natnuts1

בכיתי שעתיים ולא יכולתי להירדם. בבוקר פניתי לבעלי ואמרתי לו…

בכיתי שעתיים ולא יכולתי להירדם. בבוקר פניתי לבעלי ואמרתי לו… הרב אהרן מרגלית

 

מאת: יעקב א. לוסטיגמן

כל אחד מאתנו נאלץ להתמודד מדי פעם עם אתגרים שלפעמים נראים לו גדולים על מידותיו.

לפעמים הנושא הכספי הוא הגורם המעיק, לפעמים בעיות במשפחה, יחסים עם חברים, בעיות רפואיות ועוד ועוד.

האתגרים הללו, מכונים על ידי רוב בני האדם 'קשיים', 'מכשולים', 'מהמורות' ושלל ביטויים דומים,

אך בפיו של הרב אהרן מרגלית, לא תוכלו למצוא את כל ההגדרות הללו. מבחינתו כל בעיה היא 'אתגר',

וכל מכשול הוא 'נקודת מבחן'.

"כל החיים שלנו תלויים בדבר אחד, בנקודת ההסתכלות שלנו על החיים", אומר הרב מרגלית.

"נקודת ההסתכלות על הבעיה, על הכאבים, או על כל אתגר אחר, היא זאת שקובעת אם יהיה זה קושי ומכשול,

או שמא אתגר שמרומם את האדם ומביא אותו למקום גבוה יותר. ההסתכלות שלנו היא זו שמשפיעה

על המחשבות שלנו, המחשבות משפיעות על המעשים שלנו, והמעשים הם הם שיוצרים את מציאות החיים שלנו.

"הקב"ה נתן ונותן לכל אחד כוחות לפי האתגרים והתפקידים שלו בעולם הזה", מוסיף הרב מרגלית

. "וכפי שאמר דוד המלך ע"ה 'הנותן שלג כצמר, כפור כאפר יפזר'. כל אחד בטרם ירידתו לעולם השפל הזה

מקבל מידי הקב"ה את כל הכוחות שיידרשו לו בימי חייו, כדי להתמודד עם האתגרים שיתייצבו בדרכו.

ברגע האמת, כשמגיע האתגר וניצב לפניו, אם יש לו את השכל, הוא משתמש באותם הכוחות.

"למעשה אפשר לראות ברגע האמת שבו צץ האתגר, כהזדמנות להוציא מהכח אל הפועל את אותם הכוחות

שטבע בו הקב"ה לפני הולדתו. אדם שיצליח להפנים ולהבין באמת, שבכל פעם שהקב"ה נותן לו התמודדות חדשה

זה רק לאחר שהוא כבר צייד אותו מראש בכל הכלים, היכולות והכוחות הנדרשים לו להתמודדות עם אותו האתגר,

אדם שיזכור זאת לא יכנס למשבר, הוא לא יאבד את העשתונות, הוא יצטרך רק לחשוב ולהחליט:

'אוקיי, אז יש לי פה אתגר חדש'. הוא יחפש וימצא בעצמו את הכוחות להתמודד עם האתגרים.

"ואם הקב"ה בחר דווקא בנו ונתן דווקא לנו אתגר קשה להתמודד אתו, סימן שאנחנו מסוגלים לכך.

לא כל אחד מסוגל, אבל אנחנו מסוגלים. איך נדע שאנחנו מסוגלים? עובדה שהקב"ה ניסה ומנסה דווקא אותנו,

הוא לא מנסה אף אחד שלא באמת יכול! "גם ברגעים כאלו, של התמודדות, צריך לזכור את המצווה התמידית

שציווה אותנו השי"ת, "ובחרת בחיים".  צריך לבחור בחיים כפשוטם, לבחור בחיים, אבל בחיים שיש בהם.

בחיים של עשיה, בחיים עם משמעות, בחיים… כפשוטם…

"אמי ע"ה נהגה לומר הרבה פעמים: 'הכאב שאתה מרגיש היום, זה הכח שיבנה אותך מחר'.

"אדם שעבר אתגרים הוא יודע שצריך לחבק כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים, צריך לחגוג על כל מה שיש בחיים,

לחפש כל הזמן על מה להודות, ויש כל כך הרבה על מה. צריך פשוט לפקוח עיניים ולשנות את נקודת ההסתכלות.

להתמקד במה שיש, במה שכן פועל כהלכה, בחלקים הטובים, בחלקים הבריאים שלנו ולא בקושי, לא בכאב,

לא בקנאה, לא בייסורים והיגון… להתמקד במה שיש. צריך להיות ממוקדים בטוב, להסתכל קדימה ולחשוב

מה אני כן מסוגל לעשות, איזו בעיה אני כן יכול לפטור, איך אני יכול להשתמש עם אותם החלקים שכן עובדים,

לנצל את מה שכן יש לי בחיים.

כבר אמר הרב דסלר זצוק"ל: 'העבר זיכרונות, העתיד דמיונות, וההווה ניסיונות'. זה עיקר החיים.

"להיות שקוע בעבר, בזיכרונות המרים בקשיים של העבר, זה לא נותן שום דבר. צריך ללמוד מזה ולהפיק לקחים,

אבל להיות ממוקדים כל הזמן עם המבט רק קדימה, איך אני יכול לעשות עכשיו משהו מועיל, איך אני יכול להתקדם,

מה אני עושה בדקות ובימים הקרובים. לא לשקוע במרירות ועצבות על מה שלא הצליח לי,

או בחלומות ותוכניות למשהו שאעשה בעוד 30 שנה.

"כי בסופו של דבר, האדם עצמו בוחר אם להתמודד או חלילה להתמוטט. כל אחד צריך לחיות חיים עם משמעות,

שתהיה לו סיבה שבשבילה שווה לו לקום בבוקר.

"האדם אינו בוחר את ציור חייו, הוא כן בוחר באיזה צבע לצבוע אותם. הוא בוחר אם לצחוק או לבכות,

לקטר או לשמוח,הכל תלוי בבחירה שלו עצמו. צריך לזכור שאת תמונת החיים שלנו צייר הקב"ה

וזה לא בשליטתנו, אבל את הצבעים אנחנו בוחרים.

"מהו ציור החיים? האתגרים שהקב"ה הציב בנחלתנו. הוא לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים את האבא הזה

או האמא הזאת, איזה סוג דם אנחנו בוחרים, ומי יהיו האחים והאחיות שלנו. הוא קבע לנו מציאות,

ואנחנו אלו שצריכים להחליט איך לעבוד אתה.

"כל זמן שהאדם לא משלים עם המציאות שבה הוא חי, אין לו את הענווה וההכנעה כלפי הבורא כדי להבין

שזה הקב"ה פה, הוא שם אותי כאן ואלו האתגרים שהוא בכבודו ובעצמו החליט להציב בפני, אז זה קשה לו.

"עם המציאות אנחנו לא יכולים להתווכח, אנחנו צריכים למצוא איך להתמודד אתה באופן הטוב ביותר.

"כשאדם משלים עם המציאות ומבין שהכל תלוי בנקודת ההסתכלות שלו, חייו משתנים בן רגע מן הקצה

אל הקצה האחר. עד היום הוא ניסה להילחם במציאות. ולא יכל לה. זה הפך אותו לאדם מריר, כעוס, פגוע,

רואה הכל בעיניים שחורות, הוא אדם בלי תקווה, פסימי חסר תקנה המפזר סביבו רעל ולא נעים להיות בסביבה שלו.

"אבל כשהוא משלים עם המציאות ומבין אותה, החיים משתנים מן הקצה אל הקצה. הוא מתחיל להתמודד אתה

בצורה בריאה, מתוך אמונה בבורא עולם, והכרה בכוחות שניתנו לו כדי להתגבר על הקושי ולצלוח את האתגר.

"לטובת העניין, אני רוצה לספר לקוראים הנכבדים שלנו סיפור קטן שממחיש את הדברים ואירע באחרונה",

מוסיף הרב מרגלית.

"בתחילת החורף האחרון התקשרה אלי אשה, מאחת הערים הגדולות בארה"ב, ומאוד עודדה אותי והודתה לי על זה

שפרסמתי את הספר 'אתהלך'. היא קראה אותו בתרגום האנגלי שלו לפני שש שנים,

ומאז הוא נותן לה המון כוחות ותעצומות. "בהיותה ילדה בת שבע היא הלכה עם אמא שלה על המדרכה בבורו פארק,

החזיקה בידה, לפתע עלתה על המדרכה משאית כבדה נהוגה בידי נהג כושי שיכור, שאיבד את השליטה על הרכב,

פגעה בה והעיפה אותה עשרות מטרים קדימה. אמא שלה יצאה עם מכה יבשה וטראומה, 'אבל אני', היא מספרת,

'נפגעתי מאוד קשה, אושפזתי בבי"ח אורטופדי, עברתי לשיקום, כמעט שנתיים בבי"ח, ניתוחים רבים ,טיפולים רבים.

לא היה קל'.

"'בתום שנתיים אני מגיעה הביתה עם נכות גופנית משמעותית, שכל רואי לא יכלו שלא לשים לב אליה.

אני מבחינה בבנות מתלחששות ומביטות בי ומאוד מרחמות עלי, אני מצטיירת בעיניהן כמסכנה. התחושות היו קשות,

למרות שניסו להתייחס יפה, הרגשתי שזה מתוך רחמים.

"'הפכתי להיות רודפת צדק', היא ממשיכה לספר, 'כל דבר שקרה בכתה, כל דבר שדיברו עליו מדדתי את זה,

אם צודק או לא, ראוי או לא, ועשיתי זאת בקול רם. אף אחד לא אהב את זה כמובן. לאט לאט חוויתי דחייה חברתית'.

"'כמובן שלבריכה לא הלכתי, בחצר לא שיחקתי, גם לא משחקי ילדות בסיסיים ונפוצים וכדו'. כך עברו עלי ימי בחרותי

כשאני מסתגרת בתוך עצמי יותר ויותר, נעשית מרירה, כעוסה וטעונה, כועסת על כל העולם, גם על אמי כעסתי

כי אם הייתה הולכת בחלק פנימי יותר של המדרכה לא הייתי נפגעת, וזאת רק דוגמה לכעסים שצברתי כלפי כולם,

מכל סיבה שהיא.

"'כמובן שגם בשידוכים לא היה קל, אבל בסופו של דבר נישאתי. יש לי בעל טוב וילדים ב"ה, אבל נשארתי כועסת

על כל העולם. כל דבר מכעיס אותי, כל אי צדק, בכל פעם שאני כועסת, אני ניגשת לחדר פותחת את המגירה

ומוציאה כדור הרגעה.

"'הכל השתנה לפני כשש שנים, כשבת דודתי הביאה לי במתנה את הספר שלך', מספרת לי הגברת.

'קראתי את הספר והתחברתי אליו מאוד, מאז הוא נמצא על יד המיטה שלי, בכל פעם שאני כועסת,

אני קוראת בו עמוד או שניים. הפסקתי לקחת כדורי הרגעה. בלילה אני נרדמת אתו, בבוקר אני פותחת אתו את היום…

"'למחרת יום הכיפורים השנה סיימתי את הספר בפעם השישית, בכיתי שעתיים ולא יכולתי להירדם.

בבוקר פניתי לבעלי ואמרתי לו "בעלי היקר, השנה, את הנוי סוכה בתקרת הסוכה אני רוצה לתלות לבד, בכוחות עצמי.

בעלי הסתכל עלי, איך תעשי את זה עם המוגבלות הגופנית שלך? הרי הסוכה גבוהה, זה בלתי אפשרי.

את לעולם לא תצליחי לעשות זאת, ואני גם לא מבין למה את רוצה להתאמץ כל כך, אני והבנות עושים זאת

בתוך שעה ומסיימים, אין סיבה שתתאמצי כל כך, בזמן שיש לך לבשל לחג שיימשך יומיים רצופים….

"'אבל אני לא וויתרתי', ממשיכה האשה לספר. 'אמרתי לו, שהרב מרגלית כותב בספר שלו שכשהם עברו דירה

לרחובות אשתו ביקשה לעשות ציפוי דקורטיבי במבואה בכניסה לבית. הוא אמר לה אין בעיה, לקח מידות הלך לחנות

של 'עשה זאת בעצמך', הזמין את הקרשים בגודל המתאים, ולאחר מכן ביקש מחבר שיעזור לו לסחוב שולחן

מבית הכנסת, הביא עוד שולחן, הניח עליהם ספסל, לקח סולם וטיפס. במשך שלוש יממות הוא שכב על הספסל

כשהאף שלו נוגע בתקרה ודפק מסמרים קטנים עד שהמבואה היתה מושלמת ויפה. "'אם הרב מרגלית

עם ידיים חלשות, וכתפיים משותקות, יכול היה לעשות ציפוי דקורטיבי, אז גם אני עם המגבלה הגופנית שלי,

יכולה לתלות את הנוי סוכה בתקרה של הסוכה'.

"האשה מספרת לי שבזה זה לא נגמר. היא תלתה את נוי הסוכה לבדה, ולאחר החג גם הורידה את זה

בכוחות עצמה, וכאן בעצם מתחיל הסיפור האמיתי שלה: "'25 שנה הייתי נכה ומסכנה', היא מספרת בהתרגשות,

'היום אני אשה בריאה עם מגבלה גופנית. אני לא נכה!!! וזה בעצם הסיפור העיקרי'…

"אבל הגברת שלנו, היתה צריכה לקרוא את הספר שש פעמים ולהמתין 25 שנה, עד שנפל לה האסימון

והיא הבינה שנכה זה לא מי שסובל ממגבלה גופנית, אלא מי שהחליט שהוא נכה!!

"יכול להיות עם מוגבלות קשה חלילה, אבל פעיל, יצירתי, חי חיים עם משמעות! נכה זה מי שהכניס לעצמו

לראש שהוא נכה. הכל תלוי בנקודת המבט.

"לסיום אני רוצה להדגיש שוב: כל מבחן שמזדמן לנו בחיים, עושה אותנו טובים יותר או מרירים יותר.

כל בעיה יכולה לבנות אותנו או לשבור אותנו. הבחירה היא שלנו, אם ננצח ונצא מחוזקים ומחושלים, ואם לאו,

חלילה נהפוך לקרבנות מרירים ועצובים".

 

(מתוך אתר דרשו)

 

אני אסתדר בכוחות עצמי ואני לא רוצה לראות אותך לעולם

את הסיפור הבא שמעתי מ הרב חיים הורביץ הי"ו. התקשרה אליו אשה קשישה לפני ראש השנה,

ואמרה לו כי יש בליבה טינה כבדה על מישהי והיא אינה מצליחה למצוא את הכוח לסלוח לה.

לכן, היא פונה אליו שיאמר לה האם בכלל היא צריכה לסלוח ואם כן, שישיא לה עצה איך למצוא את הכוח לסלוח.

הרב הורביץ הסתקרן מאד, מה כבר יכול לגרום לאשה כה מבוגרת לכזה כעס וחרון? מילא, אצל צעירים,

שכל דבר שקורה להם מיד חשים שהרסו את חייהם, אבל זו כבר ראתה כמה דברים בחייה.

"שמע ותחליט בעצמך", היא עונה ומתחילה לספר.

מסתבר שהיא אמנם מהלכת על רגליה, אבל בקושי רב וזקוקה לעזרה, כמו כן עיניה כהו ומלבד צלי דמויות,

היא אינה רואה דבר וממילא אינה יכולה להלך לבדה, מלבד בשכונת מגוריה אותה היא מכירה בעל פה.

לקראת חודש אלול עלה בלבה הרעיון לפקוד קברי צדיקים באירופה. היא פנתה לשכנתה והתייעצה איתה

כיצד להוציא את מחשבתה לפועל. השכנה רק שמעה וקפצה ממקומה:

"יש לי רעיון. בתי ממש מנדנדת לי שהיא רוצה לנסוע לקברי צדיקים באירופה ולנו אין אפשרות לממן לה את זה,

בואי קחי אותה אתך ושתיכן תיהנו". "בשמחה", ענתה הזקנה. השכנה דיברה עם בתה בת ה-19

וזו קפצה משמחה לשמע הבשורה שהנה היא יכולה סוף-סוף להגשים את חלומה ולנסוע. נקבע זמן,

נרכשו כרטיסים, ועל הדרך היא רכשה לה מזוודה חדשה ויוקרתית, וכדי שזו לא תהיה ריקה

שלחה אותה לרכוש ביגוד יקר, בקיצור, פינוק מושלם.

הם נוחתים בשדה התעופה, בעשר בבוקר, הבת לוקחת מונית, והן נוסעות יחד למלון שנקבע מראש.

עד כאן הכל בסדר. במלון אומרת הצעירה לזקנה: "יש לי כאן איזו חברה, אני רק קופצת אליה וחוזרת מיד".

"בטח", אומרת הזקנה, "מקסים". רק מה, מסתבר שהקפיצה של אותה נערה הייתה אחת הקפיצות

שמזכות את מבצען במדליה כזו או אחרת, משום שמרגע הקפיצה עד רגע הנחיתה חזרה במלון עברו תשע שעות.

ליבה של הזקנה יצא מדאגה, היא לא מבינה מה קרה לנערה שנסעה איתה, אולי קרה לה משהו? אירופה? דאע"ש?

מה יכול להיות. כל כך דאגה ופחדה עד ששכחה שהיא רעבה. כך עברו השעות ולפתע היא חוזרת.

"אני מתנצלת, היא פשוט סחבה אותי לראות כמה נופים, לא שמתי לב שהזמן עבר…" לקח לה זמן רב להירגע.

הנערה הבטיחה לה שכזה דבר לא יחזור על עצמו ומחר היא צמודה אליה כל הזמן. הבטיחה, אבל לא הבטיחה לקיים.

 

למחרת היא לוקחת אותה לקבר אחד, מאיצה בה לסיים תפילתה בחיפזון, מחזירה אותה למלון ושוב נעלמת עד הערב.

כך עבר שבוע שלם, שמתוכו, כך מעידה הזקנה, "היא הייתה איתי אולי ארבע שעות, חוץ משעות השינה

שגם בהן לא בדיוק הקפידה להיות".

הזקנה החלה להרים טלפונים להקדים את הטיסה, ואכן, תמורת תשלום הגון הקדימו לה ביום. הן חזרו יחד,

כל הדרך חזרה היא לא החליפה אפילו מילה אחת עם הנערה שניצלה אותה, זנחה אותה, וכל כך פגעה בה.

כשהגיעו לשדה התעופה סירבה הזקנה שהנערה תיסע איתה. היא נתנה לה סכום כסף לחזור ואמרה לה:

"אני אסתדר בכוחות עצמי ואני לא רוצה לראות או לשמוע אותך לעולם".

"כעת תגיד לי הרב הורביץ, האם אני צריכה לסלוח לנערה הזו, ואם כן איך, איך אני מצליחה למצוא כוח לעשות את זה".

לבכות מזה. תסכימו איתי שאין הרבה מה לענות לזעם מוצדק כזה. מה כבר יש לומר? במה ניתן להרגיע?

מספר הרב הורביץ: "יושב בשמים הכניס לפי מילים, ואני עונה לאותה אישה זקנה: ובכן זהו המשל,

כעת את בטח רוצה לדעת מה הנמשל…

"למעשה, מה שאת עברת זהו משל למה שהקב"ה עובר כביכול כל ימות השנה, כאשר יש רבים מבניו המתרחקים ממנו.

"בכל לילה, נערך משפט ובו מבטיחים הברואים לתקן את מעשיהם ולדבוק בבורא ובמצוותיו והוא משיב את נשמתם

בחמלה ורבה אמונתו בהבטחותיהם, והנה יום חדש ושוב הם מאכזבים אותו, ואז מגיע לילה ושוב הם מבטיחים

ועם בוקר שוב מתרחקים, לשעות, לימים ולחודשים.

"ואני אומר לך", אומר הרב הורביץ לאותה אישה זקנה, "שאם תמחלי לאותה נערה חסרת אחריות שכך זנחה אותך,

יהיה זה מליצות יושר לבורא עולם שימחל לכל אלה המתרחקים ממנו כל ימות השנה, וייתן להם שנה טובה

וגמר חתימה טובה. היודעת את כמה זכויות יהיו לך בעד המחילה הזו?"

ואכן כך היה.

ולנו, הסיפור הזה, שכולו מוקלט ומתועד, נותן הזדמנות נפלאה לבחון את עצמנו. אנו מול הבורא. אנו מול הקרובים לנו.

אנו מול הפחות קרובים לנו. אנו מול מעשי חסד, מול מצוקת האחר.

יונה הנביא הוא הדוגמא הקיצונית ביותר לניסיון התרחקות ואף בריחה מהבורא, ומסתבר, שככל שהאדם מרחיק לכת

הוא מבין שאין ביכולתו לברוח. רק כשיונה נזרק למים הוא צועק, "אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי,

בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבוא אליך תפילתי אל היכל קדשך", וגם מבטיח: "ואני בקול תודה אזבחה לך

אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'".

ככל שאדם מכיר בכך שלא ניתן לברוח, הוא מונע עצמו ממצולות של כאב ויגון.

 

(מתוך מאמר שהתפרסם במגזין במה)

איזה ספר ניתן לקנות שעוסק בצופן התנ"ך ובקודים בתנ"ך?

שאלה:

שלום כבוד הרב,

ברצוני לדעת,האם אתה מכיר או שמעת על ספר שניתן לקנות שעוסק בצופן התנ"ך ובקודים בתנ"ך?.

אני מחפשת ספר (ולא תקליטורים) שמסביר על הנושא בשפה פשוטה כולל דוגמאות שחיבר יהודי ירא שמים.

 

תשובה:

שלום וברכה

החוקר שמצא ופיתח את השיטה הוא ד"ר דורון ויצטום, ופרסם ספר בענין.

קראתי אותו כנער בן 13 והוא היה מאד ברור. יתכן ומאז פרסם עוד ספרים.

חוקר נוסף שמתעסק עם זה הרבה בצורה מקצועית הוא פרופ' ריפס מתימטיקאי מהגדולים בעולם, ואף חיבר ספר בענין.

לא זכור כעת שמות הספרים, שניהם יהודים יראי שמים ואנשי מדע בכירים.

אני חושב שגם הידברות הוציאו ספר בענין וכנראה ניתן לקנות אותו באתר שלהם.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם דגני בוקר העשויים מאחד מחמשת מיני דגן צריכים כשרות?

עמיעד שואל:

מה דין דגני בוקר צ'יריוס העשוי מאחד מחמשת מיני דגן לעניין פת גויים?

 

תשובה:

עמיעד שלום וברכה

המוצר צריך כשרות, והכשרות אמורה להשגיח גם על נקודה זו.

לגבי השאלה האם זה פת נכרי או בישולי נכרי, ניתן להקל לדונו כפת נכרי.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה מברכים על לחמניות שעשוי עם בירה?

שאלה: איזה ברכה עושים על לחמניות שעשוי עם בירה?

 

תשובה:

שלום וברכה

אני לא מכיר את המוצר, ולא יודע מה הטעם של המוצר הסופי ומדוע מוסיפים לו את הבירה.

אך אם המטרה הוא להשיג את טעמו של הבירה בלחמניה, דינו כלחמניה העשויה ממי פירות,

שברכתו מזונות, ואם אוכלים בשיעור של קביעת סעודה ברכתו המוציא.

אם המטרה שהתפיחה תהיה מוצלחת יותר בעזרת שמרי הבירה, דינו כלחמניה רגילה וברכתו המוציא.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מהי מפרשת הבר מצווה של הנכד?

מהי מפרשת הבר מצווה של הנכד?

שאלה:

שלום רב

הנכד נולד בתאריך י בשבט  התשס"ט

מהי פרשת הבר מצווה שלו

בתודה

יעקב בן חיים

תשובה:

יעקב שלום וברכה

יהיה רצון שיהיה לכם הרבה נחת מבנכם הבכור וכל הילדים

הבר מצוה יוצא בי' שבט יום רביעי פרשת בשלח תשפ"ב

בחלק מהקהילות נהוג שהחתן עולה בשבת לפני הבר מצוה לעליית מפטיר, ובמקרה זה הוא יקרא את המפטיר של פרשת בא.

יש קהילות שהחתן עולה לתורה בשבת לאחר הבר מצוה, ואז הוא יעלה יעלה למפטיר של פרשת בשלח שבת שירה

במקרה והוא עולה לאחר הבר מצוה ניתן לתת לו גם עליה רגילה שאינה מפטיר באם יש צורך מסוים.

ותזכו לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

אימוץ ילדים

שאלה:
שלום הרב, נשמח להכוונה.
אנחנו משפחת אומנה ל2 ילדים כשנה וחצי.

נכנסנו לתהליך מידיעה שאומנה זה במטרה למשהו זמני שלבסוף הילדים יחזרו למשפחתם.

לא כך הדברים ואין סיכוי שזה יקרה (אח אחר שלהם הועבר לאימוץ). חשוב היה לנו לעשות מעשה משמעותי.
מורכב לנו מאוד וזה משפיע על כל הבית ,יש לנו ילדים קטנים גם. הבהרנו את עמדתנו שלילדים האלו
מגיע בית קבוע והם מתאימים לאימוץ ולא לאומנה ושאנחנו בוחרים לסיים.
ההחלטה הזו קשה לנו מאוד מעסיקה אותה מאוד המחשבה אם ענינו לרצון ה'?
אם הועמדנו בנסיון וזה שמסיימים אומר שניכשלנו ? אם ה' מאוכזב מאיתנו?
אם הקושי שלנו זה באמת קושי או שצריך להתמודד כי זה רצון ה'?
אייך נדע את כל זה?
הילדים באים על חשבון הבית שלנו,ואולי זו השליחות שלנו?
אנו שלמים עם ההחלטה והשכל מבין שזה נדרש אבל עניין רצון ה' מעסיק אותנו מאוד.

אודה לעזרתך

תשובה:
שלום וברכה
כל הכבוד על מה שלקחתם על עצמכם במשך תקופה.
אומנה בהרבה מאד פעמים הכוונה משהו קבוע, אך נשאר קשר עם ההורים, ולא מנתקים אותם לגמרי מהתמונה,
כפי שנאעשה באימוץ. כקו כללי תמיד הילדים שלכם קודמים, אך בהרבה פעמים הזכות לתת לילדים גורם
שיהיה סייעתא דשמיא מיוחדת עם הילדים שלכם, אבל בכל מקרה גם אם הגעתם להחלטה להפסיק כעת
את הזכות אי אפשר לקחת לכם. כדאי להגיע לפגישה עם רב שמכיר את התחום יסודי,
ואת השיקולים וזה שאלה שאי אפשר לענות עליה במייל.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם אישה מניקה צריכה לצום בתשעה באב?

האם אישה מניקה צריכה לצום בתשעה באב?

 

שאלה:

לגבי תשעה באב  אני נוטלת אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין שנאמר לי לקחת אותה פעמיים ביום אחרי אוכל

ולדאוג לשתות הרבה. מעבר לכך אני גם מניקה, כלומר יש חשיבות לצריכת המים שלי (למרות שהתינוקת

כן כבר החלה מוצקים לאחרונה). אשמח לדעת מה עלי לעשות ביום של הצום. תודה

 

תשובה:

שלום וברכה

קשה מאד לענות דרך המייל על השאלה, ולכן אני אכתוב את ההגדרות ותבדקי את עצמך האם את נכנסת

להגדרות ההלכתיות.

צום תשעה באב הוא מדרבנן אך הוא צום חמור יותר מכל שאר הצומות, מלבד יום כיפור שהוא מהתורה.

ולכן בצום זה גם עוברות ומניקות צמות, אך חולה גם שאין בו סכנה אינו צריך לצום, ההגדרה של חולה

הוא 'נפל למשכב' או 'חש בכל גופו', כלומר חולי שאדם לכן מרגיש חלש ונזקק לשכב, או שהוא מרגיש את החולי

בכל גופו, ולא משהו מקומי ככאב ראש, או כאב מקומי אחר.

מצד שני אצל עוברות ומניקות בצירוף נתונים של מגלובין נמוך ועוד, בהחלט ניתן להגדירם כחולות בהרבה מאד פעמים.

אולם במקרה שלך שאת לוקחת אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין שהוא ניתן לרוב לדלקת חזקה יותר מהרגיל,

ובמקרה כזה את מוגדרת כחולה, לפחות בימים שהדלקת עדיין פעילה, ביומים האחרונים של האנטיביוטיקה

שהוא ניתן רק למנע כדאי לשאול רופא האם אכן יש צורך באוכל ושתיה שהמנע יפעל כראוי, ובמקרה כזה ניתן להתיר

בכל מקרה שלא לצום..

אם כי בכל מקרה שאת מרגישה סחרחורת יש לשתות הרבה מים מיידית.

במקרה ואת מחליטה שאת מוגדרת כחולה, ע"פ ההלכה ראוי לצום מעט להשתתף עם כל עם ישראל,

אם את מרגישה שאת יכולה עד הבוקר טוב, ואם לא שעתיים ראשונות של הצום.

לגבי יום כיפור – במקרה ועדיין תהיה שאלה – כל קופות החולים מקיימות לפני הצום מוקדי תשובות שבהם עונים רבנים

בשילוב עם רופאים, כדאי גם לעשות בדיקות דם או להכין מסמכים רפואים זמינים, שאותם ניתן לשלוח

או להקריא לרב\רופא לפי הצורך.ברכה והצלחה

 

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם בשבת לפני צום מותר לקחת כדורי 'קלי צום' וכדו' כדי להתכונן עבור הצום?

האם בשבת לפני צום מותר לקחת כדורי 'קליצום' וכדו' כדי להתכונן עבור הצום?
שאלה:
האם בשבת הקרובה מותר לקחת כדורי 'קליצום' וכדו' כדי להתכונן עבור הצום?
וכן האם עושים הבדלה במוצ"ש ליל ת"ב?
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
כדורי קלי צום או טיפות קלי צום יש לערב באוכל היום בערב שבת, ואז ניתן לקחת אותו לכל הדעות ללא חשש.
במוצאי שבת לא עושים הבדלה אלא אומרים ברוך המבדיל בין קודש לחול, ומברכים בורא מאורי האש על נר.
את ההבדלה עושים במוצאי תשעה באב ביום ראשון בלילה, עושים רק ברכת הגפן וברכת המבדיל בין קודש לחול.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה עושים כשתשעה באב חל במוצאי שבת?

מה עושים כשתשעה באב חל במוצאי שבת?

 

יעקב א. לוסטיגמן

ביום ט' לחודש אב, חלה תענית 'תשעה באב', והשנה (שנת תשפ"א) יחול תשעה באב ביום ראשון,

כלומר החל ממוצאי שבת ועד לאחר צאת הכוכבים בערבו של יום ראשון.

בנוסף לאיסור האכילה והשתיה שאסור במשך כל הצום, אסור גם לנעול נעליים או סנדלים מעור,

אסור להתרחץ או אפילו רק לשטוף פנים במים, ואסורה קרבה בין איש לאשה.

 

תשעה באב במוצאי שבת

ביום השבת עצמו מצווה לאכול בשר ולשתות יין כמו בכל שבת, בלי שום שינוי והבדל.

על אף שבשנים אחרות, כשתשעה באב אינו חל במוצאי השבת אלא באמצע השבוע, נוהגים דיני אבלות משמעותיים

גם בסעודה המפסקת. כאשר אוכלים את 'הסעודה המפסקת' – הסעודה האחרונה שסועדים לפני כניסת הצום,

כשחל ערב תשעה באב בשבת קודש, אוכלים כל המשפחה יחד, מסביב לשולחן ערוך, ואפשר לאכול בשר ולשתות יין

בלי שום הבדל בין סעודה זו לסעודה בכל שבת אחרת.

 

האיסור לאכול ולשתות במהלך הצום

איסור זה מוטל על כולם, גברים ונשים כאחד, והוא כולל גם נשים מעוברות ומיניקות. עם זאת,

אנשים חולים, או תשושים מחמת הזקנה, וכן נשים מעוברות ומיניקות שנועצו ברופא והורה להן להימנע מלצום,

יכולים לאכול בתשעה באב, אך יש לשאול קודם לכן רב פוסק הלכות שיורה להם כיצד לנהוג, ואם יכולים לאכול

מיד עם כניסת הצום, או רק למחרת, בצהרי היום וכדומה, לפי מצבם הרפואי. מי שהותר לו לאכול ולשתות

מפאת חולשתו ומחלתו, יסתפק במאכלים בסיסיים ושתיית מים, ולא ירבה בסעודה ובאכילת ממתקים ומעדנים,

כדי לקיים את גופו ולא כדי להתענג על דבר המאכל.

 

נעלי עור

כאמור, בתשעה באב אסור לנעול נעלי עור, ויש ללכת עם נעלי בד, נעלי בית שאינם עשויים מעור, או עם רגליים יחפות.

כשחל תשעה באב במוצאי שבת, חולצים את הנעליים רק לאחר צאת הכוכבים, ולפני כן אומרים:

"ברוך המבדיל בין קודש לחול", כדי להוציא את השבת, ולאפשר את קיום הלכות האבלות של תשעה באב.

במהלך הצום, מי שהולך בדרך וקשה לו ללכת בלי נעליים, יכול לנעול את מנעליו כשעובר במקום שבו ייגרם לו צער גדול

אם ילך יחף, כמו במקום של קוצים או אבנים דוקרות. כמו כן מי שנמצא בין הגויים יכול לנעול את מנעליו בלכתו ברחוב,

אך כאשר נכנס לביתו או למקום של יהודים עליו לחלוץ את נעליו, וללכת יחף או עם נעלי בית שאינם עשויים מעור.

כך גם לגבי מי שצעד במקום שבו ההליכה קשה עליו בלי נעליים, ימהר לחלוץ אותם כשיעבור את קטע הדרך

שבו יש קוצים או אבנים חדות.

 

קרבה בין איש לאשה

מעבר לעצם האיסור המוטל בתשעה באב על תשמיש המיטה, חל איסור גם על מגע בין איש לאשתו,

ואפילו אם היא טהורה, ונוהגים את כל ההרחקות שנהוגות בין איש לאשה כשהיא נדה.

 

האיסור על רחצה

בתשעה באב אסור להתרחץ, לא עם מים חמים ולא עם מים קרים. כמו כן אסור לרחוץ אפילו רק חלקים מהגוף,

כמו הפנים, או הידיים והרגליים. עם זאת, מי שבא מהדרך ורגליו מלאות בוץ, יכול לשטוף אותן במים קרים,

וכן מי שהתלכלכו ידיו או פניו מבוץ או מכל לכלוך אחר, יכול לשטוף אותם כדרכו במים עם סבון.

כשקם בבוקר, צריך ליטול את ידיו שש פעמים לסירוגין כמו בכל בוקר, אלא שיקפיד שהמים יגיעו רק עד הקצה העליון

של האצבעות, ולא ישפוך אותם על כף היד. לאחר נטילת הידיים ינער את ידיו מעט מהמים שנשארו עליהן,

ואת האצבעות הלחות יעביר על פניו כדי לנקות אותן מעט מקורי השינה שדבקו בהן במהלך הלילה.

עם זאת, מי שעיניו נותרו מלוכלכות מההפרשות שיצאו מהן במהלך הלילה, יכול לשטוף אותן מהלכלוך עם מעט מים.

 

איך יושבים בתשעה באב?

נוסף על 'חמשת העינויים' שהזכרנו: אכילה, שתיה, רחיצה וסיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, אסור בתשעה באב

גם לשבת על כסא רגיל, ובמקום זאת יושבים על הרצפה, או על כסא שגובהו פחות שלושה טפחים: (כ-24 סנטימטרים).

נוהגים להימנע מישיבה על הרצפה עצמה, ומקפידים שיהיה הפסק בין האדם לבין הקרקע, אם בדמות כרית או שמיכה,

ואם בדמות מגבת או שטיח. האיסור לשבת על כסא רגיל הוא רק עד חצות היום של תשעה באב, והחל מצהרי היום

אפשר לשבת על כסא רגיל, למרות שהצום ממשיך ונמנעים לחלוטין מאכילה, שתיה ויתר הדברים שהזכרנו.

חולים וזקנים, וכן נשים הרות שקשה להן לשבת על כסא נמוך, יכולים להקל ולשבת על כסא רגיל

גם בחלקו הראשון של הצום, וישתדלו שלא לשבת על כסא מפואר ונוח במיוחד, אלא יעדיפו כסא פשוט במידת האפשר.

 

לימוד תורה בתשעה באב

ביום זה אסור ללמוד תורה, כי לימוד התורה משמח את הלב, ומונע את האבל הכבד.

האיסור ללמוד תורה מתחיל כבר בחצות היום של ערב תשעה באב, עוד לפני הצום, ונמשך עד צאת הצום.

יש הנוהגים שלא לעסוק בתורה בערב תשעה באב, אפילו כשחל בשבת, כי אם יעסוק בתורה לפני הצום,

השמחה תימשך אל תוך זמן התענית, גם לאחר שיפסוק מלימוד התורה.

עם זאת, בתשעה באב מותר ללמוד את העניינים הקשורים במאורעות שאירעו לעם ישראל בזמן החורבן,

וכן עניינים אחרים המעציבים את נפש הלומד. לכן מותר ללמוד את מגילת 'איכה' שמתארת את החורבן בצבעים עזים.

מותר ללמוד בספר מלכים ב', בפרק כ"ד ופרק כ"ה, וכן בספר ירמיה בפרקים ל"ו עד מ"ג, ואת ספר איוב.

כמו כן מותר ללמוד דפים מסוימים בתלמוד הבבלי שעוסקים באירועי החורבן, או בדיני אבלות, וכן מותר ללמוד

את ההלכות של תשעה באב, והלכות אבלות. מותר ואף מומלץ לקרוא בתשעה באב את ספרי ההיסטוריה

המתארים את מאורעות החורבן, כמו ספר 'יוסיפון', וספרי היסטוריה עכשוויים שנכתבו על מאורעות אלו.

ראוי להימנע מקריאת ספרים ועיתונים שאינם עוסקים בענייני החורבן, כי בקריאתם שוקע האדם בעניינים אחרים

ומסיח את דעתו מהאבל הכבד על חורבן בית המקדש.

 

מגילת 'איכה' ואמירת ה'קינות'

אחרי תפילת ערבית בליל תשעה באב, יושבים הקהל על הקרקע, ומקשיבים לקריאה של מגילת 'איכה'.

לאחר מכן אומרים כמה פיוטים של 'קינות' ויוצאים מבית הכנסת. בבוקר מתאספים לתפילת שחרית,

ולאחר התפילה נוהגים ברוב הקהילות הספרדיות לקרוא פעם נוספת את מגילת 'איכה', ולאחריה אומרים פיוטי 'קינות'

עד קרוב לחצות היום. ברוב הקהילות האשכנזיות לא נוהגים לקרוא את מגילת 'איכה' ביום, אלא רק בלילה

אחר תפילת ערבית, אך ראוי לקרוא את המגילה באופן פרטי, כל אחד בעצמו מתוך החומש או ספר התנ"ך.

 

דינים נוספים לתשעה באב

בתשעה באב לא אומרים 'שלום', ולא מקדמים בברכה את פניו של חבר או מכר.

עם זאת, מי שחברו אומר לו 'שלום' בתשעה באב, יענה לו בחזרה שלום בשפה רפה, כדי שלא לעורר את כעסו

ולגרום למריבה חלילה. עישון סיגריות הוא מנהג מגונה בכל ימות השנה, ובתשעה באב יש שהחמירו ואסרו לעשן,

ויש פוסקי הלכה שהקלו בעניין וכתבו שאפשר לעשן אבל רק בצנעה ולא בפרהסיה, כדי שהמעשן לא ייראה

כמי שמסיח את דעתו מהאבלות על חורבן בית המקדש.

 

 

תשעה באב לילדים

מצווה לחנך את הילדים לכל המצוות והמנהגים שנהגו עם ישראל, ובכלל זה גם לצום תשעה באב ולהלכות הנוהגות

ביום זה. עם זאת, החינוך הוא רק מהגיל שבו הילדים מבינים מעט את המשמעות של חורבן בית המקדש

והאבל בו נתון עם ישראל, ואין שום עניין או רווח בכפיית מנהגים אלו על ילדים קטנים במיוחד.

חשוב לדעת, שהחינוך הוא רק להרגיל את הילדים לצום מעט, מספר שעות. אסור למנוע מהילדים אוכל ושתיה

במשך כל היום, כי הדבר מסוכן לבריאותם, ולכן יצומו הילדים מעט, הקטנים יותר יוכלו לשתות עוד בלילה

לפני שהם הולכים לישון, והגדולים יותר בבוקר עם קומם משנתם, או מעט מאוחר יותר לקראת הצהרים,

בהתאם לגילם ולחוזק הגוף שלהם. עם זאת, יש למנוע מהילדים שמבינים את משמעות היום אכילת ממתקים ומעדנים,

וחשוב לעשות זאת בדרך של אהבה וחינוך, כדי שיפנימו את המסר העיקרי שהוא האבל הכבד על חורבן בית המקדש,

שהיה משוש כל הארץ, מקום משכן השכינה הקדושה, ומרכז הקיום הרוחני של עם ישראל.

חשוב מאוד לשבת עם הילדים ביום זה, לספר להם על בית המקדש בתפארתו, על עבודת הכהנים ושירת הלוויים,

על כך שמכל רחבי העולם הגיעו עמי הארץ כדי להתפלל בבית המקדש ולהקריב בו קרבנות לקדוש ברוך הוא.

אנחנו צריכים לספר להם על הצער הגדול שאנחנו חשים עד היום, למעלה מאלפיים שנה אחרי, על כך שבית מקדשנו

ותפארתנו שמם, לאחר שנחרב בידי רשעים בני עוולה, שרצחו את עם ישראל ובזזו את רכושו,

והגלו את אבותינו מארץ ישראל, כדי למכור אותם כעבדים בזויים ושפלים בשווקי העבדים במצרים,

ברומא וברחבי העולם, תוך שהם מפרידים בין בעלים לנשותיהם, בין הורים לילדיהם, ובין אחים ואחיותיהם.

 

"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" (מסכת תענית דף ל:)

 

תפילה לשלום בית

תפילה לשלום בית

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוהֵינוּ וֵאלוהֵי אֲבותֵינוּ, אדון השלום, מלך שהשלום שלו שתַּשְׁרֶה אהבה ואחווה

שלום ורעות ביני (פב"פ) לבין בעלי (פב"פ) מעתה ועד עולם, והושיענו מהרה למען שמך והגן בעדנו

ותצילנו מכל אדם רע ומכל צר ומזיק, וכול היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה ומחשבה

שאינה טובה – הפר ובטל עצתו כדכתיב: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: והסר מאיתנו

כל מחלוקת קנאה שנאה ותחרות, ובעבור שמך אֵל שַׁדַּי בטל מעלינו כל משׂטנים ומקטרגים, בין למעלה

בין למטה, ולא יהיה בהם כוח להשׂטין ולקטרג עלינו. ותצוה למלאכיך לעזור לנו ולסיענו כדכתיב:

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.

אנא יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא את הכול אַל

יהיו עונותינו מונעים הטוב מאיתנו, ותטה את ליבותנו שנכבד אחד את השני ותשרה את שכינתך בנינו,

ותהיה בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות אורה ושמחה מעתה ועד עולם. וקיים בנו את הכתוב:

הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: וכן: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. וברכני נא בברכה

הכתובה בתורתך: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

והתמלא ברחמים גדולים עלינו ומלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה, וקיים בבעלי את הכתוב:

וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם: וכן: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה,

רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ, אָמֵן כן יהי רצון נצח סלה ועד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל-אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ

מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהי יַעֲקֹב סֶלָה, יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ, יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגאֲלִי.

 

3 סגולות לשלום בית:

  1. האישה תתפלל בעת הדלקת הנרות בערב שבת על בעלה וילדיה שיצליחו ויזכו לאור תורה,ושיהיה שלום ואחווה בינה לבין בעלה, כיון שאותה שעה שערי שמים פתוחים לתפלה.
  2. סגולה לביטול מחלוקת ומריבות בין בני הזוג – לחפש אחר הכתובה ולמסור אותה לרבהבקי בדיני כתיבת הכתובה שיבדוק אותה אם אין בה טעות. הרבה בעיות שלום בית נגרמותבגלל כתובה שלא נכתבה כהלכה. (סגולות ישראל)
  3. כשיש מריבה בין בני הזוג, עליהם לבדוק את כל המזוזות שבביתם, וכתב בספר המרדכי:"מובטח אני שכל בית שיש בו מזוזה כהלכתה, אין שד ומזיק יכול לשלוט בו". (מריבות, וויכוחיםואנרגיות שליליות, הם דברים שנגרמים לרוב בשל מזיקים רוחניים שנמצאים בביתו של אדם).
  4. סגולה לחן ולחסד ממרן החיד"א: לומר את התפילה הבאה:"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִםעֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹוקינו. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינוואלוקי אבותינו, שתעשה למען רחמיך ולמען קדושת פסוקים אלו והשמות הקדושים שבהם,ותתננו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואינו, ויהיו דברינו נשמעים לעבודתך,ויהיו כל מעשינו לשם שמים, ותצליחנו בלימודנו ובכל מעשה ידינו, אמן כן יהי רצון".
  5. סגולה לברכה שיהא מצויה בביתו, שיהא זהיר בכבוד אשתו, שגם ראינו זאת אצל אברהםשנאמר "ולאברהם היטיב בעבורה" (ספר הסגולות)

מים אחרונים: מי נוטל אותם ולמה?

מים אחרונים: מי נוטל אותם ולמה?

 

אוהד אטינגר

נטילת ידיים זה אחד הדברים הבסיסיים ביותר שאנחנו מכירים בדת היהודית.

כל מי שגדל בבית עם קצת קשר למסורת של עם ישראל, יודע מה היא נטילת ידיים,

וגם יודע ליטול בעצמו ידיים פחות או יותר.

מה הסיפור?

לוקחים ספל, ממלאים מים ונוטלים את הידיים לפני שואכלים לחם (לינק למאמר על נט"י).

אבל מה זה 'מים אחרונים', מי נוטל אותם ולמה בכלל עושים את זה?

ובכן: מים אחרונים הם מים שבהם נוטלים את הידיים בסוף הסעודה, לפני שמברכים את ברכת המזון

(לינק לדף של ברכת המזון)………..

הם נקראים 'מים אחרונים', כדי להבדיל אותם מה'מים הראשונים', אלו המים של נטילת הידיים שלפני הסעודה.

מה הסיבה שאנחנו נוטלים מים אחרונים?

אז ככה.

בעיקרון יש שלוש סיבות: אחת הלכתית, אחת רפואית, ואחת קבלית.

שימו לב: בעבר היה נהוג לאכול עם הידיים. הסכ"ום לא היה כל כך בממצא, ואנשים היו אוכלים עם הידיים.

כמובן אחרי ארוחה הידיים היו מלוכלכות והיה צורך לשטוף ולקנח אותם.

ומה עוד עושים אחרי הארוחה?

מברכים ברכת המזון.

אז מה נעשה? נברך קודם עם ידיים מטונפות ואחר כך נשטוף אותן? זאת כמובן לא התנהגות נאותה

למי שמברך מלך, על אחת כמה וכמה כשאנו מברכים את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

לכן נוטלים 'מים אחרונים' ומנקים את הידיים.

וזו היתה הסיבה ההלכתית.

ישנה סיבה רפואית, והיא בגלל המלח שאתו מתבלים את המאכלים בסעודה.

כאמור היו אוכלים עם הידיים, והיו משתמשים בזמן התלמוד במלח מאוד מאוד איכותי

אותו היו מכנים 'מלח סדומית', כי הוא נחצב מההרים באזור סדום.

החשש היה שאחרי האוכל אנשים ייגעו בטעות בעיניהם עם האצבעות המלוחות, ויגרמו לעיניים שלהם נזק,

עד כדי עיוורון חלילה וחס, ולכן נטלו מים אחרונים, לשטוף את הידיים מהמלח, כדי שלא תהיה סכנה.

הסיבה השלישית והאחרונה היא סיבה קבלית, ומאחר ואנחנו לא מבינים ולא יכולים להסביר

עניינים קבליים עמוקים במאמרים קלילים באינטרנט, נשאיר זאת כך.

בזמנינו כשאוכלים עם סכו"ם, אין לנו סיבה הלכתית ליטול, וגם לא סיבה רפואית.

נותרה רק הסיבה הקבלית.

לכן מים אחרונים בזמנינו אינם בגדר חובה של ממש, אבל רבים נוהגים לקיים את המנהג מהסיבה הקבלית שהזכרנו.

איך עושים את זה בפועל?

ממלאים כלי כלשהו עם מים, ונוטלים על קצות האצבעות עם מעט מים.

עם זאת, יש הנוהגים ליטול את הידיים נטילה מלאה, כמו 'מים ראשונים', וכל אחד ינהג בעניין זה

כמו שנהגו במשפחתו, או ישאל רב מבני עדתו כיצד נוהגים אצלם.

מה מכניסים לנו לתוך הפסטה? ולמה צריך תעודת כשרות?

מה מכניסים לנו בתוך הפסטה? ולמה צריך תעודת כשרות?

 

מי לא מכיר את חותמות הכשרות המופיעות על גבי אריזות המזון, או את תעודות הכשרות

התלויות על קירות בתי הקפה והמסעדות, אך האם אנו יודעים מדוע זה נצרך? מה בדיוק באים לוודאות?

חותמות הכשרות באות להבטיח ללקוחות כי אכן נעשה הפיקוח הדרוש על הכנת המוצר

אותו הם מעוניינים לרכוש והוא עומד בקריטריונים ההלכתיים הנדרשים כדי שיהיה מותר לאוכלו,

ללא חשש כי באכילת המאכל עלול האוכל לעבור על איסורי אכילה שונים.

הצורך בפיקוח נובע מתוך חוסר יכולת לסמוך על דברי המפעל או בעל המסעדה,

בשל אי הכרותו בהרבה מהמקרים עם הדרישות ההלכתיות או בשל חוסר מהימנותו.

הבה ונכיר בקצרה ובתמצות את איסורי האכילה השונים שבהם עלולים אנו להתקל במוצרי המזון:

  1. באופן כללי בכל מוצר שהרכיבים שלו רבים ולא ברורים לציבור הרחב, ייתכנו מרכיבים המיוצרים 

    מחיות עופות דגים וצמחי ים שאינם כשרים לאכילה ולצורך כך מערכות הכשרות בודקות היטבאת כל מרכיבי המוצר, כדי לוודאות את מקורן ולברר כי הוא מותר באכילה.

  2. שחיטה. על פי התורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף רק מבהמה ועוף שנשחטו על פי הלכות שחיטה.הלכות אלו כוללות דינים מיוחדים ביחס לבריאות העוף והבקר קודם לשחיטה (למנוע מצב "טריפה"),

    האופן המדויק בו יש לבצע את השחיטה והצורה בה יש לבדוק את העופות והבקר לאחר מכן.

    עניין זה קיים כמובן רק במוצרי בשר ועוף למיניהם או במאכלים המורכבים מהם, וחותמת הכשרות

    עליהם מבטיחה כי העוף והבהמה נשחטו כדין.

  3. מליחה והוצאת (ניקור) גיד וחלב. גם אחרי השחיטה יש צורך בעבודה נוספת, לנקות מהעוף והבקראת הדם הבלוע בהם, זאת עושים על ידי "מליחה" (חריפות המלח מוציאה את הדם) וכמו כן,

    יש לוודאות כי הוצאו מהבהמה והעוף החלקים האסורים באכילה והם "חלב" ו"גיד הנשה".

  4. איסור אכילה נוסף הקיים בעיקר בישראל וביחס למוצרי פירות וירקות (או מוצרים המכילים חלקיםורכיבים מהם) הוא קיום מצוות התלויות בארץ בגידול הפירות והירקות. שהם:

    ערלה (איסור אכילת פירות עד שימלאו לגידול העץ שלוש שנים)' נטע רבעי (השנה הרביעית לעץ),

    שמיטה, תרומות ומעשרות, הפרשת חלה (במוצרים שיש בהם דגנים) ואיסור 'חדש'.

  5. איסור מרכזי נוסף הוא איסור בשר בחלב. על פי איסור זה לא רק מאכל בשרי או חלבייכולים להיות אסורים באכילה אם מעורב בהם מהמין השני באופן אסור, אלא גם מאכלים

    שהם "פרווה" יכולים שיהיו אסורים באכילה ביחד עם חלב או עם בשר במידה ומעורב בהם

    מהמין השני באופן אסור על פי הקריטריונים ההלכתיים לכך. לכן יש צורך לוודאות בכל מוצר ומוצר

    את אופן הכנתו ולשם יש צורך בתעודת כשרות. נשים לב כי לצד החותמת / התעודה יופיע תמיד

    איפיונו של המוצר כפרווה, חלבי, או בשרי.

  6. בעיה נוספת שישנה במוצרים רבים, היא בעיית התולעים. כל חי ורחש נאסר באכילה מהתורהאפילו הוא קטן מאוד כל עוד שניתן להבחין בו בעין אדם. לכן, בפירות וירקות ומוצרי גידול נוספים

    כמו אורז וקטניות, תיתכן בעית החרקים שלעיתים נמצאים בתוכם ולצורך כך יש לבודקם ולשוטפם

    היטב או לגדל אותם בצורת גידול מיוחדת (חסלט) המונעת את הבעיה. חשוב לדעת כי גם כאשר ישנה

    כשרות על המוצר עדיין לעתים רשום עליו כי יש צורך לבודקו לפני השימוש.

  7. בעיה נוספת הקיימת בעיקר ביחס למסעדות אך לעיתים גם במפעלים, היא בעיית הכנת המזון על ידי גוים,שעלולה להגיע לאיסור "בישול עכו"ם" שעל פיו אסור לאכול תבשיל שבישל גוי באופנים מסויימים,

    איסור "פת נכרי" שעל פיו אסור לקנות פת ומוצריה מגוי ו"חלב נכרי" שעל פיו ישנה בעיה בחליבה

    הנעשית על ידי גוי. לשלושת הבעיות האלו ישנן פתרונות הלכתיים שונים ולשם כך יש צורך בגוף

    המכיר ומודע לנושא ולדרכי יישומו כדי לפקח על כך.

  8. לעיתים מוצרי המזון הוכנו בשבת על ידי יהודי ובשל כך נאסרים הם באכילה מדין "מעשה שבת",בעיה זו נפוצה למשל בחלב שנחלב בשבת מהבהמה באופן אסור ולכן גם זו נקודה שנותנים עליה

    את הדעת במערכות כשרות, האם המאכל אסור בשל כך או מותר.

לסיכום, בעידן המזון המתועש אין לנו שום יכולת לדעת מה נמצא בתוך המאכלים שאנו מכניסים לפינו,

אלמלא גופי הכשרות שמפקחים מקרוב וביסודיות על כל שלבי ההכנה ועל כל הרכיבים השונים.

 

 

 

 

 

ופתאום הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע.

ופתאום הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע. החלטתי לשאול אותם…

 

מאת: אוהד אטינגר

שנים ארוכו כבר מטפל הרב אהרן ידלר בסיוע לצעירים שמעוניינים להתחזק ביהדות וזקוקים להכוונה.

אחד מהסיפורים המיוחדים שהוא נתקל בהם הוא על צעיר שגדל בבית מנותק לחלוטין מהיהדות,

וגילה את אור התורה בזכות הברכה על העוגות. וכך מספר לנו הרב ידלר: 

לפני כחודש וחצי התקבלה באתר 'אחינו' שאלה מבחור שביקש קצת הדרכה בנושאי יהדות.

לא מדובר באירוע חריג, שאלות הלכתיות ובקשות הדרכה בנושאים יהודיים מתקבלות באתר בכל

ימות השנה, בקצב הולך ומתגבר. מה שהיה מיוחד בפניה הספציפית הזאת הוא שהפונה,

בחור בן 18 וחצי מירושלים, כבר הפנה ל'אחינו' מספר שאלות בתקופה האחרונה. החלטתי

ליצור קשר עם הבחור, הוא כל כך שמח לדבר איתי, וביקש לדעת עוד ועוד.

"דיברנו, קבענו להיפגש, והיה לי קשה לעמוד בקצב של השאלות שהבחור המטיר עלי. הוא פשוט

היה להוט לדעת, להבין, לשמוע עוד ועוד, להעשיר את הידע שלו. "שאלתי אותו איך הוא הגיע אלינו,

וממתי התחילה ההתעניינות שלו ביהדות. התשובה שקיבלתי הכתה אותי בתדהמה.

"גדלתי בבית שבו לא היה שום קשר לדת", סיפר לי הבחור. "מעולם לא הייתי בבית כנסת,

לא שמרנו שבת ולא יום כיפור. שום דבר… "אבל כשהגיע יום הבר מצוה שלי, אבא שלי לקח אותי

לכותל המערבי, להניח תפילין ולעלות לתורה. "לרגל השמחה הבאנו קצת כיבוד. בקבוקי שתיה

ועוגיות שקנינו במכולת. כמובן שאבא הקפיד שהעוגיות יהיו עם הכשר של הבד"ץ, כי הוא הבין

שכשבאים לכותל ומכבדים יהודים דתיים במשהו לאכול, זה צריך להיות כשר.

