משה ויטמן

"הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים"
מערכת הבחירות שנחתה עלינו האזרחים הקטנים והתמימים בקול תרועה רמה, עברה וחלפה כשיחד עמה ערמות ענק של הבטחות והצהרות שמקומם כנראה בפח האשפה. "נכון הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" אומרת האמרה המיוחסת לאחד מראשי הממשלות בעבר, כך שאנחנו לא באמת מצפים לגלות את ההבטחות הנוכחיות מתקיימות, אבל זהו בדיוק הזמן עבורנו, האזרחים הקטנים והישרים, המעוניינים לדבוק באמות מידה מוסריות יותר, ללמוד על מידת האמת, בה התורה מעוניינת שנדבק. מה נחשב אמת ומהו שקר? מתי אסור לשקר ומתי דווקא מצווה? האם כל הבטחה שאני מבטיח למישהו עלי למלא? אז מה אעשה אם אני מתחרט? כל זאת ועוד במאמר שלפניכם.

מדוע חובה לקיים הבטחות ומדוע אסור למסור מידע מוטעה?
כמה איסורים נאמרו בתורה ביחס למידת האמת והשקר, כאשר ישנו חילוק בין שני עניינים נפרדים: קיום הבטחות והתחייבויות מהעבר ומסירת מידע מוטעה, לא מדויק במלואו או חסר. כאשר אדם מבטיח לחברו או אפילו לעצמו דבר מה כמו למשל: "מחר אבוא אליך לביקור" הוא יכול להיכשל באיסור שבועה לשקר או חילול נדר אם וכאשר יתכחש לדיבורו ויימנע מלקיים את הבטחתו. כל כך חמורה התכחשות לשבועה או לנדר עד שאמר שלמה המלך בחכמתו "טוב שלא תידור (אפילו מסיבות רוחניות) משתידור ולא תשלם". עניין אחר לחלוטין הוא ההטעיה והשקר בדיבור על ידי מסירת מידע מטעה לזולת ואיסורים רבים נאמרו בעניין:

האיסורים השונים בתורה באמירת שקר

איסור גניבת דעת – נלמד מהפסוק "לא תונו איש את עמיתו". אחת הדוגמאות בתלמוד לאיסור, הוא אדם המזמין את חברו לביקור כשהוא יודע מראש שחברו מנוע מלהגיע…

איסור הונאת ממון – בפסוק אחר בעל נוסח זהה "לא תונו איש את עמיתו" אסרה התורה כל שקר תרמית או הונאה הקשורה ליחסי ממון והוסיפה על כך במקומות אחרים את החובה לבדוק את תקינות ודיוק המידות והמשקולות ועוד.

איסור עדות לשקר – כאשר השקר וההטעיה נעשים במסגרת עדות בבית הדין, חומרת השקר גבוהה והוא עובר על איסור המוזכר בעשרת הדברות "לא תענה ברעך עד שקר". התורה מחמירה מאוד בענשו של המשקר בדין ובמקרים מסוימים קבעה: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"!

איסור שקר כללי בין אדם לחברו בענייני היומיום הפשוטים – נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק". על פיו יש לדבוק בדרך האמת ולא להטעות את השני למרות שאין מכך נזק או פגיעה בזולת. הסיבה – התורה רוצה שנהיה אנשים כנים אמיתיים וגלויי לב. רק כך נוכל להתרחק מדמיונות העולם הזה ולהתקרב אל אלוקים שחותמו של הקב"ה אמת, כך שאמירת שקר חמורה ביותר.

"המחליף בדבריו כאילו עובד עבודה זרה"

הסיבה לחומרה הרבה של השקר ברורה מאוד: כל מלחמתנו בעולם הזה בין כוחות הטוב לכוחות הרע, בין החומריות ובין הגשמיות, היא מלחמה בין האמת לבין השקר – בין הראיה האמיתית של העולם כבריאתו של אלוקים ואותנו כברואיו ועבדיו, לבין ההתפתות אחרי "אחיזת העיניים" שמציג המימד החומרי של העולם, שכביכול העולם גשמי, טבעי וחופשי. כוחו של האדם להתמודד מול הכפירה הוא רק בכוח החתירה התמידית לחשיפת האמת.

לכן טבע בורא העולם את העובדה כי אין אדם שלא רואה מעלה בלהיות "אדם ישר" וגם וותיקי "מעשיהו" ישמחו מאוד שיכתבו להם את התכונה החיובית הזו באותיות בוהקות על מצבתם. ובכל זאת, לעיתים רבות אנו בוחרים לנקוט בדרך השקר כדרך התמודדות מול דברים לא נעימים. חשוב לזכור: לא כך התורה רוצה לראות אותנו מתמודדים בחיים והדבקות באמת הלא תמיד נעימה חיונית וחשובה עד מאוד בעיני התורה. עד כמה? ממחישים זאת דברי חז"ל הבאים:

"ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה ואחת מהם כת דוברי שקרים".

שקר גם באמצעות רמיזה ואפילו… שתיקה!
כדי להימנע מהתחככות עם איסור שקר, חשוב לדעת את הצורות השונות של אמירת שקר: שקר אינו רק באמירה מפורשת אלא יכול להיות גם ברמיזה – באמצעות תנועות ידיים המסייעות להטעיית הזולת, הוא יכול להיות גם בשתיקה – כאשר האחר טועה כי לא סיפקת לו את כל הפרטים ובכל דרך בה האחר טועה בגללך בהבנת או בידיעת הפרטים. כמובן, אין צורך ללכת "עם הראש בקיר" ולגלות את מלוא האמת גם כאשר הדבר מטופש לחלוטין ובדיוק לשם כך הוגדרו בתורה כללים ברורים למקומות בהם מותר לשקר:

מתי בכל זאת מותר לשקר?
למרות החומרה הרבה של דברי שקר, ישנם דברים הדוחים את איסור השקר, זאת כאשר הדבקות באמת תוביל לתוצאה הרסנית אף יותר מההרס של דברי השקר. אולם, גם באופנים המותרים שלהלן, יש להשתדל להגיד את השקר עם כמה שפחות שקר:

1. מפני השלום. לצורך השכנת שלום ופתרון סכסוכים בין אדם לחברו התירה התורה לשנות ולייפות את המציאות ואף להעלים עובדות מפני הזולת, זאת כדי למנוע את התוצאה ההרסנית – אש המחלוקת. שקר למטרה כזו מהווה אף מצווה!

2. לצורך הצניעות ושמירת כבוד הפרט. "בשלושה דברים מותר לתלמיד חכם (הכוונה: אפילו לתלמיד חכם) לשנות דיבורו": בענייני מיטתו – כל הקשור להצנעת חיי הפרט האישיים שלו, בענייני המארחים שלו – אם התארח אצל מישהו לא 'ימליץ' על טוב ליבו לאחרים… גם זה קשור לשמירה על כבוד הפרט של הזולת, ובענייני צניעות לימודיו – אם שואלים אותו על עניין מסוים אם הוא בקי בו או לא, מותר לו לשנות ולומר שאינו יודע.

3. לצורך מצווה. כאשר אדם מעוניין לקיים מצווה כל שהיא או להימנע מעבירה ולצורך כך הוא נדרש לשנות מהאמת (כדי שיאפשרו לו לקיים את המצווה וכדומה).

4. "כלה נאה וחסודה". חברך קנה משהו והשואל אותך אם זה יפה ומוצלח או לא? חתן נשא אישה ואתה מעוניין לשבח אותה והיא 'לא יפה'? אל תאמר את האמת! מדוע? עליך לראות את הדברים בעיני הקונה והחתן ולא בעיניים אובייקטיביות והוא הרי חושב שהיא יפה…

מסופר על אדם שהיה גדול ממדים בלשון עדינה, והיה מרבה בסעודות בכל עת, ובכל ארוחה היה מרוקן אל קרבו מס' קדרות ענק עם ככרות לחם רבות.

פעם שלח הבעש"ט את תלמידיו אל אותו האדם שילמדו כיצד אוכלים לשם שמיים. ציפו התלמידים לפגוש איש קדוש ומעונה, ומה מאוד התפלאו למצוא גוש בשר ומזון.. לאחר שהתארחו בביתו שבת שלמה -תמהים מה רצה רבם ללמדם- התגברו על בושתם ושאלוהו לפשר מעשיו.

נענה להם וספר שגדל בבית עני ואביו היה איש רזה ושדוף, פעם הגיעו פורעים והציבו בפני אביו את האפשרות להתנצר או להשרף ובחר למות על קדוש ה', ובגלל שהיה כולו רק עור ועצמות נשרף במהירות ובקלות.

"אני איני יודע תורה והלכה" כך ספר האיש "אך מאותו המחזה גמלה בלבי ההחלטה לאכול ולהשמין כ"כ שאם יבואו שוב פורעים שישרפו וישרפו וישרפו.. ולא תהיה מיתתי על קדוש ה' כ"כ בקלות ובמהירות"..

העולם כולו בנוי מטוב ורע, ישנם דברים הקבועים ומוחלטים בצד הטוב או הרע. וישנם דברים נייטרלים שאפשר לקחתם לטוב או לרע, תלוי בכונת האדם ובדרך שימושם. צורת ההתייחסות של האדם, כונתו במעשהו והדרך שבה פועל הם יקבעו אם גפרור דולק יבעיר גז לבשל מרק מהביל, או שמא יבעיר יער שלם ועוד כמה מושבים.. הכל תלוי במחשבה.

עיקר שדה העבודה שלנו בעוה"ז הוא בחלקה הנייטרלית הזו, לקחת ולנתב את הדברים לצידם הטוב. אחד התחומים היותר בולטים הוא האכילה. כל ההבדל בין האדם עליו ספרנו לסתם זולל וסובא היה במחשבה הטובה וכונת האכילה שזה קדש את כל מעשהו והפכו לגמרי. (כל זה בתנאי שהמעשה נייטרלי).

המטרה שלשמה אנו אוכלים- למלא כרסנו ותאותנו או לצבור כוחות לעבוד את ה',

הצורה שבה אוכלים- בברבריות ובאיבוד רסנים או שמא בדרך מכובדת ונימוסית.

והדברים שאנו עושים במהלך ארוחתנו, הם יקבעו האם אנחנו אוכלים את השניצל או שהשניצל אוכל אותנו..

מכאן אפשר להבין את דברי הגמרא (ברכות נ"ד ע"ב): "שלושה דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם… והמאריך על שולחנו" שמתוך שמאריך לשבת על יד השולחן יבוא עני ויתן לו מארוחתו. כל מה ששינה את הבנ"א בהארכה ע"י השולחן -שזהו לכאורה ענין תאותני- זה הכונה, "שמא יבוא עני".

עד כדי כך שהגמרא ממשיכה ואומרת שבזמן שבית המקדש היה קיים -המזבח (עבודת הקרבנות) מכפר על האדם והיום- שולחנו של אדם (עבודת האכילה) מכפר עליו. כמובן שאין הכונה למסיבת זלילה וסביאה, אלא אדם שמאריך על שולחנו למטרה נעלה, מכניס אורחים, נוהג בדרך ארץ וע"פ כללי ההלכה בזמן הסעודה, נוטל ידיו ומברך, וכל כונתו באכילה לשם שמיים: לצבור כוחות לעבוד את ה', להכניס אורחים, סעודות מצוה וכד', שולחנו של אדם כזה מכפר עליו כאילו הקריב קרבנות על המזבח בבית המקדש.

ישנן הרבה הלכות הקשורות באכילה החל מכשרות המאכלים ועד לדרך וצורת אכילתם, להלן לקט הלכות נבחרות שיש לנהוג על השולחן כדי לעשותו מזבח: (דוג' נבחרות של הלכות לאכילה מתוך יראת שמים על השולחן. לקוח מקצור שו"ע סימנים מ'-מ"ד, וכדאי לעיין שם לדעת פרטי ההלכה)

* כשאוכל לחם בארוחתו צריך לטול ידיו קודם הסעודה (שמי שאוכל בלא נט"י כאילו אכל טומאה), ישפוך 2 פעמים על כל יד, יברך "ברוך.. אשר קדשנו במצוותיו וצונו על נטילת ידיים" וינגב ידיו.

* על לחם גמור העשוי מחמשת מיני דגן מברך לפני אכילתו "המוציא לחם מן הארץ", וכשמסיים סעודתו מברך ברכת המזון.

* מצוה להביא לשולחן מלח לפני בציעת הפת, ואת פרוסת ה"המוציא" לטבול במלח, מפני שהשולחן דומה למזבח והאכילה לקורבן, ונא': "על כל קרבנך תקריב מלח".

* ומאותה הסיבה שהשולחן דומה למזבח טוב להזהר שלא להרוג עליו כינים ושאר חרקים.

* לא יאכל אדם ולא ישתה בדרך רעבתנות, לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד, ויהיה שולחנו נקי ומכוסה יפה אפילו אין לו לאכול רק דבר שאינו חשוב..

* לא ישוך אדם פרוסה ויניחה על השולחן או יתנה לחברו או לתוך הקערה, כי שמא זה מאוס על חברו וכנ"ל בשתיה.

* לא יהיה אדם קפדן בשעת סעודתו, כי האורחים ובני הבית מתבישים אז לאכול כי חושבים שמתרגז ומקפיד על אכילתם.

* שנים שיושבים ליד שולחן, הגדול מתחיל ראשון לאכול, והשולח ידו בפני מי שגדול ממנו הרי זה גרגרן.

* נוהגים לכסות או להסיר את הסכינים מעל השולחן לפני שמברכים ברכת המזון, כי השולחן דומה למזבח, ובמזבח נא': "לא תניף עליהם ברזל" כי הברזל מקצר ימיו של אדם והמזבח מאריך ימי האדם, ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך. וגם השולחן מאריך ימיו של אדם ומכפר עוונותיו בהכנסת אורחים.

לדוד החשמלאי היו ימים טובים יותר, ההזמנות זרמו בכמויות והכסף בהתאם, אך המכשור המודרני והמתקדם, מכשירי החשמל הזולים שהוחלפו בתדירות גבוהה, וכמה חשמלאים צעירים ורעננים שהתגוררו באזור, הכניסו אותו לבוץ רציני, החובות נערמו, המשכנתא תפחה, והמצב היה ברצפה כמו שאומרים. השמועה שישנה קרן סיוע בראשות אמריקאי עשיר בעל לב זהב המוכן לעזור לאנשים טובים מהדור הישן, שמצאו עצמם מחוסרי עבודה, ולהעניק להם סכום נאה להתחלה חדשה, הפיחה בו רוח חיים, הוא הפעיל את הקשרים המועטים שיש לו בכדי לזכות לפגישה עם מיסטר סילברסטון, ואף הצליח בכך. תתייצב ביום שלישי ב- 8:00 בבוקר בדיוק בחדר הישיבות של דיויד אינטרקונטיננטל, אמר לו חברו מעבר לשפופרת, זו הזדמנות חייך – אל תפספס, ואל תשכח, מיסטר סילברסטון הוא איש עסוק, ואינו אוהב שמאחרים לפגישות עימו.

הימים הרבים שדוד שהה בבית בתקופה האחרונה, ושעות הבטלה הרבות שרבץ במיטתו עשו את שלהם, ועם כל הרצון הטוב והדחיפות הבוערת, בשעה 8:00 הראש של דוד היה עמוק בתוך הכרית כשרגליו מחופרות היטב בשמיכת הצמר המרוטה, וכאשר הוא הצליח להתעורר סוף סוף מבוהל לחלוטין, מיסטר סילברסטון כבר היה לאחר ארוחת בוקר עשירה, וכמה פגישות משמעותיות. המכתב המתנצל ששלח דוד מלא תחנונים ובקשת סליחה ומחילה, לא עשה רושם, התשובה היתה קצרה ולאקונית – אם לא תעזור לעצמך אל תצפה שאחרים יעזרו לך. הסוף היה טוב, ליבו הרחום של מיסטר סילברסטון נכנע לבסוף, ולפגישה הבאה הגיע דוד בזמן, וזכה לעזרה הגונה, אך את השיעור שקיבל לא ישכח לעולם.

בכל בוקר כאשר השחר מפציע, מתחיל יום חדש. בתפיסה היהודית אין זה רק מעבר של עוד דף בלוח, אלא צ'אנס מחדש, סיכוי לשינוי. הנשמה חוזרת לשכון בגוף לאחר ביקור לילי במקור מחצבתה, נקיה יותר ועם שאיפות מחודשות. היום נפתח במפגש כה חשוב של האדם עם בוראו, מפגש המורכב משני חלקים: א. קבלת עול מלכות שמים על ידי אמירת קריאת שמע ופרשיותיה. ב. תפילה מעומק לב, המורכבת מפסוקי תהלים ותפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה).

אלוקים מגיע בכל בוקר למפגש בזמן, ממתין לנו ומצפה לנו, מחכה רק שנבא, שנבקש, שנשתף בכל מה שחסר לנו והיינו רוצים לראות בו שינוי. בוקר אחר בוקר הוא ממתין לנו, ושואל את השאלה הכה נוקבת- 'מדוע באתי ואין עונה', אני כאן בשבילכם, אך אתם לא באים לפגישה בזמן, אם כן כיצד אוכל לעזור. אי אפשר לאחר לפגישה כה חשובה, לבא מתי שרוצים ולטעון מדוע לא קבלנו את מה שרצינו, אם לא באת בזמן כנראה שזה לא באמת חשוב לך, ואם כך איני מרגיש צורך לעזור לך.

לקבל עול מלכות שמים בזמן שכבר היום נכנס להילוך גבוה, להתפלל בזמן שכבר היום נמצא בשיאו, זה משדר לא טוב, נדמה כאילו שום דבר באמת לא דחוף לך, ישנם דברים שחשובים לך יותר. הזמן האידיאלי להראות את החשיבות, לכבד את המפגש עם הבורא שממתין לנו, הוא הזמן שבו מתחיל היום, לפני שהכל זז ונכנס לשגרה. חכמנו קבעו זמן זה והצמידו אותו לשעה שבה בני מלכים רגילים היו לקום, השעה השלישית מתחילת היום, זמן זה אכן הולם אותנו, יהודים בני מלכים הם, בני אברהם יצחק ויעקב, וכך מתנהגים עימם, אך גם בני מלכים שהזמן לא אץ להם, מתחילים את היום בשעה קבועה, וכך ראוי שננהג גם אנו.

כך גם לגבי התפילה, בימים עברו כאשר היה לנו בית המקדש וזכינו להקרבת הקרבנות, היה בהם את הכח לכפר עלינו, ולהגיש מנחתנו לפני הבורא בכל יום, אך כיום שחרב בית מקדשנו, תפילותינו הם כנגד הקרבנות, וכפי שנאמר 'ונשלמה פרים שפתינו', במקום הפרים שהוקרבו משתמשים אנו בשפתיים כדי להתקרב אל הבורא. תפילת שחרית היא כנגד קרבן התמיד שהוקרב בכל בוקר, ומאחר והיה קרב רק עד השעה הרביעית מתחילת היום, גם תפילה זו צריכה להסתיים עד סוף שעה רביעית ולא יותר, בכך אנו מראים שבאמת יש כאן עבודה אמיתית המחליפה את עבודת הקרבנות, אם נקבע לנו זמן משלנו, זה נחמד, אך זו לא עבודה באיכות המקסימלית, והציפיות צריכות להיות בהתאם.

חשוב לידע: א. היום והלילה בלוח היהודי נקבעים לפי זמנים מוגדרים, היום הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים, או מהזריחה ועד השקיעה (הדבר משתנה), והלילה הוא מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. חישוב השעות אינו לפי השעון שלנו, אלא באופן הנקרא 'שעות זמניות', דרך החישוב היא לחלק את היום ל- 12 חלקים, כאשר בימות הקיץ הארוכים כל חלק יהיה ארוך יותר ויכול להגיע לכדי שעה ורבע בשעון שלנו, ובימות החורף הקצרים כל חלק יהיה קצר יותר ויכול להגיע לכדי שלושת רבעי השעה בשעות שלנו. ולדוגמא: כאשר מדובר על שעה שלישית, או חצות היום, הזמן משתנה באופן מהותי בין עונות השנה.

ב. זמן קריאת שמע של שחרית מהתורה הוא עד סוף שעה שלישית, וזמן תפילת שחרית הוא עד סוף השעה הרביעית. נחלקו המגן אברהם והגאון מוילנא מאימתי מתחילים למנות את השלוש שעות של זמן קריאת שמע, לדעת המגן אברהם יש למנותן מעלות השחר, ולדעת הגר"א מהנץ החמה, ואלו שני הזמנים שנהוגים כיום, כאשר המדקדקים מקפידים על הזמן הראשון כדי לצאת ידי ספק. מחלוקת זו היא גם לגבי זמן התפילה, האם מונים את י"ב החלקים מן הנץ החמה עד שקיעתה, או מעלות השחר עד צאת הכוכבים. לדעת הגר"א מחשבים את הזמן שבין הזריחה לשקיעה ומחלקים אותו לשלושה חלקים, ועד סוף השליש הראשון הוא זמן התפילה, היינו ארבע שעות ראשונות של היום. ולדעת המגן אברהם היום מחולק ל-י"ב שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואם כן שליש היום (שעה רביעית) הינו מוקדם יותר.

ג. גם לאחר זמן קריאת שמע יש לקרותה, אלא שאם קורא אותה בזמנה, יש לו לקרותה עם הברכות שלפניה ואחריה (יוצר אור, אהבה רבה), ואם קורא אותה לאחר זמנה, אינו יכול לומר את הברכות, ונחשב לו כמי שקורא בתורה. גם לגבי זמן תפילה, אף שעבר הזמן הנקוב, אפשר להתפלל את תפילת השחרית עד חצות היום, אך לו שכר תפילה בזמנה, ולאחר חצות היום, אסור להתפלל תפלת שחרית כלל.

דייויד הנרגש הביא את המעטפה מהדואר, "הבית הלבן החזיר לי תשובה" הכריז בקול לאשתו. הוא פתח את המעטפה ומצא בה הזמנה לראיון עם ראש העולם החופשי נשיא ארה"ב. "הפגישה תתקיים בבית הלבן בחדר הסגלגל שם תוכל לבקש את בקשתך באופן אישי מהנשיא" נכתב בהזמנה.

זה זמן מה שחיכה לתשובה המיוחלת מהבית הלבן וכגודל הצפייה גודל ההתרגשות, הוא החל בהכנותיו למפגש. הוא רכש חליפה ועניבה "אין זה יאה לבוא לנשיא בג'ינס וטריקו פשוטים" אמר לעצמו.

את בקשתו הכין על דף מסודר וחזר עליה בעל פה עשרות פעמים לבל ישכח ויתבלבל בפני הנשיא. כשהגיע לבית הלבן לבוש במיטב מחלצותיו החדשים הוסבר לו על ידי הממונה על כללי המפגש וההתנהגות בחדרו של הנשיא.

כל אחד מאיתנו אם היה מגיע במקומו של דייויד למפגש המיוחל היה מופיע במיטב בגדיו ומתנהג בבית הלבן בצורה המופתית ביותר כמובן שהוא לא היה משליך פסולת על הרצפה וכדו'

ניתן להקביל מדוגמא זו על אחת כמה וכמה כבוד בית הכנסת, אנו באים לבית הכנסת ביתו של אלוקים, כדי לבקש את בקשתנו לפני מלך מלכי המלכים שנמצא שם בעבורנו.
בית כנסת מכונה – "בית מקדש מעט", כשבית המקדש היה קיים היה הוא מרכז החיים הרוחני של היהודים אך משחרב נוצר הצורך להקים בית תפילה שבו יתכנסו ויתפללו וכך הוקמו בתי הכנסיות

הנביא יחזקאל כתב (יא,טו) "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שמה", ודרשו חכמים שהכוונה לבתי כנסיות אשר משמשים כבית מקדש מעט במקום בית המקדש שחרב.

חשיבותו של בית הכנסת כל כך גדולה עד שאמרו חכמים שאין לדור בעיר שאין בה בית כנסת.
וכמו בדוגמת הבית הלבן, בעקבות חשיבות בית הכנסת יש לשמור על קדושתו ועל התנהגות נכונה בתוכו.

1. יש לנהוג בבית הכנסת בכובד ראש ולהימנע מהתנהגות של צחוק וקלות ראש שאינם מתאימים למקום קדוש כמו בית הכנסת
2. אין לעבור דרך בית הכנסת ולהשתמש בו כדי להגיע למקום אחר במידת הצורך יכנס לבית הכנסת, ישב ויאמר פסוק ורק אז ימשיך למקום אליו רוצה להגיע.
3. אסור להיכנס לבית הכנסת כדי להימלט מהגשמים או מהחום ובעצם להשתמש בו שלא למטרת תפילה או לימוד תורה.
4. אין להרוס או לשבור כלום בבית הכנסת כפי שכתב הרמב"ם "הזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה ומאבד ספרי הנבואה ומלמחוק השמות הנכבדים והדומה לזה".

משה ויטמן

בלי לזכור את המטרה, נהיה מובטלים!
אין דבר יותר מדכא מלשכוח דברים. כל חיינו בנויים סביב הפלא הנקרא זיכרון ואם חלילה הוא אינו מתפקד כמו שצריך, החיים פשוט נהרסים. לפעמים, לא מדובר על זיכרון של פרט מסוים, של מספר הטלפון של החבר או של הכתובת של הבית איפה אתה גר, אלא על משהו ציבורי, כללי והרבה יותר משמעותי – הדברים שמסבירים לנו מדוע אנו חיים ומה המטרה שלנו בעולם. אם נשכח אותם, נסתובב בעולם חסרי מטרה ומשמעות וזה בהחלט הרבה יותר מאשר לא נעים… התורה, הגדירה ששה דברים המהווים את העקרונות מספקי המשמעות לחיים היהודיים וצוותה במיוחד לזכור ולא לשכוח אותם, כל יום, כל החיים. מהם ששת הדברים?

ניסי יציאת מצרים
כל האמונה היהודית במציאות אלוקים, בהשגחתו הייחודית על עם ישראל ובמחויבות שלנו להיות לו לעם ולשמור את מצוותיו, מבוססת על סיפור יציאת מצרים. הייתה זו הזדמנות היסטורית לכל העם היהודי לחוות על בשרו את המעבר מעבדות העם המצרי לעבדות השם בניסים גלויים ומפתיעים, עד שהיה ברור לכולם – יש אלוקים והוא המנהל את העולם. ברור, אפוא, כי שכחה של החוויה העוצמתית הזו תשמיט את הקרקע תחת יסודה של היהדות ולכן התורה מצווה לזכור בכל יום את יציאת מצרים: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ולאור זאת נקבע זיכרון יציאת מצרים כחלק מקריאת שמע ותפילות שחרית וערבית.

מעמד הר סיני ונתינת התורה
מאז מעמד הר סיני ועד ימינו עברו אלפי שנים ורק העברה מדוקדקת של התוכן שנאמר בו – התורה הקדושה שבכתב ושבעל פה, משמרת את חותמו עד היום. אם המעמד או התוכן שנאמר בו יישכח, תשתכח חלילה התורה מישראל. זיכרונו של מעמד הר סיני מהווה בסיס לנו ולדורות הבאים להעברת גחלת היהדות כפי שמצווה התורה "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב".

זכירת קדושת השבת
מאז היום השביעי לבריאתו של העולם ועד ימינו מהווה השבת סמל חד שבועי להיותו של העולם נברא על ידי מעשה אלוקים בששת ימי בראשית. האמונה בבריאת העולם היא עיקר האמונה היהודית ולכן – שמירת השבת = שמירת האמונה, ולהיפך – חילול השבת = כפירה באמונה. אין פלא כי זכירת השבת נכתבה כמצווה מיוחדת "זכור את יום השבת לקדשו".

זכירת המלחמה בעמלק
אחת המטרות הברורות והמוצהרות של עם ישראל בחייו הציבוריים ושל כל יהודי בחייו האישיים היא – להילחם. במי? בכוחות הרע והטומאה שנבראו בעולם מתוך כוונה שהמלחמה בהם תזכה את הלוחם לחיי העולם הבא. ללא מטרה זו, היינו יכולים כבר היום לשבת על זרי הדפנה בעולם הבא ולקבל את השכר אותו שומר לנו בורא עולם ללא צורך במעבר של 120 שנה בעולם הזה. הסמל הלאומי של היצר הרע הוא – עמלק, לכן המלחמה בעמלק מהווה סמל למלחמה האישית שלנו בכוחות הרע. זיכרון חובת מחיית עמלק מהווה זיכרון בסיסי אישי ויומיומי למטרה האמורה ללוות את פעולותינו וכך צוותה התורה "זכור את אשר עשה לך עמלך בדרך בצאתכם ממצרים…והיה בהניח ה' אלהיך לך מכול אויבך… תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

לשון הרע ועונשו
לא היו הרבה הזדמנויות ברורות וחד משמעיות בהם כל עם ישראל ראה עין בעין את קיומו של השכר והעונש על המצוות והעבירות כמו במעשה מרים הנביאה. מרים, שדיברה לשון הרע על אחיה משה ונענשה באופן מיידי בצרעת הוכיחה לעין כל כי יש דין ויש דיין. לכן צוותה התורה "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים". אם נשכח את האמונה בשכר והעונש, נאבד את המחויבות שלנו לאלוקים ולתורה…

מעשה העגל
"זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר" מצווה עלינו התורה כשכוונתה לחטא עגל הזהב בו חטאו בני ישראל בזמן הילוכם במדבר. מדוע? משום שהכתם הזה עדיין לא נוקה לחלוטין וחלק מתפקידנו עד היום הוא לתקן גם אותו, אם נשכח אותו, נאבד את אחד התפקידים המרכזיים שלנו. אין צרה המגיעה לאדם שלא מעורב בה עונש גם על חטא העגל אומרים חז"ל לכן חשוב שנזכור אותו ונהיה מודעים לחובתנו לתקן את קלקולו.

מתי ואיך זוכרים אותם?
חלק מששת הזכירות נאמרו בצורה מחייבת מעשית בזמנים ספציפיים וחלקם לא. זכירת יציאת מצרים – היא מצווה להזכיר בפה בכל יום ובכל לילה את יציאת מצרים. מצוות זכירת מעשה עמלק – היא מצווה לזכור פעם בשנה את מעשה עמלק ולשם כך קוראים בשבת הסמוכה לפורים את פרשת זכור. מצוות זכירת השבת מתקיימת פעם בשבוע בקידוש על היין בשבת בערב ולמחרת בבוקר. שלושת הזכירות האחרות – מעמד הר סיני, מעשה העגל ומעשה מרים, לא נאמרו על זמן מסוים או על אמירה מסוימת אלא חובתם תמידית שלא נשכח את האירועים הללו והעקרונות הנלמדים מהם. עם זאת, יש רבים הנוהגים לאומרם בכל יום בסיומה של תפילת שחרית והפרשיות הרלוונטיות הודפסו בסידורים.

זכור אל תשכח!

משה ויס

ביקרתי בניו יורק וזה מה שראיתי: הוא שכב על המדרכה מאות אנשים עוברים ואף אחד לא שם לב
הוא שכב חסר אונים בצד המדרכה הרחבה ועמוסת האנשים בלב הסיטי של ניו יורק. מאות אנשים חלפו על פניו במהירות בכל דקה ואף לא אחד מהם הואיל להסב ולו לרגע אחד את מבטו כלפי מטה ולראות אותו שוכב על המדרכה, פצוע ושותת דם ולא מסוגל להגיע אל הטלפון ולקרוא לעזרה. רק לאחר שדימם למוות, הגיעו אנשי הצוות העירוני לקבוע את מותו ולפנות משם את גופתו.

אכפתיות ועזרה – "רק בישראל"
בישראל הסיפור המזעזע הזה לא היה קורה. לא משנה היכן אתה נתקע: בחיפה, בתל אביב, בירושלים או באילת, תמיד תמצא את האנשים שייקחו אותך טרמפ, שיסבירו לך איך מגיעים, שיתנו לך שקל לצדקה או שישאילו לך שיחה בטלפון… מאיפה זה מגיע ליהודים האמפתיה הזו, הערבות ההדדית, הרצון להעניק ולתת ולפתור זה את בעיותיו של זה?

מצוות חסד: לתת לאחרים מממונך וגם מעצמך
התורה מחנכת אותנו בעשרות מצוות שונות להיות אכפתי, דואג ומעניק. מצוות אלו קיבלו את הכותרת הכללית "חסד" והן מחולקות לשני סוגים: "חסד בגוף" "חסד בממון". במצוות "חסד שבגוף" ניתן למצוא את הכנסת אורחים, ביקור חולים, לווית המת, השבת אבידה, עזרה בהעמסת משא ועוד, במצוות "חסד בממון" ניתן למצוא את מצוות צדקה לגווניה השונים. מצוות הלוואה ללא ריבית, מעשר כספים, צדקה לעניים ועוד.

למה שאתן? גם אני צריך את הכסף!
דווקא מכל מצוות החסד, מצוות הצדקה היא, על פי עדותם של אנשים רבים, הקשה ביותר לקיום. קל לי לבקר חולה, להרים טלפון לחבר בודד או לעזור לילד קטן לחצות כביש, אבל קשה לי יותר לוותר על חלק מכספי ולתת לאחר סכום שיכולתי לרכוש בו לעצמי משהו שאני חולם עליו כבר זמן רב.

חשוב לרגע: ואם הוא היה אחיך?
כתגובה לקושי הזה, מספקת התורה את הנימוק החוזר על עצמו בכל מצוות החסד: "כי אחיך הוא". אם נשכיל להבין כי כולנו אחים וגם נרגיש כך, נצליח להגיע לתחושה כי נתינת הכסף לאחר היא תרומה בעצם לעצמי וכי האפשרות בידיו של הזולת לרכוש לעצמו מזון או בגדים באה לפתור גם את מצוקת הרעב והעוני שלי…

חשוב גם לזכור כי חלק מהסיבה שאלוקים נתן לך את הכסף הוא גם כדי שתתן ממנו לאחרים. אם לא תיתן, פשוט יהיה לך פחות (לא מעונש אלא כי אתה לא צריך!)…

משה ויטמן

סיפורה של רונית: להתרגש כל יום מחדש
"בסיפור שלי אין מרכיבים דרמטיים" פותחת רונית את דבריה "לא חוויתי שום צרה גדולה וגם לא איזו ישועה מפתיעה, אבל אני רוצה לספר דווקא על היום יום הפשוט שלי". "אני קמה בבוקר, מתארגנת, עולה על הרכבת לעבודה, עובדת וחוזרת שוב הביתה בארבע, כך כל יום מחדש". "כשאני חושבת על הריטואל הקבוע הזה, חסר לי משהו קצת מעבר, משהו יותר עמוק, שחווה יותר את החיים, את כל המרגש, המפתיע והעצוב שבהם, משהו שיהיה בשבילי כמו שיר שמגיע מתוך הנשמה". "אני מוצאת את זה בספר תהילים. שם, שתל דוד המלך נעים זמירות ישראל את המילים שלו על החוויות שלו בחיים. וזה מדהים".

סיפורו של דרור: מתפרנס בעזרתו הצמודה של אלוקים
"אני סוכן מכירות עצמאי" מסביר דרור "הפרנסה שלי מגיעה מלמכור מוצרים לאנשים ותלויה בהצלחה שלי לעשות זאת". "זאת לא עבודה פשוטה, היא מלאה בהמון חששות, לא תמיד אני מוצא את הלקוחות המתאימים ועבודת השכנוע היא משימה די קשה ומורכבת". "אני מרגיש שזה ממש לא מספיק שאהיה שם לבד. אני רוצה ליווי, ליווי אמיתי של ריבונו של עולם, יד אוהבת של אלוקים". "לכן, לפני כל פגישה אני פונה אליו במילותיו של דוד המלך בספר תהילים ומבקש את העזרה התמיכה ושישים את המילים הנכונות בפי כדי שאצליח להביא הביתה פרנסה בכבוד" מסיים דרור בהתרגשות.

סיפורו של ד"ר אהרון: משחרר רגשות עם התהילים
"הסיפור שלי אינו על התפילה שלפני, הוא דווקא על הרגע שאחרי" מספר ד"ר אהרון. "אני עובד כמרצה במספר מקצועות ואת הלחץ והחששות שלי מהעברת השיעור, אני אמנם מצליח להדחיק במהלך הכנת ההרצאה וגם כשאני מעביר אותה, אבל בסיומה אני חייב להתפרק". "אני חייב לשפוך ולהוציא את הלחץ, החששות, הספקות ופחד הקהל ואני מוצא את עצמי שוב ושוב עושה זאת בצורה הטובה בעולם עם ספר התהילים". "שם, במילותיו של דוד המלך על החיים, על פחדיו, חששותיו וגם הצלחותיו, אני מצליח לבטא את רגשותיי בצורה הטובה בעולם".

"מומלץ בחום לכולם", מסיימים שלושתם…

משה ויטמן

"עם כל החוויות, אני תמיד נשאר רעב"
"לקלף, לקלף ולקלף, זה מה שהרגשתי שעלי לעשות כדי לגלות את עצמי וכדי לנסות למצוא אחת ולתמיד מהי החוויה שכן תדבר אלי, זו שתצליח לפגוע בנקודה הפנימית שלי, שתמלא אותי ותהפוך אותי ליצור חי ומרגיש" פותח תומר את סיפורו, סיפור מסע של בחור צעיר גדוש חוויות נעורים שמשום מה ממשיך לחוש שאף לא אחת מהחוויות והסערות שעוברות עליו, מצליחה לחדור אליו, מצליחה להרגיע את האדרנלין הפנימי שלו – "הרגשתי כמו אדם עטוי כפפות עבות המנסה למשש משי עדין וגם ליהנות מזה" הוא ממחיש ואנחנו די מזדהים…

תחנה ראשונה: מדהים לגלות מה מסתתר מבעד לשכבות
"ישבתי עם עצמי וחשבתי: מה מתחשק לי בחיים? מהם הדברים שאני אוהב? התחלתי לקלף חוויה אחר חוויה, חלום אחר חלום, כל אלו שכבר הספקתי לחוש שלא מספקים אותי, וגיליתי משהו מדהים: עמוק בפנים, תחת כל הרצונות, הסערות, התאוות ובעירת הנעורים שלי, מסתתר רצון פנימי עדין ורגיש, כמעט בלתי מורגש, שלא קשור לאף חוויה או חלום, רצון טהור וזך: רצון להתחבר. להתחבר לחוויה הפנימית של החיים, להתחבר למה שמזוהה אצלי בתור אלוקים, הרוחני, שעומד מאחורי הקלעים".

"אחר כך גיליתי גם מדוע זה נכון: "ושכנתי בתוכם" נאמר בתורה על המשכן ובית המקדש ודורשים חכמינו "ושכנתי "בתוכו" לא נאמר, אלא "בתוכם" – בתוך ליבו של כל אחד ואחד". גיליתי את אלוקים מסתתר בתוך הלב שלי, עמוק תחת שכבות הרצונות שלי".

תחנה שניה: מגלים את אלוקים גם בחוץ
תומר גילה את מסתורי ליבו, אבל המסע עוד לא נגמר: "עם כל ההתרגשות, אני אדם תכליתי. לא מספיקים לי רעיונות יפים, אני רוצה תכל'ס". ממשיך תומר במסע "הייתי חייב לבדוק איך אני מבטא את הרצון הפנימי שלי, את מה שגיליתי שבאמת מתחשק לי, בעולם שבחוץ, בחיי היום יום. גיליתי שאם אני לוקח את הרצון הפנימי שלי וחווה איתו את החיים, החיים הם כמעט אותם חיים, אך החוויה שלי אחרת לחלוטין. אני מודע לקיומו של אלוקים איתי ואם יורשה לי: אנחנו חווים את החיים יחד".

"אם נמשיך את ההשוואה למשכן ובית המקדש, גם שם במקביל לחדירת אלוקים לתוך ליבו של כל יהודי, הוא רצה בית חיצוני גדול ומפואר, שם החוויות הפנימיות יתבטאו בחיי היומיום הרגילים".

תחנה שלישית: רק תבנו לי בית
"במשכן ובית המקדש אני רואה כי אלוקים לא סתם גילה את עצמו בעולם, הוא רצה בית. במשכן היה זה אוהל ארעי כדי שיוכלו לפרק ולהרכיב אותו מחדש בכל תחנה במדבר, הוא היה מלא בכלים שונים והתורה מפרטת לפרטי פרטים כיצד האוהל והכלים שבתוכו צריכים להיבנות ומי בדיוק יבנה אותם. בבית המקדש, היה זה בנין קבע עשוי זהב, שגם הוא נבנה על פי הוראות מדויקות. הבנתי שכדי להכניס את אלוקים לחיי, עלי לבנות לו בית, לעשות לו מקום, לא סתם מקום אלא על פי ההוראות המדויקות שנתן בתורה. על פי תרי"ג המצוות".

תחנה רביעית: המפתח לאלוקים דווקא מאוד מעשי
"אני התחברתי לאלוקים, רציתי להרגיש אותו איתי, רציתי לחוות איך החיים מספקים וממלאים אותי ולא היה לי דחוף לקיים את המצוות. לא ראיתי את הקשר בין נטילות ידיים, כל מיני זהירויות בשבת לבין אלוקים. אבל הבנתי כי כמו שבמשכן ובבית המקדש אם האחראים על הבנייה היו 'מחפפים' המטרה לא היתה מושגת ובית המקדש לא היה "בית מקדש", כך גם בחיי האישיים שלי, עם כל הרצון הטוב, מה שחשוב זה דווקא הפרטים".

"מסתבר, שכדי לקבל את אלוקים, צריך ליצור מסגרת חומרית מפורטת, גם אם היא לא תמיד מובנת".

תחנה חמישית: ומה עכשיו?
"גם אחרי שבנו לו את הבית, המשיכו לעבוד אותו יומיום בקרבנות, שירת הלווים ועוד. הבנתי שאתה לא יכול להמשיך את החיים כרגיל, לעשות מה שבא לך בראש ולהסתפק בנשיקות מזוזה ואמירת פסוקי תהילים כל פעם שמשהו מציק לך. אתה צריך משהו בנוי, מסודר, מעשי, משהו שבאמת מקדם אותך לכיוון אלוקים ומעצב אותך ואת האישיות שלך בצורה המתאימה למי שרוצה להרגיש את אלוקים ולשמור על קרבה אליו".

ולסיכום:
"אני מאוד מקווה שבמהרה ייבנה בית המקדש השלישי, אבל גם עד אז יש לנו הרבה מה לעבוד, והרבה צורך במחשבה, איך להכניס את אלוקים לחיים שלנו. אבל, אם לחשוב על האושר שאתה מגלה, זה שווה כל מאמץ"…

משה הרמן

איך כדאי לדבר עם החבר'ה?
באיזה מסלול חיים לבחור? מי מוגדר כעשיר ומי כחכם? איך ומתי האדם שמח? מה כדאי להשקיע והיכן? ואיך מומלץ לסדר דברים ברשויות? אלו הם רק חלק קטן מהשאלות שצצות לכל אחת ואחד מאיתנו במהלך חיי היום יום, שאלות שבדרך כלל אנו לא מקדישים להם זמן מחשבה, רק משום שהם צצות בכל רגע ואנו נדרשים להעניק להם פיתרון מהיר… אם נשב ערב אחד וננסה לסכם את מגוון השאלות, הבעיות והקונפליקטים שניסינו לפתור במהלך היום ולמצוא את שביל הזהב בו כדאי לנו להתנהג, נגיע לעשרות. אתם מוזמנים לבדוק!

