היא היתה על סף המוות, הצלתי את חייה ואפילו תודה לא שמעתי

רק תגיד "תודה"

כבר שנים אני מתנדב במד"א, אני עושה זאת מתוך אהבה, מתוך רצון לעזור לאנשים וכמתנדב אמיתי אני לא מצפה לשום תמורה. אבל את האכזבה מהמקרה הבא לא אשכח שנים. היה זה בלילה חורפי וגשום על כביש החוף, אני נוסע ברכבי הפרטי לכיוון הבית בסיומה של משמרת עמוסה, כאשר לפתע אני רואה את הרכב שלפני סוטה במהירות מהנתיב, מתהפך על גגו ונתקע בגדר הבטיחות. מראה מזעזע שלא רואים הרבה אפילו כשאתה מתנדב. עצרתי את רכבי ורצתי לראות מה קרה ואם ולמי ניתן לעזור. אני רואה את נהגת הרכב ההפוך, לכודה ופצועה, בקושי רב אני מצליח להגיע אליה. לא היה לה דופק. ידעתי מנסיוני, אם לא אתחיל לבצע בה החייאה מיד לא יישאר לה סיכוי. תוך שאני מזעיק עזרה, התחלתי בגשם ובחושך כשמכוניות חולפות בדהרה בסמיכות אלי, לבצע את ההחייאה. זה היה ארוך וממושך, עברו דקות ארוכות עד שהגיעו כוחות העזרה.
ידעתי כי אם לא אעשה את המקסימום היא לא תחיה והתאמצתי ככל יכולתי, הרגשתי שכוחותי אוזלים אבל לא אפשרתי לעצמי מנוחה. גם לאחר שהגיעה הניידת, המשכתי בפעולות ההחייאה, בשלב מסויים כשחזר לה הדופק ליוויתי אותה אל הניידת, אך גם שם לא עזבתיה. הייתי מאוד איכפתי, ליוויתי אותה עד לבית החולים, ניסיתי לאתר את משפחתה וגם לאחר שהגיעו המשכתי להתעניין במצבה.

יום אחד הגעתי אל בית החולים, רציתי לבקרה, לתדמהתי מטתה היתה ריקה. "היא שוחררה" אמרה לי אחות שחלפה שם. ניסיתי להשיג את בעלה בטלפון ו"כן", הוא אומר לי "עברנו את זה, אפשר לומר" להפתעתי הוא מיד המשיך"טוב אני נורא עסוק, ביי". הייתי בהלם, יצאה לי כל רוח ההתנדבות והעזרה מהמפרשים. אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, כל השעות שהקדשתי וכל המאמצים שעשיתי, נתתי לה את חייה במתנה, אפילו את המילה "תודה" הם לא יכולים להגיד לי?

את המשל הזה סיפרתי ליובל, נערה טובה ממשפחה איכותית, שהגדירה את עצמה "לא דתייה אבל מוסרית". שאלתי אותה "את מאמינה באלוקים?" "כן" היא אמרה לי. "ברכות השחר את מברכת?" "לא" היא ענתה "אני לא דתייה". "הקב"ה נותן לך את החיים במתנה" אמרתי לה, "אפילו תודה את לא יכולה לומר לו"?

לצורך אמירת תודה לאלוקים תקנו חכמים את ברכות השחר, בהם אנו מודים על החיים, הקימה בבוקר, חוש הראיה, השמיעה. היכולת הפיזית וגם על מעלותיו של עם ישראל העם הנבחר. פתיחת הבוקר באמירת תודה היא חובה לכל אדם שמגדיר עצמו מוסרי ושמאמין באלוקים.

לברכות השחר הוקדמו ברכת נטילת ידיים על מצוות נטילת ידיים של שחר. ברכת אשר יצר כהודאה על יכולתו הפלאית של גופינו להתנקות מפסולת המזון, ברכה שיש לאומרה כל פעם לאחר עשיית צרכים. ברכת "אלוהי נשמה" שהיא הודאה על החזרת הנשמה לגופינו בקימת הבוקר וכן שלושת ברכות התורה בהם אנו מודים על זכותינו ההסטורית בקבלת התורה ובלימוד התורה, כאשר מיד לאחריהם הוסמכו קטעי לימוד קצרים "יברכך" ו"אלו דברים" בכדי שבוודאות ברכות אלו לא תהיינה לבטלה.