"זה לא היה חדש לי. ידעתי שהדתיים מקפידים לאכול כשר, והיה טבעי לחלוטין שבאירוע דתי

מביאים אוכל כשר. "הגענו לכותל, הנחתי תפילין, נתנו לי סידור והבנתי שיש טקסט שאני צריך למלמל.

"מלמלתי. אלא מה? "מה אכפת לי? זה הרי חלק מהטקס. אחרי התפילה, אבא פתח את חבילות העוגיות

וכיבד את הנוכחים לאכול ולשתות. הפעם הופתעתי לחלוטין. בא דתי אחד, עם זקן ופאות,

מאחל לנו 'מזל טוב', לוקח עוגייה, מחזיק ביד ימין, אומר משהו בשפה שאני לא כל כך מבין, ו… אוכל.

חשבתי שהוא תמהוני. אדם מוזר…  ואז מגיע עוד אחד. גם הוא דתי כמובן, ו… לוקח עוגיה,

אומר משהו ואוכל! "שני תמהונים?! "השלישי, הרביעי והחמישי, כולם היו 'תמהוניים'…

הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע.

"שאלתי אותם… "הם הסתכלו עלי בהפתעה, ואמרו לי "אנחנו מברכים, אתה לא רואה לבד?"….

"שאלתי אותם מה אתם מברכים? מה זה בכלל מברכים? "הם הסבירו לי שלפני שאוכלים עוגייה,

מברכים את הקדוש ברוך הוא שהעניק להם אותה… וגם לפני שהם שותים קולה, או מים, או קפה…

"זה תפס אותי! "הרעיון הזה שצריך להודות לקב"ה על כל דבר קטן, וששום דבר שאנחנו מקבלים

אינו מובן מאליו, פשוט הקסים אותי. "התחלתי להתעניין, אבל קצת התביישתי לשאול יותר מדי שאלות.

"כשהגענו הביתה, התיישבתי על יד המחשב והתחלתי לבדוק מה זה "מברכים". הגעתי לאתר 'אחינו',

ושם קיבלתי את התשובה לכל השאלות. אפילו את נוסח הברכות היה שם, הדפסתי, שמרתי בצד,

וכל פעם כשאכלתי עוגיה הייתי מברך… "אחרי תקופה התחלתי להתעניין גם בדברים נוספים,

מה זה פסח, למה אסור לאכול חמץ. מה זה ראש השנה, מה קשור שופר? למה צריך לתקוע בו…

אני מחפש וכמעט תמיד אני מגיע למרכז הממוחשב של 'אחינו'…  הבנתי שפה יש לי תשובה לכל שאלה.

"בהמשך גיליתי את הקטגוריה "שאל את הרב". אני שולח שאלה, וכעבור יום או יומיים מקבל תשובה

שכבוד הרב כתב במיוחד בשבילי… "הופה! זו כבר רמה אחרת לגמרי. התחלתי לשלוח שאלות,

קיבלתי תשובות מפורטות וענייניות. כך לאורך שלוש שנים, כל פעם שהיה לי רצון לדעת עוד משהו

על יהדות, הייתי בודק מה יש 'לאחינו' לומר על כך. "אם לא הייתי מוצא תשובה מספקת,

הייתי שולח שאלה לרב, ומקבל תשובה! "לכן, כשאתה התקשרתי אלי אני כל כך שמחתי,

כי באמת אני מרגיש שהגיע הזמן שאתקדם בצעדים גדולים ומשמעותיים יותר…".

 

כיפה ו… ישיבה

הרב ידלר מסיים את המונולוג ששמע מפיו של הבחור הצעיר, ומספר כיצד הגיע הסיפור אל סיומו,

לעת עתה לפחות. "כשאני נפגשתי עם הבחור הזה בפעם הראשונה, הוא חבש 'כיפת אירועים'.

כיפה לבנה שמחזיקים בבית רק כדי לחבוש אותה כשבאים להלוויה חלילה, או כשהולכים לבית הכנסת

לתפילת נעילה… "הוא לא היה חובש כיפה ביום יום, למרות שקיים מצוות רבות. בפועל הוא עשה

את כל הדרך לבד, רק בהתכתבות עם רבני 'אחינו'. "כשאני הגעתי, הוא כבר היה בשל להרבה יותר מזה.

בקושי הספקתי לדבר איתו והוא כבר הביע רצון עז להיכנס לישיבה! בחור שהולך בלי כיפה…

"ראיתי שיש על מה לדבר. הוא באמת באמת מוכן לעשות את הצעד הזה. כמובן ששאלתי אותו

מה דעת ההורים שלו, והוא ענה שאבא שלו לא כל כך מתלהב, אבל הוא לא ימנע ממנו לעשות את מה שלבו חפץ.

"חודש וחצי לאחר מכן הבחור כבר היה רשום בישיבה, בינתיים אנחנו עושים אתו עבודת הכנה אינטנסיבית,

משלימים מושגי יסוד שהוא עדיין לא נחשף אליהם, אבל רמת המחויבות שלו וגם הידע שלו בנושאים רבים,

כבר מעמידים אותו במצב שהוא בשל ללמוד בישיבה לצעירים מתחזקים.

"לסיום", אומר הרב ידלר, "זה מדהים לראות איך בחור התחיל עם משהו קטן כל כך,

ובחסדי שמים הוא התחזק עוד ועוד, והכל באופן עצמאי לחלוטין, בלי שמישהו יעזור לו,

בלי שמישהו ידע על כך בכלל. "הוא פשוט היה צמא לרוחניות, ליהדות, חשקה נפשו בקיום התורה ומצוותיה,

והקדוש ברוך הוא הוביל אותו לכתובת הנכונה, כדי שנוכל לעזור לו לממש את רצונו העז. מי כעמך ישראל!".

הבנתי שאני התמהוני

 

'אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך'

'אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך'

 

הלן נכנסה למצוות מבלי שתדע. חגגו לה יום הולדת שתים עשרה, אבל היא לא ידעה שהיא מתחייבת במצוות.

המצוות הן עניין לדתיים. כעבור חצי שנה הגיעה דודתה לחופשת קיץ. סיפרה לאמה של הלן שהיא מתעניינת

ביהדות. שומעת הרצאות, מתקרבת. נשאלה מדוע, מה זה חסר לה. ענתה שהגאולה קרובה.

מי שעיניו בראשו רואה. לאחר אלפיים שנות גלות מתנקז העם לארצו, מפריח את השממה,

בונה את ההריסות. הכל כחזיון הנביאים. ציטטה בלהט מה ששמעה בהרצאות. ועוד מעט

תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושומרי המצוות ישרדו. המשיח יבוא, ויתגמל אותם. הלן הקטנה

שמעה והתפעמה. עקבה אחר שמירת השבת של הדודה. לא היו שם תפילות וזמירות,

אבל היתה הימנעות ממלאכות. הדודה הראתה לה בסידור את קריאת שמע שעל המיטה,

וכשנסעה השאירה לה את הסידור. בכל שנות התיכון היא שמרה שבת. כהבנתה, בתמימות.

הדודה אמרה שניצולים על ידה ממלחמת גוג ומגוג, שאינה יודעת מה היא. כשהתגייסה,

אמרה לבורא שעוד תחזור מתישהו, אבל בינתיים היא נשארת עם קריאת שמע שעל המיטה.

השתחררה, ופנתה ללמוד פסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן. חשה בודדת, תלושה,

מדוכדכת. לחיים לא היתה משמעות, אבל היא גם ידעה מדוע. היא תמצא את זיווגה, תתחתן,

תקים משפחה ותהיה מאושרת. היתה לה לפחות תקוה.

עבדה בסלקום, בשרות לקוחות. נכנסו אב ובנו לעדכן מכשיר. הסדירה את ענייניו של הבן,

והאב נכנס איתה בשיחה. התרשם, ואמר: הייתי רוצה להכיר לך את גיסי, בחור נחמד.

נרתעה: אני בטוחה בכך, אבל הוא בטח דתי. ובלבה חשבה: ואם כן, אז מה. לכל היותר,

תחזור לשמור שבת. הרי הבטיחה לבורא שלקחה רק פסק זמן. להפתעתה, אמר האב:

דוקא לא. אנחנו חזרנו בתשובה בסמינר "ערכים", הוא בחור חילוני. חשה נקיפת אכזבה,

אבל החליפו מספרי טלפון. כך הכירה את אלעד.

אלעד התמחה בתחום העיצוב והאנימציה ממוחשבת. מה שנקרא פוסט פרודוקשן, טיפול בוידאו

ובנראות שלו לאחר העריכה: כותרות, כיתוביות, אפקטים שמיעתיים וחזותיים. רקעים מוסיקליים

וצבעונים, פעלולים. סחרורים, הקפצות, תזוזות. התחום ריתק אותו והלהיב. עבד בהפקות טלביזיה

בערוצים הגדולים. מקצועיותו התפרסמה, והוזמנו אצלו פרוייקטים עצמאיים שעבד עליהם בשעות הפנאי.

באותה תקופה כבר הכיר את הלן, והכיר לה את עולם התקשורת. התחילה כאשת תוכן בערוץ עשר.

התחתנו, וחלומותיה התגשמו. בעל נפלא, מצליח בעבודתו. ועבודתה מרתקת. מכירה את כל המי ומי,

מראיינת ומככבת, אבל האושר ממנה והלאה. לא יודעת למה. יום אחד עברה בכיכר רבין.

אשה חרדית במבטא אמריקאי פנתה אליה: סלחי לי, את יהודיה? נדהמה. ענתה: ודאי! וההיא:

במה את יהודיה? מה היא רוצה מחייה. ענתה: אני קוראת קריאת שמע בכל ערב! אה.

אז תדעי לך שמחכה לך נשמה מאד גבוהה. נשמה שרוצה אמא צנועה. אמא עם כיסוי ראש.

אמא שומרת שבת, כשרות וטהרה. נשמע מוזר. ואז התבשרה שהיא בהריון, והחלו הסיבוכים.

הרופא הודיע שאין סיכוי שהעובר יוולד חי. לעובדים בטלויזיה קשרים ענפים, פגשה עוד ועוד רופאים.

היתה אצל ארבעה ביום אחד, וכל רופא היה קודר מקודמיו. אין מצב. אל תטפחי אשליות,

תתפכחי ותראי את המצב לאשורו.

מילותיה של האשה מכיכר רבין הלמו בראשה. מחכה לך נשמה מאד גבוהה. איך תוכל להרע לה,

לקטעה באיבה? אנא השם הושיעה נא, אנא השם הצליחה נא. עבדה והתפללה. הלכה והתפללה.

נטלה ידים בסתר, ברכה ברכת המזון בחשאי. החליפה לביגוד צנוע, וכמה לעג ספגה.

את באמת חושבת שבזכות החצאית יוולד הילד חי? כן, היא באמת חושבת. בליל שבת

הלכה לבית הכנסת. ישבה בעזרת הנשים לבדה, המתפללים התרוננו ב"לכה דודי", והיא שיוועה:

אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך.

הוא ילמד תורה, יקיים מצוות.ייסרה אותה המחשבה שהנה, זכתה לאותה נשמה גבוהה,

אבל במרום חוששים שתמעל בפיקדון ותחנכו לחילוניות, לכן החליטו ליטול ממנה את המתנה.

אמרה לאלעד: אם הילד הזה נולד חי, אני רושמת אותו לתלמוד תורה. אנחנו, כמו שאנחנו.

הילדים האחרים נראה. אבל הוא יהיה ילד של נס, והוא שייך לבורא. לאלעד לא היתה סיבה

שלא להאמין לרופאים. כיבד את רצונה להמשיך בהריון, וראה מחובתו להרגיעה: קודם שיוולד, אחר כך נראה.

לא רק הרופאים, ולא רק אלעד. עורכת התכנית שבה עבדה הכירה את הענין לפרטיו.

תמהה להתעקשותה. להתכחשותה לממצאים החותכים, להתעלמותה מקביעת הרופאים הנחרצת.

נדה לאמונתה ולבטחונה בנס. ועל סמך מה? שאלה. אם העובר הזה יוולד חי אני נותנת לך במה,

ראיון חי בתכנית שלנו. אין בעיה, ענתה הלן. הנה סיבה נוספת לקוות ולייחל, להתפלל ולהעתיר.

שיוועה: אלוקים, תן לי תינוק חי, ואפרסם את הנס. אקדש את שמך בעולם!

הרופאים צדקו, אלא מה. איבחנו מום בלב, והיה גם היה. הלן הובהלה ללידה.

מיהרה לשים כיסוי ראש, כדי שתוכל להתפלל, והתפילות ייענו.התפללה ושיוועה במהלך הלידה,

עד ששמעה את המנגינה העריבה. הזהירו שיוולד כחול, ולא יהיה בו כח לפעות.

והנה שמעה את הבכי הנפלא וקיבלה אותו לידיה, סמוק, וכולם סביב מריעים: מזל טוב!

ואלעד, קורן מאושר, אמר: טוב, הוא נולד, תורידי את 'הדבר הזה' מהראש. והיא אסירת תודה,

אמרה: ומה, וכי זו התודה לבורא על שענה לתפילה?

כמה שמחה שנשארה עם כיסוי הראש, כי התפילות לא תמו. אמנם התינוק חי,

אבל זקוק לניתוח לב פתוח. אמנם קל יותר מהתחזיות הקודרות והמייאשות, ועם זאת חמור דיו.

ניתוח לתינוק שאינו שוקל שלושה קילוגרמים. והלן: תפילות, ורק תפילות. תפילות לפני הניתוח,

במהלכו, ולאחריו. הרופאה הכינה לבאות: אני לא יודעת אם אנחנו עוברים את הלילה.

התינוק מורדם ומונשם והחמצן בדם יורד ויורד. הלן ישבה לידו ואמרה תהלים. כל זמן שאמרה,

היה החמצן תקין. הפסיקה לשעה, בכל זאת יולדת מותשת, והחמצן ירד לתחום הסכנה.

לפנות בוקר חזרה הרופאה: התפילות שלך עזרו, אבל תתכונני להיות כאן חצי שנה

לפני שיתנתק מההנשמה. המשיכה להתפלל, וכעבור שבוע היו בבית. שבוע אחרי כן

נכנס בבריתו של אברהם אבינו, ונקרא שמו בישראל ינון. הלן הופיעה לראשונה ברבים

בכיסוי ראש מלא ובביגוד צנוע. העורכת קיימה את הבטחתה. העלתה אותה לראיון

וסיפרה את סיפורה. קידשה שם שמים ברבים, והגיעו פניות רבות מאימהות במצוקה

שעמדו בפני אותה בעיה, קיבלו חיזוק ועידוד ממנה.

הלן החליטה שהגיעה העת לקיים את הבטחתה הישנה, ולשוב לשמירת השבת. לפחות את זה

היא חייבת לבורא עולם. אלעד זרם, קנה לה פלטה ומיחם. נשאר למענה בבית בשבתות,

שלא תהיה לבד. היא קראה מזמורי תהלים, והוא צפה במרקע. הלן הציעה שיבוא איתה לסמינר,

אבל הוא ידע מה פשרו, אחותו וגיסו חזרו בתשובה . זה לא בשבילו. אם היא רוצה, בבקשה.

אינו מתנגד. הוא לא. אמרה: בשבת אתה נשאר בבית, למעני, ואני מאד מעריכה. בוא גם לסמינר למעני.

להיות יחד, ותו לא. מצא את התירוץ: אין מה להשוות. להישאר בבית, למה לא. אבל הסמינר עולה כסף,

וזה כסף זרוק. אין מצב שאהיה שם, אני לא טיפוס מתלהב. מה עושים, איך משכנעים? יש רק דרך אחת,

והיא בדוקה ומנוסה. תפילה. מתקרב יום ההילולה של רחל אמנו. תיסע לציון, ותעתיר שם. תשווע, תבכה.

ביררה, יש הסעה מבני ברק. נסעה, ופגשה ברכב נשים נפלאות. בינהן, האשה מכיכר רבין.

כל אחת ומצוקתה, כל אחת וצערה, משאלתה ובקשתה. אמרה להן: עיזרו לי, תתפללו גם אתן בעדי.

שהבורא יתן בלב אלעד ללכת לסמינר, ושישתכנע בו. אנו נוסעים לקניות מזון בבני ברק, אני לבושה כחרדית,

והוא כחילוני. קופאיות קמות מכיסאן כדי לחפש את הכיפה על ראשו, ואינה. שואלות אם אנו אח ואחות.

היו ברכב כמה בוגרות סמינרים. יעצו: קחי אותו לסמינר, והכל יסתדר. קראה: אבל הוא לא רוצה,

טוען שזה עולה כסף! כסף, זו הבעיה?! אחת מהן תרמה את הסכום, בלי שהלן תדע.

כיסתה את כל העלות. נשארו ארבע מאות שקלים, מזה לא עושים עסק. התירוץ הופרך,

ואלעד נכנע. טוב, ייסע. מה לא עושים למען האשה, אבל שלא תכריח אותו להשתתף בהרצאות.

יהיה מעניין, יישאר. יישמע כהטפה, יקום וילך. אין בעיה. נסעו לסמינר בכינר. ליוה אותה להרצאה,

והוקסם. מהידע הנרחב, מהלשון הרהוטה, מזוויות המבט המפתיעות. החליט להישאר להרצאה הבאה.

גם כשהלן קמה להתאוורר, לדוג חברות,לפטפט, ישב אלעד כמסומר לכסא. זה לא שנגלה בפניו

עולם חדש. זה הקנה מבט חדש על העולם הקיים. עולם עם כיוון ומטרה, עם תוכן ומשימות.

הלן היתה מאושרת. התפילה בקבר רחל עזרה. בעלה שמע והתפעל, והוא הצטרף אליה, לדרכה.

אבל מהר נוכחה לדעת ששמיעה והתפעלות, גם הבנה והסכמה, הם דבר אחד. ושינוי אורחות חיים

בפועל זה ענין אחר. כשראתה שאינו שומר שבת, הזדעזעה. פרצה בבכי ממושך. אלעד היה נבוך,

מופתע ונפגע. מה קרה, הרי לא הבטיח דבר! אבל הלן נרגעה, והבינה שלא זו הדרך. עליה להפגין

שמחה ולחזק את הזוגיות. לאושרה ולאושרו ולאושר ילדיהם, היתה זו הדרך הנכונה. היא התחזקה,

והוא התחזק בקצב שלו. בלי לחץ וקדרות. ואז התקרב יום הולדתה של הלן. חשב: במה אוכל להפתיעה,

מה ישמחה? הזמין את כל המשפחה, הורים אחים ואחיות וחברים קרובים. כולם הגיעו לשמוע בביתו

הרצאה של "ערכים". חשש מהתגובות, והתבדה. ההתפעלות היתה גורפת, והודיעו שמחכים להרצאה הבאה.

קבעו לעוד חודש, ובלחץ הקהל הקדימו לשלושה שבועות. בסופו של דבר נקבעה הרצאה אחת לשבועיים,

ונוצרה קבוצה מתרחבת והולכת המונה למעלה משבעים משתתפים. רכשו עשרות כסאות פלסטיק,

והיו הרצאות בהן לא נותר מקום למרצה והוא נדחק לפינה, פשוטו כמשמעו. אלעד הביא להרצאות

אנשי תקשורת שמאלנים, מתעבי דת, שהשתכנעו לבוא ולשמוע את הצד השני, וגילו עולם עשיר

גדוש תכנים. הוא היה לשגריר היהדות ולנושא דברה, והתובנות שקיבל בהרצאות עזרו לו רבות.

רבים מהמשתתפים המשיכו לסמינרים של "ערכים", ואחרים הגיעו לאחר הסמינר כדי להמשיך ולשמוע,

להוסיף ידע ולהרחיב אופקים. והיו שהתקרבו מהשיעורים עצמם, ושינו אורחות חיים.

אלעד פתח סטודיו מצליח ועובד עם החברות הגדולות במשק: אל על, קוקה קולה, רשות הטבע והגנים, ועוד.

גם עבודות פרטיות זרמו מגופים דתיים, כ'נהורא'. גם מהמגזר הכללי פונים, ביודעם שיקבלו תוצר

שלא יפגע בציבור הדתי ולא יקומם אותו. יוצרים אחרים נכשלים בכך מבלי משים, מחוסר מודעות ורגישות.

עברו מתל אביב לרמת גן, התחברו לקהילת 'נהורא'. אלעד התחיל לפקוד שיעורי תורה,

וינון הביא עימו את דפי הקשר מהגן ולימד את ההורים מאורעות הפרשה. נרשם לתלמוד תורה,

ובכל שבת לומד איתו אלעד. הלן יושבת מהצד, שומעת ומתרגשת, דומעת ולוחשת: ריבונו של עולם,

הבטחתי וקיימתי. נתת לנו את הילד, ואנחנו מקשרים אותו אליך. תודה שינון בריא,

ותודה שאחיו נולדו בריאים. גם הם שלך, וגם אנחנו.

הילד

(מתוך עלון ערכים-השיבנו 40 )

 

קשה להסביר את זה. זו הרגשה שאתה עטוף ומחובק בידיו הרחומות של הקב"ה

קשה להסביר את זה. זו הרגשה שאתה עטוף ומחובק בידיו הרחומות של הקב"ה 

 

מאת: מוטי קורן

כשמאחוריהם שנת קורונה קשה, ומעליהם גשם של קאסמים, עומדים מאות חקלאים

ומתכוננים לקבל את פניה של שבת הארץ 'שנת השמיטה', על אף כל הקשיים.

תזכורת למי ששכח: התורה מצווה אותנו להשבית את העבודות באדמה מדי 7 שנים,

ושנה זו נקראת 'שבת הארץ', שנת שמיטה.

בעוד כמה חודשים בתחילת שנת תשפ"ב, תחול שנת השמיטה הבאה. צריך הרבה כוחות ועוז ואמונה

לחקלאי לעזוב הכל ולהשבית את המטעים והשדות. שוחחנו עם אביחי קוך – חקלאי ממושב תקומה,

שמפיץ את בשורת השמיטה בעולם כולו.

אצל אביחי קוך שנת השמיטה הבאה, תהיה הפעם השניה בה הוא עתיד לשמור שמיטה כהלכה.

"שנת השמיטה הקודמת היתה השנה הטובה בחיי…" אומר אביחי בהתרגשות אותה ניתן להרגיש אפילו

דרך הטלפון. "זוהי חוויה אדירה ומרגשת שאין לה אח וריע, ואני מחכה לזה כבר מאז מוצאי שביעית שעברה…"

מה כל כך מרגש בלשמור שמיטה? ניסינו להבין. "קשה להסביר את זה. זה מכלול של דברים שמצטרפים יחד.

בראש ובראשונה – זו ההרגשה שאתה עטוף ומחובק בידיו הרחומות של הקב"ה, שמעניק לך פסק זמן

של שנה שלימה, שהוא רוצה אותך פנוי. יחד עם ההרגשה הזו שאתה מיחידי הסגולה בעם היהודי

שזוכה לקיים את המצווה המיוחדת הזו בהידור רב.

ובעיקר ההרגשה שאני אישית חוויתי – החיבור העוצמתי עם אלפי יהודים ברחבי העולם,

שהתחברו אליי דרך מצוות השמיטה, זוהי החוויה העוצמתית והמרגשת ביותר שחוויתי".

מתנה לבר מצוה

כדי להבין איך חקלאי פשוט מדרום הארץ מצליח למלא אולמות שלמים ולהשפיע על אלפי יהודים

מכל העולם, צריך להריץ את ציר הזמן שמיטה שלימה אחורה ולהבין איך בכלל מתחיל חקלאי מסורתי

לשמור שמיטה כהלכה. בו בזמן שהוא צפוי להפסדים של מיליוני שקלים, כאשר לרשותו עומדים

מספיק היתרים מפוקפקים כדי להיתלות בהן.

"נולדתי לתוך בית שהיה מחובר בקשר אמיץ לחקלאות ולאדמה. אבי שיחי'  גידל מטעי זיתים במושב חמד,

הממוקם קרוב מאוד לבני ברק, (כיום אני זה שמטפל במטעים האלו) ובמקביל הקמתי גם חממות לגידול ירקות

במקום מגוריי. בכל שנות השמיטה הסתמכתי על היתרים כאלו ואחרים, בכדי להימנע מלהשבית את השדה

השבתה מלאה. בשנה השישית הקודמת עמדנו לחגוג בר-מצוה לבן שלי, ואז יום אחד הוא נתקל בחוברת כלשהי

שהסבירה את מעלת שמירת השמיטה כהלכה, והוא בא אליי ואומר לי: 'אבא, זה המתנה שאני רוצה לבר מצווה –

תשבית את השדה לגמרי. בלי שטיקים בלי טריקים…'

לקח לי זמן לעכל את זה. הלכתי לבדוק את הנושא, ואיכשהו הגעתי ל'קרן השביעית', המסייעת לחקלאים

בשנת השמיטה. יצרתי קשר עם הנציג שלהם, שעודד אותי והמריץ אותי ללכת על זה. וגם הבטיח לדאוג

לצד הכלכלי. וכך קיבלנו את ההחלטה האמיצה הזו. כמובן, שאותו רב המשיך להדריך אותי לכל אורך הדרך

איך לעשות את זה באופן המהודר ביותר. אלא שעדיין חששתי שלא אצליח לעמוד בניסיון הזה.

אנשים לא מבינים מה זה אומר עבור חקלאי להשבית את השדה שנה שלימה.

זה כמו לבוא ולשים שלט על העסק או החנות שלך – החנות סגורה למשך שנה שלימה…

זה אפילו יותר מזה – חקלאי משקיע את הנשמה שלו במטעים ובשדות. זה חלק ממנו.

ופתאום הוא צריך לקום כל בוקר להסתכל על מפעל חייו קמל מול העיניים שלו,

לראות איך הכל מתמלא קוצים, איך חממות שלמות נהרסות, מתבלות, ולשבת מול זה בחיבוק ידיים…

אני אישית לא הרגשתי חזק מספיק כדי לעשות את זה. הבנו שאם אנחנו רוצים להצליח במשימה,

אנחנו חייבים לברוח מהניסיון. החלטנו לטוס לחו"ל ולגור שם במשך כל שנת השמיטה.

כדי שלא ליפול להוצאות מיותרות, פנינו לסוכנות והצענו להם להיות שליחים למשך השנה הקרובה.

אשתי – מורה במקצועה, שובצה כמורה בבית ספר בארה"ב. הבעיה היתה – מה עושים איתי,

לסוכנות אין משרות בעבודות חקלאות בארה"ב.

בסופו של דבר הוחלט להעסיק אותי כמאבטח מטעם חברת 'אל על' בשדה"ת בניו יורק. לקחתי קורס מזורז,

ונרשמתי לעבודה. אלא שאז התברר לי שהמשרה שקיבלתי כוללת גם משמרות בשבת. הלכתי לשאול רב,

והוא הורה לי שרק אם יש בזה משום פיקוח נפש מותר לי לעבוד בשבת, אך אם לא,

אין שום היתר לעבוד בשבת. פניתי לסוכנות, והם אישרו שאכן מדובר במשימות של פיקוח נפש.

משביעית לשביעי

ארזנו את החפצים, נפרדנו בדמעות מהחממות המושקעות, ועלינו על המטוס לכיוון ניו יורק.

רק כשהגעתי לעבודה, התברר לי ששיבצו אותי למשימת שמירה על הכבודה, כלומר מדובר אולי בפיקוח,

אבל ממש לא בפיקוח נפש… הבהרתי למנהל העבודה שאין לי שום כוונה לעבוד בשבת. הוא כמובן,

לא יכול להסכים לתנאי כזה, הם מקבלים תקציב לפי תקנים, ואין לו אפשרות להעסיק עובד נוסף רק לשבתות.

סביר להניח שהם מצידם היו מפטרים אותי לאלתר, אולם העובדה שהועסקתי מטעם הסוכנות,

הקנתה לי מעמד של עובד בישראל, שם ע"פ חוק אין לפטר עובד בשל סירובו לעבוד בשבתות.

לכן הגישו עלי תלונה שאני לא מספיק מקצועי…

עוד באותו יום נשלחתי אחר כבוד בטיסה ישירה חזרה לישראל לפגישה דחופה בסוכנות.

שם הובהר לי שאם לא אסכים לעבוד בשבתות הוא ייאלץ לפטר אותי בשל חוסר המקצועיות שלי…

לא התרגשתי יתר על המידה, ואמרתי לו שאם הוא צריך לפטר, שיפטר. הוא לא האמין שאני מקבל את זה

באדישות כזו, והחל לשאול אם אני לא דואג לילדים שלי, לפרנסה שלי, ואיך אשלם שכירות וכו'.

אבל אני לא התייחסתי לטענות הללו, ידעתי שמשמירת שבת לא מפסידים, וקיבלתי בשמחה את מכתב הפיטורין.

משם יצאתי לשדה התעופה הישר לארה"ב. איך שאני נוחת אני מקבל טלפון מהרב של 'קרן השביעית' שליווה אותי,

והוא שואל אותי אם אני פנוי בימים אלו, משום ש'קרן השביעית' מחפשים חקלאי שיוכל לספר לציבור האמריקאי

בגוף ראשון מה זה להיות חקלאי, ומה זה אומר בשבילו להשבית את השדה לשנה שלימה.

אחרי גילוי כזה של יד ה' לא הייתי צריך יותר. ואכן, במשך שנה שלימה, עסקתי במתן הרצאות בנושא של שמיטה,

דילגתי מהרצאה אחת לשניה, ביקרתי בבתי ספר, בישיבות, בסמינרים ובכל מקום אפשרי.

גיליתי שם את האהבה האדירה של הציבור לארץ ישראל, ואת הצימאון העצום לדעת ולהחכים

בנוגע לחקלאות ולמצוות התלויות בארץ, ובעיקר למצוות השמיטה.

זו הייתה אחת החוויות העצומות ביותר שחוויתי בחיים. אלפי אנשים התחברו אלינו באופן אישי,

ועד היום מאות מהם ממשיכים לשמור על קשר חם איתנו. חלקם הגדול שולח את הילדים שלהם,

שבאים לשנת לימוד בארץ, לבקר ולהתארח אצלנו בשבתות, ואלו מביאים את החברים שלהם,

ויוצרים שרשרת אינסופית של אהבת התורה וחיבור לארץ הקודש.

אולם את ההשפעה שלו לא שומר אביחי רק ליהודים מחו"ל. מעבר לעיסוק שלו כחקלאי הוא משמש גם

כנציג מטעם חברת קנט – הקרן לנזקי טבע, בו הוא מעריך את נזקי הטבע השונים לצורך קבלת פיצויים

מהמדינה ומחברות הביטוח. במסגרת המפגשים שלו עם מאות ואלפי חקלאים, הוא משתדל לשכנע

את מי שהוא יכול להצטרף לחוויה העצומה הזו, של שמירת שמיטה כהלכתה, ומקשר בינו לבין 'קרן השביעית'.

אני מרגיש בזה שליחות גדולה, אומר לנו אביחי לסיום. מי שמתבונן קצת בפסוקים בתורה מבין מיד

שמצוות השמיטה היא לא רק עניין פרטי של כל חקלאי בפני עצמו, מצוות שמיטה זה עניין כללי

של כל עם ישראל, התורה מדברת במונחים של שביתת הארץ, כי רצון הבורא שהארץ כולה תשבות בשמיטה.

ומעבר לכך, מי שקרא את פרשת בחוקותי, מבין מיד שכל זכות קיומנו בארץ – היא רק באופן שהארץ שובתת,

אם חלילה זה לא קורה, אומרת לנו התורה שהארץ תתבע את שבתותיה. קטונתי כמובן מלהיות מוכיח בשער,

אבל מי יודע אם המצב הבטחוני והפוליטי המתמשך בארץ לא בא לאותת לנו שמוטל עלינו כציבור,

כעם שמעוניין לשבת בטח בארצו, לעשות את כל המאמצים האפשריים כדי שכל הארץ תשבות.

התורה היתה פה קודם, ולכן חשוב שנכיר אותה לעומק

התורה היתה פה קודם, ולכן חשוב שנכיר אותה לעומק

 

יעקב א. לוסטיגמן

אחת השאלות שאנחנו נתקלים בה פעמים רבות, כשאנו משוחחים עם צעירים המתחזקים ביהדות

ומבקשים להתחיל לשמור מצוות, היא "למה כל כך חשוב ללמוד תורה?". חלקם נושאים צלקות

משנות הלימוד שלהם בבית הספר, אין להם כח ללמוד. הם רוצים להיות יהודים טובים יותר,

יש להם יראת שמים, הם רוצים להידבק בתורה ובמצוותיה, אבל לשבת וללמוד כל יום, זה קצת כבד עליהם.

אז למה באמת כל כך חשוב ללמוד תורה? מה רע בשמירת מצוות? לא מספיק שאני שומר שבת

ואוכל כשר ושומר על העיניים שלא לראות מראות לא צנועים, ונזהר לא לדבר לשון הרע ולשקר ולגנוב.

גם ללמוד אני חייב? למה???

את השאלה הזאת הפנינו לרב ישראל ליוש, מרבני 'אחינו' שהשיב את התשובה הבאה:

"אני רוצה לפתוח את התשובה בהסבר מעניין: מי שלא יודע, עלול לחשוב שבגלל שבצקם של בני ישראל

לא החמיץ כשיצאנו ממצרים, בגלל זה התורה חיפשה כביכול דרך להזכיר לנו את יציאת מצרים בכל שנה ושנה,

וציוותה עלינו לאכול מצות בפסח.

"אבל האמת היא לא כך אלא ההיפך הוא הנכון: בגלל שכתוב בתורה שהבצק לא החמיץ, ובגלל שהתורה

מצווה עלינו לאכול מצות בכל שנה ושנה, בגלל זה הבצק של בני ישרא לה החמיץ כשיצאו ממצרים.

"זה נשמע קצת מוזר, אבל חשוב שנזכור שהתורה היתה כאן לפני בריאת העולם. כך אומרים חכמי התלמוד,

חז"ל. הם מלמדים אותנו שהתורה נבראה 954 דורות לפני בריאת העולם, כלומר אלפי שנים קודם לכן.

"יתירה מזאת, הזוהר הקדוש מגלה לנו: "אסתכל קודש אבריך הוא באורייתא וברא עלמא", בתרגום מארמית:

"הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה ולפי מה שראה בתורה הוא ברא את העולם".

"כלומר, התורה היא התוכנית שלפיה נבנה העולם, ולכן הכל צריך להתאים לתורה והכל מתחיל מהתורה.

"מי שרוצה להגיע לשורש, חייב ללמוד תורה, ואי אפשר לקיים רק את המצוות בלי לעסוק בתורה הקדושה.

"אני יכול להעיד גם מהניסיון, זכיתי ללוות לא מעט צעירים מתחזקים שעשו כברת דרך יפה מאוד והתקדמו

מאוד בקשר עם התורה והיהדות. הם כולם מודים פה אחד, שאחרי שהם התחילו ללמוד תורה בצורה רצינית

ועקבית, גם קיום המצוות הפך להיות הרבה יותר קל. כי הלימוד משפיע על האדם, הופך אותו לרוחני יותר,

ומכשיר אותו לקיים את מצוות התורה.

"אז כן, ברור שצריך לשמור שבת, להניח תפילין, לשמור על הקדושה של האדם, להימנע מעבירות וחטאים,

אבל הכי הכי חשוב ללמוד תורה, והדבר הראשון שצריך לעשות לפני הכל זה ללמוד תורה".

 

 

הסגולה העתיקה שתמיד תמיד מצליחה: אין עוד מלבדו!

הסגולה העתיקה שתמיד תמיד מצליחה: אין עוד מלבדו!

ישראל וייס

הגאון רבי חיים מוולאז'ין היה מגדולי התורה הבולטים ביותר בליטא, והגדול שבין תלמידי 'הגאון מווילנא'

הוא היה מקובל גדול, ותלמיד חכם בקנה מידה עצום. גאונותו נודעה בכל העולם היהודי, ומורשתו נשמרת

עד עצם היום הזה. רבי חיים מוולאז'ין מכונה גם 'אבי הישיבות', כי הישיבה שהקים בעירו וולאז'ין שהשוכנת

כיום בבלארוס (המבנה נשמר עד עצם היום הזה למרות השנים הרבות שחלפו מאז), עיצבה את הסגנון של עולם

הישיבות עד עצם היום הזה, וכל הישיבות כיום פועלות לפי אותו חותם שהטביע רבי חיים על סגנון הלימוד

ואופן חלוקת היום לסדרי הלימוד בישיבה. בספרו 'נפש החיים', מביא רבי חיים מוולאז'ין סגולה נפלאה ומיוחדת.

אלפי אנשים כבר ניסו לעבוד עם הסגולה הזאת, ודיווחו על הצלחה מיוחדת במינה.

הסגולה היא בעצם להכיר בשורש של כל מה שקורה לנו.

הרי כל מה שקורה זה מהקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב איתנו, לעשות לנו רק טוב.

אבל לפעמים אנחנו קצת שוכחים אותו וחושבים שככה זה הטבע, ככה העולם מתנהל. כאילו מעצמו.

לכן הקדוש ברוך הוא מערים עלינו קצת קשיים, שנבין ששום דבר לא מתנהל מעצמו, ועל כל דבר,

קטן וגדול אנחנו צריכים להתפלל ולבקש סיוע ועזרה מבורא העולם.זאת הסיבה מסביר רבי חיים מוולא'ין,

שאנחנו סובלים מבעיות וצרות. ולכן אם אנחנו מכירים בכך שהכל מאת הבורא יתברך, ממילא כבר הושגה

המטרה של הבעיות שנערמו בדרכינו, ועכשיו הן יכולות להיעלם.

כלומר, בכל פעם שקשה לך, שאתה לא יודע מה לעשות, כשאתה לא מסתדר וניצב בפניך אתגר מורכב,

כל שעליך לעשות זה להכיר בכך שהכל מאת הקדוש ברוך הוא.

אין עוד מלבדו! רק הוא מנהיג את העולם, אין שום כח אחר בעולם שיכול לשבש את התוכניות והרצונות

של הקב"ה, ולכן אנחנו צריכים להתפלל אליו ולקוות אליו, ואז כל הבעיות שלנו ייעלמו כלא היו.

וכה הם דבריו של רבי חיים מוולאזין בספרו ('נפש החיים' שער ג' פרק י"ט):

"ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו

ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמור "הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך

שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש". ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח

כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך

בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל".

הרה"ג ירחמיאל קראם זצוק"ל היה מוסר 25 הרצאות בשבת אחת!!!

הרב הגאון ירחמיאל קראם זצוק"ל היה מוסר 25 הרצאות בשבת אחת!!!

 

יומיים לפני פסח נפטר הרב ירחמיאל קראם, יהודי שכל חייו הקדיש למען קירוב לבבות עם ישראל לאביהם שבשמים.
היה מוסר בשבת אחת 25 דרשות. וכשהוא היה יושב בשולח, היה מעניין אותו רק דברי תורה!!!
וכל דבר תורה שהוא היה שומע הוא היה כותב.
שיהיה לעילוי נשמתו!

מה תעשה אם הבן שלך יסתובב עם נרקומנים?

מה תעשה אם הבן שלך יסתובב עם נרקומנים?

 

שיחה שקיימתי עם רופא סקרן, והתובנה שהסקתי ממני לתחומים אחרים בחיים…

 

אוהד אטינגר

 

בימים האחרונים יצא לי לנהל שיחה עם רופא בכיר באחד מבתי החולים המובילים במדינה.

הוא הסביר לי שהוא מאוד אוהב את המגזר החרדי, ויש לו כבוד רב לתורה ולמצוות,

אבל דבר אחד הוא לא מצליח להבין.

"תגיד לי", הוא שואל ברצינות תהומית, "למה אתם כל כך חוששים שהילדים שלכם ייפגשו עם חילונים,

אפילו כשהם מתבגרים, נערים בגילאי 16, 17 וגם בני 20 ויותר, אתם תמיד תעדיפו להרחיק אותם

מחברתם של אנשים חילונים.

"אני מבין שאתם חוששים שהם ילמדו ממעשיהם של הלא דתיים, אבל זה קצת לא ברור לי,

הרי החינוך החרדי הוא חינוך איכותי. עד כדי כך החינוך שלכם שברירי שאתם לא מסוגלים לתת לילד שלכם

לשבת שעתיים בשבוע ליד נער לא דתי כי השעתיים הללו יהרסו את מה שהוא לומד במשך כל השבוע בישיבה.

"אני באמת לא מבין! זה מראה לכאורה שאתם לא סומכים על החינוך שלכם.

הוא ממש לא עמיד מול האתגר הכי קטן שרק יציבו מולו…".

הקשבתי לשאלה שלו בסבלנות רבה, ולאחר מכן השבתי לו בשאלה משלי…

  • -תגיד, דוקטור, יש לך ילדים?
  • -כן, בוודאי, בן בגיל 17 ובת בגיל 21.
  • -יפה מאוד, שיהיו בריאים. אבל אני יכול לשאול אותך שאלה…
  • -כן, שאל… בבקשה.
  • -אתה חינכת את הבן שלך שלא לגנוב רכוש שלא לגנוב רכוש שאינו שלו?
  • -בהחלט. מה זאת אומרת, זה אלף בית. מה אתה חושב שרק הדתיים לא גונבים? אני מתפלא עליך…
  • -לא לא, חלילה, אני יודע שאתה בוודאי מחנך אותו להגינות ויושרה, רק רציתי לוודא לצורך השאלה הבאה שלי…
  • -ומה השאלה הבאה שלך?
  • -אדוני הרופא, אתה בוודאי חינכת את הילד היטב, נכון?
  • -אני מאמין שכן…
  • -אז אם תשמע מחר שהוא מבלה כל ערב עם קבוצה של חברים בני גילו, שנוהגים לצרוך סמים,
    'נרקומנים' כבדים, או למשל עם -קבוצה שנוהגים לפרוץ לכלי רכב, בשביל הכיף, ובוזזים מהם חפצי ערך.
    אתה תרחיק את הבן שלך מהם?
  • -מה זאת אומרת? בוודאי. אני לא אתן לבני להסתובב בחברת עבריינים.
  • -למה?
  • -מה זאת אומרת למה? חברה רעה משפיעה על האדם, אני לא רוצה שבני יהיה אדם רע.

"זה מה ששווה החינוך שלך דוקטור?", תקפתי ללא רחם, "הבן שלך לא מסוגל לעמוד בפני 'פיתוי' שכזה?

אז מה אם החברים שלו עבריינים, זה אומר שגם הוא יהיה עבריין, הם לא זכו להתחנך כראוי והבן שלך

כן קיבל חינוך איכותי. אני לא מבין למה לא תאפשר לו להסתובב עם החברים שנחמד לו להסתובב איתם!".

הדברים נקלטו היטב, והרופא חייך במבוכה ונבוך מהשאלה שהעלה בתחילת השיחה.

חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה שזה נכון לא רק כתשובה לאדם שאינו שומר מצוות שבא להתקיף.

זה נכון גם כלפי עצמנו, ולא רק בנושא של חינוך הילדים.

פעמים רבות אנחנו רואים שחז"ל נקטו בהרחקות מופלגות מאוד, ובגדרים משמעותיים שכל מטרתם

למנוע מאיתנו לעבור על איסורי תורה חלילה. לפעמים אננו יכולים לתהות, מדוע ההרחקה נחוצה כל כך,

למשל האיסור של סתם יינן כדי שלא יבואו להתחתן עם בנות הגויים. הרי המחשבה הזאת שאם מישהו

מאיתנו ישתה יין שנגע בו גוי הוא ישא למחרת גויה לאשה, היא מחשבה רחוקה מאוד מהמציאות.

אז למה ההרחקה הזאת נחוצה?

התשובה היא שככל שאנחנו מבינים את חומרת המעשה, כך נזדהה יותר עם עוצמת ההרחקה, ותן לחכם ויוסיף לקח.

מה למדתי מהר הגעש שהתפרץ באיסלנד

מה למדתי מהר הגעש שהתפרץ באיסלנד

 

אוהד אטינגר

תצלומים מדהימים מגיעים אלינו מאיסלנד היפה, ובאופן נדיר אפשר לראות בהם התפרצות הר געש

ממעוף הציפור, בתצלומי תקריב שעד לא מזמן היו בלתי אפשריים, אך כיום ניתן לבצע אותם בעזרת רחפנים.

התפרצות הר הגעש באה לאחר רצף נדיר של כ-40 אלף רעידות אדמה קטנות שפקדו את איסלנד בתוך חודש אחד.

ההתפרצות אירעה באישון ליל, כשכמות גדולה מאוד של לבה בקעה מההר וזינקה לגובה של כ-100 מטרים.

לפי הדיווחים, ארבע שעות אחרי תחילת ההתפרצות, כבר כיסתה הלבה כ-1,000 מטרים רבועים.

תושבים בערים הסמוכות אמרו כי הם יוצאים מהבתים על מנת לצפות בשמים האדומים באזור ההתפרצות.

רבים מהם גם נכנסו למכוניות ונסעו כדי לחזות בפלא מקרוב, אבל שמרו על מרחק של כמה קילומטרים

מההר עצמו, מחשש שייפגעו. ואנחנו, עם ישראל, יודעים ומאמינים כי ההתפרצות הזאת היא חלק

מהתוכנית הגדולה של ברוא כל עולמים, ושהיא מתרחשת בגלל סיבה כלשהי, גם אם אנחנו לא מבינים את הסיבה.

מה שבטוח זה שאנחנו יכולים לומר בוודאות שלהתפרצות הזאת יש תועלת גדולה עבורנו,

כי ממנה אנחנו יכולים לראות את גבורותיו של הקב"ה, ולהבין כמה עוצמתית ונוראה היא הבריאה שברא.

רק כדי לסבר את האוזן נציין שמידת החום של הלבה הרותחת, בשעה שהיא בוקעת מהר הגעש,

מגיע עד לכ-1,200 מעלות צלזיוס. למעשה הלבה היא סלע שמרוב חום נמס והפך נוזלי.

כשהיא מתקררת היא מאבדת את הצבע האדום הלוהט שלה, והופכת להיות שחורה.

בשלב זה היא מתקשה וחוזרת להיות סלע, בדיוק כמו גוש קרח שהפרשנו ולאחר מכן הקפאנו אותו בחזרה.

בגלל שהלבה כל כך רותחת, ובשל העובדה שהיא בעלת מרקם צמיג, תהליך ההתקררות שלה

עשוי להימשך שעות ואפילו ימים שבהם היא עדיין רותחת מאוד. לכן, אנשים שנפגעים מנתזי לבה,

ואפילו קטנים מאוד, סובלים מכוויות נוראיות, וקשה מאוד לטפל בכוויות מהסוג הזה.

בעבר, הרי געש היו גורמים להמוני הרוגים ולהחרבתם של יישובים שלמים, אבל כיום פיתחו המדענים

דרכים לזהות התפרצות מבעוד מועד, ויחד עם העובדה שבדרך כלל נמנעים מלבנות יישובים על הרי געש,

ניתן לזהות את ההתפרצות ימים ואפילו שבועות לפני ההתרחשות באזורים שכן מיושבים,

וכך מפנים את התושבים מבעוד מועד.

במקרה של הר הגעש שהתפרץ באיסלנד, הוא היה בריחוק של מספר קילומטרים מנקודת היישוב הקרובה ביותר,

ולא נגרם נזק לבני אדם או לרכוש. תושבי הסביבה דווקא הגיבו בהתלהבות גדולה, ומיהרו לנסוע לקרבתו של ההר,

כדי לעמוד במרחק ביטחון מספק, וליהנות מהמחזה המופלא.

"זה לא משהו טבעי, זה דבר שמיימי, רוחני. כשאתה לומד תורה, זה משפיע עליך במקומות העמוקים ביותר"

"זה לא משהו טבעי, זה דבר שמיימי, רוחני. כשאתה לומד תורה, זה משפיע עליך במקומות העמוקים ביותר"

 

יעקב א. לוסטיגמן

צעירים רבים מתעניינים ביהדות ורוצים להתקרב לתורה, קצת להתקרב למסורת אבותינו,

ולהתחבר לפחות באופן חלקי לשורשים העמוקים של עם ישראל. תראה אותם חובשים כיפה,

לפעמים שמים ציצית, רבים מניחים תפילין כל יום, אחרים מקבלים על עצמם להקפיד יותר

בנושא של הפרדה בין בשר וחלב, ובכלל על כשרות המאכלים שהם מכניסים לפיהם,

ויש שמתחזקים בנושא של צניעות וקדושת העיניים.

"כל אלו אהובים ורצויים, גיבורים אמתיים שמקריבים מעצמם ומהרצון שלהם מתוך אהבה

לעם ישראל ולאלוקי ישראל" מסביר הרב אהרן ידלר, מרבני 'אחינו'.

"אבל הדרך הנכונה להתקרב ליהדות זה על ידי לימוד התורה", הוא מוסיף. "זכיתי ללוות אינספור מתחזקים,

בעיקר בני נוער, ראיתי אותם עולים ומתעלים, כובשים פסגות ומגיעים להישגים מדהימים.

"אנחנו רואים את זה בכל פעם מחדש, מי שלומד תורה, מי שמשקיע את הראש בלימוד תורה,

הוא זה שמצליח ומתקדם. זאת הדרך הנכונה והדרך היעילה ביותר להתקרב ליהדות.

"זה לא משהו טבעי", מסביר הרב ידלר, "זה דבר שמיימי, רוחני. כשאתה לומד תורה, זה עושה לך משהו,

זה משנה אותך. זה משפיע עליך במקומות העמוקים ביותר.

"בלי שתרגיש בכלל, לימוד התורה עושה לך ניקוי רוחני כללי, כמו שטיפת מנוע. אתה הולך ומתנקה,

כל האבק שצברת בעבר הולך ונמוג, ואתה נשאר כמו חדש, עם נשמה נקייה ומצוחצחת.

"עכשיו, כשאתה נקי, יש טעם אחר לשמירת שבת, להנחת תפילין, ללבישת הציצית. כשמגיעה שבת,

אתה מרגיש אותה באוויר, אתה מתרומם איתה ביחד. זה עולם אחר.

"מי שגילה לנו את הסוד הזה היה הגאון הרב שטיינמן זכר צדיק לברכה. הוא תמיד היה אומר לנו,

"תורה תורה תורה, לא משנה מי הבחור, לא משנה אם הוא שומר שבת או מניח תפילין,

אם יש לו כיפה ואם הוא צם ביום כיפור. קודם כל תתחילו ללמוד איתו תורה. זה הבסיס של הבסיס".

"ואכן, הנהלת 'אחינו' משקיעה הרבה בכיוון. יש לנו פרויקט מיוחד שיזמה ההנהלה, במסגרתו

אנחנו מכשירים אברכים תלמידי חכמים, ללימוד עם צעירים מתחזקים. אנחנו מלמדים אותך

איך ללמד את הצעירים, איך להטעים אותם מהצוף המתוק של התורה, והתוצאות מדברות בעד עצמן.

אותם צעירים שרק לפני רגע מצאו את עיקר ההנאה שלהם בצפייה במשחקי כדורגל של הקבוצה

שהם אוהדים, פתאום מוצאים משהו הרבה יותר מסעיר, הרבה יותר מעניין, עם הרבה יותר אקשן – לימוד תורה!!!".

הבן האהוב עלינו מכל הוא דוקא זה שמוגדר כאוטיסט

הבן האהוב עלינו מכל הוא דוקא זה שמוגדר כאוטיסט

 

שלום כבוד הרב.

הילד שלי, בן שמונה וחצי, סובל מחרדות קשות, הפרעות קשב וריכוז, בעיות התנהגות קשות מאוד

והוא נוטל תרופות פסיכיאטריות. אני תוהה מפעם לפעם אם כדאי להחליף את שמו של הילד,

כי אולי המזל הרע שדבק בו קשור לשם שנתנו לו בברית.

אשמח לקבל תשובה.

תודה רבה

 

שלום וברכה

אני רוצה הפעם לענות לך כאבא ולא כרב, בני בכורי אלעזר מנחם מוגדר כאוטיסט עם קשיי קשב וריכוז ברמה גבוהה,

ולוקח כל יום בית מרקחת שלם… אולם דוקא מנחם שלנו הבן ה-17, הוא הבן האהוב עלינו מכל.

ה'חזון איש', רבי אברהם ישעיה קרליץ, כאשר היה רואה ילד כזה היה קם מלא קומתו לכבודו,

משום שהנשמות של ילדים כאלה הם נשמות גבוהות מאד, ואנו ההורים יש לנו זכות מיוחדת שלכן נבחרנו לגדלם.

דוקא העובדה שבני קרוי על שם מרן הרב שך זצוק"ל מתחברת לי היטב עם העובדה שזכינו לנשמה גבוהה זו.

אנחנו משקיעים בו ככל שניתן, ודוקא משום שזה השקעה שכולה נתינה, בלי מחשבה כיצד נזכה לקצור

את פירות ההשקעה ביום מהימים – הוא כולו נתינה טהורה, וזה הנתינה המרוממת והמהנה ביותר שקיימת.

הילדים שלי נתנו לי הרבה מתנות, אולם המתנה החזקה ביותר קיבלתי מבני אלעזר מנחם בעצם מה שהוא נתן לי

מבט שונה על השונה, ויכולת להכיל בסבלנות אנשים שלולי השיעור שמנחם שלי נתן לי היו מוציאים אותי מהכלים.

אנחנו תמיד רוצים לדמיין לעצמנו שאנחנו מבינים מה אנחנו עושים, אנחנו מדמיינים שהנה הילד שלנו יהיה כך וכך,

ויש לנו תוכנית מלאה, הבעיה שאף פעם התוכנית לא נכונה וגם לא מצליחה, העתיד תמיד שונה מהתוכנית

שטווינו לעצמנו. והאכזבה מסתכלת ומרסקת.

גם בפועל קשה מאד להשקיע עבור משהו רחוק, קשה לתפוס שמה שברגע זה אנחנו מתמודדים עם האתגר

שנראה בלתי אפשרי, כשילד זועק או עושה את השטות הכי גדולה האפשרית, בדיוק כשאנחנו עייפים – רעבים – שחוקים,

זה בלתי נתפס שתגובה שקולה או מחבקת, זה מה שיגשים את החלום.

מנחם נתן לי את הכלים להשקיע בכל ילדי נקודתית כאן ועכשיו, לראות מה טובת הילד בשעה זו, כיצד אני יכול

לקדם אותו לתת לו מענה, להתמודד עם האתגר העכשווי, להעניק לו מכל הלב דוקא כשאנחנו גמורים,

לתת את כולי על מנת לתת. לגופו של ענין השם של בנך (שמור במערכת) הוא שם מצוין ולא כדאי להחליפו.

אנשים שנקראו בשמות אלו פרצו גבולות והגיעו להישגים עצומים למרות שנולדו עם קשיים שהיו אמורים לחסום אותם.

בכלל בנוגע לקשב וריכוז אני מתקשה לומר את הביטוי הנפוץ בעיית קשב וריכוז, אני רואה אותו

כמעלת קשב וריכוז שמחת חיים ומרץ, וחשיבה מחוץ לקופסה, זה בהחלט אתגר לסביבה ולהורים,

אולם רבים מהאנשים שהצליחו במיוחד בחיים ניחנו במעלה זו. זה מאתגר, אך כשאתגר מנוצל נכון

זה כלי עוצמתי מעין כמוהו.

אמרתי פרק תהילים והתפללתי שיהיה לך כוחות לעמוד באתגרים המיוחדים, והקשיים של בנך יחלפו

והוא יזכה לממש את הכוחות המיוחדים שלו בצורה הטובה ביותר, ותזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים,

ותרוו ממנו רוב נחת

 

ברכה והצלחה בתקוה ותפילה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסברג שליט"א

אני חוזר בתשובה, והחברים לועגים לי…

אני חוזר בתשובה, והחברים לועגים לי…

 

שלום כבוד הרב. אני בן 15, גר בדרום, ולומד בתיכון. התחלתי להתחזק ביהדות, אני מתקרב לדת,

חובש כיפה מתפלל וגם משתדל מאוד לשמור שבת. הבעיה שהחברים לא תמיד מעודדים את הצעד

שאני עושה, לפעמים הם רק אומרים לי "רד מזה, עזוב, מה זה חסר לך", וכל מיני כאלו משפטים

שמרפים את ידיי, ולפעמים ממש לועגים לי ועושים צחוק מכל הנושא של שמירת המצוות ומהרבנים והתורה.

אני מצדי מנסה לקרב אותם, להסביר להם שבשביל זה נברא האדם וזה התפקיד שלנו בעולם הזה,

ושאי אפשר לחיות בעולם בלי משמעות רוחנית ובלי רצון להתקרב לקדוש ברוך הוא ולקיים את רצונו.

אבל לפעמים הדיבורים שלהם מחלחלים וגורמים לי לחשוב פעם נוספת מי יודע אם אני אצליח בכלל

להיות דתי ולשמור מצוות כל החיים.

אשמח לקבל עצה והדרכה מכבוד הרב.

תודה מראש

דניאל מהדרום.

 

תשובה

שלום וברכה דניאל היקר.

