מבקשים מבורא עולם 'תרחם עליי, כך וכך אני נכשל, תעזור לי לעשות תשובה.

 

השבוע התחלנו את שבועות השובבי"ם .(בששת השבועות שקוראים בתורה בספר

שמות:שובבי"ם- ראשי תיבות של: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים)

האר"י ז"ל אמר שעכשיו, ששת השבועות הללו, הם זמן של תשובה… ואפשר

לפעול בהם הרבה מאוד.  יש כאלו שנוהגים לעשות צומות בשני וחמישי. יש

גם עניין להגיד יותר תהילים, גם אלו שרגילים להגיד תהילים מידי ,בשבועות

הללו נוהגים להגיד יותר תהילים.

 

כי תהילים זה פותח את כל שערי התשובה. כתוב בליקוטי מוהר"ן שמי שרוצה

לעשות תשובה שיהיה רגיל באמירת תהילים. כי תהילים גם מעורר את האדם

לתשובה, וגם מביא אותו לשער ששייך לו. כי כל אחד יש לו שער שייך לו ,

והתהילים פותח לאדם את כל השערים. לכן בימים הללו נוהגים להגיד יותר תהילים.

וכמובן שצריכים להתרכז יותר בעניין של תשובה, לעשות תשובה, כל אחד עד

איפה שידו מגעת. מסופר בזוהר על רבי אלעזר שהיה יושב לפני אבא שלו רבי

שמעון. היו שם גם רבי יהודה, ורבי יצחק, ורבי חזקיה .

רבי אלעזר שאל את רבי שמעון על העניין של התשובה, ורבי שמעון ענה לו –

'ראינו שהקב"ה רוצה בתשובת הרשעים.' באמת אנחנו אומרים את זה בכל יום

בתפילה, 'הרוצה בתשובה.'  וזה דבר מאוד חשוב, וזה המפתח.

אתה רוצה לחזור בתשובה? אתה יודע, בורא עולם, אבא שבשמיים רוצה שאני

יעשה תשובה! זה הדבר הראשון, 'הרוצה בתשובה.'

 

ופה ראיתי בליקוטי הלכות שרבי נתן כותב, שהצדיקים כל העניין שלהם זה איך

להכניס דעת ורצון בכל אחד ואחד, שכל אחד ואחד יזכה לעשות תשובה.

ואומר רבי נתן שעל ידי שהצדיקים מכניסים באדם את הדעת, על ידי זה הם

מגרשים מהאדם את הרוח שטות. כי בוודאי הוא מלאכה גדולה ואומנות נפלא

מאוד מאוד להאיר הדעת באנשים שנכשלו בעוונות. כי לקרב אנשים ולחזק אנשים

שכבר לומדים ומתפללים ועוסקים בעבודת ה', זה גם דבר נפלא מאוד, אבל אפילו

אנשים שנכשלו בעוונות, ובפרט שיש שנכשלו כמו שנכשלו רחמנא לצלן, במזידים

גמורים! והצדיק, הוא רחמן כזה, שאפילו לאותם שנפלו כל כך הוא מאיר בטובו

וברחמיו את הדעת. והוא מלמד אותם שה' איתם!

 

כי למה אדם לא חוזר בתשובה?

כי הוא חושב שהנה, הוא עשה עבירות, וגמרנו, ה' שונא אותו, ה' לא אוהב אותו,

זהו זה. הוא חושב שהכל סגור לו והוא לא יכול לעשות תשובה. ועיקר מה שהצדיק

מלמד את האדם זו הדעת הזו, שה 'איתך! וה' אוהב אותך! ועל ידי שהוא באמת

מצליח להכניס באדם את הדעת הזו בזה הוא מגרש ממנו את הרוח שטות! בזה

שהצדיק מכניס באדם את הדעת – ה' אוהב אותך! ה' רוצה בתשובה שלך! ה'

רוצה אותך! ה' איתך! אל תחשוב שאתה כבר רחוק מה', לא! ה' איתך! כי אפילו

אם האדם הוא כמו שהוא ,תכף שמודיעים לו כי גם שם איפה שהוא נמצא, נמצא

ה' יתברך איתו, כמו שכתוב 'השוכן איתם בתוך טומאתם', שה' שוכן עם עם

ישראל בתוך טומאתם, אפילו במקומות הטמאים ביותר.

