מאת: מענדי ויזל
האוטו שלי טיפס בכבדות במעלות הרי ירושלים, וכשאני אומר האוטו שלי הכוונה למַזְדַה החבוטה שנולדה עוד לפני הבן הבכור שלי שכבר עשה בר מצווה…
פתאום נדלק לי אור אדום והתחלתי להרגיש ריח שרוף, אשתי התחילה לעשות דרמות אִימַלֶ'הההה וצִ'יק צַ'אק עצרתי בשול הדרך כיביתי מנוע, שמתי ווסט צהוב ומשולש אדום, וזהו אני תקוע פה לשעות הקרובות.
הגיעו המתנדבים היקרים של ארגון 'ידידים', והגיעה משטרה, והגיעו חברים לעזור,
ככה עשינו שם חתונה שלימה עד אמצע הלילה שאז הגיע בוריס עם המשאית גרר הארוכה שלו, העמיס את המַזְדַה הקטנה והמסכנה שלי, ובזה נעלנו את האירוע.
נסעתי הביתה בטרמפים קצת מבולבל, שוכב על המיטה מנסה לישון, אבל כל הזמן המוח שלי משחזר בראש שיחה אחת שהיתה לי במהלך הלילה עם מאיר המוסכני'ק שלי.
מאיר, שאני אוהב לקרוא לו רבי מאיר בעל הנס, הוא חבר יקר ואיש טוב, והוא גם המוסכניק של האוטו שלי,
למה בכל מה שקשור לרכבים מאיר הוא אחד האלופים, והכל ביושר ובאמונה בלי חלטורות.
אז כשנתקעתי עם האוטו באמצע כביש 1 הדבר הראשון שעשיתי כמובן זה להתקשר למי שמכיר את הקרביים של האוטו יותר טוב ממני
למה הוא כבר ראה את האוטו למעלה על הלִיפְט יותר מידי פעמים בשנים האחרונות, ואז מה אומר לי מאיר אחרי שתים שלוש שאלות בירור,
"ידידי היקר צר לי לבשר לך אבל הלך הראש מנוע"…
ואני כאילו מה??? ראש מנוע? ומאיר אומר לי "כן כן, מאד מבאס אבל שכחת לשים מים באוטו והמנוע התחמם מאד והתפוצץ, ותגיד תודה לבורא עולם שלא נשרף האוטו".
במצבים כאלו אני תמיד אוהב להגיד איזה משפט הדיוטי…
אז אני אומר למאיר "טוב, כנראה שהייתי צריך ללמוד את השיעור הזה בדרך הקשה… עכשיו אשלם שכר לימוד יקר ולהבא אני אזכור תמיד למלאות מים לאוטו.
וזה כבר התחיל להרגיז את מאיר הסבלני בדרך כלל שהתחיל לצעוק עלי
"יַא זאַלאַמֶע, אבל אני הרי לימדתי אותך בלי כסף שלא יוצאים לנסיעה אם אין מים באוטו, אם אין דלק לאוטו זה לא נורא מקסימום תעמוד בצד אבל אם אין מים הלך האוטו!, המנוע חם רותח והוא צמא הוא מתייבש, צריך כל הזמן לתת לו לשתות קצת מים לקרר אותו, אתה חייב להבין את זה ידידי הרחפן…"
קִיצֶר, זה בערך תמצית השיחה עם מאיר שלא נתנה לי מנוח בלילה…
כי פתאום התחלתי לחשוב שהאוטו הוא מכונה קטנה ונחמדה שהיא רק חיקוי עלוב למכונה הפלאית והעוצמתית שזה אנחנו בני האדם…
אנחנו גם מורכבים מארבעה יסודות אש מים רוח ועפר, הלב שלנו זה מנוע טורבו שבוער, וחייבים לאזן אותו עם קצת מים, עם קצת שכל, "אין מים אלא תורה".
אם לא נותנים קצת ללב טיפות מים לשתות אז הוא נהיה צמא… ואז הוא גולה – מה שנקרא – למקום המים הרעים ומחפש שם מרגוע, אבל זה לא מה שירגיע אותו כי המים האלו זה כמו נפט שמדליק אותו עוד יותר והאש שורפת ומכלה כל מה שבדרכה…
אז לכן יש לנו את העצה לאזן את הלב שלנו, את התשוקות והרגשות שלנו, עם איזה שיעור תורה מרב שמלמד השקפה בהירה, עם איזה קצת משניות שנלמד, עם קצת שכל ישר ואובייקטיבי, כי זה כמו "מים קרים על נפש עייפה", לא רק לספר לעצמי סיפורים ולמצוא שבע עשרה אלף סיבות למה מגיע לי כל מה שבא לי כאן ואתמול… אלא גם קצת לדחות סיפוקים, להתאפק קצת, למשוך צינור של מי עדן קרירים ונעימים לתוך הלב שלנו שלא ישרף הראש מנוע למה אז כל האוטו ילך טוטַאלוס…
וזהו זה. מסתבר שגם כשאני באוטובוס משועמם כי האוטו שלי במוסך בסוף אני מגיע ליעד…
אוהב אתכם (:
