מאת: הרב ישראל היימן

את המחזה הזה ניתן לראות כל יום בחדרי ההמתנה בבתיהם של גדולי ישראל,

המוני עמך בית ישראל עומדים צפופים ומצפים בכליון עיניים לתורם להיכנס אל הקודש פנימה.

אם נעשה בדיקה קצרה בין האנשים מהו הנושא עליו הם באים לדבר עם גדולי הדור ניוותר מופתעים,

אחדים באים לבקש ברכה או לשאול בענייני הלכה ותורה, מאידך ישנם רבים שבאים להתייעץ בכל שטחי

החיים, ברפואה בשידוכים בפרנסה בשלום בית, גדולי ישראל מרבנים וראשי ישיבות עד אדמורי"ם

ומשפיעים מכל העדות והחוגים שהמכנה המשותף ביניהם שהם אנשים השקועים בד' אמות של הלכה

ומקדישים מזמנם לציבור, והם נשאלים את כל סוגי השאלות, מכל תחום שרק יכול לעלות על דעת מאן דהוא.

ננסה בכמה מילים לחקור לעומק את התופעה, לנסות להבין מה גורם לאנשים שמסובכים עד צוואר

בנבכי החיים ובתהפוכותיהם ללכת ולשטוח את צפונות הלב בפני אנשים שבהסתכלות שטחית לא אמורים

להבין מאומה מעבר לדף הגמרא, כיון שיש כאן יסוד חשוב שיכול ללמד כל אחד על מהות הלימוד, על איכות

החיים של לומד התורה, על העוצמה שהתורה נוסכת בקרב כל מי שעוסק בה ובעיקר על המושג

אמונת חכמים שנתפס היום בעיני מי שלא מספיק חי את הנושא כמשהו לאנשים לא מספיק חושבים,

כאלו שנתפסים למיסטיקה או כל מיני דברים רוחניים לא שכליים.

.  .  .

בוקר שקט ורגיל עלה על ירושלים של מעלה, בין בתי האבן הישנים צועדים להם בזריזות קבוצת אנשים

בפנים רציניות, הם מקיפים כגורן עגולה את מורם ורבם הגדול, הלה הוא הגאון העצום רבי יהושוע לייב

דיסקין, מי שמכונה בפי כל 'השרף מבריסק', שרף על שם גדלותו הנוראה ויראת הרוממות שחשים כלפיו

כל מי שרק שמע את שמע גדולת תורתו קדושתו ופרישותו, מבריסק על שם מקום רבנותו בגולה

עד לא מזמן כשעלה לחונן את עפר ארץ הקודש לעת זקנותו.

הם צועדים ביראה סביבו בדרך לברית מילה, אליה הוזמן 'השרף' לשמש בה בסנדקאות והם מנסים לבלוע

כל מילה היוצאת מפיו, שהלא כבר נאמר על ידי חכמינו 'אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד'.

השיחה נסובה על כוחה של שמירת הראיה ועל מה שהשמירה הזו נותנת לאדם, הוכחה אתם רוצים?

שאל לפתע הרב, הנה, הרב הרים את עיניו לרגע אחד ואמר, בעץ הזה, כאן לידינו יש אלף שבע מאות

שמונים וחמישה עלים, הרב הוריד את עיניו והמשיך בהליכה מהירה, רחש של התפעלות עבר בין חברי

הקבוצה, השיחה המשיכה עוד זמן קצר והקבוצה כולה נבלעה עד מהירה בפתח אחד הבתים שם

התקיימה שמחת הברית.

מיכאל, אחד התלמידים הצעירים לא יכול היה להישאר שווה נפש מול מה שחזו עיניו לפני מספר רגעים,

הוא תלמיד קצת פחות וותיק ועדיין לא היה מורגל במה שתלמידיו של השרף הקדוש ידעו זה מכבר

על עיניו החדות של הרב שאי אפשר להסתיר מהם לגודל קדושתם שום דבר.

הדרך חזור החלה בשתיקה, הרב שקוע במחשבותיו הקדושות ואף אחד לא מעז להפריע להם,

מיכאל צעד מהר יותר ועקף את הקבוצה, הוא ניגש אל העץ אותו אמד הרב לפני דקות לא ארוכות

בדרכם בהלוך ותלש ממנו ענף קטן, הוא ספר במהירות ארבעה עשר עלים הניח את הענף בצד הדרך

וניגש אל הקבוצה, מיכאל פנה בהיסוס אל הרב ושאל אותו, הרב עכשיו שהורדתי כמה עלים מהעץ

ישנה הזדמנות להוכיח את דבריו של הרב בהלוך, כמה עלים יש כעת על העץ?

