כבוד הרב

שלום לכבודו, רציתי לשאול, הכנסנו בטעות כלים חלביים וכלים בשריים יחד לתוך מדיח הכלים, עכשיו מה אני צריך לעשות? הכלים נהיו אסורים?

ומה קורה אם אח"כ בישלו בהם תבשיל, מה דין התבשיל?

תודה רבה

אלון

שלום רב

אם המדיח כלים מגיע לדרגת חום גבוהה גם לאחר השטיפה עם חומר הניקוי [דהיינו שמנקה במים חמים 2 פעמים, אחד יחד עם החומר ניקוי, ולאחר מכן עוד פעם עם מים חמים], למנהג הספרדים יש להקל, ולמנהג האשכנזים יש להכשיר את הכלים, ואין להשתמש עם כלי חרסינה שלא ניתן להכשירם.אך אם רק בזמן הניקוי עם החומר ניקוי המים מתחממים יש להקל, בדיעבד, גם למנהג האשכנזים.

לענין האוכל שבושל בכלים אלו לאחר מכן, האוכל מותר בין לאשכנזים ובין לספרדים.

לענין הכשרת המדיח עצמו אם החלק הפנימי של המדיח והמגשים עשויים מנירוסטה או אלומיניום או פלסטיק, אפשר להכשיר את המדיח עם המגשים, על ידי שמנקים את כל המדיח ואת כל החריצים, עד שלא נשאר שום לכלוך ממשי, ואחר כך יש להפעיל את המדיח ולעשות שטיפה בדרגת החום הגבוהה ביותר שלו.

אולם מדיח שתוכו רצוף בפורצלאן, אי אפשר להכשירו.

בהצלחה רבה

הסיפור שכבש את לבם של יהודים רבים, מובא כאן מתוך דף הפייסבוק הרשמי של מסעדת אבולעפיה:

לפני 46 שנה היה לנו שכן ליד המאפייה בשם הרב שלמה זלמן שטראובר שהחזיק בין היתר מפעל נעליים. לרב כאב לראות את התורים של היהודים בפסח בפתח מאפייתנו והחליט לתת הצעה מפתה לסבא, סעיד ז״ל (אני קרוי על שמו).

הרב שאל את סבא סעיד כמה המאפייה הרוויחה בפסח וסבא ענה לו. זה היה עלות של דירה ביפו בזמנו במחזור של שבוע. הרב הציע לסבא שידאג לו לכסף אם יסגור בפסח. סבא הסכים ובשבוע הזה עשה שיפוצים במאפייה ונהנה מהחופש.

כל שנה, שבוע לפני פסח הרב שלמה זלמן שטראובר היה מגיע עם הכסף וסבא היה סוגר בפסח. בשנה השישית סבא הקדים את הרב והלך אליו למפעל; סבא אמר לרב שקיבלנו כזאת ברכה בשאר השנה בשל העובדה שאנו סוגרים בפסח שהוא ימשיך לסגור בפסח ללא תשלום! מאז אנו ממשיכים את המסורת של סבא סעיד שנפטר לפני שנולדתי לצערי.

בתמונה אני סעיד הנכד של סעיד עם חיים שטראובר, נכדו של הרב שריגש אותי כשהביא לי עותק של אותו הסכם. שיהיה לכם חג שמח וכשר! הסניף בכניסה לנמל יהיה סגור מהצהריים של ערב החג ועד מוצאי החג. נתראה במוצאי החג בסניף בכניסה לנמל!

https://www.facebook.com/AbulafiaTLVPort/?fref=ts

מצוות הפרשת חלה

• חייבים להפריש חלה מעיסה שלשו אותה מקמח דגן. כל עוד לא הופרשה חלה ממוצרים שנעשו מקמח (לחם, עוגות, מצות, קמח מצה, ופלים וכדו'), הם "טבל" ואסורים באכילה.

• יש להפריש חלה בגמר עשיית הבצק, אולם אם לא הפרישו לפני האפיה, יפרישו חלה מהמוצר המוגמר לאחר האפיה.

• חייבים להפריש חלה גם מעיסת בצק שנעשתה בארץ ישראל מתבואת חוץ לארץ.

• חז"ל תיקנו להפריש חלה מעיסת בצק שנעשתה בחוץ לארץ מתבואת חוץ לארץ.

אפית חלות בערב שבת

• נהוג שהנשים אופות חלות בערב שבת מעיסה שיש בה בצק בשיעור חיוב חלה (כמובא להלן).

• מנהג זה הוא משום כבוד שבת וכן, כדי שתוכלנה לקיים בערב שבת את מצוות הפרשת חלה.

אופן ההפרשה

• נוטלים (מפרישים) חלק מהבצק ואומרים: "הרי זו חלה" (ראה להלן לגבי הברכה)

• ראוי להפריש שיעור כזית מהבצק. אם הפריש חלה בגודל כל שהוא יצא ידי חובה. כאשר מפרישים חלה מספק (כגון, מדברי מאפה שקנו בחנות), יש הנוהגים להפריש לכתחילה כל שהוא.

• אסור לאכול את החלה המופרשת. שורפים אותה ואין לזרוק אותה בדרך בזיון. מי שאינו יכול לשרוף את החלה, יעטוף אותה בשקית וכדו' וישליך אותה לאשפה.

• אין לשרוף את החלה בתוך תנור אפיה שאופים בו עוגות או מוצרי אפיה אחרים.

שיעור חלה וברכת הפרשת חלה

• לפי שיעור החזון איש אם יש בעיסה 2,250 גרם קמח, מפרישים חלה ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להפריש חלה (מן העיסה)" ואחר כך אומרים: " הרי זו חלה". לפי שיעור הרב חיים נאה מברכים על הפרשת חלה כאשר יש בעיסה 1,660 גרם קמח.

• אם יש בעיסה 1,200 גרם קמח (אך אין בה את השיעור המובא לעיל), מפרישים חלה ואומרים : " הרי זו חלה" אך לא מברכים.

• עיסה שאינה עומדת לאפיה אלא לבישול או לטיגון (כגון איטריות), מפרישים ממנה חלה, אך לא מברכים.

מי מפריש את החלה?

• במצות הפרשת חלה יש זכות קדימה לאישה. אם אין אישה בבית מפריש האיש.

• ילד או ילדה, לפני שהגיעו לגיל מצוות, לא יפרישו חלה.

מוצרי מאפה שניקנו בחנויות

• יש להפריש חלה, לפני האכילה, ממוצרים העשויים מקמח הנקנים בחנויות, אם קיים חשש שלא הפרישו מהם חלה בעת היצור. כל עוד שלא הפרישו מהם חלה, המוצר אסור באכילה.

• כאמור לעיל, כאשר מפרישים חלה מספק ( כגון, במקרה שקונים דברי מאפה בחנות ולא ידוע אם הפרישו מהם חלה), אין מברכים אלא רק אומרים: "הרי זו חלה".

טבילת כלים

• כלי אוכל שנעשו ע"י גוי או שנקנו מגוי (אף אם נעשו ע"י יהודי), חייבים בטבילה במקווה לפני שמשתמשים בהם.

• כלים שנעשו בחוץ לארץ, חזקה עליהם שיצרו אותם בבית חרושת של גוים והם חייבים טבילה.

• הקונה קופסאות, צנצנות או בקבוקים (שנעשו ע"י גוי או שהם מתוצרת חו"ל), המכילים מצרכי מזון, מותר להשתמש במאכלים ובמשקאות שבהם. אולם לאחר שהוציא את תכולתם, לא יניח בהם אוכל או משקה לפני שיטביל אותם.

• כלי שנעשה ע"י גוי והשתמשו בו למאכלים שאינם כשרים, טעון גם טבילה וגם הכשרה (הגעלה או ליבון). יש להכשיר כלי זה תחילה, ואח"כ להטבילו במקווה.

ההכנות לטבילת כלים

• לפני הטבילה יש להסיר את כל התוויות המודבקות על הכלי ולבודקו היטב אם הוא נקי מלכלוך או מחלודה (כולל החריצים שבחיבורי הידיות לכלי וכדו'), כדי שלא תהיה חציצה בין המים לכלי.

ברכת הטבילה

• לפני הטבילה מברכים. את הברכה מברכים מחוץ לחדר שבו נמצא המקווה, ומיד לאחר הברכה נכנסים וטובלים את הכלים. אם באותו מקום מצוי רק מקווה המשמש לטבילת כלים (ואינו מיועד לטבילת אנשים), מברכים את הברכה ליד המקווה.

• נוסח הברכה הוא: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על טבילת כלי". כאשר טובלים יותר מכלי אחד, סיום הברכה הוא: "על טבילת כלים".

• כמבואר להלן, מצויים סוגי כלים שחייבים לטבול אותם, אולם אין מברכים לפני טבילתם.

אופן הטבילה

• צריך שמֵי המקווה יכסו את כל הכלי ושלא ישאר ממנו מחוץ למים, אפילו כל-שהוא.•אם הטבילו את חציו של הכלי ואח"כ הטבילו את חציו השני- לא עלתה לו הטבילה כלל.
• בשעת הטבילה במים יש להרפות מעט מהכלי כדי שהמים יגעו בכולו בבת –אחת. על המים לנגוע בכלי בכל צדדיו, בתוכו ומחוצה לו. כאשר מטבילים כלי שפיו צר (כבקבוק וכדו'), צריך להמתין עד שמֵי המקווה ימלאו את תוכו.

סוגי הכלים

• בכלים הטעונים טבילה נכללים:

*כלים לאכילה ולשתיה (צלחות, כוסות, גביעים, סכו"ם וכדו').

*כלים לאחסון מצרכים (בקבוקים או קופסאות שמחזיקים בהם משקאות או מאכלים כלחם, סוכר, ירקות וכדו').

* כלי בישול, טיגון ואפיה (סירי בישול ואפיה, מחבתות, מצקות, שיפודים, טוסטר וכדו')

*כלים המשמשים להכנת מאכלים (חלקי המיקסר הנוגעים באוכל), כלים המשמשים להגשת מאכלים לשולחן וכדו'.

• החומר שממנו עשויים הכלים:

*חובת הטבילה חלה על כלים העשויים ממתכת, מזכוכית או מחרס המצופה במתכת או בזכוכית.

*כלי עץ, עצם, אבן או חרס שאינו מצופה- אינם טעונים בטבילה.

* כלי פלסטיק או ניילון אינם חייבים בטבילה (המחמיר על עצמו יטביל את כלי הפלסטיק בלי ברכה).

*כלים חד פעמיים, הנזרקים לאחר השימוש, אינם טעונים טבילה.

כלים שאין מברכים עליהם

• ישנם כלים הטעונים טבילה אלא שאין מברכים על טבילתם, כגון:

*כלים המשמשים להכנת אוכל, אם האוכל הנתקן על ידם עדין אינו מוכן לאכילה כגון: כלי לישה, מטחנת בשר, סכין שחיטה וכדו'

*  כמו כן, כלי המשמש לאחסון מזון אך אין מתקינים (מכינים) בו מזון, אין אוכלים או שותים ממנו ואין מביאים אותו לשולחן האכילה- אין מברכים על טבילתו (לפני טבילת בקבוקי שתיה- מברכים)

* מפאת סוגי הכלים הרבים והספיקות השונים, יש לברר את ההלכה בכל מקרה מסופק. מצוי ספר בשם "טבילת כלים" שבו מפורטים סוגי הכלים השונים ודיניהם.

הגעלת כלי מתכת חדשים

• מצויים בתי חרושת בארץ ובחוץ לארץ, המשתמשים בשומן שאינו כשר למשיחת כלי אוכל העשויים מאלומיניום, נירוסטה ומתכות אחרות

• כדי להסיר את החומר האסור, יש להגעיל במים רותחים כלי אוכל חדשים העשויים ממתכת. לאחר ההגעלה הכלי כשר לשימוש. לפני ההגעלה, יש להסיר את התוויות המודבקות על הכלי ולוודא שהוא נקי ושלא דבוק עליו מאומה.

• רצוי מאוד להגעיל את הכלים בעזרת אדם מנוסה או לקבל ממנו הדרכה מעשית.

• כלי שנוצר ע"י גוי או שנקנה ממנו, יש להגעיל אותו תחילהה, ואחר כך להטבילו במקווה (כמובא לעיל).

כלים אשר מודבקת עליהם תווית-הכשר, המציינת שהם אינם משוחים בחומר אסור, אינם טעונים הגעלה.

הכשרת הכלים

• כלי שנטרף אין להשתמש בו עד שיכשירו אותו.

• מצויים כלים, שאין אפשרות להכשירם ואם הם נטרפו, אין ממשיכים להשתמש בהם לבישול או לאכילה.

• מפאת הדינים השונים שצריך להקפיד עליהם (ניקוי והכנת הכלים להכשרה ודיני ההכשרה בעצמם), יש להכשיר כלים רק באמצעות אדם הבקי בהלכות אלו.

אופן ההכשרה

• העיקרון של הכשרת הכלים הוא לגרום שכל הבלוע בדפנות הכלים יפלט לחוץ והם יהיו ככלים חדשים שבדפנותיהם לא בלוע מאומה.

• אופן ההכשרה משתנה בהתאם לסוג הכלים ולאופן שהשתמשו בהם, כגון: כלי שהשתמשו בו לבישול, מכשירים אותו ע"י הגעלה במים רותחים, כלי המשמש לצליה צריך ללבן אותו באש ועוד.

פרטי הדינים בנושא זה רבים מאוד, ולכן כדאי תמיד להתייעץ עם רב פוסק הלכות לפני שפונים להכשיר את הכלים בבית.

בשר חלב ו"פרווה"

• בשר ועופות (וכן כל מוצריהם כנקניק וכדו') אסור לאוכלם יחד עם חלב (וכל מוצריו כגבינה, חמאה ועוד)

• מאכלים או משקאות שאינם מכילים חלב או בשר נקראים "פרווֶה" ומותר לאוכלם עם בשר או עם חלב.

• לעיתים, מוצרים שונים הינם חלביים מבלי שהדבר מצוין באופן בולט. ראוי להתבונן ברשימת המרכיבים כדי לוודא שהמוצר אינו מכיל חומרים חלביים.

• על אריזות של מוצרים רבים העומדים תחת השגחה, מצוין שהם "פרווה" או מצוין שהם כשרים לאכילה עם בשר או עם חלב וכדו'.

המתנה בין בשר לחלב

• לאחר אכילת בשר, עופות או מוצריהם צריך להמתין שש שעות עד לשתיית חלב או לאכילת מוצרי חלב. גם לאחר אכילת תבשילים שהתבשל בתוכם בשר יש להמתין שש שעות, אע"פ שלא אכלו את הבשר עצמו (מחנכים ילדים קטנים להפסקה בין בשר לחלב, בהדרגה לפי גילם).

• אם מצאו בפה בין השניים בשר אפילו לאחר שעברו שש שעות, יש להסירו, לנקות את הפה ע"י אכילת פת וכדו', לשטוף את הפה ע"י שתית משקה, ואחר כך מותר לאכול מאכלי חלב.

דיני הפסקה בין חלב לבשר

• לאחר שתיית חלב או אכילת מוצרי חלב (מלבד גבינה קשה) אין צריך להמתין עד לאכילת בשר. אולם צריך לעשות את הפעולות הבאות (אורח חיים סי' תצ"ד במשנה ברורה ס"ק ט"ז)

*לנקות היטב את הפה (ע"י אכילת פת או מזונות וכדו')

*לשטוף את הפה ע"י שתית משקה.

*רחיצת ידיים כדי שלא ישארו עליהן שיירים ממוצרי החלב.

*יש לנקות את השולחן מפירורי הארוחה החלבית, כדי שלא יאכלו אותם בטעות עם הארוחה הבשרית. צריך להסיר מהשולחן גם את פירורי הלחם מהארוחה החלבית.

*כמו כן, יש לפרוס מפה אחרת לפני הארוחה הבשרית.

• לאחר אכילת גבינה קשה צריך להמתין שש שעות עד לאכילת בשר.

אכילה ליד שולחן אחד

• שני אנשים המכירים זה את זה, אסורים לאכול ליד שולחן אחד, האחד מאכלי חלב והשני מאכלי בשר, אלא אם כן יעשו סימן היכר בינהם.

• ההיכר הוא שאחד מהם יאכל על מפה נפרדת או שהם יניחו ביניהם חפץ שאין דרכו להיות על השולחן. היכר זה יזכיר להם שלא יטעו ויאכלו אחד מחבירו.

• עליהם להזהר שלא ישתו מאותו כלי (כי המאכל נדבק לכלי) ולא יאכלו מאותו ככר לחם.

איסורי בישול והנאה

• בדיני בשר בחלב קיים איסור נוסף: אסור לבשל בשר וחלב ביחד, גם כאשר אין אוכלים אותם לאחר הבישול.

