פועה

המדריך ההלכתי לטבילת כלים

המדריך ההלכתי לטבילת כלים

משה ויטמן

 

חכמינו מספרים על יעקב אבינו עליו השלום שבזמן שהיה בדרכו מ"חרן" לישראל

הגיע הערב ובהעדר אופציות אחרות, היה על יעקב לישון ב"שטח". מה עשה?

אסף יעקב אבנים שהיו פזורות במקום וסידרם כמו כרית, עליה יניח את ראשו.

מסופר בתלמוד שאבנים אלו החלו להתקוטט אלו עם אלו "כל אחת אומרת עלי

יניח צדיק את ראשו" עד שהפכו כולם לאבן אחת. ההסבר בכך הוא, שכל כוחות

וחלקי הטבע נבראו לשימוש האדם, במטרה שינצל אותם להרבות כבוד שמיים בעולם.

כאשר יעקב אבינו רצה להשתמש באבנים בכדי להניח את ראשו העייף מעבודת

השם, הרי זוהי מעלה גדולה לכל הטבע שבו יבחר יעקב לצורך שימושו לכן כל

האבנים רצו שיפול בחלקן הזכות הגדולה לשמש את יעקב ולא שקטו עד שנהפכו

לאבן אחת גדולה.

הכלל הזה, שאפילו הדוממים מתעלים ומתקדשים כאשר הם משמשים את

עבודת השם בעולם, בא לידי ביטוי אפילו אצלינו בימינו אנו, במצוות התורה

על "טבילת כלים".

כחלק מרצונו של הקב"ה לייחד את עם ישראל מכל העמים ולהעניק להם מעמד

גבוה ומכובד כנאמר בתורה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכמו

שאמרו חכמים "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום (=אלוקים) שנאמר כי

בנים אתם להשם אלוהיכם", ציוה עלינו בתורה, שכלי מאכל שהבעלות עליהם

עברה מידיים נכריות לידיים יהודיות, בטרם יתחילו לשמש את היהודי ובכדי

לקדש אותם לקראת תפקידם החדש והגבוה – כלי האכילה של העם הנבחר,

עליהם לעבור תהליך התקדשות בטבילה במקוה כשרה.

מהי הטבילה? כיצד עושים זאת? היכן? אילו כלים חייבים ואיזה פטורים?

מה מברכים? ומי יכול לטבול? כל הפרטים ב"מדריך המלא לטבילת כלים כהלכה" שבפניכם:

 

מהי טבילת כלים?

לצורך ביצוע הטבילה בכלים החייבים בטבילה כמפורט בהמשך, עלינו לקחת את הכלים

ל"מקווה לטבילת כלים" הקיים בכל עיר ועיר,ולהטביל את הכלים במים. הכלי צריך

להיות כולו בבת אחת בתוך המים, ללא שחלק ממנו אפילו קטן יישאר מחוץ למים

וללא שדבר מה כמו מדבקות ותוויות יחצוץ בינו לבין המים.אף הידיים האוחזות בכלי,

יאחזוהו קלות ובצורה רפויה בכדי שיחדרו מים בין אצבעות היד לכלי. על כלי שיש לו

קיבולת כמו כוסות בקבוקים וכדומה, להתמלאות גם בתוכו במים, כי גם הצד הפנימי

שלו זקוק למגע המים. מעשה זה של הכנסת הכלים בתוך המים נקרא "טבילת כלים"

ובאמצעותו מותר הכלי בשימוש יהודי.

 

סדר הטבילה

 

קודם טבילת הכלי/כלים יש לברך: ברוך אתה אדני אלהינו

מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על טבילת כלי/ם.

אחר הברכה יש להטביל מיידית את הכלי ואין להפסיק

ולהתעסק בעניינים אחרים עד סיום הטבלת כל הכלים.

כל אדם יכול להטביל כולל ילדים קטנים אך בתנאי שגדול

רואה ומשגיח שאכן הם מבצעים את הטבילה כהלכתה.

 

לא כל הכלים חייבים ובכדי שהם יתחייבו בטבילה עליהם

לעמוד בשלושת הקריטריונים הבאים:

1. שהם היו תחת בעלות של גוי וכעת הם בבעלות יהודית.
2. 
שהם עשויים ממתכות או זכוכית.
3.
שהם משמשים את האכילה באופן ישיר.

ונפרט את שלושת הקריטריונים בהרחבה:

רק כלים שהיו תחת בעלות של גוי ועברו לבעלות יהודית צריכים טבילה.

כלי האכילה בימינו הנקנים בישראל מיובאים ברובם המוחלט מחו"ל. לעתים

המפעלים הם בבעלות יהודית ולכן גם אם הפועלים בקו הייצור הם גויים,

הכלים אינם צריכים טבילה. לעתים המפעלים הם בבעלות של גוי ורק היבואן

הוא יהודי והם צריכים טבילה. בעניין הזה, כמו בהרבה עניינים דומים בהלכה,

עלינו להתנהג לפי מידת ההסתברות ולכן אם הכלי מיובא מחו"ל ואין סבירות

הגיונית שדווקא בית החרושת הספציפי הזה הוא בבעלות יהודית, יש

להטבילו עם ברכה. אם הדבר מוטל בספק וכמו במקרים רבים שהיבואן

הוא גם בעלים או שותף בקו הייצור, יש להטביל את הכלי מספק אבל בלי

הברכה. (גם להלן, בכל מקרה שהטבילה אינה חיוב וודאי ורק עושים זאת

כדי לצאת מידי ספק, הדין זהה, שמטבילים את הכלי ללא הברכה וכך יש

לעשות בכל מקרה של ספק בטבילת הכלי)

כלים שעדיין שייכים לגוי ורק מושאלים או מושכרים ליהודי, כמו שימוש

בכלי מטבח במהלך שהות בבית מלון בחו"ל אין צורך בהטבלתם.

(השימוש בהם מותר רק כאשר ברור שאין בעיות אחרות של בשר בחלב

וכדומה בשימוש שנעשה עד כה בכלי).

 

רק כלים העשויים ממתכת או מזכוכית צריכים טבילה

 

כלים העשויים ממיני המתכות השונים חייבים בטבילה. אבל חיובם של כלי

אלומיניום ואמאייל מוטל בספק ולכן יש להטבילם ללא ברכה. כלי זכוכית

לסוגיהם השונים חייבים בטבילה. אבל כלי פורצילן, חרס, חרסינה, קרמיקה,

אבן, עץ, נייר ופלסטיק – אין צורך להטבילם. (יש הנוהגים להטביל כלי פורצילן

וכל כלי חרסינה המצופה בזכוכית אך ללא ברכה)

כלים המשולבים משני חומרים כאשר אחד מהם חייב בטבילה והשני לא,

כמו כלי הגשה בשילוב של עץ וזכוכית, רק אם החלק העיקרי של הכלי,

שבלעדיו אי אפשר להשתמש בכלי ושבו נוגע המאכל, עשוי מהחומר החייב

טבילה- יש להטביל את הכלי עם ברכה. אבל כאשר החלק העיקרי של הכלי

עשוי מחומר הפטור מטבילה כמו עץ או פלסטיק ורק חלק שולי בו עשוי ממתכת

או מזכוכית, יש להטביל ללא ברכה. כמו כן, בכלי העשוי מאחד החומרים הפטורים

מטבילה אך הוא מצופה בחומר החייב טבילה, יש להטבילו בלי הברכה.

 

רק כלי המשמש באופן ישיר לאכילה צריך טבילה

 

הכלים החייבים בטבילה הם רק הכלים שהמזון בא עמם במגע ישיר ורק אלו מהם

שעל ידם ניתן לאכול את המזון בלי צורך בהכנה נוספת. לכן, חצובות שעליהם מניחים

את הסירים החמים, או כלי אכסון שמאכסנים בהם את המזון רק כשהוא עטוף, או כל

כלי שמשמש רק כמחזיק לכלי האכילה עצמם – אין צורך לטובלו מאחר ואינו בא במגע

ישיר עם המאכל.

כמו כן כלים הבאים במגע ישיר עם המאכל, אבל השימוש בהם הוא שלב מוקדם

לאכילה עצמה, משום שעדיין צריך המזון הכנה נוספת כמו בישול או אפיה, אינם

זקוקים לטבילה. בכלל כלים אלו: מקלף המיוחד רק לתפו"א, מערבל המיוחד לבצק

וכדומה.

כלי המשמש ישירות את המאכל בהכנה הסופית שלו לאכילה או תוך כדי אכילה חייב

בטבילה אפילו אם משתמשים בו בצונן בלבד ואפילו אם נעשים בו גם שימושים אחרים

שאינם מחייבים בטבילה.

 

כלים חד פעמיים

 

כלים חד פעמיים גם אלו העשויים ממתכת או מזכוכית כמו תבניות חד פעמיות או צנצנות

מזון מזכוכית, פטורים מטבילה. רק אם הופכים אותם לשימוש קבוע אחר ריקון תכולתן,

יש להטבילן (על פי הקריטריונים הנ"ל)

במסעדה, במלון או אצל המארחים

אם אנחנו שוהים במסעדה או במלון ומגישים לנו את המזון בכלים שאינם טבולים או

שיש לנו ספק אם הם טבולים או לא, מותר להשתמש בהם כך ואין צורך לשתות רק

בחד פעמי. זאת משום שהכלים נקנו לצורך "מסחרי" ולכן הם פטורים בשונה מאירוח

בבית משפחה, שבו אסור להשתמש אפילו באופן חד פעמי בכלי שאינו טבול מאחר והכלים

חייבים בטבילה.

 

קבלו הלכות "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו"תן טל ומטר" בתפילת שמונה עשרה

קבלו הלכות "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו"תן טל ומטר" בתפילת שמונה עשרה

 

א. בחורף אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם". ומתחילין במוסף של שמיני עצרת.

והשמש מכריז מקודם: "משיב הרוח ומוריד הגשם". ואם לא הכריז, אין אומרים אותו

אז בתפילת המוסף שבלחש. וחולה שמתפלל ביחידות בביתו, וכן בני הכפרים שאין להם מנין,

ימתינו בתפלת מוסף עד השעה שבוודאי התפללו בעיירות מוסף, ואז יתפללו גם המה מוסף

ויאמרוהו. ואומרים אותו עד מוסף יום ראשון של פסח. דהיינו שהציבור, גם הש"ץ, אומרים אותו

עוד בתפילת הלחש; ובחזרת תפילת הש"ץ פוסק מלאמרו. ושוב גם הציבור אין אומרים במנחה,

כיוון שכבר שמעו מהש"ץ שפסק מלאמרו. ומי שמתפלל ביחידות, יקדים להתפלל אז תפילת המוסף

בכדי שעדיין לא פסק הש"ץ מלאומרו בעיירות, כי מי שהוא מתפלל לאחר שכבר פסק הש"ץ

לאומרו במוסף, אינו אומר עוד. יש מקומות שאומרים בקיץ: "משיב הרוח ומוריד הטל".

ויכריז כן השמש קודם מוסף יום א' של פסח. ואז מתחילין לומר כן גם בלחש במוסף,

ופוסקין מלומר מוריד הגשם.

 

ב. טעה ולא אמר: "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם נזכר קודם שאמר הברכה "מחיה המתים",

אומרו במקום שנזכר, רק שלא יהא באמצע עניין. כגון אם נזכר לאחר שאמר "ומקיים אמונתו",

אומר גם כן "לישני עפר", ואומר "משיב הרוח" וכו' "מי כמוך" וכו'. ואם רוצה, יכול לומר לגמרי,

"משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים" וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה "מחיה המתים",

צריך לחזור לראש תפלת שמונה עשרה. (ולא סגי שיתחיל "אתה גיבור", כי שלוש ברכות הראשונות

כחדא חשיבי לעניין זה, שאם סיים הברכה שלא כהוגן, צריך לחזור לראש התפילה).

טעה במעריב של פסח או בשחרית או במוסף, ולא אמרו, אין צריך לחזור.

 

ג. יש מקומות שאומרים בקיץ "משיב הרוח ומוריד הטל". ואם טעה ואמר כן גם בחורף,

אם לא נזכר עד לאחר שאמר "ברוך אתה ה'", גומר הברכה "מחיה המתים"; ואין צריך לחזור

בשביל הזכרת גשם, כיון שכבר זכר טל. ואך אם נזכר מקודם שאמר את השם,

אומר במקום דסלקא עניינא: "מוריד הגשם".

 

ד. אם טעה בקיץ ואמר: "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם נזכר קודם שאמר הברכה "מחיה המתים",

חוזר ומתחיל "אתה גיבור" וכו'. (ואין זאת מדין חזרה, אלא כדי שתהא הברכה ניכרת שאינו אומר בה

"משיב הרוח ומוריד הגשם"). אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים "מחיה המתים", חוזר לראש התפילה.

אם לא אמר רק "משיב הרוח" ולא אמר "מוריד הגשם" (בקיץ), אינו מזיק כלל, ואומר: "מכלכל חיים" וכו'.

אם טעה במעריב או בשחרית של שמיני עצרת ואמרו, אין צריך לחזור לראש.

 

ה. מתחילין לומר "טל ומטר" בתפילת ערבית של יום שישים לאחר תקופת תשרי,

והוא ביום ד' או ביום ה' לחדש דצמבר (משנת תר"ס 1900 ה' או ו' לדצמבר). ואומרים עד פסח.

(והיינו בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל מתחילין בערבית של ליל ז' במרחשוון).

 

ו. אם טעה ולא אמר "טל ומטר", אם נזכר קודם שסיים הברכה "מברך השנים",

אומר שם "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבענו" וכו', וחותם כראוי.

ואם לא נזכר עד לאחר שחתם הברכה, מתפלל להלן; ובתוך ברכת "שמע קולנו",

אחר "ריקם אל תשיבנו", אומר: "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע" וכו'.

ואפילו אם לא נזכר אז רק אחר שאמר "ברוך אתה", כל שלא אמר עדיין את השם,

יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע" וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר

שסיים הברכה "שומע תפילה", חוזר ומתחיל "ברך עלינו" וכו'. ואם לא נזכר עד לאחר

שאמר את הפסוק "יהיו לרצון" וגו', חוזר לראש התפילה.

ז. טעה בקיץ ואמר "טל ומטר", חוזר ומתחיל "ברך עלינו". ואם לא נזכר עד לאחר

שאמר את הפסוק "יהיו לרצון", חוזר לראש התפילה.

 

ח. אם נסתפק לו אם אמר "משיב הרוח" או לא אמר, אם הוא לאחר שלושים יום,

שכבר התפלל תשעים פעמים כראוי, חזקתו שגם עתה התפלל כהרגל שלו כראוי.

אבל בתוך שלושים יום, צריך לחזור ולהתפלל. וכן ב"טל ומטר", אם מסתפק לו לאחר

שכבר התפלל תשעים תפילות כראוי, מוקמינן אחזקתיה שגם עתה התפלל כראוי.

וקודם לכן, צריך לחזור ולהתפלל.

 

ט. טעה במעריב ליל ראשון של פסח והתפלל תפלת שמונה עשרה של חול, ונזכר לאחר

שהתחיל "ברך עלינו", שהדין הוא שצריך לסיים כל אותה ברכה (כמו שנתבאר לעיל סימן ע"ו),

אינו אומר "טל ומטר", כיון שגם הציבור אינם אומרים. ואם חלה השאלה (הוא יום התחלת לשאול טל ומטר)

ביום שבת, וטעה והתפלל של חול, והתחיל "ברך עלינו" גם כן, אינו אומר "טל ומטר",

כיוון שהציבור עדיין לא התחילו. והיחיד נגרר תמיד אחר הציבור.

 

י. שכח "יעלה ויבוא" בראש חודש בשחרית או במנחה, ובחול המועד בין בשחרית בין במנחה בין במעריב.

אם נזכר קודם שאמר "יהיו לרצון", חוזר ומתחיל "רצה". ואפילו אם נזכר קודם שהתחיל "מודים",

כיון שסיים ברכת "המחזיר שכינתו לציון", צריך להתחיל "רצה" (כמו שנתבאר ב"משיב הרוח").

אך אם נזכר קודם ברכת "המחזיר שכינתו לציון", אומרו שם, ומסיים "ותחזינה עינינו" וכו'.

ואם לא נזכר עד לאחר "יהיו לרצון" וגו', חוזר לראש התפלה. ובראש חודש אם שכח "יעלה ויבוא" במעריב,

בין שראש חודש הוא ב' ימים, בין שאינו אלא יום אחד, כיוון שאמר "ברוך אתה ה'" והזכיר את השם,

שוב אינו חוזר, אלא מסיים "המחזיר שכינתו לציון" וגומר תפלתו. והטעם בזה,

מפני שלא היו מקדשין את החודש בלילה.

 

יא. שכח בראש חודש או בחול המועד "יעלה ויבוא" בשחרית, אף על פי שלא נזכר עד לאחר שהתפלל מוסף

(שכבר זכר של ראש חודש ושל חול המועד), מכל מקום צריך לחזור ולהתפלל שחרית. ואם עבר זמנה,

ישלימנה בתפילת המנחה (עיין שערי תשובה סימן ק"ח ס"ק י"ב), כדלקמן סימן כ"א סעיף ד'. ועיין לקמן סימן כ' סעיף י'.

 

יב. בכל מקום שהוא צריך לחזור ולהתפלל, צריך להמתין כדי הילוך ארבע אמות.

 

יג. ש"ץ שטעה בתפילת הלחש, אינו חוזר ומתפלל שנית, מפני טורח הצבור,

אלא סומך על התפילה שיתפלל בקול רם. (ולכן לאחר חזרת התפילה יאמר "אלהי נצור" וכו' ויפסיע ג' פסיעות).

אך אם טעה בשלוש ברכות ראשונות, ונזכר קודם שהשלים תפילתו בעניין שלא יהא בחזרתו טורח הציבור, יחזור.

 

יד. ביום התענית, בין בתענית ציבור בין בתענית יחיד, אומרים בתפילת המנחה בברכת "שמע קולנו",

"עננו". וכשמגיע ל"בכל עת צרה וצוקה", יסיים "כי אתה שומע" וכו'. ואם שכח מלומר "עננו",

אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם מברכת "שומע תפילה", אינו חוזר ואומרו, אלא לאחר שגמר כל התפילה,

לאחר "אלהי נצור" קודם שיעקור רגליו, אומרו עד "בכל עת צרה וצוקה", ומסיים "יהיו לרצון" וכו'.

ואם לא נזכר עד לאחר שעקר רגליו, אינו אומרו עוד כלל.

נוסח ביעור חמץ

נוסח ביעור חמץ

בערב פסח בבוקר משכימין להתפלל. אין אומרים מזמור לתודה, ולמנצח, ואל ארך אפים.

אוכלים עד תחלת השעה הרביעית ושורפין בשעה החמישית. וצריך לחזור ולבטל החמץ

פעם שנית, וטוב לבטלו לאחר ששרף החמץ כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו,

 

ויעשה מדורה בפני עצמה וישרפנו ויאמר:
הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל שְׂרֵפַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: ויהי נועם וגו':

בערב פסח לאחר שריפת חמץ יבטלנו, ויאמר:
כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

תפילה לאחר הביעור:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְבַעֵר חָמֵץ מִבֵּיתִי וּמֵרְשׁוּתִי כַּךְ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי תְּבַעֵר אֶת כָּל הַחִיצוֹנִים וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה תְּבַעֵר מִן הָאָרֶץ וְאֶת יִצְרֵנוּ הָרָע תְּבַעֲרֵהוּ מֵאִתָּנוּ וְתִתֶּן לָנוּ לֵב בָּשָׂר וְכָל הַסִטְרָא אַחֲרָא וְכָל הָרִשְׁעָה כְּעָשָׁן תִּכְלֶה וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ וְכָל הַמְעִיקִים לַשְׁכִינָה תְּבַעֲרֵם בְּרוּחַ בָּעֵר וּבְרוּחַ מִשְׁפָּט כְּשֵׁם שֶׁבִּעַרְתָּ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּיָמִים הַהֵם וּבִזְמַן הַזֶּה אָמֵן: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

נוסח ביעור חמץ להורדה

 

נוסח ביעור חמץ בערב פסח בבוקר משכימין להתפלל. אין אומרים מזמור לתודה

כך תכינו פיצה בפסח!

הנה מתכון מיוחד של פיצה שתעשה לכם את חג הפסח מעניין יותר!

מצרכים:
1. מצה שלמה.
2. שתי פרוסות גבינה צהובה.
3. רסק עגבניות / קטשופ [עדיף רסק עגבניות, וכמובן- כשר לפסח]
4. תבליני פיצה רגילה, אורגנו [כשר לפסח]
5. וניתן להוסיף עגבניה, זיתים, וכל מיני תוספות כרצונכם.

(כמובן שהכל חייב להיות כשר לפסח)

אופן ההכנה:
1. לוקחים את המצה, מרטיבים מעט במים, מחכים 3 דקות וחותכים אותה לחצי.
2. על המצה מורחים את רסק העגבניות / קטשופ בכמות נדיבה.
3. לאחר מכן, שמים את שתי פרוסות הגבינה הצהובה, כך שהם יכסו את כל שטח המצה.
4. שמים שוב כמות נדיבה וקלילה של רסק עגבניות / קטשופ מעל הגבינה צהובה.
יש לציין, כי אם אין גבינה צהובה, ניתן לשים כתחליף גבינה צפתית, זה אולי לא אותו טעם אך זה גם טעים.
5. לאחר מכן ניתן להוסיף את התוספות.
6. מכניסים לתנור על 160-180 מעלות ל-8 דקות.
(ואם אין לכם תנור – אפשר גם במחבת חלבי למשך 10 דקות בערך).

וכמובן לא נשכח לברך ברכת המוציא לחם מן הארץ וברכת המזון.

ללוח הברכות המלא לחצו כאן 

מה קורה לנשמה לאחר המיתה?

מה קורה לנשמה לאחר המיתה?

בשעת הפטירה עצמה, הנשמה רואה את הבורא. לנשמה

בזוהר הקדוש מובא: אין הנשמה יוצאת מהגוף, עד אשר הקדוש ברוך הוא מתגלה לה,

ואז בשמחה ובאהבה יוצאת הנשמה לקראת הבורא.

הזוהר הקדוש אומר: ברגע המיתה מורשה האדם לראות את הבלתי-נראה, ואז הוא רואה את קרוביו ואת ידידיו

שכבר נמצאים בעולם הבא. הם נראים לו כפי שנראו בעולם הזה והוא מכיר אותם. אם הוא נמצא ראוי לעולם הבא,

הם מגלים אותות שמחה.במותו, האדם עובר לעולם אחר. אמנם, הנפש חסרה את הגוף,

אולם יש לה מושג ברור על המתרחש בעולם הגשמי. האדם יודע כי הוא נפטר.

מדוע, איפוא, אנו בוכים ומתאבלים כאשר מסתלק אדם קרוב?

כדי להמחיש את הדברים ניתן דוגמה: קרוב קיבל באורח פתאומי ירושה, והוא נוסע לארץ רחוקה ועשירה.

בשעת הפרידה נוהגים המלווים לבכות, למרות שלמעשה, אין לכך כל סיבה – שם יהיה לו הרבה יותר טוב!

אם כן, על מה בוכים? על כך שזמן רב לא נתראה. מסיבה זו בוכים גם בלוויה!

מיד לאחר המוות מצויה הנשמה במבוכה גדולה. תשומת ליבה נתונה לגוף שבו שהתה עד עתה.

רוב האנשים מזהים עצמם עם הגוף דווקא. לכן, קשה לנשמה לנתק קשר זה. כתוצאה מכך,

בימים הראשונים היא נמצאת, כביכול, בשבי הגוף.

ספר איוב מזכיר זאת באומרו:

"אך בשרו עליו יכאב, ונפשו עליו תאבל" (יד, כב).

תופעה זו קיימת בחריפות יתר בזמן שהגוף טרם נקבר. הנשמה מזועזעת ממה שקרה לגוף.

היא מבחינה באימה בתהליך של הטהרה ושל הקבורה. זוהי גם אחת הסיבות שבגללן מדריכה היהדות

להתייחס אל הגוף בכבוד רב. ניתן לשער כמה גדול יהיה כאבה של הנשמה אם תראה את הגוף, משכנה הקודם,

נטוש, מופקר או מבוזה.

במשך שבעה ימים הנשמה נודדת הלוך ושוב מן הבית אל הקבר, ומבכה את גופה.

באותם ימים נוהגים היהודים מנהג אבילות – לשבת "שבעה". במשך שבעה ימים נמצאים הקרובים בבית הנפטר,

מתייחדים עם זכרו ומתפללים לעילוי נשמתו.

צער זה של הנשמה אינו כאב פיזי. הנשמה מבכה את המעטה הגשמי שלה, כפי שאדם מבכה את ביתו החרב.

הגוף בעיקרו אינו מכשול הניצב בין הנשמה לבין הבורא. הגוף והנשמה בשותפות, ביחד, עברו דרך ארוכה.

הם עברו את העליות והירידות בחיים. נוצר ביניהם קשר הדוק, ועל כך באה הבכיה.

חטאים מסוימים שעבר עליהם האדם בימי חלדו, מביאים את נפשו לאחר המוות לייאוש גדול ולמצוקה,

והנשמה כמו מתעופפת מקצה אחד של העולם לקצהו השני. הפסוק וחכמי הקבלה מכנים תופעה זו בשם:

"כף הקלע". זוהי תחושה נוראה, האדם חש כאילו הוא נזרק כמו כדור מצידו האחד של העולם לצידו השני.

בספר שמואל נאמר:

"והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע" (שמואל-א' כ"ה, כ"ט).

ידוע, שזמן קצר לאחר הקבורה הגוף מתחיל להירקב בקבר.

התלמוד מלמד שהרימות (תולעים) גורמות למת כאב, שמשווים אותו לדקירות מחט באדם חי.

רוב הפרשנים סבורים שהכוונה היא לעינויים רוחניים לנשמה. הם נגרמים לה כאשר היא רואה כיצד בית חייה הולך ומתפורר.

חכמי הקבלה מכנים תהליך זה בשם: "חיבוט הקבר" – עונשו של הקבר.

מה שמתרחש עם הגוף בקבר עלול להיות נורא מעונש הגיהנום.

בספר "נפש החיים" נאמר: "עונג הגיהנום איננו, בעצם, לא עונש ואף לא נקמה, אלא החטא עצמו מעניש את האדם.

כל המעשים רשומים, והאדם מקבל את עונשו מן הכוחות הרעים שהוא עצמו יצר על ידי מעשיו".

מצב הנשמה תלוי – קודם לכול – באדם עצמו. ככל שהאדם במהלך חייו היה תלוי ביתר שאת בגופו ובעול הגשמי,

ייסוריו לאחר מותו יהיו מרים יותר. מי שבחייו היה מרוכז בצד החומרי של החיים, יתקשה – יותר מאחרים –

לחוות את כליון גופו ואובדנו. לעומתו, מי שחי חיים רוחניים מעמיקים, חיי תורה, יכול להיות כמעט פטור מדאגה לגורל גופו.

אנו יודעים שצדיקים אינם מודאגים כלל מחיבוט הקבר, שכן גם בימי חייהם הם השתמשו בגופם רק למען המטרה הרוחנית,

שהועידה לו התורה, ולכן, המעבר לעולם הרוח הינו מעבר שאליו הם התכוננו בשנות חייהם, כאן, בעולם הזה.

לאחר שלושים יום עולה הנשמה עלייה נוספת. במשך שנים-עשר חודש הגוף עדיין קיים, ולכן,

הנשמה יורדת אליו לפעמים. אולם אחרי שנה מתכלה הגוף, והנשמה עולה אל מקורה העליון.

זמני כניסת ויציאת צום י"ז בתמוז

זמני כניסת ויציאת צום י"ז בתמוז תשע"ט

 כניסהיציאה
אלעד04:0920:11
אשדוד04:11 20:11
באר שבע04:13 20:09
בית שמש04:10 20:10
ביתר עילית04:10 20:09
בני ברק04:09 20:11
חיפה04:05 20:13
טבריה04:03 20:11
ירוחם04:13 20:28
ירושלים04:09 20:09
נתניה04:08 20:12
ערד04:10 20:08
צפת04:02 20:11
קרית מלאכי04:11 20:11
מודיעין עילית04:09 20:10
רחובות04:10 20:11

ברכת השחר – ההודאה להשם!

לאחר שקמים אומרים את התפילה הקצרה הבאה:

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:

 ונוטלים ידיים שלוש פעמים. ולאחר מכן מתפנים ונוטלים ידים שוב ומברכים את הברכות הבאות:

  • בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם:
  • בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:
  • אֱלֹהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי. וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:

וממשיכים לברך (אבל לא חייבים לומר זאת מיד לאחר הנטילה אלא אפשר לחכות קצת )

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה: וְהַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ. (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ לִשְׁמָהּ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

 וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר. כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:

 אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרְאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן. כִּבּוּד אָב וָאֵם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים. וּבִקּוּר חוֹלִים. וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וּלְוָיַת הַמֵּת. וְעִיּוּן תְּפִלָּה. וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה: / נשים מברכות – בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. פּוֹקֵחַ עִוְרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַתִּיר אֲסוּרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִּי כָּל צָרְכִּי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי:

 

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָון. וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְאַל יִשְׁלֹט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים. מֵאָדָם רָע. מִיֵּצֶר רָע. וּמֵחָבֵר רָע. וּמִשָּׁכֵן רָע. וּמִפֶּגַע רָע. מֵעַיִן הָרָע. מִלָּשׁוֹן הָרָע. מִמַּלְשִׁינוּת. מֵעֵדוּת שֶׁקֶר. מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת. מֵעֲלִילָה. מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה. מֵחֳלָיִם רָעִים. מִמִּקְרִים רָעִים וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית. מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה. בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית. וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם:

 

סדר ברכת השחר להורדה 

 

לוח הברכות

להורדה לחץ כאן

אות

 המאכל

ברכה
ראשונה

ברכה
אחרונה

א

אבוקדו

העץ

בורא
נפשות

אבטיח

האדמה

בורא
נפשות

אגוזים

רוב
הסוגים, ברכתם העץ.

חוץ
מאגוז אדמה (בוטן) שברכתו האדמה.

אגס

העץ

בורא
נפשות

אוכמניות

העץ

בורא
נפשות

אורז

מזונות

בורא
נפשות

אטריות

מזונות

על
המחיה

אננס

האדמה

בורא
נפשות

אפונה

האדמה

בורא
נפשות

אפרסמון

העץ

בורא
נפשות

אפרסק

העץ

בורא
נפשות

אפרשזיף

העץ

בורא
נפשות

אשכולית

העץ

בורא
נפשות

 

ב

יוגורט""

שהכל

בורא
נפשות

בוטנים

האדמה

בורא
נפשות

בורקס

מזונות

על
המחיה

ביגאלאך

מזונות

על
המחיה

בייגל

מזונות

על
המחיה

ביסלי

מזונות

על
המחיה

ביסקויט

מזונות

על
המחיה

ביצה

שהכל

בורא
נפשות

בירה

שהכל

בורא
נפשות

במבה

שהכל

בורא
נפשות

בננה

האדמה

בורא
נפשות

בקלאווה

מזונות

על
המחיה

בשר

שהכל

בורא
נפשות

 

ג

גבינה

שהכל

בורא
נפשות

גויאבה

העץ

בורא
נפשות

גזר

האדמה

בורא
נפשות

ג'חנון

מזונות

על
המחיה

גלידה

שהכל

בורא
נפשות

גליליות

מזונות

על
המחיה

גליק
/ קליק

שהכל

בורא
נפשות

גמבה

האדמה

בורא
נפשות

גרעינים
– פיצוחים

האדמה

בורא
נפשות

 

ד

דבש

שהכל

בורא
נפשות

דגים

שהכל

בורא
נפשות

דובדבן

העץ

בורא
נפשות

דלעת

האדמה

בורא
נפשות

 

ו

וופלים

מזונות

על
המחיה

ויטמינים

לא
מברכים

 (אלא
אם כן הם טעימים לחיכו)

 

ז

זית

העץ

על
העץ

 

ח

חבוש

העץ

בורא
נפשות

חלב

שהכל

בורא
נפשות

חלה
רגילה

המוציא

ברכת
המזון

חלה
מתוקה

לבני
ספרד – מזונות, ולבני אשכנז – המוציא

חלווה
(משומשום)

שהכל

בורא
נפשות

חמאה

שהכל

בורא
נפשות

חסה

האדמה

בורא
נפשות

חציל

האדמה

בורא
נפשות

חרוב

העץ

בורא
נפשות

 

ט

טופו

שהכל

בורא
נפשות

טחינה

שהכל

בורא
נפשות

 

י

יוגורט

שהכל

בורא
נפשות

יין

בורא
פרי הגפן

על
הגפן

 

כ

כבד

שהכל

בורא
נפשות

כרוב

האדמה

בורא
נפשות

 

ל

לביבות
מירקות

האדמה

בורא
נפשות

לבן

שהכל

בורא
נפשות

לחם

המוציא

ברכת
המזון

לימונדה

שהכל

בורא
נפשות

 

מ

מים

אם
צמא – שהכל, ואח"כ בורא נפשות

ואם
אינו צמא (אלא לתרופה וכדו') – לא מברך. 

מיץ
(פירות או ירקות)

שהכל

בורא
נפשות

מיץ
ענבים

הגפן

על
הגפן

מישמש

העץ

בורא
נפשות

מלאווח

מזונות

על
המחיה

מנגו

העץ

בורא
נפשות

מנדרינה

העץ

בורא
נפשות

מסטיק

שהכל

מצה

בפסח
– המוציא. בכל השנה;

לבני
ספרד – מזונות, ולבני אשכנז – המוציא

ברכה
אחרונה: ברכת המזון

מרק
ירקות

אם
הירקות ניכרים – האדמה.

 אם
הם לא ניכרים – שהכל.

ברכה
אחרונה: בורא נפשות

מרק
עוף

שהכל

בורא
נפשות

מרשמלו

שהכל

בורא
נפשות

 

נ

נקניק

שהכל

בורא
נפשות

 

ס

סברס

העץ

בורא
נפשות

סוכר

שהכל

סופגניות

מזונות

על
המחיה

סלק
(מבושל)

האדמה

בורא
נפשות

סלרי

האדמה

בורא
נפשות

סמבוסק

מטוגן
בשמן; מזונות וברכה אחרונה: על המחיה.

אפוי
בתנור; המוציא וברכה אחרונה: ברכת המזון.

 

ע

עגבניה

האדמה
(רסק – שהכל)

בורא
נפשות

עוף

שהכל

בורא
נפשות

ענבים

העץ

על
העץ

ערמון

העץ

בורא
נפשות

פ

פלאפל
(כדורים)

שהכל

בורא
נפשות

פאפיה

האדמה

בורא
נפשות

פודינג

שהכל

בורא
נפשות

פומלה
– פומלית

העץ

בורא
נפשות

פופקורן

האדמה

בורא
נפשות

פיסטוק

העץ

בורא
נפשות

פיצה

אם
העיסה רק מקמח ומים-המוציא, ואח"כ ברכת המזון 

קמח
ומי פירות – מזונות ואח"כ על המחיה.

פיצה
על מצה

המוציא

ברכת
המזון

פיתה

המוציא

ברכת
המזון

פלפל

האדמה

בורא
נפשות

פצפוצי
אורז

מזונות

בורא
נפשות

פריכיות
אורז

האדמה

בורא
נפשות

פתיתים

מזונות

על
המחיה

 

צ

צימוקים

העץ

על
העץ

ציפס

האדמה

בורא
נפשות

צנון

האדמה

בורא
נפשות

צנונית

האדמה

בורא
נפשות

צנימים

המוציא

ברכת
המזון

 

ק

קקאו
(משקה)

שהכל

בורא
נפשות

קובה

מזונות

על
המחיה

קובנה

מזונות (אפילו
כדי שיעור סעודה)

על
המחיה

קוגל
איטריות

מזונות

על
המחיה

קוגל
תפוח אדמה

אם
תפוחי האדמה ניכרים; האדמה.

 אם
לא; שהכל.

ברכה
אחרונה: בורא נפשות

קולורבי

האדמה

בורא
נפשות

קוקוס

העץ

בורא
נפשות

קוקטייל
פירות

אם
הרוב פירות- העץ.

 אם
הרב פרי האדמה- האדמה

ברכה
אחרונה: בורא נפשות

"קורנפלקס"

שהכל

בורא
נפשות

קטשופ
(אוכלו בנפרד)

שהכל

בורא
נפשות

קיווי

העץ

בורא
נפשות

קינמון

לבד-
לא מברך. עם סוכר- שהכל.

 על
מציצת עץ קינמון- שהכל.

קישואים

האדמה

בורא
נפשות

קליפת
הדרים מצופה

בסוכר
או שוקולד

שהכל

קליפת
פירות

העץ

קלמנטינה

העץ

בורא
נפשות

קניידלאך

מזונות

על
המחיה

קפה
(משקה)

שהכל

בורא
נפשות

קצפת

בנפרד-
שהכל. עם עוגה- מזונות

קרחון
(ארטיק)

שהכל/

אין
מברכים ברכה אחרונה

קרמבו

על
הביסקויט- מזונות, על הקצפת- שהכל.

 מפוסקי
ספרד- שהכל פוטר את הביסקויט

קרקר

מזונות

על
המחיה

קשיו

העץ

בורא
נפשות

 

ר

ריבה

שהכל

רימון

העץ

על
העץ

 

ש

שום
(חי, מבושל)

שהכל

שומר

שהכל

בורא
נפשות

שוקולד

שהכל

בורא
נפשות

שזיף

העץ

בורא
נפשות

שטרודל

מזונות

על
המחיה

שמנת

שהכל

בורא
נפשות

שניצל

שהכל

בורא
נפשות

שקדים

העץ

בורא
נפשות

שקדי
מרק

מזונות
(אפילו כדי שיעור סעודה)

על
המחיה

 

ת

תאנה

העץ

על
העץ

תה

שהכל

בורא
נפשות

תות
שדה

האדמה

בורא
נפשות

תירס

האדמה

בורא
נפשות

תמר

העץ

על
העץ

תפוז

העץ

בורא
נפשות

תפוח
עץ

העץ

בורא
נפשות

תפוח
אדמה

האדמה

בורא
נפשות

תרופה

בלי
טעם – לא מברך,

עם
טעם טוב – שהכל.

