מוטי

אשתי התחילה לעשות דרמות אִימַלֶ'הההה וצִ'יק צַ'אק עצרתי בשול הדרך

מאת: מענדי ויזל

האוטו שלי טיפס בכבדות במעלות הרי ירושלים, וכשאני אומר האוטו שלי הכוונה למַזְדַה החבוטה שנולדה עוד לפני הבן הבכור שלי שכבר עשה בר מצווה…

פתאום נדלק לי אור אדום והתחלתי להרגיש ריח שרוף, אשתי התחילה לעשות דרמות אִימַלֶ'הההה וצִ'יק צַ'אק עצרתי בשול הדרך כיביתי מנוע, שמתי ווסט צהוב ומשולש אדום, וזהו אני תקוע פה לשעות הקרובות.

הגיעו המתנדבים היקרים של ארגון 'ידידים', והגיעה משטרה, והגיעו חברים לעזור,

ככה עשינו שם חתונה שלימה עד אמצע הלילה שאז הגיע בוריס עם המשאית גרר הארוכה שלו, העמיס את המַזְדַה הקטנה והמסכנה שלי, ובזה נעלנו את האירוע.

נסעתי הביתה בטרמפים קצת מבולבל, שוכב על המיטה מנסה לישון, אבל כל הזמן המוח שלי משחזר בראש שיחה אחת שהיתה לי במהלך הלילה עם מאיר המוסכני'ק שלי.

מאיר, שאני אוהב לקרוא לו רבי מאיר בעל הנס, הוא חבר יקר ואיש טוב, והוא גם המוסכניק של האוטו שלי,

למה בכל מה שקשור לרכבים מאיר הוא אחד האלופים, והכל ביושר ובאמונה בלי חלטורות.

אז כשנתקעתי עם האוטו באמצע כביש 1 הדבר הראשון שעשיתי כמובן זה להתקשר למי שמכיר את הקרביים של האוטו יותר טוב ממני

למה הוא כבר ראה את האוטו למעלה על הלִיפְט יותר מידי פעמים בשנים האחרונות, ואז מה אומר לי מאיר אחרי שתים שלוש שאלות בירור,

"ידידי היקר צר לי לבשר לך אבל הלך הראש מנוע"…

ואני כאילו מה??? ראש מנוע? ומאיר אומר לי "כן כן, מאד מבאס אבל שכחת לשים מים באוטו והמנוע התחמם מאד והתפוצץ, ותגיד תודה לבורא עולם שלא נשרף האוטו".

במצבים כאלו אני תמיד אוהב להגיד איזה משפט הדיוטי…

אז אני אומר למאיר "טוב, כנראה שהייתי צריך ללמוד את השיעור הזה בדרך הקשה… עכשיו אשלם שכר לימוד יקר ולהבא אני אזכור תמיד למלאות מים לאוטו.

וזה כבר התחיל להרגיז את מאיר הסבלני בדרך כלל שהתחיל לצעוק עלי

"יַא זאַלאַמֶע, אבל אני הרי לימדתי אותך בלי כסף שלא יוצאים לנסיעה אם אין מים באוטו, אם אין דלק לאוטו זה לא נורא מקסימום תעמוד בצד אבל אם אין מים הלך האוטו!, המנוע חם רותח והוא צמא הוא מתייבש, צריך כל הזמן לתת לו לשתות קצת מים לקרר אותו, אתה חייב להבין את זה ידידי הרחפן…"

קִיצֶר, זה בערך תמצית השיחה עם מאיר שלא נתנה לי מנוח בלילה…

כי פתאום התחלתי לחשוב שהאוטו הוא מכונה קטנה ונחמדה שהיא רק חיקוי עלוב למכונה הפלאית והעוצמתית שזה אנחנו בני האדם…

אנחנו גם מורכבים מארבעה יסודות אש מים רוח ועפר, הלב שלנו זה מנוע טורבו שבוער, וחייבים לאזן אותו עם קצת מים, עם קצת שכל, "אין מים אלא תורה".

אם לא נותנים קצת ללב טיפות מים לשתות אז הוא נהיה צמא… ואז הוא גולה – מה שנקרא – למקום המים הרעים ומחפש שם מרגוע, אבל זה לא מה שירגיע אותו כי המים האלו זה כמו נפט שמדליק אותו עוד יותר והאש שורפת ומכלה כל מה שבדרכה…

אז לכן יש לנו את העצה לאזן את הלב שלנו, את התשוקות והרגשות שלנו,  עם איזה שיעור תורה מרב שמלמד השקפה בהירה, עם איזה קצת משניות שנלמד, עם קצת שכל ישר ואובייקטיבי, כי זה כמו "מים קרים על נפש עייפה", לא רק לספר לעצמי סיפורים ולמצוא שבע עשרה אלף סיבות למה מגיע לי כל מה שבא לי כאן ואתמול… אלא גם קצת לדחות סיפוקים, להתאפק קצת, למשוך צינור של מי עדן קרירים ונעימים לתוך הלב שלנו שלא ישרף הראש מנוע למה אז כל האוטו ילך טוטַאלוס…

וזהו זה. מסתבר שגם כשאני באוטובוס משועמם כי האוטו שלי במוסך בסוף אני מגיע ליעד…

אוהב אתכם (:

 

הלב פרפר מאימה עם כל הבזק נוסף של ה'צ'קלקות' האדומות של רכבי ההצלה

הלב פרפר מאימה עם כל הבזק נוסף של ה'צ'קלקות' האדומות של רכבי ההצלה

 

יללות האמבולנסים ורכבי הביטחון החרידו בליל ל"ג בעומר את אזור הצפון, ונשמעו ביתר שאת

בעיר הקודש צפת, בה קבעתי את משכני לסוף השבוע החולף, לרגל שמחת החלאקה לבני יקירי.

הלב פרפר מאימה עם כל הבזק נוסף של ה'צ'קלקות' האדומות של רכבי ההצלה, והיו רבים כאלו, רבים מספור.

מבעד לחשכה העבותה המכסה את העמק שבין צפת ומירון, צפינו באורות האדומים המטפסים במהירות

במעלה הר מירון, ומנגד באלו היורדים ויוצאים ממירון לבתי החולים בצפון, כשהם מלאים בפצועים ובהרוגים רח"ל.

הדיווחים החלו לטפטף באיטיות, השמועות הלכו ונעשו יותר ויותר קודרות, המספרים החלו להיערם,

והלב ממאן להאמין. ביום שישי אחרי שהתאמצנו לפנות מעט מן העצב שבלב להכניס במקומו שמחה

של מצווה בחגיגת החלאקה, החלו לזלוג גם שמותיהם של ההרוגים והפצועים, בהם גם שמות מוכרים

למרבה הצער. וכך, בקירוב הלב ובריחוק מקום, בעיר הקודש צפת, בחצר בית מדרשו

של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זיע"א, המשקיפה אל הציון הקדוש, נגזזו מחלפות ראשיהם

של חתני שמחת החלאקה במעמד צנוע ובלבבות שחוחים. ברגעים קשים אלו נזכרתי בווארט

שהיה רגיל בפיו של הרבי זצ"ל בשם ה'יהודי הקדוש' מפרשיסחא זיע"א, על הכתוב "משפטי ה'… צדקו יחדיו",

שמידתו של מלך בשר ודם שהוא מעניש כל אדם לפי חטאו, ואינו מתחשב בסובביו ואוהביו הסובלים מאותו עונש.

אבל לא כן מידתו של הקב"ה, שאינו מביא את העונש על החייב, עד שכל אחד ואחד מהאוהבים

ובני המשפחה וכל מי שיינזק או יצטער מאותו עונש, יהיו חייבים בכך, וזהו 'צדקו יחדיו', שהצדק

נעשה עם כל המעורבים בדבר ואף לא לאחד מהם נגרם צער שלא התחייב בו בגין מעשיו.

והרי האירועים במירון בליל ל"ג בעומר ציערו כל יהודי באשר הוא. כולם הצטערו לשמע הבשורות הקשות,

רבים מאוד נאלצו לשנות את התוכניות ולא יכלו לנסוע למירון כאשר השתוקקו, רבים כבר היו על אם הדרך

ונאלצו לשוב על עקבותיהם, רבים היו בהר מירון ונאלצו להתמודד עם הכאוס ששרר בהר.

ומי מדבר בכלל על המשפחות השכולות! כל כך הרבה משפחות שספגו מכה מוחצת שלא תירפא לעד!

העיניים דומעות רק מהמחשבה על הכמות הנוראה של היתומים שנותרו ללא אב ואם!

הלב מתפלץ לנוכח הידיעה שעשרות אלמנות איבדו את כל עולמן באותו רגע קטסטרופלי

שבו אירעה המפולת האנושית המחרידה. אבות ואימהות ששכלו את בניהם באותו רגע נורא,

רגע שלא ימוש מלבבם כל ימי חייהם. ומה עם הפצועים שעדיין נלחמים על חייהם? מה עם ההורים

המבוהלים והמאושרים שמצאו את בניהם בריאים ושלמים, לא לפני שחייגו כל הלילה ללא הפסקה

לטלפונים שלא היו זמינים בגלל קריסת קווי התקשורת באזור? מה המשמעות של כל זה?

שכל אחד ואחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל נידון בדין שמים ויצא חייב לעבור את מנת הצער שבאה עליו.

האם לא הגיע הזמן שנביט כל אחד פנימה, את תוך עמקי לבבו, וננסה לחשב את דרכינו ולחקור את מעשינו,

עד שנוכל אולי להבין בשל מי ובשל מה הסער הגדול הזה, כדי שלא יהיה הדם שנשפך על הר הקודש,

כדם שנשפך חלילה לשווא.

ימין או שמאל ? היכן מדליקים נרות חנוכה

ימין או שמאל ? היכן מדליקים נרות חנוכה

 

נרות חנוכה מניחים ליד פתח החצר או פתח הבית הסמוך לשטח הציבורי -רשות הרבים

 

את החנוכייה מניחים מבחוץ – בתוך חלל הפתח או 10 – 8 ס"מ הסמוך לו (דהיינו בלשון התלמודית: טפח = 10 – 8 ס"מ).

 

לא יניח את נרות החנוכה למטה מ –  24-30 ס"מ ( 3 טפחים )

 

ולא יניחם גבוה מכ – 960 ס"מ (עשרים אמה)ו אם להב הנרות גבוה משיעור זה – לא קיים את המצוה.

 

מצוה לכתחילה להניחם למטה מכ 100 – 80 ס"מ (עשרה טפחים ) וזאת כדי שהנרות ייראו היטב ויתפרסם הנס.

 

מניחם מצד שמאל של הפתח (דהיינו משמאלו של הנכנס לבית) כדי שתהיה מזוזה מימין ונרות חנוכה משמאל ויהיה מוקף במצוות בבואו ובצאתו מביתו.

 

הגרים בקומות העליונות או כשיש חשש היזק בהנחת הנרות בפתח ביתו מבחוץ – מניחם בחלון הפתוח לרשות הרבים.

 

אם חלונות ביתו גבוהים למעלה מעשרים אמה מרשות הרבים, מניחם בתוך הבית. ונוהגים גם אז להניחם ליד אחד הפתחים מבפנים.

 

צריך להדליק את הנרות במקום הנחתם, ולכן לא ידליק בתוך ביתו ואחר כך יוציא את הנרות ויניחם בפתח הבית.

 

בבית כנסת מניחם בכותל דרום – זכר למנורת בית המקדש שמקומה היה בצד דרום.

 

למה באמת מדליקים בשמאל הפתח ולא בימין ועוד על הדלקת נרות חנוכה ניתן לקרוא כאן

חג חנוכה שמח! שמח

הבהלה לקניות בקניונים החזירה אותי אל התקופה שלמדתי בלונדון

הבהלה לקניות הקניונים החזירה אותי אל התקופה שלמדתי בלונדון

מאת: עמית אורן

 

ד"ר איציק אלפסי הביט בחוסר נוחות על תורי הענק בכניסה לקניונים, והחליט להציב מראה בפני הציבור בישראל,
כשהוא מבצע השוואה בין המאבק של הציבור החרדי על ערך החינוך למאבק שהתנהל במגזר החילוני סביב פתיחת חנויות הבגדים. הוא הופתע לגלות איזו סערה חוללו דבריו

ד"ר איציק אלפסי, 41, בעל הפודקאסט סטייט אוף מיינד העוסק בחברה ופסיכולוגיה,

רק ביקש להעלות על הכתב את מה שעלה בליבו כאשר צפה בתמונות של תורי הענק מול הקניונים שנפתחו,

לאחר תקופה ארוכה בה היו נעולים על מסגר ובריח בעקבות מגפת הקורונה.

בפוסט שפרסם בפייסבוק התייחס אלפסי להחלטת הממשלה שהתירה את פתיחת מרכזי הקניות,

ולבהלה שפרצה בעקבותיה עם המוני בני אדם שהסתערו על החנויות כדי לרכוש ממוצריהם.

שתי תמונות שהעלה אלפסי סיפרו את הסיפור כולו, ללא צורך להשתמש בהרבה מילים.

בהודעה שפרסם נכתב: "בסופו של דבר, כמו שאומרים, הטבלה לא משקרת:

תראו מה חשוב להם ועל מה הם נלחמים, ועל מה אנחנו… תחת המלל הזה הציב אלפסי שתי תמונות:

האחת, בה נראים המוני צעירים עומדים בשורה אחת לפני כניסה לחנות בגדים בקניון,

ובתמונה התחתונה נראה היכל ישיבה המאוכלס במאות בחורי ישיבה ההוגים בתורה כשהם מחולקים לקפסולות,

בהתאם להוראות משרד הבריאות. המסר היה ברור:

החשיבות שמייחס הציבור החרדי והערכים שעליהם הוא נאבק שונים לטובה מהערכים שעומדים בפני האוכלוסייה הכללית.

הפוסט האמור הפך להיות ויראלי והתפרסם ברחבי הרשת כאש בשדה קוצים;

הוא צוטט בכלי תקשורת ועבר מיד ליד בפלטפורמות החברתיות השונות.

האמירה החדה והברורה של אלפסי הדהדה כקול קורא במדבר. בשיחה עמנו הוא מספר על הפוסט שהעלה;

על התגובות שקיבל בעקבותיו ועל מחשבות נוגות בצל מגפת הקורונה.

 

פוסט עם עומק

מה הביא אותך לפרסם את הדברים הללו?

"קודם שהעלתי את הפוסט", הוא משיב, "חלפה בראשי מחשבה, שלא נתנה לי מנוח.

אני אדם חילוני אומנם, אולם התמונה הזו של אנשים העומדים בתור לקניון ועל כך הם נלחמים,

בו בזמן שהציבור החרדי, שהושמץ כל כך בתקופת הקורונה, נאבק על דברים חשובים בהרבה; ע

ל דברים שעליהם באמת צריך להילחם: החינוך והערכים שעליהם אנו גדלים.

מצב זה טלטל אותי. אמרתי לעצמי, רק לפני תקופה ראינו תמונות דומות מהמגזר החרדי,

אך שם ההצטופפות הייתה סביב בתי הכנסת ותלמודי התורה – דברים נעלים הרבה יותר,

בעוד כאן אנו רואים המונים שמצטופפים סביב הקניון. ביקשתי להציג בפני החברה שלי, החברה החילונית,

את מה שחשוב לנו מול מה שחשוב לציבור החרדי".

איציק אלפסי מוסיף ומבהיר כי הוא מוטרד במיוחד ממה שמתחולל בחברה המערבית, בניגוד לזו החרדית.

"גם החרדים קונים", הוא אומר, "אבל מה שצריך יותר ויותר להטריד אותנו הוא המאבק שנמנענו – החברה הכללית –

לקיים בעקבות סגירת מוסדות החינוך, והחצי-לימוד באמצעות הזום.

זה שהילדים לא הולכים לבתי הספר ולא פוגשים חברים זו עובדה קיימת שמלווה אותנו זה כתשעה חודשים,

ובכל זאת, המצב הבלתי נסבל הזה נשאר כך, כמעט ללא תגובה מצד הציבור הרחב. בניגוד לזה,

הקניונים היו פתוחים בחלק גדול מתקופת הקורונה. וזה קרה כי עליהם החברה הכללית כן נלחמה.

השאלה שצריכה להישאל היא מדוע לא נלחמנו על פתיחת מוסדות החינוך כפי שנלחמנו על פתיחת הקניונים?

אין זה כי הדבר לא כל כך חשוב עבורנו", משיב אלפסי וממשיך:

"מצב הדברים הזה מאיר באור בעייתי במיוחד את סדר הערכים של החברה הכללית בניגוד לזו החרדית".

לדבריו, היחס של החברה הכללית לבתי הספר בתקופת הקורונה מושפע מההתנהלות סביב בתי הספר במגזר לאורך כל השנה,

גם בתקופות שגרה.

"ההרגשה היא כי בתי הספר הם יותר סוג של 'בייבי-סיטר' מאשר מקום חינוך המנחיל ערכים", הוא מציין.

"כל יומיים אנו שומעים איומים על סגירת בתי ספר על ידי איגוד זה או אחר, וגם המעמד של המורים נמצא בשפל".

אלפסי, שאביו משמש כמורה בבית ספר, מכיר היטב את מצב המערכת. לדבריו, "מציאות בעייתית זו מתבטאת, בין היתר, במעמד

המורה.

אבא שלי, לדוגמה, משמש כמורה במשך שנים ארוכות ואני מאוד גאה בו על כך.

אך, הוא אינו מקבל את התמורה והערכה הראויה שהוא אמור לקבל כאדם שמציל אנשים.

היחס למורים במדינת ישראל בעייתי במיוחד, אם זה במעמד; אם זה בתמורה הכלכלית שניתנת להם תמורת עבודתם,

ואם זה בהערכה שהם מקבלים על עבודתם.

הרי לא ניתן להשוות בין מורה שכל חייו עמל בהצלת חיים של ילדים, לאדם שמכר איזה סטארט-אפ,

שהופך להיות כוכב מפורסם בעקבות כך, בעוד דווקא מורי ישראל אינם מקבלים את הערכה והתמורה שמגיעה להם,

ובקושי סוגרים את החודש", הוא מוסיף בנימת עצב.

תגובות מנוגדות

אלפסי, בוגר אוניברסיטה הממוקמת בצפון מזרח לונדון, שם למד פסיכולוגיה חברתית ודפוסי תקשורת בין בני אדם,

לא דמיין – למרות עברו האקדמי – את תשומת הלב הציבורית שתיווצר סביב הפוסט שפרסם ואת התגובות הרבות שיגיעו לפתחו בעקבות כך.

הפתיעה אותך הסערה שפרצה בעקבות הפוסט?

"האמת שכן", הוא משיב. "אני כותב פוסטים מושקעים מאוד. בחלק מהמקרים, כחוקר אני מעלה פוסטים לאחר מחקר שאני מקיים ובאמצעות פרסום נתונים שונים שאספתי,

ולפעמים מסתבר כי דווקא כאשר כותבים מחשבה מסוימת שעולה בראש, היא זו שהופכת להיות ויראלית ומתפרסמת מאוד.

הדברים שכתבתי בפוסט, נגעו כנראה בנקודה רגישה", הוא מוסיף.

אלו תגובות קיבלת בעקבות הדברים?

"היו תגובות שונות. כאלו שתמכו בדברי וכאלו שהתנגדו. כך זה מטבע הדברים בעולם שבו אנו חיים.

אבל הרבה מאוד תגובות תמכו בדברי. אנשים שאינם חרדים ואף אינם שומרים תורה ומצוות כתבו לי כי אני צודק בדברי.

הם הסכימו לחלוטין עם העובדה שסגירת מערכת החינוך לתקופה כה ממושכת היא ביזיון,

וכי היא מראה בדיוק מהו הערך של החינוך עבור החברה הכללית, בניגוד, כאמור, לזו החרדית.

"למעלה מכך", מוסיף אלפסי, "הבהלה לקניות לאחר פתיחת הקניונים החזירה אותי לאחור, אל התקופה בה למדתי בלונדון.

אני זוכר באותה עת את הבאזז סביב האירועים הנוצריים, שכוללים בעיקר מסעי ענק של קניות,

כך שהאירועים החשובים ביותר בלוח השנה הנוצרי הם אירועים שעוסקים ברובם בקניות,

כאשר חודשים מראש מתכננים מה לקנות לאירוע הזה ומה לקנות למועד הזה.

הבטתי אז על כך ואמרתי לעצמי שהחגים שלנו, היהודיים, שונים כל כך. אלו חגים שמאחוריהם יש סיפור ונושא,

זה העיקר בחגים שלנו, לא דברים חומריים כמו קניית מתנות או בגדים, אלא הרבה מעבר לכך.

העובדה שאירועי הקניות חודרים לחיינו, כמו ה"בלאק פריידי" ועוד, זהו מצב בעייתי מאוד, שבמסגרתו מעודדים את תרבות הצריכה הבזבזנית ללא כל טעם, עבור סיפוק רגעי".

רגע לפני שאנו נפרדים, אלפסי מבקש לומר לסיום, כי לאמונתו, על העם בישראל לקיים דיאלוג בונה וטוב יותר בין האוכלוסיות.

"עלינו לכבד כל אוכלוסיה ולהבין עם מה היא מתמודדת. אני חושב שאם יהיה בינינו שיח טוב יותר, רק נרוויח מכך", הוא מסכם.

 

 

הקישור לפודקאסט של אלפסי, על פסיכולוגיה, חברה ועוד

שום דבר לא שווה לסיפוק הרוחני של לימוד תורה

שום דבר לא שווה לסיפוק הרוחני של לימוד תורה בישיבה

 

הרב אברהם יוסטמן, בוגר ישיבת 'בית אברהם' סלונים, ועורך דין מוכר וידוע במגזר החרדי.

את יומו הוא מחלק בין עיסוק במקצוע עריכת הדין, תפקידו כסמנכ"ל קרן קמ"ח, העוסקת בשילוב חרדים בשוק העבודה הישראלי, וקביעת עיתים לתורה.

"שמונה שנים למדתי בישיבה" אומר יוסטמן בשיחה מיוחדת לאתר 'אחינו'.

"שמונה שנים נהדרות ומאושרות. היום כשאני נזכר בישיבה, אני מתמלא געגוע לתקופה ההיא. הראש היה נקי להעמיס עליו ידע וחכמה.

אני נזכר בהיצע הרב שעמד אז לרשותי, מבחינת החממה התורנית שבה חייתי.

עד היום אני מצטער על כך שלא הצלחתי לנצל את התקופה הזו עד תום, להחכים יותר ולהעשיר את הידע התורני שלי ברמה גבוהה יותר."

אתה עברת את מסלול הלימודים בישיבה ולאחר מכן למדת משפטים במוסד אקדמאי מכובד. זה אותו דבר או שיש הבדל?

"מבחינת האיפיון לימודי המשפטים באמת החזירו אותי קצת ללימודים התורניים בישיבה.

אפשר לעשות הקבלה כלשהי בין סגנון הלימוד של לימודי הגמרא לבין לימודי משפטים (להבדיל).

למרות זאת, אינו דומה סיפוק רוחני בשתיים בלילה לאחר שעות של עיון בסוגיה תלמודית או ר"ן עסיסי במסכת 'נדרים', לבין כל סיפוק שלא יעלה מלימודי המשפטים".

"אני גם סבור שאין הכנה טובה יותר ללימוד משפטים, מאשר לימוד בישיבה.

יכולת הניתוח, ההשוואה, והסקת המסקנות שרכשתי בלימוד סוגיות תלמודיות, עזרו לי מאוד בקריאת חומרים משפטיים אינסופיים, ובעמידה במבחן עליהם"

 

למדת במשך שנים את החוק המקראי, את ההלכות השונות, ולאחר מכן את החוק האזרחי. מה נראה לך יותר הגיוני ומעשי?

"התורה רחבה מיני ארץ ועמוקה מיני ים. היא נכתבת עד ימינו אנו ועד בכלל, כאשר הגדול והרב שבכל דור, מחדש ומוסיף ומתאים להווי החיים שבאותו דור, כשתמיד הסימוכין שלו והעוגן היצוק היא התורה שניתנה למשה מסיני לפני אלפי שנים, ולכן הבסיס המשפטי שלו הרבה יותר מעוגן ומחוזק ומחייב לעומת הבסיס המשפטי של חוקי מדינת ישראל שנשענים לצערנו על חוקים עות'מאניים או בריטים כמו 'דבר המלך במועצה' וכיוצא בזה.

כאחד שלמד בישיבה אתה היום עו"ד יותר טוב מעורכי דין שלא למדו בישיבה.

אני חושב שאחד הדברים המרכזיים שאתה לומד בישיבה, זה כמה עוד נשאר לך ללמוד וכמה ככל שתעמיק עדיין חסר לך ידע.

זאת הכרה קריטית גם למי שעוסק במשפטים, ולמד את כל הקורסים האפשריים, שעדיין ראוי ונכון להמשיך ולהתעדכן וללמוד עוד ועוד, גם לטובת הלקוחות.

אסור להתבייש בשום גיל ובשום שלב לשאוף להתקדם ולהשתפר.

את הילדים שלך תשלח לישיבה או ללימודים אזרחיים?

"את הילדים שלי אשלח לישיבה כפי שאני עצמי נשלחתי.

מעבר למטען הרוחני הנעלה שהם יקבלו שם, זאת תהיה עבורם ההכנה הטובה ביותר לחיים שאני יכול להעניק להם, והיא אף עוזרת – לכל

לפתע הבחינה, שהיושב מולה הושיט גם הוא את ידו לעבר חבילת הוופלים שלה, ובלי לבקש רשות אכל גם הוא…

איך תרגיש אם מישהו מתחיל לאכול מחבילת הוופלים שלך ללא רשות? כף זכות

 

אשה אחת טסה לארצות הברית בשעת בוקר מוקדמת.

קודם יציאתה מן הבית לעבר שדה התעופה הניחה בתיקה חבילת ופלים כצידה לדרך,

ובשעות הארכות שבהן המתינה למועד הטיסה בנמל התעופה התיישבה לנוח קצת ולשבר

את רעבונה. היא הניחה את חבילת הוופלים על השולחן שלפניה, ברכה "בורא מיני מזונות"

והתחילה לאכול. לפתע הבחינה במשהו מוזר – אברך שישב מולה הושיט גם הוא את ידו לעבר

חבילת הוופלים שלה, ובלי לבקש רשות בירך גם הוא ואכל… אולי הוא רעב מאד? – חשבה האשה

ואכלה את הוופלה השני. לתדהמתה שלח האברך את ידו ואכל גם הוא את הוופלה השני שלו…

איזו מין התנהגות! – רגזה – הרי דבר פשוט הוא שלא משורת דרך ארץ לאכול ממאכליו של אדם אחר

בלי לבקש רשות! מדוע לא מלמדים את האברכים שדרך ארץ קדמה לתורה, ושטוב תלמוד תורה

עם דרך ארץ? תוך כדי כך היא ממשיכה לאכול מהוופלים, והאברך שמולה ממשיך גם הוא לאכול…

בתחילה רצתה להעיר לו, אך לבסוף אמרה בליבה: בשביל כמה וופלים לא אבזה תלמיד חכם,

אוותר ואמחל לו… החבילה הוסיפה להתרוקן, ולבסוף נשאר וופלה אחד אחרון. מה יעשה כעת האברך

הזה? – תהתה האשה בלבה. זמן לא רב נותר לה לתמוה, שכן כעבור דקות ספורות לקח האברך את

הוופלה האחרון, חצה אותו לשנים, אכל חצי, והשאיר על השולחן את החצי האחרון. חוצפה! – נשכה

האשה את שפתיה – את כל החבילה אכלת. לכל הפחות את הוופלה האחרון צריך היית להשאיר לבעלת

החבילה! הגיע מועד הטיסה. שניהם עלו למטוס, וכל אחד ישב במקומו. האשה היתה נסערת מאד

מצורת ההתנהגות של האברך, ותוך כדי הרהורים פתחה את התיק שלה כדי להוציא דבר מה.

 

לתדהמתה גילתה שם את חבילת הוופלים שלה סגורה ושלימה…

 

התברר לה, כי מרוב התרגשות ולחץ מהטיסה היא לא הוציאה את חבילת הוופלים שלה.

הוופלים שמהם התכבדה בנדיבות, היו של האברך שישב מולה…

לא הוא אכל משלה, אלא היא אכלה משלו, וופלה אחרי וופלה…

ואותו אברך תלמיד חכם מסולא בפז ובעל דרך ארץ, לא רק שלא העיר לה בעדינותו,

כי אם התנהג בנדיבות מופלגת כשגם את הוופלה האחרון חצה לשנים…

 

אחת ממצוות עשה שנצטוינו בהן היא, לדון לכף זכות כל אדם, שנאמר "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו),

ומכאן אמרו רבותינו (אבות א, ו): "והוי דן את כל האדם לכף זכות". גם כאשר ישנו צד רחוק

ביותר לדון לכף זכות יש לעשות זאת. עלינו להתרחק מכף החובה בתכלית הרחוק! מי שעושה כן,

זוכה שמן השמים דנים אותו לזכות, כמאמר רבותינו: "במידה שאדם מודד, מודדין לו" (סנהדרין ק ע"א),

וכל הדן את חברו לזכות, משמים דנים אותו לזכות (שבת קכז ע"ב).

ה"בעל שם טוב" הקדוש זצ"ל, דרש זאת מן הפסוק: "שופטים ושוטרים תתן לך" – אתה הוא זה שנותן לעצמך

את השופטים, בהתאם לאופן שבו הנך שופט ודן את חבריך. אדם ששופט בני אדם לרעה גורם לעצמו שכך

ישפטוהו, ולהפך – אם ישפוט את הבריות לטובה ולכף זכות, יזכה שכך ישפטוהו מן השמים.

לפיכך צריך להיזהר לדון תמיד את הזולת לכף זכות, גם כאשר מדבר לכאורה בצד רחוק.

 

טעם החובה לדון לכף זכות

 

מהי הסיבה לכך שאדם אינו יכול לשפוט את חבירו כמו שהוא שופט את עצמו?

ביכולתו של אדם לדעת ולהכיר את נגעי עצמו, כמאמר שלמה המלך (משלי יד, י):

"לב יודע מרת נפשו", ולכן אפשרי שישפוט וידון את עצמו. לעומת זאת, את דעותיו וסבותיו

של חבירו לעולם אינו יכול לדעת בוודאות ובשלימות, שהרי "האדם יראה לעיינים וה' יראה

ללבב" (שמואל א טז, ז). איך יכול הוא לדון לחובה את חבירו, כאשר יתכן שעשה את המעשה

בכוונה אחרת לגמרי ממה שנראה בעיניו?!

כמה צריך האדם להיזהר שלא למהר לשפוט את זולתו!

לפעמים נדמה שברור כשמש שאדם נוהג בצורה בלתי ראויה, וכדי לדון אותו לזכות צריך לעקם

את המחשבה, אך באמת נתון או שניים שחסרים לנו מאירים את התמונה באור חדש לגמרי.

 

זכות הרב אריה לוין זצ"ל

 

רבי אריה לוין זצ"ל היה גאון וקדוש. הוא למד קבלה ותורת החן עם בעל

ה"לשם שבו ואחלמה", שהיה גאון ידוע ומפרסם בלימוד הקבלה. עם זאת,

נהג רבי אריה זצ"ל להסתיר את עצמו ואת מצוותיו. בתקופתו שלט בארץ ישראל

המנדט הבריטי. מחד גיסא, היתה בכך עזרה ליהודים כי הם מנעו מן הערבים

לעשות פיגועים ופוגרומים. מאידך גיסא, אסר המנדט יהודים רבים, ואת חלקם

אף הוציא להורג. רבי אריה לוין נהג לבקר בתדירות את אסירי המנדט הבריטי,

חיזקם ועודדם, והחזירם בתשובה שלמה. רבים מהם ניצלו בעקבות הקשר איתו

מעונש מות. בשל פעילותו הגדולה, זכה לכינוי – רבם של האסירים. אשתו, שהיתה

צדקת גדולה, חששה שמא יש במעשי בעלה משום ביטול תורה – במקום לשבת

וללמוד הוא הולך לדאוג לאסירים. היא הלכה לשאול על כך את בעל הלשם. שאל

אותה בעל הלשם, אם הוא מצליח במעשה ידיו, ומשענתה שאכן כן, הוא זוכה להשיב

רבים מעוון ומציל יהודים רבים מעונש מות, פסק שעליו להמשיך בתפקידו, ולא יחוש

לביטול תורה, כיון שהצלחתו היא סימן משמים שמינו אותו לשליח לדבר זה. מכאן למד

נכדו, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שדבר שאדם מצליח בו – אסור לו להפסיק בו, ועליו

להמשיכו, כי כנראה לכך יעדו אותו משמים.

 

עציץ באמצע לויה…

 

פעם נפטר בירושלים תלמיד חכם גדול, ורבים יצאו ללוותו. תוך כדי הלוויה

הבחין אחד הנוכחים שרבי אריה לוין פורש מקהל המלווים ונכנס לחנות פרחים.

כעבור רגעים אחדים יצא משם, נושא בידו עציץ גדול.

המעשה היה תמוה בעיניו. באמצע הלוויה הולכים לקנות עציץ?

הוא כמובן לא אמר מאומה, אולם כעבור ימים אחדים כשהזדמן לו, פנה ושאל את

רבי אריה לוין לפשר מעשיו. סיפר לו רבי אריה: "לפני הלוויה נודע לי כי בבית החולים

למצורעים נפטר אחד החולים והלך לבית עולמו. הנוהל הרפואי במקרים כאלו הוא לשרף

את כל חפציו של החולה, ובכללם גם את התפילין שלו. ניסיתי לעצור בעד מנהלי בית

החולים משריפה זו, והם אמרו כי החלופה היחידה האפשרית היא לקבור את התפילין.

מיהרתי לקנות עציץ גדול ולהביאו אליהם במהירות, כדי שיקברו בו את התפילין, וכך ינצלו

משרפה ויגנזו בכבוד הראוי להן… הרי לנו, כי גם מעשה שעל פניו נדמה שהוא ברור, עשוי

להיות נסתר מן העין… נזכור כי באמת ובתמים אין אנו יודעים את המציאות ואת הסיבות של

הזולת, ואין לנו אלא להקפיד לדונו בכל מקרה לכף זכות, וכך מן השמים ידונו אותנו לזכות.

 

(מתוך הספר 'משכני אחריך' שופטים)

קרעתי את המכתב וזרקתי לפח, צלצלתי לאמי בעצבים וכעסתי שהיא מערבת רבנים

הבן: קרעתי את המכתב וזרקתי לפח, צלצלתי לאמי בעצבים וכעסתי שהיא מערבת רבנים

 

יום אחד נכנסה לבית חב"ד אישה לא צעירה והתיישבה במסעדה שלנו.

זו היתה שעת בוקר מוקדמת, והיא משכה את הזמן שעה ועוד שעה, ובסוף עזבה את המסעדה בשעת לילה מאוחרת.

גם למחרת היא הגיעה כמעט ראשונה ונשארה עד הלילה. ניסיתי לשוחח איתה אבל היא התחמקה, ראיתי שהיא שבורה אבל לא הצלחתי ליצור איתה קשר.

ביקשתי מאחת הבנות המטיילות לנסות לברר אצלה מה הסיפור, ולמחרת באה המטיילת וסיפרה, הבן של האישה הזו חזר בתשובה וקשה לה איתו מאוד, ולכן היא ברחה לכאן.

ניגשתי אליה ואמרתי לה שאני רוצה לשמוע את הסיפור של הבן שלה.

היא פרצה בבכי והחלה לספר:

"יש לי בן יחיד, לפני כשנה הוא נסע לטיול במזרח ובמהלך הטיול בהודו הוא חזר בתשובה.

כשחזר לארץ הוא החל להכניס כללים חדשים לבית. התאמצתי לכבד אותו, לקנות את האוכל לפי הכשרות שהוא רוצה ולסדר פלטה לשבת ועוד, אבל זה לא הספיק לו.

הוא החל לדרוש ממני בתוקף לשמור שבת בעצמי, וטען שחייבים לכסות את כל המראות בבית ועוד כל מיני רעיונות שלא יכולתי לעמוד בהם.

בשלב מסוים נשברתי, השארתי לו כרטיס אשראי, סיכמתי עם העוזרת שתבוא כמה פעמים בשבוע לכבס לו והודעתי לו שאני לא יכולה להישאר כך איתו בבית, ונסעתי.

עכשיו אני כאן ואין לי מושג לאן אני ממשיכה".

היא הסבירה לי שהוא הבן היחיד שלה ולמרות ההתנהגות שלו היא לא רוצה לצער אותו, ולכן החליטה שהיא תעזוב.

ביקשתי שתיתן לי את הטלפון שלו ואנסה לדבר איתו, אך היא היתה בטוחה בכך שהוא יסרב לדבר איתי.

החלטתי לכתוב לו מכתב, היא נתנה לי את מספר הפקס בבית, ושלחתי לו מכתב ארוך עם הרבה הבנה למצבו.

הסברתי לו שגם אם הוא חזר בתשובה הוא צריך לזכור שאחד מעשרת הדיברות זה "כבד את אביך ואת אמך".

כתבתי גם שיש לו הזדמנות לקרב את אמא שלו אם רק ינהג נכון.

למחרת פגשה אותי האמא וסיפרה לי שהבחור כעס עליה מאוד שהיא מערבת רבנים, ואמר לה:

"זה בכל מקרה לא יעזור לך, אני לא אשתנה וגם לא קראתי את המכתב, קרעתי אותו וזרקתי לפח".

אני חייב להודות שקצת כאב לי. בכל זאת השקעתי כמה שעות לכתוב מכתב שייתן לו הרגשה טובה מצד אחד ומצד שני יסביר לו שהוא טועה.

לא נעים היה לדעת שהוא אפילו לא קרא את המכתב.

כמה ימים אחר כך נסעה האמא ולא שמעתי ממנה יותר. קיוויתי שאיכשהו הדברים יסתדרו.

שנתיים אחר כך. ליל שבת אחד השתתף איתנו בתפילה ובסעודה בחור חרדי.

כשירדנו לעונג השבת הוא הצטרף וביקש מיד את רשות הדיבור:

"לפני שנתיים וקצת טיילתי טיול ארוך אחרי צבא, במהלך הטיול בהודו חזרתי בתשובה וכשחזרתי לארץ המשכתי בהתחזקות ונקטתי בקו קיצוני מאד.

אמא שלי לא הייתה מסוגלת להחזיק מעמד איתי ועזבה את הארץ.

היא הגיעה לבית חב"ד בבנגקוק וסיפרה על כך לרב, והרב כתב לי מכתב ארוך ושלח אותו בפקס אליי הביתה.

ברגע הראשון כעסתי, קרעתי את המכתב וזרקתי לפח

צלצלתי לאמי בעצבים וכעסתי שהיא מערבת רבנים. אבל אחרי שניתקתי את השיחה הסתקרנתי בכל זאת לדעת מה כתוב שם.

הוצאתי את הקרעים מהפח וישבתי להרכיב את הפאזל.

קראתי את המכתב שמאד נגע ללבי. אחרי כמה ימים של מחשבות צלצלתי לאמא, התנצלתי וביקשתי ממנה לחזור לארץ ומאז אנחנו חיים ביחד בשמחה ובאושר.

הגעתי היום לתאילנד ואני חוזר במוצאי שבת. מטרה אחת לנסיעה שלי:

לבקש סליחה מהרב ולהודות לו על שבזכותו אני בקשר כל כך טוב עם אמא. הפאזל שלנו לא הושלם".

 

 

(מתוך חוברת כי קרוב גליון 46 | ראה תש"פ)

כל מה שרציתם לדעת על נטילת ידיים שלפני הארוחה

כל מה שרציתם לדעת על נטילת ידיים שלפני הארוחה

מאת: אוהד אטינגר

 

נטילת ידיים היא אחת המצוות שציוו אותנו חכמים.

מטרתה העיקרית היתה לעשות 'גדר לטהרה', כדי שעם ישראל ישמור על טהרה יתירה,

בכל אורחות חייו, ובפרט בכל הקשור לאוכל, סעודה והכנסת דבר מאכל לפה.

כיום לא זכינו לאכול בטהרה. כולנו מצויים בחזקת 'טמאי מת', ורובנו גם טמאים בטומאות

נוספות, ומאחר ואין לנו בית מקדש, ו'פרה אדומה' אנחנו לא יכולים לעשות דבר בעניין,

אבל אנחנו עדיין מקפידים על מצוות נטילת ידיים ושומרים עליה מכל משמר.

ובכן, מתי נוטלים ידיים?

 

בגדול: לפני האוכל.

ביתר פירוט: לפני שאוכלים לחם או כל סוג אחר של פת, לחמניה, פיתה, באגט, מצה ועוד.

 

איך עושים את זה בפועל?

 

זה לא מסובך בכלל.

כל מה שאתם צריכים זה מים נקיים שלא נעשה בהם שימוש כלשהו, וכלי נקי ושלם שאינו סדוק או פגום.

קודם כל מוודאים שהידיים נקיות, ושלא דבוק בהן לכלוך או צבע וכדו'.

אם הידיים מלוכלכות יש לשטות אותם היטב לפני כן, ורק לאחר מכן ליטול ידיים.

איך נוטלים את הידיים?

 

ממלאים מים בכלי, ספל, נטלה, כוס וכדו',

מרימים אותו ביד ימין.

מעבירים ליד שמאל.

מחזיקים ביד שמאל ויוצקים ממנו מים על יד ימין – פעמיים.

לאחר מכן מעבירים את הכלי ליד ימין ויוצקים מים על יד שמאל – פעמיים.

הקפידו שבכל נטילה המים מכסים את כל כף היד, או לפחות את כל האצבעות,

אם אין לכם מספיק מים או שמסיבה אחרת אינכם יכולים ליטול על כל כף היד.

 

מניחים את הכלי בכיור, מחזיקים את הידיים בגובה הראש, משפשפים אותן מעט זו בזו, ומברכים:

ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים.

 

עכשיו אתם לוקחים מגבת בד או נייר, מקנחים היטב את הידיים ממי הנטילה,

יושבים לצד השלחן, מרימים את הלחם בעשר אצבעות ומברכים:

 

ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ.

 

שימו לב, יש לאכול לפחות חתיכה אחת קטנה מהלחם מיד אחרי שבירכתם,

ולא מפסיקים בדיבור מאז שנטלתם את הידיים, ועד שאכלתם מעט לחם.

בתיאבון!!

אז איך קוראים לחג הזה

 

קבלו את 5 השמות של חג השבועות

 

1. חג השבועות

השם המרכזי של החג הוא 'חג השבועות'.

שם זה מופיע בתורה כמה פעמים, וזה, על שם שבעת השבועות שסופרים מתחילת קרבן העומר בחג הפסח עד חג השבועות.

 

 

 

2. חג הקציר –

שם נוסף של החג הוא 'חג הקציר'.

גם שם זה מופיע בתורה, 'וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה' (ספר שמות)

וזה, על שם קרבן המנחה 'שתי הלחם' שהיו מביאים בזמן בית המקדש מקציר החיטים.

 

האם מותר לתת תרומה לכהן בתמורה שיעזור באסיף?

3. יום הביכורים –

שם נוסף של החג הוא 'יום הביכורים'.

גם שם זה מופיע בתורה, ''וביום הביכורים… מקרא קודש יהיה לכם' (ספר במדבר)

וזה, על שם ביכורי פירות הארץ שהובאו לבית המקדש.

 

4. עצרת –

שם נוסף של החג הוא 'עצרת'.

שם זה קראהו חכמינו, בתלמוד ובמשנה.

בעל ה'ספורנו' ממפרשי התורה מסביר שהשם עצרת הוא שבהיות  יום החמישים ליציאת מצרים יום מתן תורה, אשר בו נעצרו ישראל יחדיו לעבודת הא-ל ית'.

 

 

 

 

5. חג מתן תורה –

שם נוסף של החג הוא 'חג מתן תורה'.

שם זה הוא על המעמד הגדול של מעמד הר סיני שבו אלוקים התגלה לעם ישראל וקיבלו את עשרת הדיברות

וע"כ הוא נקרא חג מתן תורתינו

חג השבועות

 

ועוד משהו קטנטנן

  • לחג הזה יש גם כינוי עממי'חג המים' בעקבות מנהג קדום בקרב יהודי צפון אפריקה לשפוך מים זה על זה בחג השבועו

 

ומשהו שכדאי לדעת!!

 

בלילה הזה, במסורת היהודית העם היהודי בליל שבועות לא הולך לישון, אלא הוגה בתורה במשך כל שעות הלילה, או אומר וקורא 'תיקון ליל שבועות'.

כי בלילה הזה יש ערך מיוחד ללימוד תורה.  – הצטרפו גם אתם

חג השבועות

 

השופט הנדהם הכריז על הפסקה קצרה, הוא היה צריך להירגע…

השופט פנה לאבא שלי, ושאל אותו היכן עורך דינו. השיב אבי: "אינני זקוק לעורך דין, אני אייצג את עצמי"… "אם כן", שאל השופט, "מה יש לך לומר להגנתך?" ענה לו אבי: "הקב"ה מנהל את העולם, והוא זה המכניס במוחם ובפיהם של השופטים מה לחשוב ומה לומר. השופט הנדהם הכריז על הפסקה קצרה, הוא היה צריך להירגע…

 

בהזדמנויות רבות אנו נתקלים במצבים שמסבים לנו כאב, צער, או אף נזק ממשי לכאורה, ואיננו מבינים למה דווקא אנחנו, אחרי שהשתדלנו מאוד להיות טובים….

אך איננו רואים את כל התמונה במלואה וחושבים שסתם נגרם לנו הסבל הזה. עד לאותם מקרים שבהם היא כן מתגלית בשלמותה,

או אז אנו חשים כמה ראייתנו הייתה קצרה ושטחית ועד כמה כל התהליך כולו היה אך לטובתינו ולנו נשאר רק להודות לבורא העולם!

הצדיק רבי אריה שכטר בסיפור אישי שאירע במשפחתו.

בשנת תר"צ, כמה שנים לפני עליית הנאצים לשלטון, זייפה אמי מסמכים המעידים שהיא ואבי נולדו בהונגריה. מאחר ואם לא כן, הם היו מגורשים מהונגריה, ופולין לא היתה מכניסה אותם ושודדי הדרכים היו עושים את העבודה…

הזיוף התגלה לשלטונות ונערכו להם משפטים ארוכים ומתישים, וסכנת מאסר ריחפה על ראשם של אבי ואמי.

הורי היו אנשים בעלי מידות נעלות, שפעלו אך טוב וחסד לכולם ונהגו כל כך לפנים משורת הדין עם כולם, ואם כן מדוע איפה דווקא הם, שעשו זאת רק להצלתם, צריכים כעת לעבור סבל וקשיים מרובים?

לאחר שמונה שנים של משפטים ומאסרים לפרקים, הגיע עת המשפט המכריע. אבי שאל את עורך דינו מה הצפי, והלה השיב כי אם יצליחו להקטין את גזר הדין לשש שנות מאסר – יהיה זה הישג אדיר. בתגובה, הודה לו אבי וביקש ממנו שיטול את התשלום המגיע לו, אך יתכבד ויישב בביתו, ולא יופיע במשפט, ואבי ייצג את עצמו.