• כמו כן, אסור להנות מתערובת של בשר וחלב. ההנאה האסורה כוללת: נתינת תערובת זו לבעלי חיים המצויים ברשותנו, מכירתה ליהודי או לגוי ועוד.

עיסה חלבית או בשרית

• אסור ללוש עיסה (לחם, חלות, עוגות, בורקס וכדו' ) עם חלב, כי חוששים שהאנשים יטעו ויאכלו אותה עם בשר. כמו כן, אסור ללוש או לאפות עיסה עם שומן של בשר כי חוששים שיאכלו אותה עם מאכלי חלב.

• אם לשו עיסה עם חלב או עם שומן של בשר, אסור לאכול אותה אפילו לבדה.

• מותר ללוש עיסה עם חלב או עם שומן בשרי, רק בתנאי שעושים לה צורה מיוחדת וניכר עליה (גם לאחר האפיה) שהיא חלבית או בשרית.

• כמו כן אם לשים כמות מועטת, שאוכלים אותה בפעם אחת, מותר ללוש עיסה עם חלב או עם שומן בשרי.

תערובת בשר או חלב במוצרים שונים

• במוצרים רבים מערבים לפעמים בעת היצור חומרים העשויים מחלב או מבשר. מוצרים אלו נחשבים כחלביים או כבשריים ואסור לאוכלם אלו עם אלו. לדוגמא: בסוגים רבים של דברי מתיקה, שוקולד מריר ומיני מאפה עלולים לערב חומרי מזון שנעשו מחלב. באבקות מרק ומוצרים נוספים מצויים לפעמים חומרים העשויים מבשר. לעיתים, לא מצוינת עובדה זו ברשימת מרכיבי המוצר המודפסת על האריזה.

• לכן חשוב, גם מסיבה זו, להשתמש אך ורק במוצרים שיש עליהם הכשר מוסמך. במוצרים אלו מקפידים לא לערב חומרים חלביים או חומרים בשריים, אלא אם כן מציינים זאת במפורש.

• מצויים מוצרי מזון שמערבים בהם, בעת היצור, חומרים הן מחלב והן מבשר (מוצרים אלו אסורים באכילה או בהנאה!) בחלק מתחליפי החלב לתינוקות עלולה להימצא תערובת של בשר וחלב. יש לברר תמיד את כשרותם של המצרכים שמשתמשים בהם.

מאכלי פרווה שהתבשלו בכלי בשרי או חלבי

• אם אכלו תבשיל פרווה (מאכל לא בשרי ולא חלבי), שהתבשל בכלי בשרי נקי (שלא היו בו שאריות מאכלי בשר), מותר לאכול אחריו (אולם לא ממש ביחד) מאכלי חלב ואין צורך להמתין ביניהם, כפי שממתינים בין בשר לחלב.

• אם אכלו בשר מותר לאכול אחריו מאכל פרווה, שהתבשל בכלי חלבי נקי (שלא היו בו שאריות ממאכלי החלב).

מאכלים חריפים

• מאכלים חריפים (כבצל, שום, חזרת, תבלינים חריפים ועוד) שחתכו אותם בסכין בשרי, אין לאוכלם ביחד עם מוצרי חלב. וכן להיפך, אם חתכו אותם בסכין חלבי, אין לאוכלם עם בשר ומוצריו.

דגים וחלב

• מותר לאכול דגים עם חלה או עם מוצרי חלב, כי דגים אינם נחשבים כבשר. אולם, רבים מבני עדות המזרח אינם אוכלים דגים ביחד עם חלב או עם מוצרי חלב.

דגים ובשר

• כאשר אוכלים באותה ארוחה דגים ובשר, יש להפריד ביניהם ע"י אכילת פת וכדו' ושתית משקה (לא מים). הטעם לחיוב הפרדה זה הוא משום סכנה.

• אין לבשל ביחד דגים ובשר ואין להניחם באותם כלים. לאחר אכילת הדגים שוטפים את הכלים (צלחות, סכינים, מזלגות וכדו') שהשתמשו בהם לאכילת הדגים, אם רוצים לאכול בהם בשר.

כלי בשר וחלב

• אסור להשתמש באותם כלים לבשר וחלב ואפילו בזה אחר זה. לכן, צריך שתהיינה בבית שתי מערכות כלים: מערכת כלי אוכל ובישול נפרדת לחלב ומערכת נפרדת לבשר.

• המערכת כוללת את כל סוג הכלים (סכו"ם, צלחות, כוסות, סירים מצקות,מלחיות, מפות- שולחן ועוד).

• בוחרים בצורות שונות של כלים או שמסמנים את כלי החלב, כדי שהכלים לא יתערבו אלו באלו.

• ראוי ליחד כלים גם למאכלי פרווה, כגון: סכין לחיתוך לחם, פירות וירקות וכדו'.

הנהגת המטבח

• קל ונוח יותר לשמור על דיני הכשרות כאשר יש במטבח שני כיורים, אחד לבשר והשני לחלב.

• אם יש במטבח כיור אחד בלבד, כיור זה הוא טרף, כי שפכו לתוכו מאכלי חלב ובשר. לכן, יש לשטוף את הכלים מעל לכיור זה ולא לשרות אותם בתוכו.

• גם בשיש שבמטבח, יש ליחד צד אחד לחלב (להכנת אוכל חלבי, להנחת כלי חלב עליו וכדו') ואת הצד השני למאכלי בשר.

• צריך להזהר שמאכלי בשר וחלב לא יגעו ולא יטפטפו זה על זה. לכן, בשעת הנחת המאכלים במקרר וכדו', צריך לשים לב שלא יהיה מגע בין הבשר לחלב.

תנורי אפיה ומדיחי כלים

• יש לברר היטב את כשרותם של תנורי האפיה, אם רוצים לאפות באותו תנור עוגות גבינה ולצלות בו בשר וכדו'. בתנור שאינו מתאים למטרה זו עלולות להתעורר שאלות כשרות לגבי המאכלים שיאפו או יצלו בו.

• כמו כן, יש לברר את הלכות בשר וחלב לגבי שימוש במדיחי כלים ובמכשירים נוספים במטבח.

בשר וחלב שהתערבו וכלים שנטרפו

• אם השתמשו בכלי חלבי למאכל בשרי או להיפך, יש לשאול רב כיצד לנהוג הן במאכלים והן בכלים. בחלק מהמקרים הכלי הוא טרף ואין להשתמש בו עד שיכשירהו.

• יש לברר את ההלכה גם במקרה שנתערבו כלים ביחד ולא ניכר אלו הם כלי הבשר ואלו הם כלי החלב.

• כמו כן, אם נשפכו חלב או מוצריו למאכל בשרי או להיפך, ואפילו אם נשפכה כמות קטנה, יש לברר הן את דיני המאכלים והן דינו של הכלי.

פניה לרב לבירור הלכה

• כאשר פונים לרב כדי לשאול מהי ההלכה במקרה שהתערבו כלי בשר וחלב או במקרה שנשפך חלב לתבשיל בשרי וכדו', טוב לדעת את פרטי המקרה, כגון: האם המאכל היה חם או קר, אימתי השתמשו לאחרונה (לפני שאירעה הטעות) בכלי החלבי לחלב או בכלי הבשרי לבשר (כלומר האם הכלי הינו "בן יומו").

מתוך הספר 'עיטורי הלכה' כשרות המטבח

חשיבות שמירת הכשרות

• המזון הכשר הוא אחד מאדני היסוד של עם ישראל בכל דורותיו. בתורה כתובות אזהרות רבות שמטרתן להרחיקנו מאכילת מזון שאינו כשר.

• מלבד חומרת האיסור, קיימת השלכה נוספת לאכילת מזון לא כשר. מאכלים ומשקאות שאינם כשרים פוגמים בקדושתה של נפש האדם. יראת השמים, אהבת התורה והמצוות ורגשות עדינים של אמונה וקדושה עלולים להיפגע כתוצאה מכך.

• בספר מסילת ישרים בפרק י"א מובא: "והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים (המורעלים) או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי, כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו, אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל".

מוצרי מזון בדורות הקודמים

• בדורות הקודמים מוצרי המזון היו פשוטים ובלתי מורכבים. רובם ככולם נעשו בבית או בסביבתו הקרובה והאנשים ידעו היטב מה מכיל כל מאכל. מסיבה זו, קל היה להשגיח בעבר על כשרותם של המאכלים.

מוצרי המזון כיום

• כיום, עם התפתחות תעשיית המזון, מורכבים מוצרי המזון, כגון: שימורים, לחם, דברי מאפה, ממתקים ומשקאות, מפריטים רבים מאד. הם מכילים תמציות שונות, חומרים משמרים צבעי מאכל ועוד (לא כל המרכיבים מצוינים באופן מפורט, על אריזות המזון).

• חלק ניכר ממרכיבי המזון מיוצרים מחומרים לא כשרים, כגון: משומן או מחלקים אחרים של בעלי חיים האסורים באכילה לפי דיני התורה. לאדם הקונה את המצרכים אין אפשרות לדעת מה מכיל כל מוצר ומוצר והאם הוא כשר.
• בנוסף לכך, מפעלים רבים מייצרים מזון באמצעות מערכת קיטור המקיפה את כל המפעל. לכן מוצרים כשרים עלולים להאסר כאשר מחממים אותם באידי קיטור שבישלו בהם מוצרים אסורים.

דוגמאות לחששות כשרות

נציין לדוגמא מוצרי מזון מצויים שקיים חשש שחומרים אסורים מעורבים בהם, כאשר אין עליהם השגחה מוסמכת:

*לחם: לעיתים מצויים בלחם משפרי אפיה וחומרי התפחה העשויים מחומרים שהופקו מן החי ויש עליהם חשש איסור נבילות וטריפות. כמו כן, קיים חשש להמצאות חרקים בקמח, אם נפות הקמח אינן עומדות בדרישות ההלכה.

*שוקולד וסוכריות: עלולים להימצא בהם: תמציות, יין נסך, ג'לטין, חלב עכו"ם וחומרים נוספים הבאים מן החי ויש עליהם חשש נבילות וטריפות.

*שימורים: קיימים בהם חששות להמצאות חומצות וחומרי שימור שמקורם מן החי כנ"ל.

*עוגות: העוגות עלולות להכיל: יין נסך, אבקת חלב, ג'לטין, גליצרין, תחליף חמאת קקאו ועוד, שמקורם מן החי.

*צימוקים: קיים חשש שמורחים אותם בשומן טרף.

• כאמור לעיל, הדברים מתייחסים לכל מוצרי המזון. גם מוצרים שהמבט השטחי אינו מגלה בהם בעיות כשרות כלשהן, עלולים להכיל חומרים אסורים, אם אין עליהם השגחה נאותה.

מהי השגחה מעולה?

• לנוכח התפתחות תעשיית המזון והסתעפותה, הפכה ההשגחה על כשרות המזון לעבודה מקיפה ואחראית ביותר. השגחה זו דורשת:

*בקיאות רבה בהלכה.

*יראת שמים

*רגש אחריות עמוק

*התמצאות בתעשיית המזון על שלביה השונים.

*ידע ניכר במדע המזון

*קשרים הדוקים עם מדענים, יצרני חומר גלם ותמציות, רשתות אספקה ועוד.

• ללא השגחה ברמה נאותה, עלולות להיגרם תקלות הלכתיות חמורות.

(מתוך: ספר עיטורי הלכה כשרות המטבח)

יעקב לוסטיג

כבר 25 שנים פועל הרב דוד מושקוביץ בתחום הכשרות. הוא ביקר ובדק מאות ואלפי מפעלים, בתי חרושת, בתי אריזה, מטעים, כרמים וכל מה שקשור לייצור מזון על פי ההלכה. הרב מושקוביץ המכונה בפי כל 'האדמו"ר משאץ', מתגורר באשדוד שם הוא מנהל ברמה את בית מדרשו ואת הקהילה שהתפתחה במקום, ובמקביל הוא מנהל את מערך הכשרות SKS, שהקים במסירות רבה. לשם כך מרבה האדמו"ר לטוס לסין, שם הוא מעניק כשרות למספר מפעלים גדולים.

את דרכו בעולם הכשרות החל האדמו"ר מלמטה: הוא היה משגיח מן השורה באחד מארגוני הכשרויות המהודרים שם הוא רכש ניסיון עשיר בכל ענפי ייצור המזון מאיטליזים ומשחטות ועד מאפיות ותוצרת חקלאית. במסגרת עבודתו הוא נדרש לבקר במדינות רבות בעולם, בהן גם מדינות שיהודי חרדי לא נראה בהן מזה עידן ועידנים, כמו תאילנד, סין, אינדונזיה וגם אוסטרליה ומדינות אירופה.

פנינו לאדמו"ר משאץ וביקשנו לשמוע מפיו, למה בכלל צריך הכשר למוצרים תעשייתיים שאינם מן החי. מילא נקניק צריך חותמת של רב כדי שנדע שהוא כשר, אנחנו יודעים שצריך השגחה כדי לוודא שמדובר בבשר של בהמה טהורה, שנשחטה והוכשרה כדת וכדין. אבל מה רע במסטיק? למה הוא צריך להיות עם חותמת כשרות? או במבה למשל? הרי כולם יודעים שבמבה מיוצרת מתירס וחמאת בוטנים, מה כבר יכול להיות טרף בתירס???

"השאלה מעניינת מאוד" משיב האדמו"ר, "אבל סליחה מכבודכם… היא קצת נאיבית. מי החליט שמסטיק או במבה לא יכולים להכיל חומרים אסורים באכילה?

"בוא נתחיל מבמבה שזה בעצם חטיף ישראלי. בשום מדינה אחרת לא מייצרים במבה. חמאת הבוטנים שנמצאת בבמבה יכולה להכיל חומר בשם אמולסיפייר, שתפקידו לתת לחמאת הבוטנים מרקם עדין וחלק. האמולסיפייר תמיד מכיל שומן, שעלול להיות שומן מן החי. בעצם אתה אוכל במבה, אבל אם לא תהיה השגחה ראויה שתוודא שלא מכניסים בה חומרים לא מוכרים, הבמבה הזאת יכולה להכיל שומן של לווייתן, סוס, או אפילו של חזיר.

"לגבי המסטיק. נכון שהמסטיק עשוי בבסיסו מחומר גומי שממנו מייצרים גם צמיגים, ובעצם לא אמור להיות בו בעיה של כשרות. אבל הרי לא לוקחים צמיגים והופכים אותם למסטיק, נכון? על החומר הבסיסי הזה מוסיפים עוד חומרים רבים אחרים שנועדו לתת לו את הגמישות, הברק, העמידות, הריכוך ועוד ועוד. וזה עוד לפני שמדברים על תמציות הטעם, וצבעי המאכל. בהערכה גסה הייתי אומר שבמסטיק ממוצע יש בערך 70 חומרי גלם, ומתוך כמות כזאת של חומרי גלם, סביר מאוד שחלק יהיו מיוצרים מהחי. לכן צריך כשרות מוסמכת ומהודרת שטורחת ובודקת חומר אחרי חומר, מוודאת שהוא לא מגיע ממקורות של בשר טרף וכדו', וגם צריך לוודא שהמפעל אינו מערים על משגיחי הכשרות ומכניס חומרים אחרים שאינם מאושרים.

"הדוגמאות הללו הן רק דוגמית לבעיות בכשרות. בתחום הזה של כשרות אין דבר כזה "מה כבר יכול להיות בעיה בדבר הזה". אין כמעט שום מאכל שאינו צריך בדיקה יסודית".

האדמו"ר נזכר בחיוך עצוב בסיפור שהמחיש לו עד כמה יכולה הבורות וחוסר הידיעה לגרום ליהודים לאכול מאכלים שאינם כשרים בלי שידעו על כך: "באחת הטיסות שעשיתי במזרח הרחוק טסתי בחברת 'קוריאן אייר', וכשהגיע זמן הארוחה נתנו לי מנה כשרה למהדרין שהזמנתי במיוחד מראש. על ידי ישב יהודי מבוגר, שאינו שומר תורה ומצוות, וכסיים לאכול את האוכל הרגיל של החברה, הוא קינח את פיו ואמר לי במעין התנצלות: "כשאני טס בחברות של גויים אני מקפיד להזמין רק בשר עוף. מה כבר יכול להיות הבעיה של הכשרות בעוף? זה הרי לא בשר חזיר!".

