הוא כתב ספרים מחזקים שהפכו לרבי מכר, הקים את מוסדות "חוט של חסד",

והפך לאחד הרבנים הבולטים והאהובים ביותר בחסידות ברסלב ובכלל, תוך כדי גם זכה לכינוי שר החיוך.

קבלו ראיון מיוחד עם הרב שלום ארוש, על חייו המרתקים, מלימודיו באוניברסיטה, והליך החזרה בתשובה,

עד להפצת מאות אלפי ספרים בעולם כולו

ש. נולדת במרוקו, עלית לארץ בגיל 13, מה זכור לרב מהילדות? זכרונות ממרוקו?

ת. אני זוכר את המימונה שכל העיר הולכים לקברי צדיקים זה משהו שאי אפשר להבין
איזה שמחה היתה אז, איזה שירה, קברי צדיקים זה היה דבר שהיה חלק מהחיים שלנו,
בעיקר אני זוכר קברי צדיקים, וודאי שילדות ובית ספר, הבית ספר היה בצרפתית, קצת
למדתי אחרי צהרים שיעורי קודש, קצת תורה, שם שמרנו תורה ומצוות..

מה שליכד את כל יהודי מרוקו היה התמימות, האמונת חכמים, נראה לי שזה דבר שהוא מלכד,
כשהייתי קטן הייתי ממש, אני זוכר את עצמי אומר קריאת שמע עם דמעות, הייתי ממש חזק
באמונה ואפילו שלמדתי מעט תורה, אבל ממש הייתי דבק בה' ואוהב את ה'.

זו היתה אמונה תמימה. שומרים שבתות, חגים, לא ממש לומדים תורה, חוץ מאח שלי הגדול
שהלך לישיבה, אבל בתוך הבית כמו משפחה מסורתית.

ש. ואז עליתם ארצה, וחלה ירידה ברוחניות?

ת. למדתי בבית ספר ממלכתי דתי, ושם למדו בנים ובנות, ואז זהו, עזבנו את הכל.

ש. מה זה עזבנו את הכל?, איך היה הבית? שמרו עדיין על כשרות? דברים בסיסיים? מה הפסיקו לשמור ממרוקו?

ת. אני ואחים שלי הפסקנו הכל, אבא שלי היה בוכה בשבת, לא הולכים איתו לבית הכנסת, היינו נוסעים לים..

ש. מה, רציתם להדמות לישראלים? לצברים?

ת. עזבנו את הכל, לא יודע

ש. מה הדת נראתה בעינכם?

ת. כאילו זה לא קיים, אני יכול להבין מה זה נקרא תינוק שנשבה.
כאילו זה לא קיים בעולם יש רק את העולם הזה וזהו.

ש. עזבת גם את הדת? גם את הקב"ה בלב? הפסקת להאמין?

ת. לגמרי, הפסקתי להאמין, כאילו לא קיים המציאות הזאת.

יש הרבה משפחות שהילדים עוזבים את הדת, למה? בגלל שההורים אמנם שומרים
על תורה ומצוות אבל לא הגיעו לנקודה הפנימית והאמיתית של תורה ומצוות.

ש. שהיא?

ת. שמחה, אם ההורים לא מראים שמחה, איזה זכות זה לעשות מצוה, איזה זכות להתפלל,
אם לא מגיעים לנקודה הזאת ממש, וגם כמובן לא יודעים לדבר ולהכניס את הנקודות הפנימיות.

ש. אז בעצם כשיש משפחות מסורתיות, שבת כי שבת, כשר כי כשר, אז זה לא ממש עובר?

ת. זה לא עובר, זה לא יעזור.

ש. אבל אבא שלך בכה בשבתות?

ת. הוא לא היה תלמיד חכם, הוא היה יהודי פשוט, איש עסקים, שמרו תורה,
שמרו מצוות, שמרו קצת פה ושם, לא ידעו להעביר לנו, לדבר איתנו, להכניס
לנו את הנקודות הפנימיות, כשבאנו לארץ התחברנו עם כל החברה בשכונה,
כולם לא שמרו תורה ומצוות בצורה הכי נוראה, אם אין לך נקודה פנימית שתחזיק אותך אז זה לא…..

ש. אז איך מעבירים לילד נקודה פנימית?