עורך הדין תמה לפשר ההחלטה המוזרה הזאת, אך כיבד את רצונו של אבי. מה רע לקבל תשלום מלא בלי צורך לטרוח ולבזבז זמן על הופעות המשפט…

הגיע יום המשפט. אבי הגיע לאולם המשפט בגפו. השופט פנה לאבי, ושאל אותו היכן עורך דינו, שייצג אותו ויציג את עמדתו. השיב אבי: "אינני זקוק לעורך דין, אני אייצג את עצמי"…

"אם כן", שאל השופט, "מה יש לך לומר להגנתך?".

ענה לו אבי באומץ ובביטחון: "הקב"ה מנהל את העולם, והוא זה המכניס במוחם ובפיהם של השופטים המכובדים מה לחשוב ומה לומר.

לכן אני פונה לבורא העולם, שיכניס במוחם של השופטים הנכבדים לזכות, ולהוציא דין אמת לאמיתה".

ובכך הדגיש והראה את בטחונו בבורא העולם לבדו, שרק הוא יכול להושיעו ו'אין עוד מלבדו'!

לאחר סבל כה רב שנמשך שמונה שנים, דיונים, בתי משפט, בתי סוהר, אבי יודע שזה המשפט הסופי והמכריע, ובכל זאת, הוא ניצב בבית המשפט, ומכריז באזני השופט ללא שום מורא, שהוא סומך אך ורק על בורא העולם, ובוטח בהחלטתו שתהיה הטובה ביותר בעבורו.

השופט הנדהם הכריז על הפסקה קצרה, הוא היה צריך להרגע… אחרי רבע שעה הוא חידש את הדיון, והודיע בהתרגשות: "אדון שכטר, אתה בעל אופי נעלה, אני פוטר אותך מכל אשמה, אתה זכאי!". הוא הקריא את גזר הדין המזכה את אבי, אך עם זאת פסק כי תוך שנה צריכים הורי לחסל את עסקיהם בהונגריה, ולצאת מגבולות המדינה.

המשפט התקיים בשנת תרצ"ח, בערב מלחמת העולם השניה, כאשר קבלת אישור כניסה לארץ ישראל או לארצות הברית, היתה כמעט בלתי אפשרית. ואז אבי ביקש את רשות הדיבור, פנה לשופט ואמר לו: "אתה מורה לי לעזוב את המדינה, אבל אף מדינה לא תקבל אותי ואת משפחתי"…

אמר השופט: "אתה צודק! אני מטיל על ממשלת הונגריה את האחריות לארגן לכל משפחתך ויזות לאמריקה, או סרטיפיקטים לארץ ישראל".

אמריקה קרצה, היא היתה ארץ החופש והזהב, בארץ ישראל שרר עוני מחפיר. אך הורי ראו לנגד עיניהם דבר אחד – חינוך הילדים! השיקול היחיד היה, היכן תהיה להם אפשרות נוחה יותר מבחינה תורנית, לגדל את ילדיהם בדרך התורה והיראה. הם ויתרו על מנעמי אמריקה, והחליטו לעלות לארץ ישראל.

היתה זו תקופת המנדט הבריטי. המצב המדיני והכלכלי היה קשה, גם המצב הרוחני היה גרוע. הרבה ניסו להצר את רגליהם של שומרי התורה. אך בכל זאת העדיפו הורי לבוא לארץ ישראל, שבה סכנת חינוך הילדים קטנה יותר.

אבי האמין באמונה שלמה כי "אין עוד מלבדו", שום דבר בעולם לא בלבל אותו, ולא הסיט אותו מהאמונה היוקדת הזאת בבוראו. ואכן הוא זכה לראות בחוש איך הקב"ה שומר עליו ועושה לו נסים מופלאים לאורך כל חייו. כאשר בתאריך ד' בניסן תרצ"ט הגיעו לארץ ישראל, ולאחר שלוש שנים כבר התברר לעולם כולו כי רוב יהודי אירופה הוכחדו בשואה. שנתיים שלוש לאחר מכן, כבר ידענו שכמעט כל הקרובים שלנו נכחדו בשואה, ה' ישמור. השאלה "למה הקב"ה עשה כך למשפחה הזו, על אף שהם השתדלו מאוד לעשות רצונו ופעלו אך טוב וחסד עם כולם?" כבר קיבלה תשובה ברורה לגמרי. דוקא מכיון שהם כאלה, עשה איתם הקב"ה חסד, שיגרשו אותם מהונגריה ועוד שידאגו להם לאישורים הנכספים לכניסה לארץ וכך הם ינצלו מהשואה הנוראה.

אז התברר למפרע כי המשפט של הורי, וגזר הדין שהרחיק אותם מביתם, היוו את נס הצלתם. כל התלאות והסבל שעברו היו לטובתם. אבל, רבונו של עולם, למה הם היו צריכים לסבול שמונה שנים?

נראה לי שישנה תשובה חזקה לשאלה הזאת. הקב"ה ידע שתהיה שואה, ומחמת הגזרה תושמדנה הרבה משפחות נפלאות, השם ירחם! אבל את המשפחה הזו, בגלל המעשים הטובים שלה, הוא ירצה להציל. ולפיכך יבואו המלאכים וישאלו: "מה נשתנו אלו מאלו?".

לכן הוא נתן להם אופציה של מסירות נפש. רוב אחי ואחיותי נולדו במהלך שמונה השנים האלה.

אולם להורי לא היו שום חישובים מלבד רצון ה'. הקב"ה רוצה שנגדיל את המשפחה שלנו, וזה מה שנעשה. האם הילדים האלו יחיו או לא, זאת הבעיה שלו, לא הבעיה שלנו. אנחנו לא שואלים שאלות…

היתה זאת מסירות נפש של ממש, לא מסירות בגלל קושי בפרנסה, או קושי לנהל בית מסודר עם משפחה ברוכת ילדים…

דרך אגב, אספר שכאשר אשתי המנוחה חלתה, ונאלצה לשכב במיטה, היא אמרה לאחותי, שתהיה בריאה: "את זוכרת שפעם נאנחנו 'קשה, קשה'… אוי כמה הייתי רוצה שיהיה לי היום 'קשה' כמו אז"…

 

נזכור תמיד, כל מה שעושה הקב"ה זה רק לטובה!

 

(נערך מתוך 'אריה שאג')

 

בני מוגדר כאוטיסט והוא הבן האהוב עלינו מכל

מנחם

שלום לכבוד הרב

יש לי שאלה

קוראים לילד שלי ד.נ. והוא בן 7 וחצי
יש לו בעיות התנהגות קשות קשב וריכוז חרדות

נוטל תרופות

האם אני צריכה
לשנות שם לילד ?

אשמח לקבל תשובה

תודה רבה

שירה

חיפה

 

שלום וברכה

אני רוצה הפעם לענות לך כאבא ולא כרב, בני בכורי מנחם מוגדר כאוטיסט עם קשיי קשב וריכוז ברמה גבוהה, ולוקח כל יום בית מרקחת…

אולם דוקא מנחם שלנו בן 17 הוא הבן האהוב עלינו מכל.

הצדיק בעל ה'חזון איש' כאשר היה רואה ילד כזה היה קם מלא קומתו לכבודו, משום שהנשמות של ילדים כאלה הם נשמות גבוהות מאד,

ואנו ההורים יש לנו זכות מיוחדת שלכן נבחרנו לגדלם. דוקא העובדה שבני קרוי על שם מרן הרב שך זצוק"ל מתחברת לי היטב עם העובדה שזכינו לנשמה גבוהה זו.

אנחנו משקיעים בו ככל שניתן, ודוקא משום שזו השקעה שכולה נתינה, בלי מחשבה כיצד נזכה לקצור את פירות ההשקעה ביום מהימים – הוא כולו נתינה טהורה, וזו הנתינה המרוממת והמהנה ביותר שקיימת.

הילדים שלי נתנו לי הרבה מתנות, אולם המתנה החזקה ביותר קיבלתי מבני  מנחם ,

בעצם מה שהוא נתן לי מבט שונה על השונה, ויכולת להכיל בסבלנות אנשים שלולי השיעור שמנחם שלי נתן לי היו מוציאים אותי מהכלים.

אנחנו תמיד רוצים לדמיין לעצמנו שאנחנו מבינים מה אנחנו עושים, אנחנו מדמיינים שהנה הילד שלנו יהיה כך וכך, ויש לנו תוכנית מלאה,

הבעיה שאף פעם התוכנית לא נכונה וגם לא מצליחה, העתיד תמיד שונה מהתוכנית שטווינו לעצמנו. והאכזבה מסתכלת ומרסקת.

וגם בפועל קשה מאד להשקיע עבור משהו רחוק, קשה לתפוס שמה שברגע זה אנחנו מתמודדים עם האתגר שנראה בלתי אפשרי

כשילד זועק או עושה את השטות הכי גדולה האפשרית, בדיוק כשאנחנו עייפים – רעבים – שחוקים, זה בלתי נתפס שתגובה שקולה או מחבקת, זה מה שיגשים את החלום.

מנחם נתן לי את הכלים להשקיע בכל ילדי נקודתית כאן ועכשיו,

לראות מה טובת הילד בשעה זו, כיצד אני יכול לקדם אותו לתת לו מענה, להתמודד עם האתגר העכשווי,

להעניק לו מכל הלב דוקא כשאנחנו גמורים, לתת את כולי על מנת לתת.

לגופו של ענין לשאלתך, השם ד.נ. הוא שם מצוין ולא כדאי להחליפו. אנשים שנקראו בשמות אלו פרצו גבולות והגיעו להישגים עצומים למרות שנולדו עם קשיים שהיו אמורים לחסום אותם.

בכלל בנוגע לקשב וריכוז אני מתקשה לומר את הביטוי הנפוץ בעיית קשב וריכוז,

אני רואה אותו כמעלת קשב וריכוז שמחת חיים ומרץ, וחשיבה מחוץ לקופסה, זה בהחלט אתגר לסביבה ולהורים,

אולם רבים מהאנשים שהצליחו במיוחד בחיים ניחונו במעלה זו. זה מאתגר אך כשהוא מנוצל נכון זה כלי עוצמתי מעין כמוהו.

אמרתי פרק תהילים והתפללתי שיהיה לך כוחות לעמוד באתגרים המיוחדים, והקשיים של בנך  יחלפו והוא יזכה לממש את הכוחות המיוחדים שלו בצורה הטובה ביותר,

ותזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים, ותרוו ממנו רוב נחת

ברכה והצלחה בתקוה ותפילה

הרב יהודה

 

איך לבחור תפוחי אדמה מתאימים לקומזיץ'

לכבוד ל"ג בעומר קבלו המלצות איך לבחור תפוחי אדמה מתאימים, וכמה זמן יש לאפות אותם בין הגחלים ^ וגם: המלצה אחת שלנו.

מאת: אוהד אטינגר

ל"ג בעומר מתקרב בצעדי ענק, ורבים נערכים לקראת ה'קומזיץ' המסורתי יחד עם הילדים.

  • אז מה עושים בקומזיץ?

מדליקים מדורה קטנה, תוך שמירה על כללי הזהירות, ולאחר שהעצים הופכים לגחלים רוחשות, אנחנו טומנים בהם תפוחי אדמה עטופים בניר כסף.

כמובן שתפוחי האדמה אינם מספקים, ובנוסף אליהם נאכל גם פלאפל בפיתה או מזון אחר. ובכל זאת, מקום של כבוד יש לתפוחי האדמה.

  • אבל איך בוחרים את תפוחי האדמה המתאימים ביותר?

במשרד החקלאות החליטו לענות על השאלה:

"מגדלי תפוחי האדמה ומומחים בשה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע) במשרד החקלאות קיבצו את הטיפים הטובים ביותר ל"קומזיץ" הטעים ביותר:

"בחרו בתפוחי האדמה בגודל אחיד בעלי קליפה יציבה, הנקיים מכתמים ירוקים וללא סדקי גידול. הצבע הירוק המופיע על תפוחי האדמה, מלווה בדרך כלל גם בחומרים נוספים שערכיהם הגבוהים מקנים לו טעם מר. על כן, אלו אינם ראויים למאכל.

"בחרו את תפוחי האדמה הגדולים והאחידים, כדי שיהיה יותר ממה ליהנות ושכולם יהיו מוכנים בו זמנית.

"את תפוחי האדמה מומלץ לעטוף בנייר אלומיניום שישמור על הלחות, ולהניחם לפחות כשעה בגחלים הבוערים. החום הגבוה מרכך את תפוח האדמה והופך אותו לטעים ומשביע".

  • וכיצד עלינו לאחסנם עד הערב?

"יש לאחסן את תפוחי האדמה במקום חשוך, קריר, מאוורר, עדיף בקרטון, ולא בשקית פלסטיק.

"רצוי לכסות את תפוחי האדמה במגבת בד, בכדי שלא יפתחו עליהם כתמים ירוקים.

"מומלץ שלא לשטוף את תפוחי האדמה לפני אחסונם, אלא רק לפני השימוש. דבר שימנע ריקבון מוקדם, וישמור על איכות תפוח האדמה לאורך זמן."

עד כאן ההמלצות של משרד החקלאות.

ועכשיו קבלו המלצה אחת נוספת, בחינם, גם מאתנו:

לפני שאתם אוכלים מתפוח האדמה, ברכו למי שברא אותו, הקדוש ברוך הוא!

בָּרוּךְ אַתָּה אדני, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה

 

חשבתי לרגע שאולי אחי נמצא על המטוס, התייחסתי לכל הסיפור בצורה שונה לחלוטין.

נסעתי לאסוף את אחי ששב מארה"ב בטיסת קונקשן דרך גרמניה, ובדרך מתקשר אלי חבר מהמשרד, ומדווח לי שבנתב"ג נערכים לנחיתת חירום של מטוס שמגיע מגרמניה

והמסר שלמדתי מהסיפור הזה: מי שממריא לא נכון, עלול לנחות אל תוך אסון.

 

אוהד אטינגר

 

בימים האחרונים נסעתי לשדה התעופה, כדי לאסוף את אחי ששב מארה"ב בטיסת קונקשן דרך גרמניה.

בדרך מתקשר אלי חבר מהמשרד, ומדווח לי שבנתב"ג נערכים לנחיתת חירום של מטוס שמגיע מגרמניה.

התברר שעל מסלול ההמראה שממנו המריא המטוס, נותרו שרידים של צמיג גומי חרוך.

בשדה התעופה הגרמני חששו שמדובר בשרידיו של אחד מגלגלי המטוס שהמריא לישראל, ועדכנו את רשויות התעופה בארץ, שכדאי להיערך לנחיתת חירום.

האמת? נלחצתי.

מיהרתי לברר את הפרטים והתברר לי שבעצם זו לא אותה הטיסה. נכון שגם היא מגיעה מגרמניה, אבל מעיר אחרת ומדובר במטוס של חברת תעופה אחרת.

נרגעתי.

המשכתי בנסיעה והגעתי לשדה התעופה, כשבמקביל מגיעים למקום עשרות אמבולנסים וניידות כיבוי אש. על כל צרה שלא תבוא.

עד שאחי עבר את מסלול איסוף הכבודה וביקורת הדרכונים, כבר נחת גם המטוס השני בשלום. וכשיצאנו מהמתחם של שדה התעופה,

ראינו גם את כוחות ההצלה מתפזרים ושבים לבסיסיהם השונים.

זאת לא הפעם הראשונה שאני שומע על נחיתת חירום, אבל בגלל שהפעם חשבתי לרגע שאולי אחי נמצא על המטוס,

התייחסתי לכל הסיפור בצורה שונה לחלוטין. זה כבר לא 'עבר לי ליד האוזן', אלא חדר ללב, ועורר מחשבה מעמיקה.

מהסיפור הזה יצאתי עם שתי מסקנות, שאולי ידעתי אותן גם קודם לכן, אבל עכשיו הן התחדדו עוד יותר.

מסקנה ראשונה: כשאח שלך נמצא על המטוס, אתה לוקח את זה ללב. כשמישהו שאתה מכיר ואוהב נמצא בסכנה – זה מדבר אליך.

אז מה זה אומר עלינו, כשאנחנו לא מתרגשים מצרות של אחרים? שאנחנו לא מרגישים שהם אחים שלנו.

זאת אומרת שיש לנו מה לתקן בעניין, כי ההרגשה הטבעית של כל יהודי צריכה להיות 'כל ישראל אחים'. כל יהודי בעולם שנמצא במצוקה, אנחנו צריכים לחשוב עליו ולנסות לעזור, אם הדבר אפשרי.

המסקנה השניה: כשמטוס מתנתק מהקרקע בהמראה לא מוצלחת, צריך לקחת בחשבון שייתכן שהנחיתה תהיה טראגית.

הרי למטוס יש גלגלים רבים. המשקל שלו אינו נח רק על שלושה גלגלים.

גם אם גלגל אחד התפוצץ, רוב הסיכויים הם שהמטוס אכן ינחת בשלום.

אבל בכל זאת, ברור שיש צורך להיערך גם לאפשרות שלא הכל ילך כשורה.

אז מה אנחנו לומדים מזה… כשאנחנו ממריאים, אנחנו צריכים להשתדל להמריא בצורה נכונה.

עלינו לעשות זאת בזהירות המתבקשת, לוודא שאנחנו לא שורפים בדרך צמיגים ולא דורכים על אחרים.

כי מי שממריא לא נכון, עלול לנחות אל תוך אסון.

מה מותר לאכול בטיול לתאילנד?

ומה לגבי פירות וירקות? האם צריך לאכול דווקא מחנות עם הכשר, או שאפשר גם בלי הכשר?

שאלה:

אנחנו נוסעים לטיול בתאילנד, ורוצים לדעת אם אנחנו יכולים לאכול במסעדות מקומיות. כמובן שנקפיד לא לאכול בשר.

האם לפי ההלכה הדבר מותר, או שיש איסור לאכול במסעדה לא כשרה גם אם אוכלים אוכל כשר?

 

תשובה:

קודם נאחל לכם שתיהנו בטיול, ותחזרו בשלום בלי שום נזק רוחני או גשמי.

ולגוף השאלה: לפני שנדבר על עצם העניין האם ראוי או לא ראוי לאכול אוכל כשר במסעדה שאינה כשרה,

כדאי שנבדוק את עצם ההנחה שהאוכל שתאכלו אכן כשר.

 

בדרך כלל במסעדות אוכלים מאכלים מבושלים, ולכן גם אם כל הרכיבים שנעשה בהם שימוש להכנת הארוחה הם כשרים, עדיין אסור לאכול את המנה שהוכנה, כי היא בושלה על ידי גוי, ואנו כיהודים אוכלים רק מאכלים שבושלו על ידי יהודים.

בנוסף חשוב לדעת שקשה מאוד להבדיל בין מאכלים כשרים לכאלו שאינם.

לגבי בשר ועוף, בוודאי שבחו"ל אם הוא מקום שאינו של יהודים, ובוודאי שאם אין להם כשרות ידועה קרוב לוודאי שמדובר בבשר טרף, בין אם הוא מבהמה או חיה טמאה,

ובין אם הוא בשר בהמה או עוף טהור, אלא שהשחיטה לא נעשתה כמתבקש על פי ההלכה, וכן לא מלחו את הבשר כדי להוציא ממנו את הדם.

גם בדגים, רוב סוגי הדגים אינם טהורים למאכל, ורק דג שיש לו סנפירים וקשקשים כשר למאכל.

מוצרי היסוד ורכיבים אחרים כמו תבלינים, פסטות, ביצים, חלב, גבינות שונות ורוב רובם של מוצרי המאכל, עלולים להיות לא כשרים, אלא אם כן הם מגיעים עם חותמת כשרות.

ואפילו אם תוכלו לוודא שהמסעדה מכינים לכם דג טהור למשל, בלי שום רכיבים מפוקפקים, גם אז אין בכך כדי להימנע מבעיית הכשרות

כי הכלים שבהם מכינים את הדג שימשו גם להכנת דגים טמאים והאוכל המתבשל בהם אסור באכילה ליהודים.

מסיבה זו גם לא אוכלים לחם שנאפה על ידי גויים, כי ברוב המקרים הלחם נאפה בתנור המשמש גם לאפיית מיני לחמים שמשוחים בשומן טרף,

וכל מה שנאפה בתנור לאחר מכן אסור באכילה. זאת, מלבד עצם הדין שלא לאכול 'פת עכו"ם', כלומר לחם שנאפה על ידי גויים, ואפילו הוא כשר ונאפה בתנור כשר.

לנוכח כל האמור, ברור הדבר שיהודי אינו יכול לאכול במסעדה שאינה כשרה.

בקיצור, אכילה בחו"ל במסעדה, עלולים להיכשל באכילת מאכלים אסורים.

ובנוסף, עצם הישיבה במסעדת טריפה אינה ראויה, כי יהודי צריך להיזהר שלא לעשות מעשים הגורמים לאחרים לחשוב שהוא עובר על איסורי התורה, גם אם בפועל הוא אינו עושה זאת, וכשאדם יושב במסעדת טריפה, הוא מעורר על עצמו חשד.

לכן, לפני שאתם נוסעים כדאי שתיצרו קשר עם בית חב"ד בתאילנד, ותבררו היכן ניתן למצוא מסעדה כשרה.

כמו כן כדאי שתביאו אתכם מזון כשר לטיול, ובמהלך הטיול עצמו תוכלו לקנות פירות וירקות ולאכול בלי חשש של כשרות (אם אין חשש של תולעים), כי בחוץ לארץ לא צריך להפריש תרומות ומעשרות מהפירות והירקות, והם כשרים למאכל בלי חשש.

הייתי ילד, ואז קפצו עלי ברכבת ת"א-יפו וגזרו לי את הפיאות

ואז הוא משך לו את הפאות…

הצטרפו אלינו לסיור מצולם:

צוות 'אחינו' יצא לבדוק מהו סמל הפאות הקדושות, מדוע מגדלים פאות

ומה יש בפאות שכ"כ מפחיד את מי שאינו יהודי

 

https://www.youtube.com/watch?time_continue=5&v=qM6lbqCiGso

 

איך שומרים על העיניים בקיץ הישראלי?

איך שומרים על העיניים ?

אוהד אטינגר

 

איך שומרים על העיניים?

הקיץ כבר כאן, חופי הרחצה כבר פעילים באופן חלקי, הביגוד האופנתי הופך להיות

יותר ויותר קיצי, ובאקלים הישראלי יש לזה גם משמעות דרמטית מבחינה רוחנית.

הרחובות הופכים יותר ויותר פרוצים, ומי שרוצה לשמור את עיניו ממראות לא צנועים,

צריך להתאמץ מעל ומעבר כדי להצליח בכך.

שוחחנו עם הרב ישראל ליוש, מרבני ישיבת 'אהבת אהרן' בבני ברק, אליה מגיעים צעירים מכל

רחבי הארץ, המבקשים להתחזק ברוחניות ולהקדיש את מיטב שנותיהם ללימוד התורה הקדושה.

 

אז איך באמת אפשר לשמור על קדושת העיניים גם בחודשי הקיץ החמים?

 

לבעיה הזאת אין פתרונות קסם, משיב הרב ליוש בכנות, "אנחנו חיים בדור שבו הקדוש

ברוך הוא העמיד אותנו בניסיונות קשים. לפני 50 שנה, לא היה ניסיון גדול כל כך לשמור

על העיניים, כי אנשים התביישו להתלבש בצורה כל כך פרוצה. אבל היום המצב שונה,

וחשוב שנזכור דבר אחד יסודי ובסיסי: אם הקדוש ברוך הוא העמיד אותנו בניסיון הזה,

סימן שאנחנו מסוגלים לעמוד בו.

הקדוש ברוך הוא אף פעם אינו מעמיד אדם בניסיון שהוא לא מסוגל לעמוד בו!!

אבל אני רוצה לומר עוד משהו חשוב: כדאי לדעת שדווקא כשהניסיון קשה יותר,

ההתגברות גם היא חשובה יותר. לכן, בחור צעיר שמתגבר היום ושומר על העיניים

שלו, זוכה לקדושה נפלאה, ומגיע לדרגות רוחניות גבוהות מאוד, הרבה יותר מאלו

שהיה מגיע אליהם בחור ששמר על קדושת העיניים שלו לפני 50 או 100 שנה.

הקדושה הזאת, יש לה השפעה. היא עוזרת לו להתמודד אחר כך עם ניסיונות אחרים.

כי כל התגברות הופכת אותו לאדם רוחני ונעלה יותר.

יתירה מזאת, כשיהודי מתגבר, הוא נותן כח ליהודים אחרים לעשות צעדים גדולים של

התקרבות לקדוש ברוך הוא. חכמינו זכרונם לברכה אומרים, ש'כל ישראל ערבים זה לזה',

והמשמעות היא שכולנו משפיעים האחד על זולתו, זה נכון לשני הכיוונים, גם כשאדם חוטא

הוא משפיע לרעה על יהודים אחרים ועל אחת כמה וכמה כשהוא מקיים מצוות ומתגבר על

היצר, הוא משפיע עליהם לטובה. לכן אנחנו רואים שבקיץ יש הרבה יותר צימאון לדברי תורה.

צעירים מכל הארץ פתאום מתעניינים ומתקרבים לתורה הקדושה. הם אפילו לא יודעים מה גרם

להם להתחיל להתעניין ביהדות, אבל זאת התשובה:

 

ההתגברות של צעירים אחרים על הניסיונות הקשים, היא שנותנת להם כוחות רוחניים לעשות את זה.

 

אני רוצה לספר סיפור מפעים מאחד מגדולי הרבנים לפני השואה:

הגאון רבי ברוך דב לייבוביץ זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת קמניץ.

פעם המליצו לו הרופאים לשהות במשך תקופה בחוף הים, כדי שמצבו הבריאותי

ישתפר וגופו החלוש יתאושש ויתחזק. הוא היה גר בליטא, לה אין חוף ים. כדי להגיע

לחוף הקרוב היה עליו לנסוע לגרמניה, ובאותם ימים הדרך לעשות זאת היתה עם מעבר

באזור שבשליטה רוסית. מדובר במבצע לא פשוט. אל ראש הישיבה התלוו שני מלווים,

כדי ללמוד איתו בדרך וגם כדי לדאוג שהוא יאכל כראוי, ינוח היטב ולא יזניח את מצבו

הרפואי בגלל שקידתו האינסופית בלימוד התורה הקדושה.

במשך יותר מחודש דאגו להנפקת ויזות לרב ולמלוויו, והכינו את כל צרכי הנסיעה, ואכן יצאו

לדרך, עברו את הגבול לרוסיה ולאחר כמן לגרמניה. התחבורה כמובן לא היתה אז קלה ונוחה

כמו היום, והדרך היתה ארוכה ומפרכת. כשהתקרבו לחוף הרחצה, העיר אחד ממלוויו של הרב,

שלקראת הכניסה לאזור הרחצה, יש לפעמים מראות שהם אולי לא כל כך צנועים, ולכן כדאי

להיזהר יותר בשמירת העיניים. בחוף הים עצמו לא היתה בעיה רוחנית כלשהי, שכן באותם ימים

דאגה הכנסיה הנוצרית לכך שיהיו חופי ים נפרדים לנשים ולגברים, אבל בדרך הגישה אל החוף

לגברים, עלולים היו להיתקל במראות לא צנועים. כששמע הרב לייבוביץ את ההערה,

הוא ננער ממקומו והודיע למלוויו באופן חד משמעי: "חוזרים הביתה".

אחרי כל הטרחה והמאמצים הגדולים, הם שאלו, אפשר לבדוק ולוודא שאין בעיה של צניעות ולהגיע לחוף…

אבל הרב בשלו, "עם העיניים שלי אני לא לוקח שום סיכון", אמר להם, "אני בשום אופן לא מוכן להגיע לחוף

הים אם הדבר עלול להיות כרוך בחשש קל של חוסר צניעות. ואכן, העגלה שבה על עקבותיה, והרב ומלוויו

חזרו את כל הדרך לקמניץ, מבלי שהצליחו אפילו לראות את חוף הרחצה. מכאן אנחנו לומדים, מסיים הרב

ליוש, כמה חשובה השמירה על העיניים.

הרי מדובר ברב זקן, ירא שמים, הוא בוודאי לא יעלה בלבו שום הרהור של חטא גם אם חלילה יראה מראה

אסור. ובכל זאת הוא לא העלה בדעתו אפילו לשניה להתקרב למקום שבו עלולה להיות בעיה צניעות.

אף פעם בחיים שלי עוד לא היו לי כאלה בושות!

מאת: מענדי

יום שישי בצהריים אני יוצא מהבית בדרך למאפייה לקנות קצת מאפים לשבת, למטה בחנייה

של הבנין אני רואה את מוטי השכן צועק לי, היי ג'ינג'י בוא, בוא שניה, בא לפה.

רק אתן לכם קצת רקע על מוטי השכן שלי, ובכן אני גר בבנין פשוט עם אנשים פשוטים, כולם עובדים קשה ואף אחד לא עף על עצמו,

רק בקומה למעלה גר מוטי שגם הוא לא עף על עצמו, באמת אחלה בנאדם עם לב זהב, רק שהוא ספציפית דווקא יש לו קצת מה לעוף על עצמו, כי הוא מה שנקרא בלשוננו 'מַלְיָין'.

מוטי הוא מיליונר, (תַּ'אמת, תוך כדי שאני מקליד עכשיו אני קולט שמוטי זה אחלה שם של מיליונרים. לא? לא יודע כך זה נשמע לי כזה – מוטי… אולי אשקול לקרוא לבן שלי כך)

לא יודע בדיוק כמה מיליונים יש לו, אף פעם לא חפרתי לו, כי אבא שלי זכרונו לברכה תמיד היה אומר לי,

אם תשאל בנאדם כמה כסף יש לשכן שלו שזה נתון שאפילו לאשתו הוא לא מספר, ישר הוא ידע להגיד לך

(מה השכן שלי? טחון אחי טחון, כל יום עושה מקלחות לתינוקות עם שטרות של דולרים…)

אבל אם תשאל אותו כמה ילדים יש לשכנו שזה נתון מפורסם שהולך ברחובות העיר, הוא לא ידע להגיד לך (וואלה אחי, כמה ילדים? אנַא אעַרֶף, חמש, שבע, לא יודע אולי אשתי יודעת…)

בכל אופן מה אני בא להגיד, שאני לא חופר לו ומפרגן לו באהבה מלא מלא, רק אני יודע שהדירה המפוארת שלו חולשת על כל קומת הגג של הבניין שלנו שזה שווה ערך לגודל של ארבע דירות,

בלי עין הרע חַמְסַה טְפוּ, ואומרים עליו שזה כלום לעומת המגדלים שרשומים על שמו ברחבי הארץ, וגם רוני השכן בקומה שלי אמר לי ששמו של מוטי מופיע במגזינים היוקרתיים של המַלְיָינִים,

אבל על זה אני לא לוקח אחריות, קחו זאת בעירבון מוגבל, למה רוני לא כל מה שהוא אומר זה תמיד מדוייק, לפעמים הוא מפלטר קצת…

אבל קיצֶר מַזֶה משנה, הנקודה העיקרית היא, שביום שישי מוטי קרא לי ושואל, תגיד ג'ינג'י, זה נכון מה שאשתי שמעה מאשתך שאתה כותב טור שבועי באיזה אתר אינטרנט?

אוי, רותי שתהיה בריאה עושה לי פרסומת בחינם… אבל איזה ברירה יש לי, מה אני אגיד לו עכשיו שלא? אז אני עונה לו במבוכה ובנכבדות מתרגשת:

כן. בהחלט יש לי הזכות שמפרסמים את ההגיגים שלי בבמה המכובדת ששמה אתר 'אחינו' לצעירים ישראליים מתחזקים. (ובלב אני חושב וואי איזה חוזה שמן אני הולך לחתום עם המַלְיָין הזה, טפו טפו, מצידי אני אכתוב לו ספר ביוגרפיה על אשתו העיקר שישלם טוב… אבל מוטי כנראה יש לו תוכניות אחרות.)

בוא, כנס לאוטו – הוא אומר לי – אם אתה כבר כותב טור, אז יש לי סיפור בשבילך…

אוקיי, סיפור זה גם טוב, גם כך אני הרי כל היום משתדל להיות ערני ולקלוט סיפורים טובים שאוכל לשתף בהם את קוראי החביבים.

אז אם לא חוזה גלובלי עם מוטי על כתיבת ספר תוך שנה בתמורה למשכורת חודשית מנופחת, לפחות הרווחתי סיפור…

ועל הדרך גם קצת לחזק את הקשרים הרופפים עם השכן מהקומה למעלה וודאי לא יזיק…

צְ'מַע ג'ינג'י – מתחיל מוטי את סיפורו – תַּ'ה רואה את כל השקיות פה על הספסל האחורי, זה אני עכשיו קניתי אוכל לשבת.

(נו, מה חשבתם, בשביל מה יש למוטי מרצדס S Class חדשה מודל 2019 בשביל שיקנה בַּסוּפֶּר פה ליד הבית?

הוא נוסע לרשתות הגדולות במרכז, שם גם יש לו את מיטב המבחר של הגלידות והפינוקים שאני רואה מבצבצים מהשקיות פה מאחורי…

אבל כל זה אני כמובן לא אומר בקול רק חושב בלב.

וביינתים מוטי ממשיך את סיפורו כשאני יושב בשקט ומהנהן בראשי בצייתנות במקומות שמתאים להנהן, כך אני מקווה לפחות…

ועוד הערה חברים,

שלא תהיה לכם טעות. אני חלילה לא מקנא במוטי או משהו כזה, מוטי אדם טוב ובאמת מגיע לו כל הטוב הזה, רק אני מתאר לכם מנקודת מבטי מה אני רואה…)

יש היום משהו חדש – מאלף אותי מוטי בינה בחידושים הטכנולגיים החדשים – ברשתות המזון הגדולות הם עשו, בשביל לחסוך את הקופות המיותרות,

הם פיתחו אפליקציה שכל לקוח מוריד אותה חינם, ואתה מקבל בעצם סורק בר-קודים אצלך בטלפון,

אתה יכול להסתובב חופשי בחנות, אוסף מוצרים, סורק ברקוד, והוֹפּ זורק לעגלה.

בסוף הקניה אתה עובר תהליך אימות קצר שבו העגלה נשקלת בעמדת משקל ובאמצעות מערכת ממוחשבת חכמה,

המחשב מזהה אם סרקת את כל המוצרים שבעגלתך ולא דילגת בטעות על משהו…

מי שמכיר אותי – אומר מוטי – יודע שאני חובב ג'אדג'טים, וברגע שראיתי את הסטארט-אפ הזה יוצא לשוק, הייתי הראשון לעוף על זה,

עד היום לא נתקלתי בשום בעיה עם המערכת הזו, ממש ידידותי, נוח, מהיר וחדשני כמו שאני אוהב.

עד היום בצהריים כשהעמדתי את העגלה על המשקל המערכת נתקלה בחוסר התאמה,

והיא השמיעה כזה צליל צורם טנזזזזזזזז, ואז היא שואלת אותי בכזה נימוס בריטי האם יכול להיות ששכחת לסרוק מוצר כל שהוא?!

ישר הגיעה האחראית בפרצוף חמור ושואלת אותי: אדוני, באילו מוצרים לא סרקת את הברקוד?

מה? אני בהלם! סרקתי כל מוצר! מה אני בא לעקוץ אתכם פה? אני בטוח ב100 אחוז! אין מצב שפספסתי משהו!

אבל הקופאית הזו לא הותירה לי שום ברירה, והייתי צריך לסרוק את כל המוצרים מחדש, ומה בסוף התברר?

שטעיתי! יש 2 מוצרים שכשלקחתי אותם בדיוק הייתי באמצע לקרוא לבת שלי שנתקעה עם חברה שפגשה, שתבוא כבר לעזור לי קצת,

וכנראה בטעות לא שמתי לב וזרקתי לעגלה בלי הסריקה המטומטמת הזו.

מה אני אגיד לך ג'ינג'י, כל אחד יכול לטעות, אבל אף פעם בחיים שלי עוד לא היו לי כאלה בושות!

אתה מבין תַּ'סיטוציה, אני מוטי כהן, שאין ילד בכל החנות שם שלא מכיר את הפרצוף שלי, עומד שם ליד העמדה כמו איזה מוּזֶלְמָן עם פרצוף נבוך, ואני לא יכול לצאת מהחנות,

למה גנבתי פה משהו בלי לשלם. ועוד איזה משהו?

אחד מהמוצרים זה שקית חלב, כאילו אין לי משהו אחר לעשות בזמני הפנוי ואני בא לעקוץ פה תַּ'עקיצה של החיים,

שקית חלב… מי שישמע.

יצויין לשבחה של הקופאית שבטח זיהתה אותי כההוא מהעיתון וראתה איזה בַּאסַה בשבילי כל האירוע הזה, שבסוף היא ניסתה קצת להיות רגישה והרגיעה אותי

שהכל בסדר וזה קורה במשפחות הכי טובות, ולא צריך להילחץ… אבל האמת שעד עכשיו שאני מדבר איתך עוד לא השתחררתי מהפַדִיחַה הזו. הבנת ג'ינג'י?!

נו, אז מה המסר שהיית רוצה להעביר לקוראי הנכבדים מכל הסיפור הזה, אני שואל את מוטי כמו מראיין ראוי לשמו.

מה המסר? הוא נושך את שפמו ומפטיר: המסר הוא שכל אחד יכול לטעות! הנה גם מוטי כהן שבטוח שכל העולם שייך לו, ואין מצב בעולם שהוא טועה,

כי לטעות זה משהו שקורה רק לאנשים אחרים ולא לו,

הנה עכשיו הוא יודע שגם הוא יכול לטעות! ומהיום הוא ידע להיזהר יותר בכל דבר. כך עונה לי מוטי בהומור עצמי חינני.

הבנתם חברים? זה לא בושה לטעות! כל אחד טועה או מתבלבל לפעמים.

כל אחד יכול לטעות ואם טעינו צריך גם לדעת להודות בטעות, ולא להתחפר בעמדה שלנו בעקשנות מטופשת.

כי היות ואנו בסך הכל בני אנוש אז אנחנו טועים לפעמים בוודאות גמורה.

אבל חכמינו לימדו אותנו "שבע ייפול צדיק וקם". אין בכך בושה. יש בכך אנושיות. טעויות מקדמות אותנו,

אם נשכיל ללמוד מהן מה כדאי לעשות בפעם הבאה וממה כדאי להימנע, הטעויות יחשלו אותנו, אבל ההתייחסות שלנו לטעויות, מחלישה אותנו, גורמת לנו למתח.

הרצון להסתיר ולהעמיד פנים שאנחנו לא טועים אינו מצביע על גבורה. זה בא מתוך חולשה.

בשביל להודות בטעות עלינו לעבור תהליך לא פשוט. כל אחד יכול לטעות והודאה בטעות מעידה עלינו שאנו לא מושלמים.

להודות בטעות זה לקחת אחריות על מעשינו במקום להאשים את הסביבה שלנו בהתנהלות לא נכונה. ל

הודות בטעות זה מעשה שמעיד על גדלות וגבורה. זה בשום אופן לא ביטוי של חולשה, כי כאמור, זה בלתי נמנע בחיים ובהתקדמות שלנו.

ולסיום, אתם בטח יודעים מה פירוש האותיות שמופיעות תמיד בצידי פרסומות בכתב מיניאטורי – ט.ל.ח.

זה ראשי תיבות – טעות לעולם חוזרת… לא צריך להיבהל, כל אחד יכול לטעות

ביי לבינתיים

איך ילדה בת 16 וחצי הכניסה אותי לבית שלי דרך החלון!…

אותי

מאת: מענדי

הכל התחיל מזה שרותי אשתי היקרה תפסה אותי בבוקר ליד הדלת שניה לפני שעפתי לעבודה, ואמרה לי: בייבי, כבר מלא זמן לא יצאנו לאכול משהו. אנחנו חייבים לדבר קצת.

כמה זה 'מלא'? שאלתי.

מלא! היא פוסקת.

המוח שלי עושה חישוב מהיר, הבוס מחכה בעבודה, לא בא לי לפתוח עכשיו דיון מתי יצאנו פעם אחרונה, מה יש לי תוכניות להערב, וכמה חרגנו כבר מהתקציב החודשי, במקום זה אני פשוט אומר:

אוֹקֵיי היום בשמונה וחצי יוצאים לארוחה חלבית בקפה קפה, אבל אני אומר לך מראש רותי, עד מאתיים שקל! בלי להיסחף עכשיו עם קינוחים ושייקים, שיהיה רומנטי וזה, מובן?!

אַה, ואל תשכחי להזמין את מוֹר, הבייבי סיטר, לשעתיים, סגור?, יאללה בּיי מאַמַלֶ'ה.

יצאנו, אכלנו, שילמנו, היה מצויין. תכלס' היא צודקת רותי, צריך לפעמים להשקיע בזוגיות קצת, ככה כולם אומרים…

בדרך הביתה רותי אומרת לי: 'בייבי פְּלִיז לך לסוּפֶּר לקנות קצת פיתות לילדים שיהיה למחר, רק תוריד אותי לפני זה ליד הבית, למה אין לי עכשיו כח לכל התורים הארוכים בסוּפֶּר…

הלכתי לסוּפֶּר כמו אבא טוב, קניתי פיתות וחיכיתי בתור, אחרי רבע שעה אני חוזר הביתה

יוצא מהמעלית וקולט את רותי עומדת מחוץ לדלת, עם הטלפון ביד אחת וביד השניה בועטת בדלת ברצחנות כאילו היא מהמשטרה הצבאית או עובדת בהוצאה לפועל,

בּוּם בּוּם בּוּם, ותוך כדי היא גם צועקת – מור, מור, מווווווווווווור.

מה הסיפור? אני שואל. ותוך כדי קולט שהשכן ממול פותח את הדלת מנסה להבין את הסיטואציה.

היא לא פותחת! רותי עונה לי בצווחת מצוקה.

מה לא פותחת? מה היא נורמלית? מה, את רוצה להגיד לי שכבר רבע שעה את ככה עומדת ובועטת על הדלת?

כן! וגם חייגתי אליה לטלפון איזה חַמֶשׂרֶה פעם, ונאַדַה, אין קול ואין עונה.

תאמין לי אני כבר לא יודעת מה לחשוב, השם שישמור, אולי יש שם איזה דליפת גז, אִימַלֶ'ה צריך להזמין כיבוי אש הרגע שיפרצו פה את הדלת.

שום דליפת גז, אל תרוצי רחוק, בטח נרדמה על הספה הילדה. שינה בלי דאגות…

אבל אחרי שעברה עוד חצי שעה, עם עוד בעיטות ובומים וצעקות, וכמה שכנים שהתגייסו לנסות לעזור הבנתי שאין ברירה, וחייבים לעשות מעשה.

ביקשתי מהשכן מהקומה שמתחתי שיכניס אותי למרפסת שלו, ויחד עם עוד שתי שכנים עשינו בזריזות סולם גנבים מאולתר, והוֹפּ, הנה אני בתוך המרפסת שלי.

פורץ את התריס, פותח את הדלת בעדינות שאני לא אפול עליה ככה פתאום… ומה אני רואה?

הילדה, יושבת על הספה בסלון, הלֶפּטוֹפּ על הברכיים שלה, שתי אוזניה מכוסות עם אוזניות גדולות של סוֹנִי, והיא צופה בסרט – – –

ככה. פשוט. מרותקת למסך ומחייכת לעצמה.

כאילו אין מחר – – –

כאילו שהיא לא בתפקיד עכשיו, כאילו היא לא מקבלת תשלום על השעות האלו, כאילו אני ואשתי לא עומדים כבר חצי שעה ומרימים את כל הבנין בשעה אחת עשרה בלילה.

כלום! מת העולם, מתו הדגים.

סרט!

לא דליפת גז, לא חטיפה, ולא מוות בעריסה. שום דבר. כולה סרט טיפשי אחד.

מה אני אגיד לכם חברים? בסדר. תודה לקדוש ברוך הוא שהצלחתי לסתום את הפה ולתת לאשתי לנזוף בה בעדינות,

אני בינתיים העפתי משם את כל השכנים, אמרתי להם שהיא נרדמה, (לא היה לי את הלב לשרוף לה את מקצוע השמרטפות בכל השכונה…)

אשתי שילמה לה זריז, והיא הִתְחַפְפַה הביתה בלי לקלוט באמת איזה אנדרלמוסיה היא הרימה פה, (וואי, סורי, לא נעים, פעם הבאה אני אדע להוריד את הווליום…) וזהו.

קרסתי על המיטה בסערת רגשות מעורבבים.

הפדיחה של החיים שלי

מסתבר שכל אחד יכול לטעות, גם מוטי המַלְיָין!… שלי

מאת: מענדי

יום שישי בצהריים אני יוצא מהבית בדרך למאפייה לקנות קצת מאפים לשבת, למטה בחנייה של הבנין אני רואה את מוטי השכן צועק לי, היי ג'ינג'י בוא, בוא שניה, בא לפה.

רק אתן לכם קצת רקע על מוטי השכן שלי, ובכן אני גר בבנין פשוט עם אנשים פשוטים, כולם עובדים קשה ואף אחד לא עף על עצמו, רק בקומה למעלה גר מוטי שגם הוא לא עף על עצמו, באמת אחלה בנאדם עם לב זהב, רק שהוא ספציפית דווקא יש לו קצת מה לעוף על עצמו, כי הוא מה שנקרא בלשוננו 'מַלְיָין'.

מוטי הוא מיליונר, (תַּ'אמת, תוך כדי שאני מקליד עכשיו אני קולט שמוטי זה אחלה שם של מיליונרים. לא? לא יודע כך זה נשמע לי כזה – מוטי… אולי אשקול לקרוא לבן שלי כך) לא יודע בדיוק כמה מיליונים יש לו, אף פעם לא חפרתי לו, כי אבא שלי זכרונו לברכה תמיד היה אומר  לי, אם תשאל בנאדם כמה כסף יש לשכן שלו שזה נתון שאפילו לאשתו הוא לא מספר, ישר הוא ידע להגיד לך (מה השכן שלי? טחון אחי טחון, כל יום עושה מקלחות לתינוקות עם שטרות של דולרים…) אבל אם תשאל אותו כמה ילדים יש לשכנו שזה נתון מפורסם שהולך ברחובות העיר, הוא לא ידע להגיד לך (וואלה אחי, כמה ילדים? אנַא אעַרֶף, חמש, שבע, לא יודע אולי אשתי יודעת…) בכל אופן מה אני בא להגיד, שאני לא חופר לו ומפרגן לו באהבה מלא מלא, רק אני יודע שהדירה המפוארת שלו חולשת על כל קומת הגג של הבניין שלנו שזה שווה ערך לגודל של ארבע דירות, בלי עין הרע חַמְסַה טְפוּ, ואומרים עליו שזה כלום לעומת המגדלים שרשומים על שמו ברחבי הארץ, וגם רוני השכן בקומה שלי אמר לי ששמו של מוטי מופיע במגזינים היוקרתיים של המַלְיָינִים, אבל על זה אני לא לוקח אחריות, קחו זאת בעירבון מוגבל, למה רוני לא כל מה שהוא אומר זה תמיד מדוייק, לפעמים הוא מפלטר קצת…

אבל קיצֶר מַזֶה משנה, הנקודה העיקרית היא, שביום שישי מוטי קרא לי ושואל, תגיד ג'ינג'י, זה נכון מה שאשתי שמעה מאשתך שאתה כותב טור שבועי באיזה אתר אינטרנט?