בעקרון היה מן הראוי לומר את ברכות השחר לפי סדר הנאתינו מחסדי השם, לברך על הבגדים כשאנו מתלבשים ועל היכולת המוטורית כשאנו מזדקפים, אלא שראו חכמים לתועלת המתפלל לסדר זאת כפתיחת התפילה ולומר את כולם כסדרם. ישנם הנוהגים לאומרן יחד כל הציבור על ידי שליח הציבור וישנם הנוהגים לברכן כל אחד לעצמו, כך או כך יוצאים ידי חובת ההודאה.

אדם שהיה ער בלילה, ייתכן שאינו יכול לברך את ברכת היקיצה בבוקר "המעביר שינה מעיני" ולכן אין לו לברכה אלא ישתדל לשמעה מאדם אחר ולענות אחריו "אמן". כל ברכות השחר, אם לא אמרן קודם התפילה, יכול לאומרן לאחריה, מלבד ברכת נטילת ידיים ואלוהי נשמה.

נכון, אנחנו עסוקים וממהרים בבוקר, אבל אנחנו מספיק מוסריים בשביל להקדיש כמה דקות לומר למי שנתן לנו את החיים ואת הבוקר הנפלא הזה – "תודה".

 

דוקטור תציל אותי!!

'אדם שחלה ונוהג לפי הכללים של האמונה, זוכה לציון טוב בשמים ובעולם הזה. הוא זוכה לעשות תשובה על כמה וכמה עוונות, שהתעורר לשים לב אליהם בגלל חוליו; הוא יוצא מחוזק, והוא יודע את ה' יותר; והוא בודאי זוכה להחלמה מהירה ולהתעלות רוחנית משמעותית. טוב לו בעולם הזה, וטוב לו בעולם הבא.

לעומתו, מי שחסרה לו אמונה, נופל לפחדים, לעצבות, ליאוש, למחשבות רעות על ה', כגון: למה זה מגיע לי? מה עשיתי? וכדומה. אדם כזה לא יזכה להפיק שום תועלת מהחולי שארע לו, וצערו וסבלו גדולים מאד. ובודאי הוא שם מבטחו על הרופאים ועל הרפואות, ועלול לנחול אכזבות קשות ה' ירחם.

על האדם לדעת, שכאשר הוא זוכה לעמוד במבחן האמונה, הוא עושה נחת רוח לה' יתברך, שבשביל האמונה הוא ברא את העולם. וכך הוא מקיים את השליחות שלו, שבגללה הוא בא לעולם; ועל ידי זה יזכה לרפואה שלמה בסבה קלה ולציון טוב במבחן האמונה'

 

"וממכותיך ארפאך"

אדם החולה במחלה כל שהיא, רחמנא לצלן – נמצא במבחן של אמונה. ועליו לפעול על פי שלושת הכללים של האמונה:

  • עליו לדעת שה' עשה אותו חולה, ולא יתלה בסבות טבעיות או בטעויות שעשה וכיוצא בזה.
  • צריך לדעת שזה לטובתו הנצחית, ולתן תודה לה'.
  • עליו לפשפש במעשיו ולחפש בגין איזה עון בא עליו החולי ועליו לשוב בתשובה. רק אחרי שעשה תשובה, אז ראוי לו להתפלל אל ה' יתברך שירפא אותו מחוליו.

 

 

והנה, לכאורה נראה שהרפואה היא מדע ככל מדעי הטבע; חוקרים רציניים ואמינים משקיעים שעות רבות וממון רב בעריכת נסויים ובדיקות כשהם נעזרים לשם כך בציון המשוכלל ביותר. וכאשר הם מגלים מה הם הגורמים למחלה פלונית, וכיצד ניתן לטפל בה, הם מפתחים תרופות ודרכי טיפול במחלה, וכו' וכו'.

לכאורה, זהו דבר יפה והגיוני. הבורא נתן לאדם שכל שיוכל לחקור בטבעי העולם, ולשכלל ולשפר את החיים. ומחובתו של האדם להשתמש בשכלו למטרות טובות אלו או אחרות, שיביאו הרווחה ושמחה לעולם. דבר זה בא לידי ביטוי במישורים רבים שכולנו נהנים מהם: החשמל, מכשירים שונים, טכנולוגיות מתקדמות וכו' וכו'. אם כן גם בענין הרפואה מתבקש שיעשה שימוש בשכל ובתבונה שחנן אותו הבורא, בשביל לשפר את החיים, ולהביא מזור וארוכה לכאבי בני האדם ולתחלואיהם.

