משה ויטמן

מצווה להתרחץ בערב שבת לכבוד השבת, והרחצה טוב שתהיה במים חמים או פושרים. מי שאינו יכול מחמת חולשה, או שאין לו זמן להתקלח, ישטוף לפחות את פניו וידיו במים חמים או פושרים.

למרות שבערב שבת מצווה להתקלח, יש להיזהר שלא להתקלח בדקות האחרונות שלפני כניסת השבת, כי הרחצה כרוכה בפעולות רבות שחלקן אסורות בשבת, כפי שנפרט בשורות הבאות.

בשבת אסור להשתמש במים מדוד השמש או דוד החשמל (בוילר), כי כשאנחנו פותחים את הברז של המים החמים, נכנסים מים קרים באופן אוטומטי אל תוך הדוד, והם מתחממים ומתבשלים מהמים החמים שכבר נמצאים בדוד.

מותר לרחוץ תינוקות וילדים קטנים גם במים מדוד השמש, במקרה הצורך.

גם אם יש לנו מים חמים שאין מקורם בדוד, או שסגרנו את הברז המוביל מים אל הדוד ואין כאן חשש של בישול – עצם הרחצה במים חמים אסורה בשבת, למעט במקרה של אדם חולה או יולדת בשלושת הימים שאחרי הלידה – ובכאלו מקרים יש לשאול רב פוסק הלכה שיורה את הדרך בה ננהג.

בימים החמים וכשיש צורך בכך מותר להתרחץ בשבת במים קרים.

ברחיצת הגוף, אסור להשתמש בגוש סבון או במשחת סבון, אך מותר להשתמש בסבון נוזלי ובשמפו, כמו גם במרכך שיער.

אסור לחפוף את השיער בשבת, אך מותר להזרים מים קרים על השיער ולהרטיב אותו בלי לגעת בו.

אחרי המקלחת אסור לנגב את השיער בכח או לסחוט אותו, ויש להניח עליו את המגבת בעדינות שתספוג מעט את המים, או לאפשר לו להתייבש מעצמו.

אסור לסרק את השיער, בין אם הוא רטוב או התייבש, אך מותר להשתמש במברשת רכה שברור לנו שלא תתלוש שערות, והשימוש צריך להיעשות בעדינות, רק לסדר מעט את השיער ולא לנסות לפתוח את הקשרים.

כשמסיימים להתנגב אסור לפרוש את המגבת על החבל או על מתקן הכביסה, אך אפשר לפרוש אותה על גבי דלת או כסא וכדו'.

אחרי המקלחת מותר להשתמש בדאודורנט נוזלי הנמרח על הגוף בעזרת כדורית, וכן בדאודורנט המותז באמצעות תרסיס, אך אסור להשתמש בדאודורנט גוש (סטיק).

כל ההלכות האמורות לגבי מקלחת בשבת נוהגות גם לגבי טבילה במקווה, בין לנשים הטובלות להיטהר מטומאת נדה כשהן מסיימות לספור שבעה נקיים, והן לגברים הנוהגים לטבול במקווה בבוקר לפני התפילה. עם זאת, הותרה טבילה במים חמים בשבת, למרות שהרחצה בהם אסורה.

אשה שרוצה לטבול בליל שבת כדי להיטהר מנדתה, צריכה להתרחץ במים חמים מערב שבת, כי הטבילה חייבת להתבצע אחרי רחצה יסודית במים חמים, ולאחר כניסת השבת אסור להתרחץ במים חמים.

יעקב לוסטיג

שבת קודש היא יום המנוחה של העם היהודי. כולנו מסבים סביב שלחנות ערוכים, שותים יין, אוכלים דגים ובשר, שרים שירי קודש ונהנים מהרוגע האבסולוטי שמעניקה לנו שבת המלכה.

אבל בכל זאת, רבים תוהים: למה בעצם אסור לעשות בשבת מלאכות קלות. בואו נדבר על בישול למשל. אם אני אוהב לבשל, כיף לי לבשל, ואני מכין עכשיו ארוחה לשעת הצהרים של יום השבת, למה אסור לי לבשל? הרי זה לא יפגע במנוחה שלי אם אני עכשיו אוציא מהמקפיא מנות של בשר עוף, אתבל מעט ואכניס לתנור. אז למה זה אסור?

