מה מכניסים לנו לתוך הפסטה? ולמה צריך תעודת כשרות?

מה מכניסים לנו בתוך הפסטה? ולמה צריך תעודת כשרות?

 

מי לא מכיר את חותמות הכשרות המופיעות על גבי אריזות המזון, או את תעודות הכשרות

התלויות על קירות בתי הקפה והמסעדות, אך האם אנו יודעים מדוע זה נצרך? מה בדיוק באים לוודאות?

חותמות הכשרות באות להבטיח ללקוחות כי אכן נעשה הפיקוח הדרוש על הכנת המוצר

אותו הם מעוניינים לרכוש והוא עומד בקריטריונים ההלכתיים הנדרשים כדי שיהיה מותר לאוכלו,

ללא חשש כי באכילת המאכל עלול האוכל לעבור על איסורי אכילה שונים.

הצורך בפיקוח נובע מתוך חוסר יכולת לסמוך על דברי המפעל או בעל המסעדה,

בשל אי הכרותו בהרבה מהמקרים עם הדרישות ההלכתיות או בשל חוסר מהימנותו.

הבה ונכיר בקצרה ובתמצות את איסורי האכילה השונים שבהם עלולים אנו להתקל במוצרי המזון:

  1. באופן כללי בכל מוצר שהרכיבים שלו רבים ולא ברורים לציבור הרחב, ייתכנו מרכיבים המיוצרים 

    מחיות עופות דגים וצמחי ים שאינם כשרים לאכילה ולצורך כך מערכות הכשרות בודקות היטבאת כל מרכיבי המוצר, כדי לוודאות את מקורן ולברר כי הוא מותר באכילה.

  2. שחיטה. על פי התורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף רק מבהמה ועוף שנשחטו על פי הלכות שחיטה.הלכות אלו כוללות דינים מיוחדים ביחס לבריאות העוף והבקר קודם לשחיטה (למנוע מצב "טריפה"),

    האופן המדויק בו יש לבצע את השחיטה והצורה בה יש לבדוק את העופות והבקר לאחר מכן.

    עניין זה קיים כמובן רק במוצרי בשר ועוף למיניהם או במאכלים המורכבים מהם, וחותמת הכשרות

    עליהם מבטיחה כי העוף והבהמה נשחטו כדין.

  3. מליחה והוצאת (ניקור) גיד וחלב. גם אחרי השחיטה יש צורך בעבודה נוספת, לנקות מהעוף והבקראת הדם הבלוע בהם, זאת עושים על ידי "מליחה" (חריפות המלח מוציאה את הדם) וכמו כן,

    יש לוודאות כי הוצאו מהבהמה והעוף החלקים האסורים באכילה והם "חלב" ו"גיד הנשה".

  4. איסור אכילה נוסף הקיים בעיקר בישראל וביחס למוצרי פירות וירקות (או מוצרים המכילים חלקיםורכיבים מהם) הוא קיום מצוות התלויות בארץ בגידול הפירות והירקות. שהם:

    ערלה (איסור אכילת פירות עד שימלאו לגידול העץ שלוש שנים)' נטע רבעי (השנה הרביעית לעץ),

    שמיטה, תרומות ומעשרות, הפרשת חלה (במוצרים שיש בהם דגנים) ואיסור 'חדש'.

  5. איסור מרכזי נוסף הוא איסור בשר בחלב. על פי איסור זה לא רק מאכל בשרי או חלבייכולים להיות אסורים באכילה אם מעורב בהם מהמין השני באופן אסור, אלא גם מאכלים

    שהם "פרווה" יכולים שיהיו אסורים באכילה ביחד עם חלב או עם בשר במידה ומעורב בהם

    מהמין השני באופן אסור על פי הקריטריונים ההלכתיים לכך. לכן יש צורך לוודאות בכל מוצר ומוצר

    את אופן הכנתו ולשם יש צורך בתעודת כשרות. נשים לב כי לצד החותמת / התעודה יופיע תמיד

    איפיונו של המוצר כפרווה, חלבי, או בשרי.