השקפה זו מקבלת חיזוק עוד יותר כאשר רואים את דברי חז"ל, שדרשו על הפסוק "ורפא ירפא" – מכאן שנתנה הרשות לרופא לרפא. ואכן, רבים מגדולי ישראל עסקו ברפואה, ביניהם הרמב"ם, הבעש"ט ועוד.

המסקנה היוצאת מדברים אלו היא, כאמור לעיל שהרפואה היא מדע ככל המדעים. וככל שיחקור האדם יותר במדע זה, כך יצליח יותר להמציא תרופות ורפאות למחלות, לפציעות ולתקלות אלו או אחרות בבריאות האדם.

 

האדם המושגח

אולם, כל זה היה נכון מאד, אלו היה מדובר אך ורק ברפואת הגוף גרידא, כמו אצל בהמות וחיות וכו'. אך מאחר שמדובר באדם בעל בחירה, על כן אדרבה ואדרבה, מוכרחים לדעת – ברפואה אין שום טבע ואין שום חוקיות! יש רק השגחה פרטית!

וזה מהסיבה הפשוטה, שמחמת שכל תכלית בריאת העולם היא רק בשביל האדם בעל הבחירה, לכן מובן שעל האדם עצמו, יותר מכל, ישנה השגחה פרטית מדויקת בתכלית הדיוק על כל פרט ופרט מחייו, ובכלל זה – על מצב בריאותו.

כי אף שהטבע כלו מתנהל בכוחו יתברך, אבל ככל שהדברים רחוקים יותר מהאדם, ואינם נוגעים בו באופן ישיר, כך פחות נכרת בהם ההשגחה הפרטית של הבורא. ולכן הטבע בכלליות מתנהל במסלולים קבועים וברורים, ובפרט גרמי המים וכיוצא בזה, אם לא במאורעות מיוחדים, שבהם מחליט הבורא לשנות זאת. וכמו שנאמר: "ויעמידם לעד לעולם, חוק נתן ולא יעבור" (תהילים קמ"ח). וכן אנו אומרים בברכת הלבנה: חק וזמן נתן להם, שלא ישנו את תפקידם.

נמצא שעיקר השגחה הפרטית היא בכל הדברים הנוגעים ישירות לאדם, כגון: פרנסה, ילדים, רפואה וכיוצא בזה. בשם יש לאדם נסיון, ושם אפשר לרמוז לו ולעורר אותו לראות את הטעויות שלו, את החסרונות הרוחניים שלו וכו'.

 

גופו חביב עליו

יותר מכל הדברים הנוגעים לאדם, ביותר ישנה השגחה פרטית על מצבו הבריאותי. תחלואי הגוף והנפש ומכאוביהם משמשים את הבורא יותר מכל כדי לרמז לאדם, מה עליו לתקן, וזה מכמה סיבות:

האחת – שבכל סוגי הרמזים ובנסיונות האחרים, כגון שהבורא מרמז לאדם בממונו וכיוצא בזה, יכול האדם להישאר אדיש ולא להתעורר מהם. אבל כשהדברים מגיעים לגופו ולנפשו – הוא אינו מתעלם.

 

..יסורי הגוף והנפש הם הדבר הקשה ביותר לאדם. וזה דבר שאינו דורש הסבר. כולם יודעים שברגע שאדם חולה, אזי אינו מרגיש שום טעם לחייו. אפילו יהיו לו זהב וכסף וכל מחמדי עולם, אין הם מועילים לו כהוא זה, ואין לו בהם שום שמחה. והם אף מגבירים את הרגשת האומללות שלו, כשרואה שיש לו כל טוב, והוא אינו יכול להנות מזה. ובפרט, אם יש לו יסורי הנפש, שאז גם אם מצבו הגופני מעולה, הוא מרגיש שטוב מותו מחיים. לכן, שגור בפי העולם להגיד: העיקר הבריאות… ממילא, מובן שמצב בריאותו של האדם משמש את הבורא כגורם, שמעורר את האדם יותר מכל דבר אחר.

