למה אסור לדבר בטלפון בשבת למרות שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם

מחבר הספר 'שערי הברכה' רבי שמואל יוסף שטיצברג שליט"א, מסביר את ההיגיון ההלכתי שעומד מאחורי הדברים שאסור לעשות בשבת.

למה אסור לדבר בטלפון בשבת למרות שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם

אוהד אטינגר

 

יהודים רבים ברחבי הארץ והעולם, שואלים את עצמם מפעם לפעם, איזה היגיון עומד מאחורי שמירת השבת

כפי שהיא נהוגה לפי ההלכה.

התורה מצווה על עם ישראל שלא לעבוד בשבת, לשבות, לנוח מכל מלאכה, ובמקום לנסוע לחוף הים וליהנות

מהשקיעה המרהיבה, הדתיים נשארים בבית, ונזהרים שלא לעשות פעולות שאין בהן שום מאמץ.

אסור לחתוך נייר טואלט בשבת, למה? אסור לחתוך מפה חד פעמית לפי הגודל של השולחן, למה?

אסור לטגן חביתה למרות שזה בכלל לא מצריך מאמץ מיוחד, ואסור לדבר בטלפון למרות שזה הדבר

שאני הכי אוהבת בעולם, וזה מה שיעזור לי לנוח יותר מכל פעולה אחרת.

איפה ההיגיון? האם זה מה שהקדוש ברוך התכוון אליו כשהוא אמר לבני ישראל שלא לעבוד בשבת?

יש שמוסיפים על הטענה הזאת גם שלב מתקדם יותר, הנובע מבורות מוחלטת: "הרי כל הסיבה שאלוקים

אסר עלינו להבעיר אש בשבת היא בגלל שפעם היו צריכים לשפשף שתי אבנים זו בזו, והדבר היה כרוך

במאמץ גדול מאוד, לכן היה אסור לעשות זאת בשבת. אבל להדליק אש עם גפרור או מצית זה מאוד קל,

ולכן אין סיבה שהדבר יהיה אסור בשבת…".

 

מה הבעיה בטענות הללו?

 

שהטוענים אותן, לא התחילו ללמוד אפילו את הבסיס של הבסיס של הלכות שבת,

ובכל זאת הם מרשים לעצמם להטיל ספק ולמתוח ביקורת על ההלכה. אין להם שמץ של מושג מדוע אסור

לעשות את הפעולות הללו, והם מעדיפים לחשוב שהם נאורים וחכמים ומבינים, ואילו הדתיים חשוכים

ופרימיטיביים שמצייתים באופן עיוור לחכמי הדת שנהנים להעמיס עליהם איסורים על ימין ועל שמאל.

אבל מה עושה אדם חכם כשאינו מבין משהו? פונה למומחה בתחום ומבקש הסברים.

זה בדיוק מה שעשינו.

 

פנינו לגאון רבי שמואל יוסף שטיצברג, רב בקהילת חסידי גור בבית שמש, ומחבר ספר 'שערי הברכה'.

הרב שטיצברג נחשב בין הרבנים לאחד המומחים הגדולים בתחום של הטכנולוגיה על פי ההלכה,

ובמיוחד הטכנולוגיה הקשורה להלכות שבת. הוא יושב עם מדענים ומהנדסים, יורד לפרטים הקטנים

של הדרך בה פועלים מכשירים כאלו ואחרים, ולאחר שהוא מכיר את אופן הפעילות שלהם על בוריה,

הוא יודע לפסוק מתי מותר להשתמש במכשירים אלו בשבת, מתי אסור, ואם יש דרכים להשתמש בהם

באופן שהדבר מותר רק לחולים וקשישים או ילדים ותינוקות רכים.

"הטעות הגדולה ביותר של כל אלו השואלים את השאלות הללו, נעוצה בכך שהם חושבים

שכשהקדוש ברוך הוא הורה לנו לשבות, הוא התכוון דווקא לעבודה קשה שאנחנו מזיעים ומתנשפים

במהלך הביצוע שלה", מסביר הרב שטיצברג. "מדובר בטעות, זה לא נכון, אין שום איסור להתאמץ בשבת.

"אם מגיעים אלי אורחים הביתה ואני רוצה להביא להם כיסאות, אני יכול ללכת לחבר שגר בצד השני של הרחוב

ולהשאיל ממנו 30 כיסאות, לסחוב אותם בערימות של שלושה או ארבעה בכל פעם, לקרוע את הידיים ממאמץ,

להזיע מכף רגל ועד ראש, להתנשף במאמץ גדול, ולא חיללתי שבת. הדבר מותר ואין בזה שום איסור.

[כמובן רק במקום שיש בו 'עירוב', אבל זה כבר נושא אחר…].

"לעומת זאת, אם אני רוצה לפרוס מפה חד פעמית ולחתוך אותה מתוך גליל גדול, אני כבר מסתבך

עם חילול שבת, למרות שלחתוך מפת ניילון זאת לא עבודה קשה ומפרכת.

"כדי להבין את ההיגיון אנחנו צריכים לחזור להתחלה. למה הקדוש ברוך הוא נתן לנו את השבת?

כי הוא ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי הוא שבת ממלאכת הבריאה, ולכן אנחנו שובתים

ביום השביעי שבכל שבוע, "זכר למעשה בראשית".