  6. בעיה נוספת שישנה במוצרים רבים, היא בעיית התולעים. כל חי ורחש נאסר באכילה מהתורהאפילו הוא קטן מאוד כל עוד שניתן להבחין בו בעין אדם. לכן, בפירות וירקות ומוצרי גידול נוספים

    כמו אורז וקטניות, תיתכן בעית החרקים שלעיתים נמצאים בתוכם ולצורך כך יש לבודקם ולשוטפם

    היטב או לגדל אותם בצורת גידול מיוחדת (חסלט) המונעת את הבעיה. חשוב לדעת כי גם כאשר ישנה

    כשרות על המוצר עדיין לעתים רשום עליו כי יש צורך לבודקו לפני השימוש.

  7. בעיה נוספת הקיימת בעיקר ביחס למסעדות אך לעיתים גם במפעלים, היא בעיית הכנת המזון על ידי גוים,שעלולה להגיע לאיסור "בישול עכו"ם" שעל פיו אסור לאכול תבשיל שבישל גוי באופנים מסויימים,

    איסור "פת נכרי" שעל פיו אסור לקנות פת ומוצריה מגוי ו"חלב נכרי" שעל פיו ישנה בעיה בחליבה

    הנעשית על ידי גוי. לשלושת הבעיות האלו ישנן פתרונות הלכתיים שונים ולשם כך יש צורך בגוף

    המכיר ומודע לנושא ולדרכי יישומו כדי לפקח על כך.

  8. לעיתים מוצרי המזון הוכנו בשבת על ידי יהודי ובשל כך נאסרים הם באכילה מדין "מעשה שבת",בעיה זו נפוצה למשל בחלב שנחלב בשבת מהבהמה באופן אסור ולכן גם זו נקודה שנותנים עליה

    את הדעת במערכות כשרות, האם המאכל אסור בשל כך או מותר.

לסיכום, בעידן המזון המתועש אין לנו שום יכולת לדעת מה נמצא בתוך המאכלים שאנו מכניסים לפינו,

אלמלא גופי הכשרות שמפקחים מקרוב וביסודיות על כל שלבי ההכנה ועל כל הרכיבים השונים.

 

 

 

 

 

מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?

מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?

 

רבים תמהים האם ישנה דרך לראות ניסים בדור שלנו.

לפני כמה שנים הזמינו אותי להתארח ב'שבת מחנה' של סמינר בו השתפו 440 בנות מבי"ס בית יעקב.

המחנה החל מיום חמישי וכלל גם את שבת. ביום שישי בבוקר הגענו לקבר הרשב"י הקדוש במירון,

שם התפללו הבנות מעומק הלב ולאחר מכן הוגש להן כיבוד קל שנתרם לעילוי נשמת רבי שמען.

המשכנו במסלול ובסיומו הגענו לאכסניה בצפון שם התארגנו לקראת השבת מרוממת.

לאחר תפילת ערבית, ירדו הבנות לחדר האוכל הענק והמתינו לעשיית הקידוש ותחילת הסעודה.

למעשה, מהבוקר הן לא אכלו בצורה מסודרת. השעה היתה 18:00 בערב וכולן חיכו לטעום ממטעמי השבת.

הרמתי את הגביע והתחלתי באמירת הקידוש: "יום השישי ויכולו השמים והארץ…",

לפתע רצה אלי אחת התלמידות ולחשה באזני: "הרב, אני חייבת לדבר איתך דחוף".

ניסיתי לסמן לה עם היד שתחכה לאחר הקידוש, אך היא התעקשה ואמרה, "הרב, זה דחוף".

עצרתי לרגע, בעוד 440 בנות עומדות וממתינות, ושאלתי אותה: "מה קרה? אני פה כל השבת,

תני לסיים את הקידוש, יש פה 440 בנות שכמעט לא אכלו כלום מהבוקר והן ממש רעבות".

"לא הרב, זה דחוף, אני חייבת לדבר איתך מיד בחוץ". לא נעים בכלל, עצרתי את הקידוש

והודעתי לבנות שאני תכף חוזר, ולבינתיים האחראית תסביר להן מה הולך להיות השבת.

יצאתי החוצה ואותה תלמידה אומרת לי: "כבוד הרב, קרה פה דבר איום ונורא". "מה קרה?" נבהלתי.

