את המעשה שלפנינו סיפר רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מעשה מופלא עם מסר מאלף במיוחד.

בעיר אנטוורפן שבבלגיה גר יהודי אחד שהחל להתקרב אל הקדושה, ולאט לאט שב בתשובה שלימה וקיבל על עצמו בהחלטה איתנה ונחושה מכאן ואילך לשמור השבת בקדושה.

היה לו – לבעל תשובה הטרי– עסק רציני של חנות ענקית במרכז עסקים שוקק. לאחר שחזר בתשובה והחל לשמור שבת, הנהיג בחנותו בכל יום שישי כמה שעות טרם כניסת השבת להאיץ בלקוחות ולזרזם לסיים חיש את קניותיהם, וסגר את החנות על מנעול ובריח והלך להכין עצמו לקראת שבת מלכתא, ובמשך כל השבת השתדל לעסוק בתורה ובתפילה.

והנה תקופה קצרה לאחר שהחל בשמירת השבת, הגיע 'יום חגא' של הגויים, שמדרכם לרכוש הרבה קניות – 'שופינג' לקראת החגא שלהם, שבו סגורות כל החנויות כחוק. באותה שנה חל החגא ביום הראשון בשבוע, ובימים שלפניו יצאו הרבה גויים לשוק לעריכת קניותיהם. היו אלה ימים פוריים ביותר לבעלי העסקים, שגרפו בהם הון רב. מטבע הדברים נערכו עיקר הקניות באותה שנה ביום השבת וביום השישי שלפני אותה חגא.

היה זה ניסיון קשה מאד עבור אותו בעל תשובה, שכן חנותו עמדה כאמור במרכז המסחרי השוקק ומלא קונים, שמילאו וגדשו את החנות בקניות רבות. אבל הוא התעקש חזק ביהדותו ובקבלה שקיבל על עצמו, ובהגיע השעה היעודה בצהרי יום השישי, בשעה שהעסק היה בשיא פריחתו, והחנות הומה קונים לרוב, הכריח את כולם לסיים את קניותיהם וסגר את החנות.

ויהי בערב בדרכו מבית הכנסת לביתו, אחר תפילת ליל שבת קודש והנה רואה, הוא את ההמולה הגדולה של הגויים היוצאים באלפיהם ובהמוניהם ועורכים את ה"שופינג' הגדול! ליבו נצבט בקרבו, הוא ראה את כל שאר החנויות המתחרות עימו פתוחות לרווחה, ועושים 'קופה' יפה בגריפת הון רב! ליבו כאב מאוד על ההפסדים הגדולים שיהיו לו בשבת זו. בדרכו פגש בחבריו מן העבר, שסנטו בו בהיתול: מה איתך, ביש מזל? ביום שכזה סוגרים את החנות? בטלן שכמותך! הרי אתה מקלקל את העסק שלך בידיים! אנשים מתרגלים שלא לקנות אצלך, והמתחרים שלך ישיגו אותם במהרה… כשניסה להסביר שהוא החל לשמור את השבת, צחקו ממנו חבריו ולעגו לו. "וכי מה יקרה אם תהיה שבת אחת פחות בשנה?"…

נכנס אפוא האיש לביתו בלב כבד ומר ושח לאשתו שקשה לו מאד לעמוד בניסיון הזה ולהילחם ביצרו כל העת – "על כן, ברצוני לשתות כמה כוסות של 'וודקה' חזקה (96) בסעודת השבת… המרדימה את האדם להרבה שעות, וכך אעביר את רוב השבת בשינה… ולא ייסרוני כליותיי בניסיון הקשה הזה!"

אמר ועשה. הוא שתה היטב טרם שנכנס לישון, ונרדם בשינה עמוקה ביותר. למחרת בבוקר לא העירה אותו אשתו לתפילה, על פי בקשתו, והוא המשיך כך לישון עד שבת אחר הצהריים, והתעורר לקראת ערב, ללא תפילה, ללא קריאת התורה, ללא בית כנסת… בקושי הספיק עוד לחטוף את תפילת המנחה עם דמדומי חמה…

עם צאת השבת, כשהתבונן האיש כיצד עברה עליו השבת בשינה ותרדמה, ללא תפילה וללא תורה וקדושה, כך בריקנות גמורה, וללא שום מזון רוחני לנשמתו ולנשמה היתרה – נשבר ליבו בקרבו. וכי כך נראית שבת קודש? הרי אין לך זלזול גדול מזה!!! הוא היה נסער מאד, ומרוב צער וכאב החליט ללכת לבית הרב, להמציא עבורו דרך תיקון, על מה שפשע והעווה בזלזול כבוד השבת.