במיוחד עבורך: "פרקי אבות"
בדיוק לשם כך וכדי לספק לנו הכוונה נכונה לחיים במטרה מובהקת שחיינו יהיו מאושרים וטובים התחברה מסכת מיוחדת בחיבור המשניות ובה פרקי דרך ארץ והתנהגות נכונה בעולם והיא קיבלה את השם "פרקי אבות".(מה מכיל פרקי אבות)הנה כמה דוגמאות: "איזהו עשיר? השמח בחלקו", "אמור מעט ועשה הרבה", "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" ועוד ועוד… אתם מוזמנים בחום לפתוח את מסכת אבות ולראות במו עיניכם את מאות ההמלצות לחיים טובים ומאושרים הגודשים את דפי הספר.

מפתיע: מי עומד מאחורי ההמלצות הללו?
המיוחד והמרגש בפרקי אבות היא הידיעה מהו מקורו של הספר ומיהו העומד מאחורי ההמלצות הללו. ממש כמו שאר התורה שבעל פה שניתנה למשה רבנו בהר סיני על ידי אלוקים ישירות, כך גם פרקי אבות למרות שאינם עוסקים בהלכות אלא בענייני דרך ארץ ואורחות חיים, נאמרו אף הם למשה רבנו כאשר למד את התורה בעל פה מפי אלוקים והוא שמסר אותה בשרשרת הדורות עד דור מחברי המשניות שהעלו אותם על הכתב. כך שאם אתה מתלבט ביחס להמלצה מסוימת, זכור: היא נאמרה על ידי אלוקים!

זהו חיבור קצר, אך יש לו פירושים והרחבות!
פרקי אבות מכילים ששה פרקים בלבד כאשר הדברים שנכתבו בהם כתובים בקיצור ובשפה תמציתית, אבל יחד עמם התחברו גם חיבורים מרחיבים: אבות דרבי נתן, מסכת דרך ארץ ועוד הם חיבורים משלימים ומרחיבים לנאמר בפרקי אבות, יחד עם עשרות הפרשנים שמסבירים, מנמקים ומבארים כמעט כל מילה מפרקי אבות. המלצה שלי: תבחר לי פרשן אחד אליו אתה מתחבר ותנסה ללמוד איתו את כל המסכת. זה מחכים, מהנה ומוסיף המון לחיים. מומלץ בחום.

אש התורה
מאת לאה לאופר

אתם יושבים בבית ומקבלים שיחה מאבא שלכם. יש לו הפתעה עבורכם.

הוא אומר שהוא כל כך אוהב אתכם, שהוא החליט להפקיד בחשבון הבנק שלכם בדיוק 86,400 ₪ בכל יום. 86,400 ₪! זה המון כסף לקבל כל יום.

אתם מחכים לשמוע את הקטש – ובאמת לא לוקח לו יותר מדי זמן להגיע. התנאי הוא שכל כסף שיישאר בסופו של כל יום יימחק מהחשבון; אי אפשר יהיה להשתמש בו יותר. לעולם לא תוכלו לקבל אותו שוב.

לא רע, אתם חושבים, אני פשוט אצטרך להשתמש בהכול כל יום! אני לא אבזבז גרוש! אתם מנתקים את הטלפון עם "תודה" מכל הלב, מחפשים עט ונייר, מתיישבים ומתחילים לתכנן. אתם יודעים שכדי לשמור על כך שכל שקל ינוצל במלואו, תצטרכו לחשוב היטב כיצד לנצל את הכסף כראוי.

במקום הראשון: צדקה. אתם יודעים שכל יהודי מחויב לתת בין 10-20 אחוז מהכנסותיו לצדקה. ומכיוון שאתם מאוד נדיבים (ופתאום יש לכם 17,000₪ מיותרים), אתם מחליטים לתרום 20% בכל יום. זה משאיר לכם 80% להתמודד איתם.

בוא נראה אתם חושבים. אחרי הצדקה באים הצרכים שלי. מתוך ה-80% אחוז משהו כמו 40% צריכים להיות עבור הדברים שאני צריך באמת – אוכל, שכר דירה, ביגוד. נשמע מצוין.

נשארו ארבעים אחוז.

ובכן אתם מהרהרים, יש המון דברים קטנים שדורשים טיפול – שיפוצים, תיקונים – צרכים לא כל כך בסיסיים אבל בכל זאת עדיין סבירים. אתם מחליטים ש-20 אחוז מהמענק היומי יוקדש לדברים כאלה.

מתוך 20 האחוזים הנותרים, אתם מאשרים לעצמכם 10% סתם בשביל הכיף. בעשרת האחוזים האלה תשתמשו כדי לפנק את עצמכם בכל מיני 'דברים טובים', גאדג'טים וכדומה. אחרי הכל, זה לא פשע ליהנות (ובכל מקרה אי אפשר לחסוך את זה!).

בעשרת האחוזים הנותרים אתם מחליטים להשתמש לפי הצורך. אחרי הכל, אי אפשר לדעת איזו הוצאה מיוחדת תצוץ פתאום. אם לא יהיה שום דבר מיוחד, תנצלו גם אותם להנאתכם. אבל הכי חשוב, חייבים לנצל כל שקל. אחרת זה בזבוז של כסף טוב!

זהו. חשבתם טוב על הכל, לכל שקל יש מטרה, לכל אגורה תפקיד. עכשיו אתם יכולים להפיק באמת את המיטב מההזדמנות שנפלה בחיקכם.

שניות נחשבות

בכל יום מופקדים בחשבוננו בדיוק 86,400. 86,400 שניות בכל 24 שעות. איזו מתנה! איזו הזדמנות!

מה אתם עושים עם 86,400 השניות האלה?

ה"קטש" כמובן הוא שבסופו של כל יום, הן נעלמות. אם לא ניצלנו את הזמן הזה בחוכמה – ובזבזנו שעה – אלה 3,600 שניות שאבדו לנצח. לעולם לא נראה שוב את הרגעים האלה.

רובנו שואפים לנצל כל שקל בדרך הכי טובה שאפשר. אבל כשמגיעים למתנה הנפלאה של הזמן, האם אנחנו יכולים להגיד באמת שאנחנו משתמשים בו כראוי?

עשרה אחוז אפשר להשאיר בצד לשם רוגע והנאה

בעקבות מודל התוכניות השאפתניות שלנו עבור ה-86,400 ₪, עלינו לתרום 20% מזמננו כדי לעזור לאחרים. 40% ממנו אנחנו צריכים להשקיע בדברים הנחוצים, כולל שינה ואכילה. לפחות 20% מהמתנה היקרה צריכה לשמש לתחזוקה ושיפוץ – ולהקדיש אותה לשיפור עצמי, בין אם בקריאה של ספר שיעורר אותנו לפעולה או בהתאמת המטרות שלנו לפיתוח עצמי מבחינה רוחנית. 10% אפשר להשאיר בצד לשם רוגע והנאה (במטרה למלא מצברים עבור הדברים החשובים באמת), ובעשרת האחוזים הנותרים להשתמש לפי הצורך – עומס תנועה בלתי צפוי, אירוע משפחתי וכד'.

למעשה, 100% מהזמן שלנו אמורים להתמקד בהפיכת עצמנו לאנשים טובים יותר ולשיפור הקשר שלנו עם אלוקים.

הכל עניין של מיקוד נכון. לערוך תוכנית פעולה אישית ולא לרדת ממנה. רוצו לקחת את העט והנייר. קבעו מטרות גדולות, וחלקו אותן לצעדים קטנים ומצטברים. הציבו מטרות ספציפיות לכל שעה. וכמו כל מנהל משאבים אחראי, הציבו מטרות יומיות, שבועיות, רבעוניות, שנתיות וארוכות טווח.

הקצו בחוכמה את ה-86,400 שלכם, ופעלו על פי זה.

הרב נח וינברג ע"ה היה אומר שהכל מתחיל בהחלטה, התחייבות. הוא היה ממליץ לומר בקול: "החיים הם הזדמנות. אני רוצה להשתמש בשכל שלי, וכל הזמן להתקדם לכיוון המטרה שלי."

אל תבזבזו אגורה, אף שבריר שנייה. אולי זה נשמע יותר מדי, או נראה יותר מדי אינטנסיבי, אבל זכרו, אם היא אובדת – היא אובדת לנצח. תפסו את עצמכם חולמים לפחות פעם ביום ובדקו: "מה אני עושה כרגע, וכיצד אני יכול לנצל את הרגע הזה בצורה יעילה יותר?"

למה לבזבז את הרגעים שלכם כדי להתבוסס בחרטה על העבר או בדאגה לעתיד? זה כמו לשלם קנס של 10 שקלים על כל שקל שלא בזבזתם. מגוחך.

ניתן לנצל כל רגע במלואו. אנחנו יכולים לעשות כל כך הרבה אם רק לא נשכח את זה. סלחו לי על הקלישאה, אבל מסתבר שהיא אמיתית: כל רגע הוא מתנה. אין פלא ששורש המילה הזדמנות הוא זמן.

אש התורה

משה ויטמן

אלוקים רוצה לגור איתנו
היה זה לפני אלפי שנים, ברגע המכונן בו סיים אלוקים את המהלך אותו התחיל בימי בריאת העולם, מהלך שמטרתו הייתה – להקים את עם ישראל. הוא הוציא אותם ממצרים, הוליך אותם לכיוון ישראל, נתן להם את התורה וכעת, רק שלב אחד היה חסר לשלמות ולהרמוניה בין הבריאה, עם ישראל ואלוקים: אלוקים רצה לגור יחד עם עם ישראל. המושג לדור בתוך עם ישראל אינו יכול להתפרש כמגורים פיזיים פשטניים מאחר שאלוקים לא היה ולא יהיה בעל דמות גוף חומרית כל שהיא, אלא הוא מושג של קרבה בלתי אמצעית בה לכל אדם מישראל תהיה יכולת לגשת אל האלוקים ולחוות את הקרבה אליו. זו המשמעות של המגורים.

הוא עשה זאת במשכן ובבית המקדש
ככל שהמילים הללו נשמעות מוזרות מאוד או גבוהות מאוד, הייתה להם משמעות מעשית מאוד שלוותה בהרבה עבודה טכנית: בניית בית מיוחד בו אלוקים ישרה את קדושתו וכביכול "יגור בו" ובו יעבדו עם ישראל את אלוקים מקרוב וכמעט ללא מחיצות. בקריאה בפרשת תרומה ניתן לראות כמה פרטים טכניים לוו את עבודת בנית הבית ורק קדושת השכינה ששרתה בו מעת סיום בנייתו הבדילה בינו לבין ארמונות אחרים.

כיום בית הכנסת הוא ביתו של אלוקים
מאז, המשכן הוחלף בבית המקדש הראשון, שנחרב ולאחריו נבנה השני ומאז שנחרב, אין לנו בינתיים בית מקדש חלופי. אבל בזה לא נסתם הגולל על הקשר אותו חפץ אלוקים לקיים עם עמו היקר והאהוב עם ישראל. בתי הכנסת, אותם בתים המיוחדים ומיועדים לתפילה ישירה אל אלוקים, הם המהווים מעין תחליף לבית המקדש. "מקדש מעט" מכונים בתי הכנסת בקרב חז"ל ולא סתם.

לא סתם מתפללים בבית כנסת
בבית הכנסת אלוקים נוכח בעוצמה רוחנית גבוהה יותר מאשר חוצה לו ולכן התפילה לאלוקים צריכה להיות דווקא בבית הכנסת. בניגוד לטעות הרווחת לפיה התפילה מתקיימת בבית הכנסת רק משום שבה יש מניין עשרה ההופך את התפילה לתפילה בציבור, בבית הכנסת יש מעלה ויתרון גם למתפלל ביחידות. מעמד התפילה הוא מעמד של דיבור ישיר ופתוח עם אלוקים ולכן אך טבעי שייעשה במקום בו אלוקים נוכח בעוצמה המרבית ביותר- בית הכנסת.

למרות זאת, בית מדרש חשוב יותר
מעניין לגלות, כי למרות קדושתו הגבוהה של בית הכנסת ומעלתו הייחודית, בית המדרש, הבית בו לומדים תורה, חשוב וקדוש יותר. קדושת בית המדרש גבוהה מקדושת בית הכנסת נפסק בהלכה שמשמעותה כי אין להפוך בית מדרש לבית כנסת משום "שמעלים בקודש ואין מורידים". הסיבה לעליונותו של בית המדרש נעוצה בתורה הנלמדת בשעריו.

הסיבה: התורה מקדשת את בית המדרש
לימוד התורה הוא העיסוק הרוחני ביותר והאנטי עולם הזה ביותר הקיים בעולם. התורה, על פי המקורות, מעבירה אל הלומד אותה ואל כל סביבתו את חווית העולם הרוחני שממנה היא מגיעה וכך היא מקשרת, קישור היוצק תוכן וחיים, בין העולם הבא לעולם הזה. לימוד התורה הופך אפילו את המקום בו היא נלמדת למקום ייחודי, קדוש ורוחני מקום הקיים אומנם בעולם הזה אך שייך ומוקדש לחיי העולם הבא.

"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הם:…השכמת בית המדרש שחרית וערבית"!

משה ויטמן

לבד, בשדה, בחושך ובלי תחבורה
שעות רבות ומעייפות עברו על התנא המפורסם רבי עקיבא (24 אלף תלמידים, זוכרים?) עד שסיים את דרכו הארוכה מעיר מוצאו לכיוון היישוב בו היה מעוניין להתארח לצורך מטרותיו החשובות. אורות בתי העיר נראו מרחוק ורבי עקיבא התחיל לנשום לרווחה. השעה הייתה שעת ליל מאוחרת כשרבי עקיבא הגיע לעיר והוא החל לחפש אכסניה ללון בה את הלילה. אבל המציאות טפחה על פניו: החיפושים לא הועילו ורבי עקיבא לא מצא אף לא מיטה אחת פנויה בכל אכסניות העיר. הוא ניסה למצוא אנשים מיודעיו ומכיריו שיואילו לארח אותו בביתם, אך גם זה לא עלתה בידו. במקום לכעוס, להתמרמר או להתעצב אמר רבי עקיבא בליבו "גם זו לטובה" וניסה להעלות רעיונות כיצד להעביר את הלילה. מצויד בנר בודד, תרנגול לשחיטה אותו נשא עימו וחמור עליו רכב, הלך רבי עקיבא לכיוון השדות שמחוץ לעיר ושם ניסה ללון את שנתו. אלא שבאותו לילה "שום דבר לא הלך כמו שצריך". הנר כבה, חתול טרף את התרנגול וזה לא הכול – אריה שהסתובב באזור טרף למוות את החמור. רבי עקיבא נותר חסר כל בחשכה המוחלטת של השדה סביב העיר. לא נעים, מאוד לא נעים אך גם על זה אמר רבי עקיבא בליבו "גם זו לטובה".

אבל הכול היה לטובה
הטובה שבסיפור הזה, התגלתה לא מדי מאוחר: במהלך הלילה גדוד מחבלים פשט על העיר ושבה את כל מי שהתגורר בה. רבי עקיבא ששרה בחושך גמור ובדממה מוחלטת ללא הפרעות התרנגול או החמור, ניצל משבי ומסכנת מוות. ראיתם שהכול היה לטובתי? שאל רבי עקיבא את תלמידיו, וייסד את המשפט המפורסם: "כל מה שעושה השם לטובה הוא עושה".

גם לנו הכול לטובה?
קשה לנו לראות זאת במהלך חיינו, אבל רבים מאיתנו נתקלו בעצמם או שמעו מאחרים על סיפורים שונים ומגוונים איך דברים מעצבים, קשים ומצערים שקרו למרבה אכזבתם התבררו מאוחר יותר כמיועדים רק לטובתם. לא תמיד אנו מצליחים לגלות זאת ולעיתים שנים ארוכות עוברות עד שהטובה מתגלית מתוך הרעה, אבל הכלל הוא אותו כלל, בו חשוב להאמין מראש ולא לטעות אף לרגע ולהישבר בשל אירועים קשים שונים:

"כל מה שעושה השם, לטובה הוא עושה".
סיפור מגילת אסתר הנקראת בחג הפורים, מספר אף הוא כיצד אלוקים הוביל מהלך שלם שכל אחד משלביו נראה מסוכן יותר מקודמו, אבל בסיומו של הסיפור התגלה לעין כל כי הכול היה לטובה ולהצלתו של עם ישראל.
עם האמונה הזו קל להישאב לשמחתו של חודש אדר. אין כל עצב בעולם למי שמכיר באורו של האמת. משנכנס אדר מרבים בשמחה!

משה ויטמן

כל חודש מחדש, 70,000!

70,000. זהו מספר הפעמים שכוכב לכת "ירח" או בשמו המקורי יותר "הלבנה" עשה את מסלולו החודשי, המוצא את ביטויו בעינינו במחזוריות של הגודל הנראה לעין שלו. כל חודש מחדש מזה 5773 שנה, הירח פותח במסלול בו הוא נראה בתחילה קטן כמו בננה דקה, הולך וגודל עד שהוא נראה לאחר כשבועיים בשיא גודלו ומאז הולך ומתקטן עד שבסיומם של עוד שבועיים הוא כמעט בלתי נראה. זוהי מחזוריותו של הירח, מחזור בן חודש ימים.

הירח צועק לנו: "יש מלך לעולם"
המחזוריות המדויקת הזו, העובדת כמו שעון שוויצרי משובח ללא באגים וללא תקלות, מדהימה. מי אומר לירח לעשות זאת? איך זה שבמשך אלפי השנים הללו ועשרות אלפי החודשים שעברו, הוא אף פעם לא סטה ממסלולו וממחזוריותו? כשאנו מביטים על הירח, הוא מעביר לנו מסר, הוא צועק לנו: "יש מלך לעולם"! הצעקה הזו חודרת לליבנו ואנו מצידנו מבטאים אותה בכל התחדשות חדשה של הירח, פעם בחודש על ידי אמירת בברכת הלבנה או בשמה האחר "קידוש לבנה".

ברכת הלבנה
בכל חודש, כשעוברים שלושה ימים למנהג האשכנזים או שבעה למנהג הספרדים מעת רגע התחדשות הלבנה, רגע המכונה "מולד הלבנה" (עליו מכריזים בבתי הכנסת בעת ברכת החודש), יוצאים לאחר תפילת ערבית כל הקהל שבבית הכנסת, ובחצר, תחת אור הלבנה הבוהק, מביטים כל הקהל אל הלבנה, מחזירים את עיניהם אל סידור התפילה ואומרים את הברכה שנתקנה במיוחד להודות על חידושה ומחזוריותה הפלאיים של הלבנה.

מה אומרים בברכת הלבנה?
בברכה זו אנו מודים להשם על הפנס הלילי שברא כדי להאיר לנו את חשכת הלילה, מהללים ומשבחים אותו על שדברו בבריאת העולם בו ציוה על הירח לעבור מסלול חודשי קבוע מעולם לא שב ריקם ועל כך שאף אחד מכל צבא השמיים, הכוכבים או המזלות אינו מפר חלילה את תפקידו בעולם ואינו מסרב לדבר השם. המשמעות עבורנו: כשם שברור לנו כי העולם היה חרב אם הירח או כוכב אחר היה מתמרד, נפנים כי זה בדיוק מה שקורה גם כשאנו, חלילה, מתמרדים…

איך מתי וכיצד אומרים את ברכת הלבנה?
ברכת הלבנה נאמרת בבתי הכנסת לאחר תפילת ערבית ,בדרך כלל של מוצאי שבת, החל משלושה ימים למנהג האשכנזים או שבעה למנהג הספרדים מעת מולד הלבנה. בהעדר אפשרות לאומרה בבית הכנסת ובמניין ניתן לאומרה גם ביחידות. הסיבה לאמירתה במוצאי שבתות היא משום כבוד הברכה באמירתה בבגדי השבת. סיום זמן אמירת הברכה הוא בזמן בו הירח מתמלא לגמרי – אמצע החודש, ט"ו לכל חודש עברי. את נוסח ברכת הלבנה או קידוש לבנה ניתן למצוא בסידורי התפילה כאשר לברכה צורפו גם מזמורים ופסוקים שונים על פי המקורות.
חודש טוב לכולנו!

משה ויטמן

כלום לא היה חסר במעצמות העל ההיסטוריות

אז איפה הם נעלמו כולם?
היכן נמצאת היום המעצמה הפרסית בראשות אחשוורוש שתחת חסותה היו למעלה ממאה ועשרים מדינות, זכורה היטב בספרי ההיסטוריה העולמיים כמעצמת העל של התקופה הקדומה.

היכן נמצאת היום המעצמה היוונית שהייתה גדושה במדענים, סופרים, אמנים וחכמים, חרותה אף היא בספרי ההיסטוריה כמעצמה שחותמה בלתי נשכח…

ואם נקפוץ גם לזמנינו אנו, יש לנו את המעצמה הצרפתית, הספרדית, הבריטית, הרוסית ועוד רבות… כולן היו חזקות כלכלית, צבאית ומדעית. היה לתושביהן כל טוב העולם, הם נהנו משקט וביטחון, חיו בשפע ובנחת וכל ההזדמנויות היו פתוחות עבורן, אבל…

עליהם לומדים בספרי ההיסטוריה ועלינו?
שימו לב: בעוד המעצמות העולמיות הללו, היו חזקות אך עברו מן העולם וכל שנותר מהן הוא חומר ללימוד בשיעורי היסטוריה משעממים, אנחנו אמנם לא הטבענו שום חותם כלכלי או צבאי, לא נהנינו כבר הרבה שנים משקט וביטחון, אבל עלינו לא לומדים בשיעורי ההיסטוריה. אנחנו, בשונה מהם, עדיין כאן. כן. בניגוד לכל האומות שהיו ושעדיין, אנחנו היינו, אנחנו כאן ואנחנו כאן כדי להישאר!

מה סוד ההבדל?
האמת, שאין לזה סיבה הגיונית. העם היהודי הוא לא רק העם העתיק בעולם, הוא גם העם הקטן בעולם, המפוזר בעולם והחווה אסונות ומלחמות מהגדולות בעולם. מסעות הצלב, גירוש ספרד, מלחמת העולם הראשונה, השואה, מלחמות ישראל, טרור מתמשך ומה לא, אבל אנחנו שורדים. מה סוד הפלא?

בלי מדינה, בלי צבא, בלי כלכלה ובלי…
הבעיה רק מתחדדת כשחושבים על התנאים במהלך רוב שנות ההיסטוריה: היינו בלי מדינה, בלי אדמה, בלי צבא, בלי כלכלה, בלי כסף ובלי יותר מדי אהבה מבחוץ… ובכל זאת, אנחנו כאן ובגדול. ברור כי יש כאן סוד. סוד הנצחיות היהודי. "המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים". יש לבורא עולם תכנית התנהלות שונה בין קודש לבין חול, בין עם ישראל לבין העמים.

לא רוצים להיות נורמאלים!
נכון, מדינה נורמאלית לא יכולה להתקיים בלי כלכלה מסודרת ויעילה, בלי צבא מפותח וחזק, בלי שכולם יעבדו וירוויחו ובלי שוויון בנטל ועוד סיסמאות, אבל לא שרדנו עד היום בשביל להיות נורמאלים, אם היינו נורמאלים, גם עלינו היו לומדים בספרי ההיסטוריה… כדי לשרוד אנחנו חייבים להיות לא נורמאלים. חייבים להיות שונים, לעבוד בשיטה אחרת, אולי גם הפוכה…

אז מהו הסוד?
יש רק דבר אחד שעבר עם העם היהודי מימות היווסדו אי שם בימי אברהם אבינו ובאופן רציף ומתמשך עד ימינו אנו: הישיבות. "מימות שם ועבר (בני נוח) לא פסקה ישיבה מישראל" מעידים חכמינו ז"ל בתלמוד וזהו סוד קיומו של העם היהודי. בלי ישיבות, אין תלמידי חכמים. בלי תלמידי חכמים, אין לימוד תורה. בלי לימוד תורה, אין את עם ישראל.

בואו נחליט על המודל!
אז בואו נחליט איזה מודל אנחנו רוצים לאמץ לעצמנו: את המודל הנורמאלי: האמריקאי, האירופאי, מודל העולם החופשי, הבנוי לתלפיות במחקרים, סטטיסטיקות, השערות ותיאוריות מדעיות, בו עלינו לדאוג למדינה, כלכלה, צבא, כסף ומדע כדי להיות…נורמאליים, מה שאומר שכשילמדו עוד כך וכך שנים על ארצות הברית, אפל, אינטל ומארק צוקרברג בשיעורי ההיסטוריה המשעממים, התלמידים יירדמו עד שיגיעו לספר עלינו, או שאנחנו רוצים להמשיך להיות גם אז. בהצלחה!

בעל מקצוע היה, וידיו ידי זהב. שנים ארוכות היה אחראי למערך היצור באחד המפעלים המשגשגים ופרנס את בני משפחתו בכבוד. אך לא לעולם חוסן. המפעל נקלע לקשיים, ובתוך זמן קצר מצא את עצמו עם עוד עשרות עובדים ותיקים מחוסר עבודה.

תחילה ניסה את מזלו במפעלים אחרים, אך רוב המשרות היו תפוסות, והמשרות שהיו פנויות, עמדו עליהן עשרות קופצים, רובם צעירים. באופן טבעי הם זכו לעדיפות עליו, המבוגר בשנים. הוא לא בחל בשום הצעת עבודה, אך לשווא. הוא נותר עם התואר "מובטל".

מתואר "מובטל" אי אפשר להתפרנס. כך מצא האיש את עצמו עובר מבית לבית ואוסף תרומות. הבושה צורבת, הביזיונות נוראים, אך קולות הילדים המבקשים אוכל גוברים על הבושה הטבעית.

בעודו דופק על דלתות נדיבים, מצא את עצמו עומד מול מכר ותיק. האיש הביט בו בעיניים רחמניות והבין את המצוקה המסתתרת מאחורי עמידתו הכפופה. הוא השכיל לרדת לעומק נפשו ולחוש את הביזיונות והבושות שמלווים אותו. באותם רגעים גמלה בלבו ההחלטה לחלצו מן המצר באופן מוחלט.

"שמע, ידידי, מוכן אני לתת לך סך של 1500$ בכל חודש, בתנאי שלא תעסוק יותר בקיבוץ נדבות. בתחילת כל חודש תבוא לביתי ותקבל את הקצבה האמורה, עד שתמצא עבודה כלבבך".

הוא לא האמין למשמע אוזניו. ברגע אחד נפתרו כל בעיותיו הכלכליות. המצב היה טוב מדי מכדי להיות אמיתי, אבל האיש בהחלט נראה רציני בכוונותיו.

הוא פרץ בבכי נרגש, מילים מגומגמות יצאו מפיו. הוא לא ידע איך להודות למיטיבו ולאיש חסדו. הוא חיפש באוצר המילים שלו מילים של הודיה ושל הערכה, וניסה להביע את שבקרבו. הוא עזב את הבית כשפיו אינו מפסיק להודות, לשבח ולהלל.

וכך, מדי חודש בחודשו ניגש אל בית ידידו העשיר, קיבל את המעטפה, ולא שכח להודות על הטובה שהלה גמל עמו.

לאחר מספר חודשים, אזר אומץ ושאל את האיש: "אולי יואיל לשלשל את הכסף לתיבת הדואר של ביתי, הן עובר הוא שם בדרך לעסקיו. כך יוכל לחסוך לעצמו כברת דרך ארוכה.

האיש טוב הלב הפקיד מדי חודש בתבת הדואר מעטפה גדושה בשטרות בסך כולל של 1500$.

חלפו חודשים נוספים, וחודש ניסן התקרב. אבי המשפחה ערך את מאזן ההוצאות העתידי ונוכח כי 1500$ המספיקים מדי חודש למחיה החודשית, לא יוכלו להספיק להוצאות החג, אף אם יצמצם את הוצאותיו למינימום ההכרחי.

בעת שישב ו"שבר את ראשו" מאין יגדיל את התקציב החודשי לחודש המתקרב, ישב ידידו הטוב והכין את המעטפה לחודש ניסן. במוחו הבזיקה הארה כי הוצאותיו של חודש זה מרובות. בנדיבות לב שלף עשרה שטרות נוספים, קרע את המעטפה הראשונה, צירף אלף לאלף וחמש מאות, הכניס למעטפה חדשה והכניס לתבת הדואר בדרכו לעסקיו.

המעטפה הקבועה בצבצה לה מן התא. הוא אחז אותה בידו ומיד הרגיש שהנפח גדול מן הרגיל. פתח את המעטפה ופרץ בבכי של אושר. האיש לא אכזב, הוא זכר אותי ואת צורכי משפחתי.

הוא מיהר למשרדו של מיטיבו, התפרץ לחדר ובבכי נרגש הודה לו על אלף הדולרים ששלח לו לכבוד החג.

"אלף??? זה כל מה שהיה במעטפה?" תמה האיש.

"לא, על האלף חמש מאות כבר איני מדבר, זה הרי קבוע…"

* * *

עלינו להודות גם על מה שהתרגלנו לקבל כמובן מאליו.

ערכים

מעשה בבחור שהשכים בוקר כשגרונו דואבת וראשו קודח. הוא מיהר לרופא ששרבט עבורו מרשם בכתב שרק רופאים ורוקחים מסוגלים לפענח. משם הוא מיהר לבית המרקחת שבו הגיש לו הרוקח צרור של תרופות בצירוף הוראות הפעלה. "את הכדור הוורוד תיקח בערב, אחרי הארוחה", "את המשחה השקופה תמרח פעמיים ביום, בבוקר ובלילה", "מהטיפות התכולות תטפטף לאוזן רק פעם ביום, אבל לפני הארוחה".

"מצטער", השיב הבחור בנחרצות, "אני לא פראייר, אל תצפה ממני למלא את ההוראות המוזרות הללו".

"למה לא?", התפלא הרוקח, והבחור השיב: "כי אני עושה רק דברים שמובנים לי בשכל. אם תסביר לי איך בדיוק כל אחת מהתרופות פועלת, ולמה את הכדור לוקחים אחרי הארוחה ואת הטיפות לפני, רק אז אסכים לעשות את הדבר".

הרוקח הרהר לרגע, התחייך, ואז אמר לבחור: "שמע, חבוב. הייתי שמח לעזור לך אבל יש אחריך תור ארוך…".

פגשתי פעם אדם שטען שהוא לא מאמין. "אצלי הכל עובד דרך השכל", שח לי. "מה שאני מבין אני עושה. מה שלא – לא".

"ידידי היקר", עניתי לו. "דע לך שלא רק שהינך מאמין, אלא יש לך אמונה מופלגת מאוד, אולי אפילו ברמה של אברהם אבינו".

"באמת?!", הוא שאל בלגלוג, "והיכן בדיוק אתה רואה את זה?".

"בכל ההתנהגות שלך", עניתי לו בלי למצמץ.

"אתה קם בבוקר ונוסע לעבודה ברכב", פירטתי. "לא בדקת את הבלמים בעצמך (גם לא בטוח שאתה יודע איך לבדוק אותם בעצמך), אבל אתה נוהג בלי לחשוש שמא תגרום לתאונה קטלנית. למה? כי אתה מאמין למוסכניק שטיפל לך ברכב בפעם האחרונה שנכנסת לטיפול עשרת אלפים. לא רק שאתה מאמין למוסכניק שעשה את העבודה, אתה גם מאמין שהוא למד את המלאכה, ואתה גם מאמין לאלו שבדקו אותו והכשירו אותו לכך. גם כשאתה הולך לרופא יש לך אמונה ברופא, אמונה במוסד הרפואי שבו למד, ואמונה בגורמי הרישוי שבחנו אותו והעניקו לו תעודת רופא".

בין שנודה בכך ובין שלא, העולם שלנו בנוי כולו על אימון. אדם שבאמת אין לו אימון בכלום פשוט אינו מסוגל לתפקד. אגב זו גם הסיבה שהרופא מקבל את הפציינטים בחלוק לבן ולא במכנסי ברמודה וגופיה ללא שרוול… הוא פשוט רוצה להגביר את האימון שרוכשים לו המטופלים, כי בלי האמון הזה הם פשוט לא יקיימו את המלצותיו.

יש אנשים שעבורם כל הקטע השכלי חוסם אותם מקיום המצוות. "אין אני יכול להקפיד על איסור אכילת בשר וחלב כשאין לי הסבר הגיוני למצווה הזאת?", "איך אתה מצפה ממני להימנע מלבישת בגד שעטנז בלי להסביר לי למה".

עבור אנשים כאלו אומרת לנו התורה: "זאת חוקת התורה" – ישנם חלקים בתורה שהם כמו חוק, מקיימים אותם כי כך קבע המחוקק גם לפני שהדבר מובן לך בשכל.

נשמע קיצוני? לא יותר מאשר לשמוע בהוראות הרופא. אדם חכם יקח את התרופה כי יש לו אימון בסיסי ברופא, ברוקח ובתעשיית התרופות. הקב"ה הוא הרופא הגדול מכולם, ומצוות התורה הן התרופות שברא כדי לתקן את נשמותינו. לא צריך להבין את אופן פעולת התרופה כדי שתפעל מספיק לדעת שרופא מוסמך המליץ על כך.

זה לא שאנחנו מתנגדים לשאילת שאלות ולחיפוש אחר טעמים למצוות. ארון הספרים היהודי גדוש בספרים, כדוגמת 'ספר החינוך' או 'מורה נבוכים' שיש בהם גם הסברים לטעמי המצוות. נקודת היסוד היא שגם לפני שלמדנו את הסיבות הללו, וגם אם למדנו ולא הבנו אותם, אין הדבר אמור להשפיע על עצם קיום המצוות.

משה ויטמן

תשמעו סיפור:

רבי יהודה הנשיא, מחבר המשניות, הולך לו ברחוב בדרכו, שכנראה הייתה לכיוון בית המדרש. מהעבר השני של הרחוב צועד לכיוונו אדם סוחר בהמות שמוליך עדר עגלים לכיוון בית המטבחיים המקומי למוכרם לשחיטה. לפתע, אחד העגלים עוזב את העדר, רץ לכיוונו של רבי יהודה ומצטנף בבגדיו בפחד. העגל, שהרגיש בנפשו הבהמית כי הוא צועד בדרכו האחרונה אל עבר השחיטה, פחד מאוד וניסה להגן על עצמו בבגדיו של רבי יהודה. אמר לו רבי יהודה "לך אל השחיטה, כי זהו הרי ייעודך בעולם – הבהמות נבראו לשימושו של האדם וזוהי זכות גדולה עבורך שתעלה על שולחן שבת וחג ויברכו עליך ברכות".

העגל המשיך בדרכו, אך מיני אותו יום ולמשך שלושה עשר שנים, חייו של רבי יהודה כבר לא נראו אותו דבר: כאבי שיניים חזקים וגדולים נגזרו עליו, הוא סבל מאוד, כל זאת בשל חוסר הרחמים שנהג כלפי העגל.

כאבי השיניים לא עזבו את רבי יהודה הנשיא, עד הסיפור הבא:

עוזרת הבית של רבי יהודה, עסקה בניקוי שגרתי של הבית. לפתע, היא גילתה עכבר. העוזרת ניסתה לרדוף להכות ולהרוג את העכבר, עד שרבי יהודה שם לב למתרחש ואמר לה: עזבי אותו, נאמר בתורה על אלוקים "ורחמיו על כל מעשיו", גם אנו צריכים לנהוג כך ולרחם אף על בעלי החיים!

כששמעו בשמיים על תשובת המשקל והתיקון שעשה רבי יהודה במעשיו, שהחל לנהוג במידת הרחמים, ריחמו עליו והעבירו ממנו את הכאבים והוא התרפא.

מדהים. הרי רבי יהודה לא התאכזר אל העגל או התנהג אליו ברשעות, הוא בסך הכל אמר את האמת הנכונה והצודקת כי העגלים נועדו לשימוש האדם. אבל בכל זאת, חוסר הרחמים שהתבטא בהתנהגותו, בכך שלא שעה אל תחינתו האילמת של העגל והתנהג כלפיו במידת הדין, עוררה כלפיו מידת הדין בשמיים ובאו עליו ייסורים וכאבים.

אם כך מתייחסת התורה למידת הרחמים שמפגין אדם כלפי בעלי חיים, ניתן להסיק ולהבין לבד, כיצד מתייחסת התורה למידת הרחמים כלפי בני אדם.

כה חשובה היא מידת הרחמים עד שהיא מהווה תנאי בלעדי ומוקדם לכל הנהגה של חסד ורחמים משמיים כלפי האדם כפי שאמרו חכמינו "במידה שאדם נוהג, בה מודדין לו" אם אדם מתנהג עם אחרים במידת החסד והרחמים, כך גם ינהגו כלפיו בשמיים. אך אם אדם נוהג עם סביבתו במידת הדין, חלילה וחס, הוא מעורר עליו מידת הדין ח"ו.

הלכה מעניינת מאוד שנאמרה בתלמוד נובעת מהצורך ברחמים כלפי בעלי חיים:

להרבה מאיתנו, יש בעל חי אחד לפחות איתם בבית. יש את אלו שמגדלים חיית מחמד כלב חתול או כל דבר אחר, יש את אלו שמחזיקים כלוב עם תוכי לעומת אלו שיש להם אקווריום עם דגי זהב בבית. המשותף לכל בעלי החיים באשר הם הוא שכולם ללא יוצא מן הכלל, זקוקים ל…מזון. לכל אחד יש המזון המתאים עבורו וכל המגדל בעל חי בביתו יודע כי הדאגה למזונו היא תחת אחריותו.

מפתיע לגלות, כי למרות העליונות והחשיבות הברורה שמייחסת התורה לאדם על פני כל יצור אחר בעולם עד שאמרו חכמינו במסכת אבות שעל כל אחד מבני האדם לומר "בשבילי נברא העולם" ומסופר על אדם הראשון שהראהו אלוקים את כל הבריאה ואמר לו "כל מה שבראתי בשבילך בראתי", אך למרות זאת ישנו פרט אחד שבו בעל החי קודם לאדם. כיצד?

בפרשה השניה שבקריאת שמע אנו קוראים: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". סדר הפסוק מעורר תמיהה: מדוע מקדימה התורה את הברכה לעשב שנועד לאכילת הבהמות לברכה לאכילתו ושביעתו של האדם, הרי האדם הרבה יותר חשוב והיה לה לכתוב "ואכלת ושבעת" ורק לאחר מכן "ונתתי עשב בשדך לבהמתך"?

חכמינו מוציאים מסקנה מפתיעה בעקבות שאלה זו. לדבריהם (בתלמוד בבלי מסכת ברכות) הסיבה להקדמת הבהמה לאדם נעוצה בהלכה הבאה: "אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן מאכל לבהמתו". התורה רוצה שקודם הבהמה תאכל ורק לאחר מכן יאכל בעליה האדם ולכן מקדימה התורה את העשב של הבהמה לאכילת ושביעת האדם.

מדוע? למה שאני לא יאכל קודם? למה שהכלב שלי יקבל ארוחת בוקר לפני? הרי אני רעב?

התשובה היא: רחמים.

אתה אמנם רעב ובא לך הרגע לאכול. האוכל חם ועד שתתן מזון לחיית המחמד הוא יתקרר. אתה ממהר ואין לך סבלנות. אבל גם הבעל חי רעב, גם הוא זקוק למזון, אין מי שייתן לו חוץ ממך. לכן, תרחם עליו, אל תתעלם מצרכיו ותיתן לו את מזונו כשהוא זקוק לו.

זהו היחס שהתורה מצפה מאיתנו להעניק לבעלי חיים, זהו היחס שהתורה מצפה ודורשת מאיתנו להעניק לבני אדם, למשפחתנו הורינו אחינו חברינו וילדינו. אך בנוסף לכך, זהו גם היחס שהתורה מעוניינת שנעניק ל… עצמינו:

"ואתה, בן אדם, תרחם על נשמתך המתקיימת לעדי עד, להביאה אל תענוג מופלא אשר לא ראתה עין, ולא יביאך רוב תאוותך לחטא, ותהיה נדחה מאור אל חושך. חמול על עצמך וחוס על נפשך, ואל תחלל הוד נשמתך בהבלי התענוגים" (ספר אורחות צדיקים שער הרחמים).

משה ויטמן

אם חלה מבחינתך היא לא יותר מאשר סוג של לחם, הנמכר במאפיות בימי שישי וחגים, אתה מוזמן למאמר הבא, בו תכיר את מצוות הפרשת חלה ואת הדרך בה מקיימים אותה.

כחלק ממכלול שלם של מתנות שנדרש כל אדם מישראל לתת במסגרת "מתנות כהונה" – אותן מתנות שנועדו להחזקת הכוהנים בזמן בית המקדש, משום שניצלו את כל זמנם לעבודת בית המקדש ולא יכלו להתפרנס בכוחות עצמם, היא "הפרשת חלה". על פי מצווה זו, על האדם להפריש מעיסתו העשויה מאחד מחמשת מיני דגן, כמות מסוימת של בצק ואותה להעניק לכהן.

וכך נאמר בספר במדבר:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיקֹוָק: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ: מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם".

אם יש לך בבית במקרה חומש עם פירוש רש"י תוכל להעיף מבט ולראות כי פירוש המילה "חלה" הוא – "עוגה" כלומר: חתיכה קטנה של עיסה.

בעיקרון, אין חובה הלכתית זו מחייבת רק את הנשים או את הגברים, אבל נהוג שהפרשת חלה היא "מצוותה של האישה" ומדוע? לצורך תיקונו של החטא ההיסטורי של חוה אימנו.

בימינו, שלצערנו בית המקדש נחרב ומנהג נתינת מתנות הכהונה לכהנים אינו נוהג, יש להפריש את הפרשת החלה ולשרוף אותה על גבי האש.

איך עושים זאת?

עיסה שנילושה במים או במי פירות, חייבת בחלה. אלא שכמה שיטות קיימות אודות כמות הבצק המחייב בהפרשת חלה ולכן באופן מעשי ישנן שתי כמויות:

אם העיסה מכילה קמח במשקל 2.25 ק"ג ומעלה, ניתן להפריש חלה ואף לברך עליה את הברכה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להפריש חלה". ויש הנוהגים לברך אפילו אם יש בה רק 1.68 ק"ג.

אם העיסה מכילה פחות מכמות זו עד לכמות מינימאלית של 1.2 ק"ג חייבת בהפרשת חלה אבל אין מברכים על ההפרשה.

כמות החלה אותה מפרישים נהגו שתהיה בשיעור "כזית" = 30 גרם., את החלה המופרשת שורפים על להבת הכיריים.

כעת, לאחר ההפרשה, ניתן לאפות את העוגה או החלות, בתאבון!

