אוהד אטינגר
יום הנישואין הוא ללא ספק היום המשמעותי ביותר בחייו של האדם. זה היום שבו הוא הופך מאדם בודד,
לבעל משפחה. בהמשך יבואו בעזרת ה' גם הילדים. שיהיה עד 120 (ילדים, כן?).
אבל רגע לפני שאת לובשת את שמלת הכלולות הצחורה, שניה לפני שאתה סוגר את העניבה ויוצא לחופה,
כדאי שתעצרו, ותחשבו רגע, על הרגעים הגדולים והמרגשים הללו.
כי שמלה מהממת זה באמת יפה, חליפת חתן זה בהחלט מצופה ממך, אבל מה עם הפנימיות?
מה עם החלק הרוחני שבכל הסיפור הזה?
אז יאללה, אנחנו יוצאים לדרך, ומשתדלים לשמור את זה קצר, כי אנחנו יודעים שאתם כבר ממהרים,
וכל האורחים מחכים לכם שם, מול החופה המוארת ועטורת הפרחים.
- החלק העיקרי והכי חשוב בחופה
החלק העיקרי והכי חשוב בחופה, הוא שלב נתינת הטבעת. ברגע שהחתן מוציא מפיו את המילים
'הרי את מקודשת לי בטבעת זו', והכלה מסכימה להתקדש לו, הם הופכים לזוג נשוי. מרגע זה הם
מחויבים זה לזו וזו לזה באופן מוחלט. היהדות משאירה גם פתח לגירושין במקרה הצורך,
אבל כל עוד הזוג נשוי ולא מגורש, המחויבות ההדדית היא אבסולוטית. חשוב להפנים את זה,
ולזכור את זה גם בחופה וגם לאחר מכן, במשך כל החיים.
- טקס משפטי
בעיקרון, יכול כל אדם לקדש כל אשה המסכימה לכך, גם ברחובה של עיר, לא מתחת לחופה
ובלי שיהיה רב מקדש הנוכח במקום, אבל מאחר ודיני הקידושין סבוכים ומורכבים, יש להיזהר
מאוד לערוך את הקידושין רק בצורה מסודר, בנוכחות רב שמשגיח על כל העניין ההלכתי,
בוחר את העדים המתאימים שיש להם נאמנות על פי ההלכה, ומוודא שכל הטקס מתנהל
בהתאם לנדרש כדי שהקידושין אכן יהיו שרירים וקיימים.
לכן, בכל חופה מעמידים גם עדים, כי התוקף ההלכתי של הקידושין תקף רק כשהיו עדים
שראו את פעולת ההתקדשות של האשה לאיש.
- סימן לשפע
ישנם מנהגים שונים שנוהגים לסימן של מזל וברכה לבני הזוג המקימים את ביתם החדש.
בקהילות האשכנזיות מקיימים את החופה תחת כיפת השמים סימן לשפע, בקהילות אחרות
נוהגים לזרוק על החתן והכלה חיטה, מטבעות כסף ועוד, סימן לשפע. ויש עוד מנהגים שונים
שמקורם בעדות השונות, אבל המטרה שלהם היא אחת, לאחל לבני הזוג שיזכו לשפע רוחני וגשמי,
שפע של אהבה ונתינה כל ימי חייהם.
- יום כיפור פרטי
חכמי התלמוד גילו לנו, שחתן וכלה ביום חופתם, זוכים למחילת עוונות, כמו ביום הכיפורים.
כך, התן והכלה הם צדיקים גמורים, כי כל החטאים שלהם נמחלים להם ביום זה. רבים נוהגים
גם לצום ביום חתונתם, בדומה לצום שצמים ביום הכיפורים. עם זאת, בשונה מיום הכיפורים
שבו צמים כבר מהלילה הקודם, חתן וכלה צמים רק מעלות השחר של יום החתונה ועד
לצאת הכוכבים, או עד אחר החופה, אם היא התקיימה קודם לכן.
- הברכות והיין
במהלך החופה נוטל הרב כוס של יין בידו ומברך את ברכות האירוסין והנישואין. מדובר בברכות
שתיקנו חכמי התלמוד, ושבלעדיהן, הכלה אסורה לבעלה הטרי. את הברכות אומרים על כוס של יין.
מומלץ להכין מבעוד מועד יין לבן, כדי שהטיפות שיטפטפו מהכוס (סימן לשפע!) לא ישאירו כתמים
אדומים על שמלתה הצחורה של הכלה.
