אוהד אטינגר

חג השבועות מכונה בפי רבים גם בכינוי 'חג המים', וזאת משום שבחג זה ניתנה לנו התורה קדושה,

המשולה למים, בפסוק "הוי כל צמא לכו למים".

חכמי התלמוד הסבירו במדרש (שה"ש רבה) למה נמשלה התורה למים, והדגישו כמה וכמה נקודות

דמיון בין התורה לבין מים.

"מים מסוף העולם ועד סופו, כך תורה מסוף העולם ועד סופו.

"מים חיים לעולם, כך תורה חיים לעולם.

"מים מן השמים, כך התורה מן השמים.

"המים מטהרים הגוף, כך תורה מטהרת הגוף.

"המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים, כך תורה: אדם לומד שתי הלכות היום ושתי

הלכות למחר, עד שנעשה כנחל נובע.

"מה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן:

למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת.

"ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהם, סוף שהוא מתבלע (טובע), כך דברי תורה, אם אין אדם יודע לשוט

בהן ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע".

בגמרא יש השוואות נוספות בין מים לבין התורה הקדושה וההשוואה הידועה והמוכרת ביותר היא:

"מה מים עוזבים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אינם מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה".

כלומר, התורה יכולה להתקיים ולהישמר רק אצל מי שאינו מתגאה, בדיוק כמו המים שתמיד זורמים

כלפי מטה, ולעולם אינם זורמים מעצמם כלפי מעלה.

מים בששון

מעניין לציין שהמים אכן מלווים אותנו במשך כל היום, כשאנחנו רוצים לקיים את התורה הקדושה.

הטבילה במקוה כדי להיטהר מטומאה היא דוגמה לטבילה שמתבצעת מעת לעת, ואינה יומיומית,

למעט מי שנוהגים לטבול כל יום ל'תוספת טהרה', אבל אין חיוב הלכתי לעשות זאת.

ויש גם דוגמאות יומיות, כפי שנפרט בעזרת ה' בשורות הבאות:

נטילת ידיים שחרית

כשאדם קם בבוקר, הוא צריך קודם כל לומר 'מודה אני לפניך….', ומיד לאחר מכן ליטול ידיים.

רבים מקפידים להניח עוד בלילה ספל מים עם קערה על יד המיטה, וליטול את הידיים עוד

לפני שהם קמים ממיטתם.

נטילת הידיים בבוקר היא חובה, ובהלכה כתוב שמי שאינו מקפיד על כך סובל משכחה של דברי

התורה שלמד, וגם עלול לרדת מדעתו חלילה וחס.

נטילת הידיים בבוקר צריכה להתבצע לפי כללים מאוד ברורים ומוגדרים, וחשוב ללמוד אום ואפילו

לתרגל אותם עד שנדע לעשות זאת בצורה הראויה:

מחזיקים את הספל המלא במים ביד ימין, מעבירים אותו ליד שמאל ושופכים מים על יד ימין.

המים צריכים לכסות את כל כף היד, עד החיבור אל הזרוע.

לאחר מכן מעבירים את הספל ליד ימין ושופכים מים על יד שמאל, גם הפעם על כל כף היד.

כך חוזרים על הנטילה שלוש פעמים לכל יד, יד ימין ואחריה יד שמאל ושוב יד ימין ואחריה

יד שמאל ושוב פעם שלישית יד ימין ואחריה יד שמאל.

רבים מקפידים ליטול גם פעם רביעית על כל יד, וזהו מנהג טוב אבל אינו חובה על פי ההלכה.

 

נטילת ידיים לפני התפילה

 

לפני כל תפילה יש ליטול ידיים. מספיק ליטול פעם אחת על כל יד, וכדאי מאוד ליטול על כף

היד כולה בלי 'להתקמצן' על המים.

 

נטילת ידיים לפני הארוחה

 

בכל פעם שאנו אוכלים לחם, פיתה, בגט, וכל סוג אחר של פת, אנחנו צריכים ליטול קודם

את הידיים, אבל הנטילה הזאת שונה מנטילת הידיים של שחרית שנוטלים מיד כשקמים בבוקר.

