natnuts1

אם נסתכל בחוץ עכשיו, איזה חג לאילנות? למה חג לאילנות הוא דווקא באמצע החורף?

אם נסתכל בחוץ עכשיו, איזה חג לאילנות? למה חג לאילנות הוא דווקא באמצע החורף?

אם נסתכל בחוץ עכשיו, איזה חג לאילנות? איזה אילנות? האילנות ריקים, למה לא נעשה ט"ו בשבט חג לאילנות בקיץ.

בקיץ יש הרבה פירות, הרבה ירוק. למה חג לאילנות הוא דווקא באמצע החורף? המנהג הוא בליל ט"ו בשבט, בסדר ט"ו בשבט,

לאכול את שבעת המינים. ויש סדר מסוים שבו אנחנו נוהגים לאכול את הפירות, הסדר הוא קודם כל הזית, ואז התמר, אחרי זה

הגפן, התאנה והרימון. המקובלים מסבירים לנו, שיש פה מסר מאד מאד עמוק. והמסר הוא התהליך של הגרעין, אם נשים לב,

הזית, אנחנו אוכלים אותו, מה עושים עם הגרעין מיד יורקים אותו החוצה. כשאנחנו אוכלים את התמר שזה הפרי הבא,

אז הגרעין כבר נשאר לנו בפה קצת יותר זמן, אנחנו אולי מגלגלים את זה על הלשון בגלל המתיקות של הגרעין.

הפרי שמגיע אחרי זה, זה הגפן, הגפן, החרצנים, הגרעין הוא כל כך קטן שלפעמים אנחנו בולעים את זה, לפעמים יורקים את זה

החוצה, בגלל שהפרי הגרעין עצמו נהפך להיות כבר משולב עם הפרי. אבל השלב שהוא יותר גבוה זה התאנה, התאנה הגרעינים

הם ממש חלק מהפרי ואי אפשר להפריד אותם, ואוכלים את התאנה עם הגרעין. אבל החלק הכי גבוה זה הרימון. הרימון הפרי עצמו

זה הגרעין, זה ממש תהליך של הגרעין, זה עובר מגרעין שהוא מר, לגרעין שהוא עצמו הפרי.

 

וזה בדיוק התשובה לשאלה, למה אנחנו חוגגים את ט"ו בשבט דווקא באמצע החורף.

 

החורף מסמל תקופה של קושי, תקופה של קור, תקופה שבחוץ הכל נראה מת, אבל כאן מגיע ט"ו בשבט, מה קורה בט"ו בשבט?

ט"ו בשבט זה הזמן שהשרף מתחיל לעלות באילן. בחוץ הכל נראה מת, הכל חשוך חורף. אבל בפנים יש תזוזה, יש חיים.

ט"ו בשבט זה הזמן שבו אנחנו חוגגים את הפוטנציאל של העץ. אנחנו מבינים שמתוך החורף תבוא הצמיחה, תבוא הפריחה של הקיץ.

ואדם הוא בדיוק כמו העץ, לפעמים אנחנו בתקופה של חושך, תקופה של קושי, אולי יש לנו איזה גרעין מר שיושב לנו על הלב,

ואנחנו רוצים להשתחרר ממנו. כאן מגיע ט"ו בשבט, ט"ו בשבט זה הזמן שבו אנחנו מבינים, שזה בידינו להפוך את הגרעין המר

לפרי מתוק. זה הזמן שאנחנו מבינים שלפעמים חייבים לעבור תקופה של חורף, תקופה של קושי, כדי להגיע לצמיחה של הקיץ.

אז ט"ו בשבט הזה, כשאנחנו יושבים ונהנים מפירות ארץ ישראל, בואו נעצור לשניה, נסתכל על הפרי וואו, איזה פרי!

ונסתכל ונחשוב מה אנחנו רוצים לעשות עם הגרעין, עם התקופה הקשה הזאת של החורף, האם אנחנו רוצים רק לזרוק אותו,

להתעלם ממנו, או האם אנחנו רוצים להפוך את הגרעין לפרי מתוק. להשתמש בתקופה הקשה להזדמנות לצמיחה מדהימה.

וזה בידינו.

אז ט"ו בשבט שמח.

מדוע פורסמה מודעה ריקה ב’ידיעות אחרונות’?

מדוע פורסמה מודעה ריקה בתוך עיתון ’ידיעות אחרונות’?

עיתון 'ידיעות אחרונות' פרסם בעיתון החדשות המרכזי של יום שישי האחרון הודעה מפתיעה. בהודעה נכתב:

"מקום זה שמור לידיעה החשובה ביותר". מתחת להודעה הופיעה תמונה נדירה, בה נראה הרבי מלובביץ'

עם ג'ודי שלום ניר מוזס, אחד הבעלים בעיתון 'ידיעות אחרונות'.

תחת התמונה היה הכיתוב: "הרבי בעת ההנחיה ההיסטורית: 'אזי תכיני מקום פנוי'". בנוסף הופיע ברקוד,

מעליו נכתב: "לסיפור המלא ולמידע עשרי בנושא, סרקו את הברקוד".

הברקוד הוביל לתיעוד וידיאו, בו מספרת מוזס את שהתרחש בעת שביקרה במעונו של הרבי מלובביץ',

לפני 30 שנה בדיוק: יום ראשון ח' בטבת תשנ"ב.

היה זה כאשר מוזס הגיעה אל הרבי, בקראון הייטס בניו יורק, לקלת הדולרים היומית. כאשר הגיע תורה לקבל את הדולר

מידו של הרב, היא ביקשה את ברכתו. לתדהמתה, השיב לה הרבי כך: "הסוכנות שלך נקראת 'ידיעות אחרונות' מה שיהיה

באחרית כל הימים הוא שיבוא משיח צדקנו. אזי תכיני מקום פנוי בעיתון הכי קרוב, היות שזה גופא יקדים את ביאתו,

כיוון שידע שכבר מוכן הפרסום, זה יסלול לפניו את הדרך". הרבי העניק לגב' מוזס דולר נוסף, "בשביל הידיעה האחרונה

האמורה בקרוב ממש". בסוף השבוע האחרון, 30 שנה לאחר הוראתו של הרבי – קוימו דבריו, וה עיתון פרסם כי "מקום זה שמור לידיעה החשובה ביותר".

(מתוך אתר הידברות)

'קח את הפרה', לחש החכם לתלמידו לאחר שהתרחקו קצת מהבית, 'גרור אותה אל קצה ההר, והשלך אותה אל התהום'.

'קח את ה פרה', לחש החכם לתלמידו לאחר שהתרחקו קצת מהבית, 'גרור אותה אל קצה ההר, והשלך אותה אל התהום'.

 

בבית קטן ועלוב בראש ההר התגוררה משפחה קטנה ועלובה, הילדים הסתובבו בחוץ מתפלשים

בבוץ בבגדים קרועים שמתוכם הציצו עצמות מחופות בעור ומעט בשר, מראה פניהם העיד שלא יהיה

דבר שישמח אותם יותר ממנת אוכל מזינה. הבית עצמו היה עשוי אבנים מחופים בבוץ יבש ומתפורר,

חלונות לא היו, הדלת הייתה שבורה, וגג הבית היה מחורר כהוגן.

 

איש חכם טייל שם יחד עם תלמידו, הם העפילו במעלה ההר במסגרת 'סיורי החיים' כפי שקרא לזה החכם,

סיורים לימודיים של התחככות עם האנושות, בהם היו לומדים להכיר מקרוב את האנשים ואת מצוקותיהם,

ללמוד מחכמתם ועוד יותר מטיפשותם. הם היו הולכים למקומות נידחים,  לכפרים רחוקים ולאזורים מוזנחים.

וכך הגיעו גם לבית העלוב שבקצה ההר.

'ממה אתה מתפרנס?', שאל החכם את בעל הבית שישב על אבן גדולה ששימשה ככיסא, 'אני מבין שאין כאן

באזור מקומות עבודה, לא ראיתי כאן שטחים חקלאיים,  ולא מצאתי סימנים למקום יישוב קרוב, 'אז ממה

אתם מתקיימים?'  'יש לנו פרה אחת', אמר בעל הבית והתרומם מכיסאו המאולתר, 'הנה היא נמצאת שם,

רועה באחו. אנחנו חולבים אותה מדי יום, קצת מהחלב אנחנו שותים, וממה שנותר אנחנו מכינים קצת שמנת

חמאה וגבינה, ומנסים למכור את התוצרת בכפר הסמוך שנמצא משהו כמו עשרים קילומטר מכאן, וכך אנחנו

מצליחים לשרוד'. החכם הנהן בראשו, מעכל את המידע,  ואחר כך נפרד לשלום מבעל הבית ובני ביתו.

 

'קח את הפרה', לחש החכם לתלמידו לאחר שהתרחקו קצת מהבית, 'גרור אותה אל קצה ההר, והשלך אותה

אל התהום'. – 'אבל הפרה הזו היא מקור הפרנסה היחיד של המשפחה הזו', התקומם התלמיד, 'אם אזרוק

אותה לא יהיה להם ממה להתפרנס'. 'עשה כדבריי!' אמר החכם והתרחק לדרכו. התלמיד היה נסער, נאמנותו

למורה שלו עמדה למבחן. ממנו למד לרחם על המסכנים ולעזור לאומללים, ועכשיו הוא מתבקש לעשות מעשה

רע שאין לו כל הצדקה. הוא היה מדוכא מההחלטה שעליו לקבל, אבל הוא קיבל אותה. הוא הלך לקצה ההר,

וכשאף אחד לא הבחין הוא דחף את הפרה הקטנה ונתן לה להתגלגל במורד התהום. הוא ידע שאת המחזה

הזה הוא לא יישכח לעולם.

 

שנים חלפו, ועדיין זכר המעשה שעשה נותר חרוט בזיכרונו, הוא היה אכול מרגשי חרטה, והוא החליט ללכת

ולהתוודות בפני אותה משפחה ולעזור להם ככל יכולתו. הוא העפיל לראש ההר כפי שזכר, אך לא מצא את

בית הבוץ המתפורר. בסמוך עמד רק בית גדול ורחב ידיים, ומסביבו גינה מטופחת וילדים בריאים ומטופחים

משתוללים בעליצות. 'היכן המשפחה שהתגוררה כאן לפני כמה שנים?', שאל.  התברר לו שהיא עדיין גרה

שם, אלא שההצלחה האירה להם פנים והם בנו לעצמם את הבית הגדול והיפה שלפניו. 'איך הצלחת לצאת

מהבית העלוב ההוא ולשפר את חייך כל כך?' שאל האורח את בעל הבית שישב על כורסא נוחה בפתח הבית

הממוזג. 'הייתה לנו פרה קטנה', פתח בעל הבית בסיפורו, ' היא הייתה מקור פרנסתנו היחיד, יום אחד היא

נפלה לתהום ומתה, לא הייתה לי ברירה, ויצאתי לחפש פתרון ומוצא איך לפרנס את בני משפחתי.  התאמצתי

וגיליתי שיש דרכים נוספות להתפרנס בהן, פיתחתי מיומנויות שלא ידעתי שאני מסוגל להם, והצלחתי.

אני מודה לא-לוקים שלקח לי את הפרה. בלי זה לא הייתי מתקדם'.

 

גם לנו יש פרה קטנה בתוכנו, כזו שמגבילה אותנו, שמונעת מאתנו מלהתפתח ומלגלות את היכולות והכישורים

שיש בנו, אנחנו בטוחים שמה שיש לנו זה מה שנוכל להשיג, שהדברים שהצלחנו להגיע אליהם בחיינו הם

המקסימום שלו אנחנו מסוגלים, אבל אולי גם אנחנו צריכים שמישהו יזעזע את המערכת יידחף את הפרה הקטנה

שלנו אל התהום ויסיר את הכיסוי שמסתיר את עינינו ואינו נותן לנו לראות שהדרך פתוחה בפנינו להעפיל לגבהים

אין סוף. ובעיקר ברוחנו.

הוא גילה שזרק הדוקטור את כל תכולת הצנצנות שנחו בשלוה על המדפים. 'מה אתה עושה??' זעק משה

הדוקטור מומחה גדול שהיה אחד המנתחים המוערכים ביותר בקהילת הרופאים, מומחיותו

להתמודד  עם ניתוחים סבוכים שרופאים אחרים הגדירו כחסרי סיכוי, הייתה לאגדה. הדוקטור הזה,

תמיד נתן סיכויים, ורגיל היה לומר ש'כפי שאין בעיה שאין לה פתרון, כך אין גידול או גוף זר

שלא ניתן להוציאו'. במשך השנים המציא טכניקות רבות לניתוחים כירורגיים ונחשב לאחד המנתחים

הטובים בעולם, תחרות קשה שררה בין הסטז'רים שהיו אמורים לשרת בבית החולים בו עבד,

מי מהם יזכה לעבוד יחד עם דוקטור…

בכל שבוע היו כמה לילות שדוקטור היה ישן בבית החולים כשעבודתו התארכה, בית החולים הוקיר

את הדוקטור והעניק לו חדר מפואר, מתוך החדר ניתן היה להיכנס לחדרון קטן מלא מדפים, שנקרא

בפי עובדי בית החולים 'קודש הקודשים' של הדוקטור. על המדפים הונצחו הצלחותיו הרבות

במשך השנים, על המדפים ניצבו צנצנות שבתוכם גופים זרים או גידולים שהצליח הדוקטור להוציא

בניגוד לכל הציפיות, בחלק אחר של המדפים ניצבו המצאותיו שהפכו את הניתוחים הקשים לפשוטים יותר.

שנה אחת נבחר משה להיות אחד הסטז'רים של דוקטור, מכיוון שידע עד כמה שפר עליו גורלו השתדל

להיות צמוד אליו עד כמה שאפשר במסגרת הניתוחים והבדיקות. הוא הלך אחריו כמעט בכל הזדמנות,

מנסה לקלוט את מעשיו, ואת תוכניות הניתוחים וביצועיהם. מיום ליום הערכתו לדוקטור רק גברה, למרות

שהיה מבוגר, סדר יומו של הדוקטור היה כשל איש צעיר, ואף משה התקשה לעקוב אחריו בחלק מהזמן.

 

הבשורה הקשה

 

המשבר הקשה התחיל, לאחר שהדוקטור נקרא לחדרו של מנהל בית החולים. הוא שהה שם כחצי שעה

ולאחר שיצא נראה כמת מהלך, משה ניסה להבין מה קרה אך לא קבל תשובה עניינית. לאחר סיום

המשמרת כשיצא משה לביתו, נזכר כי שכח תיק רפואי חשוב,  הוא חזר לבית החולים ופנה לחדרו

של הדוקטור שם שכח את התיק. כשהתקרב שמע רעש מוזר,  למרות שהחדר היה חשוך ללא ספק

היה שם מישהו. משה נכנס לחדר אך לא ראה איש.  כשהרעש חזר על עצמו הבין שהוא מגיע

מהחדרון הקטן, 'קודש הקדשים' של הדוקטור. הוא נכנס פנימה וגילה עגלת אשפה סטרילית

ניצבת באמצע החדר, שלתוכה זרק הדוקטור את כל תכולת הצנצנות והמוצגים שנחו בשלוה

על המדפים. 'מה אתה עושה??' זעק משה, ומיד שתק כשקלט שהוא צועק על הפרופסור המכובד.

הדוקטור הביט בו בעיניים אדומות מבכי, בידו עדיין אחז צנצנת והניח אותה על השולחן.

'מנהל בית החולים הודיע לי שאיני כשיר יותר לבצע ניתוחים, בעקבות ידיי שהחלו לרעוד קלות'

הטיל את הפצצה לחלל האוויר. משה שתק במבוכה, לכל רופא מנתח מגיע הרגע שבו הוא מסיים

את תפקידו, הוא עדיין לא הבין מהו האסון הגדול וכיצד הדוקטור משליך לפח האשפה את עמלו

לאחר כל השנים. 'אתה סטאז'ר מצוין' פרגן הדוקטור, 'לכן אני מרשה לעצמי לספר לך מה שעובר עלי'

וניגב את עיניו, 'מאז שאני זוכר את עצמי, בית החולים והניתוחים היוו עבורי את הכול. בחיי האישיים

נולדו לי שלושה ילדים מדהימים, ולאחר שנים לא רבות אשתי לקחה אותם ועברה עימם למדינה אחרת

לאחר שהתגרשנו' והמשיך במבט מריר 'אתה בוודאי מתבונן על כל ההצלחות שבחדר הזה ומקנא בי…'

הדוקטור הרים צנצנת גדולה, 'כאן יש את אחת מהצלחותיי הגדולות ביותר, הניתוח ארך תשע שעות

רצופות וההצלחה ללא ספק הייתה עצומה…  אך בגללה הפסדתי את מסיבת הסיום של בני הבכור…!'

הצנצנת הועפה לפח, והדוקטור הרים צנצנת אחרת, לאחר שהסביר על תכולתה הבהיר בקול עצוב

שבגלל ההצלחה זו הפסיד את יום ההולדת של בנו השני, וגם צנצנת זו נזרקה לפח.

הדוקטור הרים צנצנות מאלו שנותרו והסביר על כל אחת כיצד ההצלחה הגדולה בהן, גרמה לו לפספס

אירועים חשובים ביותר כימי נישואין, חופשות שנתיות, ימי הולדת, וחוויות עם הילדים והאישה וכן הלאה.

'כיום, אני בקושי בקשר עם הילדים שלי' פרץ בבכי, 'וזה לא בגלל שאני לא אוהב אותם, אלא בגלל

שאני בקושי מכיר אותם… את כל חיי ביליתי כאן, ועתה כשאני יוצא מבית החולים, אני מגלה שלא נותר

לי כלום' הדוקטור עצם את עיניו, והמשיך 'אפשר לומר שכל החדר הזה, שנראה כפסגת הצלחתי כמנתח.

הוא למעשה כישלוני הגדול כבעל וכאב…' סיים, כשהוא זורק לפח את הצנצנת האחרונה…

 

כל אדם דואג תמיד להצלחתו ולקידומו האישי, אך חשוב תמיד לשים לב שדברים אלו צריכים לראות

את מה הפסדת בחיים לא לשכוח לאיזה מטרה באת לעולם לגדל את ילדך ולעשות את רצון הבורא

ולצאת מהעולם הזה ונגיע ללמעלה עם תכלית אמיתית.

כל מה שאתם צריכים לדעת על צום עשרה בטבת

מהו בכלל צום עשרה בטבת?

חורבן בית המקדש הראשון לפני אלפי שנים בידי נבוכדנאצר מלך בבל, לא התחיל ביום תשעה באב

בו הצליח להגיע אל בית המקדש ולהעלות אותו באש, אלא היה זה תהליך ארוך שהתחיל שלוש שנים

קודם כאשר הצליח נבוכדנאצר להקיף את ירושלים במצור ומנע מתושביה כל כניסה ויציאה.

היום בו החל המצור היה בתאריך עשרה בטבת של אותה שנה ומאז קבעו זאת עוד בימי הנביאים

כיום תענית ואבל על תחילת חורבנה של ירושלים.

מתי מתחיל הצום?

מלבד תשעה באב ויום הכיפורים המתחילים בתחילת הלילה, שאר הצומות ובכלל זה עשרה בטבת

מתחילים רק עם תחילת היום בזמן "עלות השחר" (המצוין בכל לוח שנה) ובמשך הלילה עד שעה זו

מותר לאכול ולשתות. למרות זאת, אם הלכת לישון ללא שתכננת מראש לקום קודם "עלות השחר"

כדי לאכול או לשתות, נחשבת ההליכה לישון כקבלה מוקדמת של התענית ואסור לך לאכול.

לגבי שתייה, ניתן להקל כדעת הסוברים שאין לראות בשינה קבלת התענית ומותר לשתות.

האם מותר לשטוף את הפה במים או שזה כמו שתייה?

כיון שבמהלך שטיפת פה במים סביר להניח כי ייבלעו בפיך מעט מטיפות המים, יש להימנע לכתחילה

משטיפת הפה בצום. אולם, אם צערך מחוסר שטיפת הפה גדול או שאתה מעוניין להימנע מריחות

לא נעימים מהפה, ניתן להקל בשטיפת הפה אך יש להיזהר מאוד שלא לבלוע אף טיפת מים.

אם יש צורך, מותרת השטיפה גם באמצעות משחת שיניים אך כאמור ללא בליעת המים.

בטעות שתיתי או אכלתי, מה אני עושה עכשיו?

עליך להמשיך לצום את שאר היום, זאת למרות שביחס להזכרות התענית במהלך התפילה,

אינך יכול להזכיר את התענית מאחר שהפרת אותה. הסיבה לכך היא כי גם מי שעבר עבירה אחת

אין לו היתר לבצע עבירות נוספות.

מי פטור מלצום?

חולה, זקן, מעוברת ומניקה, פטורים מחובת התענית, משום שכאשר תקנו חכמינו את הצום

לא החילו את תקנתם על חולים וחלשים ואלו אינם חייבים לצום כלל (להבדיל מצום יום הכיפורים

שרק סכנת חיים מתירה את האכילה והשתייה ואילו חולה צריך לשתות "לשיעורים").

נדגיש, כי גם אדם שבעקבות הצום נחלש, נזקק למנוחה ואף סובל מכאב ראש ברמה מצויה,

אינו יכול להימנע מלצום בנימוק של "חולי" משום שחולשתו נובעת מהצום ולא מחולי.

יש לך שאלות נוספות? פנה אלינו עוד היום כאן באתר ונשמח להשיב לך בהקדם.

הוא נעמד במרכז הצריף והחל לתלוש את כפתורי חולצתו, אנשים נדו בראשם: מסכן, הוא השתגע לגמרי!

הוא נעמד במרכז הצריף והחל לתלוש את כפתורי חולצתו, אנשים נדו בראשם: מסכן, הוא השתגע לגמרי! חנוכה

הרב מרדכי נויגרשל

 

שמעתי סיפור יפה, שמאוד מסמל את חנוכה, מפי עד ראייה, רבי ישראל מאיר לאו שליט"א.

הרב לאו היה אחד הילדים הראשונים שהגיעו אחרי השואה. הוא היה ילד בגיל שמונה, באוניה הראשונה

שהגיה לארץ מיד אחרי המלחמה, בשנת תש"ה, והביאה שלוש מאות ילדים פליטי מחנות ברגן-בלזן ובוכנואלד,

לחופי ארץ ישראל. הילדים הללו היו שרידי יהדות פולין והונגריה, ילדים שלא זכרו כלום מבית אבא, שלדי אדם

שנותרו אחרי חמש שנות טרור נורא. הרב לאו עזב את בית אבא בהיותו בן שלוש וחצי. הגם שאביו

היה מגדולי רבני פולין- רבה של פיוטרקוב- הוא לא יכול היה לזכור כלום.

הם הגיעו למחנה עתלית, ולאר כמה ימים חילקו אותם לקיבוצים בארץ. בחלונות הגבוהים של הסוכנות סוכם,

שהחלוקה תהיה לפי יחסי הכוחות של הציבור בארץ, ולמרות שאיש מהם לא בא מהבית חילוני, רובם,

כמובן נשלחו למקומות חילוניים.

ישראל מאיר לאו בן השמונה הועלה למשאית שיעדה היה קיבוץ להבות הבשן. ברגע האחרון גרר אותו אחיו הגדול

מנו, נפתלי לביא, שכבר ידע לקרוא עברית, לעבר משאית אחרת שכינסה את הילדים שהועברו אל כפר הנוער הדתי.

שם הם החלו ללמוד מנהגי חגים ושירי חגים. הכל היה חדש לו. הוא לא זכר כלום. לא נרות שבת ולא שום דבר.

וכי מניין יזכור משהו מבית אבא ? אבל כשהגיע חג החנוכה, ובבית הספר שרו את השיר ' מעוז צור' במנגינה

המסורתית, נשמעה לו המנגינה קרובה מאוד ומוכרת. זה היה מוזר מאוד. מאיפה הוא יכול לזכור את המנגינה הזו??

כשפגש מאוחר יותר אח אחיו נפתלי, הטריד אותו העניין הזה. "תגיד לי, נפתלי", פנה אליו, "איפה שמענו

את המנגינה הזו? מאיפה אני זוכר אותה?". נפתלי נתן בו את עיניו ושאל: "אינך זוכר מה קרה בשנה שעברה בצריף?"

פתאום הוא נזכר.

 

צריף שישים ושתים

 

זה היה בבוכנואלד בחנוכה תש"ה. צריף ששישים ושתים הכיל ארבע מאות אסירים מזלמנים,

שרידי אדם, שלדים, אנשים שבורים בגופם ורמוסים בנפשותיהם. אחרי ארבע וחצי שנות טרור נאצי

כבר לא נשאר הרבה. כל יום אחרי העבודה היו מחלקים להם אוכל. כל אחד היה מקבל חתיכת לחם יבש,

מאה וחמישים גרם, מיקש שיבולת שועל. כל אחד היה מביא את הכוס שלו, מין כלי ברזל מלוכלך,

שלתוכו יצקו משקה דלוח חם, המשקה היחיד של היום, שמשום מה קראו לו קפה.

פעמיים בשבוע היו מחלקים להם גם מרגרינה- מנת שומן חצי שבועית. אם נרצה לשער את גודלה,

עלינו לחלק לפיסת מרגרינה של היום לשישה עשר חלקים. כל אחד קיבל בערך משבצת כזו.

כשהסתיימה חלוקת המרגרינה, היתה לגרמני האחראי הנאה מיוחדת במינה. בסיר נשארו דבוקות חתיכות מרגרינה

קשה. הוא פקד על היהודי התורן לחפון בשתי ידיו מהפרורים שנשארו, והכריז בקול שהוא משליך אותך באוויר.

רוב היהודים בצריף לא הלכו להשפיל את עצמם בשביל פרורי מרגרינה גם אחרי ארבע שנות מלחמה,

אבל היו כמה עשרות שאי אפשר לדון אותם. חמש שנים הם חיים בלי משפחה ובלי תרבות, מורעבים עד כדי טרוף.

הם היו מוכנים לעשות הכל בשביל להשיג עוד פרור מרגרינה. הם התפלשו בעפר נשכו זה את זה, ונאבקו זה בזה

כדי לזכות בעוד משהו להכניס לפה… הגרמני שאב הנאה מרובה מן המחזה.

בצריף היה יהודי זקן בעל הדרת פנים מיוחדת. בחלומות הילדות, כך 'רואים' את אליהו הביא.. בדרך לא דרך

הוא הצליח לשמור על הזקן שלו בכל המחנות. פניו האירו תמיד, חיוך היה שוכן דרך קבע בקצה שפתותיו,

ובפיו היתה זמינה מילה טובה לכל אדם שנשבר. את האוכל שלו הוא חילק פעמים רבות למישהו שהיה נראה לו

זקוק יותר. למותר לציין, שהוא כלל לא השתתף במאבקים סביב המרגרינה.

