כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

כל מה שאתם חייבים לדעת על ליל הסדר שחל במוצאי שבת!

יעקב א. לוסטיגמן

 

חג הפסח הוא חג מיוחד במינו, מעבר לחלק הרוחני שלו כחג הגאולה,

והזמן שבו יכול כל אדם לצאת מעבדות מחשבתית לחירות אמיתית,

הוא גם חג שמצריך הכנות אינטנסיביות מאוד כדי שנוכל לקיים כראוי

את מצוות החג. הניקיונות, החיפוש אחר כל פירור של חמץ, ביעור החמץ

בפועל, הבישולים לליל הסדר וההכנות הרבות לקראת החג, כל אלו מהווים

חלק נכבד ואפילו עיקרי בכל הקשור לקיום חג הפסח כהלכתו.

כשחל ליל הסדר במוצאי שבת, הכל מסתבך לכאורה. מתי שורפים את החמץ?

בשבת? חס וחלילה! אז בודקים חמץ יומיים קודם ושורפים יום קודם? ואחרי

ששרפנו את החמץ ביום שישי מותר לאכול חמץ בשבת? ומה קורה עם ההכנות

לליל הסדר, צריך לבשל הכל מערב שבת? זה לא תמיד קל ולא תמיד אפשרי.

בקיצור… מורכב למדי… אבל אם נמשיך לקרוא עד הסוף הכל יהיה יותר קל

בעזרת ה'. הבעיה הגדולה היא שלא תמיד אנחנו נערכים מראש כראוי, ולכן

עלולים להסתבך כשמגיע רגע האמת.

השנה, שנת תשפ"א, (2021)זה קורה! חג הפסח מתחיל במוצאי השבת, וערב

פסח עצמו חל בשבת. זה מאוד נדיר שזה קורה, הפעם הבאה שזה יקרה צפויה

בעוד ארבע שנים, והפעם שלאחריה תהיה רק כעבור 20 שנה! במניין לוח השנה

הלועזי זה יוצא בשנת 2045.

לכן פנינו לגאון רבי אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה בירושלים, וביקשנו שייתן

לנו הדרכה מעשית, איך מתכוננים ואיך חוגגים את ליל הסדר שחל במוצאי שבת קודש.

הרב שלזינגר נענה בשמחה, ולהלן הדברים שזכינו לשמוע מפיו:

 

בישולים בחג

 

קודם כל צריך לדעת שבשונה משבת, שבה אסור לבשל בשום פנים ואופן, בחג, אם הוא

חל ביום חול, מותר לבשל מאכלים, אבל אסור להדליק אש לשם כך, וההלכות קצת מורכבות.

אנחנו לא נעסוק הפעם בהלכות בישול בחג, ורק נציין שמי שלא הספיק לצלות את הזרוע

בערב החג או לא יכול היה לבשל את כל מאכלי החג מלפני השבת, יכול לבשל גם בחג,

אבל צריך להתייעץ לפני כן בפרטות עם רב מורה הלכה וללמוד היטב את הדינים התלויים

בזה, כדי שלא להיכשל באיסורים חמורים. מי שלא למד את ההלכות הללו כראוי, מוטב

שלא יתקרב לכיריים בחג, ויתייחס לחג כאילו היה שבת, וכך יינצל מאיסורים חמורים.

אחרי שהקדמנו את ההקדמה הזאת, נחזור לעסוק בכל העניינים של ההכנה לחג הפסח

ועריכת ליל הסדר במוצאי השבת.

 

שבת הגדול

 

'שבת הגדול' זה כינוי לשבת שלפני חג הפסח. בדרך כלל, כשחג הפסח חל באמצע השבוע,

יש הפרש של כמה ימים בין שבת הגדול ובין 'חג הפסח', ולכן זו שבת שמוקדשת לדרשות

של רבנים, בכל תפוצות ישראל. הרבנים נושאים דברים בבתי הכנסת ומכינים את הציבור

לקראת פסח, כשבכל פעם הם עוסקים בהלכות אחרות הנהוגות בחג הפסח ושצריך לדעת

אותן בערב הפסח כדי להתכונן לחג כראוי.

השנה, שבת הגדול היא שבת הצמודה ממש לחג ואין שום הפרש בינה ובין החג, ולכן זה

מועד מאוחר מדי לעסוק בהלכות הנצרכות במהלך ההכנות לחג. בשל כך נוהגים להקדים

את דרשות 'שבת הגדול' לשבת אחת קודם. שמונה ימים לפני חג הפסח.

כמו כן נוהגים לומר בשבת הגדול את החלק המרכזי מתוך 'הגדה של פסח', והמנהג הזה

מקיימים אותו גם השנה בשבת הגדול למרות שהיא צמודה לחג הפסח, משום שכמובן שאין

כל מניעה לומר את ההגדה כנהוג, גם בשבת.

 

תענית בכורות

 

לפי ההלכה, כל בן בכור במשפחתו, צריך בעיקרון לצום ביום שלפני חג פסח,

היום המכונה בהלכה 'ערב פסח'. נדגיש שלא מדובר על הלילה, ליל הסדר,

אלא ביום שלפני החג, שהשנה כאמור יחול ביום שבת. בגלל שהצום קשה

מאוד לאנשים בזמן הזה, הקלו גדולי הפוסקים בכך כי ההלכה הזאת מקורה

במנהג שהשתרש בעם ישראל ואינה חובה מעיקר הדין.