משה ויטמן
גיא ונורית נשואים כבר 16 שנה. "16 וחצי" מתקנת נורית בגאווה. האמת? מגיע להם צל"ש. בימינו בהם אם אחוז הגירושין היה יכול לעבור את אחוז הנישואין, הוא היה עושה זאת די בקלות, הם באמת מושא להערכה. אבל מה? "כשאני חוזרת 16 שנה אחורה לימים בהם רק הכרנו, אני מסתכלת על היום ואומרת: זה כבר לא אותו דבר". החיים עמוסים. חשבון הבנק מלחיץ והזמן עושה את שלו. "אז מה, נשלים עם זה וגמרנו"? היא שואלת באכזבה.
לא מגיע לגיא ונורית לפספס את האהבה שלהם רק בגלל שהם לא מחליפים בני זוג כל יומיים, נסכים כולנו. אחרי הכול, הגיוני שדרך החיים השפויה שלהם היא שתתאים לצרכים האנושיים… "לדעתי, אם התורה המציאה את חיי הנישואין וכל הטקסים סביבם, היא צריכה לתת אחריות עליהם" טוען גיא. האמת? נשמע הגיוני. בוא נבדוק:
כשהתורה ייסדה את איסור נידה החל בימי המחזור החודשי על כל יהודיה, היא חשבה בדיוק על כך: "אמר רבי מאיר: מפני מה אמרה תורה תהא נדה לשבעה? אלא, מתוך שרגיל בה, קץ בה. אמרה תורה תהא נדה לשבעה, כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טהרתה כיום כניסתה לחופה". האינטרס של התורה: חידוש ורענון הקשר בין בני הזוג. איך עושים זאת? באמצעות התרחקות בימי האיסור, התרחקות שתיצור געגוע. התרחקות לשם התקרבות.
כך התורה דואגת שהמוצר אותו היא המציאה – חיי נישואין, יאריך ימים אצל הצרכן באיכות ללא פשרות. במהלך הדורות צפו חכמינו ז"ל באופן יישום האיסור וקיבלו בימיהם את ההחלטה: האיסור כבר אינו מספק את ההרחקה באופן יציב וברור, מצב זה גורם לכישלונות ובלבול ולכן יש צורך להרחיב את ההרחקה הפיזית והטכנית, כדי שהמצווה החשובה בעלת המטרה החיונית כל כך, תחזיק מעמד.
מה הם קבעו בפועל? נסקור בקצרה:
בעוד מן התורה אסורה בין בני הזוג בימי הנידות קרבת ביאה חיבוק ונישוק בלבד, הוסיפו חכמים לאיסור קבוצת מעשים נוספים, בעלי מכנה משותף אחיד: מעשים שרק הקשר העמוק הקיים בין בני זוג, מאפשר את הפתיחות הרגשית והמנטאלית לעשייתם. לכן, סברו חכמים, אם נאסור את המעשים הללו ההרחקה הפיזית תהיה ברורה ויציבה יותר.
בשינה: אסרו חכמים לבני הזוג בימי הנידות לישון על מיטה אחת גם אם היא רחבה וגדולה וגם אם הם 'ישמרו מרחק'. גם שתי מיטות הנוגעות זו בזו מוגדרות כמיטה אחת. לא רק זה, אלא גם שכיבת האישה על מיטת בעלה בפניו (גם אם אינו נמצא עליה) ו/או ישיבת הבעל על מיטת האישה בפניה או שכיבה עליה שלא בפניה, אסורים.
במגע ומסירת חפצים: גם מגע סתמי ואפילו בבגדים. אסור מדברי חכמים שהוסיפו גם כי הושטת חפץ מיד ליד או החזקה משותפת של חפץ אסורה. למה? כדי להוות תזכורת יומיומית לאיסור. חפץ כבד שדרך בני אדם לעזור זה לזה – מותר.
באכילה: אסורים בני הזוג לאכול מצלחת משותפת או לשתות מכוס משותפת בימי הנידה. אסור לבעל לשתות את שאריות אשתו בפניה (לפי האשכנזים: גם לאכול), אך לאישה מותר לשתות את שאריות בעלה. יש מחמירים שלא תמזוג ותגיש האישה משקה לבעלה אלא בשינוי או בריחוק מקום.
בקרבה: אסור לבעל לראות את המקומות המכוסים בגוף אשתו בימי הנידות, אסור לו לשמוע את קול זמרתה ואסורים בני הזוג לדבר דברי שחוק וחשק. כמו כן, אין לבעל לרחוץ את ידי אשתו או להיפך, משום החיבה שבדבר.
סביב השולחן: בעל או אישה היושבים זה לצד זה על שולחן אחד צריכים לעשות היכר ביניהם, שיהווה תזכורת לאיסור בעת אכילה או שתייה משותפים. היכר נחשב: כל דבר שלא אמור להיות מונח על השולחן, מפה נפרדת.
נשים לב כי כול מעשים אלו מהווים סממנים לקרבה זוגית ולכן אסרו אותם חכמים. אם נקפיד עליהם נוכל להרגיש היטב בחיי הזוגיות שלנו את כותרת המאמר – "התרחקות לשם התקרבות".
מה כן מותר?
מותר לתת מתנות, להחמיא, לשוחח ולפתח את התקשורת הרגשית ותשומת הלב. מותר לעזור זה לזה להתעניין יותר האחד בחיי השני ועוד.
"מאז שאנו מקפידים על הרחקות המצווה, אני מקבל מאשתי סמס'ים המחזירים אותי לירח הדבש שלנו"
"בעלי זוכר להתקשר אלי באמצע העבודה"
"בעלי שם לב מה לבשתי היום"
אז מי מצטרף להרמת כוסית לחיי הנישואין המתחדשים?

הרבנית ציפי

שאלה:

כשקמים בבוקר ונוטלים ידיים, מה הטעם בזה, והאם צריך להזדרז ליטול ידיים, ואם צריך להניח את הכלי עם המים על יד המיטה, וכמה פעמים יש ליטול.

תשובה:
טעם הנטילה:
ג' טעמים יש לנטילה זו,

א. מפני שרוח רעה שורה על האדם בזמן שישן בלילה , ורוח רעה זו רוח חשובה היא בין הרוחות , ואינה יורדת מידיו עד שנוטלם ג' פעמים במים.

ב. לפי שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה ואינו יכול לברך ולהתפלל בידיים מטונפות, ובנטילה זו מתקן עצמו לברכות ותפילות .

ג. תקנו ברכה זו מפני שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה כמו שכתוב "חדשים לבקרים רבה אמונתך", וצריכים אנו להודות לה' יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו, ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו .

ישנם כמה חילוקים להלכה כתוצאה מהמחלוקת בין הטעמים, ולמעשה נוקטים לחומרא ככל הטעמים, ונביא כמה דוגמאות לכך:
אדם שלא ישן בלילה כלל אם עליו ליטול את ידיו, לטעם א' וב' אינו צריך, ולטעם ג' צריך .
אם ישן בצהריים שינת קבע על מיטתו אם צריך ליטול ידיים, לטעם א' וב' לכאורה צריך כיון שידיו נטמאו או מנגיעה במקומות מכוסים או מהרוח הרעה, אך לטעם ג' אין צריך, ולכתחלה יש ליטול ידיים אף בצהריים .
אם טבל ידיו בכלי עם מים כמה פעמים אם מועיל לו לנטילת ידיים, שלטעם א' אין זה מועיל כיון שבטבילה הראשונה טימא את כל המים, ולטעם ב' וג' מועיל .
אם התעורר בבוקר לפני עלות השחר ונטל ידיו, אם צריך שוב ליטול ידיים כשמגיע הבוקר, לטעם א' וב' אינו צריך ולטעם ג' צריך .

הזריזות לנטילה:
יש להשתדל להצמיד את הנטילה לקימה מהמיטה, כדי שלא להשהות על עצמו את רוח הטומאה, ובזוהר מחמיר בזה מאוד וכתב שלא ללכת ד' אמות בלא נטילת ידיים, ומשום כך רבים נוהגים להניח על יד המיטה כלי עם מים כדי שיוכל מיד בקומו משנתו ליטול ידיו, אך יש הסוברים שדנים את כל הבית כמו ד' אמות ויכול ללכת אף יותר מכך כדי ליטול ידיו .

צורת הנטילה:
כדי שלא תשאר עליו רוח הטומאה יש לו ליטול מים מכלי ג' פעמים על כל יד לסירוגין (אחד ביד ימין ואחר כך אחד על יד שמאל וכן הלאה) , ויש נוהגים ליטול ד' פעמים על כל יד . ויש ליקח את הכלי עם המים ביד ימין ולהעבירו ליד שמאל וביד שמאל לשפוך תחילה על יד ימין, אחר כך יד שמאל וכן הלאה .

ברכת 'על נטילת ידים'
יש לברך על נטילה זו ברכת 'על נטילת ידים' , וכתבו ראשונים שראשי התיבות של 'על נטילת ידיים' הוא 'עני' לרמז על מה שאמרו חז"ל שכל המזלזל בנטילת ידיים סופו שבא לידי עניות .
נחלקו הפוסקים אם יש לברך את הברכה צמוד לנטילה, או שיש להמתין ולברך אותה רק לפני התפילה בבית הכנסת, וכל אחד ינהג בזה כפי מנהגו, וגם המברכים מיד לאחר הנטילה ראוי להם להמתין ולברך רק לאחר שעשו צרכיהם, ונטלו ידיהם שוב ואז יברכו 'על נטילת ידים' ו'אשר יצר' יחד .

משה ויטמן
כמו כולם, אבל שונה…
חבורת בני הנוער הייתה מגוונת במיוחד. היו בה משתתפים מכל העולם, מאזורים שונים, מדינות שונות ושפות אחרות ובעיקר בני דתות שונות. בתוכם היה גם רונן, בחור יהודי מישראל. כבר מהתחלה היה ניתן לראות: רונן שונה מכולם. זה התבטא בכל כך הרבה דברים ובכל שעות היום, אבל בצורה מיוחדת זה בלט בפרטים הטכניים הקטנים. למשל – כשרונן התגלח. בעוד כולם סביבו שלפו את סכין הגילוח, רונן לא. רונן לא יכול היה להתגלח עם סכין. מדוע? כי הוא שונה. כי הוא אחרת. כי יהודי לא מתגלח כמו כולם, ליהודי אסור להתגלח בתער. התורה אומרת זאת במשפט "ופאת זקנם לא יגלחו" ומפרשים זאת חכמים כי התורה אוסרת על גילוח באמצעות סכין/תער.
לא שיש לתורה איזו בעיה ספציפית עם סכינים ולא שאיכפת היה לתורה איך בדיוק אתה מתגלח, כן איכפת לה נקודה אחת בסיסית – שתהיה שונה. שתבצע הכול אחרת. ואם כולם מתגלחים עם תער, אתה תתגלח באמצעים אחרים. מדוע? למה כל כך חשוב שיהודי יהיה שונה? הנושא הזה תופס אותנו עם הרבה מדי תחומים ביהדות, לכן כדאי מאוד להשקיע כמה דקות ושורות ולהבין אותו עד הסוף וננסה להסביר לעצמנו את השאלה הבאה:
מהי המשמעות של "להיות יהודי"?
בואו נאמר ברור: יהודי חי מסיבה שונה ולמען מטרה שונה משל כל בן דת אחרת, מה שמבטיח גם מסלול חיים שונה וייחודי לבן העם היהודי.
זה התחיל כשאלוקים בחר באברהם אבינו ובזרעו אחריו להיות "העם שלו" העם שיהווה השגריר והנציג שלו בעולם. המשמעות הראשונית לכך הייתה הבטחת ארץ ישראל, הטובה והקדושה מכל הארצות, זו שבה הקשר עם אלוקים הוא חזק יותר מכל מקום אחר בעולם, לעם היהודי. ההמשך היה בנתינת התורה ומצוותיה רק לעם ישראל באופן בלעדי (הבלעדיות של העם היהודי על מצוות התורה כה מוחלטת, עד שגוי ששמר שבת – חייב מיתה!) והשיא של כל השיאים היה כאשר השם יתברך בנה את משכנו וביתו, בית המקדש, בתוככי עם ישראל.

מדוע הוא עשה זאת?
משום שהוא רואה בעם היהודי את אלו המסוגלים ליישם בעולם את מטרת הבריאה וייעודה. אלוקים ברא את העלם למען מטרה ספציפית אליה העולם וכל יושביו אמורים להגיע. המטרה היא לרכוש בעודנו חיים כאן בעולם מלא החומריות, מעשים טובים ומצוות, המגלמים את רצונו של אלוקים, שהם יהיו נכסי רוח נצחיים שיקרבו אותנו אל העולם הרוחני, עולמו של הקדוש ברוך הוא, בזכות מעשינו הטובים. בתחילת הבריאה, עד דורו של אברהם אבינו, המשימה הזו הייתה מוטלת על כתפי כל אדם בעולם בשווה, אך בעקבות חטאי האנושות של אותה תקופה, נותר רק אברהם אבינו לבדו נאמן לתפקיד החיים ולכן הוא נבחר להיות נושא הדגל גם לדורות הבאים.
את המשימה הזו, ליישם את רצונו של אלוקים בעולם, לקדש את העולם החומרי במעשים טובים רוחניים וערכיים ולהביא את העולם למטרתו וייעודו, נותר רק עם ישראל לבדו לבצע והוא עושה זאת גם בחיי כל אחד מבניו באופן אישי וגם באופן ציבורי על ידי עם ישראל כולו. לצורך כך, קיבלנו את התורה, את ארץ ישראל ואת בית המקדש ולצורך כך גם ניגאל במהרה בימינו אמן ונזכה להיות העם השקט והשליו בעולם, שיצליח להביא את האור גם אל הגויים ולהפיץ את האמונה היהודית בקרב כל יושבי העולם.
דומים אבל אחרים לגמרי
עד אז, אנחנו שונים מכולם ואנחנו מיוחדים מכולם. אנחנו חיים עם תפקיד, אנחנו חיים עם מטרה ולנו יש משימה לבצע. אנחנו אומנם נראים כמו כולם, גם הם בני אדם וגם אנחנו, אנחנו אומנם רוכשים את אותם מוצרים, חיים פחות או יותר את אותם חיים, אבל הם שונים מהותית ורחוקים מחיי הגויים כמרחק שמיים וארץ. הם חיים למען העולם הזה ואנחנו חיים למען העולם הבא. הם חיים כדי למלא כמה שיותר מצרכים בסל הקניות שלהם ואנחנו חיים כדי למלא משימה בעלת משמעות גבוהה הרבה יותר – הגשמת רצונותיו של אלוקים, בגופנו בחיינו ובכל עניינינו. התורה והמצוות מלמדים אותנו כיצד לעשות זאת, אילו מעשים הם נכונים על פי אלוקים ואילו לא, איזו צורת חיים מובילה את העולם אל מטרתו החיובית ואיזו מובילה אותו אל ההיפך מכך ובאיזו דרך נוכל לזכות את עצמנו בחיי תענוגות נצחיים בעולם הבא.
איסור הגילוח בתער
כדי שנזכור זאת ונבליט זאת, בעיקר לעצמנו, עלינו להיות שונים גם במעשינו ובהרגלנו. מנקודת המבט הזו התורה צוותה עלינו מצוות רבות ואסרה עלינו מעשים רבים רק משום שהם מקרבים או מדמים אותנו אל הגויים, ביניהם אנו חיים בעולם.
אחד האיסורים הללו הוא איסור הגילוח בתער. גילוח הזקן באמצעות סכין התחיל כמנהג הגויים עוד בזמן שהללו היו עובדים לאלילים. עבודתם שעמדה בסתירה מוחלטת לעבודת המצוות של העם היהודי, אלצה את העם היהודי להחליט – אנחנו נהיה שונים מהם כדי שלא נימשך אחריהם ונגיע חלילה עד זניחת עבודת התורה והיתפסות לעבודה זרה. לכן, כל דבר סמלי שהיה נהוג בקרב עובדי האלילים, נאסר לעם היהודי רק כדי ליצור את ההפרדה וההרחקה הנדרשים.

כי זאת אסור לנו לשכוח – אנחנו שונים.

תהילים
ספר מזמורים שחוברו על פי המסורת על ידי דוד המלך. ספר תהילים הינו הספר הראשון שבחלק ה'כתובים' שבתנ"ך.
חכמים מייחסים את חיבור מרבית מזמורי הספר לדוד המלך, ואת חלקם למשה רבנו, לבני קורח, לאסף ולאישים אחרים שאותם אסף דוד.
תורה
כינוי לחמשת הספרים הראשונים של התנ"ך.
מובנה של המלה תורה הינו מלשון – הוראה, מצווה; ולכן הספר המכיל הוראות אלו נקרא: תורה. חמשת חומשי התורה. הם: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. נוסף על המצוות מסופרים בתורה גם תולדות האבות ועם ישראל עד למות משה, ערב כניסת בני ישראל לארץ כנען. משה רבינו כתב את כל התורה – כולל הפסוקים האחרונים המתארים את מותו שלו – מפי ה' עצמו. תורה שבכתב, כינוי לכלל המצוות והמנהגים המפורשים בתורה, להבדילם מן ההלכה שנוצרה לאחר תקופת הנביאים הנקראת תורה שבעל פה.

תורה שבעל פה
כלל המקורות היהודיים חוץ מהתורה שבכתב.
המקורות העיקריים של התורה שבעל פה הם: מדרשי ההלכה, המשנה, התלמוד וספרים מאוחרים יותר דוגמת הרמב"ם ספרי הראשונים, השולחן ערוך וכדומה. התורה שבעל פה נמסרה גם היא למשה למשה בהר סיני שלא על מנת להכתב ומכאן שמה תורה שבע"פ. עד לימי רבי יהודה הנשיא נשמר מעבר התורה שבעל פה, בהעברה מרב לתלמיד. אולם רבינו הקדוש ראה את הצורך שהתעורר לכתיבת התורה שבעל פה למניעת שכחתה, ומכח הכלל 'עת לעשות לה' הפרו תורתיך' העלה את התורה על הכתב במשניות.

תפילה
פסוקי תחינה בקשה והודאה הנאמרים מדי יום.
המצווה להתפלל בכל יום היא מן התורה אולם רק אנשי כנסת הגדולה סדרו את סדר התפילה לשלוש תפילות בכל יום שחרית, מנחה וערבית. לאחר שחרב בית המקדש התפילה באה במקום קרבנות וזמני התפילה תואמים את זמן הקרבת התמיד.

תפילין
קופסאות מרובעות של עור, ובתוכן פרשות מן התורה שמצווה מהתורה להניחן על הראש ועל הזרוע מדי יום.
את התפילין מניחים רק גברים, בדרך כלל בזמן תפילת שחרית. בנים מתחילים להניח תפילין רקמיום הבר-מצווה שלהם.

שבועות
חג החל לאחר שבעה השבועות של ספירת העומר, והוא אחד משלושת הרגלים.
לפי לוח השנה העברי הקבוע, חל יום זה ביום ו' בסיון. תאריך החג הינו גם היום בו ניתנה התורה לעם ישראל – ביום זה היו כל ישראל נביאים, ושמעו מפי ה' את עשרת הדיברות, בשל כך נקרא החג, חג מתן תורתינו. בזמן המקדש הביאו היהודים לבית המקדש את ביכורי יבוליהם, לכן אחד משמות החג הוא גם חג הביכורים. בימינו אין מצווה מיוחדת לחג, מלבד מצוות השמחה הכללית לכל הרגלים, בזמן המקדש חלה מצוות הקרבת 'שתי הלחם' .
שבעת המינים
שבעה גידולי שדה וכרם שבהם נתברכה ארץ ישראל לפי הכתוב בתורה.
שבעת המינים הם: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. לשבעה מינים אלו נתיחד מעמד בהלכה, התקף בימינו בעיקר לגבי הקדמת ברכה עליהם על פירות אחרים וברכת ברכה אחרונה עליהם השונה מהברכה שאחרי פרי רגיל.

שבע מצוות בני נח
שבע מצוות שנצטווו הגויים בניו של נח, אבי האנושות אחרי המבול.
שבע המצוות כוללות איסור על עבודה זרה, קללת ה', שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל ואכילת אבר מן החי. כמו כן מצווים הגויים להקים בתי דין שישפטו בצדק. גוי המקיים את שבע המצוות ומאמין בה' נחשב על פי ההלכה לחסיד אומות העולם.
שבת
היום השביעי בשבוע.
ביהדות, השבת יום מנוחה ושביתה ממלאכה ואחד מן המרכיבים החשובים של אורח החיים היהודי. השבת נזכרת לראשונה בתורה בתיאור בריאת העולם בספר בראשית. לאחר ששת ימי הבריאה נח ה' ביום השביעי, בירך אותו וקידשו. בני ישראל הצטוו במצוות השבת כאשר החל המן לרדת מן השמיים עוד לפני מתן תורה. בעשרת הדברות, שבה מצוות השבת ונשנתה והפכה מאז לאחת המצוות המכוננות ביהדות. בשבת אסורים היהודים בעשיית מלאכה. מלאכה מוגדרת ככל דבר המהווה יצירה של משהו חדש. המלאכות האסורות נקרות ל"ט מלאכות שבת והן מפורטות במשנה ובהלכה.

בשבת ישנן גם מצוות מעשיות של אמירת קידוש וזכירת מעשה בראשית של בריאת העולם.

שולחן ערוך
ספר ההלכה שחיבר יוסף קארו, ובו סיכום מעשי וגורף של פסקי הלכה.
אלה מלוקטים מפסקי ההלכה הכלולים ב"בית יוסף", ספרו הקודם של קארו. השו"ע מביא את פסקי ההלכה בלשון קצרה ובהירה והוא מיועד גם לתלמידי חכמים הנדרשים לפסוק הלכה, גם לאנשים הרוצים לחזור על תלמודם וגם לתלמידים שילמדו וישננו ממנו הלכה למעשה. השו"ע נחשב כספר הבסיס להלכה היהודית וכל הדיונים ההלכתיים והספרים שהתחברו אחריו הם נגזרת שלו.

שופר
קרן חלולה של איל המכופפת ומעוקלת כלפי מעלה, אשר משמשת ככלי תקיעה בראש השנה.

שחרית
תפילת הבוקר, התפילה המרכזית ב-3 התפילות היומיות.
שחרית של יום חול כוללת את ברכות השחר, פסוקי דזמרא, קריאת שמע וברכותיה (ברכו, ברכת "יוצר האור", "אהבה רבה" ו"אמת ויציב"), שמונה עשרה, תחנון, "קדושה כסדרא", "עלינו" ו"שיר של יום". בימי שני וחמישי בשבוע קוראים בתורה לאחר תחנון, ובימי שמחה שונים נשמטת אמירת התחנון. בשבתות מוסיפים מזמורים בפסוקי דזמרא ומתפללים תפילת "עמידה" מתאימה במקום "שמונה עשרה", ובחגים נוספת גם אמירת הלל. זמנה של תפילת שחרית הוא בבוקר מזמן עלות השחר עד שליש היום בזמן התפילה נהוג להתעטף בתפילין ובטלית.

ראש השנה
ימי חג החלים ב-א' וב' בתשרי, תחילת השנה החדשה על פי לוח השנה העברי ראש השנה הוא יום חג.
ראש השנה הינו גם יום דין בו יושב הקב"ה ודן את כל באי עולם וגוזר את דינם לשנה החדשה. מצוות החג היא תקיעה בשופר, וחז"ל אמרו כי מצווה זו היא חלק מסדר המלכתו ודינו של ה' ביום זה. בנוסף תיקנו חז"ל לומר בתפילה פסוקים העוסקים במלכות ה' בזכרונו את בני האדם ובתקיעת השופר. השם "ראש השנה" מופיע במקרא כציון לראשית השנה. החג עצמו נקרא גם יום תרועה, יום זכרון, יום הדין.
ראש חודש
תחילת החודש העברי.
בזמן בית המקדש הקריבו בו קורבנות מיוחדים, כמפורט בתורה, ובימינו אומרים בו "יעלה ויבוא", חצי הלל ותפילת מוסף. בשבת שלפניו נוהגים להודיע בבית הכנסת על מועד ראש החודש ב"ברכת החודש" ושבת זו קרוייה "שבת מברכים".
ראשונים
כינויים של חכמי ישראל החל ממחצית המאה ה-11 ועד למחצית המאה ה-15 בערך, בתקופה שבין ה"גאונים" (ראשי הישיבות בבבל למן שנת 600 בקירוב ועד 1040) ובין ה"אחרונים" (מפרשי התלמוד והפוסקים מהמאה ה-16 ואילך). תקופת הראשונים החלה עם שקיעתן של ישיבות בבל והקמתם של מרכזי תורה בפזורה היהודית, והסתיימה בדור שלפני גירוש ספרד.

רבנים- רב
רב במשמעות המקובלת הינו מנהיג של קהילה או כינויו של תלמיד חכם. במהלך הדורות עמד בראש כל קהילה יהודית רב שעסק בהוראה, בקביעת הלכה, בשיפוט על פי דין תורה, בפיקוח על כשרות ובניהול ישיבות. במקומות מסוימים ייצג הרב את הקהילה גם בפני השלטונות. רב ממונה לתפקידו רק לאחר שעבר מבחני ידע בהלכה וקיבל "סמיכה" מרבנים, כדי שיוכל לפסוק הלכה ולהרביץ תורה.

קבלה
שמה הנפוץ של תורת הסוד במחשבת ישראל.
השם "קבלה" הוא בשל העובדה שתורה זו, הקרויה גם 'תורת החן' נמסרת בקבלה מדור לדור, מאז ימות עולם. הקבלה משתמשת בסמלים ובמשלים על מנת להסביר ענינים עמוקים ומיסטיים במחשבת ישראל שקשה עד בלתי אפשרי להבינם בשכל אנושי רגיל. כבר בתקופת התנאים עסקו החכמים בקבלה, אולם רק מתקופת הראשונים ואילך הפך דבר קיומה של תורה זו לידוע ברבים. הספר המכונן של הקבלה הוא ספר הזוהר והדמות ברת הסמכא בכל הדורות בתורה זו היא דמותו של האר"י הקדוש. העיסוק בקבלה דורש זהירות אחריות ויישוב הדעת, לכן קבעו החכמים כלל שלא יעסוק בקבלה אדם שלא הגיע לגיל 40.

קדיש
קטע תפילה בשפה הארמית הנאמר בציבור.
עיקר תוכנו – שבח גדולתו של ה' ומלכותו. הקדישים כוללים סוגים שונים של טקסטים בהם "חצי קדיש", "קדיש שלם", "קדיש יתום" ו"קדיש תתקבל". בתפילת הקדיש יש משום הודאה בבריאת העולם הכרה בצדקתו ופיאור שמו של הקב"ה. במרכז הקדיש עומד המשפט "יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", שאותו קורא כל הציבור בקול רם, כמו גם אמירת "אמן" אחרי כל פסקה. חז"ל אומרים כי כל העונה "אמן, יהא שמה רבא" בכל כוחו קורעים לו את גזר דינו; ועל עניית "אמן" אמרו שמובטח לעונה שהוא בן העולם הבא.
קידוש
תפילה מיוחדת לכבוד שבת או חג הנאמרת על כוס יין או על חלות.
הקידוש בליל השבת הוא חלק ממצוות זכירת השבת. והוא נאמר לפני הסעודה, וכולל את פרשת "ויכֻלו", ברכת היין וברכת "קדושת היום". בחג מוסיפים לקידוש ברכת "שהחיינו". לאחר אמירת הקידוש בני הבית עונים אמן ומכוונים לצאת ידי חובה. חז"ל קבעו נוסח קידוש גם לפני סעודת הבוקר בשבת ובחג, שבו לפני ברכת היין נאמרים פסוקים מהתורה בעניין היום. במקומות רבים נוהגים לקדש גם בבית הכנסת, כדי להוציא ידי חובה את אלה שאינם מקדשים בבתיהם.

קריאת שמע
שלוש פרשיות בתורה הנקראות פעמיים ביום: "שמע ישראל" "והיה אם שמוע" ופרשת ציצית.
הפסוק הראשון "שמע ישראל" נחשב ל"קבלת עול מלכות שמים" ולחלק החשוב בקריאה. עפ"י הפסוק "ושננתם לבניך ודברת בם… ובשכבך ובקומך" נקבע שקריאת שמע בבוקר ובערב היא חיוב מהתורה ויש לדקדק בקריאתה. פרשת ציצית נוספה כדי להזכיר את יציאת מצרים.

צדקה
המצווה לתת במתנה כסף לעני כדי שיוכל לספק את כל צרכיו.
צדקה היא סוג של תרומה שנותנים לאדם עני. מצוות הצדקה היא חלק ממצוות גמילות חסדים, ופסוקי תורה רבים התייחדו לצורך לתמוך בעניים. החסד וחלוקת חלק מהרכוש לטובת נזקקים, הוא חלק בסיס ביהדות, ומאמרי חז"ל רבים דורשים את חובתו של האדם לחלוק ממונו עם העני. מצוות צדקה היא היחידה בה הקדוש ברוך הוא מבטיח למי שיקיימנה, תמורה מיידית.

צומות
ימים שנמנעים בהם מאכילה ומשתייה.
ימי צום נקראים גם תעניות והם נועדו לציין אבל על מאורע שאירע בעבר או לעורר רחמי שמיים על צרה או סכנה בהווה. בימי צום נאמרות תפילות מיוחדות כדי לעורר את הציבור לתשובה. צום אחד בלבד, צום יום כיפור, הוא מן התורה. אחרי חורבן בית ראשון הונהגו שלושה צומות נוספים לציון האבל על החורבן. תשעה באב, י"ז בתמוז ועשרה בטבת.

צומות נוספים הונהגו בהמשך בשל אירועים שהתרחשו בהם. צום גדליה ותענית אסתר.

ציצית
חוטים הנקשרים במצוות התורה בפינות בגד בעל ארבע כנפות.

לפי ההלכה רק בגדי גברים חייבים בציצית, ומי שאינו לובש בגד כזה אינו חייב במצווה. נוהגים לקיים את המצווה בעת התפילה על-ידי התעטפות בטלית, ורבים נוהגים ללבוש ציצית במשך כל היום בבגד מיוחד המכונה "טלית קטן" או "ארבע כנפות". יש המקפידים ללבוש את הטלית הקטן מעל שאר הבגדים או להוציא את הציציות עצמן מעל הבגדים. בכל אחת מארבע פינות הבגד משחילים דרך נקב ארבעה חוטים, כך שמכל פינה יוצאים שמונה חוטים. החוט מורכב מקשרים ייחודיים שבמספרם ודרך קשירתם מסמלים כוונות שונות המפורטות בספרי ההלכה והמדרש.

פדיון הבן
המצווה לפדות בן בכור מידי הכוהן.בעקבות מכת הבכורות, שפגעה רק בבכורי המצרים, נצטווה משה לקדש את בכורות בני ישראל, על מנת שיעבדו בבית המקדש.
לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל, ניטלה זכות העבודה במשכן מהבכורות וניתנה ללוויים. העברת הבכורות מרשות ה"הקדש" הצריכה אפוא פדיון מיוחד, באמצעות חמשה שקלי כסף, שניתנו לכוהנים.
חיוב הפדיה מוטל על אבי הילד לאחר שמלאו לתינוק שלושים יום.

פורים
חג החל בי"ד וט"ו באדר ובו חוגגים את נצחון היהודים והצלתם מידי המן בזמן מלכות אחשוורוש מלך פרס.
מקור השם – על שם ה"פור" (הגורל) שהפיל המן האגגי על היהודים כדי להשמידם. המצווה לחגוג את חג פורים נזכרת כבר במגילת אסתר אולם קביעת פורים כחג לדורות נעשתה על ידי חז"ל. חכמים קבעו ארבע מצוות לחג: קריאת המגילה, "משלוח מנות איש לרעהו", מתנות לאביונים וסעודה. במהלך השנים השתרש המנהג להתחפש ביום הפורים, כשרמז לדבר נמצא במגילה בפסוק 'וכל עמי הארץ מתיהדים' שדרשו בו, שגויי אותו הזמן התחפשו ליהודים על מנת להנצל מנקמת היהודים.

פסוקי דזמרה
מזמורי תהילים הנאמרים בתפילת שחרית בימי חול.
הנוהג לאמרם כחלק מתפילת שחרית מפורט בתלמוד הבבלי. בשבת ובחג נאמרים לפניהם פרקי תהילים אחרים.

פסח
חג בן שבעה ימים.
החג מציין את יציאת עם ישראל מעבדות לחירות – יציאה מעול העבדות המצרית, וכניסה לתהליך הפיכתם לעם. כמו כן, מציין החג את קורבן הפסח שהוקרב על ידי בני ישראל עם צאתם ממצרים. מנהגי החג ובמיוחד מסורת סדר הפסח מהווים נדבך מרכזי במסורת היהודית. בחג הפסח אסורים היהודים באכילת חמץ. הפסח הינו אחד משלושת הרגלים ובזמן המקדש נצטוו בני ישראל לעלות בו ברגל לירושלים. בלילו של החג הראשון חל ליל הסדר. לחג שמות נוספים, ביניהם חג החרות, על שם החרות לה זכו היהודים. וחג האביב, על שם עונת השנה בה הוא חל.

פסח שני
יום י"ד באייר, יום בו הקריבו בו את קרבן הפסח בימי בית המקדש כל האנשים שנמנע מהם לעשות כן בניסן, מחמת טומאה או קשיי מרחק פסח שני דומה לחג הפסח הראשון באכילת ת הקורבן על מצות ומרורים, אולם לא חלה בו חובת ביעור חמץ.
פרשת השבוע
פרשה מן התורה, הנקראת בבית הכנסת בכל שבת.
מימי עזרא הסופר נתקנה תקנה לקרוא בציבור בכל שבת קטע מן התורה, על מנת להפיץ את ידיעת התורה בקרב העם כולו. לשם כך נחלקה התורה לחלקים ("סדרות או "פרשיות"), ובכל שבת קוראים אחת מהן. לפי המנהג, קוראים את כל התורה בכל שנה פעם אחת בלבד, ומשום כך נקבעו 54 פרשיות. בשנים בהן אין מספר זה של שבתות, קוראים בשבתות מסוימות שתי פרשיות מחוברות.

עבודה זרה
פולחן של אלוהי נכר.
התורה שוללת עבודת אלילים מכל וכל, והעונש המוטל על מי שעובד עבודה זרה חמור במיוחד. לא כל אמונה בדת אחרת נחשבת לעבודה זרה בדרגתה החמורה.

עדות
על פי התורה ההוכחה הניצחת לאישוש קיומו או קיומו של אירוע, היא העדת עדים.
במידה ושני עדים, מספרים לבית דין את כל מה שידוע להם לגבי העובדות השנויות במחלוקת , ועומדים לאחר מכן בחקירה המבקשת לבחון את אמיתות סיפורם הופך סיפורם לאמת המקובלת על בית הדין. המשקל הגדול שמעניקה התורה לעדים, גורם להטלת הגבלות על זהות העדים ועל התנאים בהם מתקבלת עדותם. כך נשים אינן כשרות לעדות ואדם אחד אינו נאמן לבדו. במידה והגיעו עדים שהעידו כי דברי העדים הראשונים שקר, נחשבים הראשונים לעדים זוממים ועונשם חמור.
עלייה לתורה
הזמנת אדם לברך על התורה לפני שהבעל קורא קורא קטע ממנה ולאחר קריאתו.
הכינוי "עלייה" הינו משום שבד"כ קוראים את התורה מעל "בימה" בבית הכנסת. הקריאה מתחלקת בין 7-3 "עולים" בהתאם ליום ולמועד. לעתים מוסיפים עוד עליות על המספר הקבוע. הזמנה זו נחשבת לסימן כבוד והיא כרוכה לעיתים בתשלום כספי.

עיקר המצווה הוא לא הברכה של העולה לתורה אלא החלק שהוא לוקח בקריאה עצמה. מכיוון שבדרך כלל רוב המתפללים אינם לומדים לקרוא את הטקסט עם הפיסוק הראוי וטעמי המקרא הנדרשים, קורא הבעל קורא את הטקסט בקול, ובכך שאר המתפללים יוצאים ידי חובת קריאה.
עשרת הדיברות
עשר המצוות שנצטוו בני ישראל על ידי הקב"ה במעמד הר סיני ושנחקקו בשני לוחות הברית.

חמשת הדיברות הראשונות עיקרן בין אדם למקום, וחמשת הדיברות האחרונות עיקרן בין האדם לחברו.
עשרת ימי תשובה
כינוי לעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, בין ראש השנה ליום כיפור; נקראים גם "הימים הנוראים" וכן ימי "בין כסה לעשור".
"כסה" הוא כינויו של ראש חודש, בו הירח "מכוסה" ואינו נראה לעין. ראש השנה, שהוא גם ראש חודש תשרי, מכונה "כסה" בשל סיבה זו, עשור הוא היום העשירי לחודש תשרי, שבו חל יום כיפור – המסיים את עשרת ימי התשובה.

סוכה
מבנה ארעי אותו יש להקים בחג הסוכות, זכר לסוכות שבהן ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים ואליה מצווה האדם להעביר את כל עיסוקי הקבע שלו.
ארוחות קבועות, שינה ופעילויות נוספות אסורות מחוץ לסוכה אולם עיקר ההקפדה היא על אכילה ושינה בסוכה. הציווי על ישיבה בסוכה מוטל על גברים בלבד. מעבר לאכילה בסוכה, מצוות נטילת ארבעת המינים – הברכה והטלטול – נעשית גם היא בסוכה.

סוכות
חג החל בט"ו בתשרי ונמשך שבעה ימים. יומו הראשון – יום טוב, אחריו ימי "חול המועד", וביום השמיני חל "שמיני עצרת".
בארץ ישראל חל בשמיני עצרת גם חג שמחת תורה ואילו בגולה מציינים את שמחת תורה יום לאחריו. סוכות הוא האחרון בחגי שלושת הרגלים והוא נקרא גם חג האסיף, מאחר ובזמנים קדומים חגגו היהודים ביום זה את סיום אסיפת הגידולים מהשדות.

סופר סת"ם, אדם הכותב סת"ם
ספרי תורה, תפילין, מזוזות. בעבר כתבו הסופרים גם כְּתֻבּוֹת, שטרות, גטין ושטרי חליצה.
עבודת הסופר דורשת בקיאות רבה ומיומנות. כתבי הקודש נכתבים בכתב אשורי על פי הלכות מיוחדות, ומסורות כתיבה ייחודיות.

סידור
ספר ובו אסופים נוסח סדרי התפילות.
עיקרו של הסידור הם התפילות והברכות לימי חול ולשבתות (התפילות לחגים מכונסות ב"מחזור", ואולם בסידורים מורחבים נכללות גם תפילות לחגים, סליחות, פיוטים, ספר תהילים קריאות בתורה ועוד.
סליחות
פרקי תפילה ופיוטים ביהדות, שעיקרם וידוי ובקשת מחילה על עוונות ותחנונים לישועה ולגאולה.
נהוג לומר אותם בחודש אלול, חודש התשובה, בימים הנוראים ובעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הנקראים גם עשרת ימי תשובה). כמו-כן נאמרות ה"סליחות" גם בימי צום ובימי צרה ויגון.

ספירת העומר
תקופת זמן של שבעה שבועות, ראשיתה בחג הפסח וסופה בחג השבועות.
בימי ספירת העומר המצווה היא לספור בכל ערב את מספר הימים שחלף מיום הקרבת העומר, -שחל ט"ז בניסן – הספירה מסתיימת ביום החמישים להקרבה, בחג השבועות.

ספר תורה
מגילת קלף שבה כתובים חמשת חומשי התורה.
ספר התורה משמש בעיקר לקריאה בציבור בבית הכנסת. כתיבת ספר תורה נחשבת למצווה שעל כל אדם לקיימה או להשתתף בה. הכתיבה אורכת זמן רב ודורשת מומחיות והקפדה רבהוהיא נעשית בדרך כלל על ידי סופר סת"ם.

נבואה
דבר ה' הנאמר על ידי הנביא.
בדרך כלל כוללים דברי הנבואה דברי חזון ותוכחה בשם ה' ובשליחותו, הנאמרים לעם ישראל או ליחידים. מוסר הנבואה נקרא נביא ומיוחדים לו גם הכינויים "חוזה" ו"רואה". הנביאים נבחרים על ידי הקב"ה כשאין מכנה משותף בולט בין רקעם או אופיים. האמונה בהיותו של אדם נביא כרוכה בסדרת בדיקות ומבחנים המובאים בהלכה. המשותף לכל הנביאים הוא אי יכולתם לאצור בקרבם את דברי הנבואה. הנבואה בטלה בישראל בראשית ימי בית שני, ודברי הנביאים כונסו בספרי הנביאים השונים.

נֶטַע רְבָעִי
פירות האילן בשנה הרביעית לנטיעתו.
בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו של אילן אסורים פירותיו לאכילה. בשנה הרביעית מעלים את הפירות לירושלים, או פודים אותם על כסף. ואת כסף זה מעלים לירושלים ורוכשים בו מזון עבור עולי הרגל.

נחום אבלים
דברי ניחומים או ביקור אצל אדם השרוי באבל על מות אחד מקרוביו.מצוות ניחום אבלים היא חלק ממצוות גמילות חסדים. (ע"ע)

נישואין
התהליך הממסד על פי התורה את הקשר בין בני זוג. לשם ביטול נישואין יש צורך בגט.
היהדות רואה בנישואין מוסד בסיסי ואידיאלי: 'לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו… על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד' חז"ל הרחיבו וקבעו כי: 'כל אדם שאין לו אשה אינו אדם' ושהוא 'שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה… בלא תורה…'

נעילה
התפילה האחרונה ביום כיפור, החותמת את תפילות היום, סמוך לשקיעת החמה.
מקור השם הוא, כי בשעה זו "ננעלים שערי שמיים". לפי סברה אחרת, מכוונת תפילה זו כנגד שערי ההיכל של בית המקדש, שהיו ננעלים עם סיום העבודה במוצאי יום הכיפורים. בתקופת המשנה היה נהוג להתפלל תפילה זו בכל תענית ציבור, אך כיום נהוג לאומרה רק ביום כיפור. היא פותחת בפרקי התפילה "אשרי יושבי ביתך" ו"ובא לציון גואל". לאחר מכן מתפללים את תפילת ה"עמידה" של יום כיפור, אומרים "אבינו מלכנו" ומוסיפים קטעי "סליחות", הכוללים את י"ג מידות הרחמים של האל. נהוג לשנות בה את נוסח הברכות, ובכל מקום אומרים לשון חתימה: "וחתמנו בספר החיים". בכך מבטאים את שעת חיתום הדין.

מוסף
תפילת מיוחדת שמוסיפים בתפילה בימי שבת, חג וראש חודש.
התפילה נאמרת אחרי קריאת התורה, והיא כוללת שבע ברכות. שלוש הראשונות ושלוש האחרונות זהות לברכות שאומרים בכל תפילת "עמידה", והאמצעית, הנקראת "קדושת היום", מזכירה את עניין קורבן המוסף שהוקרב בבית המקדש.

מזוזה
מגילת קלף שעליה כתובות פרשת "שמע" ו"והיה אם שמוע" המזוזה נגללת ונקבעת בתוך נרתיק על המשקוף הימני של כל דלת ומכאן שמה, מזוזה.
יש הנוהגים לנשק את המזוזה בעוברם על פניה אולם מבחינה הלכתית אין בכך חובה. במהלך כל הדורות ייחסו היהודים למזוזה כוחות שמירה והגנה על הבתים. אחת התגובות המקובלות לרצף של מזל רע או אסונות הפוקדים את האדם, היא בדיקת המזוזה.