סבה נוספת – גוף האדם ונפשו מרכבים מרמ"ח איברים ושס"ה גידים, שהם כנגד התורה כולה. כל גיד משס"ה הגידים – כנגד אחד משס"ה מצוות "לא תעשה"; וכל איבר מרמ"ח האיברים – כנגד אחד מרמ"ח מצוות "עשה". כאשר האדם פוגם באיזו מצוה הוא פוגם באותו איבר או בגיד, שהוא כנגד אותה מצוה, וכך הבורא מרמז לאדם בדיוק במה הוא פגם, כדי שיתעורר לעשות תשובה. כי לפי האיבר שנפגע או לפי סוג החולי יכול האדם לדעת במה פגם ובשביל להדריך אותו ולכוון אותו אל יעודו ואל תיקונו.

 

חשבונות של מעלה

…הבורא מנהיג את העולם כפי מעשי האדם, כמבוא ב"פתח אליהו" (הקדמת תיקוני זוהר י"ז): "… לאישתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי דאינון צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא…". פרוש: הבורא ברא את העולם כדי להודיע תקפו וכוחו לני אדם; ולהראות להם כיצד מתנהג העולם, לעיתים במדת הדין ולעיתים במדת  הרחמים – הכל כפי מעשיהם. אם מעשיהם טובים, אז נמתקים הדינים, ומתעורר חסד ורחמים בעולם. וכן ההפך חס ושלום, כי במידה שאדם מודד – בה מודדין לו.

ומאחר וכל חליי האדם הם מהסבה הישירה של מעשיו הרעים ובעוונותיו, ממילא מובן שמדע הרפואה – מדויק, משוכלל ומעמיק ככל שיהיה – אינו יכול לקחת בחשבון את כל הפרטים השייכים לחשבונות של מעלה, כגון: זכויותיו וחובותיו של החולה, ואם עשה תשובה או לא, ומה פסקו לו בבית דין שמעלה וכו' וכו'. וכן בודאי שאין בכח האדם – חכם ומחכם ככל שיהיה – להכחיש גזירותיו של הבורא. ואם הבורא גזר, שפלוני אלמוני יסבול ממחלה מסוימת זמן מסוים, לא יעזרו שום תרופות או טיפולים. וכן ההפך – אם נמתק הדין, ונתבטלה הגזרה, אזי החולה יבריא, גם אם זה נוגד את כל מה שמדע הרפואה יודע.

בשביל לעורר את המחשבה לענין זה נתבונן: שני אחים תאומים נולדו בעלי אותם טבעים, גדלו באותה סביבה, אכלו את אותו אוכל וכו'. אמנם בשנים הראשונות של חייהם יתכן שמצבם הבריאותי יהיה דומה, אף שגם זה אינו ודאי, אבל כשיתבגרו יותר, ויתחילו להתגלות בכל אחד מהם החולשות, הכאבים, והמחושים וכו', שיש לאנשים מבוגרים, יראו שלכל אחד מהם יש ה"חבילה" הפרטית שלו. ומזה הוכחה ברורה, שמצב הבריאות היא לפי האדם ולפי מעשיו, ולא לפי הטבע. כי אלו היה טבע, היה צריך להיות מצבם הבריאותי דומה מאד, ואף שוה לחלוטין.

 

נסים ונפלאות

ענין זה, שאין שום טבע ברפואת האדם, מקבל יתר תקף כאשר רואים בברור, שברגע שהאדם מתקן מה שצריך ברוחניות, מיד חולפת המחלה בלי שום דרך טבע כלל. אלו היה איזה טבע בכל ענין הרפואה,היה צריך להיות, שגם אחרי שאדם עשה תשובה, ודינו השתנה, יהיה מוכרח להעזר בתרופות; וכן ישנם מצבים, שכבר נגרם נזק בלתי הפיך, ולא מועיל כלום חס ושלום, וכו' וכו'.

אבל מאחר שאין הדברים כך כלל ועיקר, ורואים בחוש, שברגע שאדם תיקן מה שצריך לתקן, מיד משתנה מצבו מן הקצה אל הקצה בלי שום תהליך טבעי, והוא נהיה בריא כהרף עין, מזה רואים בברור יותר ויותר, שכל מה שקשור לרפואה – אין בו שום טבע.