 

היהודים התקשו לעמוד במחזה. הרב בכבודו ובעצמו?

 

יום אחד באמצע חורף תש"ה, לאחר שגמרו לחלק את הלחם והקפה והמרגרינה, פקד הגרמני את הפקודה הרגילה

שלו- לזורק באוויר את החתיכות שנותרו. תוך שניות התעבתה באמצע הצריף ערמה של יהודים. פקעת שכולה

התכתשויות והתפלשויות, ובסופה הלך כל אחד למקומו חפוי ראש עם האוצר, במידה וזכה לו. על הארץ נשאר

שרוע אדם אחד- אותו זקן. הוא הצליח לתפוס כמה חתיכות מרגרינה! הוא נאבק עם צעירים ממנו ביחסי כוחות

לא שקולים- והצליח!

הלב נשבר לראות אותו. היהודים התקשו לעמוד במחזה. הרב בכבודו ובעצמו? מי שסימל יותר מכל את היכולת ה

אנושית לשמור על צלם האלוקים בכל מצב? קשה לראותו בשפלותו, וקשה יותר מכך לחשוב שאם לו זה קרה,

מי יכול להיות בטוח שמחר לא יקרה לו אותו דבר?!

הזקן אסף רגל אחת ועוד אחת והלך לו למקומו. בדרך ריחמו עליו כמה והציעו לו את המרגרינה שלהם. הפלא הגדול

היה שהוא לקח. זה כל כך לא התאים לו! לבסוף הוא התיישב בדרגש שלו, והמתין שהגרמני יצא.

ברגע שיצא הנאצי, הוא נעמד במרכז הצריף והחל לתלוש את כפתורי חולצתו, בגד האסירים שלו. אנשים נדו בראשם:

מסכן, הוא השתגע לגמרי! כשסיים לתלוש את הכפתורים תפס את שולי הבגד והחל לפרום ולקרוע ממנו חוטים.

בשלב הזה ניסו כמה לעצור אותו ולהניא אותו מן המעשה, אבל שום כח בעולם לא הצליח לעצור בעדו.

 

"יהודים, חנוכה היום!".

 

אחר כך הוא החזיק את המרגרינה הקשה סמוך לכוס הקפה המהביל החם, והמרגרינה ניתכת והולכת

וזורמת על אצבעותיו. או אז, כשכל הציוד היה בידו, הוא נעמד במרכז הצריף וצעק בקול לא לו: "יהודים, חנוכה היום!".

הוא לקח את הכפתורים, העמיד אותם בשורה, לקח את המרגרינה המותכת, יצק אותה לתוך הכפתורים,

לקח את החוטים, השחיל אותם בכפתורים- והרי לכם נרות, שמן, ופתילות…

בתקרת הצריף היתה תלויה מנורת נפט שתפקידה היה להאיר קצת את הצריף, כדי שאם יכנס גרמני

הוא יוכל להרביץ בלי להיכשל באף אחד… עמד יהודי והרים על כתפיו יהודי אחר. הם לקחו איזו חתיכת נייר

שהצליחו למצוא מאי שם, והדליקו את השמש. השמש ניתן בידיו של הזקן, והוא נעמד בין ארבע מאות שברי אדם,

כביכול, שמילאו את צריף שישים ושתיים במחנה בוכנוואלד, וברך את ברכות ההדלקה" "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו

להדליק נר של חנוכה", "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם הזמן הזה", "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"- והדליק.

כשסיים להדליק פצחו כל היהודים בצריף שישים ושתיים, ארבע מאות במספר, בשירת 'מעוז צור'. הם שרו ביחד ,

באותה מנגינה מסורתית ששרים בכל מקום עד היום… עד שפרץ הגרמני את הדלת כדי לראות מה פתאום השתגעו

היהודים והחלו שרים.

סבורני, שהשירה הזו היתה בשורת הניצחון של העם היהודי. אחת מתוך הרבה בשורות מעין אלו. אולי לא מול היוונים

ממש, אלא מול ממשיכי דרכם, שלא הסתפקו בכריתת הרוח, אלא רצו לצרף אליה גם את כריתת הגוף.

 

חג החנוכה הוא, אם כן, החג שבו אנו מציינים את ה"לא ככל הגויים בית ישראל". ברור הדבר, שכאשר הסיסמא

הצטמקה והפכה להיות 'ככל הגויים בית ישראל' נעשה חג החנוכה לצנינים בעיניהם. ממילא היה צורך לשנות אותו

ולהפוך אותו על פיו. כך נולד בליל החושף והבלהות של חג האורים, שנועד להחשיך את עיניהם וליבם של ישראל,

לנסות להמשיך את מה שלא הצליחו היוונים לעשות.

 

אבל אנחנו נדליק בעזרת ה' כולנו את נר חג החנוכה, שיאיר את החושך הזה !

 

(מתוך הספר דורש טוב- חנוכה )

מאיפה למדים שיש להמתין בין אכילת עוף לחלב?

שאלה:

מאיין הדין שיש להמתין בין עוף לחלב כמו כן בין דג לחלב נאמר לא תאכל גדי בחלב אימו זה אני מכיר.

אבל מאיפה אנו לומדים שיש לשמור בין עוף לחלב. מאיפה למדים אנו לשמור בין דג לחלב?

 

תשובה:

שלום וברכה

השאלה שלך היא שאלה מצוינת!

הגמרא דורשת שהכוונה לא רק גדי אלא גם פרה וכבש, אולם להלכה חיה ועוף לא נאסרו מהתורה.

אולם מכיון שאנשים נוטים להתבלל בין בשר עוף וחיה לבשר בהמה חכמים אסרו מדרבנן גם בשר חיה

ועוף בחלב. התורה ציוותה לעשות משמרת למצוות, כלומר שחכמים יגזרו דברים שלדעתם בהעדר

הלכות אלו אנשים יכשלו חס ושלום באיסור תורה. ואנחנו חייבים לקיים את הדינים של חכמים,

וכפי שנאמר בתורה (דברים יז יא): עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה

לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר  יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל, וכן (דברים לב ז): שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.

בגמרא נמסר שיש סכנה לאכול דג ובשר ביחד, ולכן מקפידים להרחיק בין דג ובשר.

בבית יוסף כתב מרן שיש סכנה בין חלב לבשר. פוסקים רבים סבורים שמדובר בטעות דפוס והכוונה

דג ובשר כפי שנכתב בגמרא, אולם יש פוסקים הסוברים שלבית יוסף היה ידוע שיש סכנה גם בחלב ודג.

ולכן יש בפרט בקרב האשכנזים הסוברים שאין כל איסור לאכול דג וחלב ביחד.

אולם יש הנוהגים בפרט בקרב הספרדים לחשוש שמא יש סכנה גם באכילת דג וחלב, ונמנעים מכך.

ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לחמם סופלה בשבת על הפלטה?

שאלה:

שלום וערב שבת שלום.
רציתי לדעת האם ובאיזה דרך ניתן בשבת לחמם מעט על הפלטה 'סופלה' שזה סוג של עוגה
בתוך תבנית והיא לא אפויה לגמרי אבל כך אוכלים אותה.. ומקובל לאכול אותה כשהיא מעט חמה.
תודה רבה
תשובה:
סופלה במקורו הוא עוגה אפויה שבמרכזה יש שוקולד או רוטב שוקלד, שרוצים שהיא תשאר
במצב נוזלי מעט. ובמקרה זה הסופלה נחשב מבושל כל צרכו, ומצטמק ורע לו.
וכן מותר לחמם [בצורות המותרות] עוגה שהגיעה למצב אפיה הרצויה המקסימלית אצל רוב האנשים.
הבעיה שסופלה נהפך לכינוי לכל עוגת שוקולד שאינה אפויה דיה.
ולכן באופן עקרוני צריך להזהר מסוגים שונים של עוגות שוקלד שמכונים גם סופלה, שבעצם רוב האנשים
היו מעדיפים לאכול אותה אפויה לגמרי, אך יש מי שמעדיף במצב חצי נא. ובמקרה כזה הוא מוגדר
כאינו מבושל כל צרכו שאסור לחממו בשבת.
ולכן אי אפשר לתת תשובה גורפת על סופלה, וצריך לבדוק כל מקרה לגופו של ענין, איך רוב האנשים
מעדיפים לאכול אותה.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לעשות חזרות להצגה בשבת?

שאלה:

אני מדריך בבני עקיבא, אני יכול לעשות חזרות להצגה בשבת או שזה מכין משבת לחול?

 

תשובה:

אם מדובר בחזרות שהם לתענוג וכיף הדבר מותר. אך אם מדובר רק כדי להצליח בהצגה אסור.

 

ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לאכול שום מיבול נכרי בשנת שמיטה?

שאלה:

קניתי שום יבול נוכרי. האם מותר לי לאכול אותן.
תשובה:

אין בעיה לאכול אותו, רק צריך לנהוג בו קדושת שביעית, כלומר צריך להקפיד לאכול את השום

והתבשיל שהוא ניתן בו בצורה שרגילים לאכול אותו. וכן אם לא מסיימים לא לזרוק לפח אלא

להניח בשקית, לחכות שיתקלקל מעט [לאחר יום או יומים] ואז להשליך לפח.

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לעבוד בשבת בתור בודק קורונה מחשש לפיקוח נפש?

שאלה:

היי, אני עובד בתור בודק קורונה (במתחמים) בשישי-שבת. ולאחרונה חלה בי תחושה

שאני עובד בשבת, למרות שאינני אדם שומר שבת אבל מאז ומעולם נמנעתי מלעבוד בשבת

לא משנה כמה כסף היה על הכף.

האם כפי שאדם יכול לחלל שבת לצורך בדיקת קורונה (פיקוח נפש) מתוך הידיעה שאם אני לא הייתי,

אנשים לא היו נבדקים ובכך חלילה היו אולי נפטרים יותר אנשים בעקבות המגיפה, אז האם גם עצם

עבודתי בשבת כבודק קורונה נחשב פיקוח נפש? תודה מראש.

 

תשובה:

שלום וברכה

כל הכבוד על שמירת שבת, ובזכות שמירת השבת שהוא מקור הברכה, תזכה לפרנסה בשפע רב.

בעקרון היו זמנים שבדיקת הקורונה באמת היה פיקוח נפש, כרגע לאחר שהגל הרביעי עבר,

יחד עם מצב החיסונים, והעובדה שמי שבסיכון נשמר, אין דחיפות לבצע את הבדיקה בשבת.

במקרה ובאיזורך יש נתונים אחרים, או שחס ושלום יגיע גל חמישי, תפנה שוב.

ובזכות שמירת השבת ננצל מהמגיפה.

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

"הייתי רוצה לעזור, אבל אני לא יכול. הלב שלי שותת דם, ואתה מבקש שאסלח?"

מספר ר' צבי:

לפני שלוש שנים נפלו עלינו השמים. התברר שבתי חולה במחלה הנוראה. אשה צעירה,

אמא לשלושה ילדים, נשלחה בבת אחת לתוך מלחמה על החיים. זה שיבש את כל סדרי המשפחה,

ואנחנו, ההורים, השתדלנו לעזור ככל יכולתנו. בשלב מסוים היא נסעה לאמריקה ביחד עם אשתי,

כדי לעבור שם ניתוח, בתקווה שהוא יציל את חייה. בבוקר שלמחרת הנסיעה ישבתי בבית הכנסת,

ושמעתי יהודי קשה יום מספר שפגעו בו והעליבו אותו באופן מחפיר. הוא היה כל כך פגוע,

עד שהודיע: "בחיים אני לא אסלח לו!"

ברחמי ה' נזכרתי בכוח העצום שיש בידי מי שמוחל על עלבונו, ועליו נאמר שהוא מאוהבי ה'.

ניגשתי אליו ואמרתי לו, "דע לך שאתמול הבת שלי נסעה לאמריקה כדי לעבור ניתוח מסובך

שיכול להציל את החיים שלה. הכוח בידיים שלך. אתה יכול לרפא אותה, אם תסלח לאותו יהודי.

 

אני מתחנן אליך!"

 

היהודי ענה לי בחזרה, "כואב לי מאוד לשמוע, הייתי רוצה לעזור, אבל אני לא יכול. הלב שלי שותת דם,

ואתה מבקש שאסלח?"

"אתה לא חייב לסלוח הרגע", אמרתי לו. "אין לי שום אפשרות לשים את עצמי במקומך.

אני מבין שעברת חוויה נוראה, אבל תחשוב על זה. תחשוב שאתה יכול להציל בת ישראל.

קח את הזמן שלך, ואולי בעוד רבע שעה יהיה לך יותר קל".

לא הייתי צריך לחכות רבע שעה. אחרי חמש דקות הוא ניגש אליי ואמר לי:

"החלטתי שאני מוחל וסולח בלב שלם ליהודי שפגע בי". הוא ביקש מעוד שני אנשים שישמעו את דבריו,

כדי שלדבר יהיה תוקף כמי שאומר את הדברים בפני שלושה אנשים. "הריני מוחל וסולח בלב שלם

ליהודי שפגע בי, ואני מעביר את זכות המחילה לחולה, שתתרפא במהרה ותחזור לאיתנה הראשון".

הוא הזכיר בפרטות את שם הבת ושם אמה, וההרגשה הייתה שהוא פעל ישועה.

הניתוח עבר בהצלחה מעל ומעבר למשוער. בתי היקרה התרפאה והחלימה לגמרי, ולפני כמה חודשים,

בניגוד מוחלט לתחזיות השחורות של הרופאים, היא ילדה תאומים, בן ובת בריאים ושלמים. הודו לה'!

היהודי הזה, שגייס את כל כוחות נפשו כדי לסלוח לזולתו, יודע שהוא הציל נפש מישראל.

כשסיפרתי לו על ה'מזל טוב' הכפול והמרגש, הוא כל כך שמח. "תאמין לי שהיה לי מאוד קשה לסלוח",

הוא אמר לי, "אבל זה השתלם. תראה מה קיבלתי!"

 

(מתוך הביטחון היומי, יום שני פרשת וירא תשפ"ב, שיעור מספר 301)

האם אפשר לספר ילד לפני גיל שלוש במקום הצורך?

שאלה:

ברצוני לשאול, ילד בן שנתיים וחצי אני רוצה לספר אותו בעקבות כינים האם אפשר או שנהוג בגיל שלוש

תודה

 

תשובה:

שלום וברכה, יש מנהג לחכות, אך המנהג אינו מחייב, ובמקום הצורך אפשר לספרו.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר להשתמש בשבת במכשיר ספורט שהוא לא חשמלי?

שאלה:

האם מותר להשתמש בשבת במכשיר ספורט שהוא לא חשמלי ולא על סוללות?
תשובה:
שלום וברכה
בשבת יש איסור לעשות ספורט, אולם יש דין שבחורים המתענגים על קפיצתם מותר,
כלומר מי שצריך את ההתעמלות שיהיה לו כיף  וטוב, והוא מתענג בעת עשיית ההתעמלות,
מותר, אך אם זה רק לכושר באופן כללי, ובאופן כללי הכושר עושה לו טוב, יש להמנע מעשיית
כושר בשבת. לגבי מכשיר זה נחשב עובדין דחול, כיון שבאופן כללי מכשיר ספורט אסור בשבת.
ולכן גם צעיר מלא מרץ שהספורט עושה לו בשעת ההתעמלות שמותר לו, לא יעשה זאת עם מכשיר,
אלא יעשה תרגילים אחרים.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לגור במקום שיש ספק שיש בו קברים?

שאלה:

שלום הרב, האם יש בעיה מבחינה הלכתית וכדו', לעבור לגור עם משפחתי מעל הערת אזהרה

על עתיקות של יישוב ערבי שיכול לכלול קברים וכלי חרס?

מודה לך מאוד על התשובה.

שבת שלום.

 

תשובה:

שלום וברכה

כל עוד שלא ידוע שנמצאו שם קברים אין בכך איסור.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם בשנת שמיטה מותר לשם הלמידה ליצור מסיק?

שאלה:

ערב טוב.

בבית הספר שלנו יש עץ זית אשר בכל שנה אנו מלמדים את הילדים בתקופה זו על מסיק הזיתים,

כאשר אנחנו נותנים לילדים להתנסות. שאלתי האם השנה, שהיא שנת שמיטה מותר לשם הלמידה ליצור מסיק?

 

תשובה:

שלום וברכה

השנה מותר כרגיל, כיון שהיבול של השנה חנט לפני ראש השנה, והוא מתייחס לשנה הקודמת.

שנה הבאה יהיו על הפירות דיני שמיטה – כדאי מאד לעשות פעילות יחודית עם הילדים וללמד אותם על מצות שמיטה – אפשר לתת להם

לקרוא את הפסוקים בתנ"ך – הלכות מהמשנה – לדבר איתם כיצד היו אבותינו נוהגים – ועל שמיטה בימינו אנו. ואז לעשות מסיק בצמוד

להלכות שמיטה.

שנה הבאה הפירות יהיו הפקר ויהיה בהם קדושת שביעית, כלומר אסור לבעלים [בית הספר במקרה הזה] להגביל אדם ולאסור עליו שלא

יקטוף, ומותר לכל אדם לקטוף לתצרוכת אישית.

הקטיף גם צריך להעשות בצורה שניכר שאינו קטיף מסחרי, למעשה אני מאמין שהתצורה שעושים בבית הספר עונה על ההגדרות.

לאחר המסיק יש על הזיתים קדושת שביעית, כלומר אסור לאבד בידים את התוצרת, אך מותר להניחו בצד עד שנרקב ואז לזורקו.

אין כל מניעה להכין מהזיתים של שביעית שמן, אולם השמן קדוש בקדושת שביעית, וניתן להשתמש עימו רק לאכילה וסיכה, ואסור לסחור

בו או לאבדו בידים.

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מהי הסיבה ששמים כיסוי ראש? והאם זה חובה?

שאלה:

האם המטרה של כיסוי ראש הוא כדי לכסות את השיער. או ששמים כיסוי ראש כדי שידעו

שמדובר באישה נשואה. פשוט אני לא מבינה מה המטרה של הכיסוי ראש ?

והאם זה חובה? והאם מותר לשים חצי כיסוי? למי שקשה כיסוי ראש מלא..

 

תשובה:

שלום וברכה

האתגר שלך מובן היטב, יש לאשה חיבור רגשי וקושי רב לכסות את הראשה בפרט למי שהתרגל

בחברה שלא לכסות את הראש. אבל אני בטוח שתצליחי לעמוד באתגר. התורה כותבת שאשה סוטה

יש לבזותה ולגלות את ראשה במהלך השקאתה במי סוטה. חכמים דרשו מפסוק זה שכבודה של אשה

נשואה שראשה מכוסה מחוץ לביתה. ולמעשה זה חובה ככל עניני הצניעות שיש חובה ללכת בצורה

מכובדת, ואדם אינו יכול לומר שהוא רוצה לבזות את עצמו.

יש בכך כמה טעמים מדוע יש בכך כבוד, ויש גם טעמים ע"פ הקבלה למנוע דינים מהאשה.

אולם לא כדאי להכנס לתוך הטעמים השונים, משום שמצוה זו קשה מאד למי שלא הורגל בה,

והנפש מנסה בכח להסביר מדוע הטעמים לא רלוונטים לגבי. במקרה זה כדאי מאד קודם כל נעשה,

לכסות את הראש כהלכה, משום שכך ציוותה התורה, ולאחר מכן אפשר להבין קצת טעמים למה

שמחברים טוב, ולמה שלא להבין שיש בכך ענין עמוק למי שמבין בענין.

יש ויכוח הלכתי כמה צריך לכסות את הראש, האם כל הראש, או שעד גודל של רוחב שתי אצבעות

[ויש מי שהקיל אפילו ארבע אצבעות] זה עדיין נחשב כיסוי ראש.

ע"פ הקבלה והזוהר הקדוש אשה שמצליחה לכסות את כל שערה לגמרי אף בביתה

[מלבד מקום רחצה או חדר הורים] מביאה על ביתה שפע ממקור הברכה, ויש לה הצלחה מיוחדת עם הילדים.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

חלמתי חלום על הילדה שלי ואני חוששת מהחלום

שאלה:

אני בהריון בחודש שישי להריון חלמתי שאני אחרי לידה מסתכלת על הילדה ולא רוצה אותה

חלמתי שהילדה דומה לי הזזתי אותה ממני והסתכלתי שוב היא הייתה דומה לבן זוג שלי

אחרי זה אמא שלי אמרה לי להניק אותה ולא היה לי חלב אני קצת חוששת מהחלום הזה

 

תשובה:

שלום וברכה

גדולי הדור מסרו לנו שבימינו אין חלומות אמת, וכל החלומות באים רק מהרהורי הלב, להוציא

מקרים מאד מאד נדירים. אם הדבר אמור על חלומות רגילים החלום שלך הנוגע לתינוק שלך שעליו

את בודאי חושבת כל היום, עוד יותר מסתבר שהוא הרהורי הלב בלבד, וחסר כל משמעות.

אם בכל זאת החלום מטריד אותך, אני יכול להסביר את משמעותו אילו היה חלום אמת.

הרשי לי לברך אותך שיהיה לידה קלה, וגידול קל, ותרווי מבנך או בתך הרבה מאד נחת

ותזכי לגדלו או לגדלה לתורה חופה ולמעשים טובים.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לי לאכול פירות מהץ בשנת שמיטה?

שאלה:

יש לי עצי פרי הדר תפוזים ולימונים ויש פרי בעצים מכוון שאחנו נמצאים בשנת שמיטה האם מותר
לאכול מהפרי למרות שהוא לא גדל בתקופת השמיטה אלא הוא צמח קודם לכן האם מותר לי לקטוף
ולאכול או רק את הפרי הבא שיגדל בתקופת השמיטה
תודה ושבת שלום
תשובה:
שלום וברכה
לפי הידוע כעת כמעט כל פירות ההדר בארץ כבר חנטו לכל הדעות לפני ראש השנה,
ולכן אין איסור לנהוג בהם כרגיל לחלוטין. בעזרת השם ביבול של שנה הבאה ינהג שביעית,
ויהיה לכם את הזכות הנדירה של המצוה החשובה להפקיר את הפירות, ולתת למי שרוצה לקטוף
ולקחת, כמובן שגם לכם מותר לקטוף ולקחת כפי מה שאתם צריכים לבית [אבל לא לאגור],
ולנהוג בו קדושת שביעית, כלומר לאכול אותו בצורה רגילה ומקובלת. למשל לא לבשל פירות שהדרך
לאכול אותם חיים. וגם לא להשליך לפח פרי שעוד ראוי לאכילה.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

חלמתי על 2 פרפרים גדולים צבעוניים ויפים

שאלה:

שלום,

אתמול הייתי בבית העלמין, בקבר של סבתי ז"ל.

בלילה חלמתי על 2 פרפרים גדולים,צבעוניים ויפים.

מעניין אותי לדעת האם יש קשר בין הדברים?

תודה

 

תשובה:

שלום וברכה

גדולי הדור מסרו לנו שבימינו אין חלומות אמת, וכל החלומות באים רק מהרהורי הלב, להוציא מקרים מאד מאד נדירים.

אם הדבר אמור על חלומות רגילים החלום על פרפרים עוד יותר מסתבר שהוא הרהורי הלב בלבד, וחסר כל משמעות.

אם בכל זאת החלום מטריד אותך, אני יכול להסביר את משמעותו אילו היה חלום אמת.

ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

חודש כסליו – מזל קשת על פי היהדות

מזל קשת הינו המזל התשיעי בגלגל המזלות. השבט המיוחס לחודש כסלו הוא בנימין ,

שברכת יעקב אבינו אליו היא: "בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל",

כלומר שבני בנימין יהיו גיבורים, אבירי לב ובעלי מלחמה.

המאפיין הבולט ביותר אצל בני מזל קשת הוא הרצון בחופש ובדרור.

הם לא מסוגלים לשאת את הרעיון שיכבלו אותם והרעיון של מחויבות מרתיע אותם.

חודש כסלו הינו חודש של אורות שחוגגים בו את חג החנוכה, והמצווה העיקרית בחנוכה

היא הדלקת הנר. לכן, היסוד המשפיע ביותר בחודש כסלו, דהיינו על בני מזל קשת, הוא יסוד האש.

השלהבת תמיד תפנה כלפי מעלה וכך גם הם בני מזל קשת שתמיד מלאים בשאיפות ומסתכלים קדימה

אל האופק המלא בשאיפות נוספות.

בני מזל קשת ניחנו בכוח תפילה עוצמתי, ועליהם להשתמש במתנה גדולה זו. הם ניחנו באופטימיות,

שמחת חיים וחיוניות. התלהבות מהחיים עצמם מאפיינת אותם ורוח של אנרגיה חיובית תורגש במחיצתם.

בני מזל קשת הם אנשים מוסריים, רודפי צדק ואמת ששואפים לאידיאליזם. הם בעלי חסד, רוחב לב

ואוהבים לעזור לאחר. הם מוכנים להשקיע מזמנם ומכוחם למען האחר ומוכנים להירתם לפרויקטים

של חסד והטבה.

הנולדים בחודש כסלו הם אינטליגנטיים, אוהבים ללמוד דברים חדשים ובעלי עניין בתחומים נרחבים.

גישתם לחיים הינה רחבת אופקים, ולכן הם יחפשו לדלות ידע ממקורות שונים ובנושאים שונים.

לבני מזל קשת יש את היכולת להתעלות מעל הטבע שלהם, כמו שקרה בנס החנוכה שבו מעטים ניצחו רבים.

בני מזל קשת מתקשים לקבל החלטות מחייבות או להתרגל לרעיון של קבעון ושיגרה ארוכת טווח.

הם רוצים את החופש, השינוי והחידוש. כדי להצליח ולפרוח בחייהם, הם חייבים ללמוד לקבל

מסגרת תוחמת. המסגרת לא יכולה להיות הדוקה מדי כי אז זה יהיה עבורם כקציצת הכנפיים

, ועליהם להתאמן במושג של קבלת אחריות.

בני מזל קשת צריכים להבין שמסגרת ומחויבות הם חלק בלתי נפרד מחיי אדם בוגר,

ואילולא המסגרת הם עלולים ללכת לאיבוד. המסגרת צריכה להיות קיימת ותוחמת במידה הנכונה

ואז הם יוכלו להצליח יותר בחייהם ולהגיע ליותר הישגים.

בני מזל קשת הם אנשים סוערים וגועשים, אשר זורקים חצים לכל הכיוונים, והמסגרת היא זו שתנתב

עבורם את הכיוון ותוביל אותם ליעדים מוגדרים ונכונים.

האמצעי שיעזור להם לקבל את רעיון המסגרת והמחויבות הוא שינוי מחשבתי שאומר – מה שקיים כרגע

בחיי הוא האופציה היחידה הקיימת עבורי. גישה זו תגרום להם לחוש יותר מסופקים ושמחים בנמצא בחייהם.