המנהג הוא שהבכורים אינם צמים בפועל כל היום, אלא קמים בבוקר, לא אוכלים

ולא שותים, הולכים לבית הכנסת לתפילת שחרית, ולאחר התפילה מסיימים מסכת

או שומעים סיום מסכת מפי אדם אחר שסיים מסכת, ואז הם טועמים מהכיבוד שהוא

מביא לכבוד הסיום, כי זאת 'סעודת מצוה', ולאחר שכבר שברו את הצום אינם צריכים

לצום ויכולים להמשיך ולאכול כל היום.

עם זאת, השנה היום של 'תענית בכורות' הוקדם ליום חמישי כי אסור לצום בשבת ועדיף

להימנע מצום גם ביום שישי, ערב שבת. לכן גם את סיום המסכת צריכים הבכורות לעשות

ביום חמישי שלפני חג הפסח, בתאריך העברי זה יוצא י"ב ניסן, ובתאריך הלועזי 25 במרץ.

 

בדיקת חמץ

 

את 'בדיקת החמץ' צריך לעשות לאור הנר, בשבת אסור כמובן להדליק נרות ואפילו

לא להחזיק נר דולק ביד, ולכן את בדיקת החמץ צריכים לעשות לילה קודם, בחמישי

בלילה, מצאת הכוכבים, שזה כ-20 דקות אחרי שהחמה שקעה. לפני בדיקת חמץ

מברכים, וגם לאחריה אומרים את הנוסח שכתוב בהגדות 'כל חמירא וחמיעא' או

בתרגום שלו ללשון הקודש 'כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי' וכו'.

את פתיתי החמץ שנמצאו במהלך הבדיקה צריך לקשור בתוך שקית ולהניח במקום

שבו הם לא יתפזרו ולא יהיו בהישג ידם של ילדים וכדו', להבדיל שלא יהיו מאכל

לעכברים כי העכברים עלולים לפזר את החמץ, ואז יהיה צרוך לבדוק שוב מחדש

את כל הבית. מי ששכח או לא הספיק לבדוק את החמץ ביום חמישי בלילה, יבדוק

ביום שישי לאור היום. אם שכח לבדוק ביום שישי, יבדוק במוצאי השבת לאור הנר

לפני שהוא מתחיל לערוך את סדר הפסח בליל הסדר. כמובן שאסור להדליק נר עם

גפרור או מצית וכדו', אלא צריך להעביר לו אש שכבר דולקת בנר אחר או בכיריים,

עוד מלפני השבת. וייזהר לא לכבות את הנר, וגם אחרי שבדק יניח את הנר בצד

שייכבה מעצמו, כי אסור לכבות אותו בחג.

 

שריפת חמץ

 

למרות שבכל שנה שורפים את החמץ בי"ד בניסן, ערב חג הפסח, השנה שורפים את

החמץ יום קודם, ביום שישי י"ג בניסן, כי בשבת אסור לשרוף חמץ כמובן. זמן השריפה

הוא מהבוקר ועד השעה 11:28 לפי שעון הקיץ שיונהג בישראל לילה קודם לכן.

עם זאת, צריך להשאיר חמץ שלא שורפים בכמות שתספיק לסעודות השבת, הן לסעודת

ליל השבת, שהוא בשישי בערב, והן לשתי סעודות שצריך לאכול בשבת בבוקר, כפי

שנפרט בהמשך. כמובן שאת החמץ שמשאירים צריך לשמור במקום סגור, שלא יתפזר

בבית ולא יגע חלילה בכלי הפסח.

 

אחרי שריפת חמץ

 

מותר לאכול חמץ ביום שישי ובליל שבת וכן בשבת בבוקר עד השעה 10:11. אבל כדאי

מאוד להצטייד במוצרי מזון שאינם מתפוררים, פיתות עדיפות, ואם אין אפשר גם לחמניות.

בכל מקרה חלות מפוררות מאוד בדרך כלל, ולכן עדיף להימנע משימוש בחלה ולמצוא

תחליפים שפחות מתפוררים.

 

הכנת צורכי הסדר ביום שישי

 

כבר הקדמנו והזכרנו את האיסור 'להכין משבת לחול', ועכשיו נרחיב קצת כדי

שהנושא יובהר כראוי. יש איסור להכין דברים, כל דבר, משבת ליום חול ואפילו

משבת לחג. כמו כן אסור להכין דברים מחג ליום חול, ומותר להכין רק מחג לשבת

בתנאי שעשה קודם 'עירוב תבשילין', אבל זה כבר נושא נפרד ולא נעסוק בו כרגע.

כשחל חג במוצאי שבת, במיוחד ליל הסדר שמצריך הרבה הכנה מראש, צריך לקחת

את זה בחשבון ולהתכונן כראוי, וחשוב להכין את הכל עוד מלפני השבת, כי בשבת

עצמה אסור להכין למוצאי השבת כאמור. לכן, מה שאפשר להכין מערב שבת מכינים,

ומה שאי אפשר, מכינים רק אחרי צאת השבת כשכבר הגיע ליל החג.