את השאלה הזאת הפנינו לרב אליהו שלזינגר, רבה של קרית יובל בירושלים:

"כל איסורי השבת שהתורה אסרה, אינם תלויים בשאלה אם הם מלאכה קשה או קלה לביצוע. מותר לסחוב ארון בשבת אם יש בכך צורך, למרות שהארון כבד מאוד והעבודה הזאת קשה במיוחד. אין איסור בכך. מותר לסחוב ספסל או שלחן ממקום למקום בשבת, התורה לא אסרה עלינו לעשות זאת.

מה התורה כן אסרה? לעשות פעולה של יצירת דבר חדש. יצירה חדשה. כשאדם מדליק חשמל הוא יוצר יצירה חדשה, כשהוא מדליק אש הוא יוצר יצירה חדשה. גם אדם שיש לו כבר אש דלוקה מערב שבת, אבל הוא מבשל עליה דברי מאכל, הוא יצר יצירה חדשה. אם ערבב חומרים והכניס לתנור אפייה שכבר היה דולק, ואפה עוגה, הוא יצר יצירה חדשה.

על זה אמרו חז"ל: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. ומי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?".

• אבל אם הבישול נעשה לצורך סעודת השבת, יש בזה מצווה של עונג שבת. לא כך?

נכון שיש לנו מצווה לענג את השבת, וזו מצווה חשובה מאוד, אבל היא אפשרית רק במצב שהאדם לא עובר על איסורי שבת. אם אדם עובר על איסורי שבת, הוא עושה 'מצווה הבאה בעברה' שאמרו חכמינו שהיא אינה רצויה לפני הקדוש ברוך, כך שלא רק שיש לו כאן עבירה של חילול שבת, אלא גם המצווה של עונג שבת איננה.

יבוא אדם ויטען שבשבילו לראות סרט זה עונג שבת, וכי יעלה על הדעת שנאמר שהוא מקיים מצווה כשהוא רואה סרט בשבת? ודאי שלא. כשהוא מחלל את השבת לצרכי הנאתו הוא מענג את עצמו. לא את השבת.

לא בכדי השתמשו חז"ל בביטוי "לענג את השבת". העונג צריך להיות הדדי, שגם האדם יתענג בשבת, ושגם השבת תתענג כביכול ממעשי האדם. על ידי שאנחנו מקיימים את הלכות השבת, ומקפידים להימנע ממה שאסור לעשות בשבת – אנחנו גורמים לה לעונג.

• אבל האיסור הוא לכאורה רק על הבישול. למה אסור אם כן לערבב את האוכל שבתוך סיר חם על הפלטה?

כמו שאמרנו מקודם, אסור בשבת ליצור יצירה חדשה. יש בזה שלב נוסף: לא רק שאסור ליצור יצירה חדשה, אלא אסור גם להקדים את יצירתה של יצירה שכבר נמצאת באמצע הייצור. אם הנחנו על הפלטה סיר של חמין, וככל שהוא מתחמם יותר ושוהה זמן רב יותר על הפלטה טעמו של התבשיל משתבח, כשאנו מערבבים את התבשיל אנחנו ממהרים את הבישול שלו, ולכן אסור לעשות זאת בשבת.

• ומה לגבי ה'גזרות' הרבות שגזרו חכמים? מה הסיבה שאנחנו צריכים להימנע מכל כך הרבה פעולות בשבת?

חכמים גזרו גזרות בהלכות שבת משני טעמים עיקריים. האחד להרחיק אותנו מהאיסור, והאחר הוא שלא יהיה מצב שבו אנחנו מתנהגים בשבת כאילו היה זה סתם יום של חול, ואפילו אם אנחנו לא מחללים את השבת. לכן אסור להניח על האש סיר עם תבשיל שכבר התבשל כל צרכו, כי זה נראה כאילו אתה מבשל, ובשבת אנחנו צריכים להיות אנשים אחרים, שאפילו לא ניראה כמי שעושים מעשים של יום חול.

