מאת הרב ישראל היימן
רואה אותו כל יום, בבית הכנסת התפילה מתנהלת לה בנינוחות והוא עומד בצד,
חצי בפתח חצי בפנים ועסוק כמעט כל מהלך התפילה עם המכשיר שלו, עסוק מאד,
כנראה יש לו באמת הרבה דברים חשובים לעשות אז.
אני מכיר אותו הכרות שטחית, כעיקר מהשעה אותה אנחנו מבלים יחד כל יום בתפילה.
הוא לא מפספס אף יום, לא מחסיר אף פעם, אבל גם לא משנה את הפוזה הקבועה,
התפילה מתגלגלת לה בין כתלי בית הכנסת והוא בשלו, מנהל את כל העולם דרך המכשיר
דווקא בשעת התפילה.
יום אחד ניגשתי אליו, ניסיתי לדבר על ליבו שהדבר אינו ראוי, לא מתאים לעמוד בבית המלך
בשעת התפילה בצורה הזו, אמרתי לו, אולי כדאי להשאיר את העסקים והעיסוקים לאחרי התפילה,
הפצרתי, הוא שמע והנהן בראשו בנימוס אבל לשנות ממנהגו לא רצה.
תקופה מסויימת עברה ועולם כמנהגו נוהג, התפילה תפילה, המכשיר מכשיר, כל אחד עסוק בענייניו,
לא שזה עמד בראש מעייני אבל כל פעם שהייתי רואה את המחזה הזה הייתי מתבייש,
בעיקר בשבילו, זה היה ממש מפריע לי.
בהשגחה שמימית פגשתי אותו יום אחד בכותל המערבי, אני לא זוכר אם זה היה באיזה חג או סתם
ביום של חול, הנהנתי לו לשלום, הוא נכנס להתפלל ברחבה ואני הייתי בדרכי החוצה.
לא הספקתי לעבור כמה מטרים ספורים ומיד הסתובבתי לאחורי ובקדחתנות התחלתי לחפש
את מיודעי בעל המכשיר מבית הכנסת השכונתי בין האלפים ששהו אותה העת ברחבת הכותל.
כמה דקות יקרות חלפו עד ששלפתי אותו מאחת הפינות כשהוא שקוע בספר התהילים,
בוא איתי רגע, ביקשתי, לאיפה? הוא שאל, כבר תראה, עניתי.
זה הפתיע אותו, מה אני רוצה ממנו בכזו דחיפות ולהיכן אני מושך אותו אחרי בכזה חוסר נימוס,
גם אם הוא קצת כעס הוא שמר את טינתו עמוק בלב בעיקר בגלל הסקרנות שבערה בו לראות
מה אני רוצה ממנו בדיוק.
לקחתי אותו לרחבה העליונה, ביקשתי ממנו לצפות יחד איתי באיזה אמריקאי מדושן עונג, תייר ממוצע,
שעמד שם ובהנאה בלתי מוסתרת חילק לכל הקבצנים שעטו עליו שטרות של חמישים דולר.
מהומה קטנה התחוללה סביבו, שני בחורים צעירים, כנראה בנים שלו, ניסו לעשות סדר ולהעמיד
תור מסודר, הצלחה זו לא בדיוק המילה בה אפשר להגדיר את התוצאה, רעש ובלאגן סביב הנדיב
האלמוני שכנראה לא צונח כל יום ברחבת הכותל, קבצנים אמיתיים ומדומים נדחקים וכל אחד
מנסה לשכנע את הגבר המפוטם הזה בנחיצותם של חמישים הדולר שישכנו דווקא בכיס שלו…
כמה שניות של התאוששות והאיש שלצידי מתעשת ושואל אותי
מה?? מה אתה רוצה?? למה לקחת אותי לכאן?
שתקתי, החוותי בידי על המהומה הקטנה המתחוללת לנגד עינינו, אתה רואה? שאלתי,
וודאי שאני רואה, ענה האיש. שתקתי עוד חצי דקה, כשסבלנותו של העומד לצידי כבר כמעט
ופקעה לחלוטין סיננתי מבין שיני בלחישה רועמת, מה היית חושב אם היית רואה עכשיו קבצן
למהדרין שעומד בצד ומתעסק בלנהל את העולם דרך מכשיר הטלפון שלו, ממש כאן בקצה
המעגל שמקיף את הנדיב, לא היית בטוח שהוא משוגע? מחלקים חמישים דולר לכל אחד והוא עסוק?
חמש דקות לדחוף פה הוא לא מוכן להשקיע בשביל מה שיכול להביא לו רווחה לכמה ימים טובים?
למה אתה מתכוון? שאל האיש, כשהוא לא זכה למענה הוא סובב את ראשו רק כדי לגלות את גבי המתרחק.
למחרת כשראיתי אותו עומד בתפילה ומתנדנד מעל הסידור כשמכשירו שוכן לבטח במעמקי הכיס
הבנתי שגם הוא הבין את המסר.
אח יקר! קח גם אתה את ההבנה הזו איתך כל הימים, אם תפנים שהתפילה היא דיבור עם הנדיב
הגדול ביותר בעולם, מי שיכול להעניק לך מתנת חינם של הרבה יותר מחמישים דולר, גם לך יהיה
הרבה יותר קל להתנתק לקצת זמן ולהתרכז בבקשה מבורא העולם על כל מה שמעיק לך ועל כל מה
שאתה חפץ בו. והוא יתן לך, בעזרת ה' כל תפילותיך יתקבלו ברצון.