"ברור לחלוטין", ממשיך האדמו"ר, "שהטענה של אותו יהודי כל כך תלושה מהמציאות! את העוף צריך לשחוט על ידי שוחט יהודי עם סכין כשרה, לאחר מכן צריך למלוח אותו במלח כדי להוציא ממנו את הדם, וכעבור הזמן הנדרש יש לשטוף אותו ביסודיות. לאכול עוף במטוס של גויים זה לאכול בשר טרף! אבל כשלא יודעים יכולים לטעות ולחשוב "מה כבר יכולה להיות הבעיה"…

הרב מושקוביץ מדגיש שב'אל על' ובחברות הישראליות האחרות כל מנות המזון כשרות, גם אם ברמת כשרות רגילה, שאינה מהדרין. "אם אנשים היו יודעים כמה קל זה לקבל אוכל כשר למהדרין… צריך רק לבקש כשמזמינים את הכרטיס, ולציין שאתם רוצים מזון בכשרות מהודרת".

אם אנחנו מדברים כבר על הנושא הזה של כשרות 'רגילה' וכשרות 'מהדרין', אולי הרב יכול להרחיב קצת ולהסביר לנו מה ההבדל בין שתי רמות הכשרות האלו??

"בכשרות יש רמות שונות. הרבנות בדרך כלל מספקת את רמת הכשרות בסיסית. זו מערכת ממלכתית שצריכה לתת מענה לאוכלוסייה הרחבה שרובה אינו דורש כשרות ברמה גבוהה. אבל הבד"צים הם חברות פרטיות, שמעניקות ערך מוסף מעל רמת הכשרות של הרבנות. גם בין הבד"צים יש הבדלים ברמות הכשרות, אבל הם כולם ברמת מהדרין. ההבדלים הם בכל התחומים, החל מהעובדה שהרבנות סומכת על פסיקות מקילות יותר ופחות נוטה להחמיר במקום שיש בו שאלה, וכלה ברמת ההשגחה הפיזית על המפעלים ועל המסעדות שמעוטרות בחותמת הכשרות.

"אתן לכם דוגמה לצורך בהשגחה פיזית הדוקה. היה לנו פעם משגיח באחד המפעלים בסין, שהשגיח על פס יצור של דגים כשרים, וכשהסתיים הייצור העמידו לו את הקרטונים הארוזים כדי שידביק עליהם את מדבקות הכשרות ויחתום אותם. כשניסה לטפס על קרטונים כדי להגיע לארגזים הגבוהים, התברר לו שחלק מהקרטונים היו ריקים. הנהלת המפעל ניסתה להערים עליו והניחה קרטונים ריקים כדי שיחתום עליהם, ולאחר מכן יוכלו להכניס בהם דגים, שלא בטוח שגם הם יהיו כשרים. אני תמיד אומר למשגיחים, שכשעובדים במפעל צריך לפקוח עיניים, אבל גם את הראש. לא לסמוך על אף אחד, לכבד את כולם, אבל תמיד לוודא שאנחנו לא מחמיצים שום דבר".

• איך מתייחסים הגויים בסין הרחוקה לדרישות הכשרות המחמירות? זה לא עושה חילול ה' שאנחנו מתעסקים לפעמים עם דברים שנראים לא חשובים בכלל?

"הסינים לא מעניין אותם הנושא של הכשרות. מבחינתם זו דרישה של הלקוח, ואם הלקוח דורש את זה הם צריכים לבצע מה שהוא רוצה. אם תהיה דרישה של הלק4וח שכל העובדים בפס הייצור יגרבו גרב אחת בצבע ירוק וגרב אחת בצבע אדום, הם יעשו את זה בלי לשאול שאלות. זה שמגיע איש מוזר עם שערות על הפנים וקוקיות בצדי הראש, ורוצה לראות איך הם עובדים – זה בכלל לא מעניין אותם.

אבל במקרה שזה מכביד על הייצור או שזה מעכב אותם מלקבל הזמנה אחרת, הם יחפשו דרכים לעקוף בחוכמה את המערכת בלי שהאיש המוזר שמפקח עליהם ישים לב, בשביל זה צריך ניסיון ועניים מאחורי הראש, לא רק מקדימה".

משה ויטמן
בפרשת שמיני התורה שמה על השולחן את אחד הנושאים "הבוערים" ביותר בחיי שומרי התורה.

היא מגלה לנו את הדרישה שממנה כל שומר תורה, בכל זמן, אירוע או מקום בעולם לא יכול להתעלם. היא מלווה אותו 24 שעות ביממה 365 יום בשנה ללא יוצא מן הכלל.

הנושא הוא – תעודת הכשרות.
מי לא מכיר את חותמות הכשרות המופיעות על גבי אריזות המזון, או את תעודות הכשרות התלויות על קירות בתי הקפה והמסעדות,

אך האם אנו יודעים מדוע זה נצרך? מה בדיוק באים לוודאות?
חותמות הכשרות באות להבטיח ללקוחות כי אכן נעשה הפיקוח הדרוש על הכנת המוצר אותו הם מעוניינים לרכוש והוא עומד בקריטריונים ההלכתיים הנדרשים כדי שיהיה מותר לאוכלו, ללא חשש כי באכילת המאכל עלול האוכל לעבור על איסורי אכילה שונים. הצורך בפיקוח נובע מתוך חוסר יכולת לסמוך על דברי המפעל או בעל המסעדה, בשל אי הכרותו בהרבה מהמקרים עם הדרישות ההלכתיות או בשל חוסר מהימנותו.
הבה ונכיר בקצרה ובתמצות את איסורי האכילה השונים שבהם עלולים אנו להתקל במוצרי המזון:

באופן כללי בכל מוצר שהרכיבים שלו רבים ולא ברורים לציבור הרחב, ייתכנו מרכיבים המיוצרים מחיות עופות דגים וצמחי ים שאינם כשרים לאכילה ולצורך כך מערכות הכשרות בודקות היטב את כל מרכיבי המוצר, כדי לוודאות את מקורן ולברר כי הוא מותר באכילה.
שחיטה. על פי התורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף רק מבהמה ועוף שנשחטו על פי הלכות שחיטה. הלכות אלו כוללות דינים מיוחדים ביחס לבריאות העוף והבקר קודם לשחיטה (למנוע מצב "טריפה"), האופן המדויק בו יש לבצע את השחיטה והצורה בה יש לבדוק את העופות והבקר לאחר מכן. עניין זה קיים כמובן רק במוצרי בשר ועוף למיניהם או במאכלים המורכבים מהם, וחותמת הכשרות עליהם מבטיחה כי העוף והבהמה נשחטו כדין.
מליחה והוצאת (ניקור) גיד וחלב. גם אחרי השחיטה יש צורך בעבודה נוספת, לנקות מהעוף והבקר את הדם הבלוע בהם, זאת עושים על ידי "מליחה" (חריפות המלח מוציאה את הדם) וכמו כן, יש לוודאות כי הוצאו מהבהמה והעוף החלקים האסורים באכילה והם "חלב" ו"גיד הנשה".
איסור אכילה נוסף הקיים בעיקר בישראל וביחס למוצרי פירות וירקות (או מוצרים המכילים חלקים ורכיבים מהם) הוא קיום מצוות התלויות בארץ בגידול הפירות והירקות. שהם: ערלה (איסור אכילת פירות עד שימלאו לגידול העץ שלוש שנים) נטע רבעי (השנה הרביעית לעץ), שמיטה, תרומות ומעשרות, הפרשת חלה (במוצרים שיש בהם דגנים) ואיסור 'חדש'.
איסור מרכזי נוסף הוא איסור בשר בחלב. על פי איסור זה לא רק מאכל בשרי או חלבי יכולים להיות אסורים באכילה אם מעורב בהם מהמין השני באופן אסור, אלא גם מאכלים שהם "פרווה" יכולים שיהיו אסורים באכילה ביחד עם חלב או עם בשר במידה ומעורב בהם מהמין השני באופן אסור על פי הקריטריונים ההלכתיים לכך. לכן יש צורך לוודאות בכל מוצר ומוצר את אופן הכנתו ולשם יש צורך בתעודת כשרות. נשים לב כי לצד החותמת/ התעודה יופיע תמיד איפיונו של המוצר כפרווה, חלבי, או בשרי.
בעיה נוספת שישנה במוצרים רבים, היא בעיית התולעים. כל חי ורחש נאסר באכילה מהתורה אפילו הוא קטן מאוד כל עוד שניתן להבחין בו בעין אדם. לכן, בפירות וירקות ומוצרי גידול נוספים כמו אורז וקטניות, תיתכן בעית החרקים שלעיתים נמצאים בתוכם ולצורך כך יש לבודקם ולשוטפם היטב או לגדל אותם בצורת גידול מיוחדת (חסלט) המונעת את הבעיה. חשוב לדעת כי גם כאשר ישנה כשרות על המוצר עדיין לעתים רשום עליו כי יש צורך לבודקו לפני השימוש.
בעיה נוספת הקיימת בעיקר ביחס למסעדות אך לעיתים גם במפעלים, היא בעיית הכנת המזון על ידי גוים, שעלולה להגיע לאיסור "בישול עכו"ם" שעל פיו אסור לאכול תבשיל שבישל גוי באופנים מסויימים, איסור "פת נכרי" שעל פיו אסור לקנות פת ומוצריה מגוי ו"חלב נכרי" שעל פיו ישנה בעיה בחליבה הנעשית על ידי גוי. לשלושת הבעיות האלו ישנן פתרונות הלכתיים שונים ולשם כך יש צורך בגוף המכיר ומודע לנושא ולדרכי יישומו כדי לפקח על כך.
לעיתים מוצרי המזון הוכנו בשבת על ידי יהודי ובשל כך נאסרים הם באכילה מדין "מעשה שבת", בעיה זו נפוצה למשל בחלב שנחלב בשבת מהבהמה באופן אסור ולכן גם זו נקודה שנותנים עליה את הדעת במערכות הכשרות, האם המאכל אסור בשל כך או מותר.
לסיכום, בעידן המזון המתועש אין לנו שום יכולת לדעת מה נמצא בתוך המאכלים שאנו מכניסים לפינו, אלמלא גופי הכשרות שמפקחים מקרוב וביסודיות על כל שלבי ההכנה ועל כל הרכיבים השונים.

יש לך שאלה? חייג עכשיו 1800-20-18-19 או השאר הודעה בתיבת שאל את הרב בצד ימין למעלה ורבני טוב-טוב ישמחו לענות לך בהקדם האפשרי!

משה ויטמן
"השחיטה היהודית אכזרית" "השחיטה היהודית לא חוקית" ועוד הצהרות דומות שנשמעו מכיוונן של מדינות מסוימות באירופה גדשו לאחרונה את כותרות החדשות. "אם אתה לא יכול לתקן את כל העולם, לפחות תתקן את עצמך" אמר פעם חכם אחד, לכן גם אם שופטים פולנים אינם מסוגלים להבין את רעיון השחיטה היהודית, בואו לפחות נבין זאת אנחנו.
מהי שחיטה? מדוע צריך אותה? מה התהליך שמכשיר עוף ובשר לאכילה? מדוע דגים אינם נשחטים ותרנגולות כן? שאלות אלו ואחרות יובנו במאמר שלפניכם.
מצוות השחיטה נאמרה בספר דברים בפסוק "וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציוויתיך". זביחה ושחיטה הן מילים נרדפות ולכן מתפרשת כוונת הפסוק על מצוות השחיטה. התורה אמנם מדברת על בקר וצאן בלבד אך חכמינו ז"ל השוו אליהם גם את העופות על פי מקורות אחרים וקבעו כי גם עוף צריך שחיטה ורק דגים הם הפטורים מחובה זו.
אם נפשט לעצמינו את רצונה של התורה במצוות השחיטה, הוא כולל שני חלקים: האחד, שלא נאכל את הבעל חי כשהוא חי, כוונה זו אינה חלק ממצוות השחיטה אלא כתובה באיסור בפני עצמו הנקרא "איסור אבר מן החי" שעל פיו אסור לאכול בעל חי או חלק ממנו בעודו בחיים, השני, שאופן המתתו של בעל החיים תהיה בצורה מיוחדת הנקראת "שחיטה" – הנעשית דווקא בצוואר, בסכין מסוים, במשך זמן מסוים ועוד.
את פרטי השחיטה אי אפשר אמנם למצוא כתובים מפורש בתורה אך המילים "כאשר ציוויתיך" מלמדות אותנו על כך שהועבר בנושא מידע מפורט יותר למשה רבנו במסגרת התורה שבעל פה. לכן, כל הלכות שחיטה – היכן שוחטים, באיזה סכין שוחטים ועוד פרטים רבים נוספים, מוגדרים "הלכה למשה מסיני".
מה הרעיון של התורה? מדוע שלא נמית את הבהמה בכל דרך שהיא?
נצטט את תשובתו של ספר החינוך (נכתב לפני כאלף שנים), המתייחסת למהותה העיקרית של מצוות שחיטה – הריגת הבהמה בצווארה:
"ואומר גם כן על צד הפשט כי מצות השחיטה היא מאותו הטעם, לפי שידוע כי מן הצוואר יצא דם הגוף יותר משאר מקומות הגוף, ולכן נצטווינו לשחטו משם טרם שנאכלהו, כי משם יצא כל דמו ולא נאכל הנפש (=הדם) עם הבשר. ועוד נאמר בטעם השחיטה מן הצוואר ובסכין בדוק (=סכין חד שאין בו פגימות), כדי שלא נצער בעלי החיים יותר מדאי, כי התורה התירן לאדם למעלתו (=לכבודו) לזון מהם ולכל צרכיו, לא לצערן חינם, וכבר דברו חכמים הרבה באיסור צער בעלי חיים".
דווקא "צער בעלי חיים" הוא אחד המניעים לקביעת צורת השחיטה היהודית, אך כמובן לא רק. כמו בכל המצוות, גם מצוות שחיטה בנויה על טעמים עמוקים ונסתרים שאינם תמיד גלויים לנו בני האדם כדי שנדע לקיים את המצוות מתוך רצון לעשות את דבר ה' כפי שהוא.
תהליך הכשרת הבהמה לאכילה אינו מסתיים בשחיטה שנעשתה כהלכתה במקום המדויק בצוואר, באמצעות הסכין הכשר לכך בהלכה, בצורת החיתוך הראויה ובמשך הזמן הקצוב לכך בתורה, אלא ממשיך בדרישות הלכתיות נוספות שלשם הכרתם, כדאי להפנים את המושגים הבאים: בדיקה, השרייה, מליחה והדחה.
מהי הבדיקה?
על פי התורה, בהמה או עוף שיש בהם מום או חולי מסוגי המחלות המגדירים את הבהמה בהלכה בתור "טריפה", אסור לאוכלם גם אם שחיטתן נעשתה בכשרות. לשם כך, לאחר השחיטה בודקים את הבהמה או העוף שאין בהם חשש טריפות ורק אם הבדיקה עברה בשלום, הבהמה יכולה לעלות על המסלול הכשר.
בעניין הזה, אגב, מתחלקות הבהמות לשחיטה המכונה "גלאט" או "חלק" כשהכוונה היא לבהמות שאין בהם חשש קיום של סוג מום הנקרא "סרכות" בריאותיהן, לעומת שחיטה רגילה המסתמכת על הדעות המקלות ומכשירה חלק מסוגי הסרכות. הספרדים נוהגים להחמיר בעניין ולכן אין הם יכולים לאכול בהמות שאינם "גלאט/חלק על פי בית יוסף (=השיטה המחמירה)".
מהן ההשריה, המליחה וההדחה?
התורה אוסרת באיסור גורף לאכול דם של בעל חי בין כשהוא חי ובין לאחר מיתתו. עקב כך נוצר הצורך להוציא לחלוטין כל שארית דם מאיברי הבהמה הנאכלים בתהליך הנקרא "מליחה". תהליך המליחה מורכב משלושה חלקים, השריית הבשר במים כדי לרככו, מליחתו במלח חזק למשך זמן ארוך כאשר המלח שואב את הדם מתוככי הבשר ולאחר המליחה יש לבצע "הדחה" במים של המלח והדם שיצא.
רק לאחר קיומם של כל השלבים כהלכה, הבשר יכול להיכנס לך אל הצלחת. בתאבון!