ת. נקודה פנימית צריך שיהיה אצלך, כתבתי בספר "גן החינוך", שלהעביר
אתה לא יכול בדבר שהוא לא פנימי אצלך, אם אתה חי את האמונה, זה לא
רק ששומרים תורה ומצוות, חי את האמונה, ממש מרגיש חיות מכל קשר עם ה',
מכל מצוה שמח, זה יעבור לילדים שלך

ש. זה יעבור אוטומטית.

ת. בטח, אבל אם רק צריך לשמור, וכל שכן שזה בא בצורה של איומים או עונשים, אז זה בכלל…..

ש. נחזור לעבר, שירתת בצבא, היית חובש, מלחמת יום כיפור

ת. גרתי בפתח תקווה ולמדתי בתיכון בפתח תקווה, אח"כ התגייסתי לצבא,
זכיתי להיות חובש מוטס, זה תפקיד מאד יפה ומענין, שירות מאד יפה ומענין.

ש. מה יפה בו?

ת. הייתי בכל מיני פעולות, מקומות הכי מסוכנים, פעולות מענינות, פעולות חילוץ מעל הים, מעל האניות.

ש. ובתוך הפעולות האלה ראית את יד אלוקים, כשאתה רחוק מאלוקים, איך זה קרה?

ת. אתה עומד במקומות שבלי האמונה, אדם לא יכול להחזיק מעמד, למשל נכנסנו
לבארות להוציא שם טייס, היינו במקומות מסוכנים, במלחמת יום הכיפורים, מה זה מסוק?
תמיד היינו אומרים שלטוס זה לא חברת ביטוח, יש מצבים כאלה שמתעורר בבן אדם
כח פנימי שאי אפשר להבין את זה, אני זוכר את עצמי שעשיתי פעולות שאני לא יודע
איך לא פחדתי, איך ירדתי למקומות כאלה.

ש. משם היו ניצני האמונה, אבל הם עדיין לא באו לידי ביטוי?

ת. לא, בכלל לא.

ש. אז במה זה כן בא לידי ביטוי?

ת. באותם רגעים…. אח"כ חזרנו לחיים השגרתיים, לכל התאוות וזהו, כל שכן
כשהשגרה בכלל, סיימתי את השירות, הלכתי ללמוד באוניברסיטה, ראית חשבון,
אז שם בכלל היה הפקרות, שיא ההפקרות.

ש. מה זה עשה לנשמה שלך באותה תקופה?

ת. האמת הוא שהייתי גם אדם שמח באותה תקופה, שמח, רוקד,
אני זוכר שסטודנטית שאלה אותי, מה אתה לוקח שאתה כל הזמן רוקד?,

ש. השמחה זה באופי שלך, לאו דוקא קשור לאמונה,

ת. גם אז הייתי טיפוס שמח בחלקי.

ש. לפעמים אני רואה אנשים שחוזרים בתשובה, אם הוא היה  עצבני כאדם לא ירא שמים,
אז הוא גם יהיה דתי עצבני, ואם הוא אדם מקסים בתור חילוני אז גם בתור דתי,
איך באמת שוברים את תקרת הזכוכית הזאת?

ת. זה עבודה על המידות, יש דברים שאדם כבר זכה להם, אבל יש מידות רעות שאדם
צריך לשבור אותם, לעבוד עליהם, זה לא משתנה לבד, בלי לעבוד עליהם.

ש. אז בעצם היו לך חיים נעימים, שמחה, שירות צבאי מוצלח, ראית חשבון,
אז מה רע? למה לא להמשיך ככה?

ת. פתאום קבלתי מברק: נפל מסוק, מתו חברים שלי עליהם השלום, קבלתי מברק לבוא להלוויות,
היום של ההלוויות היה בבית העלמין הצבאי בתל אביב.

ש. כמה חברים?

