האם דגני בוקר העשויים מאחד מחמשת מיני דגן צריכים כשרות?

עמיעד שואל:

מה דין דגני בוקר צ'יריוס העשוי מאחד מחמשת מיני דגן לעניין פת גויים?

 

תשובה:

עמיעד שלום וברכה

המוצר צריך כשרות, והכשרות אמורה להשגיח גם על נקודה זו.

לגבי השאלה האם זה פת נכרי או בישולי נכרי, ניתן להקל לדונו כפת נכרי.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה מכניסים לנו לתוך הפסטה? ולמה צריך תעודת כשרות?

מה מכניסים לנו בתוך הפסטה? ולמה צריך תעודת כשרות?

 

מי לא מכיר את חותמות הכשרות המופיעות על גבי אריזות המזון, או את תעודות הכשרות

התלויות על קירות בתי הקפה והמסעדות, אך האם אנו יודעים מדוע זה נצרך? מה בדיוק באים לוודאות?

חותמות הכשרות באות להבטיח ללקוחות כי אכן נעשה הפיקוח הדרוש על הכנת המוצר

אותו הם מעוניינים לרכוש והוא עומד בקריטריונים ההלכתיים הנדרשים כדי שיהיה מותר לאוכלו,

ללא חשש כי באכילת המאכל עלול האוכל לעבור על איסורי אכילה שונים.

הצורך בפיקוח נובע מתוך חוסר יכולת לסמוך על דברי המפעל או בעל המסעדה,

בשל אי הכרותו בהרבה מהמקרים עם הדרישות ההלכתיות או בשל חוסר מהימנותו.

הבה ונכיר בקצרה ובתמצות את איסורי האכילה השונים שבהם עלולים אנו להתקל במוצרי המזון:

  1. באופן כללי בכל מוצר שהרכיבים שלו רבים ולא ברורים לציבור הרחב, ייתכנו מרכיבים המיוצרים 

    מחיות עופות דגים וצמחי ים שאינם כשרים לאכילה ולצורך כך מערכות הכשרות בודקות היטבאת כל מרכיבי המוצר, כדי לוודאות את מקורן ולברר כי הוא מותר באכילה.

  2. שחיטה. על פי התורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף רק מבהמה ועוף שנשחטו על פי הלכות שחיטה.הלכות אלו כוללות דינים מיוחדים ביחס לבריאות העוף והבקר קודם לשחיטה (למנוע מצב "טריפה"),

    האופן המדויק בו יש לבצע את השחיטה והצורה בה יש לבדוק את העופות והבקר לאחר מכן.

    עניין זה קיים כמובן רק במוצרי בשר ועוף למיניהם או במאכלים המורכבים מהם, וחותמת הכשרות

    עליהם מבטיחה כי העוף והבהמה נשחטו כדין.

  3. מליחה והוצאת (ניקור) גיד וחלב. גם אחרי השחיטה יש צורך בעבודה נוספת, לנקות מהעוף והבקראת הדם הבלוע בהם, זאת עושים על ידי "מליחה" (חריפות המלח מוציאה את הדם) וכמו כן,

    יש לוודאות כי הוצאו מהבהמה והעוף החלקים האסורים באכילה והם "חלב" ו"גיד הנשה".

  4. איסור אכילה נוסף הקיים בעיקר בישראל וביחס למוצרי פירות וירקות (או מוצרים המכילים חלקיםורכיבים מהם) הוא קיום מצוות התלויות בארץ בגידול הפירות והירקות. שהם:

    ערלה (איסור אכילת פירות עד שימלאו לגידול העץ שלוש שנים)' נטע רבעי (השנה הרביעית לעץ),

    שמיטה, תרומות ומעשרות, הפרשת חלה (במוצרים שיש בהם דגנים) ואיסור 'חדש'.

  5. איסור מרכזי נוסף הוא איסור בשר בחלב. על פי איסור זה לא רק מאכל בשרי או חלבייכולים להיות אסורים באכילה אם מעורב בהם מהמין השני באופן אסור, אלא גם מאכלים

    שהם "פרווה" יכולים שיהיו אסורים באכילה ביחד עם חלב או עם בשר במידה ומעורב בהם

    מהמין השני באופן אסור על פי הקריטריונים ההלכתיים לכך. לכן יש צורך לוודאות בכל מוצר ומוצר

    את אופן הכנתו ולשם יש צורך בתעודת כשרות. נשים לב כי לצד החותמת / התעודה יופיע תמיד

    איפיונו של המוצר כפרווה, חלבי, או בשרי.

  6. בעיה נוספת שישנה במוצרים רבים, היא בעיית התולעים. כל חי ורחש נאסר באכילה מהתורהאפילו הוא קטן מאוד כל עוד שניתן להבחין בו בעין אדם. לכן, בפירות וירקות ומוצרי גידול נוספים

    כמו אורז וקטניות, תיתכן בעית החרקים שלעיתים נמצאים בתוכם ולצורך כך יש לבודקם ולשוטפם

    היטב או לגדל אותם בצורת גידול מיוחדת (חסלט) המונעת את הבעיה. חשוב לדעת כי גם כאשר ישנה

    כשרות על המוצר עדיין לעתים רשום עליו כי יש צורך לבודקו לפני השימוש.

  7. בעיה נוספת הקיימת בעיקר ביחס למסעדות אך לעיתים גם במפעלים, היא בעיית הכנת המזון על ידי גוים,שעלולה להגיע לאיסור "בישול עכו"ם" שעל פיו אסור לאכול תבשיל שבישל גוי באופנים מסויימים,

    איסור "פת נכרי" שעל פיו אסור לקנות פת ומוצריה מגוי ו"חלב נכרי" שעל פיו ישנה בעיה בחליבה

    הנעשית על ידי גוי. לשלושת הבעיות האלו ישנן פתרונות הלכתיים שונים ולשם כך יש צורך בגוף

    המכיר ומודע לנושא ולדרכי יישומו כדי לפקח על כך.

  8. לעיתים מוצרי המזון הוכנו בשבת על ידי יהודי ובשל כך נאסרים הם באכילה מדין "מעשה שבת",בעיה זו נפוצה למשל בחלב שנחלב בשבת מהבהמה באופן אסור ולכן גם זו נקודה שנותנים עליה

    את הדעת במערכות כשרות, האם המאכל אסור בשל כך או מותר.

לסיכום, בעידן המזון המתועש אין לנו שום יכולת לדעת מה נמצא בתוך המאכלים שאנו מכניסים לפינו,

אלמלא גופי הכשרות שמפקחים מקרוב וביסודיות על כל שלבי ההכנה ועל כל הרכיבים השונים.

 

 

 

 

 

מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?

מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?

 

רבים תמהים האם ישנה דרך לראות ניסים בדור שלנו.

לפני כמה שנים הזמינו אותי להתארח ב'שבת מחנה' של סמינר בו השתפו 440 בנות מבי"ס בית יעקב.