וזה דבר שהרב מחבר הספר ראה במו עיניו במאות מקרים, בין שלוה חולים והדריך אותם, והיה עד לשינוי טבע מידי וקיצוני, מיד כשעשו תשובה, ובין במקרים אישיים, שחזה על גופו, כיצד משתנה הטבע בשינוי מוחלט ומיידי, מיד כשהבין מה עליו לתקן.

אחד מהמקרים שעבר על בשרו, ושנתן לספר אותם, ארע בשבת. אחת משניו החלה מתנפחת כמו מדלקת קשה, וכאבים עזים אחזו אותו. הרב אמר לבני ביתו, שהוא מוכרח ללכת לעשות טיפול שורש.

מה?! – תמהו – אתה הולך בשבת לרופא שינים? מותר לעשות בשבת טיפול שורש? – כן – ענה להם – חובה לעשות טיפול שורש. אני סובל כאבים קשים. וכי מותר לסבול בשבת קדש? אני הולך לעשות טיפול שורש אבל אצל הרופא הגדול בכבודו ובעצמו, אצל ה' יתברך.

הלך הרב לשדה, שהיה קרוב מקום, והחל לדבר עם ה', ולבקש ממנו שיראה לו על איזה עוון הוא קבל את הנפחיות הזו בשן. הוא בדק עצמו, ופשפש במעשיו, ולא עזב את חיפושיו, עד שמצא את הדבר שבגללו נענש. ומיד לאחר שעשה תשובה – תכף נעלמה הנפיחות, והכאבים חלפו ואינם! בלי אנטיביוטיקה, ובלי להמתין שתרד הנפיחות קמעה קמעה, בלי שום טבע! מיד משתקן מה שצריך, מיד חלף גם הדבר שבא לעוררו לכך.

אין טבע!

וזהו הדבר שאנו רוצים לחזק בו מאוד את כל החולים – אין שום טבע כלל! ומי שילך בדרך של התפילה ושל התשובה, יראה נסים גלויים עין בעין. כי כאשר הבורא רוצה לרפאות משהו, הוא לא צריך שום עזרה בכך וזה שמובא (ל"מ סב), שעקר טעותם של הרחוקים מאמונת השם יתברך, הוא מחמת שבגלוי רואים שהנהגת העולם היא על ידי מערת המזלות. על כל נפלו בטעויות כל אחד לפי טעותו: יש שחושבים, שהכל על פי הטבע, עולם כמנהגו נוהג: ויש שמאמינים בבורא, אבל חושבים שצריך לעבוד את האמצעי, כפי שטעו בעגל. שרצו לעשות את העגל אמצעי בינם לבין השם יתברך, ואמרו: "אשר ילכו לפנינו" (שמות לב"ב), בחינת אמצעי.

ובטעויות כאלו רבים נכשלים, ועושים את הסבות אמצעי בינם לבין השם יתברך. הינו, מאמינים בהשם יתברך, אבל מאמינים גם כן באמצעי, ואומרים שצריך לסיבות. היינו שמאמינים למשל בסבה של פרנסה, שהוא  המשא ומתן. ועושים מהסבה של משא-ומתן עיקר, כאילו, חס ושלום, בלא הסיבה של משא ומתן, אין יכולת ביד השם יתברך לתן להם פרנסה. וכן בסבה של הרפואה, שהוא סמים ורפואות, עושים מהם עיקר, כאילו, חס ושלום בלי הסמים ובלי הרפואות, אין יכולת ביד השם יתברך לרפא.

ואין הדבר כן. כי הקדוש ברוך הוא סיבת כל הסיבות, ועילת כל העילות, ואין צריך לשום סבה, ובעסקינו באלו הסיבות, צריך להאמין בהשם יתברך לבד, ולא לעשות מהסיבות עיקר.

 

חבל על כל דקה

צריך שינצל החולה את המצב, שהוא נמצא בו, בשביל לפשפש במעשיו. ישנם חולים השוכבים שעות רבות בלא מעש בבתי חולים או בבתיהם, ועליהם לדעת שזה מכון משים, כדי שינצלו את העובדה, שהם טרודים ואינם עסוקים במרוץ החיים, בשביל לעשות חשבון נפש. ומה עוד, שבגלל החולי נחלשות התאוות, ויש לאדם אפשרות להתבונן על החיים בצורה בלתי משוחדת. מה נוראה התופעה ששמים לחולה מכשיר טלויזיה מול העינים. ובכך מסיחים את דעתו, ואין מניחים לו את האפשרות לעשות מה שבאמת הוא צריך לעשות – לעסוק בתשובה ובתפילה ובחשבון נפש.

