אפשר לחזור בתשובה גם בגיל מבוגר?

שאלה:

כבוד הרב יש לי שאלה,

אני בן אדם מבוגר אחרי גיל 70, נשאלת השאלה האם גם אני בגילי יכול לחזור בתשובה, ויכופר לי החטאים, או שחייבים לחזור בתשובה רק בגיל צעיר

תודה רבה

 

תשובה:

ללא ספק גם אדם מבוגר, ואף אדם זקן, יכול לחזור בתשובה ולמחוק על ידי כך את את העבר הלא טוב שלו.

בגמרא במסכת קידושין (דף מ' ע"ב) כתוב במפורש: "אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר (יחזקאל ל"ג, י"ב) 'ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו'".

יתכן שלאדם מבוגר שמרץ הנעורים כבר לא פועם בקרבו יהיה יותר קשה לתקן את מעשיו להתחיל דף חדש בחיים, אך עם רצון חזק, הוא וודאי יצליח בעזרת השם. לעולם אסור להתייאש.

אחד הראשונים הנקרא "המאירי", כתב דברי חיזוק בעניין זה, וזה לשונו: "אל יתייאש אדם מן התשובה, אפילו נתיישן בעבירה ונזדקן בעונות, כל שהוא מפלגי בתשובה ומת מתוכה, קונה עולמו. ועל כיוצא בו אמרו (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) 'תשב אנוש עד דכא (תהילים צ', ג') – עד דכדוכה של נפש'. והוא שאמרו בכאן יש קונה עולמו בשעה אחת". (מסכת ע"ז דף י"ז ע"א)

עוד מצאנו כתוב ברמב"ם: "ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה (את העבירות שהיה עושה כשהיה יותר צעיר), אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עוונתיו נמחלין, שנאמר (קהלת י"ב, ב') 'עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם', שהוא יום המיתה. מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו". (הלכות תשובה פ"ב ה"ב)

למרות שכאמור תשובה מתקבלת בכל גיל, וודאי עדיף מאד לחזור בתשובה בגיל צעיר, וככל שמקדימים לעשות זאת, כך יותר טוב. שלמה המלך עליו השלום כבר אמר: " וזכור את בוראך בימי, בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" (קהלת י"ב, א'), ורש"י מפרש ש"ימי הרעה" הכוונה ל"ימי הזקנה והחלשות".

סיפורי צדיקים וסרטי אנימציה

מאת: יעקב לוסטיג


מכירים את הבובה המפורסמת של הבמבה? ה'בובמבה' היו מכנים אותה בעבר. אם לא ידעתם, נגלה את אוזנכם מי הוא האבא שלה: אברהם זמורה (47) התראיין לערוץ הידברות וסיפר את סיפורו המרתק.

בובמבהבילדותו לא הכיר זמורה יותר מדי את היהדות. הוא ידע שהוא יהודי, והיה ברור לו שיהודי מתחתן רק עם יהודייה. אבל מעבר לכך ההיכרות שלו עם היהדות היתה קלושה מאוד. מוסקבה לא היתה מקום מתאים לקיום המצוות וללימוד התורה, תחת שלטונם האכזרי של הקומוניסטים שראו בלימודי דת ובקיום מצוות כהכרזת מרד בתורת הקומוניזם.

מגיל שנתיים כבר היה זמורה מצייר. הציורים המדהימים שלו סללו לו את הדרך לבית ספר לאומנות, שם הפך את התחביב למקצוע של ממש. הוא התקדם והשתפר, ובהמשך שירת בחיל האוויר הרוסי, כשגם שם הצליח לעסוק בציור, בין היתר כשצייר קוקפיטים של מיג 23, לחבריו הטייסים.

השינוי החל כשעלה זמורה לארץ: "ברוסיה כבר ביקרתי בבית הכנסת הגדול במוסקבה, ופעם אפילו שוחחתי עם החזן שהתגורר לא רחוק מאתנו", הוא מספר ומציין שמדי שנה היה אוכל מצות בפסח. הסבתא שהיתה דוברת אידיש שוטפת השתדלה לשמור מעט מצוות גם בתנאים הבלתי אפשריים, והצליחה להעביר לנכדיה מעט מן המעט של מסורת יהודית.

כשעלו לארץ כבר היה זמורה נשוי ואב לתינוק בן מספר שבועות. הוא התארח עם רעייתו בביתם של קרובי משפחה, חרדים – ליטאיים. שם החל זמורה ללמוד קצת יותר על היהדות, הכיר מושגים כמו שמירת שבת, השגחה על כשרות המאכלים, הקפדה על דיבור נקי מלשון הרע ורכילות ועוד.

"כשאתה מקיים מצוות באופן מכאני בגלל שאתה מכבד את המשפחה המארחת, כפי שעשיתי אז, זה לא כמו שאתה עושה זאת מהבנה פנימית שלך", הוא מתאר את ההבדל בין המצוות שקיים אז לבין המצוות שהוא מקיים היום.

"לחבוש כיפה ולגדל זקן זה מאוד קל", מוסיף זמורה, "אבל רציתי להתחיל מבפנים החוצה. אני צריך להבין למה אני עושה את זה, ומרגיש צורך פנימי ברור בכך. עד לא מזמן לא חבשתי כיפה, היא היתה רק בכיס, אבל היום אני כבר הולך איתה. בשבילי זו אחריות. אני לא רוצה שיראו אותי עושה דברים לא נכונים, וזה יכתים את כל הדתיים".

בובמבהאבל השינוי היותר מפתיע הגיע דווקא בחייו העסקיים של זמורה. לאחר שהפך לדמות מבוקשת מאוד בעולם האנימיציה והאיורים, בזכות היצירות הנהדרות שלו המוכרות לכל ילד ישראל, כמו איורי הבמבה וה'ציטוס, החליט זמורה להקדיש את זמנו דווקא לאיור סיפורי צדיקים.

