קבלו את המתכון שאסור לפספס – אהבה גדולה וילדים מוצלחים

 

נזהיר מראש שאף על פי שהמצרכים לא כל כך יקרים, אבל זמן ההכנה די ארוך.

אז מה אנחנו מבשלים? נדבר על מתכון לילדים מוצלחים. או יותר נכון, מתכון

לחיים מוצלחים. בשביל ללמד אתכם איך "מבשלים" ילדים מוצלחים, צריכים קודם

לכן להגדיר מה זה ילד מוצלח, ומהי הצלחה. במושגים שלנו, ההצלחה נמדדת הרבה

פעמים בכסף. אז בואו נסכים על כך שזה לא נכון. ישנם הרבה מאד עשירים שהחיים

האישיים שלהם מרוסקים אם זה בנפש, אם זה בזוגיות, אם זה בחיי לחץ ללא מרגוע

ומנוחה, אם זה בהתמכרויות קשות, ובוודאי העושר אינו מביא לנחת מילדים מוצלחים.

וכשם שהכסף אינו מדד להצלחה, כך גם כבוד ומעמד או הישגים לימודיים או ספורטיביים

– כל אלה אינם מדד להצלחה. ואפילו הבריאות שכולנו כל כך אוהבים לומר 'העיקר הבריאות',

היא רק כלי ולא התכלית.

 

אז מה כן?

 

ילד מוצלח זה ילד מאושר, ילד בריא בנפשו שמסתכל על העולם ועל החיים בעין חיובית,

גם במצבים לא קלים. ילד שיודע להתמודד עם כשלונות יידע להתמודד עם מצבים מורכבים

בחיים, ותהיה לו גישה נכונה לכל דבר שיעשה. הוא בוודאי יוכל למצות את מלוא הפוטנציאל

על פי הכשרונות שנטע בו הבורא – ורק זו הצלחה!

 

המצרך היחיד

 

אם כן, מה צריך ילד כדי להיות מוצלח על פי ההגדרה שלנו?

המתכון לילד מוצלח מכיל מצרך אחד אבל בשפע: ילד צריך חום ואהבה. הרבה מאוד אהבה.

בלי סוף אהבה. אהבה אמיתית שאינה תלוי בדבר, לא בהישגיו, לא ביכולותיו, לא בכשרונותיו

ולא בשום דבר אחר.

תיקח זוג אנשי חינוך מדופלמים שיודעים את כל שיטות החינוך שבעולם והם עשירים ומבוססים,

אבל לא נותנים מספיק חום ואהבה, כי הם חושבים שהאהבה מתבטאת בכך שהם נותנים לילדם

כל טוב בגשמיות; ולעומת זאת תיקח זוג הורים עניים שאינם יודעים קרוא וכתוב, אבל יש להם לב

חם ואינסוף אהבה, כמו הסבים והסבתות של פעם – אנשי ה"חינוך" יגדלו ילד מתוסכל וממורמר,

ואילו שני ה"מסכנים" יגדלו ילד מאושר, מוצלח אמיתי.

 

גם אנחנו ילדים

 

ועד כמה שהמסר הזה חשוב מאוד לכל הורה – הוא לא רק להורים. הוא מסר מכריע

לכל אחד מאיתנו. כי גם אנו כ"מבוגרים" – כולנו ילדים של בורא עולם. וכולנו זקוקים

לחום ואהבה בשביל להצליח בחיים. זה נצרך ממש לכל יום ויום בחיים.

והאהבה הזאת כבר קיימת, עלינו רק להתחבר אליה! הבורא שופע חום ואהבה לכולנו.

אבל כאן הדבר תלוי בנו. ההצלחה שלנו בחיים תלויה בכך שנרגיש את האהבה שלו.

ה' אוהב אותך – זה לא סיסמה. זו מציאות. ולא סתם מציאות, אלא זו המציאות שבה

תלויים כל החיים שלך. ככל שאתה יודע וחי באמת את המציאות שה' אוהב אותך – כך

החיים שלך מאושרים יותר, איכותיים יותר, מוצלחים יותר, ומשמעותיים יותר.

ומה העומק בזה? העומק הוא שתכלית החיים היא להאמין בה'. וכל האמונה תלויה

בזה שנרגיש באמת את אהבת הבורא. כי אם אתה לא מרגיש את אהבת הבורא ואתה

לא ממש מאמין שהוא אבא אוהב – אז מה הוא לדעתך? לדעתך הוא כזה בוס קשוח,

חצי שוטר חצי מורה חלילה, או כל דמיון אחר שיש לך. אך זו לא אמונה בבורא. כי אמונה

בבורא היא להאמין במידות שלו, שהוא טוב וכולו רחמים ושהוא מלא באהבה אינסופית

לנבראים והוא רוצה להיטיב לנו ורק לשם כך הוא ברא אותנו.

