מאת: מוטי קורן

בכל תפילה בבית הכנסת היא נאמרת כמה פעמים, וגם בסים הלמוד בציבור או באזכרה

או בכל תפילה מיוחדת היא נאמרת. משפט יקר ערך.

קבלו את הסגולה והאמירה שהופכת עולמות ופותחת את כל השערים.

המילים הן בארמית: "אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

(ובתרגום חופשי: יהא שמו הגדול של הקב"ה מבורך לעולם ולעולמי עולמים)

 

בעת אמירת קדיש בציבור של לפחות 10 אנשים, הציבור עונה ואומר את המילים:

"אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

חכמינו הפליגו מאוד מאוד בשבחה של אמירה זו בעוצמות שכמעט לא מצאנו שנאמרו על משהו אחר.

האמירה הזאת 'קורעת גזר דין' גורמת למחילת עוונות, ופותחת שערי גן עדן.

כך מופיע בתלמוד הבבלי:

"אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו [של שבעים שנה]…

רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו…

אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן". (מסכת שבת דף קי"ט ע"ב)

 

אז החלטנו הרגע להתחיל לענות ולכוון, רק מה הכוונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו

בביאור המילים "בכל כוחו" נחלקו גדולי עולם לפני כ 900 שנה.

רש"י ובעלי התוספות. רש"י מפרש שהכוונה לומר "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוונתו,

ובעלי התוספות מפרשים שהכוונה לומר זאת בקול רם.

בעלי התוספות מביאים את דברי ה"פסיקתא": "כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים

יהא שמיה רבא מבורך בקול רם, מבטלים גזירות קשות". (מובא בתוספות שם)

ובזוהר הקדוש נאמר: "לענות בכח חזק אמן יהא שמיא רבא מברך, בכדי שיישבר חילו של הסטרא אחרא,

ויתעלה הקב"ה בכבודו על הכל". (תרגום מארמית של דברי הזוהר בפרשת תרומה, דף קכ"ט ע"ב)

עוד מצאנו כתוב בדברי הזוהר: "בזמן שישראל עונים בקול רם אמן יהא שמיה רבא מברך,

הקב"ה מתמלא רחמים וחיים על הכל". (תרגום מארמית של דברי הזוהר פרשת נח דף ס"ב ע"ב)

הגאון מוילנא זצ"ל לימד אותנו ש"על ידי אמן יהא שמיה רבא ינצלו מחבלי משיח". (הקדמת הגר"א לתיקוני הזוהר)

 

דברים מיוחדים כתב בעל ה"חפץ חיים" רבי ישראל הכהן מראדין זצ"ל על עניין זה, וזה לשונו:

"חוב על כל אחד לילך לבית המדרש עם בניו בכל יום להתפלל שחרית, מנחה וערבית

בציבור דווקא ולענות אמן יהא שמיה רבא, קדושה וברכו, כי על ידי זה מתבטלות בכל יום

כמה וכמה גזירות מישראל כדאיתא במדרשים.

'ואין לשער כמה ישועות היו מביאין לישראל, לו באמת היו מתכנסין כל הקהל בכל עיר אנשים וטף

לבתי מדרשים להתפלל הג' תפילות והיו עונין ברכו ואמן יהא שמיה רבא, קהל גדול בכל יום,

ולא רק מתי מספר, גם התפללו אבינו מלכנו שחרית ומנחה, בוודאי היו ניצולין בזה אלפי אנשים ממוות.

וזכות גדול הוא להמזרזין לזה, דמביאין ישועה על ישראל". (מכתבי החפץ החיים, מכתב ס"ו)

גם לעניית "אמן יהא שמיה רבא" בקדיש שאומרים אחרי לימוד ודרשה של דברי תורה, יש כוח מיוחד,

שכן במדרש נאמר: "בשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן יהא שמיה רבא, אפילו יש לו שטר גזירות

של מאה שנה, הקב"ה מוחל". (מדרש קהלת רבה פ"ט)

 

במשך דורות רבים ידועה ענין האמירת 'אמן הא שמיה רבא' כדבר נשגב ונורא, ברבים מבתי הכנסת

ובתי המדרש נתלים פלקטים מיוחדים המביאים את דברי כמינו בגודל עניין זה.

אז מעתה קחו עניין זה בידכם ובכל מקום וזמן ששמעתם קדיש, הקשיבו תכוונו ואימרו בקול רם" אמן,

יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא"., ובוודאי תזכו לפעול ישועות גדולות.

