אוהד אטינגר

לפעמים אנחנו נתקלים בסיטואציה מקוממת. אנחנו רואים אדם שמתנהג בצורה לא ראויה,

ומתקשים למצוא הסבר שיניח את הדעת מדוע הוא מתנהג כך.

מה, הוא לא מבין שככה לא מתנהגים? לא חינכו אותו כשהיה ילד? למה הוא כך מזלזל בזולתו,

או מתחצף להוריו? זה לא יאומן איך בנאדם בוגר, מסוגל לעשות מעשה שכזה.

אי שם במעלה העורף אנחנו חשים בגירוד קל, המנסה להזכיר לנו את מאמר חכמי המשנה

במסכת 'אבות': "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

אבל איך אפשר ללמד זכות על בנאדם שמתנהג ככה? זה בלתי אפשרי!

תראה איך הוא מתנהג, החוצפן! אין לנו בושה!!!

באמת לא קל. לפעמים זה אפילו מאוד מאוד קשה ללמד זכות על אנשים.

בפועל, לכל אדם יש הסבר למה הוא מתנהג כך או אחרת. אף אחד לא קם בבוקר

ומחליט לרמוס היום את כולם ולהתנהג בצורה שאינה הגונה.

אבל מה? קל לנו למצוא את לימוד הזכות על המעשים שלנו, וקשה לנו

או כמעט בלתי אפשרי למצוא אותו כשמדובר במעשיהם של אחרים.

לכן כדאי מאוד שנקרא את השורות הבאות.

 

אומרים צדיקי הדורות, שבית הדין של מעלה, שדן את האדם על מעשיו ומעניש אותו

על חטאיו, נותן לכל אדם לשפוט את עצמו.

לדוגמה, אתה קם בבוקר, עייף ועצבני אחרי לילה של נדודי שינה. המזגן של השכנים הרעיש

בלי סוף, המזגן שלך לעומת זאת בדיוק התקלקל, חם, רועש, מזיע, כל הלילה נרדמת והתעוררת

נרדמת והתעוררת, והנה מגיע הבוקר, ושנייה אחרי שאתה פוקח את העיניים אתה מקבל טלפון

מאמא שלך שמבקשת ממך שתבוא אליה הביתה כדי לקחת את המגבת ששכחת אצלה כשביקרת שם אתמול.

אתה עונה לאמא בחוסר סבלנות: טוב אמא, אני אבוא בהמשך לקחת את המגבת.

אבל אמא רוצה לדעת מתי בדיוק. המגבת מעצבנת אותה, היא לא יכולה להכניס אותה לארון

כי זה לא המקום שלה, וזה שהיא נשארת בסלון שלה, מהווה מטרד של ממש לשלוות הנפש שלה…

אתה אומר לה שאתה מקווה לבוא בלילה, או אולי מחר.

אמא לוחצת: למה שלא תעבור עכשיו דרכי לקחת את המגבת?

ואז מגיע הפיצוץ: מה את חושבת? שאני משועמם? אין לי מה לעשות? קחי את המגבת ושימי בפח!

מה את רוצה ממני, הרגע קמתי ואת כבר משגעת אותי!!!".

אוי ואבוי!!!

כך מדברים לאמא???

בוא נראה מה כתוב ב'שולחן ערוך', הספר שמורה לנו איך להתנהג על פי התורה וההלכה.

"עַד הֵיכָן כִּבּוּד אָב וָאֵם, אֲפִלּוּ נָטְלוּ כִּיס שֶׁל זְהוּבִים שֶׁלּוֹ, וְהִשְׁלִיכוּ בְּפָנָיו לַיָּם, לֹא יַכְלִימֵם

וְלא יְצַעֵר בִּפְנֵיהֶם וְלֹא יִכְעֹס כְּנֶגְדָּם, אֶלָּא יְקַבֵּל גְּזֵרַת הַכָּתוּב וְיִשְׁתֹּק".

כלומר, אפילו אם אמא שלך היתה באה אליך הביתה, מתפרצת פנימה ומנפצת לך

את כל החלונות, אסור היה לך לצעוק עליה או לבזות אותה!!! ומה היא עשתה,

בסך הכל ביקשה שתבוא לקחת את המגבת… ובכל זאת כך הגבת…

חמור מאוד!!!

כמה זה חמור???