זאת גם הסיבה שגזרו חכמים איסור 'מוקצה', שקובע שאסור לנו לגעת בשבת בכלים שאינם שימושיים עבורנו ועוד. הסיבה היא שבכל רגע נזכור ששבת עכשיו, אסור לגעת בזה ובזה ובזה, אסור להרים חפץ פלוני ולהזיז חפץ אלמוני, הראש כל הזמן עסוק בלשמור את השבת כהלכתה.

תארו לעצמכם אדם שבכיסו יהלום ששווה מיליוני דולרים. וכי יעלה על הדעת שלרגע אחד הוא ישכח שיש יהלום יקר כל כך בכיסו? הלא בכל רגע הוא ימשש כדי לוודא שהיהלום במקומו מונח ולא אבד לו חלילה. אז איך אפשר לשכוח את השבת הקדושה?

• מאחר ובאמת שמירת שבת זו משימה קשה כל כך, אולי הרב ייתן לנו קצת דברי חיזוק, שנשמע קצת על גודל השכר של שומרי שבת, וכך יהיה לנו יותר קל לקיים את הלכותיה.

כתוב בספר ה'זוהר' הקדוש שחיבר התנא הצדיק רבי שמעון בר יוחאי: "רזא דשבת, איהי שבת" – בתרגום מארמית לעברית: "הסוד של השבת היא השבת".

בתוך השבת יש הרבה סודות. השבת עצמה היא סוד נפלא. מי שזכה לטעום את טעם השבת יודע. אנשים שכבר רגילים לשמור שבת מרגישים את זה. לשבת יש טעם אחר. האוכל עם טעם מיוחד, התפילות עם טעם מיוחד, לימוד התורה יש לו טעם אחר. כשנכנסת השבת אנחנו מרגישים שאווירה מיוחדת יורדת על העולם, הכל הופך שליו יותר, רגוע, שמימי ורוחני.

זה הסוד שבתוך השבת. יש בה, בשבת, סוד קסום שרק מי ששומר שבת יכול להרגיש אותו.

אז נכון שבהתחלה יהיה לכם קשה קצת לשמור שבת, לוקח זמן עד שמתרגלים, אבל אחרי שמתרגלים ולומדים את כל ההלכות לומדים לדעת שהתחושה הזאת שווה את כל המאמץ וההשקעה. עוד לפני שנדבר על השכר בעולם הבא, כבר בעולם הזה החוויה של שמירת השבת שווה את כל המאמץ.

בזמירות השבת אנחנו שרים: "כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת כדת מחללו שכרו הרבה מאוד על פי פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו".

שימו לב למילים, יש מצב של "שומר שבת כדת מחללו". זה אדם שנמנע מלחלל שבת, ולא משנה איך. הוא יכול להיכנס למיטה בערב שבת ולישון עד אחר השבת, הוא לא חילל את השבת. אשריו ואשרי חלקו!

אבל יש מצב הרבה יותר גבוה, הרבה יותר רוחני. יש מצב של מי שמקיים "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם". הוא לא רק "שומר" שבת, אלא "עושה" את השבת. הוא לא רק מונע את עצמו מלחלל את השבת באופן פאסיבי, אלא באופן אקטיבי שומר את השבת, מתפלל, שר זמירות, מתענג בסעודה, לומד תורה. אדם כזה זוכה שיתקיים בו "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". זהו בוודאי המצב שבו כל אחד מאתנו היה רוצה למצוא את עצמו.

יעקב לוסטיג

מי מאתנו אינו פותח את הבוקר בכוס קפה חם ומהביל? ומי אינו מבקש לשתות בשבתות החורפיות כוס תה רותח שיחמם מעט את העצמות הקפואות?

אבל בשבת אסור לבשל, וכולנו יודעים שהקפה והתה מתבשלים בתוך הכוס עם המים הרותחים. אז מה אומרת ההלכה, מותר להכין קפה ותה בשבת או שכמו המרק והדגים צריך להכין אותם מערב שבת?