רבה הגדול של אנטוורפן באותה עת, היה הגאון הצדיק המפורסם רבי חיים קרייזוירט זכר צדיק לברכה. כשנכנס האיש לבית הרב, עדיין היתה השראת שבת קודש ניכרת שם בכל פינה. הרב חזר זה עתה מבית הכנסת הגדול, זורח ומאיר בקדושת השבת, ספריו הקדושים הרבים שעסק בהם במשך השבת עדיין ניצבו כחיילים על השולחן, כשפמוטות הכסף שלידם נוצצים בהוד קדושה, וכל האווירה שם היתה אפופה וספוגה בקדושת שבת קודש.

בהביטו בכל זה נצבט ליבו מאד, והרהר לעצמו עד כמה היתה השבת שלו רחוקה מן הקדושה המלאה פה כרחוק מזרח ממערב… הרב קיבלו בחביבות ובסבר פנים יפות כדרכו, וביקשו להשיח את אשר על ליבו. האיש החל לבכות ובלב מלא כאב, אמר לרב: "אני כל כך מקנא בשבת שלכם! הנה כאן היתה שבת מלאה תורה מלאה קדושה, כמה שמחה ונחת רוח נעשה למעלה מהשבת קודש שלכם! אבל אני העברתי את כל השבת במיטה… לא תורה ולא תפילה, לא קריאת התורה ולא זמירות… שבת מלאה שינה וריקנות של הבל… איך לבי מתמלא קנאה מהשבת שלכם!" – בכה האיש ודמעות רותחות נשרו מעיניו.

משנח קמעא מבכיו, פנה אליו הרב להפתעתו, וביקשו: "אנא במטותא, הייתי מאד חפץ לעשות עמך עסק חליפין: הבה נתחלף בשבתותינו! קח נא אתה את השבת שלי, ותן לי את השבת שלך!… הלוואי ותסכים עימי בתחלופה זו! השבת שלך גדולה הרבה יותר! כמה התגברות ועמידה בניסיון וקושי יש בשבת שכזו, היא שווה פי כמה וכמה לאין ערוך… הלא היא זורחת ומאירה בכל העולמות כולם! וכבר אמרו רבותינו 'לפום צערא אגרא' ובתרגום חופשי: לפי הצער כך השכר'

האיש נרגע והבין היטב את אשר לפניו, שבדווקא שלחו לו מן השמים ניסיון קשה בתחילת דרכו בשמירת השבת, כדי לחשלו ולחסנו ולחזק יהדותו והשבת קודש שלו. עסקת החליפין כמובן לא בוצעה, והאיש חזר לביתו שמח וטוב לב, אחר שלמד להוקיר ולהחשיב היטב ערך עבודת איש ישראל!

(להתעדן באהבתך, מתוך טיב המעשיות)

לפני חודשיים הייתי בפולין, שמתי את השגרה בצד ואמרתי לה יפה:
זוזי, עכשיו תורי, אני ממריאה, שמרי לי על הבית. טובה ושמחת לב
הגעתי לוורשה, תיירת מתלהבת, מתרשמת, חדש לצד ישן.

ואז הגיע יום שישי בערב והשבת נכנסה.

בחו"ל לא מרגישים אותה, הכל כרגיל, דבר לא עוצר; אבל בלב פנימה,

קשה לא להרגיש, כל יהודי חש את הזיקה הזו ליהדות, לשבת, וכשנמצאים

בחו"ל התחושה מתחדדת ומתעצמת: אין שבת, אבל יש. אז הלכתי לטייל

ברחובות ורשה, צעידת זיכרון. כמעט בכל פינת רחוב נחשפים אנדרטה או

גלעד, להזכיר לי שלפני קצת יותר מ-70 שנה, קהילות שלמות הושמדו כאן

כי היו יהודיות, כי ביקשו להתעטף בטליתות ולשמור את השבת; יהודים כמוני

וכמוכם שחלמו על מדינה משלהם, על ארץ ישראל. נרגשת ומתייחדת

סיימתי את השבת שלי.