- כתובה, להגנה על זכויות האשה
חכמי התלמוד תיקנו שכל חתן שמתחתן, יכתוב עוד לפני החתונה שטר כתובה לרעייתו.
הכתובה היא הסכם מסודר שבו החתן מתחייב לשלם לכלה פיצויים כספיים אם הם מחליטים
להתגרש חלילה, או אם הוא ימות לפניה והיא תישאר אלמנה. כמו כן מסדירה הכתובה את ההתחייבויות
של האיש כלפי אשתו, והאשה כלפי בעלה. הם מתחייבים שלא להסתיר עניינים ממוניים זה מזו וזו מזה,
הוא מתחייב לפרנס אותה ועוד ועוד. הכתובה נכתבת בשפה הארמית, ומומלץ מאוד לבקש מהרב המקדש,
שיסביר לכם על מה אתם חותמים, אם השפה הארמית זרה לכם…
- אם אשכחך
בסיום טקס החופה, מניחים כוס זכוכית למרגלותיו של החתן, והוא מנפץ אותה בדריכת רגל.
חשוב לוודא לפני כן שהכוס דקה כדי שהחתן יצליח לשבור אותה בקלות ולא יובך בפני חבריו.
כמו כן, כוס עלולה לפצוע את רגל החתן והשברים עלולים לעבור דרך סוליית הנעל. את הכוס
עוטפים קודם לכן בנייר או בניילון, כדי שהשברים לא יתפזרו ויסכנו את הנוכחים.
שבירת הכוס נועדה להדגיש את הצער על חורבן בית המקדש, כי במהלך השמחה הגדולה של
הזוג הנשוי, אנו עלולים לשכוח את בית המקדש שנחרב ואת ירושלים הקדומה שאיבדה
את כל תפארתה. על ידי טקס שבירת הכוס אנחנו מזכירים, ולכן בחלק מהקהילות נהוג
להכריז "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
מאותה הסיבה נהוג שהחתן מניח מעט אפר על ראשו לפני שהוא צועד אל החופה,
ואומר את הפסוק: "לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר".
- חדר יחוד
בקהילות האשכנזיות, מיד אחרי החופה, משלב החתן את זרועו בזרועה של הכלה,
והזוג צועדים יחדיו ל'חדר ייחוד'.
בקרב בני עדות המזרח, השלב של הכניסה ל'חדר ייחוד' מגיע רק אחרי סיום החתונה.
הכניסה לחדר הייחוד צריכה להתבצע בפני עדים, והיא בעצם משלימה את תהליך הנישואין,
כי קודם לכן הכלה רק 'מאורסת' על פי ההלכה לבעלה, וכשהם מתייחדים לבדם, היא הופכת ל'נשואה'.
משלב זה עליה לכסות את ראשה כדרך הנשים הנשואות, ולכן בחתונות של אשכנזים, שבהן הכניסה
לחדר הייחוד היא מיד אחרי החופה, בשלב של הריקודים, הכלה כבר מופיע בראש מכוסה,
ואילו בני עדות המזרח נוהגים שהכלה מופיעה בחתונה עם שער גלוי, כי האמור רק 'מאורסת',
ואינה נשואה, עד שתתייחד עם החתן.
- לשמח חתן וכלה
מצווה גדולה וחשובה לשמח חתן וכלה, וכל המשתתפים בחתונה צריכים להשתתף בשמחה
ולרקוד לפני החתן והכלה. חכמי התלמוד מספרים על צדיקים וקדושים שהיו מקדישים כל רגע
ללימוד התורה, ובכל זאת, כשהיתה חתונה הם היו סוגרים את ספרי הלימוד, ויוצאים לרקוד
לפני החתן והכלה, כי חשיבותה של המצווה הזאת היא גדולה במיוחד.
- עוד לא נגמרה החגיגה.
השמחה הגדולה נמשכת שבוע שלם. אם החתן והכלה מתחתנים בפעם הראשונה, ואפילו
אם רק אחד מהם לא היה נשוי בעבר, הם חוגגים שבוע שלם, ובכל פעם שהם סועדים בסעודה
שיש בה 'מניין', כלומר עשרה גברים מעל גיל 13, מברכים 'שבע ברכות', אחרי ברכת המזון, לכבוד החתן והכלה.
מזל טוב!
