראתה כראוי.

"נכנסתי ללימוד הנינג'וטסו בכל הכח. זה מאוד משך אותי וגם מילא אותי. אף פעם לא נמשכתי לתרבות החילונית של מועדונים וכל השטויות האלו, אהבתי תמיד להשקיע בשיפור יכולת התנועה, לבלות הרבה בטבע. במשך ארבע שנים הייתי מסתובב כל לילה לבד ביער, לפעמים עם חבר אחד, היינו עושים אימונים עד הבוקר. היו לי ארבעה מאמנים שהייתי מתאמן אצלם בחוג. לא היה מחנה אימונים שהחמצתי, ואף נפגשתי עם ראש השיטה בהולנד ב'טאי קאי' – מחנה אימונים בן שבוע. זה היה תחליף לכל הדברים האחרים בעולם, רוחניים וגשמיים כאחד. הייתי הולך לקניון, לא כדי לקנות משהו, אלא כדי לפתח את הכישורים שלי, כדי לדעת לזוז נכון שאף אחד לא ישפשף אותי וכדו'.

"כגודל ההשקעה כך גם היתה ההצלחה גדולה מאוד. הגעתי ליכולות מאוד גבוהות עם ההרגשה, הייתי מרגיש מתוך שינה. בתקופה בה ישנתי בפנימייה, כל החברים בקבוצה היו משתעשעים עם זה. כשאני הייתי נרדם בלילה הם היו שולחים חבר שיכה אותי באגרוף, ואני מתוך שינה הייתי מרגיש סכנה מתקרבת ומיד תופס את ידו.

"ההצלחה בנינג'וטסו סייעה לי גם בתחומים אחרים. אם בבית הספר היסודי לא הייתי מהתלמידים המבריקים במיוחד, בכתה ט' כבר הייתי המצטיין השכבתי. מי שיודע להתרכז בלחימה, יודע להתרכז גם בלימודים. היה לי גם חבר שהיה ברמה מאוד גבוהה בנינג'וטסו, ויחד היינו עושים תרגילים ברמה גבוהה מאוד. זה מילא אותי".

ואז… בא המהפך: "יום אחד, זה פשוט נעלם לי", מספר ישי. "אני מגיע לאימון, מבצע את התרגילים ולא מרגיש כלום. איבדתי את הריכוז, ובלחימה הריכוז הוא זה שעושה אותך לוחם טוב. אם אתה לא מזהה בשבריר שניה את תנועת היריב, אתה לא מספיק להגיב בזמן. כל היכולות שלך בלחימה לא שוות כלום אם הן לא מגיעות בצורה מדויקת, עם ריכוז מלא וברגע הנכון.

"וזה נמשך. גם למחרת לא הרגשתי כלום, וגם יום לאחר מכן. עברו מספר ימים וכבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי מנסה כל מיני הרפיות. הלכתי ליער, הלכתי לים, ניסיתי כל מיני תרגילים. כלום. שום דבר לא עזר לי. הייתי בוכה מרוב תסכול, זה הרס לי את כל התוכניות. רציתי להיות נינג'ה כמו לפני מאתיים שנה, ופתאום אני לא מסוגל לעמוד בסטנדרטים שהתרגלתי אליהם כבר לפני כמה שנים.

"החבר שלי ראה איך שאני מתייסר ופתאום הוא זרק לי ככה חצי משפט, בלי שום משמעות: "שמעתי שמי שאומר את כל ספר התהילים בשבת, זה מכפר לו על הכל". לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, מה תהילים? מה זה בכלל? "זה הספר הזה מהתנ"ך?", שאלתי אותו, והוא עונה לי "כן". זהו, לא דיברנו על זה יותר. המשכנו הלאה אני חזרתי להרפיות ולניסיונות הכושלים להחזיר לעצמי את הכוחות שאבדו לי, ובזה נגמר הסיפור.

"עברו מספר שבועות, ובשבת אחת אני מוצא את עצמי מסתובב בבית ככה משועמם כהוגן. רפרפתי על הספרים שלי, מחפש משהו מעניין לקרוא, ומשום מה המבט שלי התעכב על ספרי התנ"ך. היה לי קסוטו. מפה לשם אני עומד כשספר התהילים בידי, ואני מתחיל לקרוא.

 

"נדהמתי. אילו מילים יפות כל כך. לשון מליצית ועתיקה כזאת. זו היתה חוויה מעניינת מאוד. קראתי וקראתי, ופתאום אני מתחיל לזוז קדימה ואחורה, מרגיש אנרגטי, לא מבין למה אני זז. אני לא יכול לקרוא בנחת, אני נכנס להרגשה מיוחדת. התחלתי להרגיש כאילו זה מוכר לי, כאילו אני רואה את המאורעות במחשבה, אני קורא ככה ארבע שעות, נדבק למילים ולא יכול להפסיק.