בשורות הבאות נשתדל לתת את תמצית ההלכות הקשורות להכנת קפה ותה בשבת קודש:

בראש ובראשונה חשוב לזכור, שאסור להרתיח את המים בשבת, בין אם אנחנו מרתיחים אותם בקומקום חשמלי ובין אם אנו מניחים אותם על גבי הפלטה החשמלית בתוך סיר או פינג'אן. המים חייבים להתבשל עוד לפני השבת.

מאותה סיבה אסור להשתמש בשבת במכשירים כדוגמת 'תמי 4' ודומיהם במידה ואינם נושאים כשרות מיוחדת לשבת, משום שהם פועלים בצורה שבה המכשיר מרתיח בכל פעם כמות קטנה של מים, ולאחר שאנו מוציאים מים מהמיכל, נכנסים מים קרים לתוך המיכל ומתבשלים בשבת.

חשוב לזכור שכמו שהאיסור לחלל שבת חשוב לנו מאוד, כך גם יש מצווה חשובה שנשמור על עצמנו ונמנע את עצמנו ממצב של סכנה. לכן חשוב מאוד לא להניח את המים הרותחים בצורה מרושלת, מה שעלול לגרום מאוחר יותר לכוויות קשות מאוד חלילה וחס.

את הקפה עצמו אפשר להכין בצורה רגילה: אפשר לצקת את המים מהמיחם אל הכוס גם אם בכוס יש קפה,  סוכר או סוכרזית. (בקהילות האשכנזים נהגו להחמיר ולמזוג את המים הרותחים אל תוך הכוס, ורק לאחר מכן להוסיף את הקפה והסוכר).

לגבי הכנת תה הדין שונה: אסור לצקת מים על גבי שקית תה שמעולם לא התבשלה. כך גם אין להכניס את שקית התה לתוך הכוס שלתוכה יצקנו מים. הדרך הטובה ביותר היא להכין תמצית תה מרוכזת מערב שבת, בכוס או בכלי אחר, וכשאנו מכינים את התה בשבת ניצוק מהתמצית מעט אל תוך הכוס עם המים הרותחים.

עם זאת, במקרה ושכחנו להכין תמצית תה מערב שבת, אפשר להקל ולהכין תה ב"כלי שלישי". כלומר: לשפוך את המים מהכוס הראשונה לכוס נוספת ורק אז להכין את התה (אפילו אם שקית התה היתה בכוס לפני ששפכנו לתוכה את המים).

בשפה ההלכתית מכנים את המצב הזה "כלי שלישי". כלומר: כשהמים בתוך המיחם הם נחשבים ל"כלי ראשון". כשאנו יוצקים אותם לכוס מספר 1, היא נחשבת ל"כלי שני", וכשאנו מעבירים את המים לכוס מספר 2 – היא נחשבת "כלי שלישי".

הכלל ההלכתי הוא שכלי ראשון מבשל – ולכן אסור להכניס שום דבר שאינו מבושל לכלי ראשון. כלי שני אינו מבשל ולכן מותר להכניס לתוכו פלח לימון או עלי נענע. עם זאת, מוצרים שנחשבים ל'קלי הבישול', ואנו רואים בעינינו שהם מתבשלים גם בכלי שני, כמו עלי תה או ביצה, אסור לבשל אותם גם בכלי שני אלא רק בכלי שלישי.

מהסיבה הזאת, מותר גם למזוג חלב לכוס הקפה, למרות שהחלב לא התבשל, כי הכוס היא כלי שני, אבל אסור למזוג מים מהכלי הראשון אל תוך כוס שיש בה חלב שמעולם לא התבשל, כי המים מגיעים הישר מהכלי הראשון אל החלב, לפני שנגעו בכלי השני ואנו מתייחסים אליהם ככלי ראשון ממש .