 

 

יעקב לוסטיג

 

במשך אלפי שנים נוהגים יהודים לעשות סגולות שונות ומשונות, לכל בעיה ועניין שהם מתמודדים עמו. סגולות לנשים עקרות, לשיפור הזיכרון, למציאת זיווג, ללידה קלה, לבריאות טובה ועוד ועוד.

הרב אהרן זכאי, מחבר הספר 'תפילות וסגולות' מסביר: "כשאנו באים להתעניין אודות סגולות, ואף לבצע אותן בפועל, כדאי שנזכור את הכלל הבסיסי, סגולה לא תמיד עוזרת. יתירה מזאת, הסגולה אף פעם אינה עוזרת כשהיא באה לבד, הסגולה טובה רק כשהיא באה בתוספת לתפילה.

"קשה לך? אתה רוצה למצוא עבודה שתכניס לך פרנסה מכובדת? תתפלל! את מחפשת את האיש שיעשה אותך מאושרת? תתפללי! זה הכי חשוב. גם סגולות זה דבר טוב כל עוד לוקחים אותן ביחס הנכון: תוספת לתפילה וחיזוק לאמונה.

"כל הרעיון של הסגולה", מוסיף הרב זכאי, "זה העניין של אמונה. הסגולה היא עשיית מעשה שיחזק את האמונה שלנו. הבבא סאלי הקדוש היה נוהג לחלק מים וערק לאנשים שבאו לבקש ממנו ברכות. הוא היה אומר: "לא המים עוזרים, אלא האמונה, אני לא נותן לכם מים, אני נותן לכם אמונה".

אבל לסגולה עצמה יש מקור, הסגולות הן לא חסרות כל טעם. לפעמים הטעמים ידועים לנו, ולפעמים לא, ובכל זאת אנו משתמשים בהן אם ידוע לנו שהסגולות הללו מגיעות ממקור כשר, ולא חלילה ממקור שאינו טהור.

השימוש בסגולות יש לו מקור עוד מימות חכמנו זיכרונם לברכה, ברחבי התלמוד הבבלי והירושלמי מובאות מספר דוגמאות לשימוש בסגולות, גם על ידי חכמי התלמוד בעצמם.

כאמור ישנן סגולות שהטעם שלהן ברור וידוע. כמו למשל הסגולה המובאת בתלמוד הבבלי, לבטוח בקדוש ברוך הוא. סגולה זו עוזרת להינצל מכל דבר רע. הטעם לסגולה הזאת ברור, הקדוש ברוך הוא רואה שאנחנו בוטחים בו וסומכים עליו, ובהתאמה מעדיף להתנהג אלינו בצורה יותר מגוננת ומסוככת.

מאידך, חלק מהסגולות נראות לנו בלי סיבה הגיונית, כמו למשל סגולה ללוות את האורח היוצא מביתנו, ובזכות סגולה זו הוא ינצל מתאונות או מקרים רעים בדרך. לא ברור לנו איך בדיוק העובדה שאנו מלווים אותו ארבע אמות (2 מטר) תגונן עליו ותסוכך עליו מהסכנות שבדרך, אבל חז"ל מציינים את הסגולה הזאת, ואף קובעים כי אנו חייבים להשתמש בה וללוות את האורחים שלנו כשהם יוצאים.

ושוב, הכי חשוב זה לזכור שלא העובדה שאנו מלווים את האורח מצילה אותו, ולא הפסוקים שאנו אומרים עוזרים לנו – את העזרה מגיש בורא העולם, את ההצלה רק הוא בעצמו מעניק לנו, אליו נשואות עינינו ולפניו נשפוך את לבנו בתפילה.

• אשה שמתקשה להביא ילדים לעולם, תתרום ספרי לימוד וסידורי תפילה לבית הכנסת או לישיבה, ובזכות זאת תיפקד במהרה. מי שיש בידו יכולת כלכלית, יתרום גם ספר תורה לבית הכנסת.
• סגולה לבנים: להקפיד על הדלקת נרות שבת בכל ערב שבת לפני כניסת השבת, שני נרות לפחות. עדיף שהנרות יהיו משמן זית.
• לפני הדלקת נרות כדאי לתת מטבע לצדקה, ומומלץ להניח קופת צדקה ליד הנרות, כדי שתזכור לתת את הצדקה לפני שהיא מדליקה את הנרות, כי אחרי ההדלקה כבר נכנסה השבת ואסור לגעת בכסף בשבת.
• אחרי הדלקת נרות, תאמר האשה את ההפטרה שאומרים אחרי קריאת התורה ביום הראשון של ראש השנה:

א וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים–מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף–אֶפְרָתִי.  ב וְלוֹ, שְׁתֵּי נָשִׁים–שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה; וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. ג וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס, כֹּהֲנִים, לַיהוָה.  ד וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ–מָנוֹת. ה וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם:  כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ.  ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ:  כִּי-סָגַר יְהוָה, בְּעַד רַחְמָהּ.  ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה, מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה–כֵּן, תַּכְעִסֶנָּה; וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל.  ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי, וְלָמֶה, יֵרַע לְבָבֵךְ:  הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ, מֵעֲשָׂרָה בָּנִים.  ט וַתָּקָם חַנָּה, אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה; וְעֵלִי הַכֹּהֵן, יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא, עַל-מְזוּזַת, הֵיכַל יְהוָה.  י וְהִיא, מָרַת נָפֶשׁ; וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה.  יא וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, יְהוָה צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ, זֶרַע אֲנָשִׁים–וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ.  יב וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה, לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה; וְעֵלִי, שֹׁמֵר אֶת-פִּיהָ.  יג וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל-לִבָּהּ–רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי, לְשִׁכֹּרָה.  יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ, מֵעָלָיִךְ.  טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי יְהוָה.  טז אַל-תִּתֵּן, אֶת-אֲמָתְךָ, לִפְנֵי, בַּת-בְּלִיָּעַל:  כִּי-מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי, דִּבַּרְתִּי עַד-הֵנָּה.  יז וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר, לְכִי לְשָׁלוֹם; וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן אֶת-שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ, מֵעִמּוֹ.  יח וַתֹּאמֶר, תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ; וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל, וּפָנֶיהָ לֹא-הָיוּ-לָהּ עוֹד.  יט וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתָם, הָרָמָתָה; וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת-חַנָּה אִשְׁתּוֹ, וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה.  כ וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים, וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו.  כא וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה, וְכָל-בֵּיתוֹ, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת-זֶבַח הַיָּמִים, וְאֶת-נִדְרוֹ.  כב וְחַנָּה, לֹא עָלָתָה:  כִּי-אָמְרָה לְאִישָׁהּ, עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וְיָשַׁב שָׁם, עַד-עוֹלָם.  כג וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, שְׁבִי עַד-גָּמְלֵךְ אֹתוֹ–אַךְ יָקֵם יְהוָה, אֶת-דְּבָרוֹ; וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת-בְּנָהּ, עַד-גָמְלָהּ אֹתוֹ.  כד וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן, וַתְּבִאֵהוּ בֵית-יְהוָה, שִׁלוֹ; וְהַנַּעַר, נָעַר.  כה וַיִּשְׁחֲטוּ, אֶת-הַפָּר; וַיָּבִאוּ אֶת-הַנַּעַר, אֶל-עֵלִי.  כו וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי; אֲנִי הָאִשָּׁה, הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה.  כז אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה, הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ.  כח וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַיהוָה; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם, לַיהוָה.  א וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.  ב אֵין-קָדוֹשׁ כַּיהוָה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ.  ג אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם:  כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה, ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.  ד קֶשֶׁת גִּבֹּרִים, חַתִּים; וְנִכְשָׁלִים, אָזְרוּ חָיִל.  ה שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.  ו יְהוָה, מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.  ז יְהוָה, מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם.  ח מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם:  כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.  ט רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ:  כִּי-לֹא בְכֹחַ, יִגְבַּר-אִישׁ.  י יְהוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו, עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם–יְהוָה, יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.
• סגולה גדולה לזכות לבנים, מרבינו האריז"ל הקדוש: להקפיד לקבל את השבת קצת לפני זמן הדלקת הנרות, חמש או עשר דקות קודם, וכן להקפיד להוציא שבת קצת אחרי זמן צאת השבת.
• מצוות הכנסת אורחים היא סגולה לזכות לבנים.
• לבקש משני כהנים בארץ ישראל שיזכירו את שם האשה ושם בעלה בכל יום לפני שהם עולים לברכת כהנים, ויכוונו עליהם בזמן הברכה.
• לבקש ממוהל או סנדק שיברכו את בני הזוג לפני קיום הברית, שיזכו לזרע של קיימא.

