הרב שמעון וייס
כל השבוע אני מחכה ליום השבת. ביום חמישי כבר מתחילות ההכנות, הקניות הראשונות לכבוד שבת, וביום שישי ההכנות הופכות קדחתניות. לכל ילד בבית יש תפקיד ברור. אחד אחראי על סידור המקרר, ואחיו אחראי על העמדת הפלטה של שבת עם כל התבשילים עליה בצורה מסודרת. הבת הגדולה מכינה את הסלטים ואחיותיה מדיחות כלים ופורסות מפות לבנות על השולחנות. לכבוד שבת קודש.
אנחנו ההורים כמובן מנצחים על כל המלאכה. יש קניות, בישולים, ניקיון. להתכונן לשבת זאת משימה מורכבת, הכל חייב להיות ערוך ומוכן בצורה הטובה ביותר לפני הדלקת נרות שבת.
בערב שבת אני והבנים הגדולים יותר גם טובלים במקווה הטהרה לכבוד השבת. זאת הרגשה אחרת כשיוצאים מהמקווה. העולם נראה זך יותר, אפשר לחוש באוויר את השבת המתקרבת ובאה.
אשתי והבנות מדליקות נרות, ואני יוצא עם הבנים לבית הכנסת. מתפללים מנחה, מעיינים בפרשת השבוע ובמפרשי התורה, מתפללים קבלת שבת ברוב עם ולאחריה תפילת ערבית חגיגית.
בבית ממתין לנו שלחן ערוך. כולם לבושים בבגדים נאים, פאות מסודרות לבנים, שיער מסודר לבנות. כולנו נראים כמו בני מלכים. הכל רגוע. אין טלפונים, אין משימות דחופות. יש רק שבת קודש בחיק המשפחה. שרים 'שלום עליכם', מזמרים 'אשת חיל', עושים קידוש, נוטלים ידיים וישובים לסעודה דשנה עם מאכלים שאשתי בישלה בסיוען של הבנות, ובעיקר של הבת הגדולה. שרים זמירות, אני מספר סיפור מרתק, וכל אחד מהילדים אומר דבר תורה על פרשת השבוע. זה חשוב גם כי זה דברי תורה, וגם כי זה מחזק את הביטחון העצמי של כל ילד שלומד לדבר בפני קהל, גם אם מדובר בקהל המשפחתי. בין לבין מחליפים חוויות, מספרים סיפורים, ונהנים מכל רגע. לפעמים הסעודה הזאת נמשכת יותר מארבע שעות, ואנחנו בכלל לא מרגישים שהזמן חלף עבר.
בבוקר יום השבת הסיפור חוזר על עצמו בצורה מעט שונה. אני והבנים הולכים לבית הכנסת, לומדים ספרי חסידות לפני התפילה, מתפללים ושבים הביתה לקידוש וסעודת יום השבת. הסעודה קצרה יותר מבלילה, ולאחריה הולכים לנוח בשבתות הקיץ. בחורף אין זמן, עד שמסיימים את הסעודה כבר צריכים לשוב לבית הכנסת לתפילת מנחה, ולאחריה סעודה שלישית בחיק המשפחה – זו סעודה שבה שרים שירי נשמה, כולנו יחד, מדברים על דברים העומדים ברומו של עולם, שואפים מלוא הראות את האוויר הנפלא של יום השבת. הסעודה הזאת נמשכת עד יותר משעה אחרי צאת השבת.
אחרי תפילת ערבית והבדלה אני לומד עם הילדים, כל ילד בתורו בוחר מה הוא רוצה ללמוד איתי, מתוך מה שלמדו בכתה שלו בשבוע החולף. בקיץ אנחנו עושים את זה עוד לפני תפילת המנחה.
אני חושב שעל שבת כמו זו שאנחנו עושים כל שבוע נאמר הפסוק "וקראת לשבת עונג". אנחנו פשוט מתענגים על כל רגע. מי שלא יודע לחוות שבת מתוקה כזאת – מפסיד.