בס"ד
מאת: יהושע כהן.
בכדי לחוות ולהבין את המהפך העצום שהיה בנס חנוכה, עלינו לחזור בגלגל הזמן 'קצת' לאחור, לפני למעלה מ 2,000 שנה.
כך נוכל בעזרת השם לתרגם את הנס הזה אלינו, לכל שלב בחיים וכל שכן למצב שאנו חווים עכשיו בתקופה הקשה והמורכבת הזו.
נתבונן בנס שהכריז בקול גדול שהשם הוא האלקים ואין עוד מלבדו. הנס שרלוונטי גם כיום לא פחות מאז.
התקופה – השלטון היווני:
מסע של השפלות עבר העם היהודי. כמו היום, גם אז.
עם ישראל בגלות כבר קרוב ל2000 שנה. בית המקדש חרב ואנו מצפים זמן רב לבניינו.
התקופה בה אירע נס חנוכה, בית המקדש עדיין היה קיים. כל אחד המשיך בתפקידו, הכהנים בהקרבת הקורבנות, הלויים הממונים
על הליווי המוזיקלי גם הם המשיכו בעבודתם.
אך תארו לעצמכם איזו השפלה זו שמצד אחד בית המקדש עומד על תילו, ומצד שני מי שמכתיב את סדר היום בבית הגדול והקדוש,
הוא לא הכהן הגדול ולא הנביא, אלא לא אחר מאשר – יווני טמא!
יון היתה בשיא תפארתה בשלטון העולמי, תרבות וכלכלה. הדבר הבולט ביותר שאפיין אותם זה הפילוסופיה, חכמה וחקר.
חכמים ופילוסופים רבים השאירו את חותמם באטמוספרת ההיסטוריה ומרביתם תוצרת יון.
הזוית היהודית על תקופה זו:
היהודים ידועים בעולם לחכמים גדולים (ובצדק). מגיל צעיר אנו עוסקים בלימוד התורה והמצוות, דינים והלכות הבנויים מפרטי
פרטים, חילוקים עדינים ודקים. אנו מאוד מעריכים חכמה. אך חוכמתנו בנויה בצורה וגישה שונה משאר אומות העולם.
החכמה היהודית מגיעה אחרי מסקנא אחת שהיא לנו לחוק ברזל. והיא, שהקדוש ברוך הוא, הוא היחיד ואין בלתו.
הוא ברא ומנהיג את כל העולמות, אין לנו תפיסה בו ואיננו יכולים לשערו, אין לו גוף ואי אפשר לדיימנו ולדמותו למשהו או מישהו,
גשמי או רוחני.
כל דבר שאנו לא מצליחים להבין, זה מגיע אך ורק מחסרוננו. זאת עלינו להפנים, שאנו בני אדם מוגבלים.
כן , לא הכל אנו נוכל לדעת. יש דברים שהם למעלה מתפיסתנו.
למשל, איננו יכולים להבין 'נשמה' מה היא, או לדעת ולבחון מה גודלו של היקום.
חכמינו ידעו שהאדם שואף לשלימות ולהבנה מקסימלית בתחומים שונים, ומכיון שהאדם מוגבל ואין לו את הכלים להבין את אותם
דברים, אם הוא ינסה לחקור ולהתחקות אחר הדברים הללו, הוא עלול להיטרף.
לכן אמרו חכמינו, שאין לאדם לחקור אחר דברים מסויימים.
לעומת זאת, היונים בחכמתם וגאוותם הרבה, לא היו מסוגלים להכיל את העובדה שיש דברים שבן-אנוש לא יוכל להבין.
כל דבר שהם לא הצליחו להבין, במקום לכופף את הראש, הם החליטו לכופף את הראש למושג המוקשה.
למשל הם לא הצליחו להבין איך הנשמה 'פועלת', מה זה 'נשמה', איך יכול להיות שאדם אוכל לחם 'גשמי', וזה מזין 'נשמה רוחנית'.
לכן, היו כאלה ש'כפרו' במושג הנקרא 'נשמה', היו כאלה שנשארו עם שאלות 'מטרידות' בענין.