 

והעובדה שה' אוהב אותך! הרי כל החיות שלך זה ממנו. וזו העובדה!

שאפילו שעשית דברים נגדו, ואפילו את העוונות הכי גדולים והכי חמורים,

ה' יתברך ממשיך ומחיה אותך, נותן לך, אז תדע שה' איתך!

ואז כשהצדיק מצליח להכניס באדם את הדעת הזו, תכף בורחת הרוח שטות.

וה' בעצמו יורד למצריים, למקומות הכי נמוכים, 'אני ולא מלאך', וה' מכניע את

כל הרשעות, ואדם שרוצה ומתפלל הוא יזכה בוודאי! והידיעות האלו, אלו הידיעות

שנותנות לאדם את הכח לעשות תשובה. לא משנה איפה אתה נמצא, לא משנה

איפה את נמצאת, ומה עבר עליך, תתחיל מעכשיו! תזכור! אבא שבשמיים אוהב

אותך, אבא שבשמיים אוהב אותך! רוצה את התשובה שלך! רוצה שתדבר איתו,

שתדברי איתו! ובפרט עכשיו בזמנים הללו, שאלו שבועות של תשובה, זמנים

שיותר מסוגלים! ודאי שה' הוא שומע תפילה, וכמו שאנחנו אומרים 'כי אתה שומע

תפילת כל פה'. וזו הנקודה שה' חנן אותי להבין ולהסביר לאנשים –

יש לך יצר הרע? נכון. אבל יש לך גם יצר טוב! והיצר הטוב זו התפילה האישית, ההתבודדות.

כל פעם באים אלי בחורים, שבורים, מספרים לי שהם נכשלים במה שנכשלים.

ומה לעשות? זאת המציאות שיש לך יצר הרע ולכן אתה נכשל. אבל יש לך גם

יצר הטוב, תתחיל להשתמש בו! מה שכתוב 'בראתי יצר הרע באתי לו תורה

תבלין', התורה היא ודאי כח חזק ועצום מאוד, והיא עיקר גדול מאוד בכל

המלחמה נגד היצר הרע. ובכל אופן, גם לתלמידי חכמים שעוסקים רוב ככל

היום בתורה, ישנם נקודות שהם לא מצליחים להתגבר עליהן והם לא מוצאים

עצה מה לעשות ואיך להתקדם בדבר הזה המסוים שהם עדיין נכשלים בו. ולכן

היצר הטוב שהוא שייך לכולם, זה היצר הטוב של התפילה האישית וההתבודדות,

וזה היצר הטוב העיקרי שעל ידו מנצחים את היצר הרע ומתקדמים בחיים.

 

והיצר הטוב יבוא לידי ביטוי, כשאתה פשוט תקבע לעצמך זמן ,כל יום תבוא לדבר

עם אבא שבשמיים: "רבונו של עולם ,יש לי כזה יצר הרע, וכתוב בגמרא הקדושה,

שאלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, תוציא ממני את היצר הרע הזה ,תן לי את הכח

להתגבר עליו, תן לי לדעת שזה הכל שטויות ,ואחרי מעשה אני סתם מצטער, תן לי

את הכח שיעבור עליי יום נקי ." וכל אדם לפי העניין שלו.

