הכן עצמך לקבלת התורה

אוהד אטינגר

מצוות ספירת העומר היא מצווה מיוחדת במינה, שנוהגת במשך 49 ימים בשנה

מהיום הראשון של חול המועד פסח, ועד ערב חג השבועות. הסברים וטעמים רבים נאמרו

במצוה זו, וכולם לדבר אחד מכוונים: מדובר בהכנה לקראת חג השבועות, חג מתן תורה.

אחד הרעיונות הידועים והמוכרים ביותר, הוא הרעיון של תיקון המידות בימי ספירת העומר.

 

בשבוע הראשון אנחנו מתקנים את מידת החסד, משתדלים להרבות בנתינה, עזרה, סיוע

אהבה הזולת ועוד.

 

בשבוע השני אנחנו מתקנים את מידת הגבורה, ובמסגרת זו אנחנו משתדלים

להימנע מכעס והקפדה, מתאמצים לשמור על רוגע ושלווה, להתגבר בכל הכח על היצר הרע ועל

התאוות הרעות המרחיקות אותנו מהקדוש ברוך הוא, ועוד.

 

בשבוע השלישי, מידת התפארת. אנחנו משתדלים להימנע מהתפארות, כלומר מלהתגאות ולהתהדר

במעשים הטובים שלנו ובהישגים שהשגנו בימי חיינו, מתוך הבנה שכל ההצלחות שהצלחנו התאפשרו

לנו רק בגלל שהקב"ה רצה שנצליח, ובלי עזרתו וישועתו לא היינו משיגים שום הישג. כמו כן אנחנו

משתדלים לפאר את הקדוש ברוך הוא ואת התורה הקדושה, כל אחד כפי יכולתו והבנתו.

 

וכך אנחנו ממשיכים בשבוע הרביעי שבו אנחנו מתקנים את מידת הנצח, על ידי שאנו נמנעים

מלהתנצח עם אחרים, משתדלים שלא להיגרר ל'תאוות הניצחון', לנצח בכל וויכוח וכדו',

ומרבים להתנצח עם היצר הרע וגם לנצח אותו בסייעתא דשמיא.

 

השבוע החמישי של ימי ספירת העומר הוא השבוע של מידת ה'הוד', הכולל הודיה. אנחנו גם משתדלים

להתגבר על הצורך שלנו שאנשים אחרים יודו לנו על כל פעולה קטנה שאנחנו עושים עבורם, ומנגד

אנחנו מגבירים את הכרת הטובה שלנו לבורא העולם ומרבים להודות לו על החיים שהעניק לנו,

על המשפחה שנתן לנו, ועל החסדים הרבים בהם הוא עוטף אותנו בכל עת ובכל רגע.

 

בשבוע השישי, זה הזמן לתקן במיוחד את מידת היסוד, שעניינה התרחקות מתאוות רעות,

הגברת השמירה על קדושת העיניים וכדו', וכן לחזק את הקשר שלנו עם התורה הקדושה,

עם הצדיקים ועם מי שמסייעים לנו להתקדם בתורה וביראת שמים. במיוחד אנחנו מחזקים

את הקשר עם בורא העולם בכבודו ובעצמו, על ידי שאנחנו מוסיפים בתפילה בקשות אישיות,

ומפתחים שיחה של ממש עם בורא העולם, ברמה של קשר חזק ואוהב.

 

השבוע השביעי והאחרון הוא השבוע שבו אנחנו צריכים לתקן בעיקר את מידת המלכות. קודם כל

אנחנו צריכים להכיר בכך שהקדוש ברוך הוא מלך העולם, ולא רק להבין את זה בשכל אלא גם

להרגיש את הדברים בלב. להבין שהקדוש ברוך הוא שולט בכל העולמות, וכל מה שקורה ברחבי תבל,

קורה תחת שליטתו ועל ידי שהוא מאפשר לזה להתחולל. ולכן אנחנו צריכים להאמין בו, לבטוח בו

ולהתפלל אליו, כי רק הוא לבדו מולך ומושל בכל, ואין שום כח אחר בעולם שיכול להתגבר עליו

או לעשות פעולה כלשהי שאינה רצון ה'.