בואו נראה מה אומר השולחן ערוך בעניין:

"כָּל הַמְבַזֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים (בדיבור בלבד), אֲפִלּוּ בִּרְמִיזָה, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר

מִפִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ (דְּבָרִים כז, טז) . וְיֵשׁ לְבֵית דִּין לְהַכּוֹת עַל זֶה

מַכַּת מַרְדוּת וְלַעֲנֹשׁ כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי".

אכן, חמור מאוד מאוד.

עכשיו יושבים בשמים ומבקשים לדון את האדם. איך נתנהג איתך אחרי שכך ביזית את אמא שלך?

שנעניש אותך בחומרה, כי המעשה חמור מאוד, או שנתנהג בצורה מקילה ומרחמת יותר, כי בעצם

זה קרה אחרי לילה קשה של נדודי שינה ויש 'נסיבות מקלות'???

שאלה טובה…

ומה התשובה?

אומרים צדיקי הדורות, שבשמים מחליטים לתת לך להחליט בעצמך.

ברור שאם יגידו לך: נו, מה אתה אומר שמוליק, שנעניש אותך בחומרה או שנקל עמך את הדין???

ברור שתענה שיש נסיבות מקלות ושלא מגיע לך עונש חמור,

ובכלל סבא שלך היה תוקע בשופר כל ערב ראש חודש…

אז מה עושים?

מהשמים מגלגלים את העניינים כך שאתה תהיה עד למקרה שבו מישהו אחר

מזלזל באמא שלו ומדבר אליה בחוסר כבוד.

אתה עומד בתור בבית מרקחת, והנה מגיע מישהו יחד עם האמא המבוגרת שמנדנדת לו

שהיא רוצה שהוא ישאל את הרוקח איזו שאלה, והוא לא רוצה לשאול ואמא שלו ממשיכה

לנדנד עד שהוא מתפוצץ וצועק עליה.

כמובן שזה דבר מזעזע!

איך אפשר לראות אדם שככה מבזה את אמא שלו ומרשה לעצמו לצעוק עליה? השם ישמור ויציל.

כך מתנהג יהודי??? אוי ואבוי לנו!!! שמע ישראל!

אנחנו לא מסכימים עם מעשיו. אנחנו אפילו מזדעזעים מהם קשות, אבל זה לא אומר שאנחנו

לא צריכים ללמד עליו זכות. אולי עבר עליו לילה קשה והעצבים שלו רופפים. אולי הטיפול באמא

שלו נמשך כבר שנים, ובגלל גילה המבוגר היא מרבה לבקש ממנו בקשות או לתת לו הוראות

שקשה לו מאוד לבצע??? אם אני הייתי במקומו, מי יודע אם לא הייתי מתפוצץ גם אני,

למרות שמדובר במעשה חמור ובלתי ראוי בכל קנה מידה אפשרי.

בית הדין של מעלה עוקב אחרי התגובה שלך. לא רק אחרי מה שאתה אומר ועושה אלא גם

אחרי המחשבות שלך. אם אתה מלמד זכות על הזולת שחוטא באותו החטא שאתה חטאת,

גם אתה זוכה שילמדו עליך זכות בשמי מרום.

אבל אם חלילה אתה שופט את האיש לחומרה ולא מסוגל למצוא לו שום נקודת זכות…

חלילה וחלילה אתה שופט את עצמך, וגוזר בעצמך את גזר הדין שלך…

ולכן, כדאי, מומלץ וחכם יהיה מצדנו ללמד זכות על כל אדם, בכל מצב ובכל זמן.

גם כשהוא חוטא כלפי אחרים, ובמיוחד וביתר שאת כשהוא חוטא כלפינו.

אם מישהו עשה לך רעה ובכל זאת לימדת עליו זכות, אתה עושה חסד עצום עם עצמך.

על זה אמרו חכמנו זיכרונם לברכה בתלמוד הבבלי: "כל המעביר על מידותיו, מעבירים לו כל פשעיו".

אדם שמוותר לאחרים כשנקלע עמם לחיכוך או סכסוך, גם בשמים מרחמים עליו ומוחלים לו על כל פשעיו וחטאיו.

 

אוהד אטינגר

על פי תורת הקבלה, כל חטא שאדם חוטא בו חלילה, מלכלך ומטנף את נשמתו.

וכל כתם שכזה נשאר על הנשמה ואינו יורד ממנה, עד שאנחנו ננקה אותו.