זו הייתה העזה ממדרגה ראשונה, כולם הסתכלו עליו בתדהמה אבל הרב פשוט הרים את עיניו לרגע קט

נוסף ונקב במספר, אלף שבע מאות שבעים ואחד עלים.

זהו, הרב הוריד את עיניו והשתיקה נמשכה, מיכאל היה בהלם מוחלט, הוא לא העז להוסיף מילה.

כשהם הגיעו לבית הרב, מיכאל ניגש אל רבי חיים שמחה, בכיר תלמידיו של הרב, תסביר לי בבקשה,

הוא ביקש, מה היה כאן? איך זה עובד? רוח הקודש, כוחות על טבעיים?

האמת, ענה לו רבי חיים שמחה, שהרב עצמו הסביר לנו בהזדמנות מסויימת עוד לפני שהוא עלה

לארץ הקודש את העניין, רבי חיים שמחה זקר שתי אצבעות מול מיכאל, כמה אצבעות אני מראה לך?

שניים, ענה מיכאל בלי לחשוב, יפה, רבי חיים שמחה המשיך וזקר כעת שבע אצבעות בשתי ידיו,

וכמה כעת. הוא שאל, לקח למיכאל שניה אחת לענות שבע, בוא נמשיך, אמר לו רבי חיים שמחה,

אם אני יראה לך כאן שלוש עשרה אצבעות גם תוכל לענות בלי לחשוב או שתצטרך לספור?

ובעשרים וארבע אצבעות? איפה עובר הגבול בין הכמות שאתה כאדם ממוצע יכול לומר את המספר

בלי לחשוב בראייה אחת לבין הצורך לספור ולחשב?

אתה מבין, המשיך רבי חיים שמחה, זה עניין של ריכוז, רבינו שבעומק עיונו הנורא בתורה,

בלימוד ללא הפסק בצמצום כל החושים חידד את כח הריכוז שלו בצורה מופלאה כזו שגם

כאשר הוא רואה דבר שלך אין אפשרות לספור אותו הוא מצליח לחדד את ראייתו ולרכז

את מחשבתו ברמה כזו שאצלו זה כמו אצבעות ספורות, כמו שאדם רגיל לא צריך להתאמץ

ולספור אותם רבינו לא צריך לספור את העלים על העץ.

אותם אנשים הצובאים בהמוניהם על דלתות גדולי ישראל לא הולכים שבי אחרי מיסטיקה,

הם לא אנשים שרצים אחרי אמונות של כח עליון עלום, הם אנשים רציונליים כמוני וכמוך,

הם רק מבינים שאדם שמשקיע את כל כח ריכוזו ועיונו כמעט בכל שעות היממה לאורך שנים

רבות כל כך בתורה ובהגיונה הוא אדם שיכול לתפוס כל בעיה משורשה בשניות, לשאול שאלה

ממצה אחת ולפעמים אפילו את זה הוא לא צריך, ולתת תשובה על כל נושא כשהוא יורד לעומק

הרבה יותר ממומחה שלמד את הנושא שנים רבות.

כמובן שלגדולי ישראל יש גם את העזרה השמימית העליונה אותה הם מקבלים ישירות מנותן התורה

שמכוון אותם ושם את הדברים בפיהם, יש להם 'ערוץ פתוח' עם הבורא, כי הם מחוברים איליו הכי חזק

שאפשר והם גם יכולים לומר דברים בבחינת צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, אבל אפילו

אם לא נתייחס לחלק הרוחני יש כאן משהו לוגי פשוט, העיון שלהם בכל דבר, התפיסה שלהם

לעומק של כל נושא, החתירה לאמת בכל נקודה, אלו תכונות שמנחות אותם כל הזמן בלימוד התורה,

הם משתמשים בתכונות הללו כל כך הרבה שנים ובעצמה כזו חזקה שזה נהפך אצלם לטבע,

זה חלק מהאישיות שלהם, לכן באים אליהם, לכן אנשים סומכים עליהם ומקיימים את מוצא פיהם

בלי לחשוב אפילו, לפעמים אפילו בסתירה לדברי המומחים.

אצלנו קוראים לזה אמונת חכמים.

כן, אמונת חכמים היא לא מיסטיקה, לפני הכל היא פשוט חישוב נכון של המציאות, היא הכרה בכח שהתורה

נותנת לבנאדם, היא הבנה מה העומק של עיון התורה וכמה זה משפיע על החיים של מי שלומד מעמיק ומעיין באמת.