בני מזל קשת עלולים להיות ישירים מאוד בדיבורם עם האחר ולפגוע בלי משים ברגשות הזולת.

הם מבטאים כל מחשבה החולפת במוחם ללא סינון מקדים, ולכן עליהם להיות יותר זהירים ושקולים בדיבורם.

בבני מזל קשת קיים דחף הרפתקני שעלול להוביל אותם להחלטות ברות סיכון וחסרות אחראיות,

ולכן עליהם ללמוד לרסן את הדחף וליטול יותר זהירות בניהול חייהם.

(מאתר הידברות)

ולפתע בום… הדלת נסגרה והתאורה כבתה. ר' דוד ההמום מוצא את עצמו בתוך המקפיא נעול בלי חשמל ובלי קליטה

כוחה של גמילות חסדים

 

מי שעדיין לא הבין מהי סגולתה של גמילות חסד אחד עם השני ועד כמה בכוחה להציל חיים –

מוזמן לשמוע את סיפורו של הרב חיים זאיד, אותו שמע מכלי ראשון מגיסו, ר' דוד.

היה זה בערב חג הסוכות, כאשר ר' דוד, גיסו של הרב זאיד מקבל טלפון מאחותו:

היה מבצע גדול באחת הרשתות, והיא מיהרה וקנתה 20 קרטונים של בשר טרי ואיכותי,

עם משלוח עד הבית. רק כשהבשר הגיע, היא גילתה כי לא חשבה על דבר קריטי מאין כמוהו:

היכן לאחסן את הבשר…

בעודה עומדת חסרת אונים מול הררי הקרטונים, נזכרה האחות באחיה ר' דוד – רב בישיבה.

בישיבה יש מקפיאים גדולים במיוחד. היא צלצלה לאחיה וביקשה ממנו רשות לאחסן את הבשר

בישיבתו. אחיה, שלא ידע בדיוק מה קורה במקפיאים, הפנה אותה לאמסלם, המנהל התפעולי

של הישיבה, לברר האם הדבר אפשרי או לא.

בינתיים, פגש ר' דוד חבר ילדות, שסיפר לו על חבר משותף שלהם, שבגיל 38 התארס.

"כששמעתי את זה, התמלאתי שמחה", מספר ר' דוד. "מאחר ואותו חבר גר בחדרה ואני גר בבני ברק

יכולתי להתקשר אליו ולאחל מזל טוב טלפונים, אך החלטתי לצאת מגדרי ולנסוע שעה הלוך ושעה חזור

כדי לפגוש בו פנים מול פנים ולשמח אותו בנוכחותי. כך באמת עשיתי".

כשהיה ר' דוד בדרכו חזרה לבני ברק, התקשר אליו המנהל התפעולי של הישיבה ואישר לו

להעמיס את הבשר במקפיאים של הישיבה. ר' דוד הגיע לבני ברק, והחל להעמיס קרטונים

של בשר בתוך המקפיא. לאחר שהעמיס את הבשר, הוא פנה לסדר את הקרטונים בתוך המקפיא.

ולפתע בום…  הדלת נסגרה והתאורה כבתה. ר' דוד ההמום מוצא את עצמו בתוך המקפיא נעול

בלי חשמל ובלי קליטה, לכוד בקור אימים. מי ששוהה במקפיא זמן ממושך, עלול להיכנס

ל'היפותרמיה' – חום גוף נמוך במיוחד – משם עד המוות, הדבר עלול להיות עניין של דקות.

הרגעים האחרונים..

 

"התחלתי לצרוח ולצעוק, אבל אף אחד לא שמע אותי", מספר ר' דוד לגיסו, הרב חיים זאיד.

"בשלב מסוים התחלתי לומר ווידוי וקריאת שמע והכנתי את עצמו לגרוע מכל. הבנתי שאם

לא יתרחש נס מידי – אני מסיים בדקות הקרובות את חיי עלי אדמות.

צרחתי מנהמת נפשי את כל הפסוקים שאומרים בווידוי, אמרתי תחנון וסליחות וכאשר הרגשתי

שאפסו כוחותיי, נשכבתי על הארץ – מוכן לגרוע מכל.

"בשלב מסוים זעקתי לה' יתברך מקרב לב: 'חזרתי עכשיו מנסיעה ארוכה לחדרה בשביל לאחל

לחבר מזל טוב. יכולתי להתקשר אליו ולאחל לו 'מזל טוב' טלפוני, אבל החלטתי לשמח אותו

ולהעניק לו חיבוק פיזי ולבבי, אנא ממך, בזכות ששימחת יהודי – תן לי לחיות. יש לי אשה,

ילדים ומשפחה. אני רוצה לזכות לגדל את ילדיי לעבודתך. אנא ה' יתברך, אפסו כוחותי וגופי מותש,

קבל את תפילתי', מתאר ר' דוד את הרגעים הקשים.

"בעודי זועק מנהמת ליבי, התבוננתי בטלפון ובאופן מפתיע ראיתי פס קליטה אחד.

התקשרתי מיד לאמסלם המנהל התפעולי ששהה בישיבה, וסיפרתי לו שנתקעתי במקפיא.

המנהל טס לעבר המקפיא, פתח אותו, גרר אותי משם כשאני חצי מעולף, והזעיק כוחות הצלה.

ר' דוד התאשפז בבית החולים, ושוחרר לאחר מספר ימים. כאשר נפגש לאחר מכן עם אמסלם,

המנהל התפעולי שהציל את חייו, סיפר לו האחרון את הנתון המדהים הבא: 'דע לך שבישיבה,

אני לעולם לא מפעיל את הטלפון הפרטי שלי, מאחר ואין בה קליטה טובה. באותו ערב הייתי צריך

לקבל שיחת טלפון דחופה, ולכן הנחתי את הטלפון על אדן החלון. שניה לאחר שסיימתי את השיחה

הדחופה – התקשרת אתה. היה זה רגעים ספורים לפני שכיביתי את הטלפון…'.

הרב חיים זאיד מספר את הסיפור בהתפעלות, ומציין כמה גדולה זכותו של הגומל חסד עם חברו,

ומה רבה ישועתו של המשמח את רעהו. מי ייתן ונזכה להאיר פנים לכל אדם בכל מקום ובכל שעה

ובזכות גמילות חסדים בגופנו, נזכה שהיא תעמוד לצידנו ותזכה אותנו ברוב ישועה וברכה.

גמילות חסדים

האם מותר לזרוק פמוטים שנשברו?

שאלה:

אמא שלי קיבלה זוג פמוטים מקריסטל במתנה מחמותי מחברת "הצורפים". לאחר מס' פעמים

של הדלקת נרות, ראש אחד הפמוטים נשבר לחלוטין (אולי בשל חום הלהבה). לא ניתן לתקן בבית

וגם בחנות הם אמרו שהם לא מתקנים קריסטל / זכוכית.

האם לזרוק או לשמור ולהשתמש בכל זאת בפמוטים?

 

תשובה:

שלום וברכה

כרצונכם, אם הדבר נח לכם אפשר להמשיך. אולם אין חובה ואם אתם רוצים ניתן לזורקם ולהתחדש בחדשים

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה פשר החלום הזה?

שאלה:

חלמתי על אחי שנפטר לפני חודשיים

ראיתי אותו ישן במיטה בשעה 12:00 בצהריים

ואז אחי הקטן שיחיה עד 120 ישן לידו

והנפטר אומר לי שהוא לא יודע מה יש לדן (אחי הקטן)  שהוא צריך לבקש ממנו סליחה

ואז שאלתי אם רוצה לאכול הוא חייך ואמר לי שכן בשמחה
תשובה:
שלום וברכה
אין להתחייס כלל לדברי חלומות, וגדולי הדור מסרו לנו שבימינו חלמות אמת נדירים ביותר,
והם באים רק מהרהורי הלב. אם בכל זאת החלום מטריד אותך, תבקש מדן שיאמר שהוא מוחל וסולח
לאח שנפטר על כל דבר שהיה בין שהוא יודע ובין שאינו יודע, ותלמדו משניות ותנו צדקה לעילוי נשמתו.
[נפטר שמבקש לאכול הכוונות שהוא רוצה שיעשו עבורו זכות בעולם הזה לעילוי נשמתו, ומי שזכה שהנפטר
התגלה אליו, זה סימן שהוא מאד חשוב בשמים ויש לו זכות מיוחדת].
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

זוגיות ללא נישואין

שאלה:

שלום כבוד הרב הייתי בזוגיות 3 שנים הוא קנה טבעת ובסוף עזב בטענה שזה מוקדם לו

אך עדיין אוהב אותי האם כדאי לי לחזור לעבר? האם תוכל לראות משהו בנושא לייעץ לי משהו?

המצב הבריאותי שלי לא תקין אשמח לדעת מה יהיה איתי בעתיד אמא שלי חלתה במחלת הסרטן

בחודש יולי נשמח לקבל הכוונה יעוץ וברכה

 

תשובה:

שלום וברכה

זוגיות ללא נישואין אינה מביאה דברים טובים בלשון המעטה, ולכן לא כדאי להמשיך בלי נישואין.

תרבי בתפילה ובעזרת השם יהיה גם לך וגם לאמא רפואה שלמה.

אמרתי פרק תהילים לרפאותך ולרפואת אמא שלך, ואם תצרפי את השם המלא שלך ושל אמא שלך

ושל אמא שלה, אזכיר את שמכם בתפילה.

ברכה והצלחה ורפואה שלמה והרבה בריאות
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

 

 

הזמר נתן גושן – "התורה היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי"

 

 

שלום לכם צופים יקרים, אנחנו בתוכנית חדשה, לא לפחד כלל ואיתי נמצאים כאן מושיקו שטרן חברי ונתן גושן, שלום נתן,

שלום שלום

שלום מושיקו

שלום הרב אהרן

מה שלומכם?

ברוך ה'

יופי אז, למה אנחנו יושבים כאן מושיקו?

קודם כל כי אנחנו רוצים, נתחיל מזה, חח, אה נתן אני ואתה הרב מכירים הכרות כבר לא מעט זמן ולומדים ביחד זכינו ללמוד איתך ביחד בשנה פלוס האחרונות בשיעור שנעשה אצל נתן בבית מידי שבוע, זה משהו שאנחנו לוקחים אותו איתנו כ.. אפילו לא כתבלין שבועי אלא כויטמין קבוע כזה. ואמרנו בוא ניקח מהקפסולה הזאת ונוציא אותה אל קהל הגדול לכבוד השנה החדשה שבאה עלינו לטובה בעז"ה אחרי שנה מאתגרת מאד ולא פשוטה לכולנו, ונעשה ככה שיחה מעניינת פה בתוך הסלון של נתן, באולפנים החדשים שלו, וזה הזמן גם להגיד לו ברכה והצלחה,

תודה רבה

במקום החדש והיפה, ותודה רבה על האכסניה

ולמה אנחנו קוראים לתכנית לא לפחד כלל

כי אני חושב שאחד הדברים שגם אני ואולי נתן גם מרגיש את זה וחושב כמוני, שומעים כל הזמן מחברינו במקצוע ובעולם הבמה או המדיה במקרה שלי או אירועים או כל דבר אחר זה השאלות האלו שהן מתייגות אותנו באיזשהו מקום, של, תגיד אתה לא, השתגעת? מה כל התורה הזאת? מה כל השיעורים האלה? מה כל מה שאתה מפרסם כל יום ביוטיוב או בפייסבוק או באינסטגרם שלך בסטורי? אתה לא מפחד? ואני חושב שזו שאלה שאין דרך לענות עליה מבלי לשבת ולשוחח על זה רגע כי זה לא תשובה של אתה יודע לא. זהו. זה לא שם.

אז אנחנו פה

בדיוק בשביל זה באנו לדבר איתך היום הרב, ולספר את החוויות שלנו של החלוקה הזאתי בין העולמות, השילוב הזה בין העולמות שאנחנו חיים אותו וגם אתה חי סוג של שילוב בין העולמות, כי אתה עוסק כל הזמן בעולם התשובה ואתה פוגש אנשים כמונו כל הזמן, ואתה יכולת בעצמך גם לבחור לשבת מבוקר ועד לילה בכולל בספר ולא להתעסק בציבור ובחרת בחירה כזאת, והיום שנינו גם אני וגם נתן חיים את העולם הזה של להתעסק בציבור מתוך המקום של מה שאנחנו אוהבים לעשות חיים אותו זכינו מהקב"ה בכישרון כל אחד בתחומו וגם אתה ממצה את הכשרון הזה, ועם הכשרון הזה לא לפחד כלל, ולהגיד אני יהודי, אני יהודי מאמין, ויש לי גם מה להגיד בענין הזה והייתי רוצה שכולכם כמוני תאמינו בסוף, הלוואי.

יפה. אז נדבר על זה, נתן נפגשנו לפני שנה פלוס, יחד עם מושיקו אצלי במשרד, עברו מאז הרבה מים בירדן

נכון

איך אתה מתמודד עם המעבר הזה ולמה אתה גזרת על עצמך בכלל להתמודד עם המעברים האלה בין עולם לעולם?

האמת היא שאני אתחיל מלחזק את מה שמושיקו אמר, אני בתור ילד גדלתי במשפחה חילונית למהדרין כמו שצריך, והגישה ליהדות היתה מאד פחדנית. בעצם משהו שאסור היה לגעת בו, אמא שלי, אחותי ואח שלי כולם חזרו בתשובה מאז, אבל אני היה לי מאד קשה לעשות את התהליך הזה בהתחלה כולם מאד נבהלו וזה לא עבד, זה בעצם עבד טוב מידי. כי כשאתה אומר לילד שמשהו מסוכן ואל תגע אל תגע אז אמרתי רגע למה אתם מפחדים, אני חייב רק לראות מה יש שם. אני רק אבדוק מקסימום יהיה כזה נורא אני אצא. אז זה שיחק לטובתי, אבל באמת אני מרגיש שאנשים מפחדים מכל מה שמאיים עליהם, ואם יש לך משהו שאתה בטוח בו אתה לא צריך לפחד משום דבר אתה יכול סתם לשמוע דעה של מישהו. הרבה פעמים אני, אני מוצא שאנשים לא מצליחים לשים את הגבול כשהם מדברים על כפיה דתית למשל, כשאתה מדבר עם בן אדם ומותר לך לדבר עם אדם ולהגיד את הדעות שלך, אתה לא כופה עליו דת. אתה מדבר. מתחבר לא מתחבר, כשאתה בעצם אומר למישהו שאתה כופה עליו דת או כשאתה אומר למישהו שהוא כופה על מישהו אחר דת אז אתה מוציא מהבן אדם שמקשיב את עמוד השדרה שלו, בעצם לא מספיק חזק בשביל להחליט לבד, אז אני הרגשתי שככה התייחסו אלי כמו תינוק כשהייתי קטן, אסור לי לשמוע תכנים ולהחליט לבד מה מתאים לי מה לא מתאים לי. זה לא טוב, נקודה. אז אני מרגיש שזה מה שמושיקו אמר, זה מרגיש לי רחוק מהמציאות שנות אור הדבר הזה

זה סוג של דתיים רק חילונים

בדיוק, ככה זה מרגיש את אותה, שאתה הפוסל במומו פוסל קלאסי, את אותה האשמה שאנשים זורקים לצד השני בעצם, אתה ממש רואה את זה ברתיחה שהם מגיעים אליה כשהם מדברים על קודש. אז ככה זה היה לי ואני, אני עשיתי תהליך יצאתי מהבית בגיל חמש עשרה בשביל גם לא לכפות את הדרך החדשה שלי על המשפחה שלי, והתחלתי לטייל, ולאחרונה בשנים האחרונות שאלו לי את השאלה הזו המון כי קרה מה שקרה עם המוזיקה וזה באמת נראה מוזר לאנשים אנשים אומרים לי תגיד מה אתה צריך את זה? אתה לא… מה אתה לא חי את החיים עכשיו? אתה לא רוצה להנות? תלך תהנה אז קודם כל כמובן, אני לא איזה צדיק גדול, אני… אני יודע מאיפה הגעתי ואני יודע היטב לאן אני רוצה ללכת אבל אני לא נמצא במדרגות שאני, אני לא חס ושלום שופט אף אחד את המעשים שלו או מוכיח או מבקר, אני סתם מדבר על עצמי. ואני עם עצמי רוצה לעשות את התהליך הזה כמו שצריך, עד הסוף וזה גם מה ששואלים אותי הרבה. ובנוגע לשאלה הראשונה, אני מרגיש אני מקבל מזון יותר ממה שקיבלתי. אני מדבר על אנוכיות לגמרי עכשיו, אני לא במדרגה של לשמה, אני לא מרגיש ש'רבונו של עולם תראה מה אני הולך לעשות בשבילך היום' אני כמובן מבין את זה בשכל אבל אני לא יכול להעיד על עצמי שאני נמצא שם בלב, לפחות לא בצורה שלמה, אולי לרגעים. אבל אנשים ששואלים אותי מה איך אתה עושה דבר כזה? אני אומר להיפך איך אתה לא עושה דבר כזה? אין אלקים בעיניך? שלא יהיה! תשכנע את עצמך שיש כי אם אנחנו חילונים בגישה, וכל מה שאנחנו רוצים לא משנה איך זה אצלך, איך אתה מתאר את החילונות סתם בהעדר מילה אחרת, ואנחנו רוצים להנות, תורה. מבחינתי. תורה היא, היא שיטה מוכחת ואני מדבר על עצמי שוב, לא… לא מדבר על סטטיסטיקות.

אנחנו לא עוסקים בהדתה

לא, לא אני מדבר רק על מה שאני מרגיש, אם אני צריך להגיד את זה למצלמה אני אגיד, מדבר רק על עצמי, תורה שיטה מוכחת להנאה. הסמארטפון שהוא המוצר הכי נמכר נראה לי בעולם, בקלות בלי תחרות אפילו, הוא בעצמו, היום כבר אחרי העדכונים החדשים הוא גם מביא לך את זה, יש אפליקציה שעוזרת לך למדוד כמה זמן אתה בטלפון שתגביל את עצמך כי גבולות זה דבר חשוב. אז בתוך הסאב אומרים לך שמע, אבל

אזהרה

תדע לשים גבולות, אנחנו יכולים לעזור לך אפילו כי גבולות זה דבר חשוב כי אי אפשר להנות בלי גבולות כי רף הרגש והתענוג עולה כולנו יודעים את זה אני לא מחדש פה שום דבר, אז להפך אז אני מרגיש היום כששואלים אותי את זה, אני מיד מתמלא חיוך ושמחה, גם בגלל שאני מרגיש שה' מקשיב לשיחה, יש לי צד כזה, אני מאמין בה' יתברך, גם בגלל זה גם בגלל שבשכל כשאני חושב על אמת, הרבה יותר הגיוני לי שהעולם נברא ע"י בורא אני גם כל הזמן חוקר וכל הזמן לומד אני גם לא מפחד, אני לא מפחד מהשאלות הגדולות בצד השני כי הגעתי מהשאלות הגדולות בצד השני, אז אני לא מפחד שאיזו שאלה תבוא ותיקח לי את הגזע שאני עומד עליו. אז גם אם נקודת האמונה שלי הפשוטה והתמימה, גם מנקודת האמת, וגם אנוכיות, אני מרגיש שאם אני רוצה להנות, אז התורה היא הדבר הכי טוב שקרה לי גם במקום הזה. אז כששואלים אותי איך אני עושה דבר כזה אני אומר לו תשמע, אתה רואה את החיוך שלי, אני נראה לך סובל? אתה רוצה אתה חושב שאני משחק, את רוצה לבוא להיות אצלי שבוע בבית, לראות איך אני מרגיש? ככה אני

אנשים שמתסכלים עליך, הם לא מבינים מה עבר עליך, ז"א מה קרה, מה לא היה לך טוב, היה לך הכל, היה לך כל מה שאתה רוצה, כל החלומות, ז"א מה גורם לך…

זה לא היה זה יש לו את כל החלומות, זה קורה לו עכשיו

כן, אז בשביל מה אתה צריך את זה?

אנשים הולכים לשם אוטומטית, אני מבין אגב יש אנשים שבאמת חושבים ככה אומרים אני יודע למה חזרת בתשובה, אבא שלך נפטר. אבא שלי נפטר אחר כך. אפילו הרבה אחר כך הוא נפטר, אז אתה מה אתה איפה אתה גדלת? אתה גדלת בלוד, אה אני מבין אחי, היה לך, בטח היית…. לא זה לא היה בגלל זה, אני תמיד הרגשתי שהיה לי שפע, ואם לא היה לי משהו שהיה למישהו אחר אז גם לכל השכנים שלי גם לא היה אז הרגשנו כולנו באותה סירה. אי אפשר להפיל את זה על זה, וההוכחה המושלמת שזה הגיע משפע ולא הגיע מאיזו בריחה, זה שאני מספיק בוגר אפילו יותר אחראי לעצמי ממה שהייתי בתור ילד עכשיו ואם אני לא רוצה להשאר במקום הזה אני הולך, אני עשיתי מלא החלטות בחיים שלי שלא מחשבנות לאף אחד אחר, גם החברה שיודעים שהתחזקתי ושה' חשוב לי אם אני ארצה, או אאמין שאני חושב אחרת, אני לא  מחשבן להם כי זה החיים שלי יש לי אותם פעם אחת פה, אז אני בוחר, השכל שלי הלב שלי, והאמונה שלי בוחרים בזה, כל יום מחדש. איך אמר שולי רנד באחד הראיונות, אני דתי להיום. ואני בוחר בזה היום, מכל חלקי האישיות שלי. ככה אני מרגיש.

יפה,

מה שהוא אמר פה, על האני דתי להיום זה אחד המשפטים שהכי מחזיקים אותי בחיים האלה, האמוניים. כל בוקר מחדש. ז"א אני זוכר שפעם היינו במסגרת השיעור השבועי שלנו של האומנים, נסענו לבקר את רבי דוד בנהריה, רבי דוד אבוחצירא, הוא עזב את הכל ועמד עשרים דקות לתת לנו שיעור והוא ציטט את מה שאנחנו אומרים בבוקר, 'אלקי נשמה שנתת לי טהורה'  והוא שאל את השאלה, אתמול עשיתי אי אלו בלגנים ובעיות, איך טהורה היא, איך אתה אומר כל בוקר מחדש טהורה היא, שם זה חידד לי את הנקודה הזאתי, שאם יש משהו מדהים בבורא עולם וביהדות, זה שבכל רגע ככה אפשר לתקן, כמו שהוא בורא את העולם בכל רגע מחדש, ככה אתה בורא את עצמך בכל רגע מחדש. זה נותן באישיות שלנו אל מול כל הדבר הזה שאנחנו מתמודדים איתו, הפרסום, ה… משחקי כח. ה… מי חשוב ממי, מי רלוונטי ממי, כל הדבר הזה, זה נותן איזה סוג של תודעה פנימית שגם אם זה הכי, מה שאתה רואה עכשיו ככותרת הכי רלוונטית באותו רגע, הוא בורא מחדש. אתה בורא מחדש, זה כל רגע יכול להשתנות, זה נותן אפשרות לזכות הבחירה לבחור את הדבר הזה. אני מאד מסכים עם מה שנתן אמר עכשיו.

אתה מושיקו גם עשית דרך, אתה גם בצורה כזאת או אחרת נמצא בתחום המוזיקה, אתה לא מתמודד עם השאלות האלה?

כל הזמן. אני משדר בתחנת רדיו, לחצי מיליון איש, מן הסתם לא כולם דתיים אם לא רובם אפילו, ויש כל הזמן את ה… מהלכים האלה בין הטיפות. איך אמרנו, הדתה כדי לא להגיע למקום הזה שמרגישים ממך שאתה לוחץ לכיוון או משהו. במשך שנים ארוכות הייתי עסוק מאד באיך מושיקו הופך להיות מושיקו, מפורסם, שדרן הכי מצליח, כל הדבר הזה. התורה הספיגה בי איזה מקום חדש של שינוי, של מה אתה מענין בכלל. קיבלת כלים קיבלת כישרון. תעשה עם זה משהו טוב תפיץ את זה הלאה, והבחירות שלי בשנים האחרונות גם במה שקשור ברדיו במה אני משמיע איזה תכנים נכנסים איזה לא נכנסים, איך אני שומר על אמות המידה שלי בתוך תחנה שמשדרת למגזר הכללי ומה לעשות אני לא משדר מוזיקה של שוואקי ו…

ואותך לא שואלים מה קרה לך?

בטח ששואלים, כל הזמן שואלים,

מה התשובה?

אני מחייך, אני מחייך כמו נתן. אני מחייך ואני אומר להם הנה אשתי, הנה חמשת בנותי. זה מה שקרה לי, ואני יכול להגיד את זה ברייש גלי, אילולא הצ'יפ האמוני הזה הפנימי שאני לא יודע איך נשתל לי ומתי נשתל לי ואיזה סבתא הורידה עלי דמעות בנרות שבת שלה, אבל אילולא הוא היה קיים שם, לא יודע איפה הייתי היום. יכול להיות שהייתי מאד מצליח ואולי גם מאד עשיר ואולי גם במגדל איפשהו למעלה למעלה מהפנטהאוז משקיף על כל הדבר הזה שנקרא עולם המוזיקה ומחכך בידיים אואה איזה כח יש לי אני בסוף משמיע אותם. אבל הצ'יפ הזה האמוני גרם לאיזו מציאות שהתעוררה לי ב"ה אמנם בגיל טיפה לא צעיר במושגים של חתונה, התחתנתי כמעט בגיל שלושים, אבל גרם לי להבין שיש משמעות לחיים שיש לי מה להעביר לדור הבא, שיש לי אחריות. המון אחריות. וזה בכלל לא קשור למה זה עושה לי, זה קשור למה זה עושה החוצה, תשמע אני לא למדן גדול אני אומר את האמת, אחד הדברים העיקריים שאני לומד מהם ביום יום זה השיחות שלנו ביחד בטלוויזיה. ועוד אתה יודע איזה שיעור גמרא פה שם או ותן חלקנו, אני לא למדן גדול, גם בבי"ס לא הייתי למדן גדול הייתי כזה שמביא ציונים ב"ה בהשגחה.

אלה הכי מסוכנים

מה כן? יפה אתה מעודד אותי. אז לקחתי את זה למקום של OK אתה לא יכול לשבת מהבוקר עד הלילה וללמוד תורה, אז תעשה עם זה משהו, ז"א מה שאתה כן מקבל תעביר הלאה, וזה בעיני גדול הרבה יותר, באמת, גדול הרבה יותר מלעשות לעצמי, וזה לא משנה אגב, בתורה גם לעשות לעצמי בעיני זה פחות מזה.

נתן, אם אני מבקש ממך להצביע על דבר מסויים שאתה יכול להגיד זה אחד הרווחים הגדולים שיש לי מהתהליך שאני נמצא בו.

וואו, את ההכי גדול?