ת. מי שאני הכרתי, החובש המוטס והרופא, והיו עוד טייסים, אבל הכרתי רק את הצוות הרפואי,
והלכתי יום של הלוויות, כמובן שהייתי עם שערות ארוכות, ג'ינסים, מכונית, סטודנט, ראית חשבון,
חושב את עצמי שאני מרכז העולם, באמת נפגשנו כל החברים, כל אחד, מה אתה עושה? מה את עושה?
כאילו איזה מפגש, אבל כשהיה ההלוויה כמובן שהלכנו בשקט, אבל אחרי כל היום הזה הייתי לבד בחדר שלי,
פתאום נכנס לי מחשבות, מה זה מוות? זה סוף החיים? מה קרה לחברים שלי?, מתו, גם אני פעם ימות,
המחשבה שאני גם פעם ימות, זה היה הנקודה ששינתה לי את כל מהלך המחשבה שלי.

ש. אבל לפני זה כשדיברתם מה אתה עושה?, זה לא נשמע מתאים  כ"כ ללוויה?

ת. כמו שאמרתי, היינו ממש ריקים, באמת בהלוויה הלכנו בשקט, רק כשהייתי לבד,
אין לזה שום הסבר, זה מתנה מלמעלה, או הבכיות של אבא שלי שבכה כל יום,
הוא אמר לי אני בכיתי כל יום שיהיה לי ממך, או בכיות של אימא שלי בנרות שמדליקים,
או הסבתות שלי, או לא יודע מה, זה ברור שזה בא מאיזשהו מקום, פתאום זה הגיע,
פתאום היה לי מחשבה, אני פעם ימות, והמחשבה הזאת לא הפחידה אותי, אלא נתנה
לי כיוון בהסתכלות בחיים.

ש. אבל אז גם חשבת מה קורה אחרי שמתים?

ת. ברגע שחשבתי אני פעם ימות, אז חשבתי מה עושים בעולם הזה, כל העולם הזה איבד
את כל הערך שלו, אז חשבתי לעצמי, נו אני יהיה פרופסור ואח"כ אני ימות אז מה?

ש. אז נהנית, להנאה אין ערך כשלעצמה?

ת. לא, אם אין לזה דבר שהוא נצחי, אז זה לא שום דבר, חיים האלה רק נהנים,
יש בהם קשיים לא קטנים

ש. באותם רגעים חשבת שאולי התשובה נמצאת בכלל ביהדות?

ת. לא. בכלל לא.

ש. אז איפה נראתה לך התשובה?

ת. האמת הוא, אומר לך איך שזה התפתח אצלי, היו לי שאלות. התחלתי לחשוב אז
מה העולם הזה סתם חיים פה עד שמתים, וזהו? אין שום תכלית לעולם הזה?, אם
כן אין טעם לחיים, אז פתאום הייתה לי מחשבה, אולי יש בורא, אני מתבייש להגיד את השאלה הזאת…

אמרתי, אולי יש בורא, אני ידבר איתו. מלמעלה קיבלתי את המחשבה הזאת; יש לך שאלות
ואתה כבר לא רואה שום טעם בעולם הזה, ופתאום אתה אומר לעצמך- אני אדבר עם בורא עולם.

התחלתי, אמרתי- בורא עולם, אני רוצה להאמין בך, אני יודע שאני לא יכול לראות אותך
אבל אם אני יכול לראות את המעשים שלך אז אני יראה שאתה מנהיג את העולם.

ש. ביקשת סימן?

ת. כן. התחלתי לבקש מבורא עולם, ממש לדבר איתו ולבקש ממנו.

ש. מה היה הסימן?

ת. למשל, היה לי כאב ראש ושום כדור לא עזר לי. עשו לי כל מיני בדיקות ושום דבר לא עזר.

אמרתי לבורא עולם, דבר ראשון תיקח ממני את הכאב ראש, על השניה הוא נענה לי על הכאב ראש.

ש. כל זה היה באותו ערב או שזה היה תקופה אחרי?

ת. כמובן שזה היה כמה ימים, דבר מתמשך.

התחלתי לדבר עם בורא עולם, אמרתי לו- אני רוצה לראות שאתה שולט על כל המוחות
של בני האדם, תכניס לאח שלי לראש שיבוא לבקר אותי…

ש. פתאום תקתוק בדלת…?

ת. כן, הוא הגיע אחרי איזה שעה וחצי ואמר לי, לא יודע פתאום קיבלתי געגועים לבוא אליך…
הוא לא ידע שאני התפללתי, הוא לא ידע שום דבר.

עוד לא ידעתי מה לבקש אבל התחלתי לבקש כל מיני דברים.