מאת: הרב ישראל היימן

את אותו שבוע קובי לא ישכח כל החיים, מרתון של פגישות ומרוץ בין יועצים, בסופו של דבר

הוא החליט לקנות את חנות הנעליים שעומדת בפאתי השכונה, הסיבה המרכזית לכך הייתה

שמועה שגונבה לאוזניו על תכנית עירונית להפוך את האיזור הנידח והשכוח לשדרת חנויות

שתאכלס את כל המי ומי בעולם האופנה והביגוד.

עוד חודש וקצת של סחבת מול הבנק וההלוואה שהוא ביקש אושרה, הוא נכנס לשיפוץ מאסיבי

וקנייה של סחורה בשווי של עשרות אלפי שקלים, עכשיו צריך רק עזרהמשמים כדי שההשקעה

הגדולה תתברר כנכונה ותניב את התשואה המיוחלת.

רב השכונה שהגיע לחנוכת העסק החדש והסרת הלוט משלט המיתוג הנוצץ לחש לו בסוף האירוע

הקצר, אם אתה רוצה 'סייעתא דשמיא' שתלווה אותך תמיד, כל מה שאתה צריך לעשות, קובי יקירי,

זה לקבל על עצמך לא לוותר ולהקפיד על מעשרות בצורה עקבית ולא מתפשרת,כמו שדורשים חז"ל:

'עשר בשביל שתתעשר', קובי הנהן בראשו, ואכן ההודעה לרואה החשבון נחתה עוד באותו היום

בתיבת המייל של זה האחרון, כשבה הוראה חד משמעית שהמעשר מכל ההכנסות, אבל ממש

מכל הכנסה שהיא, אפילו שקל קטן, יוגשו כל תחילת חודש לקובי בעצמו והוא יעביר את הצ'ק

לרב השכונה שיעשה בו כטוב בעיניו.

ההסדר הוכיח את עצמו מעבר למצופה, תוך שנה וחודשיים השדרה המתוכננת קרמה עור

וחנויות כשבמקום מרכזי באמצע השדרה ניצבת וגם פורחת חנות הנעליים היוקרתית שהפכה

להיות שוקקת חיים בכל שעות הפעילות כל ימות השנה.

סניף נוסף לחנות היה דבר שהתבקש מאיליו, הסניף נפתח במרכז העיר כשבעקבותיו נפתחים

תוך תקופה קצרה עוד ועוד סניפים בכמה ממרכזי הערים, עד מהרה הפך קובי לבעל רשת חנויות

נעליים משגשגת ומצליחה, וכל חודש, ממש כל חודש, סכום המעשרות שמועבר לרב השכונה

הלך וגדל, טפח וטיפס.

מעולם קובי לא בדק מה נעשה עם כסף המעשרות שלו, הוא סמך בעיניים עצומות על הרב

שאותו הוא הכיר כאדם מורם מעם, בוודאי הוא עושה עם הכסף את הצדקות הטובות ביותר שיש.

חודשים ושנים נהדפים להם לאחור בלוח השנה, הרשת גדלה, נוספות להם חנויות ביגוד לגברים

ולנשים, לילדים ולמתבגרים, קובי כבר הספיק להחליף רכב ולעבור לדירה המתאימה למעמדו החדש.

דבר אחד לא זז ממקומו, השליח החודשי שמעביר את הצ'ק לרב השכונה, הסכום כבר עמד

על אלפים רבים כל חודש של מעשר כספים, קובי ידע שזה הקמע שלו, הוא האמין בכל ליבו

שזה מה שמביא לו את ההצלחה.

עוד קניה מוצלחת של עוד רשת חנויות, עוד השקעה במקומות שהתבררו כנכונים, כשסכום

המעשר חצה את רף הארבעים אלף שקלים בחודש אז התחיל הסיפור.

לא משנה מי זה היה, מישהו שידע על הסוד, אותו ידיד מינה את עצמו ל'יועץ פיננסי רוחני'

מטעם עצמו ויום אחד הוא נכנס למשרדו המפואר של קובי בפנים עוטות ארשת סוד.

קובי, אתה יודע שיש לך אפשרות להרוויח עוד עשרות אלפי שקלים בחודש בלי להשקיע כלום,

קובי נדרך, למה אתה מתכוון, הוא שאל, יועץ המצוות התיישב בנוחות על אחת מהכורסאות

הרכות הפזורות בחינניות על פני המשרד, בתנוחה של ידיד ועל כוס קפה משובח הוא הכניס

את קובי לעולם של קומבינות… תראה, הוא פרס את משנתו, את התשלומים על הלימודים

של הילדים שלך שלומדים בבית הספר הדתי, אתה יכול להוריד מחשבון המעשרות כל חודש,

זו הרי גם הוצאה ללימוד תורה וגם פרנסה למורים והמורות שבדרך כלל פרנסתם דחוקה,

את דמי החבר בבית הכנסת אתה יכול לתת מהמעשרות, זו צדקה מהודרת, אולי גם

את הקניות לשבת ולחגים אתה יכול להוציא מהמעשרות, זה צרכי מצווה ופרנסה ברווח

לבעל המכולת המסכן…

בקיצור קובי, חבל, אתה מבזבז הרבה מאד בחודש בכפילויות, יש הרבה דברים שאתה יכול

להוריד מהמעשרות ורק להרוויח, וזה כשר וישר, אין בזה שום פיקפוק.