נתחיל עם ההכי גדול

אני שונא את השאלה הזאת, אגב, אתה יודע, אני אגיד לך למה, בכל תחום אני לא אוהב ששואלים אותי איזה שיר אני הכי אוהב, איזה אמן אני הכי אוהב בגלל שזה מצמצם נורא, כי יש כל כך הרבה, הכנסת אותי עכשיו עכשיו אני מרגיש שה' אומר לי, מסתכל אומר לי כן מה תגיד? מה הדבר? אני יכול להגיד מה שמושיקו אמר, שחיים בלי משמעות כלשהי הם חיים ריקים, למה אני לא רוצה להגיד את זה, כי יש דעה אפילו רווחת שאנשים בורחים לאמונה כי הם מחפשים משמעות. זה איכשהו מקטין את הענין, זה לא ה… שוב אני מדבר רק על עצמי זה לא המצב שלי, אני קצת חושש שאם אני אבוא ואגיד אתה יודע שאנשים יראו שפתאום אני מתמלא עונג ואגיד, אתה יודע, אתה יודע מה הדבר הכי טוב שקרה לי פתאום, פתאום יש לי משמעות, ויבוא מישהו במצב שיגיד, אתה רואה אתה מבין, אני יודע מה, אני יודע מה עשית, זה בוודאי נכון, שיש משמעות גדולה עכשיו. אבל זה לא הסיבה.

אז מה הסיבה?

כמו שאמרתי, הסיבה היא שאני הבנתי כשהייתי קטן שאדם בשביל להיות שמח בחיים שלו חייב לבחור אותם. אני כל הזמן חושב על זה, אתה יודע אתה הגעת ממקום מאד מסוים, אני הגעתי ממקום מאד מסויים, אפילו הפוך בגישות בהרבה דברים, ואני חושב אנשים שנולדו בעולם הדתי, מה, מה, הם שמחים בזה כמו שלפעמים אני שמח? הם כמובן מתקדמים ממני בהרבה דברים, אבל השמחה הזו שיש להם

האושר

כן, ההכרות הזאת עם התורה, הרבה פעמים אני פוגש אנשים דתיים, אומר כן אני מכיר את הספר הזה, אני אומר כן אבל אתה לא, זה מדהים לא? הוא אומר כן, לא לא, סלח לי פשוט היה לי את זה בבית אני, אז אני חושב על זה כי הם לא בחרו את זה, איזה דבר חשוב זה לבחור, כמו שאם חייל מתגייס אתה יכול לראות שני חיילים שוכבים בבוץ בזחילה ומדממים מהמרפקים, אחד מאושר ואחד מבואס, זה שמאושר חיכה להגיע ליחידה הזו עבד על זה קשה, וההוא פשוט היה לו פרופיל גבוה, אז הוא לא הצליח לצאת מלהיות ביחידה הזו, והחוויה שלהם שונה, ואני הרגשתי שאני חייב לבחור את החיים שלי אחרת אני בחיים לא אהיה שמח בהם, ואם אני חייב לבחור משהו הכי גדול שקיבלתי מהדבר הזה, זה שדווקא התורה שאנשים חושבים עליה שהיא מאד מנתבת אות לכיוון שלה, אומרת לך תשמע אני טובה כל השאר לא טובים, היא הכי שואלת שאלות שאני פגשתי. הכי מקשה על עצמה. אומרת לך תשמע מצות אנשים מלומדה זה לא טוב, אתה צריך להתחדש, אתה לא עושה לאף אחד טובות עם התפילות שלך ועם הלימוד תורה שלך, ותשים לב שאתה לא לומד. וכל הזמן שמה לך תמרורי אזהרה, סביר להניח שאתה לומד בשביל עצמך, תבדוק, אתה יודע שלא קיבלתי את זה בשום מקום אחר, לא היה לי ספר לפני שהגיע הספר של ה'. הספר הוא שלי, וכשהספר הוא שלך, אז אתה מכוון אותו איך שנראה לך באותו רגע, זה יכול להשתנות מאה פעמים ביום לפי איזה חשק שמתחשק לך לרכב עליו עכשיו. אז אם צריך לבחור אז אני מרגיש שפעם ראשונה התורה נתנה לי לבחור באמת את החיים שלי. ומתוך האובייקטיביות הכי גדולה שאחזתי בה אי פעם בחרתי בתורה. שוב להיום, אתה יודע, אני מקווה ש… אני מקווה שמחר זה יחזיק.

נכון להיום

כן, או אחרי הקרנה.

תן לו את הגיטרה

עורך ומגיש

מה מה לנגן?

בתור אחד שמכיר את כל הרפרטואר של נתן אני מציע תתקן אותי אם אני טועה, שהוא ישמיע לנו משהו שעוד לא שמענו מעולם, תתקיל אותי, כזה, אתה יודע, אם כבר תכנית חדשה, תקבל איזה ספיישל

OK אני אזרום איתך

זה נדיר

מאד, למרות שאני נושם בכבדות, אז ככה מי שמכיר אותי מכיר את המוזיקה שלי, קצת יודע שלא יוצא לי לכתוב על קודש הרבה אולי בגלל שאמר לי איש חכם שזה מטופש פעם.

למה?

לא, כי אני מרגיש שאני לא ראוי לכתוב על קודש.

אה, זה מטופש

כן

אז אמר לי איזה אדם חכם שזה מטופש אז שאל אותי הוא אפילו לא אמר שזה מטופש ואז אמר לי ומי ראוי אני כמובן הסתכלתי על הרצפה אבל, השיר שאני אשיר לכם הוא שיר בדיוק על זה על הפער בין המחיאות כפיים לפעמים שאתה מקבל בחיים הציבוריים שלך, לבין איך שאתה מרגיש בבית. אצלי הפער מאד גדול. בעצם בין התיקון שלי, דברים שאני עובר עם עצמי לבין השליחות שלי, ואני בקונפליקט לא פעם על הדבר הזה, ואני אומר לעצמי רגע, האם יש לי רשות או זכות ללכת להגיד למישהו תשמע, תעשה כך וכך, למרות שאני לא מצליח לעשות בעצמי כי זה הדבר הנכון לעשות, ואני מנסה לחשוב ממקומות לאחרים, לא משנה ממה אם נניח אני, לא אבל אם נניח אני מעשן, האם זה, אני יכול להגיד לבחור תשמע זה לא טוב לך, אל תעשה את זה למרות שהוא הולך לשלוף את הקלף של ואתה מה, אז על זה כתבתי את השיר הזה, ככה זה מרגיש לי. אין לזה שם, זה עדין לא יצא, זה הולך ככה.

שיר

מדהים, מדהים

אתה מבין למה אני אוהב אותו הרב, תראה הוא גרם לי לבכות, לא באמת, הוא הטקסטואליות הזאתי שבה הוא יודע להביע את מה שעובר עלינו בפנים, באני לא יודע איך אתה בחייך, כי גדלת בסביבה אחרת מאיתנו, ההתמודדות שלנו היומיומית, היא שפע מול שפע כביכול, היא כאילו שפע של נכון? שפע של תענוג מתורה, משבת, מקידוש, ממשפחתיות מכל הדבר הזה, ואז במה, בום

אני אגיד לך. המפגש הזה שלנו, כל אחד מגיע מרקע אחר, לא היה יכול להתקיים לפני חמישים שנה, ז"א התופעה הזאת שיהודים מבקשים את ה' זה דבר בן ארבעים שנה. אולי טיפה יותר. לא היה דבר כזה. ז"א לשבת ככה, שלושה אנשים כל אחד מגיע מרקע אחר, אנשים שעשו שינוי, אנשים שעשו מהפך, אנשים שנמצאים בתהליך, אנשים שתמיד היו. לא היה דבר כזה. ואני רוצה להתייחס למשהו שאתה נתן אמרת קודם, ההתמודדויות של אנשים שלא נולדו דתיים ועשו דרך, ההתמודדויות שלהם הן התמודדויות שלא מוכרות בכלל אצל אנשים שנולדו בבתים דתיים. וחלק מהציבור שאני בא ממנו לא מכיר, לא מודע בכלל להתמודדויות האלה. היה לנו סדנא של ערכים, בשבת האחרונה, ניגש אלי בן אדם ביקש ממני לדבר איתו ועם אשתו. הם מה שנקרא חוזרים בשאלה, היו חסידים, המשפחה התפרקה, ההורים… בקיצור, פרקו עול הכי רחוק שאפשר והם הגיעו לסדנא, לא משנה כרגע כל הסיפור, בסוף ה… לקראת סוף הסדנא הוא ביקש שנשב נדבר אשתו יש לה המון שאלות, אז היא אמרה שכבר אין לה, יש לה רק שאלה אחת היא אמרה, היא אמרה שלפני חודש היא החליטה שהיא רוצה להתחיל לשמור שבת, אבל היא מעשנת והקושי שלה לא לעשן בשבת כל כך גדול, שהיא ישנה כל השבת.

וואו

כדי לא להתמודד, כדי לא להכשל והיא שאלה האם זה נקרא לשמור שבת, האם זה נקרא לשמור שבת? אולי עדיף לשמוח בשבת, נכון קצת לחלל אבל מה עדיף? התמודדות כזאת זה לא משהו שמי שנולד בבית דתי מכיר. התהליכים שאתם עוברים, שעברתם שאתם עוברים, המגע הזה בין שני העולמות, יוצר מתחים עצומים וזה נס, נס גלוי. ההתמודדות הזאת, הקשיים, האתגרים שכמו שאתה אמרת אנשים בחרו, הם לא נולדו לתוך זה, זה בעיני פלא עצום. אני זוכר את עצמי מילד קטן כשהיו מגיעים לבית של ההורים שלי בעלי תשובה, הייתי מסתכל עליהם ומתפעל בתור ילד, כי הם לא נולדו כמוני, הם החליטו לבוא אלינו. הם החליטו לשוב לאביהם שבשמים, טוב כמובן בראש של ילד, אבל הסתכלתי עליהם בהערצה.

אגב, זה, זה שראית אותם מגיעים אליכם הביתה ומתפעלים מכם זה משהו שגרם לך להשמר במסגרת הזאת, אתה חושב שזה חיזק אותך?

תראה, אני היו תקופות שכמעט כל שבת היה לנו סדנא של ערכים כל השנה, הילדים שלנו גדלו בסמינרים של ערכים, ולא פעם התקשרו מבית ספר, מהסמינר של הבת, אתם לא חושבים שזה קצת מסוכן, קצת בעייתי אתה יודע אתם נמצאים בסמינר. אנשים שואלים שאלות, לא תמיד לבושים כמו בבני ברק, אתם לא חושבים שזה מזיק לילדים אז כמובן שאני הלכתי לשאול את הרב שלי לפני שעשיתי, אבל התשובה שלי היתה מאד פשוטה, כשילדים שלי יושבים בהרצאה שלי, ורואים בסוף הסמינר אנשים מקבלים עול מלכות שמים, רואים אנשים שמגיעים כמו שאמרת, לא מתוך מצוקה, מתוך שפע מתוך התבוננות, מתוך חקירה, מתוך שאלה, מתוך כובד ראש, והם אומרים ה' הוא האלקים, מה זה אומר לילדים שלי? שאין להם מה לחפש במקום שממנו האנשים האלה באים, כי הם באים אלינו. אז אתם רוצים שאני אמנע מהילדים שלי את החינוך הזה?

מדהים

לכן אמרתי, שהתכנסות שלנו

אני אפילו מקנא קצת בילדים שלך

אתה יכול לנסות. ההתכנסות שלנו זה, זה דבר מרגש, זה דבר שמלמד שאנחנו ממש ממש לקראת הגאולה, כי הרי התורה הבטיחה, הרמב"ם כותב, שסוף ישראל, הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד נגאלים. לא היה עוד דור כזה. אתם מסתובבים, אתם, אתה שומע את המאזינים שלך, אתה רואה את המעריצים את האנשים שבאים, אתה רואה אנשים שלכאורה מבחוץ, הם לא נראים שייכים בכלל, הרי פוגשים אותם, בשיעור אצלך, בכל מיני מקומות ובתוך תוכם בוערת אש גדולה של אמונה ושל רצון, אבל הפחד עדין קיים. לכן אמרנו לא לפחד כלל לכן פתחנו עם השאלה של הפחד, כי אם היה אפשר לסלק את הפחד מהאנשים היינו פתאום מגלים עד כמה התופעה הזאת רחבה.

ואנחנו, אנחנו צריכים לפחד כלל? אנחנו שאנחנו בתוך הדבר הזה ובתוך הבוץ ביחד? אתה יודע?

לפחד ממי?

לפחד מ…

לפחד מהקב"ה? כל אחד יש לו את השליחות שהקב"ה שלח אותו אליה לכל אחד הוא נתן את סט הכלים שאיתם הקב"ה רוצה שהוא יעשה את התפקיד שלו, אתה דרך המיקרופון, נתן דרך גרונו והגיטרה שלו, כל אחד עם התפקיד שה' נתן לו הוא צריך לעשות את השליחות שלו, אז אם אנחנו עושים את השליחות ממי יש לפחד?

חיזקת אותנו

אמת

אז אני קודם כל שמח שהתכנסנו כאן, לקראת השנה החדשה, ואם יש רק מישהו אחד שבעקבות השיחה שלנו החליט לסלק את הפחד מתוכו ולהיות אמיתי עם עצמו ולבחור את שאהבה נפשו וגם אם זה רק אני, והיה זה שכרנו.

אשריך

אז תודה רבה לכם

תודה

תודה רבה ,תצליח מושיקו, תודה רבה גם לך, שתהיה לכולנו ולכל עם ישראל שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה

אמן

תודה רבה

ופתאום בתוך כל הבלאגן של הריקודים הוא צועק לי: היי צדיק בא לפה רגע

ופתאום בתוך כל הבלאגן של הריקודים הוא צועק לי: היי צדיק בא לפה רגע

מאת: מענדי ויזל

 

לפני שנה דודו התחתן.

אני זוכר את החתונה שלו.

זה היה יום חמישי בערב, היה אירוע יפה, מוזיקה טובה, אוכל מצוין, וכמובן כלה נאה וחסודה…

אבל לא בגלל זה אני זוכר את החתונה של דודו.

אני מציין היום שנה לחתונה של דודו בגלל שזה אירוע משמעותי בשבילי, כי באמצע החתונה

של דודו כשאני ככה רוקד בעליזות פתאום נכנס לאולם הרב מלכה.

הרב מלכה הוא רב חשוב מאד שגר בשכונה שלנו, ופתאום בתוך כל הבלגן של הריקודים הוא צועק לי:

היי צדיק בא לפה רגע,

נותן לי צ'פחה, מה שלומך?

ברוך השם.

– הכל בסדר?,

ישתבח שמו לעד, יש אישה, יש ילדים, יש פרנסה, איך אומרים, יותר טוב מזה נשתגע…

– מה אתה עושה ככה במשך היום?

עובד, עובדים, עבדנו, נעבוד, מה יש לעשות.

– אתה לומד משהו במשך היום?

הופה לזה לא התכוננתי… משהו אני לומד..

– מה הכוונה 'משהו'?

משהו.. פה שם וזה.. משתדל לפעמים…

– תקשיב יקירי, אני הכרתי את אבא שלך זכרונו לברכה, היה איש ירא שמים אמיתי ואוהב חסד,

גם בעבודה לא שכח את בורא עולם, אתה בתור הבן שלו לא יכול להסתפק בללמוד 'משהו',

'משהו' תשאיר לאחרים, אתה צריך לימוד קבוע כל יום עם חברותא, משהו רציני.

אבל מחילה מכבודו אין לי זמן לזה, אני כל כך טרוד ועסוק מעל הראש בעסק, לא רואה איך שאני מצליח

לעשות דבר כזה. זה טוב לאברכים שלומדים בכולל, אני יש לי עסק לנהל, לא מתאים לי, מחילה.

אבל הרב לא התרשם מהטענות שלי…

–  תקשיב טוב, מור אביך זכרונו לברכה היה לוקח אותי כל יום שישי לאסוף צדקה בבתי כנסת

לעניי השכונה, אני חייב לו הכרת הטוב גדולה, אני לא אתן לבן שלו שיעבור ככה ימים שלמים

בלי לפתוח ספר יהודי, זה לא חיים ככה, התורה שלנו תורת חיים, אתה תעשה מה שאני אומר לך

ואתה תראה פתאום שיש לך מלא זמן וגם יותר ברכה בכסף.

תיקח לך שותף רציני שילמד אתך כל בוקר חצי שעה דף גמרא, לא יקרה לך כלום.

רק טוב יצא לך מזה תאמין לי יא חביבי.

טוב,  אמרתי לרב, מזל טוב מזל טוב ורק שמחות וכל טוב כל טובבב.

חשבתי שבזה זה נגמר, אבל מסתבר שהרב יותר רציני ממה שחשבתי…

למחרת בערב בום הטלפון מצלצל הרב על הקו,

– מה שלומך ידידי הצעיר, התקדם משהו?

באיזה עניין? מה התקדם?

–  אתה לא מתבייש הרי אמרתי לך אתמול בלילה משהו, לא הלכת לחפש לך מישהו

שילמד אתך כל בוקר? תקשיב לי יא איבני תקשיב לי ואני אומר לך אתה עוד תודה לי.

בקיצור, מפה לשם לא היו לי הרבה ברירות והבטחתי לרב שאני אעשה משהו בעניין.

עברו עוד כמה ימים ופנה אלי הרב יעקב, אחד מתלמידי החכמים הרציניים בבית כנסת שלנו

ואמר לי שהוא מחפש ללמוד עם מישהו כל בוקר (בסוף התברר כמובן שהרב שלח אותו אלי…)

אז קבעתי אתו שלמחרת אני אשתדל להגיע בשעה 8 בבוקר לבית כנסת נראה אם זה יחזיק מעמד.

– – –

מה אומר ומה אדבר, אני מסתכל עכשיו שנה אחורנית, אתמול בערב עשינו סיום מסכת אצל הרב בבית,

ומכבדים אותי לדבר לפני הציבור, ואני עומד עם דמעות בעיניים וקשה לי להסביר איך החיים שלי השתנו

בשנה האחרונה, זה פשוט לא יאומן איך פתאום אני בנאדם הרבה יותר רגוע, הכל יותר פשוט פתאום,

יש פחות לחץ מהעבודה, יש זמן גם קצת לשתות קפה ולחייך, פתאום בא לי ללכת גם למנחה במניין

בבית כנסת שליד העבודה שלי בשעה 1 בצהריים כל יום למרות שזה על חשבון ההפסקה שלי,

פתאום אשתי שואלת אותי מה קרה שלאחרונה אתה בנאדם הרבה יותר רגוע, כל דבר עונה ככה

ביישוב הדעת בלי אימפולסיביות, ואז אני קולט שבעצם השעה הזאת שאני לומד ביום משפיעה

עלי לטובה לכל אורך היממה.

 

ומי מדבר בכלל על התענוג שאני מרגיש בשעת הלימוד עצמו. זה פשוט הרגשה של גן עדן.

שעה אחת ביום אני עובר לעולם אחר שכולו אור, אין שם חובות ואין משכנתא, אין סוחרים

שלוחצים עלי ואין לקוחות שכועסים, אין שם אימא אלמנה ואין שם אחים קטנים יתומים,

הכל שם מלא אור מתיקות ודבש, אתה נכנס לטריפ ארוך שלא נגמר אף פעם…

 

זהו אין לי מה להגיד יותר —

ממליץ מאד לנסות את זה בבית 🙂

 

 

כיצד מתחילים לקרוא תפילות? ולהתלבש צנוע?

שאלה:

רציתי לשאול אני רוצה להתחיל לקרוא תפילות אבל אני לא יודעת איך להתחיל לעשות את זה?

ואני רוצה גם להתחיל להתלבש צנוע מה זאת אומרת להתלבש צנוע ואיך אני מתחילה לעשות את זה

 

תשובה:

שלום וברכה

כל הכבוד לך, אין לך מושג כמה בורא עולם שמח ומאושר ומחכה רק לך!

לגבי תפילות חשוב מאד להתקדם לאט לאט, מבחינת חשיבות התפילה כדאי להתחיל עם קריאת שמע בבוקר,

ואח"כ בהמשך עם תפילת העמידה בבוקר

אולם חשוב מאד להתקדם לאט לאט, להתרגל למה שהתחלת להתפלל ולאט לאט להוסיף עוד.

כמו כן בתפילה חשוב לזכור שיש שני נושאים נפרדים לגמרי בתפילה, יש את נוסח התפילה ואת הבקשות האישיות,

ואני יסביר לך את הדברים.

נוסח התפילה זה משול לאדם שנבחר ע"י המדינה לייצג את המדינה אצל נשיא ארה"ב, לשם כך צוות מקצועי

עמל ובדק כיצד מרגשים את הנשיא, ממה הוא מתרגש, מה מדבר אליו, כיצד אתה תוכל להשמיע בפניו את הדברים

שיגרמו לו לקבל את הבקשה. וכך נבנה הנאום המדויק שכל אות וכל תו הוא בדיוק במקום. גם אם אתה אינך מבין

את המשמעות של הדברים את עומק הענין, אין ספק שתצמד לנוסח המדויק. ואכן אנשי כנסת הגדולה תיקנו לנו

ברוח הקודש את הנוסח המדויק ברמה שיא, ואנחנו צריכים להרגיש אנחנו עומדים בפני מלך מלכי המלכים הקדוש

ברוך הוא, ואומרים בפניו את נוסח התפילה.

אולם לאחר התפילה או סתם בכל שעה שאת מרגישה צורך יש עוד תפילה מהלב, זה דומה למצב שהנשיא

התלהב ממך ואמר לך יופי עכשיו את מבקשת מהלב כל מה שאת רוצה, וכל דבר שאני יודעת שזה לטובתך אני

אשתדל למלא.

לגבי צניעות חשוב מאד להבין את העקרון המנחה של צניעות, לאחר חטא אדם הראשון נוצר יצר שרוצה את הגוף,

ושנותן לנו אשליה כאילו הגוף זה

אנחנו. היסוד של צניעות הוא להחדיר לעצמו שאנחנו זה הנשמה ולא הגוף, הדבר הכל כך טבעי וכל כך

הגיוני הזה צריך לעבוד להחדיר אותו להרגשה וללב, משום שהעולם בפרט המודרני יוצר תחושה בלב שאנחנו

זה המראה שלנו, ובפרט הגוף. כל הרעיון של בגדים הוא להחדיר לעצמנו שאנחנו בני אדם ולא חיות ויש לנו משהו

הרבה יותר פנימי מאשר הגוף. אך צריך גם להזהר שהבגדים לא יהפכו אצלנו העיקר והמהות, שהבגד יהיה

משועבד לנו ולא אנחנו משועבדים לבגד. לגבי צניעות יש נשים שיכולות לשנות גישה ובבת אחת להתלבש בצורה

צנועה בבגדים מכובדים אך לא צעקנים ומושכים, בגדים שאינם מבליטים את הגוף ומכסים את המקומות שאמורים

להיות מכוסים, וכן כיסוי ראש לנשואות.  ואז כדאי לשנות גישה בבת אחת.

יש נשים שזה מאד קשה להם, והם צריכות לעשות זאת בהדרגה, שילוב של להוסיף משהו אחד בכל פעם יחד עם

מחשבה ועיבוד של הרעיון, ושמיעת הרצאות ודברי חיזוק בענין.

בכל מקרה את מוזמנת לפנות אלינו ונמשיך ללוות אותך על כל צעד ושעל, אנחנו זמינים כאן תמיד עבורך.

 

ברכה והצלחה ושבת שלום

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה עלי לעשות כאשר אין ביכולתי לתת מעשר ?

שאלה:

מה עלי לעשות כאשר אין ביכולתי לתת מעשר ?

האם זה בסדר לתת במקום זה , צדקה בסכום שהוא פחות מהמעשר?

תשובה:
שלום וברכה
יש חשיבות גדולה לתת דוקא מעשר,  ובזכות זה תזכו לעושר.
אולם מרן השבט הלוי (ח"ה סי' קלג) פסק שהצורה הראויה לתת מעשר כספים הוא לנכות כל הוצאה לצורך
המסחר או העבודה, וכן מיסים, ומעבר לכך לתת מעשר כספים.
אולם מי שדחוק מאד יכול להקל כשיטת הסוברים שמותר גם לנכות את ההוצאות הקיום המינימליות,
כלומר שיחשב מה המינימום הנצרך למגורים ומחיה ממש קיומי, ויפריש מעשר כספים רק מהסכומים
שמרויח מעבר למה שצריך להוצאות הקיומיות.
לדוגמא אדם שעושה חשבון שלחיות בדוחק לשרוד מספיק לו 2000 ₪ אולם הוא מרויח 2500 ₪
אין ספק שחייו דחוקים, ולכן הוא מפריש רק 10% מ500 ₪ שהם 50 ₪. ואינו חייב לתת 250 ₪.
ובעזרת השם יתקיים בכם דברי חכמים כל המקיימה מעוני סופה לקיימה מעושר
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

אדם שחטא חייב לשלם כסף על זה?

שאלה:

שבוע טוב כבוד הרב.

אם בן אדם שיצא אם אישה נשואה ועושה תיקון חייב לשלם כסף על זה שמי שעושה אליו תיקון ?

או שזה בא מהרצון והלב.

ויש לי עוד שאלה מאז שהתחלנו לשמור שבת בבית אני ובת הזוג שלי חובים כל מיני דברים מוזרים.

כמו דלת נפתחת לבד וגם רעשים מוזרים.

מאז שאימא של בת זוג שלי נפטרה אנחנו התחלנו לשמור שבת ולהכנס יותר לדת.

אתה מבין אותי כבוד הרב

 

תשובה:

שלום וברכה

יש היום בלבול מאד גדול בציבור בנושא של התיקון, אין שום אפשרות לעשות תיקון ולכפר על עבירה,

מצד שני אדם ששב בתשובה ומחליט בהחלטה גמורה שיותר הוא לא יעשה את הדבר הזה, וגם מתבונן

מה גרם להתפתות להגיע למצב כזה, והוא בוחן את עצמו כיצד הוא יכול בעתיד לא להכנס למצב של ניסיון כזה.

באותה רגע האדם נהיה אהוב ורצוי בפני בורא עולם, ואילו אדם שלא עשה ענין זה לא יעזור שום תיקון בעולם.

יש חטאים שה' ישמור האדם עובר לעיתים תהליך מסוים כדי להתנקות מהחטא גם לאחר שתשובתו התקבלה

והשם הרוצה בטובתו, ודוקא בגלל שהוא קרוב אליו מוביל אותו לכך. אולם ככל שהאדם מתחזק ועוסק בשיעורי תורה

ובמצוות זה תיקון המנקה אותו בצורה חיובית ולא ע"י יסורים חס ושלום, ואז הוא אינו צריך יסורים.