מנחה
תפילה הנאמרת מדי יום בשעות אחר הצהריים עד לקראת ערב.
שמה של התפילה נובע מתפילת אליהו, "ויהי בעלות המנחה". האדם הראשון שהתפלל תפילת מנחה היה לפי המסורת יצחק אבינו שיצא "לשוח בשדה לפנות ערב". מי שקבעו את התפילה לחובה היו אנשי הכנסת הגדולה שתיקנוה במקום קורבן התמיד של בין הערביים במקדש. התפילה מורכבת מפרק מספר תהילים הפותח בפסוק "אשרי יושבי ביתך", ומתפילת "עמידה". בימי חול רגילים מוסיפים תפילת "תחנון" אחרי ה"עמידה" ובשבת עולים 3 אנשים לקריאת התורה. התפילה נחתמת בתפילת "עלינו לשבח". לתפילת מנחה שני זמנים: ביום הנמשך 12 שעות, ניתן להתפלל אותה לאחר 6.5 שעות מנץ החמה והיא קרויה "מנחה גדולה", לאחר 9.5 שעות מנץ החמה מתחיל זמן "מנחה קטנה" הנמשך עד שקיעת השמש.

מניין
עשרה יהודים מעל גיל בר מצווה הדרושים על מנת להתפלל תפילה בציבור (בעיקר "קדושה", "קדיש", קריאת התורה ו"ברכו") או לקיום חלקים מסוימים בטקסים יהודיים, כגון קידושין, ברית מילה, ברכת אבלים וזימון לברכת המזון.
מעשר ראשון
עשירית מהיבול החקלאי הניתן ללוויים עפ"י התורה. מפירות אלו הלווי מתחייב להפריש מעשר "תרומת מעשר".

מעשר שני
עשירית מהיבול החקלאי הנשאר אחרי הפרשת מעשר ראשון.
עפ"י התורה חייבים לאכול אותו, או מאכלים הנקנים בשוויו, בירושלים (בשנים מסוימות מפרישים במקומו מעשר עני. בימינו מורה ההלכה "לחלל" את המעשר על מטבע ולהשמיד מטבע זה.
מצה
לחם הנאפה לפני שהבצק מחמיץ.
המצה היא אחת המצוות העיקריות של חג הפסח ובשלה זכה החג לכינוי "חג המצות".

מצוות
מעשים שנצטווה היהודי כפרט והעם היהודי ככלל לעשותם.
מצוות הם הוראת התורה וההלכה. ונמסרו למשה מסיני מפי אלוקים. המצוות מתחלקות למצוות עשה ולמצוות לא תעשה, ולמצוות מדאורייתא ולכאלו מדרבנן. השוני בין סוגי המצוות מתבטא בחומרת העונש לעובר עליהן ובמגוון כללים של דחיית מצווה מפני מצווה אחרת. אי קיום מצוות עשה, או קיום מצוות לא תעשה, נקרא עבירה.
משכן (מכונה גם "אוהל מועד")
המקדש הנייד שהקימו בני ישראל בעת נדודיהם במדבר, כמקום שתשרה בו השכינה, לפי הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). מבנהו מתואר בתורה בפירוט רב (שמות, פרקים כה-כז, לד-לח). המשכן ליווה את העם גם בארץ ישראל, עד בניית בית המקדש בימי שלמה המלך.

משכן
המשכן, מקום השראת השכינה בתוך בני ישראל עד להקמת בית המקדש, ומקום הקרבת הקרבנות.
המשכן הוקם במצוות ה' לאחר הברית שנכרתה בינו לבין בני ישראל ולאחר חטא העגל. בניית המשכן מומנה בעזרת תרומות העם, וניצח עליה בצלאל בן אורי בן חור איש שבט יהודה בסיועו של אהליאב בן אחיסמך משבט דן. עם הקמתו מונו אהרן ובניו לעובדי המשכן, ואילו תפקיד הלויים היה לשאתו ממקום למקום. מיקומו של המשכן נקבע במרכז מחנה בני ישראל. המשכן נדד עם בני ישראל עד שהגיעו לארץ ישראל וליווה אותם עד ראשית ימיו של שמואל הנביא.

משנה
האסופה הראשונה של התורה שבע"פ.
עד ימיו של רבי יהודה הנשיא אסור היה לכתוב את המשנה ולא היה נוסח כתוב מוסמך לתורה זו. חכמים אחדים רשמו לעצמם את המסורות שקיבלו ואת דעותיהם שלהם, וכן הועלו על הכתב פסקים של בתי דין ועדויות על הלכות מסוימות. אולם לא היה בנמצא ספר מחייב שהקיף את כל דיני התורה שבע"פ, ערוכים בסדר כלשהו. משהתרבו התקנות והדינים החדשים, בעיקר אלו שהוצבו כסייגים למנוע עברות על מצוות קודמות ראה רבי יהודה הנשיא, המכונה גם 'רבינו הקדוש', כי התורה החלה להישכח מעם ישראל, גם עקב הכבדת השלטון הרומי והחליט לגבש קובץ מאורגן ומסודר, שבו הוצגו הדעות המבוררות והוכרע הדין. קובץ זה, הכולל כיום ששה חלקים הינו ה'משנה' שמהווה למעשה את קודקס היסוד של התורה שבעל פה. קובץ שעל בסיסו נבנה התלמוד וכל ספרי ההלכה.

משנה ברורה
פירוש וסיכום הלכתי וקובע לחלק "אורח חיים" של "שולחן ערוך".
כותב החיבור היה הגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין החפץ חיים, גדול רבני רוסיה במאה ה-19 וה-20. הפירוש כולל שלושה חלקים: "משנה ברורה" – הסבר לפסקי שולחן ערוך; "שערי ציון" – מקורות הפירוש ב"משנה ברורה" והערות קצרות עליו; "ביאור הלכה" – הרחבת הפירוש לשולחן ערוך בנושאים מסובכים. המשנה ברורה נחשב לפוסק אחרון במרבית קהילות ישראל ונושא בו קיימת פסיקה ברורה במשנה ברורה נחשב לחתום מבחינה הלכתית.

ל"ו צדיקים
על-פי המסורת בכל דור ודור קיימים שלושים ושישה צדיקים נסתרים, שבזכותם מתקיים העולם.
במשך השנים הקבעה בתודעה עובדת היותם של הצדיקים אנשים החיים בצנעה וכלפי חוץ נראים ככל האדם, כשרק בשעת מצוקה לישראל מתגלה אחד מהם כמושיע, ומיד שב לאלמוניותו.

לוחות הברית
שני לוחות האבן, שניתנו למשה רבינו בהר-סיני ועליהם כתובים עשרת הדיברות.
בלוחות אלו נכרתה הברית בין ישראל לקדוש ברוך הוא ומכאן שמם. הלוחות שנכתבו, על פי האמונה, באצבע אלוקים, ונשברו בידי משה ברדתו מהר סיני, כשראה את בני ישראל סוגדים לעגל הזהב. אירוע זה התרחש ביום י"ז בתמוז, ומאז הוא נחשב ליום מועד לפורענות. אחר כך פיסל משה בעצמו לוחות חדשים. נוסח הלוחות היה זהה לראשונים ואלו ניתנו לעם ישראל ביום הכיפורים.

לוח השנה העברי
לוח השנה הנהוג ביהדות. בשנה העברית הפשוטה 12 חודשים, המבוססים על מולדי הירח.
חודש הוא הזמן שבין מולד ירח אחד לבין המולד שאחריו; בחודש ממוצע 29 ימים, 12 שעות, 44 דקות ו-3.3 שניות. הלוח העברי מקבל את חלוקת היממה לשעות, לדקות ולשניות, אם כי בעבר הרחוק היתה נהוגה חלוקת השעה ל-1,080 "חלקים", שאורך כל אחד מהם ⅓3 שניות. לפי הלוח העברי מתחיל היום בשקיעת השמש, או בין השמשות. שעה ביום היא 1/12 משעות האור, ושעה בלילה – 1/12 משעות החושך. המולד נקבע כיום עפ"י השעות בקו המשווה במועד בו שווים אורך היום והלילה. לחישוב אורך היום חשיבות מרובה בקביעת זמן כניסת השבת והחגים וזמני קריאת שמע והתפילה.

ליל הסדר
הלילה הראשון של חג הפסח.
בליל הסדר קוראים את ההגדה, מספרים ביציאת מצרים, ושותים ארבע כוסות יין. על השולחן הערוך מונחת ה'קערה', ועליה מאכלים שמסמלים דברים שונים הקשורים ביציאת מצרים. יהודי חוץ לארץ חוגגים שני 'סדרים' בשל ים טוב שני של גלויות הנהוג אצלם. מנהגי ליל הסדר הינם מכווני מטרה לעורר את הילדים והצאצאים לשאלות על מנת לקיים את מצוות והגדת לבנך ומצוות סיפור יציאת מצרים. ליל הסדר נחשב לאחד הלילות המכוננים במעגל השנה היהודי והוא מסמל את הפיכת בני ישראל לעם ואת תודתם לה' על הוצאתם מעבדות לחירות.

כהן
צאצא לאהרון הכהן. הכוהנים הינם היחידים שהיו רשאים לעבוד במשכן ובבית המקדש.
מלבד העבודה בבית המקדש התייחדו הכהנים בזכויות ובחובות רבות. בין הזכויות הו המצווה לכבד את זרעו של אהרן ולהקדים את הכהן לכל דבר שבקדושה, כמו כן בזמן המקדש קיבלו הכוהנים 24 מתנות מן הצומח ומן הקרבנות, ומתנות אלה הם לפרנסתם תמורת עבודת הקודש שהם עושים. הכהנים התייחדו גם בידני טומאתם וטהרתם, וכן בדיני הנישואין שלהם. כך על הכהן הגדול נאסר לשאת אלמנה או גרושה, וכל כוהן הדיוט נאסר לשאת גרושה. בניגוד לכל אדם מישראל, נאסר על הכוהנים באופן מוחלט להיטמא למת, והם רשאים להיטמא רק לקרובים מדרגה ראשונה: אם, אב, בן בת, אח אחות, אשה ומת מצוה. כהן גדול אינו נטמא אפילו לקרוביו שנאמר: לאביו ולאמו לא יטמא.

כהן גדול
הכהן הגדול היה ראש הכוהנים ומי שניהל את עבודת בית המקדש.
רק הכהן הגדול היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים ולהקריב קורבנות חטאת על המזבח הפנימי.. הכהן הגדול לבש בגדי כהונה מיוחדים, ועל חזהו נשא את חושן האורים והתומים. אחד מתפקידו הייחודיים היה ניהול עבודת הקודש ביום הכיפורים, שבמהלכה נכנס לקודש הקודשים והקטיר קטורת לפני ארון הברית, לכפר על חטאי כל ישראל.
עד סוף ימי בית שני שימש הכוהן הגדול כנשיא העם גם בענייני מדינה כשלא היה מלך בישראל.

כותל מערבי
קטע מתוך החומה המערבית שבנה הורדוס בתקופת בית שני, בהר הבית בירושלים.
הכותל המערבי הוא השריד הבנוי המקודש ביותר ליהודים, מאחר והוא אזור התפילה הקרוב ביותר למקום שבו עמד בית המקדש בפסגת הר הבית – המקום הקדוש ביותר ביהדות.

כיפה
כיסוי ראש מעוגל שיהודים שומרי מצוות נוהגים להניח על הראש.
חבישת כיפה נתפסת כביטוי להכרה במלכות שמים וכיום גם כהצהרה חברתית על השתייכות למגזר הדתי או החרדי. חבישת הכיפה אינה ציווי, ולאורך הדורות נתפסה כנוהג בלתי מחייב. אולם לאחר שנקבעה במקורות ההלכתיים הפכה לנוהג כמעט חד משמעי אצל שומרי תורה ומצוות.
כִּלְאַיִם
הרכבה ועירוב של שני מינים האסורה על פי ההלכה מדין תורה, לפי הפסוק: "בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" .

קיימים סוגים אחדים של כלאיים: כלאי זרעים, כלאי אילנות, כלאי הכרם, כלאי בהמה וכלאי בגדים.

כשרות
מערכת דינים ומנהגים הקובעת מה מותר ומה אסור לאכילה על-פי ההלכה.
דיני הכשרות מקורם במצוות הכתובות בתורה ובפירושים וסייגים של דברי חכמים. ניתן לחלקם לשני חלקים עיקריים: החלק הראשון נוגע לסוג הבשר והכנתו, והחלק השני מתייחס לאיסור תערובת בשר וחלב. מבחינת חוקי הכשרות, כל דבר הבא מן הצומח מותר לאכילה כשרק דינים כגון עורלה והפרשת תרומות ומעשרות מגבילים את אכילתם של פירות וירקות בתנאים מסוימים. במאכלי בשר, דגים ועופות נמנו בתורה סימנים שרק לפיהם ניתן לקבוע האם מאכל מסויים כשר או לא.

כמו כן, מאכל לא כשר הוא מאכל הכולל דבר מה האסור מן התורה באכילה או בהנאה, תמיד או בזמן מסויים, כגון חמץ בפסח, דם או גיד הנשה.

כרת: – עונש מיתה בידי שמים לנפש אדם שחטא בעבירות מסוימות. עונש כרת הוא כזה בו אדם מת לפני זמנו, או שזרעו נכרת ממנו, או שנשמתו נכרתת ממקורה.
ישנם כמה סוגים של כרת. ביניהם מיתה ערירית בלי בנים. או מוות בקיצור ימים: כשאדם מת בחצי ימיו, או שלא יגיע למילוי ימיו הקצובים לו.

עונש כרת נחשב לעונש חמור במיוחד משום שהוא כולל עונש על נשמת החוטא ולא רק על גופו.

יהדות – יהודים
יהדות הינה שילוב של דת ולאום.
היהודים הינם צאצאי אברהם יצחק ויעקב או גויים שעברו גיור. היהדות הינה הדת היהודית, הכוללת מערך של אמונות מצוות ומנהגים. היהדות הינה הדת העתיקה מכל הדתות המאמינות בא-ל אחד, והיא מתבססת על אמונה בייחוד האלוקים באחדותו ובאמונה בתורה מן השמים. מערכת המצוות ומנהגים מאוגדת תחת הקודקס הלכה, שהוא תוצר של דברי אלוקים כפי שנמסרו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. מקור השם יהדות, הינו ככל הנראה מהגדרתם של בני ישראל אשר בממלכת יהודה, הממלכה היהודית העיקרית בארץ ישראל בתקופת השלווה של העם היהודי כ'יהודים'. על פי התורה היהודים הינם עמו הנבחר של אלוקים, והוא מסר להם תפקיד מיוחד בעולם. תהליך הגלות והקשיים עמם התמודד ומתמודד העם היהודי במהלך הדורות נחשבים כחלק מאותו תפקיד שייעד להם הא-ל.
יום כיפור
יום שקבע ה' ליום סליחה ומחילה לעוונות. יום כיפור החל בי' בתשרי, הינו יום צום, תפילה, ובקשת מחילה על עבירות שנעשו במהלך השנה.
אופיו הייחודי והמועד בו חל מובאים ומצווים בתורה. וכבר בה הוא נקבע כיום של יום של חשבון נפש, בקשת מחילה על החטאים, ועשיית תשובה. בחז"ל מובא כי גזר דינו השנתי של כל אדם ואדם נחתם ביום הכיפורים לאחר שנכתב בספרי החיים והמתים בראש השנה. הסיבה לבחירתו של י' בתשרי כיום המחילה, הוא מכיוון וזהו יום ירידתו של משה מהר סיני לאחר ארבעים יום בהם ביקש את מחילתו של אלוקים על חטא העגל, עם לוחות הברית השניים. ירידה זו מן ההר סימלה את המחילה החלקית על מעשיו של העם.

יציאת מצרים
האירוע המכונן בתולדות עם ישראל בו יצאו בני ישראל מעבדות מצרים לחירות תחת הנהגתו של משה רבינו ובו הפכו מאיגוד של בני 12 שבטים אחים, לעם אחד, עם ישראל.
מרכזיותה של יציאת מצרים ניכרת בכל היבט של התורה, ומצוות רבות נתקנו זכר ליציאת מצרים. גם בדברה הראשונה בעשרת הדברות, אנוכי ה' אלוקיך, תלה הקב"ה את מחויבותו של עם ישראל לאלוקים ביציאת מצרים.

ירושלים
העיר שנבחרה בתקופת דוד המלך מכל ערי ארץ-ישראל, כמקום שבו יבנה בית-המקדש, ונתקדשה לעניין מצוות ודינים מיוחדים.
עד תקופת דוד הייתה ירושלים עיר יבוסית, משכבשה דוד הפכה לבירתו ושלמה בנו בנה בה את בית המקדש הראשון. במהלך השנים הפכה ירושלים שזכתה לכינויים רבים נוספים – המרכזי שבהם ציון – לכמיהת הנפש של היהודים שגלו בינתיים מארצם ותפילות רבות התחברו בשם התשוקה לשוב לעיר. גם התנועה הציונית נקראה על שמה של העיר ציון, וסימלה את כמיהתם של חבריה לשוב חציון ולכונן את עפר הארץ. כיום ירושלים הינה בירת ישראל ושוכנים בה מוסדות הממשלה הכנסת ומערכת המשפט.

ישיבה
כינוי למוסד לחינוך תורני גבוה.
הישיבה הינה מוסד קדום שראשיתו בימי חז"ל הראשונים ולמרות שבמהלך השנים השתנה מבנה הישיבה, ולמטרה הראשונית של השכלה תורנית גבוהה נוספו מטרות נלוות, הרי שהמבנה הבסיסי נותר כשהיה. בימי חכמים הישיבה הייתה מקום כינוסם של ה'צורבים' (תלמידים צעירים) ושל החכמים שלימדו תורה. לישיבות באותה עת הייתה היררכיה ברורה, ומהותן הייתה מקום כינוס ולימוד תורה. לאחר שקיעתה של יהדות בבל, שהייתה מרכז הלכתי ורוחני של עם ישראל כולו, נוסדו ישיבות בצפון אפריקה, בספרד ובמצרים. כשבא רב מפורסם לכהן בעיר כלשהי, נמשכו לשם תלמידים שביקשו ללמוד תורה מפיו; כך, למעשה, נוסדו הישיבות. ברוב הזמנים והמקומות היו התלמידים דואגים לפרנסתם, והישיבה שימשה מקום ללימוד תורה מפי רב או לבד.
מבנה הישיבה המודרני במסגרתו מעניקה הישיבה לתלמידים מזון ולפעמים גם לינה התחדש במאת השנים האחרונות, כשאת ראשיתו מקובל לציין בישיבה שהוקמה בעיר וולאז'ין.
הישיבות בימינו הינן מוסדות ללימוד תורה בדרך כלל ברמה גבוה המכשירה את התלמיד בלימודי תלמוד בעיון ובהלכה.

טבילת כלים

על פי ההלכה כלים חדשים של מתכת או זכוכית שנקנו מן הגוי, צריכים טבילה.

הואיל ויצא הכלי מטומאת גויים לקדושת ישראל. אם יש חשש שהכלי אינו חדש, והשתמשו בו לבישול מאכלי איסור, הכלי טעון הגעלה (ע"ע) כדי להוציא את האיסור ממנו, ורק אחר כך טבילה. יש אומרים שטבילה זו דאורייתא היאויש אומרים שטבילה זו מדרבנן היא. הכלים החייבים בטבילה הם כלים שמשתמשים בהם למאכל, שחיי אדם תלויים בהם. כן חייבו חז"ל בטבילה רק כלי מתכת וזכוכית, שהשימוש בהם למאכל שכיח ביותר.

טומאה וטהרה

הגדרות המציינות מצב הלכתי של אדם או חפץ, בעקבות אחת מסדרת התרחשויות שקבעה התורה.

דוגמה להתרחשות הגוררת מצב של טומאה, היאנגיעה במת. דוגמה של התרחשות הגוררת מצב של טהרה היא טבילה לאחר מצב של טומאה. להגדרות אלו נלווה סט של הלכות העוסקות בדיני הטהור והטמא. הטומאה נחלקת לדרגות שונות: אבי אבות הטומאה (גוויית מת), אבות הטומאה ודרגות ראשון, שני, שלישי ורביעי לטומאה; כל אלה נכללות במושג "ולדות הטומאה". הטומאה יכולה להיגרם בעטיו של מצב גופני של אדם (זב, נידה, יולדת ומצורע) או עקב העברתה ממקור אחר. הטמאים יכולים להיות בני אדם (בדרך-כלל יהודים בלבד), כלים, מאכלים ומשקאות. צורות העברת הטומאה משתנות בין סוג טומאה אחד למשנהו וכוללות נגיעה בדבר טמא, נשיאת דבר טמא, האהלה או הימצאות עם מקור הטומאה תחת אותו הגג ועוד. ברוב המקרים מקבל הנטמא (זה שהופך לטמא) דרגת טומאה נמוכה מזו של המקור שממנו הוא נטמא. בנוסף, לעיתים גם דברים האסורים באכילה מכונים טמאים וכן אדם שעבר עבירה יכול להיקרא לפעמים טמא. הטהרה בדרך כלל הינה הגדרתו של האדם שלא נטמא, או שנטהר מטומאה על ידי הפעולות שקבעה התורה. עם זאת לפעמים גם אדם צדיק וקדוש במעשיו יכול לקבל את התואר טהור.

טיש

בתרגום מילולי מיידיש הוא טיש הוא "שולחן" הכינוי משמש לתיאור התאספות של חסידים סביב רבם האומר דברי תורה וחסידות.

המינוח מגיע מהתאספות המקורית של החסידים סביב שלחנו של רבם האומר דברי תורה, כשתוך כדי לימוד שרו ולפעמים גם סעדו הרב או התלמידים סעודת מצווה. ה"טיש" נעשה לעתים בסעודה שלישית מסעודות השבת.

טלית

בגד עליון בעל ציציות בארבע פינותיו, שמתעטפים בו הגברים בשעת התפילה ומקיימים בו את מצוות ציצית.

בדרך כלל עשויה הטלית מצמר, בשל העובדה שמן התורה רק בגדי צמר ופשתן חייבים בציצית. במקור צבע הפתילים שבצידי הטלית הינו תכלת – כצבע השמיים, שהם סמל לטוהר – ולבן בעבר הופק הצבע מנוזל בשרו של חילזון מסויים. לאחר שאבד מקורו המדויק של הצבע חדלו מן השימוש בפתיל תכלת, וכיום כלל הפתילים בציצית הינם לבנים.הטלית שמתעטפים בה בתפילה נקראת גם 'טלית גדול' זאת להבדיל מהציצית הנלבשת על הגוף, הנקראת 'טלית קטן'.

חברה קדישא

כינוי לחבורת אנשים העוסקים בצרכי המת ובקבורתו.

חברות בשם זה, או בשם "חברת גמילות חסדים" או "חסד של אמת", היו קיימות מאז ומעולם בכל תפוצות ישראל.ותפקידם היה הטיפול במתים וקבורתם בכבוד ועל פי ההלכה. בכל הדורות נחשב הטיפול בנפטרים ושמירה על כבודם, כמצווה גדולה שנעשתה שלא על מנת לקבל פרס. בתקופות מסוימות אף נאבקו אנשי הקהילה על הזכות להימנות עם אנשי "חברה קדישא". עד היום בחלק מהקהילות היהודיות בעולם נחשבת השותפות ב'חברה קדישא' לכבוד, והטיפול במתים נעשה על ידי חשובי ומכובדי הקהילה בהתנדבות. לעומת זאת בקהילות ישראל הגדולות בישראל ובארה"ב הפכו החברות קדישה לגופים סמי עסקיים הפועלים במסגרת רישיון ועובדיהן מקבלים שכר.

חגים

כל ימי השבתון המיוחדים בשנה העברית נקראים בשם "חג" מלבד השבת.

מקורו של השם, הוא ככל הנראה מלשון 'מחוגה' משום שמעגל השנה חג על צירו והיום התלוי בזמן מגיע בשנית. חגים ומועדים נקראים גם "ימים טובים" או "ימים קדושים" ומתחלקים לשני סוגים: חגים שנזכרים בתורה ("מדאורייתא") וחגים שהוסיפו חז"ל ("מדרבנן"). ואלה החגים מדאורייתא : פסח, שבועות, סוכות ושמיני עצרת, ראש השנה ויום כיפור. כאשר בתקופת המקדש אף ראש חודש נחשב לחג, בשל קורבנות המוסףשהוקרבו בו. החגים מדרבנן הם:חנוכה ופורים.

חול המועד

הימים שבין היום הראשון והיום האחרון שלפסח או של סוכות.

כינויים של הימים חול המועד הוא בשל מעמדם ההלכתי הכורך דיני מועד והיתר מלאכה באופנים מסוימים, יחדיו. עשיית מלאכה בחול המועד הותרה, אך ורק מלאכות לצורך החג (אֹכֶל נֶפֶש) או כאלה שאי-עשייתן תגרום נזק כספי (דָּבָר הָאָבֵד). ימי חול המועד הינם ימי חג ומצווה להקפיד ולחגוג את החג גם בימים אלה: ללבוש בגדי חג, לסעוד סעודה חגיגית ולקיים את מצוות "ושמחת בחגך". בשל כך בימי חול המועד לא נוהגים מנהגי אבלות ולא מספידים נפטרים.

מנהג הוא שלא להניח תפילין בחול המועד.

חז"ל

ראשי תיבות של "חכמינו זיכרונם לברכה".

כינוים של החכמים בני תקופת התנאים והאמוראים – חכמי התלמוד והמשנה. הכינוי חז"ל מציין את כלל החכמים שחיו בזמן שלפני חתימת התלמוד גם אלו ששמותיהם לא פורשו במשניות בתלמוד ובספרות התורנית של התקופה. התואר חכם הוענק למי שהיה בקי במשניות ובתלמוד וקיבל את תורתו מפי רב. ייחודם של חז"ל על פני כל חכמי הדורות שאחריהם הוא בכחם לקבוע ולהוסיף הלכות ובמשקל היתר שניתן לדבריהם. לאחר חתימת התלמוד לא ניתנה יותר הרשות לפרש עצמאית את פסוקי התורה והספרות ההלכתית נשענת כולה על דברי חז"ל.

חזן

האדם המוביל את התפילה בבית הכנסת בציבור נקרא חזן.

בלשון חכמים נקרא אדם זה 'יורד לפני התיבה' או "שליח ציבור", כיוון שנשלח על ידי קהל המתפללים, הציבור, להוציא אותם בתפילתו ידי חובה. בעבר כלל תפקידו של החזן, גם את הוצאת הקהל ידי חובה בתפילות. הקהל שלא ידע את נוסחי התפילות, נדרש לעמוד ולכוון את ליבו ואוזניו לדברי החזן ולצאת ידי חובה. בימינו יוצאים לרוב המתפללים ידי חובה בעצמם, ותפקידו של החזן הוא בניהול התפילה ובחזרת תפילת שמונה עשרה בקול רם (חזרת הש"ץ). בזמן חז"ל, נקרא גאי בית הכנסת בשם חזן. בימינו השם בשם חזן נקרא גם זמר המתמחה בקריאת טקסטים יהודיים בצורה מוזיקלית ייחודית הנקראת 'חזנות'.

חמץ

קמח של חמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון) ששהה במים עד שתפח.

החמץ אסור באכילה ובהנאה בחג הפסח ואסור לו שיימצא ברשות יהודים בימי החג. על החמץ חלה מצווה מיוחדת של ביעור טרם החג. עונשו של מי שאוכל חמץ בפסח הינו כרת, אחד העונשים החמורים ביותר בהלכה היהודית.

איסור נוסף הקשור לחמץ, הינו איסור הקרבתו בבית המקדש.

חסידוּת

תנועה דתית עממית שקמה ביהדות מזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה-18.

מייסדה של התנועה היה הבעש"ט (ר' ישראל בן אליעזר בעל שם טוב), והוא זה שהפך אותה לתנועה חברתית רוחנית שסחפה אחריה כבר מתחילתה המוני יהודיים בכל העולם. יסודותיה של החסידות היו אמונה מוחלטת בשליטתו התמידית והמעשית של אלוקים בכל היבטי חיים, וכתוצאה מאמונה זו, עבודתו בדביקות בשמחה ובאהבה. האמונה כי אלוקים נמצא בכל מקום ובכל היבט, גרמה לבעש"ט לייעד את התנועה ליהודים בכל מקום ובכל דרגה רוחנית, כך שגם פשוטי העם שמצאו את עצמם באותה תקופה דחויים מהאליטה התורנית של היהדות, מצאו בה בית. מוטיב מרכזי בחסידות הוא האמונה בכוחו של הצדיק ובהתקשרות אליו. במהלך השנים הפכה החסידות למאגדת בתוכה קהילות ענק בחצרות נפרדות, המתייחדות כל אחת בלבוש שונה, ברב שונה ובקודי התנהגות שונים.

חנוכה

חג שנחוג שמונה ימים מליל כ"ה בכסלו.

חכמי ישראל קבעו אותו לציון חנוכת בית המקדש והמזבח בימי שושלת בית-חשמונאי בשנת 164 לפנה"ס לאחר ניצחונם במלחמה נגד היוונים. לזכר נס פך השמן הטהור שמצאו החשמונאים בבית המקדש ששמנו הספיק רק להדלקת המנורה למשך יום אחד ובדרך נס דלק שמונה ימים, קבעו חכמים להדליק נרות חנוכה בכל אחד מלילות החג.

ימי החנוכה נחשבים לימי הודאה לזכר הנס. בתפילות נאמרת בהם תפילת ההלל וברכת על הניסים.

חרדים

כינוי לחלק מהקהילה הדתית האורתודוקסית השמרנית, הנוהגת בהקפדה ובחומרה יתרה בענייני הלכה ומסורת.

מקורו של הכינוי "חרדים", אשר משמעותו 'חרדים לקיום תורה ומצוות', הינו ככל הנראה, בפסוק מספר ישעיהו: "שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ; בימינו מתקשים החוקרים להגדיר מיהו חרדי בשל מגוון הדעות והזרמים המגדירים את עצמם כחרדיים. ההגדרה המקובלת במחקר הסוציולוגי כיום היא שחרדי הינו מי שמקפיד על כשרות 'גלאט' בלבד וששולח את בניו לישיבות גדולות (גיל 16 ואילך) שאינן כוללות לימודי חול.

זוהר
ספר שנכתב על ידי התנא רבי שמעון בר יוחאי ונחשב לספר המרכזי בתורת הסוד היהודית.
הזוהר נערך כפירוש לפי סדר פרשיות התורה, והוא מגלה את סתרי התורה והאמונה הרמוזים בלשונות המקרא, בדרך כלל בצורה של דרשות העושות בהרחבה שימוש בשפת הסמלים של תורת האמונה.

זכר לחורבן
מנהגים שתיקנו חכמים או התווספו במשך הדורות שנועדו להזכיר את חורבן בית המקדש.
כך למשל המנהג להשאיר אמה שאינה מסוידת בבית חדש. איסור לנגן בכלי שיר בעת שתיית יין ועוד.

זמירות ופיוטים
שירה דתית המושרת או נקראת בזמן התפילה, במהלך סעודות או באירועים ומועדים מיוחדים.
בין הזמירות והפיוטים התייחדו זמירות השבת שהם שירים ותשבחות שנוהגים לשיר בסעודת השבת, על מנת לפאר את יום וקדושת השבת. זמירות ופיוטים רבים נשמרו במהלך מאות השנים שבהן הם נכתבו.

הבדלה

סדרת ברכות הנאמרת במוצאי שבת וחג על מנת לציין את ההפרדה בין הקודש לבין החול.

סדרת ברכות זו הברכות האלה מהוות את הסיום הרשמי של השבת או החג. במוצאי שבת מברכים ארבע ברכות: ברכת היין, ברכת הבשמים, ברכת הנר שמדליקים וברכת ההבדלה בין שבת לימי חול. לסדר הברכות קיים סימן חזל"י: יבנ"ה – יין, בשמים, נר, הבדלה.

הגעלת כלים

הכשרתם של כלים על מנת להפוך אותם מכלי בעל הגדרה הלכתית אחת לכלי בעל הגדרה הלכתית אחרת.

כך למשל על מנת להפוך כלי בשרי לחלבי, או כלי שבושל בו דבר אסור לכשר יש להגעילו. הגעלת הכלים נעשית באמצעות טבילת או שטיפת הכלים במים רותחים. באופן כללי דורשת ההלכה כי כלים ששימושם במים חמים זקוקים להגעלה במים רותחים, בכדי לנקותם מדברי המאכל הבלועים בהם.

היתר מכירה

מכירת קרקעות זמנית לגוי הנעשית על מנת להתיר את עבודות הקרקע בשנת השמיטה ולהקל בקדושת פירות שביעית.

הנושא נתון במחלוקת קשה וסוערת בין הפוסקים במשך שנים ארוכות ועד היום.

הכנסת אורחים

ציווי על הכנסתם של אורחים לבית ועל דאגה לכל מחסורם.

מצווה מהתורה לקבל אורחים ולתת להם הרגשה טובה. מצוות הכנסת אורחים היא חלק ממצוות גמילות חסדים (ע"ע). הכנסת אורחים נהגה מאז ומעולם בין היהודים בכל מקום שגרו בו. במאות השנים האחרונות נוסדו בתי "הכנסת אורחים" כמעט בכל הערים שנמצאה בהם קהילה יהודית.

הכנסת כלה

מצווה לעזור לכלה ולחתן בכסף ובכל דבר שהם זקוקים לו, על מנת שיוכלו להיכנס לחופה.

כמו כן מצווה לשמח את החתן והכלה בשמחתם.מצווה זו היא חלק ממצוות גמילות חסדים.

הלכה

אוסף חוקים דינים ותקנות מדאורייתא ומדרבנן שעל פיהם מצווה היהודי לנהוג.

בסיסה של ההלכה הם המצוות והאיסורים שנכתבו בתורה, אך חכמים ורבנים במרוצת הדורות פירשו והרחיבו את הציוויים כדי להתאימם לתנאי החיים המשתנים. ההלכות והדינים קובצו בידי חכמים לספרים שונים. העיקריים שבהם: המשנה, התלמוד, הרמב"ם והשולחן ערוך.

הפטרה

פרק מספרי הנביאים הנקרא בתפילת השבת בבית הכנסת בתפילת שחרית או לאחר קריאת פרשת השבוע. ביום הכיפורים ובתשעה באב, נקראת ההפטרה אחרי תפילות שחרית ומנחה, ובשאר התעניות – אחרי זו של מנחה.

בדרך כלל תוכן ההפטרה קשור לתוכן הפרשה שנקראה באותה שבת. עם זאת, יש הפטרות מיוחדות לשלוש השבתות שבין י"ז בתמוז לט' באב (ג' דפורענותא – שלוש שבתות הפורענות), שתוכנן תוכחה ואזהרה, וכן הפטרות מיוחדות לשבע השבתות שלאחר תשעה באב (ז' דנחמתא), שתוכנן דברי נחמה מתוך ספר ישעיה. שבתות נוספות הזוכות להפטרות מיוחדות הן שבת ראש חודש, שבת תשובה ועוד.

הר הבית

ההר בירושלים, שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני.

הר הבית ממוקם במרכזה של ירושלים העתיקה, 774 מ' מעל פני הים, והוא קרוי במקורות גם הר המוריה. לפי חלוקת הארץ לשבטים בימי יהושע בן נון, עבר בהר הבית הגבול בין נחלות יהודה ובנימין. בפסגת ההר נמצא סלע גדול – אבן השתייה, המציינת לפי המסורת את המקום שממנו החל ה' לברוא את עולמו. על פי ההלכה חל איסור על טמאים לעלות להר הבית. בשל כך נמנעים שומרי תורה ומצוות מלבקר בהר.

דאורייתא

מן התורה

כל ציווי שמקורו בתורה שבכתב, ולא מגזרות חכמים או תקנותיהם. נקרא מצווה 'דאורייתא'. מטבע הדברים למצווה מדאורייתא יש תוקף חזק יותר ולכן כשקיים ספק בענין הקשור למצווה דאורייתא – יש לנהוג לחומרה.

דיבוק

מונח קבלי העוסק ברוח טומאה הנדבקת לגוף האדם ועשויה לגרום לתופעות בעלות נראות חיצונית.

בכתבי האר"י מובא כי יש בכח לגרש דבוק ורוח רע על ידי שמות וכוונות היוצאות מפסוקים שונים.

דינא דמלכותא דינא

חוק המלכות, דין.

כלל הלכתי הקובע כי יהודי המתגורר במדינה מחוייב לקיים את חוקיה וחוקי המלכות שבה, כאילו הם דיני התורה.למשל: אם על פי חוק המדינה חובה לשלם מסים, הרי שהיהודי מחוייב גם הוא בתשלום המיסים ואם אינו משלם הוא עובר על מצוות התורה. ברור שהכלל "דינא דמלכותא דינא" אינו מוחלט, ובמקומות שהוא יכול לבטל את ההלכה והמשפט העברי יש הגבלות להלכה זו.

דת

מבחינה לשונית משמעות המינוח הוא – מכלול הדינים ההנהגות והנחות היסודות המאחדות יחד חבורת אנשים להתארגנות חברתית לעבודת כח עליון.

ביהדות, מקובל לכנות אדם דתי כאדם שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות.

דמאי

דא מאי? מה זה? – מושג הלכתי בהלכות מעשרות (ע"ע).

הדמאי הינו שם עצם של תוצרת חקלאית שהאדם אינו יודע אם הופרשו ממנה תרומות ומעשרות על פי ההלכה. כלומר הוא אינו יודע אם קוים הציווי המחייב להפריש מהתוצרת החקלאית חלק לטובת הכוהנים, הלויים והעניים. בדרך כלל דמאי הינו תוצרת חקלאית שנמכרה על ידי איכרים וחקלאים פשוטים, עמי הארץ, אשר אין ודאות שהפרישו את המעשרות. בזמן המשנה תיקנו חכמים כי חובתו של אדם הרוכש דמאי להפריש ממנו מעשר ראשון.

גֶזֶל

מונח שמשמעותו לקיחת חפץ מבעליו בכוח הזרוע מבלי לקבל רשותם.

בתורה פירושו של השורש ג.ז.ל כולל כל צורה של לקיחת רכוּש או חפץ של אדם אחר בכוח או שלא כדין. כך למשל עשיר העוֹשֵׁק את העני ומנצל לשם כך את היותו בעל מעמד גבוה יותר, נחשב לגזלן. כך מכונה גם התנהגותם של שופטים שמנצלים את חולשת המעמד החלש ושופטים את העניים שלא בצדק. הגזלה נחשבת לאחת העבירות החמורות בתורה והאיסור על הגזל מופיע גם בשבע מצוות בני נוח.גם העונשים משמים עליה חמורים, וחכמינו אף אומרים שהגזל הוא העבירה הגורמת לכף החובה לגבור על כף הזכות בשמים.

גט

שטר גירושין אשר נמסר על ידי בעל לאשתו ומסיים את נישואיהם.

גט כשר על פי ההלכה צריך לכלול את התאריך, שמות האיש המגרש והאישה המגורשת ואת המילים: "הרי את מותרת לכל אדם". נוסח הגט בפועל ארוך יותר והוא כולל פרטים נוספים שחייבו חכמים לכתוב בו. כללים נוספים קיימים לגבי אופני כתיבתו ומסירתו של הגט, שבהעדרם עשוי הגט להפסל. בתורה מכונה הגט "ספר כריתות" והשם "גט" ניתן לו על ידי חז"ל.

גוי

כינוי לכל אדם שאינו יהודי. משמעות המילה גוי בתנ"ך הינה – עם.

ולכן, גוי משמעותו מי שמשתייך לכל עם אחר שאינו העם היהודי. ההשתייכות הדתית נקבעת ביהדות על פי דתה של האם ולכן מי שאמו אינה יהודייה על פי ההלכה ולא עבר תהליך גיור (ע"ע) כהלכתו, נחשב לגוי. צורת ההתייחסות היהודית לגוי, מודדת את הגוי על פי מעשיו. גוי המאמין בה' ועושה את המוטל עליו אינו זוכה להתייחסות שלילית ביהדות ואם הוא מקיים את שבע המצוות (ע"ע) המוטלות עליו הוא אף זוכה לתואר חסיד אומות העולם. היהודי מצווה להתייחס לגוי הדר עמו בכבוד.

גיד הַנָּשֶׁה

גיד על כף הירך האחורית בבעלי חיים.

הגיד אסור באכילה על פי דיני ישראל. גם עם בעל החיים כשר.מקור האיסור נקשר בתורה למאבקו של יעקב עם מלאך ה' בלילה שלפני פגישתו עם אחיו עשיו. מיקומו של הגיד מזוהה אנטומית עם עם עצב השת, היוצא מחוט השדרה באזור העצה ויורד אל השוק.

גיור

התהליך ביהדות ההופך אדם לא יהודי ליהודי כשר. לא יהודי הינו כל מי שנולד לאם שאינה יהודייה על פי ההלכה .

תהליך הגיור הראשון המפורט בכתובים, הינו זה של רות המואביה שדבריה לנעמי חמותה הפכו לטקסט המכונן של תהליכי הגיור עד ימינו אנו. את תהליך הגיור יכולים לעבור, כל הכשרים לבוא בקהל, והוא כולל ברית מילה (לגברים) וטבילה. סיומו של תהליך הגיור מותנה בקבלת עול מצוות מצדו של המתגייר ובנכונותו לשמור תורה ומצוות.

כיום עוברים המתגיירים תהליך סינון והכנה קפדניים והגיור היחיד המאושר במדינת ישראל הינו הגיור הכשר על פי ההלכה.

גירושין

תהליך סיומם של הנישואין על פי ההלכה היהודית. פירוק הנישואין עצמו נעשה בפני בית דין באמצעות מתן גט.

על פי התורה מתן הגט צריך להיעשות מתוך רצון חופשי של שני בני הזוג, ורק לאחריו הם מוגדרים כגרושים. הדינים הכרוכים בגירושין הינן דינים מורכבים. בין היתר קובעים כללי ההלכה כי רק הבעל יכול לגרש את אשתו, ואין אישה יכולה לגרש את בעלה. אלא שחכמים הסדירו את הלכות הגירושים כך שאיש אינו יוכל לגרש את אשתו שלא מרצונה או אם היא אינה מבינה ומודעת למעשה.

גמילות חסדים – גמ"ח

שם כולל למצוות שבין אדם לחברו בהן מחויב היהודי על פי התורה.

מצוות גמילות חסדים כוללת עשיית מעשים טובים כלפי הזולת, מתן עזרה פיזית ונפשית וכל סעד אחר לזולת. הציווי על גמילות חסדים מוזכר פעמים רבות לאורך התנ"ך והוא נחשב לאחד מושגי הליבה של היהדות ולערך עליו עומד העולם.

גלות

ביהדות כולל המונח גלות את תקופת הזמן של טרם בוא הגאולה.

במקור מינוח הגלות מציין את העדרו של עם ישראל מארץ ישראל תהליך שהחל עם חורבן בית המקדש (ע"ע) והגירוש הכפוי שכפו הכובשים על בני ישראל. בהמשך, גם משהתאפשר ליהודים לחזור פיזית לארץ ישראל, הם עדיין נחשבים כמי שנמצאים בגלות בשל העדרו של הגואל. ההיסטוריה היהודית מונה ארבעה גלויות. גלות מצרים – לפני היות עם ישראל לעם. גלות אשור – הגלייתם של עשרת שבטי ישראל על ידי מלך אשור. גלות בבל – גלותה של ממלכת יהודה על ידי מלך בבל עם חורבן בית ראשון. וגלות אדום – הגלות שהחלה עם חורבנו של בית שני על ידי הרומאים, הנמשכת עד ימינו אנו.

גלילה

פעולת סגירת ספר התורה לאחר שמראים אותו למתפללים נקראת "גלילה".