קובי סבר וקיבל, הוא ערך תרשים מדויק של כל המצוות שעלו כסף בחודש האחרון והורה

לרואה החשבון להפחית את הסכום מהצ'ק החודשי אותו הוא שלח לרב כמו בכל חודש.

הרב לא שאל מאומה, הוא קיבל את הצ'ק בתודה כרגיל, זה היה מוזר בעניו שהצ'קים

שהיו קבועים פחות או יותר עם עליה מתונה ועקבית כלפי מעלה החלו להגיע בסכומים

משתנים ומצומצמים משמעותית, כל חודש סכום אחר, הרבה פחות ממה שהוא היה

רגיל לקבל בתקופה האחרונה.

הרב חשש לעסקיו של קובי, אבל שמועה גונבה לאוזניו מאי מי על היועץ החדש ש'פוסק'

לקובי כל חודש איזה הוצאה אפשר לכלול במעשר וכמה אפשר עוד להעמיס על החשבון

המידלדל, הרב לא שאל וקובי מצידו לא טרח לדווח, כך כמה חודשים עד שבאחר צהרים

מהביל אחד, קובי דפק על דלתו של הרב וביקש לשוחח בארבע עיניים.

הוא סיפר לרב בקצרה את השתלשלות העניינים, מאותה פגישה במשרד עם הידיד שמינה

את עצמו ליועץ לענייני דת ומעשרות ולאורך החודשים האחרונים, את כל החשבונות המסובכים

אני אחסוך מהרב, הוא אמר, קיצורם של דברים הם, שהתחלתי לראות הפסדים, חד וחלק,

אני לא צריך יותר מידי הפסדים ובסכומי עתק בשביל להבין את הרמז, ברור לי מה מי שאמר

והיה העולם, ההוא שלו הכסף ולו הזהב מנסה לומר לי, והריני חוזר בי בזאת, קובי הוציא

תוך כדי דיבור סדרת צ'קים כמנין החודשים בהם הוא החסיר את המעשר, אבל דבר אחד

אני מבקש שהרב יסביר לי.

למה? איך זה עובד? בשביל מה כל המערכת הזו של הצדקה והמעשר? למה אלוקים תולה

את ההצלחה שלי במעשר? שייתן לי את מה שמגיע לי ולעניים את מה שמגיע להם,

למה כל הסירבול הזה?

כל כך הרבה שאלות, נאנח הרב, אני אנסה לענות על כולם בבת אחת.

למה אלוקים עשה עניים ועשירים זה כבר מפורש בחז"ל, אלוקים רצה לזכות את העשירים,

והעניים צריכים לעבור איזה תיקון, זה לא קשור אלינו, אבל לשאלתך למה ההצלחה שלך

תלויה בנתינה שלך, אני אסביר לך כך:

הקדוש ברוך הוא מחפש בנקאים הגונים, הוא אכן נותן לך את מה שמגיע לעניים, אלא

שאתה מקבל את זה כבנקאי, אם הקב"ה רואה שאתה בנקאי הגון הוא יכול לתת לך להתעסק

עם סכומים גדולים יותר, אם אתה מצליח לעשות את התפקיד שהוא מטיל עליך ולהעביר

את הכספים המופקדים אצלך למקומות הנכונים בנאמנות וביושרה הפיקדונות השמימיים גדלים,

ברגע שהעסק מתחיל לחרוק, כשבנקאי כבר עושה חשבונות אישיים בכסף לא לו ,אוטומטית

הנאמנות האלוקית פוחתת, הוא כבר לא כל כך סומך על הבנקאי שלו, ממילא הסכומים יורדים.

קובי שמע והפנים, הוא לא צריך הוכחה שזה נכון, הוא כבר הרגיש בחוש את תנודות עסקי

הבנקאות האלוקית.

כל אחד מאיתנו יכול לפנות למדור דרושים ולחפש את הצעת העבודה השמיימית,

כל אחד מתקבל שמה, לא צריך פרוטקציות, "ובחנוני נא בזאת", נסו ותיווכחו.