אין ספק שברוך השם בדורנו יש צמאון ורצון עז לחזור בתשובה, ומה שאתה מעודד ודוחף את חברך

הוא דבר גדול מאד, חשוב לזכור מהנסיון שלנו, כשמישהו צוחק ולועג על הדת, זה סימן שהוא מחובר מאד,

וקשה לעשות את המעבר, ולהרגיע את נקיפות המצפון הוא צוחק ולועג על הדת, הבעיה שלנו הוא דווקא

אם האדישים והמכבדים, הם פשוט מנותקים יותר, ולכן אין להם בעיה לכבד.

כמשמדברים אם בחור ככל שהוא צוחק ולועג יותר אנחנו יודעים שהעבודה קלה יותר לקרב אותו.

אך כמובן חייב שיהיה בחירה ונסיון, הבורא רוצה שיהיה לנו ניסיון נתגבר עליו ואז נקבל שכר בזכות ולא בחסד.

והניסיון בימינו הוא להתגבר על לעג והצחוק על הדת.

הדבר המדהים ביותר הוא שהדברים נכתבו לפני קרוב לאלפים שנה, וכך כותבת הברייתא (סוטה דף מט עמוד ב)

על התקופה שלפני ביאת המשיח: 'בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות

תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר

ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים

יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב

הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים'.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

 

ואז פנה אלי סגן הרמטכ"ל הניגרי ובעיניו לחלוחית דמעה

ואז פנה אלי סגן הרמטכ"ל הניגרי ובעיניו לחלוחית דמעה

 

הם עמדו מהופנטים ליד דלת הכניסה. לנגד עיניהם, כחיילים סדורים, עמדו שורות צפופות של תלמידים צעירים,

מתנועעים בקצב אחיד, כורעים ברך ומשתחווים בלהט. הם לא ראו כזאת מימיהם. אף לא אחד עומד מעליהם

ומשגיח את צעדם. עיניהם מביטות רק בספר המונח לפניהם, ואין הם מבחנים כלל באורחים רמי המעלה

ורבי הדרג העומדים למרגלותיהם בשער הכניסה ל'מתיבתא'.

עוד דקות ארוכות יחלפו עד אשר יפסעו תלמידי-החכמים הצעירים, תלמידי "מגדל אור" , שלוש פסיעות

לאחוריהם, יכרעו לימין ושמאל ויעמדו באימה ויראה לקראת חזרת הש"ץ.

היה זה עוד יום שגרתי בהיכל המתיבתא של "מגדל אור". מאות בחורי החמד עמדו והתפללו תפילת מנחה

ברתת וזיע, כעומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. משלחת המפקדים הבכירה מניגריה, העומדת

בהלם ובאלם, לא יכלה לעמוד על סוד הדברים. הם דמעו בהתרגשות, וניכר בהם כי הבינו כי אדמת קודש היא.

בסבלנות חיכו משך זמן רב עד אשר תסתיים התפילה. או אז ביקשו לחבוש לראש כיפת בד או קרטון מאימת המקום,

ונכנסו לסקור מקרוב את מעשי התלמידים והתנהגותם.

***

הכנסתי אותם אחר כבוד למשרדי המוסדות, ושוחחתי עימם למטרת ביקורם. מתברר כי האיש הנכבד

העומד בתווך הוא סגן רמטכ"ל צבא ניגריה, שבא לביקור באזור. באותם ימים שירתה פלוגת חיילים

ניגרים מטעם האו"ם בלבנון, וסגן הרמטכ"ל הופיע בלבנון לביקור חיזוק.

בביקורו שם פגש את עמיתו הישראלי, והם שוחחו על דא ועל הא. בתוך הדברים פנה הניגרי

לעמיתו הישראלי בבקשה: "מקטנותי שמעתי על 'הולי לנד' – ארץ הקודש, ועל 'הולי ניישן' – עם קדוש שנמצא בה.

ברצוני לבקר במקום, לראות זאת מקרוב". על אתר הזמין המפקד הישראלי את סגן הרמטכ"ל

ומשלחתו לביקור בישראל. הם נפגשו בגבול לבנון בשעת בין הערביים ונכנסו לנהריה.

המפקד הישראלי לקח את המשלחת הנכבדה מניגריה והוביל אותם אחר כבוד למועדון לילה בעיר.

פניו של סגן הרמטכ"ל הניגרי התכרכמו. לא לזאת ציפה. הוא הביא בגלוי את מורת רוחו באומרו:

"זאת יש שם בניגריה ובפריז. זה ה'הולי' שעליו דיברנו? אני מחפש 'הולי' שונה וייחודי". המפקד הישראלי,

שתפס את גודל הטעות, אמר לעמיתיו הניגרים: "אני יודע מה אתם מחפשים.

יש לי מקום שבו תוכלו לראות את הקדושה במו עיניכם".

וכך הם הופיע למחרת היום במוסדות "מגדל אור", והמחזה שהם ראו לנגד עיניהם היה בדיוק המחזה שלו הם ציפו וייחלו.

***

בשלב זה פנה אלי המפקד הניגרי ושאל אותי:

"אני מאמין באמונה שלמה כי היהודים  הם עם קדוש,  וגם ראיתי זאת עכשיו במו עיניי. ובכל זאת מבקש אני לדעת:

מה אכן הזכות של עם ישראל להיות 'הולי ניישן'- עם קדוש?"

פתחתי לו את ה "בייבל" – התנ"ך המתורגם המונח על שולחני, והקראתי לו את הפסוק:

"דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, ה' אֱלֹקיכֶם.

הוספתי ואמרתי לו כי הציווי נאמר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל- אל כולם. תביעת הקדושה אינה מכוונת

ליהודים צדיקים ותלמידי חכמים דווקא. כולם מוזהרים עליה, ועל כל אחד להתקדש כדרגתו ולהתעלות

מדרגה נוספת בהתקדשותו. רק אז, מבטיחה לו התורה בסוף הפרשה, קְדֹשִׁים תִּהְיוּ- תגיעו ותזכו

למדרגת הקדושה הנעלה.

כדברים הללו כותב רבנו האלשיך הקדוש, מגדולי פרשני התורה, שזכה ודבק בו הכינוי "קדוש".

רבים סבורים שלא כל אדם יכול להגיע לטהרה ולקדושה; סבורים המה כי רק בעלי מידות מזוקקות,

ואולי אף מי שניחן בזכות אבות או בכוחות מיוחדים, יכול להגיע לקדושה. בפסוק זה שלל הקב"ה

סברה זו מיסודה, והורה למשה רבינו לכנס את כל היהודים- מאהרן בחירו, שבעים הזקנים

ועד האחרון שבישראל- ואמר להם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.

ואם תשאלו: כיצד ניתן להתקדש? התשובה היא: כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, ה' אֱלֹקיכֶם. כוח מיוחד ועליון ניתן לבני ישראל,

עם סגולה. בקרבם יש חלק אלוק ממעל, כמו שאנו מתפללים בכל בוקר ואומרים: "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא" .

כל יהודי הוא יציר כפיו של הקב"ה, בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לה' אֱלֹקיכֶם. אצל כל יהודי יש חלק מהקב"ה, ועל כן כל אדם,

בכל מדרגה ומצב, ככל שינסה יותר להתקרב יותר ולהתעלות- יש בכוחו לעלות עוד שלב בסולם הקדושה.

וכשיעשה זאת, בוודאי יצליח להתקדש ולהיטהר, כי מהותו קדושה.

חברי המשלחת הניגרית שחומי העור הנידו בראשם כמבינים. ואז שאל המפקד את השאלה המתבקשת ביותר:

"ומה הזכויות שלכם לארץ הזו?" דפדפתי לתחילת התנ"ך והצבעתי על הפסוק הראשון:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים. אומר רש"י הקדוש- שאף הוא התכנה בתואר זה למוכח התקדשותו והתעלותו

לדרגות גבוהות בקדושת ה': "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו.

ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

"העבודה של איש ישראל", הוספתי ואמרתי להם, "היא להיות 'ישר בעיניו' של ה' יתברך. כך, ורק כך,

אנחנו זוכים להיות עם קדוש בארץ קדושה". ביציאתו פנה אלי סגן הרמטכ"ל הניגרי, ובעיניו לחלוחית דמעה:

"אם אשמור על מצוות בני נח באדיקות, יהיה זה רק בזכות הקדושה שחוויתי כאן, בביקורי ב'הולי לנד' ".

 

 

(מתוך הספר אור השבת)

שום דבר לא הכין את משה ריקובר למה שקרה בשיחת הטלפון השגרתית עם אימו

שום דבר לא הכין את משה ריקובר למה שקרה בשיחת הטלפון השגרתית עם אימו

 

שום דבר לא הכין את משה ריקובר למה שקרה בשיחת הטלפון השגרתית עם אימו, לפני כמה חודשים.

זה היה זמן קצר אחרי השבר הקשה במשפחה, עם פטירת האב, שרגא. משה דיבר עם אימו

על ענייני המשפחה והעסקים. "ואז" משחזר משה, "אני מספר לאמא שהתחלתי להניח תפילין לזכרו של אבא".

מעברו השני של קו הטלפון השתררה שתיקה. משה חש כי אמו נשנקת ואינה יכולה לדבר.

כשהתאוששה מעט ביקשה לברר עוד ועוד פרטים, בקול רועד מבכי. הבן לא הבין מדוע אמו נסערת כל כך

ואז היא שיתפה אותו בסיפור שטלטל אותו.

 

חשבתי שעשיתי את שלי

משה, תושב תל-אביב בן 52, משמש סמנכ"ל של חברת בניה. הוא נולד בבית מסורתי,

למד בבית ספר דתי ובהמשך בישיבת 'נחלים'. ואולם בשלב מסויים הרגיש קושי להמשיך בשמירת מצוות ועזב הכל.

"בשבעה של אבא", מספר משה, "מובן שכיבדתי. התפללתי, אמרתי קדיש, הנחתי תפילין,

ומיד לאחר שבעת ימי האבל, אמרתי לעצמי שזהו, עשיתי את שלי. ואז באו לבקר אותי שניים מחברי הטובים,

רמי שמואלי והאדריכל ארז חייט. הם אמרו לי: "משה, הנח תפלין לזכר אבא. כבד אותו, לפחות שנה,

עשר דקות בכל בוקר". משה קיבל עליו.

 

הסוד של אמא

ובחזרה לשיחת הטלפון עם אמו. "אני מתאר לה איך החברים שלי שכנעו אותי להניח תפילין,

ועד כמה אני מתמיד בכך". הוא מוסיף לספר. "ואז אמא מספרת לי שאבא, שעבר את אימי השואה,

היה בעברו אדם לא דתי. אחרי לידתי, בנו-בכורו, התרגש מאד מהמשכיות החיים אחרי השואה,

והחליט להתחזק בשמירת מצוות, ותחילה קיבל עליו להניח תפלין.

"אמא מוסיפה לספר איך אבא לא ויתר אפילו על יום אחד של הנחת התפילין. גם כשחלה באלצהיימר,

בחודשים האחרונים לחייו, ביקש שיניחו עימו תפלין. ואני אומר לעצמי:

אתה בן חמישים ושתיים ומעולם לא שמעת על כך! חשתי צמרמורת בכל הגוף מהמחשבה

על סגירת המעגל המדהימה: אבא, ניצול השואה, החל להניח תפילין בעקבות לידתי, ועכשיו אחרי פטירתו,

אני ממשיך את המסורת, ו'מחזיר' לו בדיוק באותה מצוה לעילוי נשמתו".

 

אבא שומר

משה מקפיד בדבקות על הנחת התפילין. "לפני הקפה של הבוקר, לפני שאני מוריד את הכלב למטה,

הדבר הראשון שאני עושה – מניח תפילין ומתפלל", הוא אומר. "זה נותן לי הרגשה שאני עושה דבר משמעותי

בעבור אבא. בכל בוקר, אחרי הנחת התפילין והתפילה, אני מביט בשמים, בעצים, בטבע,

ומדבר דקה עם בורא העולם. ואני יכול לומר לכם, שאחרי כמה שנים לא פשוטות בעסקים,

פתאום דברים התחילו להתקדם בדרך פלאית".

עכשיו הוא כבר מעביר את המסר הלאה. "אני מספר למכריי איך הדקות הספרות של הנחת התפילין

מטעינות את מצברי הנפש. לי אישית הנחת התפילין גורמת לחוש שאבא שומר עלי מלמעלה ומלווה אותי בכל צעד בחיים".

 

(מתוך שיחת השבוע אדר תשפ"א "חיים יהודים' מאת מנחם כהן)

 

 

מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?

מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?

 

רבים תמהים האם ישנה דרך לראות ניסים בדור שלנו.

לפני כמה שנים הזמינו אותי להתארח ב'שבת מחנה' של סמינר בו השתפו 440 בנות מבי"ס בית יעקב.

המחנה החל מיום חמישי וכלל גם את שבת. ביום שישי בבוקר הגענו לקבר הרשב"י הקדוש במירון,

שם התפללו הבנות מעומק הלב ולאחר מכן הוגש להן כיבוד קל שנתרם לעילוי נשמת רבי שמען.

המשכנו במסלול ובסיומו הגענו לאכסניה בצפון שם התארגנו לקראת השבת מרוממת.

לאחר תפילת ערבית, ירדו הבנות לחדר האוכל הענק והמתינו לעשיית הקידוש ותחילת הסעודה.

למעשה, מהבוקר הן לא אכלו בצורה מסודרת. השעה היתה 18:00 בערב וכולן חיכו לטעום ממטעמי השבת.

הרמתי את הגביע והתחלתי באמירת הקידוש: "יום השישי ויכולו השמים והארץ…",

לפתע רצה אלי אחת התלמידות ולחשה באזני: "הרב, אני חייבת לדבר איתך דחוף".

ניסיתי לסמן לה עם היד שתחכה לאחר הקידוש, אך היא התעקשה ואמרה, "הרב, זה דחוף".

עצרתי לרגע, בעוד 440 בנות עומדות וממתינות, ושאלתי אותה: "מה קרה? אני פה כל השבת,

תני לסיים את הקידוש, יש פה 440 בנות שכמעט לא אכלו כלום מהבוקר והן ממש רעבות".

"לא הרב, זה דחוף, אני חייבת לדבר איתך מיד בחוץ". לא נעים בכלל, עצרתי את הקידוש

והודעתי לבנות שאני תכף חוזר, ולבינתיים האחראית תסביר להן מה הולך להיות השבת.

יצאתי החוצה ואותה תלמידה אומרת לי: "כבוד הרב, קרה פה דבר איום ונורא". "מה קרה?" נבהלתי.

"המנהלת הזמינה 'קייטרינג' לשבת ובטעות שלחו לנו אוכל שאין עליו תעודת כשרות כלל, בוא ותראה זאת בעצמך.

מה עושים?! מה יאכלו 440 בנות?!".

"מה זאת אומרת?", נדהמתי. החשתי את צעדי אל המטבח ולתדהמתי אכן כך היה:

כל האוכל שנשלח היה ללא תעודת כשרות כלל. "מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?",

פנתה אלי סגנית הסמינר שהייתה במתח רב.

"אל דאגה, הכל יהיה בסדר", אמרתי להן. חזרתי לקידוש ופניתי לתלמידות ואמרתי להן:

"תלמידות יקרות, יודעות אתן כי תפקידנו בעולם הוא לעשות את רצון אבינו שבשמים,

המעניק לנו בכל רגע חיים בחסד. אנו בני תורה השולטים על יצרנו, לכן נעשה הכל

כדי למלא את רצון ה' גם כשקשה לנו. אירעה תקלה בלתי צפויה ונשלח לנו אוכל ללא תעודת הכשר.

כעת בידינו ההזדמנות לקדש שם שמים ולעקוד את יצרינו, גם כשאנו רעבים עד למאד. על כן,

נתגבר כארי ונאכל השבת רק לחמניות ונשתה מים".

"באמת?!", נשמע קולן של מאות תלמידות המומות. אך ראו איזה פלא, לאחר שניות ספורות נעמדו התלמידות

מחוייכות ושמחות וקיבלו על עצמן באהבה גמורה לעמוד בנסיון ולא לאכול מהאוכל הלא כשר.

כולן התיישבו ואכלו לחמניות עם מים, כשהן שמחות ומאושרות ולא נשמעה אפילו תלונה אחת בנושא.

הייתה זו קבלה מאוחדת של כל הסמינר, שלוש סעודות הם אכלו לחמניות ומעט ממתקים שהביאו עימן בתוספת מים.

רבותי היקרים, שמעו היטב, בעל המקום שהיה מסורתי ושמע על הסיפור הגיע אלי במוצ"ש ואמר לי:

"כבוד הרב, תשמע אני אדם מסורתי המתגורר ב'בית דגן' ויש לי בן יחיד. כבר זמן רב

שאני ואשתי מתווכחים איפה ילמד הבן הצעיר, אשתי רוצה שילך למקום מסורתי,

בעוד אני רוצה שילמד במקום חילוני ו'מתפתח'. אך כעת, לאחר שראיתי כיצד מסוגלות 440 בנות

לא לאכול ולא לשתות מהאוכל הטעים שהוכן להן מטעמי כשרות ובכל זאת הן מאושרות

ואף משתתפות בסימפוזיונים בהתלהבות, הבנתי שאצלכם יש שליטה על היצרים, אם כן,

החלטתי כי הבן שלי יהיה כמותכם – אני הולך לרשום אותו לתלמוד תורה".

שמחתי מאד ואף סייעתי לו למצוא לבנו תלמוד תורה טוב.

לאחר שלושה ימים, מתקשרת אלי מנהלת הסמינר ואומרת לי: הרב זאיד, אתה חייב לשמוע מה קרה,

יש פה המשך מרגש ונדיר לסיפור של 'שבת המחנה'. כידוע לך, הסמינר ממוקם במועצה מקומית

שאינה עוזרת לו כלל. הסמינר כולו מבוסס על קראוונים שתרמו יהודים טובים מכיסם הפרטי.

"בטח אתה זוכר", הוסיפה המנהלת, "שבסעודה שלישית אספת את כל הבנות ואמרת להן:

'בנות יקרות, דעו לכן כי בורא עולם גאה בכן, עשיתן קידוש ה' מאין כמוהו. לפני שתצא השבת

וכולכן תמהרנה לבתיכן ותסתערו על האוכל, זכורנה כי כעת היא שעת רצון עצומה בשמים.

הקב"ה גאה בכן מאד שעמדתן בנסיון ונשארתן נאמנות לו עם כל הקושי – אין ספק כי הסמינר כולו

יזכה לראות ניסים גלויים בקרוב ממש". "דע לך, הרב זאיד", אמרה לי המנהלת בהתרגשות,

"התקשרו אלי כעת מהמועצה והודיעו לי שהם רוצים לבנות לנו מבנה ענק ומפואר, בשיתוף מפעל הפיס.

לא להאמין! מיד אחרי שעמדו בניסיון, הגיעה הישועה הגדולה".

רבותי זה הסוד – מי שמוסר את נפשו ועומד בניסיון לכבוד בורא העולם, רואה ניסים גלויים לחלוטין!

זו לא אמונה, זו סטטיסטיקה פשוטה.

 

(מתוך עתון בקהילה אייר תשפ"א)

 

 

בעיירה שבה נולדתי בפולין התרחש מעשה מופלא, וסבי היה מספר זאת פעמים רבות

בעיירה שבה נולדתי בפולין התרחש מעשה מופלא, וסבי היה מספר זאת פעמים רבות הכובעים

 

בעיירה שבה נולדתי בפולין התרחש מעשה מופלא הקשור למצוות צדקה, וסבי היה מספר זאת

פעמים רבות כדי לחזק בליבותינו את האמונה הטהורה בבורא עולם. ידוע-ידעו כל עניי העיירה

ונצרכיה שכאשר ידפקו על דלתו של יהודי פלוני יכניס האיש ההוא את מלוא חופנו בסל המטבעות שלו

וכל מה שיעלה בידו ימסר לאותו אביון.

כך נהג בקביעות עם כל נכא-רוח שעמד על סף ביתו ופשט ידו לצדקה. ויהי הדבר לפלא.

מה ראה על ככה לפזר את כספו לצדקה הרבה יותר ממה שנתחייב על פי דין?

הלכו אנשי העיירה לברר את סיבת הדבר, ומצאו שמעשה שהיה כך היה:

היהודי ההוא היה איש תם וישר-דרך שנקלע לבעיות קשות בפרנסת ביתו. בעצת אשתו הגיע אל אחד האדמו"רים

וביקש עצה וישועה. הרב יאמר לו שישלח ידו במסחר, ויצא לשוק על מנת למכור את סחורתו.

'במה הרבי מציע לי לעסוק'? – שאל היהודי. 'במסחר בכובעים', השיב הרבי.

ללא אומר ודברים אסף היהודי התם את שארית כספו, מכר כל מטלטליו ורכש כובעים ורבים ושכר עגלה

שתסיעו לירד השוק הגדול על מנת שיוכל למכור את הסחורה. עומד מיודעינו בשוק עם כובעיו,

ואין איש מתעניין בסחורתו. כך עוברות שעה ועוד שעה וכל הכובעים עדיין ברשותו. אגורה אחת לא נכנסה לכיסו.

בהגיע זמן מנחה עזב האיש את כל כובעיו במקומם ואץ-רץ לחפש לו מנין לתפילה. בשובו אל הדוכן עם הכובעים

גילה שהגשם שירד זה-עתה הרטיב את כל הסחורה בצורה כזו שאי אפשר כבר למכור ולו כובע אחד.

גם עגלה לנסוע לביתו לא מצא, כי הרוכלים פנו כבר איש לביתו.

בלית ברירה, וביודעו שאין לו מה לחפש ביריד, שרך את דרכו לפרשת דרכים על מנת למצוא עגלה

שתסיעה ולביתו וכשנזכר בעולליו הממתינים לו בבית, והוא חוזר בידיים ריקניות, נקשו שינו זו לזו.

בעודו ניצב בפרשת הדרכים נשמעת לפתע קריאה של גוי המבקש לראות את הסחורה המוצעת למכירה.

הגוי חיטט בין הכובעים עד שאחד מכובעי הפרווה מצא חן בעיניו וביקש לקנותו.

בעודו מושיט את היד לכיסו כדי לשלם את הכסף ליהודי, נדהם להיווכח שהארנק לא נמצא במקום,

וכנראה אבד או נגנב ממנו. לאחר שחיפש וחיפש ולא מצא את הארנק, ביקש מהיהודי שימתין לו עד שילך לביתו

ויביא עימו את הכסף. מיודענו הינהן ראשו לאות הסכמה, אך הודיע לגוי מראש שהוא ממתין לו רק עד שתבוא עגלה

הנוסעת לעירו. זמן ההמתנה התארך והגוי לא חזר. בינתיים הגיעה העגלה המיוחלת והיהודי נסע לביתו.

בהיכנסו הביתה החל לפרוק בבושת פנים את מטען הכובעים מהעגלה. והנה, משהרים את אחד הכובעים,

הוא מגלה… ארנק. האשה פותחת אותו ומתוכו מנצנצת מרגלית יקרה.

בעל הבית מרים את האבן ומפיו פורצת זעקת שמחה.

בידיו היה אוצר ענק ששוויו הון תועפות וממנו אפשר להתפרנס במשך שנים רבות.

מה התברר? ברגע שהגוי התכופף כדי לחפש את הכובע המתאים לו, נפל הארנק עם המרגלית הטובה מכיסו.

במקרה זה לא חלה על היהודי מצות השבת אבידה גם מצד קידוש ה', כיון שלא ידע מי הוא הגוי.

ברכתו של הרבי התקיימה במלואה. מה שברור הוא שאם לא היה היהודי מתאמץ ללכת לתפילת מנחה בעיצומו של היריד,

לא היתה מזדמנת לפניו מציאה שכזו, שכן אז לא היו הכובעים מתרטבים והוא היה נשאר בשוק עד סוף היום,

מצליח למכור כמה כובעים, ושב לביתו עם כמה אגורות, ותו לא.

ידע יהודי זה להעריך ולהוקיר את החסד הגדול שעשה עימו האלוקים, ולאחר שהתעשר היה מחלק צדקה

ביד נדיבה וכל עני שהתדפק על דלת ביתו קיבל מלוא חופניים מטבעות כסף.

 

(מתוך הספר 'מצוות בשמחה'  בעריכת הרב משה מיכאל צורן )

הגיעו לכאן נציגים של מס הכנסה ובקשו שאוציא להם תיקים

הגיעו לכאן נציגים של מס הכנסה ובקשו שאוציא להם תיקים

נספר ספור אחד מני רבים על השגחת ה' עלינו, גם כאשר נדמה לנו שהענינים מתגלגלים שלא לטובתנו:

מעשה ביהודי בעל משפחה של תשע נפשות, שעבד במכון רנטגן. יום אחד נסגר המכון, והוא נותר ללא מקור פרנסה.

חפש עבודה אחרת, פנה לפה ולשם, אך לא מצא מקום עבודה מתאים. בוקר אחד היה בדרכו לראיון

במקום עבודה מבטיח. הוא התאכזב מאד כשהפסיד את האוטובוס, שמשמעות הדבר שהוא עלול להחמיץ

את הראיון. אותו יהודי הצטער על כך מאד, והנה לשמחתו עצר לו טרמפ שנסע לכוון המתאים.

למרות זאת, הוא לא הגיע לאותו ראיון. במקום זה, מצא את עצמו מערב בתאונה קטנה בכביש,

והוא פנה לבית החולים לבדיקות. הוא הרגיש איך העבודה, שחשב אותה למתאימה, מתרחקת ממנו בפעם השניה,

והתחזק באמונה כי הכל מאת ה'. בבית החולים הוכנס האיש לבדיקת רנטגן, ושם נודע לו כי הם מחפשים בדחיפות

עובד חדש למכון הרנטגן לעבודה מידית!

ברגע שקבל מכתב שחרור, נגש להתראין, ועל אתר התקבל לעבודה. אז התברר לו למפרע כי המסלול שעבר:

האוטובוס שברח והתאונה בטרמפ – הם הוו את התכנית ששרטט לו הקב"ה מלכתחלה על מנת שימצא את העבודה הזו,

ויוכל לפרנס את משפחתו בכבוד.

"אני התלוננתי על מזלי הרע, שבמקום להגיע לראיון המתכנן הגעתי לבית החולים, ולא ידעתי שהקב"ה,

מסובב כל הסבות, הוביל אותי אל המטרה הנכספת!" סכם האיש את ספורו. הקב"ה עושה לו חפציו!

אמרו חז"ל (ברכות יד ע"א): "כל המתפלל ואחר יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו,

שנאמר: 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'".

מה הכונה "עושה לו חפציו"?

מפרש המהרש"א (שם): כיון שהקדים להתפלל, הולך הצדק לפניו והוא יצליח במעשה ידיו.

מעשה באיש עסקים שנהל מפעל גדול. מטבע הדברים מתעוררות במפעל כל מיני שאלות שדורשות

את הכרעת המנהל. יש מנכ"ל ומזכירות ופועלים, אבל הוא אחראי על הכל. משום כך רגיל היה,

שמדי בקר, כבר בקומו משנתו, משאירים לו הודעות דחופות שהוא מוכרח להתיחס אליהן.

לפעמים היה הטפול בהן אורך שתי דקות בלבד, אך לפעמים נאלץ להתעכב חצי שעה ואפלו שעה.

מה אפשר לעשות? זו פרנסתו! אי אפשר לזלזל בזה, הרי לעולם יפשט אדם נבלה בשוק ולא יזדקק לבריות…

כשלמד את הגמרא בברכות, וראה הלכה מפרשת בשלחן ערוך (סימן פט סעיף ב), שאסור לאדם לעסוק

בשום דבר לפני התפלה, וחובה עליו להקדים ולהתפלל לפני שיפנה לעסקיו – התעורר לקבל על עצמו

בקבלה גמורה, שהוא אינו עונה לטלפונים ולא מקבל הודעות עד אחרי התפלה.

כבר למחרת בבקר הגיע הנסיון.

על צג הטלפון הופיע מספרו של המנכ"ל. מה יכול לקרות שהוא זקוק לו? הוא הרי נותן לו יד חפשית בכל דבר!

לרגע התפתה לענות, אבל במשנהו החליט: קבלה זו קבלה. אני לא עונה ויהי מה!

הטלפון דמם לרגע, אך מיד אחר כך התעורר שוב לחיים. המנכ"ל התקשר שוב ושוב ושוב. בודאי קרה משהו,

הבין המנהל – ובכל זאת החליט שהוא אינו עונה עד אחרי התפלה. הוא השתיק את הטלפון והתפלל במתינות

כדת וכדין. סים את התפלה, למד את סדר הלמוד הקבוע שלו, ורק כשיצא מבית הכנסת פנה להתקשר בחזרה.

"בוקר טוב. מה קורה?".

"אדוני", מחזיר לו המנכ"ל, "יש לך יותר מזל משכל".

"לא מזל, אלא תפלה. מה הענין?".

"הגיעו לכאן קבוצת נציגים של מס הכנסה ובקשו שאוציא להם תיקים. אמרתי שאינני יכול לפתח את המקום,

זה רק בסמכותו של בעל הבית. הרגעתי אותם שאני אתקשר אליך ומיד תבוא. אבל לא ענית.

במשך ארבעים דקות נסיתי להתקשר, והם המתינו. בסופו של דבר נמאס להם. הם בקשו לראות את חוזה השכירות

של המקום שהיה אצלי, עברו עליו ואמרו: 'טוב, הכל תקין', ונתנו אישור…".

בעל המפעל היה המום. לפני שמונה חדשים ארע לו ספור דומה. גם אז הוא היה לפני התפלה,

אך אז כן הצליחו העובדים להשיגו. הוא רץ למקום, התחנן לאנשי מס הכנסה שיתנו לו ללכת להתפלל,

אך הם לא הרשו לו. הכריחו אותו לשבת אתם ולגמר את הבדיקה, רק כמה דקות לפני חצות הוא הצליח

להשתחרר מהם ו'לחטף' תפלת שחרית… וראה זה פלא, ברגע שקבל על עצמו שלא יתעסק בשום עסק לפני התפלה,

נתן לו הקב"ה נסיון. כשעמד בנסיון, מיד הראה לו הקב"ה כמה הרויח!

"זה לא המזל שלי", אמר למנכ"ל, "זאת התפלה! עם ישראל הם מעל המזל!

אם אדם מקבל על עצמו באמת ובתמים, ה' עוזר לו!".

 

(מתוך הספר 'משכני אחריך')

גן חיות כשר לפסח

גן חיות כשר לפסח

כולם יודעים שאסור לאכול חמץ בפסח, מה שלא כולם יודעים זה שהאיסור הזה חל

גם על בעלי חיים הנמצאים בבעלותו של יהודי. "את החמץ לא רק שאסור לאכול,

אסור גם להחזיק אותו בבעלותנו או ליהנות ממנו", מסביר הרב צורי נעמן, רב משחטה ואחראי על מזון החי.

"משמעות הדבר שיהודי אינו רשאי להאכיל את בהמתו חמץ בימי הפסח".

כדי לראות איך באמת נראה חג הפסח מזווית ראייתם של מהלכי על ארבע יצאנו לסיור של ערב חג בממלכת החי.

התחנה הראשונה שלנו בסיור הזה הוא במשקים בהם מגדלים בקר ועופות למטרות מסחריות.

"במסגרת הכנת משק חי לחג הפסח קיימים שני תחומי עיקריים עליהם צריך לתת את הדעת",

מפרט הרב נעמן, "ראשית, צריך לדאוג שהפרות תאכלנה מזון כשר לפסח שאין בו חשש חמץ,

אחרת ייכשלו החקלאים בהחזקת חמץ בפסח ויעברו בכל רגע על איסור 'בל יראה'".

שינוי מזון הפרות מחמץ לכשר לפסח נשמע כמו סיפור פשוט אך למעשה מדובר בתהליך מורכב.

"כל מערך היבוא צריך להתאים את עצמו לפסח", מספר הרב נעמן,

"כל מכוני התערובת המייבאים מזון לארץ נערכים לכך מבעוד מועד ועוברים למזון המבוסס על קטניות,

תירס, חמניות וסויה. אם המעבר לתערובת כשרה לפסח נעשה באופן פתאומי הדבר עלול לגרום לבעיות

בקיבות הרגישות של בעלי החיים.

מסיבה זאת נעשה הדבר בתהליך הדרגתי המתחיל שבוע לפני החג ונמשך עוד שבוע אחרי החג"

ומה קורה בלולים?

גם שם צריך לשנות את המזון הרגיל הניתן לעופות למזון כשר לפסח. בנוסף לכך,

מקפידים ועדי כשרות מהודרים שלא יאכלו את העופות חמץ גם בימים הקודמים לחג.

"לפעמים קורה שאחרי שחיטת עוף מוצאים אצלו בזפק ובקורקבן גרעיני חיטה שלא התעכלו.

הגרעינים מסתבכים בשומנים הפנימיים של העוף וקשה להסירם.

אם מבשלים את העוף במצב כזה – התבשיל כולו נעשה חמץ", מסביר הרב נעמן.

ההקפדה על מזון חיות כשר לפסח נוגע לא רק לחקלאים אלא לכל מי שמגדל בביתו חיות מחמד.

יובל בשארי מגדל בחצר ביתו שני סוסים, כמה עיזים, חבורה של ארנבים וצמד פסיונים.

למרות שהוא מגדיר את עצמו "יהודי מסורתי" בשנים עברו הוא לא היה מודע לכך שגם האוכל שהוא נותן לחיות

צריך להיות כשר לפסח. אבל כל זה השתנה מאז שהוא התחיל להשתתף בקביעות בשיעורי תורה

בהם הוא למד בין היתר באופן יסודי הלכות פסח. "היום הסוסים שלי אוכלים בפסח אוכל 'גלאט' בלבד –

תלתן ותירס במקום שעורים. יש לי חברים שבאים אלי במיוחד לקחת מספוא כשר לפסח"

אז אם אתם הבעלים הגאים של חתולה סיאמית, טרייר גזעי, תוכי צבעוני או זוג דגי זהב זה הרגע לדאוג להם למזון כשר.

על מה בדיוק צריך להקפיד?

"כאשר קונים מזון חיות לפסח צריך לשים לב שלא יכיל דגן", אומר לנו הרב נתן מחפוד.

"אין צורך בהשגחה מיוחדת של 'כשר-לפסח', אבל צריך לשים לב למרכיבי המזון.

למיטב ידיעתי ניתן להשיג תחליפי מזון שאינם מכילים דגן לכל סוגי החיות"

גן החיות התנכ"י

 

ההקפדה על מזון כשר לפסח אינה פוסחת על דיירי גן החיות התנכ"י בירושלים. כך למשל,

בכל יום זוכים הפילים שבגן החיות למעדן מיוחד – מנת לחם. אבל בפסח, כפי שהגדיר זאת בשעתו  ד"ר גבי אשכר ז"ל,

הווטרינר הראשי המיתולוגי של גן החיות – "הפילים נאלצים לוותר על הלחם ולהסתפק בשאר ירקות…"

גם הקופים נדרשים לשינוי דומה בתפריט. "כל יום, מיד בהשכמה, מקבל אצלנו כל גורילה וקוף

פרוסת לחם מרוחה בשוקולד או בגבינה לבנה", מספרת לנו דוברת הספארי ברמת גן. הלחם, כמובן,

אינו חלק מהתפריט הטבעי של הקופים, אבל האופן שבו הקוף אוכל את הפרוסה שלו מסייע למטפלים

לזהות אם הוא חש בטוב. מה עושים בפסח? פשוט מאוד – עוברים למצות.

"הקופים נורא מתלהבים מהמצות ומתנפלים עליהם בשקיקה.

הם לא רגילים למאכל הזה ומהדרים לאכול ממנו יותר מ"כזית"…".

עם זאת, מצות וחיות לא תמיד הולכים ביחד. בשנים עברו כבר היו מקרים שבהם חיות נפצעו

באזור הפה והגרון ממצות שנתנו להם מבקרים נלהבים יותר מדי.

"מוטב להשאיר את האכלת בעלי החיים למטפלים המנוסים – גם בפסח ובכל יתר ימות השנה", מסכמים בגן החיות התנ"כי.

בג"ץ: להכשיר תפילין מפלסטיק

בג"ץ: להכשיר תפילין מפלסטיק

 

חבל מאוד שבתגובה להחלטת בג"ץ המכירה ב'גיורים' שלא כהלכה הגיבו כמה גורמים במתקפות

נגד הרפורמים והקונסרבטיבים, ובכך העבירו את הדיון למסלול שגוי. השאלה המרכזית היא מהו גיור,

ולא העיסוק בקבוצות כאלה ואחרות.

האבסורד הוא שבית משפט חילוני, שופטים שאינם מבינים בהלכה ואינם מרגישים מחויבים לה,

מעיזים לפסוק בשאלה הלכתית. החלטת בג"ץ בעניין הגיור כמוה כהחלטה שקופסאות פלסטיק הן תפילין,

שפתק מודפס הוא מזוזה, שאמבטיה היא מקווה טהרה, ושלימון הוא אתרוג כשר לארבעת המינים.

אילו זה לא היה עצוב כל-כך, זה היה יכול להיות מצחיק. בית משפט חילוני שם עצמו פוסק הלכה,

וקובע מהו גיור. סליחה, עם כל הכבוד – מה לכם ולענייני הלכה? אתם רבנים? פוסקי הלכה?

מאמינים בה ומחויבים אליה? איך אתם בכלל מתערבים בשאלה הלכתית טהורה.

גיור בבריכות דגים

 

אילו בג"ץ היה פוסק שאין צורך בגיור כלל, וכי דיי בהצהרה כלשהי באוזני פקיד,

היה אפשר למצוא בזה היגיון כלשהו. אבל לקבל את ההנחה שחייבים גיור, ולהתערב בתוכנו של הגיור,

שכל כולו מושג הלכתי טהור – זה דבר אבסורדי שאין הדעת סובלתו.

ולמה 'גיור' רפורמי וקונסרבטיבי דווקא? למה לא 'גיור' של התנועה הקיבוצית?

ולמה ייגרע חלקם של איגוד האמנים והרוקחים וארגון מגדלי הדגים? מה, הם לא יהודים טובים?

למה שגם הם לא יוכלו 'לגייר'? ואפרופו ארגון מגדלי הדגים – זה דווקא יכול להיות רעיון לא רע.

להתנדב שבוע בבריכות הדגים ולקבל 'תעודת גיור'.

אחת מהשתיים: או שהגיור הוא מושג הלכתי, ואז הוא חייב להיעשות על פי ההלכה,

בפיקוח רבנים המחוייבים להלכה. ואם הגיור איננו מושג הלכתי, מדוע לתת יתרון לרפורמים על עיריית תל-אביב

לדמוקרטיה שכולם יוכלו 'לגייר' – בלי הבדל דת, גזע ומין.

ושוב, הרפורמים אינם העניין, אלא מהותו של הגיור.

לאורך כל ההיסטוריה היהודית נתקבלו גרים לעם ישראל בדרך אחת – כפי שקבעה התורה.

אם רוצים להמשיך את הרציפות היהודית, צריך להמשיך באותה דרך.

ואם חלילה מחליטים לשבור את הרציפות הזאת ולהתנתק מהמחויבות לתורה ולהלכה –

איזה מעמד מיוחד יש לרפורמים לעומת האגודה הישראלית לאקולוגיה?

פעם הבינו

 

בשנות החמישים, כשסוגיית 'מיהו יהודי' עלתה בפעם הראשונה בציבוריות הישראלית,

פנה ראש הממשלה אז, בן-גוריון, אל מי שהגדיר 'חמישים מחכמי ישראל', ובהם רבנים, אנשי רוח וכדומה, ושאל לדעתם.

רובם השיבו שיש להשאיר על כנה את ההגדרה ההלכתית המסורתית.

בנאום בכנסת, בעת חקיקת חוק 'מיהו יהודי', בשנת תש"ל (1970), הצהיר ח"כ מנחם בגין:

"מאחר שלגבי היהודי – וזו הכרתי – אין הפרדה בין לאום ודת, הרי מבחינת הדת והלאום

גם יחד התשובה לגבי השאלה מיהו יהודי נקבעה ותיקבע על ידי ההלכה".

הגיור היה ונשאר מושג הלכתי, ורק מי שמחוייבים להלכה ופועלים על פיה יכולים לגייר.

כל 'גיור אחר אינו אלא הונאה והולכת שולל.

 

(מתוך שיחת השבוע 1784 אדר תשפא)

 

אז מה למדתי מביבי נתניהו וחיסוני הקורונה?

אז מה למדתי מביבי נתניהו וחיסוני הקורונה?

אוהד אטינגר

 

מכירים את אלברט בורלא?

כנראה שלא…

אם הייתם שואלים אותי מי זה אלברט בורלא לפני 30 שנה, הייתי אומר לכם שהוא וטרינר יהודי המתגורר ביוון מאז לידתו,

ואין לו דבר אחר בעולמו מלבד הטיפול בבעלי חיים. אבל מאז כבר התנפצו גלים רבים לחופיו של האוקיינוס,

ובורלא עקר מיוון, ומתגורר כיום לסירוגין בשבע מדינות שונות.

ולמה אנחנו מדברים עליו? כי הוא המנכ"ל של יצרנית החיסונים 'פייזר', שהיא למעשה יצרנית תרופות ותיקה ומוערכת מאוד,

ובאחרונה זכתה לתהילת עולם כשהיתה ליצרנית המובילה בעולם של החיסון לנגיף הקורונה.

בראיון לערוץ 12 סיפר בורלא קצת על ההחלטה שלו לספק לישראל חיסונים לפני כל המדינות האחרות בעולם.

"ידענו שיהיה טוב עבור האנושות אם תיבחר מדינה אחת שבה נוכל להדגים מה חיסון האוכלוסייה יכול לתרום

לבריאות האנשים בה, וגם לכלכלה – כי ניתן יהיה לפתוח מחדש את המשק", אמר בורלא.

"כמובן ששוחחתי עם כמה ראשי מדינות, ביניהם עם נתניהו, והוא שכנע אותי שישראל היא מקום עם תנאים נכונים לניסוי".

בורלא מנה את הסיבות בגללן בחרה 'פייזר' בישראל כמדינת הפיילוט לפרויקט החיסונים העולמי:

האוכלוסייה הקטנה יחסית, מערכת הבריאות ואיסוף הנתונים באמצעות קופות החולים-

"לא להרבה מדינות יש מערכת כזו", וציין גם את הניסיון הישראלי בניהול משברים בגלל המצב הביטחוני בו היא נמצאת.

"הימרנו על ישראל, אנחנו שמחים מאוד כי האופן שבו ביצעתם את זה הוא מעבר למה שדמיינו".

בורלא התייחס לביטול ביקורו בישראל: "רציתי מאוד להגיע השבוע בגלל יום השנה למגיפה, שחל היום.

התכוננו לזה זמן רב. אני חשבתי שזה יהיה מדהים אם אגיע קודם כול למדינה שאני אוהב,

אני הרי יהודי וישראל היא מקלט עבור היהודים, לכולנו יש קשר מיוחד אליה, וגם התאריך.

אבל הנסיעה הייתה די מסובכת, כי היא לא הייתה אמורה להיות רק לישראל אלא גם למדינות אחרות.

הלוגיסטיקה לא הייתה מושלמת, אז החלטנו שאני אשאר פה (בארה"ב)".

אבל המשפט שתפס אותי בכל הראיון שלו זה המשפט הבא: "שוחחתי עם כמה ראשי מדינות",

הוא הסביר על תהליך קבלת ההחלטה לאיזו מדינה לספק חיסונים לפני האחרות,

"נתניהו שכנע אותי שאצלכם יש תנאים נכונים לניסוי, התרשמתי מהאובססיה שלו".

שמעתם? נתניהו היה אובססיבי לחיסונים וקיבל אותם.

יש פתגם כזה שאומר "אין דבר העומד בפני הרצון". יש הטוענים שאין לפתגם הזה מקור ברור,

בוודאי לא בדברי חז"ל, אבל אין ספק שהרצון אכן משפיע באופן משמעותי במיוחד על התוצאות של המעשים שלנו,

וככל שאדם רוצה יותר להגיע ליעד מסוים, כך הסיכוי שהוא אכן ישיג את מבוקשו גדול יותר.

מה זה אומר עלינו? שאנחנו צריכים לרצות, ואנחנו צריכים גם לנתב את הרצונות שלנו למקומות הנכונים.

חשבתם להתחיל להתחזק קצת ביהדות? לבחון אולי ברצינות לקיום מצוות? זה הזמן וזו הדרך, קבלו החלטה! ורוצו עם זה.

זה מאוד קל לומר את הדברים האלו, וקשה מאוד לבצע אותם בפועל, אבל אנחנו תמיד חייבים להתחיל, לא?

אז יאללה, בואו נתחיל ונשתדל לכוון את הרצונות שלנו למקומות הטובים והמועלים לנו, וגם לזולתנו.

אני לא יודע מי אתה ומאיזו מחלה אתה סובל, אבל אני יכול לומר לך שאני מקנא בך

אני לא יודע מי אתה ומאיזו מחלה אתה סובל, אבל אני יכול לומר לך שאני מקנא בך

ישראל וייס

 

את הסיפור הבא שמעתי מפיו של יהודי שאני מכיר, והבאתי אותו בשינוי פרטים, כדי לטשטש את הדמויות,

אבל המסר נשאר עוצמתי וחזק כפי שהיה במקור. וכך סיפר לי בעל המעשה:

לפני שלושה שבועות שעבר ישבתי בבית הכנסת וזכיתי לראות מחזה מדהים, שטלטל אותי בצורה יוצאת דופן,

ונתן לי שיעור לחיים. אבל כדי שתבינו את הסיפור, אני חייב להתחיל מהתחלה.

בבית הכנסת בו אני מתפלל ישנו יהודי יקר, טוב לשמים ונוח לבריות, שלמרבה הצער סובל מנכות

שהתפתחה בהיותו אב צעיר המנהל בית עם ילדים, חלקם גדולים וחלקם קטנים.

לאחר שהפך למוגבל גופנית, נאלצו בניו לטפל בו, והתחלקו ביניהם בנשיאה בנטל הכבד.

הם כולם מאוד מכבדים אותו ומאוד משתדלים שיהיה לו נוח ונחמד.

אבל אחד מהם, מטפל בו במסירות יוצאת דופן, יותר משאר האחים.

אף פעם לא ידעתי למה דווקא הילד הזה מטפל בו יותר מהאחרים, אבל זאת המציאות,

הוא תמיד התאמץ יותר למען אביו והשקיע בו את כל הנשמה.

אבל מה? זה השפיע עליו. יכולת לראות שהילד הזה פחות מחייך, הוא יותר רציני, הוא יותר ביישן מהרגיל,

ותמיד כשהוא סוחב את אביו, פניו סמוקות מבושה. הוא היה מעדיף שאף אחד לא יראה אותו גורר את אבא שלו

ברחובה של עיר ומביא אותו לבית הכנסת. תמיד ריחמתי עליו, הבנתי את הכאב שלו, אבל לא ידעתי

איך אני יכול לעזור לו וכי אוכל לרפא את אביו?

אז מה קרה לפני שלושה שבועות?

ביום בהיר הגיע אורח לבית הכנסת שלנו, אורח פורח, לא אחד מבני הקהילה ולא מישהו שמכיר

את הקהילה שלנו. סתם יהודי מעיר אחרת שנקלע לאזור בדיוק לתפילת מנחה וערבית,

וראה את הילד הזה כשהוא מביא את אביו לתפילה, פותח לו סידור ודואג לו לכוס תה ולגמרא,

בין מנחה לערבית. אחרי תפילת ערבית, ניגש היהודי אל השניים, אל האב והבן. הוא טפח באהדה

על שכמו של האב הנכה, ואמר לו: "שמע ידידי, אני לא יודע איך קוראים לך ומאיזו מחלה אתה סובל,

אבל אני יכול לומר לך שאני ישבתי פה מאחוריך כל התפילה ופשוט קינאתי בך…".

היהודי תלה בו עיניים משתוממות: "אתה מקנא בי? למה?! אה, בטח בגלל שאני בעל ייסורים גדול… אה?"…

הוא חייך חיוך עצוב כאומר, 'אם רק הייתי יודע כמה הייסורים גדולים לא היית מקנא בי…'.

אבל האורח דחה את הרעיון על הסף: "חלילה לי", הזדעק, "איני מקנא בייסורים שלך

ולא בייסורים של אף אדם בעולם. כבר אמרו חז"ל "לא הן ולא שכרן". אני לא רוצה ייסורים,

ואני לא בדרגה שאוכל לקבל אותם באהבה. אני מתפלל שגם לך לא יהיו ייסורים בכלל

ושתבריא ותהיה כאחד האדם". "אז למה אתה מקנא בי", שאל הנכה…

כאן הרים האורח את קולו כדי לוודא שבנו של הנכה שומע אותו היטב…

"אני מקנא בך שיש לך כזה ילד מיוחד!", הוא אמר לו.

"איזה ילד נפלא", הוסיף האורח בקול גדול. "תראה איזה כיבוד אב. וכי קלה היא בעיניך?

אתה יודע איזו זכות עצומה זו לגדל כזה ילד בבית? הוא בוודאי מחזיק על כתפיו

לא מעט מהצרות של עם ישראל שנמנעו בזכות מסירות הנפש העצומה שלו לכיבוד אב…".

האב זרח מאושר וגם הילד לא ידע את נפשו מרוב שמחה. המחמאה היתה בדיוק במקום

והרעיפה טללי נוחם על פצעי הנפש שנגרמו מהבושה שחש הילד כשחס את אביו ברחובה של עיר…

אבל האורח לא הסתפק בכך:

"אבל אתה יודע ממה הכי התלהבתי?", הוא הוסיף בטון דרמטי וצופן סוד….

"ממה הכי התלהבת באמת?", שאל האב המאושר. "אני התלהבתי מזה שהבן שלך עושה את זה בשמחה!

אני רואה אותו לוקח אותך ומחייך, יש לו סבלנות ואורך רוח, הוא לא עושה את זה רק כי הוא חייב,

רואים עליו שהוא עושה את זה מתוך רצון, מתוך שמחה של מצווה, כי הוא מבין שיש לו זכות גדולה

וכי הוא מבין שכל תנועה וכל מאמץ שלו זאת מצווה עצומה, וכנראה שהוא גם מאוד אותך, את אבא שלו!!!

אין לי הסבר אחר.

"תראה איך הוא מחייך כל פעם כשהוא לוקח אותך, מזה אני ממש יצאתי מהתפעלות.

"ישבתי כאן מאחוריכם ולא גרעתי עין מהילד הזה, איך הוא שמח לקיים את מצוות כיבוד אב… אחחח.

הלוואי שאזכה גם אני לחנך את הילדים שלי כל כך טוב כמו שאתה מחנך אותם".

האורח טפח שוב על שכמו של האב, הפעם הרשה לעצמו לטפוח בעוצמה רבה יותר…

הוא גם ניגש את הבן ולחץ את ידו בחמימות. "אני רוצה להודות לך", אמר לילד,

"לימדת אותי שיעור בהלכות כיבוד אב. אני יוצא מכאן ומתקשר להורים שלי,

לשמח אותם. אני מקבל על עצמי להכפיל את מספר הביקורים שלי אצלם בעזרת ה',

ולהקפיד להתקשר אליהם יותר. בזכותך. זה אתה לימדת אותי!".

האורח יצא מבית הכנסת ונעלם לו מהמולת הרחוב, ואני ישבתי בצד וחשבתי לעצמי,

איזה אדם נפלא. הוא בא רק לרגע אחד וזכה ולשמח את האב השבור והרצוץ ואת הבן האומלל

שכל כך מתבייש באבא הנכה שלו, למרות שהוא מתאמץ לעזור לו ככל יכולתו.

סיפור יפה, נכון?

אז זהו, שעוד לא הגענו לנקודה העיקרית שלו!

בימים שלאחר מכן, ראיתי שחלה תפנית עצומה בצורה ההתנהגות של הילד. הוא לקח את אביו עם גו זקוף!

עם חיוך מאושר! עם ביטחון עצמי בריא! ראיתי שהוא מדבר עם אבא שלו ושניהם צוחקים ושמחים,

כל התקשורת ביניהם השתנתה ונהיתה שמחה יותר. התברר לי למפרע שהאורח לא רק החמיא להם ושימח אותם,

הוא גם לימד אותי איך להשפיע טוב לאנשים סביבי, ואני בהחלט משתדל ליישם את השיעור הזה בשטח.

בתוך זמן קצר החדיר האורח בילד תחושת כבוד וגאווה על כך שהוא זוכה לכבד את אביו יותר מכל שאר בני גילו.

הוא לא סתם ילד כמו כל הילדים! ילד שיש לו אוצר ענק בבית! יש לו אבא נכה,

והוא זוכה לקיים מצוות כיבוד הורים כמו שאף ילד אחר בן גילו אינו זוכה…

כל ההסתכלות שלו על עצמו ועל אביו השתנתה.

וכל זה קרה בזכות לחיצת יד אחת ושתי טפיחות שכם שקיבלו הוא ואביו מאותו אורח פלאי,

שעד עכשיו אני חושב שאולי הוא היה אליהו הנביא….

מה, לא חסר לך המועדונים של חמישי בערב?

מה, לא חסר לך המועדונים של חמישי בערב? חן

אוהד אטינגר

 

חן דנינו נראה כיום כתלמיד ישיבה לכל דבר, אבל בעבר הוא היה נראה קצת אחרת.

"גדלתי בבית דתי", הוא מספר, "גם אני הייתי דתי, אבל ברמת דתיות נמוכה מאוד.

שמרנו שבת, אבל בצורה יבשה, אכלנו רק כשר, אבל לא הקפדנו על רמת כשרות גבוהה.

חבשתי כיפה, אבל זה לא הפריע לי לבלות במועדונים או ללכת לבריכה מעורבת.

היום קוראים לזה 'דתי לייט'.

"בגיל ההתבגרות הרגשתי סתירה פנימית. אם אתה מאמין בתורה ובמצוות, אז למה לקיים אותם ככה,

בצורה מינימלית בלבד, ואם אתה לא מאמין חלילה, אז למה לקיים בכלל?

"התחלתי לחפש את עצמי, ובתוך זמן קצר כבר הייתי בתחילתו של תהליך התחזקות רציני מאוד.

אני קורא לעצמי 'חוזר בתשובה', למרות שאף פעם לא הייתי חילוני, וזה בגלל שכל צורת החשיבה

וההתנהגות שלי השתנתה מאוד".

אנחנו מבקשים מחן שייתן לנו מענה על שאלה אחת, שמציקה לרבים מבני הנוער המהססים לצעוד

את צעדיהם הראשונים בעולם התשובה:

  • * תגיד, חן, לא היה לך קשה לוותר על הנאות העולם הלא חרדי? אתה פתאום תלמיד ישיבה,

    לא יכול ללכת למועדונים, אתה כבר לא יושב עם החבר'ה בשכונה על נרגילה ואקסלים עד אור הבוקר,

    אי אפשר ללכת לים בחוף מעורב, ואפילו לכדורגל אתה לא הולך. זה לא קשה? איך הצלחת להתנתק

    מכל העולם הקודם שלך, מכל מה שהיה חשוב לך ונתן לך סיפוק והנאה?

"אז זהו, שזה לא התנתקות! אני לא מוריד יום אחד את המסך על כל העבר ומתחיל לחיות כמו אדם אחר.

אף אחד לא אמר לי "חן, אל תלך למועדונים, זה אסור". או "אל תצפה במונדיאל כי זה יש פרסומות לא צנועות".

"אני התחלתי ללמוד תורה, התקדמתי בלימודי הגמרא, הרגשתי צורך להעמיק, לפתח את הידע התורני שלי,

להתקדם עוד צעד בעבודת ה',. התחלתי להרגיש את הטעם של תפילה מעומק הלב,

את הטעם של התגברות על ניסיון. אתה יודע איזה כיף זה אחרי שהיה לך ניסיון והתגברת עליו? זה סיפוק עצום.

"ככל שהפכתי ליותר דתי, כך העולם החילוני פחות עניין אותי. לא כי אסור וכי זה לא ראוי, אלא כי זה לא מעניין.

"חברים חילונים שואלים אותי את השאלה הזאת, מה, לא חסר לך המועדונים של חמישי בערב?

אני אומר להם תגידו אתם: ראיתם פעם אדם בן 70 מגיע למועדון ושותה אלכוהול בשעה 12 בלילה? לא.

למה? כי הוא עבר את הגיל, זה כבר לא כיף לו, זה לא מעניין אותו, הוא התבגר…

"אז אותו דבר, המועדון כבר לא קורץ אלי, לא מעניין אותי. אני לא אומר שאני לא אוהב לקפוץ ולרקוד לפעמים,

ואפילו לשתות קצת אלכוהול, אבל יש חתונות של חברים, יש מסיבת חנוכה ומסיבת פורים

ומסיבת ראש חודש ומסיבת סיום מסכת. לא חסרות הזדמנויות לשמוח ולחגוג גם בישיבה.