משה ויטמן
עמוס הוא בחור מאוד אסתטי, מהטיפוסים שההיגיינה מאוד חשובה להם. מעולם הוא לא פספס מקלחת, בחיים הוא לא ישתמש בשירותים ציבוריים, כשהוא אוכל במסעדה הוא מבקש כלים חד פעמיים "מה שבטוח בטוח" ובאירוח במלונות הוא מקפיד להביא איתו מהבית את המצעים. גם את המזון שהוא אוכל הוא מקפיד מאוד לשטוף "כדי שיהיה נקי".
נקי? כך לפחות הוא חושב. אך האם עמוס יודע מה מתרחש בתוך המזון? האם כולנו מודעים לתולעים העשויים להיות בתוך המזון? "אולי לא, אז מה" אתה אומר? אתה מוזמן לקרוא ולהבין.
"וכל השרץ השורץ על הארץ, שקץ הוא לא ייאכל" אמרה התורה ואסרה בכך את אכילת כל סוגי השרצים מהגדולים שבהם ועד הקטנים ביותר שאינם נראים אלא באור חזק ובוהק. שרצים בעברית, הם התולעים או החרקים הרוחשים על האדמה, במים, על העצים, מעופפים באוויר ועוד. חרקים אלו, נאסרו בתורה פעמים נוספות, עד שאמרו חכמים כי האוכל שרץ עובר על שישה איסורים מן התורה! (בהשוואה לחזיר לדוגמה שהוא "רק" איסור אחד).
"נו, בסדר, מי חשב בכלל לאכול את היצורים הדוחים האלו" אתה רוצה לומר.
נכון, אף אחד לא יאכל אותם בכוונה, אבל כאן מתחילה בעיה רצינית. מה הבעיה?
החרקים הללו מרשים לעצמם ברוב חוצפתם לחדור לתוך המזון שלנו. הם נמצאים בתוך פירות, ירקות, עשבי תיבול, קטניות, דגים ועוד.
"בחיים לא ראיתי אותם" אתה אומר,
נכון. הם כה קטנים עד שאי אפשר לראותם אם לא בוחנים את הפרי היטב מקרוב. אבל הגודל הוא לא שקובע, גם הזערוריים ביותר, אלו שאינם נראים אלא בהתבוננות יסודית תחת אור שמש בוהק, אסורים באכילה.
אז מה עלי לעשות? איך אפשר לוודאות שהם לא קיימים?
מומחים שחקרו את הנושא, מצאו מגוון פתרונות. ישנם מאכלים שיש לברור אותם כדי לוודא שאין בהם כלום (כמו אורז), ישנם כאלו שצריך לשטוף אותם בצורה יסודית (כמו חסה) וישנם כאלו שצריך לנפות אותם (כמו קמח).
הנחיות מדויקות יותר, ברמת פירוט מקסימאלית לכל סוג מאכל שהוא, תמצא בקישור הבא:
http://ateret4u.com/ateret/igrot/kdoshim.htm

למדריך מצולם לבדיקת מזון מתולעים לחץ כאן!
בהצלחה, ועכשיו גם אפשר לאחל לך בתאבון!

משה ויטמן
בבית הקפה החדש של זאביק הסלקציה לא מתחילה אצל האורחים, היא מתחילה הרבה קודם, אצל העובדים. מי יכול להתקבל להיות מלצר? זו שאלה ממש רצינית. הקריטריונים הם די נוקשים והוא משקיע הרבה מאמצים כדי שאלו שלבסוף ייבחרו לשרת את אורחי המסעדה יהיו כאלו שיעשו להם חשק לחזור שוב… . ככה זה.

כשאתה אדם שמחשיב את עצמו ואתה יוצא לארוחת ערב חשובה, לא ממש בא לך לפגוש מעבר לצלחת טיפוסים שברחוב אתה לא אומר להם שלום… אתה תעדיף לבלות בחברת אנשים כמוך, בסביבה עם הסגנון שלך ובלי לרדת ברמה. את התובנה הזו זאביק יודע היטב, לכן כל כך חשוב לו מי יהיו המלצרים, מי יהיה הברמן ואפילו מי יהיו השפים וצוות המטבח.
אני מניח שזה יפתיע אותך, אבל סלקציה כזו ממש, עשו כבר חכמים לא במסעדה שבבעלותם, אלא בבחירת הצוות שיוכל להיבחר לשרת את…העם היהודי. כיהודי, קבעו חכמים, זה ממש לא מתאים שגוי, מכובד ככל שיהיה, יוכל להיות השף שלך, יוכל לבשל עבורך או לשרת אותך. מדוע? משום שכיהודי מגיע לך לחיות, לאכול ולבלות בקרב אנשים כמוך וממש לא מתאים שאנשים שאתה במעמד הרבה יותר גבוה מהם, יהיו החברה שלך.
מכאן, קבעו חכמים את האיסור הנקרא: "בישולי נכרי" או "בישולי עכו"ם" (עכו"ם אלו ר"ת של "עובדי כוכבים ומזלות"). אם גוי יבשל עבורך חששו חכמים שאט אט תרד במעמדך, תתחבר איתו וחס וחלילה נגיע אפילו לנישואי תערובת או לאכילת איסורים שהם רגילים בהם. לכן, אמרו חכמים הסלקציה צריכה להתחיל לא אצל האורחים, אלא כבר בצוות המטבח.
מהם כללי איסור בישול גויים?
כמובן, שהדוגמה לא תטעה אותנו, האיסור אינו דווקא במסעדה אלא בכל מקום פרטי או ציבורי אסור לאכול מבישולי גויים.
אבל אם הבנו נכון את העיקרון, רק מאכלים חשובים הזקוקים לבישול, הם אלו שיש לאוסרם. אם הם לא חשובים ובהגדרה ההלכתית – "אינם עולים על שולחן מלכים", או שהם יכולים להיאכל גם חיים, אין כל איסור בהנאה מבישולי גויים.
אם אתה

מודע לחדרי החדרים של מטבחי המסעדות אתה בוודאי רוצה לצעוק "אבל מה, כולם מעסיקים גויים" אז נכון, חשוב להזכיר כי לבעיית בישולי גויים יש גם פיתרון. מהו? שהיהודי ישתתף באופן פעיל בבישול אפילו רק במעשה קטן כמו: הדלקת האש, הכנסת הפיצה לתנור וכל פעולה של השתתפות בבישול (רק אם היא משמעותית ולא סתם לערבב…).
לפני שאתה מסיים לקרוא, חכה רגע. הסלקציה עדיין לא נגמרה. לא רק בישולי גויים אסורים, גם פת גויים (פת עכו"ם) או חלב גויים (חלב עכו"ם) אסור אף הוא ליהודים, מאותה סיבה ועיקרון שהזכרנו קודם.
בואו נכיר את הכללים:
בשונה מאיסור בישולי גויים, איסור פת גויים אינו חד משמעי באופן מוחלט אלא תלוי במנהג המקומות. מקומות רבים הקילו לאכול פת עכו"ם כאשר אין בנמצא פת ישראל, במקומות אחרים הקילו גם כשיש פת ישראל אלא שאינה מספיקה, אך בכל מקרה, חשוב לזכור: גם אם מקילים לאכול פת עכו"ם המדובר הוא ביחס לפת הנאפית במאפייה ועשויה להימכר, אבל פת של גוי פרטי, לכל הדעות ובכל המקומות אסורה באכילה.
איסור פת עכו"ם גם קל יותר בכללי האיסור והם: כל מאפה מחמשת מיני דגן אסור אך מאפה שאינו מחמשת מיני דגן אינו בכלל האיסור. אם יהודי התערב באפייה אפילו בזריקת קיסם לאש – הפת מותרת. הסיבה: יש בכך היכר ותזכורת מספקת שפיתם של הגויים אסורה.
נדגיש: אם המאפייה היא בבעלות יהודי והגוי אופה בה את הפת/עוגה – הבעיה חוזרת להיות של "בישולי עכו"ם" שכלליה חמורים יותר כאמור לעיל.
באיסור "חלב עכו"ם" קבעו חכמים כי החלב והגבינה מעשה ידי הגוי, אסורים ליהודי מתוך חשש שמא ערבב בבקבוק החלב, חלב של בהמה טמאה. לכן אם יהודי פיקח על מעשי הגוי במשך כל זמן עבודתו – חליבת החלב או גיבון הגבינה – החלב והגבינה מותרים.

משה ויטמן
את איסור בשר וחלב, אין מי שלא מכיר. זהו ללא ספק אחד המרכזיים והבולטים שבציווי התורה המעצבים את חיי העם היהודי.

האיסור מלא בפרטים: אסור להכין מאכלים המורכבים מבשר וחלב, אסור גם לאכול חלב יחד עם בשר או מיד לאחריו ואסור אף להשתמש בכלי בשר לצורך אכילת חלב ולהיפך. כעת, בואו נגלה את המקור לכל זה בתורה.
הפתעה: "לא תבשל גדי בחלב אמו". זהו. זה כל מה שנכתב בתורה על בשר וחלב. "אז רגע", אתה שואל את עצמך, "איך ממשפט כה קטן התפתח איסור כל כך רחב"? "התורה מדברת רק על בישול רק על גדי ורק על חלב המגיע מאמו, אז איך נאסר לנו אפילו לאכול עוף עם מזלג חלבי"?
בואו נצא למסע היכרות עם איסור בשר בחלב, אך קודם נכיר את המושגים שילוו אותנו במסע: "איסורים דאורייתא" ו"איסורים דרבנן". "איסורים דאורייתא" הם האיסורים שנאסרו בדברי התורה עצמה ואילו "איסורים דרבנן" הם ההרחבות והתוספות שחכמינו הוסיפו במהלך הדורות לאיסור עצמו כדי למנוע את האדם מלהתחכך בגוף האיסור. כעת, נצא לדרך:

אז נכון. בתורה כתוב רק "לא תבשל גדי בחלב אמו" ותו לא. ונכון, הפרשנות המתבקשת היא שקיים איסור לבשל גדי בחלב של אמו הפרה. מעבר לכך? לא אמור להיות. אלא שכאן נכנסים לתמונה חכמינו ז"ל שקבלו איש מפי איש את פרשנותה של "התורה שבכתב" במסגרת "התורה שבעל פה" שנאמרה למשה רבנו בהר סיני.
משפט זה נכתב בתורה שלוש פעמים, ממקדים חז"ל את תשומת ליבנו. מדוע? הם שואלים, למה לא הסתפקה התורה בפעם אחת? התשובה: כדי לרמז לנו בכך על קיומם של שלושה איסורים נפרדים לגבי תערובת בשר בחלב: האיסור לבשל בשר בחלב יחד, האיסור לאכול בשר וחלב כשהתבשלו יחד והאיסור ליהנות מבשר בחלב שהתבשלו יחד. לצורך כך, כתבה זאת התורה שלוש פעמים.
נשים לב: אסור לבשל בשר וחלב גם אם לא מתכוונים לאכול את התבשיל, אסור לאכול את התבשיל גם אם לא אתה בישלת אותו ואסור ליהנות ממנו גם הנאות אחרות כמו מזון לכלבים ועוד. כך ששלושת איסורים אלו הם נפרדים לחלוטין.

מדוע בפעם השנייה והשלישית לא כתבה התורה בפשטות: "לא תאכל בשר בחלב" או "לא תהנה מבשר בחלב"? אתה רוצה לשאול, זאת כדי ללמד אותנו כי מן התורה, רק בשר בחלב שהתבשלו יחד אסורים באכילה והנאה ולא אם התערבבו בדרך אחרת (חשוב: מדרבנן כל אכילה נאסרה כמו שנראה בהמשך, אך אנו עוסקים כעת בשלב הראשוני של האיסור).
"אבל רגע, התורה מדברת רק על גדי? לא"?!
כשהתורה כותבת גדי ומעוניינת למקד את כל דבריה לגדי בלבד, מגלים לנו חכמים, היא משתמשת במילים "גדי עיזים". כשהיא לא עושה זאת אלא כותבת רק "גדי", כוונתה היא לכל בהמה. מהי המשמעות, אם כן, של הדוגמה "גדי"? דרכה אנו למדים כי רק בהמות טהורות המותרות באכילה הן שאסורות באיסור בשר בחלב, ממש כמו גדי, למעט: בהמות טמאות, עופות משני הסוגים ודגים. (שוב נדגיש כי אנו עוסקים בשלב ראשוני בו עוף בחלב עדיין היה מותר באכילה אך כיום המצב שונה כדלהלן).

"ואיך מהמילים "בחלב אמו" הגיעו עד לאיסור כל סוג של חלב"?
זה כבר פשוט מאוד: לאור ההבנה כי במילה גדי מתכוונת התורה לכל בהמה, מתפרשת באופן טבעי המילה "בחלב אמו" ביחס לחלבה של כל בהמה, משום שאם אין המדובר בגדי ספציפי, ברור כי גם לא מדובר על 'אם' ספציפית…
כך, גילינו צעד אחר צעד איך פסוק קצרצר בתורה, פורש בהרחבה ובפרוטרוט על ידי חכמי התורה שבעל פה עד שקיבל את צורתו השלמה, אותה נסכם בקצרה כך:
אסור מן התורה לבשל בשר של בהמה טהורה עם חלב מבהמה טהורה אפילו לצורך אחר (כמו למשל כמזון לכלבים). אסור לאכול תבשיל בשר בחלב (גם לאחר שהוצא ממנו החלב או הבשר). אסור ליהנות מתבשיל של בשר בחלב כל הנאה שהיא.
האם זה הכול? כמעט. חכמים הרחיבו על האיסור תוספות נוספות עד שהוא קיבל את צורתו המוכרת לנו בימינו.

מן התורה, כאמור, רק בשר בהמה אסור באכילה עם חלב אך בשר עוף מותר. "האם ההבדל ביניהם ברור לנו מספיק"? בדקו חכמים ותשובתם הייתה: לא. בשר בחלב דומים ביניהם בטעם ולעיתים גם במראה ועלולות להיווצר מכך טעויות. מה עשו? אסרו גם את אכילת בשר עוף עם חלב והשוו אותו לבשר בהמה. כך, לא ייכשל האדם בעבירה עצמה.
נשים לב: בדבריהם של חכמינו נוספו שני שלבים על גבי איסור התורה המקורי. שלב אחד: נאסרה אכילת עוף עם חלב. שלב שני: למרות כי מן התורה איסור האכילה תקף רק ביחס לתבשיל בשר וחלב, חכמים החילו אותו על כל אכילת משותפת של בשר, בהמה או עוף, עם חלב. כך התקבלה צורת האיסור הנוהגת עד ימינו אנו.
במאמר זה הכרנו את תהליך ההיווצרות של איסור בשר וחלב כפי שהוא נוהג בימינו, רוצה לדעת עוד על יישומו המעשי של איסור זה בחיינו וללמוד את כל מה שנכלל בו? אתה מוזמן להמשיך במאמרים הבאים בסדרה.

משה ויטמן
פינת המזון המהיר היתה עמוסה מהרגיל. הוא קנה את מנת הפיצה שלו וכבר דקות ארוכות שהוא מנסה ללא הצלחה למצוא שולחן אחד פנוי לרפואה. אך אז גדי חברו הטוב מבית הספר זיהה אותו מרחוק "יוסי" הוא צעק לעברו, מנסה להתגבר על הרעש האנושי העצום שהיה בחלל האולם, "יוסי, אתה מחפש מקום? בוא שב לידי". כשהגיע יוסי לשולחנו של גדי הוא ראה כי גדי אוכל מנת שווארמה עסיסית וניסה לחשוב: "האם זה מותר שאני אוכל פיצה על השולחן עליו אוכל גדי את השווארמה"?

יוסי צודק, אכן יש בכך בעיה, בואו נלמד עליה ועל הפתרונות האפשריים עבורה.
מתוך שאיפה ומטרה להרחיק את האדם מהעבירות עצמן ככל האפשר, קבעו חכמינו ז"ל מעת לעת גזירות ואיסורים שונים שמטרתם היא ליצור חומה ומרחק סביב האיסור עצמו כדי למנוע מהאדם להתחכך באיסור עצמו. לכן, כשראו חכמים שאיסור אכילת בשר וחלב יחדיו דורש שימת לב מיוחדת בהפרדה בין בשר לחלב, חששו שמא האדם בחוסר תשומת לב ייכשל בכך ולכן קבעו את האיסור הבא:
"אין לאכול על שולחן אחד בשר וחלב יחדיו, גם על ידי שני אנשים שונים".
טעם האיסור הוא, שמא יבואו לאכול זה מתוך מאכליו של זה, לשתות זה מהכוס המלוכלכת משאריות בשר או חלב של זה וערבובים נוספים מהסוג הזה. מכאן, כי אם ברור לחלוטין כי אין כל חשש שיבואו להיכשל בצורה הזו, לא נאמר איסורם של חכמים.

לכן לצד הגזירה, נאמרו בהלכה גם האופנים המותרים:
היתר ראשון: אם שני הסועדים אינם מכירים זה את זה או מכירים אך מקפידים זה על זה ואין כל חשש שמא יאכלו או ישתו זה משל זה, מותר להם לאכול יחדיו על שולחן אחד.
היתר שני: אם הם אוכלים על משטחי אכילה נפרדים כמו מפה נפרדת או מגש נפרד (כנהוג באולמות המזון המהיר שבסיפור בו פתחנו), ההפרדה הזו תהווה עבורם תזכורת מספיקה לצורך לשמור על מרחק ביניהם ומותר להם לאכול סביב שולחן אחד.
היתר שלישי: אם יעשו כל תזכורת אחרת עבורם, על ידי הצבת פריט על השולחן שלא אמור להיות עליו ולכן קיומו שם יזכיר להם את הצורך לשמור ביניהם על מרחק, לא נאמר האיסור.
היתר רביעי: אם הם יש מרחק ביניהם כמרחק הושטת יד, מותרת הישיבה המשותפת סביב השולחן.