אוי, רותי שתהיה בריאה עושה לי פרסומת בחינם… אבל איזה ברירה יש לי, מה אני אגיד לו עכשיו שלא? אז אני עונה לו במבוכה ובנכבדות מתרגשת: כן. בהחלט יש לי הזכות שמפרסמים את ההגיגים שלי בבמה המכובדת ששמה אתר 'אחינו' לצעירים ישראליים מתחזקים. (ובלב אני חושב וואי איזה חוזה שמן אני הולך לחתום עם המַלְיָין הזה, טפו טפו, מצידי אני אכתוב לו ספר ביוגרפיה על אשתו העיקר שישלם טוב… אבל מוטי כנראה יש לו תוכניות אחרות.)

בוא, כנס לאוטו – הוא אומר לי – אם אתה כבר כותב טור, אז יש לי סיפור בשבילך…

אוקיי, סיפור זה גם טוב, גם כך אני הרי כל היום משתדל להיות ערני ולקלוט סיפורים טובים שאוכל לשתף בהם את קוראי החביבים. אז אם לא חוזה גלובלי עם מוטי על כתיבת ספר תוך שנה בתמורה למשכורת חודשית מנופחת, לפחות הרווחתי סיפור… ועל הדרך גם קצת לחזק את הקשרים הרופפים עם השכן מהקומה למעלה וודאי לא יזיק…

צְ'מַע ג'ינג'י – מתחיל מוטי את סיפורו – תַּ'ה רואה את כל השקיות פה על הספסל האחורי, זה אני עכשיו קניתי אוכל לשבת. (נו, מה חשבתם, בשביל מה יש למוטי מרצדס S Class חדשה מודל 2019 בשביל שיקנה בַּסוּפֶּר פה ליד הבית? הוא נוסע לרשתות הגדולות במרכז, שם גם יש לו את מיטב המבחר של הגלידות והפינוקים שאני רואה מבצבצים מהשקיות פה מאחורי… אבל כל זה אני כמובן לא אומר בקול רק חושב בלב, וביינתים מוטי ממשיך את סיפורו כשאני יושב בשקט ומהנהן בראשי בצייתנות במקומות שמתאים להנהן, כך אני מקווה לפחות… ועוד הערה חברים, שלא תהיה לכם טעות. אני חלילה לא מקנא במוטי או משהו כזה, מוטי אדם טוב ובאמת מגיע לו כל הטוב הזה, רק אני מתאר לכם מנקודת מבטי מה אני רואה…)

יש היום משהו חדש – מאלף אותי מוטי בינה בחידושים הטכנולגיים החדשים –  ברשתות המזון הגדולות הם עשו, בשביל לחסוך את הקופות המיותרות, הם פיתחו אפליקציה שכל לקוח מוריד אותה חינם, ואתה מקבל בעצם סורק בר-קודים אצלך בטלפון, אתה יכול להסתובב חופשי בחנות, אוסף מוצרים, סורק ברקוד, והוֹפּ זורק לעגלה. בסוף הקניה אתה עובר תהליך אימות קצר שבו העגלה נשקלת בעמדת משקל ובאמצעות מערכת ממוחשבת חכמה, המחשב מזהה אם סרקת את כל המוצרים שבעגלתך ולא דילגת בטעות על משהו…

מי שמכיר אותי – אומר מוטי – יודע שאני חובב ג'אדג'טים, וברגע שראיתי את הסטארט-אפ הזה יוצא לשוק, הייתי הראשון לעוף על זה, עד היום לא נתקלתי בשום בעיה עם המערכת הזו, ממש ידידותי, נוח, מהיר וחדשני כמו שאני אוהב. עד היום בצהריים כשהעמדתי את העגלה על המשקל המערכת נתקלה בחוסר התאמה, והיא השמיעה כזה צליל צורם טנזזזזזזזז, ואז היא שואלת אותי בכזה נימוס בריטי האם יכול להיות ששכחת לסרוק מוצר כל שהוא?!

ישר הגיעה האחראית בפרצוף חמור ושואלת אותי: אדוני, באילו מוצרים לא סרקת את הברקוד?

מה? אני בהלם! סרקתי כל מוצר! מה אני בא לעקוץ אתכם פה? אני בטוח ב100 אחוז! אין מצב שפספסתי משהו!

אבל הקופאית הזו לא הותירה לי שום ברירה, והייתי צריך לסרוק את כל המוצרים מחדש, ומה בסוף התברר? שטעיתי! יש 2 מוצרים שכשלקחתי אותם בדיוק הייתי באמצע לקרוא לבת שלי שנתקעה עם חברה שפגשה, שתבוא כבר לעזור לי קצת, וכנראה בטעות לא שמתי לב וזרקתי לעגלה בלי הסריקה המטומטמת הזו.

מה אני אגיד לך ג'ינג'י, אף פעם בחיים שלי עוד לא היו לי כאלה בושות!

אתה מבין תַּ'סיטוציה, אני מוטי כהן, שאין ילד בכל החנות שם שלא מכיר את הפרצוף שלי, עומד שם ליד העמדה כמו איזה מוּזֶלְמָן עם פרצוף נבוך, ואני לא יכול לצאת מהחנות, למה גנבתי פה משהו בלי לשלם. ועוד איזה משהו? אחד מהמוצרים זה שקית חלב, כאילו אין לי משהו אחר לעשות בזמני הפנוי ואני בא לעקוץ פה תַּ'עקיצה של החיים, שקית חלב… מי שישמע.

יצויין לשבחה של הקופאית שבטח זיהתה אותי כההוא מהעיתון וראתה איזה בַּאסַה בשבילי כל האירוע הזה, שבסוף היא ניסתה קצת להיות רגישה והרגיעה אותי שהכל בסדר וזה קורה במשפחות הכי טובות, ולא צריך להילחץ… אבל האמת שעד עכשיו שאני מדבר איתך עוד לא השתחררתי מהפַדִיחַה הזו. הבנת ג'ינג'י?!

נו, אז מה המסר שהיית רוצה להעביר לקוראי הנכבדים מכל הסיפור הזה, אני שואל את מוטי כמו מראיין ראוי לשמו.

מה המסר? הוא נושך את שפמו ומפטיר: המסר הוא שכל אדם יכול לטעות! הנה גם מוטי כהן שבטוח שכל העולם שייך לו, ואין מצב בעולם שהוא טועה, כי לטעות זה משהו שקורה רק לאנשים אחרים ולא לו, הנה עכשיו הוא יודע שגם הוא יכול לטעות! ומהיום הוא ידע להיזהר יותר בכל דבר. כך עונה לי מוטי בהומור עצמי חינני.

הבנתם חברים? זה לא בושה לטעות! כל אחד טועה או מתבלבל לפעמים. ואם טעינו צריך גם לדעת להודות בטעות, ולא להתחפר בעמדה שלנו בעקשנות מטופשת. כי היות ואנו בסך הכל בני אנוש אז אנחנו טועים לפעמים בוודאות גמורה.

אבל חכמינו לימדו אותנו "שבע ייפול צדיק וקם". אין בכך בושה. יש בכך אנושיות. טעויות מקדמות אותנו, אם נשכיל ללמוד מהן מה כדאי לעשות בפעם הבאה וממה כדאי להימנע, הטעויות יחשלו אותנו, אבל ההתייחסות שלנו לטעויות, מחלישה אותנו, גורמת לנו למתח. הרצון להסתיר ולהעמיד פנים שאנחנו לא טועים אינו מצביע על גבורה. זה בא מתוך חולשה.

בשביל להודות בטעות עלינו לעבור תהליך לא פשוט. הודאה בטעות מעידה עלינו שאנו לא מושלמים. להודות בטעות זה לקחת אחריות על מעשינו במקום להאשים את הסביבה שלנו בהתנהלות לא נכונה. להודות בטעות זה מעשה שמעיד על גדלות וגבורה. זה בשום אופן לא ביטוי של חולשה, כי כאמור, זה בלתי נמנע בחיים ובהתקדמות שלנו.

ולסיום, אתם בטח יודעים מה פירוש האותיות שמופיעות תמיד בצידי פרסומות בכתב מיניאטורי – ט.ל.ח.

זה ראשי תיבות – טעות לעולם חוזרת… לא צריך להיבהל

ביי לבינתיים

איזה פרחים המתים אוהבים?

הם מעדיפים זר לבן או אדום? בעל צבע אחיד או צבעוני וססגוני? בשזירה מעוגלת או אולי הם מעדיפים את הפרחים שלנו בתפזורת? ואולי הם בכלל מעדיפים משהו אחר במקום הפרחים? איזה פרחים המתים אוהבים?

מאת: אוהד אטינגר

איזה פרחים המתים אוהבים? זאת שאלה מאוד מעניינת

בתרבות היהודית נהוג להתייחד עם זכרם של המתים בתדירות גבוהה יחסית. כשאדם נפטר לבית עולמו, מביאים אותו למנוחות בהלוויה אליה מגיעים כל קרוביו, מכריו וידידיו.

בסיום ה'שבעה' שבים ופוקדים את חלקת הקבר הטריה, ב'שלושים' מקימים עליה מצבה, ובכל שנה משתדלים לפקוד את הקבר באותו התאריך בו נפטר האדם.

אנשים דתיים ומסורתיים נוהגים לפקוד את הקבר ולזכור את המת גם בזמנים קבועים. בערב ראש השנה נוהגים רבים לעלות על קברי הוריהם אשר הלכו לעולמם,

בחגים ובמועדים מזכירים אותם בתפילת 'יזכור', ואם חלילה הם היו בין הנופלים במערכות ישראל, נישא שמן לזיכרון גם ביום הזיכרון הכללי, ערב יום העצמאות.

רגע, עוד לא סיימנו…

רבים נוהגים לעלות על קברי ההורים גם לקראת שמחת הנישואין של נכדיהם, להזמין את נשמותיהם להגיע ולהשתתף בשמחה של המשך השושלת הרב דורית.

גם בזמנים של קושי ומצוקה, יש כאלו שפוקדים את קברי הוריהם ומבקשים מנשמותיהם שיתפללו עלינו בשמי מרום, ממקום מנוחתם בגן עדן.

ומה עושים כשעולים על קברם של היקירים?

זה כבר תלוי במגזר ובסגנון המשפחה.

הציבור הרחב נוהג ברובו להניח זר פרחים על קבריהם.

ישנם כאלו שמקפידים אפילו להביא דווקא את הפרחים שהמתים אהבו כשהיו בחיים. ורדים או חרציות, אירוסים או סתווניות.

ומה זה עושה להם, לנפטרים, שאנחנו מניחים זר על קברם?

שום דבר.

כלום!

הם כמובן אינם נהנים מריחם המשכר של הפרחים, ואינם יכולים להעיף עליהם מבט ולהתענג על המראה המלבב.

אז למה שמים פרחים על הקבר? בשבילנו, כדי להרגיש שאנחנו זוכרים אותם ומכבדם את מורשתם.

ואם הייתם שומעים שיש דרך לעזור לא רק לנו עצמנו, אלא גם להם, למתים עצמם! לגרום להם לנחת והנאה,

לשפר את התנאים שלהם בעולם העליון אליו נסקו נשמותיהם עם מות גופם הגשמי, לא הייתם רוצים לעזור להם?

אז הנה בשורה, אם לא ידעתם, ואני די בטוח שכן ידעתם, אבל בכל זאת גם את מה שאנחנו כן יודעים כדאי לחדד ולרענן את הזיכרון מדי פעם.

אפשר ואפשר להועיל לנפטרים, להביא להם מתנה שתעשה אותם מאושרים ושמחים.

לפעול לעילוי נשמתם?

ואיך עושים את זה?

קלי קלות!

זה לא עולה בהכרח כסף, וגם לא מצריך מאמץ מיוחד.

קחו פרק משניות, ופשוט אמרו מילה אחר מילה.

אם יש לכם מניין על של גברים יהודים על יד הקבר, אמרו קדיש, אם אין לכם מניין על יד הקבר, ותרו על אמירת הקדיש ועשו זאת בבית הכנסת הקרוב לביתכם אליו תוכלו לגשת לתפילה המתקיימת בו שלוש פעמים ביום.

כמה פרקי תהילים תמיד יכולים לעזור, ומתן צדקה, אפילו של כמה שקלים בודדים, תחולל פלאות לטובת נשמתו של יקירכם.

אז איזה פרחים המתים אוהבים?, זאת שאלה מעניינת, אבל התשובה היא, במקום להשקיע יותר מדי בפרחים ובסרטים צבעוניים, אנחנו יכולים לעשות משהו יהודי יותר,

מעשה שגם יועיל יותר לנפטרים, וגם יגרום לנו להרגיש טוב, להנציח את זכר הנפטרים,

ולכבד את מורשתם בדרך שבה עשו זאת יהודים לאורך אלפי שנים.

שנזכה להתבשר רק בשורות טובות

ברכת המזון – 5 דברים שאולי לא ידעת

  1. סגולה גדולה לפרנסה לברך ברכת המזון בקול, בכוונה ובשמחה, ולהשתדל שהברכה תהיה מתוך הכתב ולא לברך בעל פה.  בספרים הקדושים כתבו שמי שמקפיד על כך, מובטח לו שלא יחסר לו מזון כל ימי חייו.

 

  1. ברכת המזון היא מצוה מהתורה (מדאורייתא), ואומרים אותה אחרי שאוכלים 'פת' (לחם, חלה, לחמניה, פיתה, לאפה, בגט וכל סוגי הפת), בכמות של 27 גרם או יותר.

 

  1. ברכת המזון, מורכבת למעשה מארבע ברכות:

הברכה הראשונה נקראת 'ברכת הזן' ובה אנחנו מודים על המזון שאכלנו בסעודה הזאת ובכל יום ימי חיינו.

הברכה השניה נקראת 'ברכת הארץ' ובה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שנתן לנו את ארץ הקודש

הברכה השלישית 'בונה ירושלים', בה אנחנו מבקשים מקדוש ברוך הוא שיבנה מחדש את בית המקדש שנחרב לפני כאלפיים שנה.

והברכה הרביעית היא ברכת 'הטוב והמטיב' בה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על כל הטובות שעשה עמנו, ומבקשים ממנו שיוסיף ויעשה לנו עוד ועוד טובות.

 

  1. לאחר ארבעת הברכות הללו נוספו תפילות קצרות על עניינים שונים ברוחניות ובגשמיות, כשכל תפילה מתחילה בפתיחה 'הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד' או 'הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא' וכו'.

 

  1. יש עניין מיוחד ליטול את הידיים לפני ברכת המזון, עם מעט מים ששופכים על קצות האצבעות, ועניין זה נקרא 'מים אחרונים'.

בעבר הוא היה בגדר חובה בגלל החשש שנשאר 'מלח סדומית' על האצבעות והוא עלול להזיק לעיניים, אך בימינו שנהוג לאכול עם סכו"ם, אין בכך חובה, אבל זהו מנהג טוב ויש בו סודות גדולים על פי חכמת הנסתר.

ככה אנחנו מעניקים לרשעים עוד קצת זמן של חנינה מייסורי הגהינום

אחרי שבת מביאים את הברכה, בתפילות מיוחדות, 'ויהי נועם' וכן פסוקי 'ויתן לך' עוד קצת זמן עוד קצת זמן עוד קצת זמן

יעקב לוסטיגמן

 

בכל קהילות ישראל נוהגים לומר את סדר תפילת 'ויהי נועם' במוצאי שבת . אומרים זאת בבית הכנסת, אחר תפילת העמידה בתפילת ערבית, כפי שמודפס בסידורים. הסיבה לכך היא ,שפסוקים אלו הם ברכה שבירך משה רבינו את עם ישראל, ולכן אנחנו פותחים בהם את השבוע החדש, כדי שתחול עלינו ברכה בשבוע זה.

את הברכה הזאת אמר משה רבינו כששרתה השכינה במשכן שבנה על פי צווי ה' במדבר, ולכן כשמסיימים את הפרק הזה, ממשיכים באמירת "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל", כי תפילה זו מתחילה גם היא בעניין של השראת השכינה על עם ישראל.

אחרי תפילת ערבית, נוהגים לומר גם את פסוקי 'ויתן לך אלוקים', המתחילים בברכה שבירך יצחק אבינו את בנו יעקב, וממשיכים בפסוקים מלוקטים של ברכה והצלחה מרחבי התנ"ך, והסיבה היא כמו באמירת 'ויהי נועם', לפתוח את השבוע בפסוקי ברכה, כדי שתשרה ברכה במעשי ידינו בשבוע הבא עלינו לטובה ולברכה.

מנהג חלק מקהילות האשכנזים לומר את פסוקי 'ויתן לך' בציבור ובבית הכנסת, ומנהג הספרדים וחלק מקהילות האשכנזים לומר אותם כל אחד בביתו, יש שנוהגים לאומרם לפני טקס ההבדלה ויש שנוהגים לאומרם מיד אחרי הבדלה.

כדאי להשתדל לומר את פסוקי 'ויתן לך' שני אנשים יחד, או יותר משניים, כדי שכל אחד מהם יברך את חבירו ויאמר לו "ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש", וכך את שאר הברכות שבפסוקים הנאמרים.

מעניין לציין ,שבספרי הקודש מובא הסבר לכך שאומרים במוצאי שבת את הפסוקים הללו, בכך שחכמנו זכרונם לברכה אמרו שהרשעים שנידונו על ידי בית דין של מעלה להיענש בגהינום, יוצאים מהגהינום בכניסת השבת, ואינם חוזרים אליו עד שעם ישראל מסיים את ההתכנסות של הקהילות בבתי הכנסת במוצאי השבת. לכן אנחנו מאריכים מעט בתפילה, כדי להעניק לאותם רשעים עוד קצת זמן של חנינה שבו הם אינם נידונים בייסורי הגהינום.

 

איך הכי טוב לאכול אבטיח

זהו, הקיץ הגיע ועונת האבטיחים כאן. אבטיח

אז למה שלא נפיק את המקסימום מהירוק – האדום הנפלא הזה.

אנחנו מגישים לכם באהבה

10 דרכים איך הכי טוב לאכול אבטיח. ב 2 סרטונים מדהימים.

כמובן שהכי מומלץ שהאבטיח יהיה קריר,

יבוא עם כלי הגשה מתאימים ועם מזלגות או שיפודים שנוכל לנעוץ בפרוסה העסיסית ולאכול בהנאה.

אל תשכחו להכין מראש מפיונים או ניירות טישו כדי לנגב את העסיס הנוזל לכם על הסנטר…

והכי הכי חשוב, כדי שגם תהיה לכם מצוה, אז לפני שאוכלים לא לשכוח לברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה

וגם אחרי שסיימתם לאכול, אם אכלתם  חתיכה בגודל של כ 27 גרם, גם מברכים 'ברכה אחרונה':

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים:

אז הנה הסרטונים המעניינים איך הכי טוב לאכול אבטיח.

זאת דרך אחת איך לאכול אבטיח:

כאן תמצאו תשע דרכים נוספות איך לאכול אבטיח:

בתיאבון

זהו, הקיץ הגיע ועונת האבטיחים כאן.

אז למה שלא נפיק את המקסימום מהירוק – האדום הנפלא הזה.

אנחנו מגישים לכם באהבה

10 דרכים איך הכי טוב לאכול אבטיח. ב 2 סרטונים מדהימים.

כמובן שהכי מומלץ שהאבטיח יהיה קריר,

יבוא עם כלי הגשה מתאימים ועם מזלגות או שיפודים שנוכל לנעוץ בפרוסה העסיסית ולאכול בהנאה.

אל תשכחו להכין מראש מפיונים או ניירות טישו כדי לנגב את העסיס הנוזל לכם על הסנטר…

והכי הכי חשוב, כדי שגם תהיה לכם מצוה, אז לפני שאוכלים לא לשכוח לברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה

וגם אחרי שסיימתם לאכול, אם אכלתם  חתיכה בגודל של כ 27 גרם, גם מברכים 'ברכה אחרונה':

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים:

אז מה הם המנהגים של ט"ו בשבט?

 

אז מה הם המנהגים של ט"ו בשבט?

אספנו עבורכם 6 עניינים חשובים על מנהגי ט"ו בשבט

 

 

 

  • נהוג לאכול בט"ו בשבט משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל המפורטים בפסוק הבא:

 

"ארץ חיטה ושעורה, גפן ותאנה ורימון, ארץ זית ותמר ודבש" (דברים ח').

 

  • חכמי הקבלה אף מהדרים ומוסיפים "סדר" ט"ו בשבט, שמסביר ומרחיב את משמעותם הפנימית של הפירות, וכולל גם ברכות, שירים ולימוד

 

  • מברכים על אכילת פירות: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ".

 

  • בט"ו בשבט מקובל לאכול "פרי חדש" (פרי העונה שעדיין לא טעמתם ממנו בעונה הנוכחית), ולומר את הברכה הבאה: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

 

  • בספר בני יששכר מובא: שיש עניין להתפלל על האתרוג, על מנת לקבל אתרוג נאה בשנה שלאחר מכן.

 

  • בהלכה ניתנו ליום זה סממנים מעטים של חג: בתפילה אין אומרים תחנון, ורבינו גרשום מאור הגולה פסק שאסור להתענות בו.

 

לפניכם גם ענייני הלכה ולימוד על הפירות השונים כפי שמצאנו במקורות היהדות:

 

חיטה
האילן, שאכלו ממנו אדם וחוה, חטים היה. כשאין באדם דעה,
אומרים: לא אכל אותו האיש פת חטים מימיו (ב"ר, טו, ח).
זית
נמשלו ישראל לזית,שנאמר: 'זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך'
ירמיה יא,טז. מה זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות
הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית, לא בעולם הזה ולא
בעולם הבא" מנחות נ"ג: ועוד מה זית אינו מתערבב עם שאר משקין,
כך ישראל אינם מתערבים עם העכו"ם.שמות רבה לו א ועוד מה שמן
זית תמיד מעל המשקים, כך ישראל העם הנבחר למעלה מכולם.

תמר

נמשלו ישראל לתמר, מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה,
לולבין לארבעת המינים,ענפים לסכוך,סיבים לחבלים, סנסינים לכברה,
קורות לקרות בהן הבית. כך ישראל אין בהם פסולת. אלא מהם בעלי מקרא,
בעלי משנה, בעלי אגדה, בעלי מצוות, בעלי צדקות" ב"ר, מ"א,א'

גפן

נמשלו ישראל לגפן, שנאמר: 'גפן ממצרים תסיע' לומר לך,מה הגפן הוא הרך
שבאילנות אולם פריו הוא המשובח מכל הפירות,כך עם ישראל ,נחשב לחלש
בין האומות, אולם פריים, התורה והמצוות-יקר ונעלה מאד. ועוד מה הגפן, אינו
מקבל הרכבה עם שאר אילנות, כך ישראל אינם יכולים להטמע באומות, כי שרשם
קדוש ונבדל,וסוף כל יהודי שיחזור לשרשו. עוד יוסף חי.וישב.

תאנה

נמשלו דברי תורה לתאנה שנאמר: נצר תאנה יאכל פריה משלי כז לומר לך, מה
תאנה זו כלומר: העץ עצמו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים משום
שאינן מתבשלות בבת אחת אלא היום מעט ולמחר מעט, אף דברי תורה כל זמן
שאדם הוגה בהן, מוצא בהן טעם. (עירובין נד) ועוד רוב האילנות, נלקטים כאחת,
והתאנה נלקטת מעט מעט, כך ד"ת, היום לומד מעט ומחר מעט עד שלומד כולה.
מ"ר. יב,א. ועוד, כל הפירות יש בהם פסולת: תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש
בהם חרצנים, רמונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כולה יפה לאכול [שאין לה גרעינים
וקליפין]. כך דברי תורה אין בהם פסולת, שנאמר: "כי לא דבר ריק הוא מכם". (דברים
לב) הרואה תאנה בחלום,תורתו משתמרת בקרבו.

רמון

"הנצו הרמונים- אלו התינוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבים שורות שורות
כגרעיני הרמונים" שיר השירים רבה, "כפלח הרמון רקתך" שיר השירים ד, אמר
רבי שמעון בן לקיש: אל תקרי "רקתך" אלא "ריקתך", שאפילו ריקנין שבך מלאים
מצוות כרימון. עירובין עב.

אתרוג

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" [ויקרא כג]. עץ שטעם עצו ופריו שוה,זה
האתרוג. סוכה לה ע"א. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם
תורה, ויש בהם מעשים טובים. (מ"ר ויקרא פרק ל, יב). ובבעל הטורים: "פרי עץ הדר"
בגימטריא אתרוגים. (ויקרא כג)

תפוח

"סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים" (שיר השירים ב) "סמכוני באשישות"- אלו
ההלכות המאוששות פרוש, החזקות והבהירות." רפדוני בתפוחים"- אלו ההגדות,
שריחן וטעמן כתפוחים. "כי חולת אהבה אני"- אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה:
רבונו של עולם, כל היסורין שאתה מביא עלי, בשביל לאהבני לך. מדרש רבה. ועוד
נמשלו ישראל לתפוח שנאמר: "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים"שיר השירים
ב לומר לך, מה תפוח זה פריו קדם לעליו שחניטת פירותיו קדם לצמיחת עליו, אף
ישראל הקדימו "נעשה" לנשמע. שבת דף פח ע"א.

אגוז

"כל הפירות אדם יכל לטול מהם מתוך שק, ואין חבריהם מרגישים. אבל האגוז, כיון
שאתה נוטל בידך מעט מהם-כולם מתרגשים. כך ישראל: כיון שנטל אחד מהם ונתן
במחבוש, מיד ניעורים כלם ופודין אותו" רבי עזריה אמר: מה אגוז זה קליפתו משמרת
פריו, כך עמי הארץ מחזיקין בתורה.

חרוב

חוני המעגל פגש איש זקן הנוטע עץ חרוב. שאל אותו: מתי יניב העץ פירות? ענה לו
הזקן: בעוד כ-70 שנה. שאל חוני בפליאה: וכי תחיה עוד 70 שנה, ותהנה מן הפירות?
ענה לו הזקן: כשנולדתי אכלתי מן החרובים שנטעו לי אבותי, ועכשו הנני נוטע לילדי…"

שאר פירות

האגסים והקרסתומלין, והפרישים והעזרדים-אינם כלאים זה בזה. התפוח והחזרד,
הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין, אף על פי שדומין זה לזה- כלאים זה בזה.
(מסכת כלאים,פרק א משנה ד)

הלקט על הפירות באדיבות הרב יחיאל בוסי שליט"א ראש כולל ברסלב "חסדי ציון"

 

 

 

 

תֵּן בִּי בְּשָׂרוֹ שֶׁל מִשְׁמֵשׁ, שֶׁאוּכַל בְּמַעֲשַׂי תָּמִיד לְפַשְׁפֵּשׁ.

תפילה מיוחדת לט"ו בשבט

 

אֱלֹקַי,

תֵּן בִּי אֶת קֶמַח הַחִטָּה, שֶׁאוּכַל לְהָבִין מַהִי הַסֹּלֶת,

תֵּן בִּי אֶת קְנֵה הַשְּׂעוֹרָה, שֶׁאוּכַל לְהַשְׂכִּיל מַהִי הַפְּסֹלֶת,

תֵּן בִּי קִמְּטוֹ שֶׁל צִמּוּק, שֶׁאוּכַל לְקַמֵּט מִצְחִי בְּמַחְשָׁבָה,

תֵּן בִּי אֶת הִצְטַמְּקוּת הַתְּאֵנָה, שֶׁאוּכַל לְהַשְׁלִיט עַל עַצְמִי עֲנָוָה.

תֵּן בִּי גַּרְעִינָיו שֶׁל רִמּוֹן, שֶׁאוּכַל לְשִׂימָם לִי – תַּמְרוּר מְאוֹתֵת.

תֵּן בִּי שַׁמְנוֹ הַטָּהוֹר שֶׁל הַזַּיִת, שֶׁאוּכַל לְטַהֵר נִשְׁמָתִי הַחוֹטֵאת.

תֵּן בִּי לִבְנוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל תַּפּוּחַ, שֶׁאוּכַל טָעוּתִי לְלַבֵּן בִּיחִידוּת.

תֵּן בִּי שַׁקְדָנוּת הַשָּׁקֵד, שֶׁאוּכַל עַל אִישִׁיּוּתִי לִשְׁקֹד בִּתְמִידוּת.

מְרִירוּת הָאֶשְׁכּוֹלִית שֶׁאוּכַל לְהַבְלִיג בְּקַלּוּת.

תֵּן בִּי קְלִפָּתוֹ שֶׁל אֱגוֹז, שֶׁאוּכַל לְפַצֵּחַ לִבִּי הָעִקֵּשׁ.

תֵּן בִּי בְּשָׂרוֹ שֶׁל מִשְׁמֵשׁ, שֶׁאוּכַל בְּמַעֲשַׂי תָּמִיד לְפַשְׁפֵּשׁ.

רֵיחוֹ הַטּוֹב שֶׁל אֶתְרוֹג, שֶׁאוּכַל כַּוָּנוֹתַי הַטּוֹבוֹת לְמַמֵּשׁ.

תֵּן בִּי מְתִיקוּתוֹ שֶׁל תָּמָר, שֶׁאוּכַל לְהַחְזִיר מְתִיקוּת הֲדָדִית.

תֵּן בִּי תְּמִירוּתוֹ שֶׁל לוּלָב, שֶׁאוּכַל לְהִזְדַּקֵּף בְּגַאֲוָה יְהוּדִית.

וּמֵעַל לַכֹּל, רִבּוֹנִי!

נְטַע בִּי אֶת ט"ו הַכֹּחוֹת בְּלִי לַחְדֹּל

שֶׁאוּכַל בְּעֶזְרָתָם תָּמִיד לִגְדוֹל.

כשהתפוז לא יכול לדבר

האם יכול להיות שלעתים אנחנו נדבר במקום עצם דומם?

הרב ירחמיאל קראם, מרצה בכיר בנושאי יהדות סבור בהחלט שכן. "זהו תפקידה של הברכה שאנחנו מברכים לפני אכילת כל דבר מאכל", הוא אומר. "אנחנו בעצם משמשים כ פה לדבר המאכל אותו אנחנו עומדים לאכול".

 

מה הכוונה?

 

ובכן, כידוע לפני אכילת כל פרי או ירק או כל דבר מאכל אנחנו מצווים לברך את הקב"ה על שנתן לנו את אותו דבר מאכל. מדוע? "תמיד חשבתי", אומר הרב קראם, שהסיבה לברכות שאנחנו מברכים היא משום שנאמר ש'לה' הארץ ומלואה', כלומר הכל שייך לקב"ה, והנה על ידי הברכה אתה כאילו פודה את מה שאתה עומד לאכול ומקבל רשות.

 

"כל זה חשבתי עד שנתקלתי בדברי רש"י בגמרא במסכת ברכות, שאומר כי 'מי שאוכל בלא ברכה – הוא גוזל את ברכת הפרי'. למה כוונתו?

 

"התשובה לכך פשוטה:

 

לכל יצור שקיים בעולם, יש מטרה בחיים, סיבה למה הוא נברא. והנה, כתוב בפסוקים שונים בתנ"ך כיצד ההרים והגבעות מהללים את הקב"ה. הייתכן? וכי הרים וגבעות יכולים לדבר? אז איך הם מהללים את הקב"ה?

 

אלא הכוונה היא כזו: כאשר אדם רואה את ההרים הוא אומר 'איזה יופי, מה רבו נפלאותיך ה'!'. כשהוא רואה איזה נחל יפה הוא שוב אומר: 'איזה יופי' ומשבח את ה'. אז הוא בעצם משמש כשליח של ההר או הנחל להלל את ה'.

 

"וכך בדיוק עם הפירות או הירקות ושאר דברי המאכל שאנו אוכלים, אנחנו "שליחיו" של הפרי להלל את ה'. פרי, תפקידו בעולם הזה הוא לעורר אמונה. אדם מסתכל עליו וחושב איך יתכן שמהגרעין הקטן צמח דבר כזה, ואז הוא זוכה לאמונה בה'.

 

"אבל ברור הוא שגם הפרי, כמו כל דבר שברא הקב"ה בעולמו עליו להלל את ה', אז איך הוא יעשה זאת? וזאת התשובה: בזמן שאדם מברך לפני שהוא אוכל, אז נכון שעוד רגע האוכל או הפרי ייעלם, אבל יש דבר אחד שהוא עושה לפני כן: מברך. הברכה שהאדם מברך, היא בעצם הברכה שהפרי היה צריך לברך אם היה נשאר בעולם. כלומר, אני משמש לו כפה, כי זו המטרה שלו, להלל את ה'. ולכן אומר רש"י שאם אדם אוכל בלי ברכה – הרי שהוא גזל את ברכת הפרי ,כי לכל פרי יש תפקיד להלל את ה'!".

אתה חייב לטעום את החוויה המדהימה הזאת

אתה חייב לטעום את החוויה המדהימה הזאת

צעירים רבים מצטרפים לספסלי הלימודים בישיבות קדושות
מה הם מרגישים שם, ומה זה עושה להם.
כנסו לסרט חובה
צעירים מספרים, וגם מבוגרים שחוו את החוויה המדהימה הזאת
הרב יצחק פנגר והרב אריה דרעי, ועוד

מה עושים עשירי הקהילה כדי לשמח את לבם?

מה עושים עשירי הקהילה כדי לשמח את לבם?

אוהד אטינגר

"את הסיפור הבא שמעתי לפני ימים אחדים מחבר טוב שלי, שאביו מכהן כרב באחת מהקהילות היהודיות בדרום אמריקה", כך מספר הרב ישראל ליוש, מרבני 'אחינו'.
"באותה קהילה ישנה קבוצה גדולה של יהודים עשירים במיוחד. כל אחד מהם חולש על נכסים ומפעלים גדולים במיוחד. הם מנהלים חיים מלאים בפאר והדר, מתגוררים בטירות רחבות ידיים, ולרשותם עומד צוות של משרתים שדואגים להם 24 שעות ביממה, מטפחים את הגינות והבוסתנים שלהם, דואגים לניקיון, לכביסה, לבישולים, תחזוקת הבית ותפעול הבריכה הפרטית שבחצר.
"אבל העשירים הגדולים האלו, אינם מצליחים להינות מכל העושר הגדול שנמצא ברשותם, כי הם נמצאים במרוץ תמידי להשיג עוד כסף. הם מנהלים ביניהם תחרות סמויה למי יש בית יותר מרהיב, ולמי יש חצר יותר מושקעת. ההשקעה הבלתי פוסקת בעבודה ובפינוקים, לא משאירה להם זמן וכוח ליהנות מהכסף.
"סיפר לי בנו של רב הקהילה, שאותם עשירים מופלגים, מתכנסים בקביעות בבית הכנסת של הקהילה, לשמוע שיעור תורה מפיו של הרב. בכל פעם חוזר המחזה על עצמו, הם נכנסים לשיעור כשהם לחוצים וטרודים, ויוצאים ממנו כשהם שמחים ומאושרים.
"אפשר לראות בבירור על כל אחד ואחד מהם, כמה התורה משמחת אותו. איך שכל הפאר והעושר שהם טובעים בו, לא מצליח להעלות חיוך על השפתיים שלהם כמו לימוד של דף גמרא, או האזנה לדרשה על פרשת השבוע, כשהיא מתובלת בביאורים שביארו חכמנו זכרונם לברכה".
המסר שמבקש הרב ליוש להעביר לקוראים חד וברור: "לא צריך להיות עשיר גדול שטרוד כל היום בעסקים כדי להינות מהתורה הקדושה. כל אחד יכול לעשות זאת, גם אם הוא במצב כלכלי לא מזהיר, וגם אם אין לו עיסוקים חשובים אחרים בחיים שלו. כל מה שצריך לעשות זה לקבוע זמן מסודר ללימוד עם חברותא, ולהתחיל ליהנות מהעולם הזה, ומהעולם הבא. "תטעמו ותבינו", הוא חותם את דבריו.

מה הם כלי העבודה הנדרשים כדי לחגוג את חג השבועות?

מה הם כלי העבודה הנדרשים כדי לחגוג את חג השבועות? כלי העבודה

אוהד אטינגר

חג השבועות קרב ובא, ואתו גם גוברת התעניינות שלנו ושלכם, מה הוא מסמל ולקראת מה אנחנו אמורים להתכונן.
הרב אליעזר הילמן, מרבני 'אחינו', מסביר: "לכל חג מחגי ישראל יש 'כלי עבודה' שאיתם אנחנו מקיימים את מצוות החג. בראש השנה אנחנו תוקעים בשופר, ביום הכיפורים אנחנו צמים ומתפללים, בסוכות יש לנו סוכה, לולב אתרוג הדסים וערבות, בפסח אוכלים מצות ומרור, ושותים ארבע כוסות יין. בחנוכה מדליקים נרות ובפורים קוראים את מגילת אסתר, שולחים משלוחי מנות ונותנים מתנות לאביונים.
אבל מה עושים בחג השבועות?
בחד השבועות אין שום מצווה מיוחדת שאנחנו חייבים או צריכים לקיים. ישנם מנהגים שונים, כמו למשל המנהג להיות ערים כל הלילה וללמוד תורה, או המנהג לאכול מאכלי חלב, אבל אלו לא מצוות שאנו חייבים בהן כמו לולב בסוכות או מצות בפסח.
למעשה, שבועות הוא חג שבו אנחנו לא צריכים להתכונן אליו עם שום כלי או חפץ מיוחד. לא צריך שופר, לא לולב ולא שום דבר אחר. יתירה מזאת, לחג השבועות אין אפילו תאריך מוגדר. התורה לא ציוותה עלינו לקיים את החג הזה בתאריך ו' בסיוון, אלא אנחנו צריכים לספור 49 ימים אחרי החג הראשון של פסח, ולאחר מכן לקיים את חג השבועות.
למה?
כי זה כל העניין של קבלת התורה. בחג השבועות אנחנו מקבלים בכל שנה מחדש את התורה הקדושה.
כדי לקבל על עצמנו את עול התורה, אנחנו לא צריכים להכין שום דבר, לא צריכים לחכות לתאריך ספציפי, לא לצום ולא לתקוע בשופר. כל מה שאנחנו צריכים זה רק לקבל החלטה שאנחנו רוצים ללמוד תורה.
לא צריך כישרון מיוחד, גם לא חינוך מתאים מהבית. לא צריך שום דבר חוץ מהרצון ללמוד תורה.
זה בדיוק מה שקרה עם רבי עקיבא. הוא היה רועה צאן עד גיל 40, ולא ידע אפילו לקרוא את האלף בית. בגיל 40 הוא החליט ללמוד תורה, והלך יחד עם ילדים קטנים ללמוד את האותיות. הוא התמיד בלימודו עד שלבסוף הפך לרב הגדול והמפורסם ביותר בדורו, עד שנאמר עליו שהוא היה ראוי שתינתן התורה לעם ישראל רק בזכותו.
אז למה אנחנו מחכים? בואו גם אתם, כל אחד שקורא את הדברים הללו, והצטרפו אלינו ללימוד התורה. כי כל אחד יכול!!

התורה היא כמו יין מי שמרגיל את עצמו ללמוד מתמכר

התורה היא כמו יין מי שמרגיל את עצמו ללמוד מתמכר

אוהד אטינגר

לא פעם עומד בחור צעיר ושואל את עצמו, 'אולי כדאי שאצטרף לשיעור תורה'. אבל רגע לאחר מכן הוא שואל את עצמו שאלה אחרת: "למה בעצם שאלמד תורה. מה פתאום שאתחיל פתאום להשתתף בשיעורי תורה? הרי אני לא דתי ולא מתכנן להיות דתי גם בעתיד…".
הרב יעקב סירוטה, מרבני 'אחינו', מספק לכם כמה סיבות מעניינות ומקוריות במיוחד:
"קודם כל צריך לדעת שלימוד התורה הוא דבר שכל יהודי צריך לעשות, ויש לזה סיבות רבות, אמיתיות ונכונות. אבל הפעם אני לא רוצה לעסוק בשיבות הללו שבוודאי רבנים רבים אחרים כבר דיברו עליהם ועוסקים בהן בהרחבה. הפעם אני רוצה לדבר דווקא על הסיבות האחרות שלא מדברים עליהן בדרך כלל.
"סיבה ראשונה היא שהתורה היא כמו יין, ולא בחינם אמרו חכמנו זכרונם לברכה שהתורה נמשלה ליין. מה מאפיין את הטעם של יין? שבפעם הראשונה כשאדם טועם יין, הוא לא נהנה מהטעם. רק אחרי שאתה מרגיל את עצמך לטעם, אתה מתחיל ליהנות ממנו, וככל שאתה מתרגל לשתות יותר יין, אתה מתמכר אליו והחיים שלך הופכים תלויים בו.
"גם התורה היא כמו יין. כשתנסה ללמוד גמרא בפעם הראשונה, סביר להניח שלא כל כך תהנה מהלימוד. מעטים האנשים שמתאהבים בתורה כבר אחרי לימוד חד פעמי. אבל כולם מי שמרגיל את עצמו ללמוד תורה, מתמכר אליה, ולא יכול להיפרד ממנה.
"אבל כמו יין,גם את הטעם של התורה אי אפשר להסביר למי שלא טעם. אתה יכול להסביר למישהו שמימיו לא שתה יין, מה הטעם של היין, ומה הם ההבדלים בין יין קברנה ליין מרלו? או מה ההבדל בין יין יבש ליין חצי יבש? בוודאי שלא. כך גם אי אפשר להסביר מה הוא טעמו של לימוד התורה למי שלא חווה זאת בעצמו.
"ויש עוד דימיון בין התורה ליין. כמו היין, גם התורה עוזרת לנו להשכיח מאתנו את הצרות והטרדות האחרות. אנשים שאוהבים את לימוד התורה, יכולים תמיד להשכיח מעצמם כל דבר אחר. אנשים מחפשים מתכון לחיים מאושרים, לוקחים כדורים ומנסים לפנק את עצמם בלי סוף, אבלם כשמגיעים קשיים הם לא מצליחים לברוח מהם. התורה עוזרת גם בתחום הזה, כמו שכתוב בפסוק שאמר דוד המלך עליו השלום: "לולא תורתך שעשועי – אז אבדתי בעוניי".
"תאר לעצמך שמישהו פוגש אותך ברחוב ונותן לך מרשם לתרופה שתמיד תגרום לך לשמוח ולשכוח את כל הצער והטרדה שבעולם. לא תמהר לקחת את המרשם הזה בשמחה רבה? אז זה השמן לקחת את המרשם שנתתי לך עכשיו, ולהתחיל ללמוד תורה – זהו המתכון שנתן לנו בורא עולם להתחמק מכל הצער והכאב שבעולם הזה.

רוצה לערוך מחקר? צא לדרך

"סיבה נוספת ללימוד התורה, היא החלק המרתק שבה, ולו לשם המחקר וההיכרות עם הדבר הנפלא הזה שנקרא תורה:
"אם קראת את כל מה שכתוב במאמר הזה והגעת עד לכאן, סימן הוא שאתה אדם בעל אינטלקט גבוה, סקרן להכיר תופעות מעניינות, ורוצה להבין דברים על העולם הזה ועל האנשים החיים בו. אולי אתה מחפש גם רוחניות ומשמעות לחיים.
"אז לפני שאתה מתחיל לחקור דתות מוזרות במזרח הרחוק, לפני שאתה מתחיל להעמיק בשירה אירופאית קלאסית, יש לי בשבילך מסע מרתק מסוג אחר: מסע על עומק ההוויה של עם ישראל.
"זו הרי התופעה המסקרנת ביותר בהיסטוריה: תורת ישראל. מיליוני אנשים צועדים לאורה לאורך אלפי שנים, זורקים את עצמם לכבשני האש במסעות הצלב ובתקופת האינקוויזיציה, דבקים בה תחת גלות בעשרות מדינות, תחת שלטונות מתחלפים, למרות ניסיונות בלתי פוסקים של אויבים מכל הסוגים ומכל המינים שמבקשים להשמיד את עם ישראל ולמחוק את תורתו מתחת השמים. שרפת התלמוד, גזירת הקנטוניסטים, מסעי הצלב ומסים מיוחדים שהוטלו על יהודים בארצות ערב ובארצות אירופה, כל אלו לא הפרידו בין עם ישראל ובין תורתו.
"בוא נעזוב רגע את ההיסטוריה ונתמקד בהווה: אלפי אנשים לומדים תורה כל היום, ובוחרים לחיות חיים צנועים, מוותרים עלם הרבה מאוד מותרות וגם על דברים בסיסיים, חיים לפעמים בעוני של ממש, והכל רק כדי שיוכלו ללמוד תורה.
"זה לא נראה לך מרתק ומסקרן במיוחד לדעת מה גורם להם לעשות את כל הדברים האלו? מה שונה כל כך בתורת ישראל שהלומדים אותה מסוגלים להפקיר כל דבר אחר שיש להם, ואפילו את החיים עצמם, רק כדי שיוכלו להמשיך לדבוק בתורה ולא לזוז ממנה אפילו סנטימטר אחד?
"על אינטלקטואל מתחיל אמור למצוא בתורה חומר מרתק, שאי אפשר לוותר על ההזדמנות להכיר אותו ולהבין אותו לעומק. גם אתה מוזמן להצטרף, אנחנו בארגון 'אחינו', נמצאים כאן כדי לעזור לך בתחילת הדרך, וגם בהמשך. ברוך הבא".

לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה

לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה לאחרונה

לכבוד הרב,
אני חייב לשאול שאלה חשובה
תמיד הייתי יהודי מסורתי, הולך מידי פעם לבית כנסת, אוכל כשר ולא שומר שבת אבל לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה,
נמאס לי מהחיים הריקניים האלה, אני לא מרגיש סיפוק
רק שלא יודע מה המסלול? עם מי לדבר?
אני לא מתכוון מהר להיות חרדי (אולי בכלל להיות רק דתי לובש כיפה) אבל רוצה לקחת את העניינים לאט לאט ובקצב שלי שהטעם לזה לא יהרס.
הקטע הוא שאם אני ילך לבית כנסת לאיזה תפילה, אין לי באמת עם מי לדבר על זה, כולם שם בשביל להתפלל.

אני מחפש מישהו שיוכל להדריך אותי, או שיש בכלל משהו בשביל אנשים כמוני.

נפלא לשמוע שאתה חש צורך חיוני לחזור בתשובה,
זה אומר שהנשמה שלך מקושרת בתוך תוכה לאמת,
והיא מרגישה שאכן ישנו בורא לעולם, בורא שנתן לעם
שלו, עם ישראל, את התורה הקדושה, ונתן להם לטובתם
ולתועלתם מערכת שלמה ונפלאה של מצוות.

חזרה בתשובה היא לא דבר שעושים בבת אחת, ניתן
אמנם לקבל בפעם אחת החלטה כנה לחזור בתשובה,
אבל להתרגל לדרך חיים החדשה, זהו תהליך הדרגתי,
שבו מתקדמים כל פעם בעוד צעד.