המחנה החל מיום חמישי וכלל גם את שבת. ביום שישי בבוקר הגענו לקבר הרשב"י הקדוש במירון,

שם התפללו הבנות מעומק הלב ולאחר מכן הוגש להן כיבוד קל שנתרם לעילוי נשמת רבי שמען.

המשכנו במסלול ובסיומו הגענו לאכסניה בצפון שם התארגנו לקראת השבת מרוממת.

לאחר תפילת ערבית, ירדו הבנות לחדר האוכל הענק והמתינו לעשיית הקידוש ותחילת הסעודה.

למעשה, מהבוקר הן לא אכלו בצורה מסודרת. השעה היתה 18:00 בערב וכולן חיכו לטעום ממטעמי השבת.

הרמתי את הגביע והתחלתי באמירת הקידוש: "יום השישי ויכולו השמים והארץ…",

לפתע רצה אלי אחת התלמידות ולחשה באזני: "הרב, אני חייבת לדבר איתך דחוף".

ניסיתי לסמן לה עם היד שתחכה לאחר הקידוש, אך היא התעקשה ואמרה, "הרב, זה דחוף".

עצרתי לרגע, בעוד 440 בנות עומדות וממתינות, ושאלתי אותה: "מה קרה? אני פה כל השבת,

תני לסיים את הקידוש, יש פה 440 בנות שכמעט לא אכלו כלום מהבוקר והן ממש רעבות".

"לא הרב, זה דחוף, אני חייבת לדבר איתך מיד בחוץ". לא נעים בכלל, עצרתי את הקידוש

והודעתי לבנות שאני תכף חוזר, ולבינתיים האחראית תסביר להן מה הולך להיות השבת.

יצאתי החוצה ואותה תלמידה אומרת לי: "כבוד הרב, קרה פה דבר איום ונורא". "מה קרה?" נבהלתי.

"המנהלת הזמינה 'קייטרינג' לשבת ובטעות שלחו לנו אוכל שאין עליו תעודת כשרות כלל, בוא ותראה זאת בעצמך.

מה עושים?! מה יאכלו 440 בנות?!".

"מה זאת אומרת?", נדהמתי. החשתי את צעדי אל המטבח ולתדהמתי אכן כך היה:

כל האוכל שנשלח היה ללא תעודת כשרות כלל. "מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?",

פנתה אלי סגנית הסמינר שהייתה במתח רב.

"אל דאגה, הכל יהיה בסדר", אמרתי להן. חזרתי לקידוש ופניתי לתלמידות ואמרתי להן:

"תלמידות יקרות, יודעות אתן כי תפקידנו בעולם הוא לעשות את רצון אבינו שבשמים,

המעניק לנו בכל רגע חיים בחסד. אנו בני תורה השולטים על יצרנו, לכן נעשה הכל

כדי למלא את רצון ה' גם כשקשה לנו. אירעה תקלה בלתי צפויה ונשלח לנו אוכל ללא תעודת הכשר.

כעת בידינו ההזדמנות לקדש שם שמים ולעקוד את יצרינו, גם כשאנו רעבים עד למאד. על כן,

נתגבר כארי ונאכל השבת רק לחמניות ונשתה מים".

"באמת?!", נשמע קולן של מאות תלמידות המומות. אך ראו איזה פלא, לאחר שניות ספורות נעמדו התלמידות

מחוייכות ושמחות וקיבלו על עצמן באהבה גמורה לעמוד בנסיון ולא לאכול מהאוכל הלא כשר.

כולן התיישבו ואכלו לחמניות עם מים, כשהן שמחות ומאושרות ולא נשמעה אפילו תלונה אחת בנושא.

הייתה זו קבלה מאוחדת של כל הסמינר, שלוש סעודות הם אכלו לחמניות ומעט ממתקים שהביאו עימן בתוספת מים.

רבותי היקרים, שמעו היטב, בעל המקום שהיה מסורתי ושמע על הסיפור הגיע אלי במוצ"ש ואמר לי:

"כבוד הרב, תשמע אני אדם מסורתי המתגורר ב'בית דגן' ויש לי בן יחיד. כבר זמן רב

שאני ואשתי מתווכחים איפה ילמד הבן הצעיר, אשתי רוצה שילך למקום מסורתי,

בעוד אני רוצה שילמד במקום חילוני ו'מתפתח'. אך כעת, לאחר שראיתי כיצד מסוגלות 440 בנות

לא לאכול ולא לשתות מהאוכל הטעים שהוכן להן מטעמי כשרות ובכל זאת הן מאושרות

ואף משתתפות בסימפוזיונים בהתלהבות, הבנתי שאצלכם יש שליטה על היצרים, אם כן,

החלטתי כי הבן שלי יהיה כמותכם – אני הולך לרשום אותו לתלמוד תורה".

שמחתי מאד ואף סייעתי לו למצוא לבנו תלמוד תורה טוב.

לאחר שלושה ימים, מתקשרת אלי מנהלת הסמינר ואומרת לי: הרב זאיד, אתה חייב לשמוע מה קרה,

יש פה המשך מרגש ונדיר לסיפור של 'שבת המחנה'. כידוע לך, הסמינר ממוקם במועצה מקומית

שאינה עוזרת לו כלל. הסמינר כולו מבוסס על קראוונים שתרמו יהודים טובים מכיסם הפרטי.

"בטח אתה זוכר", הוסיפה המנהלת, "שבסעודה שלישית אספת את כל הבנות ואמרת להן:

'בנות יקרות, דעו לכן כי בורא עולם גאה בכן, עשיתן קידוש ה' מאין כמוהו. לפני שתצא השבת

וכולכן תמהרנה לבתיכן ותסתערו על האוכל, זכורנה כי כעת היא שעת רצון עצומה בשמים.

הקב"ה גאה בכן מאד שעמדתן בנסיון ונשארתן נאמנות לו עם כל הקושי – אין ספק כי הסמינר כולו

יזכה לראות ניסים גלויים בקרוב ממש". "דע לך, הרב זאיד", אמרה לי המנהלת בהתרגשות,

"התקשרו אלי כעת מהמועצה והודיעו לי שהם רוצים לבנות לנו מבנה ענק ומפואר, בשיתוף מפעל הפיס.

לא להאמין! מיד אחרי שעמדו בניסיון, הגיעה הישועה הגדולה".

רבותי זה הסוד – מי שמוסר את נפשו ועומד בניסיון לכבוד בורא העולם, רואה ניסים גלויים לחלוטין!

זו לא אמונה, זו סטטיסטיקה פשוטה.