 

כמו כן בשבוע של מידת ה'מלכות', אנחנו צריכים לקדש את הפה שלנו, להרבות בדיבורי תורה ותפילה,

ולמעט בדיבורים אסורים כמו קשר, ליצנות, לשון הרע, ניבול פה ועוד.

 

שבע המידות הללו: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, הן שבע המידות העיקריות שקיימות

בכל אדם, וכשהמידות הללו מתוקנות, כל מידותיו של האדם מתוקנות.

כדי לקבל את התורה אנחנו צריכים להיות ערוכים ומוכנים, ולפחות להשתדל לעשות מאמץ קטן

כדי להשתפר בכל אחת מהמידות הללו, על מנת שהשנה נוכל לקבל את התורה בשמחה ובהתרגשות.

וכדאי שנזכור, שגם אחרי שאנחנו מתקנים את כל המידות ומשתפרים בכל התחומים, עדיין נשארה לנו

עבודה רבה, ותמיד אנחנו צריכים לשאוף לשיפור נוסף.

כי מי שמתגאה חלילה וחלילה, וחושב שהוא כבר ראוי לקבל את התורה הקדושה, חוץ מהעובדה שהוא

פוגם במידת ה'תפארת' בכך שהוא מתפאר נגד רצון השם יתברך, הוא גם מרחיק את עצמו מקבלת התורה.

 

כי חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו שהתורה נמשלה למים, וכמו שמים זורמים ממקום גבוה למקום נמוך,

ולעולם אינם נשפכים ממקום נמוך למקום גבוה יותר, כך גם התורה הקדושה, היא תמיד 'זורמת' לכיוונם

של האנשים שמרגישים את עצמם נמוכים, אלו שאינם מתגאים ואינם מתפארים.

ויהי רצון שנזכה לקבל את התורה הקדושה, עם מידות מתוקנות ומתוך ענווה ושמחה גדולה.

 

ירדתי מהמטוס והחלטתי לגשת לפקידי המכס

ירדתי מהמטוס והחלטתי לגשת לפקידי המכס

אברהם פוקס

 

זה לא מכבר חזרתי עם בני ממדינת הים, נסיעה קצרה של תפילות והתרוממות הרוח

באוקראינה ערש החסידות, כשעשינו את דרכנו בחזור בארץ הקודש מכבש המטוס בואכה

אולם מקבלי הפנים, כבר התעדכנו על ידי קרוב משפחתנו שעוד כרבע שעה הוא יגיע לאסוף

אותנו. הורדנו את קצב ההילוך במרחבים הבלתי נגמרים שבשדה התעופה ופסענו בניחותא

לכיוון היציאה. כבר מרחוק הזדקרו השלטים המאיימים 'מכס', אך עלי הם לא השפיעו, לא

הצליחו להפחיד אותי כלל, כמו הסיפור על הגנב שניסה לפרוץ לביתו של העני באמצע הלילה,

כשלתדהמת הגנב בעל הבית פתח לו את הדלת לרווחה ואמר לו בוא נחפש יחד אולי נמצא משהו…

כשעברנו ממש בד' אמותיהם של המוכסים העפנו מבט לעברם, הם ישבו שם שניהם מנומנמים,

או לפחות ניסו לראות ככאלה, ופתאום נזכרתי בדברי הבעל שם טוב הקדוש שכל מה שיהודי שומע

או רואה יש בו משום הוראה בעבודת השם יתברך, כאשר יצחק אבינו אומר לעשיו שיביא לו מטעמים

והוא יברך אותו, אומרת התורה 'ורבקה שומעת', היא הבינה שאם היא שמעה את דברי יצחק לעשיו

היא צריכה לעשות משהו, נו, מה אפשר ללמוד כאן? חשבתי לעצמי, הרי כאן זה מקום שכולם עוברים

במהירות מבלי להעיף מבט לעברם, זאת אומרת מנסים לעשות כך. נגשתי אליהם במתינות עם חיוך

רחב וברכתי אותם בברכת לילה טוב, הם השיבו לי בברכת לילה טוב עם מבט שואל לרצוני ולהעזתי,

אמרתי להם, אתם יושבים בצומת דרכים, צומת שדרכו עוברים אנשים מסוגים שונים ומשונים, אנשים

שרוצים להתחמק ממכם וממבטיכם, ואתם, בדיוק אותם מחפשים, תנו לי איזו דבר חכמה ממקום שִׁבְתֶּכֶם,

הם הרהרו לרגע, ואז נפנה הצעיר ואמר: במכס לא רצים!

