מה עושים כשתשעה באב חל במוצאי שבת?

 

יעקב א. לוסטיגמן

ביום ט' לחודש אב, חלה תענית 'תשעה באב', והשנה (שנת תשפ"א) יחול תשעה באב ביום ראשון,

כלומר החל ממוצאי שבת ועד לאחר צאת הכוכבים בערבו של יום ראשון.

בנוסף לאיסור האכילה והשתיה שאסור במשך כל הצום, אסור גם לנעול נעליים או סנדלים מעור,

אסור להתרחץ או אפילו רק לשטוף פנים במים, ואסורה קרבה בין איש לאשה.

 

תשעה באב במוצאי שבת

ביום השבת עצמו מצווה לאכול בשר ולשתות יין כמו בכל שבת, בלי שום שינוי והבדל.

על אף שבשנים אחרות, כשתשעה באב אינו חל במוצאי השבת אלא באמצע השבוע, נוהגים דיני אבלות משמעותיים

גם בסעודה המפסקת. כאשר אוכלים את 'הסעודה המפסקת' – הסעודה האחרונה שסועדים לפני כניסת הצום,

כשחל ערב תשעה באב בשבת קודש, אוכלים כל המשפחה יחד, מסביב לשולחן ערוך, ואפשר לאכול בשר ולשתות יין

בלי שום הבדל בין סעודה זו לסעודה בכל שבת אחרת.

 

האיסור לאכול ולשתות במהלך הצום

איסור זה מוטל על כולם, גברים ונשים כאחד, והוא כולל גם נשים מעוברות ומיניקות. עם זאת,

אנשים חולים, או תשושים מחמת הזקנה, וכן נשים מעוברות ומיניקות שנועצו ברופא והורה להן להימנע מלצום,

יכולים לאכול בתשעה באב, אך יש לשאול קודם לכן רב פוסק הלכות שיורה להם כיצד לנהוג, ואם יכולים לאכול

מיד עם כניסת הצום, או רק למחרת, בצהרי היום וכדומה, לפי מצבם הרפואי. מי שהותר לו לאכול ולשתות

מפאת חולשתו ומחלתו, יסתפק במאכלים בסיסיים ושתיית מים, ולא ירבה בסעודה ובאכילת ממתקים ומעדנים,

כדי לקיים את גופו ולא כדי להתענג על דבר המאכל.

 

נעלי עור

כאמור, בתשעה באב אסור לנעול נעלי עור, ויש ללכת עם נעלי בד, נעלי בית שאינם עשויים מעור, או עם רגליים יחפות.

כשחל תשעה באב במוצאי שבת, חולצים את הנעליים רק לאחר צאת הכוכבים, ולפני כן אומרים:

"ברוך המבדיל בין קודש לחול", כדי להוציא את השבת, ולאפשר את קיום הלכות האבלות של תשעה באב.

במהלך הצום, מי שהולך בדרך וקשה לו ללכת בלי נעליים, יכול לנעול את מנעליו כשעובר במקום שבו ייגרם לו צער גדול

אם ילך יחף, כמו במקום של קוצים או אבנים דוקרות. כמו כן מי שנמצא בין הגויים יכול לנעול את מנעליו בלכתו ברחוב,

אך כאשר נכנס לביתו או למקום של יהודים עליו לחלוץ את נעליו, וללכת יחף או עם נעלי בית שאינם עשויים מעור.

כך גם לגבי מי שצעד במקום שבו ההליכה קשה עליו בלי נעליים, ימהר לחלוץ אותם כשיעבור את קטע הדרך

שבו יש קוצים או אבנים חדות.

 

קרבה בין איש לאשה

מעבר לעצם האיסור המוטל בתשעה באב על תשמיש המיטה, חל איסור גם על מגע בין איש לאשתו,

ואפילו אם היא טהורה, ונוהגים את כל ההרחקות שנהוגות בין איש לאשה כשהיא נדה.

 

האיסור על רחצה

בתשעה באב אסור להתרחץ, לא עם מים חמים ולא עם מים קרים. כמו כן אסור לרחוץ אפילו רק חלקים מהגוף,

כמו הפנים, או הידיים והרגליים. עם זאת, מי שבא מהדרך ורגליו מלאות בוץ, יכול לשטוף אותן במים קרים,

וכן מי שהתלכלכו ידיו או פניו מבוץ או מכל לכלוך אחר, יכול לשטוף אותם כדרכו במים עם סבון.