 

 

זמני כניסת ויציאת חג הסוכות

זמני כניסת ויציאת חג הסוכות

 

יום טוב ראשון


שבת חול המועד


שמחת תורה


  הדלקת נרות


מוצאי החג


רבנו
תם


הדלקת נרות


מוצאי החג


רבנו
תם


הדלקת נרות


מוצאי החג


רבנו תם


אלעד


17:42


18:46


19:21


17:36


18:40


19:16


17:34


18:38


19:14


אשדוד


17:42


18:47


19:23


17:36


18:42


19:17


17:34


18:40


19:15


באר שבע


17:45


18:47


19:22


17:39


18:42


19:17


17:37


18:39


19:15


בית שמש


17:34


18:46


19:21


17:28


18:40


19:16


17:26


18:38


19:14


ביתר עילית


17:34


18:45


19:21


17:29


18:40


19:15


17:27


18:38


19:13


בני ברק


17:49


18:46


19:22


17:43


18:41


19:16


17:41


18:39


19:14


חברון


17:45


18:46


19:21


17:40


18:40


19:15


17:37


18:38


19:13


חיפה


17:40


18:45


19:21


17:34


18:40


19:16


17:32


18:38


19:14


טבריה 17:38 18:43 19:19 17:32 18:38 19:14 17:30 18:36 19:11
ירוחם 17:43 18:46 19:22 17:38 18:41 19:16 17:36 18:39 19:14
ירושלים 17:34 18:45 19:20 17:29 18:39 19:15 17:27 18:37 19:13
מודיעין עילית 17:43 18:46 19:21 17:37 18:40 19:16 17:35 18:38 19:14
מירון 17:42 18:44 19:20 17:37 18:38 19:14 17:34 18:36 19:12
נתניה 17:41 18:46 19:22 17:35 18:41 19:16 17:33 18:38 19:14
ערד 17:44 18:45 19:20 17:39 18:40 19:15 17:36 18:38 19:13
צפת 17:42 18:43 19:19 17:36 18:38 19:14 17:34 18:36 19:12
קרית מלאכי 17:42 18:47 19:22 17:36 18:41 19:17 17:34 18:39 19:15
רחובות 17:41 18:47 19:22 17:35 18:41 19:17 17:33 18:39 19:14
תל אביב 17:49 18:47 19:22 17:43 18:41 19:17 17:41 18:39

מדוע עורכים "שמחת בית השואבה" בחג הסוכות?

לחג הסוכות יש שם נוסף: זמן שמחתנו, על-פי דברי התורה (דברים טז, יא) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".

במהלך החג, עורכות קהילות רבות ברחבי העולם אירועי "שמחת בית השואבה". האירועים נערכים ברוב עם וכוללים שירה וריקודים לצלילי כלי נגינה.

מה מקור המנהג? ומה הקשר לחג הסוכות?

לשם כך עלינו להתוודע מעט אל סדר עבודת הכהנים בבית-המקדש. העבודה העיקרית בבית-המקדש היתה הקורבנות, ולצד ההקרבה היו מנסכים (יוצקים) יין בפינה מיוחדת על-גבי המזבח. עבודה זו נקראת "ניסוך היין".

פעם אחת בשנה, במהלך חג הסוכות, היו מנסכים מים על-גבי המזבח. את המים היו שואבים ממעיין השילוח בטקס חגיגי ומיוחד, ובלילות החג נערכו חגיגות המוניות בבית-המקדש בהשתתפות העם העולה לרגל. החגיגות נקראו "שמחת בית השואבה" על שם שאיבת המים, והשמחה בהם היתה גדולה כל-כך שעליה אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".

החגיגות נערכו בימי "חול המועד", ומיד במוצאי החג הראשון החלו ההכנות. בחצר עזרת הנשים הוצבו מנורות גבוהות שהאירו באור יקרות את האיזור כולו; מרפסות מיוחדות הוקצו עבור הנשים לתצפית טובה, בעוד הגברים עמדו למטה.

חסידים ואנשי מעשה היו רוקדים ומבצעים פעלולים באבוקות של אש; הם היו אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" (מאושרים אנו שזכינו ללכת בדרך טובה כבר מגיל צעיר). בעלי התשובה היו אומרים: "אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו" (שבנו מדרכנו הרעה, ומאושרים אנו שכעת אנו בדרך טובה), ואלו ואלו היו אומרים: "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".

אירועי החג בירושלים ובבית-המקדש היו כה גדושים, עד שהתנא רבי יהושע בן חנניא התבטא ואמר:
"כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה, לא ראינו שינה בעינינו. כיצד?

שעה ראשונה (נכחנו ב)הקרבת תמיד של שחר,

משם (ניגשנו) לתפילה,

משם (שבנו לצפות ב)קורבן מוסף,

משם לתפילת המוספין (תפילה מיוחדת אותה מוסיפים בחג),

משם לבית המדרש (ללמוד תורה),

משם לאכילה ושתיה,

משם ל(התפלל) תפילת המנחה,

משם (ניגשנו לצפות ב)תמיד של בין הערבים,

מכאן ואילך ל(השתתף) בשמחת בית השואבה (שנערכה כל הלילה),

אירועי שמחת בית השואבה בימינו נערכים "זכר למקדש", לשמחה הגדולה שנערכה אז, מתוך תקווה ותפילה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה לשוב ולהשתתף בשמחת בית השואבה הגדולה בירושלים עיר הקודש.

מתי הצום? זמני תשעה באב

זמני תשעה באב

צום תשעה באב על חורבן בית מקדשנו יחול השנה ביום ראשון ט' באב 18/07/21

הצום מתחיל בשקיעת החמה של שבת קודש– ראוי להזהר בכמה רגעים לפני השקיעה.

 

איך עושים את זה בפועל? פשוט מאוד!

זמן קצר לפני שקיעת החמה של יום שבת, אנחנו מפסיקים לאכול ולשתות.

עם זאת, אנחנו לא חולצים את נעלי העור, לא יושבים על הקרקע ולא עושים שום מעשה של אבלות בפועל,

עד לאחר צאת השבת (לחץ כאן לצפייה בזמני צאת השבת).

עם צאת השבת אנחנו אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול" שזה בעצם טקס הבדלה מקוצר.

לאחר מכן חולצים את הנעליים ועוברים לשבת על הקרקע.

מי שיכול יוצא כמובן לבית הכנסת כדי לשמוע את מגילת 'איכה', וכדי לומר את הקינות.

את הצום אנחנו ממשיכים עד למחרת אחרי צאת הכוכבים.

שימו לב: בשנים רגילות, בהן תשעה באב חל באמצע השבוע, אוכלים את הסעודה המפסקת –

הארוחה האחרונה שלפני הצום – עם תנאים מסוימים, כמו האיסור לאכול יותר מתבשיל אחד,

המנהג לאכול ביצים קשות או מאכל עגול אחר, הצורך לשבת על הקרקע ולא לאכול בחבורה גדולה ועוד.

אבל השנה, בגלל שהסעודה המפסקת היא בעצם סעודה שלישית של שבת קודש, אנחנו לא נוהגים

שום מנהגי אבלות. בשבת אנחנו אוכלים מה שרוצים, ושותים משקאות טעימים ומשובחים!

כל עוד לא שקעה החמה מתנהגים כמו בשבת רגילה, אם כי יש להיזהר שלא לערוך חגיגה המונית,

ולא לצאת בריקודים ובמחולות. כדאי ומומלץ להימנע מאכילת מאכלים מלוחים או כבדים מדי לפני הצום,

כדי שלא להגביר את הצמא או להכביד על הגוף במהלך הצום עצמו. כמו כן מומלץ להרבות בשתיה בימים

שלפני תשעה באב, ובפרט במהלך השבת, ולא להסתמך על שתייה מרובה רגע לפני כניסת הצום.

כי שתיה מרובה בבת אחת אינה נספגת היטב בגוף, לעומת שתייה מוגברת במשך יממה או שתיים,

שנספגת טוב יותר ושתסייע לכם לעבור את הצום בקלות רבה יותר.

וכשקשה לנו הצום, כשקשה לנו האבל וה'דיכאון' הזה על חורבן בית המקדש, כדאי שנזכור את מה שאמרו חז"ל:

"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה".

 

ברכת בורא נפשות – נוסח עדות המזרח

ברכת בורא נפשות – נוסח עדות המזרח

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם

בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן

עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם

נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים:

מעין 3

ברכת מעין שלוש

ברכת מעין שלוש – נוסח עדות המזרח

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

על חמשת מיני דגן על היין על פירות משבעת המינים
עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ

וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל מִזְבָּחָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ. וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

בשבת הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:
בראש חודש – הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה:
בסוכות – הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לֵישֵׁב בְּסֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן:
במועדים – הָרַחֲמָן הוּא יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם:
ליום טוב – הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב:

כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכּל וְנוֹדֶה לְךָ (אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ) עַל הָאָרֶץ

על חמשת מיני דגן על היין על פירות משבעת המינים
וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה. וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל הַפֵּרוֹת.
על של א"י על של א"י על של א"י
וְעַל מִחְיָתָהּ וְעַל כַּלְכָּלָתָהּ. וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, עַל הָאָרֶץ

על חמשת מיני דגן על היין על פירות משבעת המינים
וְעַל הַמִּחְיָה. וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל הַפֵּרוֹת.
על של א"י על של א"י על של א"י
וְעַל מִחְיָתָהּ. וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.

 

% d7% 9c% d7% 97% d7% 9d_% d7% 9e% d7% 96% d7% 95% d7% a0% d7% 95% d7% aa-large

ברכת מעין שלוש – נוסח ספרד

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

על חמשת מיני דגן על היין על פירות משבעת המינים
עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ

וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם (נָא) אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מִזְבְּחֶךָ. וְעַל הֵיכָלֶךָ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ. וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנֹאכַל מִפִּרְיָּהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

 בשבת – וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה:
בר"ח – וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה:
בר"ה – וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה:
ביו"ט – וְשַֹמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג (פלוני) הַזֶּה:

כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וּמֵטִיב לַכּל וְנוֹדֶה לְךָ עַל הָאָרֶץ

על חמשת מיני דגן על היין על פירות משבעת המינים
וְעַל הַמִּחְיָה. וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן. וְעַל הַפֵּרוֹת.
על של א"י על של א"י
וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, עַל הָאָרֶץ

על חמשת מיני דגן על היין על פירות משבעת המינים
וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה. וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן. וְעַל הַפֵּרוֹת.
על של א"י על של א"י
וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.

 

ברכת מעין 3

ברכת מעין 3

ברכת מעין 3 נקראת כך מכיוון שהיא מקבילה לשלוש ברכות עיקריות בברכת המזון. זוהי ברכה אחרונה אותה מברכים לאחר אכילת מיני מזונות שאינם לחם או המוציא, לאחר שתיית יין או לאחר אכילת פרי משבעת המינים. זוהי ברכה קצרה בעלת נוסח פשוט וקל לזכירה ורבים זוכרים אותה אף בעל פה. גם ברכה זאת ,בדיוק כמו ברכת המזון, ניתן למצוא בנוסח אשכנז ובנוסח ספרד. לעוד נקודות מהותיות בנוגע לברכה פנו לרב של האינטרנט.

 

ברכת מעין 3- ספרדי מול אשכנזי

מעין 3 ברכה, בדיוק כמו כל ברכה או תפילה אחרת קיימת בשני נוסחים שונים, מעין 3 ספרד המיועדת עבור עדות המזרח, ומעין 3 אשכנז המיועדת עבור עדות אשכנז. לא קיים כל הבדל מהותי בין הנוסחים והם משמשים בדיוק לאותה התכלית. ניתן למצוא את הברכה המתאימה לכל עדה הן בסידורים והן ברחבי האינטרנט.

ברכת מעין 3 היא תקציר של ברכת המזון וכוללת בתוכה את שלושת הברכות הראשונות מברכת המזון המלאה. בנוסף, מעין 3 כוללת גם את ברכת "הטוב והמטיב". מדובר בברכה מיוחדת מאוד כיוון שזוהי הברכה היחידה בה אנו מציינים גם את סוג המזון ולא מברכים עליו בכלליות. כלומר, ישנה הפרדה בין אם אנו מברכים על התבואה, על היין או על פירות שבעת המינים.

 

חשיבות תפילת מעין שלוש

ברכת מעין שלוש הינה ברכה פשוטה, קצרה וקלה ולכן לרבים נוח ופשוט יותר לברך אותה. לברכה אחרונה ישנה משמעות עמוקה ביהדות כיוון שהיא למעשה מאפשרת לנו להודות לקב"ה על הטוב שהוא מעניק לנו מידי יום ביומו. הכרת הטוב היא מידה חשובה מאוד וניתן לבצע אותה בקלות על ידי ברכה זאת. במידה ואתם מחפשים מידע נוסף על ברכת מעין שלוש, על ברכות אחרות או על כל נושא אחר ביהדות תוכלו למצוא את כל התשובות באתר "הרב של האינטרנט". בעזרת שפה קלה ופשוטה ודיבר בגובה העיניים היהדות הופכת לקלה ומובנת.

איך חוזרים בתשובה?

מאת: יוסי איזק – כתב אחינו
לחזור בתשובה זו מטלה ענקית. איך עושים את זה?

"דבר ראשון צריך לדעת שתשובה אמיתית מתחילה מתהליך מסודר ומבוסס. גדולי המוסר תמיד היו מזהירים את תלמידיהם שלא "לקפוץ לשמים". מי שקופץ למעלה סופו שייפול חזרה ארצה תוך כדי ספיגת חבטה עזה. הדרך הנכונה בתשובה היא כמו טיפוס על סולם – שלב אחר שלב, בתהליך הדרגתי התואם את כוחותיו ואת דרגתו האמיתית של האדם".

ממה מתחילים?
"החכמה היא להתחיל מדבר מציאותי שהוא בתחום יכולותיו של האדם. ההתעלמות מעקרון יסודי הפילה בעלי תשובה רבים. צריך לזכור שכאשר אדם יוצא לדרך חדשה יש לו בהתחלה התלהבות מרובה. אבל מה קורה כאשר ההתלהבות דועכת? מה יחזיק אותו אז? החכמה היא לתפוס דבר שאדם יהיה מסוגל לעמוד בו גם בחלוף ההתלהבות הראשונית".

אבל איך אפשר להסתפק בדבר כה קטן, הרי התשובה צריכה לשנות את כל אופיו של האדם?
"צריך להבדיל בין שאיפה לבין ביצוע. מבחינת השאיפה וודאי שאדם צריך לשאוף לתקן את כל מעשיו ולהגיע למדרגה הגבוהה ביותר. הבעיה היא שמי שמסתפק בשאיפה הכללית הזאת אך אינו מתרגם אותה לתוכנית פעולה מסודרת עלול למצוא את עצמו חופן רוח. לכן, לצד ההתעלות והתרוממות שאדם חווה למשל בימי ראש השנה ויום כיפור ומעשרת ימי תשובה כשבידו "קבלה" מוגדרת, דהיינו החלטה מעשית, ריאלית וברת ביצוע עליה הוא ישקיע את כוחותיו בתקופה הקרובה. לאחר שאדם יפנים ויתרגל לדרגה החדשה שרכש לעצמו בדרך זו, רק אז יחתור הלאה לדרגה הבאה".

אדם שחוזר בתשובה אבל יודע שגדולים הסיכויים שבהמשך הוא ישוב לסורו. האם יש ערך לתשובה שלו?
"חז"ל אומרים שאדם העובר עברה מתוך מטרה שלאחר מכן יחזור בתשובה ובכך יתחמק מהעונשים הצפויים לו משמים לא יניחו לו לחזור בתשובה. אבל כל זה רק ביחס למי שנוקט בדרך זו כחלק ממדיניות ערמומית ומכוונת. לעומת זאת אדם שחוזר בלב שלם ומגיע לחרטה כנה על מעשיו השלילים הרי שברגע זה חזרתו שלמה ומתקבלת לרצון. העובדה שהוא בשר ודם וקיים חשש שהיצר עוד יצליח חלילה להפילו באחת ממצודותיו הרבות איננה גורעת מערך התשובה שלו. נהפוך הוא, ככל שלהט התשובה יתגבר בקרבו ויביאנו למעשים טובים יותר משתפר הסיכוי שתשובתו תכה שורשים ושוב לא יגלוש באותה מידה לפסים השליליים".

מה מושך את כולם ליום כיפור..

הרב שלמה רוזנשטיין

מה מושך כל כך את כל היהודים אל אותו יום נורא ונכבד: "יום הכיפורים", מה גורם להם להתאחד בבית הכנסת באווירה רצינית ואחראית, דוקא בחג שהוא כל כך לא "חגיגי"? אין סעודות, אין סוכה, אין מצה ואין סופגניה, ובכל זאת מצוי יום הכיפורים כחג שסביבו קונצנזוס רחב ביותר, שביתה כללית ממלאכה והתכנסות המונית בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
הייתי מבין, אילו החליטו כל היהודים לחגוג את אחד החגים שבהם ישנם מנהגי שמחה רבים, חוויה משפחתית, או סממנים של חגיגיות כלשהי. אבל יום כיפור? צום? תענית? שעות ארוכות בבית הכנסת? מדוע כל יהודי באשר הוא, מהקיבוץ של השומר הצעיר דרך התרמילן בהודו ועד אותו אחד שמצא את דרכו לאיסלנד והתיישב שם, מחפשים להתחבר ליום הזה, לציין אותו בשביתת מלאכה מוחלטת ואפילו בצום ובתפילה בבית הכנסת.
אין זה אלא שיום זה טומן בחובו משמעויות עכשוויות עמוקות, המתאימות לכל דור ודור ולכל אדם באשר הוא, וכאשר מתחבר הדבר עם היות אותו אדם יהודי, הרי שנוצר כאן הצירוף המעניין והמרתק שתוצאתו ציון "יום הכיפורים".
ואכן, התפיסה התורנית אודות יום הכיפורים מבהירה די והותר על מה ולמה זכה יום זה בבכורה.
"חג הפסח" הוא מועד החירות של עם ישראל ויום היותו לעם בעל עצמאות לאומית.
"חג השבועות" העניק הצדקה לקיום העם הזה כעם, על ידי נתינת התורה והפיכתה לסוד קיומו.
אולם, הנה כבר לאחר שני חגים אלו, מגיע יום הכיפורים הראשון בהיסטוריה, ומביא בכנפיו בשורה של "סליחה". הוי אומר, שכבר מיד לאחר בחירת העם וקיומו ונתינת ההצדקה לקיומו, נזקק העם לסליחה, עקב בגידה ופגיעה בתפקיד ובייעוד.

מוחקים את העבר – מתחילים מחדש
וכאן, ניצב יום הכיפורים כחג החגים והמוביל שביניהם.
כאן בא ואומר בורא העולם כי הוא מוכן בתנאים מסוימים למחוק את העבר ולהתחיל מההתחלה!!!!
הוא מוכן לבוא מיד לאחר יום הכיפורים ולהציב מחדש כביכול את בחירת העם ואת הענקת ההצדקה – התורה, לניסיון נוסף שיבחן את מידת עמידותו של העם במטלות.כך מבהיר זאת גדול ההוגים היהודיים בעת האחרונה הרב ד"ר שמשון רפאל הירש:

"יום הכיפורים הוסיף את העדות ההיסטורית על הגדולה שבכל האמיתות, כי לא רק פעם אחת בלבד יעניק ה' את הקיום וימסור את התפקיד לקיום, אלא הוא מוכן בכל עת להעניק קיום מחדש, אפילו אבדה זכותו מחמת המעילה בתפקיד עם חידוש הברית הישנה שהופרה הוא מוכן "לקבור" את העבר ולפתוח עתיד חדש. "פסח" הוא המועד של נס הבריאה הלאומית, "שבועות" הביא את העובדה שהיא תנאי לקיום היהודי. ואילו "יום הכיפורים", הוא המועד של נס כל הניסים, נס המחייה של תוצאות העבר, נס חידוש הקיום שכבר נגזרה עליו כלייה. יום הכיפורים הוא מועד הכפרה, מועד התחייה הרוחנית המוסרית והחברתית, בחסד ה' הכל יכול… ולפיכך לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים…"

לכל אחד יש סיכוי

לא פלא להבין כי כל אדם שואף בכל ליבו להתקשר לעוצמתו של יום הכיפורים. כי אכן זה הוא היום שאומר ומודיע קבל עם ועולם, כי לא דחה ה' איש מישראל לעולמים, ומוכן הוא לקבל כל מי ששייך לאותו מעמד היסטורי בהר סיני, אשר קבע כי יהודי בן לעם הנבחר הוא. לא פלא שרבים מתחברים ליום זה ושואפים ליטול בו חלק.
אולם גם מעבר לכך, ישנה משמעות חינוכית ליום הכיפורים בהקשר זה. אנו שואפים תדיר בחיי היומיום למושג הסליחה, אנו זקוקים למושג זה בחיינו – ויודעים אנו היטב כי ללא סליחה וללא כפרה לא נוכל להתקיים בין אדם לחבירו, ואיש את רעהו חיים בלעו. כאשר יש חג שהוא כולו סמל לסליחה ולמחילה, אנו רוצים להיות קרובים וקשורים לחג זה, ישנה הזדהות בלתי רגילה של כל אדם עם מושגי החג, ועם החינוך שהוא מקנה לנו בענייני הסליחה.
עלינו לנצל אפוא גם מבחינה חינוכית את המועד המופלא "יום הכיפורים", להעניק לעצמינו את המודעות הפנימית למשמעות ה"סליחה", ה"הבלגה", ה"כפרה" וה"התחלה מחדש", בכל תחומי החיים, הן במה שנוגע לאדם כלפי עצמו, והן במה שנוגע ליחסי האדם כלפי זולתו. עלינו להבהיר לעצמינו כי רק בדרך זו יהיה קיום לעולם, כפי שלמדנו מדרכי הבורא אשר תיכן והכין יום זה מתוך הכרה כי בלעדי יום זה לא יוציא העם את שנתו הראשונה בשלום.

גמר חתימה טובה.

נלקח מאתר אחינו

זמני כניסת ויציאת צום יום כיפור

זמני כניסת ויציאת צום יום כיפור תשפ"ב 2021

 

כל מה שרצית לדעת על תקיעת שופר

יעקב לוסטיג
ראש השנה נקרא בלשון המקרא 'יום תרועה', והתורה הקדושה מצווה עלינו לשמוע בראש השנה את תקיעת השופר.

חז"ל הנהיגו שנחגוג את ראש השנה יומיים, כך שביום הראשון של ראש השנה החיוב לשמוע את קול השופר הוא 'מדאורייתא' כלומר חיוב של מצוות 'עשה' מהתורה הקדושה. לעומת זאת, ביום השני החיוב לשמוע קול שופר הוא 'מדרבנן', כלומר מדברי חכמים ואינו ציווי מהתורה. אך אין בכך כדי לגרום לנו להקל חלילה בחובה לשמוע קול שופר גם ביום השני כמו שציוו אותנו חכמינו הקדושים.
חכמינו זכרונם לברכה למדו מפסוקי התורה, שבראש השנה אנחנו צריכים לשמוע גם 'תקיעה', כלומר תקיעת שופר חלקה בקול אחיד שאינו מקוטע, וגם 'תרועה' – קול שופר קטוע שנשמעה כמו יללה או גניחה ואנחה.
עם זאת, היה להם ספק אם התרועה צריכה להישמע כמו יללה, רצף של תשעה קולות קצרים וקטועים, או כמו גניחה עמוקה, רצף של שלושה קולות קצת יותר ארוכים שכל אחד מהם מתחיל בטון גבוה מנמיך מעט ושוב עולה לגובה. לקול הראשון מבין השניים אנחנו קוראים 'תרועה', ולקול השני אנחנו קוראים 'שברים'. ישנה אפשרות שלישית, לפיה ה'תרועה' שאליה התכוונה התורה היא גם 'שברים' וגם 'תרועה' ביחד.
לכן אנחנו תוקעים תקיעות רבות בשופר, כדי להיות בטוחים ששמענו גם את קול השופר כפי שהתורה התכוונה אליו.
וכך אנחנו שומעים סדר של שלושה מחזורי תקיעה, שכל אחד מהם חוזר על עצמו שלוש פעמים:

המחזור הראשון אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תשר"ת'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'

המחזור השני אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תש"ת'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'

והמחזור השלישי אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תר"ת'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'

הרי לנו שלושה מחזורים שהראשון מביניהם מורכב מ-12 'קולות', והשניים האחרים מורכבים מתשעה קולות כל אחד.
בסך הכל – 30 קולות.לפני התקיעה מברך האיש התוקע בשופר את הברכות שתיקנו חז"ל לברך לפני התקיעות, וכולנו צריכים להקשיב לו ברוב קשב, ולענות 'אמן' על ברכותיו, כדי לצאת בהן ידי חובה. לאחר מכן אסור להפסיק בדיבור בכלל, עד אחרי ששמענו את קול 30 ה'קולות'.

שימו לב: חובת שמיעת תקיעה שופר מוטלת רק על גברים ולא על נשים. עם זאת, נשים שרוצות לקיים את המצווה על אף שהן לא חייבות בה, יכולות כמובן לבוא לבית הכנסת ולשמוע קול שופר, והן תזכינה לקבל על כך שכר בעולם הבא. יש להרגיל את הילדים, מגיל 6 או 7, לשמוע את קול השופר, וללמד אותם את ההלכות הללו כדי שידעו שאסור לדבר בין הברכה לתקיעות, וכשיגדלו ויגיעו לגיל 13, כבר יהיו מורגלים בקיום המצווה.
מי שאינו יכול ללכת לבית הכנסת, צריך לתקוע בשופר בביתו אם הוא יודע לתקוע ואם יש לו שופר. במידה ואינו יכול לתקוע לעצמו, עליו לדאוג עוד מלפני החג לשכן, חבר או קרוב משפחה שיבוא להשמיע לו את קול השופר. אם אין לכם אפשרות כזאת, מומלץ לפנות לרב העיר, לבית חב"ד או לכל אדם דתי או חרדי המתגורר באזור, כדי להתייעץ אתו ולקבל ממנו עזרה בנושא זה, במידת האפשר.

תקיעות נוספות

אחרי ששמענו את 30 התקיעות הראשונות, מתחילים להתפלל את תפילת המוסף, במהלכה תוקעים פעמים נוספות, גם בתפילה שבלחש כנהוג ברוב הקהילות, וגם בתפילתו של שליח הציבור שמתפלל בקול כנהוג בכל קהילות ישראל. כמו כן תוקעים מחזור נוסף של תקיעות במהלך אמירת ה'קדיש' שבסוף התפילה, ובעדות המזרח נהוג לתקוע פעם נוספת בסוף התפילה 'תרועה גדולה'.
בסך הכל אנו שומעים 100 קולות שופר בכל אחד מימי ראש השנה, והנוהגים להוסיף את ה'תרועה גדולה' בסוף התפילה שומעים 101 קולות.
עם זאת, מי שהוא חולה או חלש, אינו מחויב לשמוע את כל 100 ה'קולות', ויכול להסתפק ב-30 ה'קולות' הראשונים. גם נשים שכאמור פטורות משמיעת קול שופר, יכולות להסתפק ב-30 הקולות הראשונים אם הן עסוקות וצריכות לשוב הביתה כדי לטפל בילדים.

כדאי לדעת, שכתוב בספרים הקדושים שבזמן שאנו שומעים את קול השופר, אנו יכולים להתפלל בלב, ולא לומר זאת בדיבור אלא רק במחשבה, ולבקש על צרכינו. כמו כן זהו זמן שבו אנו יכולים וצריכים להתחרט על החטאים שעשינו במהלך השנה החולפת ובשנים שקדמו לה, ומי שיכול אף לבכות בדמעות על חטאיו – אשריו ואשרי חלקו והוא עושה בבכי הזה תיקון גדול לנשמתו, כך כתבו המקובלים הקדושים בדורות הקודמים.

כך תצילו את החיים שלכם. סרטון של דקה שיהפוך לכם את המחשבה

כך תצילו את החיים שלכם. סרטון של דקה שיהפוך לכם את המחשבה

 

ופתאום הלחמניה והבאגט נהפכו לרעל… מהע ושים

יותר מהכל צריכים להזהר בימי הפסח מחמץ,

אותה לחמניה טעימה במשך השנה
נהפכת לרעל טהור ולמסכנת חיים,

הצילו את חייכם והשמרו מחמץ‬

כנסו לסרטון היחודי, בן דקה שישנה לכם את המחשבה.

ללמוד תורה, למה רק בישיבה?!

שלום כבוד הרב

רציתי לשאול שאלה כזאת, אני בתחילת דרכי בתשובה, כיוםן אני ב 17.5, הרבה אנשים אמרו לי שכדאי לי מאוד ללכת ללמוד בישיבה, שם אני יגלה עולם חדש של תורה.

האמת היא שאני קצת מתלבט, ובעצם למה ובשביל מה אני צריך ללמוד בישיבה, הרי אפשר ללמוד תורה גם מבלי להיות בישיבה?

תודה מראש

אופיר.

 

אופיר היקר, שאלתך אכן שאלה מעניינת שרבים מתלבטים בה.

ואסביר:

בתורתנו הקדושה כתוב: "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה את וזרעך" (דברים ל', י"ט).

נצטוינו בזאת לבחור בכל רגע ורגע בדרך הטוב, בדרך התורה, שכן אלו הם החיים האמיתיים לכל מבין ויודע דבר.

מצוה חשובה זו, כדי לקיימה כראוי, חייבים להמצא בסביבה שמשפיעה יראת שמים וקדושה. בלא זה, כשנמצאים סביב אנשים הרחוקים מיראת שמים אמיתית, לא ניתן להמנע מהשפעה שלילית, והמצבים בהם אדם ימצא את עצמו מתרחק מדרכה של תורה ובוחר לעשות דברים הנוגדים את רצון השם יתברך, ירבו ויגדלו.

מכיון שאדם מחויב להמצא בסביבה שתחזק אצלו את היראת שמים והרצון ללכת בדרך התורה כאמור, ישנה נחיצות גדולה, לכל המסוגל לכך, ללמוד בישיבה קדושה, ושם להגות בתורה, במוסר, בתפילה, בחיזוק האמונה, בתיקון המידות ובכל מה שנוגע לעבודת השם.

צריך גם לדעת, שאיכות ורמת הלימוד שמגיעים אליהם על ידי לימוד בישיבה קדושה, גדולים ללא היכר מהאיכות והרמה שאליהם שמגיעים אם לא לומדים בישיבה. וכן, על ידי לימוד בישיבה אדם מסוגל להגיע לדרגה רוחנית הרבה יותר גדולה, ובהתאם לכך כמובן שגם ההנאה והעונג שיש לאדם מפריחתו בתורה ובעבודת השם גדלים ומתרבים.

הלימוד בישיבה זו רמה אחרת לחלוטין מכל מה שאתה מכיר.

אני רוצה גם להסבירלך, שהתורה נמסרת מאב לבנו ומרב לתלמידו במשך כל הדורות של העם היהודי

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. וככה ממשיכה ההיסטוריה המפוארת של מסירת התורה.
אתה יכול ללמוד לבד, אבל האם ההבנה שלך תהיה מכוונת לאמת?

תורה זה לא עוד מקצוע שאתה יכול לפתח בו תאוריה חדשה, תורה היא חכמה האלוקית שאלוקים נתן לנו בהר סיני, וכל מטרת הלימוד בתורה הקדושה היא לחקור את האמת שבתורה, מהי סברה נכונה ומה ההלכה עד הפרטים הכי קטנים שיש בכל סוגיא (דיון) שיש בגמרא.
כל דרך מסירת התורה היא רב ותלמיד, הרב קיבל מהרב שלו שקיבל מהרב שלו עד משה רבנו בהר סיני, על ידי לימוד מהרב אנחנו יכולים להתחבר לשורש האמת, וללמוד מהי החשיבה הנכונה בתורה, מה נקרא שאלה ומה לא נקרא שאלה, מה נקרא תשובה שעונה על השאלה ומהי תשובה שלא מספקת. המוטו של לימוד תורה זה לא לדעת לדקלם את מה שכתוב-לגמור לקרוא את החומר, אלא להבין ולהבין עד הסוף, זה אפשר ללמוד רק מרב שקיבל מרב כדרך מסירת התורה. לכן תורה לומדים דווקא בישיבה ששם שומעים שיעורים מרבנים, נמצאים בקשר רציף עם רב שאפשר לשאול ולקבל תשובות.

אני ממליץ לך שתי המלצות

המלצה ראשונה: תתעניין אצל מי שכבר היה וחווה לימוד בישיבה. אין חכם כבעל הנסיון, ותשמע מהם מה זו התעלות ומה המשמעות ללמוד בישיבה קדושה.

שנית: אני ממליץ מאוד לעשות ביקור בישיבה, ולהתרשם מקרוב במה מדובר.

כמובן שיש להתאים לכל אחד ישבה שמתאימה לאפיו וסגנונו.

בהצלחה רבה

מרדכי קורן

 

רוצה לשמוע עוד על ישיבות, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

לנצל את ה'חיוך' שקיבלת מאלוקים

אז מה הייתם אומרים אם למשל הייתם שומעים על צעיר ישראלי שהלך לאיבוד במדבר יהודה, ובעודו תועה ביער בליל חורף סוער וגשום מוצא הוא ברק ואור שמאיר את החשיכה, ובמקום לנצל את ההזדמנות ולנסות לגלות את השביל המוביל ליציאה, הוא מחפש עצים מיוחדים או אולי חפצי נוי שנשכחו במקום ע"י מטיילים אחרים…

סיפור זה אני נוהג לספר לאלו השואלים אותי "למה ללכת לישיבה?",

פעמים ספורות בחיינו אנו מרגישים כי ניתנים לנו כוחות מיוחדים להתמודד מול החברה, ולהתקרב לבורא עולם. באמת, הרגע הזה, זהו 'חיוך' שאנחנו מקבלים מהקב"ה! לא כל אחד זוכה למתנה מיוחדת זו. וגם כשזוכים צריך לדעת איך לשמר אותה.

למה דווקא בישיבה? בישיבה אתה בעצם משנה את נקודת הבחירה שלך. כשאתה ברחוב בחברה לא תורנית, המלחמות שלך הם על בסיס- כן תפילין לא תפילין, כן שבת לא שבת, ואילו כשאתה בישיבה אתה כבר בליגה אחרת אתה נכנס לאטמוספרה רוחנית מיוחדת, כאן המלחמות הם- באיזו כוונה התפללתי היום, האם נשמרתי מלשון הרע או לא. אדם נמשך אחרי החברה בה הוא חי. זו עובדה. מעבר לזה שיש בישיבה חברה שמרגישה וחושבת כמוני, אני מקבל הכוונה נכונה, אני מלא סיפוק.

כשבחור נמצא בישיבה גם ההורים שלו מרוצים ממנו. הורים אינם מפחדים שהילד יהיה "דתי", הם מפחדים מחוסר יציבות אצל הילד. גם אם ההורים מתנגדים בתוקף בהתחלה, אבל כשעוברת תקופה ראשונה והם רואים את האושר והחיוך על פני ילדיהם, הם שמחים ומאושרים על הצעד שבנם עשה. הישיבה בראש ובראשונה נותנת יציבות נפשית. ישנו תלמיד בישיבתנו לפני שנה, כשנכנס לישיבה הוריו מאוד התקשו לקבל את הרעיון, כעבור שנה הם פנו מיזמתם בבקשה שנקבל את בנם הצעיר, סרבנו בתחילה, אך לאחר שהשתנו הנסיבות צרפנו אותו כתלמיד מן המנין.

אותם הורים שלפני שנה היו מסויגים מדרכה של הישיבה ממש הפעילו מכבש לחצים שנקבל את בנם הצעיר. ההורים הם המעריצים הגדולים של הישיבה.

רוצה לדבר על יהדות, להתייעץ, לשאול, 1-800-20-18-19 שיחת חינם למוקד אחינו

או בשיחה אישית עם הרב שמעון – 052-7636278

או עם הרב אהרון – 050-4141386

מהיכן מגיע המושג ישיבה?

כך 'נולדה' הישיבה

מאת: אי"ש זכריש

תנו רבנן, האב חייב בבנו; למולו ולפדותו וללמדו תורה וכו'. (גמרא קידושין)

ומוסיפה הגמ'; ומי שאביו לא זכה ללמדו תורה מכל סיבה שהיא, הוא עצמו חייב ללמד את עצמו.

אנחנו רואים בפסוקי התורה ובדברי הגמרא שהתורה מצווה את האב ללמד את בנו תורה, חז"ל לומדים שגם מי שאביו לא זכה ללמדו תורה, חייב הוא עצמו ללמד את עצמו.

זהו הציווי שציוותה התורה; כל אדם מחויב ללמוד תורה. כשהוא צעיר לימים חיוב זה מוטל על אביו, אולם כאשר יגדל להיות לאיש על כתפיו מוטלת החובה להגות בתורה הקדושה בכל עת ובכל שעה.

בדורות הראשונים, כל אב יהודי לימד את בניו וגידלם לתורה ומצוות. אולם בהמשך הדורות התרבו אותם הורים שלא יכלו או לא ידעו ללמד את בניהם תורה, מה עשו?

הגמרא מספרת (במסכת בבא בתרא):

אמר רב יהודה אמר רב, זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא, נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה וכו', התקינו שיהו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים.

כך, לאור העובדה שהיו הורים שלא יכלו ללמד את ילדיהם תורה, קמו תלמודי תורה ישיבות ובתי מדרשות ללמד את הנוער תורה, שאם לא כן מניין ידעו הנערים ללמוד תורה כשיגדלו ויעמדו להיות אנשים?!

אבל, במבט שטחי נראה כאילו כל מהות לימוד הנוער באופן משותף בין כותלי הישיבה נוצר והוכרח כתוצאה ממצב רוחני ירוד של הורים רבים באומה הישראלית.

אולם טעות גדולה היא לחשוב כך, י ש י ב ה איננה רק מקום לקיבוץ ואיסוף בני נוער שלא שפר עליהם גורלם ואין מי שילמדם תורה. היא הרבה מעבר לכך,

הישיבה היא בית היוצר והזיכוך, כור ההיתוך של הנער היהודי. ונבאר את הדברים

עיצוב חשיבה, עיצוב הסברה העצמית הישרה והאמיתית.

– – – עקידת יצחק,

אברהם אבינו – אבי האומה התיר את בנו מחבליו, יצחק ירד מעל גבי המזבח. כשפנו לחזור לביתם שבבאר שבע מספרת התורה , "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע". רגע, היכן נ ע ל ם לו יצחק אע"ה?

"יונתן בן עוזיאל" בבואו לתרגם פסוק זה, מיסב את תשומת ליבנו לעובדה מפליאה – יצחק הלך ללמוד ב… ישיבה של שם ועבר (שמם של ראשי הישיבה באותה תקופה). לשם מה פנה יצחק ללמוד בישיבה, האם אביו, אבי האומה הישראלית ומורה דרכה לא לימד והדריך אותו בלימוד תורה וקיום מצוות?