 

(מתוך עתון בקהילה אייר תשפ"א)

 

 

המומחה לתזונה מס' 1 בעולם

הרב אשר קובלסקי

אחד התחומים המפותחים והנחקרים ביותר בעולם, הוא תחום פיתוח היכולת

הלימודית והאישית. מיליוני אנשים עוסקים בענף, מאות אלפי מאמרים נכתבו,

רבבות חוקרים עוסקים בנושא ברציפות, אלפי ספרים יצאו לאור ומאות המלצות

כבר הופיעו, הוכחשו, והומלצו שוב… תעשיה שלמה עוסקת בנושא, חוקרת את

השפעת המזון, תוספי המזון, השינה, הפעילות הגופנית ועוד, וכולם ממוקדי מטרה

אחת: לשפר את המוח האנושי, לתת לו יותר יכולות לימודיות בקשב ובריכוז גבוה.

תחום הקשב והריכוז עומד היום בראש סולם העדיפויות החינוכי, מהגיל הרך, דרך

הנוער המתבגר ואף רבנים דגולים ורופאים מומחים – כולם שואפים לשיפור הקשב

והריכוז שלהם, מבינים שרק בזה תלויה מידת הצלחתם בתפקידם. ככל שאדם משפר

את יכולתו ללמוד, להבין, להפנים ולנתח – כך הוא הופך טוב יותר, מקצוען יותר, מומחה

גדול יותר.

אין ספק, שיפור היכולת הלימודית שלנו הוא מהמשימות הראשונות ביותר במעלה.

הכל מחפשים את הנוסחה הבטוחה, התפריט והתזונה שיבטיחו את השיפור הזה,

את פיתוח המוח והלב, את יכולת הקשב והריכוז, את פיתוח ההבנה ויכולת הניתוח

שלנו. כולנו רוצים לגלות את הנוסחה המנצחת, המבטיחה את אותו שיפור נשאף

ביכולותינו הלימודיות, וכל המחקרים שנערכו עד כה – עדיין לא מבטיחים תוצאות

במאה אחוז, עדיין לא מסוגלים להבטיח תוצאות מושלמות לכולם…

בורא עולם חושף בפנינו את הנוסחה המנצחת, שהשימוש בה מבטיח את אותה הצלחה

נשאפת, את פיתוח יכולות ההבנה שלנו, ומשפר פלאים את היכולת הלימודית שלנו.

בורא עולם מגלה, שהתזונה הכשרה היא המפתח, היא נוסחת הקסם להצלחה הלימודית.

אוכל מוקפד בכשרותו – מועיל ומחזק, מוביל ומפתח. אוכל שחלילה אינו כשר, מאכל שאינו

ראוי לאכילה – מטיל ארס בנפש האדם, מזהם את יכולת ההבנה שלו, אוטם את מוחו

מהבנה ומונע משכלו להתפתח.

זה תפריט שהוא נוסחת קסם, עתיקה ומובטחת בחתימתו של המדען הטוב בעולם –

כביכול, המכיר את כל מוצרי המזון שבעולם, ומי שברא את כל סוגי התזונה, כך שבוודאי

שעד כמה שניתן לומר זאת הוא המומחה לתזונה מס' 1 בעולם. רק בורא עולם שיצר

וברא את כל אלה ויודע מה הם מרכיביהם, גלויות וידועות לפניו תוצאות המחקרים

שלעולם המדעי אולי ייוודעו רק בעוד מאות שנים לפחות, והוא מזכה אותנו בנוסחת

תזונה שמימית ומועילה, שתוביל אותנו לשיפור החיים ולפסגות שאיפותינו בכל תחומי החיים.

כל מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית, יודע שהיא ספוגה ברבבות סיפורי גבורה, של יהודים

שמסרו נפשם בהקפדתם על אוכל כשר, תוך הרעבה עצמית ארוכה ולפעמים גם כשנגזר

עליהם לשרוד בתת תנאים ממש. כי אוכל לא כשר, בכל מצב ובכל תנאי, יש לו השפעה כה

הרסנית על הנפש, שלא משנה באלו תנאים ייאכל ובאלו מצבים יתפשרו עליו, עדיין השפעתו

המזיקה והרעל הטמון בו מזיק כל כך, מטמטם כל כך, הורס כל חלקה טובה במוח היהודי.

מאידך, ההשפעה החיובית של אוכל כשר – אינה רק לאדם האוכל אותו, אלא נטמעת בדמו

ועוברת הלאה גם לדורות הבאים, ומזכה גם את ילדיו בנפש טהורה וקדושה. וכפי שמגלה

הרמב"ן והובאו דבריו ב'ראשית חכמה': 'אם ייבדל האדם מן המאכלים האסורים, יזכה

בבנים קדושים וטהורים!' – פשוט וחלק: יהודי הזוכה להקפיד על כשרות מאכליו, מבטיח

לו הרמב"ן ילדים קדושים וטהורים, כמשאת נפשם של כל אב ואם בישראל!

כמה כדאי לקחת את המסר הזה, להבין שכשרות המאכלים אינה רק ענין של העדפה אישית,

אלא יש לה השפעה דרמטית על הבריאות ועל יכולת ההבנה שלנו, ומשפיעה באופן

ישיר גם על הצלחת וצמיחת ילדינו.

לא פעם עלולים לצוץ התירוצים הקבועים: 'זה מחוץ לבית', 'מה כבר יכול להיות בזה',

'ראיתי את פלוני אוכל מזה', ועוד כיוצא באלה. זה מרגיע את המצפון לרגע, אבל אם

המאכל איננו כשר במאה אחוז – הנזק הנגרם לנו הוא מיידי וגם ארוך טווח, הרבה יותר

מהתועלת הרגעית מאכילת המאכל.

הבה נקבע בנפשנו כי איננו מתפשרים, מקפידים ביתר שאת על הכשרות הנהוגה במקומנו

ושאותה קיבלנו במסורת אבות. וגם בימי הקיץ כשיוצאים לטיולים ולא פעם מצויים במקומות

נידחים, כשמתכננים את החופשה המשפחתית או כשיוצאים לקניות – בודקים בשבע עיניים,

בוחנים בכפל כפליים. כי אנו רוצים לאכול רק את הכשרות הטובה ביותר עבורנו, כדי לזכות

בחיים איכותיים יותר, בריאים יותר, ומבינים הרבה יותר, לנו ולילדינו!

 

גילוי שחולל מהפך!