דיברת לשון הרע חלילה? כאילו טבלת את ידך בבוץ ולאחר מכן קינחת אותה בחולצתך.

שיקרת? כתם נוסף מתנוסס 'לתפארה' בסמוך לכתם הקודם.

פספסת קריאת שמע בזמנה? כתם נוסף הצטרף לו, וכך הולכים הכתמים ומתרבים,

עד שהנשמה כולה עלולה להיות מלוכלכת ומטונפת בטינוף של העבירות והחטאים.

על זה בדיוק אומר הנביא יחזקאל בשמו של הקדוש ברוך הוא: "וזרקתי עליכם מים טהורים

וטהרתם מכל טמאותיכם".

החטא גורם ללכלוך, טומאה, ואת הלכלוך הזה צריך לנקות.

אם נמשיך עם הדוגמה שבה התחלנו, נתאר לעצמנו שאותו אדם שמרח לכלוך ובוץ על החולצה שלו,

החליט להפסיק. הוא עוצר את מעשיו, ואינו מורח עוד בוץ על חולצתו.

האם על ידי כך החולצה מתנקה מכל הלכלוך כבר דבק בה?

ברור שלא!

אם אנחנו רוצים שהחולצה תהיה נקייה, אנחנו צריכים לכבס אותה ולנקות אותה מהלכלוך.

כך בדיוק קורה גם ברוחניות.

אדם שחטא בחטא של לשון הרע, ולאחר מכן לא דיבר עוד לשון הרע ולא חטא בחטאים נוספים,

נשאר מלוכלך ומטונף בחטא של לשון הרע.

אז מה הוא צריך לעשות? לכבס את החולצה, או במקרה שלנו, לכבס את הלב ואת הנשמה.

כיצד מכבסים?

לכבס חולצה זה קל, תשאלו את אמא והיא תספר לכם. לוקחים את החולצה מכניסים למכונת הכביסה,

בוחרים תוכנית הפעלה, מכניסים קצת אבקת כביסה או ג'ל כביסה וכדו', ואחרי שעה יש לנו חולצה נקייה.

גיהוץ קל ואפשר ללבוש אותה לחתונה של חבר…

אבל איך מכבסים את הנשמה.

האם יש 'מכונת כביסה לנשמות'???

יש כמה וכמה דרכים לכבס את הנשמה. צריכים לשוב בתשובה התנאי הבסיסי ביותר לפני כל

הליך ניקוי, זה לחזור בתשובה שלימה, להתחרט על העבר, ולקבל על עצמינו לא לשוב ולחטוא.

ומה חוץ מזה?

חכמי הקבלה כותבים חשבון מדויק כמה צומות צריך לצום כדי לכפר על כל חטא. אם תעשו חשבון

תגלו שאחרי משהו כמו 45,789 ימי תענית, כנראה תצליחו לכבס בערך חצי מהכתמים שבהם

הכתמתם את הנשמה שלכם…

חוץ מזה, שכל גדולי הדורות האחרונים מזהירים שלא להרבות בצומות ובסיגופים גופניים.

הם מבהירים שהדרך הזאת אינה מתאימה כיום, כשאנשים חלשים יותר ומפונקים יותר,

והסיגוף הגופני עלול לגרום לנזקים בריאותיים קשים מאוד, הן לבריאות הגוף והן לבריאות הנפש.

אז מה כן אפשר לעשות?

יש כל מיני דרכים לטיהור וזיכוך הנשמה. צדיקים המליצו להרבות בקריאת תהילים וכן בקריאת

ספר האור החיים הקדוש, הדבר מועיל מאוד לזיכוך הנשמה והניקוי שלה מלכלוך החטאים.

הלימוד תורה והעיסוק בתורה הקדושה הוא הזיכוך הכי גדול שיכול להיות לנשמה ואין דבר חשוב

יותר מלימוד התורה. הלימוד והעמל בתורה הקדושה הוא לא קל, אבל ישנם המון שיעורים וגם המון

שיעורים מקוונים שיכולים לסייע לכם ללמוד את תורתינו הקדושה, אז אל תוותרו על הלימוד הזה

שמזכך את הנשמות ויעשה לכם רק טוב.

 

אוהד אטינגר

 

"לחזור בתשובה". כמה קל לומר, כמה קשה לקיים. מהי חזרה בתשובה? מי צריך לחזור בתשובה? איך חוזרים בתשובה ולמה זה עוזר בחיים?