לפני סיום, נוסיף זהירות נוספת שיש לשים אליה לב כשאוכלים זה לצד זה בשר וחלב: אין לאכול מפת לחם או מתוספת פרווה (ניטראלית) אחרת, אין להטביל את הלחם במלחיה משותפת ואין לשתות מכוס אחת.
בפעם הבאה שאתה מחפש מקום פנוי במזנון המזון המהיר, רוצה לאכול טוסט כשאחיך בדיוק התיישב לאכול שניצל, מעוניין לשתות קפה כשאשתך מתחממת ממרק העוף, תדע מה עליך לבדוק…

משה ויטמן

את בקבוק היין הזה קנית במיטב כספך.

אתה אומנם לא הטיפוס שמבזבז כסף על יינות יקרים, אבל לכבוד היומולדת של הסבא, מה לא עושים. לאחר התלבטויות רבות מול ארון היינות בסופר השכונתי נפלה ההחלטה על היין שנראה הכי מבטיח וגם המדבקה שעל בקבוקו הייתה נראית מספיק יוקרתית… .

המסיבה התחילה, אבל אז שמת לב לבעיה: העובד הזר של הסבא, זה שאתם במשפחה מקפידים לפנק ולכבד, נוטל חלק פעיל מדי במסיבה והוא מעוניין לקחת את היין ולמזוג אל כוסו.

האם זה מותר? אתה שואל, אולי זה יין נסך?
בין אם לא שמעת מעולם על איסור יין נסך ובין אם שמעת ואתה רוצה להחכים עם פרטים נוספים על אופי יישומו למעשה, השורות הבאות מזמינות אותך להצטרף לקריאה מהנה.
את ההיבדלות בין עם ישראל לאומות העולם אליה שאפו חכמינו ז"ל כבר לפני אלפי שנים, מבינים רק היום במכוני הסטטיסטיקות והסקרים המנבאים את עתידו של העם היהודי.

"אם לא תהיה תשובה רצינית לבעיית ההתבוללות, מי יודע מה יישאר מאיתנו עוד כמה עשרות שנים" הם אומרים. חכמינו ז"ל דאגו לבעיה הזו כבר לפני מאות רבות של שנים. איך? באיסורים שונים שנועדו להרחיק את האפשרות שיוצרו נישואין בין גוי ליהודי. ברשימת האיסורים הללו נמצאים איסור פת נכרי, בישול נכרי, חלב נכרי וגם: איסור יין נסך הנקרא יותר במדויק – איסור "סתם יינם".
מהו יין נסך?
כשהתורה אסרה באיסורים חוזרים ונשנים על היהודים להימנע מעבודה זרה, היא אסרה עליהם את ההנאה מחפצים שנעבדה בהם עבודה זרה. אחד מחפצים אלו יכול גם להיות: יין. יין שניסכו אותו לפני פסל העבודה זרה ומכאן שמו "יין נסך", נאסר בהנאה ובשתייה.
חכמינו ז"ל הרחיבו את האיסור הזה ואף קבעו אותו במובן מסוים גם על גויים שאינם עובדי עבודה זרה ואמרו שכל יין השייך לגוי – "סתם יינם" נאסר באכילה (של נוצרים גם בהנאה), זאת כדי למנוע את קירוב הלבבות שעלול להוביל להתבוללות. אם יהודי וגוי לא יוכלו לבלות ביחד ולסבוא יחד, הסכנה תתרחק, סברו.
מה נכלל באיסור?
כל יין השייך לגוי, ואף יין שאינו שייך לגוי אלא גוי נגע בו כאשר הוא לא היה בפקק נעול, נאסר על היהודי בשתייה.

האם כל יין נאסר?
כל יין שאינו מבושל או מפוסטר נאסר בשתייה, ואף אם מדובר על משקה אלכוהולי אחר המעורב בו יין, גם הוא אסור בשתייה. רק אם היין מבושל או עבר פסטור של 80 מעלות ומעלה, הרי הוא מותר בשתייה.

חשוב לדעת:
לא רק גוי אוסר את היין, אלא כל יהודי המחלל שבת בפרהסיא באיסורים הידועים וברורים, דינו כמו של גוי והוא אוסר במגעו את היין. הפיתרון? יין מבושל או מפוסטר.

משה ויטמן

השעות הקשות ביומו של תומר הן אלו שלאחר ארוחה בשרית טובה.

קשות?!

אתם מתפלאים, אבל כן, ממש כך, בכל פעם שהוא מסיים ארוחה בשרית משובחת הוא יודע שנכונו לו שעות מעצבנות לפניו.

מדוע? לא בשל תופעות גופניות שעוברות עליו וגם לא בגלל שהוא סובל מהטעם, הסיבה היא אחרת לחלוטין: הקפה. תומר שאוהב קפה בכל נימי נפשו מוצא את עצמו מתלבט בכל יום מחדש האם לאכול בשרי או לא רק בגלל העובדה שלאחר הארוחה, הוא לא יוכל לשתות את הקפה האהוב עליו למשך… שש שעות!

מהי הסיבה לכך? אתם רוצים לשאול, התשובה המלאה במאמר שלפניכם.
את איסור אכילת בשר יחד עם חלב כולנו מכירים, כעת הגיע הזמן להכיר את אחת ההרחבות המרכזיות ביותר שלו והמשמעותיות במיוחד לחיי היום יום שלנו – חובת ההמתנה בין בשר לחלב. בתורה אמנם נאמר רק "לא תבשל גדי בחלב אמו" וגם לאחר פרשנותה המרחיבה של התורה שבעל פה, נאסרה רק אכילת בשר וחלב יחד, אבל חכמינו ז"ל מצאו לנכון להרחיק את האדם עוד יותר מהימצאות תערובת בשר בחלב בתוך מאכליו וקבעו כי עלינו להמתין שש שעות בין אכילת בשר לאכילת חלב.
בסיבה לכך, נאמרו שתי דעות בקרב חכמי הפרשנים הראשונים. על פי דעה אחת, סיבת האיסור היא האפשרות כי נתקעו חתיכות בשר בין השיניים במהלך הארוחה ואם יאכל האדם מאכלי חלב מיד לאחריה יתערבו בתוך פיו הבשר והחלב, לכן יש להמתין שש שעות בהן יחלוף כל חשש לכך. על פי דעה אחרת, הסיבה היא שונה לחלוטין – טעם הבשר הנשאר בפה ובמערכת העיכול למשך זמן רב אחר אכילתו ואם יאכל האדם מאכלי חלב מיד לאחריו, יעוכל החלב יחד עם טעם הבשר, תערובת בעייתית בעיני חכמים.
לאור זאת, קבעו חכמים כי לאחר אכילת בשר יש לספור שש שעות מסיום האכילה ורק לאחר שחלפו ששת השעות, ניתן לאכול או לשתות דבר מה העשוי עם חלב. בקרב האשכנזים, ישנם מנהגים הממתינים רק חמש שעות או חמש וחצי שעות, ישנם הנוהגים להמתין רק שלוש שעות וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.
מהבנת טעם האיסור נוכל להסיק כי לאחר אכילת מאכלי חלב אין צורך להמתין שש שעות, משום שבמאכלי חלב לא קיימות סיבות האיסור ולכן לאחר מאכלי חלב אין צורך להמתין שש שעות.
אבל נדגיש: גם לאחר מאכלי חלב יש צורך לנקות היטב את הפה והידיים בטרם יוכנס לפה בשר וגם להחליף את המפה שעל השולחן, ניקוי הפה צריך להתבצע באמצעות אכילת דבר מה פרווה (ניטרלי) בין החלב לבשר. נוסיף כי ישנם אנשים הנוהגים להמתין חצי שעה או שעה בין חלב לבשר.
אחרי איזה מאכל בשרי צריך להמתין שש שעות?
לא רק אם אכלת בשר ממש עליך להמתין, אלא גם לאחר אכילת תבשיל שבושל בו בשר אף אם כבר הוא הוצא ממנו או שאתה לא אכלת אותו, עליך להמתין שש שעות.
אכלתי גבינה קשה, מותר לי לאכול בשר מיד?
ישנם הסוברים כי אחר אכילת גבינה קשה צריך להמתין שש שעות כמו לאחר אכילת בשר, וישנם הסוברים כי דברים אלו אמורים ביחס לגבינות קשות אמיתיות העשויות בתהליך התיישנות ארוך ולא בגבינות הצהובות הישראליות.
אם אתה מעוניין לשתות קפה לאחר ארוחה בשרית, לצערינו לא תוכל לשתותו עם חלב, אך מותר לך לערב בו חלב סינטטי, או לשתות אותו 'בוץ'…

משה ויטמן
אחד מסיפורי הגבורה המתוארים בתנ"ך על מלחמות ישראל באומות שניסו להצר את רגלם, בעודם מהלכים במדבר בואכה ארץ ישראל, הוא סיפור מלחמת ישראל במדיינים. במלחמת ישראל – מדין המתוארת בספר במדבר יצאו ישראל וידם על העליונה.

הם הצליחו לא רק למנוע מהמדיינים לממש את תוכניתם – השמדת ישראל ולהגן על עצמם, אלא גם כבשו את עריהם ולקחו רכוש רב מהם שלל מהמלחמה. חלק מהשלל היו כלי בישול רבים שהיוו לבני ישראל [השוהים כזכור במדבר השומם] פיתרון שימושי של ממש. אלא שהשימוש בכלי העם המדייני, עורר שאלה מיידית:

האם מותר להשתמש בכלים אלו? הרי המדיינים אכלו בהם מאכלי טריפה, האם מותר ליהודים לאכול בהם?
עם ישראל, שבאותם ימים קיבל את תורתו ישירות מאלוקים באמצעות משה רבנו ע"ה, שלח את משה להעלות את השאלה בדברו עם אלוקים והתשובה שהגיעה הייתה: אסור.

כלים ששימשו למאכלי טריפה אסורים לשימוש, כל עוד לא יבוצע בהם תהליך "הכשרת כלים", קבעה התורה. הסיבה לכך נאמרה למשה בעל פה: כאשר משתמשים בכלי לבישול מאכל מסוים, טעם המאכל ורכיבים בלתי נראים ממנו נבלעים בדפנות הכלי ונשארים שם גם לאחר סיום הבישול (בחברות ויסקי רבות בעולם נהוג ליישן את המשקה בחביות שבעבר שימשו ליישון יין, בגלל הטעם הספוג בחבית! (לרשימת הוויסקים הכשרים לחץ כאן)).

כאשר משתמשים שוב בכלי בשימוש חוזר, הטעם הספוג בדפנות הכלי יוצא ממנו אל תוך המאכל המתבשל בו ומתערב בתוכו. מכאן, שאם המאכל הראשון היה אסור באכילה, הכלי שבו הוא התבשל נאסר אף הוא לשימוש, משום שבלוע בתוכו טעם המאכל האסור.

אז מה עלינו לעשות, שאלו היהודים, האם נזרוק את כל הכלים?
התשובה שהתקבלה, הציעה את דרך הפיתרון. לפיתרון קוראים "הכשרת כלים" או "הגעלת כלים". גם אם כלי נאסר לאחר שבלע טעם של מאכל אסור, ניתן להכשיר אותו שוב לשימוש בתהליך הנקרא "ליבון" או "הגעלה" בו הכלי מתנקה לחלוטין מכל טעם הבלוע בו וחוזר להיות ממש כמו חדש. מעת ההכשרה, מותר להשתמש בו לכל שימוש שיוחלט. תהליך זה צריך להיעשות לא רק בכלי ששימש למאכלי טריפה אלא גם בכלי בשרי שבטעות בושל בו חלבי או להיפך, מתוך הבנה כי לאחר ששימש הכלי לשני המינים, בלוע בתוכו איסור בשר בחלב.
איך עושים הכשרת כלים? תלוי:
הדרך להכשיר את הכלים פועלת על פי העיקרון המכונה בתלמוד "כבולעו כך פולטו" תרגום: בדרך בה השתמשו בכלי לצורך האיסור והוא בלע את האיסור, כך ננהג בו כדי שהוא יפלוט אותו מתוכו ויתנקה מכל טעם של איסור,

על פי הפירוט הבא:
כלים שבלעו את האיסור בחום אש ללא נוזלים, כמו תנורים, תבניות אפייה, כיריים, סיר שהשתמשו בו ללא נוזלים, מחבתות וכדומה: צריכים לעבור "'ליבון" באש עד לרמה שאם יניחו מתכת בצידם השני, ייווצרו ניצוצות. רק ברמת להט כזו נהיה בטוחים שהאיסור הבלוע יצא.
כלים ששימושם היה בבישול במים על גבי האש (בצורה המכונה "כלי ראשון"), כמו סירים שבישלו בהם, מצקות וכלי ערבוב ששימושם הוא בתוך הסיר וכדומה: צריכים לעבור "הגעלה" באמצעות הרתחתם בתוך סיר גדול מלא מים רותחים (הרותחים מאש)מבעבעים.
כלים ששימושם היה ברותחים אבל "בכלי שני" כלומר: לא על גבי האש ממש, כמו סכו"ם (שאינו משמש לבישול אלא לאכילה), צלחות כוסות וכדומה, תיקונם הוא על ידי יציקת מים רותחים המבעבעים בסיר על גביהם. (אפשר גם להניחם בפנים).
הערה חשובה: כלים שיינזקו כאשר מגעילים או מלבנים אותם גזרו חכמים כי אין לעשות להם הכשרה. לכן, מחבתות טפלון הזקוקות לליבון אך יינזקו ממנו, תבניות תנור ביתיות וכדומה, אין להם תקנה.
הערה נוספת: לכלים ששימושם היה עם איסור צונן וכל לכל הכלים אותם מלבנים או מגעילים, יש לנקות אותם היטב קודם לכן במים וסבון. (ההגעלה מועילה רק לבליעות הפנימיות ולא ללכלוכים/שומנים חיצוניים).
נזכיר שוב כי המאמרים נכתבים לצורך היכרות עם המושגים והמונחים אך לא מיועדים לפסיקת הלכות מעשית.

משה ויטמן
המכשיר היה נראה שלם, חדש ונוצץ אך עוזי לא נרגע. הוא דרש מהמוכר להראות לו את התעודה המקורית של היבואן.

"אני לא מוצא אותה כרגע, אבל סמוך עלי, מילה שלי זו מילה, המכשיר הזה מקורי, הכי מקורי בעולם" ניסה המוכר להתחמק. "לא, אני רוצה לראות בעיניים שלי את התעודה". התעקש עוזי ולא יצא מהחנות עד שהמוכר מצא את התעודה, הראה אותה לעוזי והוכיח לו כי המכשיר אכן מקורי. לא שהמוכר היה נראה לו שקרן במיוחד, גם אין פער משמעותי במחיר בין המקורי לחיקויים, אבל עוזי רצה להיות רגוע. זכותו.
אם הספקת לקרוא את המאמרים הרבים על הלכות הכשרות כמו: בשר וחלב, איסור אכילת דם, בישולי נכרים ועוד הלכות נוספות שצריך לקיים כדי שהמאכל אותו אתה מכניס לפה יהיה כשר, אתה בוודאי מנסה לחשוב עם עצמך את הדרך בה תוכל לוודא כי אינך נכשל בטעות באף אחת מהבעיות הללו, בבית או מחוצה לו. אז בבית, יש אותך לבדוק שהכול נעשה כמו שצריך ואם לא, לשאול רב מוסמך.