 

בהצלחה

אדם שחלה ונוהג לפי הכללים של האמונה, זוכה לציון טוב בשמים ובעולם הזה. הוא זוכה לעשות תשובה על כמה וכמה עוונות, שהתעורר לשים לב אליהם בגלל חוליו; הוא יוצא מחוזק, והוא יודע את ה' יותר; והוא בודאי זוכה להחלמה מהירה ולהתעלות רוחנית משמעותית. טוב לו בעולם הזה, וטוב לו בעולם הבא.

לעומתו, מי שחסרה לו אמונה, נופל לפחדים, לעצבות, ליאוש, למחשבות רעות על ה', כגון: למה זה מגיע לי? מה עשיתי? וכדומה. אדם כזה לא יזכה להפיק שום תועלת מהחולי שארע לו, וצערו וסבלו גדולים מאד. ובודאי הוא שם מבטחו על הרופאים ועל הרפואות, ועלול לנחול אכזבות קשות ה' ירחם.

על האדם לדעת, שכאשר הוא זוכה לעמוד במבחן האמונה, הוא עושה נחת רוח לה' יתברך, שבשביל האמונה הוא ברא את העולם. וכך הוא מקיים את השליחות שלו, שבגללה הוא בא לעולם; ועל ידי זה יזכה לרפואה שלמה בסבה קלה ולציון טוב במבחן האמונה.

(מתוך הספר בגן האמונה)

אשר יצר

ברכת אשר יצר, מתי ולמה וסגולותיה

נתנאל לייפר

ברכת "אשר יצר", אותה מברכים בתפילת שחרית ובמשך היום לאחר עשיית הצרכים, הינה אחת הברכות היותר קלות להבנה, ניתן לברך אותה בקלות תוך כדי הזדהות וכוונה אמיתית.

ככל שהמדע מתקדם, אנו מבינים יותר ויותר את נפלאות הבריאה וגוף האדם, המערכות המשוכללות שפועלות ללא הרף במיליוני פעולות מדויקות ומתוחכמות כדי לבלוע את המזון לעכלו להוציא ממנו את החומרים הנצרכים לגוף ולהיפטר מהפסולת. על כל אחד מהתהליכים אותם הזכרנו בשתי מילים נכתבו ספרים מדעיים רבים המנסים להבין ולהסביר את מורכבות הפעולות ואת הדרך לטפל בהן כאשר הן נפגעות.

אנו רגילים בשטף החיים לראות כל דבר כמובן מאליו וברור שיקרה ללא תקלות וללא בעיות אך אלו שסובלים מבעיות עיכול ומעיים, אבנים בכליות וכדו' יודעים כי כל תקלה ולו הקטנה באחד מהתהליכים גורמת לייסורים רבים ובמקרים רבים לאשפוז בבית חולים ולצורך בניתוחים מסובכים ותרופות יקרות.

אחד מגדולי ישראל של הדורות הקודמים אמר פעם כי אם האדם היה יודע ומעריך את הנס שגופו מתפקד כראוי היה מתקשר לביתו בכל פעם שהתפנה כדי לבשר להם שהכל בסדר…

הברכה הקצרה (כ20 שניות) היא עצירה לרגע לצורך התבוננות והכרה בנפלאותיו של הבורא וההודאה על המערכת המשוכללת השוכנת בקרבנו ופועלת ללא תקלות

ברכת "אשר יצר" ידועה גם כסגולה לבריאות איתנה ולמניעת מחלות רבות (בשם החפץ חיים) וישנם סיפורים רבים על כאלו שקיבלו על עצמם לאומרה בכוונה ומתוך הכתב ונרפאו ממחלותיהם השונות.

שאלה : כמה זמן אחרי שיצא מבית הכסא יברך?
תשובה : יברך מיד לאחר שייטול או ישטוף את ידיו אם אין לו כלי ליטול בו, עד חצי שעה לאחר מכן. יש להקפיד לומר את הברכה במקום נקי בלבד.

להורדת ברכת אשר יצר לחץ כאן

 

מה טמון בברכה זו?