כל יהודי ויהודי שנולד לעולם הזה, מגיע הנה עם נשמה זכה צלולה ונקייה. נשמה קדושה שיורדת לעולם הזה, כדי לעבור דרך חתכתים בוצית ומפרכת, שבסופה ירד הגוף הגשמי אלי קבר, והנשמה הטהורה תעלה מעלה מעלה, כדי לקבל שכר על המאמץ, הטרחה, ההתגברות וההתעלות שחוותה בעולם הזה.

חלק מאתנו זכו להיוולד בבתים עם חינוך לתורה וליראת שמים. רבים אחרים נולדו למשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות. לא מעט יהודים אפילו מקבלים מגיל צעיר חינוך נגדי לתורת ה'. מלמדים אותם שהתורה היא נחלתם של אנשים פנטיים ופרימיטיביים בלבד, מלמדים אותם לשנוא את התורה ואת לומדיה, ולהעריץ את החילוניות והכפירה.

אבל כולם כולם, גם החרדי שנולד בבני ברק או בשכונותיה החרדיות של ירושלים, וגם החילוני שנולד בצפון תל אביב או בכפר שמריהו, כולנו חייבים לחזור בתשובה על החטאים שלנו. כל אחד והחטאים שלו.

אבל איך עושים את זה בפועל?

מתחילים קודם כל משלב 'עזיבת החטא'. לפני הכל צריך להפסיק לחטוא. אם למשל התרגלת לאכול אוכל לא כשר ואתה רוצה לחזור בתשובה על החטא הזה, השלב הראשון של החזרה בתשובה חייב להיות – להפסיק לאכול אוכל לא כשר. להתחיל להקפיד על כשרות המזון. אי אפשר להתחרט, להצטער ולבקש סליחה, כשאתה עדיין ממשיך את החטא עצמו.

אחרי שנטשנו את החטא, מגיע השלב הבא: 'חרטה על העבר'. צריך להתחרט באמת ובתמים על כך שאכלנו אוכל לא כשר. להרגיש צער על כך שהכעסנו את הקב"ה ועברנו על רצונו. אם עשינו זאת בשוגג כי לא ידענו שאסור, הצער צריך להיות על עצם זה שלא ידענו.
יחד עם החרטה מגיע גם שלב ה'וידוי'. צריך לדבר עם הקדוש ברוך הוא בפה, בלחש, כשאף אחד לא שומע. בבית או בבית הכנסת, באמצע נסיעה בכביש בינעירוני או כשאתה תקוע בפקקי הבוקר המפורסמים של תל אביב. לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולומר לו: "אבי שבשמים, אבא יקר, עברתי על רצונך, ואכלתי אוכל לא כשר. אני יודע שאתה לא מרשה לעשות זאת, ואני מצטער על כך צער רב". כמובן שכל אחד יאמר זאת במילים שלו, ובשפה שלו, אבל חשוב לדבר, לומר את הדברים ולהוציא אותם מהשפתיים בדיבור.

לאחר שלושת השלבים הללו מגיע שלב ה'קבלה לעתיד'. אנו צריכים לקבל על עצמנו בקבלה מוחלטת, שבשום מצב ובשום מקרה לא נעבור שוב על רצון ה', ולא נאכל מאכלים שאינם כשרים, גם אם נהיה מאוד רעבים, גם אם הריח יהיה מאוד מפתה – אנחנו לא אוכלים אוכל שאינו כשר.

האם צריך לצום כדי לכפר על החטאים?

חשוב לדעת, שהחזרה בתשובה היא עבודה פנימית שבין האדם לבין עצמו, ובינו לבין קונו. כל אחד צריך לפשפש בלבו ולבחון את מחשבותיו, האם הוא באמת מתחרט? האם הוא באמת מקבל על עצמו בלב שלם שלא לחטוא עוד?

אך צריך לזכור שהקדוש ברוך הוא אינו רוצה שנהיה עצובים ומדוכאים כל ימי חיינו. הוא רוצה שנשמח, שנהנה מהחיים, על פי דרך התורה. בדורות קודמים האנשים היו חזקים יותר ויכלו לצום צומות רבים כדי לכפר על החטאים שלהם, אך בימינו אנו, כל הרבנים וגדולי התורה תמימי דעים שגם מי שחטא בחטאים חמורים לא כדאי שיצום צומות רבים כדי לכפר על חטאיו, ואפילו צום אחד או שניים לא כדאי, אלא אם כן הוא בטוח בביטחון מוחלט שהדבר לא יפגע בבריאותו, ולא ימנע ממנו ללמוד תורה או להתפלל בכוונה כמו שהוא רגיל להתפלל.