אולם לצדיקים ברמה גבוהה שהם כבר במקומות גבוהים יש תיקונים שונים, לעיתים חלק מסדר התיקון כולל

לתת פדיון נפש בסכום מדויק מסוים. אך אדם רגיל מהשורה אל לא לעסוק בתיקונים, ורק להתחזק יותר בתורה

ובמצוות, וזה התיקון האידיאלי.

העובדה שהתחלת לשמור שבת הוא התיקון הטוב ביותר, ושבת שהיא מקור הברכה תגן אליך מכל דבר רע.

הדברים שהנך מתאר רק מראה כמה הדבר מפריע ליצר הרע שאתה שומר שבת, חזקו ואמצו ואל תשימו לב

לכלום פשוט תשמרו שבת, והיא תשמור עליכם מכל דבר רע, ותביא לכם שפע ממקור הברכה.

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

למה אסור לדבר בטלפון בשבת למרות שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם

למה אסור לדבר בטלפון בשבת למרות שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם

אוהד אטינגר

 

יהודים רבים ברחבי הארץ והעולם, שואלים את עצמם מפעם לפעם, איזה היגיון עומד מאחורי שמירת השבת

כפי שהיא נהוגה לפי ההלכה.

התורה מצווה על עם ישראל שלא לעבוד בשבת, לשבות, לנוח מכל מלאכה, ובמקום לנסוע לחוף הים וליהנות

מהשקיעה המרהיבה, הדתיים נשארים בבית, ונזהרים שלא לעשות פעולות שאין בהן שום מאמץ.

אסור לחתוך נייר טואלט בשבת, למה? אסור לחתוך מפה חד פעמית לפי הגודל של השולחן, למה?

אסור לטגן חביתה למרות שזה בכלל לא מצריך מאמץ מיוחד, ואסור לדבר בטלפון למרות שזה הדבר

שאני הכי אוהבת בעולם, וזה מה שיעזור לי לנוח יותר מכל פעולה אחרת.

איפה ההיגיון? האם זה מה שהקדוש ברוך התכוון אליו כשהוא אמר לבני ישראל שלא לעבוד בשבת?

יש שמוסיפים על הטענה הזאת גם שלב מתקדם יותר, הנובע מבורות מוחלטת: "הרי כל הסיבה שאלוקים

אסר עלינו להבעיר אש בשבת היא בגלל שפעם היו צריכים לשפשף שתי אבנים זו בזו, והדבר היה כרוך

במאמץ גדול מאוד, לכן היה אסור לעשות זאת בשבת. אבל להדליק אש עם גפרור או מצית זה מאוד קל,

ולכן אין סיבה שהדבר יהיה אסור בשבת…".

 

מה הבעיה בטענות הללו?

 

שהטוענים אותן, לא התחילו ללמוד אפילו את הבסיס של הבסיס של הלכות שבת,

ובכל זאת הם מרשים לעצמם להטיל ספק ולמתוח ביקורת על ההלכה. אין להם שמץ של מושג מדוע אסור

לעשות את הפעולות הללו, והם מעדיפים לחשוב שהם נאורים וחכמים ומבינים, ואילו הדתיים חשוכים

ופרימיטיביים שמצייתים באופן עיוור לחכמי הדת שנהנים להעמיס עליהם איסורים על ימין ועל שמאל.

אבל מה עושה אדם חכם כשאינו מבין משהו? פונה למומחה בתחום ומבקש הסברים.

זה בדיוק מה שעשינו.

 

פנינו לגאון רבי שמואל יוסף שטיצברג, רב בקהילת חסידי גור בבית שמש, ומחבר ספר 'שערי הברכה'.

הרב שטיצברג נחשב בין הרבנים לאחד המומחים הגדולים בתחום של הטכנולוגיה על פי ההלכה,

ובמיוחד הטכנולוגיה הקשורה להלכות שבת. הוא יושב עם מדענים ומהנדסים, יורד לפרטים הקטנים

של הדרך בה פועלים מכשירים כאלו ואחרים, ולאחר שהוא מכיר את אופן הפעילות שלהם על בוריה,

הוא יודע לפסוק מתי מותר להשתמש במכשירים אלו בשבת, מתי אסור, ואם יש דרכים להשתמש בהם

באופן שהדבר מותר רק לחולים וקשישים או ילדים ותינוקות רכים.

"הטעות הגדולה ביותר של כל אלו השואלים את השאלות הללו, נעוצה בכך שהם חושבים

שכשהקדוש ברוך הוא הורה לנו לשבות, הוא התכוון דווקא לעבודה קשה שאנחנו מזיעים ומתנשפים

במהלך הביצוע שלה", מסביר הרב שטיצברג. "מדובר בטעות, זה לא נכון, אין שום איסור להתאמץ בשבת.

"אם מגיעים אלי אורחים הביתה ואני רוצה להביא להם כיסאות, אני יכול ללכת לחבר שגר בצד השני של הרחוב

ולהשאיל ממנו 30 כיסאות, לסחוב אותם בערימות של שלושה או ארבעה בכל פעם, לקרוע את הידיים ממאמץ,

להזיע מכף רגל ועד ראש, להתנשף במאמץ גדול, ולא חיללתי שבת. הדבר מותר ואין בזה שום איסור.

[כמובן רק במקום שיש בו 'עירוב', אבל זה כבר נושא אחר…].

"לעומת זאת, אם אני רוצה לפרוס מפה חד פעמית ולחתוך אותה מתוך גליל גדול, אני כבר מסתבך

עם חילול שבת, למרות שלחתוך מפת ניילון זאת לא עבודה קשה ומפרכת.

"כדי להבין את ההיגיון אנחנו צריכים לחזור להתחלה. למה הקדוש ברוך הוא נתן לנו את השבת?

כי הוא ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי הוא שבת ממלאכת הבריאה, ולכן אנחנו שובתים

ביום השביעי שבכל שבוע, "זכר למעשה בראשית".

"עכשיו בואו נתקדם צעד אחד נוסף. ממה הקדוש ברוך הוא שבת? מעבודה קשה? כשהוא ברא את השמים

והארץ האם הוא התאמץ לשם כך? כשהקב"ה ברא עצים ונחלים ועופות ובהמות והרים וגבעות,

הוא עשה את זה במאמץ גדול?

 

לא! הוא עשה את זה בדיבור בלבד!

 

"ויהי אור", נהיה אור… "יהיה רקיע", נהיה רקיע. "תוצא הארץ דשא", הארץ הוציאה דשא…

"ואז הגיע היום השביעי והקב"ה שבת וינפש. כלומר, האם הוא הפסיק לעבוד קשה? לא!

הוא בכלל לא עבד קשה. הוא שבת ממלאכת ה"יצירה"! עד עכשיו הוא יצר כל יום משהו חדש, ועכשיו,

בשבת, הוא לא יצר שום יצירה. ולכן גם אנחנו צריכים בשבת לשבות. ממה אנחנו צריכים לשבות?

ממלאכה שיש בה יצירה!

"ולכן, לסחוב כיסאות וספסלים קיימים ממקום למקום, זאת לא יצירה, ואין בזה שום איסור. לעומת זאת,

כשאני לוקח גליל ארוך של מפת ניילון, המפה הזאת לא ראויה עדיין לשימוש. אין לי שולחן ארוך כל כך,

ובלי לחתוך את הגליל אני לא יכול להשתמש בו.

"כשאני לוקח סכין או מספריים וחותך חתיכה מהמפה הזאת, אני בעצם משלים את מלאכת הייצור שלה

שנעשה במפעל, ועכשיו אני הופך אותה ראויה לשימוש בפועל. זאת יצירה חדשה שאני עכשיו השלמתי אותה.

"אז נכון שאת עיקר היצירה עשו במפעל, אבל אני עשיתי עכשיו את השלב הסופי והאחרון של מלאכת היצירה

ולכן הדבר אסור. בלשון חז"ל זה נקרא 'מכה בפטיש', כמו האומן שיצר כלי חדש, שולחן או ספסל או כלי

מתכתי כלשהו, כשהוא מסיים את המלאכה הוא נותן מכה או שתיים בפטיש כדי ליישר את הבליטות האחרונות

שעוד נשארו, ובכך הוא משלים את מלאכת היצירה, כך כל פעולה שמשלימה את מלאכת היצירה,

נחשבת ליצירה ואסור לעשות אותה בשבת.

"אותו הדבר גם לגבי נייר טואלט. מה אפשר לעשות עם גליל שלם של נייר טואלט? כלום! כדי להשתמש בו אתה

חייב לחתוך ממנו חלק, והחיתוך הזה הופך אותו ראוי לשימוש, מה שאומר שהוא משלים את "מלאכת היצירה",

ולכן הדבר אסור. "אבל זאת רק מלאכה אחת 'מכה בפטיש'. חוץ ממנה יש עוד 38 מלאכות נוספות שאסורות

בשבת, כמו למשל הבערת אש. כשאני מדליק גפרור אני לא עובד קשה, אבל אני מייצר משהו חדש,

אני מייצר שלהבת שלא היתה פה קודם, ולכן הדבר אסור בשבת.

 

כשאתה משתמש בטלפון, אתה מחולל שלל פעולות ויצירות.

 

למשל, אתה מייצר גלי קול, ובכל הגה שאתה מוציא מפיך נוצר מעגל חשמלי חדש, ששוב מתורגם בהמשך

לגל קול שאותו שומע מי שנמצא מהעבר האחר של קו הטלפון. אתה גורם לטלפון לצלצל ולייצר קול של צלצול

או מנגינה, שלא לדבר על האור שזה מדליק בטלפון שלך ובטלפון של מי שמדבר איתך.

"עוד דוגמה: הורדת מפלטת השבת את המרק הרותח, ובעודו רותח מאוד הוספת תבלין, כמו כורכום טחון למשל.

מה עשית? בישלת. היה כאן כורכום שאינו מבושל ועכשיו הוא מבושל, העברת אותו למצב חדש, ייצרת פה דבר

חדש. אז נכון שהמרק כולו היה מבושל עוד קודם לכן, אבל אנחנו מתייחסים עכשיו לכפית כורכום שהוספת לו,

את כפית הכורכום הזאת בישלת, ולכן חיללת שבת חלילה.

"כי כשמדובר ביצירה, זה לא מעניין אותנו האם היצירה היא גדולה או קטנה, האיסור בשבת הוא לא רק על יצירות

גדולות ועל מעשים מורכבים, אפילו פעולה פשוטה וקלה לביצוע, ממש עניין של מה בכך, אם יש פה "יצירה",

הדבר אסור בשבת.

 

"כשמבינים את זה, כל השאלות והתהיות, ובעיקר הזלזול והבוז כלפי שמירת השבת נעלמים מאליהם.

כי ככה זה, מי שחושב שהוא יודע הכל בלי ללמוד, אף פעם לא יוכל להעריך את מי שכן למד ויודע טוב יותר ממנו".

 

בכיתי שעתיים ולא יכולתי להירדם. בבוקר פניתי לבעלי ואמרתי לו…

בכיתי שעתיים ולא יכולתי להירדם. בבוקר פניתי לבעלי ואמרתי לו… הרב אהרן מרגלית

 

מאת: יעקב א. לוסטיגמן

כל אחד מאתנו נאלץ להתמודד מדי פעם עם אתגרים שלפעמים נראים לו גדולים על מידותיו.

לפעמים הנושא הכספי הוא הגורם המעיק, לפעמים בעיות במשפחה, יחסים עם חברים, בעיות רפואיות ועוד ועוד.

האתגרים הללו, מכונים על ידי רוב בני האדם 'קשיים', 'מכשולים', 'מהמורות' ושלל ביטויים דומים,

אך בפיו של הרב אהרן מרגלית, לא תוכלו למצוא את כל ההגדרות הללו. מבחינתו כל בעיה היא 'אתגר',

וכל מכשול הוא 'נקודת מבחן'.

"כל החיים שלנו תלויים בדבר אחד, בנקודת ההסתכלות שלנו על החיים", אומר הרב מרגלית.

"נקודת ההסתכלות על הבעיה, על הכאבים, או על כל אתגר אחר, היא זאת שקובעת אם יהיה זה קושי ומכשול,

או שמא אתגר שמרומם את האדם ומביא אותו למקום גבוה יותר. ההסתכלות שלנו היא זו שמשפיעה

על המחשבות שלנו, המחשבות משפיעות על המעשים שלנו, והמעשים הם הם שיוצרים את מציאות החיים שלנו.

"הקב"ה נתן ונותן לכל אחד כוחות לפי האתגרים והתפקידים שלו בעולם הזה", מוסיף הרב מרגלית

. "וכפי שאמר דוד המלך ע"ה 'הנותן שלג כצמר, כפור כאפר יפזר'. כל אחד בטרם ירידתו לעולם השפל הזה

מקבל מידי הקב"ה את כל הכוחות שיידרשו לו בימי חייו, כדי להתמודד עם האתגרים שיתייצבו בדרכו.

ברגע האמת, כשמגיע האתגר וניצב לפניו, אם יש לו את השכל, הוא משתמש באותם הכוחות.

"למעשה אפשר לראות ברגע האמת שבו צץ האתגר, כהזדמנות להוציא מהכח אל הפועל את אותם הכוחות

שטבע בו הקב"ה לפני הולדתו. אדם שיצליח להפנים ולהבין באמת, שבכל פעם שהקב"ה נותן לו התמודדות חדשה

זה רק לאחר שהוא כבר צייד אותו מראש בכל הכלים, היכולות והכוחות הנדרשים לו להתמודדות עם אותו האתגר,

אדם שיזכור זאת לא יכנס למשבר, הוא לא יאבד את העשתונות, הוא יצטרך רק לחשוב ולהחליט:

'אוקיי, אז יש לי פה אתגר חדש'. הוא יחפש וימצא בעצמו את הכוחות להתמודד עם האתגרים.

"ואם הקב"ה בחר דווקא בנו ונתן דווקא לנו אתגר קשה להתמודד אתו, סימן שאנחנו מסוגלים לכך.

לא כל אחד מסוגל, אבל אנחנו מסוגלים. איך נדע שאנחנו מסוגלים? עובדה שהקב"ה ניסה ומנסה דווקא אותנו,

הוא לא מנסה אף אחד שלא באמת יכול! "גם ברגעים כאלו, של התמודדות, צריך לזכור את המצווה התמידית

שציווה אותנו השי"ת, "ובחרת בחיים".  צריך לבחור בחיים כפשוטם, לבחור בחיים, אבל בחיים שיש בהם.

בחיים של עשיה, בחיים עם משמעות, בחיים… כפשוטם…

"אמי ע"ה נהגה לומר הרבה פעמים: 'הכאב שאתה מרגיש היום, זה הכח שיבנה אותך מחר'.

"אדם שעבר אתגרים הוא יודע שצריך לחבק כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים, צריך לחגוג על כל מה שיש בחיים,

לחפש כל הזמן על מה להודות, ויש כל כך הרבה על מה. צריך פשוט לפקוח עיניים ולשנות את נקודת ההסתכלות.

להתמקד במה שיש, במה שכן פועל כהלכה, בחלקים הטובים, בחלקים הבריאים שלנו ולא בקושי, לא בכאב,

לא בקנאה, לא בייסורים והיגון… להתמקד במה שיש. צריך להיות ממוקדים בטוב, להסתכל קדימה ולחשוב

מה אני כן מסוגל לעשות, איזו בעיה אני כן יכול לפטור, איך אני יכול להשתמש עם אותם החלקים שכן עובדים,

לנצל את מה שכן יש לי בחיים.

כבר אמר הרב דסלר זצוק"ל: 'העבר זיכרונות, העתיד דמיונות, וההווה ניסיונות'. זה עיקר החיים.

"להיות שקוע בעבר, בזיכרונות המרים בקשיים של העבר, זה לא נותן שום דבר. צריך ללמוד מזה ולהפיק לקחים,

אבל להיות ממוקדים כל הזמן עם המבט רק קדימה, איך אני יכול לעשות עכשיו משהו מועיל, איך אני יכול להתקדם,

מה אני עושה בדקות ובימים הקרובים. לא לשקוע במרירות ועצבות על מה שלא הצליח לי,

או בחלומות ותוכניות למשהו שאעשה בעוד 30 שנה.

"כי בסופו של דבר, האדם עצמו בוחר אם להתמודד או חלילה להתמוטט. כל אחד צריך לחיות חיים עם משמעות,

שתהיה לו סיבה שבשבילה שווה לו לקום בבוקר.

"האדם אינו בוחר את ציור חייו, הוא כן בוחר באיזה צבע לצבוע אותם. הוא בוחר אם לצחוק או לבכות,

לקטר או לשמוח,הכל תלוי בבחירה שלו עצמו. צריך לזכור שאת תמונת החיים שלנו צייר הקב"ה

וזה לא בשליטתנו, אבל את הצבעים אנחנו בוחרים.

"מהו ציור החיים? האתגרים שהקב"ה הציב בנחלתנו. הוא לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים את האבא הזה

או האמא הזאת, איזה סוג דם אנחנו בוחרים, ומי יהיו האחים והאחיות שלנו. הוא קבע לנו מציאות,

ואנחנו אלו שצריכים להחליט איך לעבוד אתה.

"כל זמן שהאדם לא משלים עם המציאות שבה הוא חי, אין לו את הענווה וההכנעה כלפי הבורא כדי להבין

שזה הקב"ה פה, הוא שם אותי כאן ואלו האתגרים שהוא בכבודו ובעצמו החליט להציב בפני, אז זה קשה לו.

"עם המציאות אנחנו לא יכולים להתווכח, אנחנו צריכים למצוא איך להתמודד אתה באופן הטוב ביותר.

"כשאדם משלים עם המציאות ומבין שהכל תלוי בנקודת ההסתכלות שלו, חייו משתנים בן רגע מן הקצה

אל הקצה האחר. עד היום הוא ניסה להילחם במציאות. ולא יכל לה. זה הפך אותו לאדם מריר, כעוס, פגוע,

רואה הכל בעיניים שחורות, הוא אדם בלי תקווה, פסימי חסר תקנה המפזר סביבו רעל ולא נעים להיות בסביבה שלו.

"אבל כשהוא משלים עם המציאות ומבין אותה, החיים משתנים מן הקצה אל הקצה. הוא מתחיל להתמודד אתה

בצורה בריאה, מתוך אמונה בבורא עולם, והכרה בכוחות שניתנו לו כדי להתגבר על הקושי ולצלוח את האתגר.

"לטובת העניין, אני רוצה לספר לקוראים הנכבדים שלנו סיפור קטן שממחיש את הדברים ואירע באחרונה",

מוסיף הרב מרגלית.

"בתחילת החורף האחרון התקשרה אלי אשה, מאחת הערים הגדולות בארה"ב, ומאוד עודדה אותי והודתה לי על זה

שפרסמתי את הספר 'אתהלך'. היא קראה אותו בתרגום האנגלי שלו לפני שש שנים,

ומאז הוא נותן לה המון כוחות ותעצומות. "בהיותה ילדה בת שבע היא הלכה עם אמא שלה על המדרכה בבורו פארק,

החזיקה בידה, לפתע עלתה על המדרכה משאית כבדה נהוגה בידי נהג כושי שיכור, שאיבד את השליטה על הרכב,

פגעה בה והעיפה אותה עשרות מטרים קדימה. אמא שלה יצאה עם מכה יבשה וטראומה, 'אבל אני', היא מספרת,

'נפגעתי מאוד קשה, אושפזתי בבי"ח אורטופדי, עברתי לשיקום, כמעט שנתיים בבי"ח, ניתוחים רבים ,טיפולים רבים.

לא היה קל'.

"'בתום שנתיים אני מגיעה הביתה עם נכות גופנית משמעותית, שכל רואי לא יכלו שלא לשים לב אליה.

אני מבחינה בבנות מתלחששות ומביטות בי ומאוד מרחמות עלי, אני מצטיירת בעיניהן כמסכנה. התחושות היו קשות,

למרות שניסו להתייחס יפה, הרגשתי שזה מתוך רחמים.

"'הפכתי להיות רודפת צדק', היא ממשיכה לספר, 'כל דבר שקרה בכתה, כל דבר שדיברו עליו מדדתי את זה,

אם צודק או לא, ראוי או לא, ועשיתי זאת בקול רם. אף אחד לא אהב את זה כמובן. לאט לאט חוויתי דחייה חברתית'.

"'כמובן שלבריכה לא הלכתי, בחצר לא שיחקתי, גם לא משחקי ילדות בסיסיים ונפוצים וכדו'. כך עברו עלי ימי בחרותי

כשאני מסתגרת בתוך עצמי יותר ויותר, נעשית מרירה, כעוסה וטעונה, כועסת על כל העולם, גם על אמי כעסתי

כי אם הייתה הולכת בחלק פנימי יותר של המדרכה לא הייתי נפגעת, וזאת רק דוגמה לכעסים שצברתי כלפי כולם,

מכל סיבה שהיא.

"'כמובן שגם בשידוכים לא היה קל, אבל בסופו של דבר נישאתי. יש לי בעל טוב וילדים ב"ה, אבל נשארתי כועסת

על כל העולם. כל דבר מכעיס אותי, כל אי צדק, בכל פעם שאני כועסת, אני ניגשת לחדר פותחת את המגירה

ומוציאה כדור הרגעה.

"'הכל השתנה לפני כשש שנים, כשבת דודתי הביאה לי במתנה את הספר שלך', מספרת לי הגברת.

'קראתי את הספר והתחברתי אליו מאוד, מאז הוא נמצא על יד המיטה שלי, בכל פעם שאני כועסת,

אני קוראת בו עמוד או שניים. הפסקתי לקחת כדורי הרגעה. בלילה אני נרדמת אתו, בבוקר אני פותחת אתו את היום…

"'למחרת יום הכיפורים השנה סיימתי את הספר בפעם השישית, בכיתי שעתיים ולא יכולתי להירדם.

בבוקר פניתי לבעלי ואמרתי לו "בעלי היקר, השנה, את הנוי סוכה בתקרת הסוכה אני רוצה לתלות לבד, בכוחות עצמי.

בעלי הסתכל עלי, איך תעשי את זה עם המוגבלות הגופנית שלך? הרי הסוכה גבוהה, זה בלתי אפשרי.

את לעולם לא תצליחי לעשות זאת, ואני גם לא מבין למה את רוצה להתאמץ כל כך, אני והבנות עושים זאת

בתוך שעה ומסיימים, אין סיבה שתתאמצי כל כך, בזמן שיש לך לבשל לחג שיימשך יומיים רצופים….

"'אבל אני לא וויתרתי', ממשיכה האשה לספר. 'אמרתי לו, שהרב מרגלית כותב בספר שלו שכשהם עברו דירה

לרחובות אשתו ביקשה לעשות ציפוי דקורטיבי במבואה בכניסה לבית. הוא אמר לה אין בעיה, לקח מידות הלך לחנות

של 'עשה זאת בעצמך', הזמין את הקרשים בגודל המתאים, ולאחר מכן ביקש מחבר שיעזור לו לסחוב שולחן

מבית הכנסת, הביא עוד שולחן, הניח עליהם ספסל, לקח סולם וטיפס. במשך שלוש יממות הוא שכב על הספסל

כשהאף שלו נוגע בתקרה ודפק מסמרים קטנים עד שהמבואה היתה מושלמת ויפה. "'אם הרב מרגלית

עם ידיים חלשות, וכתפיים משותקות, יכול היה לעשות ציפוי דקורטיבי, אז גם אני עם המגבלה הגופנית שלי,

יכולה לתלות את הנוי סוכה בתקרה של הסוכה'.

"האשה מספרת לי שבזה זה לא נגמר. היא תלתה את נוי הסוכה לבדה, ולאחר החג גם הורידה את זה

בכוחות עצמה, וכאן בעצם מתחיל הסיפור האמיתי שלה: "'25 שנה הייתי נכה ומסכנה', היא מספרת בהתרגשות,

'היום אני אשה בריאה עם מגבלה גופנית. אני לא נכה!!! וזה בעצם הסיפור העיקרי'…

"אבל הגברת שלנו, היתה צריכה לקרוא את הספר שש פעמים ולהמתין 25 שנה, עד שנפל לה האסימון

והיא הבינה שנכה זה לא מי שסובל ממגבלה גופנית, אלא מי שהחליט שהוא נכה!!

"יכול להיות עם מוגבלות קשה חלילה, אבל פעיל, יצירתי, חי חיים עם משמעות! נכה זה מי שהכניס לעצמו

לראש שהוא נכה. הכל תלוי בנקודת המבט.

"לסיום אני רוצה להדגיש שוב: כל מבחן שמזדמן לנו בחיים, עושה אותנו טובים יותר או מרירים יותר.

כל בעיה יכולה לבנות אותנו או לשבור אותנו. הבחירה היא שלנו, אם ננצח ונצא מחוזקים ומחושלים, ואם לאו,

חלילה נהפוך לקרבנות מרירים ועצובים".

 

(מתוך אתר דרשו)

 

אני אסתדר בכוחות עצמי ואני לא רוצה לראות אותך לעולם

את הסיפור הבא שמעתי מ הרב חיים הורביץ הי"ו. התקשרה אליו אשה קשישה לפני ראש השנה,

ואמרה לו כי יש בליבה טינה כבדה על מישהי והיא אינה מצליחה למצוא את הכוח לסלוח לה.

לכן, היא פונה אליו שיאמר לה האם בכלל היא צריכה לסלוח ואם כן, שישיא לה עצה איך למצוא את הכוח לסלוח.

הרב הורביץ הסתקרן מאד, מה כבר יכול לגרום לאשה כה מבוגרת לכזה כעס וחרון? מילא, אצל צעירים,

שכל דבר שקורה להם מיד חשים שהרסו את חייהם, אבל זו כבר ראתה כמה דברים בחייה.

"שמע ותחליט בעצמך", היא עונה ומתחילה לספר.

מסתבר שהיא אמנם מהלכת על רגליה, אבל בקושי רב וזקוקה לעזרה, כמו כן עיניה כהו ומלבד צלי דמויות,

היא אינה רואה דבר וממילא אינה יכולה להלך לבדה, מלבד בשכונת מגוריה אותה היא מכירה בעל פה.

לקראת חודש אלול עלה בלבה הרעיון לפקוד קברי צדיקים באירופה. היא פנתה לשכנתה והתייעצה איתה

כיצד להוציא את מחשבתה לפועל. השכנה רק שמעה וקפצה ממקומה:

"יש לי רעיון. בתי ממש מנדנדת לי שהיא רוצה לנסוע לקברי צדיקים באירופה ולנו אין אפשרות לממן לה את זה,

בואי קחי אותה אתך ושתיכן תיהנו". "בשמחה", ענתה הזקנה. השכנה דיברה עם בתה בת ה-19

וזו קפצה משמחה לשמע הבשורה שהנה היא יכולה סוף-סוף להגשים את חלומה ולנסוע. נקבע זמן,

נרכשו כרטיסים, ועל הדרך היא רכשה לה מזוודה חדשה ויוקרתית, וכדי שזו לא תהיה ריקה

שלחה אותה לרכוש ביגוד יקר, בקיצור, פינוק מושלם.