"אני מקבל מהספרים האלה הנאה כל כך גדולה, שאפילו אם אני מפסיד קצת כסף – הנפש שלי ממש שמחה. הסיפוק כל כך גדול, כך שזה מכסה את הכל. כסף זה לא הכל. אני מחפש מצב שבו אהנה ממה שאני עושה. וממה שנהנים – תמיד אפשר להרוויח. היו לי הרבה הצעות רווחיות ומשתלמות, אבל לא. אני לא מוכן לעשות הכל בשביל כסף".

פאות מסולסלות

אוהד אטינגר

 

סימן ההיכר של יהודי הוא הזקן והפאות. תשאלו כל גוי בסין ובסעודיה, איך נראה יהודי? הוא יצייר לכם גבר עם זקן ופאות. חפשו את הקריקטורות האנטישמיות שפרסמו ושמפרסמים שונאי ישראל בכל מקום שהוא, ותראו אותם מקפידים לצייר את היהודי כשפאות מעטרות את צדעי ראשו.

משום מה, דווקא בקרב היהודים, רבים אינם מודעים בכלל לאיסור לגלח את פאות הראש והזקן, וסבורים שמדובר בסוג של מנהג שרק הדוסים השחורים ממאה שערים נוהגים לקיים אותו.

אז מה באמת צריך לעשות? האם אסור בכלל לגזור את הזקן וחייבים לתת לו לגדול ולצמוח בלי לגעת בו? חובה לגדל פאות ארוכות בצדי הראש?  התשובה מחולקת לשני חלקים עיקריים: הזקן, ופאות הראש.

את הזקן מותר לגזור ולקצץ, לסרק ולסדר. על פי הקבלה והחסידות נוהגים רבים שלא לגזור בכלל את זקנם, וזה מנהג יפה מאוד, אבל אינו חובה.

האיסור על גילוח הזקן הוא רק לגלח בתער, כלומר בסכין גילוח. מי שמגלח את זקנו בסכין גילוח, עובר בכל בוקר על חמישה 'לאוים' – חמישה איסורי תורה חמורים, השקולים בחומרתם לאכילת בשר חזיר למשל.

אבל מותר לגזור את הזקן ואפילו לגלח אותו בדרכים חלופיות, כמו מכונת גילוח או משחת גילוח. לא כל מכונות הגילוח מותרות, כי יש מכונות שמבצעות את הגילוח עצמו עם סכיני גילוח קטנים ואם כן לא הרווחנו כלום. לכן כדאי להתייעץ עם רב מוסמך לפני שקונים מכונת גילוח. (מכונת גילוח כשרה לדוגמא)

לעומת זאת, כשמדברים על פאות הראש, ההלכה מחמירה יותר. בפאות הראש אסור לגלח אפילו באופן שיהיה "דומה לתער", כלומר אסור לספר את השיער במקום הפאות שיהיה קצר מאוד עד שייראה כאילו גילחו אותו בתער.

מותר לגזור את שיער הפאות, אבל לא לגלח אותו. צריך להשאיר שיער בגודל של 2 סנטימטר לפחות, (ומי שמאוד קשה לו יכול להקל לשיער בגודל של 5 מ"מ לפחות).

אגב, גם בפאות יש שמהדרים ונוהגים לגדל פאות ארוכות, ובכך להצהיר בצורה קבועה שהם נמנים על שומרי התורה והמצוות, המחבבים את המצוות ומתגאים בקיומן. אבל כמו בזקן, גם כאן אין חובה לעשות זאת.

מחוץ למקום הפאות מותר אפילו לגלח בתער, אבל לפני שעושים זאת צריך לדעת בדיוק מה מקום הפאות. כמו"כ מי שמגלח את זקנו במכונת גילוח צריך לדעת להבדיל בין הזקן לבין פאות הראש, כדי שלא יגלח חלילה גם חלק מפאות הראש ויעבור על איסור של גילוח הפאות שכאמור קיים גם על גילוח שהוא רק 'דומה לתער'.

מקום הפאות מתחיל מקדימה בתחילת צמיחה השיער על יד הרקות. בקצה המצח ועולה בקו מתעגל מעט לעבר האוזן, עד חלקה האחורי של האוזן. כל האזור הזה נחשב לפאת הראש, ואסור לגלח אותו אפילו ב'דומה לתער'.

החלק התחתון של הפאות בעצם העליונה של הלסת, העוברת מהחלק העליון של מרכז האוזן, ומגיעה כמעט עד ארובת העין. (ראה ציור).

מתחת לעצם זהו מקום שמותר לגלח 'דומה לתער', אבל לא בסכין גילוח, ומעל העצם שזה מקום פאת הראש שאותה אסור לגלח כאמור אפילו במצב של 'דומה לתער'.

לסיום נזכיר את מאמר חכמינו זכרונם לברכה שאמרו שמוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו, ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום. כלומר, עדיף לנו שכולם ילעגו לנו ויגחכו עלינו כל החיים, ובלבד שלא נאכזב את אבינו שבשמים אפילו לרגע אחד ונעבור על מצוותיו.

על אחת כמה וכמה בנושא של תספורת הראש ותגלחת הזקן. אפשר בקלות להימנע מהאיסור הזה, והפיתוי שיש לאנשים לגלח את הזקן בתער כדי להיראות 'כמו כולם', הוא בעיקר עצתו של היצר הרע שמפתה אותנו ומכניס לנו דמיונות לראש כאילו קשה מאוד לקיים מצוות מסוימות, כשבפועל הקיום שלהם קל ואינו מצריך מאמץ, אלא רק ראש פתוח לשינויים.