מאת: יהושע כהן
נרות השבת. הלהבות הללו שמציתים את הנשמה שלנו. האור הגדול שמגרש את החושך של כל השבוע. ההרגשה הקסומה
הזו, מנין היא באה? מה יש בנרות השבת שהם כל כך מקפיצים אותנו למעלה?
כל זה במאמר שלפנינו:
מה הענין בכלל בנרות?:
בכדי להבין את הענין (דבר ראשון בפן הטכני), נצטרך להיכנס קצת בכוח הדמיון למציאות בו היו חיים בדורות עברו.
טרם המצאת תאורת החשמל, התאורה היחידה שהיתה היא להבת האש באופנים שונים, נרות, תנורים, אבוקות גדולות
וכדומה.
מערכת תפעול לתאורה עלתה כסף כמובן ומכיון שזו היתה אופציית התאורה היחידה, זה עלה בהתאם. ברוב הרחובות לא היה
תאורה בלילות ולכן היו ממעטים מלהסתובב ברחובות. היו אפילו אנשים פרטיים שלא היה ביכולתם לקנות נרות ולתחזק את
המערכת בכל ימי השבוע. לא קשה לתאר כמה היה מורכב להתנהל כך.
כשרבותינו באים להמחיש לנו דברים בולטים שחסרו בפטירתה של שרה אמנו אשת אברהם אבינו, אחת הדוגמאות שהם
מביאים זה שכל עוד שהיא הייתה בחיים, הנרות היו דולקים במהלך כל השבוע. מערב שבת לערב שבת של שבוע הבא.
אך כשהיא נפטרה, כבו הנרות, ורק כשנשא יצחק אבינו את רבקה אמנו חזרו הנרות לדלוק.
אם רבותינו מציינים עובדה זו, זה מראה לנו שזה עובדה השווה אזכור.
בספרי ההלכה אנו מוציאים דינים מסויימים הממחישים לנו את הסכנה התמידית שהיתה להם עקב החושך ששרר בכל לילה.
לדוגמא, ישנה הלכה האומרת שאסור לשתות מים שהיו ללא כיסוי בלילה ואפילו אם הם היו חשופים דקות מועטות ביותר(!)
ללא השגחה, כבר המים נאסרים בשתיה וברחיצה.
מדוע? מפני שיש חשש רציני שנחש הסתובב בבית והטיל ארס בכוס המים!
בהתאם למציאות זו תקנו חכמינו זכרונם לברכה את מצות הדלקת נרות שבת כדי שיהיה שלום בבית ולא יכשלו בני הבית
בחפצים המפוזרים ברחבי הבית ובכדי שיהנו מהסעודה בכך שרואים הסועדים אחד את השני ורואים את דברי המאכל.
דבר זה הוא הכרחי לעונג השבת ועל כן אפילו אדם שחלילה יש לו כסף מועט, גם הוא צריך לחזר ולקנות נרות לשבת.
והנה, על אף שכיום יש תאורה חשמלית, עדיין מצוה גדולה (וחובה) יש בהדלקת הנרות, כיון שחוץ מעונג השבת שיש בזה
כאמור למעלה, יש בנרות גם משום 'כבוד השבת'. ריבוי האור מוסיף כבוד ושמחה והדבר בהחלט ראוי למען השבת הקדושה.
חוץ מזה, יש סגולות וברכות מיוחדות למי שמדליק נרות שבת וכדלהלן:
הסגולה המיוחדת:
בתלמוד מובאים דבריו של ה"אמורא" רב הונא ("אמורא" הוא תואר הניתן לרבותינו מתקופת התלמוד) שהמרגיל את עצמו בכל
ערב שבת להדליק נרות שבת בנרות יפים ומהודרים (למשל, עם שמן איכותי שיגרום לשלהבת שתעלה יפה יפה), זוכה לבנים
תלמידי חכמים!.
דבריו מובאים בתלמוד במסכת שבת בזה הלשון, "אמר רב הונא, הרגיל בנר הווין ליה (יהיו לו) בנים תלמידי חכמים. הזהיר
במזוזה, זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית, זוכה לטלית נאה. הזהיר בקידוש, זוכה וממלא גרבי יין".
לאחר אמרה זו, מובא שם מעשה שרב הונא היה רגיל לעבור על יד ביתו של רבי אבין ובכל ערב שבת הוא ראה שבביתו של
רבי אבין הדליקו נרות רבים. אמר על כך רב הונא שמבית זה בוודאי יצאו בעתיד תלמידי חכמים. ברכה זו יצאה מפיו כהבטחתו
שהזכרנו למעלה, ובאמת יצאו מביתו של רבי אבין שני בנים תלמידי חכמים גדולים המוזכרים בתלמוד, רב אידי ורבי חייא.