אין גם צורך לחיות הווי חיים כמו של חרדים, העיקר
הוא שלומדים תורה ומקיימים את מה שהתורה רוצה
שנקיים. השכר שאדם יקבל על קיום המצוות הוא עצום
עד מאד, מדובר על מושגים שמעבר למושגים המוכרים
לנו מחיי העולם הזה, ולא ניתן אפילו להבין את קצה גדול
אותו שכר, וכפי שכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יותר מכל
חיי העולם הזה" (פרקי אבות ד', י"ז).

גם בעולם הזה, מי שחי חיי אמונה והתורה והמצוות
מהווים נר לרגליו, החיים שלו הרבה יותר נעלים, מהנים
ואיכותיים, וגם יותר קל לו להתמודד עם כל הדברים
שעוברים עליו.

כדי שיהיה יותר קל לעשות את תהליך ההתחזקות ובכדי
למנוע טעויות בדרך, מומלץ מאד להצטרף לאיזה שיעור
תורה קבוע, שיעור שמיועד לאנשים שמתחזקים. בשיעור
כזה אמור להיות גם רב שיכול לייעץ ולכוון בכל העניינים
שקשורים לתהליך.

ישנם בארץ כמה ארגונים שניתן לקבל דרכם מידע
על שיעורים בארץ למתחזקים ועל רבנים שעוזרים
למתחזקים. גם אצלנו ב"ארגון אחינו, ניתן לקבל מידע
כזה.

בינתיים אתה יכול להתחיל בבוקר עם הנחת תפילין,
תפילין היא מצוה חשובה. אנו מניחים תפילין על היד
כנגד מקום הלב, בכדי לקשר את לבנו לאבינו שבשמים,
ועל הראש כנגד המוח בכדי לקשר את מוחנו לאבינו
שבשמים.

בזמן שאתה מניח תפילין תגיד קריאת שמע, שהיא
בפני עצמה מצוה חשובה, ואם יש לך אפשרות, טוב
להגיד עוד ברכות שמופיעות בסידור: ברכות התורה,
ברכת אלוקי נשמה, ועוד ברכות שמופיעות בסידור
ב"ברכות השחר".

רצוי מאד ליטול ידיים כל בוקר כשאתה קם. עניין
הנטילה בבוקר הוא חשוב, משום שכשקמים משינת
הלילה מצטברת טומאה בידיים, והנטילה הזו מורידה
את הטומאה. כשיש טומאה על הגוף זה לא טוב עבור
האדם.

הדרך ליטול ידיים היא למלא כלי עם מים, לקחת את
הכלי ביד ימין ולהעביר אותו ליד שמאל. אח"כ לשפוך
מים על יד ימין, ואז להעביר את הכלי ליד ימין. אח"כ
לשפוך מים על יד שמאל ולהעביר את הכלי שוב ליד
שמאל. לשפוך מים על יד ימין וכו'. בסך הכל שופכים
6 שפיכות, 3 שפיכות על כל יד לסירוגין.

בהצלחה ובברכה
יעקב

יש סגולה טובה למציאת זיווג?

יש סגולה טובה למציאת זיווג?

לכבוד הרב
יש סגולה טובה למציאת זיווג? אני מאמינה גדולה במעשים אבל משום מה בתחום הזה נדמה שככל שאני פועלת ככה מתרחק ממני הזיווג.

לומר ארבעים יום ברציפות את "שיר השירים".

להתפלל על הזיווג בקברו של התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל שנמצא בעמוקה.

לקבל על עצמך שברגע שתזכי למצוא את זיווגך תגידי את תפילת "נשמת כל חי"
(תפילת הודיה מיוחדת המופיעה בסידורים בתפילת שחרית לשבת).

להתחזק באמונה שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, הכל נעשה אך ורק לטובה,
ולהגיד לו תודה רבה על הכל, כולל הדברים שקשה לנו איתם ושלא הולכים לפי
רצוננו.

להרבות באמירת פרקי תהילים.

להתחזק בצניעות.

לומר את התפילה הבאה מאת השל"ה הקדוש:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּמְצִיא לִי בְּרַחְמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים,
אֶת זִווּגִי הָרָאוּי לִי בִּזְמַנִּי, לְכָל צָרְכִּי וְתַקָּנָתִי, זִווּג הָגוּן הָרָאוּי לְהוֹלִיד מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,
מִזֶּרַע צַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי אֱמֶת וְיִרְאֵי חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁהִמְצֵאתָ זִווּגוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְיִצְחַק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה,
כָּל אֶחָד וְאֶחָד זִווּגוֹ בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ.
וְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁתַּמְצִיא לִי לְזִווּגִי יְהֵא אִישׁ טוֹב, אִישׁ נָאֶה בַּמַּעֲשִׂים וְנָאֶה בְּמַרְאָה,
בַּעַל מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּבַעַל חֵן, אִישׁ חָכַם וִירֵא אֱלֹקִים, רוֹדֵף צְדָקָה וְגוֹמֵל חֶסֶד.
לֹא יְהֵא בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל וּמוּם וּפְגָם, וְלֹא יְהֵא כַּעֲסָן וְלֹא רַגְזָן, רַק יְהֵא בַּעַל
עֲנָוָה וּנְמִיכוּת רוּחַ, וִיקוּיָם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב",
וְגַם מִקְרָא: "לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשָׁע עַל גּוֹרָל הַצַּדִּיקִים",
וּמִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ",
כִּי אַתָּה הוּא הַ"מּוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיתָהּ, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת".
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרִי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

בברכה
יעקב

כיצד עליי לפתוח את המזל ,מרגישה עין חזקה שיש עלי

כיצד עליי לפתוח את המזל ,מרגישה עין חזקה שיש עלי

שלום לרב
רציתי לדעת כיצד עליי לפתוח את המזל ומה עליי לקחת על עצמי? מרגישה עין חזקה שיש עלי אשר כל הצלחה מפילה לי תקופה ארוכה

מור בת 31

תשובה:

שלום רב!

כשיש מזל סגור, זה אומר שיש איזה עניין רוחני שצריך
לתקן אותו. מכיוון שאנו לא מכירים את מצבך הרוחני, לא
נוכל להצביע על דבר מסויים שדרושה בו התחזקות,
אלא את צריכה לבדוק בעצמך באילו דברים נראה לך
שאת צריכה להתחזק. זה יכול להיות שבת, צניעות,
צער שנגרם לאחרים או עניינים אחרים.

בנוסף כדאי להתחזק באמונה, בתפילות ובאמירת
תהילים, אלו דברים שתמיד טובים ומועילים לכל
עניין.

בברכה
יעקב

שלוש דקות ביום עם ה'אלף בית' של היהדות

קריאת שמע – ה'אלף בית' של היהדות אלף בית
יעקב לוסטיג

התורה הקדושה מצווה אותנו לומר בכל בוקר ובכל ערב את 'קריאת שמע' – "שמע ישראל אדני אלוהינו אדני אחד".
אמירת קריאת שמע היא ה'אלף בית' של הדת היהודית. בכל הדורות מסרו יהודים את נפשם על קידוש השם, כשהגויים אילצו אותם לבחור בין המרת הדת ובין מוות מיידי. בעת שהועלו על המוקד והלהבה החלה ללחך את בשרם, עצמו הקדושים הללו את עיניהם וזעקו בקול גדול: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד".
בתאי הגזים, כשאלפי יהודים נדחפו באכזריות אל ה'מקלחות' שפלטו אדי גז רעילים, הם זעקו את אותה קריאה בקול גדול, וגם חיילי צה"ל הנאבקים מול האויב הערבי קראו לא פעם את קריאת הנצח של העם היהודי, כשהרגישו שחייהם עומדים להסתיים.
מה כל כך חשוב באמירת קריאת שמע?
פרשת 'שמע' היא פרשה שמבטאת בצורה הברורה ביותר את הקשר בין היהודי ובין בורא העולם. היא מבטאת את האמונה בכך שהקדוש ברוך הוא הוא "אחד", ואין שני לו. הוא הכח היחיד שמשפיע עלינו ועל כל דבר אחר בעולם. כל מה שקורה כאן, נעשה תחת השגחתו הקפדנית, שום דבר אינו בורח מנגד עיניו, ואף מקרה אינו קורה מבלי שהוא מאפשר לו לקרות.
בהמשך הפסוקים אנו מבטאים את האהבה שלנו לקדוש ברוך הוא, את הנכונות שלנו למסור את הנפש ולמות למענו, לאבד את כל הכסף והרכוש שלנו אם זהו רצונו, ולבטל את כל הרצונות שלנו כדי לעבוד אותו בלב שלם.
צדיקי הדורות, חכמי הקבלה, מלמדים אותנו שכשאדם אומר את 'קריאת שמע', ומתכוון בליבו באמת ובתמים שאם עכשיו הוא יצטרך לבחור בין המרת דת לבין מוות מיידי, הוא יבחר במוות ולא בהמרת דת – בכך נחשב לו הדבר כאילו קיים באותו הרגע את מצוות 'מסירות נפש', ושכרו גדול מאוד כמו שכרם של מי שבאמת מסרו את נפשם ונהרגו על קדושת ה'.

כשאומרים את קריאת שמע צריך לומר את שלושת הפרשות שלה: "שמע ישראל…" "והיה אם שמוע", וכן את פרשת ציצית.
עם זאת, במקרה שאמירת שלושת הפרשיות קשה מדי עבורכם, אפשר להתחיל מהפרשה הראשונה שהיא עיקר המצווה.

בשורות הבאות נביא את הפרשה הראשונה עם הסבר קצר ותמציתי של המילים המרכיבות אותה:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל (הבן וקבל, עם ישראל), אדני אֱלהֵינוּ (הקדוש ברוך הוא הוא האלוקים שלנו), אדני אֶחָד (הקדוש ברוך הוא מושל לבד בעולם, ואין שום כח אחר שפועל ללא רשותו ורצונו):
מוסיפים בלחש: בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו, לְעולָם וָעֶד (מבורך יהיה שמו של הקדוש ברוך הוא לעולם ועד):
וְאָהַבְתָּ אֵת אדני אֱלהֶיךָ (עליך, על עם ישראל ועל כל יהודי, לאהוב את הקדוש ברוך הוא שהוא האלוקים שלך). בְּכָל לְבָבְךָ (בכל הלב, עם כל הרצונות והתאוות שלך), וּבְכָל נַפְשְׁךָ (ועם כל הנפש שלך, שתהיה מוכן למות כדי למלא את רצונו ולקיים את מצוותיו) וּבְכָל מְאדֶךָ (ובכל הרכוש שלך, שתהיה מוכן לאבד את כל רכושך כדי לקיים את רצונו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל לְבָבֶךָ (את הדברים האלו שנאמרים בתורה הקדושה, אתה צריך לנצור בליבך ולזכור אותם תמיד): וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (תלמד אותם לילדים שלך) וְדִבַּרְתָּ בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ (ותעסוק בהם כשאתה יושב בביתך), וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ (וגם כשאתה הולך בדרך תלמד תורה) וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (וגם כשאתה הולך לישון או כשאתה קם בבוקר, בכל עת תעסוק בדברי תורה): וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ (את הפרשה הזאת תכתוב בתוך התפילין ותקשור אותם על ידך מדי יום). וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ (וכן תכניס אותם לתפילין שעל הראש שאותם מניחים על גבי השיער מול החלק שבין העיניים): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (את הפרשה הזאת תכתוב גם על קלף שאותו תקבע על מזוזת הפתח של הבית שלך, ובשער של החצר ובכל דלת שיש לך):

מה זה ברכת המזון

בברכת המזון היא מצווה חשובה שבה אנו מצווים על ידי התורה הקדושה ^

יעקב לוסטיג

כתוב בתורה הקדושה: "ואכלת ושבעת ובירכת את השם אלוקיך". כלומר, אחרי שאנו אוכלים לחם והופכים לשבעים, אנחנו צריכים לברך את הקדוש ברוך הוא.
החיוב הוא 'מצוות עשה מדאורייתא', כלומר, מצווה שאנו מצווים לעשות אותה, והיא מפורשת בתורה. המצווה היא רק על אכילת לחם על שלל סוגיו, כולל פיתה, לחמניה, באגט, לאפה, פיתה עיראקית או חלה לשבת.
עם זאת, רק מי שאכל שיעור 'כזית' שהוא 23 גרם – חייב לברך. מי שאכל כמות קטנה יותר מברך ברכת המזון.
הרב אליהו חיים פנחסי, העומד בראש מערך הכשרות במבשרת ציון, מסביר בשיחה עם 'אחינו', שהחשיבות של ברכת המזון היא גדולה מאוד: "בספר 'החינוך' כתוב ש"כל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד". ומקובל בשם גדולי הרבנים שיש לברך את הברכה דוקא מתוך סידור וזו סגולה גדולה מאוד להתברך בפרנסה, בבריאות ובעוד דברים טובים".
"בספר 'חסידים' כתוב שצריך מאוד מאוד להיזהר בברכת המזון, וכשמברכים צריך להפנים ולחשוב על המילים שאנו אומרים, ולא סתם למלמל אותן בלי מחשבה. הוא מביא שם מעשה באחד שמת והתגלה בחלום לאחד מקרוביו ואמר לו, "בכל יום דנים אותי על שלא הייתי מדקדק לברך כל הברכות בכוונת הלב".
החיוב לברך מוטל על גברים ונשים כאחד, ומצווה על ההורים לחנך גם את הילדים הקטנים שלהם לברך ברכת המזון בהתאם לגילם, כשבשלב הראשון מלמדים אותה רק מעט מתוך הברכה, וכשהם גדלים מוסיפים עוד בהדרגה עד שהם מסוגלים לברך את הברכה במלואה כשהם מגיעים לגיל שש או שבע.
למרות שהחיוב לברך הוא בעיקרון על אכילת לחם, יש מקרה נוסף שבו חייבים לברך ברכת המזון: כשאוכלים עוגות או מני מאפה שיש בהם קמח, הם אפויים בתנור או על גבי האש, ורק במקרה שבו אכלתם כמות של 230 גרם או יותר. אם אכלתם פחות, אינכם חייבים לברך עליהם ברכת המזון, אלא אם כן קבעתם על המאפה סעודה, כלומר הפכתם אותו לארוחה העיקרית שלכם ולא רק נשנשתם מעט כדי להשקיט את הרעב. כך למשל, מי שאוכל פיצה בתור ארוחת ערב, יברך עליה ברכת המזון.
אבל כאשר אנו אוכלים דברים מטוגנים בשמן עמוק כגון ביסלי או לביבות וכדומה אף ששיעורן גדול, איננו מברכים ברכת המזון אלא ברכת 'מעין שלוש' – "על המחיה ועל הכלכלה". וכן הדין בכל דבר שהוא מבושל כגון פסטות, אטריות, פתיתים – אף שאכל מהם כמות גדולה מאוד, אינו מברך עליהם ברכת המזון.
מי שאכל במהלך הסעודה מאכלים שונים, ושתה מים או יין, אינו צריך לברך עליהם ברכה אחרונה כמו ברכת 'בורא נפשות' או ברכת 'על המחיה' – כי ברכת המזון כוללת את כל הברכות ופוטרת אותנו מהן.
את ברכת המזון אפשר לברך עד 72 דקות מסיום הסעודה, אבל מי שאכל סעודה גדולה והוא עדיין שבע ממנה, יכול לברך ברכת המזון גם אחרי שעתיים או יותר. עם זאת, רצוי ומומלץ לברך ברכת המזון מייד כשמסיימים לאכול, כדי למנוע מצב של שכחה או מקרה שבו תצטרכו לצאת בדחיפות ולא תוכלו לברך.
כשמברכים ברכת המזון צריך לשבת ליד השולחן עליו אכלתם. מי שנאלץ לצאת בדחיפות יברך במקום שבו הוא נמצא גם אם הוא לא ליד השולחן, אבל יש לעשות רק במקרה של חוסר ברירה מוחלט, ובכל מקרה בו אתם יכולים לחזור למקום בו אכלתם ולברך בישיבה ליד השולחן – יש לחזור ולברך.
בתורה כתוב רק שאנחנו צריכים לברך ולא כתוב כיצד נברך ומה יהיו המילים שנאמר. עם זאת, את המילים של ברכת המזון תיקנו צדיקים גדולים וקדושים: כשהחל ה'מן' לרדת לבני ישראל במדבר, תיקן משה רבינו את הברכה הראשונה "הזן את העולם כולו בטובו" וכו', יהושע בן נון תיקן את הברכה השניה כשנכנסו לארץ ישראל. את הברכה השלישית העוסקת בירושלים ובבית המקדש תיקנו דוד המלך ושלמה בנו, ולאחר חורבן בית המקדש שינו החכמים מעט את הנוסח שלה, בו אנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא ייבנה במהרה את בית המקדש החרב. את הברכה הרביעית, ברכת "הטוב והמטיב", תיקנו חכמי ישראל לאחר חורבן בית המקדש, כשהמלכות המרושעת הרשתה לקבור את היהודים הרבים שנהרגו בעיר ביתר והגיים לא הרשו לקבור אותם משך זמן רב.
ולסיום: חכמנו זיכרונם לברכה כותבים דבר נפלא: כשיהודים מקפידים ומדקדקים לברך ברכת המזון בכל פעם שהם אוכלים לחם, הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על עם ישראל וברכת המזון היא כמו מתנה שאנחנו נותנים כביכול לבורא עולם כדי שידון אותו לזכות בכל פעם שבא השטן ומקטרג עלינו.

אני חולם על חיים חדשים טובים

משה ויטמן

הלבטים 'הורגים' אותך? זה טבעי, אנושי ומוכר!
"תקופה ארוכה אני מרגיש רצון להתקרב ליהדות, אבל אין לי מושג איך לעשות זאת"
"אני מתעניין ביהדות אבל יש לי המון שאלות, איך אוכל לקבל הסברים"?
"משהו מבפנים דוחף אותי אבל אני מאוד מפחדת משינויים ועמוסה באינספור לבטים"

התחבטויות משמחות כאלו ואחרות הן מנת חלקם של נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, מהערים ומהקיבוצים, שמתחילים לחוות בתוכם את הכמיהה לחיות ולחוות את האמת. משמחות אמרנו? מאוד משמחות. מדוע? משום שהדבר הטבעי ביותר לבן אנוש כאשר מסלול החיים המוכר לו נראה לו פתאום לא מתאים עבורו, הוא לחוות התחבטויות קשות, כואבות ומדירות שינה ואין יותר משמח מלקבל אישור להיותך אנושי ובן אדם…

אז לך, הבחור או הבחורה, הצעיר או בעל המשפחה, הבוגר או המתבגר החווה את ההתחבטויות האנושיות והטבעיות הללו וחולם/ת על הרגע שחייך ייהפכו לבהירים וברורים יותר, יורשה לנו להמליץ בחום את ההמלצה העתיקה ביותר אך גם זו שהוכחה כיעילה ביותר למציאת הדרך הנכונה עבורך בחיים:

ההמלצה הטובה ביותר: "עשה לך רב"
את המשפט הזה אמרו חכמים לפני שנים רבות מאוד ומאז הוא עובד בהצלחה מלאה, אם רק משתמשים בו נכון. אם יהיה לך רב או רבנית שידריכו אותך מה לעשות ומה לא לעשות, מה מתאים לך ומה לא, איזה החלטות לקבל, מה קודם למה, מהו סולם העדיפויות היהודי, מה לעשות כשנתקלים בקשיים וישיבו לכל מה שעולה לך בראש (או בלב), חייך ייהפכו מהר געש של ספקות ושאלות לדרך סלולה רגועה ויציבה המלאה בשמחה ובאוויר צלול לנשימה.

שאלת השאלות: במי אבחר לי לרב? 4 טיפים חמים
כדי שהבחירה ברב תהיה חכמה, נכונה ובאמת מועילה, קבל/י 4 טיפים חמים:

זמינות. הרב שתבחר/י צריך להיות פנוי עבורך, נגיש למענה אמיתי, לא עמוס בפניות, לא גר במרחק שיגרום לך לפעמים 'לוותר' על הפנייה אליו ובעל יכולת לספק לך מענה גם או בעיקר פנים אל פנים.
ליווי אישי. לעיתים אנו מכירים רבנים דרך שיעורים, הרצאות, קבוצות כאלה ואחרות, אך בכך אין די. עליך למצוא רב שיכיר אותך ואת הסיפור שלך אישית, יוכל לספק מענה המתאים והנכון לך בנקודת הזמן הספציפית של השאלה וילווה אותך אישית בדרך הארוכה שלפניך.
בעל ניסיון. "אין חכם כבעל הניסיון" אמרו חכמינו ז"ל ובדיוק כמו שבכל תחום בחיינו נעדיף בעל מקצוע מנוסה, גם הרב שתבחר/י צריך להיות בעל ניסיון מוכח בעניין ההתחזקות וצעדי ההתקרבות ליהדות. איך תדע/י? רק מאחרים…
והכי חשוב: אמיתי. "לא המדרש עיקר אלא המעשה" אמרו חכמינו והנחו אותנו כי בטרם ניתן את הערכתנו למישהו, נסתכל בעיקר על מעשיו והתנהגותו ולא רק על יופי דיבוריו. לכן, חשוב מאוד, בטרם תתנו את אמונכם לאדם כלשהו, בדקו: האם הוא אמיתי? האם הוא עצמו אכן עסוק בתורה? האם הוא אכן מוותר על פינוקי החיים (כפי שנשקפת מהצצה ולו חד פעמית בבתיהם של גדולי התורה)? רק אז הוא מתאים להיות לכם לרב.

ולסיום, הרשו לנו לאחל לכם, מכול הלב ובהבנה מלאה: בהצלחה!
ואם אתם מעוניינים במענה אנושי ואישי יותר, אתם מוזמנים לפנות למוקד המיוחד שלנו 1-800-20-18-19 (שיחת חינם)
או בשיחה אישית ומיידית עם הרב שמעון וייס הזמין לשרותכם בטלפון
052-7636278

אבא שלי משגע אותי

"אני מבין שחשוב לכבד את ההורים ושזאת מצווה גדולה" אומר שלמה, צעיר דתי מחיפה. "אבל אני לא מצליח לכבד את אבא שלי. הוא מלחיץ אותי, נוזף בי ללא הרף, מעליב אותי, אף פעם לא מרוצה ממני ומשום מה גורם לי הרגשה רעה. הגענו לכזה מצב שבכל פעם שאבא מעיר לי, אני חווה התפרצות של כעס. אני מרגיש שאני לא מצליח להשתלט על עצמי, ובלי לרצות אני צועק עליו".

הסיפור של שלמה החיפאי הוא סיפורם של נערים רבים. למעשה אפשר לקבוע שכמעט כל ילד או נער, מזדהה עם ההרגשה הזאת לפחות בחלק מהזמן. יחסי הורים וילדים מעולם לא היו ירודים כל כך כמו שהם בדורנו.

%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d_514038373-small

הרב יוסף אריה, מרבני 'אחינו', נותן לנו כמה עצות ותובנות שיסייעו לנו להתמודד עם הניסיון הזה, ולכבד את ההורים בצורה טובה יותר.

"קודם כל, צריך לדעת שלעולם לא תצליח "לתקן" את אבא שלך. לא רק כי אתה הבן והוא האבא, אלא גם כי זה בלתי אפשרי לשנות את האחר. בקושי אדם יכול לשנות את עצמו אחרי עבודה ועמל של שנים רבות. לשנות את האחר זה לא מציאותי.

"כשאתה לא מצליח להסתדר עם אדם זר, אתה מתנתק ממנו. לא אכפת לך ממנו והוא לא אכפת לו ממך. אבל כשמודבר באבא שלך, אתה לא יכול להתנתק. הוא אבא שלך. ההורים מלווים אותנו מהרגע שאנחנו נולדים עד שהם עוזבים את העולם הזה. אוי ואבוי למי שמתנתק מההורים שלו חלילה. זה מעשה חמור מאין כמוהו, שאינו מתקבל על הדעת, ולא רק אצל היהודים אלא גם בקרב העמים האחרים ובני הדתות האחרות.

אז אתה לא יכול להתנתק מהאבא, וגם לא יכול לשנות אותו. מה עושים אם כן? איך פותרים את הבעיה הקשה הזאת? איך אפשר להתגבר על פרצי הזעם האלו?

"בראש ובראשונה צריך לחדד את ההבנה שההורים נתנו לנו את מתנת החיים. אנחנו מחויבים לכבד אותם גם בגלל שזה הציווי שציווה אותנו בורא עולם, וגם בגלל שהם עשו לנו טובות בלי סוף. אני אומר לשלמה מחיפה, כשייוולד לך תינוק בעזרת ה', תדע כמה ההורים שלך השקיעו בך, וכמה הם אוהבים אותך.

"לגדל ילד זה להיות עירני כל הזמן, גם כשאתה ישן. לקום אליו בלילה כשהוא בוכה, להרים לו את המוצץ, להחליף טיטולים, לרחוץ אותו, לקנות לו בגדים, אוכל, צעצועים. אפילו ההורים הכי פחות משקיעים, גם הם משקיעים בילדים שלהם המון. הם דואגים להם, מתפללים עליהם, שומעים אותם, מדברים עם הגננת ואחר כך עם המורה, עם אימהות של חברים שמציקים להם ועוד ועוד.

"אם מישהו נותן לך מיליון דולר, ואחר כך מושך לך באוזן, אתה תצעק עליו? תרגיש שאתה לא מצליח למנוע את עצמך מהתפרצות זעם? לא ולא! אתה תגיד לו תודה רבה, ותסלח לו בלי לחשוב פעמיים. כי הוא הביא לך מיליון דולר!!

%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d_514038373-small

"ומה עם אבא שלך? שנתן לך את מתנת החיים, וגידל אותך יום יום שעה שעה?

ובכל זאת, גם ההורים שעשו לנו את הטובה הכי גדולה, עושים טעויות ופוגעים בנו לפעמים.

"זה קורה. וצריך לדעת לסלוח על זה. הרי כל אחד עושה לעצמו נזקים, וסולח לעצמו. כל אדם שחי ונושם, גם לפעמים מכאיב לעצמו בטעות, גורם לעצמו לנזקים כספיים כבדים ועוד. אף אחד מאיתנו לא מסוכסך עם עצמו ולא חוטף התקפי זעם על עצמו. כל אחד יודע לסלוח לעצמו.

"אנחנו צריכים להרחיב את התחושה הזאת גם כלפי ההורים. הם טועים בדיוק כמונו, ואנו צריכים לסלוח להם בדיוק כמו שאנחנו סולחים לעצמנו".

במילים אחרות, אתה אומר בעצם שכל אחד צריך להשלים עם גורלו ולא לעשות כלום אם ההורים שלו מלחיצים אותו או מותחים עליו ביקורת בלי הפסקה?

"להתפלל לה' תמיד טוב, וזה תמיד עוזר. אפשר להתפלל לקב"ה שישפיע עלינו ועל ההורים חכמה ותבונה כדי שנוכל לחיות יחד באהבה ואחווה וללא כעס ולחץ.

"ואפשר גם לעשות מעשים בפועל, לצד תפילה חמה מעומק הלב. צריך להבין שהאבא במקרים רבות לחוץ כי הוא עובד קשה, מתאמץ יומם ולילה להביא פרנסה הביתה, מתמודד עם בוס קשוח, או עם לקוחות מעצבנים, וכשהוא מגיע הביתה, במקום שהילד שלו יכבד אותו וישמע בקולו, הוא צריך להתחיל לריב אתו על כל דבר קטן. זה מתסכל.

לא פלא שהיחסים בין האבא והבן הופכים לטעונים במיוחד.

"לכן העצה היעוצה למקרים אלו היא פשוט להתחיל לכבד את אבא, להראות לו שאנחנו מכבדים אותו, שחשובה לנו דעתו ושאנחנו משתדלים כמיטב היכולת לציית לו.

"אבל חשוב לזכור. אסור לנו לצפות לתוצאה מיידית. קודם כל כי הוא האבא ואנחנו חייבים לכבד אותו בכל מחיר, גם אם העצה הזאת לא עוזרת. בנוסף, תהליכים כאלו, לוקח להם זמן עד שהם מתהווים. כל אחד צריך לעשות את המוטל עליו, ולראות את התוצאה מתחילה אט אט להשתקף גם מהתנהגותו של זולתו".

%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d_514038373-small

מה למדתי משלטי ההכוונה של הנמלים

מה למדתי משלטי ההכוונה של הנמלים

אוהד אטינגר

שלמה המלך מייעץ לנו בספר 'משלי': "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם", כי אכן הנמלה היא סמל לחריצות, ועל אף שמשך חייה הוא בסך הכל כששה חודשים, היא אוגרת מזון לתקופות ארוכות הרבה יותר, כשהיא אומרת לעצמה שאולי הקדוש ברוך הוא יעניק לה חיים ארוכים יותר, והיא צריכה להיות מוכנה גם לאפשרות כזאת.

בעידן המודרני מאפשר לנו המדע המתקדם להבין ולהכיר את אורח חייה של הנמלה, ולהרחיב את מוסר ההשכל שאנו למדים ממנה ומדרכיה. מסתבר שתבונתה של הנמלה היא פלאית. היכולת של הנמלים להוציא לפועל פרויקטים בממדים עצומים ביחס לגודלן, מעוררת השראה. צוותים של עשרות ומאות נמלים פועלים יחדיו מבלי שיוכלו לתקשר זו עם זו בעזרת מכשירי קשר או אפליקציות מתקדמות. שיתוף פעולה מוחלט, הירתמות של הפרט למען הכלל, והרמוניה תמידית – אלו הם סודותיה של הנמלה.

מחקר ישראלי חדש שופך אור על חלקים נוספים בחיי הנמלים. המחקר נערך על ידי ד"ר עופר פיינרמן, מהמחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן, ד"ר אודי פוניו מהמעבדה שלו, וד"ר עמוס קורמן, מומחה לתיאוריה של מדעי המחשב ממכון המחקר הצרפתי CNRS בפריס.

החוקרים שוחחו עם כתב 'הארץ' עידו אפרתי ושיתפו אותו בממצאי הביניים של המחקר שלהם. המידע שחשפו מפתיע ומלמד אותנו שבבריאה שברא הקדוש ברוך הוא, טמונה חכמה עצומה, שגם אלפי שנות לימוד ומחקר לא יספיקו כדי שנוכל להקיף אותה ולרדת לעומקה המלא.

נמלים עושות בחוש הריח שימושים רבים מגוונים. "הן יכולות לסמן באמצעות הריח אזור או מזון מסוים, להפיץ את הריח באוויר בתור גז כדי להזהיר מפני סכנה או למרוח על גופן ריח בעל מסר, כמעין 'סטטוס' שמספר מה הן עושות באותו זמן או לאיזה קן הן שייכות", מסביר פיינרמן. את חלקיקי הריח מפרישות הנמלים מחלקו האחורי של גופן, בתנועה שנראית כפעולת הטלה ומשאירה נקודה זעירה על פני השטח, וניתנת לביצוע גם תוך כדי תנועה מהירה.

ואולם, מה שנראה ברור ונכון עבור הנמלה הבודדת, כותב אפרתי, משתנה והופך מורכב יותר בתרחיש שבו עשרות או מאות נמלים צריכות לנווט את דרכן חזרה אל הקן.

בניגוד לשביל הנמלים "הקלאסי", מסביר פיינרמן, כשמדובר בסחיבה משותפת סימון נתיב החזרה אל הקן נעשה במקטעים קצרים — כמו במשחק "סימני דרך" במסגרתו ילדים עוקבים אחרי חיצים שמצוירים על המדרכה תוך כדי תנועה. הנמלים מסמנות ומחזקות את סימני הריח רק לכמה סנטימטרים קדימה בכל פעם. הן מתקדמות, מסמנות וחוזרות לעזור לחברותיהן בפעולת הסחיבה. בכך הן מייצרות שלטי הכוונה לקבוצה תוך כדי תנועה ומסייעות לנווט את הדרך חזרה.

ואולם, יכולות הניווט של הנמלים אינן מושלמות כשמדובר בסחיבה משותפת. "גילינו שרוב סימני הדרך שהן יוצרות נכונים — אבל לא כולם. זה נובע מההבדל בין נקודת המבט של הנמלה הבודדת לנקודת המבט הקבוצתית. נמלה יכולה לסמן, למשל, נתיב שעובר תחת עלה גדול מבלי להביא בחשבון שהקבוצה לא תוכל לעבור דרכו עם המשא והיא למעשה מוליכה אותן לעבר מכשול. הן לא תמיד יודעות להעריך את תנאי השטח ואת יכולות הקבוצה. צריך לזכור שעבור הנמלים זו אף פעם לא אותה משימה בדיוק — המקום, המרחק, תנאי הדרך והחבילה שהן נושאות משתנים בכל פעם", יוצא פיינרמן להגנתן.
"בניווט המשותף יש לנמלים מרכיב אקראי שנכנס לפעולה, ואחת לכמה 'שלטי הכוונה' (המבוססים על חותמות ריח שהטביעו הנמלים בדרך אל הקן) הן סוטות מכיוון השלט, גם אם הוא מסמן כיוון נכון. זה מנגנון שמתייחס למכלול הרחב של הניווט ולא לכל סמן בנפרד", מסביר קורמן. האקראיות עלולה להתפרש, ובכן, כ"אקראית" וסתמית. אלא שהחוקרים גילו שרמת האקראיות תואמת את שיעור הטעויות בניווט של הנמלים ועל כן מצליחה לאזן אותה. "אנחנו ניתחנו את האלגוריתם של המנגנון ומצאנו שהוא אופטימלי מבחינת מיצוי האפשרויות. משך הזמן שלקח להן להגיע ליעד היה לא רחוק ממשך הזמן שהיה לוקח להן לו כל השלטים היו נכונים", מסביר קורמן.

עכשיו תגידו לי אתם: הכיצד ייתכן שיצור קטנטן כל כך, שמעולם לא למד, ושהיכולת שלו לתקשר עם בני מינו מוגבלת מאוד, הגיע לתוצאות מפתיעות כל כך?

מי שאינו מנסה להתחמק מהתשובה האמתית, יגיע בוודאי למסקנה הברורה מאליה: בורא העולם הוא זה שברא את כל היצורים עם תנאים מתאימים להישרדות ולהתרבות.

אז למה אותנו, בני האדם, הוא ברא חסרים כל כך, וזקוקים לכל כך הרבה לימוד, הכוונה, ניסוי ותעייה?

התשובה היא שאותנו הוא ברא כדי שנתמודד, נתהה, נילחם ביצר הרע, ניאבק בכוחות הרשע ונעשה את רצונו למרות כל הקשיים. כל יתר הנבראים נמצאים פה רק למעננו, רק כדי לשרת אותנו, כל אחד בדרכו הוא. ולכן הם אינם צריכים להתמודד, הם נבראו שלמים ומוכנים כדי שיוכלו לשרת אותנו וכדי שאנחנו נוכל להתקיים בעולם שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא, ולעשות רצונו בלבב שלם.

אני מודיע בזאת שהחלטתי להתפטר מתפקידי, אומר הרב .

לפני כ-400 שנה, זכתה העיר קרקוב שבפולין, שכיהן בה אחד הרבנים המפורסמים ביותר בעולם היהודי: רבי נתן נטע שפירא זכר צדיק לברכה. הרב שפירא היה ידוע כצדיק וקדוש שזכה לרוח הקודש, עסק רבות בתורת הקבלה ובחכמת הנסתר, והיה גאון עצום גם בתורת הנגלה. הוא חיבר את ספרו 'מגלה עמוקות', שנלמד עד היום רק על ידי תלמידי חכמים מופלגים, כי לא כל אחד מסוגל להבין את הפירושים העמוקים שלו, המתבססים על ידע נרחב בכל חלקי התורה הקדושה.

לרבי נתן נטע שפירא היה תלמיד, רבי שבתאי כהן, שחיבר את 'שפתי כהן', ספר הלכה שמופיע בצמוד ל'שלחן ערוך' ונחשב לאחד המפרשים הידועים שלו. תלמידיו האחרים של הרב שפירא, היו גם הם גאונים עצומים, והעיר קרקוב זכתה להתברך בנוכחותם, מה שהסב כבוד רב לתושביה היהודיים והנוכרים כאחד.

והנה ביום בהיר מזמן הרב שפירא לביתו את 'ראש הקהל', שהיה כמו ראש העיר של היהודים: "אני מודיע בזאת שהחלטתי להתפטר מתפקידי", אומר הרב לראש הקהל שנבהל עד עמקי נשמתו: "מה קרה?", הוא מבקש לדעת, אבל הרב מסרב לענות לו: "בעוד שלושה ימים אני יוצא מכאן, ולא יעזרו ניסיונות שכנוע כאלו ואחרים".

ראש הקהל יצא מביתו של הרב בפנים נפולות ומיהר לבשר את הבשורה המרה. אבל כבד ירד על העיר, גדולי תלמידי החכמים ניסו לדבר עם הרב ולשכנע אותו, אבל הרב לא הסכים לשמוע על כך. הוא עוזב את העיר ויהי מה.

בצר להם החלו התושבים להיערך למסיבת פרידה ראויה. הם כולם אוהבים ומעריכים מאוד את הרב שפירא, קשה להם להיפרד ממנו, אבל לפחות הם רוצים להיפרד כראוי, עם מסיבה שתבטא היטב את הכבוד הגדול שהם רוחשים לרבם הנערץ.

עברו יומיים, וההכנות למסיבה הפכו קדחתניות. עוד רגע אמור הרב להיכנס ולשבת עם בני עדתו למסיבת הפרידה, שמיד לאחריה הוא יעלה על עגלה הרתומה לסוס, ויצא מהעיר יחד עם בני משפחתו ועם מעט הבגדים והכלים שצררו בתרמיליהם.

רגע לפני המסיבה קורא הרב לראש הקהל ומודיע לו: "התחרטתי. אני לא עוזב את העיר".

ראש הקהל אפילו לא עצר כדי לשאול מדוע. הוא יצא החוצה בשמחה ובצהלה, והחל לצעוק בקולי קולות: "הרב נשאר איתנו. הרב נישאר איתנו. הוא לא עוזב. איזה יופי".

מסיבת הפרידה הפכה לחגיגה ספונטנית ומתפרצת של תושבי קרקוב, אשר לא ידעו את נפשם מרוב שמחה על הבשורה המשמחת.

רק לאחר שנרגעו הרוחות פנו כמה מנכבדי הקהל, תלמידי החכמים והרבנים של העיר, וביקשו לשמוע מהרב שפירא, מה קרה שהחליט לעזוב את העיר, ומה גרם לו לשנות את החלטתו.

הרב שפירא הביט בהם בעיניו הטובות, חייך חיוך אבהי ופתח את פיו:

"לא אוכל לספר לכם למה רציתי לעזוב בתחילה, מטעם הכמוס עמדי, אבל למה החלטתי להישאר – אספר לכם: ביום האחרון לשהותי בעיר, שעות ספורות לפני מסיבת הפרידה המתוכננת דפקו אצלי בדלת שני בעלי דין, תובע ונתבע. התובע היה העשיר הגדול ר' יעקב, שתבע את ר' מוישה התלמיד חכם.
"מיהרתי אומנם להתארגן כדי לצאת מהעיר, אבל השניים הבהירו לי שמדובר בדיון דחוף מאוד בנושא שאינו סובל דיחוי. הם חייבים שאדון את הדין שלהם לפני שאצא מהעיר, כי מי יודע כמה זמן יעבור עד שימצאו רב חדש שידון ביניהם.

ר' מוישה הינו אברך תלמיד חכם, בעל משפחה ברוכה שהיה עומד ברחוב מידי יום ומוכר כעכים בעגלתו. בוקר אחד, עבר ברחוב ר' יעקב העשיר בכרכרתו המפוארת, ושמע את קריאותיו הקצובות של ר' מוישה, המזמינות את הקונים לבוא ולקנות מכעכיו.

עצר ר' יעקב את הכרכרה ומיהר לגשת לר' מוישה: "אמור לי, ר' מוישה, כמה שעות ביום הנך עומד כך ומוכר במקום ללכת ללמוד תורה?"
"שלוש שעות", ענה האברך בצער.

"וכמה אתה מרוויח בחודש?" ממשיך העשיר לשאול.

"2,000 שקל, ולפעמים 2,200 שקל לחודש".

"אם תסגור את חנותך ותשוב ללמוד – אשלם לך 7,000 שקל בכל חודש", מבטיח העשיר.

האברך הדל פוקח זוג עיניים גדולות ותמהות: "תשלם לי? מדוע?"

"אני רוצה לעשות איתך עסקת 'יששכר וזבולון'", ענה הגביר, "תלמד תורה יום שלם במנוחת הנפש ונתחלק בזכויות…"

ר' מוישה, מסכים לעסקה בחפץ לב, וסוגר את דוכנו אחר כבוד. כל אותו חודש הוא יושב בבית המדרש ולומד במנוחה ובשמחה.

הגיע ראש חודש, שליח דופק על דלתו ומושיט לו את המעטפה שמכילה, כמסוכם, 7,000 שקל. למחרת, שב ר' מוישה, התלמיד חכם, עם העגלה לקרן הרחובות וממשיך בממכר הכעכים כבימים ימימה. עובר שם ר' יעקב העשיר ומתפלא מה קורה כאן?? הרי עשינו הסכם?

הוא ממהר לרדת מן העגלה וקורא לידידו: "ר' מוישה! מה קרה לך?! האם לא שלמו לך את ההתחייבות?"

"בודאי שילמו לי", עונה האברך.

"אז למה הפסקת את ההסכם?" תוהה העשיר.

"כי אני לא מעוניין!" פוסק ר' מוישה.

"אבל היתה לנו עסקה, אי אפשר להפר הסכמים!" צועק ר' יעקב, "בוא נמהר לרב לפני שהוא עוזב"!

"הגיעו אלי שני בעלי הדינים והשמיעו את טענותיהם", ממשיך הרב שפירא לספר את הסיפור. "שאלתי את ר' מוישה: "למה הפסקת את ההסכם? אני מכיר אותך, אתה הרי רוצה ללמוד…."

"זה נכון, רבי", עונה האברך, "אני אכן רוצה ללמוד, אבל העסקה הזאת היתה טעות".

"מה? אתה רוצה תוספת?" נזעק ר' יעקב, "למה לא אמרתי לי שאתה רוצה יותר כסף? אשלם לך בשמחה".
"לא רוצה תוספות!" פוסק האברך.

"כאשר מכרתי את הכעכים, הייתי קם מידי לילה לאמירת תיקון חצות, ואחר כך ישבתי ללמוד עד התפילה. כאשר חזרתי הביתה מתפילת ותיקין, ניגשו כל בנות המשפחה למלאכה המורכבת של טחינת החיטים לקמח. מאחר והיתה זו מלאכה קשה ומסובכת, היו אשתי והבנות נושאות תפילה, להצלחת הטחינה, זו מתפללת ובוכה, וזו אומרת פרקי תהילים.

"סיימו לטחון את הקמח, עכשיו צריך לשאת תפילה על מלאכת הניפוי, שחלילה לא תיפול תקלה תחת ידינו ולא יגיעו תולעים או חרקים קטנים אל תוך הכעכים חלילה וחס, כי הרי אסור לאכול חרקים, ושוב, זו עומדת בפינה זו וזו בפינה אחרת, כולן מתפללות מעומק הלב ומתחננות לאבא שבשמים שהמלאכה תתבצע בצורה טובה, שהאוכל יהיה כשר וטעים. עכשיו צריך לשאת תפילה שתצליח הלישה, שהבצק יהיה רך וטוב, ולאחר מכן תפילה שהכעכים יצאו טובים, טעימים ומספיק פריכים, וכך על כל פעולה ופעולה תפילות ודמעות, כשגם אני מצטרף לתפילות.

"קירות הבית ספגו תפילות, והילדים ספגו את החינוך, שכאן בבית לא מבצעים שום פעולה ללא תפילה!

"ועכשיו, חודש שלם עבר עלינו בבית ללא התפילות הלוהטות של אפיית הכעכים, הרגשנו חסר בבית, ועל זה – קשה היה לי לוותר, מוטב לי לוותר על משכורת שמנה מאשר על קירבת אלוקים. אין לי על מי לסמוך, לא על אף עשיר ונדיב, אלא רק על הריבונו של עולם!"

"לאחר ששמעתי את דבריו של ר' מוישה", סיים הרב שפירא את דבריו, "התרגשתי מאוד ואמרתי לעצמי: אם בקרקוב מתגוררים כאלו יהודים יקרים – אני נשאר כאן!!"

9 אלומות אור לפני שתיכנס לישיבה

9 אלומות אור לפני שתיכנס לישיבה

• ישיבה זה עולם חדש. זו לא מדרשייה למתקדמים, ולא רק מקום שבו לומדים תורה יותר משעתיים ביום. זו הוויה אחרת, מציאות שונה ועולם חדש.
• ישיבה זה לא בית ספר. זה לא מקום שאליו באים כדי ללמוד מקצוע. הישיבה היא מהות שונה לחלוטין, שגם אם לימוד התורה הוא העיסוק העיקרי שבו עוסקים תלמידיה, התרומה שלה רחבה יותר. היא בונה לך אישיות, מעצבת לך זהות ומחשלת אותך מבחינה רוחנית כפי שלא תתחשל בשום מקום אחר.
• בישיבה אין מורים. יש ר"מים או מגידי שיעורים. הם אומנם עוסקים בהוראה ומלמדים אותך את התלמוד הבבלי ועוד ספרי קודש אחרים, אבל הם גם עוטפים אותך בהרבה מאוד מושגים חדשים, נותנים לך דוגמה אישית בעבודת ה', ומאזנים אותך כדי שתוכל למצוא את דרכך בעולם החדש אליו נכנסת.
• ישיבה זה משפחה. החברים לא פוגשים אותך למשחק כדורסל פעמיים בשבוע, ואפילו לא לריצת כושר לילית מדי ערב. הם חיים איתך יומם ולילה. בבוקר אתם מתפלליםיחד, לאחר מכן אוכלים ארוחת בוקר בצוותא, ממשיכים את הלימוד בחברותא, ולאחר מכן יושבים להפסקה קצרה בניחותא, כל היום עובר עליכם יחדיו, והקשר שנוצר בין החברים בישיבה, לא יינתק לעולם.
• ישיבה זה לא מחברת חשבון. לא כל המשבצות הן באותו הגודל. קיים מגוון רחב של ישיבות, ובכל אחת מהן מגוון רחב של תלמידים. כל אחד יכול למצוא את עצמו בישיבה, בין אם הוא אוהב להתפלסף בנושאים שאף אחד אחר לא מתעניין בהם, ובין אם הוא אוהב לימוד רוחבי בצורה קלילה יותר.
• ישיבה זה לא מעבר חציה. לא הכל שחור לבן, וגם הבגדים של תלמידי הישיבה אינם חייבים להיות בצבעים אלו. בישיבות לחוזרים בתשובה מקובל מאוד להתהלך בג'ינס מהוה ובטריקו ירוק, גם אם בישיבות ה'רגילות' לובשים כולם ג'קט שחור על גבי חולצה לבנה.
• ישיבה זה לא רק באמצע השבוע. הישיבות פועלות גם בשבת. ואם תשאל את מי שכבר ניסה וחווה את החוויה הזו מקרוב, לא תחשוב פעמיים לפני שתחליט להישאר שבת בישיבה.
• ישיבה זה לא כלא מוקף חומות. נכון שצריך לשמור על מסגרת מסוימת, אבל זה קורה רק מיוזמת התלמידים. אף אחד אינו עומד ביציאה ומונע ממך לצאת אם אתה מרגיש חנוק מדי. בשלבים הראשונים של תלמיד שהצטרף זה עתה לעולם הישיבות, מקובל מאוד שהוא מקבל 'הנחות' ויכול לצאת הביתה בתדירות גבוהה עד שהוא מסתגל למקום החדש.
• בישיבה לא רק לומדים – אוכלים – ישנים. יש בישיבה הרבה מאוד הווי חברתי, ומדי פעם מוציאים את התלמידים לטיול בחיק הטבע, או לאטרקציה מסעירה שמסייעת לשחרר את הראש ולנקות את המחשבות לאחר תקופת לימודים אינטנסיבית.