למשל, לפני המבחנים הייתי אומר לבורא עולם, הרי אתה יודע מה יהיו השאלות במבחנים,
אז תעזור לי שאני ילמד בדיוק את השאלות שיהיו במבחן… הייתי מוציא 97%, 98% ב"מבוא לכלכלה",
תשאל, כל אחד יגיד לך, מבוא לכלכלה זה כזה…, זה לא מציאותי בכלל…

ממש ככה, עוד לא ידעתי מה לבקש אבל התחזקה לי האמונה. ביקשתי דברים והם הסתדרו.

ש. אז את זה ידעת עוד לפני שידעת שזה קיים בברסלב וכו'…

ת. בדיוק. אז קיבלתי אמונה, התחלתי להגיד תודה לבורא עולם. הייתי קם בבוקר- תודה לך
בורא עולם, מתיישבים לאכול- תודה לך בורא עולם על האוכל.

ממש לבד, ככה באופן טבעי מדבר איתו, מבקש ממנו. קיבלתי אמונה.

אמרתי לבורא עולם- תראה, תכוון אותי, או לספרים או לבני אדם, שאני אדע מה תכלית
הבריאה הזאת,  בשביל מה בראת את העולם הזה…

אז בהתחלה היה את העניין של הדיבור עם ה' שמאוד התחזק אצלי והפך לטבעי. אבל
קיום המצוות- לא. אם אני לא מבין, אני לא יכול לקיים…

אבל פתאום, באחד ההתבודדויות כשאני מדבר עם ה', פתאום נכנסה בתוכי מחשבה, מה,
אתה מחזיק מעצמך יותר חכם ממשה רבנו, יותר חכם משלמה המלך? מה זה אם אתה תבין,
סימן שזה טוב וזה אמת ואם אתה לא מבין זה לא אמת? ואז התביישתי. אמרתי מה אני יותר
חכם ממשה רבינו שהיה בשמיים, משלמה ומכל הצדיקים?

באותו רגע החלטתי, זהו. אני מקיים את התורה והמצוות בתמימות.

ש. ואז גזרת את הקוקו?

ת. הכול. הסתפרתי, הנחתי תפילין, נכנסתי לישיבה…ממש.

ש. יש לרב תמונות בבית עם הקוקו או שנעלמו?

ת. כן, כן. יש לי, עם שערות ארוכות. מעט תמונות אמנם, אבל יש לי.

ש. אז מה, אחרי קיום מצוות אפילו מתוך אי הבנה, אתה הולך, לומד וכו' וכו'… ואז,
אני קופץ כמה שנים קדימה, מתי אתה מבין שאתה יכול גם להיות בעצמך רב, להנחיל את זה לאחרים?

ת. התחלתי לקרב אנשים כשהייתי עוד עם שערות ארוכות.

אמונה, כל מי שפגשתי אותו, גם באוניברסיטה, הייתי מדבר איתם על אמונה, מדבר על כך שיש
בורא לעולם שידברו איתו, תבקשו ממנו- תראו שהוא יענה לכם. התחלתי לקרב אנשים.

ש. אם ננסה לנתח את זה מבחוץ, למה אנשים נמשכים לרב, למה שהרב מעביר?

ת. כיוון שזה כל כך פשוט- קשר עם בורא עולם, יש בורא לעולם, זה פשוט. החיים יפים, מתוקים.
החיים ממש יפים. אנחנו ממש נהנים לעבוד את ה'. שמחים לעבוד את ה', שמחים במצוות, שמחים
בתורה- תענוג! זה חיים יפים, מלאים. כל מצווה זה תענוג אחד גדול, כל תפילה, כל עבודת ה'.

ש. אבל אדם ששקוע בעולם החומר, הוא שומע את הרב, אז, עוד עם השיער הארוך וכו', הוא אומר-
תשמע, הוא מנותק מהמציאות, זה לא מציאותי.

היו סיטואציות כאלו באמת?

ת. תראה, בשנים הראשונות היה מאוד קשה לקרב את עם ישראל.

ש. למה?

ת. לא יודע, לא היו עדיין ליד האור, היה מאוד קשה. הייתי מבקש מאנשים; בואו, אני יעשה לכם שיעור,
אני אספר לכם בדיחות, אני אשיר לכם. אתם תראו, זה מעניין… אבל אין, בקושי.