למחרת, יום ראשון, תכננתי להסתובב בחנויות, בכל זאת, אשה ושופינג, ורק

תעזו להפריד בינינו… מתארגנת, מתלבשת, מתכננת לחרוש את רחוב החנויות

ששמתי עליו עין, יצאתי לרחוב. מתקרבת והנה הכל שקט, מתקרבת יותר ומבחינה

שהחנות סגורה וזו שלידה סגורה, וגם ההיא וההיא וכולן. רגע, למה הכל סגור ביום ראשון?

ראשון הוא יום שבתון בחו"ל. אז התאכזבתי קצת אך לא יכולתי לשנות.

האם אנשים ברחוב, תיירים כמוני התעצבנו שהכל סגור? לא. האם תושבי

ורשה כעסו כי הכל סגור? לא. האם הפרלמנט הפולני העמיד הצעת חוק

לפתוח את העסקים ביום ראשון? ודאי שלא.

כי מדובר ביום שבתון, יום מנוחה שבועי שמגיע לכל אחד; מנוחה מהעבודה,

פנאי לעצמו ולמשפחה. אז למה כאן, בארץ ישראל, במדינת ישראל, קשה

לקבל את העובדה שיש שבתון בשבת?

למה צריך לחוקק חוק במדינה שאמורה לשמור על צביון יהודי עם זיקה למסורת ישראל?

אף אחד לא קבע למישהו לא לנסוע בשבת. אף אחד לא קבע למישהו מה לעשות

בשבת במרחב הפרטי שלו. למה לגזול מאתנו את יום החופש היחיד בשבוע? אני

לא אדם דתי ומתנגדת לכפיה דתית; אני חילונית עם זיקה למסורת ישראל. כאחת

כזו, אני מתביישת שיש אנשים המנסים לפורר את השבת, לפגוע בקדושתה ובייחוד

שלה במרחב הציבורי, ועל הדרך לפלג ולשסות אותנו אלה באלה. מי שפועל כך,

פועל ממניעים אלקטורליים נטו, כי הוא מריח בחירות מתקרבות.

במשך 70 שנים נשמר כאן סטטוס קוו רגיש בין הצרכים השונים של האוכלוסייה

המגוונת, ואין סיבה לשנותו עכשיו. התנהלות סביב החוק בימים האחרונים, מכל

גוני הקשת הפוליטית, מביישת, היא תעודת עניות לכנסת.

(לירז מאור / קוראים כותבים מתוך 'ישראל היום' ינואר 2018)

בהיסטוריה ארוכת השנים של מלחמות השבת לא זכורה הפתעה שכזו: פתאום קם לו יהודי שהוא ממש לא עסקן חסידי מוועדת השבת, גם לא קנאי ממאה שערים ואף לא פרלמנטר חרדי מדגל התורה, דווקא צעיר גלוי ראש שלא קיבל חינוך דתי, חבר במפלגה שהדת אינה אחד מדגליה, ומניף את דגל השבת ברמה. לפחות מבחינה חיצונית, זוהי תמצית סיפורו של חבר הכנסת מיקי זוהר, נציג מחוז הדרום בתנועת הליכוד.

בחודשים האחרונים הפך זוהר לוחם למען השבת. הוא זה שניסח ויזם את הצעת 'חוק השבת' לפיה ייאכף ברצינות חוק שעות העבודה והמנוחה הקובע את יום השבת כיום מנוחה. לפי הצעת החוק, על שר הכלכלה למנות ממונה על אכיפת החוק, ופקחים שיפקחו על ביצוע החוק. הקנס הכספי יהיה עד לגובה שומת ההכנסות של העסק ביום המנוחה, כאשר מי שיפר את החוק צפוי למאסר של עד שנה או קנס בשיעור השווה לפי שלוש מההכנסות שהפיק מהפרת החוק, ולא פחות מ-4,000 שקלים בגין כל עבירה.

והעיקר: החוק מאפשר לבעלי חנויות ועסקים קטנים לתבוע בעלי רשתות ומרכולים גדולים שפותחים את עסקיהם בשבת. כל בעל עסק מתחרה הפועל עד למרחק של שלושה ק"מ, יוכל לתבוע עסק שמפר את החוק בדרישה לקבל פיצוי כספי של לפחות 15% משיעור רווחיו השבועיים של העסק הנפגע. החוק הזה, אם יתקבל, עשוי לחשוף את בעלי העסקים הגדולים לתביעות ענק שיגרמו להם להתחרט על הרגע שבו חשבו לגרוף רווחים באמצעות פתיחת עסקים בשבת.