ספר התורה כתוב על קלף, והקלף מגולגל על שני מוטות. בתחילה או בסוף קריאת התורה מרימים את ספר התורה לפני כל המתפללים ומראים להם אותו. אחרי שמראים להם את הספר, סוגרים אותו, באמצעות גלילתו על עצי החיים.

גן עדן

גן עדן הוא המקום בו התגוררו אדם וחווה לפני חטאם.

והוא גם מקום משכנם של נשמות הצדיקים לאחר פטירתם.

גניזה

מונח המציין מצבור של תשמישי קדושה וכתבי קודש שנפסלו לשימוש משום שנתבלו או נקרעו או משום שנמצא בהם פגם. ההלכה אוסרת להשליך תשמישי וספרי קדושה שבלו. סיבת גניזתם של ספרי קודש היא מתוך חשש להשמדתם או מחיקתם של כתבים בהם מוזכר שם ה'. סיבת גניזתם של תמשי קדושה היא מתוך רצון לנהוג בהם כבוד. כיום מותקנים מתקני גניזה במקומות שונים לשימוש הציבור. לאחר שמתמלאים המצבורים, נטמנת הגניזה באדמה.

בגדי כהונה

בגדים שלובשים הכוהנים בשעת עבודתם במשכן ובבית המקדש

כהן הדיוט (כהן רגיל) לובש ארבעה בגדים ואלו הם לפי סדר לבישתם:

מכנסיים – קצרים עד הברך ארוגים מפשתן,

כתונת – חלוק ארוך ארוג משבצות מפשתן,

אבנט – חגורת בד באורך כ- 16 מטר טוויה מתכלת וארגמן תולעת שני (צבעים שונים המופקים מבעלי חיים),

מגבעת.- רצועת בד באורך כ- 8 מטר מפשתן שלופפה על ראש הכהן כעין קונוס.

כהן גדול לובש 8 בגדים. במשך ימות השנה נקראים בגדיו בגדי זהב. ואלו הם לפי סדר לבישתם:

מכנסיים – כמו של כהן הדיוט,

כתונת – כמו של כהן הדיוט,

אבנט – כמו של כהן הדיוט,

מעיל – בגד ארוך ללא שרוולים ארוג מחוטי תכלת שבתחתיתו ארוגים פעמונים וקישוטי רימונים,

אפוד – סינר עושי חוטי זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן, האפוד היה שור לכהן באמצעות חגורה ושתי כתפיות שעליהן היו משובצות שתי אבנים ועליהן חקוקים שמות השבטים 6 בכל צד.

חושן – בד ארוג מזהב, צמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני, ופשתן. החושן קופל לשנים ויצר כיס מרובע, בתוכו הונח פתק הנקרא "אורים ותומים",על החושן הייתה מסגרת זהב שבה שובצו שתים-עשרה אבנים יקרות, שעל כל אחת מהן חקוק שם של שבט משבטי ישראל. האבנים היו ערוכות בארבעה טורים, שלוש בטור.

מצנפת – דומה לזו של ה כהן ההדיוט אולם כרוכה לרוחב הראש באופן שטוח,

ציץ – טס זהב, עליו חרוטות המילים "קדש לה'" שנקשר לראש הכהן הגדול בשלושה חוטי צמר צבוע בתכלת, שנים משני צידי הראש ואחד מעל המצנפת.

בגדי כהן גדול ביום הכיפורים, נקראים בגדי לבן (כיון שנעשו מפשתן לבן), הם ארבעה, ואלו הם לפי סדר לבישתם: מכנסיים, כתונת, אבנט, מצנפת.

בדיקת מזוזות

בדיקת כשרותן של המזוזות.

נוהגים לבדוק את המזוזות הקבועות בבית, פעמיים בשבע שנים, הבדיקה נועדה לוודא שהמזוזות לא נפסלו במשך הזמן בגלל נפילת דיו מהקלף, חדירת מים וכדו'.

יש נוהגים לבדוק את המזוזות מידי שנה בחודש אלול. כמו כן, נוהגים לבדוק את המזוזות אם מתרחשת מחלה או צרה רח"ל.

בדיקת תפילין

בדיקת כשרותן של התפילין.

תפילין שמניחין אותם בכל יום ונראה שמצבן טוב, אין צורך לבדקן. אולם אם נראית נפיחות של בתי התפילין או שלא הניחו אותם תקופה ארוכה או שעולה שאלה כלשהי בנוגע לכשרותן, יש לבדקן על ידי מומחה.

ביכורים

פירות שבעת המינים שביכרו ראשונים בשדה, חובה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים.

כשמגיע בעל השדה לשדהו ורואה את הפירות הראשונים שהתחילו להבשיל – קושר עליהם גמי (חוט), ואומר: "הרי אלו ביכורים". רק מפירות שבעת המינים מביאים ביכורים והם: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.

את הביכורים מעלים בתהלוכה שמחה ומקושטת לירושלים ואת הפירות נותנים לכוהנים. ה\בעת שנותן את הפירות אומר בעל השדה דברי שבח לה' על שנתן לו: "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו". וממשיך אחר כך בקריאת הפרשה מ"ארמי אבד עבי וירד מצרימה…" עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" (דברים כו). פרשה זו נקראת: "מקרא ביכורים", או : וידוי ביכורים.

בין המצרים

כינוי לשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב.

שלושת השבועות שמי"ז בתמוז שאז הובקעה חומת ירושלים עד ט' באב שאז חרב בית המקדש נקראים "בין המצרים", על פי הפסוק במגילת איכה (א, ג): "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".

בשלושת השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם. שלושת הפטרות אלו נקראות "ג' דפורענותא".

בימי בין המצרים נוהגים דיני אבלות על חורבן בית המקדש, וככל שמתקרבים לתשעה באב – ביטויי האבל הולכים ומחמירים.

בין הערביים

פרק הזמן מאז שהשמש מתחילה לנטות כלפי מערב, עד סוף היום.

בין השמשות

פרק הזמן שבין וודאי יום לוודאי לילה.

הזמן המוגדר 'יום' הוא עד שקיעת החמה. הזמן המוגדר 'לילה' הוא מצאת הכוכבים, בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים ישנו זמן שהוא מוגדר 'בין השמשות'.

ביאור השם "בין השמשות" הוא: הזמן שבין שקיעת גוף השמש ובין העלם אור השמש, כלומר: בין שתי "שמשות".

דין "בין השמשות" נוגע להלכות רבות מאד. את זמן "בין השמשות" דנים, על פי רוב, להחמיר. לדוגמא: יום השבת מתחיל משקיעת החמה בסוף יום ששי ונמשך עד סוף בין השמשות שבסוף יום השבת; כך גם כל המצוות הנוהגות ביום, שחובה לעשותן עד שקיעת החמה. והמצוות הנוהגות בלילה, יש לעשותן מצאת הכוכבים ואילך.

בין כסה לעשור

כינוי לימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, עשרת ימי תשובה.

"כסה" הוא כינוי לראש השנה על שם הכתוב (תהילים פא, ד): "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו", ודרשו חז"ל: "איזהו חג, שהחודש (הירח) מתכסה בו? הוי אומר: זה ראש השנה", כלומר בראשית השנה שהוא ראש חודש, הירח מכוסה ואינו נראה. ו"עשור" הוא כינוי ליום הכיפורים החל בעשירי לחודש תשרי. מכאן השם "בין כסה לעשור" לימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

ביעור חמץ

מצות ביעור החמץ מהעולם לפני חג הפסח.

ביום י"ד בניסן, חובה על כל אחד לבער את החמץ מרשותו, הביעור נעשה בתחילת השעה השישית (כשעה לפני חצות). באופן הביעור נחלקו תנאים: ר' יהודה אומר, "אין ביעור חמץ אלא שריפה"; וחכמים אומרים, "אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים".

המוצא חמץ בביתו בחול המועד, יוציאו מרשותו מיד ויבערו. אם מצאו ביום טוב, יכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב, כדי שלא ישכח ויאכלו, ובמוצאי יום טוב יבערו.

בית דין

מוסד שיפוטי בישראל.

בעם ישראל היו קיימים שלושה סוגים של בית דין

בית דין של 3 דיינים, שסמכותם היתה לפסוק בדיני ממונות וקנסות.

בית דין של 23 דיינים, שדנו גם דיני נפשות.

בית הדין הגדול – הסנהדרין, שמנתה 71 איש, והיווה את הסמכות השיפוטית העליונה בעם ישראל. מקום מושבה של הסנהדרין היה בבית המקדש.

לבית הדין יכול להצטרף רק דיין שנתמנה לכך. מינוי זה נקרא "סמיכה".

כיום, בוטלה הסנהדרין ואין דנים דיני נפשות ומלקות. בתי הדין היום דנים בדיני ממונות וגיטין וקידושין.

בית המקדש

מבנה הקבע ששימש משכן לשכינה, בו התקיימה עבודת הקרבנות על ידי הכהנים והלויים.

התורה מצווה לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה, לבנות בית לה', "בית מקדש" שבו תתקיים עבודת הקרבנות דבר יום ביומו, ושאר עבודות המקדש, שנעשו בעיקר על ידי הכהנים, בסיוע הלויים.

שני בתי מקדשות היו בישראל ואנו מצפים בכל יום ובכל רגע לבנייתו של בית המקדש השלישי.

בית המקדש הראשון – נבנה על ידי שלמה המלך לאחר שאביו, דוד המלך, קנה את המקום לשם כך. ארבע מאות וארבעים שנה לאחר כניסת בני ישראל לארץ ישראל, בשנת ב' אלפים תתקכ"ח בנה המלך שלמה את בית המקדש. הבניה ארכה שבע וחצי שנים.

בית המקדש הראשון עמד על תילו ארבע מאות ועשר שנים והוא נחרב בתשעה באב שנת ג' של"ח על ידי נבוכדנצאר מלך בבל ולמחרת – בעשרה באב נשרף הבית.

בית המקדש השני – נבנה על ידי עולי בבל שבעים שנה לאחר שנחרב הבית הראשון, כשעם ישראל שב מגלות בבל. בשנת ג' אלפים ת"ח. הבית השני היה פשוט מאד עם הקמתו והוא שוכלל מאד על ידי הורדוס. בית המקדש השני עמד על תילו ארבע מאות ועשרים שנה ונחרב על ידי טיטוס בתשעה באב בשנת ג' אלפים תתכ"ט.

בית המקדש השלישי:יש אומרים, כי בית המקדש העתיד יבנה עוד לפני ביאת המשיח; ויש אומרים, כי קודם יבוא המשיח ורק לאחר מכן יבנה בית המקדש. יש סוברים, שבית המקדש השלישי ירד משמים כשהוא בנוי ומוכן לגמרי.

בית הכנסת

בית התכנסות לתפילה

בית שמתכנסין בו לתפילה נקרא בית כנסת. בבית הכנסת יש ארון שבו מונחים ספרי התורה, יש בימה עליה מניחים את ספר התורה כשקוראים בו. ובבתי כנסת אשכנזיים יש את עמוד החזן שעליו עומד בעל התפילה המשמש כשליח ציבור (ש"ץ) למנהג הספרדים הוא עומד על יד הבימה.

בית הכנסת מתפללים עם מניין אנשים דברים בוגרים ואז התפילה נחשבת ל"תפילה בציבור". אולם, גדול ערכה של תפילה הנאמרת בבית כנסת. לכן, גם מי שאינו מוצא מניין והוא מתפלל ביחידות, ישתדל להתפלל בבית הכנסת.

קדושת בית הכנסת היא מעין קדושת בית המקדש, ולכן יש קוראים לבית הכנסת "בית מקדש מעט" חובה היא איפה לנהוג כבוד, דרך ארץ וקדושה כלפי "מקדש מעט". אין להקל בו ראש ואין לדבר בו שיחות בטלות.

אין נכנסים לבית הכנסת כדי להסתתר בו מפני החמה, הצינה או הגשמים. אם לבית הכנסת יש שני פתחים, אין להשתמש בבית הכנסת כמקום מעבר, כדי לקצר את דרכו, כלומר, שיכנס בפתח אחד ויצא בפתח השני. אין אוכלים, שותים או ישנים בבית הכנסת. אך הלומדים תורה בקביעות בבית הכנסת מותר להם לאכול ולישון שם, כדי שלא יאלצו ללכת למקום אחר ויתבטלו מלימודם.

אב בית דין – אב"ד – גאב"ד

ראש בית הדין. גאב"ד – גאון אב בית דין.

בעבר היה אב בית הדין המשנה לנשיא בית הדין והשני במעלתו. כיום מקובל לכנות כך את הדיין החשוב וראש בית הדין בבתי דין הדנים על פי דין תורה. מנהגי כבוד מיוחדים נקבעו לגבי אב בית דין. וכשרואים אותו גם מרחוק צריך לקום בפניו עד שיעבור. אב בית דין שמת, כולם קורעין עליו, ונוהגים כמה דיני אבילות.

אבן העזר

אחד מארבעת חלקי הטור והשולחן ערוך – ספרי ההלכה הגדולים והמרכזיים.

'אבן העזר' הוא כינוי שהעניק מחבר ספרי הטור רבי יעקב בן אשר לחלק העוסק בדיני אישות, גיטין וקידושין. מקור השם הוא על סמן הפסוק: "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב', י"ח). נהוג גם לציין את החלק בראשי תיבות אהע"ז או אה"ע או אבה"ע.

אורח חיים

אחד מארבעת חלקי הטור והשולחן ערוך – ספרי ההלכה הגדולים והמרכזיים.

"אורח חיים" הוא כינוי שהעניק מחבר ספרי הטור רבי יעקב בן אשר לחלק העוסק במכלול ההלכות היום יומיות, סביב כל שעות היממה ומעגל השנה, חגים ומועדים. בחלק זה נכללים הלכות תפילה, ציצית, תפילין, אכילה וברכות, והלכות שבת ומועד.

אורים ותומים

גוויל שבו כתוב שמו המפורש של הקב"ה שהיה נתון בתוך כפלי החושן, ובאמצעותו היו אותיות אבני החושן מאירות בזו אחר זו, כתשובה לשאלת הכהן.

האורים ותומים מוזכר בעיקר בתקפות המלכים והשופטים הראשונים, כמנגנון שבאמצעותו התקבלו החלטות מהותיות הנוגעות לענייני ציבור, יציאה למלחמה, חלוקת הארץ ועוד.

פעולת האורים ותומים הייתה מתבצעת באמצעות הארת האותיות שהיו חקוקות על אבני החושן, לאחר שנשאלה שאלה. צירוף האותיות היה יוצר את התשובה.

איסור דאורייתא

דבר האסור מן התורה.

כל דבר שנאסר לעשותו והאיסור הוזכר במפורש בתורה, או שאיסורו נלמד באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן, או שאיסורו נלמד כהלכה למשה מסיני, או שאיסורו נלמד מסברא מדברי תורה. ויש אומרים, שגם איסור שנזכר בנביאים או בכתובים הרי הוא כאיסור של תורה.

איסור דרבנן

דבר שנאסר על ידי חכמי ישראל.

חכמי ישראל תיקנו תקנות, גזרו גדרות וסייגים שלמרות שתוקפם נובע מדברי התורה, שנאמר (דברים י"ז, י"א): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", בכל אופן ישנן הגדרות חומרה שונות בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא. לגבי גזירות ותקנות חכמים, נוקטים בכלל: "ספק דרבנן לקולא". מאידך, לגבי איסורים של תורה הכלל הוא: "ספק דאורייתא לחומרא".

אם כי, נהגו גם חומרה גדולה באיסורי חכמים, הטילו עונשים קשים על המזלזל בגזירותיהם, חייבוהו מלקות, נידוי, ואף התירו לקרותו: "עבריין".

יש מקרים שבהם מצוות התורה נדחות מפני איסורי חכמים שנגזרו כסייג לתורה, כגון תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, או נטילת לולב ביום ראשון של סוכות שחל בשבת.

אלול

החודש העברי השישי למניין חודשי השנה.

אלול הוא החודש השישי מהחודשים העבריים הנמנים מניסן. בחודש אלול 29 ימים. מקור שמו של חודש אלול הוא בשפה הארמית ומשמעותו עונת הקציר. חז"ל מביאים גם רמש בשמו של החודש להיותו חודש הרחמים וסליחות בראשי התיבות של אלול אני לדודי ודודי לי. חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, שבראש חודש אלול עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית (בפעם השניה). הוא שהה שם ארבעים יום שהסתיימו בי' בתשרי – יום הכיפורים. בימים אלו נהג כל עם ישראל בצום ובתענית, עד שביום הכיפורים נסלח להם חטא העגל. ימים אלו נקבעו לדורות כימי רצון ורחמים, וכהכנה לעשרת ימי תשובה, שהינם ימי דין ומשפט. מרבים בהם במעשים טובים, במתן צדקה ובעריכת חשבון הנפש.

עדות המזרח משכימים לקום מדי יום במהלך חודש אלול לאמירת סליחות. בני אשכנז משכימים לאמירת סליחות החל ממוצאי שבת שלפני ראש השנה. מלבד אם חל ראש השנה בימים ב' או ג' ואין ממוצאי שבת עד ראש השנה לפחות ארבעה ימים, אז, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת, שבוע קודם לכן.

נוהגים לתקוע בשופר במשך חודש אלול בתפילת שחרית, כדי להזכיר את ההתעוררות לתשובה.

אמה

מידת אורך קבועה.

אמה היא מדית אורך שנמדדת כמרחק מן ראש האצבע האמצעית ועד המרפק. על מנת להגדיר אותה במושגי מרחק המקובלים בימינו תורגמה לס"מ. שיעור האמה הוא: 58 ס"מ – לשיטת ה"חזון איש"; ו-48 ס"מ לשיטת רבי חיים נאה ז"ל. באמה יש 6 טפחים.

אמוראים

חכמי התלמוד

האמוראים הם חכמי ישראל שחיו והנהיגו את העם אחר חתימת המשנה שחוברה על ידי התנאים. אמוראים, תואר שפירושו: מתרגם, מפרש. האמוראים היו רשאים רק לבאר ולפרש את דברי התנאים אך לא לחלוק עליהם.

אמן

הסכמה ואימות דבר שנאמר, בקשה שיתקיים הדבר שנאמר.

משמעותה של המילה אמן היא הסכמה לדברים שנאמרו מפי אחר, ובארמית פירושה – אמת. צריך לענות אמן לאחר שמיעת ברכה ממישהו אחר, וכשעונים אמן מכוונים, אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בה. בברכות שמהותן תפילה ובקשה, כגון הברכות האמצעיות של תפילת שמונה עשרה, יש לכוון, מלבד הכוונה האמורה, גם: יהי רצון שיתקיימו הדברים.

חז"ל הפליגו במעלת עניית אמן, ואמרו: "גדול העונה אמן יותר מן המברך" (ברכות נג, ב). כמו כן אמרו: "כל העונה אמן בכל כוחו – פותחים לו שערי גן עדן, שנאמר: 'פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים', אל תקרי: שומר אמונים, אלא: שומר אמן" (שבת קיט, ב).

אסרו חג

יום החול שלמחרת חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות

יום החול הראשון שלאחר החגים פסח, שבועות וסוכות, נקרא איסרו חג. הימים הם כ"ב ניסן, ז' סיון, כ"ג תשרי. שמו של "אסרו חג", מקורו בפסוק (תהילים קיח, כז): "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" – "כל העושה איסור (תוספת) לחג באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן". לכן נוהגים להרבות במאכל ושתיה ביום זה וגם נוהגים בו שמחה ולא מתענים בו.

אפיקורוס

המבזה את התורה, לומדיה או חכמיה. הכופר במהות הנבואה, הכופר בנבואתו של משה רבינו, האומר שאין הקב"ה יודע את מעשי בני האדם.

בהגדרת אפיקורוס קיימות דעות שונות. האפיקורוס פסול לעדות, אסור להחזיר לו אבדתו, שחיטתו נבלה ואין לו חלק לעולם הבא. אפיקורוס שמת – אין קרוביו מתאבלים עליו.

ארבע מידות בית דין

ארבע שיטות לענישה במוות, שבהן היו בית דין ממיתים את הנידונים למוות.

ארבעת אופני הענישה במוות שונים בחומרתן, כל נידון נהרג במיתה שהוא חייב בה לפי חומרת העבירה שעבר. יש אומרים שדרוג חומרת המיתות הוא: סקילה, שריפה, הרג, חנק, ויש אומרים: שריפה, סקילה, חנק, הרג. בתי הדין נמנעו בדרך כלל לדון למוות ומכארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני הפסיקו בתי הדין לדון למוות כלל.

ארבעה וחמשה

תשלום קנס שמשלם מי שגנב שה או שור וטבחו או מכרו, לפני שנתפס.

התורה קנסה את הגונב שור ושה וטבח או מכר אותו, לשלם פי ארבע על השה ופי חמשה על השור.

בהבדל הקנס בין שור לשה נאמרו שני טעמים: א. שור שגניבתו וטביחתו או מכירתו גרמה לביטול ממלאכה, ישלם חמישה, שה שלא ביטלו ממלאכה – ארבעה"; ב. אמר רבי יוחנן בן זכאי, בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו, ולא היה צריך הגנב לסחבו – חמשה, שה שהרכיבו על כתפו (וביזה הגנב את עצמו) – ארבעה.

ארבעה צומות

ימים שבהם מתענים בצום – על פי דברי הנביאים: ג' תשרי, עשרה בטבת, י"ז בתמוז וט' באב.

הנביאים קבעו ימי צום ותענית שמטרתם לעורר את העם לשוב בתשובה ולתקן את המעשים, בהיזכרנו במאורעות קשים ומצערים שאירעו בתאריכים אלו לעם ישראל:

בשלושה בתשרי מתענים על הריגתו של גדליה בן אחיקם ועל הצרות שאירעו לעם ישראל בעקבות הריגתו. הוא הופקד על ידי מלך בבל על שארית הפליטה של העם בארץ לאחר חורבן בית המקדש הראשון. לאחר הריגתו גלו כולם ונהרגו אלפים מישראל.

בעשרה בטבת מתענים כי ביום זה החל המצור על ירושלים על ידי צבא נבוכדנאצר מלך בבל. מצור זה היה תחילתה של הפורענות שבסופה היו חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל.

בשבעה עשר בתמוז מתענים כי ארעו בו צרות רבות לעם ישראל: נשברו הלוחות לאחר מעמד הר סיני, בטל קרבן התמיד לפני חורבן בית המקדש, הובקעה חומת ירושלים על ידי האויבים, נשרפה התורה על ידי אפוסטמוס הרשע והועמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל.

בתשעה באב מתענים על כי ביום זה נחרב בית המקדש הראשון והשני, נגזר על אבותינו – יוצאי מצרים – שלא יכנסו לארץ, נלכדה ביתר ונחרשה ירושלים.

ימי צום אלו מיוחדים הם לעשיית תשובה, לעריכת חשבון נפש ולתיקון המעשים. החורבן, הגלויות והצרות שאירעו לאבותינו בעבר, מעוררים אותנו לשוב על א'. בכוחה של ההליכה בדרך ה' למנוע את המשך הפורענות.

ארבעת המינים

ארבעה סוגי צמחים: אתרוג, לולב, הדס וערבה.

את ארבעת המינים ציוותה התורה ליטול בחג הסוכות. ביד ימין נוטלים את הלולב, סביבו אוגדים (קושרים) 3 הדסים ו-2 ערבות, וביד שמאל נוטלים את האתרוג. מהות המצווה היא לנענעם יחד. לפני שנוטל אותם מברך: "ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב". הברכה היא על הלולב מפני שהוא הגדול והבולט שביניהם. ביום הראשון של החג מוסיפים גם את ברכת "שהחיינו".

מאת: יוסי איזק / כתב: 'טוב-טוב'

אלבום הצילומים של הרב אברהם מושקוביץ לא היה מבייש דיפלומט וותיק. הוא הספיק כבר לבקר באפריקה ובאסיה, באמריקה ובאירופה. מסעותיו חובקי תבל הוליכו אותו למעמקי הג'ונגל, לקרחוני האוקיינוס הצפוני, למפעלים נידחים אי-שם בלב סין ואפילו לכמה גיחות לתוככי מדינות ערב. לא, הוא לא סוכן ביון. מבחינות מסוימות העבודה שלו מסובכת הרבה יותר. הוא משגיח כשרות.

בשביל מה צריך משגיח כשרות לבקר בפינות הנידחות ביותר בעולם?

"היום", הוא מסביר, "אנחנו חיים בעולם גלובאלי שבו כולם קשורים עם כולם. קופסת שימורים תמימה עשויה להכיל רכיבים שמקורם בחצי תריסר ארצות שונות. את כשרות הרכיבים הללו אי אפשר לוודא בלי לצאת לשטח ולבדוק".

מוצרי מזון מסוימים גדלים רק במקומות מסוימים בעולם. למשל, אספרגוס או אננס. יש צמחים שזקוקים לאקלים מסוים או לתנאי גידול מיוחדים. את דג הטונה למשל לוכדים בעומק האוקיינוס, מקום שבו ניתן לדוג אלפי טונות בבת אחת. צריך לוודא שהדייגים לוכדים רק דגים כשרים. לאחר מכן בא תהליך עיבוד הדג, בישולו, פירוק הבשר והאריזה. חלק מהשלבים הללו נעשים על האוניות בלב ים. כל שלב טעון התייחסות הלכתית הולמת."

מצד מי באה היוזמה לבדיקת כשרות של מפעל?

"לעיתים קורה שגוף כשרות בארץ מוצא שמפעל העומד תחת השגחתו משתמש בחומר גלם מסוים המיוצר בחו"ל וצריך לבדוק את טיבו. אבל בדרך כלל היוזמה באה מצד המפעלים עצמם. אנחנו שולחים להם שאלון מפורט ולפי זה יודעים פחות או יותר מה הכיוון. לפעמים מגיעים למסקנה שלא שווה לשלוח לשם משגיח. הכל לפי המקרה".

מה כבר יכול לקרות בלי השגחה?

הרב מושקוביץ מחייך בסלחנות. "אנשים, אנשים לא מעלים בדעתם כמה בעיות יכולות להיות".

דוגמאות? בבקשה.

"במפעל אריזה של פרי הליצ'י בתאילנד התברר לנו שקודם האריזה משרים את הפרי בחומר חלבי דבר שאוסר אותו לאכילה עם בשר. במפעל ליצור ירקות קפואים בסין הצהיר בעל המפעל שהוא מתעסק אך ורק עם ירקות דבר שמפשט מאוד את הליכי הכשרות. סביבו עמדו קבוצת סינים שהנהנו בראשם בהסכמה אבל החוש השישי אמר לי להמשיך ולבדוק. באחד המחסנים במפעל גיליתי שתי חביות של סודה קוסטיק. חומר כימי חריף בו משתמשים רק במפעלים שמצויים בהם חלבונים מן החי. ואכן בסוף התברר שחודשיים בשנה המפעל מעבד מוצרי בשר חזיר!".

איך זה להיות היהודי היחיד בעיר או במדינה שלמה?

"ראשית כל, לא מוותרים על קוצו של יוד. פעם בתחילת עבודתי בתחום הכשרות הזדמנתי לשוויץ לשבת. יצאתי לתפילה בלבוש חסידי מלא, ומשגיח אחר שפגש אותי חשב שיצאתי מדעתי. אמרתי לו שהוא האנטישמי הראשון שפגשתי… כעבור שש שנים שוב נתקעתי בשבת מחוץ לבית – הפעם בתאילנד. הגעתי לסעודת שבת בביתו של רב הקהילה ושם אני פוגש שוב את מיודעי, הפעם בלבוש הולם כראוי לשבת קודש. אמרתי לו: 'אתה רואה, בסוף גם אתה הושפעת ממני ושנינו צחקנו".

מגיל צעיר חינכו אותך לאכול כשר. ככה מקובל אצלכם בבית וכך גם אתה משתדל לעשות. במטבח אתה מקפיד על הפרדה בין בשר וחלב, למקרר אתה משתדל שלא להכניס מוצרים שאין עליהם אישור כשרות. אבל לעיתים אתה מוצא את עצמך תוהה לשם מה באמת נחוצה חותמת הכשרות. למה לא די בבדיקת רשימת המרכיבים המודפסת על כל אריזה? מה כבר יכול להיות כל כך מסובך? מה כבר הכניסו בפנים – חזיר?!

הבה נצא אפוא לסיור היכרות קצר שבו נגלה את המורכבות העצומה של עולם הכשרות המודרני. אל תדאג, לא נלך רחוק. לצורך הדיון הזה מספיק לקפוץ למקרר הביתי ולשלוף ממנו כל מוצר שיעלה בדעתכם. למשל – בקבוק של דייאט קוקה קולה.

קוקה קולה היא המצאתו של רוקח אמריקאי בשם ג'ון פמברטון. כוונתו המקורית של פמברטון הייתה להמציא משקה שיקל על לקוחותיו לבלוע תרופות מרות. אלא שהפציינטים התלהבו מהמשקה החדש עד כדי כך שהתחזו לחולים רק כדי שתינתן להם ההזמנות ללגום ממנו. ואכן, כיום נלגמים בעולם מעל מיליארד כוסות 'קוקה קולה' ליום.

בואו נעשה היכרות עם הסוגיות ההלכתיות שמתעוררות אגב לגימת המשקה הזה בפסח ובכל ימות השנה. נתחיל בטעם המתקתק. אם אתה שותה דייאט-קולה המתיקות הזו אינה באה מסוכר אלא מממתיק מלאכותי שנקרא 'אספרטיים'. הממתיק המלאכותי הזה, שניתן אגב למצוא אותו בעוד ששת אלפים מוצרי מזון, עשוי מחלבונים המופקים מחיטה או מקטניות. השאלה כמובן היא – האם מותר להשתמש בחומר הזה בפסח?

הטעם המיוחד של הגזוז בא גם מהבועות העשויות מגז דו-תחמוצת הפחמן. את הגז הזה מייצרים לעיתים כתוצר לוואי של תעשיית השמרים, ושוב – מדובר בתהליך המבוסס על החמצת חיטים.

נמשיך הלאה – משקה הקולה מכיל סוגים שונים של תמציות טעם. כשלושים אחוז מהתמציות הללו מקורם באלכוהול או בחומרי לוואי של אלכוהול. את הכוהל ניתן להפיק מחומרים רבים ומגוונים: סוכר, תירס, אפילו קליפות תפוזים. לעיתים משתלם להפיק אותו דווקא מ… עמילן החיטה. שמת לב איך החמץ מצליח להשתרבב כמעט לכל אחד מהרכיבים? מדהים.

כעת שים לב לטעם החמצמץ של חומצת הלימון. זה לא לימון אמיתי, כמובן. את חומצת לימון מייצרים מסוג מסוים של פטריות הגדלים על מצע של דגן או קטניות. הפטריות סופגות לתוכן את התמיסה. לאחר מכן מייבשים אותן, ובתהליך עיבוד כימי הופכים אותן לחומצת לימון. חמץ או לא-חמץ? בשביל זה צריך לשאול פוסק הלכה.

עכשיו נעבור לצבע של משקה הקולה. מסתבר שלא היית לוגם קוקה קולה אילו הוא היה שקוף או שהיה לו צבע כחול. ככה זה – התרגלנו לצבעים של מאכלים מסוימים. כדי לתת לקולה את הצבע הרצוי מוסיפים לו צבע מאכל בגוון חום-אדמדם. צבעי מאכל מעוררים מגון רחב של בעיות כשרות, ולא רק בפסח. את הצבע האדום, למשל, מייצרים מ'חומצה קרמינית', חומר אותו מפיקים מחרק קטן שנקרא 'קוצ'יניל'. אני מקווה שלא קלקלתי לך את התיאבון, אבל זו המציאות…

לא מוכרחים להשתמש דווקא בחרקים. אפשר לייצר את הצבע גם מחומרים סינטטיים שונים. אבל מי שאינו בקיא בתעשייה כלל לא ידע שקיימת בעיה. אגב, אם כבר מדברים על ג'וקים, כדאי לדעת שחרקים אדומים משמשים גם להכנת ציפוי זגוגי בשם 'שלק' שבו משתמשים כדי לתת ברק לכל מיני ממתקים.

…וכל השאלות הסבוכות הללו (והן רק קצה המזלג) התעוררו אגב שתייה של משקה תמים שאין בו בשר ואפילו לא חלב. לא פלא שבימינו יש צורך בארגונים מסודרים הכוללים רבנים, מדענים, מומחי מזון, ומערכת בינלאומית של מפקחים הבקיאים בשיטות יצור המזון המודרני. בלי השגחה כזאת פשוט לא יהיה לנו מושג מה נכנס לנו לפה!

תחושת העייפות שמופיעה בדרך כלל אחרי אכילת בשר היא תוצאה של תהליך העיכול האטי של הבשר. כיוון שבשר מתעכל לאט יותר משאר המזונות, אכילת מאכלים חלביים מיד אחריו גורמת לחלב להחמיץ, והתוצאה עלולה להיות דלקות וזיהומים במערכת העיכול. כידוע, דם בעלי חיים הוא מקור גידול לחיידקים.

אכילת דם חושפת את האדם לסכנת זיהום והרעלה. שמירה דקדקנית על כללי ההלכה, כגון: בדיקת צומת הגידים והריאות, ההקפדה על ניקיון העופות, המליחה, וההדחות במים לפני ואחרי המליחה – כולם חשובים לבריאות תקינה. פעולות אלה הן דבר שהווטרינר אינו מקפיד עליו.

לא-יהודים רבים מקפידים לקנות בשר כשר מטעמי בריאות. בצבא הפולני, לפני תקופת הקומוניזם, היתה הוראה קבועה לשחוט את הבהמות על פי ההלכה היהודית, מפני שבאופן זה יוצא רוב הדם מיד ואין החיידקים מתרבים בבשר במהירות כבדרכי ההמתה האחרות.

כיוצא בזה התברר במחקר שנעשה ברוסיה שלפני הקומוניזם, כי השמירה על דיני כשרות הריאה בבהמות גרמה לכך שמחלות ריאה שונות אירעו אצל יהודים ביחס נמוך בהרבה משאירעו אצל לא-יהודים. לרבים די בעצם העובדה, שמוצר עם הכשר עבר עוד עין בודקת של משגיח כשרות – בכדי להגיע למסקנה שכשר זה בריא.

י' רוט, טכנולוג המזון של מינהל שירות המזון המחוזי בלשכת הבריאות בבאר שבע, פרסם בכתב העת 'בריאות הציבור' מאמר מקיף ובו מידע רב על המחלות שגורמים חרקים המצויים במזון, אם על ידי מגע עמהם, אם בשאיפתם ואם באכילתם. הוא מונה לא פחות מתשעה סוגי מחלות הנגרמות על ידי השרצים, חלקי כנפיהם, הפרשות, נשלים (עור ישן שהחרק משיל מעצמו בגדילתו), ביצי חרקים, קורים, שערות ושאר חלקי גופם. אם כן, הדאגה לכשרות המזון קשורה גם לשמירת בריאות הגוף.

היהודי נזהר מאיסור אכילת שרצים לא מטעם הבריאות, אלא משום שכך ציוונו הבורא. עתה, נחשף פן נוסף ליתרונות של שמירת הכשרות – העניין הבריאותי הקשור בזה. נאמר בספר הזוהר: איסתכל באורייתא וברא עלמא (הקבה הסתכל בתורה וברא את העולם); הבריאה עשויה לפי מתכונת התורה, ומי שנזהר לקיים את מצוות התורה ניצל מהרבה מרעין בישין.

להלן מאמרים וכתבות הדנים בנושא זה: המדע מגלה: פתרון תורני למחלת 'הפרה המשוגעת' סערה בממלכת בריטניה. מאות אטליזים נסגרים ברחבי המדינה. רבבות ראשי בקר מושמדים עקב סכנת 'הפרה המשוגעת'. אנשים חדלו לקנות בשר בקר.

ובשקט מתפרסם מחקר אמין ביותר, המצביע על תופעה מדהימה: השחיטה היהודית מונעת את מחלת הפרה המשוגעת! חיידקי המחלה שוכנים במוח. אם מהממים את הבהמה לפני השחיטה, דבר שעלול לגרום לבעיות כשרות חמורות עד כדי פסילת הבהמה, החיידקים מתפשטים במהירות הבזק בכל גופה ומהווים סכנה נוראית לאוכל. כאשר שוחטים לפי כללי ההלכה, החיידקים נשארים במוח בלבד ואין כל סכנה.

וכל זאת באנגליה, שרצתה לפני זמן לא רב לאסור את השחיטה היהודית עקב 'צער בעלי חיים' … ובכן, תמיכה בלתי צפויה למאבק למען השחיטה הכשרה הגיעה בימים אלה מגילויו של המחקר הנל, שנערך על ידי האוניברסיטה החקלאית של טקסס בארצות-הברית. טקסס היא מדינה שבה מפותח גידול הבקר ויש שם בתי שחיטה משוכללים – גם כלליים, וגם לשחיטה כשרה – המספקים תצרוכתם לכל רחבי ארצות-הברית ולמקומות אחרים בעולם.

עסקני השחיטה היהודית באנגליה גילו עניין רב במסקנת המחקר, בגלל היבט של ההגנה על השחיטה, ומצפים לתועלת רבה במאבקם. וכאן בארץ – לאחרונה הזדעזענו כולנו כאשר פרופסור ארנון שמשוני, הווטרינר הראשי של משרד החקלאות, התריע כי 70% משחיטת הצאן ו-44% משחיטת הבקר בישראל, היא שחיטה שחורה המסכנת את בריאות הציבור.

פרופסור שמשוני, שערך בעצמו סיורים בשטח, הגדיר את המצב הנורא במילה אחת: 'תדהמה'. יותר מ50- מחלות מדבקות עלולות לעבור מבקר וצאן לבני אדם. בדבריו הזהיר 'כי מי שקונה בשר משחיטה שחורה, משול למי ששותה מים מתוך שלולית בשדה. יש סיכוי קטן מאוד שמדובר במים נקיים.' ילד שחלה במחלת הפה והטלפיים נשאר עיוור לכל ימי חייו. אין צורך להזכיר שיהודים שומרי מצוות המקפידים לרכוש בשר בכשרות מהודרת אינם בכלל הסיכון.

לאחרונה גם גברה הדרישה מצד ציבור מודרני לקניית בשר כשר למהדרין – כגון הכשר חרדי – המקפיד בשבע בדיקות וחקירות על כל מוצר היוצא מתחת ידיו; והסיבה היא הפחד מפני פגיעה בבריאותם אם המוצר אינו כשר באמת. (דר מיכאל גיל (גילקרוב), בזווית אחרת, חדשות הכרמל, 14.2.97) העוף הכשר צוין לשבח עופות כשרים, העוברים את תהליך ההכנה לפי המסורת היהודית, עולים בטיבם על עופות המעובדים בתהליך הרגיל – קובע מחקר שנערך לא מכבר על ידי המחלקה למדעי המזון באוניברסיטת פנסילבניה. המחקר העלה, כי העופות הכשרים שנבדקו הצטיינו בספירת חיידקים נמוכה יותר, והם החזיקו מעמד זמן ביותר על מדפי האטליזים.

מידת התרככותם הייתה זהה עם זו של העופות האחרים, אולם צוותי הטעימה מטעם איגודי הצרכנים קבעו בכל הניסויים כי טעמו של העוף הכשר טוב יותר. (אהרן שמיר, ניו יורק, מן העיתונות) המרוץ אחרי ה'כושר פוד' פעם, בעבר הלא רחוק, כשדיברו בארצות-הברית על מוצרים בעלי תווית 'כשר', או 'כּוֹשר-פוּד' כפי שמכנים זאת האמריקאים, היה מדובר בעיקר על בלינצ'ס, כבד קצוץ, קניידלך, גפילטע פיש ומוצרי מזון לחג הפסח.

היום, לעומת זאת, ניתן למצוא בארצות-הברית – ובעיקר בניו יורק – את חותמת הכשרות על מוצרי מזון רבים ומגוונים. בין היתר, על מוצרי הפסטה של חברת הענק רוניזיני, על הטאקו המקסיקאי ואפילו על חפיסות של ירקות סינים בהקפאה. החברות הללו מוכנות לשלם שכר גבוה במיוחד למשגיחי הכשרות היהודים, כדי שאלה יעניקו למוצריהם חותמת כשרות.

וכל זאת מדוע? התשובה לכך היא שצרכן המזון האמריקאי, המקפיד בשנים האחרונות על בריאותו ותזונתו, נוטה להאמין שחותמת ה'כשר' על אריזת המזון, מבטיחה איכות גבוהה מהממוצע ורמת פיקוח על תהליכי הייצור, הגבוהה מהמקובל בשוק המזון הרגיל של הגויים. מסיבה זו מוכנות החברות לייצור המזון לשלם שכר גבוה למשגיחי הכשרות היהודיים, ואפילו לממן עבורם נסיעות ארוכות לחול כדי שיוכלו להשגיח מקרוב על כל המתקנים ותהליכי ייצור המזון – במידה ואלה מתבצעים מחוץ לגבולותיה של ארצות-הברית.

'משתלם לנו להוציא מדי פעם כמה אלפי דולר עבור הנסיעות של המשגיח שלנו', סיפר השבוע בעל חברת מזון אמריקאית בכתבה לניו יורק פוסט, 'שכן חותמת הכשרות על המוצר משלמת את עצמה מהר מאוד ועוד מותירה רווח.' מוצרי המזון האמריקאיים בעלי חותמת הכשרות אכן נמכרים היטב והתפוצה שלהם בעלייה מתמדת.

ברשת הסופרמרקטים 'סלואן', עמה נמנה גם הסופרמרקט השכונתי שלנו, מוכרים כבר מזה שנים, ובהצלחה, מוצרי מזון כשרים מתוצרת ישראל. אמנם יהיו אולי מי שיגידו זאת לא חוכמה, שכן בעלי הרשת הם יהודים אוהדים המנסים לסייע לייצוא הישראלי (מה שנכון) אבל מי שחושב שמדובר אך ורק בצדקה – שוגה, שכן כמה מהמוצרים הישראלים נמכרים כאן כל כך בהצלחה, עד שההיצע לא תמיד עונה על הביקוש.

כך למשל מוכר 'סלואן' את מוצרי בשר ההודו המעושן מתוצרת קיבוץ טירת צבי המופצים תחת השם המסחרי 'ירדן'. למכור לאמריקאים מוצרי בשר, ובעיקר בשר הודו, זה נשמע כמו למכור לאסקימוסים קרח, אבל את ההודו הכשר של 'ירדן', לא קל תמיד למצוא על המדף. מנהל הסופרמרקט נאלץ לעתים קרובות להצטדק על המוצר הזה, שהוא פשוט נחטף ושהמשלוח החדש עוד לא הגיע. בעוד כחודש ייפתח בניו יורק במרכז הירידים החדש עש הסנטור היהודי המנוח יעקב יעבץ, היריד האמריקאי הלאומי הראשון של מוצרי מזון כשר.

אירווינג סילברמן, יוזם האירוע, טען השבוע כי בשנים האחרונות הורגש גידול משמעותי במכירת מוצרי המזון הכשר בארצות-הברית. מדובר לדבריו בתופעה שמתורגמת כבר כיום ל-750 מיליון דולר בשנה ויש הטוענים כי אפילו למיליארד דולר. מהם רק כ-25% נובעים ממכירת מוצרי מזון כשרים לפסח. שאר המוצרים הנמכרים כיום בארצות-הברית עם חותמת הכשרות הם מוצרים מתוצרת חברות לא-יהודיות מובהקות. (אבי נגאור, ניו יורק, מן העיתונות)

האמריקני אוכל כשר

מהפכה שקטה אך מעניינת עוברת על עולם המזון בארצות-הברית: הולכת וגוברת הפופולריות של מאכלים כשרים. בפולין שלפני מלחמת העולם השניה היו גויים רבים נוהרים אל המסעדות היהודיות כדי ליהנות ממטעמי המטבח היהודי – צ'ולנט, גפילטע פיש, קישקע ואחרים.

הנהירה הנוכחית בארצות-הברית נובעת ככל הנראה מתוך תחושה שהמאכלים הכשרים מן הסתם גם נקיים ובריאים יותר. לנוכח התופעה המעניינת, הולכות יותר ויותר חברות ומבקשות מארגונים רבניים הכשר למוצריהן, וכך החל הסחרור וצובר תאוצה.

מספר על כך השבועון האמריקאי ניוזוויק בגליונו מ-4 ביולי (בתרגום חופשי): בסתיו האחרון, כאשר הביקוש לבירה תוצרת חברת קורס באיזור ניו-יורק גבר בשיעור של 15% ובשיעור של 38% באזור פילדלפייה, לא היה צורך למנהלי החברה לשאול מדוע.

התשובה מודפסת הייתה על תווית הבקבוק – בצורת OU, הסמל המעניק גושפנקה של כשרות למוצר האמריקאי (שהוא ראשי התיבות של היוניון אוף אורתודוכס רבייס – איגוד הרבנים האורתודוכסים). חברת קורס לא נזקקה לשנות מאומה במרכיבי הבירה או בתהליכי הייצור כדי לזכות באישור הרבנות, וראשי החברה סבורים שהאישור מעניק להם עדיפות חשובה – הן לגבי 1.5 מיליון היהודים בארצות-הברית המקפידים על כשרות, ברמה זו או אחרת, והן לגבי כל אלה הדורשים מזון בריא יותר.

'תמיד שבנו וטענו שמוצרינו הם על טהרת האיכות ונקיים מכל רבב', אמר דובר החברה דוק שוק, 'ותווית הכשרות מוכיחה שכדברינו כן הוא.' כל אמריקני המציץ במזווה שבביתו ייווכח שהפופולריות של מאכלים כשרים היא עתה בשיאה. מוצריהם של חברות כמו 'צ'יריוס', 'קוקה קולה' ו'יופלייט', העונים על הדרישות ומקבלים תו כשרות, מגיעים לא רק אל שומרי הכשרות אלא גם אל מוסלמים רבים וכן אל קבוצות אוכלוסייה אחרות המקפידות על כגון הא.

החברות נוקטות אף בסיסמה שאין צורך להיות יהודי כדי ליהנות ממוצריהן הכשרים, כשהן פונות אל הציבור הרחב באמריקה לנסות את מוצריהם משום שהם בריאים וטעימים. היום יש בארצות-הברית כ-20,000 מוצרים כשרים, וכאלף מוצרים חדשים מתווספים למעגלי הכשרות מדי שנה.

היקף מכירותיהם של מוצרים אלה הגיע אשתקד ל-30 מיליארד דולר, ואחד מכתבי העת למזון בארצות-הברית הכריז שגוברת במדינה זו המגמה לאכול כשר 'לא רק גפילטע פיש ומצות' אומר פיל למפרט, מבעלי כתב העת, 'אלא הרבה מאוד מאכלים נוספים.' (שבוע טוב)

'מלך האוכל הכשר' בארצות-הברית בא לארץ ומכריז: באמריקה קיים שוק של מיליארד דולרים למוצרי מזון כשרים מישראל בארצות-הברית קיים שוק למוצרי מזון כשר מישראל שערכם יכול להגיע למיליארד דולר בחמש השנים הבאות! – כך טוען ארווינג זילברמן, המומחה מספר אחת בארצות-הברית לאוכל כשר, שהגיע השבוע לישראל. זילברמן ערך בניו יורק לפני כשלושה חודשים את 'יריד האוכל הכשר' הראשון בהיסטוריה – 'אקספו בינלאומי לאוכל כשר ולהווי חיים יהודיים' היה שמו הרשמי של היריד. 50,000 איש התכנסו ובאו בשעריו במשך ארבעה ימים.

הוצגו בו אלפי מוצרים כשרים למהדרין, החל בגפילטע פיש ועד לדליקטסים מוקפאים כמו מוסקה, אבוקדו וצ'או מיין. … 'ביריד האחרון היו המוצרים הישראליים רק כ-5% מכלל המוצרים גם יחד', אומר זילברמן, המסביר באריכות ובדייקנות מיהו הקהל הצורך אוכל כשר בארצות-הברית: 'ברור כי הצרכנים העיקריים הם היהודים, אך סקרים מיוחדים שהזמנו גילו כי אוכל כשר נתפס בתודעת האוכלוסייה השחורה כמזון משובח; האוכלוסייה המוסלמית, הנמנעת מבשר חזיר, חשה בטחון ברכישת מוצרי מזון בחנויות של אוכל כשר, ואילו הצמחונים מעדיפים חנויות כשרות בשל תדמית של אוכל טרי יותר'. … ישראל נחשבת ליצרנית האוכל הכשר השניה בגודלה בעולם, אחרי ארצות-הברית.

רבים הם המוצרים שמייצרים מפעלים ישראלים שלא ניתן להשיגם בארצות-הברית. המזון הכשר מישראל נתפס כאמין, משובח ובעל איכות גבוהה. (מן העיתונות) כשרות כבקרת איכות המנהל אומר, שלכשרות המהודרת יש חלק נכבד ומכריע בשיפור מוצרי המאפייה.

אנחנו מתייחסים לעניין הכשרות לא רק כמרכיב מתחייב וברור לקהל הלקוחות החרדי, אלא גם כמרכיב של בקרת איכות. לדבריו, כל עניין הכשרות בא לידי ביטוי במאפיה בבקרת איכות וטיב בצורה ההדוקה ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת.

כל נושא הניקיון, מניעת התפתחויות של כל מיני גורמים שליליים, הרי הרבה מאוד נעשה בטיפול ובתיאום של מערכת הכשרות, וזה גם עזר לנו רבות לשיפור תהליכים ואיכות המוצרים, כך שבסיכומו של דבר, כל הדברים הללו הביאו לנו לקפיצה גדולה ומשמעותית מאוד.

מסתבר, שבאמת, ככל שרמת הניקיון בטחנות הקמח ובמאפיות יותר גבוהה מתמעטת שריצת החרקים במקום במידה משמעותית. (מתוך מדריך הכשרות של בדץ שארית ישראל, תשנז)

[הידברות]

הקפדה על אכילת מזון כשר הינה אחת המצוות הבסיסיות בהן נתקל כל מי שנמצא בתחילת דרך ההתחזקות. ביקשנו לשמוע מהרב אברהם פיינברג, מרצה בכמה ארגוני קירוב ורב בית כנסת, תשובות לכמה מהשאלות הנפוצות בנושא הכשרות

מה קורה למי שאוכל מזון שאינו כשר?

"אנחנו יודעים היום דבר שאלפי שנים האנושות לא ידעה והוא שאם לא מעבדים ומשמרים את המזון כראוי עלולים להתפתח בו יצורים מיקרוסוקופיים זעירים, חיידקים, שיכולים לגרום מחלות. אם אתה היית מספר דבר כזה לאדם, אפילו מלומד, שחי נניח לפני מאתיים שנה הוא לא היה מאמין למשמע אוזניו. אבל היום המדע יודע שהעין האנושית אינה מסוגלת לראות הכל. יש הרבה דברים שמתרחשים למרות שאיננו רואים אותם, יתכן שבעתיד יכלו אותם יתכן שלא. בדומה לכך, מגלה לנו התורה, שהמזון שאינו כשר, למרות שלמראית עין הוא נראה תקין לחלוטין ולמרות שמבחינה תזונתית ערכו הבריאותי אינו פחות מזה של המזון הכשר, בכל זאת מי שאוכל ממנו מכניס לתוך הנפש סוג של טומאה שחוסמת לו את הרגישות לדברים רוחניים. הוא מאבד את הרגישות הרוחנית שלו. זה מה שנקרא 'לטמטם את הנפש'".

היכן באה הטומאה הזאת לידי ביטוי?

"אדם צריך לשאוף לקיים את התורה והמצוות מתוך הנאה ושמחה. כשאתה רואה בחור או אדם שלומד תורה כמו שצריך ולמרות זאת הוא אינו מרגיש הנאה וסיפוק בלימוד, אחד ההסברים האפשריים לכך שהוא לא מקפיד כראוי על רמת הכשרות של הדברים שנכנסים לפיו. צריך להבין שאוכל זה לא סתם דבר שעושה לנו טעם טעים בפה והרגשת שובע בבטן. האוכל בונה אותנו. הגוף שלנו מורכב מכל הדברים שאכלנו. ולכן אדם שחלילה אוכל מאכלים טמאים זה לא רק שהוא עבר עבירה מסוימת אלא עכשיו יש לו בעיה רצינית כי תאי הגוף שלו בנויים מהדבר הטמא. העיניים שלו, האברים שלו, העור שלו, הכל מורכב עכשיו מ"חלקיקים" של טומאה. ועד שהטומאה הזו מסתלקת יהיה לו קשה יותר לחוות חוויות רוחניות או ליהנות ממעשים רוחניים כמו תורה ומצוות".

מה עושה מי שרוצה להשתפר בעניין הזה?

"כמו בכל דבר יש לנו כלל: "הבא לטהר מסייעים בידו". עצם הרצון לשפר מעיד על רוח טהרה שעוברת על האדם. ברמה המעשית צריך לפתח ראשית כל מודעות לנושא הכשרות. להתחיל לשים לב מה אני קונה בחנות, איזה כשרות אם בכלל יש לזה, מה מצב הכשרות של חנות הפלפל או השווארמה שלתוכו אני נכנס, לחפש כשרות מהודרת ולא להסתפק ברמה הבסיסית ביותר. במקביל צריך להתחיל ללמוד את הנושא בצורה מסודרת. מי שאינו מכיר את ההלכות לעולם לא ידע היכן עובר הקו בין הכשר ללא-כשר. מי שגר בבית צריך גם לשים לב מה קורה במטבח. בנושא הזה צריך לנהוג ברגישות ובזהירות רבה כדי שלא ליצור חיכוכים ועימותים מיותרים. בשביל זה צריך כל אדם ובחור לעשות לעצמו רב כדי שתהיה לו כתובת לקבל ייעוץ והדרכה".

מדוע בעצם הוא נקרא כך מדוע לא נקרא גם מי שלומד חשבון – בן חשבון ומי שלומד אנגלית – בן אנגלית?

הסבר יפה לכך נתן הגאון הצדיק רבינו אליהו לופיאן זיע"א: כשבחור צעיר מגיע ללמוד בישיבה ומתחיל ללמוד תורה הוא בעצם לא רק לומד תורה אלא גם מידותיו הרעים נהפכים, כעבור זמן הוא נהפך להיות ממש איש אחר בעל השקפה שונה והנהגתו משתנה בתכלית, אין זאת אלא שהתורה היא שהפכה אותו לאדם חדש, ראוי אם כן להיקרא בשל כך 'בן תורה' כי התורה היא שהולידה אותו מחדש.

לעומת זאת בלימודי אנגלית וחשבון אין כל שינוי אצל הלומד בין קודם לימודיו ובין לאחר לימודיו, ולכן רק בלימוד תורה זוכים לתואר 'בן תורה'.

אבידור רענן

לאלברט אוחיון יש חוש ריח מפותח, איך לעשות כסף מכל מה שזז. מכיריו טוענים בתוקף שהעיניים שלו בוחנות כל עצם וכל חפץ בעולם, מן הזווית שיכולה להניב כסף, כסף טוב וקל. חשוב שיהיה קל. מאמץ, עבודה קשה ומפרכת לא רשומים בלקסיקון של אדון אוחיון, שמודד את עצמו על פי נתוני המפתח של מיליארדים כמו יצחק תשובה, גאידמק, ואפילו בלי בושה כמו ביל גייטס המולטי-מיליארדרים בעליה של חברת המחשבים "מייקרוסופט".

נו, לא צריך להגזים, המרחק הפיננסי בין הכיס שלו לחלומות שלו הוא דמיוני בהחלט, אבל בסופו של דבר כמה מאות אלפי דולרים, שוכנים אחר כבוד בחשבון הבנק שלו עקב עיסקאות שונות ומשונות.

ובכן, מיודענו אוחיון המכובד, הוא גבר בן 36 נשוי ואב לשלושה בנים חביבים שגדל במושב עני בדרום הארץ. בימים ההם, אם היית שואל את ילדי המושב, אף אחד לא יכול היה להצביע על כישורים מיוחדים שיש לנער הצנום הזה, שיותר שתק מאשר דיבר. בצבא הוא לא התבלט, ועיסוקו כמוכר בקנטינה הפיקודית לא הוסיף לו נקודות ברקורד הממילא הבינוני שלו.

דתי? ובכן אלברט כמו רבים מבני עדות המזרח נולד בבית מסורתי-דתי, אבל כמו מאות אלפים כמותו הוא נישאב אל הוואקום החילוני. נשאב? כן, כן, אלא שלעולם לא יכולת לתפוש אותו בלי כיפה מקומטת בכיסו והעובדה הזו לכשעצמה הניחה את דעתו שהוא עדיין יהודי טוב ואפילו שומר מצוות. נו, נו.

ובכן, מיד עם שחרורו מהצבא הכריז אוחיון הצעיר, שלהיות שכיר באיזו חברה אפורה, ולהיעלם על איזה פס ייצור במפעל אנונימי באזור תעשיה מעושן ומאובק, זה לא ברזומה שלו. ייאמר מיד, כי רבים מחבריו למושב נשארו במושב, ואלה שעזבו, רובם ככולם הפכו לשכירי יום.

אבל כמו שסיפרנו, אצל אוחיון לבלבה השאיפה להתעשר. מעניין, גם אם תעשה תחקיר מקיף בקרב ידידיו הותיקים וגם החדשים, אף אחד מהם לא יודע בוודאות במה הוא בדיוק עוסק. כן, הוא קונה ומוכר, נוסע מדי פעם לחו"ל, חוזר ושוב טס. שלא תטעו, אף אחד לא חושד בו שעסקיו לא כשרים. ההיפך. בסביבתו תמיד תמצאו אנשים מכובדים ונעימי סבר, והוא כיאה לילד מרוקאי שגדל אצל אבא חם ומסורתי, מכיר ישר והפוך את מצוות הצדקה.

רבים וטובים מודעים לאצבע הנוחה שלו, השולפת מדי פעם פנקס צ'קים צעיר ורענן, ומיד אחר כך נכתב לו טרי ומריח טוב, צ'ק עליז שמעלה חיוך של נחת בקרב חתנים, כלות, חולים, וסתם נודניקים.

***

באחרי צהרים אלולי אחד החנה מר אוחיון מיודענו את רכבו המפואר מול בית אביו במושב. כשהוא יצא החוצה, הבחינו בו כמה מרכלני המושב, ולא האמינו למראה עיניהם, על ראשו של איש העסקים המסתורי אוחיון, היתה מונחת כיפת קטיפה שחורה, וציציות לבנבנות רקדו סביב מותניו. מרחוק הם לא הבחינו בשתי פיאות קטנות שהסתתרו מאחורי אוזניו.

"הופה" לחש ויקטור דהן מגדל התותים האגדי "אם אוחיון שלנו הפך לחרדי, זה בטח סיפור שמלקקים ממנו את האצבעות".

"צ'מע" הציע אליקו צרור הלולן גבה הקומה, "מה כ'פת לך, ניגש אליו נשמע את הסיפור, שיהיה מה לספר לאשה בבית".

בקיצור, ויקטור את אליהו החלו לנוע לכוון בית אוחיון, אמרו "ערב טוב" והתיישבו להם על המרפסת והמתינו. אצל האוחיונים לא שואלים "מה תשתו". תוך פחות משלוש דקות היו מונחות על השולחן הנמוך שלוש כוסות קפה שחור, שלוש כוסות מים ועוגיות מלוחות תוצרת הגברת.

***

"יפה, אז באתם לשמוע איך חזרתי בתשובה… נחמד" חייך אוחיון לעבר ידידיו הותיקים. "אוי קיי, אין ברירה, הפעם אחרוג ממנהגי ותזכו לסיפור דליקטס.

"ובכן, לפני מספר שנים גיליתי סוד מקצועי שאף אחד לא ידע, לא שמע, ולא חלם עליו. עליתי על כך שבפילם של המצלמות טמון כסף. לא שקלים, לא דולרים, כסף. החומר – כסף. היצרנים משתמשים בו, ואנל'א יודע איך, כדי שהצילומים יהיו מוצלחים. מפה לשם הצלחתי לגלות, שיש טכניקה מסויימת, אשר באמצעותה מגרדים את הכסף מעל גבי הפילם, אוספים אותו, ולא תאמינו כאשר אוספים אלפי פילמים, צוברים כמות כסף שיש לה ערך כלכלי רציני.

"מה עשיתי, עברתי מחנות צילום לחנות צילום, והפכתי לפועל הנקיון שלהם. הם זרקו פילם, ואני תמורת פרוטות רכשתי אותם. בשלב מסויים נודע לי שיש מפעל באיטליה אשר פיתח טכניקות משוכללות להפקת כסף מפילם בעלויות מינימליות, מה שהיה מכניס לכיסי עוד סכומי עתק. אלא מה, באותה עת התגלה הסוד לחברת צילום גדולה, שהבינה שהיא מוכרת לי בפרוטות סחורה ששוויה אלפי דולרים. נו, מה עושים? ניהלתי עמם משא ומתן והגענו להסכמות, שאני אהיה נציגם מול החברה האיטלקית, והרווח יחולק שווה בשווה.

"ועכשיו שימו לב. אני מקבל פאקס מאיטליה, ובו מודיעים לי על הפגישה העיסקית המתוכננת. עסקה שממנה אני אמור להרוויח ערימה של כסף. אלא מה, התאריך הלועזי נראה נחמד, אבל לא תאמינו, הוא נפל בדיוק ביום… כיפור י' בתשרי. ובאותיות קטנות כותב לי המנכ"ל האיטלקי. "אם לא תגיע בתאריך הנ"ל תדחה פגישתנו לעוד שלושה חודשים" עקב איזו סיבה מקצועית, או עיסקית.

"מה לא עשיתי" מספר אוחיון לעיניהם המשתאות והסקרניות של חבריו "כדי לדחות את הפגישה. התחננתי, ביקשתי רחמים. שומכלום. הגוי האיטלקי היה עקשן, ומנגד לחצה עלי חברת הצילום הגדולה לנסוע. ובסופו של דבר הוכרחתי לטוס לאיטליה לפגישה, השם ישמור, ביום כיפור.

"היצר הרע שלי ניצח את היצר הטוב. תאוות הממון התגברה על המסורת מבית אבא. את חטאי אני מזכיר היום… התעוררתי ביום כיפור בבוקר, השעה 9:00. בעוד שעה פגישה עם המנכ"ל. אני עולה על מונית. שעה נסיעה. בחיים שלי לא נסעתי ביום כיפור. הלב שלי פועם כמו גנרטור. אני מרגיש לחץ בחזה, אני לא דתי גדול, אבל הרגשתי שאני אולי קצת מגזים. אבל יצר הרע הרגיע אותי: אלברט תרגע, אתה עושה עסקים. אתה צם, לא אוכל, רק עושה ביזנס. הקב"ה יסלח לך על הנסיעה ביום כיפור… זה הגוי האיטלקי שנוהג, לא אתה… אין לך ברירה אלברט, הכריחו אותך.

"נו, אז אני נכנס לפגישה, ואחרי שעה של דיבורי עסקים נחתם חוזה שמן. אני יוצא החוצה עם מנכ"ל המפעל לסיור על פס הייצור של הפקת הכסף מהפילמים. מליוני פילמים על הפס מכל רחבי העולם. הטכניקה מדהימה, הפקת הכסף פנטסטית. אני מביט לשמים הכחולים מבעד לחלום ושואל את עצמי: אבא, ריבונו של עולם, אל תכעס עלי…

"סמוך לרגלי הימנית הבחנתי בגליל פילם ואני מרים ופותח אותו אל מול השמש. 32 תמונות מצולמות בתוכו. מסתכל ולא מאמין למראה עיני, אלו תמונות שצילם יהודי. בית כנסת, ספר תורה, יהודים מתפללים, נרות שבת דולקים. אבל הצילום האחרון, מתוקים שלי, הצילום האחרון שבר אותי. אני רואה על הפילם, צילום של סידור תפילה, תפילת יום כיפור, פתוח בדיוק בעמוד של "ונתנה תוקף קדושת היום" בסמוך הסיפור הנורא של אמנון ממגנצא. ולנגד עיני בולטת שורת המחץ שבסידור: "בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון… מי יחיה ומי ימות מי בקיצו מי לא בקיצו. מי במים, ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא…". אני מרגיש איך הלב שלי מחסיר פעימה. ריבונו של עולם מליוני פילמים במפעל, מכל קצווי העולם, והיחיד שאני מרים בידי, אוחז ומסתכל בו, זה פילם של יהודי ובו מילים ברורות… מי ימות ומי יחיה. ואני מרגיש שהתמונה הזו ממש חונקת אותי. כאילו היא עושה לי כמו גננת לילד קטן: נו, נו, נו, אלברט, לא יפה ככה לעשות לאבא בשמים.

"אז זהו מתוקים שלי, בורא עולם נתן לי רמז ענק. חבוב, אדון אלברט אוחיון יום כיפור לא עושים בו עסקים ואתה בטח לא רוצה למות לפני הזמן. נשארתי במפעל האיטלקי עד הלילה, חצי שעה אחרי צאת הכוכבים הזמנתי מונית. הנחתי את הכיפה על הראש, והנה המוצר הסופי אלברט אוחיון הולך להיות תלמיד חכם. היידה תשתו, הקפה מתקרר…".
ורוח נעימה של ערב קריר נסקה לה בעדינות מן השדות למרפסת הירוקה על שלל עציציה של משפחת אוחיון.

מגיל צעיר שאף ד"ר טנכילביץ' ללמוד רפואה.

בצבא היה חובש קרבי, הגיש עזרה בלבנון תחת אש. מאוחר יותר התמנה לקצין הדרכה בחיל הרפואה. ביקשו שיחתום קבע, אבל החליט להגשים את חלומו וללמוד רפואה. מכשול אחד עמד בדרכו. בתיכון העסיקו אותו דברים אחרים: חוגים, תחביבים וחיי חברה. הייתה לו תעודת בגרות שציוניה לא הספיקו ללימודי הרפואה, בהם נדרשת מצוינות והוא נדחה.

אליעזר לא נרתע. החליט לנסוע לאוניברסיטת באר שבע, לדבר אישית עם המנהל.

בדרך התנגשה המכונית שנסעה לפניהם עם רכב שבה מולה. קדמת המכונית נמעכה. אליעזר צעק לנהג האוטובוס שיעצור. החל לטפל בפצועים, לעצור שטפי דם, עד שהגיעה עזרה רפואית וליוותה את הפצועים לסורוקה. כך הופיע בשערי האוניברסיטה: כל בגדיו מוכתמים בדם. פקיד הקבלה הסתכל בו במבט מוזר. שמע את בקשתו והבהיר: "חבל על הזמן, עם ציונים כאלו אינך יכול להתקבל".

ביקש:"תן לי לדבר עם המנהל".

המנהל נדהם למראה הדמות שנכנסה במדי קצב באיטליז. אין אלו בגדים שרגילים ללבוש בראיון עם המנהל.

"כן?!", כבש את תמיהתו. "במה אוכל לעזור?"

"בכך שתקבל אותי ללימודי הרפואה", גילה הנכנס.

אני רואה שאתה כבר מתאמן", רמז המנהל.

אליעזר לא נעלב: "כתמי הדם הם אות הצטיינות. בדרך ביצעתי החייאה בנפגע תאונת דרכים, ואני מקווה שהוא יחיה. זהו דמו, ואני גאה במעשי". זה עניין אחר. המנהל התרכך: "מדוע אתה רוצה ללמוד רפואה?" שאל.

"כדי לעזור, להציל חיים. הייתי קצין חובשים, טיפלתי בפצועים במלחמה. אני חושב שאני מתאים להיות רופא".

"למה?" חזר המנהל ושאל.

סבלנותו של אליעזר פקעה: "שאלתי גרפולוג והוא אמר שלפי כתב היד אני מתאים לרפואה. יש לי כתב יד בלתי קריא".

"את כתב היד שלך איני מכיר", ענה, "אבל חוש ההומור שלך מוצא חן בעיני". העלה על מסך המחשב את הנתונים ואמר: "הציונים שלך גבוליים. רף הדרישות שלנו הוא גבוה, אבל בכוח הרצון תתגבר על הכול. איני יכול להחליט לבדי. הדיקן יחליט.

הדיקן לא התרשם במיוחד: "אני מאד מעריך את רצונך לעזור ולהציל חיים, אבל במקצוע הרפואה לא די ברצון, יש צורך בכישורים ובידע. את רצונך תוכל לממש גם בתחום הסיעוד, "רצוני ללמוד רפואה", אמר אליעזר ויצא בטריקת דלת. אם לא מקבלים אותו כאן, יתקבל ללימודי רפואה באיטליה. שם לא מציבים רף דרישות כה גבוה.

הגיעה לפירנצה חודשיים לפני תחילת הלימודים כדי להכיר את השפה. מצויד במילון כיס התחיל לשוחח עם אנשים, קלט מילים וצירף משפטים. כעבור חודשיים ידע איטלקית בסיסית.

התקבל ללימודים ובמהלכם עבד בבית החולים המקומי. עשה זאת גם כדי לרכוש נסיון, וגם כדי להתפרנס. העסקתו כעוזר בחדרי ניתוח לא הייתה חוקית. עדייו לא סיים את חוק לימודיו ולא הוכשר כמנתח. אבל היה זה כרוח השעה. מצידו- פרנסה, מצידם- כי שיוועו לעזרה.

אבל אליעזר לא רצה תחום זה. אמנם הוא עוזר ומציל נפשות, אבל יש לו עסק עם מורדמים ומונשמים, ואילו הוא חפץ בקשר עם אנשים, קשר חי ומדובב, רצה להיות רופא משפחה.

סיים את חוק לימודיו וחזר ארצה. עבר סדרת מבחנים להכרת התואר שרכש. עבר התמחות ברפואת משפחה בבית החולים "בני ציון" בחיפה, התחתן ובנה את ביתו ביקנעם, שם היה אליעזר לרופא משפחה מוכר, אהוד ומוערך. יחסו החם אל החולים והמטופלים, הוא יותר מחצי הריפוי, "אם הוא לא יוצא מהמרפאה עם חיוך, לא השגת את המטרה!"

בינתיים נולדה שרה, ואחריה גבריאל. הזוג נזקקו לעזרה בבית ולמטפלת לילדים. ושוב האירה להם ההשגחה פנים. מטפלת דתיה, צנועה, מאופקת ומסורה, שקידשה שם שמים בהתנהגותה. הראתה דוגמא אישית קורנת. הראתה איך בת ישראל לבושה, איך בת ישראל מדברת, איך היא מתנהגת ביושר מוחלט ובנועם הליכות. היא הכשירה את הדרך. חיפשו גן ילדים עם ערכים, עם יהדות. ולכן, כשסיפרה אחת האמהות בגן על הסמינר, לא נתקלה בהסתייגות ובהתנגדות. להיפך, אפילו הביאו חברים.

הסמינר היה מאלף. הבינו שזו האמת, ואין בלתה.

ומה כעת?

"לומדים", אמר הרב סרברניק.

"איך אלמד, והתורה גדולה כל כך?" תמה.

"במה אתה עוסק?" נשאל.

"רופא משפחה ביקנעם".

"והיכן למדת רפואה?"

בירר את דרכו מבית הספר לסיעוד, דרך אוניברסיטת נאפולי, המבחנים בארץ, וההתמחות.

"למדתי", סיכם, "שהמתעקש מצליח!"

"ואתה עוד שואל איך לומדים? תתעקש, תלמד, תתמיד ותצליח!"

זה מה שהוא עושה,

ומצליח!

[עלון ערכים]

בואו נהיה גלויי לב. אין כל ספק שאחת החששות העיקריים שגורמים להורים לחשוב פעמיים לפני שהם מאפשרים לילדם ללמוד בישיבה הוא החשש מפני עתידו הכלכלי. לא קשה להוכיח, גם להורה הספקן ביותר, שיש לישיבה יתרונות מובהקים ובלתי ניתנים לערעור בתחום בניית אישיותו של התלמיד, הקניית מידות טובות וערכים משובחים, רכישת ידע תורני נרחב. אבל, וכאן בא ה"אבל" הגדול, מה יהיה עליו בעתיד? מנין יביא את לחמו? ממה יתפרנס ואיזה מקצוע הוא יוכל לעסוק?

אלו הן שאלות כבדות משקל שאין להקל בהם ראש, ואנחנו, בהתאם לכך, לא ננסה לטייח את הדברים אלא נתמודד אתם באופן חזיתי וכנה.

נפתח בעובדה פשוטה שלמרות פשטותה כדאי לזכור אותה כאשר משווים את הלימוד בישיבה ללימוד בתיכון: אף אחד לא מתפרנס מהדברים שלמד בבית ספר תיכון. הלימודים בתיכון אינם מטרה כשלעצמה אלא אמצעי שנועד להכין למבחני הבגרות. האם ההכנה הזאת אכן מועילה?

מאמר מערכת בעיתון 'הארץ' כותב: "בישראל הפכה תעודת הבגרות לפחות חשובה משהייתה ומבחני הפסיכומטרי הם שקובעים את סיכויי הקבלה למקצועות המבוקשים. גם השיטה של שיפור בגרויות אחרי הצבא מלמדת, כי התיכון נהפך בעיקר למכשיר לסוציאליזציה במקום כלי להקניית השכלה". כלומר המטרה העיקרית לשמה מגיעים התלמידים לתיכון היא חברתית, לא לימודית.

ואכן המציאות מלמדת שאין צורך בארבע שנות לימוד כדי להתכונן למבחן בגרות. באמצעות לימוד רציני ומרוכז ניתן להשלים את החסר בחודשים ספורים, דבר שיכול להיעשות אחרי תקופת הלימודים בישיבה או (בחלק מהמסגרות) גם תוך כדי הלימודים בישיבה. האם אין זה חבל לבזבז כמה מהשנים המכריעות ביותר בחיים, ולוותר על היתרונות הערכיים העצומים שיש בלימוד בישיבה, וכל זה עבור מטרה שאותה ניתן להשיג בתוך כמה חודשי לימוד ספורים?

בנוסף לכך, מחקרים הוכיחו שהלימוד בישיבה משפר באופן משמעותי את כושר החשיבה של התלמיד, מה שאומר שאת הידע החסר יוכל תלמיד הישיבה להשלים במקרה הצורך בצורה קלה יחסית. מסקנה זו התבררה מתוך מחקר שערכו פרופ' איריס לוין מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, פרופ' יורם דמבו ממשרד החינוך, ופרופ' רורברט סיגלר, פסיכולוג התנהגותי מאוניברסיטת קרנגי-טון בפיטסבורג, מהמומחים החשובים בעולם בתחום ההתפתחות הקוגניטיבית. השלושה בדקו את יכולתם של 240 תלמידים לפתור בעיות בגאומטריה ובמתמטיקה, מהם 120 תלמידים חילונים ו-120 תלמידים חרדים. המסקנה: "התלמידים החרדים יודעים לפתור טוב יותר בעיות בגאומטריה ובמתמטיקה מחילונים".

מסקנה זו הייתה מפתיעה ביותר בהתחשב בעובדה שהחרדים כלל לא למדו את המקצועות הנ"ל. מנין אפוא ידעו את התשובות?

מסבירה פרופ' לוין: "נכון שהתלמידים החרדים לא לומדים ידע [הכוונה, כמובן, במקצועות הנ"ל]. אבל בגלל שיטת הלימוד שלהם וההתעמקות בתלמוד, הם מפתחים יכולת חשיבה לוגית שאינה נופלת ואף עולה על זו של התלמידים בבתי הספר הממלכתיים".

הרי לנו שהלימוד בישיבה אינו סוגר שערים בדרכו העתידית של התלמיד. נהפוך הוא, הלימוד בישיבה מחדד את שכלו של התלמיד, מקנה לו הרגלי למידה נכונים המבוססים על הפעלה מקסימלית של השכל הישר והתוצאה הישירה מכך היא שהתלמיד, אם יבחר בכך, לא יתקשה להדביק את הפער שנוצר גם בתחום הלימודים הכללים וזאת באמצעות מסגרות רבות ומגוונות שנועדו בדיוק למטרה זו.

רוצה לשמוע עוד על לימוד בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

אבידור רענן
מהי החשיבות של לימוד בישיבה?

"אין דבר בעולם כמו ישיבה. ישיבה היא כמו מכונה, שאת התפוקה שהיא מביאה לך – לא תקבל בשום מקום אחר. בשום מקום אחר לא תקבל את ההווי של הישיבה, את השיחות של הישיבות, ואת סוג הלימוד והתפילות שיש בישיבה. חוץ מזה, בישיבות בדרך כלל יש פנימיה, וכך אתה יכול להתנתק מכל האזור הקשה שאתה לעתים נמצא בו, מה שאין כן בלימוד במדרשיה או שיעור יומי, שכל יום זו מלחמה בפני עצמה ללכת לשיעורים האלה".

מה הישיבה מוסיפה לבן אדם?

"לכל אדם היא מוסיפה ועוזרת בדברים מגוונים, אבל ככלליות ניתן לומר שישיבה עושה אותו בן אדם. שמעתי פעם בשם אחד מהרבנים הגדולים, שישיבה היא 'בית היוצר של האדם'. ישיבה עושה אותך לבן תורה אמיתי, בן ישיבה".

הרב ברלין מספר על עצמו, איך שהישיבה חישלה וחיזקה את אישיותו. "הישיבה לצעירים מאד עיצבה וחישלה אותי. עד לשנה השנייה בישיבה לצעירים הייתי עדיין כמו ילד כזה, אך עם הזמן והלימוד בישיבה, הרגשתי שבניתי את עצמי מאד חזקה בישיבה. בישיבה אדם מוצא את עצמו, את האישיות הפנימית שלו – כל אחד בסגנון שלו. אני עצמי יכול לומר שביטאתי את עצמי בשנים האלה".

מה ניתן לומר להורים ש'לא מתלהבים' מכך שבנם יילך לישיבה?

"זה מאד יחסי. להורים שיש להם כבר מושג מה זו ישיבה, אפשר להסביר שהתפוקה שהם יקבלו מבנם שילמד בישיבה, אינה דומה לתפוקה בשום מסגרת לימודים אחרת. בשום מקום אחר לא ייצא אותו דבר, כי אין דבר כזה כמו בישיבה. בישיבה הבחור לא חשוף לחברים לא טובים או לטכנולוגיה הרסנית. ישיבה היא כמו 'תיבת נח', היא בעצם התיבת-נח של העולם היהודי. ככל שהישיבה יותר שמורה, כך הבן חסין יותר מכל הפגעים שבחוץ והאווירה הרחובית.

"להורים שלא מבינים מה זו ישיבה, צריך להסביר שעל ידי הלימוד בישיבה הם יקבלו בחור עדין, עם דרך-ארץ. בחור ישיבה הוא עדין יותר, לא אגרסיבי כמו לעתים נערים אחרים שגדלים במקומות אחרים. ואם מפחיד אותם מושג של ישיבה, אומרים להם שישיבה זה לא גרוע ולא כל הישיבות הן כמו שהם מכירים, ויש בהחלט ישיבות עם יותר תמיכה וסובלנות והרבה יותר חוויות ופעילות חברתית".
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

אבידור רענן
האם יש תחליף ללימוד בישיבה? מה חשוב לדעת בקשר עם הסביבה הישנה ובני המשפחה? כיצד יש להתנהג איתם?

הרב יחזקאל מנת, מחשובי הרבנים המצויים בעולם התשובה שהרצאותיו נחשבות לנצפות ביותר בהרצאות הוידאו באינטרנט, מתייחס בראיון מיוחד ל'אתר הרב של האינטרנט' לקשיים אותם עוברים צעירים מתחזקים:

מול אלו קשיים מתמודדים צעירים המתחזקים?

"הקושי הגדול של המתחזקים נובע מהעובדה שהם צריכים בבת אחת לשנות תפיסת חיים, לשנות הרגלי חיים וחברה, וזה נורא קשה. מכיוון שכשאדם בעצם חי עד עתה את החיים כשהוא מאד בטוח בעצמו שהוא עושה דברים נכונים ויעילים, וזה לא פשוט בשבילו להשתנות. בדרך כלל, מתחזקים רבים גם נמצאים במצב שהמשפחה והסביבה הקרובה לא תומכת במה שהם עושים, בלשון המעטה, והם מוצאים את עצמם נאבקים נגד עצמם ונגד הסביבה שלהם, שלא לדבר על התקשורת והאווירה הכלל הישראלית שרחוקה מלתת קרדיט חיובי לבני התורה והמאמינים, וכך הם מוצאים את עצמם גם בחזית שלישית.

"כל זה ביחד גורם שהם צריכים איזה שהוא מקום לקבל בו את המטען שהם זקוקים לו, ולהיות בחברה שעושה מסלול דומה, ומה שחשוב יותר מכל – לקבל הכוונה. הבעיה הכי גדולה, היא כפי שהנביא אומר 'הנה ימים באים… והשלכתי רעב בארץ, לא רעב ללחם – כי אם לשמוע את דברי ה". זו נבואה מפורשת שבעצם מדברת על המציאות שאנו רואים בעינינו, של הצמא לתורה. אלא שכשאדם רעב וצמא, אז בדרך כלל הוא אוכל ושותה מה שיתנו לו, גם אם זה לא בריא. כך בענייננו זה אותו הדבר: היום בעולם התשובה יש הרבה זרמים שלוקחים על עצמם את היומרה לכוון מתחזקים ובעלי תשובה, ולא תמיד הם עושים את זה נכון, ולא תמיד הם מובילים למקום הנכון, ולעתים הם יוצרים מצב שהתשתית של בעלי התשובה בצאתם לדרך – אינה מספיק ברורה ויציבה. לכן כל אדם הרוצה להתחזק – צריך לכוון את עצמו למקום שיהיה טוב עבורו".

איך ניתן להתמודד עם הקשיים מול החברה הקרובה?

"קודם כל להבין שהסביבה מקבלת אותך באופן מוזר, שהסביבה חושבת שאולי 'השתגעת', ולהבין שהסביבה גם מוזנת מכל כלי התקשורת והאווירה הישראלית, וממילא להשתדל מאד לא להתווכח ולא להיכנס לכל מיני דיונים, אלא פשוט להוכיח לסביבה דרך המציאות. דהיינו, שאם צעיר שמתחזק מתפתח לכיוון חיובי ומתייצב, וכולם רואים שהוא יותר טוב, יותר רגוע, והוא גם נכנס למטלות החיים עד כמה שאפשר בצורה נכונה – אז המשפחה והסביבה נרגעת ואפילו מעריכה. חשוב גם לא לנסות להחזיר בתשובה את כל המשפחה, מכיוון שכך הוא גורם נגדו התנגדות, וההורים עלולים לחשוב שהנה הוא הולך להחזיר לנו בתשובה את כל הילדים ואף אחד לא יישאר לנו. לכן יש להימנע מכך".

האם עדיף לבחור שמתחזק ללכת וללמוד בישיבה, עם צעירים מתחזקים כמוהו?

"בהחלט. עדיף לו בכל מקרה להיכנס לישיבה. מכיוון שזה המקום היחיד שבו הוא יוכל להתפתח נכון, ובו הוא יוכל לעבור את השלב הראשוני הרבה יותר בקלות, מכיוון שבישיבה הוא קצת יתנתק מהסביבה הקודמת ויצור לעצמו סביבה חדשה שמתאימה למקום בו הוא נמצא כעת. אחר כך, כבר יקל לו לחזור לכל המקומות שהוא היה מחובר אליהם, עם הרבה יותר וביטחון עצמי ומטען רוחני. במדרשיות ומקומות דומים, התהליך הרבה יותר איטי וישנן עליות וירידות, כי בעצם הוא לא מתנתק מהסביבה הישנה שלו".

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

אבידור רענן

מול אלו קשיים מתמודדים צעירים המבקשים להתחזק?

"צעירים המתחזקים עומדים בפני כל מיני קשיים. יש כמובן דברים שמאפיינים אותם, שבניגוד למה שהם מכירים, כשהם מתחילים להתחזק אין להם תמיכה, משום שהמשפחה אינה דתית והחברים לא דתיים והם חשים לעתים מאד מאד לבד ומרגישים בודדים. דבר נוסף שהוא בעייתי, הוא שהם אינם יודעים הרבה מושגים. נערים שומרי מצוות שגדלו בסביבה מסוימת מכירים, ואילו צעירים מתחזקים אינם יודעים לעתים דברים שלשומרי מצוות יהיו פשוטים. הם כמובן גם אינם רגילים לכל הדברים המאפיינים חייו של אדם שומר מצוות, ואפילו נתונים לעתים להתקפות מבחוץ מצד החברים או המשפחה שמתקיפים אותם".
כיצד ניתן להתמודד מול אותם הקשיים?

"צעיר שמתחזק, יודע שהוא הולך בדרך מסוימת שהוא משוכנע בה מכל מיני בחינות, בשכנוע שכלי או שכנוע רגשי. אבל באמת, ההתקפות שהוא מקבל לעתים הן אכן התקפות. לא תמיד הבסיס שאותם צעירים בנו לעצמם הוא מספיק חזק, וכשהם מותקפים – יש להם קושי. יש שהם נשברים, שיש שקשה להם מאד, ויש גם כאלה שלהיפך – ההתקפות מחייבות אותם יותר לחפש את הבסיס של עצמם ולהגיע לאמת הפנימית שלהם. אין עצה כללית. זו באמת התמודדות וצריך לדעת שאלו הם קשיים שלעתים נמשכים.

"במישור המעשי, בנושא הקושי ליד אנשים שומרי מצוות שיודעים הרבה יותר מושגים, גם אותם מתחזקים מתחילים אט אט לרכוש עוד ועוד ידיעות. במישור מול בני המשפחה, אני אף פעם לא ממליץ לעשות מלחמה. זה אף פעם לא טוב".
מדוע כדאי לצעיר שמתחזק ללכת דווקא לישיבה?

"האידיאל בשביל כל אותם צעירים הוא שאם הם יכולים שילכו לישיבות, כמו שבחוגי שומרי המצוות כולם הולכים למקום לימוד כזה, כדי להימצא עם אנשים שכולם בני עליה ולהיות שקועים אך ורק בלימוד תורה. כמובן, יש לעתים שההורים לא תמיד נותנים לבחור והוא לא מספיק חזק כדי להתמודד מולם, וצריך כדאי לו בשלב הראשון להישאר לידם ולהשתתף בשיעורים במדרשייה. אך ברור שבסך הכל יהיה נפלא אם הוא יהיה במסגרת תורנית".
מדוע ישיבה עדיפה על מקומות אחרים?