• בבוקר ובערב תגידו קריאת שמע עם פרשת 'ואהבת', וכן הקפידו על אמירת קריאת שמע בלילה לפני שהולכים לישון.
• הקפידו על נטילת ידיים מדי בוקר. נוטלים את הידיים שש פעמים, שלוש פעמים על כל יד לסירוגין: קודם יד ימין ואחריה יד שמאל, ושוב ימין ושמאל ועוד פעם. ליטול ידיים בצורה זו גם אחרי שאתם מסתפרים, או קוצצים ציפורניים.
• ליטול ידיים שש פעמים לסירוגין, גם בכל פעם שאתם יוצאים מהשירותים. ולוודא שהנטילה נעשית ברוגע ולא בחיפזון ובחטף.
• להשתדל למעט בנגיעה בנחיריים ובשפתיים.
• סגולה להינצל מהפחד לומר בכל בוקר מזמור צ"א בתהילים: "יושב בסתר עליון" וכו'. וכן יאמר שלוש פעמים מזמור קכ"א "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" וכו'. ולפני שהולך לישון יאמר את שני המזמורים הללו פעם נוספת. בנוסף, יאמר את מזמור "שיר למעלות" בכל תפילות העמידה, בשבת ובחול, לפני 'אלוהי נצור לשוני מרע', אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך אדני צורי וגואלי".
• לבישת טלית קטן בכל עת, סגולה להינצל מהפחד, ויש לוודא שמדובר בציצית כשרה.
• אמרו מדי פעם "עִיזָא דְבֵי טַבְחֵי שְׁמֵינָא מִנָאִי'. בכל פעם שמתעוררים הפחדים כדאי לומר את המשפט הזה.

 

מי שיש לו פחד סגולה שיאמר כך:

בשם אדני נעשה ונצליח

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

 

ויאמר שלוש פעמים:

אַדֹנָי צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: אַדֹנָי צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: אַדֹנָי הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: X3

 

ויאמר פרק נג בתהילים תשע פעמים:

לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב: אֶלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים: כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד: הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ: שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: X9

 

ויאמר שלוש פעמים:

אֲדֹנָי יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:X3

 

ויאמר:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַאַדֹנָי מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה יְהֹוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָֹּאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

ויגיד את אותו המזמור מסופו לתחילתו:

בִּישׁוּעָתִי וְאַרְאֵהוּ אַשְׂבִּיעֵהוּ יָמִים אֹרֶךְ: וַאֲכַבְּדֵהוּ אֲחַלְּצֵהוּ בְצָרָה אָנֹכִי עִמּוֹ וְאֶעֱנֵהוּ יִקְרָאֵנִי: שְׁמִי יָדַע כִּי אֲשַׂגְּבֵהוּ וַאֲפַלְּטֵהוּ חָשַׁק בִי כִּי: וְתַנִּין כְּפִיר תִּרְמֹס תִּדְרֹךְ וָפֶתֶן שַׁחַל עַל: רַגְלֶךָ בָּאֶבֶן תִּגֹּף פֶּן יִשָֹּאוּנְךָ כַּפַּיִם עַל: דְּרָכֶיךָ בְּכָל לִשְׁמָרְךָ לָּךְ יְצַוֶּה מַלְאָכָיו כִּי: בְּאָהֳלֶךָ יִקְרַב לֹא וְנֶגַע רָעָה אֵלֶיךָ תְאֻנֶּה לֹא: מְעוֹנֶךָ שַׂמְתָּ עֶלְיוֹן מַחְסִי אֲדֹנָי אַתָּה כִּי: תִּרְאֶה רְשָׁעִים וְשִׁלֻּמַת תַבִּיט בְּעֵינֶיךָ רַק: יִגָּשׁ לֹא אֵלֶיךָ מִימִינֶךָ וּרְבָבָה אֶלֶף מִצִּדְּךָ יִפֹּל: צָהֳרָיִם יָשׁוּד מִקֶּטֶב יַהֲלֹךְ בָּאֹפֶל מִדֶּבֶר: יוֹמָם יָעוּף מֵחֵץ לָיְלָה מִפַּחַד תִירָא לֹא: אֲמִתּוֹ וְסֹחֵרָה צִנָּה תֶּחְסֶה כְּנָפָיו וְתַחַת לָךְ יָסֶךְ בְּאֶבְרָתוֹ: הַוּוֹת מִדֶּבֶר יָקוּשׁ מִפַּח יַצִּילְךָ הוּא כִּי: בּוֹ אֶבְטַח אֱלֹהַי וּמְצוּדָתִי מַחְסִי לַאַדֹנָי אֹמַר: יִתְלוֹנָן שַׁדַּי בְּצֵל עֶלְיוֹן בְּסֵתֶר יֹשֵׁב: כּוֹנְנֵהוּ יָדֵינוּ וּמַעֲשֵֹה עָלֵינוּ כּוֹנְנָה יָדֵינוּ וּמַעֲשֵֹה עָלֵינוּ אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי נֹעַם וִיהִי:

