איקס היה פקיד קטן וחרוץ במחלקה אחת בתוך ארגון גדול.
הוא היה יעיל, מסור ודייקן. אחרי מספר שנות הצלחה, הוא הועלה בדרגה,
ומונה להיות אחראי על שישה פקידים אחרים.
הדיוק והחריצות שלו הגיעו יחד אתו אל התפקיד החדש, ואחרי תקופת ניהול מוצלחת
הגיע הקידום הבא: איקס הפך להיות מנהל המחלקה.
כאן החלו העניינים לחרוק.
פתאום הבעיות שהגיעו לטיפולו לא כללו את המסמכים והדו"חות המוכרים, אלא התרשלות
של מזכיר, מתיחויות בין עובדים וצורך במנהיגות ברורה. הדייקנות והיעילות המפורסמות שלו
לא עבדו הפעם. בתפקיד החדש נדרש ממנו סט חדש של יכולות; והיכולות הללו, למרבה המבוכה,
לא היו קיימות במאגר הכישורים שלו.
המצב הזה מוכר בפסיכולוגיה הארגונית כָּ'עיקרון הַפִּיטֶרִי'. העיקרון הזה מתאר את העובדה
לפיה עובד מוצלח יקודם בארגון, עד שיתקבע בתפקיד הראשון שאותו לא יבצע כהלכה.
ההיגיון הוא פשוט: כל זמן שהעובד ממלא את תפקידו היטב, הוא מקודם. כשהוא מגיע לתפקיד
שאותו הוא לא מסוגל למלא היטב, הוא מפסיק להתקדם וכך מתקבע בו.
הגורם לחוסר ההצלחה הפתאומי הזה, הוא העובדה שהתפקיד החדש דורש יכולות אחרות
מן התפקידים הקודמים, יכולות שהעובד נעדר אותן.
ואיך כל זה קשור לחיים שלנו?
לכל אדם יש כישורים ותכונות, שמשמשים אותו כדי להתנהל בחייו ולהצליח בהם, בסייעתא דשמיא.
כל זמן שהמצבים שבהם הוא מתנהל דורשים את היכולות הספציפיות הללו, הוא מסתדר נפלא.
הבעיה מתחילה כשהוא מגיע למצב, שבו היכולות הללו מפסיקות להיות שימושיות.
אדם בעל התגמשות, יכולת אלתור ויצירתיות – יוכל להיות אדם מוצלח מאוד.
אך מה יקרה כשהוא יפגוש את עצמו במציאות חיים חדשה, שבה יש ערך גדול מאוד לדייקנות?
מציאות שבה הוא יידרש להוכיח התארגנות יעילה וחוש זמן מפותח?
הנה החוק הפיטרי של החיים: זו עלולה להיות תקרת הזכוכית שלו. הוא ימצא את עצמו מופתע
מכישלונות חוזרים ונשנים, ומהעובדה שמה שעבד לו פעם – היום כבר לא.
איך מתמודדים עם מציאות כזו? זו שאלה גדולה, ולא עליה באנו לענות כאן.
באנו לדבר על השלב הראשון: עוד לפני שננסה לגייס יכולות נוספות או לסגת למציאות אחרת,
אנחנו צריכים להצטייד בכלי חשוב ושמו: כנות.
להיות מסוגלים להסתכל לבעיה בעיניים, ולהסכים להודות: אני לא כל כך יודע להסתדר
עם משימות מהסוג הזה. כן, יש לי בעיה.
כי מה קורה לאיקס, הפקיד שהפך למנהל, שמגלה שהוא מתחיל להיכשל?
ברוב המקרים, הוא יתחיל לחפש תירוצים. חוסר ההצלחה הזה מפתיע כל כך עבורו, מעיק ולא מובן,
שהוא ירגיש מוכרח להסביר אותו בשלל נסיבות שאינן קשורות אליו כלל וכלל. הרי להודות
שאני לא טוב מספיק – זה מאוד לא נעים. ובכן, זה בכלל לא אני. זה משום שלא אמרו לי,
שלא עדכנו אותי, שהכל פוליטיקה, שיש כל הזמן תקלות טכניות.