אין ספק, אומרים המעורים בתחום, שהחוק הזה עשוי לחסל כליל כל ניסיון לפתוח עסקים בשבת, ויעשה את מה שלא עשו אלפי מפגיני השבת לדורותיהם. בשלב זה, החוק הצליח לצלוח את המשוכות השונות, ואף עבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, אך כצפוי, הוא עורר סערה גדולה בכנסת, הבהיל את בעלי העסקים הגדולים והריץ את הלוביסטים שלהם למסע לחצים פוליטי כבד שדחה לבינתיים את הצגת החוק. בינתיים, מצא את עצמו היזם, זוהר, נצלב בתקשורת והותקף קשות.

מה מריץ אותו? אדם שמנהל אורח חיים לא דתי, אחד שקהל הבוחרים שלו ממש לא מבקש את זה. מה גורם לו לשכב על הבריקדות עבור השבת? זוהר נעלב מהשאלה וממבע התימהון שעל פנינו: "אני חילוני אולי, אבל אני גם יהודי . אני מאמין בחשיבות השבת, אני מאמין שלא תיתכן מדינה יהודית בלי שבת, לא ייתכן שיום השבת יהיה חול בפרהסיה, חייבים לשמור על כך שבמדינה שלנו זה יישמר. זה מה שמייחד אותנו כיהודים.

הכל התחיל כשפנו אלי אנשי עסקים מהדרום ותינו בפניי את צרתם שהם מעוניינים לשמור שבת אבל מולם בונים מרכז קניות ענק שפותח את שעריו בשבת. הקניון שמושך אליו אלפי קונים, מצליח לגרוף הון עתק ופדיון של מליונים בשבת, ובעל העסק הקטן מפסיד את הלקוחות שלא יחזרו אליו גם ביום חול. מה יעשה? גם הוא יפתח בשבת? למה? לא מגיע לו לנוח בשבת?

"החלטתי שאנחנו חייבים לעזור לאזרחים ולאנשי העסקים לשמור שבת, ולא לאפשר לטייקונים ולבעלי ההון להרוס אותה. מה גם שלאחרונה יש גם תופעות פסולות שמתנים עבודה בחילול שבת: אומרים לעובד: אם אתה רוצה לעבוד אצלי אתה צריך לעבוד בשבת. אסור שהדבר הזה יקרה. יום השבת הוא יום המנוחה הרשמי וחייבים לאפשר לכל אחד לשמור אותו.

"מעבר לעניין הסוציאלי והפגיעה בעובדים ובבעלי העסקים הקטנים, לצד היותנו מדינה דמוקרטית אנחנו גם מדינה יהודית. השבת חשובה כדי לשמר את היהודיות של המדינה שלנו. אחרת מה אנחנו עושים פה בכלל? אני אדם מאמין גם אם אינני דתי. אני אדם שמאמין בערך השבת, אני שומר שבת ואוהב את השבת, אני חושב שהיא מתנה נפלאה לכל אדם, לכל משפחה בישראל, לחברה בישראל ולכלכלה הישראלית.

"הענין של השבת לא חשוב רק בהיבט של עסקים. אני מתנגד לתחבורה ציבורית בשבת. הגשתי גם הצעת חוק שתפסיק את חילולי השבת במגרשי הספורט.

לפי החוק, כל הקבוצה שלא רוצה לשחק בשבת, ומעדיפה לשחק ביום חול, תוכל לעשות זאת. כל הזמן אומרים שאסור שתהיה כפיה דתית, באותה מידה אני מצפה שלא תהיה כפייה חילונית.

ההצעה הזו הגיעה לוועדת שרים לענייני חקיקה, ושרת התרבות והספורט הבטיחה שהוועדה תדון בנושא ותגיע למסקנות בעניין. אני מאוד מקווה שהמסקנות יהיו ברוח הצעת החוק הזו.אם לא, אלך לחקיקה. לא אוותר על זה בעד שום הון בעולם, חייבים להגן על יום המנוחה".

בשיחה עם 'דה מרקר' ביקר את האופן שבו העיר העברית הראשונה מחללת את השבת: " ידעת שבתל אביב אפילו מספרות עובדות בשבת?", שאל את הכתב, "אז יכול להיות שגם ספר לא יוכל לנוח כי הוא צריך לייצר תחרות מול החבר שלו שפותח בשבת?