ועל ידי העצה הפשוטה הזו, השיחה עם הבורא יתברך שמו ,אדם יגלה שיש לו גם יצר טוב

ועל ידי שהוא יתמיד בשיחה הזו מידי יום, ויבקש בהתמדה על נקודה מסוימת

שהוא נכשל בה, ולא יבהל מכל מה שעובר עליו ,רק ימשיך ויבקש ויבקש עד שה' יושיע

אותו, הוא יראה את עצמו איך שהוא משתנה והופך מרע לטוב, ורק יעלה מעלה מעלה.

כי אפילו אדם שנכשל, וזה דבר שכל אחד צריך לדעת ,שאפילו אם הוא מתפלל על

נקודה מסוימת להפסיק להכשל בה, זו לא עבודה של יום יומיים, צריכים עקשנות גדול ,

והתמדה גדולה בתפילה יומיומית בהתבודדות .

 

 

את הרצון! כי ברוחניות אדם צריך להתפלל ולהתפלל עד שה' יתן לו!

 

אנחנו מדברים עכשיו על תשובה, וצריכים לדעת שהתשובה זו תפילה.

כמו שכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל השם. ה 'לא מבקש מאיתנו, רק

שנדבר! איך עושים תשובה? מדברים! מספרים לבורא יתברך שמו, מה

שעובר עליך, ואת היצר הרע שיש לך, את ההתמכרות שיש לך, את הקושי

שיש לך ,ומבקשים מבורא עולם 'תרחם עליי, תעזור לי, הנה כך וכך אני נכשל,

תעזור לי לעשות תשובה על זה, ולא לחזור על זה עוד פעם.

אז הרבה אנשים אומרים לי 'מה אני אגיד לקב"ה שאני עושה תשובה, הרי אני

יודע שאני אחזור על זה עוד פעם '– אז מה ,בגלל זה אתה לא צריך לעשות

תשובה? אתה צריך לעשות תשובה, ובאותו זמן שאתה עושה תשובה ומדבר

עם ה' תגיד:

"רבונו של עולם, יש לי יצר הרע, אם אני יעמוד עוד פעם בנסיון עוד פעם אני

אכשל! לכן אני מתחנן בפניך תתן לי כבר את הכח להתגבר, תוציא ממני את

הרוח שטות הזו, תמצא לי פתרון אמיתי, איך אני לא אחזור על זה יותר לעולם!"

על זה גופא תדבר עם השם! ויהי רצון שכל אחד יזכה לעשות תשובה שלמה אמן

כן יהי רצון. וה' חנן אותי, לעשות סיכום של נקודות שאדם צריך לדעת אותם, ועל

ידי שאדם ישנן את הנקודות הללו וידע אותם תמיד, וככה הוא לא יתן ליצר הרע

לעבוד עליו.

 

ואלו הנקודות שאדם צריך לדעת אותם, לפי הסדר, אחד אחד:

 

דבר ראשון-

 

אדם צריך לדעת שהמהות והרצון האמיתי שלו הוא רק טוב!

זו המהות שלך, של הנשמה שלך הקדושה! ובאמת הרצון שלך האמיתי,

הוא רק להיות טוב! ואתה צריך לדעת שהרע הוא לא שייך לך! כל הרע זה

אך ורק היצר הרע שלך, ולא אתה! אתה נשמה קדושה, וכל כולך רוצה רק

את הטוב. ולכן אתה צריך להתבונן, ולחפש את הטוב שלך, ולהאמין בטוב

שלך, כי זה אתה! אתה נשמה! וכולך רק טוב!

 

דבר שני-

 

היצר הרע לא רוצה את העבירה, רק את העצבות שתהיה בה אחרי העבירה.

כי היצר הרע רוצה לשכנע את הבנאדם שהמהות שלו זה רע ולהפיל אותו בעצבות.

כי היצר הרע לא מרוויח כלום מעבירה. כי אדם שיעשה תשובה, אז מה היצר

הרע הרוויח מעבירה, שום דבר. לכן עיקר מה שהיצר הרע רוצה זה להפיל את

הבנאדם לעצבות ,ולהגיד לו שהוא רע ורשע, ואין לו תקנה. זה היצר הרע.