יעקב לוסטיג

בכל בית בו שומרים את השבת יושבים כל בני המשפחה לסעודת שבת המאחדת את כל המשפחה, שרים זמירות, מקדשים על היין ואוכלים חלות קלועות עם מיטב המעדנים של עקרת הבית.

אלא שעם האוכל בא הלכלוך… וכמאמר הפתגם שעובר מאמא לבת: "חטאים, כביסה וכלים – אף פעם לא נגמרים", גם בבית שלכם יש לשטוף את הכלים אחרי הארוחה.

אז קודם כל נדגיש שבשבת מותר לשטוף כלים, ובלבד שנקפיד לעשות זאת מבלי לעבור על איסורים נוספים.

דבר ראשון שחשוב לדעת זה שאסור להשתמש בברז של המים החמים. כשאנו משתמשים במים החמים היוצאים מהדוד, נכנסים במקומם מים אחרים ומתחממים כשהם מתערבבים במים הרותחים שכבר נמצאים בדוד ובכך אנו גורמים לבישולם ועוברים על איסור בישול.

את הכלים אפשר לשטוף עם סבון לכלים, אבל רק אם הוא סבון נוזלי. אסור להשתמש בגוש של סבון או במשחת ניקוי בשבת.

אסור להשתמש עם ספוג, 'סקוטש ברייט', או צמר פלדה.

אפשר להשתמש ב'ננס', מעין סקוטש ברייט שעשוי מפלסטיק מחורר.

הכלל הוא: כל דבר שסופג מים, וממילא גם אפשר לסחוט אותו, אסור להשתמש בו כדי לשטוף את הכלים, אבל דבר שאינו סופג את המים ואי אפשר לסחוט אותו – מותר בשימוש.

בבתים רבים נוהגים להשתמש בשקיות מזון מרשרשות כתחליף לסקוטש ברייט. מקמטים את השקית ומשתמשים בה לשטיפת ושפשוף הכלים, וזוכים בכלים נקיים ללא חשש חילול שבת.

חשוב לזכור – אסור לעשות בשבת פעולות שאינן לצורך השבת עצמה. לכן מותר לשטוף כוסות כדי שיהיו מוכנות לשימוש חוזר בשבת, אבל אסור לשטוף סירים כי בשבת אנחנו לא יכולים לבשל בהם, והשטיפה אינה לצורך השבת.

עם זאת, מותר לשפוך את תכולת הסיר לכיור או לפח, ולמלא בסיר מים כדי שהאוכל לא יתקשה ואחרי שבת יהיה קשה מאוד לנקות אותו. כמו כן מותר לשטוף את הכוסות והצלחות אם נצטרך לארוחה שנאכל עוד במהלך השבת. זאת, גם אם יש לנו בארון עוד כלים רבים אחרים שאנו יכולים להשתמש בהם במהלך השבת.

אחרי השטיפה, מותר לנגב את הכלים, אבל יש להיזהר שהמגבת לא תהיה רטובה מדי כי בכזה מקרה יש חשש שאנו סוחטים אותה תוך כדי השימוש בה.

יעקב לוסטיג

"פיקוח נפש דוחה שבת". כולם יודעים את זה. אם לפנינו אדם שנדקר על ידי מחבל בבטנו חלילה, ויש חשש שהוא ידמם למוות, אין ספק שמותר להתקשר למד"א, להזמין אמבולנס ולעשות כל מה שצריך כדי להציל את חייו של הפצוע.

אבל מה קורה כשמדובר בתינוק בן שבועיים שסובל מחום גבוה? ואם בכלל לא מדובר בחשש לחיי אדם אלא רק בילד שהתפרע ושבר יד? ובכלל, אם כואב לי הראש בשבת, אני יכול לבלוע אקמול או שאסור לעשות את זה?

