מאת: מענדי
שאלו פעם את שר האוצר איך זה לנשום אויר פסגות, להסתובב כל היום מחוייט עם עניבה, לשבת בוועדות עם אנשים מכובדים, איך זה מרגיש? ענה שר האוצר, 'אם פעם אני לוקה בזחיחות דעת עקב מעמדי הרם, אני מגיע הביתה אחרי יום עבודה בלשכה, אשתי היקרה מראה לי את הכיור שמלא בכלים מטונפים שמחכים לשטיפה, בבקשה… מהר מאד אני נזכר מאין באתי ולאן אני הולך…'
ובכן, אם גם שר האוצר הוא 'שוטף כלים' לאומי, אז גם אני הקטן אודה ולא אבוש, שזה התפקיד שלי בבית, שוטף הכלים. מלי שאלה אותי, (מלי זאת אשתי) מה היא יכולה לקנות לי שי ליום הולדתי ה-30, אמרתי לה, "מלי חיימשלי, יש לי רעיון פצצה בשבילך, תקני לי בבקשה מתנה מדיח כלים, זה ממש ישמח אותי."
"מה?" מלי נדלקה "מדיח כלים?, למה מה קרה, עד שיש לך תפקיד אחד לעשות פה בבית אתה מנסה להתחמק, חוצמיזה מדיח עולה אלפיים שקל, מה נראה לך אני אקנה לך שי ליומולדת באלפיים שקל? למה מי מת, יא חי בקלטת, שאלתי אותך איזה שי לקנות לך לא איזה מתנה, שמעת? איזה 'שי'. 'שי' זה שובר כניסה חד פעמי לג'ימבורי, או תלוש קנייה לקומקום חשמלי של אלקטרו חנן, עד גמר המלאי, בתוקף עד היום בערב. הבנת? לא מתנה עכשיו באלפיים שקל, מי שישמע יומולדת, אפשר לחשוב זה חתונת הזהב, כולה יומולדת עלובה של ילד מגודל נהיה בן שלושים. ובנוסף אני אומרת לך ככה בסוגריים, שאם יש לך מקום במטבח איפה שתשים את המדיח כלים, אז אני כבר שמה שם תנור חלבי שאוכל לאפות עוגות גבינה במקום לשים אצל השכנה המעפנא שעושה לי טובה. וככה יהיה לך גם עוד תבניות לשטוף…"
טוב, טוב, טוב, הבנתי שאני יכול לשכוח ממדיח כלים שיגאל אותי מהצרות שלי, לא משנה שאת הכסף ל'שי' יומולדת מלי מוציאה מכיס ימין שלי ומעבירה לכיס שמאל… בסוף היא קנתה לי במקס-סטוק 'שי' – סינר שרקום עליו "מי שמבשל – לא מנקה", נִישׁבַּלַכֶם אמיתי. אני צילמתי את זה. אבל האמת היא שאני כבר לא מעניין אותי, הבנתי שלא יעזור לי בֶּתּ דין, ועם השנים פיתחתי לי שיטות איך להתמודד עם הררי הכלים שמצטברים על השיש ומחכים רק לי, לדוגמא אחד מהפטנטים שלי זה לצלם קולאז' "לפני-אחרי". אני מצלם את הערימת כלים לפני השטיפה, מצלם שוב את השיש הנוצץ אחר כך, עושה קולאז' יפה בטלפון ומעלה סטורי לחברים שלי. מידי פעם גוגל גם מזכיר לי את הקולאז'ים… זיכרונות מלפני שנה, לפני 5 שנים, לפני 10 שנים, כל הגלריה שלי בטלפון תמונות של כלים.
מלי משקיפה מהצד ונחנקת מצחוק, "פשששש מי ישמע ממש יצירת אומנות, ציור של פיקאסו, תפרסם לכל החברים שיעשו לך לייק, אשכרה שטפת כלים בבית, פשוט אומן"…, אבל אני למדתי כבר לא לענות למלי, למה אם אני אומן בשטיפת כלים, מלי אומנית בלשטוף אנשים, על כל מילה שאעז לצייץ, אקבל חזרה ממלי שטיפה רצינית ששווה כמו דלי ספונג'ה לפחות, אז למדתי לשתוק וזהו. אומר לעצמי שזה הדרך שלה להחמיא לי על העבודה היפה שנתתי.
