שפרה

ואם אני רוצה לשמור מצוות בלי כיפה?

יעקב לוסטיג

 

מבין כל המצוות וסממני הדת היהודית, דווקא הכיפה נתפסת כמאפיין עיקרי שבאמצעותו מגדיר האדם את עצמו: האם אני דתי ושומר מצוות, או שמא חלילה פורק עול שאינו מרגיש חובה כלשהי לציית לקדוש ברוך הוא?

בחבישת הכיפה אנחנו מצהירים בצורה ברורה – בנים אנו לה' אלוקינו,  וחובתנו לשמור את מצוותיו ולקיים את תורתו. מי שאינו חובש כיפה, מונע מעצמו את ההצהרה הזאת.

במילים אחרות: הכיפה היא כמו הטבעת שעונדת אשה נשואה על אצבעה. כל זמן שהטבעת מחושקת סביב אצבעה, היא מצהירה בצורה ברורה שהיא נשואה, ושהיא אינה פנויה לניהול קשר עם גבר זר. באותה המידה הכיפה מלמדת כי החובש אותה נאמן לבורא העולם, ואינו יכול לעשות או לפעול כנגד רצון הבורא.

את הכיפה צריך לחבוש בין כשנמצאים בתוך הבית, וגם כשיוצאים החוצה. אסור ללכת ארבע אמות (שני מטרים בערך) כשהראש מגולה. מנהג יפה שנוהגים רבים הוא לחבוש כיפה גם במהלך הלילה, בזמן שנשכבים לישון.

מי שאינו חובש כיפה לראשו, אסור לו לומר ברכה, או להתפלל בראש גלוי. אי לכך בשעת ברכה ותפילה לא מספיק לכסות את הראש עם כף היד, וצריך שהראש יהיה מכוסה עם כיסוי שאינו חלק מהגוף של המברך. ניתן למתוח את השרוול שעל היד ולכסות איתו את הראש, להניח מגבת או מפית, ואפילו ממחטת נייר יכולה להועיל. אפשרות נוספת היא לבקש ממשהו אחר שיכסה את ראשך עם היד שלו – כך יכולים שני חברים לכסות זה את ראשו של זה ולברך ביחד, אך כאמור, גם כשלא מברכים ברכה או מתפללים צריך לכסות את הראש, ולכן ראוי לחבוש כיפה במשך כל היום ולהוסיף יראת שמים.

מי שמתבייש מחבריו, או נמצא במקום בו שכיחה האנטישמיות, והוא חושש לחבוש כיפה לראשו, יכול לחבוש כובע אחר, מכל סוג שהוא.

נתן גושן והכיפה – לצפיה לחץ כאן!

הכיפה לא חייבת לכסות את כל הראש, ולמעשה אפילו כיפה קטנה מאוד נחשבת לכיסוי ראש בגברים. עם זאת, כדאי מאוד להקפיד שהכיפה תהיה מספיק גדולה כך שכל מי שמסתכל על החובש אותה, מכל צד, יראה מיד שיש כיפה לראשו, וכך בעצם אנחנו מחזקים את ההצהרה: ה' הוא המלך ואנחנו עבדיו.

החיוב לחבוש כיפה הוא על כל גבר יהודי וכל ילד מגיל חינוך (גיל 6). עם זאת, המנהג בכל תפוצות ישראל הוא לחבוש כיפה לראשי הילדים כבר מגיל 3, כשגוזרים את שערותיהם בטקס ה'חלאקה'.

למרות שקיימים סוגים שונים ומגוונים של כיפות, החל מהכיפה השחורה הקלאסית, דרך הכיפה הסרוגה וכלה בכיפה הבוכרית הססגונית והענקית, אין הבדל של ממש בין הכיפות מההיבט ההלכתי. כלומר: אתה יכול לחבוש כיפה שחורה או סרוגה, ססגונית או לבנה, מקרטון ומבד, כל הסוגים כשרים וכל הסגנונות מותרים, ובלבד שהראש יהיה מכוסה.

חז"ל מספרים שחבישת הכיפה זו סגולה נפלאה ליראת שמים, מעבר לעצם החיוב לחבוש כיפה. ראוי אם כן, שכל אחד יהדר בכך ויקפיד לחבוש כיפה כל שעות היממה. ובזכות קיום המצווה הזו כהלכתה, נזכה לפחד מהקדוש ברוך הוא, ולשמור את מצוותיו.

 

האזינו לדבריו המרתקים של הרב אליהו שלזינגר שליט"א, רבה של שכונת גילה ירושלים:

 

 

 

הכיפה כסגולה ליראת שמים

חז"ל מספרים לנו סיפור שמלמד אותנו שני דברים חשובים, האחד הוא שעם ישראל הוא מעל המזל, ואנחנו לא כפופים למזלות השמים וההשפעה שלהם על בני האדם. המסר השני והרלוונטי יותר לעניינינו הוא שחבישת הכיפה היא סגולה מובהקת ליראת שמים.

וכך מובא הסיפור במסכת שבת מהתלמוד הבבלי: אמו של האמורא רבי נחמן בן יצחק, שמעה מהחוזים בכוכבים שהבן שלה יהיה גנב כשיגדל.

כדי להציל את הבן שלה מהעבירה החמורה של גזל, הקפידה האם שראשו תמיד יהיה מכוסה, ואף היתה מזהירה אותו בכל עת מצֹא ומזכירה לו לכסות את ראשו כדי שתהיה לו יראת שמים.

הילד הקטן לא הבין למה אמו מזהירה אותו כל כך על הנושא הזה, אבל עשה כדבריה כשראה שהדבר כל כך חשוב לה.