! יש הסברים גם לשאלות שהוזכרו למעלה בענין הנשמה, אך אין כאן מקומו להאריך בעניינים אלו. באנו רק להעלות את עצם הנושא
שישנם דברים שהם מעבר לעיניו ושכלו של האדם, וגם אם יש דברים שאין להם הסבר, זה בא מחסרוננו. להשם יש תשובות !
היונים העריכו מאוד חיצוניות, אך שכחו שהפנימיות היא העיקר. הם עסקו הרבה בהשלמת תענוגי הגוף והזניחו את מהות האדם,
לתקן את המידות ולהתגבר על דחפים יצריים למיניהם.
הדבר הגרוע, הטיפשי והמתנשא ביותר הוא, שהם כפרו בכך שיש מנהיג לעולם.
האיום על האומה היהודית:
היונים ראו שהאומה הישראלית שוללת את התפיסה שהעולם מונהג מאליו. היהודים מאמינים באלוקים שהוא זה שמנהיג את העולם
בכל שניה ובכוחו לשנות את הטבע רק אם ירצה. גם הטבע, הוא לא גלגל שיניים הנע מאליו. הכל מונהג בהשגחה פרטית של הבורא
יתברך.
מספר שנים לפני תקופה זו, היו נביאים לעם ישראל. אנשים קדושים שתקשרו עם הבורא וקיבלו ממנו מסרים ישירים על מנת
להעבירם לשאר האומה הישראלית.
בתקופה כזו שיש נביאים, אי אפשר להכחיש את העובדה הזו שהשם מנהיג את העולם. אנשים שניסו להתחכם עם טענות שונות של
כפירה, נוכחו לראות על ידי אותות ומופתים מהנביא שיש אלוקים בשמים ובארץ.
אך בעידן היונים שפסקה הנבואה, הויכוח היה עז ביותר. לצערנו הם הצליחו לסחוף גם יהודים לדעות הכפרניות שלהם.
כוח חכמי התורה:
הקדוש ברוך נתן את התורה לעם ישראל. מיום מתן תורה ועד היום, שאלות חדשות בהלכה מופיעות מכל כיוון.
למשל, מאכלים חדשים שלא היו בעבר, צריכים אנו לדעת מה הברכה הראויה לכל מאכל ומאכל. ישנם שאלות מורכבות פי כמה.
מי קובע את ההלכה? איננו שומעים את קולו של הבורא כמו במתן תורה, מה עלינו לעשות?!
החכמים! רבותינו, הם אלו שקיבלו את הכוח להחליט מה יהיה הדין במקרה כזה או אחר!
יתירה מזו! מי קובע מתי יחול חג הפסח, סוכות, האם יהיה בשנה הקרובה שני חודשי אדר (כמו השנה) ? את כל זה קובעים חכמינו.
ובמילים אחרות, יש בכוח החכמים לשלוט ולהחליט על הטבע!!! אם חכמים החליטו שהחודש הקרוב יהיה פחות ימים, גם הטבע
ישתנה ויתאים את עצמו למה שחכמים קבעו.
אפילו מתים, חכמינו החיו מעוצם קדושתם.
את זה כבר ממש היה קשה ליוונים לקבל. חכמי היהודים אחראים על הטבע?! לא יקום ולא יהיה.
התחנה הבאה – השתלטות מבפנים:
היוונים לא הסתפקו בפיזור דעות כפרניות בשדרות העם, אלא הם החליטו להתערב בתכנים היהודיים. להרוס כל חלקה טובה של
אמונה וייחודיות.
"ייחודיות"! זה הסמל של היהודי! השם כרת עימי ברית ויש לי קשר עמוק ומיוחד בשונה משאר העולם. אני הבן שלו. בן ממשפחת
האומה הישראלית.
הקשר המיוחד הזה נאמר בתורה הקדושה. הקדוש ברוך הוא הכריז עלינו שאנו העם המיוחד והחביב עליו, "בנים אתם להשם
אלקיכם", "עם קדוש אתה להשם אלוקיך ובך בחר השם להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (חומש דברים).
הקשר מתבטא בכך שהוא נתן לנו את התורה וציווה אותנו בקיום כל המצוות.