ואדם צריך לזכור טוב שהעצבות היא העבירה הכי גדולה בעולם, ויותר גדולה

מכל העבירות שבעולם. לכן תדע את זה!

ואל תפול!

 

דבר שלישי-

 

אדם צריך לדעת שאין לו כח שום כח להתגבר על היצר הרע שלו

בלי שהקב"ה יעזור לו. ולכן יוצא שהכל תלוי בתפילות של האדם. ולכן אדם צריך

לדעת שעיקר התשובה זה לעשות תשובה על זה שלא התפללת מספיק.

כי אם אדם היה מתפלל מספיק, ממילא הוא היה מתגבר על כל דבר ודבר.

 

דבר רביעי-

 

שאדם צריך לדעת שהבחירה לעתיד זה בידיים שלו! הבחירה

לעתיד זה בידיים שלך! אבל אתה צריך לדעת, שנכון שאתה רוצה, והרצון

זה טוב .אבל לא די בזה שאדם רוצה, אלא שצריך גם להוציא את הרצונות

בתפילה, ובדיבורים. כי הרצון בלב הוא טוב, אבל זה לא מספיק, זה לא די.

אלא צריך האדם להוציא את הרצונות שלו בדיבורים, וממש לרצות!

לבקש מה' ברצון:

"רבונו של עולם, תעזור לי! תזכה אותי להתקרב אליך! תעזור לי להתגבר על

היצר הרע הזה! תעזור לי!". להוציא את הרצונות בפה. ולכן צריכים להרבות

בתפילה, על מה שאתה רוצה, על מה שאתה כוסף ומשתוקק, צריך להוציא

את הרצונות בפה ולעשות מזה תפילות.

 

דבר חמישי-

 

שאדם צריך לדעת שברוחניות, כל מה שאדם רוצה, ויהיה חזק ברצונות

ותפילות – ה' יתברך יתן לך! כל מה שאתה תרצה ה' יתברך יתן לך!

 

דבר שישי-

 

צריך לדעת, שצריכים להיות עקשן גדול בעבודת השם! לא לעזוב את הרצון!

מה שלא יעבור עליך – לא לעזוב.

 

דבר שביעי-

 

שכל דבר יש לו סך של תפילות, כך וכך כמות של תפילות. ואם אדם

יקבל דבר בלי תפילה זה לא טוב ומזיק לאדם . ולמה? כי כשאדם מקבל דבר אחרי

שהוא הרבה בתפילה הוא יודע שזה ה' נתן לו ואין לו שום גאווה. אבל אדם שקיבל

דבר בלי תפילה תכנס בו גאווה מהדבר הזה. לכן אל תרצה לקבל דבר בלי תפילה!

ה' יתברך אוהב אותך, וה' יודע את המהות שלך, שאתה כולך  רק טוב!

 

(מתוך העלון  'המברך את עמו ישראל' טבת תשפא)

השמחה תחילת הבחירה

בכל רגע ורגע בחיים האדם עומד בפני בחירה. רוב בני האדם חושבים, שהבחירה מתחילה תמיד בשיקולים העניניים – מה הדבר הטוב לעשות, וכיצד לעשות וכדומה. אבל באמת, הבחירה מתחילה לפני כן – בבחירה אם להיות שמח בחלקו או לא.

נמצא שהבחירה מתחלקת לשני שלבים: השלב הראשון הוא הבחירה אם להיות בשמחה או לא להיות בשמחה; השלב השני הוא הבחירה הענינית. רק אם האדם בחר נכון בשלב הראשון, והוא בשמחה, רק אז יכול הוא לעבור לשלב השני של הבחירה, שהוא לבחור את הבחירה הנכונה בכל ההתלבטויות שיש לו – מה לעשות, ואיך לעשות. האם הוא עושה נכון או לא, והאם כדאי לו לעשות דבר אחר ממה שהוא עושה וכו'. למען האמת, אם יבחר נכון בבחירה הראשונה, ויהיה בשמחה, אזי לא יהיו לו כמעט התלבטויות, והבחירה מה לעשות תהיה לו קלה מד.