לפני שנתחיל לפרט את ההלכות הקשורות בנושא, נקדים ונחלק את כל הנושא הרפואי בשבת לשלושה חלקים מרכזיים:

• חולה שיש בו סכנה – כלומר חולה שחייו תלויים לו מנגד, ויש חשש שאם לא נטפל בו כראוי נגרום לכך שהוא יהיה במצב של סכנה לחייו.
• חולה שאין בו סכנה – אדם שסובל משפעת לדוגמה. הוא מרגיש רע מאוד, קשה לו לצאת מהמיטה, הוא לא מסוגל לאכול כמעט כלום, אבל לא נשקפת שום סכנה לחייו.
• 'מקצת חולי' – כלומר אדם שאינו מרגיש טוב, אבל הוא יכול לתפקד כרגיל. קצת כואבת לו השן, אבל זה לא מפריע לו לסדר היום, הוא יכול לצאת לבית הכנסת, לסדר מעט את הבית ואפילו לשבת בראש השולחן ולנהל את הארוחה המשפחתית ביד רמה.

המקרה הראשון, של 'חולה שיש בו סכנה', הוא מקרה קלאסי העונה להגדרה 'פיקוח נפש דוחה שבת'. עבור חולה כזה מותר לעשות כל דבר שיגרום לו להרגיש טוב יותר, ובלבד שהדבר קשור למצבו הבריאותי. אסור לנו להדליק לו מוזיקה כדי לשמח אותו, אבל מותר לכבות את המזגן אם קר לו, או לחלופין להדליק לו תנור כדי שלא יסבול מקור. את כל המלאכות האלו מותר לעשות בלי שום חשש, ולא צריך לחפש גוי שיעשה אותן במקומנו.

חשוב שנזכור, שאותו אלוקים שצווה עלינו לשמור את השבת, הוא זה שצווה עלינו לחלל אותה כשצריך להציל חיי אדם. אין לנו שום סיבה לחשוש מביצוע המלאכות הללו ומי שמונע את עצמו מלהזמין אמבולנס בשבת לאדם שנמצא בסכנה – עונשו גדול מאוד.

המקרה השני, של 'חולה שאין בו סכנה', מורכב יותר. אסור לחלל עליו את השבת, אסור להדליק לו מאוורר או מזגן, ואסור גם להתקשר לרופא כדי להתייעץ אתו איך אפשר להקל על סבלו של החולה. אם יש לנו חשש שאולי החולה נמצא במצב של סכנה, אפילו אם זה רק ספק קל – חובה להתקשר לרופא או להזמין אמבולנס כנ"ל, אבל כל עוד ברור לנו שאין כאן סכנת חיים אסור לחלל עבורו את השבת.

עם זאת, מותר לבקש מגוי שידליק עבורו תנור אם קר לו, או אם יש לו צורך בכך שיבשל לו מרק טעים, וכמובן שמותר לתת לו לבלוע תרופות, אם הדבר אינו כרוך בחילול שבת. כלומר, החולה יכול לבלוע אקמול, או אנטיביוטיקה, או כל תרופה אחרת. אבל אסור ללכת לקנות את התרופה בשבת ולבקש מרופא יהודי שיכתוב לו מרשם.

המקרה השלישי, של 'מקצת חולי': אסור לו לבלוע תרופות, אסור אפילו לבקש מגוי שיבצע עבורו מלאכות, ואסור אפילו לעשות מעשים של רפואה כמו למשל לגרגר עם מי מלח בגלל כאב שיניים. מותר לעשות מעשים של רפואה ולקחת תרופות רק כשמדובר במשהו שכך רגילים לעשות, כלומר, אפשר לאכול דבש, גם אם המטרה היא להרגיע את כאב הגרון, וכן אפשר למצוץ פלח לימון יחד עם כוס תה חם.

במקרים של כאב ראש, יש לזה פתרון קל מאוד אם כאב הראש החל כבר לפני השבת: ממיסים כדורי אקמול או אופטלגין וכדו' בכוס עם מים, ובשבת מותר לחולה לשתות את המים הללו, ובתנאי שהדבר אינו ניכר לכולם שהוא עושה את זה לצורך רפואה, ונראה כאילו הוא שותה מים להנאתו.

