אם אתה לא רוצה להיות רשע, אל תגור על יד רשעים

אם אתה לא רוצה להיות רשע, אל תגור על יד רשעים

יעקב א. לוסטיגמן

 

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג

כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים

תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא

ילמוד ממעשיהם… וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים

בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים.

ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו

זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני

החולי, ישב לבדו יחידי…

ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אל אם כן נתערב עמהן

ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים.

(יד החזקה להרמב"ם, הלכות דעות, פ"ו ה"א)

 

ההשפעה החברתית על התנהגותו של האדם, ידועה ומוכרת לנו מאז ומתמיד.

זה לא דבר חדש. כולנו יודעים שהצרפתים נוהגים לדבר בקול, הגרמנים מאוד

מאופקים ומנומסים, הדרום קוריאנים אף פעם לא מתלוננים על כאב, והארגנטינאים

מחבקים כמעט כל אדם שהם פוגשים…

הסיבה לכל אלו היא תרבותית – סביבתית. קח תינוק גרמני ותגדל אותו בצרפת…

התוצאה תהיה גרמני עם אופי צרפתי. כך גם לגבי אמריקאי שתגדל באוסטרליה או

רוסי שתגדל באיראן. כלומר, זה לא עניין גנטי, זה לא עניין של מורשת, ואפילו לא

עניין של חינוך, ההתנהגות הזאת היא השפעתה של הסביבה, ולכן אנשים מגבשים

את האישיות שלהם, במידה רבה בהתאם לאופייה של הסביבה בה הם חיים.

אבל הרמב"ם מדבר על משהו יותר עמוק. הוא מדבר לא רק על תרבות וצורת דיבור,

הוא מדבר לא רק על דפוסי התנהגות ונורמות שונות.

הרמב"ם מדבר על הדעה של האדם. דעותיו בנושאים שונים. אדם שנמצא בחברה

מסוימת יאמין באמונה שלמה בשורה של עניינים שונים בהתאם לדעתם של שאר

חברי הקהילה. אם הוא יעבור דירה וישתלב בחברה אחרת, יתברר לנו שגם דעותיו

השתנו בהתאם. ולכן אומר הרמב"ם, אם אתה לא רוצה להיות רשע, אל תגור על יד

רשעים או לפחות אל תתחבר ותדבר איתם. התרחק מהם, שמור על בדידות, ואם אין

ברירה תגור לבד במדבר, ובלבד שלא תיתן לאחרים להשפיע לרעה על דעתך.

אבל כאן אנחנו כבר תוהים האם אכן כך הם פני הדברים? וכי אני עלול לשנות את דעתי

בנושאים שונים באופן כל כך דרמטי, רק בגלל שהחברים שלי חושבים כך?

מסתבר שכן!!!

בעיקר בגלל שככה כותב הרמב"ם ואנחנו מאמינים לו שהוא יודע מה הוא אומר.

אבל גם בגלל מה שראינו בתקופה הנוכחית, תקופת הקורונה. שימו לב שההתייחסות

למחלה משתנה בהתאם למקום בו האדם מתגורר. מי שגר באזור שבו כולם מקפידים

ושומרים יותר על ההנחיות, יאמין בכל לבו שאסור לו לצאת מהבית מבלי לעטות על פיו

ואפו מסכה, הוא ישטוף את הידיים כמה פעמים ביום, יימנע לחלוטין מכל התקהלות

בעייתית, וגם לא ייכנס לחנות שיש בה יותר מדי לקוחות לדעתו.

לעומתו, מי שגר באזור שבו כולם מזלזלים בחומרת הסכנה או לפחות חצי מזלזלים

גם ההתנהגות שלו תהיה משונה. אפשר לראות בירור את עמדתם של אנשים משתנה

ממדינה למדינה, מעיר לעיר, מרחוב לרחוב ומשכונה לשכונה.

למה? כי החברה משפיעה לא רק על ההתנהגות שלנו, אלא גם ובעיקר על הדעות שלנו.

רשע

רבינו משה בן מיימון – הרמב"ם

רבי משה, המכונה הרמב"ם, נולד בשנת ד'תתצ"ה י"ד ניסן, בעיר קורדובה שבספרד, לאביו רבי מיימון שהיה דיין בקורדובה.

בילדותו למד תורה מפי אביו ולאחר מכן למד אצל רבי יוסף אבן מיגאש שהיה תלמיד הרי"ף, באותה תקופה נחלקה ספרד לשתיים, בחצי האחד שלטו המוסלמים ובשני הנוצרים, המלחמה בין הנצרות לאיסלאם גרמה ליהודים צרות רבות ורבים מבני אחינו הוצרכו להמיר דתם למראית עין או לברוח, כך גם משפחתו של הרמב"ם, בהיותו בן שלש עשרה נכבשה העיירה קורדובה ע"י כת מוסלמים שגזרה על היהודים שמד או גירוש, ומשפחתו ברחה מקורדובה, עשר שנים הטלטלו בני המשפחה ברחבי ספרד, ללא מוצא או מנוחה, לבסוף הגיעו בני המשפחה לעיר פאס שבצפון אפריקה, שם למד רבנו תורה מפי הרב יהודה הכהן אבן שושן.

בעת שהות רבנו בפאס, קם יהודי קנאי בספרד והחל להורות ולפרסם לכל קהילות האנוסים כי עליהם למסור נפשם על קדוש ה', וכל המודה בדבריהם אפילו לבו רחוק ממחשבה, אין לו חלק באלו-הי ישראל.