על נושאים כמו חזרה בתשובה אמרו חז"ל: "רחמנא ליבא בעי". בתרגום מארמית: "הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב". הוא רואה מה אנחנו רוצים, למה אנו שואפים, וזה מה שחשוב לו.

אבל חלילה וחס אסור לנו לזלזל בשל כך בקיום המצוות. כי אדם שמזלזל בקיום המצוות בפועל ומסביר לכולם: "אני דתי בלב", מוכיח שהוא לא באמת רוצה לקיים מצוות, הוא לא באמת רוצה להיכנע לקדוש ברוך הוא ולקיים את מצוותיו. עובדה שכשהוא רוצה לאכול הוא אוכל בפועל, ולא רק בלב. כשאנו עושים את כל המאמצים, בכל הכח, ומנסים בכל דרך אפשרית לקיים את רצון ה', או אז הקדוש בורך הוא רואה את הלב שלנו, קורא את המחשבות שלנו, ומקבל את הרצון שלנו בשמחה רבה, כאילו היה זה מעשה של ממש.

איך חוזרים בתשובה בפעם אחת על כל החטאים הרבים?

הדברים שכתבנו נכונים לגבי מי שנכשל בחטא אחד, כמו אוכל לא כשר, או חילול שבת לדוגמה. אבל מה קורה באדם שעד עכשיו עבר על כל העבירות שבתורה בלי שום עכבות? מי שחילל שבת, ואכל לא כשר, וחי עם גויה רחמנא ליצלן והתנהג באלימות לבני אדם אחרים, איך בנאדם כזה חוזר בתשובה? האם בכלל אפשר לחזור בתשובה על החטאים הקשים האלו?

את התשובה לשאלה הזאת נתחיל מהסוף: אפשר לחזור בתשובה על כל חטא שהוא. אפילו מי שחס וחלילה רצח בני אדם, יכול לכפר על חטאיו. אפילו מנשה מלך יהודה שרצח את הסבא שלו, ישעיהו הנביא, והעמיד פסל של עבודה זרה בבית המקדש – חזר בתשובה והקדוש ברוך הוא קיבל אותו וסלח לו על כל החטאים שלו.

חשוב לזכור ש"עבירות שבין אדם לחבירו", כלומר מה שחטאנו כלפי הזולת, הקדוש ברוך הוא לא סולח לנו עליהם עד שלא נעשה את המקסימום האפשרי כדי לפייס את החבר. אם גזלנו ממנו כסף או גרמנו לו נזק – נשלם לו על הנזק ונבקש את סליחתו. (בכל מקרה של חטאים מסוג זה, כדאי להתייעץ עם רב פוסק הלכה שייתן הדרכה איך לפייס, ומה עושים אם אנחנו לא מצליחים למצוא את מי שפגענו בו, או שאותו אדם כבר נפטר). אפילו אם רק העלבנו אותו, פגענו בכבודו, או הוצאנו עליו שם רע, עלינו לפייס אותו ובמקביל לשוב בתשובה על החטא כמו ב'חטאים שבין אדם למקום' – חילול שבת וכדו'.

מי שרוצה לשנות את אורחות חייו ולהפוך מאדם שאינו שומר מצוות בכלל, לאדם שמשתדל בכל כוחו לשמור מצוות, מתחרט באופן כללי על כל החטאים שעשה, מפסיק לחטוא עד כמה שהוא מצליח בכל כוחותיו, מתוודה בפה מלא ואומר בשיחה עם הקדוש ברוך הוא: "אבא, ניהלתי אורח חיים שאינו על פי רצונך, עברתי על עבירות רבות בכל יום ובכל רגע, ואני מתחרט על כך מעומק הלב", ומקבל על עצמו להתנהג מעתה רק על פי רצון ה'. זו נחשבת ל'תשובה כללית', והיא מועילה לכל החטאים שאנחנו לא זוכרים שעשינו אותם. אבל בכל פעם שאנו נזכרים בחטא נוסף, נתחרט עליו בפני עצמו, נתוודה בפה מלא ונקבל על עצמנו שלא לעשות זאת שוב.