ברכה זו היא הודיה לאלוקים על ניתוח קשה ומסובך, שנעשה בגופנו זה עתה, ניתוח זה מתבטא בניקויו של הגוף מן הפסולת שבו ועלינו להודות על כך בכל לבבנו ובכל נפשנו.

הדבר הראשון שיש להודות עליו, הוא, שהניתוח נעשה באופן הקל ביותר.
הדבר השני, שהוא נעשה ללא הרדמה וסיכונים.
השלישי, ללא כאבים ויסורים.
הרביעי, אנו ודים שהניתוח נעשה על ידי הרופא הגדול ביותר שקיים בעולם, והוא השם יתברך.
הדבר החמישי שהניתוח נעשה חינם אין כסף.

על כל אחד מחמשת הדברים הללו, יש לתת הודיה גדולה לאלוקים ולהללו ולשבחו בברכת 'אשר יצר'.
(מתוך הספר 'ברכי נפשי, המייחס זאת לרבי אליהו' ראטה)

עוד משהו: אם היינו חושבים לרגע ומנסים להתבונן מה נעשה בגופינו, מהרגע שהאוכל נכנס לפה עד שהוא יוצא מהגוף, הינו שולחים כל יום sms לכל חברינו וידידינו שידעו שהכל עבר בשלום.
(עפ"י רבינו ירוחם ממיר מגדולי בעלי המוסר בדור העבר)

יש לכם שאלה? לחצו כאן והרב של האינטרנט יענה לכם 

 

ברכת אשר יצר

ברכת אשר יצר להורדה

ברכת אשר יצר הינה ברכה מיוחדת שהתקינו חז"ל בכל פעם שאדם יוצא לאחר עשיית צרכיו בחדר השירותים. ברכה זו מהללת ומברכת על היכולת המופלאה של גוף האדם להתנקות ועל החכמה שביצירת האדם באופן מופלא ומתוחכם. לברכה זו כאשר נאמרת בכוונת הלב אמיתית וכנה סגולות מרפא וכבר הפליגו גדולי ישראל באמירת הברכה במתון ובכוונה עצומה. בבתי עסק ובבניינים ציבור רבים בישראל נהגו לתלות שלט מהודר עם נוסח הברכה על אחד הקירות הסמוכים ליציאה מהשירותים.

 

אשר יצר עדות המזרח

נוסח ברכת אשר יצר כוללת את הפתיחה המוכרת של ברוך אתה השם אלוקינו…וממשיך עם יתר הברכה שתוכלו לראות כאן בתמונה:

אשר יצר ספרדי שונה אך במקצת מהנוסח האשכנזי, אמנם הברכה החותמת זהה.

  • "יצר את האדם בחכמה" כאמור על פי ספר בראשית, הקב"ה יצר את האדם "בצלם אלוקים" מבחינה רעיונית רוחנית. גם בדברים שלכאורה נתפסים כנחותים, בזויים ומלוכלכים כמו הפרשת צואה יש להם חכמה והגיון אלוקי רוחני.
  • "נקבים- נקבים, חלולים-חלולים" הכוונה למורכבות שיש בנקבי גוף האדם וכל סתימה או פתיחה שלהם שלא בצורה הטבעית והנכונה עלולה ליצור פגם ומום באדם חלילה.
  • "מפליא לעשות" – הכוונה לכך שרוח האדם נשמרת בתוך הגוף אף על פי שהוא מלא בנקבים הפתוחים לחלל האוויר החיצוני.

נקיות בזמן הברכה

כיוון שאי אפשר לדבר דברים שבקדושה בתוך בית הכיסא (שירותים) צריך לומר אותה מיד לאחר צאתו משם ובמקום נקי ללא ריח רע. לפני הברכה צריך לשטוף את הידיים במים ובניגוב.

 

על מה אומרים אשר יצר

למעשה בכל פעם שהאדם מתפנה, צריך לברך ואפילו על טיפה אחת. גם אם אדם נכנס לשירותים עשרות פעמים במהלך היום יש לברך על כל פעם ופעם שנכנס לשם. אמנם אם סיים ויצא מהשירותים אך מייד מרגיש בעצמו שצריך לחזור לשירותים ולהוציא שוב, אינו מברך אלא חוזר פנימה עד שמרגיש בעצמו שבוודאות התנקה לחלוטין.