זה היה מספיק בשבילי, הודיתי לו בחום ופסעתי ליציאה כשאני מהרהר על המוסר השכל ששמעתי

בזה הרגע, לכאורה סתם משפט ש'נזרק' מאדם ללא מחשבה מרובה, אבל יש בו המון!

העולם שבו אנו חיים, הסביבה שבורא העולם שַׂם אותנו, דורשת מאיתנו כל הזמן עוד ועוד,

וכך גם האדם מטבעו, רוצה להספיק כמה שיותר, להגדיל את רכושו, להתעשר, וכן, גם להגדיל

את עולמו הרוחני, איזו שאיפה פנימית להיות מליארדר ולעזור לכל העולם, למצוא תרופות למחלות

חשוכות מרפא, לתמוך בעניים ואומללים ביד רחבה,לחטוף עוד ועוד,

המשנה במסכת אבות מביאה שבעה סימנים בחכם, וכהמשנה אומרת 'חכם' זה באמת חכם,

אחד הסימנים הוא 'ואינו נבהל להשיב' , זאת אומרת שאם הוא נשאל על דבר מה, הוא לא קופץ

עם תשובה מיידית, הוא ממש לא מנסה להיות חזק בשליפות שעל כל דבר יש לו תשובה במקום,

להיפך, הוא מקשיב לשאלה עד סופה, שוקל את צדדיה ורק כאשר התשובה ברורה לו כשמש

בצהריים, הוא יאמר אותה.

יעקב ועשו התאומים הכי מפורסמים, עשו מגיע עייף ורעב, הוא לא מוכן להמתין, הוא רוצה מיד

ועכשיו את התבשיל שטרם הספיק להתבשל, ובעבורו הוא מוכר את עולמו, יעקב אבינו לעומתו

ממתין שבע שנים כדי להתחתן עם רחל, וכך לזכות לשתים עשרה שבטי ה'.

בחיים, לא רצים, כדי לקנות מדה טובה, הרגל טוב, או סתם החלטה טובה,

צריך לפעול בזריזות אך במתינות ובשיקול

למה השכן גנב???

אופה אחד בכפר קטן נהג לקנות משכנו האיכר את החמאה שהיה זקוק לה לאפיה.

ביום מן הימים התחיל לחשוד שגושי החמאה האמורים לשקול קילו אחד, לא ממש שוקלים קילו שלם, אלא פחות.

התחיל האופה לנהל מעקב: מדי יום שקל את גוש החמאה ורשם את התוצאה, ואכן, הסתבר לו כי תמיד שקל הגוש פחות מקילו אחד. רגז האופה מאד על ששכנו גונב ממנו, והחליט לתבוע אותו לדין.

בשעת המשפט שאל השופט את האיכר: אני מניח שיש לך משקל שעליו אתה שוקל את החמאה, הלא כן? לא, כבודו, אין לי משקל, ענה האיכר.

כיצד אם כן אתה יודע את משקל החמאה שאתה מוכר לשכנך האופה? אני יכול להסביר בקלות, אדוני השופט, ענה האיכר: יש לי מין מאזני משקולת כאלה. בצד אחד שמים משקולת במשקל ידוע, ובצד השני אני שם חמאה שתאזן את זה.

במקרה של האופה, אני תמיד משתמש כמשקולת בכיכר לחם של קילו אחד שאני קונה ממנו באותו יום, ושם לו חמאה כמשקל בדיוק הלחם…

ככה זה גם בחיים: אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו נותנים, מידה כנגד מידה… ולפני שאנו קופצים להאשים את האחר כדאי שנבדוק טוב בציציותינו…

תורגם ועובד לעברית על ידי חמדה גלעד

מה הבעיה בלהיות גאוותן?


אלון לוי

כל הזמן שומעים דברים נגד מידת הגאווה. אומרים לי שאסור להתגאות, שלא טוב להתנשא על אחרים. למה? אני לא מבין מה כל כך רע בלהיות גאוותן? במיוחד כשאני מתגאה במה שיש לי, ולא במה שאין לי?