במסגרת זו לא נפרט את כל ענייני ההכנות, כי הם כבר מפורטים בהרחבה בפרסומים

אחרים שפרסמנו בנפרד ושמתאימים לכל חג פסח בכל שנה ושנה. אנחנו רק נפרט

בקצרה מה צריך לעשות לפני שבת ומה אחרי צאת השבת.

ביום שישי צריך לזכור לפתוח את חבילות המצות, אם צריך להפריש מהן חלה יש לעשות

זאת ביום שישי, צריך להכין 'מי מלח' לליל הסדר', וכן 'חרוסת'. צריך לצלות 'זרוע' על האש,

ולשטוף חסה אבל לוודא שהעלים יישארו בלי מים במהלך השבת כדי שלא יהיו בגדר

'כבוש' וייפסלו לשימוש למרור. מותר לשמור אותם במקרר אבל לא במקפיא, מאותה הסיבה

כי זה יהפוך אותם ל'כבושים'. מי שנוהג לאכול תמכא ('חריין') מגורד למרור, צריך

לרסק אותו לפני שבת, ולשמור בקופסה אטומה וסגורה היטב שלא תתפוגג החריפות

עד צאת השבת. חשוב מאוד לזכור להדליק נר שדולק 26 שעות או יותר, לפני כניסת

השבת, כדי שנוכל להשתמש ממנו להדלקת נרות בליל החג, לאחר צאת השבת.

כמו כן מדליקים נרות שבת כרגיל כמו בכל ערב שבת, ומי שרוצה לטלטל את המגש

של הנרות מהשולחן של החמץ לשולחן של ליל הסדר וכדו', צריך להניח מערב שבת

גם חפץ נוסף שאינו 'מוקצה' בשבת, על המגש יחד עם הפמוטים, כמו מחזור של פסח,

הגדה, חומש, או אפילו תפוח או תפוז או בננה וכדו'.

 

סעודות שבת

 

בשבת אנחנו צריכים לאכול שלוש סעודות, אבל יש לנו בעיה, כי בערב פסח אסור

לאכול מצות, ורק בליל הסדר אנחנו יכולים להתחיל לאכול מצות. לכן אנחנו חייבים

לאכול לחם, פיתות, לחמניות וכדו' בכל סעודות השבת. בליל שבת זו לא בעיה, כמו

שאמרנו מומלץ לאכול חמץ שאינו מתפורר כל כך, אבל בשבת בבוקר יש בעיה גדולה

כי אנחנו צריכים להספיק לאכול שתי סעודות שבת, לפני 'סוף זמן אכילת חמץ', ואחרי

השעה 10:11 בבוקר, אסור בכלל לאכול חמץ וגם לא מצה.

לכן צריכים לקום בשבת בשעה מוקדמת יותר, וברוב בתי הכנסת גם מקדימים בהתאם

את זמן התפילה. כששבים מהתפילה עושים קידוש, נוטלים ידיים ואוכלים סעודה אחת,

פת לחם עם דג או מאכלי שבת אחרים. לאחר מכן מברכים ברכת המזון, קמים מהשולחן

ויוצאים החוצה לטיול קצר של עשר דקות או רבע שעה, כדי להסיח דעת מהסעודה הקודמת,

שההמשך יהיה סעודה נפרדת ולא יצטרף אליה, ולאחר שהסחנו דעת חוזרים הביתה, נוטלים

שוב ידיים ואוכלים שוב פיתה או לחמניה וכדו' עם בשר או חמין, כל משפחה כמנהגה וכהרגליה.

את שתי הסעודות הללו צריכים לסיים לפני השעה 10:11!

מי שלא הספיק לאכול שתי סעודות בבוקר, או שאינו מסוגל לאכול שתי ארוחות

בזו אחר זו, מכל סיבה שהיא, יכול במקום זאת לקיים את מצוות סעודה שלישית,

באכילת בשר, דגים או פירות וירקות. אבל לכתחילה עדיף לאכול שתי סעודות עם פת.

חשוב לזכור! לא נוכל לשטוף את הכלים אחרי הסעודות, וכמובן כמובן שלא נוכל

להשתמש בהם בפסח. לכן כדאי לאכול בכלים חד פעמיים. משפחות רבות מבשלות

את מאכלי השבת בכלים של פסח, ומעבירות לכלים חד פעמיים, אבל צריך זהירות

רבה שהכלים של פסח לא יגעו בחמץ או במשהו שנגע בחמץ ולא עבר שטיפה יסודית.

במיוחד צריך להיזהר בבישול החמין, שיש בו גריסים בדרך כלל והוא חמץ גמור,

וצריך להיזהר שלא לבשל בכלי פסח חס וחלילה, ואפילו בכלי חמץ ראוי שלא לבשל

כזה חמין לשבת זו, כי דרכו של תבשיל החמין שהוא נדבק לתחתית הסיר ונשאר בו

מאכל שעשוי מחמץ, ואי אפשר לשטוף אותו בשבת כראוי, כי זה נכנס לאיסור של

'מכין משבת לחול', ולכן נחזור ונדגיש שמוטב להכין אוכל של פסח בכלים של פסח,

ולהגיש לשולחן בכלים חד פעמיים, כך נחסוך את כל הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך.

כמו כן, צריך לאכול בפינה צדדית, עדיף במרפסת או בחצר, ועל גבי שולחן מתקפל

שנוכל אחר כך לקפל ולהניח בצד, או לפחות לכסות את השולחן במפת ניילון עבה

שנוכל לוודא במאת האחוזים שלא עוברים פירורים.

יש משפחות שכדי להוריד מעט מהלחץ נוטלות ידיים אוכלות רק כזית פת ולאחר מכן

מקפלות את המפה שמושלכת מיד לפח. לאחר מכן שוטפים את הידיים והפה, פורסים

מפת ניילון חדשה ואוכלים את המשך הסעודה עם מאכלים של פסח, בנחת וברוגע

בלי חשש של חמץ שמתפזר בכל האזור.

 

החמץ שנותר אחרי סעודת השבת

 

אחרי שמגיעה השעה 10:11 דקות, כבר אסור לאכול חמץ, בשום אופן. אבל מה עושים

עם החמץ שנשאר? להשאיר אותו בבית אי אפשר כי בערב כבר יהיה חג הפסח, וגם

לשרוף אותו אסור, כי בשבת אסור כמובן להדליק אש או להכניס משהו לאש דולקת.

לכן צריך לבער את החמץ, אבל לא על ידי שריפה. יש שנוהגים לפורר אותו לתוך

האסלה ולהוריד את המים, יש שמעדיפים לא להכניס אוכל לשירותים, אפילו לא כדי

לבער אותו, כי יש בזה ביזוי לאוכל. עדיף להכין עוד מלפני שבת, פח או דלי עם אקונומיקה

או נפט ולהכניס את שאריות הלחם פנימה, כדי לפסול אותם מאכילה. אם אין אפשרות

כזאת, אפשר לקחת את הלחם למקום הפקר ולזרוק אותו שם, אבל לא במקום ששייך

לאדם כלשהו ואפילו לא במקום ששייך לכמה אנשים ביחד.

חשוב לזכור לנקות את האזור שבו אכלו את הסעודות, אבל עדיף שלא לעשות זאת עם

מטאטא כי הפירורים נדבקים בו וקשה להיפטר מהם לאחר מכן. מומלץ לעשות זאת עם

מגב ולאחר מכן לשטוף אותו באמבטיה, כדי שהפירורים שנדבקו בו ירדו לביוב.

אחרי שמבערים את החמץ, חוזרים ומבטלים בלב את כל החמץ שנשאר, שייחשב כאילו

הוא עפר ואין לו שום חשיבות, ואומרים שוב את הנוסח שכתוב בהגדות לומר אחרי

שריפת חמץ "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי", או בלשון הקודש כפי שמופיע בהגדות.

 

שבת אחר הצהרים

 

כמו שכבר הזכרנו, אסור להכין שום דבר משבת לחג שאחרי השבת, ומדובר לא רק על

מלאכות שאסור לעשות בשבת, אלא אפילו דברים המותרים לעשות בשבת, אין לעשותם

לצורך החג שאחריה. למשל, אסור לסדר את הכיסאות סביב השולחן לצורך ליל הסדר.

אם הכיסאות מפוזרים בבית ומפריעים, מותר לסדר אותם כי זה לצורך השבת, כדי

שהבית יהיה מסודר בשבת. אבל אסור לסדר אותם לצורך החג. כמו כן אסור לפרוס

מפה מיוחדת לליל הסדר, לפני שיוצאת השבת, ובוודאי שאסור לשטוף חסה בשבת

לצורך ליל הסדר וכדו'.

מותר לשכב לנוח בשבת אחר הצהרים, גם אם בדרך כלל לא עושה זאת והפעם הולך

לנוח כדי שיהיה לו כח בליל הסדר להישאר ער עד שעה מאוחרת, אבל לא ראוי לומר

בצורה מפורשת: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כח בליל הסדר", אלא "אני הולך לנוח

לכבוד שבת".

 

צאת השבת: נרות והבדלה

 

בשנים רגילות, אנחנו מקבלים את חג הפסח לפני שקיעת החמה, 20 דקות לפני

השקיעה או 40 דקות לפני השקיעה, כל מקום כפי מנהגו. אבל כשהחג מגיע במוצאי

השבת, אנחנו צריכים להיזהר מאוד שלא להוציא שבת לפני שהיא באמת יוצאת.

אדם שהדליק נרות של חג הפסח לפני שיצאה שבת, לא רק שלא קיים מצוה אלא גם

עבר על חטא חמור מאוד של חילול שבת רחמנא ליצלן.

לכן חשוב לדעת: שבת יוצאת רק בשעה 19:32. לא קודם לכן! רק אחרי השעה הזאת

אפשר להתחיל להתכונן לליל הסדר, אבל צריך קודם לומר 'המבדיל בין קודש לקודש',

כי זה מעין הבדלה וכך בעצם אנחנו מוציאים את השבת והחג נכנס ממילא.

אחרי שיצאה השבת ואחרי שאמרנו 'המבדיל בין קודש לקודש', אפשר וגם צריך להתחיל

להתכונן לחג. נשים תדלקנה נרות חג, אבל הפעם לא מדליקים חס וחלילה בגפרור

מהקופסה וגם לא מצית. אלא רק מעבירים אש, מנר שכבר דולק מערב שבת! אם

כבה הנר, יש לקחת מהשכנים ואם אין ממי לקחת אש, עדיף שלא להדליק נרות בכלל,

וכמובן אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, חס וחלילה. אנחנו הרי רוצים לכבד את החג,

והדלקת אש בחג לא רק שלא מכבדת אותו אלא מבזה אותו ויש בה חטא חמור מאוד.

בתפילת ערבית בבית הכנסת, מוסיפים בתפילת העמידה של החג עוד קטע אחד:

'ותודיענו', זה מופיע בכל המחזורים והסידורים, ואומרים את הקטע הזה במקום

'אתה חוננתנו' שאומרים בכל מוצאי שבת.

נשים שנוהגות לומר 'שהחיינו' בהדלקת הנרות בכל החגים, תאמרנה גם הפעם,

אבל צריכות לזכור שלא לומר שוב כשמקדשים על היין בתחילת ליל הסדר, ואפילו

אין לענות אמן על ברכה זו שנאמרה מפי הבעל, אם הוא מוציא את האשה ידי

חובתה בקידוש, או שהיא אומרת את הקידוש יחד אתו. אבל מי שלא בירכה

שהחיינו בהדלקת נרות, תאמר בקידוש, או תשמע מפי בעלה ותענה אחריו 'אמן'.

נשים שרוצות לבשל מאכלים לליל הסדר בחג עצמו, יעשו זאת רק לאחר צאת

השבת ורק לאחר שאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש', ורק על ידי אש שדלקה

מערב שבת או הועברה מאש שדלקה מערב שבת, ולא על ידי הדלקת אש בחג

עצמו חלילה וחס.

 

בקידוש של מוצאי שבת שחל בחג, יש סדר מיוחד לאמירת הברכות והוא מכונה

על ידי חכמי התלמוד 'יקנה"ז'. כלומר יין (ברכת 'בורא פרי הגפן'),

קידוש (ברכת 'אשר בחר בנו מכל עם… מקדש ישראל והזמנים),

נר (ברכת 'מאורי האש', על נר שדולק מערב שבת או שהועברה לו אש מנר הדולק מערב שבת),

הבדלה ('ברכת המבדיל בין קודש לקודש')

זמן (ברכת 'שהחיינו… לזמן הזה).

בהבדלה המיוחדת של ליל חג הפסח, לא מברכים על בשמים כמו בהבדלה רגילה של כל מוצאי שבת.

 

הכי הכי חשוב!

 

אחרי שפרטנו את כל ההלכות המיוחדות לליל הסדר שחל במוצאי שבת, נאמר

ונזכיר שהמצוה החשובה ביותר בלילה זה היא לספר לילדים וגם למבוגרים ואפילו

כל אחד לעצמו את סיפור יציאת מצרים. לכן חשוב מאוד מאוד לשמור על סבלנות,

להתנהג עם הילדים באהבה רבה בלילה הזה, כדי שהסיפור הזה של יציאת מצרים

ייכנס בעצמותיהם והם יזכרו אותו כל ימי חייהם, מאחר ובסיפור הזה טמון סוד הקיום

של העם היהודי, והוא הבסיס לכל היהדות בכללותה.

"לאכול פירות לא מעושרים, זה כמו לאכול בשר מעורבב עם חלב חלילה וחס"

"לאכול פירות לא מעושרים, זה כמו לאכול בשר מעורבב עם חלב חלילה וחס"

יעקב א. לוסטיגמן

 

לקראת ראש השנה לאילנות, הלא הוא ט"ו בשבט, פנינו לרבה של שכונת

'גילה' בירושלים, הגאון רבי אליהו שלזינגר, וביקשנו לשמוע ממנו מעט על

מהות החג ועל הדברים שחשוב שנדע בט"ו בשבט ובשאר ימות השנה.

העובדה שחכמי המשנה השתמשו בלשון 'ראש השנה לאילנות', מלמדת

אותנו שביום זה גם דנים בשמים את האילנות ומחליטים איזה עץ יפרח

בשנה הקרובה ואיזה ינבול, כמה פירות יצמיח כל אילן, והאם הפירות יהיו

השנה מתוקים וטעימים או אולי תפלים וחסרי טעם.

"חכמי התלמוד אומרים שבעבר היו פירות ארץ ישראל טעימים וערבים לחיך

באופן יוצא מן הכלל. הם היו פירות גדולים מאוד, כתוב שלפני שבני ישראל

נכנסו לארץ היו הפירות כל כך גדולים עד שבקליפה של רימון יכלו להיכנס 12

אנשים, וכדי לשאת אשכול ענבים למרחק היו צריכים לסחוב אותו ארבעה אנשים.

"אבל מאז שנחרב בית המקדש, כך אומרים חז"ל, ניטל הטעם מהפירות של

ארץ ישראל, והם הפכו להיות כמו פירות של ארצות אחרות. עם זאת, עדיין

יש שינויים בין הפירות לפעמים הם טעימים יותר ולפעמים פחות וזה הכל תלוי

בגזירה שמים שנגזרת ביום חמישה עשר לחודש שבט, הלא הוא ט"ו בשבט.

 

תרומות ומעשרות

 

התורה ציוותה עלינו שלפני שאנחנו אוכלים פירות שקטפנו מן האילן, אנחנו

צריכים להפריש מהם תרומות ומעשרות. התרומה הולכת לכהן, והמעשרות

מתחלקים בין העניים והלוויים, ובין הבעלים של הפירות עצמם.

כלומר, יש 'מעשר ראשון שמפרישים' תמיד ומביאים ללוי. יש 'מעשר שני'

שמפרישים ולוקחים לירושלים, ויש 'מעשר עני' שמפרישים ונותנים לעניים.

"מעשר שני ומעשר עני אינם מתבצעים במקביל, יש שנים שבהן מפרישים

מעשר עני ויש שנים שבהן מפרישים במקומו מעשר שני.

"אחרי שדיברנו על נושא הט"ו בשבט והפרשת תרומות ומעשרות", מסכם הרב

שלזינגר, "אני רוצה לחדד נקודה חשובה מאוד שישנם כאלו שלא מודעים לה.

"לפעמים אדם הולך בשוק וקונה פירות או ירקות, כשהוא חושב לעצמו שהם

לא צריכים כשרות, מה כבר יכול להיות בתפוח שנקטף מן העץ? הרי זה בדיוק

אותו התפוח שיש בדוכן ליד שבו יש כשרות.

"אבל האמת היא שבתפוח יכולות להיות בעיות הלכתיות חמורות מאוד, כי קודם

כל הוא עשוי להיות 'ערלה', אם הוא גדל באילן צעיר שטרם מלאו שלוש שנים

לנטיעתו. וזה איסור חמור מהתורה לאכול ערלה. "איסור נפוץ עוד יותר, זה

איסור 'טבל', חז"ל אמרו שטבל זה מלשון "טב לא", שבשפה הארמית

משמעותו 'לא טוב'.

"התורה אוסרת עלינו לאכול טבל, ומצווה עלינו להפריש תרומה לכהן ומעשר

ללוי ולאחר מכן מעשר שני או מעשר עני, אם אוכלים פרי שאינו מעושר, זה

חמור מאוד, זה כמו לערבב בשר וחלב, כל אחד מבין שזה אסור, אבל התפוח

נראה לנו תמים מאוד. התורה אומרת שמי שאוכל טבל, פירות לא מעושרים

(בפירות של דגן תירוש ויצהר), מחויב חלילה וחס 'מיתה בידי שמים'. זה איסור

מאוד חמור וצריך שנהיה מודעים אליו כדי שנדע להיזהר בו ושלא ניכשל בו חלילה וחס.

"והכי חשוב בט"ו בשבט, זה להודות לבורא עולם על כל הפירות היפים והטעימים

שהוא נתן לנו, כזה מגוון עצום של פירות מכל מיני זנים ובכל מיני טעמים, והכל

כדי להחיות בהם נפש כל חי וליהנות בהם בני אדם".

 

והנה לפניכם 5 דברים  שכדאי לדעת על פירות ט"ו בשבט

 

  1. נהגו בתפוצות ישראל להרבות באכילת פירות האילן בט"ו בשבט, ואוכלים גם פירותהאדמה ושותים משקאות שונים כמו יין ובירה וכדו', כדי להרבות בברכות ובעניית 'אמן'.

 

  1. חשוב לזכור שהברכות נאמרות לפי הסדר המבוסס על ראשי התיבות מג"ע א"ש,שמשמעותו סדר הברכות הבא: "בורא מיני מזונות", "בורא פרי הגפן", "בורא פרי העץ",

    "בורא פרי האדמה" והאחרונה בין הברכות היא ברכת "שהכל נהיה בדברו". או בקצרה:

    "מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל".

 

  1. כמו כל מאכל אחר, גם פירות וירקות מותר לאכול רק אחרי שמברכים עליהם את הברכההראויה להם, אם ברכת בורא פרי העץ ואם ברכת בורי פרי האדמה. אנחנו צריכים לזכור

    שהאדמה והצמחים הגדלים עליה שייכים לקדוש ברוך הוא והוא מתיר לנו לאכול מהם בתנאי

    שנברך קודם לאכילתם. ולכן אמרו חכמי התלמוד שמי שאוכל בלי לברך קודם, הוא נחשב

    כאילו הוא גונב מהקדוש ברוך הוא חלילה וחס.

 

  1. כשאנחנו אוכלים פירות וירקות לכבוד ט"ו בשבט ובכל ימות השנה, כדאי שנזכור שהם צריכיםהשגחה לוודא שהם עומדים בתנאי הכשרות המינימליים. חייבים לוודא שהפירות אינם עורלה

    ושהם עושרו כראוי. אם לא עושרו, חובה לעשר אותם, ואיסור חמור מאוד לאכול פירות או ירקות

    לא מעושרים. מי שאינו יודע לעשר, יפנה ליהודי תלמיד חכם שיעשר לו את הפירות או ילמד אותו

    לעשר בעצמו, כי צריך לדעת הרבה פרטים וחייבים להיזהר שהמעשר יבוצע כראוי.

 

  1. ישנם פירות ומיני ירק שנפוצים בהם חרקים ותולעים, וצריך לדעת שאכילת תולעת או חרקהיא איסור חמור מאוד מהתורה, ולפעמים האוכל חרק עובר על חמישה איסורים בבת אחת.

    לכן אם מדובר בפירות שנפוצים בהם חרקים חובה לבדוק אותם לפני האכילה. יש פירות

    שקשה מאוד לבדוק, כמו תאנה מיובשת או ארטישוק וכדו', ולכן עדיף לא לאכול אותם בכלל,

    ובכל מקרה כדאי להעמיק חקר בנושא הזה וללמוד באילו פירות מצויים חרקים ותולעים, איך

    נראים אותם חרקים ואיך אפשר לזהות אותם כדי לוודא שהם לא נמצאים חלילה בפירות

    שאנחנו אוכלים. מומלץ לקנות את סדרת הספרים של הרב משה ויא: "בדיקת המזון כהלכה",

    ובכל מקרה אפשר למצוא תוכן רב בעניין זה גם ברשת האינטרנט.

 

 

 

למה בכלל צריך להדליק נרות חנוכה?

חג החנוכה

מאת: עמית זינגר 

הערב יורד על שכונת גילה בירושלים בשעה שאנו פונים לראיין את רב המקום, הרב אליהו שלזינגר.

הקור הירושלמי חודר מבעד למעילים המחממים, מבדר קלות את צמרות העצים שממעל.

בעוד דקות ספורות נשמע מפיו של הרב, שמאחוריו ספרי הלכה רבים ועשרות שנות רבנות, על החג המתקרב, שכמוהו עוד לא חווינו.

מדי שנה, בחג החנוכה, יהודי העולם מתכנסים בשעות הערב ומדליקים נרות חנוכה, מדוע בכלל יש צורך להדליק נרות בחג החנוכה? אנו תוהים תחילה.

"חנוכה היא מצווה שחכמים תקנו אותה", משיב הרב שלזינגר. "הסיבה לתיקון החג והדבר החשוב ביותר בחנוכה

הוא פרסום הנס שהתרחש לעם היהודי בימים ההם, לפני אלפי שנים, אז ניצחו היהודים את הרומאים והגיעו לבית המקדש,

ומצאו שם פח שמן קטן ששימש אותם להדלקת נרות המנורה. באורח נס,

למרות שפח השמן היה אמור להסתיים לאחר יום אחד בלבד של שימוש בנרות, שדלקו במשך 24 שעות ביממה –

השמן בצלוחיות המנורה לא הסתיים במשך שמונה ימים, עד להכנת שמן חדש, נקי וזך עבור הדלקת נרות המנורה לכבודו של הקב"ה,

כך שרק כאשר הגיע השמן החליפי, נגמר השמן שהיה בפח הקטנטן. בעקבות הנס הפלאי והגדול הזה,

אנו מדליקים נרות חנוכה מדי שנה, כדי לציין את הנסים הגדולים שראו אבותינו בימים ההם.

לכן יש צורך בהדלקת נרות חג בפתחי הבתים.

"מה שעומד מאחורי חג החנוכה כולו", ממשיך הרב שלזינגר, "זה להודות ולהלל לקב"ה,

על הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו, הן על ידי הניצחון של רבים בידי מעטים ושל טהורים בידי טמאים,

ורשעים ביד צדיקים, וגם על הנס שאירע בבית המקדש עצמו, דבר שהראה על חביבותם של בני ישראל בפני הקב"ה.

שני הניסים הללו: הניצחון במלחמה ופח השמן שדלק במשך שמונה ימים, מוזכרים לנו מדי שנה על ידי הדלקת הנרות,

וכך אנו זוכרים את הנס הגדול שעברו אבותינו".

מדוע תקנו חכמים את חג החנוכה כדי להודות על נסים שאירעו אז? הרי אמור להיות צורך להודות תמיד בפני הקב"ה על ניסים שהוא עושה עמנו בכל יום? מדוע לקבוע חג דווקא עבור הנס ההוא?

"אכן. יהודי צריך להודות תמיד. כפי שאנו אומרים מדי יום: "על ניסך שבכל יום עמנו" – מדי יום, הקב"ה גומל עמנו נסים וחסדים.

ובאמת, יש ניסים שהם טבועים בתוך הטבע, ואיננו מרגישים בהם כל כך. עצם הדבר שאנו עומדים על רגלינו,

ויכולים לראות דרך זוג עיניים, ולשמוע דרך זוג אוזניים, אלו נסים לכל דבר. הרי אנו רואים לבדנו שלא כל אחד זוכה לזה.

מציאות זו כלולה בציטוט שהבאתי קודם: "על ניסך שבכל יום עמנו.

"אך ההבדל בין הנסים הללו – היום יומיים – לנס החנוכה הוא, שנס החנוכה הוא נס על-טבעי.