התשובה היא, נכון, דבר ברור הוא שאברהם אבינו לימד והורה לבנו דרך ארץ תורה ומצוות, אולם בסיום מעשה עקידת יצחק, הבין אברהם אבינו שרצון הבורא הוא שבנו ילמד תורה בשלימות יותר ממה שלמד עד כה, ו.איזה לימוד תורה בשלימות יש בעולם יותר מללמוד מפי אברהם אבינו – נאמן ביתו של בורא עולם?

הגמרא אומרת (במסכת עבודה זרה):

כל הלומד תורה מרב אחד, אינו רואה סימן ברכה לעולם.

מדהים,

אנו למדים מכאן, שרב, ככל שיהיה גדול בתורה, אינו יכול להנחיל לתלמיד סברה ישרה בלימוד התורה הקדושה. רק ע"י לימוד בין כותלי הישיבה, תוך לימוד משותף עם נערים בני גילו ומגוון רבנים כלבבו [בכל שנה אצל רב אחר] יוכל הנער לגבש סברה נכוחה ואמיתית בלימוד כל חלקי התורה.

מה מיוחד בישיבה ? סדר וישוב הדעת !

– – – חטא העגל,

משה רבינו יורד מן השמיים ורואה את עם ישראל, העם אותו טיפח והדריך בשליחות אלוקית, מתהולל סביב עגל הזהב אשר עשו. מיד, שבר את הלוחות ופנה להשמיד את האליל המתועב מן העולם. כעת, כיצד מחזירים את עם ישראל חביבו של הקב"ה אל הדרך הנכונה?

סיגופים, תעניות, אסיפות בכיכר העיר, דרשות חוצבות אש וכו', כל הדברים הללו אינם פתרון א מ י ת י לפריצות וההוללות בה עם ישראל שרוי. הפתרון האחד והיחיד הוא;

"וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".

משה רבינו, כפשוטו, הקים י ש י ב ה !

מהו באמת הפתרון בהקמת ישיבה?

חטא העגל נבע כתוצאה מ"אי סדר ובלבול" ששררו במחנה.

ישיבה, זהו המקום האידיאלי לחנך ולהעמיד את הנוער וגם את המבוגרים יותר " הַ רְ חֵ ק מִ ן הַ מַּ חֲ נֶ ה " – אי של שקט וסדר, הרחק משאון העיר הגדולה קיים שלטון הישיבה. שלטון של ס ד ר .

בגמ' סוטה מ"ט א' מובא:

בישיבה יתחנך הנער לדרך ארץ, נקיון גופו וחדר מגוריו, סדר בזמני השינה, ארוחות. או אז ישכיל גם לקבוע סדר פנימי לכל ענייני חייו; הלימוד והעבודה הפנימית מקבלים סדר נאות, מה להקדים ומה לאחר, כמה ללמוד וכמה לחזור, כמה לאכול וכמה לנוח.

מגדלור לסביבה הקרובה והרחוקה

"וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד".

אין כאן שום כפייה או השפעה מבחוץ, כי אם חדוות הלב – כל אשר נפשו חשקה בתורה יצא אל ה י ש י ב ה ללמוד תורה אצל משה רבינו.

ומה עם שאר העם? אלו אשר נפשם עדיין לא חשקה בתורה?

"וְהָיָה כְּצֵאת משֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה". גם כל העם שעדיין היה שקוע בהוללות ופריצות, ברדיפה אחרי אליל הזהב, העם שרשמי מעמד הר סיני כהו אצלו; כאשר ראו את משה רבינו – ר א ש ה י ש י ב ה "יוצא אל האוהל" לעבר ה י ש י ב ה ה ק ד ו ש ה הניצבת הרחק מאי הוודאות והבלבול. מיד, מתעוררים בקרבם רגשי קודש ובעין קנאה וגעגועים הביטו אחרי משה רבינו עד בואו אל הישיבה – " וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה ".

כאשר רואים תלמיד, נער צעיר שנפשו חשקה ללמוד תורה, עוזב את המולת הרחוב ופיתוייו ופונה לעבר מבצר התורה – הישיבה הקדושה, כל השאר, אפילו אלו שהרגש היהודי כבר כהה אצלם, יקומו מתוך קנאה וגעגועים להביט אחרי בן הישיבה העולה ומתעלה, משהו ידבק בהם…

החינוך לאהבת הזולת מביא בכנפיו את השכינה.

"וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה" – כשמשה רבינו נכנס להיכל הישיבה הקדושה, השכינה שהסתלקה בעקבות חטא העגל, חזרה לשרות על כלל ישראל.

השראת השכינה שייכת אך ורק כאשר לומדים בצוותא עם חברותא או רב

ד ב ר י תורה מתהווים רק ע"י לימוד תורה ב מ ש ו ת ף . רק אז מתייחדת השכינה עם הלומדים.

וכל כך למה?

"מתיחות חברתית" הנוצרת כתוצאה מתחרות לימודית בין תלמידים, מקובלת בכל העולם כדבר מובן מאליו.

לפי דברינו, אמנם חז"ל מעודדים לימוד משותף מפני ש"קנאת סופרים תרבה חכמה". אולם כיון שבלימוד כזה אורב הניסיון של התנצחות וקנאה הדדית, החכמה היא, לעמוד בניסיונות הללו ולפתח מידות טובות והנהגות נעימות בין אדם לחברו.

המסגרת הישיבתית ת ח נ ך את הנער לראות באהבת התורה ערך עליון, אך יחד עם זאת תלמד אותו פרק מ ע ש י באהבת ודיבוק חברים.

זה הוא אתגר יומיומי – ההתמודדות בין הצורך ללחום מלחמתה של תורה עם חברו, ובין החובה שהיא זכות לכבד ולהוקיר את חברו לספסל הלימודים. בן ישיבה שעובר את המבחן הזה בהצלחה, זוכה ומביא את השכינה לבית המדרש.

בורא עולם מ ו ר ג ש כאן היטב

ונסיים במעלת הלימוד בישיבה מצד עצם ה מ ק ו ם .

חז"ל אומרים, "יש ארץ מגדלת גיבורים ויש ארץ מגדלת חלשים. יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין".

מקום מקום ואנשיו. אך טבעי הוא שבאדם ידבקו תכונות מסביבתו הקרובה.

כאשר נער עומד על דעתו, עליו לבחון היטב את תכונות מקומו וסביבתו ולשפוט מה יוכל לקבל מהן ומה לא.

הקב"ה נמצא בכל מקום, אין בזה שום הבדל בין ירושלים לניו יורק – "מלוא כל הארץ כבודו". אולם בכל זאת קיימים הבדלים, האוירה השונה בין מקומות מקודשים ומרוממים שכל מהותם חינוך ועיצוב האישיות, לבין הרחוב הסוחף שמהותו קלקול וחורבן האדם.

אין מקום בעל טבע עדין יותר מהיכל הישיבה הקדושה, המקום בו יוכל התלמיד לעצב את אישיותו ולבנותה ולהרגיש את הבורא יתברך יותר מכל מקום אחר בעולם.

[מיוסד ע"פ: הנצי"ב על בראשית כ"ב י"ט, כתבי ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל, "עלי שור" לר' שלמה וולבה זצ"ל.]
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

בגרויות או ישיבה?

יוסי ליפשיץ

רבים מתלבטים אם כדאי קודם להשלים תעודת בגרות או תואר ורק אח"כ ללמוד בישיבה

לכולם אני אומר, שיש להבין בראש ובראשונה מה צריך וחייבים לעשות בגיל ההתבגרות. בנקודה הזאת, מסתבר שעד כמה שחשובה תעודת הבגרות, בסדרי העדיפויות צריך קודם כל חינוך.

שנות הבגרות השנים יפות מאד של האדם, אך גם סיכונים רבים טמונים בשנים אלו, בהן נקבעת עיקר אישיותו של האדם. ברור לכל העוסקים בחינוך שבשנים אלו יש להשקיע את הכל על מנת שאופי האדם יעוצב בצורה החינוכית והנכונה ביותר בשנים אלו.

עיצוב האישיות של האדם, הן מבחינת ההנהגה שלו והן מבחינת יכולת ההתמודדות שלו ובנין אישיותו נעשה טוב יותר בתוך היכל הישיבה, דבר זה מוכח וברור. החינוך, המשמעת העצמית ופיתוח החשיבה בכלל, נעשה בצורה הטובה ביותר בישיבה.

מעבר לזה, אין ספק כיום ואומרים זאת גדולי הפרופסורים, שלימוד הגמרא מקדם באופן דרמטי את יכולות החשיבה הלוגית וההעמקה בחומרים עיוניים עד כדי כך שלאחר הלימוד בישיבה, הוצאת תעודת בגרות הוא מעשה קל ביותר.

אם כן, ברור שגם אם תעודת בגרות מאד חשובה, סדר העדיפויות צריך להיות שקודם כל הולכים לישיבה ורק אחר כך מוציאים תעודת בגרות.

בפרט כיום, האפשרות להשלים בגרויות נגישה ביותר, אפשר לעשות זאת בשעות הערב, במקרים מסוימים אפילו תוך כדי הלימוד בישיבה בשלב מאוחר יותר, לאחר שהבחור יציב בלימודיו.

בכלל, הרבה חושבים שקשה להתפרנס בלי בגרויות, אבל באמת זה ממש לא כך. מצד אחד, יש מאות אלפי מובטלים בישראל, לחלקם הגדול יש תעודת בגרות ויש אפילו בעלי תואר אקדמי, נו, אז איך אין להם פרנסה, לא בדיוק מי שיש לו בגרות – יש לו פרנסה, כנראה שצריך גם סיעתא דשמיא.

גם לך יש שאלה?

להכוונה, התייעצות, שאלה ולכל מטרה, שיחת חינם למוקד אחינו פתוחה לשירותך:
1-800-20-18-19

או בשיחה אישית עם הרב שמעון וייס הפנוי לעזרתכם תמיד – 052-7636278

או עם הרב אהרון יאדלר – 050-4141386

קונפליקט: ההורים שלי והישיבה שלי

בעיה נפוצה היא מאד בקרב הצעירים הרוצים ללמוד בישיבה, שישנה התנגדות לכך מההורים, התנגדות שמונעת מהם לבצע את הצעד החשוב הזה של מעבר לישיבה. אם לבן עוד לא מלאו שמונה עשרה שנה, שאז על פי החוק הוא נחשב כקטין הנמצא ברשות הוריו, הבעיה עוד יותר קשה.

אמנם, מכיון שיהודים מאמינים אנו, ודאי שאמונתנו צריכה להביא אותנו לידי הבנה שהקב"ה בכבודו ובעצמו, הוא זה שיוצר את התנגדות ההורים ואי הסכמתם ללימוד בישיבה, שכן כל הקורה בעולם, הכל מגיע ממנו יתברך כידוע.

וכאן תמהים אנחנו, הרי הקב"ה רוצה שנעבוד אותו, הוא רוצה שנתקרב אליו, שנרבה בלימוד תורה ונזכה להיות תלמידי חכמים, אז כיצד יתכן שהוא יעשה עיכוב כה קשה עבורנו ללימודנו בישיבה?

התשובה היא שדוקא משום שהקב"ה כל כך אוהב אותנו, דוקא משום כך הוא נותן לנו לגדול בתנאים קשים מבחינה רוחנית, ואצל הורים שלא מסכימים לצעד היקר מכל, לעבור ללמוד בישיבה קדושה.

שכן הבורא יתברך רוצה לזכות אותנו להיות כמו אברהם אבינו. גם אברהם אבינו נולד למשפחה חילונית, הוא עוד נולד למשפחה ולסביבה כופרת, משפחתו הייתה עובדת עבודה זרה.

למרות זאת, אברהם אבינו, הבין שמה שנדרש ממנו זה ללכת בדרך האמת, להכיר את בורא העולם ולעבוד אותו. הוא דבק במטרה הזו ללא פשרות, הלך נגד דעת הוריו וכל הסביבה בה גדל, וזכה בזכות כך להיות גדול ישראל, אב האומה.

כל ילד שנולד למשפחה הרחוקה מהשקפת תורה אמיתית, והוא זכה להכיר באמיתות התורה ובהבנת מטרת החיים, ומכיר הוא בחשיבות לגדול בתורה ובעבודת השם, זה אומר שמשמים זיכו אותו להיות כמו אברהם אבינו, איזו זכות נפלאה היא זו!!!

אכן, הדבר דורש מהבן מסירות מיוחדת בשביל לדבוק במטרה, מסירות ללא פשרות וללא נסיגות, וברור גם שאין לוותר על לימוד בישיבה בגלל מניעות ועיכובים, קשים ככל שיהיו.

אין לשער את גודל השכר וההתעלות הרוחנית לה יזכה מי שעושה כזו מסירות בשביל ללמוד בישיבה. אשריו ואשרי חלקו!

בפועל, אם אתה מרגיש שנפשך נקשרת לישיבה, צריכים להסביר היטב להורים את החשיבות של הלימוד בישיבה ולהראות להם בכל דרך אפשרית עד כמה הדבר חשוב ושאין לי שום כוונה לוותר על התוכנית ללמוד בישיבה. יש להבהיר להם היטב ששום מסגרת אחרת חוץ מישיבה קדושה לא תתאים לי ולא תתן לי את המענה שנפשי זקוקה לו.

אתה חייב להבין שמנקודת המבט של ההורים הם רוצים אך ורק ותמיד את טובתך בלבד, הם מתנגדים שתלך לישיבה כי הם חושבים שזו טובתך, יכול להיות שיש דיעות קדומות ששוכנות בליבם, יכול להיות שהם פוחדים מעצם השינוי ובעיקר, הם פוחדים לאבד אותך, את היקר להם, הם פוחדים שהמהלך שאתה עומד לבצע יקח מהם את ילדם האהוב.

אתה חייב להחליט, וגם לשדר זאת להורים, מההורים לא מתנתקים, אף פעם, בשום אופן, אתה חייב להרגיע אותם, ההליכה לישיבה לא מנתקת אותך מההורים ואתה חייב בכבודם בכל מקרה ובכל מצב גם אם אתה בחור ישיבה והם חילוניים גמורים. אתה חייב לתת להם את התחושה שזה מה שהולך לקרות בכל השלבים של ההתחזקות שלך.

אתה חייב להדגיש לעצמך וגם להורים שללמוד בישיבה זה לפעמים אולי מרחק פיזי של נסיעה לעיר אחרת, אבל הקשר הנפשי והאישי מתחזק והולך ואף מתקבע באופן הראוי וההולם ביותר כי הליכותיו של בחור ישיבה הם הליכות אציליות ומיוחדות.

במקרים רבים ניתן לבקש מארגון אחינו נציג שיבוא לדבר עם ההורים ולהסביר להם את חשיבות הענין והרווח הגדול שיהיה ממעבר בנם לישיבה, רווח גדול, הן לבן והן להורים.

הניסיון מוכיח שברוב המקרים כשההורים חשים כמה טוב לבן שלהם וכמה שהוא מרוצה ושמח בישיבה, הם מתחילים גם בעצמם להיות מרוצים ושמחים מכך.

רוצה לשמוע עוד על לימוד בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

 

איך נראים חיי החברה בישיבה?

שאלה:

בסיפורים שאתם מביאים על הווי החיים בישיבה חוזר ונשנה הדגש על הקשר החברתי המיוחד הקיים בין תלמידי הישיבה, קשר שלפי דבריכם קשה למצוא כדוגמתו במסגרות החינוך הכלליות. נדמה לי שאתם קצת מגזימים בנקודה הזאת. האם התחרות הלימודית שבין תלמידי הישיבה לא אמורה דווקא לפעול בכיוון ההפוך – לחדד את ההבדלים ולהגביר את המתח ביניהם?

תשובה:

במובן מסוים אתה צודק. חז"ל לימדונו: "קנאת סופרים – תרבה חכמה". קנאה מהסוג הנכון ובמינון המתאים מסוגלת להמריץ את הלומד להצטיינות יתירה. ועם זאת כל מי שטעם אי פעם את טעם החיים בישיבה יספר לך שההווי השורר בה הפוך במאה ושמונים מעלות לאווירה הסנובית האופיינית למקומות לימוד אליטיסטיים.

איך זה קורה?

יש לכך כמה הסברים שכולם קשורים בסופו של דבר לאופיו הנאצל של לימוד התורה.

כבר הזכרנו במאמר קודם את הקשר שבין לימוד תורה לבין פיתוח מידות טובות. את התורה לומדים לא רק כדי לצבור ידע והשכלה אלא בראש ובראשונה כדי להפוך לבני אדם טובים יותר. תלמיד שעוסק באופן פעיל בתיקון המידות, שמפתח את מידת הענווה, מתגבר על תכונת הכעס, מדכא את רגש הגאווה השלילית, מטפח את אהבת הזולת וגמילות החסדים, תלמיד שכזה לא יכול להתנשא ולהתייהר על תלמיד אחר, גם אם קיימים ביניהם פערים לימודיים. אדרבא, חלק ממצוות גמילות חסדים אותה מטפחים בישיבה הוא לתת כתף ולסייע למי שמתקשה בהבנת הסוגיה. חז"ל מלמדים שההצלחה בלימוד התורה אינה נתונה בידי מי שמוכשר יותר אלא בידי מי שמשקיע את עצמו, מתייגע בה ומתמיד בלימודה לאורך זמן.

נקודה נוספת התורמת לדיבוק החברים בישיבה קשורה למטרת הלימוד. במוסד חינוכי רגיל המוטיבציה שמניעה את התלמיד להגיע להצטיינות היא אגואיסטית. הוא רוצה להצליח כדי שיהיו לו ציונים טובים יותר, כדי שיהיה פופולארי בחברה, כדי שמעמדו החברתי יתעלה ויתרומם, כדי להתקבל למוסד אקדמאי מובחר, כדי לבנות לעצמו קריירה מוצלחת וכו' וכו'. כל השאיפות הללו מעמידות אותו בתחרות כנגד שאר התלמידים המצטיינים שאף הם חושקים בהצלחה מסיבות אלו. נוצרת אפוא תחרות שבה כישלונו של תלמיד אחד היא הצלחתו של תלמיד אחר.

לעומת זאת בישיבה כל התלמידים, המוכשרים יותר והמוכשרים פחות, כולם מאוחדים סביב שאיפה אחת שהיא הסיבה האמיתית בגינה לומדים תורה: כולם רוצים לעשות רצון ה'. וכאשר זו המשימה וזאת המטרה אזי אין מקום ליריבות ולעוינות. נהפוך הוא, חלק מרצון ה' הוא לסייע לאחרים להצליח אף הם בקיום רצון ה', וכך יש לכל תלמיד אינטרס שכל חבריו יצליחו כמוהו.

 

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

 

מכירים תיכון עם שיעורים מסודרים בהתגברות על הכעס?

שאלה:

כמה פעמים יצא לי לשמוע את הטענה שלכם שלימוד בישיבה עושה את התלמיד לאדם ערכי, מוסרי ובעל מידות טובות יותר. אני יכול להבין שהלימוד בישיבה מרחיב את הידע התורני של התלמיד, אבל כיצד יש בכוחו לשפר את האישיות שלו? מה הקשר בין הכרת עוד כמה דינים והלכות לבין פיתוח מידות טובות?

תשובה:

אכן ברוב המקצועות איננו מצפים שהלימוד יחולל שינוי באישיותו של התלמיד. מי שלומד חשבונאות אינו נהפך על פי רוב לטופס שמאות מס, ומי שמצטיין בגיאומטריה לא הופך למחוגה. אבל תורה – זה משהו אחר. לימוד תורה בצורה הנכונה יש בכוחו לחולל שינוי מהותי באישיות האדם.

איך זה עובד?

יש לכך כמה הסברים. נתחיל בכך שסוגיות רבות בתלמוד מחדדות את המודעות של הלומד לכך שעליו לקחת אחריות על התנהגותו. אדם שלומד סוגיות העוסקות במצוות 'השבת אבידה' קולט שהתורה מטילה עליו אחריות לא רק להימנע מגרימת נזק לזולת, אלא לצאת מגדרו כדי להציל את רכוש חברו. מי שמתעמק בהלכות נזקים לא יכול להיות אדיש לגרימת נזק לרעהו.

מעבר לכך יש חלקים ניכרים בתורה שמוקדשים באופן ישיר לעבודת המידות. סדר הלימוד בישיבה כולל זמנים המוקדשים לעיון והתעמקות בתיקון המידות. מכירים תיכון שבו מתקיימים שיעורים מסודרים בהתגברות על הכעס? עושים תרגילי התמודדות מול מידת העצלות? לומדים להתגבר על הקנאה? בישיבה מתעסקים בכל הנושאים הללו, ועוד רבים אחרים. מיותר לפרט עד כמה הלימוד הזה תורם לפיתוח אישיותו של הנער בתקופה הקריטית של גיל ההתבגרות.

נקודה חשובה נוספת היא שעצם העיסוק בתורה יש בכוחה לרומם את הנשמה. בתורה צפון אור רוחני רב-עוצמה, ומי שמשקיע את עצמו בלימוד התורה בצורה טוטאלית זוכה לכך שהמאור של התורה מחלחל אל תוך נשמתו ומרומם אותו לדרגה גבוהה יותר. אולי נדמה לכם שהרעיון הזה הוא 'מיסטי' במקצת, אבל אתם יכולים לבדוק אותה במו עיניכם. שוחחו עם הורים לנערים שהלכו לישיבה. קראו כמה מהראיונות המתפרסמים באתר זה. אחד המכנים המשותפים החוזרים על עצמם הוא השינוי הדרמטי שהתחולל בעקבות הלימוד בישיבה. הם נעשו עדינים יותר, מתחשבים יותר, ו… כן, גם מכבדים יותר את ההורים.

זה לא קוסמות, זה לא מיסטיקה, זה פשוט לימוד התורה בפעולה. מי שמתעמל בקביעות בחדר כושר מפתח את השרירים, מי שלומד בקביעות בישיבה מפתח את הנשמה. זה עד כדי כך פשוט, וזה עובד.

 

רוצה לשמוע עוד על לימוד בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

לימוד בישיבה: אבל ממה הוא יתפרנס?

בואו נהיה גלויי לב. אין כל ספק שאחת החששות העיקריים שגורמים להורים לחשוב פעמיים לפני שהם מאפשרים לילדם ללמוד בישיבה הוא החשש מפני עתידו הכלכלי. לא קשה להוכיח, גם להורה הספקן ביותר, שיש לישיבה יתרונות מובהקים ובלתי ניתנים לערעור בתחום בניית אישיותו של התלמיד, הקניית מידות טובות וערכים משובחים, רכישת ידע תורני נרחב. אבל, וכאן בא ה"אבל" הגדול, מה יהיה עליו בעתיד? מנין יביא את לחמו? ממה יתפרנס ואיזה מקצוע הוא יוכל לעסוק?

אלו הן שאלות כבדות משקל שאין להקל בהם ראש, ואנחנו, בהתאם לכך, לא ננסה לטייח את הדברים אלא נתמודד אתם באופן חזיתי וכנה.

נפתח בעובדה פשוטה שלמרות פשטותה כדאי לזכור אותה כאשר משווים את הלימוד בישיבה ללימוד בתיכון: אף אחד לא מתפרנס מהדברים שלמד בבית ספר תיכון. הלימודים בתיכון אינם מטרה כשלעצמה אלא אמצעי שנועד להכין למבחני הבגרות. האם ההכנה הזאת אכן מועילה?

מאמר מערכת בעיתון 'הארץ' כותב: "בישראל הפכה תעודת הבגרות לפחות חשובה משהייתה ומבחני הפסיכומטרי הם שקובעים את סיכויי הקבלה למקצועות המבוקשים. גם השיטה של שיפור בגרויות אחרי הצבא מלמדת, כי התיכון נהפך בעיקר למכשיר לסוציאליזציה במקום כלי להקניית השכלה". כלומר המטרה העיקרית לשמה מגיעים התלמידים לתיכון היא חברתית, לא לימודית.

ואכן המציאות מלמדת שאין צורך בארבע שנות לימוד כדי להתכונן למבחן בגרות. באמצעות לימוד רציני ומרוכז ניתן להשלים את החסר בחודשים ספורים, דבר שיכול להיעשות אחרי תקופת הלימודים בישיבה או (בחלק מהמסגרות) גם תוך כדי הלימודים בישיבה. האם אין זה חבל לבזבז כמה מהשנים המכריעות ביותר בחיים, ולוותר על היתרונות הערכיים העצומים שיש בלימוד בישיבה, וכל זה עבור מטרה שאותה ניתן להשיג בתוך כמה חודשי לימוד ספורים?

בנוסף לכך, מחקרים הוכיחו שהלימוד בישיבה משפר באופן משמעותי את כושר החשיבה של התלמיד, מה שאומר שאת הידע החסר יוכל תלמיד הישיבה להשלים במקרה הצורך בצורה קלה יחסית. מסקנה זו התבררה מתוך מחקר שערכו פרופ' איריס לוין מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, פרופ' יורם דמבו ממשרד החינוך, ופרופ' רורברט סיגלר, פסיכולוג התנהגותי מאוניברסיטת קרנגי-טון בפיטסבורג, מהמומחים החשובים בעולם בתחום ההתפתחות הקוגניטיבית. השלושה בדקו את יכולתם של 240 תלמידים לפתור בעיות בגאומטריה ובמתמטיקה, מהם 120 תלמידים חילונים ו-120 תלמידים חרדים. המסקנה: "התלמידים החרדים יודעים לפתור טוב יותר בעיות בגאומטריה ובמתמטיקה מחילונים".

מסקנה זו הייתה מפתיעה ביותר בהתחשב בעובדה שהחרדים כלל לא למדו את המקצועות הנ"ל. מנין אפוא ידעו את התשובות?

מסבירה פרופ' לוין: "נכון שהתלמידים החרדים לא לומדים ידע [הכוונה, כמובן, במקצועות הנ"ל]. אבל בגלל שיטת הלימוד שלהם וההתעמקות בתלמוד, הם מפתחים יכולת חשיבה לוגית שאינה נופלת ואף עולה על זו של התלמידים בבתי הספר הממלכתיים".

הרי לנו שהלימוד בישיבה אינו סוגר שערים בדרכו העתידית של התלמיד. נהפוך הוא, הלימוד בישיבה מחדד את שכלו של התלמיד, מקנה לו הרגלי למידה נכונים המבוססים על הפעלה מקסימלית של השכל הישר והתוצאה הישירה מכך היא שהתלמיד, אם יבחר בכך, לא יתקשה להדביק את הפער שנוצר גם בתחום הלימודים הכללים וזאת באמצעות מסגרות רבות ומגוונות שנועדו בדיוק למטרה זו.

רוצה לשמוע עוד על לימוד בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

Wi Fi על חשבון השכנים

Wi Fi על חשבון השכנים

שאלה:

האם מותר לי להשתמש עם Wi Fi של השכנים עם קוד כשפרצתי את הקוד?

תשובה:
שלום רב.
אסור להשתמש עם Wi Fi של שכן שחסם אותו בקוד אף אם הצלחת לפרוץ את הקוד, מכיון שהוא גילה דעתו שאינו רוצה בכך שישתמשו לו ברשת זו נחשב לגזל כאשר פורצים לו את הקוד ומשתמשים ברשת שלו.
יש לציין כי גם ברשת אלחוטית שאינה נעולה בקוד אין להשתמש בשימוש רב מעבר לקריאת כמה דפים בודדים שאינם מכבידים על השכן בגלישתו הוא.
בהצלחה רבה.

מכור לאינטרנט? רוצה דרך לצאת מזה? לחץ כאן!

גם לך יש שאלה? לחץ כאן!

מכירת חמץ – למי למה ומתי?

 

משה ויטמן

למה מוכרים חמץ?

בחג הפסח, חג הגאולה ממצרים, ציוותה אותנו התורה לזכור את יציאת מצרים ואת הנסים הגדולים שנעשו באותו מאורע, בכך שנאכל "מצה" ונמנע מ"חמץ", לזכר אבותינו שבעת יציאת מצרים, לא הספיק בצקם להחמיץ והם אכלו אותו כמצה. התורה לא הסתפקה באיסור רק על אכילת החמץ, אלא אסרה גם את החזקתו ברשותנו – בבית, בעבודה, ברכב ובכל מקום השייך לנו. איסור זה מכונה "בל ייראה ובל יימצא" ונלמד מהפסוק "לא ייראה לך חמץ ולא יימצא לך שאור בכל גבולך". לאור זאת, חלה חובה על כל אחת ואחד מאיתנו לסלק מרשותו את החמץ לפני הפסח, כדי שבהגיע חג הפסח לא יימצא ברשותו שום דבר חמץ.האפשרויות העומדות בפנינו הן שתיים: האחת, לשרוף את החמץ – פעולה המכונה "ביעור חמץ" והשנייה, למכור את החמץ לגוי שאינו מצווה על החזקת החמץ. יודגש, כי חמץ שהוחזק ברשותו של יהודי במהלך הפסח ולא נמכר או נשרף, אסור בשימוש כל שהוא גם לאחר חג הפסח, לכן גם בעבור חג הפסח עלינו לשים לב כי אנו רוכשים או מקבלים דברי מאכל שנמכרו כהלכה.

מה זו בעצם מכירת חמץ?

מכירת חמץ, אפוא, נועדה לפתור את איסור החזקת החמץ ברשותנו במהלך הפסח, על ידי מכירתו מבעוד מועד לגוי. במעשה המכירה, אנו מוכרים לגוי כל שהוא את כל דברי מאכל החמץ הקיימים ברשותינו, לרבות כלים שהשתמשו בהם לבישול ואכילת חמץ והם מוגדרים על פי ההלכה כבלועים מחמץ ואסורים לשימוש בפסח, בעד תמורה כספית. בכדי שהחמץ אכן יהיה מכור, עליו להיות מרוכז במקום מוגדר ומסומן ואל לנו להשתמש במקום זה במהלך הפסח. לאחר ביצוע המכירה, החמץ בעצם שייך לגוי ולכן אין בהמשך החזקתו ברשותנו בעיה כל שהיא, משום שהאיסור נאמר דוקא על חמץ השייך לנו.

מה צריך למכור?

כאמור, עלינו להוציא מרשותינו את כל החמץ ולכן יש צורך למכור את כל דברי המאכל החמציים, בין אלו העשויים מחמשת מיני דגן והם חמץ בעין ובין תערובות חמץ, כלומר, דברי מאכל שונים שמעורבים בהם רכיבי חמץ ואפילו כלים שהתבשל בהם או נאכל בהם חמץ, משום טעם החמץ הבלוע בהם. חשוב: עלינו למכור את כל החמץ השייך לנו ואין הבדל במיקומו- אם הוא בבית, במשרד, ברכב או בכל מקום אחר.

למי מוכרים את החמץ?

את החמץ עלינו למכור כמובן לגוי שאינו מצווה על החזקת חמץ. בימינו נהוג ומקובל שכל בעל בית פונה אל הרב שבמקומו ומייפה את כוחו למכור עבורו את החמץ. הרב ימכור במרוכז לגוי אחד את החמץ של כולם ויוודא שאכן המכירה נעשית כהלכה.

מתי מוכרים את החמץ?

את החמץ יש למכור קודם לחג הפסח כדי שבהגיע חג הפסח כבר לא יהיה קיים ברשותינו חמץ ולכן יש לעשות זאת במהלך הימים שלפני החג.הרב מוכר את החמץ לגוי רק בערב פסח ממש ובכך מתאפשר לנו להספיק ולקיים קודם לכן בדיקת ושריפת חמץ בזמנן.

איך מקבלים אותו בחזרה?

אם קראת את הנאמר עד עתה, בודאי את שואל את עצמך: האם אכן כל החמץ עובר להיות של הגוי? התשובה היא: כן ולא. במהלך הפסח החמץ שייך לגוי אך עם סיומו חוזר החמץ לרשותו של היהודי ואינו עובר לרשות הגוי. כיצד? במעמד מכירת החמץ מסוכם בין הרב לבין הגוי כי בעת המכירה ישלם הגוי תמורה בתור דמי קדימה על החמץ ובכך חלה המכירה והחמץ נעשה שלו. אך עם זאת, מסוכם ביניהם, כי הגוי ישלם עד סיום החג את כל שווי החמץ שנמכר לו ובאם לא יעשה זאת החמץ יוחזר ליהודי ודמי הקדימה יוחזרו לגוי, מכיון שהגוי לא יעמוד בזה ולא ישלם את כל שווי החמץ, נוצר המצב כי מיד בסיום החג החמץ חוזר לרשות היהודי והמכירה מתבטלת.

איזה חמץ נכלל במכירה?

במכירת חמץ נכלל כל דברי החמץ הנמצאים במקומות סגורים ומסומנים כמכורים. לכן, חשוב לרכז מראש את החמץ בארון או במגירה מסויימת ולסמן אותו. קיימת כמובן גם האפשרות למכור באופן כללי את כל הבית או כל המטבח, אלא שבאופן כזה נצטרך אכן לעזוב את הבית למהלך החג.

היכן אפשר לבצע את המכירה?

את מכירת החמץ ניתן לבצע במשרדי הרבנות או במשרדי ובתי הרבנים השונים שבכל עיר ועיר ובכל שכונה ושכונה.

מה הם עושים בישיבה

יעקב  א. לוסטיגמן

 

גמרא – ספר התלמוד מכונה בפי בני הישיבות בשם "גמרא". המשמעות המילולית של "גמרא" בארמית היא "מסורת" אך השימוש הרווח במילה מיועד כאמור לתלמוד הבבלי (בדרך כלל) או הירושלמי (לעיתים נדירות).

 

בית מדרש – אולם הלימודים המרכזי של הישיבה. יש המכנים אותו 'היכל'. בנוסף לבית המדרש יש גם "חדרי שיעורים" – כיתות לימוד, חדר אוכל, ובישיבות רבות גם פנימייה המשמשת מעון לתלמידי הישיבה.

 

זמן – תקופת לימוד בישיבה, סמסטר. השנה מחולקת לשלושה 'זמנים': 'זמן אלול' המתחיל בראש חודש אלול ומסתיים בערב יום הכיפורים, 'זמן חורף' – מתחיל ברוב הישיבות ברוב השיבות בראש חודש חשוון ונמשך עד ראש חודש סיוון ו'זמן קיץ' שמתחיל במרבית הישיבות בראש חודש אייר, ונמשך עד ערב תשעה באב.

'בין הזמנים' – תקופת החופש בעולם הישיבות. במרבית הישיבות ישנן שלוש תקופות של 'בין הזמנים', אחת מיום כיפור ועד ראש חודש חשוון (עשרים יום שמהלכם חלים חגי תשרי – יום כיפור, סוכות ושמחת תורה). תקופת 'בין הזמנים נוספת והארוכה ביותר היא בחודש ניסן, מראשית החודש ועד סופו, כשבאמצעו חל כידוע חג הפסח, וחופשת הקיץ המכונה גם היא בין הזמנים מתחיל בערב תשעה באב ומסתיימת בראש חודש אלול. תקופות הלימוד בישיבות נקראות 'זמן' ומכאן נגזר שמן של תקופות החופשה 'בין הזמנים'.

 

סדר – יחידת לימוד. במרבית הישיבות מתחלק היום לשלושה סדרים, סדר א' בשעות הבוקר לאחר ארוחת הבוקר ועד לצהרי היום. סדר זה מוקדש בדרך כלל ללימוד עיוני של סוגיות גמרא. סדר ב', מכונה גם 'סדר בקיאות', בשעות אחר הצהרים ועד הערב, מוקדש בדרך כלל ללימוד פחות עיוני, עם הספק גבוה של כמה דפי גמרא לשבוע ואילו 'סדר שלישי' מתקיים בשעות הלילה אחרי תפילת ערבית ועד שעת השינה או קצת לפניה. סדר זה מוקדש בכל ישיבה ללימוד שונה, בחלק מהישיבות הוא מכונה 'סדר הכנה' ובו הבחורים לומדים את יסודותיה של הסוגיה בה יעסוק השיעור העיוני למחרת. בישיבות רבות, בעיקר במגזר החסידי קיים סדר לימוד נוסף לפני תפילת שחרית, הוא מכונה בדרך כלל 'סדר השכמה' ומיועד ללימוד עצמאי וחופשי בו כל תלמיד מחליט איזו מסכת ברצונו ללמוד בזמן זה.

סיום – חגיגה הנערכת לכבד סיום לימוד מסכת גמרא. כאשר הישיבה כולה מסיימת מסכת, נערכת בדרך כלל חגיגה גדולה הכוללת גם סעודת מצווה. כאשר אחד התלמידים מסיים מסכת שלמד באופן עצמאי, הוא בדרך כלל עורך סיום עם מספר מצומצם של חברים, ומחלק להם כיבוד קל.

 

תלמוד בבלי – מכונה בדרך כלל גמרא. זהו חיבור הכולל את דברי האמוראים שחיו בתקופה שאחרי חורבן הבית השני. התלמוד מבוסס על פי סדר של שישה סדרי משנה, כל אחת מהמשמניות מצוטטת בתוכו במלואה, ולאחריה מופיעים דברי האמוראים שדנים בדברי המשנה, מבקשים לדעת מה המקור לפסקי ההלכה המוזכרים במשנה, ומסבירים מה עומד מאחורי המחלוקות בין התנאים. הפסיקה ההלכתית במשך הדורות מבוססת על דברי הגמרא ואילו מי שפוסק הלכה על פי דברי המשנה מוזכר לגנאי ונקרא "מבלה עולם". התלמוד הבללי כתוב בארמית בלולה בלשון הקודש, הוא אינו מכיל ניקוד או פיסוק ונדרשת מיומנות רבה כדי לדעת כיצד ללמוד מתוכו. את התלמוד הבבלי סידר וערך רב אשי

תלמוד ירושלמי – חיבור דומה לתלמוד הבבלי, אולם בעוד התלמוד הבבלי מבוסס על דברי האמוראים שחיו בגלות בבל, התלמוד הירושלמי מורכב מדבריהם של האמוראים שחיו בארץ ישראל באותה התקופה. התלמוד הירושלמי מתאפיין בקיצור נמרץ של הדברים, ואפילו שמותיהם של האמוראים מוזכרים בו בקיצור. על אף שהוא מכונה 'תלמוד ירושלמי', רוב חכמי ארץ ישראל באותה תקופה התגוררו בטבריה ובגליל, ושם גם נכתב התלמוד הירושלמי.