אבל מה קורה כשאתה אוכל בחוץ? במסעדה, בבית הקפה, בחנות הירקות ובמאפייה השכונתית, מי מוודא עבורך שהלכות הכשרות נעשות כמו שצריך? אז נכון, המוכר לא נראה שקרן במיוחד וגם אין פער משמעותי במחיר, אבל אתה וודאי רוצה להיות רגוע ורוצה לראות את התעודה המקורית של הכשרות. זכותך.
לא תמיד אנחנו נתקלים בסוגית האמון ההלכתי בבני אדם בחנויות ומסעדות, לעיתים אנו נתקלים בה באירוח אצל חברים, קרובי משפחה, צוות העבודה, שכנים ומי לא. החלטת להקפיד על כשרות ואתה לא בטוח שהמארח גם הוא מקפיד, מה עליך לעשות? ומה תעשה אם הוא מבשר לך כי במיוחד עבורך הוא הקפיד על הכשרות? בואו נעשה בזה סדר.
במקרים רבים השאלה מתחילה עוד הרבה לפני האמון, בכלי המטבח בה הוכנה הארוחה. במטבח שאינו כשר, עלולים הסירים, הצלחות והסכו"ם להיות טרפים מבשר בחלב או מזון בלתי כשר שהוכן בהם ולכן אין לאכול ממזון, אפילו אם הוא ספציפית כשר, שהוכן באותם כלים.
כאשר עברנו בשלום את סוגית הכלים, אנו מגיעים אל עניין האמון. האם מותר לתת אמון? במי כן ובמי לא?
הכלל ההלכתי הוא כך: אדם נאמן ביחס לדברים עליהם הוא מקפיד, בדברים בהם אינו מקפיד הוא אינו נאמן. כך שאם המארח אינו מקפיד על כשרות, תהיה לו בעיית אמון רצינית בעניין הזה לגבי מאכלים שהיה אחראי על הכנתם. אם קנה אותם ואומר שרכש אותם במקום כשר – נאמן.
עם זאת, יש להביא בחשבון כי הלכות רבות דורשות ידע מוקדם כדי לקיימם, ידע החסר למי שאינו מיישם הלכות אלו באופן יומיומי. לכן, תוודא שהמאכל עומד בדרישות ההלכה בטרם תאכל אותו.
בחנויות ועסקים, הכלל שונה. האמון אינו ניתן באופן מיידי ולכן נדרשת תעודת הכשרות המעידה על אמינותו של בעל העסק בענייני הכשרות ועל הפיקוח הנעשה במקום לוודאות את קיומם הנכון של ההלכות השונות.
אבל, חשוב מאוד: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" נכתב בתורה ואמרו על כך חכמינו ז"ל גם אם אתה מוכיח את עמיתך, אבל תיזהר מאוד שלא "תישא עליו חטא" – שלא תלבין את פניו ותבייש אותו. התורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, אינה מחבבת בלשון המעטה הקפדה הלכתית הפוגעת באחרים ויש להקפיד על ההלכות תוך שמירה קפדנית לא פחות על כבודם של האחרים.

משה ויטמן
"המיקרוגל בשרי נא לא לחמם מאכלים המכילים חלב" נכתב באותיות מאירות עיניים על גבי קיר המטבחון הקטן במשרד בו עבדה רות. בשרי?! היא התפלאה? "מיקרוגל", "בשרי"?! הוא הרי לא עשוי מבשר…? הוא גם עובר ניקיון יסודי מדי יום, אז מה בו בשרי? מאיפה ההחמרות האלו, שאלה את עצמה, לא מצליחה להבין.
אם גם לך זה נשמע קצת מוזר, או שמעניין אותך להבין מניין מגיעים המושגים "כלים בשריים" "כלים חלביים", מהו "תנור בשרי" ומהו "חלבי" ומדוע לרבים משומרי המצוות יש תנור בעל שני תאים במטבח, המאמר הבא נכתב בשבילך.
כולנו שמענו היטב על איסור בשר בחלב, האיסור בו צוותה התורה את העם היהודי לא לאכול בשר וחלב יחדיו. אנחנו גם מבינים שבכדי לוודאות באופן מוחלט שבמאכלים שלפנינו לא נוצרת תערובת בלתי רצויה של בשר וחלב, עלינו לשומרם נפרדים זה מזה, אבל מה הבעיה עם הכלים? האם זו סתם החמרה? באילו כלים ישנה בעיה ובאילו לא? ומה עלינו לעשות, נחזיק שני מטחים? בשורות הבאות ננסה להשיב את התשובות.
אך קודם לכן, נחדד נקודה קטנה: הכנת מרק עוף וכבר מזמן הוצאת ממנו את העוף, מותר לך לאכול את המרק נטול העוף עם חלב?

התשובה היא כמובן: לא!, גם אם המרק קיבל טעם מהעוף הוא בשרי ולא רק כאשר העוף נמצא בפנים.

מסקנה: גם מאכל שיש בו טעם של בשר אסור לערבבו ולאוכלו עם חלב ולא רק את הבשר או העוף עצמם. הלכה זו נקראת בתלמוד: "טעם כעיקר". תרגום: טעם הבשר או העוף בלבד ללא שהם עצמם נמצאים בשטח, נחשב כמו "עיקר" – כאילו החלק של העוף או הבשר עצמם נמצאים במאכל.
לאחר שהחכמנו באחד היסודות ההלכתיים הגדולים של התלמוד, נוכל להבין את הבעיה עם כלי המטבח ללא כל קושי. ניקח לדוגמה: סיר. כשאתה מבשל בסיר, הוא סופג ובולע. ההנחה הזו שנאמרה בתורה ומובנת בהיגיון של כל אדם, מאוששת גם במחקרים וניסיונות מדעיים. האמת היא, שהוא לא רק בולע מהמאכל שמתבשל בו אלא הוא גם "פולט" אליו כלומר: המאכל המתבשל סופג ממנו. מה עובר במערכת הבליעה והפליטה ההדדית הנוצרת בין המאכל לסיר? רכיבים בלתי נראים המכילים בעיקר את טעם המאכל.
מכאן, ניקח לדוגמה מקרה אחד: ביום ראשון בצהריים בישלת בסיר כתף בקר בנוסח השף (נקווה שזה יצא טעים…), ביום ראשון בערב, כשאתה שוב רעב, בא לך מאוד לבשל באותו סיר, פסטה חלבית מתקתקה.

האם באמת אתה צודק שאם הסיר נקי ומבריק לא תהיה בכך כל בעיה? התשובה היא: לא. כשבישלת את הכתף, מאחורי הקלעים, הסיר היה מאוד עסוק. במשך כל הבישול הוא ספג ככל יכולתו מהטעם של הבשר המעודן.

אם היתה לך היכולת להוציא את הטעם מתוך מתכת הסיר ולחוש אותו, היית מגלה את העובדה הזו. לך כמו לכל בני האדם אין את היכולת, אבל לפסטה שבאה בתור אחריו, בהחלט יש! כשהיא מתבשלת בסיר הוא מעסיק את עצמו בינתיים, לא רק בלבלוע את מה שאפשר מרכיבי הטעם של הפסטה, אלא גם בלפלוט לתוכה את טעם הבשר שנשאר בתוכו מהצהריים. בסיום הבישול, תקבל פסטה עם שמנת מתוקה וטעימה, אך ספוגה בטעם של בשר מהסיר בו התבשלה ואת ההלכה ביחס לפסטה שיש לה טעם של בשר, אנחנו כבר יודעים – היא נחשבת "בשר בחלב" לכל דבר, ממש כמו מרק העוף שפתחנו בו…
הבעיה הנוצרת במעברי הטעם הפתוחים בין הסיר לבין המאכל המתבשל בו, היא הסיבה לכל האיסורים ששמענו עליהם בשימוש בכלים בשריים למאכלים חלביים או חלביים למאכלים בשריים. משום שמעברי הטעם הללו אינם קיימים רק בסירים, אלא בכל הכלים, לא משנה צורתם או אופי השימוש בהם, כל עוד הם נגעו במאכל בעודו רותח אפילו לרגע אחד. רותח לעניין זה, נדגיש, הכוונה ל °40 מעלות. כל הכלים שבאו לשימוש עם הבשר כשהוא רותח (כולל התנור שבו הוא נאפה) נחשבים בשריים ואם הם יגעו בחלב כשהם יהיו רותחים, הוא ייאסר בגללם לאכילה וכל הכלים שהיו בשימוש עם מאכל חלבי בעודו רותח נחשבים חלביים ואם הם יגעו בבשר כשהוא או הם רותחים, הוא ייאסר בגללם.
הפרטים בעניין הזה רבים מאוד, לעיתים מאכל פרווה יהפוך להיות בשרי או חלבי, לעיתים חלב ייהפך להיות בשר בחלב ולהיפך, לפעמים גם הכלים עצמם נאסרים לשימוש אפילו של "פרווה" (ניטראלי) ולפעמים התנאים לקיומו של האיסור לא מומשו ואין כל בעיה הלכתית. אבל דווקא בגלל זה, קיים צורך להפריד לחלוטין בין הכלים המשמשים לבשר לבין הכלים המשמשים לחלב כדי שלא ניכשל חלילה בבעיות כשרות קשות.
לסיום נוסיף, כי גם בכלים שהשתמשו בהם לשימוש קר עם מאכלי בשר או חלב עלולות להיווצר בעיות, למרות שלמצב רתיחה המעביר טעם הם לא הגיעו ולכן גם בשימוש צונן, יש להימנע מלהשתמש לבשר בכלי חלבי ולהיפך ולקבוע כלי מיוחד (חשוב במיוחד בסכין) לכל מין. מומלץ גם כלי מיוחד לפרווה (ניטראלי).
הבעיה של המיקרוגל מהמשרד של רות מובנת?

התור שהשתרך לפני תחנת הדלק היה ארוך מתמיד, מאיר, מתופף על ההגה בחוסר מנוחה, 'מה קרא היום'?מהרהר בליבו, כולם נזכרו דווקא עכשיו?
– אבא, קוטע יוסי את רצף מחשבותיו מהמושב האחורי, למה דווקא צריך 'דלק' אי אפשר לשים שמן? או אולי איזה מיץ תפוזים בתוך האוטו?
– אבא מחייך ומביט במראה ישר לעיניו של יוסי.
– הבן יוסי, כל דבר שנע כאן בעולם בנוי בצורה כזו שצריך להזין אותו באוכל,
אם אין הוא מקבל את המזון שמתאים לו הוא פשוט לא יוכל למלא את תפקידו,ויתרה מזו, הוא עוד יינזק, כמונו, בני האדם, אנו לא יכולים לאכול כל דבר, קיבתנו עשויה לקבל רק דברים שראויים למאכל אדם,חומרים חריפים מדי וכדומה עלולים לגרום נזק בלתי הפיך אם חלילה האדם מכניסם לגופו.
אותו דבר, הרכב שאנו נוסעים בו כרגע, אם לא ניתן לו את החומר הרצוי לו הוא פשוט לא ייסע, ובנוסף הוא יינזק,עד כדי שנידרש לטפל באוטו כדי שישוב לתפקד כהרגלו.
כן,אדוני? שואל המתדלק. מלא לי 'פול', אומר אבא….

***
המהר"ל, אחד מגדולי הראשונים, מסביר, שבנוסף לכל הארבע קומות שבבריאה, חי, צומח, חי ומדבר יש עוד קומה נוספת ונפרדת והיא:ישראל.
הגוף של היהודי מורכב מכוחות אחרים שאינם קיימים בשאר אומות העולם, ולכן התורה הגבילה אותו, מה כן אפשר להכניס לאותו גוף 'סטרילי' זה ומה לא. פשוט צריך להכניס את החומר המתאים למכונה המתאימה….
יהודי- הוא במהותו זן אחר של בריאה, מכל המיליארדים שסובבים אותו,
ולכן הוא מתנהג אחרת,ולא פחות חשוב, אוכל אחרת!!
הרמב"ן, מגדולי המפרשים, מסביר:שהמאכלים הכשרים והטהורים מולידים באדם טהרת הנפש ומאכלים אסורים מולידים באדם גסות הנפש.
יהודי לא יכול להכניס לתוך גופו אוכל שאינו כשיר לקיבתו הרוחנית, זה פשוט לשים ברכב, משוכלל ככל שיהיה, מיץ תפוזים…

***
אחד הדברים הבולטים בנושא 'המזון היהודי', הוא הבשר הכשר.

כדי לקבל בשר כשר, נדרש מהיהודי לפעול מספר פעולות כדי שהבשר יוכל לעבור את אישור התורה.

1) שחיטה. אין לאכול שום בשר או עוף שאינו עברו שחיטה בסכין.
2) הסכין צריך להיות 'חלק' ללא פגימות,ולכן צריך להיות השוחט אדם שיכול לחוש אם יש 'פגימות' בסכין.(אין שום קשר ל'חלק' הכתוב על האריזות, שזה נושא אחר ).
3) אין שוחטים אלא במקום מיוחד בצוואר, ששם נמצאים הסימנים, קנה וושט.
4) דגים אינם צריכים שחיטה,אלא רק בהמה חיה ועוף.
בגלל תקלות רבות אשר היו בהיסטוריה בעניין השחיטה,והפסד הממון, ראוי לקנות בשר עם הכשר כדת.

משה ויטמן
"מה נסגר עם הכשרות הזו"?
"כשרות, כשרות, כשרות, חצי מהדברים אסור לאכול. מה נסגר"?
"למה אני צריך לראות על כל לבן, מסעדה או במבה את החותמת המוזרה הזו"?
"את מי זה מעניין מה בדיוק אני אוכל? למה שלא נתעסק בדברים קצת יותר 'ברמה'?
"מרוב דרישות כשרות לא רואים את היער, מה זה כל החומרות האלו"? "מה לא בסדר"?
אם שאלות אלו או אחרות, פוגשות אותך, מדגדגות לך או מציקות לך, אתה מוזמן בחום להצטרף לקריאת ההסבר שלפניך.
הנשיא, הלימוזינה ו…הסולר
הכול היה מוכן לביקור הנשיאותי הראשון וההיסטורי של ברק אובאמה נשיא ארה"ב בישראל. צוותות ענק של מאות אנשים עמלו כבר שבועות ארוכים על המשימה ועתה, כשהרגע בו מטוסו של הנשיא ינחת באזורנו הולך ומתקרב, נדמה כי ניתן לנשום לרווחה ולא נותר אלא לפרוס את השטיח האדום והמצוחצח.

אלא שאז, ברגעים הכי מתוחים, התרחשה ה'פשלה' עליה עתידה לצחוק מדינה שלימה: רכבו של הנשיא, כן, הלימוזינה המפוארת והמצוידת שהובאה במיוחד עבורו לקראת הביקור, סירבה להתניע.

הנשיא הולך ומתקרב, הלחץ כבר ממש מטריף אבל הרכב בשלו: אין אפשרות התנעה. רק בירור מאוחר יותר העלה את הסיבה לתקלה החמורה: גם המכונית המצוידת והמשוכללת בעולם לא מסוגלת לנוע כשממלאים בה את סוג הדלק הלא מתאים.
מזון, הרבה יותר מדלק
המזון שאנו מכניסים לתוך גופנו הוא לא רק דלק, הוא הרבה יותר מכך. די בחשיבה על האופן בו המזון מחיה את גופינו כדי להתרשם ממשמעותו.

בתהליך העיכול המזון הופך לחלק מהדם שלנו, הוא זורם בתוך גופינו והוא הוא החיים שלנו. מזון = דם= נפש. כל ההבדל בין גוף חי לגוף מת הוא בדם ולכן הדם ובעצם המזון שממנו הוא נוצר, הם החיים שלנו, חיי הגוף וגם חיי הנפש. הרבה יותר מסתם דלק. וממש כמו תדלוק של המכונית המשוכללת בעולם שלא תנוע אפילו מטר בלי הדלק המתאים, כך גם האדם, לפני כל תדלוק והזנה, חשוב לבדוק: האם זהו דגם הדלק (המזון) המתאים לנו?

מזון שיתאים לדגם היהודי שלנו
נכון, אנחנו יודעים היטב מה נדרש מהמזון כדי לתדלק נכון את גוף האדם. הוא צריך להיות טרי, נקי, היגייני וללא חיידקים, מבושל או חי בהתאמה ונאכל בטמפרטורה המתאימה.

אבל, חשוב לזכור, לכל דגם של מכונית מתאים דגם אחר דלק וכמו כן לכל דגם של אדם מתאים דגם אחר של מזון. לדגם היהודי נדרש מזון מדגם שונה לגמרי. העם היהודי מתפקד בעולם כמקור חיבור בין הרוח והחומר בין העולם הזה לעולם הבא.

היהודים הם הרי היחידים שמדברים ישירות עם אלוקים מינימום מאה פעם ביום… לכן, המזון היהודי צריך להיות מדגם אחר, דגם המתאים לדרישות הגוף והנפש היהודיים, גוף ונפש שנמצאים ברובד רוחני גבוה יותר משל האמריקאים הצרפתים או האיטלקים.

התאמת הדגמים -על פי הוראות היצרן
וכמו במכונית, שלא משנה מה אתה חושב ומה אתה היית בוחר, אתה תדלק רק את מה שהיצרן כתב בהוראות, גם במזון שלנו ננהג בדיוק כך. על המזון המתאים נוכל לדעת רק מהוראות היצרן, זה שייצר גם את היהודי וגם את המזון, יודע יותר מכולנו מה גורם לנו כל רכיב ולכן הוא היחידי הקובע מהו בדיוק הדגם המתאים לעם היהודי. את הדגמים המתאימים והלא מתאימים הוא רשם בתורה ולא נותר לנו אלא לקרוא בה ולדעת מה המזון המתאים לדגם היהודי ומהו המזון שאולי מתאים לכל שאר העמים אך ממש לא לתפקידו הרוחני ומהותו השונה של העם היהודי.