אבל כל שבוע ללכת לרקוד כמה שעות כאילו זאת היתה חובה קדושה? לא! זה כבר לא מעניין אותי היום.

עברתי את השלב הזה בחיים…".

  • * אבל ללמוד בישיבה זה לא רק לא ללכת למועדון, זה לא רק לוותר על כדורגל,

    זה גם להתחייב לישיבה 24 שעות ביממה… לא?

"כן ולא. אני רואה לפעמים תלמידים חדשים שבאים לישיבה בה אני לומד, ישיבת 'באר יצחק' לבעלי תשובה.

יש להם פחד בעיניים, הם מרגישים שהם כאילו נכנסים לכלא מרצון, בגלל שהם מאמינים שזאת הדרך הנכונה.

"אני מאוד מעריך את מסירות הנפש שלהם ואת הנכונות שלהם להקריב את הכל למען התורה

ולמען הקדוש ברוך הוא, אבל אני תמיד אומר להם, חבר'ה, תורידו לחץ! זה לא כזה מפחיד

כמו שזה נשמע. בישיבה לא חייבים ללמוד מהבוקר עד הלילה. הלימוד עצמו הוא לא כזה כבד,

יושבים יחד עם חבר טוב, מול ספר פתוח, לומדים מסבירים, מתווכחים, מסכמים, נהנים! זה כיף!

לשחק שש בש זה נחמד, נכון? ללמוד תורה זה גם נחמד, קצת להפעיל את הראש, וליהנות.

ואני לא מדבר על הטעם המיוחד שיש בתורה שזה כבר תוספת, אני מדבר על החלק הטכני הבסיסי,

מה כבר ביקשו ממך? שב תלמד קצת יחד עם חבר, אף אחד לא יצעק עליך שלא הספקת מספיק

ושאתה לא מבין כלום…

ואם אתה לא מבין, יש רב שישמח להסביר לך הכל, בסבלנות, עוד פעם ועוד פעם, עד שתבין…".

  • * ובכל זאת, כשאתה נהיה אדם דתי, בוודאי חרדי, אתה חייב לוותר על כל מיני דברים והנאות

    שכן מושכים אותך והיית רוצה לעשות אותם, אבל אתה לא יכול כי אתה חרדי עכשיו. לא כך?

"נכון. ברור שלהיות חרדי זה אומר לוותר על כל מיני דברים, אני לא אומר שלא.

אבל הוויתור הוא לא כזה קשה כשאתה עושה אותו בגישה הנכונה וברוח המתאימה.

"קח בחור הולל, יוצא עם כל העולם, מבלה בכל העולם, שותה עם כל העולם ועושה כל מה שבא לו.

יום אחד הוא מוצא את הבחורה הכי מקסימה בעולם, מתאהב ומחליט להתחתן איתה.

מחר הוא ימשיך לבלות כמו לפני החתונה? ברור שלא. אז הוא מסכן? לא! הוא מאושר,

הוא מצא את האשה שלו, הוא שמח איתה וטוב לו איתה, ולמענה הוא מוותר קצת על דברים אחרים.

"מי שמוצא את התורה הקדושה מתאהב בה, מי שמוצא את הקב"ה, שמח לעשות את רצונו,

מי שמוצא את הפנימיות שלו עצמו, מבין שכדי לטפח את האישיות שלך עדיף לך וכדאי לך

לוותר על כל מיני הנאות מדומות ואפילו הנאות אמתיות, כי האישיות שלך תהיה טובה יותר,

ובטווח הארוך אתה תהיה מאושר יותר".

 

 

 

 

כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

יעקב א. לוסטיגמן

 

חג הפסח הוא חג מיוחד במינו, מעבר לחלק הרוחני שלו כחג הגאולה,

והזמן שבו יכול כל אדם לצאת מעבדות מחשבתית לחירות אמיתית,

הוא גם חג שמצריך הכנות אינטנסיביות מאוד כדי שנוכל לקיים כראוי

את מצוות החג. הניקיונות, החיפוש אחר כל פירור של חמץ, ביעור החמץ

בפועל, הבישולים לליל הסדר וההכנות הרבות לקראת החג, כל אלו מהווים

חלק נכבד ואפילו עיקרי בכל הקשור לקיום חג הפסח כהלכתו.

כשחל ליל הסדר במוצאי שבת, הכל מסתבך לכאורה. מתי שורפים את החמץ?

בשבת? חס וחלילה! אז בודקים חמץ יומיים קודם ושורפים יום קודם? ואחרי

ששרפנו את החמץ ביום שישי מותר לאכול חמץ בשבת? ומה קורה עם ההכנות

לליל הסדר, צריך לבשל הכל מערב שבת? זה לא תמיד קל ולא תמיד אפשרי.

בקיצור… מורכב למדי… אבל אם נמשיך לקרוא עד הסוף הכל יהיה יותר קל

בעזרת ה'. הבעיה הגדולה היא שלא תמיד אנחנו נערכים מראש כראוי, ולכן

עלולים להסתבך כשמגיע רגע האמת.

השנה, שנת תשפ"א, (2021)זה קורה! חג הפסח מתחיל במוצאי השבת, וערב

פסח עצמו חל בשבת. זה מאוד נדיר שזה קורה, הפעם הבאה שזה יקרה צפויה

בעוד ארבע שנים, והפעם שלאחריה תהיה רק כעבור 20 שנה! במניין לוח השנה

הלועזי זה יוצא בשנת 2045.

לכן פנינו לגאון רבי אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים, וביקשנו שייתן

לנו הדרכה מעשית, איך מתכוננים ואיך חוגגים את ליל הסדר שחל במוצאי שבת קודש.

הרב שלזינגר נענה בשמחה, ולהלן הדברים שזכינו לשמוע מפיו:

 

בישולים בחג

 

קודם כל צריך לדעת שבשונה משבת, שבה אסור לבשל בשום פנים ואופן, בחג, אם הוא

חל ביום חול, מותר לבשל מאכלים, אבל אסור להדליק אש לשם כך, וההלכות קצת מורכבות.

אנחנו לא נעסוק הפעם בהלכות בישול בחג, ורק נציין שמי שלא הספיק לצלות את הזרוע

בערב החג או לא יכול היה לבשל את כל מאכלי החג מלפני השבת, יכול לבשל גם בחג,

אבל צריך להתייעץ לפני כן בפרטות עם רב מורה הלכה וללמוד היטב את הדינים התלויים

בזה, כדי שלא להיכשל באיסורים חמורים. מי שלא למד את ההלכות הללו כראוי, מוטב

שלא יתקרב לכיריים בחג, ויתייחס לחג כאילו היה שבת, וכך יינצל מאיסורים חמורים.

אחרי שהקדמנו את ההקדמה הזאת, נחזור לעסוק בכל העניינים של ההכנה לחג הפסח

ועריכת ליל הסדר במוצאי השבת.

 

שבת הגדול

 

'שבת הגדול' זה כינוי לשבת שלפני חג הפסח. בדרך כלל, כשחג הפסח חל באמצע השבוע,

יש הפרש של כמה ימים בין שבת הגדול ובין 'חג הפסח', ולכן זו שבת שמוקדשת לדרשות

של רבנים, בכל תפוצות ישראל. הרבנים נושאים דברים בבתי הכנסת ומכינים את הציבור

לקראת פסח, כשבכל פעם הם עוסקים בהלכות אחרות הנהוגות בחג הפסח ושצריך לדעת

אותן בערב הפסח כדי להתכונן לחג כראוי.

השנה, שבת הגדול היא שבת הצמודה ממש לחג ואין שום הפרש בינה ובין החג, ולכן זה

מועד מאוחר מדי לעסוק בהלכות הנצרכות במהלך ההכנות לחג. בשל כך נוהגים להקדים

את דרשות 'שבת הגדול' לשבת אחת קודם. שמונה ימים לפני חג הפסח.

כמו כן נוהגים לומר בשבת הגדול את החלק המרכזי מתוך 'הגדה של פסח', והמנהג הזה

מקיימים אותו גם השנה בשבת הגדול למרות שהיא צמודה לחג הפסח, משום שכמובן שאין

כל מניעה לומר את ההגדה כנהוג, גם בשבת.

 

תענית בכורות

 

לפי ההלכה, כל בן בכור במשפחתו, צריך בעיקרון לצום ביום שלפני חג פסח,

היום המכונה בהלכה 'ערב פסח'. נדגיש שלא מדובר על הלילה, ליל הסדר,

אלא ביום שלפני החג, שהשנה כאמור יחול ביום שבת. בגלל שהצום קשה

מאוד לאנשים בזמן הזה, הקלו גדולי הפוסקים בכך כי ההלכה הזאת מקורה

במנהג שהשתרש בעם ישראל ואינה חובה מעיקר הדין.

המנהג הוא שהבכורים אינם צמים בפועל כל היום, אלא קמים בבוקר, לא אוכלים

ולא שותים, הולכים לבית הכנסת לתפילת שחרית, ולאחר התפילה מסיימים מסכת

או שומעים סיום מסכת מפי אדם אחר שסיים מסכת, ואז הם טועמים מהכיבוד שהוא

מביא לכבוד הסיום, כי זאת 'סעודת מצוה', ולאחר שכבר שברו את הצום אינם צריכים

לצום ויכולים להמשיך ולאכול כל היום.

עם זאת, השנה היום של 'תענית בכורות' הוקדם ליום חמישי כי אסור לצום בשבת ועדיף

להימנע מצום גם ביום שישי, ערב שבת. לכן גם את סיום המסכת צריכים הבכורות לעשות

ביום חמישי שלפני חג הפסח, בתאריך העברי זה יוצא י"ב ניסן, ובתאריך הלועזי 25 במרץ.

 

בדיקת חמץ

 

את 'בדיקת החמץ' צריך לעשות לאור הנר, בשבת אסור כמובן להדליק נרות ואפילו

לא להחזיק נר דולק ביד, ולכן את בדיקת החמץ צריכים לעשות לילה קודם, בחמישי

בלילה, מצאת הכוכבים, שזה כ-20 דקות אחרי שהחמה שקעה. לפני בדיקת חמץ

מברכים, וגם לאחריה אומרים את הנוסח שכתוב בהגדות 'כל חמירא וחמיעא' או

בתרגום שלו ללשון הקודש 'כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי' וכו'.

את פתיתי החמץ שנמצאו במהלך הבדיקה צריך לקשור בתוך שקית ולהניח במקום

שבו הם לא יתפזרו ולא יהיו בהישג ידם של ילדים וכדו', להבדיל שלא יהיו מאכל

לעכברים כי העכברים עלולים לפזר את החמץ, ואז יהיה צרוך לבדוק שוב מחדש

את כל הבית. מי ששכח או לא הספיק לבדוק את החמץ ביום חמישי בלילה, יבדוק

ביום שישי לאור היום. אם שכח לבדוק ביום שישי, יבדוק במוצאי השבת לאור הנר

לפני שהוא מתחיל לערוך את סדר הפסח בליל הסדר. כמובן שאסור להדליק נר עם

גפרור או מצית וכדו', אלא צריך להעביר לו אש שכבר דולקת בנר אחר או בכיריים,

עוד מלפני השבת. וייזהר לא לכבות את הנר, וגם אחרי שבדק יניח את הנר בצד

שייכבה מעצמו, כי אסור לכבות אותו בחג.

 

שריפת חמץ

 

למרות שבכל שנה שורפים את החמץ בי"ד בניסן, ערב חג הפסח, השנה שורפים את

החמץ יום קודם, ביום שישי י"ג בניסן, כי בשבת אסור לשרוף חמץ כמובן. זמן השריפה

הוא מהבוקר ועד השעה 11:28 לפי שעון הקיץ שיונהג בישראל לילה קודם לכן.

עם זאת, צריך להשאיר חמץ שלא שורפים בכמות שתספיק לסעודות השבת, הן לסעודת

ליל השבת, שהוא בשישי בערב, והן לשתי סעודות שצריך לאכול בשבת בבוקר, כפי

שנפרט בהמשך. כמובן שאת החמץ שמשאירים צריך לשמור במקום סגור, שלא יתפזר

בבית ולא יגע חלילה בכלי הפסח.

 

אחרי שריפת חמץ

 

מותר לאכול חמץ ביום שישי ובליל שבת וכן בשבת בבוקר עד השעה 10:11. אבל כדאי

מאוד להצטייד במוצרי מזון שאינם מתפוררים, פיתות עדיפות, ואם אין אפשר גם לחמניות.

בכל מקרה חלות מפוררות מאוד בדרך כלל, ולכן עדיף להימנע משימוש בחלה ולמצוא

תחליפים שפחות מתפוררים.

 

הכנת צורכי הסדר ביום שישי

 

כבר הקדמנו והזכרנו את האיסור 'להכין משבת לחול', ועכשיו נרחיב קצת כדי

שהנושא יובהר כראוי. יש איסור להכין דברים, כל דבר, משבת ליום חול ואפילו

משבת לחג. כמו כן אסור להכין דברים מחג ליום חול, ומותר להכין רק מחג לשבת

בתנאי שעשה קודם 'עירוב תבשילין', אבל זה כבר נושא נפרד ולא נעסוק בו כרגע.

כשחל חג במוצאי שבת, במיוחד ליל הסדר שמצריך הרבה הכנה מראש, צריך לקחת

את זה בחשבון ולהתכונן כראוי, וחשוב להכין את הכל עוד מלפני השבת, כי בשבת

עצמה אסור להכין למוצאי השבת כאמור. לכן, מה שאפשר להכין מערב שבת מכינים,

ומה שאי אפשר, מכינים רק אחרי צאת השבת כשכבר הגיע ליל החג.

במסגרת זו לא נפרט את כל ענייני ההכנות, כי הם כבר מפורטים בהרחבה בפרסומים

אחרים שפרסמנו בנפרד ושמתאימים לכל חג פסח בכל שנה ושנה. אנחנו רק נפרט

בקצרה מה צריך לעשות לפני שבת ומה אחרי צאת השבת.

ביום שישי צריך לזכור לפתוח את חבילות המצות, אם צריך להפריש מהן חלה יש לעשות

זאת ביום שישי, צריך להכין 'מי מלח' לליל הסדר', וכן 'חרוסת'. צריך לצלות 'זרוע' על האש,

ולשטוף חסה אבל לוודא שהעלים יישארו בלי מים במהלך השבת כדי שלא יהיו בגדר

'כבוש' וייפסלו לשימוש למרור. מותר לשמור אותם במקרר אבל לא במקפיא, מאותה הסיבה

כי זה יהפוך אותם ל'כבושים'. מי שנוהג לאכול תמכא ('חריין') מגורד למרור, צריך

לרסק אותו לפני שבת, ולשמור בקופסה אטומה וסגורה היטב שלא תתפוגג החריפות

עד צאת השבת. חשוב מאוד לזכור להדליק נר שדולק 26 שעות או יותר, לפני כניסת

השבת, כדי שנוכל להשתמש ממנו להדלקת נרות בליל החג, לאחר צאת השבת.

כמו כן מדליקים נרות שבת כרגיל כמו בכל ערב שבת, ומי שרוצה לטלטל את המגש

של הנרות מהשולחן של החמץ לשולחן של ליל הסדר וכדו', צריך להניח מערב שבת

גם חפץ נוסף שאינו 'מוקצה' בשבת, על המגש יחד עם הפמוטים, כמו מחזור של פסח,

הגדה, חומש, או אפילו תפוח או תפוז או בננה וכדו'.

 

סעודות שבת

 

בשבת אנחנו צריכים לאכול שלוש סעודות, אבל יש לנו בעיה, כי בערב פסח אסור

לאכול מצות, ורק בליל הסדר אנחנו יכולים להתחיל לאכול מצות. לכן אנחנו חייבים

לאכול לחם, פיתות, לחמניות וכדו' בכל סעודות השבת. בליל שבת זו לא בעיה, כמו

שאמרנו מומלץ לאכול חמץ שאינו מתפורר כל כך, אבל בשבת בבוקר יש בעיה גדולה

כי אנחנו צריכים להספיק לאכול שתי סעודות שבת, לפני 'סוף זמן אכילת חמץ', ואחרי

השעה 10:11 בבוקר, אסור בכלל לאכול חמץ וגם לא מצה.

לכן צריכים לקום בשבת בשעה מוקדמת יותר, וברוב בתי הכנסת גם מקדימים בהתאם

את זמן התפילה. כששבים מהתפילה עושים קידוש, נוטלים ידיים ואוכלים סעודה אחת,

פת לחם עם דג או מאכלי שבת אחרים. לאחר מכן מברכים ברכת המזון, קמים מהשולחן

ויוצאים החוצה לטיול קצר של עשר דקות או רבע שעה, כדי להסיח דעת מהסעודה הקודמת,

שההמשך יהיה סעודה נפרדת ולא יצטרף אליה, ולאחר שהסחנו דעת חוזרים הביתה, נוטלים

שוב ידיים ואוכלים שוב פיתה או לחמניה וכדו' עם בשר או חמין, כל משפחה כמנהגה וכהרגליה.

את שתי הסעודות הללו צריכים לסיים לפני השעה 10:11!

מי שלא הספיק לאכול שתי סעודות בבוקר, או שאינו מסוגל לאכול שתי ארוחות

בזו אחר זו, מכל סיבה שהיא, יכול במקום זאת לקיים את מצוות סעודה שלישית,

באכילת בשר, דגים או פירות וירקות. אבל לכתחילה עדיף לאכול שתי סעודות עם פת.

חשוב לזכור! לא נוכל לשטוף את הכלים אחרי הסעודות, וכמובן כמובן שלא נוכל

להשתמש בהם בפסח. לכן כדאי לאכול בכלים חד פעמיים. משפחות רבות מבשלות

את מאכלי השבת בכלים של פסח, ומעבירות לכלים חד פעמיים, אבל צריך זהירות

רבה שהכלים של פסח לא יגעו בחמץ או במשהו שנגע בחמץ ולא עבר שטיפה יסודית.

במיוחד צריך להיזהר בבישול החמין, שיש בו גריסים בדרך כלל והוא חמץ גמור,

וצריך להיזהר שלא לבשל בכלי פסח חס וחלילה, ואפילו בכלי חמץ ראוי שלא לבשל

כזה חמין לשבת זו, כי דרכו של תבשיל החמין שהוא נדבק לתחתית הסיר ונשאר בו

מאכל שעשוי מחמץ, ואי אפשר לשטוף אותו בשבת כראוי, כי זה נכנס לאיסור של

'מכין משבת לחול', ולכן נחזור ונדגיש שמוטב להכין אוכל של פסח בכלים של פסח,

ולהגיש לשולחן בכלים חד פעמיים, כך נחסוך את כל הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך.

כמו כן, צריך לאכול בפינה צדדית, עדיף במרפסת או בחצר, ועל גבי שולחן מתקפל

שנוכל אחר כך לקפל ולהניח בצד, או לפחות לכסות את השולחן במפת ניילון עבה

שנוכל לוודא במאת האחוזים שלא עוברים פירורים.

יש משפחות שכדי להוריד מעט מהלחץ נוטלות ידיים אוכלות רק כזית פת ולאחר מכן

מקפלות את המפה שמושלכת מיד לפח. לאחר מכן שוטפים את הידיים והפה, פורסים

מפת ניילון חדשה ואוכלים את המשך הסעודה עם מאכלים של פסח, בנחת וברוגע

בלי חשש של חמץ שמתפזר בכל האזור.

 

החמץ שנותר אחרי סעודת השבת

 

אחרי שמגיעה השעה 10:11 דקות, כבר אסור לאכול חמץ, בשום אופן. אבל מה עושים

עם החמץ שנשאר? להשאיר אותו בבית אי אפשר כי בערב כבר יהיה חג הפסח, וגם

לשרוף אותו אסור, כי בשבת אסור כמובן להדליק אש או להכניס משהו לאש דולקת.

לכן צריך לבער את החמץ, אבל לא על ידי שריפה. יש שנוהגים לפורר אותו לתוך

האסלה ולהוריד את המים, יש שמעדיפים לא להכניס אוכל לשירותים, אפילו לא כדי

לבער אותו, כי יש בזה ביזוי לאוכל. עדיף להכין עוד מלפני שבת, פח או דלי עם אקונומיקה

או נפט ולהכניס את שאריות הלחם פנימה, כדי לפסול אותם מאכילה. אם אין אפשרות

כזאת, אפשר לקחת את הלחם למקום הפקר ולזרוק אותו שם, אבל לא במקום ששייך

לאדם כלשהו ואפילו לא במקום ששייך לכמה אנשים ביחד.

חשוב לזכור לנקות את האזור שבו אכלו את הסעודות, אבל עדיף שלא לעשות זאת עם

מטאטא כי הפירורים נדבקים בו וקשה להיפטר מהם לאחר מכן. מומלץ לעשות זאת עם

מגב ולאחר מכן לשטוף אותו באמבטיה, כדי שהפירורים שנדבקו בו ירדו לביוב.

אחרי שמבערים את החמץ, חוזרים ומבטלים בלב את כל החמץ שנשאר, שייחשב כאילו

הוא עפר ואין לו שום חשיבות, ואומרים שוב את הנוסח שכתוב בהגדות לומר אחרי

שריפת חמץ "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי", או בלשון הקודש כפי שמופיע בהגדות.

 

שבת אחר הצהרים

 

כמו שכבר הזכרנו, אסור להכין שום דבר משבת לחג שאחרי השבת, ומדובר לא רק על

מלאכות שאסור לעשות בשבת, אלא אפילו דברים המותרים לעשות בשבת, אין לעשותם

לצורך החג שאחריה. למשל, אסור לסדר את הכיסאות סביב השולחן לצורך ליל הסדר.

אם הכיסאות מפוזרים בבית ומפריעים, מותר לסדר אותם כי זה לצורך השבת, כדי

שהבית יהיה מסודר בשבת. אבל אסור לסדר אותם לצורך החג. כמו כן אסור לפרוס

מפה מיוחדת לליל הסדר, לפני שיוצאת השבת, ובוודאי שאסור לשטוף חסה בשבת

לצורך ליל הסדר וכדו'.

מותר לשכב לנוח בשבת אחר הצהרים, גם אם בדרך כלל לא עושה זאת והפעם הולך

לנוח כדי שיהיה לו כח בליל הסדר להישאר ער עד שעה מאוחרת, אבל לא ראוי לומר

בצורה מפורשת: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כח בליל הסדר", אלא "אני הולך לנוח

לכבוד שבת".

 

צאת השבת: נרות והבדלה

 

בשנים רגילות, אנחנו מקבלים את חג הפסח לפני שקיעת החמה, 20 דקות לפני

השקיעה או 40 דקות לפני השקיעה, כל מקום כפי מנהגו. אבל כשהחג מגיע במוצאי

השבת, אנחנו צריכים להיזהר מאוד שלא להוציא שבת לפני שהיא באמת יוצאת.

אדם שהדליק נרות של חג הפסח לפני שיצאה שבת, לא רק שלא קיים מצוה אלא גם

עבר על חטא חמור מאוד של חילול שבת רחמנא ליצלן.

לכן חשוב לדעת: שבת יוצאת רק בשעה 19:32. לא קודם לכן! רק אחרי השעה הזאת

אפשר להתחיל להתכונן לליל הסדר, אבל צריך קודם לומר 'המבדיל בין קודש לקודש',

כי זה מעין הבדלה וכך בעצם אנחנו מוציאים את השבת והחג נכנס ממילא.

אחרי שיצאה השבת ואחרי שאמרנו 'המבדיל בין קודש לקודש', אפשר וגם צריך להתחיל

להתכונן לחג. נשים תדלקנה נרות חג, אבל הפעם לא מדליקים חס וחלילה בגפרור

מהקופסה וגם לא מצית. אלא רק מעבירים אש, מנר שכבר דולק מערב שבת! אם

כבה הנר, יש לקחת מהשכנים ואם אין ממי לקחת אש, עדיף שלא להדליק נרות בכלל,

וכמובן אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, חס וחלילה. אנחנו הרי רוצים לכבד את החג,

והדלקת אש בחג לא רק שלא מכבדת אותו אלא מבזה אותו ויש בה חטא חמור מאוד.

בתפילת ערבית בבית הכנסת, מוסיפים בתפילת העמידה של החג עוד קטע אחד:

'ותודיענו', זה מופיע בכל המחזורים והסידורים, ואומרים את הקטע הזה במקום

'אתה חוננתנו' שאומרים בכל מוצאי שבת.

נשים שנוהגות לומר 'שהחיינו' בהדלקת הנרות בכל החגים, תאמרנה גם הפעם,

אבל צריכות לזכור שלא לומר שוב כשמקדשים על היין בתחילת ליל הסדר, ואפילו

אין לענות אמן על ברכה זו שנאמרה מפי הבעל, אם הוא מוציא את האשה ידי

חובתה בקידוש, או שהיא אומרת את הקידוש יחד אתו. אבל מי שלא בירכה

שהחיינו בהדלקת נרות, תאמר בקידוש, או תשמע מפי בעלה ותענה אחריו 'אמן'.

נשים שרוצות לבשל מאכלים לליל הסדר בחג עצמו, יעשו זאת רק לאחר צאת

השבת ורק לאחר שאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש', ורק על ידי אש שדלקה

מערב שבת או הועברה מאש שדלקה מערב שבת, ולא על ידי הדלקת אש בחג

עצמו חלילה וחס.

 

בקידוש של מוצאי שבת שחל בחג, יש סדר מיוחד לאמירת הברכות והוא מכונה

על ידי חכמי התלמוד 'יקנה"ז'. כלומר יין (ברכת 'בורא פרי הגפן'),

קידוש (ברכת 'אשר בחר בנו מכל עם… מקדש ישראל והזמנים),

נר (ברכת 'מאורי האש', על נר שדולק מערב שבת או שהועברה לו אש מנר הדולק מערב שבת),

הבדלה ('ברכת המבדיל בין קודש לקודש')

זמן (ברכת 'שהחיינו… לזמן הזה).

בהבדלה המיוחדת של ליל חג הפסח, לא מברכים על בשמים כמו בהבדלה רגילה של כל מוצאי שבת.

 

הכי הכי חשוב!

 

אחרי שפרטנו את כל ההלכות המיוחדות לליל הסדר שחל במוצאי שבת, נאמר

ונזכיר שהמצוה החשובה ביותר בלילה זה היא לספר לילדים וגם למבוגרים ואפילו

כל אחד לעצמו את סיפור יציאת מצרים. לכן חשוב מאוד מאוד לשמור על סבלנות,

להתנהג עם הילדים באהבה רבה בלילה הזה, כדי שהסיפור הזה של יציאת מצרים

ייכנס בעצמותיהם והם יזכרו אותו כל ימי חייהם, מאחר ובסיפור הזה טמון סוד הקיום

של העם היהודי, והוא הבסיס לכל היהדות בכללותה.

מה קרה לפורים שהוא הפך למשולש?

מה קרה לפורים שהוא הפך משולש?

יעקב א. לוסטיגמן

 

פורים השנה תשפ"א (2021) הוא פורים מיוחד במינו, כי השנה הוא משולש,

כלומר מתפרס על פני שלושה ימים. מה זה אומר? אז בואו נתחיל.

אז ככה: בכל רחבי העולם חוגגים את יום הפורים ביום ה-14 של חודש אדר,

כלומר בי"ג אדר בלילה, אור לי"ד אדר, שומעים את קריאת המגילה בבית הכנסת,

ולמחרת בי"ד אדר אנחנו צריכים לקיים ארבע מצוות של פורים, המכונות בקצרה

'ארבעת הממים': מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה.

חוץ מכל זה, ביום הפורים, אנחנו גם מוסיפים את תפילת 'על הניסים' בתפילות מנחה,

ערבית שחרית ומנחה. וכן כשאומרים ברכת המזון אנחנו מוסיפים גם את תפילת 'על הניסים'.

עד כאן, הכל רגיל. גם השנה, שנת תשפ"א, בכל העולם יחגגו את הפורים ביום י"ד אדר,

שיחול ב-25 בפברואר בערב, ובמהלך ה-26 בפברואר, שיוצא השנה ביום שישי.

כשתיכנס השבת, נגמר הפורים!

אבל שימו לב, מצוות הפורים היא מצווה מאוד מיוחדת, כי היא מתחלקת בין ערים 'רגילות'

לערים שהיו מוקפות חומה כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, יחד עם יהושע בן נון,

שהיה תלמידו של משה רבינו, והנהיג את עם ישראל אחרי שמשה רבינו נפטר.

לא ניכנס עכשיו במסגרת זו, להסבר איך קשור פורים ליהושע בן נון, ומדוע דווקא

ערים המוקפות חומה מימות יהושע חוגגות את הפורים במועד שונה. הפעם נדבר

רק על החלק הטכני והמעשי.

אז מה השתנה השנה?

 

זהו! השינוי הוא רק בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. העיר הבולטת ביותר

היא ירושלים, ויש עוד ערים שבהן נוהגים לשמור את היום השני של פורים, או שנוהגים

את שני ימי הפורים מספק, כי אנחנו לא יודעים אם זאת עיר שנחשבת למוקפת חומה או לא.

כמו למשל בטבריה, בצפת, בעכו ועוד. להם, לירושלמים יש בעיה רצינית, כי פורים שלהם

נחגג ביום ה-15 של חודש אדר, שהשנה יוצא בשבת.

אז איך חוגגים פורים בשבת?

לא חוגגים!

כן כן, כמו שקראתם, לא חוגגים פורים בשבת.

בעצם, יום הפורים מתחלק לשלושה ימים, כשבכל יום משלושת הימים הללו מקיימים

חלק אחר ממצות הפורים. ביום חמישי בלילה וביום שישי בבוקר קוראים את המגילה

בבתי הכנסת בירושלים ובערים המוקפות חומה כמו בכל מקום אחר בעולם, אבל בזמן

שבמקומות אחרים יוצאים אחרי קריאת המגילה לסעוד את סעודת הפורים ולשלוח מנות

איש לרעהו, בירושלים לא נוהגים כך. המצווה היחידה שכן מקיימים ביום שישי חוץ מקריאת

המגילה, היא מצוות 'מתנות לאביונים' – כל אחד צריך לתת שתי מתנות כספיות, לשני אביונים

שונים, בערך חמישה או עשרה שקלים לכל עני, ומי שרוצה להדר יכול לתת גם סכומים גדולים

יותר ותבוא עליו ברכה, כי עיקר מצוות הפורים היא מצוות מתנות לאביונים.

ומה עוד? כלום…

מי שרוצה להדר, יכול להרבות מעט בסעודה ביום זה, ותבוא עליו ברכה, אבל אין חובה לעשות זאת.

בשבת אומרים את תפילת 'על הניסים' בתפילות העמידה, וגם בברכת המזון.

יש שנוהגים להוסיף בשבת תבשיל מיוחד לכבוד פורים, אבל אין חובה לעשות זאת,

ובעצם המצווה היחידה בשבת הקשורה לפורים היא להוסיף את 'על הניסים' לתפילות

ולברכת המזון. ביום ראשון, לא קוראים במגילה, אין חובה לתת מתנות לאביונים,

וגם לא אומרים את תפילת 'על הניסים'.

מה כן עושים ביום ראשון?

שני דברים עושים ביום ראשון, משלוח מנות ומשתה ושמחה.

במצוות משלוח מנות אנחנו שולחים משלוח מנות כמו בכל שנה, כדי להרבות אהבה

ואחווה בין איש לרעהו,  ובנוסף משתה ושמחה- סעודת פורים. נוטלים ידיים ויושבים

לסעודה דשינה, עם דגים ובשר וכמובן לא לשכוח לשתות יין, מי שרוצה לשתות קצת

יותר מהרגלו יכול ומי שרוצה לשתות קצת הרבה יותר מהרגלו גם יכול… אבל חשוב

להיזהר שלא להגיע למצב של סכנה מתוך שכרות חלילה וחס, לא לנהוג ברכב לאחר

שתיית יין או משקאות משכרים אחרים, וגם לא להתפרע ולגרום לנזקים גופניים, כספיים

או נפשיים לאנשים אחרים. כי התורה הקדושה 'דרכיה דרכי נועם', והיא ניתנה כדי שנשמח

בה ונקיים אותה בשמחה ובנחת, ולא להזיק ולפגוע באחרים חלילה וחלילה.

שיהיה לכולנו פורים כשר שמח!

משולש

מגילת אסתר ב-60 שניות

מגילת אסתר ב-60 שניות

 

פרק ראשון – ובו יסופר על משתה אחשוורוש.

  1. מסיבה ראוותנית, שנמשכת ששה חודשים רצופים(!) חותמת את השנה השלישית למלכותו של אחשוורוש, מלך פרס.
  2. המלכה ושתי מסרבת להיענות לבקשת המלך, להופיע במסיבה ולהציג את יופייה לראווה, בפני הנאספים.
  3. יועצי המלך ממליצים לו להחליף את ושתי במלכה אחרת.

פרק שני – ובו יסופר, כיצד אסתר הנערה, הופכת למלכה.

  1. שליחים יוצאים בהולים, אל כל רחבי האימפריה הפרסית, לאתר מועמדות יפות, שיתחרו על ליבו של המלך.
  2. נערה יהודיה ושמה אסתר, אחייניתו של מרדכי, נלקחת אל בירת פרס, כאחת מן המועמדות.
  3. מרדכי מדריך את אסתר להסתיר את מוצאה היהודי.
  4. אסתר נבחרת מבין כל המועמדות והיא מוכתרת למלכה.
  5. מרדכי שומע על מזימה להרוג את המלך. הוא מדווח לאסתר, שמספרת על כך למלך ומתכנני ההתנקשות מתגלים ונתלים.

פרק שלישי – ובו יתואר, מהלך עלייתו של המן הרשע.

  1. אחשוורוש ממנה את המן להיות ראש השרים – המשנה למלך. כולם "מכרכרים" סביבו ומשתחווים לו ביראת כבוד.
  2. מרדכי מסרב בעקשנות להשתחוות להמן.
  3. המן כועס ונשבע להתנקם ולהרוג את כל היהודים בפרס.
  4. המן משכנע את אחשוורוש להשמיד את כל היהודים.
  5. צו הרג מלכותי מופץ ברחבי פרס. י"ג באדר הוא תאריך היעד, להשמדת היהודים ולביזת רכושם.

פרק רביעי – ובו מתבררת, משימתה הגורלית של אסתר.

  1. מרדכי קורע את בגדיו ולובש על גופו שק ואפר, כסימן לאבל ציבורי.
  2. מרדכי שולח העתק של הצו המלכותי לאסתר ומבקש ממנה להשתדל אצל המלך.
  3. אסתר עונה לו, כי כל מי שניגש אל המלך ללא הזמנה, מסתכן במוות.
  4. מרדכי משיב, שאין לה כל ברירה.
  5. אסתר פונה אל מרדכי, שיבקש מבני עמה, לצום ולהתפלל להצלחתה, במשך שלושה ימים, בטרם תיגש אל המלך.

פרק חמישי – ובו נלמד, על האסטרטגיה של אסתר וכעסו של המן.

  1. המלך אחשוורוש מקבל את אסתר בסבר פנים יפות ומבטיח למלא את משאלותיה.
  2. בקשתה של אסתר: לערוך משתה פרטי למלך ולהמן.
  3. לאחר המשתה, המן שוב פוגש במרדכי, אשר אינו משתחווה לו.
  4. לאחר שזרש – אשתו של המן – מציעה שיתלו את מרדכי, המן יוצא ומכין את הגרדום.

פרק ששי – ובו יסופר, על ראשיתו של המהפך.

  1. המלך סובל מנדודי שינה ומבקש את ספר הזיכרונות המלכותי.
  2. המלך קורא לראשונה, על ניסיון ההתנקשות שנמנע בזכות מרדכי ועל כך שמרדכי לא זכה בשום תגמול.
  3. באותו לילה בדיוק, המן בא אל המלך על מנת לבקש ממנו לתלות את מרדכי.
  4. לפני שהמן מספיק לדבר, הקערה מתהפכת על פיה והמלך מצווה עליו להלביש את מרדכי בבגדי מלכות, להושיבו על סוס המלך ולהובילו ברחובות שושן הבירה.

פרק שביעי – ובו יסופר איך מתהפך הגלגל.

  1. במשתה השני שעורכת אסתר, היא מגלה את דבר יהדותה ומצהירה שהיא עצמה ועמה כולו, עומדים להירצח.
  2. היא מצביעה על המן כעל "המוח" שמאחורי תכנית ההשמדה.
  3. המלך כועס ותולה את המן על אותו גרדום שהכין עבור מרדכי.

פרק שמיני – ובו יתואר המהפך המושלם.

  1. מרדכי ממונה כמשנה למלך במקום המן.
  2. צו מלכותי נוסף נשלח ומתיר ליהודים בכל מקום, להלחם ולהרוג את כל מי שינסה לפגוע בהם.

פרק תשיעי – ובו יסופר על ימי הפורים.

  1. בי"ג באדר, היום שיועד להשמדת העם היהודי, נחגג ניצחון גדול על אויביהם.
  2. עשרת בניו של המן נתלים.
  3. הימים י"ד וט"ו באדר, נקבעים לחגיגת נס ההצלה. אלו הם ימי הפורים.
  4. מרדכי קובע את מנהגי הפורים – סעודה חגיגית, משלוחי מנות ומתנות לאביונים.

פרק עשירי – ובו נתוודע לשלטונו של מרדכי.

  1. פרס פורחת כשמרדכי בשלטון.
  2. תקופת כהונתו והשפעתו של מרדכי על ההיסטוריה הפרסית, מונצחים בספר דברי הימים של המלך.

[מאתר: אש התורה]

מגילת אסתר

אחרי שעתיים, המוסלמי כבר לא הצליח להתאפק: "תגיד לי", הוא שאל, "אתה יהודי?!…"

אחרי שעתיים, המוסלמי כבר לא הצליח להתאפק: "תגיד לי", הוא שאל, "אתה יהודי?!…"

אוהד אטינגר

 

לפני כמה שנים הייתי בכינוס של רבנים שהתקיים בלטביה, והשתתפתי כעיתונאי שבא לסקר

את האירוע שנמשך מספר ימים. את הדרך חזרה עשיתי דרך טורקיה, וכשהתיישבתי על המטוס

הממריא מריגה לאיסטנבול, הבנתי שאני כנראה היהודי היחידי על המטוס. על ידי ישב סטודנט

מוסלמי מאוזבקיסטן, שסיפר לי שהוא נמצא בריגה לצורך לימודים. מהרגע הראשון ראיתי שהוא

מסתכל עלי במבט בוחן, השתדלתי להיות נחמד ופטפטתי איתו על הא ועל דא, בלי להתייחס

למבטים הסקרניים. ברור היה לי מה גורם לו להסתכל עלי ככה: המראה היהודי שלי. הכיפה,

הלבוש החסידי וכמובן גם הזקן והפאות.

אחרי שחלפו שעתיים, הוא כבר לא הצליח להתאפק: "תגיד לי", הוא שאל, "אתה יהודי?!…".

"בטח שאני יהודי" אמרתי לו בגאווה לא מוסתרת, "מה אתה לא רואה שיש לי כיפה, פאות וזקן?…".

"בגלל זה אני שואל", הוא הודה, "אבל שתדע שאני מתרגש מאוד, כי זאת הפעם הראשונה שאני

רואה יהודי…". ואז הוא מספר לי שהוא נוסע הרבה בעולם, לחופשות חצי שנתיות. הבנתי שאבא

שלו בכיר בשלטון באוזבקיסטן, ולא חסר להם כסף, בלשון המעטה. הוא כבר היה בגרמניה,

ובהונגריה, הוא היה ברוסיה ובאוקראינה, הוא גם ביקר בשווייץ פעם אחת ובטורקיה פעמיים,

וגם במדינות כמו סעודיה וכוויית.

"ראיתי אנשים מהרבה מאוד לאומים", הוא אמר לי, "אבל אף פעם לא יצא לי לראות יהודי…".

המטוס נחת באיסטנבול, ונפרדנו לשלום. הוא יצא להיפגש עם בני משפחתו שהגיעו קצת לפניו

מאוזבקיסטן והמתינו לו מחוץ לשדה התעופה, ואני נשארתי בשדה התעופה, המתנתי במשך

כארבע שעות לטיסת המשך שתביא אותי לישראל בשעה טובה ומוצלחת. באותו הזמן חשבתי

לעצמי, איך ייתכן שבנאדם הסתובב כל כך הרבה ברחבי העולם, ועכשיו ראה יהודי לראשונה בימי

חייו? זה לא ייתכן? הרי יש יהודים כמעט בכל מקום, בוודאי באתרי תיירות, יהודים מטיילים בכל

רחבי העולם, זה בלתי הגיוני שהוא לא ראה יהודי!!!

ואז נפל לי האסימון…

ברור שהוא ראה יהודים!!!

הוא פשוט לא ידע שהם יהודים, כי הם לא חבשו כיפה, ולא לבשו ציצית ולא גידלו זקן ופיאות…

כלומר, הם הסתירו את יהדותם!

לא חבל?

תקופה קצרה לאחר מכן יצא לי לבקר בפריז.

ומה עושה מי שמגיע לפריז? מבקר במגדל אייפל כמובן. המארחים שלי, יהודים טובים ונחמדים מאוד,

הפצירו בי לחבוש כובע שיסתיר את הכיפה שלי: "זה מסוכן להסתובב שם עם כיפה", הם אמרו לי, יש

שם כל מיני יצורים שלא בהכרח אוהבים יהודים…".

אבל אני התעקשתי. עמדתי על שלי.

"אני מוכן לשלם כל מחיר שבעולם", אמרתי להם, "אבל אני לא מוכן שלרגע אחד

מישהו יחשוב שאני גוי… אני לא מוכן שאיזה סטודנט מאזובקיסטן שיראה אותי עכשיו,

יחשוב כל ימי חייו שהוא אף פעם לא ראה יהודי. אני רוצה שכל מי שרואה אותי ידע

מי אני, מאיפה באתי ובעיקר במה אני מאמין!!!".

ניקיון פסח רוחני

ניקיון פסח רוחני

 

בימים אלה כולם מנקים את הבית.

באופן בלתי נמנע, כל שיחה מגיעה איכשהו לנושא הבוער: ניקיונות פסח.

חברה אחת כמעט סיימה, האחרת רק התחילה. יש כאלה שמקרצפות את

התקרה, ואלה שהן סופר-רגועות לגבי מחויבויות הניקוי שלהן. אני, למשל,

נמצאת מחוץ למעגל. השנה, שלא כמו בשנים אחרות, אני מבלה את חג הפסח

עם המשפחה, הרחק מהבית, מה שמפחית באופן משמעותי את הצורך לקרצף

כל פרור של חמץ מהדירה שלנו.

ובכל זאת, אני מנסה לנקות את הבית בדרך מאוד לא קונבנציונאלית – ניקיון

שאינו כולל שום מטאטא או מגב, סמרטוטי רצפה או אקונומיקה. זהו ניקיון-בית

פנימי, במטרה לחוות חירות חדשה בפסח הזה: חירות מכבלי העצמיות.

אנחנו לומדים שהכוח שגורם לנו לחטוא – היצר הרע – מושווה לשמרים או לחמץ.

בדיוק כפי שהשמרים גורמים לבצק לתפוח, כך משפיע היצר הרע על האגו שלנו:

הוא מאפשר לנו להתחמק מהמחויבויות שלנו כלפי האלוקים ובמקומן לשקוע

בפעולות לשירות עצמנו.

פסח הוא הזמן בשנה שבו אנחנו פותחים במלחמת חורמה לביעור החמץ.

אחרי שהשתמשנו בכל מכשיר או תכשיר 'אנטי-חמצי' שקיים בארסנל שלנו –

כולל שפכטל ואקונומיקה, מברשות שיניים, סקוטש-ברייט ושואב אבק – אנחנו

יכולים לנהל בדיקה מדוקדקת לאור הנר בכל פינה בבתינו. חז"ל מלמדים אותנו,

שבעוד שהתהליך הזה בא להנציח את היציאה שלנו ממצרים, הוא מסמל גם

רעיון עמוק. בדיוק כמו שאנחנו מסלקים מרשותנו כל פירור חמץ, כך אנחנו צריכים

לשאוף לסלק גם מעצמנו את ה"חמץ" הפנימי; לחסל את כיסי ההתנגדות העקשניים

שיובילו אותנו במדרון דרכי האנוכיות שלנו, הלאה מן האלוקים. אנחנו עוברים בדיקה

עצמית מושלמת ו"אוחזים בנר" מול בקיעיה האפלוליים של הפנימיות האנוכית שלנו.

דווקא הניקיון הרוחני הזה מבטיח חירות אמיתית, שכן, כיצד יכול האדם להיות חופשי

אם הוא משועבד לעצמיותו וכבול לגחמות התאווה שלו? החירות שמציע לנו חג הפסח,

היא לרומם ולהעלות את החירות הגשמית שחוו בני ישראל כשעזבו את מצרים. זהו

החופש לחיות כמו נשמה.

בתור ילדה, הייתי אוהבת לצפות באנשים. אני זוכרת שראיתי כלב קשור מדלג במרץ,

ולמעשה גורר אחריו את בעליו. "אמא, תראי!" אמרתי, "הכלב הזה לוקח את האיש שלו

לטיול!" כך נראה השעבוד לעצמיות: האגו "מוליך" את הנשמה. אין אפשרות ליצור קשר

עם הקב"ה, אלא אם כן נצליח באיזשהו אופן לנתק את הרצועה, להרגיע את האגו, או

לחזק את הנשמה כדי שהיא תוכל להוביל.

שאלת השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו, כשאנחנו "מנקים לפסח" ומשחררים את

עצמנו מהאגו, היא: מה משעבד אותי לתאוות ומרחיק אותי מן האלוקים? התשובה

שמתגלה לנו כשאנחנו חושפים את הפנימיות שלנו לאור הנר, יכולה לשאת מגוון פנים

וצורות, אישיים לכל אדם ואדם. אצל כמה זו יכולה להיות להיטות חומרנית; אצל אחרים,

אולי ליקויי אישיות עקשניים, כמו כעס, קנאה או הצורך להשיג שליטה; ואחרים עשויים

לגלות שמאבקים אינטלקטואליים סוערים הם מה שמותיר אותם בני ערובה לעצמיות שלהם.

ברגע שהגדרנו מהם הכבלים שקושרים אותנו אל העצמיות, היא המהות האנוכית שלנו,

השלב הבא יהיה לפתוח בצעדים פעילים לקראת היציאה לחירות. צעדים אלה יכולים לכלול

החלטות מתאימות, הכנסת יותר רוחניות לתוך חיינו, ותפילה שה' יעזור לנו ושיתעורר בנו

רצון. כל עוד אנחנו ממשיכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו עכשיו, ובו בזמן לחשוב איפה

היינו רוצים להיות, אנחנו צועדים במסלול הנכון.

פסח הוא זמן מבטיח במיוחד להתעלות מעבר למקום שבו אנו אוחזים כעת, ולזנק לדרגה

גבוהה יותר של קשר רוחני. כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם היו שקועים בתרבות

הפגאנית המצרית – מוכים, מיואשים ובמצב רוחני שפל למדי. עם כל זאת, היה להם

רצון עז להשתחרר מכבליהם הגשמיים והרוחניים, והאלוקים סיפק את רצונם בסדרה

מדהימה של ניסים. הקב"ה הביא אותם מדרגת השעבוד הנמוכה ביותר, לדרגת ההתנסות

הרוחנית הגבוהה ביותר: קבלת התורה בהר סיני. גם אנו מקבלים יכולות רוחניות מיוחדות

בימי הפסח – כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להושיט יד ולתפוס את ההזדמנות.

אני יודעת שאם אוכל לסלק מקרבי את ההרגלים הרעים ואת ה'אגו', אמצא בתוכי את

ניצוץ הרצון האלוקי, הטמון בי זמן רב, ואשליט אותו על הרצון הגשמי. ההשוואה לניקיון

הפסח מוכיחה שוב את עצמה – המנקה הנחוש אינו חוסך שום מאמץ כדי לסלק מהבית

כל פירור אחרון, ומגייס כל טקטיקה כדי להשלים את המשימה. ב"ניקיון הבית" הרוחני

שלנו נוכל להציב מולנו את אותם יעדים, למרות שמשימת הטיהור העצמי היא משימה

של כל החיים, ולא רק ניקיון אביב חד-שנתי.

יכול להיות שיותר קל לקרצף את הרצפה מאשר את הנשמה, אבל מובטח לנו שהשכר

יהיה מעל ומעבר; מעבר לקו הרקיע.

[אש התורה]

קבלו את המדריך הקצר לחג הפסח

קבלו את המדריך הקצר לחג הפסח ליל הסדר

 

מה צריך לנקות לפסח?

 

אבק איננו חמץ, אבל שקדי מרק, פירורי לחם, ביסקוויטים מעוכים, חתיכות

ביסלי וסנדביצ'ים שנשכחו בילקוט הם חמץ גמור. הניקיון צריך להתמקד במקומות

שבהם רגילים להכניס חמץ במשך השנה. גם המכונית היא חלק מהבית ויש לנקותה

ביסודיות. עוד מקומות המועדים ל"פורענות": משחקי הילדים, מטבח, מקרר, ספה וכדו'.

 

מהו חמץ?

 

כל מוצר המכיל את אחד מחמשה מיני דגן שבאו במגע עם מים והחמיצו הוא חמץ

(חמשת המינים הם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון).

בתהליכי היצור המודרניים עלול חמץ להסתנן גם למוצרים שאינם ידועים כמכילי דגן,

לפיכך לא די בבדיקת מרכיבי המזון אלא יש להקפיד על קניית מוצרים שנבדקו על ידי

גוף כשרות מוסמך ומקצועי וזכו לאישור "כשר לפסח".

סוגים מסוימים של משקאות חריפים, תרסיסי דאודורנט, בשמים, מוצרי קוסמטיקה

ותרופות עלולים אף הם להכיל חמץ. יש לברר את כשרותם אצל רב מוסמך.

 

איך עושים "מכירת חמץ"?

 

חמץ יקר-ערך שאין רוצים להשמידו יש למכור אותו מראש לנוכרי באמצעות רב מוסמך.

בימים שלפני חג הפסח ניתן יהיה למכור את החמץ אצל רבני בתי הכנסת. חשוב להדגיש –

חמץ שעבר עליו הפסח מבלי שנמכר אסור לשימוש גם אחרי החג.

 

מתי עושים "בדיקת חמץ"?

 

בלילה שלפני חג הפסח בודקים את הבית לאור נר שעווה כדי לוודא שלא נותר בו חמץ.

(ובשנה שפסח חל במוצ"ש, בדיקת החמץ נעשית ביום חמישי בערב) קודם לבדיקה מברכים

"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ".

לאחר הבדיקה יש לבטל את החמץ על ידי אמירת הנוסח הבא: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי

שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ". בתום הבדיקה משיירים מהחמץ כמות

מינימאלית שתספיק לאכילה במהלך יום המחרת (ובשנה שפסח יוצא במוצ"ש, אז משאירים

חמץ לאכילה ליום שישי ולבוקר יום השבת.)

 

שריפת חמץ:

 

את החמץ הנותר בבית יש לשרוף בערב פסח.

רצוי לשרוף את החמץ עד שעה 11:27.

בערב פסח מותר לאכול חמץ עד שעה 10:10.  (תלוי במקום מגוריכם, אך בערך זו השעה בישראל)

לאחר שעה זו יש להיפטר מכל שיירי החמץ ולהרחיקם אל מחוץ לבית.

 

עושים סדר ב"ליל הסדר"

 

למה סדר?

 

מטרת ליל הסדר היא לזכור את אירועי יציאת מצרים ולהנחיל אותם לדור הבא.

בעת יציאת מצרים נוכחנו לראות כי אלוקים שולט ביקום. מצוות ליל הסדר ומנהגיו

נועדו להמחיש את אירועי יציאת מצרים ולהפוך אותם לחוויה בלתי נשכחת.

במסגרת מצומצמת זו אי אפשר להקיף את מכלול ההלכות והמנהגים הקשורים לליל

הסדר, אך ננסה לגעת בכמה נקודות עיקריות.

 

מהי "מצה"?

 

המצה עשויה מתערובת של קמח ומים שנאפו תוך פחות מ – 18 דקות מרגע

הכנת הבצק (לאחר מכן הוא נעשה חמץ). למצה יש סמליות כפולה: מצד אחד

זהו מאכל עבדים פשוט, ומצד שני אכילתה מזכירה לנו שהגאולה באופן כה פתאומי

עד שבצקם של אבותינו לא הספיק לתפוח לפני שעזבו את מצרים בחיפזון.

 

מהו "מרור"?

 

ירק שמשאיר בפה טעם מר זכר לסבל העבדות במצרים. רצוי להשתמש בעלי חסה.

יש להקפיד על השימוש בחסה שאין בה תולעים.

 

מהי חרוסת?

 

תערובת של תפוחים, אגוזים ויין – זכר לטיט שבו התבוססו אבותינו במצרים.

מטבילים בו את המרור כדי להמתיק את חריפותו.

 

מה כוסות יין שותים?

 

ארבע. זכר לארבעת שלבי הגאולה.

כדי לקיים את המצווה יש לשתות לפחות 86 סמ"ק יין בכל כוס. את הכוסות לוגמים

בחלקים שונים של ה"סדר" בהתאם להוראות המופיעות בהגדה.

ניתן להשתמש גם במיץ ענבים.

גם הנשים חייבות באכילת מצה, מרור ובשתיית ארבע הכוסות.

 

"הסבה" מקצועית:

א

ת אכילת המצה ולגימת היין יש לעשות ב"הסבה", היינו, תוך הטית הגוף לצד שמאל

באופן שבו נהגו אנשים מכובדים לסעוד בימי קדם. יש בכך ביטוי לתחושת החירות

המלכותית המלווה אותנו בערב זה. לשם כך יש להכין מראש כרים וכסתות וגם כסאות

המתאימים להסבה. נשים ובנות אינן מסבות.

 

והילדים?

 

חשוב שיהיו נוכחים בעת סיפור ההגדה. הילדים הם כוכבי הערב.

סיפור יציאת מצרים הינו אחד הסיפורים החשובים ביותר שישמעו בימי חייהם.

מומלץ להכין מראש את הסיפור בצורה חווייתית ומרתקת. כדאי שישנו בצהרים,

כדי שיהיו עירניים בלילה. כדאי גם לצייד אותם בהגדות מצוירות הממחישות את המסופר.

 

הכל יהיה בסדר…

 

כרפס:

 

לאחר הקידוש על כוס היין הראשון נוטלים ידים ללא ברכה, מטבילים את ה"כרפס"

במי מלח, מברכים ברכת "בורא פרי האדמה" ואוכלים אותו. ה"כרפס" הוא חתיכת ירק.

ולמה אוכלים כרפס? כדי שיהיה מה לשאול! (פעולות שונות ננקטות במהלך ליל הסדר

במטרה לעורר את סקרנות הילדים כדי שיהיו קשובים לסיפור ההגדה).

 

שבירת המצה:

 

את המצה האמצעית שוברים לשניים – את החלק הקטן משאירים בצלחת,

את החלק הגדול עוטפים במפה ומסתירים במקום כלשהוא. זהו ה"אפיקומן" המפורסם.

 

מהי הגדה?

 

לאחר שהילדים שואלים "מה נשתנה הלילה הזה?" פותחים בקריאת סיפור יציאת מצרים מתוך ההגדה.

חוזרים במנהרת הזמן אלפי שנים ומנסים להרגיש כאילו אנו עצמנו יצאנו בלילה הגדול הזה משעבוד מצרים.

 

כילת מצה ומרור:

 

לאחר לגימת כוס היין השניה, נוטלים ידיים בשנית והפעם עם ברכה. עורך הסדר בוצע

את המצות ומחלק אותם לסועדים. כדי לקיים את המצווה יש לאכול מצה בכמות של "כזית"

(דהיינו, בסביבות שלושת רבעי מצת מכונה מרובעת) ובהפרש זמן שלא יעלה על 9 דקות.

גברים וילדים יאכלו בהסבה.

 

מרור:

 

מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מרור" ואוכלים 2-3 עלים בינוניים

של מרור הטבולים במעט חרוסת. את המרור אוכלים ללא הסבה.

 

שובו של האפיקומן:

 

בתקופה שבית המקדש היה קיים היה השלב הזה מוקדש לאכילת קרבן הפסח.

בימינו אין קרבן פסח – כל שנותר לנו הוא תקווה לעתיד שעוד יבוא ופיסת מצה

המשמשת (בינתיים) תחליף לקרבן. שולפים את האפיקומן מהמקום שבו היה מוטמן

וכל אחד מהסועדים אוכל ממנו כזית מצה בהסבה. אם אין מספיק לכולם ניתן לפתוח מצה חדשה.

 

הלל:

 

לאחר לגימת כוס יין רביעית קוראים פרקי הלל מתוך ההגדה. מודים לה' על הניסים

שעשה לאבותינו ומתפללים שיעשה כמה ניסים גם עבורנו.

 

ולמה, באמת, גונבים את האפיקומן?

 

גניבת האפיקומן נועדה ליצור בקרב הילדים אווירה של דרמה ומתח סביב ליל הסדר.