ש. זה תסכל שאנשים לא מתקרבים, שהם לא רואים את האור שאתה רואה?

ת. האמת, אני הייתי כולי לוהט, מנסה, לא מעניין אותי. מדבר, מקרב. ולאט לאט נהיה יותר גדול ויותר
גדול, לאט לאט. עד שברוך ה', אתה בא לכל העיר, אנשים ממש צמאים, מחכים לבוא לשמוע.

ש. אז ממש משלב יחסית מוקדם התחלת להעביר הרצאות בעצמך…

ת. מההתחלה, ממש מההתחלה התחלתי לדבר עם האנשים על האמונה.

ש. אבל יש הרבה אנשים שיש להם אמונה ואומרים, תשמע אני מאמין, בסדר, יש משהו וזה,
אני מאמין שצריך לשמור שבת, אני ינסה להיות בן אדם טוב וכו' וכו'. זהו בערך.

ת. כי האמונה שלהם רחוקה מאוד מהאמונה. האמונה זה; כל שנייה אני חי את ה', ישבתי, דיברתי
עם בורא עולם, כל רגע אני מדבר עם בורא עולם. בורא עולם נמצא פה. כל שנייה. זה לא פתאום מופיע.

ש. אז איך אפשר להקפיץ אותם מדרגה, שיבינו שהאמונה זה לא האמונה שאנחנו מדברים עליה?

ת. באמת, עובדה. שאנשים קוראים את הספר "בגן האמונה", אפילו חרדים. עכשיו ממש, בטלפון
האחרון לפני שירדתי, התקשר אלי יהודי שאמר לי שכל ימי חייו היה בישיבות. והוא מתקשר להגיד
לי תודה. הוא לא ראה אותי אף פעם בחיים, רק קרא את הספרים וזה הפך לו את החיים, הוא אומר;
קיבלתי טעם ליהדות, קיבלתי טעם לחיים.

מצד שני, כומר מדרום אפריקה. יצא עיתון לפני מס' שבועות, איך שהוא מצולם כשהוא היה אצלי בארץ,
שאני מברך אותו. הוא קנה 2000 ספרים "בגן האמונה" ועוד 2000 ספרים "בגן האמונה"… ושבוע שעבר
היה אצלי יהודי מדרום אפריקה וסיפר שהוא היה במוסך והגוי ראה אצלו את "בגן האמונה" ושאל: אתה מכיר
שלום ארוש?  אמר, בטח אני מכיר. אמר לו, אצלנו בכנסייה כולם לומדים את" בגן האמונה".

ש. טוב, עוד מעט יהיו גם במסגדים… אבל מה באמת סוד ההצלחה של הספר? ננסה שנייה לצאת
מהספקטרום שלנו, למה הספר הזה ספציפית הצליח לדבר לכל כך הרבה אנשים?

ת. מכמרים עד רבנים… כולם. כי באמת העולם היה רחוק מאמונה. אנשים לא יודעים מה זה
אמונה, מאמינים שיש בורא לעולם וזהו. הוא לא מאמין שכשהשוטר מדבר איתו, זה ה' מדבר איתו,
הוא לא מאמין שאשתו מדברת
איתו, זה ה' מדבר איתו. הוא לא מאמין שכשהילד לא שומע לו, זה כי ה' לא רוצה שהוא ישמע לו.
ה"גן האמונה" מסביר לאדם שכל רגע בחיים זה אמונה. לכן, אין דבר בעולם שלא קשור,
תפתח את הספר… הכול.

ש. אני יודע שיש גם סיפור מעניין על כתיבת "בגן האמונה" זאת אומרת גם הוא
לא היה משהו שתוכנן אלא היה סוג של אילוץ. בא נשמע את הסיפור.

ת. האמת היא שכתבתי חוברת קטנה, קראו לה; "להצליח במבחני החיים", שהעולם הזה,
יש בו מבחנים שצריך להצליח בהם. למשל, כשהשוטר עוצר אותך, זה מבחן, אם תאמין
שה' עוצר אותך או שזה השוטר שעוצר אותך.