בואו נכיר את הדגמים השונים
התורה מרחיקה מאיתנו מאכלים שונים בשני דרכים מרכזיות: ישנם מאכלים שבכל מקרה ובכל אופן אינם מותרים באכילה וישנם אלו המסוגלים להיות מותרים באכילה אך לשם כך עליהם לעבור תהליך זיכוך (זיקוק?) מוקפד.

לדוגמה, מאכלי בשר. ישנם סוגי בשרים האסורים מכל וכל לאכילה ולשם כך התורה הכתיבה בפרוטרוט את סוגי הבהמות, החיות, העופות, הדגים והשרצים המותרים ושאינם מותרים באכילה.

אך גם סוגי הבשר הכשרים, נדרשים לעבור תהליך מוקפד של שחיטה ומליחה כדי להתיר אותם באכילה. אם הם לא נשחטו כראוי, הרי הם טריפה או נבלה והם אסורים עלינו באכילה.

כך לדוגמה גם באכילת דגנים: אם לא הופרשה חלה מהעיסה, היא אסורה עלינו באכילה. וכן הלאה במאכלים שונים ודרישות שונות.

"ואם ממש בא לי הטעם"?
"בסדר, הבנתי", אתה אומר, "אני מבין שבאכילת מזון שאינו כשר אני מחדיר לגופי דלק לא מתאים ומזרים בעורקי רכיבים גסים ונמוכים מדי בשביל דרגתי היהודית.

אבל מה אם ממש בא לי להרגיש את הטעם, האם אני לא יכול ליהנות ממשהו שאלוקים ברא"? תשובה מעניינת עונים על כך חכמים בתלמוד הבבלי. על כל דבר אסור, הם אומרים, ברא אלוקים גם דבר מותר הדומה לו בטעם ובהנאה.

לדוגמה: חזיר אסור באכילה אבל אם אתה רוצה ליהנות מהטעם אתה יכול לאכול כבד, יש לו ממש טעם דומה…

חפש את חותמת/תעודת הכשרות
אם אנו רוצים להכניס לגופנו ולתדלק את המערכות המורכבות שלו בסוג הדלק המתאים לנו, נדאג שהוא יעמוד בתקנים ובתנאים של היצרן, בדרישות ההלכה של התורה הקדושה.

לשם כך, הומצאה חותמת או תעודת הכשרות המספקת לנו את העדות והחתימה כי מאכל זה עומד בדרישות התורה וניתן לאוכלו ללא חשש. בכל מקום בעולם, בכל זמן ובכל מצב, חפש את חותמת הכשרות. שלא תדלק את הלימוזינה שלך בטעות בסולר…

יש לך שאלה? עוד היום 1800-20-18-19 ורבני טוב-טוב ישיבו לך… רוצה שיחה אישית?! בשביל זה יש לנו את הרב שמעון 052-7636278

מאת: יוסי איזק / כתב: 'טוב-טוב'

אלבום הצילומים של הרב אברהם מושקוביץ לא היה מבייש דיפלומט וותיק. הוא הספיק כבר לבקר באפריקה ובאסיה, באמריקה ובאירופה. מסעותיו חובקי תבל הוליכו אותו למעמקי הג'ונגל, לקרחוני האוקיינוס הצפוני, למפעלים נידחים אי-שם בלב סין ואפילו לכמה גיחות לתוככי מדינות ערב. לא, הוא לא סוכן ביון. מבחינות מסוימות העבודה שלו מסובכת הרבה יותר. הוא משגיח כשרות.

בשביל מה צריך משגיח כשרות לבקר בפינות הנידחות ביותר בעולם?

"היום", הוא מסביר, "אנחנו חיים בעולם גלובאלי שבו כולם קשורים עם כולם. קופסת שימורים תמימה עשויה להכיל רכיבים שמקורם בחצי תריסר ארצות שונות. את כשרות הרכיבים הללו אי אפשר לוודא בלי לצאת לשטח ולבדוק".

מוצרי מזון מסוימים גדלים רק במקומות מסוימים בעולם. למשל, אספרגוס או אננס. יש צמחים שזקוקים לאקלים מסוים או לתנאי גידול מיוחדים. את דג הטונה למשל לוכדים בעומק האוקיינוס, מקום שבו ניתן לדוג אלפי טונות בבת אחת. צריך לוודא שהדייגים לוכדים רק דגים כשרים. לאחר מכן בא תהליך עיבוד הדג, בישולו, פירוק הבשר והאריזה. חלק מהשלבים הללו נעשים על האוניות בלב ים. כל שלב טעון התייחסות הלכתית הולמת."

מצד מי באה היוזמה לבדיקת כשרות של מפעל?

"לעיתים קורה שגוף כשרות בארץ מוצא שמפעל העומד תחת השגחתו משתמש בחומר גלם מסוים המיוצר בחו"ל וצריך לבדוק את טיבו. אבל בדרך כלל היוזמה באה מצד המפעלים עצמם. אנחנו שולחים להם שאלון מפורט ולפי זה יודעים פחות או יותר מה הכיוון. לפעמים מגיעים למסקנה שלא שווה לשלוח לשם משגיח. הכל לפי המקרה".

מה כבר יכול לקרות בלי השגחה?

הרב מושקוביץ מחייך בסלחנות. "אנשים, אנשים לא מעלים בדעתם כמה בעיות יכולות להיות".

דוגמאות? בבקשה.

"במפעל אריזה של פרי הליצ'י בתאילנד התברר לנו שקודם האריזה משרים את הפרי בחומר חלבי דבר שאוסר אותו לאכילה עם בשר. במפעל ליצור ירקות קפואים בסין הצהיר בעל המפעל שהוא מתעסק אך ורק עם ירקות דבר שמפשט מאוד את הליכי הכשרות. סביבו עמדו קבוצת סינים שהנהנו בראשם בהסכמה אבל החוש השישי אמר לי להמשיך ולבדוק. באחד המחסנים במפעל גיליתי שתי חביות של סודה קוסטיק. חומר כימי חריף בו משתמשים רק במפעלים שמצויים בהם חלבונים מן החי. ואכן בסוף התברר שחודשיים בשנה המפעל מעבד מוצרי בשר חזיר!".

איך זה להיות היהודי היחיד בעיר או במדינה שלמה?

"ראשית כל, לא מוותרים על קוצו של יוד. פעם בתחילת עבודתי בתחום הכשרות הזדמנתי לשוויץ לשבת. יצאתי לתפילה בלבוש חסידי מלא, ומשגיח אחר שפגש אותי חשב שיצאתי מדעתי. אמרתי לו שהוא האנטישמי הראשון שפגשתי… כעבור שש שנים שוב נתקעתי בשבת מחוץ לבית – הפעם בתאילנד. הגעתי לסעודת שבת בביתו של רב הקהילה ושם אני פוגש שוב את מיודעי, הפעם בלבוש הולם כראוי לשבת קודש. אמרתי לו: 'אתה רואה, בסוף גם אתה הושפעת ממני ושנינו צחקנו".

מגיל צעיר חינכו אותך לאכול כשר. ככה מקובל אצלכם בבית וכך גם אתה משתדל לעשות. במטבח אתה מקפיד על הפרדה בין בשר וחלב, למקרר אתה משתדל שלא להכניס מוצרים שאין עליהם אישור כשרות. אבל לעיתים אתה מוצא את עצמך תוהה לשם מה באמת נחוצה חותמת הכשרות. למה לא די בבדיקת רשימת המרכיבים המודפסת על כל אריזה? מה כבר יכול להיות כל כך מסובך? מה כבר הכניסו בפנים – חזיר?!

הבה נצא אפוא לסיור היכרות קצר שבו נגלה את המורכבות העצומה של עולם הכשרות המודרני. אל תדאג, לא נלך רחוק. לצורך הדיון הזה מספיק לקפוץ למקרר הביתי ולשלוף ממנו כל מוצר שיעלה בדעתכם. למשל – בקבוק של דייאט קוקה קולה.

קוקה קולה היא המצאתו של רוקח אמריקאי בשם ג'ון פמברטון. כוונתו המקורית של פמברטון הייתה להמציא משקה שיקל על לקוחותיו לבלוע תרופות מרות. אלא שהפציינטים התלהבו מהמשקה החדש עד כדי כך שהתחזו לחולים רק כדי שתינתן להם ההזמנות ללגום ממנו. ואכן, כיום נלגמים בעולם מעל מיליארד כוסות 'קוקה קולה' ליום.

בואו נעשה היכרות עם הסוגיות ההלכתיות שמתעוררות אגב לגימת המשקה הזה בפסח ובכל ימות השנה. נתחיל בטעם המתקתק. אם אתה שותה דייאט-קולה המתיקות הזו אינה באה מסוכר אלא מממתיק מלאכותי שנקרא 'אספרטיים'. הממתיק המלאכותי הזה, שניתן אגב למצוא אותו בעוד ששת אלפים מוצרי מזון, עשוי מחלבונים המופקים מחיטה או מקטניות. השאלה כמובן היא – האם מותר להשתמש בחומר הזה בפסח?

הטעם המיוחד של הגזוז בא גם מהבועות העשויות מגז דו-תחמוצת הפחמן. את הגז הזה מייצרים לעיתים כתוצר לוואי של תעשיית השמרים, ושוב – מדובר בתהליך המבוסס על החמצת חיטים.

נמשיך הלאה – משקה הקולה מכיל סוגים שונים של תמציות טעם. כשלושים אחוז מהתמציות הללו מקורם באלכוהול או בחומרי לוואי של אלכוהול. את הכוהל ניתן להפיק מחומרים רבים ומגוונים: סוכר, תירס, אפילו קליפות תפוזים. לעיתים משתלם להפיק אותו דווקא מ… עמילן החיטה. שמת לב איך החמץ מצליח להשתרבב כמעט לכל אחד מהרכיבים? מדהים.

כעת שים לב לטעם החמצמץ של חומצת הלימון. זה לא לימון אמיתי, כמובן. את חומצת לימון מייצרים מסוג מסוים של פטריות הגדלים על מצע של דגן או קטניות. הפטריות סופגות לתוכן את התמיסה. לאחר מכן מייבשים אותן, ובתהליך עיבוד כימי הופכים אותן לחומצת לימון. חמץ או לא-חמץ? בשביל זה צריך לשאול פוסק הלכה.

עכשיו נעבור לצבע של משקה הקולה. מסתבר שלא היית לוגם קוקה קולה אילו הוא היה שקוף או שהיה לו צבע כחול. ככה זה – התרגלנו לצבעים של מאכלים מסוימים. כדי לתת לקולה את הצבע הרצוי מוסיפים לו צבע מאכל בגוון חום-אדמדם. צבעי מאכל מעוררים מגון רחב של בעיות כשרות, ולא רק בפסח. את הצבע האדום, למשל, מייצרים מ'חומצה קרמינית', חומר אותו מפיקים מחרק קטן שנקרא 'קוצ'יניל'. אני מקווה שלא קלקלתי לך את התיאבון, אבל זו המציאות…

לא מוכרחים להשתמש דווקא בחרקים. אפשר לייצר את הצבע גם מחומרים סינטטיים שונים. אבל מי שאינו בקיא בתעשייה כלל לא ידע שקיימת בעיה. אגב, אם כבר מדברים על ג'וקים, כדאי לדעת שחרקים אדומים משמשים גם להכנת ציפוי זגוגי בשם 'שלק' שבו משתמשים כדי לתת ברק לכל מיני ממתקים.

…וכל השאלות הסבוכות הללו (והן רק קצה המזלג) התעוררו אגב שתייה של משקה תמים שאין בו בשר ואפילו לא חלב. לא פלא שבימינו יש צורך בארגונים מסודרים הכוללים רבנים, מדענים, מומחי מזון, ומערכת בינלאומית של מפקחים הבקיאים בשיטות יצור המזון המודרני. בלי השגחה כזאת פשוט לא יהיה לנו מושג מה נכנס לנו לפה!

תחושת העייפות שמופיעה בדרך כלל אחרי אכילת בשר היא תוצאה של תהליך העיכול האטי של הבשר. כיוון שבשר מתעכל לאט יותר משאר המזונות, אכילת מאכלים חלביים מיד אחריו גורמת לחלב להחמיץ, והתוצאה עלולה להיות דלקות וזיהומים במערכת העיכול. כידוע, דם בעלי חיים הוא מקור גידול לחיידקים.

אכילת דם חושפת את האדם לסכנת זיהום והרעלה. שמירה דקדקנית על כללי ההלכה, כגון: בדיקת צומת הגידים והריאות, ההקפדה על ניקיון העופות, המליחה, וההדחות במים לפני ואחרי המליחה – כולם חשובים לבריאות תקינה. פעולות אלה הן דבר שהווטרינר אינו מקפיד עליו.

לא-יהודים רבים מקפידים לקנות בשר כשר מטעמי בריאות. בצבא הפולני, לפני תקופת הקומוניזם, היתה הוראה קבועה לשחוט את הבהמות על פי ההלכה היהודית, מפני שבאופן זה יוצא רוב הדם מיד ואין החיידקים מתרבים בבשר במהירות כבדרכי ההמתה האחרות.

כיוצא בזה התברר במחקר שנעשה ברוסיה שלפני הקומוניזם, כי השמירה על דיני כשרות הריאה בבהמות גרמה לכך שמחלות ריאה שונות אירעו אצל יהודים ביחס נמוך בהרבה משאירעו אצל לא-יהודים. לרבים די בעצם העובדה, שמוצר עם הכשר עבר עוד עין בודקת של משגיח כשרות – בכדי להגיע למסקנה שכשר זה בריא.

י' רוט, טכנולוג המזון של מינהל שירות המזון המחוזי בלשכת הבריאות בבאר שבע, פרסם בכתב העת 'בריאות הציבור' מאמר מקיף ובו מידע רב על המחלות שגורמים חרקים המצויים במזון, אם על ידי מגע עמהם, אם בשאיפתם ואם באכילתם. הוא מונה לא פחות מתשעה סוגי מחלות הנגרמות על ידי השרצים, חלקי כנפיהם, הפרשות, נשלים (עור ישן שהחרק משיל מעצמו בגדילתו), ביצי חרקים, קורים, שערות ושאר חלקי גופם. אם כן, הדאגה לכשרות המזון קשורה גם לשמירת בריאות הגוף.

היהודי נזהר מאיסור אכילת שרצים לא מטעם הבריאות, אלא משום שכך ציוונו הבורא. עתה, נחשף פן נוסף ליתרונות של שמירת הכשרות – העניין הבריאותי הקשור בזה. נאמר בספר הזוהר: איסתכל באורייתא וברא עלמא (הקבה הסתכל בתורה וברא את העולם); הבריאה עשויה לפי מתכונת התורה, ומי שנזהר לקיים את מצוות התורה ניצל מהרבה מרעין בישין.

להלן מאמרים וכתבות הדנים בנושא זה: המדע מגלה: פתרון תורני למחלת 'הפרה המשוגעת' סערה בממלכת בריטניה. מאות אטליזים נסגרים ברחבי המדינה. רבבות ראשי בקר מושמדים עקב סכנת 'הפרה המשוגעת'. אנשים חדלו לקנות בשר בקר.

ובשקט מתפרסם מחקר אמין ביותר, המצביע על תופעה מדהימה: השחיטה היהודית מונעת את מחלת הפרה המשוגעת! חיידקי המחלה שוכנים במוח. אם מהממים את הבהמה לפני השחיטה, דבר שעלול לגרום לבעיות כשרות חמורות עד כדי פסילת הבהמה, החיידקים מתפשטים במהירות הבזק בכל גופה ומהווים סכנה נוראית לאוכל. כאשר שוחטים לפי כללי ההלכה, החיידקים נשארים במוח בלבד ואין כל סכנה.

וכל זאת באנגליה, שרצתה לפני זמן לא רב לאסור את השחיטה היהודית עקב 'צער בעלי חיים' … ובכן, תמיכה בלתי צפויה למאבק למען השחיטה הכשרה הגיעה בימים אלה מגילויו של המחקר הנל, שנערך על ידי האוניברסיטה החקלאית של טקסס בארצות-הברית. טקסס היא מדינה שבה מפותח גידול הבקר ויש שם בתי שחיטה משוכללים – גם כלליים, וגם לשחיטה כשרה – המספקים תצרוכתם לכל רחבי ארצות-הברית ולמקומות אחרים בעולם.

עסקני השחיטה היהודית באנגליה גילו עניין רב במסקנת המחקר, בגלל היבט של ההגנה על השחיטה, ומצפים לתועלת רבה במאבקם. וכאן בארץ – לאחרונה הזדעזענו כולנו כאשר פרופסור ארנון שמשוני, הווטרינר הראשי של משרד החקלאות, התריע כי 70% משחיטת הצאן ו-44% משחיטת הבקר בישראל, היא שחיטה שחורה המסכנת את בריאות הציבור.