כמה נרות צריך להדליק:
מעיקר הדין מספיק להדליק נר 1. אך יש מנהג קדום להדליק לפחות 2 נרות, נר 1 כנגד "זכור" ונר 1 כנגד "שמור".
"זכור ושמור" אלו פסוקים בתורה המודיעים לנו על שמירת השבת.
הפסוק של "זכור" מופיע בחומש "שמות". "זכור את יום השבת לקדשו".
לעומת זאת בחומש "דברים" לשון הפסוק הוא "שמור את יום השבת לקדשו".
חכמים למדו משינוי הלשון שזכור משמעה כיבוד השבת על ידי עשיה חיובית, "זכור", תעשה מעשים שמראים שאתה זוכר את
השבת.
"שמור" משמעה, הימנע מעשיית דברים המחללים את קדושת השבת.
אפשר לומר שאלו שני ה'שורשים' של השבת שממנה מתפשטים כל שאר הלכות שבת, האחד כיבוד והשני שמירה.
על כן יש ענין גדול כנגד זה גם בנרות השבת להדליק לפחות 2 נרות כאמור.
ישנם רבים הנוהגים להוסיף על מנין 2 הנרות וכדלהלן:
יש הנוהגים להדליק כמנין בני הבית.
יש הנוהגים להדליק 7 נרות כנגד שבעת ימי השבוע.
יש הנוהגים להדליק 10 נרות כנגד עשרת הדברות שנתנו בהר סיני.
ויש בזה עוד מנהגים שונים.
מה תעשה אשה ששכחה להדליק?:
אשה ששכחה להדליק נרות שבת או שלא הדליקה את מספר הנרות שרגילה להדליק בכל שבוע, החל משבוע שלאחר מכן
והלאה תוסיף נר למנין הנרות שהיתה רגילה להדליק תמיד.
מתי מדליקים את הנרות?:
מצד אחד, את הנרות יש להדליק בזמן שיהיה ניכר שזה לכבוד שבת, ומצד שני שלא יהיה מאוחר מידי.
וליתר ביאור: כפי שאמרנו לעייל, הנרות הם לכבוד השבת הקדושה ועל כן צריך להדליק את הנרות סמוך לכניסת השבת כיון
שאם נדליק את הנרות ב1 בצהריים (למשל), אין זה ניכר כל כך שזה לכבוד השבת.
מצד שני, אסור להדליק את נרות השבת מאוחר מידי. אסור להדליק נרות שבת משקיעת החמה ויש בזה איסור חמור מהתורה!
בשקיעת החמה חלים כל איסורי השבת! ולכן כבר מספר דקות קודם השקיעה חייבים להימנע מכל מלאכה האסורה בשבת
כיון שאין ביכולתנו לדעת מתי בדיוק שקיעת החמה.
אם לא נדליק נרות ונמתין עד הרגע האחרון, יתכן ונפספס את הזמן ולא נוכל יותר להדליק.
לכן שיערו רבותינו והחליטו על זמן מסויים שבו נדליק את הנרות. הזמן המקובל הוא 20 דקות לפני השקיעה (ובירושלים יש
שנהגו להדליק לפני כן. והרוצים להקדים ביותר מ20 דקות, המנהג ראוי, אך לנהוג כן רק אם זה לא עולה במריבות ולחצים).
אם עדיין לא הדליקו נרות בזמן האמור, עדיין אפשר להדליק אבל כאמור שלא יהיה סיכון של דקות ספורות ממש לפני
השקיעה כדי לא להיכשל באיסור תורה.
זמני הדלקת הנרות מופיע בלוחות השנה והזמנים משתנים בין עיר לעיר.
יש לדעת שהאשה מקבלת שבת על ידי הדלקת הנרות ולאחר ההדלקה אסור לה לעשות שום מלאכה!
אך הגבר לא מקבל שבת בהדלקה זו אלא זמן מה לפני השקיעה או בקבלת שבת אפילו אם אמר אותה לפני
השקיעה.
ולכן, אם האשה הדליקה נרות ונזכרה (למשל) שלא כיבתה את האור בחדר, הגבר יכול לכבותו.
כמובן שאם הגבר כן רוצה לקבל שבת בהדלקת הנרות הוא יכול, אך יפרש בפיו שהוא מקבל שבת בהדלקה זו.
ואם הוא מקבל שבת בהדלקה, כדאי שיבדוק שבאמת הכל מוכן לשבת כדי שלא יגרם עוגמת נפש בכך שלא יהיה מי
שיכבה את האור כיון שכשהוא מקבל שבת אסור לו יותר לעשות מלאכות האסורות בשבת כאמור לעייל.
מי מדליק את הנרות:
נהגו שאת הנרות מדליקה האשה. בספרי ההלכה ישנן שתי סיבות לדבר:
א. כיון שהאשה עוסקת בצרכי הבית ראוי שהיא תדליק.