רבנו כתב כנגד מכתב המפורסם בשם "אגרת השמד" בה הוא תומך באנוסים, להציל נפשם ממות או משמד, וודאי שכל מי שביכלתו לברוח, מה טוב, אך גם אם נצרך להיות אנוס, עדיין יש לו חלק ונחלה בעם ה' והביא ראיה מרבי מאיר בעל הנס וכו', אונס רחמנא פטריה ולא נקרא פושע.

לא עבר זמן רב וגם בעיר פאס שבמרוקו לא מצא משפחתם מנוח, הקנאות המוסלמית הלכה וגברה ומרוקו הפכה אף היא למקום סכנה, רבי יהודה רבו של הרמב"ם נהרג בה על קדוש ה'.

משם עלה רבנו לארץ ישראל כפי שמתואר ב'ספר חרדים':

"וכן מצאתי בסוף שיטה אחת שהעתיק הנעלה ר' שמואל בר אברהם שקייל ז"ל בעכו מכתיבת יד הרב רבינו מאור הגולה [הרמב"ם]: וליל אחת בשבת שלשה ימים לירח סיון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו וניצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. ויום זה נדרתי שיהא ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים, אני וביתי עד סוף כל הדורות. ויום שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשון, שנת כ"ו ליצירה, תתקכ"ו, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה , ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון. ובא' בשבת, תשעה בחדש, יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה. ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי שבח לאל יתברך על הכל, ושני הימים האלו, שהם ו' ותשיעי במרחשון, נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בה ואכילה ושתיה. אלקים יעזרני על כל, ויקים לי נדרי לה' אשלם אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה בחרבנה, כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה, אמן" [ספר חרדים מהדורה תרל"א עמ' 49].

לא ידוע למה לא נשאר רבנו לגור בארץ ישראל, אך כעבור זמן מה ירד רבנו והשתקע במצרים.

במצרים הקים ישיבה גדולה, שמו יצא לתהילה בכל הארץ, בנוסף היה הרמב"ם בקיא בחכמות רבות כגון אסטרונומיה, מתמטיקה ורפואה, עד כדי כך שמלך מצרים לקחו לרופא. המלך מצא כי חכמת הרמב"ם גוברת על כל חכמת חכמיו. את עיסוקו כרופא ואת הטרדה הגדולה שהיתה כרוכה בכך, מתאר הרמב"ם באיגרתו לרבי שמואל אבן תיבון שנתפרסמה בשו"ת פאר הדור סי' קמ"א.

החכם רבי יעקב אלפיומי פנה בשם הקהלות שבתימן אל הרמב"ם ובקש ממנו עזרה וחיזוק ואכן הרמב"ם שלח לקהילות תימן מכתב הידוע כ"איגרת תימן" או "פתח תקוה", מתוך סיכן עצמי רב שלח רבנו מכתב זה, בכל אופן שלח להם את איגרתו, לחזקם ולהעמיד רגלם לבל תמעד.

כמו על רבים מגדולי ישראל, קמו מתנגדים גם על הרמב"ם [עד שמחקו הכתוב על מצבתו 'מבחר המין האנושי' וכתבו 'מין וכופר' ר"ל], אבל ברבות השנים התקבלו חיבוריו בתשואות חן ויראת כבוד על כל ישראל. על מצבתו חרטו את שבחו: 'פה טמון רבינו משה בן מיימון מבחר האנושי, פתגם חכמי דורו עליו ממשה עד משה לא קם כמשה'. בהגהות מנחם ציון [על שם הגדולים מ, קט] כתב כי היה חקוק על קברו: 'אדם ולא אדם, ואם אדם היית מלאכי רום הרת, או אומרה לאל בלא אשה ואיש, מלאך בלא אשה ואיש בראת'.

רבנו הרמב"ם נפטר במצרים בכ' טבת ד'תתקס"ה.

אין חולק שהרמב"ם קבור בטבריה על אף שנפטר במצרים ויתכן שאף בתחילה נקבר שם, על זאת כבר העיד האר"י הקדוש ברוח קדשו ע"י תלמידו ר"ח ויטאל. ר' שמואל ב"ר שמשון שביקר בטבריה חמש שנים לאחר פטירת הרמב"ם, לא מזכירו בטבריה, ואולי רק לאחר תקופה זו הועבר לטבריה ממצרים וכפי שמעיד ר' יוסף סמברי איש מצרים "וקברו אותו בבית המדרש שלו… במצרים, ומשם הוליכו אותו לא"י וקברוהו בטבריה". [באגרות הרמב"ם נדפסה איגרת מבנו ר' אברהם הכותב 'הוציאו דיבה על ספרי אבא מארי זצ"ל ועל קברו' – כנ"ל]. מיקום הקבר הוא כנ"ל באותם 'חצרות' שבבית הקברות העתיק של טבריה כפי שהעידו עולי הרגל.

ספריו:

משנה תורה' [הנקרא יד (י"ד ספרים) החזקה]. בהקדמה לספר כתב את מטרתו בחיבורו: "שתהא תורה שבעל פה סדורה בפי הכל, בלא קושיא ולא פירוק".

כמו כן חיבר פירוש לששה סדרי משנה.

שמונה פרקים – הקדמה לפרקי אבות

מורה נבוכים – על מחשבת ישראל

מלות ההגיון ועוד.

אחד עשר ספרי רפואה כתב הרמב"ם ובניהם:

פרקי משה

מאמר הטחורים

על הסמים

הנהגת הבריאות

ועוד

[מתוך האתר: באהלי צדיקים]