"המנהלת הזמינה 'קייטרינג' לשבת ובטעות שלחו לנו אוכל שאין עליו תעודת כשרות כלל, בוא ותראה זאת בעצמך.

מה עושים?! מה יאכלו 440 בנות?!".

"מה זאת אומרת?", נדהמתי. החשתי את צעדי אל המטבח ולתדהמתי אכן כך היה:

כל האוכל שנשלח היה ללא תעודת כשרות כלל. "מה עושים עם 440 תלמידות רעבות?",

פנתה אלי סגנית הסמינר שהייתה במתח רב.

"אל דאגה, הכל יהיה בסדר", אמרתי להן. חזרתי לקידוש ופניתי לתלמידות ואמרתי להן:

"תלמידות יקרות, יודעות אתן כי תפקידנו בעולם הוא לעשות את רצון אבינו שבשמים,

המעניק לנו בכל רגע חיים בחסד. אנו בני תורה השולטים על יצרנו, לכן נעשה הכל

כדי למלא את רצון ה' גם כשקשה לנו. אירעה תקלה בלתי צפויה ונשלח לנו אוכל ללא תעודת הכשר.

כעת בידינו ההזדמנות לקדש שם שמים ולעקוד את יצרינו, גם כשאנו רעבים עד למאד. על כן,

נתגבר כארי ונאכל השבת רק לחמניות ונשתה מים".

"באמת?!", נשמע קולן של מאות תלמידות המומות. אך ראו איזה פלא, לאחר שניות ספורות נעמדו התלמידות

מחוייכות ושמחות וקיבלו על עצמן באהבה גמורה לעמוד בנסיון ולא לאכול מהאוכל הלא כשר.

כולן התיישבו ואכלו לחמניות עם מים, כשהן שמחות ומאושרות ולא נשמעה אפילו תלונה אחת בנושא.

הייתה זו קבלה מאוחדת של כל הסמינר, שלוש סעודות הם אכלו לחמניות ומעט ממתקים שהביאו עימן בתוספת מים.

רבותי היקרים, שמעו היטב, בעל המקום שהיה מסורתי ושמע על הסיפור הגיע אלי במוצ"ש ואמר לי:

"כבוד הרב, תשמע אני אדם מסורתי המתגורר ב'בית דגן' ויש לי בן יחיד. כבר זמן רב

שאני ואשתי מתווכחים איפה ילמד הבן הצעיר, אשתי רוצה שילך למקום מסורתי,

בעוד אני רוצה שילמד במקום חילוני ו'מתפתח'. אך כעת, לאחר שראיתי כיצד מסוגלות 440 בנות

לא לאכול ולא לשתות מהאוכל הטעים שהוכן להן מטעמי כשרות ובכל זאת הן מאושרות

ואף משתתפות בסימפוזיונים בהתלהבות, הבנתי שאצלכם יש שליטה על היצרים, אם כן,

החלטתי כי הבן שלי יהיה כמותכם – אני הולך לרשום אותו לתלמוד תורה".

שמחתי מאד ואף סייעתי לו למצוא לבנו תלמוד תורה טוב.

לאחר שלושה ימים, מתקשרת אלי מנהלת הסמינר ואומרת לי: הרב זאיד, אתה חייב לשמוע מה קרה,

יש פה המשך מרגש ונדיר לסיפור של 'שבת המחנה'. כידוע לך, הסמינר ממוקם במועצה מקומית

שאינה עוזרת לו כלל. הסמינר כולו מבוסס על קראוונים שתרמו יהודים טובים מכיסם הפרטי.

"בטח אתה זוכר", הוסיפה המנהלת, "שבסעודה שלישית אספת את כל הבנות ואמרת להן:

'בנות יקרות, דעו לכן כי בורא עולם גאה בכן, עשיתן קידוש ה' מאין כמוהו. לפני שתצא השבת

וכולכן תמהרנה לבתיכן ותסתערו על האוכל, זכורנה כי כעת היא שעת רצון עצומה בשמים.