ש. כמה שנים היית בתשובה כשכתבת את החוברת?

ת. כבר הייתי דיי הרבה שנים. פתאום ראיתי שכולם מתלהבים מהחוברת. משהו.
אמרתי, אם ככה, אז בא נכתוב, אז כתבתי את "בגן האמונה" הקטן, הראשון.

מתקשרים מהדפוס, כבר כל מי שבדפוס; העובדים לוקחים את הספר ורוצים כבר לקנות,
בדפוס. כולם, כל מי שקוראבספר, פותח, רוצה לקחת את הספר. רבנים חרדים, אומרים לי,
שמע, לוקחים כמויות, מחלקים את זה בישיבות, התחלתי להבין שבאמת העולם רחוק מאמונה
ושה' זיכה אותי שיעבור דרכי האור הנפלא הזה של האמונה. וזהו.

ת. בכל מיני תחומים בחיים ראיתי ניסים. אני מדבר עם בורא עולם וה' מסדר לי את כל
העניינים. מחזיר לי חובות וכו'… וגם בעוד תחומים; ברפואה למשל, פעם ה' יתברך ניפח לי
את השן ביום שבת. כואב, לא? מה עשיתי, טיפול שורש. איך אפשר לעשות טיפול שורש
בשבת? הלכתי לדבר עם ה', אמרתי- ריבונו של עולם, הרי אין ייסורים לעוה"ב. אז יש
עוון שבגללו ניפחת לי את השן. תראה לי מהו העוון. דיברתי עם ה' שעה וחצי, חזרתי
מההתבודדות בלי נפיחות, בלי כאבים.

ש. אבל איך אתה מקבל את הידיעה מה העוון?

ת. כשאתה מדבר עם בורא עולם ומבקש ממנו מאיר לך בלב, ואז תתחיל לחשוב,
'בורא עולם, אולי אכלתי משהו ממאכלות אסורות', משהו שקשור לשיניים. זה ברור לי,
אם עושים תשובה – על המקום צריך לרדת לי הכאבים.

ש. אבל יש אנשים שעושים את זה, וזה לא עובד. ז"א הם גם מדברים
והם לא שומעים בחזרה או שהם לא מרגישים בחזרה?!

ת. אין דבר כזה. אם אדם הוא חזק באמונה שוודאי בורא עולם – בורא עולם שומע אותנו!
מה זאת אומרת לא שומע אותנו?!

ש. לא, הוא שומע, ודאי. אבל אתה יודע, לא מתנהל דו שיח.

ת. אם אדם מאמין שבאמת , אין יסורים ללא עוון, זה אצלי היה נקודת המפתח בתשובה שלי.
אין ייסורים ללא עוון!! אם אתה מאמין שאין ייסורים ללא עוון ואתה אומר: 'בורא עולם אני רוצה
לעשות תשובה', ומקבל על עצמך לעשות תשובה – מיד אתה רואה ישועה!

אז חשבתי אולי אני לא מחייך מספיק, כל מיני דברים חשבתי… בקיצור אין דבר כזה. אם אדם
הוא חזק בורא עולם עונה לו בלב. בורא עולם שומע אותנו ועונה לנו. לכן אני כל יום רואה נסים
כי כל יום יש לי דברים שאני מבקש, כל יום יש לי דברים שאני מתפלל עליהם. אפילו, אתה תצחק,
אני נוסע עם משהו לתוך מרכז ירושלים, הוא אומר לי: "אתה יודע אין פה חניות", אמרתי לו: "מה
זאת אומרת אין חניות?!" "בורא עולם תזמין לנו חניה בדיוק ליד המשרד", הוא שומע אותי מתפלל
הוא אומר לי: "מה, אתה מתפלל על חניה?!" אמרתי: " מה זאת אומרת יש השגחה פרטית". אנחנו
מגיעים, אחד יוצא אנחנו נכנסים. הוא אומר (הוא בעל המשרד שם): "פעם ראשונה שמצאתי חניה
פה" ומאז הוא התחיל להתפלל ואומר שמאז הוא כל פעם מוצא חניה.

אדם חושב שבורא עולם הוא רק נמצא בשמים, כל תנועה הוא משגיח. אז לכן אני יכול לראות נסים
כל רגע בחיים שלי, כי כל הזמן אני מדבר עם בורא עולם.