 

אמוראים – תלמידי הישיבות בבבל או בארץ ישראל, שדבריהם מוזכרים בתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. מוקבלנו מפי רבותינו הקדמונים, שכל אמורא שזכה ששמו יוזכר בתלמוד היה בכוחו להחיות מתים בגודל צדקותו. האמוראים מבבל מוזכרים בדרך כלל תוך אזכור שמם ללא תואר או בצירוף לתואר רב (רב אשי, רב הונא וכדומה). לעומתם האמוראים שגרו בארץ ישראל כמו גם התנאים המוזכרים במשנה, זוכים לשם התואר המלא 'רבי' (רבי יוחנן, רבי עקיבא וכדומה(.

 

תנאים – חכמי המשנה. ישנם תנאים ששמם מופיע עשרות ומאות פעמים בששת סדרי המשנה כמו רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי ועוד, ואילו תנאים אחרים מוזכרים רק פעם אחת או פעמים בודדות בכל ששת הסדרים. מרבית התנאים חיו בארץ ישראל, אחרי סיומה של תקופת הנביאים ועד לתקופה קצרה אחרי חורבן הבית השני.

 

משנה – ריכוז ערוך ומסודר של שישה סדרים. המשניות נאמרו בעל פה במשך מאות שנים על ידי התנאים, ותלמידיהם שיננו אותן ושימרו אותן בזיכרון, עד שהחליט התנא רבי היודה הנשיא לרכז את כל המשניות יחדיו וחלק אותן לשישה סדרים.

 

שישה סדרי משנה – חלוקת המשניות לפי נושאים. ששת הסדרים מחולקים לפי הסדר הבא:

סדר זרעים – כולל מסכתות משנה העוסקות בגידולי קרקע, וההלכות הנוגעות בנושא. כיצד מברכים על הפירות, מתי יש צורך לברך ברכה אחרונה, פרטי הלכות תרומות ומעשרות, מצוות פאה, דיני ערלה ביכורים שמיטה ועוד.

סדר מועד – כולל מסכתות משנה העוסקות בהלכות הנוגעות לשבת ומעודי ישראל. בסדר זה כלולה גם מסכת שבת העוסקת בהרחבה רבה בדיני המלאכות האסורות בשבת, וכן מסכתות על כל חג ומועד כמו מסכת סוכה, יומא (יום הכיפורים), פסחים ועוד.

סדר נשים – כולל מסכתות העוסקות בהלכות נישואין וגירושין, מסכת קידושין, גיטין, יבמות כתובות ועוד.

סדר נזיקין – כולל את 'שלושת הבבות', בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. מסכתות אלו עוסקות בדיני ממונות, בעלות על קרקעות, סכסוכי ירושה ועוד.

סדר קדשים – כולל את מסכתות המשנה העוסקות בדיני הקרבנות שהוקרבו בבית המקדש. לכל קרבן הלכות משלו, סדר השחיטה, קבלת הדם וזריקתו על גבי המזבח, חלק מהקרבנות נאכלים וחלקם נשרפים. המשנה בסדר זה מפרטת את ההלכות הללו בהרחבה.

סדר טהרות – כולל את מסכתות המשנה העוסקות בנושאי טומאה וטהרה, דיני טומאת המת, הזית אפר פרה אדומה, הלכות נידה, טהרת הידיים בזמן האוכל ועוד.

רוצה גם אתה לטעום ממתיקות התורה? אולי איזה שיעור תורה באיזור מגוריך?

בשביל זה אנחנו כאן!!!

רבני טוב-טוב ישמחו לתת לך מענה לכל מה שאתה מחפש!! חייג עוד היום 1800-20-18-19 (השיחה חינם)

או ישירות להרב שמעון  052-763-6278 ויש לנו גם את הרב אהרון 050-414138 הם מחכים לשמוע ממך!

חבר, היצר הרע רודף אחריך? 3 טיפים בשבילך!

משה ויטמן
רובנו אם לא כולנו מכירים היטב את הבעיה. אתה מקבל על עצמך קבלה טובה של התחזקות, התברר לך על משהו מסוים שהוא אסור ואתה מעוניין להפסיק לעשות אותו, למדת על חשיבותה של מצווה מסוימת ואתה מתמלא בהחלטה פנימית לקיים אותה ואז, למרות כל הכוונות הטובות, משהו בדרך משתבש. קשיים שלא תכננת אותם, לבטים שפתאום צצים לך בלב וחשק פנימי בלתי מוסבר בדיוק לדבר שממנו אתה מעוניין להתרחק.
רגע לפני שאתה מתייאש, תדע לך: זה לא אתה, זה היצר הרע. ממש כמו כל הכוחות הרוחניים הקיימים בעולם, שחלקם מזוהים בלקסיקון שלנו בשם "מלאכים", ברא אלוקים כוח רוחני חזק שתפקידו הוא לא אחר מאשר להחטיא ולהפיל אותנו. לכוח הזה קוראים שטן או יצר הרע. מטרתו של אלוקים ברורה- לאפשר בחירה חופשית והתלבטות בין "שני צדדים" לבני האדם כדי שבבחירתם בכיוון החיובי הם יוכלו לזכות לחיי העולם הבא בשלמות.
אך מה עושים? איך אנחנו יכולים להתגבר עליו, אם אנו רואים שהוא מצליח להביס אותנו פעם אחר פעם? קבלו שלושה טיפים מן התורה, שנמסרו לנו כדי – לנצח את היצר הרע.
1. בריחה מן הניסיון. לא תמיד זה קל, לא תמיד זה מתקבל ברצון ובהבנה על ידי הסביבה, אבל הדרך הטובה ביותר לברוח מהיצר הרע ולהתחמק מנפילות היא על ידי מניעה ובריחה ככל האפשר מהתחככות איתו.

בתלמוד נפסק כי אסור לאדם לעבור במקום בו קיים חוסר צניעות גם אם יצליח לעצום את עיניו, משום שאסור לאדם להתחכך בניסיונות. לא תמיד זה מתאפשר ולעיתים היצר גורר אותנו לתוך הניסיונות וגם אז תפקידנו להילחם ולהביס אותו, אך במידת האפשר, מומלץ ועדיף לברוח מכל נקודה קשה ומאתגרת ולא לנסות להוכיח לעצמנו או לאחרים שאנחנו חזקים עליו.
2. לימוד תורה. "אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש" נאמר בתלמוד ביחס ליצר הרע. לימוד התורה מצויד בכוח סגולי שנטבע בו משמיים לקדש ולרומם את האדם ולהביס את רצונותיו ותשוקותיו החומריים המטים אותו לכיוונו של היצר הרע.

בספרים הקדושים נכתב כי אם ידועה לאדם נקודה מסוימת שבה היצר נלחם בו ומנסה להפילו, ילמד את התורה הנוגעת לאותו תחום וכך ינצח אותו. גם נשים או אנשים שאין בכוחם ללמוד, יכולים לקיים את העצה הזו בשני דרכים – לימוד ככל יכולתם- נשים, למשל, יכולות ללמוד הלכות הנוגעות אליהן או לקרוא תהילים, או באמצעות החזקת ידי לומדי תורה.
3. תפילה. "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" אמר אלוקים לעם ישראל ביחס לעבודת ההתחזקות שלהם בתורה ובמצוות והבטיח בכך עזרת שמיים מיוחדת לכל מי שיפתח פתח צר למלחמה עם היצר הרע. לעיתים, נכתב בספרים, תפילה על ההצלחה במלחמת היצר והצלחת ההתחזקות, כמוה כפתיחת פתח שתביא לאדם שפע של סייעתא דשמיא לנצח במלחמותיו עם היצר הרע.

תפילה על רוחניות אינה שבה ריקם הבטיח הרמב"ן אחד מגדולי הראשונים ולכן מומלץ מאוד להוסיף בסיומה של תפילת העמידה, קודם אמירת "יהיו לרצון" תפילה מעומק הלב במילים שלנו על ניסיונותינו ומאבקינו עם היצר הרע.
ורגע לפני סיום, משהו קטן נוסף. "בתחבולות עשה לך מלחמה" אומר הפסוק וממליץ מאיתנו להיות ערניים ומתוחכמים במלחמתנו עם האויב הגדול שלנו – היצר הרע. אחת התחבולות היא – לקבל את הקבלות לאט ובהדרגה. כך, נכבוש שטח אחר שטח, מעשה מתווסף למעשה, עד שנוכל להביט לאחור בגאווה ולראות כיצד הותרנו את האויב הרחק מאחור.
בהצלחה רבה!

איזה דגים כשרים?

כשרות דגים

השאלה:

שלום כבוד הרב,

איזה דגים נחשבים כשרים ואיזה נחשבים כלא כשרים?

 

הרב של האינטרנט עונה:

שלום רב.

נאמר בתורה (ויקרא פרק יא) 'את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו.

וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכל שרץ המים, ומכל נפש החיה אשר במים, שקץ הם לכם.

ושקץ יהיו לכם, מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו. כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים, שקץ הוא לכם'.

מפסוקים אלו אנו למדים כי "סנפיר וקשקשת" הם הסימנים המובהקים של דגים טהורים ובמשנה נאמר כי כל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר.

מהם סנפיר וקשקשת? 'סנפיר' הם אלו ששט בהם, 'קשקשת' אלו הקליפות הקבועים בו.

למעשה כדאי לרכוש דגים עם כשרות מפני שדגים שהסירו מהם את העור יש צורך בחותמת כשרות בכדי שנוכל לדעת שלפני הסרת העור והקשקשת ווידא משגיח כי הדג היה עם קשקשת.

קיימים גם דגים בהם יש חשש טפילים, בדגים אלו לא מספיקה נוכחות קשקשת ויש צורך בידיעה שאין בהם טפילים.

בהצלחה רבה.

אם גם לך יש שאלה תוכל ללחוץ כאן ו'הרב של האינטרנט' ישמח לענות לך!

העכבר והצפרדע והאנשים הרעים

 

עכבר צעיר ישב על פתח תחנת הריחיים, ופיו מלא בקמח וסולת שנותרו מעבודות הטחינה במקום. ישב העכבר שבע וטוב לב, והנה עוברת שם צפרדע. שואלת אותו הצפרדע למעשיו, והעכבר מספר לה על רוב עשרו וקניניו. על המזון המצוי תמיד, על החורים שבין אבני הריחיים שם הוא נחבא תמיד כשזרים קרבים, ושוב על הקמח והסולת. אמרה הצפרדע: תראה את גופך, מטונף ומאובק בפירורי הקמח, תמיד אתה חושש מכל עלה נידף, וכל רעש משגר אותך במהירות לחורך הקטן. ראה את ביתי אשר בביצה, אין איש רודף אותי שם, בגדי נקיים, ומזוני בשפע.

שידלה אותו הצפרדע לבא עמה לביצה ולדור עמה. כאשר הגיעו אל שפת הביצה פחד העכבר לחצות את השלולית העמוקה וביקש לחזור לביתו. אולם הצפרדע הבטיחה לו כי המעבר קל ובטוח. היא לקחה חוט וקשרה אותו בצד אחד לידה ובצד השני לרגלו של העכבר, וכך כשהוא כרוך בצפרדע החלו השנים לחצות את הביצה.
רק כאשר הגיע הזוג המוזר למרכז הביצה, החליטה הצפרדע לבצע בו את זממה. היא התנפלה עליו וניסתה להטביעו במימי הביצה. העכבר המסכן ניסה להתגונן, קירטע ברגליו, נופף בידיו אך ללא הועיל. לשחות הוא לא ידע. בינתיים חלף נשר בשמים שהבחין בתנועה הערה שבלב הביצה. הוא עט במהירות מטה תפס במקורו את העכבר והחל לטוס כלפי מעלה. אלא שעם העכבר עלתה גם הצפרדע שהיתה קשורה אליו קשור היטיב. ניסה הנשר לנעוץ את שיניו בעכבר אך עורו הקשה ושערותיו הסמורות מנעו זאת ממנו. הפנה הנשר את ראשו והבחין בצפרדע וראה כי טובה היא למאכל. שחרר את העכבר, ובנגיסה אחת טרף אותה לתיאבון.
 
והנמשל
אנשים רעים חורשים מזימות על חבריהם. הם מפתים אותם בדברי חלקלקות, ומשיאים להם עצות אחיתופל, מסוכנות ושאינם הוגנות. לאנשים אלו כדאי לספר את המשל המוצג שוב ושוב. בבור אותו הם חופרים לחבריהם עשויים הם ליפול בעצמם. הם בטוחים כי המהלך הערמומי שלהם יזיק באופן וודאי לידידם, אך הם לא מודעים לכך כי בהמשך הדרך, זו שעדיין אינה נראית לעין, יכשלו הם בעצמם ויפלו חלל ברעה שחוללו בעצמם.
חברותא

אוטובוס עם נהג גוי בשבת

אוטובוס עם נהג גוי בשבת

שאלה:

שלום וברכה

אני אמורה לטוס בחודש מאי לטיול מאורגן מהעבודה לאיטליה.
במסגרת הטיול אנו מטיילים מעיר לעיר
לצערי ביום שבת בבוקר אמורים לעבור למלון אחר.
אני שומרת שבת
ורציתי לדעת האם מותר ליסוע על האוטובוס המאורגן שהנהג גוי של שבת?

 

תשובת הרב:

אסור ליסוע באוטובוס בשבת אף אם נהגו הוא גוי, ובכדי לשמור על קדושתה של השבת, עלייך להתעקש על כך שלא יסעו בצורה מאורגנת בשבת באופן שאת לא תוכלי להשתתף בזה, וכשאדם מתעקש על קיום התורה והמצוות הקדוש ברוך הוא מסייעו, שהדברים יסתדרו באופן שלא תהיי מחוייבת לחלל שבת.

 

מקורות:
כשהטיול מאורגן לקבוצת יהודים אסור כיון שהנכרי עושה את המלאכה לצורך הישראל ואסור ליהנות מכך כמבואר בשולחן ערוך סי' רע"ו סעיף א'. אף אם היתה הנסיעה לצורך רוב נכרים שלענין נר כתב השולחן ערוך שכשמדליקו לצורך נכרים מותר ליהנות ממנו, אך לענין נסיעה באוטובוס אסור בכל מקרה משום זלזול בכבוד השבת ועובדין דחול, וכך כתבו גדולי הפוסקים לענין נסיעה ברכבת המונהגת על ידי גוי בחו"ל בשבת, עי' בספר דברי שאול לבעל השואל ומשיב סימן ג' ושו"ת חלקת יעקב חלק ג' סי' קל"ז.

גם לך יש שאלה? לחץ כאן!

פעם אני אוהב ופעם אני שונא

אבידור רענן

בימי האדם, ישנם ימים המוגדרים "ימי אהבה", בהם הכול זורח ומאיר וכל עשייה מניבה פרי. מרגע שאנו פוקחים את העיניים העולם מחייך אלינו. פתאום נראה את אותם שאינם נכללים בין אהובינו ואוהבינו באור רך יותר, מקרב ומפייס. חובות שהיו חייבים לנו כבר מספר שנים, בדיוק ביום זה יפַרעו, והכול ממש נראה וורוד. דומה כי כל דיבור על התמודדות לקוח מסיפור דמיוני הזוי.

יחד עם זאת, ישנם גם ימים אחרים הנקראים "ימי שנאה". בימים אלו הכול נראה שחור. אנו קמים בבוקר עם בחילות והולכים לישון עם כאבי ראש. במשך היום אנו פוגשים את האנשים הכי מרגיזים בחיינו, שהגדילו להכעיסנו דווקא ביום זה. בדיוק בזמן בו אנו כל כך מאוכזבים מעצמנו ומהסובבים אותנו, נזכר מנהל הבנק להתקשר ולהתריע שכדאי לנו למהר לכסות את האוברדרפט, ודווקא היום, שהוא יום קבלת המשכורת האמורה לפתור את הבעיה, הודיע לפתע הבוס היקר על איחורה ביומיים. הכול הולך ברגל שמאל. גם אותם דברים שהתחלנו לעשות וחשבנו שייטיבו עימנו, עולים על שירטון. בימים אלו אנו מתמודדים מול מציאות חיינו, ועם יכולתנו האישית לשרוד בעולם ולהישאר בריאים בנפשנו.

בנקודה זו מחלחל בארסיות הייאוש, והורס בנפשנו כל חלקה טובה. כאן הוא המקום לשנן לעצמנו ללא הרף ש"אין יאוש בעולם כלל". כיצד? על ידי שנזכור שימים אלו חולפים, וכפי שבאו כך ילכו. נקבל מכך כוח ונצליח לעבור אותם בשלום.

נוכל אף לנצל את אותם ימים קשים להבנה שהקב"ה נתן לנו גם ימים כאלה, בהם הכל הולך הפוך, על מנת שנכיר בכך שאנו רק בשר ודם ואיננו כל יכולים. כך יקל עלינו להתחזק באמונה שהקב"ה הוא זה שמנהל את חיינו (ולא אנחנו, כפי שנדמה לנו). מהבנה זו מתיירא היצר הרע מאד, משום שהוא יודע שכאשר אנו מבינים שגם לימים אלו יש משמעות, ואנו מנצלים אותם להתחזק בביטחון ואמונה, הוא קרוב להפסיד איתנו במאבק.

למה אסור ללוות או להלוות בריבית?

משה ויטמן

"למה שלא ארוויח מלהלוות לו"?
איסור ריבית תפס את יוני בהפתעה מוחלטת. חבר שרצה לקנות מכונית חדשה ביקש ממנו הלוואה. הוא הסכים בשמחה, אבל איפשהו בתוך הלב הייתה לו ציפייה להרוויח מזה. לא שהוא תכנן לעקוץ אותו עם ריבית "שוק אפור", הוא רצה רק קצת "בקטנה" לקבל תשלום על הזמן שהכסף שוכב אצל החבר. "כמו דמי שכירות, מה לא לגיטימי בזה"? אבל אז הוא שמע על איסור ריבית…

מהבן שלך גם היית מצפה לתשלום?
איסור ריבית שנאמר בתורה כמה פעמים בכמה מקומות מצטרף למצווה מן התורה להלוות כסף לזקוק להלוואה ומוסיף לה את האיסור לעשות זאת למטרת קבלת ריבית. מאחיך, אומרת התורה, לא היית מצפה לתשלום ריבית, היית מעוניין לעזור לו עזרה מלאה ולקבל חזרה רק את הקרן עצמה, אני מצפה ממך שכך תנהג גם עם כל יהודי (לגוי מותר להלוות בריבית).

העיקרון: לא כל דבר הוא "ביזנס"
אז נכון, אתה לא נדרש לתת למישהו לגור חינם בביתך, לא להשאיל לו את מכוניתך וגם לא את האופניים שלך. על אלו אתה בהחלט יכול לדרוש ולקבל דמי שכירות. אבל כשמדובר על הלוואה, זה בדיוק המקום בו תנסה לראות את העולם גם לא דרך החור של הגרוש… תנסה לראות איך אתה יכול לעזור לשני בלי להפסיד מזה, למרות שגם לא תרוויח אישית מזה. בחיים, מחנכת אותנו התורה, לא כל דבר הוא "ביזנס"…

האיסור הוא גם ללוות
מעניין לגלות, כי איסור ריבית בתורה אינו רק על המלווה בריבית, הוא גם על הלווה. התורה אינה מעוניינת בקיומה של עסקה מהסוג הזה ולכן אוסרת להשתתף בה ולתת לה יד, איסור שמתייחס גם למלווה ודורש ממנו להסכים להלוות את כספו ללא ריבית, אך גם מתייחס ללווה ודורש ממנו למצוא אחרים שיסכימו להלוות לו, בלי ריבית ובלי הצמדה.

אז איך לוקחים מהבנק
בדיוק בגלל האיסור הזה הוקם המושג "גמ"ח כספים" המספק הלוואות ללא ריבית. אך גם מהבנק כולנו כמעט ללא יוצא מן הכלל לווים. בין אם זה במשכנתא, בהלוואת סטודנט או אפילו במשיכת יתר (אוברדראפט) תמימה, אנו בעצם לווים בריבית מהבנק. איך זה מותר? לצורך כך יש "היתר עסקה".

משמעותו של "היתר עיסקה"
"היתר עסקה" בנוי על העיקרון התלמודי לפיו כאשר מטרת ההלוואה אינה צורך פרטי אלא ביצוע עסקה מניבת רווחים כל שהיא, יכול המלווה לדרוש חלק מהרווחים בתור שותף בביצוע העסקה ואין בכך איסור של ריבית. היתר זה הוא מורכב ודורש בקיאות רבה בפרטים ההלכתיים והביצועיים של ההלוואה, אך כל בנק או מוסד הלוואות החתום על היתר עסקה מהימן, חתום על הסכמה שהריבית על ההלוואה תהיה על פי הגדרות היתר עסקה ולכן אין בהלוואה זו כל בעיה של ריבית.
אין מה לעשות, החיים הם לא רק ביזנס…

עזבנו הכל והגענו לישיבה

נשמח תמיד לעזור גם לך אז התקשר עכשיו: 1-800-2018-19שיחת חינם
או להרב אהרן ידלר 050-4141386 או הרב שמעון 052-7636278

 

רוצים עוד? בואו לצפות מה יש לרב אריה דרעי לספר לכם מה הלימוד בישיבה עשה לו, למעבר לוידאו לחץ על התמונה

הרב אריה דרעי מדבר על חוויותיו, על השכלתו ועל כהונתו כמנכל משרד הפנים בגיל 26

 

רוצה לדעת עוד על לימוד בישיבה? לרב ישראל ליוש יש מה לספר לך… לחץ כאן

נשמח תמיד לעזור גם לך אז התקשר עכשיו: 1-800-2018-19 שיחת חינם

או בשיחה אישית עם הרב שמעון :052-7636278 או עם הרב אהרון 050-4141386 הפנויים לעזרתכם תמיד…

חשבתם פעם למה לא מניחים תפילין בשבת?

הלב של אבי דפק בקצב מסחרר, הוא ידע שנהג בחיפזון, כיצד יקבל את המלגה היוקרתית ללימודי פיזיקה בלי ההמלצות שהשאיר בבית.

נכון, הזמן היחיד שמנהל הוועדה נמצא הוא בשעה הזו, והוא העדיף לפגוש אותו גם בלי שההמלצות בידו, אך עתה, כשהוא ממתין בחוץ שיקראו לו, ובעוד חצי שעה תיפול ההחלטה, הוא מבין שאין תועלת בפגישה הזו, בלי ההמלצות אף אחד לא יתייחס אליו, הלא כתוב היה בהוראות באותיות גדולות: קבלת המלגה מותנית בהגשת המסמכים דלהלן: תעודת סטודנט, אישור זכאות והמלצות מתאימות.

כאשר נפתחה הדלת והוא נקרא פנימה, הוא לא האמין למראה עיניו, על הכסא ישב לא פחות ולא יותר השכן החדש מהדלת ממול, כן, אותו שכן שהוא הרבה לעזור לו לאחרונה כאשר עבר דירה, שסייע לו להתאקלם היטב ולהרגיש בנח בשכונה החדשה.

ואכן השלום הלבבי שקידם אותו הבהיר לו היטב שמצבו מצוין, אתה ראוי למילגה הזו אמר המנהל, מי כמוני יודע עד כמה יהיה נעים לעבוד בחברת בחור מיוחד שכמותך. תשמע אמר אבי כולו מבולבל, אני לא יודע מה לומר, אך ישנה בעיה קטנה, שכחתי את ההמלצות שלי בבית, הועדה נסגרת בעוד חצי שעה, וכבר לא אספיק להביא אותם.

הצחוק המתגלגל מעבר לשולחן גרם לו להרים את עיניו, תבין אמר המנהל, הצורך בהמלצות הוא רק בכדי שנדע אם יש לנו יכולת לתקשר היטב עם מי שאנו נבחר, מאחר שזו עבודת צוות מורכבת המצריכה יחסי אנוש מיוחדים, במקרה שלך ההמלצות מיותרות, הרי אני המנהל, ומי כמוני יודע שהתקשורת שלך היא מצוינת, נסתפק במה שהבאת, ונצא לדרך – המלגה שלך.

לפני אלפי שנים נכרתה ברית בין בורא עולם לעם ישראל, העבודה האלוקית שלנו באה לידי ביטוי פה בארץ בתהליך יום יומי של הכנסת האלוקות בכל פעולה גשמית. מעבר לפעולות אלו, יש לכל איש יהודי שני דברים אשר מצהירים על שייכותו ונאמנותו לברית בין העם הנבחר לאלוקיו– תפילין וברית מילה.

מצוות אלו זכו בלשון התורה לתואר של המילה 'אות', מלשון סימן לקשר שלנו אל הבורא ואל הברית המיוחדת שנכרתה בינינו.

ברית המילה היא תעודת הזהות שלנו, אות וסימן הטבוע בבשרנו המצהיר בגאון על שייכותנו לעם היהודי, וכשני צ'יפים אינדיאנים אשר להבדיל מצהירים על נאמנות שבטית על ידי חיתוך כף היד, ועירוב הדמים זה בזה.

התפילין לעומת זאת הם התקשורת שלנו, אות וסימן לכך שאנו מחוברים למשהו עליון, ובקושרנו מידי יום על מוחנו ולוח לבנו את בתי התפילין והפרשיות שבתוכם המצהירות על הקשר האדוק בין הבורא לעם היהודי, אנו פותחים כביכול קו תקשורת ישיר אליו, חוט המקשר אל המורם מאיתנו.

אותות אלו יוצרם את החיבור התמידי בין העם לבוראו.

יום השבת גם הוא נקרא בלשון התורה בשם 'אות', וכפי שאנו אומרים בקידוש של יום שבת 'אות היא ביני וביניכם'. יום זה הוא מעין עולם הבא, יום זה מחזיר אותנו לישיבה על שולחנו של הבורא, כפי שהיה אצל אדם הראשון קודם החטא, כך בכל שבת אנו מתרוממים מעל החולין של ימות השבוע, ומתקרבים ועולים אל ארמונו של מלך, סועדים על שולחנו כביכול.

ביום זה די באות המצהירה על היותנו יהודים, בתעודת הזהות שלנו – ברית המילה אשר חתומה בבשרנו, אך אין לנו צורך בתפילין – בתקשורת המחברת בין התחתונים לעליונים, הלא אנחנו על שולחנו של מלך מלכי המלכים, ממש לידו, הכי קרובים, אין שום צורך בהמלצות, או באמצעי תקשורת נוסף, אנו קרובים למלך עצמו, ומחוברים אליו באות של השבת עצמה – ביום כזה אכן אין צורך בהנחת התפילין.

חשוב לידע: לאחר שהפנמנו שביום השבת אין צורך להניח תפילין, אם כן התפילין הופכות להיות כשאר החפצים שאין להם שימוש בשבת, שנקראים בשם 'מוקצה', היינו שהם מוקצים מדעתו של האדם לשימוש בשבת, ומשום כך הם נחשבים כחפצי חול, שאינו יכול לטלטלם, או לנגוע בהם בשבת, אלא במקום הצורך, כגון להצילם מדליקה, או למנוע את בזיונם.

בהלכות 'מוקצה' ישנם כמה סוגים, בדרגות שונות של חומרה – כלי שמלאכתו לאיסור, מוקצה מחמת גופו, מוקצה מחמת חסרון כיס. לתפילין יש דין חמור של מוקצה מחמת חסרון כיס, זאת משום שבדרך כלל התפילין הם מוצר יקר, ואדם מאוד מקפיד על שלמותם וחסרון הכיס שעלול לספוג במידה וינזקו, עקב כך ההקצאה שלהם מדעתו היא גדולה יותר, ולכן ההיתר לטלטלם בשבת הוא רק במקרים מאוד מיוחדים, וכפי שצויין לעיל.

כל השאלות לחודש אלול

ש. האם לעשות תשובה וקבלה לעתיד – הר ייתכן שעוד הפעם יפלו באותו חטא?

ת. צריכים למצוא לחפש ולפשפש מה הדבר המרכזי שבו האדם לקוי, ובדבר הזה למצוא את השורש, ולקבל דבר קטן ביותר, שממנו יצא שינוי בכל התהליך עד עשיית התשובה המושלמתוהגמורה בסייעתא דשמיא.מהקבלות הגדולות לא יוצא מאומה.

ש. כיצד מבקשים מאדם סליחה על חשד שחשדו בו?

ת. כל מקרה לגופו, האם באמת מותר לחשוד בו, יש כללים מתי מותר לחשוד ומתי אסור לחשוד.במקרה שרק חשדו ולא דיברו לשה"ר, לא תמיד יש לבקש ממנו סליחה על כך, וצריכים לדון בכל מקרה ומקרה לגופו, מתי יצא שכרו בהפסדו ומתי לא.

ש. לפני חודשיים חבר הזיק לי וגם קבלתי ממנו מכות, הוא פגע בי קשות וקשה לי לסלוח לו. מה אני עושה?

ת. אכן, באמת קשה לסלוח על דברים כאלו.

אולם הגמרא אומרת כי כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, יש לך זכות עצומה ונוראה ליום הדין שלא כל אחד זכאי לה, אם תצליח להתגבר ולסלוח לו, אזי כל פשעיך מחולים ואתה נקי לשמים.

אשריך! כמה שאני מקנא בך, הלואי הייתי במקומך. תברך אותי כי ברגע זה נהפכת לצדיק גמור על ידי התגברות ומחילה לשני.

דבר נוסף, למעשה לא מרויחים כלום ממה שלא מוחלים לשני, אפילו לא כסף, ולכן במבט שכלי לא שוה לא למחול.

ש. מה קורה אם קשה למישהו לסלוח לך או לך לו? האם זה עוון?

ת. יש לפייסו ג' פעמים ובכל פעם ריצוי אחר, ובכל פעם יקח עמו ג' אנשים, ואם אינו מתפייס אינו זקוק לו.והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, דכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ואם הוא לא ירצה למחול, גם לא ימחלו לו.

ש. אני אשכנזי אבל מעוניין לומר סליחות כמנהג הספרדים מר"ח אלול, האם מותר לי?

ת. מותר. רק תתנה שזה יהיה בלי נדר, ולא תחוייב בכך לתמיד.

ש. אני נמצא בחו"ל בלי מנין, האם כשאני שומע סליחות דרך האינטרנט, אני יכול לומר איתם י"ג מידות?

ת. לא, אי אפשר לומר י"ג מדות אם לא מתפללים ביחד ממש בבית הכנסת.

ש. האם אומרים סליחות בליל שבת – הלילה שבין שישי לשבת?

ת. לא אומרים סליחות בליל שבת. שבת אינה הזמן המתאים לזעוק ולבקש תחנונים וכמו שכתוב: 'שבת היא מלזעוק'.

ש. האם אני יכול להתפלל סליחות לבד? ואם כן באיזה שעה?

ת. אפשר לומר סליחות לבד מלבד י"ג מדות שזה אין לומר ביחידות.

הזמן המובחר ביותר לאמירת סליחות הוא בסוף הלילה קודם עלות השחר, אולם ברוב המקומות אין מקפידין על כך, ומכל מקום ביום הראשון משכימין קצת.

אם לא אמרו קודם עלות השחר יאמרו לאחר מכן, וכן מי שקשה לו לומר בעלות השחר יכול לאמרו מחצות, אולם לא קודם לכן, ועדיף במצב כזה לומר סליחות קודם מנחה ולא בלילה קודם חצות [ויש שהקילו לומר שעה קודם חצות]

ש. האם אשכנזי יוצא ידי חובת סליחות בנוסח ספרדי או להפך?

ת. יוצא, אולם עדיף שכל אחד יאמר כמנהגו וכמנהג אבותיו, משום אל תטוש תורת אמך, אלא אם כן הוא לומד במקום שנוהגים אחרת, ויש בהלכה זו שינוים לפי השואל ולפי המקום והזמן.

ש. האם גם בנות חייבות לומר סליחות?

ת. נשים אינם חייבות באמירת סליחות, אולם אם באפשרותם בקלות ולא על חשבון תפקידם בבית, ראוי שיאמרו ג"כ סליחות. ישנם נשים רבות שאומרות סליחות לכל הפחות ביום הראשון, ובערב ראש השנה, ובערב יום הכיפורים.

ש. האם מותר להיות עם תפילין בסליחות?

ת. מותר, ויש שהידרו לעשות כך.

וכמובן כל זה רק אם אומר את הסליחות בבוקר לאחר שכבר הגיע זמן הנחת תפילין. וכמו כן זהו רק אם גופו נקי, ושלא תבוא הנחת תפילין זאת במקום הנחת תפילין בשעת ק"ש ותפילה.

ש. האם מותר לומר סליחות אחרי התפילה?

ת. מותר, אולם עדיף והמנהג ברוב המקומות לומר קודם התפילה.

ש. האם מותר לישון בשבת בצהרים יותר מהרגיל כדי שיהיה כח לסליחות במוצ"ש?

ת. מותר.

אולם יש להקפיד שלא לומר בפיו בא נלך לישון כדי שיהיה כח בלילה, משום שכך זה נחשב הכנה מקודש לחול.

ש. האם מותר ללכת לישון לאחר אמירת הסליחות ורק אח"כ להתפלל שחרית?

ת. מותר

ש. האם עדיף לומר את הסליחות בלילה או בבוקר?

ת. יש המקפידים לומר בלילה וכנוסח בסליחות בזעקם בעוד ליל, ורצה עתירתם בעמדם בלילות, במוצאי מנוחה, והראוי ביותר הוא בסוף הלילה קודם עמוד השחר.

ישנם המקפידים לא לומר בלילה, משום שבלילה זהו רק בכדי לצאת ידי חובה קודם שהולך לישון, ועיקר תפקיד הסליחות הוא להתגבר ולעבוד על מדת העצלות, ולכן הקפידו לומר בבוקר.

אם נמצאים בישיבה וכיוצא בזה, יש לכל בן ישיבה לעשות כפי הנהוג בישיבה וכהוראת רבותיו.

ש. האם עלי לומר סליחות באותו הזמן בכל הימים, רק בבוקר מוקדם או רק בלילה?

ת. אפשר לומר פעם כך ופעם כך, כמובן שיש מעלה של כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו.

ש. האם ראוי שתלמידי ישיבות יקומו לסליחות, או שיש לשמור על שעות השינה שלהם?

ת. תלמיד ישיבה צריך לנהוג כפי איך שרבותיו בישיבה מורים לו לנהוג, והרבנים משתדלים לאזן בין שעות השינה לבין החיזוק המיוחד של הסליחות בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה.

ש. הלכתי כמה ימים ברציפות לסליחות, אם פתאום אני מפסיק ללכת אז הפרתי נדר?

ת. אכן ראוי לעשות התרת נדרים, כלומר תקח שלש חברים מחר בבוקר והם יאמרו לך מותר לך מותר לך מותר לך שלש פעמים.

כי ראוי למי שעושה דבר שלש פעמים ברציפות לומר ולהתנות שעושה כן בלי נדר.

אגב, אינך צריך ללכת לסליחות כל יום, חכמינו אמרו כי טוב מעט בכוונה מהרבות בלי כוונה, קח לך יום אחד בשבוע שבו תאמר סליחות במתינות ומתוך כוונה, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים.

ש. לוקח לי זמן לומר את פיוטי הסליחות ואני לא מספיק לומר יחד עם החזן את 13 ההמידות, מה אעשה?

ת. חשוב יותר לומר עם כולם את י"ג המדות, ואח"כ להשלים את כל הפיוטים.

ש. מה לעשות אם אמרתי בטעות את הסליחות ליום הלא נכון?

ת. אין חובה לחזור, ויצאו ידי חובה.

אולם ראוי לחזור ולומר את הפזמונים העיקריים השייכים לאותו יום.

ש. מתי אומרים הספרדים והאשכנזים סליחות?

ת. הספרדים מתחילים בראש חודש אלול, והאשכנזים מתחילים ביום ראשון שלפני ראש השנה.

ש. האם אני חייב לסלוח – אם מישהו עשה לי משהו והוא אומר לי 'סליחה'?

ת. המוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, דכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ואם הוא לא ירצה למחול, גם לא ימחלו לו.אם הוציאו שם רע א"צ למחול, אולם מדת ענוה למחול גם בזה.

ש. האם עלי לבקש סליחה מגוי כמו מיהודי?

ת. בדברים שאסורים לעשות לגוי, יש לבקש מחילה גם מגוי.

ש. כיצד עלי לבקש סליחה מסבא שלי שלא נהגתי כלפיו כראוי ונפטר?

ת. מביאים עשרה בני אדם על קברו ואומר חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו בחטא פלוני כי צריך לפרט החטא, והם ישיבו לו מחול לך מחול לך ג' פעמים.

ש. האם יש איסור להתחתן בחודש אלול?

ת. לא, אין איסור. רבים נהגו לישא אשה גם בימים אלו.

ישנם גדולי עולם שהנהיגו לא לישא אשה בימים אלו, באשר הוא החודש המיוחד והמיועד לתשובה, והנהגת שמחה בימים אלו גורמת הפרעה לחיזוק המיוחד הקיים בישיבות בימים אלו. להתנתק מכל עניני עולם הזה ולהיות דבוק רק ברוחניות, בשקיעות בלימוד, וביראת שמים.

ש. האם יש עניין שכאשר לא מתפללים בציבור בחודש אלול (בזמן מחלה וכדו') לתקוע בשופר ביחידות?

ת. המנהג לתקוע בשופר הוא בציבור, אולם מותר לתקוע בשופר גם כאשר מתפלל ביחידות.

ש. איך בנות אמורות לעשות תשובה ולהגיד סליחות?

ת. תשובה צריך לעשות כל יהודי ולא משנה אם הוא איש או אשה. כל אדם צריך לעזוב את החטא, להתוודות, ולקבל על עצמו שלא לחטוא עוד.

אמירת הסליחות של כל אחד היא על עצמו. אשה אינה חייבת בסליחות, כי יש לה מטלות אחרות, אולם אם בקלות יכולה לומר וזה לא על חשבון דברים אחרים שזו תפקידה, ראוי שתאמר. זו אחת הסיבות שגם פטרו אשה ממצות עשה שהזמן גרמא.

כמו כן אשה יכולה לומר את הסליחות לבד, אולם את י"ג המדות אומרים רק בציבור.

 יש לכם שאלה על כל נושא ביהדות? לחצו כאן והרב של האינטרנט יענה לכם 

3397
ראשון, 08 דצמבר 2013 00:00

כמה זמן לוקח לכם להגיד מודה אני בבוקר?

אהרן הלוי

בכנס של נוירולוגים מכל העולם, שהתקיים בארה"ב, נדונה התופעה של התעלפויות המתרחשות בשעות הבוקר, מיד לאחר הקימה מן השינה. פרופ' לינדה מק'מרון נוירולוגית בריטית, נשאה נאום ארוך, בו פירטה את תוצאות המחקר רב השנים שערכה בסויגה זו.