רק זו האמונה השלימה, ולכן רק כאשר אתה מרגיש את אהבתו העצומה אליך, כמו שאתה

מרגיש את האהבה של אמא שלך – רק אז זה נקרא שאתה באמת מאמין בו. למרות שעל פי

האמת אהבת הבורא היא פי אינסוף יותר מהאהבה של האבא והאמא הכי אוהבים בעולם.

 

חיסון ותרופה

 

אם אתה מפקפק חלילה באהבה העצומה שלו, לא רק שזו לא אמונה. אלא זו ההתחלה של

כל בעיות הנפש. רק תחשוב מה קורה לילד שלא בטוח אם אמא שלו אוהבת אותו או לא.

בכל דבר שהיא עושה לו הוא חושד בה: אולי היא כועסת עליו, אולי היא נוקמת בו, אולי

נמאס לה ממנו. אין לך ילד מסכן ממנו. כך בדיוק האדם שלא חי את אהבת ה'.

כתבתי על זה ואני חוזר על זה שוב מכיוון נוסף כי אני יודע שרבים יקראו את השורות האלה

יהנהנו בראשם ויאמרו 'נכון מאד… זה צודק…' אבל ברור לי שגם המהנהנים והמסכימים לא

מבינים את הדברים לגמרי וכל שכן שלא חיים אותם.

אתם רוצים הוכחה לכך? תשאלו את עצמכם שאלה פשוטה: האם אני אדם מאושר באמת?

וזכור,  זה שאתה מאושר "פחות או יותר" – זה לא אומר שאתה מאושר. אני מתכוון שתשאל

את עצמך האם אתה מאושר לגמרי, כלומר: האם מהרגע שאתה פותח את העיניים בבוקר

ועד הרגע שבו אתה סוגר אותם בלילה – אתה מוצף באושר בלי שום התמרמרות ובכיינות

בלי שום ציניות ולעג ושנאה עצמית וביקורת שלילית לא על עצמך ולא אחרים וכולך מלא

תודה ואתה מרוצה בשלימות מכל מה שקורה איתך כולל כל התקלות והחסרונות?

דעו לכם שבודדים חיים כך. ומדוע? כי רק יחידים חיים את האמונה השלימה,

יחידי יחידים חיים את אהבת ה' בשלימות.

זו סיבה נוספת להסביר את מה שאני תמיד אומר שהאמונה היא תרופה לכל מחלות הנפש.

כי האמונה השלימה פירושה שהאדם מרגיש אהוב בכל רגע ורגע. ולא סתם אהוב אלא

אהוב על ידי בורא עולם, זו אהבה אינסופית. אהבה מושלמת. אתה בידיים הכי הכי טובות,

הטוב המושלם ואין טוב מהן. ובדיוק כמו שהאהבה יוצרת את בריאות הנפש המושלמת אצל

הילדים, וכמו שהיא נותנת להם את החיסון המושלם לעמוד בתלאות החיים – כך האהבה של

ה' שהיא הלב של האמונה – היא גם הרפואה המושלמת לכל סוגי המחלות

ולכל חיסרון באושר ובסיפוק בחיים.

 

ה"כנפיים" של יוסף הצדיק

 

יוסף הצדיק ידע תקופות שפל קשות מאוד ממש בתחתית של התחתית והוא ידע גם תקופות

של שיא הזוהר בפסגה של הפסה של העולם בכל קנה מידה. באיזו תקופה התורה קוראת לו

"איש מצליח… וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"? דווקא במקום הנמוך ביותר ב"קריירה"

שלו – בתקופת העבדות!

התורה מקדישה ליוסף הצדיק פרשות שלימות, יותר מאשר לאבות הקדושים בעצמם. כי כל כך

חשוב לתורה לתאר את המסע המדהים והבלתי אפשרי של אדם שהיו לו כל הסיבות להישבר

ובסוף עלה לגדולה, והדגש של התורה הוא שההצלחה של יוסף נמדדת דווקא במקומות הנמוכים,

ודווקא משם נבנתה העלייה העצומה שלו – כדי לומר לנו שההצלחה האמיתית של יוסף לא הייתה

ברגע הסיום אלא בכל רגע ושנייה במסע התלאות: הוא לעולם לא נשבר, תמיד שמח, תמיד היה

מחובר למשימתו ולתכליתו.

כל זה בא ללמדנו שרק בראות נפשית ושמחת חיים תמידית מתוך אמונה שלימה וחיבור מוחלט

לבורא – רק זו הצלחה אמיתית, זה מה שנתן ליוסף את הכוח לחיות בלי שום שנאה ומשקעים

כלפי האחים, בלי שום תאוות נקם, בלי שום טראומות מכל מה שעבר. כלום. לב נקי. לאדם

מוצלח כזה לא פלא שהיו הכנפיים לנסוק משפל המדרגה לפסגת העולם כהרף עין.

 

(מתוך העלון 'חוט של חסד' טבת תשפ"א גליון 702)