ש. בא נחזור לרב. הקמת את מוסדות "חוט של חסד". ישיבה, בתי ספר, תלמודי תורה, בית ספר
לבנות. מה הדברים שהכי קשים ומאתגרים בדור הזה? אתה עובד הרבה עם צבור, מה אתה רואה,
מה הדור הזה צריך, איפה הדור הזה תקוע?

ת. הדור הזה תקוע שהם לא מתקרבים לעניין של החיוכים, זה מה שחסר לדור הזה. כולם בדיכאון,
בחרדות, בבלבולים, כי הם רחוקים מהאמונה הפשוטה, שאין רע בעולם, שה' הוא טוב ומטיב, והכל לטובה.

ש. לא הבנתי. אבל למה לחייך, באמת יש דכאונות ובאמת יש צרות, אתה רואה אנשים שיש להם
צרות שאתה לא יכול להגיד- שמע זה באמת טוב, אשה התאלמנה מבעלה, יש לה חמשה ילדים,
יש דברים שהם באמת לא פשוטים. להגיד לחייך לחייך, הם יגידו לך: תשמע אל תדבר איתי סיסמאות,
תדבר איתי תכלס. וקשה לי.

ת. אתה יודע מה, נגד עובדות אתה לא יכול להתווכח. אלמנות, אלמנה שעומדת מול בעלה המנוח,
אומרת תודה לבורא עולם. למה, כי הם למדו הרבה את הספרים שלנו ושמעו הרבה את הדיסקים.
והחדירו לעצמם את האמונה שאין רע בעולם.

ש. איך זה מבחינה אישית לנהל כ"כ הרבה מוסדות, קודם כל נעזוב בכלל את סוגיית הזמן
בכלל, שאני לא יודע איך אפשר לנהל גם וגם… וגם ילדים, ב"ה לא מעט ילדים, איך אפשר
לנהל חיים ככה?

ת. אני לא מנהל כלום. בורא עולם מנהל את הכל.

ש. אז איך אפשר להתנהל מול בורא עולם ככה?

ת. אדם כל הזמן חי את בורא עולם. מודה לו, מבקש ממנו, חי!

רק כשיש שמחת חיים וחיים באמונה שאין רע בעולם ושמחים בתורה במצוותובכל דבר, קודם כל שמחה.

 

נערך מתוך ראיון עם דודו כהן-באתר הידברות

מתוך ראיון עם קובי אפללו (אתר הידברות)
רבים הסיפורים ששמענו עליהם, בהם בא בחור צעיר שגדל במשפחה חילונית לגמרי, ומתחיל לנסות לחזור בתשובה, ועדיין גר תחת קורת הגג של הוריו. הוא מתחיל לשנות סדרי בראשית בבית, ואומר לאמא אני לא אוכל ככה ולא עושה ככה. והאמא שלו לא נמצאת בכלל במדרגה שלו, והיא לא יודעת מה לעשות.
מה אתה יכול להמליץ כדי לשמור עדיין על שלום הבית, על כיבוד ההורים? אני מדבר על בחור שמתחיל להתחזק ורוצה להתקרב והולך לשיעור, ובשיעור הוא שומע דברים מסוימים, הוא חוזר למציאות החילונית שהוא חי בה בעצם, אבל עם תודעה אחרת כבר.
הרב ארוש: לכן כל אחד שרוצה לחזור בתשובה, צריך שיהיה לו מדריך. אם הוא יעשה את זה בלי הדרכה, הוא יכול לעשות טעויות בדרך שיותר גדולות ויותר גרועות מכל המצוות שהוא עושה. כי עבירות ש'בין אדם לחבירו' זה יותר חשוב.
אדם יכול להעליב מישהו, הוא לא יאכל אצלו, יבזה את אמא שלו… זה יותר גרוע פי אלפיים מאשר אם יאכל עם כשרות יותר נמוכה!
לכן, לא אומרים לו שלא להתקדם ולהדר יותר בכשרות המאכלים. הוא באמת צריך להתקדם, אבל שההתקדמות תהיה לפי המקום שהוא נמצא בו, לפי האנשים שהוא נמצא איתם, ולדעת איך להסביר להם, לדעת איך לקרב אותם, באהבה.
באמת, בורא עולם חנן אותי ועזר לי מאד, יש לו כזו אהבה עם כל האחים שלי, עם כל המשפחה, ולא עזבתי שום חבירוּת, כי ה' עזר לי וחנן אותי להבין שאני מתחזק ועושה מה שאני עושה, עם שלום עם כולם, באהבה להסביר לכולם. אני אומר להם "תראו, זה טוב לי! בקשה, זה טוב לי".
גם להורים שלי, אתם תעשו מה שאתם רוצים, אני לא מכריח אף אחד, לי טוב לי ככה, לא מפריע לאף אחד. אחים שלי למשל, שהם לא שומרים מצוות, הם חילונים, אמרו לי: "זה טוב לך, אנחנו נעשה מה שטוב לך". כי אנחנו אוהבים אחד את השני. כי לא באתי אליהם בדרך של להכתיב להם, או להגיד להם מה לעשות. תעשו מה שאתם רוצים, אני לא אומר לאף אחד כלום, לי טוב ככה לעשות, אני התעוררתי ואני אוהב את הדבר הזה, זה הדרך שאני רוצה ללכת בה. לא צריך לתת מוסר ולהכריח מישהו אחר, לא. תמיד אמרנו "להעיר אסור, להאיר מותר".