היה זה לפני קרוב למאתיים שנה, בראש חודש סיון שנת תקצ"ו (מאי 1836). העיר לומז'ה

לבשה חג, רחובות העיר צוחצחו ומורקו מבעוד מועד, בית הכנסת הואר באור יקרות וכל

הקהל כבר יצא אל פאתי העיר, ממתין לבוא המרכבה המיוחלת. יום חג הוא לעיר לומז'ה,

תושבי העיר התעטפו במלבושי כבוד וילדי העיירה התלבשו בבגדי שבת כבר עמדו משני

צידי שער העיר, ממתינים לרגע הגדול…

הגאון הצדיק הרב עקיבא איגר גאון העולם ששמו נודע למרחוק, עתיד להגיע בעוד שעה

קלה ללומז'ה. לב מי לא נרגש, אין נפש יהודית שאינה רוטטת. תלמידי החכמים התכוננו

בקושיות סבוכות, אנשי המעש ערכו את ההכנות הטכניות לביקור המרומם, וידיהן של נשות

החיל לא משו מלסדר ולהבריק, לנקות ולבשל, להכין ולערוך…

בשעה היעודה נראתה המרכבה מגיחה מן האופק, ואך ירד ממנה הגאון פרצו כל התושבים

בשירה אדירה, וליוו את הגאון אל בית האכסניה. נקבעו שעות מסודרות לימי הביקור, מתי

ימסור הגאון דרשות, באלו שעות יקבל קהל, היכן יתפלל ובאלה אירועים ישתתף. הכל נקבע

מראש, ובהגיע שעת קבלת הקהל – צבא קהל גדול על בית האכסניה, נכנסים ומתברכים,

שואלים ונענים, מביטים ומתרגשים.

בין הבאים, נראו גם יהודי בשם הירש לייב ורעייתו עטיל, ובנם בן ה-15, משה נח.

אך נכנסו לפני הגאון, ומיד פרץ שטף דמעות מעיניה של האם

'רבינו הגדול, את עצתך אנו שואלים וישועתך אנו מבקשים. משה נח יקירנו זה, התברך

בכשרונות טובים ומועילים, אין כמוהו לפענח תרגילים בחשבון, חידות סבוכות, תשבצים

קשים… כל זאת עד לרגע בו הוא פותח את הגמרא הקדושה, וכל המילים כמו מרקדות לפניו,

ראשו אטום, אף מילה אינה מובנת ואף אות לא מאירה!'

האישה התייפחה ארוכות, והוסיפה: 'תשעה אחים לו, למשה נח שלנו, כולם עילויים המתמידים

בתורה, עדיים לגאון ותפארת. גם משה נח עילוי ומוכשר, אך כל זאת במקצועות החול בלבד,

כשמגיע ללימודי קודש – הכל אטום וסתום בפניו. הגמרא כמו סגורה וחתומה בעיניו, והוא לא

מבין בה מילה. מה נעשה?'

רבי עקיבא איגר הקשיב לזעקתה ונאפף שרעפים. הכאב שעלה מדבריה היה גדול, והמצוקה

שהציגה – אכן לא מובנת ולא פתורה. ילד כבן 15 שמבין הכל, מוכשר וגאון, אך רק התורה חתומה

בפניו… כמה כואב! הוא הרהר קלות, ואז השיב: 'ראו נא! אנו יודעים כי מאכלים אסורים הם

שיכולים להשפיע לאטום את המוח, לסגור את חדרי הלב מהבנת דברי התורה. אין זאת אלא

שכנראה בנכם נכשל מתי שהוא במאכל שכזה, ולכן עלתה לו כזאת…'

האישה שמעה את דבריו, וקפצה כנשוכת נחש: 'רבינו הגדול! הרי מעודנו אנו כה מקפידים וזהירים

בכשרות המאכלים, רוכשים עופות רק מהשוחט המומחה ביותר ומדקדקים בכשרות המאכלים.

האומנם? כיצד קרה הדבר, ואם קרה – המעוות לא יכול לתקון, האם הנזק אינו בר תיקון?'

רבי עקיבא איגר נאנח בצער, והשיב: 'אני מאמין שאתם שמורים וזהירים, ובאמת קשה

לדעת כיצד זה קרה, אך ברי לי כי אטימת הלב מהבנת התורה – מקורה במאכל שאינו

כשר, שאין לדעת כיצד הגיע לפיו, אולי במקומות זרים או מי יודע היכן ומתי…'

הגאון עצר לרגע, מניח להורים לעכל, ומיד גילה להם דרך תיקון: 'אך אוכל לגלות לכם

דרך, כיצד ניתן בכל זאת להציל את הילד, לפתוח לו את הראש ולהעניק לו את היכולת

להצליח בלימוד התורה. הדרך הזו היא לעמול בתורה מתוך הדחק, המון לימוד תורה

מתוך הדחק, שיעמול הרבה בתורה מתוך הדחק' – שב הגאון על דבריו האחרונים כמה

פעמים, ובירכם בשלום.

הם יצאו מעמו המומים ונסערים, מצחם חרוש קמטים, מגלגלים בזכרונם את שנות חייו של בנם.

רבי צבי הירש ורעייתו ערכו כמה בדיקות, תחקרו את הילד מתי אכל מחוץ לבית, אולי נקלע פעם

לשמחה לא צפויה או נתקע בדרך במקום כלשהו. אפס, כי לא נמצא כל פתרון לתעלומה… גם

הילד עצמו היה שותף למאמץ, ובסופו של דבר נזכר כי היה פעם אחת, בה הלך לחתונה ללא

ידיעת הוריו, לפני כעשר שנים…

'כשהייתי בן חמש', סיפר הילד לאט לאט, דולה את הפרטים מירכתי זכרונו, 'זכורני שפעם

אחת שבתי מהחיידר, ועברנו דרך המלון שבעיר, בו נערכה חתונה. זה היה בימי החנוכה,

וכיוון ששבנו מוקדם מהלימודים – החלטנו להציץ בחתונה המפוארת שנערכה במלון. בדיוק

נקלע המחותן לפנינו, והציע לנו לאכול ירך עוף. מי יודע, אולי בזה מדובר?'

ההורים התפלאו מאוד, הן המלון המדובר ידוע בכשרותו המוקפדת, ובעליו – הוא יהודי ירא

שמים אליעזר טרונק שמו, שקשה להאמין שיצאה מכשלה מתחת ידו… האירוע המדובר נחקר

ונבדק, פנקסים מצהיבים ומאובקים הועלו מהמרתף, עד שהתברר שמדובר בחתונתו של יהודי

בשם י. א. שנישא בזיווג שני ביום שני דחנוכה שנת תקפ"ו…

בירור נוסף העלה, כי חתונה זו נערכה בניגוד לדעת גדולי הדור שאסרו את קיומה,

ובראשם הצדיק הרב המכונה 'בעל התניא' שאף כתב מכתב חריף וחמור כנגדה, וגם

אסר על השוחטים לשחוט עבורה שום בהמה ועוף, והוסיף ופסק כי: 'אם ישחטו –

תהא שחיטתם נבילה! ואסור יהיה לאוכלה' – כלשונו במכתבו. אלא שהמכתב הגיע

ללומז'ה הרבה אחרי החתונה המדוברת, שנערכה בשוגג מבלי שאיש מתושבי לומז'ה

ידע על האיסור החמור… 'ומכאן', – סיים הירש לייב לחבר את הפאזל ודיווח לרעייתו

ולבנו – 'מכאן המאכל האסור שטמטם את מוחו של בננו משה נח, והוביל לכך שהוא לא

מצליח להבין אף מילה מדברי הגמרא…'