"כי בישיבה אתה כל הזמן שם. אתה יום שלם בתוך חברה שרוצה להתעלות, אתה יום שלם שקוע בלימוד. מה יכול להיות יותר אידיאלי מזה? בכל מקום אחר זה שעה פה ושם, אבל אתה חוזר לחברים ולאווירה הלא טובה, ואילו בישיבה אתה נמצא באווירה הטובה והתורנית 24 שעות ביממה".
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

הרב ישראל ליוש, מרבני ישיבת 'אהבת אהרן', חי את החיים של צעירים מתחזקים. הוא יודע מה הם עוברים מול בני המשפחה וכיצד עדיף להם להתנהג. בראיון מיוחד, הוא מסביר על מעלת הלימוד בישיבה וההסברה של הצעירים מול בני המשפחה.
מדוע חשוב ללמוד דווקא בישיבה?

"צריך לדעת שעולם הישיבות אינו רק 'בית מדרש ללימוד תורה'. אם אמנם היו הולכים רק 'ללמוד תורה', אז את אפשר היה לעשות במדרשיה או שיעור קבוע וכו', אלא צריך לדעת שבעצם המטרה של אדם שבא לישיבה, היא להיכנס לעולם התורה ולעולם הישיבות, לעולם הכולל בתוכו התנהגות של כל אחד ואחד, השקפה נכונה גם בשאר הדברים – לא רק בנושא ידע תורני. כל זה, זה רק בישיבה. בישיבה הוא גם לומד כיצד אוכלים, כיצד שותים או כיצד ישנים. בישיבה לומדים את כל סדר-היום של הבן-אדם, איזו שאלה שואלים איזה רב. כמו כן, בשלב מאוחר יותר, מי שלמד בישיבה יוכל להינשא ולהקים בית כזה שבו הוא יוכל לחנך את הילדים בחינוך הנכון. כלומר, ישיבה, היא אינה רק 'קורס לימוד תורה', אלא הרבה יותר מלימוד. בישיבה הבחור נכנס למנטליות של בן תורה ובן ישיבה".

הרב ליוש מבקש להדגיש, כי "בעניין הזה מאד חשובה התאמתה של ישיבה לכל בחור ובחור. דווקא מכיוון שישיבה היא לא רק בית ספר ללימוד תורה אלא מקום שמעצב את אישיותו של הבחור, אז כל בחור צריך לבחור ישיבה שהוא רוצה להיראות בדמותה, להיות מעוצב בדרך שהיא מתווה, משום שישיבה היא המעצבת של האישיות. ככל שהישיבה יותר מתאימה לבחור, כך אישיותו תהיה מעוצבת בצורה היותר מתאימה לו".
כיצד ניתן להרגיע את בני המשפחה הדואגים מכך שהבחור יילך לישיבה?

"דבר ראשון, זה מאד תלוי בסוג ההורים. אבל באופ כללי, אני דוגל בכך שאין לעשות דברים בצורה קיצונית. לא לבוא אליהם בהודעה דרמטית: אני הולך ללמוד בישיבה! אלא על הבחור להכין אותם לאט לאט. בתחילה לדבר על הרעיון, אחר כך יכול לספר שהוא הולך לשמוע שיעורי תורה, אחר כך יכול לומר ששמע על ישיבה ומידי פעם הוא הולך לשם. וגם תוך כדי שהוא אומר להם, הוא יכול לקשר בין אחד ההורים למישהו מצוות הישיבה. בדרך כלל", מסביר הרב ליוש, "אחת הסיבות שהורים מפחדים מעולם הישיבות, זה כי אינם יודעים בכלל מה זה. אצלנו בישבה אנחנו דוגלים בכך שראש הישיבה ייפגש עם ההורים בבית, וכך הם רואים שהוא נחמד ולא בא לגנוב להם את הילד אלא אדרבה – הוא מבין אותם ובא לעזור להם. הבחור לא צריך לדבר עם ההורים כאילו הוא החליט נגדם, אלא להיפך: עליו לשתף במה זו ישיבה ולשתף אותם בהחלטה ללכת לישיבה. ללכת ראש בראש מול ההורים זה לא טוב, וגורם בדיוק ההפך ממה שצריך להיות".

הרב ליוש נזכר בסיפור של בחור שהיה קרוב אליו: "היה לנו בחור שלמד בישיבה חצי יום, רק בשעות הבוקר, וכך הוא היה אצלנו כמה חודשים. אחרי כמה חודשים הוא הוצרך לעבור ניתוח קטן והוא אושפז בבית חולים. באתי לבקר אותו בבית החולים יחד עם עוד רב מהישיבה, וכשהוא ראה אותנו הוא מיד אמר לאמו שהייתה לידו: הנה שני רבנים מהסמינר שהייתי בו לפני חצי שנה. ואז הבנתי שאמו בכלל לא יודעת שהוא לומד בישיבה ושהוא משקר לה. לאחר מכן, הוא באמת סיפר לנו שאמו כלל אינה יודעת שהוא לומד בישיבה, והיא חושבת שהוא עובד בשעות הבוקר. אמרתי לו: מה אתה חושב? עד מתי זה יהיה כך? והוא אמר: עד שהיא תבשיל. אמרתי לו: למה נראה לך שכך יש סיכוי שהיא תבשיל? צריך לעשות זאת בצורה נכונה, ובטח לא כך. הוא שמע לדבריי, ופנה לאמו ואמר לה שהוא רוצה להזיז את שעות העבודה לערב, משום שהוא רוצה לשמוע שיעורי תורה באיזה מקום בשעות הבוקר. כמה ימים לאחר מכן סיפר לה שהשיעור נמצא בבני ברק. אחר כך סיפר שהשיעור מתקיים בישיבה, עד שסיפר לה שהוא לומד בכל יום בישיבה. הוא לא האמין עד כמה הא קיבלה זאת בקלות ובלי שום קושי, רק כי הוא היה כנה איתה ועשה זאת בצורה אמיתית".
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

אבידור רענן
איך נראה סדר היום בישיבה? מה קורה כשמאחרים לארוחת הצהרים? והאם יש זמן לטיולים?

מה נער צריך כדי שהחיים שלו יהיו יפים? לכאורה, כדי לשמוח בחיים צריכים חום, אהבה, סיפוק והבנה שיש לי דרך שאני הולך בה – שזה חלק מהסיפוק. כשאני נמצא בישיבה, אני מרגיש שאני חי! שאני לא רק אוכל ושותה וישן, שאת זה גם פרה עושה, אלא יש לי חיים איכותיים אמיתיים.

כשבחור לומד בישיבה, הוא חש שיש לו ייעוד והוא משלים את עצמו. בישיבה, אתה מרגיש שאתה מתקדם גם בבנייה האישית שלך בתור בן אדם. בגלל האירועים שהחיים הולכים להציב לך, שאתה מקווה שכולם יהיו שמחים, אדם מוכרח לגבש אישיות להכיר עצמו יותר עמוק ולדעת מהן המעלות שלו. כשהחברה שמסביבו יותר נעימה וטובה, יותר קל לבחור לגבש את הזהות העצמית שלו. כשאני מוקף באהבה וחום, אני יותר מבין למה גם אחרים צריכים את זה.

ואין כמו החיים בישיבה: לקום בבוקר לתפילה לקול צלילים של רמקול מנגן, ללכת בכיף לאחר מכן לארוחת הבוקר עם החברים ביחד, ובארוחה תמצא את כל מה שאתה אוהב. יש מקרר פתוח וחביתה חמה, וגבינה ממש כמו בבית. ואם איחרת לארוחה, לא נורא – מישהו מהחברים תמיד ידאג לך. תמיד תמצא חביתת עין כמו שאתה אוהב, או כל דבר אחר. לאחר מכן יושבים ללמוד. גם אם אף אחד לא מבקש ממך, אתה נהנה לשבת ללמוד עם החברותא שמחכה לך, וכשרוצים לפוש מעט מהלימוד, אפשר לצאת ולנוח, אולי אף עם כוס קפה.

בישיבה, אתה מבין בפעם הראשונה מבין מה זה לקיים מצוות בכיף, ולחוש אושר אמיתי. החברותא שואל ואני מתרץ, ושנינו יחד מנסים להבין מה התורה רוצה, ואיך הקב"ה מדבר אליי. אחרי זה יש שיעור, שמוסיף ומחדד את הפרטים.

בכל יום ישנה ארוחת צהרים בשרית חמה, כאשר אפילו בבית לא תמיד מחכה לנו ארוחה בשרית… ואם אני רוצה עוד – אז נשאר, ואפשר לבקש. אגב, אצלנו בישיבה יש מנהג, שמי שמאחר לארוחה אז מניחים צלחת על צלחת, ורושמים עליהן את השם שלו, כדי לשמור לו.

אחרי בוקר נעים ומעייף, הולכים לנוח. כל אחד והמנוחה שהוא אוהב: במיטה, לקרוא ספר, או לשחק כדורסל, והכל בתנאים נעימים מאד.

בכל ישיבה, וגם אצלנו, יש זמן לספורט. אצלנו, למשל, בכל יום שני, במקום סדר הלימוד בערב יש ספורט במגרש ליד הישיבה, וממש כולם הולכים לשחק. חייבים להשתחרר כדי לאגור כוחות לנפש.

וכמובן, אין כמו סוף השבוע. ב'ליל שישי' (יום חמישי בלילה), יש סיר טשולנט (חמין), וכולם יושבים לאכול ביחד, עם גיטרה ברקע ואורחים מבחוץ. ב'עונג שבת', שנערך בליל שבת, מצטרפים תמיד חבר'ה מהמושב שרוצים לשמוע דברי תורה, וישנה אווירה מיוחדת.

פעם בחודש יוצאים לטיול: פעם לקארטינג בצומת ביל"ו, או לסנפלינג במערות לוזית, טיולים במורד הכרמל ובנהרות הירדן, כדי להתאוורר. כל אחד דואג לשני והאווירה היא משוחררת ומלוכדת.

צריך לדעת: גם כשיש לנו כבר ב"ה דרך סלולה – עם חברים אוהבים ומחבקים הדרך היא הרבה יותר נעימה וקלה.

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

פינתו של יוסי ליפשיץ

שנים ארוכות אני כיועץ חינוכי מסתובב ומשוחח עם הורים ותלמידים, וכשקיבלתי את הבקשה מאתר 'אחינו' לפינה שתסביר למה ללכת לישיבה, ממש שמחתי. עבורכם, היושבים על הגדר ומהססים אם לקפוץ למים, הכנתי מקבץ קצר של שאלות ותשובות. לא שלפתי את התשובות הללו מהשרוול. התייעצתי עם חברי המומחים, שמעתי את חוות דעתם של בעלי המקצוע, האזנתי לבעלי הניסיון. לכם לא נותר אלא לקרוא את התשובות, לקחת בחשבון את מכלול השיקולים, ולקבל את ההחלטה הנכונה…

בהצלחה!

ואם לאחר שתקראו את הטור, יהיו לכם שאלות נוספות אשמח לענות לכם דרך 'צור קשר' של האתר.

אז אוקי. אומרים לי הצעירים, אז השתכנענו שהישיבה היא המסגרת הלימודית הערכית והרוחנית הטובה ביותר עבור צעיר בגיל תיכון. אבל עדיין נותרו כמה פקפוקים וחששות. איך מתמודדים עם מבטי התימהון של החבר'ה בשכונה? מה נאמר לדודה מבת ים ולאחיין מקרית מוצקין? מה יהיה על פרנסה ומקצוע? מה יהיה על משחקי הכדורגל שכל כך אהבנו לשחק?

בתיכון הכללי רוכשים כלים למקצוע ועבודה. מה מקבלים בישיבה?

מקצוע ועבודה זה חשוב, אבל חשוב לא פחות להיות אדם ערכי ואיכותי. אם נשקיע את כל הזמן רק ברכישת ידע ומקצוע מתי נספיק לבנות את האישיות? היכן נעשה את זה? מי ייתן לנו את הכלים לכך?

רק בישיבה בונים אדם ערכי. את מה שהישיבה נותנת אי אפשר לקבל באף מקום אחר, לעומת זאת את מה שהתיכון הרגיל נותן בהחלט אפשר וניתן להשלים תוך כדי הלימוד בישיבה או אחר כך.

תחשבו שמישהו יציע לכם לקבל פרס של מיליון דולר עכשיו, ובתנאי שתדחו את לימודי המקצוע לכמה שנים, מה הייתם עושים? בוודאי שכל אדם נורמאלי היה בוחר במיליון דולר, כאן אנחנו מציעים לכם לא מיליון דולר ולא עשרה מיליון דולר, אלא לזכות בחיי נצח!!!!!! לימוד בישיבה יכול לזכות אותך בחיי נצח, אז לא שווה לדחות קצת את לימודי המקצוע?

הלימוד בישיבה מאפשר לאדם ליהנות משתי העולמות גם יחד, ואת הידע המקצועי ניתן להשלים גם לאחר תקופת הלימוד בישיבה ואז יהיה לנו "בעל מקצוע" עם הערך המוסף של אדם מיוחד מלא וגדוש בתורת הבורא.

אבל מה בכל זאת עם תעודת הבגרות?

בתיכון רגיל לומדים 4 שנים כדי להגיע לבגרות. כל מי שמכיר את המערכת יכול להעיד שחלק גדול מהזמן הזה מתבזבז על שטויות ויורד לטמיון. חבל על הזמן היקר הזה. השנים הצעירות הן יקרות מכדי שנבזבז אותם סתם. את עיקר הזמן צריך להשקיע בבניית האישיות הרוחנית שלנו. את הבגרות ניתן להשלים תוך כדי הישיבה או גם לאחר מכן. בשנים האחרונות הוקמו עשרות מגמות ותוכניות לימודיות בשעות אחר הצהרים והערב, שמאפשרות לבוגרי ישיבות להוציא תעודת בגרות בפרק זמן הרבה יותר מקוצר של כעשרה חודשים. אז למה להשקיע את השנים החשובות והרגישות ביותר של החיים על דבר שניתן להשלים אותו בהמשך בצורה מרוכזת ומקוצרת הרבה יותר?

האם לא קשה לנער צעיר ללמוד רצוף עד הלילה?

המסגרת הישיבתית אינה אחידה. קיימות מסגרות רבות ושונות, והחכמה היא להתאים לכל תלמיד את המסגרת המתאימה שבה הוא ימצה את היכולת שלו בצורה הטובה ביותר ויבנה את עצמו לכל החיים.

איך אפשר ללכת לישיבה בשעה שכל המשפחה אינם דתיים?

אתה נשאר חלק מהמשפחה גם אם תלך לישיבה. אדרבא, הדבר רק יביא כבוד, הערכה וחשיבות בעיני המשפחה הרחבה.

כל הכבוד לתלמידי ישיבות, אבל כמה כאלו צריך? מה, כולם ילמדו?

לא כולם ילמדו בישיבה עד זיקנה ושיבה אבל כולם צריכים להיות בעלי ערכים, אנשים איכותיים, אנשים שהשבת שלהם היא שבת, והחינוך שלהם חינוך, והמגדלים משפחה לתפארת. הישיבה היא האוניברסיטה היוקרתית ביותר שבה ניתן ללמוד את תורת האלוקים ובניית האישיות כמו שצריך כל יהודי. את הכלים לדברים האלו מקבלים רק בישיבה ודווקא בשנים הצעירות, כאשר הבחור מתפתח ומעצב את אישיותו. ממש חבל להחמיץ את השנים הנהדרות האלו!

למה לא מספיק ללמוד תורה חצי יום?

גם חצי יום זה מצוין, ולכל אחד צריך להתאים את האפשרויות המתאימות לו. אבל לזה צריך להתייעץ עם המומחים שמכירים את עולם הישיבות ועולם התורה, ולהכיר את התלמיד כדי להתאים התאמה מושלמת.

אבל תזכור תמיד שללמוד פה ושם לא בצורה מסודרת זה בדיוק כמו לחמם קומקום ולהפסיק באמצע. צריך לתת לאווירה בישיבה להרתיח את ליבו של הבחור ואז הוא מקבל עיצוב נהדר לכל החיים.

החברים הטובים שלי הולכים לתיכון, למה שאני אפרד מהחברים?

חברים זה אחד הדברים הנחמדים ביותר בגיל הנעורים אבל השיקול החברתי אינו השיקול היחיד. צריך להסתכל על התמונה הרחבה ולקחת בחשבון את מכלול הנתונים. אם הגענו למסקנה שהישיבה היא הדבר הטוב והנכון ביותר לעשותו אזי למרות הקושי שבדבר, לא ניתן ל"חברים" להסיט אותנו מהטובה הגדולה ביותר שלנו. חוץ מזה ההכרעה לא צריכה להיות בין ישיבה לבין חברים. הניסיון מוכיח שכמה מהחברויות החזקות ביותר הן דווקא אלו שנוצרות תוך כדי לימוד בישיבה, וההווי החברתי המיוחד השורר בישיבה הוא אחד מהגורמים החזקים ביותר המשפיעים על בחורים להיכנס לישיבה.

למה ללמוד בישיבה דווקא בגיל צעיר, אולי עדיף לדחות את זה לגיל מבוגר יותר?

ככל שאנחנו יותר צעירים, אנו גמישים יותר, קולטים יותר ופתוחים יותר להפנמת דברים חדשים וחיוביים. בעוד כמה שנים אנחנו יותר "זקנים" במובן מסוים ואז כבר קשה הרבה יותר להתחיל לימודים בישיבה.

יש לך שאלה? לחץ כאן!

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

פעילי הקירוב נחשפים לארונה לתופעה חדשה ומעניינת, צעירים רבים המתעניינים ביהדות – דרך לימוד הגמרא, בו הם רואים לימוד מעניין ומהנה, מאתגר ומרתק. וכבר ידוע מאמר חז"ל 'מאור שבה מחזירו למוטב".

אמר מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א כי רק על ידי לימוד הגמרא, יש תכלית וקיום לחזרה בתשובה. הצימאון הגדול והרגשת התענוג בלימוד, היא ההזדמנות המיוחדת לקרב את הצעירים ובני הנוער – באמצעות לימוד הגמרא, בפרט בהיותו של לימוד זה התכלית והעיקר בתהליך קירובו וביסוסו של הנער הצעיר בעולמה של תורה.

בין אלה הנהנים מלימוד דף הגמרא, נמצא גם איש העסקים אבי כץ, הבעלים של רשת כפר השעשועים. בכנס שהתקיים לאחרונה למאות תלמידים מתיכונים שקיבלו על עצמם ללמוד מדי שנה 50 דפי גמרא שאינם נכללים בתוכנית הלימודים של משרד החינוך, דיבר מר כץ באוזני התלמידים על חשיבות מתן הצדקה וריתק את התלמידים כשסיפר על ילדותו כיתום מאב. "היום לימוד הגמרא עושה אותי הכי מאושר" – אמר אבי כץ הילדים הנלהבים התרשמו מהעובדה שניצב מולם איש עסקים מצליח שמוצא זמן ורצון לעסוק בתורה ובהצלחה.

פעילי קירוב רבים, פועלים כיום בכל רחבי הארץ לקיומם וביסוסם של שיעורי גמרא כמו גם ארגון חברותות לתלמידים מתקדמים שחשקה נפשם בתורה והם מוצאים בה תענוג של ממש בירידה לעמקי נבכי הסוגיות והעיון בסברות ובתהליכי החשיבה היחודים של הגמרא.

רוצה לדבר על יהדות, להתייעץ, לשאול, 1-800-20-18-19 שיחת חינם למוקד אחינו

או בשיחה אישית עם הרב שמעון – 052-7636278

או עם הרב אהרון – 050-4141386

שאלה: למה דווקא ישיבה למה לא מספיק לימודי ערב במדרשיה?

"ללמוד תורה במסגרת של שיעור או ללמוד במסגרת ישיבה זה כמו הבדל בין חי למת", כך מגדיר לנו הרב יהודה עמית את ההבדל בין שתי צורות הלימוד. "אין שום השוואה בין ההשפעה הרוחנית שיש לשיעורים הבודדים הללו לבין לימוד במסגרת מאורגנת ומסודרת של ישיבה".

"תבינו", הוא מסביר בסגנונו החביב, "יש היום צימאון גדול לשמוע את דבר ה'. אנשים נאחזים בכל פירור של רוחניות כדי להשביע בו את רעבונם. זהו מצב חיובי ביסודו, אבל הבעיה היא, כלשון הפסוק בספר משלי, "נפש רעבה – כל מר מתוק", כלומר עבור אדם רעב גם מאכלים מרים שאינם מזינים את גופו כראוי נחשבים למתוקים. אנשים מרווים את הצימאון הרוחני בתערובת של כל מיני דברים, אבל הבסיס האמיתי לצמיחתו האישית של בחור הוא רק על ידי לימוד שיטתי ומסודר ואת זה עושים רק בישיבה".

אבל הלימוד בישיבה, הוא מוסיף, חיוני לא רק לצורך הלימוד המסודר, זהו גם שלב הכרחי בבניית עולמו הפנימי של האדם.

שאלה: מה שונה לימוד בישיבה מלימודי מגמה באוניברסיטה?

"הישיבה זה לא פקולטה ללימודי תלמוד. הישיבה היא מקום שבו בונים בני אדם. באים אלינו לישיבה אנשים מוכשרים מאוד, כאלו שהתנסו בלימוד בכל מיני מסגרות אקדמיות, אבל זה בכלל לא מכין אותם לחוויית הלימוד בישיבה, כי ישיבה זה משהו שונה לגמרי. הישיבה נותנת לאדם לא רק ידע אלא את כל צורת החיים של תלמיד חכם. איך להסתכל על החיים, איך להגיב ולהתנהג בכל מיני מצבים, איך נראה סדר היום, איזה מידות טובות לפתח ובאיזה צורה. אלו קניינים שניתן לרכוש אותם רק במסגרת שמקיפה את הבחור עשרים וארבע שעות ביממה בקדושה ובתורה, ובחברתם של בחורים אחרים בני גילו המשתוקקים אף הם לעלות והתעלות,

מי שנשאר בחוץ ואינו לומד בישיבה פשוט מפסיד את כל המהות הזאת".

רוצה לדבר עם מישהו על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

"הלימוד בישיבה פותח עולמות"

אז למה בכלל ישיבה?

התובנות שמקבלים בבית המדרש, בישיבה, הם הבסיס לכל מה שעושים במהלך החיים. בישיבה למדתי איך להסתדר בחיים, איך לחשוב ואיך להתנהג", מספר בראיון לאתר, אברהם קרויזר, יועצו של ניר ברקת-ראש עריית ירושלים. "הלימוד בישיבה מחדד את יכולת המחשבה והניתוח, דבר בו אני נעזר כל העת, כאשר מלבד זאת, הלימוד בישיבה פותח עולמות של חשיבה, מוסר, ועבודת המידות שעוזרים לדעת מה הם הדברים החשובים באמת בחיים".
מה הישיבה תרמה לך להמשך החיים?

"כאדם אשר מתעסק בבניית אסטרטגיות ובבניית תוכניות עבור הציבור, אני חש שהלימוד בישיבה הכין אותי לקראת עבודתי. אני מרגיש שחוכמת התורה מלווה אותי בכל העת וההשפעה של לימוד התורה הינה בכל תחום בחיים, גם דברים שלכאורה אין להם קשר ללימוד".

"פעמים רבות אני נזכר בדרשות ובשיחות ששמעתי מרבנים בישיבה ואני אומר לעצמי "הנה עכשיו, אני מבין את המשמעות". במצבים רבים בחיי אני מרגיש שאני מגיע אליהם מוכן, היות ושמעתי את דעתו של הרב בישיבה לפני שנים רבות כשהוא מתבטא בדיוק בנושא הזה".

"עד היום אני מקפיד להישאר בקשר עם הישיבה באופן רציף. אני מגיע אחת לתקופה על מנת לשוחח הם הרבנים ולשמוע את דבריהם של ראשי הישיבה, היות והקשר עם הישיבה חשוב לי והוא משפיע עלי כל העת".

זיכרון קצר לסיום:

"זכור לי מקרה בו לפני תפילת נעילה ביום הכיפורים, קרא ראש הישיבה שמשמש כשליח ציבור בתפילה זו, לאחד הבחורים ולחש לו באוזנו. לאחר התפילה סיפר לי הבחור שראש הישיבה אמר לו: "בוא נתפלל יחד ונכוון שנינו שהשנה הבאה תהיה מוצלחת במיוחד עבורך". עצם זה שראש הישיבה, ברגע הקדוש ביותר בשנה, חשב על הבחור הזה, עשה עליו ועלי רושם אדיר והותיר את חותמו עלי. איך אדם גדול כמו ראש הישיבה חושב על צמיחתו הרוחנית של כל בחור ובחור, זהו דבר מרשים מאוד".
רוצה לדבר עם מישהו על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

"עבורי תקופת הלימוד בישיבה התאפיינה בכך שהאווירה הייתה סביב השהות במחיצתם של גדולי ישראל, ראשי הישיבה. השהות במחיצתם של אנשים כה גדולים אשר הייתה ועודנה מעוררת השראה עבורי. בזכות התקופה הזו חדרה לעצמותי התחושה שיש להידבק בגדולי ישראל ולשמוע את דעתם, דבר מאז עזבתי את הישיבה עד היום, אני מקפיד לעשות", מספר ל'אחינו' רבה של שכונת גילה, הרב אליהו שלזינגר אשר כל ענייניה ההלכתיים של הרבנות והעיר ירושלים נפסקים על פיו.

"להסתופף בצילם של ענקים כאלו, זהו דבר שלא יישכח. היה אפשר לראות וללמוד מהם מהו עמל התורה, איך הולכים בדרכי התורה, מהו מוסר ועוד דברים רבים המלווים אותי מאז ועד עתה".

"זכור לי שכאשר התחתנתי הרב שך זצ"ל סידר את החופה שלי. החופה התאחרה קצת ואני כחתן, חשתי לא בנוח שתלמיד חכם כמו הרב שך נאלץ להמתין עד לתחילת החופה. הרב שך, בחושיו החדים, שם לב לכך, ניגש אלי ואמר לי "אל תהיה מתוח, זה בסדר". כך במשפט קצר הוא הרגיע אותי. זוהי דוגמא קטנה למידותיהם של הרבנים הגאונים שזכיתי ללמוד מהם".

"בישיבה הפכתי ל'בן תורה' ממש, כך שלא משנה שעברו מאז תקופת לימודי בישיבה עשרות שנים ולא משנה שאני מכהן כרב בשכונה לא דתית הרבה שנים, בכל זאת נשארתי בן תורה כל חיי. זהו הדבר החשוב ביותר לדעתי, להיות 'בן תורה' זה הדבר שמאפשר להחזיק מעמד בכל מקום ובכל מצב".

רוצה לדבר עם מישהו על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

ראובן העצני

שאלה: מה המיוחד בלימוד בישיבה?

"אצלנו בישיבה", הוא אומר בנוסטלגיה "כל הלימוד היה על מנת לעשות. כך שכיום, כאשר אני בלב העשייה, הלימוד בישיבה הולך איתי לכל מקום. העשייה שלי יונקת את כל כולה מהלימוד בישיבה".
שאלה: היום יש לך קשר לישיבה?

"כל מה שיש לי היום, מושפע מתקופת לימודי בישיבה. כל מעשה שאני עושה היום, עוצב בשנות לימודי בישיבה", מספר לאתר, סגן ראש עיריית ירושלים, הרב יצחק פינדרוס.

"בישיבה לומדים איך להתנהג בחיים, מה לעשות וכיצד לנהוג וכל האופי ואישיות מתעצבים שם".

"כל מהות החיים נלמדת בישיבה, את הכול ניתן ללמוד בתורה. כל פעולה שמבצעים בחיים ניתן ללמוד כיצד לעשות אותה באופן הטוב ביותר, באמצעות לימוד התורה. בכל יום אני משתדל להתבונן היטב בפעילותי ולבדוק האם היא מונעת מהלימוד שלמדתי בישיבה. כאשר אני מגלה שאכן הלימוד הוא המניע שלי, זה הופך אותי למסופק ולמאושר".
יש לך נקודה מעניינת לספר לנו?

"זכור לי שכאשר הייתי בן עשר, התארחו אצלנו בסעודת שבת חמישה בוגרי אוניברסיטאות מארצות הברית. במהלך הסעודה, אבי שאל אותם, כאנשים משכילים בוגרי אוניברסיטאות, מה היחס בין אלכסון לקו ישר. האורחים, האדימו ונבוכו כאשר הם לא ידעו את התשובה. אבי הסתכל עלי ושאל אותי את השאלה ומיד עניתי לו שהתשובה היא שני חמישיות, כפי שלמדתי באותו הזמן במסכת כלאיים. זוהי דוגמא לכך שבתורה יש את הכול וצריך רק ללמוד אותה ולנהוג על פיה".

רוצה לדבר עם מישהו על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

אבידור רענן

שאלה: אז מה כל כך חשוב בלומדי התורה בישיבות?
יום אחד בהיר, ללא כל התרעה מוקדמת, משביתה תקלה מסתורית את תחנת 'רידינג-1', תחנת הכוח הראשית של מדינת ישראל. לפתע פתאום נפסקת אספקת החשמל בכל רחבי הארץ.

עצום את עיניך ונסה לדמיין את המחזה בעיני רוחך: אלפי אנשים ילכדו במעליות תקועות, רבבות נוספים ימצאו את עצמם יושבים או עומדים ברכבות שחדלו לנוע. רמזורים יחשיכו ופקקי תנועה ענקיים ישתרכו בכל צומת. מחשבים יקרסו, בנקים יתמוטטו, מערכות תקשורת יפלו, מוקדים פיננסים יכנסו לשיתוק מיידי. מטוסים לא יוכלו להמריא או לנחות. בתי חולים יתקשו לתפקד. הצבא יכנס למערך חירום, אבל בלי מחשבים לא יהיה ביכולתו לגייס כוחות מילואים, ובלי קווי תקשורת תקינים הוא לא יוכל לזמן אותם לנקודות ההתכנסות. אין רדיו, אין טלוויזיה, אין מיקרוגל לחמם את ארוחת הצהרים, אין אפילו טלפון בשביל לספר על כך לאימא. וכל זה בגלל שהתורן האחראי לא התעורר בזמן ושכח ללחוץ את הכפתור הירוק שמפעיל את הגנרטורים הענקיים….

המשל הדרמטי הזה מסייע לרב מיכאל חסין שליט"א, ראש ישיבת "למצוינים" ברחובות, להמחיש את חשיבותה המרכזית של הישיבה. "הישיבה", הוא אומר, "היא תחנת הכוח של העולם, הגנרטור הלאומי של עם ישראל. הגנרטור הזה מוכרח לעבוד 'נונ-סטופ', 24 שעות ביממה, אחרת התוצאה עלולה להיות הרת-אסון. אם לא יהיה גנרטור שיזרים אנרגיה רוחנית לעולם הרי שכל המערכות יתקעו והעולם לא יוכל להמשיך לתפקד".
שאלה: אז זה ההבדל בין מי שלומד תורה במסגרת שיעור לבין מי שנכנס לישיבה?

"בדיוק", אומר הרב חסין. "כשאדם לומד תורה באופן פרטי הוא מקיים בזה מצווה חשובה מאוד, אבל הישיבה היא הרבה יותר מזה. אחד ממטרותיה של הישיבה הוא להבטיח שישמר רצף של לימוד תורה בכל הזמנים ובכל התקופות, ללא הפסקה. זה לא רק ענין פרטי של אדם מסוים, אלא תנאי בסיסי לקיומו של עם ישראל. ברגע שעם ישראל מאבד את הקשר החיוני עם התורה, חלילה, הוא מאבד את יכולת הקיום המופלאה שלו. הוא הופך לעם ככל העמים ואז עלול להגיע חלילה למצב של הכחדה".
שאלה: מה עושה הישיבה באופן אישי לבחור שלומד בה?

"מלבד החשיבות הכללית של לימוד התורה לקיום העולם, יש ללימוד בישיבה ערך גדול מאוד עבור התלמיד הלומד בה. ישיבה היא לא רק מקום שבו רוכשים ידיעות בתורה, המטרה של הישיבה הוא להפוך אותך לבן אדם אחר ובשביל זה לא מספיק שתקפוץ לביקורים מזדמנים כשיש לך זמן פנוי. בשביל זה אתה צריך להיות מונח לגמרי בפנים".
"זה היופי וההזדמנות שהישיבה מעניקה לכל מי שבא בשעריה: ההזדמנות להשקיע את כל-כולך אך ורק בלימוד התורה. בלי עיסוקים מהצד. בלי טרדות והפרעות. בלי לימודים נוספים. רק תורה. הזדמנות כזאת לא חוזרת על עצמה בחיים. בחור שיש לו הזדמנות להיכנס לישיבה צריך לתפוס את ההזדמנות בשתי ידיו ולא לוותר עליה".

רוצה לדבר על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר…

האם יש מי שמדריך אותנו הצעדים הראשונים שלנו בישיבה? כיצד נראים כותלי הפנימיה מבפנים? מותר בכלל לשחק כדורסל? הרב יוסי וייס, רב בישיבת 'דובר טוב' בגבעת זאב, עונה לנו על כל השאלות.
הרב יוסי וייס:
בחור שנכנס לישיבה, כבר כשמגיע כאורח בתחילת דרכו, ישר כולם מקבלים אותו, הצוות והבחורים, בשמחה ואחווה, כאילו מכירים אותו כבר שנים, זאת למרות שהם מכירים אותו כמה דקות בלבד. מיד כשהוא מגיע הוא מקבל כיבוד ושתיה ועוד המון דברם גשמיים, והחשוב מכולם הוא שהוא מקבל את הדבר האמתי: האור של תורה, שבחיים הוא לא טעם ממנו, והוא מציץ ונפגע כבר בפעם הראשונה.

ברגע שבחור עוזב את התיכון ללמוד בישיבה, יש שני סוגי בחורים: יש בחור שמגיע ישר לישיבה עם פנימייה, וחוזר הביתה פעם בשבועיים ליום-יומיים, ויש בחורים שבאים לישיבה בבוקר וחוזרים הביתה בערב, אבל גם הם מחוברים לישיבה, עוזבים את החברים הישנים וההווי הישן ומחליפים אותו בהווי חברתי אמיתי וכשר, וקדוש יותר.

סדר היום-יום בישיבה, הוא כזה: יש את הלימודים וה'סדרים' (זמן לימוד) במהלך היום, אך פעם בשבוע משחקים כדורגל אחר-הצהריים, פעם בשבועיים הולכים לבריכה, טיול סנפלינג או טיול אופניים (בכל פעם מתאימים את האטרקציה כפרס תגמול לבחורים). פעם בשבועיים עושים שבתות בישיבה – דבר שמאד נותן לבחורים והוא המחבר האמתי של בחור לישיבה. בגלל שברגע שבחור אוכל ונהנה עם כולם ביחד, שר איתם ביחד וכו', אחרי שבת פעמים רבות הוא ניגש לומר לי: עכשיו הרגשתי שאני בחור בישיבה! מהשבתות האלה בחור לעתים ומקבל כל ה'אורות'. בליל-שבת בדרך כלל יש 'עונג שבת', במהלכו כל אחד מספר מאיפה הוא הגיע, מה עשה, ואיך מצא את הדרך לישיבה. אצלנו, למשל, יש בחורים מכל מקום בארץ שבאו אלינו לישיבה בגבעת זאב, כל אחד עם נס משלו כיצד הכיר הישיבה ומי שלח אותו אליה.

באופן קבוע, יש בכל מוצאי-שבת מסיבת 'מלווה מלכה', בישיבה שכולם מגיעים אליה. המסיבה נערכת תמיד בליווי גיטרות, פיצות וכו', ויש בה הווי מיוחד מאד.

האווירה בישיבה היא מאד קלילה ונוחה. אין כפייה להיכנס לבית המדרש. כולם עושים זאת מרצון, כי כל אחד שבא – הגיע כי הבין שזה מה שהוא רוצה, וכל אחד הוא ה'משגיח' של עצמו. ב-9 וחצי כבר בית-המדרש מלא כאילו מישהו 'דחף' כל אחד ואחד להגיע, אבל כל אחד מגיע מרצונו הוא. בסדר הלימוד בערב, יש לעתים מרצה אורח שמוסר הרצאה אקטואלית, והערב זהו גם הזמן בו באים בחורים ממדרשיות לבקר בישיבה. ביקורים אלו נותנים לבחורים הלומדים בישיבה 'גאוות יחידה': אנחנו כבר בישיבה, ומה איתכם?

המעניין הוא שבגלל שזו ישיבה בה לומדים בחורים מגיל 14 וחצי ועד אחרי צבא, הקשרים החברתיים מאד מעניינים: יכול להיות בחור שהוא אחרי צבא ויש לו רכב וכסף משלו, והוא ישן עם חבר חדר צעיר ממנו בהרבה באותו החדר והם מדברים על אותם הנושאים, כשרוב הנושאים המדוברים הם לא 'מה עשינו' ומה היה בעבר, אלא 'מה נעשה', כלומר על העתיד. יש יחסים מיוחדים מאד בין החברים: האחד מעביר לשני הרצאות בנגן ה-mp3, דואג לו וכו', ובכלל כל השפה ביניהם היא מכובדת, לא במילים מהרחוב. יש רגש גבוה האחד לשני: כשיש בחור שלא מרגיש טוב, הוא לא צריך לשלוח סמס לחבר: "תכין לי ארוחת צהרים", אלא החבר מעצמו כבר מעלה לו, בכלל בלי שיצטרך לבקש. החברים גם יילכו לראש הישיבה לבקש עבורו כדור אקמול, והראש ישיבה ישר יתעניין בשביל מי זה, מה מצבו ואף יבוא לבקרו.

תמיד אפשר לראות שבחור שיוצא למרכז מסחרי, תמיד ישאל את החברים אם מישהו צריך שהוא יקנה עבורו שם משהו, כי הוא יודע שאם החבר שלו ייצא לשם, גם הוא יציע לקנות עבורו. כלומר, יש הווי מדהים בין האחד לשני, וכולם חיים ממש כמו משפחה, כבר ההתחלה. כשהולכים לטיול, אף אחד לא עולה לאוטובוס אם מישהו אחד נשאר בחוץ. הקשרים החברתיים הללו הם משהו שמאד תורם לקבוצה המגובשת ביחד.

בישיבות לצעירים המתחזקים, מקפידים שיהיה צוות גדול בישיבה, וכך יוצא שאין בחור שאין לו קשר אישי לפחות עם 2 או 3 מהצוות, איתם הוא חש פתוח ויכול לדבר איתם על כל נושא שהוא. אם לעתים הוא חש דכדוך, הוא ידבר עם אחד מהרבנים וזה ייקח אותו למסעדה או למקום בו הם יכולים לדבר ביניהם בשקט. הצוות עצמו דואג מצדו גם לתת לבחורים את ההרגשה הכי טובה.

כל החברים הלומדים בישיבה, מספרים שהם מרגישים לא רק 'חברים', אלא ממש משפחה!
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

אבידור רענן

כיצד השפיע עליך הישיבה?

הישיבה זה הכל, כל החיים יונקים מהישיבה ומנותבים מהרוח ומהכלים שקבלתי שם, גם היום אני חש כבן ישיבה, שלצערו, הפסיק זמנית ללמוד בישיבה אולם ההרגשה היא כי זה דבר זמני בלבד, והשאיפה היא לשוב ולהיות בן ישיבה במלא מובן המילה.

התחושה שחש מי שזכה ללמוד בישיבה היא, כי הישיבה זו הפסגה הדבר החשוב והטוב ביותר שקיים בעולם, בישיבה מתקיימת המשך שלשלת מסירת התורה מסיני ועד היום עי" לימוד התורה שעובר ללא שינוי מגדולי ישראל מצוקי ארץ לתלמידיהם, מהישיבה קיבלתי את הרגש ואת תחושת השליחות כי בן תורה שיושב ולומד זה העיקר זה הדבר החשוב ביותר ששום דבר לא ידמה לו, ובשביל שבני תורה יוכלו לשבת וללמוד יש לעשות הכל! כי אין דבר שישווה לזה בחשיבותו, זהו קיום העולם זה הדבר היחיד שיש לו לקב"ה בעולמו.
איך אתה רואה היום את תקופת הלימודים בישיבה?

תקופת לימודי בישיבה ניתבה את דרכי והכניסה תובנה זו חזק לעצמותי, השיחות של רבני הישיבה, גדולי התורה שזכיתי לשהות במחיצתם בישיבה, השרישו בקרבי את רגש האחריות הזו, את הדאגה והרצון לשרת את בני התורה, ולאפשר להם ככל שיותר לשבת וללמוד במנוחת הנפש. זכיתי לשהות בישיבה במחיצתם של גדולי עולם, עקבתי אחר הליכותיהם, ענוותנותם, מידותיהם הנעלות, הנהגת ה"בן אדם לחברו" המיוחדת שנהגו עם זולתם קטון כגדול, רכותם והיותם מחד כאסקופה הנדרסת לפני כל, אולם כשנגע הדבר לטוהר ההשקפה ולמילי דשמיא עמדו על דעתם – דעת תורה כחומה בצורה. בוודאי שכל הדברים הללו השפיעו עלי רבות ואני מנסה ללכת בדרך זו גם בעשייתי הציבורית.

אין לי ספק, כי מי שצמח וגדל בישיבות הוא זה שיכול להיות נציגם של בני התורה, זר לא יבין זאת, בן ישיבה מבין את צרכיהם, חש ונושם את הווייתם, והוא רואה בתפקידו שליחות וזכות לעצמו להיות עבד לעבדי ד'. וכאמור השאיפה והרצון הפנימי שבוער ולא כבה מכח הצמיחה בישיבה היא לזכות ולשוב לדבר הטוב והחשוב ביותר, ללמוד כבן ישיבה.

רוצה לדבר עם מישהו על ישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

להורים ששואלים אותי כשהבן שלי מסיים בית ספר יסודי. למה כדאי שילך ללמוד בישיבה", אני עונה תשובה ברורה: ילד שמסיים כתה ח' בבית ספר יסודי. עומד בפתחם של שנות ההתבגרות. אלו שנים בהם מתעצבים אישיותו והתנהגותו למשך שנות חייו.

אנחנו כהורים צריכים לחפש עבורו את הטוב ביותר. הישיבה איננה רק מקום לימודים. הישיבה היא מקום חינוך. להבדיל מבית ספר בו התכלית היא הקנית ידע, הרי שבישיבה התכלית היא חינוך לחיי תורה עם דגש לערכים ומוסר. מקצועות חול הם אינם חלק מאישיותו של האדם. לעומת זאת שיעורי מוסר והשקפה מעצבים אישיות.

נכון וחשוב שיהיה לבן אדם מקצוע מפרנס, היות שכך, אנו ממליצים כי בשלב הראשון נתמקד בבניית אישיות ערכית ומוסרית. רק לאחר מכן נוכל להקנות ידע והשכלה.

אדם בעל ערכים הוא חכם יותר, מוסרי יותר וחושב יותר. לימוד התורה מעודד מחשבה עצמאית ומפתח את השכל להבדיל ממקצועות אחרים בהם המטרה היא רק צבירת ידע. לכן הוא יצליח ויהיה מבוקש בכל תחום שיעסוק. כמו מפתח מאסטר הפותח דלתות רבות. כך הישיבה היא המאסטר של החיים!

ולהורים המודאגים מתעודה ומקצוע ביד, אני אומר שכיום ישנם אפשרויות רבות ללימוד מקצוע ותעודת בגרות במסגרות חרדיות לאחר סיום תקופת הלימודים בישיבה.

