תפילת הקדיש הנאמרת בהלוויות על ידי בן הנפטר, כמו גם בטקסי זיכרון לנפטרים, נחשבת למשהו שאף אחד לא מוותר עליו. אפילו אנשים רחוקים מאוד מיהדות, שלא שמרו שבת, כשרות, תפילין והמצוות הבסיסיות ביותר, רוצים שיאמרו עליהם קדיש אחרי מותם.

תפילת הקדיש מקורה עתיק יומין, ונעוץ בתיקון נוסחאות התפילות על ידי אנשי כנסת הגדולה לפני תקופת המשנה. התפילה נאמרת בשפה הארמית, בין היתר משום ששפה זו אינה ידועה למלאכים הממונים על התפילות, ואנו רוצים כביכול 'לעקוף' אותם, ומתפללים ישירות לבורא העולם, מבלי שהמלאכים יבינו את השיחה שלנו אתו.

הקדיש הנו למעשה טקסט הכלול מדברי שבח נשגבים לבורא העולם, וביניהם שזורות גם בקשות שאנחנו מבקשים על עם ישראל.

את תפילת הקדיש אומרים רק בנוכחות 'מנין' – עשרה גברים יהודיים בני 13 ומעלה. אפשר לומר קדיש גם אם אחד מהעשרה הוא ילד שעדיין לא מלאו לו 13 שנים, ובתנאי שהוא יודע למי מתפללים, ומבין שהקדוש ברוך הוא מאזין לתפילות שלנו. אם במקום נוכחים רק שמונה מבוגרים ושני ילדים – אסור לומר קדיש.
מי שנוהג לומר קדיש על הוריו בבית, בלי מנין של עשרה יהודים – טועה טעות חמורה ובמקום לעשות מצווה הוא עובר עבירה.

הקדיש נאמר בגרסאות שונות בתפילה. יש 'חצי קדיש', ויש 'קדיש שלם', יש 'קדיש דרבנן' ויש 'קדיש הגדול', אך אבלים האומרים קדיש אחרי הוריהם בשנת האבל לפטירתם אומרים 'קדיש יתום' בלבד. את שאר הקדישים אומר שליח הציבור במהלך התפילה, ובסוף התפילה אומרים האבלים 'קדיש יתום'.

הסיבה לאמירת 'קדיש יתום' נעוצה בכך ש'ברא מזכה אבא'. כלומר לבן יש יכולת לזכות את אביו ואת אמו שכבר נפטרו מהעולם הזה. בכל פעם שהבן מקיים מצווה, אביו ואמו נהנים מכך בעולם העליון. על אחת כמה וכמה כשהבן אומר את התפילה הנוראה 'קדיש', ומזכה יהודים רבים בעניית 'אמן', וכל הזכויות הללו ביחד נזקפות לזכות הוריו של הבן.

על אף שאסור לומר קדיש לבד בבית, מי שאביו או אמו נפטרו, ואינו יודע לומר קדיש, מותר לו לומר בביתו או בכל מקום אחר את מילות הקדיש שוב ושוב, עד שתהיינה שגורות בפיו, ויוכל לומר את ה'קדיש' בבית הכנסת בלי לטעות. אך אם בני המשפחה שומעים אותו קורא קדיש בביתו כדי לשנן את המילים, אסור להם לענות אמן אחריו, אלא רק אם יש מניין במקום.

נשים לא אומרות קדיש.

ילדים שטרם מלאו להם 13 שנים, יכולים לומר קדיש על הוריהם, אם הוריהם נפטרו.

מי ששני הוריו חיים, לא יאמר 'קדיש יתום', כי הדבר מהווה פגיעה בכבוד הוריו. אבל אם ההורים ממנים את בנם שיאמר קדיש על הוריהם, מותר לו לומר קדיש בתנאי ששני ההורים מסכימים לכך, וכדאי לשאול רב פוסק הלכה קודם לכן.

אומרים קדיש יתום בהלווית ההורים, ולאחר מכן במשך 11 חודשים בבית הכנסת בסוף כל תפילה על פי נוסח התפילה ובהתאם להנחיית הרב או הגבאי בבית הכנסת.

לאחר סיום 11 חודשים, מפסיקים לומר 'קדיש יתום', אך מדי שנה ביום האזכרה של ההורים אומרים קדיש בשלושת התפילות: ערבית, שחרית ומנחה.

כמו"כ מי ששני הוריו או אחד מהם נפטרו, ונמצא בבית הכנסת, ורואה שאין יתום אחר שאומר קדיש יתום, יכול לומר 'קדיש יתום' כדי לזכות את הרבים בעניית אמן, אפילו אם אינו ביום האזכרה להוריו וכדו'.

ביום האזכרה עולים לקברי ההורים, ואם אפשר להגיע עם מניין של גברים יהודיים שיאמרו במקום פרקי תהילים, ולאחר מכן אומרים הבנים קדיש, ותורמים בכך תרומה עצומה לעילוי נשמתם של הוריהם.