את הנטילה הזאת אנחנו עושים כך: ממלאים את הספל מים, ומעבירים אותו מיד ימין ליד שמאל

ונוטלים שתי נטילות על יד ימין, כלומר שופכים פעמיים מים על יד ימין באופן שהמים יכסו את

כל כף היד בשתי הפעמים, ולאחר מכן נוטלים שתי פעמים על יד שמאל.

לאחר מכן מרימים את הידיים כנגד הראש ומברכים: "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".

מיד לאחר הברכה מחככים את הידיים זו בזו, ומנגבים במגבת או בנייר סופג וכדו'.

רק אחרי שהידיים יבשות לחלוטין לוקחים את הלחם ביד ימין ומברכים: "ברוך אתה אדני

אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ", ואוכלים מהלחם.

מים אחרונים

אחרי שמסיימים את הארוחה, ולפני שמברכים 'ברכת המזון' יש ליטול 'מים אחרונים',

כלומר נטילת ידיים של אחרי הארוחה. הסיבה להלכה זו היא שבמהלך האוכל הידיים

מתלכלכות, ואין זה ראוי לברך לבורא עולם עם ידיים שאינן נקיות.

סיבה נוספת טמונה ב'מלח סדומית' שהיו רגילים להשתמש בו בארוחה בזמן חז"ל,

ומאחר והוא מלח מאוד חריף, עלולים גרגירים זעירים של מלח הנשארים דבוקים

על ראשי האצבעות, להיכנס לאחר מכן לעין, כשהסועד יגרד בעיניו וכדו', והדבר

עלול לגרום לעיוורון חלילה.

לכן חייבו ליטול מים אחרונים ובעצם לשטוף את היד משאריות המלח.

בזמנינו נוהגים לאכול עם סכו"ם, הידיים נשארות נקיות, ובנוסף אין חשש של עיוורון

ממעט מלח שנשאר על האצבעות, ולכן הסיבה לנטילת 'מים אחרונים' כבר לא קיימת לכאורה.

עם זאת, לנטילת 'מים אחרונים' יש גם הסבר עמוק מאוד על פי חכמת הקבלה, ולכן נוהגים גם

כיום ליטול 'מים אחרונים', אבל זו לא חובה הלכתית גמורה כמו נטילת הידיים שלפני הארוחה.

יש הנוהגים ליטול 'מים אחרונים' עם ספל ובנטילה על כל האצבעות, אבל רבים נוהגים דווקא

למעט במי נטילת 'מים אחרונים', ונוטלים מתוך כוס חד פעמית וכדו', על ראשי האצבעות.

יש ליטול את הידיים בנטילת 'מים אחרונים' לתוך כלי שאינו משמש לאכילה או לשתייה כמו

כוס חד פעמית, צלחת חד פעמית, או לתוך הכיור. כמובן שמיש שי לו כלי מיוחד לנטילת

'מים אחרונים', יכול ליטול אל תוכו.

מים אמצעיים 

הלכה זו פחות מוכרת וידועה, אבל מי שאוכל בשר ודגים באותה ארוחה, צריך לשטוף את ידיו

בין הדגים והבשר, ושטיפה זו מכונה 'מים אמצעיים'. בימינו שנוהגים לאכול עם כף ומזלג ולא

נוגעים באוכל בצורה ישירה, פחות מקפידים על כך, ומי שכן נגע בדג בצורה ישירה נדרש

לשטוף את ידיו לפני שהוא אוכל עוף או בשר.

בין חלב לבשר

מי שאכל מאכלים חלביים ולאחר מכן מעוניין לאכול מאכלים בשריים (לאחר המתנה של חצי

שעה כנדרש) צריך ליטול את ידיו כדי שלא יגע במאכל הבשרי עם הידיים שעליהן נותרו שאריות

של המאכל החלבי. במקרה זה אין צורך דווקא בספל, ומספיקה רחיצת היד תחת ברז המים.

נטילת ידיים לאחר יציאה משירותים

מי שיוצא משירותים, או מבית המרחץ (יש מחלוקת בין פוסקי ההלכה אם חדרי אמבטיה ביתיים

נחשבים לבית מרחץ לעניין זה), צריך ליטול את ידיו, כדי להתנקות מרוח הטומאה שדבקה בהן.