"האווירה בחדר הפכה קסומה. הרגשתי כאילו אני קורא באיזה ספר קסמים מיוחד. זו היתה תחושה שאני כאילו נבלע לתוך איזושהי ישות רוחנית אדירה, משהו שמאיר אותך באור נפלא, ומשרה עליך תחושת נעימות לא מוכרת.

"במוצאי שבת היה לי אימון בנינג'וטסו. כמו תמיד יצאתי מהבית לאימון ואת הדרך עשיתי בריצה. אני מגיע לאולם, נעמד ככה מול בן הזוג שלי, ופתאום הכתה בי ההרגשה של "מה אתה עושה פה בכלל".

"זה מאוד הלחיץ אותי. כבר קיוויתי שמצאתי את תרופת הפלא ופתאום מתברר שקריאת התהילים רק עשתה יותר גרוע. היא אומנם עזרה לי להרגיש טוב עם עצמי, אבל לא עם הנינג'וטסו, ומבחינתי להיות נינג'ה זה היה כל מה שרציתי אי פעם".

"בשלב זה כבר הייתי בן 17 בערך. בסוף כתה י"א עזבתי את בית הספר כי רציתי להשקיע יותר באמונות הלחימה. החלטתי לנסות לחזור לבקר בבית הספר, למקום שממנו צמחתי. חשבתי אולי ביקור כזה ופגישה עם חברים מפעם, יעזרו לי להחזיר לעצמי את השליטה על החיים שלי. אני מגיע למקום ורואה את אחד החברים הטובים שלי מהעבר, עם כפה על הראש. לא הבנתי מה קשורה הכפה, ורק מאוחר יותר הבנתי שהוא חזר בתשובה.

"אני עדיין עולה במדרגות והחבר עם הכפה אומר לי בוא רגע, אני רוצה לספר לך משהו. לא הבנתי מה הוא רוצה בדיוק, אבל זרמתי אתו. כיבדתי אותו כחבר. ישבנו כמה חברים יחד והוא סיפר לנו סיפור על רבי חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש. פתאום הרגשתי תחושה מאוד מוכרת. זו היתה התחושה שהרגשתי כשקראתי בתהילים. פתאום אני מרגיש משהו רוחני עצום. כאילו אני רואה את התרחשות הסיפור מול העיניים שלי, כאילו אני כבר מכיר את הסיפור, ומכיר את האור החיים הקדוש. אני נכנס לחוויה כזאת ושואל אותו, "תגיד לי, האור החיים הזה, הוא קשור לתהילים?". החבר שלי לא הבין מה קשור תהילים עכשיו, אבל אני לא מניח לו, זה קשור לתהילים, אני מרגיש שזה קשור לתהילים. בסדר, הוא הסכים איתי, זה שקשור לתהילים. מה אכפת לו?

"החבר ראה שאני ככה מתרגש, והחליט לשאול אותי: "אתה רוצה להניח תפילין". הסכמתי. ושוב אני מרגיש הרגשה מיוחדת כזאת. הלכתי יחד אתו, קנינו שווארמה, והוא נוטל ידיים ומראה לי איך ליטול ידיים ולברך לפני הארוחה. שאלתי אותו, גם זה קשור לתהילים? הוא אומר לי כן. אכלתי והוא אומר לי "עכשיו צריך לברך". אמרתי, בהחלט הגיוני שאחרי שאכלנו צריך להגיד למישהו תודה על האוכל. בירכתי, הנשמה שלי מתרוממת ואני מרגיש משהו מיוחד. הוא לקח אותי לבית הכנסת, זה היה בכפר יונה. כולם שם היו לבושים בבגדים רגילים, חולצות טריקו או מכופתרות, מכנסי ג'ינס וכדו'. רק אחד, השליח ציבור היה גבר חרדי עם לבוש חסידי. אני רואה אותו ככה עם חליפה שחורה ארוכה ואבנט חסידי קשור מעליה, ואני שואל את החבר שלי: "גם אצל הדתיים זה כמו באומנויות לחימה? למורה יש חגורה שחורה? החבר הרגיע אותי והסביר לי שאין קשר בכלל.

"הייתי מאוד נרגש, אבל הגיע הזמן לחזור הביתה. החבר אומר לי "אני מקווה שתמשיך עם זה", ואני עונה לו: "האמת אני עדיין לא מבין מה זה בדיוק, אבל אני מרגיש שאני נמצא כאן בעולם רק בשביל זה".