לאחר כל המחקרים פרופ' מק'מרון הגיעה למסקנה שההתעלפויות נגרמות כתוצאה מן המעבר החד שבין שכיבה לעמידה. פרופ' מק'מרון אמרה, שלוקח לדם 12 שניות להגיע מן הרגליים אל המוח. כאשר מתבצעת קימה מהירה, הדם "נזרק" למוח במהירות רבה מידי והוא מגיב בתגובת שרשרת שגורמת להתעלפות.

היא הציעה לכל אדם, גם אם אינו נוטה להתעלף, שלאחר קומו משנתו ישב על המיטה, יספור לאט עד 12 ורק אז יקום.

אז קם פרופסור יהודי, שומר מצוות וביקש את רשות הדיבור. וכך אמר:
אצלנו היהודים יש מנהג עתיק, בן אלפי שנים, לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם, על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים ושלמים.

התפילה הזאת נאמרת בישיבה, מיד כשמתעוררים. יש בה 12 מילים ואורך לומר אותה, לאט ובכוונה שתים עשרה שניות. וכאן הוא קרא לאט ובהטעמה את: מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.

אריה דרעי נכשלתי בחטא היוהרה

נכשלתי בחטא היוהרה, ושילמתי מחיר יקר. תגידו ליצר הרע חאלס אל תתחיל איתנו!!!
מפגש מרגש התקיים בין הרב אריה דרעי לאחים גת, ובמהלכו נאמרו דברים נרגשים ע"י דרעי, שכדאי לצפות בהם.
'נכשלתי בחטא היוהרה ושילמתי על זה מחירים יקרים, למדתי ברוך השם,
כל פעם שיבוא אליכם הנודניק של היצר הרע תגידו לו היינו אצל אריה דרעי ראינו מה זה..
אז חאלס אל תתחיל איתנו, לך למישהו אחר.
תשירו עם הצניעות ועם הפשטות שלכם.
אני מקנא בכם.

לידה בשנת אבל

לידה בשנת אבל

שלום, כבוד הרב
אבי ז״ל נפטר לפני ארבעה חודשים ואני בחודש תשיעי, ידוע כי בשנת אבל מידת הדין מתוחה וכשיש לידה של בן הוא מבטל את מידת הדין, וכשזה בת אז…??

 

תשובת הרב:
שלום רב.
מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ששיש לידה של תינוק זכר נתרפאה כל המשפחה, הוא מחמת הברית, ולכן כשיש לידה של בת שאין ברית לא נאמרה הגדרה זו שנרפאה כל המשפחה. אמנם מצינו שכל שמחה שיש במשפחה בשנת אבל, מרפאה את השברון לב.
שבת שלום.

אולי גם יעניין אותך קריאת שם לבת

איך שומרים על שפיות בחופש

שאל את הרב :

כל כך רציתי להגיע כבר לחופש והנה הוא כאן.. אבל יש לי חשש: אחותי הגדולה שהייתה לה שנה יותר קשה משלי.. אמרה שהיא רוצה לעבוד אמרתי לה "למה לעבוד קחי קצת חופש מה יש?" היא אמרה לי שהיא מתחרפנת בחופש (וזה נכון..) וזה עלול לחרפן כל בן אדם! אמרתי לה שאני לא אשתעמם! זה חופש זה כיף!! אבל תכלס הרב, אני קצת חוששת מלהשתעמם בחופש, כי הרי שיעמום מביא לידי חטא.. אני לא יכולה לצאת לעבוד (אני קטנה מדי) וגם לא רוצה לעשות קייטנה לילדים קטנים כי זה מתיש, ולא בא לי לעבוד קשה בחופש. לסיכום: אני חוששת להתחרפן בחופש ולהתמכר למחשב בלי גבול. בחופש יש יום שלם להתמכר, וגם השנה הזו צמחתי מבחינה רוחנית ואני חוששת לאבד את זה. יש עצה איך לשמור על עצמי נורמאלית גם בחופש? תודה מראש

הרב של האינטרנט:

זה נכון מאד שבטלה מביאה לידי שעמום והחופש הוא דבר מסוכן מבחינה הזו. לכן חשוב שכן תהיה לך תעסוקה בחופש, אם לא עבודה ממש אפשר לחשוב על התנדבות באיזה ארגון וכדו', אך חשוב שזה יהיה מקום תורני שההשפעה משם

תהיה רק חיובית.

תשתדלי גם כמה שפחות להיות על המחשב, עדיף לקרוא ספרים טובים, להיות עם חברות טובות או כל תעסוקה חיובית אחרת.

 

מחפשים מקום להתנדבות משמעותית?

לעזר מציון דרושים מתנדבים ומתנדבות במגוון תחומים וערים

 

ביד שרה גם רוצים אתכם/ן

 

לא מצאתם? כנסו לכאן למגוון תפקידים בעמותות ברחבי הארץ

הקשר העתיק בין המוזיקה ליהדות

אבידור רענן

שיחה על מוזיקה ושירה עם הרב ברוך צ'ייט, ראש ישיבת 'מערבא', מלחין מוזיקה חסידית ויהודית מפורסם. שירו הנודע "גשר צר מאד" חצה גבולות ונודע בכל החברה הישראלית

מי לא אוהב לשמוע איזה שיר יפה? להיט שחורך את הרדיו? אבל האם יש מקום למוזיקה ושירה גם לפי היהדות? איזה שירים מותר לשמוע ולשיר? לצורך השאלות האלה, התכנסו עם הרב ברוך צ'ייט, מוסיקאי ידוע שהוא גם ראש ישיבת מערבא, וביקשנו לשמוע ממנו על המוזיקה ביהדות

מה מקומה של המוזיקה והשירה ביהדות? שאלנו את הרב צ'ייט.

"למוזיקה יש מקום של כבוד ביהדות, כבר מראשיתה, שהרי השפה של הנשמה זו המוזיקה. כבר כשאנחנו מסתכלים על עבודת ה' שהייתה בבית המקדש, אנחנו רואים את החשיבות שנודעה לשירה ביהדות. מה יותר חשוב מהשירה של הלוויים בתוך בית המקדש? זה היה השיא של עבודת ה'. כמו כן, כתוב בכמה מקומות בחז"ל, שנביא לא יכול לקבל נבואה עד שהוא מגיע לשיא של שמחה, ובשביל להיכנס לשמחה – צריך את השירה. אז ברור אם כן שלשירה יש כח גדול ביהדות. רואים גם בשטח כיצד השירה והמוזיקה, בבית הכנסת למשל, פועלות לטובה על המאזין. גם בעבר וגם כיום, כולם מבינים כמה חשובה היא השירה והמוזיקה ביהדות".

ישנו הבדל בין המוזיקה היהודית למוזיקה הכללית? המשכנו לשאול.

"אין ערך למוזיקה יהודית שאדם יוצר מתוך הנשמה, 'דברים היוצאים מהלב – נכנסים אל הלב'. באשר לשירים ממקומות אחרים, פעם ישבתי עם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, והוא אמר לי, שמה שיכול להיות אסור מבחינת המוזיקה – זה רק המילים, למשל – מילים שהן בעייתיות מבחינת צניעות או דברים כאלה, או שהמילים או המנגינה מעלות אסוציאציה בה המאזין חושב על דברים שלא מתאימים ל"בן תורה". אבל למשל, מוזיקה קלאסית, אפילו שהיא גויית, אין בה איזה איסור או פגיעה באדם. כל אדם יוכל לשמוע לפי המנגינה והמקצב מה השיר מעורר בו, ולבד כבר יוכל לדעת אם מדובר מנגינה טובה שאין בעיה לשמוע, או משהו שכדאי לוותר על ההאזנה לו.

"אנחנו יודעים שיש מוזיקה שאדם שומע ויכול להיכנס ממנה לרגש שהוא מאד טוב, להרגשה מיוחדת בלבו, שאני חושב שאין אפילו משהו שקרוב לזה מבחינת הקשר לה' והדבקות שלו בקב"ה על ידי המנגינה או השיר הזה. כשיש מילים קדושות לשיר, המנגינה שמלווה אותו מהווה את הפירוש של המילים, כעוד דרך שאני יכול קצת יותר להיכנס על ידיה לפירוש של המילים. ולכן, כדי להתחבר לרגש של התורה והמצוות, ניתן לשמוע שירים שיעוררו אותנו לדביקות בקב"ה, ואז אנחנו עושים מהמוזיקה כלי נהדר שאין כמוהו.

"בהקשר לכך, אני רוצה לספר שבישיבת סלבודקא היו לומדים ספרי "מוסר" בהתפעלות, כלומר – באותו זמן של לימוד המוסר, הלומד לקח איזה קטע מחז"ל, מאמר כלשהו, וחזר עליו שוב ושוב, כמו מדיטציה, עם שירה ומנגינה – וכך זה נכנס לו  לנשמה. זה שהוא חזר על זה שוב ושוב במנגינה מיוחדת, עורר את הלב והנשמה שלו, והאמרה עליה חזר הפכה להיות חלק ממנו".

יש מקום לשירה או למוזיקה בעולם הישיבות?

"לא רק שיש מקום, אלא זה אפילו חלק מהותי מכל אחד מהלומדים, ובכלל – מכל יהודי, כי זה מחבר אותו רגשית למצוות ולתורה. לדעתי, כדי שהכל לא יהיה חס וחלילה יבש, השירה והשמחה חייבות ללוות את הלימוד, כמו שכתוב בחז"ל שלא טוב שאדם עושה משהו טוב בלי שמחה. אפילו הרבינו בחיי כותב שהשמחה של המצווה – יותר חשובה מהמצווה עצמה. אז רואים מכך שלא רק שהמעשים צריכים להיעשות, אלא עליהם להיות מלווים בשמחה. ב'ספר החינוך' כתוב עוד, שכל המעשים והמצוות תכליתם הוא הקשר עם הקב"ה. אם אדם עושה מצוה כמו רובוט, אז בוא נגיד שהוא יחסית עשה את המצוה, אבל למעשה הוא לא קיים את ה'תכלית' של הדבר. אדם שיכול לעשות כל פעולה בכל מצווה ולחשוב על ה', אך עושה את הפעולה וחושב על דברים אחרים ולא על הקב"ה – העיקר אצלו חסר מן הספר. אבא שלי, שהיה ראש ישיבת 'חפץ חיים', היה תמיד אומר: כתוב 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום', אדם צריך ליהנות מקיום המצוות".

כאן חייבים לציין שהרב צ'ייט, שכאמור מכהן כראש ישיבת מערבא, מכנס בכל יום חמישי בלילה את כל התלמידים לחדר האוכל בישיבה, ושם נערך במשך מספר שעות ערב ניגונים ומוזיקה. בליווי הרב צ'ייט ואף התלמידים. כולם יחד מנגנים ושרים, והתלמידים מספרים שמדובר בערבים שאינם נשכחים מהם גם אחרים שנים רבות.

"לסיום", אומר לנו הרב צ'ייט, "אברך אתכם שנזכה לעורר אהבת ה' דרך הדבקות. זה מה שנותן את התענוג במצוות ובעבודת ה'".

אני בטח רוצה אבל ההורים ההורים…

קשיים והתמודדויות, התנהגות אל מול המשפחה, חשיבות הלימוד בישיבה – הרב ינון מורי, מנהל רוחני בישיבת 'אור החיים' מדריך אותנו אחת לאחת

עד כמה חשוב שבחור שמתחזק יילך ללמוד בישיבה?

"אם בחור נמצא במצב רוחני גבוה ויכול ללמוד – אז ודאי שעדיף שילך לישיבה, והסיבה לכך כי הלימוד בישיבה הוא ייחודי: רק בישיבה הוא נמצא 24 שעות בתוך הקדושה, וההתעלות הרוחנית שלו היא ברמות גבוהות מאד מאד. כמו שנאמר על עם ישראל שהיו במדבר 40 שנה, שהיו אז מנותקים מהעולם – זו הישיבה. היא מביאה האדם לרמות גבוהות מאד שאי אפשר להגיע אליהן מחוץ לישיבה. לבד מכך, גם וגם הידיעות התורניות ודעת התורה שהוא יקבל בישיבה – הוא לא יקבל בשום מקום אחר".

מול אלו קשיים מתמודדים אלו שהחליטו כי פניהם ללמוד בישיבה?

"האמת היא שתלוי באיזה שלב הבחור החליט שהוא מגיע לישיבה. אם הוא מגיע לישיבה בשלב שהוא חזק בזה ומאד רוצה בכך – העולם קוראים לזה ב'אורות' ואני קורא לזה רצון חזק', אזי ההשתלבות שלו בישיבה היא קלה מאד. לעומתו, מי שבא לישיבה רק במטרה לבדוק ועדיין העניין לא חזק אצלו והוא לא יודע מה זו בכלל ישיבה, אז ההשתלבות שלו קצת יותר קשה, אך גם בחורים אלה משתלבים יפה, כמו אצלנו בישיבת 'אור החיים'. אצלנו, בכיתה הראשונה הם מתחילים מאפס, אבל אנחנו נותנים להם להמשיך ולעלות עוד ועוד ולהגיע עד לכיתות של הגאונים".

איך ניתן להתמודד מול קשיי ההתחלה והקשיים בדרך להתחזקות?

"כמובן, לבעלי-תשובה מאד מתאימה ישיבת 'אור החיים' פה יקבלו מענה לכל מצוקותיהם. ברמת העיקרון, יש כאלה שיש להם בעיות עם ההורים, והסיסמא אצלי בישיבה היא: מי רוצה להחזיר את ההורים בתשובה – שלא יחזיר! והסיבה לכך היא כי לא צריך לפעול כך, וגם אין צורך בכך, זאת משום שההתנהגות האישית שהבחור מקרין בבית אחרי מה שהוא לומד ומקבל בישיבה, היא כבר לבד עושה להם את כל הסוויץ' במח כלפי הדת. אם הוא יכבד אותם ויראה להם את זה, ההורים יתקרבו מעצמם, ויש לי אינספור סיפורים – מהם אפילו קיצוניים – על הורים שממש עשו שינוי בעקבות כך".

במישור המעשי כיצד אתה ממליץ לפעול?

"בדרך כלל אנחנו מציעים לבחורים לפנות לרבנים שמכירים את ההורים או כאלה שנמצאים בסביבתם, כדי שהם ידברו כבר עם ההורים, וידריכו אותם. ההורים הרי ניזונים על העולם החרדי מהתקשורת, בה מלמדים אותם שהחרדים אינם בני אדם. ולכן, כאשר שולחים אליהם רבנים שהם מכירים או חברים מסביבתם שידברו עם האבא, זה כבר עולם אחר. כמו שנאמר על רבקה אמנו 'ויתרוצצו הבנים בקרבה', וכתוב שהיא הלכה לשם ועבר לבדוק מה זה. והשאלה היא – מדוע לא הלכה ליצחק אבינו, בעלה? אלא התשובה היא שמאנשים זרים יותר קל לקבל. ולכן, אם תביא לא מישהו רשמי אלא מישהו שהם כבר מכירים, הם יותר יקבלו ממנו. כדאי להביא רב מהשכונה או חבר טוב של האבא שיכול להשפיע".

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

איך הרויח איש עסקים דתי 75 מיליון ₪ בזכות שמירת השבת

יוסי לוי 

 

איש העסקים החרדי חיים יעקב לייבוביץ הפתיע את עולם העסקים כשרגע אחד לפני שחברת 'שמן' תעשיות עמדה לפתוח בקידוחי נפט מבטיחים, החליט איש העסקים למכור את כל אחזקותיו בחברה תמורת כ-76.6 מיליון שקלהסיבה למכירת המניות: הרב שמואל הלוי-וואזנר הורה ללייבוביץ' למכור את המניות כיוון שהחברה מבצעת את הקידוח גםבשבת.

 

הודעתו של חיים יענקל על מכירת המניות התקבלה בהפתעה בקרב הכלכלנים ואנשי העסקים, שלא הצליחו להבין מאיפה הוא שואב את הכח הגדול להפסד כה צורב, כיוון שמכירת המניות אז' פירושה הפסד כלכלי גדול, כאשר הוא נאלץ למכור את המניות בפחות מהשווי המקורי של החברה שנסחרת במניות הבורסה.

 

המכירה נעשתה כאמור, לאחר התייעצויות עם רבנים למציאת פתרון הלכתי, לעובדה שאסדות הקידוח פועלות שבע ימים בשבוע, וסותרת את עקרונותיו ויהדותו של חיים יעקב, הרבנים הורו לו למכור את מניותיו והחזקותיו בחברה, בכדי שלא ייזקף לחובתו חילול השבת ההמוני.

 

רבים הרימו גבה על החלטה של אדם להפסיד פוטנציאל עיסקי של מאות מליוני שקלים, רק למען עקרון של שמירת מצוות.

והנה חלפה לה שנה ותראו מה קרה, הנה הדיווח בגלובס:

 

איך הרוויח חיים ליבוביץ' 77 מיליון שקל מהקידוח של שמן?

 

חלום הבלהות של המשקיעים התממש במלואו: שווי חברת שמן צנח בכ-90% בעקבות כישלון קידוח "ים 3" ■ ליבוביץ' מכר את מניותיו בשמן חודשיים לפני תחילת הקידוח ב-2012 ■ הפיננסייר איתן אלדר גרף 8.5 מ' ש' בדמי ייעוץ


מי שמזוהה עם הקידוח אולי יותר מכל אדם אחר – הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שמשמש כיו"ר שמן – אמר אתמול לתקשורת כי "לצערנו לא הצלחנו להפיק נפט. כמובן שאנחנו מאוכזבים, חשבנו שנביא בשורה בתחום האנרגטי. יחד עם זאת אנחנו עוסקים בתחום שבו הסיכון גבוה"., שהודיעה אמש על כישלון קידוח "ים 3", קרסו בקרוב ל-90%, כשהן מושכות אחריהן שורה ארוכה של חברות ושותפויות הקשורות לקידוח במישרין או בעקיפין, שמניותיהן נפלו בעשרות אחוזים.

בקידוח "ים 3", כ-16 ק"מ מערבית לחופי אשדוד, הושקעו כ-175 מיליון דולר (כ-15 מיליון דולר מתוך סכום זה קיבלו השותפויות בחזרה מחברות הביטוח). משמעות הכרזת הקידוח כיבש הייתה קשה עבור המשקיעים בשמן, שחלקם הגדול מגיעים מקרב הציבור; בבת אחת נמחק הפוטנציאל לתגלית נפט משמעותית שאותה חזו הסקרים הסיסמיים שבוצעו טרם הקידוח, ואפסו התקוות, אשר התחזקו לאחר ששמן דיווחה בחודש שעבר על הימצאות נפט באיכות גבוהה בשכבת המטרה.

בבוקר שלאחר בשורת האיוב, המתינו המשקיעים לפתיחת המסחר היום כדי לראות מה ייוותר מההשקעה שלהם בשמן (המחזיקה בכ-77% מהזכויות בקידוח "ים 3"), כשבטרם הדיווח נסחרה החברה לפי שווי של כ-530 מיליון שקל. המסחר נפתח בירידה של 95%, שבהמשך התמתנה במעט, כך שבשעות הצהריים נסחרה שמן לפי שווי של 70 מיליון שקל בלבד.

ובכל זאת, יש גם מי שהרוויח בכל הקשור לשמן: חיים לייבוביץ', איש העסקים החרדי שהיה היזם שקיבל את הזכויות על המאגר מידי המדינה ב-2010, לא השתתף בגיוסי ההון שביצעה שמן לצורך מימון הקידוח, ובאוקטובר 2012, חודשיים לפני תחילת הקידוח, מכר את מניותיו (כ-18% מההון) תמורת 77 מיליון שקל. הסיבה היא שהוא חשש מחילול שבת, היות שהקידוח מתבצע גם בשבתות וחגים.

התורה משגעת אותי

רוצה לדבר על ישיבה או על כל דבר אחר ביהדות? 

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 או בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

מה בינינו לבין אומות העולם

משה ויטמן

קצת רקע

כשאלוקים ברא את העולם, הוא ברא בהתחלה אדם אחד – אדם הראשון.  הוא לא היה גוי, הוא גם לא היה יהודי, הוא היה בן אדם. לא היו אז הבדלים בין יהודים לגויים, לא היה אז צורך בהבדל כזה, משום שהאנושות הייתה אחידה. ככה זה כשיש רק אדם אחד… השנים שחלפו מאז נברא, הרבו כמותית את בני האדם שהתפזרו אט אט על כל פני העולם עד שהעולם נעשה בעל מיליוני אנשים הגרים כל אחד בארצו ובמדינתו. אלא, שיחד עם זאת, השתנה משהו מהותי מאוד בתכנית האלוקית ביחס לעולם, שינוי שהחל כבר במהלך היום הראשון של חיי אדם הראשון.

אדם הראשון חטא. הוא אכל מעץ הדעת כאשר אלוקים אמר לו מפורשות שלא לעשות זאת ובכך הפר וחילל את הדיבור האלוקי. התורה מייחסת לחטא הזה משמעות מרחיקת לכת לכל האנושות כולה. האדם הפך מלהיות אדם נצחי שאינו מת לעולם, כפי שהיה מתוכנן מראש, ליצור בעל קיום מוגבל בזמן שכשיסתיימו ימיו, חייו ייגמרו והוא ימות.

לא היה זה רק עונש על חטאו של אדם הראשון, הייתה לכך סיבה עמוקה ופנימית הרבה יותר. אם לפני שאדם הראשון חטא, הוא יכל להכיל בגופו הפיזי הנוכחי לא רק את חיי העולם הזה אלא גם את חיי העולם הבא, כלומר: לקבל את שכר המצוות שיקיים בצורת חייו המוכרת לנו, כאשר הוא חטא התחלל ונטמא גופו והוא וכמוהו כל האנושות כולה, נאלצים להיפרד מהגוף ולעבור לעולם של נשמות בלבד כדי להתחיל ולקבל את שכר עמל קיום המצוות. כיון שתכליתו של אלוקים היא להביא את האנושות אל העולם הבא- עולם בו יקבלו טוב ושכר אינסופיים על מעשיהם הטובים, לכן אין לו ברירה אחרת אלא להמית בבו היום כל אדם עלי אדמות.

לא רק זאת, אלא שמאז החטא הוטל תפקיד חדש על האנושות, תפקיד שקודם לעשיית החטא לא היה בו כל צורך – לתקן את חטא אדם הראשון ולהחזיר את הגלגל אחורנית. חטאים, על פי התורה, מקלקלים את כל העולם, את כל האנושות ואת האדם שעושה אותם באופן אישי, קלקול שמפריע וקיים ושיש צורך לתקנו ולכן, מאז שחטא אדם הראשון, הוטלה על האנושות המשימה – לתקן את חטאו של אדם הראשון.

איך בדיוק היה עליהם לעשות זאת, איננו יודעים בבירור, אבל העובדה ההיסטורית היא שהתקופה שניתנה מאת אלוקים לאנושות לבצע זאת חלפה כאשר רק אדם אחד מכל האנושות כולה היה ראוי להמשיך ולנסות לתקן את חטאו של אדם הראשון. האדם היחידי הזה היה אברהם אבינו עליו השלום.

זו הייתה הסיבה לכך, שעם סיום תקופת אפשרות התיקון של האנושות, יצר אלוקים הפרדה ברורה בתוך האנושות עצמה: יהודים מצד אחד וגויים מהצד השני. כאשר רק היהודים ימשיכו בתהליך התיקון של העולם ובניסיון להביא את העולם למצב בו היה קודם לחטאו של אדם הראשון. הכלים שניתנו להם הם בין השאר:התורה הקדושה, ארץ ישראל ובית המקדש ועליהם הוטלה המשימה לנצל אותם במלואם כדי להביא את העולם לתיקונו.

גם לגויים יש מצוות

הזדמנות נוספת ניתנה לגויים להצטרף ליהודים ובעצם לייתר את ההפרדה בין ישראל לאומות העולם-  כשבזמן קבלת התורה עבר אלוקים ושאל את האומות השונות אם יחפצו לקבל את התורה, משענו בשלילה – נסתמו להם כל האפשרויות (מלבד אפשרות הגיור שהיא ההצטרפות אל שורות העם היהודי).

למעשה, גם לגויים ישנן מצוות המוכרות ביהדות בתור "7 מצוות בני נוח" ומצוות אלו כוללות איסור גזל, עריות, עבודה זרה ועוד, אלא שמטרתן שונה לחלוטין ממטרת המצוות היהודיות:

בעוד שמטרת המצוות היהודיות הינה לקדש ולרומם את נשמתו של היהודי, לקרבה אל אלוקיו ולהכשיר אותו למטרתו הסופית – קבלת השכר תוך קרבה נצחית אל אלוקים, המצוות של בני נוח מהוות רק אמצעי שמירה עליהם (כל מצוותיהם הם רק על דרך השלילה) שלא יתדרדו לשפל אנושי שיוריד אותם מלהיות ראויים ליישם את תפקידם הם – להיות מסייעים לעם היהודי.

תפקיד הגויים – לסייע לעם היהודי

תפקידו של הגוי, מאז נבחר אברהם אבינו לעם הנבחר, עמו של אלוקים, הוא להיות כלי לעזר ליהודי להגשים ולבצע היטב את מטרתו. העולם מתנהל בצורה תקינה מכל הבחינות שהן בזכות הגויים כולם ועם ישראל מנצל את העולם למען קיום תפקידו המובחר שלו – ליישם את דבר ה' בעולם.

לכן, לגויים אין מצוות עשה, אין להם עונשים בעודם בעולם המיועדים להחזרתם בתשובה או לקרב אותם עוד אל אלוקים כפי שקורה לעיתים לעם היהודי והם מיישמים את מלוא מטרתם בכך שישרתו היטב את העם היהודי.

ההשגחה של אלוקים על הגויים

זה כמובן לא אומר שהדברים שעוברים על גויים ברמה האישית או ברמה הכללית או הלאומית הם במקרה. חלילה. אם מתרחשת רעידת אדמה, אסון טבע אחר או אפילו צרות אישיות של גויים, הרי זה מכוון משמיים. אבל ישנו הבדל תהומי בין הצורה בה אלוקים מנהל את העולם בכל הקשור אל בני העם היהודי לבין הצורה בה הוא עושה זאת בכל הקשור לאומות העולם.

לעם היהודי יש תפקיד לבצע, אשר לצורך ביצועו המושלם יש צורך שכל יהודי באשר הוא יישם את תפקידו ומשימתו האישית בעבודת השם שלו, כפי שאלוקים מכוון אותו בדרכים שונות במהלך חייו. לכל יהודי חשיבות ולכל יהודי משמעות ולכן לכל יהודי יש השגחה פרטית ואישית משל עצמו. חייו של פלוני שונים מחייו של שכנו משום שלכל אחד מהם מטרה וייעוד שונים בעולם וכל אחד מקבל ואינו מקבל את מה שהוא צריך על פי הסיפור המיוחד שלו.

לעומת זאת, הגויים, אינם מהווים כאמור לעיל אלא עזר ליהודים ולאור זאת אין חשיבות לכל אדם באשר הוא אלא לכל כלל, קבוצה, אומה וכדומה והשאלה מה יקרה ולמי הרבה פחות משמעותית מאשר אצל יהודים ולכן היא מתנהלת ומכוונת בצורה שונה.

זאת ועוד, על אומות העולם אלוקים משגיח באמצעות שליחים – 70 מלאכים הממונים על 70 אומות העולם, לעומת עם ישראל הזוכה לעיניו הפקוחות של אלוקים. את המשמעות האמיתית של זה איננו יכולים להבין, אבל כך מקובל על פי חכמי הקבלה.

הגויים בעולם הבא

לאור הדברים האמורים, ניתן להבין גם את ההבדל שיהיה בין ישראל לאומות העולם בעולם הבא, כאשר הגויים לא יוכלו להגיע אל תכלית הבריאה (מלבד חסידי אומות העולם) שהיא עולם קבלת השכר ואם הם רוצים להגיע לשם עליהם להתגייר ולהצטרף לעול הכבד המונח על כתפי העם היהודי – עול תיקון העולם במלכות השם.

תפילות של גויים

התפילות שאנו מתפללים היום מהווים תחליף זמני לקרבנות שהיו מוקרבים בבית המקדש ולכן ניתן להשוות בפשטות כי כשם שבבית המקדש הקריבו גם קרבנות ששוגרו על ידי אומות העולם, כך גם בימינו, יכולים הגויים להתפלל בשפתם ואמנם זכות שמיעת התפילה של העם היהודי אינה קיימת אצלם, אך זכות כללית של רחמים וחסד מאת האלוקים יכולה לעמוד גם עבורם.

מקורות: ספר דרך השם, רבי משה חיים לוצאטו, חלק ב', פרקים ג' ד'. ספר שפתי חיים, פרקי אמונה והשגחה, חלק א' עמוד מד.

ציצית, למה לובשים אותה ומה היא מסמלת?

שאלה:

מדוע לובשים ציצית? ומה הציצית מסמלת?

תשובה:

שלום רב!

מצות ציצית נכתבה בתורה בספר במדבר פרק ט"ו, וכך נאמר שם:

{לז} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {לח} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: {לט} וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: {מ} לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: {מא} אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

 

למרות שמעיקר הדין אין חיוב ללבוש כל הזמן טלית עם ציציות, אלא החיוב הוא רק לשים ציציות על בגד שיש בו 4 פינות (ד' כנפות) בזמן שאדם לובש אותו, בכל אופן נהגו בעם ישראל ללכת תמיד עם טלית קטן מתחת לחולצה, שתלויים בה ציציות, ויש בזה ענין גדול.

עוד נאמר בספרים על הזהיר במצות ציצית כהלכתה, שהוא יזכה לאשה ובנים, להנצל מהחטא, להשמר ממזיקין, להיות מוגן מעין הרע ולקבל פני השכינה.

בברכה,

יעקב

גם לך יש שאלה? לחץ כאן!

בדיקת עלי ירק מתולעים

שלום, כבוד הרב

בדיקת עלים

רציתי לדעת אם אפשר לבדוק עלים כגון חסה פטרוזיליה. עלי סלק. סלרי. האם בדיקה בשולחן אור מהווה פתרון לחסלט. מאחר שאנו מעדיפים לאכול חסה וכו' ללא ריסוס.?

 

תשובת הרב

שלום וברכה

כמעט ואי אפשר לבדוק כיום חסה לבד, מפני שישנם חרקים הנמצאים בתוך העלה, שכמעט לא ניתנים לבדיקה כמו תולעת המנהרות.

כדאי לקנות את הספר של הרב ויא ״בדיקת המזון כהלכה״ שם תמצאו תשובות לכל השאלות בנושא חרקים בירקות עלים.

בהצלחה רבה.

יש לכם שאלה? לחצו כאן והרב של האינטרנט יענה לכם

 

הכלבלב הגאון שהביא כסף

ראובן העצני

זה קרה יום בהיר אחד.
קצב אחד, ששמר על חנותו, היה מופתע מאוד כאשר ראה כלב נכנס פנימה אל תוך החנות. הקצב ניסה להבריח את הכלב בכל מיני דרכים, אך הכלב חזר שוב לחנות.
לאחר כמה פעמים כאלה, התקרב הקצב אל הכלב וגילה לתדהמתו פתק בפיו של הכלב. בפתק היה כתוב: "אתה יכול להכין לי בבקשה 12 נקניקיות וצלע אחת של טלה? הכסף נמצא בפיו של הכלב."
הקצב הסתכל פנימה אל תוך פיו של הכלב, הפלא ופלא, היה שם שטר של 10 דולר. הוא לקח את הכסף והניח את הנקניקיות וצלע הטלה בתוך פיו של הכלב.
הקצב היה כה מלא התפעלות, שהחליט לעקוב אחר הכלב (השעה היתה שעת סגירה).
הלך הכלב לדרכו, ואחריו הקצב. לאחר זמן מה הגיעו למפגש מסילת רכבת. הכלב הניח את השקית על הרצפה, לחץ על הכפתור שבצד הכביש וחיכה עם השקית שוב בפיו. כאשר הרמזור התחלף לירוק חצה הכלב את הכביש, ואחריו הקצב.
לאחר כמה דקות הגיע הכלב אל תחנת אוטובוס והסתכל על לוחות הזמנים.
בשלב זה הקצב היה מלא התפעלות והערצה.
הכלב בדק את לוחות הדמנים ולאחר מכן התישב באחד המושבים בתחנה. כאשר הגיע אוטובוס, הלך הכלב קדימה, הסתכל על מספר הקו וחזר בחזרה למושבו שבתחנה.
לאחר מכן הגיע אוטובוס נוסף. שוב הלך הכלב קדימה, הסתכל על מספר הקו, חזר בחזרה ועלה לאוטובוס.
בשלב זה נשאר הקצב פעור פה. הוא המשיך לעקוב אחר הכלב ועלה לאוטובוס.
האוטובוס המשיך לנסוע בעיר כמספר דקות. לאחר מכן יצא את העיר והגיע לפרברי העיר. במהלך הנסיעה הכלב הביט בנוף בהנאה. לבסוף הוא קם, הלך לעבר הדלך הקדמית, עמד על שתי רגליו האחוריות ולחץ על הפעמון.
האוטובוס עצר. ירד הכלב עם המצרכים בפיו והלך במדרכה, בעוד הקצב ממשיך לעקוב אחריו. לאחר מכן הכלב הגיע אל אחד הבתים, פנה אל השביל, הגיע אל המדרגה שבכניסה והניח את הקניות על המדרגה.
לאחר מכן חזר אל השביל, רץ בחזרה לעבר הבית וזרק עצמו אל הדלת הראשית.
שוב: חזר אל השביל, רץ לעבר הבית וזרק עצמו אל הדלת הראשית. לא נשמעה שום תגובה מבפנים.
חזר הכלב אל השביל, קפץ מעל קיר צר, הקיף את הגינה והגיע אל חלון. הוא היכה בראשו על החלון מספר פעמים. חזר בחזרה אל הקיר הצר, קפץ מעליו, חזר לדלת הראשית וחיכה.
בעוד הקצב מחכה, פתח אדם גדל מימדים את הדלת והחל להכות את הכלב. הבחור בעט בכלב, היכה אותו באגרופיו וקילל אותו.
מיד רץ הקצב ועצר אותו: "למען השם, מה אתה עושה? הכלב הזה גאון!!! בחיי שהוא יכול להיות בטלויזיה!
ענה הבחור: "לזה אתה קורא חכם? זו הפעם השניה שהכלב הטיפש הזה שכח את המפתחות שלו."
מוסר השכל:
יש אנשים שאף פעם לא מרוצים ממה שיש להם. הסתכלו סביבכם ותתחילו להעריך את מה שיש לכם.
בעבודה – תעריכו את אלה שעובדים תחתיכם.
בזוגיות – תעריכו את בן הזוג/בת הזוג
במשפחה – תעריכו את ההורים גם אם הם לא התיחסו אליכם כמו שרציתם
במשפחה – תעריכו את הילדים גם אם הם לא הניבו את התוצאות שרציתם
בחברות – תעריכו את החברים גם אם הם לא עשו את מה שרציתם
ומה לגבי עצמכם?
תעריכו את מה שאתם ואת מי שאתם. מיותר לשאוף להיות מישהו שאינו אתם.
פשוט תהיו אתם!

לא תקום ולא תטור!

מאת: משה ויטמן

אסף וגדי היו חברים טובים עד אותו בוקר. לא היה זה אירוע מסעיר במיוחד, אלא מסוג הדברים שבכוחם להרוס כל חברות טובה. אסף נתקע רחוק מהבית ללא כסף לנסיעה והוא פנה לעזרה לגדי שילווה לו כסף לכמה ימים. גדי, שרצה את דמי הכיס שהיו אצלו כדי לקנות כמה חטיפים ליד הבית סירב לבקשות של אסף ולא הלווה לו את הכסף. אסף הצליח להסתדר באופן אחר, אבל את הכעס והתסכול העצומים שחש כלפי גדי הוא לא שכח כל כך מהר.

הסירוב של גדי מאוד קומם אותו, הוא המתין לשעת כושר להחזיר לו כגמולו וזו לא אחרה להגיע. למחרת, בצאתם מהלימודים, גדי היה חייב לצלצל בדחיפות הביתה אך סוללת הטלפון שלו הסתיימה. מאסף הוא לא העיז לבקש, אך הוא ניסה את מזלו אצל חברים אחרים ללא הועיל. אסף שצפה במחזה ממקומו, החליט לנקום בו "הפוך על הפוך" – הוא פנה לגדי ואמר לו "אתה אמנם לא הלוית לי אתמול את הכסף כשנתקעתי, אבל אני, בשונה ממך, נותן לך בכיף שיחת טלפון" אסף נהנה לראות את רגשות הבושה של גדי והרגיש שבכך נקם בו על סירובו מאמש.

הבה ונבחן את המעשה: האם זה היה נכון מצידו של אסף להגיב כך? האם זכותו הלגיטימית להעמיד את גדי על מקומו או שהוא היה צריך לשכוח מכל העניין ולתת לאסף את העזרה בצורה יפה ומכבדת? ובכלל, מה עליו לעשות כאשר הוא נתקל בסירוב המכעיס הזה?

 

מעניין מאוד לראות כי בדיוק על מקרים כאלו ורבים אחרים שבהם אנשים מכעיסים אותנו ופועלים להרע לנו או לפעול בניגוד לרצוננו, מצווה עלינו התורה בספר ויקרא "לא תקום ולא תטור את בני עמך". רש"י בפרשנותו על הפסוק מסביר אותו באמצעות דוגמה הדומה להפליא לסיפור של אסף וגדי:  אדם שנתקל בסירוב מצד חבירו לעשות לו טובה, והוא מעוניין להעניש את חבירו על ידי כך שהוא יסרב לו גם כן לעשיית טובה, זו היא נקמה. ואם יגיב על כך, כמו שהגיב אסף, על ידי שידגיש בפניו כי הוא אינו נוהג עמו באותו משקל ובאותה מידה וכן יעשה לו את הטובה, זו היא נטירה.

אבל בואו באמת נבין: מהי המשמעות של איסורים אלו? האם התורה מעוניינת כי נקבל את כל מה שעושים לנו בשתיקה ולא נעמוד על שלנו? האם באמת עלינו לוותר לכל מי שעושה לנו רעה? האם התורה מעוניינת לתת יד חופשית לאלו שמחפשים להרע לאחרים? האם התורה מתנגדת לכך כי האדם יהיה אסרטיבי בחייו ולא יתן את גבו למכים ולחייו למורטים? כיצד תיראה החברה אם כך כולנו נתנהג, זה לא יגביר את הרע?

 

את התשובה לכך, מסבירים חכמי המוסר, באמצעות הבנת העקרון שעל פיו מעוניינת התורה כי יגיב האדם למה שקורה לו וסביבו בעולם.

