תיזהרו מהרופא הזה

 

הצדיק המפורסם רבי אהרן לייב שטיינמן זכר צדיק לברכה, שנפטר בערב חנוכה האחרון, היה מוסר שיעור קבוע בשבת אחרי סעודה שלישית לקבוצה תלמידי חכמים.

באחד השיעורים נקט הרב בצעד לא שגרתי, וסיפר למשתתפי השיעור על שאלה שנקרתה לפניו באותו שבוע, בעודו מבקש מהם לחוות את דעתם בנושא:

לחולה במצב קשה שהיה זקוק לניתוח, הציעו שתי אפשרויות – רופא אחד מומחה גדול בעל שם בינלאומי, אבל אדם מתנשא עד כדי כך שאי אפשר לשוחח עמו אפילו שיחה פשוטה שהחולה והמשפחה זקוקים לה כדי להירגע, ולעומתו הוצע להם רופא טוב שאינו מומחה גדול כל כך, אולם אדם טוב ונעים הליכות שאפשר לשוחח עמו בגובה העיניים. מי מהם עדיף?

השיבו משתתפי השיעור לרב: ודאי שהרופא הבכיר עדיף, כי עליו אפשר יותר לסמוך מנושא הרפואי. ומה שאינו מתנהג כראוי – זאת בעיה אומנם, אבל היא לא מצדיקה שניקח בגללה רופא פחות טוב.

אבל אחד ממשתתפי השיעור, מלבד היותו תלמיד חכם, היה גם עסקן רפואי ידוע, שמטפל בתיקים רפואיים רבים ועומד בקשר רציף מול רופאים בכירים בארץ ובעולם. דעתו היה שונה מדעתם של חבירו: "צריך לקחת את הרופא השני, כי על אדם גאוותן אמר הקדוש ברוך הוא: 'אין אני והוא יכולין לדור בכפיפה אחת'. אם הקדוש ברוך הוא לא רוצה להיות אתו במקום אחד, הוא לא יהיה אתו גם בחדר הניתוח.

הרב העדיף את תשובתו של המשתתף הבודד על פני דעתם של המשתתפים האחרים, אבל הדגיש שבכל מקרה צריך תמיד להתייעץ עם רב גדול בתורה, לפני שמחליטים לוותר על רופא בכיר בגלל שהוא נגוע במידת הגאווה.

ממעשה זה אנחנו יכולים עד כמה צריך האדם להתרחק ממידת הגאווה והיהירות. כשאדם מתגאה על חבריו ועל אנשים אחרים, הוא מרחיק ממנו את הקדוש ברוך הוא, ובכך הוא מאבד את הסיעתא דשמיא (עזרה משמים), שהיתה מלווה אותו אם היה מתנהג בצניעות ובענווה.

המן עשיר כמו טראמפ – המליארדרים מכל הזמנים

מה אתם יודעים על טראמפ?

כן, דונאלד טראמפ, זה הנשיא של ארצות הברית לשעבר.

יש לו כסף… הרבה מאד כסף!! אחד האנשים הכי עשירים בעולם! צי מטוסים, מגדלי פאר אחוזה מפוארת! עושר מנקר עיניים.

אז עכשיו לכו 2000 שנה אחורה.

המן האגגי, אותו אחד שרצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. מדובר פה באחד האנשים העשירים ביותר בעולם, המשנה למלך ששולט על כל העולם! הוא היה עשיר אף יותר מטראמפ של ימינו, עושר עצום!!

אבל כל זה איננו שווה לו…

מתואר במגילה כך: "ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך" (פרק ה, פסוקים יא-יג)

מדובר פה במליארדר. משו בסדר גודל שאיננו יכולים לתפוס בדעתנו (הוא מציע לשקול לידי המלך עשרת אלפים כיכר כסף, שזה במטבע של היום אולי משהו כמו מאה ושש עשרה מיליארד שמונה מאות אלף וארבע עשרה דולר) יש לו משפחה ברוכת ילדים, עשרה מתוכם בנים!

יש לו כבוד, הרבה כבוד!! הוא האורח היחיד המוזמן למשתה של אסתר, כל העולם משתחווה לו, כולם!! כושים, הודים, פרסים ותימנים..  וכן, גם יהודים. חוץ מאיש אחד היושב בשער המלך, מרדכי היהודי. מרדכי לא כורע ולא משתחוה.

אבל אצל המן, זה או הכל או כלום!

יש לו כבוד, משפחה מפוארת, כסף כמו מים. אבל לא. כל זה איננו שווה לו. לא שווה כלום! גורנישט.

זה הרי מדהים!

ניתן לראות עד כמה גאוותו של האדם יכולה לדרדר אותו לתהומות, אדם שיש לו הכל מבחינה חומרית, יכול להגיע לכליון מוחלט ברגע שמתמקד במה שאין לו. ברגע שנוגעים בנקודת התורפה שלו, ופוגעים באגו שלו.

איזה הוא עני? זה שמתמקד במה שאין לו!

מה הבעיה בלהיות גאוותן?