אבל אם בבחירה הראשונה הוא לא בחר נכון, והוא אינו שמח בחלקו ,אזי הוא אינו יכול כלל לגשת לשלב השני, כי על ידי עצבות האדם מאבד לגמרי את יכולת הבחירה. וזאת מחמת שכאשר האם בעצבות, אין לו יכולת לחשוב נכון ולהחליט החלטות נכונות; ואין לו גם כח להזיז את עצמו ולעשות מעשים. ועוד, שעל ידי העצבות ה' יתברך לא איתו, ובודאי בלי ה' יתברך הוא לא יכול לבחור נכון, ולא יכול לעשות שום דבר.

 

שמחה ביום יום

לכן האדם צריך תמיד להיות מרוצה ממהלך חייו, ולשמח במה שהוא עושה; כי בזה הוא בטוח, שלפחות את השלב הראשון של הבחירה הוא עושה נכון. כי במציאות אנו רואים הרבה אנשים שאינם מרוצים מחייהם בלי סיבה מיוחדת. ואם תשאל אותם, מדוע הם אינם מרוצים, הם לא ידעו לענות לך. הם פשוט מרגישים הרגשת החמצה תמידית, ואינם בטוחים, שהם הולכים בדרך הנכונה. בקיצור – הם אינם בטוחים, שהם בוחרים נכון.

אולם, לאור מה שהסברנו מובן עתה, שבזה שהם אינם מרוצים מהחיים, אזי בודאי בכל רגע ורגע מחייהם הם אינם בוחרים נכון. כי עצם ההרגשה שלהם, שאולי הם אינם עושים את הדבר הנכון, היא עצמה טעות שצריכה תיקון לפני כל פעולה אחרת. שהרי אפילו כאשר ברור לאדם, שישנם שינויים שהוא חייב לעשות, ברוחניות או בגשמיות, ולכאורה יש לו סיבה לא להיות מרוצה, גם אז הבחירה שלו בהכרח מתחילה מלהיות שמח בחלקו. שעל ידי זה ה' איתו, והוא יכול לעשות ישוב הדעת, ולקבל על עצמו קבלות ושינויים וכדומה. כל שכן, כאשר האדם אינו יודע בכלל מה הוא צריך לשנות, ומה טוב בשבילו, שאז חייב להיות שמח במציאות שהוא חי בה, כפי שה' משגי עליו, ובזה הוא בטוח שלפחות השלב הראשון של הבחירה בידו כראוי.

לכן, כל דבר שאדם עושה, כגון כשמטפל בילדיו, או עושה סידורים וכדומה, וכן כאשר מתפלל, או לומד או עוסק במצוה זו או באחרת, או עושה חסד, יעשה הכל בשמחה. ולא יניח ליצר הרע לתת לו הרגשה של החמצה, כאילו הוא צריך עתה לעשות דבר אחר. כי זו דרכו של היצר הרע, שבכל מה שיעשה האדם, הוא מבלבל אותו, כדי שלא יהיה מרוצה אף פעם. אבל לא זו הדרך. כי האדם חייב קודם כל להיות שמח בחלקו, ולעשות הכל בשמחה, ורק אז אם הוא מבין, שהוא צריך לעשות דבר אחר, יעשה אותו הדבר האחר גם כן בשמחה.

נמצא, שכאשר במהלך החיים הוא ללא תקלות מיוחדות, בודאי צריך האדם להאמין שהכל לטובה. על ידי זה הוא יהיה בשמחה, ויוכל לחפש מה היא שליחותו במה שעושה. שהרי אם כאשר אין לו בעיות מיוחדות, הוא אינו שמח, איך ישמח כאשר יבואו עליו תקלות בלתי צפויות ובלתי שגרתיות, שאי אפשר לעבור אותן בשלום בלי להתחזק לקבל שהכל לטובה?