מה יש לדתיים נגד השתלת איברים?

מה יש לדתיים נגד השתלת איברים?

יעקב לוסטיג

בכל דיווח על תאונת דרכים שתראו בעיתון או באינטרנט, תמצאו תמונות בהן נראים המתנדבים החרדיים פועלים בזירה ומעניקים עזרה ראשונה לפצועים. באזורים בהם יש אוכלוסיה חרדית גדולה, זמן ההמתנה לקבלת עזרה ראשונה עומד על דקות בודדות ולפעמים אפילו פחות מדקה. רק תרימו טלפון, וארבעה או חמישה מתנדבים מסורים כבר יופיעו על סף דלתכם.
זה לא מפתיע. דבר יודע הוא שההלכה היהודית מקדשת את החיים, ומציבה את קדושת החיים לפני כל דבר אחר. אין זה פלא, אם כן, שיהודים שגדלו והתחנכו על הרכים הללו, יקדישו את חייהם להצלת חיי אדם.
לא רק חרדים מתנדבים בארגונים אלו, ישנם לא מעט אנשים שאינם שומרי מצוות, ואפילו לא יהודים, שמצטרפים לפעילות הברוכה הזאת. בשנים האחרונות מתרחבת התופעה לעוד ועוד מקומות, אבל אין ספק שהגרעין הבסיסי והחזק של ארגוני ההצלה בישראל הוא הגרעין החרדי, מה שהביא אפילו את ממשלת ישראל להכיר בכך שארגון 'איחוד הצלה' הוא ארגון רשמי, בדיוק כמו ארגון מד"א.
אז אם החרדים כל כך מקדשים את חיי האדם, למה הם לא משתפים פעולה עם התפתחות ענף השתלת האיברים בישראל? מדוע לא משענו עד כה על משפחה חרדית שתרמה את איבריו של יקירה להצלת חייהם של אחרים? הכיצד יכולים בני משפחה חרדיים לסרב לתרומת איברים, כשברור להם שייתכן שהדבר יוביל למותם של אנשים הממתינים לקבלת השתלת לב או ריאות?
לאיפה נעלמה קדושת החיים?
אז קודם כל בואו נזכיר את המציאות הקיימת: הציבור החרדי בישראל מוביל בתרומות אלטרואיסטיות של כליות לטובת חולים. בכתבה שפורסמה בערוץ 2, מדווח על 311 תורמים שתרמו כליה מגופם למען אדם זר שאינם מכירים בכלל. במשך 7 שנים התייצבו 311 תורמים כאלו בבתי החולים, ומסרו כליה כשהם לא מקבלים על כך שום תמורה. הם נזקקו לתקופת אשפוז והחלמה, אבל עשו זאת בשמחה. מתוך אותם 311 תורמים – 'רק' 309 היו חרדים ודתיים. כל היתר – שניים במספר – היו חילוניים…
הנה הכתבה
אבל אם תחפשו כמה חרדים תרמו לב או ריאה, לא תמצאו אפילו אחד.
למה?
כדי לענות על השאלה הזאת, הרשו לי לשאול אתכם שאלה אחרת: לבית החולים מגיעים סבא ונכדה. הסבא בן 97, עיוור בשתי עיניו, אינו יכול לקום מכסא הגלגלים שלו, ואת ארוחות הוא אוכל באמצעות קשית בלבד. פניו מלאות קמטים, רגליו מלאות כתמים שחורים, הגב כואב, המצב רוח ירוד אבל הלב… הלב עובד מצויין!
נכדתו של הסבא, אשה צעירה בת 23. רק לפני שבוע היא ילדה את בתה הבכורה. היא צעירה וחיונית, חברת הסטרטאפ שהקימה גורפת רווחים של מאות אלפי דולרים בשנה, והאקזיט שהיא תצא עמו בקרוב צפוי להפוך אותה למיליונרית בכל קנה מידה. הרגליים שלה בסדר, הגב לא כואב, הפנים לא מקומטות ולא חסר לה כלום. אבל הלב… הלב שלה עומד לקרוס…
שואל אותם הרופא מה מבוקשם והם מפתיעים: "אני רוצה לתרום את הלב שלי לנכדתי", אומר הסבא. "אני כבר זקן, עשיתי את שלי. הנכבדה שלי בתחילת הדרך, יש לה ילדה קטנה והיא עומדת להיות מיליונרית. אני רוצה שתעקור את הלב שלי ותשתיל אותו בגופה של נכדתי. כך אדע שהלב שלי נמצא במקום הנכון, ואוכל לנוח בשלום על משכבי".
האם לדעתכם הרופא אמור להסכים ולמלא את בקשתו של הסבא?
בוודאי שלא! אף רופא בעולם לא יסכים לעשות דבר כזה. לקחת אדם ולרצוח אותו כדי להציל מישהי אחרת? אין מצב! זה שהוא מבקש את זה לא משנה את העובדה שלהוציא את הלב שלו זאת פעולת רצח לכל דבר ועניין.
אבל הנכדה תמות אם לא ישתילו לה לב? אולי. זה באמת יהיה מאוד עצוב, אבל כדי להציל את הנכבדה אין שום הצדקה לרצוח את הסבא שלה, אפילו אם הוא זה שמבקש שירצחו אותו.
ועכשיו נחזור לנושא השתלת ה איברים:
כולם, כל הרופאים והרבנים, תמימי דעים שאסור להוציא לב מאדם חי, כדי להשתיל אותו בגופו של אדם אחר. זהו רצח לכל דבר ועניין. אף אחד לא חולק על כך.
כולם גם יסכימו שכדי להציל אדם חי, יהיה מותר לקחת את לבו של אדם מת. גם על כך אין חולק.
השאלה היא מה ההגדרה של מת. בעולם הרפואה מקובל לטעון שכשגזע המוח מת, האדם מוגדר כמת. זה שהלב והריאות ממשיכים לתפקד לא אומר שהוא חי. למעשה מדובר בשאלה פילוסופית יותר מרפואית. הרופא יכול לומר אלו איברים מתפקדים ואלו אינם מתפקדים, אבל להגדיר אם בכך האדם מת או לא – הוא אינו יכול. ישבו גדולי הפילוסופים והגיעו למסקנה כזאת או אחרת.
שמעתי פעם שביפן יש כאלו שטוענים שעיקר החיים של האדם מגיעים מהקיבה, ולכן כשהקיבה לא מתפקדת הוא כבר נחשב למת. זו כמובן גישה מאוד קיצונית לכיוון ההפוך, ועל פי אנחנו יכולים לראות 'מתים חיים', שכל איבריהם עדיין פועלים וגם המוח יכול להיות צלול ופרודוקטיבי, אבל הקיבה שלהם אינה פועלת והן מקבלים הזנה דרך הווריד.
מבחינת ההלכה, לב פועם מלמד על חיים. ריאות עובדות מראות שהאדם חי. לקצור את האברים הללו מגופו של חולה זהו רצח בהגדרה ההלכתית. לכן הציבור הנאמן להלכה לעולם לא יסכים לתרומת איברים הנלקחים מהאדם ומסיימים את חייו, גם אם הוא סבל ממוות מוחי קודם לכן.
זו גם צריכה להיות הגישה של כל יהודי, כי ההלכה היא לכולם, לא רק לחרדים או לדתיים. כי את התורה נתן לנו בורא העולם, הוא זה שנותן לאדם חיים, והוא זה שקובע כמה זמן הם יימשכו. הפילוסופיות באות והולכות, מה שבעבר נחשב למוסכם על הפילוסופים מתחלף ומשתנה עם הזמן, אבל ההלכה לא זזה ממקומה, היא תמיד היתה ותמיד תישאר אתנו ואנחנו נפעל בדיוק כפי שהיא מורה לנו לפעול.

זה יכול להתחיל באיחול קצר למוות ממוקד, ולהסתיים בשורה ארוכה של גידופים

זה יכול להתחיל באיחול קצר למוות ממוקד, ולהסתיים בשורה ארוכה של גידופים

יעקב לוסטיג

החיים בחברתם של אנשים נוספים לא תמיד זורמים בהתאם לרצוננו. לפעמים אנחנו נתקלים במקרים בהם שכנים, חברים או אפילו בני משפחה מכעיסים אותנו עד כדי אובדן עשתונות. הורים שילדיהם מתחצפים ופועלים בניגוד לרצונם, ילדים שהוריהם מסרבים לתת להם כסף לרכישת בגדים או לבילויים, חברים שרימו אותנו במשחק הכדורגל, או שכנה שמציקה לנו בכל פעם וטוענת שאנחנו לכלכנו את חדר המדרגות.
בעיצומו של ויכוח סוער המלווה בהטחת האשמות, קורה לפעמים שאחד הצדדים פולט מפיו קללות ו גידופים כלפי האיש שכנגדו. זה יכול להתחיל באיחול קצר למוות ממוקד, ולהסתיים בשורה ארוכה של גידופים המתארת באריכות ובפירוט רב את הסבל, המחלות, העוני והשכול, שמאחל המקלל למי שהכעיס אותו כל כך.
"אנחנו מוצאים בתורה שהקללה היא דבר מגונה עד מאוד", אומר הרב אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים. "התורה אומרת לנו במילים ברורות: המקלל אביו ואמו מות יומת! כלומר, מי שמקלל את אבא שלו או אמא שלו, ושני עדים שמעו אותו ומעידים על כך בפני בית הדין, בזמן שבית המקדש היה קיים היו לוקחים כזה אדם ומענישים אותו בעונש החמור ביותר: עונש מוות.
"כמובן שבזמן שלנו, אין לנו בית דין שמסוגל לדון בדיני נפשות, וחלילה לנו לנקוט בפעולה פיזית כנגד מי שמקלל את אביו ואת אמו, אבל עצם הציווי האלוקי לעשות זאת למי שקילל את אביו ואמו מלמד אותנו עד כמה הדבר הזה חמור הרבה מעבר למה שאנחנו מבינים.
"לכאורה אפשר לשאול מה עשה אותו בן שקילל את הוריו? הוא בסך הכל אמר כמה מילים. להורים שלו לא קרה שום דבר אחר. הם בוודאי יצטערו צער עצום אם יענישו את הבן שלהם בעונש מוות, הרבה יותר מהצער שהצטערו כששמעו אותו מקלל אותם. אז למה נותנים לו כזה עונש חמור?
"התשובה היא שקללה זה לא "כלום", לקללה יש משמעות. יש לה השלכות. זה לא דבר זניח שאפשר להקל בו ראש. התורה חוזרת על זה פעמים נוספות, "ארור מקלה אביו ואמו", "לא תקלל חרש", "ונשיא בעמך לא תאור".
"בפרשת בלק, אנחנו רואים שהוא שכר את בלעם בן בעור כדי לקלל את עם ישראל. הקדוש ברוך הוא מנע מבלעם לקלל אותם, והפך את הקללות לברכות. אבל ברור שלקללות יש משמעות, אחר למה צריכה ההשגחה העליונה להתערב במילים שיוצאות מפיו של אותו רשע מנוול? את מי הוא מעניין? על אחת כמה וכמה כשהמילים הללו יוצאות מפיו של יהודי, בן לאברהם יצחק ויעקב, נצר לדורי דורות של יהודים. על עם ישראל נאמר שאין כוחו אלא בפה!
"הדברים חמורים שבעתיים כשהם בין בני משפחה. הורים שמקללים את הילדים שלהם מתוך כעסם זה דבר חמור מאוד. אני מכיר באופן אישי אדם שקילל את בנו שימות, והקללה אכן התקיימה בו. הצער שהצטער אותו אב על השטות שיצאה מפיו – אי אפשר לתאר אותו.
"יתירה מזאת, גם את עצמו אסור לאדם לקלל, ואפילו לא בטעות. חכמנו זכרונם לברכה אומרים "ברית כרותה לשפתיים". לדיבור יש כח עצום. על ידי דיבור יכול אדם לקדש אשה ולהפוך אותו לאשתו לכל החיים, עד שימות או ייתן לה גט. בדיבור אפשר להקדיש את רכושו לבית המקדש, והרכוש הופך לקדוש באופן מיידי.
"לכן צריך מאוד להיזהר בנושא הזה. יהודים נזהרים שלא להכניס לפה אוכל שאינו כשר, אבל יותר משנזהרים על כך, צריך להיזהר שלא להוציא מהפה דיבור שאינו כשר. במקום זאת, ננצל את הדיבור שלנו ואת הכח שיש לנו בשפתיים, כדי לברך יהודים, לברך את הילד שישכיל לשמוע בקולנו, לברך את ההורים שלנו שיהיה להם הרבה כסף כדי שיוכלו להעניק לנו בשפע, לברך כל אחד בכל הדברים הטובים, וכבר אמרו חכמנו זכרונם לברכה: "המתפלל על חברו, והוא צריך לאותו דבר, נענה תחילה".

למה אנחנו חוגגים את חג החנוכה?

למה אנחנו חוגגים את חג החנוכה?

יעקב לוסטיג

הימים ימי בית שני. האימפריה היוונית הגדולה, תחת שלטונו של המלך אנטיוכוס אפיפנוס, משתלטת על שטחי ארץ ישראל ומבקש לכפות את התרבות שלה על יושבי הארץ. זוהי תרבות של כפירה בבורא עולם, עיסוק מופרז בספורט ובטיפוח הגוף, עבודה זרה לאלילי היוונים ודחייתה של כל תרבות או אמונה אחרת.
היוונים ראו שקשה מאוד לגבור על העם היהודי. עמים אחרים נכנעו להם וקיבלו עליהם את תרבות יוון ללא התנגדות משמעותית. אך העם היהודי דבק בדרכו ובאמונתו, והיוונים הגיעו למסקנה שמה שגורם לכך זו היכולת של היהודים להמשיך במנהיגיהם הדתיים, שמחזיקים אותם מאוחדים ומונעים מהם לפנות לתרבויות ודתות אחרות.
גזרו היוונים שורה של גזירות: אסרו על היהודים ללמוד תורה, מנעו מהם את היכולת לקדש את החודש ולקבוע את חגיהם בזמנם ובמועדם, אסרו על שמירת השבת, לא אפשרו להם לקבוע מזוזות בפתחי הבתים, וקבעו שמכאן ולהבא אין למול את התינוקות הרכים. מי שיעבור על אחת מהגזירות הללו, הם התריעו, יוצא להורג באופן מיידי.
כשגילו על תינוק יהודי שהוכנס בבריתו של אברהם אבינו היו היוונים מובילים אותו ואת אמו אל ראש החומה הגבוהה של ירושלים, ומשליכים אותם לעבר התהום הפעור מתחתיה בצדה החיצוני של העיר. עונשים אכזריים אחרים ננקטו כלפי מי שלמדו תורה, שמרו שבת וקיימו מצוות אחרות.
במשך תקופה ארוכה ניהלו היוונים מלחמת חורמה נגד הדת היהודית, עד שקם מתתיהו בן יוחנן כהן גדול מהעיר מודיעין, ויחד עם חמשת בניו המכבים גייס לשורותיו יהודים נוספים שהחליטו למסור את נפשם ולהילחם ביוונים. הם התחילו בפעולות גרילה קטנות, ועברו לניהול קרבות עקובים מדם מול הצבא היווני האדיר. לאחר תקופה של קרבות בלתי פוסקים, כשהיוונים מביאים שוב ושוב תגבורות של רבבות חיילים חסונים ומאומנים היטב, נאלצה יוון להודות בתבוסתה, ואחרוני החיילים היוונים נמלטו מארץ הקודש.
חכמנו זיכרונם לברכה קבעו את חג החנוכה כשמונה ימים שבהם עלינו להודות לקדוש ברוך הוא על הנס הגדול שעשה לעם ישראל, כשקבוצה קטנה של יהודים נטולי עבר צבאי וחסרי אמצעים מתקדמים הצליחה להכות את הצבא היווני הענק, לגרש את היוונים מארץ הקודש ולהכשיר מחדש את בית המקדש לצורך עבודת הקרבנות.
בסיומה של המלחמה ההירואית שניהל אותו קומץ יהודים, ולאחר שסיימו להכשיר את בית המקדש כדי שיוכל לשוב לפעילות מלאה, התברר למכבים שהם אינם יכולים לקיים את אחת המצוות החשובות שהיו נוהגות בבית המקדש – הדלקת מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים.
את המנורה היו מדליקים מדי ערב, הכהן היה מנקה את הבזיכים משאריות השמן והפתילות שנותרו מאתמול, ולאחר מכן היה ממלא אותם מחדש ומדליק את הנרות, נרות השמן.
אלא שכדי להדליק את הנרות יש לצקת אל תוך הבזיכים שמן זית זך, שנעשה בטהרה על ידי יהודים שנזהרו שהשמן לא ייטמא. כשהיו מסיימים להכין את השמן היה הכהן הגדול חותם את הקנקן בחותמת שעווה מיוחדת שהעידה על כך שהשמן שבכד טהור וראוי להדליק את הנרות.
הבעיה שהיוונים פתחו את כל הכדים וטימאו אותם, וכעת לא נותר להם למכבים שמן להדלקת הנרות. הם נקטו בצעדים מידיים ושלחו שליחים למסוק זיתים ולהפיק שמן חדש, אבל לשם כך היה עליהם להמתין שמונה ימים עד שהשמן הטהור יופק ויובא בחזרה לבית המקדש.
לאחר חיפוש נמרץ הצליחו למצוא רק כד אחד של שמן, שהספיק להדליק את שבעת הנרות פעם אחת בלבד. ומה יעשו בכל שבעת הימים הנותרים?
והנה נעשה להם נס: השמן המועט הספיק לשמונה ימים תמימים בדרך על טבעית.
בשל כך קבעו חכמים שאת הניסים הגדולים יחגוג עם ישראל מדי שנה באותם ימים, החל מכ"ה בכסלו.
ואיך מציינים את הימים הללו? בכמה דרכים: אומרים 'הלל' אחרי תפילת עמידה של שחרית, מוסיפים לתפילה (בברכת 'מודים') ולברכת המזון (בברכת 'ובנה ירושלים') את נוסח 'על הניסים' וכמובן מדליקים נרות משך שמונה ימים. אלו הן המצוות החשובות של חג החנוכה.
בנוסף נוהגים לאכול מאכלי גבינה וחלב זכר לנס המופלא שאירע עם יהודית , וכן מאכלים שמכילים שמן כמו סופגניות למשל, זכר לנס פח השמן שהספיק לשמונה ימים. מנהג נוסף שהתקבל בעם ישראל הוא לשחק בסביבון, זכר ליהודים שהיו לומדים תורה במערות, וכשהיו היוונים מתקרבים אליהם הם היו מחביאים את ספרי הלימוד ומשחקים בסביבונים כדי להטעות את היוונים ולגרום להם לחשוב שההתכנסות נעשתה לצורכי משחק ושעשוע בלבד. אבל אלו הם רק מנהגים שאין חובה לקיים אותם, בשונה מאמירת 'הלל', ו'על הניסים', ומהדלקת נרות החנוכה שהן חובה שכל יהודי מחוייב בה בכל שמונת ימי החנוכה.

האם מותר לגוי להכנס לבית הכנסת

שלום לכבוד הרב
רציתי לשאול יש לנו בשכונה תושבים שאינם יהודיים
אז האם מותר לגוי ערל להכנס לבית הכנסת לחוות תפילה יהודית כאשר אין בכוונתו כלל להתגייר.

תשובה:

שלום רב
מותר לגוי להכנס לבית הכנסת ומותר להתפלל בנוכחותו, אף שאין בכוונתו להתגייר, אמנם יש הסוברים שאין לישא כפים בנוכחותו בבית הכנסת
ולכן אם הדבר אפשרי טוב שלא יהיה נוכח בזמן ברכת כהנים, אך אם הוא נוכח ויפגע אם יבקשו ממנו לצאת אפשר לישא כפים אף שהוא נמצא בבית הכנסת.
בהצלחה

האם מותר להשתמש בתפילין של אבא שלי זכרונו לברכה?

שלום לכבוד הרב
רציתי לשאול, אבא שלי נפטר לפני כמה חודשים אז האם מותר להשתמש בתפילין של אבא שלי זכרונו לברכה?

תשובת הרב:
שלום רב
מותר בהחלט להשתמש בתפילין של האבא, רק בנעליים יש נוהגים שלא ללובשם.

האם אישה דתייה יכולה לנסוע בשבת כשהיא לא נוהגת

שלום, ברצוני לשאול אם השמועה נכונה שאם אישה דתייה ובעלה חילוני יכולה לנסוע בשבת כשהיא לא נוהגת,
וזאת בכדי לשמור על שלמות המשפחה? שמעתי, שאולי מותר בתנאי שאותו אדם דתי לא ינהג,
תודה
אלי

תשובה:
שלום רב
בוודאי שאסור, זוהי הלכה מפורשת ואפילו אם הנהג גוי אסור ליסוע עמו בשבת.

נתפלל, שנזכה שישובו הטועים במהרה לאביהם שבשמים

יש לי שאלה קצת מוזרה אולי, אבל היא מפריעה לי

שלום כבוד הרב
יש לי שאלה קצת מוזרה אולי, אבל היא מפריעה לי

אני התאפרתי ושמתי את המראה בארון, ופתאום המראה נפלה לי מהיד ונישברה
מה זה אומר, האם זה סימן למשהו.
אחר כך שמתי את השברים בפח, אח"כ זה הטריד אותי ולקחתי את כל השברים ששמתי בפח והנחתי אותם בתוך שקית ושמתי את זה מחוץ לבית
זה קצת הלחיץ אותי וחיפשתי באינטרנט וראיתי שרשום שזה כל מיני אמונות טפלות. האמת היא שאני אשה מאמינה, וגם לא יודעת ממש איך להסביר את זה אבל אני חוששת האם זה רמז שיקרה לי משהו ? או שזה בסדר

תודה, וסליחה על השאלה שאולי נראית לכם לא לעניין

תשובה:

שלום רב
אין לך מה לדאוג ואין בזה כל סימן.

אך כדאי שתדעי שכל פעם שאת דואגת ממשהו, ישנה סגולה חשובה מאוד, של התחזקות באמונה,שתסייע לך להתגבר על החששות
הסגולה שמתרכזים וחושבים במחשבה על כך ש"אין עוד מלבדו", ואת מאמינה בהקב"ה שהוא כל יכול ואין אחר מלבדו
זה ירגיע אותך מהפחדים ולא יאונה לך כל רע.
בהצלחה

זהו. נגמר לי הכח

זהו. נגמר לי הכח

אוהד אטינגר

קבלו את האיגואנה המדהימה
עשרות נחשים רודפים אחריה. היא נמלטת מנחש אחד בזמן שנחשים אחרים מאגפים אותה מהצדדים, מזנקים לעברה מן המארב. היא מזגזגת ביניהם, מתחמקת פעם אחר פעם אבל זה לא עוזר לה. נחש ארוך ומתפתל מזנק עליה מבין הסלעים ולוכד אותה. הוא נכרך סביבה וחבריו נחלצים לעזרתו. יחד הם מנסים למחוץ אותה למוות כדי שיוכלו לאחר מכן להפוך אותה לארוחה דשנה ומשביעה.
אבל היא לא מוותרת. בכוחותיה האחרונים היא בועטת ודוחפת, דוחקת וזוחלת, עד שהיא מצליחה לחמוק ממלכודת המוות וממשיכה להימלט. הנחשים גם הם לא מוותרים, הם ממשיכים לרדוף אחריה אבל היא מנצלת את החורים שבין הסלעים, ובעודה מזנקת בשארית כוחותיה מעל הנקיקים, נופלים הנחשים בזה אחר זה ונאלצים להסיר אותה מהתפריט של הארוחה המתוכננת.

גם אנחנו כך, זכרו שאף פעם לא אבוד, תלחמו!!! תלחמו!!!
ובסוף תצליחו, אל תתנו ליצר הרע להכניע אותכם, חפשו כל פירצה, גם כשהכל נראה אבוד, ובסוף הישועה תגיע

דמיינו לעצמכם בחור צעיר שמגלה את אור היהדות. זה מתחיל בשיעור תורה קליל פעם בשבוע, ממשיך בהתעניינות גוברת בפרטי ההלכות הנוגעות לחיי היומיום, ולאט לאט מתחילים להופיע סימנים חיצוניים: הליכה לבית הכנסת לתפילת מנחה וערבית, הנחת תפילין מדי בוקר, אמירת קריאת שמע וברכת המזון ועוד.
ההורים לא מתלהבים. האחים והאחיות אפילו קצת מזלזלים. החברים מתחילים להתרחק, או גרוע יותר להטיף לו נגד אורח החיים החדש שהוא בחר לעצמו. בבית הספר זה כבר הופך לסיוט, הגברתנים של הכתה מתחילים להציק קצת, ובתווך עומד לו בחור צעיר ובודד שאינו יודע כיצד להתמודד עם כל הקשיים מולם הוא מתמודד.
אבל יש חלק קשה עוד יותר מההתמודדות החברתית. זהו החלק של מלחמת היצר. יושב לו הבחור בליל שבת, כולם יושבים מול הטלוויזיה, צופים בסרט אקשן סוחף. בחוץ ממתינים לו פיתויים גדולים עוד יותר, ומול כל אלו הוא צריך להיאבק, להילחם, לנהל ויכוחים ועימותים פנימיים.
כבר אין לו כח. הוא מרגיש שעוד רגע קט הוא נכנע ליצר הרע ולשליחיו הרבים, שאינם יודעים אפילו שהם עובדים בשירותו של היצר הרע.
זהו. נגמר לו הכח. הוא מתכוון לרדת על הברכיים, להרכין ראש בבושה ולהודות בכישלונו.

הדברים נכונים הרבה יותר במאבק שלנו מול היצר הרע. הקדוש ברוך הוא, שברא אותנו ושלח את היצר הרע כדי לנסות אותנו, הבטיח לנו שאם אנחנו נאבק מספיק חזק, הוא תמיד יבוא לעזרתנו ויסייע לנו לנצח במלחמה.
יש לך מאבק עם היצר הרע, הוא חונק אותך, ונראה שאין מוצא?
אתה מרגיש אבוד?

זכור שאף פעם לא אבוד, תלחמו!!! תלחמו!!!
ובסוף תצליחו, אל תתנו ליצר הרע להכניע אותכם, חפשו כל פירצה, גם כשהכל נראה אבוד, ובסוף הישועה תגיע

מה זה תפילת שחרית

לפני תפילת שחרית אומרים את 'ברכות השחר', בהן אנו מברכים על הדברים הטובים שנתן לנו הקדוש ברוך הוא: על מערכת העיכול המופלאה שמאפשרת לאדם להתנקות בבוקר מהפסולת שנותרה בגופו מאתמול, על התורה הקדושה שהוא העניק לנו ובכך ייחד אותנו וקידש אותנו מכל העמים, על היכולת לפקוח עיניים להתבונן ביפי הבריאה, על היכולת לצעוד ביציבות על שתי רגליים, בקומה זקופה. ועל עוד דברים טובים שהעניק לנו הקדוש ברוך הוא.

חכמנו זיכרונם לברכה לימדו אותנו שהתפילות שאנו מתפללים במשך היום הן כנגד הקרבנות הקבועים שהיו מקריבים בבית המקדש. תפילת שחרית היא במקום קרבן 'תמיד של שחר', ולכן אנו אומרים את 'סדר הקרבנות' אחרי ברכות השחר, לפני שמתחילים להתפלל.

שלב נוסף לפני התפילה עצמה הוא 'פסוקי דזמרה'. אומרים פרקים מתוך ספר התהילים שבהם אנו מספרים את שבחו של בורא העולם, את הדברים העצומים שהוא עשה בטבע ובבריאה, ואת הניסים הגדולים שעשה לעם ישראל בהוציאו אותם ממצרים. אמירת 'פסוקי דזמרה' משולה לאדם שפונה למלך גדול כדי לבקש ממנו בקשה חשובה. לפני שהוא יבקש את בקשתו הוא יפנה אליו בתארים כדוגמת 'הוד מלכותו', ידבר מעט על גדולתו של המלך, יפייס את דעתו ורק אחר כך יבוא לבקש את בקשתו האישית.

אחרי 'פסוקי דזמרה' המסתיימים בברכת 'ישתבח שמך לעד מלכנו', אנו מתחילים לומר את ברכות קריאת שמע ואת קריאת שמע עצמה. התורה מצווה אותנו לומר את 'שמע ישראל' בכל בוקר ובכל ערב, וחכמנו זיכרונם לברכה סידרו ברכות שאנו מברכים לפני ואחרי קריאת שמע, בהן אנו משבחים את הבורא על המאורות – השמש והירח שנתן לנו, על היום והלילה ועל עניינים נוספים. החלק החשוב ביותר בתפילה הוא עצם אמירת 'קריאת שמע' – כי זו אחת המצוות היסודיות ביותר בדת היהודית.

מיד אחרי ברכות קריאת שמע אנו עומדים ל'תפילת העמידה' (תפילת שמונה עשרה). זוהי התפילה עצמה וכל השאר זה רק הקדמות אליה (חוץ ממצוות קריאת שמע כנ"ל), לכן חשוב להתפלל עם הלב ולא רק עם הפה. לחשוב על מה שאנחנו אומרים ולהתכוון לבקש מהקדוש ברוך הוא את הבקשות החשובות כל כך.

באמצע תפילת שמונה עשרה, בברכת 'שמע קולנו', או בסוף התפילה במהלך אמירת תפילת 'אלוהי נצור לשוני מרע', אפשר ואף רצוי להוסיף לתפילה בקשות אישיות שאינן כתובות בסידור התפילה. אפשר לבקש להצליח במבחן המתקרב, אפשר להתפלל ולבקש שהיחסים עם ההורים או הילדים ישתפרו, ואפילו לבקש שהתספורת שאת מתכוונת לעשות בהמשך היום תצליח ותצא יפה במיוחד.

אחרי תפילת שמונה עשרה, מסיימים בדברי שבח נוספים לקדוש ברוך הוא, כמו שכשבאים לבקש מהמלך הגדול את הבקשה האישית לא מסיימים לבקש ובורחים החוצה, אלא נשארים עוד קצת כדי להודות לו על ההקשבה, על הרצון לעזור ולשבח אותו על מעשיו הטובים והרחומים כלפי נתיניו.

תפילת שחרית מתפללים החל מזריחת השמש ועד ארבע 'שעות זמניות' (חלוקה של שעות האור בין זריחת השמש לשקיעת החמה ל-12 חלקים יוצרת 12 שעות זמניות שהאורך שלהן משתנה מיום ליום). אם לא הספקתם להתפלל עד ארבע שעות זמניות, אפשר להתפלל שחרית עד חצות היום.

אם אתם לא מספיקים להתפלל את כל התפילה, או שאתם מרגישים שמדובר במשימה כבדה מדי המוטלת עליכם בשלב ההתחלתי של טיפוח הקשר עם בורא העולם, אפשר להסתפק בשלב ראשון באמירת 'קריאת שמע' בוקר וערב, ובתפילת 'שמונה עשרה' שלוש פעמים ביום.
בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רב שמכיר את נפש האדם ויש לו ניסיון עם אנשים שעושים צעדים ראשונים של התקרבות לבורא עולם, כדי שייעץ לכם איך וכיצד להתנהג בנושא זה ובנושאים אחרים.

השבוע טיילתי בגן עדן

השבוע טיילתי בגן עדן. לא נתנו לי להיכנס פנימה, הלוואי שאזכה לכך בבוא יומי לעבור לעולם שכולו טוב. אבל כן הצלחתי להרגיש את הטעם של גן עדן, לחוות את החוויה. טוב, לא ממש גן עדן, אבל דוגמית קטנה, טיפ טיפה מההרגשה הזאת של 'להיות בגן עדן'. לא תאמינו איזו הרגשה נפלאה זו היתה.

האמת שזה קרה לא רק השבוע. את הטיול הזה לגן עדן אני עושה מדי שבוע, וכמוני עושים אותו מאות אלפים יהודים נוספים. כן כן, גם אתם יכולים להצטרף אל הטיול המופלא הזה. הנסיעות וכרטיסי הכניסה – עלי!

**

חכמנו זכרונם לברכה מספרים במדרש, שכשרצה הקדוש ברוך הוא לתת את התורה הקדושה לבני ישראל, הוא הציע להם עסקה: אתם תלמדו תורה ותקיימו מצוות, ובתמורה אני אכניס אתכם לגן עדן לאחר שתסיימו את חייכם בעולם הזה.

אבל אתם בוודאי יודעים שחוש המסחר היהודי תמיד היה מפותח, והיהודים לא הסכימו לחתום על העסקה מבלי להיכנס לגן עדן כדי להבין במה דברים אמורים. אבל בכניסה לגן עדן עומדים סלקטורים חמורי סבר שאינם מאפשרים כניסה למי שאינו זכאי לכך, אז הקדוש ברוך הוא העניק לבני ישראל דוגמית קטנה, שיוכלו לחוות מעט מאותה חוויה נפלאה: "לא תוכלו להרגיש את גן עדן במלוא התגלמותו", אמר להם, "אבל קצת לטעום ולחוות טיפ טיפה מההרגשה הנפלאה הזאת, תוכלו מדי שבוע".

ואז הוא נתן להם את השבת.

בעיני רוחי אני רואה שחלקכם מרימים גבה בתמיהה גדולה: "אז זה המצב בגן עדן", אתם בוודאי שואלים, "אסור לנסוע, אסור לנגוע, אסור לגלוש באינטרנט ואסור לעשות סלפי עם הסלבריטאים? מה כל כך כיף בזה".

**

כדי להרגיש את הטעם המיוחד של השבת, כדי לחוש את האווירה המיוחדת, לחוות את הרגשות המיוחדים המציפים אותנו בשבת, צריך לדעת איך עושים שבת. אם תיקחו 'רד בול' ותמרחו אותו על המצח הוא לא ייתן לכם כנפיים, אם תריחו בקבוק שלם של ויסקי משובח לא תשתנה ההרגשה שלכם בכלל. אבל אם תשתו כוסית או שתיים מאותו הבקבוק האלכוהול יתחיל להשפיע לטוב ולרע – כל אחד בהתאם לדרך בה גופו מתמודד עם האלכוהול.

גם השבת היא משהו שצריך לדעת איך להשתמש בו. אפשר להישאר בבית במקום ללכת לעבודה, לשבת כל הערב מול מסך הפלזמה המרצד, להרים רגליים על גבי השולחן הסלוני ולכרסם ברצועות גזר דקיקות ומתובלות ברוטב אלף האיים. זה אולי נחמד, כמו להריח ויסקי, אבל זה לא הדרך בה משתמשים בשבת קודש. זו לא הדרך שבה תוכלו להגיע לטיול בגן עדן.

**

כדי לטייל בגן עדן צריך לא רק להימנע מעבודה בשבת, לא רק לקחת חופש מהעבודה. צריך גם לשמור שבת.

שמירת השבת מורכבת גם מפרטים מאוד קטנים. לחיצה על מתג החשמל להדליק ולכבות את האור – פוגעת בשבת ומסיטה את הרכבת מהמסילה המובילה אתכם לביקור בגן עדן. נכון שזאת לא עבודה קשה להדליק את האור, אבל שמירת השבת אינה בהכרח הימנעות מעבודה קשה. שמירת השבת היא הימנעות מעשיית 'מלאכה' שהיתה נעשית בתהליך בניית המשכן, בזמן שבני ישראל עשו דרכם במדבר ארבעים שנה לאחר צאתם ממצרים.

בשבת מותר לעבוד במשך שעות בהכנסת סלט ירקות גדול למאות אורחים. זו עבודה קשה אבל היא לא 'מלאכה' שיש עליה איסור. לעומת זאת, אסור לתלוש שערות בשבת, אסור ללחוץ על מתג החשמל, ואסור אפילו להוציא ממחטת אף לרשות הרבים בעיר שבה אין 'עירוב'. זה לא קשה, אבל זו 'מלאכה' שהיו עושים במהלך בניית המשכן.

כדי להשתמש בדוגמית שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, אנחנו צריכים להיות נאמנים להוראות. להשתמש בה באופן השימוש המומלץ על ידי היצרן.

**

קשה מאוד להסביר למי שאינו שומר שבת, מה היא ההרגשה של שמירת השבת. זה כמו לעמוד עם עיוור על פסגות האלפים המושלגים ולתאר לו את הנוף המהמם הנשקף למרגלותיו. הוא אינו יודע כיצד נראה השלג הצחור, אין לו שמץ של מושג מה הוא המראה של העצים ירוקי הצמרת, כיצד נראה נחל מתפתל שמימו הזכים כמו בוקעים מבין קפלי האדמה ההררית והמושלגת, כמה פסטורלי הוא המראה של הציפורים היפהפיות המנתרות בתוך תמונת הנוף המקסימה הזאת ואיזה טאצ' מדהים מוסיפות הפרות הרועות באחו, כשפעמוני מתכת כבדים מתנודדים על צווארן.

העיוור יכול לשמוע, לחוש, להריח. הוא יכול להבין ולהשכיל, לקלוט את הרעיון של היופי המיוחד שבנוף המדהים הזה – אבל כל עוד לא ייפקחו עיניו והוא יוכל לראות את המראה הזה בעצמו, הוא לא באמת יבין על מה אתם מדברים אתו.

שמירת השבת היא תהליך. זה לא קורה בפעם אחת. אף אחד לא מבטיח לכם שאחרי שעתיים שבהם לא תעשו כל מלאכה כבר תתחילו להריח ריח גן עדן. זה מגיע עם הזמן, אחרי שמתרגלים לשחרר, להרפות את הלחץ, לצאת מהמרוץ השוטף שבו אנחנו נאלצים לקחת חלק ששה ימים בשבוע, להתפלל תפילת ערבית עם 'קבלת שבת', לקדש על היין לאור הנרות הדולקים עוד מערב שבת, לשבת עם המשפחה לארוחת שבת מיוחדת ורגועה לאחר שכל האוכל כבר הוכן מערב שבת, ועומד על הפלטה השומרת עליו חם, כדי שתוכלו לקחת ולחלק לסועדים בלי לטרוח במהלך הסעודה. כל אלו יחד תורמים לרוגע הנפשי המיוחד, ושמירת המצוות מוסיפה לכל אלו את ההרגשה המיוחדת הלקוחה מגן עדן. להרגיש את הטעם, להרגיש שייך, לחוות את הקשר העמוק עם שרשרת הדורות של העם היהודי.

צאו לדרך, ולא תתחרטו על הטיול השבועי והמופלא הזה.

נסיעה טובה.

דונלד טראמפ – המורה הפרטי שלי

דונלד טראמפ – המורה הפרטי שלי

הוא נחשב לאדם הזוי. קריקטורה מהלכת. אף אחד לא האמין בו. כל התורמים העשירים של המפלגה הרפובליקאית התרחקו ממנו. העיתונאים לא נתנו לו סיכוי, והסקרים צפו לו תבוסה צורבת.

אבל למרות הכל, על אף כל התחזיות, ואל מול גלי הביקורת שהוטחו בו, דונלד ג'ון טראמפ הצליח לעשות את הלא יאומן, ולהיבחר כנשיא ה-45 של ארצות הברית של אמריקה.

שאלות רבות אפשר לשאול לנוכח הדרמה הפוליטית שמטלטלת את העולם כולו, אבל במקום לעשות בפרשנויות וספקולציות, נתמקד במוסר השכל שאנו יכולים להפיק מהסיפור המדהים הזה.

תראו את דונלד טראמפ, האיש המושמץ ביותר על פני תבל בשנה האחרונה: הוא לא התרגש מהביקורת שהופנתה כלפיו, לא נרתע מהתחזיות הקודרות שנכתבו אודותיו, לא גמגם בעת שהתייצב להתראיין בכלי תקשורת שלא הפסיקו לתקוף אותו ולמתוח עליו ביקורת בפניו ושלא בפניו – ובעיקר לא היסס לרגע לגבי הדרך בה בחר.

טראמפ שבר כל מוסכמה אפשרית. הוא נאבק נגד התקינות הפוליטית, נגד הסדר העולמי, נגד הגלובליזציה ונגד עולם האקדמיה. הוא התמרד נגד הממסד, נגד הבנקים והעשירים, נגד כל מה שקדוש ויקר בעיני הוגי הדעות ומובילי דעת הקהל בארה"ב ובעולם המערבי כולו.

ואת כל זה הוא עשה לבד. עם צוות מצומצם של עוזרים ויועצים שגם הם עצמם לא תמיד האמינו בו, והמשיכו לעבוד אתו רק כדי להרוויח כבוד, פרסום וכסף, הצליח דונלד טראמפ להגיע לכל פינה בעולם. המסרים שלו חלחלו אל מתחת לפני השטח, סוקרו בהרחבה בכלי כלי התקשורת בעולם וחוללו מהפכה.

מה אנחנו יכולים ללמוד מדונלד טראמפ? הרבה מאוד. לא כדאי שנלמד ממנו את הסגנון החצוף והיהיר. לא כדאי שנחקה את צורת הדיבור שלו, הזלזול הבוטה והמופגן כלפי כל מי שחושב אחרת ממנו. לא כדאי שנלמד ממנו להיות פורק עול שעושה ככל העולה על רוחו ואומר כל מה שעל לבו בלי לסנן שום דבר.

אבל אנחנו כן יכולים ללמוד מהיכולת שלו לעמוד על שלו גם כשכל העולם עומד מנגד. אנחנו צריכים לחקות את החתירה שלו להגשים את משאלת הלב שלו, גם כשאף אחד לא נותן לו סיכוי. כשכולם מזלזלים בו, כשמולו מתמודדת מועמדת בעלת ניסיון עשיר, עם קשרים רחבי היקף, ועם צבא ענק של עוזרים, תומכים, תורמים והוגי דעות המסייעים לה ומנסים לקדם אותה בכל דרך.

את זה אנחנו יכולים וצריכים ללמוד מטראמפ.

לא פעם אנחנו רואים בחור צעיר שהגיע למסקנה שהוא חי באופן שאינו נכון עבור יהודי. הוא מאמין שיש בורא לעולם, שיש תורה שאנחנו צריכים ללמוד אותה ולהתנהל על פיה. אבל המשפחה, ההורים, החברים, המורים בבית הספר והשדרנים בטלוויזיה חושבים אחרת. הבחור הזה היה כבר מזמן משנה את אורחות חייו ועובר לחיות כיהודי מאמין המציית להלכה, אבל הוא חושש מהסביבה. הוא מפחד שיאמרו עליו שהוא מתנהג שלא כראוי. הוא אינו רוצה להיות זה שכולם מצביעים עליו ברחוב ומתייחסים אליו כאל אדם הזוי ותמהוני שבחר לחיות בסגנון חיים שונה.

אם גם אתה בחור כזה, אם גם אתה חושב שאתה צריך לשנות ארחות חיים ולהתחיל לשמור תורה ומצוות. אם גם אתה שואף להצטרף ללימודים במדרשיה, להשתתף בקביעות בשיעורי תורה, לחבוש כיפה ולשמור שבת – כדאי שתלמד מדונלד טראמפ. אל תיתן לסביבה, לחברים ולכל אחד אחר למנוע ממך חיי תורה ומצוות. תכבד אותם, תתיחס אליהם יפה, אבל המשך לעמוד על שלך, המשך להתקדם בדרך החדשה שבחרת. תהיה טראמפ ותנצח את כולם.

הטלפון האדום של מלך העולם

הטלפון האדום של מלך העולם

מאת: יעקב לוסטיג

הקדוש ברוך הוא בורא ומנהיג את העולם כולו. שום דבר לא קורה אם הוא לא נתן פקודה שכך יקרה. שום תאונה או 'מזל רע' לא פוקדים אדם, חיה או אפילו חפץ דומם, מבלי שתתקבל קודם לכן החלטה מתאימה, וכמו כן לא קורה שום דבר טוב, לא תרוויחו כסף, כבוד או נחת, אם ה'הוצאה' הזו לא קיבלה אישור חתום על ידי מלך העולם.

אבל יש לכם יכולת משמעותית להשפיע על הליך קבלת ההחלטות, וגם אחרי שכבר התקבלה החלטה, אתם יכולים לפעול בנושא ולגרום לשינויה. אתם יכולים להתקשר אל הטלפון האדום של מלך העולם, ולספר לו מה מציק לכם. אתם יכולים לבקש ממנו שישנה את ההחלטה שהחליט לגביכם ושישפיע עליכם שמחה, אושר, נחת ועושר.

איך?

על ידי תפילה!!

הקדוש ברוך הוא שומע תפילת כל פה. כל תפילה שמופנה כלפיו, מכל אדם או יצור בעולם, נשמעת על ידו ונלקחת בחשבון כשהוא בא לקבל החלטות הקשורות לאותו אדם. אפילו האדם השפל ביותר עלי אדמות יכול וצריך להתפלל לקדוש ברוך הוא.

אף אחד לא מבטיח לכם שכל תפילה תתקבל ותתגשם, אבל הקדוש ברוך הוא כן הבטיח לנו שהוא שומע כל תפילה, מאזין לה ומתחשב בה. יתירה מזאת, ישנם מקרים שבהם הקדוש ברוך הוא מציב בפנינו קושי כלשהו, כי הוא רוצה שנתפלל אליו. הוא רוצה לשמוע את התפילות שלנו.

מדי יום מתפלל היהודי שלוש תפילות: שחרית, מנחה וערבית. התפילות הללו חשובות מאוד, ואפשר לשאת תפילה גם בין לבין. "אלוקים תעזור לי לתפוס את האוטובוס בזמן", "תן לי כח להתמודד עם התינוק שבוכה כל הלילה", "בבקשה תעשה שהילד שלי יהיה בריא ולא יחלה" – כל משפט כזה הוא תפילה בפני עצמה, ולא משנה אם הוא נאמר תוך כדי ריצה חפוזה אל תחנת האוטובוס, או במהלך המתנה ממושכת בתור בקופת החולים.

התפילה היא לא רק 'טריק' כלשהו שנועד לסדר לנו את החיים ולארגן לנו הקלות והנחות מאת בורא העולם. התפילה היא בראש ובראשונה כלי לטיפוח הקשר עם הקדוש ברוך הוא. היא מאפשרת לנו לזכור שהוא קיים, משגיח ומתבונן בנו כל הזמן. היא נותנת לנו את היכולת לזכור שכל מה שקורה לנו – מגיע ממנו יתברך.