יום אחד היה רבי נחמן בן יצחק יושב מתחת עץ דקל, ועוסק בלימוד התורה. בלי ששם לב, נפלה הגלימה שכיסתה את ראשו, ובפעם הראשונה נשאר רבי נחמן כשראשו מגולה. באותו הרגע הוא הרים את עיניו וראה את התמרים העסיסיים הצומחים על עץ הדקל שמתחתיו ישב.

למרות שהתמרים לא היו שלו, ואסור היה לו לאכול מהם, התגבר עליו היצר הרע, ורבי נחמן טיפס על העץ, חתך אשכול תמרים בעזרת שיניו, וקטף את התמרים.

 

המטפחת שתשמור לך על הראש

יעקב לוסטיג

 

כל אשה נשואה שעוברת תהליך של התחזקות והתקרבות לדת היהודית, תספר לכם שאחד הצעדים הקשים ביותר עבורה הוא עניין כיסוי הראש. ככה, ביום בהיר מפסיקה האשה להתהדר בשיער שאותו טיפחה שנים רבות כל כך, ומצניעה אותו מעין כל? זה בכלל לא קל.

מעבר לעצם הוויתור על השיער ברחובה של עיר, יש גם את העניין ההצהרתי, נשים רבות מרגישות שכשהן מכסות את הראש הן בעצם מודיעו לכל חברותיהן ומכריהן, שהן "דוסיות", כבר לא "קוליות", ושמעכשיו צריך לחשוב פעמיים לפני שפותחים את הפה בנוכחותן.

אז למה בעצם כל כך חשוב לכסות את השיער? האם זו באמת חובה הלכתית? ומה הגבולות? איפה צריך ואיפה לא צריך?

קודם כל חשוב לציין את המובן מאליו: אשה רווקה אינה צריכה לכסות את ראשה, ולא משנה בת כמה היא. החיוב לכסות את הראש בא יחד עם ברית הנישואין, ונשאר גם אחרי הגירושין חלילה, או במקרה שבו אשה מתאלמנת, בר מינן.

איפה נוהג החיוב לכסות את הראש? בכל מקום שהוא לא הבית שלך. כשאת יוצאת לחדר המדרגות, צריך לכסות את הראש, בחצר הבית, במקום שאנשים זרים יכולים לראותך אותך, את צריכה לכסות את הראש. כמובן שכשאת יוצאת החוצה לרחובה של עיר, בוודאי ובוודאי שיש חובה לכסות את הראש, בין אם תושבי העיר יהודים ובין אם הם גויים.

אודות החיוב לכסות את הראש בתוך הבית, יש מחלוקת בין פוסקי ההלכה, אך רוב רובם סבורים שמותר ללכת בתוך הבית בראש שאינו מכוסה, כל עוד אין גבר זר שמבקר בבית או מתגורר בו באופן קבוע. אם הגברים היחידים בבית הם, בעלך, הבנים שלך, אחים ואבא, מותר ללכת בראש גלוי, גברים אחרים – אסור, גם אם הם קרובי משפחה, בני דודים, גיסים או שכנים קרובים.

למרות שבבית מותר ללכת עם ראש גלוי, נוהגות נשים רבות לכסות את ראשן גם בבית, וחז"ל מציינים את סיפורה של אשה בשם קמחית, שהבנים שלה היו יפים במיוחד, ושאלו אותה בזכות מה היא זכתה לכך, והשיבה שבזכות שהקפידה מאוד לכסות את ראשה, עד שהשיער שלה מעולם אל היה מגולה, אפילו בתוך הבית.

החובה לכסות את הראש נובעת מכך שהשיער הוא חלק שאמור להיות יותר אינטימי. נשים נוהגות להתייפות בשיערן, ואשה שרוצה להימנע מלהכשיל גברים זרים, משתדלת לכסות את השיער כמו את חלקי הגוף המוצנעים.

עם זאת, כל אשה יכולה ואף צריכה לשמור על מראה מכובד ואף נאה. לכן אין צורך ללבוש 'שאלים', או כל מיני סוגים אחרים של רעלות. החיוב הוא לכסות את שיער הראש, ולא את הפנים. את הרעלות נשאיר לבנות דודינו הערביות.

ישנם סוגים שונים ומגוונים של כיסויי ראש. החל ממטפחות בנדנה וכלה בפאה נוכרית. כל הכיסויים טובים וכשרים, (הרב עובדיה יוסף היה אוסר לחבוש פאה נוכרית), ובלבד שיכסו את השיער כולו (יש שמתירים לגלות מעט שיער סמוך למצח).

ומה לגבי החשש מהחברה? נכון, אולי זה לא הכי נעים בעולם לשנות סטטוס ולהצהיר על עצמך שפתאום הפכת לדתיה, אבל אי הנעימות הזאת תחלוף מהר מאוד, החברות יבינו את השינוי ובתוך ימים אחדים כבר תרגישי בנוח עם המראה החדש שלך, בלי שתצטרכי להתנצל בפני מכרים כאלו ואחרים על הדרך שבה את רוצה לחיות את חייך. סביר מאוד להניח שרבים מהמכרים דווקא יתמכו בך, ויביעו בפנייך את הערכתם על הצעד הזה.

ובנוסף, ממי עדיף שנתבייש? מהחברים בעולם הזה או מבורא העולם ונשמות הצדיקים בעולם הבא?

 

לצפיה בסרטוני הדרכה לקשירת מטפחות לחצי כאן!

 

לרכישת מטפחות וכיסויי ראש:

מידע אינפורמטיבי בלבד. מערכת האתר אינה אחראית לטיב ולמחיר, ומביאה את המידע כשירות לקורא.

 

 

סיוון רהב מאיר וכיסוי הראש המפורסם

אחת הנשים היותר מפורסמות בחברה הישראלית היא העיתונאית ואשת הטלוויזיה סיוון רהב מאיר.