ראשית, התורה מעוניינת, כי נכיר בכך שהעולם מתנהל ומונהג באופן סדיר ותמידי בידיו הרוחניות של הקב"ה וכל מה שקורה לאדם מגיע אליו משמיים על פי רצונו של אלוקים. על פי מחשבה זו, יבין האדם כי אין לו סיבה לכעוס ולתבוע נקמה ממי שמחולל לו רעה, מאחר והרעה הגיעה עליו משמיים ונגזרה עליו בכל מקרה ואין לכך כל קשר למעשהו של חבירו כפי שאומר ספר החינוך על איסור הנקמה: "משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום [שמואל ב' ט"ז, י"א] הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך, תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא".

אך מאידך, אין ספק כי התורה אינה מעוניינת בהשארת העולם טרף לשיניהם של הרעים ואנשי הזדון והיא מעוניינת כי על פי דין יוענשו כל הראוים לכך. כפי שדוד המלך עצמו, שממנו הביא ספר החינוך דוגמה ליישום של איסור הנקמה כאשר אמר ביחס לשמעי בן גרא שקילל אותו "הנח לו ויקלל כי כך אמר השם", מאוחר יותר לפני מותו ציוה את שלמה בנו להוריד את שיבתו שאולה.

כך שבעצם, התורה דורשת מהאדם לפצל את תגובותיו לשתי מערכות נפרדות ולהגיב בשני אופנים שונים ואפילו סותרים לאירועי החיים:ביחס לתחושות ליבו של הנפגע כלפי האדם שעשה לו רעה ורגשי הכעס והנקמה שעולים וצפים בו, מצווה אותנו התורה "לא תקום" וכוונתה בכך לומר לאדם שיבין כי הדבר קרה מאת השם ואין לו להשליך את צערו וכעסו על האדם, שרק היה כמו "שליח" לבצע את דבר השם. לכן אמר דוד המלך ביחס לשמעי בן גרא, כי אין לכעוס ולנקום ממנו, משום שאין מקום לרגשות אלו, כאשר מבינים שהדבר נגזר מאת ה' וכאילו אלוקים אמר לו וציוה עליו לעשות את המעשה.

אלא שמאידך גיסא, כאשר אנו מעוניינים להעמיד את החברה על תיקונה ולמנוע מאנשים רעים לבצע את זממם ככל העולה על רוחם, העמידה התורה עצמה את הכלים לכך בדמות הענשים השונים שציותה עליהם התורה והרבים הנוספים שנתנה לגבם התורה את הרשות לבתי הדין להחליט עליהם לפי צורך השעה והמקום. בהתייחסות זו בשעת הדין והמשפט, התורה מצווה אותנו להתייחס לאדם כבעל בחירה חפשית ולומר לו כי למרות שאלוקים החליט על המעשה, האדם ראוי לקבל את ענשו כי הוא לא ידע על כך ועשה אותו מרצונו החפשי ומבחירתו.

כך ששני הדברים מאזנים זה את זה. האדם לא יגיב מתוך התפרצות רגשות הנובעת מכאבו על מה שקרה לו כי הוא יידע שהכל משמיים וכך נגזר עליו ויקבל את הדין באהבה, אך החברה כולה תדאג באמצעים הנכונים להעמיד את הרעים על מקומם ולא חלילה לומר כי כך נגזר משמיים ולכן אין הם אחראים על מעשיהם.

כך, אם נלמד את עצמינו את ההשקפה היהודית על אירועי חיינו ואת דרכי התגובה הנכונים בכל מצב וזמן, נוכל לחיות מתוך איזון ואושר ונחסוך מעצמינו רגשות קשים ובלתי נגמרים.

ברכה על חמוציות

ברכה על חמוציות

שלום וברכה

תודה לכם על האתר החשוב הזה, רציתי לברר מה מברכים על חמוציות, ראיתי בכמה מקומות שכל אחד כותב אחרת.?

תשובת הרב

שלום רב ותודה על הברכות.

למרות שהחמוציות גדלות על עץ, יש לברך עליהם 'בורא פרי האדמה' מכיון שהעץ שעליהם הם גדלים הם נמוכים מאוד, אמנם אדם שבירך 'בורא פרי העץ' יצא ידי חובתו.

בהצלחה רבה.

יש לכם שאלה? לחצו כאן והרב של האינטרנט יענה לכם 

שבת הגדול או שבת הגדולה?

משה ויטמן

שמחת חג הפסח לא מתחילה רק בי"ד ניסן בערב, אלא כבר מהשבת הקרובה, השבת האחרונה לפני חג הפסח, מתחילה שמחת חג החרות בציון השבת הנקראת "שבת הגדול". על פי המנהג, בשבת זו אומרים בבתי כנסת רבים חלק מההגדה של פסח לאחר תפילת מנחה וכמו כן נהוג שהרב דורש בבית הכנסת דרשה מיוחדת לקראת חג הפסח – "דרשת שבת הגדול".

מה קרה בשבת זו? מדוע יש לציין אותה במיוחד?

על פי המקורות, שרשרת הנסים הגלויים שנעשו בעת יציאת ישראל ממצרים, אותם אנו חוגגים ומציינים בחג הפסח, לא החלו רק בי"ד ניסן, היום בו עם ישראל יצא ממצרים, אלא ארבעה ימים קודם לכן, ביום י' בניסן, שבאותה השנה חל בשבת.

שבועיים טרם יציאתם ממצרים התבשר עם ישראל בבשורת הגאולה שתתרחש בי"ד ניסן והצטוו על תהליך מיוחד אותו היה עליהם לעשות לקראת היציאה ממצרים. נקרא בפסוקים:"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". – לעם ישראל הובטח כי ייצא ממצרים ברכוש גדול ולשם כך היה עליהם "לשאול" משכניהם המצרים, שעדיין לא יודעים כי לא יראו את פניהם שוב, כלי כסף וכלי זהב רבים ככל האפשר, כלים שבסופו של דבר נשארו ברשותם.

כחלק נוסף מהתהליך אותו היה עליהם לעשות לקראת בוא הגאולה, הצטוו עם ישראל להתכונן להקרבת קרבן פסח ביום היציאה ממצרים – "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת… וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" על פי הציווי, היה על העם לקנות שה לכל משפחה ומשפחה ביום י' בניסן ולשמרו אצלם במשך ארבעה ימים עד י"ד ניסן, בו ישחטו אותו בשעות הערב.

שחיטת הקרבן אגב שימשה לשתי מטרות, כפי המתואר בתורה, האחת, אכילת קרבן פסח – מצוה שהיתה תקפה למשך כל ימי בית המקדש, השניה, מריחת הדם על המשקופים לצורך הבדלת בתי ישראל מבתי מצרים בשעת מכת בכורות:

"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:  וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהו…. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

מצוה זו של לקיחת שה להקרבה, אומרים חכמינו, היתה התחלת הניסים הגלויים בשרשרת ניסי יציאת מצרים, משום שהעם המצרי סגד באותה תקופה לצאן ולקיחת שה להקרבה על ידי היהודים היתה כמו סדין אדום בעיניהם, ללא נס גלוי הארוע לא היה עובר בשלום.

 

את הנס הזה שבשנה ההיא התרחש בשבת,עד היום אנו משמרים וזוכרים ולכן מייחדים את אותה שבת בה התרחש הנס וקוראים אותה שבת הגדול על שם הנס הגדול שהתרחש בה.

לכן אגב, נקראת שבת זו "שבת הגדול" ולא "שבת הגדולה" כפי שהיה צריך להיות…

מי היא הקבוצה הייחודית מתוך שמונה מליארד איש בעולם?

אבידור רענן

אתם יודעים, בעולם יש כל כך הרבה אנשים, אומרים שיש שמונה מיליארד אנשים. אבל מה הם, רוצחים, גנבים , גזלנים, אנשים הכי גרועים, ולהבדיל חלק קטן זה יהודים. והיהודים ג"כ לא כולם כ"כ טובים, יש ג"כ אנשים לא כ"כ, ומה שנשאר זה רק מתי מספר, ילדים ומבוגרים שלומדים תורה, אלה הם האנשים שעליהם העולם עומד. העולם לא עומד על הרוצחים ועל הגזלנים וכו' , רק על אלה שהם אנשים ישרים, לומדים תורה ומקבלים עול מלכותו של הקדוש ברוך הוא.

ואתם, ב"ה, זכיתם גם כן להיות ילדים להורים שרוצים שתלמדו תורה, ולפעמים אפילו שהילדים רוצים ללמוד, אבל ההורים לא מסכימים, וכאן ב"ה זה ילדים שההורים רוצים, והבנים רוצים , ויש זכות גדולה שאתם תזכו להיות עובדי השם.

עכשיו אתם צעירים, אי"ה תהיו צדיקים תלמידי חכמים, הקב"ה ישמח בכם כמו שכתוב 'ישמח ד' במעשיו', וגם אתם תהיו מאושרים, אפילו שלא כל אחד זוכה להיות כ"כ עשיר, אבל הוא יהודי! הוא מקיים את המצווות, הוא לומד תורה, ותזכו להיות בעז"ה ישרים. תשתדלו במשך הימים שאתם עדיין צעירים, לנצל את החיים ולא לבזבז את החיים להבל, ויש ילדים בגיל שלכם שעושים שטויות, ואתם ב"ה זוכים להיות ילדים כמו שהקב"ה רוצה"

תקיימו את התורה,תקיימו את המצוות, בין מצוות שבין אדם למקום, בין מצוות שבין אדם לחבירו, ותהיו עם קדוש, כמו שכתוב בפרשת יתרו 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש', כלל ישראל הם ממלכת כהנים וגוי קדוש, אתם תזכו לזה אי"ה, ותראו באמת שתנצלו את החיים לטוב, ולא לבזבז אותם עם שטויות.

הקב"ה יעזור שתזכו לכל טוב, אתם וההורים שלכם והרבנים, כולם יזכו לכל טוב , ונזכה ג"כ לחיי נצח ולחיי העולם הבא, ולביאת המשיח במהרה בימינו אמן סלה".

חטא הלשון – ועונשו

יעקב א. לוסטיגמן

 

מרים הנביאה, אחת משבע הנביאות שקמו לעם ישראל. היא היתה אחותם של משה ואהרון. בפרשת שמות מכנה אותה התורה 'פועה' ומזכירה אותה לשבח בגלל מסירות הנפש שלה, כאשר היא המרתה, יחד עם אמה יוכבד, את גזרתו של פרעה להשליך את כל הבן הילוד אל היאור. חז"ל מוסיפים שבזכות דברי התוכחה שלה, התחתן אביה עמרם עם אמה יוכבד לאחר שהם התגרשו, ובעקבותיו עשו זאת כל היהודים. חלקה בקיומו והישרדותו של העם היהודי גדול מאוד. היא הצילה את אחיה משה כאשר בת פרעה משתה אותו מהמים, ואף אחת מנשות המצרים לא הצליחה להניק אותו, עד שהיא קראה לאמו יוכבד שעבדה בבית פרעה כמינקת, והיתה מאכילה את משה רבנו עד שמלאו לו שנתיים. כמעט אין אדם בתורה שמוזכר כל כך הרבה פעמים לשבח, ומרים הנביאה זכתה לכל זה בזכות צדקתה הגדולה.

ולמרות כל האמור, בפרשת השבוע, פרשת 'בהעלותך', אנו רואים שכל צדקותה של מרים לא עזרה לה כאשר היא חטאה בחטא אחד: היא דיברה לשון הרע על משה רבינו. העונש שלה היה שהיא הפכה מצורעת כשלג, וגם לאחר שנרפאה בזכות תפילתו של משה היא נחשבה לטמאה במשך שבעה ימים, ונאלצה לשבת במשך כל הזמן הזה לבדה מחוץ למחנה. אם לא די בכך, הרי שמפני כבודה המתינו לה כל בני ישראל. תארו לעצמכם את התרחיש כאשר ילד קטן שואל את אביו: "למה אנחנו לא ממשיכים לצעוד לעבר ארץ כנען?" והאב משיב לו "זה בגלל מרים הנביאה. היא דיברה לשון הרע ולכן היא הפכה מצורעת"…

יתירה מכך, החטא שלה נודע לא רק לבני אותו הדור, אלא נזכר בתורה כתמרור זיכרון נצחי: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה'חפץ חיים', מסביר בספרו 'שמירת הלשון' את הסיפור של מרים, ומדייק מתוך הכתוב עד כמה היה החטא של מרים 'קטן', וכמה היה העונש עליו גדול מנשוא. אך קודם לכן כדאי שנבאר מה אמרה מרים על משה רבינו, ומי שמעונין מוזמן ללמוד זאת מהמקור עצמו בספר במדבר פרק י"ב פסוק א' ועד סוף הפרשה. מומלץ לעיין בפירוש רש"י כדי להבין את הכתוב בצורה טובה יותר.

ולהלן עיקרי הדברים: שני אנשים שהיו במחנה ישראל, אלדד ומידד, החלו להתנבא. הם סיפרו לסובבים אותם כי נחה עליהם רוח הנבואה ואף אמרו להם את מה שהם שמעו במחזה הנבואה. השמועה על כך נפוצה במהירות רבה, וצמד הגיסות מרים אחות משה, וציפורה אשתו היו זו ליד זו כשהן שמעו על כך. אמרה ציפורה: "מסכנות הנשים של אלדד ומידד. הם הפכו לנביאים ומעכשיו הם לא יוסיפו להיות עם נשותיהן, כמו שמשה עשה לי מאז הפך לנביא".

מרים הנביאה ששמעה את הדברים הזדעזעה קשות, וכעסה על משה רבינו. היא נגשה לאחיה אהרן הכהן, שהיה גם הוא נביא והתלוננה באוזניו על משה אחיהם. "הרי גם אני נביאה, וגם אתה נביא" אמרה מרים. "ושנינו יודעים שנביא לא אמרו לפרוש מחיי הזוגיות. ואנחנו לא הראשונים. אבותינו אברהם יצחק ויעקב, וכך גם האימהות היו נביאים כולם ולמרות זאת הם לא פרשו זה מזו. למה משה נוהג אחרת מאיתנו? למה הוא לא מרחם על אשתו? למה הוא חושב שהוא צריך להתנהג בצורה שונה מכל שאר הנביאים?

באותו הרגע התערב האלוקים בשיחתם ונזף בהם על שהם מעיזים לדבר סרה במשה רבינו. גם על שאלתה של מרים ענה הקדוש ברוך הוא והשיב לה שמשה אינו כמו כל הנביאים. שהרי כל הנביאים זוכים לנבואה רק מפעם לפעם, ולכן הם יכולים לחיות חיי זוגיות, כאשר הנבואה ניתנת להם רק כשהם טהורים. לעומת זאת, משה רבינו זוכה לנבואה עם הקדוש ברוך הוא כדבר איש אל רעהו. הוא לא יכול לדעת מראש מתי ירצה ה' לדבר איתו, ולכן הוא צריך להיות מוכן ומזומן בכל רגע נתון לשיחה עם בורא העולם. בשל כך, משה רבינו אינו יכול לנהל חיי אישות רגילים.

לאחר דברי התוכחה מתברר למרים שהיא מצורעת כשלג.

מבאר החפץ חיים בספרו שמירת הלשון: הרי מי דיבר על משה? אחותו האוהבת מרים. באוזני מי היא דיברה? באוזני אחיו האוהב אהרן. זה היה "בתוך המשפחה". היא רק מתחה קצת ביקורת על האח הקטן שלה שאותו היא הצילה במו ידיה, והיתה לה סיבה טובה, היא ריחמה על אשתו – גיסתה, ופנתה לאהרון אחיהם כדי שיעזור לה אולי לשכנע את משה לשנות את מנהגו.

כל אלו לא עזרו לה להינצל מהעונש הנורא. למרות צדקותה היא הפכה מצורעת, כולם ידעו שהיא חטאה, ועד היום אנחנו עוסקים בחטא שלה בהרחבה. מכאן אנו למדים מה יהיה עונשו של מי שמדבר מתוך שנאה או קנאה, או סתם מתוך צרות עין על אחת כמה וכמה כאשר הדיבור הוא לא בין האחים האוהבים אלא בראש חוצות. "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".

זכור ואל תשכח.

אני מיואש! חטאתי יותר מידי פעמים מה עושים?

 הרב אליהו עטייה

השם אוהב אותך… זה הכלל הראשון שכל אחד צריך לדעת, השם אוהב אותך מאוד מאוד, הרבה יותר מאשר אתה אוהב את עצמך.

הוא ברא אותך, הוא נותן לך כח לחיות כל רגע ורגע, כל מה שאתה נושם כל שניה ושניה, זה רק מהכח שהוא נותן לך כל רגע ורגע, הוא נותן לך אוכל הוא נותן לך בגדים, והכל באהבה ובמסירות אין קץ.
אפילו שאתה מרגיש את עצמך כאילו הוא שונא אותך בגלל כל העבירות, בגלל שאתה גם מיואש מעצמך… הוא אוהב אותך אהבה שאין כמותה, והראיה הכי גדולה, שהוא מחיה אותך והוא נותן לך כח גם עכשיו גם אחרי שעשית את העבירה החמורה ביותר, אפילו שבגדת בו, הוא עדיין אוהב אותך.
ולמה אני אומר את זה?

אל תתייאש, אחד הדרכים של היצר הרע היא לייאש את האדם, להגיד לו את בין כה דפוק, בין כה השם שונא אותך, בין כה אין לך שום תקנה, ולכן תעשה את מה שאתה רוצה, בין כה יהיה בסוף גהינום, אההה… אין לך מה לעשות אתה כל כך חוטא.
זו שיטה של היצר הרע לייאש את האדם, להפיל אותו בתהומות הייאוש, וככה הוא לא נותן לו שום כח לרצות אפילו להיות טוב יותר ולהצליח יותר.
אבל זה שקר גדול!! זה שקר שאין כדוגמתו, השם אוהב כל יהודי באשר הוא יהודי, אפילו את מי שחטא הכי הרבה בעולם השם אוהב, ולא עוזב אותו לרגע.
לכן מאוד קל לחזור להשם יתברך, מאוד קל לחזור לאהבה שלו, והוא נותן לך את כל הכלים, הוא יכפר לך, הוא יסלח לך סליחה אמיתית, אם אתה תהיה אמיתי הוא יבין אותך, ויודע כמה היה קשה לך, הוא יודע כמה נסיונות קשים עברת, והוא יודע כמה פעמים עמדת בנסיון, כמה פעמים כל כך רצית לחטא ובשבילו לא חטאת, בשבילו עשית להיפך מהרצון עצמך, ההיפך ממה שהגוף שלך תבע עשית, הוא זוכר את זה, גם אפילו שאח"כ נפלת עוד פעם הוא זכר היטיב את הפעם הקודמת שבה היית בסדר, וזה נותן את הכח גם לפעם הבאה וגם לעשות את התשובה אחרי הנפילה.
לכן אף פעם אל תתייאש, מה שלא יהיה, מה שלא נפלת, באיזה שאול תחתית, באיזה מקום עמוק שאתה מרגיש את עצמיך, תדע לך שדווקא שם הקדוש ברוך הוא נמצא, ואוהב אותך ומסייע לך, רק תרצה לחזור בתשובה, מאיפה שאתה נמצא הוא יתן לך את הכח לחזור בתשובה.
אל תתיאש!!! אוהבים אותך באמת!! והאוהב שלך זה הקב"ה.

ש לכם שאלה? הרב של האינטרנט לרשותכם

מהי הדרך הנכונה ביותר והבטוחה ביותר לחזרה בתשובה ?

 

"מהי הדרך הנכונה ביותר והבטוחה ביותר?" שאלה זאת אני נשאל שוב ושוב על ידי צעירים המעוניינים לחזור בתשובה ולהתחזק ביהדות, אומר לנו הרב שמואל הורביץ והוא ממשיך: רבים גם מתלבטים אולי אני חייב קודם לנקות את עצמי מהעוונות והחטאים ורק אח"כ להתקדם?

אין לי הרבה כללים אבל יש לי נסיון של שנים רבות ובעיקר, יש לי הדרכה והכוונה ממה שקבלתי מגדולי התורה .
כאן מתחיל סיפור הביצה והתרנגולת, מה קודם למה.

הגאון רבי אליעזר שך שהיה אחד מענקי הדור ונפטר לפני כמה שנים, אמר כי אין להתעסק כלל בעבר אלא רק בהווה ובעתיד. כוונתו היא כך: לפעמים אדם משוכנע שקודם כל עליו "לנקות" את עברו ורק אחר כך יוכל להתחיל ללמוד תורה, אך האמת היא שכל זמן שהוא לא התחיל ללמוד תורה הוא כל הזמן ימשיך "להתלכלך" לכן צריך קודם כל ללמוד תורה, לבנות את עצמיך ואחר כך הנפש מעצמה תתנקה מחטאי העבר.

ההמלצה השניה היא פשוטה תורה תורה ועוד פעם תורה. ככל שהאדם יתקדם בלימוד התורה הוא יתקדם בצעדי ענק ביהדות, התורה היא סם החיים של הנשמה, ורק מי שטועם את טעמה מצליח לרפא את גופו ונפשו.

וכתוצאה מכך, אני ממליץ בחום לכל מי שיכול , להצטרף ללימוד בישיבה. זה המקום האולטמיטבי.

המקום בו מקבלים חינוך לחיים על פי תורה זה בישיבה. לא ניתן בכלל להשוואות בין לימוד חד פעמי ואפילו יומי לבין חיים מלאים במסגרת של תורה. אדם שרוצה לחזור בתשובה אמיתית חייב ללמוד איך לחיות ע"פ התורה, ואת זה ניתן להשיג בישיבה קדושה..

מוסיף הרב שמואל: אני חייב לספר לכם סיפור: יום אחד לפני כמה שנים, נכנס יהודי כבן חמישים לישיבה ובקש להתקבל כתלמיד מן המנין. התגובה הראשונית מצד הישיבה היתה ספקנית, כי הישיבה היתה מורכבת מגילאים צעירים יותר. אך מיודעינו לא וויתר. הוא סיפר כי הוא משמש בתפקיד בכיר בעיריה באחת הערים הגדולות בישראל. נפשו חשקה בתורה על כן הוא בא לישיבה. האיש בסופו של דבר נשאר מספר שנים בישיבה וכיום הוא רב בישראל. אין לי ספק שאם הוא לא היה מתעקש ללמוד מספר שנים בישיבה הוא לא היה מגיע לדרגתו כרב שכונה.

אמנם המקרה הזה הוא פרטי לאותו אדם ולמצבו המשפחתי, שהתאפשר לו התנתקות של מספר שנים מהעבודה ולהקדיש עצמו לישיבה. אך כשמדובר בנער צעיר אשר אין לו עולפרנסה וודאי שעליו לעשות הכל כדי להגיע לישיבה ולבסס את החזרה בתשובה ככזו שתהפוך אותו לבן תורה אמיתי בעזרת ד'.

אם הנך מעוניין בשיחה אישית איתי אשמח לסייע 052-7622506

 

גם הרב נתי וינגרטן מישיבת "נזר יהושע" ממליץ בחום לכל בעל תשובה להצטרף ולטעום טעם לימוד בישיבה והוא מספר לנו על החייל ביחידה קרבית שגיא.                              

                                                                                                                                      
לשגיא, חייל ביחידה קרבית מובחרת, היה במשך כמה חודשים בהליך חזרה בתשובה . היו לו ימים יפים בהם הניח תפילין התפלל ואף למד תורה, אבל היו לו ימים אחרים בהם הוא ממש חש מנותק מכל דבר שבקדושה. חברים משכו אותו לכל מיני דברים שנגדו את כל מה שהיה ידוע לו על רצון ד', הוא חש שאין לו כוחות רוחניים מספיקים כדי להתמודד מול הפיתויים ונגרר אחרי החברה.

שגיא הרגיש סתירה פנימית בנפשו, לקראת סוף השרות הוא הבין שהגיע הזמן להחליט. הוא ישב מול המחשב והקליד ב"גוגל" ישיבה, כך הוא הגיע לישיבה אצלנו.

עברו עליו מספר ימים לא קלים עד שהוא נקלט בתוך הישיבה, כיום הוא התלמיד הטוב ביותר בכיתה הגבוהה בישיבה. הוא חש שלמות וקביעות בנפשו דרכו ברורה לו, בתורה הוא חפץ.

ההסבר לכך פשוט, אומר הרב נתי, חזרה בתשובה היא יציאה לדרך חדשה – דרך התורה! אי אפשר ללכת באותה הדרך בלי להשקיע במרכיב העיקרי שהיא התורה הקדושה, כשהולכים בדרך שבנויה רק מהתלהבות באופן טבעי התלהבות הולכת ופוחתת עם הזמן. לכן גם לא נראה אנשים רבים שחוזרים בתשובה בצורה שמתבססת רק על קיום מצוות מתוך מצב רוח מרומם.

בישיבה אתה לומד תורה, נמצא באווירה של חיי תורה, וזוכה ליציבות שיכולה להבטיח הליכה בטוחה בדרך אבות דרך התורה!

הרב נתי מוסיף: לפעמים מי שמתחיל בהליך חזרה בתשובה, נמצא לפעמים"באורות גבוהים" בכל מה שקשור ליהדות. התפילה באה לך מעומק הלב, ואת המצוות קל לך לקיים. אבל צריך לחשוב על היום הבא, על השלב בו ה"אורות" כבים, איך נמשיך באותה דרך.,
וכשאדם נמצא בבית היוצר לעולם היהודי – הישיבה הוא מבטיח לעצמו עלייה רוחנית גבוהה.

עם הרב נתי וינגרטן ניתן לשוחח בטל' 052-7622507

ניתן כמובן גם לפנות לצוות האתר שיחת חינם: 1-800-20-18-19    

או לשאול שאלה במדור הרב של האינטרנט כאן באתר                                                                

"שום דבר לא הולך לי"!!!

משה ויטמן

"בתקופה האחרונה קורים לי דברים נוראים" כותבת לנו קוראת מהצפון "תאונת דרכים, כאבי בטן בלתי פתורים, דרכתי על מזרק בים ועוד, מה עושים"?

החוויה הזו שתופסת אותנו פעמים רבות בחיים כשפתאום 'שום דבר לא הולך', 'הכול דפוק', 'אף אחד לא רוצה אותי', משותפת לרבים מאיתנו וכשהיא מגיעה אנחנו מצליחים לשכוח די בקלות את כל התקופות האחרות בחיינו, נשאבים אל תוך המציאות הכואבת ומרגישים מדוכדכים עם טעם מר של כישלון בפה.

האם זה באמת כך? האם אכן 'שום דבר לא הולך'? מדוע זה קורה לנו? מי עושה לנו את זה? אלו הן השאלות שמטרידות אותנו בימים מהסוג הזה, לכן התגייסנו להציע בפניכם את 5 התובנות היהודיות שיעזרו לנו להתעודד, לעבור את הגל ולהמשיך – עם חיוך – את חיינו.

1. למה אלוקים עושה לנו את זה.
אנחנו מאמינים שאלוקים ברא את העולם, נכון? אנחנו גם מאמינים שהוא עדיין חי וקיים ושהוא יהיה קיים תמיד, נכון? ובנוסף, אנחנו מאמינים שאין גבול לכוחותיו ויכולותיו, נכון? אם כך, המסקנה היא: אלוקים הוא המנהל את העולם והוא הוא שעשה לנו את זה. בתלמוד נאמר "אין אדם נוקף (שובר) את אצבעו מלמטה (בעולם הזה) עד שמכריזים עליו מלמעלה" כלומר: כל הדברים המעצבנים שמתרחשים בחיינו מגדול ועד מזערי, הכול נעשה על פי רצונו של אלוקים.

המחשבה הזו אמורה מאוד לעודד אותנו. מדוע? משום שאם אנחנו חיים, מתפקדים פחות או יותר, נושמים, אוכלים, שותים ומלאים בעוד אינספור טובות והנאות בחיים, שרק צריך קצת לשים לב כדי לספור אותן ולא לקבל אותן כמובן מאליו, ואת כל הדברים הטובים האלו אלוקים מביא לנו, המסקנה היא שהוא מאוד אוהב אותנו ומאוד רוצה בטובתנו. כעת נחשוב: אם מישהו שמאוד רוצה בטובתנו ואין גבול ליכולותיו לממש זאת, עושה לנו בכל זאת משהו 'מעצבן', האם זה לא אומר שגם המעצבן והמרגיז הוא לטובתנו?

אז נכון, קשה לנו לראות זאת, ודאי באופן מיידי, אבל קשה לנו לראות עוד המון דברים בחיים, כך שזה לא באמת אמור להשפיע על ההיגיון… ובקיצור, בואו נתחבר לעיקרון: "כל מה שעושה השם, לטובה הוא עושה".

מהי בדיוק הטובה? יכולות להיות הרבה סיבות מדוע זה טוב לנו. מכירים את הסיפור על הבחור שאיחר ברגע האחרון לטיסה ורק כמה שעות אחרי התסכול הענק שלו הוא זיהה אותה כטיסה שהתרסקה על התאומים? זוהי רק אפשרות אחת…

2. אלוקים רוצה להעלות אותנו
אחת הסיבות המרכזיות שבגללה מגיעים ייסורים לאדם בעולם הזה היא הרצון של אלוקים להעלות אותו רוחנית. חשוב שנבין – אין לנו אפשרות בעולם הזה, בעודנו חיים כאן חיים די חומריים, להבין מהו בדיוק המצב הרוחני שלנו ומהי משמעותו. אבל שיהיה ברור – המעשים הפחות טובים שאנחנו עושים אינם "עצבנת את אלוקים אז תקבל עונש", אדרבה, אלוקים כלל לא צריך את מעשינו עבורו. המעשים הלא טובים שלנו פוגעים רק בנו. לאדם יש נשמהשאמורה לחיות לאחר מות גופו. המעשים הטובים מועילים לנשמה והמעשים הפחות טובים מכתימים ומלכלכים אותה. לפעמים, אלוקים מתוך רצון להיטיב לנו לטווח הארוך והחשוב יותר, נדרש לעשות לנו "כביסה" לכן אנחנו חווים דברים קשים ומעצבנים שבכוחם לנקות את האדם ולטהר אותו מעוונותיו.

3. אלוקים רוצה שנתפלל אליו
ישנה עוד סיבה חשובה לא פחות ומעודדת הרבה יותר – התפילה שלנו. האם אפשר להשוות את כמות הפעמים שאנו 'נזכרים' באלוקים כשטוב לנו, לכמות הפעמים שאנו נזכרים בו כשאנו מרגישים לא טוב? ברור שלא… בדיוק בגלל זה, כשאלוקים אוהב מישהו במיוחד והוא רוצה שהלה יתקרב אליו, ישמור איתו על קשר יותר רציף ולא, חלילה, ישכח אותו וירד בדרגתו הרוחנית, הוא נדרש לעיתים להחסיר ממנו חלק מהדברים הטובים שהוא היה רגיל אליהם. כך, האדם נזכר באלוקים, מתפלל אליו ומתקרב אליו. המסקנה – קורים לך דברים קשים, מעצבנים ומאכזבים? קח/י סידור ביד ותתפלל/י!

4. אלוקים מנסה אותנו אם אנחנו בוטחים בו
אחד העקרונות החשובים ביהדות הוא "לא המדרש עיקר אלא המעשה". כשהכוונה היא שלא מספיק לדבר על דברים – מצוות או עבירות, להבין אותן ולחשוב עליהן, אלא העיקר הוא – ליישם אותן בשטח. רק היישום בפועל של המצוות או ההימנעות מעבירות יכול באמת לרומם ולגדל את האדם ולהגשים אצלו את מטרתן של כל המצוות. לכן, אלוקים נדרש לעיתים רבות "לנסות" את האדם. לבדוק – האם גם כשיידרש ממנו לממש בפועל את האמונות שלו, הוא יחזיק מעמד? או אולי לא כי הכול אצלו רק דיבורים? הדברים 'המעצבנים' שקורים לנו בחיים – כמו גם ייסורים אמיתיים המגיעים, השם ישמרנו, לעיתים על בני אדם – מטרתן היא לנסות אותנו. האם אנחנו בוטחים באלוקים שהכול לטובה? האם אנחנו נדע לסמוך עליו שזה בסוף יסתדר? האם אנחנו נמשיך לאהוב אותו? אם עמדנו בניסיונות הרווחנו הרבה יותר מהצער שנגרם לנו! הרווחנו לנצח נצחים!

5. ביחס לדברים הטובים האחרים, זה לא כל כך נורא…
לסיום, נגיע לתובנה חשובה לא פחות: לא הכול כל כך גרוע. האם באמת 'שום דבר לא הולך לך'? איך אתה חי? איך אתה נושם? איך אתה אוכל? את הדברים הטובים אנחנו מקבלים פעמים רבות כמובנים מאליהם, בכל זאת – אליהם אנו רגילים… אך בואו נעשה רגע חושבים – האם באמת הכול כל כך גרוע? אולי אנחנו לא רואים את כל התמונה? לעיתים קרובות, החלק המלא של הכוס גדול הרבה יותר מחלקה הריק ואנחנו יכולים בהחלט להירגע…

חיים שמחים לכולנו!

 

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

קשה לי להתמודד עם החיים

 

כבוד הרב,שלום. עוברת עליי תקופה לא קלה,פעם האמנתי מאוד והייתי שומרת דת ומשתדלת לשמור מצוות וגם תמיד שמרתי שבת…בתקופה האחרונה אני קצת מתדרדרת ולפעמים קצת בלב עולים לי חששות ושאלות באמונהו למעלה.

קשה לי ואני מתאכזבת כשדברים רעים קורים לי וכשהתפילות שלי לא נענות…בזמן האחרון יש לי מחשבות אובדניות ורציתי לדעת מה ניתן לעשות.תודה מקרב לב.

 

הרב של האינטרנט:

שלום רב!

צר היה לי לשמוע על הקשיים שעוברים עלייך, אך ברצוני להאיר את עינייך במבט חדש,שאולי לא חשבת עליו מספיק קודם…

מדברייך הבנתי שעיקר הירידה הרוחנית שלך נובעת מהאכזבות שיש לך מהתפילות שלך שלא נענות, ומכך שאת חווה דברים קשים בחייך. אך חשוב שתדעי שהקדוש ברוך הוא מאד מאד אוהב אותנו וכל רצונו הוא רק להיטיב עמנו. למה שלבורא הכל יכול ושהכל שלו יהיה איזה רצון לעשות למישהו משהו רע, איזה רווח יהיה לו מזה?!ודאי את שואלת,

אם כן בשביל מה כל הסבל הזה שעובר על האנושות, איזו הטבה יש כאן?כדי להסביר זאת, עלינו להבין בשביל מה בכלל נברא העולם?האר"י הקדוש כותב שמטרת הבריאה הייתה בכדי להיטיב לנבראים. ההטבה המושלמת והאמיתית נמצאת בעולם הבא, איפה שחיים לנצח. העולם הזה, אשר בו חיים תקופה קצרה לעומת חיי הנצח, נחשב על פי חז"ל רק כפרוזדור המוביל אותנו לעולם הבא.

כדי שאדם יזכה לעולם הבא שכולו טוב, עליו להתנקות מהחטאים והפגמים שיש בנפשו,ולכך בדיוק באים הייסורים, בשביל לנקות את האדם ולהכשיר אותו לחיי התענוג בעולם הבא.הרבה פעמים הייסורים מועילים גם לעולם הזה, משום שהם באים כתחליף לאסון שהיה חס וחלילה יכול לבוא על האדם. כמו כן, מי שמתייחס לייסורים בגישה הנכונה על פי דרך האמונה, מחשל בזה את נפשו ובונה אותה באופן יציב וטוב במיוחד. זו הסיבה שיהודי עם אמונה אמור להשתדל להגיד על כל מה שקורה לו "גם זו לטובה"

כעת, ודאי תוכלי להבין מדוע לא תמיד האבא שלנו שבשמים עושה את מה שאנו מבקשים ממנו בתפילות.זה לא נובע מרוע חס וחלילה, זה נובע רק מכך שהוא יודע בדיוק מה טוב עבורנו ומה יועיל לנו.כמו שאבא פיזי לא תמיד נותן לילדים שלו את כל מה שהם מבקשים, משום שהוא יודע מה טוב עבורם ומה לא .וכל אבא יודע שלפעמים צריך למנוע מהילדים דברים שהם רוצים, משום שזה לא טוב עבורם, כך גם אבינו שבשמים מתנהג איתנו.אם לא היה "מישהו למעלה" לא היה יכול להיות לעולם כה נפלא ומורכב, עולם העשוי ממיליארדים רבים של פרטים הפועלים בהרמוניה נפלאה ובסדר מופתי. אמונה שיש בורא ומנהיג לעולם היא דבר פשוט וברור למי שלא מנסה להתחמק מן האמת.

בברכה

יעקב

 

מעוניין בסיוע אישי? רוצה להכיר את עולם היהדות? ארגון אחינו ישמח לסייע לך בכל עניין התקשר עכשיו 1-800-20-18-19  השיחה חינם או לשמעון 052-7636278

רוצה ללמוד גמרא אבל עייף? יש פתרון!

ראובן העצני

"רוצה ללמוד אבל עייף"
רבים מאיתנו יכולים להזדהות בקלות עם התחושה. הבטחת לעצמך כבר לפני שבוע שאתה רוצה לשמור על רמתך הרוחנית ולא תפספס יום ללא שעת לימוד תורה, אבל בפועל אתה חוזר מהעבודה מאוחר, עייף זו לא מילה ורק מלחשוב על ריכוז מול דפי התלמוד הצפופים, אתה מתחיל להתייאש. מה עושים?

הפתרון: ספר "עין יעקב"
חבר, אל תוותר. בדיוק עבורך נכתב לפני מאות שנים הספר "עין יעקב", המלקט רק את החלק הקל והמעניין יותר של התלמוד – חלק האגדות. אגדות חז"ל עוסקות בעניינים נעימים, קלילים יותר ודורשים הרבה פחות מאמץ מוחי והן גם או בעיקר "מושכים את הלב". לכן, ספר הערוך כמו התלמוד בבלי בדיוק, אך מכיל רק את האגדות יוכל לספק לך שעה של לימוד גם בתנאי עייפות קשים או בתנאי ריכוז גרועים.

מה ידוע על המחבר?
ספר עין יעקב הוא ליתר דיוק סדרת ספרים שנכתבה על ידי רבי יעקב בן חביב והושלמה על ידי בנו רבי לוי בן חביב – המכונה גם הרלב"ח (ראשי התיבות של שמו) ומטרתו הייתה להכיל רק את חלקי האגדה של התלמוד, כדי שניתן יהיה ללומדם בנפרד מההלכות והפלפולים שבתלמוד שלעיתים דורשים מאמץ ויכולות שאין ביכולת הלומד.