 

שאיפות

כאשר יש לאדם בעיות, והוא רוצה לשנות דברים בחייו, כגון שעבודתו אינה נוחה לו, והוא רוצה להחליפה, או דירתו צרה לו וכדומה, ואין בידו לעשות את השינוי, סימן שזה רצון ה', שכך יהיה לעת עתה. צריך הוא לבטל את רצונו, ולקבל את רצון ה' בשמחה, ולדעת שזה לטובתו, שיהיה כך לעת עתה, ואת רצונותיו לשינוי יביע בתפילה. דהינו, שיקבע לעצמו זמן בכל יום –  מעט או הרבה – לבקש על השינוי שהוא רוצה, ושאר היום יהיה רק בשמחה. ויאמין שלכל דבר יש עת ורצון מאת ה' יתברך מתי יגיע.

לאדם זה אנו אומרים: ממה נפשך. אם יש בידך לעשות שינוי במהלך חייך – בבקשה, תעשה! אבל אם אתה רואה, שאינך יכול כרגע לשנות את הדבר, אז תאמין, שמשמים רוצים, שהמציאות שלך תהיה כך. זו טובתך לעת עתה, ואתה צריך לקבל את הכל באהבה. אינך צריך לעזוב את הרצון לשינוי, אלא לקבל לעת עתה את המציאות בשמחה, ולקבוע זמן בכל יום להתפלל למי שבידו הכח לשנות כל דבר, ולבקש את השינוי שאתה רוצה.

ואפילו בענינים רוחניים, כאשר אדם רוצה ללמוד יותר, ואינו יכול; או רוצה לתקן מידה רעה, או לצאת מתאוה רעה – והוא אינו מצליח, בודאי עליו להמשיך לרצות ולעשות כל שביכולתו, וללמוד על הנושא ולהתפלל עליו. אבל עד שיזכה שה' ימלא את רצונו, יקבל את המציאות שלו באהבה. זה גם יקל עליו מאד, וגם יצמצם את הנזקים של אותם חסרונות או פגמים שיש לו.

צריכים לדעת, שחוסר הצלחה בעבודת ה' זהו סוג של יסורים. כי בודאי נעים מאד להיות משוחרר מתאוות, ולהיות בעל מידות טובות, ולהיות מתמיד בלימוד וכדומה. כאשר האדם שואף להצליח בעבודת ה', ואינו מצליח, יכולות להיות לזה כמה סיבות:

א. יתכן שאלו יסורים שבאים עליו משמים לכפר לו על כל הזמן, שהיה רחוק מאותה מצוה, ולא השתדל בה.

ב. יתכן שמשמים מעכבים אותו, מחמת שרואים שאין לו כלים לקבל אותה מעלה רוחנית שהוא מבקש. כי בשמים יודעים, שאם יקבל מיד את מבוקשו, זה יכניס בו גאוה, ויזיק לו.

לכן, בכל אופן שיהיה, עליו לקבל באהבה את ההמתנה, להשליך את שכלו לגמרי, ולהאמין שהכל לטובה. להמשיך ולהתפלל ולעשות תשובה, עד שתהיה לו הזכות והכלים להצליח בעבודת ה'.

 

חסיד או פקיד

מספרים על רב מפורסם בן דורנו, מעמודי התוך של אחת מהחסידויות הגדולות, שבנסיבות שונות הוכרח לעזוב את בית המדרש ולעבוד כ… פקיד בבנק! כמובן קדמו לזה כמה מהלכים, שכביכול דחפו אותו לכך, אבל בשורה התחתונה הוא מצא את עצמו ביום בהיר אחד יושב מאחרי הדלפק באחד מהבנקים במקום לשבת בישיבה ללמוד תורה כפי שהוא רוצה.