רהב לא גדלה בבית דתי, ואת היהדות היא למדה בכלל באוניברסיטה, אחרי שהתעניינה ולמדה באופן עצמאי בשנות העשרה המאוחרות. את הליך החזרה בתשובה שלה היא עשתה בעודה מפתחת קריירה תקשורתית מכובדת, ואת כיסוי הראש החלה ללבוש אחרי שהתחתנה, כשעם ישראל התרגל לראות אותה על מסך הטלוויזיה על בסיס יומיומי.

כיסוי הראש לא רק שלא עצר את ההתקדמות שלה, אלא להיפך, הפך כמעט להיות הסמל המסחרי של סיוון. היא אחת הדמויות המוכרות ביותר בישראל, ואף אחד לא מצליח לדמיין איך היא היתה נראית בלי כיסוי הראש…

 

 

 

 

 

כך תכינו קפה של שבת  

יעקב לוסטיג

 

מי מאתנו אינו פותח את הבוקר בכוס קפה חם ומהביל? ומי אינו מבקש לשתות בשבתות החורפיות כוס תה רותח שיחמם מעט את העצמות הקפואות?

אבל בשבת אסור לבשל, וכולנו יודעים שהקפה והתה מתבשלים בתוך הכוס עם המים הרותחים. אז מה אומרת ההלכה, מותר להכין קפה ותה בשבת או שכמו המרק והדגים צריך להכין אותם מערב שבת?

בשורות הבאות נשתדל לתת את תמצית ההלכות הקשורות להכנת קפה ותה בשבת קודש:

בראש ובראשונה חשוב לזכור, שאסור להרתיח את המים בשבת, בין אם אנחנו מרתיחים אותם בקומקום חשמלי ובין אם אנו מניחים אותם על גבי הפלטה החשמלית בתוך סיר או פינג'אן. המים חייבים להתבשל עוד לפני השבת.

מאותה סיבה אסור להשתמש בשבת במכשירים כדוגמת 'תמי 4' ודומיהם במידה ואינם נושאים כשרות מיוחדת לשבת, משום שהם פועלים בצורה שבה המכשיר מרתיח בכל פעם כמות קטנה של מים, ולאחר שאנו מוציאים מים מהמיכל, נכנסים מים קרים לתוך המיכל ומתבשלים בשבת.

חשוב לזכור שכמו שהאיסור לחלל שבת חשוב לנו מאוד, כך גם יש מצווה חשובה שנשמור על עצמנו ונמנע את עצמנו ממצב של סכנה. לכן חשוב מאוד לא להניח את המים הרותחים בצורה מרושלת, מה שעלול לגרום מאוחר יותר לכוויות קשות מאוד חלילה וחס.

את הקפה עצמו אפשר להכין בצורה רגילה: אפשר לצקת את המים מהמיחם אל הכוס גם אם בכוס יש קפה,  סוכר או סוכרזית. (בקהילות האשכנזים נהגו להחמיר ולמזוג את המים הרותחים אל תוך הכוס, ורק לאחר מכן להוסיף את הקפה והסוכר).

לגבי הכנת תה הדין שונה: אסור לצקת מים על גבי שקית תה שמעולם לא התבשלה. כך גם אין להכניס את שקית התה לתוך הכוס שלתוכה יצקנו מים. הדרך הטובה ביותר היא להכין תמצית תה מרוכזת מערב שבת, בכוס או בכלי אחר, וכשאנו מכינים את התה בשבת ניצוק מהתמצית מעט אל תוך הכוס עם המים הרותחים.

עם זאת, במקרה ושכחנו להכין תמצית תה מערב שבת, אפשר להקל ולהכין תה ב"כלי שלישי". כלומר: לשפוך את המים מהכוס הראשונה לכוס נוספת ורק אז להכין את התה (אפילו אם שקית התה היתה בכוס לפני ששפכנו לתוכה את המים).

בשפה ההלכתית מכנים את המצב הזה "כלי שלישי". כלומר: כשהמים בתוך המיחם הם נחשבים ל"כלי ראשון". כשאנו יוצקים אותם לכוס מספר 1, היא נחשבת ל"כלי שני", וכשאנו מעבירים את המים לכוס מספר 2 – היא נחשבת "כלי שלישי".

הכלל ההלכתי הוא שכלי ראשון מבשל – ולכן אסור להכניס שום דבר שאינו מבושל לכלי ראשון. כלי שני אינו מבשל ולכן מותר להכניס לתוכו פלח לימון או עלי נענע. עם זאת, מוצרים שנחשבים ל'קלי הבישול', ואנו רואים בעינינו שהם מתבשלים גם בכלי שני, כמו עלי תה או ביצה, אסור לבשל אותם גם בכלי שני אלא רק בכלי שלישי.

מהסיבה הזאת, מותר גם למזוג חלב לכוס הקפה, למרות שהחלב לא התבשל, כי הכוס היא כלי שני, אבל אסור למזוג מים מהכלי הראשון אל תוך כוס שיש בה חלב שמעולם לא התבשל, כי המים מגיעים הישר מהכלי הראשון אל החלב, לפני שנגעו בכלי השני ואנו מתייחסים אליהם ככלי ראשון ממש .

כך תשתמשו בפלטה חשמלית בשבת

פלטה חשמלית בשבת

 

יעקב לוסטיג

אחד האיסורים הבולטים בשבת קודש, הוא האיסור לבשל. בכל משפחה יהודית,

יום השבת מתקשר עם מאכלי השבת, לא פחות מתפילות השבת.

חוזרים מבית הכנסת בליל שבת, ומיד מקדשים על היין ויושבים לסעודה דשנה.

בבוקר שבים מהתפילה ושוב מתיישבת כל המשפחה מסביב לשלחן לסעודה הכוללת בדרך כלל מספר מנות,

דגים, בשר וחמין. כך גם אחה"צ אנו נוטלים ידיים פעם נוספת וסועדים את הסעודה השלישית.