אחוז המסיימים את בית הספר עם תעודת בגרות הוא הרבה יותר נמוך מאחוז המסיימים עם תעודה במכוני הלימוד השונים. זאת מכיון שבתיכון "מורחים" את לימודי הבגרויות על פני ארבע שנים בזמן שבפועל לא נדרשים לכך יותר מאשר מספר חודשים, אלא רוב הזמן מתבזבז על עניני משמעת וכו'. בעוד שבמכוני ההכשרה מדובר באנשים רציניים שיודעים מה הם רוצים מעצמם, וממוקדים בבחירת מקצוע. כך שמבחינה זו אנחנו לא מפסידים דבר. אנחנו מרוויחים שהילד שלנו נמצא בישיבה- בחברה ערכית, ועובר את גיל הטיפש עשרה במקום המוגן ביותר עבורו.

רוצה לדבר עם מישהו על ישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

מדוע ראוי להקדיש את שנות הנערות כדי ללמוד בישיבה, האם לא ראוי יותר ללמוד לקבלת תואר?

השאלה נובעת מחוסר ידע בסיסי במהות הישיבה, גילאי ה'עשרה' על מורכבותם דורשים כר חינוכי נוח, כי גיל זה יבנה את עתידו של הנער, הישיבה בראש וראשונה הינה חממה חינוכית יוצאת דופן עבור גילאים אלו, כאשר הכלל 'לעולם יהא אדם' מנחה כל צעד ושעל של המחנכים ומתווי הדרך, עיצוב האישיות כאדם, כבוגר וכן כיהודי מתרחש בינות כתלי הישיבה, הלימוד בישיבה אינו לימוד שכלי ועיוני בלבד כבמוסדות האחרים לבני גיל זה אלא דגש מיוחד מושם על חינוכו של כל נער ונער באופן פרטני למען יעצב בה את אישיותו לעתיד, עיצוב זה משפיע על הנער חינוכית ומחשבתית כאחד.

כאשר אומר אתה חינוכית למה הכוונה?

כדי לענות על כך חובה עלי להבהיר מהו אופן הלימוד הנהוג בישיבות משום שסדרי הלימוד ומתכונתם, אלו המשפיעים על האדם ומחנכים אותו לבגרות ובשלות, לשם השוואה, במוסדות להשכלה גבוהה הידע הבסיסי נרכש על ידי האזנה למרצה אשר הוא מציג את עיקר הדברים ולאחר מכן פונים הסטודנטים להכנת שיעורי הבית (אלו שלא נרדמו במהלך ההרצאה…), לעומת צורת הקניית ידע זו בישיבות אין הדבר כך, בהיכל הישיבה יושבים התלמידים ושוקדים על לימודם באופן עצמאי כאשר זוגות זוגות עמלים להבין מה נאמר בספר הלימוד ובתורנות כל אחד ואחד מרצה הוא ולא מאזין פסיבי, כמובן שישנם אנשי צוות הקשובים לשאלות הבחורים ויענו לכל פניה, גישה זו היא המבשילה את הנער הצעיר ומבגרת אותו חינוכית כאשר רכון הוא על ספרו בדיוק כאותו רב המכין את שיעורו, טיפ נוסף אשר נותן לנו לימוד זה הוא שאין זה כרכישת ידע ותו לא אלא גם הרגש תופס מקום של כבוד במהלך הלימוד בעת הוויכוח עם החבר או ההסכמה עמו, למעשה רק בסוף השבוע כאשר הסוגיא הנלמדת נלמדה ונשנתה שוב ושוב יגיע ראש הישיבה ובשיעורו ייתן את ההיבט שלו וינתח את הנלמד מנקודת מבטו.

חדד לנו בבקשה מה התועלת המחשבתית בלימוד זה?

כפי שאמרתי, בהיות שהנער לא מקבל את הדברים על ידי מרצה העומד לפניו ומראה לו באצבע 'כזה ראה וקדש' אלא הידע נרכש על ידי ליבון הנושא בין הנער לבין בר שיחו דבר זה מרגיל את הנער להפעיל את כוח המחשבה שניחן בו ועל ידי כן יחדד את תפיסתו, כיוון חשיבה זה ילווה אותו בכל מהלך חייו.

ומה בדבר תכני הלימוד?

גם תכני הלימוד קשורים הם לסעיף הקודם, תכנים אלו מפתחים אצל הנער חשיבה לוגית ברמות גבוהות מגיל צעיר, עובדה היא כי בוגרי הישיבות בהגיעם להשלים בגרויות בשלב מאוחר יותר בחייהם נוחלים הם הצלחה הרבה מעבר לממוצע הארצי בבחינות אלו על כי חשיבתם הלוגית פותחה בגיל צעיר.

על פי האמור הישיבה הינה מתכון בטוח לעתיד האדם באשר הוא, מכשירה היא את הנער לקראת החיים, נותנת כלים להתמודדות עם כל האתגרים שיבואו עליו וזה עוד לפני הערך של לימוד התורה שהוא ערך עליון בפני עצמו.

לסיום נשאל מה תרמה לך הישיבה בבניין אישיותך?

הישיבה מעבר לכל הערכים שרכשתי בה הטביעה בי את הנתינה כערך עליון, חסד, נתינה ומחשבה על הזולת שם למדתי, הסיוע לתלמיד נחשל, העזרה לתלמיד שבא מבית בעל אמצעים דלים, הגמחי"ם הרבים הפעילים בין כתלי הישיבה מגמ"ח לדפי נייר וכלי כתיבה עד גמ"ח למקצץ ציפורניים או מגהץ דרך גמ"ח לכסף קטן לנסיעות, הישיבה היא אנטי תזה לישראליות ולמערביות אשר בתרבויות אלו כל אחד חושב על עצמו בלבד ומלמדת נתינה ומידות טובות מה הן.

רוצה לדבר עם מישהו על ישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

קוראים לו הרב אביגדור ברנשטיין, והוא מלמד תורה לצעירים בישיבות ובמסגרות שונות, בנוסף לכך הוא מפעיל עשרות פרויקטים בתורה ויהדות.

אולי תנסה להסביר לאלו המתלבטים, מה ישיבה עושה ללומד בה, ומדוע כדאי לצעירים להיכנס ללימודים בישיבה.

הישיבה היא 'כור ההיתוך' ליהדות, רבים מבעלי התשובה נשבים בתחילת דרכם בקסם ה'אורות' שיש ביהדות ובעקבות כך מקבלים על עצמם עול מלכות שמים, אך מה קורה כאשר 'אורות' אלו מתעמעמים מעט, בדרך כלל חווה הבחור נפילה ברוחניותו, תופעה זו נחסכת ממי שבחר ללמוד בישיבה. בישיבה 'אורותיו' אינם מתעמעמים כי על ידי לימוד התורה 'אור' זה מקבל מימד נוסף, מימד עמוק של לימוד התורה. הרגש שהיה מנת חלקו של בעל התשובה בתחילת דרכו מפנה את מקומו לשכל ולכך אין תחליף, ידוע הדבר כי בכל הגלויות, בכל עיירה בה פעלה ישיבה המקום לא פסק מיהדותו על אף הפרעות והמשברים בחיי הדת והמדינה, דבר המוכיח את השפעתה של הישיבה על כל סביבתה ולא רק על לומדיה, חיזוק השורשים במקומו העמוק ביותר יגיע על ידי הישיבה, אין קיצורי דרך!

כאשר בא אדם לחסות בצל התורה הקדושה יש צורך שהיהדות תיכנס לו לנשמה, לכל עצמותיו, באם לא יעבור צעיר זה את כור ההיתוך הישיבתי, אז כל יהדותו שרכש בהרצאות ובסמינרים תישאר חיצונית, ויש חשש שכל ששמע לא יחדור לעומק בשרו.

האם אתה יכול להבחין בין מי שלמד בישיבה לבין אחד שלא עבר בין כותלי הישיבה?

בוודאי, גם על בעלי תשובה עם וותק של 20 שנה ניתן להבחין אם היו במסגרת המדוברת אם לאו, הדבר מתבטא בשולחן השבת שלהם, רמת הרוחניות ורמת לימוד התורה אצלם אף היא שונה, כמו כן ניכר הדבר בחינוך הילדים ובפרט בקשר שיש לזה שכן עבר את התהליך הישיבתי עם רבני הישיבה התומכים ומחזקים אותו לכל אורך הדרך, וכל הנ"ל הוא על קצה קצהו של המזלג, למעשה מי שנמצא בחוץ ולא חווה את חיי הישיבה מקרוב ייתכן שלא יבין על מה אני שח.

ומה לומדים בישיבה?

על שאלה זו ענה ר' שמשון פינקוס זצ"ל כי באוניברסיטה לומדים כיצד לייצר מכונית, מקרר או מצלמה אך בישיבה מייצרים 'מענטש' [בן אדם], בישיבה לומדים להיות אנשים, התורה משנה את הבן אדם ומעצבת אותו מחדש, לא לחינם נמשלה התורה לאש על כי רק היא מכל ארבעת היסודות [רוח, מים, עפר ואש] באם תתערב עם יסוד שונה ממנה תהפוך את צורתו, אש מאדה את המים, מלחכת את העפר ואף את החמצן – הרוח מכלה היא.

רוצה לדבר על הישיבה או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

מאיר אברהמי

7:00

להתחיל סדר יום בישיבה, הוא לא להתחיל סדר יום כמו בכל מקום אחר. ההרגשה כשקמים מהשינה היא נפלאה, קמים לעוד יום לעבוד את ה' מתוך שמחה! סדר היום בישיבה מתחיל בתפילת שחרית בבוקר. כשבחוץ הציפורים מצייצות והרחוב שקט, אנחנו קמים להתפלל לפני ה', ברוגע ובשלווה, מתוך שמחה, התלהבות והתרגשות. מתפללים על כל רגע ורגע בחיינו, ועל כל אחד מקרובינו היקרים. כל הבחורים מתפללים יחד, והתפילה היא פשוט שמימית…

אחרי התפילה, כש"הרעב לתורה" כבר מתחיל להציק, בדרך-כלל יש שיעור קצר בהלכה. במשך כמה דקות מתקבצים הבחורים ביחד, לשמוע עוד ועוד הלכות, כיצד להפוך את החיים לחיים אמיתיים ומאושרים לפי היהדות.
8:00

אחרי התפילה, אחרי שהתפללנו כולנו יחד לאלוקים מתוך הלב ומתוך התרגשות אמיתית, הבחורים נכנסים יחדיו לארוחת הבוקר, ארוחה בריאה ומזינה, שהיא כידוע כמו שכתוב בחז"ל חשובה ותורמת לחיזוק הגוף. וגם בחלק הגשמי אף בחור לא מרגיש חסר, הכל ממש כמו בבית! ארוחת הבוקר מגוונת וכוללת בין השאר דגני בוקר, סלט, חביתות למיניהן, חלב, יוגורטים, גבינות צהובות, כאשר בימים מיוחדים יותר, כמו ראש חודש או אף סופי-שבוע, מוסיפים עוד איזה משהו טוב לארוחה. הכל כדי שיהיה לבחור, כמה שיותר טוב וטעים! גם את ארוחת הבוקר הבחורים נהנים להפוך ל"ארוחה של תורה", ואחד הבחורים יגיד בדרך כלל איזו הלכה. אחר כך, לכל תלמיד יש זמן חופשי של 20 דקות, בהן אפשר לעשות מה שרוצים לפני תחילת היום: לסדר את החדר או כל משהו אחר ואישי שהבחור רוצה לעשות. יש כאלה שמרוב החשק לתורה, אפילו את הזמן הזה מנצלים לתורה, ובזמן הזה לומדים לימוד משלהם, כמו פרשת שבוע, חומש ונביאים. אין לנו גאווה גדולה יותר מלראות אותם יושבים בזמן הפנוי שלהם ולומדים, ויש לא מעט כאלה.
9:00

אחרי ארוחת הבוקר הדשנה, הבחורים כבר כל-כך רוצים להיכנס ללימוד, והם זורמים מיד לבית המדרש. הלימוד של היום מתחיל בסדר הלימוד של הבוקר (המכונה "סדר בוקר", או "סדר א'"), בו כל בחור יושב ולומד גמרא בסיוע של רב/אברך אישי שלומד אתו בחברותא. אח! אין כמו הלימוד הזה, מתוך הטעם הטוב והמתוק של לימוד הגמרא. האברכים איתם לומדים הבחורים, אלו הם אברכים שכבר יש להם טעם טוב בלימוד, ומצליחים להדביק את הבחורים בטעם הטוב הזה ולפתוח להם צוהר ללימוד הגמרא: הבחורים כל-כך נהנים לדעת בעצמם כיצד לפתוח גמרא, כיצד לומדים נכון. וכך הם לאט לאט הם בעצמם נהיים ה"מלמדים" של האברכים. הם שואלים שאלות, דנים ביחד, והלימוד המתוק נהיה משותף ומחבר את שניהם לתורת חיים שנתן לנו הקב"ה! לא ייאמן עד כמה הזמן של ה"סדר" הזה חולף ביעף, כך אומרים כל הבחורים. התלמידים כה רתוקים לאברך שלומד איתם, עד שהזמן עובר מהר מאד. הבחור הלומד, בונה את הלימוד והלימוד בונה את הבחור!
12:00

אחרי שמבינים את דף הגמרא הנלמד, ואתה חי את הרקע של הסוגיא בגמרא באופן חד וברור, הולכים לשמוע את השיעור. השיעור המסכם והמהנה שנסוב על מה שנלמד בסדר הלימוד שלפניו. הרב "חי" את השיעור, הוא תמיד מגרה את התלמידים בשאלה מרתקת, וכולם דנים ביחד, לדעת מה הקב"ה אומר לנו על השאלה הזאת. כל בחור מרגיש חלק בשיעור! כל בחור מרגיש שהוא רוצה לטעום את הטעם הטוב של התורה, ושואל ומתרץ כדי להגיע לאמת.
13:00

אחר כך מתקיימת ארוחת הצהרים, שתתן לנו כח להמשיך את היום, בלימוד התורה מתוך המתיקות האמיתית. ארוחת הצהרים היא בשרית, וזו ארוחה מזינה עם אוכל טעים וביתי, באווירה חמה ונעימה ובצוותא. החברים משוחחים ביחד, פוגשים אחד את השני, ולמרות שהם יכולים לדבר על כל נושא שבעולם, מרתק לראות כיצד הם מחליפים חוויות מהשיעור ומסדר היום בלימוד עד עכשיו. למה? כי הלימוד כל כך מתוק בעיניהם! זה נושא השיחה הכי מתוק בעולם!

אח"כ הולכים למנוחת צהרים, כשיש בחורים העושים אז כל מיני עיסוקים משלהם, כמו ספורט, לימודים לבגרויות וכו'.
15:30

אחרי מנוחה הצהרים, מתקיימת תפילת מנחה, ולפעמים אחרי התפילה אחד הרבנים מוסר דבר תורה קצר, להמשך המרץ של הבחורים וכדי 'לתדלק' את החבר'ה לקראת המשך הלימוד. הבחורים נהנים, ורוצים להמשיך וללמוד בגמרא שוב!
16:15-19:00

זמן הלימוד של אחר הצהרים מתחיל בשיעור נוסף, שיעור קליל מעט יותר ובצורה מהירה יותר ובהספק מהיר יותר, מבלי להיכנס לעומק ושורש הדברים אלא רק בשביל לתת רקע כללי על הנלמד, ואח"כ מתקיימת חזרה על השיעור הזה.

הבחורים יושבים יחד, שומעים את הרב, וכל כך נהנים לשמוע מושגים חדשים וללמוד עוד ועוד דברים.

מאוחר יותר, יקשיבו הבחורים גם לשיעורים במחשבת ישראל ובהלכה מרבני הישיבה או מרבנים חיצוניים ומרצים אורחים שבאים ומוסרים שיחה. אלו הן שיחות מרתקות שאף אחד מהם לא מוכן לוותר עליהן. לאחר מכן מתקיימת ארוחת הערב.

אחרי ארוחת ערב מתקיים 'סדר מוסר', בו כל אחד לומד בספר מוסר או מחשבה שבא לו, כדי להבין כיצד להיות יהודי טוב יותר, כיצד לשפר עוד ועוד את המידות, ואחרי זה מתפללים כולם יחד תפילת ערבית.
21:00

את יום הלימודים המהנה, מתוך מתיקות ואהבת התורה, חותם 'סדר שלישי', שהוא סדר די 'חופשי', לכל אחד לפי דרכו. בשלב הראשון של אלה המגיעים לישיבה, זה יותר סדר חופשי, ובזמן הזה הם עושים דברים שבא להם לעשות, כמו כושר וכו', אבל אנחנו מאד נהנים לראות כיצד ככל שבחור נמצא יותר זמן בישיבה, רוצה ללמוד גם בזמן הזה… הוא רוצה להספיק עוד ועוד תורת ה'! אתה פשוט נשאב לבד לבית המדרש, וכבר אין לך על זה שליטה… ואתה יושב ולומד ולומד, ולא מפסיק לרצות ללמוד עוד ועוד!

אגב, יש כמה שעות פנאי לכל בחור במהלך היום: בצהרים או בערב הוא יכול לעשות ספורט, וישנם חדרי כושר ברבות מהישיבות. כמו כן בחור יכול בשעות הללו לעשות השלמת בגרויות. בערב הוא יכול גם לעשות סיבוב בחוץ, להתאוורר ולהחליף כח, לעשות ספורט או לשחק עם החבר'ה כדורסל וכו'. זה עושה טוב לבחורים, כך שלמחרת הם אפילו ילמדו טוב יותר, ועם חשק גדול יותר. לפעמים אפילו יוצאים כל התלמידים ביחד לכדורגל או כדורסל לפנות ערב, למגרש ספורט או אפילו לבריכה. וגם המשחקים הללו נערכים מתוך אהבת חברים, באווירה שיש רק בקרב תלמידי הישיבות!

בכל ישיבה וישיבה ישנם רבנים מקסימים שממש אי-אפשר להשתחרר מהם, וכל שאלה קטנה אתה שואל איתם. הרב תמיד יתעניין בתלמיד, וישאל: מה שלום ההורים? הסבתא? הדודה? הבן-דוד?… ואם יש יומולדת לבחור, תמיד יחגגו לו אותו בישיבה. רק היום אני עצמי עשיתי במהלך שיעור שמסרתי בישיבה הפתעה לתלמיד שהיה לו יומולדת, שיבחתי אותו לפני כולם על הצעדים שלו, הבאתי לו איזו מתנה נחמדה, וכולם בירכו אותו. זה כל כך עושה את הבחור מאושר, ומחבר אותו לרב.

וזה לא ייאמן כמה סיפוק הלימוד בישיבה מביא לבחור: בחור שמגיע לישיבה ואומר בתחילה: איך אני אחזיק מעמד אפילו שעתיים ממהלך היום, הרי אפילו בשיעור תורה של שעה אני לא מחזיק מעמד? בסוף היום הוא אומר: וואי, לא הרגשתי בכלל שהזמן עבר… ולמה? כי השיעורים מעניינים ומגוונים, יש בהם סיפורים עם שאלות והם פשוט מרתקים, ממש כמו חידות שאנחנו מפצחים. וכל זה כשהוא יודע שהוא עוסק בתורת האמת, תורתו של הקב"ה!

וגם בישיבה, כשיש צורך – משחררים את הבחור, והרב לפעמים יכול לגשת לבחור ולומר לו: אני רוצה שתיסע קצת הביתה, תרגיש אווירה של בית. הרב, הוא ממש כמו האבא של הבחור לכל דבר.

וכמובן, העונג הגדול הוא בשבתות בישיבה, שהן עולם קסום ונפלא שאף בחור לא מוכן לוותר עליו. האווירה בצוותא של מרגוע ושלווה, השירה יוצרת אווירה קסומה, של שבת המלכה ואנחנו הנסיכים.

בקיצור, החיים בישיבה הם החיים הטובים ביותר!

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

לשלמה שטיין

קיימת היום תופעה מדהימה, לפיה נערים צעירים ביותר, לעיתים אפילו בגילאי שלוש עשרה וארבע עשרה, מבקשים להתקרב אל התורה. אין כמעט עיר או ישוב בארץ שלא מתקיימים שבהם שיעורי תורה לנוער. מאות מדרשיות ללימודי גמרא נפתחו בשנים האחרונות, ובכולם משתתפים מדי יום עשרות בני נוער חילונים.

היו נערים רבים שביקשו לעלות שלב נוסף בכל הקשור ללימוד התורה עבורם הוקמו הישיבות הקדושות.

כששואלים אותי איך אני מסביר תופעה מיוחדת כל כך, שבחורים צעירים כמעט ילדים, רוצים להתנתק מכל העולם המתירני בו הם חיו עד כה. אני עונה: אין לזה הסבר הגיוני, זו המציאות.

אני יכול רק לספר על התמודדויות אותם חווים הבחורים. מדובר בנערים בעלי נפש רגישה וטהורה שפשוט מחפשים איך להיות מחוברים לבורא העולם ולתורתו. הם מתמודדים עם חברה שלא מבינה את הצעד בו נקטו, אך ידיעת האמת מחזקת אותם בדרכם. אני מסביר להם כי קושי הוא דבר טבעי ואין להיבהל ממנו.

תלמיד שלי בא אלי בשאלה: "הרי אני לעולם לא אהיה ענק בתורה אז אולי אין לי מה לחפש בישיבה?", עניתי לו: "מי אמר שלא תצליח בכך, ומי אומר שבאמת אתה הוא זה שצריך להיות 'גדול הדור' שאתה כבר קובע שאין לך סיכוי, הקב"ה לא ישאל אותך – מדוע לא היית משה רבינו, אלא מדוע לא היית אתה – קובי אסולין מכפר סבא . אתה- עם הכוחות, התכונות וההתמודדויות שלך! אם השתדלת לעשות רצון ד', אתה גדול!

הקב"ה אומר לך פתח לי פתח כחודו של מחט. ואני אפתח לך פתח כפתחו של אולם. אתה צריך לעשות את שלך. את התוצאות תשאיר לבורא עולם.

לשיחה עם הרב נתי וינגרטן: 052-7622507

יש לך שאלות? רוצה לדבר על ישיבה, או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או לשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

כל מי שנקלע אי פעם לבית החולים 'לניאדו' בקריית צאנז בנתניה, לא יכול שלא להוציא קריאת התפעלות מפיו. מדובר בקמפוס ענק המשתרע על פני ארבעה בנייני ענק המכילים עשרות מחלקות חיוניות: חדרי מיון מהמתקדמים בישראל, מכון הלב שם מתבצעים מאות צנתורים והשתלות קוצבים, אגף כירורגי שבו מבוצעים אלפי ניתוחים בשנה, יחידה לסוכרת המרכזת במקום אחד את כל המומחים, מכונים שונים בהם מבוצעים אלפי בדיקות בשנה, בית ספר ייחודי ללימודי אחיות על טהרת הקודש ועוד שורה של מחלקות ותתי מחלקות המעסיקות יחדיו כאלף וחמש מאות עובדים!

לניאדו הוא המעסיק השני בגודלו בנתניה אחרי העירייה!

ברוכים הבאים לבית החולים לניאדו, על כ-1,500 עובדיו, המנוהל על ידי מנכ"ל אשר את ההכשרה המקצועית שלו לא עשה בחמש עשרה שנות לימוד מפרכות באקדמיה, אלא בהרבה שנות לימוד של גמרא ותוספות בין כתלי תלמוד תורה וישיבת צאנז המעטירה. אלו שנות הלימוד היחידות הרשומות ברזומה האישי של המנכ"ל הרב חיים המרמן.

מרכז רפואי צאנז נוסד לפני כארבעים שנה על ידי כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע, התחיל את דרכו עם מחלקת יולדות קטנה ובמרוצת השנים התפתחה, בברכתו ובהכוונתו של כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א, למימדים עצומים ונחשב כיום לאחד מבתי החולים המובילים באזור השרון ומשרת כיום אוכלוסיה של כשלוש מאות אלף נפש. ולהזכירכם, בניגוד לשאר בתי החולים הממשלתיים, לניאדו הוא בית חולים פרטי שאינו נהנה מתקציב ממשלתי נדיב. כל ההתפתחות שלו מבוססת על תרומות של נדיבי לב בלבד.

יתירה על כך, על פי הוראתו של האדמו"ר, השיקול היחידי המנחה של בית החולים הוא אך ורק הצלת חיי אדם. מסיבה זו, רוב רובם של המחלקות והמכונים בלניאדו, אינם מחזיקים את עצמם מבחינה כלכלית, אלא מיועדים נטו למטרת הצלת חיים.

מי שמנהל ומנווט כיום את בית החולים בהצלחה בלתי מבוטלת, הוא המנכ"ל הרב חיים המרמן, שנושם את ההוויה של בית החולים כבר עשרים שנה. הוא החל את תפקידו "מלמטה", שימש כעוזר מנכ"ל, לאחר מכן מונה לגזבר ומשם קודם לחשב. מכאן ועד לכסא הסמנכ"ל ולאחר מכן לתפקיד המנכ"ל, הדרך לא הייתה ארוכה מידי.

בברכת קודשו של מורו ורבו כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א, נכנס המרמן לעבודה בבית החולים, לאחר שזיהה בו את כושר הארגון והיכולת בקבלת החלטות מושכלות ללא גמגום, וכך עמד על גביו והצעיד אותו קדימה במעלה התפקידים הבכירים עד להתמנותו כמנכ"ל בית החולים.

חלק ניכר מהצלחתו בתפקיד, הוא העובדה שבדרכו לכס המנכ"ל עבר המרמן את כל שרשרת התפקידים הרלוונטיים. כבר בתחילת עבודתו בלניאדו למד במהירות כיצד מתפקד המוסד הרפואי הענק ונחשף לראשונה למונחים הרפואיים המקצועיים ומה הם בדיוק משמעותם.

לאחר מכן, בכל התפקידים הבאים, התוודע יותר ויותר למערכת הפיננסית ולצורת קבלת ההחלטות בבית החולים, מה שאיפשר לו לקדם את בית החולים בצורה מרשימה ויוצאת מהכלל.

התנהלות מול בוגרי אקדמיה

לציבור החרדי יש הרבה מאוד מנהלים מוכשרים, מנהלי מוסדות, ארגונים, עמותות, אנשי עסקים-המעסיקים עשרות, ולעיתים אף מאות, עובדים מתחתם והם ההוכחה הברורה ביותר כי כדי להיות מנכ"ל מוצלח ולהצעיד את המוסד קדימה, אין צורך בלימודים של חמש יחידות במתמטיקה ושמיעת הרצאות משעממות באוריינות במשך שנתיים.

עם הרבה סייעתא דישמייא ותפילות בפני בורא כל עולמים-ניתן לקצור את פירות ההצלחה, לא פחות ממנכ"ל בית חולים מקביל המעונב, שלמד באקדמיה במשך שנים רבות.

אולם יש הבדל ברור: בכדי לנהל, למשל, בית דפוס עם עשרים עובדים, צריך להכיר היטב את תחום ההדפסה, ספקים, לקוחות וכו', ואילו בכל מה שקשור להתנהלות מול העובדים, שרובם הם אנשי עמל, מספיק להתנהל מולם ביושר ובהגינות וכמובן לשלם בזמן את המשכורות. העובדים תמיד ירגישו את עצמם כפופים לבוס.

בבית חולים העסק שונה לחלוטין: העובדים הם מנהלי מחלקות בכירים ורופאים ידועי שם. מאחורי כל אחד מהם עשר שנות לימוד באקדמיה הכוללת שני תארים פלוס דוקטורט, מה שתורם רבות להרגשת חשיבות עצמית.

כל מי שנזקק פעם לשרותו של רופא, יכול להעיד על כך. ככל שתפקידו של הרופא הוא בכיר יותר, כך קשה יותר לדבר אליו בגובה העיניים. וכאן בבית החולים, לא מדובר ברופא אחד, אלא בעשרות! לדעת להתנהל מולם בצורה נכונה ומושכלת, היא אחד המקצועות הקשים ביותר.

ואם כלל זה אמור בכל בית חולים, שם בדר"כ המנכ"ל נושא בתואר ד"ר- בלניאדו, שהתעודה היחידה של המנכ"ל הוא על היבחנותו בהצלחה על מאות דפי גמרא בישיבה, הדברים מסובכים פי כמה וכמה.

בדיוק בנישה הזו, הצליח הרב המרמן למצוא את שביל הזהב. הוא כבש את ליבם של הרופאים ושאר העובדים, ואלו מצידם מתייחסים אליו בהתאם. זה לא דבר שמובן מאליו וזה לא קורה באופן אוטומטי. הרופאים בודקים כל העת, יום-יום אחר התוצאות בשטח. כשהם רואים שהעסק מתנהל בצורה מקצועית והגונה, הם נותנים את הגיבוי המלא.

ניהול שוטף ופיתוח

"את ניהול בית החולים צריך לחלק לשני חלקים מרכזיים", מסביר מנכ"ל בית החולים הרב חיים המרמן, "ניהול שוטף ופיתוח. בית חולים אינו יכול להרשות לעצמו להזדנב מאחור, בשעה שהטכנולוגיה הרפואית מתקדמת כל העת בצעדי ענק קדימה. בית החולים נמצא כל העת עם היד על הדופק: כל מכשיר רפואי חדש שיוצא לשוק, נבדק ע"י מומחי מחלק הנדסה ביו-רפואית ולאחר מכן מתבצעת הרכישה לטובת החולים המאושפזים בלניאדו.

הרב המרמן מחדד את הנושא: "אם בעבר הרופאים היו כותבים את הדיאגנוזה שלהם על מצבו הרפואי של החולה בכתב יד, כיום הכל ממוחשב; אם בעבר הזמנת תור נעשתה בצורה ידנית ביומן, כיום הכל התמחשב.

"הדבר היחיד שלא השתנה אצל הרופאים הוא החלוק הלבן. חוץ מזה, הכל עובד כיום בצורה ממוחשבת ומתקדמת. הרופא מגיע למיטת החולה, כשמאחוריו עגלה קטנה עם מחשב נייד. הוא מקליד את הנתונים, בודק את תוצאות הבדיקה שהגיעו היישר מהמעבדה, מנתח במהירות את המשמעויות, מקליד את המשך הטיפול (שנקלט ישירות במערכת של האחיות במחלקה) וממשיך לחולה הבא בתור.

"וזה לא רק בתחום המחשוב. כל הנושא של טיפולים רפואיים, מתקדמים כל העת. ישנם מחקרים חדשים, שיטות חדשות ומתקדמות והכל עובד בקצב מהיר ביותר. בית החולים חייב להדביק את הקצב. אם אתה נחשל ועומד מאחור בפיגור, כל העסק עומד לקראת קריסה מיידית. זה להיות או לחדול", מגדיר הרב המרמן את דעתו בקצרה.

אולם מעבר לכך, ניתן דגש מיוחד בלניאדו בנושא הפיתוח: פיתוח מחלקות חדשות ובניית בניינים חדשים. בכל שנה נפתחות בלניאדו מחלקות חדשות ומתקדמות. קצב הבניה בלניאדו מרשים בכל קנה מידה: או בונים אגף חדש, או מוסיפים אגף נוסף לבניין קיים. הטרקטורים מעולם לא עזבו את מתחם בית החולים לניאדו…

ויש גם את הניהול השוטף. תשאלו כל מנהל המעסיק כמה עשרות עובדים, איזה לחץ יש לו לפני העשירי לחודש הלועזי, כעת תכפילו את זה לאלף וחמש מאות עובדים. זוהי מערכת ענקית בכל קנה מידה, הדורשת ניהול מקצועי.

ונחזור לנושא הפיתוח: כפי שכבר ציינו מקודם, הממשלה אינה מתקצבת את לניאדו כמו שאר בתי החולים הממשלתיים, מה שמצריך את לניאדו לגייס תרומות בצורה יצירתית. ואכן, בית החולים מעסיק צוות שלם שכולל אף אגף יחסי ציבור, הפועל מול התורמים בחו"ל, במקביל לפעילות של וועד הידידים העולמי של לניאדו- שיחדיו פועלים לגייס תרומות למען פיתוחו ושגשוגו של לניאדו.

קידוש שם שמיים

חלק נוסף הכרוך בפיתוח בית החולים, הוא אגף המחשוב בראשותו של ר' נתן דיסלרוף, שלאחרונה אף נבחר על ידי משרד הבריאות לעמוד בראש צוות לבניית מאגר לאומי לתרופות. מדובר בענף שמועסקים בו בכירים בענף ההיי-טק, השוקדים כל העת על פיתוח תוכנות חדשות למען הרופאים ולניהול בית החולים. באגף המחשוב יושבים עם הרופאים ומנהלי המחלקות, שומעים מהם מה דרוש להם, ולפי דרישותיהם מתכנתים את מערכת המחשוב.

בגלל ההשקעה העצומה בתחום זה, נחשב כיום לניאדו לאחד מבתי החולים המובילים בתחום ההתפתחות הטכנולוגית. "אם אנחנו לא יכולים להביא את הטוב ביותר, עדיף שלא להיכנס בזה בכלל", מטמיע המנכ"ל את התובנה ששמע אין ספור פעמים בקודש פנימה.

התוצאות ניכרות היטב בשטח: בכל הבקרות שנערכו בלניאדו על ידי משרדי הממשלה השונים, הם הביעו את התפעלותם מצורת התפקוד המקצועי של הצוות ועל היערכות של בית החולים לכל שעת חירום. לניאדו עומד בכל הפרמטרים המקצועיים.

בית החולים לניאדו זוכה לקדש שם שמיים בהתנהלותו המקצועית, ברמתו הרפואית הגבוהה וביחס האישי המוענק לכל חולה וחולה, כשכולם נוכחים לראות שיהודים חרדיים מסוגלים לנהל מרכז רפואי כה גדול בהצלחה מרשימה, מבלי לפגוע בכהוא זה בקוצו של יו"ד בנושא הלכה.

הנושא של היחס האישי לחולים המאושפזים, הפך זה מכבר לאחד מסימני ההיכר של לניאדו. הצוות משקיע את כל הנשמה והמסירות בעבודת הקודש והיחס שהחולים מקבלים כאן הוא מהטובים ביותר בשירות הרפואי בישראל.

אגב, ההשקעה היא לא רק בתחום הרפואי והמחשוב, אלא גם בפיתוח הסביבתי. בשנים האחרונות הושקעו סכומי עתק בפיתוח הסביבתי, והכל מסביב פורח ומלבלב. החולים שיוצאים לטייל מחוץ לחדר הקטן שם הם מאושפזים, יכולים לנוח תחת צילו של עץ דקל וליהנות מבריזה קרירה המגיעה ישירות משפת הים הסמוך.

טיפוח, פיתוח ופיקוח

אין זה סוד כי תפקיד של מנכ"ל בית חולים, הוא אחד התפקידים הקשים ביותר שאין בו לא יום ולא לילה, האם במבט לאחור היית נכנס לתפקיד זה מלכתחילה? – אנחנו שואלים את המנכ"ל, הרב חיים המרמן.

"השאלה היא לא ממש רלוונטית אצלי, שכן בתפקיד זה אני מרגיש תחושת שליחות 24 שעות ביממה. מי שמינה אותי לתפקיד, הוא כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א, ושליח עושה את שליחותו. זהו תפקיד שכל כולו דאגה למען החולים והצלת חיים. גם לאחר יום עבודה שבו אני מרגיש ממוטט מלחץ העבודה, עצם העובדה שאני יודע שבזכות העבודה שלי אני מציל חיי אדם, מביאה לי סיפוק ונותנת את הכוחות להמשיך בתפקיד זה".

כאן מרחיב הרב המרמן על המורכבות שבתפקיד: "לנהל בית חולים ממשלתי זה דבר אחד, ולנהל בית חולים פרטי, וק"ו חרדי, זה דבר אחד. יש כאן מורכבות עדינה ביותר וצריך לפסוע בזהירות על קו התפר. שום חומרה או הקפדה על ההלכה, לא באה ח"ו על חשבון הרפואה. צריך רק לדעת כיצד לפסוע על שביל הזהב.

"קח לדוגמא את נושא השביתה של כלל בתי החולים בארץ. מבלי להיכנס למניעים של מערך הרפואה בארץ, כל רופא שנכנס לעבוד בלניאדו יודע שכאן לא שובתים. זוהי אחת מתקנות היסוד שקבע המייסד, כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע. עכשיו התפקיד הוא רק להתנהל בחכמה ובתבונה ולהלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.

"זוהי, כאמור, דוגמא של השבוע האחרון. אבל הדילמה הזו, מלווה אותו כל יום וכל שעה. בלי ברכתו של הרבי שליט"א המעורה בכל עניין ושאני זוכה לקבל את עצתו וברכתו על כל צעד ושעל, לא הייתי שורד בתפקיד הקשה והמסובך הזה".

"אני חייב לציין את פעילותו של סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, שחולל מהפיכה מדהימה במערכת הבריאות בארץ ומגיע לו את כל הקרדיט על כך, מעבר לכך שהוא גם ידיד אישי של לניאדו ועומד לימינו בכל עת מצוא".

כאחד שמעולם לא למד את מקצוע הרפואה, כיצד, בעצם, אתה יכול להחליט בנושאים הרי גורל כאלו? – אנו שואלים את הרב המרמן.

"תראה, אולי לאדם מבחוץ השמות הלועזיים והארוכים של המונחים הרפואיים נראים מפחידים, אבל בפועל לאחר שנים של עבודה שוטפת עם הרופאים, אתה מתחיל לקלוט את המושגים הרפואיים ולהבין כיצד צריך לפעול. כמובן, באם אני רואה שאני לא מספיק בקי בחומר, אני מתייעץ עם מומחי רפואה ורק אז מקבל את ההחלטה. מכל מלמדי השכלתי, אמר כבר החכם מכל אדם".

לצורך הכנת הכתבה הייתי כאן בבית החולים בשעות האחרונות ושמתי לב, שלחדר שלך מתנקזות שאלות, החל מרכישת ציוד רפואי חדש, עבור בהכרעה על הוספת תקנים חדשים למחלקה פנימית ג' וכלה בהחלטה על תחילת עבודה עם ספק חדש. אתה מסוגל להתנהל עם כל הכאב ראש הזה לבד? – אנו מבררים.

"נכון שבסופו של דבר אני מקבל את ההחלטה הסופית, אבל ב"ה יש לנו כאן צוות גדול שכל אחד מהם עושה את עבודתו נאמנה. לאחר שהם בודקים את הנושא היטב, הם מגישים לי את המלצותיהם ובאם הכל נראה בסדר ותקין, אני חותם עליו. נכון שבסופו של יום האחריות אמנם מוטלת עלי, אבל צריך לתת את הקרדיט המתאים לצוות הנפלא בבית החולים"

רוב אנשי הצוות, כולל הצוות הרפואי הבכיר, הם שומרי תורה ומצוות. יש בזה יתרון?

"כאחד שעובד רבות מול הציבור הכללי, אני יכול להגיד לך שיש לנו בציבור החרדי אנשים מוכשרים, מוצלחים שמסוגלים לנהל מערכות גדולות ומורכבות. ההון האנושי שלנו הוא משובח ביותר וכיום המשק הישראלי מפנים את העובדה הבסיסית הזו, והוא המרוויח הראשון מכך".

האם יש פעמים שאתה עוצר לרגע את מרוץ החיים בכדי לבדוק באלו דרכים צריך לקדם את בית החולים, האם עשינו הכל כמו שצריך?

"בכל לילה אני עושה חשבון נפש, מה חידשתי היום והאם הייתי יכול לעשות את זה טוב יותר".

איזה טיפים אתה יכול לתת למנהל החרדי שמתמודד בכל יום עם עשרות עובדים?

"יש שלושה כללי יסוד: טיפוח, פיתוח ופיקוח:

"טיפוח: לטפח את העובדים; לקדם אותם; לשלוח אותם להשתלמויות מקצועיות; לתת להם גיבוי למהלכים שהם מבצעים; להעניק יחס אישי לכל אחד ואחד, מהעובד הזוטר ועד לבכיר; להיות קשוב אליהם. זה נותן אמביציה לעובדים להפיק את המיטב. הארגון יהיה הראשון שירוויח מכך.

"פיתוח: לפתח את הארגון ולהיות כל הזמן עם האצבע על הדופק ולעמוד בקדמת הטכנולוגיה.

"פיקוח: לפקח את הקיים ולשמור על מה שיש".

"ומעל הכל צריך להתפלל לסייעתא דשמיא בכל מעשי ידינו ולקדש שם שמיים, כי ללא תפילה וסייעתא דשמיא שום דבר לא יצליח".

רוצה להתייעץ, לשאול, שיחת חינם למוקד אחינו 1-800-20-18-19

או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד – 052-7636278

או עם הרב אהרון יאדלר – 050-4141386

מה ההבדל בין חתול לבן אדם?

החתול הולך על ארבע ובן אדם על שניים.
ומה ההבדל בין קוף לבן אדם?

לקוף יש זנב.
ומה ההבדל בין פינגווין לבן אדם?

לפינגווין אין זנב…
התשובה האמיתית היא שלבעלי חיים אין השכלה, במקום זה יש להם תוכנה, שבה נמצא כל מה שצריך לעשות.
למשל אם אדם ייקח את עצמו וישקיע את כל חייו בחקר חיי החתול, האדם הזה יוכל להגיד לך בכל מצב נתון, מה יעשה החתול כשזה יקרה. הוא יכול לצפות מראש את ההתנהגות שלו בכל סיטואציה, כי זאת התוכנה של החתול.

לחתולה אין אפשרות להחליט לא לשרוט כשלוקחים לה את הגורים, בעלי חיים לא יכולים להעביר על המידות. בני אדם נתייחדו בנושא הזה, אמנם לכל אדם יש גם תוכנה של חתולים, אבל הוא יכול להשתחרר מהתוכנה הזאת, ולהיות בעל בחירה – אני יחליט מה לעשות. רוב בני האדם משאירים את התוכנה על ברירת מחדל, ונשארים חתולים כל החיים.
לדוגמא: יש רחובות צרים, ובכל זאת, משום מה, העירייה החליטה שמותר לחנות מצד אחד ובנוסף זה רחוב דו-סטרי. מגיע רכב מכיוון אחד, ומגיע רכב מהכיוון השני. וכל אחד מסמן לחבר שלו שייסע אחורה, הם יוצאים החוצה ומתחילים לצעוק, כל השכנים יוצאים – הצגה בחינם. ואז אחד מברך את אבא של חבר שלו ואת אבי אביו, והשני גם הוא מביע מה דעתו על הייחוס של החבר שלו…

מה בעצם הם צועקים? "אני חתול!", "גם אני חתול!".

למה? הם העמידו את ההתנהגות שלהם על התוכנה של החתולים, במקום להעביר על המידות ולקחת אחורה, הם מייללים, לא חבל על הזמן שלך? על העצבים שלך?
מי הם אלה שמשתמשים בתכונות שיש להם כבני אדם לבחור, להחליט להתעלות מעל האינסטינקטים שלהם?! הרבה אנשים. אבל מעט אנשים הם אלו שמסוגלים לדרגות בבחירה שאף אחד לא יכול להתחרות איתם, וכולם משתייכים אל עמלי התורה, רק אדם שכתש את עצמו בלימוד תורה יכול להעביר על המידות בצורה קיצונית. לא צריך להאריך בסיפורים על גדולי הדור, כולם יודעים. "אם בחוקותי תלכו…", בחוקותי, ולא בחוקות החתול…

תודה למערכת אפריון שלמה – המרכז הרוחני מבשרת ציון
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא ביהדות.

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19