לנוכח הגילוי המרעיש, נחרד ליבם של ההורים ושל בנם הקטן. התברר כי גדול הדור צפה

למרחוק, הילד אכן נכשל במאכל אסור לפני עשור, ומאז – הדבר משפיע עליו. אין לו תקנה

זולת ריבוי לימוד תורה מתוך הדחק כפי שציווה הגאון, ולא נותר אלא להתחיל במלאכת

התיקון, ולשולחו למקום תורה בו יעמול בתורה מתוך הדחק…

לאחר פרק זמן קצר שהוקדש לבירורים, ולאור רצונו הכנה של הנער ששאף לתקן את הנזק

שנוצר וביקש לזכות להבנת דברי הגמרא, הוחלט לשולחו לירושלים של מעלה של אותם ימים,

שגאונים עמלו בה בתורה מתוך דוחק. בעיניים מצועפות בדמעות נפרדו בני המשפחה ממשה

נח הצעיר, וליווהו לספינה הנוסעת לארץ ישראל. לאחר מסע מייגע הגיע הנער לירושלים, ושם

פעמיו לבית מכרו של אביו, הגאון רבי יעקב קאפל שפירא, מדמויות ההוד של ירושלים באותם ימים.

הוא הביא עמו מכתב, בו כותב אביו לידידו: 'בהמשך למכתבי הקודם, בני משה נח עולה לירושלים

בכוונה טהורה ללמוד תורה מתוך הדחק. הנני מבקש ממך, שמור עליו כבבת עין, מפיתך בלבד

יאכל, וממשקה ביתך בלבד ישתה, ועל שולחנך יסב. חנכהו ללמוד וליגע בתורה מתוך התמדה,

כי תורה מתוך הדחק לא מצאתי אלא בירושלים, ומשום כך הנני שולחו לשם…'

ואכן, רבי יעקב קאפל פתח את ביתו בפני האורח, והתמסר לסייע לנער לעמול בתורה מתוך

הדחק, כשאיפתו הטהורה. הנער החל לעמול בתורה בבית מיטיבו, ולאט לאט חש כי שערי

הגמרא נפתחים בפניו. כשראה לראשונה שהוא מבין את קושיית הגמרא, התלחלחו עיניו

בדמעות אושר טהורות, וכשהצליח לחזור על הקושיא והתירוץ בעל פה – עיניו ברקו באושר,

דומה שלא היה מאושר ממנו…

וכך, במשך שלוש שנים, הוסיף הנער ועסק בתורה מתוך הדחק, כשמזונו מצוי בצמצום

רב והוא מתאמץ להימנע ממותרות ולהסתפק במועט. ואכן, הנער עלה ונתעלה במעלות

התורה, עד שזכה אף להיבחן אצל הגאון רבי שמואל סלנט – רבה של ירושלים באותם

ימים, אשר מצאו כחריף ובקי, והציע את העילוי הצעיר לחתן לביתו של רבי יוסף קובנר,

ועד סוף ימיו המשיך רבי משה נח לעלות ולהתעלות במעלות התורה והיראה…

סיפור מטלטל זה, המופיע בספר 'ירושלים של מעלה' בפירוט רב, חושף בפנינו את הכוח

העוצמתי הטמון במזון אותו אנו אוכלים. כי המזון שאנו מכניסים לפינו הופך לחלק מאיתנו,

וגם אם הילד קטן ורך בשנים – המזון אותו הוא אוכל משפיע על כל חייו, ורק כשנבטיח

שהוא כשר בהחלט, בלי תירוצים, בלי פשרות, בלי פקפוקים – רק כך נבטיח שהמוח יישאר

זך וצלול, מסוגל להבין ולקלוט, להתעמק ולהתעלות.

ואם חלילה נכשלנו, שגגה נפלה בידינו והגשנו אוכל לא מספיק כשר – התיקון הוא בעמל

בתורה מתוך הדחק, כי התורה היא קוד שמפצח את אטימת הלב וסתימתו. אך הרבה

יותר כדאי להימנע מהטעות הזו מראש, להבטיח ולהקפיד היטב על כשרות המזון שלנו,

ועל כשרות המזון שאנו מעניקים לילדינו. רק כך נבטיח להם את איכות החיים הטובה

ביותר, ואת מיטב הכלים והיכולות לגדול, לפרוח ולהצליח, ולהרוות אותנו במלוא חופניים נחת!

 

אילו דברים צריכים הכשר במטבח? ומה תפקיד משגיח הכשרות במקום?

שאלה

שלום רב!
אני צריכה לענות לכמה שאלות בשביל עבודה בתושבע, אשמח לקבל תשובות לשאלות הבאות ממשגיח כשרות (אם אפשר פירוט על המקום, בשרי או חלבי וכו'):
1. אילו דברים צריכים הכשר במטבח?
2. כיצד שומרים על הכשרות במטבח? (כלים, מוצרים, בשר/חלב, ירקות, בישול וכו')
3. מה תפקיד המשגיח כשרות במקום?
4. מתי אדם הרוצה להקפיד על כשרות יכול לאכול בצורה רגועה?
תודה רבה מראש!

 

תשובה

שלום רב!

אין לנו משגיח כשרות שיכול לענות לך, אך בכל זאת אכתוב תגובה לפנייתך.

התשובות לשאלותייך מכילות הרבה מאד פרטים, ולא ניתן במסגרת זו להקיף את כל העניין, לכן אתייחס בזאת בעז"ה רק לכמה נקודות מתוך כלל הדברים:

צריך הכשר במטבח על הפרדה בין בשר לחלב, על הכנסת מאכלים (כגון חומרי גלם) רק עם כשרות, על בדיקת תולעים במאכלים הנצרכים לכך, על הפרשת תרומות ומעשרות וחלה, על הכלים שלא יהיה בלוע בהם איסור ועוד.

לגבי ההפרדה בין בשר לחלב, צריך שיהיה חלק של המטבח ששם יהיו הכלים החלביים, וגם השיש שם יהיה חלבי, וחלק אחר של המבטח ששם השיש והכלים יהיו בשריים.

לגבי מוצרים, צריכים לשים לב שרק מאכלים עם חותמת של גוף כשרות שאפשר לסמוך עליו יכנס למטבח.

לגבי פירות, ירקות, קטניות וכו', אם לא בטוחים שהפרישו מהם תרומות ומעשרות, יש לעשות זאת.

צריך גם לבדוק תולעים ממאכלים מסויימים, לברור את האורז ולנפות את הקמח.

המשגיח צריך לפקח שכל הנ"ל ועוד נעשים כהוגן.

אדם הרוצה להקפיד כמו שצריך על כשרות, יכול לאכול רק מאכלים שיש עליהם הכשר מהדרין או במקומות שיש עליהם הכשר מהדרין. ישנם הרבה מקומות שיש להם תעודת כשרות רגילה ולא מהדרין, ולא מקפידים שם על כל מה שחייבים להקפיד.