למרות שאנו סועדים שלוש סעודות ומגישים לשלחן מספר מנות בכל אחת מהסעודות,

האוכל כולו חייב להיות מבושל כבר מערב שבת. בשבת עצמה, יודעים כולם – אסור לבשל שום דבר.

אפילו לא לטגן חביתה קטנה.

אז איך שומרים על האוכל חם עד סעודת הבוקר שלעיתים נמשכת עד הצהרים?

כיצד שומרים על סיר המרק שיישאר רותח עד שאנו מגישים אותו לארוחת ערב שבת?

 

בעזרת הפלטה כמובן. פלטת השבת היא המרכיב המרכזי במטבח היהודי בשבת.

בשורות הבאות נעסוק מעט בהלכות הקשורות לפלטת השבת, חשוב ללמוד את ההלכות האלו,

כי הן הופכות מעשיות עבורנו בכל שבת מחדש.

כדי לשמור על האוכל חם מערב שבת ועד הארוחה עצמה, יש לנו שתי אופציות: 

להשאיר את הסיר על אש נמוכה גלויה או מכוסה (בפלטה דקיקה של פך), או לחלופין להשתמש בפלטה חשמלית.

מטעמי בטיחות ונוחות לא מומלץ בכלל להשתמש באופציה הראשונה. השארת אש דולקת עלולה להביא לשריפה חלילה,

או חמור מכך האש עלולה להיכבות והגז ימשיך לדלוף ויסכן את יושבי הבית.

זאת הסיבה שעדיף ורצוי להשתמש בפלטה חשמלית, תוך הקפדה על כללי הבטיחות,

הרחקת כבל החשמל מהפלטה עצמה כדי שלא ימס וייגרם קצר חשמלי,

וכן הרחקת שמיכות מגבות ועוד מהפלטה, מחשש לשריפה שעשויה לפרוץ בעקבות כך.

אבל הפלטה טומנת בחובה סכנות לא רק לגוף, אלא גם לנשמה. כשלא יודעים מה מותר ומה אסור,

אנחנו עלולים להיכשל באיסור חמור של חילול שבת.

כלל ברזל: הפלטה מאפשרת לנו להשאיר עליה אוכל שהתבשל מערב שבת, אבל בשום פנים ואופן אסור לנו לבשל עליה בשבת.

לדוגמה: אסור להניח מחבת על הפלטה ולטגן עליה חביתה בשבת. מותר להניח מערב שבת

מחבת עם חביתה שכבר טיגנו אותה מערב שבת, כדי לשמור עליה חמה במהלך השבת עד שנחליט לאכול אותה.

וכן אסור להכניס דבר שאנחנו רוצים לבשל לתוך סיר שכבר מונח על הפלטה.

לדוגמה: אסור להכניס ביצה שאינה מבושלת לסיר החמין שמונח על הפלטה, כדי שהיא תתבשל

ותהפוך לביצה קשה. גם ביצה שכבר התבשלה מערב שבת, ואנחנו רק רוצים לחמם אותה,

אסור להכניס אותה לתוך סיר או תבנית שנמצאת על הפלטה, אך מותר להניח אותה (אם היא כבר מבושלת)

מעל הסיר שעומד על הפלטה.

כלל נוסף: גם מאכל שכבר התבשל אסור להניח על הפלטה בשבת כדי לחמם אותו,

וצריך להניח אותו על הפלטה מערב שבת.

עם זאת, יש דרכים לחמם מאכל שהתבשל לפני שבת בתנאי שנפעל לפי הכללים הבאים:

  1. בראש ובראשונה המאכל חייב להיות 'מבושל כל צרכו'. כלומר אם יש לנו בשר נא,

    שאפשר לאכול אותו אבל הוא עדיין צריך בישול נוסף, אסור בשום אופן להניח אותו על הפלטהאו לעשות כל מעשה אחר שיגרום לבשר הזה להמשיך ולהתבשל במהלך השבת.

    (מותר להניח אותו מערב שבת, אפילו דקה לפני שבת, כדי שימשיך להתבשל במהלך השבת).

  1. מותר לחמם מאכל שהתבשל 'כל צרכו', רק אם הוא מאכל 'יבש', כלומר אוכל מוצק שאינו נוזלי.

    אסור להניח סיר מרק שהתקרר על גבי הפלטה, גם לא על גבי כלי אחר שמונח על הפלטה.ההיתר הזה נאמר אך ורק על אוכל יבש ומוצק, שכאמור מבושל כל צרכו.

    במקרה של מנות העוף, יש לוודא שהן מונחות בתבנית בלי רוטב, אם יש לצדן רוטב

    צריך להוציא אותו מהתבנית, או להעביר את מנות העוף לתבנית אחרת, יבשה.

    אם נשאר קצת רוטב דבוק לעוף, אין בכך איסור. אם הרוטב קרוש ואינו נוזלי,

    נוהגים בני עדות המזרח שמותר להניח אותו על הפלטה,

    אפילו אם ברור שהרוטב יחזור להיות נוזלי לאחר שיתחמם מעט.

  2. בכל מצב אסור להניח את הסיר על גבי האש, אלא רק על גבי פלטה חשמלית,

    או פלטת מתכת שמכסה את האש.

סיר עם מרק או מאכל נוזלי שהורדנו מהפלטה מותר להחזיר?

 

אם היה סיר עם תבשיל מכל סוג שהוא על הפלטה, והורדנו אותו כדי למזוג לצלחות הסועדים

אסור להחזיר אותו לפלטה, אלא אם כן יתמלאו הכללים הבאים:

  1. שהמאכל מבושל 'כל צרכו', ולא חסר לו בישול נוסף בכלל.
  2. שלא העביר את המאכל לסיר אחר, אלא מחזיר אותו באותו הסיר שבו הוא היה עד עכשיו על הפלטה.
  3. האוכל עדיין חם ולא הספיק להתקרר.
  4. כשהורדנו אותו מהפלטה היתה לנו כוונה להחזיר את הסיר או התבנית בחזרה לפלטה.אם באותו הזמן לא היתה לנו תוכנית להחזיר אותו לפלטה – אסור להחזיר

    (אלא אם כן מדובר במאכל מוצק ואנחנו שמים אותו על גבי כלי אחר כנ"ל).