תל אביב מתנהלת כמו מדינה בפני עצמה, אנשים לא מבינים את זה, היא לא חלק ממדינת ישראל- היא משהו נפרד לגמרי, זאת עיר שנוגדת את כל מה שקשור לרעיון היהודי במדינה".

הדברים כצפוי יצרו מהומה גדולה, זוהר הואשם כמי שאמר ש'תל אביב' אינה חלק מישראל והיא מדינה בפני עצמה', ומיקי מסביר: "לא התכוונתי לפגוע חלילה באיש, ולא אמרתי שתל אביב אינה חלק מהמדינה, היא כן חלק מהמדינה אבל חלק קטן, והיא צריכה להתחשב בשאר המדינה. המדינה יהודית ודמוקרטית, אז גם תל אביב צריכה להיות יהודית ודמוקרטית ולכבד זאת גם בשמירת השבת לפי החוק". לא נראה שזה יעזור לו הרבה. מסע השיסוי של התקשורת, נפתח במלוא העוז. תמונתו חבוש בשטריימל, הופצה ברשתות החברתיות.

ואיך נראית השבת האישית שלך בבית?

"אצלי? זה יום מנוחה עם כל המשמע, אין מלאכות אין טלפונים ואין עבודה. שבת זה בשביל להיות עם המשפחה והילדים, שבת זה בשביל מנוחה פיזית הן פיזית והן רוחנית. זה שבת בשבילי".

אתה עושה קידוש? הולך לבית הכנסת?

"ודאי. אני וארבעת ילדיי הולכים לבית הכנסת בליל שבת בקביעות. אני מאוד מחובר לבית הכנסת שליד הבית שלי, הוא נקרא 'תפארת שלום'. זהו בית כנסת בנוסח ספרדי ואני מתפלל בו בכל יום שישי בערב. החלק שאני הכי אוהב בתפילה הוא השיר 'לכה דודי'. ומה שיפה בזה דווקא לא הניגון הקבוע, אלא העובדה שבכל פעם יש מישהו שממציא ניגון. אחרי התפילה עושים קידוש, יש סעודת שבת, מבקרים אצל המשפחה, כך עד הבדלה וכולי. אצלי שבת זה משפחה. מכניסת השבת ועד צאת השבת  אני מקדיש את כולה למשפחה הקרובה שלי".

זוהר, כפי שניתן לראות, לקח את העניין כדגל אישי שלו. הפעילות שלו למען השבת אינה הנושא הדתי היחיד שחרט זוהר על דגלו: "אני גם מקדם חוק שנועד להילחם נגד תכנים פוגעניים ובלתי רצויים בפרהסיה הציבורית". הוא מסביר, "אנחנו מדינה יהודית ועלינו לשמור על קדושתה. אני גם פועל לחיזוק החינוך למורשת ישראל בבתי הספר.

במידה מסוימת אני הח"כ שפועל הכי הרבה למען מסורת ישראל בכנסת הנוכחית".

אז חבר הכנסת מיקי זוהר הוא חידה במידה מסוימת, אבל לא כשלומדים את תולדות חייו. מיקי ששמו האמיתי הוא מכלוף, נולד במה שהוא רואה כנס אישי. אביו, אלי זוהר, דמות פוליטית ידועה בקרית גת. עסקן מוכר שבהמשך גם רץ לפוליטיקה, וניסה להתברג לכנסת. "הוא היה משובץ ברשימת 'יחד' של עזר ויצמן, אך לא הצליח להיכנס לכנסת, אבל החיידק הפוליטי נשאר אצלו".

בני הזוג זוהר היו נשואים זמן רב אך לא זכו לזרע של קיימא. האב והאם התפללו רבות על כך, עברו תלאות רבות אך לשווא, עד שקרה המקרה שעד היום מפעים את זוהר: "אבי מאוד התפלל שיהיה לו בן. באחד הלילות הוא נרדם והנה בחלומו ראה רב גדול, שהבטיח לו שיזכה לבן זכר. מאוחר יותר הוא זיהה שאותו רב היה הרבי מליובאוויטש. ואכן, אחרי שנה נולדתי, בי"א ניסן תש"מ, שזה יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש"

ההורים המאושרים קראו לבנם מכלוף על שם הסב שעלה ממרוקו. "אני שומר על השם הזה עד היום", אומר זוהר, "זה השם הרשמי שיש לי בתעודת הזהות ואני מכבד את הזיכרון של סבי ז"ל שהוריי ביקשו להנציח. הכינוי שלי מיקי, ואני די חושש שהשם מכלוף אולי לא היה מאפשר לי להגיע רחוק בפולטיקה הישראלית.