חשוב לציין שההבדל בין 'חולה שאין בו סכנה' ל'מקצת חולי' נקבע על פי פרמטר קל ופשוט: אם החולה נופל למשכב בגלל החולי או הכאב, כלומר הוא סובל מכאב שיניים שמטריף את דעתו ומחליש את כל גופו עד שהוא לא יכול לצאת ולטייל ברחוב להנאתו, או לשבת על יד השולחן לסעודת שבת, הרי הוא בגדר 'חולה שאין בו סכנה'. אבל אם הכאב הוא כאב קל, או אפילו מציק, אבל לא מחליש את הגוף ולא גורם לו להיכנס למיטה – הרי הוא בגדר ההלכתי של 'מקצת חולי'.

מותר לבלוע משככי כאבים כמו אקמול, אופטלגין וכדו', וכן להתיז ספריי שמטרתו לשכך כאבים. עם זאת עדיף כאמור להכין את התרופה מראש על ידי המסתה במים מערב שבת.

טיפול תרופתי קבוע וטיפול מונע

אדם שלוקח טיפל תרופתי קבוע, בין אם מדובר במשהו קבוע לאורך שנים ובין אם זו קביעות של כמה ימים כמו אנטיביוטיקה שהרופא רשם לו לעשרה ימים וכדו', מותר לו לקחת את התרופה כהרגלו גם בשבת, ואסור להחמיר על עצמו בזה אם יש חשש שהדבר יכניס אותו למצב של סכנה או אפילו אם רק יגרום לו להיות חולה מספר ימים.

כך גם לגבי טיפול מונע, שנועד למנוע ממחלה כלשהי להתפרץ, מותר ואף חובה לקחת את התרופה גם בשבת, למרות שכרגע הוא מרגיש נהדר וגופו מתפקד בצורה מושלמת.

משחות וקרמים

בשבת אסור למרוח משחות וקרמים, אך במקרה של חולה שאין בו סכנה שסובל מאוד מכוויה למשל, ורוצה למרוח משחה שתקל על כאבו, מותר להניח את המשחה על מקום הכוויה, אך לא למרוח אותה, אפשר להניח מעט מעט על פני כל הכוויה, אבל אסור להחליק אותה לאחר מכן על העור, ובוודאי שלא לעסות את העור תוך החדרת המשחה לתוכו.

אסור למרוח וזאלין או שפתון על שפתיים סדוקות בשבת.

ויטמינים ותוספי תזונה

האיסור לקחת תרופה כולל גם נטילת ויטמינים. עם זאת, חולה שאין בו סכנה יכול לקחת ויטמינים ללא חשש כפי שביארנו. בבתים בהם נוהגים לבלוע ויטמינים בסיום הארוחה, בקביעות יומיומית, מותר גם בשבת לבלוע את הוויטמינים.

תוספי תזונה או ויטמינים שבאים כתחליף למזון – כמו למשל בליעת גלולות ברזל עבור מי שנמנע מאכילת בשר, מותר לקחת בשבת ואין בכך איסור.

כדורי שינה והפרעת קשב

מותר לבלוע כדורי שינה כשאינו מצליח להירדם, אך אסור לבלוע כדורים המסייעים לשמור על ערנות.

ילדים ומבוגרים הנוטלים מדי יום כדורי ריטלין ודומיהם, מותר להם לבלוע כדור כזה גם בשבת כאשר יש צורך בכך לשם שמירה על איזון התרופה, או לצורך שמירה על מצב הילד בצורה סבירה, אך כאשר הכדור ניטל באופן כללי רק לשיפור הקשב והריכוז אסור לקחת אותו בשבת.

טיפול בפצעים מוגלתיים וחבישה

אסור לדקור אצבע או איבר אחר במקום שבו יצא דם, אלא אם כן מדובר בפצע מוגלתי או בחולה שיש בו סכנה.

מי שיש לו פצע מוגלתי, מותר לו לדקור את השלפוחית ולאפשר למוגלה לצאת החוצה, גם אם יש חשש שיצא עמה דם. אחרי שדקר את הפצע, אסור ללחוץ אותו ולסחוט את המוגלה החוצה. כמו"כ אסור להשרות פצע מוגלתי במים חמים עם סבון כדי לרכך את הפצע, אך מותר לחטא את הפצע אם יש חשש שהזיהום עלול להתפשט.