בברכה

יעקב

איך אפשר להכשיר במקום העבודה מיקרוגל טרף או שיש בו חשש טרף?

שאלה

איך אפשר להכשיר במקום העבודה מיקרוגל שיש חשש שחיממו בו אוכל שיש בו חשש טרף?

 

תשובה

שלום וברכה

הכשרת מיקרוגל בעייתית, אם מדובר במקום שיש סבירות שהשתמשו בהם מאכלי טרף ממש. וכן אם השתמשו בו גם לבשרי וגם לחלבי.

אם מדובר רק במקום שהשתמשו במיקרוגל רק לשימוש בכשרות לא מהודרת, או חשש קל שמא לא שמרו כשרות כראוי. אפשר להמתין 24 שעות, ואח"כ לחמם במיקרוגל מים רותחים בדרגת החום הגבוהה ביותר שהיה במכשיר למספר דקות [חשוב שהמים יגיעו לרתיחה מלאה].

אך כל זה במקום שמהיום והלאה יקפידו להשתמש במיקרוגל כדין, אך במקום שכל עובד מכניס מה שהוא רוצה, בפרט אם אחד מכניס בשרי ואחד חלבי, לא ראוי להשתמש במיקרוגל זה.

בשעת הדחק גדול כגון לחולה ומשמשיו, אפשר להתיר חימום במיקרוגל בשני שקיות ניילון אטומות וקשורות.

הבעיה שהשקיות מתנפחות בחימום, ולעיתים נקרעות, במקרה זה חובה לזרוק את המאכל. כשמחממים בצורה זו, חובה לקחת על עצמך סיכון זה.

כדאי להוציא כמה שניתן את האויר מהשקית לפני החימום, וכן לא לחמם יתר על המידה, ואז פחות סיכוי שהשקית תתנפח, ותקרע [האויר הוא שמתנפח בחימום].

ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

"לבזות את אמא, זה גרוע פי אלפיים מאוכל בכשרות יותר נמוכה"

מתוך ראיון עם קובי אפללו (אתר הידברות)
רבים הסיפורים ששמענו עליהם, בהם בא בחור צעיר שגדל במשפחה חילונית לגמרי, ומתחיל לנסות לחזור בתשובה, ועדיין גר תחת קורת הגג של הוריו. הוא מתחיל לשנות סדרי בראשית בבית, ואומר לאמא אני לא אוכל ככה ולא עושה ככה. והאמא שלו לא נמצאת בכלל במדרגה שלו, והיא לא יודעת מה לעשות.
מה אתה יכול להמליץ כדי לשמור עדיין על שלום הבית, על כיבוד ההורים? אני מדבר על בחור שמתחיל להתחזק ורוצה להתקרב והולך לשיעור, ובשיעור הוא שומע דברים מסוימים, הוא חוזר למציאות החילונית שהוא חי בה בעצם, אבל עם תודעה אחרת כבר.
הרב ארוש: לכן כל אחד שרוצה לחזור בתשובה, צריך שיהיה לו מדריך. אם הוא יעשה את זה בלי הדרכה, הוא יכול לעשות טעויות בדרך שיותר גדולות ויותר גרועות מכל המצוות שהוא עושה. כי עבירות ש'בין אדם לחבירו' זה יותר חשוב.
אדם יכול להעליב מישהו, הוא לא יאכל אצלו, יבזה את אמא שלו… זה יותר גרוע פי אלפיים מאשר אם יאכל עם כשרות יותר נמוכה!
לכן, לא אומרים לו שלא להתקדם ולהדר יותר בכשרות המאכלים. הוא באמת צריך להתקדם, אבל שההתקדמות תהיה לפי המקום שהוא נמצא בו, לפי האנשים שהוא נמצא איתם, ולדעת איך להסביר להם, לדעת איך לקרב אותם, באהבה.
באמת, בורא עולם חנן אותי ועזר לי מאד, יש לו כזו אהבה עם כל האחים שלי, עם כל המשפחה, ולא עזבתי שום חבירוּת, כי ה' עזר לי וחנן אותי להבין שאני מתחזק ועושה מה שאני עושה, עם שלום עם כולם, באהבה להסביר לכולם. אני אומר להם "תראו, זה טוב לי! בקשה, זה טוב לי".
גם להורים שלי, אתם תעשו מה שאתם רוצים, אני לא מכריח אף אחד, לי טוב לי ככה, לא מפריע לאף אחד. אחים שלי למשל, שהם לא שומרים מצוות, הם חילונים, אמרו לי: "זה טוב לך, אנחנו נעשה מה שטוב לך". כי אנחנו אוהבים אחד את השני. כי לא באתי אליהם בדרך של להכתיב להם, או להגיד להם מה לעשות. תעשו מה שאתם רוצים, אני לא אומר לאף אחד כלום, לי טוב ככה לעשות, אני התעוררתי ואני אוהב את הדבר הזה, זה הדרך שאני רוצה ללכת בה. לא צריך לתת מוסר ולהכריח מישהו אחר, לא. תמיד אמרנו "להעיר אסור, להאיר מותר".

מה ההגדרה של תשובה בעצם, כל פעם שאני שומע כל מיני חבר'ה "חזרתי בתשובה" והוא מדבר כאילו הסתיימה העבודה…
הרב שלום ארוש: יש כאלו, אחד שם כיפה – קוראים לו "בעל תשובה". זה לא נכון. הוא "בעל כיפה".
מראיין: פעם עלינו כמה חברים למירון, ועשינו על האש, מין סעודה כזאת, והיינו עם גיטרות ושמחנו, ואני לא אשכח את הרגע הזה שצרוב בזיכרוני, זה היה בחודש אלול. עבר לידינו איזשהו צדיק, זקן כזה, מבסוט, ואחד מאתנו שואל אותו "תגיד מתי זמן סליחות?", אז ההוא עונה לו "כל החיים"… זה הצחיק אותנו מאד.
הרב ארוש: הוא ענה לו נכון. כל יום אנו אומרים השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, כל יום אומרים ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה. לכן, אם היה זמן תשובה, כמו ששאלת, זמנים מסוימים, אז למה צריך להתפלל על זה כל השנה?
התחלתי להסביר, אחד שם כיפה הוא בעל כיפה. בעל תשובה זה אדם שעושה כל יום תשובה. על פי הזוהר הקדוש, על פי הרמח"ל, על פי כל הצדיקים, רבי נחמן מברסלב, אדם צריך שכל יום יהיה לו חשבון הנפש מה עשיתי מאתמול עד היום, ולעשות תשובה על כל פרט ופרט, אצלי למשל אין הבדל בין כל השנה לבין ראש השנה, ליום הכיפורים ולעשרת ימי תשובה. אין שום הבדל. תשאל אותי, למה אין הבדל? כי כל יום אני עושה תשובה. כל יום יש לי שעה שאני עושה תשובה.
מראיין: אתה בטוח שאין איזו שהיא נקודה שבר"ה אתה יותר מבשאר ימות השנה?
הרב: ברור שיש נקודות של התעלות. נקודות של יותר התעוררות. אבל מבחינה הזאת שאני עושה תשובה כל יום, אדם צריך לעשות תשובה כל יום. כל יום הוא צריך לעשות תשובה על אותו יום האחרון, כל יום אני עושה תשובה מה עשיתי מאתמול עד היום, כל פרט שלא היה בסדר אני עושה עליו תשובה, לא מחכה. וכי אדם יכול לעשות תשובה פעם בשנה על כל מה שהוא עשה, וכי הוא יכול לזכור מה הוא עשה במשך שנה שלמה? הוא רק יכול לעשות תשובה בכלליות, אני מבקש סליחה על כל מה שעשיתי השנה. אבל לבקש סליחה, לעשות ולתקן כל פרט ופרט, זה רק מי שעושה כל יום תשובה על היום האחרון. וזה נקרא בעל תשובה, שהוא עושה כל יום תשובה.