  5. הסיר נשאר כל הזמן ביד שלנו, ולא הנחנו אותו על השלחן או השיש אפילו לרגע.אם הסיר כבד ואי אפשר להחזיק אותו זמן רב, אפשר להניח אותו על השלחן או על השיש,

    אבל להקפיד להמשיך להחזיק אותו לפחות ביד אחת ולא לעזוב אותו לרגע. אם עזבנו – אסור להחזיר.

  6. כל ההיתר הזה, להחזיר סיר עם נוזלים הוא רק כשאנו מחזירים אותו לפלטה חשמליתאו פלטת מתכת שמכסה את הכיריים. אבל אם הסיר היה מונח על גבי האש עצמה,

    אפילו אם התקיימו כל חמשת התנאים הקודמים, אסור להחזיר אותו בחזרה,

    וחייבים לכסות את האש עם פיסת מתכת וכדו'. (אפשר להניח מחבת ריקה על הכירה, ועליה להניח את הסיר).

 

להוציא אוכל מתוך סיר שמונח על הפלטה

 

אסור לערבב את התבשיל שבתוך הסיר המונח על הפלטה. על כן אם רוצה לערבב ולחפש בסיר דבר מה

כדי להוציא אותו יש להחזיק את הסיר באוויר, ולהוציא את האוכל מתוכו, ורק לאחר מכן להחזיר אותו לפלטה.

אך אם מוציא מהסיר עם מזלג את האוכל שרוצה להוציא אינו צריך להרים את הסיר מהאש,

וכן אם מוציא אוכל מסיר מרק שאין בו את האיסור לערבב בכלל.

 

איסור הטמנה (כיסוי)

לצד האיסור לבשל בשבת, יש איסור נוסף, 'מדרבנן': איסור הטמנה. האיסור הוא לכסות את הסירים והכלים

המונחים על גבי הפלטה, ואפילו כלים שנמצאים מעל כלים אחרים שמונחים על הפלטה, ואפילו מערב שבת.

חשוב לדעת שאיסור הטמנה הוא רק אם מכסים את הסירים מכל הצדדים שלהם, אבל אם מכסים אותם

רק מלמעלה, או אפילו מלמעלה ומהצדדים – אבל משאירים מעט מהסיר כשהוא לא מכוסה,

אין בכך שום איסור ומותר לעשות כך בשבת.

אז איך ננקה את הבית בשבת

יעקב לוסטיג

 

שבת המלכה פורשת כנפיה על היקום, והצפירה המבשרת על בואה נוסכת בנו שלווה ורוגע נפשי. הבישולים הניקיונות, הכביסות וההכנות כולן באו אל סיומן, כשהבית נקי וממורק לכבוד השבת.

אבל מה קורה אם לא הספקנו לשטוף את רצפת המטבח לפני בוא השבת, מותר לשטוף אותה במהלך השבת? ומה קורה אם הבית כולו היה נקי וממורק אבל האורחים שכחו לחלוץ את הנעליים בכניסה לבית והשאירו אחריהם רצפה לא הכי נקייה בלשון המעטה?

ואם הילדה הקטנה ניסתה להכין לבדה משקה ממותק, ובאורח פלא מצאה את עצמה עומדת במרכז שלולית אדומה של תרכיז פטל בטעם דובדבנים?

מותר לנקות את הבית בשבת?

בגדול התשובה היא כך: מותר לטאטא את הבית בשבת, אבל אסור לשטוף אותו עם מים.

ולחדשות בהרחבה:

בשבת מותר לטאטא כל קרקע מרוצפת במרצפות, בין אם זה בבית ובין אם זה בחצר. אסור לטאטא קרקע שאינה מרוצפת, בין אם היא רטובה ובוצית ובין אם היא יבשה וצחיחה.

שטיפת הרצפה במים אסורה.

אם נשפכו מים או משקה על הרצפה, מותר להניח על המים סמרטוט יבש כדי שיספוג את הנוזלים, אך יש להיזהר שלא להפעיל לחץ על הסמרטוט, ולאחר מכן יש להיזהר שלא לסחוט ממנו נוזלים כשאנו מפנים אותו מהחדר.

אם קרה שהרצפה התלכלכה מאוד בתוך השבת, באופן שאי אפשר לסבול את הלכלוך, כמו שלולית של משקה ממותק על הרצפה וכדו', מותר לשפוך מים עם הלכלוך, ולגרוף אותם בעזרת מגב. זאת, בתנאי שאנחנו לא משפשפים את הרצפה עם המגב, ובוודאי לא משפשפים את הרצפות עם סמרטוט רטוב.

אחרי שגרפנו את המים, מותר להעביר על הרצפה סמרטוט יבש כדי לספוג את הרטיבות, אך יש להיזהר להעביר את הסמרטוט בנחת, ולא לדחוק אותו עם המגב או עם הרגל על הרצפה, כי בכזה מקרה אנו עלולים לסחוט אותו והסחיטה אסורה בשבת.

כמו כן מותר להשתמש גם בסמרטוט לח שאינו רטוב, ולהעביר ניגוב קל על הרצפה, אך יש להקפיד על משנה זהירות שלא ללחוץ על הסמרטוט ובכך לבוא לידי סחיטה.