כשקם בבוקר, צריך ליטול את ידיו שש פעמים לסירוגין כמו בכל בוקר, אלא שיקפיד שהמים יגיעו רק עד הקצה העליון

של האצבעות, ולא ישפוך אותם על כף היד. לאחר נטילת הידיים ינער את ידיו מעט מהמים שנשארו עליהן,

ואת האצבעות הלחות יעביר על פניו כדי לנקות אותן מעט מקורי השינה שדבקו בהן במהלך הלילה.

עם זאת, מי שעיניו נותרו מלוכלכות מההפרשות שיצאו מהן במהלך הלילה, יכול לשטוף אותן מהלכלוך עם מעט מים.

 

איך יושבים בתשעה באב?

נוסף על 'חמשת העינויים' שהזכרנו: אכילה, שתיה, רחיצה וסיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, אסור בתשעה באב

גם לשבת על כסא רגיל, ובמקום זאת יושבים על הרצפה, או על כסא שגובהו פחות שלושה טפחים: (כ-24 סנטימטרים).

נוהגים להימנע מישיבה על הרצפה עצמה, ומקפידים שיהיה הפסק בין האדם לבין הקרקע, אם בדמות כרית או שמיכה,

ואם בדמות מגבת או שטיח. האיסור לשבת על כסא רגיל הוא רק עד חצות היום של תשעה באב, והחל מצהרי היום

אפשר לשבת על כסא רגיל, למרות שהצום ממשיך ונמנעים לחלוטין מאכילה, שתיה ויתר הדברים שהזכרנו.

חולים וזקנים, וכן נשים הרות שקשה להן לשבת על כסא נמוך, יכולים להקל ולשבת על כסא רגיל

גם בחלקו הראשון של הצום, וישתדלו שלא לשבת על כסא מפואר ונוח במיוחד, אלא יעדיפו כסא פשוט במידת האפשר.

 

לימוד תורה בתשעה באב

ביום זה אסור ללמוד תורה, כי לימוד התורה משמח את הלב, ומונע את האבל הכבד.

האיסור ללמוד תורה מתחיל כבר בחצות היום של ערב תשעה באב, עוד לפני הצום, ונמשך עד צאת הצום.

יש הנוהגים שלא לעסוק בתורה בערב תשעה באב, אפילו כשחל בשבת, כי אם יעסוק בתורה לפני הצום,

השמחה תימשך אל תוך זמן התענית, גם לאחר שיפסוק מלימוד התורה.

עם זאת, בתשעה באב מותר ללמוד את העניינים הקשורים במאורעות שאירעו לעם ישראל בזמן החורבן,

וכן עניינים אחרים המעציבים את נפש הלומד. לכן מותר ללמוד את מגילת 'איכה' שמתארת את החורבן בצבעים עזים.

מותר ללמוד בספר מלכים ב', בפרק כ"ד ופרק כ"ה, וכן בספר ירמיה בפרקים ל"ו עד מ"ג, ואת ספר איוב.

כמו כן מותר ללמוד דפים מסוימים בתלמוד הבבלי שעוסקים באירועי החורבן, או בדיני אבלות, וכן מותר ללמוד

את ההלכות של תשעה באב, והלכות אבלות. מותר ואף מומלץ לקרוא בתשעה באב את ספרי ההיסטוריה

המתארים את מאורעות החורבן, כמו ספר 'יוסיפון', וספרי היסטוריה עכשוויים שנכתבו על מאורעות אלו.

ראוי להימנע מקריאת ספרים ועיתונים שאינם עוסקים בענייני החורבן, כי בקריאתם שוקע האדם בעניינים אחרים

ומסיח את דעתו מהאבל הכבד על חורבן בית המקדש.

 

מגילת 'איכה' ואמירת ה'קינות'

אחרי תפילת ערבית בליל תשעה באב, יושבים הקהל על הקרקע, ומקשיבים לקריאה של מגילת 'איכה'.

לאחר מכן אומרים כמה פיוטים של 'קינות' ויוצאים מבית הכנסת. בבוקר מתאספים לתפילת שחרית,

ולאחר התפילה נוהגים ברוב הקהילות הספרדיות לקרוא פעם נוספת את מגילת 'איכה', ולאחריה אומרים פיוטי 'קינות'

עד קרוב לחצות היום. ברוב הקהילות האשכנזיות לא נוהגים לקרוא את מגילת 'איכה' ביום, אלא רק בלילה

אחר תפילת ערבית, אך ראוי לקרוא את המגילה באופן פרטי, כל אחד בעצמו מתוך החומש או ספר התנ"ך.

 

דינים נוספים לתשעה באב

בתשעה באב לא אומרים 'שלום', ולא מקדמים בברכה את פניו של חבר או מכר.