למה הוא כל כך טמא??

מאת: יעקב לוסטיג

היהדות עוסקת רבות בנושאים של טומאה וטהרה. ישנם סוגים שונים של טומאה בבני אדם חיים ומתים, בחפצים דוממים וגם בבעלי חיים. את הטומאות היותר מוכרות את טומאת בעלי החיים האסורים באכילה. כל ילד יהודי יודע שמותר ליהודים לאכול בשר פרה או כבש אם הם נשחטו והוכשרו כדת וכדין, ובאותה מידה כולנו יודעים שבשר חזיר הוא מחוץ לתחום עבור היהודים. יתירה מזאת, בשר החזיר נתפס כסמל הבולט ביותר לטומאה, ואפילו יהודים שאינם נרתעים מלחלל שבת או לאכול מאכלים שאינם כשרים, לא יעזו להכניס לפיהם בשר חזיר. רק המחשב על כך מעוררת בהם גועל עמוק, ותחושת קבס בלתי נשלטת.

פנינו לרב אליהו שליזנגר, רבה של קרית יובל בירושלים, ושאלנו אותו. למה בעצם החזיר נתפס כסמל לטומאה? במה הוא שונה מהסוס או מהשפן? הרי ישנן לא מעט חיות שמוגדרות על ידי התורה כחיות טמאות, ובכל זאת החזיר הוא זה שכבש את המקום הראשון במצעד החיות הטמאות. למה???

הרב שלינזגר משיב. "קודם כל החזיר טמא כי התורה ציוותה עלינו כך. אם בתורה כתוב שהוא טמא, אז הוא טמא. אנחנו כיהודים מתרחקים מכל מה שטמא, ובכלל זה גם מהחזיר.

אבל בכל זאת ראינו בחז"ל ובמקורות קדמוניים כמה טעמים שמסבירים למה באמת החזיר נתפס כסמל לטומאה. אחד ההסברים הידועים הוא שלחזיר אין מזון מיוחד שהוא אוכל. החזיר אינו אוכל דווקא עשב כזה או חציר כזה, הוא לא אוכל דווקא בשר ולא דווקא פירות וירקות. ממה החזיר ניזון? מאשפה!

ישנם בעלי חיים שמוצאים את מזונם בין היתר באשפה, כמו החתולים למשל. אבל החזיר עצם ההגדרה של המאכל שלו היא זבל. זה מה שהוא אוכל. זבל, לכלוך, טינופת, מאכלים רקובים וכל מה שהוא מוצא בזבל.

זאת הסיבה שהחזיר הפך סמל לדבר מאוס ומתועב. משהו שאדם הגיוני יתרחק ממנו אל הקצה השני. יהודים בעלי נפש עדינה נמנעים אפילו מלקרוא לחיה הזו בשמה, והיא מכונה על ידם 'דבר אחר', זה המשהו הזה שאנחנו לא רוצים לומר את השם שלו.

עם זאת, מצינו שחכמנו זכרונם לברכה אומרים שאנחנו לא צריכים להסביר שאנחנו לא אוכלים חזיר בגלל שהוא מלוכלך ומסריח. ההיפך הוא הנכון, היינו שמחים לאכול חזיר שבשרו כנראה טעים מאוד, ולראיה אנו רואים שכל הגויים נהנים מאוד לאכול חזיר. אז למה אנחנו לא אוכלים חזיר? כי התורה ציוותה עלינו שלא לאכול חזיר! כמה פשוט! יהודי לא אוכל חזיר כי הקדוש ברוך הוא אמר לו לא לאכול חזיר.

מאידך יש מחכמנו זכרונם לברכה שאמרו דבר מעניין. הם אומרים למה נקרא שמה של החיה הזאת "חזיר"? כי היא עתידה לחזור ולהיות טהורה. היום אנחנו נמצאים בעולם השקר, לכן התורה הרחיקה אותנו מכל הדברים המטמטמים את הלב והשכל, ומעכירים את הנשמה הרוחנית שלנו, אבל כשיהיה התיקון השלם של העולם, וכבר לא נחיה עוד בעולם של שקר וחושך, ממילא החזיר עצמו יהפוך לטהור ולא נצטרך עוד להתרחק ממנו.

ומה אנחנו צריכים ללמוד מהחזיר למעשה? אנחנו צריכים להיזהר לא להיות צרכני אשפה כמותו. היום בעידן האינטרנט והאייפונים אנשים אינם יודעים מה יעסיק אותם היום ובמה הם מתעניינים. הם פשוט צרכנים של אשפה ושל זבל. מה שמגיע אליהם ב'ווצאפ' ובמייל הם צורכים וניזונים ממנו. מה שהם נתקלים בו באינטרנט הם צופים בו ומתעסקים בו. בלי לבחור את דרכם, בלי לנווט לעצמם את סדר היום ואת מה שהם ילמדו במהלך היום.

אנחנו צריכים להתרחק מכל אלו, מכל האשפה המצחינה הזאת, ולקבוע לעצמנו את סדר היום, למלא אותו בדברים חיוביים, בדברי תורה ובנושאים שיעשירו את עולמנו הפנימי והרוחני.

אלוקים- אצלי גם במטבח

עוד יום שגרתי מתחיל, הלחץ הרגיל בעבודה, הפקקים בדרך, החדשות ברקע. היום כשסיימתי את תפילת שחרית הרגשתי שהשארתי את אלוקים בבית הכנסת. וכי הניתוק הזה מחויב המציאות או שמא ניתן להמשיך להרגיש את קרבת הבורא גם מחוץ לבית התפילה? כשמחשבות אלו בראשי, אני לוגם מעט מהקפה של הבוקר. מתקרב לשלחן להכניס לפי  פרוסת עוגה ולפתע נזכר: "רגע! העוגה נאפתה בתנור בשרי! אני לא יכול לאכול אותה יחד עם הקפה!".