הקב"ה גאה בכן מאד שעמדתן בנסיון ונשארתן נאמנות לו עם כל הקושי – אין ספק כי הסמינר כולו

יזכה לראות ניסים גלויים בקרוב ממש". "דע לך, הרב זאיד", אמרה לי המנהלת בהתרגשות,

"התקשרו אלי כעת מהמועצה והודיעו לי שהם רוצים לבנות לנו מבנה ענק ומפואר, בשיתוף מפעל הפיס.

לא להאמין! מיד אחרי שעמדו בניסיון, הגיעה הישועה הגדולה".

רבותי זה הסוד – מי שמוסר את נפשו ועומד בניסיון לכבוד בורא העולם, רואה ניסים גלויים לחלוטין!

זו לא אמונה, זו סטטיסטיקה פשוטה.

 

(מתוך עתון בקהילה אייר תשפ"א)

 

 

מה מותר לאכול בטיול לתאילנד?

ומה לגבי פירות וירקות? האם צריך לאכול דווקא מחנות עם הכשר, או שאפשר גם בלי הכשר?

שאלה:

אנחנו נוסעים לטיול בתאילנד, ורוצים לדעת אם אנחנו יכולים לאכול במסעדות מקומיות. כמובן שנקפיד לא לאכול בשר.

האם לפי ההלכה הדבר מותר, או שיש איסור לאכול במסעדה לא כשרה גם אם אוכלים אוכל כשר?

 

תשובה:

קודם נאחל לכם שתיהנו בטיול, ותחזרו בשלום בלי שום נזק רוחני או גשמי.

ולגוף השאלה: לפני שנדבר על עצם העניין האם ראוי או לא ראוי לאכול אוכל כשר במסעדה שאינה כשרה,

כדאי שנבדוק את עצם ההנחה שהאוכל שתאכלו אכן כשר.

 

בדרך כלל במסעדות אוכלים מאכלים מבושלים, ולכן גם אם כל הרכיבים שנעשה בהם שימוש להכנת הארוחה הם כשרים, עדיין אסור לאכול את המנה שהוכנה, כי היא בושלה על ידי גוי, ואנו כיהודים אוכלים רק מאכלים שבושלו על ידי יהודים.

בנוסף חשוב לדעת שקשה מאוד להבדיל בין מאכלים כשרים לכאלו שאינם.

לגבי בשר ועוף, בוודאי שבחו"ל אם הוא מקום שאינו של יהודים, ובוודאי שאם אין להם כשרות ידועה קרוב לוודאי שמדובר בבשר טרף, בין אם הוא מבהמה או חיה טמאה,

ובין אם הוא בשר בהמה או עוף טהור, אלא שהשחיטה לא נעשתה כמתבקש על פי ההלכה, וכן לא מלחו את הבשר כדי להוציא ממנו את הדם.

גם בדגים, רוב סוגי הדגים אינם טהורים למאכל, ורק דג שיש לו סנפירים וקשקשים כשר למאכל.

מוצרי היסוד ורכיבים אחרים כמו תבלינים, פסטות, ביצים, חלב, גבינות שונות ורוב רובם של מוצרי המאכל, עלולים להיות לא כשרים, אלא אם כן הם מגיעים עם חותמת כשרות.

ואפילו אם תוכלו לוודא שהמסעדה מכינים לכם דג טהור למשל, בלי שום רכיבים מפוקפקים, גם אז אין בכך כדי להימנע מבעיית הכשרות

כי הכלים שבהם מכינים את הדג שימשו גם להכנת דגים טמאים והאוכל המתבשל בהם אסור באכילה ליהודים.

מסיבה זו גם לא אוכלים לחם שנאפה על ידי גויים, כי ברוב המקרים הלחם נאפה בתנור המשמש גם לאפיית מיני לחמים שמשוחים בשומן טרף,

וכל מה שנאפה בתנור לאחר מכן אסור באכילה. זאת, מלבד עצם הדין שלא לאכול 'פת עכו"ם', כלומר לחם שנאפה על ידי גויים, ואפילו הוא כשר ונאפה בתנור כשר.

לנוכח כל האמור, ברור הדבר שיהודי אינו יכול לאכול במסעדה שאינה כשרה.