מה קורה עם החטאים שלנו אחרי שחזרנו בתשובה? לא נקבל עליהם שום עונש?

חכמנו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שמי שחוזר בתשובה, לא רק שהחטאים שלו נמחלים לו, אלא שהם הופכים למצוות, ובבוא העת הוא יקבל עליהם שכר כאילו היו מצוות, אך זה בתנאי שהתשובה נעשית מעומק הלב ומתוך אהבה לקדוש ברוך הוא.

זה המקום להזכיר את מה שאמרו חז"ל, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. כי מי שחטא ושב בתשובה, אהוב וחביב לפני הקדוש ברוך הוא מאוד מאוד. אפילו מי שחטא בחטאים הכי חמורים שאפשר להעלות על הדעת – גם הוא יכול לשוב בתשובה שלמה, וברגע אחד יהפוך לצדיק גמור.

אבל חשוב לדעת דבר אחד נוסף: למרות שהחזרה בתשובה מועילה לכל החטאים ולכל העוונות שאנו עושים, אסור לנו בשום אופן לחטוא ולעשות תוכנית ש"יותר מאוחר אני אשוב בתשובה על החטא". חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה", כלומר מי שאומר כך, בסופו של דבר לא זוכה לחזור בתשובה, ומהשמים מונעים ממנו את האפשרות להספיק לחזור בתשובה לפני שימות.

הרשע שברגע אחד הפך לרבי

אלעזר בן דורדיא היה נוסע למדינות רחוקות כדי לחטוא, אבל פעם אחת הוא החליט לחזור בתשובה, התיישב ובכה עד שיצאה נשמתו ונשמע קול מהשמים שמזמין אותו לחיי העולם הבא.

חכמי התלמוד נותנים לנו דוגמה קיצונית מאוד לסיפורו של בעל תשובה: היה פעם רשע גדול, קראו לו אלעזר בן דורדיא, שעד כדי כך הוא היה רשע עד שהיה נוסע אפילו למדינות רחוקות מעבר לים, רק כדי לחטוא בהן.

פעם אחת אמרה לו פרוצה אחת שמאחר והוא חטא חטאים כאלו חמורים פעם אחר פעם – לא יעזור לו שום דבר, והוא כבר אינו יכול לחזור בתשובה.

שמע אלעזר בן דורדיא את הדברים, הלך והתיישב בין שני הרים ואמר: "הרים וגבעות בקשו עלי רחמים!" השיבו לו ההרים: "עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו".

אמר אלעזר בן דורדיא: "שמים וארץ, בקשו עלי רחמים!". השיבו לו השמים והארץ: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו".

אמר אלעזר בן דורדיא: "חמה ולבנה בקשו עלי רחמים". אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו".

אמר אלעזר בן דורדיא: "כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים". השיבו לו גם הכוכבים והמזלות את אותה התשובה.

הבין אלעזר בן דורדיא שאף אחד לא יעזור לו. לא השמים ולא הארץ, לא ההרים ולא הגבעות, לא השמש ולא הירח.

"אין הדבר תלוי אלא רק בי", אמר אלעזר בן דורדיא והחליט לחזור בתשובה בכל כוחו. הוא הניח ראשו בין ברכיו, ופרץ בבכי חסר מעצורים. בכה ובכה עד שיצאה נשמתו.

יצאה 'בת קול', כלומר קול שנשמע מהשמים ואמר: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

כשהיה רבי יהודה הנשיא, מחכמי המשנה, מספר את הסיפור הזה על רבי אלעזר בן דורדיא, הוא היה פורץ בבכי ואומר "יש קונה עולמו בשעה אחת". והיה רבי יהודה הנשיא מוסיף עוד: בזכות הבכי העצום והחרטה הכנה והאמיתית של רבי אלעזר בן דורדיא, לא רק שתשובתו התקבלה והוא אינו נחשב רשע, אלא שה'בת קול' שיצאה מהשמים אף כינתה אותו "רבי", כמו מי שעמל והתייגע בלימוד תורה במשך שנים ארוכות.

מהסיפור הזה נלמד עד כמה גדולה מעלת התשובה, כשכל מי שחוזר בתשובה באמת ובתמים, בכל לבו ובכל כוחו, ומתמיד בתשובה לאורך זמן – איזה שכר גדול ועצום שמור לו בשמים, ואיזה נחת רוח גדולה הוא גורם לאבינו שבשמים.