הילדים הם הדור הבא של עם ישראל. אם נצליח לרתק את ליבם ולטעת בקרבם סקרנות

ואהבה לדברי תורה, ניתן לקוות כי ישתיתו את חייהם על יסוד ערכי מוצק של תורה ומצוות.

 

בברכת חג פסח כשר ושמח!

ליל הסדר – מצוות הלילה

מצוות הלילה

ארבע מצוות מיוחדות בסדר ליל פסח, שתיים מדאוריתא ושתיים מדרבנן,

מדאורייתא  – אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים; מדרבנן – אכילת מרור

ושתית ד' כוסות של יין, בד בבד עם מצוות הלילה, תקנו חכמים מנהגים

רבים כזכר לחירות ולקרבן פסח וקרבן חגיגה, וכדי להתמיה התינוקות שישאלו.

 

הסֵיבה

כתב הרמב"ם "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא

עתה משעבוד מצרים שנאמר "ואותנו הוציא משם וגו'" ועל דבר זה ציווה הקב"ה

בתורה "וזכרת כי עבד היית", כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות

ונפדית, לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חרות",

שבזמן שיצאו ישראל ממצרים בעת הליכתם אל הארץ המובטחת מרעמסס דרך ארץ

פלשתיים, שינה לפתע עמוד הענן את כיוונו דרומה דרך המדבר ים סוף, למרות השינוי

הפתאומי והלא מובן, החליט העם מתוך הכרה ברורה להאמין בה' וללכת אחרי הענן

דרך המדבר בארץ לא זרועה, ויציאת מצרים שחררה את ישראל משעבוד הגוף אך היה

צריך להוציאם גם משעבוד הנפש, וזאת נעשה בפרשת הדרכים שבין ארץ פלישתיים צפונה

לבין דרך המדבר ים סוף דרומה, אז, לאחר שזכו להאמין בה' ברצון ובאמת זכו ישראל בחירות

הנפש, ומכאן משמעות החירות בלשון "ויסב אלוקים דרך המדבר".

מנהג קדום היה לישב על מיטה מוצעת בשעת הסעודה, ולאכול בהסיבה על הכר, ומנהג זה היה

נהוג באנשי מעלה והכבוד, אבל בין אנשים פחותים מדלת הארץ, לא היו נוהגים בכך, ובפרט

העבדים או המשרתים, שהיו עומדים על רגליהם לשרת המסובים.

ודעת הראבי"ה שדוקא מלפנים שהיו רגילים בהסיבה כל השנה, היה בזה משום דרך חירות וחייבים

היו להסב בליל פסח, אבל בזמננו הואיל ואין הרגילות להסב בסעודה כל השנה אין צריך להסב

בליל הפסח. אכן רוב הפוסקים לא קיבלו את דעתו ואף שבזמננו אין רגילים להסב בימות השנה כלל,

מ"מ יש להסב בליל פסח מפני הטעמים הבאים:

א. שכיון שכך היה המנהג בימיהם אין לשנות את המנהג.
ב. מצוה לעשות שינויים בליל פסח כדי שיראו הבנים וישאלו מה נשתנה, ואין לך שינוי טוב
מהסֵיבה, לפי שאין רגילין בה כל השנה.

 

אם אשה חייבת בהסיבה

 

נחלקו הפוסקים אם אשה חייבת בהסיבה, ומנהג הספרדים שהנשים  מסיבות, ומנהג

האשכנזים שאינם מסיבות, ויש שכתב שגם בקהילות האשכנזים שלא נהגו הנשים להסב,

המחמירה להסב תבא עליה ברכה

 

מתי צריך להסב

 

יש אומרים שבכל ליל הסדר כשאוכל ראוי להסב, ובזמנינו לא מקפידים על כך.

כשאוכלים מצה יש להסב, לפי שהמצה היא זכר לגאולה.

כששותים ד' כוסות צריך להסב, (בעיקרון מספיק לשתות ב' כוסות, אלא שנחלקו בגמ'

אילו כוסות וכדי לצאת יד"ח כל הדיעות יש להסב בכולם).

כשאוכלים כורך צריך להסב, משום שאוכלים את הכורך לצאת ידי דעת הלל שהיה כורך

מצה ומרור ואוכלם יחד, והלל הרי היה אוכל בהסיבה שהרי היה מקיים בו מצוות אכילת מצה.

יש אומרים שאכילת מצה של אפיקומן אינה צריכה הסיבה, ויש אומרים שצריכה הסיבה, וכן ההלכה.

 

דברים שאין צריכים הסיבה

כרפס – לדעת רוב הפוסקים אי"צ הסיבה, משום שאינו ממצוות האכילה של הלילה אלא

כדי שישאלו הילדים "מה נשתנה".

מרור – אינו בהסיבה, לפי שהוא זכר לשיעבוד.

אמירת ההלל וההגדה וברכת המזון, אינה בהסיבה לפי שצריך לאומרם באימה וביראה.

 

שמות הלילה

 

ליל ט"ו בניסן יש לו ד' שמות, ואלו הן: ליל פסח, ליל שימורים, ליל התקדש החג וליל הסדר.

ליל פסח– על שם קרבן הפסח שמקריבים אותו בי"ד בניסן ועל שם שפסח הקב"ה על בתי

בני ישראל בנגפו את מצרים.

 

ליל שימורים– כמו שכתוב בתורה "ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה

הזה לה', שימורים לכל בני ישראל לדורותם", ופירש רש"י הקדוש שימורים – מלשון שומר ומצפה,

שהיה הקב"ה שומר ומצפה ללילה זה לקיים הבטחתו לישראל להוציאם ממצרים, ובאבן עזרא

כתב שכיון שבלילה זה מצוה להרבות בסיפור יציאת מצרים ולמעט בשינה, ממילא נקרא בלשון

שימורים שאנו נעשים כשומרים המדירים שינה מעינינו.

 

ליל התקדש החג– בדברי עידוד הנותנים תקוה לעם ישראל על עתידו, אומר הנביא ישעיה

"השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" וכוונת הכתוב ששיר העתיד של גאולתנו באחרית הימים

יהיה כליל פסח, ליל התקדש החג, ולפי שכל קדושת החגים מסתעפת מקדושת לילה זה, שהרי

פסח נקרא ראש השנה לרגלים דהיינו שכל הרגלים יונקים קדושתם מחג הפסח, וקדושת החג

עיקרה בלילה הראשון, נמצא שבלילה הזה מתקדשים כל החגים, ולכן אמר הנביא "ליל התקדש חג",

ולא חג הפסח או חג המצות, רמז לכל החגים.

 

ליל הסדר– בסִפרם של הראשונים נקרא סדר הלילה בשם "הסדר", ועל שם הסדר נקרא לילה

זה "ליל הסדר", ורמוז בתוכו כי כל מה שאירע לבני ישראל מאז נעשו לעם ביציאתם ממצרים

ועד היום אין בו מקרה, כי אם כל הקורות הן בסדר ובהשגחת הבורא (מהר"ל).

 

סימני הסדר

הסימנים שהתקבלו בתפוצות ישראל קדש ורחץ וכו' מיוחסים לרש"י, ויש המיחסים אותם לאחד

מבעלי התוס' רבי שמואל מפלייזא (מחזור ויטרי), וכיון שרבים הם דיני הסדר, לכם תיקנו רבותינו

הראשונים סימנים הכוללים את סדר הלילה, כדי לדעת על פיהם לערוך הסדר כהלכתו, ככל

משפטו וחוקתו.

מצוות הלילה

ואלו הן סימני הסדר: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה,
מוציא,מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.

רשימת מוצרים שלא צריך לשרוף לפני פסח

רשימת מוצרים שלא צריך לשרוף לפני פסח או לזרוק

ערמות זבל ענקיות מתגבהות להן באתרי הזבל, ומה הן מכילות? מה לא…

אריזות שלמות של מאכלים שונים ומשונים, שלעיתים הקשר בינן ובין חמץ – מקרי בלבד.

אך מי יהין להסתכן ולהשאיר בביתו מוצרי מזון שאולי ושמא מכילים הם רכיבי חמץ? וכך,

עומדות להם נשות ישראל הכשרות והיראות, ומפנות ארונות שלמים היישר אל הצפרדע

השכונתית, מתוך להט של קדושה במגמה של –כמה שיותר נזרוק – יותר טוב!

למה? מי קבע?

 

ובכן, הגיע הזמן לערוך סדר, עוד לפני ליל הסדר, ולהפחית במעט את גלי ה"בל תשחית"

בארונות ובארנקים. ננסה להשאיר בבית את כל מה שאין סיבה לזרוק, ונשרוף רק את

החמץ האמיתי.

לצורך כך, פגשנו את הרב יוסף זריצקי שליט"א, מומחה הכשרות הידוע והמפורסם,

שיבהיר לנו מעט את הטעון ביאור והבהרה, בכל הנוגע לנקיון – חיפזון הלזה.

"ראשית כל, נתבקשתי ע"י מספר רבנים להתריע: ישנם אנשים שלא מוכרים את החמץ.

ופתאום, אחרי פסח הם נזכרים לבדוק אם המוצרים שנותרו בבית מכילים חמץ או לא…

לפני כמה שנים אמר לי הרב וואזנר זצ"ל שאדם שהולך לחנות בבעלות חילונית, ורואה

ע"ג הקיר תעודה ומסמכים המאשרים שבחנות זו החמץ נמכר כדין, מותר לכתחילה לקנות

אצלו חמץ גם אחרי פסח, זהו לא חמץ שעבר עליו הפסח.

חמץ שעבר עליו הפסח, פרושו לחם, ביסקוויטים, עוגיות, בייגלה וכדומה שלא מכרתי במכירת

חמץ! אך כל דבר שנמכר במכירת החמץ – מותר לכתחילה באכילה לאחר הפסח. גם לאנשים

שלא סומכים על מכירת חמץ במזון – מומלץ מאוד למכור את החמץ בביתם לפחות בשביל

התרופות, הויטמנים, או מוצרי ניקוי שונים שיתכן והכילו רכיבי חמץ…

בשטר מכירת החמץ יופיעו כל המוצרים שנמכרו.

אני שב וממליץ בכל פה לכל יהודי באשר הוא – למכור את החמץ שאולי קיים בביתו!"

ומה באשר לשאר המוצרים בבית?

 

לפי ההלכה, מחדד לנו הרב זריצקי, דבר שהוא לא חמץ אלא תערובת חמץ:

א. מותר למכור אותו במכירת חמץ – גם לדעת האוסרים,

ב. אני יכול להשאיר אותו בבית.

את החמץ הגמור, העשוי מחיטה, נשתדל לסיים עד לחג הפסח, ולא נמכור אותו

במכירה רגילה. אך ישנם עוד מאות מוצרים שאינם מכילים כלל חמץ, אותם נשמור

בארון סגור ומרוחק עד לאחר הפסח.

כמובן שבפסח עצמו נקפיד לאכול אך ורק מוצרי מזון בכשרות מעולה שבמעולה,

שעברו השגחה מדוקדקת ביותר המתאימה לציבור היראים ושלמים בפסח!!!

את כל סוגי המוצרים, מסדר לנו הרב זריצקי לפי סדר הא'-ב':

 

אגוזים –  כל סוגי האגוזים אינם צריכים כשרות ואין בהם שום בעיה, בין באריזה

סגורה ובין באריזה פתוחה. נדאג לבדוק בחנויות שמוכרים אגוזים, שהכף תהיה נקיה,

שהשק הוא שק חדש ושהמוכר לא משתמש באותה כף למספר דברים, כגון לשבולת

שועל ולאגוזים.

אגוזים ושקדים – מותר לקנות בכל מקום!

אבקות כביסה – אבקות כביסה, סבונים, כל סוגי השמפו – לגוף, לכלים, למדיחי כלים

אין שום צורך בכשרות מיוחדת לפסח. ראיתי פרסומת של אקונומיקה – כשר לפסח, פרווה.

המפעלים עושים כסף ופרסומת על חשבון הצרכן התמים. אפשר להשאיר את חומרי

הניקוי והסבונים של כל השנה גם לפסח, וכשקונים חדש – אין צורך בכשרות מיוחדת לפסח.

יש מחמירים שאינם משתמשים במוצרים שעמדו במטבח של חמץ, אך גם כאן – אין צורך

לזרוק, אפשר לשמור בארון צדדי עד לאחר הפסח.

אבקת אפיה – עלול להכיל קטניות, אך לא חמץ, ולכן אפשר לשמור לאחר הפסח.

אבקת אפיה שקונים בשביל פסח יש לחפש רק בכשרות מהודרת של עדה חרדית.

יש אבקת אפיה שנקראת 'תערובת לעוגה' וגם היא כשרה לפסח.

אבקת מרק – לא כל אבקות המרק מכילות חמץ, ויותר מכך, גם כאשר הן מכילות

קמח, לא ברור שזה חמץ. חלילה לא נשתמש באבקת מרק בפסח אם היא לא בכשרות

מהדרין לפסח, כי באבקת מרק יש קמח כל השנה, וברגע שזה נוגע במים זה הופך לחמץ ודאי.

אורז על כל סוגיו ודאי שאינו חמץ, וכבר ראיתי אנשים שזורקים אורז בשרפת

חמץ. והלא  יש מעדות המזרח שנוהגים לאכול קטניות, והם אוכלים כשר למהדרין.

ולכן אנחנו יכולים להשתמש באורז עד פסח, נסגור אותו בארון ונוציא אותו לאחר הפסח.

* אינסטנט פודינג – אין בו חשש חמץ.

במבה לכל סוגיה – אין בה חמץ, היא מכילה אך ורק קמח תירס, שמן, חמאת

בוטנים ומלח, ארבעה מוצרים בלבד, ולכן היא כשרה למהדרין. לספרדים שאוכלים

קטניות יש במבה כשרה לפסח בהכשר הבית יוסף, אבל האשכנזים שלא אוכלים

קטניות הבמבה נשארת בבית סגורה בארון, בשום אופן לא לזרוק.

ג'לי – על כל סוגיו אינו חמץ.

גלידות – בכשרות של עדה החרדית באריזות של 2 ליטר, שלא מכילות ופלה,

קסטה, או מיני סוגים של גביעי גלידה עלולות להכיל קטניות, וכמובן לא נשתמש

בהן בפסח, אבל אין צורך לזרוק! ההמלצה היא לסיים אותן לפני פסח.

גרעינים ופיצוחים – במקומות רבים מרטיבים את הגרעין ומצפים אותו במלח

מעורב בקמח, וזהו חמץ, אך מאחר שאין כזית חמץ במקום אחד – מותר לפי ההלכה

לשמור ולסגור בארון, ואין צורך לזרוק את זה.

גרעיני חיטה ופרחים שונים המורכבים מחיטה צבועה – ישנו פסק ידוע של הגאון

רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שמותר להשאיר בבית, ואין בזה שום בעיה. החיטה

היא לא חמץ, הרי בפסח אנחנו אוכלים מצות העשויות מחיטה שלא נגעה במים.

דבש – כשר לפסח. ויש להיזהר בדבש של כל השנה שלא הצטברו בו פירורי חמץ,

אך כיון שאין בו כזית במקום אחד וממילא מוכרים את החמץ – מותר להשאיר אותו

בבית ולסגור בארון צדדי.

דגים – יש עדות שמקפידים לא לאכול דגים בפסח, כיון שבעבר היו שמים לעיתים

את הדגים באלכוהול. כיום, הדגים שאני מכיר אין בהם אפילו גרם אחד של חמץ, גם

לא בדגים הקפואים. כמובן שלא נקנה דגים קפואים בפסח אלא בהשגחה מהודרת.

לפי החוק, הדגים בימינו מגיעים מבריכות בארץ. יומיים – שלושה לפני הדייג האחרון –

מרעיבים את הדגים כדי לרוקן את מעיהם ממזון,  על מנת שלא יסריחו ולא ירקיבו.

בנוסף, אין צורך לחשוש להזרקות בנסיכת הנילוס וכדומה.

דייאט – יש לשים לב, כי על רב מוצרי הדייאט לפסח אין כלל הכשר, בשל האספרטים

שהם מכילים. אך אין צורך לזרוקאת המשקאות הללו. נשמור בארון, ולפסח נחפש אך

ורק משקאות בכשרות מהודרת ביותר.

דייסת קורנפלור לתינוקות ושאר תמ"ל – אין בהם חמץ כלל. חברות המזון מוציאות

לגמרי את הגלוטן מן המוצרים מחשש שיש תינוקות הרגישים לגלוטן.

והכלל הוא, כפי ששמעתי: אם ע"ג המוצר כתוב שהוא נקי מגלוטן סימן שאין בו שום

דבר מחמשת מיני דגן, ומותר להשאירו בבית. אין צורך לזרוק.

*ויטמינים– ברובם אינם חמץ. כמובן שלא ניטול ויטמינים בפסח, כי לא ברור לנו בדיוק

מה הם מכילים.

מידי שנה, מוציא הרב רוזנברג, רבה של קופת חולים חוברת מורחבת עם שמות של

התרופות מנוקד, וניתן לבדוק בקלות וביעילות איזו תרופה כשרה ואיזו לא.

חולים במחלות כרוניות שנוטלים תרופות קבועות במשך כל השנה – אסור להם לשנות

דבר ללא התוויית רופא, ואין צורך לבדוק או להסתכל, והרי הם מחוייבים ב"ונשמרתם מאוד

לנפשותיכם"…

*חומץ – לכל סוגיו ומיניו אינו חמץ.

*חומצת לימון– אין בזה חמץ.

*חלב ומוצריו– בשום דבר חלבי אין חמץ. חלב תנובה כשר לפסח במשך השנה כולה. מלבד

מוצרים שמכילים חמץ ודאי כמו גרנולה וכדו'.

אם נותרו מוצרי חלב בבית מלפני פסח – נקפיא עד לאחר הפסח.

*חד פעמי – כל סוגי החד פעמי אין בהם חשש חמץ.

על כפפות לטקס שמעתי שהן מכילות קמח, אך זו טעות. במשך שנים בדקתי כעשר

חברות שונות של כפפות, רק אחד מהם הכיל קמח וקטניות, כל השאר זה "מחצב גיר",

החומר שנמצא בלטקס הוא לא חמץ, כך שאין שום בעיה.

* חרדל– בחרדל של היום אין כלל קמח והוא אינו חמץ.

* חומרי ניקיון – כפי שכבר דובר לעיל, אין צורך בכשרות, ניתן לקנות כל סוג בלא חשש,

ובכלל זה גם נייר כסף רגיל, או זה שמצפים איתו את השיש.

במשך שנים בדקתי את כל סוגי הניירות, ה"מנז'טים", דפי הציפוי, כוסות חד פעמיות מנייר,

מקרטון, מצופה ניילון, לא מצופה ניילון – באף אחד מהם לא נמצא אף לו גרם אחד של חמץ.

* טחינה – מכילה קטניות, אין בזה חמץ.

* יינות – כל היינות בארץ מכילים למעלה מ70% יין, ואין בהם כלל חמץ.

ביקבים שבהשגחת העדה החרדית אין לא תמציות ולא סוכר. המתיקות מגיעה בעקבות

ערבוב של זנים מתוקים ופחות מתוקים.

אני שב ומדגיש כי ישבתי זמן רב עם יקב 'יקבי ציון' ויקבים נוספים של העדה החרדית,

כמעט כל היינות מכילים 90%-100% יין, כולל המיץ ענבים.

*ליקרים –לעדה החרדית אין ליקרים כשרים לפסח, אך בכל מקרה הם אינם חמץ.

*מים מינרלים בבקבוקים – אינם צריכים כשרות. מים מינרלים, מי עדן וכל סוגי המים

הקיימים בארץ, אפשר לשתות ללא חותמת כשרות.

* מיונז – אינו חמץ.

* מיץ לימון – בד"כ עשוי ממים, רכז לימון וחומר משמר. לא נשתמש בזה בפסח כי לא

ברור מה מכיל החומר המשמר, אלא אם כן ישנה כשרות מיוחדת לפסח. נשמור לאחרי הפסח.

מרגרינה – עשויה מקטניות, ואין בה חמץ.

לפי האשכנזים – אסור להשתמש, אך אין צורך לזרוק אותה.

בשיחה עם משגיח כשרות, נאמר לי כי המרגרינה שמגיעה השנה מחיפה – אין בה שום

מרכיב של חמץ, המרכיב היחידי הוא של קטניות ולכן מי שמשתמש במרגרינה, יוודא שהיא

כשר לפסח.

*משקאות חריפים – הויסקי על כל סוגיו, בירה, וודקה, טקילה – הינם חמץ גמור ואסור

להשתמש בהם כלל. אנשים רבים זורקים את המשקאות הללו לפני פסח.

אלה שזה הפסד כספי גדול עבורם, סוגרים בארון ומוכרים.

המשקאות החריפים שמקורם בארץ, בכשרות של העדה החרדית, הרב רובין, חתם סופר

פ"ת או כל הכשר אחר, אין בהם בעיה של חמץ וניתן לשמור אותם עד לאחר הפסח.

*נייר פרגמנט לאפיה – אין בזה חמץ.

* סוכר ומלח – אפשר להשתמש בסוכר ומלח של כל השנה, ואין צורך בכשרות מיוחדת לפסח.

מדוע, אם כן, נמכרים המוצרים האלו בכשרות מיוחדת לפסח? כיון שברוב המכולות נמכרים

המלח והסוכר ליד הקמח וחוששים שמעט מן הקמח ייכנס למלח או לסוכר, והרי בענין חמץ

אינו בטל אף לא באלף. אך במוצרים עצמם אין צורך בשום הכשר.

*סבוני גוף – כאמור לעיל אין שום בעיה.

*עופות – העופות עצמם הם לא חמץ. יש כאלו שמשאירים את העופות לאחרי פסח, אבל

כל מי ששוטף היטב את העופות, יכול לראות שהם אינם מכילים חמץ. היו מקרים, שמצאו

בעוף גרגירי חיטה, ולכן נשתדל לקנות עופות כשרים לפסח, אך אם שוטפים את העוף

ומנקים היטב, ונמצא שהוא נקי, ניתן להשתמש בו ללא כל חשש.

* פילטרים של מסנני מים – אין צורך להחליפם לפסח.

* פירות יבשים – מובא ברמ"א שנוהגים לא לאכול פירות יבשים בפסח.

אך בזמנו, אמר לי הרב וואזנר זצ"ל, שאם אני יודע על פרי יבש שכשר למהדרין לפסח,

אין שום בעיה לאוכלו. אני מכיר את המפעל "שזיפרון" ממירון, בהשגחת הרב שטרן,

והפירות שמגיעים ממפעל זה כשרים לפסח.

במקרה, שנותרו לאדם פירות יבשים ואינו משתמש בהם בפסח – אין צורך לזרוק כיון

שאינן מכילים חמץ, ניתן לשמור לאחר הפסח.

*פריכיות אורז – הפריכיות הרגילות אינן מכילות חמץ וניתן לשומרן לאחר הפסח, אך

פריכיות שעשויות בתוספת סובין חיטה או סובין שיבולת שועל, מכילות חמץ ואסור

לשמור אותן.

* צבעי מאכל – אין בזה חמץ.

צ'יפס – בכל הסוגים אין חמץ.

קוסמטיקה ואיפור – החברות שבדקתי הן ג'אד, רבלון, וישי ולוריאל- ולא מצאתי בהן שום

רכיב של חמץ. ניתן להשתמש באיפור של כל השנה, מנקים את מוצרי האיפור בעדינות בעזרת

טישיו רך, כדי לוודא שלא נדבקו פירורי חמץ במשך השנה, וניתן להשתמש בהם מלכתחילה.

* קופסאות שימורים – בד"כ אינן מכילות חמץ, למעט קופסאות שימורים של שעועית מה

שנקרא טשולנט/חמין, הן עלולות להכיל חמץ ואכן כתוב עליהן שמכילות קמח. שאר שימורי

המלפפונים, זיתים וכדומה – לא נשתמש בפסח ונשמור אותם בארון סגור לאחרי פסח.

*קטשופ – אינו מכיל חמץ.

קינואה – לא מכילה חמץ.

קמח – כתוב בשו"ע שבמידה ואין להשיג קמח כשר – מותר לאפות מצות מקמח של כל

השנה. בזמן החזו"א היו משרים את החיטים במים, ואמר לי בעל טחנת הקמח "דגן", מר

גיברלטר, שהחזו"א השתמש בחיטים האלו ואמר שזה לא חמץ. אמנם לא לאפיית המצות

אבל השתמשו בקמח הזה. כיום, אין בכלל השריה של קמח בתוך המים, אין בזה התזה

למספר שניות ולכן אין שום בעיה בקמח וניתן לשמור אותו בארון ללא כל חשש עד לאחר הפסח.

כאן המקום לדבר על תופעה ידועה של "קמח שנטחן אחר הפסח", שאין לה שום מקור

בהלכה. ישבתי עם גדולי ישראל ורבנים שונים ודנו היטב בנושא הזה. החזו"א לא הקפיד

על כך. הוא הקפיד על נושא אחר, שלא לקנות את הקמח הראשון שלאחר פסח, כיון ששכב

שבוע שלם בטחנה ובודאי העלה תולעים או חרקים, אך לא משום קמח שנטחן אחר הפסח.

זוהי  המצאה חדשה, ושמעתי כמעט מכל גדולי ישראל שלא מחזיקים מכך. מי שרוצה

להחמיר שיחמיר אך עלינו לדעת שזו חומרה מאד מאד מאד רחוקה, וכדאי לא לקבל

עלינו את החומרה הזו כי זה גורם להרבה מאד צרות ח"ו.

*קיסמי שיניים – כשרים לפסח.

* קפה – כל סוגי הקפה הנמס עם הכשרים טובים – אין בהם כלל בעיה של חמץ.

* קקאו – אינו חמץ.

קטניות – זה לא חמץ.

רוטב סויה – ישנם רטבים המכילים קמח, אך אפשר לשמור.

ריבות – כל סוגי הריבות מתוצרת הארץ אינם חמץ, אך יש להזהר שלא חדרו

פירורי חמץ לריבה במהלך השימוש הרגיל.

קצפת ריץ' – מכיל קטניות ואין צורך לזרוק.

שוקולד על כל סוגיו – אין בזה שום בעיה של חמץ, מלבד השוקולדים שמכילים חמץ,

כמו ופלה, ביסקויטים וכדו', יש לבדוק כל סוג לגופו.

שוקולית (אבקה) – מכילה קטניות ולא חמץ.

שיבולת שועל – כחומר גלם הוא לא חמץ חד משמעי. דיברתי עם הרב וסטהיים

ועם אלו שמייצרים את זה, הם מייבשים, או מוציאים את המרירות עם קיטור. ולכן אין

צורך לזרוק אותו, אפשר למכור אותו במכירת החמץ עד לאחר הפסח.

שלגוני קרח – אין בהם חמץ.

שמרים בין טריים בין יבשים – אין בהם חמץ. אם כי ישנו חשש רחוק בסוג אחד

של שמרים. לפי ההלכה מותר לסגור אותם ולמכור במכירת החמץ.

שמן נבט חיטה – עפ"י תשובה של הרב אלישיב לא נחשב חמץ כי הוא פגום. הוא

עשוי מהנבט, מן העלה המונבט ולא מהחיטה עצמה.

שלווה – דיברתי עם בעל מפעל חרדי לגבי ייצור השלווה. השלווה היבשה היא ודאי לא

חמץ, אין בה כלל מים, ומתפיחים אותה בחום. השלווה המצופה בסוכר יכולה להיות בעיה

עבור המקפידים על שרויה, ובכל מקרה, מותר לאכסן אותה עד לאחר הפסח, ולמכור במכירת החמץ.

שמפו – כאמור אין שום בעיה.

* תבלינים – אין בהם בעיה. כמובן לא נשתמש בתבלינים של כל השנה אבל לא נזרוק אותם,

לגבי הכמון – יש דיון שלם, וכל אחד ייקח מנהג אבותיו בידיו.

תה – אין שום בעיה.

תפוחי עץ ושאר הפירות הטריים – חבל לזרוק זהו ממש איסור של בל תשחית. ניתן לקלף

ולאכול ללא שום בעיה.

 

נסיים בברכת פסח כשר ומאוד שמח.

לוח זמנים לחג הפסח תשפ"א – 2021

עיר סוף זמן אכילת חמץ למג"א סוף זמן ביעור חמץ למג"א שעה עשירית הדלקת נרות חצות מוצאי חג ראשון רבנו תם הדלקת נרות שביעי של פסח מוצאי חג שביעי של פסח רבנו תם
אלעד 09:51 11:29 15:51 18:28 00:45 19:34 20:10 18:32 19:38 20:15
אשדוד 09:52 11:30 15:52 18:28 00:47 19:35 20:11 18:32 19:39 20:16
באר שבע 09:52 11:30 15:52 18:30 00:46 19:34 20:10 18:33 19:38 20:14
בית שמש 09:50 11:29 15:51 18:19 00:45 19:33 20:09 18:23 19:38 20:14
ביתר עילית 09:50 11:29 15:50 18:20 00:45 19:33 20:09 18:24 19:37 20:14
בני ברק 09:51 11:30 15:52 18:35 00:46 19:34 20:10 18:39 19:39 20:15
תל אביב 09:51 11:30 15:52 18:35 00:46 19:34 20:11 18:39 19:39 20:15
חיפה 09:50 11:29 15:51 18:26 00:45 19:34 20:11 18:31 19:39 20:16
טבריה 09:48 11:27 15:49 18:24 00:43 19:32 20:09 18:29 19:36 20:14
ירוחם 09:51 11:33 15:51 18:28 00:46 19:33 20:09 18:32 19:37 20:13
ירושלים 09:49 11:28 15:50 18:20 00:44 19:32 20:09 18:24 19:37 20:13
מודיעין עילית 09:50 11:29 15:51 18:29 00:45 19:33 20:09 18:33 19:38 20:14
מירון 09:48 11:27 15:49 18:29 00:44 19:32 20:09 18:34 19:37 20:14
נתניה 09:51 11:30 15:52 18:27 00:46 19:34 20:11 18:31 19:39 20:16
ערד 09:50 11:29 15:50 18:29 00:44 19:32 20:08 18:33 19:36 20:13
צפת 09:48 11:27 15:49 18:29 00:43 19:32 20:09 18:33 19:37 20:14
קרית מלאכי 09:52 11:30 15:52 18:27 00:46 19:34 20:10 18:31 19:39 20:15
רחובות 09:51 11:30 15:52 18:27 00:46 19:34 20:10 18:31 19:38 20:15

הזמנים באדיבות לוח 'עתים לבינה'

 

לשאר ערי הארץ לחצו כאן, הזינו את מקום מגוריכם והתאריך הרצוי

גם בימי הקורונה תוכלו לשרוף חמץ! איך? ככה!

גם בימי הקורונה תוכלו לשרוף חמץ! איך? ככה!

אוהד אטינגר

 

ממשלת ישראל אוסרת בימים אלו כל פעילות במרחב הציבורי.

תכל'ס?

צודקת.

זה באמת מסוכן להתקהל בחוץ. זה מה שיגרום לעוד אנשים להידבק חלילה בקורונה,

ויגרור גלי הדבקה בלתי נגמרים. לכן אנחנו נשארים בבית. לא זזים ממנו, אלא במקרי

חירום או בהתאם לתקנות ולהגבלות.

אבל מה עושים כשחייבים לשרוף את החמץ?

ומה נעשה עם החמץ שנשאר בבית, כשהממשלה אוסרת בתוקף לארגן שריפות חמץ במרחב הציבורי?

מילא מי שיש לו חצר, יכול להקים לעצמו מדורה קטנה בחצר ביתו, אבל מי שגרם בקומה שלישית,

ויש לו בקושי מרפסת קטנטונת, מה יעשה? זה מאוד קל.

בואו נתחיל….

קודם כל, את רוב החמץ זורקים לפח.

כן כן, לפח.

נכון שבאמצע השנה אנחנו לא זורקים אוכל לפח, או לפחות משתדלים מאוד להימנע מכך,

אבל עכשיו זו מצווה. ערב לפני ליל הסדר, מיד אחרי בדיקת חמץ, ואפילו לפניה, זורקים לפח

את כל הוופלים והעוגות, אוזני ההמן שנשארו מפורים ואולי אפילו את השאריות של הסופגניות מחנוכה…

סתם….

קיצור, זורקים הכל לפח ומשאירים רק מה שחייבים.

מה שצריך לארוחת הערב אם עוד לא אכלתם, וגם מה שצריך לארוחת הבוקר של מחר.

זהו.

אה… גם את 'עשרת הפתיתים'.

כן… אותם עשרה פתיתים שכל אחד מהם קטן יותר מ'כזית', שאותם אנחנו מפזרים ברחבי

הבית לפני בדיקת חמץ. רוצים לקרוא על זה קצת יותר ולהחכים בנושא?

בבקשה: כנסו למדריך הלכתי מיוחד על בדיקת חמץ

זהו…

אחרי שבדקתם חמץ, אתם הולכים לישון.

לילה טוב.

בבוקר, כשקמים, מתפללים שחרית, וממהרים לאכול ארוחת בוקר לפני סוף זמן אכילת חמץ.

לאחר מכן לוקחים את מעט החמץ שנשאר, 'עשרת הפתיתים' והשאריות המועטות מארות

הבוקר וארוחת הערב. יוצאים למרפסת, ומכניסים לקופסת שימורים ריקה מעט צמר גפן או

חתיכת סמרטוט יבש. הוסיפו לזה מעט שמן קנולה, או שמן סויה או כל שמן אחר, והדליקו.

שימו לב לא לשפוך מדי הרבה שמן, גם כי יהיה לכם קשה מאוד להדליק את הסמרטוט הרטוב

אם הוא יהיה ספוג בשמן, וגם כי האש תדלק זמן רב מדי.

קצת שמן מספיק.

לא מומלץ להשתמש בחומרים דליקים במיוחד כמו בנזין או טינר, כי זה מסוכן מדי.

אחרי שהסמרטוט או צמר הגפן דולק היטב, הוסיפו לתוך הקופסה את פתיתי חמץ

המועטים, ובתוך זמן קצר הם יישרפו עד היסוד.

כך קיימתם את מצוות שריפת חמץ בקלות, במהירות, בלי עשן מסריח, ובלי לצאת למרחב הציבורי.

אם קשה לכם, אתם לא יכולים להדליק אש או חוששים, לא נורא.

קחו את מעט החמץ שנשאר לכם, השליכו אל תוך האסלה והורידו את המים.

זו גם דרך לבער את החמץ.

אומנם לפי ההלכה יש הידור מיוחד לשרוף את המץ באש, אבל מי שלא יכול לא חייב, וגם להוריד

את החמץ בשירותים זאת דרך כשרה וטובה לבער את החמץ מהבית.

זהו…

אחרי שסיימתם לבער את החמץ, אל תשכחו לומר את הטקסט הבא, רצוי שלוש פעמים:

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ
וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

צריך גם להבין את המילים, ואפשר לומר את הטקסט כולו בעברית כדלהלן בתרגום חופשי:

"כל סוגי ומיני החמץ שיש ברשותי, בין אם ראיתי אותם ובין אם לא ראיתי, בין אם אני
יודע עליהם ובין אם אני לא יודע, בין אם ביערתי אותם ובין אם לא ביערתי, כל סוגי
החמץ שלי, יהיו מבוטלים ויהיו חסרי כל חשיבות כמו עפר הארץ".

הרעיון הוא שאנחנו מפקירים את כל החמץ שלנו, כך שגם אם שכחנו לבער חמץ ויש לנו חבילת

ביסקוויטים במחסן או בתא הכפפות של האוטו, אנחנו לא נעבור על איסור 'בל ימצא לך חמץ',

כי החמץ הזה הפך להיות הפקר, וכבר אינו שייך לנו.

 

הנה, ביערתם את החמץ וקיימתם מצווה חשובה מאוד.

היה שווה.

לא כך?

תשרי או ניסן, מהו החודש הראשון בשנה?

תשרי או ניסן, מהו החודש הראשון בשנה?

 

"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה"!

 

אם חשבנו שראש השנה היהודי חל בתשרי וחודש ניסן הוא איפשהו באמצע השנה,

בואו נכיר מושג חדש: חודש ניסן, כפי שמבהירה התורה בספר שמות פרשת בא,

הוא החודש הראשון בשנה. "החודש הזה לכם ראש חודשים" אומרת התורה על

חודש ניסן, "ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

 

ראש חודשים או ראש השנה

 

אז נכון, גם ראש השנה המקורי בא' תשרי נשאר במקומו ולא הייתה הכוונה שנתחיל

לתקוע בשופר בראש חודש ניסן… אלא שראש חודש ניסן הוא "ראש חודשים" בעוד

ראש חודש תשרי הוא "ראש השנה". משמעות החלוקה הזו נעוצה בהפנמת פירוש

המילה "חודש" לעומת פירוש המילה – "שנה".  "חודש" הוא משורש "חדש" ומסמל

את ההתחדשות, החדשנות והיצירה מחדש הקיימת בכל חודש בחודשו עם לידתה

מחדש של הלבנה, בעוד "שנה" מתפרשת במובן ההפוך: "למה נקרא שמה 'שנה'?

לפי ששונה (חוזרת) על מה שהיה בקודמתה" אמרו חכמינו ז"ל. שנה, אפוא, היא

על שם השגרה בעוד חודש הוא על שם ההתחדשות. שגרה מול התחדשות. שנה

מול חודש.

 

בניסן נגאלו, בניסן נולדנו מחדש

 

השנה אמנם מתחילה בחודש תשרי בתאריך בו נברא העולם ויצא למסלולו הטבעי

והשגרתי, יום אחר יום, שנה אחר שנה, כשחוק התנה הקב"ה עם מעשה בראשית

שלא ישנו מתפקידם. אך מניין החודשים – ספירת ההתחדשויות, נעשית, מאז יציאת

עם ישראל ממצרים בעקבות חודש ניסן. חודש ניסן הוא הראשון בו עם ישראל נגאלו,

נבראו ונולדו מחדש, הפכו מעם עבדים לעם סגולה וקיבלו את מ"ט שערי הקדושה

במקום מ"ט שערי הטומאה. לכן, את החודשים מונים לחודש ניסן (אייר= החודש

השני, סיון = החודש השלישי וכן הלאה) אך השנים ממשיכות להתחיל ולהסתיים

ביום בו התחיל המסע השגרתי של העולם – ראש השנה.

 

מה בין ישראל לאומות העולם?

 

משמעותן של שתי הנהגותיו של אלוקים עם העולם – הנהגה של שגרה וטבע והנהגה

של חידוש ושינוי, מתבטאת גם או בעיקר בהבדל התהומי הקיים בין ההנהגה עם עם

ישראל להנהגתו עם אומות העולם. אומות העולם מונהגות בהנהגה שגרתית וטבעית,

דבר לא ישתנה גם במחיר של פיקוח נפש לעומת עם ישראל שכשהוא היה צריך – אור

הפך לחושך, ים הפך ליבשה, יאור הפך לדם וכך, למרות הכול, אנחנו כאן…

 

חודש טוב!

סדר ליל הסדר

רגע לפני – כל מה שצריך להכין לקראת ליל הסדר

רוצים להתארגן לקראת סדר ליל הסדר המשפחתי כמו שצריך? ארגנו לכם

את רשימת הדברים שאתם ממש זקוקים להם:

 

בראש ובראשונה – מצות. 

המצווה המרכזית של ליל הסדר היא אכילת המצה

על ידי כל אחד מהסועדים, כך שכדאי להתארגן מראש לכמות גדולה של מצות

שתספיק ברווח לכל המשפחה.

 

מיץ ענבים/ יין.

במהלך סעודת ליל הסדר וסיפור ההגדה שבתחילתה, על כל אחד

מהסועדים מוטלת המשימה לשתות 4 כוסות יין. את היין ניתן להמיר במיץ ענבים,

אבל זו עדיין כמות גדולה של שתייה. לכן, התארגנו מראש עם הכמות הנצרכת, כדאי

משני הסוגים – לבן ואדום, כדי שכל אחד יוכל למצוא על השולחן את הסוג החביב עליו.

 

הגדה של פסח.

סיפור ההגדה, המהווה את תוכנו המרכזי של ליל ה סדר, צריך להיאמר על ידי

כל הסועדים. לכן, יש להצטייד מראש בספרי "הגדה של פסח" בכמות הדרושה

לכם (ישנן הגדות מצוירות לילדים) כדי שתוכלו לספר את ההגדה כראוי.

 

מהלך הסדר

ספר ההגדה של פסח אינו מיועד רק לקריאת סיפור ההגדה, אלא משמש גם כמדריך

לכל מצוות ומנהגי ליל הסדר. אם נרפרף בה, נראה כי ליל הסדר מורכב משלושה חלקים:

קידוש ואמירת סיפור ההגדה של פסח, אכילת המצות וסעודת החג, אמירת ההלל

והפזמונים (סיום ההגדה). בארבעה מקטעים במהלך חלקים אלו יש לשתות את 4

הכוסות, הזמנים הברורים רשומים בהגדה של פסח.

 

קערת ליל הסדר

נהוג לסדר קערה במרכז השולחן הנקראת "קערת ליל הסדר" ומכילה את הדברים הבאים:

3 מצות המיועדות לבעל הבית – עורך הסדר, בהן ישתמש לאכילת המצה, כריכת המרור

במצה ולאכילת האפיקומן (מפורט בהגדה), יחד עם הדברים האחרים הנצרכים לקיום מצוות

הלילה: מרור – לצורך אכילת מרור, זרוע בשר – זכר לקרבן פסח, כרפס (= תפוחי אדמה

ומי מלח) – לצורך אכילת הכרפס לאחר הקידוש, חרוסת – לצורך טיבול המרור, ביצה –

לזכר קרבן חגיגה.

 

כמה פרטים חשובים על מצוות הלילה:

אכילת המצה 

מצוות התורה לאכול בליל פסח מצה. יש לכל אחד מהמסובים לאכול לכתחילה

שיעור כפול של "כזית" מצה שזה כמו מצת מכונה אחת שלמה. את האכילה יש

לעשות ברצף וללא הפסקה.

 

שתיית 4 הכוסות 

יש לשתות 4 כוסות יין או מיץ ענבים, אין צורך לשתות כוס מלאה, אלא שיעור

"רביעית"  – 86 סמ"ק או גרם. הסבה – יש להסב כמו בני חורין במהלך הסדר,

שתיית הכוסות ואכילת המצות, מלבד באכילת המרור.

 

אכילת המרור –

יש לאכול שיעור "כזית" של מרור (29 גרם) לצורך מצוות אכילת מרור. ושיעור "כזית"

נוסף ל"כורך" – אכילת מרור כשהוא בתוך מצה.

מה גילתה ד"ר יורזינסקי כשהרכיבה מצלמות על ראשי הזרזירים

מה גילתה ד"ר יורזינסקי כשהרכיבה מצלמות על ראשי הזרזירים

אוהד אטינגר

 

אחד האינסטינקטים הטבעיים ביותר שנטבעו בכל אחד מבני האדם החיים על פני האדמה,

הוא הצורך למצמץ. כן כן, הצורך לעצום את העין לרגע קל, כדי לספק לגלגל העין מעטפת

לחות והגנה מפני האוויר היבש וחלקיקי האבק שמרחפים על גביו. בטח אתם ממצמצים

עכשיו במרץ רב, כי אתם חושבים על זה. אבל גם בזמן שאתם בכלל לא חושבים על מצמוצי

עיניים אתם ממצמצים, כמו שאמרנו, מכורח האינסטינקט.

בואו נחשוב לרגע מה היה קורה אם לא היה טבוע בנו האינסטינקט הזה, חלילה וחס.

תינוק היה נולד, משאיר את עיניו פקוחות ומתעוור. נסו להביא בקבוק עם דבק לילד קטן

שבחיים שלו לא ראה או שמע על מוצר שנקר 'דבק'. הוא ימרח להנאתו, ידביק גזירי נייר

על דפי בריסטול, ולאחר מכן יניח את הדבק בצד וילך לשחק בצעצועים אחרים. כשהוא יחזור

חזרה, הדבק כבר יהיה יבש ובלתי שמיש. למה? כי אף אחד לא הזהיר את הילד שהדבק

מתייבש אם לא סוגרים אותו מייד. אז איך הוא יודע למצמץ בעיניים? מי לימד אותו?

האינסטינקט הזה שטבעו בדם שלו, מי טבע אותו שם? מי ברא אותו בצורה כזאת,

כשהמוח הקטן והלא בשל שלו כבר מבין ויודע שהוא חייב, אבל ממש חייב למצמץ עם העיניים?

 

לא רק בני אדם

 

חוקרת אמריקאית בשם ג'סיקה יורזינסקי, עוסקת כבר שנים רבות בבחינת האופן שבו בעלי חיים

מקבלים מידע על סביבתם. בין היתר היא תהתה כיצד הציפורים מאזנות בין הצורך למצמץ לבין

הצורך להשיג מידע ויזואלי.

"בני אדם", היא אומרת, "ממצמצים לעתים קרובות, ובאותם שברירי שנייה שבהם עיניהם עצומות

הם מאבדים את הקשר עם הסביבה. תהיתי מה קורה אצל בעלי חיים אחרים".

סיפורה של יורזיסקי הובא ב'ניו יורק טיימס' האמריקאי, בכתבה מפרי עטה של אליזבת פרסטון,

ובהמשך תורגם המאמר לעברית על ידי 'הארץ'. בדומה לציפורים אחרות מבירה כותבת המאמר,

כשזרזירים ממצמצים קרום חצי שקוף מכסה לשבריר שנייה את עיניהם. ד"ר יורזינסקי הרכיבה

על ראשי הזרזירים מצלמות שמכוונות אל פניהן. בצילומים רואים שהזמן שהן משקיעות במצמוץ

פוחת ברגעים מסוכנים במעופן. התגלית פורסמה לאחרונה בכתב העת Biology Letters.

לצורך המחקר פנתה החוקרת לחברה שמייצרת ציוד לניטור פעולה של עיניים והזמינה ממנה

התקן שהותאם במיוחד לראשי הציפורים.

מכיוון שעיניהן של ציפורים ממוקמות בשני צדי הראש, ההתקן כולל שתי מצלמות שכל אחת

מהן מכוונת לעין אחרת, מארז לסוללה שמוצמד לגב הציפור ומשדר. יורזינסקי צדה עשרה

זרזירים ארוכי זנב, עוף נפוץ בטקסס, והרכיבה עליהם את ההתקן. היא הרכיבה את הציוד

רק על גופם של הזכרים, שממדיהם מאפשרים להם לשאת אותו.

"היא שחררה את הציפורים במתחם מגודר ורדפה אחריהם כדי לאלץ אותם לעוף",

נאמר בכתבה. "בזמן שהזרזירים עפו, ההתקן תיעד את תנועת העיניים שלהם. יורזינסקי

חילקה את הסרטונים שהתקבלו לשלבים – עמידה על הקרקע, המראה לקראת מעוף

ונחיתה – וגילתה דפוסים ברורים: בעת המעוף הציפורים מצמצו במהירות רבה יותר

מאשר בזמן ששהו על הקרקע. לפני הנחיתה הם כמעט שלא מצמצו.

"הגיוני לגמרי שהציפורים ימקסמו את המידע הוויזואלי שהן מקבלות בשלבים הקריטיים

של המעוף", אמרה ד"ר יורזינסקי. בזמן מעוף מהיר, התנגשות בעצם אחר עלולה להיות

אסון. בחירת מקום לנחיתה גם היא מסוכנת. חשבו על ציפור שנוחתת על ענף. "אם הציפו

ר תחטיא אותו במקצת, היא עלולה לנחות באוויר וליפול על הקרקע", אמרה ד"ר יורזינסקי.

"היא גם שמה לב שהציפורים מצמצו לעתים קרובות יותר ברגע שהן נגעו בקרקע.

ייתכן שזה נובע מהצורך שלהן למצמץ לאחר שהחזיקו את עיניהן פקוחות, או כדי להגן

עליהן מפני אבק וחלקיקים אחרים. ד"ר יורזינסקי מתכוננת להמשיך בניסויים עם ציפורים

שעפות בסביבות שונות, דוגמת יער שמעמיד מכשולים רבים יותר".

מה שמעניין זה שממצאיה של יורזינסקי דומים לנתונים על מצמוץ של טייסים. מחקר

מ-1996 הראה שטייסים שתרגלו בסימולטורים מצמצו מהר יותר מאשר בטיסות עצמן.

הם מצמצו לעתים רחוקות יותר בעיקר בזמן הנחיתה. מחקר מ-2002 הראה שטייסים

מצמצו פחות בחלקים של הטיסה שדורשים תשומת לב ויזואלית רבה יותר.

"הטייסים אינם מתנהגים בדיוק כמו ציפורים, אבל המקבילות מעניינות", אמרה יורזינסקי.

"בזמן תמרונים מסוכנים הזרזירים עשויים להפיק תועלת מעיניהם הפקוחות. לדעתי,

היכולת שלהם להתאים את המצמוץ באופן כה מדויק, בזמן שמבחינתם חשוב כל כך

להיות ערניים לסביבה שמקיפה אותם, היא לא פחות ממדהימה", אמרה.

 

המסקנה המתבקשת

 

העובדה שהאינסטינקט הזה טבוע בבני אדם מרגע לידתם, ואפילו עופות יודעים לעשות

שימוש נכון במצמוצי העיניים שלהם, גם מבלי שמישהו ילמד אותם, מחייבת אותנו להסיק

מסקנות. מישהו ברא אותנו ככה!

מישהו ברא בדרך הזאת את החיות והעופות.

שום דבר לא קורה מעצמו, ולכל תופעה טבעית יש הסבר, יש לה סיבה ויש מישהו שתכנן

אותה וגרם לה לקרות. אז בואו נודה לקדוש ברוך הוא שטבע בנו את האינסטינקטים הללו

שמאפשרות לנו ליהנות מראייה תקינה, מנשימה סדירה, מזהירות טבעית מפני הסכנה ועוד ועוד.

 

ועוד מצמוץ אחד קטן

 

ואם אנחנו כבר מדברים על מצמוצי עיניים כדאי שניזכר לרגע במה שנאמר בכתוב 'ועוצם עיניו

מראות ברע', ומה שאמרו חכמי המשנה שצריך אדם להיות 'קל כנשר' כלומר מהיר וזריז לעצום

את העיניים שלו כשהוא נחשף לדברים שאסור ליהודי לראות או שלא כדאי לראות.

נשתדל לשמור על העיניים, ולעצום אותם במהירות, בזמנים ובמקומות הנכונים, לקדש שם

שמים ולעשות רצונו יתברך בלבב שלם.

10 המכות: מה קרה שם?

10 מכות, לא פחות!

ההחלטה השמימית על שחרורם של עם ישראל הנתון לחיי עבדות מרים

במצרים – התקבלה, וההוראה -מתחילים לממש אותה , הגיעה. לשם כך,

מינה אלוקים שליח מיוחד – משה רבנו, שמתוקף תפקידו ינהל וינווט את

הניסיונות המעשיים לביצוע התהליך. בשיאו של התפקיד הוטלה על משה

רבנו המשימה – להביא 10 מכות שונות על המצרים. לא מספיק רק להוציא

את ישראל ממצרים, צריך גם להעניש את המצרים, החליט אלוקים ולשם כך

נועדו 10 המכות. בניגוד למה שניתן אולי להבין, המכות שהתחילו בסוג של

קסם והמשיכו בניסים גלויים, לא נצרכו כדי לגרום ליציאת מצרים, כי לאלוקים

לא חסרות דרכים. המטרה הייתה קיום ההבטחה האלוקית לאברהם – "וגם

את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי". אז מה בעצם קרה שם? בואו נראה:

 

מכת דם

 

את ההיכרות עם המטה (מלשון מקל) המיוחד של משה, הספיק פרעה

לערוך כאשר הוא הפך לו אותו מול עיניו ממקל עץ לנחש חי ובחזרה,

אך כוחות כאלו, כפי שנראו במכת דם, הוא לא חלם שגלומים בו. אהרון

אחיו של משה, הניף את המטה של משה מעל היאור ובו ברגע כל המים

שביאור, באגמי מצרים, במאגרי מי השתייה ובכל מקום אפשרי, הפכו

להיות דם. לקסם המופתי הזה התווסף פלא נוסף: ליהודים שחיו במצרים

המים תפקדו כמו מים לכל דבר ועניין, זה היה נראה כאילו שהיאור ידע

לזהות מי שותה אותו… אגב, אם היהודים מכרו בתשלום את המים למצרים

הם המשיכו להיות מים, כך שלא היתה למצרים ברירה אחרת, לקיחה בכוח

הייתה מזכה אותם בכוס של דם… התגובה של המצרים למכת דם הפכה

ב מכות שאחריה לריטואל קבוע: המכה מתפשטת, המצרים סובלים, פרעה

קורא למשה ומבקש הפסקה במכה בעד הבטחת שחרור, משה מפסיק את

המכה ו… פרעה חוזר בו מהבטחתו… וחוזר חלילה במכה הבאה –

 

מכת צפרדע

 

שוב המטה מחולל הפלאים של משה נכנס לפעולה. אהרון אחיו מרים את המטה על

היאור, ומכאן ישנן שתי גרסאות: לגרסה אחת – עלתה צפרדע אחת גדולה, המצרים

ניסו להכות אותה ולהורגה אך במקום זאת יצאו ממנה בדרך פלא עוד ועוד צפרדעים

קטנים שמלאו וגדשו את כל מצרים. לגרסה השנייה –  היאור התמלא בצפרדעים קטנים

שלא היססו לצאת ממנו ולמלאות את כל מצרים. כך או כך, הסבל של המצרים היה נוראי.

הם מילאו את מצרים: את הרחובות והבתים, החצרות והחדרים, לא היה מקום בו לא

יכול היה המצרי למצוא צפרדע מקפצת. נשמע נורא, לא? אבל זה עזר רק ליום אחד –

פרעה הבטיח לשחרר, אך מיד כשהלכו הצפרדעים, הלכה גם ההבטחה, עד שהגיעה

המכה הבאה –

 

מכת כינים

 

רק למשמע השם, חולפת בנו צמרמורת ורק מהמחשבה על עשרות ייצורים שחורים

קטנטנים שמטרטרים מכל כיוון אפשרי, אפשר לצאת מהכלים. מעניין כי רק כשהגיעה

מכת כינים למצרים הם שוכנעו בוודאות כי משה רבנו הוא שליחו של אלוקים ולא קוסם

מבית הארי פוטר כפי שניסו לפקפק עד אז. המכה הכתה בהם, עצבנה אותם, הם סבלו,

הם הבטיחו לשחרר את היהודים אם היא רק תחלוף, אלא שהיא חלפה וההבטחה נגוזה…

כך שהמכה הבאה לא איחרה להגיע-

 

מכת ערוב

 

במכת ערוב חדרו לתחומי מצרים חיות פראיות רבות, חיות טורפות ומסוכנות שהחלו

להסתובב ביניהם, לחדור לבתיהם, לטרוף, להרוג, להשחית ולמחוץ בצורה שהצליחה

להפחיד אפילו את המצרים… בעקבות מכה זו הם היו מוכנים אולי לשחרר, אבל

אלוקים התערב מלמעלה ו – "הכביד את לב פרעה". מדוע? כדי להביא עליהם עוד

מכות … גם מכה זו חלפה ומיד אחריה…

 

מכת דבר

 

מגיפה בלתי הגיונית פשטה על כל כפרי מצרים והרגה בין לילה את כל הצאן והבקר

המצריים. הנזק החקלאי והכספי היה עצום והם התחילו להבין כי לא פשוט להתעסק

עם היהודים… אלא שגם מכה זו הסתיימה בלי תוצאות מעשיות של שחרור היהודים

והיה צורך להמשיך למכה הבאה –

 

מכת שחין

 

מכת שחין כבר לא התעסקה עם אדמות מצרים או היבול שלהם אלא עם המצרים

עצמם – הם התמלאו בשחין. שחין זוהי מחלת עור אימתנית שבה מתמלא האדם

בפצעי ענק על כל גופו. הסבל היה גדול וקירב אותם עוד צעד לשבירה המוחלטת,

שהגיעה לא לפני המכה הבאה, מכת ברד

 

מכת ברד

 

הברד היכה קשות במצרים. לא היה זה הברד שאנו מכירים מהחורף הקר והגשום,

ההוא נקרא כך רק בהשאלה. היו אלו כדורי אש ומים מעורבים (שעשו שלום היסטורי

ביניהם) שעשו את העבודה – היכו ללא רחם בכל מי שהיה ברחובות מצרים. אלו

שהסתתרו בבתים לא ניזוקו, אך היה זה מבחן אמוני גדול למצרים: האם יאמינו לאיומיו

של משה ויסתתרו מבעוד מועד מפני הברד, או שימשיכו לפקפק בדבריו? אלו שהאמינו

לו ושרדו את הברד, המשיכו ישירות אל המכה הבאה אחריה –

 

מכת ארבה

 

נחילי ארבה "אשר כמוהו לא הייתה וכמוהו לא תהיה" כתיאור התורה פשטו בכל שטחי

מצרים. כל השדות והגידולים ששרדו את הברד הקשה, שמשו מאכל טרי לגדודי הארבה.

"ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים" – אומרת התורה. המסע להפלה

סופית של המצרים וחיסול כל יכולת התנגדות שלהם היה בשיאו, לא נראתה להם כל תקווה,

אבל בזה עדיין לא סיימנו, נכונה להם מכה קשה עוד יותר –

 

מכת חושך

 

כפי שמורה שמה של המכה, המצרים פשוט שרו בחושך. לא קל להסתדר בחושך,

עוד יותר לא קל כשהמצב מתמשך כך שבוע ימים, כאשר בשלושת הימים האחרונים

החושך נעשה סמיך עד שניתן היה למשש אותו…"לא ראו איש את אחיו ולא יקומו

איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" אומרת התורה.

את החושך ניצלו היהודים היטב לבלישה אחר נכסיהם של המצרים, אותם התעתדו

לבקש מהם לפני מכת בכורות, המכה האחרונה.

 

מכת בכורות

 

מכת בכורות, הייתה המכה הסופית והאחרונה. למעשה, כבר מלכתחילה משה

רבנו הזהיר את פרעה מהמכה הזו וניתן היה לחזות שרק היא תצליח, אבל כדי

לנקום במצרים היטב הם עברו לפניה 9 מכות מקדימות. במכת בכורות, מתו כל

בכורי מצרים, – "אין בית אשר אין שם מת". היה זה בחצות הלילה שבין י"ד לט"ו

בניסן, הלילה אותו אנו חוגגים כליל הסדר, ובעוד שבכורי מצרים מתו, היהודים ברחו

ממצרים, כשבצקם לא הספיק אפילו להחמיץ והם אכלוהו מצות, מה שגרם לכך שאנו

עד היום, לזכר נס היציאה, אוכלים בפסח מצות…

 

"אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". אמן.

מרור חסה ומה שביניהם

מרור חסה ומה שביניהם

 

בתוך שמחת הגאולה נזכור גם את השעבוד

 

בחגיגה השנתית של אריק, לשעבר שבוי סורי, ביום שחרורו המרגש מהשבי,

הוא טורח לספר לכל הנוכחים מה עבר עליו ולשבר את אוזניהם ברמת הסבל

העצום שהוא חווה ולא מסתפק בלשמוח איתם רק את היום שאחרי השחרור.

"רק כך, הוא מסביר, הם משתתפים באמת בשמחה שלי, רק מי שמבין מהו

שבי יודע להעריך את השחרור".

"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר, ובלבנים ובכל עבודה בשדה"  במילים

אלו מתארת התורה בספר שמות את מסכת העינויים הממושכת שעברו בני ישראל

כשהם היו שבויים ועבדים במצרים. בפסח אנו חוגגים את הגאולה, אך לא ניתן

לחגוג את הגאולה מבלי להבין ולהפנים ממה ומאיפה הם נגאלו. רק אם מבינים

את עומק הצער, שמחים כראוי בגאולה, סברה התורה ולכן צוותה על כל המסובים

החגיגיים בליל הסדר: "הפסיקו לרגע את השמחה על הגאולה ואכלו מעט "מרור"

(על שם "וימררו את חייהם") כדי שתצליחו להבין כראוי את המהפך".

 

מצוות אכילת מרור, מה אוכלים וכמה?

 

לכן, בליל הסדר מצווה עלינו לאכול שיעור "כזית" של מרור. בתור מרור נהוג

להשתמש בחסה, משתי סיבות מעניינות:

1. "מה חזרת (= עלי חסה ירוקים) תחילתו מתוק (כלומר: מרירותו אינה מורגשת)

וסופו (כשמתקשה) מר, אף המצרים בתחילה העבידו את ישראל בפה-רך (=בפרך)

ואחר כך: בחומר ובלבנים".

2. חס"א רומז את המשפט – 'חס אלוקים עלינו וגאלנו". יש המקפידים להוסיף לחסה

גם "חזרת" כי החסה אינה מרירה דיה כדי להיחשב "מרור". הכמות שצריך לאכול היא

"כזית" – 27 גרם. את המרור אוכלים כאשר מגיעים לפרק אכילת המרור בסדר ההגדה.

 

איך אוכלים את המרור?

 

נהוג לאכול את המרור בשתי צורות ולשם כך אוכלים "פעמיים" מרור. פעם אחת הוא

נאכל בפני עצמו ובפעם השנייה אוכלים אותו כשהוא "כרוך" בתוך מצה, "זכר למקדש

כהלל" כפי שכתוב בהגדה של פסח – שהלל הזקן, בזמן בית המקדש, נהג לקיים את

הפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו" המתייחס לקרבן הפסח, כפי פשוטו: לקחת מצה,

מרור וקרבן פסח, לכרוך אותם יחד וכך לאוכלם. בימינו אין לנו את קרבן הפסח אבל

זיכרון למנהגו של הלל נשתדל לעשות.

 

ולא נשכח את הצד המתוק: החרוסת. מהי, איך מכינים ולמה?

 

את המרור, אמרו חכמים, יש לטבול במשהו מתוק – "כדי למתק את המרירות". לשם כך,

נועדה החרוסת. מפתיע לגלות את המשמעויות הרבות שיש מאחורי המאכל הזה, המוכן

מתפוחים, יין ושאר פירות מתיקה – רמון, תאנה, תמר, אגוז ושקד. התפוח – זכר לעץ

התפוח שתחתיו הקימו נשות ישראל הצדקניות את הדור הבא למרות גזירות המצרים.

היין – זכר לדם- דם המילה, מכת דם ודם תינוקות ישראל שנשחטו במצרים. שאר

הפירות – על שם פסוקי שיר השירים המשבחים את עם ישראל ומדמים אותו לפירות אלו…

 

(מתוך ספר התודעה)

אחי, פורים עשית? קריאת המגילה שמעת?

אחי, פורים עשית? קריאת המגילה שמעת?

 

חג פורים, חג פורים, חג גדול ליהודים. מסכות? רעשנים? אלו הם הדברים

הקטנים והפחות חשובים.

אז מה כן חשוב בפורים?

ארבע מצוות עלינו לקיים ביום זה: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משלוח

מנות ומשתה ושמחה.

הפעם נתמקד דווקא בקריאת המגילה, ונרחיב מעט בפרטי המצווה הזאת, כדי

שנוכל לקיים אותה כהלכתה.

מי חייב לשמוע את קריאת המגילה?

גברים ונשים כאחד. החיוב מוטל על כולנו בשווה, בנים חייבים מגיל 13

ובנות מגיל 12, כמו בכל המצוות האחרות.

עם זאת, ראוי להרגיל גם את הילדים היותר קטנים לשמוע את קריאת המגילה,

כדי לחנך אותם לקיום המצוות.

מתי קוראים את מגילת אסתר?

פעמיים. פעם אחת בליל הפורים, ופעם נוספת ביום הפורים.

איך ואיפה צריך לשמוע את קריאת המגילה?

מומלץ מאוד להגיע לבית הכנסת, ולשמוע את קריאת המגילה יחד עם הציבור.

זאת משתי סיבות: קודם כל יש הידור מצווה מיוחד בשמיעת המגילה יחד עם

הציבור כי נאמר "ברוב עם הדרת מלך", ואנחנו רוצים למקסם את הרושם של

קריאת המגילה על ידי שמיעתה יחד עם הציבור.

בנוסף, בקריאת המגילה יש הלכות רבות, וצריך לקרוא מתוך מגילה כשרה

מבלי לטעות בקריאה. לפעמים טעות בביטוי המילים בצורה הנכונה, עלולה לגרום

לכך שהשומעים לא יצאו ידי חובה, ולכן מומלץ מאוד לשמוע את הקריאה דווקא מפיו

של שליח הציבור בבית הכנסת, שהתכונן היטב לקראת המעמד המיוחד הזה, והציבור

כולו עוקב אחריו ומתקן אותו במקרה שהוא טועה.

מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת, יכול לקרוא את המגילה בביתו, ובתנאי שיקרא אותה

כראוי, מבלי לטעות בקריאתה. כדאי מאוד לבקש מבני הבית שיקשיבו לקריאה ויעיינו

בתוך ספר בו מודפסת המגילה עם הניקוד, כדי שאלו יתקנו אותו במקרה שהוא טועה.

חובה לשמוע את המגילה ממי שקורא אותה ממגילה כשרה, או לחלופין לקרוא

באופן עצמאי ממגילה כשרה. מי שקורא מתוך ספר מודפס או ממגילה פסולה –

אינו יוצא ידי חובתו.  כמו כן, יש לשמוע את הקריאה באופן בלתי אמצעי ממי שקורא

אותה מתוך מגילה כשרה. האזנה לקריאת המגילה דרך הרדיו או הטלפון, אינה נחשבת

על פי ההלכה לשמיעת קריאת המגילה, ומי שהאזין כך לקריאה, אינו יוצא ידי חובתו.

אפשר לשבת או לעמוד כששומעים את קריאת המגילה. רק שליח הציבור בבית הכנסת

צריך לעמוד כשהוא קורא, מפני כבוד הציבור.

אילו ברכות מברכים לפני קריאת המגילה?

מברכים שלוש ברכות. מי שקורא את המגילה הוא זה שגם מברך את הברכות,

והקהל עונה 'אמן' ויוצא ידי חובה בשמיעת הברכות. מי שקורא את המגילה בביתו

באופן עצמאי, צריך לברך בעצמו את שלושת הברכות.

ואלו הן הברכות שמברכים לפני קריאת המגילה:

בָּרוּךְ אַתָּה אדוני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אדוני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אדוני אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

כששומעים, או מברכים את הברכות ביום הפורים, אנחנו מתכוונים בשמיעת ברכת

'שהחיינו', לברך גם על הזכות שנפלה בחלקנו לקיים את מצוות הפורים הנוספות:

משלוח מנות, מתנות לאביונים ומשתה ושמחה.

מה עוד צריך לדעת לפני שאנחנו ניגשים לשמוע את קריאת המגילה?

כדי לצאת ידי חובת קריאת המגילה, אנחנו צריכים להקשיב לקריאתה מתחילתה

ועד סופה, מבלי להפסיק באמצע בדיבור. יש לכבות את הטלפון ולהכין מראש את הילדים

שידעו שבזמן קריאת המגילה לא מדברים, אפילו לא בעניינים דחופים, ומי שמדבר יצטרך

לאחר מכן לשמוע שוב את המגילה מתחילתה. אם איבדתם ריכוז לרגע, ולא הקשבתם למה

ששליח הציבור קורא, עדיין לא מאוחר. אפשר להשלים פסוקים בעל פה, אם שמעתם את

הקריאה של תחילת המגילה וסופה מאת שליח הציבור הקורא מתוך מגילה כשרה. אתם

יכולים לעיין בספר שלפניכם ולהשלים את החסר, עד שתדביקו את הפער ותגיעו למקום בו

קורא שליח הציבור. עם זאת, ההלכה הזאת נאמרה רק אם שמעתם את רוב המגילה מתוך

הקלף, ורק מיעוט מהמגילה נאלצתם להשלים בעל פה.

מתי מפוצצים חזיזים?

אף פעם! זה מסוכן.

נוהגים 'להכות את המן' בזמן קריאת המגילה, בכל פעם ששליח הציבור מזכיר את

שמו של המן הרשע. זהו מנהג ישן ומקובל בקהילות רבות, אך בשנים האחרונות הוא

התפתח לכיוונים לא רצויים והפך ל'פסטיבל של פיצוצים'. שימו לב, משחקים מסוכנים

אינם רצויים לא בבית הכנסת ולא בשום מקום, וכדאי להרחיק את הילדים מהם. אפשר

להכות את המן באקדח קפצונים בטיחותי שאינו מסוכן, אם לאנשים בבית הכנסת אין

התנגדות לכך. אפשר גם להסתפק בהכאה עם הרגל על הרצפה, ולכוון בכך שאנחנו

מתכוונים למחות את עמלק ואת המן הרשע שהיה מצאצאיו של עמלק. מדובר באקט

סמלי, שיש לו חשיבות ביהדות, אך הוא אינו בגדר חובה, ובוודאי שאין לבצע אותו

ב'מסירות נפש', באמצעות שימוש בנפצים ובחזיזים.

מתי יבוא משיח? ואיך אנחנו יודעים שזה יקרה בקרוב?

מתי יבוא משיח? ואיך אנחנו יודעים שזה יקרה בקרוב?

יעקב א. לוסטיגמן

 

פעמים רבות אנחנו שומעים רבנים ומרצים, או סתם אנשים ברחוב או ברשת,

שטוענים שאנחנו נמצאים בתקופה המכונה 'עקבתא דמשיחא', כלומר התקופה

האחרונה שלפני בוא המשיח וגאולת עם ישראל באחרית הימים.

איך באמת אנחנו יודעים את זה? ומתי בדיוק יבוא המשיח?

אז קודם כל אנחנו לא יודעים מתי יבוא המשיח. חכמי התלמוד אומרים שיעקב אבינו

רצה לגלות לבניו מתי יבוא משיח לפני פטירתו, אבל כשהם התאספו סביבו כדי לשמוע

זאת מפיו, 'נסתלקה ממנו שכינה', כלומר הוא איבד את הכח לחזות נסתרות, כי הקדוש

ברוך הוא לא רצה שהם ידעו מתי יבוא משיח ויגלו זאת לבניהם אחריהם.

למה באמת?

כי הסיבה שבגללה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם זה כדי להציב אותנו, בני אברהם

יצחק ויעקב, במצב של בחירה. אנחנו יכולים לבחור בטוב או לחלופין לבחור ברע חלילה,

ועל ידי זה שאנחנו בוחרים בטוב אנחנו משמחים את הקדוש ברוך הוא ומצדיקים את הסיבה

שבגינה הוא ברא את העולם.

אם כולנו נדע בדיוק מתי יבוא משיח, חופש הבחירה ייפגע. חלק מהניסיון שעומד בפנינו הוא

כשאנחנו לא רואים את הסוף, ולא יודעים מתי הוא יגיע. ובכל זאת, אנחנו יודעים שזה יקרה

בקרוב. מה זה אומר 'קרוב'? אנחנו לא יודעים. אולי שעתיים, אולי יומיים, אולי שנתיים, ואולי

200 שנה. ביחס לתקופה של 6,000 שנות קיום העולם, 200 שנה זה בהחלט זמן לא רב,

וזה נקרא 'בקרוב'. אבל איך אנחנו יודעים שזה יקרה בקרוב?

בואו נסתכל מה כתוב במשנה, ונבאר את הדברים בעברית בת זמנינו כדי שכולנו נין על

מה מדובר שם. בעקבתא דמשיחא, חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, והמלכות תיהפך למינות,

ואין תוכחה. בית ועד יהיה לזנות, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהיה

נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו,  זקנים יעמדו מפני קטנים,  בן מנבל אב, בת קמה באמה,

כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, וסר מרע משתולל. הבן אינו

מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמיים".

וזה הפירוש של הדברים:

 

בסוף תקופת הגלות, לפני שיבוא המשיח, החוצפה תתרבה ותתגבר, יוקר המחיה

יהיה גבוה, הממשלה שתשלוט בעם ישראל תהיה ממשלה של כפירה במלכות שמים,

לא יהיה מי שיוכל להוכיח אחרים על חטאיהם כי כולם יהיו חוטאים והחוטא אינו יכול

להוכיח את החוטא האחר, מקום ההתכנסות של מנהיגי העם יהיה בזוי בעיני העם

וייעשו בו מעשים של זנות, תלמידי החכמים יהיו מאוסים ומבוזים בעיני המו העם,

אנשים שיש להם יראת שמים יהיו מאוסים על כל השאר, האמת תיעלם לה וכולם

יתעסקו עם שקרים קונספירציות ו'פייק ניוז', נערים יזלזלו בזקנים, והזקנים יאלצו

לקום בפני הצעירים כי כבודם יהיה למרמס, בן יבזה את אביו, בת תתחצף לאמא שלה,

כלה תתחצף לחמותה, אנשים יבגדו במשפחה הקרובה להם ביותר, פני הדור כפני

הכלב – החוצפה והגסות תשלוט בכל ומי שמשתדל שלא לעשות מעשים רעים יהיה

לבוז בעיני רוב העם.

אחרי שביארנו את המשנה הזאת, בואו ננסה לבדוק אם כל הדברים הכתובים בה

לא מתקיימים בימינו…

חשוב לקחת בחשבון שלפני 100 שנה, כשאבותינו למדו את המשנה הזאת, הם

לא האמינו שייתכן דבר כזה שבן יתחצף לאביו. הם לא האמינו שבת תוכל להתחצף

לאמא שלה. שכלה תוכל לזלזל בחמותה. לפני 400 שנה, מישהו יכול היה להאמין

שביום מן הימים אנשים לא יכבדו תלמידי חכמים ורבנים?

על אחת כמה וכמה לפני אלפיים שנה, כשהמשנה נכתבה, הדברים הללו היו כמו

נבואה שקשה היה להאמין שהיא תתקיים אי פעם, והנה אנחנו רואים כיום שהמשנה

חזתה את התקופה הנוכחית בצורה מדויקת, וגם יודעים לזהות לפי הזמנים הללו

שאנחנו אכן נמצאים בתקופה האחרונה שלפני בוא המשיח וגאולת עם ישראל.

חשוב לזכור, שלמרות האמור, אין בכך שום הצדקה למעשים מעין אלו חלילה

וחלילה. כל אחד ואחד חייב לעשות את החשבון האישי שלו ולהתרחק ממעשים

של חוצפה וזלזול ביראי שמים ותלמידי חכמים חלילה וחס.

ובעזרת ה', נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

בפסח שואלים קושיות. למה בעצם?

בפסח שואליםאת הקושיות. למה בעצם?

 

המצווה העיקרית בליל הסדר, היא מצוות 'והגדת לבנך', שמשמעותה לספר לילדים,

וגם למבוגרים, על כך שאבותינו היו משועבדים לפרעה במצרים, ולאחר מכן הוציא ה'

אלוקינו אותנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, לא לפני שהכה את המצרים עשר מכות

עוצמתיות, שהותירו אותם חסרי כל, אבלים ומדוכאים.

עם זאת, מי שיפתח הגדה של פסח ויעיין בה מעט, יגלה שבליל הסדר השאלות,

הקושיות, תופסות מקום של חשיבות. מניחים על השולחן קערה עם סימנים שונים

כדי לגרום לילדים לשאול למה אנחנו עושים את זה. מכסים את המצות, אחר כך

מגלים אותם, שוב מכסים ושוב מגלים, וכל זה כדי שהילדים ישאלו. מטבילים את

הכרפס במי מלח, כדי לעורר תמיהה מצד הילדים. ובמקומות רבים אחרים נהגו

לעשות כל מיני דברים תמוהים כדי שהילדים ישאלו את השאלה המתבקשת, וכך

נוכל לקיים בהידור רב את מצוות 'והגדת לבנך'.

גם התורה, כשהיא מצווה עלינו לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים, היא מתארת

את הסיפור כתשובה לשאלה שישאל הילד: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת,

ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' אלוקינו ממצרים מבית עבדים".

ואכן, ההגדה נפתחת בארבעת הקושיות המפורסמות, מה נשתנה הלילה הזה מכל

הלילות? למה בכל הלילות אנחנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה אוכלים רק מצה?

למה בכל הלילות אנחנו אוכלים בישיבה או בהסבה, והלילה הזה אוכלים בהסבה?

למה בכל הלילות לא מטבילים את האוכל במטבלים שונים, והלילה הזה כולנו מטבילים

את האכול פעמיים (כרפס במי מלח, ואת המרור בחרוסת)? למה בכל הלילות אוכלים

ירקות מכל מיני סוגים, ואילו בליל פסח אוכלים דווקא ירק מר?

רק אחרי ששואלים את השאלות, אנחנו משיבים את התשובה שהיא בעצם עיקר ההגדה,

"עבדים היינו לפרעה במצרים", הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה.

אם אבותינו לא היו יוצאים ממצרים, אנחנו כולנו היינו עבדים עד היום לאומה המצרית.

וכן את כל יתר ההגדה של פסח.

אז למה באמת צריכים לשאול שאלות? למה אי אפשר להתחיל מיד

עם ההסברים שיהפכו את השאלה למיותרת?

 

התשובה היא שהשאלה היא חלק מההסבר. תארו לעצמכם שאתם תופסים את הילד,

מושיבים אותו על כסא ומתחילים לספר לו על יציאת מצרים. רוב הסיכויים הם שאחרי

שתי דקות הוא יתחיל להשתעמם, וכעבור חמש דקות נוספות הוא כבר יאבד את הסבלנות

ויפסיק להקשיב. אבל אם הילד שואל שאלות, זה הזמן הטוב ביותר להסביר לו. אחרי

שהסקרנות התעוררה, כל דבר שתספרו לו ייכנס לראש בצורה טובה יותר.

ומה אנחנו לומדים מזה?

כולנו ילדים. כל אחד מאתנו חייב לעורר את הסקרנות שלו עצמו כדי ללמוד דברים חדשים

ולזכור אותם לאורך זמן. הורים חכמים, יודעים להשחיל מידע שהם רוצים להעביר לילדים

שלהם, דווקא כשהילד סקרן ושואל שאלות. אם אתם רוצים להסביר לילד שלכם איך עובד

החשמל, כדאי שתגרמו לו קודם כל לשאול איך החשמל עובד, ורק אחר כך תסבירו לו. אם

אתם רוצים שהוא ידע מי היה הסבא של הסבא שלו, תעוררו את הסקרנות שלו, תגרמו לו

לשאול מהיכן מגיעים שורשיו המשפחתיים, אם הוא בגיל המתאים, הסקרנות הזאת תאפשר

לו גם להבין ולהכיר את השושלת המשפחתית, הוא גם יזכור טוב יותר את הדברים.

והכי חשוב, אם אנחנו רוצים ללמוד משהו חדש, אם אנחנו רוצים להכיר הלכה חדשה, נושא

חדש על פרשת השבוע או בכל נושא אחר, חשוב וכדאי שנדע לעורר את הסקרנות שלנו עצמנו.

לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות, ורק אחר כך ללמוד את התשובה לשאלות הללו.

בדיוק כמו ש"והגדת לבנך", מתבצע בצורה טובה יותר כשהילד סקרן, כך גם "והגדת לעצמך",

ייקלט טוב יותר בזיכרון אם הסקרנות תפתח את הראש שלנו ותאפשר לנו לקלוט מידע חדש,

וליהנות ממנו.

אם אתה לא רוצה להיות רשע, אל תגור על יד רשעים

אם אתה לא רוצה להיות רשע, אל תגור על יד רשעים

יעקב א. לוסטיגמן

 

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג

כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים

תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא

ילמוד ממעשיהם… וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים

בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים.

ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו

זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני

החולי, ישב לבדו יחידי…

ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אל אם כן נתערב עמהן

ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים.

(יד החזקה להרמב"ם, הלכות דעות, פ"ו ה"א)

 

ההשפעה החברתית על התנהגותו של האדם, ידועה ומוכרת לנו מאז ומתמיד.

זה לא דבר חדש. כולנו יודעים שהצרפתים נוהגים לדבר בקול, הגרמנים מאוד

מאופקים ומנומסים, הדרום קוריאנים אף פעם לא מתלוננים על כאב, והארגנטינאים

מחבקים כמעט כל אדם שהם פוגשים…

הסיבה לכל אלו היא תרבותית – סביבתית. קח תינוק גרמני ותגדל אותו בצרפת…

התוצאה תהיה גרמני עם אופי צרפתי. כך גם לגבי אמריקאי שתגדל באוסטרליה או

רוסי שתגדל באיראן. כלומר, זה לא עניין גנטי, זה לא עניין של מורשת, ואפילו לא

עניין של חינוך, ההתנהגות הזאת היא השפעתה של הסביבה, ולכן אנשים מגבשים

את האישיות שלהם, במידה רבה בהתאם לאופייה של הסביבה בה הם חיים.

אבל הרמב"ם מדבר על משהו יותר עמוק. הוא מדבר לא רק על תרבות וצורת דיבור,

הוא מדבר לא רק על דפוסי התנהגות ונורמות שונות.

הרמב"ם מדבר על הדעה של האדם. דעותיו בנושאים שונים. אדם שנמצא בחברה

מסוימת יאמין באמונה שלמה בשורה של עניינים שונים בהתאם לדעתם של שאר

חברי הקהילה. אם הוא יעבור דירה וישתלב בחברה אחרת, יתברר לנו שגם דעותיו

השתנו בהתאם. ולכן אומר הרמב"ם, אם אתה לא רוצה להיות רשע, אל תגור על יד

רשעים או לפחות אל תתחבר ותדבר איתם. התרחק מהם, שמור על בדידות, ואם אין

ברירה תגור לבד במדבר, ובלבד שלא תיתן לאחרים להשפיע לרעה על דעתך.

אבל כאן אנחנו כבר תוהים האם אכן כך הם פני הדברים? וכי אני עלול לשנות את דעתי

בנושאים שונים באופן כל כך דרמטי, רק בגלל שהחברים שלי חושבים כך?

מסתבר שכן!!!

בעיקר בגלל שככה כותב הרמב"ם ואנחנו מאמינים לו שהוא יודע מה הוא אומר.

אבל גם בגלל מה שראינו בתקופה הנוכחית, תקופת הקורונה. שימו לב שההתייחסות

למחלה משתנה בהתאם למקום בו האדם מתגורר. מי שגר באזור שבו כולם מקפידים

ושומרים יותר על ההנחיות, יאמין בכל לבו שאסור לו לצאת מהבית מבלי לעטות על פיו

ואפו מסכה, הוא ישטוף את הידיים כמה פעמים ביום, יימנע לחלוטין מכל התקהלות

בעייתית, וגם לא ייכנס לחנות שיש בה יותר מדי לקוחות לדעתו.

לעומתו, מי שגר באזור שבו כולם מזלזלים בחומרת הסכנה או לפחות חצי מזלזלים

גם ההתנהגות שלו תהיה משונה. אפשר לראות בירור את עמדתם של אנשים משתנה

ממדינה למדינה, מעיר לעיר, מרחוב לרחוב ומשכונה לשכונה.

למה? כי החברה משפיעה לא רק על ההתנהגות שלנו, אלא גם ובעיקר על הדעות שלנו.

רשע

קדיש

 

נוסח אשכנז

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אמן]

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
[אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא]

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם

וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. [אמן]

לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

נוסח ספרד

 

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [הקהל עונה אמן]

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אמן]

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

[אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא]

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם

וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. [אמן]

לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה

וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

נוסח תימן:

 

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [הקהל עונה אמן]

דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא וּלְאַחָאָה מִיתַיָּא. וּלְמִפְרַק חַיַיָּא. וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא יְרוּשְׁלַם.

וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא

דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. בְּהַדְרֵיהּ בְּזִיוֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ. וְיִמְלוֹךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ

וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל,

בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

ומיד אומרים הציבור והשליח ציבור עמהם:

יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

ואומר שליח ציבור לבדו: יִתְבָּרַךְ: [אמן].

וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדַּר וְיִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. [אמן]

לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנַן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין

בְּאוֹרָיְתָא (קַדִּישְׁתָא) דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וְלַנָא

חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְסִיַּעְתָּא וּפוּרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי עֲלֵיכוֹן

וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

מכאן אומרים הציבור והשליח ציבור יחד:

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

אמירת קדיש

 

קדיש יתום

הקדיש הינו נוסח תפילה הכתוב בלשון ארמית. באופן כללי עניין הקדיש הוא ייחול וכמיהה לרומם את כבוד ה' וקדושתו בעולם והופעת מלכותו השלמה על עם ישראל והעולם כולו. אמירת הקדיש נאמרת רק אם יש מניין של  10 גברים יהודיים מעל גיל 13, באופן שאחד או יותר אומרים את הקדיש והשאר מחויבים לענות "אמן" בין החלקים השונים שלו. תפילת קדיש נאמרת פעמים רבות במהלך התפילות (שחרית, מנחה ערבית ומוסף), לאחר אמירת דבר תורה וכן קדיש על הנפטר במהלך האזכרה.

 

קדיש ספרדי

חז"ל תקנו לומר קדיש בסיום של כל שלב בתפילה. לאחר סיום שלב אמירת פיטום הקטורת והקורבנות של שחרית אומרים "קדיש דרבנן" שכן אמרו דבר תורה. לאחר פסוקי דזמרה אומרים "חצי קדיש" הבסיסי. לאחר נפילת אפיים שוב אומרים חצי קדיש. בסיום אשרי ו-"ובא לציון גואל" אומרים קדיש תתקבל, שכן הסתיימה התפילה באופן רשמי. "תתקבל" על כך שמבקשים מה' שתתקבל תפלתנו ברצון לפניו. בסיום שיר של יום אומרים קדיש יתום, הנקרא גם "קדיש מלא" ללא החלק של תתקבל, ולאחר מכן בחלק של פיטום הקטורת שוב קדיש דרבנן כמו שאמרו בסיום הקורבנות, שכן זהו כבר לא חלק רשמי של התפילה אלא משניות מחלקים שונים בתלמוד.

קדיש על הקבר

בגלל חשיבותו וייחודו של הקדיש, נהוג לומר אותו לעילוי נשמת נפטרים, הן בימי השבעה, הן באזכרות שבכל שנה וכן על הקבר כשעולים לבית העלמין ביום השנה. קדיש אזכרה נעשה על ידי קרובי משפחתו של הנפטר מהמעלה הראשונה – בן, אח ואב.

 

נוסחים שונים של הקדיש

לקדיש יש ארבעה נוסחים.  החלק הבסיסי והעיקרי ביותר הנאמר בכל סוגי הקדישים הוא "חצי קדיש", שכן עליו יש תוספות שונות. קדיש "יהא שלמא" הקרוי גם "קדיש שלם" כולל בתוכו את חצי הקדיש, נאמר לאחר אמירת פסוקים מהתורה ומשאר כתבי הקודש.  בסיומו אומרים "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן". זהו גם הנוסח של קדיש יתום הנאמר על הנפטרים. קדיש תתקבל  נאמר לאחר סיום החלק של תפילת העמידה בשחרית, מנחה וערבית. קדיש דרבנן נאמר לאחר שלומדים דבר תורה שאינו לקוח מפסוקי התנ"ך, כלומר הגות תלמודית והלכתית.

הדלקת נרות שבת

תפילת הדלקת נרות שבת

מצוות נרות שבת היא מצווה מיוחדת מאוד ומרגשת מאוד, מצווה שמזכירה לכל אחד ואחת את אמא שלו,

שמדליקה נרות שבת וחושבת עליו. מצווה שהיא ניתנה בעיקר לנשים, כידוע. גם למי שאין אישה צריך

להדליק נר בברכה.

כידוע, היא מדליקה את האור שת השבת, רק אישה יכולה להיות בית. בן אדם ללא אישה, הוא קצת לבד ברוח.

אישה היא הבית! בשביל מה צריך שאנחנו נבוא ונדליק את השבת, הרי השבת כ"כ מאירה?

אלא הקב"ה רוצה לראות שאנו קצת מאירים מעצמינו את השבת. כל איש ואישה חייבים בהדלקת נרות שבת.

זוג נשוי  – האישה מוציאהאת בעלה ובני בית. נהגו להתפלל אחרי בדלקת נרות. ניתן לבקש מה שרוצים.

אך בעיקר נהגו לבקש על חינוך הילדים.

 

איך עושים את זה?

2 נרות. מדוע? אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. נהגו שכשנולד ילד נוסף מוסיפים עוד נר על כל ילד.

האשכנזים נהגו לברך לאחר ההדלקה. לפי הספרדים שנהגו כשיטת מרן הבית יוסף והרב עובדיה –

לברך לפני ההדלקה. ספרדים שנהגו לפי הבן איש חי – נוהגות כאשכנזים.

 

ההדלקה

לפני הדלקת הנרות כדאי לתת מטבע לצדקה ולומר:

לאחר אמירת התפילה ומתן המטבע לצדקה, תדליק שני נרות לכבוד שבת

קודש, ולאחר הדלקת הנר תכסה את עיניה בידיה ותאמר את הברכה:

 

מדליקים את הנר ומחכים שידלק כולו.

האשכנזיות – מכסות את העיניים ואז מברכות. מצוה זו מיוחדת מאוד ומרגשת את כולנו.

שבת שלום

הדלקת נרות שבת

תפילת נרות שבת

סדר הדלקת נרות שבת

מצוות הדלקת נרות שבת הינה אחת המצוות החביבות ביותר שבה זכו נשות ישראל בקדימות על פני הגברים.

למצווה מספר טעמים וסיבות לקיומה, בהן בין היתר כדי להרבות אורה ושמחה בבית לכבוד קדושת השבת,

להאיר את הבית ובמיוחד את המקום בו אוכלים את הסעודה, וכן ליצור שלום בית בין בני הזוג ואווירה רגועה,

נינוחה ושמחה. לא בכדי גם יהודים רבים שאינם שומרים תורה ומצוות מקפידים לקיים מצווה זו בהידור רב.

 

כמה דגשים בעניין הדלקת נרות שבת

  • באיזה שעה מדליקים נרות שבת – שעת הדלקת נרות שבת הינה כ20 דקות לפני השקיעה,(והמנהג בירושלים אפילו 40 דקות לפני השקיעה) והשעה המדויקת משתנה בין מקום למקום

    בין בארץ ובין בחו"ל. אמנם יש מהדרים ומדליקים אף הרבה לפני כן, בכדי להדר במצווה ולזכות

    להכניס את השבת מוקדם יותר.

  • מקום ההדלקה – כאמור, אחד מהטעמים להדלקת נרות שבת הן להאיר את מקום הסעודה.לכן, העדיפות הראשונה לגבי מיקום הדלקת הנרות הוא סמוך לשולחן עליו מקדשים על היין והחלות,

    על מדף קרוב באופן כזה שבעל הבית המקדש על היין יוכל להביט בהם בזמן ברכת הקידוש.

  • כמה זמן הם צריכים לדלוק – נרות השבת צריכים להישאר דלוקים לכל הפחות שהות כזו שתספיקעד הגעתו של בעל הבית חזרה הביתה מבית הכנסת וזמן מה בתוך הסעודה.
  • כיסוי העיניים – יש נשים שנהגו מיד לאחר ההדלקה לעצום את עיניהן ולברך, וזאת בכדי לא להנותממעשה המצווה (הראיה) קודם הברכה. נוהג זה מכונה בהלכה "עובר לעשייתן". ואולם יש נשים

    שלא נהגו כך משום שעצם המצווה היא לא עצם ההבטה ישירות על הנרות אלא באופן כללי

    על כניסת השבת וההנאה שתהיה לאורך כל הסעודה מהאור.

 

תפילה להדלקת נרות שבת

מאחר ולמצווה זו יש חשיבות גבוהה ביותר בעיני נשים רבות, חוברו תפילות ובקשות מיוחדות הנאמרות בסמוך אליהם מיד לאחר הברכה. נשים נשואות מכוונות מיד לאחר הדלקת נרות שבת תפילה בכוונה רבה על עניינים כמו שלום בית, פריון, פרנסה ועוד. נוסחים אלו ניתן למצוא בסידורים או בספרוני הברכות בהוצאות שונות. כמובן שישנה חשיבות לתפילה שיוצאת מעומק הלב ושנאמרת בעל פה בשפה פשוטה ורגילה. כך או כך, תפילות כל הנשים בשעת רצון מיוחדת זו זוכות לקבלה למעלה בפני הקב"ה.

 

נרות שבת

מי לא מחכה בהתרגשות ובקוצר רוח ליום שישי עת הדלקת נרות שבת בחדווה ובשמחה יתירה? זוהי מצווה מיוחדת במינה לה זכו נשות ישראל וקבלו העדפה יתירה לקיומה על פני הגברים. נרות שבת מסמלים על קבלת השבת, מאירים את הבית וממלאים אותו בשמחה כך שבני הבית יוכלו להנות מסעודת השבת בצורה הטובה ביותר. עם ההדלקה בני המשפחה בעצם מכריזים שברגע זה מקבלים את השבת על כל מצוותיה ואיסוריה. על מצווה זו אמרו חז"ל שהאדם חייב להשיג בכל מחיר נרות ולהדליק עליהם בברכה, אפילו אם צריך למכור את הכרית שלו.

 

כמה דגשים בעניין הדלקת נרות שבת

  • ברכת הדלקת נרות שבת ויום טוב – ברכה על נרות שבת עושים בעמידה ובכוונת הלב מלאה.בשבת מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת" וביום טוב מברכים:

    "להדליק נר של יום טוב". ביום טוב שחל בשבת מברכים ברכה משולבת "להדליק נר של שבת ויום טוב".

    בנוסף, על פי המנהג שהאישה נוהגת, יש לברך את ברכת שהחיינו לאחר ההדלקה.

    נשים שלא מברכות שהחיינו בהדלקה בעצם סומכות על ברכת הבעל בקידוש.

  • שעת ההדלקה- את נרות השבת נהוג להדליק לכל הפחות 20 דקות לפני שקיעת השמש,(ובירושלים נהוג 40 דקות לפני השקיעה) ויש להתעדכן ולעיין בלוחות השנה המחולקים בבתי הכנסת

    ומטעם הרשות המקומית בישראל לגבי הזמן המדויק באותו מקום.

  • היכן מדליקים – את הנרות צריך להדליק באופן שיאיר לסעודה, או לכל הפחות שיימצא בקרבת מקום השולחן עליו מקדשים.
  • אופן כיסוי העיניים – על פי המנהג של משפחת האישה, נוהגים לכסות את העיניים לפני או אחרי הברכה,ואת לפתוח ולהנות ממראה הנרות. זה על פי העיקרון שאסור לאדם להנות ממשהו לפני שהוא מברך עליו,

    ולכן נשים מברכות בעיניים עצומות כדי שלא יהנו מאור הנר לפני כן.

 

ברכה על נרות שבת

כיוון שזו שעת רצון מיוחדת במינה ראוי שהאישה תבקש בקשות ותפילות אישיות מאת ה' ברגע מרומם זה.

ניתן לומר בשפה פשוטה כל מה שהיא חושקת, אם זה על שלום בית, אם זה לזכות בפרי בטן, בפרנסה ועוד.

את התפילות השונות ניתן למצוא בסידורי תפילה, ברכונים או עלוני שבת המופצים לקהל הרחב.

מה למדתי משגב הראל שהסכים להיות 'שפן הניסויים' של החיסון

מה למדתי משגב הראל שהסכים להיות 'שפן הניסויים' של החיסון

יעקב א. לוסטיגמן

 

אחד הרגעים המרגשים של השנה האחרונה היה כשבחור בשם שגב הראל,

התנדב להיות האדם הראשון שמקבל את החיסון הישראלי לקורונה, בשלב

הראשון של הניסוי. הוא בעצם הסכים לסכן את עצמו כדי לסייע בפיתוח החיסון

ולאפשר למדענים להתקדם ולהציל בעזרת ה' את חייהם של אנשים רבים בזכות

החיסון. התקשורת עסקה בו, ראש הממשלה המקורי וגם זה החליפי באו לבקר

אותו, הוא הצטלם איתם ועם כל המי ומי, והתהלך בהרגשת חשיבות,

הוא הראשון שקיבל את החיסון הישראלי, וכי קלה היא בעיניכם.

אכן, אין ספק שהוא ראוי לשבח על החלטתו ועל אומץ לבו להיות 'שפן הניסויים'

של החיסון, בזמן שאנשים אחרים מפחדים לקבל חיסון גם אחרי שמיליונים כבר

התחסנו ולא קרה להם דבר וחצי דבר… רק אחרי מספר חודשים התברר לשגב

הראל, שבעצם הוא בכלל לא קיבל חיסון… מסבר שכשעושים ניסוי, מקפידים

המדענים תמיד לבדוק את תוצאות הניסוי אל מול קבוצה נגדית שמשתתפת בניסוי

אבל לא מקבלת את אותו הטיפול.

פלצבו

 

במקרה של חיסונים, נותנים לחצי מהמתנדבים חיסון אמיתי, ולחצי השני נותנים

חיסון דמה, בשפה הרפואית הוא מכונה 'פלצבו'. לוורידים של שגב הראל החדירו

את ה'דמה' זה הכל.

אבל מדובר במידע סודי שאפילו הרופאים אינם יודעים בשעת מעשה אם מדובר

בחיסון אמיתי או לא. הם רושמים רק את המספר הסידורי של החיסון, וכשמגיעות

תוצאות הניסוי ולאחר שנאספים כל הנתונים, או אז הם בודקים מי הוא זה ואיזה

הוא שקיבל את החיסון האמיתי ומי קיבל את ה'פלצבו', או אז הם יודעים להשוות

בין הנתונים.

כל זה נועד כדי למנוע מניפולציות וכדי למנוע מצב שבו בעלי העניין ינסו להשפיע

בצורה לא טבעית על תוצאות החיסון באמצעות הדבקה מכוונת של המחוסן או כל

דרך אחרת. כמובן שאכזבתו של הראל היתה גדולה, אבל אנחנו יכולים ללמוד מכך

מסר חשוב לחיים… לפעמים אנחנו חיים ב'נדמה לי'. אנחנו מקבלים מכה ונדמה לנו

שהיא כואבת, או להיפך, אנחנו מקבלים מכה והיא בכלל לא כואבת כי באותו רגע לא

הרגשנו בה.

ידוע הסיפור אודות השניים שישנו בחדר משותף בבית מלון, ובלילה הלין אחד מהם

שקר לו וסגר את החלון, השני טען שחם לו ופתח את החלון, וכך המשיכו השניים

להתקוטט, זה סוגר וזה פותח, עד שעלתה חמת זעמו של האחד, זרק נעל על זולתו

וקול ניפוץ הזכוכית בישר להם שהחלון בעצם נשבר ולכן אי אפשר לסגור אותו.

במשך כל הלילה המשיך האחד לילל שקר לו ואם רק היה יכול לסגור את החלון

היה עושה זאת וישן בשלווה, והאחר השמיע גרגורים של הנאה ממשב הרוח

הקריר שבוקע מהחלון המנופץ ומלטף את פניו. כשהאיר הבוקר הם גילו

לתדהמתם שהחלון נותר סגור ואטום, והזכוכית שהתנפצה, היתה של

המראה הגדולה שהיתה תלויה לצד החלון. מסתבר שלא היה לאיש קר,

ולחברו לא היה נעים, רק הדמיון גרם להם להרגיש כך. ואם זה נכון בגשמיות,

על אחת כמה וכמה ברוחניות. כמה פעמים שקוע האדם בצער גדול על מה

שהפסיד כביכול או על מה שהיה יכול להרוויח ולא הרוויח, וכן שמחה על דברים

של מה בכך, כשבעצם כל זה הוא מכוחו של הדמיון בלבד. אז אם לדמיון יש כזה

כח עצום להשפיע עלינו ועל הרגשות שלנו, בואו נשתדל לפחות להשתמש בו

לדברים מועילים ולא חלילה להפוך אותו לגורם המעכב את הצמיחה הרוחנית שלנו.

אחי אתה דוס או לא?? יש'ך כיפה על הראש, איך תבוא בשבת לים…

"מה נסגר יא אח??? אתה דוס או לא דוס? יש'ך כיפה על הראש, אתה לא יכול לבוא בשבת לים…

אוהד אטינגר

 

את גיא פגשתי במקרה ממש, כשנסעתי מירושלים לתל אביב, ועצרתי לו בטרמפיאדה

שביציאה מירושלים. אתם יודעים מה אומרים על 'מקרה', אלו אותיות רק מ-ה', כלומר

הכל מאת ה' יתברך. בכל אופן, הוא התברר כבחור מרתק מאוד, ואני כריתי אוזן והקשבתי

לכל הסיפורים ששמעתי ממנו באותה נסיעה. אבל שכחתי לשאול אותו איך קוראים לו,

אז לכן אני מספר לכם את הסיפור כאילו קרה עם בחור בשם גיא, רק קחו בחשבון שזה

שם בדוי, שהמצאתי ממוחי הקודח, ואני לא באמת יודע איך קוראים לבחור המקסים הזה.

"מאז שהייתי ילד קטן", מספר לי גיא, "היה לי קשר חזק עם הים. גרנו בראשון, מרחק של

כמה דקות הליכה מחוף הים המוסדר ומהמוכרז. כל יום היית הולך לים אחרי בית הספר,

בקיץ הייתי נכנס וחותר להנאתי, ובחורף רק ישבתי עם החבר'ה על החוף והסתכלנו על הגלים.

"כשגדלתי, למדתי גם לגלוש, קניתי ציוד מתאים כולל בגדים תרמיים שאפשרו לי לגלוש גם

בחורף, כשהרוחות מנשבות בעוז והגלים מתרוממים לגבהים אדירים…". אני מסתכל על

גיא ורואה בחור שומר מצוות. הוא לא נראה הכי חרדי בעולם, אבל רואים  עליו שהוא אדם

דתי, ואפילו דתי חזק. הוא חובש כיפה גדולה, ציציותיו הלבנות בולטות מאוד, ויש לו זקן

ופיאות שאי אפשר לפספס גם ממרחק של חצי קילומטר.

*

בקיצור, הוא נראה מאוד מאוד בטוח בעצמו ובדרכו החדשה, ומאוד מאוד מרוצה מהמקום

שבו הוא נמצא. יש לו כזה חיוך של אחד שטוב לו, הוא נמצא במקום הנכון מבחינתו…

"כמו שאתה בטח מתאר לעצמך", הוא מספר לי, "היום המרכזי שלי בשבוע היה יום השבת.

כבר לא הייתי ילד, לא היה לי זמן לבוא כל יום אחר הצהרים לחוף הים, אני עשיתי צבא,

התחלתי ללמוד באוניברסיטה, ואת הים הייתי משאיר לסופי השבוע. "כשהתקרבה השבת,

הנחיריים שלי היו מתרחבות בהנאה, כשהזיכרון של אותו ניחוח נפלא של הים הכה באפי.

"ביום שישי הייתי עושה כמה שעות אחה"צ בים, אחר כך חוזר הביתה לארוחת שישי עם

ההורים, סרט עם חברים ולילה טוב. בבוקר הייתי קם מוקדם, ויוצא אל הים עם שחר יחד

עם כמה חברים. שם היינו מתנפלים על הגלים, אם היו רוחות חזקות היינו גולשים, ואם

לא היינו חותרים להנאתנו.

 

החזרה בתשובה

 

"ואז קרה מה שקרה, אני לא רוצה להיכנס לכל הסיפור, אבל בתכל'ס הרגשתי שאני חייב

לעשות שינוי של ממש בחיים שלי. הרגשתי שאני סתם נע ונד בלי מטרה אמיתית,

והתחלתי להתעניין יותר ביהדות, עד שאחרי תקופה מצאתי את עצמי בעיצומו של

תהליך חזרה בתשובה. "בתחילה לא שמתי לב", מספר גיא. "רק קצת התחזקות,

מה רע? למה לא להתפלל קצת מדי פעם? חסרים אנשים שמתפללים והם בכלל

לא יהודים? מה זה קשור לתשובה? אחר כך התחלתי לברך על האוכל, ואפילו

שמתי ציצית. "בשלב מסוים הבנתי שאני בעצם אדם חצי דתי, אז הוצאתי כיפה

מהארון וחבשתי. זה לא היה קשה לי ולא הייתי צריך להתלבט בכלל.

"בתכל'ס מה זה עסקו של מישהו בעולם אם אני נועל נעלי ספורט או נעליים

אלגנטיות? למה זה צריך לעניין מישהו אם החולצה שלי כחולה או ירוקה?

אז מה אכפת לך שאני חובש כיפה.

"הכיפה התנוססה לתפארה על ראשי, והחברים שלי שיודעים שאני בנאדם חזק

ויודע מה אני רוצה מעצמי, אפילו לא מצמצו. רק אמרו לי "וואללה אחי, יפה לך כיפה…".

"זה היה ביום שלישי בבוקר, הגיע רביעי, עבר גם חמישי ובשישי אחר הצהרים אני

יוצא עם החבר'ה לשעתיים של גלישה בים, והם מדברים על זה שמחר צפויות לנשב

רוחות חזקות וזה אחלה יום לגלישה, ומעולה שזה ב בסופ"ש ככה הם יוכלו להנות מזה…

"אני משתתף בשיחה וזורם עם העניין, אבל אז אחד החברים שלי, רועי, תוקע בי זוג

עיניים ואומר לי: "מה נסגר יא אח??? אתה דוס או לא דוס? יש'ך כיפה על הראש,

אתה לא יכול לבוא בשבת לים… אל תגיד לי שהכיפה זה סתם קישוט?…".

גיא שואף מלוא ריאותיו אוויר, ואני רואה מזווית העין שהוא ממש חי את הרגעים

הללו פעם נוספת… "השמיים נפלו עלי!", הוא מתאר, "מה??? אני לא יכול ללכת

לים??? על מה אתה מדבר??? אני גר פה ליד, אני לא צריך לנסוע ברכב כדי להגיע

לים. זה ברגל שתהיה לי בריא!!!". "אבל רועי לא מוותר", תשמע, אח שלי שלומי חזר

בתשובה והוא לא הולך לים, גם לא ברגל. אין דבר כזה, דתיים לא שוחים בים בשבת

ולא גולשים. זה אסור, אני אומר לך, תשאל כל רב שאתה רוצה…".

 

מותר ללכת לים בשבת?

 

"חזרתי הביתה בריצה, צלצלתי לרב של בית הכנסת ואמרתי לו, כבוד הרב, תגיד מותר

ללכת לים בשבת? "הרב השיב לי, שלא. אסור ללכת לים בשבת, חוץ מהאיסור לנסוע

ברכב יש גם איסור לשחות בים, ובוודאי לגלוש עם גלשן שזה גם איסור של העברת חפץ

מחוץ לרשות היחיד, שזה אסור…

"סגרתי את הטלפון והרגשתי חסר ישע. בלי ששמתי לב הרמתי את היד, לקחתי את הכיפה

והורדתי אותה מהראש שלי… "מילא להיות דתי זה סבבה, ללכת עם כיפה זה נחמד,

לשמור שבת לא לנסוע ברכב זה עוד נסבל, אני מוכן לשלם מחיר על האמונה שלי.

"אבל לא ללכת לים??? זה כבר יותר מדי!!! אין מצב בעולם שאני מוותר על הים…".

"לא הלכתי לבית הכנסת להתפלל, ובארוחת שישי לא היה לי מצב רוח כמו בדרך כלל.

הייתי עצוב כזה, כל הרוח יצאה לי מהמפרשים…

"למחרת בבוקר קמתי, לקחתי את הגלשן, והלכתי לים. אף אחד לא יעצור אותי מלגלוש

ביום שבת שבו יש רוח מדהימה כל כך… "בדרך פגשתי את רועי ואת אביתר, שני חברים

שתמיד גולשים יחד איתי, והם ראו שהורדתי את הכיפה. רועי הסתכל עלי ואמר לי:

"לא חשבתי לרגע שלא תבוא. אין אותך אי אפשר לנתק מהים, אפילו אלוקים בכבודו

ובעצמו לא יכול לעשות זאת!

בום!!!

"הרגשתי שכל הגוף שלי מתכווץ…", מתאר גיא ומכווץ את גופו בתוך המכונית שלי,

כדי להדגים לי את עוצמת המכה שספג… "הקדוש ברוך הוא לא יכול להפריד אותי מהים?

איזה שטויות! הרי הוא יכול ברגע אחד להוציא לי את כל החשק ללכת לים, הוא יכול

לגרום לי לפגיעה פיזית חלילה וחלילה שתמנע ממני את היכולת ללכת לים, הוא יכול

לגרום לי להסתבך עם החוק וללכת לכלא לכמה שנים בלי יכולת להגיע לים.

"חסרו לו דרכים להפריד אותי מהים??? ברור שלא!!! אני הרי מאמין בו, בקדוש

ברוך הוא. אני מבין שהוא מנהל את העולם והוא מחליט מה יהיה ואיך זה יקרה…

"אלא מה? קשה לי לוותר על הים. אז קשה! אז מה? אני בעצם משתמש ברגליים

שהקדוש ברוך הוא נתן לי ברוב טובו וחסדו כדי ללכת לים בניגוד לרצונו!! עם הידיים

שלי אני סוחב את הגלשן, למרות שברור לי שהוא זה שנתן לי את הידיים האלו, והוא

לא רוצה שאסחב את הגלשן לים בשבת…

"עצרתי, עמדתי על מקומי כמה שניות, ולאחר מכן הסתובבתי לצד השני וחזרתי הביתה…

"הלו… לא לאיפה אתה הולך??? צעד רועי אחרי, "בוא הנה, מה קרה לך? שוב התהפכת???

"עצרתי, רק כדי להודות לו על כך שהאיר את עיניי:

"תודה לך רועי, תודה שעזרת לי להתגבר על הניסיון הזה, ולחזור חזרה הביתה.

אני ממהר אחי, יש לי תפילת שחרית להספיק בבית הכנסת, ואני צריך עוד להחליף

את הבגדים כדי שאוכל להגיע לבית הכנסת בבגדי שבת מכובדים, כראוי וכיאה

ליהודי שמאמין שהשבת היא מקור הברכה, ושהיא יום קדוש שקיבלנו במתנה

מאת בורא כל עולמים, באהבתו אותנו ובחמלתו עלינו". כבר הגעתי למחלף לטרון,

יא היה צריך לרדת כי הוא רצה להמשיך בכביש 3 ואני המשכתי לכיוון ת"א.

הוא פתח את הדלת, ורגע לפני שיצא מהרכב אמר לי: "רק שתדע, שעד היום

אני חולה על הים ובחופשות אני מבלה שעות רבות בים, אבל שבת היא מחוץ

לתחום. כי שבת זה יום של קדושה ומנוחה, ותאמין לי שהשבת שלי היום הרבה

יותר נעימה ומהנה מאותן שבתות שבהן הייתי מבלה בים מהבוקר ועד הלילה…

 

"היום", הוא מסכם, "אפילו אם יבוא רב גדול ויגיד לי שמותר לי ללכת לים בשבת,

אני לא אלך. זה כבר לא חסר לי. אני הרבה יותר נהנה לשבת בשולחן עם המשפחה

ולאכול את סעודת השבת בנחת, ולאחר מכן לנוח קצת וללכת לבית הכנסת ללמוד

תורה ולקרוא בתהילים… זה הרבה הרבה יותר כיף, וזה שווה יותר מכל בילוי אחר…".

 

כשהשימפנזה החליטה לחקות את בני האדם

כשהשימפנזה החליטה לחקות את בני האדם שימפנזה

אוהד אטינגר

 

"היו היתה פעם חבורת כלבים. הם היו מסתובבים ממקום למקום, נוברים באשפה ואוכלים,

ולעתים מוצאים טרף שמצא את דרכו אל קיבתם. כך כל חייהם היו מלקקים את כפות ידיהם,

הולכים על 4 ומחפשים אוכל ושתיה". את הסיפור הזה מספר הרב שלומי, מקבוצת 'חברים

מקשיבים', ודברים אלו התפרסמו באתר 'כיפה'.

הרב שלומי כתב את הסיפור הזה כתשובה לנערה שפנתה אליו וסיפרה שהיא החלה צעדים

ראשונים של חזרה בתשובה, אבל החברים שלה לא מקבלים את זה ברוח טובה, ומתייחסים

אלי כאל מי שקצת השתבשה דעתה.

נחזור לסיפורו של הרב שלומי…

"ביום מן הימים נקלעו כמה גורי שימפנזים קטנטנים, והצטרפו לחבורת הכלבים. בגלל גילם

הצעיר הם היו דומים ממש לגורי הכלבים, מלבד זאת שהיה חסר להם זנב. "כך גדלו השימפנזים

החביבים, רצו על 4 עם הכלבלבים, ויחד עמם חפשו אוכל וטרפו בפיהם. יום אחד כשהגיעו

לקרבת ישוב, ראה שימפנזון אחד את בני האדם הולכים על שתי רגליים. "דחף מוזר גרם לו

לחקות את האדם והחל גם הוא לנסות – להפתעתו לא היה גבול. הוא צעד על שתי רגלים

בלבד מבלי ליפול, דבר שפינה לו שתי רגלים לעיסוקים אחרים, ויותר מכך – דבר שהגביה

את קומתו ואושרו טיפס עד השמים. "הוא ניסה עוד ועוד יתרונות שצומחים מתגליתו החדשה,

החל לטפס על עצים, החל לקפוץ ועוד ועוד. כשחזר אל אחיו השימפנזים וחבריו הכלבלבים,

כולו אושר חשב שיצטרפו אליו, אבל אז נחרד. "כולם התרחקו ממנו כמו מאחד שחלה בטרוף,

הסתכלו עליו במבט מזלזל ולפעמים אף קראו לעברו קריאות גנאי כמו "ארך רגלים" ו"אף בעננים".