"עכשיו בואו נתקדם צעד אחד נוסף. ממה הקדוש ברוך הוא שבת? מעבודה קשה? כשהוא ברא את השמים

והארץ האם הוא התאמץ לשם כך? כשהקב"ה ברא עצים ונחלים ועופות ובהמות והרים וגבעות,

הוא עשה את זה במאמץ גדול?

 

לא! הוא עשה את זה בדיבור בלבד!

 

"ויהי אור", נהיה אור… "יהיה רקיע", נהיה רקיע. "תוצא הארץ דשא", הארץ הוציאה דשא…

"ואז הגיע היום השביעי והקב"ה שבת וינפש. כלומר, האם הוא הפסיק לעבוד קשה? לא!

הוא בכלל לא עבד קשה. הוא שבת ממלאכת ה"יצירה"! עד עכשיו הוא יצר כל יום משהו חדש, ועכשיו,

בשבת, הוא לא יצר שום יצירה. ולכן גם אנחנו צריכים בשבת לשבות. ממה אנחנו צריכים לשבות?

ממלאכה שיש בה יצירה!

"ולכן, לסחוב כיסאות וספסלים קיימים ממקום למקום, זאת לא יצירה, ואין בזה שום איסור. לעומת זאת,

כשאני לוקח גליל ארוך של מפת ניילון, המפה הזאת לא ראויה עדיין לשימוש. אין לי שולחן ארוך כל כך,

ובלי לחתוך את הגליל אני לא יכול להשתמש בו.

"כשאני לוקח סכין או מספריים וחותך חתיכה מהמפה הזאת, אני בעצם משלים את מלאכת הייצור שלה

שנעשה במפעל, ועכשיו אני הופך אותה ראויה לשימוש בפועל. זאת יצירה חדשה שאני עכשיו השלמתי אותה.

"אז נכון שאת עיקר היצירה עשו במפעל, אבל אני עשיתי עכשיו את השלב הסופי והאחרון של מלאכת היצירה

ולכן הדבר אסור. בלשון חז"ל זה נקרא 'מכה בפטיש', כמו האומן שיצר כלי חדש, שולחן או ספסל או כלי

מתכתי כלשהו, כשהוא מסיים את המלאכה הוא נותן מכה או שתיים בפטיש כדי ליישר את הבליטות האחרונות

שעוד נשארו, ובכך הוא משלים את מלאכת היצירה, כך כל פעולה שמשלימה את מלאכת היצירה,

נחשבת ליצירה ואסור לעשות אותה בשבת.

"אותו הדבר גם לגבי נייר טואלט. מה אפשר לעשות עם גליל שלם של נייר טואלט? כלום! כדי להשתמש בו אתה

חייב לחתוך ממנו חלק, והחיתוך הזה הופך אותו ראוי לשימוש, מה שאומר שהוא משלים את "מלאכת היצירה",

ולכן הדבר אסור. "אבל זאת רק מלאכה אחת 'מכה בפטיש'. חוץ ממנה יש עוד 38 מלאכות נוספות שאסורות

בשבת, כמו למשל הבערת אש. כשאני מדליק גפרור אני לא עובד קשה, אבל אני מייצר משהו חדש,

אני מייצר שלהבת שלא היתה פה קודם, ולכן הדבר אסור בשבת.

 

כשאתה משתמש בטלפון, אתה מחולל שלל פעולות ויצירות.

 

למשל, אתה מייצר גלי קול, ובכל הגה שאתה מוציא מפיך נוצר מעגל חשמלי חדש, ששוב מתורגם בהמשך

לגל קול שאותו שומע מי שנמצא מהעבר האחר של קו הטלפון. אתה גורם לטלפון לצלצל ולייצר קול של צלצול

או מנגינה, שלא לדבר על האור שזה מדליק בטלפון שלך ובטלפון של מי שמדבר איתך.

"עוד דוגמה: הורדת מפלטת השבת את המרק הרותח, ובעודו רותח מאוד הוספת תבלין, כמו כורכום טחון למשל.

מה עשית? בישלת. היה כאן כורכום שאינו מבושל ועכשיו הוא מבושל, העברת אותו למצב חדש, ייצרת פה דבר

חדש. אז נכון שהמרק כולו היה מבושל עוד קודם לכן, אבל אנחנו מתייחסים עכשיו לכפית כורכום שהוספת לו,

את כפית הכורכום הזאת בישלת, ולכן חיללת שבת חלילה.

"כי כשמדובר ביצירה, זה לא מעניין אותנו האם היצירה היא גדולה או קטנה, האיסור בשבת הוא לא רק על יצירות

גדולות ועל מעשים מורכבים, אפילו פעולה פשוטה וקלה לביצוע, ממש עניין של מה בכך, אם יש פה "יצירה",

הדבר אסור בשבת.

 

"כשמבינים את זה, כל השאלות והתהיות, ובעיקר הזלזול והבוז כלפי שמירת השבת נעלמים מאליהם.

כי ככה זה, מי שחושב שהוא יודע הכל בלי ללמוד, אף פעם לא יוכל להעריך את מי שכן למד ויודע טוב יותר ממנו".

 

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.