אחרי שסיימנו להשתמש בסמרטוט, אסור לפרוש אותו לייבוש, ומאידך אסור גם לשטוף אותו או אפילו רק להשרות אותו במים. כמו כן יש להיזהר אם אנחנו מניחים את הסמרטוט המלוכלך באמבטיה או בכיור, שלא לפתוח את הברז אם יש חשש שהמים יגיעו לסמרטוט, גם אם אנחנו לא מתכוונים לכבס אותו, וברור לנו שהוא יישאר מלוכלך גם אחרי שנפתח את הברז.

והכי חשוב לזכור: הכבוד לשבת הוא לא רק כשאנו מקבלים את פניה בבית נקי וברצפות ממורקות. אם הרצפה התלכלכה בשבת ואנחנו נמנעים מלנקות אותה בגלל קדושת השבת – זהו כבוד עצום לשבת, יותר מאלף בתים שצחצחו אותם לפני בוא השבת.

לטגן חביתה בשמש

יעקב לוסטיג

 

האיסור לבשל בשבת הנו 'מדאורייתא', כלומר מהתורה. התורה אוסרת עלינו לבשל בשבת.

עם זאת, התורה אסרה רק על בישול באש, או בתוך כלי שמונח ישירות על האש. בכלל איסור זה גם בישול על גבי כיריים חשמליות, פלטה של שבת, בתנור אפייה הפועל באמצעות חשמל או עצים, וכל מקור חום אחר שאפשר לבשל על גביו או באמצעותו.

לעומת זאת, אם נרצה לבשל מאכל בשמש, אין איסור לעשות זאת. אפשר לקחת ביצה, ולהעמיד אותה ביום שרבי לוהט בחוץ, ולהמתין עד שתתבשל.

חכמי המשנה אסרו גם את הבישול ב'תולדות האש' וב'תולדות החמה'. כלומר, אסור לנו לקחת מחבת ולהעמיד אותה על האש עד שתתחמם מאוד, ולאחר מכן להסיר אותה מהאש, ובעודה לוהטת לצקת אל תוכה ביצה טרופה. מעשה כזה אומנם מותר על פי דין התורה, אך כאמור חכמים אסרו לבשל כך, מחשש שאם נתרגל לבשל בצורה הזאת בשבת, נבוא מדי פעם לטעות ולבשל גם על האש עצמה.

כמו שאסור לטגן חביתה על מחבת שהרגע הסרנו מהאש, כך גם אסור לטגן חביתה על מחבת שהתחממה בשמש.

כלומר: מותר לטגן ביצה אם אנחנו מניחים אותה בתוך המחבת ולאחר מכן מניחים תחת השמש הקופחת, אבל אסור לחמם קודם את המחבת ולאחר מכן לצקת את הביצה אל תוכה ולבשל אותה בדרך זו.

כמובן שההלכות שהבאנו לגבי הביצה נכונות גם לגבי כל דבר מאכל אחר, בשר, דגים ירקות וכו'.

as

להתחבר לקדוש ברוך הוא

אוהד אטינגר

 

בלבו של כל יהודי שמורה פינה חמה לתורה הקדושה. מי מאתנו אינו מתמלא יראת כבוד כשהוא רואה ספר תורה מוצא מארון הקודש? כל אחד יודע שבתפילת נעילה, אחד הרגעים המקודשים ביותר בלוח השנה היהודי, אנו פותחים את ארון הקודש, בו מונחים ספרי התורה, ומתפללים מעומק הלב לפני הקדוש ברוך הוא.

מה כל כך חשוב בה בתורה הקדושה? למה היא זוכה לכזאת הערצה בקרב יהודים במשך דורות רבים כל כך? מה היא נותנת לי לחיים? ואיך בכלל היא קשורה אלי?

התורה היא מתנה מיוחדת שנתן בורא העולם לעמו ישראל. במתנה הזאת הוא מלמד אותנו כיצד להתנהג על פני כדור הארץ, כמו יצרן שמספק ללקוחות הרוכשים את מוצריו, הוראות ברורות כיצד כדאי להם להשתמש בו.

יתירה מזאת, חז"ל מלמדים אותנו שהתורה היא לא רק הדרכה איך לחיות בעולם הזה, אלא היא גם התוכנית

שעל פיה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. הוא הסתכל בתורה וברא את העולם על פיה.

ברור אם כן שמי שמנסה להתנתק מהתורה או לפעול בניגוד להוראותיה, פוגע לא רק בעצמו, אלא בעולם כולו. הוא חותר תחת היסוד האיתן שעליו הושתת העולם כולו.

לימוד התורה, כך אומרים חז"ל, שקול כנגד כל המצוות האחרות שבתורה. השכר עליו עצום. הצדיק הקדוש ה'חפץ חיים' (רבי ישראל מאיר הכהן) עשה חשבון שאדם שלומד בשטף, אומר בממוצע 200 מילים בדקה. הוא מציין כי כל מילה של לימוד תורה שאנו מוציאים מהפה, היא מצווה בפני עצמה, כך שאנו מרוויחים 200 מצוות בדקת לימוד.

לא כדאי להקפיד על לפחות עשר דקות לימוד תורה ביום? מדובר על אלפיים מצוות!!!

מה זה נותן לי?

מעבר למצוות לימוד התורה, יש בלימוד הזה מעלה נוספת. הספרים הקדושים מסבירים שהתורה היא למעשה ה'לבוש' של הקדוש ברוך הוא כביכול. כשאתה לומד תורה אתה כאילו מחזיק בלבוש של בורא העולם, מחבק את הקדוש ברוך הוא… איזו זכות!! התורה היא הקשר שלנו עם בורא העולם, והיא הדרך העיקרית שלנו להתקרב אליו.