 

הרב רביד נגר:

יש גאווה חיובית ויש גאווה שלילית.

יש גאווה רצויה בבחינת "וגבה לבו בדרכי ה'". ועל כגון זה גם רמז ירמיה הנביא: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'" (ירמיה ט', כ"ג). ולעומת זאת יש גאווה שלילית ועליה נרחיב:

מה רע בלהיות גאוותן?

באותה מידה ניתן לשאול: מה רע ב
להיות קמצן? מה רע בלהיות חנפן?

על שאלות מעין אלה ורבות אחרות ענה לנו כבר הרמב"ם שהיה פילוסוף ואיש דת. הרמב"ם קבע שכל אדם צריך להגיע לאיזון בתכונות נפשו ולהתרחק מהקיצוניות – אל האמצע. כל תכונה מתכונות האדם נמצאת בין שני קצוות, קצה חיובי וקצה שלילי. שני הקצוות רעים לאדם ומזיקים לאדם, לכן על האדם לשאוף להגיע לאיזון או לפחות לשאוף להגיע לאיזון במידות שלו. לא לחינם אמרו חז"ל שהדרך הבינונית והממוצעת היא הדרך הטובה והישרה. כל חריגה מהנורמה עלולה להזיק לאדם.

"גאווה" היא מלשון גאות, כשם שמים גואים עולים על גדותיהם – כך אדם גאוותן "עולה על גדותיו", בדרישותיו, בהתנהלותו ובדרישות שלו מהזולת. ופסק הרמב"ם, שמי שמידותיו אינן ממוצעות הדבר עשוי לפגוע בו מבחינה רוחנית, משום שכל תכונת נפש שאינה ממוצעת ומאוזנת, מהווה חיץ בינינו לבין הקב"ה. שהרי כל שיש בו גסות הרוח – מתמעט כמו שנאמר: "רומו מעט ואיננו" (איוב כ"ד,כ"ד)

צריך גם לדעת על הקשר שבין כעס לגאווה:

הכעס – מקורו בגאווה. הגאוותן תמיד מרגיש שמגיע לו וכשאינו מקבל את מה שהוא מצפה לקבל, סופו לבוא לידי כעס. וכבר אמרו חז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" חס ושלום, ועוד אמרו – שכל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, ועוד אמרו חז"ל – בעלי כעס אין חייהם חיים. לפיכך ציוו חז"ל להתרחק מן הכעס.

חשוב להבהיר: א. כתוב "תועבת ה' כל גבה לב" (מתגאה). ואם ה' מכנה זאת "תועבה" סימן שגאווה היא דבר פסול. ב.  כתוב "גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל" (סוטה ה'). מי שהוא גאוותן מפסיד קרבת ה'. ג. מי שיש בו גאווה אפילו על בני ביתו אינו מקובל (גמרא מסכת בבא בתרא, דף צ"ח). ד. מי שיש בו גאווה, קשה לו מאוד להודות בטעותו. ה. לעיתים כשאדם מעריך את עצמו יתר על המידה, סופו לבוא לידי קיצוניות.

עוד צריך לדעת:

1) גאוותן הוא אדם שאוהב את עצמו.

2) גאוותן הוא אדם שאוהב לקבל ולא ממש אוהב לתת.

כמו כן, כשאדם מחצין את היתרונות שיש לו ומתגאה ומשתבח בהם, לתחושה הזאת קוראים "שחצנות", ובלשון עממית – הוא "שוויצר". ביהדות, בנצרות ואפילו באיסלאם, גאווה נחשבת לרגש שלילי, לכן כל בר דעת נלחם בגאווה כל הזמן, רק כדי לא להפוך להיות אגואיסט, דחוי ושנוא בעיני הבריות.

חשוב לדעת שלכל מטבע יש שני צדדים: כשאדם מנוטרל מכל אלמנט של גאווה, קשה מאוד לפגוע בו. כשאדם הוא בעל גאווה גדול, קשה מאוד ולא נעים לחיות בחברתו.