כשיהודי מתפלל הוא מקיים את עצם מצוות התפילה שזו מצווה חשובה מאוד, אבל הוא גם ובעיקר מקיים את מצוות האמונה. הוא זוכר ומחזק את ההבנה הפנימית שלו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, מנהיג אותו כל העת, זן ומפרנס את ברואיו בכל רגע ובכל שעה. אפילו חתול אשפתות המתהלך ברחובותיה של עיירה זנוחה ונחשלת בפאתי זימבבואה שבאפריקה השחורה, אינו מוצא מזון לאכול מבלי שהקדוש ברוך הוא החליט שהוא ימצא. על אחת כמה וכמה יהודי, בן לאברהם יצחק ויעקב, 'נזר הבריאה' שבשבילו ובשביל בני עמו נברא העולם כולו, בוודאי שאינו מש לרגע מתחת השגחתו הקפדנית והצמודה של הקדוש ברוך הוא.

אם תרצו, זוהי מהותה של האמונה בקדוש ברוך הוא. זוהי התמצית של הדת היהודית. זוהי תכלית הבריאה כולה: כדי שיהודים יזכרו את האלוקים, יעבדו אותו, יתפללו אליו וישמרו על קשר שוטף אתו.

אין לי פלטת שבת האם אפשר להשתמש בכירה חשמלית

היי,
רציתי לשאול שאלה כזאת, אין לי פלטת שבת ועכשיו אני מתחילה להיתחזק רציתי לדעת אם אפשר להישתמש בכירה חשמלית שישאיר אותה דלוקה מכניסת השבת עד צאת שבת או לשים לה שעון שבת ?
אני יודעת שצריכה פלטה אבל כרגע עד שהמשפחה שלי תקבל את זה שעוברת שינוי …מחכה לתשובה
תודה יונית

שלום רב
ראשית, מרגש מאוד לקרוא את שאלתך, ההתמודדות הראשונית עם הרצון לשמור את השבת כהלכתה בסביבה שאינה מכירה ברצון ובצורך הזה הוא קשה מאוד, ולמרות זאת את מתאמצת ומחפשת פתרונות כיצד לשמור על השבת כהלכתה גם בסביבה זו, ועל כן שכרך על ההתמודדות הזו גדול מאוד!! אשרייך שאת זוכה לכך.
לשאלתך, אין הכרח להשתמש דוקא בפלטה של שבת, זה ענין של נוחות, אפשר להשאיר גם כירה חשמלית רגילה דלוקה כל השבת, ולהניח עליה מערב שבת את התבשילים המבושלים שישארו שם כל השבת. הבעיה היא שבדרך כלל זה קצת מדי חם בשביל אוכל שישאר כל השבת, אך אם את יכולה לעשות את זה על דרגת חום נמוכה זה מצויין. אך כדי להשתמש בכירה החשמלית יש צורך לעשות דבר נוסף והוא לשים קצת דבק על הכפתור שמגביר את החום, כדי שלא יבואו בשבת לטעות ויגבירו את חום האש.
שה' יערה רוח טהרה ממרום על כל משפחתך ובזכות התאמצותך לשמירת השבת כהלכתה תזכי לאושר ושמחה תמיד ושבני המשפחה יכירו וילמדו ממעשייך.
שבת שלום

כשהבהרתי לבעלי שאני מעוניינת לשמור שבת היה מאוד עצוב

יש לי שאלה בתחום האמונה בלב ומעוניינת לשמור מצוות

קוראים לי קרני, ואני נשואה 19 שנה לאיש מקסים ונעים הליכות שאינו מאמין. כשהבהרתי לו שאני מעוניינת לשמור שבת ואף התחלתי במצווה היה מאוד עצוב ,ממש בדיכאון כי הוא וכל המשפחה מושפעים מזה שלא אסע יותר בשבת ולא אדליק אש ולא אשתתף בפעילויות שבת מחוץ לבית(טיולים בארץ )ועוד דברים רבים שעשינו בעבר
מה הרב מייעץ לי בעניין

תודה רבה על האתר המקסים

שלום רב!

יישר כח על שמירת השבת, זו מצוה מאד מאד
חשובה. השבת נקראת "מקור הברכה", וודאי
תזכי לברכה והצלחה בזכות שמירת השבת.

לגבי בעלך, את צריכה הרבה סבלנות, זה לא פשוט
לבעל לשמוע יום אחד על שינוי כזה שאשתו עושה,
והוא זקוק לזמן לעכל את העניין ולהתרגל אליו.
כתוב "חכמת נשים בנתה ביתה", את הבית בונים
בהדרגתיות מתוך חכמה ורגישות.

תסבירי לבעלך בעדינות עד כמה חשוב לך לשמור
שבת, וזה נותן לך לך המון. מאידך, תסבירי לו כמה
חשוב לך לצאת איתו לטיולים או למקומות אחרים,
ולכן תבקשי ממנו לבוא לקראתך ולקבוע את היום
שבו יוצאים מהבית ליום אחר, ולא לשבת, וזאת
למרות שביום אחר זה יותר קשה לעשות זאת
וזה פחות מסתדר. עם רצון טוב אפשר להגיע
בעזרת השם לפתרונות.

בשבת עצמה תשקיעו יותר בתוך הבית בדברים
שמותר לעשות בשבת, כגון ארוחות מיוחדות
שתכיני עוד מלפני השבת. אפשר גם לצאת
לטיולים קטנים באזור המגורים.

עוד תבקשי ממנו לבוא איתך לסמינר של ערכים.
מדובר על סמינר שכולל כמה ימי נופש משולבים
בהרצאות מעניינות על היהדות ועל התורה. תגידי
לו שאת רוצה שהוא יבוא איתך לסמינר לא בשביל
שהוא יתחיל גם לשמור שבת, אלא בשביל שהוא
יבין אותך יותר ויהיה לכם יותר קל ביחד. כשכל צד
מבין את השני יש הרבה יותר שלום בית, נעימות
ושמחה במשפחה.
הטלפון של ערכים לבירור יותר פרטים הוא:
03-5793035

מאד חשוב שתמשיכי כל הזמן להראות לבעלך
הרבה אהבה והערכה. הרבה הרבה

בברכה
יעקב

האם באמת צריך להקפיד על כל הדברים שקשורים לצניעות וכל הדברים האלה..?

שלום לכבוד הרב
אני הרבה זמן מתלבטת עם עצמי וחושבת האם באמת צריך להקפיד על כל הדברים שקשורים לשבת, לצניעות וכל הדברים האלה..?
זה באמת כל כך חשוב

מילי

אכן כן, המצוות שציינת הינן מצוות מאד חשובות,
והן שייכות למצוות היסודיות של עם ישראל.

יש לדעת שלא רק שלא נגרם שום הפסד למי
שמקיים את המצוות, אלא ההפך הוא נכון,
רק מרווחיים מקיומן. השבת נקראת "מקור
הברכה", ובזכותה זוכים לשפע ברכה והצלחה.

לגבי לצניעות, מי שהולכת בצניעות זוכה לקירבה
גדולה לשכינה הקדושה, ובזכות כך יש לה הרבה
שמירה והצלחה בחיים.

גם שאר המצוות תורמות המון לאדם.

אם קשה לך לקיים מצוות, תתחילי להתרגל
אליהן בהדרגתיות, כל פעם תקחי על עצמך
לקיים עוד איזו מצוה, מצוה שיותר קל לך לקיים,
עד שתתרגלי למצוות.

במגביל כדאי לראות הרצאות מחזקות, ואף ללכת
להרצאות שמתקיימות באזורך אם ישנן כאלו. זה
מחזק מאד ונותן כוחות להמשך הדרך.

ניתן למצוא באינטרנט הרבה הרצאות מחזקות, כגון
באתר הידברות: www.hidabroot.org

אם יהיו לך עוד שאלות, נשמח עם תפני אלינו שוב.

בהצלחה רבה
יעקב

שלום לכבוד הרב
אני הרבה זמן מתלבטת עם עצמי וחושבת האם באמת צריך להקפיד על כל הדברים שקשורים לשבת, לצניעות וכל הדברים האלה..?
זה באמת כל כך חשוב זה באמת כל כך חשוב חשוב

איך אני יכול לדעת שאני לא מקדיש את חיי לטעות?

שלום לכבוד הרב
יש כמה שאלות שמטרידות אותי המון זמן ,ואני לא מצליח לקבל תשובות שיניחו את דעתי, אני יעריך מאוד אם תוכלו לענות לי,וכמה שיותר מהר יעזור עוד יותר, אין לי מילים לתאר את העזרה שזה בשבילי, תודה…..
1-אני יודע המון הוכחות למציאותו של אלוהים אבל בסופו של דבר את כל ההוכחות אפשר להפריך,ותמיד נשאר בחמישים אחוז לכל כיוון,אז איך אני יכול לדעת שאני לא מקדיש את חיי לטעות?
2-ואם אלוהים קיים למה שהיה רוצה שנהיה בספק לגבי קיומו?הרי אם הינו יודעים בודאות שהוא קיים, עדין היה נשאר לנו עבודה לקיים את דבריו.
3-וגם חשוב לי מאוד להבין את כמויות הרוע שיש בעולם,למה צריכים למות ולפצע מאות איש ברעידות אדמה,שואה….
4-למה יש כל כך הרבה פרטי פרטים להלכות?כמו הלכות שבת לדוגמא,מה זה בעצם משנה אם פתחתי את המקרר ונדלק האור….
5. בשביל מה צריך להתפלל ולהודות לאלוקים
תודה רבה
ניר

שלום לניר
אשתדל לענות בעז"ה על שאלותיך:

1. ישנן גם הוכחות שאי אפשר להפריך. ישנם אולי אנשים שמרוב
הרצון החזק שלהם לכפור במציאות הבורא בכדי לתת דרור
לתאוותיהם החומריות ולא להרגיש כבולים, מוצאים כביכול
פירכות, אך מי ששכל ישר לו ומבטו מבט אובייקטיבי, יבין
שאותן פירכות הן לא דבר שמתקבל על השכל הבריא.
בכל מה שקשור להוכחות עצמן, אפנה אותך לרב דניאל בלס
שמתמחה בכך. תוכל ליצור איתו קשר דרך האתר שלו:
http://www.haemet.net/
רק אוסיף שגם אם תיקח את כל ההוכחות שהן לא הוכחות
גמורות, אלא הוכחות שאפשר איך שהוא להפריך אותן, בסופו
של דבר במבט כולל כשלוקחים את כל ההוכחות האלו ביחד,
זה וודאי מורה על המציאות האלוקית, משום שאחוז ההסתברות
שכל ההוכחות מופרכות שואף לאפס.

2. עיקר החיים הם החיים הנצחיים בעולם הבא. הסיבה שירדנו
כאן לעולם הזה היא בכדי לגלות את האלוקות מתוך ההסתר
והחושך ולעבוד את השם יתברך. בזכות כך, כשנחזור לעולם
הבא ממנו הגענו, נזכה לשלמות האמיתית והמיוחלת. בספרים
מבואר שאת השלמות הרוחנית הזו שאין בה שום צער, חסרון,
קושי וכו', אלא כולה רק תענוג עילאי נפלא, ניתן להשיג רק אם
מגיעים לכך ע"י העבודה העצמית שלנו, ולא בתור מתנת חינם
שלא קשורה להשקעה שלנו בכך. זו הסיבה שיש כאן בעולם
הזה (למי שעדיין לא חי עם אלוקים ודבק בו באופן הראוי)
ניסיונות וקושי לראות את האמת ולדבוק בה. אם היה ניתן
לראות בגלוי את המציאות האלוקית לא היה לנו שום ניסיון
וקושי לקיים את דבר השם, זה היה נעשה מתוך כעין
אינסטינקט. וממילא לא היינו מקבלים על העבודת השם
שלנו שכר גדול, והיא לא הייתה מביאה אותנו לשלמות
אליה אנו אמורים להגיע.

3. הרוע בעולם וכל הייסורים שעוברים על בני האנוש, הן
בעולם הזה והן בגיהנום. מגיע אך ורק מחמת מעשינו
הלא טובים. אם לא היינו עושים אף פעם חטאים, העולם
כבר מזמן היה מגיע לתיקונו המושלם. אכן, הרוע בעולם
מגיע אך ורק לטובתנו, משום שעל ידו העולם מזדכך
ומתנקה מכל הפגמים ונעשה מוכן לקבלת השלמות
בתיקון השלם שיהיה כשיבוא המשיח. גם כל אדם
בפרט נעשה יותר מזוכך ונקי על ידי הייסורים שעוברים
עליו, וכך תהיה לו יותר שלמות ותענוג בעולם הבא,
וגם בעולם הזה פעמים רבות נמנעים ממנו דברים יותר
קשים שהיו ראויים לבוא עליו על פי מעשיו המקולקלים.
לקבל ייסורים זה כמו להיות בתוך מכונת כביסה, כל
הקרצוף הזה אמנם כואב, אך רק דרכו יכולה להעשות
פעולת הניקוי, וככל שהלכלוך יותר קשה, כך הקרצוף
יותר חזק.
חשוב להוסיף שלימוד תורה וקיום מצוות גם מנקה את
הנפשות מכל הפגמים, ולכן ככל שעם ישראל ירבה יותר
בתורה ובמצוות כך יהיה פחות סבל.

4. לכל המצוות ישנם טעמים מוצקים. למשל העניין שלא
להדליק אור בשבת (פעולה שנעשית גם בפתיחת מקרר),
היא משום שהרעיון של השבת היא להפסיק את כל
המלאכות שיש בהן יצירה, ובזאת להתחבר לבורא עולם
שגם נח ביום השביעי ממלאכות היצירה ולא עסק בשבת
בבריאת העולם. בשבת עלינו לחזק את ההרגשה שאנו לא
יוצרים כלום בעולם, אלא הכל הקדוש ברוך הוא עושה,
והוא אוהב אותנו, דואג לנו, משגיח עלינו, ולכן אנו יכולים
ואף צריכים לחיות מתוך שלווה ומנוחה, ולחיות חיים
מאושרים ושמחים. מכיוון שבהדלקת אור נוצר מעגל
חשמלי, יש כאן עניין של יצירה, דבר שכאמור עלינו
להמנע ממנו בשבת.
בספרי קבלה מבואר שכל המצוות ופרטי ההלכות
נקבעו באופן מדוייק גם לפי חוקים רוחניים שקשורים
לחיבור שבין עולמנו לעולמות העליונים, למבנה של
הנשמה שלנו ולחיבורה עם בורא העולם.

5. התפילות והשבחים לבורא עולם נתקנו בשבילנו,
כדי שאנחנו נהיה יותר מחוברים לאבינו שבשמים,
נרגיש באופן יותר מוחשי איך שהכל מגיע ממנו
ונהיה יותר קרובים אליו. הוא באמת לא צריך את
הדברים האלו כלל.

התשובות נכתבו בתמציתיות, ואפשר להאריך עוד
הרבה בעניינים אלו, אך קשה לעשות זאת במסגרת
זו. מקווה שהדברים הובנו והם יתיישבו על לבך.

בברכה
יעקב

איך

אני עצוב מהגיהנום הצפוי

שלום לכבוד הרב
אני עצוב מהגיהנום הצפוי
אני עצוב שיש עשרות מיליוני בני אדם בכף הקלע וגהנום וחלק היו אנשים מנומסים נחמדים והכל… אבל נניח לא שמרו שבת ועכשיו הם לנצח(או כמה מיליוני שנים) ישרפו במאות אלפי מעלות???

אם קשה לי לקיים את כל המצוות , מה הרב מציע לי

יוסי בן 17

שלום ליוסי
הנשמה שמפריע לה להנות מהטוב האמיתי הרוחני, וגורם
לה לצער ולבושה גדולים בעולם הבא. לכן הקב"ה ברא את
הגיהנום, לטובתנו, כדי לנקות את אותו פגם ולעשות אותנו
יותר מאושרים.

כמו שלכלוך שיש על בגד שהוא דבר מציאותי, וצריך חומר
מיוחד ופעולת כביסה בכדי להוריד את אותו לכלוך, ולולא
זאת הלכלוך לא ירד, כך גם הוא בנפש, יש דרך להוריד
את אותו פגם, ואי אפשר להורידו בדרך אחרת.

לפי דבריו של רבנו יונה בספר "שערי תשובה" כף הקלע
זה לא רק עונש, אלא זו גם מציאות שמי שנפשו בעודה
בעולם הזה נמשכה רק אחרי הגשמיות והתאוות, ולא
שאפה להדבק בקדוש ברוך הוא, גם אחרי הפטירה אין
לה יכולת לעלות למעלה, היא ממשיכה להמשך למטה
משום שזה הטבע שלה, לכן אין מה לעשות בעניין, כל
עוד אותה נפש לא מגיעה לתיקונה.

בספרים מבואר שכף הקלע זה לא לנצח. אחרי שאדם
נמצא מספיק זמן בכף הקלע, כל אחד לפי גודל חטאיו,
נפשו נעשת יותר מתוקנת והוא יכול לעזוב את כף הקלע.
העולם במתכונתו הנוכחית נברא רק לששת אלפי שנה,
רק שאנשים שנמצאים בכף הקלע וודאי לא נמצאים שם
מיליוני שנה.

אם הייתה לך יכולת להציץ לרגע למה שקורה שם בעולם
הבא, היית מבין עד כמה זה טוב עבורנו שיש מהגיהנום,
ולא הייתה לך בכלל שאלה על כך.

זה שיש לנו פחד מסויים מהגיהנום זה דבר טוב, משום שזה
עוזר לנו להמנע מעבירות. אם לא היו עונשים לא היה לנו את
הכח להתגבר על היצר הרע ולעמוד בניסיונות, אך אין רצון
השם יתברך שנחיה מתוך פחדים ובחוסר שמחה. אדרבה,
הקדוש ברוך הוא ציוה עלינו בתורה להיות שמחים, מרוצים
ומאושרים. חיים על פי התורה, אם הם נעשים באופן הנכון,
מקנים לאדם המון אושר, שמחה ורוגע.

זה כמו שבזמן שאנשים נוהגים ברכב, הם נזהרים בדרך כלל
לא לעשות עבירות תנועה משום שהם יודעים שיש משטרות
ויש עונשים שניתנים על עבירות תנועה, והדבר מרתיע אותם,
אך מצד שני זה לא גורם להם ללחצים ומתחים. הפחד הזה
זה משהו שנמצא ברקע, ולא משבש כלל את החיים.

לסיכום, צריכים לסמוך על הבורא, ולדעת שללא ספק אבינו
שבשמים אוהב אותנו והוא מלא רחמים כלפינו, וכל מה שהוא
עושה זה אך ורק לטובה.

דרך אגב, לימוד תורה עוזר מאד לנקות את הפגמים, וחוסך
הרבה מאד ייסורים ועונשי גיהנום, ובמיוחד אם מתאמצים
בלימוד. לכן זה כל כך חשוב ללמוד תורה וזו נחשבת למצוה
בסיסית ויסודית ביהדות. בזכות לימוד תורה זוכים לעוד הרבה
דברים טובים.

אם תרצה מידע על שיעורי תורה שמיועדים לבני נוער בגילך
ושיכולים מאד להתאים לך, צור איתנו שוב קשר, יש לנו מידע
על הרבה שיעורים כאלו בארץ. שיעורים כאלו הם חוויה גדולה
לכל מי שמשתתף בהם.

בברכה
יעקב

אמרתי בלב שאני אחזור בתשובה ונישקתי את ספר התנ"ך

שלום!
רציתי לשאול שאלה
אם אמרתי בלב שאני אחזור בתשובה ונישיקתי את ספר התנ"ך באותו זמן (לא אמרתי אמן בסוף)
האם אני צריכה לקיים את זה לחזור בתשובה?
דלית

החיוב לחזור בתשובה היא חיוב גדול וחיוני גם ללא
נשיקת הספר תורה. זה שבספר תורה אותו קיבלנו
מאת אבינו שבשמים במעמד הר סיני כתוב שצריכים
לקיים מצוות, זה עצמו מחייב אותנו לקיים מצוות.

חשוב להוסיף שכל המצוות שניתנו לנו ושאנו
מחוייבים בהם, הם רק מועילים לנו ומטיבים
איתנו. קיום מצוות התורה משרה הרבה שמחה
ואושר בחיים, נותן לנו כלים להתמודד עם כל
מצבי החיים ומביא לנו תועלת בעוד הרבה
עניינים. מחזרה בתשובה רק מרוויחים,
לעולם לא מפסידים.

אם תרצי להתעניין עוד בחשיבות של קיום התורה
והתועלת שיש ליהודים ממנה, את יכולה לצפות
בהרצאות באתר הידברות. ישנן שם הרבה
הרצאות במגוון נושאים וממגוון מרצים, וודאי
תוכלי למצוא שם הרצאות שיעניינו אותך
וידברו אל לבך. כתובת אתר הידברות הוא:
www.hidabroot.org

בברכה
יעקב

עכשיו אחרי שהוא נפטר אני מרגישה כל כך נורא על זה שלא הייתי איתו.

שלום הרב,
בשנה שעברה בט"ו בשבט סבי נפטר. במשך 20 שנה הוא היה חולה סרטן ובסוף הסרטו גם הרג אותו…. אבל הוא נפטר במיטת נשיקה ( במיטה בבית) הדבר הכי קשה לי שהיה במוות שלו זה שאני בקושי הייתי איתו, והינו מבקרים אצלם הרבה פעמים אבל דיברתי בעיקר עם סבתי ולא איתו. אחת הסיבות שלא דיברתי איתו זה שבאחד הניתוחים (בגלל הסרטן) הוציאו לו מיתר קול אחד והוא כל הזמן היה מדבר בלחש, ואני הייתי מתביישת לדבר איתו בגלל זה כי מאז שנולדתי הוא היה בלי מיתר קול…. ועכשיו אחרי שהוא נפטר אני מרגישה כל כך נורא על זה שלא הייתי איתו. ואפילו בדבר הכי קטן שמזכירים אותו אני בוכה, אפילו כשפרס נפטר בכיתי כי זה הזכיר לי את סבי. אני לא יודעת איך להתמודד עם המוות שלו, אני מרגישה כל כך נורא עם עצמי. על זה שהייתי יכולה להיות איתו כמו כל הנכדים ולא עשיתי את זה. תודה.

שלום וברכה
צר היה לי לשמוע על הכאב שפקד אתכם, אך עלייך לדעת
שכיהודים מאמינים עלינו להאמין שמשמים כיוונו שלא תרבי
לדבר עם סבך, משמים הכניסו לך את המחשבה הזו לראש
שלא כדאי לך להרבות בשיחה איתו, מצידך לא הייתה כאן
שום כוונה לא טובה, ואת לא צריכה להרגיש לא טוב עם מה
שהיה.

בנוסף לכך, אם חשוב לך להיטיב עם סבך, החסד שאת
יכולה לעשות כעת למענו, על ידי עשיית מצוות לעילוי
נשמתו, הוא חסד אפילו יותר גדול מאשר אילו היית
מדבר איתו בעודו חי, משום שכעת את יכולה להיטיב
לו בעולם הנצח, ששם הטובה שמקבלים היא הרבה
הרבה יותר גדולה ממה שמקבלים בעולם הזה.

שלא תדעו עוד צער ושיהיה רק בשמחות.

יעקב

הילארי קלינטון המורה הפרטית שלי

מאת: יעקב לוסטיג קלינטון

התקשורת העולמית רועשת וגועשת. הילארי קלינטון, המועמדת מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית,

התמוטטה במהלך טקס הזיכרון לציון 15 שנה לנפילת מגדלי התאומים בפיגוע טרור אכזרי שגבה את חייהם של כ-3,000 בני אדם.

מאוחר יותר התברר שקלינטון ככל הנראה לוקה בדלקת ריאות. לדבריה הרופאים המליצו לה לקחת פסק זמן מהקמפיין שהיא מובילה,

כדי לנוח ולהחלים ממחלתה. אבל קלינטון לא ויתרה. היא הרגישה שהיא לא מסוגלת להעדר מטקס הזיכרון לפיגועי ה-11 בספטמבר,

ולהותיר את הבמה כולה לטובת יריבה הפוליטי דונלד טראמפ.

בשארית כוחותיה הגיעה קלינטון אל הטקס, עמדה זמן מה עד שחשה ברע. עוזריה תמכו בה ועזרו לה לגשת לרכב השרד שהמתין לה,

אבל רגע לפני שנבלעה בתוך המכונית השחורה היא התמוטטה תחתיה, ונגררה על ידי העוזרים והמאבטחים אל תוך הרכב,

כשהיא מותירה אחריה נעל שנשרה מרגלה.

אז מה יש לנו כאן? סיפור מהחדשות. נכון. אבל לא רק. יש לנו דוגמה ומופת למידת ההשקעה והמחויבות למטרה.

קלינטון שמה לעצמה מטרה מאוד ברורה: היא רוצה להיות הנשיאה הראשונה של ארה"ב.

היא התמודדה בפריימריז כבר לפני שמונה שנים והובסה על ידי ברק אובמה, אבל לא אמרה נואש.

נכון שבבחירות הבאות היא שוב לא יכלה להתמודד כי זה לא מקובל להתמודד נגד נשיא מכהן מאותה מפלגה,

אבל כבר מאז היא התכוננה במרץ לבחירות 2016. במשך שנים ריכזה קלינטון עבודת צוות שנועדה להכין אותה ליום הגדול בו היא תיבחר כנשיאה.

**

זה לא היה קל. היריבים הפוליטיים גם הם לא נחו ולא שקטו. במשך השנים הללו הם תכננו מתקפה מוחצת ומשולבת שתמנע מקלינטון להיבחר,

ובמקומה תעמיד לארה"ב נשיא רפובליקאי מהמפלגה שלהם. השמיצו אותה, חקרו אותה, זימנו אותה לשימועים,

הפריחו שמועות על מצב בריאותה ועל מצב היחסים בינה לבין משפחתה הקרובה. הדליפו מידע מתוך המטה הראשי שלה,

פרסמו תכתובות מייל פרטיות שעברו בינה ובין עוזריה ובני משפחתה. טוענים שהיא חולה, שהיא סובלת משיתוק מוחי חלקי,

שהיא בכלל לא מסוגלת לתפקד בצורה ראויה ואפילו שיש לה כפילות שעושות בשבילה חלק מהעבודה.

אבל היא לא מוותרת. נחושה ורעננה היא ממשיכה להילחם כדי להשיג את מה שהיא רוצה כל כך – לנצח בבחירות.

אפילו כשהיא סובלת מדלקת ריאות חריפה, והרופאים דורשים ממנה לנוח במיטתה למספר ימים,

היא לא מוכנה לעצור את הפעילות, מגיעה לטקסים, נושאת נאומים ונאבקת על כל קול.

עד שבאה ההתמוטטות הגדולה.

וגם אז קלינטון לא נרגעה. שעה וחצי אחרי שהתמוטטה באפיסת כוחות, היא כבר יצאה מפתח הבית של בתה צ'לסי,

כשהיא רעננה ומחויכת, מנופפת לשלום לכתבים, מצהירה שהיא "מרגישה מצויין",

ואפילו מחבקת ילדה קטנה כי זה עושה טוב לתדמית שלה בעיני הבוחרים.

**

מספרים על רבי אברהם ישעיהו קרליץ זכר צדיק לברכה, המכונה 'החזון איש',

שבצעירותו הוא היה לומד תורה ברציפות שעות מרובות ולאחר מכן נופל אל מיטתו באפיסת כוחות.

לא פעם ראו אותו ישן כשהכרית נמצאת בכלל לצד הרגליים שלו. שאלו אותו מדוע הוא אינו מניח ראשו על הכרית,

ותשובתו היתה שאם היה לו עוד טיפת כח כדי להרים את הכרית ולהעביר אותה לצד השני של המיטה,

הוא היה מנצל את הכח הזה כדי ללמוד עוד כמה שורות מהספר בו עסק עד שנרדם.

בתקופות מאוחרות יותר היה החזון איש שוכב במיטתו ולומד תורה בשכיבה, כדי לחסוך באנרגיה,

וכדי שיוכל לנצל כל טיפת כח ללימוד התורה. כך היה כותב גם את תשובותיו המפורסמות לשאלות שהגיעו אליו בהלכה, ו

כך חיבר את ספריו שנפוצו על פני כל הארץ.

פעם ראה אחד מבני ביתו של החזון איש שהוא ענה תשובה בהלכה מתוך הזיכרון, ובמכתב התשובה הוא ציטט מתוך ספר כלשהו,

כשהוא מתנצל שהציטוט אולי אינו מדויק דיו, כי הספר אינו נמצא תחת ידו. ניגש אליו המקורב וניסה להזכיר לחזון איש שהספר הזה דווקא כן נמצא,

הוא אפילו הראה לו היכן מונח הספר בארון הספרים שבחדרו, אבל החזון איש חייך ואמר:

"ידעתי שהספר נמצא כאן, אבל בגלל שאני לא מסוגל לקום מהמיטה כדי לקחת אותו, הרי הוא אינו תחת ידי".

גם כשהוא היה באפיסת כוחות מוחלטת, עדיין כתב החזון איש תשובות בהלכה.

**

אנחנו כמובן לא מתיימרים להגיע לדרגתו של החזון איש, ולא מסוגלים להגיע לרמה של להתעלף

חלילה ברחובה של עיר בגלל השקעה בלתי פוסקת בלימוד התורה. אנחנו בדור חלש, ואנו צריכים לדעת לשמור על איזון נכון,

על אורח חיים בריא ועל ארוחות מסודרות, כדי שיהיה לנו כח ללמוד תורה ולעבוד את הקדוש ברוך הוא.

אבל אנחנו כן יכולים לקחת דוגמה, לראות את ההשקעה המוחלטת הזאת כתמרור שמלמד אותנו לאיזו רמה של השקעה

אפשר להגיע אם אנחנו מאוד רוצים משהו. קלינטון מאוד רוצה להיות נשיאת ארה"ב, ואילו החזון איש, להבדיל,

רצה ללמוד תורה. ומה אנחנו רוצים? אם אנחנו רוצים להתחזק ביהדות, ללמוד תורה ולקיים מצוות .

אנחנו צריכים להשקיע בכך עוד ועוד כוחות, ולא רק לשבת ולחכות שיהיה לנו זמן בשפע ותנאים נאותים כדי שאז אולי נוכל להתקדם בתורה ומצוות.

**

גם מדונלד טראמפ יש לנו מה ללמוד.

טראמפ ידוע כאדם שמדבר לפני שהוא חושב. הוא לא מצליח לבלום את פיו מלומר את אשר על לבו.

כבר תקופה ארוכה שהוא צועק מעל כל במה שהילארי קלינטון היא אשה חולה, שאינה כשירה מבחינה רפואית לכהן כנשיאת ארה"ב.

דווקא כשקלינטון התמוטטה לעיני כולם, קרסה תחתיה באפיסת כוחות, והעולם כולו צפה שוב ושוב בתיעוד המביך מבחינתה,

טראמפ סתם את פיו. במשך יממה שלמה הוא לא הגיב בכלל, ורק אחרי יממה ענה לשאלות שהופנו אליו בנושא

כשהוא מתנהג בג'נטלמניות לא אופיינית, מאחל לקלינטון בריאות טובה והחלמה מהירה, ואינו מדבר בכלל על מידת הכשירות שלה לכהן כנשיאה.

איך הצליח טראמפ להתגבר על עצמו ולהימנע מתגובה מיידית ונלעגת לאירוע בו התמוטטה קלינטון?

איך הוא הצליח לאחל לה החלמה מהירה לאחר שבמשך חודשים ארוכים הוא לא מפסיק לתקוף אותה ולהשליך לעברה עלבונות והאשמות בלי סוף?

איך??

התשובה היא אותה תשובה. טראמפ רוצה בכל מאודו להיות נשיא, והפעם היועצים שלו הבהירו לו שהשתיקה היא התגובה הטובה ביותר.

סביר להניח שהוא התהלך במשרדו חסר מנוחה ותכנן אלף פעמים לפרסם בטוויטר עקיצה עסיסית, אבל הוא התגבר על מידותיו,

התאמץ בכל כוחו והתנהג בצורה שונה לחלוטין מהטבע הפראי שלו.

למה?

כי הוא מאוד רוצה להיות נשיא!

נלמד גם מטראמפ, כשאנחנו מאוד מאוד רוצים משהו, אנחנו מסוגלים להתגבר על הרצונות הכי חזקים, ועל הדחפים הכי בסיסיים שקיימים בקרבנו.

צריך רק לרצות בכל הכח. לסמן את היעד ולחתור אליו מתוך מחויבות מלאה.

סיפור מדהים על גנב מתוחכם

אני חייב לספר לכם סיפור מדהים על גנב מתוחכם.

פעם אחת היתה חנות מאוד מצליחה. בכל יום עשו שם הרבה מאוד כסף ,והפדיון היומי רק הלך וגדל.

אבל איפה שומרים כל כך הרבה כסף ?בבנק. בחנות היה בחור אחד ,שכל תפקידו היה לקחת את כל הכסף שהחנות הרוויחה באותו היום

ולהפקיד אותו בבנק לעת ערב. אבל בכדי שלא ישדדו אותו ,לבחור היה מסלול הליכה ברשות הרבים באזורים של חנויות,

הוא לא נכנס לסמטאות חשוכות, והוא היה הולך תמיד בשעות שבהם הרחובות היו הומי אדם. באותו איזור היה איזה גנב ,

ששם עינו על הבחור עם המזוודה, ורצה לשדוד את כל כספו .הוא רצה לבצע את זממו ,אך הוא לא היה יכול סתם כך לשדוד אותו ,

כי בדיוק בשעות הללו שהבחור היה מוביל את הכסף ,הרחובות היו מלאים באנשים ,ואם הוא רק ינסה לעשות איזו פעולה ,

מיד יתפסו אותו ההמון .מה עשה? בדרך מהחנות לבנק היתה חנות של חייט .

הוא נכנס אל החייט ואמר לו שהוא נשלח מאת עשיר גדול מאוד ,להכין בעבורו בגד. "הגעת למקום הנכון"! ,

אמר החייט ,"אני תופר בגדים מאוד מיוחדים לעשירים."… אך 'השליח 'הסביר לו כי העשיר לא יוכל להגיע

בעצמו אל חנותו של החייט למדידות ,משום שהוא עסוק מאוד בענייניו. "אז איך אני אתפור לו בגד?" ,

שאל החייט. "הוא ביקש ממני שכשיעבור בחוץ אדם במידותיו ,בגובה וברוחב שלו ,אז נכניס אותו ונעשה את המדידות עליו.

"בסדר גמור" ,אמר החייט. הגנב חיכה שהבחור יעבור עם הכסף ,ואיך שהוא עבר ליד ."… "

הנה הוא בדיוק במידות שלו – החנות ,אמר הגנב לחייט החייט יצא מהחנות וניגש לבחור ,

ושאל האם יואיל בטובו להיכנס אל החנות למדידות ,בעבור העשיר הגדול…? הבחור הסכים .הוא נכנס אל החנות ,

והחייט החל להלביש אותו בחליפות שונות מהבדים הכי יקרים… תוך כדי שהוא מודד את החליפות ,

הוא הניח את המזוודה עם הכסף על הרצפה ,ומיד הגנב תפס את המזוודה וברח החוצה! הבחור החל לצעוק:"גנב !!!גנב"!!! ,

הוא ניסה לרדוף אחריו , אבל החייט תפס לבחור בידו" …אתה לבוש בחליפה שלי, אתה לא יכול לברוח מכאן תוריד את החליפה שלי, והגנב ברח…

**

את המשל הזה המשיל המגיד מדובנא : בחודש אלול מרוויחים מליונים בכל יום! זה חודש הרחמים והסליחות שאפר להגיע איתו לישועות גדולות,

היצר הרע יודע טוב מאוד שבימים הללו של חודש אלול אפשר להרוויח שנה שלימה ! אבל מה הוא יעשה? איך יצליח?

הוא פשוט מלביש לכל אחד חליפה כפי מידותיו עיסוקים משונים, בלאגנים העיקר שיצא מהאווירה של חודש אלול… ויפספס את החודש הגדול והמיוחד.

האם אני חייב לסלוח – אם מישהו עשה לי משהו והוא אומר לי 'סליחה'?

אז זהו, אנחנו כבר בעיצומו של חודש אלול, שנקרא חודש הרחמים והסליחות. לסלוח

אתר 'אחינו' הכין עבורכם לקט שאלות ותשובות על החודש החשוב.

כל מה שרציתם לדעת,

להלן חלק מהשאלות המוצגות.

לקבלת תשובות והרחבה בעניינים אלה, ניתן ללחוץ בלינק כאן

איך בנות אמורות לעשות תשובה ולהגיד סליחות?

אני אשכנזי אבל מעוניין לומר סליחות כמנהג הספרדים מר"ח אלול, האם מותר לי?

אני נמצא בחו"ל בלי מנין, האם כשאני שומע סליחות דרך האינטרנט, אני יכול לומר איתם י"ג מידות?

האם אומרים סליחות בליל שבת – הלילה שבין שישי לשבת?

האם אני חייב לסלוח – אם מישהו עשה לי משהו והוא אומר לי 'סליחה'?

האם אני יכול להתפלל סליחות לבד? ואם כן באיזה שעה?

האם אשכנזי יוצא ידי חובת סליחות בנוסח ספרדי או להפך?

האם גם בנות חייבות לומר סליחות?

האם יש איסור להתחתן בחודש אלול?

האם יש עניין שכאשר לא מתפללים בציבור בחודש אלול (בזמן מחלה וכדו') לתקוע בשופר ביחידות?

האם לעשות תשובה וקבלה לעתיד – הר ייתכן שעוד הפעם יפלו באותו חטא?

האם מותר להיות עם תפילין בסליחות?

האם מותר לומר סליחות אחרי התפילה?

האם מותר לישון בשבת בצהרים יותר מהרגיל כדי שיהיה כח לסליחות במוצ"ש?

האם מותר ללכת לישון לאחר אמירת הסליחות ורק אח"כ להתפלל שחרית?

האם עדיף לומר את הסליחות בלילה או בבוקר?

האם עלי לומר סליחות באותו הזמן בכל הימים, רק בבוקר מוקדם או רק בלילה?

האם עלי לבקש סליחה מגוי כמו מיהודי?

האם ראוי שתלמידי ישיבות יקומו לסליחות, או שיש לשמור על שעות השינה שלהם?

הלכתי כמה ימים ברציפות לסליחות, אם פתאום אני מפסיק ללכת אז הפרתי נדר?

כיצד מבקשים מאדם סליחה על חשד שחשדו בו?

כיצד עלי לבקש סליחה מסבא שלי שלא נהגתי כלפיו כראוי ונפטר?

לוקח לי זמן לומר את פיוטי הסליחות ואני לא מספיק לומר יחד עם החזן את 13 ההמידות, מה אעשה?

לפני חודשיים חבר הזיק לי וגם קבלתי ממנו מכות, הוא פגע בי קשות וקשה לי לסלוח לו. מה אני עושה?

מה לעשות אם אמרתי בטעות את הסליחות ליום הלא נכון?

מה קורה אם קשה למישהו לסלוח לך או לך לו? האם זה עוון?

מתי אומרים הספרדים והאשכנזים סליחות?

לקבלת תשובות והרחבה בעניינים אלה, ניתן ללחוץ בלינק כאן

אני תמיד מרגישה שאין לי מזל בכסף

שלום לכבוד הרב
קוראים לי אילת ואני בת 17 רציתי לשאול אותך שאלה בנושא שמאוד נוגע אליי לא פעם ולא פעמיים…
הנושא הוא בעניין המזל שלי אני תמיד מרגישה שאין לי מזל בכסף אני עובדת ועובדת ובאמת קורעת את עצמי
כל פעם מחדש כדי לדאוג לעצמי מבלי להטריח את ההורים שלי אבל איכשהו תמיד הכל משתבש לי ותמיד
נעלם לי כסף לא משנה מה אני עושה זה באמת לא הגיוני לי כבר לפני שבוע קיבלתי משכורת ובאמת שמחתי
ובסוף גיליתי שנאבד לי 1000 שקל נכון אני יודעת שהכל לטובה ואני לרוב תמיד חושבת ככה אבל זה לא פעם
ראשונה שזה קורה לי ולכן משהו בי לא באמת מסתדר לי ואת האמת כבר לא בא לי לעבוד כי אני מרגישה שהכל הולך לפח..

תמיד רציתי עוד מהפעם הראשונה לשאול רב אבל אני באה מעדה שהמשפחה לא בקשר כ"כ עם רבנים
אבל הלב שלי הרגיש שהוא חייב לשפוך את זה לאדם שהוא ברמה רוחנית גבוהה ולא לחברה..
הנושא הזה מאוד מתסכל אותי ואני באמת רוצה עזרה.. וחוץ מזה שאני תמיד אבל תמיד מרגישה
ריקנות ענקית ריקנות שאי אפשר להסביר אותה במילים משהו שאני באמת לא מצליחה להבין למה אני מרגישה
שאני לא מצליחה להתחבר לא לחברה שמסביבי וכלום אני לא יודעת למה זה קשור אני באמת זקוקה לעצה..

 

תשובה:

שלום לאיילת
צר לי לשמוע את הרגשתך, עלינו להבין כי מיסודי האמונה הוא להאמין שכל מה שקורה בעולם נעשה
אך ורק על ידי הבורא יתברך, וכל מה שנעשה, נעשה אךורק לטובה.

למרות שאין לנו אין יכולת להבין מהי הטובה שיש באותם
דברים שנראים לנו כדברים לא טובים, עלינו לבטל את עצמנו
לקדוש ברוך הוא ולהאמין באמונה שלמה שהוא יתברך יודע
הרבה יותר טוב מאתנו מה טוב עבורנו ומה לא.

הרבה פעמים קורים לאדם כל מיני מקרים שקשורים לגלגולים
הקודמים שלו בעולם, שהרי בעצם כל אחד מאתנו היה כבר
פעם בעולם, והוא הגיע שוב בכדי לתקן דברים שעדיין לא
תוקנו בעבר. גם איבוד כספים יכול להיות קשור לעבר, ולכן
צריך לקבל את הכל באהבה, זה טוב עבורנו שקורה לנו ככה.

למרות האמור, אנו כן צריכים להתבונן אם יש איזה דבר רוחני
שדרוש אצלנו תיקון, דבר שבגללו קורה לנו מה שקורה.
לכן תבדקי אם יש דברים שאת צריכה להתחזק בהם, כגון
בשמירת שבת, בצניעות ועוד. חוסר הקפדה על דברים מעין
אלו יוצרים חסימות גם בעניינים גשמיים. לפעמים דרושה הדרכה
איך להתחזק באופן הנכון ושזה יהיה יותר קל ומשמח להתחזק.

אם יש לך אפשרות, תשתדלי גם לתת צדקה מהכסף שאת
מרוויחה, ישנה הלכה שאומרת שעל האדם להפריש עשירית
מהכנסותיו לצורך צדקה. הצדקה הכי טובה היא לתת למשפחות
שהבעל שם יושב ולומד תורה, כך עוזרים לאותה משפחה שהבעל
יוכל להמשיך וללמוד. גם תרומה לישיבה נחשבת צדקה חשובה
וטובה.

תפילות ובקשות מאבינו שבשמים שיעזור לך בעניין זה
ובכל העניינים שאת זקוקה להם, וודאי יכולים להועיל מאד.

ההתחזקות הכללית שלך בתורה ובמצוות ובקשר שלך
עם הקדוש ברוך הוא תמלא אצלך גם את החלל של
הרגשת הריקנות, ובעזרת השם יהיו לך חיים הרבה
יותר טובים ומאושרים.

בברכה
יעקב

אני בחורה בת 23 ויש לי בעיה שמטרידה אותי

שלום.. אני בחורה בת 23 ויש לי בעיה שמטרידה אותי. אני סובלת מבעיה של חרדות .

וזה ממש עוצר לי לעשות דברים בחיים ..

אני חוששת מאנשים חדשים ,חוששת לעזוב את העבודה שלא אצטרך להכיר אף אחד חדש. לא יכולה לדבר בקול ליד אנשים .

אני נכנסת ללחץ והמול שלי מריץ מחשבות .. זה מונע ממני ללמוד ולעשות דברים שאני אוהבת ..

גם בכביש אני כל הזמן בחרדה על ההגה אולי בטעות אני אכנס במישהו אולי אני אכנס למקום אסור ואז יעצרו אותי.

כל מיני דברים כאלה מהסוג הזה. ובמיוחד יש איזה קורס מסוים שאני רוצה להירשם כבר הרבה זמן וזה מונע ממני,

כי צריך לדבר שם בקול ולזוז מול קבוצת אנשים..

אני מאוד מאמינה שזה רצון השם , ואולי זה ניסיון .. אבל בזמן האחרון מאוד קשה לי עם החרדות האלה.

והשאלה שלי היא האם להתחיל לקחת כדורים פסיכיאטרים ? הרופא הציע לי ואני מאוד מתלבטת ..

כי הרי הקדוש ברוך הוא ברא אותי ככה עם חרדות.. אז אולי אני אמורה להתמודד עם זה לבד?

האם על פי הדת היהודית מותר לקחת כדורים פסיכיאטרים? כי אומרים שהתורה מרפאת את הכל.

ואולי יכול להיות שאם אני יקפיד באיזה שהיא תפילה כל יום, אז החרדות יעלמו? ללא שום כימיקלים ? מה יעזור לי???

 

תשובה:

ליז

שלום רב!

זה נכון שמי שעשה שיהיו לך חרדות זה הקדוש ברוך הוא,
וודאי שכל מה שהוא עושה זה לטובה, אך זה לא אומר שרצון
השם הוא שתשארי עם אותן חרדות ולא תטפלי בבעיה,
לכן עלייך לטפל בבעיה בעזרת השם באופן הטוב ביותר.

אנו לא יכולים להכריע האם עלייך לקחת תרופות או לא,
זהו תחום ששייך לרופאים, אך מה שכן חשוב לומר הוא
שאין שום בעיה הלכתית לקחת כדורים נגד חרדות, זה
לא שונה מתרופות אחרות שמותר לקחת.

אכן, גם אם לוקחים טיפול תרופתי, כדאי מאד להתחזק
במגביל באמונה ובטחון בשם. התחזקות כזו יכולה לעזור
מאד להגברת הביטחון ולמניעת חרדות.

אם אדם סומך על עצמו וחושב שההצלחה תלויה בו, אז
זה מובן שישנן לפעמים חרדות, שכן קשה להיות בטוח
בעצמך שלא תעשה טעויות והכל ילך כמו שצריך, אך אם
אדם יודע שהשם נמצא איתו תמיד בכל המצבים, וכל
הכוח שלו, כל היכולת שלו וכל ההצלחה שלו זה מאתו
יתברך, אין לו סיבה לפחד מכלום. יש לפתח את הבטחון
שלנו בקדוש ברוך הוא.

נקודה נוספת, גם אם באמת לא הכל ילך מתוכנן, ויהיו
טעויות ואי נעימויות בסוף, זה לא כל כך נורא, אפשר
לחיות עם זה, לא מתים מכך וזה לא סוף העולם, ובנוסף
לכך הרי אנחנו מאמינים שהכל נעשה אך ורק משמים,
והכל נעשה אך ורק לטובתנו, אם כן אין שום סיבה
לחשוש ולפחד, יש "לקפוץ לים" ולעשות את מה שצריך
וטוב לעשות.

בברכה
יעקב

למה אומרים לבריאות למתעטש?

רציתי לשאול שמתעטש

למה אומרים לבריאות למתעטש?

וגם ראיתי בתפילה כשכהנים עולים לדוכן הם מורידים את הנעליים, מה העניין בזה?

תודה רבה אשמח למקורות

שמתעטש

תשובה:

שלום וברכה

לבריאות אומרים אחרי התעטשות מאחר ובעבר היו מתים מהתעטשות וכבר בחז"ל מצאנו שהיו אומרים אסותא למי שהיה מתעטש,

ובארמית כוונת המילה אסותא הוא מרפא.

ברכת כהנים, היא מצוה חשובה מאוד, שהכהנים נצטוו לברך את עם ישראל, ועל זה אומר הקב"ה 'ואני אברכם'

רבי יוחנן בן זכאי תיקן שלא יעלו הכהנים לדוכן עם נעלים. ובתלמוד (מסכת סוטה מ) נתבאר שהטעם הוא,

מאחר והוא עומד לפני הציבור והיה חשש שמא יפסק סנדלו והוא יתבייש לפני העומדים מולו,

ויקשור את סנדלו ואז יאמרו שהוא לא באמת מברך ברכת כהנים

בגלל שהוא פסול, ויוציאו עליו לעז וכדומה.

בהצלחה רבה

 

למה מסתכלים בציפורניים ולמה מריחים בשמים בהבדלה במוצאי שבת?

למה מסתכלים בציפורניים ולמה מריחים בשמים בהבדלה במוצאי שבת?

שלום לכבוד הרב
יש לי שאלות שאשמח לקבל עליהם תשובה

דבר ראשון, שתי שאלות בנושא הבדלה במוצאי שבת
למה מסתכלים בציפורניים כשעושים הבדלה
וגם למה מריחים בשמים בהבדלה?

 

תשובה:

שלום וברכה

1.המנהג להסתכל בציפורניים בשעת הבדלה במוצאי שבת מקורו בספר היסוד של העם היהודי והוא ה'שולחן ערוך',
והטעם כיון שצריך שיוכל להכיר לאורו בין מטבע למטבע ולכך נוהגים להסתכל בצפרניים לראות אם יוכל ליהנות לאורו,

ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר,
ועוד שהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם וגם מסתכלים בכפות ידים שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו.

2. המנהג להריח בשמים בשעת הבדלה מקורו בתלמוד (משנה בברכות דף נא עמוד ב',)

והמפרשים כתבו טעמים שונים לדין זה:
יש שכתבו שהטעם הוא מפני שהנפש דואבת ליציאת השבת משמחים אותה ומיישבים אותה בריח טוב.

ויש שהסבירו מפני שבשבת יש לאדם נשמה יתרה, וביציאת השבת הנפש דואבת, ולכן מברכים על הבשמים ליישב דעתו

ויש שכתבו שעל ידי הנשמה היתרה הוא מוסיף תאוה לענג את השבת ובמוצאי שבת נגדעה תאותו למאכל וניתוספה לו חולשה ולכן מברכים על הבשמים.

אני מאמין גדול בקב"ה אבל קשה לי

שלום הרב, מה שאני עומד לכתוב לך עכשיו אין מה לעשות איתו בעקרון אני רק רוצה לשמוע מה יש לך להגיד ולפרוק את העול הזה ממני.
אוקיי אני בן 16 לומד בתיכון דתי בן להורים דתיים שומרי תורה ומצוות, אני מאמין גדול בקב"ה ואני משתדל לקיים את תרי"ג מצוות,
אבל אתה יודע מה אני מרגיש שקשה לי, קשה לי שמירת שבת, קשה לי ללכת 3 תפילות ביום,
להשגיח על כשרות, בשביל מה? בשביל לקבל מקום טוב יותר בשמיים?? אבל למה?
קשה לי לקום כל בוקר להניח תפילין, קשה לי כל יום להתפלל 3 תפילות, קשה לי לשמור שבת
אני מרגיש שהחיים האלה לא טובים לי וזה עוצר אותי מלהנות מהחיים!

לפעמים אני שואל את עצמי האם ה' רוצה שאני אסבול? האם על זה אני מקבל שכר?
אני מתאמץ לשמור את התורה הקדושה אבל קשה לי מאוד, אני יודע שתמיד אהיה יהודי אבל אני עצוב,
אני תקוע, אין לי מה לעשות רק מלהמשיך לשמור על עצמי טהור
תודה שנתת לי לפרוק מעלי את העול הזה שיושב עליי הרבה זמן.

איציק

 

תשובה:

שלום איציק היקר,

כשקראתי את דבריך, הרגשתי שמאחורי הדברים נמצאת נשמה
יהודית טהורה, נשמה של יהודי טוב שבאמת רוצה לעשות את
מה שצריך, אך נמצאת תחת קשיים, ייסורים וחוסר מרגוע.

אך מה שבמיוחד כאב לי, זה שהקשיים שאתה מתאר אלו
קשיים שאתה עובר לחינם, קשיים שאין שום סיבה אמיתית
שתרגיש אותם.

ומדוע? משום שהתורה מקנה לאדם חיים כל כך נפלאים ומהנים,
חיים כל כך מתוקים ומענגים, ואם אתה לא מרגיש זאת, זה אומר
לומר שהגישה שלך לתורה, ההבנה שלך במהות המצוות, הקשר
שלך אם הקב"ה, האופן בו אתה מתסכל על דרך התורה, לוקים
בחסר.

אם היית משנה את ההסתכלות שלך על איך אמורים להראות
חיי תורה ומצוות והיית ניגש בצורה נכונה לקיום המצוות, היית
כל כך שמח ומאושר מזה שזכית להיות יהודי דתי, ובמקום לקנא
באלו שאינם שומרי תורה ומצווות, היית רק מרחם עליהם והיה
כואב לך שהם לא זכו למה שאתה זכית.

ישנם הרבה פסוקים ומאמרי חז"ל שמתארים את ההנאה הגדולה
מההליכה בדרך התורה, כגון: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום",
"פקודי השם ישרים משמחי לב", "טוב לי תורה פיך מאלפי זהב וכסף",
"כך היא דרכה של תורה… אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך –
אשריך בעולם הזה", ועוד ועוד.

גם במציאות בשטח ניתן למצוא הרבה יהודים ששמחים עם
המצוות ומאושרים בכך, ומרגישים את החוויה הגדולה שיש
בהליכה בדרך התורה.

אם אתה לא מרגיש שמחה והנאה מקיום המצוות, עלייך ללמוד
על התועלת הגדולה שיש מכל מצוה שאנו מקיימים, וללמוד איך
לקיים את המצוות באופן הנכון והמהנה.

עניין נוסף שללא ספק מקשה עלייך להרגיש טוב עם כך שאתה
דתי, זה שאתה חושף את עצמך יותר מדאי לדברים שלא מתאימים
לתורה, ואותם דברים מגרים אותך ומושכים אותך, ואז מה שיוצר
אצלך את ההרגשה שהמצוות כובלים אותך ולא נותנים לך להיות
משוחרר.
תשקיע את הלב שלך יותר בחיזוק האמונה, בחיזוק הקשר שלך עם הקב"ה, בלימוד תורה
באופן מהנה ובשאר ענייני עבודת השם, לא תרגיש כמעט שבנות,
ביגוד אחר וכדו' חסרים לך, אתה תרגיש הרבה הרבה יותר
משוחרר מאשר אילו חלילה היית פורק עול והולך אחר היצר.

תבין איציק, היצר לא מושך את האדם ל"חופש" אמיתי, הוא
רק מכניס לאדם איזה דימיון ששם "מאחורי הגדר" נמצא החופש
האמיתי, בעוד שהאמת היא שדווקא שם נמצאים החיים הכי
חשוכים, דווקא שם האדם מרגיש הכי כבול, משום שאין לו
שם כמעט בחירה, הוא פשוט הולך שולל אחרי היצר לאן
שהיצר מוביל אותו. כשלאדם יש בחירה, כשהוא יודע איך
להחליט החלטה חזקה ללכת בדרך האמת, והוא לא נעשה
"עבד נרצע" של היצר, אז הוא מרגיש שחרור והנאה אמתית
בחיים.

אלו שנופלים בתאוות וכו',

אולי באותו רגע של מילוי התאווה
נשכח מהם עולם ומלואו והם מרגישים איזו הנאה, אך מיד
אח"כ מגיעה תחושת הריקנות וחוסר הסיפוק, והתחושה
שצריך "דחוף" לחפש עוד איזו הנאה שתמלא את החור
שהיצר חפר בנפש, חור היוצר הרגשה ממש לא טובה.

שבת קודש היא היום הכי נפלא שיש לנו, רק צריך לדעת
איך לנצל את השבת באופן הנכון. שבת עם סעודות מכובדות
וטעימות, שירים יפים, חיזוק הקשר המשפחתי, תפילות יותר
בכוונה וברגש, לימוד תורה, חטיפים וממתקים ושינה טובה,
אין דבר יותר מהנה מזה, ממש "להתענג בתענוגים".

דרך אגב, כדי להכנס יותר לאווירה הנפלאה של השבת,
כדאי להשקיע גם בהכנה לכך בערב שבת. מצפים לשבת שתגיע והשכינה
תתקרב יותר אלינו, ואומרים קבלת שבת מתוך שמחה
שהנה שבת הכלה מגיעה, השבת נראה אחרת לגמרי.

לסיכום, מה שאתה צריך לעשות, זה לשמור יותר על עינייך
ובכלל לא להסתובב במקומות שהיצר הרע מתגבר שם,
ומאידך, להבין יותר לעומק את המהות והחשיבות של
המצוות ואת התועלת שיש מכך לאדם, להשקיע יותר את
הלב שלך בלימוד תורה וקיום מצוות ושאר ענייני עבודת השם,
שזה יהיה מרכז החיים שלך והדבר הכי חשוב בחייך. אם
תעשה כך אתה תראה איזה חיים מאושרים יהיו לך, חיים
שכיום אתה בכלל לא חולם שיכולים להיות כאלו חיים נפלאים
כאן בעולם הזה…

איציק היקר, בנוסף למה שכתבתי, אם תתפוס את עצמך בידיים
ותעשה שינוי רציני בחייך כנ"ל, אתה תזכה להיות בעזרת השם
תלמיד חכם וצדיק, יש לך את הפוטנציאל לכך. חזק ואמץ.

בברכה
יעקב

חבר טוב מאוד בעבר, כל הזמן מרכל עלי

שלום רב, לאחרונה נודע לי כי מישהו שהיה חבר טוב מאוד בעבר, כל הזמן מרכל עלי ומדבר עלי לשון הרע.
אני מרגיש זאת לאחרונה מאוד מאוד חזק, עצבות, דכדוך וכ… מה ניתן לעשות? אשמח לתשובה.

אבי

מצער לקרוא את מה שכתבת…

הפתרון לעניין זה הוא בשלושה מישורים:

1. חיזוק באמונה, דהיינו להתחזק בכך שכל מה שקורה
לנו בחיים זה הכל מגיע מאת השם יתברך. אף אחד
בעולם לא יכול לצער אותנו או לגרום לנו נזק אם זה
לא מכוון מלמעלה. ומכיוון שידוע וברור שכל מה
שהקדוש ברוך הוא עושה לנו, זה הכל אך ורק
לטובתנו, גם הדברים שנראים לנו לכאורה כדברים
רעים, לכן לא צריך להצטער על מה שקורה, אלא
להאמין שהכל לטובה.

2. תפילה – להתפלל ולבקש מאת אבינו שבשמים
שהחבר שלך יפסיק עם התנהגותו ושכל העניינים
יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

3. השתדלות מעשית, דהיינו לדבר עם החבר שלך
או לבקש ממישהו אחר שידבר איתו, לבדוק מדוע
הוא מתנהג כך ומה מציק לו, ולהגיע בעזרת השם
לפתרון הבעיה.

בברכה
יעקב

הגעתי עד אמצע החלון וראיתי את דמות אבי ז"ל יושב על הספסל

שלום לרב

יש לי שאלה בעניין סימנים מנפטר

3 ימים לפני שעליתי לבית העלמין קמתי משינה הגעתי עד אמצע החלון וראיתי את דמות אבי ז"ל,

יושב על הספסל אותם בגדים אותה ישיבה 2 דקות כך כשהתקרבתי ישב שם מישהו אחר,

כשעליתי לבית העלמין ניקיתי את המצבה של אבי כמצוותי הרגילה כשהתרחקתי מהמצבה התחלתי לראות

סימן בולט שהיתחזק והתחזק בצבע לבן על האותיות של אמא שלו ז"ל יוכבד על האותיות בד האם זה סימן

תודה
צביקי

תשובה:

שלום רב,
כאשר אדם חש שהנפטרים מסמנים לו משהו, עליו לחשוב במה הוא יכול לשמח אותם בזמן שהנשמה שלהם נמצאת בעולם העליון, אם הוא מרגיש שהוא יכול להתחזק בשמיעת שיעורי תורה, או במצוות מסוימות בזה הוא משמח את נשמת הנפטר והיא חוזרת למקומה בעולם העליון.
בהצלחה רבה

אכלתי ארוחה בשרית ונשארה לי חתיכת בשר לאחר שש שעות

שלום וברכה
רציתי לשאול, אם אכלתי ארוחה בשרית ונשארה לי חתיכת בשר לאחר שש שעות ובטעות בלעתי אותה,

אני צריכה להמתין שש שעות נוספות ? המון תודה

נעם

 

תשובה:

שלום רב
במקרה שמוצאים בשר בין השיניים ובולעים אותו, יש אומרים שצריך להמתין שש שעות מזמן הבליעה,
ויש אומרים שמונים את שש השעות מסוף זמן האכילה של הסעודה, ולא מזמן שמצא את הבשר בין השיניים.
במקום הצורך יש להקל לחשב את הזמן מסוף הארוחה ולא מזמן מציאת הבשר.
בהצלחה

האם מותר לקיים לאבא וסבתא אזכרה באותו יום

שלום וברכה..

רציתי להתייעץ לגבי קיום אזכרה.
אבא שלי נפטר ביב´ תשרי תשרי תשע"ד
יוצא יום אחרי כיפור.
וסבתא שלי (אמא של אבא) נפטרה ביט´ בתשרי תשע"א
(יחול בחול המועד סוכות)

ההלכה אומרת כי אסור לקיים אזכרה בחול המועד ולכן בכל שנה אנחנו צריכים להקדים את
יום האזכרה של סבתא. אך כל שנה יש לנו חילוקי דיעות כיון שהתאריכים של אבא וסבתא מתנגשים.

השאלה שלי היא האם מותר לקיים לשניהם ביחד אזכרה באותו יום?

אשמח לתגובה בהקדם.
בברכה,
נעמה

שלום רב
הסעודה עצמה אינה חיוב וניתן לעשות לשניהם יחד בתאריך הפטירה של אחד מהם,
אבל העלייה לקבר עדיף לקיים לאבא ביום פטירתו ולאמא לפני סוכות,
אך אם קשה לעלות פעמיים אפשר לעלות ביום של האבא גם לקבר של האמא
בהצלחה

סוף סוף לישון רגוע

סוף סוף לישון רגוע

הרב יצחק פולטאנסקי

 

כמה פעמים יצא לך ללכת לישון עם רגשות שליליים על אדם זה או אחר.

לכל אחד מאתנו יוצא מדי פעם לפגוש באנשים שמרגיזים אותו או פוגעים בו בצורה קלה או אפילו קשה,

בדברים שעשה לא נכון במהלך היום, או אפילו פגע חלילה באחרים, בשיגרת היום העמוס איננו פנויים לכך,

אך כשאנו ניגשים לקראת ערב לנוח מעמל היום ולצבור כוחות ליום המחר, אנו נזכרים פתאום בכל מיני אירועים

מרגיזים שנתקלנו בהם במהלך היום, חלקם באשמתנו וחלקם לא, דבר שגורם לנו לא פעם לנדודי שינה

ולשינה לא רציפה ואיכותית ויש לכך השלכות רבות על בריאות גופינו,

"נישן אחרי ה-120" אמרו הסבתות,

אבל מחקרים מצאו שנדודי שינה ושינה לא מספקת, או בשמה המקצועי – אינסומניה (Insomnia)

הינם מהגורמים למחלות שונות. האיגוד האמריקאי למלחמה

בסוכרת מצא שנדודי שינה מעלים את הסיכון לחלות בסוכרת. מאמרים בעיתונים מדעיים כמו ה-Science Daily

מצאו קשר בין נדודי שינה והשמנת יתר, וחוקרים אחרים מצאו בעיות בוויסות של הטמפרטורה בגוף, נטייה לדלקות ועוד מחלות.

חוקרים במכון "וולטר ריד" בארצות הברית גילו שהיעדר שינה נאותה במשך הלילה,

מקשה למחרת היום על קבלת החלטות שקשורות לדילמות אישיות, מוסריות ועוד.

שיטות רבות הומצאו במרוץ השנים להרגעה לפני השינה, מדיטציה, יוגה ועוד, מהם מוצלחות ומהם נועדו לפרנס את ממציאיהם,

השיטה המועילה ביותר שמציעים לנו חז"ל היא: תחילה לעשות סדר בראש, או מה שנקרא בפי חז"ל "חשבון נפש" שפירושו לסכם לעצמנו,

מה עשינו במהלך כל היום שהיה כדאי אולי לתקנו, אחרי זה אנו מצהירים בפה "הריני מוחל לכל מי שהכעיס אותי או שחטא כנגדי,

בין בגופי ובין בממוני בין בכל אשר לי…" ומבקשים מריבונו של עולם שלא ייענש אף אחד בגללי, בשלב זה ניתן לומר את פסוקי קריאת שמע שעל המיטה.

לאחר פעולות אלו בהם אנו מנקים את עצמנו מכל רגש שלילי וכך אנו נגשים לשינה טובה וחזקה,

יחד עם הביטחון בקב"ה, שאחרי שסלחנו לכולם והתפללנו כך,

ודאי הוא יתן לנו שינה טובה יום מוצלח יותר למחרת.

בברכת שינה טובה ומועילה!

מאה מיליארד דולר לבניית בית המקדש

דרוש מאה מיליארד דולר לבניית בית המקדש

הס הושלך בקהל, רבבות האנשים אשר השחירו את הכיכר המרכזית שתקו באחת,

עת אשר נשמע הקול מהדהד: "רבותי, הגיע הזמן בו ניתן לנו רשות לבנות את בית המקדש".

תרועות שמחה, התפרצות של רגשות, דמעות של אושר וללבות נמסים, האומנם?! הגיע הזמן המיוחל,

הזמן לו כולנו מצפים, מתחננים ומבקשים. "אבל" נשמע הקול בשנית והשקט חזר באחת,

"לצורך כך מוטל עלינו לגייס ביממה הקרובה סכום של מאה מיליארד דולר לצורך הבניין",

מאה מיליארד דולר? תוך עשרים וארבע שעות. הסכום אגדי הוא ממש בגדר חלום.

אבל כשמדובר בדברים העומדים ברומו של עולם נעלמים כל הספיקות.

בית המקדש! פסגת התקוות של עם ישראל בכל הדורות, התאבלנו על החורבן בימי בין המצרים,

צמנו וקוננו בתשעה באב והנה התקבלו התפילות, הגיע הזמן… הגבאים, העסקנים, וכל אחד מישראל

נרתמו להצלחת המשימה, פקסים בהולים נשלחו לארבע כנפות תבל, אנשים מכרו את ביתם בשמחה,

אף העניים וקשיי יום תרמו מעל ומעבר ליכולתם, ותוך פחות משעתיים נאסף הסכום כולו.

האם זה דימיון?

תיאור זה הינו דמיוני במעט, כי למדונו חז"ל שבית המקדש השלישי ירד באש מן השמים ואין צורך בממון כדי לבנותו,

אמנם אף שממון אין צריך יש דבר שצריך מאוד, ורק בנו הוא תלוי, ומעכב את בנין הבית והוא: ביטול שנאת חינם,

כי הרי אם שנאת חינם גרם לחורבן הבית, וודאי שבעוונותינו הוא מעכב את ביניינו.

וכך כותב רבינו החפץ חיים בספרו חובת השמירה: "ובודאי אילו היה לנו רשות בזה, היה כל אחד מישראל

רוצה להוציא מעות וכו' לסייע לבנות בית לשם ה' ואם כן וכו' שאין צריך להוציא מעות ואין צריך ליסע בעצמו

לירושלים בשביל זה רק להיזהר משנאת חינם, חנופה וכו' ולשמור פיו ולשונו שלא לפוגמו וכו'…" עיי"ש באורך.

הדברים נוקבים ומחייבים. נמצאים אנו בימי האבלות על החורבן. עם ישראל כולו בוכה ומקונן על חורבן הבית

ועל גלות ישראל, מה נורא הוא, אם ינהג האדם בכל מנהגי האבלות, ובאותו זמן ימשיך להרוס ולהחריב את בית ה',

ולמנוע בינינו ע"י שנאת חינם ומחלוקת ר"ל. אכן קשה הוא להעביר שנאה הטעונה בלב ומצטברת זמן רב אך אין מנוס!

בימים אלו חובתנו להשתדל בכל כוחנו להעביר השנאה ולהרבות שלום, להוסיף עוד ועוד אהבת חברים,

ויתור, זהירות מלשון הרע, כך נמלא את החסר. לבינה ללבינה תצטרף עדי נזכה לגאולה השלימה

וכפי שהבטיחנו בוראינו (סוף מס' ד"א זוטא) "בקשו שלום אתם נגאלים " בב"א.

מתוך אתר 'אחינו'

תביא את הכלב מהחצר, אנחנו הולכים איתו למקום בו נמצאה גופת הנער

תביא את הכלב מהחצר, אנחנו הולכים איתו למקום בו נמצאה גופת הנער

יעקב לוסטיג

 

היה היתה פעם עיר גדולה, ובה קהילה יהודית עם רבבות בני אדם. שנה אחת, ימים אחדים לפני חג הפסח נמצאה גופתו של נער מת,

מוטלת בחצר ביתה של משפחה יהודית בעיר.

בתוך זמן קצר כבר התפשטה השמועה בכל רחבי העיר. היהודים נחרדו חרדה גדולה. הם הבינו היטב את המשמעות:

עלילת דם נטפלה עליהם, וכעת יבקשו הגויים לפגוע בהם פגיעה קשה. שוטרים פשטו על בית המשפחה שבחצרה נמצאה גווייתו של הנער,

והמון זועם צר על חומותיו של הגטו היהודי, מחכה לאור ירוק שיינתן מצד מושל העיר, כדי לפרוץ פנימה ולערוך פוגרום ראוי לשמו

ביהודים שרוצחים ילדים גויים לצורך הכנת המצות לפסח.

אבל מושל העיר לא מיהר לאשר את הפוגרום. הוא היה אדם חכם ולא מיהר להתרגש מהטענות שהועלו בפניו כלפי היהודים.

"אני מבין שנמצאה גופתו של נער בחצר ביתה של המשפחה היהודית", אמר המושל לנציגי ההמון שהגיעו לקבל את רשותו לערוך פוגרום,

"אבל מי אומר שהיהודים הם אלו שרצחו את הנער? אולי דווקא גויים עשו זאת, ולאחר מכן זרקו את הגופה בחצר ביתה של המשפחה היהודית

כדי לטפול עלילת דם על יהודי העיר?

הכלב!

חשב המושל כיצד לנהוג, ולבסוף מצא רעיון נפלא: "איגדיר", קרא לעוזרו הצמוד, "לך תביא את הכלב מהחצר,

אנחנו הולכים איתו עכשיו למקום בו נמצאה גופת הנער. ניתן לכלב לגשש את הגופה, ולאחר מכן נראה להיכן הוא הולך.

אם הוא יפנה לביתה של המשפחה היהודית, אות היא כי משם באים עקבות הריח של מי שהרגו את הנער והשליכו אותו בחצר.

אבל אם הכלב יפנה לחפש את העקבות במקום אחר, נדע שזו רק עלילת דם שאין בה ממש".

יהודי העיר שמעו על הפתרון שהציע המושל, ורעדו מפחד. מי אומר שהכלב אכן יצליח לאתר את עקבות הריח של הרוצחים? אולי הוא יפנה לבית המשפחה

היהודית למרות שברור שלאנשיה אין שום קשר למותו של הנער?

המושל מצדו הבהיר בצורה ברורה שאם הכלב יפנה לכיוון ביתה של המשפחה היהודית, הוא יחרוץ את דינם של כל בני אותה משפחה

למוות בתלייה עוד באותו היום, ואת כל יתר יהודי העיר יגרש לאלתר מבתיהם, כשעליהם להותיר את כל רכושם מאחוריהם.

היהודים התכנסו בבתי הכנסת וקרעו את השמים בתפילות ובזעקות לבורא עולם, שיכניס לליבו של הכלב את הרצון לפנות לכיוון האחר.

מושל העיר הגיע כשהוא מלווה בפמליה נכבדה של שרים נכבדים, ראשי המשטרה וכמובן גם הכלב המגודל שהתהלך ברוב חשיבות, כחתן הראשי של השמחה.

הכלב נכנס לחצר, מזהה את גופת הנער ומתחיל להתרוצץ סביבה כשהוא מרחרח אותה מכל הכיוונים פעם ועוד פעם.

נציגי היהודים שעמדו במקום עצרו את נשימתם מרוב פחד. הכלב סיים את הרחרוח הביט כה וכה והחל לפסוע מעדנות…

לכיוון שער היציאה מהגטו היהודי.

אנחת הרווחה שבקעה מפיותיהם של יהודי העיר היתה גדולה וארוכה. איזו הקלה, ברגע בו פנה הכלב לכיוון שער היציאה מהגטו

הוא הציל משפחה שלמה ממות, ועוד עשרות אלפי יהודים מיציאה לגלות כשהם חסרי כל.

את הסיפור הזה סיפר הצדיק רבי אליהו לופיאן זכר צדיק לברכה, בעת שנשא דברים בפני תלמידי ישיבת פוניבז' המפורסמת.

"בואו נחשוב רגע מה השכר שמגיע לכלב הזה שהציל כל כך הרבה יהודים", שאל רבי אליהו.

"סביר להניח שמגיע לו נתח בשר נאה לאות הוקרה, אבל שום דבר לא מעבר לכך. הכלב לא עשה פה חסד עם אף אחד,

הוא לא עשה טובה ולא התכוון לעשות טוב לאיש. הוא בסך הכל כלב. כל מה שהוא עשה זה ללכת אחר חוש הריח הטבעי שלו,

ולפנות אל מחוץ לגטו כי משם הגיעו הרוצחים של הנער.

"עכשיו בואו ונבדקו את עצמינו", הוסיף הרב לופיאן, "האם אנחנו לא מתנהגים לפעמים כמו אותו כלב?

האם לא קורה לנו שאנחנו קמים בבוקר, מניחים תפילין, מתפללים, לומדים תורה, נוטלים ידיים,

מברכים ברכת המזון ואת כל זה אנחנו עושים באופן טבעי, כי כך התרגלנו מגיל צעיר וכי זהו אורח החיים שלנו?

"כמה פעמים קורה שאנחנו אומרים קריאת שמע ובכלל לא מנסים לחשוב על מה שיוצא לנו מהפה?

כמה פעמים אנחנו שומרים שבת, אבל לא מנסים לחשוב אפילו לרגע מה המשמעות של השבת, ומדוע ציווה אותנו הקדוש ברוך הוא לשמור שבת?

"אם אנחנו מתנהגים כמו הכלב הזה, עושים את הכל בצורה טבעית, בלי לחשוב ובלי להתכוון לכך, איזה שכר מגיע לנו על כך?

שכר נמוך מאוד. אנחנו לא יכולים לצפות לשכר משמעותי על פעולות טכניות שנעשות באופן טבעי.

לעומת זאת, מי שמשקיע מחשבה וכוונה במעשיו, הוא לא כלב, הוא בנאדם שמתנהג בהתאם. הוא משקיע מאמץ ומחשבה,

והוא כמובן גם יזכה לשכר עצום עבור מעשיו הטובים.

(מעובד מתוך 'יחי ראובן')

"מושיקו העבריין השתגע"

"מושיקו העבריין השתגע"

יעקב לוסטיג

 

סיפור נפלא סיפר רבי אליהו מני, רבה של העיר חברון לפני יותר ממאה שנה.

הסיפור אירע בשנות ילדותו של הרב, בעיר בגדד שבעיראק, שם נולד והתגורר עד שעלה לארץ הקודש.

בבגדד היה ילד יהודי בשם מושיקו. מאז שהיה צעיר מאוד ידע מושיקו צרות וכאב. בלימודים הוא לא הצליח,

הוריו היו עניים מרודים ואט אט הוא נפלט אל הרחוב והתחבר לנערים ריקים ופוחזים.

כשגדל מעט הצטרף מושיקו לכנופיית פשע שפעלה בעיר, ושהיתה מורכבת בעיקר מערבים,

אבל היו חברים בה גם כמה עבריינים יהודים שהתדרדרו אל עברי פי פחת, ולא בחלו בעושק, גזל ואפילו מעשי רצח בוצעו על ידם.

בכנופיה מצא מושיקו את שאהבה נפשו. כאן העריכו את זרועותיו השריריות ואת דיבורו הגס. חבריו העבריינים קיבלו אותו כשווה בין שווים,

גם אם 'לא היה לו ראש ללימודים', ולמרות שהוא לא הקפיד יתר על המידה לקיים את מצוות התורה. המעמד שלו היה טוב, וגם ה'עבודה' היתה חביבה עליו.

נשמה יהודית

יום אחד הסתובב מושיקו בסמטאות הצדדיות של האזור היהודי בבגדד, מחפש אחר אשה זקנה או אדם צנום וכחוש,

שממנו יוכל לשדוד בקלות את השעון ואת הארנק. יהודי העיר ידעו להיזהר ממושיקו ומחבריו, והשתדלו שלא לפגוש אותו בסמטאות צדדיות,

אבל הוא היה מפתיע אותם פעם אחר פעם ושודד מהם את רכושם הדל.

באותה הפעם הבחין מושיקו במחזה קורע לב. אחד מחבריו לכנופיה, עבריין ערבי אלים ורע מעללים גרר אחריו ילד יהודי קטן,

כשהוא חוסם את פיו בידו שאיש לא ישמע את בכיו של הילד, ומושך אותו אל מחוץ לעיר.

מושיקו חשב להפנות את מבטו לכיוון האחר ולעשות עצמו כמי שלא ראה ולא שמע שום דבר, אבל רחמיו נכמרו על הילד המסכן,

והוא החליט לעקוב אחרי הערבי המרושע.

מחוץ לעיר נכנס הערבי אל תוך מערה קטנה, כשהוא נושא על כפיו את טרפו האנושי. מושיקו התלבט מעט,

ולבסוף החליט שהוא אינו יכול לעמוד מהצד. הוא התקרב למערה, ונכנס בלאט כשבידו אבן כבדה.

בעוד הערבי מנסה להשתלט על הילד המתפתל בידיו, הניף מושיקו את ידו והנחית מכה על ראשו של הערבי שצנח ארצה ואיבד את הכרתו.

הילד המבוהל נלקח על ידו אל העיר ומיהר לרוץ לביתו, כשהוא בכלל לא מבין מה קרה פה ומי הוא המלאך המושיע שחילץ אותו מידיו של הערבי.

מושיקו שב לחבריו העבריינים, המשיך לשדוד ולגנוב, אבל המעשה הטוב שעשה הפיח רוח חיים יהודית בלבו,

מושיקו תוהה בדרך חייו

הוא החל לעסוק במחשבות על כך שאולי הוא לא נמצא במקום הנכון, ושבעצם עדיף לו לעזוב את הכנופיה ולחזור בתשובה שלמה.

לרגעים החליט שהוא עוזב את הכנופיה וחוזר למוטב, אבל אז נזכר שבעצם יש חוק בלתי כתוב בין העבריינים,

הקובע שהכניסה לכנופיה היא חד צדדית אפשר להיכנס אליה, ולעולם אי אפשר לצאת ממנה. את חיי הפשע עוזבים רק בארון מתים,

ידעו כולם, ומי שמנסה לעזוב את חיי הפשע לפני מותו, דואגים חבריו העבריינים לחסל אותו

מחשש שהוא ילשין עליהם וימסור לרשויות עדות מפלילה אודותיהם.

באישון ליל הקיש מושיקו על דלת ביתו של הרב שהגה בתורה עד השעות הקטנות של הלילה.

הרב פתח את הדלת ונדהם לגלות את העבריין המפורסם שעומד בכתפיים שחוחות ומבקש בנימוס להיכנס כדי לדבר עם הרב.

בתוך החדר סיפר מושיקו לרב על מה שקרה אתו, הוא סיפר לו על רצונו העז להיטיב את מעשיו ולחזור בתשובה שלמה,

אבל גם את החשש שלו שחבריו העבריינים יהרגו אתו בלי להסס אם ידעו שהוא עזב את חיי הפשע.

הרב שקע בהרהורים ולבסוף שאל את מושיקו: "אתה באמת באמת רוצה לעזוב את חיי הפשע?

אתה מוכן לעשות כל מה שצריך כדי לחזור בתשובה??". מושיקו השיב בחיוב.

"שמע לעצתי, אמר לו הרב, מחר בבוקר תלך כהרגלך לפגוש את חבריך העבריינים, אבל כשהם יתחילו לדבר איתך,

תעשה את עצמך כמי שיצא מדעתו. תעשה את עצמך כאילם שנעתקה ממנו היכולת לדבר, ועל כל דבר שיאמרו לך תביט בפני המדבר במבט תמה ואטום,

עד שכולם יהיו בטוחים שנסתרה בינתך. אם חבריך העבריינים יאמינו שאתה באמת משוגע,

הם יניחו לך ולא תהיה להם סיבה לחשוש מפניך. כך תוכל לעזוב את חיי הפשע וגם לחיות בלי לחשוש מפניהם".

מושיקו המשוגע

מושיקו שמע את עצת הרב והחליט לקבל אותה. למחרת המתה העיר כולה. "מושיקו העבריין השתגע", סיפרו כולם,

"בטח קיבל עונש משמים על ההתנהגות העבריינית שלו". ומושיקו ה'משוגע' התסובב ברחובות,

הילדים צחקו עליו זרקו עליו קצת אבנים, והוא נשאר בשלו, אינו מוציא הגה מפיו ורק מתבונן בכולם במבט שכולו אומר טמטום וטפשות.

כשאף אחד לא ראה היה מושיקו לומד תורה, הוא היה מתפלל ומבקש מהקדוש ברוך הוא שיכפר לו על כל חטאיו,

ויעזור לו להמשיך ולעבוד אותו בלב שלם.

אחרי שנים אחדות נפטר מושיקו לבית עולמו, ואנשי החברה קדישא קברו אותו בקצה בית העלמין, בחלקה כמעט ריקה.

אף אחד לא רוצה להיות קבור ליד העבריין שהשתגע בגלל חטאיו הכבדים, וכך נותר השטח שמסביב לקברו של מושיקו ריק.

איש לא ידע על מעשיו הטובים. עברו שנים, ורב העיר נפטר. תושבי העיר הגיעו הלוויה המונית,

למרות מזג האוויר הסוער. כשהסתיימו ההספדים והחלו לנוע לעבר בית העלמין,

החלו לרדת גשמים חזקים במיוחד, ואך בקושי הצליחו להגיע לבית העלמין,

לחפור במהירות חלקת קבר ולהטמין את הרב בין רגבי האדמה הבוצית.

למחרת, כשהתבהרו השמים, הזדעזעו תושבי העיר לגלות שהרב נקבר בסמוך לקברו של מושיקו המשוגע.

"הכיצד אירע לנו דבר כזה", תמהו הכל. הם ידעו והעריכו את גודל קדושתו של הרב, ולא הבינו איך קרה דבר כזה שבלי לשים לב

הם קברו את הרב בסמוך לקברו של העבריין המשוגע.

הייתכן?

רבני העיר צמו ותוודו על חטאתם, וביקשו שיגלו להם משמים מדוע ולמה קרה להם הדבר הנורא הזה.

בלילה הגיע הרב בחלום לרבני העיר, וגילתה להם את האמת על מושיקו, שבאמת לא היה משוגע אלא בעל תשובה גמור,

שכיפר על כל חטאיו, זיכך את נשמתו ולמעשה היה צדיק גמור באחרית ימיו.

מהיספור הזה אנחנו לומדים שני דברים חשובים: קודם כל אנחנו לומדים שסוף הכבוד לבוא, וגם אם בימי חייו איש לא העריך את מעשיו של מושיקו,

איש לא ידע שהוא הקריב את כל כולו כדי לכפר על חטאיו ולחזור בתשובה שלמה, אבל אחרי מותו התברר לכולם גודל קדושתו וצדקותו.

דבר נוסף שאנחנו לומדים מהסיפור הזה הוא שכל אדם, ואפילו עבריין גמור, שודד ורוצח, יכול לשנות את דרכיו ולכפר על חטאיו החמורים.

והלוואי שנזכה כולנו לשוב בתשובה שלמה, ולהתקרב לאבינו שבשמים.

מעובד מתוך 'שבת טיש'.

שמירת המצוות מקדמת אותי בחיים

שמירת המצוות מקדמת אותי בחיים

אוהד אטינגר

 

שלהבת חסדיאל היא דמות מוכרת במגזר החרדי, וגם מחוצה לו. לצד היותה אשה חרדית,

שגדלה והתחנכה כחרדית ובדרך זו גם מנהלת את חייה, שלהבת מנהלת קריירה מצליחה שמשלבת מספר רב של תחומים.

היא אשת תקשורת, מו"ל של מגזין לייף סטייל דתי-חרדי ועוסקת ביזמות עסקית, נדל"ן וייעוץ מגזרי.

בעבר עסקה חסדיאל בתחומי הפוליטיקה (כתבת פוליטית ב'בקהילה', רדיו 'קול חי' ועוד),

היא גם מוגדרת כאושיית אופנה ומותגים, מכהנת כחברה בדריקטוריונים, מייצגת כיח"צנית מובילה מספר ארגונים וגופים חשובים –

כמו האו"ם למשל, ומשתדלת לעשות חיל גם כמנהלת בית עצמאית ואמא לילדים מקסימים.

כשפנינו לחסדיאל כדי לשאול אותה איך, אם בכלל, השפיעה עובדת היותה חרדית על הצלחתה בעולם הגדול,

היא משיבה תשובה נחרצת: "מעולם לא חשתי צורך להתנצל על חרדיות ומעולם לא הרגשתי פספוס באורח חיי.

אני משתדלת להוכיח שאפשר לשלב בין הצלחה עיסקית, עיסוק בתקשורת, מדיה ונדלן, ולשמר אורח חיים חרדי".

• האם הרגשת פעם שהמחויבות לדת מונעת ממך לפרוץ קדימה ולפתח קריירה?

"אני רואה בעולם הערכי שלי, משהו שמקדם אותי בחיים, בקריירה ובכלל, כמנגנון ששומר עלי. ברחתי תמיד מהגדרות ומיגדריות,

אך שמירת המצוות, הקפדה על אסור ומותר, חינוך תורני וכל מה שמתלווה אליי כחרדית – לא רק שאינם מונעים ממני הצלחה,

אלא בדיוק ההיפך. אני מקפידה מאד להתייחס לעולם הערכים שלי כמשהו חיובי ומוערך, לא כאלמנט חסר.

למרות המגבלות הקיימות באופן טבעי, כאישה שומרת מצוות, אך מניסיון, הכל מתחיל בראש. איך שאדם מתייחס לזה,

כך זה משפיע עליו בחזרה. אני חושבת שיש המון חום וכוח, חוזק והעצמה – במסורת היהודית ובשמירת המצוות".

• האם לדעתך היית מצליחה יותר או פחות אילו לא היית חרדית?

"זו לא שאלה רלוונטית, כי לא ממש ניסיתי אחרת. אך ברור שאין סיבה שהחרדיות תגביל את הצלחתי.

תמיד אני תוהה לפירוש דברי חז"ל: "בדרך שהאדם רוצה לילך – מוליכין אותו", הרי לא חסרים מקרים שאדם רוצה לפעול בכיוון מסויים,

ובמציאות הוא מוצא עצמו בדרך שונה מזו שחשב. אבל מניסיון אני יכולה לומר ולהעיד שהכל מתחיל ונגמר בשאיפה.

אדם שלא מצליח להגיע להישגים ולמקומות שחשב שיגיע לשם, עליו לוודא האם זה באמת הוגדר על ידו כיעד.

האם זו באמת הייתה שאיפה שלו. ברוב מוחלט של המקרים – הדת אינה מגבילה הגעה ליעד, בכל תחום, אלא ההיפך.

היצמדות לסולם ערכים דתי מהווה שלב מכריע לאדם שמחפש מימוש עצמי נכון וסיפוק של אושר בתהליך החיים".

• בוודאי יוצא לך להיפגש עם אנשי עסקים שאינם שומרי מצוות, ואפילו לא יהודים. איך הם מגיבים כשאת נמנעת מלחיצת יד? או כשהם מבינים שאת לא תאכלי אתם במסעדה שאינה כשרה?

"אני נתקלת בהמון מקרים מעין אלה. מעולם, ואני מדגישה, מעולם לא חוויתי בוז או זלזול, כתוצאה משמירת ההלכה.

אני מוזמנת לעשרות אירועים, השקות אופנה, מפגשי תקשורת, בארץ ובעולם – עם השנים כולם התרגלו לאורח החיים שלי כחרדית,

ומתאימים עצמם מבחינת תכנים, שמירת שבת, צניעות וכדומה. במקרים בהם המקום או האירוע אינם תואמים את אורח חיי –

אני מדירה עצמי ולא משתתפת. חשוב להבין, בניגוד לשיח המתלהם לכאורה בתקשורת, בין חרדים לשאינם, במציאות המצב שונה בתכלית.

יש המון הבנה והכלה לשומרי ושומרות המצוות. אנשים רציניים, בייחוד אנשי עסקים וגורמים מובילים במשק,

מכבדים אנשים עם עקרונות ושמכבדים את אורח חייהם. ולהיפך, אני מרגישה שאנשים שיש פער בין הצהרתם כחרדיים לבין התנהגותם בפועל –

זוכים ליחס שאינו מכבד. זה בדוק".

• ולסיום: מה היית עונה לנשים שמתחילות להתקרב לדת, וחוששות מהתגובות של הסובבים לשינוי שהן מחוללות בחייהן?

"לכי על זה. זה אתגר וגם חוויה. במקום או או, נסי גם וגם".

האם אני יכולה לשנות את סדר הברכות

שלום לכבוד הרב, הסדר

אני מגיעה מרקע חילוני ולאורך שנים רבות מוסיפה לי מצוות והלכות.

לאחרונה ממש התחלתי לבקש את ברכות השחר ומעבר להבדלים הגדולים בין הגרסאות,

הבחנתי שגם הסדר שונה. עדיין, בכל הנוסחים שראיתי הברכה מסתיימת בדברים שיש להישמר מהם'

וזה אישית מעורר בי תחושה לו נוחה. קשה לי למשל לסיים עם הבקשה להצלה מכל הדברים הרעים שמסתיימת במילים "ומדינה של גיהנום".

פשוט כי זה מסתיים במילים קשות כל כך ובאיזכור מה שאנו רוצים להרחיק מעלינו.

האם ניתן להחליף בין הברכות ולמשל לסיים בדברים שהקרן קיימת לעולם הבא? זו ברכה שמאד התחברתי אליה.

תודה רבה!

 

תשובה:

שלום רב לך ואשרייך שאת זוכה להתחזק ולהוסיף לך מצוות וזכויות, ככל שאת מוסיפה יותר את מתעלה ומתקדשת יותר ויותר.

לשאלתך, אינני יודע איזה מברכות השחר מעורר בך תחושה לא נוחה, אולי אינך מבינה את משמעותה האמיתית של הברכה,

מאחר וכל הברכות נועדו כדי לשבח את הבורא על הדברים הטובים שנתן לנו,

ועל כך אנו מסיימים בברכת הנותן ליעף כח ולאחר מכן משבחים את ה' על חסדיו הרבים עמנו בכל יום.

באופן עקרוני יש ברכות שהסדר שלהם מעכב ויש ברכות שהסדר אינו מעכב, אך בכל אופן לא מומלץ לשנות את הסדר,

אך כן כדאי להבין את משמעות הברכות,
תיבות ומדינה של גיהנום, אינם נמצאות בכל הנוסחאות, כי אם בנוסח ספרד והיא תוספת של אחד מראשוני הראשונים לפני כ800 שנה,

וכוונת תיבות אלו היא להתפלל שנזכה במשך היום לעשות רק מעשים טובים שלא נענש בדינה של גיהנום,

אך אם קשה לך עם הזכרת ענין זה, את יכולה לומר כנוסח אשכנז שבו אין אומרים תיבות אלו

ומסיימים את הברכה בתיבות "בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית".

בהצלחה רבה

למה חרדים לבושים בשחור לבן

יש לי שאלה שמטרידה אותי כבר זמן רב
למה חרדים לבושים בשחור לבן והאם יש מקור בתורה שאומר שצריך להתלבש שחור לבן
או שאולי מותר להתלבש עוד צבעים חוץ משחור לבן

גיא

תשובה:

שלום לגיא.
שאלתך נשאלה כבר ע"י רבים.
האמת, שאין מקור בתורה ללבוש בשחור לבן, אך במהלך הדורות הלבוש הזה
התקבל בציבור החרדי, ויש לכך 2 סיבות עיקריות:

א. מכיוון שאנו בנים של מלך מלכי המלכים, ואנו נמצאים כל הזמן קרוב
אליו ומשרתים אותו, ראוי לנו ללבוש לבוש מכובד שהולם את מעמדנו.
כך גם מקובל בכל העולם, שאנשים עם תפקידים נכבדים, ובמיוחד
בעת מילוי תפקידם, לובשים לבוש מכובד. הלבוש השחור לבן
שמקובל בציבור החרדי נחשב בציבור זה ללבוש מכובד, ולכן זהו
הלבוש הנפוץ ביותר בציבור החרדי.

ב. במהלך ההיסטוריה היו הרבה תקופות שעם ישראל נתנסה בניסיונות
קשים והייתה משיכה להדמות לדרכי הגויים ולא להקפיד מספיק על
ההליכה המושלמת בדרך התורה. גם בדורות האחרונים, ואף בדורנו
(ואולי במיוחד בדורנו) ישנם ניסיונות כאלו.

כשלובשים לבוש ששונה מהלבוש הרגיל בו אנשים חילונים או גויים
מתלבשים, מרגישים יותר מובדלים מהם וכך פחות מושפעים מהם
באותן השפעות הנוגדות את דרך התורה, לכן החרדים מתלבשים
באופן שונה.

הלבוש גם נותן לאדם הרגשה שהוא משוייך לציבור מסויים (כמו
שמדים נותנים לחייל הרגשה שהוא משוייך לצבא), וכך יותר קל
לו להקפיד לקיים את מה שנהוג באותו ציבור לקיים.

למעשה אין שום חיוב ללבוש שחור לבן, זו רק עדיפות למי שמרגיש את
עצמו חלק מהציבור החרדי. אפשר להיות בן אהוב לבורא עולם ועבד נאמן
לפניו בהליכה עם לבוש צבעוני לא פחות מאשר בהליכה עם לבוש שחור לבן,
ובמיוחד למי שלא גדל בציבור חרדי ולא הורגל בכך.

לאנשים שמתקרבים ליהדות, למתחזקים ולחוזרים בתשובה, לא מומלץ
למהר ללבוש שחור לבן. רק לאחר תקופה ארוכה, אם הם ירגישו את עצמם
ממש חלק מהציבור החרדי ויחיו הווי חיים חרדי, יהיה מקום לשקול מעבר
ללבוש כזה.

בברכה
יעקב

שאלות ותשובות – אתם שאלתם

איך אוכל לבחור בחיים של תורה ולוותר על בילויי החיים

איך אוכל לבחור בחיים של תורה ולוותר על בילויי החיים

שלום כבוד הרב

אני בהליך חזרה בתשובה ואני שואל את עצמי איך אוכל להביא את עצמי לבחור בחיים של תורה באופן מוחלט

ולעשות ויתורים משמעותיים כמו סרטים ואינטרנט, ושאר בילויי החיים

תודה

יניב

 

תשובה:

שלום יניב,

שאלה מצויינת שאלת.

 

כתוב בתורה "וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'", ומכאן למדים

אנו שלא מספיק שנדע את האמת בשכל, אלא צריך להחדיר

את האמת ללב וליצור רצון עמוק ואמיתי לצעוד בדרך התורה.

כשיש משיכה פנימית לעשות את רצון השם יתברך, הרבה

יותר קל להתגבר על כל התאוות והמכשולות שבדרך.

 

לכן צריך לשמוע שיחות מחזקות או לקרוא ספרי מוסר וחיזוק

ולהשתדל להפנים את הדברים ולחזק על ידי כך את הרצון.

 

כמו כן, חשוב מאד ללמוד תורה, ובין השאר גם ללמוד גמרא,

התורה פועלת רבות ליישור הלב ולהכוונתו לדרך האמת.

 

בנוסף לכך לימוד תורה ועשיית מצוות, יכולות לתת לאדם כזו

הנאה גדולה ולמלא את לבו, עד ששאר ההנאות החומריות

כבר לא יתפסו כזה מקום גדול בלב ופחות ימשכו אחריהם.

 

תשתדל שיהיו לך חברים עם יראת שמים שמה שחשוב להם

בחיים זה לעשות את רצון הבורא ולא ההליכה אחר תאוות

העולם הזה. לחברים ישנה השפעה מאד גדולה על האדם.

 

וכמובן לא לשכוח להתפלל ולבקש מבורא העולם שיעזור

לך להתגבר על מה שצריך להתגבר ולעשות תמיד את

רצונו יתברך.

 

בהצלחה

יעקב

הספינה החלה לשקוע, והנוסעים התחננו שירשו להם לעבור לספינה השניה

הספינה החלה לשקוע, והנוסעים התחננו שירשו להם לעבור לספינה השניה

יעקב לוסטיג

את הסיפור הבא סיפר רבי ישראל גרוסמן, מחשובי רבניה של ירושלים עיר הקודש, ראש ישיבה ואב בית דין.

הרב ישראל גרוסמן הוא אביו של הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק

וראש מוסדות 'מגדלור' שסניפיהם פזורים ברחבי הארץ.

המקרה המתואר בשורות הבאות אירע לפני יותר ממאה שנים, כשסביו של רבי ישראל גרוסמן,

הרב יצחק דוד גרוסמן (הראשון), שב לארץ ישראל לאחר ביקור שערך באירופה שם למד תורה וחסידות מפי רבי אהרן מקרלין.

היה זה בערב שבת, מספר נכדו רבי ישראל גרוסמן, זכר צדיק לברכה. הסבא שלי, רבי יצחק דוד

הפליג בספינה יחד עם קבוצה נוספת של יהודים שעשו את דרכם לארץ הקודש.

באותו ערב שבת התרגשה עליהם סערה חזקה מאוד, ומשך שעה ארוכה היטלטלה הספינה בלב ים כקליפת אגוז קלילה.

ממול הספינה שלהם הפליגה ספינה נוספת, שגם היא הטלטלה על פני הגלים העצומים,

וכשהתקרבו שתי הספינות זו מול זו, התרוממה הספינה האחרת מכח גל ענק שדחף אותה כלפי מעלה,

ונחתה על הספינה שבה שהו סבי ועמו קבוצה של יהודים נוספים.

הספינה שלהם החלה לשקוע, והנוסעים בה התחננו לרב החובל של הספינה השניה, העליונה,

שירשה להם לעבור לספינה שלו. רב החובל נעתר להפצרותיהם, והורה לאנשיו לשלשל סולמות

לטובת נוסעי הספינה התחתונה שמיהרו לטפס אל הספינה העליונה, מתוך הבנה שספינתם

שלהם צפויה לשקוע בתוך דקות אחדות ולהיעלם במצולות.

רב החובל האנטישמי

כשהבחין רב החובל בכך שבין נוסי הספינה התחתונה יש גם יהודים, הקשיח את לבו,

והודיע שהוא לא מוכן לקבל בספינתו אורחים יהודים. היהודים מצדם ניסו להפציר בו ולעורר את רחמיו.

בדמעות ותחנונים הבטיחו שישלמו לו כסף רב לאחר שיגיעו לחוף מבטחים, אבל רב החובל אטם אוזניו משמוע,

והודיע להם שהחלטתו סופית ובלתי ניתנת לשינוי. אחרי שעלה אחרון הגויים לספינתו,

הוא הורה לאנשיו למשוך בחזרה את הסולמות והותיר את היהודים האומללים בספינה התחתונה כשהם מתכוננים למותם.

רק הרב יצחק דוד גרוסמן לא נבהל ולא נרתע. הוא ירד לתאו, שלף מהמזוודה את בגדי השבת,

חבש שטריימל והחל לקרוא בקול גדול את פרק ק"ז שבתהילים, שנוהגים החסידים לומר

לפני תחילת תפילת מנחה של ערב שבת. "יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים",

קרא רבי יצחק דוד בקול גדול מתוך הסידור, "המה ראו מעשי ה', ונפלאותיו במצולה.

ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו. יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג,

ויחוגו וינועו כשיכור וכל חכמתם תתבלע, ויצעקו אל ה' בצר להם, וממצוקותיהם יצילם".

אחרי אמירת פרק התילים התפלל הרב גרוסמן תפילת מנחה, ולאחריה קבלת שבת ותפילת ערבית,

כשהמילים בוקעות מפיו בהתלהבות ובשמחה, כאילו היה עומד עכשיו בטבורו של בית הכנסת הסמוך לביתו שבירושלים העתיקה.

שאר הנוסעים היהודים השתוממו מגודל הביטחון של רבי יצחק דוד גרוסמן. הם עמדו נרעדים ונרעשים.

כל חריקה קלה הקפיצה אותם, בטוחים היו שהנה, משקלה של הספינה העליונה גובר,

וספינתם שלהם ששקועה בתוך הים הסוער טובעת בעוד רגע יחד איתם.

הם ניסו להפציר ברב החובל האנטישמי שכמובן לא שעה לזעקתם.

אחרי תפילת ערבית קידש הרב גרוסמן על היין, נטל את ידיו והחל לאכול סעודת שבת כשהוא מזמר זמירות בהתלהבות,

ומנסה לסחוף אחריו את יתר היהודים שנותרו אתו בספינה הריקה.

לפתע הגיע גל ענק שטלטל את ספינתם טלטלה עזה. כתוצאה מכך התנתקה הספינה העליונה מהתחתונה,

והתהפכה אל תוך הים, כשכל נוסעיה טובעים למוות. הספינה התחתונה חזרה לצוף בגבוה מתאים,

לאחר שהוסר ממנה משקלה של הספינה העליונה, וליהודים היתה אורה ושמחה.

**

מה אנחנו לומדים מהסיפור הזה?

הרבה מאוד דברים, אבל הלימוד החשוב ביותר הוא שיהודי צריך תמיד לשים את מבטחו בקדוש ברוך הוא.

יהודי צריך לדעת שאם רב החובל האנטישמי אינו רוצה להציל אותו, לקדוש ברוך הוא יש דרכים משלו לעשות זאת.

כל מה שהוא רוצה מאתנו זה שנבטח בו, שנסמוך עליו, ושנדע שהוא זה שקובע בדיוק מתי יסער הים, ומתי ינוח.

כמה גלים יהיו, מה יהיה הגובה שלהם, וכמה בועות קצף ינפצו בכל גל וגל. כי שום דבר שקורה כאן למטה,

לא קורה מעצמו. העולם כולו על כל פרטיו הקטנים והגדולים, מונהג במדוייק על ידי בוראו שאוהב אותנו ומשגיח עלינו בכל רגע ורגע.

מדוע הרב סירב בתוקף לאכול תפוזים

מדוע הרב סירב בתוקף לאכול תפוזים?

יעקב לוסטיג

 

התפוז הוא פרי ארצישראלי מובהק. כל אזרח ישראלי אוכל מדי פעם תפוזים,

שותה מיץ תפוזים וטועם סלט פירות שבו מעורבות גם פיסות תפוז עסיסיות וערבות לחיך.

אבל הרב מרדכי לייב מן זכר צדיק לברכה, לא אכל תפוזים. לא בתוך סלט, לא כמשקה סחוט, ובדאי שלא בפני עצמו.

בני משפחתו חשבו שהרב פשוט לא אוהב תפוזים, ולא כל כך הצליחו להבין איך זה שהאבא הצדיק שלהם,

שאף פעם לא עושה עניין מאוכל, הופך את טבעו כשמדובר בתפוזים.

לפני שהוא טועם מסלט פירות הוא מוודא כמה פעמים שאין בו תפוזים,

וכשמגישים לו מאכל כלשהו שתיבולו נעשה במיץ תפוזים הוא מסרב לטעום ממנו.

התעלומה נשארה תעלומה. איש לא ידע להסביר אותה.

רק אחרי פטירתו של הרב, שמעו בני משפחתו את הסיפור המלא מאחד מחברי הנעורים שלו, וכך היה המעשה:

הרב מן גדל במזרח אירופה. בצעירותו, כשגרמניה הנאצית החלה לצחצח חרבות ולכבוש אדמות,

עלה הרב מן לארץ ישראל, כדי לחונן את עפרה ולעסוק בתורה במקום שליו ורגוע יותר.

בהגיעו לארץ פנה הרב מן לפתח תקוה, שם למד בישיבת לומז'ה המפורסמת,

שנחשבה אז לאחת הישיבות הטובות בעולם.

באחד הימים יצא הרב מן לטיול רגלי קצר בסביבות הישיבה. הוא שאף מלוא ריאותיו את אווירה של ארץ הקודש,

והזין עיניו בנופיה המלבלבים. והנה לפתע נגלה לעיניו מחזה מופלא: שורות שורות של עצי פרי מוריקים,

שמענפיהם משתלשלים פירות כתומים, תפוחי זהב אמתיים.

מימיו לא ראה הבחור הצעיר תפוזים. במזרח אירופה לא גדלים פירות הדר,

ותפוזים נחשבו אז למצרך יוקרתי מאוד במדינות אלו. הוא התבונן סביבו והבחין בתפוז אחד שנשר מהעץ,

מונח על הרצפה כאבן שאין לה הופכין.

הקרב הבחור הצעיר, הרים את התפוז, התבונן בו, ניסה לטעום והבין שצריך לקלף אותו. קילף את התפוז,

בירך עליו בכוונה גדולה את ברכת 'בורא פרי העץ', ואכל בהנאה מרובה.

כשסיים לקנח את עסיס הפרי שעלה בשפתיו, נחרד הרב מן: "הרי עכשיו אני כבר בארץ ישראל,

וכאן בארץ הקודש יש מצוות של הפרשת תרומות ומעשרות. אולי לא נהגתי כשורה כשאכלתי מהפרי?

שכחתי לבחון את הנושא הזה לפני שבירכתי ואכלתי!".

הוא נזכר שבעצם מותר לאכול את הפרי בלי להפריש תרומות ומעשרות, כי פירות הפקר פטורים מכך,

מה גם שהוא אכל אותו בסמוך לעץ ועדיין לא נעשתה בפרי 'גמר מלאכה'.

אבל עצם העובדה שהוא אכל את הפרי לפני שבירר היטב עם עצמו ועם רבותיו את ההלכה,

הציקה לו עד מאוד ולא נתנה לו מנוח.

לאחר מחשבה רבה, החליט הרב מן לקבל החלטה, ולהעניש את עצמו על כך

שאכל פרי בלי לבחון את הנושא במבט הלכתי.

"מעתה לא אוכל עוד תפוזים כל ימי חיי", החליט בנחישות, ואת החלטתו זו קיים עד יומו האחרון.

עכשיו כבר הבינו בני המשפחה והתלמידים הרבים של הרב מה היתה הסיבה לחשש הגדול

שחשש בכל פעם שאולי שמו לו תפוזים באוכל. לא היתה זו סלידה מטעמם של התפוזים,

אלא סלידה מהאפשרות שהוא יעבור על ההלכה. הספיקה לו פעם אחת בה כמעט נכשל בדבר הלכה,

כדי שימנע מעצמו אכילת תפוזים כל ימי חייו.

יום אבל לאומי של 2000 שנה !!

יום אבל לאומי של 2000 שנה !!

יעקב לוסטיג

 

מספרים שפעם הסתובב הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה ברחובות העיר, וכשעבר ליד בית הכנסת של היהודים

שמע אותם בוכים ומקוננים בקול גדול. נבהל נפוליאון ומיהר לברר מה קרה לקהילה היהודית?

האם מישהו חשוב מהקהילה נפטר? או אולי הגויים רוצים לעשות בהם פוגרום בניגוד לחוק ולרוח האמנציפציה?

נכנס נפוליאון לבית הכנסת וביקש מהיהודים שיסבירו את עצמם. למה הם בוכים כל כך.

השיבו לו היהודים שהם בוכים על בית המקדש שנחרב. מתי זה קרה? הוא שאל, והם השיבו לו שלפני יותר מ-1,500 שנים.

התפעל נפוליאון מהיכולת של היהודים להצטער על משהו שאיבדו לפני דורות רבים ואמר:

"עם שאינו זוכר את העבר – אין לו עתיד".

**

תשעה באב הוא היום הכי עצוב בלוח השנה היהודי. כמעט אלפיים שנה כבר חלפו מאז חרב בית המקדש,

ובכל אנחנו ממאנים להתנחם. בכל שנה, כשמתקרב תשעה באב אנחנו מתחילים לנהוג במנהגי אבלות

במשך שלושה שבועות, ועם רדת הליל של ערב תשעה באב, אנחנו נכנסים לצום ממושך

שנמשך יותר מ-24 שעות, יושבים על הרצפה, מקוננים על חרבן בית המקדש, ובוכים על גורלו המר של עם ישראל.

אבל למה באמת?

למה אנחנו כל כך מתאבלים על חורבנו של בית המקדש אותו לא ראינו מעולם?

למה אנחנו מצטערים על טרגדיות שקרו לאבות אבותינו לפני אלפיים שנה?

ולמה בכלל צריך את בית המקדש? הרי אנחנו מסתדרים היטב גם בלעדיו…

כדי להבין את הנושא צריך להבין את כלל היסוד הבא: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כולו

כדי שעם ישראל יקיימו מצוות ויעבדו אותו בלב שלם. הקשר בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא מגיע לשיא,

על ידי עבודת הקרבנות בבית המקדש. ההסבר לכך עמוק מאוד, והוא מבוסס על חכמת הקבלה,

אבל גם בלי להיכנס לעומק של הדברים, אנחנו צריכים לדעת ולהבין שבבית המקדש יכולנו

לעבוד את הקדוש ברוך הוא בצורה שאינה קיימת בעולם מאז נחרב בית המקדש.

בבית המקדש יכול היה כל אחד להרגיש את השראת השכינה. נעשו שם ניסים גלויים בכל יום ובכל רגע.

כך למשל היתה העזרה מלאה באנשים שעמדו בצפיפות ובדוחק גדול, אבל כשכרעו על ברכיהם והשתחוו לקדוש ברוך הוא,

נעשה נס ולכל אחד היה שטח פרטי של ארבע אמות על ארבע אמות (2 מטר על 2 מטר בערך).

כמו"כ עלה עמוד של עשן מהמזבח לשמים, וגם כשהיו רוחות עזות העשן לא זז ממקומות.

נס נוסף שהיה שם: מעולם לא הסריח בשר הקרבנות, גם אם עברו שעות ארוכות מהשחיטה ועד ההקרבה,

ומזג האוויר היה חם במיוחד. אף פעם לא נכנס זבוב לבית המקדש, למרות שהמזבח היה תחת

כיפת השמים ועל אף שבשר הקרבנות היה מונח בקרבתו ועל גביו בגלוי, ללא כל כיסוי.

כשאין לנו את בית המקדש, חסר לנו חלק מהותי בקשר בינינו ובין בורא העולם. עד כדי כך חמור הדבר,

שחז"ל מגלים לנו שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שואג כארי מדי לילה, ובוכה כביכול:

"אוי לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם".

אנחנו יכולים להבין את המשמעות? אנחנו מסגולים להכיל את עומק הדברים? הקדוש ברוך הוא,

מלך העולם, שיכול לעשות כל דבר כרצונו, שלא חסר לו כלום – הוא עצמו שואג כארי מרוב צער

ובוכה על חרבן בית המקדש. והוא לא עושה זאת רק בתשעה באב, אלא בכל לילה, בזמן התחלפות המשמרות.

אנחנו מצטערים לא רק על חרבן בית המקדש עצמו, אלא גם על הטרגדיה הלאומית הנוראה

שפקדה את עמנו באותם ימים. מיליוני יהודים נשחטו ונטבחו. כל היתר נלקחו בשבי.

נשים הופרדו באכזריות מבעליהן, אימהות נותקו מילדיהן ולא זכו לראותם עוד לעולם.

עם ישראל הפך באחת מעם מכובד היושב לבטח בארצו, לעבדים ולשפחות שהתפזרו בין הגויים

ונאלצו לעבוד אצלם בפרך כל ימי חייהם. זקנים נשחטו באכזריות, ילדים וילדות נלקחו בשבי, ונמכרו לכל המרבה במחיר.

**

איך עושים את זה בפועל?

החלק העיקרי הוא כמובן הצום. דקות אחדות לפני שקיעת החמה אנחנו מפסיקים לשתות ולאכול,

עד לאחר צאת הכוכבים ביות שלמחרת. בתשעה באב אסורים חמישה דברים:

אכילה, שתיה, רחיצה (כולל מריחת קרמים ושמנים על הגוף), נעילת הסנדל (נעליים מעור) ותשמיש המיטה.

בנוסף אסור לשבת על כסא שגובהו שלושה טפחים (כ-25 סנטימטרים) או יותר, אסור לשמוע מוזיקה,

וכמובן אסור להסתפר ולגלח את הזקן.

בתשעה באב אסור אפילו לומר "שלום". גם לימוד תורה אסור, ואפילו להניח תפילין.

רק אחרי חצות היום (קצת לפני השעה 13:00 בצהרים) מותר לשבת על כסא רגיל ולהניח תפילין.

כמו"כ אסור לעשות מלאכה. אסור לבצע עבודות של גינון, בישול, אפיה, שיפוצים או עבדוה במחשב.

יש שנוהגים לשטוף את הבית בתשעה באב אחר הצהרים, ולהכין אוכל לקראת צאת הצום,

והם עושים זאת כדי לבטא את האמונה המושרשת בקרבנו שלמרות האבל הכבד ועל אף הצער הגדול בו אנו שרויים,

לא נעלמה מאתנו התקווה והאמונה שבעזרת ה', יום יבוא בקרוב מאוד ונזכה לשמוע את שופרו של המשיח,

שיבשר לנו על סיום הגלות ועל תחילתה של הגאולה.

אז מה כן עושים?

מי שיכול ללכת לבית הכנסת כדי לשמוע קריאת מגילת 'איכה' ולומר 'קינות' עם הקהל,

ראוי שיעשה זאת. נשים או גברים שאינם יכולים ללכת לבית הכנסת, מתאבלים בבית.

כדאי ללמוד דברי תורה העוסקים בחורבן בית המקדש, כמו הנביא ירמיהו, או אגדות חז"ל העוסקות בחורבן.

אפשר גם ללמוד דברים מעציבים כמו הנביא 'איוב', או לחלופין לקרוא ספרות העוסקת בשואה,

ובלבד שהיא אכן עוסקת בשואה עצמה ולא בעלילות דמיוניות או אמיתיות שהתרחשו

בתקופת מלחמת העולם השניה, ואינן מתארות את מה שקרה במחנות העבודה וההשמדה.

כמו"כ אפשר לקרוא את הפרקים הרלוונטיים בספר 'יוסיפון', שמתאר את חורבן בית המקדש והיציאה לגלות כפי שראה בעיניו.

נשים הרות או אחרי לידה, אנשים קשישים ומי שמצבם הרפואי אינו תקין, צריכים להתייעץ

עם רב מוסמך ועם רופא לפני הצום, כדי לוודא שמותר להם לצום.

בכל מקרה של סכנה בריאותית אסור לצום, וחובה על האדם לאכול ולשתות בתשעה באב,

כדי שלא להכניס את עצמו למצב של סכנה. עם זאת, הפטור מהצום אינו מתיר לעסוק בפעילות פנאי ובידור,

וגם מי שאינו יכול לצום צריך להתאבל על חורבן בית המקדש, ולהימנע מאכילת מעדנים וממתקים,

אלא להסתפק בלחם ומים כדי לקיים את הנפש ולהימנע מכניסה למצב של סכנה חלילה.

ולסיום, נזכור את מה שאמרו חכמנו זכרונם לברכה: "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה".

יום אבל לאומי של 2000 שנה

אז מה זה בעצם הכותל המערבי?

כותל הדמעות ששרד את חרבן הבית
כמה מילים על הכותל המערבי, מה החשיבות הרבה שלו ומדוע אנחנו מתפללים על ידו.

יעקב לוסטיג

השמחה העצומה ששטפה את עם ישראל במהלך מלחמת ששת הימים, כשיצאה ההכרזה המפורסמת

"הר הבית בידנו", לא היתה שמחה סתמית. בעיני רוחם כבר דמיינו מיליוני יהודים את עצמם עומדים

למרגלותיו של הכותל המערבי, מביטים בו בערגה ושופכים שיח לפני בורא העולם, שיקבל תפילתם ברצון.

אז מה זה בעצם הכותל המערבי? מדוע אנחנו מתייחסים אליו ביראת כבוד גדולה כל כך?

הכותל המערבי הוא אחד מארבעת הכתלים שהקיפו את הר הבית בתקופה בה בית המקדש היה קיים.

על פי המסורת, היסודות לבנייתו הונחו על ידי דוד המלך עליו השלום, והמשכו נבנה בידי הורדוס

ושליטי המקום בתקופות מאוחרות יותר, כולל אחרי חרבן בית המקדש.

הר הבית הוא מקום קדוש, ויהודים נמנעו מלהיכנס אליו מאז שנחרב בית המקדש. זאת, מפאת האיסור

החמור שאסרה התורה על כניסה למקום המקדש מבלי להיטהר קודם לכן באפר פרה אדומה,

ולמרות שבית המקדש איננו, הקדושה נותרה במקומה, ואנחנו לא יכולים להיכנס לשטח שעליו הוא עמד.

בגלל העובדה שאנחנו לא יודעים היכן בדיוק עמד בית המקדש, אנחנו נמנעים מלהיכנס לכל שטחו

של הר הבית, ועל כן המקום הקרוב ביותר שאנחנו יכולים להגיע אליו הוא הכותל המערבי.

חכמנו זיכרונם לברכה מפליגים בחשיבותו של הכותל ומספרים לנו: "מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי".

יש שסבורים שהכותל המערבי שימש כקיר אפילו לבית המקדש עצמו, ולא רק כחומה שהקיפה אותו.

במשך השנים התפללו יהודים גם ליד הכותל המזרחי של הר הבית, וגם לצד הכותל הדרומי שחלקים

מהם שרדו את החורבן, אבל במאות השנים האחרונות הפך הכותל המערבי

למקום תפילה עיקרי וממאוחד של כל היהודים.

קריעת הבגדים

על פי ההלכה, כשיהודי רואה את שריד בית המקדש, עליו לקרוע את בגדיו לאות אבל על חרבן הבית.

כיום נוהגים שלא לקרוע את הבגדים, אבל המהדרים בהלכה נוהגים לתת את בגדיהם במתנה לחבר

לפני שמגיעים לכותל המערבי, וכך הם פטורים מקריעת הבגדים, כי כל אחד לובש את בגדי חברו.

יהי רצון שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו, ונוכל להיטהר באפר פרה אדומה, להיכנס להר הבית ולהקריב קרבנות לפני ה'.

חתונות, מוזיקה, ריקודים, תספורת ואכילת בשר

חתונות, מוזיקה, ריקודים, תספורת ואכילת בשר -כל מה שרצית לדעת על ימי בין המצרים

יעקב לוסטיג

 

ימי 'בין המצרים' הם ימים שבהם נוהגים בכל תפוצות ישראל מנהגי אבלות,

בשל הצער הגדול שאנו חווים בימים אלו בהם פרצו האויבים לירושלים,

טבחו בתושביה ובסופו של דבר החריבו את בית המקדש.

תקופת 'בין המצרים' מתחילה מיום שבעה עשר בחודש תמוז, ונמשכת עד אחרי תשעה באב.

בימים אלו נוהגים שלא לערוך שמחת נישואין, אפילו בלי תזמורת וריקודים. עם זאת,

ישנן עדות מבין עדות המזרח שהקילו בנושא זה, ומי שהדבר נוגע לו ראוי שיתייעץ עם רב פוסק הלכה.

כמו"כ אסור בימים אלו להסתפר, לפי מנהג האשכנזים ורוב קהילות צפון אפריקה.

בימים אלו אסור לשמוע מוזיקה, אפילו בלי ריקודים, ואסור לרקוד גם מבלי שלמוע מוזיקה.

אבל מותר לשיר שירים בפה, בלי לרקוד ובלי ליווי מוזיקלי.

כמו כן נוהגים שלא להסתפר בימים אלו, וגם מי שמגלחים את זקנם בדרך כלל, נמנעים מכך בימי בין המצרים.

ימים אלו נחשבים לימים שבהם המזל של עם ישראל אינו טוב, ועל כן הם ימי סכנה.

בהתאם לכך יש שנזהרים מאוד שלא לרחוץ בים בימי בין המצרים, לא לצאת לטיולים עם מסלולי הליכה מסוכנים,

ולא לעשות שום מעשה שנחשב כמסוכן.

מנהג טוב שהנהיג האריז"ל, ושנהוג עד היום בקהילות מסוימות הוא לערוך 'תיקון חצות',

בחצות היום או בשעות אחר הצהרים מדי יום, במשך כל ימי בין המצרים.

עם זאת, מותר לאכול בשר, לשתות יין, להתרחץ כרגיל ואין צורך להימנע מכל אלו.

המנהגים וההלכות הללו נוהגים עד ראש חודש אב, שבו מתחילים האשכנזים להחמיר יותר

בהלכות אבלות, נמנעים מרחיצה במים חמים, נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין,

ולא מכבסים את הבגדים במידת האפשר.

ימים אלו מכונים 'תשעת הימים'

בני עדות המזרח נוהגים את מנהגי האבלות המחמירים

רק אחרי השבת הסמוכה לתשעה באב, ולא מראש חודש אב.

ימים אלו מכונים 'שבוע שחל בו תשעה באב', או בקצרה 'שבוע שחל בו'.

יוצאי תימן אינם נוהגים את המנהגים המחמירים גם ב'שבוע שחל בו',

ורק בערב תשעה באב הם נוהגים את מנהגי האבלות הללו.

דיני ימין בין המצרים חלים החל מהלילה שלפני שבעה עשר בתמוז,

למרות שצום שבעה עשר בתמוז מתחיל רק מעלות השחר ונמשך עד צאת הכוכבים.

חשוב לזכור את מאמר חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בבניינה".

יהי רצון שנזכה כולנו לראות בנחמת ציון וירושלים, בבניין בית המקדש השלישי

במהרה בימינו אמן, והגאולה השלמה שיגאלנו משיח צדקנו.

מי יכול לעזור לי בהמשך דרכי

אז זהו, אם גם אתם בהתחזקות, וחושבים על המשך דרככם, במוסד לימודים תורני
הכירו את ארגון 'אחינו' שמסייע ומכוון למוסדות תורניים, בכל רחבי הארץ
השירות הוא חינם

הארגון מעמיד לרשותכם קו טלפון חינם ליעוץ 1-800-20-18-19

בהצלחה

F0_0298_0000_CIZUK(3)

"החזרה בתשובה מילאה אותי"

"החזרה בתשובה מילאה אותי"

הזמר אבי בניון הוא זמר רק בשעות הפנאי, כנראה * במשך היום עובד בניון, שחזר לפני מספר שנים למקורות,

בבניין, ואת שאר שעותיו הוא מפנה לעיסוק ולימוד בתורה הקדושה *

רק את שעות הערב הוא מקדיש למוזיקה מכורתו, ואז הוא מקליט באולפן הוא יוצא למופעים *

"החזרה בתשובה מילאה אותי", הוא אומר

אלחנן בליר

 

הזמר אבי בניון, הוא אחיו של הזמר המפורסם עמיר בניון, וזמר נודע מאד בזכות עצמו.

הוא שיתף פעולה כמה וכמה פעמים יחד עם אחיו, בשירים שונים, ויחד עם אמנים מצליחים,

וכן הוציא לבדו שני אלבומים שנמכרו היטב בחנויות המוזיקה.

יחד עם אחיו, עמיר בניון, עבר גם אבי בניון תהליך תשובה שלם משלו, וחזר אל האמונה,

אל המקורות והחל לעסוק בלימוד תורה לצד עיסוקו כזמר מצליח,

ולצד עיסוקו האחר הנוסף (והעיקרי לא פחות) – כ…קבלן שיפוצים.

אבי בניון נוהג לעבוד בימים ביחד עם אביו – קבלן שיפוצים נודע – בשיפוצים בבתים שונים,

ובלילות הוא באולפן ההקלטות ובהופעות, כשהוא מנגן ושר. שר על האמונה, על התורה ועל הקדושה,

בשירים שלא נופלים באיכותם מאלו שעסק בהם לפני חזרתו בתשובה, ואולי אף עולים עליהם.

כעת הכל נעשה בקדושה וטהרה, מתוך מבט אל האמונה, אל התורה ואל העיסוק והלימוד בתורה, המטהרת את האדם.

בניון הוציא כאמור עד היום כבר שני אלבומים, והוא אף ממשיך להופיע לצד אחיו, עמיר.

הכיפה שעל ראשו יושבת עליו באופן טבעי לגמרי.

בניון החל לחזור בתשובה סמוך לצאת אלבומו הראשון, "לא אוותר", לפני כשמונה שנים.

"התחלתי לשמור שבת עוד לפני שידעתי מה זה", סיפר בניון השבוע.

"בעבר הייתי יכול לנסוע לים בשבת ולחזור הביתה, אך הרגשתי שאין שום דבר שממלא אותי.

גם המוזיקה לא מילאה אותי באמת, עד שחזרתי בתשובה".

ההתקרבות לתורה, ליהדות ואל לימוד התורה, עזרה לבניון להבין שמוזיקה זה מה שהוא רוצה לעשות בחיים,

על אף שהעבודה בבניין, כמו שהוא אומר, מאזנת אותו. "כל חיי עסקתי במוזיקה וכל הזמן נלחמתי בזה",

מסביר בניון. "אך החזרה בתשובה – עזרה לי להגדיר יעדים מחדש".

האם מותר לקרוא פרקי תהילים ביום שבת

קריאת פרקי תהילים בשבת
שלום, האם מותר לקרוא פרקי תהילים ביום שבת ( אם קראתי בכל יום א', ב', ג' ,ד', ה, ו'),? אם כן מתי בשבת מותר לקרוא את פרקי התהילים? תודה

שלום רב
אפשר לומר תהילים בשבת, ובפרט את התהילים של יום השבת, את היהי רצון שאחרי אמירת תהילים אין לומר בשבת.
בהצלחה

האם יש איסור לצחצח שיניים בשבת עם משחה רגילה?

צחצוח שיניים בשבת
שלום לכבוד הרב
האם יש איסור לצחצח שיניים בשבת עם משחה רגילה?
אני רוצה לציין שלא יורד לי דם מהחניכיים בצחצוח

אבי

שלום רב
לדעת רוב הפוסקים אסור לצחצח שיניים בשבת עם משחה רגילה, אם יש צורך מיוחד לצחצח שיניים בשבת, אפשר לעשות זאת עם מברשת ללא משחה ובתנאי שאתה יודע שבדרך כלל לא יורד לך דם בשעת השפשוף עם המברשת. במקרים חריגים שיש צורך דווקא בשימוש במשחה דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל היתה שאפשר להקל בזה.
בהצלחה רבה

יש לי בעיות עם אמא שלו

שלום כבוד הרב,אני בת 18 מתחזקת, נמצאת עם בן זוג גם מתחזק,
אנחנו מסתדרים והכל בסדר בינינו ברוך השם, אבל יש לי בעיות עם אמא שלו,
בהתחלה הסתדרנו היינו חברות טובות, ו לאחרונה קרה אירוע שלא באשמתי,
אך היא חושבת שכן, התנצלתי כמובן מתוך כבוד ורצון שיהיה בסדר ושזה יעבור .
אך ללא מענה. זה משפיע עלינו ובמיוחד עליי,וכמובן שזה סיפור ארוך יותר עם יותר פרטים.
אני מפחדת שהקשר ייהרס , וקשה לי להתמודד עם כל מה שקורה, זה כבר אירועים שנמשכים
קרוב לחודש תחושה כזאת שהשם לא איתי ושאני לבד וזה רק מדרדר.. מה לעשות ? .
תודה,
נילי

 

שלום רב!

על שאלה כזו אין ביכולתנו לענות מבלי להכיר יותר
מקרוב את פרטי המקרה. בכל אופן מומלץ, פשוט
לשוחח בנעימות עם ה אמא, עד שהעניינים יסתדרו

אך מה שכן ברצוני להאיר את עיניכם, הוא שיש לדעת
שכל קשר של קירבה בין בחור לבחורה שלא במסגרת
נישואין הוא דבר שאינו מתאים לדרך התורה, וזאת גם
אם שומרים על איסור נגיעה.

קשר כזה גורם להרבה מכשולות רוחניים, ועלול גם
להביא לידי כל מיני סיבוכים, הן סיבוכים רוחניים והן
סיבוכים בקשר עצמו או בקשר עם המשפחה.

לכן עליכם לבדוק יותר לעומק את העניין הזה.
הליכה בדרך של יותר קדושה וטהרה תמיד
מביאה איתה ברכה, בעזרת השם יתברך.

הדבר היחידי שמותר על פי התורה הוא לערוך
מספר פגישות (לפי הצורך) בין בחור לבחורה
שיתכן ויש ביניהם התאמה לצורך נישואין, להכיר
באופן זה אחד את השני קצת יותר טוב ולבדוק
ולחוש אם אכן ישנה כאן התאמה. אם נראה שישנה
התאמה וגם שאר העניינים מסתדרים, יש לקבל
החלטה להתחתן, וזה בעצם מה זה שנקרא
להתארס.

גם בתקופה שבין האירוסין לחתונה יש לשמור
על הרחקות מסויימות ולא להגיע לקשר קרוב מדי.
בכלל לא כדאי למשוך יותר מדי את הזמן שבין
האירוסין לחתונה.
בהצלחה

ההורים שלי חזרו בתשובה, והם כופים עלי את הדת

שלום לכבוד הרב
אני בן 17, ומשתדל להתנהג כראוי בכל התחומים, וכמובן גם עם ההורים שלי.

ההורים שלי חזרו בתשובה כשהייתי קטן, ואני מרגיש שהם כופים עלי את הדת

והחינוך וכל מה שקשור לכך ואני ככל שהם לוחצים עלי יותר

אני גורם לעצמי לעשות דברים לא טובים, ולא מתנהג נכון

מה אני יכול לעשות

יניב

 

שלום לך יניב
ההורים שלך, גילו את האור הגודול של החיים,
ולכן הם מעוניינים להעניק לך גם את הטוב הזה
וזו הסיבה שאתה מרגיש שהם מפעילים עליך לחץ
גם אני סובר שזה לא טוב להלחיץ ילד לקיים מצוות,
אך מצד שני אני כן חושב שזה חשוב מאד לקיים מצוות,
ואם מקיימים מצוות באופן הנכון, זה תורם המון לאדם
ועושה לו חיים הרבה יותר טובים.

אם תצליח להבין יותר לעומק למה כדאי לך לקיים מצוות,
ולמה ההמנעות מעבירות לא רק שלא תקשה עלייך את
החיים, אלא להיפך, היא תעשה אותך לאדם יותר מאושר
ושמח, יהיה לך הרבה יותר קל להיות דתי, ובנוסף לכך גם
הקונפליקטים בינך לבין הוריך יפסקו.

אם אתה מעוניין, תוכל לכתוב לי על הקשיים שיש לך
בלהיות דתי, ואשתדל בעזרת השם לכתוב לך דברים
שיועילו לך.

אם אתה מעוניין, תוכל לכתוב לי על הקשיים שיש לך
בלהיות דתי, ואשתדל בעזרת השם לכתוב לך דברים
שיועילו לך.

הרב הוא לא פרופסור

הרב הוא לא פרופסור

יעקב לוסטיג

 

את הסיפור הבא מספר רבי ישראל גרוסמן זכר צדיק לברכה,

אביו של הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א, רבה של 'מגדל העמק'.

"כשהייתי בחור צעיר", מספר רבי ישראל, "ישבתי פעם בבית הכנסת ללמוד תורה.

הימים היו ימי ערב פסח וגבאי בית הכנסת ניגש אלי וביקש בעדינות שאעבור ללמוד

בבית כנסת אחר, כי הוא מנקה עכשיו את המקום לכבוד פסח. עברתי לבית כנסת אחר

ושוב חוזר המחזה על עצמו. הגבאי המקומי ניגש אלי ומציע לי שאעבור לבית כנסת אחר

כי הוא מנקה עכשיו לפסח. "חשבתי לעצמי מה אעשה? הרי אני רוצה ללמוד תורה

ובשום מקום איני יכול ללמוד. לפתע נפל במוחי רעיון, אגש לביתו של הרב איסר זלמן מלצר,

מחבר הספר 'אבן האזל', ומי שהיה אחד מהרבנים הגדולים ביותר באותם ימים, ואדבר איתו בדברי תורה.

"הרב מלצר, למרות הגאונות הגדולה שלו ועל אף שנחשב באותם ימים לאחד מגדולי התורה בעולם כולו,

היה אדם מאוד פשוט ועניו. הוא היה מתייחס לכל אחד כאילו היה החבר הכי טוב שלו,

גם אם לפניו עמד בחור צעיר לימים. "הקשתי על דלת ביתו של הרב, הוא פתח את הדלת

והכניס אותי למטבח, שם היו על השולחן לחם וכמה ממרחים. הרב שאל אותי מה רצוני ואמרתי לו

שבאתי כדי לדבר איתו בדברי תורה, כי בבתי הכנסת מנקים עכשיו לפסח.

"עד היום אני לא סולח לעצמי", מספר הרב גרוסמן זצ"ל. "למה לא חיכיתי עוד כמה דקות

שייטול את ידיו ויאכל משהו לארוחת בוקר. הרב לא חשב בכלל שיש כאן משהו מוזר,

הוא פשוט התחיל לדבר איתי בדברי תורה בשמחה גדולה, שאל אותי שאלות,

האזין בהנאה רבה לתשובות שעניתי עליהן והשיב לשאלות ששאלתי אותו בחזרה,

כאילו היה חבר בן גילי, וכאילו שהוא לא תלמיד חכם עצום, שהרמה התורנית שלי

היתה נמוכה משלו בהרבה מאוד דרגות.

"אחרי שעתיים נכנסה הרבנית ששבה מקניות שערכה לכבוד החג. עם כניסתה

לבית הבחינה הרבנית בכך שהרב עדיין אל אכל את האוכל שהיא הניחה לו על השלחן

ופנתה אליו בטענה, למה הוא לא אכל עדיין ארוחת בוקר.

"מה את רוצה ממני", השיב לה הרב בתמיהה, "איך אני יכול לאכול כשהגיע לכאן

הבחור היקר הזה, כזה תלמיד חכם גדול והתחיל לדבר איתי בדברי תורה?!

שאני אגרום לו להמתין ואשב לאכול? זה הרי לא ייתכן".

"ומה בכך", תהתה הרבנית בחזרה. "היית אומר לבחור הנחמד הזה שיחכה כמה דקות,

לא מדובר בארוחה שאורכת זמן רב…".

"הפעם היה הרב מופתע עוד יותר: "שהוא יחכה בשבילי? מה אני רופא?

אני פרופסור גדול שאנשים צריכים לחכות בתור כדי שיקבל אותם?!".

אני לא מצליחה למצוא עבודה. כבר אין לי בטחון עצמי

שלום. שמי גיל ואני בת 22 חילונית. רציתי בבקשה לשאול בקשר לבעיה שכבר מציקה לי חודשים. עבודה

אני לא מצליחה למצוא עבודה. מעולם לא הצלחתי להתקבל לשום מקום אחרי ראיון עבודה.

אני ניסיתי שוב ושוב לא משנה כמה אני לומדת מפעם. היו פעמים שהתפללתי לאלוהים שאמצא

אבל משום מה לא מצליח לי למרות המוני פעמים שאני לא מבינה למה. זה כאילו משהו מוזר עוצר את זה.

מאז הפעם האחרונה שלא התקבלתי רק דברים רעים קורים לי. הפסקתי להתפלל לפני השינה אני

מנסה לעלות לעצמי את החוסר בטחון שיש לי אבל בלי הצלחה. יש הרבה מתח בבית שלי כי גם הם

בזמן האחרון במצב לא טוב בגלל בעיות של עצמם. אני מרגישה מאוד מבולבלת. פעם הייתי בן אדם יותר רגוע,

בזמן האחרון אני מתעצבנת יותר מהר. כבר אין לי בטחון עצמי בכלל לעשות עם עצמי משהו אבל בכל זאת אני

כ"כ רוצה לעבוד זה הדבר שהכי יעשה לי כ"כ טוב שאתקבל ל עבודה. אני אהיה מאושרת וגם ארגיש טוב מכך

שאקח מההורים שלי פחות מכסף שלהם שהם גם ככה במצב כספי לא טוב.

בבקשה אני חייבת משהו שירומם אותי. אני כל הזמן עושה דברים פוגעים לאחרונה ולא יודעת איך לצאת מזה

וגם קשה לי שלשאר האנשים בבית שלי במצב די רדוד והעצב והמתחים שלהם נזרקים עלי כמו שאני זורקת אליהם.

בבקשה אשמח אם תעזור לי באיזו דרך. תודה רבה לך אדוני הרב

 

תשובה:

מכיוון שפנית לרב, אני מבין שאת מעוניינת לשמוע
תשובה אמיתית, תשובה על פי דעת תורתנו הקדושה.

ובכן, יש לדעת שאבא שלנו שבשמים חפץ תמיד רק להיטיב לנו,
לעולם הוא לא יעשה לנו משהו רע. אין אבא שיותר אוהב את
הבנים שלו מהאהבה שיש לאבינו שבשמים אלינו.

הסיבה שהרבה יהודים עוברים צרות וייסורים, צער ומכאובים,
היא משום שהקדוש ברוך הוא חפץ להביא אותנו לטובה
האמיתית, שהיא הטובה הנצחית שאדם יכול לזכות אליה
לאחר ה"מאה ועשרים" שלו, ובעזרת השם עוד לפני כן,
כשיבוא משיח צדקנו.

ההטבה הנצחית הזו היא חיים מלאים הנאה ושמחה, ללא
שום צער וכאב, חיים מושלמים שלא חסר בהם כלום, ובנוסף
לכך זוכים שם לתענוג הגדול ביותר שקיים, והוא התענוג של
קירבה אמיתית לשם יתברך, והרגשת הדבקות בשכינה הקדושה.
בעולם שאנו מכירים אין שום הנאה ששווה לרגע אחד של הנאה
שם, וכפי שאמרו לנו חכמינו זכרונם לברכה: "יפה שעה אחת של
קורת רוח בעולם הבא יותר מכל חיי העולם הזה" (פרקי אבות ד', י"ז).

כדי שנוכל לזכות לאותה הטבה אנו זקוקים לנקות את עצמנו
מהמידות והתכונות הלא טובות, מהמשיכות הרעות, וגם מכתמים
רוחניים שיש על הנשמה שלנו שנוצרים מעבירות שעשינו. אותם
כתמים אמנם לא נראים לעין האנושית, אך הם וודאי קיימים
ומשפיעים מאד על חיי האדם הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

כתמים אלו, לא רק שהם מפריעים לקבלת ההנאות והתענוגים
שמחכים לנו בעולם הבא, אלא הם גם מהווים חסימות לשפע
שאבינו שבשמים רוצה להעניק לנו כאן בעולמנו, ובגללם אנו
לא יכולים להנות תמיד מאותו שפע.

הייסורים שעוברים על האדם באים להזכיר לו שיש מטרה
לחיים שלו, שהחיים הם לא הפקר, שמחכים לו חיים נפלאים
אם הוא רק ייטיב את מעשיו. הייסורים צריכים לעורר אותנו
ולחזק אותנו להתקרב יותר לאבינו שבשמים ולעשות את
רצונו יתברך.

לכן, אם אדם רואה שהוא נתקל בחייו במחסור ובחוסר הצלחה
(ומדובר כמובן בדברים שהם לא דברים שליליים), עליו לעשות
חשבון נפש עם עצמו ולהבין שוודאי ישנם גורמים רוחניים שגורמים
לכך, ועליו לתקן את מעשיו הלא טובים ולהמנע מעשיית עבירות.

מה שנדרש לעשות הוא להתחבר יותר למה שקשור למצוות
ולהיות יותר מקושרים לאבינו שבשמים. תפילות הן גם דבר
מצויין, והן תמיד יכולות להועיל.

כדי שנושא המצוות יהיה יותר קרוב ללבך ותביני יותר לעומק את
מהות היהדות, מטרת החיים, מטרת המצוות והתועלת שיש לאדם
שהולך בדרך התורה, הייתי מאד ממליץ לך ללכת לסמינר יהדות
של ארגון "ערכים", שם תוכלי לקבל תוך כמה ימים את הידיעות
הנחוצות והכל יהיה לך יותר קל ויותר נעים. סמינר כזה הוא שילוב
של כמה ימי נופש ביחד עם הרצאות ודיונים מרתקים על התורה
ודרכה. הטלפון של "ערכים" לצורך בירור יותר פרטים הוא:
03-5793035

לגבי המתחים שאת מרגישה, חיזוק הקשר שלך לאבינו שבשמים
יועיל מאד גם לזה, משום שיהודי שמחובר לקדוש ברוך הוא מרגיש
כל הזמן שיש מישהו שדואג לו, שומר עליו, משגיח עליו, וכל מה
שנעשה איתו בחיים נעשה אך ורק לטובתו. זוהי הרגשה עמוקה
בנפש שיוצרת שלווה ורוגע ומקנה כוחות חזקים ותחושת בטחון
לעבור על כל ניסיונות החיים באופן הרבה יותר קל.

בברכה
יעקב