אלון לוי

כל הזמן שומעים דברים נגד מידת הגאווה. אומרים לי שאסור להתגאות, שלא טוב להתנשא על אחרים. למה? אני לא מבין מה כל כך רע בלהיות גאוותן? במיוחד כשאני מתגאה במה שיש לי, ולא במה שאין לי?

 

הרב רביד נגר:

יש גאווה חיובית ויש גאווה שלילית.

יש גאווה רצויה בבחינת "וגבה לבו בדרכי ה'". ועל כגון זה גם רמז ירמיה הנביא: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'" (ירמיה ט', כ"ג). ולעומת זאת יש גאווה שלילית ועליה נרחיב:

מה רע בלהיות גאוותן?

באותה מידה ניתן לשאול: מה רע ב
להיות קמצן? מה רע בלהיות חנפן?

על שאלות מעין אלה ורבות אחרות ענה לנו כבר הרמב"ם שהיה פילוסוף ואיש דת. הרמב"ם קבע שכל אדם צריך להגיע לאיזון בתכונות נפשו ולהתרחק מהקיצוניות – אל האמצע. כל תכונה מתכונות האדם נמצאת בין שני קצוות, קצה חיובי וקצה שלילי. שני הקצוות רעים לאדם ומזיקים לאדם, לכן על האדם לשאוף להגיע לאיזון או לפחות לשאוף להגיע לאיזון במידות שלו. לא לחינם אמרו חז"ל שהדרך הבינונית והממוצעת היא הדרך הטובה והישרה. כל חריגה מהנורמה עלולה להזיק לאדם.

"גאווה" היא מלשון גאות, כשם שמים גואים עולים על גדותיהם – כך אדם גאוותן "עולה על גדותיו", בדרישותיו, בהתנהלותו ובדרישות שלו מהזולת. ופסק הרמב"ם, שמי שמידותיו אינן ממוצעות הדבר עשוי לפגוע בו מבחינה רוחנית, משום שכל תכונת נפש שאינה ממוצעת ומאוזנת, מהווה חיץ בינינו לבין הקב"ה. שהרי כל שיש בו גסות הרוח – מתמעט כמו שנאמר: "רומו מעט ואיננו" (איוב כ"ד,כ"ד)

צריך גם לדעת על הקשר שבין כעס לגאווה:

הכעס – מקורו בגאווה. הגאוותן תמיד מרגיש שמגיע לו וכשאינו מקבל את מה שהוא מצפה לקבל, סופו לבוא לידי כעס. וכבר אמרו חז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" חס ושלום, ועוד אמרו – שכל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, ועוד אמרו חז"ל – בעלי כעס אין חייהם חיים. לפיכך ציוו חז"ל להתרחק מן הכעס.

חשוב להבהיר: א. כתוב "תועבת ה' כל גבה לב" (מתגאה). ואם ה' מכנה זאת "תועבה" סימן שגאווה היא דבר פסול. ב.  כתוב "גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל" (סוטה ה'). מי שהוא גאוותן מפסיד קרבת ה'. ג. מי שיש בו גאווה אפילו על בני ביתו אינו מקובל (גמרא מסכת בבא בתרא, דף צ"ח). ד. מי שיש בו גאווה, קשה לו מאוד להודות בטעותו. ה. לעיתים כשאדם מעריך את עצמו יתר על המידה, סופו לבוא לידי קיצוניות.

עוד צריך לדעת:

1) גאוותן הוא אדם שאוהב את עצמו.

2) גאוותן הוא אדם שאוהב לקבל ולא ממש אוהב לתת.

כמו כן, כשאדם מחצין את היתרונות שיש לו ומתגאה ומשתבח בהם, לתחושה הזאת קוראים "שחצנות", ובלשון עממית – הוא "שוויצר". ביהדות, בנצרות ואפילו באיסלאם, גאווה נחשבת לרגש שלילי, לכן כל בר דעת נלחם בגאווה כל הזמן, רק כדי לא להפוך להיות אגואיסט, דחוי ושנוא בעיני הבריות.

חשוב לדעת שלכל מטבע יש שני צדדים: כשאדם מנוטרל מכל אלמנט של גאווה, קשה מאוד לפגוע בו. כשאדם הוא בעל גאווה גדול, קשה מאוד ולא נעים לחיות בחברתו.

כשרצונו הפרטי של האדם גואה מבחינה גשמית (עודף רצונות) – זו גאוה שלילית. כשהרצון הנשמתי הרוחני של האדם גואה – זו כבר תאווה חיובית.

יש גאווה מכוערת שמרחיקה את הכלל מאותו אדם ורואה בו אגואיסט. יש גאווה חיובית, בחינת: "וגבה לבו בדרכי ה'", "ה' מלך גאות לבש".

לסיכום: למה לא להיות גאוותן? כי גאווה היא ביטוי שלילי של רגש, חוץ מזה – גאוותן הוא אדם פגיע, וכל זמן שלא סופק רצונו הוא כועס כי הכעס והגאווה יסודן מאותו השורש. ואמרו חז"ל: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום (הקב"ה) נוחה הימנו" (אבות, ג', י').

לפי חז"ל, חשוב מאוד שאדם יהא אהוב על הבריות וראוי שיעניק וייתן מעצמו ולא יהיה גאוותן.