מה ההגדרה של תשובה בעצם, כל פעם שאני שומע כל מיני חבר'ה "חזרתי בתשובה" והוא מדבר כאילו הסתיימה העבודה…
הרב שלום ארוש: יש כאלו, אחד שם כיפה – קוראים לו "בעל תשובה". זה לא נכון. הוא "בעל כיפה".
מראיין: פעם עלינו כמה חברים למירון, ועשינו על האש, מין סעודה כזאת, והיינו עם גיטרות ושמחנו, ואני לא אשכח את הרגע הזה שצרוב בזיכרוני, זה היה בחודש אלול. עבר לידינו איזשהו צדיק, זקן כזה, מבסוט, ואחד מאתנו שואל אותו "תגיד מתי זמן סליחות?", אז ההוא עונה לו "כל החיים"… זה הצחיק אותנו מאד.
הרב ארוש: הוא ענה לו נכון. כל יום אנו אומרים השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, כל יום אומרים ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה. לכן, אם היה זמן תשובה, כמו ששאלת, זמנים מסוימים, אז למה צריך להתפלל על זה כל השנה?
התחלתי להסביר, אחד שם כיפה הוא בעל כיפה. בעל תשובה זה אדם שעושה כל יום תשובה. על פי הזוהר הקדוש, על פי הרמח"ל, על פי כל הצדיקים, רבי נחמן מברסלב, אדם צריך שכל יום יהיה לו חשבון הנפש מה עשיתי מאתמול עד היום, ולעשות תשובה על כל פרט ופרט, אצלי למשל אין הבדל בין כל השנה לבין ראש השנה, ליום הכיפורים ולעשרת ימי תשובה. אין שום הבדל. תשאל אותי, למה אין הבדל? כי כל יום אני עושה תשובה. כל יום יש לי שעה שאני עושה תשובה.
מראיין: אתה בטוח שאין איזו שהיא נקודה שבר"ה אתה יותר מבשאר ימות השנה?
הרב: ברור שיש נקודות של התעלות. נקודות של יותר התעוררות. אבל מבחינה הזאת שאני עושה תשובה כל יום, אדם צריך לעשות תשובה כל יום. כל יום הוא צריך לעשות תשובה על אותו יום האחרון, כל יום אני עושה תשובה מה עשיתי מאתמול עד היום, כל פרט שלא היה בסדר אני עושה עליו תשובה, לא מחכה. וכי אדם יכול לעשות תשובה פעם בשנה על כל מה שהוא עשה, וכי הוא יכול לזכור מה הוא עשה במשך שנה שלמה? הוא רק יכול לעשות תשובה בכלליות, אני מבקש סליחה על כל מה שעשיתי השנה. אבל לבקש סליחה, לעשות ולתקן כל פרט ופרט, זה רק מי שעושה כל יום תשובה על היום האחרון. וזה נקרא בעל תשובה, שהוא עושה כל יום תשובה.