הזורם שנדרש להיות דייקן, מעולם לא איחר לפגישה משום שהוא לא הצליח להתארגן אליה בזמן;
הוא איחר כי לא בדיוק סגרו אתו על שעה, כי הוא חשב שהיא נקבעה לשעה מאוחרת יותר,
כי היו לו עיכובים בלתי צפויים.
והם, שניהם, וכל מי שנתקל במצבים דומים להם – לא מתכוונים לרמות. לא את עצמם
ולא את האחרים. הם רק מנסים לספר את הסיפור בצורה שתהיה להם נוחה. ומכיוון שהאמת
לא נוחה להם, הרי שהסיפור המתקבל אינו נאמן לאמת.
וכך, בלי להתכוון לזה בכלל, הם עושים בדיוק את זה: מעגלים פינות, משנים עובדות,
ובמילה מדויקת יותר ומביכה מאוד – מרמים.
מעבר לחוסר היושר, שהוא בעייתי בפני עצמו, קיימת כאן סכנה: אדם שמרשה לעצמו
לעגל פינות, אפילו בסיטואציות לא מזיקות, לכאורה, לא רק שהוא מרמה אחרים –
הוא עלול להתחיל לרמות גם את עצמו.
בתחילה הוא מספר לעצמו סיפור שונה מהאמת, למרות שהוא בעצם יודע אותה היטב במעמקי לבו;
אך עם הזמן, הוא עלול להיעשות משוכנע שהסיפור הזה, הסיפור שהוא המציא, הוא האמת לאמיתה.
עם הזמן, אם הוא יתמיד בכך, הוא יתחיל לתפוס את המציאות בצורה לא נכונה, וכבר לא יצליח
להבחין מהי האמת ומהו השקר.
הדרך להתחבר חזרה לאמת – היא למצוא אותה בתוכנו. לזהות את המקום שבו אני מעריך
את האמת שלי יותר מאשר את ההצלחה. כי במקום העמוק ביותר שלנו, כולנו מעריכים את האמת
ומעוניינים לדבוק בה. ואם נתחבר למקום הזה, נהיה אנשי אמת.
כדי להעניק תוקף לרצון שלנו, כדאי לכתוב אותו כ'חוזה' בינינו לבין עצמנו. להעביר את הרצון
מהמחשבה אל המציאות.
אחד הכלים הפשוטים והעוצמתיים לכך, הוא להתמקד ברצון שלנו להיות במקום טוב יותר,
ולכתוב רק עבור עצמנו: "היום אני מתחייב בשם כבודי ובשם אמונתי להיות ישר".
העיקרון הפיטרי לא יפריע לנו כאן. בחוזה העבודה הזה אנחנו נצליח לעמוד, כי האמת
היא חלק מסל היכולות של כולנו. היא טבועה בתוכנו.
מילון מונחים:
אמת – כוח שקיים בכל אחד מאתנו, ומניע אותנו לבחור כיוון בחיים בלי שיקולים זרים. ה
אמת לעתים מוכחשת מכיוון שהיא מפחידה, במיוחד כשהיא מחייבת הסכמה להכיר בחולשות.
היא הופכת לעוצמה פנימית רק אחרי ויתור מלא-גבורה על השקר.
שקר – כלי הגנה שמאפשר לאדם לחיות באשליה שהאמת לא תתעורר או תתגלה.
לרוב, כלי ההגנה הזה מפותח יותר מאשר האמת, ונדרשים אומץ וכנות כדי לוותר עליו.
משהו לקחת לדרך:
ברגעים בהם קשה לנו להיצמד לאמת, נזכיר לעצמנו שכאשר אנחנו נאמנים לה – היא מחזירה לנו נאמנות.
היא כוח שעומד לנו כחבר שאינו בוגד בנו, פשוט כי איננו צריכים לזכור למי אמרנו מה.
חיים שנאמנים לאמת הם רגועים יותר, והם גם מאפשרים לנו ליצור קשרים ולנצל הזדמנויות
בצורה חלקה, מבלי שנסתבך עם סתירות מול עצמנו ומול אחרים.
משפט:
הדרך לא לגרום לזולת לעגל פינות, היא לא לדחוק אותו אליהן.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו בהמדורות רבות.
(לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)