הכי גרוע זה שאמא שלי משוויצה למלי, "את חייבת לי תודה גדולה מלי, זה הכל אני לימדתי אותו, מאז שהוא ילד הכרחתי אותו לשטוף כלים בבית ותמיד הייתי אומרת לו, אשתך עוד תּוֹדֶה לי, היא תבוא לנשק לי את היד על זה שבזכותי בעלה שוטף לה תַּ'כלים ולא עצלן יושב כל היום על הספה ולא עושה כלום"
פעם אחת היה לי משבר קטן בעניין, והתבכיינתי אצל חבר שלי מאיר, 'שומע מאיר, מלי כפרה עליה משפילה אותי כל יום לשטוף כלים, פשוט דורכת עלי, נמאס לי כבר'. אמר לי מאיר, "אין דבר כזה, מה אתה סמרטוט?, אתה גבר גבר, תקשיב מה תעשה, היום בצהריים אתה חוזר הביתה, נותן דפיקה על השיש ואומר 'זה נגמר! הבנת, זה נגמר!, תעשה מה מאיר אומר לך ותראה אותה פתאום חוזרת למעמדה הטבעי. ואל תשכח לבוא להודות למאיר על השיעור החשוב הזה בזוגיות, יהיה לך יותר זמן לבלות עם מאיר במקום לשטוף כלים".
אוקיי, מאיר אמר מאיר יודע, קיבלתי החלטה אני עושה את זה ויהי מה, הגעתי הביתה ונתתי דפיקה על השיש שעד עכשיו עוד כואבת לי היד מהעוצמה, 'זה נגמר! הבנתם?! פשוט נגמר!' צעקתי לחלל הבית ככה בלשון רבים יעני אני צועק על הילדים… פתאום מלי הגיע בסערה 'מה נגמר אה?! מי נגמר?' אז מרוב שנבהלתי ממנה עניתי לה בקול רועד "הסבון… הסבון של הכלים נגמר" – – –
טוב, כמובן שכל מה שכתבתי עד כאן זה סתם סאטירה בשביל לצחוק קצת, מקווה שזה ברור, כי האמת לאמיתה היא שבאתי לספר לכם שהכבוד הכי גדול בשבילי שאני 'שוטף הכלים' הראשי בבית. כל שף הכי גדול התחיל בתור 'שוטף כלים' במטבח, אחרת אי אפשר להתקדם… כל עבודה מכבדת את בעליה. האדם עושה את התפקיד ולא להיפך.
מסופר על האדמו"ר מסאטמר ז"ל שאמרו לו שיש סגולה ל'שלום בית' לקפל את הטלית במוצאי שבת, ענה האדמו"ר בפיקחותו: "אני לא יודע מה הסגולה הזו, מה שבטוח שהסגולה הכי טובה זה לקפל את השרוולים במוצאי שבת ולשטוף את הסירים שנשארו משבת…"
החסד הכי גדול זה לעזור בבית, לפני שאני מחפש חסדים מחוץ לבית, דבר ראשון 'עניי ביתי קודמין', יש לי אשה וילדים בבית, אם זאת הייתה שכנה נזקקת שצריך לקנות לה מצרכים במכולת, לא הייתי הולך לעזור לה?! אז מה היא אשמה שהיא אשתי… אני רואה כמה היא עובדת קשה בבית, אני חצי שעה עם הילדים אני מתחרפן, והיא כל היום איתם בשיא הסבלנות, אז לפחות אני עוזר קצת במה שאני יכול, שוטף כלים, הולך למכולת, וכמובן התפקיד הכי חשוב של כל אב בישראל – להוריד את הזבל…
מלי, אם חלילה במקרה את קוראת את השטויות שלי פה את מבינה שאני לא התכוונתי ממש ברצינות… כן?!
יואו הלך עלי 🙁