כך או כך, מכלוף שעד מהרה כונה מיקי, היה בן יחיד ומפונק להוריו. "הייתי מעדיף שיהיו לי כמה אחים ואחיות", הוא אומר, " אבל לא היה חסר לי דבר, עד שאירע האסון". וכשהוא מדבר על אסון הוא מתכוון למה שאירע לאביו, שהיה עדיין צעיר לימים, בן שלושים בלבד וכבר דמות ציבורית ידועה, ונהרג בתאונת דרכים מחרידה, מותיר אחריו את מיקי בן החמש ואמו האלמנה.

ההלם היה גדול, אך האם החליטה שלא להישבר, ולהמשיך הלאה בכל מחיר. "החיים חספסו אותי". מסביר מיקי, "אמא גידלה אותי, עבדה קשה ועשתה מאמץ גדול שלא יחסר לי כלום". היא ייסדה סוכנות תיווך נדל"ן בשם 'תיווך זוהר', שהייתה לאחד ממשרדי הנדל"ן הפעילים בקרית גת.

הדודים סייעו לה לגדל את מיקי הילד. "אמא לא יכלה לקחת אותי לבית הכנסת בשבת, והדודים יוסף ודוד זוהר היו כל שבת לוקחים אותי לבית הכנסת המקומי שהיה ממוקם בבית הספר גרוס. זה היה בית הכנסת מאולתר אבל מאוד חם.

"אמא לא הייתה אישה אדוקה, אך בכל זאת החליטה לשלוח אותי לבית הספר ממלכתי דתי 'משואה'. אבל זה היה רק  ביסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון כבר למדתי בבאר שבע. קרית גת היא עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ואבא היה איש ציבור מפורסם. אמא רצתה להתרחק משם. אז למדתי בתיכון אורט רונסון במגמה ביולוגית. אם להודות על האמת,הייתי עסוק יותר במשחק כדור מאשר בלימודים בכיתה"

כשהגיע זמנו להתגייס, רצה זוהר להתקבל ליחידה קרבית, אך בשל היותו בן יחיד לאימו, נדרשה הסכמת האם, וזו סירבה בכל תוקף. "אז עשיתי מסלול שמתאים לבנים יחידים בעלי יכולת של חיילים קרביים, בסופו של דבר הייתי סמל מחלקה של טירונים בבסיס בניצנים".

כשסיים את הצבא נישא לבת דודה רחוקה, ועבר לעבוד במשרד התיווך של אימו שהלכה לעולמה לפני מספר שנים. מיקי החל ללמוד משפטים במכללה שבה סיים תואר ראשון , כשאת התואר השני עשה באוניברסיטת בר אילן. לבני הזוג ארבעה ילדים: "בשמות כל הילדים רמוז שמו של אבי, אלי: הבכור אליאב, אחריו אילון, היא-לי, ודניאל-נחמן שכולל גם את השם 'אלי' וגם את השם של אמי דינה". אשר לנחמן, גם זה יובן מיד.

בגדול, בית משפחת זוהר היה מסורתי רגיל, אך לפני כעשור התחזקו ההורים והחליטו לנסות לקבל עול מצוות בצורה יותר מחייבת. "קיבלנו החלטה להתחזק ולהשתדל לשמור על כל המצוות, להתפלל ולהניח תפילין כל יום ולשמור שבת ועוד". מספר זוהר.

"זה קרה בגלל הכרה פנימית שהבנו שהעולם לא יכול להתקיים בלי יד שמכוונת אותו, שיש בורא לעולם, ושמרגע שאנחנו יהודים, אנחנו צריכים להכיר את גדולתה של מסורת בת 3,500 שנה, שהיא המסורת שלנו כיהודים".

זוהר התקרב בייחוד לתורת רבי נחמן מברסלב, והוא נוהג בכל שנה לנסוע לראש השנה להתפלל על הציון באומן. ביום כיפור הוא מתפלל במירון בקבר הרשב"י. "שם אנו צמים ומתפללים", הוא מספר, "וכשאנחנו מגיעים לקטע של 'עננו בזכותיה דבר יוחאי' , אנחנו חוזרים על הקטע הזה מספר פעמים ברוב התרגשות. צעקות המתפללים גורמות לך להרגיש התרוממת רוחנית. אתה מרגיש שהתפילה שלך נשמעת". זוהר לומד שיעור קבוע בליקוטי מוהר"ן. "זה ספר שמדבר על כל הסודות של החיים". הוא אומר.