מי שלא זכה להביא ילדים לעולם הזה, מומלץ לו שימנה אדם אחר שיאמר עליו קדיש אחרי מותו. כמו"כ בנות שהוריהן נפטרו ולא השאירו אחריהם בנים שיכולים לומר עליהם קדיש, מומלץ שימנו גבר אחר שיאמר קדיש על הוריהן, ואפילו תמורת תשלום, כי הטובה הצומחת מאמירת הקדיש לנשמת הנפטרים היא עצומה, ואנו בעולם הזה לא מסוגלים אפילו לתאר עד כמה היא חשובה.

מארמית לעברית: מה המשמעות של מילות הקדיש?

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (שמו הגדול).
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ (בעולם שברא כרצונו) וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ (וימליך את מלכותו) וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ (ויצמיח את ישועתו) וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (ויקרב ביאת משיחו).
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן (בחייכם ובימיכם) וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְֹרָאֵל, בַּעֲגָלָא (במהרה) וּבִזְמַן קָרִיב (ובקרוב) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ (יהיה שמו הגדול מבורך) לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא (לעולם ולעולמי עולמים).
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵֹּא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (שמו של הקדוש ברוך הוא). לְעֵלָּא מִן כָּל (למעל מכל) בִּרְכָתָא (ברכה) שִׁירָתָא (שירה) תִּשְׁבְּחָתָא (שבח) וְנֶחָמָתָא (ונחמה) דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא (שאנו אומרים בעולם) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רבָּא (יהיה שלום רב) מִן שְׁמַיָּא (מהשמים), חַיִּים וְשָֹבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא (והצלה) וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֵוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶֹה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶֹה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

הילד שהציל את אביו מאש הגיהנום

מספרים חכמנו זכרונם לברכה סיפור מפעים על הכח העצום שיש בידינו כדי לתקן את הנשמות של ההורים שלנו ושל הסבים והסבתות. מי שרוצה לעזור לנשמה של הוריו או של הסבים והסבתות שלו, חייב לקרוא את הסיפור הזה ולהפיק ממנו את הלקח המתאים:

וכך היה הסיפור עם רבי עקיבא, שהיה אחד מענקי הרוח של העם היהודי בכל הדורות ובכל הזמנים:
פעם הלך רבי עקיבא בדרך ומצא אדם אחד שהיה מכוער מאוד והיה סוחב חבילה גדולה של עצים בכמות שאף אדם או חמור אינו יכול לסחוב כמותה.
אמר לו רבי עקיבא: אני משביע אותך שתאמר לי אם אתה בן אדם או שד או מאיזה בריה אתה?
השיב לו האיש: רבי! אדם הייתי וכבר נפטרתי מן העולם, ובכל יום ויום אני מביא חבילה כזאת של עצים לגיהנום, ועם העצים האלו שורפים אותי שלוש פעמים ביום, וזה העונש שלי בכל יום, לאסוף את העצים ולהישרף שלוש פעמים.
שאל אותו רבי עקיבא: מה עשית שנתנו לך כזה עונש חמור?
השיב לו האיש המת: בעלתי נערה מאורסת, בעיצומו של יום הכיפורים.
ריחם עליו רבי עקיבא ושאל: בני, האם ידוע לך מה אני יכול לעשות כדי להציל אותך מהעונש הנורא הזה?
השיב לו האיש: כך שמעתי 'מאחורי הפרגוד' (בבית דין של מעלה), שבזמן שיעלה בני לתורה ויאמר "ברכו את ה' המבורך", יוצאיו אותי מהגיהנם ויכניסו אותי בגן עדן.
שאל רבי עקיבא: השארת אחריך אשה או בן בעולם הזה?
ענה לו האיש: השארתי אשה הרה, וילדה לי בן אחרי מותי, אבל לא עשו לו ברית מילה.
שאל רבי עקיבא: מה שמך?
ענה לו: שמי ארנוניא. –
ומה שם אשתך?
שישכייא.
ומה שם עירך?
השיב האיש: לודקייא.
מיד כתב רבי את שמו של האיש ושם אשתו ושם עירו, והלך עד שבא לאותה העיר, כיון שבא ללודקייא יצאו אנשי העיר לקראתו כי שמחו על כך שרב גדול וחשוב כמו רבי עקיבא בא לבקר בעירם.
שאל רבי עקיבא את אנשי העיר? אתם מכירים את ארנוניא ואת אשתו שישכייא?
השיבו לו תושבי העיר: "שם רשעים ירקב". אלו רשעים גדולים הם.
שאל אותם רבי עקיבא: למה אתם אומרים עליהם כך?
אמרו לו: "כך וכך עשה האיש הזה".
אמר להם רבי עקיבא: למרות הכל הביאו לי את בנו של האיש. הביאו אותו וצוה רבי עקיבא לעשות לו ברית מילה, ולאחר מכן הושיב אותו ללמוד תורה, ולמדו אותו לברך את הברכות שמברכים כשעולים לתורה. בשבת בבוקר ציווה רבי עקיבא שיכבדו את הילד הזה לעלות לתורה, והילד אמר "ברכו את ה' המבורך", ומיד הוציאו את אביו מהגיהנום והכניסו אותו לגן עדן.
מסיימים חז"ל את הסיפור המפעים: באותו הלילה בא ארנוניא בחלום לרבי עקיבא ואמר לו: "תנוח דעתך שהנחת את דעתי".