"הגעתי הביתה הורדתי את התפילין מהבוידעם שבו הן שכבו מאז הבר מצווה שלי. השגתי סידור תפלה והתחלתי להתפלל בלי לדעת מתי מתפללים ואיך מתפללים. הייתי מתפלל תפילה של שבת ביום שלישי, ובשבת אומר 'על הניסים' כמו בחנוכה. לא ידעתי כלום מהחיים שלי. יום אחד פגשתי גבר חרדי ברחוב, ניגשתי אליו לשאול אותו כמה שאלות, והוא קלט מיד שהנשמה שלי צמאה ליהדות. הוא הציע לי להצטרף ללימודים בישיבה, להיכנס לזה בצורה רצינית. לא היססתי אפילו לרגע. ידעתי שזה הייעוד שלי בעולם הזה, והשתוקקתי לדעת יותר וללמוד יותר.

"זה הסיפור שלי", מסיים ישי את המונולוג המרתק. "חיפשתי להחזיר לעצמי את הנינג'וטסו, אבל מצאתי משהו הרבה יותר חשוב – את היהדות".

CHIMUM

• ובכל זאת, גם היום כאדם חרדי לכל דבר ועניין, אתה עדיין מתעסק עם נינג'וטסו ואפילו מלמד מבוגרים ובני נוער את אומנות הלחימה הזאת?

"בהחלט. הנינג'וטסו לא רק שאינו סותר את התורה הקדושה, אלא הוא יכול גם לשמש כלי עזר ללימוד התורה אם מתעסקים אתו בצורה נכונה, ולוקחים את הדברים בפרופורציה. יש לא מעט אברכים שלומדים יותר טוב בכולל, בזכות זה שהם עברו אצלי אימונים ולמדו לחדד את יכולת הריכוז שלהם. ילדים רבים מצליחים יותר בתלמודי התורה והישיבות, אחרי שעברו אימונים במשך תקופה וקיבלו ביטחון עצמי ושליטה עצמית. אני מלמד הרבה, יש לי קבוצות לילדים, לנערים ולמבוגרים. אבל אנחנו לא לומדים להיות אכזרי, אלא להתגונן מפני אכזרים. אנחנו לומדים איך לשלוט, איך להיות מוכן לסכנה, איך להגיב במהירות לכל התרחשות. האומנות היא אותה אומנות, אבל הלימוד הוא על פי דרך היהדות, עם אמונה וביטחון בה' יתברך.

YELADIM1

• יש איזה תרגיל שאתה יכול להעביר לנו ככה במילים, לעזור לקורא להתמודד עם האיום הביטחוני כשבכל פינה עלול להמתין ערבי עם סכין?

"לחימה צריך ללמוד בפועל. אי אפשר ללמד אותה באמצעות מילים, מבלי להדגים ולהמחיש. אבל אני כן יכול לומר לקוראים שמי שרוצה להיות מוכן ברמה טובה צריך קודם כל להיות תמיד בכוננות. אם יש חשש מפיגועי דריסה, אדם חכם יעמוד מאחורי התחנה או מאחורי גדר וכדו', ולא יהפוך את עצמו טרף קל למחבלים, במיוחד אם הוא באזור מועד לסכנה.

"במקרה שקופץ עליך מחבל עם סכין, הדבר הכי חשוב זה לשמור על ריכוז, לא לתת לפחד להשתלט עליך ולשתק אותך. צריך לדעת שגם אם יש לו סכין ביד זה לא הופך אותו לכל יכול. אפשר להכות בו בחזרה, ואפילו לתפוס לו את הסכין ביד חשופה. גם אם זה יחתוך לך חתכים עמוקים באצבעות, הנזק הזה הוא מזערי לעומת מה שהמחבל עלול לעשות אם לא יתפסו לו את הסכין מהיד. בעיטה לבטן או למקומות רגישים אחרים יכולה גם היא לעזור מאוד במקרה כזה".

YELADIM

אתר נינג'וטסו:
http://ninjutsu-israel.co.il/

מכללת 'רבדים':
http://revadimacademy.com/

 

להתחבר לקדוש ברוך הוא

אוהד אטינגר

 

בלבו של כל יהודי שמורה פינה חמה לתורה הקדושה. מי מאתנו אינו מתמלא יראת כבוד כשהוא רואה ספר תורה מוצא מארון הקודש? כל אחד יודע שבתפילת נעילה, אחד הרגעים המקודשים ביותר בלוח השנה היהודי, אנו פותחים את ארון הקודש, בו מונחים ספרי התורה, ומתפללים מעומק הלב לפני הקדוש ברוך הוא.

מה כל כך חשוב בה בתורה הקדושה? למה היא זוכה לכזאת הערצה בקרב יהודים במשך דורות רבים כל כך? מה היא נותנת לי לחיים? ואיך בכלל היא קשורה אלי?

התורה היא מתנה מיוחדת שנתן בורא העולם לעמו ישראל. במתנה הזאת הוא מלמד אותנו כיצד להתנהג על פני כדור הארץ, כמו יצרן שמספק ללקוחות הרוכשים את מוצריו, הוראות ברורות כיצד כדאי להם להשתמש בו.