פרופסור שמשוני, שערך בעצמו סיורים בשטח, הגדיר את המצב הנורא במילה אחת: 'תדהמה'. יותר מ50- מחלות מדבקות עלולות לעבור מבקר וצאן לבני אדם. בדבריו הזהיר 'כי מי שקונה בשר משחיטה שחורה, משול למי ששותה מים מתוך שלולית בשדה. יש סיכוי קטן מאוד שמדובר במים נקיים.' ילד שחלה במחלת הפה והטלפיים נשאר עיוור לכל ימי חייו. אין צורך להזכיר שיהודים שומרי מצוות המקפידים לרכוש בשר בכשרות מהודרת אינם בכלל הסיכון.

לאחרונה גם גברה הדרישה מצד ציבור מודרני לקניית בשר כשר למהדרין – כגון הכשר חרדי – המקפיד בשבע בדיקות וחקירות על כל מוצר היוצא מתחת ידיו; והסיבה היא הפחד מפני פגיעה בבריאותם אם המוצר אינו כשר באמת. (דר מיכאל גיל (גילקרוב), בזווית אחרת, חדשות הכרמל, 14.2.97) העוף הכשר צוין לשבח עופות כשרים, העוברים את תהליך ההכנה לפי המסורת היהודית, עולים בטיבם על עופות המעובדים בתהליך הרגיל – קובע מחקר שנערך לא מכבר על ידי המחלקה למדעי המזון באוניברסיטת פנסילבניה. המחקר העלה, כי העופות הכשרים שנבדקו הצטיינו בספירת חיידקים נמוכה יותר, והם החזיקו מעמד זמן ביותר על מדפי האטליזים.

מידת התרככותם הייתה זהה עם זו של העופות האחרים, אולם צוותי הטעימה מטעם איגודי הצרכנים קבעו בכל הניסויים כי טעמו של העוף הכשר טוב יותר. (אהרן שמיר, ניו יורק, מן העיתונות) המרוץ אחרי ה'כושר פוד' פעם, בעבר הלא רחוק, כשדיברו בארצות-הברית על מוצרים בעלי תווית 'כשר', או 'כּוֹשר-פוּד' כפי שמכנים זאת האמריקאים, היה מדובר בעיקר על בלינצ'ס, כבד קצוץ, קניידלך, גפילטע פיש ומוצרי מזון לחג הפסח.

היום, לעומת זאת, ניתן למצוא בארצות-הברית – ובעיקר בניו יורק – את חותמת הכשרות על מוצרי מזון רבים ומגוונים. בין היתר, על מוצרי הפסטה של חברת הענק רוניזיני, על הטאקו המקסיקאי ואפילו על חפיסות של ירקות סינים בהקפאה. החברות הללו מוכנות לשלם שכר גבוה במיוחד למשגיחי הכשרות היהודים, כדי שאלה יעניקו למוצריהם חותמת כשרות.

וכל זאת מדוע? התשובה לכך היא שצרכן המזון האמריקאי, המקפיד בשנים האחרונות על בריאותו ותזונתו, נוטה להאמין שחותמת ה'כשר' על אריזת המזון, מבטיחה איכות גבוהה מהממוצע ורמת פיקוח על תהליכי הייצור, הגבוהה מהמקובל בשוק המזון הרגיל של הגויים. מסיבה זו מוכנות החברות לייצור המזון לשלם שכר גבוה למשגיחי הכשרות היהודיים, ואפילו לממן עבורם נסיעות ארוכות לחול כדי שיוכלו להשגיח מקרוב על כל המתקנים ותהליכי ייצור המזון – במידה ואלה מתבצעים מחוץ לגבולותיה של ארצות-הברית.

'משתלם לנו להוציא מדי פעם כמה אלפי דולר עבור הנסיעות של המשגיח שלנו', סיפר השבוע בעל חברת מזון אמריקאית בכתבה לניו יורק פוסט, 'שכן חותמת הכשרות על המוצר משלמת את עצמה מהר מאוד ועוד מותירה רווח.' מוצרי המזון האמריקאיים בעלי חותמת הכשרות אכן נמכרים היטב והתפוצה שלהם בעלייה מתמדת.

ברשת הסופרמרקטים 'סלואן', עמה נמנה גם הסופרמרקט השכונתי שלנו, מוכרים כבר מזה שנים, ובהצלחה, מוצרי מזון כשרים מתוצרת ישראל. אמנם יהיו אולי מי שיגידו זאת לא חוכמה, שכן בעלי הרשת הם יהודים אוהדים המנסים לסייע לייצוא הישראלי (מה שנכון) אבל מי שחושב שמדובר אך ורק בצדקה – שוגה, שכן כמה מהמוצרים הישראלים נמכרים כאן כל כך בהצלחה, עד שההיצע לא תמיד עונה על הביקוש.

כך למשל מוכר 'סלואן' את מוצרי בשר ההודו המעושן מתוצרת קיבוץ טירת צבי המופצים תחת השם המסחרי 'ירדן'. למכור לאמריקאים מוצרי בשר, ובעיקר בשר הודו, זה נשמע כמו למכור לאסקימוסים קרח, אבל את ההודו הכשר של 'ירדן', לא קל תמיד למצוא על המדף. מנהל הסופרמרקט נאלץ לעתים קרובות להצטדק על המוצר הזה, שהוא פשוט נחטף ושהמשלוח החדש עוד לא הגיע. בעוד כחודש ייפתח בניו יורק במרכז הירידים החדש עש הסנטור היהודי המנוח יעקב יעבץ, היריד האמריקאי הלאומי הראשון של מוצרי מזון כשר.

אירווינג סילברמן, יוזם האירוע, טען השבוע כי בשנים האחרונות הורגש גידול משמעותי במכירת מוצרי המזון הכשר בארצות-הברית. מדובר לדבריו בתופעה שמתורגמת כבר כיום ל-750 מיליון דולר בשנה ויש הטוענים כי אפילו למיליארד דולר. מהם רק כ-25% נובעים ממכירת מוצרי מזון כשרים לפסח. שאר המוצרים הנמכרים כיום בארצות-הברית עם חותמת הכשרות הם מוצרים מתוצרת חברות לא-יהודיות מובהקות. (אבי נגאור, ניו יורק, מן העיתונות)

האמריקני אוכל כשר

מהפכה שקטה אך מעניינת עוברת על עולם המזון בארצות-הברית: הולכת וגוברת הפופולריות של מאכלים כשרים. בפולין שלפני מלחמת העולם השניה היו גויים רבים נוהרים אל המסעדות היהודיות כדי ליהנות ממטעמי המטבח היהודי – צ'ולנט, גפילטע פיש, קישקע ואחרים.

הנהירה הנוכחית בארצות-הברית נובעת ככל הנראה מתוך תחושה שהמאכלים הכשרים מן הסתם גם נקיים ובריאים יותר. לנוכח התופעה המעניינת, הולכות יותר ויותר חברות ומבקשות מארגונים רבניים הכשר למוצריהן, וכך החל הסחרור וצובר תאוצה.

מספר על כך השבועון האמריקאי ניוזוויק בגליונו מ-4 ביולי (בתרגום חופשי): בסתיו האחרון, כאשר הביקוש לבירה תוצרת חברת קורס באיזור ניו-יורק גבר בשיעור של 15% ובשיעור של 38% באזור פילדלפייה, לא היה צורך למנהלי החברה לשאול מדוע.

התשובה מודפסת הייתה על תווית הבקבוק – בצורת OU, הסמל המעניק גושפנקה של כשרות למוצר האמריקאי (שהוא ראשי התיבות של היוניון אוף אורתודוכס רבייס – איגוד הרבנים האורתודוכסים). חברת קורס לא נזקקה לשנות מאומה במרכיבי הבירה או בתהליכי הייצור כדי לזכות באישור הרבנות, וראשי החברה סבורים שהאישור מעניק להם עדיפות חשובה – הן לגבי 1.5 מיליון היהודים בארצות-הברית המקפידים על כשרות, ברמה זו או אחרת, והן לגבי כל אלה הדורשים מזון בריא יותר.

'תמיד שבנו וטענו שמוצרינו הם על טהרת האיכות ונקיים מכל רבב', אמר דובר החברה דוק שוק, 'ותווית הכשרות מוכיחה שכדברינו כן הוא.' כל אמריקני המציץ במזווה שבביתו ייווכח שהפופולריות של מאכלים כשרים היא עתה בשיאה. מוצריהם של חברות כמו 'צ'יריוס', 'קוקה קולה' ו'יופלייט', העונים על הדרישות ומקבלים תו כשרות, מגיעים לא רק אל שומרי הכשרות אלא גם אל מוסלמים רבים וכן אל קבוצות אוכלוסייה אחרות המקפידות על כגון הא.

החברות נוקטות אף בסיסמה שאין צורך להיות יהודי כדי ליהנות ממוצריהן הכשרים, כשהן פונות אל הציבור הרחב באמריקה לנסות את מוצריהם משום שהם בריאים וטעימים. היום יש בארצות-הברית כ-20,000 מוצרים כשרים, וכאלף מוצרים חדשים מתווספים למעגלי הכשרות מדי שנה.

היקף מכירותיהם של מוצרים אלה הגיע אשתקד ל-30 מיליארד דולר, ואחד מכתבי העת למזון בארצות-הברית הכריז שגוברת במדינה זו המגמה לאכול כשר 'לא רק גפילטע פיש ומצות' אומר פיל למפרט, מבעלי כתב העת, 'אלא הרבה מאוד מאכלים נוספים.' (שבוע טוב)

'מלך האוכל הכשר' בארצות-הברית בא לארץ ומכריז: באמריקה קיים שוק של מיליארד דולרים למוצרי מזון כשרים מישראל בארצות-הברית קיים שוק למוצרי מזון כשר מישראל שערכם יכול להגיע למיליארד דולר בחמש השנים הבאות! – כך טוען ארווינג זילברמן, המומחה מספר אחת בארצות-הברית לאוכל כשר, שהגיע השבוע לישראל. זילברמן ערך בניו יורק לפני כשלושה חודשים את 'יריד האוכל הכשר' הראשון בהיסטוריה – 'אקספו בינלאומי לאוכל כשר ולהווי חיים יהודיים' היה שמו הרשמי של היריד. 50,000 איש התכנסו ובאו בשעריו במשך ארבעה ימים.

הוצגו בו אלפי מוצרים כשרים למהדרין, החל בגפילטע פיש ועד לדליקטסים מוקפאים כמו מוסקה, אבוקדו וצ'או מיין. … 'ביריד האחרון היו המוצרים הישראליים רק כ-5% מכלל המוצרים גם יחד', אומר זילברמן, המסביר באריכות ובדייקנות מיהו הקהל הצורך אוכל כשר בארצות-הברית: 'ברור כי הצרכנים העיקריים הם היהודים, אך סקרים מיוחדים שהזמנו גילו כי אוכל כשר נתפס בתודעת האוכלוסייה השחורה כמזון משובח; האוכלוסייה המוסלמית, הנמנעת מבשר חזיר, חשה בטחון ברכישת מוצרי מזון בחנויות של אוכל כשר, ואילו הצמחונים מעדיפים חנויות כשרות בשל תדמית של אוכל טרי יותר'. … ישראל נחשבת ליצרנית האוכל הכשר השניה בגודלה בעולם, אחרי ארצות-הברית.

רבים הם המוצרים שמייצרים מפעלים ישראלים שלא ניתן להשיגם בארצות-הברית. המזון הכשר מישראל נתפס כאמין, משובח ובעל איכות גבוהה. (מן העיתונות) כשרות כבקרת איכות המנהל אומר, שלכשרות המהודרת יש חלק נכבד ומכריע בשיפור מוצרי המאפייה.

אנחנו מתייחסים לעניין הכשרות לא רק כמרכיב מתחייב וברור לקהל הלקוחות החרדי, אלא גם כמרכיב של בקרת איכות. לדבריו, כל עניין הכשרות בא לידי ביטוי במאפיה בבקרת איכות וטיב בצורה ההדוקה ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת.

כל נושא הניקיון, מניעת התפתחויות של כל מיני גורמים שליליים, הרי הרבה מאוד נעשה בטיפול ובתיאום של מערכת הכשרות, וזה גם עזר לנו רבות לשיפור תהליכים ואיכות המוצרים, כך שבסיכומו של דבר, כל הדברים הללו הביאו לנו לקפיצה גדולה ומשמעותית מאוד.

מסתבר, שבאמת, ככל שרמת הניקיון בטחנות הקמח ובמאפיות יותר גבוהה מתמעטת שריצת החרקים במקום במידה משמעותית. (מתוך מדריך הכשרות של בדץ שארית ישראל, תשנז)

[הידברות]

הקפדה על אכילת מזון כשר הינה אחת המצוות הבסיסיות בהן נתקל כל מי שנמצא בתחילת דרך ההתחזקות. ביקשנו לשמוע מהרב אברהם פיינברג, מרצה בכמה ארגוני קירוב ורב בית כנסת, תשובות לכמה מהשאלות הנפוצות בנושא הכשרות

מה קורה למי שאוכל מזון שאינו כשר?

"אנחנו יודעים היום דבר שאלפי שנים האנושות לא ידעה והוא שאם לא מעבדים ומשמרים את המזון כראוי עלולים להתפתח בו יצורים מיקרוסוקופיים זעירים, חיידקים, שיכולים לגרום מחלות. אם אתה היית מספר דבר כזה לאדם, אפילו מלומד, שחי נניח לפני מאתיים שנה הוא לא היה מאמין למשמע אוזניו. אבל היום המדע יודע שהעין האנושית אינה מסוגלת לראות הכל. יש הרבה דברים שמתרחשים למרות שאיננו רואים אותם, יתכן שבעתיד יכלו אותם יתכן שלא. בדומה לכך, מגלה לנו התורה, שהמזון שאינו כשר, למרות שלמראית עין הוא נראה תקין לחלוטין ולמרות שמבחינה תזונתית ערכו הבריאותי אינו פחות מזה של המזון הכשר, בכל זאת מי שאוכל ממנו מכניס לתוך הנפש סוג של טומאה שחוסמת לו את הרגישות לדברים רוחניים. הוא מאבד את הרגישות הרוחנית שלו. זה מה שנקרא 'לטמטם את הנפש'".

היכן באה הטומאה הזאת לידי ביטוי?

"אדם צריך לשאוף לקיים את התורה והמצוות מתוך הנאה ושמחה. כשאתה רואה בחור או אדם שלומד תורה כמו שצריך ולמרות זאת הוא אינו מרגיש הנאה וסיפוק בלימוד, אחד ההסברים האפשריים לכך שהוא לא מקפיד כראוי על רמת הכשרות של הדברים שנכנסים לפיו. צריך להבין שאוכל זה לא סתם דבר שעושה לנו טעם טעים בפה והרגשת שובע בבטן. האוכל בונה אותנו. הגוף שלנו מורכב מכל הדברים שאכלנו. ולכן אדם שחלילה אוכל מאכלים טמאים זה לא רק שהוא עבר עבירה מסוימת אלא עכשיו יש לו בעיה רצינית כי תאי הגוף שלו בנויים מהדבר הטמא. העיניים שלו, האברים שלו, העור שלו, הכל מורכב עכשיו מ"חלקיקים" של טומאה. ועד שהטומאה הזו מסתלקת יהיה לו קשה יותר לחוות חוויות רוחניות או ליהנות ממעשים רוחניים כמו תורה ומצוות".

מה עושה מי שרוצה להשתפר בעניין הזה?

"כמו בכל דבר יש לנו כלל: "הבא לטהר מסייעים בידו". עצם הרצון לשפר מעיד על רוח טהרה שעוברת על האדם. ברמה המעשית צריך לפתח ראשית כל מודעות לנושא הכשרות. להתחיל לשים לב מה אני קונה בחנות, איזה כשרות אם בכלל יש לזה, מה מצב הכשרות של חנות הפלפל או השווארמה שלתוכו אני נכנס, לחפש כשרות מהודרת ולא להסתפק ברמה הבסיסית ביותר. במקביל צריך להתחיל ללמוד את הנושא בצורה מסודרת. מי שאינו מכיר את ההלכות לעולם לא ידע היכן עובר הקו בין הכשר ללא-כשר. מי שגר בבית צריך גם לשים לב מה קורה במטבח. בנושא הזה צריך לנהוג ברגישות ובזהירות רבה כדי שלא ליצור חיכוכים ועימותים מיותרים. בשביל זה צריך כל אדם ובחור לעשות לעצמו רב כדי שתהיה לו כתובת לקבל ייעוץ והדרכה".