"השימפנזון החל להתלבט אם כל התגליות כדאיות כגון לאכול בעזרת הידיים ולא לתקוע את האף

בטרף, להלך בקומה זקופה ולנסות לגלות דברים מלבד המרדף הבלתי פוסק אחרי האוכל, או

שמא לחזור לאחיו ולהיות "כמו כולם"…

אז רגע, כאן נעצור ונחשוב, על הנמשל…

 

רגע…  לא שהחברים שלך הם כלב או שימפנזה חס וחלילה, כמו שאת אינך שימפנזה…

זה רק משל כמובן!!! וכדרך המשלים הוא מעט חריף. "אבל הרעיון הוא שהנה את זכית

והתרוממת, את זכית להכיר ולדעת מהו היעוד של האדם בעולם, מי בורא העולם וכיצד

אפשר להתקשר אליו" "לצערנו, חברייך עדיין לא זכו – זו כמובן לא סיבה לחזור בך, אלא

להתחזק ביתר שאת בדרכך, ולהתפלל על החברים שיצטרפו גם הם לדרך האמת".

 

 

איך טסים לארץ גושן כאשר אין טיסות ואין לאן לברוח מהקורונה?

איך טסים לארץ גושן כאשר אין טיסות ואין לאן לברוח מהקורונה?

 

פעם כשהיו בעיות בארץ היו ישראלים שהשתעשעו בחלומות לטוס לחו"ל או לרדת מהארץ.

הם חשבו לעצמם ששם, בעולם הגדול, אין פיגועים, שם יש עבודה ופרנסה בשפע, ושם הכל

בחינם. כולנו אוהבים לחלום על ארץ דמיונית שיש בה רק רווחה בלי צרות ובלי בעיות, בלי

מחלות ובלי מגיפות, אבל כולנו יודעים שלכל מקום יש את הצרות והבעיות שלו.

היום המציאות שונה. היום אין לאן לברוח מהקורונה ומכל השיגעון ששוטף את העולם . קשה

אפילו לחלום או לדמיין את המקום המושלם לברוח אליו. המציאות השתנתה. אבל האדם לא

השתנה. הרצון של האדם לברוח אל מחוזות הדמיון בחיפוש אחר מפלט מהמציאות הקשה –

נשאר כשהיה לכן אנחנו רואים נהירה של רבבות אנשים למדיה מוסלמית מדברית בתקוות

שווא למציאת שלווה וקורת רוח. אז היום ברצוני להפנות את כל מבקשי השלווה והחופש אל

המקום האמיתי שעונה על מבוקשם. אל המקום האמיתי שבו אין שום צרות ובעיות. אל

המקום האמיתי שבו יש רק שקט ביטחון ושלוות אמת. וגם אם לא כולכם יודעים איך

להגיע לאותו המקום. אני מוכן להראות לכם את הדרך.

 

וולקום טו גושן לנד

 

המקום הזה נקרא "ארץ גושן". חבל ארץ קסום בארץ מצרים העתיקה. זה היה מקום

מגורם של בני ישראל. וכמו שאצלנו פרצה מגיפה משום מקום והביאה עלינו שנת

בלהות – כך גם אז במצרים, גם בסיוטים שלהם הם לא העלו על דעתם איזו שנה

מחכה להם, שנה של עשר מכות שזעזעו את כל מצרים, מכות שהרסו להם את

הכלכלה ,את הבריאות ואת כל הביטחון האישי . שנה מטורפת

מצרים הייתה המקום הלא נכון להיות בו באותה שנה. אבל למרבה ההפתעה היו כאלה

שאותה שנה גרועה ומסויטת עשתה להם רק טוב. לא זו בלבד שהכל "עבר לידם" כאילו

זה לא נוגע אליהם בכלל. אלא זה גם שיפר להם את כל התחומים בחייהם. היו אלה

היהודים בארץ גושן… התורה מספרת לנו בכמה מקומות על ההבדלה הברורה והחדה

בין  המצרים לבין היהודים:  "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה

לבלתי היות שם ערוב, למען תדע כי אני ה  בקרב הארץ. ושמתי פדות בין עמי ובין עמך

למחר יהיה האות הזה".

וגם בהמשך כתוב "רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא יהיה ברד". חכמים מרחיבים

מאות בתיאור ההבדלה הברורה שהייתה גם בכל שאר המכות. הדוגמא הבולטת ביותר

היא במכת דם שאפילו אם מצרי ויהודי שתו מכוס אחת- זה שתה מים וזה שתה דם.

 

רבותי ההיסטוריה חוזרת.

 

אז תשאלו: איך ההיסטוריה הזאת עוזרת לי כאן ועכשיו? איך טסים לארץ גושן כאשר אין

טיסות ויש חובת בידוד בכל מקום? בשביל מה אתה מספר לנו את כל זה? והתשובה היא

שהתורה היא נצחית". היא לא היסטוריה: וארץ גושן זה לא רק מקום פיזי. אלא זה מקום

רוחני שלא צריך לטוס אליו. בכל מקום שבו אתה נמצא אתה יכול להחליט אם אתה במצרים

או בארץ גושן זה תלוי רק בך!

 

מצרים זה כל העולם הזה שהוא מקום צר לנשמה שלנו. שאוהבת חופש ואוהבת לעסוק

בתכליתה. אם היא נכנעת לעולם הזה ומתחברת אליו- היא משתעבדת למצרים. כי במצרים

גם המצרים עצמם היו עבדים. כפי שקראנו בפרשת ויגש שלמעשה היו כולם עבדים לפרעה.

אך כשיהודי משתעבד לעולם הזה הוא נהיה עבד לעבדים שזו הדיוטה התחתונה ביותר.

אבל כמו שכתוב באותה פרשה, יוסף הצדיק לא רצה שיהיה קשר בין בני יעקב לבין התרבות

במצרים. ולכן בודד את בני ישראל ושם אותם בארץ גושן. ושם יהודה יצר עבורם בתי מדרשות

שבהם יתחברו עם זהותם ותרבותם המקורית והנצחית- ובכך למעשה הוא לא רק שמר עליהם

מההשפעה של התרבות המצרית. אלא שמר עליהם מכל אותה עבדות ושעבוד לעולם הזה.

וכאשר נפטר הדור הראשון  וחלה התרופפות בחומת ההבדלה ובני ישראל לא היו מחוברים

לתרבותם- הם אוטומטית נשלטו על ידי המצרים ונהפכו לעבדים. וגם אז, כל מי שהמשיך

לשמור על הגחלת והיה נאמן לבתי המדרשות שהקים יהודה – לא חלה עליו גזירת השעבוד

ולכן שבט לוי היו חופשיים גם בשיא תקופת העבדות. אך כאשר משה רבינו הגיע והזכיר

לעם ישראל את צוואתו ודרכו של יוסף והזכיר להם את מקורם ואת אלוקיהם- הם התחילו

להשתחרר מהתרבות המצרית וברגע שרק החליטו להתנתק מתרבות מצרים- הם כבר

היו לגמרי מחוץ לעולם המצרי.מצרים כולה עלתה בלהבות, התפתלה בכאבים ודיממה

מבחינה כלכלית בריאותית וחברתית, ואילו היהודים פרחו ושגשגו. הם יצאו לגמרי

מהעבדות והשליטה המצרית וכבר במכת דם התעשרו עושר רב רק ממכירת מים

בארץ שכולה מים!

 

בארץ ההשגחה

 

מה המסר של כל זה אלינו בפרט בתקופה זו? כאן בעולמינו מתנהלות שני מציאויות

מקבילות שאין שום קשר ביניהן: מציאות אחת של ארץ מצרים. כלומר שליטה מוחלטת

של כוחות הטבע שהם לכאורה קובעים הכל. כך רוב העולם רואים את העולם הזה.

זה עולם שבו האדם הוא כגרגר אבק מול הקוסמוס, מציאותו מוטלת בספק וכל

חיידק ווירוס מאיימים על קיומו. איזו משמעות יש לחיים אילו ? משמעות של עבדות

נרצעת אל מציאות אכזרית. אבל ישנה גם מציאות אחרת. ישנם אנשים שחיים במערכת

קיום שונה לחלוטין, חיים במציאות של אמונה והשגחה. עולם של תורה ואמונה שחי ונושם

ומתקיים בלי קשר לחוקי הטבע. עולם שבו הורים מגדלים ילדים ומחתנים אותם בלי שעבוד

לעבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה. תשאל כל אברך איך הוא חי- זה לא על פי חוקי

הטבע ולא על פי כללים של עולם הטבע המוכרים לרוב העולם.

הבחירה להחליט איפה אתה חי – נתונה בידיים שלך בלבד. אם אתה מאמין בטבע- השם

נותן אותך בשליטת הטבע, בשליטת הסטטיסטיקה, בשליטת הנגיפים .אבל אם אתה מאמין

באמת בהשם   אתה עולה מעל כל חוקי הטבע, מעל כל חוקי הרפואה ואתה נכנס לעולם

מופלא של השגחה פרטית , עולם שבו אין שום דאגה ושום צרה וחוסר, עולם של ביטחון

אמיתי, אתה מרגיש מוגן ורגוע באמת כי אתה בידיים הטובות ביותר ויקרה לך אך ורק

הטוב יותר  ולתיקון שלך ולנשמה שלך ולמילוי תפקידך ותכליתך בעולם הזה!

ביציאת מצרים לא יצאנו רק ממצרים הפיזית ולא השתחררנו רק מהשעבוד הפיזי.

אלא ביציאת מצרים השם הכניס אותנו לעולם המופלא של ההשגחה , לארץ החלומות

האמיתית. לארץ המושלמת של האמונה שהיא ורק היא המתכון ליציאה מעבדות לחיים

של משמעות.

 

 

(מתוך עלון חוט של חסד – וארא תשפא)

 

 

סגולה למציאת אבידה

סגולה למציאת אבידה

מאת: אוהד אטינגר

 

מכירים את זה שאתם באים לצאת מהבית ולא מצליחים למצוא את המפתחות?

או כשאתם מחפשים קבלה עבור מכשיר חשמלי שקניתם, זקוקים לה נואשות כדי

להציג בפני הטכנאי המגיע לתקן אותו, זוכרים שהנחתם אותה איפשהו, אבל לא

מצליחים בשום אופן להיזכר היכן?

בטח שאתם מכירים. זה קורה לכולנו!

אתם מלאי לחץ, מרגישים נואשים, ובעיקר חסרי אונים.

מה אתם יכולים לעשות?

כלום!

אז זהו, שלא בדיוק…

קודם כל אתם יכולים וגם צריכים לזכור ש'הכל לטובה'.

הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, והוא יודע מה לעשות…

מה עוד אפשר לעשות?

להתפלל כמובן.

לפנות לקדוש ברוך הוא, כל אחד במילים שלו, ולבקש ממנו עזרה וישועה.

"אלוקים, בבקשה, תעזור לי למצוא את המפתחות. אני כל כך זקוק להם עכשיו,

תעשה לי טובה, אנא ממך". ה' שומע תפילה, הוא בוודאי יקשיב גם לתפילה שלכם,

גם אם לא בטוח שהוא ייענה לה בחיוב.

 

סגולה למציאת אבידה

 

ולסיום, נזכיר גם את הסגולה הנפלאה למציאת אבידה, סגולה שרבים מאוד ניסו אותה והצליחו:

אמרו 3 פעמים: "אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר

את עיניהם, מן הכא ויפקח אלוהים את עיניה, ותלך ותמלא החמת" מקור: 

(מדרש רבה בראשית נ"ג, י"ד).

מומלץ גם להדליק נר ולתת צדקה לכבוד רבי מאיר בעל הנס זיע"א, ויאמר כך:

"אלקא דמאיר ענני! אלקא דמאיר ענני!

 

וכמובן תמיד כדאי לומר גם פרק תהילים:

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע אדני אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי: כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא:
אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא:
וּבְשֵׁם אדני אֶקְרָא אָנָּה אדני מַלְּטָה נַפְשִׁי:
חַנּוּן אדני וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם:
שֹׁמֵר פְּתָאיִם אדני דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:
שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי אדני גָּמַל עָלָיְכִי:
כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי:
אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אדני בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים:
הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד:
אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב:
מָה אָשִׁיב לאדני כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי:
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם אדני אֶקְרָא:
נְדָרַי לאדני אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ:
יָקָר בְּעֵינֵי אדני הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו:
אָנָּה אדני כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי:
לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם אדני אֶקְרָא:
נְדָרַי לַאדני אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ:
בְּחַצְרוֹת בֵּית אדני בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּיָהּ:

 

אבל למה רק סגולה למציאת אבידה ?

אם כבר אנחנו בעניין סגולות, אז הנה ליקטנו עבורכם סגולות נוספות לעניינים שונים:

 

סגולות ללידה קלה:

 

סגולות לביצוע במהלך תקופת ההריון:

להתפלל לקדוש ברוך הוא ולבקש ממנו שתהיה לידה קלה והעובר יוולד

בריא ושלם, יאריך ימים ויזכה להיות צדיק וירא שמים

* להקפיד כמובן על טהרת המשפחה כהלכותיה

* להקפיד על הדלקת נרות בערב שבת

* לאכול סעודת 'מלוה מלכה'

* לקיים מצוות 'הפרשת חלה'

* שהיולדת תטבול במקוה בתחילת החודש התשיעי להריון

* להדליק נר לצדיק רבי מאיר בעל הנס ולהתפלל שתהיה לידה קלה

(אם אפשר להדליק את הנר על ציונו של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס בטבריה)

* שהבעל יעשה 'פתיחת ההיכל' בבית הכנסת בחודש התשיעי להריון.

 

סגולות בחדר הלידה או בדרך אליו: לומר שבע פעמים את הפסוק:

"והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח", וכן את הפסוק

"וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו אלי לאמור צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא"

* להניח ספר 'נועם אלימלך' מתחת לכרית של היולדת בחדר הלידה

* אם יש אפשרות, שהבעל יטבול במקוה בשעה שאשתו נמצאת בחדר הלידה.

 

סגולות להצלחה בעסקים:

לומר בבוקר, לפני זריחת השמש, שלוש פעמים את פרק ד' בתהילים:

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד: בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי:
בְּנֵי-אִישׁ עַד-מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה: וּדְעוּ כִּי-הִפְלָה אדני חָסִיד
לוֹ אדני יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו: רִגְזוּ וְאַל-תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל-מִשְׁכַּבְכֶם וְדמּוּ סֶלָה: זִבְחוּ
זִבְחֵי-צֶדֶק וּבִטְחוּ אֶל-אדני: רַבִּים אמְרִים מִי-יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה-עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ אדני: נָתַתָּה
שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ: בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי-אַתָּה אדני לְבָדָד
לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי:

לאחר מכן יאמר את התפילה הבאה:

"יהי רצון מלפניך, אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, למען שמך הגדול היוצא מהמזמור הזה
שהתפללתי אליך, תשמע לקול שוועתי ולתפילתי, כשם ששמעת לקול מי שהתפלל אותם,
אמן כן יהי רצון.

==

לומר בצאתו מביתו לעסקיו, סמוך למזוזה שעל דלת היציאה מהבית:

"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר", ולאחר מכן יאמר שוב את

הפסוק הזה מסופו לתחילתו: "שור עלי צעדה בנות, עין עלי פורת בן, יוסף פורת בן".

===

להקפיד על סעודת 'מלוה מלכה' במוצאי שבת

* להקפיד על אמירת ברכת המזון בשמחה, בקול ובכוונה גדולה

* להרבות בנתינת צדקה ואם יכול ייתן 'מעשר' – עשירית מההכנסות שלו לצדקה.

ברכת המזון – נוסח אשכנז

ברכת המזון – נוסח אשכנז

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.


בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר
לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן
לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה.
וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים.
וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.
וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד.
בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

 

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד
לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת אֲדֹנָי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

 

רַחֶם נָא אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.
וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו:
אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ.
וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם.
כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה.
שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ
וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ
וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים
לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה
בשמיני עצרת: הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶה
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶה

זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה
וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.


וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.
יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל
יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד
לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.

וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת

יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.
אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ.
כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד
בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

 

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי.
וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:


בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

ביום טוב: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.

בראש חודש: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הָחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה

בראש השנה: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

בסוכות: הַרָחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.


הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְראוּ אֶת אֲדֹנָי קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי אֲדֹנָי לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:
הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטַחוֹ:
נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם:
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

ברכת המזון

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

לפני הברכה יאמר:

אֲבָרְכָה אֶת אֲדֹנָי בְּכָל עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת
הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת אֲדֹנָי יְדַבֶּר פִּי.
וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
הַלְלוּיָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי אֲדֹנָי:

זימון:
אם מברכים בזימון המברך אומר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:
המסובים עונים: שָׁמַיִם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא,
וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

סדר ברכת המזון:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.

כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו

אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה

חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ

בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ:

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

וּבֵרַכְתָּ אֶת-אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן

מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ

שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ

מְהֵרָה מִכָּל-צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם.

וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה.

יְהִי רָצוֹן שֶׁלּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת

בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ.
זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה.
לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בְּיוֹם:

בראש חודש – רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה:
בפסח – חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בסוכות – חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשבועות – חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשמיני עצרת – שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בראש השנה – הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים.
בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:


וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (ואומר בלחש: אָמֵן):

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.

קְדוֹשֵׁנוּ. קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם

הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ

לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים: הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד

וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר: הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה

קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף:

הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ

בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל. כֵּן יְבָרֵךְ

אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנאמַר אָמֵן:

הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

ברכת האורח:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל
אַבְרָהָם אָבִינוּ (עָלָיו הַשָּׁלוֹם), כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה. וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל
טוּב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:  
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזּאת.
הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ. בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ. וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ אֲדֹנָי חֵילוֹ וּפעַל יָדָיו תִּרְצֶה.
וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר. וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא
וְהִרְהוּר עָוֹן. שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא
יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי

הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדרְשֵׁי אֲדֹנָי לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב: נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי

וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם: כָּל-הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה. וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:

מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה

לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיּאכְלוּ וַיּוֹתִירוּ כִּדְבַר אֲדֹנָי: בְּרוּכִים אַתֶּם לַאֲדֹנָי.

עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי. וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטָחוֹ:

אֲדֹנָי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. אֲדֹנָי יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

כמה דברים שכדאי לדעת:

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב.

חשוב לזכור שהברכה נאמרת לפני בורא העולם, ולכן יש לומר אותה במתינות,

ועם מחשבה על המילים שאנחנו מוציאים מהפה. גם כשמתרגלים לברך, צריך

להיזהר שברכה לא תיאמר באופן אוטומטי ובלי מחשבה. אנחנו צריכים לנצל כל

הזדמנות שיש לנו לשבח את בורא העולם, כך אנחנו ממשיכים על עצמנו שפע גדול

משמי מרומים. כמו ילד שמודה להוריו בכל פעם שהם נותנים לו ממתק או משחק,

וכך הוא מגביר אצלם את הרצון לתת לו עוד ועוד. כך גם אנחנו נודה ונשבח את

הקדוש ברוך הוא על מה שהוא כבר נתן לנו, וגם נבקש ממנו עוד ועוד. כי בשונה

מהוריו של אותו ילד שצריכים לשמור על איזון כלכלי, לקדוש ברוך הוא לא חסר בעולמו כלום.

יש לו אוצרות ענקיים, והוא מוכן לתת מהם בחינם למי שמתפלל לפניו ומשתדל לשמור את מצוותיו.

זכור!

הקדוש ברוך הוא מאזין לכל מילה היוצאת מהפה שלנו.

איך מברכים ברכת המזון ספרד ?

ברכת המזון

נוסח ברכת המזון ספרד

ברכת המזון הינה ברכה חשובה ביותר והיא למעשה היחידה מדאורייתא שמברכים על המזון. זוהי למעשה ברכה שהאדם מברך לאחר שאכל ושבע ממזונו ומודה לה' על כך. רק על לחם שנאפה מאחד מחמשת מיני דגן ניתן לברך את ברכת המזון, והם – חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, כוסמין ושיפון. לברכת המזון יש 3 ברכות מהתורה, ועוד ברכה אחת מדרבנן. ברכת "הזן את הכל" שבה מודים על עצם האכילה והשובע, ברכת "על הארץ ועל המזון" בה מודים לה' על הארץ שנתן לנו, וברכה שלישית "בונה ירושלים".וישנם נוסחאות שונות בברכות אלו, נוסח ספרד- עדות המזרח, ואשכנז.

 

ברכת המזון ספרד – הלכות ומנהגים

כל אדם מגיל מצוות מחויב בברכת המזון מהתורה. להלן כמה פרטים בעניינים אלו-

  • על פי דין תורה, אדם מחויב לברך רק אם אכל לחם מחמשת מיני דגן המוזכרים לעיל והגיע לשביעה. אמנם חז"ל קבעו שמי שאכל בכמות מסוימת ("כביצה") יהיה מחויב גם אם לא ממש שבע מהאוכל.
  • ברכת המזון נאמרת רק על לחם שנאפה מחמשת מיני דגן. אם הם טוגנו או בושלו יצא מהם דין לחם ומברכים על מיני מאכל אלו ברכה ראשונה "מזונות" בראש ו"על המחייה" כברכה אחרונה.
  • לפני שמברכים נהוג בכמה קהילות ישראל לעשות "מים אחרונים" שזה בעצם ניקוי הידיים במעט מים, שכן כך היה מקובל בעבר להעביר את הזוהמה מהידיים לאחר האוכל. ישנם גם טעמים קבליים למים אחרונים המובאים בספר הזוהר הקדוש.

 

ברכת המזון ספרדי מלא

  • ברכת המזון לנשים – גם נשים מחויבות בברכה, ולכל הפחות מחויבות בברכת מזון מקוצרת אם הן עסוקות בהנקה ובגידול הילדים באופן שמקשה עליהן לומר את כל הנוסח.
  • ברכת המזון ספרד מקוצר – ישנו נוסח מקוצר לברכת המזון לאנשים מסוימים שניתן להם היתר מיוחד, בהם חולים, זקנים ונשים בהריון שאינם יכולים או שמתקשים בקריאת הנוסח המלא, שכן הוא ארוך.
  • ברכת המזון ספרדי יחיד – אדם שאכל לבדו או עם חבר אחד אינו מחויב בזימון ולמעשה מברך על עצמו. אדם יכול לשמוע מחברו באופן שהוא יכוון לצאת ידי חובה וחברו גם כן יכוון להוציא אותו ידי חובה, ועל פי דין "שומע כעונה" הוא יוצא ידי חובה.

 

להקות ענקיות של יתושים ריחפו במבנה החדש של ביה"ח  'הדסה'

להקות ענקיות של יתושים ריחפו בחלל של המבנה החדש של ביה"ח  'הדסה'

יעקב א. לוסטיגמן

 

אנו זוכים להביא השבוע שיחה מפיו של הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א,

רבה של  שכונת 'עזרת תורה' בירושלים, ומחברם של עשרות ספרים במגוון

מקצועות התורה, כפי שנמסרה על ידו, לעורר הלבבות ולהתחזק בענייני

עבודת ה', מתוך שמחה של מצווה.  "נמצאים בתקופה קשה במיוחד בתולדות

עם ישראל, ובתולדות האנושות בכלל. דבר אחד אנחנו יכולים ללמוד מכל

הקורות אותנו בשנה האחרונה: נמצאים אנו בעידן שבו כל העולם מלא מדע

וחכמה, נפתחו שערי שמים והעולם מלא וגדוש בהמצאות משוכללות שלא

שערום אבותינו, ואין לך מחלה שלא מפתחים לה תרופה, או בעיה שאין לה

פתרון טכנולוגי או כימיקלי וכדו'. והנה בתקופה של קידמה כל כך גדולה שילח

הקדוש ברוך הוא, נגיף קטנטן ובלתי נראה לעין, כעין מה שאמרו בגמרא שהיתוש

מטיל אימה על הפיל, והפיל הענק והכבד לא יכול להתגבר על היתוש הקטנטן,

וכבר אמרו חז"ל שאדם המתגאה צריך לזכור שיתוש קדמו בבריאת העולם.

בעניין זה כדאי לספר מעשה נפלא, הגאון רבי חיים יעקב קלפהולץ היה לומד

בחברותא עם מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. הוא סבל ממחלות

לב קשות, ואושפז בבית החולים הדסה-זיו (בית החולים הגרמני) ששימש אז

כסניף של המרכז הרפואי הדסה. וכשבנו את בית החולים הגדול של הדסה,

התנהל מבצע מורכב מאוד כדי להעביר את הרב קלפהולץ לבית החולים החדש,

ממש כמו מבצע צבאי, כי היה מחובר למכונת הנשמה, עם הרבה מכשירים,

והיו צריכים להעביר אותו יחד עם כל המכשירים, ולשמור על כך שהם גם יהיו

פעילים לכל אורך המעבר, וששום צינור לא יזוז או יתנתק חלילה ממקומו, ולכן

היה זה מבצע מאוד מאוד מורכב ומסובך.

 

הקידמה

 

המבנה החדש של הדסה היה אז ממש סמל לגאווה הישראלית באותם ימים,

המדינה הצעירה הצליחה לבנות בית חולים אוניברסיטאי בסטנדרט שנחשב אז

למתקדם מאוד, לעומת בתי החולים האחרים ששכנו בצריפים ישנים שעוד נותרו

מהתקופה בה שימשו כבסיסים של הצבא הבריטי וכדו'.

אבל למרות כל הקידמה והטכנולוגיה והחדשנות והשכלול, במבנה החדש של 'הדסה'

היו להקות ענקיות של יתושים שריחפו בחלל וממש העכירו את האווירה, ומאוד הפריעו

לחגיגה ולתחושת הגאווה הגדולה, וכמה שניסו להדביר את היתושים ולהתפטר מהם,

הדבר לא הצליח, לפחות לא בימים הראשונים.

ימים אחדים לאחר שהרב קלפהולץ הועבר בהצלחה לבית החולים החדש, הגיע למקום

ראש הממשלה דאז, הלא הוא ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. כחלק מהביקור

נכנס בן גוריון, גם לבקר חלק מהחולים שהיו מאושפזים במקום וכך הגיע לחדר האשפוז

של הרב קלפהולץ, וביקש לדבר איתו ולשאול לדעתו אודות בית החולים החדש. הרב

קלפהולץ שלא התבלבל מהמבקר המפורסם אמר שבית החולים אכן חדש ומשוכלל

וראוי לשבח את העוסקים במלאכה, אבל משמים חששו שאולי הם יתגאו חלילה ולכן

שלחו יתושים, כדי להזכיר להם ש'יתוש קדמך', כמו שאמרו חז"ל שזה עיקר תכלית

בריאתם של היתושים…

 

גאווה

 

ובאמת צריך לדעת שכל היאוש והתסכול באים ממקום של גאווה גדולה, כי אדם

שאינו מתגאה ואינו חושב שהוא מנהל את העולם ואפילו לא את עצמו, אינו

מתבלבל מהמאורעות ומפגעי הזמן, כי הוא יודע שכל חייו נתונים בידי הקב"ה

ואותו קב"ה שפעם החליט שאתה תאחר את האוטובוס או שתכאב לך הרגל או

תרוויח מיליון שקל בלוטו, הוא אותו האלוקים שעכשיו החליט שתצטרך לעטות

מסכה ולהתגונן מפני נגיף בלתי נראה. נו… מה קרה? השתנה משהו? הכל היה

מנוהל אז על ידי הקב"ה והכל מנוהל על ידו גם היום. לא השתנה שום דבר.

רק מי שמדמיין שהוא מנהל את עצמו ואת החיים שלו, יכול להתייאש ולהיכנס

לתסכול ולעצבות גדולה כשהתוכניות שלו משתבשות.

בהקשר זה היה מרן הרב שך זצ"ל מספר שכשהמציאו את הרכבת היו כמה

כפריים נבערים שתמהו כיצד ייתכן הדבר שקרון יסע בלי סוסים. "מוכרחים לפתור

את התעלומה ולבדוק היכן מתחבאים הסוסים" הם אמרו, ושלחו שני נציגים

שיחקרו את הנושא לעומק ויחזרו עם מסקנות ברורות.

 

המסקנה

 

אחר חצי שנה של חקירות ודרישות שבו 'החוקרים' והודיעו לחבריהם בהתלהבות:

"הצלחנו לפתור תשעים אחוז מהתעלומה!!!". הכפריים שמחו מאוד לשמוע, והתמלאו

הערכה ופליאה להצלחתם האדירה של ה'חוקרים' שהצליחו לפתור את רוב התעלומה,

למרות שלא היה להם שום ידע מוקדם בנושא. "הגענו לזירה, פרקנו ציוד והתחלנו

להתכונן לעבודת המחקר", מספרים השניים כשהחזה שלהם מנופח בארשת חשיבות.

"סקרנו את האובייקט מכל צדדיו ולאחר בדיקה חוזרת ונשנית הגענו למסקנה

ברורה שמדובר ברכבת בעלת קטר ועוד תשעה קרונות שמחוברים אליו. הקטר

נוסע בראש, אחריו הקרון הראשון, אחריו נוסע הקרון השני, אחריו השלישי וכן הלאה…

"עכשיו אנחנו צריכים רק לברר איך הם נוסעים בלי סוסים", ממשיכים ה'חוקרים'

לתאר את הקורות אותם, "החלטנו שכדאי להתחיל מהסוף. "בדקנו את הקרון

האחרון, מצאנו שהוא באמת לא מחובר לסוסים ולפלא איך הוא נוסע בכוחות עצמו.

אחרי חקירות ודרישות גילינו שהקרון התשיעי מחובר ב'וו גרירה' לקרון השמיני.

"בשלב זה עברנו לבדוק את הקרון השמיני, איך הוא נוסע? בדקנו ובדקנו עד

שגילינו שיש לו מנגנון חיבור, 'וו גרירה' שמחבר אותו לקרון השביעי, ובעצם

הקרון השביעי הוא זה שמושך את השמיני שבתורו מושך את התשיעי…

"כך בדקנו אחד אחרי השני, ובכל הקרונות גילינו תופעה מדהימה, ממש

פלא עצום שכל אחד מהקרונות מחוברת לה שלפניו, ואפילו הקרון הראשון

גם הוא מחובר ב'וו גרירה' אל הקטר שנוסע לפניו… ובאמת אין זה פלא

שלכל הקרונות אין סוסים, הם לא צריכים בכלל סוסים שיגררו אותם,

כי הם ממש מחוברים כל אחד לקרון שלפניו".

תושבי הכפר הביטו בהם בהשתאות, מוקסמים מהתיאור המפרט, שמסביר

שלב אחרי שלב איך כל הקרונות נמשכים זה אחר זה, בלי שיהיה מעורב

בעסק אפילו סוס אחד. זה לא פחות ממדהים!!

כשנדמו קולות ההתפעלות, קם אחד הנוכחים, ובעיניים נוצצות מסקרנות יוצאת

דופן ביקש לדעת את ההמשך של המחקר: "רגע…", הוא קרא ל'חוקרים'… "עוד לא

הסברתם לנו איך נוסע הקטר, זה שגורר אחריו את כל הקרונות. איך הוא נוסע?

גם הוא לא מחובר לסוסים?!".

החזות המנופחים של ה'חוקרים' הגאים, איבדו קצת מנפיחותם הגדולה, וירדו אט אט

לגודלם הטבעי…

"תשמע", משיב לו ה'חוקר' המבוגר מבין השניים, "הנושא של הקטר הוא באמת

נושא מורכב שהמדע עוד לא הצליח לפתור ולפצח את התעלומה שלו.

"בדקנו את הקטר, שלא תחשבו שלא בדקנו, אנחנו ניהלנו מחקר מקיף מאוד, וגילינו

שאין לו שום סוס שגורר אותו והוא גם לא מחובר לשום דבר אחר. כן מצאו 'וו גרירה'

אחד' אבל הוא בחלקו האחורי של הקטר, ואליו מחובר הקרון הראשון מבין התשעה.

עם זאת אנחנו עדיין לא יודעים לומר כיצד הקטר נוסע בלי סוסים, ולכן הקדמנו מראש

והבהרנו שהצלחנו לפתור רק תשעים אחוזים מהחידה, ועשרת האחוזים הנותרים

עדיין תלויים ועומדים, ואנו מקווים לגלות גם אותם במחקר ההמשך שאנחנו מתכננים

לערוך בעתיד…"

 

זה לא רק הם

 

הסיפור הזה אירוני מאוד, הוא נשמע כמו מעשייה מגוחכת שכולה להתאים לכפריים

נבערים שלא ראו מימיהם מכשיר טכנולוגי, אבל האמת שכולנו מתנהגים כך, ושוכחים

שיש מנהיג לבירה. לכל דבר יש סיבה, אבל אנחנו שוכחים לבדוק מי גרם לאותה סיבה.

באים החזאים ומודיעים על תחזית מזג האוויר, כשיש להם גם הסבר מפורט מדוע

צפוי מזג אוויר סוער, בגלל שישנו אפיק ברומטרי מעל אגן ים התיכון שהגיע מכיוון

קפריסין הוא מעורב עם אוויר קר שהגיע מסיביר, לכן בצירוף של שניהם יחד צפוי

מזג אוויר סוער, וכן על זו הדרך בכל תחומי המדע.

מה עשינו בזה? מה גילינו? בסך הכל מצאנו את הקרון הקודם שהוא זה שגורם

לסערה שמתחולל כאן, אבל מה מניע את אותו אפיק ברומטרי? מה הביא את מזג

האוויר מסיביר? מי יצר את מזג האוויר בסיביר ולמה הוא קר כל כך, כי הוא רחוק

מהשמש? מי יצר את השמש וגרם לכך שהיא תשפיע חום באופן מוגבלת במידה

ובמשורה? היכן ה'קטר' שמניע את כל ה'קרונות' הללו? מה מניע את הרוח?

מה גורם לאפיק הברומטרי? מי מוריד את הגשם? במילים אלו פותח הרמב"ם

את חיבורו הגדול 'משנה תורה'" "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם

מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא

נמצאו אלא מאמיתת הימצאו". את המילים הללו אנחנו צריכים לשנן ולחזור ולשנן,

כי בהם מונח הסוד הזה, מי שמכיר את המילים הללו ומבין אותם, יודע מה מניע

את הקרונות של אותה רכבת

לכן צריכים אנו להתפלל שנינצל מפגעי הזמן, תפילה עמוקה שנינצל מהנגיף

שנינצל מהנזקים הרוחניים והכלכליים, שנינצל מהנזקים הגופניים והנפשיים,

והקב"ה שהוא רופא כל בשר והוא רופא לשבורי לב, ירפא למכותינו ויחבוש

לעצבותינו, ונזכה לראות פני משיח במהרה בימינו אמן.

רבי, אני פוחדת שאשכח מה שלמדתי. לכן הבאתי מחברת ועפרון, ואני מבקשת שתרשום לי.

רבי, אני פוחדת שאשכח מה שלמדתי. לכן הבאתי מחברת ועפרון, ואני מבקשת שתרשום לי. אמונה פשוטה

 

כבר הזכרתי את אשר שמעתי ממרן הרב שך, כי גדלות בתורה כרוכה בקשר

בלתי נפרד עם גדלות במידות טובות. ואכן, רבינו היה 'נאה דורש ונאה מקיים',

ומלבד גדלותו בתורה, ועם היותו כל כולו שקוע בתורה, היה דבוק במידת החסד

ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו.

***

פעמים אירע, שדפקו על דלתו של מרן בשעה 2:00 בלילה. בני הבית כבר ישנו, והוא

פתח את הדלת בעצמו וקיבל את השואל. כששאלוהו, מדוע הוא מקבל אנשים בשעה

כל כך מאוחרת, הרי זה מעל לכוחותיו ומעבר למקובל, השיב מרן: "כך ראיתי ולמדתי

אצל דודי, הגאון רבי איסר זלמן מלצר. במשך כל 24 שעות היממה צריכים להיות מסורים

לציבור, ולפתוח את הדלת גם כאשר דופקים באמצע הלילה. אי אפשר לדעת, יתכן שבא

אדם עם לב שבור ועומד מאחורי הדלת. מספק, אני פותח את הדלת לכולם, ומקבל את כולם".

כאשר היה מרן  הרב שך במצב של חולשה, נהגו בני הבית לתלות על הדלת מודעה,

כי מרן חולה ואין באפשרותו לקבל קהל. כאשר ראה מרן, שאין מגיעים אנשים כמו תמיד,

דרש וחקר לסיבת הדבר, ונאלצו לגלות שתלו פתק על הדלת. מרן יצא והוריד בעצמו את

הפתק, באומרו: "אצלי אין הגבלה, כל אחד יכול להיכנס, בין אם אני מרגיש טוב ובין אם לאו".

אירע שנכנסו אנשים לביתו בזמן הארוחה, מיד כאשר מרן ראה אותם, הפסיק את ארוחתו

כדי להתפנות אליהם. בני הבית נאלצו להשגיח, שמרן לא יראה את האנשים הנכנסים

לביתו בזמן הארוחה, כדי שיוכל לאכול ללא הפרעה.

***

פעם הבחנתי כי מרן מתאמץ מעל לכוחותיו וחלש עד מאד. לשאלתי, הוא ענה שבאמת

הוא נמצא במצב של כלות הכוחות. ידעתי שמרן לא יסע לנופש בפנסיון או במלון, ולכן

הצעתי לו לשהות בביתי משך כמה ימים, מנותק מן הציבור וטרדותיו, ויוכל לנוח שם עד

שישוב לכוחותיו. באותה תקופה גרתי ברחוב השומר בבני ברק, והשטח סביב ביתי עדיין

לא נבנה, והיה מנותק ומרוחק מכל העיר בני ברק. אמרתי לו, שהזמנה זו היא על דעת

אשתי, אשר תשמח לארח אותו.

אך מרן סרב להצעתי ואמר לי: "אסור לי להיות מנותק מן הציבור, אסור שמישהו יזדקק

לי ולא ימצא אותי. אתה רוצה שאהיה במקום נסתר, שאף אחד לא ידע על מקום המצאי,

אך אני צריך להיות בביתי, כדי שאוכל לעזור למי שנזקק לכך, למרות חולשתי".

 

***

בהזדמנות כלשהי שאלתי את מרן: "אנשים רבים פונים אלי בבקשות, ואני

טרוד בזה מאד עד שלא נותר לי זמן. אינני מדבר על מנוחה, אלא על זמן ללמוד.

נוסף לכך, קורה לפעמים שאינני מסוגל להכין את נאומי, ואת החומר שאני חייב

להכין לכנסת (הייתי יושב ראש ועדת הכספים, ותפקיד זה דרש ממני ידיעות רבות

בנעשה). באים אנשים, יחיד ועוד יחיד, ולוקחים ממני את הזמן המועט שעדיין נותר לי.

נוסף לכך – אמרתי למרן – פניות רבות מאלה המגיעות אלי אינן שייכות בכלל לנציג ציבור.

יש פניות ששייכות לעורכי דין, ויש פניות השייכות לעסקנים אחרים, ולאו דווקא לחבר כנסת.

אם כן – שאלתי – האם מותר לבני ביתי להשתמט באיזו צורה שהיא, ולומר שאינני יכול

להתפנות עכשיו וכדו', כדי שאהיה פטור מלקבל אותם?"

מרן חשב זמן רב, ובענוותנותו הרבה הוא אמר לי כך: "במה שנוגע אליך אינני

יכול לפסוק, אבל ברצוני לומר לך מהו הנוהג שלי. גם אני טרוד – אמר מרן

עלי להכין שיעורים, אני צריך ללמוד, וכואב לי מאד מאד כאשר אני מתחיל ללמוד,

נכנס לסוגיא ומרוכז בסוגיא, ואז אני צריך להפסיק, אבל אני מפסיק!… אם מישהו

בא אלי באיזה עניין שיהיה, אני מפסיק!".

המשיך מרן ואמר: "אתה טוען, שישנם דברים אשר אינם שייכים אליך. גם אלי באים

בדברים שלגמרי לא שייכים אלי, ואספר לך סיפור אחד:

אתמול בערב באה אלי אשה ואמרה לי: 'רבי, אני רוצה שתלמד אותי בקצרה את העניין

של 'אמונה פשוטה'. התפלאתי מאד, כיצד זה שייך אלי, ללמד אשה ענייני אמונה פשוטה.

אבל לימדתי אותה בקצרה מה היא אמונה פשוטה. היא הודתה לי ועזבה. לאחר כרבע

שעה חזרה אותה אשה ואמרה לי: "רבי, אני פוחדת שאשכח מה שלמדתי. לכן הבאתי

מחברת ועפרון, ואני מבקשת שתרשום לי, כדי שאם אשכח, אוכל להסתכל במחברת".

המשיך מרן וסיפר: "לקחתי את המחברת, ורשמתי לה מה שלימדתי אותה בעניין

אמונה פשוטה. לאחר רבע שעה היא הופיעה שוב, וטענה, שקשה לה לקרוא כמה

אותיות שלי, והיא חוששת שלא תדע לקרוא, ומבקשת שאתקן. ואכן, תיקנתי… כך חזרה

אותה אשה שוב ושוב, ובכל פעם עשיתי מה שביקשה…

 

וכל כך למה?

 

הסביר מרן – ראיתי שאשה זו קצת עצבנית, ובכך שעזרתי לה הרגעתי את

עצביה. דבר נוסף, חשבתי, כי בזה אני עושה טובה לבעלה, אם היא תהיה

רגועה – זו טובה לבעלה". מרן סיים את דבריו: "כך אני נוהג. על אף שאין

זה שייך אלי, ואין לי הזמן, כך אני עושה. אך אצלך השאלה היא הרבה יותר

קשה… כיון שהנך שליח ציבור, אני מניח שהטרדות שמטרידים אותך רבות

יותר מאשר אצלי, ולכן אינני יכול לפסוק לך". מובן, שבדבריו כבר קיבלתי

תשובה ברורה. פשוט התביישתי, התביישתי מאד, כי עשיתי קל וחומר:

אם מרן שהוא גדול הדור, וכל רגע שלו חשוב וקדוש יותר משעות רבות

של אדם אחר, מתמסר כל כך לאנשים, ממש כאב לבנו יחידו… קל וחומר…

והשתדלתי לנהוג בהתאם לכך.

וכי מה עניינו של מרן ללמד אשה אלמונית אמונה פשוטה? הרי היא יכול ללמוד

זאת ממורה בסמינר… אך כפי שכבר אמרנו, כך נוהג אבא עם בתו. לבת לא

מסרבים. ואצל מרן כל אחד היה בן או בת… רגיל הייתי בביתם של הרבה אנשים

גדולים, אך דברים כאלה – המסירות ללא גבול לכל יחיד ויחיד, הטרחה על כל יחיד,

וכפי לשונו של מרן: "אבא לא שולח בן לבד" – ראיתי רק אצל מרן.

כשם שהתמסר במסירות נפש לכל יחיד ויחיד, ממש כאב לבנו יחידו, כך דרש

זאת גם מנציגי הציבור. כאשר דיבר איתי על תפקידי כאיש ציבור והדריך אותי

בענייני ציבור, היה מסיים תמיד באומרו: "דע לך: הדאגה לצורכי היחיד היא

החשובה ביותר. אי אפשר לעבור על זה, ואין זה תירוץ שטרודים בענייני ציבור".

***

בעל חנות מחולון, אשר מרן הרגיש הכרת הטוב כלפיו, אירס את בתו, ובא למרן

לקבל ממנו ברכת מזל טוב. מרן איחל לו מזל טוב, ואחר כך שאלו: "האם אוכל

לעזור לך במשהו?" אמר לו היהודי: "אני זקוק להלוואה. יש בירושלים קופת גמ"ח

גדולה, אבל הם אינם מכירים אותי. אולי מרן יכול להמליץ בעבורי?" מובן שמרן

שהשיב שיעשה כדבריו וימליץ עבורו באותו גמ"ח. אך מרן לא רק המליץ. הוא קם

ונסע לירושלים, סידר עבורו הלוואה גדולה, ולמחרת הודיע לו: "סידרתי כבר את

ההלוואה, כעת עליך רק לגשת ולקבל את מה שביקשת"… היהודי היה כולו מופתע:

"מעולם לא עלה על דעתי להטריח את מרן, הלא ביקשתי רק המלצה, אם מרן היה

רק כותב שתי שורות, זה היה מספיק!"

צחק מרן ואמר: "אם רוצים לעזור, צריך לעשות עם כל הלב, כמו שעוזרים לבן.

לא יוצאים ידי חובה בהמלצה, צריכים לסדר הכל מתחילה ועד הסוף".

***

סיפר לי הרב ישראל גליס: הרב שמעון ברוק, נכדו של הגאון רבי בן ציון ברוק,

ניגש למרן הרב שך והזמינו לשמש כסנדק בברית לאחד משני בניו התאומים.

מרן נענה להזמנה, אך הוסיף, כי הוא מעוניין לשמש כסנדק גם לבן השני.

גם כאשר ר' שמעון הסביר, כי הם רוצים לכבד בסנדקאות לבן השני את הסבא

מצד אשתו, לו הם מרגישים מחוייבות, מרן עמד בשלו. והודיע כי לא יסכים לשמש

כסנדק רק לאחד מהם – "או שאהיה סנדק לשניהם, או לא לאף אחד מהם".

אבי-הבנים בא במבוכה. לאחר מחשבה הוא הביע את הסכמתו לכך שמרן ישמש

כסנדק לשני הבנים. אך הוא הוסיף ושאל, מדוע מרן אינו מוכן לשמש כסנדק רק

לאחד הבנים? מרן ענה לו בבת שחוק: "הילדים יגדלו, וכדרך הילדים, גם הם

יתקוטטו. אם אהיה סנדק רק אצל אחד מהם, יוכל האחד לומר לשני 'לי היה

סנדק יותר חשוב מאשר לך…' כדי למנוע זאת, החלטתי כי לא אשמש כסנדק

רק לאחד מהם…"

 

 (נערך, מתוך הספר 'במחיצתם' של גדולי ישראל)

 

רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

 

לאכול מוצר שיש בו חשש חמץ בפסח, איסורו חמור ביותר. לכן אנו מחוייבים

להקפיד לבדוק כל מוצר בפסח על כשרותו. לא על כל מוצר יש תעודת הכשר

לפסח ולפעמים אנחנו צריכים לדעת מה מכיל המוצר כדי להבין אם הוא מכיל

חמץ או לא. אם אם אנחנו חייבים לבער אותו מהבית, או שיש למכור אותו לגוי

לפני פסח, או שבכל זאת אפשר להשאיר אותו בבית ללא כל חשש.

להלן רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

 

ברשימה זו מוצרים וחומרי גלם שהם חמץ ממש או בחשש חמץ, ויש לבערם

ולהוציאם מהבית (או למוכרם במכירת חמץ לגוי) קודם הפסח.

הרשימה נכתבה בצורה כללית, אם – כי בהחלט יתכן, שקיימים מוצרים דומים

ללא החששות הספציפיות שצויינו, כמו כן יתכן גם כאלה, שיצרן מסוים הוסיף

למוצר תמים, מרכיב שיש בו חשש חמץ. לכן נדרשת זהירות גדולה.

 

הרשימה עוסקת רק במוצרים שאין עליהם הכשר לפסח. אם יש עליהם
הכשר מוסמך לפסח, אז הוא מיוצר מחומרים כשרים לפסח, וכמובן
שמותר להשתמש בו.

 

הכללים להבנת הטבלה:

יש למכור – הכוונה היא למוצרים שצריכים למכור לנכרי, לפי שיש בהם תערובת חמץ או שהם בספק חמץ.

ראוי למכור – מהכוונה היא, למוצרים שיש בהם חשש רחוק יותר שמכילים חמץ, לכן אין חובה, אבל ראוי למוכרם.

מותר לקיימם – מוצרי קטניות שאין בהם כשרות לפסח, או מוצרים שיש בהם תערובת

קטניות ואינם חמץ, לכן אין צורך למוכרם לנוכרי. (יש המחמירים למכור קטניות שלא

עברו בדיקה, מחשש שמא נתערב בהם גרגירי חמץ במהלך האריזה והשיווק)כמובן

שלבני עדות המזרח המשתמשים בקטניות בפסח, יש לוודא שהמוצר כשר לפסח.

צריך הכשר לפסח – מוצרים שאינם חמץ ואין בהם תערובת חמץ, אלא שאין

להשתמש בהם בפסח ללא הכשר מיוחד, בגלל תהליכי עיבוד ו/או אריזה.

 

להלן הטבלה עם רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

המוצר החששות דין המוצר

א

אבקת אפיה קטניות צריך הכשר לפסח
אבקת מרק ישנם חברות המוסיפות קמח וסוכרים כמו דקסטרוזה ודקסטרון שהם חשש חמץ גמור אבקות המכילות קמח וסוכרים הם בחשש חמץ גמור
אבקת סוכר צריך הכשר לפסח
אבקת פודינג חשש חמץ בתמציות ראוי למכור
אבקת פלאפל ישנם אבקות שמערבים בהם תערובת חמץ גמור יש למוכרו
אבקת שום צריך הכשר לפסח
אגוזים קלופים צריך הכשר לפסח
אגוזים קלויים א. יש שמשתמשים בקמח להדבקת המלח ב. קלייה בתנורי חמץ א. הקלויים בקמח בחשש חמץ גמור. ב. אם לא נקלו בקמח – יש למוכרם
אובלטים חמץ גמור חמץ גמור
אורז אורז הינו קיטניות ואף לאוכלים קטניות בפסח צריכים להקפיד על השגחה קפדנית לפסח כי הם מאוחסנים במקומות שאורזים גם דגנים צריך הכשר לפסח (לאוכלי קטניות)
אטריות חמץ גמור חמץ גמור
אלכוהול מקומי צריך הכשר לפסח
אלכוהול מיובא רוב האלכוהול הוא בחשש חמץ גמור חשש חמץ גמור
אגוזן אפשרות לתערובת חמץ ראוי למכור

ב

בורגול – עשוי מחיטה שבורה חשש חמץ יש למכור
בורגול – בצורת גרגרים חמץ גמור חמץ גמור
בוטנים לא קלויים קטניות מותר לקיימם
בוטנים קלויים א. יש המשתמשים בקמח להדבקת המלח ב. קלייה בתנורי חמץ א. הקלויים בקמח בחשש חמץ גמור ב. אם לא נקלו בקמח יש למוכרם
בוטנים מצופים (קבוקים) מצופים בשכבת קמח – חמץ גמור חמץ גמור
בושם חשש שמשתמשים באלכוהול חמץ וברכיבי חמץ יש הסוברים שצריך למוכרו במכירת החמץ
בורקס חמץ גמור חמץ גמור
בירה חמץ גמור חמץ גמור
ביסקוויטים חמץ גמור חמץ גמור
בייגל חמץ גמור חמץ גמור
ביסלי רגיל חמץ גמור חמץ גמור
במבה קטניות. בנוסף הם מכילים חומרים מעכבי חימצון שראוי לברר לגבי כשרותם מחמץ ראוי למכור. במבה שיש עליה הכשר לפסח מיוצר מקטניות
בשר צמחי לסוגיו חמץ גמור חמץ גמור
בונבוניירות מכילים חומרי טעם וריח שיש בהם חשש חמץ ראוי למוכרם

ג

גבינות ללא הכשר לפסח חשש חמץ במעמידים (אנזימים ותרביות) יש למוכרם
גביעי גלידה חמץ גמור חמץ גמור
ג'חנון חמץ גמור חמץ גמור
גלוטן מוצר חיטה יש למוכרו
ג'לי חשש חמץ בתמציות יש למוכרו
גלידות בדרך כלל עשוי משמן קטניות, אולם יש חשש חמץ בתמציות ובעמילנים שמוסיפים בהם יש למוכרם
געפילטע פיש חשש לתערובת חמץ גמור (פירורי לחם) יש למוכרם
גריסים יש שעוברים תהליך שטיפת הגרעינים, ויש חשש חמץ יש למוכרם
גרנולה עשוי משיבולת שועל – אחד מחמשת מיני דגן חמץ גמור
גרעינים (פיצוחים) א. יש המשתמשים בקמח להדבקת המלח ב. קלייה בתנורי חמץ א. הקלויים בקמח בחשש חמץ גמור ב. אם לא נקלו בקמח – יש למוכרם
גרעינים לא קלויים קטניות מותר לקיימם

ד

דבש צריך הכשר לפסח
דבש מלאכותי חשש חמץ בתמציות יש למוכרו
דגים מעושנים חשש תערובת חמץ בחומרי העיבוד ראוי למוכרם
דובדבנים מסוכרים חשש חמץ בתמציות יש למוכרם
דוחן קטניות מותר לקיימו
דגני בוקר הרבה סוגים הם חמץ גמור, ויש לברר על כל מוצר בהתאם לסוג המוצר

ו

ויטמינים יש מקומות שמייצרים אותם מדגנים. יש למוכרם
וודקה מיובא בדרך כלל חמץ חמץ גמור
וודקא בארץ חשש תערובת חמץ ראוי למוכרו
וופלים חמץ גמור חמץ גמור
ז
זיתים בשימורים חשש חמץ בתמציות יש למוכרם

ח

חומוס – גרגירים קטניות מותר לקיימו
חומוס טחון אפשרות לתערובת חמץ – עמילנים יש למוכרו
חומץ טבעי יש חומץ טבעי מיין או מהדרים ללא חששות. אך בתהליך התסיסה משתמשים לפעמים עם חומרים שבחשש חמץ יש למוכרו
חומץ סינטטי צריך הכשר לפסח
חומצת לימון מיוצר על בסיס תסיסה של סוכרים העלול להיות מחמץ או מקטניות יש למוכרו
חיטה תפוחה חשש חמץ גמור חשש חמץ גמור
חלב צריך הכשר לפסח
חלב סויה קטניות צריך הכשר לפסח (לאוכלי קטניות)
חלב סויה בטעמים קטניות. חשש חמץ בתמציות יש למוכרו
חלבה קטניות, אך יש חשש לתערובת חמץ(תמציות גלוקוזה) יש למוכרו
חמאת קקאו חשש קטניות. במדריך העדה החרדית כתוב שלפעמים מוסיפים גם חומצת לימון יש למוכרו
חמאת בוטנים חשש לתערובת חמץ צריך למוכרו
חרדל (ממרח) חשש לתערובת חמץ (חיטה או דגן אחר) או קטניות צריך למוכרו

ט

טחינה גולמית קטניות צריך הכשר לפסח
י
ירקות כבושים חשש בתמציות יש למוכרם
ירקות קפואים יש שחששו שמורחים אותם בעמילן צריך הכשר לפסח
ירקות מיובשים חשש לתערובת חמץ (בתהליך העיבוד משתמשים הרבה בעמילנים, ולעתים גם בשמנים (מקטניות)) יש למוכרם
כ
כוסמת קטניות מותר לקיימם
כיף כף חמץ גמור חמץ גמור
ל
ליקר חשש תערובת חמץ בתמציות יש למוכרו
לתת שעורה נבוטה וקלויה המשמשת בעיקר לתעשיית הבירה חמץ גמור

מ

מי סודה יתכן שמפיקים דו תחמוצת הפחמן גם בתהליך תסיסת חמץ, ועל כן צריך הכשר לפסח יש שהצריכו הכשר לפסח
מיונז (כולל ממרח) קטניות. יש סוגים שיש בהם חשש תערובת חמץ יש למוכרו
מלח לימון יש למוכרו
מלפפון חמוץ חשש תערובת חמץ בתמציות יש למוכרו
ממתק מקלות ישנם סוגים שהם חמץ גמור ספק חמץ גמור
מעדני חלב חשש חמץ בתמציות ובמייצבים יש למוכרם
מצות חמץ חמץ גמור
מקרונים חמץ גמור חמץ גמור
מרגרינה בארץ – קטניות חשש לתמציות חמץ ראוי למכור
משקאות חריפים בארץ חשש חמץ בתמציות יש למוכרם
משקאות חריפים בחו"ל חשש חמץ בתמציות ובאלכוהול יש למוכרם
משקאות מוגזים חלק מהתמציות המשמשים להכנת הסירופים והמשקאות הם בחשש חמץ יש למוכרם
משחת שיניים חשש לחומרי חמץ (סורביטל) צריך הכשר לפסח

נ

נבט חיטה חשש חמץ יש למוכרו
נקטר חשש חמץ בתמציות ובויטמין C יש למוכרו
נקניקים בשריים מכיל גלוטן שהוא חשש חמץ יש למוכרו
נקניקים צמחיים חמץ גמור חמץ גמור
ס
סובין חשש חמץ יש למוכרם
סודה לשתיה צריך הכשר לפסח
סוכר צריך הכשר לפסח
סוכר וניל המיוצר בארץ – צריך הכשר לפסח/ המיוצר בחו"ל – חשש בתמציות צריך הכשר לפסח / יש למוכרו
סוכריות חשש לתערובת חמץ (תמציות, גלוקוזה) יש למוכרם
סולת רגיל חשש חמץ יש למוכרו
סולת אינסטנט סולת מבושל חמץ גמור
סורביטל חשש חמץ יש למוכרו
סירופים לשתיה חלק מהתמציות המצויות בשוק המשמשות להכנת הסירופים הם בחשש חמץ יש למוכרו
סכרין צריך הכשר לפסח
סרדינים צריך הכשר לפסח
ע
עמילן בארץ – מיוצר בדרך כלל מקטניות / בחו"ל – חשש לתערובת חמץ יש למוכרו

פ

פופקורן קטניות מותר לקיימן
פופקורן עם טעם (למיקרוגל) חשש חמץ בתמציות יש למוכרם
פטריות טריים צריך הכשר לפסח
פטריות שימורים יש למוכרם
פיצוחים קלויים א. יש שמשתמשים בקמח להדבקת המלח ב. קלייה בתנורי חמץ א. הקלוים בקמח בחשש חמץ גמור ב. אם לא נקלו בקמח – יש למוכרם
פירות יבשים יש ביניהם בחשש רחוק לתערובת חמץ ראוי למוכרם
פסק זמן חמץ גמור חמץ גמור
פסטה חמץ גמור חמץ גמור
פריכיות אורז קטניות – ישנם סוגים שיש חשש רחוק לתערובת חמץ / יש סוגים שמעורב בהם גרגירי חטה ראוי למוכרם / יש למוכרם
פריכיות חיטה חמץ גמור חמץ גמור
פצפוצי אורז חשש לתערובת חמץ יש למוכרם
פתיתים חמץ גמור חמץ גמור

צ

צימוקים צריך הכשר לפסח
צ'יקו-קפה חמץ גמור
צ'יפס מיוצר עם שמני קטניות וחומרים נוספים ראוי למוכרם
ק
קוואקר טבעי חשש חמץ יש למוכרם
קוואקר אינסטנט חמץ גמור – שיבולת שועל ספק חמץ גמור
קוסקוס חמץ גמור חמץ גמור
קורנפלור (תירס – המיוצר בארץ) קטניות מותר לקיימן
קורנפלקס אינסטנט (בתוספת ויטמינים) קטניות, חשש חמץ בויטמינים יש למוכרו
קטשופ חשש חמץ בתמציות ראוי למוכרו
קוקוס טחון צריך הכשר לפסח
קמח חשש חמץ, (ויש שהחמירו בו כדין חמץ גמור) יש למוכרו
קמח תפוחי אדמה צריך הכשר לפסח
קפה צריך הכשר לפסח
קפה עם טעמים חשש חמץ יש למוכרו
קפה נטול קופאין חשש לתערובת חמץ יש למכור
קצפת צמחית חשש חמץ בתמציות ובמייצבים יש למוכרה
קציצות דגים/בשר חשש לתערובת חמץ גמור יש למוכרם
קקאו יש בו מלח לימון ראוי למוכרו
קרמבו חמץ גמור חמץ גמור
קרקר חמץ גמור חמץ גמור

ר

ריבות חשש לתערובת חמץ (גלוקוזה,עמילנים) יש למוכרם
ריץ' חשש לתערובת חמץ יש למוכרו
רסק עגבניות חשש חמץ במלח לימון יש למוכרו
ש
שוקו (אבקה) ראוי למוכרו
שוקולד חשש לקטינות (לציטין) וחומרים נוספים ראוי למוכרו
שוקולד ממולא, שוקולד למריחה חשש חמץ במילוי יש למוכרו
שיפון חשש חמץ יש למוכרו
שומשום קטניות מותר לקיימן
שומשום – ממתק חשש לתערובת חמץ יש למוכרו
שימורים חשש חמץ בתמציות יש למוכרם
שלווה חמץ גמור – יש מפעלים המייצרים את השלווה מחומרים שאינם חמץ, אך ראוי למוכרו ישנם סוגים שהם חמץ גמור
שמנים רובם קטניות צריך הכשר לפסח (גם לאוכלי קטניות)
שמרי בירה חמץ גמור חמץ גמור
שמרים מחברת פאקא אינם חמץ/באחרים יתכן לחשש חמץ קטניות/ראוי למוכרו
שניצלים למיניהם תערובת חמץ גמור (פרורי לחם) חמץ גמור
שקדי מרק חמץ גמור חמץ גמור
ת
תבלינים חשש תערובת חמץ ראוי למכור
תה צריך הכשר לפסח
תה בטעמים חשש חמץ בתמציות יש למוכרו
תמציות חשש לתערובת חמץ ראוי למכור
תחליף קפה חמץ גמור חמץ גמור

ושוב זיכרו. הרשימה עוסקת רק במוצרים שאין עליהם הכשר לפסח.
אם יש עליהם הכשר מוסמך לפסח, אז הוא מיוצר מחומרים כשרים לפסח,
וכמובן שמותר להשתמש בו.