בקיצור, אכילה בחו"ל במסעדה, עלולים להיכשל באכילת מאכלים אסורים.

ובנוסף, עצם הישיבה במסעדת טריפה אינה ראויה, כי יהודי צריך להיזהר שלא לעשות מעשים הגורמים לאחרים לחשוב שהוא עובר על איסורי התורה, גם אם בפועל הוא אינו עושה זאת, וכשאדם יושב במסעדת טריפה, הוא מעורר על עצמו חשד.

לכן, לפני שאתם נוסעים כדאי שתיצרו קשר עם בית חב"ד בתאילנד, ותבררו היכן ניתן למצוא מסעדה כשרה.

כמו כן כדאי שתביאו אתכם מזון כשר לטיול, ובמהלך הטיול עצמו תוכלו לקנות פירות וירקות ולאכול בלי חשש של כשרות (אם אין חשש של תולעים), כי בחוץ לארץ לא צריך להפריש תרומות ומעשרות מהפירות והירקות, והם כשרים למאכל בלי חשש.

התגיירתי, האם אמא שלי יכולה לבשל בשבת

התגיירתי, האם אמא שלי יכולה לבשל בשבת?

 

שלום הרב,
אני התגיירתי לפני כ-10 שנים. בסוף שנה שעברה נולד לי בני הבכור. כעת אמא שלי שומרת עליו. השאלה שלי היא האם אני יכולה להשאיר לה נר דולקת כדי שתוכל לבשל/ לחמם לו על הגז אוכל? כיום בגלל שהוא קטן ולא אוכל הרבה אני מבשלת לו יום קודם ומבקשת ממנה לחמם לו בתוך כלי עם מים חמים.

 

שלום רב

אם את נוהגת כמנהגי האשכנזים את יכולה להשאיר לה אש דולקת והיא יכולה לבשל עליה ללא כל חשש. אם את נוהגת כמנהג הספרדים זה יותר בעיה, אבל אפשר להקל בעת הצורך לשם האכלת הילד.

הרבה נחת ובהצלחה רבה

חוט דנטלי בשבת

חוט דנטלי בשבת

כבוד הרב

האם מותר להשתמש בחוט דנטלי בשבת אם חותכים אותו מראש? ומה הדין בקיסמי שיניים?

תודה רבה

 

שלום רב

אם אתה יודע שבדרך כלל לא יוצא דם מהשיניים כשאתה עושה עם חוט דנטלי או עם קיסמי שיניים, אפשר להשתמש בהם בשבת (אם חתכת אותם מראש כפי שכתבת), אך אם פעמים רבות יוצא לך דם בשעה שאתה עושה כן אסור להשתמש בזה בשבת.

שבת שלום

מים אחרונים?

שלום כבוד הרב יש לי שאלה:
מה הרעיון מאחורי המנהג של מים אחרונים? האם זה חובה?

 

שלום רב

עיקר התקנה לנטילת מים אחרונים היא מחשש מלח סדומית שהיה נהוג בזמנם
ואינו מצוי בזמנינו, ואכן מטעם זה כתב בשולחן ערוך שיש שאינם מקפידים על מים אחרונים
כיום מפני שאין מלח סדומית מצוי בינינו, ומשום ידים מזוהמות אין חוששין הואיל ועכשיו
אין מקפידין לרחצן מלכלוך המאכל אין זה קרוי זוהמא עבורינו. אמנם כתב המשנה ברורה
שם בשם כמה פוסקים שיש להחמיר וליטול מים אחרונים גם בזמן הזה. וביאר הטעם שיש
לחוש גם בזמן הזה למלח מסוג אחר שטבעו כטבע המלח סדומית. וכך ראוי להחמיר בזה גם בזמן הזה.

בהצלחה

על מה מברכים ואיך?

אוהד אטינגר

חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו בתלמוד הבבלי, ש'אסור לו לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה'.

כלומר, לפני שאנחנו אוכלים, שותים ואפילו מריחים עשב ריחני, אנחנו צריכים לברך את בורא העולם,

ולהודות לו על האוכל, המשקה או העשב הריחני שהעניק לנו.