הם נוחתים בשדה התעופה, בעשר בבוקר, הבת לוקחת מונית, והן נוסעות יחד למלון שנקבע מראש.

עד כאן הכל בסדר. במלון אומרת הצעירה לזקנה: "יש לי כאן איזו חברה, אני רק קופצת אליה וחוזרת מיד".

"בטח", אומרת הזקנה, "מקסים". רק מה, מסתבר שהקפיצה של אותה נערה הייתה אחת הקפיצות

שמזכות את מבצען במדליה כזו או אחרת, משום שמרגע הקפיצה עד רגע הנחיתה חזרה במלון עברו תשע שעות.

ליבה של הזקנה יצא מדאגה, היא לא מבינה מה קרה לנערה שנסעה איתה, אולי קרה לה משהו? אירופה? דאע"ש?

מה יכול להיות. כל כך דאגה ופחדה עד ששכחה שהיא רעבה. כך עברו השעות ולפתע היא חוזרת.

"אני מתנצלת, היא פשוט סחבה אותי לראות כמה נופים, לא שמתי לב שהזמן עבר…" לקח לה זמן רב להירגע.

הנערה הבטיחה לה שכזה דבר לא יחזור על עצמו ומחר היא צמודה אליה כל הזמן. הבטיחה, אבל לא הבטיחה לקיים.

 

למחרת היא לוקחת אותה לקבר אחד, מאיצה בה לסיים תפילתה בחיפזון, מחזירה אותה למלון ושוב נעלמת עד הערב.

כך עבר שבוע שלם, שמתוכו, כך מעידה הזקנה, "היא הייתה איתי אולי ארבע שעות, חוץ משעות השינה

שגם בהן לא בדיוק הקפידה להיות".

הזקנה החלה להרים טלפונים להקדים את הטיסה, ואכן, תמורת תשלום הגון הקדימו לה ביום. הן חזרו יחד,

כל הדרך חזרה היא לא החליפה אפילו מילה אחת עם הנערה שניצלה אותה, זנחה אותה, וכל כך פגעה בה.

כשהגיעו לשדה התעופה סירבה הזקנה שהנערה תיסע איתה. היא נתנה לה סכום כסף לחזור ואמרה לה:

"אני אסתדר בכוחות עצמי ואני לא רוצה לראות או לשמוע אותך לעולם".

"כעת תגיד לי הרב הורביץ, האם אני צריכה לסלוח לנערה הזו, ואם כן איך, איך אני מצליחה למצוא כוח לעשות את זה".

לבכות מזה. תסכימו איתי שאין הרבה מה לענות לזעם מוצדק כזה. מה כבר יש לומר? במה ניתן להרגיע?

מספר הרב הורביץ: "יושב בשמים הכניס לפי מילים, ואני עונה לאותה אישה זקנה: ובכן זהו המשל,

כעת את בטח רוצה לדעת מה הנמשל…

"למעשה, מה שאת עברת זהו משל למה שהקב"ה עובר כביכול כל ימות השנה, כאשר יש רבים מבניו המתרחקים ממנו.

"בכל לילה, נערך משפט ובו מבטיחים הברואים לתקן את מעשיהם ולדבוק בבורא ובמצוותיו והוא משיב את נשמתם

בחמלה ורבה אמונתו בהבטחותיהם, והנה יום חדש ושוב הם מאכזבים אותו, ואז מגיע לילה ושוב הם מבטיחים

ועם בוקר שוב מתרחקים, לשעות, לימים ולחודשים.

"ואני אומר לך", אומר הרב הורביץ לאותה אישה זקנה, "שאם תמחלי לאותה נערה חסרת אחריות שכך זנחה אותך,

יהיה זה מליצות יושר לבורא עולם שימחל לכל אלה המתרחקים ממנו כל ימות השנה, וייתן להם שנה טובה

וגמר חתימה טובה. היודעת את כמה זכויות יהיו לך בעד המחילה הזו?"

ואכן כך היה.

ולנו, הסיפור הזה, שכולו מוקלט ומתועד, נותן הזדמנות נפלאה לבחון את עצמנו. אנו מול הבורא. אנו מול הקרובים לנו.

אנו מול הפחות קרובים לנו. אנו מול מעשי חסד, מול מצוקת האחר.

יונה הנביא הוא הדוגמא הקיצונית ביותר לניסיון התרחקות ואף בריחה מהבורא, ומסתבר, שככל שהאדם מרחיק לכת

הוא מבין שאין ביכולתו לברוח. רק כשיונה נזרק למים הוא צועק, "אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי,

בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבוא אליך תפילתי אל היכל קדשך", וגם מבטיח: "ואני בקול תודה אזבחה לך

אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'".

ככל שאדם מכיר בכך שלא ניתן לברוח, הוא מונע עצמו ממצולות של כאב ויגון.

 

(מתוך מאמר שהתפרסם במגזין במה)

איזה ספר ניתן לקנות שעוסק בצופן התנ"ך ובקודים בתנ"ך?

שאלה:

שלום כבוד הרב,

ברצוני לדעת,האם אתה מכיר או שמעת על ספר שניתן לקנות שעוסק בצופן התנ"ך ובקודים בתנ"ך?.

אני מחפשת ספר (ולא תקליטורים) שמסביר על הנושא בשפה פשוטה כולל דוגמאות שחיבר יהודי ירא שמים.

 

תשובה:

שלום וברכה

החוקר שמצא ופיתח את השיטה הוא ד"ר דורון ויצטום, ופרסם ספר בענין.

קראתי אותו כנער בן 13 והוא היה מאד ברור. יתכן ומאז פרסם עוד ספרים.

חוקר נוסף שמתעסק עם זה הרבה בצורה מקצועית הוא פרופ' ריפס מתימטיקאי מהגדולים בעולם, ואף חיבר ספר בענין.

לא זכור כעת שמות הספרים, שניהם יהודים יראי שמים ואנשי מדע בכירים.

אני חושב שגם הידברות הוציאו ספר בענין וכנראה ניתן לקנות אותו באתר שלהם.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם דגני בוקר העשויים מאחד מחמשת מיני דגן צריכים כשרות?

עמיעד שואל:

מה דין דגני בוקר צ'יריוס העשוי מאחד מחמשת מיני דגן לעניין פת גויים?

 

תשובה:

עמיעד שלום וברכה

המוצר צריך כשרות, והכשרות אמורה להשגיח גם על נקודה זו.

לגבי השאלה האם זה פת נכרי או בישולי נכרי, ניתן להקל לדונו כפת נכרי.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה מברכים על לחמניות שעשוי עם בירה?

שאלה: איזה ברכה עושים על לחמניות שעשוי עם בירה?

 

תשובה:

שלום וברכה

אני לא מכיר את המוצר, ולא יודע מה הטעם של המוצר הסופי ומדוע מוסיפים לו את הבירה.

אך אם המטרה הוא להשיג את טעמו של הבירה בלחמניה, דינו כלחמניה העשויה ממי פירות,

שברכתו מזונות, ואם אוכלים בשיעור של קביעת סעודה ברכתו המוציא.

אם המטרה שהתפיחה תהיה מוצלחת יותר בעזרת שמרי הבירה, דינו כלחמניה רגילה וברכתו המוציא.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מהי מפרשת הבר מצווה של הנכד?

מהי מפרשת הבר מצווה של הנכד?

שאלה:

שלום רב

הנכד נולד בתאריך י בשבט  התשס"ט

מהי פרשת הבר מצווה שלו

בתודה

יעקב בן חיים

תשובה:

יעקב שלום וברכה

יהיה רצון שיהיה לכם הרבה נחת מבנכם הבכור וכל הילדים

הבר מצוה יוצא בי' שבט יום רביעי פרשת בשלח תשפ"ב

בחלק מהקהילות נהוג שהחתן עולה בשבת לפני הבר מצוה לעליית מפטיר, ובמקרה זה הוא יקרא את המפטיר של פרשת בא.

יש קהילות שהחתן עולה לתורה בשבת לאחר הבר מצוה, ואז הוא יעלה יעלה למפטיר של פרשת בשלח שבת שירה

במקרה והוא עולה לאחר הבר מצוה ניתן לתת לו גם עליה רגילה שאינה מפטיר באם יש צורך מסוים.

ותזכו לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

אימוץ ילדים

שאלה:
שלום הרב, נשמח להכוונה.
אנחנו משפחת אומנה ל2 ילדים כשנה וחצי.

נכנסנו לתהליך מידיעה שאומנה זה במטרה למשהו זמני שלבסוף הילדים יחזרו למשפחתם.

לא כך הדברים ואין סיכוי שזה יקרה (אח אחר שלהם הועבר לאימוץ). חשוב היה לנו לעשות מעשה משמעותי.
מורכב לנו מאוד וזה משפיע על כל הבית ,יש לנו ילדים קטנים גם. הבהרנו את עמדתנו שלילדים האלו
מגיע בית קבוע והם מתאימים לאימוץ ולא לאומנה ושאנחנו בוחרים לסיים.
ההחלטה הזו קשה לנו מאוד מעסיקה אותה מאוד המחשבה אם ענינו לרצון ה'?
אם הועמדנו בנסיון וזה שמסיימים אומר שניכשלנו ? אם ה' מאוכזב מאיתנו?
אם הקושי שלנו זה באמת קושי או שצריך להתמודד כי זה רצון ה'?
אייך נדע את כל זה?
הילדים באים על חשבון הבית שלנו,ואולי זו השליחות שלנו?
אנו שלמים עם ההחלטה והשכל מבין שזה נדרש אבל עניין רצון ה' מעסיק אותנו מאוד.

אודה לעזרתך

תשובה:
שלום וברכה
כל הכבוד על מה שלקחתם על עצמכם במשך תקופה.
אומנה בהרבה מאד פעמים הכוונה משהו קבוע, אך נשאר קשר עם ההורים, ולא מנתקים אותם לגמרי מהתמונה,
כפי שנאעשה באימוץ. כקו כללי תמיד הילדים שלכם קודמים, אך בהרבה פעמים הזכות לתת לילדים גורם
שיהיה סייעתא דשמיא מיוחדת עם הילדים שלכם, אבל בכל מקרה גם אם הגעתם להחלטה להפסיק כעת
את הזכות אי אפשר לקחת לכם. כדאי להגיע לפגישה עם רב שמכיר את התחום יסודי,
ואת השיקולים וזה שאלה שאי אפשר לענות עליה במייל.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם אישה מניקה צריכה לצום בתשעה באב?

האם אישה מניקה צריכה לצום בתשעה באב?

 

שאלה:

לגבי תשעה באב  אני נוטלת אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין שנאמר לי לקחת אותה פעמיים ביום אחרי אוכל

ולדאוג לשתות הרבה. מעבר לכך אני גם מניקה, כלומר יש חשיבות לצריכת המים שלי (למרות שהתינוקת

כן כבר החלה מוצקים לאחרונה). אשמח לדעת מה עלי לעשות ביום של הצום. תודה

 

תשובה:

שלום וברכה

קשה מאד לענות דרך המייל על השאלה, ולכן אני אכתוב את ההגדרות ותבדקי את עצמך האם את נכנסת

להגדרות ההלכתיות.

צום תשעה באב הוא מדרבנן אך הוא צום חמור יותר מכל שאר הצומות, מלבד יום כיפור שהוא מהתורה.

ולכן בצום זה גם עוברות ומניקות צמות, אך חולה גם שאין בו סכנה אינו צריך לצום, ההגדרה של חולה

הוא 'נפל למשכב' או 'חש בכל גופו', כלומר חולי שאדם לכן מרגיש חלש ונזקק לשכב, או שהוא מרגיש את החולי

בכל גופו, ולא משהו מקומי ככאב ראש, או כאב מקומי אחר.

מצד שני אצל עוברות ומניקות בצירוף נתונים של מגלובין נמוך ועוד, בהחלט ניתן להגדירם כחולות בהרבה מאד פעמים.

אולם במקרה שלך שאת לוקחת אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין שהוא ניתן לרוב לדלקת חזקה יותר מהרגיל,

ובמקרה כזה את מוגדרת כחולה, לפחות בימים שהדלקת עדיין פעילה, ביומים האחרונים של האנטיביוטיקה

שהוא ניתן רק למנע כדאי לשאול רופא האם אכן יש צורך באוכל ושתיה שהמנע יפעל כראוי, ובמקרה כזה ניתן להתיר

בכל מקרה שלא לצום..

אם כי בכל מקרה שאת מרגישה סחרחורת יש לשתות הרבה מים מיידית.

במקרה ואת מחליטה שאת מוגדרת כחולה, ע"פ ההלכה ראוי לצום מעט להשתתף עם כל עם ישראל,

אם את מרגישה שאת יכולה עד הבוקר טוב, ואם לא שעתיים ראשונות של הצום.

לגבי יום כיפור – במקרה ועדיין תהיה שאלה – כל קופות החולים מקיימות לפני הצום מוקדי תשובות שבהם עונים רבנים

בשילוב עם רופאים, כדאי גם לעשות בדיקות דם או להכין מסמכים רפואים זמינים, שאותם ניתן לשלוח

או להקריא לרב\רופא לפי הצורך.ברכה והצלחה

 

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם בשבת לפני צום מותר לקחת כדורי 'קלי צום' וכדו' כדי להתכונן עבור הצום?

האם בשבת לפני צום מותר לקחת כדורי 'קליצום' וכדו' כדי להתכונן עבור הצום?
שאלה:
האם בשבת הקרובה מותר לקחת כדורי 'קליצום' וכדו' כדי להתכונן עבור הצום?
וכן האם עושים הבדלה במוצ"ש ליל ת"ב?
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
כדורי קלי צום או טיפות קלי צום יש לערב באוכל היום בערב שבת, ואז ניתן לקחת אותו לכל הדעות ללא חשש.
במוצאי שבת לא עושים הבדלה אלא אומרים ברוך המבדיל בין קודש לחול, ומברכים בורא מאורי האש על נר.
את ההבדלה עושים במוצאי תשעה באב ביום ראשון בלילה, עושים רק ברכת הגפן וברכת המבדיל בין קודש לחול.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה עושים כשתשעה באב חל במוצאי שבת?

מה עושים כשתשעה באב חל במוצאי שבת?

 

יעקב א. לוסטיגמן

ביום ט' לחודש אב, חלה תענית 'תשעה באב', והשנה (שנת תשפ"א) יחול תשעה באב ביום ראשון,

כלומר החל ממוצאי שבת ועד לאחר צאת הכוכבים בערבו של יום ראשון.

בנוסף לאיסור האכילה והשתיה שאסור במשך כל הצום, אסור גם לנעול נעליים או סנדלים מעור,

אסור להתרחץ או אפילו רק לשטוף פנים במים, ואסורה קרבה בין איש לאשה.

 

תשעה באב במוצאי שבת

ביום השבת עצמו מצווה לאכול בשר ולשתות יין כמו בכל שבת, בלי שום שינוי והבדל.

על אף שבשנים אחרות, כשתשעה באב אינו חל במוצאי השבת אלא באמצע השבוע, נוהגים דיני אבלות משמעותיים

גם בסעודה המפסקת. כאשר אוכלים את 'הסעודה המפסקת' – הסעודה האחרונה שסועדים לפני כניסת הצום,

כשחל ערב תשעה באב בשבת קודש, אוכלים כל המשפחה יחד, מסביב לשולחן ערוך, ואפשר לאכול בשר ולשתות יין

בלי שום הבדל בין סעודה זו לסעודה בכל שבת אחרת.

 

האיסור לאכול ולשתות במהלך הצום

איסור זה מוטל על כולם, גברים ונשים כאחד, והוא כולל גם נשים מעוברות ומיניקות. עם זאת,

אנשים חולים, או תשושים מחמת הזקנה, וכן נשים מעוברות ומיניקות שנועצו ברופא והורה להן להימנע מלצום,

יכולים לאכול בתשעה באב, אך יש לשאול קודם לכן רב פוסק הלכות שיורה להם כיצד לנהוג, ואם יכולים לאכול

מיד עם כניסת הצום, או רק למחרת, בצהרי היום וכדומה, לפי מצבם הרפואי. מי שהותר לו לאכול ולשתות

מפאת חולשתו ומחלתו, יסתפק במאכלים בסיסיים ושתיית מים, ולא ירבה בסעודה ובאכילת ממתקים ומעדנים,

כדי לקיים את גופו ולא כדי להתענג על דבר המאכל.

 

נעלי עור

כאמור, בתשעה באב אסור לנעול נעלי עור, ויש ללכת עם נעלי בד, נעלי בית שאינם עשויים מעור, או עם רגליים יחפות.

כשחל תשעה באב במוצאי שבת, חולצים את הנעליים רק לאחר צאת הכוכבים, ולפני כן אומרים:

"ברוך המבדיל בין קודש לחול", כדי להוציא את השבת, ולאפשר את קיום הלכות האבלות של תשעה באב.

במהלך הצום, מי שהולך בדרך וקשה לו ללכת בלי נעליים, יכול לנעול את מנעליו כשעובר במקום שבו ייגרם לו צער גדול

אם ילך יחף, כמו במקום של קוצים או אבנים דוקרות. כמו כן מי שנמצא בין הגויים יכול לנעול את מנעליו בלכתו ברחוב,

אך כאשר נכנס לביתו או למקום של יהודים עליו לחלוץ את נעליו, וללכת יחף או עם נעלי בית שאינם עשויים מעור.

כך גם לגבי מי שצעד במקום שבו ההליכה קשה עליו בלי נעליים, ימהר לחלוץ אותם כשיעבור את קטע הדרך

שבו יש קוצים או אבנים חדות.

 

קרבה בין איש לאשה

מעבר לעצם האיסור המוטל בתשעה באב על תשמיש המיטה, חל איסור גם על מגע בין איש לאשתו,

ואפילו אם היא טהורה, ונוהגים את כל ההרחקות שנהוגות בין איש לאשה כשהיא נדה.

 

האיסור על רחצה

בתשעה באב אסור להתרחץ, לא עם מים חמים ולא עם מים קרים. כמו כן אסור לרחוץ אפילו רק חלקים מהגוף,

כמו הפנים, או הידיים והרגליים. עם זאת, מי שבא מהדרך ורגליו מלאות בוץ, יכול לשטוף אותן במים קרים,

וכן מי שהתלכלכו ידיו או פניו מבוץ או מכל לכלוך אחר, יכול לשטוף אותם כדרכו במים עם סבון.

כשקם בבוקר, צריך ליטול את ידיו שש פעמים לסירוגין כמו בכל בוקר, אלא שיקפיד שהמים יגיעו רק עד הקצה העליון

של האצבעות, ולא ישפוך אותם על כף היד. לאחר נטילת הידיים ינער את ידיו מעט מהמים שנשארו עליהן,

ואת האצבעות הלחות יעביר על פניו כדי לנקות אותן מעט מקורי השינה שדבקו בהן במהלך הלילה.

עם זאת, מי שעיניו נותרו מלוכלכות מההפרשות שיצאו מהן במהלך הלילה, יכול לשטוף אותן מהלכלוך עם מעט מים.

 

איך יושבים בתשעה באב?

נוסף על 'חמשת העינויים' שהזכרנו: אכילה, שתיה, רחיצה וסיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, אסור בתשעה באב

גם לשבת על כסא רגיל, ובמקום זאת יושבים על הרצפה, או על כסא שגובהו פחות שלושה טפחים: (כ-24 סנטימטרים).

נוהגים להימנע מישיבה על הרצפה עצמה, ומקפידים שיהיה הפסק בין האדם לבין הקרקע, אם בדמות כרית או שמיכה,

ואם בדמות מגבת או שטיח. האיסור לשבת על כסא רגיל הוא רק עד חצות היום של תשעה באב, והחל מצהרי היום

אפשר לשבת על כסא רגיל, למרות שהצום ממשיך ונמנעים לחלוטין מאכילה, שתיה ויתר הדברים שהזכרנו.

חולים וזקנים, וכן נשים הרות שקשה להן לשבת על כסא נמוך, יכולים להקל ולשבת על כסא רגיל

גם בחלקו הראשון של הצום, וישתדלו שלא לשבת על כסא מפואר ונוח במיוחד, אלא יעדיפו כסא פשוט במידת האפשר.

 

לימוד תורה בתשעה באב

ביום זה אסור ללמוד תורה, כי לימוד התורה משמח את הלב, ומונע את האבל הכבד.

האיסור ללמוד תורה מתחיל כבר בחצות היום של ערב תשעה באב, עוד לפני הצום, ונמשך עד צאת הצום.

יש הנוהגים שלא לעסוק בתורה בערב תשעה באב, אפילו כשחל בשבת, כי אם יעסוק בתורה לפני הצום,

השמחה תימשך אל תוך זמן התענית, גם לאחר שיפסוק מלימוד התורה.

עם זאת, בתשעה באב מותר ללמוד את העניינים הקשורים במאורעות שאירעו לעם ישראל בזמן החורבן,

וכן עניינים אחרים המעציבים את נפש הלומד. לכן מותר ללמוד את מגילת 'איכה' שמתארת את החורבן בצבעים עזים.

מותר ללמוד בספר מלכים ב', בפרק כ"ד ופרק כ"ה, וכן בספר ירמיה בפרקים ל"ו עד מ"ג, ואת ספר איוב.

כמו כן מותר ללמוד דפים מסוימים בתלמוד הבבלי שעוסקים באירועי החורבן, או בדיני אבלות, וכן מותר ללמוד

את ההלכות של תשעה באב, והלכות אבלות. מותר ואף מומלץ לקרוא בתשעה באב את ספרי ההיסטוריה

המתארים את מאורעות החורבן, כמו ספר 'יוסיפון', וספרי היסטוריה עכשוויים שנכתבו על מאורעות אלו.

ראוי להימנע מקריאת ספרים ועיתונים שאינם עוסקים בענייני החורבן, כי בקריאתם שוקע האדם בעניינים אחרים

ומסיח את דעתו מהאבל הכבד על חורבן בית המקדש.

 

מגילת 'איכה' ואמירת ה'קינות'

אחרי תפילת ערבית בליל תשעה באב, יושבים הקהל על הקרקע, ומקשיבים לקריאה של מגילת 'איכה'.

לאחר מכן אומרים כמה פיוטים של 'קינות' ויוצאים מבית הכנסת. בבוקר מתאספים לתפילת שחרית,

ולאחר התפילה נוהגים ברוב הקהילות הספרדיות לקרוא פעם נוספת את מגילת 'איכה', ולאחריה אומרים פיוטי 'קינות'

עד קרוב לחצות היום. ברוב הקהילות האשכנזיות לא נוהגים לקרוא את מגילת 'איכה' ביום, אלא רק בלילה

אחר תפילת ערבית, אך ראוי לקרוא את המגילה באופן פרטי, כל אחד בעצמו מתוך החומש או ספר התנ"ך.

 

דינים נוספים לתשעה באב

בתשעה באב לא אומרים 'שלום', ולא מקדמים בברכה את פניו של חבר או מכר.

עם זאת, מי שחברו אומר לו 'שלום' בתשעה באב, יענה לו בחזרה שלום בשפה רפה, כדי שלא לעורר את כעסו

ולגרום למריבה חלילה. עישון סיגריות הוא מנהג מגונה בכל ימות השנה, ובתשעה באב יש שהחמירו ואסרו לעשן,

ויש פוסקי הלכה שהקלו בעניין וכתבו שאפשר לעשן אבל רק בצנעה ולא בפרהסיה, כדי שהמעשן לא ייראה

כמי שמסיח את דעתו מהאבלות על חורבן בית המקדש.

 

 

תשעה באב לילדים

מצווה לחנך את הילדים לכל המצוות והמנהגים שנהגו עם ישראל, ובכלל זה גם לצום תשעה באב ולהלכות הנוהגות

ביום זה. עם זאת, החינוך הוא רק מהגיל שבו הילדים מבינים מעט את המשמעות של חורבן בית המקדש

והאבל בו נתון עם ישראל, ואין שום עניין או רווח בכפיית מנהגים אלו על ילדים קטנים במיוחד.

חשוב לדעת, שהחינוך הוא רק להרגיל את הילדים לצום מעט, מספר שעות. אסור למנוע מהילדים אוכל ושתיה

במשך כל היום, כי הדבר מסוכן לבריאותם, ולכן יצומו הילדים מעט, הקטנים יותר יוכלו לשתות עוד בלילה

לפני שהם הולכים לישון, והגדולים יותר בבוקר עם קומם משנתם, או מעט מאוחר יותר לקראת הצהרים,

בהתאם לגילם ולחוזק הגוף שלהם. עם זאת, יש למנוע מהילדים שמבינים את משמעות היום אכילת ממתקים ומעדנים,

וחשוב לעשות זאת בדרך של אהבה וחינוך, כדי שיפנימו את המסר העיקרי שהוא האבל הכבד על חורבן בית המקדש,

שהיה משוש כל הארץ, מקום משכן השכינה הקדושה, ומרכז הקיום הרוחני של עם ישראל.

חשוב מאוד לשבת עם הילדים ביום זה, לספר להם על בית המקדש בתפארתו, על עבודת הכהנים ושירת הלוויים,

על כך שמכל רחבי העולם הגיעו עמי הארץ כדי להתפלל בבית המקדש ולהקריב בו קרבנות לקדוש ברוך הוא.

אנחנו צריכים לספר להם על הצער הגדול שאנחנו חשים עד היום, למעלה מאלפיים שנה אחרי, על כך שבית מקדשנו

ותפארתנו שמם, לאחר שנחרב בידי רשעים בני עוולה, שרצחו את עם ישראל ובזזו את רכושו,

והגלו את אבותינו מארץ ישראל, כדי למכור אותם כעבדים בזויים ושפלים בשווקי העבדים במצרים,

ברומא וברחבי העולם, תוך שהם מפרידים בין בעלים לנשותיהם, בין הורים לילדיהם, ובין אחים ואחיותיהם.

 

"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" (מסכת תענית דף ל:)

 

תפילה לשלום בית

תפילה לשלום בית

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוהֵינוּ וֵאלוהֵי אֲבותֵינוּ, אדון השלום, מלך שהשלום שלו שתַּשְׁרֶה אהבה ואחווה

שלום ורעות ביני (פב"פ) לבין בעלי (פב"פ) מעתה ועד עולם, והושיענו מהרה למען שמך והגן בעדנו

ותצילנו מכל אדם רע ומכל צר ומזיק, וכול היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה ומחשבה

שאינה טובה – הפר ובטל עצתו כדכתיב: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: והסר מאיתנו

כל מחלוקת קנאה שנאה ותחרות, ובעבור שמך אֵל שַׁדַּי בטל מעלינו כל משׂטנים ומקטרגים, בין למעלה

בין למטה, ולא יהיה בהם כוח להשׂטין ולקטרג עלינו. ותצוה למלאכיך לעזור לנו ולסיענו כדכתיב:

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.

אנא יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא את הכול אַל

יהיו עונותינו מונעים הטוב מאיתנו, ותטה את ליבותנו שנכבד אחד את השני ותשרה את שכינתך בנינו,

ותהיה בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות אורה ושמחה מעתה ועד עולם. וקיים בנו את הכתוב:

הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: וכן: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. וברכני נא בברכה

הכתובה בתורתך: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

והתמלא ברחמים גדולים עלינו ומלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה, וקיים בבעלי את הכתוב:

וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם: וכן: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה,

רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ, אָמֵן כן יהי רצון נצח סלה ועד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל-אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ

מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהי יַעֲקֹב סֶלָה, יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ, יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגאֲלִי.

 

3 סגולות לשלום בית:

  1. האישה תתפלל בעת הדלקת הנרות בערב שבת על בעלה וילדיה שיצליחו ויזכו לאור תורה,ושיהיה שלום ואחווה בינה לבין בעלה, כיון שאותה שעה שערי שמים פתוחים לתפלה.
  2. סגולה לביטול מחלוקת ומריבות בין בני הזוג – לחפש אחר הכתובה ולמסור אותה לרבהבקי בדיני כתיבת הכתובה שיבדוק אותה אם אין בה טעות. הרבה בעיות שלום בית נגרמותבגלל כתובה שלא נכתבה כהלכה. (סגולות ישראל)
  3. כשיש מריבה בין בני הזוג, עליהם לבדוק את כל המזוזות שבביתם, וכתב בספר המרדכי:"מובטח אני שכל בית שיש בו מזוזה כהלכתה, אין שד ומזיק יכול לשלוט בו". (מריבות, וויכוחיםואנרגיות שליליות, הם דברים שנגרמים לרוב בשל מזיקים רוחניים שנמצאים בביתו של אדם).
  4. סגולה לחן ולחסד ממרן החיד"א: לומר את התפילה הבאה:"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִםעֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹוקינו. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינוואלוקי אבותינו, שתעשה למען רחמיך ולמען קדושת פסוקים אלו והשמות הקדושים שבהם,ותתננו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואינו, ויהיו דברינו נשמעים לעבודתך,ויהיו כל מעשינו לשם שמים, ותצליחנו בלימודנו ובכל מעשה ידינו, אמן כן יהי רצון".
  5. סגולה לברכה שיהא מצויה בביתו, שיהא זהיר בכבוד אשתו, שגם ראינו זאת אצל אברהםשנאמר "ולאברהם היטיב בעבורה" (ספר הסגולות)

מים אחרונים: מי נוטל אותם ולמה?

מים אחרונים: מי נוטל אותם ולמה?

 

אוהד אטינגר

נטילת ידיים זה אחד הדברים הבסיסיים ביותר שאנחנו מכירים בדת היהודית.

כל מי שגדל בבית עם קצת קשר למסורת של עם ישראל, יודע מה היא נטילת ידיים,

וגם יודע ליטול בעצמו ידיים פחות או יותר.

מה הסיפור?

לוקחים ספל, ממלאים מים ונוטלים את הידיים לפני שואכלים לחם (לינק למאמר על נט"י).

אבל מה זה 'מים אחרונים', מי נוטל אותם ולמה בכלל עושים את זה?

ובכן: מים אחרונים הם מים שבהם נוטלים את הידיים בסוף הסעודה, לפני שמברכים את ברכת המזון

(לינק לדף של ברכת המזון)………..

הם נקראים 'מים אחרונים', כדי להבדיל אותם מה'מים הראשונים', אלו המים של נטילת הידיים שלפני הסעודה.

מה הסיבה שאנחנו נוטלים מים אחרונים?

אז ככה.

בעיקרון יש שלוש סיבות: אחת הלכתית, אחת רפואית, ואחת קבלית.

שימו לב: בעבר היה נהוג לאכול עם הידיים. הסכ"ום לא היה כל כך בממצא, ואנשים היו אוכלים עם הידיים.

כמובן אחרי ארוחה הידיים היו מלוכלכות והיה צורך לשטוף ולקנח אותם.

ומה עוד עושים אחרי הארוחה?

מברכים ברכת המזון.

אז מה נעשה? נברך קודם עם ידיים מטונפות ואחר כך נשטוף אותן? זאת כמובן לא התנהגות נאותה

למי שמברך מלך, על אחת כמה וכמה כשאנו מברכים את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

לכן נוטלים 'מים אחרונים' ומנקים את הידיים.

וזו היתה הסיבה ההלכתית.

ישנה סיבה רפואית, והיא בגלל המלח שאתו מתבלים את המאכלים בסעודה.

כאמור היו אוכלים עם הידיים, והיו משתמשים בזמן התלמוד במלח מאוד מאוד איכותי

אותו היו מכנים 'מלח סדומית', כי הוא נחצב מההרים באזור סדום.

החשש היה שאחרי האוכל אנשים ייגעו בטעות בעיניהם עם האצבעות המלוחות, ויגרמו לעיניים שלהם נזק,

עד כדי עיוורון חלילה וחס, ולכן נטלו מים אחרונים, לשטוף את הידיים מהמלח, כדי שלא תהיה סכנה.

הסיבה השלישית והאחרונה היא סיבה קבלית, ומאחר ואנחנו לא מבינים ולא יכולים להסביר

עניינים קבליים עמוקים במאמרים קלילים באינטרנט, נשאיר זאת כך.

בזמנינו כשאוכלים עם סכו"ם, אין לנו סיבה הלכתית ליטול, וגם לא סיבה רפואית.

נותרה רק הסיבה הקבלית.

לכן מים אחרונים בזמנינו אינם בגדר חובה של ממש, אבל רבים נוהגים לקיים את המנהג מהסיבה הקבלית שהזכרנו.

איך עושים את זה בפועל?

ממלאים כלי כלשהו עם מים, ונוטלים על קצות האצבעות עם מעט מים.

עם זאת, יש הנוהגים ליטול את הידיים נטילה מלאה, כמו 'מים ראשונים', וכל אחד ינהג בעניין זה

כמו שנהגו במשפחתו, או ישאל רב מבני עדתו כיצד נוהגים אצלם.

מה מכניסים לנו לתוך הפסטה? ולמה צריך תעודת כשרות?

מה מכניסים לנו בתוך הפסטה? ולמה צריך תעודת כשרות?

 

מי לא מכיר את חותמות הכשרות המופיעות על גבי אריזות המזון, או את תעודות הכשרות

התלויות על קירות בתי הקפה והמסעדות, אך האם אנו יודעים מדוע זה נצרך? מה בדיוק באים לוודאות?

חותמות הכשרות באות להבטיח ללקוחות כי אכן נעשה הפיקוח הדרוש על הכנת המוצר

אותו הם מעוניינים לרכוש והוא עומד בקריטריונים ההלכתיים הנדרשים כדי שיהיה מותר לאוכלו,

ללא חשש כי באכילת המאכל עלול האוכל לעבור על איסורי אכילה שונים.

הצורך בפיקוח נובע מתוך חוסר יכולת לסמוך על דברי המפעל או בעל המסעדה,

בשל אי הכרותו בהרבה מהמקרים עם הדרישות ההלכתיות או בשל חוסר מהימנותו.

הבה ונכיר בקצרה ובתמצות את איסורי האכילה השונים שבהם עלולים אנו להתקל במוצרי המזון:

  1. באופן כללי בכל מוצר שהרכיבים שלו רבים ולא ברורים לציבור הרחב, ייתכנו מרכיבים המיוצרים 

    מחיות עופות דגים וצמחי ים שאינם כשרים לאכילה ולצורך כך מערכות הכשרות בודקות היטבאת כל מרכיבי המוצר, כדי לוודאות את מקורן ולברר כי הוא מותר באכילה.

  2. שחיטה. על פי התורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף רק מבהמה ועוף שנשחטו על פי הלכות שחיטה.הלכות אלו כוללות דינים מיוחדים ביחס לבריאות העוף והבקר קודם לשחיטה (למנוע מצב "טריפה"),

    האופן המדויק בו יש לבצע את השחיטה והצורה בה יש לבדוק את העופות והבקר לאחר מכן.

    עניין זה קיים כמובן רק במוצרי בשר ועוף למיניהם או במאכלים המורכבים מהם, וחותמת הכשרות

    עליהם מבטיחה כי העוף והבהמה נשחטו כדין.

  3. מליחה והוצאת (ניקור) גיד וחלב. גם אחרי השחיטה יש צורך בעבודה נוספת, לנקות מהעוף והבקראת הדם הבלוע בהם, זאת עושים על ידי "מליחה" (חריפות המלח מוציאה את הדם) וכמו כן,

    יש לוודאות כי הוצאו מהבהמה והעוף החלקים האסורים באכילה והם "חלב" ו"גיד הנשה".

  4. איסור אכילה נוסף הקיים בעיקר בישראל וביחס למוצרי פירות וירקות (או מוצרים המכילים חלקיםורכיבים מהם) הוא קיום מצוות התלויות בארץ בגידול הפירות והירקות. שהם:

    ערלה (איסור אכילת פירות עד שימלאו לגידול העץ שלוש שנים)' נטע רבעי (השנה הרביעית לעץ),

    שמיטה, תרומות ומעשרות, הפרשת חלה (במוצרים שיש בהם דגנים) ואיסור 'חדש'.

  5. איסור מרכזי נוסף הוא איסור בשר בחלב. על פי איסור זה לא רק מאכל בשרי או חלבייכולים להיות אסורים באכילה אם מעורב בהם מהמין השני באופן אסור, אלא גם מאכלים

    שהם "פרווה" יכולים שיהיו אסורים באכילה ביחד עם חלב או עם בשר במידה ומעורב בהם

    מהמין השני באופן אסור על פי הקריטריונים ההלכתיים לכך. לכן יש צורך לוודאות בכל מוצר ומוצר

    את אופן הכנתו ולשם יש צורך בתעודת כשרות. נשים לב כי לצד החותמת / התעודה יופיע תמיד

    איפיונו של המוצר כפרווה, חלבי, או בשרי.

  6. בעיה נוספת שישנה במוצרים רבים, היא בעיית התולעים. כל חי ורחש נאסר באכילה מהתורהאפילו הוא קטן מאוד כל עוד שניתן להבחין בו בעין אדם. לכן, בפירות וירקות ומוצרי גידול נוספים

    כמו אורז וקטניות, תיתכן בעית החרקים שלעיתים נמצאים בתוכם ולצורך כך יש לבודקם ולשוטפם

    היטב או לגדל אותם בצורת גידול מיוחדת (חסלט) המונעת את הבעיה. חשוב לדעת כי גם כאשר ישנה

    כשרות על המוצר עדיין לעתים רשום עליו כי יש צורך לבודקו לפני השימוש.

  7. בעיה נוספת הקיימת בעיקר ביחס למסעדות אך לעיתים גם במפעלים, היא בעיית הכנת המזון על ידי גוים,שעלולה להגיע לאיסור "בישול עכו"ם" שעל פיו אסור לאכול תבשיל שבישל גוי באופנים מסויימים,

    איסור "פת נכרי" שעל פיו אסור לקנות פת ומוצריה מגוי ו"חלב נכרי" שעל פיו ישנה בעיה בחליבה

    הנעשית על ידי גוי. לשלושת הבעיות האלו ישנן פתרונות הלכתיים שונים ולשם כך יש צורך בגוף

    המכיר ומודע לנושא ולדרכי יישומו כדי לפקח על כך.

  8. לעיתים מוצרי המזון הוכנו בשבת על ידי יהודי ובשל כך נאסרים הם באכילה מדין "מעשה שבת",בעיה זו נפוצה למשל בחלב שנחלב בשבת מהבהמה באופן אסור ולכן גם זו נקודה שנותנים עליה

    את הדעת במערכות כשרות, האם המאכל אסור בשל כך או מותר.

לסיכום, בעידן המזון המתועש אין לנו שום יכולת לדעת מה נמצא בתוך המאכלים שאנו מכניסים לפינו,

אלמלא גופי הכשרות שמפקחים מקרוב וביסודיות על כל שלבי ההכנה ועל כל הרכיבים השונים.

 

 

 

 

 

ופתאום הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע.

ופתאום הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע. החלטתי לשאול אותם…

 

מאת: אוהד אטינגר

שנים ארוכו כבר מטפל הרב אהרן ידלר בסיוע לצעירים שמעוניינים להתחזק ביהדות וזקוקים להכוונה.

אחד מהסיפורים המיוחדים שהוא נתקל בהם הוא על צעיר שגדל בבית מנותק לחלוטין מהיהדות,

וגילה את אור התורה בזכות הברכה על העוגות. וכך מספר לנו הרב ידלר: 

לפני כחודש וחצי התקבלה באתר 'אחינו' שאלה מבחור שביקש קצת הדרכה בנושאי יהדות.

לא מדובר באירוע חריג, שאלות הלכתיות ובקשות הדרכה בנושאים יהודיים מתקבלות באתר בכל

ימות השנה, בקצב הולך ומתגבר. מה שהיה מיוחד בפניה הספציפית הזאת הוא שהפונה,

בחור בן 18 וחצי מירושלים, כבר הפנה ל'אחינו' מספר שאלות בתקופה האחרונה. החלטתי

ליצור קשר עם הבחור, הוא כל כך שמח לדבר איתי, וביקש לדעת עוד ועוד.

"דיברנו, קבענו להיפגש, והיה לי קשה לעמוד בקצב של השאלות שהבחור המטיר עלי. הוא פשוט

היה להוט לדעת, להבין, לשמוע עוד ועוד, להעשיר את הידע שלו. "שאלתי אותו איך הוא הגיע אלינו,

וממתי התחילה ההתעניינות שלו ביהדות. התשובה שקיבלתי הכתה אותי בתדהמה.

"גדלתי בבית שבו לא היה שום קשר לדת", סיפר לי הבחור. "מעולם לא הייתי בבית כנסת,

לא שמרנו שבת ולא יום כיפור. שום דבר… "אבל כשהגיע יום הבר מצוה שלי, אבא שלי לקח אותי

לכותל המערבי, להניח תפילין ולעלות לתורה. "לרגל השמחה הבאנו קצת כיבוד. בקבוקי שתיה

ועוגיות שקנינו במכולת. כמובן שאבא הקפיד שהעוגיות יהיו עם הכשר של הבד"ץ, כי הוא הבין

שכשבאים לכותל ומכבדים יהודים דתיים במשהו לאכול, זה צריך להיות כשר.

"זה לא היה חדש לי. ידעתי שהדתיים מקפידים לאכול כשר, והיה טבעי לחלוטין שבאירוע דתי

מביאים אוכל כשר. "הגענו לכותל, הנחתי תפילין, נתנו לי סידור והבנתי שיש טקסט שאני צריך למלמל.

"מלמלתי. אלא מה? "מה אכפת לי? זה הרי חלק מהטקס. אחרי התפילה, אבא פתח את חבילות העוגיות

וכיבד את הנוכחים לאכול ולשתות. הפעם הופתעתי לחלוטין. בא דתי אחד, עם זקן ופאות,

מאחל לנו 'מזל טוב', לוקח עוגייה, מחזיק ביד ימין, אומר משהו בשפה שאני לא כל כך מבין, ו… אוכל.

חשבתי שהוא תמהוני. אדם מוזר…  ואז מגיע עוד אחד. גם הוא דתי כמובן, ו… לוקח עוגיה,

אומר משהו ואוכל! "שני תמהונים?! "השלישי, הרביעי והחמישי, כולם היו 'תמהוניים'…

הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע.

"שאלתי אותם… "הם הסתכלו עלי בהפתעה, ואמרו לי "אנחנו מברכים, אתה לא רואה לבד?"….

"שאלתי אותם מה אתם מברכים? מה זה בכלל מברכים? "הם הסבירו לי שלפני שאוכלים עוגייה,

מברכים את הקדוש ברוך הוא שהעניק להם אותה… וגם לפני שהם שותים קולה, או מים, או קפה…

"זה תפס אותי! "הרעיון הזה שצריך להודות לקב"ה על כל דבר קטן, וששום דבר שאנחנו מקבלים

אינו מובן מאליו, פשוט הקסים אותי. "התחלתי להתעניין, אבל קצת התביישתי לשאול יותר מדי שאלות.

"כשהגענו הביתה, התיישבתי על יד המחשב והתחלתי לבדוק מה זה "מברכים". הגעתי לאתר 'אחינו',

ושם קיבלתי את התשובה לכל השאלות. אפילו את נוסח הברכות היה שם, הדפסתי, שמרתי בצד,

וכל פעם כשאכלתי עוגיה הייתי מברך… "אחרי תקופה התחלתי להתעניין גם בדברים נוספים,

מה זה פסח, למה אסור לאכול חמץ. מה זה ראש השנה, מה קשור שופר? למה צריך לתקוע בו…

אני מחפש וכמעט תמיד אני מגיע למרכז הממוחשב של 'אחינו'…  הבנתי שפה יש לי תשובה לכל שאלה.

"בהמשך גיליתי את הקטגוריה "שאל את הרב". אני שולח שאלה, וכעבור יום או יומיים מקבל תשובה

שכבוד הרב כתב במיוחד בשבילי… "הופה! זו כבר רמה אחרת לגמרי. התחלתי לשלוח שאלות,

קיבלתי תשובות מפורטות וענייניות. כך לאורך שלוש שנים, כל פעם שהיה לי רצון לדעת עוד משהו

על יהדות, הייתי בודק מה יש 'לאחינו' לומר על כך. "אם לא הייתי מוצא תשובה מספקת,

הייתי שולח שאלה לרב, ומקבל תשובה! "לכן, כשאתה התקשרתי אלי אני כל כך שמחתי,

כי באמת אני מרגיש שהגיע הזמן שאתקדם בצעדים גדולים ומשמעותיים יותר…".

 

כיפה ו… ישיבה

הרב ידלר מסיים את המונולוג ששמע מפיו של הבחור הצעיר, ומספר כיצד הגיע הסיפור אל סיומו,

לעת עתה לפחות. "כשאני נפגשתי עם הבחור הזה בפעם הראשונה, הוא חבש 'כיפת אירועים'.

כיפה לבנה שמחזיקים בבית רק כדי לחבוש אותה כשבאים להלוויה חלילה, או כשהולכים לבית הכנסת

לתפילת נעילה… "הוא לא היה חובש כיפה ביום יום, למרות שקיים מצוות רבות. בפועל הוא עשה

את כל הדרך לבד, רק בהתכתבות עם רבני 'אחינו'. "כשאני הגעתי, הוא כבר היה בשל להרבה יותר מזה.

בקושי הספקתי לדבר איתו והוא כבר הביע רצון עז להיכנס לישיבה! בחור שהולך בלי כיפה…

"ראיתי שיש על מה לדבר. הוא באמת באמת מוכן לעשות את הצעד הזה. כמובן ששאלתי אותו

מה דעת ההורים שלו, והוא ענה שאבא שלו לא כל כך מתלהב, אבל הוא לא ימנע ממנו לעשות את מה שלבו חפץ.

"חודש וחצי לאחר מכן הבחור כבר היה רשום בישיבה, בינתיים אנחנו עושים אתו עבודת הכנה אינטנסיבית,

משלימים מושגי יסוד שהוא עדיין לא נחשף אליהם, אבל רמת המחויבות שלו וגם הידע שלו בנושאים רבים,

כבר מעמידים אותו במצב שהוא בשל ללמוד בישיבה לצעירים מתחזקים.

"לסיום", אומר הרב ידלר, "זה מדהים לראות איך בחור התחיל עם משהו קטן כל כך,

ובחסדי שמים הוא התחזק עוד ועוד, והכל באופן עצמאי לחלוטין, בלי שמישהו יעזור לו,

בלי שמישהו ידע על כך בכלל. "הוא פשוט היה צמא לרוחניות, ליהדות, חשקה נפשו בקיום התורה ומצוותיה,

והקדוש ברוך הוא הוביל אותו לכתובת הנכונה, כדי שנוכל לעזור לו לממש את רצונו העז. מי כעמך ישראל!".

הבנתי שאני התמהוני

 

'אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך'

'אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך'

 

הלן נכנסה למצוות מבלי שתדע. חגגו לה יום הולדת שתים עשרה, אבל היא לא ידעה שהיא מתחייבת במצוות.

המצוות הן עניין לדתיים. כעבור חצי שנה הגיעה דודתה לחופשת קיץ. סיפרה לאמה של הלן שהיא מתעניינת

ביהדות. שומעת הרצאות, מתקרבת. נשאלה מדוע, מה זה חסר לה. ענתה שהגאולה קרובה.

מי שעיניו בראשו רואה. לאחר אלפיים שנות גלות מתנקז העם לארצו, מפריח את השממה,

בונה את ההריסות. הכל כחזיון הנביאים. ציטטה בלהט מה ששמעה בהרצאות. ועוד מעט

תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושומרי המצוות ישרדו. המשיח יבוא, ויתגמל אותם. הלן הקטנה

שמעה והתפעמה. עקבה אחר שמירת השבת של הדודה. לא היו שם תפילות וזמירות,

אבל היתה הימנעות ממלאכות. הדודה הראתה לה בסידור את קריאת שמע שעל המיטה,

וכשנסעה השאירה לה את הסידור. בכל שנות התיכון היא שמרה שבת. כהבנתה, בתמימות.

הדודה אמרה שניצולים על ידה ממלחמת גוג ומגוג, שאינה יודעת מה היא. כשהתגייסה,

אמרה לבורא שעוד תחזור מתישהו, אבל בינתיים היא נשארת עם קריאת שמע שעל המיטה.

השתחררה, ופנתה ללמוד פסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן. חשה בודדת, תלושה,

מדוכדכת. לחיים לא היתה משמעות, אבל היא גם ידעה מדוע. היא תמצא את זיווגה, תתחתן,

תקים משפחה ותהיה מאושרת. היתה לה לפחות תקוה.

עבדה בסלקום, בשרות לקוחות. נכנסו אב ובנו לעדכן מכשיר. הסדירה את ענייניו של הבן,

והאב נכנס איתה בשיחה. התרשם, ואמר: הייתי רוצה להכיר לך את גיסי, בחור נחמד.

נרתעה: אני בטוחה בכך, אבל הוא בטח דתי. ובלבה חשבה: ואם כן, אז מה. לכל היותר,

תחזור לשמור שבת. הרי הבטיחה לבורא שלקחה רק פסק זמן. להפתעתה, אמר האב:

דוקא לא. אנחנו חזרנו בתשובה בסמינר "ערכים", הוא בחור חילוני. חשה נקיפת אכזבה,

אבל החליפו מספרי טלפון. כך הכירה את אלעד.

אלעד התמחה בתחום העיצוב והאנימציה ממוחשבת. מה שנקרא פוסט פרודוקשן, טיפול בוידאו

ובנראות שלו לאחר העריכה: כותרות, כיתוביות, אפקטים שמיעתיים וחזותיים. רקעים מוסיקליים

וצבעונים, פעלולים. סחרורים, הקפצות, תזוזות. התחום ריתק אותו והלהיב. עבד בהפקות טלביזיה

בערוצים הגדולים. מקצועיותו התפרסמה, והוזמנו אצלו פרוייקטים עצמאיים שעבד עליהם בשעות הפנאי.

באותה תקופה כבר הכיר את הלן, והכיר לה את עולם התקשורת. התחילה כאשת תוכן בערוץ עשר.

התחתנו, וחלומותיה התגשמו. בעל נפלא, מצליח בעבודתו. ועבודתה מרתקת. מכירה את כל המי ומי,

מראיינת ומככבת, אבל האושר ממנה והלאה. לא יודעת למה. יום אחד עברה בכיכר רבין.

אשה חרדית במבטא אמריקאי פנתה אליה: סלחי לי, את יהודיה? נדהמה. ענתה: ודאי! וההיא:

במה את יהודיה? מה היא רוצה מחייה. ענתה: אני קוראת קריאת שמע בכל ערב! אה.

אז תדעי לך שמחכה לך נשמה מאד גבוהה. נשמה שרוצה אמא צנועה. אמא עם כיסוי ראש.

אמא שומרת שבת, כשרות וטהרה. נשמע מוזר. ואז התבשרה שהיא בהריון, והחלו הסיבוכים.

הרופא הודיע שאין סיכוי שהעובר יוולד חי. לעובדים בטלויזיה קשרים ענפים, פגשה עוד ועוד רופאים.

היתה אצל ארבעה ביום אחד, וכל רופא היה קודר מקודמיו. אין מצב. אל תטפחי אשליות,

תתפכחי ותראי את המצב לאשורו.

מילותיה של האשה מכיכר רבין הלמו בראשה. מחכה לך נשמה מאד גבוהה. איך תוכל להרע לה,

לקטעה באיבה? אנא השם הושיעה נא, אנא השם הצליחה נא. עבדה והתפללה. הלכה והתפללה.

נטלה ידים בסתר, ברכה ברכת המזון בחשאי. החליפה לביגוד צנוע, וכמה לעג ספגה.

את באמת חושבת שבזכות החצאית יוולד הילד חי? כן, היא באמת חושבת. בליל שבת

הלכה לבית הכנסת. ישבה בעזרת הנשים לבדה, המתפללים התרוננו ב"לכה דודי", והיא שיוועה:

אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך.

הוא ילמד תורה, יקיים מצוות.ייסרה אותה המחשבה שהנה, זכתה לאותה נשמה גבוהה,

אבל במרום חוששים שתמעל בפיקדון ותחנכו לחילוניות, לכן החליטו ליטול ממנה את המתנה.

אמרה לאלעד: אם הילד הזה נולד חי, אני רושמת אותו לתלמוד תורה. אנחנו, כמו שאנחנו.

הילדים האחרים נראה. אבל הוא יהיה ילד של נס, והוא שייך לבורא. לאלעד לא היתה סיבה

שלא להאמין לרופאים. כיבד את רצונה להמשיך בהריון, וראה מחובתו להרגיעה: קודם שיוולד, אחר כך נראה.

לא רק הרופאים, ולא רק אלעד. עורכת התכנית שבה עבדה הכירה את הענין לפרטיו.

תמהה להתעקשותה. להתכחשותה לממצאים החותכים, להתעלמותה מקביעת הרופאים הנחרצת.

נדה לאמונתה ולבטחונה בנס. ועל סמך מה? שאלה. אם העובר הזה יוולד חי אני נותנת לך במה,

ראיון חי בתכנית שלנו. אין בעיה, ענתה הלן. הנה סיבה נוספת לקוות ולייחל, להתפלל ולהעתיר.

שיוועה: אלוקים, תן לי תינוק חי, ואפרסם את הנס. אקדש את שמך בעולם!

הרופאים צדקו, אלא מה. איבחנו מום בלב, והיה גם היה. הלן הובהלה ללידה.