נפל לי האסימון: "הנה, לקחתי את אלוקים איתי הביתה. אפילו בתוך האוכל הוא נמצא לצידי…".

מלבד מצוות התורה שמיועדות להפסקת מירוץ החיים והתעסקות בתוכן רוחני, כמו: תורה, תפילין, ציצית ותפילה, העניק לנו הקב"ה מצוות מיוחדות המשתלבות בתוך סדר היום הרגיל שלנו- בתוך העבודה, בתוך הבית ואפילו בתוך הארוחה. כזו היא מצוות איסור בשר בחלב. בארוחה או אפילו כשבא לנו לנשנש, אנו שמים לב להרכב המאכל, לדרך בה הוא הוכן ולשעת האכילה, כדי להמנע מאיסור בשר בחלב. ככה אנחנו ממשיכים להיות קרובים, מאוד קרובים לאלוקים, גם כשאנחנו עמוק עמוק בעניינים אחרים. זו חווית קרבה הדומה להקרבת הקרבן בזמן בית המקדש, כפי שאמרו חכמים "בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על אדם. עכשיו, שלחנו של אדם מכפר עליו".

איסור בשר בחלב כולל בתוכו את הציווי לא לבשל בשר לסוגיו השונים עם חלב וכן שלא לאכלם יחד. האיסור נלמד מן הכתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו" ולמדו ממנו חכמים שכל סוגי הבשר נאסרו ושלא רק עם חלב אמו אלא גם עם חלב בהמה אחרת. בכדי להרחיק את האדם מלהכשל בעבירה, הוסיפו חכמים לאיסור ואמרו שלא לאכול חלב אחרי בשר או בשר אחרי גבינה קשה, במשך שש שעות עד לעיכול טוטלי של הבשר או הגבינה הקשה. עלינו להקפיד גם שלא יספוג הבשר טעם של חלב או להיפך דרך הכלי שבו הוא מונח או דרך התנור בו נאפה וכדומה מאחר ובספיגת הטעם נוצרת גם כן תערובת בשר בחלב אסורה. לכן יש לעשות הפרדה מלאה במטבח היהודי בין כלי החלב לכלי הבשר בכדי לא להכשל באיסור זה.

סיבת הקפדת התורה על עירוב בשר בחלב, מוסבר בחכמת הנסתר.

בבואנו להמנע מבשר בחלב יש לשים לב לכמה דברים:

בזמן אכילת בשר או חלב אין לאכול מאכל מהמין השני. אפילו מאכל פרווה שנאפה או התבשל בכלי מהמין השני (למאכל כזה קוראת ההלכה "בחזקת בשרי /חלבי") גם כן אסור. לכן למשל אסור לאכול עם הקפה עוגה שנאפתה בכלי או בתנור בשרי. לעומת זאת, לאחר האכילה מותר יהיה לאכול מיד מאכל מסוג זה ללא צורך בהמתנת שש שעות.

לאחר אכילת בשר בקר או עוף יש להמתין שש שעות מסיום האכילה עד לאכילת מאכלי חלב. כלל זה נכון גם אם אכלת מאכל בשרי כגון מרק עוף ולא אכלת את העוף עצמו. לאחר אכילת חלב מותר לאכול בשרי מיד אלא שצריך לשטוף ולנקות את הפה והידיים היטב ביניהם. יש המקפידים אחרי אכילת גבינה צהובה להמתין גם כן שש שעות לפני  אכילת בשר.

איסור בשר בחלב שייך בין אם התערבבו לך ממש בשר עם חלב, בין אם ערבבת בטעות את הדייסה החלבית בכף שערבבת בה קודם את המרק הבשרי ובין אם בטעות העוף במקרר מתלכלך מקופסת הגבינה שלידו. לכן יש לשים לב לכך בכדי להגיע להפרדה מוחלטת במאכלים במשטחי העבודה, במקרר ובכל מקום. במקרה ונוצר עירבוב בשר עם חלב ישנם אופנים המותרים בהלכה וישנם אסורים ויש לשאול שאלת רב.

תערובת בשר בחלב עשויה לקרות גם באמצעות כלי הבישול והאכילה: הן על ידי שאריות ולכלוכים והן על ידי טעם המאכל הנספג בתוך הכלי עצמו ועובר בבישול אל המאכל השני. לכן יש צורך בשתי מערכות כלים נפרדות ומסומנות. במקרה ויש לך כלים ישנים ואתה מעוניין להתחיל להקפיד, צור קשר איתנו לצורך ביצוע "הכשרת מטבח".

יש להגדיר מראש את התנור ואת המקרוגל ולייעדם מראש לשימוש בשרי או חלבי.

איזה דגים כשרים?

כשרות דגים

השאלה:

שלום כבוד הרב,

איזה דגים נחשבים כשרים ואיזה נחשבים כלא כשרים?

 

הרב של האינטרנט עונה:

שלום רב.

נאמר בתורה (ויקרא פרק יא) 'את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו.

וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכל שרץ המים, ומכל נפש החיה אשר במים, שקץ הם לכם.

ושקץ יהיו לכם, מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו. כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים, שקץ הוא לכם'.

מפסוקים אלו אנו למדים כי "סנפיר וקשקשת" הם הסימנים המובהקים של דגים טהורים ובמשנה נאמר כי כל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר.

מהם סנפיר וקשקשת? 'סנפיר' הם אלו ששט בהם, 'קשקשת' אלו הקליפות הקבועים בו.

למעשה כדאי לרכוש דגים עם כשרות מפני שדגים שהסירו מהם את העור יש צורך בחותמת כשרות בכדי שנוכל לדעת שלפני הסרת העור והקשקשת ווידא משגיח כי הדג היה עם קשקשת.

קיימים גם דגים בהם יש חשש טפילים, בדגים אלו לא מספיקה נוכחות קשקשת ויש צורך בידיעה שאין בהם טפילים.

בהצלחה רבה.

אם גם לך יש שאלה תוכל ללחוץ כאן ו'הרב של האינטרנט' ישמח לענות לך!

רשימת תרופות כשרות לפסח

רשימת תרופות כשרות לפסח
ברשימת התרופות המוצגת של הבד"ץ העדה החרדית, נבדקה רק כשרות לפסח (ללא חמץ). כשרות לכל השנה לא נבדקה ברשימות האלו.
תרופות שלא צריכות הכשר לפסח: זריקות, משחות לעור, פתילות, משאפים, חוקן, מדבקות לעור, טיפות עיניים/אזניים, סוגי יוד.
אין להפסיק תרופה כרונית ללא אישור הרופא המטפל ובהתייעצות עם הרב.
תרופות אשר מצילות חיים, יש להמשיך לקחתם בכל מקרה.