(מתוך ראיון בעיתון בקהילה)

כשאוניברסיטת מרילנד הציעה לתמיר גודמן להצטרף לנבחרת הכדורסל שלה, היה תמיר בשיא כוחו בספורט האמריקאי. בתוך שבוע אחד הוא קיבל פניות מ-700 כלי תקשורת שביקשו לראיין אותו! כולם דיברו עליו. הקבוצה של מרילנד נחשבת מקפצה בטוחה לליגת המובילות בכדורסל האמריקאי. לא בכל יום מגיע בחור יהודי, שלעולם אינו מסיר את הכפה מראשו, למעמד נחשב כל כך בספורט.

בכתבה מיוחדת שערך עליו ה'ספורטס אילוסטרייטד', הוכתר תמיר גודמן כשחקן עם עתיד מזהיר. הוא דורג כאחד מ-25 שחקני הכדורסל הטובים ביותר בארה"ב, וכונה בפי כל 'מייקל ג'ורדון היהודי'.

כשהגיע תמיר לפגישה עם בכירי אוניברסיטת מרילנד הוא חתם אתם על חוזה, תוך שהוא מסכם אתם בצורה ברורה שהוא לא ישתתף במשחקים שיתקיימו בשבת. הם מצדם הבטיחו לו ברורות כי הם לא יקיימו משחקים בשבת.

עברו מספר חודשים וגודמן לא הפסיק להפתיע ביכולותיו הגבוהות בתחום. המקצועיות שלו דוברה בפי כל. ואז בא ה'בום'. האוניברסיטה הודיעה לו שעם כל הצער והכאב, היא לא תוכל להמשיך לכבד את התחייבותה שמשחקי הכדורסל לא יתקיימו בשבת. גודמן נאלץ לבחור בין הכודרסל לבין השבת.

"היתה לך התלבטות?", שאלו אותו מאוחר יותר, "בכלל לא", השיב תמיר. "הכדורסל מאוד חשוב לי, אבל השבת חשובה יותר. אין פה מקום להתלבטות בכלל".

כשהשיב גודמן את תשובתו הנחרצת, הוכו ראשי האוניברסיטה בתדהמה. הם מעולם לא ראו דבר כזה. בחור צעיר ומוכשר, שהעתיד הקרוב צופן לו קריירה מזהירה, מוותר על הכל בגלל שהוא רוצה לשמור שבת? איך זה ייתכן???

אבל גודמן לא חיכה לשמוע את תגובתם. הוא הכריז על עזיבתו את הקבוצה, ונותר מובטל.

לא לאורך זמן הוא נותר מובטל, באוניברסיטת טאוסון הסמוכה שמעו בהתפעלות על הבחירה שעשה השחקן הצעיר, והחליטו להציע לו מקום אצלם. גם כאן הובטח לו שלא יתקיימו משחקים בשבת, ואכן ההתחייבות קוימה במלואה. עם זאת, לאחר תקופה החליט גודמן לפרוש, משום שהמאמן התנהג אליו בצורה לא מכבדת, ואפילו אנטישמית משהו.

בהמשך עלה גודמן לארץ, התגייס לצה"ל, ושיחק במספר קבוצות. הוא סבל מכמה וכמה פציעות שעיכבו מאוד את ההתקדמות שלו, ותמיד תמיד הבהיר לכל מי שרק שאל, שהוא בשום אופן לא משחק כדורסל בשבת.

"לרגע אני לא מצטער על כך שעמדתי על העקרונות הרוחניים שלי", מסכם גודמן את מסלול חייו עד כה. "הקב"ה נתן לי כשרון בתחום הכדורסל כדי שאוכל להעניק השראה לאחרים. אני יכול ללמד צעירים מהי גאווה יהודית, בטחון עצמי והידיעה שעל שבת בשום אופן לא מוותרים".

יעקב לוסטיג

קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2008, היה אולי אחד המוזרים ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. זאת, משום שהמתמודד על משרת סגן הנשיא היה הסנאטור היהודי ג'ו ליברמן, שבמקרה או שלא במקרה הוא יהודי דתי המקפיד על שמירת השבת.