כשמסיים את הטיפול בפצע, יכול להניח עליו משחה אנטיביוטית, אך לא למרוח אותה. מותר גם להדביק פלסטר כדי להשאיר את מקום הפצע סגור ולמנוע מהמשחה להימרח על גבי בגדים או כלים.

מותר לחבוש את הפצע בתחבושת או בגזה, אך אסור לחתוך דבק כדי להדביק את התחבושת, וכן אסור לקשור קשר כפול, לכן יש לקשור את התחבושת בקשר לולאה (כמו קשר נעליים), או לחלופין להדביק אותה בעזרת פלסטרים (אספלנית).

טיפולים אלטרנטיביים

אסור לעשות טיפולי מסאז' בשבת, או דיקור סיני וטיפולי 'מח אחד' וכדו'. עם זאת, טיפול פסיכולוגי מותר בשבת, בתנאי שהוא נעשה ללא תמורה כספית ואינו כולל כתיבה או פעולה אחרת האסורה בשבת (למעט מקרים שבהם יש חשש להתפרצות נפשית והפסיכולוג או המטפל חייב להעניק טיפול מונע, וראי להתייעץ עם רב כשהדבר אפשרי).

מחלות מנטאליות

אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות קשות, יכולים לקחת את התרופות הרגילות שלהם ללא כל חשש, ואפילו אם לא מדובר בחשש להתפרצויות אלימות או איבוד קשר עם המציאות. גם חשש לדיכאון קליני מצדיק טיפול בשבת, ואפילו חילול שבת במקרה הצורך. במקרה של התפרצות או קריסת מערכות נפשית קשה, מותר ואף מצווה להזמין אמבולנס בשבת.

תינוקות

צריך לדעת שתינוקות רכים, בפרט בחודשים הראשונים לחייהם, ובכלל עד גיל תשע או עשר, מוגדרים בכל מצב שהם מרגישים לא טוב כ'חולה שאין בו סכנה' אפילו אם מדובר בכאב קל שאינו מאוד מציק לו.

כשרואים תינוק שסובל מכאבי בטן מעבר לרמת הסבירות, או כשחום הגוף שלו עולה בצורה מדאיגה, אסור להתמהמה ויש להתקשר להתייעץ עם רופא או אחות, או לחלופין לגשת אתו לבית החולים.

יולדת

יולדת בתוך שלושה ימים מהלידה מוגדרת כ'חולה שיש בו סכנה'. אחרי שלושה ימים ועד שלושים יום היא מוגדרת כ'חולה שאין בו סכנה', אלא אם כן יש סיבה לחשוש שהיא נמצאת במצב של סכנה, ואז מותר לחלל עליה את השבת ככל שיידרש.

הבהרה חשובה

חשוב לזכור שההיתר של 'פיקוח נפש' האמור בתינוקות ובחולה שיש בו סכנה אינו בא לומר שהשבת 'מתבטלת' כביכול עבור החולה. מותר לעשות רק מלאכות שנועדו להציל את חיי החולה או להקל עליו, ורק אם אי אפשר לעשות אותן בצורה אחרת.

אם למשל החולה סובל ממאוורר הפועל בחדר ומבקש לכבותו, אם אפשר לכסות את המאוורר בשמיכה או לסובב אותו לצד אחר, ובכך תיפסק ההפרעה לחולה – אסור לכבות את המאוורר, וחובה לנקוט בדרכים חלופיות. אם חסרה לנו תרופה שצריך לתת לרופא, ואנחנו יכולים לשאול את השכנים אם יש להם תרופה כזאת, חובה למצות את כל האפשרויות לפני שנפנה לחילול שבת.

אבל, כל זה כשיש לנו זמן וכשהחולה אינו במצב שיש חשש לסכנה מידית. אבל אם הוא במצב של סכנה מיידית – חובה לחלל עליו את השבת מיד, ולא לבזבז זמן בחיפוש פתרונות אחרים.