בנוסף, המשנה במסכת אבות אומרת "ולא עם הארץ חסיד". המשמעות: אי אפשר להיות עם הארץ שאינו לומד תורה, ולהיות צדיק שעושה כביכול את רצון ה'. כי אם אתה לא יודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך, איך תוכל לעשות את רצונו? אדם שאינו לומד, אינו יודע. זהו כלל ברזל בכל תחום בחיים. לא היינו רוצים לנסוע באוטובוס שהנהג שלו לא למד נהיגה, נכון? אז איך אנחנו סומכים על עצמנו שנדע לקיים מצוות בלי ללמוד קודם איך מקיימים אותן?

מאיפה מתחילים?

התורה מורכבת מהרבה מאוד חלקים. כ"ד הספרים שבתנ"ך, שישה סדרי המשנה, עשרות המסכתות בתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, פרשני המקרא, ספרי ההלכה, זוהר, קבלה, מדרשים ועוד ועוד.

בעיקרון, יהודי צריך לדעת את הכל. אבל מאחר ואנחנו רק בני אדם, והקדוש ברוך הוא לא דורש מאיתנו דברים שהם לא הגיוניים, אנחנו צריכים להתחיל בקטן. מי שעושה את צעדיו הראשונים ומתקרב לקדוש ברוך הוא, מומלץ שיתחיל בלימוד הלכה בספרים קלים. ספר 'ילקוט יוסף' למשל הנו ספר נהדר למטרה זו, הוא מביא בפירוט ובקלילות את ההלכות מחולקות לפי נושאים ומי שיתמיד ללמוד בספר זה ידע איך להתנהג במשך כל היום, כל השנה. גם המדריכים המופיעים כאן, במדור זה, משרתים את אותה מטרה, וקריאתם בהחלט נחשבת ללימוד תורה.

 

כאן תמצא 'חברותא' שילמד איתך תורה דרך הטלפון

רשימת שיעורי תורה ומקומות לימוד בארץ

לימוד בחברותא

 

קבלו טעימה מלימוד התורה בערוץ היוטיוב של 'אחינו' – שיעורי תורה למתחילים בשפה קלילה ובהירה:

 

גם ה'סלבס' לומדים תורה

שיעור תורה מעניין נרשם לא מזמן במשרדיו של דובר צה"ל לשעבר, תא"ל (במיל') אבי בניהו, במגדלי עזריאלי בתל אביב. המשתתפים בנוסף לבניהו עצמו: האסטרטג ויועץ התקשורת החרדי ירח טוקר, אלדד יניב, נדב אבוקסיס, יועז הנדל, אלון פנקס, איציק סודרי וישראל כהן. את השיעור מסר הרב צבי אליהו, בנו של הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו.

טוקר שהיה מיוזמי הרעיון מספר על האווירה המיוחדת ששררה במקום: " המחיצות כאילו מתפרקות מאליהן" הוא אומר. "לימוד הגמרא הוא חלק בסיסי מאוד בלימודי היהדות, מה שהכניס את כל המשתתפים בשיעור לאווירה אחרת, כנה יותר. מאוחדת יותר".

ww

 

 

מרגיש רדוף? יש דרך להשתחרר מפחדים!

  • בבוקר ובערב תגידו קריאת שמע עם פרשת 'ואהבת', וכן הקפידו על אמירת קריאת שמע בלילה לפני שהולכים לישון.
  • הקפידו על נטילת ידיים מדי בוקר. נוטלים את הידיים שש פעמים, שלוש פעמים על כל יד לסירוגין: קודם יד ימין ואחריה יד שמאל, ושוב ימין ושמאל ועוד פעם. ליטול ידיים בצורה זו גם אחרי שאתם מסתפרים, או קוצצים ציפורניים.
  • ליטול ידיים שש פעמים לסירוגין, גם בכל פעם שאתם יוצאים מהשירותים. ולוודא שהנטילה נעשית ברוגע ולא בחיפזון ובחטף.
  • להשתדל למעט בנגיעה בנחיריים ובשפתיים.
  • סגולה להינצל מהפחד לומר בכל בוקר מזמור צ"א בתהילים: "יושב בסתר עליון" וכו'. וכן יאמר שלוש פעמים מזמור קכ"א "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" וכו'. ולפני שהולך לישון יאמר את שני המזמורים הללו פעם נוספת. בנוסף, יאמר את מזמור "שיר למעלות" בכל תפילות העמידה, בשבת ובחול, לפני 'אלוהי נצור לשוני מרע', אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך אדני צורי וגואלי".
  • לבישת טלית קטן בכל עת, סגולה להינצל מהפחד, ויש לוודא שמדובר בציצית כשרה.
  • אמרו מדי פעם "עִיזָא דְבֵי טַבְחֵי שְׁמֵינָא מִנָאִי'. בכל פעם שמתעוררים הפחדים כדאי לומר את המשפט הזה.

 

מי שיש לו פחד סגולה שיאמר כך:

בשם אדני נעשה ונצליח

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

 

ויאמר שלוש פעמים:

אַדֹנָי צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: אַדֹנָי צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: אַדֹנָי הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: X3

 

ויאמר פרק נג בתהילים תשע פעמים:

לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב: אֶלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים: כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד: הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ: שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: X9

 

ויאמר שלוש פעמים:

אֲדֹנָי יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:X3

 

ויאמר:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַאַדֹנָי מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה יְהֹוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָֹּאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

ויגיד את אותו המזמור מסופו לתחילתו:

בִּישׁוּעָתִי וְאַרְאֵהוּ אַשְׂבִּיעֵהוּ יָמִים אֹרֶךְ: וַאֲכַבְּדֵהוּ אֲחַלְּצֵהוּ בְצָרָה אָנֹכִי עִמּוֹ וְאֶעֱנֵהוּ יִקְרָאֵנִי: שְׁמִי יָדַע כִּי אֲשַׂגְּבֵהוּ וַאֲפַלְּטֵהוּ חָשַׁק בִי כִּי: וְתַנִּין כְּפִיר תִּרְמֹס תִּדְרֹךְ וָפֶתֶן שַׁחַל עַל: רַגְלֶךָ בָּאֶבֶן תִּגֹּף פֶּן יִשָֹּאוּנְךָ כַּפַּיִם עַל: דְּרָכֶיךָ בְּכָל לִשְׁמָרְךָ לָּךְ יְצַוֶּה מַלְאָכָיו כִּי: בְּאָהֳלֶךָ יִקְרַב לֹא וְנֶגַע רָעָה אֵלֶיךָ תְאֻנֶּה לֹא: מְעוֹנֶךָ שַׂמְתָּ עֶלְיוֹן מַחְסִי אֲדֹנָי אַתָּה כִּי: תִּרְאֶה רְשָׁעִים וְשִׁלֻּמַת תַבִּיט בְּעֵינֶיךָ רַק: יִגָּשׁ לֹא אֵלֶיךָ מִימִינֶךָ וּרְבָבָה אֶלֶף מִצִּדְּךָ יִפֹּל: צָהֳרָיִם יָשׁוּד מִקֶּטֶב יַהֲלֹךְ בָּאֹפֶל מִדֶּבֶר: יוֹמָם יָעוּף מֵחֵץ לָיְלָה מִפַּחַד תִירָא לֹא: אֲמִתּוֹ וְסֹחֵרָה צִנָּה תֶּחְסֶה כְּנָפָיו וְתַחַת לָךְ יָסֶךְ בְּאֶבְרָתוֹ: הַוּוֹת מִדֶּבֶר יָקוּשׁ מִפַּח יַצִּילְךָ הוּא כִּי: בּוֹ אֶבְטַח אֱלֹהַי וּמְצוּדָתִי מַחְסִי לַאַדֹנָי אֹמַר: יִתְלוֹנָן שַׁדַּי בְּצֵל עֶלְיוֹן בְּסֵתֶר יֹשֵׁב: כּוֹנְנֵהוּ יָדֵינוּ וּמַעֲשֵֹה עָלֵינוּ כּוֹנְנָה יָדֵינוּ וּמַעֲשֵֹה עָלֵינוּ אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי נֹעַם וִיהִי:

 

ויאמר ברכת כהנים שלוש פעמים:

יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּא אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵֹם לְךָ שָׁלוֹם:X3

בנים אומרים שלוש פעמים את הפסוק הבא:

רְפָאֵהוּ אֲדֹנָי וְיֵרָפֵא. הוֹשִׁיעֵהוּ וְיִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה.X3

 

בנות אומרות שלוש פעמים:

אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. X3

המינוס הורג אתכם?

  • סגולה ידועה לזכות לפרנסה טובה, להקפיד לאכול סעודה רביעית בכל מוצאי שבת. עדיף לאכול פרוסת לחם עם נטילת ידיים, אבל אפשר לאכול גם פרוסת עוגה, עוגיות ואפילו מעט פירות וירקות.
  • לומר בכל יום את י"ג עיקרי אמונה שמסכמים בתמצות את עיקר הדברים שבהם חייב כל יהודי להאמין. וכן את אגרת הרמב"ן, אותה שלח הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) לבנו, ובה הוא מעביר לו כמה הדרכות חשובות, איך להתקרב לבורא העולם.
  • מי שרוצה לזכות לעשירות ולהצליח בעסקיו, יפריש עשירית מהכספים שהוא מרוויח, ויתנם לצדקה לעניים, או לבית הכנסת וכדו'. עשירים רבים העידו שזכו לעושר הרב בזכות שנתנו מעשר מכספם בקביעות.
  • סגולה נפלאה לפרנסה לומר בכל יום את הפסוק "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ", עשר פעמים בבוקר ועשר פעמים בערב.
  • סגולה לפרנסה, לספר בכל מוצאי שבת סיפור על הבעל שם טוב הקדוש.
  • סגולה בדוקה ומנוסה, לומר בכל מוצאי שבת "ויתן לך", ואם אפשר, טוב שיגידו לפחות שניים יחד, כשהאחד מברך את חברו וברכות שניהם יתקיימו.
  • לברך ברכת המזון בנחת, מתוך הכתב, ולכוון שאנו מודים לקדוש ברוך הוא על המזון שנתן לנו ולכל בריותיו, ובזכות זה זוכים לפרנסה טובה.
  • להישמר מאוד שלא לדרוך על פירורי לחם שנפלו על הרצפה, ושלא לזרוק לחם בדרך של ביזיון, כי דברים אלו פוגעים בפרנסה. מי שנותר לחם יבש בביתו ואין לו מה לעשות אתו, יעטוף אותו בשתי שקיות ניילון, יקשור ויניח באשפה. אם אפשר כדאי מאוד להעביר את הלחם הישן לשימוש כמזון לבעלי חיים.
  • סגולה לפרנסה, שהסכין בו חותכים את הלחם יהיה חד.
  • סגולה לפרנסה, להשתדל שתמיד יהיה מונח על השלחן או במגירה של הלחם, לפחות חתיכה קטנה של לחם, ושאף פעם לא יהיה השלחן או המגירה בלי לחם.
  • סגולה נפלאה לפרנסה, להדר בכבוד סעודות השבת, כי בשבת יורדת הברכה לעולם, והזוהר הקדוש אומר שהברכה אינה יכולה לשרות על שלחן ריק, לכן צריך להקפיד ששלחן השבת יהיה מלא במאכלים לכבוד שבת קודש.
  • כשנוטלים את הידיים לפני הארוחה, כדאי להקפיד ליטול ידיים בספל מלא עד גדותיו, גם אם הספל גדול מאוד. וזו סגולה לפרנסה.
  • סגולה בדוקה ומנוסה: להקפיד להתפלל בכל יום שלוש תפילות בציבור, ומי שמתפלל את כל תפילותיו עם הציבור בבית הכנסת, מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו לעולם.