עם זאת, מי שחברו אומר לו 'שלום' בתשעה באב, יענה לו בחזרה שלום בשפה רפה, כדי שלא לעורר את כעסו

ולגרום למריבה חלילה. עישון סיגריות הוא מנהג מגונה בכל ימות השנה, ובתשעה באב יש שהחמירו ואסרו לעשן,

ויש פוסקי הלכה שהקלו בעניין וכתבו שאפשר לעשן אבל רק בצנעה ולא בפרהסיה, כדי שהמעשן לא ייראה

כמי שמסיח את דעתו מהאבלות על חורבן בית המקדש.

 

 

תשעה באב לילדים

מצווה לחנך את הילדים לכל המצוות והמנהגים שנהגו עם ישראל, ובכלל זה גם לצום תשעה באב ולהלכות הנוהגות

ביום זה. עם זאת, החינוך הוא רק מהגיל שבו הילדים מבינים מעט את המשמעות של חורבן בית המקדש

והאבל בו נתון עם ישראל, ואין שום עניין או רווח בכפיית מנהגים אלו על ילדים קטנים במיוחד.

חשוב לדעת, שהחינוך הוא רק להרגיל את הילדים לצום מעט, מספר שעות. אסור למנוע מהילדים אוכל ושתיה

במשך כל היום, כי הדבר מסוכן לבריאותם, ולכן יצומו הילדים מעט, הקטנים יותר יוכלו לשתות עוד בלילה

לפני שהם הולכים לישון, והגדולים יותר בבוקר עם קומם משנתם, או מעט מאוחר יותר לקראת הצהרים,

בהתאם לגילם ולחוזק הגוף שלהם. עם זאת, יש למנוע מהילדים שמבינים את משמעות היום אכילת ממתקים ומעדנים,

וחשוב לעשות זאת בדרך של אהבה וחינוך, כדי שיפנימו את המסר העיקרי שהוא האבל הכבד על חורבן בית המקדש,

שהיה משוש כל הארץ, מקום משכן השכינה הקדושה, ומרכז הקיום הרוחני של עם ישראל.

חשוב מאוד לשבת עם הילדים ביום זה, לספר להם על בית המקדש בתפארתו, על עבודת הכהנים ושירת הלוויים,

על כך שמכל רחבי העולם הגיעו עמי הארץ כדי להתפלל בבית המקדש ולהקריב בו קרבנות לקדוש ברוך הוא.

אנחנו צריכים לספר להם על הצער הגדול שאנחנו חשים עד היום, למעלה מאלפיים שנה אחרי, על כך שבית מקדשנו

ותפארתנו שמם, לאחר שנחרב בידי רשעים בני עוולה, שרצחו את עם ישראל ובזזו את רכושו,

והגלו את אבותינו מארץ ישראל, כדי למכור אותם כעבדים בזויים ושפלים בשווקי העבדים במצרים,

ברומא וברחבי העולם, תוך שהם מפרידים בין בעלים לנשותיהם, בין הורים לילדיהם, ובין אחים ואחיותיהם.

 

"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" (מסכת תענית דף ל:)

 

למה מסתכלים בציפורניים ולמה מריחים בשמים בהבדלה במוצאי שבת?

שלום לכבוד הרב
יש לי שאלות שאשמח לקבל עליהם תשובה

דבר ראשון, שתי שאלות בנושא הבדלה במוצאי שבת
למה מסתכלים בציפורניים כשעושים הבדלה
וגם למה מריחים בשמים בהבדלה?

 

תשובה:

שלום וברכה

1.המנהג להסתכל בציפורניים בשעת הבדלה במוצאי שבת מקורו בספר היסוד של העם היהודי והוא ה'שולחן ערוך',
והטעם כיון שצריך שיוכל להכיר לאורו בין מטבע למטבע ולכך נוהגים להסתכל בצפרניים לראות אם יוכל ליהנות לאורו,

ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר,
ועוד שהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם וגם מסתכלים בכפות ידים שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו.

2. המנהג להריח בשמים בשעת הבדלה מקורו בתלמוד (משנה בברכות דף נא עמוד ב',)

והמפרשים כתבו טעמים שונים לדין זה:
יש שכתבו שהטעם הוא מפני שהנפש דואבת ליציאת השבת משמחים אותה ומיישבים אותה בריח טוב.

ויש שהסבירו מפני שבשבת יש לאדם נשמה יתרה, וביציאת השבת הנפש דואבת, ולכן מברכים על הבשמים ליישב דעתו

ויש שכתבו שעל ידי הנשמה היתרה הוא מוסיף תאוה לענג את השבת ובמוצאי שבת נגדעה תאותו למאכל וניתוספה לו חולשה ולכן מברכים על הבשמים.