כשרצונו הפרטי של האדם גואה מבחינה גשמית (עודף רצונות) – זו גאוה שלילית. כשהרצון הנשמתי הרוחני של האדם גואה – זו כבר תאווה חיובית.

יש גאווה מכוערת שמרחיקה את הכלל מאותו אדם ורואה בו אגואיסט. יש גאווה חיובית, בחינת: "וגבה לבו בדרכי ה'", "ה' מלך גאות לבש".

לסיכום: למה לא להיות גאוותן? כי גאווה היא ביטוי שלילי של רגש, חוץ מזה – גאוותן הוא אדם פגיע, וכל זמן שלא סופק רצונו הוא כועס כי הכעס והגאווה יסודן מאותו השורש. ואמרו חז"ל: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום (הקב"ה) נוחה הימנו" (אבות, ג', י').

לפי חז"ל, חשוב מאוד שאדם יהא אהוב על הבריות וראוי שיעניק וייתן מעצמו ולא יהיה גאוותן.

 

התורה מעדנת גם מי שלא מבין אותה

גדול הדור הגאון הרב שטיינמן הסביר פעם: "גם כשבחור לא מבין את התורה שהוא לומד, התורה משפיעה עליו ומעדנת אותו" * הרב אהרן ביטון, מהמדרשיה בחולון, מעיד שראה את הדברים בחוש בקרב נערים שעברו אצלו

 

הרב ביטון:

 

"הגאון הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א, אמר פעם שכאשר לומדים עם מישהו תורה, אפילו גמרא שלכאורה הוא לא תמיד מתחבר אליה בהתחלה, התורה משפיעה ישירות על הנשמה שלו. אני יכול להעיד שאכן רואים זאת בחוש, ואחרי שבחור מתחיל ללמוד תורה רואים את התוצאות, ורואים כמה שהוא מחפש להתקרב עוד ועוד. הרי בעצם, בבתי הספר התיכוניים והמקיפים של ימינו, אין הרבה דברים ערכיים להציע, וכשהנוער רואה את ההתנהגות והמצב החברתי בתוך הכיתות של בתי הספר הכלליים – הוא מחפש משהו יותר עמוק, עם יותר ערכים, ואת זה הנוער מוצא בתורה, בה הכל ערכי ואמיתי, ואין משהו שעושים או לא עושים בגלל אינטרס, אלא עושים רק את מה שהקב"ה אמר, ומה שאמר לא לעשות – לא עושים. כשאדם לומד תורה, הוא מרגיש שיש מישהו מעליו והוא מתרכך יותר ועובד על המידות שלו. הוא מבין שזו התכלית בחיים – להיות אדם יותר טוב, וזו העבודה האמיתית שלו והמהות של התורה, והוא מתחיל לעבוד עם עצמו על ה'תקנון' הזה".

הרב ביטון נזכר ומספר:

אצלי במדרשיה היה נער מאד רחוק, ממש בלי זיקה ליהדות, שנקלע למדרשיה על ידי חבר שהביא אותו. הייתה חבורה שהתעללה בו בבית הספר, אך גם הוא לא היה 'פראייר', ולפני שהוא הגיע למדרשיה באותו היום הוא חטף הרבה מכות והחליט להתנקם בהם בצורה ברוטאלית. כשהוא הגיע למדרשיה ראיתי שהוא מאד כעוס, אך בהתחלה לא דיברתי אתו, ורק מסרתי שיחה מוסרית כללית במדרשיה. כך, הוא בעצם ראה שיש דברים אחרים חוץ מאגו שחצנות וגאווה, שזה מה שהולך באמת בבתי הספר, והוא נמשך לדברים והרגיש שאם הוא ירסן את מידותיו – הוא ייחשב לגיבור האמיתי. כך הוא עשה, והוא החל להתנתק מהם ולבוא עוד ועוד למדרשיה. הוא התקדם המון והיה מגיע אליי אפילו ל'כולל' כדי ללמוד כמה שיותר, והיום הוא יושב בישיבה במודיעין עלית. הוא הגיע מאד רחוק. מהסיפור הזה אנחנו רואים בחוש איך שהתורה מעדנת את האדם, ממש כמו שהרב שטיינמן אמר: גם אדם שלא מבין את הגמרא – לימוד התורה משפיע עליו ומעדן אותו".

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19