כך גם מי שעשה את צרכיו בחוץ במהלך טיול וכדו', ולא בשירותים, צריך ליטול את ידיו.

נטילת זו מספיק ליטול פעם אחת על כל יד, ואם אין מספיק מים או שאין ספל בקרבת מקום

אפשר לשפוך מעט מים על ראשי האצבעות ודי בכך.

אבל רבים מקפידים ליטול את הידיים שש פעמים לסירוגין, יד ימין ואחריה יד שמאל וחוזר

חלילה שלוש פעמים.

לאחר מכן מברכים את ברכת 'אשר יצר', ומודים לקדוש ברוך הוא על כך שהוא העניק לנו

גוף מתפקד שפועל בצורה מופלאה, מזרים בעצמו את הדם, מפנה החוצה את הפסולת,

ומסוגל להכניס ולהוציא אוויר לנשימה בלי שום עזרה חיצונית, למעט עזרתו התמידית

והבלתי פוסקת של בורא העולם בכבודו ובעצמו.

ועוד נטילות ידיים

יש עוד פעולות שחכמי התלמוד קבעו שמי שמבצע אותן חייב ליטול לאחר מכן את ידייו,

חלקן משום ניקיון היד, וחלקן בגלל הרוח הרעה ששורה על הידיים לאחר ביצוע הפעולות הללו.

הפעולות שמצריכות נטילה מטעמי ניקיון הן: תספורת, הן המסתפר והן הספר המספר אותו,

קציץ ציפורניים, הן מי שקצצו לו את ציפורניו והן מי שקצץ צפורני אחר,  החולץ נעליים והנועל

נעליים או הוא נוגע בהן בידיו, וכן הפושט גרביים אם הן מלוכלכות יש שהחמירו ליטול ידיים.

מי שנוגע בנעליים חדשות במהלך קניית נעליים בחנות, אינו צריך ליטול ידיו. מי שנוגע במקומות

שבגופו שנהוג לכסות אותם, או המגרד בשער ראשו, צריכים ליטול ידיים.

בכל אלו מספיקה נטילה אחת על כל יד.

פעולות שמצריכות נטילה בגלל 'רוח רעה' השורה על הידיים, מצריכות נטילת ידיים כמו בבוקר בעת

שקמים מהשינה, שלוש פעמים על כל יד, והנטילה היא לסירוגין, ימין, שמאל, ימין שמאל ושוב ימין ושמאל.

היוצא מבית קברות, צריך ליטול ידיים שלוש פעמים (וגם לפני הכנסה לבית הקברות כדאי ליטול ידיים).

מי שביקר בקבר של צדיק שאינו בתוך בית קברות, כמו קבר הרשב"י במירון או קבר רחל בבית לחם,

אינו צריך ליטול ידיו.

כמו כן מי שמשתתף בהלוויה חלילה, גם אם לא נכנס לבית הקברות אלא השתתף במסע ההלוויה

שנערך מחוץ לבית העלמין – צריך ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, ונוהגים שלא לנגב את הידיים

במגבת או בבגד אחרי הלוויית המת, אלא נוטלים את הידיים ומניחים להן להתייבש מעצמן.

שהכל נהיה בדברו

יש עוד מצוות שקשורות עם מים, אבל כאן השתדלנו להביא את הדברים הנוגעים בחיי היום יום,

ולא עסקנו במצוות נדירות יותר. בכל מקרה, יש עוד מצווה אחת חשובה מאוד שאנחנו יכולים לקיים

על ידי מים, ושאנחנו מקיימים אותה כל יום.

מצוות 'ונשמרתם לנפשותיכם'.

כל יהודי מחויב לשמור על הבריאות שלו, וכדי להיות בריאים אנחנו צריכים להרבות בשתיית מים.

כמובן שכל פעם לפני שאנחנו שותים מים אנחנו גם מחזיקים את הכוס ביד ימין ומברכים בכוונה

ובמתינות: "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו".

אחרי שאנחנו שותים, אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על כך שנתן לנו מים די הצורך: "ברוך אתה אדני

אלוהינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן, על כל מה שבראת להחיות בהן נפש כל חי, ברוך חי העולמים".