גזירות היונים:
ישנן מצוות שיש בהם מיוחדות מסויימת המבליטה יותר את הקשר שלנו עם הבורא.
ונציין, שאין הכוונה חלילה שיש מצוה "מיוחדת" ויש מצוה "פשוטה". חלילה. אלא הכוונה, שבכל מצוה
ומצוה יש מיוחדות מסויימת, וישנן מצוות שהמיוחדות שלהם היא, שהן בולטות יותר בקשר שלנו עם הבורא.
אך כמובן שבכל מצוה ומצוה, עצם זה שאנו מקיימים אותה בגלל ציווי הבורא יתברך, זה מראה על הקשר
המיוחד שלנו איתו.
היונים גזרו על שלש מצוות מסוג זה: שבת, חודש, ברית מילה.
ונבאר: שבת – השבת מסמלת קשר מיוחד עם הבורא. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בששה ימים. ביום השישי, רגע ממש לפני
השקיעה, סיים הבורא את מלאכתו ונכנס ליום השבת. שבת הוא מלשון המספר 7 שבו חל יום השבת, וזה גם מלשון
שביתה. השם סיים את בריאת העולם וכביכול נח.
(אצל הקדוש ברוך הוא לא שייך עייפות ותשישות חלילה. אנו משתמשים בלשון הזו שהקדוש ברוך הוא 'נח', רק כמשל
בשבילנו מפני שאין לנו השגה והבנה בבורא עולם).
מי רשאי לשבות ולנוח עם הבורא? רק בניו אהוביו. גוי ששובת ביום השבת, חייב מיתה!
נמשיל זאת למלך שעורך סעודת בוטיק צנועה. אם אדם זר יכנס לשם, זה לא יגמר טוב. כל שכן מי שהוא אויבו של
המלך, אדם שמורד במלכות. מי הרשה לו להיכנס?! כך זה יום השבת.
ייחודיות כזו היוונים יכולים לסבול?! לא ולא.
כמו כן, ההשתתפות של עם ישראל בשמירת השבת, מראה על כך שהשם הוא זה שברא את הטבע, שהבורא כביכול נח מששת
ימי המעשה. היוונים הרי כפרו בעובדה הזו, ולכן שביתת היהודים ביום השבת היוותה עוד סיבה לכעסם של היוונים על
היהודים.
חודש – כאמור, לחכמים ניתן כוח לשלוט בבריאה. הזכרנו למעלה בקצרה את המושג של קביעת הזמנים לחגי השנה.
למעשה זו מצוה הכתובה בתורה. על החכמים מוטל התפקיד לסדר את ימי, חגי ומועדי השנה באופן שישתלב היטב במקביל
למזג האויר ועוד שיקולים שונים. כמובן שנצרך לזה ידע עצום באסטרונומיה. חלק מהתהליך הוא, לקדש את החודש.
דהיינו, החכמים מחליטים בסוף החודש הנוכחי מתי יתחיל החודש הבא והיום הראשון של החודש החדש נקרא,
"ראש החודש".
עובדה זו, כאמור, הציקה ליוונים. זה אחד הדברים המורים על ייחודיות העם הישראלי, הכוח שלהם לשלוט בבריאה.
ברית מילה – תחשבו על זה רגע. אדם נולד שלם (כביכול), לאחר 8 ימים עושים לו ברית מילה. תינוק קטן וככה מורידים לו חלק
מגופו. בעיני האומות זה ממש מתמיה.
אנו יודעים שזה בדיוק הפוך. הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו שימול את עצמו ואת בני ביתו, ורק אז הוא נקרא –
"תמים"! "שלם"! רק כך נשלם התינוק היהודי ונעשה כלי גמור ומתוקן!
לא סתם זה נקרא 'כריתת ברית'. אנו מכניסים לגופנו הבשרי את ריבונו של עולם. זו המצוה היחידה שאנו מקיימים
ממש בבשרנו. תפילין, על היד ועל הראש. אך ברית מילה, היא מצוה בבשרנו ממש.
מזה היוונים ממש משתגעים. מה זה?! דבר כזה, אדם מוכן לעשות רק למען בוראו!!!
זהו! הם לא מסוגלים לראות איך הקשר האלוקי הזה נמשך.
היוונים רוצים שוויון!
המלחמה הרוחנית:
מלחמת היונים היתה מלחמה על הקדושה ועל התורה.
הם לא חיפשו להרוג, אך הם חיפשו איך להרוג את נשמת האומה הישראלית.
הסיכויים לנצח לפי דרך הטבע היו אפסיים. יון שלטה בכל העולם.
לא נותר כי אם להתפלל לאבינו שבשמים מתוך הכרה שאין עוד מלבדו.
אין! פשוט אין!
כמה זה רלוונטי גם להיום. המציאות התפוצצה לנו בפנים.
על אף השכלולים הטכנולוגים, שום דבר לא עמד במבחן הניסיון, ביום שמחת תורה כשהחמאס ערך את הפיגועים הנוראים.
סמכנו קצת על זה שהעולם נהיה מתורבת ומוסרי יותר. מסתבר שגם זה לא ממש כך.
האמונה! זה הדבר היחיד שעומד לנו. רק להאמין בו בכל הכוח. הקדוש ברוך הוא מחכה ומצפה לראות אותנו בוטחים
אך ורק בו.
נכון, זה לא סותר את העובדה שאנו צריכים לעשות את ההשתדלויות המוטלות עלינו, אך לאחר כל זה, חייבים אנו לזכור
שהכל מהקדוש ברוך הוא. אפילו ההשתדלויות, הם ממנו.
זה מה שעשו החשמונאים-המכבים! הם היו קבוצה קטנה של יהודים צדיקים משבט הכהונה.
זו לא הפעם הראשונה ששבט זה עומד על המשמר ומוסר את נפשו בשביל טהרת ושמירת האומה הקדושה, האומה הישראלית.
הכהנים מתייצבים למשימה, למרות שעל פניו זה נראה ממש לא הגיוני.
אך אנו יודעים שלמי שחי עם הקדוש ברוך הוא, זה דווקא ממש הגיוני!
אין להקדוש ברוך הוא הבדל כמה נלחמים ואיזה סוג צבא עומד ממול.
כך, עם אמונה זו, יצאו הכהנים להילחם פיזית, פנים אל פנים, מול צבא אדיר, ללא שיריון, ללא חיפוי אווירי, אך עם אמונה!
זה נשק אמיתי!
יצאו הכהנים בקריאה – "מי לה' ? אלי"! מי שמעונין להילחם על מנת להציל את כבודו של אבינו שבשמים, מוזמן לצאת איתנו
למלחמה.
באמונה טהורה זו ובענווה יצאו הכהנים להילחם….
כן!!! בהחלט! הם ניצחו ובגדול!!!
הקרב היה קשה ביותר ובחסדיו הגדולים של אבינו שבשמים הכהנים הצליחו להביס את היונים ועם ישראל ניצח, בלי שאף אחד יפגע!
זה היה נס אדיר! אחרי הנס הזה, לא היה פתחון פה לאף אחד. הקדוש ברוך הוא נמצא ומשגיח תמיד. גם אם המצב נראה חשוך,
ברגע אחד, אם הוא רק ירצה, הוא יהפוך הכל.
המהפכה עוד לא הסתיימה.
מי שינסה לטעון שהיה כאן גבורה טבעית של הכהנים, טכניקות צבאיות סודיות שהם פיתחו, יחכה לדבר הבא –
נס פך השמן:
לאחר סיום המלחמה, נכנסו הכהנים לבית המקדש לראות מה חוללו היונים תוך כדי הלחימה.
בבית המקדש היתה מנורת זהב בת 7 קנים. היתה מצוה מיוחדת להדליק אותה בכל יום ויום.
את המנורה היה מדליק הכהן וחומר הבעירה היה שמן.
השמן היה צריך להיות לעבור אישור מיוחד מהכהן הגדול לפני שנכנס לשימוש. לשמן זה יש דינים מיוחדים על פי כללי ההלכה.
האישור היה על ידי חותמת מיוחדת, וכל שמן שזכה לחתימה זו, ידעו הכהנים שהשמן היה בשמירה מוקפדת כפי שצריך על פי הדין.
החותמת היתה סוגרת הרמטית את הכדים.
נכנסו הכהנים לבית המקדש, ולא מצאו שמן. בכל מקום שהיה כדי שמן, היונים הערמומיים דאגו לפתחם, לגעת בשמן ולטמאם.
אלו היו היונים. זה מה שענין אותם, לפגוע דווקא בדברים הקדושים ביותר לעם ישראל, לטמא את השמן שעמו מדליקים את המנורה
הטהורה בבית המקדש, המקום הקדוש ביותר בעולם. לפגוע במקומות הרגישים ביותר.
לפתע, זעקה של התרגשות ותקווה חתכה את המתח ששרר שם. "מצאתי פך (כד קטן) של שמן עם חותמת". השמן היה סגור ולכן הוא
לא נטמא.
התרגשות עצומה. אך מתברר שהכמות שהיתה בקנקן, הספיקה רק ליום אחד בלבד.
מה יהיה הלאה?!
שוב הראה הקדוש ברוך הוא שהוא מנהיג את העולם. השמן דלק במשך שמונה ימים ברציפות!
זה כבר אף אחד לא יכול לעשות. רק מי שמנהל את העולם. אבינו שבשמים.
בימים ההם – בזמן הזה:
במשך ימי החנוכה אנו מוסיפים נוסח מיוחד בתפילת העמידה. הודאה להקדוש ברוך הוא על הניסים שעשה עמנו.
בסוף ה'טקסט' אנו אומרים שאנו מודים על הניסים "שעשית לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה".
הבה נתבונן במילים הללו, "בזמן הזה".
נס חנוכה מלווה אותנו תמיד. המסר שזעזע את העולם לפני למעלה מ- 2000 שנה, רלוונטי גם היום, יותר מתמיד.
אנו חייבים לגרש את החושך ולהאמין שהכל בהשגחה פרטית.
זה הראה לנו שגם העולם שאנו רואים, שמש שזורחת בכל יום, כוכבים מפוזרים ברקיע בכל לילה, לב שדופק ומוח שחושב, הכל לא
קורה לבד. הקדוש ברוך הוא, הוא מי שעושה את כל זה בכל שניה.
יושבים אנו בארץ הקודש אחרי שנים רבות של פיזור על פני הגלובוס, זה גם נס וחסד ממנו, ישתבח שמו.
עכשיו ניגש להלכות חנוכה:
זכר לנס, אנו מדליקים 8 נרות. ביום הראשון של חנוכה אנו נדליק נר 1 למחרת 2 וכן הלאה כך שביום השמיני נדליק 8 נרות.
חוץ מנרות אלו, יש להדליק נר נוסף בכדי שעמו נדליק את נרות החנוכה.
למה? מכיון שאין להדליק את נרות החנוכה מנר של מצוה.
וליתר ביאור, למשל ביום השני של חנוכה, אנו מדליקים כאמור 2 נרות. אין להדליק את הנר השני מהלהבה של הנר הראשון כיון שזה
בזיון לנר הראשון שעושים איתו שימושים שונים.
ומזה שאין להדליק אפילו נר של חנוכה נוסף מהנר הקודם, אנו מבינים מכך שכל שכן שאין לעשות שימושים אחרים שאינם של מצוה
מנרות החנוכה (כגון להצית סיגריה וכדומה) מכיון שזה בזיון לנרות הקדושים.
מי מדליק את הנרות:
האשכנזים נהגו שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכיה בפני עצמו.
לעומת זאת, בני ספרד נהגו שרק ראש המשפחה מדליק חנוכיה אחת בשביל כולם.
היכן מדליקים את הנרות:
נהגו להדליק את החנוכיה בפתח הבית, בצידו השמאלי של המשקוף (כשפני האדם לכיוון הבית). כך אנו מוקפים במצוות, מזוזה בימין
המשקוף, חנוכיה בשמאל המשקוף וציצית על גופינו.
מכיון שמזג האויר בתקופה זו מלווה בגשמים ורוחות, יש לרכוש 'בית חנוכיה' בטיחותית(!) ולהניחה במקום בטוח בכדי שהנרות
ימשיכו לדלוק ובמקביל שלא יהיה שום חשש סכנה חלילה.
כמו כן, יש להניח את החנוכיה כ 25 סנטימטר מהרצפה ועד 80 סנטימ'.
יש שנהגו להניח את החנוכיה בחלון הבית הפונה לרחוב.
כל זה הוא בכדי לפרסם את הנס לעיני העוברים ושבים.
אדם המתגורר במקום סכנה (אנטישמיות וכדומה), יניח את החנוכיה בתוך הבית וכאמור, בזהירות יתירה מהאש.
ממה להדליק את הנרות:
יש שנהגו להדליקם בנרות שעווה.
יש שנהגו להדליק בפתילות ושמן.
העיקר להדליק בנרות יפים ומהודרים לכבוד המצוה החביבה הזו.
כמה זמן החנוכיה צריכה לדלוק:
לכל הפחות חצי שעה.
מתי מדליקים:
הספרדים נהגו להדליק את החנוכיה בצאת הכוכבים.
בבני אשכנז, יש שנהגו שלהדליק גם כן בצאת הכוכבים ויש שנהגו להדליק בשקיעת החמה, וכל אחד יברר את מנהגו.
שים לב! בערב שבת יש ליזהר ביותר להדליק את הנרות מוקדם, דהיינו ממש לפני הדלקת נרות השבת בכדי לא לחלל שבת חלילה.
לאחר כניסת השבת, אין להדליק נרות כלל וכלל!
במוצאי שבת, גם הנוהגים להדליק בכל יום במהלך השבוע בשקיעת החמה, חובה להמתין עד לצאת
השבת כדי לא לחלל חלילה את השבת.
זמני השקיעה, צאת הכוכבים, הדלקת נרות שבת וכניסת השבת, מופיעים באתרים שונים ובלוחות השנה.
הזמנים משתנים בין עיר לעיר ויש לבדוק זאת בהתאם.
סגולה מיוחדת:
זמן זה שהנרות דולקים, הוא זמן מסוגל ביותר. שערי שמים פתוחים ואפשר לפעול ישועות גדולות בכל העניינים. רפואה, שמחה,
פרנסה, הצלחה בעבודת השם, קרבת אלוקים, הכל!
חכמינו בתלמוד מלמדים אותנו, שמי שזהיר בהדלקת נר חנוכה ושבת, יזכה לבנים תלמידי חכמים!
האם יש ברכה על ההדלקה:
ודאי. יש ברכות מיוחדות שמברכים לפני ההדלקה. ביום הראשון מברכים שלש ברכות ובשאר הימים מברכים שתי ברכות.
הברכות הם כדלהלן: ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה.
ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
ביום הראשון מוסיפים: ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
מנהג ה'סופגניות':
כזכר לנס שהיה בשמן המנורה בבית המקדש, נהגו לאכול מאכלים שומניים למיניהם.
זה בהחלט מנהג חשוב מדורי דורות, אך יש לדעת שאין זה חובה כלל וכלל, בשונה מהדלקת נרות חנוכה שהיא מצוה!
כמו כן, זה הזמן להתבונן בחסדים שהשם עושה עמנו בכל יום ולהודות לו על כך. במילים הכי ישירות, פשוטות ואישיות.
את ההתבוננות הזו בהכרת הטוב, ניקח עימנו הלאה, לשאר ימות השנה, לדבר עם הבורא ולהודות לו תמיד.
נחדד היטב היטב
אבינו אב הרחמן עשה עימנו בחנוכה ניסים עצומים גם כשהיה נראה שאין דלת חירום בכל הסיפור הזה.
זה מראה לנו שאבא שלנו תמיד משגיח עלינו. הוא עושה לנו ניסים בכל רגע, רק לא תמיד אנו שמים לב לזה.
היונים רצו להחדיר בנו קרירות באמונה. לא ניתן להם! לא ניתן לרוח היונית לחזור לשדרות העם היהודי.
לא ניתן להם לחלחל לעולם כלל!
לעולם לא עוד.
באמונה זו שאין עוד מלבדו, נזכה לצאת מהגלות ונכנס כולנו יחדיו בקרוב ממש לבית המקדש וכל העולם יראה ויאמין
שהשם הוא האלקים ואין בלתו, במהרה בימינו
אמן כן יהי רצון.