הברכה מתחילה תמיד במשפט הבא: "בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם", והמשמעות שלו היא

שאנחנו משבחים את בורא העולם, ומזכירים כי הוא מקור הברכה, ממנו מושפעת הברכה אל העולם,

לנו ולכל אדם אחר, כי אלמלא בורא העולם היה מעניק לו את הברכה הזאת, לא היינו מקבלים אותה.

לכל ברכה יש גם סיומת, בהתאם לעניין ולמאכל שאנו עתידים לאכול.

סדר הקדימה בברכות כאשר אתם נגשים לאכל ממינים שונים נקבע לפי הסיסמה הבאה:

"מגע אש", כלומר: מזונות, גפן, עץ, אדמה שהכל. כך שנבחר קודם במאכלים שברכתם מזונות

כי הנם חשובים יותר, וכן הלאה.

אם אנחנו אוכלים לחם, כל המזונות האחרים הופכים טפלים אליו ונכללים בתוך הסעודה.

לפני שאוכלים לחם נוטלים את שתי הידיים, ומברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָים.

לאחר מכן מנגבים את הידיים במגבת, יושבים ליד השלחן, מחזיקים את הלחם ביד ימין ומברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

כאמור, כשאנו שותים מים או שתייה ממותקת, אוכלים סלטים, דגים בשר וכו' בתוך הסעודה,

לא מברכים עליהם ברכה בפני עצמה, כי כל המשקאות והמאכלים טפלים אל הלחם ואל הסעודה.

יוצאים מן הכלל הם יין, שעליו מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

וכן מאכלים שאינם נאכלים בדרך כלל בתוך הסעודה, כמו תפוח למשל, או וופלה. עליהם מברכים בפני עצמם.

להלן הברכות שמברכים על מאכלים, אם אנו אוכלים אותם בפני עצמם ולא בתוך הסעודה.

על כל תבשיל או מאפה העשוי מ'חמשת מיני דגן' (חטה, שעורה, שיפון, כוסמין ושבולת שועל), כמו עוגה, דיסה וכדו'.

מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.

על היין מברכים כאמור: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

מי שאוכל פירות עץ, כמו תפוח, קיווי, אגס, אגוז, אבוקדו או תפוז, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

מי שאוכל פירות הגדלים על גבי שיחים, כמו עגבניה, בננה, אבטיח וכדו', וכן ירקות מכל הסוגים והמינים,

מברך לפני אכילתם: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

על מוצרים מן החי כמו בשר, ביצים דגים וחלב, או מוצרים מהצומח שאיבדו את הצורה המקורית שלהם

כמו רסק עגבניות או פירה – מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ.

מי שיש לפניו כמה מיני מאכל שמברכים עליהם ברכות שונות, כמו מלפפון עם תפוח, כוס יין ופרוסת עוגה,

יברך את הברכות על פי סדר 'מגע אש', כלומר יברך קודם על העוגה ברכת בורא מיני מזונות,

לאחר מכן יברך בורא פרי הגפן וישתה מהיין, בהמשך יברך בורא פרי העץ ויאכל מהתפוח,

ברכת בורא פרי האדמה ויאכל את המלפפון ואחרונה אחרונה חביבה היא ברכת שהכל נהיה בדברו.

אחרי שמסיים לאכול, מברך 'ברכה אחרונה'.

אם אכל ארוחה מלאה עם לחם, יברך ברכת המזון . אם שתה יין יברך ברכת על הגפן,

אם אכל מוצרי מאפה ומזון מחמשת מיני דגן יברך ברכת 'על המחיה' ואם אכל פירות משבעת המינים

שהתברכה בהם ארץ ישראל (ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים), יברך ברכת 'על הארץ ועל פרי הארץ'.

מי שאכל פירות שאינם משבעת המינים, או אכל ירקות, פרות האדמה, וכן מי שאכל מוצרים מהחי, כמו בשר,

ביצים וחלב, או שתה מים וכל משקה אחר (למעט יין), יברך ברכת 'בורא נפשות':

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָא לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים.

מי שמריח בשמים עם העשב המקורי שלהם, (ולא בשמים כימיים), יברך לפני ההרחה:

בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָֹמִים.