לא מפחיד אותי הסגר בחנוכה

לא מפחיד אותי סגר בחנוכה

אוהד אטינגר

 

כלי התקשורת כבר עוסקים בסוגיה הזאת מאז החגים:

מה יהיה בחנוכה. האם התחלואה תעלה ויהיה צורך בהטלת סגר כללי בכל רחבי הארץ,

או שנוכל לשמור על שגרה חלקית בימי החנוכה, למרות משבר הקורונה שעדיין מרחף מעלינו.

רבים נקלעו ממש למצוקה קשה מעצם המחשבה על כך שבחנוכה יוטל סגר כללי ברחבי הארץ.

מה? סגר? איך נוכל לצאת לטיולים או לקניות? איך נוכל לכנס ערבי לביבות?

ומה על האירועים במקומות העבודה? ומה לגבי טקסי הדלקת הנרות בחנוכיות הציבוריות?

נשמע מלחיץ מאוד, אבל בואו לרגע אחד לשנות את זווית ההסתכלות.

בואו נחפש את הנקודה החיובית שבכל הסיפור.

האמת? לא צריך לחפש אותה בנרות, אפשר למצוא אותה בקלות.

חיזוק המשפחתיות!!!

זאת אחת התרומות החיוביות הגדולות שתרם לנו משבר הקורונה.

כי בימים כתיקונם, בשנים רגילות, כאשר מתקיימים אירועים ומסיבות וחגיגות ומפגשים משפחתיים רבי משתתפים,

אנחנו קצת שוכחים את המשפחה הגרעינית שלנו בימי החגים ובמועדי ישראל.

במקום לשבת אבא ואמא על ילדיהם, על יד נרות החנוכה ולשיר את שירי החג ביחד,

לספר את סיפורי החנוכה, וסתם להתעדכן בצורה רגועה ושלווה מה קורה בחיי ההורים והילדים,

אנחנו עסוקים במפגשים עם בני הדודים או עם החברים מהעבודה או סתם במסיבות ובמעמדי הדלקת נרות המוניים.

אין כל פסול במפגשים רבי משתתפים ובאירועי חנוכה המוניים.

יש בהם אפילו מעלה גדולה וגם חכמי התלמוד שיבחו מאוד את העניין של 'פרסום הנס',

של חנוכה והדלקת הנרות ברבים יש לה מעלה גדולה מאוד.

אבל צריך לזכור גם את השורש שלנו, את המשפחה הגרעינית,

את המקום שממנו צמחנו ושאליו אנחנו שייכים, המקום שתמיד יקבל אותנו בחזרה גם אם ניכשל חלילה בחיים,

והמקום שתמיד ישמח עבורנו כאשר ההצלחה תאיר לנו פנים.

אז נכון, משבר הקורונה הוא קשה וכואב. אנשים רבים איבדו את יקיריהם לא עלינו,

אנשים רבים עוד יותר איבדו את פרנסתם למרבה הצער,

אבל בואו נשתדל להפיק ממנו את מקסימום התועלת שאנחנו יכולים להפיק.

בואו נביט פנימה, אל תוך הבית והמשפחה,

במקום לחפש כל הזמן את הסיפוקים שלנו בחוץ, בקניות או באירועים המוניים.