יתירה מזאת, חז"ל מלמדים אותנו שהתורה היא לא רק הדרכה איך לחיות בעולם הזה, אלא היא גם התוכנית

שעל פיה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. הוא הסתכל בתורה וברא את העולם על פיה.

ברור אם כן שמי שמנסה להתנתק מהתורה או לפעול בניגוד להוראותיה, פוגע לא רק בעצמו, אלא בעולם כולו. הוא חותר תחת היסוד האיתן שעליו הושתת העולם כולו.

לימוד התורה, כך אומרים חז"ל, שקול כנגד כל המצוות האחרות שבתורה. השכר עליו עצום. הצדיק הקדוש ה'חפץ חיים' (רבי ישראל מאיר הכהן) עשה חשבון שאדם שלומד בשטף, אומר בממוצע 200 מילים בדקה. הוא מציין כי כל מילה של לימוד תורה שאנו מוציאים מהפה, היא מצווה בפני עצמה, כך שאנו מרוויחים 200 מצוות בדקת לימוד.

לא כדאי להקפיד על לפחות עשר דקות לימוד תורה ביום? מדובר על אלפיים מצוות!!!

מה זה נותן לי?

מעבר למצוות לימוד התורה, יש בלימוד הזה מעלה נוספת. הספרים הקדושים מסבירים שהתורה היא למעשה ה'לבוש' של הקדוש ברוך הוא כביכול. כשאתה לומד תורה אתה כאילו מחזיק בלבוש של בורא העולם, מחבק את הקדוש ברוך הוא… איזו זכות!! התורה היא הקשר שלנו עם בורא העולם, והיא הדרך העיקרית שלנו להתקרב אליו.

בנוסף, המשנה במסכת אבות אומרת "ולא עם הארץ חסיד". המשמעות: אי אפשר להיות עם הארץ שאינו לומד תורה, ולהיות צדיק שעושה כביכול את רצון ה'. כי אם אתה לא יודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך, איך תוכל לעשות את רצונו? אדם שאינו לומד, אינו יודע. זהו כלל ברזל בכל תחום בחיים. לא היינו רוצים לנסוע באוטובוס שהנהג שלו לא למד נהיגה, נכון? אז איך אנחנו סומכים על עצמנו שנדע לקיים מצוות בלי ללמוד קודם איך מקיימים אותן?

מאיפה מתחילים?

התורה מורכבת מהרבה מאוד חלקים. כ"ד הספרים שבתנ"ך, שישה סדרי המשנה, עשרות המסכתות בתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, פרשני המקרא, ספרי ההלכה, זוהר, קבלה, מדרשים ועוד ועוד.

בעיקרון, יהודי צריך לדעת את הכל. אבל מאחר ואנחנו רק בני אדם, והקדוש ברוך הוא לא דורש מאיתנו דברים שהם לא הגיוניים, אנחנו צריכים להתחיל בקטן. מי שעושה את צעדיו הראשונים ומתקרב לקדוש ברוך הוא, מומלץ שיתחיל בלימוד הלכה בספרים קלים. ספר 'ילקוט יוסף' למשל הנו ספר נהדר למטרה זו, הוא מביא בפירוט ובקלילות את ההלכות מחולקות לפי נושאים ומי שיתמיד ללמוד בספר זה ידע איך להתנהג במשך כל היום, כל השנה. גם המדריכים המופיעים כאן, במדור זה, משרתים את אותה מטרה, וקריאתם בהחלט נחשבת ללימוד תורה.

 

כאן תמצא 'חברותא' שילמד איתך תורה דרך הטלפון

רשימת שיעורי תורה ומקומות לימוד בארץ

לימוד בחברותא

 

קבלו טעימה מלימוד התורה בערוץ היוטיוב של 'אחינו' – שיעורי תורה למתחילים בשפה קלילה ובהירה:

 

גם ה'סלבס' לומדים תורה

שיעור תורה מעניין נרשם לא מזמן במשרדיו של דובר צה"ל לשעבר, תא"ל (במיל') אבי בניהו, במגדלי עזריאלי בתל אביב. המשתתפים בנוסף לבניהו עצמו: האסטרטג ויועץ התקשורת החרדי ירח טוקר, אלדד יניב, נדב אבוקסיס, יועז הנדל, אלון פנקס, איציק סודרי וישראל כהן. את השיעור מסר הרב צבי אליהו, בנו של הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו.

טוקר שהיה מיוזמי הרעיון מספר על האווירה המיוחדת ששררה במקום: " המחיצות כאילו מתפרקות מאליהן" הוא אומר. "לימוד הגמרא הוא חלק בסיסי מאוד בלימודי היהדות, מה שהכניס את כל המשתתפים בשיעור לאווירה אחרת, כנה יותר. מאוחדת יותר".

ww