מיהרה לשים כיסוי ראש, כדי שתוכל להתפלל, והתפילות ייענו.התפללה ושיוועה במהלך הלידה,

עד ששמעה את המנגינה העריבה. הזהירו שיוולד כחול, ולא יהיה בו כח לפעות.

והנה שמעה את הבכי הנפלא וקיבלה אותו לידיה, סמוק, וכולם סביב מריעים: מזל טוב!

ואלעד, קורן מאושר, אמר: טוב, הוא נולד, תורידי את 'הדבר הזה' מהראש. והיא אסירת תודה,

אמרה: ומה, וכי זו התודה לבורא על שענה לתפילה?

כמה שמחה שנשארה עם כיסוי הראש, כי התפילות לא תמו. אמנם התינוק חי,

אבל זקוק לניתוח לב פתוח. אמנם קל יותר מהתחזיות הקודרות והמייאשות, ועם זאת חמור דיו.

ניתוח לתינוק שאינו שוקל שלושה קילוגרמים. והלן: תפילות, ורק תפילות. תפילות לפני הניתוח,

במהלכו, ולאחריו. הרופאה הכינה לבאות: אני לא יודעת אם אנחנו עוברים את הלילה.

התינוק מורדם ומונשם והחמצן בדם יורד ויורד. הלן ישבה לידו ואמרה תהלים. כל זמן שאמרה,

היה החמצן תקין. הפסיקה לשעה, בכל זאת יולדת מותשת, והחמצן ירד לתחום הסכנה.

לפנות בוקר חזרה הרופאה: התפילות שלך עזרו, אבל תתכונני להיות כאן חצי שנה

לפני שיתנתק מההנשמה. המשיכה להתפלל, וכעבור שבוע היו בבית. שבוע אחרי כן

נכנס בבריתו של אברהם אבינו, ונקרא שמו בישראל ינון. הלן הופיעה לראשונה ברבים

בכיסוי ראש מלא ובביגוד צנוע. העורכת קיימה את הבטחתה. העלתה אותה לראיון

וסיפרה את סיפורה. קידשה שם שמים ברבים, והגיעו פניות רבות מאימהות במצוקה

שעמדו בפני אותה בעיה, קיבלו חיזוק ועידוד ממנה.

הלן החליטה שהגיעה העת לקיים את הבטחתה הישנה, ולשוב לשמירת השבת. לפחות את זה

היא חייבת לבורא עולם. אלעד זרם, קנה לה פלטה ומיחם. נשאר למענה בבית בשבתות,

שלא תהיה לבד. היא קראה מזמורי תהלים, והוא צפה במרקע. הלן הציעה שיבוא איתה לסמינר,

אבל הוא ידע מה פשרו, אחותו וגיסו חזרו בתשובה . זה לא בשבילו. אם היא רוצה, בבקשה.

אינו מתנגד. הוא לא. אמרה: בשבת אתה נשאר בבית, למעני, ואני מאד מעריכה. בוא גם לסמינר למעני.

להיות יחד, ותו לא. מצא את התירוץ: אין מה להשוות. להישאר בבית, למה לא. אבל הסמינר עולה כסף,

וזה כסף זרוק. אין מצב שאהיה שם, אני לא טיפוס מתלהב. מה עושים, איך משכנעים? יש רק דרך אחת,

והיא בדוקה ומנוסה. תפילה. מתקרב יום ההילולה של רחל אמנו. תיסע לציון, ותעתיר שם. תשווע, תבכה.

ביררה, יש הסעה מבני ברק. נסעה, ופגשה ברכב נשים נפלאות. בינהן, האשה מכיכר רבין.

כל אחת ומצוקתה, כל אחת וצערה, משאלתה ובקשתה. אמרה להן: עיזרו לי, תתפללו גם אתן בעדי.

שהבורא יתן בלב אלעד ללכת לסמינר, ושישתכנע בו. אנו נוסעים לקניות מזון בבני ברק, אני לבושה כחרדית,

והוא כחילוני. קופאיות קמות מכיסאן כדי לחפש את הכיפה על ראשו, ואינה. שואלות אם אנו אח ואחות.

היו ברכב כמה בוגרות סמינרים. יעצו: קחי אותו לסמינר, והכל יסתדר. קראה: אבל הוא לא רוצה,

טוען שזה עולה כסף! כסף, זו הבעיה?! אחת מהן תרמה את הסכום, בלי שהלן תדע.

כיסתה את כל העלות. נשארו ארבע מאות שקלים, מזה לא עושים עסק. התירוץ הופרך,

ואלעד נכנע. טוב, ייסע. מה לא עושים למען האשה, אבל שלא תכריח אותו להשתתף בהרצאות.

יהיה מעניין, יישאר. יישמע כהטפה, יקום וילך. אין בעיה. נסעו לסמינר בכינר. ליוה אותה להרצאה,

והוקסם. מהידע הנרחב, מהלשון הרהוטה, מזוויות המבט המפתיעות. החליט להישאר להרצאה הבאה.

גם כשהלן קמה להתאוורר, לדוג חברות,לפטפט, ישב אלעד כמסומר לכסא. זה לא שנגלה בפניו

עולם חדש. זה הקנה מבט חדש על העולם הקיים. עולם עם כיוון ומטרה, עם תוכן ומשימות.

הלן היתה מאושרת. התפילה בקבר רחל עזרה. בעלה שמע והתפעל, והוא הצטרף אליה, לדרכה.

אבל מהר נוכחה לדעת ששמיעה והתפעלות, גם הבנה והסכמה, הם דבר אחד. ושינוי אורחות חיים

בפועל זה ענין אחר. כשראתה שאינו שומר שבת, הזדעזעה. פרצה בבכי ממושך. אלעד היה נבוך,

מופתע ונפגע. מה קרה, הרי לא הבטיח דבר! אבל הלן נרגעה, והבינה שלא זו הדרך. עליה להפגין

שמחה ולחזק את הזוגיות. לאושרה ולאושרו ולאושר ילדיהם, היתה זו הדרך הנכונה. היא התחזקה,

והוא התחזק בקצב שלו. בלי לחץ וקדרות. ואז התקרב יום הולדתה של הלן. חשב: במה אוכל להפתיעה,

מה ישמחה? הזמין את כל המשפחה, הורים אחים ואחיות וחברים קרובים. כולם הגיעו לשמוע בביתו

הרצאה של "ערכים". חשש מהתגובות, והתבדה. ההתפעלות היתה גורפת, והודיעו שמחכים להרצאה הבאה.

קבעו לעוד חודש, ובלחץ הקהל הקדימו לשלושה שבועות. בסופו של דבר נקבעה הרצאה אחת לשבועיים,

ונוצרה קבוצה מתרחבת והולכת המונה למעלה משבעים משתתפים. רכשו עשרות כסאות פלסטיק,

והיו הרצאות בהן לא נותר מקום למרצה והוא נדחק לפינה, פשוטו כמשמעו. אלעד הביא להרצאות

אנשי תקשורת שמאלנים, מתעבי דת, שהשתכנעו לבוא ולשמוע את הצד השני, וגילו עולם עשיר

גדוש תכנים. הוא היה לשגריר היהדות ולנושא דברה, והתובנות שקיבל בהרצאות עזרו לו רבות.

רבים מהמשתתפים המשיכו לסמינרים של "ערכים", ואחרים הגיעו לאחר הסמינר כדי להמשיך ולשמוע,

להוסיף ידע ולהרחיב אופקים. והיו שהתקרבו מהשיעורים עצמם, ושינו אורחות חיים.

אלעד פתח סטודיו מצליח ועובד עם החברות הגדולות במשק: אל על, קוקה קולה, רשות הטבע והגנים, ועוד.

גם עבודות פרטיות זרמו מגופים דתיים, כ'נהורא'. גם מהמגזר הכללי פונים, ביודעם שיקבלו תוצר

שלא יפגע בציבור הדתי ולא יקומם אותו. יוצרים אחרים נכשלים בכך מבלי משים, מחוסר מודעות ורגישות.

עברו מתל אביב לרמת גן, התחברו לקהילת 'נהורא'. אלעד התחיל לפקוד שיעורי תורה,

וינון הביא עימו את דפי הקשר מהגן ולימד את ההורים מאורעות הפרשה. נרשם לתלמוד תורה,

ובכל שבת לומד איתו אלעד. הלן יושבת מהצד, שומעת ומתרגשת, דומעת ולוחשת: ריבונו של עולם,

הבטחתי וקיימתי. נתת לנו את הילד, ואנחנו מקשרים אותו אליך. תודה שינון בריא,

ותודה שאחיו נולדו בריאים. גם הם שלך, וגם אנחנו.

הילד

(מתוך עלון ערכים-השיבנו 40 )

 

קשה להסביר את זה. זו הרגשה שאתה עטוף ומחובק בידיו הרחומות של הקב"ה

קשה להסביר את זה. זו הרגשה שאתה עטוף ומחובק בידיו הרחומות של הקב"ה 

 

מאת: מוטי קורן

כשמאחוריהם שנת קורונה קשה, ומעליהם גשם של קאסמים, עומדים מאות חקלאים

ומתכוננים לקבל את פניה של שבת הארץ 'שנת השמיטה', על אף כל הקשיים.

תזכורת למי ששכח: התורה מצווה אותנו להשבית את העבודות באדמה מדי 7 שנים,

ושנה זו נקראת 'שבת הארץ', שנת שמיטה.

בעוד כמה חודשים בתחילת שנת תשפ"ב, תחול שנת השמיטה הבאה. צריך הרבה כוחות ועוז ואמונה

לחקלאי לעזוב הכל ולהשבית את המטעים והשדות. שוחחנו עם אביחי קוך – חקלאי ממושב תקומה,

שמפיץ את בשורת השמיטה בעולם כולו.

אצל אביחי קוך שנת השמיטה הבאה, תהיה הפעם השניה בה הוא עתיד לשמור שמיטה כהלכה.

"שנת השמיטה הקודמת היתה השנה הטובה בחיי…" אומר אביחי בהתרגשות אותה ניתן להרגיש אפילו

דרך הטלפון. "זוהי חוויה אדירה ומרגשת שאין לה אח וריע, ואני מחכה לזה כבר מאז מוצאי שביעית שעברה…"

מה כל כך מרגש בלשמור שמיטה? ניסינו להבין. "קשה להסביר את זה. זה מכלול של דברים שמצטרפים יחד.

בראש ובראשונה – זו ההרגשה שאתה עטוף ומחובק בידיו הרחומות של הקב"ה, שמעניק לך פסק זמן

של שנה שלימה, שהוא רוצה אותך פנוי. יחד עם ההרגשה הזו שאתה מיחידי הסגולה בעם היהודי

שזוכה לקיים את המצווה המיוחדת הזו בהידור רב.

ובעיקר ההרגשה שאני אישית חוויתי – החיבור העוצמתי עם אלפי יהודים ברחבי העולם,

שהתחברו אליי דרך מצוות השמיטה, זוהי החוויה העוצמתית והמרגשת ביותר שחוויתי".

מתנה לבר מצוה

כדי להבין איך חקלאי פשוט מדרום הארץ מצליח למלא אולמות שלמים ולהשפיע על אלפי יהודים

מכל העולם, צריך להריץ את ציר הזמן שמיטה שלימה אחורה ולהבין איך בכלל מתחיל חקלאי מסורתי

לשמור שמיטה כהלכה. בו בזמן שהוא צפוי להפסדים של מיליוני שקלים, כאשר לרשותו עומדים

מספיק היתרים מפוקפקים כדי להיתלות בהן.

"נולדתי לתוך בית שהיה מחובר בקשר אמיץ לחקלאות ולאדמה. אבי שיחי'  גידל מטעי זיתים במושב חמד,

הממוקם קרוב מאוד לבני ברק, (כיום אני זה שמטפל במטעים האלו) ובמקביל הקמתי גם חממות לגידול ירקות

במקום מגוריי. בכל שנות השמיטה הסתמכתי על היתרים כאלו ואחרים, בכדי להימנע מלהשבית את השדה

השבתה מלאה. בשנה השישית הקודמת עמדנו לחגוג בר-מצוה לבן שלי, ואז יום אחד הוא נתקל בחוברת כלשהי

שהסבירה את מעלת שמירת השמיטה כהלכה, והוא בא אליי ואומר לי: 'אבא, זה המתנה שאני רוצה לבר מצווה –

תשבית את השדה לגמרי. בלי שטיקים בלי טריקים…'

לקח לי זמן לעכל את זה. הלכתי לבדוק את הנושא, ואיכשהו הגעתי ל'קרן השביעית', המסייעת לחקלאים

בשנת השמיטה. יצרתי קשר עם הנציג שלהם, שעודד אותי והמריץ אותי ללכת על זה. וגם הבטיח לדאוג

לצד הכלכלי. וכך קיבלנו את ההחלטה האמיצה הזו. כמובן, שאותו רב המשיך להדריך אותי לכל אורך הדרך

איך לעשות את זה באופן המהודר ביותר. אלא שעדיין חששתי שלא אצליח לעמוד בניסיון הזה.

אנשים לא מבינים מה זה אומר עבור חקלאי להשבית את השדה שנה שלימה.

זה כמו לבוא ולשים שלט על העסק או החנות שלך – החנות סגורה למשך שנה שלימה…

זה אפילו יותר מזה – חקלאי משקיע את הנשמה שלו במטעים ובשדות. זה חלק ממנו.

ופתאום הוא צריך לקום כל בוקר להסתכל על מפעל חייו קמל מול העיניים שלו,

לראות איך הכל מתמלא קוצים, איך חממות שלמות נהרסות, מתבלות, ולשבת מול זה בחיבוק ידיים…

אני אישית לא הרגשתי חזק מספיק כדי לעשות את זה. הבנו שאם אנחנו רוצים להצליח במשימה,

אנחנו חייבים לברוח מהניסיון. החלטנו לטוס לחו"ל ולגור שם במשך כל שנת השמיטה.

כדי שלא ליפול להוצאות מיותרות, פנינו לסוכנות והצענו להם להיות שליחים למשך השנה הקרובה.

אשתי – מורה במקצועה, שובצה כמורה בבית ספר בארה"ב. הבעיה היתה – מה עושים איתי,

לסוכנות אין משרות בעבודות חקלאות בארה"ב.

בסופו של דבר הוחלט להעסיק אותי כמאבטח מטעם חברת 'אל על' בשדה"ת בניו יורק. לקחתי קורס מזורז,

ונרשמתי לעבודה. אלא שאז התברר לי שהמשרה שקיבלתי כוללת גם משמרות בשבת. הלכתי לשאול רב,

והוא הורה לי שרק אם יש בזה משום פיקוח נפש מותר לי לעבוד בשבת, אך אם לא,

אין שום היתר לעבוד בשבת. פניתי לסוכנות, והם אישרו שאכן מדובר במשימות של פיקוח נפש.

משביעית לשביעי

ארזנו את החפצים, נפרדנו בדמעות מהחממות המושקעות, ועלינו על המטוס לכיוון ניו יורק.

רק כשהגעתי לעבודה, התברר לי ששיבצו אותי למשימת שמירה על הכבודה, כלומר מדובר אולי בפיקוח,

אבל ממש לא בפיקוח נפש… הבהרתי למנהל העבודה שאין לי שום כוונה לעבוד בשבת. הוא כמובן,

לא יכול להסכים לתנאי כזה, הם מקבלים תקציב לפי תקנים, ואין לו אפשרות להעסיק עובד נוסף רק לשבתות.

סביר להניח שהם מצידם היו מפטרים אותי לאלתר, אולם העובדה שהועסקתי מטעם הסוכנות,

הקנתה לי מעמד של עובד בישראל, שם ע"פ חוק אין לפטר עובד בשל סירובו לעבוד בשבתות.

לכן הגישו עלי תלונה שאני לא מספיק מקצועי…

עוד באותו יום נשלחתי אחר כבוד בטיסה ישירה חזרה לישראל לפגישה דחופה בסוכנות.

שם הובהר לי שאם לא אסכים לעבוד בשבתות הוא ייאלץ לפטר אותי בשל חוסר המקצועיות שלי…

לא התרגשתי יתר על המידה, ואמרתי לו שאם הוא צריך לפטר, שיפטר. הוא לא האמין שאני מקבל את זה

באדישות כזו, והחל לשאול אם אני לא דואג לילדים שלי, לפרנסה שלי, ואיך אשלם שכירות וכו'.

אבל אני לא התייחסתי לטענות הללו, ידעתי שמשמירת שבת לא מפסידים, וקיבלתי בשמחה את מכתב הפיטורין.

משם יצאתי לשדה התעופה הישר לארה"ב. איך שאני נוחת אני מקבל טלפון מהרב של 'קרן השביעית' שליווה אותי,

והוא שואל אותי אם אני פנוי בימים אלו, משום ש'קרן השביעית' מחפשים חקלאי שיוכל לספר לציבור האמריקאי

בגוף ראשון מה זה להיות חקלאי, ומה זה אומר בשבילו להשבית את השדה לשנה שלימה.

אחרי גילוי כזה של יד ה' לא הייתי צריך יותר. ואכן, במשך שנה שלימה, עסקתי במתן הרצאות בנושא של שמיטה,

דילגתי מהרצאה אחת לשניה, ביקרתי בבתי ספר, בישיבות, בסמינרים ובכל מקום אפשרי.

גיליתי שם את האהבה האדירה של הציבור לארץ ישראל, ואת הצימאון העצום לדעת ולהחכים

בנוגע לחקלאות ולמצוות התלויות בארץ, ובעיקר למצוות השמיטה.

זו הייתה אחת החוויות העצומות ביותר שחוויתי בחיים. אלפי אנשים התחברו אלינו באופן אישי,

ועד היום מאות מהם ממשיכים לשמור על קשר חם איתנו. חלקם הגדול שולח את הילדים שלהם,

שבאים לשנת לימוד בארץ, לבקר ולהתארח אצלנו בשבתות, ואלו מביאים את החברים שלהם,

ויוצרים שרשרת אינסופית של אהבת התורה וחיבור לארץ הקודש.

אולם את ההשפעה שלו לא שומר אביחי רק ליהודים מחו"ל. מעבר לעיסוק שלו כחקלאי הוא משמש גם

כנציג מטעם חברת קנט – הקרן לנזקי טבע, בו הוא מעריך את נזקי הטבע השונים לצורך קבלת פיצויים

מהמדינה ומחברות הביטוח. במסגרת המפגשים שלו עם מאות ואלפי חקלאים, הוא משתדל לשכנע

את מי שהוא יכול להצטרף לחוויה העצומה הזו, של שמירת שמיטה כהלכתה, ומקשר בינו לבין 'קרן השביעית'.

אני מרגיש בזה שליחות גדולה, אומר לנו אביחי לסיום. מי שמתבונן קצת בפסוקים בתורה מבין מיד

שמצוות השמיטה היא לא רק עניין פרטי של כל חקלאי בפני עצמו, מצוות שמיטה זה עניין כללי

של כל עם ישראל, התורה מדברת במונחים של שביתת הארץ, כי רצון הבורא שהארץ כולה תשבות בשמיטה.

ומעבר לכך, מי שקרא את פרשת בחוקותי, מבין מיד שכל זכות קיומנו בארץ – היא רק באופן שהארץ שובתת,

אם חלילה זה לא קורה, אומרת לנו התורה שהארץ תתבע את שבתותיה. קטונתי כמובן מלהיות מוכיח בשער,

אבל מי יודע אם המצב הבטחוני והפוליטי המתמשך בארץ לא בא לאותת לנו שמוטל עלינו כציבור,

כעם שמעוניין לשבת בטח בארצו, לעשות את כל המאמצים האפשריים כדי שכל הארץ תשבות.

התורה היתה פה קודם, ולכן חשוב שנכיר אותה לעומק

התורה היתה פה קודם, ולכן חשוב שנכיר אותה לעומק

 

יעקב א. לוסטיגמן

אחת השאלות שאנחנו נתקלים בה פעמים רבות, כשאנו משוחחים עם צעירים המתחזקים ביהדות

ומבקשים להתחיל לשמור מצוות, היא "למה כל כך חשוב ללמוד תורה?". חלקם נושאים צלקות

משנות הלימוד שלהם בבית הספר, אין להם כח ללמוד. הם רוצים להיות יהודים טובים יותר,

יש להם יראת שמים, הם רוצים להידבק בתורה ובמצוותיה, אבל לשבת וללמוד כל יום, זה קצת כבד עליהם.

אז למה באמת כל כך חשוב ללמוד תורה? מה רע בשמירת מצוות? לא מספיק שאני שומר שבת

ואוכל כשר ושומר על העיניים שלא לראות מראות לא צנועים, ונזהר לא לדבר לשון הרע ולשקר ולגנוב.

גם ללמוד אני חייב? למה???

את השאלה הזאת הפנינו לרב ישראל ליוש, מרבני 'אחינו' שהשיב את התשובה הבאה:

"אני רוצה לפתוח את התשובה בהסבר מעניין: מי שלא יודע, עלול לחשוב שבגלל שבצקם של בני ישראל

לא החמיץ כשיצאנו ממצרים, בגלל זה התורה חיפשה כביכול דרך להזכיר לנו את יציאת מצרים בכל שנה ושנה,

וציוותה עלינו לאכול מצות בפסח.

"אבל האמת היא לא כך אלא ההיפך הוא הנכון: בגלל שכתוב בתורה שהבצק לא החמיץ, ובגלל שהתורה

מצווה עלינו לאכול מצות בכל שנה ושנה, בגלל זה הבצק של בני ישרא לה החמיץ כשיצאו ממצרים.

"זה נשמע קצת מוזר, אבל חשוב שנזכור שהתורה היתה כאן לפני בריאת העולם. כך אומרים חכמי התלמוד,

חז"ל. הם מלמדים אותנו שהתורה נבראה 954 דורות לפני בריאת העולם, כלומר אלפי שנים קודם לכן.

"יתירה מזאת, הזוהר הקדוש מגלה לנו: "אסתכל קודש אבריך הוא באורייתא וברא עלמא", בתרגום מארמית:

"הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה ולפי מה שראה בתורה הוא ברא את העולם".

"כלומר, התורה היא התוכנית שלפיה נבנה העולם, ולכן הכל צריך להתאים לתורה והכל מתחיל מהתורה.

"מי שרוצה להגיע לשורש, חייב ללמוד תורה, ואי אפשר לקיים רק את המצוות בלי לעסוק בתורה הקדושה.

"אני יכול להעיד גם מהניסיון, זכיתי ללוות לא מעט צעירים מתחזקים שעשו כברת דרך יפה מאוד והתקדמו

מאוד בקשר עם התורה והיהדות. הם כולם מודים פה אחד, שאחרי שהם התחילו ללמוד תורה בצורה רצינית

ועקבית, גם קיום המצוות הפך להיות הרבה יותר קל. כי הלימוד משפיע על האדם, הופך אותו לרוחני יותר,

ומכשיר אותו לקיים את מצוות התורה.

"אז כן, ברור שצריך לשמור שבת, להניח תפילין, לשמור על הקדושה של האדם, להימנע מעבירות וחטאים,

אבל הכי הכי חשוב ללמוד תורה, והדבר הראשון שצריך לעשות לפני הכל זה ללמוד תורה".

 

 

הסגולה העתיקה שתמיד תמיד מצליחה: אין עוד מלבדו!

הסגולה העתיקה שתמיד תמיד מצליחה: אין עוד מלבדו!

ישראל וייס

הגאון רבי חיים מוולאז'ין היה מגדולי התורה הבולטים ביותר בליטא, והגדול שבין תלמידי 'הגאון מווילנא'

הוא היה מקובל גדול, ותלמיד חכם בקנה מידה עצום. גאונותו נודעה בכל העולם היהודי, ומורשתו נשמרת

עד עצם היום הזה. רבי חיים מוולאז'ין מכונה גם 'אבי הישיבות', כי הישיבה שהקים בעירו וולאז'ין שהשוכנת

כיום בבלארוס (המבנה נשמר עד עצם היום הזה למרות השנים הרבות שחלפו מאז), עיצבה את הסגנון של עולם

הישיבות עד עצם היום הזה, וכל הישיבות כיום פועלות לפי אותו חותם שהטביע רבי חיים על סגנון הלימוד

ואופן חלוקת היום לסדרי הלימוד בישיבה. בספרו 'נפש החיים', מביא רבי חיים מוולאז'ין סגולה נפלאה ומיוחדת.

אלפי אנשים כבר ניסו לעבוד עם הסגולה הזאת, ודיווחו על הצלחה מיוחדת במינה.

הסגולה היא בעצם להכיר בשורש של כל מה שקורה לנו.

הרי כל מה שקורה זה מהקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב איתנו, לעשות לנו רק טוב.

אבל לפעמים אנחנו קצת שוכחים אותו וחושבים שככה זה הטבע, ככה העולם מתנהל. כאילו מעצמו.

לכן הקדוש ברוך הוא מערים עלינו קצת קשיים, שנבין ששום דבר לא מתנהל מעצמו, ועל כל דבר,

קטן וגדול אנחנו צריכים להתפלל ולבקש סיוע ועזרה מבורא העולם.זאת הסיבה מסביר רבי חיים מוולא'ין,

שאנחנו סובלים מבעיות וצרות. ולכן אם אנחנו מכירים בכך שהכל מאת הבורא יתברך, ממילא כבר הושגה

המטרה של הבעיות שנערמו בדרכינו, ועכשיו הן יכולות להיעלם.

כלומר, בכל פעם שקשה לך, שאתה לא יודע מה לעשות, כשאתה לא מסתדר וניצב בפניך אתגר מורכב,

כל שעליך לעשות זה להכיר בכך שהכל מאת הקדוש ברוך הוא.

אין עוד מלבדו! רק הוא מנהיג את העולם, אין שום כח אחר בעולם שיכול לשבש את התוכניות והרצונות

של הקב"ה, ולכן אנחנו צריכים להתפלל אליו ולקוות אליו, ואז כל הבעיות שלנו ייעלמו כלא היו.

וכה הם דבריו של רבי חיים מוולאזין בספרו ('נפש החיים' שער ג' פרק י"ט):

"ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו

ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמור "הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך

שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש". ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח

כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך

בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל".

הרה"ג ירחמיאל קראם זצוק"ל היה מוסר 25 הרצאות בשבת אחת!!!

הרב הגאון ירחמיאל קראם זצוק"ל היה מוסר 25 הרצאות בשבת אחת!!!

 

יומיים לפני פסח נפטר הרב ירחמיאל קראם, יהודי שכל חייו הקדיש למען קירוב לבבות עם ישראל לאביהם שבשמים.
היה מוסר בשבת אחת 25 דרשות. וכשהוא היה יושב בשולח, היה מעניין אותו רק דברי תורה!!!
וכל דבר תורה שהוא היה שומע הוא היה כותב.
שיהיה לעילוי נשמתו!