ליברמן לא השתתף בכנסי בחירות שהתקיימו בשבת, ולא פעם נדחו הכנסים והפגישות החשובות במיוחד כדי שהוא יוכל להשתתף בהם.

אירע פעם, בלי קשר להתמודדות שלו לנשיאות, שהצבעה היסטורית שנערכה בסנאט על תוכנית האיזון הכלכלי, נדחתה במספר שעות והתקיימה בשעת לילה מאוחרת, משום שהיא היתה אמורה להתקיים בעיצומו של חג ראש השנה היהודי. ליברמן הבהיר שהוא לא יוכל להשתתף בהצבעה, ובמיוחד לכבודו המתינו כל 99 חברי הסנאט האחרים, עד שהחג יצא והוא הצליח להגיע לסנאט מבלי לחלל את החג.

בראיון לעיתונות סיפר ליברמן על אחד הקטעים המצחיקים שעברו עליו, כשהשתתף בפגישה יחד עם אל ג'ון מק'קיין שהתמודד אז על הנשיאות, וליברמן היה אמור להיות סגנו אם הם היו מנצחים. הפגישה היתה בשבת, וליברמן הסכים להשתתף בה בתנאי שהיא לא תכלול חילול שבת. ואכן הפגישה התקיימה במקום יהודי.

השניים עלו יחד במעלית השבת, ומק'קיין ניסה כל הזמן ללחוץ על הכפתורים כדי שהמעלית תעלה לקומה העשירית. הבעיה שבכל קומה נעצרה המעלית, דלתותיה נפתחו והיא המתינה שתי דקות לפני שהמשיכה לקומה הבאה.

"עד שהגענו לקומה העשירית", סיפר ליברמן בראיון לעיתונות, "הצלחתי להסביר למק'יקיין מה זה מעלית שבת…".

לדבריו: מק'קיין הוא לא אדם סבלני מאוד, אבל אחרי ה'טיול' הזה במעלית השבת הוא הודה באוזני שהיא לפחות לימדה אותו שיעור בסבלנות.

אגב, ליברמן חיבר אפילו ספר מיוחד העוסק בחשיבות השבת. הספר נקרא 'מתנת המנוחה', והוא פונה לבני כל העמים, ומדגיש את החשיבות והתועלת שהפיק ליברמן משמירת השבת. בספרו הוא מציע גם לבני עמים אחרים לשבות ביום השבת, או ביום אחר בשבוע, ובמשך יום המנוחה להימנע לחלוטין משימוש בטלפון או במחשב, מנסיעה ברכב או הדלקת אור.

"השבת מכניסה הכול לפרספקטיבה ומזכירה לי איך הגעתי למקום שבו אני נמצא. זו תוצאה של היצירה שלי בידי אלוקים בששת ימי המעשה. השבת מעניקה ממדים נוספים לאחריות שמוטלת עליי", הוא אומר. "מלבד זאת, זה הזמן שלי לבלות עם בני משפחתי ועם חבריי ואפשרות לאתנחתא במטרה להכין את עצמי לחזרה לקראת שבוע נוסף של פעילות בכוחות טריים ובהירתמות מחודשת. לכן אני חש בר מזל על היותי שומר תורה ומצוות ושובת בשבת".

• לא נתקלת בתגובות כועסות לפעמים על כך שאתה שומר שבת ונמנע מהגעה לפגישות חשובות וכדו'? נשאל ליברמן.

"קרה שכעסו עלי או התייחסו אלי כמו לאדם מוזר", הוא מספר. "בעיקר כשעשיתי את תחילת דרכי בפוליטיקה של ארה"ב. כשדחיתי על הסף הזמנות לאירועים ופגישות שהתקיימו בשבתות אנשים היו מופתעים, קצת המומים ולעיתים גם כועסים. אבל כשהסברתי שהסיבה היא דתית וכשהם נוכחו לדעת שאני דוגל בעיקרון באופן עקבי, לא רק שהם הבינו אותי, אלא גם קיבלו זאת ברוח טובה ומכבדת".

"באופן כללי", הוא מסכם, "אני חושב ששמירת השבת לא פגעה בקריירה הפוליטית שלי, אלא להפך. היא עזרה בטיפוח שלה. אחרי הכול, יותר מתשעים אחוז מהאמריקאים מאמינים באלוקים, ויותר ממחצית התושבים אומרים שהם הולכים להתפלל. אנשים מכבדים את העובדה שאני דתי, גם אם הדת שלי שונה משלהם".