האירוע הזה של פח שמן אשר דולק במשך שמונה ימים למרות שתכולתו נועדה ליום אחד בלבד –

הוא נס שמעל הטבע. גם הניצחון של מעט היהודים את הרומאים, שהיו אז האימפריה החזקה בתבל,

היה נס שמעל הטבע הרגיל. על ניסים כאלו אנו חוגגים יום טוב".

יום טוב פרטי

מה אדם צריך לעשות כהודיה לקב"ה? וכיצד אפשר להודות לקב"ה בדרך הטובה ביותר על הנסים השגרתיים שאדם עובר מדי יום?

"בתפילה שאנו מתפללים, אנו מודים לקב"ה על חסדיו ונפלאותיו עמנו. זה בנוגע לנסים השגרתיים כביכול,

אלו שמתקיימים עמנו מדי יום. אולם אדם שאירע לו נס פרטי מעבר לדרך הטבע – יכול ואף ראוי כי יקבע לשם כך –

הוא ובני ביתו – נס שיצוין מדי שנה באותה עת שאירע לו הנס. אנו רואים מקרים דומים,

של קביעת נסים על ידי יחידים ולפעמים גם עיירות יהודיות שעמדו בפני גזרה קשה וניצלו, שקבעו את יום הצלתם לחג הודיה".

"בימים הללו של החג", מבהיר הרב שלזינגר, "יש חשיבות בקיום סעודת מצווה ובאמירת הלל ללא ברכה,

בגלל שברכות תוקנו רק על ידי החכמים וגדולי ישראל בדורות עברו". לדוגמה, מציין הרב שלזינגר את ה"פני יהושע",

שיום אחד כאשר למד בביתו, קרס ארון הספרים שלצדו והוא נלכד תחתיו.

באותם רגעים שבהם שהה תחת לארון הבטיח כי אם יינצל הוא יחבר ספר על התורה. ה"פני יהושע" אכן ניצל ממוות,

ואת יום ההצלה שלו הוא ציין מאז כיום טוב. וכמובן, שגם את הבטחתו קיים וחיבר את ספרו הגדול שהאיר את עיני ישראל.

מה המשמעות של חג החנוכה שהתרחש לפני אלפי שנים לתקופתנו?

"רבים ביד מעטים מתקיים גם בתקופתנו. היהודים היו ונותרו מעטים בעולם, וגם השנאה שיש כלפי העם היהודי נותרה כשהייתה.

אז כהיום. ממש עכשיו למדנו על ההלכה, שעשיו שונא ליעקב. ללא כל סיבה, הבנה ורעיון במציאות.

ואם לא הייתה לנו סייעתא דשמיא, ברור שלא היינו מצליחים להתקיים ולו לרגע קט בעולם הזה, מול השנאה העזה שיש כלפינו.

"בכל זאת, למרות השנאה העזה הזו, עם ישראל חי וקים. ויתירה מכך, לא הייתה עוד תקופה בה יש כל כך הרבה תורה ותפילה בעם ישראל.

זהו נס פח השמן שלנו, היות והתורה נמשלה לפח השמן הקטן. הנה שגם בדור הזה, שנראה כה רחוק ממציאות של נסים,

אנו רואים בחוש את הנס הגדול מכולם, את נס ההישרדות היהודית ואת נס עולם התורה והמצוות המשגשג.

והפח הזה אינו דולק שמונה ימים בלבד, אלא אלפי שנים, ועדיין הולך ודולק גם ברגעים אלו,

ולכל אחד מאיתנו יכול להיות בו חלק אם נפתח כעת דף גמרא או משנה או חומש ונצטרף ללהבה הבוהקת,

העולה היישר אל כיסא הכבוד של בורא העולם".

בתקופה זו עם ישראל מתמודד מול מגפת הקורונה המשתוללת ופוגעת ברבים מאוד. מה המסר שחג החנוכה מלמד אותנו על התמודדות, שנוכל לקחת עמנו כעצה לימים אלו?

"המסר החשוב ביותר שמלמד אותנו חג החנוכה, זו העובדה שמעטים ניצחו את הרבים, שהקב"ה לא זנח ועזב את עם ישראל,

אלא נלחם בעבורו. כן בכל הדורות, אנו מלמטה והקב"ה מלמעלה נלחם בעבורנו.

"בנוסף נוכל לקחת מהחג את האומץ והעוצמה שהיו ליהודים המעטים שהיו אז, שהלכו להילחם מעטים נגד רבים,

העזות הזו, האומץ הזה, מראה לנו כי הם ידעו שאין להם סיכויים כלל, אבל החליטו לעשות את שלהם ולסמוך על הקב"ה שילחם עבורם.

כן גם כעת, אנו נעשה את המוטל עלינו, מול המגפה המשתוללת, ונזכור כי הקב"ה יילחם עבורינו ויחלץ אותנו במהרה מהמגפה המשתוללת".

כאשר יצאנו אל הרחוב הקר לאחר תום השיחה עם הרב שלזינגר, הקור היה מצמרר פחות.

חמימותם של דברי התורה ששמענו זה עתה, המשיכה לבעור בנו כשלהבת העולה מאליה עוד זמן רב לאחר מכן.