אותו חסיד ישב בבנק, וחשב בליבו: "איך הגעתי לכן? מה אני עושה כאן? מדוע אין אני יושב בית המדרש?" והוא הגיע למסקנה, שזה בודאי לא במקרה, אלא יש לו איזו שליחות ותיקון, ועליו לקבל את זה באהבה. הוא לא נתן לעצבות וליאוש להתגבר עליו, וגם לא ניסה להתנער ולהתחמק מהמציאות. הוא גם לא נפל לשום כעס או לתרעומת על ה', ולא להאשמות עצמיות. אלא נקט בצעד המעשי ביותר שאפשר – בזמן הפסקת הצהרים, במקום לאכול, הוא הלך לחדר צדדי, ושם התפלל והתחנן בדמעות לבורא העולם, שיחזיר אותו לספסל הישיבה. שאר היום היה בשמחה, ועשה את עבודתו בנאמנות.

והתוצאות הגיעו בסופו של דבר. זה לא ארך שבוע וגם לא שבועיים, אבל אחרי תקופה מסויימת הוא מצא את עצמו שוב חובש את ספסלי בית המדרש האהוב.

 

נהג ותיק

כאשר אדם חי באמונה שהכל בהשגחה והכל לטובה, ואין הוא חושד בהקדוש ברוך הוא שיוליך אותו שולל. הוא דומה לאדם שיושב באוטובוס, וסומך על הנהג שיודע לאן הוא נוסע, וכיצד לנהוג באוטובוס. הוא בודאי יושב לו נינוח על מושבו, ומתבונן בנופים החולפים לנגד עיניו, ונהנה מכל רגע ורגע.

לעומתו, אדם שחסר לו אמונה, דומה לנוסע עצבני, שחושב שהוא הנהג, וגם חושב שהוא יודע את הדרך, והוא מנסה לנהוג באוטובוס מהספסל שבו הוא יושב. הוא כל הזמן מתוסכל וממורמר, שאין הנהג נוסע לכיון שהוא רוצה, וגם הוא מודאג ומוטרד מצורת הנהיגה: פעם הוא מתמרמר שזה מהר מידי, ופעם שזה לאט מידי; כאן הנהג נכנס לסיבוב בפראות, וכאן האוטובוס קפץ וכו'. והאמת שהוא בכלל אינו יודע לאין הוא נוסע, ואינו יודע כלום מחייו. רק חי בצער ובדאגות, והכל מפני שהוא חסר אמונה בנהג.

כל הזמן שהאדם חושב, שהוא שקובע את המסלול של חייו, הוא אינו יכול לבטל את רצונותיו, ולא לקבל באהבה את מהלך חייו. בכל פעם שלא מסתדרים לו הדברים כרצונו – הוא מתעצבן, רודף את עצמו, מתיאש, נשבר וכדומה. ובכלל – ישנם אנשים רבים, שפשוט אינם מוכנים לקבל את העובדה, שבעולם הזה חייבים לעבור תיקונים. והם כל הזמן מתלוננים ובוכים, וכל המציאות של החיים בעולם הזה בלתי נסבלת עליהם.

זו מציאות שאי אפשר להתחמק ממנה – לעולם אין החיים מתנהלים בדיוק במסלול שהאדם רוצה, אלא ישנן הפתעות ושינויים בלתי צפויים בתכניות של האדם. משמים מוליכים אותו למקומות שבהם הוא צריך לתקן. ובמקום להתרעם ולהצטער בכל פעם מחדש על התקלות שיש לו בתכניות שלו, ולחיות בהרגשת מרמור ובהרגשת זעף תמידיים, צריך האדם להתחזק באמונה, שככה ה' רוצה, ושהכל לטובה. לחפש בכל דבר את ה' יתברך ואת המסר שהוא רוצה להעביר לו, וזזה מה שנקרא "להסתכל בשכל שיש בכל דבר".

(בגן האמונה המבואר)