מומלץ: חפש שיעור!
אם החלטת על לימוד בספר עין יעקב, כדאי לך לעשות זאת במסגרת שיעור בבית הכנסת או חברותא שמבין עניין, כדי שהלימוד יהיה נעים, קל ופורה. לימוד חלק האגדות של הש"ס דורש לעיתים חיפוש בפרשנים השונים כדי להבין שפה קשה או להבהיר נקודות לא ברורות ולכן "עשה לך רב וקנה לך חבר" היא המלצה חמה גם ללימוד הזה.

בהצלחה!

רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות

אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278

וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19

איך אפשר לצוות לאהוב את ה'?

אלון לוי

אהבה קשורה הרי לרגש, אז איך ה' יכול "לצוות" אותנו לקיים את המצוה לאהוב אותו? איך אפשר להחליט שאת זה וזה אוהבים? זה לא אמור להיות קשור להרגשת הלב?

 

הרב יוסף שוויצה, מנהל חינוכי בבני ברק:

הקושיה הזו היא קושיה ידועה אותה כבר שאל הרמב"ם. אך כבר חכמי ישראל תירצו על כך שכמו שיש לנו כח לכוף את היצר שלנו לא לשנוא יהודי אחר, כמו שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך", וכן שלא לנטור, או שיש לנו כח לא לחמוד.

כבר כתב על כך הרבי מגור ה'שפת אמת' שהקושיא היא עצמה התירוץ. כלומר, מזה שיש חיוב לאהוב את ה', מזה נלמד שיש בטבע של כל יהודי לאהוב את ה' יתברך בכל לבו ובכל נפשו. אלא מה? שזה טמון בעומק הלב ועל ידי הרצון והתשוקה למצוא את האהבה הזאת על זה נאמר: "יגעת ומצאת תאמין".

ה'סיפרי' אומר שאם אדם רוצה באמת לאהוב את ה' – הוא צריך "שהדברים יהיו תמיד על לבבו, שנאמר: "והיו הדברים האלה על לבבך", שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". וכבר ביארו כי שאם נסתכל היטב על העולם ועל מה שהוענק לנו על ידי ה', תבוא האהבה בהכרח.

לסיכום, אם לא הייתה לנו את האפשרות לעשות זאת, ה' לא היה מצווה אותנו לעשות זאת. אם ה' ציווה עלינו לא לשנוא את אחינו בלבבנו, סימן שיש בכוחנו לעשות כן. ומכאן נלמד שגם לאהוב את ה' בלב יש בכוחנו.

כל אחד מאיתנו מחליט את מי לאהוב ואת מי לא, הכל תלוי בנו. אם נרצה נאהב את כולם ונמחל לכולם. זה לא קל וזו עבודה קשה, אבל זו מדרגה עצומה.

אסטרולוגיה, האם להאמין?

משה ויטמן

נרצה או לא, אנחנו מוקפים בנבואות. ממדור האסטולוגיההמופיע בכל עיתון, טלפונים חמים לשאלות בוערות, תוכניות רדיו, קוראי בקפה, בתה ובצלחת, מגידי עתידות ומבינים במזלות ומה שכחתי?

נדמה שבעולם של ימינו, כולם רוצים מאוד לדעת מה יילד יום, במה הם יעבדו עם מי יתחתנו, במי כדאי לתת אמון ובמי לא, ואיפשהו בדרך למצוא משהו יציב ובטוח בחיים, אנחנו נוטים לתת אמון כמעט בלתי מסויג בכל מי שבקול מלא בטחון יודע לומר לנו שבמהלך שבוע הבא נחווה אכזבה…

מהי עמדתה של היהדות? האם הדברים האלו נכונים? האם עלינו להאמין או לא? האם מותר לשאול את כל אותם מנבאי עתידות או שאסור? ומה עושים אם אני שומע דברים על עתידי, להתעלם או להתייחס?

ננסה לעשות סדר.

1. כולנו מאמינים כי אלוקים ברא את העולם. חלק בלתי נפרד מהאמונה הזו בא לידי ביטוי בכך שכל דבר שמתרחש בעולם, בין אם זה משהו שהשתנה כמו למשל – אדם חי שמת, או חולה שהבריא ובין אם זה משהו שהמשיך את עסקיו כרגיל, כמו למשל – העץ בגינה שנותר על מקומו, בני אדם שממשיכים לחיות, והרכב שממשיך בנסיעה כרגיל, הכול נעשה מתוך רצונו יתברך. שימו לב: לא רק שאם אלוקים רוצה משהו אז הוא קורה, אלא יותר מכך: כל מה שמתרחש כל הזמן בכל מקום ובכל רגע, הכול נעשה מתוך רצון אקטיבי של אלוקים. אז נכון שששת ימי בראשית עברו והוא סיים לברוא את העולם, אבל הוא עדיין מנהל אותו בצורה פעילה כל רגע.

2. הדרך בה אלוקים מנהל את העולם היא מסועפת ועמוקה מאוד. כל (!) תורת הקבלה אינה אלא הסבר על הדרך בה אלוקים עושה זאת, אבל העיקרון אחד: גם אם הוא משתמש בכל מיני אמצעים כדי לבצע דברים בעולם, הוא לא נותן להם כוח עצמאי אלא הם נשארים אמצעים בידיו והוא זה שעומד מאחוריהם.

3. אחת הדרכים בה אלוקים מנווט את מה שקורה בעולם נקראת "מזל". העובדה שאם אדם נולד במזל מסוים הוא יישא אופי מסוג אחד ואם הוא נולד במזל אחר יהיה לו אופי אחר, נובעת מכך שאלוקים יצק לתוך מערכת המזלות כוחות והשפעות מסוימים, כך שלכל מזל יש תפקיד אחר והוא משפיע על האנשים ששייכים אליו באופן מסוים.

4. המזלות אינם רק עניין של חודש יום או של שעה, הם גם עניין של מיקום כמו שאמרו חכמים "משנה מקום משנה מזל" והם גם קשורים לשמות כמו שאמרו שחולה הנמצא בסכנת חיים ישנה את שמו כדי להיטיב את גזר דינו. כל אלו אופנים בהם האדם משתייך למזל מסוים ומקבל ממנו השפעות מסוימות. אולם, כיון שכאמור המזלות הם רק כלי בידיו יתברך לניהול העולם ואין בהם כוח משל עצמם, לעיתים רבות מאוד לא יהיה כל קשר בין המזל לבין התוצאה, משום שכאמור ישנן דרכים רבות לאלוקים לנהל את העולם והמזל הוא רק אחד מהם.

5. היהדות מכירה בכך שניתן על פיהמזל לנבא דברים עתידיים. דבר זה מוזכר בקשר ליציאת ישראל ממצרים שלוותה בחזון של אסטרולוגים מצריים על כך שהם ימותו במדבר… אולם, חשוב לדעת: על פי חכמים – "אין מזל לישראל", כלומר: עם ישראל אינו נמצא תחת שלטון המזלות והוא מנווט ב"השגחה פרטית", כלומר: השגחה אישית ופרטנית על ידי בורא עולם על כל אחד ואחת מעם ישראל. לכן, בניגוד לאומות העולם, ליהודים אין כמעט שום קשר למה שמנובא על פי המזל.

6. ההלכה שאין מזל לישראל אינה שוללת מכל וכל את מקומו של המזל בתוך מערכת החיים שלנו, אך היא כן מכניסה אותו אל תוך פרופורציות ברורות: יהודי צריך בראש ובראשונה לפנות ישירות לאלוקים, בתפילה בתשובה ובצדקה, כי זהו הכלי העיקרי בו אלוקים מנהל ומנווט אותנו.

7. חשוב לזכור: למזלות ולמאפיינים השונים שלנו כמו השם, תאריך הלידה, כף היד וכדומה, אין שום כוח עצמאי. בלשון התלמוד עובדי עבודה זרה נקראים "עובדי כוכבים ומזלות" על שם העבודה הזרה שהייתה נפוצה בימיהם – לייחס כוחות למזלות השונים ולכוכבים שגם להם חלק בתרכובת המזלות ולהתפלל ולבקש מהם. כל ייחוס כוח למשהו מלבד בורא עולם הוא כפירה מוחלטת באמונה היהודית. על פי היהדות כל מה שמתרחש בעולם הוא ממנו יתברך והמזלות, הכוכבים, תאריכי הלידה שלנו וכו' הם רק אמצעים בדרך.

לכן גם אם אסטרולוג ניבא לך משהו לא טוב, גם אם אתה קורא חוות דעת מסוימת, עצות ורעיונות, מאדם ש"צדק כבר המון פעמים" ו"כולם שואלים אותו" קח את זה בערבון מוגבל.

מרגש עד דמעות – כוס חלב ו-4 עוגיות בשווי 50 אלף$

פרופסור ארתור מילס הוא מנתח לב מומחה בעל מרכז רפואי ענק בארה"ב, מיליונר שמעסיק צוות ענק של רופאים וצוות מנהלה. הוא המספר את הסיפור הבא:
"הייתי יתום מאבי בגיל צעיר, אמא גידלה אותי כילד יחיד בעיר ניו יורק בשכונת קראון הייטס. היינו משפחה ענייה ביותר. עד פטירתו של אבי, אמא הייתה עקרת בית והפרנסה הייתה מצויה, אך כשאבא נפטר, נשארנו ללא שום הגנה.
הפכנו לעניים למרות שאמי עבדה קשה כעוזרת בית וקיבלה פרוטות. אמא עשתה הכל כדי שאראה נקי ואהיה לבוש היטב. יצאתי מדי יום אל בית הספר השכונתי שהיה לא רחוק מהבית, כשאני מטופח, מסורק ונקי. היו ימים שלא אכלתי ארוחת בוקר כי פשוט נגמר הלחם והמקרר היה ריק. 'כשתשוב הביתה, כבר אכין לך ארוחה טעימה', ניחמה אותי אימי ובימים כאלו לפחות קיבלתי ממנה תפוח או בננה להפסקה בין השיעורים בבית הספר.
הייתי תלמיד כתה ד', בן 10 בלבד, כשיום אחד יצאתי רעב מאד מהבית, כי כבר בלילה לא היה מה לאכול וכך גם בבוקר. אמא נתנה לי קוביית סוכר להפסקה, והבטיחה לי שכאשר אשוב בצהרים, יימצא בבית לחם לאכול. הסוכר רק הגביר את רעבוני וחשתי שאני מתמוטט. למרות שהיתי תלמיד מצטיין שלא החסיר שיעור אחד, החלטתי הפעם לא לחזור אל הכיתה ולצאת לחפש אוכל אפילו באשפתות.
אף אחד מחבריי או ממוריי לא ידע על מצבינו האומלל, שנשמר בסוד כמוס על פי הוראת אמי. עזבתי את שער בית הספר, התרחקתי כדי שלא ייראו אותי וכשבטני מקרקרת מרעב עז, חשבתי איך וכיצד אמצא משהו לאכול.
לפתע עלה רעיון במוחי. חשבתי, מה יקרה אם אדפוק על דלת כלשהי של הבניינים הגדולים ואבקש פרוסת לחם. הרי אף אחד שם לא ממש מכיר אותי, אקח לי את הפרוסה וארוץ מיד חזרה אל בית הספר. וכך הרעב הקשה הוביל אותי אל בית אקראי. נכנסתי לחדר המדרגות שהיה נראה מטופח, וראיתי 2 דלתות, אחת מימין והשנייה משמאל.
על הדלת מימין היה ציור של נמר וזה קצת הפחיד אותי ולכן ניגשתי לדלת משמאל. הבטתי למעלה לעבר חור ההצצה, וראיתי את הכיתוב: 'משפחת מוריס ג'קסון'. הקשתי קלות בדלת ולבי נקש אף הוא מהתרגשות, ציפיתי כי הדלת תיפתח על ידי גברת ג'קסון, בדמיוני ראיתי אשה גדולה וכבדה, קיוויתי כי תיתן לי פרוסה ואברח מיד.
והנה, בפתח הדלת שנפתחה ניצבה ילדה בת גילי, חיוורת וחייכנית, שתי צמות ושמלה לבנה עם צווארון ורוד. נראה שגם היא הייתה מופתעת לראותני. 'חשבתי שהדוור דופק בדלת'. אמרה. 'מי אתה?' שאלה הילדה. הייתי נבוך. איך אבקש ממנה פרוסת לחם. מה היא תחשוב עליי? אולי מחר אפגוש אותה ברחוב, אולי היא בכלל שייכת לאחת הכיתות בבית הספר שלא הבחנתי בה, מה היא בכלל עושה כעת בבית, למה היא לא בבית הספר… 'אמממ… אני ממש צמא ולא מצאתי איפה לשתות, אולי תסכימי לתת לי כוס מים'. שאלתי ועיניי הושפלו לרצפה.
הילדה צחקה צחוק חביב ואמרה לי 'אצלנו שותים חלב ולא מים, רוצה?' 'כן, אם לא אכפת לך אשתה חלב' עניתי ועיני נפקחו לרווחה, זה זמן רב שלא שתיתי כוס חלב, החלב במקרר היה תמיד עבור כוס הקפה של אמא. הילדה השאירה אותי על סף הדלת ולאחר דקה שבה עם כוס חלב ובידה השנייה צלוחית קטנה עם 4 עוגיות. 'אצלנו אוכלים עוגייה כששותים חלב' הצהירה בחיוך מקסים והגישה לי את הצלוחית.
הייתי המום. ביד רועדת לקחתי עוגייה וביד השנייה את החלב. בעודי שותה הציגה הילדה את עצמה 'שמי רוזלין, מה שמך?' במקום לענות, שאלתי אם אוכל להתכבד בעוגייה נוספת. 'העוגייה מאד טעימה', אמרתי. 'ודאי', ענתה הילדה 'הבאתי לך ארבע, הן כולן עבורך' טרפתי את העוגיות ורק כדי שהיא לא תשאל לשמי שוב, שאלתי אני אותה 'למה את היום בבית?' 'אני חולה, שוב קמתי הבוקר עם חום והורי לא הסכימו שאלך אל בית הספר, זה קורה לי הרבה פעמים', השיבה רוזלין בקול רפה ועצוב.
'ונשארת לבד?' שאלתי. 'לא, סבתא נמצאת איתי כאן, היא בקומה העליונה' ענתה. 'תודה לך, כעת אלך' אמרתי ויצאתי בחופזה את חדר המדרגות. הספקתי לשמוע אותה קוראת אלי 'לא אמרת לי מה שמך' אבל אני העדפתי שלא להשיב ומיהרתי חזרה אל בית הספר. שנים רבות חלפו מאז… סיימתי את לימודיי היסודיים בהצטיינות וכך המשכתי לתיכון.
שם, לקראת סיום הלימודים הוענקה לי מלגת מצטיינים ונכנסתי ללימודיםבאוניברסיטה כסטודנט מועדף ללא תשלום, תוך התחייבות כי אתרום בעתיד בעבודתי למחקר ולפיתוח בנושאים בהם אלמד. בחרתי את לימודי הרפואה ועשיתי בהם חיל. גם רעייתי היא רופאה מומחית בתחום הלב. אותו תחום בו אני התמחיתי וברבות הימים הקמתי מרכז רפואי גדול בו טיפלתי באלפי אנשים, בכל רמות הרפואה הנדרשות לחולי לב. אני כיום מנתח לב שחי בעושר ואושר עם רעיתי ושלושת ילדינו.
במרכז הרפואי שבבעלותי, קבעתי שכל מטופל המגיע אל המרכז, מתקבל על ידי צוות רופאים מקצועי שעורך תחילה את כל הבדיקות הנדרשות וכשהתמונה מלאה, מוגש התיק לעיוני ויחד עם הצוות המומחה, מתגבשת דעה לדרך הטיפול הנדרשת לחולה. והנה בוקר אחד, מוגש אלי תיק רפואי של חולה ועל הכריכה מופיעה שמה 'רוזלין ג'קסון'.
הייתי המום. האם זאת היא? הרי שמה נחרט בזיכרוני היטב, גם כך הרי ניחנתי בכושר זיכרון מצוין. 'איפה החולה?' שאלתי את הצוות, בקול מופתע. 'כנראה במחלקה, כרגיל' השיב לי הרופא שישב לידי, ביובש.  'אני רוצה לראות אותה כעת' פסקתי וקמתי להפתעת הצוות שנותר על מקומו.
נכנסתי אל המחלקה ופניתי לאחות, 'היכן מיטתה של הגברת ג'קסון' שאלתי. האחות לא הייתה רגילה לפניה כזו כיוון שתמיד הייתי מוקף רופאים שהובילו אותי אל החולים בלי שאצטרך כלל לשאול היכן מיטותיהם. 'הגברת ג'קסון חולה מאד והיא בחדר טיפול נמרץ' ענתה מופתעת.
נכנסתי בשקט לחדר טיפול נמרץ וראיתי את רוזלין שוכבת על המיטה, מחוברת למכשירים. הבטתי בה והיא בי. כמובן שהיא לא זיהתה אותי כלל. גם אני לא הייתי בטוח שזו היא. 'מהיכן את?' שאלתי, 'מקראון הייטס' השיבה. 'מה שם אביך?' שאלתי 'מוריס, מוריס ג'קסון. למה אתה מתעניין? האם הכרת אותו?' שאלה רוזלין והנה החיוך, אותו חיוך מקסים שנחרט בזיכרוני פשט על פניה.
דמעות הציפו את עיני ומיהרתי לצאת את החדר. רוזלין טופלה במרכז הרפואי הענק שלי כשאני אישית עומד לצידה החל מעריכת הניתוח המורכב והמסובך וכלה בהתעניינותי כל הזמן במצבה ובשירותי המרפאה שהיא מקבלת. היא לא ידעה מי אני וכל הצוות לא הבין מה עניין מצאתי בחולה הצנומה והחלשה שהייתה כבר כמוני כבת 60.
המרכז היה גובה תשלום מיוחד מהחולים מעבר לביטוח הרפואי שלהם מכיוון שהוא נחשב לשירות רפואי פרטי. התשלומים הגיעו עד כדי עשרות אלפי דולרים. בסיומו של אשפוז וניתוח, הייתה המזכירה הרפואית מסכמת בתיק החולה את כל הטיפולים הרפואיים והשירותים שקיבל כמו כן ימי האשפוז היקרים ובתחתית התיק הופיע הסכום הכללי לתשלום. חודשיים טופלה רוזלין במרכז הרפואי שלי עד שהבריאה וחזרה לתפקד.
בסיכומי התיק שהכינה המזכירה הרפואית הופיע הסכום הכולל לתשלום 52,300 דולר. התיק הוגש אלי לעיון וחתימה סופית כמקובל. תחת השורה האחרונה שבה נכתב הסכום לתשלום. הוספתי בכתב ידי: 'הסכום שולם כבר לפני 50 שנה בכוס חלב וארבע עוגיות טעימות. פרופ' א. מילס'. לפני כמה חודשים נפטרה רוזלין שהייתה חולת לב מלידתה. הניתוח שערכתי לה העניק לה 5 שנות חיים נוספות. כעת שנפטרה, הבאתי את הסיפור לידיעת הציבור."

שבת ישיבה בקריית מלאכי

עשרה בני נוער משתלבים בימים אלו בעולם הישיבות בעקבות שבת ישיבה מרגשת בישיבת 'קריית מלאכי' בראשותו של הרה"ג רבי יהודה עמית שליט"א. אל שבת הישיבה המיוחדת שהתקיימה בשבת קודש פרשת קורח, הגיעו כחמישים צעירים מבכירי המדרשיות בהם פועלים פעילי 'אחינו'מרחבי הארץ, כשהמטרה הייתה לאפשר לבני הנוער להיחשף לעולמה העשיר של הישיבה.

הנערים שנבחרו להשתתף בשבת, הם אלו שראו בהם פעילי אחינו כבעלי פונטציאל גבוה במיוחד להיקלט בישיבה על פי רצינותם והתמדתם בהגעה למדרשיות כמו גם פעילות מיוחדת שנעשתה עימם לאורך כל התקופה האחרונה בתחום לימוד הגמרא, לימוד בחברותות והכנה מיוחדת להבנת האוירה המיוחדת של עולם הישיבה.

הצעירים הגיעו אל השבת מראשל"צ, בת ים, קריית גת, אשקלון ואור עקיבא וכבר בערב שבת הם היו לחלק מתלמידי ישיבת קריית מלאכי. לאחר תפילת ערבית וסעודת שבת מרגשים במיוחד התקיים עונג שבת אל תוך הלילה כשבליווי שירה אשר פרצה מהלבבות ההומים שוחח ראש הישיבה הרב עמית שליט"א עם הצעירים המתחזקים על נושאים שונים הנוגעים אליהם התלבטויות והתמודדויות כגון המשך לימודים, גיוס, התאקלמות בישיבה ושאלות בנושאים שונים.

את השבת סיימו הנערים בשעה מאוחרת של מוצאי שבת לאחר שבת גדושה בתפילות, שירה, לימוד משותף עם תלמדי הישיבה והאזנה לשיחות מרבני הישיבה. לאחר השבת, החלו פעילי 'אחינו' המלווים את הנערים בשנים האחרונות לספק מענה לשאלותיהם הסקרניות של הנערים אשר השבת הדליקה בהם ניצוץ שקרא להם להישאר בישיבה. פעילות נמרצת זו הובילה לכך שכאמור, עשרה צעירים החליטו על כך שביתם הוא הישיבה ובעקבות כך פעילי 'אחינו' עמלים על שילובם בישיבות התואמות את צרכיהם.

השבת התקיימה במסגרת מערך שבתות הישיבה אותו מקיים ארגון 'אחינו'. במסגרת שבתות אלו, מגיעים צעירים מכל רחבי הארץ לישיבות למשך שבת אחת אשר משנה את חייהם לצמיתות. במהלך השבת נחשפים הצעירים אשר גדלו במשפחות ובמוסדות חינוך הרחוקים מעולם היהדות כמטחווי קשת, לעולם העמוק והמרתק של התורה הקדושה, עולם הישיבות הקדושות. בעקבות השבתות הללו שהינן חלק ממערך הקירוב של 'אחינו', השתלבו במהלך השנים מאות בחורים אשר הוקסמו מעונג האדיר של הישיבה- בישיבות קדושות. עשרות אברכים יראי שמיים יכולים להעיד שאת משפחתם התורנית הם הקימו אך ורק בזכות אותה שבת לפני שנים, שבת מרגשת אשר בעקבותיה, ככדור שלג אדיר, הם שינו לחלוטין את אורח חייהם והשתלבו בחברה החרדית.

 

"בשרי", "חלבי" "פרווה" מה זה?

משה ויטמן
"המיקרוגל בשרי נא לא לחמם מאכלים המכילים חלב" נכתב באותיות מאירות עיניים על גבי קיר המטבחון הקטן במשרד בו עבדה רות. בשרי?! היא התפלאה? "מיקרוגל", "בשרי"?! הוא הרי לא עשוי מבשר…? הוא גם עובר ניקיון יסודי מדי יום, אז מה בו בשרי? מאיפה ההחמרות האלו, שאלה את עצמה, לא מצליחה להבין.
אם גם לך זה נשמע קצת מוזר, או שמעניין אותך להבין מניין מגיעים המושגים "כלים בשריים" "כלים חלביים", מהו "תנור בשרי" ומהו "חלבי" ומדוע לרבים משומרי המצוות יש תנור בעל שני תאים במטבח, המאמר הבא נכתב בשבילך.
כולנו שמענו היטב על איסור בשר בחלב, האיסור בו צוותה התורה את העם היהודי לא לאכול בשר וחלב יחדיו. אנחנו גם מבינים שבכדי לוודאות באופן מוחלט שבמאכלים שלפנינו לא נוצרת תערובת בלתי רצויה של בשר וחלב, עלינו לשומרם נפרדים זה מזה, אבל מה הבעיה עם הכלים? האם זו סתם החמרה? באילו כלים ישנה בעיה ובאילו לא? ומה עלינו לעשות, נחזיק שני מטחים?

בשורות הבאות ננסה להשיב את התשובות.
אך קודם לכן, נחדד נקודה קטנה: הכנת מרק עוף וכבר מזמן הוצאת ממנו את העוף, מותר לך לאכול את המרק נטול העוף עם חלב?

התשובה היא כמובן: לא!, גם אם המרק קיבל טעם מהעוף הוא בשרי ולא רק כאשר העוף נמצא בפנים.

מסקנה: גם מאכל שיש בו טעם של בשר אסור לערבבו ולאוכלו עם חלב ולא רק את הבשר או העוף עצמם. הלכה זו נקראת בתלמוד: "טעם כעיקר". תרגום: טעם הבשר או העוף בלבד ללא שהם עצמם נמצאים בשטח, נחשב כמו "עיקר" – כאילו החלק של העוף או הבשר עצמם נמצאים במאכל.
לאחר שהחכמנו באחד היסודות ההלכתיים הגדולים של התלמוד, נוכל להבין את הבעיה עם כלי המטבח ללא כל קושי. ניקח לדוגמה: סיר. כשאתה מבשל בסיר, הוא סופג ובולע. ההנחה הזו שנאמרה בתורה ומובנת בהיגיון של כל אדם, מאוששת גם במחקרים וניסיונות מדעיים. האמת היא, שהוא לא רק בולע מהמאכל שמתבשל בו אלא הוא גם "פולט" אליו כלומר: המאכל המתבשל סופג ממנו. מה עובר במערכת הבליעה והפליטה ההדדית הנוצרת בין המאכל לסיר? רכיבים בלתי נראים המכילים בעיקר את טעם המאכל.
מכאן, ניקח לדוגמה מקרה אחד: ביום ראשון בצהריים בישלת בסיר כתף בקר בנוסח השף (נקווה שזה יצא טעים…), ביום ראשון בערב, כשאתה שוב רעב, בא לך מאוד לבשל באותו סיר, פסטה חלבית מתקתקה.

האם באמת אתה צודק שאם הסיר נקי ומבריק לא תהיה בכך כל בעיה? התשובה היא: לא. כשבישלת את הכתף, מאחורי הקלעים, הסיר היה מאוד עסוק. במשך כל הבישול הוא ספג ככל יכולתו מהטעם של הבשר המעודן.

אם היתה לך היכולת להוציא את הטעם מתוך מתכת הסיר ולחוש אותו, היית מגלה את העובדה הזו. לך כמו לכל בני האדם אין את היכולת, אבל לפסטה שבאה בתור אחריו, בהחלט יש! כשהיא מתבשלת בסיר הוא מעסיק את עצמו בינתיים, לא רק בלבלוע את מה שאפשר מרכיבי הטעם של הפסטה, אלא גם בלפלוט לתוכה את טעם הבשר שנשאר בתוכו מהצהריים. בסיום הבישול, תקבל פסטה עם שמנת מתוקה וטעימה, אך ספוגה בטעם של בשר מהסיר בו התבשלה ואת ההלכה ביחס לפסטה שיש לה טעם של בשר, אנחנו כבר יודעים – היא נחשבת "בשר בחלב" לכל דבר, ממש כמו מרק העוף שפתחנו בו…
הבעיה הנוצרת במעברי הטעם הפתוחים בין הסיר לבין המאכל המתבשל בו, היא הסיבה לכל האיסורים ששמענו עליהם בשימוש בכלים בשריים למאכלים חלביים או חלביים למאכלים בשריים. משום שמעברי הטעם הללו אינם קיימים רק בסירים, אלא בכל הכלים, לא משנה צורתם או אופי השימוש בהם, כל עוד הם נגעו במאכל בעודו רותח אפילו לרגע אחד. רותח לעניין זה, נדגיש, הכוונה ל °40 מעלות. כל הכלים שבאו לשימוש עם הבשר כשהוא רותח (כולל התנור שבו הוא נאפה) נחשבים בשריים ואם הם יגעו בחלב כשהם יהיו רותחים, הוא ייאסר בגללם לאכילה וכל הכלים שהיו בשימוש עם מאכל חלבי בעודו רותח נחשבים חלביים ואם הם יגעו בבשר כשהוא או הם רותחים, הוא ייאסר בגללם.
הפרטים בעניין הזה רבים מאוד, לעיתים מאכל פרווה יהפוך להיות בשרי או חלבי, לעיתים חלב ייהפך להיות בשר בחלב ולהיפך, לפעמים גם הכלים עצמם נאסרים לשימוש אפילו של "פרווה" (ניטראלי) ולפעמים התנאים לקיומו של האיסור לא מומשו ואין כל בעיה הלכתית. אבל דווקא בגלל זה, קיים צורך להפריד לחלוטין בין הכלים המשמשים לבשר לבין הכלים המשמשים לחלב כדי שלא ניכשל חלילה בבעיות כשרות קשות.
לסיום נוסיף, כי גם בכלים שהשתמשו בהם לשימוש קר עם מאכלי בשר או חלב עלולות להיווצר בעיות, למרות שלמצב רתיחה המעביר טעם הם לא הגיעו ולכן גם בשימוש צונן, יש להימנע מלהשתמש לבשר בכלי חלבי ולהיפך ולקבוע כלי מיוחד (חשוב במיוחד בסכין) לכל מין. מומלץ גם כלי מיוחד לפרווה (ניטראלי).
הבעיה של המיקרוגל מהמשרד של רות מובנת?

 

בריכה מעורבת למה אסור?

רציתי לשאול אני בן 17 ובתחילת תהליך של חזרה בתשובה, ויש לי כמה שאלות שאשמח אם הרב יוכל לענות לי. עכשיו מגיע הקיץ, ואני רגיל ללכת ברחוב בקיץ עם גופייה כזאת ללא שרוולים, האם יש גם לגברים הלכות של צניעות וביגוד ארוך שחייבים ללבוש או שאין בעיה לגברים ללכת ככה בקיץ. חוץ מזה מה עם מכנסיים קצרים, מותר או אסור. ובעניין נוסף, אני מבין שאסור ללכת לבריכה מעורבת ולחוף הים, אשמח אם תוכלו קצת להסביר לי על האיסור הזה האם באמת זה אסור או שזה רק שהאדם צריך להיזהר כדי שלא יכשל.

אשמח לקבל תשובה מהירה בעניין ותודה רבה

תשובה:

שלום רב לך,
אני שמח מאוד לעזור לך ואכתוב לך תשובה לשאלות אלו מעט באריכות כדי לבאר לך היטב את כללי ההלכה, בתקווה שהם יובנו היטב ותזכה להתמודד בקלות עם הדינים האלו בקצב המתאים לך.
א.. יש בעייה לגברים ללכת בגופייה ללא שרוולים, או במכנסים קצרים, אף שאין זה איסור מצד עצמו. אך יש מחוייבות ללכת בצורה מכבדת. חובה זו נלמדת ממצוות "'קדושים תהיו".
ב. אסור ללכת לבריכה או חוף ים מעורב, משום לאו "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". על פי הגמרא העושה כך נקרא רשע, על עצם ההליכה לשם, אף אם הוא משתדל שלא להכשל.

הרחבה:

הליכת בנים בזרועות מגולות ומכנסיים קצרות
נושא של צניעות נובע בעיקרו מתפיסה של "גדלות האדם" כלומר, האדם כבעל חשיבות ומשמעות עליונה. בלשון נמלצת נאמר שנפשו של האדם חצובה מתחת כסא הכבוד. בהלכה יש מושג שנקרא "פוחח" כך נאמר בשולחן ערוך:" פוחח, והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים, לא ירד לפני התיבה" (אורח חיים סימן נג, סעיף יג). כלומר, פוחח, הוא אדם שמזלזל בעצמו ובחשיבותו כאדם וכיהודי, אינו ראוי להיות שליח ציבור בבית הכנסת. מתוך הלכה זו מובן שלפי התורה אין ראוי ללכת בסגנון לבוש זה, של זרועות מגולות ומכנסים קצרים. זה לא עולה בקנה אחד עם המגמה של התורה שאדם יגיע לשלמות הנפש, שלימות המידות, תיקון הדעות, ותיקון החברה.

האם זה אסור?

הרמב"ן בתחילת פרשת קדושים בחומש ויקרא, מסביר שיש דברים שאסורים בצורה מוחלטת, לדוגמה האיסור לאכול אוכל לא כשר, האיסור להתגלח בתער וכיו"ב. לעומת זאת, יש דברים שהתורה ציוותה באופן כללי על רוח הדברים, וקיומם צריך להשיקל לפי המקום לפי האדם ולפי מצב הדברים בכל מקרה לגופו. המצווה הכללית נקראת "קדושים תהיו", כלומר יש ציווי לאדם להתנהג בדרך של איש מעלה, שמתרומם מעל הזלזול והפחיתות והשיפלות, ופועל לקדם את עצמו כאדם שמתקרב לה', אדם מוסרי, ערכי, ורוחני. לגבי מצוות של רוח הדברים מטבעם האיסור לנהוג באופן מסויים מתוך כוונה מראש אינו מנוסח בצורה חותכת וחד משמעית אלא משאיר לאדם את המקום להתקדם בהתאמה למצבו האישי ולמצב בו הוא נמצא לפי שיקול דעת. להיות פוחח, כלומר ללכת בצורה מזולזלת, שמנמיכה את חשיבות האדם, שייך לנושא הזה. יש איסור שהפוחח יעבור לפני התיבה. מצד שני, ללכת ברחוב בצורה כזו לא מוגדר כאיסור אלא כדבר שאינו ראוי שאם אדם עושה אותו תמיד באופן קבוע הוא יעבור בכך על המצווה להתקדש, מצוות "קדושים תהיו". אדם שהולך בצורה כזו וישתדל לעבור לסגנון לבוש מכובד שמראה את החשיבות שלו כאדם, יקיים בתהליך ההתקדמות הזה מצוות "קדושים תהיו".

גם בתוך מצוות קדושים תהיו יש סקלה של רמות. לכל אדם אסור לנבל את פיו. כל מי שמנבל פיו עובר בכך על מצוות קדושים תהיו. לעומת זאת, יש קיום ברמה גבוהה יותר של קדושת הדיבור, והוא שאדם ידבר רק דברי צורך ודברי מצוות. קיום כזה צריך להרכש בהדרגה וככל שאדם מתקדם בכך להגיע לרמה גבוהה של דיבור, הוא עוסק בקיום מצוות קדושים תהיו.

בשו"ע אורח חיים – סימן ב יש הלכות שקשורות לנושא לבישת בגדים. הכותרת של סימן ב היא "דין לבישת בגדים", ונעתיק כמה משפטים קצרים מתוך הסימן:

לא ילבש חלוקו מיושב (טור) אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה.
אל יאמר: הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג):
אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש (מפני כבוד השכינה)….
הגה – ויכסה כל גופו, ולא ילך יחף (א"ז).
מהלכות אלה נראה שללכת ברחוב בסגנון בסיסי מכובד הוא דבר די בסיסי. אין זה אומר שמי שהולך בגופייה עובר איסור, אלא שמצוות "קדושים תהיו" מחייבת להשתדל להתקדם מסגנון לבוש פחות לסגנון לבוש מכבד יותר.

בריכה או חוף ים מעורבים
נאמר בתורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", היינו שאסור לאדם להסתכל בנשים כדי להנות ממראן.

כך אומר הטור: "צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה או להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו אינן עליה שמא יבא להרהר בה…" (אבן העזר סימן כא). מקורו של הטור מסוגיות הגמרא. בגמרא וברש"י מוסבר שנשים שעומדות על הכביסה מגלות את זרועותיהן בשעשה שהן מכבסות את הבגדים ואסור לראות את זרועתיהן. כמובן ששהייה בחוף ים ובריכה מעורבת גרועה הרבה יותר ואסור להיות שם.

המסילת ישרים מסביר שהאיסורים שנאמרו בעניין עריות (הסתכלות וקירבה לנשים) אסורים בעצמם, גם במקום שבטוח בעצמו שלא יבוא לידי תאווה:

"אָסְרוּ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הָעֲרָיוֹת כָּל מַה שֶּׁהוּא מִמִּינוֹ שֶׁל הַזְּנוּת אוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, יִהְיֶה בְּאֵיזֶה חוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה דְּהַיְנוּ, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בִּרְאִיָּה, בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בִּשְׁמִיעָה, וַאֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה".

אפילו דברים קלים מאד אסורים – אמרו חכמים שמי שנותן כסף לאשה בחנות באופן שיוכל להסתכל במוכרת לא ינקה מדינה של גיהנום –

"וְעַתָּה אָבִיא לְךָ רְאָיוֹת עַל כָּל אֵלֶּה מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. בְּמַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ, הַנְּגִיעָה אוֹ הַחִבּוּק וְכַיּוֹצֵא. כְּבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בַּמַּאֲמָר שֶׁזָּכַרְנוּ וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ. בִּרְאִיָּה, אָמְרוּ זַ"ל (ברכות סא), "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע" – "כָּל הַמְּרַצֶּה מָעוֹת מִיָּדוֹ לְיָדָהּ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם". וְאָמְרוּ עוֹד (שבת סד), "מִפְּנֵי מָה הֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כַּפָּרָה? מִפְּנֵי שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה" וכו'"

אפילו המסתכל באצבע קטנה של אשה בדרך של זנות והנאה מהסתכלות זו נחשב כמסתכל ב'מקום התורף':

"אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, מִפְּנֵי מָה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים? לוֹמַר לְךָ, כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה כְּאִלּוּ מִסְתַּכֵּל וכו'" (ברכות כד), וְאָמְרוּ עוֹד, "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג) "שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה נָאָה וַאֲפִלּוּ הִיא פְּנוּיָה, אֵשֶׁת – אִישׁ וַאֲפִלּוּ הִיא מְכוֹעֶרֶת, (עבודה זרה כ)".

כדאי לעיין בדבריו של המסילת ישרים שם בפנים. כאן אני מקצר בהבאת דבריו. המסילת ישרים מבאר שאין האיסור רק למי שעשוי להכשל שבא לידי תאווה. כלומר, המכשול אינו בגוף העבירה ממש, אלא בהגעה לידי תאווה. אם אדם מגיע לידי תאווה זה המכשול שעליו מדובר. גם אם אינו מגיע לידי תאווה, הרי שעצם המעשים הקרובים לערווה אסורים, גם כשהוא אינו נכשל להגיע לתאווה על ידם:

"[…] הֲרֵי לְךָ שֶׁכָּל הַחוּשִׁים צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּם מִן הַזְּנוּת וּמֵעִנְיָנוֹ. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר, שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ עַל נִבּוּל פֶּה, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּם וּלְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וּבְמִי שֶׁדָּמוֹ רוֹתֵחַ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמִּדֵּי דַבְּרוֹ בָּא לִידֵי תַּאֲוָה, אֲבָל בְּמִי שֶׁאוֹמְרוֹ דֶרֶךְ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא לָאו מִלְּתָא הִיא וְאֵין לָחוּשׁ עָלָיו?

– אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ, עַד כָּאן דִּבְרֵי יֵצֶר – הָרָע! כִּי מִקְרָא מָלֵא שֶׁהֵבִיאוּ זַ"ל לִרְאָיָתָם (ישעיה ט'), "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וגו' כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה", הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַזֶּה לֹא עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא גִלּוּי עֲרָיוֹת וְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא חֲנִיפָה וּלְשׁוֹן הָרָע וְנִבּוּל פֶּה, כֻּלָּם מֵחַטַּאת הַפֶּה בְּדִבּוּרוֹ, וַעֲלֵיהֶם יָצְאָה הַגְּזֵרָה, "עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתוֹמָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו לֹא יְרַחֵם", אֶלָּא הָאֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁנִּבּוּל פֶּה הוּא עֶרְוָתוֹ שֶׁל הַדִּבּוּר מַמָּשׁ, וּמִשּׁוּם זְנוּת הוּא שֶׁנֶּאֱסַר כְּכָל שְׁאָר עִנְיְנֵי הַזְּנוּת חוּץ מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין אֲסוּרִים הֵם אִסּוּר עַצְמָם, מִלְּבַד הֱיוֹתָם גַּם כֵּן גּוֹרְמִים וּמְבִיאִים אֶל הָאִסּוּר הָרָאשִׁי עַצְמוֹ, וּכְעִנְיַן הַנָּזִיר שֶׁזָּכְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה". עד כאן דברי מסילת ישרים פרק יא וכדאי לעיין עוד במה שכתב שם.

מכל זה מובן היטב שהליכה לבריכה מעורבת או לחוף מעורב היא מעשה אסור, מן הדברים החמורים, ואפילו דברים הרבה יותר דקים נאסרו בתחום זה. ויזכנו ה' להיות נקיים במחשבה בדיבור ובמעשה לזכות להיות עם קדוש לה' אלוקינו.

שיהיה לך המשך הצלחה ועליה בתורה ובעבודת ה' וכל טוב תמיד.
רבני בית ההוראה אתר דין

 

מתי יש מצווה לאכול!

"מחר התור לבדיקה", הזכיר אבא לבן העשר, "זוכר שעליך להיות בצום כמו שהסבירו לך. נכון?"
"כן, אבא. זוכר מצויין. מהיום בשעה אחת אני לא מכניס לפה שלי שום דבר".
"אז היום בצהריים אבקש מאמא שתכין לך משהו טעים. לפחות תאכל טוב שלא תהיה רעב אחר כך וחלש".
"תודה, אבא. זה רעיון מוצלח".

הבדיקה הזו, כבר נקבעה לפני זמן רב, בגלל בעיה מסויימת ממנה הוא סובל. לא מדובר במשהו פולשני, רק רנטגן ותו לא, אבל הבדיקה דורשת להיות בצום עשרים וארבע שעות וזה קצת קשה.
לא לשתות בבוקר את הקפה המרענן, לא לטעום שום דבר עד אחד בצהריים אז תתבצע הבדיקה.
בצהרים, כשאבא חוזר הביתה מן העבודה, הוא מחליט להפתיע את הילד שלו. קונה לו המבורגר טעים וטוב, בדיוק כזה שהוא אוהב, עם הרבה צ'יפס ורוטב. שישבע. שיאכל. עוד מעט יתחיל הצום. חשוב שיהיה לו כח להחזיק מעמד ולא להחלש פתאום.
אבא מסור, בלי ספק.

כך בדיוק מתייחס אלינו בורא עולם, זו הגישה האוהבת. הוא נתן לנו את יום הכיפורים יום של צום. ביום הזה נעשה "אוברול" כללי, נבחן את עצמינו, וימחקו לנו העבירות, כולנו מוזמנים להתחיל אז דף חדש. התורה מצווה אותנו לא לאכול שום דבר, לא לטעום, לא לשתות, עשרים וארבע שעות של צום מוחלט.
כדי שלא נחלש, ולא יכביד עלינו הצום, אומרת התורה לאכול לפני כן ככל האפשר. חובה לאכול, וזו מצווה: עשו זאת משך כל היום שלפני, כך תגיעו ליום כיפור שבעים לחלוטין בלי שום קושי. יש המקפידים ליטול ידיים פעמיים לארוחה, פעם אחת בצהרי היום, ופעם ממש לפני שיום כיפור מתחיל.

וישנם סיבות נוספות לאכילה לפני הצום:
בכל שבת וחג אוכלים סעודה חגיגית, יושבים על יד שולחן ערוך מלא בכל טוב. כך מכבדים את השבת, כך שמחים עם כל חג שבא, זו הדרך להודות לבורא עולם על הזמנים הטובים שקבלנו במתנה. גם יום כיפור הוא יום חג, שאינו נופל מכל חגי השנה, מה לעשות שאת היום הזה אי אפשר לכבד במאכלים טובים ובשתיה?

אמרו לנו החכמים, אכלו ביום שלפניו. לא תוכלו לעשות זאת ביום הצום, השלימו את החסר לפני כן.
חוץ מהכל, אנחנו כל כך שמחים שכבר הגיע יום כיפור! סוף סוף נוכל להפטר מעודף המעשים הלא טובים שדבקו בנו, סוף סוף נרגיש נקיים לגמרי, ללא צלקות ונקיפות מצפון. נהיה קרובים אל ה' כמו מלאכים, נבקש ממנו סליחה ונתחרט באמת על מה שהיה עד היום. נבטיח לו ולנו להיות טובים יותר, ונשתדל לעשות את מה שהוא רוצה. באמת. התחושה הטובה הזאת ממלאה אותנו שמחה, אנחנו בהחלט רוצים "לחגוג" את המאורע בסעודה טובה. אז לפני שהיום הגדול מגיע, ביום שלפני הלילה, נרבה לאכול ולשתות ונודה לבורא עולם על ההזדמנות שנתן לנו גם הפעם הזאת.

אלוקים – בשביל מה אתה צריך אותנו?

אני בחור דתי, המאמין באמונה שלמה במציאות הקב"ה ובניהולו את העולם. בנוסף, אני מאמין גם בהשגחתו על כל מיליארדי חלקי הפאזל המרכיבים את העולם והאנושות. השאלה שלא נותנת לי מנוח, ובטוחני שיש לה הסבר שיניח את דעתי, היא: בשביל מה אלוקים "זקוק", כביכול, ל"עבודת ה'" שלנו? לשבח שאנו נותנים לו דרך התפילה, ולתלות המוחלטת שלנו בו?
בתודה, יעקב

"תן לו משלו"

האמת הפשוטה היא אלוקים אינו זקוק – לא לנו ולא לעבדותנו, אבל, אף על פי שאינו זקוק לנו – הוא רוצה בנו.

אמנם, אצלנו, בני האדם, המושג "רצון" הוא תמיד תוצאה של חסרון. כלומר, אנו רוצים תמיד בדבר מה החסר לנו, ולכן אצלנו מתפרשת המילה "רוצה" כשוות ערך למילים "צריך" או "זקוק", המבטאות באמת חיסרון. כשאנו באים לדבר אודות רצונו של אלוקים, כפי שהתבאר לנו בתורתו ובפי חכמיה, אנו מבינים כי רצונו הוא רצון אלוקי ולא רצון אנושי. זה סוג שונה בתכלית של רצון – רצון שאינו מצביע על חסרון. הרי אנו מאמינים שאלוקינו אינו חסר דבר ושהוא השלמות המוחלטת שאין ולא יהיה בה לעולם כל גירעון.

רצון – יש לו, שהרי כבר נאמר "רצה הקב"ה לזכות את ישראל", וכן, "מלך מלכי המלכים הקב"ה רוצה שיהיו ישראל מכבדים את השבת", וכן אמירות נוספות על דרך זו. אבל, חסרון והזדקקות – אין לו.

"הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך"

ספר "דרך חיים" ביאר את דברי המשנה בפרק ג' משנה ז' באבות: "תן לו משלו – אל תאמר שבשביל שה' יתברך צריך אל האדם, לכך הוא נמצא עם האדם, כי אין הקב"ה צריך שיתן לו האדם (דבר), שהרי הכל הוא אל (כלומר של) ה' יתברך".

וכן כתב בספר "אדיר במרום" חלק א': "אמת הוא שאינו נצרך לבריותיו אלא בריותיו חסרים (והוא שלם ומשולל כל חסרון), וזהו באמת סוד גדול… והוא סוד "א צדקת – מה תיתן לו? ואם חטאת – מה תפעל בו" (איוב ל"ה ז').

רצונו של הקב"ה, אם כן, הוא ביטוי אהבתו אלינו. הוא ברא אותנו על מנת לתת ולהעניק לנו, ולא משום שחסר לו דבר מה. אף את המצוות הוא נתן לנו לפי כוחנו ולא לפי גדולתו, שכן כל מגמתו הינה רק לתת ולא לקחת. כל מטרתו היא להעניק לנו שכר על העבודה אותה הוא מצווה אותנו לעשות, כדי שנתינתו תהיה מושלמת – כשכר המגיע לפועל בזכות על עבודתו, ולא כמתנת חינם וכחסד שיש בו בושה.

דיברה תורה בלשון בני אדם

ועתה, משבארנו את ההבדל בין רצון לצורך, וראינו שה' חפץ בעבודתנו אך אינו חסר אותה, נשאלת סוף סוף השאלה המתבקשת: מדוע, אם כן, מתבטאת התורה ומתבטאים חז"ל כלפי אלוקים בלשון של האנשה, המורה, כביכול על חסרון?

שאלה זו נשאלה על ידי הרמב"ם (יסודי התורה א', ט') והוא משיב: "אם כן, מהו זה שכתוב בתורה: "ותחת רגליו", כתובים באצבע אלוקים", "יד ה'", "עיני ה'", "אזני ה'" וכיוצא בדברים האלו?"

משיב הרמב"ם: "הכל לפי דעתן של בני אדם, כדי שיוכלו להבין בשפתם ובלשונם במה מדובר, שאין מכירין אלא הגופות" (כלומר מונחים הנוגעים לעולם החומר). עוד הוא מוסיף (וכבר אמרו חז"ל): "דיברה תורה בלשון בני אדם", והכל (כל הלשונות של האנשה כלפי ה'), כינויין הן, שנאמר "אם שנותי ברק חרבי" וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג?

ואמיתת הדבר – אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו".

מהי אחיזתנו, אפוא, בהבנת ה'?

הרמב"ם אומר: "אין דעתו של אדם מבין". הדעה, כלומר השכל – אינם מבינים, אבל הלב יכול להרגיש. אי אפשר להבין, אבל אפשר להאמין, לחוש ולהרגיש.

למרות שאין האדם מבין את מהות ה' בשכלו, מוטל עליו החיוב להרגיש את נוכחותו בכל רגע ולאהוב אותו בכל לבו. כלומר, מוטלים על האדם חיובים הנוגעים לרגש ולתחושה שבלב.

"המלך רוצה שתבוא אליו"

ה' רוצה בנו! כמה מאושר הוא האדם – שמי שאמר 'והיה העולם' רוצה בעבודתו.
כמה לבוד הוא לנו שמלך מלכי המלכים חפץ בקרבתנו. |
כמה בשמחה מן הראוי לנו להענות לקריאתו יתברך!

שמחה זו על שום מה? על שום שמצוות ה' מרוממות את האדם, ונותנות ערך עמוק יותר לחייו ולפעולותיו. על שבאמצעות המצוות האדם יכול להדבק בקונו, לחוש את קירבתו ולהתענג על מציאותו.

עבור במקש ה', עבור הנענה לקריאתו, אין אלו מילים בעלמא. אהבה, התרגשות, כיסופים, געגועים ושמחה – הן תחושות הממלאות את חדרי לבו, וכבר מצאנו בשיר השירים הד עמוק ומקסים לרגשות יהודיים אלו: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה".

אין זה אלא תיאור של אותו עונג נשגב שהוא מנת חלקם של מבקשי ה'.

[עלון הידברות]

 

כל השאלות כל התשובות לקראת חג הפסח

בדיקת חמץ

  • כשאני בודק את החמץ בבית ובמכונית, מה צריך לבדוק קודם?

צריך להתחיל את הבדיקה מהבית, ומיד לאחר מכן לעבור לבדוק במכונית. הבדיקה צריכה להיעשות ברצף אחד, ויש להיזהר שלא לדבר באמצע על נושאים שאינם קשורים באופן ישיר לבדיקת החמץ, עד לאחר הבדיקה. את הבדיקה המכונית כדאי לעשות באמצעות פנס חשמלי, כי בדיקה עם נר לא תהיה יסודית, בגלל החשש שהוא יטפטף שעווה על המכונית, או יגרום לשריפה.

  • יש לי ארון שאין לי שום צורך לפתוח אותו בפסח, אני יכול לסגור אותו ולהסתמך על כך שאני מוכר את כל החמץ לגוי?

בהחלט. כדאי ומומלץ לסמן על הארון שהוא מכור לגוי, ואין לפתוח אותו במהלך חג הפסח.

  • ומה לגבי ארון שאני יודע שאין בו חמץ, כמו ארון בגדים או מסמכים, שאין סיכוי שהכניסו לשם חמץ?

מקום שאתה יודע בוודאות שאין בו חמץ, אינו צריך בדיקה ולא צריך למכור אותו לגוי. אבל, חשוב לזכור שכל מקום שנמצא בהישג ידם של ילדים שהמתגוררים בבית, צריך לבדוק אותו כי אולי הם הכניסו לשם חמץ. כמו"כ מקומות שנהוג לקחת או להניח בהם חפצים במהלך הארוחה, כמו ארון עם מגבות, מזווה עם בקבוקי יין וכדו', צריך לבדוק אותם כי אולי יש שם חמץ.

  • אם אני מתכוון לשהות במשך כל חג הפסח בבית מלון או אצל קרובי משפחה, אני צריך לנקות את הבית שלי לפסח, או שאין צורך?

אפשר למכור את כל החמץ שבבית במסגרת 'מכירת חמץ', ולא להיכנס לבית במשך כל חג הפסח.

  • מותר למכור לגוי כל סוג של חמץ, אפילו פסטה ועוגיות?

כן. אפשר למכור כל סוג של חמץ לגוי, אבל חשוב שהמכירה תתבצע באמצעות רב מוסמך שיודע לבצע את המכירה בתנאים שדורשת ההלכה כדי שלמכירה יהיה תוקף ממשי, והחמץ באמת לא יהיה שלך במהלך חג הפסח.

  • מותר לבדוק את החמץ לאור החשמל, או שחייבים דווקא עם נר שעווה?

צריך לבצע את הבדיקה באמצעות נר, אבל במקומות שבהם יש חשש לשריפה, צריך להשתמש בפנס. מי שאין לו נר ואינו מצליח למצוא נר לבדיקת החמץ, יבדוק את הבית כולו עם פנס. בכל מקרה אי אפשר להסתמך על התאורה הרגילה של החדר, כי היא לא חודרת לחורים ולסדקים, ולשם כך יש צורך דווקא בנר או בפנס כאמור.

לחיצת-יד-סגירת-עסק-390061360-[Converted]

מכירת חמץ

  • אפשר לעשות את מכירת החמץ דרך אתר 'הרב של האינטרנט' או דרך אתרי אינטרנט אחרים?

מכירת חמץ שנעשתה דרך אתר אינטרנט כשרה לכל הדעות, ואפשר לסמוך עליה. עם זאת, יש להקפיד שהמכירה תתבצע דרך אתר רציני, שאפשר לסמוך על כך שהוא מבצע את המכירה בהתאם לדרישות ההלכה, כך שהחמץ שברשותכם באמת יהיה מכור לגוי במהלך חג הפסח.

למרות האמור לעיל, כדאי מאוד לגשת פיזית לרב ולבצע את המכירה דרכו, כי הרב יוכל לכוון אתכם, וגם להדריך אתכם לגבי המכירה עצמה ולגבי ההתנהלות במהלך הפסח בכל הקשור לחמץ שנמכר לגוי.

  • הנחתי בקבוקים עם משקאות חריפים במגירה, מתוך כוונה למכור אותם לגוי, אבל בפועל שכחתי לציין זאת במכירה עצמה. מותר להשתמש במשקאות הללו אחרי פסח? או שצריך לשפוך אותם?

זה תלוי בנוסח הכתוב בכתב המינוי שנתת לרב, או שמילאתי דרך אתר האינטרנט. אם המינוי היה למכור את כל החמץ שברשותך, מותר להשתמש במשקאות הללו אחרי פסח, כי הם נמכרו לגוי. אבל אם בחוזה כתוב במפורש שהמכירה חלב על על החמץ שבמטבח, או רק החמץ שבמחסן, או רק החמת שמסומן עליו שהוא מכור לגוי, הבקבוקים הללו לא מכורים אם הם לא עומדים בהגדרות הללו.

  • מה עושים אם שכחתי בכלל למכור את החמץ לגוי לפני פסח ואני נזכר באמצע החג?

יש לבער את החמץ באופן מיידי. אם מדובר במשקאות נוזליים, אפשר לשפוך אותם לשירותים או על הרצפה מחוץ לבית, ואם מדובר במאכל חמץ כמו עוגיות או לחם וכדו', צריך לשרוף את החמץ בחול המועד.

אם גילית את החמץ שלא נמכר לגוי במהלך החג או השבת, שאסור להבעיר אש כדי לשרוף את החמץ, צריך לסגור את המגירה שבה מונח החמץ, או את הארון שבו הוא מונח, ובמוצאי החג או השבת לשרוף אותו בהקדם. במידה ומצאת חמץ שמונח במקום גלוי, כמו פרוסת לחם שמונחת על רצפת הבית, יש לכסותה בקערה או בכלי אחר, ובמוצאי החג הוא השבת למהר ולשרוף אותה.

  • יש לי מזון לכלבים שלא כתוב עליו שהוא כשר לפסח. צריך למכור אותו לגוי?

כן. מזון לכלבים מכיל בדרך כלל חמץ, אלא אם כן כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח. בשל כך יש להקפיד למכור אותו לגוי, ובוודאי שאסור לתת לכלב לאכול חמץ במהלך הפסח, כי האיסור הוא לא רק לאכול חמץ, אלא גם ליהנות מחמץ, וכשהכלב שלך אוכל חמץ, אתה נהנה מכך שאתה לא צריך לתת לו מזון אחר.

הגעלת-כלים-פסח-99512369

הכשרת כלים

  • בערב פסח הכשרתי את המטבח, ושפכתי מים רותחים על השיש כדי להכשיר אותו. אחר כך ציפיתי אותו ברדיד אלומיניום, וכעת הציפוי הזה מאוד מפריע לי. מותר להוריד אותו?

זה תלוי. אם השיש עשוי מאבן קיסר וכדו', אסור להשתמש בו בפסח בלי כיסוי, ולכן אם אתה רוצה אפשר להחליף את הכיסוי במהלך הפסח, אבל לא להשתמש בשיש בלי כיסוי.

אם מדובר במשטח שיש רגיל וסטנדרטי, אפשר להקל להשתמש בו בלי כיסוי, אבל עדיף להשאיר את הכיסוי או להחליפו בחדש, אם הדבר אפשרי.

  • הכנתי את מדיח הכלים להכשרה, חיכיתי 24 שעות כמו שלימוד אותי שצריך לעשות, אבל שכחתי להפעיל אותו לאחר מכן על החום הכי גבוה עם הרשתות כנדרש. מותר לי לעשות את זה בחול המועד פסח? או שאפשר להכשיר אותו רק לפני פסח

דעת פוסקי ההלכה הספרדים, והמנהג הרווח בקרב בני עדות המזרח הוא שאפשר להכשיר את מדיח הכלים גם במהלך הפסח במקרה כמו שתיארת. עם זאת, האשכנזים נמנעו מהכשרת כלים במהלך הפסח עצמו, וגם לגבי מדיח הכלים אין לבצע את ההכשרה במהלך הפסח לפי מנהג האשכנזים.

  • אני רוצה להכשיר את גביע הקידוש שלי לפסח, באמצעות 'הגעלה' – הטבלתו בתוך סיר עם מים רותחים. אני צריך לעשות זאת בסיר של חמץ או בסיר שכבר הוכשר לפסח?

אם אתה רוצה להכשיר בסיר של חמץ, אתה יכול לעשות זאת אבל צריך קודם למלא את הסיר עד גדותיו ולהרתיח, כדי שהמים הרותחים יגלשו וכך בעצם אתה 'מגעיל' את הסיר עצמו לפני שאתה מגעיל בו את הגביע של הקידוש.

אפשר גם להגעיל את הגביע בסיר שכבר הוכשר לפסח, אבל אז תצטרך להכשיר את הסיר שוב אחרי הגעלת הגביע, על ידי מילוי הסיר עד גדותיו כדי שיבעבעו המים ויגלשו מעל דפנות הסיר ושוב הוא יוכשר לפסח. עם זאת, אם שכחת להכשיר את הסיר שוב אחרי שהגעלת בו את הגביע, אם מדובר בסיר ענק שתכולתו היא פי 60 מגודלו של הגביע, אפשר להכשיר בו את הגביע גם לפני שהכשרת את הסיר עצמו לפסח.

  • יש לי פלטה חשמלית לשבת, שאני מחמם עליה מאכלי חמץ, ולפעמים גם מניח עליה חלות ולחם במהלך שבתות השנה. איך אני יכול להכשיר אותה לשימוש בפסח?

הדרך המעשית הקלה ביותר היא לנקות את הפלטה היטב ולהדליק אותה למשך כשעה. לאחר מכן לצפות בנייר כסף עבה (100-150 מיקרון), או במספר שכבות של נייר כסף רגיל, ולהשתמש בה בפסח. אם אתם רוצים להכשיר אותה לשימוש בפסח גם בלא ציפוי עבה, מדובר בתהליך מעט מורכב יותר: יש להדליק את הפלטה עד שתתחמם היטב ולאחר מכן לשפוך עליה מים רותחים מהקומקום ובעוד המים רותחים, להעביר על פני כל המשטח העליון של הפלטה הרטובה אבן לוהטת, או מגהץ רותח (אחרי שניתקתם אותו מהחשמל). יש להקפיד על ייבוש מוחלט של מכשירי החשמל לפני שחוזרים להשתמש בהם שוב.

  • איך מכשירים כוסות לפסח?

לפי מנהג הספרדים מספיק לשטוף את הכוסות בשטיפה יסודית מאוד ובכך הן כבר כשרות לשימוש בפסח, אבל ראוי להחמיר ולשפוך עליהן מים רותחים מקומקום.

האשכנזים מחמירים יותר, ונוהגים שרק כלי זכוכית שלא השתמשו בהם להגשת מאכלים או משקאות חמים, אפשר לשטוף ולהכשיר כך לפסח. אבל כלי זכוכית שהשתמשו בהם עם משקה חם או מאכל חם בחמץ, לא משתמשים בהם בפסח בכלל. עם זאת, כשאין ברירה אחרת, ואין לכם אפשרות לקנות כוסות מיוחדים לפסח, אפשר להכשיר את הכוסות על ידי 'הגעלה' – טבילתן בתוך דוד עם מים רותחים ומבעבעים, או לחלופין לשטוף היטב ולהשרות אותן במים במשך שלוש יממות רצופות.

 

 

הנשק הקטלני שיש לך בפה

משה ויטמן

אם היו אומרים לך שיש לך כלי נשק בידיים, בעצם – לא בידיים – בשפתיים, היית פוטר זאת בתנועת ביטול. אם היו אומרים לך שיש לך כלי נשק שיכול גם להשמיד ולהרוס אך גם משמש לבנייה וליצירה, היית ממש מלגלג…

הרשה לי לגלות לך: לכל אחד ואחת מאיתנו, ישנו בגוף כלי עוצמתי אחד שאם נשתמש בו נכון "כמו שצריך" הוא זה שיבנה לנו את כל החיים, אך אם נשתמש בו בצורה הפוכה – הוא יכול ממש להרוס את חיינו. מהו הכלי הזה?

הפה שלנו. או, ליתר דיוק – המילים שלנו.

רוצה לדעת מה ולמה? אתה מוזמן לקרוא:

"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" הכריז דוד המלך בספר תהילים ולימד אותנו פרק חשוב בחיים – צרות רבות יכולות לבוא עלינו בגלל הפה והלשון שלנו. כדי לשמור על עצמנו מהצרות הללו אנו צריכים להשתדל בכיוון אחד – לשמור על הפה והלשון.

אנחנו מכירים את המושג "שמירה" ויודעים כי משהו שיש עליו איום או סכנה צריך לשמור עליו. אנחנו שומרים על הרכב שלא ייגנב ולכן ננעל אותו, אנחנו שומרים על הילד שלא ירוץ לכביש ולכן ניתן לו יד, אלו ועוד רבים הם דברים שנמצאים בסיכון כזה או אחר ולכן צריכים לשמור עליהם, האם הפה שלנו נמצא בסיכון? מה מתכוון דוד המלך כשהוא רוצה שנשמור על הפה?

לא צריך להיות חכם גדול או בעל ניסיון חיים עשיר מדי כדי לדעת את התשובה: כן. הפה שלנו בהחלט נמצא בסיכון. סיכון לא מכיוונו של אף אדם אחר, איום ממשי מתוכנו.

לא את הכול מוציאים!
מחשבות רבות עוברות לנו בראש, תחושות מגוונות וחזקות מפעפעות בנו במהלך כל יום, פעם אנו מרגישים שמחה גדולה שמכניסה אותנו להתרגשות ופעם כעס אדיר שמאיים לשטוף את כל העולם, פעם אנחנו שונאים מישהו ופעם אנחנו ממש אוהבים אותו, לעיתים אנו רוצים "לחנך" את הנהג ברכב ממולנו שעקף אותנו בצורה ממש לא מנומסת ולעיתים אנו מאוד מתוסכלים ומחפשים דרך לפרוק את זה. הדרך הזו היא – הפה שלנו. המילים שלנו.

מהרגשות הללו אנחנו צריכים לשמור מכל משמר על הפה שלנו. אם רגשות של כעס יתפרצו בצורה של קללות וניבולי פה, אם רגשות של שנאה ימצאו את ביטוים המילולי בהלבנת פנים, לשון הרע ורכילות, אם הרצון המאוד גדול שלנו להשיג משהו ימצא את דרכו החוצה בדיבורי שקרים ורמאות, אנחנו ממש בצרות.

לא צריך להרחיק לכת כדי להבין מהן הצרות. הן מגיעות אלינו מיידית מהפה שלנו. הדיון שהפך לוויכוח, הוויכוח שהפך למריבה והמריבה שהפכה לסכסוך הן הצרות שמגיעות עלינו כשאנו לא מתנהגים בחכמה ושומרים מכל משמר על פינו.

בואו ניזכר – כמה ריבים, סכסוכים, וויכוחים ופגיעות היו נמנעים אם אחד הצדדים היה 'טיפ טיפה' מבליג, שומר על פיו ולשונו ולא "מוציא את כל מה שיושב לו על הלב" בצורה שעלתה לו באותו רגע בראש? לא מעט… על זה בדיוק אמר דוד המלך "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

גם אם אתה נמצא כבר בתוך מריבה. ריב בין בני זוג, ריב בין שכנים, בין הורים לילדים או בין אחים – בואו נזכור את הכלל החשוב הזה, שיעזור לנו למצוא את הדרך והסיכוי לשלום ושלווה בחיינו. "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

לא רק נשק – גם כלי ברכה
לא רק כלי נשק הוא הפה, אלא גם כלי חשוב ביותר שיכול להשפיע ברכה וישועה לחיינו. דברים גדולים ביותר ביהדות, נמצאים תחת כוחו של הפה והלשון. הנה שניים מהם:

תפילה. התפילה היא הקשר הישיר שלנו עם בורא עולם. בתפילות ובברכות אנו פונים בלשון נוכח (אתה) לבורא עולם ומדברים אליו ישירות, מבקשים ממנו את בקשותינו ומביעים את משאלותינו. אין עוד אומה בעולם הפונה ישירות לאלוקים חוץ מבני העם היהודי והזכות העצומה והנפלאה הזו נמסרה למילים שלנו. אנחנו אומרים בפה את התפילה ובכך מקיימים את מצוות התפילה מחד גיסא ומביאים עלינו שפע עצום של ברכה וישועה בכל העניינים מאידך גיסא.

הדבר השני הוא – תורה. לימוד התורה, סם החיים של העם היהודי, המצווה שעליה נאמר "תלמוד תורה כנגד כולם" כלומר – היא שקולה כנגד כל המצוות, עליה אמר הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" וכל המעלות והברכות נובעים לעם היהודי רק בזכות לימוד התורה ולומדי התורה. המצווה הנפלאה הזו נמסרה בידיים המסורות של – פינו. אנחנו מדברים את דיבורי התורה ומוציאים בפינו את מה שנכתב ונאמר בתורה הקדושה, והמילים האלו החולפות במיתרי הקול שלנו ובוקעות דרך חלל פינו הן מילותיו ודבריו של הקדוש ברוך הוא. הוא אמר את התורה וכשאנו אומרים אותה, אנחנו מביעים בפינו את דיבורי הקדוש ברוך הוא. האפשר לתאר איך דבר קדוש כל כך החולף בתוך פינו משפיע עלינו?

קריאת פסוקים בודדים בתהילים

שאלה:
שלום כבוד הרב
רציתי לדעת האם מותר לקרוא חצאי פרקי תהילים הכוונה לא פרקים שלמים , אלא פסוקים מסוימים מפרק זה ופסוקים מסוימים מפרק זה.. בדילוגים לצורך סגולה …, או שמא אני מחסר בזה שאני לא קורא פרק שלם מספר תהילים, כי ודאי שדוד המלך ע"ה חיבר את הפרקים יש בהם עניין אשמח לדעת מקורות מדויקים בתשובה?

תשובת:
שלום וברכה
מותר לומר רק כמה פסוקים מפרקים בתהילים לפי הצורך ואין איסור להפסיק באמצע פרק של תהילים, כאשר אין חיוב לאומרו (בשונה מאמירת פרקים בפסוקי דזמרה שכיון שיש חיוב לאומרם אסור להפסיק באמצע אמירתם).

לבקשתך אפרט את מקור הדברים, ראשית מצינו במקומות רבים שתיקנו לנו הראשונים נוסחאות של תפילה המורכבות מפסוקים שונים בתנ"ך ובתהלים ולא הצריכו לומר בכל פעם פרק שלם, ובפרט שבדברי הראשונים במסכת ברכות דף יד עמוד א' (בתוס' בשם רבינו תם ועוד ראשונים) מבואר שכל דבר שאין חיוב לאומרו מותר להפסיק באמצע אמירתו, וכך כתב בפשיטות הביאור הלכה בסימן תכב סעיף ד' ע"ש.

בהצלחה רבה.

"מתי כבר יבוא המשיח"?

משה ויטמן

"מתי כבר יבוא המשיח" ממלמל לעצמו די בקול, ברוך, נהג האוטובוס הוותיק, בסיומה של כל מהדורת חדשות, מזכיר לי את השכנה הפולנייה הקשישה שנהגה לומר את אותו משפט רק באידיש מתגלגלת. המלמול המוכר הזה בכל פעם שאנו שומעים רואים או חלילה חווים אירוע מצער, הנובע מסוג של ייאוש פנימי משינוי כל שהוא במצבינו, אמור לגלם את הציפייה היהודית ארוכת השנים לביאתו החגיגית של מלך המשיח – שיהיה לדעתנו האדם הנכון במקום הנכון כדי לפתור לנו את כל הבעיות.
אבל, חבר'ה, בואו רגע נבדוק: מה אנו יודעים על המשיח? מי הוא יהיה? מה יקרה לאחר שהוא יגיע? מתי הוא יבוא והאם הוא באמת יפתיע אותנו באמצע התור בבנק עם חבילה של שטרות מגוהצים? הצטרפו אלינו למסע קצר של בירור מעמיק (כל המידע עובד מתוך האינציקלופדיה התלמודית).
רגע לפני הכול, חשוב שנבהיר לעצמנו את הבסיס לכל הדיון הזה. "אנחנו מאמינים בני מאמינים" אנו אוהבים לשיר וכדאי לנו לדעת כי האמונה כוללת בתוכה 13 חלקים הכתובים בסידור התפילה תחת הכותרת "י"ג עיקרי אמונה".

אם נרפרף ברשימה במהירות זהירה נגלה, ממש לקראת הסוף, את המרכיב מספר 12 של האמונה בבורא עולם: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח. ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" (נכון. יש על זה שיר מוכר.), לאחר שברור לנו כי האמונה בעובדת ביאתו העתידית של המשיח והציפייה למימושה בכל יום היא חלק מהמערכת האמונית שלנו, אנו מוכנים לצאת לדרך.

המשיח, מתברר, לא ממש יפתיע אותך בתור בבנק או בביטוח לאומי, הוא יופיע רק לאחר שתוקדם לו בשורתו של אליהו הנביא. אליהו הנביא, ששמו מוכר לכולנו מברית המילה יופיע בעיני כולנו ויבשר בגאון על ביאתו הקרבה של המשיח. כה חיונית ההודעה המוקדמת, עד שאמרו חכמינו כי המשיח לא יתגלה בשבת, משום שאליהו הנביא מנוע מלהופיע ביום שישי, כדי שהטרחה וההתעסקות סביב דבריו לא יבואו על חשבון ההכנות לכבודה של השבת. המשיח עצמו, לעומת זאת, לא יתגלה אמנם בשבת,אך הוא יכול להופיע ביום שישי, משום שעם ביאתו יהפכו גויי העולם למשרתי העם היהודי והם כבר יכינו ויבשלו עבורנו.

עם ביאתו של המשיח והכתרתו החגיגית למלך על ישראל, כהמשך ממשי למלכותם של דוד המלך, שלמה המלך והדורות שאחריהם, יקרו כמה שינויים משמעותיים ביותר בחיי כולנו, הנוגעים בעיקר לשלושה תחומים: בית המקדש, ארץ ישראל וצורת חיינו.

בית המקדש: מיד לאחר התגלותו של המשיח- אדם מזרע דוד המלך החי בתוכנו אך אינו מודע עדיין לתפקידו העתידי, ייתכן שאף קודם להכתרתו כמלך על ישראל, יוקם בית המקדש השלישי. יש אומרים כי הוא ייבנה באופן ניסי לחלוטין, יש אומרים כי הוא ייבנה על ידי מלך המשיח, אך לכל הדעות, יחזור תפקודו של בית המקדש על כליו המיוחדים,הקרבת הקורבנות, עבודת הכוהנים ושירת הלויים שבתוכו, לצורתה המקורית כפי שהייתה בבית המקדש הראשון.

ארץ ישראל: ארץ ישראל תהפוך כולה להיות של העם היהודי ואף גבולותיה יתרחבו משמעותית. בעוד שארץ ישראל המוכרת לנו הייתה ארצם של שבעה עמים, ארץ ישראל המתכוננת, תכלול מדינות של עשרה עמים. כמובן, ההתנגדות הערבית (או האמריקאית, תלוי את מי שואלים) לחיינו בשלום ובשלוה בארץ ישראל תופסק ולא יישמע עוד קול חרב בארצנו.

צורת חיינו: בעניין הזה ישנה מחלוקת מקיפה שראשיתה כבר בתקופת התנאים, חכמי המשנה. בעוד שלדעה אחת, בימות המשיח, יפתרו כל הצרות, יתרפאו החולים, יתעשרו העניים, המלחמות ייפסקו והשלוה תשרור בשלמות על כל חיינו, לדעה אחרת "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" – כלומר: הגלות אמנם תיפסק והיריבות רבת השנים של אומות העולם עם ישראל תוכרע סופית לטובת עם ישראל, אך בשאר תחומי החיים, הכול יישאר אותו הדבר.

חשוב להדגיש: במקורות מוזכרת לעיתים תקופת ימות המשיח בשמות "עולם הבא" "לעתיד לבוא" ועוד, אבל לא נתבלבל. העולם הבא הוא מושג אחר לחלוטין המדבר על העולם הרוחני העתיד להיווצר אלף שנים לאחר סיום תקופתו של העולם הנוכחי, ימות המשיח יהיו בעולם שלנו, המוכר והרגיל ולא ניהפך פתאום לסוג של מלאכים. אבל, משמע מהמקורות שתהיה תחיית המתים כבר בביאתו של המשיח, לכל הפחות באופן חלקי.

ומכאן, לאחר שהבהרנו חלק מהערפל סביב ימות המשיח, נגיע לשאלה הקריטית: מתי הוא יבוא או: מה נעשה כדי לזרז את ביאתו?
"אם עושים ישראל תשובה מיד נגאלים" אומרים חז"ל, אך מדגישים במקומות אחרים, כי גם אם ישראל לא יעשו תשובה מרצונם יביא להם אלוקים את המשיח במועד שירצה אך קודם לכן – "מעמיד להם אלוקים מלך קשה כמו המן" והוא כבר ידחוף את כולנו לתשובה שלימה.
אז בפעם הבאה שיוצא לך מהפה "יאללה שיבוא כבר המשיח" תדע מה אתה מתכוון ומה עליך לעשות כדי שהאיחול יתממש.

שנזכה כולנו לראות בביאת המשיח בקרוב. אמן.

 

בריכה בימי תשעת הימים

שאלה:
שלום כבוד הרב
רציתי לשאול האם בימי תשעת הימים מותר לילדים להיכנס לבריכה בבית?
תודה רבה

תשובה:
שלום רב
לאשכנזים אין לעשות בריכה אפילו לילדים קטנים מראש חודש אב, שאז מתחילים תשעת הימים, ואם יש צורך גדול בדבר אפשר להקל בחצר ביתו בצינעא לילדים עד גיל 6, שעדיין אינם מבינים את האבילות על ירושלים.

לספרדים מותר לעשות בריכה לילדים עד שבוע שחל בו תשעה באב.

בהצלחה רבה.

כל זמן שהנר דולק אפשר אפשר לתקן!

מעשה ברבי ישראל מסלנט שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי התשובה, וראה אור קלוש בוקע מדירה רעועה.  

נכנס רבי ישראל, וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך, ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל. 
שאלו רבי ישראל: "מה לך כי נחפזת, ר' יהודי?" 
ענה אותו הסנדלר: "רבי, הרי כל עוד הנר דולק – אפשר עוד לתקן!" 
יצא רבי ישראל לרחוב וקרא: "יהודים! שימעו אחים יהודים! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!" 
(מתוך: אור הגנוז: סיפורי חסידים / מרטין בובר) 

 

נופל וקם ומחדש נדהם
איך את הכח מגלה
ממש כמו סולם ניצב מעל כולם
ועל שלביו אני עולה
ותמיד זוכר כשהייאוש עובר
שמישהו כאן מכוון