ב. בבריאת העולם הקדוש ברוך הוא ציווה את אדם הראשון וחוה שלא יאכלו מעץ הדעת. הם לא עמדו בניסיון, חטאו ואכלו מעץ
הדעת. האירוע הזה היה בערב שבת הראשון של העולם. חטא זה המיט אסון נוראי על האנושות כולה. אדם וחוה קיבלו
עונשים מרים כדי שיתקנו את הרע שעשו.
מי שגרם לאדם הראשון לחטוא היא חוה ובגלל שהיא כיבתה 'אורו של עולם' שזה האדם וצאצאיו, היא תתקן ותדליק בערב
שבת אור, שהאור הזה הם נרות השבת.
(חובה עלינו לציין שכל המעשה הזה של אדם וחוה אסור לנו לפרש אותו כפשוטו. ודאי שאנשים גדולים כאלו אסור לנו לדון
אותם ולחשוב שהם סתם לא עמדו בניסיון כל כך פשוט. אך מותר לנו לצטט ולומר מה שהתורה מלמדת אותנו במעשה זה).
על אף שהאשה מדליקה, על האיש מוטל להכין את הנרות לקראת ההדלקה.
במה מדליקים?:
ישנם רבים המדליקים בנרונים העשויים מחלב/שעווה. יש המדליקים נרות בצלוחיות שמן, וכל אחד יבחר במה שהוא רואה שיש
בזה יותר כבוד שבת.
מי שמוסיף שמן לנרות, עליו לוודא שאין זה סוג שמן המפיץ ריח שאינו נעים. עלינו לחבב ולכבד את נרות השבת.
מה גודל הנרות/כמות השמן שצריך לשים?:
יש לראות לנכון לקנות נרות ולשים שמן בשיעור כזה שהנרות ידלקו עד סוף הסעודה ולפחות עד זמן הקידוש.
היכן מדליקים?:
את הנרות יש להדליק במקום האכילה. כמו כן יש להדליק תאורה היכן שיודעים מראש שהולכים להסתובב שם ועלולים להיכשל
אם לא יהיה אור (ומספיק אור מועט בכדי שלא יפריע לשינה).
בחדרים אלו מספיק להשאיר תאורה ואין צורך בנרות וראה בשורה הבאה:
אזהרה! חובה להשגיח ולשים את הנרות במקום בטיחותי ובכך למנוע אסון חלילה!
הברכות ואופן ההדלקה:
ישנה ברכה מיוחדת על ההדלקה,"ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת".
גם כשמדליקים הרבה נרות נוסח הברכה ישאר "נר" בלשון יחיד, כיון שאת עיקר המצוה מקיימים אפילו בנר אחד, כאמור
למעלה.
והנה, בכל מצוה צריך לברך את הברכה המיועדת קודם עשיית המצוה.
למשל, במצות תפילין טרם נתחיל בקשירתן על היד נברך את הברכה שתקנו חכמינו על מצוה זו.
אם כן, בהדלקת נרות שבת לכאורה גם כן נצטרך לברך קודם ההדלקה. וכך נהגו רוב בני ספרד.
אך מנהג בני אשכנז וחלק מבני ספרד, שהאשה מברכת רק לאחר ההדלקה. הם סוברים שכשהאשה מברכת
"להדליק נר של שבת" היא מקבלת שבת מיד בברכתה ואם כן יוצא שלאחר שהיא מברכת היא לא תוכל להדליק את הנרות,
כיון שהדלקת אש היא איסור מהתורה, על כן היא צריכה להדליק את הנרות ורק לאחר מכן לברך.
אבל רגע! מה אם זה שצריך בכל המצוות לברך קודם עשיית המצוה?!
באמת לפי שיטה זו הסדר יהיה כך: האשה תדליק את כל הנרות. כשתסיים להדליקם, עליה להסתיר בידיה את הנרות כדי
לא ליהנות מהאור. לאחר מכן היא תברך את הברכה ורק אז היא תוכל להרים את הידיים וליהנות מהנרות.
בכך שרק לאחר הברכה הותר לה ליהנות מהנרות, זה נחשב שהיא קיימה את ההלכה האומרת שצריך לברך קודם עשיית
המצוה.
סגולת הנרות:
זמן הדלקת הנרות הוא זמן מסוגל ביותר. בכל בתי ישראל לאחר ההדלקה והברכה נהגו הנשים לכסות את פניהם להתפלל
ולהתחנן להשם מעומק לב.
רבותינו אומרים שזמן זה הוא מסוגל לקבלת התפילה, בכוח מצוה זו לגרש את היצר הרע, לתת כוח ללימוד התורה וכמו שראינו
שהבטיח האמורא רב הונא, מצוה זו מקרבת את הגאולה, נותנת שמחה, שלום ושלוה, אריכות ימים ופרנסה טובה.
ויזכנו השם יתברך לעשות רצונו ולעובדו בלב טהור ושלם
אמן כן יהי רצון.