 

רשימת המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח

הכללים להבנת הטבלה:

 

יש למכור – הכוונה היא למוצרים שצריכים למכור לנכרי, לפי שיש בהם תערובת חמץ או שהם בספק חמץ.

ראוי למכור – מהכוונה היא, למוצרים שיש בהם חשש רחוק יותר שמכילים חמץ, לכן אין חובה, אבל ראוי למוכרם.

מותר לקיימם – מוצרי קטניות שאין בהם כשרות לפסח, או מוצרים שיש בהם תערובת

קטניות ואינם חמץ, לכן אין צורך למוכרם לנוכרי. (יש המחמירים למכור קטניות שלא

עברו בדיקה, מחשש שמא נתערב בהם גרגירי חמץ במהלך האריזה והשיווק)כמובן

שלבני עדות המזרח המשתמשים בקטניות בפסח, יש לוודא שהמוצר כשר לפסח.

צריך הכשר לפסח – מוצרים שאינם חמץ ואין בהם תערובת חמץ, אלא שאין

להשתמש בהם בפסח ללא הכשר מיוחד, בגלל תהליכי עיבוד ו/או אריזה.

רשימת המוצרים הכשרים לפסח

ברכת אשר יצר – נוסח ספרד

ברכת אשר יצר – נוסח ספרד

 

את ברכת אשר יצר מברכים כיוצאים מהשירותים. קודם שוטפים את הידיים במעט מים,

ולאחר מכן מברכים. יש שמהדרים ליטול ידיים בכלי, ובכמות של 'רביעית' מים לפחות.

אבל אין בכך חיוב בהלכה, ואפשר להסתפק גם בשטיפה קלה של קצות האצבעות עם

מעט מים. מי שאין לו מים, ינגב את ידיו בבגד או ישפשף אותן בקיר או בשולחן וכדומה,

ויכול לברך את ברכת אשר יצר .

 

הברכה המופיעה כאן היא בנוסח ספרד.

הקליקו כאן אם חיפשתם את ברכה זו בנוסח 'אשכנז', או לחלופין בנוסח 'עדות המזרח'.

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם

אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה

וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.

גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ

שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם

אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:

 

חשוב לדעת, כי ברכת 'אשר יצר' היא ברכה בעלת חשיבות רבה.

 

צדיקי הדורות לימדו אותנו, שלברך את ברכת אשר יצר בכוונה ובריכוז, זאת

סגולה גדולה לרפואה. אנשים שהיו חולים במחלות קשות והקפידו לברך ברכת

אשר יצר בכוונה גדולה בכל פעם שיצאו מהשירותים – החלימו ממחלתם באורח פלא.

כמובן שהסגולה טובה גם לאנשים בריאים לחלוטין, כדי שלא יחלו חלילה וחס.

מעבר לכוחה הסגולי של ברכה זו, חשוב לזכור שצריך לברך אותה בכוונה, כדי

להודות לקדוש ברוך הוא על כך שהמערכות השונות בגופנו עובדות בצורה נפלאה.

הברכה מדברת בעצם על כך שיש לנו בגוף נקבים שונים, חלקם סתומים וחלקם פתוחים.

אם ייפתח הנקב שצריך להיות סתום, וייוצר רווח בין גלגל העין לארובת העין, הדבר

יגרום לזיהומים חמורים ואף למוות חלילה וחס.

 

כך גם ליהפך:

אם ייסגר חלילה וחס נקב שאמור להיות פתוח, הדבר עלול לגרום למוות מיידי.

תחשבו על הוורידים שצריכים להיות פתוחים, מה קורה אם הם ייסתמו חלילה?

כך גם האף, הפה ועוד ועוד. אבל הקדוש ברוך הוא ברחמיו ובחסדיו ברא אותנו

בצורה מושלמת. כל איבר מבצע את תפקידו, ויש הרמוניה מוחלטת בין האברים

השונים, כדי שהגוף שלנו יוכל לתפקד כראוי בעזרת ה'. כשאנחנו מברכים את ברכת

אשר יצר, אנחנו צריכים לזכור את כל זה. כך נוכל לברך ובאמת באמת להודות לקדוש

ברוך הוא, על החסדים הגדולים שהוא עושה עם הגוף שלנו.

ברכת אשר יצר – נוסח עדות המזרח

ברכת אשר יצר – נוסח עדות המזרח

 

את ברכת אשר יצר מברכים כיוצאים מהשירותים. קודם שוטפים את הידיים במעט מים,

ולאחר מכן מברכים. יש שמהדרים ליטול ידיים בכלי, ובכמות של 'רביעית' מים לפחות.

אבל אין בכך חיוב בהלכה, ואפשר להסתפק גם בשטיפה קלה של קצות האצבעות עם

מעט מים. מי שאין לו מים, ינגב את ידיו בבגד או ישפשף אותן בקיר או בשולחן וכדומה,

ויכול לברך את ברכת אשר יצר .

 

הברכה המופיעה כאן היא בנוסח עדות המזרח.

הקליקו כאן אם חיפשתם את ברכה זו בנוסח 'אשכנז', או לחלופין בנוסח 'ספרד'.

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה.

וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים.

גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ,

שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם,

אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, רוֹפֵא כָל-בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

 

חשוב לדעת, כי ברכת 'אשר יצר' היא ברכה בעלת חשיבות רבה.

 

צדיקי הדורות לימדו אותנו, שלברך את ברכת אשר יצר בכוונה ובריכוז, זאת

סגולה גדולה לרפואה. אנשים שהיו חולים במחלות קשות והקפידו לברך ברכת

אשר יצר בכוונה גדולה בכל פעם שיצאו מהשירותים – החלימו ממחלתם באורח פלא.

כמובן שהסגולה טובה גם לאנשים בריאים לחלוטין, כדי שלא יחלו חלילה וחס.

מעבר לכוחה הסגולי של ברכה זו, חשוב לזכור שצריך לברך אותה בכוונה, כדי

להודות לקדוש ברוך הוא על כך שהמערכות השונות בגופנו עובדות בצורה נפלאה.

הברכה מדברת בעצם על כך שיש לנו בגוף נקבים שונים, חלקם סתומים וחלקם פתוחים.

אם ייפתח הנקב שצריך להיות סתום, וייוצר רווח בין גלגל העין לארובת העין, הדבר

יגרום לזיהומים חמורים ואף למוות חלילה וחס.

 

כך גם ליהפך:

אם ייסגר חלילה וחס נקב שאמור להיות פתוח, הדבר עלול לגרום למוות מיידי.

תחשבו על הוורידים שצריכים להיות פתוחים, מה קורה אם הם ייסתמו חלילה?

כך גם האף, הפה ועוד ועוד. אבל הקדוש ברוך הוא ברחמיו ובחסדיו ברא אותנו

בצורה מושלמת. כל איבר מבצע את תפקידו, ויש הרמוניה מוחלטת בין האברים

השונים, כדי שהגוף שלנו יוכל לתפקד כראוי בעזרת ה'. כשאנחנו מברכים את ברכת

אשר יצר, אנחנו צריכים לזכור את כל זה. כך נוכל לברך ובאמת באמת להודות לקדוש

ברוך הוא, על החסדים הגדולים שהוא עושה עם הגוף שלנו.

ברכת אשר יצר – נוסח אשכנז

ברכת אשר יצר – נוסח אשכנז

 

את ברכת אשר יצר מברכים כיוצאים מהשירותים. קודם שוטפים את הידיים במעט מים,

ולאחר מכן מברכים. יש שמהדרים ליטול ידיים בכלי, ובכמות של 'רביעית' מים לפחות.

אבל אין בכך חיוב בהלכה, ואפשר להסתפק גם בשטיפה קלה של קצות האצבעות עם

מעט מים. מי שאין לו מים, ינגב את ידיו בבגד או ישפשף אותן בקיר או בשולחן וכדומה,

ויכול לברך את ברכת אשר יצר .

 

הברכה המופיעה כאן היא בנוסח אשכנז.

הקליקו כאן אם חיפשתם את ברכה זו בנוסח עדות המזרח, או לחלופין בנוסח 'ספרד'.

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם

אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה

וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.

גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ

שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם

אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:

 

חשוב לדעת, כי ברכת 'אשר יצר' היא ברכה בעלת חשיבות רבה.

 

צדיקי הדורות לימדו אותנו, שלברך את ברכת אשר יצר בכוונה ובריכוז, זאת

סגולה גדולה לרפואה. אנשים שהיו חולים במחלות קשות והקפידו לברך ברכת

אשר יצר בכוונה גדולה בכל פעם שיצאו מהשירותים – החלימו ממחלתם באורח פלא.

כמובן שהסגולה טובה גם לאנשים בריאים לחלוטין, כדי שלא יחלו חלילה וחס.

מעבר לכוחה הסגולי של ברכה זו, חשוב לזכור שצריך לברך אותה בכוונה, כדי

להודות לקדוש ברוך הוא על כך שהמערכות השונות בגופנו עובדות בצורה נפלאה.

הברכה מדברת בעצם על כך שיש לנו בגוף נקבים שונים, חלקם סתומים וחלקם פתוחים.

אם ייפתח הנקב שצריך להיות סתום, וייוצר רווח בין גלגל העין לארובת העין, הדבר

יגרום לזיהומים חמורים ואף למוות חלילה וחס.

 

כך גם ליהפך:

אם ייסגר חלילה וחס נקב שאמור להיות פתוח, הדבר עלול לגרום למוות מיידי.

תחשבו על הוורידים שצריכים להיות פתוחים, מה קורה אם הם ייסתמו חלילה?

כך גם האף, הפה ועוד ועוד. אבל הקדוש ברוך הוא ברחמיו ובחסדיו ברא אותנו

בצורה מושלמת. כל איבר מבצע את תפקידו, ויש הרמוניה מוחלטת בין האברים

השונים, כדי שהגוף שלנו יוכל לתפקד כראוי בעזרת ה'. כשאנחנו מברכים את ברכת

אשר יצר, אנחנו צריכים לזכור את כל זה. כך נוכל לברך ובאמת באמת להודות לקדוש

ברוך הוא, על החסדים הגדולים שהוא עושה עם הגוף שלנו.

כבוד השופט, תודה רבה ששלחת אותי לבית הסוהר

כבוד השופט, תודה רבה ששלחת אותי לבית הסוהר

 

שופט בית המשפט העליון דב לוין,  בביקורו במוסדות "מגדל אור" לפני למעלה

מעשור ביקש להחכים בכל הקשור לניכור ולמרחק שבין הציבור החרדי לבית

המשפט. "למה נמנע הציבור התורני מלהביא את סיכסוכיו בפני בית המשפט

במדינה היהודית ששופטיו יהודים?" שאל אותי אז. השיבותיו בעדינות כי אנו,

בני ישראל, זכינו שבנו בחר ה' מכל העמים ונתן לנו את תורתו. התורה שקיבלנו

במעמד הר סיני נצחית היא ונותנת חיים לעושיה, ואינה דומה תורת חיים לכל חוקי

המדינה ואורחותיה. "בכל זאת", התריס בפניי השופט, "את חוקי התורה אני לא תמיד

מצליח להבין. איך זה שאדם שגנב מרעהו, נמכר ונעשה לעבד למשך שש שנים?

בעיניי", כך השופט, "זו דוגמה לעונש מוגזם שמטילים על אדם".

(הפסוק בפרשת שמות: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם")

 

הוא יישן על המיטה – ובעל הבית על הרצפה?!

 

עניתי לו: "שופט נכבד, נגעת בנקודה רגישה, ואשיב לך עליה מנסיוני. עשרות בשנים

אני עוסק בשיקום אסירים בבתי הסוהר בישראל. זכורני: לפני ארבעים שנה, כשהתחלתי

את הפעילות שלי, ראיתי את האווירה הקשה שבין הסוהרים לאסירים. "ראיתי את היחס

המנוכר שקיבל האסיר והבנתי את חוקי התורה. חז"ל מלמדים אותנו (קידושין כ, א) 'כל

הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו,. לומדים זאת מהכתוב 'כי טוב לו עמך – עמך במאכל

ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר,. תוספות שם מביאים

מהירושלמי, שאם אין לו אלא כרית אחת, ייתן אותה לעבד. הלוא מדובר בגנב שנמכר

בגניבתו, כי אין לו מה לשלם. ומדוע זה חלה חובה לתת לו את הכרית? הוא יישן על

המיטה – ובעל הבית על הרצפה?!  "התורה מלמדת אותנו את העומק שבדבר. איך נולד

גנב? אין זאת אלא מפני שהגיע מבית של עניות ודוחק, שפלות ודלות. כתוצאה מכך לא

קיבל חינוך ראוי, והתנהגותו בהתאם. אומרת התורה, מכור אותו לעבד שש שנים, כבד

אותו, תן לו את הכרית שלך ומיטב המאכלים. או אז הוא יראה לנגד עיניו התנהגות ראויה,

יחקה אותה ויאמץ אותה אל לבו. "לא זו אף זו. גם לאחר שהוא עוזב את בית אדוניו חלה

עליך מצוות הענקה, "הענק תעניק לו" (דברים טו, יד), על מנת לבסס לו את החיים ולאפשר

לו לפתוח דף חדש.

"לעומת זאת, בית המשפט הישראלי אכן שופט אותו לתקופת מעצר בת פחות משש שנים,

אבל הדבר משפיע עליו בצורה שלילית. הוא נפגש שם עם אנשים מפוקפקים ולומד מהם

שיטות מתוחכמות. הוא יוצא בלי פרנסה, ולרוב גם חוזר לסורו. המציאות הנהירה לי היטב

מוכיחה היום, כי יותר מ-80% מהאסירים חוזרים לבית הסוהר!"

***

הוא הנהן בראשו כשומע לדבריי, הגם שלא בהכרח הסכים עמם. הוספתי וסיפרתי

לו סיפור מופלא מאת אבי מורי ראש הישיבה, רבי ישראל גרוסמן זצ"ל.

"אמי ע"ה היתה הולכת בכל שבוע לשוק במאה שערים ועורכת קניות לכבוד שבת.

שבוע אחד, בעודה נושאת את הסלים הכבדים בדרך לביתנו, הופיע מולה בחור

צעיר והציע לה עזרה. אמי שמחה והסכימה. כעבור שבוע שוב ניגש הבחור והציע

את עזרתו. אמי הופתעה מנדיבות לבו, הפקידה בידיו את הסלים הכבדים והתעניינה

בזהותו. התברר כי הוא לומד בישיבה באזור.

"כששבה אמי הביתה, הבחינה כי חסר לה שטר של מאה ש"ח בארנקה. היא קישרה

מיד ואמרה לאבי כי בדעתה לפנות לישיבה, שם לומד הבחור, ו'לטפל' בו. אבי הניא

אותה ואמר  לה: 'חס וחלילה! אני רוצה לשוחח עם הבחור'. "הבחור הופיע בביתנו,

ואבי התעניין בו ובמצבו. הוא התייפח בבכי מר וסיפר לאבא כי הוריו מתגוררים באחת

מערי הפיתוח, והבית שבו הוא גדל הרוס לגמרי. כיום הוא מתגורר במאה שערים אצל

אדם שאין לו במה להאכילו, ומרוב רעב עשה מה שעשה.

"אבא הניח יד מרגיעה ומלטפת על הבחור ואמר לו: 'מהיום, זה הבית שלך. כאן תאכל,

כאן תישן'. הבחור, שעד לרגע זה היה מלסטם את הבריות, הפך לבן-בית בביתנו,

אוכל מפתנו וסועד על שולחננו. זו היתה התרופה הטובה ביותר לחוליו, לשלבו בסביבה

בריאה, לכבדו ולהעניק לו חום ואהבה שהיו כה חסרים לו. "לא נרגע אבא זצ"ל עד שמצא

עבורו שידוך הגון, וראה אותו עומד תחת החופה. זהו 'עמו במאכל עמו במשתה' שאמרו

חכמינו", הוספתי לשופט הנדהם.

***

במסגרת הסיור בקמפוס נכנסנו ל"כולל". זה המקום שבו לומדים אנשים שהיו אסירים שנים

רבות, וב"ה חזרו בתשובה והפכו לתלמידי חכמים. בכניסתנו עמד אחד האברכים ומסר שיעור

בפני הלומדים. הוא ישב בכלא יותר מ-11 שנים. בראותו אותנו פסק האברך מלימודו ואמר:

"כבוד השופט, יישר כוח!" "על מה?" תמה השופט. "תודה רבה ששלחת אותי לבית הסוהר.

שם נפגשתי עם מלאכי השיקום, והודות לתוכניתם אני כאן בדרך התורה". היה זה אחד

מחניכיו של רבי חיים גולומבק, ראש הכולל במגדל העמק, שבתקופה ההיא מסר את נפשו

יותר מחמש שנים עבור תכנית השיקום. הוא, עם אחי רבי בנציון, עשו מהפן גדול בבתי הסוהר.

נרגש כולו הסמיק השופט והפטיר: "זו הפעם הראשונה שמישהו מודה, לי על שהענשתי אותו".

ביוצאו מהביקור הפטיר לי בלחישה: "התוודעתי היום לכך שמשפט התורה הוא משפט האמת".

 

(נערך מתוך הספר 'אור השבת')

 

לא האמנו, אני אשתי והשכנים שמדובר באותה גברת בשינוי אדרת..

לא האמנו, אני אשתי והשכנים שמדובר באותה הגברת רק בשינוי האדרת…

 

רבי יעקב אדלשטיין? שמעתם את השם הזה? שמו הלך לפניו בכל העולם 

והוא שימש במשך עשרות שנים כרב של רמת השרון. אלו שהכירו אותו מקרוב,

לא מפסיקים להתגעגע ולספר על הניסים והנפלאות שזכו. וכך מספר שלומי דוד.

 

הכרתי את הרב שנים מועטות לפני שהתרחש הסיפור שלי. אני גר בבניין מגורים עמוס

לעייפה, רוב המשפחות הנן משפחות ברוכות ילדים ב"ה. וכולנו רצינו לשפץ את הבניין

ולהרחיב גבולנו. הדירות היו דירות של שניים וחצי חדרים, והגענו למצב שהילדים ישנו

במה שנקרא 'סלון', במסדרון וכו', המצב היה דחוק מאוד. אך מרצון למעשה הייתה הדרך

עדיין לא קצרה משום שהשכנה מעלינו, עיכבה בניין שלם מלהגשים רצון כל כך בסיסי של

מגורים ראויים. השכנה מלמעלה לא אהבה, בלשון המעטה את המשפחות הגדולות והדבר

היה לצנינים בעיניה, היא תמיד דאגה להעיר הערות לילדים, ולהתלונן בפני ההורים, והגרוע

מכל היא מנעה מאיתנו להרחיב ולשפץ את הדירות שלנו ומאחר שהדבר דרש את הסכמתה

וחתימתה השיפוץ התעכב שנים רבות.

 

אני מודה ומתוודה שלא גדלתי על מושגים של 'ברכה מצדיקים' אבל לאחר שהכרתי את הרב

זצ"ל ושמעתי עליו כל כך הרבה גדולות ונצורות, החלטתי שמה שלא יועיל בטח גם לא יזיק.

כך חשבתי לי בתפיסת עולמי המוטעית דאז. נגשתי אל הרב וסיפרתי לו את כל העניין.

הרב השתתף במצוקתנו והצטער בשביל כל המשפחות, הוא שאל לשמי ושם אשתי וכו'

ואז ברך מעומק הלב.

הלא יאומן קרה. לאחר כמה ימים כשפגשנו את הגברת המבוגרת מהקומה העליונה,

היא קיבלה את פנינו בברכות חמות, מחמאות ומאור פנים. משל הייתה אדם אחר לגמרי,

לא האמנו, אני אשתי והשכנים שמדובר באותה הגברת רק בשינוי האדרת… ולאחר כמה

ימים כשהשתכנענו שלא מדובר באחותה התאומה, עלינו אליה מהוססים לבקש ממנה

לחתום על הסכמה לשיפוץ וההרחבה המעוכבים מזה שנים. 'מה השאלה' אמרה וחתמה

בחפץ לב.

 

אין זה כי אם מברכתו של הרב זצ"ל, שינוי כל כך מהותי בזמן כל כך קצר, ולכל השכנים

שהכירו את הנפשות הפועלות היה זה ממש בגדר נס!

 

 

 

 

 

 

המתנה הנדירה שהסבא שלי הביא לסבתא ביום חתונתו

המתנה הנדירה שהסבא שלי הביא לסבתא ביום חתונתו

 

אמא יהודיה צריכה לדעת שיש לה חלק עצום בחינוך ילדיה, "שמע

בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך"… האב לומד עם הבנים, אבל

האמא – היא זו שנמצאת בבית והיא הדוגמא האישית הטובה ביותר

לוויתור, לתפילה ולחשיבות התורה והמצוות. הילדים החמודים רואים

את האמא בתמידות, מה היא עושה, איך היא עושה ומה חשוב לה באמת.

ומה שהם רואים – זו שאיפתם, היא הרי הדמות שלהם. אמא צריכה להיות

'אמא' – עם כל החום והרגש של ה'יידישע מאמע', ללמד את ילדיה איך

מברכים בכוונה, להקנות להם את חשיבות עניית ה'אמן' ולהראות לילדיה

את גודל חביבות התורה בעיניה ועד כמה שהיא מחכה להם בשובם מן

החיידר בשמחה ובחיוך.

 

****

אני אומרת לכל מי שבאה ואומרת שהיא לא מרגישה טוב. או שיש לה בקשה

גדולה, או שיש לה איזה משהו על הלב: "תגידי בכוונה ובכל ליבך, את מה

שלימד רבי חיים וולוז'ינער זיע"א לומר בכל לב ובכל עת: "ה' הוא האלוקים

אין עוד מלבדו". צריך לדעת שהקב"ה אף פעם לא עושה משהו רע. ואם אדם

חוטא, ומגיעים אליו ייסורים כדי לזככו או קשיים – עליו לפשפש במעשיו לראות

במה חטא וכיצד יוכל לתקן את מעשיו. צריכים תמיד גם לבדוק ולהתבונן – במה

עוד ניתן להתקדם צניעות, שמירת הלשון, שבת ועוד. והעיקר לדעת ולזכור שהקב"ה

אף פעם לא מעניש. הקב"ה אוהב את כולם ואנו נתונים בידיו הטובות באופן מוחלט.

פשוט – אין עוד מלבדו. פעם בא אלי יהודי אחד, שהיתה לו בעיה קשה ומסובכת של

חובות וכספים במס הכנסה, והוא היה מודאג מאד. אמרתי לו את העצה הזו לומר

בכל לב ובכוונה "ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". הוא עשה זאת.

והנה התיק שלו עם כל הראיות אבד ואיננו והוא יצא זכאי נקי ושלם!

 

ויתור הדדי

 

ביום חתונתו, אמר סבי הגאן הצדיק רבי אריה לוין זצוק"ל, לכלתו:

"מקובל כי החתן מביא לכלה מתנה ביום הכלולות, אך אני, היות ולא היו בידי

מעות כדי להעניק לך שי כלשהו לחתונה, החלטתי כי המתנה הכי גדולה שאוכל

לתת לך היא: ויתור לכל החיים". התרגשה סבתי הכלה עד דמעות ואמרה: "זו

תהיה אפוא, גם מתנתי אליך, ויתור לכל אורך חיינו המשותפים". אין פלא, ששני

ענקי רוח אלה זכו לבן גאון וצדיק, הרי הוא אבי, מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב

(שליט"א) זכר צדיק לברכה. כי כשיש ויתור, זוכים לדברים רבים!

 

אפיקומן מהחזון איש

 

בליל הסדר הראשון אותו חגגתי לאחר נישואינו, סעדנו את סעודת החג בביתו של

מרן ה'חזון איש' זיע"א. גיסתי, הרבנית אהובה ברמן ע"ה היתה אז בחורה צעירה

והיא נטלה על עצמה את תפקיד החבאת האפיקומן. כשהגיע זמן אכילת אפיקומן,

ביקש ממנה החזון איש: "השיבי נא את האפיקומן",

ביקשה גיסתי הבחורה הצדקת בתמורה: "ברך אותי שאזכה לילדים צדיקים".

מרן החזון איש ברך אותה כפי שביקשה. ואכן היא זכתה לילדים צדיקים ותלמידי

חכמים ב"ה, בזכות שידעה מה לבקש מהחזון איש לאפיקומן.

 

העץ הבודד ורבי איסר זלמן

 

בחצרו של מרן רבי איסר זלמן מלצר זיע"א, היו גדלים שני אילנות נושאי פרי.

מידי שנה בפרוש חודש ניסן, היו באים רבנים לברך שם את ברכת האילנות

משום שיש הגורסים כי ברכה על שני אילנות מהודרת יותר מאשר על אילן אחד.

בעודם באים לברך ליד חצרו, הבחינו ברבי איסר זלמן עצמו, החומק מביתו ולא

מברך יחד עם כולם. הביטו אחריו וראוהו מהלך עד לאילן הבודד העומד בחצר ביתה

של אשה אחת, ורק שם הוא בירך את ברכת האילנות. כשחזר שאלוהו: "רבינו, מה

הסיבה שאתה עצמך אינך מברך כאן? הרי זו ברכה מהודרת יותר!". נענה ואמר:

"אשה זו אמרה לי פעם, שהיא מטפחת את האילן שבחצרה במשך כל ימות השנה,

למען אבוא ואברך עליו בחודש ניסן. ואיך אוכל שלא להתחשב בה ולברך במקום זאת

בביתי שלי?!"

 

(מתוך הספר 'שלישי באשמורת' בעריכת גב' ר. אטיאס – כל מה שסיפרה לי הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה)

 

 

 

נכנסתי לחדרי, כיביתי את האור והתחלתי לבכות: "אין עוד מלבדו"

נכנסתי לחדרי, כיביתי את האור והתחלתי לבכות: "אין עוד מלבדו"

רבי מנחם שטיין

 

השתתפתי בכנס של מחנכים, רבנים ומנהלים בבני ברק ודיברתי בפניהם על ענין

האמונה בבורא ועל היסוד שקבע רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, שאדם שיקבע בלבו כי

ה' הוא האלוקים ואין מלבדו שום כח בעולם כלל, הקב"ה דואג להסיר מעליו את

כל הכוחות והרצונות בעולם שלא יוכלו לפעול עליו מאומה. כשסיימתי קם ממקומו

אחד המחנכים, יהודי כבן ששים, ובקש את רשות הדיבור. לא נעים לי – פתח –

מעולם לא סיפרתי את הדברים שאני רוצה לספר כעת, אבל יש כאן כמאה רבנים

שמנחילים עניני אמונה לאלפי ילדים, וחושבני שתהיה תועלת מן הדברים.

סיפורו המחזק של המחנך

 

מדי יום חמישי בערב אני רגיל להניח על השולחן בסלון או במטבח כחמש מאות שקלים,

ואשתי קונה בהם את כל מוצרי המזון הדרושים לה לשבת כולל עופות ודגים, אך

באותו שבוע לא היתה ברשותי אפילו אגורה אחת לתת. ניסיתי ללוות סכום כסף

כלשהו. אבל לא הצלחתי להשיג מאומה. השעה התאחרה, השעון כבר הורה על

שמונה בערב – ולי עדיין אין שום פתרון באופק. חששתי מאוד לשתף את בני הבית

במצב, לא רציתי אווירת פחד של עוני, אבל היה לי ברור, שתוך זמן קצר תגענה

השאלות, ובפי אין אפילו תשובה אחת.

הדבר היחיד שהחזיר אותי ברגעים הקשים הללו היו דבריו של רבי חיים מוולוז'ין,

שכבר מתקופת נישואי הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי. שנים ארוכות אני עובד על

עצמי כדי לבטל את ההתפעלות מקשרים או פרוטקציות למיניהן, מפרופסורים או

עורכי דין מוצלחים במיוחד, ומחדיר בלבי את האמונה שהכל בידי שמיים, כשהקב"ה

לא רוצה – לא תעזור שום השתדלות שהיא, וכשהוא רוצה – הדברים מצליחים גם

כמעט ללא השתדלות.

 

אין עוד מלבדו

 

נכנסתי אפוא, לחדרי, נעלתי אותו, כיביתי את האור והתחלתי לבכות: "אין עוד מלבדו".

בחוץ סברו בני הבית שכנראה נכנסתי ללמוד, אך אני עמדתי שם והתרכזתי באמונה

מוחלטת ששום כח בעולם אינו פועל מבלעדי רצון ה' – לא פצצות, לא  מחלות, לא מוות

ולא עניות. אתה זן ומפרנס לכל – אמרתי ובכיתי – מביצי כנים, שהם הבריות הקטנות

ביותר, ועד קרני ראמים. אתה נותן לחם לכל בשר, מאן דיהיב חיי – מי שנותן לי פעימות

לב, יהיב מזוני – נותן לי את האמצעים להתקיים. לא לחכמים לחם, וכל מזונותיו של אדם

קצובים לו ושום השתדלות לא תעזור. חשבתי על כל אותם דברים שאנו מסתמכים עליהם:

מקרן מכבי וקרן פנסיה ובטלתי אותם מכל וכל – אין בהם ממש, רק אתה יתברך שולח,

דואג ומפרנס.

 

שהיתי שם כעשרים דקות, במהלכם שמעתי שני צלצולים בדלת שאחריהן נפתחה דלת ביתי

פעמיים. לא ייחסתי לכך משמעות מיוחדת. כשיצאתי קבלו את פני הילדים: "אבא, שמעת מה

קרה לנו?" והילדים סיפרו בהתרגשות שני סיפורים בלתי שגרתיים שהתרחשו בהפרש של

כמה רגעים: הצלצול הראשון היה ממשפחת לוין בקומה הרביעית. אמם סיפרה כי בתם הנשואה

שמתגוררת באופקים ילדה תינוק שבועות ספורים לפני התאריך לפני תאריך הלידה…

התינוק, ברוך ה', בריא ושלם במשקל טוב, בליל שבת הקרוב יתקיים 'שלום זכר'

וסבא וסבתא, כמובן, מוזמנים. אלא, התעוררה בעיה אחת – בבית משפחת לוין

מוכן כל האוכל לשבת כבר ביום חמישי בצהרים, ומאחר שאין הם רוצים לסחוב

עמם סירים בנסיעה הארוכה, הם שואלים אם אנו מסכימים להשתמש באוכל

שהם הכינו לשבת…

חלפו כמה דקות – וצלצול פעמון נוסף בדלת. רומני סוחב אחריו שתי עגלות

עמוסות כל טוב, משלוח מ"שפע מהדרין". התברר, שהחנות ערכה מבצע, שכל

מי שיקנה באמצע השבוע קניה מעל מאה שקלים יכנס להגרלה, שבה ירוויח

הזוכה מזון לשתי שבתות על חשבונם. "זכיתם", הודיע הרומני, ובטרם היה

סיפק ביד מישהו להגיב, כבר החל לרוקן שקיות בפתח הכניסה. המחנך מחה

מעל מצחו זעה בלתי מורגשת ופרץ בבכי "כך, בדיוק. התרחשו הדברים".

 

ללמדנו, כי הקרבה שלנו אל הבורא יתברך היא הקובעת אם נהיה נתונים להשגחה

פרטית או במעגל רחוק יותר, אם נהיה נתונים למקרים, לסטטיסטיקות, לחיידקים

ווירוסים למיניהם, זרוקים כמו קין – או נתונים ישירות בידיו הטובות והאוהבות של

הבורא יתברך.

 

 

[מתוך 'הגדה של פסח- דורש טוב']

השאלה של הבת שלי באמצע קילוף הירקות שהכניסה אותי לסבך

השאלה של הבת שלי באמצע קילוף הירקות שהכניסה אותי לסבך

 

יש שיחות עם הילדים שנצרבות לנצח בזיכרון. בתור הורה בעל תשובה, השיחות

האלה הן התחלה של כדור שלג, כזה שמתגלגל במדרון, תופס תאוצה ועלול לדרוס

עוברי אורח תמימים בדרכו רבת העוצמה.

עם הראשון למלכות זו הייתה שיחה אקראית לחלוטין, בדרך חזרה מגן סיגל. שיחה

שהחלה כך: "אמא, אני חושב שהגיע הזמן שתלכי עם כיסוי ראש". בום. כמובן שתגובתי

ההגיונית והמתונה הייתה כמעט להתנגש ברכב שלפניי. האינסטינקט היה להתווכח עם

הקטקט, אבל הוא היה נחוש בדעתו ונימק היטב את משנתו. תארו לכם את הבלגן ואת

מאבקי הפנימי בנושא הרגיש, את השיחות עם בעלי לתוך הלילה בעקבות ההסבר המלומד

מפי בן השלוש וחצי על אימהות צדיקות ולבושן הצנוע. קל זה לא היה. את התוצאה אתם

מכירים. עם השני זו הייתה שיחה אגב שניצל ומג'דרה: "אמא, שתדעי שאם לא היית חוזרת

בתשובה, הייתי אומר לה' שלא להוריד אותי לבטן שלך". בום. השניצל, על אף היותו עסיסי,

נתקע בגרון. ההבנה הייתה אותה הבנה. לילדים שלי יש כלים גדולים משל הוריהם, בעלי

התשובה ההססנים, לחיות תחת שרביטו של הבורא, לחיות בעולמו ללא הסתר.

 

בלי פלפולים

 

עכשיו הגיעה השיחה הזאת, הפעם עם בת השש.

היא: אמא, מה יותר חשוב, תפילה או תורה?

אני, בתגובה, נחתכת מהקולפן בעת מילוי תפקידי כבעלת הפונדק הביתי. הילדה

בת שש. מאיפה היא הביאה שיחה על פילוסופיית השקפה יהודית באמצע היום?

אני: מה זאת אומרת מה יותר חשוב? (קבלו טריק אימהי עתיק – אם אתם נתקעים

עם שאלה ואתם לא יודעים מה לענות, תחזירו את השאלה בחזרה לילדים לביאור

נוסף. כך תרוויחו זמן ובדרך כלל תקבלו הבהרה למה הייתה כוונתם).

היא: מה יותר חשוב? תפילה או תורה?

אני: את מתכוונת למה שרבי נחמן אמר, לעשות מהתורות תפילות? שמעת את זה מאבא?

היא: מה?

אני: לזה את מתכוונת?

היא: לא אמא. מה יותר חשוב? תפילה או תורה?

אני: מה את חושבת?

היא: תורה?

אני: תפילה לא יכולה להתקיים בלי תורה, ותורה לא יכולה להתקיים בלי תפילה.

מתי קוראים בתורה? בתפילה.

היא: די אמא, מה יותר חשוב?

אני: נגיד שאני אומרת תורה. התורה כתובה בספר התורה. הספר יושב בתוך ארון

הקודש בבית הכנסת. אבל בזמן הקורונה למשל, לא יכולנו ללכת לבית הכנסת, והתורה

הייתה צריכה להישאר סגורה בארון. לא קראו בה. היא ישבה וחיכתה. תפילה, לעומת

זאת, יכולנו להתפלל כל הזמן. התפילה לא עצרה. אז מה יותר חשוב?

היא: תורה? לא. תפילה? רגע. מה?

 

אז מה אני עונה? נתקעתי. הילדה שלי צריכה תשובה ניצחת. חד־משמעית.

לא מעניינת אותה תשובת הא בהא תליא מפולפלת. מי כמוני יודעת שהתורה

יכולה להיות הדבר הכי רחוק מהלב. איך אני אמורה להסביר לה? הרי רוב חיי

עברו עליי כשהתורה רחוקה ממני שנות אור וכמה חדרים בבית. סדרת ספרי

התנ"ך בצבע ירוק מנטה, עם פירוש קאסוטו, הייתה תקועה במחסן של אמא

שלי ויצאה לנשום אוויר צח רק יום לפני המבחן. אין לתאר את האימה שמתעוררת

בילדה נטולת זיקה וזיכרון לקראת מבחן שבוודאות כולל את השאלה האלמותית

"מי אמר למי ובאיזה פסוק?". השאלה מעולה ושיטה בטוחה אם בא לך להשניא

את התורה על ילדים חילונים. שאלה פחות מוצלחת אם רוצים שילדים יהודים, מכל

קצוות האמונה וגם כאלו שלא יודעים שקיים דבר כזה ששמו אמונה, יתחברו אליה.

 

ליבי vs תמר

 

אז מה לענות? האם אני אומרת לילדה שלי שהתפילה זה הדבר הכי חשוב שיש?

הרי היא גם מכניסה את ה' יתברך פנימה, ללב, לראש, לדמעות, וגם מוציאה את

הכיסופים מהלב החוצה ומעלה אותם ישירות אל כיסא הכבוד. אם לא התפילה,

באמצע הלילה ברגעי משבר, מתי הייתי תוהה אם מישהו בשמיים מאזין לי? אם

לא הדמעות שזולגות ומורחות את הדיו בסידור, איך בכלל אפשר להרגיש חיבור

אל האבא הקשוב ביותר שיש, זה שברא את התפילה? איך אני אומרת את מחשבותיי

בלי להוריד ולו בפסיק מקדושת התורה?

ואולי התורה, שכתוב בה הכול, מראש ועד סוף, כולל כמיהותיי הפרטיות, היא בעלת

החשיבות הגדולה ביותר? היא הייתה קיימת תתקע"ד דורות לפני שכל העסק נברא.

הכול מתחיל ממנה, מכל אות ופסיק קדושים שהיו כתובים בה באש. פשוט שהיא

החשובה ביותר. כמה יצר הרע יש עליה, לאהוב אותה, להתחבר אליה, לחיות אותה.

כמה זילות יש כלפי הלומדים אותה. כמה העם שלנו הושפל, הובס ונרצח רק כדי

להמשיך ולקיים את שכתוב בה. כמה מסירות נפש, בימים ההם ובזמן הזה, צריך

בשביל לתת לה לעטוף כל צעד בחיינו. ואם היא החשובה, איך אני מחברת אליה

ילדה בת שש עם עיניים גדולות וחומות שבוהות בי כרגע?

 

אני: אהובה, אין תשובה אחת. תורה תלויה בתפילה. אנחנו הופכים את התורה לשלנו

[באמצעות התפילה. והתפילה תלויה בתורה. כי אם לא היה כתוב בתורה על מה ואיך

להתפלל, מה היינו עושים?

היא (בעיניים גדולות, חומות וכרגע גם מעט מיואשות בהבנה שהן לא מקבלות את

התשובה הנכונה): אמא, מה יותר חשוב? אני חייבת תשובה.

אני: תסבירי לי למה? למדתן על זה בכיתה?

היא (צוחקת במבוכה): כי לי קוראים ליבי, והייתה לי שיחה עם ילדה בשם תמר מהכיתה.

היא אמרה שהשם שלה יותר קדוש כי הוא נמצא בפרשה. ואני אמרתי שהשם שלי קדוש

כי הוא בתפילה. אז מה יותר חשוב?

מסתבר שהייתי צריכה לשמוע לעצתי שלי. מהשיחה הזאת יצאתי חומוס. עכשיו אני רק

מתפללת להיות זבוב על הקיר בשיחת המסקנות של ליבי מהתפילה ותמר מהתורה.

('באדיבות 'ערוץ 7)

הרבנית שתחיה סיפרה לי שפנתה אליה אישה בבכי וסיפרה לה ששום דבר לא הולך לה בחיים

הרבנית שתחיה סיפרה לי שפנתה אליה אישה בבכי וסיפרה לה ששום דבר לא הולך לה בחיים אור

 

הרבנית שתחיה סיפרה לי שפנתה אליה אישה גרושה בבכי וסיפרה לה

ששום דבר לא הולך לה בחיים: היא לא מצליחה למצוא שידוך חדש והיא

לא מצליחה למצוא פרנסה; המצב הזה גורם לה לתנודות קשות במצבי

הרוח ולהרגשת תסכול מתמדת. היא מתפללת ומתפללת אבל היא לא

רואה שום התקדמות, אפילו לא זיק קטן של אור, היא כבר מרגישה שה'

לא שומע אותה, והיא שואלת איך אפשר להמשיך כך, היכן היא טועה, מה

עליה לשפר,  על מה עליה להתפלל, אולי יש משהו שמעכב אותה. בקיצור,

מה לעשות? אמרתי לרבנית שתגיד לה כך: תגידי לי, אם את מחפשת את

הארנק שלך בחדר ויש חושך בחדר – מה הדבר הראשון שאת עושה? את

צריכה כמובן להדליק את האור. אין שום טעם לגשש באפלה ללא שום רמז

או כיוון. כשאפשר פשוט להדליק את האור ולראות את כל החדר בסקירה אחת.

נכון? זה בדיוק המצב שלך. את בחיפוש קדחתני, אבל לא הדלקת את האור;

אז כל המאמצים שלך הם ממש לשווא. אני ממליץ לך "להפסיק את החיפוש"

הבלתי יעיל, ופשוט להדליק אור. כשהאור כבוי אין סיכוי לפתור שום בעיה,

אבל כשהאור דולק כבר עשית את רוב העבודה.

שלח אורך ואמיתך

 

ומה זה אומר להדליק אור? 'אור' זה אומר קשר עם ה' – 'כי אשב בחושך

ה' אור לי". את עצובה ואת מרגישה שה' לא שומע אותך –  זה אומר שאת

חיה בשקר. השקר הזה הוא חושך שעוטף אותך ולא נותן לך שום סיכוי להתקדם

באמת. וגם כל התפילות שאת מתפללת להשיג את הדברים שאת רוצה הם בשקר.

לכן תפסיקי את "החיפושים", כלומר אל תתפללי בכלל על הבעיות שלך.

ומה כן? תתפללי על האמונה, שתחיי את האמת. זה נקרא "להדליק אור", כי

האמת היא האור. עלייך לחיות את האמת שאת כל מה שאת צריכה את מקבלת

מה', ובשביל לקבל מה' צריכים להיות מחוברים עם ה', וחיבור נקרא ידיעה. ומה

היא הידיעה? מה צריכים לדעת? צריכים לדעת שה' הוא אבא אוהב שרוצה שיהיה

רק טוב לילדים שלו והוא משגיח על כל אחד מהילדים שלו לטובתו.

אם את לא מרגישה את זה, אז אין לך את העיקר, אין לך את האור, אין לך סיכוי

למצוא שום דבר. ולא רק שלא מוצאים, אלא גם החיים עצמם שחורים משחור. תארי

לעצמך אדם שיש לו ארמון מפואר מעוצב ומאובזר אבל הכול חשוך ואין שם טיפת אור –

האם הוא נהנה מכל היופי והפאר? משל מוכר נוסף הוא מתחום האוכל. אדם שאוכל ולא

רואה את האוכל נהנה הרבה פחות, אם בכלל. זו הייתה עיקר תשובתי לאותה אישה.

 

המאיר לארץ ברחמים

 

לכן התפילות של אותה אישה ושל כל אחד ואחת צריכות להיות בעיקר על העיקר,

כלומר על האור. צריכים לומר לה': "ריבונו של עולם, אני לא רוצה כלום. אני רק

רוצה אותך. אני לא רוצה לחשוב עליך שום מחשבה של שקר, אני לא רוצה לחיות

בשקר ובחושך, אני רוצה לחיות את האמת שאתה משגיח עלי ואוהב אותי ואתה

אבא טוב ואתה רק רוצה להיטיב ולעשות אתי חסדים גדולים ועצומים לטובתי הנצחית".

 

ולא מדובר כאן באמונה אלא מדובר כאן בדעת, בידיעה.

 

הידיעה שה' הוא אבא אוהב. וכי יש אבא שלא אוהב את הילדים שלו? וכי יש

אבא שלא רוצה שלילדים שלו יהיה כל הטוב שבעולם? וכי יש אבא שלא מצטער

כשהילדים שלו סובלים? וכי ה' נהנה לראות אותך סובלת ח"ו? לחשוב כך זה חוסר

דעת. צריכים להתחנן ולבקש מהחונן לאדם דעת שייתן לנו דעת שנדע אותו באמת,

שנדע כמה הוא אוהב אותנו וכמה הוא רוצה לעזור לנו. ואז כל מהלך החיים שלנו

ובעיקר התפילות שלנו ייראו אחרת לגמרי. כשאתה מבקש משהו מאבא שלך או אפילו

מחבר שאוהב אותך ואתה יודע שהוא ישמח לעזור לך – אתה קודם כול ניגש אליו עם

הדעת שאתה יודע שהוא אוהב אותך. זה מה שעומד תמיד ברקע. אבל כשאתה ניגש

להתפלל בלי דעת, אתה פונה לה' בלי לדעת באמת שהוא רוצה לתת לך – אז אתה

כמו אחד שיורה חיצים בצורה עיוורת בלי לכוון ובלי לראות את המטרה שהסיכוי

שהוא יפגע שואף לאפס.

 

עזור לו לעזור לך

 

באים אלי בחורים שאומרים לי שהם רוצים להתחתן, הם חושבים שאגיד להם להתפלל

או לעשות סגולות כאלה ואחרות, ואני רק אומר להם" "ומה אתה חושב, האם אתה חושב

שה' רוצה שתתחתן?" השאלה הזאת מפתיעה אותם והם מתחילים להתבלבל כי הם לא

תמיד בטוחים בכך בעצמם. יוצא שלפי דעתם להתפלל זה אומר לשכנע את ה'. אבל אני

מסביר להם שהם טועים, כי ה' רוצה שהם יתחתנו יותר ממה שהם רוצים בעצמם, ורק כך

צריכים לגשת אל ה' ולבקש ממנו זיווג, מתוך הידיעה הברורה שה' רוצה לתת, וכשאתה

ניגש לתפילה אתה בעצם בא לקבל. כפשוטו. כל תפילה שלך רק בונה כלים שבהם ה'

ייתן לך את השפע, וכביכול "עוזרת" לה' לתת לך את מבוקשך.

כשאתה לא מאמין בזה, זה אומר שאתה בחושך וגם אם אתה מתפלל בחושך הזה – אתה

למעשה מונע מבורא עולם לתת לך, אתה מונע ממנו את התענוג שלו ואת גילוי מלכותו

שהוא "מקבל" כביכול מזה שהוא ייתן לך, ואתה גורם לו גם צער גדול שהוא מצטער בכל

רגע שהוא לא יכול לתת לך, וזה כביכול עלבון לה' שאתה חושב עליו שהוא לא רוצה לתת לך.

 

ולכל בני ישראל היה אור

 

בעשר המכות ה' מלמד את עם ישראל את יסודות האמונה: שהוא שולט בכל העולם ומשגיח

השגחה פרטית על כל נברא וכו', אבל ה"מכה בפטיש", השפיץ של האמונה, מגיע רגע

לפני היציאה הגדולה ממצריים – אז מגיעה הידיעה הגדולה, בצורת מכת חושך.

במכת חושך התברר מי חי באור ומי חי בחושך. המצרים היו בוודאי בחושך גדול ולא

יכלו אפילו לזוז ממקומם, כי החושך משתק את האדם שיתוק מוחלט. אבל לבני ישראל

לא היה שום חושך ואדרבה, האיר להם אור גדול מאוד, והתגלו להם אוצרות גדולים,

כדי ללמד אותך שבכל חושך בחיים ישנו אור גדול ועצום ואוצרות גדולים.

אם אתה חי את ה' ואת האמונה אתה נמצא באור, והחיים שלך מתוקים, אתה מוצא

אוצרות, ואתה כבר נמצא בגאולה; אבל אם אתה לא חי את האמונה, אז אתה חי

בחושך גדול ואתה פשוט תקוע במקום,כמו המצרים שלא יכלו אפילו לזוז ממקומם

במכת חושך. לכן בכל אצלכם תְּקִיעוּת בחיים תבדקו קודם כול אם האור אצלכם דולק,

אל תנסו לפתור שום בעיה בחושך. חבל על הזמן ועל הכוחות. אל תרצו שום דבר,

תרצו פשוט לחיות את האמת שה' אוהב אתכם כדי שתחיו באור, ואז תראו שהכול

פשוט וקל ויפה ולא זו בלבד שאתם כבר בגאולה הפרטית שלכם, אלא אתם גם

מקרבים את הגאולה הכללית של כל העולם.

 

[מתוך 'חוט של חסד', בא תשפ"א]

רועדת הצטנפה הבת בחדרה, אכלה את הלחם המרוח בשוקולד. כשהדמעות זולגות ללא הרף.

רועדת הצטנפה הבת בחדרה, אכלה את הלחם המרוח בשוקולד. כשהדמעות זולגות ללא הרף.

מוטי קורן

 

לעיתים זוכה האדם לפדות ולהצלה כזו, שגורמת לו לשנות את כל תפיסת

עולמו מן הקצה אל הקצה  וכך סיפר רבי יוסף זריצקי, – פעם דרשתי לפני

בנות סמינר במרכז הארץ על ענייני כשרות, והדגשתי כי יהודי צריך להקפיד

ביותר על הדברים שהוא מכניס לפיו, אשר דברי קדושה יוצאים ממנו. וכשם

שנזהרים שלא להוציא מן הפה דברים אסורים. כך יש לשמור על המאכלים

המוכנסים לתוכו, שלא תהיה נגיעה בטומאה.

כשסיימתי, קמה אחת הבנות וביקשה את רשות הדיבור, משניתנה לה, פתחה

וסיפרה סיפור אישי, שהדהים את כל חברותיה ומורותיה. סיפור, המעיד כאלף

עדים על רמתה הרוחנית של המספרת, על אף היותה בת שש עשרה לכל היותר.

מתברר, כי היא שמעה הרצאה בענייני כשרות, והדברים החדשים ששמעה

נכנסו לליבה, בביתה לא הקפידו על כשרויות מהודרות, אמנם, הם לא אכלו

דברים שאינם כשרים באופן מוצהר, אולם די היה להם בתווית כשרות מינימאלית

כדי לצרף את המוצר לסל קניותיהם, בפרט בשל פער המחירים גדול בין מוצר

כזה למוצר מקביל בעל כשרות מהודרת.

כששמעתי שיש הרבה כשרויות ברבנות, שאין להן את הכלים להקפיד ולשמור

כהלכה – סיפרה הבת – כאב לי שהורי מתייחסים יותר לכסף ופחות לנשמה,

ובאותם רגעים החלטתי כי אעשה כל שביכולתי לשנות את העניין.

מרבית בני האדם שומעים הרצאות באוזן אחת, מחליטים החלטות משמעותיות,

ושוכחים הכל כשההרצאה מסתיימת… אך יש לזכור כי המטרה בכל שמיעה

שהיא, הנה העברת הדברים לכדי מעשה. "אשר ברא אלקים – לעשות", הקב"ה

ברא אותנו כדי שנעשה, ולפיכך לא בודקים בעולם הזה מה רצה האדם ומה תכנן,

אלא מה עשה בפועל.

אותה נערה היתה שייכת לאותו זן מיוחד של בני האדם בעלי עשייה, ועד מהרה

התקשרה לאביה וסיפרה לו שהיא שמעה הרצאה שלימה על ענייני כשרות, ומן

הדברים עלה כי המוצרים שהם צורכים בבית מהווים בעיה של ממש. היא נתנה

לו שהות מסוימת לעכל את הדברים ואז אמרה: "אבא, אכפת לך לשנות את הענין

ולהתחיל לקנות מוצרים בכשרות מהודרת?"

"בוודאי אכפת לי" – התכעס אביה – "המוצרים הללו עולים הרבה יותר!"

"אני רוצה לבוא הביתה" – ניסתה להפציר.

"ואם לא אקנה לך?" – התגרה בה.

"לא אוכל לבוא" – הגיעה התשובה – "אני יודעת שאם אראה את האוכל, לא אוכל להתאפק".

"את מאיימת עלי?!" – התרגז – "אם כך, עדיף שתשארי בפנימיה. אל תבואי הביתה!

אצלי בבית לא ישתנה כלום!"

והשיחה נותקה.

יום חמישי הגיע. בנות הפנימיה התכוננו כולן לנסיעה הביתה, ורק נערה אחת

היתה טרודה בעניינים אחרים לגמרי. היא ספרה את מטבעות הכסף הבודדות

שברשותה, ותהתה מהו הדבר החשוב ביותר לקנות לשבת. לא היו לה

אפשרויות רבות מדי, ולבסוף נפלה ההכרעה על לחם וממרח שוקולד.

היא בושה לספר על תגובתו של אבא, ועל המצב שאליו נקלעה, באין רואים

'הגניבה' את המוצרים לחדר והטמינה היטב בארון האישי שליד מיטתה,

כשכולן ארזו מזוודות, הכניסה כמה בגדים לתוך המזוודה שלה. יצאה עם

כולן החוצה, וכשעמדו בתחנה מילמלה: "שכחתי משהו, אני רצה להביא…

אל תחכו לי…" ושבה לבדה לפנימיה הריקנית. גם ביום, היה מוזר להיות

לבד בפנימיה הגדולה, אבל בלילה התעצמו הפחדים פי כמה. רועדת