 

ויאמר ברכת כהנים שלוש פעמים:

יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּא אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵֹם לְךָ שָׁלוֹם:X3

בנים אומרים שלוש פעמים את הפסוק הבא:

רְפָאֵהוּ אֲדֹנָי וְיֵרָפֵא. הוֹשִׁיעֵהוּ וְיִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה.X3

 

בנות אומרות שלוש פעמים:

אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. X3

• סגולה ידועה לזכות לפרנסה טובה, להקפיד לאכול סעודה רביעית בכל מוצאי שבת. עדיף לאכול פרוסת לחם עם נטילת ידיים, אבל אפשר לאכול גם פרוסת עוגה, עוגיות ואפילו מעט פירות וירקות.
• לומר בכל יום את י"ג עיקרי אמונה שמסכמים בתמצות את עיקר הדברים שבהם חייב כל יהודי להאמין. וכן את אגרת הרמב"ן, אותה שלח הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) לבנו, ובה הוא מעביר לו כמה הדרכות חשובות, איך להתקרב לבורא העולם.
• מי שרוצה לזכות לעשירות ולהצליח בעסקיו, יפריש עשירית מהכספים שהוא מרוויח, ויתנם לצדקה לעניים, או לבית הכנסת וכדו'. עשירים רבים העידו שזכו לעושר הרב בזכות שנתנו מעשר מכספם בקביעות.
• סגולה נפלאה לפרנסה לומר בכל יום את הפסוק "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ", עשר פעמים בבוקר ועשר פעמים בערב.
• סגולה לפרנסה, לספר בכל מוצאי שבת סיפור על הבעל שם טוב הקדוש.
• סגולה בדוקה ומנוסה, לומר בכל מוצאי שבת "ויתן לך", ואם אפשר, טוב שיגידו לפחות שניים יחד, כשהאחד מברך את חברו וברכות שניהם יתקיימו.
• לברך ברכת המזון בנחת, מתוך הכתב, ולכוון שאנו מודים לקדוש ברוך הוא על המזון שנתן לנו ולכל בריותיו, ובזכות זה זוכים לפרנסה טובה.
• להישמר מאוד שלא לדרוך על פירורי לחם שנפלו על הרצפה, ושלא לזרוק לחם בדרך של ביזיון, כי דברים אלו פוגעים בפרנסה. מי שנותר לחם יבש בביתו ואין לו מה לעשות אתו, יעטוף אותו בשתי שקיות ניילון, יקשור ויניח באשפה. אם אפשר כדאי מאוד להעביר את הלחם הישן לשימוש כמזון לבעלי חיים.
• סגולה לפרנסה, שהסכין בו חותכים את הלחם יהיה חד.
• סגולה לפרנסה, להשתדל שתמיד יהיה מונח על השלחן או במגירה של הלחם, לפחות חתיכה קטנה של לחם, ושאף פעם לא יהיה השלחן או המגירה בלי לחם.
• סגולה נפלאה לפרנסה, להדר בכבוד סעודות השבת, כי בשבת יורדת הברכה לעולם, והזוהר הקדוש אומר שהברכה אינה יכולה לשרות על שלחן ריק, לכן צריך להקפיד ששלחן השבת יהיה מלא במאכלים לכבוד שבת קודש.
• כשנוטלים את הידיים לפני הארוחה, כדאי להקפיד ליטול ידיים בספל מלא עד גדותיו, גם אם הספל גדול מאוד. וזו סגולה לפרנסה.
• סגולה בדוקה ומנוסה: להקפיד להתפלל בכל יום שלוש תפילות בציבור, ומי שמתפלל את כל תפילותיו עם הציבור בבית הכנסת, מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו לעולם.